והיה העקוב למישור (And the Crooked Shall Be Made Straight)

‫שמואל יוסף עגנון‬

‫והיה העק וב למישו ר‬ ‫‪:‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪V‬‬

‫‪T‬‬

‫‪I‬‬

‫ב צי רוף הערו ת‪ ,‬בי אורי ם ו מ ר אי־פ קו מו ת‬

‫י‪ .‬עמון ‪ /‬והיה העקוב למישור‬

‫שמואל יוסף עגנון‬

‫והיה העקוב למישור‬ ‫ב צירו ף הערו ת‪ ,‬בי או רי ם ו מ ר אי־ מ קו מו ת‬ ‫ה א ת נ פ ת לי גינ תון‬

‫ש‬ ‫הוצאת שוקן ‪ /‬ירושלים ותל־אביב‬

‫הדפסה שש־עשרה‬

© C o p y rig h t by S ch o ck en P u b lish in g H o u se L td . T el-A viv, 1977 P rin te d in Is ra e l — ‫נדפס בי שראל‬ ‫ ת״ א‬,‫נדפ ס בד פו ס אי׳׳ ל‬

‫ו הי ה‬ ‫ה ע ק ו ב ל מ י ש ו ר‪1‬‬ ‫מע שה ב אד ם אחד ו ש מו מנ ש ה חיי ם מיו ש בי ק״ק נ בו צז יע״ א•‬ ‫שירד מנ כ סיו ו ה עניו ת ר״ל* ה ע בי ר תו על ד ע ת קונו ו ה טי ל פג ם בי ש ­‬ ‫ראל ו הי ה נזו ף ו רדו ף ו מ טול טל ול א קיפ ח חיי אחרים וז כ ה ל שם‬ ‫ול שארי ת כ מבו א ר ב פני ם הספר ב א ריכו ת ו ע ליו ועל כיו צ א בו הכ תו ב‬ ‫אומר ו אז י ר צו א ת עונ ם ‪ ,‬ו פי ר ש״י‘ ז״ל וכפ רו על עונ ם בי סו רי ה ם‬

‫‪ . 1‬י ש עיה מ׳ ד׳‬ ‫‪ . 2‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬ק׳ הי ל ה ק׳דו ש ה ; ק׳ היל ת ק׳וד ש‪.‬‬ ‫‪ . 3‬ר א שי תי בו ת‪ :‬י׳ בנ ה ע׳י רו א׳ מן‪ .‬תפילה על בנין י רו שלי ם‪ ,‬ש מו ­‬ ‫סיפי ם לכל שם של יי שו ב י הודי ם בגו ל ה‪.‬‬ ‫‪ 4‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬ר חמנ א לי צלן (ארמית) — הרח מן ( =ה ש ם) י צי לנו‪,‬‬ ‫שנו הגי ם ל הו סי ף כ ש מזכי רי ם צרה או פג ע‪.‬‬ ‫*‪ .‬מן ה תוכ חה שבסוף ם׳ וי קר א (כ״ו‪ ,‬מ״ א)‪.‬‬ ‫*‪ .‬פיר ש ר ש ״י( ר׳ שלמה י צ ח קי‪ ,‬בעל הפי רו ש הגדול ל תו ר ה)‪.‬‬

‫לזכר נ ש מ ת אמי הו ר תי‬ ‫מרת אס תר עלי ה ה שלום‬

‫פ ר ק ר א שו ן‬ ‫י ת אונן' על פג עי הזמן* כי י פול האדם ל מד חפו ת וי ה בי לו הו• נג עי‬ ‫העולם י שו ע ת ה׳ כהרף עין‪ .‬מ פ עלו ת צדי קי ם ו מלי צו ת ה מלי ץ בל שון‬ ‫טיי״ ץ‪ . , 0‬יו ר די היו״ ם ב עניו״ ת ‪ ,,‬ו מכ ת ב הה מל צה‪ .‬תוכו רצוף מע שה‬ ‫בתוך מע שה ו ל כן פרק זה ארוך ביו ת ר‬

‫והחכם‪ 12‬עליו השלום אמר הון מהבל ימעט״‬ ‫וגו‪ /‬להורות ולהודיע כמה וכמה חלוש וגרוע‬ ‫הממון שאין לו ממשות של כלום‪ .‬אמד שההון‬ ‫מטבעו ומעניינו הוא שמהבל ומסבה קלה יגדע‬ ‫יתמעט ויאבד‪ .‬כי לא יצטרכו סבות חזקות להא־‬ ‫בידו‪ ,‬יען מרוב חולשתו ופחיתותו לאיזו סבה‬ ‫קטנה או קלה הבלתי נחשבת לכלום‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫הבל‪ ,‬ילך לטמיון‪ 14‬ויתבטל במעוטו‪ .‬באופן שכש­‬ ‫נראה עשיר שירד מנכסיו ואבד ממונו אין לנו‬ ‫לתמוה ולחקור היאך נתמעט ולהרהר אחר מדותיו‬ ‫כי ממדתו וטבעו להתמעט מדבר נקל‪ .‬בינה‬ ‫לעתים‪ 15‬דרוש ס״ט‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫’ הפ תי חה לפרק ז ה‪ ,‬וכן הפ תי חו ת ל שאר הפרקי ם‪ ,‬כ תו בו ת בל שון נ מל ­‬ ‫צת‪ ,‬לפעמי ם ב חרוז פני מי‪ ,‬ב סגנון ספ רי מלי צ ה ידו עי ם‪ ,‬כגון ״ ת חכ מו־‬ ‫ני ״ ל ר׳ י הוד ה א ל ח ריזי ו עוד‪.‬‬ ‫• צ רו ת ו פג עי ם ש הז מן כ בי כו ל מ בי א על בני האד ם‪ .‬וי דו עי ם שי רי‬ ‫ה תלונה של מ שור רי ספרד על הז מן ו פג עיו‪.‬‬ ‫• מל שון הבל ו רי ק‪.‬‬ ‫‪ '°‬טיי ט ש‪ ,‬שיבו ש מ״ דוי ט ש״ — ג ר מני ת‪ ,‬כלו מר ל שון הדי בו ר של י הו ­‬ ‫די מזר ח אי רו פ ה שי סוד ה בני ב ג ר מני‪.‬‬ ‫‪ 11‬מ לי צ ה על דרך הכ תו ב ( תהלי ם ק״ז‪ ,‬כ״ג) ‪ :‬״יו ר די הי ם ב אניו ת״‪.‬‬ ‫‪ 11‬ש ל מ ה ה מלך‪ .‬ש עליו נ א מר ( מל״ א ה׳‪ ,‬י״ א) ‪ :‬״וי חכ ם מכל ה אד ם״‪.‬‬ ‫״ מ שלי י״ג‪ ,‬י״ א‪.‬‬ ‫“ ט מיון — אוצר ה מלוכה‪ ,‬ש אליו נל קחי ם כ ספי מסים ו א רגוניו ת והחר ­‬ ‫מו ת‪ .‬בה שאלה ‪ :‬דבר שאבד ל ח לו טין‪.‬‬ ‫“ ס פ ר דר שו ת מפורס ם לכל מו ע די ה שנה ש חיבר רבי עז רי ה פיגו‪,‬‬ ‫רב ב פי סו ו בוונ צי ה ( ה׳ של״ט [‪ — ] 1579‬ה׳ ת״ז [‪.) ] 1647‬‬

‫זה לא רבות בשנים ישוב ישב בעיר בוצץ•‪ 1‬יע״א איש יהודי‬ ‫אחד כשר וישר ושמו מנשה חיים הכהן מילידי ק״ק יזלוביץ‪,‬‬ ‫והגם שלא היה מאיתני ארץ ובין נגידי העם לא יכירנו מקומו‬ ‫מכל מקום היתד‪ .‬פרנסתו מצויה בריוח ולא בצמצום מעסק חנות‬ ‫המכולת‪ ,‬וידא חיים עם האשה מרת קריינדיל טשארני‬ ‫אשר חננו אלקים מנעוריו ויאכל לחם לשובע הוא ואשתו‬ ‫עמו ויעש צדקה וחסד כל הימים ונתקיים בו מאמר חז״ל‪17‬‬ ‫איזהו עושה צדקה בכל עת‪ ,‬זה המפרנס אשתו ובניו‪— 18‬‬ ‫למחצה ולשליש‪ ,19‬כי הלד האיש ערירי ובנים לא היו לו‪ ,‬והיא‬ ‫העזר כנגדו‪ 20‬שלחה ידיה במסחר וכל ענייני החנות נחתכים‬ ‫על פיה כנהוג בכל תפוצות ישראל בימים ההם‪ .‬לכאורה אפשר‬ ‫היה לאדם שכמותו לחיות בשלום ושלוה הוא ואשתו ולבלות‬ ‫את ימיו בנעימים‪ ,‬ליהנות מטוב הארץ ולחזות בנועם ה׳‪ 21‬אחרי‬ ‫מאה ועשרים שנה בבוא עת פקודתו‪ .22‬אך ברצות ה׳ לערער‬ ‫דרכי איש‪ ,‬מזלו יעוף חיש‪ ,‬והרבה שלוחים למקום להוריד עד‬ ‫אשפות אביון‪ .‬עוד הם יושבים לבטח ספונים בביתם‪ 23‬ולא‬ ‫ייראו דע ונותנים שבח והודיה לשמו יתברך אשר נתן להם‬ ‫מנוח בחנות הזאת‪ ,‬והנה קפץ עליהם רוגזו של המזל ואחד‬ ‫החנוונים היושבים ראשונה בשער נתן עינו בעסק החנות שלהם‬ ‫‪ “1‬עיי ר ה ב מז רח ג לי צי ה‪ ( .‬ב סי פו ריו ה קדו מי ם מ ש תמ ש ש״י עגנון‬ ‫בצו רה בוצץ לשם עיר הולד תו בו ט ש אט ש‪ ,‬כנ ר א ה על שום ד מיונ ה‬ ‫ל שם ה מ ק ר אי ב ש מ״ א י״ ד‪ ,‬ד׳ )‪.‬‬ ‫‪ 17‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬ח׳ כ מינו ז׳ כ רונ ם ל׳ ב ר כ ה‪.‬‬ ‫״ על פי האמור ב מ סכ ת כ תו בו ת נ׳‪ ,‬ע״ א‪.‬‬ ‫י ‪ ,‬כלו מ ר‪ ,‬ל א קיי ם מנ ש ה חיי ם מ צוו ה זו ב שלי מו ת ה שהרי לא היו לו‬ ‫בני ם‪.‬‬ ‫“ א שתו‪ ,‬על י סוד הכ תו ב ב ב ר א שי ת ב׳‪ ,‬י״ ה‪.‬‬ ‫‪ 21‬ת ה לי ם כ״ז‪ ,‬ד׳ ; כלו מ ר‪ ,‬לזכו ת לעול ם ה ב א‪.‬‬ ‫” יו ם ה מי ת ה‪ .‬על פי הכ תו ב בב מד ב ר ט״ז‪ ,‬כ״ ט ‪ :‬״אם כ מו ת כל האד ם‬ ‫י מו תון אלה ו פ קוד ת כל האד ם יפ קד עלי ה ם״‪ .‬וראה גם י ר מי ה מ״ו‪ ,‬כ״ ד‪.‬‬ ‫** מכו סי ם‪ ,‬מוס תרי ם ו מוגני ם‪ .‬ר׳ חגי א׳‪ ,‬ד׳ ‪ :‬״ ה ע ת‪ ...‬ל שב ת בבי תכ ם‬ ‫ס פוני ם״‪.‬‬

‫וידא כי טוב חלקם ויחמוד אותו בלבו ויבוא עד שעדי שד העיד‬ ‫ויוסף על שכדם הוספה שיש בה ממש וכמעט עבדה החנות‬ ‫לידו‪ ,‬כי בימים ההם כבר ניטל מטעם הקיד״ה‪ 24‬כח החרם‪25‬‬ ‫ומרשיעי בדית‪ 26‬המערערים את ה״חזקה״‪ 27‬יוצאים ביד רמה‬ ‫ומי יאמר להם מה תעשו‪ .‬ואלמלא לא הוסיפה קריינדיל טשארני‬ ‫אשת מנשה חיים אף היא כמה זהובים‪ 2,‬יותר מי יודע אם‬ ‫היו מוציאים שנתם שם‪ .‬אולם מני אז כאילו שלטה עין רעה‬ ‫רחמנא ליצלן בכל מעשי ידיהם ומסחרם ירד פלאים‪ .‬ואף בעל‬ ‫דבבם‪ 29‬מסתמא לא טמן ידו בצלחת והשתדל בכמה מיני‬ ‫השתדלויות להזיק להם בעסקם ולקפח פרנסתם כל כמה שידו‬ ‫מגעת‪ ,‬היינו שהוריד את שער הסחורות והוציא לעז על חנותם‪.‬‬ ‫וכשהביא מנשה חיים כלי חדש לטחינת קנמון ופלפלין ופולי‬ ‫הקהו״ה‪ *0‬ויקו להושע בזה מעט או הרבה והנה עברה הדנה‬ ‫במחנה כי שד משחת מהפך בגלגל הריחים ושעירים ירקדו שם‬ ‫וכיוצא בזה גנויות‪ 31‬שאין להעלותן על הכתב ממש‪ .‬הקיצור‬ ‫“ רא שי תי בו ת ‪ :‬ה׳ ק׳י ס ר י׳ רו ם ה׳ו דו‪ .‬כינוי שגור ב פי הי הודי ם תו שבי‬ ‫קיסרו ת או ס ט רי ה־ הונג רי ה ל שעבר‪ .‬כך ג ם ״ מ דינו ת ה קיר״ ה״ — כינוי‬ ‫לכל ה ארצו ת שנכללו ב או תה קי סרו ת‪.‬‬ ‫” נ י ד ו י חבר תי‪ ,‬עונ ש ש ה טילו ח כ מי י שראל על עו ב רי ע בי ר ה שלא‬ ‫נ ש מעו לדב רי ה ם‪ .‬החרם שימ ש ב ק הילו ת י שראל בגול ה א מ צ עי הרתעה‬ ‫עי ק רי נג ד ע ב רייני ם‪ ,‬מ סיגי ג בו ל ו כיו״ ב‪ .‬כ אן ה כוונ ה ל ת קנה ש תי קן‬ ‫ו עד ארבע הא רצו ת‪ ,‬שי הו די ש החזי ק שלו ש שני ם ר צופו ת ב שכיר ת‬ ‫חנו ת‪ ,‬אסור לאחר ל הו צי א ה מי דו ע ל־י די הו ספה על ה שכירו ת‪ .‬על מי‬ ‫שעבר על ת קנ ה זו הוטל חרם‪ .‬המ מ שלה ה או ס ט רי ת אסרה בר א שי ת‬ ‫ה מאה הי״ ט את ה שי מו ש ב״חר ם״‪.‬‬ ‫” ע ב רייני ם‪ ,‬על פי הכ תו ב ב דני א ל י׳ א‪ ,‬ל״ ב‪.‬‬ ‫” כ אן ב מ ש מעו ת ז כו ת החז קה ב שכיר ת נכ ס מי די ה של טונו ת או ה אציל‬ ‫א דוני העי ר (״ שר ה עי ר״)‪ .‬כי דו ע היו ב פו לין ע רי מלכו ת וערים‬ ‫שבבעלו ת בני ה א צול ה‪.‬‬ ‫” מ ט ב ע ז ה ב (גי ל דן‪ ,‬גו ל דן‪ ,‬ז לו טי בל ע״ז — כול ם מל שון ז ה ב)‪.‬‬ ‫” שונ א‪ ,‬י רי ב‪ ,‬בז־ ת ח רו ת‪.‬‬ ‫‪ 30‬ק פ ה‪.‬‬ ‫‪ 31‬רי בוי מגנו ת‪.‬‬

‫בבוא יום הכסא‪ 32‬לשלם לשר העיר את בסף החנות כסף חוקו‬ ‫לא היתה בידם אפילו פרוטה לפורטה‪ ,‬כי זולת שהוסיפו על‬ ‫השכר הקבוע כמה וכמה זהובים כאמור למעלה‪ .‬והנה עוד הרבו‬ ‫לתת מתן בסתר למשרתיו עושי רצונו ולסרסורי החצר ולכל‬ ‫אשד פה להם וידברו‪ 33‬שיהיו מליצים טובים בעדם‪ .‬והמסים‬ ‫והארגוניות אכלו את יתד עמלם‪ ,‬כי כן מנהג המדינה שגובין‬ ‫מם מן החנווני לפי מכסת הכסף אשר יתן בעד חנותו‪ ,‬והיות‬ ‫שהחנות עלתה להם עכשיו יותר ממילא שהעלו גם את המסים‬ ‫לגנזי הממלכה ולבדק העיד ולסלול דרכים בכמה וכמה זקו­‬ ‫קים‪ ,34‬ונתהווה אצלם חלל גדול בכמות הסחורות‪ ,‬ו הפי ח מרו­‬ ‫בה על העומד‪ ,‬אך חסדי ה׳ לא תמו ולא כלו רחמיו‪ ,35‬שכך דרכה‬ ‫של ההשגחה העליונה ית׳‪ 34‬להביא הדעות עם תערובת קצת‬ ‫טובות בכדי למזג את מרירותן‪ ,‬ואפילו בשעת הפורענות לא‬ ‫התייאשו מנשה חיים ואשתו מן הרחמים ובטחונם בה׳ היה גדול‬ ‫מאוד כי יחלצם מיד צדה בעוד מועד‪ ,‬שאין לך דבר העומד‬ ‫בפני הבטחון‪ ,‬כמו שמספרים בקהל חסידים‪ .37‬מעשה שציוו‬ ‫להבעש״ט זי״ע‪ 38‬מן השמים שיסע לכפר פלוני ללמוד מדת‬ ‫הבטחון וילמד את העם ויקחו מוסר‪ .‬ויקח הבעש״ט את תלמידיו‬ ‫ויסע אתם ויבואו לכפר ההוא ויתאכסנו אצל המוכסף‪ 3‬אשר‬ ‫“ ה מו עד ה ק בו ע‪ .‬על פי הכ תו ב ב מ שלי ז׳‪ ,‬כ׳ ‪ :‬״ליו ם הכסא יבו א‬ ‫בי תו״‪.‬‬ ‫” על פי תהלי ם ק ט׳ו‪ ,‬ה׳ ‪ :‬״פה להם ולא יד ב רו״‪.‬‬ ‫** מין מ ט ב ע‪.‬‬ ‫” על פי הכ תו ב ב אי כ ה ג׳‪ ,‬כ״ ב ‪ :‬״ ח סדי ה׳ כי לא ת מנו‪ ,‬כי לא כלו‬ ‫ר ח מיו״‪.‬‬ ‫” י ת ב רך‪.‬‬ ‫” ש ם ספר‪ ,‬קובץ סי פו רי ם על ה ב ע ש״ ט ( ר׳ י שראל בעל שם טו ב‪ ,‬מי סד‬ ‫תנו ע ת ה ח סידו ת)‪.‬‬ ‫“ ר א שי תי בו ת ‪ :‬ז׳ כו תו י׳ גן ע׳ לינו‪ ,‬ש מו סיפי ם ה ח סידי ם א חרי הזכ ר ת‬ ‫שם צדי ק‪.‬‬ ‫” חו כ ר בי ת מזיג ה בכפר‪ .‬נקר א כך על שם ה מכ ס שהי ה מו טל על‬ ‫מ שקאו ת ח ריפי ם‪.‬‬

‫בכפר‪ .‬והמוכסן איש זקן ונשוא פנים ויקבלם בסבר פנים יפות‬ ‫גם כרה גדולה עשה להם‪ ,‬וישמח מאוד על האורחים הנכבדים‬ ‫האלה וילינו שם‪ .‬הבוקר אור והבעש״ט ותלמידיו עמדו להתפלל‬ ‫והנה נכנס קוז״ק‪ 40‬אחד מאנשי הפריץ אדון הכפר ובידו שוט‬ ‫עבות והכה בשוטו על השולחן ג׳ פעמים והלך לו ושום איש‬ ‫מאנשי הבית לא הגיד לו דבר‪ .‬ולא ידעו האורחים מה זה ועל‬ ‫מה זה ידזום‪ 41‬בדפיקותיו אלה‪ ,‬וישימו פניהם אל בעל הבית‬ ‫והנה הוא שמח כבראשונה ולא דאו בו שום תנועה אחרת‪ .‬אך‬ ‫ראה גם ראה‪ ,‬אך גמרו את תפילתם ויבוא הקוז״ק כבראשונה‬ ‫וחזר והכה בשוטו על השולחן ג׳ פעמים וגם עתה אין איש‬ ‫מאנשי הבית מגיד לו מאומה‪ ,‬ויתמהו האנשים איש אל רעהו‪.‬‬ ‫וישאל הבעש״ט את בעל הבית על מד‪ .‬דפק הערל את כל‬ ‫הדפיקות האלה ז ויאמר לו בעל הבית סימן הוא כי עלי לשלם‬ ‫היום שכירות בית המזיגה לאדון הכפר וככה הוא עושה ג׳‬ ‫פעמים ואחר הפעם השלישית אם אין צרור הכסף אז יקח‬ ‫הפריץ את המוכסן ואת כל בני ביתו וישימם בבור‪ .‬ויאמר‬ ‫הבעש״ט לו מפניך ניכר כי הכסף אתך‪ ,‬אם כן איפוא מהר קח‬ ‫את הכסף ושא אל הפריץ עוד קודם הסעודה ואנחנו נחכה לך‬ ‫עד שובך בשלום אלינו‪ .‬ויען לו בעל הבית לעת עתה אין לי‬ ‫אפילו פרוטה אחת‪ ,‬אך מסתמא יזמין לי השי״ת‪ .42‬נאכל נא‬ ‫ונשתה ולא נמהר כי עוד שלש שעות למועד ומסתמא יזמין לי‬ ‫השי״ת‪ .‬וישבו כולם לאכול ויאריכו בסעודתם ובפני בעל הבית‬ ‫לא היה ניכר כלל אם צריך לכסף אם לא‪ .‬ויתמהו האנשים איש‬ ‫אל רעהו ויהי בעיניהם הדבר לפלא‪ .‬ויהי כאשר כילו לאכול‬ ‫ויבוא הקוז״ק בפעם השלישית והכה בשוטו על השולחן ג׳‬ ‫״ *כינוי ב פי הי הודי ם לכל חיי ל או שוטר שב שירו ת הר שות‪( .‬על שם‬ ‫חיל הפר שים ה קוז א קי ם‪ ,‬שהרוסים ו ה פולני ם ה שת מ שו בהם ל הגנ ת‬ ‫הג בולו ת מ פני ה תורכי ם ו ה ט ט רי ם)‪.‬‬ ‫“ ב שיכול או תיו ת ‪ :‬י ר מוז (כ מו כב ש — כ שב‪ ,‬שמלה — שלמה ו עוד)‬ ‫וראה איו ב ט״ו‪ ,‬י ״ ב ‪ :‬״ ו מ ה י ר ן מ ו ן ע י נ י ך ״ ‪.‬‬ ‫“ רא שי תי בו ת ‪ :‬ה׳ ש׳ ם י׳ ת׳ ב ר ך‪.‬‬

‫פעמים ובעל הבית לא קם ולא זע ממקומו‪ .‬ואחר כלותם לאכול‬ ‫ולברך כדת‪ ,‬הבל במתינות ולא במהירות‪ ,‬לבש בעל הבית בגדי‬ ‫שבת ויחגור חגורתו הרחבה ויאמר עתה אלכה נא אל החצר‬ ‫ואשא את הראט״ע‪ 43‬לפריץ ולא אתמהמה ואתם שבו פה עד‬ ‫שובי מהרה‪ .‬וישאלהו הבעש״ט שנית היש לך מעות כל צרכך ז‬ ‫ויאמר עדיין אין לי אפילו פרוטה אחת‪ ,‬אבל השם יתברך ישלח‬ ‫עזרחו מהרה‪ .‬וילך‪ .‬ויתיצב הבעש״ט עם כל אנשי סגולתו‬ ‫באכסדרה לראות מה יהיה בדרכו‪ .‬ויהי בעמדם והנה הוא הולך‬ ‫במהירות בדרך אל החצר ועגלה משרכת דרכה לקראתו‪ .‬ויראו‬ ‫בי עמד אצל העגלה וידבר עם הנוסע וילך ומאומה לא לקח מידו‪.‬‬ ‫והעגלה התנהלה לאטד‪ .‬לנסוע לבית המזיגה‪ .‬ובטרם תקרב עמ­‬ ‫דה מלכת ומן העגלה קראו אחרי בעל הבית וגם כסף נתנו לו‪.‬‬ ‫ויהי כאשר באה העגלה אל בית המזיגה וישאלו את האורח‬ ‫מה היד‪ .‬לך עם המתג שהחזרת אותו ונתת לו מעות ן ויאמר‬ ‫אנכי קניתי מאתו יי״ש‪ 44‬שיעשה בחורף הבא עלינו לטובה‬ ‫ומתחילה לא באתי עמו לעמק השוה‪ ,45‬וכאשר ראיתי כי מתע­‬ ‫קש הוא ועומד בשלו ולא חזר אלי ואני ידעתי כי איש ישר הוא‬ ‫על כן נתתי לו כמה שרצה ולא יכולתי לדבר עמו הרבה כי אמר‬ ‫כי צריך הוא לשאת משאת שכירות בית המזיגה אל הפריץ‪ .‬אז‬ ‫אמר הבעש״ט היום ראיתם כמה גדול כח הבטחון איך שמו‬ ‫יתברך עוזר בלי כל דאגה בשעת הצורך אם בוטחים בו יתברך‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫ואתה קורא אהוב אל נא יחר אפך בי בי עזבתי לאנחות את‬ ‫מנשה חיים ואשתו וסיפרתי בהצלחת המובסן‪ .‬שהדי במרומים•‪4‬‬ ‫שלא עשיתי זאת אלא כדי להראות לך בי מעשה אבות סימן‬

‫‪ 45‬ת ש לו ם ל שי עו רין(ג ר מני ת ויי די ש)‪.‬‬ ‫‪ 41‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬יין שרוף‪.‬‬ ‫‪ ‘1‬ה ש תוו ת‪ ,‬הסכ מה‪ ,‬על פי הכ תו ב ב ב ר א שי ת י״ ד‪ ,‬י ״ ז‪ :‬עמק שוה‪.‬‬ ‫•‪ 4‬ע די ב מ רו מי ם (סהד א ב א ר מי ת‪ :‬עד‪ .‬וכך ג ם ב איו ב ט״ז‪ ,‬י ״ ט‪:‬‬ ‫״ב שמי ם ע די ו ש הדי ב מ רו מי ם״)‪ ,‬כלו מר‪ ,‬ה׳ יו ד ע את ה א מ ת‪.‬‬

‫לבנים‪ .47‬מה שאירע לעובדי השם הראשונים אפשר שיארע אף‬ ‫לאחרונים‪ .‬זכות הבטחון גדולה מאד ואשרי כל חוכי לו‪.48‬‬ ‫והצגתי את מעשה המוכס כדי שילמדו מזה שאפילו בשעה‬ ‫שחרב חדה מונחת על צוארוי‪ 4‬של אדם אל יתייאש מן הבטחון‪.‬‬ ‫אך נחזור לענייננו‪.‬‬ ‫עוד מנשה חיים ואשתו תוהים ומבקשים מאין תבוא עזרה‬ ‫וישאו עיניהם ויראו והנה קרון גדול רתום לשלושה סוסים‬ ‫בא עד פתח החנות וכפרי אחד יורד מן הקרון‪ .‬ויחרדו לקראתו‬ ‫ויצאו לדעת מה יעשה פה‪ ,‬והוא כאלם לא יפתח פיו‪ 50‬ומלה‬ ‫אין בלשונו אלא עומד ומפשפש בערימה של קש‪ ,‬בוחן ובודק‬ ‫גנזי נסתרות‪ ,51‬מוציא אבוס משם וממלאו מספוא וישים אוכל‬ ‫לסוסיו‪ .‬וכתום כל המעשים שת עיניו על האופנים ופתח אזורו‬ ‫הרחב ונטל שוטו ורקק לכאן ולכאן ונכנס לחנותם ושאל על כמה‬ ‫וכמה מיני סחורות אם אפשר להשיגם כאן‪ .‬הסבירו לו פנים‬ ‫יפות קריינדיל טשארני ובעלה ואמרו כאחד וכי היכן אפשר‬ ‫להשיג סחורות אלו אם לא כאן ? ותוך כדי דיבור קפצו שניהם‬ ‫זה בכה וזו בכה והראו לו מכל המינים בין שהוא רוצה בהם‬ ‫ובין שאינו רוצה בהם‪ ,‬והקציבו את דמיהם‪ .52‬והגם שפסקו לו‬ ‫סחורתם במקח השוה ולא הרבו על המדד‪ .‬ערער הלוקח ועמד על‬ ‫המקח כמה וכמה שעות‪ ,‬מחמת שבא בטענה הואיל והוא משלם‬ ‫במזומנים יכול הוא להשיג כל• הסחורות ממקור ראשון ממש‬ ‫במחיר שעלו להם‪ ,‬ולמה יוציא ממונו לבטלה? ראו שכן הוא‬ ‫ומה יעשו לעת כזאת כשמגושם זה יקיים דבריו וילך אצל אחרו‬ ‫׳‘ מ א מ ר וזז״ל ב מ סכ ת סו ט ה ל״ד‪ ,‬ע״ א‪ ,‬ב הו ר א ה‪ :‬מה שארע ל א בו ת‬ ‫(ה אומ ה) הו א סי מן וס מל ל מה ש ע תיד לה ת ארע ל בני ה ם‪.‬‬ ‫*‪ 4‬פ סו ק ב תהלי ם ל׳‪ ,‬י״ ח‪ ( .‬חובי — מ ח כי)‪.‬‬ ‫•‪ 4‬ע ל פי מ א מ ר ח ד ל ב ב רכו ת י׳‪ ,‬ע״א ‪ :‬״ א פילו חרב חדה מונ ח ת לו על‬ ‫צו א רו של אדם אל י מנ ע ע צ מו מן ה ר ח מי ם״‪.‬‬ ‫•* תהלי ם ל״ח‪ ,‬י״ ד‪.‬‬ ‫‪ * 1‬מ תוך פיו ט ״ובל מ א מיני ם‪ ,‬שהו א״ לרא ש ה שנ ה ויו ם הכי פו רי ם‪.‬‬ ‫” ק צ בו‪ ,‬ק בעו א ת מחיר ם‪.‬‬

‫החנוונים אין בבוצץ אם מוכר אין שם‪ 53‬ז וכספו הדי נצטרך‬ ‫להם כטל של תחיה ממש‪ ,‬ומה מנהם יהלוך “ לכשיתנו את‬ ‫סחורתם בלי ריוח‪ ,‬מילא פעם אחת בלי ריוח‪ ,‬והרי מתוך כך‬ ‫יהא סיפק בידם להחזיק את החנות גם לשנה הבאה‪ .‬אבל כדרך‬ ‫התגרים דחו אותו תחילה במיני ריצוי והשבעות ואמרו שאי‬ ‫אפשר להם למכור את סחורתם למטה מן הקרן‪ .‬והערל‪ 85‬לא‬ ‫נתפעל לא מהם ולא מהשבעותיהם ונטל את שוטו משמאלו‬ ‫ונתנו בימינו ופנה להם עורף ויצא‪ .‬מיד החזירוהו ונטלו את ידו‬ ‫וטפחו לו עליה לשם חיבה יתירה ולשם בקשה ותחנונים והשבי­‬ ‫עוהו בשם ה׳ שיוסיף משהו‪ ,‬ולבסוף קיימו את המקח כדבריו‪.‬‬ ‫ויתיר הערל את צרור כספו ויקח לו סחורות מכל אשד בחד‬ ‫ויסע לדרכו בשלום‪ .‬וקריינדיל טשארני ובעלה עמדו למנות‬ ‫שנית את הכסף שפדו וישמחו מאוד כי דאו כי יש בידם כמעט‬ ‫כדי לשלם לשר העיר שכירות החנות לשנה הזאת‪ .‬וישיתו עצות‬ ‫בנפשם להשיג גם את הכסף החסד להם עוד או על ידי בקשת‬ ‫״גמילת חסד‪ ,‬או בהלואה ברבית‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪ ,‬וכן עשו‪.‬‬ ‫ועוד ביום ההוא בין מנחה למעריב נתלבשה קריינדיל טשארני‬ ‫במלבוש היופ״ד‪ 56.‬שלה וכרכה ראשה בסודר משי של שבת‬ ‫ותשת את עדיה‪ 57‬עליה ותעל אל חצר שר העיר ותשם את‬ ‫הכסף לפניו שמחה ולבה דוי ותחדש את הקשר על להבא‪58‬‬ ‫כמתכונת השנה הזאת‪ .‬ותשאף דוח ותבוא אל חנותה ושם מנשה‬ ‫חיים בעלה יושב לפני השולחן מנמנם על גבי ספר‪ .‬נתעורר‬ ‫מנשה חיים לבואה וקריינדיל טשארני אמרה שכבר הגיע זמן‬ ‫נ* על פי ה כ תו ב בי ר מי ה ח׳ ב״ב ‪ :‬״ הצ רי אין בגל עד״ וג ר‪.‬‬ ‫“ כלו מ ר‪ ,‬מ ה י ש להם ל הפ סיד‪ .‬על פי ה כ תו ב ב איו ב ט״ז‪ ,‬ו׳ וי״ א‪ ,‬כ׳‪.‬‬ ‫" כינוי ב פי הי הודי ם ל מי ש אינו בן ב רי ת‪ ,‬על שום ש אינו ני מו ל‪.‬‬ ‫• * ביי די ש‪ :‬בגד ע ליון קצר ש מ ת ע טפו ת בו הנ שי ם‪ ,‬ו הו א ב די ד כלל‬ ‫מלבו ש של שב ת‪.‬‬ ‫" שמה עלי ה ת כ שי טי ה‪ .‬על פי ה כ תו ב ב ש מו ת ל״ג‪ ,‬ד׳ ‪ :‬״ול א ש תו אי ש‬ ‫ע דיו ע ליו״‪ ,‬ו עו ד‪.‬‬ ‫•* חיד שה א ת ה חוז ה ל שנה נו ס פ ת‪.‬‬

‫סגירת החנות שכבר כלתה דגל מן השוק ואין לצפות עוד‬ ‫לשום קונה‪ .‬יצא מנשה חיים כדרכו לדאות שמא עדיין לא‬ ‫נסגרה חנותו של בעל דבב!‪ ,1‬והיה כי יקדה קונה ויסור חלילה‬ ‫אל שונאו‪ .‬וקריינדיל טשארני‪ ,‬עייפה ויגעה מאוד ממרוצת היום‬ ‫הקשה‪ ,‬ישבה על הכסא לפוש קצת ולא זזה משם שעה מועטת‪,‬‬ ‫משום שלא היה ביכולתה ממש לקום על דגליה‪ .‬כה עברו רגעים‬ ‫אחדים עד כי שב דוחה אליה ותעיף עיניה על פני החנות‬ ‫ותצעק צעקה גדולה ומרה כי כל הארונות ריקים והארגזים‬ ‫והתיבות נתרוקנו לגמרי אין בהם כל מאומה‪ .‬ותקרע את לול­‬ ‫אות בגדה ותמטיר קללות נמרצות על ראש מנשה חיים על‬ ‫קדקד בעלה הבטלן כי נשתקע בשינה רשלנית כאשר הלכה‬ ‫לפרוע חובה ונתן מקום לגנב להריק את כל הכלים‪ .‬וכל כמה‬ ‫שמנשה חיים נשבע ועומד שלא הסיח דעתו מן החנות אפילו כל‬ ‫שהוא לא הועיל לו כלום‪ ,‬שהלשון כיון שהיא פותחת לקלל‬ ‫שוב אינה פוסקת‪ .‬וקריינדיל טשארני הוסיפה קללה על קללה‬ ‫ותתיפח מרה וכי למחולות נשאתי את רגלי או לשים בפוך‬ ‫פניי‪ ,5‬ללכת אל משתה עדנים ז הלא למענך למענך בטלן‬ ‫הלכתי כדי שלא יתמוטטו מזונותיך ואתה כגולם תשב ולשמור‬ ‫את יגיעי לא יכולת? אוי יהודים‪ ,‬למה ברא לך אלקים עינים‪,‬‬ ‫וכי רק כדי שתראה את עמלי ואת האוכל שאני מגישה לך‬ ‫בזיעת אפי ובחלבי ודמי? באותה שעה נשתתק מנשה חיים‬ ‫והושחרו פניו כשולי קדירה ונתעלמה ממנו משנה מפורשת‬ ‫מעשי ידיה של אשה לבעלה‪ ,60‬ולא ענה לה דבר‪ ,‬ותצק לו עוד‬ ‫יותר‪ ,‬אבל מיד תשש כחה כח נקבה ולא יכלה לקללו עוד‬ ‫וחמת קריינדיל טשארני שככה‪ .61‬ומנשה חיים לקח את צרור‬ ‫המפתחות ויצא אחר אשתו ויסגור את החנות דלתים ובריח‪.‬‬ ‫על פי ה כ תו ב ב מל״ ב ט׳ ל׳ ‪ :‬״ות שם בפוך עיני ה״‪.‬‬ ‫‪ • 0‬מ שנ ה כ תובו ת‪ .‬פרק ו׳ מ שנ ה א׳'‪ .‬כלו מ ר — כל מל אכ ה שעו שה א שה‬ ‫וכל שכר שהי א מ שתכרת שיי כי ם ל ב על ה‪.‬‬ ‫“ ע ל פי הכ תו ב באסתר ז׳‪ ,‬ח׳ ‪ :‬״ו ח מ ת ה מלך שככ ה״‪.‬‬

