‏קדמוניות היהודים ‏1

‫יוסף בן מתתיהו ןפלביום יוספוס!‬

‫קדמוניות היהודים‬ ‫תרגם מיונית‬ ‫וצירף מבוא‪,‬הערות וביאורים‪ ,‬מפות ותמונות‬ ‫אברהם שליט‬ ‫ספרים ראשון‪-‬ששי‬ ‫ה ו ע ת ק והוכנס ל א י נ ט ר נ ט‬ ‫‪www.hcbrcwb ooks. org‬‬ ‫ע״י חיים ת ש ס ״ ט‬

‫ירושלים‬ ‫הוצאת‪ .‬מוםד ביאליק על־ידי חברת‪.‬״מםדה״‬

‫תוכן הענינים‬ ‫‪IX‬‬

‫הקדמה‬ ‫מבוא‬

‫ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫‪LXXXII—XI‬‬

‫‪,‬‬

‫‪36-1‬‬

‫ס פ ר ראשון‬ ‫ס פ ר שני‬

‫‪72-37‬‬

‫ס פ ר שלישי‬

‫‪105-73‬‬

‫ס פ ד רביעי‬

‫‪141-107‬‬

‫ס פ ר חמישי‬

‫‪178-143‬‬

‫ס פ ד ששי‬

‫‪221-179‬‬

‫ס פ ר שביעי‬

‫‪264—223‬‬

‫ס פ ר שמיני‬

‫‪310-265‬‬

‫ס פ ר תשיעי‬

‫‪340-311‬‬

‫ס פ ר עשירי‬

‫‪372-341‬‬

‫ה ע ר ו ת וציונים‬

‫א׳‪-‬קס״ד‬

‫ת מ ו נ ו ת ‪:‬‬ ‫פריוטוימה ש ל י ו ס ף ב ן מ ת ת י ה ו‬ ‫א נ ד ר ט ה ש ל מ ר ק ו ם מטיום א§פר‪1‬ךיטום‬

‫מ פ ו ת ‪:‬‬ ‫יישוב העולם על־ידי ב נ י נ ח ל פ י ״קדמוניות היהודים״‬ ‫מושבות ב נ י י פ ת המזרחיים ל פ י ״קדמוניות היהודים״‬ ‫התנחלות‬

‫שבטי ישראל ל פ י ״קדמוניות היהודים*‬

‫מה של יוסף בן מתתיהו‬1‫פרוט‬ (‫)לפי ה ש ע ר ת רוברט אייסלר‬ Ei>ler. Deux sculptures : Areibuse ‫ ב ־‬1930 ‫פ ו ר ס מ ה ב ש נ ת‬ representant des Juifs de l'Antiquite Classique. Ny Carisber-r Glyptothek ‫נ מ צ א ת ב ק ו פ נ ה ג ן ב ב י ת ־ ה נ כ ו ת‬

‫הקדמה‬ ‫ב מ ס ר י ל י ד י ה ק ו ר א א ת ה כ ר ך ה ר א ש ו ן ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ב ת ר ג ו ם ע ב ר י ״ א נ י רואד‪ .‬צ ו ר ך ל פ נ י‬ ‫להקדים לו דברים אחדים‪.‬‬ ‫כ כ מ ה וכמה סיבות פרטיות וציבוריות נמשכה עלי העבודה הזאת יתר על המידה וכמעט שנתקיים‬ ‫בה ה פ ס ו ק ‪ :‬״עד ד י ־ ש ב ע ה עדנין יחלפון עלוהי״‪.‬‬ ‫מודה אני ומתוודה‪ ,‬כי ב ש ע ה ש ש ם עלי מוסד ביאליק א ת העבודה״ לא י ד ע ת י מ ה ר ב ועצום ה ע מ ל‬ ‫ה כ ר ו ך בה‪ .‬ה נ ו ס ח ה י ו ו נ י ה ו א א ח ד ה מ ש ו ב ש י ם ב י ו ת ר ‪ ,‬ש פ י ל ו ל ו ג ק ל ס י ע ל ו ל ל ה י ת ק ל ב ה ם ו ה ל ש ו ן‬ ‫היוונית של החיבור היא על־פי רוב גרועה ? הבעיות הנובעות מתוך הענין רבות מספור; בקיצור‬ ‫— ‪ .‬נ ר א ה היה לי לפרקים‪ ,‬שעלי לפלס לי ד ר ך ביער עבות‪ .‬אמנם‪ ,‬התרגומים — האנגלי ש ל‬ ‫תיקריי וברקוס והצרפתי של ריינאק‪ ,‬ואחרים — הם ל כ ש ע צ מ ם עבודות מצויינות בין מ ב ח י נ ת‬ ‫הטיפול‬

‫בבעיות הנוסח ובין מבחינת ביאור הענין‪ .‬גם עבודתו ה ע ב ר י ת של ד״ר אלכסנדר שור‬

‫ז״ל מ צ ו י י נ ת ב כ מ ה סגולות ט ו ב ו ת ו ה ר ב ה ל מ ד ת י ממנה‪ .‬אולם ש א ל ו ת ר ב ו ת נ ש א ר ו ס ת ו מ ו ת גם‬ ‫לאחר פרסום ה ע ב ו ד ו ת האלה‪ ,‬ועלי ה י ת ה מ ו ט ל ת ה ח ו ב ה ש ל א ל ה ת ע ל ם מהן‪ .‬אינני מ ת ב ר ר בלבי‪,‬‬ ‫ש ע ל ה בידי לפתרן‪ .‬חלק גדול מהן לא נ ת ב ר ר לי ע ד היום והפתרון ש נ ת ת י ל כ מ ה א ח ר ו ת ה ו א רק‬ ‫בחינת הצעה‪ ,‬שאיני עומד עליה אלא עד שתוצע אחרת טובה ממנה‪ .‬הדרך אל ה א מ ת דרך חתחתים‬ ‫ה י א ו כ ל פ ס י ע ה ק ט נ ה ס כ נ ת ט ע ו ת כ ד ו נ ה בה‪ .‬מ ו ב ן מ א ל י ו ‪ ,‬ש ק ו ש י נ ו ס ף ‪ ,‬ו ל א מ ן ה ק ט נ י ם ב י ו ת ר ‪.‬‬ ‫היה ה ת ר ג ו ם מיוונית ל ע ב ר י ת — ש ת י שפות השונות ת כ ל י ת שינוי ב מ ב נ ן ובאופין‪ .‬ה ע ב ר י ת ה י א‬ ‫ל ש ו ן ש מ ח ז ו ר ו ת ג ד ו ל ו ת ל א ל פ י ר ו ח ה הן‪ ,‬מד‪ ,‬ש א י ן כ ן ה י ו ו נ י ת ‪ ,‬ו ה י ה ה כ ר ח ל ש ב ו ר ו ל ח ל ק א ת‬ ‫ה מ ש פ ט י ם הארוכים והמסובכים של המקור היווני בלי לעבור על ש ת י מצוות חמורות‪ ,‬שכל מ ת ר ג ם‬ ‫הייב ב ה ן ‪ :‬נ א מ נ ו ת ודיוק‪ .‬ה ש ת ד ל ת י ב מ י ד ת ה א פ ש ר ל ש מ ו ר ע ל ד י ו ק ה ת ר ג ו ם בלי ל ע ב ו ר ע ל חוקי‬ ‫ה ל ש ו ן ה ע ב ר י ת ‪ .‬מ ב ח י נ ה זו ע ל י ל ה ד ג י ש א ת ת פ ק י ד ו ה מ כ ר י ע ש ל ד ״ ר י ע ק ב כהן‪ ,‬ע ו ר ך ה ס ג נ ו ן ש ל‬ ‫הספר‪ .‬בלי ע ב ו ד ת ו ה א ח ר א י ת לא ה י ה ה ת ר ג ו ם מ ק ב ל א ו ת ה צ ו ר ה ש ק י ב ל ואני מ ו ד ה לו ב מ ק ו ם זה‬ ‫מ ק ר ב לב‪ .‬ה ש א י פ ה ה י ת ה ל ת ת ל ת ר ג ו ם צביון ה ל ש ו ן ה ע ב ר י ת ש ל ת ק ו פ ת יוסף בן מ ת ת י ה ו ב ל י‬ ‫לוותר גם על צורות־דיבור ק ד ו מ ו ת יותר‪ .‬ה ר א ש ו נ ה נ ו ע ד ה ל ע צ ב א ת פ ר צ ו ף התרגום‪ ,‬ואילו היסודות‬ ‫הקדומים אינם אלא אמצעי־עזר‪.‬‬ ‫א ש ר לפירוש ש ת י פנים לו — צ ד פילולוגי וצד עניני‪ .‬פעמים רבות מ א ו ד היה הכרח לבאר א ת‬ ‫ה צ ו ר ה ה מ ו ז נ ח ת והפרועה ש ל הנוסח היווני׳ כדי ש ה ק ו ר א ה מ ש כ י ל יבין א ת הנימוקים ש ה נ י ע ו נ י‬ ‫לבחור‬

‫בביטוי זה ולדחות אחר‪ .‬ואין צ י י ד לומר‪ ,‬ש ה מ ק ו מ ו ת ה מ ו ש ב ש י ם ד ר ש ו ב מ פ ג י ע ביאור‬

‫מפורט‪ .‬לא פחות דוחק היה הצורך בביאורים ל ע נ י ן הספר‪ .‬״קדמוניות״ הן מסוג אותם הספרים‬ ‫ש כ מ ע ט כל פסוק ופסוק בהם אומר דרשני‪.‬‬ ‫ל מ ו ת ר להגיד‪ ,‬ש ל א מיציתי ולא התכוונתי ל מ צ ו ת א ת כל ה ש א ל ו ת הכרוכות בספרנו‪ .‬ל א ה ב א ת י‬ ‫אלא חלק מ צ ע ר מ מ ה שצריך היה להביא‪ .‬ה מ ל א כ ה מרובה עדיין והיא מ ח כ ה לפועלים‪ .‬והוא הדין‬ ‫בנוגע למבוא‪ ,‬שאינו א ל א רמז קל ל ב ע י ו ת ה ק ש ו ר ו ת בענין‪ .‬ע י ק ר הקושי היה ב ה כ ר ח ל ה צ ט מ צ ם‬

‫‪X‬‬

‫הקדמה ל״קדמוביות היהודים׳‬

‫ב י ו ת ר ו ל א ל ח ר ו ג מ מ ס ג ר ת ש ל מ ב ו א ׳ ו א נ י מקור‪ .‬ל ח ז ו ר ע ל ה ש א ל ו ת ‪ ,‬ש נ ג ע ת י ב ה ן ׳ ב י ת ר פ י ר ו ט‬ ‫ב ס פ ר מיוחד על יוסף בן מ ת ת י ה ו היהודי ההלניסטי‪.‬‬ ‫עלי‬

‫לציין׳ ש נ ע ל מ ו מ מ נ י אי־אלה אי־דיוקים קטנים בתרגום וציינתים‬

‫ימצאם‬

‫בתוך הפירוש‪ .‬הקורא‬

‫ר ש ו מ י ם גם בסוף הברד‪ .‬ל צ ע ר י נ ש א ר ו גם אי־אלו טעויות־דפוס‪ .‬מ ח מ ת ה ד ו ח ק בנייר‬

‫בתנאי ה מ ל ח מ ה היה הכרח לקבוע א ת מקום הציונים בסוף הכרך ה ש נ י )ספרים יא—כ(‪.‬‬ ‫ו ל ב ס ו ף ה נ נ י ל ה ו ד ו ת ב מ ק ו ם ז ה ב ר א ש ו ב ר א ש ו נ ה ל מ ר ב‪ .‬צ‪ .‬ד י נ ב ו ר ג ‪ ,‬ש ע ו ר ר נ י ל ע ב ו ד ה ז ו ע ו ד‬ ‫לפני‬

‫ח מ ש ־ ע ש ר ה שנה׳ וגם ה ע מ י ד נ י ב מ ר ו צ ת ע ב ו ד ת י על כ מ ה ד ב ר י ם השובים ולידידי ה פ ר ו פ ׳‬

‫מ ש ה ש נ ב ה ע ל ה ע ר ו ת י ו המצויינות‪ ,‬ש ה ו ר ו נ י ל ר א ו ת נכוחה ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת מוקשים‪ ,‬וכן ל ד ״ ר יוחנן‬ ‫לוי‪ ,‬ל ד ׳ ׳ ר ב נ י מ י ן מ י י ז ל ר ו ל מ ר ג ד ל י ה א ל ו ן ע ל ס י ו ע ם ש ס י ע ו נ י ב ע ב ו ד ת י ‪ .‬כ ל ה ד ב ר י ם ש ה י ה ב ה ם‬ ‫חידוש ה ב א ת י בשם אומרם‪.‬‬ ‫ובמיוחד‬

‫ע ל י ל צ י י ן א ת ה ת ע נ י נ ו ת ם ה ר ב ה ש ל פ ר ו פ ׳ ש ‪ .‬ל י ב ר מ ן ב נ י ו ־ י ו ר ק יוחרב ד ״ ר ש ל מ ה‬

‫גולדמן בשיקגו בעבודתי‪.‬‬ ‫מ ר מ‪ .‬א ב י ־ י ו נ ה מ ב י ת מ כ ו ת ה מ מ ש ל ת י ה ו א י ל ל ה מ צ י א ל י ש ת י ה ת מ ו נ ו ת ה מ צ ו ר פ ו ת ל ס פ ר ‪ .‬ט ו ר ח‬ ‫ר ב ק י ב ל ע ל ע צ מ ו י ד י ד י מ ר מ ש ה ח ל פ ן ב ק ר י א ה מ ד ו ק ד ק ת ש ל כ ת ב ־ ה י ד ‪ .‬ל ע ז ר ר ב ־ ע ד ך היתד‪ .‬ל י‬ ‫אדיבותם של מנהלי הספריות של בית־הםפרים הלאומי והאוניברסיטאי ושל ה־‬

‫‪£co!e bibiiquc‬‬

‫א ש ר במנזר הדומיניקנים‪ .‬לכולם נתונה תודתי‪.‬‬ ‫המתרגם‪.‬‬ ‫ירושלים‪,‬‬

‫אדי‪ ,‬תשיד‬

‫מבוא‬ ‫א‪ .‬ה ב ע י ה‬

‫ההיסטוריוגרפית‬

‫בדברו על הנימוקים השונים‪ ,‬המניעים א ת הסופדים לעסוק ב כ ת י ב ת דברי הימים‪ ,‬מונה יוסף‬ ‫לבסוף א ת ש נ י הסוגים ה א ל ה ‪ :‬״יש גם כאלה‪ ,‬ש ע צ ם ה ה כ ר ח ש ב מ א ו ר ע ו ת ‪ ,‬ש ה ם היו עדים להם‬ ‫בשעת‬ ‫חשובים‪,‬‬

‫מעשה‪,‬‬

‫המריצם‬

‫לכלול א ת אלה‬

‫בספר‬

‫מאלף‪ .‬ורבים‬

‫נתפתו‬

‫גודל‬

‫על־ידי‬

‫מאורעות‬

‫ש נ ש א ר ו לא־ידועים‪ ,‬לפרסם א ת הסיפור עליהם ל ת ו ע ל ת הציבור‪ .‬לשני האחרונים מן‬ ‫‪,‬‬

‫ה ג ו ר מ י ם הנזכרים נ ז ק ק ת י גם אני״ )מבוא ל״קדמוניות׳ ‪ ,‬א ׳ ‪ .(§§4—3‬יוסף מ ח ש י ב א ת ש נ י ה נ י מ ו ­‬ ‫קים ‪ :‬א ת ההכרח המוטל ע ל הסופר לספר א ת המאורעות הידועים לו מתוך נסיונו ו א ת ה ח פ ץ להודיע‬ ‫ברבים מ א ו ר ע ו ת גדולים‪ ,‬המונחים ללא־פרסום‪ ,‬ע ד כדי כך‪ ,‬שהוא רואה ב ה ם גורמים‪ .‬שהניעוהו‬ ‫לחבר א ת ס פ ר ה״מלחמות״ ואת ״קדמוניות היהודים״ שלו‪ .‬תיאור מאורעות ש ל א נודעו בקהל‬ ‫פירושו‪,‬‬

‫שהסופר חושש‪ ,‬ש מ א יסולפו הדברים‪ ,‬והוא מרביצם ברבים לפי מיטב ידיעותיו‪ ,‬כדי‬

‫למנוע א ת הסילוף‪ .‬הוא הדין כ ש ה מ ח ב ר הוא עד־ראיה למאורע היסטורי‪ ,‬ש נ ו ד ע ת לו ח ש י ב ו ת‬ ‫רבה לפי דעתו‪:‬‬

‫גם במקרה זה העניו הוא הגורם העיקרי לחיבור היסטורי‪ ,‬הואיל והחשיבות‬

‫ה נ ו ד ע ת ל מ א ו ר ע ב ע י נ י ה מ ח ב ר ה י א ה מ נ י ע ה א ו ת ו לתארו‪ ,‬כ ד י ש ל א יזויף‪ .‬יצירה‪ ,‬ש נ ג ר מ ה ע ל ־‬ ‫י ד י ס י ב ה מ נ י ע ה זו‪ ,‬ע ל ב ר ח ה מ צ ט י י נ ת ב ש ת י ה ת כ ו נ ו ת ה ע י ק ר י ו ת ‪ ,‬ש ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת‬ ‫מ ד ג י ש ה א ו ת ן ב מ י ו ח ד ‪ ,‬ה ל א ה ן ‪ :‬ה א מ ת ו ה ד י ו ק‪.‬‬ ‫תוקידידס הוא אבי שני המושגים העקרוניים ה א ל ה ‪ :‬יצירתו היא דוגמה ראשונה לחיבור היסטורי‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫שנגרם אך ודק על־ידי הענין ‪ :‬לא החיבה או השנאה לאחד משני הצדדים הלוחמים אלא עצם‬ ‫ענין המלחמה‪ ,‬ש נ ח ש ב ה בעיניו למאורע הגדול ביותר מאז היות היוונים לעם‪ ,‬הוא שעורר אותו‬ ‫ל ח ב ר א ת ספרו לדורות‪ .‬אולם בתיאור ה מ ל ח מ ה גופה ל א א מ ר תוקידידס די‪ .‬ה ח ק י ר ה בסיבות‬ ‫הנעלמות ש ל המלחמה הפילופונסית עוררה בו א ת ש א ל ת העבר הקרוב ש ל מדינת אתונה ועברה‬ ‫הרחוק ש ל הלם כולה‪ ,‬באופן ש ב ס פ ר ו מקופלים ש ל ש ה י ס ו ד ו ת ‪:‬‬ ‫הלם‪:‬‬

‫א(‬

‫תיאור העבר הקדום של‬

‫תוקידידס מ ת א ר אותו בכמה שרטוטים מרוכזים וגאוניים ומציג לפנינו א ת פרצופה של‬

‫הלם הקדומה במנהגי תושביה‪ ,‬ביסוד הערים‪ ,‬בנדודי השבטים‪ ,‬בהתגבשותם ובהתחברותם למדינות‬ ‫מיוחדות ב ת ו כ ה ; ב( תיאור ה ע ב ר הקרוב ש ל אתונה‪ ,‬ה מ ש מ ש ה ש ל מ ה ל נ ו ש א העיקרי ש ל ה ס פ ר‬ ‫והוא‪:‬‬

‫ג( ת י א ו ר ה מ ל ח מ ה ה ג ד ו ל ה ‪.‬‬

‫א נ ח נ ו רואים‪ ,‬ש ה ק ו החיצון ה ב ו ל ט ב ח י ב ו ר ו ש ל תוקידידם ה י א ה ג ב ל ת ו ב ש ט ח הזמן‪ .‬מ ט ע ם זה‬ ‫‪2‬‬

‫קראו החוקרים לטיפוס זה של תיאור היסטורי ״קורות־עתים״ בצורה מונוגרפיה ‪ ,‬ש י ש להבדילן‬ ‫‪ .1‬למעשה מתלבטת אותה החיבה לכתיבת היסטוריה מתוך חיבה ענינית כ ב ר אצל הר‪1‬דוט‪1‬ס‪ :‬אף־על־םי שהחלק החשוב ביותר‬ ‫של חיבורו מדבר על מלחמות השחרור של האומה ההלנית ואף־על־פי שאין הוא חפשי מפניות בתיאור היחסים בין אתונה‬ ‫לאשפרטה‪ ,‬הרי היסוד העמוק ביותר של החיבור הוא בענין העיוני שמוצא המחבר בתיאור המערכה המכרעת בין המזרח‬ ‫והמערב )‪.(1,1‬‬

‫ותיו‬

‫‪.‬‬

‫‪f2.W• Siegfried, Studien zur geschichtiichcn Anschauung des Poiybios, s‬נגד‬

‫כינוי זה‪ .‬לא המעשים המתוארים בחיבורים הפרגמטיים אלא היקף הזמן המתואר בהם הוא המאפשר לנו למיין את החיבורימ‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XII‬‬

‫בצורה לא־מונוגרפית‪ ,‬העוסקות ב ד ב ר י ימיהן ש ל כ מ ה מ ד י נ ו ת ב מ ש ך זמן מסוים‪.‬‬

‫מקורות־עתים‬

‫היוונים ק ר א ו לסוג ה ש נ י ה ז ה ‪,'EUiivixd‬‬ ‫מה‬

‫ג‬

‫כלומר קורות הלם ‪.‬‬

‫מציין א ת קורות־העתים‪ ,‬המונוגרפיות והכלליות‪ ,‬בתקופה שלפני ההלניזם?‬

‫תוקידידס הוא‬

‫הקובע א ת פרצופו של הטיפוס‪ .‬כבר הזכרנו א ת ש נ י העקרונות‪ ,‬א ת ה א מ ת ואת ה ד י ו ק ‪:‬‬

‫הראשון‬

‫משמעו‪ .‬שהמאורעות מסופרים לפי מיטב ידיעתו של ה מ ח ב ר וללא משוא־פנים לשום צד?‬

‫השני‬

‫דורש‬

‫בחינה קפדנית של כל הידיעות ותיאור המאורעות בסדר קבוע ועריר‪ :‬תוקידידס נוהג‬

‫לספר‬

‫א ת מ א ו ר ע ו ת ה מ ל ח מ ה ה פ י ל ו פ ו נ ם י ת ש נ ה ־ ש נ ה לפי ה ח ל ו ק ה לקיץ ולחורף‪ .‬ת כ ו נ ה ע י ק ר י ת‬

‫נ ו ס פ ת ש ל קורות־העתים מ ש נ י הסוגים‪ ,‬ה מ ו נ ו ג ר פ י והכללי‪ ,‬בתקופה ש ל פ נ י ההלניזם היא‪ ,‬ש נ ו ש א י‬ ‫המאורעות‬ ‫אחריו‪,‬‬

‫בחיבורו ש ל תוקידידם‪ ,‬וכן גם‬

‫הם מדינות וקיבוצים‪:‬‬

‫בתיאורים מסוג ‪Ettnvixd‬‬

‫‪,‬‬

‫מתרכזים ה מ א ו ר ע ו ת סביב הערים וכלל אזרחיהן‪ ,‬ה ל א הם נושאי ההיסטוריה ה ה ל נ י ת‬ ‫שלפני ההלניזם‪.‬‬

‫בתקופה‬

‫התקופה ההלניסטית מ מ ש י כ ה בקו ז ה ‪ :‬היא מוסיפה ל פ ת ח א ת קורות־העתים לשני ענפיהן‪.‬‬

‫אנחנו‬

‫רואים זה ב צ ד זה א ת תיאור ד ב ר י י מ י ה ה כ ל ל י י ם ש ל הלם כולה ודברי ימי מ א ו ר ע מ ד י נ י ו צ ב א י‬ ‫א ח ד ב מ ס ג ר ת של ספר ומחבר אחד‪ .‬אולם בהתאם לשינוי‪ ,‬ש ח ל ב מ ה ו ת החיים המדיניים‪ ,‬ה ש ת נ ת ה‬ ‫גם ה מ ה ו ת ה פ נ י מ י ת ש ל ה ס פ ר ו ת ההיסטוריוגרפית ש ל התקופה‪ .‬כ ש ם ש ח ד ל ו הערים להיות נ ו ש א י‬ ‫ה ח י י ם ה מ ד י נ י י ם ו ב מ ק ו מ ן באו א י ש י ם חזקים‪ ,‬כגון יורשיו ש ל א ל כ ס נ ד ר מוקדון ו ה מ ל כ י ם ה ה ל נ י ס ­‬ ‫טיים השונים‪ ,‬המהווים א ת הנקודה המרכזית של המדינה‪ ,‬כך מ ת ב ל ט ת עכשיו בתיאורים ההיס­‬ ‫טוריוגרפיים‬ ‫בה‪,‬‬

‫האישיות של המושל‪ ,‬המצביא ואיש־המדינה‪ ,‬בה במידה שהמדינה‪ ,‬שהם פועלים‬ ‫‪4‬‬

‫ה י א י צ י ר ת ם ה א י ש י ת והם ע צ מ ם אינם א ל א נ ט ע זר בתוכה ל ל א ק ש ר לאומי א ל עם ה א ר ץ ‪.‬‬

‫אמנם ההיסטוריונים מוסיפים לכתוב‬

‫‪;'Exx^vixd‬‬

‫ברם‪ ,‬א פ י ל ו ב ת ו ך א ל ה נ י ת ן מקום ר ב ל מ פ ע ל ו ת‬

‫איש אחד‪ ,‬ש ע ם היותן שלובות במאורעות כלליים הריהן חטיבה בפני עצמן‪.‬‬

‫חשוב מזה ואפייני‬

‫י ו ת ר ל מ ה ו ת ה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת ה ו א ה נ ו ה ג ל צ ר ף א ל ה ־ ‪*EU^vixd‬‬ ‫זמנית‬

‫א ח ת בצורת מונוגרפיה אישית‪ ,‬מונוגרפיה על מ ס פ ר שנים‪ ,‬ש ב ה ן ה י ת ה אישיות א ח ת‬

‫במרכז‬

‫ה מ א ו ר ע ו ת וקבעה א ת כיוונם ופרצופם‪.‬‬

‫מיוחד‬

‫גררה דבר נוסף‪:‬‬

‫דברי‬ ‫הרי‬

‫קורות חטיבה‬

‫הבלטת תפקיד היחידים החזקים במשך פרק־זמן‬

‫אם בתקופה ש מ ל פ נ י ההלניזם היו כותבי ק ו ר ו ו ד ה ע ת י ם מביעים א ת‬

‫ה ש ב ח והגנאי שלהם למאורע היסטורי כדברי שבח וגנאי‬ ‫בתקופה‬

‫הפועלת‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫גרפיה ‪.‬‬

‫ההלניסטית דברי‬

‫השבח‬

‫ביטוי ליחס‬

‫המחבר‬

‫אל‬

‫האישיות‬

‫ביטוי ה מ כ נ י ם ב ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת גוון ב י א ו ג ר פ י ב ל י ל ה פ ו ך א ו ת ה לביאו־‬ ‫היחס לאישיות הפועלת חודר‬

‫המונוגרפי‪,‬‬

‫והגנאי‬

‫פירושם‬

‫למדינה‬

‫שבה אירע הדבר‪,‬‬

‫המקבל לעתים‬

‫צ ב י‬

‫ין‬

‫ש‬

‫ל ק ו ר ו ו ד ה ע ת י ם הכלליות ו ב י ת ר בהירות‪ ,‬כמובן‪ ,‬לסוג‬

‫ל ‪ ) SYX&>HIOV‬כ ת ב ש ב ח ( א ו ש ל ?‪0‬ץ‪<6‬ןי ) כ ת ב ג נ א י ( ‪.‬‬

‫האחד‬

‫בולט ביחוד בתיאורים ההיסטוריים שנכתבו בחסותם של מלכים ומושלים‪ ,‬היא ההיסטוריוגרפיה‬ ‫ש ל ה ח צ ר ‪ ,‬א ש ר נ צ י ג ה ה ר א ש ו ן ה ו א קליסתינם)‪ .!isthenes(«1Ca‬ה ש נ י נ מ צ א ל מ ש ל ב ת י א ו ר י מ ע ש י ה ם‬ ‫של‬

‫ע ר י צ י ם כ ג ו ן א ג ת ו ק ל ס )‪ (Agathokies‬ב ח י ב ו ר ו ש ל ט י מ א י ו ס ‪:‬‬

‫הללו לפי סוגי השתייכותם ההיסטוריוגרפית‪ :‬המעשים)‪ (^pdyjiaTa‬הם היסוד המשותף לכל ההיסטוריוגרפיה היוונית וההלניסטית‬ ‫ואילו היסוד המבדיל בין חיבור לחיבור הוא היק‪:‬ו בזמן‪ .‬המונח ‪ .‬ק ו ר ו ת עתים״‪,‬בגרמנית‪ ,Zeitgeschichte :‬מביע את הדבר‪.‬‬ ‫‪3.‬השוה‬

‫‪Si c‬‬

‫‪J a c o b y , Die Fragmeme der griechischen !:istoriker, Bd. HA u. C ; Klio, Dd. IX, S. g‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪8‬‬

‫‪., P-W Bd. X, Sp‬‬

‫‪f‬‬

‫‪ ,‬השוה ‪S i e g f r i e d , o. c. S. 11‬‬ ‫‪15,‬‬

‫;‪35XV‬‬

‫‪ff6F.‬‬ ‫‪e,‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫סיומן‬

‫את‬

‫)‪.(Poiybios‬‬

‫המחלט‬

‫מצאו‬

‫בהתפתחותן‬

‫קורות־העתים‬

‫*״*‬

‫להיסטוריה‬

‫אוניברסלית‬

‫של‬

‫פוליביוס‬

‫ל א ח ר ה מ א ו ר ע ו ת ש ל ש נ ת ‪ 168‬ל פ ס ה ״ נ ‪ ,‬כ ש ה ו כ ר ע ג ו ר ל ה ש ל מ מ ל כ ת מ ו ק ד ו ן ‪ ,‬מ ר כ ז‬

‫הכוח האחרון בים התיכון‪ ,‬ש מ מ נ ו יכלה רומי ל ח ש ו ש ל מ ע ש י א י ב ה מסוכנים‪ ,‬נ ת ב ר ר לו לפוליביוס‬ ‫מחלט‪ ,‬ש ש ל ט ו ן רומי על העולם הוא חוק ולא יעבור‪.‬‬

‫באופן‬ ‫הגיע‬ ‫אלא‬

‫ההיסטוריון לכלל מסקנה‪ ,‬ש מ ע ת ה אין מקום‬

‫על סמך העובדה המדינית הזאת‬

‫לקורות־עתים נבדלות של כל ארץ וארץ׳‬

‫כל התיאורים ש ל קורות פרקי־זמן מיוחדים חייבים ל ה צ ט ר ף לתיאור כללי ש ל ה ת ה ו ו ת‬ ‫רומי‪ ,‬כ ש ם‬

‫מלכות‬

‫התאריך‬

‫הרומאית‪.‬‬

‫שהמאורעות בכל‬ ‫המכריע‬

‫הפינית‬

‫‪220‬‬

‫לפסה״נ‪,‬‬

‫השניה?‬

‫מכאן‬

‫שנת‬

‫התקפתו‬

‫ואילך‬

‫הולכת‬

‫חניבעל‬

‫של‬

‫ההיסטוריה‬

‫על‬ ‫של‬

‫סגונטה‬

‫שבאיבךיה‬

‫והתחלת‬

‫ומשתלבת‬

‫בהיסטוריה של רומי ע ד שהיא גמזגת בה לגמרי‪ .‬ברור איפוא‪ ,‬שגם פוליביוס כתב‬

‫קורות־עתים‬

‫המלחמה‬

‫הוא‬

‫שנת‬

‫הארצות משתפכים אל תוך הזרם הגדול‬

‫של‬

‫המדיניות‬ ‫כל‬

‫ארץ‬

‫בצורה מונוגרפית‪ ,‬כלומר את ההיסטוריה של מאורע אחד׳ והוא התהוות שלטון‬

‫רומי בעולם» ברם‪ ,‬מ א ח ר ש ה ח ו מ ר ש ל ה ז מ ן ה ז ה ד ו ר ש א י ח ו ד ה מ א ו ר ע ו ת ב מ ז ר ח ו ב מ ע ר ב ל ס ק י ר ה‬ ‫‪8‬‬

‫אחת‪ ,‬ממילא מקבל התיאור צביון אוניברסלי מבחינת ה מ ק ו ם ‪.‬‬

‫מקפת‬

‫ההיסטוריוגרפיה‬

‫ההלניסטית העוסקת בפרק־זמן מסוים קשורה אל תוקידיךס‪ ,‬נקודת מוצאה‪ ,‬גם‬

‫בזה שגם היא נוהגת להקדים דיבור על התקופה הקדומה של העם והארץ‪ ,‬שעליהם מוסב התיאור‪.‬‬ ‫ההקדמה‬

‫‪9‬‬

‫נ ב ד ל ת מ ג ו ף ה ע נ י ן ב ע צ ם ש מ ה ‪ dpxaioXoyia‬ש מ ו צ א ו מ א פ ל ט ו ן ‪.‬‬

‫נסכם את האמור עד כאן‪ :‬בהיסטוריוגרפיה ההלניסטית מתבלטים שני טיפוסים היסטוריוגרפיים‪:‬‬ ‫א׳ו ק ו ר ו ת ־ ע ת י ם כ ל ל י ו ת ‪ .‬ה מ ק י פ ו ת א ת ה מ א ו ר ע ו ת ש א י ר ע ו ב מ ש ך ז מ ן מ ס ו י ם ב כ מ ה מ ד י נ ו ת ‪ ,‬ב ל י‬ ‫שיהיה ק ש ר בין תיאורי ה מ א ו ר ע ו ת בכל ארץ וארץ‪ .‬היא ה ו פ כ ת היסטוריה אוניברסלית‪ ,‬אם היא‬ ‫מנקודת״ראות פילוסופית של אחדות האנושות והעולם‪ ,‬או מדינית — בתור דברי ימי‬

‫נכתבת‬

‫מ ל כ ו ת ר ו מ י ה א ו נ י ב ר ס ל י ת ז ב( ק ו ר ו ת ־ ע ת י ם ב צ ו ר ה מ ו נ ו ג ר פ י ת ‪ ,‬כ ל ו מ ר ת י א ו ר מ א ו ר ע א ח ד ב מ ש ד‬ ‫זמן מסוים מנקודת־ראות האישיות החזקה‪.‬‬ ‫קויה היסודיים של ההיסטוריוגרפיה ההלניסטית מ ש ת ק פ י ם ב מ כ ת ב א ח ד של קיקרו אל ההיסטוריון‬ ‫שעליו העיר ובר‬

