שמואל יוסף עגנון
והיה העק וב למישו ר :
T T
V
T
I
ב צי רוף הערו ת ,בי אורי ם ו מ ר אי־פ ...
516 downloads
2115 Views
1MB Size
Report
This content was uploaded by our users and we assume good faith they have the permission to share this book. If you own the copyright to this book and it is wrongfully on our website, we offer a simple DMCA procedure to remove your content from our site. Start by pressing the button below!
Report copyright / DMCA form
שמואל יוסף עגנון
והיה העק וב למישו ר :
T T
V
T
I
ב צי רוף הערו ת ,בי אורי ם ו מ ר אי־פ קו מו ת
י .עמון /והיה העקוב למישור
שמואל יוסף עגנון
והיה העקוב למישור ב צירו ף הערו ת ,בי או רי ם ו מ ר אי־ מ קו מו ת ה א ת נ פ ת לי גינ תון
ש הוצאת שוקן /ירושלים ותל־אביב
הדפסה שש־עשרה
© C o p y rig h t by S ch o ck en P u b lish in g H o u se L td . T el-A viv, 1977 P rin te d in Is ra e l — נדפס בי שראל ת״ א,נדפ ס בד פו ס אי׳׳ ל
ו הי ה ה ע ק ו ב ל מ י ש ו ר1 מע שה ב אד ם אחד ו ש מו מנ ש ה חיי ם מיו ש בי ק״ק נ בו צז יע״ א• שירד מנ כ סיו ו ה עניו ת ר״ל* ה ע בי ר תו על ד ע ת קונו ו ה טי ל פג ם בי ש ראל ו הי ה נזו ף ו רדו ף ו מ טול טל ול א קיפ ח חיי אחרים וז כ ה ל שם ול שארי ת כ מבו א ר ב פני ם הספר ב א ריכו ת ו ע ליו ועל כיו צ א בו הכ תו ב אומר ו אז י ר צו א ת עונ ם ,ו פי ר ש״י‘ ז״ל וכפ רו על עונ ם בי סו רי ה ם
. 1י ש עיה מ׳ ד׳ . 2ר א שי תי בו ת :ק׳ הי ל ה ק׳דו ש ה ; ק׳ היל ת ק׳וד ש. . 3ר א שי תי בו ת :י׳ בנ ה ע׳י רו א׳ מן .תפילה על בנין י רו שלי ם ,ש מו סיפי ם לכל שם של יי שו ב י הודי ם בגו ל ה. 4ר א שי תי בו ת :ר חמנ א לי צלן (ארמית) — הרח מן ( =ה ש ם) י צי לנו, שנו הגי ם ל הו סי ף כ ש מזכי רי ם צרה או פג ע. * .מן ה תוכ חה שבסוף ם׳ וי קר א (כ״ו ,מ״ א). * .פיר ש ר ש ״י( ר׳ שלמה י צ ח קי ,בעל הפי רו ש הגדול ל תו ר ה).
לזכר נ ש מ ת אמי הו ר תי מרת אס תר עלי ה ה שלום
פ ר ק ר א שו ן י ת אונן' על פג עי הזמן* כי י פול האדם ל מד חפו ת וי ה בי לו הו• נג עי העולם י שו ע ת ה׳ כהרף עין .מ פ עלו ת צדי קי ם ו מלי צו ת ה מלי ץ בל שון טיי״ ץ . , 0יו ר די היו״ ם ב עניו״ ת ,,ו מכ ת ב הה מל צה .תוכו רצוף מע שה בתוך מע שה ו ל כן פרק זה ארוך ביו ת ר
והחכם 12עליו השלום אמר הון מהבל ימעט״ וגו /להורות ולהודיע כמה וכמה חלוש וגרוע הממון שאין לו ממשות של כלום .אמד שההון מטבעו ומעניינו הוא שמהבל ומסבה קלה יגדע יתמעט ויאבד .כי לא יצטרכו סבות חזקות להא־ בידו ,יען מרוב חולשתו ופחיתותו לאיזו סבה קטנה או קלה הבלתי נחשבת לכלום ,כאילו הוא הבל ,ילך לטמיון 14ויתבטל במעוטו .באופן שכש נראה עשיר שירד מנכסיו ואבד ממונו אין לנו לתמוה ולחקור היאך נתמעט ולהרהר אחר מדותיו כי ממדתו וטבעו להתמעט מדבר נקל .בינה לעתים 15דרוש ס״ט ,עיין שם. ’ הפ תי חה לפרק ז ה ,וכן הפ תי חו ת ל שאר הפרקי ם ,כ תו בו ת בל שון נ מל צת ,לפעמי ם ב חרוז פני מי ,ב סגנון ספ רי מלי צ ה ידו עי ם ,כגון ״ ת חכ מו־ ני ״ ל ר׳ י הוד ה א ל ח ריזי ו עוד. • צ רו ת ו פג עי ם ש הז מן כ בי כו ל מ בי א על בני האד ם .וי דו עי ם שי רי ה תלונה של מ שור רי ספרד על הז מן ו פג עיו. • מל שון הבל ו רי ק. '°טיי ט ש ,שיבו ש מ״ דוי ט ש״ — ג ר מני ת ,כלו מר ל שון הדי בו ר של י הו די מזר ח אי רו פ ה שי סוד ה בני ב ג ר מני. 11מ לי צ ה על דרך הכ תו ב ( תהלי ם ק״ז ,כ״ג) :״יו ר די הי ם ב אניו ת״. 11ש ל מ ה ה מלך .ש עליו נ א מר ( מל״ א ה׳ ,י״ א) :״וי חכ ם מכל ה אד ם״. ״ מ שלי י״ג ,י״ א. “ ט מיון — אוצר ה מלוכה ,ש אליו נל קחי ם כ ספי מסים ו א רגוניו ת והחר מו ת .בה שאלה :דבר שאבד ל ח לו טין. “ ס פ ר דר שו ת מפורס ם לכל מו ע די ה שנה ש חיבר רבי עז רי ה פיגו, רב ב פי סו ו בוונ צי ה ( ה׳ של״ט [ — ] 1579ה׳ ת״ז [.) ] 1647
זה לא רבות בשנים ישוב ישב בעיר בוצץ• 1יע״א איש יהודי אחד כשר וישר ושמו מנשה חיים הכהן מילידי ק״ק יזלוביץ, והגם שלא היה מאיתני ארץ ובין נגידי העם לא יכירנו מקומו מכל מקום היתד .פרנסתו מצויה בריוח ולא בצמצום מעסק חנות המכולת ,וידא חיים עם האשה מרת קריינדיל טשארני אשר חננו אלקים מנעוריו ויאכל לחם לשובע הוא ואשתו עמו ויעש צדקה וחסד כל הימים ונתקיים בו מאמר חז״ל17 איזהו עושה צדקה בכל עת ,זה המפרנס אשתו ובניו— 18 למחצה ולשליש ,19כי הלד האיש ערירי ובנים לא היו לו ,והיא העזר כנגדו 20שלחה ידיה במסחר וכל ענייני החנות נחתכים על פיה כנהוג בכל תפוצות ישראל בימים ההם .לכאורה אפשר היה לאדם שכמותו לחיות בשלום ושלוה הוא ואשתו ולבלות את ימיו בנעימים ,ליהנות מטוב הארץ ולחזות בנועם ה׳ 21אחרי מאה ועשרים שנה בבוא עת פקודתו .22אך ברצות ה׳ לערער דרכי איש ,מזלו יעוף חיש ,והרבה שלוחים למקום להוריד עד אשפות אביון .עוד הם יושבים לבטח ספונים בביתם 23ולא ייראו דע ונותנים שבח והודיה לשמו יתברך אשר נתן להם מנוח בחנות הזאת ,והנה קפץ עליהם רוגזו של המזל ואחד החנוונים היושבים ראשונה בשער נתן עינו בעסק החנות שלהם “1עיי ר ה ב מז רח ג לי צי ה ( .ב סי פו ריו ה קדו מי ם מ ש תמ ש ש״י עגנון בצו רה בוצץ לשם עיר הולד תו בו ט ש אט ש ,כנ ר א ה על שום ד מיונ ה ל שם ה מ ק ר אי ב ש מ״ א י״ ד ,ד׳ ). 17ר א שי תי בו ת :ח׳ כ מינו ז׳ כ רונ ם ל׳ ב ר כ ה. ״ על פי האמור ב מ סכ ת כ תו בו ת נ׳ ,ע״ א. י ,כלו מ ר ,ל א קיי ם מנ ש ה חיי ם מ צוו ה זו ב שלי מו ת ה שהרי לא היו לו בני ם. “ א שתו ,על י סוד הכ תו ב ב ב ר א שי ת ב׳ ,י״ ה. 21ת ה לי ם כ״ז ,ד׳ ; כלו מ ר ,לזכו ת לעול ם ה ב א. ” יו ם ה מי ת ה .על פי הכ תו ב בב מד ב ר ט״ז ,כ״ ט :״אם כ מו ת כל האד ם י מו תון אלה ו פ קוד ת כל האד ם יפ קד עלי ה ם״ .וראה גם י ר מי ה מ״ו ,כ״ ד. ** מכו סי ם ,מוס תרי ם ו מוגני ם .ר׳ חגי א׳ ,ד׳ :״ ה ע ת ...ל שב ת בבי תכ ם ס פוני ם״.
וידא כי טוב חלקם ויחמוד אותו בלבו ויבוא עד שעדי שד העיד ויוסף על שכדם הוספה שיש בה ממש וכמעט עבדה החנות לידו ,כי בימים ההם כבר ניטל מטעם הקיד״ה 24כח החרם25 ומרשיעי בדית 26המערערים את ה״חזקה״ 27יוצאים ביד רמה ומי יאמר להם מה תעשו .ואלמלא לא הוסיפה קריינדיל טשארני אשת מנשה חיים אף היא כמה זהובים 2,יותר מי יודע אם היו מוציאים שנתם שם .אולם מני אז כאילו שלטה עין רעה רחמנא ליצלן בכל מעשי ידיהם ומסחרם ירד פלאים .ואף בעל דבבם 29מסתמא לא טמן ידו בצלחת והשתדל בכמה מיני השתדלויות להזיק להם בעסקם ולקפח פרנסתם כל כמה שידו מגעת ,היינו שהוריד את שער הסחורות והוציא לעז על חנותם. וכשהביא מנשה חיים כלי חדש לטחינת קנמון ופלפלין ופולי הקהו״ה *0ויקו להושע בזה מעט או הרבה והנה עברה הדנה במחנה כי שד משחת מהפך בגלגל הריחים ושעירים ירקדו שם וכיוצא בזה גנויות 31שאין להעלותן על הכתב ממש .הקיצור “ רא שי תי בו ת :ה׳ ק׳י ס ר י׳ רו ם ה׳ו דו .כינוי שגור ב פי הי הודי ם תו שבי קיסרו ת או ס ט רי ה־ הונג רי ה ל שעבר .כך ג ם ״ מ דינו ת ה קיר״ ה״ — כינוי לכל ה ארצו ת שנכללו ב או תה קי סרו ת. ” נ י ד ו י חבר תי ,עונ ש ש ה טילו ח כ מי י שראל על עו ב רי ע בי ר ה שלא נ ש מעו לדב רי ה ם .החרם שימ ש ב ק הילו ת י שראל בגול ה א מ צ עי הרתעה עי ק רי נג ד ע ב רייני ם ,מ סיגי ג בו ל ו כיו״ ב .כ אן ה כוונ ה ל ת קנה ש תי קן ו עד ארבע הא רצו ת ,שי הו די ש החזי ק שלו ש שני ם ר צופו ת ב שכיר ת חנו ת ,אסור לאחר ל הו צי א ה מי דו ע ל־י די הו ספה על ה שכירו ת .על מי שעבר על ת קנ ה זו הוטל חרם .המ מ שלה ה או ס ט רי ת אסרה בר א שי ת ה מאה הי״ ט את ה שי מו ש ב״חר ם״. ” ע ב רייני ם ,על פי הכ תו ב ב דני א ל י׳ א ,ל״ ב. ” כ אן ב מ ש מעו ת ז כו ת החז קה ב שכיר ת נכ ס מי די ה של טונו ת או ה אציל א דוני העי ר (״ שר ה עי ר״) .כי דו ע היו ב פו לין ע רי מלכו ת וערים שבבעלו ת בני ה א צול ה. ” מ ט ב ע ז ה ב (גי ל דן ,גו ל דן ,ז לו טי בל ע״ז — כול ם מל שון ז ה ב). ” שונ א ,י רי ב ,בז־ ת ח רו ת. 30ק פ ה. 31רי בוי מגנו ת.
בבוא יום הכסא 32לשלם לשר העיר את בסף החנות כסף חוקו לא היתה בידם אפילו פרוטה לפורטה ,כי זולת שהוסיפו על השכר הקבוע כמה וכמה זהובים כאמור למעלה .והנה עוד הרבו לתת מתן בסתר למשרתיו עושי רצונו ולסרסורי החצר ולכל אשד פה להם וידברו 33שיהיו מליצים טובים בעדם .והמסים והארגוניות אכלו את יתד עמלם ,כי כן מנהג המדינה שגובין מם מן החנווני לפי מכסת הכסף אשר יתן בעד חנותו ,והיות שהחנות עלתה להם עכשיו יותר ממילא שהעלו גם את המסים לגנזי הממלכה ולבדק העיד ולסלול דרכים בכמה וכמה זקו קים ,34ונתהווה אצלם חלל גדול בכמות הסחורות ,ו הפי ח מרו בה על העומד ,אך חסדי ה׳ לא תמו ולא כלו רחמיו ,35שכך דרכה של ההשגחה העליונה ית׳ 34להביא הדעות עם תערובת קצת טובות בכדי למזג את מרירותן ,ואפילו בשעת הפורענות לא התייאשו מנשה חיים ואשתו מן הרחמים ובטחונם בה׳ היה גדול מאוד כי יחלצם מיד צדה בעוד מועד ,שאין לך דבר העומד בפני הבטחון ,כמו שמספרים בקהל חסידים .37מעשה שציוו להבעש״ט זי״ע 38מן השמים שיסע לכפר פלוני ללמוד מדת הבטחון וילמד את העם ויקחו מוסר .ויקח הבעש״ט את תלמידיו ויסע אתם ויבואו לכפר ההוא ויתאכסנו אצל המוכסף 3אשר “ ה מו עד ה ק בו ע .על פי הכ תו ב ב מ שלי ז׳ ,כ׳ :״ליו ם הכסא יבו א בי תו״. ” על פי תהלי ם ק ט׳ו ,ה׳ :״פה להם ולא יד ב רו״. ** מין מ ט ב ע. ” על פי הכ תו ב ב אי כ ה ג׳ ,כ״ ב :״ ח סדי ה׳ כי לא ת מנו ,כי לא כלו ר ח מיו״. ” י ת ב רך. ” ש ם ספר ,קובץ סי פו רי ם על ה ב ע ש״ ט ( ר׳ י שראל בעל שם טו ב ,מי סד תנו ע ת ה ח סידו ת). “ ר א שי תי בו ת :ז׳ כו תו י׳ גן ע׳ לינו ,ש מו סיפי ם ה ח סידי ם א חרי הזכ ר ת שם צדי ק. ” חו כ ר בי ת מזיג ה בכפר .נקר א כך על שם ה מכ ס שהי ה מו טל על מ שקאו ת ח ריפי ם.
בכפר .והמוכסן איש זקן ונשוא פנים ויקבלם בסבר פנים יפות גם כרה גדולה עשה להם ,וישמח מאוד על האורחים הנכבדים האלה וילינו שם .הבוקר אור והבעש״ט ותלמידיו עמדו להתפלל והנה נכנס קוז״ק 40אחד מאנשי הפריץ אדון הכפר ובידו שוט עבות והכה בשוטו על השולחן ג׳ פעמים והלך לו ושום איש מאנשי הבית לא הגיד לו דבר .ולא ידעו האורחים מה זה ועל מה זה ידזום 41בדפיקותיו אלה ,וישימו פניהם אל בעל הבית והנה הוא שמח כבראשונה ולא דאו בו שום תנועה אחרת .אך ראה גם ראה ,אך גמרו את תפילתם ויבוא הקוז״ק כבראשונה וחזר והכה בשוטו על השולחן ג׳ פעמים וגם עתה אין איש מאנשי הבית מגיד לו מאומה ,ויתמהו האנשים איש אל רעהו. וישאל הבעש״ט את בעל הבית על מד .דפק הערל את כל הדפיקות האלה ז ויאמר לו בעל הבית סימן הוא כי עלי לשלם היום שכירות בית המזיגה לאדון הכפר וככה הוא עושה ג׳ פעמים ואחר הפעם השלישית אם אין צרור הכסף אז יקח הפריץ את המוכסן ואת כל בני ביתו וישימם בבור .ויאמר הבעש״ט לו מפניך ניכר כי הכסף אתך ,אם כן איפוא מהר קח את הכסף ושא אל הפריץ עוד קודם הסעודה ואנחנו נחכה לך עד שובך בשלום אלינו .ויען לו בעל הבית לעת עתה אין לי אפילו פרוטה אחת ,אך מסתמא יזמין לי השי״ת .42נאכל נא ונשתה ולא נמהר כי עוד שלש שעות למועד ומסתמא יזמין לי השי״ת .וישבו כולם לאכול ויאריכו בסעודתם ובפני בעל הבית לא היה ניכר כלל אם צריך לכסף אם לא .ויתמהו האנשים איש אל רעהו ויהי בעיניהם הדבר לפלא .ויהי כאשר כילו לאכול ויבוא הקוז״ק בפעם השלישית והכה בשוטו על השולחן ג׳ ״ *כינוי ב פי הי הודי ם לכל חיי ל או שוטר שב שירו ת הר שות( .על שם חיל הפר שים ה קוז א קי ם ,שהרוסים ו ה פולני ם ה שת מ שו בהם ל הגנ ת הג בולו ת מ פני ה תורכי ם ו ה ט ט רי ם). “ ב שיכול או תיו ת :י ר מוז (כ מו כב ש — כ שב ,שמלה — שלמה ו עוד) וראה איו ב ט״ו ,י ״ ב :״ ו מ ה י ר ן מ ו ן ע י נ י ך ״ . “ רא שי תי בו ת :ה׳ ש׳ ם י׳ ת׳ ב ר ך.
פעמים ובעל הבית לא קם ולא זע ממקומו .ואחר כלותם לאכול ולברך כדת ,הבל במתינות ולא במהירות ,לבש בעל הבית בגדי שבת ויחגור חגורתו הרחבה ויאמר עתה אלכה נא אל החצר ואשא את הראט״ע 43לפריץ ולא אתמהמה ואתם שבו פה עד שובי מהרה .וישאלהו הבעש״ט שנית היש לך מעות כל צרכך ז ויאמר עדיין אין לי אפילו פרוטה אחת ,אבל השם יתברך ישלח עזרחו מהרה .וילך .ויתיצב הבעש״ט עם כל אנשי סגולתו באכסדרה לראות מה יהיה בדרכו .ויהי בעמדם והנה הוא הולך במהירות בדרך אל החצר ועגלה משרכת דרכה לקראתו .ויראו בי עמד אצל העגלה וידבר עם הנוסע וילך ומאומה לא לקח מידו. והעגלה התנהלה לאטד .לנסוע לבית המזיגה .ובטרם תקרב עמ דה מלכת ומן העגלה קראו אחרי בעל הבית וגם כסף נתנו לו. ויהי כאשר באה העגלה אל בית המזיגה וישאלו את האורח מה היד .לך עם המתג שהחזרת אותו ונתת לו מעות ן ויאמר אנכי קניתי מאתו יי״ש 44שיעשה בחורף הבא עלינו לטובה ומתחילה לא באתי עמו לעמק השוה ,45וכאשר ראיתי כי מתע קש הוא ועומד בשלו ולא חזר אלי ואני ידעתי כי איש ישר הוא על כן נתתי לו כמה שרצה ולא יכולתי לדבר עמו הרבה כי אמר כי צריך הוא לשאת משאת שכירות בית המזיגה אל הפריץ .אז אמר הבעש״ט היום ראיתם כמה גדול כח הבטחון איך שמו יתברך עוזר בלי כל דאגה בשעת הצורך אם בוטחים בו יתברך באמת. ואתה קורא אהוב אל נא יחר אפך בי בי עזבתי לאנחות את מנשה חיים ואשתו וסיפרתי בהצלחת המובסן .שהדי במרומים•4 שלא עשיתי זאת אלא כדי להראות לך בי מעשה אבות סימן
45ת ש לו ם ל שי עו רין(ג ר מני ת ויי די ש). 41ר א שי תי בו ת :יין שרוף. ‘1ה ש תוו ת ,הסכ מה ,על פי הכ תו ב ב ב ר א שי ת י״ ד ,י ״ ז :עמק שוה. • 4ע די ב מ רו מי ם (סהד א ב א ר מי ת :עד .וכך ג ם ב איו ב ט״ז ,י ״ ט: ״ב שמי ם ע די ו ש הדי ב מ רו מי ם״) ,כלו מר ,ה׳ יו ד ע את ה א מ ת.
לבנים .47מה שאירע לעובדי השם הראשונים אפשר שיארע אף לאחרונים .זכות הבטחון גדולה מאד ואשרי כל חוכי לו.48 והצגתי את מעשה המוכס כדי שילמדו מזה שאפילו בשעה שחרב חדה מונחת על צוארוי 4של אדם אל יתייאש מן הבטחון. אך נחזור לענייננו. עוד מנשה חיים ואשתו תוהים ומבקשים מאין תבוא עזרה וישאו עיניהם ויראו והנה קרון גדול רתום לשלושה סוסים בא עד פתח החנות וכפרי אחד יורד מן הקרון .ויחרדו לקראתו ויצאו לדעת מה יעשה פה ,והוא כאלם לא יפתח פיו 50ומלה אין בלשונו אלא עומד ומפשפש בערימה של קש ,בוחן ובודק גנזי נסתרות ,51מוציא אבוס משם וממלאו מספוא וישים אוכל לסוסיו .וכתום כל המעשים שת עיניו על האופנים ופתח אזורו הרחב ונטל שוטו ורקק לכאן ולכאן ונכנס לחנותם ושאל על כמה וכמה מיני סחורות אם אפשר להשיגם כאן .הסבירו לו פנים יפות קריינדיל טשארני ובעלה ואמרו כאחד וכי היכן אפשר להשיג סחורות אלו אם לא כאן ? ותוך כדי דיבור קפצו שניהם זה בכה וזו בכה והראו לו מכל המינים בין שהוא רוצה בהם ובין שאינו רוצה בהם ,והקציבו את דמיהם .52והגם שפסקו לו סחורתם במקח השוה ולא הרבו על המדד .ערער הלוקח ועמד על המקח כמה וכמה שעות ,מחמת שבא בטענה הואיל והוא משלם במזומנים יכול הוא להשיג כל• הסחורות ממקור ראשון ממש במחיר שעלו להם ,ולמה יוציא ממונו לבטלה? ראו שכן הוא ומה יעשו לעת כזאת כשמגושם זה יקיים דבריו וילך אצל אחרו ׳‘ מ א מ ר וזז״ל ב מ סכ ת סו ט ה ל״ד ,ע״ א ,ב הו ר א ה :מה שארע ל א בו ת (ה אומ ה) הו א סי מן וס מל ל מה ש ע תיד לה ת ארע ל בני ה ם. * 4פ סו ק ב תהלי ם ל׳ ,י״ ח ( .חובי — מ ח כי). • 4ע ל פי מ א מ ר ח ד ל ב ב רכו ת י׳ ,ע״א :״ א פילו חרב חדה מונ ח ת לו על צו א רו של אדם אל י מנ ע ע צ מו מן ה ר ח מי ם״. •* תהלי ם ל״ח ,י״ ד. * 1מ תוך פיו ט ״ובל מ א מיני ם ,שהו א״ לרא ש ה שנ ה ויו ם הכי פו רי ם. ” ק צ בו ,ק בעו א ת מחיר ם.
החנוונים אין בבוצץ אם מוכר אין שם 53ז וכספו הדי נצטרך להם כטל של תחיה ממש ,ומה מנהם יהלוך “ לכשיתנו את סחורתם בלי ריוח ,מילא פעם אחת בלי ריוח ,והרי מתוך כך יהא סיפק בידם להחזיק את החנות גם לשנה הבאה .אבל כדרך התגרים דחו אותו תחילה במיני ריצוי והשבעות ואמרו שאי אפשר להם למכור את סחורתם למטה מן הקרן .והערל 85לא נתפעל לא מהם ולא מהשבעותיהם ונטל את שוטו משמאלו ונתנו בימינו ופנה להם עורף ויצא .מיד החזירוהו ונטלו את ידו וטפחו לו עליה לשם חיבה יתירה ולשם בקשה ותחנונים והשבי עוהו בשם ה׳ שיוסיף משהו ,ולבסוף קיימו את המקח כדבריו. ויתיר הערל את צרור כספו ויקח לו סחורות מכל אשד בחד ויסע לדרכו בשלום .וקריינדיל טשארני ובעלה עמדו למנות שנית את הכסף שפדו וישמחו מאוד כי דאו כי יש בידם כמעט כדי לשלם לשר העיר שכירות החנות לשנה הזאת .וישיתו עצות בנפשם להשיג גם את הכסף החסד להם עוד או על ידי בקשת ״גמילת חסד ,או בהלואה ברבית ,יהיה איך שיהיה ,וכן עשו. ועוד ביום ההוא בין מנחה למעריב נתלבשה קריינדיל טשארני במלבוש היופ״ד 56.שלה וכרכה ראשה בסודר משי של שבת ותשת את עדיה 57עליה ותעל אל חצר שר העיר ותשם את הכסף לפניו שמחה ולבה דוי ותחדש את הקשר על להבא58 כמתכונת השנה הזאת .ותשאף דוח ותבוא אל חנותה ושם מנשה חיים בעלה יושב לפני השולחן מנמנם על גבי ספר .נתעורר מנשה חיים לבואה וקריינדיל טשארני אמרה שכבר הגיע זמן נ* על פי ה כ תו ב בי ר מי ה ח׳ ב״ב :״ הצ רי אין בגל עד״ וג ר. “ כלו מ ר ,מ ה י ש להם ל הפ סיד .על פי ה כ תו ב ב איו ב ט״ז ,ו׳ וי״ א ,כ׳. " כינוי ב פי הי הודי ם ל מי ש אינו בן ב רי ת ,על שום ש אינו ני מו ל. • * ביי די ש :בגד ע ליון קצר ש מ ת ע טפו ת בו הנ שי ם ,ו הו א ב די ד כלל מלבו ש של שב ת. " שמה עלי ה ת כ שי טי ה .על פי ה כ תו ב ב ש מו ת ל״ג ,ד׳ :״ול א ש תו אי ש ע דיו ע ליו״ ,ו עו ד. •* חיד שה א ת ה חוז ה ל שנה נו ס פ ת.
סגירת החנות שכבר כלתה דגל מן השוק ואין לצפות עוד לשום קונה .יצא מנשה חיים כדרכו לדאות שמא עדיין לא נסגרה חנותו של בעל דבב! ,1והיה כי יקדה קונה ויסור חלילה אל שונאו .וקריינדיל טשארני ,עייפה ויגעה מאוד ממרוצת היום הקשה ,ישבה על הכסא לפוש קצת ולא זזה משם שעה מועטת, משום שלא היה ביכולתה ממש לקום על דגליה .כה עברו רגעים אחדים עד כי שב דוחה אליה ותעיף עיניה על פני החנות ותצעק צעקה גדולה ומרה כי כל הארונות ריקים והארגזים והתיבות נתרוקנו לגמרי אין בהם כל מאומה .ותקרע את לול אות בגדה ותמטיר קללות נמרצות על ראש מנשה חיים על קדקד בעלה הבטלן כי נשתקע בשינה רשלנית כאשר הלכה לפרוע חובה ונתן מקום לגנב להריק את כל הכלים .וכל כמה שמנשה חיים נשבע ועומד שלא הסיח דעתו מן החנות אפילו כל שהוא לא הועיל לו כלום ,שהלשון כיון שהיא פותחת לקלל שוב אינה פוסקת .וקריינדיל טשארני הוסיפה קללה על קללה ותתיפח מרה וכי למחולות נשאתי את רגלי או לשים בפוך פניי ,5ללכת אל משתה עדנים ז הלא למענך למענך בטלן הלכתי כדי שלא יתמוטטו מזונותיך ואתה כגולם תשב ולשמור את יגיעי לא יכולת? אוי יהודים ,למה ברא לך אלקים עינים, וכי רק כדי שתראה את עמלי ואת האוכל שאני מגישה לך בזיעת אפי ובחלבי ודמי? באותה שעה נשתתק מנשה חיים והושחרו פניו כשולי קדירה ונתעלמה ממנו משנה מפורשת מעשי ידיה של אשה לבעלה ,60ולא ענה לה דבר ,ותצק לו עוד יותר ,אבל מיד תשש כחה כח נקבה ולא יכלה לקללו עוד וחמת קריינדיל טשארני שככה .61ומנשה חיים לקח את צרור המפתחות ויצא אחר אשתו ויסגור את החנות דלתים ובריח. על פי ה כ תו ב ב מל״ ב ט׳ ל׳ :״ות שם בפוך עיני ה״. • 0מ שנ ה כ תובו ת .פרק ו׳ מ שנ ה א׳' .כלו מ ר — כל מל אכ ה שעו שה א שה וכל שכר שהי א מ שתכרת שיי כי ם ל ב על ה. “ ע ל פי הכ תו ב באסתר ז׳ ,ח׳ :״ו ח מ ת ה מלך שככ ה״.