‫אז התיפחה קדיינדיל טשארני שנית ותשפוך מררתה לפניו‬ ‫ותאמר זהו שאומרים הבריות משנגנב הסום סוגרים דלתות‬ ‫האורווה‪ .‬בטלן בטלן‪ ,‬לשם מה אתה סוגר והחנות ריקה ז‬ ‫תוך כדי דיבור קפצה והפשילה לאחוריהם שולי בתי ידיה‬ ‫שנשתחקו והתחילה בוחנת ובודקת כל מנעול ומנעול אם נסגר‬ ‫כל צרכו ונפטרה והלכה לביתה‪ .‬ומנעול הברזל השחור תלוי‬ ‫ויורד על פי הפתח שנשבץ מפתי כפור וקפאון צהבהב וכהה‬ ‫ועכור כשן זו של נחש שכבר נטף כל רעלה הימנה‪.‬‬ ‫הבוקר אור ומנשה חיים וקריינדיל טשארני קמו משינה זעומה‪.‬‬ ‫ותקח האשד‪ .‬את מפתחות החנות ואת סידורה העבה ותמלא‬ ‫את הסיר גחלים ופרשה לדרך ארץ‪ 62‬כי מי יודע אפשר‬ ‫ויזמינו לה מן השמים בעוד בוקר קונה הגון או מציאה טובה‪,‬‬ ‫ותלך לפתוח את החנות‪ .‬ומנשה חיים נטל טליתו ותפיליו‬ ‫ונשמט לבית המדרש להתפלל ולשמוע דבר ה׳‪ .‬ויהי כאשר פת­‬ ‫חה פתח החנות ותרא האשד‪ .‬כי החנות ריקה ודבר כמעט אין‬ ‫בארונות ותזכור יום אתמול כי עבר בפחד ובהלות‪ .‬ותדע פשר‬ ‫הדבר כי מכר מכרה רבי סחורותיה לבן כפר אחד‪ .‬מיד שלחה‬ ‫בחשבון כפיה והנה כי כן הוא‪ ,‬כי עלה סכום הכסף שקבלה עם‬ ‫שויין של הסחורות‪ ,‬אך פרוטה אין בכיסה‪ .‬ותעמוד האשד‪.‬‬ ‫משתאה כי חשבונותיה ועיניה נמצאו מכחישים אלה את אלה‪,‬‬ ‫היינו החשבון חשבון והחנות ריקה‪ .‬עוד היא מפשפשת במע­‬ ‫שיה נבקע כשחר לבה‪ ,‬כי זכרה כי את כל מכסת הפדיון ועוד‬ ‫נוספות לו הביאה אמש אל גנזי הפריץ‪ ,‬על כן מלאה תוגה ורו­‬ ‫חה חלחלה ומצוקה‪ .‬ותדע כי נקי מנשה חיים ואין בו דופי‪ ,‬ומיד‬ ‫נתכפר פגמו ונמתק חרון אפה ותשפוך דמעות בתוך סידורה‪.‬‬ ‫ואל שדי הרך את לבה‪ ,‬ולא יספה לשים עוד תפלה בבעלה‪,63‬‬ ‫כי במה נחשבה היא בלעדיו חם ושלום‪ ,‬סוף סוף אינה אלא‬

‫״ הלכה לעסוק במסחר‪.‬‬ ‫י• לגנ‪ 1‬ת‪ .1‬על פי הכ תו ב ב איו ב כ״ד‪ ,‬י״ ב ‪ :‬״ו אל‪ 1‬ה לא י שים תפלה״‪.‬‬

‫אשה‪ ,‬חמת מלאה עוונות ופשעים‪ ,84‬ערומה מכל מצוה‪ ,‬ובמה‬ ‫תזכה את אדחה לפני שוכן מדום בבוא יום פקודתה בלעדי‬ ‫אישה שיחיה‪ .‬הנה הוא יושב עכשיו בבית המדרש ומתפלל ועוסק‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬ולמי כל חמדת מנשה חיים‪ ? 65‬הלוא לה‪ .‬אפילו‬ ‫כוס חמין לא הכינה לו והוא יצא לצנה אליבא ריקנא‪., 6‬‬ ‫וקריינדיל טשארני נרתעה לאחוריה והזיזה ממנה והלאה את סיר‬ ‫הגחלים שהתחילו מתלהבות ולוחשות כאילו מגישה היא אותו‬ ‫לאחד שעומד לפניה‪ .‬ומה היא עושה בשבילו באמת ? מה היא‬ ‫עושה בשבילו? ממש לא כלום‪ .‬ואפילו קדיש לא ילדה‪ 67‬לו‬ ‫והרי הוא שרוי בחטא בגללה‪ .‬עשר שנים‪ ,‬עשר שנים‪ ,‬ואף על פי‬ ‫כן לא יגרשנה חלילה ולא ישלחנה מעל פניו‪ ,‬ומנשה חיים מה‬ ‫הוא כי תלין עליו‪ .‬ודמעותיה החמות נשרו על גבי סיר הגחלים‬ ‫הרותחות והיו לוחשות ומפעפעות‪.‬‬ ‫ומנשה חיים חזר מבית התפילה‪ .‬כעני בפתח עמד על סף החנות‬ ‫ולא העיז אפילו לנער את פתי השלג מעל גבות עיניו‪ .‬סוף‬ ‫סוף התגבר כאיש ונכנס ותלה תיק טליתו ותפיליו על היתד‪.‬‬ ‫וכשראתה קריינדיל טשארני את מנשה חיים בעלה עומד‬ ‫לפניה בכה בלאט לבה ותמח בסתר דמעותיה‪ .‬ותוך כדי רגע‬ ‫התקינה קומקום מים ותשפתו על גבי סיד הגחלים‪ .‬ותער מן‬ ‫הקומקום אל כלי אחר מעט מים שנתחממו ותגישם לבעלה‬ ‫ותדבר אליו רכות‪ ,‬ותאמר טול ידיך ומעוד את לבך ואכול פת‬ ‫שחרית כי לא בא אמש אל פיך דבר‪ .‬ומנשה חיים אף כי נפשו‬ ‫עליו תאבל ורעבונו חלף מדאגה ויגון לא המרה את פיה כדרכו‬ ‫*•על שום שנ שי ם פ טו רו ת מכ מ ה וכ מ ה מ צוו ת ב תורה כגון צי צי ת‪,‬‬ ‫ת פי לין ו עוד‪ .‬ל פי כך ז כויו תי הן מו ע טו ת מ של הג ב רי ם והם שזוכי ם ל הן‬ ‫במקו ם בגן ע דן לעול ם ה ב א‪ .‬וזו כוונ ת המ שך הד ברי ם‪.‬‬ ‫״ ״ רכו שו״ ב תורה ו מ צוו ת‪ .‬על פי ה כ תו ב ב ש מו אל א׳ ט׳‪ ,‬כ׳ ‪ :‬״ו ל מי‬ ‫כל ח מד ת י שראל‪ ,‬הל א ל ד׳ ו גו׳‪.‬‬ ‫*• אר מי ת ‪ :‬על ל ב רי קן‪ ,‬בל א ל טעו ם כלו ם‪.‬‬ ‫" כ אן ה כוונ ה ל בן זכר‪ ,‬שי א מ ר א ח ריו ״ קדי ש״ — ה תפילה ה מיו חד ת‬ ‫שאומרי ם אחר נ פ ט ר‪ ,‬הפו ת ח ת ב מלי ם ‪ :‬״י תגד ל וי תקד ש ש מיה ר ב א״‪.‬‬

‫כי פחד מפניה‪ ,‬ויאכל וישת בכל אשד נתנה לו אשתו‪ .‬לאחר‬ ‫שעה או שתי שעות נכנם קונה לחנותם ולא מצאה קריינדיל‬ ‫טשארני לתת לו דבר מכל אשד ביקש‪ .‬ותשת עצות בלבה‬ ‫ותמהר אל חנות רעותה ותקח משם ככל אשר יבקש המבקש‬ ‫ותתן לו‪ .‬כשיצא הקונה החוצה נכנסה בדברים עם בעלה כדת‬ ‫מה לעשות להבא‪ ,‬ובאו לידי מסקנא שלעת עתה עד שישלח‬ ‫ה׳ עזרתו יקחו סחורה בעיר בהקפה‪ ,‬והיה כי יפדו מה ויטעו‬ ‫לכרך ומשם יביאו מרכולתם‪ .‬אולם אהה‪ ,‬כמה דאגות אחדות‬ ‫הפיגו את העצה הזאת מלבם כי פחדו פן יוודע בקהל רוע‬ ‫מצבם ויבולע להם‪ .‬וימהרו אל בית אחד המלוים אשר צצו בעיר‬ ‫כעשב השדה וילוו ממנו כסף ברבית קצוצה‪ ,68‬ועוד ממחרת‬ ‫הבוקר נסעה קריינדיל טשאדני לכרך ותביא משם כל אשד‬ ‫יחסר בחנותה‪ ,‬וכל הארונות נמלאו אוכל למכביר כבראשונה‪,‬‬ ‫והכל בא על מקומו בשלום‪.‬‬ ‫ואמנם מה נאוו על הלווים דברי חז״ל למה נקרא נשך‪ ,‬מפני‬ ‫שנושך וכו׳‪ .60‬כי עין בעין נחזה שכל יגיעם אכל הנשך ועוד‬ ‫ידו נטויה להזיק וגרם להם כמה וכמה דאגות ועגמת נפש ונשק־‬ ‫עו ביון‪ 70‬החובות אין יוצא‪ .‬ולמען כסות מערומי המחסור לבל‬ ‫יקופח בטחונם של המלוים בהם משכו עליהם איצטלא של‬ ‫עשירות והיו מתנהגים לעין כל כנגידים‪ .‬פזרו נתנו לאביו­‬ ‫נים‪ ,71‬לרב ולחזן שלחו מנות יפות לפורים ולשלש רגלים‪ ,‬ושו­‬ ‫מר בית הקברות היה מקבל שנה בשנה זוג תחתונים במחילה‬ ‫מידי מנשה חיים‪ .‬וקריינדיל טשאדני מצדה הוסיפה כהנה‬ ‫וכהנה יין לקידוש ולהבדלה לבית הכנסת וחתולי תינוקות לאמ־‬

‫‪ ,,‬קבו ע ה ופסו קה מרא ש‪ .‬בה שאלה ‪ :‬ר בי ת ג בו ה ה ו מופ רז ת‪.‬‬ ‫•• על פי מ א מר חז״ל במדר ש ש מו ת רבה (ל״ א ‪,‬י״ג) ‪ :‬״לא תנ שו ך א ת‬ ‫ה עני כ שם שנ שך נ ח ש א ת ה אד ם״‪.‬‬ ‫‪ '°‬בי צ ה (״ מ טי ט היון״ — תהלי ם מ׳‪ ,‬ד׳ ; ט ב ע תי ביון מ צול ה״ — שם‪,‬‬ ‫‪ 0‬״ ט‪ ,‬ג׳ )‪.‬‬ ‫״ ה רבו ב מ תן צדקה‪ ,‬על פי הכ תו ב ב תהלי ם קי״ ב‪ ,‬ט׳‪.‬‬

‫הות המקוננות‪ 72‬בלילות בבית מועד לכל חי‪ ,73‬ובכל מקום‬ ‫שמכדיזין על הצדקה בפומבי נדבת קדיינדיל טשאדני לעולם‬ ‫לא תחסר‪ .‬ולא אחת ושתים כאשר לבותיהם יהגו אימה מאין‬ ‫ישלמו למלוה דבית דדבית והנה שני אנשים חשובים נצבים‬ ‫עליהם ובידם מטפחת אדומה אפורה שחוקה מאבק מטבעות‬ ‫ופרשוה מול עיני קריינדיל טשארני כשממית‪ 74‬שפורשת‬ ‫קוריה‪ ,‬ובאין אומר ודברים תדע האשד‪ .‬כי נדבת ידה יבקשו‪,‬‬ ‫ולבה יחמץ בקרבה ועוד מעט ושפכה מררתה עליהם או גרש‬ ‫תגרשם כלה מעיניה כי אין ידה משגת להוציא פרוטה ובעצמה‬ ‫זקוקה ללוות גמילת חסד כדי לשלם את הרבית של אותה‬ ‫הפרשה‪ .‬ואולם בעוד מועד תשנה את פניה‪ ,‬תשים בשחוק עיניה‪,‬‬ ‫תסלסל שפתיה‪ .‬ובמלים רכות משמן כה תאמר לבעלה מנשה‬ ‫חיים משום מה אינך מבקש ממעלתם שיסורו לחנותנו ? אפשר‬ ‫ישבו לפוש קצת ויטעמו מן המרקחת‪ ,‬המרקחת שהכינותי‬ ‫לשעת מחלה שלא תארע‪ .‬הכנסו מכובדים שלוחי מצוד‪ .‬רודפי‬ ‫צדקה‪ .‬ועוד מלתה על לשונה יכין בעלה תיבות למושב‪ ,‬יקדם‬ ‫פניהם בכבוד וקדיינדיל טשארני תשית כף גדולה בצלוחית‬ ‫המרקחת‪ ,‬תשפוך קצת החוצה מן המתוק המתוק ועושה את‬ ‫עצמה כאילו אינה משגיחה בחשיבות של כך מפני הצורך‬ ‫להפליג בהונה‪ ,‬כמו שאמר החכם כשיצטרך העשיר לחרס‬ ‫ישבור את כדו‪ .‬הקיצור עולם שכולו טוב עולם שכולו אודה‬ ‫כאשר לא יביטו לתוכו ועולם שכולו חושך כאשד יביטו לתוכו‬ ‫אמר ר׳ ברוכ׳ל ממזביז‪ ,75‬מה נמלצו אמרות קודש‪ .‬והמכובדים‬ ‫” ע ל פי א מונ ה ע מ מי ת‪ ,‬ב או ת נ שי ם ש מ תו בלד תן ל קונן בלילו ת‬ ‫ב בי ת ה ע ל מין ו מ חפ שו ת חי תולי ם לי ל די הן‪.‬‬ ‫” בי ת ה ע ל מין‪ ,‬בי ת ה קב רו ת‪ ,‬בי ת ה חיי ם ( בל שון נ קי ה)‪ ,‬על פי‬ ‫ה כ תו ב ב איו ב ל׳‪ ,‬כ״ג‪ ,‬על שום שזה המקום ש אליו ב אי ם בסוף כל בני‬ ‫האד ם ה חיי ם‪.‬‬ ‫‪ 74‬ה כוונ ה כ אן ל עכ בי ש‪.‬‬ ‫*‪ 7‬מ ג דו לי ה ח סידו ת‪ ,‬נ כ דו של ה ב ע ש״ ט ( ר׳ ל מעל ה הערה ‪— )37‬‬ ‫ת קי״ז (‪ — ) 1757‬תקע״א (‪.) 1811‬‬

‫יסורו ההנותה ומברכים שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות‬ ‫וחסרונן‪ 76‬ונכנסים בשיחה נאה על הפרנסות שלקו וקשים‬ ‫מזונותיו של אדם ואי אפשר לכלכל אפילו עני הגון בצוק‬ ‫העתים האלה‪ .‬תמיהה קריינדיל טשארני ואומדת צוק העתים ז‬ ‫לאו דוקא‪ .‬לא כל האצבעות שוות יענה ויאמר מנשה חיים מעין‬ ‫‪0‬מך לדבריה‪ ,‬ואף היא מוסיפה ואומרת אמת שאין להכחיש כי‬ ‫דבים הם שמצבם רע רחמנא ליצלן ונאנחת לשברם וכובשת את‬ ‫אנחתה ואומרת לואי והיינו כדאים לפני מנהיגו של עולם ויהיה‬ ‫עמנו כל הימים כאשר היה עד כה‪ .‬ותוך כדי דיבור היא פותחת‬ ‫ארגז שולחנה ומקשקשת בזוזים שצבורים ועומדים לרבית‬ ‫ומוציאה מטבע יפה ומוסרת בידי מנשה חיים ליתן על ידם‪ ,‬והם‬ ‫מתפרדים באהבה ומברכים אותם ואומרים כה יתן ה׳ הלאה‪.‬‬ ‫ומנשה חיים וקריינדיל טשארני עושים עין של מעלה ואוזן של‬ ‫מעלה כביכול כאילו אינה רואה ואינה שומעת ועונים אמן‬ ‫בפנים צהובות ולבם נמס בקרבם‪ .‬אד מה תתן ומה תוסיף אונאה‬ ‫לפני הבריות אם אין אונאה לפני המקום‪ .77‬לא ארכו הימים‬ ‫ומנשה חיים ואשתו נתק פתיל מסחרם והזמן הפך עליהם בל­‬ ‫הות‪ 78‬ובל הונם ורכושם ויתרונם ופקודתם היו לברות לחצי‬ ‫פגעיו‪ ,79‬וידלו וירשו מאד מאד‪ .‬כי כאשר יפרח המזל מן האדם‬ ‫חם ושלום אין בידו לתפסו ולהטותו אליו בסוס שתופסים‬ ‫באפסר או בקונה שמחזירים אותו לחנות‪ ,‬וד׳׳ל‪.80‬‬ ‫חוץ לזה היתד‪ .‬אותה השנה שנה זעומה וארבה פרש על תבואות‬ ‫השדה ויעש בהן בלה‪ ,‬וקריינדיל טשארני שנתנה סחורה בהק־‬ ‫” ״ ש ה כ ל ״ ו כו׳ — ברכה ש מברכי ם על ד ברי ם ש אין גידו ל ם מן‬ ‫הארץ‪ ,‬בגון ב שר ו דגי ם‪ ,‬חלב‪ ,‬בי צי ם וג בינ ה ו כיו״ ב‪ ,‬וג ם על המ שקים‬ ‫חוץ מיין‪ .‬״ ב ו ר א נ פ ש ו ת ״ ו כו׳ — ברכה ש מברכי ם א ח רי אכיל ת‬ ‫דברי ם כנ״ ל‪ ,‬וכן על פי רו ת ה אילן ש אינ ם מ שבע ת ה מיני ם שנ ש תבחה‬ ‫בהם ארץ י שראל‪.‬‬ ‫' ז ל פני ה שם‪ ,‬שהרי הכל ג לוי וי דו ע ל פניו‪.‬‬ ‫*' על פי הכ תו ב ב איו ב לי‪ ,‬ט״ו ‪ :‬״ההפך עלי בל הו ת״‪.‬‬ ‫” על פי הכ תו ב ב איכה ד׳‪ ,‬י׳‪.‬‬ ‫‪ '°‬רא שי תי בו ת ‪ :‬ו די ל חכי מ א ( ב ר מיז א)‪ ,‬כלו מר‪ ,‬די לחכם בר מז שי בין‪.‬‬

‫פה לבני הכפל על מנת שיחזירו לה המעות לאחר הקציר אבד‬ ‫לה הפעם גם יתר עמלה‪ ,‬ויצא מבני בוצץ בל עשרם‪ 81‬והזמן‬ ‫קרא עליהם מועד‪ ,82‬וישוחו וימכו‪ 83‬מפני זעמו‪ ,‬כמו שבתוב‬ ‫בפנקס עדת ישורון מעשה ידי סופר הקהל האמונות על המליצה‪.‬‬ ‫הלוא כה דבריו כאש‬ ‫ה‪$‬א טל ומטר בעתם באו‬ ‫ותבור וכרמל מפניהם נכנעו‬ ‫ובקצור ה קווי ם בזוךעים נךמעו‬ ‫הה תבואות שדי מארבה נגדעו‬ ‫על כן תאבל בוצץ וךברי לעו‬ ‫‪:‬־‬

‫־‬

‫‪T :‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪l‬‬

‫{‬

‫‪V‬‬

‫‪T * i‬‬

‫״‬

‫‪ T‬־*‬

‫ג *״‬

‫‪T‬‬

‫‪v‬‬

‫•• ־ ‪I‬‬

‫• ‪T :‬‬

‫‪V‬‬

‫' ‪T:‬‬

‫ודע כי בעצם לא חסרו לקוחות תהילה לאל בחנותו של מנשה‬ ‫חיים‪ .‬אך השפע ירד בלי התאחזות‪ .84‬ובבוא אחד הקונים והח*‬ ‫נות ריקה אין בה כל מאומה אז תפן אליו קריינדל טשאדני‬ ‫בסבר פנים יפות ובטוב טעם ודעת הנעימה לו אמריה חכה‬ ‫כמעט רגע והדי אני מביאה מביתי כל אשר תבקש‪ ,‬חמאה אשד‬ ‫אין על עפר משלה‪ .‬ושעת הדחק הצמיחה בינה יתירה בלבה‬ ‫ותוך כדי דיבור קפצה והלכה אל אחת מדעותיה ובנפשה הביאה‬ ‫חצי ליטרא חמאה בריוח משהו ולפעמים ויתרה לחלוטין על‬ ‫הריוח וכל מעשיה לשם העסק בלבד‪ .‬שילם הלוקח‪ ,‬חזרה וסיל­‬ ‫קה חובה מיד‪ .‬לא שילם ולקח בהקפה‪ ,‬פרשה קריינדל טשארני‬ ‫לקרן זוית והיתה נאנחת ודואגת מאין תביא את מכסת הכסף‬ ‫לבעלת החמאה בעד חמאתה כדי שלא תקופח אמונתה בעיניה‬ ‫חלילה‪ .‬אבל אוי ואבוי לעלובה זו בשובה מחנות זרה וחצי‬ ‫הליטרא בידיה ומעט לו לקונה‪ ,‬והנה דרוש דרש האיש עוד‬ ‫•י על פי הכ תו ב ב אי כ ה א׳‪ ,‬ו׳ ‪ :‬״וי צ א מן ב ת ציון כל הד ר ה״‪.‬‬ ‫“ ה בי א עלי ה ם צרה גדול ה‪ ,‬על פי הכ תו ב ב איכ ה א׳‪ ,‬ט״ו ‪ :‬״קרא ע לי‬ ‫מו ע ד״ ו גו׳‪.‬‬ ‫י• שחו‪ ,‬נ תנ מ כו‪.‬‬ ‫** א חיז ה‪.‬‬

‫ושבה על עקב בשתה‪ •5‬והביאה עוד חצי ליטרא אחת נוספות לל‪,‬‬ ‫הכל לפי חפץ הקונה ודרישתו‪ .‬ככה תעשה קרייגדיל טשאדני‬ ‫כל הימים‪ ,‬תכלכל דבריה במשפט ומעין רבים תכסה כל סתרי‬ ‫ענותה וקותה לימים טובים מאלה‪ ,‬כאשר יאמר המליץ שיל״ר**‬ ‫דור הולך ודור בא והתקוה לעולם עומדת‪ .‬כי השט יתברך מגין‬ ‫על האדם מצד חסד והשפעתו אינה נפסקת מעולם‪ ,‬כי בכל‬ ‫דגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל‬ ‫המלאכים ולכל חיות הקודש וחותך חיים לכל חי‪ 87‬גם בעולם‬ ‫השפל‪ ,‬כמרומז בספרי אמת‪ .88‬אך צרכי הגוף רבו כמו דבו‬ ‫ואפילו רק ההכרחיות בלבד כמו אכילה ושתיה ומלבוש ודירה‬ ‫כדי לבלות ימיו ושנותיו‪ .‬ולכשיתמוטטו השמים‪ ,‬קץ לבעלי כנגד‬ ‫ים‪ ,‬כשעמודי החנות יהרסון‪ ,‬הפרנסה מאין תמצא‪ .‬והגם שקיימו‬ ‫וקבלו עליהם כמה וכמה פעמים את מאמר החכם לין בלא‬ ‫מאכל והשכם בלי חוב ‪ ,8,‬אבל אוי ואבוי להם שלא נתקיימה‬ ‫בהם מעצה זו אלא מחצית ראשונה בלבד‪ .‬וכשהשכימו ויצאו‬ ‫לפעלם והנה החובות רבו רמו רבו והמלוה דוחק והנושים נוג­‬ ‫שים והבזיונות יעופו מכל עבר וקמיטת הנפש‪ , 0‬עד אין חקר‪,‬‬ ‫וידעו מנשה חיים וקריינדל טשארני אשתו צער ומכאובים‪.‬‬ ‫אמרו חז״ל‪1‬־ בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים‬ ‫בצער מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם‬ ‫ועד סופו‪ .‬הקיצור לא היו ימים מרובים עד שהקול נשמע‬ ‫ד׳ ‪:‬‬

‫״י שו בו על ע קב‬

‫“ חזרה בבו ש ת פני ם‪ ,‬על פי הכ תו ב ב תהלי ם ע׳ ׳‬ ‫ב ש ת ם״‪.‬‬ ‫‪ *°‬המ שורר הג ר מני פ ריד ריד שילר (‪ .) 1805—1759‬הי ה מ קו בל ג ‪ 0‬אצל‬ ‫הי הודי ם ב מז רח אי רו פ ה‪.‬‬ ‫" מ ן ה פיו ט ״וכל מ א מיני ם‪ ,‬ש הו א״‪ ,‬שאומרי ם ברא ש ה שנ ה ו ביו ם‬ ‫הכי פו רי ם‪.‬‬ ‫“ ס פ רי קבלה‪ .‬כל ה מ שפט ה קוד ם מכיל מו שגי ם מ ספ רו ת ה קבלה‪.‬‬ ‫” פ תג ם ע מ מי רוו ח‪ .‬הנו ס ח ה ע ב רי מ צוי ב צוו א תו של ר׳ י הוד ה א בן‬ ‫תי בון‪.‬‬ ‫” צ ע ר הנפ ש‪ ,‬כ אי לו הי א נל ח צ ת ונ ק מ ט ת‪.‬‬ ‫‪ 1,1‬ר א ה ב רכו ת נ״ ט‪ ,‬ע״ א‪.‬‬

‫באזני הסוחרים אשד בעיר הגדולה אשר באו בברית המסחר עם‬ ‫מנשה חיים הכהן מבוצץ כי אין כסף לאדון זה‪ ,, 2‬וימשכו ידיהם‬ ‫ממנו ויעזבו אותו לנפשו כאשר עשו הנושכים והמלוים ברבית‬ ‫בעירו‪ ,‬ויהי חושך סביבותיו ותקוה להשאר על עמדתו לא דאה‬ ‫עוד‪ ,‬ושכר החנות לא היה במה לשלם‪ .‬ויצא הוא ואשתו מן‬ ‫העסק הזה בנקיון שינים‪ 93‬ובצער גדול ואת חנותו לקח אחר‪.‬‬ ‫וקריינדיל טשארני עברה על כל הקירות ותוציא את המסמרות‬ ‫ואת היתדות ותעקור את חצי פרסת ברזל הסוס אשר קבעה‬ ‫בעצם ידיה על סף החנות בבואה הנה למען ירוצו אליה הקונים‪,‬‬ ‫ועיניה האדומות מבכי ויסורים ותרעומת וכעם תעופינה אל כל‬ ‫עבר ופינה‪ ,‬אולי יש עוד דבר אחד מדבריה קטן או גדול‪ .‬ומנשה‬ ‫חיים עמד על המפתן‪ ,‬דגלו אחת על הדום רגלי אשתו ודגלו‬ ‫אחת תלויה באויר והסיר את המזוזה‪ .‬ויהי בעשותו את מעשהו‬ ‫ויפצע את ידו‪ ,‬וירד ויגש אל אחת הפנות ויכרוך את פצעו‬ ‫בקורי עכביש שאודגו על פני קירות החנות‪ ,‬ויכס את פצעיו‬ ‫מעין קריינדיל טשארני אשתו וישב אל הדלת והמזוזה לעשות‬ ‫את מלאכתו שנית‪ .‬והסוחר אשד שכר את החנות בא לראות אם‬ ‫כבר הניחו לו את מקומם‪ .‬פשטה קריינדיל טשאדני שתי ידיה‬ ‫הפצועות והמלוכלכות באבק ובחלודה‪ ,‬ותמח בחמת אפה את‬ ‫עיניה‪ ,‬ותשלך את מפתחות החנות לרגלי הסוחר ומנשה חיים‬ ‫הניף שתי אצבעותיו הפצועות למעלה זלנשק את המזוזה בטרם‬ ‫צאתו‪ ,‬וילפות את החלל הריק אשר שם היתד‪ .‬המזוזה‪ ,‬וישק את‬ ‫אצבעותיו ובשממון ויגון מיצה את פצעו‪ .‬ויצא הוא ואשתו עמו‬ ‫מן החנות לבלי שוב עוד שמה לעולם‪.‬‬ ‫הגם שנטרדו' מן העסק ונפלו למדחפות ובטלה הפרנסה ורבו‬ ‫היסורים והצרות עברו למעלה ראש לא התאוננה קריינדיל‬ ‫טשארני באזני הבריות על הלחץ והדחק‪ .‬והיתה מתגברת‬ ‫״ מאמר חז״ל ב קי דו שין ג׳‪ ,‬ע״ ב‪ ,‬על ה כ תו ב ב ש מו ת צ׳׳ א‪ ,‬י״ א ‪ :‬״וי צ ­‬ ‫אה חנ ם אין כ ס ף״‪.‬‬ ‫*״ ב רעב ובחו סר כל‪ ,‬על פי ה כ תו ב ב ע מו ס ד׳‪ ,‬ו׳‪.‬‬

‫ומשתדלת ומתאמצת בכל מאמצי כחד‪ .‬ממש שלא ליתן לשום‬ ‫עין שבעולם לראות מה שנעשה בבית פנימה‪ .‬וכשהוצרכו‬ ‫לשמלה חדשה ואין התחילו משתמשים בבגדי שבת כל ששת‬ ‫ימי המעשה‪ ,‬והיו כופין את העוני‪ 94‬תחת בגדים נאים ומחפים‬ ‫אותו שידאים‪ .‬תיפח דוחם של כל יושבי בוצץ‪ ,‬היתד‪ .‬קדיינדיל‬ ‫טשארני צווחת‪ ,‬סבורים הם כי קץ קדיינדיל טשאדני בא‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬ידאו ויבושו ויכלמו כל אויבי נצח‪ ,‬מי פה יוצא לשוק‬ ‫כה הדור בלבושו? זהו שאומר הכתוב תפוש זהב וכסף וכל‬ ‫רוח אין בקרבו‪ .95‬ומאן דלית ליה עייניף‪ ,9‬כדאמדינן בזהד‪,97‬‬ ‫עיני השכל‪ ,‬מסתכל בלבושין‪ ,‬לא כן בוצץ העיר שמלאה עינים‬ ‫כמלאך הןות‪ .98‬ואף על פי כן עושה היא את עצמה כאילו‬ ‫אינה רואה ומנענעת בראשה‪ ,‬וליצנים שבה מתממים‪ ,‬וחוטטים‬ ‫אחורי אזניהם וקורצים בעיניהם ומורים באצבעותיהם ואומרים‬ ‫הפלא ופלא‪ ,‬הרי מדרך העניות שיוצאת בבגדי פשתן קרועים‬ ‫ובלויים ומטולאים וכאן כאילו נשתנו עליה סדרי בראשית‪ .‬לא‬ ‫היו ימים מועטים עד שראו שהעולם כמנהגו נוהג‪ .‬צד היה לה‬ ‫למדת העניות מקומה בכלי מילת‪ 99‬וזימנו לה שני חורים במעיל‬ ‫ומשם היתד‪ .‬צופיה וגועה ומנוולת את פני בעליה רחמנא ליצלן‪,‬‬ ‫ומנשה חיים יוצא לשוק או למקום קדוש‪ ,‬והעניות מצפצפת‬ ‫מבגדיו‪ .‬כיוצא בזה לגבי שאר הצרכים‪ .‬כלו האוכלין שבבית‬ ‫ומזונות עוד אינם‪ 100‬ועשן לא היה יוצא מארובתה‪ ,‬היתה‬ ‫‪ , 4‬מכסי ם‪ ,‬מנ סי ם להס תיר את ה עוני ב בגדי ם נ אי ם‪.‬‬ ‫” כ תו ב בחבקוק ב׳‪ ,‬י״ ט‪ .‬ועל ה אלילי ם נ א מר כן‪.‬‬ ‫•• אר מי ת ‪ :‬מי ש אין לו עיני ם‪ ,‬עיני ה שכל‪ ,‬לר או ת ל פני מיו ת הדברי ם‬ ‫רואה רק את הלבו ש ה חי צוני‪.‬‬ ‫” כ מו ש אנו או מרי ם‪ ,‬ככ תו ב בזהר‪ ,‬ספר הי סוד של הקבלה‪ ,‬מיו ח ס‬ ‫ל תנ א רבי ש מ עון בר יו ח אי‪.‬‬ ‫*• חידוד על פי מ א מר חז׳ל ב מסכ ת ע בוד ה זרה כ׳‪ ,‬ע״ ב ‪ :‬״ מל אד ה מו ת‬ ‫כולו מל א עיני ם״‪.‬‬ ‫•• בג די מ שי‪.‬‬ ‫על דרך הכ תו ב ב תהלי ם ק״ד‪ ,‬ל״ה ‪ :‬״י ת מו ח ט אי ם מן הארץ ור ש ­‬ ‫עי ם עוד אינ ם״‪.‬‬

‫קריינדיל טשארני נוטלת פת חרבה ומפוהמה שהביאה בצער‬ ‫ובדוחק גדול אחת ליום ומשחה אותה במשרת פידות ומעשה‬ ‫מרקחת שנשארו לפליטה מן הימים הראשונים הטובים בשולי‬ ‫הצלוחית‪ ,‬והמרקחת היתד‪ .‬נכנסת במעיהם ומקרקרת‪ .‬ותחת מפת‬ ‫המשי שהתקינה קריינדיל טשארני בעודה בבתוליה בית אביה‬ ‫לא שכנו עוד החלות הקלועות היפות המסולתות החפויות‬ ‫חלמון ביצים ושומשומין מעשי ידיה להתפאר אלא שתי‬ ‫לחם שחורות שנטלה בהקפה מן הנחתום בשפיכות׳ דמים‬ ‫ממש היו מוטלות מכווצות וקודרות ובפנים מפוחמות ובמרה‬ ‫שחורה קיבלו את פני שבת המלכה‪ .‬אף על פי כן עדיין חנו של‬ ‫יורד‪ 101‬היה שוכן על פני מנשה חיים וקריינדיל טשארני אשתו‬ ‫ועל פני הבית הדל שישבו בו‪.‬‬ ‫אבל בגדו של אדם הן לא לעולם יעמוד‪ ,‬כדבר האמור כבגד‬ ‫תבלה‪ ,102‬שדרכו של בגד שהולך ובלה‪ .‬והנחתום זקוק לשלם‬ ‫בכסף מלא את קמחו שנוטל מן החנווני‪ ,‬וסתם חנוונים עיניהם‬ ‫לבצעם ישורו‪ ,‬ומי יאות בימינו אלה שיעשו צדקה בכל עת‬ ‫בסחורתו ולא ישלמו לו‪ .‬דעת לנבון נקל‪ 103‬שהתחיל הנחתום‬ ‫מונע את עצמו מתת מפתו לדל זה‪ ,‬אז גבר הרעב בבית מנשה‬ ‫חיים והמחסור הגיע למרום קצו‪ ,‬כי כן דרכו מאז כי לא יבחר‬ ‫לו משכנות מבטחים אך באוהל דל ישים משכנו‪ ,‬וכאשר צד לו‬ ‫המקום אז ישתטח ויעלה מן המסד עד הטפחות‪ .‬ומעשה ושקעה‬ ‫עליהם השמש ואותו יום ערב שבת היה ולא היה להם אפילו‬ ‫לחם חול‪ .‬הלכה ונטלה מאבני המקום והניחה אותן תחת מפת‬ ‫המשי כדי שלא ירגישו הבריות בעלבונה‪.‬‬ ‫ואמנם אם רק שלום אמת בביתו‪ 104‬של הישראלי ודאי אין מלא­‬ ‫‪ ' 01‬יו רד — מי שירד מנ כ סיו‪ ,‬אדם ע שיר או א מיד שנתרו ש ש‪ ,‬ש ע דיין‬ ‫אינו נר אה כ עני ג מו ר‪.‬‬ ‫נ״‪ ,‬מ שלי י״ד‪ ,‬ו׳‪.‬‬ ‫‪ 102‬י ש עי ה נ״ א‪ ,‬ו׳ ‪ :‬״ו ה ארץ כ בג ד ת בל ה״‪.‬‬ ‫‪ ‘04‬רו מז ל אגד ת חז״ל הידו ע ה ( שבת קי״ ט‪ ,‬ע״ ב)‪ ,‬על שני מל אכי ם‬ ‫ש מלווי ם לאדם בליל שב ת מ בי ת הכנ ס ת ל בי תו ; שי מ שה י סוד לז מר ‪:‬‬ ‫״ שלום עליכ ם מ ל א כי ה שלו ם״‪.‬‬

‫כי השלום באים עמו בטרוניא חם ושלום על שום שעשה שבתר‬ ‫חול‪ .‬לא כן גופו של האדם שקרוץ מחמר עכור ואינו מתרצה‬ ‫ואינו מתפייס עד שיתנו לו די מהסורו‪ .‬והרעב לכיס ריק‪,‬‬ ‫הוי אחי ורעי‪ ,‬כאש לנעורת‪.‬‬ ‫בקיצור המה כשלו ונפלו וירדו פלאים עד כי גאו מי המבוכה‬ ‫ולא ידעו מה לעשות‪ .‬ויאמר מנשה חיים אל קריינדיל טשארני‬ ‫אשתו הבה ואחישה לנו מפלט מעט בעבודת המלמדות‪ .‬להיות‬ ‫שדכן לא היה יכול כי לא ידע מנשה חיים להפיח כזבים‪,‬‬ ‫ולעשות במלאכות‪ ,‬ידיו לא נסו באלה‪ .‬ואפילו העוסק במלאכה‬ ‫מה שכרו? הן מיגיע כפים‪ ,‬אולי תרוויח מים לנטילת ידים‪.105‬‬ ‫אולם קריינדיל טשארני פתחה את פיה באנחה ואמרה אל מנשה‬ ‫חיים אישה אוי לנו כי נשארנו בחנות ולא עזבנוה כמו דוה‬ ‫בשעה שהעלו את דמיה‪ .‬אלמלא אותו רשע תיפח רוחו שירד‬ ‫לחיינו והביא אותנו לידי תאות הנצחון לא באה עלינו כל‬ ‫הצרה הזאת‪ .‬הקצר קצרה ידינו למצא חנות מיוזנת‪ 106‬אחרת?‬ ‫אבל שכלו של אדם מאחר לבוא כמכבי האש לאחר הדליקה‬ ‫ושוב אי אפשר לתקן את המעוות‪ .‬ויפה אמר בעל העקידה‪107‬‬ ‫בעוד שהחבל בידך משוך פרתך‪ .‬והדעת בלי עושר כנעלים בלי‬ ‫רגלים‪ .‬ולפי שרוצה אשה בקב וחנות מתשעה קבין ומלמדות‪*107‬‬ ‫לא הלכה אחרי עצת אישה ולא היתד‪ .‬דעתה נוחה כל עיקר שיהא‬ ‫מנשה חיים בעלה מלמד‪ ,‬ומיד סכסכה עצתו ובלבלה מחשבתו‬ ‫ונכנסה לתוך דבריו ואמרה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫עולמנו לא מצינו מלמד חוזר לפרקמטיא‪ ,108‬וכל המקטין עצמו‬ ‫על דברי תורה הבריות מקטינין חשיבותו‪ .‬ותמאן האשה‬ ‫ג ״' בלעג ‪ :‬אבל לא שום דבר ל אכיל ה ממ ש‪.‬‬ ‫•‪ '°‬מל א ה ד ב רי מזון‪.‬‬ ‫‪ 107‬ר בי יצחק עראמה‪ ,‬מ ח כ מי ספרד בדו ר הגי רו ש‪ ,‬מחבר הספר ״ ע קי ­‬ ‫ד ת יצח ק״‪ ,‬ד ר שו ת פי לו סו פיו ת על פר שת ה ש בו ע‪.‬‬ ‫‪7‬״‪ *1‬על פי מא מר חז״ל י דו ע‪ .‬כלו מ ר‪ ,‬מ ס תפ ק ת ב מו ע ט ו בל בד שי ש לה‬ ‫חנו ת‪ ,‬ו מ עדי פ ה זו מן ה מל מדו ת‪.‬‬ ‫י " סחורה‪.‬‬