‫‪, 0‬‬

‫בספרו הידוע על יוסף ו א ס פ ם י נ ו ם ‪ .‬ה מ כ ת ב מ ד ב ר על‬

‫לוקיוס‬

‫)‪(Lucccius‬‬

‫בקשתו‬

‫של קיקרו מלוקיוס לכתוב חיבור ע ל ת פ ק י ד ו ב מ ל ח מ ת האזרחים‪ .‬קיקרו מ ב ד י ל כאן בין‬

‫‪V Y‬‬

‫‪,pcrpctua historia‬‬ ‫‪.beiium‬‬ ‫כי‬

‫כלומר דברי־ימי עמים וארצות ב מ ש ך זמן ידוע׳ ובין‬

‫‪,unum argumcntum‬‬

‫כלומר תיאור מאורע אחד׳ כגון מלחמה‪ ,‬מהפכה‪ ,‬וכיוצא באלה‪ .‬הוא מ ד ג י ש במיוחד‪,‬‬

‫ת י א ו ר מ ו נ ו ג ר פ י ז ה ה ו א ח ט י ב ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ת ב פ נ י ע צ מ ה ‪ ,‬נ פ ר ד ת מ ג ו ף ‪pcrpetua historia‬‬

‫ונתונה‬

‫ל ש ל ט ו ן ח ו ק י ם ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י י ם ש ו נ י ם מ א ל ה ‪ ,‬ה ח ל י ם ע ל זו ה א ח ר ת ‪ .‬מ ד ב ר י ו י ו צ א ‪ ,‬ש ה ו א‬

‫רואה‬

‫את המונוגרפיה כיצירה ספרותית־אמנותית יותר משהוא רואה בה יצירה היסטוריוגרפית‪.‬‬

‫מסייע‬

‫ל כ ך ‪ ,‬ק ו ד ם כל‪ .‬ה א ו פ י ה מ ו נ ו ג ר פ י ש ל ה ‪ ,‬ה מ ג ב ש א ו ת ה ל י צ י ר ה א מ נ ו ת י ת ש ל מ ה‬

‫אחת"‪.‬‬

‫‪ .8‬יש כאן להוסיף את נקודת ההשקפה האוניברסלית מטעמים פילוסוםיים־דתיים‪ ,‬כגון אחדות האנושות‪ ,‬השוה את דברי‬ ‫דיודורום )‪ (Diodoros‬במבוא ל״ביבליותיקי״ שלו‪ ,‬הלקוחים אולי מתוך םוסידוניוס‪ .‬הרעיון הוא בלי ספק סטואי‪.‬‬ ‫‪Die germanUche Urgeschichie in der Germania des‬‬

‫‪T‬‬

‫‪D; cf. Nor den,‬‬

‫‪. 46, Anra. 1.S‬‬ ‫'‪.!0‬‬

‫‪rc‬‬

‫‪.‬‬

‫‪;f.‬‬ ‫‪dce$se mihi nolui, quin te admonerem, m cogitares, coniunctene mallcs cum‬‬ ‫‪rebu» nctttra contexere, ul multi Graeci fecerunt, Callislhenes Phocirum beiium. Timit-us Pyrrhi, Polybius Numan-‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XIV‬‬

‫מ ל ב ד זה חייב הסופר ל ה ע מ י ד במרכז התיאור אישיות אחת‪ ,‬להבליט א ת תפקידה במאורע ה מ ת ו א ר‬ ‫ה ד ג ש ת תכונותיה ה נ פ ש י ו ת ל ש ב ח א ו לגנאי‪ ,‬להגביר א ת הרושם על״ידי סיום ד ר מ ט י‬

‫על־ידי‬

‫‪1 2‬‬

‫ש ל ה ע ל י ל ה ו ל ה ש פ י ע ב ד ר ך זו ע ו נ ג א ס ת י ט י ע ל ה ק ו ר א ‪ .‬ו ב ע ו ד ש ה ט י פ ו ס ש ל ‪pcrpctua historia‬‬ ‫ק ש ו ר לעקרונות ה א מ ת והדיוק‪ ,‬אין הטיפוס המונוגרפי מ ש ו ע ב ד ל ה ם ב כ ל ה ת נ א י ם ‪ :‬אם ה א מ ת‬ ‫ההיסטורית‬

‫אינה עולה ב ד ב ב ד עם התיאור האמנותי‪ ,‬הדורש קישוטים שאינם הולמים איתה‪,‬‬

‫מ ו ת ר לוותר ע ל י ה ב מ י ד ה י ד ו ע ה ״ ‪ .‬אנו רואים‪ ,‬מ ה גדול ה ה ב ד ל בין ההיסטוריוגרפיה ה מ ו נ ו ג ר פ י ה‬ ‫לפי עקרונות התיאוריה ההלניסטית‪ ,‬שקיקרו כרוך אחריה‪ ,‬ובין ההיסטוריוגרפיה המונוגרפית‬ ‫הקלםית מיסודו ש ל תוקידידם‪.‬‬ ‫ה ו א ה ד י ן ב נ ו ג ע ל ע ב ר ה ק ד ו ם ש ל ה ע ם ׳ ש ה מ ו נ ו ג ר פ י ה מ ט פ ל ת בו‪ .‬ג ם ב נ ק ו ד ה ז ו נ ב ד ל ת ה ה י ס ט ו ­‬ ‫ריוגרפיה‬

‫ההלניסטית מדוגמת חיבורו של‬

‫תוקידידס‪.‬‬

‫כי מ ה הסיבה‪,‬‬

‫שהניעה את‬

‫תוקידידס‬

‫לפתוח א ת ספרו במחקר על קדמותה של הלם ומה היא מגמתו ש ל מ ח ק ר ז ה ?‬

‫תוקידידס ראה‬

‫א ת גופה המדיני ש ל ה ל ם והוא נתון ב מ ש ב ר ה ק ש ה ש ל ה מ ל ח מ ה הפיאפ‪1‬ב‪0‬ית‪.‬‬

‫בהכרח עלתה‬

‫לפניו ה ש א ל ה ‪:‬‬ ‫וכיצד‬

‫כיצד נוצרה מערכת המדינות בהלם ? מ ה היה פרצופה המדיני ש ל הארץ לפנים‬

‫ה ש ת נ ה ו ה ת ג ל ג ל ע ד ש ה ג י ע ל ש ל ב ו ה ה י ס ט ו ר י ? א ת ה ת ש ו ב ה ע ל ש א ל ה ‪ ft‬מ צ א ה ח ו ק ר‬

‫ב ה ל ם ש ל ימיו‪ .‬ה ו א ה ס י ק מ כ מ ה ו כ מ ה ע ו ב ד ו ת י ד ו ע ו ת ל ו א ת ה מ ס ק נ ה ה ח ר י פ ה ‪ ,‬ש ה ל ם ה ק ד ו מ ה‬ ‫היתד‪ .‬מ י ו ש ב ת ש ב ט י ם נ ו ד ד י ם ‪ ,‬ש ה ת ח ל פ ו א ל ה ב א ל ה ‪ ,‬ו ה ל ל ו י ס ד ו ע ר י ם ו ה צ ט ר פ ו ב מ ש ך מ א ו ת‬ ‫השנים לחטיבות מדיניות ועממיות‪ ,‬גדולות וקטנות‪.‬‬ ‫המדינית של הלם ההיסטורית‪.‬‬

‫בימים הקדומים האלה הונח היסוד למערכה‬

‫תוקידידם ראה רציפות ואחידות בהתפתחות חייה המדיניים של‬

‫הלם ולפיכך‪ ,‬בשאלו לטיב מ ע ר כ ת ה מ ד י נ ו ת ה א ל ה ולמוצאן ההיסטורי‪ ,‬הרחיק חקור ע ד ר א ש י ת‬ ‫ימיה ש ל הארץ‪ ,‬כדי לראות‪ ,‬כיצד ה ל ד הגרעין והתפתח במרוצת השנים עד למלחמה הפילופונסית‪.‬‬ ‫אולם ההיסטוריוגרפיה ההלניסטית אינה מעמיקה חדור כתוקידידם‪ .‬לגביה אין תיאור ״קדמוניות״‬ ‫לנושא המונוגרפי עצמו‪ .‬צירוף ש ל‬

‫‪4‬‬

‫‪dpyaioXoyCa‬י‪ ,‬י ו ת ר מ ש ה ו א ה כ ר ח מ ה ק ר י‬

‫הנהו הוספה חיצונית ודבר ש ב ש י ג ר ה בלבד‪ .‬ראיה לכך היא הדרך הקבועה‪ ,‬בה רגילים ההיסטו­‬ ‫ריונים ההלניסטיים‪ ,‬ו ב ע ק ב ו ת י ה ם גם הרומאים‪ ,‬ל ת א ר א ת קדמוניות העם‪ ,‬ש ע ל י ו מ ד ו ב ר ב ת י א ו ר ‪:‬‬ ‫א ם י ל י ד ה א ר ץ ה ו א א ו ב א מ ן ה ח ו ץ א ו ה ת ע ר ב ב ת ו ש ב י ם ש י ש ב ו ל פ נ י ם ב א ר ץ ה ז א ת ־'•' — ש י ג ר ה‬ ‫הלקוחה‬

‫מהאתנ‪1‬גדפיה היוונית הראשונה‪.‬‬

‫‪tinum, qui omncs a perperuis suis historiis ea, quae disi, bella separavcrunt, tu quoque item civilem coniurationcm ab‬‬ ‫‪hoMilibus externisqur be'lis sriungeres... et simul, si uno in argumento unaque in persona mens tua tota versabitur.‬‬ ‫‪cernrf iam animo, quanio omnia ubcriora atquc ornaliora lutura s.nt.‬‬ ‫‪ibid V, u, : F.tenim ordo ipse annalium mediocritcr non retinet quasi enumcratione fostorum.at viri saepe cxcellcntis .!2‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪oncipites variiquc casus habent admirationem expectationem laetitiam molestiam spem timorem: si vero exitu notabili‬‬ ‫‪concluduntur, cxpletur animu< iucundissima lectionis voluptate.‬‬ ‫השוה‪0,Ut et ornes ea vehementius etiam quam fortasse13.‬״‪ibid V, 12, 3: ...itaque tc plane etiam atquc ctiam fo‬‬ ‫‪semis, et in eo leges historiae neglegas pratiamque illam... a qua tt flccti non mapis potusse demonstras quam Herculem‬‬ ‫‪Xenofontium ilium a voluptate, cam, si me tibi vehementius commendabit, ne aspernerc amorique nostro plusculutn‬‬ ‫‪etiam quam concedet Veritas largiare.‬‬ ‫במקום הנזכר למעלה )הערה ‪ (9‬מגדיר היםיאם את המושג‪ dpxaioAoyta14.‬כתורה ״על משפחות גבורים ובני אדם וייסורים‪,‬‬ ‫כלומר כיצד נוסדו ערים בימים קדמונים״‪.‬‬ ‫השוח‪N o r d e n a. a. 0.15.‬‬

‫‪XV‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬ ‫נ ח ז ו ר ע ת ה א ל יוסף ו נ ת ב ו נ ן ביצירותיו ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ו ת ל א ו ר וזנאמר כאן‪.‬‬

‫כבר ראינו‪ ,‬שהוא‬

‫מכריז על ע צ מ ו כ ע ל סופר‪ ,‬ש ת ש ו מ ת ־ ל ב ו נתונה א ך ורק ל ע נ י ן ‪ :‬רצונו ה א ח ד והיחיד הוא ל ה ע מ י ד‬ ‫א ת ה ע ו ב ד ו ת על א מ י ת ו ת ן ולמנוע א ת םילופן‪.‬‬ ‫טוריוגרפי־ההלניםטי‪,‬‬ ‫איזה‬

‫א ם כן‪ ,‬ה ר י י ו ס ף מ ת י ח ש על ב י ת ־ ה מ ד ר ש החים־‬

‫הדוגל בעקרונות ה א מ ת והדיוק בתיאור ההיסטורי‪ .‬ונשאלת ה ש א ל ה ‪ :‬עם‬ ‫א ש ר ל ״ מ ל ח מ ו ת ״ ‪ ,‬ה ר י חיבורו זה ה ו א מ ו נ ו ג ר פ י ה‬

‫סוג היסטוריוגרפי נ מ נ ו ת י צ י ר ו ת י ו ?‬

‫היסטורית לפי כל כללי התיאוריה ה ה ל נ י ס ט י ת ‪ :‬הנושא הוא מאורע א ח ד בדברי ימי היהודים ן‬ ‫ב מ ר כ ז ה ת י א ו ר ע ו מ ד א י ש אחד‪ ,‬טיטוס‪ ,‬ו מ ק ב י ל לו א ם פ ס י נ ו ס ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה ס פ ר ‪ :‬יוסף‬ ‫א ת שניהם בגבורי העלילה ומפליג‬

‫מתאר‬

‫בשבחם;‬

‫מבנה התיאור מתוח‪ ,‬ובה במידה שהוא‬

‫מ ת ק ר ב אל סופו‪ ,‬ש ר פ ת ב י ת ־ ה מ ק ד ש ו ח ו ר ב ן ירושלים‪ ,‬ה ר י ה ו מ ג י ע א ל ש י א ו ו ה ק ו ר א נתון ע ל ־‬ ‫ידי כ ד ת ח ת ש פ ע ר ש מ י ם אמנותיים‪ .‬הגורמים לו עונג א ס ת י ט י רב ״ ‪.‬‬ ‫לעומת זאת אין להחליט מלכתחילה‪ ,‬עם איזה סוג היסטוריוגרפי נ מ נ ה ספר ״קדמוניות היהודים״‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ק ו ר א י ם ב מ ב ו א ) ב ‪: (§§ 7—6 ,‬‬

‫אנחנו‬

‫״ ו כ ב ד קודם לכן‪ ,‬כ ש ת י א ר ת י א ת ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ה י ה ב ד ע ת י‬

‫לספר‪ ,‬מ ה ה ו א מוצאם ש ל היהודים ומה ע ל ה להם בגורלם‪ ,‬איזהו המחוקק א ש ד ה ו ר ה להם א ת‬ ‫החסידות ואת ש א ר המידות ומילויין וכמה מ ל ח מ ו ת נלחמו ב מ ר ו צ ת הימים הרבים‪ ,‬ע ד‬

‫מידות‬

‫שנםתבכו‬ ‫מדי‪,‬‬

‫שלא ברצונם במלחמתם האחרונה ברומאים‪.‬‬

‫הפרדתי את המלחמה‬

‫שויתי‬

‫)ותיארתיה(‬

‫בפני עצמה‪,‬‬

‫ברם‪ ,‬הואיל והיקף ע נ י ן זה ה י ה גדול‬ ‫)בקבעי(‬

‫ה ת ח ל ה וסוף‬

‫לה‬

‫משלה‪ ,‬וכד‬

‫לחיבור מידות מתאימות״‪ .‬פירוש שאינו מ ש ת מ ע לשתי פנים ניתן למלים אלה במבוא‬

‫ל״מלחמות״‬ ‫קדמוניות‬ ‫אחר־כך‬

‫)‪: (§§ 18—17‬‬

‫״סבורני‪ ,‬שאין זה ד ב ר בעתו ובכלל מיותר הוא ע כ ש י ו לספר א ת‬

‫היהודים‪ ,‬מי הם וכיצד יצאו ממצרים ואיזו א ר ץ עברו בנדודיהם ואילו חבלים כ ב ש ו‬ ‫ו כ י צ ד גלו‪ ,‬מ א ח ר ש ר ב י ם מ ן ה י ה ו ד י ם כ ת ב ו ל פ נ י א ת ד ב ר י י מ י‬

‫אבותינו בריקנות‬

‫והלנים אחדים תרגמו א ת החיבורים האלה ללשון ע מ ם ולא החטיאו א ת ה א מ ת אלא מעט‪ .‬ואילו‬ ‫אני י פ ת ח מאותו מקום‪ ,‬ש ב ו הפסיקו מ ח ב ר י ההלנים והנביאים שלנו״‪.‬‬

‫היבורי‬

‫מכאן מתברר‪,‬‬

‫שיוסף ראה ב ש ע ת חיבור ה״מלחמות״ את קדמוניות היהודים בסיפורי המקרא עד דניאל‪ ,‬עזרא‬ ‫ונחמיה‪,‬‬

‫כ ל ו מ ד בדברי ימי היהודים הראשונים מ ת ח י ל ת ם ועד סופם ועליהם ויתר‪ ,‬כדי ש ל א‬

‫להרחיב את מצע המונוגרפיה של המלחמה‪.‬‬ ‫והנה‬ ‫הוא‬

‫נותן יוסף‬

‫״קדמוניות‬

‫בספרו הגדול‬

‫היהודים״ מה‬

‫שהחסיר‬

‫ב ש ע ת חיבור‬

‫מ ס ד ר א ת ה ח ו מ ר ב א ו פ ן ש ס י פ ו ר י ה מ ק ר א ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪apxaioXoyia‬‬

‫של העם‬

‫ה״מלחמות״‬ ‫במובן‬

‫היהודי‬

‫״מלחמות״‪,‬‬

‫תופשים א ת ה מ ח צ י ת ה א ח ת של הספר‪ ,‬ואילו א ת מחציתו השניה מחזיקה התקופה‬

‫המתוארת‬

‫ב מ ב ו א ל״מלחמות״ שלנו‪ ,‬כ ל ו מ ד בספר ה ר א ש ו ן ו ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל השני‪ .‬הוא‬

‫מקיף איפוא בחיבורו זה א ת ד ב ר י ימי היהודים מתחילתם ע ד פרוץ ה מ ל ח מ ה האחרונה‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא‬

‫גם ביעף‬

‫)‬

‫‪p‬‬

‫את‬ ‫דברי‬

‫שהוא מספר לנו בסוף ה״קדמוניות״‪ ,‬מקום שם הוא מסכם‬ ‫‪e‬‬

‫«‬

‫את תוכן החיבור׳‬

‫שבדעתו‬

‫‪ , 1 6 p o n 7 ! v ( x a x a‬א ת ה מ ל ח מ ה ה ז א ת ב פ ע ם ה ש נ י ה ו ל ה ו ס י ף כ ל מ ה ש<ןרה‬ ‫‪1 7‬‬

‫היהודים עד הזמן ה א ח ר ו ן ‪.‬‬

‫פ י ר ו ש ה ד ב ר ‪ ,‬ש ה מ ח ב ר ר א ה ב ס פ ר ו זה ת י א ו ר כולל א ת כל‬

‫י מ י ה י ה ו ד י ם מ ת ח י ל ת ם ו ע ד ימיו‪.‬‬

‫מ ש ו ם כך‪,‬‬

‫בהביטנו על‬

‫״קדמוניות היהודים״‬

‫כעל‬

‫‪W e b e r , I. c. r.llffl .16‬‬ ‫‪ .17‬קדמוניות כ יא׳ ב׳)‪, :(§ 266‬בזה הנני לסייס את ׳קדמוניות׳‪ ...‬ולכשיזכני אלהים אזכיר שוב ביעף את המלחמה ואת הקורות‬ ‫אותנו עד היום הזה׳‪.‬‬

‫‪XVI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫חטיבה‬

‫אחידה‬

‫היסטוריוגרפית‬

‫ו ש ל מ ה ‪ ,‬אין למנותן עם הסוג ההיסטוריוגרפי ש ל‬

‫קורות־העתים‪.‬‬ ‫א י ן ג ם ל ק ב ו ע א ת מ ק ו ם ה ח י ב ו ר ה ז ה ב ת ח ו מ י ה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה א ו נ י ב ר ס ל י ת ‪ ,‬ל א מ ס ו ג זו‪,‬‬ ‫ש א נ ו מ ו נ י ם ע מ ה א ת ח י ב ו ר י ה ם ש ל א פ ו ר ו ס )‪ ,(Ephoros‬זואילום)‪,(201105‬אנכסימנם )‪Anaximencs‬‬ ‫מ ל מ פ ס ^ ו ם ו ד י ו ד ו ר ו ס )‪(Diodoros‬‬ ‫פוליביוס‪ ,‬א ש ר‬

‫הקיף‬

‫א ן‬

‫מארגירי‪1‬ן ‪ ,‬אף לא‬

‫במשך פרק־זמן‬

‫מסוים א ת‬

‫ה ש ק פ ה ש ל גורל היסטורי אחיד ואוניברסלי‪.‬‬ ‫תיאור‬

‫זה מפני שענינן הוא‬

‫עם‬

‫אחד‬

‫שאליה‬

‫מ ס ו ג זו‪,‬‬

‫שייך‬

‫חיבורו‬

‫של‬

‫״ ה ע ו ל ם ה נ ו ש ב ״ כולו‪ ,otxoujievn ,‬מ נ ק ו ד ת ־‬

‫״קדמוניות היהודים״ ליוסף אינן נכנסות לתחום‬ ‫בתוך‬

‫ארץ‬

‫הפרט השני מראה באופן‬

‫אחת‪:‬‬

‫ברור‪ ,‬ש א י ן חיבורו ש ל יוסף מכיל גוון היסטוריוגרפי־אוניברםלי א ף מ ב ח י נ ת המקום׳ כ פ י ש ר א י נ ו‬ ‫א צ ל פוליביוס‪ ,‬אף־על־פי ש ה י ת ה לו א פ ש ר ו ת נוחה לכד‪ .‬ש ה ר י יכול ה י ה להקיף בסקירתו א ת‬ ‫כל רחבי התפוצות של העם היהודי ולתאר א ת ישוביו השונים ואת קורותיהם בתוך ״העולם‬ ‫מנקודת־השקפה ש ל גורל היסטורי‪ ,‬אחיד מבחינה לאומית ואוניברסלי מ ב ח י נ ת המקום‪.‬‬

‫הנושב״‬

‫צמצום‬

‫ת ח ת ז א ת אנו רואים‬

‫ברור‬

‫ו מ ו ח ל ט ‪ :‬א י ן יוסף מתענין בישובי היהודים בתפוצות‪,‬‬

‫שעלו מ כ מ ה בחינות בחשיבותם ע ל המרכז שבארץ־ישראל‪ ,‬והוא נוגע בהם רק במקרה שקורותיהם‬ ‫משתלבות‬

‫בקורותיה‬

‫של‬

‫ישראלי‬

‫מקומי‪,‬‬

‫ו ד ב ר זה מ ת מ י ה ב ה ב מ י ד ה ש מ ג מ ת ן הרעיונית‪ ,‬כפי ש נ ר א ה להלן‪ ,‬ה י א‬

‫דוקא‬

‫ארץ־ישדאל‪:‬‬

‫היהודים״‬

‫״קדמוניות‬

‫הוא‬

‫ארצ­‬

‫ספר‬

‫עולמית־איקומינית ולא ארצית־מקומית‪.‬‬

‫אמרנו ש״קדמוניות היהודים״‪ ,‬כחטיבה היסטוריוגרפית אחידה ושלמה‪ ,‬אינן יכולות להימנות עם‬ ‫הסוג ההיסטוריוגרפי ש ל קורוודהעתים‪ .‬ברם‪ ,‬כלום י ש ל ר א ו ת ן כ ח ט י ב ה היסטוריוגרפית א ח י ד ה‬ ‫על השאלה הזאת יש לענות בשלילה‪ .‬״קדמוניות היהודית״ מורכבות משתי חטיבות‬

‫בכללן‬

‫היםטוריוגרפיות‪ ,‬ש כ ל א ח ת שונה מ ח ב ר ת ה מכמה בחינות‪ .‬הקו המבדיל ביניהן עובר בספר יא‬ ‫‪,‬‬

‫ז ‪ /‬ב )‪ , ( § 303‬מ ק ו ם ב ו מ ס ת י י מ ת ת ק ו פ ת ה מ ק ר א ב ת י א ו ר ו ש ל י ו ס ף ‪ .‬ו ב ל ש ו ן א ח ר ת ‪ :‬ה ס פ ר י ם‬ ‫א — י א ‪ ,‬ז׳‪ ,‬ב ׳ )‪ ,(§ 303‬ה מ ק י פ י ם א ת ד ב ר י י מ י ה י ה ו ד י ם ל פ י ה מ ק ר א ‪ ,‬מ ה ו י ם ג ו ף מ י ו ח ד ב ת ו ך‬ ‫ה״קדמוניות״‪ .‬אלה הם דברי ימי היהודים‬

‫ה ק ד ו מ י ם ל פ י יוסף‪ ,‬ה ק ו ב ע י ם א ת ג ב ו ל ם ב ס ו ף‬ ‫‪,‬‬

‫תקופת הנביאים‪ ,‬כלומר בתקופה המתוארת בספרי עזרא ונחמיה ובימי במגילת אסתר ׳"‪ .‬אולם‬ ‫ה ח ט י ב ה ה ש נ י ה א י נ ה מ ת ח י ל ה ת י כ ף ל א ח ר ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ב ס פ ר י א ה׳‪ ,‬א ׳ )‪ (§ 304‬ב ל י ח ו ל י ת ‪-‬‬ ‫ב י נ י י ם ‪ .‬ה ק ו ה מ ב ד י ל ש ה ז כ ר נ ו מ ת ח י ל ב ס ע י ף ‪ 304‬ה נ ז כ ר ו נ מ ש ר ע ד ס פ ר י ב ה ׳ ׳ א ׳ )‪ .(§237‬ח ו ל י ת ־‬ ‫בינים זו מ כ י ל ה ‪ :‬א ג ד ת א ל כ ס נ ד ר ה ג ד ו ל ב א ר ץ י ה ו ד ה ) ע ד ס ו ף ס פ ר י א ( כ י ב ו ש י ר ו ש ל י ם ע ל ־ י ד י‬ ‫;‬

‫לגוס; אגדת תרגום‬

‫תלמי‬ ‫משפחת‬

‫השבעים;‬

‫פעולת אנטיוכום‬

‫ב נ י ט ו ב י ה ) ע ד ס פ ר י ב ד׳‪ ,‬י ״ א ׳ ‪.(§236‬‬

‫השלישי לטובת יהודי אסיה‬

‫אף־על־פי שיוסף ה ש ת מ ש‬

‫ותולדות‬

‫בכמה תעודות‬ ‫‪2‬‬

‫היסטוריות חשובות‪ ,‬כגון התעודה ע ל ה ח ל ט ת אנטיוכוס ה ש ל י ש י לטובת ב י ת ־ ה מ ק ד ש בירושלים ‪, °‬‬ ‫ברור‬

‫שידיעותיו ע ל הזמן הזה מ צ ו מ צ מ ו ת מאוד והוא מ מ ל א אותו בסיפורי א ג ד ה לחלוטין או‬

‫א ג ד ה ל מ ח צ ה ‪ .‬ה י ד י ע ה ה ר צ ו פ ה מ ת ח י ל ה ר ק מ ע ב ר ל ק ט ע ז ה ׳ כ ל ו מ ר ה ח ל מ ס פ ר י ב ה ‪ /‬א ׳ ) ‪ — ( § 2 3 7‬כ‪,‬‬ ‫מ ק ו ם ש ם מ ת ח י ל ס י פ ו ר ה מ א ו ר ע ב י מ י א נ ט י ו כ ו ם א פ י פ נ ם ‪ .‬מ כ א ן *־אילך מ ת ח י ל ה ה ח ט י ב ה ה ה י ם ט ו ־‬ ‫‪18‬‬

‫‪)f‬‬

‫;)‪.Jacoby,Die Fragmente der griech. Historiker Bd. HA, Nr. 71 (S. 1(H)ff): HC, S. wrf. (Zoilos‬השוה‪Nr,.ibid.‬‬ ‫;)‪S. 37H‬‬

‫)‪.70‬׳‬

‫‪ .19‬השוה לפעלה‪.‬‬ ‫‪. (§§ 1 4 4 — 1 3 8 2 0 .‬‬

‫‪ibid. Nr‬‬

‫;‬

‫‪S‬‬

‫‪,‬‬

‫‪C‬‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ss4. S) 1935(Bickermann, La charte seleucidc de Jerusalem, R£J, vo!. C‬‬

‫‪XVII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫ר י ו ג ר פ י ת ה ש נ י ה ‪ .‬ו ב ל ש ו ן א ח ר ת ‪ :‬ה ס פ ר י ם י ב ה ‪ /‬א ׳ )‪ — (§ 237‬כ‪ ,‬ה מ ק י פ י ם א ת ד ב ר י י מ י ה ב י ת‬ ‫ה ש נ י ע ד פרוץ ה מ ל ח מ ה האחרונה‪ ,‬מהוים א ת ה ג ו ף ה מ י ו ח ד ה ש נ י בתור ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ליוסף‪.‬‬ ‫אלה הם דברי ימי היהודים‬

‫הא ח רז נים‪,‬‬

‫ה נ מ ש כ י ם לפי יוסף ע ד חורבן ה ב י ת — ראיה ל כ ך‬

‫היא כוונתו להמשיך את ה״קדמוניות״ עד לאחד ה ח ו ר ב ן ) ה ש ו ה למעלה(‪ .‬ש ת י החטיבות המתוארות‬ ‫נפרדות‬

‫זו מ ז ו ל א ר ק מ צ ד מ ב נ ה ה ח י ב ו ר א ל א ג ם מ צ ד פ נ י מ י ש ב ה ן ‪:‬‬

‫הקדומה‬

‫חופפת קדושת הנבואה‪ ,‬הרי התקופה האחרונה‪ ,‬ש ח ל ה בזמן שפסקה הנבואה מישראל‪,‬‬

‫חסרה‬

‫אותה מדרגה מיוחסת‪ .‬מקורות הראשונה הם כתבי־הקודש‪ ,‬ואילו הידיעות ע ל התקופה‬

‫האחרונה‬ ‫לכך‪,‬‬

‫בעוד שעל התקופה‬

‫ב א ו ת מ מ ק ו ר ו ת חילוניים‪ ,‬ו ב מ י ד ה ר ב ה גם לא־יהודיים‪.‬‬

‫ה ה ב ד ל בדרגת המקורות גרם‬

‫ש ד ר כ י ע ב ו ד ת ו ש ל י ו ס ף ב ש ת י ה ח ט י ב ו ת ש ו נ ו ת זו מ ז ו מ ב ח י נ ה ע ק ר ו נ י ת ‪ :‬ב ע ו ד ש ב ח ל ק‬ ‫נ מ נ ע יוסף מלחוות ד ע ה מ ש ל ו והוא חוזר ואומר‪ ,‬שאין הוא א ל א מ ע ת י ק א ת ה מ ס ו ר ה‬

‫המקראי‬

‫ה ק ד ו ש ה — ואין זה מ ש נ ה כלום‪ ,‬אם הוא מ ס פ ר ל ע ת י ם ק ר ו ב ו ת ד ב ר י ם ש א י נ ם ב מ ק ר א ן‬

‫העיקר‬

‫ש ה ם ד ב ר י ם ש ב מ ס ו ר ת אבות‪ ,‬ש ב א ו לו ליוסף ב י ר ו ש ה ו ק ד ו ש ת ה ד ו ר ו ת ה ק ו ד מ י ם ח ו פ פ ת ע ל י ה ם —‬ ‫הרי‬

‫בחלק שלאחר תקופת המקרא הוא מתיחס אל החומר המעובד לעתים בבקורת וסותר א ת‬

‫ה י ד י ע ו ת ה מ ו ב א ו ת בו‪.‬‬ ‫כל העובדות האלה מצטרפות לתמונה אחת‪:‬‬ ‫היםטוריוגרפיות‬

‫״קדמוניות היהודים״ ליוסף מורכבות ש ת י ח ט י ב ו ת‬

‫ש ו נ ו ת ו נ ב ד ל ו ת זו מ ז ו ב א ו פ ן פ נ י מ י ו ח י צ ו נ י ‪.‬‬

‫ה צ ד ה ש ו ה ש ב ה ן הוא‪ ,‬ש ש ת י ה ן‬

‫מקיפות פרק זמן מסוים של דברי ימי היהודים‪.‬‬ ‫האם פירוש הדבר‪ ,‬ש״קדמוניות היהודים״‪ ,‬אף־על־פי ש כ ל פ י חוץ הן תיאור מקיף ש ל קורות ה ע ם‬ ‫היהודי‪ ,‬יש למנותן בכל ז א ת עם ההיסטוריוגרפיה מסוג קורות־העתים י נ ד מ ה לי ש ל א כן הדבר‪.‬‬ ‫כ ש ם שחיבורו של יוסף מ ת פ ל ג מ ב ח י נ ת מ ב נ ה ו ל ש ת י חטיבות היסטוריוגרפיות נפרדות‪ ,‬כ ד נ מ נ ה‬ ‫הוא‪,‬‬

‫מ ב ח י נ ת ה ש ת י י כ ו ת ו לסוג היסטוריוגרפי מסוים‪ ,‬ע ם ש נ י סוגים שונים‬

‫ב ש ת י חטיבותיו‪.‬‬

‫נעיין בטיבם של אלה וננסה להגדירם ה ג ד ר ה ברורה‪.‬‬ ‫כ ב ר ר א י נ ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬ש ה ס פ ר י ם א — י א ז ‪ /‬ב ׳ )‪ ,(§ 303‬ה מ כ י ל י ם א ת ס י פ ו ר י ה מ ק ר א ‪ ,‬ה ם ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״‬ ‫ה י ה ו ד י ם ב ע י נ י יוסף‪.‬‬ ‫חיצונית‬

‫ל א כ ן ה ס פ ר י ם י ב ה ‪ /‬א ׳ )‪ — (§ 237‬כ ;‬

‫אף־על־פי שהם כלולים מבחינה‬

‫ב ח י ב ו ר ו ש ל יוסף‪ ,‬ה ר י ל א מ י ת ו ש ל ה ד ב ר ‪ ,‬מ ב ח י נ ת ה ש ת י י כ ו ת ם לסוג ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י‬

‫ידוע‪ ,‬אין להם כל יחם אל ״קדמוניות״ היהודים‪ .‬חיבורו ש ל יוסף מ ש ת ף א ת הספרים יב ה ‪ /‬א ^ ‪ -‬כ‬ ‫ח י צ ו נ י ב ש ם ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ ,‬ה נ ו ג ע ב ע צ ם ר ק ל ס פ ר י ם א — י א ז׳‪ ,‬ב ׳ )‪ .(§303‬כ י ה ש ם ה ז ה‬

‫שיתוף‬

‫מ צ י י ן סוג א ת נ ו ג ר פ י ־ ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י מסוים‪ ,‬ה ה ו ל ם ד ק א ת ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ח י ב ו ר יוסף‪,‬‬ ‫ואילו ה מ ח צ י ת ה ש נ י ה ש י י כ ת לסוג היסטוריוגרפי אחר‪.‬‬

‫נעיין קודם בזו השניה‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫נזכיר תחילה‪ ,‬ש ה ח ו מ ר ו ה י ק ף הזמן‪ ,‬ה מ ס ו פ ר ב ס פ ר י ם יב ה ‪ ,‬א׳—כ‪ ,‬מ ת א י ם בדיוק ל ח ו מ ר ו ל ה י ק ף‬ ‫הזמן של מאורעות ה מ ב ו א ל״מלחמות״‪ .‬לשון א ח ר ת ‪ :‬ה מ ח צ י ת ה ש נ י ה של ״קדמוניות היהודים״‪ ,‬וכן‬ ‫ל״מלחמות היהודים״‪ ,‬מתחילים א ת תיאורם‬