אז התיפחה קדיינדיל טשארני שנית ותשפוך מררתה לפניו ותאמר זהו שאומרים הבריות משנגנב הסום סוגרים דלתות האורווה .בטלן בטלן ,לשם מה אתה סוגר והחנות ריקה ז תוך כדי דיבור קפצה והפשילה לאחוריהם שולי בתי ידיה שנשתחקו והתחילה בוחנת ובודקת כל מנעול ומנעול אם נסגר כל צרכו ונפטרה והלכה לביתה .ומנעול הברזל השחור תלוי ויורד על פי הפתח שנשבץ מפתי כפור וקפאון צהבהב וכהה ועכור כשן זו של נחש שכבר נטף כל רעלה הימנה. הבוקר אור ומנשה חיים וקריינדיל טשארני קמו משינה זעומה. ותקח האשד .את מפתחות החנות ואת סידורה העבה ותמלא את הסיר גחלים ופרשה לדרך ארץ 62כי מי יודע אפשר ויזמינו לה מן השמים בעוד בוקר קונה הגון או מציאה טובה, ותלך לפתוח את החנות .ומנשה חיים נטל טליתו ותפיליו ונשמט לבית המדרש להתפלל ולשמוע דבר ה׳ .ויהי כאשר פת חה פתח החנות ותרא האשד .כי החנות ריקה ודבר כמעט אין בארונות ותזכור יום אתמול כי עבר בפחד ובהלות .ותדע פשר הדבר כי מכר מכרה רבי סחורותיה לבן כפר אחד .מיד שלחה בחשבון כפיה והנה כי כן הוא ,כי עלה סכום הכסף שקבלה עם שויין של הסחורות ,אך פרוטה אין בכיסה .ותעמוד האשד. משתאה כי חשבונותיה ועיניה נמצאו מכחישים אלה את אלה, היינו החשבון חשבון והחנות ריקה .עוד היא מפשפשת במע שיה נבקע כשחר לבה ,כי זכרה כי את כל מכסת הפדיון ועוד נוספות לו הביאה אמש אל גנזי הפריץ ,על כן מלאה תוגה ורו חה חלחלה ומצוקה .ותדע כי נקי מנשה חיים ואין בו דופי ,ומיד נתכפר פגמו ונמתק חרון אפה ותשפוך דמעות בתוך סידורה. ואל שדי הרך את לבה ,ולא יספה לשים עוד תפלה בבעלה,63 כי במה נחשבה היא בלעדיו חם ושלום ,סוף סוף אינה אלא
״ הלכה לעסוק במסחר. י• לגנ 1ת .1על פי הכ תו ב ב איו ב כ״ד ,י״ ב :״ו אל 1ה לא י שים תפלה״.
אשה ,חמת מלאה עוונות ופשעים ,84ערומה מכל מצוה ,ובמה תזכה את אדחה לפני שוכן מדום בבוא יום פקודתה בלעדי אישה שיחיה .הנה הוא יושב עכשיו בבית המדרש ומתפלל ועוסק בדברי תורה ,ולמי כל חמדת מנשה חיים ? 65הלוא לה .אפילו כוס חמין לא הכינה לו והוא יצא לצנה אליבא ריקנא., 6 וקריינדיל טשארני נרתעה לאחוריה והזיזה ממנה והלאה את סיר הגחלים שהתחילו מתלהבות ולוחשות כאילו מגישה היא אותו לאחד שעומד לפניה .ומה היא עושה בשבילו באמת ? מה היא עושה בשבילו? ממש לא כלום .ואפילו קדיש לא ילדה 67לו והרי הוא שרוי בחטא בגללה .עשר שנים ,עשר שנים ,ואף על פי כן לא יגרשנה חלילה ולא ישלחנה מעל פניו ,ומנשה חיים מה הוא כי תלין עליו .ודמעותיה החמות נשרו על גבי סיר הגחלים הרותחות והיו לוחשות ומפעפעות. ומנשה חיים חזר מבית התפילה .כעני בפתח עמד על סף החנות ולא העיז אפילו לנער את פתי השלג מעל גבות עיניו .סוף סוף התגבר כאיש ונכנס ותלה תיק טליתו ותפיליו על היתד. וכשראתה קריינדיל טשארני את מנשה חיים בעלה עומד לפניה בכה בלאט לבה ותמח בסתר דמעותיה .ותוך כדי רגע התקינה קומקום מים ותשפתו על גבי סיד הגחלים .ותער מן הקומקום אל כלי אחר מעט מים שנתחממו ותגישם לבעלה ותדבר אליו רכות ,ותאמר טול ידיך ומעוד את לבך ואכול פת שחרית כי לא בא אמש אל פיך דבר .ומנשה חיים אף כי נפשו עליו תאבל ורעבונו חלף מדאגה ויגון לא המרה את פיה כדרכו *•על שום שנ שי ם פ טו רו ת מכ מ ה וכ מ ה מ צוו ת ב תורה כגון צי צי ת, ת פי לין ו עוד .ל פי כך ז כויו תי הן מו ע טו ת מ של הג ב רי ם והם שזוכי ם ל הן במקו ם בגן ע דן לעול ם ה ב א .וזו כוונ ת המ שך הד ברי ם. ״ ״ רכו שו״ ב תורה ו מ צוו ת .על פי ה כ תו ב ב ש מו אל א׳ ט׳ ,כ׳ :״ו ל מי כל ח מד ת י שראל ,הל א ל ד׳ ו גו׳. *• אר מי ת :על ל ב רי קן ,בל א ל טעו ם כלו ם. " כ אן ה כוונ ה ל בן זכר ,שי א מ ר א ח ריו ״ קדי ש״ — ה תפילה ה מיו חד ת שאומרי ם אחר נ פ ט ר ,הפו ת ח ת ב מלי ם :״י תגד ל וי תקד ש ש מיה ר ב א״.
כי פחד מפניה ,ויאכל וישת בכל אשד נתנה לו אשתו .לאחר שעה או שתי שעות נכנם קונה לחנותם ולא מצאה קריינדיל טשארני לתת לו דבר מכל אשד ביקש .ותשת עצות בלבה ותמהר אל חנות רעותה ותקח משם ככל אשר יבקש המבקש ותתן לו .כשיצא הקונה החוצה נכנסה בדברים עם בעלה כדת מה לעשות להבא ,ובאו לידי מסקנא שלעת עתה עד שישלח ה׳ עזרתו יקחו סחורה בעיר בהקפה ,והיה כי יפדו מה ויטעו לכרך ומשם יביאו מרכולתם .אולם אהה ,כמה דאגות אחדות הפיגו את העצה הזאת מלבם כי פחדו פן יוודע בקהל רוע מצבם ויבולע להם .וימהרו אל בית אחד המלוים אשר צצו בעיר כעשב השדה וילוו ממנו כסף ברבית קצוצה ,68ועוד ממחרת הבוקר נסעה קריינדיל טשאדני לכרך ותביא משם כל אשד יחסר בחנותה ,וכל הארונות נמלאו אוכל למכביר כבראשונה, והכל בא על מקומו בשלום. ואמנם מה נאוו על הלווים דברי חז״ל למה נקרא נשך ,מפני שנושך וכו׳ .60כי עין בעין נחזה שכל יגיעם אכל הנשך ועוד ידו נטויה להזיק וגרם להם כמה וכמה דאגות ועגמת נפש ונשק־ עו ביון 70החובות אין יוצא .ולמען כסות מערומי המחסור לבל יקופח בטחונם של המלוים בהם משכו עליהם איצטלא של עשירות והיו מתנהגים לעין כל כנגידים .פזרו נתנו לאביו נים ,71לרב ולחזן שלחו מנות יפות לפורים ולשלש רגלים ,ושו מר בית הקברות היה מקבל שנה בשנה זוג תחתונים במחילה מידי מנשה חיים .וקריינדיל טשאדני מצדה הוסיפה כהנה וכהנה יין לקידוש ולהבדלה לבית הכנסת וחתולי תינוקות לאמ־
,,קבו ע ה ופסו קה מרא ש .בה שאלה :ר בי ת ג בו ה ה ו מופ רז ת. •• על פי מ א מר חז״ל במדר ש ש מו ת רבה (ל״ א ,י״ג) :״לא תנ שו ך א ת ה עני כ שם שנ שך נ ח ש א ת ה אד ם״. '°בי צ ה (״ מ טי ט היון״ — תהלי ם מ׳ ,ד׳ ; ט ב ע תי ביון מ צול ה״ — שם, 0״ ט ,ג׳ ). ״ ה רבו ב מ תן צדקה ,על פי הכ תו ב ב תהלי ם קי״ ב ,ט׳.
הות המקוננות 72בלילות בבית מועד לכל חי ,73ובכל מקום שמכדיזין על הצדקה בפומבי נדבת קדיינדיל טשאדני לעולם לא תחסר .ולא אחת ושתים כאשר לבותיהם יהגו אימה מאין ישלמו למלוה דבית דדבית והנה שני אנשים חשובים נצבים עליהם ובידם מטפחת אדומה אפורה שחוקה מאבק מטבעות ופרשוה מול עיני קריינדיל טשארני כשממית 74שפורשת קוריה ,ובאין אומר ודברים תדע האשד .כי נדבת ידה יבקשו, ולבה יחמץ בקרבה ועוד מעט ושפכה מררתה עליהם או גרש תגרשם כלה מעיניה כי אין ידה משגת להוציא פרוטה ובעצמה זקוקה ללוות גמילת חסד כדי לשלם את הרבית של אותה הפרשה .ואולם בעוד מועד תשנה את פניה ,תשים בשחוק עיניה, תסלסל שפתיה .ובמלים רכות משמן כה תאמר לבעלה מנשה חיים משום מה אינך מבקש ממעלתם שיסורו לחנותנו ? אפשר ישבו לפוש קצת ויטעמו מן המרקחת ,המרקחת שהכינותי לשעת מחלה שלא תארע .הכנסו מכובדים שלוחי מצוד .רודפי צדקה .ועוד מלתה על לשונה יכין בעלה תיבות למושב ,יקדם פניהם בכבוד וקדיינדיל טשארני תשית כף גדולה בצלוחית המרקחת ,תשפוך קצת החוצה מן המתוק המתוק ועושה את עצמה כאילו אינה משגיחה בחשיבות של כך מפני הצורך להפליג בהונה ,כמו שאמר החכם כשיצטרך העשיר לחרס ישבור את כדו .הקיצור עולם שכולו טוב עולם שכולו אודה כאשר לא יביטו לתוכו ועולם שכולו חושך כאשד יביטו לתוכו אמר ר׳ ברוכ׳ל ממזביז ,75מה נמלצו אמרות קודש .והמכובדים ” ע ל פי א מונ ה ע מ מי ת ,ב או ת נ שי ם ש מ תו בלד תן ל קונן בלילו ת ב בי ת ה ע ל מין ו מ חפ שו ת חי תולי ם לי ל די הן. ” בי ת ה ע ל מין ,בי ת ה קב רו ת ,בי ת ה חיי ם ( בל שון נ קי ה) ,על פי ה כ תו ב ב איו ב ל׳ ,כ״ג ,על שום שזה המקום ש אליו ב אי ם בסוף כל בני האד ם ה חיי ם. 74ה כוונ ה כ אן ל עכ בי ש. * 7מ ג דו לי ה ח סידו ת ,נ כ דו של ה ב ע ש״ ט ( ר׳ ל מעל ה הערה — )37 ת קי״ז ( — ) 1757תקע״א (.) 1811
יסורו ההנותה ומברכים שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות וחסרונן 76ונכנסים בשיחה נאה על הפרנסות שלקו וקשים מזונותיו של אדם ואי אפשר לכלכל אפילו עני הגון בצוק העתים האלה .תמיהה קריינדיל טשארני ואומדת צוק העתים ז לאו דוקא .לא כל האצבעות שוות יענה ויאמר מנשה חיים מעין 0מך לדבריה ,ואף היא מוסיפה ואומרת אמת שאין להכחיש כי דבים הם שמצבם רע רחמנא ליצלן ונאנחת לשברם וכובשת את אנחתה ואומרת לואי והיינו כדאים לפני מנהיגו של עולם ויהיה עמנו כל הימים כאשר היה עד כה .ותוך כדי דיבור היא פותחת ארגז שולחנה ומקשקשת בזוזים שצבורים ועומדים לרבית ומוציאה מטבע יפה ומוסרת בידי מנשה חיים ליתן על ידם ,והם מתפרדים באהבה ומברכים אותם ואומרים כה יתן ה׳ הלאה. ומנשה חיים וקריינדיל טשארני עושים עין של מעלה ואוזן של מעלה כביכול כאילו אינה רואה ואינה שומעת ועונים אמן בפנים צהובות ולבם נמס בקרבם .אד מה תתן ומה תוסיף אונאה לפני הבריות אם אין אונאה לפני המקום .77לא ארכו הימים ומנשה חיים ואשתו נתק פתיל מסחרם והזמן הפך עליהם בל הות 78ובל הונם ורכושם ויתרונם ופקודתם היו לברות לחצי פגעיו ,79וידלו וירשו מאד מאד .כי כאשר יפרח המזל מן האדם חם ושלום אין בידו לתפסו ולהטותו אליו בסוס שתופסים באפסר או בקונה שמחזירים אותו לחנות ,וד׳׳ל.80 חוץ לזה היתד .אותה השנה שנה זעומה וארבה פרש על תבואות השדה ויעש בהן בלה ,וקריינדיל טשארני שנתנה סחורה בהק־ ” ״ ש ה כ ל ״ ו כו׳ — ברכה ש מברכי ם על ד ברי ם ש אין גידו ל ם מן הארץ ,בגון ב שר ו דגי ם ,חלב ,בי צי ם וג בינ ה ו כיו״ ב ,וג ם על המ שקים חוץ מיין .״ ב ו ר א נ פ ש ו ת ״ ו כו׳ — ברכה ש מברכי ם א ח רי אכיל ת דברי ם כנ״ ל ,וכן על פי רו ת ה אילן ש אינ ם מ שבע ת ה מיני ם שנ ש תבחה בהם ארץ י שראל. ' ז ל פני ה שם ,שהרי הכל ג לוי וי דו ע ל פניו. *' על פי הכ תו ב ב איו ב לי ,ט״ו :״ההפך עלי בל הו ת״. ” על פי הכ תו ב ב איכה ד׳ ,י׳. '°רא שי תי בו ת :ו די ל חכי מ א ( ב ר מיז א) ,כלו מר ,די לחכם בר מז שי בין.
פה לבני הכפל על מנת שיחזירו לה המעות לאחר הקציר אבד לה הפעם גם יתר עמלה ,ויצא מבני בוצץ בל עשרם 81והזמן קרא עליהם מועד ,82וישוחו וימכו 83מפני זעמו ,כמו שבתוב בפנקס עדת ישורון מעשה ידי סופר הקהל האמונות על המליצה. הלוא כה דבריו כאש ה$א טל ומטר בעתם באו ותבור וכרמל מפניהם נכנעו ובקצור ה קווי ם בזוךעים נךמעו הה תבואות שדי מארבה נגדעו על כן תאבל בוצץ וךברי לעו :־
־
T :
T
T T
l
{
V
T * i
״
T־*
ג *״
T
v
•• ־ I
• T :
V
' T:
ודע כי בעצם לא חסרו לקוחות תהילה לאל בחנותו של מנשה חיים .אך השפע ירד בלי התאחזות .84ובבוא אחד הקונים והח* נות ריקה אין בה כל מאומה אז תפן אליו קריינדל טשאדני בסבר פנים יפות ובטוב טעם ודעת הנעימה לו אמריה חכה כמעט רגע והדי אני מביאה מביתי כל אשר תבקש ,חמאה אשד אין על עפר משלה .ושעת הדחק הצמיחה בינה יתירה בלבה ותוך כדי דיבור קפצה והלכה אל אחת מדעותיה ובנפשה הביאה חצי ליטרא חמאה בריוח משהו ולפעמים ויתרה לחלוטין על הריוח וכל מעשיה לשם העסק בלבד .שילם הלוקח ,חזרה וסיל קה חובה מיד .לא שילם ולקח בהקפה ,פרשה קריינדל טשארני לקרן זוית והיתה נאנחת ודואגת מאין תביא את מכסת הכסף לבעלת החמאה בעד חמאתה כדי שלא תקופח אמונתה בעיניה חלילה .אבל אוי ואבוי לעלובה זו בשובה מחנות זרה וחצי הליטרא בידיה ומעט לו לקונה ,והנה דרוש דרש האיש עוד •י על פי הכ תו ב ב אי כ ה א׳ ,ו׳ :״וי צ א מן ב ת ציון כל הד ר ה״. “ ה בי א עלי ה ם צרה גדול ה ,על פי הכ תו ב ב איכ ה א׳ ,ט״ו :״קרא ע לי מו ע ד״ ו גו׳. י• שחו ,נ תנ מ כו. ** א חיז ה.
ושבה על עקב בשתה •5והביאה עוד חצי ליטרא אחת נוספות לל, הכל לפי חפץ הקונה ודרישתו .ככה תעשה קרייגדיל טשאדני כל הימים ,תכלכל דבריה במשפט ומעין רבים תכסה כל סתרי ענותה וקותה לימים טובים מאלה ,כאשר יאמר המליץ שיל״ר** דור הולך ודור בא והתקוה לעולם עומדת .כי השט יתברך מגין על האדם מצד חסד והשפעתו אינה נפסקת מעולם ,כי בכל דגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל המלאכים ולכל חיות הקודש וחותך חיים לכל חי 87גם בעולם השפל ,כמרומז בספרי אמת .88אך צרכי הגוף רבו כמו דבו ואפילו רק ההכרחיות בלבד כמו אכילה ושתיה ומלבוש ודירה כדי לבלות ימיו ושנותיו .ולכשיתמוטטו השמים ,קץ לבעלי כנגד ים ,כשעמודי החנות יהרסון ,הפרנסה מאין תמצא .והגם שקיימו וקבלו עליהם כמה וכמה פעמים את מאמר החכם לין בלא מאכל והשכם בלי חוב ,8,אבל אוי ואבוי להם שלא נתקיימה בהם מעצה זו אלא מחצית ראשונה בלבד .וכשהשכימו ויצאו לפעלם והנה החובות רבו רמו רבו והמלוה דוחק והנושים נוג שים והבזיונות יעופו מכל עבר וקמיטת הנפש , 0עד אין חקר, וידעו מנשה חיים וקריינדל טשארני אשתו צער ומכאובים. אמרו חז״ל1־ בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו .הקיצור לא היו ימים מרובים עד שהקול נשמע ד׳ :
״י שו בו על ע קב
“ חזרה בבו ש ת פני ם ,על פי הכ תו ב ב תהלי ם ע׳ ׳ ב ש ת ם״. *°המ שורר הג ר מני פ ריד ריד שילר ( .) 1805—1759הי ה מ קו בל ג 0אצל הי הודי ם ב מז רח אי רו פ ה. " מ ן ה פיו ט ״וכל מ א מיני ם ,ש הו א״ ,שאומרי ם ברא ש ה שנ ה ו ביו ם הכי פו רי ם. “ ס פ רי קבלה .כל ה מ שפט ה קוד ם מכיל מו שגי ם מ ספ רו ת ה קבלה. ” פ תג ם ע מ מי רוו ח .הנו ס ח ה ע ב רי מ צוי ב צוו א תו של ר׳ י הוד ה א בן תי בון. ” צ ע ר הנפ ש ,כ אי לו הי א נל ח צ ת ונ ק מ ט ת. 1,1ר א ה ב רכו ת נ״ ט ,ע״ א.
באזני הסוחרים אשד בעיר הגדולה אשר באו בברית המסחר עם מנשה חיים הכהן מבוצץ כי אין כסף לאדון זה ,, 2וימשכו ידיהם ממנו ויעזבו אותו לנפשו כאשר עשו הנושכים והמלוים ברבית בעירו ,ויהי חושך סביבותיו ותקוה להשאר על עמדתו לא דאה עוד ,ושכר החנות לא היה במה לשלם .ויצא הוא ואשתו מן העסק הזה בנקיון שינים 93ובצער גדול ואת חנותו לקח אחר. וקריינדיל טשארני עברה על כל הקירות ותוציא את המסמרות ואת היתדות ותעקור את חצי פרסת ברזל הסוס אשר קבעה בעצם ידיה על סף החנות בבואה הנה למען ירוצו אליה הקונים, ועיניה האדומות מבכי ויסורים ותרעומת וכעם תעופינה אל כל עבר ופינה ,אולי יש עוד דבר אחד מדבריה קטן או גדול .ומנשה חיים עמד על המפתן ,דגלו אחת על הדום רגלי אשתו ודגלו אחת תלויה באויר והסיר את המזוזה .ויהי בעשותו את מעשהו ויפצע את ידו ,וירד ויגש אל אחת הפנות ויכרוך את פצעו בקורי עכביש שאודגו על פני קירות החנות ,ויכס את פצעיו מעין קריינדיל טשארני אשתו וישב אל הדלת והמזוזה לעשות את מלאכתו שנית .והסוחר אשד שכר את החנות בא לראות אם כבר הניחו לו את מקומם .פשטה קריינדיל טשאדני שתי ידיה הפצועות והמלוכלכות באבק ובחלודה ,ותמח בחמת אפה את עיניה ,ותשלך את מפתחות החנות לרגלי הסוחר ומנשה חיים הניף שתי אצבעותיו הפצועות למעלה זלנשק את המזוזה בטרם צאתו ,וילפות את החלל הריק אשר שם היתד .המזוזה ,וישק את אצבעותיו ובשממון ויגון מיצה את פצעו .ויצא הוא ואשתו עמו מן החנות לבלי שוב עוד שמה לעולם. הגם שנטרדו' מן העסק ונפלו למדחפות ובטלה הפרנסה ורבו היסורים והצרות עברו למעלה ראש לא התאוננה קריינדיל טשארני באזני הבריות על הלחץ והדחק .והיתה מתגברת ״ מאמר חז״ל ב קי דו שין ג׳ ,ע״ ב ,על ה כ תו ב ב ש מו ת צ׳׳ א ,י״ א :״וי צ אה חנ ם אין כ ס ף״. *״ ב רעב ובחו סר כל ,על פי ה כ תו ב ב ע מו ס ד׳ ,ו׳.
ומשתדלת ומתאמצת בכל מאמצי כחד .ממש שלא ליתן לשום עין שבעולם לראות מה שנעשה בבית פנימה .וכשהוצרכו לשמלה חדשה ואין התחילו משתמשים בבגדי שבת כל ששת ימי המעשה ,והיו כופין את העוני 94תחת בגדים נאים ומחפים אותו שידאים .תיפח דוחם של כל יושבי בוצץ ,היתד .קדיינדיל טשארני צווחת ,סבורים הם כי קץ קדיינדיל טשאדני בא, אדרבה ,ידאו ויבושו ויכלמו כל אויבי נצח ,מי פה יוצא לשוק כה הדור בלבושו? זהו שאומר הכתוב תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו .95ומאן דלית ליה עייניף ,9כדאמדינן בזהד,97 עיני השכל ,מסתכל בלבושין ,לא כן בוצץ העיר שמלאה עינים כמלאך הןות .98ואף על פי כן עושה היא את עצמה כאילו אינה רואה ומנענעת בראשה ,וליצנים שבה מתממים ,וחוטטים אחורי אזניהם וקורצים בעיניהם ומורים באצבעותיהם ואומרים הפלא ופלא ,הרי מדרך העניות שיוצאת בבגדי פשתן קרועים ובלויים ומטולאים וכאן כאילו נשתנו עליה סדרי בראשית .לא היו ימים מועטים עד שראו שהעולם כמנהגו נוהג .צד היה לה למדת העניות מקומה בכלי מילת 99וזימנו לה שני חורים במעיל ומשם היתד .צופיה וגועה ומנוולת את פני בעליה רחמנא ליצלן, ומנשה חיים יוצא לשוק או למקום קדוש ,והעניות מצפצפת מבגדיו .כיוצא בזה לגבי שאר הצרכים .כלו האוכלין שבבית ומזונות עוד אינם 100ועשן לא היה יוצא מארובתה ,היתה , 4מכסי ם ,מנ סי ם להס תיר את ה עוני ב בגדי ם נ אי ם. ” כ תו ב בחבקוק ב׳ ,י״ ט .ועל ה אלילי ם נ א מר כן. •• אר מי ת :מי ש אין לו עיני ם ,עיני ה שכל ,לר או ת ל פני מיו ת הדברי ם רואה רק את הלבו ש ה חי צוני. ” כ מו ש אנו או מרי ם ,ככ תו ב בזהר ,ספר הי סוד של הקבלה ,מיו ח ס ל תנ א רבי ש מ עון בר יו ח אי. *• חידוד על פי מ א מר חז׳ל ב מסכ ת ע בוד ה זרה כ׳ ,ע״ ב :״ מל אד ה מו ת כולו מל א עיני ם״. •• בג די מ שי. על דרך הכ תו ב ב תהלי ם ק״ד ,ל״ה :״י ת מו ח ט אי ם מן הארץ ור ש עי ם עוד אינ ם״.
קריינדיל טשארני נוטלת פת חרבה ומפוהמה שהביאה בצער ובדוחק גדול אחת ליום ומשחה אותה במשרת פידות ומעשה מרקחת שנשארו לפליטה מן הימים הראשונים הטובים בשולי הצלוחית ,והמרקחת היתד .נכנסת במעיהם ומקרקרת .ותחת מפת המשי שהתקינה קריינדיל טשארני בעודה בבתוליה בית אביה לא שכנו עוד החלות הקלועות היפות המסולתות החפויות חלמון ביצים ושומשומין מעשי ידיה להתפאר אלא שתי לחם שחורות שנטלה בהקפה מן הנחתום בשפיכות׳ דמים ממש היו מוטלות מכווצות וקודרות ובפנים מפוחמות ובמרה שחורה קיבלו את פני שבת המלכה .אף על פי כן עדיין חנו של יורד 101היה שוכן על פני מנשה חיים וקריינדיל טשארני אשתו ועל פני הבית הדל שישבו בו. אבל בגדו של אדם הן לא לעולם יעמוד ,כדבר האמור כבגד תבלה ,102שדרכו של בגד שהולך ובלה .והנחתום זקוק לשלם בכסף מלא את קמחו שנוטל מן החנווני ,וסתם חנוונים עיניהם לבצעם ישורו ,ומי יאות בימינו אלה שיעשו צדקה בכל עת בסחורתו ולא ישלמו לו .דעת לנבון נקל 103שהתחיל הנחתום מונע את עצמו מתת מפתו לדל זה ,אז גבר הרעב בבית מנשה חיים והמחסור הגיע למרום קצו ,כי כן דרכו מאז כי לא יבחר לו משכנות מבטחים אך באוהל דל ישים משכנו ,וכאשר צד לו המקום אז ישתטח ויעלה מן המסד עד הטפחות .ומעשה ושקעה עליהם השמש ואותו יום ערב שבת היה ולא היה להם אפילו לחם חול .הלכה ונטלה מאבני המקום והניחה אותן תחת מפת המשי כדי שלא ירגישו הבריות בעלבונה. ואמנם אם רק שלום אמת בביתו 104של הישראלי ודאי אין מלא ' 01יו רד — מי שירד מנ כ סיו ,אדם ע שיר או א מיד שנתרו ש ש ,ש ע דיין אינו נר אה כ עני ג מו ר. נ״ ,מ שלי י״ד ,ו׳. 102י ש עי ה נ״ א ,ו׳ :״ו ה ארץ כ בג ד ת בל ה״. ‘04רו מז ל אגד ת חז״ל הידו ע ה ( שבת קי״ ט ,ע״ ב) ,על שני מל אכי ם ש מלווי ם לאדם בליל שב ת מ בי ת הכנ ס ת ל בי תו ; שי מ שה י סוד לז מר : ״ שלום עליכ ם מ ל א כי ה שלו ם״.
כי השלום באים עמו בטרוניא חם ושלום על שום שעשה שבתר חול .לא כן גופו של האדם שקרוץ מחמר עכור ואינו מתרצה ואינו מתפייס עד שיתנו לו די מהסורו .והרעב לכיס ריק, הוי אחי ורעי ,כאש לנעורת. בקיצור המה כשלו ונפלו וירדו פלאים עד כי גאו מי המבוכה ולא ידעו מה לעשות .ויאמר מנשה חיים אל קריינדיל טשארני אשתו הבה ואחישה לנו מפלט מעט בעבודת המלמדות .להיות שדכן לא היה יכול כי לא ידע מנשה חיים להפיח כזבים, ולעשות במלאכות ,ידיו לא נסו באלה .ואפילו העוסק במלאכה מה שכרו? הן מיגיע כפים ,אולי תרוויח מים לנטילת ידים.105 אולם קריינדיל טשארני פתחה את פיה באנחה ואמרה אל מנשה חיים אישה אוי לנו כי נשארנו בחנות ולא עזבנוה כמו דוה בשעה שהעלו את דמיה .אלמלא אותו רשע תיפח רוחו שירד לחיינו והביא אותנו לידי תאות הנצחון לא באה עלינו כל הצרה הזאת .הקצר קצרה ידינו למצא חנות מיוזנת 106אחרת? אבל שכלו של אדם מאחר לבוא כמכבי האש לאחר הדליקה ושוב אי אפשר לתקן את המעוות .ויפה אמר בעל העקידה107 בעוד שהחבל בידך משוך פרתך .והדעת בלי עושר כנעלים בלי רגלים .ולפי שרוצה אשה בקב וחנות מתשעה קבין ומלמדות*107 לא הלכה אחרי עצת אישה ולא היתד .דעתה נוחה כל עיקר שיהא מנשה חיים בעלה מלמד ,ומיד סכסכה עצתו ובלבלה מחשבתו ונכנסה לתוך דבריו ואמרה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמנו לא מצינו מלמד חוזר לפרקמטיא ,108וכל המקטין עצמו על דברי תורה הבריות מקטינין חשיבותו .ותמאן האשה ג ״' בלעג :אבל לא שום דבר ל אכיל ה ממ ש. • '°מל א ה ד ב רי מזון. 107ר בי יצחק עראמה ,מ ח כ מי ספרד בדו ר הגי רו ש ,מחבר הספר ״ ע קי ד ת יצח ק״ ,ד ר שו ת פי לו סו פיו ת על פר שת ה ש בו ע. 7״ *1על פי מא מר חז״ל י דו ע .כלו מ ר ,מ ס תפ ק ת ב מו ע ט ו בל בד שי ש לה חנו ת ,ו מ עדי פ ה זו מן ה מל מדו ת. י " סחורה.