‫קרייגדיל טשארני לשמוע בקול מנשה חיים‪ .‬ומה עשתה‪ ,‬חיזרה‬ ‫על כל קרוביה ועשתה מה שעשתה עד שמצאה לה תומכים‬ ‫וסועדים‪ ,‬ויאמינו בה אנשי בוצץ ויתנו לה סחורה מכל אשר‬ ‫בחרו בהקפה ובתשלומין לשעורין ולשבועות והתקינה לה‬ ‫מעמד בשוק‪ 105‬כאשר תעשינה הנשים הצובאות בשוק‪ .‬ומנשה‬ ‫חיים עומד על גבה עוזר כנגדה‪ .‬וקריינדיל טשארני זכרה‬ ‫ימים מקדם כאשר ישבה בחנותה כאחת הנגידות שרתי בסחו­‬ ‫רות‪ ,110‬ויצר לה מאוד כי ראתה את שפל מצבה ותחפש עלילות‬ ‫לה במה להיטיב ארחות פרנסתה ותאמר הלוא ראה תראה‬ ‫מנשה חיים אישי כי נשנו״‪ 1‬אלקים כמו אז כן עתה‪ .‬הנה‬ ‫אנחנו עשינו כל מה שידינו מגיעות‪ .‬פתחנו בחנות וסיימנו‬ ‫במעמד שבשוק וגם מזה וגם מזה לא ראינו טובה‪ .‬אפם לריק‬ ‫יגענו ועמל קצרנו‪ ,‬ורק למען שיתי את יתר כחותי נסינו בזה‪,‬‬ ‫אך העלתה לנו ארוכה? אין זאת כי אם הבורא יתברך לא‬ ‫יחפוץ כי נאכל מיגיע כפינו ככל איש מישראל‪ ,‬ועתה אין‬ ‫לנו אלא לבוא חם ושלום לידי מתנת בשר ודם‪ .‬ככה דברה‬ ‫האשד‪ .‬ודמעתה על לחיה‪ ,‬ומנשה חיים מה יענה אחריה ? באותה‬ ‫שעה עמד מנשה חיים‪ ,‬הוי‪ ,‬לא עליכם כל עוברי דרך החיים‪,112‬‬ ‫כאילו בעט בו דיקרנוסא‪ ■13‬הממונה על הפרנסה ומיד נפלו‬ ‫עליו אימתה ופחד ופניו כסו בושה כי נזכר מעשה הרב‬ ‫מקוזניץ‪ 114‬והגנב‪ ,‬ויחשוב אין זה כי אם יש כאן רמז מן‬ ‫השמים‪ ,‬כי למה זה לא זכר כל הימים את המעשה הזה ועתה הה‬ ‫עתה אין רגע אשר לא יזכור את המעשה הזה‪ .‬ואתה אישי‬ ‫הקורא‪ ,‬אם לא ידעת או לא שמעת את המעשה הנפלא הזה הט‬ ‫י ‪ ‘,‬דו כן פ תו ח ול א חנו ת ב בנין‪.‬‬ ‫על דרך הכ תו ב ב אי כ ה א׳‪ ,‬א׳ ‪ :‬״ שר תי ב מ דינו ת״‪.‬‬ ‫‪ 1,1‬ש כ ח או תנו‪ ,‬מגז ר ת נ׳ ש׳ ה׳‪ .‬וראה בר א שי ת מ׳ א‪ ,‬נ׳ א‪.‬‬ ‫על דרך הכ תו ב ב אי כ ה א׳‪ ,‬י״ ב‪.‬‬ ‫* “ על פי הקבלה — ה מל אך ה מ מונ ה על הפ רנ סה‪.‬‬ ‫ר׳ י שראל ה מגי ד מ קוזני ץ‪ ,‬מג דו לי ה ח סידו ת‪ ,‬תל מידו של ה מגי ד ר׳‬ ‫ד ב בר מ מז רי ץ‪ ,‬תל מיד ה ב ע ש׳ ט‪.‬‬

‫אזניך ושמע ותמצא נחת‪ .‬מעשה פעם אחת בא אצל המגיד‬ ‫הקדוש מקוזניץ זי״ע אחד מגדולי החסידים מופלג גדול בתורה‬ ‫ומדוכא בעניות וביקש ממנו עצה באיזה אופן יפרנס את בני‬ ‫ביתו? השיב לו הרב המגיד רואה אני שאין לד שום מזל‬ ‫להרויח בשום מסחר שבעולם‪ ,‬אלא ענין אחד יש ובזה מזלך‬ ‫נפלא להשיג עושר רב‪ .‬ויותר לא אמר לו הרב‪ .‬אמר לו החסיד‬ ‫בבקשה מקדושתו יגלה נא לי טיב הענין‪ .‬אמר לו הרב ומה‬ ‫יהיה לכשאגלה לד‪ ,‬יודע אני שלא תאבה בשום אופן לעסוק‬ ‫בכך‪ .‬אמר לו החסיד מחמת דוחקי ודאי לא אמנע ממנו‪ .‬אמר‬ ‫לו הרב הבה ואגלה לד‪ ,‬ידוע תדע שמזלך נפלא בגניבה‪ .‬עמד‬ ‫החסיד כמשתומם ואמר איד אבה בזה וזה נגד רצון הבורא?‬ ‫אמר הרב אמרתי לך שבודאי לא תאבה ולא תשמע‪ .‬אבל רואה‬ ‫אני שאין לך שום מזל לשום עסק לבד בעסק הגניבה מזלך‬ ‫נעלה הפלא ופלא‪ .‬הלך החסיד לביתו בפחי נפש וגבר בו דוחק‬ ‫העניות עד שעברו עליו כמה ימים בלי לחם ואשתו ובניו‬ ‫גועים ובוכים עד כלות נפשם‪ .‬נתיישב החסיד בדעתו ואמר הרי‬ ‫פקוח נפש דוחה איסור מיתה ולמה לא ידחה איסור גניבה שהוא‬ ‫קל מזה‪ .‬והלך בפחי נפש בלילה ההוא ופתח חנות אחת וגנב‬ ‫זהוב אחד וקנה לו לחם להחיות נפשו ונפש אשתו ובניו‪ ,‬ובדעתו‬ ‫היה כאשר ירחיב ה׳ את גבולו יחזיר הזהוב לבעל החנות‪.‬‬ ‫למחר כאשד בא בעל החנות וראה שהפתח פתוח צווח בקול מר‬ ‫נדלדלתי נדלדלתי‪ .‬כשנכנס לתוך החנות וירא והנה כל הסחורה‬ ‫בשלימות נתפלא מאוד‪ .‬עד שנגש לארגז מעותיו והנה אף הוא‬ ‫פתוח‪ .‬חזר וצווח אוי נדלדלתי‪ ,‬שהיה שם ממון הרבה ודי לו‬ ‫לגנב בזה כי על כן סילק ידיו מן הסחורה‪ .‬כיון שראה שאף‬ ‫המעות בשלימות ולא חסר אלא זהוב אחד נתפלא מאוד ובכל‬ ‫העיר פלא ויהי לפלא‪ .‬פרנס החסיד את עצמו ואת ביתו בלחם‬ ‫כמה ימים בדוחק גדול ובלבד שלא ימותו ברעב עד שאזל‬ ‫הלחם‪ .‬וישב עוד כמה ימים בלי לחם ואימץ את לבו והלך‬ ‫ופתח עוד חנות אחת וגנב עוד זהוב אחד וקנה בעדו לחם‪ ,‬כן‬ ‫עשה כמה וכמה פעמים עד שהיה לפלא בעיני כל בני העיר‬

‫מה זה שאין רצונו לגנוב אלא זהוב אחד בלבד‪ .‬והעמידו‬ ‫שומרים נגד בל חנות וחנות‪ ,‬אבל אי אפשר היה להשיגו‪ ,‬באשר‬ ‫אמד הרב המגיד מקוזניץ שבענייני הגניבה מזלו נעלה‪ .‬באה‬ ‫השמועה לשר העיר ונתפלא השר מאד‪ ,‬הגם שעל בל חנות וחנות‬ ‫שומרים רבים ואף על פי כן אי אפשר לתפסו‪ .‬מה עשה אותו‬ ‫שר‪ ,‬קם והלך בעצמו לשמור חנויות העיר ושמר כמה לילות ולא‬ ‫השיגו מחמת שעדיין היה לו לאותו חסיד לחם צד ולא יצא‬ ‫לגנוב את הזהוב‪ .‬ורק כשכלה הלחם יצא שוב כדרכו לגנוב‬ ‫הזהוב‪ .‬ובכל לילה ולילה השר מתהלך בין החנויות לדעת מי‬ ‫הגנב*‪ 11‬והשומרים עומדים לשמור בעין פקוחה כל חנות וחנות‪,‬‬ ‫ובכל זאת פתח החסיד חנות אחת לגנוב הזהוב והשומרים לא‬ ‫ראו ולא שמעו‪ .‬אך השר ראה כאשר פתח את החנות ונטל‬ ‫זהוב אחד מתוך הארגז‪ .‬תפסו השר ואמר אתה הוא הגונב את‬ ‫הזהובים‪ .‬והשר היד‪ .‬מלובש בגדים פשוטים כדי שלא יכירנו‪.‬‬ ‫ויאמר לא אעזבך ולא ארפך‪ ,‬נלכה לשר העיר ונראה מה יחרץ‬ ‫משפטיך‪ .‬הפציר בו החסיד שיעזבנו שהיה לו בזיון גדול כי‬ ‫מגדולי העיר היה ואמר לו הן אדוני רואה שאיני גנב ח״ו‪116‬‬ ‫כדרך הגנבים שהרי איני נוטל אלא זהוב אחד בלבד מן החנות‬ ‫הגם שיש בכחי להוציא כל הכסף וכל הסחורה‪ ,‬ובאמת אין‬ ‫דעתי כלל לגנוב אלא מצד דוחקי‪ ,‬וכאשר השם הרחמן ירחיב לי‬ ‫שלם אשלם כל הזהובים בתכלית השלימות‪ .‬אמד לו השר שוב‬ ‫אין לך המלטה‪ 117‬מידי אלא מוסרני אותך בידי שר העיד והוא‬ ‫הטוב בעיניו יעשה‪ .‬התחיל אותו חסיד בוכה ומפציר בו מאוד‪.‬‬ ‫אמר לו השר רואה אני שמזלך גדול מאוד בענין הגניבות‪ ,‬הנה‬ ‫אם זה תעשה אוציאך חפשי‪ .‬הנה שר העיר זכה היום בהגרלה‬ ‫הגדולה מענגלנ״ד במה מיליון והארגז שהכסף טמון בו עומד‬ ‫נ ״ ע ל דרך הכ תו ב באסתר ב׳‪ ,‬י״ א ‪ :‬״ובכל יו ם ויו ם מ רדכי מ תהלך‬ ‫ל פני‪ ...‬לדע ת א ת שלום אסתר״ ו גו׳‪.‬‬ ‫• “ ר א שי תי בו ת ‪ :‬וז׳ ם ו׳ שלו ם ; ח׳ ס ו׳ ח לי ל ה‪.‬‬ ‫'‪ 11‬א פ ש רו ת ל הי מל ט‪.‬‬

‫תחת מטתו וחלון קטן יש ובעדו אפשר לך להגיע אל החדר‬ ‫פנימה‪ ,‬ואם תביא את המטמון הזה נחלקהו בינינו שוה בשוה‪.‬‬ ‫התחיל החסיד גונח מלבו ובוכה במר נפשו ואמר אדוני רואה‬ ‫שאיני גנב שהרי איני לוקח אלא זהוב אחד בלבד ובידי לגנוב‬ ‫כל מה שבחנות‪ .‬אמר לו השר אם אתה שומע לדבר מוטב‬ ‫ואם לאו הריני מוסדר בידי השר‪ ,‬והוא יעשה בך כל מה‬ ‫שלבו חפץ‪ .‬וירא החסיד כי אין לו שום המלטה מידו ובשברון‬ ‫לבו היה מוכרח להסכים גם לזה‪ .‬הלך עם השר ודאה את‬ ‫החלון ונכנס בעד החלון לחדר אשר שם המטמון‪ .‬ומיד יצא‬ ‫החוצה ואמר ברוך השם שהציל אותי מהגניבה הגדולה הזאת‪.‬‬ ‫תמה השר ושאל היאך? אמר לו החסיד כי שמעתי שיחת‬ ‫משרתיו מדברים זה עם זה‪ ,‬אחד אומר לחברו שמור נא את סם‬ ‫המות היטב‪ ,‬כי בבוקר ינתן בצלוחית הטיי״א שלו והיה‬ ‫המטמון לנו‪ ,‬כי אין בעיר יודע דבר כי זכה בגודל‪ .‬על כן דעתי‬ ‫שנלך תיכף להודיע כל זה להשר כדי שלא ישתה ח״ו בבוקר‬ ‫מסם המות ובודאי יעשיר אותנו עושר רב‪ .‬כיון ששמע השר כך‬ ‫נתחלחל מאוד ויאמר לד לד לביתך בשלום רק את כובעך תן‬ ‫לי‪ ,‬ונטל כובעו והחסיד הלך לביתו בשמחה רבה כי ניצל‬ ‫מהגניבה הגדולה‪ ,‬ואף השר הלך לביתו ולא היה יכול לישון כי‬ ‫לבו מקשקש כפעמון‪ .‬וכאור הבוקר אמר למשרתיו שיתנו לו‬ ‫הטיי״א ומיד נתנו לו כי היה מוכן ועומד‪ .‬כאשר הגישו לו‬ ‫הצלוחית אמר למשרת שתה אתה‪ .‬ולא אבה המשרת לשתות‬ ‫בשום אופן‪ .‬וידע השר כי דברי החסיד כנים ויתן מן המשקה‬ ‫לכלבו‪ ,‬וכאשר בא חצי המשקה בפיו מיד נפל מת‪ .‬ויעש השר‬ ‫משפט למשרתיו ובעוד בוקר שלח אחרי גדולי העיר והראה‬ ‫להם הכובע ויאמר להם הכירו נא למי הכובע הזה ז ויאמרו‬ ‫מכירים אנו את בעל הכובע‪ .‬ויען להם ויאמר זה הוא גונב‬ ‫הזהובים‪ ,‬ויענו כולם פה אחד ויאמרו אדוננו השר אי אפשר‬ ‫הדבר‪ ,‬כי איש כשר וישר הוא וגם חכם גדול הוא מיחסני ארץ‪.‬‬ ‫ויאמר אליהם מהרו וקראו לי את_האיש ויבוא אצלי‪ .‬מיד שלחו‬ ‫אחריו ויבוא בשברון לבו‪ .‬ויאמר לו השר מכיר אתה את הכובע‬

‫הזהו ויאמד שלי הוא אדוני‪ .‬ויאמר לו השר ידידי הנה כפי‬ ‫שגדולי העיר סיפרו לי ממהותך פלא הוא דבר גניבותיך את‬ ‫הזהובים כי רחוק אתה בתכלית הריחוק ממהות גנב‪ .‬אבל דואה‬ ‫אני בחוש שזהו מן השמים כדי שתצילני מהמות המר‪ .‬מיד שח‬ ‫כל אותו המאורע ואמר ראוי היה שכל הכסף הרב אשר זכיתי‬ ‫בגורל יהא כולו שלך כי די לי שהצלתני ממות‪ ,‬אך אם רצונך‬ ‫הבה ונחלק בשוד‪ .‬לחצאין‪ ,‬ונתן לו חצי המטמון הגדול‪ ,‬ומחצה‬ ‫זו היתד‪ .‬כמו מיליון שטדלינ״ג‪ .‬והחסיד שילם בכל החנויות את‬ ‫כל הזהובים שגנב בטובה‪.‬‬ ‫ועתה ידידי הקורא אלכה ואשובה אל אישי הראשון•‪ 11‬ונשים‬ ‫מעיינינו במנשה חיים הכהן ובקריינדיל טשארני אשת בריתו‬ ‫ונראה מה יעשה בהם‪ .‬ויהי כאשר הזכיר מנשה חיים את ענין‬ ‫המאורע הנ׳׳ל באזני זוגתו נתכווצה לשונו ממש ונסתלק הימנו‬ ‫הדיבור ושניהם עמדו נפעמים ודבר אין בפיהם‪ .‬אותה שעה‬ ‫נשאו קל וחומר‪ 9‬״ בעצמם‪ ,‬ומה גניבה שהיא עבירה חמודה‬ ‫וענשה מרובה דוחה את הבושה‪ ,‬ולא עוד אלא שנתגלגלו רחמי‬ ‫שמים על ידה‪ ,‬קל וחומר לבקש נדבה בשעת הדחק שהיא מצוה‬ ‫גדולה לעושיה שדוחה את הבושה ורחמיו יתברך קרובים לבוא‪.‬‬ ‫ודאי גזירת ההנהגה הוא שחיותנו וצרכינו יהיו תלויין באחרים‬ ‫ואם גזירה היא נקבל‪ .‬ובעצם אין בזה שום פגם חס ושלום‪,‬‬ ‫העיקר רק העשייה ולשים שורש הבטחון מעומק הלב בבורא‬ ‫יתברך‪ .‬והנה בהיות ענייני הפרנסה מטרידים והזמן רעוע‬ ‫והשעה דוחקת ילוד אשה איך יפקיע עצמו ממדת היכולת ח״ו י‬ ‫וקריינדיל טשארני הוסיפה ואמרה בוא וראה פלוני שעשיר‬ ‫הוא ונכסיו מרובים אף על פי כן נוהג הוא כל שנה לילך‬ ‫למקומות שאין מכירים אותו מחזר על הפתחים ובונה עליותיו‬ ‫‪ 111‬ר׳ הו שע ב׳‪ ,‬ט׳‪ .‬כלו מ ר‪ ,‬נ חזו ר אל הגי בו רי ם ה עי ק ריי ם של סי פו רנו‪.‬‬ ‫״״ ב תל מוד וב תו ר ת ה הגיון — דרך להסי ק מן הד ב ר הקל א ת המסק ­‬ ‫נו ת לדבר ה חמור מ מנו ‪ :‬אם בדב ר הפ שוט או הקל אנו נו הגי ם כך‪,‬‬ ‫בדבר ה חמור — לא כל שכן ! וכן ל הפך‪ .‬קל ו חו מר הוא אח ת ה״ מי־‬ ‫דו ת״ שה תורה נדר ש ת ב הן‪.‬‬

‫כמו רמים‪ ,120‬ואנחנו דלים וריקים שאין לנו אפילו פסולת‬ ‫שולחנו נשב ספונים בבית ו לא כן אישי‪ ,‬אלא לך ועשח אולי‬ ‫ידחם‪ -‬בעל הרחמים ויעש עמנו חסד ולא נגוע ברעב ויחזירנו‬ ‫לחנותנו ויפרקנו מכל צרותינו‪ ,‬ולכשירחיב נשיב לעניים כפל‬ ‫כפליים‪ .‬הלוא ראה תראה מנשה חיים שכבר כלו כל הקצים‬ ‫ממש וחרב חדה מונחת על צוארנו‪ .‬אלקים יודע ועד כי כל עוד‬ ‫יכולתי נלחם נלחמתי עם המחשבה הזאת‪ .‬ומשואת פתאום באה‬ ‫על קריינדיל טשארני ולא יכלה‪ .‬לדבר עוד ומדת המרירות‬ ‫התחילה שופעת תשעה קבין של דמעות מלוחות מני ים‪.‬‬ ‫וכאשר קרבו הימים דאו והכירו שאין כאן הזמן לפלפל ברעב‪121‬‬ ‫ושב ואל תעשה‪ .122‬שלמים וכן רבים נתנסו בכך וגדו­‬ ‫לים וטובים מהם‪ ,‬ומה לא יעשה הישראלי לצרכי הפרנסה‪.‬‬ ‫אותה שעה קרא מנשה חיים על עצמו מקרא זה לך לך מארצך‬ ‫וגו‪ .,‬והיות שאין שום ענין מקבל תיקונו בדיבור בלבד התחילו‬ ‫שניהם מזמינים את עצמם למעשה‪ .‬קריינדיל טשאדני הכינה‬ ‫כלי גולה‪ 123‬ומנשה חיים עלה אל רב העיר ויבך בדמעות שליש‬ ‫ויספר לו את מעמדו ומצבו הרע ואת כל אשר קרהו‪ .‬וידא‬ ‫הרב כי מנשה חיים בצרה גדולה מאוד ונמלא עליו רחמים‬ ‫והעלה עשן בקנה מקטרתו וחישב בדעתו וניסה את הנוצה‪124‬‬ ‫והתחיל מעלה על הכתב כמה וכמה שבחים בגין הנצרך החשוב‪.‬‬ ‫ויכתוב הרב מכתב תעודה ובמכתב סיפר הרב איך זה האיש‬ ‫מנשה חיים הכהן היה דר פה עידנו ומעת היותו פה הכיר אותו‬ ‫לאיש נכבד ויקר אשר היה לו הון ועושר בביתו ושמש ההצלחה‬ ‫”‘ ה ר כ ב ה של שני כ תו בי ם — בי ר מי ה ב״ב‪ ,‬י ״ ג‪ :‬״בונד‪ .‬בי תו בל א‬ ‫צדק ו ע ליו תיו בל א מ שפ ט״‪ ,‬ו ב ת הלי ם ע׳ ח‪ ,‬ס ״ ט‪ :‬״וי בן כ מו רמי ם‬ ‫מ קד שו״‪.‬‬ ‫‘‪ ‘3‬כ לו מ ר‪ ,‬לעסוק ב פלפול ו בווי כו חי ם כ שהם סו בלי ם חרפ ת רע ב‪.‬‬ ‫”* הי מנ עו ת מכל ע שיה‪.‬‬ ‫‪ 133‬ע ל פי ה כ תו ב בי ר מי ה מ״ו‪ ,‬י״ ט ‪ :‬״ כ לי גי ל ה ע שי לך״‪ ,‬ו כן י חז ק אל‬ ‫י״ ב‪ ,‬ג׳ ‪ :‬״ע שה לך כלי ג‪ 1‬ל ה״‪.‬‬ ‫‪ ‘24‬נ ה ג ו לכ תו ב בעט ע שוי נו צ ת אווז‪ ,‬והר ב ני ס ה אם הנו צ ה טו ב ה‬ ‫לכ תי ב ה‪.‬‬

‫זרחה עליו ובעת נהפך עליו הגלגל וירד עשר מעלות אחור­‬ ‫נית‪ 125‬ואין בידו להמציא טרף לביתו‪ .‬ויען מסור‪ .‬הבושה‬ ‫על פניו לפשוט יד לקבל ולבקש עזר וחנינה מאת נדיבי‬ ‫אחב״י‪ 126‬לבן אזרתי כגבר חלצי להמליץ טוב בעדו במגילת‬ ‫ספר‪ ,‬ותקותי לה׳ הטוב אשר על ידי זה ימצא עזר ישועה‪ ,‬כי‬ ‫אחב״י המתנדבים בעם יהיו לו לעזר ליתן לו בכבוד כראוי לו‪,‬‬ ‫ולא יהי׳ כנהמא דכסופא‪ .127‬ואבקש מאחב״י נדיבי עם אלקי‬ ‫אברהם‪ 128‬לקבל את האיש הזה בסבר פנים יפות בכל מקום בואו‬ ‫ולהעניקהו כראוי לו ועל זה נאמר והחזקת בו‪ 129‬בכבוד ובזכות‬ ‫המצוד‪ .‬יפתח להם ה׳ את ארובות השמים ויריק להם ברכה‬ ‫והצלחה עד שיבלו שפתותיהם מלומר די‪ .130‬והרב חתם את‬ ‫שמו על הכתב ביום שנכפל בו כי טוב‪ 131‬לסדר‪ 132‬יצו ה׳‬ ‫אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ‬ ‫אשר ה׳ אלקיך נותן לך‪ ,‬בשנת ברך בנך בקרבך לפ״ק‪.133‬‬ ‫‪ 125‬ע ל פי הכ תו ב ב מל״ ב כ׳‪ ,‬י׳ — י״ ב‪.‬‬ ‫רא שי תי בו ת ‪ :‬א׳ חינו ב׳ני י׳ ש ר אל‪.‬‬ ‫‪ m‬א ר מי ת ‪ :‬לחם בו שה‪ .‬כלו מ ר‪ ,‬שי תנו לו ד רך כ בוד ול א דרך בזיון‪.‬‬ ‫*‪ ' 2‬על פי תהלי ם מ״ז‪ ,‬י׳‪.‬‬ ‫י* ‪ ,‬ר׳ וי קר א כ״ה‪ ,‬ל״ה ‪ :‬״ו כי י מו ך א חיך ו מ טה י דו ע מך‪ ,‬ו ה חז ק ת בו‪...‬‬ ‫ו חי ע מ ך״‪.‬‬ ‫־נ ' ר׳ מל אכי ג׳‪ ,‬י׳ ‪ ....... :‬ו ה רי קו תי לכם ברכה עד בלי די״‪ ,‬ועל זה‬ ‫דר שו חז״ל ‪ :‬״ עד שי בלו שפ תו תיכ ם מלו מ ר די ! ״‬ ‫‪ 131‬י ו ם ג׳ ב שב ת ( ב ש בו ע)‪ ,‬שנ א מר בו פ ע מי ם ״ כי טו ב״‪ .‬ר׳ ברא שי ת‬ ‫א׳‪ ,‬י׳‪ ,‬י״ ב‪.‬‬ ‫”‘ ס ד ר הו א פר שת ה ש בו ע‪ .‬״י צו ה ״׳ ו גו׳ הוא פסוק מפר ש ת ״ כי‬ ‫ת בו א״‪ ,‬דברי ם כ״ ח‪ ,‬ח׳‪ .‬ונו הגי ם ל הו סי ף ליו ם שב שבו ע גם פסוק מן‬ ‫הפר שה ה מ תאי ם ל עניין‪ ,‬ו כן חלקי פסוק שסכום או תיו תיו עול ה בגי מ ט־‬ ‫ריא ל ת אריך ה שנ ה‪( .‬ר׳ ל ה לן)‪.‬‬ ‫ננ ' ברך בנ ך בקרבך — ע ל פי תהלי ם ק מ״ז‪ ,‬י״ג (ברך בני ך ב ק ר ב ך)‪,‬‬ ‫בה ש מט ת היו״ ד לצורך הגי מ ט רי א‪ ,‬לפ״ ק — ר א שי תי בו ת‪ :‬ל׳ פ׳ ר ט‬ ‫ק׳ טן‪ ,‬ח שבון מ או ת ה שני ם בל בד‪ ,‬ל פי מנין ה מ סור ת ל ב רי א ת עולם‪,‬‬ ‫ב ה ש מט ת ה אלפי ם‪ ,‬כגון כ אן שעולה צי רו ף ה או תיו ת לסך ש ש מ או ת‬ ‫ו ש מונ ה־ ע ש רה — ת רי״ ח‪ ,‬במקום ה׳ אלפי ם תרי״ח (‪ 1858‬ל מניינ ם)‪.‬‬

‫ולתוספת כח ועוז פיחם את החותמת באשו‪ 134‬של נר וחתם‬ ‫בגושפנקא‪ 135‬שלו‪ .‬ויתן את המכתב למנשה חיים ויצוהו‬ ‫שישים לדרך פעמיו ובכל עיר ועיר אשד יבוא יעשו עמו צדקה‬ ‫וחסד‪ .‬ומנשה חיים נטל את המכתב ויצא מן הבית וראשו עליו‬ ‫כגלגל ועיניו נפוחות כשני נאדות של דמעות‪ ,‬ולא הביט מעט‬ ‫או הרבה במליצה אשד זה דרכו תמיד בשבתו על גפי מרומי‬ ‫העושר בבוא אליו איש עני ואביון עם מכתב מליצה להשתעשע‬ ‫על אמרות הרבנים ונופת צוף מליצותיהם‪ .‬ויהי כאשר ביקש‬ ‫לשים את המכתב בכיסו והנה נפול נפל מידו כי כולו מבולבל‬ ‫היה כשיכור‪ ,‬ולולא נתקלו בו דגליו לא היה מרגיש בזה והיה‬ ‫חוזר לביתו כלעומת שבא‪.‬‬ ‫ומנשה חיים שב לביתו וקריינדיל טשארני לקחה מפה קרועה‬ ‫שלא ניתנה לתשמיש‪ ,‬ותפרש את הבד לפי מדת גודל המכתב‬ ‫להדביקו בדבק טוב למען יעמוד ימים רבים‪ ,‬שהדי סתם ידים‬ ‫משמשניות הן ויש לחוש שמא יתקלקל המכתב קודם שעשה‬ ‫שליחותו‪ .‬ויהי בעשותה את מעשיה ותתיפח מאוד ותזעק זעקה‬ ‫גדולה ומדד‪ .‬ותאמר מנשה חיים‪ ,‬מנשה חיים מתי תשוב אלי?‬ ‫ולא יכול מנשה חיים לענות אותה דבר כי כבשו דמעותיו את‬ ‫גרונו וניטל כח הדיבור הימנו‪ .‬ויתחזק מנשה חיים ויאמר מי‬ ‫יתן ואשוב אליך מיד‪ ,‬ומה טוב ומה נעים שבתי אתך ולא‬ ‫הלכתי מזה כלל‪ ,‬אבל מה נעשה‪ ,‬גזירה היא ומי יודע מה‬ ‫שיסבב השי״ת‪ .‬לכן זאת עשי קריינדלי‪ ,‬הנה זה דרכך מאז‬ ‫לומד תהלים בכל יום‪ ,‬והנה בצאתי מן העיר תאמרי שנים‬ ‫שלושה מזמורים בכל יום ואם ירצה השם בטרם יכלו המזמורים‬ ‫יכלו גט צרותינו הרבות ושוב אשוב אליך‪ .‬וקריינדיל טשארני‬ ‫שמה את לבה למכתב ההמלצה‪ ,‬ולפי שלא אפאה‪ 136‬בתנודה‬ ‫‪ 4‬י ‪ ,‬ה חו ת מו ת של נ חו ש ת היו‪ ,‬ועל י די העל א ת פי ח עלי הן אפ שר הי ה‬ ‫ל ה ט בי ען על הניי ר‪.‬‬ ‫‪ 1M‬חו ת מ ת‪.‬‬ ‫כ מו אפ תה‪.‬‬

‫זה כמה וכמה שבועות ולא יראה שאור בכל גבולה‪ 137‬הלכה‬ ‫לבית שכנתה לשאול שאור למען היות לה במה להדביק את‬ ‫המכתב‪ .‬מה היום מימים? מתמה השכנה ושואלת‪ ,‬וקדייגדיל‬ ‫טשאדני בלעה דמעותיה וענתה הוא מנשה חיים שיחי׳ נוסע‬ ‫לקנות סחורה והרי אני רוצה לעשות לו עוגות צידה לדרך כאשר‬ ‫הוא אוהב‪ .‬אדרבה‪ ,‬כורכת עצמה השכנה כתולעת ומדברת‬ ‫כמלאכי השרת‪ ,‬אדרבה וכי אומרת אני דבר? אפי קריינדלי‬ ‫עטרתי‪ ,‬אפי עד מאה ועשרים שנה‪ ,‬ואפילו בשביל שני מנשה‬ ‫חיים שיחיו‪ ,‬ומי יתן ונזכה כולנו לראות מהרה אופים בביתך‬ ‫לסעודת ברית מילה‪.‬‬ ‫ומנשה חיים פרש לקרן זוית ונטל ספר תהלים בידו ובטרם‬ ‫יצא לדרך ישפוך שיחו ודמעתו על לחיו‪ .‬רבונו של עולם משוך‬ ‫חסדך‪ 138‬שלא אצטרך לנוע על פתחי נדיבים‪ .‬הוי עשה עמדי‬ ‫אות לטובה‪ .‬והדמעות מרתיחות את עיניו‪ ,‬אך הוא קרא יקרא‪,‬‬ ‫גונח מלבו והופך את הדפים ושטר של כמה מאות רייני״ש™!‬ ‫כסף לפניו כרוך במכתב אביו המנוח ובמכתב כתוב לאמר‬ ‫הן לא ידע האדם את אשר אתו‪ ,‬כי הגלגל חוזר בעולם על כן‬ ‫חשכתי זאת למענך בני בצר לך חלילה וקראת בתהילות דוד‬ ‫ומצאת את השטר הזה והיה לך לעזר ולסעד ביום רע וכו׳‪.‬‬ ‫ובכייה של שמחה פרצה בכל חדרי לבו‪ .‬נושענו נושענו‪ .‬זה‬ ‫היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו‪ .‬והנה קול שעטות סוסים נשמע‬ ‫ושריקת שוט טלטלתהו מעולם הדמיון‪ .‬ומנשה חיים עלה וישב‬ ‫על העגלה אשר נסע בה עד הנה לקנות סחורה‪ ,‬והעגלה זזה‬ ‫ממקומה ופרשה לדרך והסוסים יחצו את האבק ורחובות העיר‬ ‫בוצץ יחלפו יעברו‪ ,‬וקריינדיל טשארני עומדת ומסתכלת‪ .‬תמח‬ ‫זנ ' שאור — מ עין שמרים ה מ תפי חי ם א ת ה עי סה‪ .‬ה בי טוי הו א חי דוד‬ ‫על דרך הכ תו ב ב שמו ת י״ג‪ ,‬ז׳ ‪ :‬״ול א יראה לך חמץ ול א יר אה לך‬ ‫שאור בכל ג בו ל ך׳‪.‬‬ ‫' נ* ר׳ תהלי ם ל״ו‪ ,‬י״ א‪.‬‬ ‫״‪ 13‬מ ט ב ע כסף מ קו בל ב מלכו ת או ס ט רי ה‪ ,‬כנ ר א ה ש מוצ או בג לי לו ת‬ ‫ה ריינו ם‪ ,‬ו מ כ אן ש מו‪.‬‬

‫בסתר דמעותיה ומתאמצת לשמוע אולי יגיע עוד לאזניה משק‬ ‫שעטות הסוסים‪ .‬אך אין קול ואין קשב‪ .‬ומנשה חיים נתן ידו‬ ‫על כיס בגדו אשר שם מכתב ההמלצה וכל רעיונותיו הרו‬ ‫עמל‪ 140‬ותוגה‪ .‬ולאט צנחה ידו משם וכל ענין המכתב‬ ‫התחיל משתכח מלבו‪ .‬וכששקעה עליו חמה החזיר פניו כלפי‬ ‫עירו ואל קריינדיל טשאדני אשתו‪ .‬אך אהה נתקו נתקו רחובות‬ ‫בוצץ וקדיינדיל טשאדני נתעלמה מן העין‪ ,‬וערפל כהה‬ ‫וחום‪ ,‬מעדפלי אלול‪ ,‬פרש כנפיו על פני היער ויכם את השדות‬ ‫החשופים והמצבות הלבנות הבהיקו מתוך שדה הקברות‪ .‬דבונו‬ ‫של עולם צדיק אתה וישר משפטיך‪ ,14‬אך יהי כן מזלם של כל‬ ‫שונאי ישראל כאשר עוללת פה‪.142‬‬ ‫ר׳ י ש עי ה נ״ ט‪ ,‬ד׳ ו תהלי ם ד‪ ,‬ט״ו‪.‬‬ ‫‪ 141‬ת ה לי ם קי״ ט‪ ,‬ק ל״ז‪.‬‬ ‫‪ 141‬ע ל פי הכ תו ב ב אי כ ה א׳‪ ,‬כ״ ב ו שם ב׳‪ ,‬כ׳‪.‬‬

‫פרק‬

‫שני‬

‫יבאר איך טרח ויג ע מנ שה חיי ם הנ״ל ואכל לחם ה סד וכב ש פניו‬ ‫בקרקע ו הו סי ף ה חן ו ה ח שיבו ת של י שראל וג ם כולל קצ ת ד ב רי תורה‬ ‫ו מדו ת ו מן הר אוי שלא לדלג עליה ם כמע שה הדור הזה‪ .‬אורחי ם פו ר ­‬ ‫חים ו ענין הג רג רן ו ר׳ ענזי ל מסטרי‪ 1‬וכל ה שומע יצחק‪ .‬מה ראה על‬ ‫ככה למכור א ת מכתב המליצה‪ ,‬ו סי ב ת הי רי ד ו הדי צ ה‪ .‬שו ת ה שבור‬ ‫ו מו ח לין לו כל ה עוונו ת‪ ,‬וצרו ת ה קיפו הו כ ע כנ אי‪ 2‬ויו צ א ב בג די היגו ­‬ ‫נו ת‪ .‬יז כו ר א שת ב רי תו י ה מו מ עיו ולא י ש תקו‪ ,‬וכל י גוני הלב בז ה‬ ‫הספר נ ח ק קו‪.‬‬

‫עניות היא נסיון גדול כי רבה דעת העני כמ­‬ ‫אמר חז״ל חסרון כים קשה מכולם‪( 3‬ספרים)‪.4‬‬ ‫‪ 1‬ה ר ב הג און ר׳ י קו תי א ל א שר ז ל מן ענזי ל‪ ,‬א ב־ בי ת־ דין בפ ש מי של‬ ‫ו ב ס ט רי( ע רי ם בג לי צי ה)‪.‬‬ ‫י ע ל פי מ א מר חז״ל ב ב ב א מ צי ע א נ״ ט‪ ,‬ע ״ ב‪ :‬״ ה קי פו הו דב רי ם‬ ‫כ ע כנ אי ״ ( ע כנ אי — נ ח ש ג דו ל)‪.‬‬