‫המבוא‬

‫בחשמונאים ומסיימים‬

‫בראשית המלחמה‪.‬‬

‫ההבדל שבין שיי התיאורים הוא בכמות הפרטים הניתנים בהם ובתפקיד‪ ,‬שמטיל עליהם המחבר‬ ‫בשני‬

‫המקרים‪ .‬ב״מלחמות״ מ ש מ ש תיאור הזמן למן החשמונאים ועד פרוץ ה מ ל ח מ ה רק מבוא‬

‫לתיאור‬

‫המלחמה עצמה‪:‬‬

‫המונוגרפי‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫המקיפה‬

‫אין הוא מ ט ר ה היסטוריוגרפית בפני עצמו אלא אמצעי לשם התיאור‬

‫של המלחמה‪ ,‬ואילו ב״קדמוניות״ מ ש מ ש אותו פרק־זמן מ ט ר ה היסטוריוגרפית בפני‬

‫הוא צריך לתאר א ת המאורעות ההיסטוריים‬

‫שבו כחטיבה היסטורית אחידה ושלמה‪,‬‬

‫הרבה אישים ומאורעות‪ ,‬שכל אחד מהם עלול ל ש מ ש נושא לתיאור מונוגרפי‪.‬‬

‫ובאמת‬

‫‪XVIII‬‬

‫כבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫מ ו ת ר ל ה ג י ד ‪ ,‬ש ב ת ו ך ה מ ס ג ר ת ש ל ה ח ט י ב ה ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ת ‪ ,‬ה כ ל ו ל ה ב ס פ ר י ם י ב ה ‪ /‬א ׳ ) ‪ — (§ 2 3 7‬כ ‪,‬‬ ‫תיאור קורותיו ש ל הורדוס וביתו חטיבה מונוגרפיה‪ ,‬ש א פ ש ר להפרידה על נקלה מגוף‬

‫מהווה‬

‫ה ת י א ו ר הכללי‪ .‬כ ל זה מ ר א ה לנו‪ ,‬ש ה ס פ ר י ם הנזכרים ה א ל ה הם גוף היסטוריוגרפי‪ ,‬ה ש י י ך א ל‬ ‫ההיסטוריוגרפיה‬

‫מ ס ו ג ק ו ר ו ת ־ ה ע ת י ם או‪ ,‬א ם ל ה ש ת מ ש ב מ ו נ ח ש ל ה ת י א ו ר י ה ה ה ל נ י ס ט י ת א צ ל‬

‫ק י ק ר ו ‪ ,‬ל ס ו ג ש ל ‪ .historia pcrpctua‬ל א כ ן ה ס פ ר י ם א — י א ז ‪ /‬ב ׳ )‪ ,(§ 303‬ש ל פ י ה כ ת ו ב‬

‫במבוא‬

‫ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ )‪ (§§ 7—6‬נ ו ע ד ה ח ו מ ר ה כ ל ו ל ב ה ם ל ש מ ש ה ק ד מ ה א ת נ ו ג ר פ י ת ל ״ מ ל ח מ ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ‪.‬‬ ‫מ ה היתה מטרת הקדמה זאת ש ל א נכתבה י אין ספק שיוסף רצה ללכת בעקבות הסופרים ההל­‬ ‫ניסטיים‪ ,‬שהיו מ ש ת מ ש י ם בתיאורים ש ל דברי ימיהם הקדומים ש ל העמים לשם בירור מידותיהם‬ ‫ואפים‪.‬‬

‫״העיון בראשונות העמים נ ח ש ב בעיני האתנוגרפים העתיקים כחלק הכרחי ש ל תיאור‬

‫המידות‪ .‬היה מן המוסכמות‪ ,‬שאופי האומות ה ת ג ב ש ב ה ש פ ע ת התנאים המיוחדים ש ל התלכדותם‬ ‫הראשונה‪ ,‬ה ת י ש ב ו ת ם ואירגונם‪ .‬משום כ ד ה י ה נהוג להסיק מסקנות ע ל מידות העמים לפי ר א ש י ת‬ ‫מעשיהם‪ .‬במקרים רבים ערכי ההיסטוריונים א ת חקירתם בכוונה תחילה למצוא קוי־אופי מסוי­‬ ‫מים של עם שנוא או אהוב עליהם מתוך מעשיו הראשונים‪ .‬ל א א ח ת שימשה בדיקת המוצא ש ל‬ ‫העמים‬

‫‪1‬‬

‫מ כ ש י ר ש ל פ ו ל י ט י ק ה א ו ש ל מ ש פ ט י ה ם ה ק ד ו מ י ם ״ יי ‪ .‬מ ט ר ת ו ש ל י ו ס ף ה י ת ה ל ת א ר א ת‬

‫אפיו ש ל ה ע ם היהודי ע ל יסוד חוקיו ותורותיו‪ ,‬ש נ י ת נ ו לו ב י ד מ ש ה ‪ ,‬ומתוך האספקלריה ש ל ר א ש י ת‬ ‫גורלו ההיסטורי‪ .‬מ ת ק ב ל ע ל הדעת‪ ,‬שיוסף ר צ ה להביא בזה א ת הראיה‪ ,‬ש ה מ ל ח מ ה בין היהודים‬ ‫ובין‬

‫הרומאים לא‬

‫היתה‬

‫מחויבת המציאות בגלל אפיים הסורר‬

‫וחמודה של היהודים כי‬

‫פ ר י מעשיהם ש ל חוגים או אפילו יחידים מושחתים‪ ,‬שכפו אותה על‬

‫אם‬

‫ה ע ם ״ ‪ .‬יוסף ויתר על‬

‫ה ת כ נ י ת ה ז א ת מ ט ע מ י ם חיצוניים ב ש ע ת כ ת י ב ת ה״מלחמות״‪ ,‬כפי שהוא אומר‪ ,‬וחזר אליה ב ג ש ת ו‬ ‫אל חיבור ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״קדמוניות היהודים״‪ .‬גם כאן לא היו ה מ ט ר ה וסיבותיה אחרות‬ ‫מאשר‬

‫ב ש ע ת חיבור ה״מלחמות׳׳‪ ,‬כלומר‪:‬‬

‫מ ט ר ת תיאור מוצאו ש ל ה ע ם היהודי‪ .‬תורתו וגורלו‬

‫ההיסטורי הקדום‪ ,‬ה י א לגלות א ת אפיו ה א מ י ת י ש ל ה ע ם היהודי‪ .‬כ ד י להוכיח לעולם הלא־יהודי‬ ‫כי ש ו נ ה ה ו א מ ה ד ע ה ה מ ק ו ב ל ת עליו‪ .‬א ת ה ח ו מ ר ל כ ך מ ו צ א יוסף בכתבי־הקודש?‬

‫אותם הוא‬

‫מעתיק‪ ,‬לא כהיסטוריון הבורר א ת הנחוץ לו ומשמיט א ת ה ש א ר כטפל׳ א ל א כאיש יהודי מאמין‪,‬‬ ‫הרואה ב ה ם ראיה נ י צ ח ת למהותו ה נ ע ל ה ש ל ה ע ם היהודי‪ .‬המסורה הקדושה‪ ,‬הכלולה בתורה‬ ‫ובנביאים‬

‫ובפירושיהם‪ ,‬אינה מ ש מ ש ת לו חומר היסטורי‪ ,‬ש מ ט ר ת ו היחידה היא למסור ידיעות‬

‫נ א מ נ ו ת ‪ ,‬ש א י ן ל ה ט י ל ס פ ק בהן‪ ,‬א ל א ע ד ו ת א ל ה י ת ל מ י ד ו ת י ה ם ואפיים ש ל י ש ר א ל‬

‫‪2 3‬‬

‫‪ .‬לפיכד אין‬

‫יוסף מ ת י ר לעצמו‪ ,‬כ פ י ש ה ו א ע ו ש ה לעתים ב מ ח צ י ת השניה ש ל החיבור‪ ,‬י ח ס ש ל בקורת לגבי‬ ‫המסורה ה ז א ת והוא מעתיקה כמו שהיא‬

‫ב נ ‪2‬‬

‫‪ ,‬כ ד י ש ת ש מ ש ל ו א ס פ ק ל ר י ה ל ר ו ח ה ע ם ה י ה ו ד י ‪ .‬א ם כן‪,‬‬

‫‪ .21‬השוה י ו ח נ ן ל ו י ‪ ,‬דברי טציטוס על קדמוניות היהודים ומידותיהם ע׳‪) 18‬בתוך‪ :‬היהודימ לאור הספרות הרומית ע ׳ ; ‪. ( 4‬‬ ‫‪ .22‬אחד הגידופים הנפוגים כלפי היהודים היתה הדעה הרווחת תמיד בחוגי השלטון והמעמדות הנאורים ב ר ו מ י ‪ -‬ו ב מ ד י נ ה‬

‫בעם עם מרדני)השוה ‪5‬‬

‫‪.‬‬

‫‪Marc, xxii:: 5, Cic, Fiacc. 28, 6‬‬

‫‪.‬‬

‫‪m‬‬

‫‪m‬‬

‫‪A‬‬

‫(‬

‫• מתחילת הכבוש הרומאי‬

‫הוכיחו היהודים שהם אויבי המדינה הרומאית )ר׳ דברי טיטוס במלח׳ ו ו׳‪ ,‬ב׳ ]‪328‬־‪ , : [§§ 329‬״ ‪ .‬ה מ ת י ם בדין‪ ,‬אתם שמן‬ ‫הרגע הראשון מאז הכניע אתכם פומפיוס בכח לא חדלתם להתמרד ואחר־כך פתחתם במלחמה גלויה ברומאים׳(; מקבילים לדעה‬ ‫‪!0: augebat iras, quod soli ludac noncessissent(Hist.v‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ ,‬ולא עוד אלא שהם מורדים בסדר התרבות‬

‫האגושיח‪ ,‬כלומר ההלניסטית—הרומאית‪ ,‬בהבדלם מכל העמים על ידי אורח־חיים מיוחד‪ ,‬ו ר ׳ ל ו י‪ ,‬שם שם ע׳ ‪ 72‬והלאה‬ ‫*‪ ,vojioi .23-23‬החוקים‪ ,‬כלומר מעוות התורה‪ ,‬מזדהים עם ןזא!‪ ,‬המידות‪ ,‬וביתר דיוק עם ‪ ,‬מ י ד ו ת האב ת ׳ ) ן ז ‪ .(jidtpia 6 0‬אלה‬ ‫גם אלה נובעים ממקור אלהי‪ ,‬ר ׳ למשל קדמוניות ג ט״ו‪ ,‬ג׳ )‪ . :(§ 322‬ל פ י כ ך אין להתפלא על המעשים שנעשו בימים ההם‬ ‫בשעה שיש לכתבים שהשאיר משה כח גדול כל כך עד היום‪ ,‬שאפילו שונאינו מודים‪) ,‬שרק( אלהים הוא שקבע את סדר‬

‫‪XIX‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫ל א י ת כ ן כ ל ל ל ה כ נ י ס א ת ה ס פ ר י ם א — י א ז׳‪ ,‬ב ׳ )‪ (§ 303‬ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ל ת ו ך ה מ ס ג ר ת‬ ‫הכללית ש ל ההיסטוריוגרפיה העתיקה‪ .‬אףיעל־פי ש ה ם מתארים פרק־זמן מסוים ש ל דברי ימי‬ ‫קורות־העתים אלא‬

‫היהודים׳ כ מ ו שראינו בספרים האחרונים ש ל החיבור הנידון׳ אינם מסוג‬

‫מסוג אחר‪ ,‬ש ה צ ד ההיסטוריוגרפי ש ב ו אינו מ ט ר ה בפני ע צ מ ו א ל א ב א ל ש מ ש מ ט ר ה אחרת‪ ,‬והיא‪:‬‬ ‫חישוף‬

‫אפיו ומהותו ש ל ה ע ם היהודי על־ידי תיאור מוצאו‪ ,‬תורתו ו ר א ש י ת מעשיו כ פ י שהם‬

‫משתקפים במסורתו‪ .‬והואיל והמסורה הזאת ה י א דתית‪ ,‬מקבל גם הסוג האתנוגרפי־ההיסטוריוגרפי‬ ‫גון דתי‪ .‬ה ש ם ההולם ביותר א ת הסוג הספרותי ש ל ה מ ח צ י ת הראשונה ש ל ״קדמוניות היהודים״‬ ‫ה ו א א י פ ו א ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה ק ו ד ש ״ א ו — א ם ל ש א ו ל ח ל ק מ ש מ ו ש ל ח י ב ו ר ה ל נ י ס ט י מ פ ו ר ס ם *־' —‬ ‫‪.tepd apxaioXoyia‬‬ ‫הרעיון‬

‫לגלות א ת‬

‫אפים‬

‫ומהותם ש ל‬

‫היהודים‬

‫הרצאת‬

‫על‪-‬ידי‬

‫ההיסטורית‪,‬‬

‫ראשיתם‬

‫מוצאם‬

‫ו ת ו ר ת ם ‪ ,‬ד‪ ,‬ו א ה ר ע י ו ן ה ש ל י ט ב ס פ ר י ם א — י א ש ל ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו ה ו א מ צ ל א ף ע ל ה ח ל ק ה ש נ י‬ ‫ש ל החיבור‪ ,‬אף־על־פי שהוא מסוג אחר‪ ,‬כ פ י שכבר ביררנו למעלה‪ ,‬ו ל א לחינם נקרא החיבור‬ ‫כולו ע ל ש ם ה ח ט י ב ה ‪ .‬ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬ה ש א ל ה ה ע ו מ ד ת לפנינו ה י א ‪ :‬ה א ם ל א מ צ א יוסף ב ש ע ה ש נ י ג ש‬ ‫ל ח ב ר א ת ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ס פ ר ה י ס ט ו ר י ב ר ו מ י ‪ ,‬ש ש ם לו‪ ,‬ב ש י נ ו י צ ו ר ה ו ב מ ס י ב ו ת א ח ר ו ת ‪ ,‬א ו ת ה‬ ‫ה מ ט ר ה ‪ ,‬ש ר ח פ ה ל פ נ י יוסף‪ ,‬ד ה י י נ ו ‪ :‬ל ח ש ו ף א ת מ ה ו ת ו ה נ ע ל ה ו א ת א פ י ו ה א צ י ל ש ל ה ע ם ה ר ו מ א י ל‬ ‫שאנו באים ושואלים כך‪ ,‬נבוא ונשאל‪ ,‬א ם יתכן‬

‫ברם‪ ,‬ע ד‬

‫למניתון‬

‫ל ח י ב ו ר י ם כ ג ו ן ס פ ר‪,AtyvjiTiaxdaixd8XaX‬ל ב ר ו ם ו ס‬

‫להקביל א ת‬ ‫וכיוצא‬

‫באלה‬

‫״קדמוניות‬

‫יהודים״‬

‫ולראות בהם‬

‫את‬

‫ה ד ו ג מ א ו ת ‪ ,‬ש ע ו ד ד ו בלבו ש ל יוסף א ת ה ח פ ץ ל ח ב ר ס פ ר כ ז ה ג ם ע ל היהודים‪ .‬נ ר א ה לי‪ ,‬ש א י ן ל ק ב ל‬ ‫ס ב ר ה זו‪ .‬א מ נ ם ‪ ,‬י ש ק ו י ם מ ק ב י ל י ם א צ ל י ו ס ף ו ה ס ו פ ר י ם ה נ כ ר י ם ה נ ז כ ר י ם ‪:‬‬

‫כולם מקיפים א ת‬

‫המסורה ה ש ל מ ה ש ל ע ם א ח ד וכולם מכניסים א ת ע מ י ה ם ב מ ס ג ר ת ה ר ח ב ה ש ל ד ב ר י י מ י העולם‬ ‫והאנושות‪ .‬אולם אף־על־פי ש מ ת ק ב ל ע ל הדעת‪ ,‬ש מ נ י ת ו ן וברוםוס חיברו א ת ספריהם‪ ,‬כ ד י להראות‬ ‫לעולם א ת קדמות עמיהם‬

‫‪2‬‬

‫יי׳ ‪,‬‬

‫א י ן ל ר א ו ת מ ש ו ם מקום‪ .‬ה י ד ו ע ל נ ו מ ת ו ך ה ח י ב ו ר י ם ה א ל ה ‪ ,‬ש ה י ת ה‬

‫בהם מגמה כל־שהיא להגן על ה ע ם המצרי והבבלי מפני התנפלויותיהם ש ל הולכי־רכיל על־ידי‬ ‫ח י ש ו ף א פ י י ם ה א צ י ל ו ק ו ר ו ת י ה ם ה נ ע ל ו ת ש ל ש נ י ה ע מ י ם ה א ל ה ‪ .‬מ ה ש י ד ו ע ל נ ו מ ת ו ך ‪XaX‬״‪a5cd‬‬ ‫ו מ ת ו ך ה ס פ ר ‪ Atvujmaxd‬ל מ נ י ת ו ן א י נ ו א ל א ח ו מ ר י ב ש א ו ס י פ ו ר י ־ ג נ א י ע ל ע ם א ח ר ‪,‬‬

‫לברוסום‬

‫היהודים‪ .‬ברור איפוא‪ ,‬שיוסף‪ ,‬ש ה ט י ל ע ל ע צ מ ו לכתוב ספר ב ע ל מ ג מ ה קבועה מראש‪ ,‬ל א יכול ל ר א ו ת‬ ‫‪f‬‬

‫‪,Anm621.Schlatter, Die Theoiogie dc$ Judentums,‬‬

‫‪,‬‬

‫איגני ס ג ו ר כש‪£‬ן‪.‬ר< שיוסף חושב במקום זה על הנוצרים‪ .‬הכונה לנכרים הלניסםיים־רומאיים‪ ,‬שאף ע ל פ י שלא אהבו את‬ ‫היהודים רכשו כבוד לעבודת אלהים שלהם הואיל והיא לבדה יאה למושג־האלהות הצרוף‪ .‬השוה למשל א ת דברי סטרבון על‬ ‫‪09‬‬

‫משה ועל מושג אלהים שלו **‪• i‬ק ‪ :xvi, 2, 35‬כיוצא בן ‪ Varro‬ןיל ‪ ;Augustus, De civitate Dei iv, 31‬והשוה‬ ‫א‬

‫‪s.‬‬

‫‪p‬‬

‫‪y‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬

‫‪v‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪e‬‬

‫‪ Iepd d‬לאבהמר‪1‬ס‪ .‬עליו ו ע ל שיטתו השוה ‪-‬‬ ‫‪c‬‬

‫‪l‬‬

‫‪l‬‬

‫‪e‬‬

‫׳ למטה‪.‬‬

‫ע‬

‫‪and. Diehcllenistisch1P. Wend‬‬

‫‪-Kaerst,Gesch. des h‬והשוהעוד‬

‫;‬

‫‪.nistischen Zeitalters Bd.II, S. 18:‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪/‬‬

‫‪2‬‬

‫נולדה כתגובה לאומית של העמים האלה ע ל הופעת התרבות ההלניסטית כתרבות עליונה‪ .‬קדמות עם או תרבות נראתה כסימן‬ ‫מובהק לאצילות ומבחינה זו ת ב ע המזרח את העטרה לעצמו‪ ,‬ואילו היונים ותרבותם נראו בעיניו כבני תמול שלשום‪ .‬מטעם‬ ‫זה משתדל למשל גם יוםף להוכיח א ת קדמות היהודים בכתב פולמוס שלו ‪ .‬נ ג ד אפיון״‪ .‬השוה לענין יחום הקדמות ‪Joscphus,‬‬ ‫)‪ •<:• Ap. II, 15 ($ •5ss‬גם האפולוגטים הנוצרים השתמשו בטענות הקדמות בויכוחיהם‪ ,‬השוה את דמקומו־ת אצל ‪• 11. u r c r .‬‬ ‫‪s‬‬

‫><‪.Gesch. Bd. Ill 3-4 5. 546, Anm. S‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XX‬‬

‫בחיבוריהם של שני המחברים הנכרים דוגמה מ א ל פ ת ומחכימה‪ .‬לעומת זאת יש לענות בחיוב על‬ ‫ה ש א ל ה הראשונה‪ .‬אין להטיל ספק בדבר‪ ,‬שלפני יוסף היה ב ש ע ת חיבור ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל‬ ‫״קדמוניות‬

‫היהודים״‬

‫ספר היסטורי מפורט א ח ד מתקופת הקיסרות הקדומה‪ ,‬שנכתב‬

‫במחשבה‬

‫תחילה להוכיח א ת אצילותה של האומה הרומאית ואת היסודות המוסריים של מלכותה‪ ,‬כוונתנו‬ ‫לחיבורו של דיוניסיום מהליקדנסוס‪ ,‬ש נ י ח ד עליו עכשיו א ת הדיבור‪ .‬רעיון־היסוד של הספר הזה‬ ‫ה ו א ‪ :‬ה ע ם ה ר ו מ א י ה ו א א ו מ ה א צ י ל ה ו ק ד מ ו ת ו תוכיח‪ .‬ו ה ס ו פ ר מ ש ת ד ל ל ב ס ס ה נ ח ת ו זו ו ל ה ס ב י ר ה‬ ‫על־ידי הרצאה מפורטת של קדמות ה ע ם הרומאי‪.‬‬ ‫על מה מבוססת הרצאת קדמוניות הרומאים של דלניסיוםי‬ ‫ידיעותיו והסיק א ת מסקנותיו‪:‬‬

‫שנים הם המקורות‪ ,‬מהם ש א ב א ת‬

‫המקור האחד הם הסופרים ההלניסטיים‪ ,‬שנגעו בראשית דברי‬ ‫‪,‬‬

‫י מ י ה ש ל ר ו מ י ‪ .‬ד י ו נ י ס י ו ס מ ז כ י ר א ת ה י ר ‪ 1‬נ י מ ו ם מ צ ד ד י ה )‪6Kap51av6s lepwvmos‬‬ ‫ס י ל נ ו ם )‪(S6XT!V21‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1 6‬‬

‫ו א נ ט י ג ו נ ו ם )?‪. ) AVXCYOVO‬‬

‫‪ ,‬א ת פוליביוס‪,‬‬

‫(‬

‫הוא אומר‪ ,‬ש ה ם נגעו בקדמוניות הרומאים רק‬

‫נגיעה ק ל ה ‪ :‬הם לא ידעו א ת הענין אלא ידיעה קלושה לפי השמועה ועברו עליו בקיצור ר ב‬ ‫מכאן‬

‫‪7‬‬

‫י‪.‬‬

‫יוצא‪ ,‬שההיסטוריונים ה ה ל נ י ס ט י י ם ה א ל ה ל א ש י מ ש ו לו לדיוניסיום מקור עיקרי‪ .‬מ ק ו ר ו‬

‫ה ש נ י והעיקרי‪ ,‬שעליו נשען בחיבורו‪ ,‬הם ב ר א ש וראשונה הסופרים הרומאים וחיבוריהם ש ל א ל ה‬ ‫ה ם ש נ ש ת ק ע ו ב ס פ ר ו ש ל ד י ו נ י ם י ו ם ‪ .‬ה ו א מ ז כ י ר א ת ה ש מ ו ת ‪ :‬מ ר ק ו ס פ ‪ 1‬ר ק י ו ם ק ט ו )‪M . Porcius‬‬ ‫‪,(Cato‬‬

‫לוקיוס‬

‫קינקיוס‬

‫)‪(L. Cincius‬‬

‫פ ב י ו ם ס כ ם י מ ו ם ) ״‪ ,(Fabius Maxim‬כ ל ו מ ר פ ב י ו ס ה מ כ ו נ ה‬ ‫‪s‬‬

‫פ י ק ט ו ר )‪ —(Fabius Pictor‬ש נ י א ל ה כ ת ב ו י ו נ י ת — ו ל ר י ו ם‬

‫אנטיאס‬

‫)‪ /(Valerius Amias‬ל י ק י נ י ו ם‬

‫מ ק ר )‪ ,(Ucinius Maccr‬איליום)‪ XAeiius‬גליום)‪ ,(Gciiius‬ק ל פ ו ר ג י ו ם )‪ (Caipumius‬ו ג ם ‪exepoi ovxvoi‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫שאינו מ פ ר ש א ת שמותיהם י ‪ .‬ה ש מ ו ת האלה מראים‪ ,‬שהאנליםטיקה הרומאית‪ ,‬הראשונה והמאו­‬ ‫חרת‪ ,‬ה י א ה י א ש ע ל י ה מבוסם חיבורו ש ל דיוניםיום‪ .‬כ ד י ל ע מ ו ד ע ל טיבו ש ל חיבור זה ולהבין‪,‬‬ ‫אילו קוים בו היו עלולים ל ש מ ש ליוסף ד ח י פ ה ו ל ה ש פ י ע ע ל חיבור ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ שלו׳ ראוי לסקור‬ ‫בקצרה א ת האנליםטיקה הרומאים כתנועה היסטוריוגרפית ולהכיר א ת מהותה‪.‬‬ ‫האנליםטיקה הרומאית ה ת ב ס ס ה ע ל המסורת ה ע ת י ק ה ש ל לוחות הכהנים‪ ,‬שהיו רושמים ש נ ה ש נ ה‬ ‫ב ל ד ב ר ‪ ,‬ש נ ח ש ב ב ע י נ י ה ם ל ב ע ל ־ ע ר ר מ א י ז ו ס י ב ה ש ה י א — מ כ א ן ה ש ם ‪ — annates‬ו ע ל מ ס ו ר ו ת ‪,‬‬ ‫ש נ ש ת מ ר ו ב ת ו ך ה מ ש פ ח ו ת ה ר ו מ א י ו ת העתיקות‪ ,‬ב ש י ר י גבורים‪ ,‬וביוצא באלה‪ .‬כל זה ש י מ ש להם‬ ‫לאנליםטים‬ ‫שוני׳׳‬

‫הראשונים חומר לתיאור דברי ימי הריפובליקה הקדומה עד המלחמה הפונית הרא­‬

‫ו מ א ח ר ש ל א נהגו עדיין ל מ ל א א ת החסר בזיופים ובםיפורי־בדים‪ ,‬יצאה ת מ ו נ ת הימים‬

‫הראשונים ה ה ם פגומה ודלה‪ .‬לא כן תקופת ה מ ל ח מ ו ת הפוניות‬ ‫שונים‬

‫היו עדי־ראיה ל ה ‪ :‬הסיפור עליהן היה‬

‫מפורט‬

‫ביהוד השניה שהאנליםטים הרא‪-‬‬

‫ביותר ובלטה‬

‫נטיה‬

‫ברורה לכסות על‬

‫כ ש ל ו נ ו ת י ה ש ל רומי ת ו ך ה ד ג ש ת הקוים השליליים ש ב ת מ י נ ת ה צ ד שכנגד• ו א ש ר ל ת ק ו פ ה ש ל פ נ י‬ ‫הריפובליקה‪,‬‬

‫אוצר־האגדות העשיר על‬

‫תקופת המלכים‪ ,‬הרי שאבו האגליסטים מתוך‬

‫ראשית‬

‫רומי ומתוך סיפוריהם ש ל הסופרים ההלניסטיים‪ ,‬כגון טימיום׳ על ה נ ו ש א הזה‪ .‬ה א נ ל י ם ט ה ח ש ו ב‬ ‫ביותר‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬הוא ה ר א ש ו ן ‪:‬‬

‫קוינטוס פביוס פיקטור‪ ,‬בן דורה ש ל ה מ ל ח מ ה הפונית השניה‪,‬‬

‫ש כ ת ב יוונית‪ .‬בניגוד אליו ולאחרים ח י ב ר מרקום פורקיום ק ט ו א ת ספרו ע ל ד ב ר י ימי רומי‪ ,‬ב י ח ו ד‬ ‫ע ל ה מ ל ח מ ו ת הפוניות‪ ,‬ב ש פ ת עמו‪ .‬גם הוא ה ש ת מ ש בחומר הנזכר לתיאור ה ת ק ו פ ו ת ה ק ד ו מ ו ת ש ל‬

‫‪Geschlchte. S>"
‫‪.1. 7, 3, 21 .28‬‬

‫‪.‬‬

‫‪m‬‬

‫‪,‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫המלכים‬

‫‪XXI‬‬

‫ו ה ר י פ ו ב ל י ק ה ע ד ה מ ל ח מ ו ת ה ס ו נ י ו ת ו ש י ט ת ו * א ף ה י א היתד‪ ,‬ש י ט ת ה א נ ל י ס ט י ק ה ‪ .‬א ו ל ם‬

‫א ת החסרונות התלויים בחומר מילא מתוך התבוננות בהירה וחריפה בכמה וכמה ענינים‪ ,‬שהעסיקו‬ ‫א ת רוהו הערה‪ ,‬כגון ה מ ש פ ט ה ד ת י והחילוני‪ ,‬החיים הכלכליים‪ ,‬וצירף לספרו לא רק ידיעות על‬ ‫עמים‪,‬‬ ‫‪2 9‬‬

‫ש ה ר ו מ א י ם נ ל ח מ ו בהם‪ ,‬א ל א הקיף בכלל א ת א י ט ל י ה וקורותיה‪ ,‬ע ו ב ד ה ה מ ש ת ק פ ת ב ש ם‬ ‫‪ O r i g i n e s‬ו א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה מ ס ג ר ת החיצונה ה י ת ה זו ש ל האנליסטיקה‪ ,‬הרי ל מ ע ש ה היה‬

‫‪,‬‬

‫תיאור חי ומלא חיים עצמיים וכתוב מנקודת ראות איטליה יותר מ א ש ר מנקודת דומי‬

‫החיבור‬ ‫‪3 0‬‬

‫העיר‬

‫‪.‬‬ ‫אין להגיד‬

‫כאמור‪,‬‬

‫את החומר‬

‫ב ד י ד כלל‪ ,‬ש ה א נ ל י ס ט י ק ה ה ר א ש ו נ ה ה ר ח י ב ה באופן מ ל א כ ו ת י‬

‫ה א נ ל י ס ט י ה ד ל ‪ ,‬ש ה י ה ב י ד ה ‪ ,‬ע ל ־ י ד י ד ב ר י ד מ י ו ן ו ת ו ס פ ת זיופים‪ .‬ל א כ ן ה מ ש ד ה ת נ ו ע ה ה ה י ס ט ו ר י ו ־‬ ‫הזאת החל מתקופת הגרככים‪ .‬מאותו זמן ואילך הלכה המסורה על רומי הקדומה חלוד‬

‫גרפית‬

‫ע ד כ ד י זיוף גמור בימים ש ל א ח ר סולח‪ .‬ה א נ ל י ם ט י ק ה ה א ח ר ו נ ה ה ז א ת ל א ה ס ת פ ק ה‬

‫והתקלקל‬

‫בחומר המקובל‪ ,‬ש ה ש ת מ ש ו בו ה ר א ש ו נ י ם מפביום פיקטור ואילך‪ ,‬א ל א ה ש ת ד ל ה ל מ ל א א ת ה ח ל ל‬ ‫הריק עליידי סיפורים מפורטים ביותר מתקופת המלכים‪ ,‬שאינם אלא פרי דמיונם של הסופרים‬ ‫ע צ מ ם ‪ .‬ח פ צ ם ה י ה לחעזוף א ת ה ק ש ר י ם ה פ נ י מ י י ם בין ה מ א ו ר ע ו ת ו א ת ה ג ו ר מ י ם ה ס מ ו י י ם מ ן העין‪,‬‬ ‫שהניעו‬ ‫זה‬

‫את האישים ההיסטוריים למעשיהם‪ ,‬להגדיל את תהלת העם הרומאי ולהאדירה‪ .‬באופן‬

‫נ ע ש ת ה מ מ ש ״מסורה״ היסטורית‪ ,‬ש ה י ת ה מזויפת מ ר א ש י ת ה ו ע ד סופה‪ .‬א ת ה מ ק ו ם ב ר א ש‬

‫הזייפנים ה א ל ה תפס בלי ספק ולריום א נ ט י א ס ואליו יש ל צ ר ף א ת גיוס ליקיניוס מקר ו א ת קוינטוס‬ ‫קלאודיום‬

‫ק ו ד ר י ^ ר י ו ם )‪ (Q. Claudius Quadrigarius‬יי‪:‬‬

‫הבדוקה‬

‫השיטה‬

‫שהשתמשו‬

‫והקבועה‪,‬‬

‫בה‪ ,‬ה י ת ה ל ק ש ט א ת הסיפור ב נ ו צ ו ת דיטוריות‪ ,‬ה ח ו ז ר ו ת בכל ה ז ד מ נ ו ת מ ת א י מ ה ‪ ,‬ל מ ש ל בתיאורי‬ ‫קרבות‪,‬‬

‫שהעיקר בהם היה גיבוב מעשי גבורה של מ ש פ ח ת המחבר האריסטוקרטי בפרט ושל‬

‫ה ר ו מ א י ם ב כ ל ל ‪ ,‬׳ ל ה ט י ל מ ר ה ב מ ת נ ג ד י ם מ ד י נ י י ם ו ל י ח ס ל ה ם מ ע ש י ם מ ג ו נ י ם ו כ י ו צ א ב א ל ה ‪ .‬כ ל זה‪,‬‬ ‫בצירוף‬

‫ה ש א י פ ה ל ע ש ו ת רושם ע ל ה ק ו ר א על־ידי א מ צ ע י ם ספרותיים זולים ובלתי־רגילים‪ ,‬ה פ ד‬

‫את האנליםטיקה ה ז א ת לסיבה העיקרית לאי־ידיעתנו את תולדות הריפובליקה הרומאית הקדומה‪,‬‬ ‫הואיל והזייפנים הללו הצליחו בכשרונם הריטורי המבריק להשפיע על המחברים המאוחרים יותר‬ ‫ולחסום להם בשקריהם א ת הדרך לידיעה נכונה וברורה יותר‬ ‫והנה‬

‫הספרות האנליסטית הזאת על המסורת המזויפת שלה נשתקעה באותו חלק של הספרות‬

‫ההיסטוריוגרפית‬ ‫הבולטות‬

‫ברומי הקיסרית‪,‬‬

‫ביותר הם החיבורים‪:‬‬

‫)‪(Ttonaixf! apxaioXovia‬‬ ‫בהירה‬

‫‪3 2‬‬

‫‪.‬‬

‫שעסק‬

‫מראשיתם ושיצירותיה‬

‫בדברי ימי האומה הרומאית‬

‫‪rbe condita‬״ ‪ Ab‬ל ט י ט ו ם ל י ב י ו ם )‪ (T. Livius‬ו ק ד מ ו נ י ו ת ה ר ו מ א י ם‬ ‫אספקלריה‬