קרייגדיל טשארני לשמוע בקול מנשה חיים .ומה עשתה ,חיזרה על כל קרוביה ועשתה מה שעשתה עד שמצאה לה תומכים וסועדים ,ויאמינו בה אנשי בוצץ ויתנו לה סחורה מכל אשר בחרו בהקפה ובתשלומין לשעורין ולשבועות והתקינה לה מעמד בשוק 105כאשר תעשינה הנשים הצובאות בשוק .ומנשה חיים עומד על גבה עוזר כנגדה .וקריינדיל טשארני זכרה ימים מקדם כאשר ישבה בחנותה כאחת הנגידות שרתי בסחו רות ,110ויצר לה מאוד כי ראתה את שפל מצבה ותחפש עלילות לה במה להיטיב ארחות פרנסתה ותאמר הלוא ראה תראה מנשה חיים אישי כי נשנו״ 1אלקים כמו אז כן עתה .הנה אנחנו עשינו כל מה שידינו מגיעות .פתחנו בחנות וסיימנו במעמד שבשוק וגם מזה וגם מזה לא ראינו טובה .אפם לריק יגענו ועמל קצרנו ,ורק למען שיתי את יתר כחותי נסינו בזה, אך העלתה לנו ארוכה? אין זאת כי אם הבורא יתברך לא יחפוץ כי נאכל מיגיע כפינו ככל איש מישראל ,ועתה אין לנו אלא לבוא חם ושלום לידי מתנת בשר ודם .ככה דברה האשד .ודמעתה על לחיה ,ומנשה חיים מה יענה אחריה ? באותה שעה עמד מנשה חיים ,הוי ,לא עליכם כל עוברי דרך החיים,112 כאילו בעט בו דיקרנוסא ■13הממונה על הפרנסה ומיד נפלו עליו אימתה ופחד ופניו כסו בושה כי נזכר מעשה הרב מקוזניץ 114והגנב ,ויחשוב אין זה כי אם יש כאן רמז מן השמים ,כי למה זה לא זכר כל הימים את המעשה הזה ועתה הה עתה אין רגע אשר לא יזכור את המעשה הזה .ואתה אישי הקורא ,אם לא ידעת או לא שמעת את המעשה הנפלא הזה הט י ‘,דו כן פ תו ח ול א חנו ת ב בנין. על דרך הכ תו ב ב אי כ ה א׳ ,א׳ :״ שר תי ב מ דינו ת״. 1,1ש כ ח או תנו ,מגז ר ת נ׳ ש׳ ה׳ .וראה בר א שי ת מ׳ א ,נ׳ א. על דרך הכ תו ב ב אי כ ה א׳ ,י״ ב. * “ על פי הקבלה — ה מל אך ה מ מונ ה על הפ רנ סה. ר׳ י שראל ה מגי ד מ קוזני ץ ,מג דו לי ה ח סידו ת ,תל מידו של ה מגי ד ר׳ ד ב בר מ מז רי ץ ,תל מיד ה ב ע ש׳ ט.
אזניך ושמע ותמצא נחת .מעשה פעם אחת בא אצל המגיד הקדוש מקוזניץ זי״ע אחד מגדולי החסידים מופלג גדול בתורה ומדוכא בעניות וביקש ממנו עצה באיזה אופן יפרנס את בני ביתו? השיב לו הרב המגיד רואה אני שאין לד שום מזל להרויח בשום מסחר שבעולם ,אלא ענין אחד יש ובזה מזלך נפלא להשיג עושר רב .ויותר לא אמר לו הרב .אמר לו החסיד בבקשה מקדושתו יגלה נא לי טיב הענין .אמר לו הרב ומה יהיה לכשאגלה לד ,יודע אני שלא תאבה בשום אופן לעסוק בכך .אמר לו החסיד מחמת דוחקי ודאי לא אמנע ממנו .אמר לו הרב הבה ואגלה לד ,ידוע תדע שמזלך נפלא בגניבה .עמד החסיד כמשתומם ואמר איד אבה בזה וזה נגד רצון הבורא? אמר הרב אמרתי לך שבודאי לא תאבה ולא תשמע .אבל רואה אני שאין לך שום מזל לשום עסק לבד בעסק הגניבה מזלך נעלה הפלא ופלא .הלך החסיד לביתו בפחי נפש וגבר בו דוחק העניות עד שעברו עליו כמה ימים בלי לחם ואשתו ובניו גועים ובוכים עד כלות נפשם .נתיישב החסיד בדעתו ואמר הרי פקוח נפש דוחה איסור מיתה ולמה לא ידחה איסור גניבה שהוא קל מזה .והלך בפחי נפש בלילה ההוא ופתח חנות אחת וגנב זהוב אחד וקנה לו לחם להחיות נפשו ונפש אשתו ובניו ,ובדעתו היה כאשר ירחיב ה׳ את גבולו יחזיר הזהוב לבעל החנות. למחר כאשד בא בעל החנות וראה שהפתח פתוח צווח בקול מר נדלדלתי נדלדלתי .כשנכנס לתוך החנות וירא והנה כל הסחורה בשלימות נתפלא מאוד .עד שנגש לארגז מעותיו והנה אף הוא פתוח .חזר וצווח אוי נדלדלתי ,שהיה שם ממון הרבה ודי לו לגנב בזה כי על כן סילק ידיו מן הסחורה .כיון שראה שאף המעות בשלימות ולא חסר אלא זהוב אחד נתפלא מאוד ובכל העיר פלא ויהי לפלא .פרנס החסיד את עצמו ואת ביתו בלחם כמה ימים בדוחק גדול ובלבד שלא ימותו ברעב עד שאזל הלחם .וישב עוד כמה ימים בלי לחם ואימץ את לבו והלך ופתח עוד חנות אחת וגנב עוד זהוב אחד וקנה בעדו לחם ,כן עשה כמה וכמה פעמים עד שהיה לפלא בעיני כל בני העיר
מה זה שאין רצונו לגנוב אלא זהוב אחד בלבד .והעמידו שומרים נגד בל חנות וחנות ,אבל אי אפשר היה להשיגו ,באשר אמד הרב המגיד מקוזניץ שבענייני הגניבה מזלו נעלה .באה השמועה לשר העיר ונתפלא השר מאד ,הגם שעל בל חנות וחנות שומרים רבים ואף על פי כן אי אפשר לתפסו .מה עשה אותו שר ,קם והלך בעצמו לשמור חנויות העיר ושמר כמה לילות ולא השיגו מחמת שעדיין היה לו לאותו חסיד לחם צד ולא יצא לגנוב את הזהוב .ורק כשכלה הלחם יצא שוב כדרכו לגנוב הזהוב .ובכל לילה ולילה השר מתהלך בין החנויות לדעת מי הגנב* 11והשומרים עומדים לשמור בעין פקוחה כל חנות וחנות, ובכל זאת פתח החסיד חנות אחת לגנוב הזהוב והשומרים לא ראו ולא שמעו .אך השר ראה כאשר פתח את החנות ונטל זהוב אחד מתוך הארגז .תפסו השר ואמר אתה הוא הגונב את הזהובים .והשר היד .מלובש בגדים פשוטים כדי שלא יכירנו. ויאמר לא אעזבך ולא ארפך ,נלכה לשר העיר ונראה מה יחרץ משפטיך .הפציר בו החסיד שיעזבנו שהיה לו בזיון גדול כי מגדולי העיר היה ואמר לו הן אדוני רואה שאיני גנב ח״ו116 כדרך הגנבים שהרי איני נוטל אלא זהוב אחד בלבד מן החנות הגם שיש בכחי להוציא כל הכסף וכל הסחורה ,ובאמת אין דעתי כלל לגנוב אלא מצד דוחקי ,וכאשר השם הרחמן ירחיב לי שלם אשלם כל הזהובים בתכלית השלימות .אמד לו השר שוב אין לך המלטה 117מידי אלא מוסרני אותך בידי שר העיד והוא הטוב בעיניו יעשה .התחיל אותו חסיד בוכה ומפציר בו מאוד. אמר לו השר רואה אני שמזלך גדול מאוד בענין הגניבות ,הנה אם זה תעשה אוציאך חפשי .הנה שר העיר זכה היום בהגרלה הגדולה מענגלנ״ד במה מיליון והארגז שהכסף טמון בו עומד נ ״ ע ל דרך הכ תו ב באסתר ב׳ ,י״ א :״ובכל יו ם ויו ם מ רדכי מ תהלך ל פני ...לדע ת א ת שלום אסתר״ ו גו׳. • “ ר א שי תי בו ת :וז׳ ם ו׳ שלו ם ; ח׳ ס ו׳ ח לי ל ה. ' 11א פ ש רו ת ל הי מל ט.
תחת מטתו וחלון קטן יש ובעדו אפשר לך להגיע אל החדר פנימה ,ואם תביא את המטמון הזה נחלקהו בינינו שוה בשוה. התחיל החסיד גונח מלבו ובוכה במר נפשו ואמר אדוני רואה שאיני גנב שהרי איני לוקח אלא זהוב אחד בלבד ובידי לגנוב כל מה שבחנות .אמר לו השר אם אתה שומע לדבר מוטב ואם לאו הריני מוסדר בידי השר ,והוא יעשה בך כל מה שלבו חפץ .וירא החסיד כי אין לו שום המלטה מידו ובשברון לבו היה מוכרח להסכים גם לזה .הלך עם השר ודאה את החלון ונכנס בעד החלון לחדר אשר שם המטמון .ומיד יצא החוצה ואמר ברוך השם שהציל אותי מהגניבה הגדולה הזאת. תמה השר ושאל היאך? אמר לו החסיד כי שמעתי שיחת משרתיו מדברים זה עם זה ,אחד אומר לחברו שמור נא את סם המות היטב ,כי בבוקר ינתן בצלוחית הטיי״א שלו והיה המטמון לנו ,כי אין בעיר יודע דבר כי זכה בגודל .על כן דעתי שנלך תיכף להודיע כל זה להשר כדי שלא ישתה ח״ו בבוקר מסם המות ובודאי יעשיר אותנו עושר רב .כיון ששמע השר כך נתחלחל מאוד ויאמר לד לד לביתך בשלום רק את כובעך תן לי ,ונטל כובעו והחסיד הלך לביתו בשמחה רבה כי ניצל מהגניבה הגדולה ,ואף השר הלך לביתו ולא היה יכול לישון כי לבו מקשקש כפעמון .וכאור הבוקר אמר למשרתיו שיתנו לו הטיי״א ומיד נתנו לו כי היה מוכן ועומד .כאשר הגישו לו הצלוחית אמר למשרת שתה אתה .ולא אבה המשרת לשתות בשום אופן .וידע השר כי דברי החסיד כנים ויתן מן המשקה לכלבו ,וכאשר בא חצי המשקה בפיו מיד נפל מת .ויעש השר משפט למשרתיו ובעוד בוקר שלח אחרי גדולי העיר והראה להם הכובע ויאמר להם הכירו נא למי הכובע הזה ז ויאמרו מכירים אנו את בעל הכובע .ויען להם ויאמר זה הוא גונב הזהובים ,ויענו כולם פה אחד ויאמרו אדוננו השר אי אפשר הדבר ,כי איש כשר וישר הוא וגם חכם גדול הוא מיחסני ארץ. ויאמר אליהם מהרו וקראו לי את_האיש ויבוא אצלי .מיד שלחו אחריו ויבוא בשברון לבו .ויאמר לו השר מכיר אתה את הכובע
הזהו ויאמד שלי הוא אדוני .ויאמר לו השר ידידי הנה כפי שגדולי העיר סיפרו לי ממהותך פלא הוא דבר גניבותיך את הזהובים כי רחוק אתה בתכלית הריחוק ממהות גנב .אבל דואה אני בחוש שזהו מן השמים כדי שתצילני מהמות המר .מיד שח כל אותו המאורע ואמר ראוי היה שכל הכסף הרב אשר זכיתי בגורל יהא כולו שלך כי די לי שהצלתני ממות ,אך אם רצונך הבה ונחלק בשוד .לחצאין ,ונתן לו חצי המטמון הגדול ,ומחצה זו היתד .כמו מיליון שטדלינ״ג .והחסיד שילם בכל החנויות את כל הזהובים שגנב בטובה. ועתה ידידי הקורא אלכה ואשובה אל אישי הראשון• 11ונשים מעיינינו במנשה חיים הכהן ובקריינדיל טשארני אשת בריתו ונראה מה יעשה בהם .ויהי כאשר הזכיר מנשה חיים את ענין המאורע הנ׳׳ל באזני זוגתו נתכווצה לשונו ממש ונסתלק הימנו הדיבור ושניהם עמדו נפעמים ודבר אין בפיהם .אותה שעה נשאו קל וחומר 9״ בעצמם ,ומה גניבה שהיא עבירה חמודה וענשה מרובה דוחה את הבושה ,ולא עוד אלא שנתגלגלו רחמי שמים על ידה ,קל וחומר לבקש נדבה בשעת הדחק שהיא מצוה גדולה לעושיה שדוחה את הבושה ורחמיו יתברך קרובים לבוא. ודאי גזירת ההנהגה הוא שחיותנו וצרכינו יהיו תלויין באחרים ואם גזירה היא נקבל .ובעצם אין בזה שום פגם חס ושלום, העיקר רק העשייה ולשים שורש הבטחון מעומק הלב בבורא יתברך .והנה בהיות ענייני הפרנסה מטרידים והזמן רעוע והשעה דוחקת ילוד אשה איך יפקיע עצמו ממדת היכולת ח״ו י וקריינדיל טשארני הוסיפה ואמרה בוא וראה פלוני שעשיר הוא ונכסיו מרובים אף על פי כן נוהג הוא כל שנה לילך למקומות שאין מכירים אותו מחזר על הפתחים ובונה עליותיו 111ר׳ הו שע ב׳ ,ט׳ .כלו מ ר ,נ חזו ר אל הגי בו רי ם ה עי ק ריי ם של סי פו רנו. ״״ ב תל מוד וב תו ר ת ה הגיון — דרך להסי ק מן הד ב ר הקל א ת המסק נו ת לדבר ה חמור מ מנו :אם בדב ר הפ שוט או הקל אנו נו הגי ם כך, בדבר ה חמור — לא כל שכן ! וכן ל הפך .קל ו חו מר הוא אח ת ה״ מי־ דו ת״ שה תורה נדר ש ת ב הן.
כמו רמים ,120ואנחנו דלים וריקים שאין לנו אפילו פסולת שולחנו נשב ספונים בבית ו לא כן אישי ,אלא לך ועשח אולי ידחם -בעל הרחמים ויעש עמנו חסד ולא נגוע ברעב ויחזירנו לחנותנו ויפרקנו מכל צרותינו ,ולכשירחיב נשיב לעניים כפל כפליים .הלוא ראה תראה מנשה חיים שכבר כלו כל הקצים ממש וחרב חדה מונחת על צוארנו .אלקים יודע ועד כי כל עוד יכולתי נלחם נלחמתי עם המחשבה הזאת .ומשואת פתאום באה על קריינדיל טשארני ולא יכלה .לדבר עוד ומדת המרירות התחילה שופעת תשעה קבין של דמעות מלוחות מני ים. וכאשר קרבו הימים דאו והכירו שאין כאן הזמן לפלפל ברעב121 ושב ואל תעשה .122שלמים וכן רבים נתנסו בכך וגדו לים וטובים מהם ,ומה לא יעשה הישראלי לצרכי הפרנסה. אותה שעה קרא מנשה חיים על עצמו מקרא זה לך לך מארצך וגו .,והיות שאין שום ענין מקבל תיקונו בדיבור בלבד התחילו שניהם מזמינים את עצמם למעשה .קריינדיל טשאדני הכינה כלי גולה 123ומנשה חיים עלה אל רב העיר ויבך בדמעות שליש ויספר לו את מעמדו ומצבו הרע ואת כל אשר קרהו .וידא הרב כי מנשה חיים בצרה גדולה מאוד ונמלא עליו רחמים והעלה עשן בקנה מקטרתו וחישב בדעתו וניסה את הנוצה124 והתחיל מעלה על הכתב כמה וכמה שבחים בגין הנצרך החשוב. ויכתוב הרב מכתב תעודה ובמכתב סיפר הרב איך זה האיש מנשה חיים הכהן היה דר פה עידנו ומעת היותו פה הכיר אותו לאיש נכבד ויקר אשר היה לו הון ועושר בביתו ושמש ההצלחה ”‘ ה ר כ ב ה של שני כ תו בי ם — בי ר מי ה ב״ב ,י ״ ג :״בונד .בי תו בל א צדק ו ע ליו תיו בל א מ שפ ט״ ,ו ב ת הלי ם ע׳ ח ,ס ״ ט :״וי בן כ מו רמי ם מ קד שו״. ‘ ‘3כ לו מ ר ,לעסוק ב פלפול ו בווי כו חי ם כ שהם סו בלי ם חרפ ת רע ב. ”* הי מנ עו ת מכל ע שיה. 133ע ל פי ה כ תו ב בי ר מי ה מ״ו ,י״ ט :״ כ לי גי ל ה ע שי לך״ ,ו כן י חז ק אל י״ ב ,ג׳ :״ע שה לך כלי ג 1ל ה״. ‘24נ ה ג ו לכ תו ב בעט ע שוי נו צ ת אווז ,והר ב ני ס ה אם הנו צ ה טו ב ה לכ תי ב ה.
זרחה עליו ובעת נהפך עליו הגלגל וירד עשר מעלות אחור נית 125ואין בידו להמציא טרף לביתו .ויען מסור .הבושה על פניו לפשוט יד לקבל ולבקש עזר וחנינה מאת נדיבי אחב״י 126לבן אזרתי כגבר חלצי להמליץ טוב בעדו במגילת ספר ,ותקותי לה׳ הטוב אשר על ידי זה ימצא עזר ישועה ,כי אחב״י המתנדבים בעם יהיו לו לעזר ליתן לו בכבוד כראוי לו, ולא יהי׳ כנהמא דכסופא .127ואבקש מאחב״י נדיבי עם אלקי אברהם 128לקבל את האיש הזה בסבר פנים יפות בכל מקום בואו ולהעניקהו כראוי לו ועל זה נאמר והחזקת בו 129בכבוד ובזכות המצוד .יפתח להם ה׳ את ארובות השמים ויריק להם ברכה והצלחה עד שיבלו שפתותיהם מלומר די .130והרב חתם את שמו על הכתב ביום שנכפל בו כי טוב 131לסדר 132יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך ,בשנת ברך בנך בקרבך לפ״ק.133 125ע ל פי הכ תו ב ב מל״ ב כ׳ ,י׳ — י״ ב. רא שי תי בו ת :א׳ חינו ב׳ני י׳ ש ר אל. mא ר מי ת :לחם בו שה .כלו מ ר ,שי תנו לו ד רך כ בוד ול א דרך בזיון. * ' 2על פי תהלי ם מ״ז ,י׳. י* ,ר׳ וי קר א כ״ה ,ל״ה :״ו כי י מו ך א חיך ו מ טה י דו ע מך ,ו ה חז ק ת בו... ו חי ע מ ך״. ־נ ' ר׳ מל אכי ג׳ ,י׳ ....... :ו ה רי קו תי לכם ברכה עד בלי די״ ,ועל זה דר שו חז״ל :״ עד שי בלו שפ תו תיכ ם מלו מ ר די ! ״ 131י ו ם ג׳ ב שב ת ( ב ש בו ע) ,שנ א מר בו פ ע מי ם ״ כי טו ב״ .ר׳ ברא שי ת א׳ ,י׳ ,י״ ב. ”‘ ס ד ר הו א פר שת ה ש בו ע .״י צו ה ״׳ ו גו׳ הוא פסוק מפר ש ת ״ כי ת בו א״ ,דברי ם כ״ ח ,ח׳ .ונו הגי ם ל הו סי ף ליו ם שב שבו ע גם פסוק מן הפר שה ה מ תאי ם ל עניין ,ו כן חלקי פסוק שסכום או תיו תיו עול ה בגי מ ט־ ריא ל ת אריך ה שנ ה( .ר׳ ל ה לן). ננ ' ברך בנ ך בקרבך — ע ל פי תהלי ם ק מ״ז ,י״ג (ברך בני ך ב ק ר ב ך), בה ש מט ת היו״ ד לצורך הגי מ ט רי א ,לפ״ ק — ר א שי תי בו ת :ל׳ פ׳ ר ט ק׳ טן ,ח שבון מ או ת ה שני ם בל בד ,ל פי מנין ה מ סור ת ל ב רי א ת עולם, ב ה ש מט ת ה אלפי ם ,כגון כ אן שעולה צי רו ף ה או תיו ת לסך ש ש מ או ת ו ש מונ ה־ ע ש רה — ת רי״ ח ,במקום ה׳ אלפי ם תרי״ח ( 1858ל מניינ ם).
ולתוספת כח ועוז פיחם את החותמת באשו 134של נר וחתם בגושפנקא 135שלו .ויתן את המכתב למנשה חיים ויצוהו שישים לדרך פעמיו ובכל עיר ועיר אשד יבוא יעשו עמו צדקה וחסד .ומנשה חיים נטל את המכתב ויצא מן הבית וראשו עליו כגלגל ועיניו נפוחות כשני נאדות של דמעות ,ולא הביט מעט או הרבה במליצה אשד זה דרכו תמיד בשבתו על גפי מרומי העושר בבוא אליו איש עני ואביון עם מכתב מליצה להשתעשע על אמרות הרבנים ונופת צוף מליצותיהם .ויהי כאשר ביקש לשים את המכתב בכיסו והנה נפול נפל מידו כי כולו מבולבל היה כשיכור ,ולולא נתקלו בו דגליו לא היה מרגיש בזה והיה חוזר לביתו כלעומת שבא. ומנשה חיים שב לביתו וקריינדיל טשארני לקחה מפה קרועה שלא ניתנה לתשמיש ,ותפרש את הבד לפי מדת גודל המכתב להדביקו בדבק טוב למען יעמוד ימים רבים ,שהדי סתם ידים משמשניות הן ויש לחוש שמא יתקלקל המכתב קודם שעשה שליחותו .ויהי בעשותה את מעשיה ותתיפח מאוד ותזעק זעקה גדולה ומדד .ותאמר מנשה חיים ,מנשה חיים מתי תשוב אלי? ולא יכול מנשה חיים לענות אותה דבר כי כבשו דמעותיו את גרונו וניטל כח הדיבור הימנו .ויתחזק מנשה חיים ויאמר מי יתן ואשוב אליך מיד ,ומה טוב ומה נעים שבתי אתך ולא הלכתי מזה כלל ,אבל מה נעשה ,גזירה היא ומי יודע מה שיסבב השי״ת .לכן זאת עשי קריינדלי ,הנה זה דרכך מאז לומד תהלים בכל יום ,והנה בצאתי מן העיר תאמרי שנים שלושה מזמורים בכל יום ואם ירצה השם בטרם יכלו המזמורים יכלו גט צרותינו הרבות ושוב אשוב אליך .וקריינדיל טשארני שמה את לבה למכתב ההמלצה ,ולפי שלא אפאה 136בתנודה 4י ,ה חו ת מו ת של נ חו ש ת היו ,ועל י די העל א ת פי ח עלי הן אפ שר הי ה ל ה ט בי ען על הניי ר. 1Mחו ת מ ת. כ מו אפ תה.
זה כמה וכמה שבועות ולא יראה שאור בכל גבולה 137הלכה לבית שכנתה לשאול שאור למען היות לה במה להדביק את המכתב .מה היום מימים? מתמה השכנה ושואלת ,וקדייגדיל טשאדני בלעה דמעותיה וענתה הוא מנשה חיים שיחי׳ נוסע לקנות סחורה והרי אני רוצה לעשות לו עוגות צידה לדרך כאשר הוא אוהב .אדרבה ,כורכת עצמה השכנה כתולעת ומדברת כמלאכי השרת ,אדרבה וכי אומרת אני דבר? אפי קריינדלי עטרתי ,אפי עד מאה ועשרים שנה ,ואפילו בשביל שני מנשה חיים שיחיו ,ומי יתן ונזכה כולנו לראות מהרה אופים בביתך לסעודת ברית מילה. ומנשה חיים פרש לקרן זוית ונטל ספר תהלים בידו ובטרם יצא לדרך ישפוך שיחו ודמעתו על לחיו .רבונו של עולם משוך חסדך 138שלא אצטרך לנוע על פתחי נדיבים .הוי עשה עמדי אות לטובה .והדמעות מרתיחות את עיניו ,אך הוא קרא יקרא, גונח מלבו והופך את הדפים ושטר של כמה מאות רייני״ש™! כסף לפניו כרוך במכתב אביו המנוח ובמכתב כתוב לאמר הן לא ידע האדם את אשר אתו ,כי הגלגל חוזר בעולם על כן חשכתי זאת למענך בני בצר לך חלילה וקראת בתהילות דוד ומצאת את השטר הזה והיה לך לעזר ולסעד ביום רע וכו׳. ובכייה של שמחה פרצה בכל חדרי לבו .נושענו נושענו .זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו .והנה קול שעטות סוסים נשמע ושריקת שוט טלטלתהו מעולם הדמיון .ומנשה חיים עלה וישב על העגלה אשר נסע בה עד הנה לקנות סחורה ,והעגלה זזה ממקומה ופרשה לדרך והסוסים יחצו את האבק ורחובות העיר בוצץ יחלפו יעברו ,וקריינדיל טשארני עומדת ומסתכלת .תמח זנ ' שאור — מ עין שמרים ה מ תפי חי ם א ת ה עי סה .ה בי טוי הו א חי דוד על דרך הכ תו ב ב שמו ת י״ג ,ז׳ :״ול א יראה לך חמץ ול א יר אה לך שאור בכל ג בו ל ך׳. ' נ* ר׳ תהלי ם ל״ו ,י״ א. ״ 13מ ט ב ע כסף מ קו בל ב מלכו ת או ס ט רי ה ,כנ ר א ה ש מוצ או בג לי לו ת ה ריינו ם ,ו מ כ אן ש מו.
בסתר דמעותיה ומתאמצת לשמוע אולי יגיע עוד לאזניה משק שעטות הסוסים .אך אין קול ואין קשב .ומנשה חיים נתן ידו על כיס בגדו אשר שם מכתב ההמלצה וכל רעיונותיו הרו עמל 140ותוגה .ולאט צנחה ידו משם וכל ענין המכתב התחיל משתכח מלבו .וכששקעה עליו חמה החזיר פניו כלפי עירו ואל קריינדיל טשאדני אשתו .אך אהה נתקו נתקו רחובות בוצץ וקדיינדיל טשאדני נתעלמה מן העין ,וערפל כהה וחום ,מעדפלי אלול ,פרש כנפיו על פני היער ויכם את השדות החשופים והמצבות הלבנות הבהיקו מתוך שדה הקברות .דבונו של עולם צדיק אתה וישר משפטיך ,14אך יהי כן מזלם של כל שונאי ישראל כאשר עוללת פה.142 ר׳ י ש עי ה נ״ ט ,ד׳ ו תהלי ם ד ,ט״ו. 141ת ה לי ם קי״ ט ,ק ל״ז. 141ע ל פי הכ תו ב ב אי כ ה א׳ ,כ״ ב ו שם ב׳ ,כ׳.
פרק
שני
יבאר איך טרח ויג ע מנ שה חיי ם הנ״ל ואכל לחם ה סד וכב ש פניו בקרקע ו הו סי ף ה חן ו ה ח שיבו ת של י שראל וג ם כולל קצ ת ד ב רי תורה ו מדו ת ו מן הר אוי שלא לדלג עליה ם כמע שה הדור הזה .אורחי ם פו ר חים ו ענין הג רג רן ו ר׳ ענזי ל מסטרי 1וכל ה שומע יצחק .מה ראה על ככה למכור א ת מכתב המליצה ,ו סי ב ת הי רי ד ו הדי צ ה .שו ת ה שבור ו מו ח לין לו כל ה עוונו ת ,וצרו ת ה קיפו הו כ ע כנ אי 2ויו צ א ב בג די היגו נו ת .יז כו ר א שת ב רי תו י ה מו מ עיו ולא י ש תקו ,וכל י גוני הלב בז ה הספר נ ח ק קו.
עניות היא נסיון גדול כי רבה דעת העני כמ אמר חז״ל חסרון כים קשה מכולם( 3ספרים).4 1ה ר ב הג און ר׳ י קו תי א ל א שר ז ל מן ענזי ל ,א ב־ בי ת־ דין בפ ש מי של ו ב ס ט רי( ע רי ם בג לי צי ה). י ע ל פי מ א מר חז״ל ב ב ב א מ צי ע א נ״ ט ,ע ״ ב :״ ה קי פו הו דב רי ם כ ע כנ אי ״ ( ע כנ אי — נ ח ש ג דו ל).