‫וכתב מוהרי״א‪ 5‬בספר צפורן שמיד אמרו בתנא‬ ‫דבי אליהו‪ 6‬ואין כל בדיד‪ .‬יורדת לידי צעד אלא‬ ‫מתוך אכילה ושתיה ושמחה בהבלי העולם הזה‪.‬‬ ‫ומי האיש אשד ישמע דברי אליהו הנביא ז״ל‬ ‫ולא יקרע לבו לי״ב קרעים וימאס במשתאות‬ ‫וסעודות הרשות ושמחות המדומות‪.‬‬ ‫עצם האסון כשהוא לעצמו לבד היותו רע ומבהיל לראות את‬ ‫האיש הישראלי האמון עלי תולעז בא עד ככר לחם הנה כמה‬ ‫פחיתיות• יש עוד בזה‪ ,‬כמה גנויות יש עוד בזה וכמה קלקולים‬ ‫הוא גורר אחריו‪ ,‬כאשד נספר בזה דבר דבור על אפניו‪ .6‬ואתה‬ ‫המעיין הישר הבט נא וראה‪.‬‬ ‫מנשה חיים בא אל אחת הערים שלם בגופו וכפול ביסודיו‪.‬‬ ‫והואיל ועדיין אמצע היום היה ודאגת מטה ומשכב לעת עתה יש‬ ‫לה שהות עמד ונכנס לחנות אחת שהיה קונה שם סחורתו בימים‬ ‫הראשונים הטובים‪ .‬ראה בעל החנות את מנשה חיים אמד בלבו‬ ‫הנה גבר לא יצלח זה בא לשאת וליתן בלי פרוטה בכיס‪ .‬הפשיל‬ ‫ראשו לאחוריו כדרך התגרים שאינם מראים סבר פנים יפות אלא‬ ‫להנאתם והחזיר לו שלום בשפה רפה כאילו כפאו שד‪ .‬אבל‬ ‫מיד הכיר שלא על עסקי משא ומתן בא ופינה לו מקום נאה‬ ‫לישב‪ ,‬ולא היה מתרפה מלהראות לפניו כמה מיני חיבה כי‬ ‫הואיל לבוא בצל קורתו ולפקוד את שלומו‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫נ מ א מ ר הז״ל ב קהל ת רבה ( ד‪ ,‬מ״ו)‪ ,‬ה מונ ה שלו שה ד ברי ם ק שים‬ ‫לגו ף ‪ :‬מכ ת הל ב‪ ,‬מכ ת חו לי מעי ם‪ ,‬ו מ סיי ם ‪ :‬ו ח ס רון כים ק שה מכול ם‪.‬‬ ‫‘ צי ו ן ס ת מי‪ ,‬כ ש אין נו ק בי ם ב שם הספר ש מ מנו נל קח הדבר ה מו ב א‪.‬‬ ‫‪ 5‬מו׳ רנו ה׳ ר׳ ב י׳ו ס ף א׳זו ל אי‪ .‬ש מו ה מל א ‪ :‬ר׳ חיי ם יו ס ף דו ד אזו ל אי‬ ‫( חיד״ א)‪ ,‬רב ו מ קו בל ( ת פ״ד [‪ — ]1724‬ת ק ס״ו [‪ .)] 1806‬״ צפו רן‬ ‫ש מיר״ הו א חי בו ר ק טן העוס ק ב הנ הגו ת טו בו ת ו ה לי כו ת מוסר‪.‬‬ ‫• קובץ אגדו ת ו מד ר שו ת קד מוני ם‪ ,‬מיוח ם ל אלי הו הנ בי א‪.‬‬ ‫’ על פי הכ תו ב ב אי כ ה ד׳‪ ,‬ה׳ ‪ :‬״ ה א מוני ם עלי תול ע חבקו א שפ תו ת״‪.‬‬ ‫כלו מר‪ ,‬מגו ד לי ם ב פינו ק‪ * .‬רי בוי מפ חי תו ת‪.‬‬ ‫• ל פי סדרם הנ כון של הד ב רי ם‪ ,‬וראה מ שלי כ״ה‪ ,‬י״ א‪.‬‬

‫שהזמינו לסעודה של צהרים וציוה לעשות לו מטעמים כי זכר‬ ‫את מנשה חיים בימי שלותו בהלו נר ההצלחה עלי ראשו‪.10‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬עשה מנשה חיים בעיר ההיא כמה ימים בלי שום‬ ‫פעולה אלא מחכד מלבושיו על חנם וסמיד על שולחן אחרים‬ ‫ועולמו חשוך בעדו ואינו רואה ואינו מבחין אם במושב רעים‬ ‫הוא יושב או לחם חסד הוא אוכל‪ .‬אבל לכל קץ ותכלה‪ ,‬כן כלו‬ ‫שלושת הימים אשר עשה בבית האיש על דדך המאמר ביום‬ ‫הראשון אורח‪ ,‬ביום השני טורח וביום השלישי סורח ויצא למקום‬ ‫שיצא בלי שום תשועה והגיע למקום שהגיע עיף ויגע‪ ,‬רעב וגם‬ ‫צמא‪ ,‬כי לא בא אוכל אל פיו משעה שפירש מן החנווני‪ .‬ובהיותו‬ ‫ביישן מטבעו ליכנס לאכסניא ולהזמין אוכל הלך רעב עד‬ ‫שמצא ערלית אחת יושבת בפתח עינים אשר על דרך העיר‬ ‫ומוכרת פירות ומיני קטניות ושאר ירקות‪ .‬ויראה מנשה חיים‬ ‫ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא ואקנה פרי לברכה‪ ,‬זיין‬ ‫לשונו״ בשפת הערלים כהרב בערב פסח למכירת חמץ‪,12‬‬ ‫וקנה הימנה צנון ובצלים וקשוא ונמל ידיו ובצע על הפת‬ ‫שצררה לו קריינדיל טשארני אשתו בצאתו לדרך‪ ,‬וחתך את‬ ‫הפירות וסידר סעודה לעצמו ותבל את הסעודה בכוס יי״ש עד‬ ‫שצהבו פניו מכח האכילה והשתיה ונתחזק לבו ונכנסה בו דוח‬ ‫יתירה ובירך ברכת המזון בנעימה ועמד והלך לדרכו‪.‬‬ ‫והנה איש עני ואביון אשר אין לו מכיר ומודע מסתמא הולך‬ ‫תחילה לבית המדרש לנוח שמה מעט מעמל הדרך ולהנפש‬ ‫מתלאותיו‪ ,‬וכן עשה מנשה חיים‪ ,‬ויבוא אל בית מדרש גדול‬ ‫מלא להקת המון בני תורה‪ ,‬דכי שנים וחריפי דעת נושאים‬ ‫ונותנים במלחמתה של תורה‪ .‬העמיד מקלו ותרמילו באחת‬ ‫הפינות ויקח לו ספר לעיין בו‪ .‬כמעט שראוהו באו ונתקרבו‬ ‫‪ 10‬ע ל פי הכ תו ב ב איו ב כ״ט‪ ,‬ג׳ ; ״ ב הלו נ רו עלי ר א שי״‪.‬‬ ‫‪ 11‬ציי ד‪ ,‬חיז ק‪.‬‬ ‫” ה רבני ם לא היו ב קי אי ם בדרך כלל בל שון הגויי ם‪ ,‬א בל בע רב הפסח‪,‬‬ ‫כ שנצ רכו למכור א ת החמץ ל ש אינו י הו די‪ ,‬חיי בי ם היו ל שוחח ע מו‬ ‫ב ענייני ה מכי רה‪ ,‬על פי רו ב בל שון רצוצה ונ ל עג ת‪.‬‬

‫אליו‪ ,‬סבבוהו גם סבבוהו‪ ,‬נתנו לו שלום ושאלו אותו כמנהג‬ ‫העולם מאין ולאן ומה דאה על ככה להטדיה עצמו לכאן?‬ ‫היש לו אב ואם בבית הקברות בעיר הלזו ובא לפקוד קבר‬ ‫אבותיו או דרך מסחר לו‪ .‬איזה משא ומתן של עסק ז ומנשה‬ ‫חיים לא טמן לשונו בצלחת‪ ,‬והשיב בנחת‪ ,‬בטוב טעם ודעת‪,‬‬ ‫לאוזן שומעת‪ ,‬שאלה גדולה שאלתם‪ ,‬למה זה אנכי כאן?‬ ‫ודאי לא באתי לכאן אלא להתחקות על שרשי כנויים של אנשי‬ ‫קהילתכם" למה קרויים מתים? כלום מן המתים 'שהחיה‬ ‫יחזקאל‪,‬׳‪ 1‬הם או מבני בניהם של מתי מדבר״‪ 1‬הם? ואפשר‬ ‫על שום כך נקראים מתים על שום שעוזבים אורח הגון שכמותי‬ ‫ואין דואג ואין עוזר עד שיכלו כחותיו וימות ברעב‪ .‬כה אמר‬ ‫מנשה חיים וכן היה נוהג בכל מקום ומקום‪ ,‬שאין לך מקום‬ ‫במדינות הקיר״ה שאין לו שם לווי‪ .‬ומה לנו גדול מלמברג‪16‬‬ ‫אשר שם מלכים ימלוכו‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪ ,17‬ועשירים אזרו‬ ‫חיל‪ 18‬ובכל זאת כנויה עמה‪ .‬ואלמלא הלבנת פנים יתירה הייתי‬ ‫מגלה לפניכם דבותי אפילו כנויה של בוצץ‪ .‬הקיצור לא הניח‬ ‫מנשה חיים עיר שלא המתיק בה עצם מרירות בואו על דמיון‬ ‫זה‪ .‬כגון שבא לק״ק פיטשי־ניזשני־חוביצה זוטא אמר לא באתי‬ ‫לכאן אלא על מנת לידע למה האווזים מהלכים יחפים ובני‬

‫‪ 13‬כ אן ובה מ שך הדברי ם ה כוונ ה ל כינויי ם שוני ם‪ ,‬על פי רו ב בדרך‬ ‫ה חידוד ו ה ע קי צ ה‪ ,‬שנ צ ט רפו ל ש מו תי הן של ערי ם ו עיי רו ת‪ .‬מנ שה חיי ם‬ ‫מבדח ע צ מו ב דב רי ל צון אלה ו מ מ תי ק מ רי רו ת מ צ בו‪.‬‬ ‫‪ 11‬ע ל פי חז״ל ( סנ הד רין צ״ ב‪ ,‬ע״ ב) היו המתי ם ש החיה י חז ק אל (פרק‬ ‫ל״ז — ‪,‬־‪,‬חזון ה ע צ מו ת הי ב שו ת״)‪ ,‬מ בניו של אפרי ם בן יו ס ף שיצ או‬ ‫מ מצרי ם לארץ ל פני תום ז מן הגלו ת שם ונ ה רגו ב מלח מה עם הפל ש תי ם‪.‬‬ ‫‪ 15‬דו ר ה מדבר שמ תו ב עוון ה מ רגלי ם‪.‬‬ ‫“ הי א ל בו ב ש בג לי צי ה ה מז ר חי ת‪.‬‬ ‫״ אר מי ת ‪ :‬מי הם ה מלכי ם ן — ר בו תינו‪ ,‬תואר כ בוד ו ח שיבו ת ל תל ­‬ ‫מי די חכ מי ם‪ ,‬על י סוד מאמר חז״ל בג טין ס״ב‪ ,‬ע״ א‪.‬‬ ‫** על דרך הכ תו ב ב ש מ״ א ב׳‪ ,‬ד׳ ‪ :‬״ונכ שלי ם אז רו חי ל״‪.‬‬

‫תלמוד תורה״‪ 1‬ערומים ז בא לק״ק קראקא‪ 20‬המעטירה אמד‬ ‫לא באתי לבאן אלא לשאול מפני מד‪ .‬אין אומרים בקדאקא‬ ‫״תתננו׳‪ 21‬במו שכתוב במחזור‪ .‬הקיצור לפי בינויו של מקום‬ ‫כך היתה שאלתו‪ ,‬והכל על דרך צחות ובפנים צהובות ובהנעת‬ ‫ראש כאילו אין לו בעולמו דאגות אחרות‪ .‬ומדה זו פרסה חנו‬ ‫בעיני הבחורים ואף גדולים וטובים הפליאו טבע מהותו‪ .‬שמעו‬ ‫חובשי בית המדרש דבריו ונתבדחה דעתם עליהם ונתקרבו‬ ‫אליו והוכיחו אותו בענווה ובראיות ברורות שמיום שברא הקדוש‬ ‫ברוך הוא את עירם לא נמצא אורח גווע על פני חוץ ואין‬ ‫מאסף אותו הביתה‪ ,‬ואפילו עני שבעניים מזמין ברצון טוב‬ ‫אורח לביתו‪ ,‬שמלבד מצות הכנסת אורחים שכרו בצדו שבני‬ ‫הבית מתביישים להרעיש את השולחן מרעב ומסתפקים מפני‬ ‫הכבוד במה שנותנים להם‪ .‬ואמרו לו ר׳ קרוב‪ 22‬לחנם יוציא לעז‬ ‫על עם ה‪ /‬רחמנים בני רחמנים‪ ,‬מצדיקי הרבים וגומלי חסדים‪.‬‬ ‫אדרבה שמחים הם מאד לפגוש אדם שלא הכירו מעולם כי זכו‬ ‫לאהוב אדם מישראל שלא אהבו מעולם‪ .‬אם כן למה קרויים‬ ‫מתים? צא ולמד מה שעשה חמי״ל‪ 23‬הצורר ימ״ש‪ 24‬שהרג‬ ‫ואבד את כל הקהל הקדוש ולא הניח אחריו כאן אלא עיר של‬ ‫מתים‪ .‬כשמוע מנשה חיים את הדברים הרעים האלה נאנח‬ ‫אנחה גדולה ומרה‪ ,‬על אותה צוקה וצרה‪ .‬אד אנחה הולכת‬

‫” בי ת ספר ללי מוד הקריאה‪ ,‬חומ ש עם ר ש״י וקצת ג מ ר א‪ ,‬שהוחזק‬ ‫בדרך כלל ע ל־י די הק היל ה ו ל מדו בו בני עניי ם‪ .‬בני ע שירי ם ו א מידי ם‬ ‫ל מדו ב״ חד רי ם״ פ ר טיי ם‪.‬‬ ‫‪ 20‬הי א קרקוב‪ ,‬עיר גדו ל ה ב מערב ג לי צי ה‪ ,‬ביר תה הע תי קה של פו לין‪.‬‬ ‫״ פיו ט ה מ ת חיל ב מלי ם ״ ת תננו ל שם ול ת היל ה״‪ ,‬ובקראקא (וג ם‬ ‫בפר אג) נ הגו שלא ל א מרו‪ .‬וי ש כ אן ע קי צ ה על מי עו ט נ תינ ה ל צד קה‪.‬‬ ‫‪ 22‬ד ר ך פני ה ע מ מי ת לאדם ש אין מכירי ם או תו ב ש מו‪.‬‬ ‫‪ 23‬הו א בוג דן ח מ לני צ קי שע מד ברא ש מרד ה קוז א קי ם נג ד ה של טון‬ ‫ה פו לני‪ .‬ג דו דיו ע רכו טבח איו ם בי הו די או ק ר אינ ה הי דו ע ב שם גזי רו ת‬ ‫ת״ח ו ת״ ט (‪.) 1649—1648‬‬ ‫‪ 24‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬י׳ מ׳ ח ש׳ מו‪.‬‬

‫ואנחה באה והתכלית לעולם עומדתב‪ .2‬ובני החבורה שהכירו‬ ‫וידעו עצם תכלית בואו עמדו ונטלו ספר אחד והוציאו משם‬ ‫דף חלק והתחילו מונים באצבעותיהם את שמות הנדיבים אשר‬ ‫בעיר ורשמו בעט עופרת על הגליון למען היות לו למנשה‬ ‫חיים מראה מקום אל מי מהם יפנה ולא יכתת דגליו על חנם‬ ‫אל הקמצנים והצייקנים אשר בבוא אליהם עני לא די שאינם‬ ‫נותנים לו כלום הנה יתנו עליו קול או גם יגרשו אותו בחרפה‬ ‫באמרם איך נוכל לתת את עמלנו ואת כספנו לאיש מפזר דרכיו‬ ‫אשר ישוטט כל היום בחוצות קריה‪ ,‬כאילו מן השמים‪ .‬ממטירים‬ ‫נעליים‪ .‬באמת אמרו ראוי היה שיתלקטו שני בני אדם הגונים‬ ‫לדבר מצוה ויצאו על פני חוץ לאסוף בעד מעלתו לפי מעלת‬ ‫כבודו‪ ,‬אבל הואיל ואותם שאינם מונעים עצמם מן המצוד‪ .‬כבר‬ ‫טרחו ויגעו וחזרו והלכו בקיץ זה כמה וכמה פעמים חשיבותם‬ ‫ממילא נפקעת וממילא מוטל בספק אם יביאו בטרחתם מה‪,‬‬ ‫ואותם שעדיין לא הלכו ודאי שלא ילכו אף עתה‪ ,‬מה נפשך‪,26‬‬ ‫יש בהם ממדת רחמנות כבר היה מקום לעשות בזה‪ ,‬אלא מה‪,‬‬ ‫אין בהם ממדת רחמנות חזרה קושיה למקומה מה היום מימים ?‬ ‫ומעשה ואנשי חסד נאספו‪ 27‬ואמרו לו לפלוני הגיעה שעתך‬ ‫להנאות עני הגון בטרחתך צא וקבץ בשבילו‪ ,‬הגביה כתפיו‬ ‫וקימט שפתיו ולא הלך‪ ,‬יש אומרים פשוט אין אהבת המקום‬ ‫ואהבת הבריות תקועה בלבבו ויש אומרים אדרבה ואדרבה‪,‬‬ ‫אם כן למה לא הלך ? אלא שחס על בגדי שבת שצריך ללבוש‬ ‫לכבוד הבריות שיתקלקלו מתוך הליכה‪.‬‬ ‫עוד הם מדברים ואנשי העיר התחילו מתקבצים ובאים אל‬ ‫התפילה‪ .‬הערב ירד לעולם ושירש אור היום‪ ,‬השמש הדליק את‬ ‫” על דרך הכ תו ב ב קהל ת א׳‪ ,‬ד׳ ‪ :‬״דו ר הולך ודו ר ב א והארץ לעול ם‬ ‫עו מד ת״‪.‬‬ ‫‪ 21‬בי טוי תל מודי בהור אה ‪ :‬א ח ת מן ה ש תי ם ; בכל או פן שהו א ; אם כך‬ ‫ואם כך‪.‬‬ ‫ז־ נ ת א ס פו‪ .‬ב שינוי הור אה מן ה כ תו ב בי ש עי ה נ״ז‪ ,‬א׳ ‪ :‬ו אנ שי חסד‬ ‫נ א ס פי ם״‪.‬‬

‫הנרות והמתפללים דחצו ידיהם והתפללו מנחה ומעריב‪ .‬מנשה‬ ‫חיים שפך שיחו עד תום כל ה״קדישים״‪ 28‬ונתן דעתו ליטול‬ ‫ספד לעיין בג אך תיכף נגש אליו אדם אחד ונתן לו שלום‬ ‫והזמינו לביתו לאכול עמו פת ערבית‪ .‬נגרר מנשה חיים אחריו‬ ‫מחמת שלא היה יכול לסרב‪ .‬ובעל הבית הכניסו לתוך ביתו‪,‬‬ ‫הגדיל אוד העששית ופרם לו מלחמו‪ .‬ואולם מנשה חיים ישב‬ ‫ולא אכל‪ ,‬ובלבו התחנן אל ה׳ כי ישלח לו חולי מעט כדי‬ ‫שתהיה לו סיבה למנוע עצמו מסעודה שאינה שלו‪ .‬והאיש ברוח‬ ‫שפתיו ישביענו ניחומים‪ ,‬יפק מנפשו לרעב‪ .28‬וכאשר כלו‬ ‫לאכול נתן לו מדוד ומטה למנוחתו‪ .‬וישכב מנשה חיים וירדם‪,‬‬ ‫אפם מנוחתו לא נעמה עליו‪ ,‬חלומות ובעותי מות הדריכוהו‬ ‫כל הלילה מנוחה‪ .‬כה עבר הלילה‪ ,‬התרנגול קרא בשניה והשמש‬ ‫קרא לעבודת הבורא‪ 30‬ומנשה חיים קם והלך לבית המדרש‬ ‫וכיוון לבו בתפילתו ויצא לפעלו‪ ,‬אולי יתעשת ה׳ ויתן רחמיו‬ ‫בלבבות ואסף מעט כסף ושלח לקריינדיל טשארני אשתו‪ .‬כה‬ ‫חשב מנשה חיים‪ ,‬אך למה נדמו מחשבות אנוש‪ .‬הרבה ירודים‬ ‫חשבו כמנשה חיים ומה עלתה להם ? כי רבים העניים בעיר ולא‬ ‫אחד הוא בישראל‪ ,‬ולכל מקום שבא כבר קדמוהו אחרים‪,‬‬ ‫וכאשר גלל את מכתב ההמלצה להיות לו לפה ולמליץ אמנם לא‬ ‫דחו אותו בשתי ידים אך מעקימת השפתים היה ניכר כי גוי‬ ‫עם עסק קטן כקוצו של יוד‪ 31‬חשוב בעיניהם יותר מכל מעשה‬ ‫החסד והצדקה‪ .‬והמליצו עליו ועל בואו תבן אתה מכנים‬ ‫■ נ ת פי ל ה ב א ר מי ת הפו ת ח ת ב מלי ם ״י תגדל וי תקד ש ש מיה רב א״‪ .‬וי ש‬ ‫מספר ק בו ע של ״ קדי שי ם״ שצריך לו מר בכל אח ת מ שלו ש ה ת פילו ת‬ ‫ב ציבו ר ( שחרי ת‪ ,‬מנ ח ה ו מ ע רי ב)‪ .‬כ אן ה כוונ ה ל״ קדי שי ם״ שאומרי ם‬ ‫ה א בלי ם ל עי לוי נ ש מו ת הנ פ ט רי ם‪( .‬ר׳ ל מעל ה הערה ‪ 67‬לפרק א׳)‪.‬‬ ‫” ע ל דרך הכ תו ב בי ש עי ה נ״ ח‪ ,‬י׳ ‪ :‬״ו תפק [ תעני ק] לרעב נ פ ש ך״‪.‬‬ ‫“ נ ה ג ו ב ק הילו ת י שראל ש שמ ש בי ת הכנ ס ת הי ה הולך ל פנווו בוקר‬ ‫להקי ש על ח לונו ת ה ב תי ם ול העי ר ל תפיל ת שחרי ת ו הי ה מ כ ריז ו או ­‬ ‫מר ‪ :‬״ עו רו י שני ם‪ ,‬קו מו ל ע בוד ת ה בו ר א״‪.‬‬ ‫‪ 31‬ד ב ר פ עו ט ביו תר כעו ק צה (קוצה) של ה או ת יו״ ד‪.‬‬

‫לעפרים‪ 32‬וצפרדעים למצרים‪ ,‬בלום חסרי עניים אנו בקהלתנו‬ ‫כי באת להוסיף עליהם‪ .‬ומנשח חיים כבש פניו בקרקע וצרורו‬ ‫נקוב‪ 33‬כשהיה‪ .‬הן מי לא יודע כמה קולות של אוי ואבוי‬ ‫יוצאים וכמה גניחות וכמה תנועות משונות באות עד ששמים‬ ‫יד בכים‪ ,‬וגם כי ישימו יד בכיס הן לא בנקל יוציאו פרוטה‪,‬‬ ‫וכמה יגיעות וכמה תנועות עד שזוכים ורואים צורת מטבע‪ .‬כה‬ ‫עבר היום ושקעה עליו חמה‪ ,‬ואחר היום ההוא עבר גם היום השני‬ ‫והימים הבאים לא היו טובים מאלה‪ ,‬ושבוע כלה ומנשה חיים‬ ‫יהלוך‪ ,‬חנויות ושווקים ידודון ועיר ומתים יעבורו והוא מושך‬ ‫עליו רחמי הבריות וכיסו ריק כשהיה ואין לו אפילו כדי לשגר‬ ‫לאשתו העלובה לשבת הבאה‪ .‬וייחל עוד שבעת ימים‪ 34‬וירא‬ ‫בעניו ובצרת אשתו וילך נע ונד ואין מושיע‪ ,‬וימים עוד הרבה‬ ‫עברו עד שהספיק לשלוח אליה אגורות אחדות להחיות ברעב‬ ‫נפשה‪ .‬אך הוצאת המשלוח היתד‪ .‬דבה בעיניו לעומת הפרוטות‬ ‫המועטות אשר שלח לד‪ .‬והסכים בדעתו לצרף פרוטה לפרוטה‬ ‫לחשבון גדול ולשלוח כל הכסף בבת אחת‪ .‬וכד‪ .‬נשבת גם מרוץ‬ ‫אגרותיו‪ ,‬כי נאחז בסבך הטרדה ולא כתב אליה עוד‪ .‬והיה‬ ‫גולה ממקום למקום‪ ,‬מעיר לעיר ומכפר לכפר ובדעתו לשוב‬ ‫כל יום לביתו‪ ,‬ומתוך כך ראה והכיר שהעולם גדול יותר מכפי‬ ‫שמשערים בין בוצץ ויזלוביץ‪ .‬ובמשך הזמן נשתבח גורלו משהו‬ ‫מחמת שנתרגל לאכול בעיקר על שולחן אחרים וצמצם במעותיו‬ ‫שקבץ‪ ,‬ובאמונתו התקועה במשכן לבבו ידע לתבל את השולחן‬ ‫בריח תורה ולהטעים את מעשהו מתוך ספרי יראים‪ ,‬שעל ידי‬ ‫הכנסת אורחים שמקיימים החן והחשיבות של ישראל מתעלה‬ ‫ומתרומם בפני כל‪ ,‬הן ברוחניות והן בגשמיות‪ .‬אך אוי לנו‬ ‫מפני הרמאים וכמו שביקש ירמיהו על אנשי ענתות שיכשלו‬ ‫“ מ של חכמי ם ( מנ חו ת פ״ ה‪ ,‬ע״ א) בהו ראה ‪ :‬א תה מ בי א ד ב ר למקו ם‬ ‫שבו הו א מ צוי ב שפע‪.‬‬ ‫“ על פי הכ תו ב ב חגי א׳‪ ,‬ו׳ ‪ :‬״וה מ ש תכר מ שתכר אל צרור נ קו ב״‪.‬‬ ‫■ נ ב ר א שי ת ח׳‪ ,‬י״ ב‪.‬‬

‫בעניים שאינם מהוגנים‪ .35‬ואיך ידעו מי הגון ומי לאו י‬ ‫על בן טוב שלא לקפוץ י ה ועל זה הכתוב אומר בי ישרים דרבי‬ ‫ה׳ צדיקים ילכו גם ופושעים יכשלו בם‪ .36‬וכשמנשה חיים סועד‬ ‫על שולחן אחרים ודאי אינו מכשילם חלילה בעני שאינו הגון‪,‬‬ ‫אדרבה גומל נפשםז‪ 3‬הוא‪ ,‬ולא עוד אלא שמזכה בגופו אדם‬ ‫מישראל‪ .‬וכל אימת שהיה סועד על שולחן אחרים היה מתבל‬ ‫את שכר המצוה וטובתה‪ .‬אצל בר אוריין היה מנשה חיים אומר‬ ‫דברי תורה‪ .‬ואם בעל בית פשוט היה מארח אותו בתוך ביתו‬ ‫היה שח משיחתם של צדיקים‪ .‬אצל בר אוריין מה היה אומר ן‬ ‫הנה איתא בגמרא‪ 38‬אורח טוב מה הוא אומר‪ ,‬כל מה שטרח‬ ‫בעל הבית לא טרח אלא בשבילי‪ .39‬הרי קשה לכאורה‪ ,‬מה‬ ‫נפקא מינה‪ 40‬אם טרח בעל הבית בשבילו או בשביל אחד?‬ ‫אמנם מוסר גדול לימדו אותנו רז״ל‪ 41‬בדברי קדשם כי בעת‬ ‫בריאת האדם נבראו עמו כל מזונותיו לכל ימי חייו‪ .‬רק אחר‬ ‫שחטא ועירב טוב ברע נפל תחת טרדת טרחת הזמן שצריך‬ ‫לטרוח בשביל מזונותיו‪ .‬וכן הוא אצל כל אדם‪ .‬ועובר אורח‬ ‫שמזונותיו מוטלים על בעל הבית טרחתו גם כן על בעל הבית‪.‬‬ ‫ואם האדם עושה תשובה ומתקן מעשיו פרנסתו מוכנת ומזומנת‬ ‫לו בלי שום טרחה‪ .‬ואם כן אם עובר אורח זה יראה שיש טרחה‬ ‫רבה לבעל הבית אינו יודע לשם מי כל הטרחה הזאת‪ ,‬אם‬ ‫בשביל חטא האורח שהטיל טרחתו על בעל הבית או הטרחה‬ ‫בשביל עצמו היא שגם בעל הבית לא תיקן מעשיו‪ .‬וזה מה‬ ‫“ ראה ב ב א קמא ט״ז‪ ,‬ע״ ב‪.‬‬ ‫‪ 30‬כ תו ב בהו שע י״ ד‪ ,‬י׳‪.‬‬ ‫‪ 17‬ע ל פי הכ תו ב ב מ שלי י׳ א‪ ,‬י״ז ‪ :‬״גו מל נ פ שו אי ש ח סד״‪( .‬וראה גם‬ ‫ת עני ת י״ א‪ ,‬ע״ ב)‪.‬‬ ‫” אי ת א ב א ר מי ת ‪ :‬י ש‪ ,‬נ מ צ א‪ .‬כלו מ ר‪ ,‬ל מ דנו בג מ ר א‪.‬‬ ‫’‪ 3‬מ א מ ר חז״ל ב ב רכו ת נ״ ח‪ ,‬ע״ א‪.‬‬ ‫‪ 40‬א ר מי ת ‪ :‬מה יו צ א מז ה ? בי טוי תל מודי בהוראה ‪ :‬מה ה בדל י ש‬ ‫בד ב ר?‬ ‫‪ 41‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬ר׳ בו תינו ז׳ כ רונ ם ל׳ב ר כ ה‪.‬‬

‫שאמרו רז״ל אורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית‬ ‫היינו שצריך להטריח על המזונות היא בשבילי כלומר בשביל‬ ‫חטאים שלי שהם גרמו טרחה וטרדה לבעל הבית‪ .‬נתארח מנשה‬ ‫חיים אצל בעל בית פשוט שח לו משיחתם של צדיקים כגון מה‬ ‫שסיפר הרב הקדוש מנשחיז‪ 42‬שהיה בברדיטשוב‪ 43‬איש הגון‬ ‫ושמו ר׳ ליבר זכרונו לברכה‪ ,‬פעם אחת בליל חורף אחד היריד‬ ‫בא אדם אחד לביתו שראה שעדיין נרו דולק‪ ,‬קיבלו ר׳ ליבר‬ ‫כדרך הכנסת אורחים והציע לו בעצמו מטה לשכב עליה‪ .‬אמר לו‬ ‫האורח למה מעלתו מטריח עצמו כל כך להציע לי ? השיבו ר׳‬ ‫ליבר סבור אתה לך אני מציע‪ ,‬לי אני מציע‪ ,‬וכוונתו שמציע‬ ‫ומכין לעצמו לעולם הבא‪ .44‬ובספר אמדי קודש של השרף‪45‬‬ ‫מסטרליסק הזהיר שיהא על שולחנו של אדם אורח בכל סעודו­‬ ‫תיו‪ ,‬אפילו אוכל כל שבעו כגוי גמור נחשב כאילו כיוון‬ ‫כל כוונות האר״י‪ 46‬ז״ל‪ .‬והמעשה בר׳ אליעזר אבי הבעש״ט‬ ‫הקדוש שהיה מכנים אורחים גדול הרי ידוע לרבים שבשביל‬ ‫הכנסת אורחים זכה שנולד לו הבעל שם טוב הקדוש‪ .‬נתגלגל‬ ‫מנשה חיים לביתו של עשיר והיו שם חיכוכים ודברי ריבות‬ ‫בין איש לאשתו‪ ,‬אם משום שאשה עינה צרה באורחים‪ 47‬ואם‬ ‫משום דבר אחר‪ ,‬היה מנשה חיים ממתיק את הענין בקריצת‬ ‫עיניו המפיקות דיבור הלב ובתנועות איברי הגוף להסבירו‬ ‫באופן נאות לשניהם‪ .‬והיות שרוב הנגידים יתנהגו בשגעון‬ ‫ועקרת הבית אינה מונעת את עצמה מלבזותו בפניו ישכך מנשה‬ ‫‪ 42‬ה כוונ ה כנ ר א ה ל ר׳ מ רדכי מנ ס חיז‪ ,‬מג דו לי ה צדי קי ם בדו ר ה שני‬ ‫וה שלי שי לבע ש״ט‪ ( .‬ת ק״ב [‪ — ] 1742‬תק״ם [‪) ] 1800‬‬ ‫" עיר מפור ס מ ת ב או ק ר אינ ה שרובה הי ה י הודי ם‪.‬‬ ‫‪ 44‬כ לו מ ר‪ ,‬ע״י קיו ם ה מ צוו ה ( הכנ ס ת אורחי ם) הוא מ כין ל ע צ מו ז כויו ת‬ ‫לעול ם ה ב א‪.‬‬ ‫‪ 45‬ר׳ או רי‪ ,‬אף הוא מג דו לי ה ח סידו ת‪ .‬מ כונ ה ב שם ״ה שרף״ (מל ­‬ ‫שון שרפי ם — מ ל א כי ם)‪ .‬נ פ ט ר ב שנ ת תקפ״ו (‪.) 1826‬‬ ‫“ ר׳ יצחק לורי א א ש כנזי ( א׳ ש כנזי ר׳ י׳ צ ח ק)‪ ,‬מיי ס ד הקבלה הצפ ­‬ ‫תי ת‪.‬‬ ‫‪ 47‬מ א מ ר חז׳ ל ב ב ב א מ צי ע א פ״ז‪ ,‬ע״ א‪.‬‬

‫חיים חרון אפה‪ ,‬יזביד דברי מוהד״ן ז״ל‪ 48‬בענין זה‪ ,‬מד‪ .‬שאנו‬ ‫רואים שבל הנגידים הגדולים כמעט כולם הם משוגעים ממש במו‬ ‫שאנו רואים בחוש שכל מי שהוא עשיר שגעונו גדול דע כי‬ ‫הממון עושה אותו משוגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של‬ ‫הנביאים כי כל הנביאים היו עשירים‪ ,‬כמו שאמרו בנדרים דף‬ ‫ל״ח‪ ,49‬והנבואה כשבאה על הנביא היה כמו משתגע‪ ,‬כפירוש‬ ‫רש״י ז״ל ויתנבא — ואשתטי‪ .50‬ואצל הגבירים נעשה על ידי‬ ‫הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משוגעים על ידי עשירות‬ ‫שלהם‪ .‬מתוך משל נאה וטעם מספיק שכזה הנגיד והנגידה‬ ‫נפשם רווחת‪ ,‬ורוים נחת‪ ,‬והעשיר נעשה רך כשמן זית‪ ,‬ואף‬ ‫בעלת הבית‪ ,‬מיטיבה פניה וצוהלת‪ ,‬ומנשה חיים אוכל סעודה‬ ‫כפולה ומכופלת‪.‬‬ ‫ומנשה חיים מצא חן בעיני אלהים ואדם‪ .51‬והגם שהיה קובע‬ ‫מקומו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אצל הכיוד בין העניים‬ ‫והאביונים הנה הפלה אותו השמש לטובה מכל הנדכאים והיה‬ ‫מכבדו לעלות לתורה פעמים בשני ובחמישי בשבת ופעמים‬ ‫אפילו בשבת במנחה‪ .‬אמנם כל כמה שאפשר היה מנשה חיים‬ ‫בעצמו משתדל שתהא ישיבתו קרובה לצפון‪ 52‬ואם הדוף הדפו‬ ‫מזלו וישב בין אורחים ופורחים ניכר היה מתוך עצם ישיבתו‬ ‫גופא שלא כאן יכירהו מקומו‪ .‬אד ירוד ירד האיש פלאים וכל‬ ‫ה״עליות״ לא הועילו לו דבר עד כי ידד מאוד עד לדיוטא‬ ‫התחתונה וממילא נתקרב קרבת מקום אל העניים והאביונים‪,‬‬ ‫‪ 41‬ר א שי תי בו ת ‪ :‬מ־ו רנו ה׳ ר ב ר׳ נ׳ ח מן — הו א רבי נ ח מן מברסלב‪,‬‬ ‫מג דו לי ה ח סידו ת‪ ,‬נ כ דו של ה ב ע ש״ ט‪ .‬מפורסם ב״ מ ע שיו ת״ שלו —‬ ‫סי פו רי אגד ה ומ של ס מליי ם ה מ צ טייני ם ב ע מ קו ת ו ב חן פיו טי‪ .‬תל מידו‬ ‫ר׳ נ תן פירסם ד ב ריו בספר ב שם ״ לי קו טי מו ה ר ״ ך‪.‬‬ ‫’‪ 4‬ה כוונ ה למא מר חז״ל ש ם‪ :‬״ אין הקדו ש ברוך הו א מ שרה ש כינ תו‬ ‫אלא על גי בו ר וע שיר וחכם ו עניו״‪.‬‬ ‫•* בפי רו שו ל שמו אל א־ י״ ח‪ ,‬י׳ ‪ :‬״וי תנ ב א ב תוך ה בי ת״‪.‬‬ ‫“ על פי הכ תו ב ב מ שלי ג׳‪ ,‬ד׳‪.‬‬ ‫” ל ק רן צ פוני ת ג בי ת הכנ ס ת‪ ,‬סגול ה ל ה ע שי ר‪ ,‬על י סוד מ א מר חז״ל‬ ‫ב ב ב א ב תרא כ״ ב ע״ ב ‪ :‬״ה רו צ ה שי חכי ם — יררים ו שיע שיר־— י צ פין״‪.‬‬

‫וקבצנים מקבצנים שונים‪ ,‬והיה יושב ביניהם‪ ,‬ושומע שיחו­‬ ‫תיהם כגון היכן סעדו בשבת שעבדה והיכן עתידים הם לסעוד‬ ‫בשבת זו ומספר המאכלים שאכלו ומספד המאכלים שחשבו‬ ‫לאכול ולא אכלו ומקנחים את הקצף הלבן השוקק הזוחל על‬ ‫שפתותיהם השחורות כתולעת‪ ,‬ומהם מזרזפים‪ 53‬אלות וקללות‬ ‫לעשירים שרואים בטובה שכזו כל ימיהם‪ .‬כמה חדריהם‬ ‫מרווחים‪ ,‬כמה הרווחה יש שם לשר של רעב שיבוא לדור אצלם‪.‬‬ ‫פלוני העשיר בל שעת האוכל עינו צדה בך‪ ,‬פתך מלועך היה‬ ‫מוציא‪ .‬הגישו את החרדל הגישו את המרוד מיד נעשה דך‬ ‫כשמן‪ ,‬אכול נא הוא אומר אכול נא אורח חביב‪ .‬חרדל ומרור‬ ‫אינו מונע‪.‬ממך אפילו כל הקערה כולה‪ .‬אלמוני כיון שהגעת‬ ‫לפרום ברכת המוציא מיד הוא דוחק עליך לספר לו כל עסקי‬ ‫עירך‪ ,‬ועד שאתה מספר הרי הוא גורר ואוכל כל הסעודה ואינו‬ ‫משייר לך אפילו כזית‪ .‬ופלמוני מפטם אותד בזמירות ואינו‬ ‫נותן לבו שקערתך ריקה ונפשד שוקקה‪ .‬וגם כי יעמידו‬ ‫לפניך קערה גדולה של רוטב כלום רוטב הוא‪ ,‬מים שאובין‬ ‫הוא‪ ,‬אין לך אלא לפשוט בגדיך ולקפוץ לשם לטהר עצמך‬ ‫לכבוד שבת‪ .‬קיצור הדברים מנשה חיים יושב עם כל הקבצנים‬ ‫ואפילו הוא אוטם אזניו משמוע הדברים נכנסים מאליהם ולבו‬ ‫מתפקע מצחוק‪ .‬ובאמת מי לא יצחק באותה שעה? ומעשה‬ ‫בקבצן גרגרן חצוף ובלען שקיבל פתק מגבאי צדקה לסעוד‬ ‫בשבת אצל הגאון ר׳ ענזיל ממטרי‪ .‬ערב שבת נכנם אותו עני‬ ‫לבית המרחץ ונזדמן לשם אף ר׳ ענזיל הנ״ל והעני לא הכירו כי‬ ‫שניהם ערומים היו ולא ניכר שוע בפני דל‪ .54‬שאלו ר׳ ענזיל מי‬ ‫אתה‪ .‬השיבו עני אני‪ .‬אמר לו והיכן אתה סועד בשבת ז‬ ‫ענה לו וכי יודע אני‪ ,‬חלקו לי מקום אצל איזה ענזיל שמנזיל‪,‬‬ ‫ודרך גנאי אמר כך‪ .‬מיד הכיר הרב מהותו ועיקם את שפתיו‬ ‫כאדם שאומר אוי לך ולמזלך‪ ,‬אוי לך ולשולחנך‪ .‬סבור היה אותו‬ ‫” שו פ כי ם ב שפע‪ ,‬מ מ טי רי ם ( ר׳ תהלי ם ע״ ב‪ ,‬ה׳)‪.‬‬ ‫“ על פי הכ תו ב ב איו ב ל״ד‪ ,‬י״ ט‪.‬‬