‫לדיוניםיום מהליקרנםום‪ .‬ביחוד ספרו ש ל דיוניסיום הוא‬

‫לאנליסטיקה המאוחרת האבודה‪ ,‬שתיאוריה המזויפים והחלקים מבחינה ספרותית מצאו‬

‫חן בעיני הריט‪1‬ר ה א ט י צ י ס ט י יותר מ א ש ר ה א נ ל ס ט י ק ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ה י ש ר ה יותר ו ה מ ק ו ש ט ת פחות‪.‬‬ ‫הוא הוסיף ע ל כל החומר‪ ,‬ש מ צ א ב ס פ ר ו ת האנליםטית ה ר ו מ א י ת — ו א פ ש ר להכיר מ ת ו ך ספרו‪,‬‬ ‫שהיה שקדן וצבר כל מיני סיפורים ממקורות דחוקים ביותר — עוד נופך משלו בצורת נאומים‬ ‫ארוכים וריטוריים מאוד לפי התיאוריה האטיציסטית המשוכללת‪ ,‬שהוא נמנה עם מ צ ד ד י ה הנל־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪Wacbsm‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .32‬את דרך הזיוף המחוצפת של ולריוס ןןנטיזןם הוכיח ‪M o m m s e n, Die Scipionenprozesse. (Romische Forschungen,‬‬ ‫•‪. Bd. II S. 493f0‬‬

‫מבוא ל״קדמוביות היהודים״‬

‫‪XXII‬‬

‫ה ב י ם ביותר‪ ,‬והגיונות פילוסופיים על ע ר כ ה ש ל ההיסטוריה ועל תפקידו של ההיסטוריון ב מ ד י נ ה‬ ‫כמדריך‬

‫ה ש ל י ט והאזרח ב ד ר ך הישר‪ .‬באופן זה נוצר ספר‪ ,‬ה מ ש ק ף א ת זריזותו ה ל ש ו נ י ת ש ל‬

‫המחבר‬

‫ואת ד ל ו ת רעיונותיו ואת כל חוסר־יכלתו לתפיסה היסטורית‪ .‬אולם ה ס פ ר ע ש ה בודאי‬

‫רושם בחוגי הריטורים האטיציסטיים וההיסטוריונים‪ ,‬אף‪-‬על־פי ש ע ק ב ו ת הרושם הזה אינם ניכרים‬ ‫בחיבורו ש ל ליביוס‪ ,‬ש ה ש ת מ ש בספרים ה ר א ש ו נ י ם ש ל ד ב ר י ימי רומי שלו ב ח ו מ ר ה א ג ל י ם ט י ק ה‬ ‫ה מ א ו ח ר ת ‪ ,‬מ מ ש כ ש ם ש ה ש ת מ ש בו דיוניסיום‪.‬‬ ‫ט ב ע ה ע נ י נ י ם ג ר ם לכך‪ ,‬ש ב ב ו א י ו ס ף ל ת א ר א ת ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר נ ו ש א מ ק ב י ל ל ג מ ר י‬ ‫ל נ ו ש א ש ב ח ר ד י ו נ י ס י ו ס ‪ ,‬פ ג ע ב ח י ב ו ר ו ש ל זה‪ .‬כ א ן ר א ה ל פ נ י ו ס פ ר ‪ ,‬ש כ ו ל ו ע ו מ ד ע ל מ ם ו ר ת ־ ע ם‬ ‫ושואב מ מ נ ה א ת עיקר ידיעותיו‪ .‬הוא לא ידע‪ ,‬כמובן‪ ,‬את הזיוף שבמסורה ה מ ד ו מ ה הזאת‪ ,‬א ל א‬ ‫שהיא‬

‫ראה‪,‬‬ ‫להניח‪,‬‬

‫נתקדשה בעם ונתקבלה על סופרים‬

‫חשובים כגון ליביום‪ ,‬דיוניםיוס‪ .‬י ש א פ י ל ו‬

‫ש ל א נ ע ל ם מ ע י נ י יוסף‪ ,‬ש כ מ ה י ס ו ד ו ת ש ב מ ס ו ר ה ה ר ו מ א י ת ‪ ,‬כ ג ו ן א ג ד ת א י נ י א ם ‪ ,‬נ ת ע ל ו‬

‫ביחוד מימי אבגוסטום קיסר לדרגת קדושה דתית־לאומית מ מ ש ;‬

‫די להזכיר א ת המשורר ויר־‬

‫גיליום‪ .‬מ ס ת ב ר ‪ ,‬ש מ כ א ן נ ג ש ר ג ש ר בין ה ח י ב ו ר ש ל ה ד י ט ו ר ה א ט י צ י ם ט י ובין ת כ נ י ת ו ה ס פ ר ו ת י ת‬ ‫ש ל יוסף‪ .‬ברם‪ ,‬אם ה ה ש ע ר ה ה ז א ת ‪ ,‬ה נ ש ע נ ת על ה י ס ו ד ה כ ל ל י ש ל ה מ ס ו ר ה ה ל א ו מ י ת ה ש ק ו ע ה‬ ‫בכל‬

‫א ח ד מ ש נ י החיבורים הנידונים‪ ,‬טעונה חיזוק נוסף‪ ,‬הרי א פ ש ר ל מ צ ו א חיזוק זה ב ד ע ו ת‬

‫העקרוניות על כ ת י ב ת ספרי היסטוריה‪ ,‬המובעות על־ידי שני הסופרים במבוא לחיבוריהם‪ .‬ה ד ע ו ת‬ ‫ה א ל ה מקבילות במידה ר ב ה כל־כך‪ ,‬שהן מוכיחות ל ד ע ת י באופן ברוד‪ ,‬שאכן יש מקום ל ד ב ר על‬ ‫ה ש פ ע ת חיבורו ש ל דיוניםיום ע ל ס פ ר ו ש ל יוסף‪.‬‬ ‫פ ו ת ח א ת חיבורו בתיאור הסיבות‪ ,‬שהניעוהו לבחירת הנושא הרומאי הנעלה‪ ,‬בניגוד‬

‫דלניםיום‬

‫לסופרים המסתפקים בנושא ממדרגה נמוכה יותר‪ :‬לדעתו צריכים כל אלה שרוצים להקים מצבת־‬ ‫זכרון‬

‫לעצמם‪ ,‬ביהוד ההיסטוריונים‪ ,‬לבחור בנושאים יפים ונעלים ליצירותיהם‪ ,‬שיש בהם מן‬

‫ה ת ו ע ל ת לקוראים‪ ,‬והחובה מוטלת עליהם להסביר א ת העקרונות‪ ,‬שעליהם הם מבססים א ת בחי­‬ ‫רתם‪ .‬כי א ל ה ה מ ע ד י פ י ם נושא קלוקל והשואפים רק ל ה ר א ו ת כוחם ב ש ד ה הלשון או להגיע לידי‬ ‫פרסום‪,‬‬

‫סופם ש ל א ישיגו מ ב ו ק ש ם זה ולא ע ו ד א ל א ש נ ס ש ב ו לאנשים‪ ,‬ש נ ו ש א ספרותי גרוע‬

‫ביותר חולמם‪ ,‬הואיל ו ה מ ל ה אינה א ל א ה א ס פ ק ל ר י ה ש ל הנפש‪ .‬הוא הדין‪ ,‬אם הסופר מ ת ר ש ל‬ ‫בעיבוד‬

‫הנושא הנעלה‪ ,‬שבחר לו‪:‬‬

‫רשלנותו זאת לא תנחילנו כבוד‪ ,‬מפני שהוא נוהג זלזול‬

‫במדינה מפורסמת בתארו א ת דברי ימיה כלאחר־יד‪.‬‬ ‫ודלניסיום‬

‫ממשיד‪:‬‬

‫הנושא הרומאי חשוב מכל ש א ר הנושאים‪ ,‬כשם ששלטון הרומאים בעולם‬

‫חשוב משלטון ש א ר האומות‪ ,‬שהגיעו ל מ מ ש ל ר ב ‪ :‬האשורים‪ ,‬המדיים‪ ,‬הפרסים והמוקודונים אינם‬ ‫יכולים להדמות אל הרומאים‪ ,‬משום שחלקם לא שלטו אלא על חלק קטן של העולם וחלקם לא‬ ‫האריכו‬

‫ימים‬

‫ב ש ל ט ו נ ם וירדו מ ג ד ו ל ת ם כ ע ב ו ר שנים לא־רבות• ואילו הרומאים‬

‫השתלטו על‬

‫ה ע ו ל ם ה מ י ו ש ב ב ש ל מ ו ת ו ו ע ל י ת ם זו ל ש ל ט ו ך ב כ פ ה נ מ ש כ ת ז ה מ א ו ת ב ש נ י ם ‪ ,‬ב א ו פ ן ש ח י ב ו ר ו ש ל‬ ‫דיוניסיום אינו מ ס פ ד על נחותי־דרגה אלא ״על העיר המפוארת ביותר ועל מעשים‪ ,‬ש א י ־ א פ ש ר‬ ‫להראות נהדרים מהם״‪ .‬כי אין צדק ב ט ע נ ת ם של אותם ההלנים האומרים‪ ,‬שהרומאים אינם א ל א‬ ‫ב נ י בניהם ש ל ברברים‪ ,‬ש ע ל ו זה לא כ ב ר ל ג ד ו ל ה לא ב צ ד ק ת ם ו ב ח ם י ד ו ת ם ולא ב ג ל ל מ י ד ו ת י ה ם‬ ‫הטובות‬

‫האחרות‪ ,‬א ל א בכוח הטיכי‪ ,‬הגורל העוור‪ ,‬ש ב ח ר ש ל א בדין ב א נ ש י ם ה ב ל ת י ־ מ ת א י מ י ם‬

‫ביותר ל ה ש פ י ע עליהם א ת הטובות הגדולות ביותר‪ .‬נגד ד ע ו ת אלה על הרומאים אומר דיוניסיוס‬ ‫ל צ א ת חוצץ‪ ,‬ב ס פ ר ו דוקא א ת ד ב ר י ימיה הקדומים ביותר ש ל רומי‪ ,‬ש א י נ ם ידועים כ ל ל להלנים‪,‬‬

‫‪XXIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫ובהוכיחו‪ ,‬שהרומאים אינם א ל א צ א צ א י ההלנים‪ .‬ודוקא ל א מ ן ה ש ב ט י ם הנחותים והגרועים שבהם‪,‬‬ ‫ואישיהם הצטיינו בחסידותם ובצדקתם ל א פ ח ו ת מ ן האישים הגדולים ביותר ש ל החלבים והבר־‬ ‫ברים‪ .‬חיבורו זה ע ל ד ב ר י ימיה ה ק ד ו מ י ם ש ל ר ו מ י יהיה — כ ך ק ו ב ע דיוניסיוס — ל ת ו ע ל ת ר ב ה‬ ‫ל ה ל נ י ם ל ש ר ש א ת ד ע ו ת י ה ם ה מ ו ט ע ו ת ע ל רומי‪ ,‬מ א ח ר ש כ ל מ ה ש נ כ ת ב ביוונית אינו מספיק כ ל ל‬ ‫דברי‬

‫ב ג‬

‫‪.‬‬

‫יוסף במבוא ל״קדמוניות״ מקבילים לרעיונותיו ש ל דיוניסלם‪ ,‬אם ל א בכל‪ ,‬הרי בקויהם‬

‫העיקריים‪ .‬אף הוא פותח בדברי־גנאי לכל העוסקים ב כ ת י ב ת ד ב ר י הימים‪ ,‬א ם משום רדיפת כבוד‬ ‫ש ל סופרים מובהקים ואמני־לשון ואם מ ת ו ך ש א י פ ה לחנוף למישהו‪ .‬ל ד ע ת ו ראויים ל ש ב ח רק‬ ‫הכותבים מתור הכרח פנימי כעדי־ראיה של המאורעות המתוארים או מתוך יחם אישי אל הנושא‬ ‫הנשגב‪ .‬ברור לגמרי‪ ,‬שאף־על־פי ש נ ק ו ד ת המוצא ש ל הרעיון היא שונה א צ ל ש נ י הסופרים‪ ,‬הרי‬ ‫הרעיון עצמו‪ ,‬ש י ש סופרים קלוקלים‪ ,‬ש כ ת י ב ת ם ח ס ר ה כ ו ב ד ־ ר א ש הנחוץ לכל סופר ב ע ל משקל‪,‬‬ ‫ומקומו כ פ ת ח ־ ד ב ר לכל החיבור‪ ,‬מ ש ו ת פ י ם ל ש נ י ה ם ; כ מ ו כן ברור‪ ,‬שיוסף ה ו א המקבל‪ ,‬עובדה‬ ‫המסתברת גם מקרבת השימוש הלשוני במקום זה‪:‬‬ ‫קדמוניות היהודים מבוא א ‪: § 2 /‬‬ ‫‪yap CJUSEIXVUHSVOI Xoywv‬‬ ‫?‪^Topixd‬‬ ‫‪xatapaXojievoi n‬‬ ‫‪1tov‬‬ ‫‪npoeM)e‬‬ ‫‪xoOxo xr\c JtaiOEiac TO uepor opucoaiv...‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪£‬‬ ‫‬‫‪v‬‬

‫‪a‬‬

‫‪p‬‬

‫‪TconaixTi apxcuoXoyia I , 1,8 3 :‬‬ ‫‪£‬‬

‫‪} l‬‬

‫^‬

‫‪w‬‬

‫‪x‬‬

‫‪cov‬‬ ‫‪XE81,‬‬

‫‪Jtpayndxmv... io-‬‬

‫א‬

‫‪c‬‬

‫‪v eig yvdicjiv opevouevoi xal‬‬ ‫_‬ ‫•« ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫״‬ ‫‪ o v o n a x o g eixe neptou‬ה ף ‪ 5‬ט ‪•Kvxeiv 0 , 1 0 1 0‬‬ ‫‪0b1o5e1|aa0a1 xijg ;tepi Xoyoug 8‬‬ ‫‪Hficog PouXonevou...‬‬ ‫‪s‬‬

‫‪oiav‬־‪uvd‬‬

‫‪,‬‬

‫ג ם י ו ס ף מ ד ב ר ב ש ב ח ו ש ל ה נ ו ש א ש ה ו א נ י ג ש ל ע י ב ו ד ו ‪ .‬ה ו א א ו מ ר ב ה ק ד מ ה ל ק ד מ ו נ י ו ת ) ב ‪: (§ 5 ,‬‬ ‫״את חיבור הספר ה ז ה קיבלתי עלי‪ ,‬הואיל וסבור אני‪ ,‬שהוא יהיה ראוי לעיון בעיני ההלנים‪ ,‬כי‬ ‫הוא יכלול א ת כל קדמוניותינו ו א ת סדר חוקתנו מתורגמים מתור הספרים העבריים״‪ .‬חשיבות‬ ‫יתרה היתה נודעת לידיעת דברי ימי היהודים בעיני גדולי ההלנים‪ ,‬כגון תלמי המלך‪ ,‬שהשתוקק‬ ‫לתרגם את כתבי־הקודש‬

‫מאוד‬

‫‪,‬‬

‫שלהם )ג ‪ .(§10 ,‬הסיבה לכך היא העובדה‪ ,‬שהספרים ה א ל ה‬

‫כוללים א ת קורותיהם ש ל ח מ ש ת אלפים שנה‪ .‬עם זה לא נולד תמול שלשום‪ ,‬א ל א ע ם עתיק יומין‬ ‫הוא‪ ,‬ב ע ל ש ל ש ל ת י ו ח ס י ן ; ל פ י כ ך ת י א ו ר קורותיו ה ו א נ ו ש א נעלה‪ ,‬ה ר א ו י ל ה י כ ת ב בידי ס ו פ ר‬ ‫הגון‬

‫‪ 4‬ג‬

‫‪ .‬ואם ש מ ע נ ו א ת ד ע ת ו ש ל דיוניסיוס‪ ,‬ש ל א הטיכי העוורת היא ה ש ל ט ת בעולם א ל א הצדק‬

‫הגומל לצדיק כצדקתו‪ ,‬כפי שמוכיחים דברי ימיה ש ל רומי‪ ,‬ש ק ב ל ה א ת ה ש ל ט ו ן ע ל העולם כ ש כ ר‬ ‫ע ל צ ד ק ת ה בימי קדם‪ ,‬הרי גם יוסף מורה לנו הלכה‪ ,‬ש״יכול כל מ י ש ר ו צ ה לחקור א ת דברי הימים‬ ‫האלה״ — כלומר א ת ד ב ר י ימי היהודים — ״ללמוד מ ה ם ביחוד ד ב ר א ח ד זה והוא‪ ,‬ש כ ל הנוהרים‬ ‫אחרי רצונו ש ל אלהים ואינם נושאים א ת לבם לעבור על החוקים הטובים‪ ,‬הצלחתם בכל ד ב ר‬ ‫היא נעלה מכל דמיון ושכרם‪ ,‬האושר‪ ,‬ניתן להם מ א ת האלהים‪ .‬וכל אימת שיסורו מ ד ר ך ש מ י ר ת‬ ‫המצוות המדוקדקת‪ ,‬נ ע ש ה להם כל ד ב ר קל ל ק ש ה וכל מ ע ש ה טוב‪ ,‬ש י ש ת ד ל ו לעשותו‪ ,‬סופו אסון‬ ‫שאין לו תקנה״‪ .‬דברי יוסף א ל ה מתכוונים לא רק ל פ ר ט א ל א ב ר א ש וראשונה לכלל י ש ר א ל‬

‫‪3 5‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ .33‬השוה את הפרקים ‪ 5—4‬ס ל ההקדמה‪.‬‬ ‫‪ .34‬את המסקנה הזאת אין יוסף מסיק במפורש‪ ,‬אולם היא כלולה ביזשיבות הנודעת‪ ,‬לדעתו‪ ,‬לנושא שספרו מטפל בו‪.‬‬ ‫‪ .35‬את הרעיון הזה פיתח יוסף ביחוד במלחמות ה טי‪ ,‬ג׳)‪ .(§ 367‬על השאלה הזאת דנתי במאמר‪Zur national-politischen :‬‬ ‫‪ ,Theorie des Josephus‬שטרם יצא לאור‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬ ‫ומבחינה זאת הם מקבילים לדעה המובעת על־ידי דיוניסיום על סיבת גדולתם של הרומאים‪ :‬כ ש ם‬ ‫שהרומאים הגיעו לגדולתם ולעצמתם בגלל חסידותם וצדקתם בימים קדמונים׳ כ ד גם היהודים‪:‬‬ ‫כ ל זמן ש ש מ ר ו א ת חוקי אלהים היו מאושרים‪ ,‬ו מ ש ע ב ד ו אותם באו עליהם פורענויות נוראות‪.‬‬ ‫מ ד ב ר בכמה מקומות בחיבורו על מהותה של ההיסטוריה ועל ערכה לאיש־המדינה‪,‬‬

‫דיוניסיום‬

‫למחוקק ולסופר‪ ,‬כמו־כן על חשיבותה כראיה ל ה ש ג ח ת האלים על חיי האדם‪ ,‬ה ס ו ת ר ת א ת ט ע נ ו ת‬ ‫מה היא ההיסטוריה?‬

‫הכופרים‪ .‬הוא ש ו א ל ‪:‬‬

‫תשובתו היא‪:‬‬

‫ההיסטוריה היא פילוסופיה בדוג־‬

‫‪0‬‬

‫מ א ו ת יי‪ ,‬ואין ה ב ד ל בין ד ו ג מ ה לדוגמה‪ .‬כ ו ל ן כ א ח ת ח ש ו ב ו ת הן מ פ נ י‬ ‫אספקלריה‬

‫ש א פ ש ר למצוא בכל אחת‬

‫למציאות החיה‪ .‬לכן צריך ל ד ע ת א ת כולן לכל פרטיהן‪ .‬ביחוד ח ש ו ב ה ד ב ר ל א י ש ־‬

‫המדינה׳ שיכול ללמוד מ ן ה מ א ו ר ע ו ת ההיסטוריים כ מ ת ו ד נםיון ב ש ע ת צ ר ה ל מ ד י נ ה ולהביא ל ה‬ ‫ת ו ע ל ת בידיעותיו‪ .‬מ ת פ ק י ד ו ש ל הסופר הוא לרשום א ת כל ה מ א ו ר ע ו ת בקפדנות׳ כי ״בני ה א ד ם‬ ‫לומדים את המועיל ואת המזיק להם בקלות יתרה כשהם רואים את הדברים בדוגמאות רבות״‬

‫‪3 7‬‬

‫‪:‬‬

‫הוא חייב לספר גם ד ב ר י ם כגון ה ו פ ע ת אלים‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש י ש פילוס״פים — כוונתו בלי ס פ ק‬ ‫לפילוסופים האפיקוריים — האומרים‪ ,‬שאין האלים משגיחים בבני האדם ובגורלם‪ .‬מחובתו ש ל‬ ‫ל ס פ ר ד ו ק א ד ב ר י ם ‪ ,‬ש ר ב י ם מ ט י ל י ם ס פ ק ב א מ י ת ו ת ם כ ג ו ן זה‪ ,‬ש ה א ל י ם ג ו מ ל י ם ע ם ב נ י‬

‫הסופר‬

‫ה א ד ם כ פ ע ל ם וכי ה ע ו ל ם אינו עזוב לנפשו‪ ,‬מ פ נ י ש ע ל ־ י ד י כך הם מחזקים א ת א מ ו נ ת ם ש ל ה ב ר י ו ת‬ ‫ומחזירים למוטב א ת הכופרים‬

‫‪a s‬‬

‫‪.‬‬

‫י ו ס ף איבו מ ג ד י ר א ת ד ע ו ת י ו ה פ י ל ו ס ו פ י ו ת ו א י נ ו ק ו ב ע ה ל כ ה ל מ ע ש ה ב ע נ י נ י ם ‪ ,‬ש ד י ו נ י ס י ו ם נ ו ג ע ב ה ם ‪.‬‬ ‫אולם‬

‫מכמה וכמה מקומות א נ ח נ ו נמצאים למדים‪ ,‬שאכן ידועות היו לו הבעיות‪ ,‬בהן ה ת ח ב ט‬

‫דיוניסיוס‪,‬‬

‫עליהן‬

‫ותשובתו‬

‫מקבילה‬

‫במידה‬

‫רבה‬

‫שמשיב‬

‫לזו‪,‬‬

‫הריטור‬

‫ההלניסטי־הרומאי‪.‬‬

‫ד ו ג מ ה ט ו ב ה לכך‪ ,‬ש ג ם יוסף ר ו א ה ב מ א ו ר ע ו ת ה י ס ט ו ר י י ם ד ו ג מ א ו ת לכללים פילוסופיים‪ ,‬היא אופן‬ ‫תיאורו א ת אישיותו של שאול המלך‪ .‬לאחר שסיפר א ת רצח כהני נוב על־ידי שאיל הוא מוצא‬ ‫לו מקום ל ה ת ג ד ר בו ו מ פ ת ח א ת ה ש ק פ ת ו ה פ י ל ו ס ו פ י ת ע ל ט ב ע ה א ד ם ‪:‬‬

‫״כד לימד שאול את בני‬

‫ה א ד ם כ ו ל ם ל ה ש כ י ל ו ל ה ב י ן א ת ט ב ע ו ש ל ב ש ר ודם‪ .‬ש כ ן כ ל ז מ ן ש ב נ י ־ א ד ם פ ש ו ט י ם ו ש פ ל י ם ה ם‬ ‫ואינם יכולים להפעיל א ת יצרם ולהעז ל ע ש ו ת מה שברצונם‪ ,‬הרי הס נוחים )לבריות( ומתונים‬ ‫ואין הם רודפים א ל א א ת ה צ ד ק ובו כל מעיניהם ועליו הם שוקדים׳ ולא עוד א ל א ש ה ם מאמינים‪,‬‬ ‫שאלהים‬ ‫מיטיב‬

‫מצוי בכל ענין ה מ ת ר ח ש בחיים ורואה לא א ת ה מ ע ש י ם בלבד הנעשים )בהם(‪ ,‬אלא‬ ‫ל ד ע ת אף א ת המחשבות‪ ,‬שמתוכן באים א ח ד כך המעשים‪ .‬אולם כ ש ב נ י אדם מגיעים‬ ‫ושררה‪ ,‬הם מ ת פ ש ט י ם א ת כל )המידות הנאות( האלה ומסירים מעליהם א ת מנהגיהם‬

‫לשלטון‬ ‫)הטובים(‬

‫ודרכי )המוסר( שלהם׳ דוגמת ה מ ס כ ו ת על הבימה‪ ,‬ומתחפעזים ולובשים חוצפה ו ש ח ­‬

‫צ נ ו ת ו ב ו ז כ ל פ י ע נ י נ י א ל ה י ם ואדם‪ ...‬א ת ה ע נ י ן ה ז ה ב י ר ר ל נ ו ש א ו ל ב ן ק י ש ״ ‪ .‬א נ ו ר ו א י ם ‪ ,‬ש מ ע ש ה‬ ‫שאול בכהני נוב מ ש מ ש ליוסף דוגמה לשחצנותו של ט ב ע האדם ושאול ע צ מ ו מ ס מ ל א ת ה י ח י ד‬ ‫ה ש ל י ל י והשחצן‪ .‬ברם‪ ,‬עם שינוי ה מ ס י ב ו ת מ ש ת נ ה גם ה ע ר כ ת המלך‪ .‬מ ו ת הגבורים ש ל ו ב מ ל ח מ ה ‪,‬‬ ‫ע ל ־ א ף ה ע ו ב ד ה ש י ד ע א ת ה ק ץ ה צ פ ו י לו‪ ,‬מ ע ו ר ר א ת י ו ס ף ל ד ב ר י ה ע ר צ ה ו ה ע ר כ ה א ל ה ‪ :‬״ ו ע כ ש י ו‬ ‫ארחיב‬

‫א ת הדיבור על עניו מועיל א ח ד למדינות‪ ,‬לציבורים ולעמים‪ ,‬והוא נוגע לאנשים טובים‬

‫)בכלל(‬

‫ועל־ידו יתעוררו כל הבריות לרדוף אחרי מידות נאות ולשאוף בהתפעלות לדבר‪ ,‬ש י ש‬

‫בו כדי להנחיל להם ת ה ל ה וזכר עולם‬ ‫‪9‬‬

‫‪.37.5‬‬

‫‪t‬‬

‫‪e‬‬

‫‪h‬‬

‫‪R‬‬

‫‪ -‬ע ל עבין‪ ,‬ש י כ נ י ס ב מ ל כ י ע מ י ם ו ש ל י ט י מ ד י נ ו ת ת ש ו ק ה‬

‫י ‪ = 2‬ד < ־ ‪ 1 .‬ג ‪.38.» 8.68.1 .3-5-‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪I‬‬

‫‪X‬‬

‫‪.‬‬

‫מרכוס מטיום אפפרודיטוס‬ ‫אנדרטה‬

‫משוערת של ידיד יוסף בן מתתיהו‪,‬‬

‫שלו ה ק ד י ש את ״קדמוניות היהודים״‪ .‬על בסים ה א נ ד ר ט ה הכתובת‪:‬‬ ‫‪METTIUS E P A P H R O D I T U S GRAMMAT1CUS‬‬ ‫‪GRAECUS M . METTIUS G E R M A M ' S L FEC.‬‬ ‫האנדרטה‬

‫נ מ צ א ת ב ר ו מ י ^ ‪Palazzo A i t i e r i‬‬

‫‪M‬‬

‫‪XXV‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫ושאיפה ר ב ה לדברים יפים ויעודדם להסתכן ולמות ב ע ד ארץ מולדתם וילמדם לבוז לכל המוראות‪.‬‬ ‫עילה לענין זה י ש מ ש לי ש א ו ל מלך העברים‪ ,‬ש א ף ־ ע ל ־ פ י ש י ד ע א ת ה ד ב ר ה ע ו מ ד ל ה ת ר ח ש ו ה מ ו ת‬ ‫ה נ כ ו ן לו‪...‬‬

‫החליט לא לברוח מפניו ולבגוד בעמו )ולהסגירו( לאויביו מתוך א ה ב ת חיים ולחלל‬

‫את כ ב ו ד מ ע מ ד ה מ ל ך ‪ ,‬א ל א ה פ ק י ר ע צ מ ו ו ב י ת ו ובניו כולם לסכנות‪ ...‬א י ש כזה ל ב ד ו נ ר א ה ב ע י נ י‬ ‫צדיק וגבור ונבון‪ ,‬ואם ה י ה או יהיה ב ע ל ת כ ו נ ו ת כאלה׳ ה ר י ר א ו י הוא‪ ,‬ש כ ל ה ב ר י ו ת י ע י ד ו ע ל‬ ‫מידותיו הטובות״‪ .‬שני הפכים אלה בנושא א ח ד מראים באופן ברור‪ ,‬שאין ברצון ה מ ח ב ר ל ה ע ר י ד‬ ‫את ש א ו ל ה ע ר כ ה ה י ס ט ו ר י ת לפי ר א ו ת עיניו‪ .‬ה ע י ק ר הוא לו לא ה מ א ו ר ע ו ת ההיסטוריים ש ל ר צ ח‬ ‫כהני נוב ומות שאול‪ ,‬א ל א לאילו דוגמאות פילוסופיות מ ת א י מ י ם ש נ י ה מ ק ר י ם ה א ל ה מחיי המלך‪.‬‬ ‫חשיבות המאורע היא רק בהיותו דוגמה וסמל לתכונות טובות או דעות‪ ,‬ש ה פ ר ט והכלל חייבים‬ ‫ל ט ע ת ב ק ר ב ם או ל ה ש מ ר מהן‪ .‬ביחוד ח ש ו ב ל ד ע ת א ו ת ה ה א ס כ ו ל ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת ־ ה ע מ מ י ת ‪ ,‬ה מ ד ב ר ת‬ ‫מתוך גרונו של יוסף‬

‫‪ 9‬ב‬

‫‪ ,‬ה צ ד הדידקטי הזה לציבורים‪ ,‬לעמים ולמדינות‪ ,‬כמו־כן לאישים העומדים‬

‫בראשם‪ ,‬ש מ י ל ו י ת פ ק י ד ם ה מ ו ט ל ע ל י ה ם תלוי בזה‪ ,‬א ם י ד ע ו ל ע ש ו ת ט ו ב ו ל ה ש מ ר מרע‪ .‬ד ו ג מ א ו ת‬ ‫לדרך ה י ש ר ב ה נ ה ג ת ציבור או מ ד י נ ה יכולים הם ל ש א ו ב מתוך ההיסטוריה המספרת‪ ,‬כיצד ומדוע‬ ‫עלו א נ ש י מ ד י נ ה וציבורים לגדולה ובאילו מ ס י ב ו ת נחרבו‪ .‬יוסף ד ו ר ש א ת ה ת נ ה ג ו ת ו ש ל ש א ו ל‬ ‫לסירוגין ל ש ב ח ולגנאי‪ ,‬בלי לשים ד ע ת ו על ה ס ת י ר ה שבדבר‪ ,‬הואיל והוא רואה בשני הסיפורים‬ ‫רק ה ז ד מ נ ו ת ל ה ר ב י ץ ב ר ב י ם א ת ה ש ק פ ו ת י ו ע ל ח ו ב ו ת י ו ש ל מ ל ך כ ל פ י ע ם ומדינה‪ .‬ש כ ן הוא ס ב ו ר‬ ‫כדיוניםלם‪ ,‬שמתפקידו של הסופר הוא לרשום כל מה שעלול להקל על העומדים בראש המדינות‬ ‫א ת לימוד ה ד ו ג מ א ו ת המאלפות‪ ,‬כדי שיוכלו ל ה נ ה י ג ן בחיים‪ .‬ואם דיוניסיום רואה ה כ ר ח בסיפור‬ ‫ד ב ר י ם כ ה ו פ ע ת אלים כ ר א י ה לכך‪ ,‬שאין א מ ת ב ט ע נ ת ה פ י ל ו ס ו פ י ם ה א פ י ק ו ר י י ם ע ל חוסר ה ש ג ח ת‬ ‫האלים בחיי בני האדם‪ ,‬הרי גם יוסף מדגיש‪ ,‬ש א פ ש ר ל ל מ ו ד מ ד ב ר י דניאל‪ ,‬״ ש ט ע ו ת ה י א בידי‬ ‫האפיקורסים‪,‬‬ ‫העולם‬

‫המוציאים א ת ה ה ש ג ח ה מן החיים ומניחים‪ ,‬שאין אלהים מ פ ק ח על עניניהם ואין‬

‫מ ת נ ה ל על־ידי הויה מ א ו ש ר ת ‪ ,‬למען יוכל ל ה ת ק י י ם ב ש ל מ ו ת ו ע ד סוף כל הדורות‪ ,‬א ל א‬

‫קיים והולך בכוח ע צ מ ו ובלא מ נ ה י ג ופרנס‪ .‬אילו היה העולם קיים באופן זה בלא מנהיג‪ ,‬ה י ה‬ ‫נשחק על־ידי פורענות לא־צפויה והולך וכלה ונחרב מ מ ש כאותן הספינות העזובות מקברניטיהן‪,‬‬ ‫שאנו רואים הולכות ונטבעות בידי רוחות סערה‪ ,‬כאותן המרכבות ה מ ת ה פ כ ו ת באין מי שינהג‬ ‫ב ה ן ‪ .‬מ ה ד ב ר י ם ש ח ז ה ו א מ ר ד נ י א ל נ ר א ה לי‪ ,‬ש ה ט ו ע נ י ם ‪ ,‬־ ש א י ן א ל ה י ם מ ש ג י ח כ ל ע י ק ר ב ע נ י נ י ה ם‬ ‫ש ל בני האדם‪ ,‬סוטים מאוד מן ה ד ע ה הנכונה‪ .‬כי אילו היה העולם מ ת נ ה ל מעצמו‪ ,‬לא היינו רואים‪,‬‬ ‫ש ה כ ל ה ו ל ד ו מ ת ק י י ם ל פ י נ ב ו א ת ו ש ל ד נ י א ל ״ ) ק ד מ ו נ י ו ת י א ׳ ‪ ,‬ז ׳ ]‪.([§§281—277‬‬ ‫מכל‬

‫הדברים האלה מתבדר‪ ,‬ש י ש נ ה ה ק ב ל ה בולטת בין הרעיונות העקרוניים ש ל •חיבורו ש ל‬

‫דיוניסיום‬ ‫מבחינת‬

‫ובין ה ס פ ר י ם א—יא ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת היהודים״ ליוסף‪ .‬ואם נוסיף ע ל י ה א ת ה ה ק ב ל ה‬ ‫החלוקה"י־‬