וכתב מוהרי״א 5בספר צפורן שמיד אמרו בתנא דבי אליהו 6ואין כל בדיד .יורדת לידי צעד אלא מתוך אכילה ושתיה ושמחה בהבלי העולם הזה. ומי האיש אשד ישמע דברי אליהו הנביא ז״ל ולא יקרע לבו לי״ב קרעים וימאס במשתאות וסעודות הרשות ושמחות המדומות. עצם האסון כשהוא לעצמו לבד היותו רע ומבהיל לראות את האיש הישראלי האמון עלי תולעז בא עד ככר לחם הנה כמה פחיתיות• יש עוד בזה ,כמה גנויות יש עוד בזה וכמה קלקולים הוא גורר אחריו ,כאשד נספר בזה דבר דבור על אפניו .6ואתה המעיין הישר הבט נא וראה. מנשה חיים בא אל אחת הערים שלם בגופו וכפול ביסודיו. והואיל ועדיין אמצע היום היה ודאגת מטה ומשכב לעת עתה יש לה שהות עמד ונכנס לחנות אחת שהיה קונה שם סחורתו בימים הראשונים הטובים .ראה בעל החנות את מנשה חיים אמד בלבו הנה גבר לא יצלח זה בא לשאת וליתן בלי פרוטה בכיס .הפשיל ראשו לאחוריו כדרך התגרים שאינם מראים סבר פנים יפות אלא להנאתם והחזיר לו שלום בשפה רפה כאילו כפאו שד .אבל מיד הכיר שלא על עסקי משא ומתן בא ופינה לו מקום נאה לישב ,ולא היה מתרפה מלהראות לפניו כמה מיני חיבה כי הואיל לבוא בצל קורתו ולפקוד את שלומו ,ולא עוד אלא נ מ א מ ר הז״ל ב קהל ת רבה ( ד ,מ״ו) ,ה מונ ה שלו שה ד ברי ם ק שים לגו ף :מכ ת הל ב ,מכ ת חו לי מעי ם ,ו מ סיי ם :ו ח ס רון כים ק שה מכול ם. ‘ צי ו ן ס ת מי ,כ ש אין נו ק בי ם ב שם הספר ש מ מנו נל קח הדבר ה מו ב א. 5מו׳ רנו ה׳ ר׳ ב י׳ו ס ף א׳זו ל אי .ש מו ה מל א :ר׳ חיי ם יו ס ף דו ד אזו ל אי ( חיד״ א) ,רב ו מ קו בל ( ת פ״ד [ — ]1724ת ק ס״ו [ .)] 1806״ צפו רן ש מיר״ הו א חי בו ר ק טן העוס ק ב הנ הגו ת טו בו ת ו ה לי כו ת מוסר. • קובץ אגדו ת ו מד ר שו ת קד מוני ם ,מיוח ם ל אלי הו הנ בי א. ’ על פי הכ תו ב ב אי כ ה ד׳ ,ה׳ :״ ה א מוני ם עלי תול ע חבקו א שפ תו ת״. כלו מר ,מגו ד לי ם ב פינו ק * .רי בוי מפ חי תו ת. • ל פי סדרם הנ כון של הד ב רי ם ,וראה מ שלי כ״ה ,י״ א.
שהזמינו לסעודה של צהרים וציוה לעשות לו מטעמים כי זכר את מנשה חיים בימי שלותו בהלו נר ההצלחה עלי ראשו.10 הנה כי כן ,עשה מנשה חיים בעיר ההיא כמה ימים בלי שום פעולה אלא מחכד מלבושיו על חנם וסמיד על שולחן אחרים ועולמו חשוך בעדו ואינו רואה ואינו מבחין אם במושב רעים הוא יושב או לחם חסד הוא אוכל .אבל לכל קץ ותכלה ,כן כלו שלושת הימים אשר עשה בבית האיש על דדך המאמר ביום הראשון אורח ,ביום השני טורח וביום השלישי סורח ויצא למקום שיצא בלי שום תשועה והגיע למקום שהגיע עיף ויגע ,רעב וגם צמא ,כי לא בא אוכל אל פיו משעה שפירש מן החנווני .ובהיותו ביישן מטבעו ליכנס לאכסניא ולהזמין אוכל הלך רעב עד שמצא ערלית אחת יושבת בפתח עינים אשר על דרך העיר ומוכרת פירות ומיני קטניות ושאר ירקות .ויראה מנשה חיים ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא ואקנה פרי לברכה ,זיין לשונו״ בשפת הערלים כהרב בערב פסח למכירת חמץ,12 וקנה הימנה צנון ובצלים וקשוא ונמל ידיו ובצע על הפת שצררה לו קריינדיל טשארני אשתו בצאתו לדרך ,וחתך את הפירות וסידר סעודה לעצמו ותבל את הסעודה בכוס יי״ש עד שצהבו פניו מכח האכילה והשתיה ונתחזק לבו ונכנסה בו דוח יתירה ובירך ברכת המזון בנעימה ועמד והלך לדרכו. והנה איש עני ואביון אשר אין לו מכיר ומודע מסתמא הולך תחילה לבית המדרש לנוח שמה מעט מעמל הדרך ולהנפש מתלאותיו ,וכן עשה מנשה חיים ,ויבוא אל בית מדרש גדול מלא להקת המון בני תורה ,דכי שנים וחריפי דעת נושאים ונותנים במלחמתה של תורה .העמיד מקלו ותרמילו באחת הפינות ויקח לו ספר לעיין בו .כמעט שראוהו באו ונתקרבו 10ע ל פי הכ תו ב ב איו ב כ״ט ,ג׳ ; ״ ב הלו נ רו עלי ר א שי״. 11ציי ד ,חיז ק. ” ה רבני ם לא היו ב קי אי ם בדרך כלל בל שון הגויי ם ,א בל בע רב הפסח, כ שנצ רכו למכור א ת החמץ ל ש אינו י הו די ,חיי בי ם היו ל שוחח ע מו ב ענייני ה מכי רה ,על פי רו ב בל שון רצוצה ונ ל עג ת.
אליו ,סבבוהו גם סבבוהו ,נתנו לו שלום ושאלו אותו כמנהג העולם מאין ולאן ומה דאה על ככה להטדיה עצמו לכאן? היש לו אב ואם בבית הקברות בעיר הלזו ובא לפקוד קבר אבותיו או דרך מסחר לו .איזה משא ומתן של עסק ז ומנשה חיים לא טמן לשונו בצלחת ,והשיב בנחת ,בטוב טעם ודעת, לאוזן שומעת ,שאלה גדולה שאלתם ,למה זה אנכי כאן? ודאי לא באתי לכאן אלא להתחקות על שרשי כנויים של אנשי קהילתכם" למה קרויים מתים? כלום מן המתים 'שהחיה יחזקאל,׳ 1הם או מבני בניהם של מתי מדבר״ 1הם? ואפשר על שום כך נקראים מתים על שום שעוזבים אורח הגון שכמותי ואין דואג ואין עוזר עד שיכלו כחותיו וימות ברעב .כה אמר מנשה חיים וכן היה נוהג בכל מקום ומקום ,שאין לך מקום במדינות הקיר״ה שאין לו שם לווי .ומה לנו גדול מלמברג16 אשר שם מלכים ימלוכו ,מאן מלכי רבנן ,17ועשירים אזרו חיל 18ובכל זאת כנויה עמה .ואלמלא הלבנת פנים יתירה הייתי מגלה לפניכם דבותי אפילו כנויה של בוצץ .הקיצור לא הניח מנשה חיים עיר שלא המתיק בה עצם מרירות בואו על דמיון זה .כגון שבא לק״ק פיטשי־ניזשני־חוביצה זוטא אמר לא באתי לכאן אלא על מנת לידע למה האווזים מהלכים יחפים ובני
13כ אן ובה מ שך הדברי ם ה כוונ ה ל כינויי ם שוני ם ,על פי רו ב בדרך ה חידוד ו ה ע קי צ ה ,שנ צ ט רפו ל ש מו תי הן של ערי ם ו עיי רו ת .מנ שה חיי ם מבדח ע צ מו ב דב רי ל צון אלה ו מ מ תי ק מ רי רו ת מ צ בו. 11ע ל פי חז״ל ( סנ הד רין צ״ ב ,ע״ ב) היו המתי ם ש החיה י חז ק אל (פרק ל״ז — ,־,חזון ה ע צ מו ת הי ב שו ת״) ,מ בניו של אפרי ם בן יו ס ף שיצ או מ מצרי ם לארץ ל פני תום ז מן הגלו ת שם ונ ה רגו ב מלח מה עם הפל ש תי ם. 15דו ר ה מדבר שמ תו ב עוון ה מ רגלי ם. “ הי א ל בו ב ש בג לי צי ה ה מז ר חי ת. ״ אר מי ת :מי הם ה מלכי ם ן — ר בו תינו ,תואר כ בוד ו ח שיבו ת ל תל מי די חכ מי ם ,על י סוד מאמר חז״ל בג טין ס״ב ,ע״ א. ** על דרך הכ תו ב ב ש מ״ א ב׳ ,ד׳ :״ונכ שלי ם אז רו חי ל״.
תלמוד תורה״ 1ערומים ז בא לק״ק קראקא 20המעטירה אמד לא באתי לבאן אלא לשאול מפני מד .אין אומרים בקדאקא ״תתננו׳ 21במו שכתוב במחזור .הקיצור לפי בינויו של מקום כך היתה שאלתו ,והכל על דרך צחות ובפנים צהובות ובהנעת ראש כאילו אין לו בעולמו דאגות אחרות .ומדה זו פרסה חנו בעיני הבחורים ואף גדולים וטובים הפליאו טבע מהותו .שמעו חובשי בית המדרש דבריו ונתבדחה דעתם עליהם ונתקרבו אליו והוכיחו אותו בענווה ובראיות ברורות שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את עירם לא נמצא אורח גווע על פני חוץ ואין מאסף אותו הביתה ,ואפילו עני שבעניים מזמין ברצון טוב אורח לביתו ,שמלבד מצות הכנסת אורחים שכרו בצדו שבני הבית מתביישים להרעיש את השולחן מרעב ומסתפקים מפני הכבוד במה שנותנים להם .ואמרו לו ר׳ קרוב 22לחנם יוציא לעז על עם ה /רחמנים בני רחמנים ,מצדיקי הרבים וגומלי חסדים. אדרבה שמחים הם מאד לפגוש אדם שלא הכירו מעולם כי זכו לאהוב אדם מישראל שלא אהבו מעולם .אם כן למה קרויים מתים? צא ולמד מה שעשה חמי״ל 23הצורר ימ״ש 24שהרג ואבד את כל הקהל הקדוש ולא הניח אחריו כאן אלא עיר של מתים .כשמוע מנשה חיים את הדברים הרעים האלה נאנח אנחה גדולה ומרה ,על אותה צוקה וצרה .אד אנחה הולכת
” בי ת ספר ללי מוד הקריאה ,חומ ש עם ר ש״י וקצת ג מ ר א ,שהוחזק בדרך כלל ע ל־י די הק היל ה ו ל מדו בו בני עניי ם .בני ע שירי ם ו א מידי ם ל מדו ב״ חד רי ם״ פ ר טיי ם. 20הי א קרקוב ,עיר גדו ל ה ב מערב ג לי צי ה ,ביר תה הע תי קה של פו לין. ״ פיו ט ה מ ת חיל ב מלי ם ״ ת תננו ל שם ול ת היל ה״ ,ובקראקא (וג ם בפר אג) נ הגו שלא ל א מרו .וי ש כ אן ע קי צ ה על מי עו ט נ תינ ה ל צד קה. 22ד ר ך פני ה ע מ מי ת לאדם ש אין מכירי ם או תו ב ש מו. 23הו א בוג דן ח מ לני צ קי שע מד ברא ש מרד ה קוז א קי ם נג ד ה של טון ה פו לני .ג דו דיו ע רכו טבח איו ם בי הו די או ק ר אינ ה הי דו ע ב שם גזי רו ת ת״ח ו ת״ ט (.) 1649—1648 24ר א שי תי בו ת :י׳ מ׳ ח ש׳ מו.
ואנחה באה והתכלית לעולם עומדתב .2ובני החבורה שהכירו וידעו עצם תכלית בואו עמדו ונטלו ספר אחד והוציאו משם דף חלק והתחילו מונים באצבעותיהם את שמות הנדיבים אשר בעיר ורשמו בעט עופרת על הגליון למען היות לו למנשה חיים מראה מקום אל מי מהם יפנה ולא יכתת דגליו על חנם אל הקמצנים והצייקנים אשר בבוא אליהם עני לא די שאינם נותנים לו כלום הנה יתנו עליו קול או גם יגרשו אותו בחרפה באמרם איך נוכל לתת את עמלנו ואת כספנו לאיש מפזר דרכיו אשר ישוטט כל היום בחוצות קריה ,כאילו מן השמים .ממטירים נעליים .באמת אמרו ראוי היה שיתלקטו שני בני אדם הגונים לדבר מצוה ויצאו על פני חוץ לאסוף בעד מעלתו לפי מעלת כבודו ,אבל הואיל ואותם שאינם מונעים עצמם מן המצוד .כבר טרחו ויגעו וחזרו והלכו בקיץ זה כמה וכמה פעמים חשיבותם ממילא נפקעת וממילא מוטל בספק אם יביאו בטרחתם מה, ואותם שעדיין לא הלכו ודאי שלא ילכו אף עתה ,מה נפשך,26 יש בהם ממדת רחמנות כבר היה מקום לעשות בזה ,אלא מה, אין בהם ממדת רחמנות חזרה קושיה למקומה מה היום מימים ? ומעשה ואנשי חסד נאספו 27ואמרו לו לפלוני הגיעה שעתך להנאות עני הגון בטרחתך צא וקבץ בשבילו ,הגביה כתפיו וקימט שפתיו ולא הלך ,יש אומרים פשוט אין אהבת המקום ואהבת הבריות תקועה בלבבו ויש אומרים אדרבה ואדרבה, אם כן למה לא הלך ? אלא שחס על בגדי שבת שצריך ללבוש לכבוד הבריות שיתקלקלו מתוך הליכה. עוד הם מדברים ואנשי העיר התחילו מתקבצים ובאים אל התפילה .הערב ירד לעולם ושירש אור היום ,השמש הדליק את ” על דרך הכ תו ב ב קהל ת א׳ ,ד׳ :״דו ר הולך ודו ר ב א והארץ לעול ם עו מד ת״. 21בי טוי תל מודי בהור אה :א ח ת מן ה ש תי ם ; בכל או פן שהו א ; אם כך ואם כך. ז־ נ ת א ס פו .ב שינוי הור אה מן ה כ תו ב בי ש עי ה נ״ז ,א׳ :ו אנ שי חסד נ א ס פי ם״.
הנרות והמתפללים דחצו ידיהם והתפללו מנחה ומעריב .מנשה חיים שפך שיחו עד תום כל ה״קדישים״ 28ונתן דעתו ליטול ספד לעיין בג אך תיכף נגש אליו אדם אחד ונתן לו שלום והזמינו לביתו לאכול עמו פת ערבית .נגרר מנשה חיים אחריו מחמת שלא היה יכול לסרב .ובעל הבית הכניסו לתוך ביתו, הגדיל אוד העששית ופרם לו מלחמו .ואולם מנשה חיים ישב ולא אכל ,ובלבו התחנן אל ה׳ כי ישלח לו חולי מעט כדי שתהיה לו סיבה למנוע עצמו מסעודה שאינה שלו .והאיש ברוח שפתיו ישביענו ניחומים ,יפק מנפשו לרעב .28וכאשר כלו לאכול נתן לו מדוד ומטה למנוחתו .וישכב מנשה חיים וירדם, אפם מנוחתו לא נעמה עליו ,חלומות ובעותי מות הדריכוהו כל הלילה מנוחה .כה עבר הלילה ,התרנגול קרא בשניה והשמש קרא לעבודת הבורא 30ומנשה חיים קם והלך לבית המדרש וכיוון לבו בתפילתו ויצא לפעלו ,אולי יתעשת ה׳ ויתן רחמיו בלבבות ואסף מעט כסף ושלח לקריינדיל טשארני אשתו .כה חשב מנשה חיים ,אך למה נדמו מחשבות אנוש .הרבה ירודים חשבו כמנשה חיים ומה עלתה להם ? כי רבים העניים בעיר ולא אחד הוא בישראל ,ולכל מקום שבא כבר קדמוהו אחרים, וכאשר גלל את מכתב ההמלצה להיות לו לפה ולמליץ אמנם לא דחו אותו בשתי ידים אך מעקימת השפתים היה ניכר כי גוי עם עסק קטן כקוצו של יוד 31חשוב בעיניהם יותר מכל מעשה החסד והצדקה .והמליצו עליו ועל בואו תבן אתה מכנים ■ נ ת פי ל ה ב א ר מי ת הפו ת ח ת ב מלי ם ״י תגדל וי תקד ש ש מיה רב א״ .וי ש מספר ק בו ע של ״ קדי שי ם״ שצריך לו מר בכל אח ת מ שלו ש ה ת פילו ת ב ציבו ר ( שחרי ת ,מנ ח ה ו מ ע רי ב) .כ אן ה כוונ ה ל״ קדי שי ם״ שאומרי ם ה א בלי ם ל עי לוי נ ש מו ת הנ פ ט רי ם( .ר׳ ל מעל ה הערה 67לפרק א׳). ” ע ל דרך הכ תו ב בי ש עי ה נ״ ח ,י׳ :״ו תפק [ תעני ק] לרעב נ פ ש ך״. “ נ ה ג ו ב ק הילו ת י שראל ש שמ ש בי ת הכנ ס ת הי ה הולך ל פנווו בוקר להקי ש על ח לונו ת ה ב תי ם ול העי ר ל תפיל ת שחרי ת ו הי ה מ כ ריז ו או מר :״ עו רו י שני ם ,קו מו ל ע בוד ת ה בו ר א״. 31ד ב ר פ עו ט ביו תר כעו ק צה (קוצה) של ה או ת יו״ ד.
לעפרים 32וצפרדעים למצרים ,בלום חסרי עניים אנו בקהלתנו כי באת להוסיף עליהם .ומנשח חיים כבש פניו בקרקע וצרורו נקוב 33כשהיה .הן מי לא יודע כמה קולות של אוי ואבוי יוצאים וכמה גניחות וכמה תנועות משונות באות עד ששמים יד בכים ,וגם כי ישימו יד בכיס הן לא בנקל יוציאו פרוטה, וכמה יגיעות וכמה תנועות עד שזוכים ורואים צורת מטבע .כה עבר היום ושקעה עליו חמה ,ואחר היום ההוא עבר גם היום השני והימים הבאים לא היו טובים מאלה ,ושבוע כלה ומנשה חיים יהלוך ,חנויות ושווקים ידודון ועיר ומתים יעבורו והוא מושך עליו רחמי הבריות וכיסו ריק כשהיה ואין לו אפילו כדי לשגר לאשתו העלובה לשבת הבאה .וייחל עוד שבעת ימים 34וירא בעניו ובצרת אשתו וילך נע ונד ואין מושיע ,וימים עוד הרבה עברו עד שהספיק לשלוח אליה אגורות אחדות להחיות ברעב נפשה .אך הוצאת המשלוח היתד .דבה בעיניו לעומת הפרוטות המועטות אשר שלח לד .והסכים בדעתו לצרף פרוטה לפרוטה לחשבון גדול ולשלוח כל הכסף בבת אחת .וכד .נשבת גם מרוץ אגרותיו ,כי נאחז בסבך הטרדה ולא כתב אליה עוד .והיה גולה ממקום למקום ,מעיר לעיר ומכפר לכפר ובדעתו לשוב כל יום לביתו ,ומתוך כך ראה והכיר שהעולם גדול יותר מכפי שמשערים בין בוצץ ויזלוביץ .ובמשך הזמן נשתבח גורלו משהו מחמת שנתרגל לאכול בעיקר על שולחן אחרים וצמצם במעותיו שקבץ ,ובאמונתו התקועה במשכן לבבו ידע לתבל את השולחן בריח תורה ולהטעים את מעשהו מתוך ספרי יראים ,שעל ידי הכנסת אורחים שמקיימים החן והחשיבות של ישראל מתעלה ומתרומם בפני כל ,הן ברוחניות והן בגשמיות .אך אוי לנו מפני הרמאים וכמו שביקש ירמיהו על אנשי ענתות שיכשלו “ מ של חכמי ם ( מנ חו ת פ״ ה ,ע״ א) בהו ראה :א תה מ בי א ד ב ר למקו ם שבו הו א מ צוי ב שפע. “ על פי הכ תו ב ב חגי א׳ ,ו׳ :״וה מ ש תכר מ שתכר אל צרור נ קו ב״. ■ נ ב ר א שי ת ח׳ ,י״ ב.
בעניים שאינם מהוגנים .35ואיך ידעו מי הגון ומי לאו י על בן טוב שלא לקפוץ י ה ועל זה הכתוב אומר בי ישרים דרבי ה׳ צדיקים ילכו גם ופושעים יכשלו בם .36וכשמנשה חיים סועד על שולחן אחרים ודאי אינו מכשילם חלילה בעני שאינו הגון, אדרבה גומל נפשםז 3הוא ,ולא עוד אלא שמזכה בגופו אדם מישראל .וכל אימת שהיה סועד על שולחן אחרים היה מתבל את שכר המצוה וטובתה .אצל בר אוריין היה מנשה חיים אומר דברי תורה .ואם בעל בית פשוט היה מארח אותו בתוך ביתו היה שח משיחתם של צדיקים .אצל בר אוריין מה היה אומר ן הנה איתא בגמרא 38אורח טוב מה הוא אומר ,כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי .39הרי קשה לכאורה ,מה נפקא מינה 40אם טרח בעל הבית בשבילו או בשביל אחד? אמנם מוסר גדול לימדו אותנו רז״ל 41בדברי קדשם כי בעת בריאת האדם נבראו עמו כל מזונותיו לכל ימי חייו .רק אחר שחטא ועירב טוב ברע נפל תחת טרדת טרחת הזמן שצריך לטרוח בשביל מזונותיו .וכן הוא אצל כל אדם .ועובר אורח שמזונותיו מוטלים על בעל הבית טרחתו גם כן על בעל הבית. ואם האדם עושה תשובה ומתקן מעשיו פרנסתו מוכנת ומזומנת לו בלי שום טרחה .ואם כן אם עובר אורח זה יראה שיש טרחה רבה לבעל הבית אינו יודע לשם מי כל הטרחה הזאת ,אם בשביל חטא האורח שהטיל טרחתו על בעל הבית או הטרחה בשביל עצמו היא שגם בעל הבית לא תיקן מעשיו .וזה מה “ ראה ב ב א קמא ט״ז ,ע״ ב. 30כ תו ב בהו שע י״ ד ,י׳. 17ע ל פי הכ תו ב ב מ שלי י׳ א ,י״ז :״גו מל נ פ שו אי ש ח סד״( .וראה גם ת עני ת י״ א ,ע״ ב). ” אי ת א ב א ר מי ת :י ש ,נ מ צ א .כלו מ ר ,ל מ דנו בג מ ר א. ’ 3מ א מ ר חז״ל ב ב רכו ת נ״ ח ,ע״ א. 40א ר מי ת :מה יו צ א מז ה ? בי טוי תל מודי בהוראה :מה ה בדל י ש בד ב ר? 41ר א שי תי בו ת :ר׳ בו תינו ז׳ כ רונ ם ל׳ב ר כ ה.
שאמרו רז״ל אורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית היינו שצריך להטריח על המזונות היא בשבילי כלומר בשביל חטאים שלי שהם גרמו טרחה וטרדה לבעל הבית .נתארח מנשה חיים אצל בעל בית פשוט שח לו משיחתם של צדיקים כגון מה שסיפר הרב הקדוש מנשחיז 42שהיה בברדיטשוב 43איש הגון ושמו ר׳ ליבר זכרונו לברכה ,פעם אחת בליל חורף אחד היריד בא אדם אחד לביתו שראה שעדיין נרו דולק ,קיבלו ר׳ ליבר כדרך הכנסת אורחים והציע לו בעצמו מטה לשכב עליה .אמר לו האורח למה מעלתו מטריח עצמו כל כך להציע לי ? השיבו ר׳ ליבר סבור אתה לך אני מציע ,לי אני מציע ,וכוונתו שמציע ומכין לעצמו לעולם הבא .44ובספר אמדי קודש של השרף45 מסטרליסק הזהיר שיהא על שולחנו של אדם אורח בכל סעודו תיו ,אפילו אוכל כל שבעו כגוי גמור נחשב כאילו כיוון כל כוונות האר״י 46ז״ל .והמעשה בר׳ אליעזר אבי הבעש״ט הקדוש שהיה מכנים אורחים גדול הרי ידוע לרבים שבשביל הכנסת אורחים זכה שנולד לו הבעל שם טוב הקדוש .נתגלגל מנשה חיים לביתו של עשיר והיו שם חיכוכים ודברי ריבות בין איש לאשתו ,אם משום שאשה עינה צרה באורחים 47ואם משום דבר אחר ,היה מנשה חיים ממתיק את הענין בקריצת עיניו המפיקות דיבור הלב ובתנועות איברי הגוף להסבירו באופן נאות לשניהם .והיות שרוב הנגידים יתנהגו בשגעון ועקרת הבית אינה מונעת את עצמה מלבזותו בפניו ישכך מנשה 42ה כוונ ה כנ ר א ה ל ר׳ מ רדכי מנ ס חיז ,מג דו לי ה צדי קי ם בדו ר ה שני וה שלי שי לבע ש״ט ( .ת ק״ב [ — ] 1742תק״ם [) ] 1800 " עיר מפור ס מ ת ב או ק ר אינ ה שרובה הי ה י הודי ם. 44כ לו מ ר ,ע״י קיו ם ה מ צוו ה ( הכנ ס ת אורחי ם) הוא מ כין ל ע צ מו ז כויו ת לעול ם ה ב א. 45ר׳ או רי ,אף הוא מג דו לי ה ח סידו ת .מ כונ ה ב שם ״ה שרף״ (מל שון שרפי ם — מ ל א כי ם) .נ פ ט ר ב שנ ת תקפ״ו (.) 1826 “ ר׳ יצחק לורי א א ש כנזי ( א׳ ש כנזי ר׳ י׳ צ ח ק) ,מיי ס ד הקבלה הצפ תי ת. 47מ א מ ר חז׳ ל ב ב ב א מ צי ע א פ״ז ,ע״ א.
חיים חרון אפה ,יזביד דברי מוהד״ן ז״ל 48בענין זה ,מד .שאנו רואים שבל הנגידים הגדולים כמעט כולם הם משוגעים ממש במו שאנו רואים בחוש שכל מי שהוא עשיר שגעונו גדול דע כי הממון עושה אותו משוגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי כל הנביאים היו עשירים ,כמו שאמרו בנדרים דף ל״ח ,49והנבואה כשבאה על הנביא היה כמו משתגע ,כפירוש רש״י ז״ל ויתנבא — ואשתטי .50ואצל הגבירים נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משוגעים על ידי עשירות שלהם .מתוך משל נאה וטעם מספיק שכזה הנגיד והנגידה נפשם רווחת ,ורוים נחת ,והעשיר נעשה רך כשמן זית ,ואף בעלת הבית ,מיטיבה פניה וצוהלת ,ומנשה חיים אוכל סעודה כפולה ומכופלת. ומנשה חיים מצא חן בעיני אלהים ואדם .51והגם שהיה קובע מקומו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אצל הכיוד בין העניים והאביונים הנה הפלה אותו השמש לטובה מכל הנדכאים והיה מכבדו לעלות לתורה פעמים בשני ובחמישי בשבת ופעמים אפילו בשבת במנחה .אמנם כל כמה שאפשר היה מנשה חיים בעצמו משתדל שתהא ישיבתו קרובה לצפון 52ואם הדוף הדפו מזלו וישב בין אורחים ופורחים ניכר היה מתוך עצם ישיבתו גופא שלא כאן יכירהו מקומו .אד ירוד ירד האיש פלאים וכל ה״עליות״ לא הועילו לו דבר עד כי ידד מאוד עד לדיוטא התחתונה וממילא נתקרב קרבת מקום אל העניים והאביונים, 41ר א שי תי בו ת :מ־ו רנו ה׳ ר ב ר׳ נ׳ ח מן — הו א רבי נ ח מן מברסלב, מג דו לי ה ח סידו ת ,נ כ דו של ה ב ע ש״ ט .מפורסם ב״ מ ע שיו ת״ שלו — סי פו רי אגד ה ומ של ס מליי ם ה מ צ טייני ם ב ע מ קו ת ו ב חן פיו טי .תל מידו ר׳ נ תן פירסם ד ב ריו בספר ב שם ״ לי קו טי מו ה ר ״ ך. ’ 4ה כוונ ה למא מר חז״ל ש ם :״ אין הקדו ש ברוך הו א מ שרה ש כינ תו אלא על גי בו ר וע שיר וחכם ו עניו״. •* בפי רו שו ל שמו אל א־ י״ ח ,י׳ :״וי תנ ב א ב תוך ה בי ת״. “ על פי הכ תו ב ב מ שלי ג׳ ,ד׳. ” ל ק רן צ פוני ת ג בי ת הכנ ס ת ,סגול ה ל ה ע שי ר ,על י סוד מ א מר חז״ל ב ב ב א ב תרא כ״ ב ע״ ב :״ה רו צ ה שי חכי ם — יררים ו שיע שיר־— י צ פין״.