‫עני שהדברים כהוייתם שד׳ ענזיל זה אינו מספיק חלילה‬ ‫סעודה מספקת לאודחיו‪ ,‬ושאלו על כך‪ .‬ענה לו ד׳ ענזיל‪ ,‬עכשיו‬ ‫אין לך בדידה והדבד אין להשיב ומה שיהיה יהיה‪ ,‬אבל כל‬ ‫שמקדים ואוכל כל צדכו קודם שיכנס אצל אותו ענזיל מובטח‬ ‫אני בו שאינו יוצא משם דעב‪ .‬שמע אותו העני‪ ,‬הלך ונזדדז‬ ‫והזמין לעצמו סעודה הגונה בממונו וקודם שנגמרה תפילת‬ ‫שחרית של שבת הלך ומילא כרסו עד כדי גרונו‪ .‬לאחד שאכל‬ ‫ושתה נטפל לו לד׳ ענזיל‪ .‬וזאת לדעת שר׳ ענזיל עשיר גדול‬ ‫היה ונחת שולחנו מלא דשן והעניים ירויון מדשן ביתו‬ ‫ויין עדניו ישקם‪ .55‬נכנם ד׳ ענזיל לביתו ובידך את בני ביתו‬ ‫בהרחבה והתקין עצמו לסעודה בזמירות ותשבחות‪ .‬קידש על‬ ‫היין ומזג כוס הראויה להתכבד בה גם לאורחו וחלק לו מנה יפה‬ ‫מכל מיני מאפה‪ ,‬גלוסקאות וחלות דבש ועוגות צמוקים ולחמ­‬ ‫ניות דקות של שקדים ופת עשויה עם ציקאד״י ואגוזים ופת‬ ‫שנילושה בשמן ובמי פידות ובפירות שונים והעמיד לפניו יין‬ ‫שדוף פשוט ויין שרוף מבושל במשרת דובדבניות ויין שדוף של‬ ‫שזיפים ודמי ענב ועד שהגיעו לאכול עיקר הסעודה הגישו‬ ‫כמה מיני דגים‪ ,‬דגים ממולאים‪ ,‬דגים שרויים בנרד ואהלות ‪*,‬‬ ‫וסתם דגים שאכילתם ברקיקים ועוגות שמושיבין על גבי‬ ‫גחלים ושודין אותם בביצים ובנופת צופים‪ .‬וד׳ ענזיל יושב‬ ‫בראש השולחן ואוכל לשובע נפשו ומסתכל בעני המהפך‬ ‫בחדרה וטובלה בציד הדגים פעם בכה ופעם בכה ונהנה ושמח‬ ‫ומזרזו לאכילה לכבוד שבת עד שגמרו סעודת ד׳ חידקא‪.57‬‬ ‫גמדו סעודת ר׳ חידקא הגישו מים ליטול ידיהם לסעודת היום‪,‬‬ ‫ועל השולחן מבהיקות חלות גדולות ונאות כמספר שבטי ישראל‬ ‫" על פי הכ תו ב ב תהלי ם ל״ח‪ ,‬ט׳‪.‬‬ ‫“ ד גי ם כבו שי ם ב מיני ב ש מי ם‪.‬‬ ‫‪ 57‬י ש ש תי ד עו ת בוזז״ל ( שבת קי״ז ע״ ב) ב ענייו מספר ה ס עודו ת ב ש ­‬ ‫ב ת‪ :‬י ש סבו רי ם שלו ש — א ח ת בליל שב ת ו ש תי ם ביו מו‪ .‬ר׳ חיד ק א‬ ‫סבור שי ש ל אכול א רב ע‪ .‬ס עוד ה ר בי עי ת זו‪ ,‬שי ש מ קפידי ם ל קיי מ ה‬ ‫(כמ תו אר כ אן אצל ר׳ ענזי ל)‪ ,‬נ ק ר א ת ״ ס עוד ת ר׳ חיד ק א״‪.‬‬

‫צהובות כחלמון של ביצה‪ ,‬זרועות גרעיני קצח*־ וקרוס של‬ ‫ביצה שורה עליהן‪ .‬בצעו על הפת הגישו לפניהם ביצים מטוג ­‬ ‫נות בבצלים ובגלדי שומן וביצים מרוסקות בחומץ וירקות‬ ‫וביצים בצנון וקשואים והצנון מוטל בקערה ומעלה הבל וכבד‬ ‫שרויה בדבש וטחול פטום באורז ושומן וקורקבן וכבד ומשמני‬ ‫בשד ורוטב ויין מארץ הגרי* ורוטב קפוא וחמוץ וכרעי פרה‬ ‫בשומים‪ ,‬והשולחן הערוך והמלא ברכת ה׳ ממש חושב להשבד‬ ‫משפעת המאכלים וריח המאכלים כריח גן עדן‪ .‬אבל מה יעשה‬ ‫העני ובטנו מלאה? ור׳ ענזיל מזרזו לאכול ומשדלו בדברים‬ ‫סעוד נא ר‪ ,‬יהודי‪ ,‬אכול מזה וגם מזה אל תנח ידך‪ ,‬שבת היום‬ ‫לה‪ /‬אכילה בשבת מצוה‪ .‬אם אין אתה רוצה באלה הרי אפשר‬ ‫להביא לך דברים שיטעמו לך יותר ומיד קרא ואמר מהרו‬ ‫והביאו את הפשטידא הראשונה ומזגו לו כום מי דבש‪ .‬ועוד‬ ‫מלתו על לשונו וכל מנעמי תבל ומעדני עולם לפניו ובעל‬ ‫הבית דוחק סעוד נא סעוד‪ ,‬אורח הגון עושה כל מה שבעל הבית‬ ‫אומד‪ ,‬אי אפשי‪ •°‬בבחינת ״ויאכלו״‪ .*1‬הקיצור העין רואה והלב‬ ‫חומד אבל אין עצה ואין דעה‪ ,‬כנגד בטן מלאה‪ .‬ואם המעיים‬ ‫סתומים‪ ,‬הפה והלשון בלומים‪ .‬נתלהב דמו ונתמלא חימה‬ ‫וצעק בקולי קולות תיפח רוחו של אותו אדם שרימני אתמול‬ ‫במרחץ‪ .‬וד׳ ענזיל וביתו ישחקו עד בלי די‪ ,‬ויתענגו כדבר אדני‪,‬‬ ‫והאמהות והשפחות משטות‪ ,‬והעני חובק אשפתות‪.‬‬ ‫דברים אלו שתחילתם שחוק וקלות רוח סופם מכאוב לב‬ ‫ומדקרות חרב‪ ,‬כי קוץ קצה נפש ר׳ מנשה חיים בחיי נדר‬ ‫■ נ ז ר עי תבלים שמפזרים על גבי חלות ולחם לתוספת טעם‪ ,‬נזכר‬ ‫במקרא (ישעיה כ״וז‪ ,‬כ״ה‪ ,‬כ״ז) ובחז״ל‪.‬‬ ‫״ היא הונגריה‪ ,‬שהיתד‪ .‬מפורסמת ביינותיה המשובחים‪.‬‬ ‫“ איני רוצה‪.‬‬ ‫“ על המלאכים שבאו אל אברהם (בראשית י״ח‪ ,‬א׳ ואילך) נאמר (שם‬ ‫שם‪ ,‬ח׳) ״ויאכלו״‪ ,‬ועל זה אמרו חז״ל שהיו נראים באוכלים ולא אבלו‬ ‫באמת‪ .‬לכך מתכוון ר׳ ענזיל‪ ,‬שהאורח משים עצמו כאוכל ואינו אוכל‬ ‫ממש‪.‬‬

‫דים והיה משתוקק ומתאוה ומצפה לשוב לביתו לפקוד את‬ ‫נוהו ולקומם הריסות מסחרו‪ .‬אבל מה יעשה וכסף אין לוז לך‬ ‫ועשה קומץ‪ 62‬בלי אצבעות‪ .‬וימים רבים היד‪ .‬מתגורר באשר‬ ‫התגורר והתענה באשר התענה‪ ,‬ובכדי לקרב קץ ישועתו שינה את‬ ‫טעמו ותפש לו מדה אחרת והאיץ בכל מי שפגש כי יתן לו‬ ‫נדבת יד ואשר לא יתן על ידו ויוציא ממנו בעל כרחו‪ .‬כה‬ ‫עשה מנשה חיים כמה שנים עד שקבץ כמה שקבץ ונתן דעתו‬ ‫לחזור לביתו זו אשתו‪ 63‬וקיבל עליו על להבא לחטט אחר מדת‬ ‫הקבצנות כי רעה היא וידר נדר לה׳‪ , 4‬ויאמר אם נתון תתן בידי‬ ‫לשוב לביתי בשלום ולחדש את בית מסחרי ואהנה מיגיע כפי‬ ‫דרך מסחר והיה כל אשר אקבל עתה אשיב לכל נדכה ושפל‬ ‫מעמד כפל כפלים מלבד נתינת צדקה לקיים מצות עשה‪ 65‬נתן‬ ‫תתף‪ 6‬פתוח תפתח‪ 67‬ומצות לא תעשה השמר לך‪ 68‬פן יהיה‬ ‫עם לבבך וגר הכל כפי השגת ידי‪ .‬ברם מה נאמנו אמרות המדרש‬ ‫אין אדם מת וחצי תאותו בידו‪ ,‬יש לו מנה רוצה מאתים‪ .69‬והנה‬ ‫ימים רבים חלפו עברו בשטף הזמן ולביתו לא שב‪ .‬כי לא‬ ‫הסתפק מנשה חיים במאה ועיניו היו הומות ומהמות למאתים‬ ‫כי אמד איכה אשוב לביתי והכסף אשר בידי מה הוא ? באמת‬ ‫אמרו כשאדם נכנס בעסק הקבצנות מראין לו מן השמים התרח­‬ ‫קות ודומה עליו שמרחיקין אותו ואין מניחין לו כלל לאסוף כדי‬

‫“ קמיצת־ידים‪ ,‬חופן‪.‬‬ ‫“ מאמר חז״ל בראש מסכת יומא‪ ,‬על הכתוב (ויקרא ט״ז‪ ,‬י״ז) ״וכפר‬ ‫בעדו ובעד ביתו״‪.‬‬ ‫“ כל המשפט על דרך הכתוב בבראשית כ״ח‪ ,‬כ׳ ‪ :‬״וידר יעקב נדר״‬ ‫וגו׳ והכתוב בשופטים י״א‪ ,‬ל׳ — ל״א‪.‬‬ ‫נ‪ ,‬כ ל מצוות התורה מתחלקות לשני סוגי ם‪ :‬מצוות ‪,‬עשה׳ ומצוות‬ ‫‪,‬לא תעשה׳‪.‬‬ ‫“ ד ב רי ם ט״ו‪ ,‬י׳‪.‬‬ ‫'• שם שם‪ ,‬ח׳‪.‬‬ ‫“ שם שם‪ ,‬ט׳‪ .‬כולם עניינם מתן צדקה לעניים‪.‬‬ ‫״ קהלת רבה א׳‪ ,‬ל״ד ; ג׳‪ ,‬י״ב‪.‬‬

‫צרכו‪ .‬והוא אינו יודע שאין זה אלא כדי להרחיקו משפלות‬ ‫פחותה על להבא‪ .‬והמשכיל בעת ההיא ידום‪ 70‬ויזכור ארהות‬ ‫חיים מה שציוה ר׳ אליעזר הגדול בני הוי זהיר לאכול את‬ ‫העשבים ואל תשאל מבני אדם‪ ,‬תבחר מחנק לנפשך ואל תצטרך‬ ‫לבריות‪ .‬וכן קלל הנביא‪ 71‬ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם‬ ‫בשד זרועו ומי האיש אשר ישמע את דבריהם ולא ירתע‬ ‫לאחוריו‪ .‬אך לא‪?.‬דע האדם גנות מעשהו ונגעי עצמו אינו רואה‬ ‫ולא עוד אלא שמטעה עצמו ומערב מצוד‪ .‬כביכול בעבירה כדרך‬ ‫יצר הרע שמתלבש במצוות תחילה ומטעה כאילו מסית לדבר‬ ‫מצוה‪ ,‬והדי הוא ממשיך את נדודיו ומחשיבם לפני המקום כאילו‬ ‫יוצא גולה לשמו יוד‪ .‬ובאמת מד‪ .‬רבו טרחותיו ויגיעותיו‬ ‫בדרך‪ ,‬פעם יסע בעגלה טעונה או בקרון שבורה ופעם‬ ‫ילך ברגל ובבואו אל אחת הערים לתת מרגוע לגו‪ 1‬אין לפניו‬ ‫לא מטה מוצעת ולא כר וכסת או דרגש אלא ספסל קשה בבית‬ ‫המדרש‪ .‬ויזכור מנשה חיים את קריינדיל טשארני אשתו ומעיו‬ ‫המו לה‪ .‬ובייחוד בערבי שבתות בשעה שהיתה עומדת לפניו‬ ‫אז בעצם חנה ויהדותה וכלים לבנים בידיד‪ .‬וכורכת בורית‪72‬‬ ‫בתוכם ומזרזתו לילך למרחץ כדי שיספיק לשוב לביתו בעוד‬ ‫יום ויטעום מן הדגים‪ ,‬הדגים של שבת‪ .‬ממש הקנה מסתלסל‬ ‫מאליו בניגון שיר השירים ויוצא ברננה‪ ,‬אבל מיד קולו מתרופף‬ ‫ונשמט קודם ליציאתו‪ .‬קריינדיל טשארני מנודה מביתה‪,‬‬ ‫קריינדיל טשארני גולה ושומעת קידוש מפי אחר ואני אומד‬ ‫שיר השירים ז אותה שעה מתקנא מנשה חיים אפילו בקבצנים‬ ‫הפשוטים השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו סעודה מספקת‬ ‫בשבת‪ .‬והרי הוא כואב ומצטער בצרתה של אשתו‪ ,‬גונח ובוכה‬ ‫מאין יבוא עזרו וישוב אליה‪ .‬וכל רעיונותיו הרו עמל וילדו‬ ‫מפח נפש‪.‬‬ ‫־; ע מו ם ה׳‪ ,‬י״ג‪.‬‬ ‫״ ירמיהו י״ז‪ ,‬ה׳‪.‬‬ ‫” ס בון‪.‬‬

‫ויהי היום ומנשה חיים עומד ומתאנח והנה עני אחד עבר עליו‬ ‫וירא כי צר לו‪ ,‬כי זאת המדה ניכרת על כל פנים‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫וירא אותם והנם זועפים‪ 73‬וכתיב ופניך רעים ואתה אינך‬ ‫חולה‪ .74‬דחק עליו העני שיספר לו למה‪ ,‬שכן אמר שלמה‬ ‫בחכמתו דאגה בלב איש ישחנד‪ 75.‬כלומר ישיחנה לאחרים‪ .‬שח‬ ‫לו מנשה חיים כל המעשה‪ .‬פתח אותו העני ואמר לו אי לך‬ ‫גבר לא יצלח אתה‪ ,‬אילו היה מכתב מליצה זה בידי חייך‬ ‫אוצרות קרח הייתי אוצר לי‪ ,‬ואתה מה לך ולו ואינך עושה בו‪.‬‬ ‫ולמה אינך עושה בו ו הואיל ומתבייש אתה‪ ,‬וכל המתבייש על‬ ‫דברי קבצנות לעולם לא יראה בטובה‪ .‬בוא וראה כמה נמוכי‬ ‫הרוח שירדו מנכסיהם ומה יתנו ומה יוסיפו להם אלפי המלצות‬ ‫כאלה ואדם ביקר•‪ 7‬כמוך אבד יאבד חלילה בעניו בתבל הלזו‪.‬‬ ‫כה אמר האיש וקרץ בעינו האחת‪ ,‬חתר בנעלו המסומרת על‬ ‫רצפת בית ה׳ והביט בו במנשה חיים והראה לפניו כמה מיני‬ ‫חיבה‪ .‬ומנשה חיים נפעם מדבריו וחיבתו היתירה נגעה עד‬ ‫לבו‪ ,‬ויחשוב הנה במרחקים אפשר לפגוש איש אשר יהגה לי‬ ‫רחמים באמת ובתמים‪ ,‬אבל אוי לי כי ינדוף כמעט רגע ושוב‬ ‫עלי להגות בבני בוצץ ויזלוביץ ובעמל הדרך ובטרדת המזונות‪,‬‬ ‫ומי יודע אם אפגשהו עוד‪ .‬והקבצן עמד ונסתכל מתוך רחמים‬ ‫בפני מנשה חיים הקודרים והמדולדלים וחוטמו היה מבהיק‬ ‫שבעתים והיה מדבר בנחת ובקול רך משמן ואמר באמת אין‬ ‫עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד מזל רעדז אך הט אזניך ושמע‪.‬‬ ‫ופתאום אחז את מנשה חיים בגלימתו ויאמר שמע דבי מנשה‬ ‫חיים‪ ,‬בין כך אתה מבקש להסתלק מן הקבצנות ולשוב לביתך‪,‬‬ ‫אלא מה ז עדיין אין סיפק בידך לכך‪ .‬שמעני נא רבי מנשה חיים‪,‬‬ ‫*' בראשית מ׳‪ ,‬ו׳‪.‬‬ ‫*' נחמיה בי‪ ,‬ב׳‪.‬‬ ‫” ןןשלי י״ב‪ ,‬ב״ה‪.‬‬ ‫*’ אדם נכבד‪ .‬ר׳ תהלים מ״ט‪ ,‬י״ג‪,‬כ״א‪( .‬ור׳ להלן הערה “ ')‪.‬‬ ‫״ על דרך הכתוב במשלי כ״א‪,‬ל׳ ‪ :‬״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה‬ ‫לנגד ה׳״‪.‬‬

‫הלוא אנשים אחים אנחנו‪ ,78‬עניים מדודים ואביונים‪ ,‬מהרה‬ ‫כיום‪ 78‬את מכתב ההמלצה לי ואני נותן לד כמד‪ .‬שאתה רוצה‬ ‫ולא עוד אלא שמצוה אתה עושה בי ולצדקה יחשב לך‪ .‬שמע‬ ‫מנשה חיים ויתעבר כי איככה ימכור את מכתב ההמלצה‪,‬‬ ‫הן שמו נעוץ בתוכו וכבודו לאחר לא יתן‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫שיביא את הבריות לידי מכשול חס ושלום‪ ,‬שיסמכו על ההמלצה‬ ‫ויתנו למי שאינו הגון‪ ,‬כי מי יודע מהותו וטבעו‪ .‬לגלג עליו‬ ‫אותו עני וחזר וכפל דבריו והלעיג לו ולמיאונו והיה בוזה‬ ‫ומתעתע טעמיו ונמוקיו עד שנכנסה עצתו בלבו‪ .‬לא היה מנשה‬ ‫חיים יודע מה לעשות‪ ,‬אוי לו אם ימכרנו ואוי לו אם לא ימכרנו‪.‬‬ ‫ימכרנו‪ ,‬הרי שמו נעוץ בתוכו‪ ,‬נמצאת גנותו נמשכת אחריו‬ ‫והוא בא לידי בושה וכלימה ובזיונות ושפלות ופחיתות כי מי‬ ‫יודע עצם הנהגתו של זה‪ ,‬לא ימכרנו‪ ,‬הרי במעות שהוא פוסק‬ ‫לו אפשר לו לחזור לביתו וקריינדיל טשארני לא תקפח יותר‬ ‫ימיה ברעב ואף הוא לא יהיה גע ונד בעולם‪ .‬כה הגד‪ .‬מנשה‬ ‫חיים והקבצן העני הבין עשתונותיו ואמר שמא לכבוד שמך‬ ‫אתה חושש והדי לא אחד אתה בעולם‪ ,‬כמה מנשה חיים איכא‬ ‫בשוקא‪ .80‬שמע ידידי לעצתי ואל תתחכם יותר מדי אז ייטב‬ ‫לך כל הימים ושבת לביתך בשלום ועבדת את ה׳ מתוך יישוב‬ ‫הדעת והדוחה‪ .‬ומדי דברו בו הפך ידו בכיסו עד שנשמע קולם‬ ‫של שקלי הכסף ולב הבשר התחיל הומה ומהמה‪ ,‬מעיו ירקדו‬ ‫בקרבו‪ ,‬והקבצן מוסיף ומהפך בכסף‪ .‬מוציא אדום זהב וזהובים‬ ‫מזהובים שונים‪ ,‬ומנשה חיים רואה ועינו האחת כלפי החטא‪.‬‬ ‫והקבצן עומד ושותק וממלא את נחיריו טבק״י‪ 81‬וחטמו מעלה‬ ‫עשן והוא חוזר ועוקר כל נמוקי וטעמי מנשה חיים ומקעקע‬ ‫כל פתח חרטה‪ .‬ומנשה חיים הוציא את מכתב ההמלצה ויקח‬ ‫כסף מחירו ויאמר הרבה דאיתי בחיי אבל פיקח שכמותו לא‬ ‫•׳ בראשית י״ב‪ ,‬ח׳‪ ” .‬בראשית ב״ה‪ ,‬ל״א‪.‬‬ ‫•• ארמית ‪ :‬יש בשוק‪ ,‬כלומר מצויים בני אדם הרבה הקרויים בשם זה‪.‬‬ ‫“ טבק להרחה‪.‬‬

‫דאיתי‪ ,‬ממש שד משחת הוא‪ .‬תוך כדי דיבור סטר עצמו על‬ ‫פיו על שום שהזכיר שם של שי״ן דלי״ת‪ 82‬בין השמשות וניעד‬ ‫בכפו מן השולחן את האבק אשר שפך בהוציאו את מכתב‬ ‫ההמלצה והכיס המלא מטבעות מושכו למטה לארץ והאיש הלך‬ ‫באשר הלך ופרח לו עם המכתב‪ .‬ושמש של אחר הצהרים התחילה‬ ‫משתברת בין סלעי ההרים אשר מסביב לעיר וקרנות זהבה‬ ‫קרנו בבית המדרש‪ ,‬הפרוכת השרויה דמעות נשים עלובות‬ ‫מבהיקה זעיר שם זעיר שם בין זהב חוטי המגן דוד ומנשה‬ ‫חיים ישב בצל הכסף לפני השולחן ונזדרז למנות את מעותיו‬ ‫שנית בטרם יבוא העם להתפלל‪ .‬וכך היה מונה וסופר וצירף‬ ‫וחשב את כל ממונו ומצא שיש לו כדי נסיעה ליריד הגדול‬ ‫שבעיר לשקוביץ הסמוכה ונתמלא שמחה רבה שאין להעלותה‬ ‫על הכתב‪ .‬ויאמר אעברה נא ואראה‪ 83‬את היריד הלזה‪,‬‬ ‫אולי יקרה ה׳ לפני את אליהו הנביא זכור לטוב וימציא לפני‬ ‫מציאה הגונה וסחורה במקח השוה‪ .‬ומיד קפץ מנשה חיים‬ ‫ונשבע שמכאן ולהבא ימנע עצמו מענין הקבצנות וישים לדרך‬ ‫פעמיו ליריד לשקוביץ לעשות סחורה באמונה‪ ,‬אחרי כן ישוב‬ ‫לביתו זו אשתו‪ ,‬ויערוב מערבו‪ 84‬ומרכלתו כדת לסוחר הגון‪.‬‬ ‫ואולם רבים הם חללי התקוה והתוחלת מחללי הדאגה‪85‬‬ ‫והיאוש כבר אמר חכם אחד‪ .‬והנד‪ .‬עוד ביום השני ממחרת‬ ‫הבוקר יצא מנשה חיים לדרך והגיע לידיד שבלשקוביץ‪ ,‬צרור‬ ‫הכסף בידו ורוח מסחר נכון בקרבו‪ .‬שמשו של תמוז שלחה את‬ ‫קרניה אל כל עבר ותכם ברצי כסף את האהלים שפרשו על פניי‬ ‫השוק‪ ,‬ומנשה חיים מהלך עקב בצד אגודל וקודח מרוב שמש‬ ‫ופתאום יגדיל אשוריו•‪ 8‬פי שבעה וימהר וירוץ לקראת הצלחתו‬

‫’ • ש ם של שי״ן ד ל ״ ת‪ :‬ש ד‪.‬‬ ‫“ על פי הכתוב בדברים ג׳‪ ,‬כ״ה‪.‬‬ ‫*• על פי הכתוב ביחזקאל כ״ז‪ ,‬י׳‪ ,‬ועוד שם‪.‬‬ ‫“ על פי הכתוב באיכה ד ‪ /‬ט׳ ‪ :‬״טובים היו חללי חרב מחללי רעב״‪.‬‬ ‫“ צעדיו‪ .‬על פי הכתוב בתהלים ל״ז‪ ,‬ל״א ובאיוב ל״א‪ ,‬ד‪.‬‬

‫ולבו מקשקש כפעמון בהעלותו על לבו כי אחר כמה וכמה שנים‬ ‫שלא נקף אצבע בשום מסחר עתיד הוא לעסוק בפרקמטיא‬ ‫ולעשות סחורה באמת וברצות השם יחזור לכבודו הראשון‬ ‫ולחם עצלות לא יאכל‪ ,87‬יפרנס אשתו מתוך ישוב והרחבה‬ ‫ויבנה חנותו בקרוב וגדול יהיה כבוד חנותו האחרונה מן‬ ‫הראשונה ”‪ ,‬כי גם בהיותו משתעשע על ברכי ההצלחה לא‬ ‫היה סיפק בידו לנסוע ליריד הגדול הזה אשר אליו גוים יאספו‬ ‫רוזנים וכל כנעני ארץ‪ ,‬וכל מה שהיה קונה לצרכי חנותו קונה‬ ‫היה מכלי שני היינו מסוחרים שמביאים סחורתם מכאן‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הקדוש ברוך הוא עוזרו ותחת ענותו עד הנה יזכה לקנות סחורה‬ ‫מן המקור ממש‪ .‬זהו שאומרים הבריות מי שנפל וקם מרויח‬ ‫פסיעה אחת‪ .‬אודך ה׳ כי דליתני‪.89‬‬ ‫מהלך לו מנשה חיים בשוק הגדול שבלשקוביץ‪ ,‬מקלו בידו‬ ‫ותרמילו על שכמו ואינו נותן לעיניו לראות אפילו מפלאות‬ ‫הדברים שמוצגים ועומדים לראוה לעיני כל עובר ושב‪ .‬כמה‬ ‫היה משתוקק בימי חרפו‪ 90‬לחזות בהדר היריד ונפלאותיו‪ ,‬את‬ ‫הענק הגדול בענקים שמביאים בכל שנה לכאן‪ ,‬את המשכן‬ ‫וכליו שעשוי כמשכן ממש ולא גליון נייד משוח בששר או מעשה‬ ‫דונג כדרך שמראה המלמד לתלמידיו‪ ,‬את המכריז על הסחו­‬ ‫רות שקולו נשמע מסוף העיר ועד סופה ואת בית המבוכה‬ ‫שפתחיו מרובים כל כך שכל הנכנס לשם טועה ואינו יודע‬ ‫באיזה מהם יוצאים‪ ,‬את האכסניא שנותנים בה לכל אורח‬ ‫אלונטית‪ 91‬מיוחדת לעצמו ואת השולחן שמונה מספד שנותיו‬ ‫של כל מי שעומד על גבו‪ ,‬את האוב וידעוני והיודע נסתרות‬

‫’* על פי הכתוב במשלי ל״א‪ ,‬כ״ז‪.‬‬ ‫״ על פי הכתוב בחגי ב׳ ט׳ ‪ :‬״גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן‬ ‫הראשון״‪.‬‬ ‫” על פי הכתוב בתהלים ל׳‪ ,‬ב׳‪.‬‬ ‫‪ , °‬כלומר‪ ,‬בצעירותו‪ ,‬ר׳ איוב כ״ט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫*• מגבת‪.‬‬

‫ומגיד תעלומות והמפעה צפרים וחיות קטנות עם גדולות‬ ‫ואת הבתולה שמיניקה נחשים מדדיה במחילה‪ .‬הקיצור הידר‬ ‫שים שרבים וכן שלמים לא ימשכו עיניהם מהם בבואם הנה‪.‬‬ ‫נשא על אבדות התקוה לא השגיח בכל הבלי העולם הזה‬ ‫והיה נתקל וחוזר ונתקל כל פעם באנשי מעשה ובמחותנים‬ ‫שבאו לקנות גלומי צמר ומשי ואדרות שער לבניהם‪ ,‬באורחים‬ ‫פורחים ובבעלי מומים ובלהקות מנגנים ובמוכרי קטניות ומים‬ ‫חמוצים לשתיה ובשדכנים ובקצבים ובבני אדם שיודעים איזו‬ ‫בהמה כשדה לאחד שחיטה ואיזו טריפה‪ ,‬ותחת שעטות סוסים‬ ‫אבירים ובהמה רבה פור תתפורר הארץ היבשה והצחיחה ואבק‬ ‫קודד יעלה אבד כנשרים ויכם את עין העיר ויעט את כל עובר‬ ‫ושב באדרת כהה‪ .‬שפעת עמים רבים ינועו בקרב חוצות ובגדי‬ ‫צבעונין שלהם פושטים צורה ולובשים צורה והיו לעם אחד‬ ‫וקול מצהלות מטבעות יגמא ארץ‪ .‬והקרקע התחוח מלא עקבות‬ ‫עקולים ועקומים‪ ,‬צעדי כל חגר ופסח אשר יבוא אל קברות‬ ‫קדושיהם‪ ,‬וקול צרוד ונחר יהמה בקרב חוצות‬ ‫נודו למד גורלי‬ ‫ושפכו כמלם זעם‬ ‫פי התל בי ע ‪#‬ר ןנחת‬ ‫ומה בכל עמלי‬ ‫לי נשאר הפעם‬ ‫תרמיל עד ךךתי שחת‬ ‫‪1‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫*‬

‫עוד השירה בין שיניו ואיש אחר יחרישנה‪ .‬הלוך ילך ובכה‪02‬‬ ‫נושא כלי זמרה‪ ,‬בא יבוא ברנה‪2‬״ ושירה על שפתותיו‬ ‫הראיתם אמלל במותי‬ ‫נפשי הוי נפשי שואלת‬ ‫שבתי לאחר מותי‬ ‫ובביתי נעולה הדלת‬ ‫” תהלים קכ״ו‪ ,‬ו׳‪.‬‬

‫שבתי אל עולם ה&הו‬ ‫ובעדי ?גורה כל דלת‬ ‫הךאיתם אסון כמוהו‬ ‫נפשי הוי נפשי שואלת‬

‫אסק על הר ‪5‬הו‬ ‫אש&ך ‪£‬יחי לאבנים‬ ‫הע‪1‬לם עולם ו‪1‬הו‬ ‫רןזמנים בני רחמנים‬ ‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫עד שמנשה חיים עומד כך נדחף ל תו ך כנופיא של בני אדם‬ ‫שעמז צפופים לפני קולנית אחת שישבה על גבי ערימד‪ .‬של‬ ‫בלויי סחבות והיתד‪ .‬מזמרת ומקוננת וגועה ובוכה‬ ‫רחמו ה‪1‬י רחמו יהודים‬ ‫ותנו אגורה אחת‬ ‫‪3‬ין אלף עניים ?דודים‬ ‫אין כמוני נדחת‬ ‫בין אלף ענלים ?רודים‬ ‫אין כמוני נדחת‬ ‫••‬

‫»‬

‫‪T‬‬

‫מאשרת הייתי בקני‬ ‫ויהי לי גם איש וכלת‬ ‫אך בעלי נסע מני‬ ‫ובביתי עלה שלת‬ ‫אך ב?לי נסע מני‬ ‫ובביתי עלה ‪£‬ית‬ ‫‪*• I‬‬

‫‪-------‬‬

‫‪T T‬‬

‫*‬

‫‪• T‬‬

‫אמר אחזר ממךחקים‬ ‫ותהא פרנסה הגונה‬ ‫ויושיבני במןזשכים‬ ‫עלובה אמללה עגונה‬ ‫וי צי בני במחנכים‬ ‫עלובה אמללה עגונה‬ ‫‪• • 1‬‬

‫‪:‬־‬

‫‪“.‬־‬

‫־‪1‬‬

‫\ ג‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪TT‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫;־‬

‫ד־‬

‫‪t‬‬

‫\ ! ‪T T‬־‬

‫‪T‬‬

‫‪t t‬‬

‫ומנשה חיים עומד ולבו מוכה עצב‪ .‬קינותיהם ישתרבבו באזניו‬ ‫ומעיו יהמו עליו‪ .‬אז יעקור רגליו ויברח ואל שוק ומרכולת‬ ‫יכונן מנשה חיים צעדיו‪ .‬עוד היום גדול כה יאמר בלבו עוד‬ ‫היום גדול‪ ,‬עוד אגמור את מעשי עד הערב ולעת ערב אשכור לי‬ ‫עגלה מסוככת‪ ,‬ואם לא יעכבני הגשם אפשר שחמה של מחד‬ ‫תשקע עלי בבוצץ‪ ,‬כי לא דחוקה היא בוצץ מלשקוביץ והדרך‬ ‫לא רב הוא‪.‬‬ ‫אך למה נדמו מחשבות אנוש‪ .‬קל ברוחו היה מנשה חיים ולא‬ ‫הדגיש אפילו בתרמילו על שכמו‪ ,‬וכך היה משוטט בשווקים‬ ‫וברחובות כעני גמור לכל דבד והיה נותן עיניו בעוברים ושבים‬

‫וצופה אולי ימצא ביניהם מכיר ומודע שיודע ומבין בטיב‬ ‫סחורה ובכונת רוח הסוחרים כי לא ידע מנשה חיים אל מי‬ ‫מהסוחרים יפנה וכבר שמעו אזניו מתעתועי אנשי הידיד כי‬ ‫כאשר ימצאו איש חדש אשר לא דרך עוד על סף חנותם וקמו‬ ‫עליו והוציאו את כל ממונו ממנו‪ .‬ומנשה חיים פחד לנפשו פן‬ ‫יפשיטוהו ערום ויציגוהו ככלי ריק‪ .‬כה עברו כמה שעות ועיניו‬ ‫שחרו בלי הרף למכיר ומודע ואין פונה אליו‪ .‬ובאמת מי ישים‬ ‫לב לעובר אורח עני‪ .‬וימך רוחו וברכיו כשלו וירא כי אין איש‬ ‫ותושע לו ימינו‪ 93‬ויעמוד לפני אחד האהלים אשר בעיר ויאמר‬ ‫לקחת מלין עם הסוחר‪ .‬בה בשעה צפו דכדוכי נפשו ודלותו‬ ‫מתוך עיניו ומדת הכנעה יתירה זו שנתרגל בה מיום שנשתקע‬ ‫בעניות רחמנא ליצלן‪ ,‬והם הם נתנו לעין לטעות שלא נתכוון‬ ‫אלא לבקש נדבה‪ .‬ואמנם הכרת פניו לא ענתה בו כי תועפות‬ ‫כסף לו‪ .‬ויתנהו ה׳ לרחמים בעיני כל רואיו ורוח הצלחה החל‬ ‫לפעמו פתאום במחנה הסוחרים רשלך לו כל אחד אגורת כסף‬ ‫למען ילך לו‪ .‬אז נפל מנשה חיים ברוחו ונשתקע בעצבות‬ ‫גדולה‪ .‬ברם קול המונו של היריד התחיל מוציאו קצת מעולם‬ ‫העצבות וקעקע את מעייני התוגה‪ .‬ויאמר אעברה נא ואראה‬ ‫את הידיד המפואר הלזה כי יש בו דברים נפלאים וחידושים‬ ‫הפלא ופלא כגון קופים וחתולות וחולדות הסנאין ואדני‬ ‫השדה‪ ,94‬ואשקיף בראיה חושית על כל הדברים האלה והרי‬ ‫גם מצוד‪ .‬יש בזה לפי שאראה בדיות משונות שבאות ממדינות‬ ‫מרחקים ועל כגון אלו הרי תיקנו חדל ברכה מיוחדת‪ 95‬וכן‬ ‫נוהגין אנשי המעשה שבאים לראות ומברכים ברוך משנה‬ ‫הבריות‪ .‬וכיון שבאתי לכאן אפטר בלא ראיה ? הקיצור לא זז‬ ‫מנשה חיים מן היריד עד שנסתכל וראה כל החמודות ונשתהה‬ ‫״ ה ר כ ב ה של שני כ תובי ם‪ :‬שמות ב׳‪ ,‬י״ב ״ויפן כה וכה וירא כי‬ ‫אין איש״‪ ,‬וישעיה ס״ג ה׳ ״ותושע לי זרועי״ וגר‪.‬‬ ‫‘ *חיות משונות הנזכרות במשנה (כלאים ח׳‪ ,‬ה׳)‪.‬‬ ‫" הברכה הנזכרת במשפט זה עצמו ‪ :‬״ברוך משנה הבריות״‪.‬‬