‫והצורה‬

‫החיצונה‪:‬‬

‫התיאור‬

‫הוא‬

‫ממושך‬

‫וריטורי‬

‫מאודן‬

‫הכנסת‬

‫נאומים‬

‫תפלים‬

‫ומחוםרים כל הכרח פנימי; תיאור פעולות‪ ,‬למשל קרבות‪ ,‬לפי שיטה קבועה וערוכה‬

‫מראש‬

‫— לא נוכל להמנע מהמסקנה‪ ,‬ש א מ נ ם יש לדבר ע ל ה ש פ ע ה של דיוניסיוס על יוסף‬

‫ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל חיבורו‪ .‬ודאי ש ה י א אינה ע מ ו ק ה ב י ו ת ר ‪ :‬ההבדלים בין הנושאים והסופרים‬ ‫‪ 39‬יסוד הפילוסופיה הזאת הוא סטואי‪ .‬רעיונות מקבילים אנו מוצאים גם אצל דיודורוס‪ ,‬המדבר במבוא ל״ביבליותיקי*•‬

‫ש‬

‫‪1,‬‬

‫י‬

‫על ערך ההיסטוריה העולמית כחומר־למוד לאלה‪ ,‬הרוצים להחכים מנסיונותיה‪ .‬השוה ‪,Wachsmuth, o. c. S. 225‬‬ ‫‪ .40‬שגי החיבורים מחולקים לעשרים ספר‪ .‬השוה צוד קו אופייני חיצוני המשותף לשני הספרים‪ :‬שניהם נוהגים במקומות‬ ‫מסוימים להניח לקורא את הברירה להאמין או לא ייהאמין למסופר‪ .‬׳ ‪.Thackeray, Josephus the man and the historian, p. 56f‬‬ ‫ר‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XXVIII‬‬

‫ש ל א נכבשו‪ .‬ק ש ה להסביר‪ ,‬מניין לו ליוסף ה פ י ר ו ט ה מ י ו ח ד הזה‪ .‬ה ק י ר ב ה ש ב י נ ו לבין ה ש ב ע י ם כ א ן‬ ‫ה י א בזה‪ ,‬ש ש נ י ה ם מזכירים א ר ב ע ערים‪ ,‬א ל א שד״שבעים א ו מ ר י ם ש י ה ו ד ה ל א כ ב ש א ף א ח ת מ ה ן ‪,‬‬ ‫ו ט ע מ ם ו נ י מ ו ק ם א ת ם ‪ :‬כ י ב ש ו פ ט י ם א׳‪ ,‬י ״ ט ‪ ,‬נ א מ ר ‪ ,‬ש י ה ו ד ה י ר ש א ת ה ה ר ו ל א א ת ה ע מ ק ‪ ,‬כ י ר כ ב ־‬ ‫לכנעני היושב שם ז‬

‫ברזל‬

‫אולם בפסוק הקודם מסופר על כיבוש עזה וגבולה‪ ,‬אשקלון ו ג ב ו ל ה‬

‫ו ע ק ר ו ן ו ג ב ו ל ה ‪ ,‬כ ו ל ן ע ר י ה מ י ש ו ר ‪ ,‬ב א ו פ ן ש ש נ י ה כ ת ו ב י ם מ כ ח י ש י ם ז ה א ת זה‪ .‬ה ש ב ע י ם ה ר ג י ש ו‬ ‫ב ס ת י ר ה ה ז א ת וכתבו‪ ,‬שיהודה לא כ ב ש שום עיר מן הערים האלה‪ .‬יתכן שיוסף ר צ ה ליישב א ת‬ ‫ה ס ת י ר ה בין ה ש ב ע י ם והמקרא וחילק א ת א ר ב ע הערים הנזכרות ל ש ת י ם שתים ש נ כ ב ש ו ו ש נ י צ ל ו ‪/‬‬ ‫ויתכן שהוא שאב את ידיעתו מנוסח א ח ד של המקרא‪ .‬כי מ פ ר ט א ח ד אני למדים‪ ,‬שהוא ה ש ת מ ש‬ ‫כאן‬

‫הוא אומד‪ ,‬שסיבת הצלחתם של תושבי עזה ועקרון הוא רכב־הברזל שהיה להן‪,‬‬

‫במקרא‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫ב ה ת א ם ל ש ו פ ט י ם א י ״ ט ‪ :‬״‪ ...‬כ י ל א ל ה ו ר י ש א ת י ו ש ב י ה ע מ ק כ י ר כ ב ־ ב ר ז ל ל ה ם ״ ז ו א י ל ו ה ש ב ­‬ ‫‪,‬‬

‫ע י ם מ ת ר ג מ י ם א ת ה מ ל ה ‪ , ,‬ר כ ב ״ ‪ , Pn/dp :‬כ ל ו מ ר ש ם פ ר ט י ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ .2‬ה ש י מ ו ש ב מ ק ר א מ ת ב ר ר ל כ ש נ ש ו ו ה א ת ר ש י מ ת ב נ י י ע ק ב ו מ ש פ ח ו ת י ה ם ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ז ׳ ד ׳‬ ‫)‪ (§§ 183—176‬א ל ה נ ו ס ח ב ת ו ר ה ו ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ .‬ה ר ש י מ ה ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ד ו מ ה ל ז ו ש ב ת ר ג ו ם‬ ‫ה ש ב ע י ם — א ם ל א נ ב י א ב ח ש ב ו ן א ת ה צ ו ר ו ת ה מ י ו ו נ ו ת ש ל יוסף‪ ,‬ש ה ן ב מ י ד ה ר ב ה ת ו צ א ה מ ש י ב ו ­‬ ‫ש י ם ‪ ,‬ה ש ו ה ה ג י ר ס א ו ת ה ש ו נ ו ת ב ה ו צ א ת נ י ז ה ‪ — app. critic.‬מ ל ב ד פ ר ט א ו פ י י נ י א ח ד ‪ .‬ה ש ב ע י‬ ‫את‬

‫מזכירים‬ ‫ב״קדמוניות״‬ ‫שבעים‬

‫בני‬

‫ו א פ ר י ם — כפי הנראה לפי דבה״י א ז ‪ /‬י״דן‬

‫מנשה‬

‫כ׳ — ואילו‬

‫ובתורה חסרים ה ש מ ו ת האלה‪ .‬חוץ מזה מספר בני בית־יעקב ‪,‬לפי השבעים‪ ,‬ד‬ ‫נפש‪,‬‬

‫וחמש‬

‫ההולד‬

‫ו א י ל ו יוסף‪,‬‬

‫התודה‪,‬‬

‫בעקבות‬

‫ם‬

‫נוקב רק‬

‫״ ו א‬

‫ש ב ע י ס‬

‫א י ש‪ .‬ב ר ו ר א י פ ו א ש מ ק ו ר ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב מ ק ו ם ז ה ה ו א ה מ ק ר א ו ל א ה ת ר ג ו ם ה י ו ו נ י ‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫שהעמונים‬

‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ז ר‪ ,‬ג׳ )‪ (§ 127‬מ ס ו פ ר ‪,‬‬

‫אחרי‬

‫שכרו‬

‫מפלתם‬

‫‪jtenipavxE? ;rpog Xc&andv... fuoOowxai xouxov em aunjuxxiqi‬‬ ‫שובך‬

‫‪2upov T‬‬

‫כשר צבאו של חלם‬

‫‪:jov‬‬ ‫עם‬

‫מץ סבור‪,‬‬

‫‪9‬‬

‫את מקור‬

‫ויבאו‬

‫חילם‬

‫;‬

‫המשונה‬

‫‪M notanou Xataanax‬‬

‫רלפם‬

‫הנהר‬

‫)״המלך״(‪.‬‬

‫שהטעות‬

‫הראשונה‬ ‫שם‬

‫את‬

‫)‪(§ 128‬‬

‫״חלם*‬

‫נזכר‬

‫של יוסף נובעת‬

‫;‬

‫מות‬

‫מהגירסה‬

‫אולם לאמיתו של הדבר יש לראות‬

‫ה ט ע ו ת ב ש מ ו א ל ב י׳‪ ,‬ט ״ ז ‪:‬‬ ‫ושובך‬

‫צבא‬

‫שר‬

‫״וישלח הדדעזר‬

‫ה ד ד ע ז ר‬

‫ויצא את ארם אשר מ ע ב ר‬

‫לפניהם״!‬

‫הלאמה׳‪/‬‬

‫י ״ ז ‪ :‬״‪.‬״ויבא‬

‫מ ת ק ב ל ע ל ה ד ע ת ש י ו ס ף ט ע ה ב פ י ר ו ש ה פ ס ו ק ה ז ה ת ו ך ק ר י א ה ח ט ו פ ה בו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫כ ת ו ב ‪ ,‬ש ש ר י ה פ ל ש ת י ם ש א ל ו א ת א כ י ש ‪ tinaav fjxovxeg‬ד ‪ 6 0 6‬מ‬

‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ו י ״ ד ‪ ,‬הי )‪(§ 352‬‬

‫‪ oi Eppaioi... TJPWTMY T&V paoiXea‬ב ה ת א ם ל ש מ ו א ל א כ ״ ט ‪ ,‬ג ׳ ‪ :‬״ ו י א מ ר ו ש ר י פ ל ש ת י ם מ ה ה ע ב ר י ם‬ ‫‪T i v E‬‬

‫ם‪:‬‬ ‫•דים‬

‫‪1 0‬‬

‫‪ ? 01 Sianopeudnevoi ouxoi‬כ ל ו מ ר ה ע ו ב ר י ם ב מ ק ו ם ה ע ב‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬מכאן‪ ,‬שיוסף עיין במקום זה במקרא‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪oq xal jidvxeg‬‬ ‫ה פ ס י ק ה מ ק ב י ל ב מ ל כ י ם א א ׳ ח׳ ה ו א ‪:‬‬

‫‪0‬‬

‫‪v‬‬

‫‪d‬‬

‫‪5‬‬

‫‪e‬‬

‫‪6‬‬

‫‪p‬‬

‫‪1‬‬

‫‪x‬‬

‫‪x‬‬

‫‪a‬‬

‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד״‪ .‬השבעים מ ת ר ג מ י ם ;‬ ‫‪6‬‬

‫‪1‬‬

‫ש ל ה ש ב ע י םגורס‪xaiPqaeixaUtotawaxoiTOOAa«e‬‬

‫‪6‬‬

‫‪1‬‬

‫‪f‬‬

‫‪i‬‬

‫‪a‬‬

‫‪x‬‬

‫‪a‬‬

‫‪s‬‬

‫‪u‬‬

‫‪f‬‬

‫‪u‬‬

‫‪c‬‬

‫‪c‬‬

‫‪S‬‬

‫‪ ,otexaipoi aurou‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ו א מ צ ר ף א ת ה א ו ת ש ב ר א ש ו ״ ה ג ב ו ר י ם ״ ו ק ו ר א ״ ו ר ע י ו ״ ‪ ,‬ו א י ל ו י ו ס ף מ צ ר ף‬ ‫אמנם גם כן את הוי״ו של ה מ ל ה הבאה‪ ,‬א ל א שהוא קורא ״ ו ר ע ו ״ במקום ״ ו ר ע י ו ״ ״‪.‬‬ ‫ש ה ו א ל א ל ק ח א ת ה ג י ר ם ה ש ל ו מ ה נ ו ס ח ד״לוקיאני א ל א מ ה מ ק ו ר ה ע ב ר י ‪.‬‬

‫הנוסאות אצל‬

‫‪.‬‬ ‫‪ .10‬השוה מרכוס למקום‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪d‬‬

‫‪i‬‬

‫‪b‬‬

‫‪i‬‬

‫‪-‬‬

‫‪z‬‬

‫‪c‬‬

‫‪M‬‬

‫‪ .‬מיין הערותיו למספר ‪ 121‬אצ‪ 1,‬ץ ‪,1Scptuaginsde. 88 :‬‬

‫‪ .11‬העוה ^‪,Rhaifs, o. c. S. 94‬‬

‫מ‬

‫‪s‬‬

‫‪.‬‬

‫מסתבר‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫‪.6‬‬

‫‪XXIX‬‬

‫ה ש י מ ו ש ב מ ק ו ר ה ע ב ר י ב ו ל ט גם מ ר ש י מ ת נ צ י ב י ש ל מ ה ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ .‬נ ק ב י ל זו לזו א ת ה ר ש י מ ו ת‬

‫במקרא‪ ,‬בתרגום השבעים וב״קדמוניות״‪:‬‬ ‫מלכים א ד ‪ /‬ז׳ ‪ -‬י״ם‬ ‫א(‬

‫קדמוניות ח ב ‪ /‬ג׳ ‪§§ 38 - 35‬‬

‫בן חור‬

‫;ןז?(ע‪0‬‬

‫השבעים‪,‬‬

‫)‪1‬‬

‫‪4,8-17‬‬

‫‪Reg.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪1) BaicoQ‬‬

‫)בהר אפרים(‬ ‫ב>‬

‫;‪2) A16x?.T|00‬‬

‫בן דקר‬ ‫ובשעלבים ובית שמש‬

‫<במקץ‬

‫ו א י ל ו ן ב י ת חנן(‬ ‫‪a‬‬

‫בן חסד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫>{>‪E0a‬׳ ?‪ut6‬‬

‫)‪3‬‬

‫)‪3‬‬

‫)בארבות לו ש כ ה וכל ארץ ח פ ח‬ ‫‪a‬‬

‫בן אבינדב‬

‫‪4) dvrjQ Tap>.1!0e1‬‬

‫‪4) •AP1vd8afJ0s‬‬

‫<כל נ פ ת ד א ר ‪ ,‬ט פ ת ב ת ש ל מ ה‬ ‫ה י ת ה ל ו לאשד‪(.‬‬ ‫ד!(‬

‫ב ע נ א בן אחילוד‬

‫‪5) Bavaiag TOO 'Ax&OU‬‬

‫‪Bav.yu vlo;'Axeifiay.‬‬

‫)ל‬

‫<תענך ו מ ג ד ו ו כ ל ב י ת ש א ן א ש ר‬ ‫אצל‬

‫צרתנה מ ת ח ת ליזרעאל‪,‬‬

‫מבית שאן עד אבל מחולת עד‬ ‫מ ע ב ר ליקמעם(‬ ‫‪a‬‬

‫‪6) raf3dQ1]5‬‬

‫בן גבר‬

‫‪vfografteo‬‬

‫)‪6‬‬

‫)ברמות ג ל ע ד לו ח ו ת י א י ר ב ן‬ ‫מ נ ש ה א ש ר ב ג ל ע ד לו ח ב ל א ר ג ב‬ ‫אשר בבשן ששים ערים גדלות‬ ‫חומה ובריח נחשת(‬ ‫ז(‬

‫אחינדב בן ע ד א‬ ‫)מהנימה(‬

‫ח(‬

‫‪s‬‬

‫‪Ax1vct8a{30g‬‬

‫)‪7‬‬

‫&‪7) 'A/eivadp utog'Ax‬‬

‫)‪8‬‬

‫אחימעץ‬

‫‪8) 'Axeijidac‬‬

‫)בנפתלי‪ ,‬גם הוא לקח א ת ב ש מ ת‬ ‫בת שלמה לאשה(‬ ‫ט(‬

‫בענא בן חושי‬

‫‪.aTT|5‬׳‪/‬־‪Buva‬‬

‫)‪9‬‬

‫‪9) Baavd vlbg Xouasi‬‬

‫)באשר ובעלות(‬ ‫י(‬

‫יהושפט בן פרוח‬

‫‪Scupdrns‬‬

‫)‪10‬‬

‫)ביששכר(‬ ‫יא( ש מ ע י ב ן א ל א‬

‫‪Souficmg‬‬

‫‪Icaaarpat ulog‬‬ ‫‪
‫)‪11‬‬

‫‪3‬‬

‫‪vlb;'WA‬‬

‫)‪10‬‬

‫)‪11‬‬

‫)בבנימין(‬ ‫יב> ג ב ר ב ן א ר י‬ ‫)ארץ‬ ‫האמרי‬

‫גלעד ארץ סיחון מלך‬ ‫ועג מלך הבשן ונציב‬

‫א ח ד א ש ר בארץ(‬

‫‪12) Fa|3d(?T1‬‬

‫‪u!6?'A8at‬‬

‫?‬

‫‪I m 8E TOVTCOV‬‬

‫‪9‬‬

‫*(‪8‬ע‪ 10‬ןזץ ‪va0£qp tic, ev‬‬

‫)‪12‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫‪XXX‬‬

‫הרשימה ב״קדמוניות״ בלי ה ש מ ו ת ‪ :‬בן חסד ואחימעץ ה ה השני צורף ע ל י ד י יוסף א ל אחינדב‪ ,‬ה ש ו ה‬ ‫מ ל כ י ם א די‪ ,‬י ״ ד ‪ -‬ט ״ ו ן ל ק ו ח ה מ ה מ ק ר א ‪ .‬ר ש י מ ת ה ש ב ע י ם ש ו נ ה ב ה ר ב ה ו א י ן ל ה ע ל ו ת ע ל ה ד ע ת ‪ ,‬י‬ ‫שיוסף עיין בה‪ .‬מ ע י ד ע ל כך גם הפרט‪ ,‬שלפי יוסף ה י ה נציב א ח ד עליון ע ל כ ל הנציבים ה מ מ ו נ י ם‬ ‫ע ל המחוזות‪ .‬א י ן ז ה א ל א פ י ר ו ש ו ע ל ה פ ס ו ק ב מ ל כ י ם א ד׳‪ ,‬י ״ ט ‪ :‬״‪...‬ונציב א ח ד א ש ר בארץ״‪ ,‬ו א י ל ו‬

‫שבעים)‪3.Reg4,18‬‬

‫‪,‬‬

‫( מ ד ב ר י ם ע ל ‪ a10155 xaivaaetpeigevYii‬ו א י ן ל ה ב י ן ‪ ,‬כ י צ ד י כ ו ל ה י ה י ו ס ף ע ל‬

‫‪.‬‬

‫ס מ ך מלים א ל ה להגיע למסקנתו‪ :‬נציב עליון ע ל כל ש א ר הנציבים‬ ‫‪.7‬‬

‫‪n‬‬

‫•‬

‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ח ב׳‪ ,‬ו ׳ ) ‪ (§ 5 0‬מ ס פ ר י ו ס ף ‪ :‬״ כ ש מ ו ע ח י ר ם מ ל ך ה צ ו ר י ם ‪ ,‬ש ש ל מ ה י ר ש א ת מ ל כ ו ת א ב י ו‬

‫אחריו‪ ,‬ש מ ח מאוד‪ ,‬כ י ה י ה י ד י ד ו ש ל דוד‪ ,‬ושלח אליו שליחים וברכו״‪ .‬המלים ה א ל ה מ ת א י מ ו ת ל ג מ ר י‬ ‫ל מ ל כ י ם א ה׳‪ ,‬ט ״ ו ‪ :‬״ ו י ש ל ח ח י ר ם מ ל ך צ ר א ת ע ב ד י ו א ל ש ל מ ה כ י ש מ ע כ י א ו ת ו מ ש ח ו ל מ ל ך ת ח ת‬

‫ב י ה ו ״ ‪ .‬ל א כ ן ה ש ב ע י ם ‪. )5,1‬‬ ‫‪u‬‬

‫‪p‬‬

‫‪o‬‬

‫‪ , ( R e g‬ה מ ב י א י ם כ א ן נ ו ס ח מ ש ו ב ש ‪cai artfiOTEduv XeipdnpaoiXev5?:‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪v‬‬

‫[‬

‫״‬

‫‪t‬‬

‫• ברור‪ ,‬ש ח ס ר ב ש ב ע י ם תרגום המלים ״ כ י ש מ ע ״‬

‫‪0‬‬

‫ו ע ל י ד י ז ה יוצא‪ ,‬ש ע ב ד י חירם נ ש ל ח ו ל מ ש ו ח א ת ש ל מ ה למלך‪.‬‬ ‫‪.8‬‬

‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ח ה׳‪ ,‬ג׳)‪ (§ 142‬מ ד ב ר י ו ס ף ע ל ף ץ ‪ •XapuXcbv‬א ו ת ו ד ב ר ג ם ב מ ל כ י ם א ט ‪ /‬י ״ ג ‪ :‬״ ו י ק ר «‬

‫ל ה ם א ר ץ כ ב ו ל ע ד ה י ו ם ה ז ה ״ ‪ .‬ו א י ל ו ה ש ב ע י ם ק ו ר א י ם ״ א ר ץ ג ב ו ל ״ ו מ ת ר ג מ י ם ‪ .'Opiov :‬ה פ י ר ו ש ‪,‬‬ ‫ש נ ו ת ן י ו ס ף ל מ ל ה ״ כ ב ו ל ״ • ‪ofoe d p e a x o v‬״ א י נ ו פ י ר ו ש ל ש ו נ י ‪ ,‬כ מ ו ב ן מ א ל י ו ‪ ,‬א ל א ס ב ר ת ו ‪ ,‬ש י ש ק ש‬ ‫‪:‬‬

‫ר‬

‫ב י ן ה ש ם ש ק ר א ח י ר ם ל ע ר י ם ו ב י ן ה מ ל י ם ב מ ל כ י ם א ט׳‪ ,‬י ״ ב ‪ :‬״‪...‬ולא י ש ר ו ב ע י נ י ו ״ ‪.‬‬ ‫(‬

‫§‪1x6‬‬

‫אשר‪,‬‬

‫?ףעןזקףשצ‬

‫‪-•ens5£‬‬

‫‪cov‬‬

‫וכך גם במלכים א י״א‬ ‫ב ר ח״‪ ,‬ה ש ב ע י ם‬ ‫״ברחמאת״‬

‫;‬

‫‪1 3‬‬

‫מסרסים א ת המלה ״ברח״‪ :‬הם מצרפים אותה אל הבאה אחריה ״מאת״ ו ק ו ר א י ם‬

‫‪:‬‬

‫‪ ,™v ev Taennaaep‬כ ל ו מ ר ‪ :‬ב א ר ץ ‪ -‬א ו ב ע י ר ‪ -‬״ ר ח מ א ת ״ ‪ .‬ס פ ו ר ו ה נ כ ו ן ש ל י ו ס ף מ ר א ה ‪,‬‬

‫שהוא ל אש א ב מהמקום המשובש ש ל השבעים א ל א מהמקרא‪.‬‬ ‫‪unv d U d xal xa xoi? paodeuoHevoig etpEoiaiTa‬‬

‫‪00‬‬

‫‪ •apuaxa... epdaxaae‬ל ד ע ת י ‪ ,‬ה נ ו ס ח ה י ו ו נ י ב מ ק ו ם ז ה ה ו א מ ש ו ב ש ו ט ע ו ן ת י ק ו ן ‪ .‬ו י י ל ס ב ו ר ‪ ,‬ש ה מ ל ה‬ ‫‪ ™is paaiXevofiEvoig‬מ ש ו ב ש ת ו י ש ל ק ר ו א ‪ .paadeioig‬מ ר ק ו ס א י נ ו מ ת ק ן כ ל ל ו מ ת ר ג ם ‪Furthermore :‬‬ ‫‪ .he removed the chariots placed for the kings officers‬ב ר ם א י ן ז ה מ ס פ י ק ל ק ב ו ע ‪,,that Joscphus is‬‬ ‫‪carelessly paraphrasing 2 Kings X X I I I‬‬ ‫מיוחד‪,‬‬

‫‪S01|18v)K11,‬‬

‫ש מ צ א יוסף ב ט ו פ ס ה מ ק ר א ה ע ב ר י שלו‪.‬‬

‫סימן ל ק ר י‬

‫הפסוק במלכים ב כ״ג‪ ,‬י ״ א ‪ :‬״ ו י ש ב ת א ת ה ס ו ס י ם‬

‫א ש ר נ ת נ ו מ ל כ י י ה ו ד ה ל ש מ ש מביוא ב י ת ד ׳ א ל ל ש כ ת נ ת ן ־ מ ל ך ה ס ר י ס א ש ר ב פ ך ו ך י ם ״ ‪ ,‬ה י ה‬ ‫שונה במקום א ח ד מהפסוק שבטופס המקרא של יוסף‪ :‬הוא ל אקרא ״נתן־מלך״ א ל א ״‪/‬תיךמלך״‪,‬‬ ‫ו ב י ת ר ד י ו ק ‪ :‬״ נ ת י נ י ‪ -‬מ ל ך ״ ז ה ו א ת ר ג ם א י פ ו א ‪ paoaEuonevoi‬א ו ;‪ POOIXEVOJIEVO‬ח ו ץ מ ז ה א נ י מ צ י ע‬ ‫ל ק ר ו א ל י ד ‪ Baoiteuonevoig‬א ת ה מ ל ה ״ ל ש כ ת ״ ‪? :‬‬ ‫!‬

‫‪ .‬השוה‬

‫‪2‬‬

‫‪t‬‬

‫‪a‬‬

‫^‬

‫‪a‬‬

‫׳‬

‫‪0‬‬

‫״‬

‫‪-‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ .‬צורת הפסוק ב״קדמוניות״ לפי התיקון‬

‫‪c.S.97.Rhalfs, 0‬‬

‫‪ .14‬אמנם יש לציין במקום זה‪ ,‬שהמלה ״לשכה״ מתורגמת על ידיהע׳ במלה‪v10Ya£oq>u\dx‬ן ה‬ ‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫‪N‬‬

‫‪1‬‬

‫‪9‬‬

‫‪BJ V‬‬

‫‪1‬‬

‫‪Esdr.2.‬‬

‫ש ו ה‬

‫‪ ,‬נ ׳ ‪Reg . .23.‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪AJXI,282VI§ ;200§.‬‬

‫§ ‪; XIX‬‬ ‫שלמה״! השוה עוד מקומות ‪5. !2‬‬

‫‪3.‬‬

‫‪ Heilenika 5. 2. 29‬ואחרים(‪ ,‬שוק תבואה )‬ ‫של ב י ת מרחץ )אצל‬

‫‪2‬‬

‫‪A c t a‬‬

‫א צ‬

‫‪ .‬אצל היוונים מציינת המלה ‪ axod‬אולם עמודים )השוה למשל ‪Xcnopiion,‬‬

‫ל ‪ .(Aristophanes, EccL 14; 686‬בברית החדשה א נ ו מוצאיכ ‪ oxod‬בהוראת ת «‬

‫‪0‬‬

‫‪ .( J• - 5‬אולם ב כ ל זאת אין לדחות מראש את התיקון שהצעתי‪ ,‬מפני שהוא מתקבל לדעתי מבחינה‬ ‫‪0‬‬

‫פליאוגרסית ומלבד זאת יתכן מאד‪ ,‬שיוסף נקט לשון זו מאחר שראינו‪ ,‬שהיא מציינת‪ ,‬כגון בברית החדשה ) ‪ ,( J• • 5 2‬תא‬ ‫מסוגר בלי כ ל עמודים‪.‬‬

‫*‪ .14‬השמטת המלה ‪ axo£‬נגרמה אולי ע״י הדמיון בינה לבין סוף ‪.etpeaxdixa‬‬

‫‪XXXI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫‪XEuoniv(p1‬‬

‫כאן היא איפוא כזאת‬

‫]‬

‫‪upjiaxa ...ipuoxaoev etg‬‬

‫‪va^oqpuXdxiov N‬‬

‫‪.11‬‬

‫‪0‬‬

‫‪o‬‬

‫‪v‬‬

‫ה ש י מ ו ש במקור ה ע ב ר י של ה מ ק ר א מ ס ת ב ר גם מ ש י ק ו ל ־ ד ע ת ז ה ‪:‬‬ ‫הוספה‬

‫גדולה בין הפסוקים ‪,35-36‬‬

‫‪350-35‬כלומר‬

‫‪v‬‬

‫‪x‬‬

‫‪o‬‬ ‫‪.‬‬

‫ב ש ב ע י ם )‪2‬‬

‫‪v‬‬

‫‪v‬‬

‫‪3‬‬

‫‪e‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ (Reg‬ישנה‬

‫‪ , a‬החסרה במקום המקביל של המקור העברי‪.‬‬

‫ב־‪ 2,35‬מ ד ו ב ר ע ל מ י נ ו י ב נ י ה ו ב ן י ה ו י ד ע ו צ ד ו ק ב מ ק ו ם י ו א ב ו א ב י ת ר ; מ כ א ן ו ע ד ‪ 35°‬מ ו ב א ת ע ר ב ו ב י ה‬ ‫ש ל י ד י ע ו ת ש ו נ ו ת ע ל פ ע ו ל ת ה מ ל ך ‪ ,‬ו ר ק א ח ר י כ ל א ל ה מ מ ש י ך נ ו ס ח ה ש ב ע י ם ב פ ס ו ק ‪ 36‬ל ס פ ר ל פ י‬ ‫ה מ ק ר א ‪ .‬י ו ס ף א י נ ו י ו ד ע כ ל ו ם ע ל ה ה פ ס ק ה ה ז א ת ‪ :‬ב ס פ ר ח א׳‪ ,‬ד ׳ ) ‪ ,(§ 1 6‬מ ק ו ם ה מ ק ב י ל ל מ ל כ י ם א ב׳‪,‬‬ ‫ל״ה‪ ,‬הוא מ ס פ ר על ה ד ח ת א ב י ת ר ועל מינוים ש ל צדוק ובניהו‪ ,‬ובצירוף לזה)‪ § 17‬והלאה( הוא מ מ ש י ך‬ ‫ב ס פ ו ר ע ל ש מ ע י ב ן ג ר א ‪ ,‬מ ק ו ם ה מ ק ב י ל ל מ ל כ י ם א ב׳‪ ,‬ל ״ ו ‪ .‬כ מ ו כ ן מ ו צ א י ם א נ ו ה ת א מ ה ג מ ו ר ה ב י ן‬ ‫י ו ס ף ל מ ק ר א ‪ .‬ב נ י ג ו ד ל ש ב ע י ם ‪ ,‬ב מ ל כ י ם א ב׳‪ ,‬מ ״ ו ‪ :‬ה מ ל י ם ״ ו ה מ מ ל כ ה נ כ ו נ ה ב י ד ש ל מ ה ״ ח ס ר ו ת ב ת ר ־‬ ‫ם ה י ו ו נ י ו כ ן ג ם מ ל כ י ם א ג׳‪ ,‬א ׳ ! א ו ל ם ב י ן ש נ י ה מ ק ו מ ו ת ה א ל ה ‪,‬‬

‫‪3,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪Reg‬‬

‫‪3‬‬

‫בדיוק‬

‫‪.‬‬

‫כ ל ו מ ד ב י ן ‪2,46‬‬

‫‪3‬‬

‫ובין‬

‫‪Reg‬‬

‫ישנה שוב הוספה‪ ,‬ה מ ד ב ר ת על גדולתו של שלמה ועל פעולתו)‪ .(46!-461‬י ו ס ף ה ו ל ך‬ ‫א ח ר י ה מ ק ר א ‪ :‬ק ד מ ׳ ח ב ׳ ‪ ,‬א ׳ ) ‪ § 2 1‬ב ר א ש ( ה ו א א ו מ ר ‪ :‬״‪..‬והמלוכה נכונה בידו״‪ ,‬בהתאם‬

‫ל מ ל כ י ם א ב׳‪ ,‬מ ״ ו ו ס מ ו ך ל ז ה ) ב ה מ ש ך ‪ (§ 21‬ה ו א מ ו ס י ף ל ס פ ר ל פ י מ ל כ י ם א ג׳‪ ,‬אי‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ :‬ע ל נ ש ו א י‬ ‫שלמה ובת פרעה‪.‬‬ ‫‪ .12‬ה פ ס ו ק י ם ב מ ל כ י ם א די‪ ,‬כ ׳ ‪ -‬ה ׳ ‪ ,‬אי< ה ׳ ‪ -‬ו ׳ א י נ ם ב מ ק ו מ ם ה נ כ ו ן ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ :‬כ א ן מ ו צ א י ם א נ ו‬ ‫?‪4, 2 0 - 2 4 = 5,7‬‬ ‫^‬

‫‪.‬‬

‫‪Reg‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬

‫=‬

‫)‬

‫אחרי‬ ‫‪Reg‬‬

‫‪g2,46.=3Reg‬ן מ ל כ י ם א הי‪ ,‬ו׳ = !‪2,46‬‬

‫!‬

‫‪7‬‬

‫‪ ; H ( 4 , 1 9.Reg3‬ה פ ס ו ק י ם ה ח ס ר י ם‬

‫‪10,30 + 3 Reg.‬‬ ‫‪3 .‬‬

‫‪Reg‬‬

‫ז‬

‫‪.‬‬

‫מ ל כ י ם א די‪ ,‬כ׳‬

‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫‪b‬‬

‫ז‬

‫‪. a 2 , 4 6 .=3Reg‬‬

‫ו א י ל ו י ו ס ף ) ק ד מ ו נ י ו ת ח׳ ב׳‪ ,‬ג י ‪ -‬ד ׳ ‪ (§§ 3 8 - 4 1‬מ ס פ ר ב ד י ו ק ל פ י ה מ ק ר א ‪.‬‬ ‫‪.13 .‬‬

‫א ו ת ו ד ב ר ר ו א י ם א נ ו ב מ ל כ י ם א י׳‪ ,‬כ ״ ב ‪ .‬ה ש ב ע י ם מ פ ס י ק י ם א ת ה ה מ ש ך ו מ כ נ י ס י ם ק ט ע מ ת ו ך‬

‫מ ל כ י ם א ט׳‪ ,‬ט ״ ו ‪ -‬כ ״ ב ‪ ,‬ו ר ק א ח ר י ז ה ה ם מ מ ש י כ י ם ב פ ס ו ק כ ״ ג ש ל פ ר ק יי‪ .‬א ו ל ם י ו ס ף ה ו ל ך ג ם כ א ן‬ ‫ב ע ק ב ו ת ה מ ק ר א ‪ :‬ב ק ד מ ו נ י ו ת ח זי‪ ,‬ב׳)‪ (§ 181‬מ ס ו פ ר ע ל א נ י ו ת ת ר ש י ש ‪ ,‬מ ה ש מ ק ב י ל ל מ ל כ י ם א יי‪ ,‬כ ״ ב ‪.‬‬ ‫ה ה מ ש ך ‪ :‬ק ד מ ו נ י ו ת ח ז ‪ /‬ג ׳ ) ‪ ,(§§ 1 8 2 - 1 8 3‬מ ק ו ם ש ם מ ד ו ב ר ע ל פ ר ס ו ם ש ל מ ה ו ע ל ה מ ת נ ו ת ש ה ג י ש ו‬ ‫ל ו מ ל כ י ה א ר ץ ‪ ,‬מ ת א י ם ל מ ל כ י ם א י׳‪ ,‬כ ״ ג ‪ .‬מ צ ע ה ס פ ו ר ב מ ק ו ם ז ה ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה ו א א י פ ו א ה מ ק ר א‬ ‫ולא תרגום השבעים‪.‬‬ ‫ה ד ו ג מ א ו ת ה א ל ה מוכיחות‪ ,‬ש ה ש י מ ו ש ב מ ק ר א ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ה ו א רב‪ .‬ברם‪ ,‬לא פ ח ו ת ברור‬