וקבצנים מקבצנים שונים ,והיה יושב ביניהם ,ושומע שיחו תיהם כגון היכן סעדו בשבת שעבדה והיכן עתידים הם לסעוד בשבת זו ומספר המאכלים שאכלו ומספד המאכלים שחשבו לאכול ולא אכלו ומקנחים את הקצף הלבן השוקק הזוחל על שפתותיהם השחורות כתולעת ,ומהם מזרזפים 53אלות וקללות לעשירים שרואים בטובה שכזו כל ימיהם .כמה חדריהם מרווחים ,כמה הרווחה יש שם לשר של רעב שיבוא לדור אצלם. פלוני העשיר בל שעת האוכל עינו צדה בך ,פתך מלועך היה מוציא .הגישו את החרדל הגישו את המרוד מיד נעשה דך כשמן ,אכול נא הוא אומר אכול נא אורח חביב .חרדל ומרור אינו מונע.ממך אפילו כל הקערה כולה .אלמוני כיון שהגעת לפרום ברכת המוציא מיד הוא דוחק עליך לספר לו כל עסקי עירך ,ועד שאתה מספר הרי הוא גורר ואוכל כל הסעודה ואינו משייר לך אפילו כזית .ופלמוני מפטם אותד בזמירות ואינו נותן לבו שקערתך ריקה ונפשד שוקקה .וגם כי יעמידו לפניך קערה גדולה של רוטב כלום רוטב הוא ,מים שאובין הוא ,אין לך אלא לפשוט בגדיך ולקפוץ לשם לטהר עצמך לכבוד שבת .קיצור הדברים מנשה חיים יושב עם כל הקבצנים ואפילו הוא אוטם אזניו משמוע הדברים נכנסים מאליהם ולבו מתפקע מצחוק .ובאמת מי לא יצחק באותה שעה? ומעשה בקבצן גרגרן חצוף ובלען שקיבל פתק מגבאי צדקה לסעוד בשבת אצל הגאון ר׳ ענזיל ממטרי .ערב שבת נכנם אותו עני לבית המרחץ ונזדמן לשם אף ר׳ ענזיל הנ״ל והעני לא הכירו כי שניהם ערומים היו ולא ניכר שוע בפני דל .54שאלו ר׳ ענזיל מי אתה .השיבו עני אני .אמר לו והיכן אתה סועד בשבת ז ענה לו וכי יודע אני ,חלקו לי מקום אצל איזה ענזיל שמנזיל, ודרך גנאי אמר כך .מיד הכיר הרב מהותו ועיקם את שפתיו כאדם שאומר אוי לך ולמזלך ,אוי לך ולשולחנך .סבור היה אותו ” שו פ כי ם ב שפע ,מ מ טי רי ם ( ר׳ תהלי ם ע״ ב ,ה׳). “ על פי הכ תו ב ב איו ב ל״ד ,י״ ט.
עני שהדברים כהוייתם שד׳ ענזיל זה אינו מספיק חלילה סעודה מספקת לאודחיו ,ושאלו על כך .ענה לו ד׳ ענזיל ,עכשיו אין לך בדידה והדבד אין להשיב ומה שיהיה יהיה ,אבל כל שמקדים ואוכל כל צדכו קודם שיכנס אצל אותו ענזיל מובטח אני בו שאינו יוצא משם דעב .שמע אותו העני ,הלך ונזדדז והזמין לעצמו סעודה הגונה בממונו וקודם שנגמרה תפילת שחרית של שבת הלך ומילא כרסו עד כדי גרונו .לאחד שאכל ושתה נטפל לו לד׳ ענזיל .וזאת לדעת שר׳ ענזיל עשיר גדול היה ונחת שולחנו מלא דשן והעניים ירויון מדשן ביתו ויין עדניו ישקם .55נכנם ד׳ ענזיל לביתו ובידך את בני ביתו בהרחבה והתקין עצמו לסעודה בזמירות ותשבחות .קידש על היין ומזג כוס הראויה להתכבד בה גם לאורחו וחלק לו מנה יפה מכל מיני מאפה ,גלוסקאות וחלות דבש ועוגות צמוקים ולחמ ניות דקות של שקדים ופת עשויה עם ציקאד״י ואגוזים ופת שנילושה בשמן ובמי פידות ובפירות שונים והעמיד לפניו יין שדוף פשוט ויין שרוף מבושל במשרת דובדבניות ויין שדוף של שזיפים ודמי ענב ועד שהגיעו לאכול עיקר הסעודה הגישו כמה מיני דגים ,דגים ממולאים ,דגים שרויים בנרד ואהלות *, וסתם דגים שאכילתם ברקיקים ועוגות שמושיבין על גבי גחלים ושודין אותם בביצים ובנופת צופים .וד׳ ענזיל יושב בראש השולחן ואוכל לשובע נפשו ומסתכל בעני המהפך בחדרה וטובלה בציד הדגים פעם בכה ופעם בכה ונהנה ושמח ומזרזו לאכילה לכבוד שבת עד שגמרו סעודת ד׳ חידקא.57 גמדו סעודת ר׳ חידקא הגישו מים ליטול ידיהם לסעודת היום, ועל השולחן מבהיקות חלות גדולות ונאות כמספר שבטי ישראל " על פי הכ תו ב ב תהלי ם ל״ח ,ט׳. “ ד גי ם כבו שי ם ב מיני ב ש מי ם. 57י ש ש תי ד עו ת בוזז״ל ( שבת קי״ז ע״ ב) ב ענייו מספר ה ס עודו ת ב ש ב ת :י ש סבו רי ם שלו ש — א ח ת בליל שב ת ו ש תי ם ביו מו .ר׳ חיד ק א סבור שי ש ל אכול א רב ע .ס עוד ה ר בי עי ת זו ,שי ש מ קפידי ם ל קיי מ ה (כמ תו אר כ אן אצל ר׳ ענזי ל) ,נ ק ר א ת ״ ס עוד ת ר׳ חיד ק א״.
צהובות כחלמון של ביצה ,זרועות גרעיני קצח*־ וקרוס של ביצה שורה עליהן .בצעו על הפת הגישו לפניהם ביצים מטוג נות בבצלים ובגלדי שומן וביצים מרוסקות בחומץ וירקות וביצים בצנון וקשואים והצנון מוטל בקערה ומעלה הבל וכבד שרויה בדבש וטחול פטום באורז ושומן וקורקבן וכבד ומשמני בשד ורוטב ויין מארץ הגרי* ורוטב קפוא וחמוץ וכרעי פרה בשומים ,והשולחן הערוך והמלא ברכת ה׳ ממש חושב להשבד משפעת המאכלים וריח המאכלים כריח גן עדן .אבל מה יעשה העני ובטנו מלאה? ור׳ ענזיל מזרזו לאכול ומשדלו בדברים סעוד נא ר ,יהודי ,אכול מזה וגם מזה אל תנח ידך ,שבת היום לה /אכילה בשבת מצוה .אם אין אתה רוצה באלה הרי אפשר להביא לך דברים שיטעמו לך יותר ומיד קרא ואמר מהרו והביאו את הפשטידא הראשונה ומזגו לו כום מי דבש .ועוד מלתו על לשונו וכל מנעמי תבל ומעדני עולם לפניו ובעל הבית דוחק סעוד נא סעוד ,אורח הגון עושה כל מה שבעל הבית אומד ,אי אפשי •°בבחינת ״ויאכלו״ .*1הקיצור העין רואה והלב חומד אבל אין עצה ואין דעה ,כנגד בטן מלאה .ואם המעיים סתומים ,הפה והלשון בלומים .נתלהב דמו ונתמלא חימה וצעק בקולי קולות תיפח רוחו של אותו אדם שרימני אתמול במרחץ .וד׳ ענזיל וביתו ישחקו עד בלי די ,ויתענגו כדבר אדני, והאמהות והשפחות משטות ,והעני חובק אשפתות. דברים אלו שתחילתם שחוק וקלות רוח סופם מכאוב לב ומדקרות חרב ,כי קוץ קצה נפש ר׳ מנשה חיים בחיי נדר ■ נ ז ר עי תבלים שמפזרים על גבי חלות ולחם לתוספת טעם ,נזכר במקרא (ישעיה כ״וז ,כ״ה ,כ״ז) ובחז״ל. ״ היא הונגריה ,שהיתד .מפורסמת ביינותיה המשובחים. “ איני רוצה. “ על המלאכים שבאו אל אברהם (בראשית י״ח ,א׳ ואילך) נאמר (שם שם ,ח׳) ״ויאכלו״ ,ועל זה אמרו חז״ל שהיו נראים באוכלים ולא אבלו באמת .לכך מתכוון ר׳ ענזיל ,שהאורח משים עצמו כאוכל ואינו אוכל ממש.
דים והיה משתוקק ומתאוה ומצפה לשוב לביתו לפקוד את נוהו ולקומם הריסות מסחרו .אבל מה יעשה וכסף אין לוז לך ועשה קומץ 62בלי אצבעות .וימים רבים היד .מתגורר באשר התגורר והתענה באשר התענה ,ובכדי לקרב קץ ישועתו שינה את טעמו ותפש לו מדה אחרת והאיץ בכל מי שפגש כי יתן לו נדבת יד ואשר לא יתן על ידו ויוציא ממנו בעל כרחו .כה עשה מנשה חיים כמה שנים עד שקבץ כמה שקבץ ונתן דעתו לחזור לביתו זו אשתו 63וקיבל עליו על להבא לחטט אחר מדת הקבצנות כי רעה היא וידר נדר לה׳ , 4ויאמר אם נתון תתן בידי לשוב לביתי בשלום ולחדש את בית מסחרי ואהנה מיגיע כפי דרך מסחר והיה כל אשר אקבל עתה אשיב לכל נדכה ושפל מעמד כפל כפלים מלבד נתינת צדקה לקיים מצות עשה 65נתן תתף 6פתוח תפתח 67ומצות לא תעשה השמר לך 68פן יהיה עם לבבך וגר הכל כפי השגת ידי .ברם מה נאמנו אמרות המדרש אין אדם מת וחצי תאותו בידו ,יש לו מנה רוצה מאתים .69והנה ימים רבים חלפו עברו בשטף הזמן ולביתו לא שב .כי לא הסתפק מנשה חיים במאה ועיניו היו הומות ומהמות למאתים כי אמד איכה אשוב לביתי והכסף אשר בידי מה הוא ? באמת אמרו כשאדם נכנס בעסק הקבצנות מראין לו מן השמים התרח קות ודומה עליו שמרחיקין אותו ואין מניחין לו כלל לאסוף כדי
“ קמיצת־ידים ,חופן. “ מאמר חז״ל בראש מסכת יומא ,על הכתוב (ויקרא ט״ז ,י״ז) ״וכפר בעדו ובעד ביתו״. “ כל המשפט על דרך הכתוב בבראשית כ״ח ,כ׳ :״וידר יעקב נדר״ וגו׳ והכתוב בשופטים י״א ,ל׳ — ל״א. נ ,כ ל מצוות התורה מתחלקות לשני סוגי ם :מצוות ,עשה׳ ומצוות ,לא תעשה׳. “ ד ב רי ם ט״ו ,י׳. '• שם שם ,ח׳. “ שם שם ,ט׳ .כולם עניינם מתן צדקה לעניים. ״ קהלת רבה א׳ ,ל״ד ; ג׳ ,י״ב.
צרכו .והוא אינו יודע שאין זה אלא כדי להרחיקו משפלות פחותה על להבא .והמשכיל בעת ההיא ידום 70ויזכור ארהות חיים מה שציוה ר׳ אליעזר הגדול בני הוי זהיר לאכול את העשבים ואל תשאל מבני אדם ,תבחר מחנק לנפשך ואל תצטרך לבריות .וכן קלל הנביא 71ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשד זרועו ומי האיש אשר ישמע את דבריהם ולא ירתע לאחוריו .אך לא?.דע האדם גנות מעשהו ונגעי עצמו אינו רואה ולא עוד אלא שמטעה עצמו ומערב מצוד .כביכול בעבירה כדרך יצר הרע שמתלבש במצוות תחילה ומטעה כאילו מסית לדבר מצוה ,והדי הוא ממשיך את נדודיו ומחשיבם לפני המקום כאילו יוצא גולה לשמו יוד .ובאמת מד .רבו טרחותיו ויגיעותיו בדרך ,פעם יסע בעגלה טעונה או בקרון שבורה ופעם ילך ברגל ובבואו אל אחת הערים לתת מרגוע לגו 1אין לפניו לא מטה מוצעת ולא כר וכסת או דרגש אלא ספסל קשה בבית המדרש .ויזכור מנשה חיים את קריינדיל טשארני אשתו ומעיו המו לה .ובייחוד בערבי שבתות בשעה שהיתה עומדת לפניו אז בעצם חנה ויהדותה וכלים לבנים בידיד .וכורכת בורית72 בתוכם ומזרזתו לילך למרחץ כדי שיספיק לשוב לביתו בעוד יום ויטעום מן הדגים ,הדגים של שבת .ממש הקנה מסתלסל מאליו בניגון שיר השירים ויוצא ברננה ,אבל מיד קולו מתרופף ונשמט קודם ליציאתו .קריינדיל טשארני מנודה מביתה, קריינדיל טשארני גולה ושומעת קידוש מפי אחר ואני אומד שיר השירים ז אותה שעה מתקנא מנשה חיים אפילו בקבצנים הפשוטים השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו סעודה מספקת בשבת .והרי הוא כואב ומצטער בצרתה של אשתו ,גונח ובוכה מאין יבוא עזרו וישוב אליה .וכל רעיונותיו הרו עמל וילדו מפח נפש. ־; ע מו ם ה׳ ,י״ג. ״ ירמיהו י״ז ,ה׳. ” ס בון.
ויהי היום ומנשה חיים עומד ומתאנח והנה עני אחד עבר עליו וירא כי צר לו ,כי זאת המדה ניכרת על כל פנים ,כמו שכתוב וירא אותם והנם זועפים 73וכתיב ופניך רעים ואתה אינך חולה .74דחק עליו העני שיספר לו למה ,שכן אמר שלמה בחכמתו דאגה בלב איש ישחנד 75.כלומר ישיחנה לאחרים .שח לו מנשה חיים כל המעשה .פתח אותו העני ואמר לו אי לך גבר לא יצלח אתה ,אילו היה מכתב מליצה זה בידי חייך אוצרות קרח הייתי אוצר לי ,ואתה מה לך ולו ואינך עושה בו. ולמה אינך עושה בו ו הואיל ומתבייש אתה ,וכל המתבייש על דברי קבצנות לעולם לא יראה בטובה .בוא וראה כמה נמוכי הרוח שירדו מנכסיהם ומה יתנו ומה יוסיפו להם אלפי המלצות כאלה ואדם ביקר• 7כמוך אבד יאבד חלילה בעניו בתבל הלזו. כה אמר האיש וקרץ בעינו האחת ,חתר בנעלו המסומרת על רצפת בית ה׳ והביט בו במנשה חיים והראה לפניו כמה מיני חיבה .ומנשה חיים נפעם מדבריו וחיבתו היתירה נגעה עד לבו ,ויחשוב הנה במרחקים אפשר לפגוש איש אשר יהגה לי רחמים באמת ובתמים ,אבל אוי לי כי ינדוף כמעט רגע ושוב עלי להגות בבני בוצץ ויזלוביץ ובעמל הדרך ובטרדת המזונות, ומי יודע אם אפגשהו עוד .והקבצן עמד ונסתכל מתוך רחמים בפני מנשה חיים הקודרים והמדולדלים וחוטמו היה מבהיק שבעתים והיה מדבר בנחת ובקול רך משמן ואמר באמת אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד מזל רעדז אך הט אזניך ושמע. ופתאום אחז את מנשה חיים בגלימתו ויאמר שמע דבי מנשה חיים ,בין כך אתה מבקש להסתלק מן הקבצנות ולשוב לביתך, אלא מה ז עדיין אין סיפק בידך לכך .שמעני נא רבי מנשה חיים, *' בראשית מ׳ ,ו׳. *' נחמיה בי ,ב׳. ” ןןשלי י״ב ,ב״ה. *’ אדם נכבד .ר׳ תהלים מ״ט ,י״ג,כ״א( .ור׳ להלן הערה “ '). ״ על דרך הכתוב במשלי כ״א,ל׳ :״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״.
הלוא אנשים אחים אנחנו ,78עניים מדודים ואביונים ,מהרה כיום 78את מכתב ההמלצה לי ואני נותן לד כמד .שאתה רוצה ולא עוד אלא שמצוה אתה עושה בי ולצדקה יחשב לך .שמע מנשה חיים ויתעבר כי איככה ימכור את מכתב ההמלצה, הן שמו נעוץ בתוכו וכבודו לאחר לא יתן ,ולא עוד אלא שיביא את הבריות לידי מכשול חס ושלום ,שיסמכו על ההמלצה ויתנו למי שאינו הגון ,כי מי יודע מהותו וטבעו .לגלג עליו אותו עני וחזר וכפל דבריו והלעיג לו ולמיאונו והיה בוזה ומתעתע טעמיו ונמוקיו עד שנכנסה עצתו בלבו .לא היה מנשה חיים יודע מה לעשות ,אוי לו אם ימכרנו ואוי לו אם לא ימכרנו. ימכרנו ,הרי שמו נעוץ בתוכו ,נמצאת גנותו נמשכת אחריו והוא בא לידי בושה וכלימה ובזיונות ושפלות ופחיתות כי מי יודע עצם הנהגתו של זה ,לא ימכרנו ,הרי במעות שהוא פוסק לו אפשר לו לחזור לביתו וקריינדיל טשארני לא תקפח יותר ימיה ברעב ואף הוא לא יהיה גע ונד בעולם .כה הגד .מנשה חיים והקבצן העני הבין עשתונותיו ואמר שמא לכבוד שמך אתה חושש והדי לא אחד אתה בעולם ,כמה מנשה חיים איכא בשוקא .80שמע ידידי לעצתי ואל תתחכם יותר מדי אז ייטב לך כל הימים ושבת לביתך בשלום ועבדת את ה׳ מתוך יישוב הדעת והדוחה .ומדי דברו בו הפך ידו בכיסו עד שנשמע קולם של שקלי הכסף ולב הבשר התחיל הומה ומהמה ,מעיו ירקדו בקרבו ,והקבצן מוסיף ומהפך בכסף .מוציא אדום זהב וזהובים מזהובים שונים ,ומנשה חיים רואה ועינו האחת כלפי החטא. והקבצן עומד ושותק וממלא את נחיריו טבק״י 81וחטמו מעלה עשן והוא חוזר ועוקר כל נמוקי וטעמי מנשה חיים ומקעקע כל פתח חרטה .ומנשה חיים הוציא את מכתב ההמלצה ויקח כסף מחירו ויאמר הרבה דאיתי בחיי אבל פיקח שכמותו לא •׳ בראשית י״ב ,ח׳ ” .בראשית ב״ה ,ל״א. •• ארמית :יש בשוק ,כלומר מצויים בני אדם הרבה הקרויים בשם זה. “ טבק להרחה.
דאיתי ,ממש שד משחת הוא .תוך כדי דיבור סטר עצמו על פיו על שום שהזכיר שם של שי״ן דלי״ת 82בין השמשות וניעד בכפו מן השולחן את האבק אשר שפך בהוציאו את מכתב ההמלצה והכיס המלא מטבעות מושכו למטה לארץ והאיש הלך באשר הלך ופרח לו עם המכתב .ושמש של אחר הצהרים התחילה משתברת בין סלעי ההרים אשר מסביב לעיר וקרנות זהבה קרנו בבית המדרש ,הפרוכת השרויה דמעות נשים עלובות מבהיקה זעיר שם זעיר שם בין זהב חוטי המגן דוד ומנשה חיים ישב בצל הכסף לפני השולחן ונזדרז למנות את מעותיו שנית בטרם יבוא העם להתפלל .וכך היה מונה וסופר וצירף וחשב את כל ממונו ומצא שיש לו כדי נסיעה ליריד הגדול שבעיר לשקוביץ הסמוכה ונתמלא שמחה רבה שאין להעלותה על הכתב .ויאמר אעברה נא ואראה 83את היריד הלזה, אולי יקרה ה׳ לפני את אליהו הנביא זכור לטוב וימציא לפני מציאה הגונה וסחורה במקח השוה .ומיד קפץ מנשה חיים ונשבע שמכאן ולהבא ימנע עצמו מענין הקבצנות וישים לדרך פעמיו ליריד לשקוביץ לעשות סחורה באמונה ,אחרי כן ישוב לביתו זו אשתו ,ויערוב מערבו 84ומרכלתו כדת לסוחר הגון. ואולם רבים הם חללי התקוה והתוחלת מחללי הדאגה85 והיאוש כבר אמר חכם אחד .והנד .עוד ביום השני ממחרת הבוקר יצא מנשה חיים לדרך והגיע לידיד שבלשקוביץ ,צרור הכסף בידו ורוח מסחר נכון בקרבו .שמשו של תמוז שלחה את קרניה אל כל עבר ותכם ברצי כסף את האהלים שפרשו על פניי השוק ,ומנשה חיים מהלך עקב בצד אגודל וקודח מרוב שמש ופתאום יגדיל אשוריו• 8פי שבעה וימהר וירוץ לקראת הצלחתו
’ • ש ם של שי״ן ד ל ״ ת :ש ד. “ על פי הכתוב בדברים ג׳ ,כ״ה. *• על פי הכתוב ביחזקאל כ״ז ,י׳ ,ועוד שם. “ על פי הכתוב באיכה ד /ט׳ :״טובים היו חללי חרב מחללי רעב״. “ צעדיו .על פי הכתוב בתהלים ל״ז ,ל״א ובאיוב ל״א ,ד.
ולבו מקשקש כפעמון בהעלותו על לבו כי אחר כמה וכמה שנים שלא נקף אצבע בשום מסחר עתיד הוא לעסוק בפרקמטיא ולעשות סחורה באמת וברצות השם יחזור לכבודו הראשון ולחם עצלות לא יאכל ,87יפרנס אשתו מתוך ישוב והרחבה ויבנה חנותו בקרוב וגדול יהיה כבוד חנותו האחרונה מן הראשונה ” ,כי גם בהיותו משתעשע על ברכי ההצלחה לא היה סיפק בידו לנסוע ליריד הגדול הזה אשר אליו גוים יאספו רוזנים וכל כנעני ארץ ,וכל מה שהיה קונה לצרכי חנותו קונה היה מכלי שני היינו מסוחרים שמביאים סחורתם מכאן ,ועכשיו הקדוש ברוך הוא עוזרו ותחת ענותו עד הנה יזכה לקנות סחורה מן המקור ממש .זהו שאומרים הבריות מי שנפל וקם מרויח פסיעה אחת .אודך ה׳ כי דליתני.89 מהלך לו מנשה חיים בשוק הגדול שבלשקוביץ ,מקלו בידו ותרמילו על שכמו ואינו נותן לעיניו לראות אפילו מפלאות הדברים שמוצגים ועומדים לראוה לעיני כל עובר ושב .כמה היה משתוקק בימי חרפו 90לחזות בהדר היריד ונפלאותיו ,את הענק הגדול בענקים שמביאים בכל שנה לכאן ,את המשכן וכליו שעשוי כמשכן ממש ולא גליון נייד משוח בששר או מעשה דונג כדרך שמראה המלמד לתלמידיו ,את המכריז על הסחו רות שקולו נשמע מסוף העיר ועד סופה ואת בית המבוכה שפתחיו מרובים כל כך שכל הנכנס לשם טועה ואינו יודע באיזה מהם יוצאים ,את האכסניא שנותנים בה לכל אורח אלונטית 91מיוחדת לעצמו ואת השולחן שמונה מספד שנותיו של כל מי שעומד על גבו ,את האוב וידעוני והיודע נסתרות
’* על פי הכתוב במשלי ל״א ,כ״ז. ״ על פי הכתוב בחגי ב׳ ט׳ :״גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״. ” על פי הכתוב בתהלים ל׳ ,ב׳. , °כלומר ,בצעירותו ,ר׳ איוב כ״ט ,ד. *• מגבת.
ומגיד תעלומות והמפעה צפרים וחיות קטנות עם גדולות ואת הבתולה שמיניקה נחשים מדדיה במחילה .הקיצור הידר שים שרבים וכן שלמים לא ימשכו עיניהם מהם בבואם הנה. נשא על אבדות התקוה לא השגיח בכל הבלי העולם הזה והיה נתקל וחוזר ונתקל כל פעם באנשי מעשה ובמחותנים שבאו לקנות גלומי צמר ומשי ואדרות שער לבניהם ,באורחים פורחים ובבעלי מומים ובלהקות מנגנים ובמוכרי קטניות ומים חמוצים לשתיה ובשדכנים ובקצבים ובבני אדם שיודעים איזו בהמה כשדה לאחד שחיטה ואיזו טריפה ,ותחת שעטות סוסים אבירים ובהמה רבה פור תתפורר הארץ היבשה והצחיחה ואבק קודד יעלה אבד כנשרים ויכם את עין העיר ויעט את כל עובר ושב באדרת כהה .שפעת עמים רבים ינועו בקרב חוצות ובגדי צבעונין שלהם פושטים צורה ולובשים צורה והיו לעם אחד וקול מצהלות מטבעות יגמא ארץ .והקרקע התחוח מלא עקבות עקולים ועקומים ,צעדי כל חגר ופסח אשר יבוא אל קברות קדושיהם ,וקול צרוד ונחר יהמה בקרב חוצות נודו למד גורלי ושפכו כמלם זעם פי התל בי ע #ר ןנחת ומה בכל עמלי לי נשאר הפעם תרמיל עד ךךתי שחת 1
־
T
*
עוד השירה בין שיניו ואיש אחר יחרישנה .הלוך ילך ובכה02 נושא כלי זמרה ,בא יבוא ברנה2״ ושירה על שפתותיו הראיתם אמלל במותי נפשי הוי נפשי שואלת שבתי לאחר מותי ובביתי נעולה הדלת ” תהלים קכ״ו ,ו׳.
שבתי אל עולם ה&הו ובעדי ?גורה כל דלת הךאיתם אסון כמוהו נפשי הוי נפשי שואלת
אסק על הר 5הו אש&ך £יחי לאבנים הע1לם עולם ו1הו רןזמנים בני רחמנים T
־
T
עד שמנשה חיים עומד כך נדחף ל תו ך כנופיא של בני אדם שעמז צפופים לפני קולנית אחת שישבה על גבי ערימד .של בלויי סחבות והיתד .מזמרת ומקוננת וגועה ובוכה רחמו ה1י רחמו יהודים ותנו אגורה אחת 3ין אלף עניים ?דודים אין כמוני נדחת בין אלף ענלים ?רודים אין כמוני נדחת ••
»
T
מאשרת הייתי בקני ויהי לי גם איש וכלת אך בעלי נסע מני ובביתי עלה שלת אך ב?לי נסע מני ובביתי עלה £ית *• I
-------
T T
*
• T
אמר אחזר ממךחקים ותהא פרנסה הגונה ויושיבני במןזשכים עלובה אמללה עגונה וי צי בני במחנכים עלובה אמללה עגונה • • 1
:־
“.־
־1
\ ג
t
1
TT
T
T
;־
ד־
t
\ ! T T־
T
t t
ומנשה חיים עומד ולבו מוכה עצב .קינותיהם ישתרבבו באזניו ומעיו יהמו עליו .אז יעקור רגליו ויברח ואל שוק ומרכולת יכונן מנשה חיים צעדיו .עוד היום גדול כה יאמר בלבו עוד היום גדול ,עוד אגמור את מעשי עד הערב ולעת ערב אשכור לי עגלה מסוככת ,ואם לא יעכבני הגשם אפשר שחמה של מחד תשקע עלי בבוצץ ,כי לא דחוקה היא בוצץ מלשקוביץ והדרך לא רב הוא. אך למה נדמו מחשבות אנוש .קל ברוחו היה מנשה חיים ולא הדגיש אפילו בתרמילו על שכמו ,וכך היה משוטט בשווקים וברחובות כעני גמור לכל דבד והיה נותן עיניו בעוברים ושבים
וצופה אולי ימצא ביניהם מכיר ומודע שיודע ומבין בטיב סחורה ובכונת רוח הסוחרים כי לא ידע מנשה חיים אל מי מהסוחרים יפנה וכבר שמעו אזניו מתעתועי אנשי הידיד כי כאשר ימצאו איש חדש אשר לא דרך עוד על סף חנותם וקמו עליו והוציאו את כל ממונו ממנו .ומנשה חיים פחד לנפשו פן יפשיטוהו ערום ויציגוהו ככלי ריק .כה עברו כמה שעות ועיניו שחרו בלי הרף למכיר ומודע ואין פונה אליו .ובאמת מי ישים לב לעובר אורח עני .וימך רוחו וברכיו כשלו וירא כי אין איש ותושע לו ימינו 93ויעמוד לפני אחד האהלים אשר בעיר ויאמר לקחת מלין עם הסוחר .בה בשעה צפו דכדוכי נפשו ודלותו מתוך עיניו ומדת הכנעה יתירה זו שנתרגל בה מיום שנשתקע בעניות רחמנא ליצלן ,והם הם נתנו לעין לטעות שלא נתכוון אלא לבקש נדבה .ואמנם הכרת פניו לא ענתה בו כי תועפות כסף לו .ויתנהו ה׳ לרחמים בעיני כל רואיו ורוח הצלחה החל לפעמו פתאום במחנה הסוחרים רשלך לו כל אחד אגורת כסף למען ילך לו .אז נפל מנשה חיים ברוחו ונשתקע בעצבות גדולה .ברם קול המונו של היריד התחיל מוציאו קצת מעולם העצבות וקעקע את מעייני התוגה .ויאמר אעברה נא ואראה את הידיד המפואר הלזה כי יש בו דברים נפלאים וחידושים הפלא ופלא כגון קופים וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה ,94ואשקיף בראיה חושית על כל הדברים האלה והרי גם מצוד .יש בזה לפי שאראה בדיות משונות שבאות ממדינות מרחקים ועל כגון אלו הרי תיקנו חדל ברכה מיוחדת 95וכן נוהגין אנשי המעשה שבאים לראות ומברכים ברוך משנה הבריות .וכיון שבאתי לכאן אפטר בלא ראיה ? הקיצור לא זז מנשה חיים מן היריד עד שנסתכל וראה כל החמודות ונשתהה ״ ה ר כ ב ה של שני כ תובי ם :שמות ב׳ ,י״ב ״ויפן כה וכה וירא כי אין איש״ ,וישעיה ס״ג ה׳ ״ותושע לי זרועי״ וגר. ‘ *חיות משונות הנזכרות במשנה (כלאים ח׳ ,ה׳). " הברכה הנזכרת במשפט זה עצמו :״ברוך משנה הבריות״.