‫שם עד תם כל הידיד‪ .‬עין בעין ראה ובפועל ממש משש בידו‬ ‫את הענק‪ ,‬טבל אצבע ברוק ובדק בעורו של הכושי כדי לעמוד‬ ‫על האמת אם שחור הוא בידי שמים או אינו אלא משוח בפחם‬ ‫ובפיח העשן ובשאר הדברים המשחירים כאותם הפחותים‬ ‫ונושאי הסבל בבוצץ שצובעים בשרם לכבוד פורים‪ ,‬ובהיותו‬ ‫נוהג במנהג החסידים לא היה אבנטו מחובר לבגדו ■אלא‬ ‫חגורה בפני עצמה היתד‪ .‬קשורה לו על בגדו ועמד ומדד בה‬ ‫את קומתו של הגמד וקשר קשר באבנט ועשה סימן כמה ארכו‬ ‫של זה‪ ,‬ואם ירצה השם בשובו אל ביתו בשלום יספר את כל‬ ‫הנפלאות שראו עיניו במקום הזה להשביע בצחצחות נפשו­‬ ‫תיהם‪ ., 6‬ואף את קריינדיל טשארני זכר מנשה חיים וקנה‬ ‫ממוכר ספרים אחד קמיע שיפה לבנים והרבה נצטער כי אין‬ ‫ידו משגת לקנות אודם שסגולתו בדוקה ומנוסה‪ .‬ושוב נתקל בו‬ ‫באותו מטורף העוטה תכריכי מתים ובמצלתים יתן קול‬ ‫הךאיוןם א?לל ?מותי‬ ‫נפשי הוי נ?שי עואלת‬ ‫שבתי לאחר מותי‬ ‫ובעדי סגורה כל דלת‬ ‫‪• I -‬‬

‫־ ד‘‬

‫‪------ 1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪V T‬‬

‫ומנשה חיים שהיה מקדים תמיד סימן לעשייה או שסומך על‬ ‫הפסוק שנפל לתוך פיו אפשר ויקבל פזמונים אלו כדברים‬ ‫בעולמן מכלל שרמז מן השמים הם‪ .‬הרי כמה פזמונים שמע‬ ‫ונשארו בלי אחיזה‪ ,‬ואלה אפילו בשעה שאין בעל הזמר‬ ‫לפניו זמירותיו דובבות והולכות בלבו‪ .‬הקיצור אותה שעה עמד‬ ‫מנשה חיים וחזר על כל מיני כלי זמר כדי להשתיק את הקולות‬ ‫שמכרכרים באזניו ובמעיו‪ ,‬והואיל ומעותיו התחילו מתמעטות‬ ‫וכיסו התחיל מתרוקן הקדים רפואה למכה ופשט ידו‪ .‬אמר‬ ‫מנשה חיים בלבו הואיל ונתפחמרי ידי בקבצנות והריני הולך‬ ‫•• על דרך הכתוב בישעיה נ״ח‪ ,‬י״א‪.‬‬ ‫"ונ ת לכ לכו‪.‬‬

‫בטל מה איכפת לי אם אזכה מן ההפקר‘‪ ,3‬מה נשתנית העיד‬ ‫הזאת מכל הערים‪ ,‬כל שכן שנפחתו מעותיו ואין בהן‬ ‫מאתים‪ ,89‬נמצא דין עני לו ורשאי הוא ליהנות מן הצדקה‪.‬‬ ‫כה עבר עליו היום‪.‬‬ ‫קיצור הדברים היום עבר והשמש באה והלילה פרש מוטות‬ ‫כנפיו והחשיכה כיסתה את פני היקום והרעב גבר במעיו‪ .‬אמר‬ ‫מנשה חיים מן הראוי ליכנם לפונדק ולאכול קמעה והתברך‬ ‫בלבו למצוא שם מנוח ונחמה על כל היגונות שעברו עליו‬ ‫ולמצוא שם מקום כשר לשינה‪ .‬נכנס מנשה חיים לפונדק אחד‬ ‫והתפלל תפילה חטופה וטעם כוס יי״ש וכרך בשניה וישב לפני‬ ‫השולחן ומנה מעותיו שקבץ מאנשי היריד‪ ,‬ויהי הכסף הזה‬ ‫בעיניו ממש כאילו זכה בו מן ההפקר לפי שכבר קבל עליו‬ ‫קודם לכן להסתלק מן הקבצנות‪ .‬וכאשר ראה מנשה חיים‬ ‫זאת עמד וזימן לעצמו סעודה כי היה רעב מאוד‪ .‬אותה שעה ריח‬ ‫צלי בשר עלה באפו ונתעצמה בו תאוות האכילה ודרש מנה‬ ‫אחת אפים ואכל תרטימר‪ 100‬בשר ושתה לוג יין‪ ,‬שכן אכילה‬ ‫בלי שתיה כמכה בלא רטיה‪ .‬ובודאי לא יגרע מאשתו דבר בזה‪.‬‬ ‫ולמה יעכור שארו‪ 101‬וימנע את ההצטרכות מעצמו ולא ישבע‬ ‫על כל פנים פעם אחת בחייו כל צרכו אחרי העמל והתלאה‪,‬‬ ‫הלוא ענה בדרך כחו‪ 102‬ונשמתו יוצאת מרעב‪ .‬והאכילה‬ ‫דבקה נשמה ללב ונתעצם כח הדיבור‪ .‬ומיד התחיל מדבר תוכ­‬ ‫חות לעצמו‪ ,‬ואמר מנשה חיים‪ ,‬אי לך מנשה חיים‪ ,‬כמה וכמה‬ ‫ימים היית מושלך על שולחן אחרים ובמה קיימת הודיהי•‪10‬‬ ‫•י מו הרכוש שאין לו בעלים‪ ,‬כגון מציאה שאין בה סימנים וכיו״ב‪.‬‬ ‫” מ י שאין לו מאתים זוז מותר לו ליטול מן הצדקה (ר׳ משנה פאה‬ ‫ח׳‪ ,‬ח׳ ומסכת סוטה כ׳א‪ ,‬ע״ב)‪.‬‬ ‫‪ 100‬מ ט ב ע ומשקל יווני קדום‪ .‬לפי חז״ל — שיעור מופלג של אכילת‬ ‫בשר (משנה סנהדרין ח׳‪ ,‬ב׳)‪ .‬וכך אף לוג — שיעור מופלג של שתיית‬

‫יין‪.‬‬ ‫‪ 101‬י צ ע ר שאר‪ — 1‬ב שרו‪ ,‬כלומר גופו‪.‬‬ ‫־‪ 10‬ע ל דרד הכתוב בתהלים ק״ב‪ ,‬כ״ד‪.‬‬

‫”'’ מ צוו ת ההודיה‪ ,‬הברכה‪.‬‬

‫על ״אשד נתן לך״‪ ,104‬ועכשיו שזכית ברוך השם ליהנות משלד‬ ‫אתה קובע‪ 105‬את נפשך ומתדהק מן הכשד לך‪ .‬וכי יש טעם‬ ‫לדבר ז אדרבה לאחר ״ושבעת״‪ 10,‬נוח לו לאדם יותד לקיים‬ ‫״וברכת״*‪ ,10‬לברך את הבורא יתברך הזן ומפדנם לכל‪ .‬קיפחת‬ ‫את חייך בעוני ובעבור זה‪ ,‬בעבור זה גופא כדאי וראוי אתה‬ ‫לסעודה יפה‪ ,‬ומה לי בכל האמתלאות‪ ,‬די לי בחיכוכים‪ 107‬עמוד‬ ‫עמוד עמוד וצו את הפונדקי ויתן לך סעודה נאה והגונה והוסף‬ ‫כוח ועצמה‪ ,‬גמול חסד עם נפשך מנשה חיים והתקן בעל‬ ‫בריא לאשתך קריינדיל טשארני שתחיה אשר אתה הולך אליה‪.‬‬ ‫נאמר כאן התקן בעל בריא לאשתך ונאמר למעלה הודיה על‬ ‫אשד נתן לך‪ ,‬מכאן שמנשה חיים בעל נפש היה וכל כוונתו דק‬ ‫לשם התכלית הנרצה‪ ,‬אלא שטעה בשיקול דעתו ועשה שלא‬ ‫כהוגן‪ ,‬ואני ואתה קורא נעים יודעים ממש את ההיפך‪ ,‬וכבד‬ ‫ידוע בעולם מה שאמר ר׳ פנחס מקאדיץ‪,‬׳‪ 10‬זי״ע שריבוי אכילה‬ ‫דק יצר הרע הוא ושקדן הוא מי שאומד שיותר שיאכל יותר‬ ‫יחיה‪ .‬והראיה ר׳ ליב בן שדה‪ 109‬ור׳ יום טוב שחיו ע״ב או פ״ד‬ ‫שנים‪ .‬וידוע ברוך השם גם ענין המכתב שכתב הרמב״ם ז״ל‬ ‫למלך מצרים ושם נאמר שלא יהא פרוץ באכילה‪ .‬ובשם הרב‬ ‫הקדוש ד׳ שלמה מקרלין‪ 110‬זכרונו לחיי העולם הבא אומרים‬

‫‪ 104‬כ ת ו ב בדברים ח ‪ /‬י׳ ‪ :‬״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על‬ ‫הארץ הטובה אשר נתן לך״‪ ,‬ולפי הז״ל מכאן מצוות ברכת המזון‪.‬‬ ‫נ‪ *°‬גוזל‪ ,‬מונע מעצמך‪.‬‬ ‫'‪ , °‬ראה הערה ‪104‬‬ ‫״‪ 1‬היסו סי ם (חוכך בדעתו)‪.‬‬ ‫• “ מ ג דו לי החסידות ומחריפי־המוח שבהם‪ ,‬תלמיד־חבר להבעש״ט‪.‬‬ ‫*‪ 10‬או ‪ :‬ר׳ ליב שרה׳ם‪ .‬דמות מופלאה בתנועת החסידות‪ ,‬נע ונד וגו ­‬ ‫מל חסדים בכל מקום‪ .‬היה מקורב לבעש״ט‪.‬‬ ‫‪ “ 0‬מג דו לי החסידות‪ .‬תלמידם של המגיד ר׳ דב־בר מ מז ר ח׳ ושל ר׳‬ ‫אהרן (הגדול) מקרלין‪ .‬נולד בתצ״ח [‪ ] 1738‬ונרצח על ידי חייל רוסי‬ ‫בעמדו בתפילת שמונה־עשרה בעיר לודמיר‪ ,‬בכ״ב בתמוז תקנ״ב‬ ‫[‪. ] 1792‬‬

‫אז סי קומט צום עסין און מי איז זיר מקרר פון תאוות אכילה‬ ‫וערט דש גידיכינט גלגול שלג‪ ,‬פירוש‪ ,‬כשבאים לידי אכילה‬ ‫ומצננים את תאוות האכילה הרי זה נחשב כגלגול שלג‪ 1‬״‪,‬‬ ‫וכן אמר הכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו‪ ,112‬והחדל‬ ‫יחדל‪ .‬אבל הגוף חומר עכור הוא ואינו מסכים בהתחייבות‬ ‫השכל וכשביקש מנשה חיים לקום מעל השולחן המגואל‪113‬‬ ‫ולברוח משם כמטחוי קשת והנה רגליו כמו לנחושתים הוג­‬ ‫שו‪ .114‬בלי שום ספק נמשך זה מענין ריבוי השתיה ומן‬ ‫העצלות היתירה התקועה בקרבו‪ .‬ובין כה וכה ובעל הבית עומד‬ ‫עליו ומגיש לפניו בזה אחר זה צואר ממולא סולת ופתותי שומן‬ ‫ועוגות שקורין שמאלי״ץ קוכי״ף‪ 11‬וקורקבן ונקניקי קראקא‬ ‫וכבד שטגנוה בשום ופלפלין‪ ,‬וכמדומה שלא ניתן אלא למלאכי‬ ‫השרת לעמוד בפני נסיונות כאלו‪ .‬והמלחמה פשטה בינו ובין‬ ‫תאוות האוכל‪ ,‬כי שעת אכילה שעת מלחמה היא כמבואר בזוהר‬ ‫הקדוש‪ ,‬ועל פי פשט צריכים ללחום אז עם תאוותו שהיא דק‬ ‫מצד היצר הרע ולקיים מה שאמדו חז״ל סעודה שהנאתך ממנה‬ ‫משוך ידך ממנה‪ .118‬אבל מנשה חיים נפל בעצבות ראשית כל‬ ‫חטאת ובכדי להמתיק את המרידות מזג כוס לעצמו וירא כי‬ ‫טוב כמו שאמד החכם מכל אדם‪ 117‬ויין למרי נפש‪ 8‬״‪ .‬ולפי‬ ‫שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל כוס מסתמא שתה מנשה‬ ‫חיים כוס שניה וערבה לחכו יותר מן הראשונה ולא זז עד‬ ‫שנשתתף עמו הפונדקי ושתה‪ ,‬ומנשה חיים מצא טעם הגון‬ ‫‪ 111‬ג ל גו ל הגוף העירום ב שלג‪ .‬עינוי שנהגו בו הסגפנים‪ .‬תורת החסי ­‬ ‫דות של הבעש״ט התנגדה כידוע לסיגופים‪.‬‬ ‫‪ 112‬כ ת ו ב במשלי כ״א‪ ,‬כ״ג‪.‬‬ ‫‪ 113‬ר ׳ מלאכי א׳‪ ,‬י״ב‪.‬‬ ‫‪ 114‬ע ל פי שמ״ב ג׳‪ ,‬ל״ד‪.‬‬ ‫‪ “ s‬עוגה מטוגנת בשומן‪.‬‬ ‫* “ ר׳ גטין ע׳ ע״א‪.‬‬ ‫שלמה המלך‪.‬‬ ‫*" משלי ל״א‪ ,‬ו׳‪.‬‬

‫לדבר שכן מובא בספדים כששותים לחיים הקדוש בדוך הוא‬ ‫מוחל עוונותיהן של ישראל‪ .‬מנשה חיים עשה את שלו ושתה‬ ‫והיין עשה את שלו והכנים בו מין שמחה חיצונית רחמנא‬ ‫ליצלן עד שהתחיל מתפרכם‪ *118‬במין חדוה משונה ונתן ידו‬ ‫על אזנו וקרא בקול גדול יע־ע־מוד ר׳ יהודי‪ ,‬מחילה ר׳ פונדקי‬ ‫אין בכך כלום טול כוס ושתה‪ ,‬נאמן אני לשלם‪ ,‬נו נו טול כוס‪,‬‬ ‫ומיד התחיל דורש כמין חומר ראשי תיבות של כוס ויאמר ה׳‬ ‫סלחתי כדבריך‪ .1,9‬ומה שחסר השם דע כי שני יודי׳׳ן‪ ‘20‬ששו­‬ ‫תים לחיים הם הם השם‪ ,‬כי שני יודי״ף‪ 12‬הם שם מלא‬ ‫וד׳׳ל‪ .122‬שיננא‪ 123‬חטוף ואכול חטוף ושתה וכן אמר שלמה‬ ‫המלך בחכמתו ושבח אני את השמחה‪ .12,‬מה? שוחק אתה‪,‬‬ ‫יאה יאה‪ .‬כבר הכין מנשה חיים תכריכים לעצבות והתקין ערש‬ ‫לשמחה‪.‬‬ ‫ומה בכל עמלי‬ ‫תרמיל עד רדתי הזחת‬ ‫‪1‬‬

‫‪: -‬‬

‫•‬

‫‪T I‬־ ‪• T‬‬

‫‪-‬‬

‫‪1 1‬‬

‫•‬

‫‪t‬‬

‫‪-‬‬

‫והפונדקי החליק בחיבה יתירה את זקנו הלח מיין ונעץ צפרניו‬ ‫בתיבת הטבק״י ופיטם את חוטם תכלתו‪ 125‬המזיע ואמר אפשר‬ ‫רצונך ר׳ קרוב במי דבש מפולין או ביין המשובח מארץ הגר‬ ‫שמוסיף טעם באכילה או שמא רוצה אתה דוקא בכוס שכר‬ ‫צונן ויין שרוף מבושל בנופת צופים? הדיבור עוד בין שיניו‬ ‫והמשקאות עומדים על השולחן‪ ,‬משקרים עינים ומושכים‬ ‫“‪ * 1‬כלומר‪ ,‬מפרכס‪.‬‬ ‫׳" ‪ ,‬כ תוב בבמדבר י״ד כ״ו ; ראשי תיבות ו׳יאמר ס׳לחתי כ׳דבריך —‬ ‫כוס‪ .‬דרש־חידוד ‪., Ton‬‬ ‫‪ 120‬ש נ י יהודים (באידיש)‪.‬‬ ‫‪ 1,1‬ש תי אותיות יו״ד סמוכות זו לזו שכותבים במקום ה׳‪.‬‬ ‫”* ראשי תיבות ‪ :‬ודי לחכימא (ברמיזא) — די לחכם ברמז‪.‬‬ ‫ביטוי תלמודי ‪ :‬חריף או בעל שיניים גדולות (ר׳ עירובין נ״ד ע״א‬ ‫ועוד)‪.‬‬ ‫‪ 181‬ע ל דרך הכתוב בקהלת ח׳‪ ,‬ט״ו‪.‬‬ ‫”■ חוטם שהכחיל מרוב מביאה‪.‬‬

‫אליהם אפו של מנשה חיים‪ .‬הקיצוד מנשה חיים שתד‪ .‬כוס אחד‬ ‫כוס וטעם מכל מין ומין ואכל ושתה ולעט מכל הכדים עד שהת­‬ ‫חיל מדגיש מין אש לוהטת בכל איבריו‪ ,‬כאילו גיהנם פתוחה‬ ‫תחתיו‪ .‬וכדי לקדד מעט מזג להיטת הפנימיות מזג לו מן השכד‬ ‫הצונן ונתן ידו על קיבתו המלאה והתחיל מתופף על כדמו‪ ,‬מתר‬ ‫פף ושיתה‪ ,‬מתופף ומזמד‬ ‫ומה ?כל עמלי‬ ‫תרמיל עד רדתי ‪7‬זחת‬ ‫אמד ™♦ד ממו־חקים‬ ‫ותהא פדנסה הגונה‬ ‫‪1-‬‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫"‬

‫‪: 1‬‬

‫־ ‪1 :‬‬

‫•‬

‫‪r‬‬

‫‪TT‬־‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫פדנסה פרנסה פדנסה‪ .‬כל ישדאל צדיכים פרנסה‪ .‬אי ד׳ פונדקי‬ ‫אינך שותה‪ ,‬וכי אינך מאמין שאני פורע‪ ,‬הדי כספי לפניך‬ ‫בחוצן‪ ,126‬שתה אני אומד‪ ,‬שתה ואני פורע‪ .‬כלום ידושה אני‬ ‫צריך להנחיל לבני‪ .‬כבר מתי‪ ,‬מתי‪ ,‬מי שאין לו בנים כמת‬ ‫שווהו רבנן‪ 12,‬ועני חשוב כמת‪ .128‬עבירה גרועה מן המיתה‪.‬‬ ‫אי הנח לה למיתה‪ ,‬מוטב שנהיה שמחים‪ ,‬לחיים ר׳ פונדקי לחיים‬ ‫כל ישראל‪ .‬לחיים רבונו של עולם‪.‬‬ ‫הראיתם אמלל כמ‪1‬תי‬ ‫נ?שי ה‪1‬י נפשי שואלת‬ ‫שבתי אחרי מ‪ 1‬תי‬ ‫ובביתי נעולה כל דלת‬ ‫‪#‬בתי אל עולם הר‪1‬הו‬ ‫־*‬

‫*‬

‫‪•* :‬‬

‫‪V‬‬

‫*‬

‫\‬

‫‪I‬‬

‫‪TI‬‬

‫‪T‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪V T‬‬

‫אל עולם התוהו אל עולם התוהו עולם הפוך עולם התוהו עולם‬ ‫משונה סליחה דבונא דעלמא כולה״‪ .12‬אז ירעם השולחן וירעש‬ ‫“‘ טמון בחגורה‪.‬‬ ‫”‘ א ר מי ת‪ :‬כמת חשבוהו חכמים‪ .‬מאמר חז״ל בנדרים ס״ד ע״א‪.‬‬ ‫”‘ ב צו ר ה זו מצוי המאמר מ ה ר כמה פעמים‪ .‬וראה נדרים ז׳ ע״ ב‪:‬‬ ‫״עניות כמיתה״‪.‬‬ ‫•־‘ ארמית ‪ :‬ריבון כל העולם‪.‬‬

‫הכסא וכוס לכוס וכד לכד לעומת שולחן וכסא וקערות וצלוח*‬ ‫יות ובקבוקים נופלים בקול רעש‪ 130‬גדול והחביות פותחות את‬ ‫פיהן והמשקה נוזל וגשם חזק מאוד נתך משמים ארצה‪ .‬מנשה‬ ‫חיים פקח את עיניו פתאום והדים ראשו והביט אל כל אשד‬ ‫מסביב לו וחזד ונשתקע בתוך שינה קשה כל הלילה והיה‬ ‫מנחר כשומר ליל עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫הבוקר אור וידא כי מוטל הוא בצינורות ואשפה והקדחת מגער­‬ ‫תו ושיניו הקהות מיין דה לדא נקשן ולא ידע פשר דבר‪ .‬ויאמר‬ ‫אין זאת כי אם ישנתי‪ ,‬כפי הנראה נרדמתי‪ .‬ויחכו את עיניו‬ ‫ויבט בהשתוממות משונה ולא זכר דבר וחצי דבר מכל הקורות‬ ‫אותו‪ ,‬אפם ראשו יוכת שאיה‪ 1*1‬ורגליו כבדות מאוד‪ ,‬וכאשר‬ ‫ביקש להרים ראשו חזר ונפל וצנח על גבי אבן עד שנתעורר‬ ‫מחמת הכאב וראה שאין תרמילו עמו ונפל בהתעלפות מרוב‬ ‫צער ומכה זו גופא היתד‪ .‬רפואתו‪ 132‬והחזירה דעתו עליו‪ ,‬וידע‬ ‫את כל אשר נעשה ויפן כה וכה וירא‪ 133‬כי אין אכסניא ואין‬ ‫פונדקי אך הגשם יתך משמים ארצה‪ ,‬סכנת נפשות‪ .‬וכך היה‬ ‫מנשה חיים עומד מחובר לקרקע ומרתיע בכל איבריו והקדחת‬ ‫מנערתו בחזקה עד שהתחיל רץ ולא ידע להיכן הוא רץ‪ .‬ויזכור‬ ‫את תרמילו ויצר לו מאוד כי שם תפיליו אשר כתב ד׳ משה‬ ‫מפשיבורסק‪ 134‬בעצם יד קדשו ולא יסולאו בפז ואף בימי עניו‬ ‫ומרודו לא רצה מנשה חיים בשום אופן לחללן על מעות־‪.13‬‬ ‫ואת החן והחשיבות שהיה בכל העולם לתפילין שכתב הרב‬ ‫אור פני משד‪ 134,‬לא עלי קורא יקר לפרש לפניך‪ .‬גדולים‬ ‫‪ °‬״ בסגנון של פיוט לקדושת ״כתר״ של ראש ה שנה‪ :‬״רחם מצוקים‬ ‫וכו׳ ואז יתרעם הגלגל ויתרעש הכיסא״ ו כר‪.‬‬ ‫‪ 1,1‬ע ל דרך הכתוב ישעיה כ״ד י״ב ‪ :‬״ושאיה יוכת שער״‪.‬‬ ‫על פי מאמר חז״ל במגילה י״ג ע״ב ‪ :‬״אין הקב״ה מכה את ישראל‬ ‫אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה״‪ ,‬ומכאן ‪ :‬״מקדים רפואה למכה״‪.‬‬ ‫ר׳ שמות ב׳‪ ,‬י״ב‪.‬‬ ‫“* צדיק מפורסם ב תנוע ת החסידות‪ .‬היה סופר סת״ם‪ .‬בחייו היה צדיק‬ ‫נסתר‪ .‬לאחר פטירתו (תקס״ה [‪ ) ] 1805‬יצאו כתביו ״אור פני משה״‪.‬‬ ‫“ להמירו בכסף‪.‬‬

‫וטובים קדמוני בזה‪ .‬ומצינו ביהודי הקדוש‪ 136‬קודם שנתגלה‬ ‫שרצה לזכות בתפילין של הרב הנ״ל ולא היה הדינר בכיסו‬ ‫והלך מעיר לעיר ומבית לבית והיה נע ונד כמה שנים לקבץ‬ ‫דינר זהב כדי לקנות תפילין של הרב הנ״ל‪ .‬וכראות מנשה‬ ‫חיים את אשד ראה אחזתו פעימת הלב מדוב פחד ובהלה‪ .‬אך‬ ‫צרות האחרונות משכחות את הראשונות והנה כנף מעילו כרו­‬ ‫תה וצרור כספו אין ויתמודד על הארץ תחתיו ויבך בלי הפוגות‬ ‫ויקלל את העניות שהביאתו לידי קבצנות ואת הקבצן שהשיאו‬ ‫למכור את כתב ההמלצה ואת הפונדקי יותר מכולם‪ .‬אך את‬ ‫עצמו לא זכר ולא נתן תפלה‪ 137‬בנפשו‪ ,‬הגם שהוא גופא היה‬ ‫מקור כל הרעות והגורם להשתלשלות כל הצרות האלה באשר‬ ‫נתן אוזן קשבת לתעתועי היצר וילך שובב אחרי לבו‪ .‬ופתאום‬ ‫קפץ ורץ ככל כחו אל המקום אשר שם עמדה האכסניא כי אמר‬ ‫אולי ימצא עוד את הפונדקי ויזמינו לדין תורה על דבר כספו‬ ‫ותרמילו‪ .‬אך תיכף ומיד דאה והכיר שאין ממש בכך ומחה‬ ‫את עין דמעתו ואת קצף היין משפתיו והלך לבית המדרש‪.‬‬ ‫ובבית המדרש שאל לו טלית ותפילין‪ 138‬ועמד בתפילה ושפך‬ ‫מר שיחו‪ .‬ושם סוחר אחד שבא להתפלל ולומר קדיש לעילוי‬ ‫נשמת אביו ויתן לכל אשר שם יי״ש ועוגות דבש ומטבעות‬ ‫לאביונים אבל מנשה חיים לא נהנה מזה כי לא יכול לראות‬ ‫את היי״ש וכל אוכל תתעב נפשו‪ .‬לאחר שסיים את תפילתו‬ ‫יצא לשוק לנסות את מזלו שנית אולי יתעשת השם ויטה אליו‬ ‫חסד להקימו ולהחיותו ולהביאו אל ביתו לא בידים ריקות‪.‬‬ ‫והשוק ריק אין בו כל‪ ,‬וכל החמודות שהרהיבו תמול שלשום‬ ‫עין כל עובר ושב אינם‪ ,‬כי נסעו מזה הסוחרים וכל איש לעב­‬ ‫רו פנה‪ .‬אפם פסולת ונייר ומסמרים חלודים ושברי זכוכית של‬ ‫“* כינויו של ר׳ יעקב יצחק‪ ,‬מיסד בית פשיסכא‪ ,‬מגדולי צדיקי החסי ­‬ ‫דות‪ .‬תלמידו של ה״חוזד‪.‬״ מלובלין ורבו של הצדיק מקוצק (תקכ״ו‬ ‫[‪ — ]1766‬תקע״ד [‪. ) ] 1814‬‬ ‫׳" לא גינה את עצמו‪ ,‬ר׳ איוב א׳‪ ,‬כ״ב‪.‬‬ ‫שהרי שלו אבדו‪.‬‬

‫בתי עינים‪ 139‬עולים מן הבצה ושטרי חוב פסולים צפים על‬ ‫פני השלוליות העבודות ושוטה מתחכך בכותל פורש כפיו‬ ‫ושוחק‪ .‬פתאום נתך גשם חזק מאוד ושיורי היריד שוטטו במימי‬ ‫הגשמים ונשתקעו בטיט בראש בל חוצות‪ .‬לאט לאט התחילו‬ ‫הגשמים פוסקים והנשים יצאו מבתיהן‪ ,‬נטלו את הכלים המל­‬ ‫אים שהעמידו תחת צינורות הגגות והשמש יצאה על פני הארץ‪.‬‬ ‫לא היו רגעים מועטים עד שחזרו הגשמים לירד בזעם ואלולא‬ ‫הרקיע היה העולם כולו נבלע ממש במים‪ .‬ואף לאחר שפסקו‬ ‫הגשמים עדיין היו הצינורות שופעים מים עד שנתמלאו כל‬ ‫הכדים וכל הקדירות וכל העריבות ולא הוצרכו כל אותו שבוע‬ ‫להביא מים מן הבאר‪ .‬קורא יקר‪ ,‬אמנם צר לראות את האדם‬ ‫ביקר‪ 0‬״ נחפה בצואה ורפש וישראל קדושים מתגוללים חם‬ ‫ושלום בראש כל חוצות כאשר ראינו למעלה‪ .‬אבל צערו של‬ ‫מנשה חיים בראותו כי אבד לו כל יגיעו עולה עליהם‪ .‬ומה גם‬ ‫בזכרו את אשתו העלובה כי עזובה היא לאנחות ומי יודע מתי‬ ‫ישוב אליה‪ .‬אפם מנשה חיים לא טמן ידו בצלחת ולא ישב‬ ‫בטל וכשחרבו הדרכים יצא את העיר הזאת לעבור את הארץ‬ ‫לארכה ולרחבה לאסוף זעיר שם זעיר שם נדבות כסף ונחושת‪.‬‬ ‫והיה ראשיתו מצעד ואחריתו אמנם לא רבה‪ ,‬אולם סמוך לבו‬ ‫ובטוח ברחמי השם יתברך המרובים שבודאי לא יעזבוהו‪.‬‬ ‫ואמנם לא לחנם טרח מנשה חיים כי בהיותו נוצר כל פרוטה‬ ‫ופרוטה כבבת עינו ממש נצטרפו הפרוטות אחת אל אחת‪ .‬וישם‬ ‫לבוצץ פעמיו אל עיר מגורי אשתו‪ .‬עוד דבר לי אליך‪ ,‬קורא‬ ‫אהוב‪ ,‬קוד‪ .‬קויתי אשר ככלות הפרק הזה יכלו גם יגיעותי‬ ‫הרבות בי שוב ישוב מנשה חיים הכהן אל נות ביתו‪ ,‬היא תתע­‬ ‫נג על הקידוש וההבדלה‪ “ 1‬אשר תשמע מפיו ושוש תשיש‬ ‫• ” משקפיים‪.‬‬ ‫״ “ ר׳ למעלה ה ע ר ה'ז ‪.‬‬ ‫“* ק י ד ו ש שמקדשים על היין( או על הפת) בליל שבת‪ .‬ה ב ד ל ה ­‬ ‫בין קדושת השבת לחול של ימות השבוע — שמבדילין במוצאי שבת‬ ‫על יין( או משקה אחר)‪ ,‬נר ובשמים‪.‬‬

‫בעמדו בדוכנו‪ 142‬והוא ישמח על מטה מוצעת ועל כתונת נקיה‬ ‫בערבי שבתות ועל סעודה משלו ועל הפוזמקאות השלמים‬ ‫שמתקינה לו לנשיאת כפים‪ ,143‬ואני ואתה הקורא נטייל בגן‬ ‫סיפורים אחרים ונשבע שמחות‪ .‬אך הה‪ ,‬מי חכם ידע מראש‬ ‫מפעלות תמים דעים‪ 141‬אשר שם שמות בארץ‪ ,145‬ומצוקי אנוש‬ ‫יחזק‪.‬‬ ‫פ ר ק ש לי שי‬ ‫ממליץ ב שפלות הקבצן ופעולות ההמלצה‪ .‬עגלה ערופה* ומיתה‬ ‫משונה‪ ,‬ואנשי מעשה ירנינו לב עגונה‪ ,‬קול חתן וקול כלה‪ ,‬והמבין‬ ‫יבין על נקלה‬

‫אל ארץ תחתית ישליכוך תדכה ואשןי לא תכבה‪.‬‬ ‫ספר הישר לרבינו תם‪.2‬‬ ‫ועתה חכו כמעט רגע ונעזוב את מנשה חיים עד כי יעבוד‬ ‫זעם כמאמרם ז״ל אל תראה את חברך בשעת קלקלתו‪ 3‬ונלכה‬ ‫אחד הקבצן אשד קנה מידו את מכתב ההמלצה ונראה מה היו‬ ‫פעולותיו‪ .‬והנה ראה גם ראה מה שאירע למנשה חיים אירע‬ ‫לקבצן‪ ,‬כי שתה לשכרה‪ ,‬כי אחרי אשר השיג את מכתב ההמל־‬ ‫“‪ 1‬ה כו הני ם עומדים על הדוכן ומברכים את העם בברכה המיוחדת‬ ‫(ר׳ במדבר ר‪ ,‬כ״ב — כ״ז)‪ .‬נשים רואות את הכוהנים בעמדם על‬ ‫הדוכן ממקומן בעזרת נשים‪ .‬מנשה חיים כוהן היה‪.‬‬ ‫נ״ ה כו הני ם נושאים (מרימים) ידיהם בשעה שהם מברכים כנ״ל‪,‬‬ ‫ומכאן ה שם‪ :‬נשיאת כפים‪ .‬לפני עלותם לדוכן הם חולצים נעליהם‬ ‫ועומדים בגרבים בלבד‪.‬‬ ‫‪ 144‬כ י נו י ל ה׳( ר׳ איוב ל״ז‪ ,‬ט״ז)‪.‬‬ ‫תהלים מ״ו‪ ,‬ט׳‪.‬‬ ‫' ר׳ דברים כ״א‪ ,‬א׳ — ט׳‪ ,‬ולהלן בפרק זה הערה ‪. 17‬‬ ‫י חיבור המיוחם לרבנו יעקב תם‪ ,‬נכדו של רש״י ומראשי בעלי התוס ­‬ ‫פות‪ .‬כולל פסקי הלכה‪ ,‬חידושים וענייני מוסר‪.‬‬ ‫* מסכת אבות ד׳‪ ,‬י״ח‪.‬‬

‫צה אין בסף נחשב אצלו בי התברך בלבו למצוא בשדא אפתודא‬ ‫דדהבא‪ 4‬בהיות בידו מליצת הגאון מבוצץ‪ .‬אמנם אותו הקבצן‬ ‫לא היה למדן מופלג או יודע ספר אבל מי מהולבי על דרך‬ ‫לא שמע גדולות הרב הנ״ל בי עלה למעלה בתודה וגדולה ובמד‪.‬‬ ‫קהילות מישראל ביקשו להמליבו עליהן והריצו אליו מכתבים‬ ‫לאמר קום אדון ונשא אור פניך עלינו‪ 6‬ובוא נא אלינו לשבון‬ ‫כבוד בעירנו והיית לנו לאב״ד‪ ,6‬ובודאי איש אשר לו המלצת‬ ‫רב בזה לא ישוב ריקם‪ .‬ויבוא הקבצן אל העיר שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫והעיד קטנה ואנשים בה מעט‪ ,‬אפם לא ברוב יושביה שגבה‬ ‫קריה בי אם בלבבות הנעורים לדבר ה׳ אשד יקננו בתובה‪.‬‬ ‫אמנם במעשה הצדקה לא היו שטופים ביותר‪ ,‬כי כל עני שפשט‬ ‫יד פשטו לו את הרגל ודחו אותו בפיוטים נאים ובדברי ריצוי‬ ‫ותנחומים בגון תצא נפשי עליך יהודי חביבי שאין לי כלום‬ ‫ליתן לך ובר והשביעו בצחצחות נפשו‪ .7‬ואם שנפשו של העני‬ ‫היתד‪ .‬מפרכסת לצאת מחמת רעב היה פורש בברבה ואומר יתן‬ ‫השם והיה עמכם כל הימים להעניק גם לאחיכם האביון‪ .‬ועליהם‬ ‫אמרו אנשי המקומות הסמוכים מזל טריפה יש להם‪ ,‬ממש חוטא‬ ‫ונשכר‪ ,‬לא די שקופצים ידיהם מן העני אלא שזוכים עוד‬ ‫להתברך בברבות הרבה על דרך מאמרם ז״ל הנותן פרוטה‬ ‫לעני מתברך בשש ברבות והמפייסו בדברים מתברך בי״א‬ ‫ברכות״‪ .‬באותה שעה פתח הקבצן בשבחם של ישראל כביכול‬ ‫שמדותיו של הקדוש ברוך הוא בהם‪ ,‬מה הקדוש ברוך הוא אוהב‬ ‫עניים אף ישראל כך‪ ,‬מה הקדוש ברוך הוא אוהב עניים ואינו‬ ‫* ארמית ‪ :‬בשר על שולחן של זהב‪.‬‬ ‫• על דרך הכתוב בתהלים ד׳‪ ,‬ז׳ והפיוט לשבת שקלים‪ :‬״אור פניך‬ ‫עלינו אדון נשא״ וכו׳‪.‬‬ ‫* אב בין דין‪ .‬בעיר שהיו בה כמה רבנים‪ ,‬היה הגדול שבהט משמש‬ ‫כאב״ד והאחרים כדיינים‪ ,‬הכפופים לו‪.‬‬ ‫״ על פי ישעיה נ״ח‪ ,‬י״א‪ .‬כלומר‪ ,‬יצאו ידי חובה בניחומי דברים בלבד‪.‬‬ ‫* מסכת בבא בתרא ט ‪ /‬ע״ב‪ .‬ושם הכוונה כמובן למי שמפייס בדברים‬ ‫ב נ ו ס ף למה שהוא נותן לעני‪.‬‬

‫מפרנסם אף ישראל כך‪ ,‬ולא זה בלבד אלא אפילו נותנים פרו‘‬ ‫טה לעני אינם נותנים אלא לעני צדיק וישר‪ ,‬שמא כדי להחיותו‬ ‫על דרך וחי אחיך עמך‪ ,9‬לא כי אלא לפטם עצמם בצדקתם‬ ‫בחיי העולם הבא כגוי בבשר דבר אחר‪ .10‬הקיצור כך היה הקב­‬ ‫צן מהלך ומפטם חוטם תכלתו באבק הטבקי וממליך את מדת‬ ‫הדין‪ ,‬מונה בתיהם של שונאיהם של ישראל ופותח בקילוסו‪11‬‬ ‫של מקום כבלעם הרשע בשעתו מה טובו אהליך יעקב אין בית‬ ‫אשר אין שם פרוטה בשבילי‪ .‬ומתוך כך נכנם לבית מרזח אחד‬ ‫בקצה העיר אשר שם ישתו הערלים והפחותים שבישראל‪ ,‬וישם‬ ‫בכוס עינו וישת ולא פסק מלשתות עד שבאו המים המאררים‪12‬‬ ‫אל קרבו ואל מעיו‪ .‬ויהי ממחרת וילך הקבצן למלאות את חוריו‬ ‫כסף ולבו בל עמו‪ ,‬ויעש כמעשהו אמש ויצהיל את נפשו הנכאה‬ ‫ביין שרוף וישת אליבא ריקנא‪ 13‬עד כי הגדיל לשתות‪ ,‬כי אמר‬ ‫הקבצן הן גם הקבצנות מלאכה היא ככל המלאכות ולמה יגרע‬ ‫חלקי ולא אשתה ככל אומן יד ותופש מחט‪ .14‬והמוזג נענע לו‬ ‫בראשו ואמר יאה יאה והתענג על מצהלות נפש האורח‪ ,‬גם‬ ‫מצא את טעמו נכון‪ ,‬וכאשר יגיח זה כוס אל פיו עומד זה וממלא‬ ‫כוס שניה במהירות נפלאה כאילו היה חושש שמא ישאר הים‬ ‫בלי לחלוחית‪ ,‬והקבצן שתה לרויה ולבו שמח בקרבו למלאות‬ ‫חוריו כסף בצאתו אל רחוב העיר לחזר על הפתחים‪ .‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה וקרניה בערו כמו אש‪ ,‬וילך‬ ‫הקבצן בלי כח כמה שעות‪ ,‬וכחום היום נתלקטה עייפות גדולה‬