‫בתרגום ארמי של המקרא‪.‬‬

‫ה מ‬

‫ל‬

‫ד ‪1‬‬

‫‪Eppatx6‬‬

‫‪e‬‬

‫‪g‬‬

‫בפי יוסף אין פירושה עברית אלא ארמית ״ ‪.‬‬

‫נביא דוגמאות מ ס פ ד ‪:‬‬ ‫‪.1‬‬

‫תיקריי‬

‫‪1 6‬‬

‫מ ע י ר ע ל ק ד מ ו נ י ו ת ח י ״ ג ‪ .‬ח ׳ ) ‪ ,(§ 3 6 2‬מ ק ו ם ש ם מ ס ו פ ר ע ל ה ת נ ה ג ו ת ו ש ל א ח א ב ל א ח ר‬

‫ש ש מ ע א ת נ ב ו א ת אליהו ע ל ה ש מ ד ת ביתו‪ ,‬ש ל פ י מלכים א כ״א‪ ,‬כ ״ ז ה ת ה ל ך ה מ ל ך ״ א ט ״ ‪ ,‬ו ב ה ת א ם‬ ‫ל כ ך מ ת ר ג מ י ם ה ש ב ע י ם ) ‪ •*al EJiopexftn XEXXIHEVOS ( A‬ו א י ל ו ה ת ר ג ו ם ג ו ר ס ״ ; ח י ף ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר י ח ף‪ ,‬ו כ ך‬ ‫מ ס פ ר ג ם י ו ס ף ‪w v o t g x o i ; nool SUJYEV :‬‬ ‫‪.2‬‬

‫א ם כן‪ ,‬י ו ס ף ה ו ל ך ב מ ק ו ם ז ה א ח ר י ת ר ג ו ם א ר מ י ‪.‬‬

‫ה ח ו ק ר ה ז ה ה ע י ר ג ם ע ל מ ק ו ם א ח ר ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ )ט ר ‪ ,‬ג׳ ‪ : ( § 117‬מ ס ו פ ר ע ל י ה ו א ב מ ל כ י ם ב‬

‫נמצא גם בברית החדשה‬

‫‪1‬‬

‫מ ש‬

‫ל ‪<9. 20‬‬

‫‪:‬‬

‫‪•Jo].1.2.5.v‬י[ ‪6. 1: 21, 40Acta . 23, 38‬‬

‫הכנסיה )למשל אצל אפיםניוס‪ ,‬השוה ‪ (Haer. 30. 6, 9‬השוה גם ‪,Thackeray, o. c. p. 81‬‬ ‫;‬

‫‪ .16‬השוה ‪p.0.82‬‬

‫‪,c.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫‪u‬‬

‫‪L‬‬

‫( ואצל אבות‬

‫‪XXXII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫טי‪ ,‬כי‪ ,‬ש נ ה ג א ת מ ר כ ב ת ו ב ש ג ע ו ן‪ ,‬ו ה ש ב ע י ם מ ת ר ג מ י ם ‪ •£v KapaMaYjj :‬ו א י ל ו ה ת ר ג ו ם א ו מ ר א ת‬ ‫ההפך‪:‬‬

‫״ ב נ י ח ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ב נ ח ת ‪ ,‬ו כ ך ג ם י ו ס ף ‪ •oy.oXauepov‬ה ו א ל ק ח א ת ה פ ר ט ה ב ו ל ט ה ז ה ב ל י‬ ‫;‬

‫ס פ ק מתרגום ארמי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ב׳‪ ,‬א ׳ )‪ ,(§ 54‬מ ק ו ם ש ם מ ס ו פ ר ש ה ב ל ה ב י א ח ל ב ) ‪ , ( Y ^ a‬ש ל א כ כ ת ו ב ב ת ו ר ה ‪,‬‬

‫מבארים‬

‫ז נ‬

‫א ח ד י ם ב ז ה ‪ ,‬ש י ו ס ף ק ר א ב ב ר א ש י ת די‪ ,‬ד ׳ ״ ו מ ח ל ב י ה ן ״ ב מ ק ו ם ״ ו מ ח ל ב י ה ן ״ • א ו ם א ם‬

‫השערתו של רפפורט‬

‫‪1 8‬‬

‫נ כ ו נ ה ‪ ,‬ה ר י ל ק ח י ו ס ף א ת ה ח ל ב מ ה ת ר ג ו ם ה א ר מ י ש ל ב ר א ש י ת די‪ ,‬ד ׳ ש ה ו א‬

‫״ומשמניהון״‪ ,‬כלומר שמן‪ ,‬שפירושו ב א ר מ י ת ח ל ב ש מ ן ״•‬ ‫‪O‬‬

‫‪.‬‬

‫‪V‬‬

‫^‬

‫‪P‬‬

‫‪O‬‬

‫;‬

‫מ ב א ר י ו ס ף ) ק ד מ ו נ י ו ת א י ״ ט ‪ ,‬ז׳ ‪XUT'EXEOV avxfixov1dx51:>§ 304‬‬

‫‪ • y e v o i x o‬בהערה למקום זה שערתי‪ ,‬שפירושו של יוסף מבוסם ע ל שם ״רחום ‪ -‬א ל ״ )לאחר‬ ‫ש נ ד פ ס ה ה ה ע ר ה ר א י ת י ‪ ,‬ש ג ס נ י ו ם ‪ Thesaurus s. v.‬מ פ ר ש א ת ה ע ר ת י ו ס ף ‪ :‬״ ר א ו י ב א ל ״ ( ‪ .‬א ו ל ם מ ת ק ב ל‬ ‫יותר ע ל הדעת‪ ,‬ש פ י ר ו ש יוסף יסודו ב צ ו ר ה הסורית־ארמית ״רעו־באל״‪ ,‬כ ל ו מ ר רצון־אל‪ ,‬רחמי־אל‪,‬‬ ‫ש ה י ת ה ב ט ו פ ס ה ת ר ג ו ם ה א ר מ י ש ל יוסף‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫כ ש י ו ס ף מ ב א ר ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א א׳‪ ,‬ב ׳ ‪ >§ 39‬א ת ה ש ם ח ד ק ל ‪ :‬״ ח ד ו ק ל ״ ) ה ש ו ה ה ע ר ת נ ו ש ם ( ה ו א‬

‫מ ז כ י ר א ת ה ש ם ה א ר מ י דגלת‪ ,‬אף־על־פי ש א י ן ל ש ם ז ה כ ל ק ש ר ע ם ה מ ד ר ש ״ ח ד וקל״‪ .‬מסתבר‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫ה ש ת מ ש במקום זה בתרגום ארמי‪.‬‬ ‫;‪ •u50t05djt‬ה פ י ר ו ש מ ב ו ס ס ע ל ה מ ל ה ה א ר מ י‬

‫אתה ש ם א פ ר י ם מ ב א ר י ו ס ף ) ק ד מ ו נ י ו ת ב וי‪ ,‬א׳‬

‫ת‬

‫‪,‬‬

‫״ פ ר ע ‪ /‬ש מ צ א י ו ס ף ב ט ו פ ס ה א ר מ י ש ל ו ‪.*°‬‬ ‫‪.7‬‬

‫רפפורט‬

‫‪2 1‬‬

‫ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו זי‪ ,‬ג ׳ ) ‪ (§ 1 4 0‬מ ש ע ר ‪ ,‬ש י ו ס ף ק ו ר א ל ק נ י ש ב מ ק ר א ) ש מ ו א ל א ט ״ ו ‪ ,‬ו ׳‬

‫(‬

‫״ א נ ש י ש כ ם ״ ‪ ,‬מ פ נ י ש ק ר א ב ת ר ג ו ם ה א ר מ י ש ל ו ״ ש ל מ א ה ״ ב מ ק ו ם ״ ה ק נ י ״ ש ב ש מ ו א ל ‪ .‬ו ה ו א י ל ולכול‬ ‫ב ר א ש י ת ל״ג‪ ,‬י ״ ח שלם ה י א ע י ר אנשי שכם‪ ,‬לפיכך‪ :‬הקנים ה ם שלמאה‪ ,‬הם אנשי שלם‪ ,‬הם אנשי ש כ ס‬ ‫‪.8‬‬

‫‪4‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה אי‪ ,‬ב ׳ )‪ (§ 8‬מ ד ב ר י ו ס ף ע ל ה פ ו נ ד ק ש ל ר ח ב ‪ .‬ז ה ל ק ו ח ב ו ד א י מ ת ר ג ו ם א ר מ י ן‬

‫ה פ ו נ ד ק י ת נ ח ש ב ה בימים ה ה ם לזונה והתרגום מ ת ר ג ם ב ה ר ב ה מקומות ״ פ ו נ ד ק י ת ״ במקום זונה‪ .‬ה ש ו ה‬ ‫ס פ ר גי‪ ,‬ה ע ר ה ‪.204‬‬ ‫‪.9‬‬

‫שוה‬

‫‪ wavaiai‬ה מ ל ה ‪ ) dp«P«xns‬״ ק ד מ ו נ י ו ת ״‬

‫ה נ ה נ י ם נ ק ר א י ם ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג ד ‪ ,‬א ׳ )‪ (151‬״ כ ד ‪ ,‬י א ״‬ ‫נ‬

‫)‪,51.Siegfried, Z A T W , (1883‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪.‬‬

‫‪s‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג י׳‪ ,‬ו ׳ ) ‪ (§ 2 5 2‬א ו מ ר י ו ס ף ‪ ,‬ש ח ג ה ש ב ו ע ו ת ה ו א ה נ ק ר א ‪ ,Aoapfld‬כ ל ו מ ר ע צ ר ת א‬ ‫כלומר פסחא‪.‬‬

‫ה א ר מ י ת ‪ .‬ח ג ה פ ס ח ) ק ד מ ו נ י ו ת ב י ״ ד ‪ ,‬ו׳ ‪ (§313‬נ ק ר א‬

‫ו א ש ר ל ש י מ ו ש בתרגום ה ש ב ע י ם ה ר י א פ ש ר לומר‪ ,‬שהוא ר ח ב מאוד‪ ,‬נ ר ח ב מ ן ה ש י מ ו ש ב מ ק ר א א ו‬ ‫ב ת ר ג ו ם ה א ר מ י ‪ .‬מ ק ו מ ו ת ר ב י ם ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ מ ע י ד י ם ע ל כך‪ .‬נ ב י א כ מ ה ד ו ג מ א ו ת מ א ל פ ו ת ‪:‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ו׳ ט׳‪ ,‬ד ׳ ) ‪ (§ 1 8 7‬ק ו ר א י ם א נ ו פ ס ו ק ‪ ,‬ה ל ק ו ח מ ת ו ך ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם כ מ ע ט מ ל ה ב מ ל ה ‪.‬‬

‫ליתר בירור נקביל אותם זה לזה‪:‬‬ ‫‪,‬קדמוניות״ ו ׳ ט ‪ /‬ד׳)‪(§ 187‬‬

‫‪17,45:‬‬

‫|‬

‫‪Reg‬‬

‫‪1 .‬‬

‫‪ev‬‬

‫‪^ojitpai'qi xai‬‬ ‫‪EV Sopaxi xai EV d07u51‬‬

‫‪Sopaxi xai flcopaxi‬‬

‫‪ .17‬עיין בלוך‪ ,‬שם שם ע׳ ‪ .13‬נמוקי אחרים ל ק ר י ‪ ,‬מ ו ז ל ב י ה ך )מהמלה ‪.‬חלב״( אצל רפפורט םיסקא ‪ ,25‬הערה ‪.33‬‬ ‫)מבוא(‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .19‬לסי השערה ל ו י ‪.v,.ChaidaischesW o r t e r b .‬‬ ‫׳‬

‫‪.Sprodow‬השוה‪6‬‬ ‫‪ ,103‬הצרה‬

‫‪116.‬‬

‫‪ .21‬עיין ע׳ ‪.49‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪s‬‬ ‫‪f‬‬

‫; רפפורט םיסקא‬

‫מבוא ל״קדמוביות היהודים״‬

‫‪XXXIII‬‬

‫ב ש מ ו א ל א י״ז‪ ,‬מ ״ ה ‪ ,‬כ ת ו ב ‪ :‬״ ו י א מ ר ד ו ד א ל ה פ ל ש ת י א ת ה ב א א ל י ב ח ר ב ו ב ח נ י ת ו ב כ י ד ו ן ו א נ כ י ב א‬ ‫א ל י ך ב ש ם ד ׳ צ ב א ו ת וכוי״‪ .‬ה ש ב ע י ם ר ג י ל י ם ל ת ר ג ם א ת ב ־ ה ע ב ר י ת ב מ ל ת ה י ח ס ‪ ev‬ן ה ו ו ל ג ט ה מ ת ר ­‬ ‫ג מ ת א ת ה מ ק ו ם ב ש מ ו א ל א ; ‪Dixit autem Dauid ad Philisthacum: T u vcnis ad me cum gladio ct‬‬ ‫‪•hasta ct clypeo, ego autem venio ad tc in nomine Domini exercitiutn‬‬ ‫מ ת ר ג ם ‪cum dat.‬‬ ‫ב ש ב ע י ם )& ׳‪9<»•1‬‬

‫ביוונית נכונה היה יוסף‬

‫ה ת ר ג ו ם ב~& א י נ ו א ל א ח י ק ו י ש ל מ ב נ ה ה ל ש ו ן ה ע ב ר י ‪ ,‬ה מ צ ו י ל ע ת י ם ת כ ו פ ו ת‬ ‫;‪p‬‬

‫•‪7.43!Reg‬‬

‫וכיוצא באלה( ויוסף לקחו משם‪.‬‬

‫‪ .2‬ת י ק ר י י ״ מ ע י ר א ת ת ש ו מ ת ל ב נ ו ל ה ו ס פ ה ש ב א ו ת ו פ ס ו ק ה נ מ צ א ת ג ם א צ ל י ו ס ף ו א י נ נ ה ב מ ק ר א ‪.‬‬ ‫‪£‬‬

‫ג ל י ת ש ו א ל א ת ד ו ד ‪ :‬״ ה כ ל ב א נ כ י ״ ‪ eya etju‬עג‪°‬ט*ג ^ג>‪ 0‬ז ו ד ו ד ע ו נ ה ‪:‬‬

‫‪ xeipw xvxog‬ןו ׳ ‪.Ovyl d u‬‬

‫והשוה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ שם‪ ,‬ש ם ‪ :‬״״‪.‬כלום ח ו ש ב אותו ד ו ד לכלב ו ל א ל ב ן ־ א ד ם ? ע נ ה ו דוד‪ ,‬שאינו חושבו‬ ‫לכלב אלא ל מ ש ה ו גרוע מזה״‪ .‬ברור‪ ,‬שיוסף ל ק ח א ת ה פ ר ט ה ז ה מתוך תרגום השבעים‪.‬‬ ‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ו די‪ ,‬א ׳ ) ‪ (§ 5 2‬מ ס ו פ ר ע ל ש ב ע י ם א ו ר ח י ם ‪ ,‬ש ה ס ב ו ע ם ש מ ו א ל ‪ .‬ה מ ס פ ר ה ז ה מ ת א י ם‬

‫‪.3‬‬

‫ל מ ס ו פ ר ב ש ב ע י ם ‪ ,‬ו א י ל ו ה מ ק ר א ) ש מ ו א ל א ט׳‪ ,‬כ ״ ב ( מ ד ב ר ע ל ״ כ ש ל ש י ם א י ש ״ ‪.‬‬ ‫באותו מקום ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ מ ס פ ר יוסף‪ ,‬ש א ח ר י ה ס ע ו ד ה הלכו ה א ו ר ח י ם א ל ביתם‪ ,‬ואילו ש א ו ל‬

‫‪.4‬‬

‫ו מ ש ר ת ו ש כ ב ו א צ ל ה נ ב י א ‪ .‬ב מ ק ר א ) ש מ ו א ל א טי‪ ,‬כ״ד!( ש ו מ ע י ם א נ ו ע ל כ ך ‪ ,‬ש ש מ ו א ל ו ש א ו ל י ר ד ו‬ ‫מ ה ב מ ה אל ה ע י ר ״ ו י ד ב ר עם שאול על ה ג ג״‪ .‬כ א ן ל א נ א מ ר בפירוש כלום על שינה‪ ,‬אף־על־פי‬ ‫ש מ ה ה מ ש ך )כ״ו> י ו צ א ‪ ,‬ש ש א ו ל ל ן א צ ל ה נ ב י א ‪ .‬מ כ א ן ל א ל ק ח י ו ס ף א ת ה פ ר ט ע ל ה ש י נ ה א ל א מ ת ר ג ו ם‬

‫ול על הגג‬

‫י‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ו‬

‫״‬

‫‪aouX znixq52:<xai61e0Tptooav T‬‬

‫(‬ ‫)‬

‫מ ש ל י ‪ ,'1‬ט ״ ן ‪ ( [ G e s e n i l i s , s. v. ,‬ו כ ן ג ם ה ו ו ל ג ט ה ‪.strauitque Saul in solario et dormivit :‬‬ ‫‪.5‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו׳ זי‪ ,‬ב ׳ ) ‪ >§ 1 3 4‬א נ ו ש ו מ ע י ם‬

‫ע ל א ר ב ע מ א ו ת א ל ף א י ש ישראל‬

‫ושלשים‬

‫א ל ף א י ש י ה ו ד ה ב צ ב א ש א ו ל ‪ ,‬ש נ ל ח ם ב ע מ ל ק י ם ‪ .‬ה מ ק ר א ) ש מ ו א ל א ט ״ ו ‪ ,‬די( י ו ד ע ע ל מ א ת י ם א ל ף‬ ‫רגלי‬

‫ו ע ש ר ת א ל פ י ם א י ש י ה ו ד ה ‪ .‬ה מ ס פ ר י ם ש ל י ו ס ף מ ת א י מ י ם ל א ל ה ש ב ש ב ע י ם )‪!5,4‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.(Reg‬‬

‫ה ה ת א מ ה ביניהם ה י א גם בזה‪ ,‬ש ש נ י ה ם מזכירים א ת הגלגל כמקום המפקד‪ ,‬ואילו ה מ ק ר א )שמואל‬ ‫ש ם ‪ ,‬שם( מ ד ב ר ע ל ה ״ ס ל א י ם ״ ‪P‬‬

‫‪ .‬ב ק ד מ ו נ י ו ת ו י ״ ב ‪ ,‬ד ׳ )‪ (§ 254‬נ ק ר א ד ו א ג‬

‫?‬

‫‪ . v p o 2‬כלומר ״הסורי״‪ .‬אותו ה ד ב ר גם בתרגום‬

‫‪6‬‬

‫ה ש ב ע י ם ) ‪ id Reg. 2 2 , 9‬ו א י ל ו ה מ ק ר א ) ש מ ו א ל א כ ״ א ‪ ,‬ח׳! כ ״ ב ‪ ,‬טי( ק ו ר א ל ו ה א ד מ י ) כ ך ו ג ם ה ו ו ל ג ט ה ‪:‬‬ ‫‪ .(Wumacus‬ח ו ץ מ ז ה נ ק ר א ד ו א ג ב ק ד מ ו נ י ו ת )שם‪,‬‬ ‫פ ר ד י ה מ ל ך ‪ ,‬ו כ ן ג ם ה ש ב ע י ם )שם‪ ,‬ש ם‬

‫( ;‬

‫ש‬

‫ם‬

‫(‬

‫‪ ° *«s fu«6vou? atixoo pooxwv‬כ ל ו מ ר ר ו ע ה‬

‫‪ ,° xaOeaxTjxwg i n l xdg fj|u6vovs‬ו א י ל ו ה מ ק ר א ) ש מ ו א ל א‬ ‫‪, ,‬‬

‫כ ״ א ‪ ,‬ח׳( מ ת א ר ו כ ״ א ב י ר ה ר ו ע י ם ״ ‪ ,‬ו ב ש מ ו א ל א כ ״ ב ‪ ,‬ט ׳ נ א מ ר ע ל י ו ‪ :‬״ ו ה ו א נ צ ב ע ל ע ב ד י ש א ו ל ‪,‬‬ ‫כלומר האפיטרופום הממונה ע ל ע ב ד י שאול‪.‬‬ ‫( ק ו ר א ו ת ע ם ה ש ב ע י ם כ ב ד ע ז י ם ) ‪ (YOS1*
‫‪)217§ .7‬ב״קדמוניות״ ו י ״ א ‪ ,‬ד ׳‬ ‫עזים״ ש ב ש מ ו א ל א י״ט‪ ,‬י״ג‪.‬‬ ‫‪.8‬‬

‫ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו׳ י ״ ג ‪ ,‬ב ׳ )‪ (§ 275‬ק ו ר א ו ת ע ם ה ש ב ע י ם )‪ 23,16‬״ ‪s‬‬

‫ב מ ד ב ר זיף‪ :‬״ ח ד ש ך ‪ ,‬״ ‪Koivnv ,‬‬ ‫‪ .9‬מ ץ‬

‫‪2 4‬‬

‫ו א ח ר י ו תיקרי‬

‫‪2 5‬‬

‫במקום ״ ח ר ש ה‬

‫‪, ,‬‬

‫‪R e‬‬

‫‪ (l‬את שם מחבואו של דוד‬

‫במקרא )שמואל א כ ״ ג ‪ ,‬ט ״ ‪. 0‬‬

‫מ ב י א י ם ג ם א ת ה ש ם ‪ & i i stfiwvos ep^m‬ה מ צ ו י ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ י ״ ג ‪ ,‬ב ׳‬ ‫‪x‬‬

‫)‪ (§280‬ו ב ת ר ג ו ם ‪*6(0‬ו״ג‪ 6‬ג ם ב נ ו ס ח ה ל ו ק י נ י כ ר א י ה ל כ ך ‪ ,‬ש י ו ס ף ה ש ת מ ש ב ט ו פ ס ל ו ק י נ י ש ל ה ת ר ג ו ם‬ ‫‪ .‬עיין בלוך ע׳‬

‫‪20.‬‬

‫‪29 .24‬‬

‫‪-‬‬

‫‪5‬‬

‫‪P•°.2‬‬

‫•‬

‫‪c‬‬

‫‪ .‬עיין ‪, c . p.0.88‬‬

‫‪XXXIV‬‬ ‫היווני‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫‪7‬‬

‫‪ fo»v3‬א ל א ה ע ת ק ה י ו ו נ י ת ש ל ה מ ל ה‬

‫א ו ל ם כ ב ר ר א ה ר ל פ ם ״ ו א ח ר י ו מ ר ק ו ם י‪ ,‬ש א י ן‬

‫״ישימון״‪ ,‬ה נ מ צ א ת י ח ד עם ״ מ ע ו ך באותו פסוק כ ״ ד של ש מ ו א ל א כ״ג‪ ,‬באופן שאין ל ה ב י א מ כ א ן‬ ‫ראיה‬

‫ל ה נ ח ה ע ל ט י ב ה ט ו פ ס היווני ש ל יוסף‪ .‬ע ל כ ל פ נ י ם א נ ו ל מ ד י ם ‪ ,‬ש י ו ס ף הולך ב מ ק ו ם ז ה‬ ‫‪<ev‬׳‪.p‬‬

‫ב ע ק ב ו ת ה ש ב ע י ם ! ת ר ג ו ם ה ע י ״ מ ד ב ר מעון״‪xrj 8 x v j Madv1 :1nq‬‬

‫‪ .10‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו י ״ ג ‪ ,‬א ׳ ) ‪ >§ 2 7 4‬מ ס ו פ ר ע ל א ר ב ע מ א ו ת ח ב ר י ד ו ד ו כ ן ג ם ה ש ב ע י ם ) ‪23, ! 3‬‬

‫‪1 .‬‬

‫‪,(Reg‬‬

‫ו א י ל ו ב ש מ ו א ל א כ״ג‪ ,‬י ״ ג א נ ו ש ו מ ע י ם ע ל ש ש מ א ו ת ח ב ר י ם )את ה מ ס פ ר ה א ח ר ו ן א נ ו מ ו צ א י ם‬ ‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו י ״ ד ‪ ,‬ו׳ ‪ [§ 3601‬ו ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ]‪30,10‬‬

‫‪,([Reg‬‬

‫‪1 .‬‬

‫‪ .11‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ז בי‪ ,‬א ׳ ) ‪ (§ 4 8‬מ ס פ ר י ו ס ף ע ל ר צ ח א י ש ־ ב ו ש ת ו מ ו ס י ף ‪ ,‬ש ב ע נ א ו ר כ ב נ כ נ ס ו ל ב י ת‬ ‫המלך‪ ,‬מ פ נ י ש ה ש ו מ ר י ם ל א היו ב ב י ת וגם ש ו מ ר ת ־ ה ם ף נ ר ד מ ה מ ח מ ת עיפות‪ ,‬ע ב ו ד ה וחום‪ .‬ה מ ק ר א‬ ‫) ש מ ו א ל ב ד ‪ ,‬וי( א י נ ו מ ד ב ר ע ל ש ו מ ר ת ) א מ נ ם י ש ל צ י י ן ‪ ,‬ש ה פ ס ו ק מ ש ו ב ש ‪ ,‬כ פ י ה נ ר א ה ( א ל א ע ל‬ ‫ה ר ו צ ח י ם ‪ :‬״ ו ה נ ה ב א ו ע ד ת ו ך ה ב י ת ל ק ח י ח ט י ם ״ ; )הי(‪ :‬״ ו י ב א ו כ ח ם ה י ו ם א ל ב י ת א י ש ־ ב ש ת ו ה ו א‬ ‫ש ו כ ב א ת מ ש כ ב ה צ ה ר י ם ״ ‪ .‬א ו ל ם ה כ ת ו ב ב ש ב ע י ם )שם‪ ,‬שם> מ ת א י ם ל ג מ ר י א ל ה מ ס ו פ ר א צ ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫‪ •HOVOV EXVOVXE; neanuPpi^ovxa xai XOHICOHEVOVXXX.‬ב ר ו ר א י פ ו א ‪ ,‬ש י ו ס ף ש א ב א ת י ד י ע ת ו מ ת ר ג ו ם‬ ‫השבעים‪.‬‬ ‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ז ה ׳ ג׳)‪ (§ 104‬מ ד ו ב ר ע ל ‪ ,™s *e xpuoag tpapexpag‬ש ל ק ח ד ו ד מ ה ד ד ע ז ר ) ש מ ו א ל‬

‫‪.12‬‬

‫ב חי‪ ,‬ז׳ כ ת ו ב ‪ :‬ש ל ט י ‪a m‬‬

‫‪2 8‬‬

‫‪ .‬ב ק ט ע ש ל א ח ר י ו )‪ (§105‬מ ו ס י ף י ו ס ף ^‪ g>apexpa1‬ז ה ב א ל ה ג ל ק ח ר‬

‫א ח ר י כ ן ע ל י ד י ש י ש ק מ ל ך מ צ ד י ם ‪ .‬ה מ ק ר א ) ש מ ו א ל ב ש ם ‪ ,‬שם( א י נ ו י ו ד ע כ ל ו ם ע ל ש י ש ק ‪ ,‬א ו ל ס‬ ‫אנו מ ו צ א י ם א ת ה ה ע ר ה א צ ל ה ש ב ע י ם ‪ ,‬ש ם שם‪. .‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1 3‬‬

‫״‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ק‬

‫מ‬

‫ן‬

‫נ‬

‫י‬

‫ן‬

‫ך‬

‫ת‬

‫‪A‬״‪.‬‬

‫ך‬

‫‪/‬‬

‫‪ J‬״‬

‫)‬

‫‪m‬‬

‫מ‬

‫§ (‬

‫ם‬

‫ב ש מ ו א ל ב חי‪ ,‬ח׳‬

‫אילו בשבעים )‬

‫ן‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ה‬

‫׳‬

‫נ ק ר א ו ת ה ע ר י ם ה א ל ה ב ט ח ו ב ר ת י ‪ .‬ב מ ק ו ם ב ר ת יגורסים‪8patdpounoXemv‬‬

‫‪2»18,88,8.1 Chron.‬‬ ‫‪M xwv exXexaiv‬‬

‫מ‬

‫ל‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ך‬

‫ד ו‬

‫ך ‪ai tal? xaXXioxaig xfiv‬״‬

‫‪g‬‬

‫‪e‬‬

‫‪R‬‬

‫( מוצאים אנו במקום ״מכון״‬

‫ב י ט ו י ה מ ק ב י ל ב ה ח ל ט ל ד ב ר י י ו ס ף ע ל ה ע ר י ם ה ט ו ב ו ת ו ה י פ ו ת ביותר‪*6Xecov‬‬

‫של הדדעזר‪.‬‬ ‫‪.14‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ז ח׳‪ ,‬ה ׳ ) ‪ (§ 1 9 0‬א ו מ ר י ו ס ף ‪ ,‬ש ה י ת ה ל א ב ש ל ו ם ב ת א ח ת ‪ ,‬ש נ י ש א ה א ח ר כ ך ל ר ח ב ע ם‬

‫ב ן ש ל מ ה ו ה י ת ה א מ ו ש ל ה מ ל ך א ב י ה ‪ .‬ב מ ק ר א ) ש מ ו א ל ב י ״ ד ‪ ,‬כ״ז> א מ נ ם נ ז כ ר ת ת מ ר ב ת א ב ש ל ו ם ‪,‬‬ ‫אולם ה פ ר ט ע ל ה נ ש ו א י ם ע ם ר ח ב ע ם איננו‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת אנו מ ו צ א י ם אותו ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ .‬ברור]‬ ‫ש ה ה ו ס פ ה א צ ל י ו ס ף ב א ה מ מ ק ו ר זה‪.‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪aux&v‬‬

‫רלפם‬ ‫‪s‬‬

‫‪2 9‬‬

‫‪n‬‬

‫מ ע י ר ע ל ה ת א מ ה א ח ר ת ב י ן י ו ס ף ל ש ב ע י ם ‪ :‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ז י ״ ד ‪ ,‬ג ׳ ) ‪ (§ 3 4 3‬נ א מ ר ע ל‬ ‫‪a‬‬

‫‪s‬‬

‫‪n‬‬

‫‪P‬‬

‫‪6‬‬

‫״‬

‫<‬

‫‪,‬‬

‫‪ 0 a X m‬ב י ט ו י ה מ ק ב י ל ל ל ש ו ן ה מ ק ר א ) מ ל כ י ם א א׳‪ ,‬ב ׳ ( ‪:‬‬

‫״ ו ת ה י ל ו ס ו כ נ ת ״ ‪ .‬ה ש ב ע י ם א ף ה ם מ ש ת מ ש י ם ב מ ק ו ם ה נ ז כ ר ב מ ל כ י ם א ) ה ש ו ה ג ם פ ס ו ק ד׳( ב פ ו ע ל‬ ‫אינו כרגיל תרגום‬

‫‪ frdx*61MXTcouaa‬ו ה ה ת א מ ה ב י נ י ה ם ו ב י ן י ו ס ף ב ו ל ט ת ב ה ב מ י ד ה ש ה פ ו ע ל ‪v‬‬ ‫ה מ ל ה ״ ם כ ן ״ ב ש ב ע י ם ‪ .‬יוסף לקח א י פ ו א א ת ה ב י ט ו י מ ה מ ק ו ר היווני הזה‪.‬‬ ‫‪.16‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ח א׳‪ ,‬ד ׳ )‪(§ 13‬‬

‫כ ״ י וגם הנוסח הלוקיני גורסים‬

‫‪7‬‬

‫‪S•°.2‬‬

‫‪.‬‬

‫א ו מ ר י ו ס ף ‪ ,‬ש י ו א ב ה י ה מ ח ב ב א ת א ד ו נ י ה י ו ת ר ‪paotXei‬‬

‫‪%‬‬

‫ו א י ל ו ב מ ק ר א)מלכים?‪oXopw‬‬

‫‪c‬‬

‫‪ .‬השוה ההצרה למקום בקדמוגיות‪.‬‬

‫‪ , L‬־ ־ ‪ G‬המתרגם )מלכים ב י״א‪ ,‬י ׳ (‬ ‫ב‬ ‫‪ .28‬השוה קדמוניות ט ז ‪ /‬ב׳ )‪) paxd xs xai(papetpa56?:(§ 148‬כך גם‬ ‫‪. f 0 2 ..c. .0.‬‬ ‫‪ . R h a l f s , o. c. S.‬ה‬ ‫‪no.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫י ‪ /‬ג׳‪(§ ...‬ן‬ ‫נ ג ו ד‬

‫ש ו ה‬

‫‪P‬‬

‫;‬

‫‪XXXV‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫״כי יואב נטה אחרי אדוניה‬

‫א ב׳‪ ,‬כ ״ ח ( נ א מ ר ‪:‬‬

‫אבשלום לא נטה״‪ .‬ברור איפוא‪ ,‬שיוסף‬

‫ואחרי‬

‫כרוך אחרי השבעים‪.‬‬ ‫ב ק ד מ ו נ י ו ת ח ד ‪ ,‬ד ׳ )‪ (§ 189‬מ ס ו פ ר ‪ ,‬ש ש ל מ ה צוד‪ ,‬ל ה ב י א ל ו מ מ צ ר י ם מ ר כ ב ה ו ש נ י ס ו ס י ם‬

‫‪.17‬‬

‫מ א ו ת ד ר כ מ ו נ י כסף‪ .‬ה ש ב ע י ם מ ד ב ר י ם ע ל מ א ה כ ס ף )כלומר שקל כסף( מ ח י ר מ ר כ ב ה ועל‬

‫בשש‬

‫ח מ י ש י ם כ ס ף )כלומר ש ק ל כסף( מ ח י ר סוס‪ .‬ה מ ק ר א )מלכים א י ‪ /‬כ״ט( נ ו ת ן מ ס פ ר י ם א ח ר י ם ‪ :‬מ ר כ ב ה‬ ‫מ א ו ת כ ס ף וסוס‬

‫בשש‬

‫הן לפי‬

‫דרכמות‬

‫אחד‪-‬ובזה‬

‫ו ח מ י ש י ם כ ס ף ‪ .‬י ו ס ף ה ו ל ך ב ע י ק ר א ח ר י ה ש ב ע י ם ‪ ,‬כ י ‪600 :‬‬

‫במאה‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג ח׳ ב ׳ )‪ 150 >§ 194‬ש ק ל ‪,‬‬

‫נ ב ד ל יץסף מ ה ם ‪,‬‬

‫שהם לפי ה ש ב ע י ם מ ח י ר מרכבה וסוס‬

‫מ פ נ י ש ה ו א מ ד ב ר על ש נ י ס ו ס י ם ; אולם אין ספק‪ ,‬שיוסף מוסיף‬

‫סוס אחד‪ ,‬כ ד י להשלים את התמונה‪ ,‬מפני ש מ ר כ ב ה ב ע ל ת סוס א ח ד אינה שלמה‪ .‬מ צ ד שני יוצא‬ ‫יוסף גם י ד י ח ו ב ת ה מ ק ר א ‪ ,‬ה מ ד ב ר ע ל ש ש מ א ו ת כסף‪ .‬ה ש ו ה ר ל פ ם‬ ‫‪.18‬‬