שם עד תם כל הידיד .עין בעין ראה ובפועל ממש משש בידו את הענק ,טבל אצבע ברוק ובדק בעורו של הכושי כדי לעמוד על האמת אם שחור הוא בידי שמים או אינו אלא משוח בפחם ובפיח העשן ובשאר הדברים המשחירים כאותם הפחותים ונושאי הסבל בבוצץ שצובעים בשרם לכבוד פורים ,ובהיותו נוהג במנהג החסידים לא היה אבנטו מחובר לבגדו ■אלא חגורה בפני עצמה היתד .קשורה לו על בגדו ועמד ומדד בה את קומתו של הגמד וקשר קשר באבנט ועשה סימן כמה ארכו של זה ,ואם ירצה השם בשובו אל ביתו בשלום יספר את כל הנפלאות שראו עיניו במקום הזה להשביע בצחצחות נפשו תיהם ., 6ואף את קריינדיל טשארני זכר מנשה חיים וקנה ממוכר ספרים אחד קמיע שיפה לבנים והרבה נצטער כי אין ידו משגת לקנות אודם שסגולתו בדוקה ומנוסה .ושוב נתקל בו באותו מטורף העוטה תכריכי מתים ובמצלתים יתן קול הךאיוןם א?לל ?מותי נפשי הוי נ?שי עואלת שבתי לאחר מותי ובעדי סגורה כל דלת • I -
־ ד‘
------ 1
:
T
T
V T
ומנשה חיים שהיה מקדים תמיד סימן לעשייה או שסומך על הפסוק שנפל לתוך פיו אפשר ויקבל פזמונים אלו כדברים בעולמן מכלל שרמז מן השמים הם .הרי כמה פזמונים שמע ונשארו בלי אחיזה ,ואלה אפילו בשעה שאין בעל הזמר לפניו זמירותיו דובבות והולכות בלבו .הקיצור אותה שעה עמד מנשה חיים וחזר על כל מיני כלי זמר כדי להשתיק את הקולות שמכרכרים באזניו ובמעיו ,והואיל ומעותיו התחילו מתמעטות וכיסו התחיל מתרוקן הקדים רפואה למכה ופשט ידו .אמר מנשה חיים בלבו הואיל ונתפחמרי ידי בקבצנות והריני הולך •• על דרך הכתוב בישעיה נ״ח ,י״א. "ונ ת לכ לכו.
בטל מה איכפת לי אם אזכה מן ההפקר‘ ,3מה נשתנית העיד הזאת מכל הערים ,כל שכן שנפחתו מעותיו ואין בהן מאתים ,89נמצא דין עני לו ורשאי הוא ליהנות מן הצדקה. כה עבר עליו היום. קיצור הדברים היום עבר והשמש באה והלילה פרש מוטות כנפיו והחשיכה כיסתה את פני היקום והרעב גבר במעיו .אמר מנשה חיים מן הראוי ליכנם לפונדק ולאכול קמעה והתברך בלבו למצוא שם מנוח ונחמה על כל היגונות שעברו עליו ולמצוא שם מקום כשר לשינה .נכנס מנשה חיים לפונדק אחד והתפלל תפילה חטופה וטעם כוס יי״ש וכרך בשניה וישב לפני השולחן ומנה מעותיו שקבץ מאנשי היריד ,ויהי הכסף הזה בעיניו ממש כאילו זכה בו מן ההפקר לפי שכבר קבל עליו קודם לכן להסתלק מן הקבצנות .וכאשר ראה מנשה חיים זאת עמד וזימן לעצמו סעודה כי היה רעב מאוד .אותה שעה ריח צלי בשר עלה באפו ונתעצמה בו תאוות האכילה ודרש מנה אחת אפים ואכל תרטימר 100בשר ושתה לוג יין ,שכן אכילה בלי שתיה כמכה בלא רטיה .ובודאי לא יגרע מאשתו דבר בזה. ולמה יעכור שארו 101וימנע את ההצטרכות מעצמו ולא ישבע על כל פנים פעם אחת בחייו כל צרכו אחרי העמל והתלאה, הלוא ענה בדרך כחו 102ונשמתו יוצאת מרעב .והאכילה דבקה נשמה ללב ונתעצם כח הדיבור .ומיד התחיל מדבר תוכ חות לעצמו ,ואמר מנשה חיים ,אי לך מנשה חיים ,כמה וכמה ימים היית מושלך על שולחן אחרים ובמה קיימת הודיהי•10 •י מו הרכוש שאין לו בעלים ,כגון מציאה שאין בה סימנים וכיו״ב. ” מ י שאין לו מאתים זוז מותר לו ליטול מן הצדקה (ר׳ משנה פאה ח׳ ,ח׳ ומסכת סוטה כ׳א ,ע״ב). 100מ ט ב ע ומשקל יווני קדום .לפי חז״ל — שיעור מופלג של אכילת בשר (משנה סנהדרין ח׳ ,ב׳) .וכך אף לוג — שיעור מופלג של שתיית
יין. 101י צ ע ר שאר — 1ב שרו ,כלומר גופו. ־ 10ע ל דרד הכתוב בתהלים ק״ב ,כ״ד.
”'’ מ צוו ת ההודיה ,הברכה.
על ״אשד נתן לך״ ,104ועכשיו שזכית ברוך השם ליהנות משלד אתה קובע 105את נפשך ומתדהק מן הכשד לך .וכי יש טעם לדבר ז אדרבה לאחר ״ושבעת״ 10,נוח לו לאדם יותד לקיים ״וברכת״* ,10לברך את הבורא יתברך הזן ומפדנם לכל .קיפחת את חייך בעוני ובעבור זה ,בעבור זה גופא כדאי וראוי אתה לסעודה יפה ,ומה לי בכל האמתלאות ,די לי בחיכוכים 107עמוד עמוד עמוד וצו את הפונדקי ויתן לך סעודה נאה והגונה והוסף כוח ועצמה ,גמול חסד עם נפשך מנשה חיים והתקן בעל בריא לאשתך קריינדיל טשארני שתחיה אשר אתה הולך אליה. נאמר כאן התקן בעל בריא לאשתך ונאמר למעלה הודיה על אשד נתן לך ,מכאן שמנשה חיים בעל נפש היה וכל כוונתו דק לשם התכלית הנרצה ,אלא שטעה בשיקול דעתו ועשה שלא כהוגן ,ואני ואתה קורא נעים יודעים ממש את ההיפך ,וכבד ידוע בעולם מה שאמר ר׳ פנחס מקאדיץ,׳ 10זי״ע שריבוי אכילה דק יצר הרע הוא ושקדן הוא מי שאומד שיותר שיאכל יותר יחיה .והראיה ר׳ ליב בן שדה 109ור׳ יום טוב שחיו ע״ב או פ״ד שנים .וידוע ברוך השם גם ענין המכתב שכתב הרמב״ם ז״ל למלך מצרים ושם נאמר שלא יהא פרוץ באכילה .ובשם הרב הקדוש ד׳ שלמה מקרלין 110זכרונו לחיי העולם הבא אומרים
104כ ת ו ב בדברים ח /י׳ :״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך״ ,ולפי הז״ל מכאן מצוות ברכת המזון. נ *°גוזל ,מונע מעצמך. ' , °ראה הערה 104 ״ 1היסו סי ם (חוכך בדעתו). • “ מ ג דו לי החסידות ומחריפי־המוח שבהם ,תלמיד־חבר להבעש״ט. * 10או :ר׳ ליב שרה׳ם .דמות מופלאה בתנועת החסידות ,נע ונד וגו מל חסדים בכל מקום .היה מקורב לבעש״ט. “ 0מג דו לי החסידות .תלמידם של המגיד ר׳ דב־בר מ מז ר ח׳ ושל ר׳ אהרן (הגדול) מקרלין .נולד בתצ״ח [ ] 1738ונרצח על ידי חייל רוסי בעמדו בתפילת שמונה־עשרה בעיר לודמיר ,בכ״ב בתמוז תקנ״ב [. ] 1792
אז סי קומט צום עסין און מי איז זיר מקרר פון תאוות אכילה וערט דש גידיכינט גלגול שלג ,פירוש ,כשבאים לידי אכילה ומצננים את תאוות האכילה הרי זה נחשב כגלגול שלג 1״, וכן אמר הכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ,112והחדל יחדל .אבל הגוף חומר עכור הוא ואינו מסכים בהתחייבות השכל וכשביקש מנשה חיים לקום מעל השולחן המגואל113 ולברוח משם כמטחוי קשת והנה רגליו כמו לנחושתים הוג שו .114בלי שום ספק נמשך זה מענין ריבוי השתיה ומן העצלות היתירה התקועה בקרבו .ובין כה וכה ובעל הבית עומד עליו ומגיש לפניו בזה אחר זה צואר ממולא סולת ופתותי שומן ועוגות שקורין שמאלי״ץ קוכי״ף 11וקורקבן ונקניקי קראקא וכבד שטגנוה בשום ופלפלין ,וכמדומה שלא ניתן אלא למלאכי השרת לעמוד בפני נסיונות כאלו .והמלחמה פשטה בינו ובין תאוות האוכל ,כי שעת אכילה שעת מלחמה היא כמבואר בזוהר הקדוש ,ועל פי פשט צריכים ללחום אז עם תאוותו שהיא דק מצד היצר הרע ולקיים מה שאמדו חז״ל סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך ממנה .118אבל מנשה חיים נפל בעצבות ראשית כל חטאת ובכדי להמתיק את המרידות מזג כוס לעצמו וירא כי טוב כמו שאמד החכם מכל אדם 117ויין למרי נפש 8״ .ולפי שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל כוס מסתמא שתה מנשה חיים כוס שניה וערבה לחכו יותר מן הראשונה ולא זז עד שנשתתף עמו הפונדקי ושתה ,ומנשה חיים מצא טעם הגון 111ג ל גו ל הגוף העירום ב שלג .עינוי שנהגו בו הסגפנים .תורת החסי דות של הבעש״ט התנגדה כידוע לסיגופים. 112כ ת ו ב במשלי כ״א ,כ״ג. 113ר ׳ מלאכי א׳ ,י״ב. 114ע ל פי שמ״ב ג׳ ,ל״ד. “ sעוגה מטוגנת בשומן. * “ ר׳ גטין ע׳ ע״א. שלמה המלך. *" משלי ל״א ,ו׳.
לדבר שכן מובא בספדים כששותים לחיים הקדוש בדוך הוא מוחל עוונותיהן של ישראל .מנשה חיים עשה את שלו ושתה והיין עשה את שלו והכנים בו מין שמחה חיצונית רחמנא ליצלן עד שהתחיל מתפרכם *118במין חדוה משונה ונתן ידו על אזנו וקרא בקול גדול יע־ע־מוד ר׳ יהודי ,מחילה ר׳ פונדקי אין בכך כלום טול כוס ושתה ,נאמן אני לשלם ,נו נו טול כוס, ומיד התחיל דורש כמין חומר ראשי תיבות של כוס ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך .1,9ומה שחסר השם דע כי שני יודי׳׳ן ‘20ששו תים לחיים הם הם השם ,כי שני יודי״ף 12הם שם מלא וד׳׳ל .122שיננא 123חטוף ואכול חטוף ושתה וכן אמר שלמה המלך בחכמתו ושבח אני את השמחה .12,מה? שוחק אתה, יאה יאה .כבר הכין מנשה חיים תכריכים לעצבות והתקין ערש לשמחה. ומה בכל עמלי תרמיל עד רדתי הזחת 1
: -
•
T I־ • T
-
1 1
•
t
-
והפונדקי החליק בחיבה יתירה את זקנו הלח מיין ונעץ צפרניו בתיבת הטבק״י ופיטם את חוטם תכלתו 125המזיע ואמר אפשר רצונך ר׳ קרוב במי דבש מפולין או ביין המשובח מארץ הגר שמוסיף טעם באכילה או שמא רוצה אתה דוקא בכוס שכר צונן ויין שרוף מבושל בנופת צופים? הדיבור עוד בין שיניו והמשקאות עומדים על השולחן ,משקרים עינים ומושכים “ * 1כלומר ,מפרכס. ׳" ,כ תוב בבמדבר י״ד כ״ו ; ראשי תיבות ו׳יאמר ס׳לחתי כ׳דבריך — כוס .דרש־חידוד ., Ton 120ש נ י יהודים (באידיש). 1,1ש תי אותיות יו״ד סמוכות זו לזו שכותבים במקום ה׳. ”* ראשי תיבות :ודי לחכימא (ברמיזא) — די לחכם ברמז. ביטוי תלמודי :חריף או בעל שיניים גדולות (ר׳ עירובין נ״ד ע״א ועוד). 181ע ל דרך הכתוב בקהלת ח׳ ,ט״ו. ”■ חוטם שהכחיל מרוב מביאה.
אליהם אפו של מנשה חיים .הקיצוד מנשה חיים שתד .כוס אחד כוס וטעם מכל מין ומין ואכל ושתה ולעט מכל הכדים עד שהת חיל מדגיש מין אש לוהטת בכל איבריו ,כאילו גיהנם פתוחה תחתיו .וכדי לקדד מעט מזג להיטת הפנימיות מזג לו מן השכד הצונן ונתן ידו על קיבתו המלאה והתחיל מתופף על כדמו ,מתר פף ושיתה ,מתופף ומזמד ומה ?כל עמלי תרמיל עד רדתי 7זחת אמד ™♦ד ממו־חקים ותהא פדנסה הגונה 1-
I
•
-
"
: 1
־ 1 :
•
r
TT־
T
־
פדנסה פרנסה פדנסה .כל ישדאל צדיכים פרנסה .אי ד׳ פונדקי אינך שותה ,וכי אינך מאמין שאני פורע ,הדי כספי לפניך בחוצן ,126שתה אני אומד ,שתה ואני פורע .כלום ידושה אני צריך להנחיל לבני .כבר מתי ,מתי ,מי שאין לו בנים כמת שווהו רבנן 12,ועני חשוב כמת .128עבירה גרועה מן המיתה. אי הנח לה למיתה ,מוטב שנהיה שמחים ,לחיים ר׳ פונדקי לחיים כל ישראל .לחיים רבונו של עולם. הראיתם אמלל כמ1תי נ?שי ה1י נפשי שואלת שבתי אחרי מ 1תי ובביתי נעולה כל דלת #בתי אל עולם הר1הו ־*
*
•* :
V
*
\
I
TI
T
I
T
V T
אל עולם התוהו אל עולם התוהו עולם הפוך עולם התוהו עולם משונה סליחה דבונא דעלמא כולה״ .12אז ירעם השולחן וירעש “‘ טמון בחגורה. ”‘ א ר מי ת :כמת חשבוהו חכמים .מאמר חז״ל בנדרים ס״ד ע״א. ”‘ ב צו ר ה זו מצוי המאמר מ ה ר כמה פעמים .וראה נדרים ז׳ ע״ ב: ״עניות כמיתה״. •־‘ ארמית :ריבון כל העולם.
הכסא וכוס לכוס וכד לכד לעומת שולחן וכסא וקערות וצלוח* יות ובקבוקים נופלים בקול רעש 130גדול והחביות פותחות את פיהן והמשקה נוזל וגשם חזק מאוד נתך משמים ארצה .מנשה חיים פקח את עיניו פתאום והדים ראשו והביט אל כל אשד מסביב לו וחזד ונשתקע בתוך שינה קשה כל הלילה והיה מנחר כשומר ליל עד אור הבוקר. הבוקר אור וידא כי מוטל הוא בצינורות ואשפה והקדחת מגער תו ושיניו הקהות מיין דה לדא נקשן ולא ידע פשר דבר .ויאמר אין זאת כי אם ישנתי ,כפי הנראה נרדמתי .ויחכו את עיניו ויבט בהשתוממות משונה ולא זכר דבר וחצי דבר מכל הקורות אותו ,אפם ראשו יוכת שאיה 1*1ורגליו כבדות מאוד ,וכאשר ביקש להרים ראשו חזר ונפל וצנח על גבי אבן עד שנתעורר מחמת הכאב וראה שאין תרמילו עמו ונפל בהתעלפות מרוב צער ומכה זו גופא היתד .רפואתו 132והחזירה דעתו עליו ,וידע את כל אשר נעשה ויפן כה וכה וירא 133כי אין אכסניא ואין פונדקי אך הגשם יתך משמים ארצה ,סכנת נפשות .וכך היה מנשה חיים עומד מחובר לקרקע ומרתיע בכל איבריו והקדחת מנערתו בחזקה עד שהתחיל רץ ולא ידע להיכן הוא רץ .ויזכור את תרמילו ויצר לו מאוד כי שם תפיליו אשר כתב ד׳ משה מפשיבורסק 134בעצם יד קדשו ולא יסולאו בפז ואף בימי עניו ומרודו לא רצה מנשה חיים בשום אופן לחללן על מעות־.13 ואת החן והחשיבות שהיה בכל העולם לתפילין שכתב הרב אור פני משד 134,לא עלי קורא יקר לפרש לפניך .גדולים °״ בסגנון של פיוט לקדושת ״כתר״ של ראש ה שנה :״רחם מצוקים וכו׳ ואז יתרעם הגלגל ויתרעש הכיסא״ ו כר. 1,1ע ל דרך הכתוב ישעיה כ״ד י״ב :״ושאיה יוכת שער״. על פי מאמר חז״ל במגילה י״ג ע״ב :״אין הקב״ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה״ ,ומכאן :״מקדים רפואה למכה״. ר׳ שמות ב׳ ,י״ב. “* צדיק מפורסם ב תנוע ת החסידות .היה סופר סת״ם .בחייו היה צדיק נסתר .לאחר פטירתו (תקס״ה [ ) ] 1805יצאו כתביו ״אור פני משה״. “ להמירו בכסף.
וטובים קדמוני בזה .ומצינו ביהודי הקדוש 136קודם שנתגלה שרצה לזכות בתפילין של הרב הנ״ל ולא היה הדינר בכיסו והלך מעיר לעיר ומבית לבית והיה נע ונד כמה שנים לקבץ דינר זהב כדי לקנות תפילין של הרב הנ״ל .וכראות מנשה חיים את אשד ראה אחזתו פעימת הלב מדוב פחד ובהלה .אך צרות האחרונות משכחות את הראשונות והנה כנף מעילו כרו תה וצרור כספו אין ויתמודד על הארץ תחתיו ויבך בלי הפוגות ויקלל את העניות שהביאתו לידי קבצנות ואת הקבצן שהשיאו למכור את כתב ההמלצה ואת הפונדקי יותר מכולם .אך את עצמו לא זכר ולא נתן תפלה 137בנפשו ,הגם שהוא גופא היה מקור כל הרעות והגורם להשתלשלות כל הצרות האלה באשר נתן אוזן קשבת לתעתועי היצר וילך שובב אחרי לבו .ופתאום קפץ ורץ ככל כחו אל המקום אשר שם עמדה האכסניא כי אמר אולי ימצא עוד את הפונדקי ויזמינו לדין תורה על דבר כספו ותרמילו .אך תיכף ומיד דאה והכיר שאין ממש בכך ומחה את עין דמעתו ואת קצף היין משפתיו והלך לבית המדרש. ובבית המדרש שאל לו טלית ותפילין 138ועמד בתפילה ושפך מר שיחו .ושם סוחר אחד שבא להתפלל ולומר קדיש לעילוי נשמת אביו ויתן לכל אשר שם יי״ש ועוגות דבש ומטבעות לאביונים אבל מנשה חיים לא נהנה מזה כי לא יכול לראות את היי״ש וכל אוכל תתעב נפשו .לאחר שסיים את תפילתו יצא לשוק לנסות את מזלו שנית אולי יתעשת השם ויטה אליו חסד להקימו ולהחיותו ולהביאו אל ביתו לא בידים ריקות. והשוק ריק אין בו כל ,וכל החמודות שהרהיבו תמול שלשום עין כל עובר ושב אינם ,כי נסעו מזה הסוחרים וכל איש לעב רו פנה .אפם פסולת ונייר ומסמרים חלודים ושברי זכוכית של “* כינויו של ר׳ יעקב יצחק ,מיסד בית פשיסכא ,מגדולי צדיקי החסי דות .תלמידו של ה״חוזד.״ מלובלין ורבו של הצדיק מקוצק (תקכ״ו [ — ]1766תקע״ד [. ) ] 1814 ׳" לא גינה את עצמו ,ר׳ איוב א׳ ,כ״ב. שהרי שלו אבדו.
בתי עינים 139עולים מן הבצה ושטרי חוב פסולים צפים על פני השלוליות העבודות ושוטה מתחכך בכותל פורש כפיו ושוחק .פתאום נתך גשם חזק מאוד ושיורי היריד שוטטו במימי הגשמים ונשתקעו בטיט בראש בל חוצות .לאט לאט התחילו הגשמים פוסקים והנשים יצאו מבתיהן ,נטלו את הכלים המל אים שהעמידו תחת צינורות הגגות והשמש יצאה על פני הארץ. לא היו רגעים מועטים עד שחזרו הגשמים לירד בזעם ואלולא הרקיע היה העולם כולו נבלע ממש במים .ואף לאחר שפסקו הגשמים עדיין היו הצינורות שופעים מים עד שנתמלאו כל הכדים וכל הקדירות וכל העריבות ולא הוצרכו כל אותו שבוע להביא מים מן הבאר .קורא יקר ,אמנם צר לראות את האדם ביקר 0״ נחפה בצואה ורפש וישראל קדושים מתגוללים חם ושלום בראש כל חוצות כאשר ראינו למעלה .אבל צערו של מנשה חיים בראותו כי אבד לו כל יגיעו עולה עליהם .ומה גם בזכרו את אשתו העלובה כי עזובה היא לאנחות ומי יודע מתי ישוב אליה .אפם מנשה חיים לא טמן ידו בצלחת ולא ישב בטל וכשחרבו הדרכים יצא את העיר הזאת לעבור את הארץ לארכה ולרחבה לאסוף זעיר שם זעיר שם נדבות כסף ונחושת. והיה ראשיתו מצעד ואחריתו אמנם לא רבה ,אולם סמוך לבו ובטוח ברחמי השם יתברך המרובים שבודאי לא יעזבוהו. ואמנם לא לחנם טרח מנשה חיים כי בהיותו נוצר כל פרוטה ופרוטה כבבת עינו ממש נצטרפו הפרוטות אחת אל אחת .וישם לבוצץ פעמיו אל עיר מגורי אשתו .עוד דבר לי אליך ,קורא אהוב ,קוד .קויתי אשר ככלות הפרק הזה יכלו גם יגיעותי הרבות בי שוב ישוב מנשה חיים הכהן אל נות ביתו ,היא תתע נג על הקידוש וההבדלה “ 1אשר תשמע מפיו ושוש תשיש • ” משקפיים. ״ “ ר׳ למעלה ה ע ר ה'ז . “* ק י ד ו ש שמקדשים על היין( או על הפת) בליל שבת .ה ב ד ל ה בין קדושת השבת לחול של ימות השבוע — שמבדילין במוצאי שבת על יין( או משקה אחר) ,נר ובשמים.
בעמדו בדוכנו 142והוא ישמח על מטה מוצעת ועל כתונת נקיה בערבי שבתות ועל סעודה משלו ועל הפוזמקאות השלמים שמתקינה לו לנשיאת כפים ,143ואני ואתה הקורא נטייל בגן סיפורים אחרים ונשבע שמחות .אך הה ,מי חכם ידע מראש מפעלות תמים דעים 141אשר שם שמות בארץ ,145ומצוקי אנוש יחזק. פ ר ק ש לי שי ממליץ ב שפלות הקבצן ופעולות ההמלצה .עגלה ערופה* ומיתה משונה ,ואנשי מעשה ירנינו לב עגונה ,קול חתן וקול כלה ,והמבין יבין על נקלה
אל ארץ תחתית ישליכוך תדכה ואשןי לא תכבה. ספר הישר לרבינו תם.2 ועתה חכו כמעט רגע ונעזוב את מנשה חיים עד כי יעבוד זעם כמאמרם ז״ל אל תראה את חברך בשעת קלקלתו 3ונלכה אחד הקבצן אשד קנה מידו את מכתב ההמלצה ונראה מה היו פעולותיו .והנה ראה גם ראה מה שאירע למנשה חיים אירע לקבצן ,כי שתה לשכרה ,כי אחרי אשר השיג את מכתב ההמל־ “ 1ה כו הני ם עומדים על הדוכן ומברכים את העם בברכה המיוחדת (ר׳ במדבר ר ,כ״ב — כ״ז) .נשים רואות את הכוהנים בעמדם על הדוכן ממקומן בעזרת נשים .מנשה חיים כוהן היה. נ״ ה כו הני ם נושאים (מרימים) ידיהם בשעה שהם מברכים כנ״ל, ומכאן ה שם :נשיאת כפים .לפני עלותם לדוכן הם חולצים נעליהם ועומדים בגרבים בלבד. 144כ י נו י ל ה׳( ר׳ איוב ל״ז ,ט״ז). תהלים מ״ו ,ט׳. ' ר׳ דברים כ״א ,א׳ — ט׳ ,ולהלן בפרק זה הערה . 17 י חיבור המיוחם לרבנו יעקב תם ,נכדו של רש״י ומראשי בעלי התוס פות .כולל פסקי הלכה ,חידושים וענייני מוסר. * מסכת אבות ד׳ ,י״ח.
צה אין בסף נחשב אצלו בי התברך בלבו למצוא בשדא אפתודא דדהבא 4בהיות בידו מליצת הגאון מבוצץ .אמנם אותו הקבצן לא היה למדן מופלג או יודע ספר אבל מי מהולבי על דרך לא שמע גדולות הרב הנ״ל בי עלה למעלה בתודה וגדולה ובמד. קהילות מישראל ביקשו להמליבו עליהן והריצו אליו מכתבים לאמר קום אדון ונשא אור פניך עלינו 6ובוא נא אלינו לשבון כבוד בעירנו והיית לנו לאב״ד ,6ובודאי איש אשר לו המלצת רב בזה לא ישוב ריקם .ויבוא הקבצן אל העיר שמח וטוב לב. והעיד קטנה ואנשים בה מעט ,אפם לא ברוב יושביה שגבה קריה בי אם בלבבות הנעורים לדבר ה׳ אשד יקננו בתובה. אמנם במעשה הצדקה לא היו שטופים ביותר ,כי כל עני שפשט יד פשטו לו את הרגל ודחו אותו בפיוטים נאים ובדברי ריצוי ותנחומים בגון תצא נפשי עליך יהודי חביבי שאין לי כלום ליתן לך ובר והשביעו בצחצחות נפשו .7ואם שנפשו של העני היתד .מפרכסת לצאת מחמת רעב היה פורש בברבה ואומר יתן השם והיה עמכם כל הימים להעניק גם לאחיכם האביון .ועליהם אמרו אנשי המקומות הסמוכים מזל טריפה יש להם ,ממש חוטא ונשכר ,לא די שקופצים ידיהם מן העני אלא שזוכים עוד להתברך בברבות הרבה על דרך מאמרם ז״ל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברבות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות״ .באותה שעה פתח הקבצן בשבחם של ישראל כביכול שמדותיו של הקדוש ברוך הוא בהם ,מה הקדוש ברוך הוא אוהב עניים אף ישראל כך ,מה הקדוש ברוך הוא אוהב עניים ואינו * ארמית :בשר על שולחן של זהב. • על דרך הכתוב בתהלים ד׳ ,ז׳ והפיוט לשבת שקלים :״אור פניך עלינו אדון נשא״ וכו׳. * אב בין דין .בעיר שהיו בה כמה רבנים ,היה הגדול שבהט משמש כאב״ד והאחרים כדיינים ,הכפופים לו. ״ על פי ישעיה נ״ח ,י״א .כלומר ,יצאו ידי חובה בניחומי דברים בלבד. * מסכת בבא בתרא ט /ע״ב .ושם הכוונה כמובן למי שמפייס בדברים ב נ ו ס ף למה שהוא נותן לעני.