‫* ויקרא כ״ה‪ ,‬ל״ו‪.‬‬ ‫‪ 10‬ב י נו י לחזיר בלשון נקיה‪.‬‬ ‫‪ 11‬ש ב חו‪.‬‬ ‫״ ה מי ם שמשקים את האשד‪ .‬הסוטה‪ ,‬ר׳ במדבר ה׳‪ ,‬י״ח‪ ,‬כ״ב‪ ,‬כאן‬ ‫כינוי למשקאות חריפים על שום סופם‪ ,‬שיש בו גם מן המרירות וגם‬ ‫מן הקללה‪.‬‬ ‫״ ארמית ‪ :‬על לב ריקן‪ ,‬ור׳ למעלה הערה ‪ 66‬לפרק א׳‪.‬‬ ‫‪ ‘4‬נו הגי ם היו לומר על בעלי מלאכה שהם להוטים אחרי השתיה‪.‬‬

‫באיבריו ורגליו לא יבלו ללכת עוד ומעוצם חולשתו נזקק לפוש‬ ‫עד שימושו תעתועי ראשו וכחו ישוב אליו קצת‪ .‬הלך ונכנס‬ ‫לבית המדרש ונשתטח על גבי הספסל בין התנור ולבידים‬ ‫וכחו עזבהו ונפשו יצאה‪ ,‬ובעלות המנחה‪ 15‬מצאוהו שוכב כאבן‬ ‫דומם‪ .‬וכאשר ראוהו אמדו אך מקרה רע הוא רחמנא ליצלן‬ ‫אשר יקרה לפעמים את האדם‪ ,‬ויאמרו להזיזו קצת ולעודדו‬ ‫ולהזות עליו טיפת יין שרוף ונטפי חומץ ולמרח את גופו‬ ‫במים קדים להשיב את רוחו אליו‪ ,‬ויבהילו אליו גם את רופא‬ ‫העיר‪ .‬והבחורים התנפלו אל ארגז השמש אשר שם היי״ש וכלא­‬ ‫חר יד שברו דלתים ובריח והחזיקו שבע ידים בצלוחית אחת‬ ‫עד שנתמעכה בכפם ממש‪ .‬הם ממרחים את גוף הקבצן והנה‬ ‫קצף לבן עכרורי עלה על שפתותיו וחוורוורת כהה השתרעה‬ ‫על לחייו ולא נשאר בהם אפילו כדי רביעית דם‪ ,,6‬וריח‬ ‫סולד ומשכר התחיל מתמר ועולה מגרונו כריח היוצא ממערת‬ ‫לוט‪ .‬פתאום נזדעזו שתי עיניו‪ .‬וישמחו כולם ויאמרו הנה הוא‬ ‫מתעורר‪ ,‬הנה הוא פוקח עיניו‪ .‬לא היו רגעים מועטים עד שקפ­‬ ‫צה נשמתו מבעד חלל לבו אשר שרוף שרף היין‪ .‬ובבוא הרופא‬ ‫ובדק את גופו רשם בפנקס מה שרשם ומסר מין כתב לגבאי‬ ‫בית המדרש כי מת האיש ואין לו חיים‪ .‬התחילו הכל צועקים‬ ‫חמם‪ ,‬חלל‪ ,17‬עגלה ערופה חייבים אנו להביא‪ ,‬כסדום היינו‪,‬‬ ‫סדום ממש‪ ,‬אדם מישראל גווע בראש כל חוצות ואין מאסף‬ ‫אותו הביתה‪ .‬ודאי מתוך רעב מת‪ .‬וכל מי שהיה באותו מעמד‬ ‫בבית המדרש רואה היה את חברו כאילו הוא הרג את ההלך‪,‬‬ ‫עד ששקעה הלהבה ונתייגעו הגרונות ותשו הקולות ולא היו‬ ‫יודעים מד‪ .‬לעשות במת כי אין לו שם קרוב וגואל‪ .‬קפץ אחד‬

‫“ בהגיע זמן תפילת המנחה‪ ,‬על פי מל״א י״ח‪ ,‬ל״ו‪.‬‬ ‫•*זה שיעור הדם בגופו של אדם שהנפש תלויה בו (ד׳ שבת ל״ו‪,‬‬ ‫ע״ב)‪.‬‬ ‫״ ר׳ דברים כ״א‪ ,‬א׳ ‪ :‬״בי ימצא חלל באדמה‪ ...‬נופל בשדה לא נ‪ 1‬דע‬ ‫מי הכהו״ וגר‪.‬‬

‫מהם והודיע לגבאי חברה קדישא‪ .‬באו ולקחוהו לבית החפ*‬ ‫שיתי‪ ,1‬ויפשיטו את בגדיו הצואים ויעשו לו טהרה כמשפט‬ ‫וילבישו אותו בגדי עולם ויערכו אותו בתכריכים כדת‪ .‬ועם רב‬ ‫נמשך אחרי מטתו לגמול לו החסד האחרון והשמשים הילילו‬ ‫מר על המנהג הרע אשר אין מכריזין על הקופות צדקה תציל‬ ‫ממות״‪ 1‬בלילה‪ .‬ועוד באותו לילה נקבר ההלך‪ .‬ואנשי הקהל‬ ‫משמשו בכיסי בגדיו‪ ,‬כי אין מכיר אותו ומי יודע שמא בת‬ ‫ישראל נשארת עגונה ח״ו‪ .‬וימצאו קצת כסף וגם אגרת מהרב‬ ‫מבוצץ נמצאה באמתחתו‪ .‬ויודו לה׳ חסדו אשר לא יעזוב אשד‪.‬‬ ‫מישראל אלמנה חיה לעולם‪ .‬גבו עדות מפי אלו שעסקו בטהד־‬ ‫תו ויצרפו את גביית העדות לאגרתו של הרב מבוצץ ויקחו‬ ‫הקהל את המעות ויצררו אותו בצרור לשלוח אותן עם האגרת‬ ‫וגביית העדות להרב מבוצץ ולהודיעו כי האיש מנשה חיים‬ ‫הכהן שבק חיים לכל חי‪ ,‬והוא ידע כדת מה לעשות בנידון שדיו־‬ ‫תא דהאי עלובתא‪.20‬‬ ‫בימים ההם אין רב בעיר‪ ,‬שמפני כבודו של הרב הנפטר שהיה‬ ‫מפורסם בקדושתו ובתורתו קיימו וקבלו עליהם אנשי הקהילה‬ ‫שלא להושיב על כסאו רב אחד עד שימצאו גאון מפורסם‬ ‫לשכון כבוד בעירם אשר מאז ומקדם קננו בתוכה שרי התודה‬ ‫גאוני עולם‪ .‬והיו מתקנאים באנשי בוצץ שזכו לרב וגאון‬ ‫כהגאון מבוצץ והיו משתדלים בכמה מיני השתדלויות למשכו‬ ‫אליהם ולא עלתה בידם‪ ,‬כי אנשי בוצץ החזיקו ברבם בשבע‬ ‫ידים‪ .‬אך המה לא אמרו נואש‪ ,‬ולעת עתה בין מלכות לחברתה‬ ‫" כ אן — ב י ת העלמין‪ ,‬על שם הכתוב (תוזלים פ״וז‪ ,‬ו׳ ) ‪ :‬״במתים‬ ‫חפשי״‪( .‬ור׳ מל״ב ט״ו ה׳‪ ,‬ודה״י ב׳ כ״ו כ״א‪ ,‬ושם הכוונה כנראה‬ ‫לבית מצורעים)‪.‬‬ ‫” ר׳ משלי י׳‪ ,‬ב׳ ; י״א‪ ,‬ד׳ ‪ :‬״וצדקה תציל ממות״‪ .‬שמשי חברא קדי ­‬ ‫שא היו נוהגים לקשקש בקופסאותיהם בלויית המת ולקרוא ‪ :‬״צדקה‬ ‫תציל‪...‬״ והמלווים משלשלים מטבעות לתוכן‪ .‬בלויות שנערכו בלילה‬ ‫לא נהגו כן‪.‬‬ ‫” ארמית ‪ :‬התרתה (להינשא) של אותה עלובה‪.‬‬

‫מינו עליהם דיין ומורה הודאה על כל דבר שאלת כף וקדירה‪21‬‬ ‫והשכינו לעפר כבודו‪ 22‬פן יתנהג ברבנות וימשיך אחריו את‬ ‫ההדיוטות ויקשה אחר כך להרכיב אלוף לראשו‪ .‬וליצני העיר‬ ‫היו אומרים מפני מה עירנו יוצאת בדיין ? מפני שהיא מיוחסת‬ ‫ביותר ואי אפשר לבור לה אב בית דין ראוי לה‪ ,‬כדרך הגראף‬ ‫פוטוצקי‪ 23‬שמרוב חשיבותו וייחום אבותיו אינו מוצא אשה‬ ‫ההוגנת לו ויוצא ידי חובתו בפילגשים‪ .‬הקיצור יום שלאחד‬ ‫מעשה העני המת ביקש הדיין לשלוח עם הספר‪ 24‬את מכתב‬ ‫ההמלצה אל רב העיר בוצץ כדי שיעיין בהתרת העלובה‬ ‫אשת המת‪ ,‬ומיחו בו חכמי הקהילה‪ ,‬אמרו ראיתם לזה שנוטל‬ ‫שדרה לעצמו ושולח מכתבים על פני חוץ כרב בישראל‪ .‬מה‬ ‫עשו ו קראו לאסיפה ונשאו ונתנו בנידון זה ובאו לידי מסקנא‬ ‫לשלוח שני אנשים יקרים ונכבדים מקרב עדתם אל הרב בוצצה‬ ‫עם תכריך מכתב ההמלצה לאמר הנה איש מבוצץ מת בעירנו‬ ‫הנה השאיר אחריו כתב ואלמנה‪ ,‬הכד נא למי החותמת והמכ­‬ ‫תב‪ ,25‬ומתוך כך ימסרו לו כתב רבנות עם ספד תחנונים אולי‬ ‫יאות לבוא אליהם ולא ישיב את פניהם ריקם‪.‬‬ ‫וקדיינדיל טשארני יושבת על הסחורה ועל העבודה ולחם אין‬ ‫לה‪ ,‬כי גם הפת אשר היא אוכלת מן המעמד‪ 2,‬אין בה כדי‬ ‫סעודה מספקת ורק בטחונה בהשי״ת ותקותה סעדו את לבה‪.‬‬ ‫ובכל יום ויום קריינדיל טשארני מחכה למנשה חיים כי יבוא‬ ‫ויגאל אותה מחרפת רעב ומדיבת רבים אשר אמרו כי עזוב‬ ‫‪ 11‬ש אלו ת בענייני איסור והיתר הקשורות בבישול‪ ,‬כגון תערובת בשר‬ ‫בחלב וכיוצא באלה‪ ,‬היו מסורות לדיינים‪ ,‬ואילו עניינים השובים יותר‪,‬‬ ‫כגון התרת עגונה — לאב בית הדין‪.‬‬ ‫“ על יסוד הכתוב בתהלים ז׳‪ ,‬ו׳ ‪ :‬״וכבודי לעפר ישכן״‪ .‬כלומר‪ ,‬השת ­‬ ‫דלו להשפילו‪.‬‬ ‫” מ ש פ ח ת אצולה מפורסמת בפולין‪.‬‬ ‫“ מכתב‪ ,‬על דרד המליצה‪ ,‬על פי הכתוב באסתר ט׳‪ ,‬כ״ה‪.‬‬ ‫על פי הכתוב בברא שית ל״ח‪ ,‬כ״ה‪.‬‬ ‫־־ מ קו פ ת הציבור‪ ,‬כלומר מן הצדקה‪.‬‬

‫עזב אותה בעלה ולא ישוב עוד אליה לעולמים‪ .‬אך פעמי מנשה‬ ‫חיים אחרו ויסודיה דבו כמו רבו‪ .‬עודה נא אתה הקורא והטף‬ ‫דמעה עליה כי מלה אין בלשוני להביע חצי יגונה‪ .‬אך הבה‬ ‫אנסה את הנוצה ואעשה מטעמים לקוראי‪ .‬למען אחי ורעי אדב־‬ ‫דא נא הגם כי ידי לא נסו באלה‪ .‬הנה קודם פרידתו של מנשה‬ ‫חיים הכהן שאלה אותו קריינדיל טשארני מתי ישוב ויאמר לה‬ ‫בטרם יכלו המזמורים יכלו גם צרותינו הרבות ושוב אשוב אליך‬ ‫בעזרת השם‪ .‬עתה יכולים אנו לצייר במחשבתנו את האשה‬ ‫מרת נפש הזאת כשהיתה אומרת בכל יום שנים שלושה מזמו­‬ ‫רים ואיך כלו עיניה מייחל עד גמרה הספר ואיך היה לבה דופק‬ ‫בראותה מספר המזמורים מתמעט והולך בכבידות ואיך צהלו‬ ‫רעיונותיה כאשר הגיעה למזמורים האחרונים ואיד נשאו רגליה‬ ‫אותה בכל עת ובכל שעה בהגיעה למזמור האחרון ואיך עגמה‬ ‫נפשה מיום ליום בדאותח כי נכזבה תוחלתה‪ ,‬גם אחרי אשד‬ ‫סיימה את ספר תהלים כמה וכמה פעמים עד כי נתייאשה‬ ‫מראות את בעלה מנשה חיים עוד‪ .‬ידוו עליה המעיינים אשר‬ ‫להם לב להרגיש בצרת נפשה של קריינדיל טשארני העלובה‬ ‫אשר הפקירה את נפשה ממש למען הביא ברכה לפרנסתה‬ ‫ותוחלתה נשארה מעל‪.‬‬ ‫ובימים ההם כבר התנשאו כנפי ״המגיד״‪ 27‬לעוף ברחבי חלד‬ ‫ואנשים מאנשי בוצץ אשר שבו ממערבם‪ 28‬מבראד‪28‬״ עיר רוכ­‬ ‫לת עמים סיפרו כי ראו עלים המודיעים חדשות לבקרים בלשון‬ ‫הקודש‪ ,‬אשר ירנינו גם לב אלמנה חיה כאשד תודיע בשערי‬ ‫הצייטונ״ג‪ 29‬כי את בעלה היא מבקשת‪ .‬ויאמינו אנשי בוצץ כי‬ ‫קם חזון למועד בישראל ושבט סופר לגו העבריה‪ ,‬אולם מי‬ ‫’‪ 2‬ה שבועון הראשון בעברית (‪ ,) 1890—1856‬יצא בליק שבפרוסיה‪,‬‬ ‫הסמוכה לגבול רוסיה‪ .‬כל הקטע כ תוב בסגנון המליצי של כ תבי העת‬ ‫בימים ההם‪.‬‬ ‫'‪ 2‬מ ס ח ר ם (יחזקאל ח״ז‪ ,‬ט׳ ועוד שם)‪.‬‬ ‫היא ברודי‪ ,‬עיר גדולה בגליציה המזרחית‪.‬‬ ‫־־ ג ר מני ת ויידיש ‪ :‬עתון‪.‬‬

‫פתי יאמין כי עגונות יבקשו שם את בעליהן‪ .‬ויאמרו כי שוא‬ ‫חזו להם יודעי העתים‪ ,‬אין זאת כי אם הגיון בעט אשר כל מושך‬ ‫בשבט סופר ינסה את הנוצה ויוציא הגות לבו גם על אלמנות‬ ‫חיות ועגונות‪ .‬אך מה נעשה לקריינדיל טשארני לגאלה מכבלי‬ ‫העיגון? הסכימו בדעתם לשלוח מכתבים בנידון זה בכל תפו­‬ ‫צות ישראל‪ .‬ולפי שהענין צריך הכנה רבה ומה גם כי ריב‬ ‫נפל בעיר בין סופר הקהל ובין סופר בית הדין כי כל אחד מהם‬ ‫רצה לזכות במצוה זו כיד המליצה הטובה עליו‪ ,‬על כן נדחה‬ ‫הדבר מיום ליום וכיון שנדחה נדחה‪ .‬וקריינדיל טשארני יושבת‬ ‫בכבלי העיגון ואין עוזר ואין מחיה‪.‬‬ ‫לא היו ימים מועטים עד שבאו החשובים הנ״ל לבוצץ ויסורו‬ ‫אל בית הרב ובידם תכריך המליצה‪ .‬ויכיר הרב את המכתב ואת‬ ‫החותמת כי מידו יצאו ויספרו האנשים כל הקורות את הנמלץ‪.‬‬ ‫השחירו פני הרב ודאגה קשה העציבה את לבו מחמת צערו על‬ ‫האשד‪ .‬העלובה‪ .‬בעלה איננו ועדים שיבואו ויעידו שמת אינם‬ ‫ואפשר לה שתשב עגונד‪ .‬כל ימיה‪ .‬ודאי שמכתב ההמלצה לשמו‬ ‫של בעלה של אותה האשה נכתב‪ ,‬שהרי ידע הרב בעצמו שלא‬ ‫חתם מימיו על מכתב המלצה אחר לשם מנשה חיים הכהן ואף‬ ‫אין בכל הגלילות אחר בשם זה‪ .‬אבל המכתב אינו אלא כסימן‬ ‫מובהק בכליו של המת‪ ,‬ולדעת מרן המחבר‪ 30‬באבן העזר‪31‬‬ ‫סימן י״ז אשה זו אסורה להנשא‪ ,‬שאנו צריכים לסימנים מובה ­‬ ‫קים בגופו של המת ולא בכליו מפני חשש שאלה‪ ,‬שמא הכלי לא‬ ‫היה של המת ואדם אחר השאילו והשואל מת ובעל הכלי חי‬ ‫וקיים‪ .‬הסיע הרב דעתו מכל ענייניו ושם כל מעיינו בסוגיא‬ ‫זו‪ ,‬שאף על פי שכל סוגיות ההלכה היו שנונות בפיו אינו‬ ‫דומה עוסק בדבר להלכה לעוסק בו למעשה‪ ,‬שזכות המעשה‬ ‫“ ר׳ יוסף קארו מחבר ספר ״שולחן ערוך״‪.‬‬ ‫‘ י ה ח ל ק (״הטור״) השלישי ב״ספר הטורים״ של ר׳ יעקב‪ ,‬העוסק‬ ‫בענייני אישות‪ .‬כידוע‪ ,‬הלך ר׳ יוסף קארו בעקבות בעל הטורים בחלו ­‬ ‫קת ד‪,‬״שולחן ערוך״ שלו‪.‬‬

‫מסייעתו להעמידו על האמת‪ .‬עשה הרב לילות בימים וחזר על‬ ‫בל הסוגיא מן המשנה עד תשובותיהם של האזזדונים ודאה‬ ‫שדבים הם החכמים שחלקו על המחבד בדין זה ופסקו שעל סימ­‬ ‫נים מובהקים סומכים אף אם הם בכליו‪ ,‬שלשאלה אין חוששים‪.‬‬ ‫בין החולקים הם המהדי״ט‪ 32‬בספד שני סימן ל״ה והש״ו**‬ ‫בחושן משפט‪ 34‬סימן ס״ה והמהר״ל מפרג‪ 35‬כפי שכותב תלמי ­‬ ‫דו בעל תוספות יום טוב‪ 36‬שהשיב הלכה למעשה שאין חוששים‬ ‫לשאלה‪ ,‬והוא עמוד חזק יסמכו עליו כל בית ישראל‪ ,‬וכן הוא‬ ‫דעתם של עוד הרבה מגדולי הדורות‪ ,‬יתר על כן אף רבים מאלו‬ ‫שחוששים לשאלה מודים שבכלים שאינם עשויים להשאיל אין‬ ‫חוששים‪ ,‬וכתב ההמלצה ודאי שאין אדם משאיל ביון שהוא‬ ‫זקוק לו בכל שעה (עיין נודע ביהודה‪ 37‬תקנת עגונות סימן‬ ‫מ״א)‪ .‬צירף הרב את דעתו שיסדה על ראיות מן הגמרא ורבותינו‬ ‫הראשונים‪ ,‬לדעתם של רוב גדולי הדורות שהסיקו להיתר והציע‬ ‫את משנתו לפני עוד שנים מגדולי הדוד כדי שיגיע לכל אחד‬ ‫קיסם מן הקורה‪ ,38‬והם הסכימו לדבריו והוסיפו כל אחד‬ ‫בראיות וסברות מדעתו לחזק את דברי הרב וצירפו עצמם‬ ‫להתיר את האשה‪ .‬צוה הרב לברד אם אין אחים למנשה חיים‬ ‫" מו רנו ר׳ יוסף טראני (בנו של הרב ר׳ משד‪ .‬טראני המבי״ט)‪.‬‬ ‫מגדולי הפוסקים בדורו‪ .‬נולד בצפת בשכ״ט (‪ .) 1568‬נפטר בקושטא‬ ‫בשצ״ט (‪. ) 1639‬‬ ‫״ ר׳ שבתי כהן‪ ,‬מגדולי חכמי פולין‪ ,‬חיבר פירוש לשולחן ערוך בשם‬ ‫״שפתי כ הן״(בר א שי תיבות ‪ :‬ש״ד)‪.‬‬ ‫*’ ה ח ל ק (״הטור״) הרביעי ב״ספר הטורים״ וב״שולחן ערוך׳‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬ ‫העוסק בדיני ממונות‪.‬‬ ‫“ ר׳ יהודה ליוא‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל‪ .‬מקובל ובקי בחכמות כלליות‪.‬‬ ‫שימש בר בנו ת בפראג‪ ,‬בדמותו נתקשרה האגדה על ״הגולם מפראג״‪.‬‬ ‫•נ ר ׳ יום טוב ליפמאן העליר‪ ,‬מחבר הפירוש הנודע על המשנה ״תוס ­‬ ‫פות יום־טוב״‪.‬‬ ‫" ר׳ יחזקאל לנדא‪ .‬אף הוא רבה של פראג‪ ,‬חיבר ספר שאלות ותשו ­‬ ‫בו ת בשם ״נודע ביהודה״‪.‬‬ ‫” כלומר‪ ,‬כדי לחלק ביניהם את כובד העניין ואחריותו‪.‬‬

‫הכהן‪ ,‬וכשהוברר לו שאין האשד‪ .‬שומרת יבם‪ 30‬התירה להנשא‬ ‫לכל אדם‪.‬‬ ‫והשמועה המעציבה עשתה לה כנפים כי מת מנשה חיים הכהן‬ ‫ועזב את אשתו לאנחות ותהום כל הקריה‪ ,‬ולמדנים מלמדנים‬ ‫שונים נוכחו לדעת כי לא מחכמה עשו כי הרכיבו אלוף לראשם‬ ‫רב גדול וגאון שמייתר אותם ואת חכמתם‪ ,‬שאלמלא הוא היו‬ ‫הם פונים לרבני הדור גאוני המדינה על אודות האשה קריינדיל‬ ‫טשארני אם מותרת היא להנשא או אם תשב עגונה שוממה כל‬ ‫ימיה ואין לה תקנה עולמית‪ ,‬שיש מן הרבנים שכבר בחייהם‬ ‫זוכים להעלות על מכבש הדפום את ספרי תשובותיהם ומעטרים‬ ‫את השואלים בתארי כבוד גדולים ורמים‪ ,‬הדי יכולים היו לזכות‬ ‫לכבוד גדול שכזה‪ ,‬היינו להיות נזכרים ונכתבים בספר‪ .‬בין‬ ‫כה וכה שלח הרב אחר האשד‪ .‬קריינדיל טשארני וסיפר לה כל‬ ‫המוצאות את בעלה וציוה לתת לה את צרור הכסף אשר מצאו‬ ‫באמתחת המת והראה לה את מכתב ההמלצה‪ .‬ומיד הכירה‬ ‫קריינדיל טשארני את הבד אשר למכתב ואת סימני דמעותיה‬ ‫אשר הורידה על המכתב כאשר דבקה את המכתב בבד‪ .‬ועתה‬ ‫כאשד ראתה קריינדיל טשארני את המכתב ומנשה חיים איננו‬ ‫הרימה את קולה ותבך בכיה גדולה ומרה עד שכיסו דמעותיה‬ ‫את הדמעות הראשונות‪ .‬וכל מי ששמע את קול בכי קריינדיל‬ ‫טשארני לא חסך פיו ולשונו מלדבר בגנותו של מנשה חיים‬ ‫שהניח את אשתו אלמנה חיה ויד החטא המיתה אותו‪ .‬ומי שעי־‬ ‫נים לו לא חסד עינו מדמעה על האיש אשר קדה אותו אשר‬ ‫קרהו‪ ,‬כי בודאי ביקש לחזור אל אשתו אך אהה מלאך המות‬ ‫כרוך בעקיבו של אדם‪.‬‬ ‫וקריינדיל טשארני שפכה דמעות כמים ולבה עליה דוי על‬ ‫בעלה שהלך ומת ונקבר בתכריכים זדים‪ .‬ובבוא רעותיה לשוש‬ ‫״ אשד‪ .‬שמת בעלה בלא בניס והשאיר אחריו אח‪ ,‬אסורה היא להינ ­‬ ‫שא עד שיחלוץ לה יבמה (אחי בעלה)‪ .‬״שומרת״ — מ מ תינ ה לו‬ ‫שיתן לה חליצה‪( .‬ר׳ דברים כ״ה‪ ,‬ה׳־י״א)‪.‬‬

‫עליה משוש על הגאולה ועל הפדות ישבה כאבלה בין השמחות‬ ‫ותורד ראשה לארץ ותתאבל על בעל נעוריה מאוד‪ .‬לאחר‬ ‫שקמה מאבלה שבה לעולה הקשה לעול של פרנסה ולא מצאה‬ ‫תוחלת‪ .‬זהו שאמר רבי אליעזר‪ 40‬קשים מזונותיו של אדם יותר‬ ‫מן הגאולה‪.‬‬ ‫אד לא סדום בוצץ כי תתן לעלובת רעב לגווע ובהתאסף ראשי‬ ‫עם לטכס עצה על אודות קנין קרקעות לקבורה והרמת שכי ­‬ ‫רים לצבא‪ 41‬היתה התעוררות גדולה בחדר הקהל גם בנידון‬ ‫העגונה ורבים מצאו שראוי לתמוך בה ואין פוצה פה כנגד המצוד‪.‬‬ ‫הזאת‪ .‬אפם לכלל מעשה לא באו‪ ,‬חס ושלום שאנשי בוצץ מתר­‬ ‫פים מדבר מצוד‪ .‬להתעסק בה‪ ,‬אלא כלל זה מסור בידם כל‬ ‫שאפשר לעשותו מחר אפשר לדחותו גם למחרתים ויש מחרתים‬ ‫לאחר זמן‪ .42‬וכשבאו ואמרו לפרנס החודש קריינדיל טשארני‬ ‫גוועת ברעב ענה ואמר באמת באמת קריינדיל טשארני גוועת‬ ‫ברעב‪ .‬חזרו ואמרו קריינדיל טשארני גוועת ברעב‪ ,‬ממש גוועת‬ ‫ברעב‪ .‬ענה ואמר סבורים אתם הדיוטים קופצים בראש שאנחנו‬ ‫מעלימים עין חם ושלום‪ .‬אמרו לו ומה נעשה ז אמר להם כבר‬ ‫עשו‪ ,‬היינו? הסכימו להרים מסת יד‪ 43‬לה‪ .‬וכך היו מקפחים‬ ‫אלו את אלו בדברים ואלמלא לא הקדימם אחר היתד‪ .‬קריינדיל‬ ‫טשארני יושבת‪ ,‬על שברה דואבת‪ ,‬ועיניה מצפות וכלות‪ ,‬מצער‬ ‫ויגונות‪ ,‬ושפתותיה צומקה! ובלות‪ ,‬מחוסר מזונות‪ .‬אבל קריינדיל‬ ‫טשארני נמצא לה גואל הטוב לה מעשרה רחמנים‪ 44‬ולסוף‬ ‫שלושה חדשים בקירוב לאחר שהותרה להנשא‪ 45‬פרש עליה‬ ‫‪ *°‬מראשוני התנאים‪ .‬מאמר בפסחים קי״ח ע״א‪.‬‬ ‫“ מכסת מגויסים לצבא שהיתה הקהילה חייבת להעמיד על פי החוק‪.‬‬ ‫‪ °‬כלומר‪ ,‬דהיה לזמן רב (על פי מאמר חז״ל ״יש מחר לאחר זמן״‬ ‫על הכתוב בשמות י״ג‪ ,‬י״ד‪ :‬״והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר‪...‬״)‪.‬‬ ‫״ להקציב לה סכום כסף מקופת הצדקה‪.‬‬ ‫‪ 44‬ר ׳ שמואל א׳‪ ,‬א׳‪ ,‬ה׳ ‪ :‬״הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים״‪.‬‬ ‫‪ 45‬ע ל פי הדין חייבת אשה אלמנה או גרושה להמתין שלושה חדשים‬ ‫מיום מות בעלה או מיום גירושה עד שמתירים לה להינשא‪.‬‬

‫כנפיו ויקח אותה לאשה ויהי לה האיש לבעל אחרי מות‬ ‫מנשה חיים מיתה מדומה‪ .‬וקריינדיל טשארני נכנסה לזיווג שני‬ ‫ויעש לה ה׳ גם הריון ותנחם האשה על מות בעלה הראשון‬ ‫ותתאמץ להסיחו מעל לבה ותודה לה׳ חסדו כי פדה אותה‬ ‫מרעב וכי שלח לה את הזיווג הנרצה תחת ענותה עד הנה‪.‬‬ ‫ומכרה את מנשה חיים כי זרע לא היה לה ממנו ומבעלה זה‬ ‫שיחיה נפקדה ברחמים ותדע כי הזיווג הראשון לא עלה יפה‬ ‫גם לשמים‪ .•16‬אפם לבה תמס יהלוך‪ 47‬על מנשה חיים כי אבד‬ ‫ושארית בישראל אין לו‪ .‬ותאמר לקרוא את שם בנה אשר יולד‬ ‫לה בשם מנשה חיים‪ .‬אבל חזרה מדעתה כי פחד פחדה קריינדיל‬ ‫טשארני שמא השם גורם ‪ ,4,‬שמא תמשיך עליו חלילה מזלו של‬ ‫מנשה חיים‪ ,‬ותשת קץ למחשבתה אשר חשבה‪ ,‬ותדר נדר לאמר‬ ‫אם יהיה אלקים עמדי אקים לו מצבה על קברו‪.‬‬ ‫החופה היתה בחשאי ובלי קולי קולות מחמת חשש עין הרע‬ ‫ח״ו‪ ,‬אבל כשברכת ה׳ נראתה בבטן האשה שמח בעלה שמחה‬ ‫גדולה ולא יכול עוד הצפינה‪ .‬וישמור על אשתו מכל משמר‬ ‫וכאשר קרבו ימיה ללדת הזמין כל טוב שבעולם והביא שתי‬ ‫נשים כשרות לביתו לבור קטניות לליל שלום זכר‪ 49‬ולמהדרין‬ ‫מן המהדרין הכין גם פולים‪ ,‬ושכר רב הביא ממרחקים אשר שם‬ ‫השכר טוב‪ ,‬רק כדי לצאת ידי חובה לבלי להביא עליו חמת‬ ‫המוכסן של בית העכר בבוצץ קנה גם מידו במיטב כספו את‬ ‫השכר הקלוש שאינו ראוי לברכה‪ .‬ונושאי הסבל יצאו ביד‬ ‫רמה ויביאו על שכמיהם את השולחנות הארוכים והכבדים‬ ‫אשר בבית המדרש הישן ורבים ממשפחת האיש הלכו אחריהם‬ ‫והתינוקות אף הם עזרו כפי מדת יכולתם וימשיכו בידיהם‬ ‫הנפוחות את הספסלים אל מקום השמחה ורקיקים קלועין כעין‬ ‫‪ 44‬ש ה רי לא נתברכה בפרי בטן בנישואיה עם מנשה חיים‪.‬‬ ‫" כלומר‪ ,‬נכמר בקרבה מרחמים‪ .‬ר׳ תהלים נ״ח‪ ,‬ט׳‪.‬‬ ‫״ שמא יש כוח־השפעה לשם‪.‬‬ ‫•‪ 4‬ס עו ד ה קלה שנוהגים לערוך בליל שבת שלאחר לידת בן זכר‪,‬‬ ‫ואוכלים בה עדשים‪ ,‬קטניות או פולים‪.‬‬

‫הקשת הכינו בשביל תינוקות של בית דבן אשד יבואו לקרות‬ ‫קריאת שמע בליל שמידת הולד‪ .60‬ועל כולם עלתה הסעודה‬ ‫הגדולה אשר הכין האיש לעניים‪ ,‬ליום שיכנס בנו בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום‪ .‬הקיצור ישמח האב ביוצא חלציו‬ ‫ותגל האם בפרי בטנה‪ ,61‬אך לשמחה מה זו עושה‪ 52‬והיא‬ ‫לפתח חטאת רובצת ”‪.‬‬

‫פרק ר בי עי‬ ‫בבדי חנטו חנטאי וספדו ספדניא'‪ .‬זיווגין של מעלה‪ .‬ישקיף בראיה‬ ‫חושית על הערב ויהי לילה‪ .‬פגע בו עני ודרך קשתו‪ ,‬ומנשה חיים‬ ‫שב על עקב בשתונ‬

‫כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד) ההוא עובדא‬ ‫ישלם לו‪( 3‬זוהר קרח)‬ ‫ומנשה חיים הלך בוצצה כי אמר מנשה חיים בלבו מה תקותי כי‬ ‫אייחל ז הלא בין כה ובין כה מנעני אלקים מעושר ולמה אשבית‬ ‫בנכד שנותי וימי יסעו לא יראו טובה‪ ,‬אהה נכזבה נכזבה תוחלתי‬ ‫ותקות ישועתה אין‪ ,‬על כן אלכה ואשובה אל ביתי ונדוד לא אד­‬ ‫״ נוהגים להביא תינוקות של בית רבז לקרוא את ״שמע״ בבי ת‬ ‫היולדת לשמירה על הרך הנולד מפני המזיקין‪ ,‬ובייחוד בלילה שלפני‬ ‫הברית‪ ,‬שאז גדולה הסכנה ביותר‪.‬‬ ‫״ מתוך נוסח התפילה בסדר ברית מילה‪.‬‬ ‫** קהלת ב׳‪ ,‬ב׳‪.‬‬ ‫‪ 53‬על פי בראשית ד׳‪ ,‬ז׳‪ .‬והכוונה שהתינוק נולד בחטא‪ ,‬שהרי מנשה‬ ‫חיים חי וקריינדיל טשארני אשת איש היא‪.‬‬ ‫‪ 1‬א ר מי ת ‪ :‬לחינם חנטו החונטים וספדו הספדנים‪ .‬מאמר חז״ל בתענית‬ ‫ה׳ ע״ב כנגד האומר ‪ :‬״יעקב אבינו לא מת״‪ .‬וראה בראשית נ׳‪ ,‬א׳‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫ג ר ׳ תהלים ע׳‪ ,‬ד׳‪.‬‬ ‫‪ 3‬א ר מי ת ‪ :‬אותו המעשה ישלם לו‪.‬‬

‫חיק עוד‪ ,‬הלוא טוב כי תבלה קדיינדיל טשארני ימיה ביהדות“‬ ‫כפי שרשום למעלה ואני כאשד אבדתי אבדתי‪ .‬ככה דיבר מנשה‬ ‫חיים ומנוחתו שעתה‪ 5‬כי תקפו אותו געגועיו אל נות ביתו ולבז‬ ‫בעיניו מאוד כל אשר עשה כי השאיר אותה לאנחות בעירום‬ ‫ובחוסר כל ולא יכול עוד להרים ראש עד שיצא לדרך וחזר‬ ‫לבוצץ‪.‬‬ ‫הנבון ישכיל לדעת את המית לב מנשה חיים בראותו כי קרוב‬ ‫הוא אל מחוז חפצו ואל העיר אשר אליה תשוקתו‪ .‬ובראותו את‬ ‫ההרים הרמים ואת הגבעות הנשאות אשר מסביב לה ואת‬ ‫הנהר שטריפ״א• שמתאבק בעפר דגליהם פעמה רוחו בקרבו‬ ‫ולא יכול ללכת עוד‪ .‬ויתקע את מקל נדודיו וישלך לארץ תרמי­‬ ‫לו וישכב על תלולי הדשא תחת כיפת צללי העצים הרעננים‪,‬‬ ‫כי אמר אנוח מעט ואחליף כח ולא אבוא אל ביתי כאיש אשר‬ ‫אבדו עשתונותיו‪ .‬ככה שכב כמה ששבב והיה משוטט בדעתו‬ ‫אנה ואנה‪ .‬והחמה שוקעת במערב ועבים יגביהו עוף ושחקים‬ ‫לארץ יפולון וכנפי הרוח יעלעלו את שמורות עיניו ובית קטן‬ ‫יחזה‪ ,‬שם אשתו עומדת יד דדך מצפה‪ ,7‬כי לבה חרד אליו‪ .‬דלת‬ ‫חדרה פתוחה והיא קמה באנחה תניח מידה פוזמקה לערוך‬ ‫ארוחת ערב‪ .‬ומנשה חיים יבוא בלאט‪ ,‬בעד הפתח הפתוח‬ ‫יבוא ושומע אין‪ ,‬יגש עד החלון‪ ,‬יכוף ראש ויטול את הפוזמק‬ ‫על מחטיו‪ .‬מי נשא פוזמקי‪ ,‬מי נשא פוזמקי‪ ,‬אשתו תשתאה‪,‬‬ ‫שואלת‪ ,‬הן לא היה בזה אדם ולא עבר פה איש ו ומנשה חיים‬ ‫לא יכול עוד לעצור ברוחו כי שמע קול אשתו מדברת אליו‪.‬‬ ‫הוי מה רבו מחטיך קריינדילי יאמר מנשה חיים במתק שפתיו‪,‬‬ ‫ראי הנה מחצתי את ידי‪ .‬והמון רחמים רבים עיטרו את נפשו‬ ‫‪ 4‬כ לו מ ר בכשרות‪ ,‬על פי תורת ישראל‪ ,‬שאין אשה יושבת בלא‬ ‫בעל‪ ,‬ולא איש בלי אשה‪.‬‬ ‫' ס ר ה‪ ,‬נטרדה (וראה ישעיה כ״ב‪ ,‬ד׳‪ :‬״שעו מני״ וגו׳; איוב‬ ‫י״ד‪ ,‬ו׳ ‪ :‬״שעה מעליו ויחדל״)‪.‬‬ ‫• נהר העובר בבוצץ‪.‬‬ ‫’ ר׳ שמואל א׳‪ ,‬ד׳‪ ,‬י״ג‪.‬‬