‫‪3 0‬‬

‫ומרקום למקום‪.‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ח ז׳‪ ,‬ז ׳ ) ‪ (§ 2 0 6‬מ ס ו פ ר ‪ ,‬ש א ח י ה ה ט ה א ת י ר ב ע ם ק צ ת מ ן ה ד ר ך ו ק ר ע א ת ב ג ד ו‬ ‫‪.‬‬

‫ו ג ר ‪ .‬א ו ת ו פ ר ט נ מ צ א ג ם ב ש ב ע י ם )‪!1,29‬‬

‫‪ ,(Reg‬אולם ב מ ק ר א )מלכים א י ״ א ‪ ,‬כ ״ ט > איננו‪ .‬יוסף‬

‫‪3‬‬

‫לקחו מן השבעים‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫)‬

‫‪g‬‬

‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ח ב׳‪ ,‬ה ׳ ) ‪ (§ 4 2‬מ ס ו פ ר ע ל ש ל מ ה‪. ( x o i q %e dpxaious vjiep^iXXew dv&pcoxoug?(1‬‬ ‫‪e‬‬

‫‪,26.5,101‬‬

‫‪3 R‬‬

‫‪4‬‬

‫‪H‬‬

‫[‬

‫״‬

‫(‬

‫• ב מ ק ר א ) מ ל כ י ם א ה ‪ /‬י׳( כ ת ו ב ‪ :‬״ ו ת ר ב ח כ מ ת ש ל מ ה‬

‫מ ח כ מ ת כ ל ב נ י ק ד ם ״ ״ ‪ .‬ה פ י ר ו ש ש ל י ו ס ף ל ק ו ח א י פ ו א מ ת ו ך ה ש ב ע י ם ‪ = apyaioi .‬ק ד מ ו נ י ם ‪ ,‬א ף ־‬ ‫על־פי שיתכן‪ ,‬שיוסף פ ר ש ב ע צ מ ו א ת הביטוי במקרא‪.‬‬ ‫‪ 2 0‬׳‬

‫ב‬

‫״‬

‫ק‬

‫ך‬

‫מ‬

‫ן‬

‫נ‬

‫י‬

‫ן‬

‫״‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ג‬

‫‪/‬‬

‫י‬

‫) ‪8 5‬‬

‫§ (‬

‫נ‬

‫א‬

‫מ‬

‫ף‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫נ‬

‫ן‬

‫ם‬

‫ף‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י‬

‫ה‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ע‬

‫י‬

‫ש‬

‫י‬

‫ה‬

‫כ‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ת‬

‫)‪JOXUS‬״‪ (X^P<>Y°‬כ ל ו מ ר‬ ‫׳‬

‫ע ש ר ה כ ל י ־ ר ח צ ה )‪ (Xoutfjpag‬ע ג ו ל י ם ש ל נ ח ו ש ת ‪ ,‬ש כ ל א ח ד מ ה ם ה כ י ל א ר ב ע י ם כ ו א ו ת ‪ . . .‬א ת ה כ י ו ר ו ת‬ ‫ה א ל ה ה נ י ח ע ל ע ש ר ה ב ס י ס י ם ‪ ,‬ש נ ק ר א ו מ כ ו נ ו ת )<{<‪(Mexcova‬״‪.‬‬ ‫המיוחדת‬

‫של ה ש ב ע י ם ושם ל י ד ה‬

‫יוסף מקבל במקום זה את הלשון‬

‫א ת ה ב י ט ו י י ם ה ר ג י ל י ם ‪>*? :‬ף‪1‬ט‪0‬ג‬ ‫‪5‬‬

‫ליד‬

‫נ ד י ר ה מ א ו ד ‪ pdoei; ,‬ל י ד ‪ Mexwvaio‬ו‪55-‬ז‪0‬ג כ ת ר ג ו ם ה מ ל ה ב ת ; ו ה ש ו ה א ת ה ש ב ע י ם )‪7,24‬‬

‫;ט‪.0‬ג‪;/yxpoyax,‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מלה‬ ‫‪(Reg‬‬

‫= מלכים א ז ‪ /‬ל״ח‪.‬‬ ‫מ כ ל המקומות ה א ל ה ברור‪ ,‬ש ד ע ת ו ש ל הלשד‪ ,‬שיוסף ל א ה ש ת מ ש כלל במקורות ראשונים א ל א‬ ‫בכלי שני ושלישי‪ ,‬משוללת כל יסוד‪.‬‬

‫מ ה ד ו ג מ א ו ת ש ה ב א נ ו נ ר א ה ל ל א כ ל ספק‪ ,‬שיוסף ה ש ת מ ש‬

‫במקור העברי‪ ,‬בתרגום ארמי ובתרגום השבעים במידה רחבה‪ .‬לעומת זאת אין לתקוע לפי ש ע ה‬ ‫מסמרות בדעת מץ‬

‫‪32‬‬

‫‪ ,‬ש ט ו פ ס ה ש ב ע י ם ‪ ,‬ש ה י ה ב י ד י יוסף‪ ,‬ה ו א ה ט י פ ו ס ה ר א ש ו ן ש ל הלוקינום‪ ,‬ב א ו פ ן‬

‫שיש הכרח להקדים את זמנו של זה ב ש ל ש מאות שנה בערך‪ .‬הוודאות‪ ,‬ש ב ה מחליט ת י ק ר י י‬

‫‪3 3‬‬

‫בענין‬

‫מ ס ו ב ך ו ק ש ה זה‪ ,‬י ש ב ה מ ש ו ם ס כ נ ה ‪ .‬ב כ ל א ו פ ן צ מ צ ם ר ל פ ס ב מ ח ק ר ו ה נ ז כ ר א ת מ ס פ ר ה נ ו ס ח א ו ת‬ ‫ה ל ו ק י נ י ו ת ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב מ י ד ה ש א י ־ א פ ש ר ע ד י י ן ‪ ,‬ע ל ס מ ך ח ו מ ר מ צ ו מ צ ם זה‪ ,‬ל ב ו א ל י ד י ה כ ר ע ה‬ ‫מ ר ח י ק ה לכת כ ק ב י ע ת מ ה ו ת ה ט י פ ו ס ש ל תרגום ה ש ב ע י ם ‪ ,‬ש ה י ה ב י ד י יוסף‪ .‬לכל היותר מ ו ת ר לומר‪ ,‬ש י ש‬ ‫בלי ספק ס י מ נ י ם ב ר ו ר י ם לכך‪ ,‬כי א מ נ ם היו ב ט ו פ ס ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ש ל י ו ס ף ג י ר ם א ו ת ״ ל ו ק י נ י ו ת ״ ‪.‬‬ ‫כמו כן אי־אפשר לומר לעת‬

‫ע ת ה כ ב ט ח ו ן גמור‪ ,‬אם ה ש ת מ ש יוסף ב ש ל ו ש ת המקורות ה נ ז כ ר י ם ‪:‬‬

‫המקרא‪ ,‬ה ת ר ג ו ם ה א ר מ י ו ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ ,‬ל פ י ס ד ר ידוע‪ .‬גם ב ש א ל ה זו אולי ה פ ר י ז ת י ק ר י י ב ק ב ע ו‬ ‫תחומים‬

‫ל ש י מ ו ש במקור זה או אחר‪.‬‬

‫גם כאן יש הכרח לפי ש ע ה‬

‫הוודאות‬

‫לצמצם את מידת‬

‫שבהנחתו‪ ,‬אף־על־פי שהחומר‪ ,‬שהבאנו לעיל על השימוש בתרגום השבעים‪ ,‬מ ד ב ר בעדה‪.‬‬ ‫השוה‪,o. c. S. 10030.‬‬

‫השוה‪,Rhalfs S. 10131.‬‬

‫‪,0. c S. 100 ,32‬‬

‫השוה‪.0. c .83ff.33.‬‬ ‫‪P‬‬

‫‪XXXVI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫כתבי־הקודש אינם המקור היחידי ש ל יוסף ב״קדמוניות״‪ .‬אמנם הוא מטעים בכמה מקומות‪ ,‬שאין‬ ‫הוא מוסיף או גורע ד ב ר מ מ ה שכתוב בכתבי־הקודש‪ .‬אולם מבט־עין קל מספיק כדי לראות‪ ,‬כ מ ה‬ ‫מן‬

‫ה א מ ת י ש ב ט ע נ ה ז א ת ‪ .‬ל א זו ב ל ב ד ש י ו ס ף מ ח ל ק א ת ה ח ו מ ר ה מ ק ר א י ב ח י ד ו ת ג מ ו ר ה דלפי‬

‫ר א ו ת עיניו‪ ,‬ועל כ ך נ ע מ ו ד ב פ ר ק הבא׳ א ל א ש ה ו א מ ש ת מ ש ב ח ו מ ר ש מ ח ו ץ ל כ ת ב י ־ ה ק ו ד ש ו מ ק ש ט‬ ‫ב ו א ת ספודיו‪ .‬ה ו א א י נ ו נ ר ת ע מ ל ת ת פ י ר ו ש י ם מ ש ל ו •לענינים מקראיים‪ ,‬ה ס ו ת ר י ם ל פ ע מ י ם א ת‬ ‫המקובל‪ ,‬אף־על־פי שכוונתו איננה למתוח בקורת על המסופר בכתבי־הקודש‪ .‬וכן משולבים ב ת ו ך‬ ‫הספור גם פרטים לקוחים מתוך מקורות נכריים‪ ,‬ש ת פ ק י ד ם ל ש מ ש ס ע ד לדברי המקרא‪.‬‬ ‫לחומר ש ל א מכתבי־הקודש‪ ,‬יש להבדיל בין הלכה לאגדה‪ .‬שני היסודות האלה משולבים‬

‫אשר‬

‫בתור הספור ומשווים לו פרצוף שונה מזה שלםפורי המקרא‪ .‬ונשאלת ה ש א ל ה ‪ :‬מניין לו ליוסף‬ ‫החומר הלא־מקראי הזה ? האם י ד ע יוסף אותו או שאבו ממקורות ספרותיים ? ש ת י ה ד ע ו ת מ צ א ו‬ ‫ל ה ן מהלכים ב ק ר ב חוגי המלומדים‪ .‬ה י ו ש א מ ד ו ‪ ,‬שיוסף‪ ,‬בן ל מ ש פ ח ת כהנים מיוחסת‪ ,‬ל מ ד ת ו ר ה‬ ‫בנעוריו‬

‫וידע א ת החומר‪ ,‬ששלבו בחיבורו כגירסא דיגקותא‪ .‬לעומת אלה הטיחו אחרים כלפי‬

‫פירושיו המוזרים כל־כך ואמרו׳ שיוסף היה לאמיתו ש ל דבר עם־הארץ ה מ ת ה ד ר ב ל מ ד נ ו ת ש א י נ ה‬ ‫ה ו ל מ ת ו ; כל מ ה שאנו קוראים ב״קדמוניות״ אינו א ל א פ ר י ליקוט מ מ ק ו ר ו ת ספרותיים שונים׳ ש ל א‬ ‫ה ו א ט ר ח ב ח י ב ו ר ם ‪ .‬נ ר א ה לי‪ ,‬ש ה א מ ת ה י א ב א מ צ ע ‪ .‬ר פ פ ו ר ט ‪ ,‬ה ש ו ל ל א ת ה א פ ש ר ו ת ‪ ,‬ש י ו ס ף ה ר ח י ב‬ ‫א ת ספורי ה מ ק ר א ב מ ד ר ש י א ג ד ה והלכה מתוך בקיאות ב פ ר ש נ ו ת ובאגדה‪ ,‬אומר‪ ,‬שבקיאות כ ז א ת‬ ‫ל א ת ת כ ן א צ ל א י ש מסוגו ש ל יוסף‪ ,‬מ ש ו ם ש ק ו ד ם כ ל א י ן ל ת ת א י מ ו ן ב ד ב ר י ו ׳ ה ו א י ל וכל ע י ק ר‬

‫ס‬

‫לא באו אלא כדי ללמד סנגוריה ורק מ ת ו ך כוונה ופניה מסוימת נאמרו‪ .‬כל ספוריו על למדנותו‬ ‫מעוררים ח ש ה שיש בהם הפרזה ר ב ה ?‬

‫ואפילו נ ק ב ל א ת דבריו‪ ,‬ה ר י בכל זאת יש מקום להניח‪,‬‬

‫שיוסף ש כ ח א ת תלמודו‪ ,‬לאחר שעסק שנים רבות בעניני מדינה והתרחק לגמרי מדברי תורה‪,‬‬ ‫ואין זה מ ת ק ב ל על הדעת‪ ,‬״ ש ה מ ד ר ש ו ה א ג ד ה נ ש ת ק ע ו ב מ י ד ה כ ז א ת במוחו ש ל יוסף׳ ע ד ש ה י ה‬ ‫מסוגל לשלבם בחיבורו לאחר עשרות בשנים ובריחוק מקום מארץ־ישראל״‬

‫דומני׳ שאין לקבל‬

‫א ת חששותיו א ל ה של רפפורט‪ .‬אין כל מקום להטיל ספק ב א מ י ת ו ת דבריו ש ל יוסף בספר חייו‬

‫‪3 5‬‬ ‫׳‬

‫שלמד הרבה תורה בבית אביו והצטיין בחריפותו ובבקיאותו במידה כזאת׳ שחכמי ירושלים היו‬ ‫באים אליו לשאול ה ל כ ה מפיו‪ .‬יוסף ה י ה בלי כל ספק ב ע ל כשרון וחריף־המוח ואין להבין׳ על שום‬ ‫מה‬

‫יש‬

‫לראות בספורו זה דברי‬

‫הדרגה‬

‫ה ת ר ב ר ב ו ת והפרזה‪ .‬תלמוד התורה ה״גבוה״‪ ,‬כלומר‬

‫שלאחר הלמוד בבית־הםפר‪ ,‬היה נפוץ מאוד בירושלים‪ ,‬כפי שמעידה למשל הידיעה בירושלמי‪,‬‬ ‫מ ג י ל ה ג׳‪ ,‬א ׳‬

‫‪3 3‬‬

‫‪ ,‬ויוסף אינו מ ס פ ר על ע צ מ ו ד ב ר יוצא מ ג ד ר ה ר ג י ל ״ ‪ .‬כ מ ו כן אין לקבל א ת ה ט ע נ ה ‪,‬‬

‫שיוסף ש כ ח א ת ת ל מ ו ד ו בהיותו ברומי‪ ,‬ל ה פ ך מסתבר‪ ,‬ש ד ו ק א ש ם ה י ת ה לו א פ ש ר ו ת ל ה ע מ י ק א ת‬ ‫ידיעותיו‪ ,‬מ א ח ר שחייו היו פנויים ללימודים׳ א ף הוא יכול להוועד ש ם עם ח כ מ י ם‬

‫‪3‬‬

‫‪.‬‬

‫‪s‬‬

‫א ם כן‪ ,‬א י ן‬ ‫‪3 9‬‬

‫ל ה ט י ל ס פ ק ב ד ב ר ‪ ,‬ש י ד י ע ו ת י ו ש ל יוסף ב א ג ד ה ו ב ה ל כ ה ש י מ ש ו לו מ ק ו ר ל ה ר ח ב ת ח י ב ו ר ו ‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬ט ע ו ת ת ה י ה בידינו‪ ,‬אם נאמר‪ ,‬ש כ ל ההוספות ב״קדמוניות״ מ ת ח ו מ י ה א ג ד ה וההלכה מקורן‬ ‫ב י ד י ע ו ת ‪ ,‬ש ר כ ש לו י ו ס ף ב ב י ת ־ ה מ ד ר ש ב י ר ו ש ל י ם ‪ .‬א נ ו ר ו א י ם מ כ מ ה ו כ מ ה מ ק ו מ ו ת ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ׳ ׳ ‪,‬‬

‫ן א ׳ ע‬

‫׳‬

‫‪35‬‬

‫‪ . x v .‬ב׳)‪.(§ 9‬‬

‫‪ .37‬השוה גם קליין‪ ,‬פרק בחקירת איי‪ :‬ספד מגנם‪ ,‬ע׳ ‪!219‬‬

‫‪.36‬‬ ‫‪•^493‬השוה‬

‫מובן מאליו‪ ,‬שהמספר מופרז‪ ,‬אבל העובדה נכונה‪.‬‬ ‫‪I.cf385.s .‬‬

‫*־• ‪,Schurer, Gcch. d. jiid. Voikes Bd.‬‬

‫‪ .38‬החכמים שהיו ברומי ידועים לנו אמנם אך מהמאה השגיוז ואילך )למשל מתיא בן חרש‪ ,‬השוה ספרי דברים ם ‪/‬‬ ‫‪1, s.‬‬ ‫‪ .39‬אם כן יש להסכים לדעת בלוך‪ ,‬שם שם ע ׳ ‪ 14‬ותלאה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ע‬

‫‪.‬‬

‫׳‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים*‬

‫‪XXXVII‬‬

‫^שיוםף ה כ נ י ס ב ח י ב ו ר ו י ד י ע ו ת ר ב ו ת א ש ר ש א ב ן מ מ ק ו ר ו ת ס פ ר ו ת י י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ס פ ר י ם ח י צ ו נ י י ם ‪ :‬ס פ ר‬ ‫היובלות‪,‬‬ ‫מהספרות‬ ‫פרטים‪,‬‬

‫ההוספות‬

‫למגלת‬

‫המובאות בתרגום‬

‫אסתר‬

‫ההלניסטית‪ ,‬פילון‪ .‬לפיכך י ש להניח‬ ‫שחלקם• מ ק ו ר ם‬

‫בבית־המדרש‬

‫אלכסנדר‬

‫השבעים‪,‬‬

‫פוליהיםטור‬

‫ואחרים‬

‫שגם בדברי אגדה והלכה לא נהג א ח ר ת ‪ :‬יש‬

‫״‬

‫וחלקם‬

‫בירושלים‬

‫באו‬

‫מתוך‬

‫ליוסף‬

‫קריאה‬

‫במקורות‬

‫ספרותיים‪ .‬ברור‪ ,‬ש ק ש ה ל ה ב ד י ל בין ש נ י הסוגים ה א ל ה ורק ב מ ק ר י ם ידועים א פ ש ר ל ש ע ר ‪ ,‬מניין‬ ‫ב א ו ‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל נ ר א ה לי‪ ,‬ש כ ל א ו ת ם ה מ ד ר ש י ם ה ק ש ו ר י ם ב פ ס ו ק א ו ב מ ל ה מ כ ת ב י ־ ה ק ו ד ש נ ש ל ב ו‬ ‫בתוך‬

‫מדרשיים‪ ,‬המצויים בספודי‬

‫ה״קדמוניות״ על־פי הזכרון‪ ,‬ואילו פרטים‬

‫מעשים‬

‫רצופים‪,‬‬

‫ש א ו ב י ם מ מ ק ו ר ו ת ספרותיים‪ .‬נ ב י א ל ד ו ג מ ה מ ה ש א ו מ ר יוסף ל ע נ י ן יום ה ר א ש ו ן ל ב ר י א ת העולם‪.‬‬ ‫א נ ו ק ו ר א י ם ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א א׳‪ ,‬א‬ ‫אחד״‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫)‪: (§ 29‬‬

‫״יום זה מ ן ה ד י ן ש י ק ר א ראשון‪ ,‬ואילו מ ש ה כ נ ה ו‬ ‫‪4 0‬‬

‫המדובר כאן במלה א ח ת בתורה׳ ש נ ד ר ש ה ב ב ת י ־ ה מ ד ר ש בירושלים לכמה פ נ י ם ‪ ,‬ואין‬

‫ספק‪ ,‬ש א ף יוסף ש מ ע א ת ה מ ד ר ש י ם ה א ל ה מ פ י חכמים והוא רומז עליהם במקום ה נ ז כ ר על ס מ ך‬ ‫ידיעה‬

‫מ י מ י נעוריו‪ .‬ד ו ג מ ה‬

‫לגירסא דינקותא‬

‫שנשתקעה‬

‫ב״קדמוניות״‬

‫לדעתי‪,‬‬

‫א פ ש ר לראות‪,‬‬

‫ב פ י ר ו ש ה ש ם א ד ם ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א א ‪ /‬ב ׳ ‪ : (§34‬״ א נ ו ש ז ה נ ק ר א א ד ם ‪ ,‬פ י ר ו ש א ו ד ם ב ל ש ו ן ע ב ר י ת ‪,‬‬ ‫משום שנוצר מבליל אדמה אדומה ן ואמנם כזאת היא קרקע בתולה אמיתית״‪ .‬ההוספה הזאת על‬ ‫ה ק ש ר בין א ד ם ל ק ר ק ע בתולה‪ ,‬ש ה י א אדומה‪ ,‬נ ר א י ת בעיני כראיה‪ ,‬ש מ ד ר ש זה בא ליוסף מ ה ל י מ ו ד‬ ‫בבית־המדדש‪ ,‬מקום שם ה ש ת ד ל ו ל ב א ר פסוקים מן התורה לא עי־ידי מציאות רחוקה‪ ,‬אלא דוקא‬ ‫לקוחה מ ט ב ע ה ש ל ארץ ישראל‪ .‬מ ה ש ה ע י ר פרייזר ״ ‪. /‬שהקשר בין ״אדם״‪ ,‬״אדום״ ו״אדמה״ אולי‬ ‫מתברר מתוך הצבע האדום של א ד מ ת ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬עולה בד בבד עם ה מ ד ר ש הנזכר אצל יוסף‪:‬‬ ‫גם הוא עיקר כוונתו ל א ד מ ת ארץ־ישראל‪ .‬אני מניח‪ ,‬שיוסף ש מ ע א ת ה מ ד ר ש מפי חכמים והכניסו‬ ‫ב״קדמוניות‬

‫‪, ,‬‬

‫לפי זכרונו‪.‬‬

‫כיוצא בו י ש ל ח ש ו ב זיהויי ש מ ו ת ע מ י ם או מ ק ו מ ו ת ל ח ו מ ר ‪ ,‬ש ק ל ט יוסף ב ב י ת ־ ה מ ד ד ש ב י ר ו ש ל י ם‬ ‫ו ה כ נ י ס ו ל ס פ ר ו מ ז כ ר ו נ ו ‪ .‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ו ‪ /‬א ׳ ־ ב ׳ ) ‪ (§§ 1 3 9 — 1 2 2‬מ ס פ ר י ו ס ף א ת פ ר ש ת ה ע מ י ם ל פ י‬ ‫ב ר א ש י ת י‪ ,‬א ל א ש ה ו א מ ר ח י ב ה ו מ ת א י מ ה ל מ צ ב ה י ד י ע ו ת ב י מ י ו ‪ .‬א י ן ' ה ו א ע ו ב ר ע ל כ ל ה פ ר ש ה‬ ‫כפי שהיא כתובה בתורה‪ ,‬אלא נותן א ת ה ש מ ו ת ברובם ומזהה אותם עם עמים וארצות ידועים‪,‬‬ ‫כפי ש א פ ש ר לראות מ ש ת י הרשימות‪ ,‬ה מ ק ר א י ת וזו ש ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪:‬‬ ‫בראשית י׳‪:‬‬ ‫בני‬

‫י פ ת ‪ :‬ג מ ד ומגוג ו מ ד י ויון ו ת ב ל‬

‫ומשך ותירס‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ו ‪ /‬א ׳ ־ ב ׳ )‪: (§§ 139—122‬‬ ‫ו ל י פ ת ב ן נ ח ה י ו ש ב ע ה בנים‪ ...‬כ י א ל ה ה נ ק ר א י ם ע כ ש י ו‬ ‫ג ל ט י ם בפי ההלנים הושבו על ידי ג ו מ ד ונקראו בני‬ ‫גומר‪ .‬מ ג ו ג הושיב‪ ...‬מגוגייס‪ ,‬ו א י ל ו ה ה ל נ י ם ק ר א ו ל ה ם‬ ‫ם ק י ת י ם‪ .‬ו מ ב נ י י פ ת‬ ‫ממדי‬

‫—‬

‫יוניה‬

‫בפי‬

‫יון‬

‫ההלנים‬

‫ו מ ד י נתהווה עם המדיים‬

‫קרויים‬

‫הם‬

‫מידים‬

‫— ומיוון‬

‫ו כ ל ה ה ל נ י ם ‪ . . .‬ו ת ו ב ל הושיב את התוב־‬

‫ל י ם ‪ ,‬ה ק ר ו י י ם ב י מ י נ ו ה י ב ר י ם‪ .‬ה מ ש כ י י ם ה ו ש ב ו ע ל ־ י ד י‬ ‫משך‬ ‫ותירס‬

‫ונקראו‬

‫בדורות‬

‫האחרונים‬

‫קרא לאלה ש ש ל ט בהם תירסיים וההלנים שינו‬

‫‪ .40‬השוה את המדרשים השונים על המלה הזאת שכינס כשר‪ ,‬תורה שלמה‪ ,‬בראשית למקום‪.‬‬ ‫‪ .41‬אצל רפפורט‪ ,‬הערה ‪) 8‬ע׳ ‪.(75‬‬

‫קפודקיים‪...‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XL‬‬

‫ש ע ה ה י ו כ ל ב ע ל י ‪ -‬ה ח י י ם מ ד ב ר י ם בלשון מ ש ו ת פ ת ‪ .‬והנחש‪ ...‬ה ת ק נ א ב ה ם ב ש ל ה ב ר כ ו ת ‪ ,‬ש ל ד ע ת ו‬ ‫ה י ו צ פ ו י ו ת ל ה ם ב ש כ ר ש מ י ד ת מ צ ו ו ת י ו ש ל אלהים‪ ...‬א מ ר ל ו ) ל א ד ם ( א ל ה י ם ‪ :‬ה ח ל ט ה היתד‪ ,‬ל פ נ י‬ ‫עליכם‪ ,‬שתחיו חיי אושר ללא כל ה ר ג ש ה ש ל צ ע ר וללא שום ד א ג ה מ פ ר כ ת א ת ה נ פ ש ? כל ד ב ר‬ ‫המוסיף נעימות ותענוג עתיד היה בהשגחתי לבוא אליכם מעצמו ללא טרחה ויגיעה מצדכם‪ .‬אילו‬ ‫‪,‬‬

‫ה ת ק י י מ ו בכם כל אלה‪ ,‬לא ה י ת ה זקנה ק ו פ צ ת עליכם והייתם מאריכים ימים ׳‪ .‬כאן לפנינו לא ר ק‬ ‫קישוטים ספרותיים סתם אלא פרטי מדרש‪ ,‬שאינם קשורים בשום פסוק או מלה בפרשה המקבילה‬ ‫בספר‬

‫ב ר א ש י ת ‪ :‬ה ח י י ם ב ג ן ־ ע ד ן נ ו ע ד ו מ ע י ק ר ם ל ה י ו ת ח י י ם ל ל א ד א ג ה ח ו מ ר י ת ; ה א ר ץ היתד‪,‬‬

‫מצווה להוציא א ת מחית האדם ללא עמל‪ ,‬כדי שחייו יעברו עליו ללא זקנה ויהיה מאושר כאלהים‪.‬‬ ‫יוסף ל א ה מ צ י א א ת ה מ ד ר ש י ם ה א ל ה ואין גם להניח‪ ,‬ש נ ש ת מ ר ו בזכרונו מ י מ י נעוריו‪ .‬נ ר א ה לי‪,‬‬ ‫שקליטת‬

‫מ ד ר ש בכלל ובימיו ש ל יוסף בפרט‪ ,‬כשכל ה ש כ ל ת ם ש ל יהודי ארץ־ישראל‪ ,‬ש ש מ ע ו‬

‫ת ו ר ה מ פ י ח כ מ י ב י ת ־ ה מ ד ר ש ‪ ,‬היתד‪ ,‬ק ש ו ר ה ק ש ר ב ל ־ י נ ת ק ב ת ו ר ה ו ב מ ק ר א ׳ ת ל ו י ה ה י ת ה ב ר א ש‬ ‫ו ר א ש ו נ ה ב כ ך ‪ ,‬א ם ה מ ד ר ש ק ש ו ר ב פ ס ו ק ז ה ו ב מ ל ה זו ש ב כ ת ב י ־ ה ק ו ד ש ‪ .‬כ ל מ ד ר ש ‪ ,‬ש א י נ ו ש ז ו ר‬ ‫ב א ח ד ה פ ס ו ק י ם א ו ב א ח ת הנבלים א ל א נ מ צ א ב ת ו ך ס פ ו ר ש ו ט ף ‪ ,‬ל א נ ק ל ט ב ד ר ד כ ל ל ב ז כ ר ו נ ו ש ל‬ ‫א ד ם מ י ש ר א ל וסופו ה י ה ל ה ש ת כ ח א ל א א ם כן נרשם‪ .‬ע ל כן עלינו להניח ש פ ר ט י ה מ ד ד ש י ס‬ ‫המובאים בסיפור א ד ם וחוה לפי ״קדמוניות״ ואינם קשורים בשום מ ל ה או פסוק בתורה‪ ,‬מ ק ו ר ם‬ ‫ב מ ד ר ש ספרותי‪ ,‬ש ה י ה ל ע י נ י יוסף‪ .‬מ ו ב ן מאליו‪ ,‬ש א י ן ב י כ ל ת נ ו ל נ ק ו ב ב ש ם ה מ ק ו ר א ו ה מ ק ו ר ו ת‬ ‫המדרשיים‪ ,‬שבהם ה ש ת מ ש מ ח ב ר נ ו בספור הנזכר‪ .‬אנו יכולים לכל היותר לשער‪ ,‬שיוסף ה ו ש‬

‫פ ע‬

‫מהאגדה היוונית על תקופת־הזהב בחיי המין האנושי ה מ ת ו א ר ת א צ ל הסיודום ו א ח ר י ם ׳ ‪ .‬י ת כ‬ ‫שחלק‬

‫האר‬

‫גדול של המדרשים ה״םפרותיים״׳ ש נ ש ת ק ע ו ב״קדמוניות״‪ ,‬היו שלובים בתרגום‬

‫ן ׳‬

‫מ י‬

‫ש ל ה מ ק ר א ‪ ,‬ש י ו ס ף ה ש ת מ ש בו‪ ,‬ב א ו פ ן ש ז י ו ו ג ז ה ש ל ת ר ג ו ם ו מ ד ר ש ב ס פ ר א ח ד ה ק ל ע ל מ ל א כ ת ו‬ ‫ואפשר‬

‫לו את העתקת ה ד ב ר י ם ‪-‬‬

‫א ש ר למדרשים השמורים בידינו ויחסם ל״קדמוניות״‪,‬‬

‫ה‬

‫ר‬

‫י‬

‫מ ו ת ר לומר‪ ,‬ש ה ם נ ו ג ע י ם *לד‪ .‬ב א ל ה ב כ מ ה מ ק ר י ם ו נ ב ד ל י ם ב מ ק ר י ם אחרים‪ .‬אולם רק ב מ ק ו ם ‪,‬‬ ‫ש א פ ש ר לדבר על ה ת א מ ה מלאה‪ ,‬נוכל לומר שיוסף ה ש ת מ ש במסורה אגדתית אמתית‪ .‬לעומת ז א ת‬ ‫אין ה ד ב ר בטוח במקום ש י ש רק נגיעה ח ל ק י ת ע ם ה א ג ד ה שלנו‪ .‬ב מ ק ר ה כזה מוטב להניח‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫‪5‬‬

‫אומר' מ ה ש א ו מ ר ע ל ד ע ת ע צ מ ו מ א ש ר ל ר א ו ת בידיעה מ ד ר ש מקורי׳ ש ל א נ ש ת מ ר א ל א א צ ל ו ‪/‬‬ ‫ברם אין ל ה כ ח י ש גם א ת ה א פ ש ר ו ת השניה‪ .‬יוסף אומר‪ ,‬למשל‪ ,‬ב״קדמוניות״‪ ,‬י״א‪ ,‬ד‬

‫‪,‬‬

‫)‪,(§215‬‬

‫ש ש א ו ל ר צ ה ל ה ע מ י ד א ת ד ו ד לדין ו ל ה ו צ י א עליו פ ס ק ־ ד י ן ש ל מות‪ .‬ל י ד י ע ה זו אין ח ב ר ב מ ד ר ש‬ ‫ש ל נ ו ‪ ,‬ע ד כ מ ה ש ה ד ב ר י ד ו ע ל י ‪ .‬א י נ נ י ס ב ו ר ‪ ,‬ש ה פ ר ט ה ז ה ה ו א ה מ צ א ת ו ש ל יוסף‪ ,‬ש ר צ ה ל ה צ ד י ק‬ ‫א ת שאול ולהדגיש‪ ,‬שהוא לא ש א ף לרצוח א ת דוד על ד ע ת עצמו אלא למסור אותו ביד בית‪-‬דין‪-‬‬ ‫צ ד‬

‫ק ‪ .‬אילו ר א ה יוסף בזה ד ב ר חיובי‪ ,‬ש י ש בו כדי לזכות א ת שאול׳ לא ה י ה נ מ נ ע מ ל ה ש ת מ ש‬

‫בהזדמנות הזאת ולפזר שבחים לצדקת המלך‪ ,‬כפי ש ע ש ה לאחר ה מ ע ש ה בעין־דור )״קדמוניות״‬ ‫‪,‬‬

‫ו י ״ ד ‪ ,‬ד ‪ .(§§350—343‬ל ד ע ת י א י ן ל ו מ ר א ל א ז א ת ‪ ,‬ש י ו ס ף ש א ב א ת ה פ ר ט ע ל כ ו ו נ ת ו ש ל ש א ו ל‬ ‫‪4‬‬

‫ל ת ב ו ע א ת ד ו ד לדין מ ת ו ך מדרש‪ ,‬ויוסף הוא המקור ל מ ד ר ש זה ״ ‪.‬‬

‫‪ .433‬בספור על לוחות החמר והאבן של בני שת לפני בוא המבול )קדמוניות א ב ‪ /‬ג׳ ‪ ,([ /§J1-70‬יבולים אנו להצביע ע ל‬

‫ס השוה‬

‫‪Meyer, Kicinc Schriften, Bd. II. s. 1:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪E‬‬

‫‪f‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .44‬דוגמא לכך הוא תרגום יונתן בן עוזיאל ואתרים‪.‬‬ ‫‪ .45‬השוד‪ ,‬את דברי רפפורט במבוא לכפרו ע׳ ‪.Vs‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ .46‬הוא הדין בנוגע לסיפור המקביל על כוונת שלמה לתבוע את יואב לדין‪ ,‬קדמוניות ח א ‪ /‬ד ) ‪.(§ 1 4‬‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLI‬‬