מפרנסם אף ישראל כך ,ולא זה בלבד אלא אפילו נותנים פרו‘ טה לעני אינם נותנים אלא לעני צדיק וישר ,שמא כדי להחיותו על דרך וחי אחיך עמך ,9לא כי אלא לפטם עצמם בצדקתם בחיי העולם הבא כגוי בבשר דבר אחר .10הקיצור כך היה הקב צן מהלך ומפטם חוטם תכלתו באבק הטבקי וממליך את מדת הדין ,מונה בתיהם של שונאיהם של ישראל ופותח בקילוסו11 של מקום כבלעם הרשע בשעתו מה טובו אהליך יעקב אין בית אשר אין שם פרוטה בשבילי .ומתוך כך נכנם לבית מרזח אחד בקצה העיר אשר שם ישתו הערלים והפחותים שבישראל ,וישם בכוס עינו וישת ולא פסק מלשתות עד שבאו המים המאררים12 אל קרבו ואל מעיו .ויהי ממחרת וילך הקבצן למלאות את חוריו כסף ולבו בל עמו ,ויעש כמעשהו אמש ויצהיל את נפשו הנכאה ביין שרוף וישת אליבא ריקנא 13עד כי הגדיל לשתות ,כי אמר הקבצן הן גם הקבצנות מלאכה היא ככל המלאכות ולמה יגרע חלקי ולא אשתה ככל אומן יד ותופש מחט .14והמוזג נענע לו בראשו ואמר יאה יאה והתענג על מצהלות נפש האורח ,גם מצא את טעמו נכון ,וכאשר יגיח זה כוס אל פיו עומד זה וממלא כוס שניה במהירות נפלאה כאילו היה חושש שמא ישאר הים בלי לחלוחית ,והקבצן שתה לרויה ולבו שמח בקרבו למלאות חוריו כסף בצאתו אל רחוב העיר לחזר על הפתחים .והקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה וקרניה בערו כמו אש ,וילך הקבצן בלי כח כמה שעות ,וכחום היום נתלקטה עייפות גדולה
* ויקרא כ״ה ,ל״ו. 10ב י נו י לחזיר בלשון נקיה. 11ש ב חו. ״ ה מי ם שמשקים את האשד .הסוטה ,ר׳ במדבר ה׳ ,י״ח ,כ״ב ,כאן כינוי למשקאות חריפים על שום סופם ,שיש בו גם מן המרירות וגם מן הקללה. ״ ארמית :על לב ריקן ,ור׳ למעלה הערה 66לפרק א׳. ‘4נו הגי ם היו לומר על בעלי מלאכה שהם להוטים אחרי השתיה.
באיבריו ורגליו לא יבלו ללכת עוד ומעוצם חולשתו נזקק לפוש עד שימושו תעתועי ראשו וכחו ישוב אליו קצת .הלך ונכנס לבית המדרש ונשתטח על גבי הספסל בין התנור ולבידים וכחו עזבהו ונפשו יצאה ,ובעלות המנחה 15מצאוהו שוכב כאבן דומם .וכאשר ראוהו אמדו אך מקרה רע הוא רחמנא ליצלן אשר יקרה לפעמים את האדם ,ויאמרו להזיזו קצת ולעודדו ולהזות עליו טיפת יין שרוף ונטפי חומץ ולמרח את גופו במים קדים להשיב את רוחו אליו ,ויבהילו אליו גם את רופא העיר .והבחורים התנפלו אל ארגז השמש אשר שם היי״ש וכלא חר יד שברו דלתים ובריח והחזיקו שבע ידים בצלוחית אחת עד שנתמעכה בכפם ממש .הם ממרחים את גוף הקבצן והנה קצף לבן עכרורי עלה על שפתותיו וחוורוורת כהה השתרעה על לחייו ולא נשאר בהם אפילו כדי רביעית דם ,,6וריח סולד ומשכר התחיל מתמר ועולה מגרונו כריח היוצא ממערת לוט .פתאום נזדעזו שתי עיניו .וישמחו כולם ויאמרו הנה הוא מתעורר ,הנה הוא פוקח עיניו .לא היו רגעים מועטים עד שקפ צה נשמתו מבעד חלל לבו אשר שרוף שרף היין .ובבוא הרופא ובדק את גופו רשם בפנקס מה שרשם ומסר מין כתב לגבאי בית המדרש כי מת האיש ואין לו חיים .התחילו הכל צועקים חמם ,חלל ,17עגלה ערופה חייבים אנו להביא ,כסדום היינו, סדום ממש ,אדם מישראל גווע בראש כל חוצות ואין מאסף אותו הביתה .ודאי מתוך רעב מת .וכל מי שהיה באותו מעמד בבית המדרש רואה היה את חברו כאילו הוא הרג את ההלך, עד ששקעה הלהבה ונתייגעו הגרונות ותשו הקולות ולא היו יודעים מד .לעשות במת כי אין לו שם קרוב וגואל .קפץ אחד
“ בהגיע זמן תפילת המנחה ,על פי מל״א י״ח ,ל״ו. •*זה שיעור הדם בגופו של אדם שהנפש תלויה בו (ד׳ שבת ל״ו, ע״ב). ״ ר׳ דברים כ״א ,א׳ :״בי ימצא חלל באדמה ...נופל בשדה לא נ 1דע מי הכהו״ וגר.
מהם והודיע לגבאי חברה קדישא .באו ולקחוהו לבית החפ* שיתי ,1ויפשיטו את בגדיו הצואים ויעשו לו טהרה כמשפט וילבישו אותו בגדי עולם ויערכו אותו בתכריכים כדת .ועם רב נמשך אחרי מטתו לגמול לו החסד האחרון והשמשים הילילו מר על המנהג הרע אשר אין מכריזין על הקופות צדקה תציל ממות״ 1בלילה .ועוד באותו לילה נקבר ההלך .ואנשי הקהל משמשו בכיסי בגדיו ,כי אין מכיר אותו ומי יודע שמא בת ישראל נשארת עגונה ח״ו .וימצאו קצת כסף וגם אגרת מהרב מבוצץ נמצאה באמתחתו .ויודו לה׳ חסדו אשר לא יעזוב אשד. מישראל אלמנה חיה לעולם .גבו עדות מפי אלו שעסקו בטהד־ תו ויצרפו את גביית העדות לאגרתו של הרב מבוצץ ויקחו הקהל את המעות ויצררו אותו בצרור לשלוח אותן עם האגרת וגביית העדות להרב מבוצץ ולהודיעו כי האיש מנשה חיים הכהן שבק חיים לכל חי ,והוא ידע כדת מה לעשות בנידון שדיו־ תא דהאי עלובתא.20 בימים ההם אין רב בעיר ,שמפני כבודו של הרב הנפטר שהיה מפורסם בקדושתו ובתורתו קיימו וקבלו עליהם אנשי הקהילה שלא להושיב על כסאו רב אחד עד שימצאו גאון מפורסם לשכון כבוד בעירם אשר מאז ומקדם קננו בתוכה שרי התודה גאוני עולם .והיו מתקנאים באנשי בוצץ שזכו לרב וגאון כהגאון מבוצץ והיו משתדלים בכמה מיני השתדלויות למשכו אליהם ולא עלתה בידם ,כי אנשי בוצץ החזיקו ברבם בשבע ידים .אך המה לא אמרו נואש ,ולעת עתה בין מלכות לחברתה " כ אן — ב י ת העלמין ,על שם הכתוב (תוזלים פ״וז ,ו׳ ) :״במתים חפשי״( .ור׳ מל״ב ט״ו ה׳ ,ודה״י ב׳ כ״ו כ״א ,ושם הכוונה כנראה לבית מצורעים). ” ר׳ משלי י׳ ,ב׳ ; י״א ,ד׳ :״וצדקה תציל ממות״ .שמשי חברא קדי שא היו נוהגים לקשקש בקופסאותיהם בלויית המת ולקרוא :״צדקה תציל...״ והמלווים משלשלים מטבעות לתוכן .בלויות שנערכו בלילה לא נהגו כן. ” ארמית :התרתה (להינשא) של אותה עלובה.
מינו עליהם דיין ומורה הודאה על כל דבר שאלת כף וקדירה21 והשכינו לעפר כבודו 22פן יתנהג ברבנות וימשיך אחריו את ההדיוטות ויקשה אחר כך להרכיב אלוף לראשו .וליצני העיר היו אומרים מפני מה עירנו יוצאת בדיין ? מפני שהיא מיוחסת ביותר ואי אפשר לבור לה אב בית דין ראוי לה ,כדרך הגראף פוטוצקי 23שמרוב חשיבותו וייחום אבותיו אינו מוצא אשה ההוגנת לו ויוצא ידי חובתו בפילגשים .הקיצור יום שלאחד מעשה העני המת ביקש הדיין לשלוח עם הספר 24את מכתב ההמלצה אל רב העיר בוצץ כדי שיעיין בהתרת העלובה אשת המת ,ומיחו בו חכמי הקהילה ,אמרו ראיתם לזה שנוטל שדרה לעצמו ושולח מכתבים על פני חוץ כרב בישראל .מה עשו ו קראו לאסיפה ונשאו ונתנו בנידון זה ובאו לידי מסקנא לשלוח שני אנשים יקרים ונכבדים מקרב עדתם אל הרב בוצצה עם תכריך מכתב ההמלצה לאמר הנה איש מבוצץ מת בעירנו הנה השאיר אחריו כתב ואלמנה ,הכד נא למי החותמת והמכ תב ,25ומתוך כך ימסרו לו כתב רבנות עם ספד תחנונים אולי יאות לבוא אליהם ולא ישיב את פניהם ריקם. וקדיינדיל טשארני יושבת על הסחורה ועל העבודה ולחם אין לה ,כי גם הפת אשר היא אוכלת מן המעמד 2,אין בה כדי סעודה מספקת ורק בטחונה בהשי״ת ותקותה סעדו את לבה. ובכל יום ויום קריינדיל טשארני מחכה למנשה חיים כי יבוא ויגאל אותה מחרפת רעב ומדיבת רבים אשר אמרו כי עזוב 11ש אלו ת בענייני איסור והיתר הקשורות בבישול ,כגון תערובת בשר בחלב וכיוצא באלה ,היו מסורות לדיינים ,ואילו עניינים השובים יותר, כגון התרת עגונה — לאב בית הדין. “ על יסוד הכתוב בתהלים ז׳ ,ו׳ :״וכבודי לעפר ישכן״ .כלומר ,השת דלו להשפילו. ” מ ש פ ח ת אצולה מפורסמת בפולין. “ מכתב ,על דרד המליצה ,על פי הכתוב באסתר ט׳ ,כ״ה. על פי הכתוב בברא שית ל״ח ,כ״ה. ־־ מ קו פ ת הציבור ,כלומר מן הצדקה.
עזב אותה בעלה ולא ישוב עוד אליה לעולמים .אך פעמי מנשה חיים אחרו ויסודיה דבו כמו רבו .עודה נא אתה הקורא והטף דמעה עליה כי מלה אין בלשוני להביע חצי יגונה .אך הבה אנסה את הנוצה ואעשה מטעמים לקוראי .למען אחי ורעי אדב־ דא נא הגם כי ידי לא נסו באלה .הנה קודם פרידתו של מנשה חיים הכהן שאלה אותו קריינדיל טשארני מתי ישוב ויאמר לה בטרם יכלו המזמורים יכלו גם צרותינו הרבות ושוב אשוב אליך בעזרת השם .עתה יכולים אנו לצייר במחשבתנו את האשה מרת נפש הזאת כשהיתה אומרת בכל יום שנים שלושה מזמו רים ואיך כלו עיניה מייחל עד גמרה הספר ואיך היה לבה דופק בראותה מספר המזמורים מתמעט והולך בכבידות ואיך צהלו רעיונותיה כאשר הגיעה למזמורים האחרונים ואיד נשאו רגליה אותה בכל עת ובכל שעה בהגיעה למזמור האחרון ואיך עגמה נפשה מיום ליום בדאותח כי נכזבה תוחלתה ,גם אחרי אשד סיימה את ספר תהלים כמה וכמה פעמים עד כי נתייאשה מראות את בעלה מנשה חיים עוד .ידוו עליה המעיינים אשר להם לב להרגיש בצרת נפשה של קריינדיל טשארני העלובה אשר הפקירה את נפשה ממש למען הביא ברכה לפרנסתה ותוחלתה נשארה מעל. ובימים ההם כבר התנשאו כנפי ״המגיד״ 27לעוף ברחבי חלד ואנשים מאנשי בוצץ אשר שבו ממערבם 28מבראד28״ עיר רוכ לת עמים סיפרו כי ראו עלים המודיעים חדשות לבקרים בלשון הקודש ,אשר ירנינו גם לב אלמנה חיה כאשד תודיע בשערי הצייטונ״ג 29כי את בעלה היא מבקשת .ויאמינו אנשי בוצץ כי קם חזון למועד בישראל ושבט סופר לגו העבריה ,אולם מי ’ 2ה שבועון הראשון בעברית ( ,) 1890—1856יצא בליק שבפרוסיה, הסמוכה לגבול רוסיה .כל הקטע כ תוב בסגנון המליצי של כ תבי העת בימים ההם. ' 2מ ס ח ר ם (יחזקאל ח״ז ,ט׳ ועוד שם). היא ברודי ,עיר גדולה בגליציה המזרחית. ־־ ג ר מני ת ויידיש :עתון.
פתי יאמין כי עגונות יבקשו שם את בעליהן .ויאמרו כי שוא חזו להם יודעי העתים ,אין זאת כי אם הגיון בעט אשר כל מושך בשבט סופר ינסה את הנוצה ויוציא הגות לבו גם על אלמנות חיות ועגונות .אך מה נעשה לקריינדיל טשארני לגאלה מכבלי העיגון? הסכימו בדעתם לשלוח מכתבים בנידון זה בכל תפו צות ישראל .ולפי שהענין צריך הכנה רבה ומה גם כי ריב נפל בעיר בין סופר הקהל ובין סופר בית הדין כי כל אחד מהם רצה לזכות במצוה זו כיד המליצה הטובה עליו ,על כן נדחה הדבר מיום ליום וכיון שנדחה נדחה .וקריינדיל טשארני יושבת בכבלי העיגון ואין עוזר ואין מחיה. לא היו ימים מועטים עד שבאו החשובים הנ״ל לבוצץ ויסורו אל בית הרב ובידם תכריך המליצה .ויכיר הרב את המכתב ואת החותמת כי מידו יצאו ויספרו האנשים כל הקורות את הנמלץ. השחירו פני הרב ודאגה קשה העציבה את לבו מחמת צערו על האשד .העלובה .בעלה איננו ועדים שיבואו ויעידו שמת אינם ואפשר לה שתשב עגונד .כל ימיה .ודאי שמכתב ההמלצה לשמו של בעלה של אותה האשה נכתב ,שהרי ידע הרב בעצמו שלא חתם מימיו על מכתב המלצה אחר לשם מנשה חיים הכהן ואף אין בכל הגלילות אחר בשם זה .אבל המכתב אינו אלא כסימן מובהק בכליו של המת ,ולדעת מרן המחבר 30באבן העזר31 סימן י״ז אשה זו אסורה להנשא ,שאנו צריכים לסימנים מובה קים בגופו של המת ולא בכליו מפני חשש שאלה ,שמא הכלי לא היה של המת ואדם אחר השאילו והשואל מת ובעל הכלי חי וקיים .הסיע הרב דעתו מכל ענייניו ושם כל מעיינו בסוגיא זו ,שאף על פי שכל סוגיות ההלכה היו שנונות בפיו אינו דומה עוסק בדבר להלכה לעוסק בו למעשה ,שזכות המעשה “ ר׳ יוסף קארו מחבר ספר ״שולחן ערוך״. ‘ י ה ח ל ק (״הטור״) השלישי ב״ספר הטורים״ של ר׳ יעקב ,העוסק בענייני אישות .כידוע ,הלך ר׳ יוסף קארו בעקבות בעל הטורים בחלו קת ד,״שולחן ערוך״ שלו.
מסייעתו להעמידו על האמת .עשה הרב לילות בימים וחזר על בל הסוגיא מן המשנה עד תשובותיהם של האזזדונים ודאה שדבים הם החכמים שחלקו על המחבד בדין זה ופסקו שעל סימ נים מובהקים סומכים אף אם הם בכליו ,שלשאלה אין חוששים. בין החולקים הם המהדי״ט 32בספד שני סימן ל״ה והש״ו** בחושן משפט 34סימן ס״ה והמהר״ל מפרג 35כפי שכותב תלמי דו בעל תוספות יום טוב 36שהשיב הלכה למעשה שאין חוששים לשאלה ,והוא עמוד חזק יסמכו עליו כל בית ישראל ,וכן הוא דעתם של עוד הרבה מגדולי הדורות ,יתר על כן אף רבים מאלו שחוששים לשאלה מודים שבכלים שאינם עשויים להשאיל אין חוששים ,וכתב ההמלצה ודאי שאין אדם משאיל ביון שהוא זקוק לו בכל שעה (עיין נודע ביהודה 37תקנת עגונות סימן מ״א) .צירף הרב את דעתו שיסדה על ראיות מן הגמרא ורבותינו הראשונים ,לדעתם של רוב גדולי הדורות שהסיקו להיתר והציע את משנתו לפני עוד שנים מגדולי הדוד כדי שיגיע לכל אחד קיסם מן הקורה ,38והם הסכימו לדבריו והוסיפו כל אחד בראיות וסברות מדעתו לחזק את דברי הרב וצירפו עצמם להתיר את האשה .צוה הרב לברד אם אין אחים למנשה חיים " מו רנו ר׳ יוסף טראני (בנו של הרב ר׳ משד .טראני המבי״ט). מגדולי הפוסקים בדורו .נולד בצפת בשכ״ט ( .) 1568נפטר בקושטא בשצ״ט (. ) 1639 ״ ר׳ שבתי כהן ,מגדולי חכמי פולין ,חיבר פירוש לשולחן ערוך בשם ״שפתי כ הן״(בר א שי תיבות :ש״ד). *’ ה ח ל ק (״הטור״) הרביעי ב״ספר הטורים״ וב״שולחן ערוך׳ ,כנ״ל, העוסק בדיני ממונות. “ ר׳ יהודה ליוא ,מגדולי חכמי ישראל .מקובל ובקי בחכמות כלליות. שימש בר בנו ת בפראג ,בדמותו נתקשרה האגדה על ״הגולם מפראג״. •נ ר ׳ יום טוב ליפמאן העליר ,מחבר הפירוש הנודע על המשנה ״תוס פות יום־טוב״. " ר׳ יחזקאל לנדא .אף הוא רבה של פראג ,חיבר ספר שאלות ותשו בו ת בשם ״נודע ביהודה״. ” כלומר ,כדי לחלק ביניהם את כובד העניין ואחריותו.
הכהן ,וכשהוברר לו שאין האשד .שומרת יבם 30התירה להנשא לכל אדם. והשמועה המעציבה עשתה לה כנפים כי מת מנשה חיים הכהן ועזב את אשתו לאנחות ותהום כל הקריה ,ולמדנים מלמדנים שונים נוכחו לדעת כי לא מחכמה עשו כי הרכיבו אלוף לראשם רב גדול וגאון שמייתר אותם ואת חכמתם ,שאלמלא הוא היו הם פונים לרבני הדור גאוני המדינה על אודות האשה קריינדיל טשארני אם מותרת היא להנשא או אם תשב עגונה שוממה כל ימיה ואין לה תקנה עולמית ,שיש מן הרבנים שכבר בחייהם זוכים להעלות על מכבש הדפום את ספרי תשובותיהם ומעטרים את השואלים בתארי כבוד גדולים ורמים ,הדי יכולים היו לזכות לכבוד גדול שכזה ,היינו להיות נזכרים ונכתבים בספר .בין כה וכה שלח הרב אחר האשד .קריינדיל טשארני וסיפר לה כל המוצאות את בעלה וציוה לתת לה את צרור הכסף אשר מצאו באמתחת המת והראה לה את מכתב ההמלצה .ומיד הכירה קריינדיל טשארני את הבד אשר למכתב ואת סימני דמעותיה אשר הורידה על המכתב כאשר דבקה את המכתב בבד .ועתה כאשד ראתה קריינדיל טשארני את המכתב ומנשה חיים איננו הרימה את קולה ותבך בכיה גדולה ומרה עד שכיסו דמעותיה את הדמעות הראשונות .וכל מי ששמע את קול בכי קריינדיל טשארני לא חסך פיו ולשונו מלדבר בגנותו של מנשה חיים שהניח את אשתו אלמנה חיה ויד החטא המיתה אותו .ומי שעי־ נים לו לא חסד עינו מדמעה על האיש אשר קדה אותו אשר קרהו ,כי בודאי ביקש לחזור אל אשתו אך אהה מלאך המות כרוך בעקיבו של אדם. וקריינדיל טשארני שפכה דמעות כמים ולבה עליה דוי על בעלה שהלך ומת ונקבר בתכריכים זדים .ובבוא רעותיה לשוש ״ אשד .שמת בעלה בלא בניס והשאיר אחריו אח ,אסורה היא להינ שא עד שיחלוץ לה יבמה (אחי בעלה) .״שומרת״ — מ מ תינ ה לו שיתן לה חליצה( .ר׳ דברים כ״ה ,ה׳־י״א).
עליה משוש על הגאולה ועל הפדות ישבה כאבלה בין השמחות ותורד ראשה לארץ ותתאבל על בעל נעוריה מאוד .לאחר שקמה מאבלה שבה לעולה הקשה לעול של פרנסה ולא מצאה תוחלת .זהו שאמר רבי אליעזר 40קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. אד לא סדום בוצץ כי תתן לעלובת רעב לגווע ובהתאסף ראשי עם לטכס עצה על אודות קנין קרקעות לקבורה והרמת שכי רים לצבא 41היתה התעוררות גדולה בחדר הקהל גם בנידון העגונה ורבים מצאו שראוי לתמוך בה ואין פוצה פה כנגד המצוד. הזאת .אפם לכלל מעשה לא באו ,חס ושלום שאנשי בוצץ מתר פים מדבר מצוד .להתעסק בה ,אלא כלל זה מסור בידם כל שאפשר לעשותו מחר אפשר לדחותו גם למחרתים ויש מחרתים לאחר זמן .42וכשבאו ואמרו לפרנס החודש קריינדיל טשארני גוועת ברעב ענה ואמר באמת באמת קריינדיל טשארני גוועת ברעב .חזרו ואמרו קריינדיל טשארני גוועת ברעב ,ממש גוועת ברעב .ענה ואמר סבורים אתם הדיוטים קופצים בראש שאנחנו מעלימים עין חם ושלום .אמרו לו ומה נעשה ז אמר להם כבר עשו ,היינו? הסכימו להרים מסת יד 43לה .וכך היו מקפחים אלו את אלו בדברים ואלמלא לא הקדימם אחר היתד .קריינדיל טשארני יושבת ,על שברה דואבת ,ועיניה מצפות וכלות ,מצער ויגונות ,ושפתותיה צומקה! ובלות ,מחוסר מזונות .אבל קריינדיל טשארני נמצא לה גואל הטוב לה מעשרה רחמנים 44ולסוף שלושה חדשים בקירוב לאחר שהותרה להנשא 45פרש עליה *°מראשוני התנאים .מאמר בפסחים קי״ח ע״א. “ מכסת מגויסים לצבא שהיתה הקהילה חייבת להעמיד על פי החוק. °כלומר ,דהיה לזמן רב (על פי מאמר חז״ל ״יש מחר לאחר זמן״ על הכתוב בשמות י״ג ,י״ד :״והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר...״). ״ להקציב לה סכום כסף מקופת הצדקה. 44ר ׳ שמואל א׳ ,א׳ ,ה׳ :״הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים״. 45ע ל פי הדין חייבת אשה אלמנה או גרושה להמתין שלושה חדשים מיום מות בעלה או מיום גירושה עד שמתירים לה להינשא.
כנפיו ויקח אותה לאשה ויהי לה האיש לבעל אחרי מות מנשה חיים מיתה מדומה .וקריינדיל טשארני נכנסה לזיווג שני ויעש לה ה׳ גם הריון ותנחם האשה על מות בעלה הראשון ותתאמץ להסיחו מעל לבה ותודה לה׳ חסדו כי פדה אותה מרעב וכי שלח לה את הזיווג הנרצה תחת ענותה עד הנה. ומכרה את מנשה חיים כי זרע לא היה לה ממנו ומבעלה זה שיחיה נפקדה ברחמים ותדע כי הזיווג הראשון לא עלה יפה גם לשמים .•16אפם לבה תמס יהלוך 47על מנשה חיים כי אבד ושארית בישראל אין לו .ותאמר לקרוא את שם בנה אשר יולד לה בשם מנשה חיים .אבל חזרה מדעתה כי פחד פחדה קריינדיל טשארני שמא השם גורם ,4,שמא תמשיך עליו חלילה מזלו של מנשה חיים ,ותשת קץ למחשבתה אשר חשבה ,ותדר נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי אקים לו מצבה על קברו. החופה היתה בחשאי ובלי קולי קולות מחמת חשש עין הרע ח״ו ,אבל כשברכת ה׳ נראתה בבטן האשה שמח בעלה שמחה גדולה ולא יכול עוד הצפינה .וישמור על אשתו מכל משמר וכאשר קרבו ימיה ללדת הזמין כל טוב שבעולם והביא שתי נשים כשרות לביתו לבור קטניות לליל שלום זכר 49ולמהדרין מן המהדרין הכין גם פולים ,ושכר רב הביא ממרחקים אשר שם השכר טוב ,רק כדי לצאת ידי חובה לבלי להביא עליו חמת המוכסן של בית העכר בבוצץ קנה גם מידו במיטב כספו את השכר הקלוש שאינו ראוי לברכה .ונושאי הסבל יצאו ביד רמה ויביאו על שכמיהם את השולחנות הארוכים והכבדים אשר בבית המדרש הישן ורבים ממשפחת האיש הלכו אחריהם והתינוקות אף הם עזרו כפי מדת יכולתם וימשיכו בידיהם הנפוחות את הספסלים אל מקום השמחה ורקיקים קלועין כעין 44ש ה רי לא נתברכה בפרי בטן בנישואיה עם מנשה חיים. " כלומר ,נכמר בקרבה מרחמים .ר׳ תהלים נ״ח ,ט׳. ״ שמא יש כוח־השפעה לשם. • 4ס עו ד ה קלה שנוהגים לערוך בליל שבת שלאחר לידת בן זכר, ואוכלים בה עדשים ,קטניות או פולים.
הקשת הכינו בשביל תינוקות של בית דבן אשד יבואו לקרות קריאת שמע בליל שמידת הולד .60ועל כולם עלתה הסעודה הגדולה אשר הכין האיש לעניים ,ליום שיכנס בנו בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום .הקיצור ישמח האב ביוצא חלציו ותגל האם בפרי בטנה ,61אך לשמחה מה זו עושה 52והיא לפתח חטאת רובצת ”.
פרק ר בי עי בבדי חנטו חנטאי וספדו ספדניא' .זיווגין של מעלה .ישקיף בראיה חושית על הערב ויהי לילה .פגע בו עני ודרך קשתו ,ומנשה חיים שב על עקב בשתונ
כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד) ההוא עובדא ישלם לו( 3זוהר קרח) ומנשה חיים הלך בוצצה כי אמר מנשה חיים בלבו מה תקותי כי אייחל ז הלא בין כה ובין כה מנעני אלקים מעושר ולמה אשבית בנכד שנותי וימי יסעו לא יראו טובה ,אהה נכזבה נכזבה תוחלתי ותקות ישועתה אין ,על כן אלכה ואשובה אל ביתי ונדוד לא אד ״ נוהגים להביא תינוקות של בית רבז לקרוא את ״שמע״ בבי ת היולדת לשמירה על הרך הנולד מפני המזיקין ,ובייחוד בלילה שלפני הברית ,שאז גדולה הסכנה ביותר. ״ מתוך נוסח התפילה בסדר ברית מילה. ** קהלת ב׳ ,ב׳. 53על פי בראשית ד׳ ,ז׳ .והכוונה שהתינוק נולד בחטא ,שהרי מנשה חיים חי וקריינדיל טשארני אשת איש היא. 1א ר מי ת :לחינם חנטו החונטים וספדו הספדנים .מאמר חז״ל בתענית ה׳ ע״ב כנגד האומר :״יעקב אבינו לא מת״ .וראה בראשית נ׳ ,א׳ ואילך. ג ר ׳ תהלים ע׳ ,ד׳. 3א ר מי ת :אותו המעשה ישלם לו.
חיק עוד ,הלוא טוב כי תבלה קדיינדיל טשארני ימיה ביהדות“ כפי שרשום למעלה ואני כאשד אבדתי אבדתי .ככה דיבר מנשה חיים ומנוחתו שעתה 5כי תקפו אותו געגועיו אל נות ביתו ולבז בעיניו מאוד כל אשר עשה כי השאיר אותה לאנחות בעירום ובחוסר כל ולא יכול עוד להרים ראש עד שיצא לדרך וחזר לבוצץ. הנבון ישכיל לדעת את המית לב מנשה חיים בראותו כי קרוב הוא אל מחוז חפצו ואל העיר אשר אליה תשוקתו .ובראותו את ההרים הרמים ואת הגבעות הנשאות אשר מסביב לה ואת הנהר שטריפ״א• שמתאבק בעפר דגליהם פעמה רוחו בקרבו ולא יכול ללכת עוד .ויתקע את מקל נדודיו וישלך לארץ תרמי לו וישכב על תלולי הדשא תחת כיפת צללי העצים הרעננים, כי אמר אנוח מעט ואחליף כח ולא אבוא אל ביתי כאיש אשר אבדו עשתונותיו .ככה שכב כמה ששבב והיה משוטט בדעתו אנה ואנה .והחמה שוקעת במערב ועבים יגביהו עוף ושחקים לארץ יפולון וכנפי הרוח יעלעלו את שמורות עיניו ובית קטן יחזה ,שם אשתו עומדת יד דדך מצפה ,7כי לבה חרד אליו .דלת חדרה פתוחה והיא קמה באנחה תניח מידה פוזמקה לערוך ארוחת ערב .ומנשה חיים יבוא בלאט ,בעד הפתח הפתוח יבוא ושומע אין ,יגש עד החלון ,יכוף ראש ויטול את הפוזמק על מחטיו .מי נשא פוזמקי ,מי נשא פוזמקי ,אשתו תשתאה, שואלת ,הן לא היה בזה אדם ולא עבר פה איש ו ומנשה חיים לא יכול עוד לעצור ברוחו כי שמע קול אשתו מדברת אליו. הוי מה רבו מחטיך קריינדילי יאמר מנשה חיים במתק שפתיו, ראי הנה מחצתי את ידי .והמון רחמים רבים עיטרו את נפשו 4כ לו מ ר בכשרות ,על פי תורת ישראל ,שאין אשה יושבת בלא בעל ,ולא איש בלי אשה. ' ס ר ה ,נטרדה (וראה ישעיה כ״ב ,ד׳ :״שעו מני״ וגו׳; איוב י״ד ,ו׳ :״שעה מעליו ויחדל״). • נהר העובר בבוצץ. ’ ר׳ שמואל א׳ ,ד׳ ,י״ג.