‫הנוגה‪ ,‬היא שעמלה כל ימיה בחנות‪ ,‬היא שנשאה תמיד בעול‪,‬‬ ‫היא שפירנסה אותו ימים ושנים ולא הרהרה אחריו וכאשר באה‬ ‫עת פקודתו להביא ממרחק לחמם התאכזר עליה כעורב ולא‬ ‫שלח לה מחית נפשה ובשובו והנה ידיו ריקות וכל אשר קבץ‬ ‫על יד הוציא למלאות תאוותו יין‪.‬‬ ‫הוא עם בוצץ והיום רד מאוד ויבוא עד ירכתי העיר* אשד שם‬ ‫ישכנו הנכרים וידע כי קרוב הוא מאוד אל העיר כי עלה עשן‬ ‫באפו וריח בליל חזירים במחילה‪ .‬ובאמת בכח הבחנתו הבחין‬ ‫כמה בתים וצמצם ראייתו והבחין בין בית לבית ובין גן לגן‬ ‫ובכח זה נזדרז והלך בזריזות יתירה עד שנתעוררו הכלבים‬ ‫בשכונת הגויים לקול צעדיו‪ .‬וכלב גדול קפץ עליו עד שפרחה‬ ‫נשמתו כמעט מפחד‪ ,‬אד הכלב לא עשה לו כל רע‪ ,‬רק התאבק‬ ‫בעפר רגליו ולקק את בגדיו במין געגועים וריצוי כאילו מכיר‬ ‫הוא לו מתמול שלשום‪ .‬החליקו מנשה חיים בכנף בגדו הן‬ ‫לשם חיבה והן לשם זירוז לומר לו כלך ולך‪ ,‬ובתוך כך עשה‬ ‫לבו חשבון עם בעל הכלב כמה מעות היה חייב לו וכמה החזיר‬ ‫לו ואם עדיין הוא לוקח סחורתו אצל קריינדיל טשארני‪.‬‬ ‫באותה שעה קיבל מנשה חיים על עצמו שלא להתרשל בגביית‬ ‫חובות‪ ,‬לא כדרך שהיה מתרשל קודם ולא להתבייש מלתבוע‬ ‫ממונו ממי שחייב לו‪ .‬והשיב לעצמו מה אני שפשטתי ידי‬ ‫לצדקה‪ ,‬לממון שלי לא כל שכן‪ .‬והעלה על לבו היאך יצא‬ ‫מחנותו הדור בלבושו והיאך יבוא אל פלוני וירמז לו בדברי‬ ‫חז״ל פריעת בעל חוב מצוד!‪ 9‬ויוציא כל חוב מחייב וישא ויתן‬ ‫באמונה בממון שלו ושוב ישוב על מעמדו הראשון‪ .‬אך מי‬ ‫יודע אם עמדה קריינדיל טשארני בנסיון ואם לא מכרה את‬ ‫השטריימיל‪ 10‬שלו ויהא מוכרח לעשות שבתו חול ולחבוש‬

‫י ר׳ שופטים י״ט‪ ,‬י״א‪.‬‬ ‫• מאמר חז״ל בכתובות פ״ו ע״א‪.‬‬ ‫‪ 10‬כו ב ע קטיפה עטור פרווה או זנבות שעירים שחובשים בשבת‪.‬‬

‫ספודי״ק‪ 1,‬בשאר כל הפחותים שבישראל שאפילו קוראים‬ ‫אותם לעלות לתורה קוראים אותם בשם חבר‪ .12‬וקריינדיל‬ ‫טשארני הלא תכסה את פניה מבושה‪ .‬וגודל הרחמנות בזה‬ ‫תקצר הידיעה מהכיל‪ .‬אך בהשם יתברך שם מבטחו כי לא כלו‬ ‫רחמיו וכל אותה שעה לא זז פסוק זה מתוך פיו לישועתך קויתי‬ ‫ה‪ .13,‬ואולם בלכתו נפל רוחו בקרבו כי מי שפגש לא הכירו‬ ‫כמו שכתוב מוזר הייתי לאחי‪ ,14‬ואם דרש בשלום איש נענה‬ ‫בשפה רפה‪ ,‬ואפילו שומר השער'‪ 1‬לא שת לבו אליו‪ .‬ויאמר‬ ‫מנשה חיים לולא הכרתי את האנשים האלה כי אז האמנתי כי‬ ‫לא זו הדרך ולא זו העיר בוצץ‪ .‬ויפלא בעיניו מאוד‪ ,‬מה זאת ז‬ ‫אפשר שכל כך נשתנה במשך זמן מועט שכזה עד שאין מכירים‬ ‫אותו‪ .‬הרי עדיין לא עברו חמש שנים מיום שיצא מעירו‪ .‬ואפילו‬ ‫מיום שגבה בעל קורת המוכסיף‪ 1‬מכס ממרכבתו בצאתו מיזלוביץ‬ ‫לבוצץ לקדש את קריינדיל טשארני אשתו כלום כמה שנים הן‪,‬‬ ‫דומה שעדיין שקועות בארץ עקבותיה של המרכבה‪ .‬ויחם לבו‬ ‫בקרבו לזכר היום ההוא‪ ,‬ויזכור גם את הלצתו של הבדחן‬ ‫שהתלוצץ ואמר‪ ,‬חוששני שמא כבר העמידו את החופה בלא‬ ‫החתן‪ .‬אך מנשה חיים גרש כל מחשבת עצב מלבו ואמר גם זו‬ ‫לטובה‪ ,‬כי מי יראה אותי ראשונה בשובי אל עירי‪ ,‬הלא‬ ‫קריינדיל טשארני‪ .‬אמנם פתאום חשך אור נפשו וענני דמיונות‬ ‫כיסו את נוגה שכלו‪ ,‬שמא אף היא לא תכירהו מרוב יגונה‬ ‫ומכאובי לבה‪ .‬עזבתי את ביתי נטשתי את אשתי ולא השמעתי‬ ‫‪ 11‬א ף הוא כובע עשוי כולו פרווה‪ ,‬אבל פשוט ונוהגים לחובשו בחול‪.‬‬ ‫“ כ י נו י בשעה שקוראים לעלות לתורה‪ ,‬במקום ״רבי פלוני״‪ ,‬שהוא‬ ‫מכובד יותר (והכל כמנהג המקום‪ ,‬שכן יש מקומות שבהם דווקא‬ ‫הכינוי ״חבר״ הוא כינוי של כבוד)‪.‬‬ ‫” כתוב בברא שית מ״ט‪ ,‬י״ח‪.‬‬ ‫‪ 14‬ת ה לי ם ‪ 0‬״ט‪ ,‬טי‪.‬‬ ‫“ שער העיר‪.‬‬ ‫•‪ 1‬מ עין מחסום דרכים שבימינו‪ ,‬שלפניו היו נעצרים נוסעים והולכי‬ ‫דרכים לתשלום המכס‪.‬‬

‫ממני דבר וחצי דבר‪ ,‬אך הנעשה אין להשיב ועתה אלך ו^בוא‪.‬‬ ‫ככה שח מנשה חיים עם לבבו וילך הלוך ולכת עד שעמד‬ ‫ברחובות העיד‪.‬‬ ‫וברחוב נשים עומדות על פתחיהן ומשפרות‪ 17‬את בניהן‪ ,‬וסי­‬ ‫עות סיעות של תינוקות של בית רבן נמשכים והולכים‪ ,‬וריש‬ ‫דוכנא‪ 18‬הולך לפני כל סיעה‪ .‬וירא מנשה חיים את הילדים‪,‬‬ ‫וידע מנשה חיים כי המה הולכים לקרות קריאת שמע בבית‬ ‫יולדתי‪ .1‬וביקש מנשה חיים ללכת אחריהם‪ ,‬כי אמר ודאי‬ ‫אמצא גם אני בבית היולדת פרוסת עוגה וכוס יי״ש להשיב את‬ ‫נפשי‪ .‬ואולם בעוד מועד זכר מנשה חיים מי הוא ועל שום מה‬ ‫שב אל עידו‪ ,‬ויבהל‪ .‬ויקנח את זיעתו ממצחו וימשש את הקמיע‬ ‫אשר קנה לאשתו לעוצר רחם‪ ,20‬אף החליק את זקנו וסידר את‬ ‫פיאותיו‪ .‬ובעשותו כה וכה נצטער על שאין לו בגד להחליף ועל‬ ‫שלא הלך למרחץ‪ .‬ויוכיח את נפשו ויאמר‪ ,‬וכי כך בר־דעת חוזר‬ ‫לביתו ז אך את אשר לא געשה שוב אין לעשות‪ ,‬ועתה אשאל‬ ‫לביתה ולמקומה שהרי קשה לשער שעדיין היא דרה במקום‬ ‫שהנחתיה‪ .‬נתקשה בה היאך ישאל‪ ,‬שאם ישאל היכן ביתו של‬ ‫מנשה חיים‪ ,‬שמא מרוב שנים שלא היה בעיר נשתכח שמו‬ ‫ואין אדם זוכר שהיה כאן אדם שכזה‪ .‬עוד הוא מתלבט בנפשו‬ ‫והנה איש בא‪ .‬ויתחלחל מנשה חיים ולא יכול לפתוח את פיו‬ ‫ולשאול את האיש‪ .‬והאיש הלך עני קבצן מחזר על הפתחים‬ ‫גמגם לו ברכה והבליע את חצי ברכתו בפיו ויאמר‪ ,‬ערב‪.21‬‬ ‫ויבט מנשה חיים על ההלך וישאל‪ ,‬מה רצית להגיד? ויאמר לו‬ ‫ההלך‪ ,‬את אשר היה בפי להגיד הגדתי‪ — .‬היינו? — היינו‬ ‫” מקשטות ומתקנות לבושם‪.‬‬ ‫•י עוזר לרבי ב״חדר״‪ .‬היה קורא עם הקטנים‪ ,‬אבל עיקר עבודתו‬ ‫היתה באיסוף הילדים מבתיהם ל״חדר״ והולכתם הביתה בגמר הלימו ­‬ ‫דים (וראה בבא בתרא כ״א‪ ,‬א׳)‪.‬‬ ‫” ר׳ למעלה הערה ‪ 50‬לפרק שלישי‪.‬‬ ‫” ס גו ל ה נגד עקרות (ראה בראשית כ׳‪ ,‬י״וז)‪.‬‬ ‫” מ ח צי ת הברכה ״ערב טוב״‪.‬‬

‫ערב‪ — .‬משונה‪ .‬ומנשה חיים אמץ את לבבו ושאל את ההלך‬ ‫ויאמר‪ ,‬אולי אתה יודע איה איפה יושבת קריינדיל טשארני‪,‬‬ ‫קדיינדיל טשארני אשת מנשה חיים הכהן מיזלוביץ‪ .‬טפח‬ ‫לו ההלך על כתפיו ויאמר לו‪ ,‬אם כן למה זה אתה עומד‪ ,‬הלוא‬ ‫דרך אחד לנו‪ .‬לכה ונלכה‪ ,‬הלילה הזה ליל שמחה‪ ,‬ליל שמירת‬ ‫הוולד‪ ,‬ליל שמיני ללידת הבן‪ ,‬כי ילדה קריינדיל טשארני‬ ‫ילד לבעלה אשר לקח אותה אחר אשר מת בעלה הראשון ומחר‬ ‫מילת הבן‪ .‬סעודה גדולה הכין בעלה לעניי העיר‪ ,‬עין לא‬ ‫ראתה כמותה‪ .‬ומנשה חיים נגרר אחר ההלך והלך עמו כצעדים‬ ‫אחדים‪ .‬ופתאום נרתע לאחוריו ויעמוד‪ .‬ויחשוב הקבצן בלבו‬ ‫כי תשש כח העני מחמת רעב‪ .‬וישם ידו בבגדו ויוצא מלוא‬ ‫כפו פולים מעוכים לתת לו להשיב את נפשו‪ .‬ויאמר ההלך‬ ‫למנשה חיים‪ ,‬משיירי סעודת שלום זכר הם אשר צפנתי לי‪,‬‬ ‫הרחב פיך ואמלאהו‪ .22‬וידא ההלך כי אין פני האיש ללכת‬ ‫עמו ויעזוב אותו לנפשו וילך לו לדרכו‪ .‬ומנשה חיים עמד כאשד‬ ‫עמד‪ .‬וכאשר ראה מנשה חיים כי יחידי הוא ואין האיש אתו‬ ‫השיב פניו אחור ושב כלעומת שבא‪ .‬ופתאום התחיל רץ בכל‬ ‫כחו עד שכשלו רגליו‪ ,‬ונפל מלוא קומתו ארצה‪ ,‬ועיניו פקוחות‬ ‫בחוריהן שלופות כלפי עיר מגורי קריינדיל טשארני אשתו‪.‬‬ ‫מה אעידך מה אדמה לך‪ 23‬מה אשוה לך מנשה חיים אחי‪,‬‬ ‫לאדם שנשרה עינו ועדיין נצחה‪ 24‬מפרכסת לפניו‪ .‬פתאום‬ ‫התפרץ מנשה חיים בבכי גדול ויבך ויורד את דמעותיו הראשו­‬ ‫נות אחר אסונו עד שנרדם בשנת מנוחה נסתר מעין איש בצל‬ ‫עצבונית‪ 25‬הדרך‪.‬‬

‫“ תהליס פ״א‪ ,‬י״א‪.‬‬ ‫” ר׳ איכה ב׳‪ ,‬י״ג‪.‬‬ ‫‪ 54‬ד מ ה‪ ,‬תמציתה (ר׳ ישעיה ס״ג‪ ,‬ג׳ ‪ :‬״ויז נצחם על בגדי״ ו גו‪ /‬ועוד)‬ ‫ג־ שי ח דל וקוצני‪.‬‬

‫סו ף ד ב ר‬ ‫מנשה חיים טרף חייו מן העולם ולא אסרה על בעלה‪ .‬אדם מפתחותיו‬ ‫בידו ומשל נעלה‪ .‬עשתונותיו חתים ונכשלים ויזכור יום המיתה‪ ,‬וכל‬ ‫מעשי תקפו וגבורתו* בפרק זה איתא ‪,‬‬

‫אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תלים ל״ב) אשרי‬ ‫אדם שפגעו בו יסורים ולא קרא תגר‪ 3‬אחר מדת‬ ‫הדין (פסיקתא‪ .)4‬ואמר רבי יהושע בן לוי כל‬ ‫השמח ביסורין שבאין עליו מביא גאולה לעולם‬ ‫(תענית ח‪),‬‬ ‫הבוקר טרם אור ומנשה חיים קם מעל משכבו זידע את כל‬ ‫אשר נעשה ויתן ידו על לבו ויזעק זעקה גדולה ומרה‪ ,‬הוי‬ ‫קריינדיל טשארני‪ ,‬קריינדיל טשארני‪ .‬אך אל קריינדיל‬ ‫טשארני לא שב מנשה חיים ועוד הוסיף נדוד‪ .‬כי אמר בלבו‬ ‫מה תקותי כי איחל‪ .‬הן גם כי אשובה אליה לא אועיל מאומה‪,‬‬ ‫כי קריינדיל טשארני אסורה לי לעולם‪ ,5‬וכל הצפיות אך הבל‬ ‫המה ופתחי תקוה נסגרו‪ ,‬אפם אשביתה מנוחתה וברכה לא‬ ‫אביא לנו‪ .‬וילך ברוב יגונו ויט שכמו לסבול ולא החציף כלפי‬ ‫מעלה והצדיק עליו את הדין ואמר מסתמא מה׳ יצא הדבר‪ ,‬הן‬ ‫גם פדי בטן לא מנע אלקים ממנה אשר לא היתד‪ .‬כזאת כל‬ ‫הימים שהיתה שרויה עמי בכשרות‪ .‬אך על זאת היה דוה לבו על‬ ‫זאת חשכו עיניו‪ ,‬על העבידה הגדולה שקריינדיל טשארני שרו­‬ ‫יה בה עד שקצרה נפשו להמשיך חיותו בעולם‪ .‬רק כשלבו נטרף‬ ‫* כלומר המעשה הגדול שעשה מנשה חיים‪ .‬ר׳ אסתר י׳‪ ,‬ב׳‪.‬‬ ‫‪ 1‬א ר מי ת ‪ :‬יש‪ ,‬נמצא‪.‬‬ ‫* לא התריע ולא הטיח כנגד‪.‬‬ ‫* קובץ מדרשי חז״ל‪ ,‬שמו המלא ‪ :‬פסיקתא דרב כהנא‪.‬‬ ‫‪ 5‬ע ל פי הדין‪ ,‬אשת איש שנישאה בטעות לאחר וחזר בעלה‪ ,‬אסורה‬ ‫לו ואסורה לזה שנישאה לו בטעות (״תצא [תתגרש] מזה ומזה״)‪.‬‬ ‫וראה עוד להלן‪.‬‬

‫מחמת רעב קם ופשט יד‪ ,‬רחמו עליו ונתנו לו קיבל את הנדבה‬ ‫וקנה לחמו בצער‪ ,‬לא נתנו לו לא זלזל בחרופים וגידופים וקי­‬ ‫בל מרירותו משלם• וחישב מסתמא מן השמים מעכבים את‬ ‫הבריות שלא יכשלו בעני שאינו הגון רשע שכמותו עד כי בוש‬ ‫מפני האנשים ומפני עצמו ומפני קונו ומפני העבירה הגדולה‬ ‫שכרוכה אחריו‪ ,‬והיה יושב ומתענה ומזמר שבחי תהלים בדבי­‬ ‫קות נפלאה ומוכיח נפשו ומכלימנה וצווח בקול מר מעומק‬ ‫הלב וצועק אני עוכר ישראל בחטאי‪ ,‬אני שצריכני לילך‬ ‫ולצעוק אני חי וקריינדיל טשארני שרויה עם בעלה באיסור‬ ‫עדיות החמור ובעלה נכשל באישור אשת איש ובנם ממזר אני‬ ‫מעלים עיני מן העבירות החמורות ומשלים נפשי כאילו לא‬ ‫כלום‪ .‬אמרו הז״ל כל המתבייש על דבר עבירה מוחלין לו‬ ‫עוונותיו‪ ,7‬אבל כלום למחילה הוא מצפה בשעה שקריינדיל‬ ‫טשארני כבושה בגיהנם‪ .‬ומדי זכרו זאת אפילו היה קורא‬ ‫בתהילים היה מפסיק‪ ,‬כי אמר אחטא ולא אשוב אליה‪ ,‬אחטא‬ ‫ולא אשוב אליה‪ ,‬שאולה ארד ושם אפגוש את הקבצן שפיתה‬ ‫אותי למכור את המכתב ואנקמה את נקמתי ממנו‪.‬‬ ‫לפעמים לפת אותו הרצון העליון לעלות לצדיקי הדור אולי‬ ‫יש מרפא‪ ,‬אלא שחם על כבודה ועל כבוד זרעה כי יוציאו אותה‬ ‫מבעלה בחרפה ויעשו את בנה ממזר ואחז בפלך השתיקה‬ ‫וחיסך‪ 8‬עליה ולא פירש גנותה‪ ,‬והיה דוחה עצמו לומר שוגגת‬ ‫היא‪ ,‬ואם יש בה עון ונשא הוא את עונה‪ ,‬ומוטב שיעקר הוא‬ ‫משני העולמות‪ 9‬ואל תבוא קריינדיל טשארני לידי בושה וכלי­‬ ‫מה‪ .‬ויאמר מנשה חיים בלבו למה לי הצדיקים‪ ,‬מה יושיעוני‬ ‫אלה? הן גדול עווני מנשוא ולקריינדיל טשארני לא אועיל‪,‬‬ ‫אלכה לי באשד אלך ואבכה על ימי ושנותי‪ .‬וילד ביער בין‬ ‫• הקבלה ל״קיבל שברו מ ש ל ם ״( = ב מ לו או)‪.‬‬ ‫' מ א מר בברכות י״ב‪ ,‬ע״ב‪ :‬״כל העושה דבר עבירה ומתבייש‬ ‫בו מוחלין לו על כל עוונותיו״‪.‬‬ ‫• חסד ממנה את הצער והבושה‪.‬‬ ‫• שיאבד את שני העולמות — ה עול ם הזה והעולם הבא‪.‬‬

‫האילנות ולאור הלבנה אמר שירות ותשבחות תהילות לאלקי‬ ‫יעקב בבביה ויללה גדולה עד למאוד בי פחד לשבת בבתי‬ ‫בנסיות ובבתי מדרשות שמא יכירו בו מי הוא‪ .‬ובעיקר שם‬ ‫משכנו בבתי הקברות ונעשה שכן לעפר בחייו עד שיחמול‬ ‫עליו השם יתברך ויגאלהו מעולם מלא פגעים רעים‪ .‬כן הלך‬ ‫האיש ברוב יגונו בעבור חטאותיו העצומות והנוראות‪ ,‬לא‬ ‫נתן שנת לעיניו ולא אכל לחם עד שהושחרו שיניו מתעניותיו‪.‬‬ ‫אבל כשנזכר בקריינדיל טשארני שרוחה לה שעתה ולעת זקנ­‬ ‫תה היתה לה הצלחה ויונק משתעשע על שדיה ועתידה לגדלו‬ ‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים ולא יבואו עוד אחרים לחלל את‬ ‫כבודם עברה עליו דוח הרווחה ותנחומין וצערו היה נשמט‬ ‫מאליו והיה בוכה מתוך רחמים על אשת נעוריו שחיפה עליה‬ ‫בעוון‪.‬‬ ‫אמרו חז״ל אפילו אבן הוא נימוח‪ .10‬כל שכן אדם ילוד אשה‬ ‫קצר ימים ושבע רגז‪ .11‬לא היו ימים מועטים עד שנחלש מנשה‬ ‫חיים מחמת תעתועי נדודיו ולא היה ביכולת ממש לזוז כדי‬ ‫פסיעה‪ .‬ועל זה שמח מנשה חיים כי דאה שמיתתו קרובה וקב­‬ ‫רו פתוח לפניו‪ .‬משל משלו חכמים בבעל בשר שהיה דוכב על‬ ‫החמור‪ ,‬חמור מצפה אימת ירד ממנו והוא מצפה אימת ירד מעל‬ ‫חמורו‪ .‬כך מנשה חיים מצפה היה אימתי לגאלנו הקדוש ברוך‬ ‫הוא מנפשו ונפשו מצפה להגאל מן החטא‪ .‬וכאשר ראה‪ .‬מנשה‬ ‫חיים שהוא הולך ומת‪ ,‬וכל עצם היותו בזה העולם אינו אלא‬ ‫מין הכנה משונה למיתה נכפלה שמחתו כי קריינדיל טשארני‬ ‫תגאל בקרוב מן העבירה‪ .‬ומכאן ואילו הבליג על יגונו‬ ‫קצת ונתחזק קצת ולא היה מתייאש לחלוטין והיה הולך מעיר‬ ‫לעיר ומבית עולם לבית עולם ולא היה מתחכם על מדו׳תיו של‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ .‬והגם שטלטולי הדרך לא היו לפי כוחו והדר­‬ ‫כים היו בחזקת סכנה מפני חיות דעות ושודדי לילה היה יוצא‬ ‫‪ 10‬מ ת מ ס מ ס‪ ,‬מתרכך‪.‬‬ ‫‪ 11‬כ ת ו ב האיוב י״ד‪ ,‬א׳‪.‬‬

‫דוקא בחשיבה‪ ,‬שהיה אומר מה לי סכנה‪ ,‬מה לי מיתה‪ ,‬עבירה‬ ‫גרועה מן המיתה ולא עוד אלא שמיתה ממרקת את החטא‪ ,‬עוד‬ ‫בוונה אחרת היתה לו שהיה יוצא לדרך דוקא בחשיבה‪ ,‬שהיה‬ ‫חושש שמא ביום יבירוהו עוברי דרבים‪ .‬הקיצור כד היה הולך‬ ‫ממקום למקום עד שבא למקום אחד ועלה לבית הקברות וישב‬ ‫שם בדרבו מדוחק קצת מן הקברים בין שברי המצבות ומחמת‬ ‫רפיון בחו היה מוכרח להתעבב שם יותר מן הרגיל‪.‬‬ ‫ושומר בית הקברות ראה את מנשה חיים ואת עצבון רוחו‬ ‫וישא חן וחסד לפניו מכל העניים ונהנה מצניעות מעשיו ונצט­‬ ‫ער עמו על סבל יסוריו‪ .‬כי מי ומי הם העניים הבאים להתגורר‬ ‫בבית הקברות‪ ,‬כל צרוע וכל זב וכל נגוע‪ ,‬קבצנים חצופים‬ ‫מחוצפים עזי פנים ומדי נפש‪ ,‬וזה העני מתנהג בשתיקה או‬ ‫נאנח ממרירות לב‪ .‬ויתן לו שומר הקברים מפתו הדל וילדיו היו‬ ‫מלקטים שומים מבין אותיות המצבות אשר ישימו הנשים הבא־‬ ‫אות להתפלל על קברי אבות ויתנו לו ללפת את פתו‪ .‬ומנשה‬ ‫חיים היה עוזר לו קצת כפי מדת כחו ויכולתו‪ ,‬כגון להסיע‬ ‫אבן ממקום למקום ולגול מצבה‪ ,‬וכגון להבריח את הכלבים‬ ‫ואת החזירים‪ ,‬וכאשר נפקד המלשין בעיר ומת בחטאתו או‬ ‫אחד מישראל שנכנסה בו רוח שטות ואבד עצמו לדעת רחמנא‬ ‫ליצלן וחפרו לו קבר אחורי הגדר לכסותו בלילה והנה נתעכבה‬ ‫הקבורה אם מצד המשפחה שערערו על המיון אם מטעם המל­‬ ‫כות והשדים עד חקור דבר‪ ,‬ואדם אין ללון בקבר הפתוח‪ 12‬כי‬ ‫מי יטמא גופו לשכון בקבר אשר בו יקבר קבורת חמור פושע‬ ‫ישראל היה מנשה חיים מקבל עליו באהבה ללון שם כאילו‬ ‫מטעימו הקדוש ברוך הוא המיתה בעולם הזה לסלק החטא‬ ‫מאשת נעוריו‪ .‬ולמחר כשהגיעה שעתו לקום וראה שהוא חי‬ ‫וישראל וישראלית באים על ידי חייו לידי איסור עריות היה‬ ‫‪ 2‬י ק ב ר שנחפר אסור להשאירו פתוח ללילה מפני הסכנה‪ ,‬אלא‬ ‫יש למלאו בעפר (או כגון זה שעשה כאן מנשה חיים‪ ,‬שנכנס‬ ‫לתוכו ללינת לילה)‪.‬‬

‫מקבל מרדות לבו בהכנעה ומעלה על לבו קיצור כחו איך‬ ‫נפשו נפטרת מאבר זה ואחר כך מאבר אחר ומסתמא לא יהיו‬ ‫ימים מועטים עד שימות לגמרי‪ .‬ובאמת כבד היה מלאך המות‬ ‫כרוך בעקביו‪ .‬ומנשה חיים ישב באוהל אשר על יד בית הקב­‬ ‫רות ולא יצא משם‪.‬‬ ‫ויהי היום ושומר בית הקברות הוא גם המחוקק החורת מצבות‬ ‫עומד לפני מצבה אחת גדולה ונאה ומתעצם לעשותה בתכלית‬ ‫השלימות‪ .‬ומה נשתומם מנשה חיים כאשר ראה את שמו חרות‬ ‫על המצבה‪ ,‬וכפים פרושות שם על המצבה ככהנים בדוכנם‪.’•3‬‬ ‫ויאמר מנשה חיים בלבו שתי תמיהות יש כאן‪ .‬אחת מנין לו‬ ‫לזה שמי ושם אבי והשנית במה זכה פושע שכמוני להנאות‬ ‫עצמותיו במצבה יקרה כל כך‪ ,‬ואולם הנעת האבר הכבד שבאי־‬ ‫בריו יותר קלה היד‪ .‬לו מהנעת לשונו והניח דעתו שמסתמא‬ ‫רעיון רוח הוא או דמיון חס ושלום ולא שאל מה זאת‪ ,‬ובכדי‬ ‫שלא ירגיש בו השומר דבר הסיע פניו מן המצבה‪ .‬ואולם השומר‬ ‫הרגיש כי דבר מה ממון בלב העני הזה ובאשר כל ענין המצבה‬ ‫יוצא מידי פשוטו עלה בדעתו שיש לאותו עני איזו שייכות‬ ‫לענין המצבה‪ .‬אך סוד האמת שמבריק לעתים אצל האדם הבי­‬ ‫נוני נדחה על הרוב מכמה וכמה מיני ספיקות‪ ,‬כי על כן לא‬ ‫שאל ולא דחק עליו לומר לו מה בלבבו כי אלם צערו ועצבון‬ ‫רוחו נגעו עד לבו עד שפסק מלהטריחו בכל דבר עבודה ואף‬ ‫עתה כאשר רצה השומר לגול את המצבה ממקומה כדי לחרות‬ ‫עליה את היום ואת השנה שמת המת לא הטריח את מנשה‬ ‫חיים ויצא לחוץ למצוא איש אחר‪ .‬ויבט השומר מאחריו והנה‬ ‫מנשה חיים עומד כאבן דומם ואינו מסיע עיניו מן המצבה‬ ‫ויבן כי לא דבר ריק הוא‪ .‬ויאמר אפתח לו‪ ,‬אולי לא יבלום‬ ‫שפתיו מן הדיבור‪ .‬התחיל השומר מסיח כאדם מסיח לפי תומו‬ ‫ואמר לפני כמה ימים באה אצלי אשה אחת לבושה כאחת‬ ‫נ ' כ מין צורה זאת נוהגים לחרות על קבריהם של כוהנים‬ ‫הערה ‪ 143‬בפרק ב׳ למעלה)‪.‬‬

‫(ר׳‬

‫הנגידות וביקשה לדאות את קברו של אותו קבצן שמצאוהו‬ ‫לפני כמה שנים מת בבית המדדש כימים אחדים לפני ידיד‬ ‫לשקוביץ ובצלחתו המלצת הדב מבוצץ‪ .‬וכאשד הדאיתי לנגידה‬ ‫את קבד הקבצן המת שפכה עליו דמעות כמים‪ .‬מסתמא קדוב הוא‬ ‫לה‪ ,‬שאד בשדה‪ ,‬ואת האבן הזאת עשתה לו למצבה‪ .‬והשומד‬ ‫עצד בדיבודו כדי ליתן מקום למנשה חיים לדבד‪ .‬אבל מנשה‬ ‫חיים לא פתח את פיו ולא הוציא אפילו דיבוד קל‪ ,‬דק הודיד‬ ‫ראשו למטה וכבש את עיניו בקדקע ודמעות התחילו מפעפעות‬ ‫בעיניו ויורדות על לחייו הקודרות כשני צינורות מים ובחגוי‬ ‫שפתיו נראה כמין שחוק שלא ראו שפתיו מיום שנטלטל מעידו‬ ‫ללכת בדרך לא ישוב‪ .‬ויהי כאשר ראה השומר את אשר ראה‬ ‫וישאל לו לפשר הדמעה ולשחוק מה זה עושה‪ .‬מחה מנשה‬ ‫חיים דמעתו וכבש את שחוקו והוציא אנחה שוברת לב ולא‬ ‫ענה דבר‪ .‬ויאמר לו השומר אל תחשוב בלבד כי עיני אך למצפו*‬ ‫ניר ישורו למלאות נפשי סודיך‪ ,‬חי השם וחי נפשי כי יסוריד‬ ‫נגעו עד לבי אמנם לה׳ הישועה אד אולי אוכל גם אנכי להושי­‬ ‫עו ברב או במעט או בעצה טובה כפי מדת יכולתי‪ .‬ויען מנשה‬ ‫חיים את השומר ויאמר חוטא אני בחיי ולמה אחטא אף בשעת‬ ‫מיתתי‪ ,‬ואם אמרתי אספרה‪ ,‬לי לא אועיל וחיי אחרים אקפח‪,‬‬ ‫ולמה יבקש מעלתו ממני דבר אשר לא הוא ז אך בראות מנשה‬ ‫חיים את פני השומר והנה כוסו יגון‪ ,‬וידע מנשה חיים כי צרות‬ ‫נפשו נגעו אל לבו‪ .‬ויצר לו מאוד כי נעצב האיש על ידו ולא‬ ‫יכול עוד מנשה חיים להתאפק‪ .‬ויאמר מנשה חיים‪ ,‬אגלה לכם‬ ‫היום את אשר לא גיליתי לשום איש‪ ,‬אך אחת אבקש‪ ,‬אל יספר‬ ‫דבר לאיש מכל אשר אספר לו‪ .‬וישבע לו שומר הקברים כי‬ ‫ידום כמו קבר ולא ישמיע דבר מכל אשר יספר לו‪ .‬אז סיפר‬ ‫מנשה חיים לשומר הקברים כי המר לו שדי מאוד וכי הלד אחר‬ ‫עצת אשתו וילך הלך ונדוד בעיירות ובכפרים לבקש נדבות‪,‬‬ ‫ובטרם צאתו לדרך לקח מכתב המלצה מידי רב העיד ובמכתב‬ ‫חיזר על הפתחים וקבץ מעט כסף‪ .‬ולימים כשנתן לבו לפקוד‬ ‫את נוהו נזדמן לו קבצן בדרך ופיתה אותו על דבר עבירה‪,‬‬

‫ומכד לו את ההמלצה בכסף מלא‪ ,‬ונתן דעתו לנסוע לידיד‬ ‫שבלשקוביץ ולעסוק בפדקמטיא בטדם ישוב אל ביתו ושם שתה‬ ‫לשכדה ונגנב כל כספו והציגוהו ככלי דיק‪ ,‬חשב בנפשו איך‬ ‫ישוב לביתו בידים דיקות וחזר לחזר על הפתחים‪ ,‬ולאחד‬ ‫כמה זמנים שב לביתו ושמע שנחשב בין המתים ואשתו היתד‪.‬‬ ‫לאיש אחד ודאתה חיים של נחת‪ ,‬הנה שב כלעומת שבא שלא‬ ‫להפדיע שלום ביתה ויחדש נדודיו כקדם‪ .14‬ויהי נודד בין‬ ‫החיים והמתים ושוב אין לו מנוחה לא בעולם הזה ואף בעולם‬ ‫האמת אינו מצפה למנוחה‪.‬‬ ‫ומנשה חיים חשב כמה קל היה שלא יהא אותו מעשה נעשה‬ ‫וזמד לעצמו בקולו הצדוד פסוק אחד מתהילים תשב אנוש עד‬ ‫דכא ותאמד שובו בני אדם‪ .15‬וכאשד דאה מנשה חיים כי‬ ‫נתבהל השומד מאוד הגביה את זדועו ואמד באמת אמדו חכמים‬ ‫העולם הזה כל מה שנבדא בו יודדין לשאול‪ .‬אבל חלילה‬ ‫להתדעם על מדותיו‪ ,‬כמו שכתב השל״ה הקדוש‪ 16‬דעו בני‬ ‫שהמפתחות מסודים בידי אדם ויש בזה סוד כמום כי ממש בידי‬ ‫האדם נתונים הם המפתחות החיצוניים והמפתחות הפנימיים‪.‬‬ ‫ויפה אמדו חכמינו ז״ל במדדש אשדי אדם שעומד בנסיונו‬ ‫שאין אדם שאין הקדוש בדוד הוא מנסה אותו‪ .17‬מנסה לעשיד‬ ‫וכו׳ ומנסה העני אם יכול לעמוד ולקבל יסודים‪ .‬מנשה חיים‬ ‫כלה לדבד ושניהם הבינו מי האשד‪ .‬שבאה להעמיד מצבה‬ ‫למנשה חיים כי קדיינדיל טשאדני היא‪ ,‬היא קדיינדיל טשאדני‬ ‫אשת מנשה חיים‪ .‬ומכאן ואילך לא דיבד מנשה חיים דבד‪ ,‬דק‬ ‫חיזק לבו באלקים בשארית כחו‪ .‬לעתים היה עוזב את מקומו‬ ‫‪ 14‬ע ל דרך הכתוב ‪ :‬״חדש ימינו כקדם״ (איכה ד‪.‬׳‪ ,‬כ״א)‪.‬‬ ‫“ תהלים צ׳‪ ,‬ג׳‪.‬‬ ‫“ ר ׳ ישעיה הלוי הורביץ‪ ,‬רב ומקובל‪ ,‬מחבר הספר המפורסם‬ ‫ש׳ני ל׳וחות ה׳ברית (בראשי תיבו ת‪ :‬ש ל ״ה)‪ .‬נולד ה׳ ש״כ‬ ‫(‪ ,) 1560‬עלה לארץ ושימש בר בנו ת בירושלים‪ ,‬בצפת ובטבריה‪ ,‬ובה‬ ‫נפטר ב שנת ה׳ ש״צ (‪.) 1630‬‬ ‫” מדרש שמות רבה‪ ,‬ל״א‪ ,‬כ׳‪.‬‬

‫והולך אצל גדר בית הקברות לדאות מרחוק את קבדו של אותו‬ ‫קבצן אותו מנשה חייט המדומה‪ ,‬שהסיתו לדבר עבירה ונטל‬ ‫ממנו את אשתו ופרת שמו מישראל לעולם‪ .‬ואש נשקה בעצמו­‬ ‫תיו‪ .‬ומיום ליום היה גופו הולד וכלה עד שנפחה נפשו וימת‪.‬‬ ‫והשומר שהיה בקי באותו מעשה שסיפרנו לעיל העמיד את‬ ‫המצבה לראוי לה ויתן שם ושארית בישראל למנשה חיים הכהן‬ ‫שהלך ערירי‪ .‬ובבוא יום הכסא‪ 18‬עמדה קריינדיל טשארני‬ ‫על קברו של מנשה חיים ודמעותיה ננערו לעפרו‪ .‬תנצב״ה‪.18‬‬

‫•‘ ר ׳ למעלה פרק א׳ הערה ‪ .32‬כאן הכוונה ליום הזכרון שבו‬ ‫היתה קריינדיל טשארני באה להשתטח על קברו של מנשה חיים‪.‬‬ ‫‘‪ 1‬ר א שי תיבות שחורתים בסוף כל מ צ ב ה‪ :‬ת׳הי נ׳פשו (נ׳פשה)‬ ‫צ׳ ת ר ה ב׳צרור ה׳חיים‪( .‬על פי הכתוב בשמואל א׳ כ״ה‪ ,‬כ״ט)‪.‬‬