הנוגה ,היא שעמלה כל ימיה בחנות ,היא שנשאה תמיד בעול, היא שפירנסה אותו ימים ושנים ולא הרהרה אחריו וכאשר באה עת פקודתו להביא ממרחק לחמם התאכזר עליה כעורב ולא שלח לה מחית נפשה ובשובו והנה ידיו ריקות וכל אשר קבץ על יד הוציא למלאות תאוותו יין. הוא עם בוצץ והיום רד מאוד ויבוא עד ירכתי העיר* אשד שם ישכנו הנכרים וידע כי קרוב הוא מאוד אל העיר כי עלה עשן באפו וריח בליל חזירים במחילה .ובאמת בכח הבחנתו הבחין כמה בתים וצמצם ראייתו והבחין בין בית לבית ובין גן לגן ובכח זה נזדרז והלך בזריזות יתירה עד שנתעוררו הכלבים בשכונת הגויים לקול צעדיו .וכלב גדול קפץ עליו עד שפרחה נשמתו כמעט מפחד ,אד הכלב לא עשה לו כל רע ,רק התאבק בעפר רגליו ולקק את בגדיו במין געגועים וריצוי כאילו מכיר הוא לו מתמול שלשום .החליקו מנשה חיים בכנף בגדו הן לשם חיבה והן לשם זירוז לומר לו כלך ולך ,ובתוך כך עשה לבו חשבון עם בעל הכלב כמה מעות היה חייב לו וכמה החזיר לו ואם עדיין הוא לוקח סחורתו אצל קריינדיל טשארני. באותה שעה קיבל מנשה חיים על עצמו שלא להתרשל בגביית חובות ,לא כדרך שהיה מתרשל קודם ולא להתבייש מלתבוע ממונו ממי שחייב לו .והשיב לעצמו מה אני שפשטתי ידי לצדקה ,לממון שלי לא כל שכן .והעלה על לבו היאך יצא מחנותו הדור בלבושו והיאך יבוא אל פלוני וירמז לו בדברי חז״ל פריעת בעל חוב מצוד! 9ויוציא כל חוב מחייב וישא ויתן באמונה בממון שלו ושוב ישוב על מעמדו הראשון .אך מי יודע אם עמדה קריינדיל טשארני בנסיון ואם לא מכרה את השטריימיל 10שלו ויהא מוכרח לעשות שבתו חול ולחבוש
י ר׳ שופטים י״ט ,י״א. • מאמר חז״ל בכתובות פ״ו ע״א. 10כו ב ע קטיפה עטור פרווה או זנבות שעירים שחובשים בשבת.
ספודי״ק 1,בשאר כל הפחותים שבישראל שאפילו קוראים אותם לעלות לתורה קוראים אותם בשם חבר .12וקריינדיל טשארני הלא תכסה את פניה מבושה .וגודל הרחמנות בזה תקצר הידיעה מהכיל .אך בהשם יתברך שם מבטחו כי לא כלו רחמיו וכל אותה שעה לא זז פסוק זה מתוך פיו לישועתך קויתי ה .13,ואולם בלכתו נפל רוחו בקרבו כי מי שפגש לא הכירו כמו שכתוב מוזר הייתי לאחי ,14ואם דרש בשלום איש נענה בשפה רפה ,ואפילו שומר השער' 1לא שת לבו אליו .ויאמר מנשה חיים לולא הכרתי את האנשים האלה כי אז האמנתי כי לא זו הדרך ולא זו העיר בוצץ .ויפלא בעיניו מאוד ,מה זאת ז אפשר שכל כך נשתנה במשך זמן מועט שכזה עד שאין מכירים אותו .הרי עדיין לא עברו חמש שנים מיום שיצא מעירו .ואפילו מיום שגבה בעל קורת המוכסיף 1מכס ממרכבתו בצאתו מיזלוביץ לבוצץ לקדש את קריינדיל טשארני אשתו כלום כמה שנים הן, דומה שעדיין שקועות בארץ עקבותיה של המרכבה .ויחם לבו בקרבו לזכר היום ההוא ,ויזכור גם את הלצתו של הבדחן שהתלוצץ ואמר ,חוששני שמא כבר העמידו את החופה בלא החתן .אך מנשה חיים גרש כל מחשבת עצב מלבו ואמר גם זו לטובה ,כי מי יראה אותי ראשונה בשובי אל עירי ,הלא קריינדיל טשארני .אמנם פתאום חשך אור נפשו וענני דמיונות כיסו את נוגה שכלו ,שמא אף היא לא תכירהו מרוב יגונה ומכאובי לבה .עזבתי את ביתי נטשתי את אשתי ולא השמעתי 11א ף הוא כובע עשוי כולו פרווה ,אבל פשוט ונוהגים לחובשו בחול. “ כ י נו י בשעה שקוראים לעלות לתורה ,במקום ״רבי פלוני״ ,שהוא מכובד יותר (והכל כמנהג המקום ,שכן יש מקומות שבהם דווקא הכינוי ״חבר״ הוא כינוי של כבוד). ” כתוב בברא שית מ״ט ,י״ח. 14ת ה לי ם 0״ט ,טי. “ שער העיר. • 1מ עין מחסום דרכים שבימינו ,שלפניו היו נעצרים נוסעים והולכי דרכים לתשלום המכס.
ממני דבר וחצי דבר ,אך הנעשה אין להשיב ועתה אלך ו^בוא. ככה שח מנשה חיים עם לבבו וילך הלוך ולכת עד שעמד ברחובות העיד. וברחוב נשים עומדות על פתחיהן ומשפרות 17את בניהן ,וסי עות סיעות של תינוקות של בית רבן נמשכים והולכים ,וריש דוכנא 18הולך לפני כל סיעה .וירא מנשה חיים את הילדים, וידע מנשה חיים כי המה הולכים לקרות קריאת שמע בבית יולדתי .1וביקש מנשה חיים ללכת אחריהם ,כי אמר ודאי אמצא גם אני בבית היולדת פרוסת עוגה וכוס יי״ש להשיב את נפשי .ואולם בעוד מועד זכר מנשה חיים מי הוא ועל שום מה שב אל עידו ,ויבהל .ויקנח את זיעתו ממצחו וימשש את הקמיע אשר קנה לאשתו לעוצר רחם ,20אף החליק את זקנו וסידר את פיאותיו .ובעשותו כה וכה נצטער על שאין לו בגד להחליף ועל שלא הלך למרחץ .ויוכיח את נפשו ויאמר ,וכי כך בר־דעת חוזר לביתו ז אך את אשר לא געשה שוב אין לעשות ,ועתה אשאל לביתה ולמקומה שהרי קשה לשער שעדיין היא דרה במקום שהנחתיה .נתקשה בה היאך ישאל ,שאם ישאל היכן ביתו של מנשה חיים ,שמא מרוב שנים שלא היה בעיר נשתכח שמו ואין אדם זוכר שהיה כאן אדם שכזה .עוד הוא מתלבט בנפשו והנה איש בא .ויתחלחל מנשה חיים ולא יכול לפתוח את פיו ולשאול את האיש .והאיש הלך עני קבצן מחזר על הפתחים גמגם לו ברכה והבליע את חצי ברכתו בפיו ויאמר ,ערב.21 ויבט מנשה חיים על ההלך וישאל ,מה רצית להגיד? ויאמר לו ההלך ,את אשר היה בפי להגיד הגדתי — .היינו? — היינו ” מקשטות ומתקנות לבושם. •י עוזר לרבי ב״חדר״ .היה קורא עם הקטנים ,אבל עיקר עבודתו היתה באיסוף הילדים מבתיהם ל״חדר״ והולכתם הביתה בגמר הלימו דים (וראה בבא בתרא כ״א ,א׳). ” ר׳ למעלה הערה 50לפרק שלישי. ” ס גו ל ה נגד עקרות (ראה בראשית כ׳ ,י״וז). ” מ ח צי ת הברכה ״ערב טוב״.
ערב — .משונה .ומנשה חיים אמץ את לבבו ושאל את ההלך ויאמר ,אולי אתה יודע איה איפה יושבת קריינדיל טשארני, קדיינדיל טשארני אשת מנשה חיים הכהן מיזלוביץ .טפח לו ההלך על כתפיו ויאמר לו ,אם כן למה זה אתה עומד ,הלוא דרך אחד לנו .לכה ונלכה ,הלילה הזה ליל שמחה ,ליל שמירת הוולד ,ליל שמיני ללידת הבן ,כי ילדה קריינדיל טשארני ילד לבעלה אשר לקח אותה אחר אשר מת בעלה הראשון ומחר מילת הבן .סעודה גדולה הכין בעלה לעניי העיר ,עין לא ראתה כמותה .ומנשה חיים נגרר אחר ההלך והלך עמו כצעדים אחדים .ופתאום נרתע לאחוריו ויעמוד .ויחשוב הקבצן בלבו כי תשש כח העני מחמת רעב .וישם ידו בבגדו ויוצא מלוא כפו פולים מעוכים לתת לו להשיב את נפשו .ויאמר ההלך למנשה חיים ,משיירי סעודת שלום זכר הם אשר צפנתי לי, הרחב פיך ואמלאהו .22וידא ההלך כי אין פני האיש ללכת עמו ויעזוב אותו לנפשו וילך לו לדרכו .ומנשה חיים עמד כאשד עמד .וכאשר ראה מנשה חיים כי יחידי הוא ואין האיש אתו השיב פניו אחור ושב כלעומת שבא .ופתאום התחיל רץ בכל כחו עד שכשלו רגליו ,ונפל מלוא קומתו ארצה ,ועיניו פקוחות בחוריהן שלופות כלפי עיר מגורי קריינדיל טשארני אשתו. מה אעידך מה אדמה לך 23מה אשוה לך מנשה חיים אחי, לאדם שנשרה עינו ועדיין נצחה 24מפרכסת לפניו .פתאום התפרץ מנשה חיים בבכי גדול ויבך ויורד את דמעותיו הראשו נות אחר אסונו עד שנרדם בשנת מנוחה נסתר מעין איש בצל עצבונית 25הדרך.
“ תהליס פ״א ,י״א. ” ר׳ איכה ב׳ ,י״ג. 54ד מ ה ,תמציתה (ר׳ ישעיה ס״ג ,ג׳ :״ויז נצחם על בגדי״ ו גו /ועוד) ג־ שי ח דל וקוצני.
סו ף ד ב ר מנשה חיים טרף חייו מן העולם ולא אסרה על בעלה .אדם מפתחותיו בידו ומשל נעלה .עשתונותיו חתים ונכשלים ויזכור יום המיתה ,וכל מעשי תקפו וגבורתו* בפרק זה איתא ,
אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תלים ל״ב) אשרי אדם שפגעו בו יסורים ולא קרא תגר 3אחר מדת הדין (פסיקתא .)4ואמר רבי יהושע בן לוי כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא גאולה לעולם (תענית ח), הבוקר טרם אור ומנשה חיים קם מעל משכבו זידע את כל אשר נעשה ויתן ידו על לבו ויזעק זעקה גדולה ומרה ,הוי קריינדיל טשארני ,קריינדיל טשארני .אך אל קריינדיל טשארני לא שב מנשה חיים ועוד הוסיף נדוד .כי אמר בלבו מה תקותי כי איחל .הן גם כי אשובה אליה לא אועיל מאומה, כי קריינדיל טשארני אסורה לי לעולם ,5וכל הצפיות אך הבל המה ופתחי תקוה נסגרו ,אפם אשביתה מנוחתה וברכה לא אביא לנו .וילך ברוב יגונו ויט שכמו לסבול ולא החציף כלפי מעלה והצדיק עליו את הדין ואמר מסתמא מה׳ יצא הדבר ,הן גם פדי בטן לא מנע אלקים ממנה אשר לא היתד .כזאת כל הימים שהיתה שרויה עמי בכשרות .אך על זאת היה דוה לבו על זאת חשכו עיניו ,על העבידה הגדולה שקריינדיל טשארני שרו יה בה עד שקצרה נפשו להמשיך חיותו בעולם .רק כשלבו נטרף * כלומר המעשה הגדול שעשה מנשה חיים .ר׳ אסתר י׳ ,ב׳. 1א ר מי ת :יש ,נמצא. * לא התריע ולא הטיח כנגד. * קובץ מדרשי חז״ל ,שמו המלא :פסיקתא דרב כהנא. 5ע ל פי הדין ,אשת איש שנישאה בטעות לאחר וחזר בעלה ,אסורה לו ואסורה לזה שנישאה לו בטעות (״תצא [תתגרש] מזה ומזה״). וראה עוד להלן.
מחמת רעב קם ופשט יד ,רחמו עליו ונתנו לו קיבל את הנדבה וקנה לחמו בצער ,לא נתנו לו לא זלזל בחרופים וגידופים וקי בל מרירותו משלם• וחישב מסתמא מן השמים מעכבים את הבריות שלא יכשלו בעני שאינו הגון רשע שכמותו עד כי בוש מפני האנשים ומפני עצמו ומפני קונו ומפני העבירה הגדולה שכרוכה אחריו ,והיה יושב ומתענה ומזמר שבחי תהלים בדבי קות נפלאה ומוכיח נפשו ומכלימנה וצווח בקול מר מעומק הלב וצועק אני עוכר ישראל בחטאי ,אני שצריכני לילך ולצעוק אני חי וקריינדיל טשארני שרויה עם בעלה באיסור עדיות החמור ובעלה נכשל באישור אשת איש ובנם ממזר אני מעלים עיני מן העבירות החמורות ומשלים נפשי כאילו לא כלום .אמרו הז״ל כל המתבייש על דבר עבירה מוחלין לו עוונותיו ,7אבל כלום למחילה הוא מצפה בשעה שקריינדיל טשארני כבושה בגיהנם .ומדי זכרו זאת אפילו היה קורא בתהילים היה מפסיק ,כי אמר אחטא ולא אשוב אליה ,אחטא ולא אשוב אליה ,שאולה ארד ושם אפגוש את הקבצן שפיתה אותי למכור את המכתב ואנקמה את נקמתי ממנו. לפעמים לפת אותו הרצון העליון לעלות לצדיקי הדור אולי יש מרפא ,אלא שחם על כבודה ועל כבוד זרעה כי יוציאו אותה מבעלה בחרפה ויעשו את בנה ממזר ואחז בפלך השתיקה וחיסך 8עליה ולא פירש גנותה ,והיה דוחה עצמו לומר שוגגת היא ,ואם יש בה עון ונשא הוא את עונה ,ומוטב שיעקר הוא משני העולמות 9ואל תבוא קריינדיל טשארני לידי בושה וכלי מה .ויאמר מנשה חיים בלבו למה לי הצדיקים ,מה יושיעוני אלה? הן גדול עווני מנשוא ולקריינדיל טשארני לא אועיל, אלכה לי באשד אלך ואבכה על ימי ושנותי .וילד ביער בין • הקבלה ל״קיבל שברו מ ש ל ם ״( = ב מ לו או). ' מ א מר בברכות י״ב ,ע״ב :״כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו״. • חסד ממנה את הצער והבושה. • שיאבד את שני העולמות — ה עול ם הזה והעולם הבא.
האילנות ולאור הלבנה אמר שירות ותשבחות תהילות לאלקי יעקב בבביה ויללה גדולה עד למאוד בי פחד לשבת בבתי בנסיות ובבתי מדרשות שמא יכירו בו מי הוא .ובעיקר שם משכנו בבתי הקברות ונעשה שכן לעפר בחייו עד שיחמול עליו השם יתברך ויגאלהו מעולם מלא פגעים רעים .כן הלך האיש ברוב יגונו בעבור חטאותיו העצומות והנוראות ,לא נתן שנת לעיניו ולא אכל לחם עד שהושחרו שיניו מתעניותיו. אבל כשנזכר בקריינדיל טשארני שרוחה לה שעתה ולעת זקנ תה היתה לה הצלחה ויונק משתעשע על שדיה ועתידה לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ולא יבואו עוד אחרים לחלל את כבודם עברה עליו דוח הרווחה ותנחומין וצערו היה נשמט מאליו והיה בוכה מתוך רחמים על אשת נעוריו שחיפה עליה בעוון. אמרו חז״ל אפילו אבן הוא נימוח .10כל שכן אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז .11לא היו ימים מועטים עד שנחלש מנשה חיים מחמת תעתועי נדודיו ולא היה ביכולת ממש לזוז כדי פסיעה .ועל זה שמח מנשה חיים כי דאה שמיתתו קרובה וקב רו פתוח לפניו .משל משלו חכמים בבעל בשר שהיה דוכב על החמור ,חמור מצפה אימת ירד ממנו והוא מצפה אימת ירד מעל חמורו .כך מנשה חיים מצפה היה אימתי לגאלנו הקדוש ברוך הוא מנפשו ונפשו מצפה להגאל מן החטא .וכאשר ראה .מנשה חיים שהוא הולך ומת ,וכל עצם היותו בזה העולם אינו אלא מין הכנה משונה למיתה נכפלה שמחתו כי קריינדיל טשארני תגאל בקרוב מן העבירה .ומכאן ואילו הבליג על יגונו קצת ונתחזק קצת ולא היה מתייאש לחלוטין והיה הולך מעיר לעיר ומבית עולם לבית עולם ולא היה מתחכם על מדו׳תיו של הקדוש ברוך הוא .והגם שטלטולי הדרך לא היו לפי כוחו והדר כים היו בחזקת סכנה מפני חיות דעות ושודדי לילה היה יוצא 10מ ת מ ס מ ס ,מתרכך. 11כ ת ו ב האיוב י״ד ,א׳.
דוקא בחשיבה ,שהיה אומר מה לי סכנה ,מה לי מיתה ,עבירה גרועה מן המיתה ולא עוד אלא שמיתה ממרקת את החטא ,עוד בוונה אחרת היתה לו שהיה יוצא לדרך דוקא בחשיבה ,שהיה חושש שמא ביום יבירוהו עוברי דרבים .הקיצור כד היה הולך ממקום למקום עד שבא למקום אחד ועלה לבית הקברות וישב שם בדרבו מדוחק קצת מן הקברים בין שברי המצבות ומחמת רפיון בחו היה מוכרח להתעבב שם יותר מן הרגיל. ושומר בית הקברות ראה את מנשה חיים ואת עצבון רוחו וישא חן וחסד לפניו מכל העניים ונהנה מצניעות מעשיו ונצט ער עמו על סבל יסוריו .כי מי ומי הם העניים הבאים להתגורר בבית הקברות ,כל צרוע וכל זב וכל נגוע ,קבצנים חצופים מחוצפים עזי פנים ומדי נפש ,וזה העני מתנהג בשתיקה או נאנח ממרירות לב .ויתן לו שומר הקברים מפתו הדל וילדיו היו מלקטים שומים מבין אותיות המצבות אשר ישימו הנשים הבא־ אות להתפלל על קברי אבות ויתנו לו ללפת את פתו .ומנשה חיים היה עוזר לו קצת כפי מדת כחו ויכולתו ,כגון להסיע אבן ממקום למקום ולגול מצבה ,וכגון להבריח את הכלבים ואת החזירים ,וכאשר נפקד המלשין בעיר ומת בחטאתו או אחד מישראל שנכנסה בו רוח שטות ואבד עצמו לדעת רחמנא ליצלן וחפרו לו קבר אחורי הגדר לכסותו בלילה והנה נתעכבה הקבורה אם מצד המשפחה שערערו על המיון אם מטעם המל כות והשדים עד חקור דבר ,ואדם אין ללון בקבר הפתוח 12כי מי יטמא גופו לשכון בקבר אשר בו יקבר קבורת חמור פושע ישראל היה מנשה חיים מקבל עליו באהבה ללון שם כאילו מטעימו הקדוש ברוך הוא המיתה בעולם הזה לסלק החטא מאשת נעוריו .ולמחר כשהגיעה שעתו לקום וראה שהוא חי וישראל וישראלית באים על ידי חייו לידי איסור עריות היה 2י ק ב ר שנחפר אסור להשאירו פתוח ללילה מפני הסכנה ,אלא יש למלאו בעפר (או כגון זה שעשה כאן מנשה חיים ,שנכנס לתוכו ללינת לילה).
מקבל מרדות לבו בהכנעה ומעלה על לבו קיצור כחו איך נפשו נפטרת מאבר זה ואחר כך מאבר אחר ומסתמא לא יהיו ימים מועטים עד שימות לגמרי .ובאמת כבד היה מלאך המות כרוך בעקביו .ומנשה חיים ישב באוהל אשר על יד בית הקב רות ולא יצא משם. ויהי היום ושומר בית הקברות הוא גם המחוקק החורת מצבות עומד לפני מצבה אחת גדולה ונאה ומתעצם לעשותה בתכלית השלימות .ומה נשתומם מנשה חיים כאשר ראה את שמו חרות על המצבה ,וכפים פרושות שם על המצבה ככהנים בדוכנם.’•3 ויאמר מנשה חיים בלבו שתי תמיהות יש כאן .אחת מנין לו לזה שמי ושם אבי והשנית במה זכה פושע שכמוני להנאות עצמותיו במצבה יקרה כל כך ,ואולם הנעת האבר הכבד שבאי־ בריו יותר קלה היד .לו מהנעת לשונו והניח דעתו שמסתמא רעיון רוח הוא או דמיון חס ושלום ולא שאל מה זאת ,ובכדי שלא ירגיש בו השומר דבר הסיע פניו מן המצבה .ואולם השומר הרגיש כי דבר מה ממון בלב העני הזה ובאשר כל ענין המצבה יוצא מידי פשוטו עלה בדעתו שיש לאותו עני איזו שייכות לענין המצבה .אך סוד האמת שמבריק לעתים אצל האדם הבי נוני נדחה על הרוב מכמה וכמה מיני ספיקות ,כי על כן לא שאל ולא דחק עליו לומר לו מה בלבבו כי אלם צערו ועצבון רוחו נגעו עד לבו עד שפסק מלהטריחו בכל דבר עבודה ואף עתה כאשר רצה השומר לגול את המצבה ממקומה כדי לחרות עליה את היום ואת השנה שמת המת לא הטריח את מנשה חיים ויצא לחוץ למצוא איש אחר .ויבט השומר מאחריו והנה מנשה חיים עומד כאבן דומם ואינו מסיע עיניו מן המצבה ויבן כי לא דבר ריק הוא .ויאמר אפתח לו ,אולי לא יבלום שפתיו מן הדיבור .התחיל השומר מסיח כאדם מסיח לפי תומו ואמר לפני כמה ימים באה אצלי אשה אחת לבושה כאחת נ ' כ מין צורה זאת נוהגים לחרות על קבריהם של כוהנים הערה 143בפרק ב׳ למעלה).
(ר׳
הנגידות וביקשה לדאות את קברו של אותו קבצן שמצאוהו לפני כמה שנים מת בבית המדדש כימים אחדים לפני ידיד לשקוביץ ובצלחתו המלצת הדב מבוצץ .וכאשד הדאיתי לנגידה את קבד הקבצן המת שפכה עליו דמעות כמים .מסתמא קדוב הוא לה ,שאד בשדה ,ואת האבן הזאת עשתה לו למצבה .והשומד עצד בדיבודו כדי ליתן מקום למנשה חיים לדבד .אבל מנשה חיים לא פתח את פיו ולא הוציא אפילו דיבוד קל ,דק הודיד ראשו למטה וכבש את עיניו בקדקע ודמעות התחילו מפעפעות בעיניו ויורדות על לחייו הקודרות כשני צינורות מים ובחגוי שפתיו נראה כמין שחוק שלא ראו שפתיו מיום שנטלטל מעידו ללכת בדרך לא ישוב .ויהי כאשר ראה השומר את אשר ראה וישאל לו לפשר הדמעה ולשחוק מה זה עושה .מחה מנשה חיים דמעתו וכבש את שחוקו והוציא אנחה שוברת לב ולא ענה דבר .ויאמר לו השומר אל תחשוב בלבד כי עיני אך למצפו* ניר ישורו למלאות נפשי סודיך ,חי השם וחי נפשי כי יסוריד נגעו עד לבי אמנם לה׳ הישועה אד אולי אוכל גם אנכי להושי עו ברב או במעט או בעצה טובה כפי מדת יכולתי .ויען מנשה חיים את השומר ויאמר חוטא אני בחיי ולמה אחטא אף בשעת מיתתי ,ואם אמרתי אספרה ,לי לא אועיל וחיי אחרים אקפח, ולמה יבקש מעלתו ממני דבר אשר לא הוא ז אך בראות מנשה חיים את פני השומר והנה כוסו יגון ,וידע מנשה חיים כי צרות נפשו נגעו אל לבו .ויצר לו מאוד כי נעצב האיש על ידו ולא יכול עוד מנשה חיים להתאפק .ויאמר מנשה חיים ,אגלה לכם היום את אשר לא גיליתי לשום איש ,אך אחת אבקש ,אל יספר דבר לאיש מכל אשר אספר לו .וישבע לו שומר הקברים כי ידום כמו קבר ולא ישמיע דבר מכל אשר יספר לו .אז סיפר מנשה חיים לשומר הקברים כי המר לו שדי מאוד וכי הלד אחר עצת אשתו וילך הלך ונדוד בעיירות ובכפרים לבקש נדבות, ובטרם צאתו לדרך לקח מכתב המלצה מידי רב העיד ובמכתב חיזר על הפתחים וקבץ מעט כסף .ולימים כשנתן לבו לפקוד את נוהו נזדמן לו קבצן בדרך ופיתה אותו על דבר עבירה,
ומכד לו את ההמלצה בכסף מלא ,ונתן דעתו לנסוע לידיד שבלשקוביץ ולעסוק בפדקמטיא בטדם ישוב אל ביתו ושם שתה לשכדה ונגנב כל כספו והציגוהו ככלי דיק ,חשב בנפשו איך ישוב לביתו בידים דיקות וחזר לחזר על הפתחים ,ולאחד כמה זמנים שב לביתו ושמע שנחשב בין המתים ואשתו היתד. לאיש אחד ודאתה חיים של נחת ,הנה שב כלעומת שבא שלא להפדיע שלום ביתה ויחדש נדודיו כקדם .14ויהי נודד בין החיים והמתים ושוב אין לו מנוחה לא בעולם הזה ואף בעולם האמת אינו מצפה למנוחה. ומנשה חיים חשב כמה קל היה שלא יהא אותו מעשה נעשה וזמד לעצמו בקולו הצדוד פסוק אחד מתהילים תשב אנוש עד דכא ותאמד שובו בני אדם .15וכאשד דאה מנשה חיים כי נתבהל השומד מאוד הגביה את זדועו ואמד באמת אמדו חכמים העולם הזה כל מה שנבדא בו יודדין לשאול .אבל חלילה להתדעם על מדותיו ,כמו שכתב השל״ה הקדוש 16דעו בני שהמפתחות מסודים בידי אדם ויש בזה סוד כמום כי ממש בידי האדם נתונים הם המפתחות החיצוניים והמפתחות הפנימיים. ויפה אמדו חכמינו ז״ל במדדש אשדי אדם שעומד בנסיונו שאין אדם שאין הקדוש בדוד הוא מנסה אותו .17מנסה לעשיד וכו׳ ומנסה העני אם יכול לעמוד ולקבל יסודים .מנשה חיים כלה לדבד ושניהם הבינו מי האשד .שבאה להעמיד מצבה למנשה חיים כי קדיינדיל טשאדני היא ,היא קדיינדיל טשאדני אשת מנשה חיים .ומכאן ואילך לא דיבד מנשה חיים דבד ,דק חיזק לבו באלקים בשארית כחו .לעתים היה עוזב את מקומו 14ע ל דרך הכתוב :״חדש ימינו כקדם״ (איכה ד.׳ ,כ״א). “ תהלים צ׳ ,ג׳. “ ר ׳ ישעיה הלוי הורביץ ,רב ומקובל ,מחבר הספר המפורסם ש׳ני ל׳וחות ה׳ברית (בראשי תיבו ת :ש ל ״ה) .נולד ה׳ ש״כ ( ,) 1560עלה לארץ ושימש בר בנו ת בירושלים ,בצפת ובטבריה ,ובה נפטר ב שנת ה׳ ש״צ (.) 1630 ” מדרש שמות רבה ,ל״א ,כ׳.
והולך אצל גדר בית הקברות לדאות מרחוק את קבדו של אותו קבצן אותו מנשה חייט המדומה ,שהסיתו לדבר עבירה ונטל ממנו את אשתו ופרת שמו מישראל לעולם .ואש נשקה בעצמו תיו .ומיום ליום היה גופו הולד וכלה עד שנפחה נפשו וימת. והשומר שהיה בקי באותו מעשה שסיפרנו לעיל העמיד את המצבה לראוי לה ויתן שם ושארית בישראל למנשה חיים הכהן שהלך ערירי .ובבוא יום הכסא 18עמדה קריינדיל טשארני על קברו של מנשה חיים ודמעותיה ננערו לעפרו .תנצב״ה.18
•‘ ר ׳ למעלה פרק א׳ הערה .32כאן הכוונה ליום הזכרון שבו היתה קריינדיל טשארני באה להשתטח על קברו של מנשה חיים. ‘ 1ר א שי תיבות שחורתים בסוף כל מ צ ב ה :ת׳הי נ׳פשו (נ׳פשה) צ׳ ת ר ה ב׳צרור ה׳חיים( .על פי הכתוב בשמואל א׳ כ״ה ,כ״ט).