‫לא מ ע ט י ם ה ם גם הפרטים‪ ,‬ש ה ם פ ד י רוחו ש ל יוסף בלבד‪ .‬ע ם א ל ה י ש ל מ נ ו ת בלי ספק א ת‬ ‫‪,‬‬

‫הפירושים המוזרים של שמות פרטיים‪ ,‬שאנו מוצאים לעתים קרובות ב״קדמוניות׳ ושרק בחלקם‬ ‫י ש ל ר א ו ת בהם פרי רשלנות‪ .‬כ ש ד ר ו ש לו ליוסף פ י ר ו ש כ ד י ל ה ב י א ר א י ה למסופר‪ ,‬אין הוא ח ש ש‬ ‫לכוף אותו על ש מ ו ת פרטיים‪ ,‬אף־על־פי ש מ ב ח י נ ת הלשון אין להצדיקו כלל‪ .‬בנידון זה יוסף הוא‬ ‫ב ע ל אגדה מובהק‪ ,‬ה ע ו ש ה בפסוק כ ב ת ו ך שלו‪.‬‬ ‫הוא‬

‫הדין בנוגע להלכה ש נ ש ת ק ע ה ב״קדמוניות״‪ .‬יש הלכות המקבילות להלכה שלנו והלכות‬

‫הסותרות אותה‪ .‬לפעמים ברור‪ ,‬ש ת פ י ס ת ו של יוסף היא ס ב ר ת פרט‪ ,‬שאין ללמ ד מ מ נ ה על חילופי‬ ‫ה ל כ ו ת ‪ ,‬ש ה י ו י ד ו ע ו ת לו‪ .‬ב כ ל א ו פ ן מ ו ת ר ל ו מ ר ׳ ש ח ל ק ל א ק ט ן מ ן ה ה ל כ ו ת ש ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת‬ ‫ידוע לו ליוסף עוד מימי נעוריו‬

‫‪4 7‬‬

‫‪, ,‬‬

‫היה‬

‫‪ .‬אם אנו רואים‪ ,‬ש ב כ מ ה ה ל כ ו ת מ ת א י מ ו ת ה י ד י ע ו ת אצל יוסף‬

‫לידיעותיו ש ל פילון‪ ,‬אין ל ל מ ו ד מכאן‪ ,‬ש פ י ל ו ן ש י מ ש לו ליוסף מקור‪ ,‬א ל א ש מ נ ה ג י ה ל כ ה א ל ה‬ ‫היו רווחים גם ב א ר ץ י ש ר א ל וגם בין יהודי מ צ ר י ם‬

‫‪4‬‬

‫‪s‬‬

‫‪.‬‬

‫א י ן להניח‪ ,‬ש ב ש ט ח זה ה י ה לו ליוסף צ ו ר ך‬

‫לחפש סיוע אצל יהודי ש ל א מארץ־ישראל‪ ,‬ביחוד מיהודי הלניסטי מובהק כפילון‪ .‬הסיוע‪ ,‬ש ב א‬ ‫ל ו ל י י ם ף מ צ ד זה‪ ,‬ה ו א ב ש ט ח ה ב י ס ו ס ה פ י ל ו ס ו פ י ו ה א ל י ג ו ר י ש ל פ י ר ו ש י ו ‪ .‬ל ד ע ת י א י ן ל ה כ ח י ש א ת‬ ‫‪9‬‬

‫העובדה׳ שיוסף י ד ע א ת י צ י ר ו ת י ו ש ל פילון׳ ל כ ל ה פ ח ו ת כ מ ה מספריו‪ ,‬ו כ ל ה נ ס י ו נ ו ת ש נ ע ש ו ‪/‬‬ ‫‪5 0‬‬

‫כדי להוכיח א ת ההפך‪ ,‬עלו ב ת ו ה ו ‪ .‬כ ב ר ע מ ד ע ל זה פ ר ו י ד נ ט ל ב מ ח ק ר ו הידוע ע ל א ל כ ס נ ד ר‬ ‫פוליהיםטור‬

‫‪5 1‬‬

‫ו א ח ר י ו מילא גם זיגפריד בספרו ע ל פילון מאלכסנדריה ״ נזכיר כאן כ מ ה הקבלות‬

‫בולטות‪ ,‬שאין לראותן בשום פנים כ ד ב ר ש ב מ ק ר ה ן‬ ‫‪, ,‬‬

‫ביהוד ראוי שנשים לב לקרבת הרוח ש ב ה ק ­‬

‫‪,‬‬

‫דמות ל״קדמוניות ול״בריאת העולם׳ ‪:‬‬ ‫‪.1‬‬

‫כפילון כן יוסף שואלים‪ ,‬מ ד ו ע הקדים מ ש ה א ת תיאור ב ר י א ת העולם לתיאור ת ו ר ת ו ‪:‬‬ ‫״קדמוניות״‪,‬‬

‫הקדמה‬

‫) ד ‪:(§21 /‬‬

‫״וברצות מ ש ה ללמד א ת בני עמו לקח זה‬ ‫פתח‪,‬‬

‫בשעה‬

‫שחקק‬

‫ש ל אחרים‪ ,‬ב ח ו ז י ם‬ ‫לחברו‪,‬‬

‫אלא‬

‫כיוון‬

‫לא‬

‫״ברם משה‪ ,‬ש פ ס ח ע ל )האופן( ה א ח ד ו ה ש נ י —‬

‫ח ו ק י ו ‪ ,‬כדרכם‬

‫על האחד‪ ,‬כי הוא בלתי‪-‬עיוני‪ ,‬חסר־עמל ובלתי־‬

‫בין‬

‫אדם‬

‫פילוסופי‪ ,‬ועל השני‪ ,‬כעל ד ב ר בדוי ומלא רמיה‬

‫מחשבותיהם‬

‫כלפי‬

‫מ א ו ד ונעלך‪,‬‬

‫את‬

‫ובחוקים‬ ‫את‬

‫פילון‪ ,‬ב ר י א ת העולם‬

‫א ל ה י ט ו ס ד ר ב ר י א ת העולם״‪...‬‬

‫ב‬

‫)‪»(§2‬״‪:‬‬

‫— נתן‬

‫לחוקיו‬

‫ביותר ן‬

‫כי‬

‫צריך‬

‫לעשות‬

‫ראשית‬

‫אין‬

‫נהדרה‬

‫הוא‬

‫אומר‬

‫א ו מד‪,‬‬

‫מיד‪:‬‬

‫אסור‪...‬‬

‫מה‬

‫‪, ,‬‬

‫מ ש ה לא ערבב‪ ,‬ד ו ג מ ת מחוקקים אחרים‪ ,‬א ת חוקיו בספורי‪-‬אגודות טפלים ן‬

‫‪ .47‬לדעתי אין להטיל ספק כלשהו בדברי יוסף‪ ,‬חיי יוסף ב ׳ ) ‪ ,(§ 9‬שבהיותו נער בן ארבע עשרת זכה לתהלה ע ל ידיעת ‪rdiv‬‬ ‫‪1(07‬ף‪1‬ן‪0‬ע• מובן מאליו‪ ,‬שקשה לקבוע‪ ,‬מה זכר יוסף מימי נעוריו ומה שאב ממקורות אחרים‪ .‬בכל אופן מתקבל על הדעת‬ ‫למשל‪ ,‬שתורת כהנים וההלכות התלויות בה היו זכורות ליוסף מימי תלמודו בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .48‬על ההלכה של מילון עיין אלון‪ ,‬תרביץ שנה הי‪ ,‬ע׳ ‪ 28‬והלאה‪.‬‬ ‫‪Gutschinid,Kicine 3.Anm‬‬ ‫}‬

‫‪,Schriften, Bd. IV, S. 374‬‬ ‫‪ .50‬מובן מאליו‪ ,‬שאין פירושי הדבר‪ ,‬שאין בין תאור יוסף לתאור של פילון ולא כלום‪ ,‬עיין למשל מה שאומר היינמן‪ ,‬שם‬ ‫שם‪ ,‬ע׳ ‪ 189‬על ההבדל בין תאור יחידים אצל שני הסופרים‪.‬‬ ‫‪.Philo von Alexandrien, S. 278 ,52‬‬ ‫‪.Alexander Polyhistor. S. 218 ,51‬‬ ‫*‪ 52‬התרגום לקות מתוך תרגום ‪ .‬ב ר י א ת העויימ״ לי‪ .‬פ ן ) מ ב ו א והוספות לשנבה(‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLII‬‬

‫פ י ל ו ן ׳ ב ר י א ת ה ע ו ל ם )‪: (§1‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ש ם )‪: (§22‬‬ ‫״ מ ח ו ק ק י ס א ח ר י ם נ ג ד ר ו א ח ר י ם פ ו ־‬ ‫ד י א ג ד ו ת וייחסו לאלים בחבוריהם א ת ח ר פ ת‬ ‫של‬

‫משגיהם‬

‫ונתנו‬

‫בני־אדם‬

‫)בזה(‬

‫פתחון־‬

‫״בין יתר המחוקקים יש‪ ,‬שבלי קישוט ו ב פ ש ט ו ת‬ ‫טכסו‬

‫ערומה‬ ‫כצודקים‪,‬‬

‫ויש‬

‫את‬

‫הדברים‬

‫שבהטעותם‬

‫המקובלים‬ ‫את‬

‫אצלם‬

‫רעיונותיהם‬

‫בגיבוב מליצות ההבילו את ההמון ו כ ס ו‬

‫פה‬

‫ר ב לרשעים״‪...‬‬

‫‪.3‬‬

‫מ ש ה ה ק ד י ם א ת ב ר י א ת ה ע ו ל ם ל ס פ ר ־ ה ח ו ק י ם ש ל ו כ ד י לרמוז בזה‪ ,‬ש ה ת ו ר ה והעולם גוף א ח ד ה ם‬

‫ביצירות־דמיון‬

‫האמת‬

‫על‬

‫אגדתיות״‪.‬‬

‫ו ש ו מ ר ה ת ו ר ה א י נ ו א ל א א ז ר ח ה ע ו ל ם ) פ י ל ץ ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ש ם ‪ .(§3‬י ו ס ף מ ב י ע א ו ת ו ה ר ע י ו ן ב צ ו ר ה א ח ר ת ‪:‬‬ ‫לפיו סבור משה‪ ,‬ש ר א ש י ת דרכם ש ל בני האדם הוא להכיר א ת מהותו של אלהים ״ולחזות ב ע י נ י‬ ‫ר ו ח ם א ת מ ע ש י ו ו ל ח ק ו ת ע ל ־ י ד י כך‪...‬‬

‫את הדוגמה הנשגבה מכל ולנסות ללכת בדרכיה‬

‫‪, ,‬‬

‫)שם‪,‬‬

‫ש ם ‪ .(§19‬ה ו א ל י מ ד א ת ע מ ו ל כ ו ו ן א ת מ ח ש ב ו ת י ה ם כ ל פ י א ל ה י ם ו ס ד ר ה ב ר י א ה ו ל ר א ו ת ‪ ,‬ש ה ס ד ר‬ ‫ה ז ה נ מ צ א ג ם ב ת ו ר ה )‪ (§§24—21‬״‬ ‫‪.4‬‬

‫כ פ י ל ו ן כ ן י ו ס ף מ ב ד י ל ב י ן פ ש ט ה מ ק ר א ו ב י ן ה ר ז ה ט מ ו ן בו‪ ,‬כ ל ו מ ר ה א ל י ג ו ר י ה ) ש ם ‪ ,‬ש ם ‪,(24‬‬ ‫א ב ן ־ פ י נ ה ש ל ש י ט ת ו ה פ י ל ו ס ו פ י ת שיל פ י ל ו ן ‪ .‬א י ן י ו ס ף מ ר ב ה ל ה ש ת מ ש ב ש י ט ה פ ר ש נ י‬

‫שהיא‬

‫ת‬

‫‪,‬‬

‫ז ו ; א ו ל ם ד ו ג מ ה מ א ל י פ ה א ח ת א נ ו מ ו צ א י ם ב ס פ ר ג ז ‪ /‬ז )‪ (§§187—179‬ו א י ן ל ה ט י ל ס פ ק ב ד ב ר ‪,‬‬ ‫‪5 4‬‬

‫שיוסף שאב א ת רעיונותיו מ פ י ל ו ן ‪ .‬אנו קוראים כאן‪ :‬״כי מי שיחשוב על ה ק מ ת המשכן ו י ר א ה‬ ‫א ת ב ג ד ו ש ל ה כ ה ן ה ג ד ו ל ו א ת הכלים‪ ...‬י מ צ א ‪ ,‬ש כ ל ד ב ר מ א ל ה נ ע ש ה ל ש ם ח י ק ו י ו ש ל ה ע ו ל ש‬ ‫‪,‬‬

‫‪, ,‬‬

‫כ ו ל ו ו ב מ ת כ ו נ ת ו ‪ .‬ל ד ב ר י ם א ל ה י ש ל ה ש ו ו ת מ ה ש א ו מ ר פ י ל ו ן ‪ ,‬ח י י מ ש ה ב )ג( ו )‪ : (§88‬״ מ ת ו‬

‫ד‬

‫אלפי חמרים בחר במשובחים שבהם כבחמרי אריגים במספר היסודות‪ ,‬שמהם נוצר העולם ו ה מ ס מ ׳‬ ‫לים‬

‫א ו ת ו ‪ :‬אדמה‪ ,‬מים‪ ,‬אויר ואש‪ .‬כי הבוץ בא מן האדמה‪ ,‬ה א ר ג מ ן מן המים‪ ,‬ה ת כ ל ת דומן־‬

‫לאויר‪...‬‬

‫ו ת ו ל ע ת ה ש נ י לאש״‪ .‬והשוה לרעיון הכללי הזה ע ו ד ה פ ר ט י ם ה א ל ה א צ ל יוסף ו פ י ל ו ן‬ ‫‪,‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪ /‬שם‪ ,‬ש ם ‪:‬‬ ‫‪:§181‬‬

‫שני‬

‫חלקי‬

‫המשכן‬

‫המיועדים‬

‫;‬

‫פילון‪ ,‬חיי מ ש ה ב ) ג ( ‪:‬‬ ‫לכהנים‬

‫מ ס מ ל י ם א ת ה א ר ץ ו א ת הים‪ ,‬ו ה ק ו ד ש ה ו א ר מ ז‬

‫‪:§98‬‬

‫הכוכבים(‬ ‫זה‬

‫לשמים‪.‬‬

‫״לדעת‬

‫אחדים‬

‫אלה‬

‫מרמזים‬

‫)כלומר‬

‫את שני חצאי כדוד העולם הפנוייס‬

‫לזה‪ ,‬זה‬

‫ש מ ת ח ת לארץ וזה ש מ מ ע ל‬

‫לה‪:‬‬

‫כי העולם כלו תלוי על בלימה״‪.‬‬ ‫‪:§182‬‬

‫לחם‬

‫הפנים הוא סמל‬

‫לחדשי‬

‫השנה;‬

‫המנודה היא רמז לעשרת המדורות של המזלות‪,‬‬

‫‪ :§102‬״ ב ד ר ו ם ה ע מ י ד א ת ה מ נ ו ר ה ‪ ,‬ש ב ה ה ו א‬ ‫מרמז א ת ת נ ו ע ת הכוכבים הנותנים אור״‪.‬‬

‫ש ב ע ת הקנים מציינים את תנועת המזלות‪ ,‬ואילו‬ ‫‪ : §183‬ה ש ט י ח י ם מ צ י י נ י ם א ת א ר ב ע ת ה י ס ו ד ו ת ‪:‬‬

‫‪ :§117‬״ כ א ל ה ה ם ב ג ד י ה כ ה ן ה ג ד ו ל ‪. . .‬‬

‫כחטיבה‬

‫ה ב ו ץ הוא הארץ‪ ,‬ה א ר ג מ ן הוא הים‪ ,‬ה ת כ ל ת הוא‬

‫שלמה‬

‫האויר‪ ,‬האודם הוא האש‪.‬‬

‫חיקוי( לכל א ח ד מ ח ל ק י העולם‪...‬‬

‫‪ : §184‬כ ת י נ ת ה כ ה ן ה ג ד ו ל מ צ י י נ ת א ת ה א ד מ ה ;‬

‫‪ :§118‬״ ה כ ת ו נ ת ה י א כ ו ל ה תכלת‪ ,‬ס מ ל האויר‪...‬‬

‫ה ם ס מ ל וחיקוי לעולם‪ ,‬וחלקיהם‬ ‫‪,,‬‬

‫התכלת היא השמים; רמוני הבגד הם דמז לבר־‬ ‫‪ .53‬על הטעות שנפלה בתרגום עיין בתיקוני־טעויות שב‪&0‬ר‪.‬‬

‫)הם‬

‫‪ 54J‬השוה זיגפריד שם שם‪ .‬ע׳ ‪279.‬‬

‫‪XLIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫והפעמונים לרעמים‪ .‬הבגד העליון מציין‬

‫קיט‬ ‫את‬

‫כולו‬

‫הטבע‬

‫והזהב שבו הוא סמל‬

‫לאור‬

‫‪ :§119‬״‪...‬הפרחים ה ם ס מ ל האדמה‪...‬‬

‫הרמונים‬

‫)מרמזים( א ת המים‪ ,‬הפעמונים )הם סמל( ל ה ת ­‬ ‫א מ ת היסודות ומזיגתם‪.‬‬

‫ה ח ו ד ר ב כ ל מקום‪.‬‬

‫‪ : §120‬״ ג ם מ ק ו ם ) ה ת כ ש י ט י ם ( מ ע י ד ב ר ו ר ו ת ע ל‬ ‫מה‬

‫ש נ א מ ד ‪ :‬כשם שהרמונים‪ ,‬הפרחים והפע־‬

‫מ ו נ י ם ה ם ב ש ו ל י ה ג ל י מ ה ה א ר ו כ ה ‪ ,‬כ ך ג ם היסו*‬ ‫דות הנרמזים בהם תופשים א ת המקום התחתון‬ ‫ביותר‬

‫ש ל ה ע ו ל ם ‪ :‬ה א ר ץ והמים‪...‬״‪.‬‬

‫‪ : §185‬ה ח ו ש ן ש ב א מ צ ע ה ב ג ד ה ע ל י ו ן ה ו א ס מ ל‬

‫‪ :§122‬״ ר א ש י ת ‪ ,‬ש ת י א ב נ י ה א י ז מ ר ג ד ו ם ה ע ג ו ­‬

‫היא‬

‫את השמש ואת‬

‫לארץ‬ ‫צנגד‬

‫הנמצאת‬

‫בטבור‬

‫העולם‪,‬‬

‫החגורה‬

‫האוקינום‪ ,‬ש ת י אבני השוהם ה ן ה ש מ ש‬

‫לות ש ע ל ה כ ת פ י ם מרמזות‪...‬‬ ‫הירח״‪.‬‬

‫והירח‪.‬‬

‫‪ :§124‬״ א י ז ה ד ב ר א ח ר מ ס מ ל ו ת ש ת י ם ‪ -‬ע ש ר ה‬

‫‪ : §186‬ש ת י ם ־ ע ש ר ה א ב נ י ה ח ו ש ן ה ן ר מ ז ל ח ד ש י‬

‫האבנים ש ע ל החזה‪ ,‬אם לא לעיגול הזודיאקוס ו‬

‫ה ש נ ה ‪ ,‬ל ע י ג ו ל הז‪1‬די‪8‬קום‪ .‬מ צ נ פ ת ה ת כ ל ת מ צ י י ־‬

‫‪ : §133‬״ מ ק ו ש ט ב א ו פ ן ז ה ק ר ב ה כ ה ן ה ג ד ו ל א ל‬

‫‪ 1‬ת א ת השמים והנזר הוא הזוהר ה מ ש מ ח א ת‬

‫עבודת הקודש‪ ,‬כדי שלכשיכנם לתפלות המקוב־‬

‫&לד״ים‪.‬‬

‫לות ולקרבנות יכנס אתו העולם כולו בסמלים‪,‬‬ ‫שהוא‬

‫נ ו ש א עליו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ס מ ל ה א ו י ר בגלימה‬

‫הארוכה‪ ,‬ס מ ל המים ברמון‪ ,‬ס מ ל ה א ד מ ה בפר*‬ ‫חים‪ ,‬ס מ ל‬

‫האש‬

‫והאיזמרגדים‬

‫בשני‪ ,‬סמל‬

‫השמים‬

‫באפוד‪,‬‬

‫העגולים שעל כתפיו כדמות שני‬

‫חצאי־כדור העולם‪ ,‬א ת ש ת י ם ־ ע ש ר ה האבנים ע ל‬ ‫החזה‪...‬‬ ‫כסמל‬

‫כסמל‬

‫עיגול‬

‫הזודיאקים ואת‬

‫החושן‬

‫הכוח המלכד והמסדר הכל״‪.‬‬

‫ולעומת זאת אין לראות בפירושי ה ש מ ו ת המקבילים א צ ל ש נ י הסופרים ראיה ל ק ש ר ביניהם‪ ,‬מ פ נ י‬ ‫שיוסף ש א ב א ת ידיעותיו‪ ,‬כפי ש כ ב ר העירונו למעלה‪ ,‬חלקן מגירסא דינקותא וחלקן ממקורות‬ ‫‪a‬‬

‫םפרותיים‬

‫"•‬

‫יוסף נוהג להסתמך על סופרים נכרים ולהעידם על אמיתית המקרא‪ ,‬ביחוד בספורים על התקופה‬ ‫הקדומה‬

‫ביותר ובמקומות שבהם משתלבים דברי ימי היהודים בדברי הימים ש ל עמים אחרים‪.‬‬

‫־אנחנו מ ו צ א י ם ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ש ו ר ה א ר ו כ ה ש ל מ ח ב ר י ם ה ל נ י ס ט י י ם ‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫מ ב י א א ת דבריהם אם במפורש ואם בדרך כ ל ל ‪:‬‬ ‫)‪: (Akusiiaos‬‬

‫ק ד מ ו נ י ו ת א ג׳‪ ,‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫‪ ( 2‬אפ'ור‪1‬ם‬

‫)‪: (Ephoros‬‬

‫*‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫‪ (1‬א ק ו ס י ל א ו ס‬

‫ברוסיום‬

‫)‪: (Berossos‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ו ׳ )‪ (§ 93‬ן ט ׳ )‪ ; (§ 107‬י א ׳ ‪ ,‬ד ׳ )‪ (§ 20‬ן‬

‫‪ (4‬ה י ס ט י א י ו ס ‪.‬‬

‫)‪:(Histiaios‬‬

‫״‬

‫‪(3‬‬

‫ב‪/‬‬

‫ב ׳ )‪ ; (§ 34‬י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ 219‬‬

‫א ג ׳ ‪ ,‬ט ׳ )‪ (§107‬ן ד ‪ /‬ג ׳ ) ‪. ( § 1 1 9‬‬

‫* ע ל השמות העבריים אצל יוסף ועל פירושיו בהשואה לפירושיו של פילון עיין‪.Siegfried, ZATW, Bd. in (1883), s, 321f54.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLIV‬‬

‫א ג׳‪ ,‬ט׳ )‪ (§ 107‬ז ג׳‪ ,‬ו׳‬ ‫א ג׳‪ ,‬ט׳ )‪.(§ 108‬‬ ‫ז ג ‪ /‬ב׳ )‪.(§ 67‬‬ ‫ח ו ‪ /‬ב׳ )‪ (§ 157‬י א ‪ /‬ד׳ )‪.(§§ 18 .20‬‬ ‫א ג׳‪ ,‬ט׳ )‪ >§ 108‬ז׳‪ ,‬ב׳ )‪.(§ 159‬‬ ‫א ג׳‪ ,‬ט׳ )‪.(§ 108‬‬ ‫י י״א‪ ,‬א׳ )‪.(§ 228‬‬ ‫א ג׳‪ ,‬ו׳ )‪.(§ 94‬‬ ‫א ג ‪ /‬ט׳ )‪.(§ 107‬‬ ‫א ג ‪ /‬ט׳ )‪.(§ 107‬‬ ‫א ט״ו )‪ (§ 240‬ז לפי אלכסנדר פיוליהיסטיור‪.‬‬ ‫)‪.(§ 94‬‬

‫)‪I (Hicronymos‬‬

‫היר‪1‬נימ‪1‬ם‬ ‫הסיודיום‬

‫)‪T (Hcsiodos‬‬

‫היומיריום‬

‫)‪t (Homcros‬‬

‫הריודיוטיוס‬

‫)‪I (Hcrodotos‬‬

‫דןלןטאייום‬

‫)‪; (Hckataios‬‬

‫‪ (10‬הלניקיום‬

‫)‪: (Hcllanikos‬‬

‫‪ (11‬דיוקלם‬ ‫‪ (12‬מנסיאם‬ ‫‪ (13‬מיוכיום‬

‫)‪: (Diokles‬‬ ‫)‪(Mochos‬‬

‫‪ (14‬מניתיון‬

‫)‪(Manctlio‬‬

‫‪ (15‬מלכיום‬ ‫‪ (16‬מיננדרום‬

‫)‪(Malchos‬‬

‫;‬

‫ז‬

‫)‪I (Mnasacas‬‬

‫)‪ (Menandros‬׳‬

‫‪ (17‬מ ג ם ת י נ ס‬

‫)‪I (Mcgasthenes‬‬

‫‪ (18‬ניקולא־וס‬

‫)‪.* (Nikolaos‬‬

‫ח ה ‪ /‬ג׳ )‪ -,(§ 144‬י״ג‪ ,‬ב׳)‪ !(§ 324‬ט י״ד‪ ,‬ב׳)‪.(§ 283‬‬

‫י י״א‪ ,‬א׳‬

‫)‪.(§ 227‬‬

‫א ג ‪ ,‬ו׳)‪ <(§ 95‬ג ‪ /‬ט׳)‪ :(§ 108‬ז ד‪ /,‬ב׳)‪;(§§ 103-101‬‬

‫)‪: (Sibylla‬‬ ‫‪ (19‬םיבילה‬ ‫א ד ‪ /‬ג׳‬ ‫פ י ל ‪ 1‬ם ט ר ט ‪ 1‬ם)‪: (Phiiostratos)20‬‬ ‫י י׳׳א‪ ,‬א׳ )‪.(§^28‬‬ ‫מוכל הסופרים האלה מזכיר יוסף כמה מהם בלשונם‪ ,‬ביהוד את ברוםום‪ ,‬י ק ‪ 1‬ל א ‪ 1‬ס מ ד מ ש ק ‪^ ,‬‬ ‫הםיכילי ואת מ נ נ ד ר ‪ 1‬ס מאפםום? אחרים כגון הרודוטום הוא מביא בלשון כללית לא‪-‬מילולי‬ ‫לילת‬ ‫השורה הארוכה הזאת שליסופרים‪ ,‬ביניהם גם לא מפורסמים‪ ,‬בפי יוסר‬ ‫לעורר בנו את הרושם‪ ,‬כאילו הוא בקי בספרות ההיסטורית והפריאגיטית ובשירה היוונית ב מ י‬ ‫‪ .‬י ף לא קרא את כתבי כל הסופדימ‬ ‫ידיעה קטועה ומכלי שני‪ .‬המחברים האלה לא ע‬ ‫‪.‬‬ ‫בענינים קרובים ללבו של יוסף ואין להבין‪ ,‬לשם מה היה לו לשקוד על דברים‪ ,‬שלא נגעו ל‬ ‫באופן בלתי אמצעי‪ .‬השכלתו ההיסטורית והפריאגיטית לא היתה בודאי רחבה במידה ש י‬ ‫'מקים להניח‪ ,‬שראה ענין רב לעצמו לעסוק במפורט בספרים שונים‪ ,‬המטפלים בחלק זה או אחר של‬ ‫! §( מודה יוסף‪ ,‬שאץ הוא בקי ביותר בכתבי ס ו פ ר י‬ ‫כגון הלניקום‪ ,‬אקוםילאום‪",‬אפור‪1‬ם‪ ,‬י א י ‪ 1‬ם ואחרים‪ .‬אם אנחנו רואים‪ ,‬שהוא מביא בכתב־פולמום‬ ‫זה פחות או יותדיא״ת הסופרים הנזכרים ב ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ /‬כלומר‪ ,‬שהיקף השכלתו ההיסטורית‬ ‫)‪.(§ 118‬‬

‫נ‬

‫ת>‬

‫ו ה י א‬

‫מ פ ת י ע ה‬

‫ע‬

‫ד ת‬

‫מ ן‬

‫י ן צ א ת‬

‫ה נ ז כ ר י ם‬

‫ן ן כ ל ל י‬

‫ו א ף‬

‫א ן ל ם א י ן כ‬

‫מ ק צ ת ם‬

‫ל א‬

‫ל‬

‫ש ן ? ר ו ש ם ה ז ה‬

‫ס פ ק ׳‬

‫א ו ת ם‬

‫ה ו א י ד ע‬

‫ר‬

‫וס‬

‫מ ן ט ע ר ‪ 1‬ה ו א‬

‫ס ק ו‬

‫ק‬

‫ר‬

‫ש‬

‫ה נ ז כ ר י ם‬

‫ה מ ד ע י ם‬

‫ע‬

‫ב‬

‫א פ י ו ף‬

‫ד‬

‫) א‬

‫ט‬

‫ג‬

‫פ‬

‫‪6 /‬‬

‫מ‬

‫‪5‬‬

‫‪5‬‬

‫‪5‬‬

‫‪.‬‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ת‬

‫נ‬

‫^‬ ‫ה‬

‫ד‬

‫‪a‬‬

‫;׳‬

‫‪ 1‬ד ‪ 1‬ט ן ם ) ש‬

‫שם כ י‬ ‫מ ‪,‬‬ ‫ע‬

‫ג‬

‫א‬

‫פ‬

‫א‬

‫ם‬

‫ב‬

‫'‬

‫‪3‬‬

‫־־‬ ‫‪8‬‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ם‬

‫ו‬

‫י‬

‫ן‬

‫)‬

‫ש‬

‫כ‬

‫‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫ם‬

‫ב‬

‫ז‬

‫כ‬

‫ש‬

‫׳‬

‫‪8‬‬

‫י‬

‫ם י‬

‫‪6‬‬

‫‪1‬‬

‫ר‬

‫י‬

‫ו‬

‫ס‬

‫״ ‪,‬‬ ‫ת‬

‫§‬

‫ן כ ו‬

‫א ״ ה ס ו פ ר י ם ה א ל ה ‪ :‬מ י מ י ן ) א י י ד ו ה ל א ה ‪ § 75 ,‬וכי׳(*‬

‫ף‬

‫‪6‬‬

‫״‬

‫׳ ( ‪ ,‬מ ־ י ר י א ס ) ש ם ש ם כ ־ ב ‪ § 172 ,‬וכוי(; ןןליאךנ‪1‬ם ) ע ם ע ם כ י ב ‪ § 176 ,‬י כ י ׳ א יך‪?,‬אי‪1‬ס ) ש מ‬

‫§ ו ב ו ׳ ( ! ^ ; • ? י ד ס ) ע ם ש ם ב י ב ‪ § 205 ,‬ו כ ו ׳ > ד ; ר ^ י מ י ס קל‪.‬קךד;ה ) ע ם ע ם כ ״ ג ‪ § 213 ,‬וכוי(; ס י א ‪ 1‬פ י ל ‪ 1‬ס ‪ ,‬סיא‪1‬ד‪1‬ט‪1‬כע‬ ‫;‬

‫א י י ן ט ^ נ ס ‪ ,‬ה ך מ ^ נ ס ‪ ' ,‬א ב י מ ר ‪ 1‬ם ‪ ,‬ק־ונ‪1‬ן‪ ,‬ז־ו?ירי־ין)שם ש ם כ י ג ‪ (§ 216 ,‬ד מ ט ך י י ס ) ש ם ש ם כ ״ ג ‪ § 218 ,‬י ו ס ף ט ו ע ה כ א ן‬ ‫;‬

‫;‬

‫ט ע ו ת גיסה ב ז ה ו ת ו * א ו ת ו ע ם ד מ ט ר י ו ם מ פ ^ ר י ן ‪ ,‬ש ח י ב ש נ ו ת ‪ 233 - 345‬ב ע ר ך ל פ ם ' ה‬ ‫ד‪.‬י‬ ‫ז‬

‫‪,‬‬

‫ה ו ד‬

‫‪9‬‬

‫י(‬ ‫‪7‬‬

‫ך י א ו ם ) ש ם ש ם י ״ ז ‪12 ,‬י § י כ ו ׳ (‬

‫;‬

‫§ ו כ ו י ( ‪ ,‬בר־וסום ) ש ם ש ם י י ט ו ה ? א ה ‪§ 123 ,‬׳; ס י א ו מ ל ב ט י ס ) ש ם ע ם כ י ב ‪ § 165 ,‬ו כ ו ׳ >‬

‫‪5‬‬

‫§‬

‫‪2‬י‬ ‫ן כ‬

‫ר ס‬

‫‪ 1‬ן ) ש ם ש ם ל ״ ב ‪ § 288 ,‬וכוי(; <י?יעכ‪1‬ס ) ע ב ש ם ל ״ ד ‪ § 304 ,‬ו כ ר (‬

‫ן׳(‪.‬‬

‫ז‬

‫למעשה מדובר על דמטריום ה כ ר ו נ ו ג ר ף‬

‫אפ‪1‬ל‪1‬ך‪1‬ס מילין׳‬

‫ם‬

‫י ‪ 5‬י י י } י י ם ) ב ב ‪§ 16 /‬‬

‫;‬

‫מ ‪ :‬ם י ‪ 8‬ס ) ש ם ש ם ב ט ‪ § 112 /‬ו כ ו י ( ‪ .‬י ו ס ף א י נ ו מ ב י א ק ה ע י ם מ ס פ ר י כ ל ה ס ו פ ר י ם ה נ ז כ ר י ם ‪ .‬כ מ ה מ ד ם ‪ ,‬כ ג ו ן‬

‫ת י י א ו פ י ל ו ס ‪ ,‬ת י א ו ד ו ר ו ם ״ א ר י ס מ ו ם נ ם ‪ ,‬ה ר ג י ו ג נ ם ‪ ,‬קרבין‪ ,‬ז ו פ י ר י ו ן נ ז כ ר י ם ר ק ב ש מ ו ת י ה ם ‪ .‬י ו כ ף ע צ מ ו א ו מ ר ) א ‪ ,(§ 216‬ש ל א ק ר *‬ ‫א ת כ ל הספרים‪ .‬אנחנו יכולים להוסיף‪ ,‬שגם ש א ר הסופרים‪ ,‬שהוא מביא קטעים מתוך סהריהם‪ ,‬אינם ידועים ל ו‬ ‫אלא מכלי שני‪.‬‬

‫בשלמותם‪,‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫והפריאגיטית‬ ‫המחצית‬

‫לא גדל במשך הזמן — והרי ״נגד אפיון‬

‫‪, ,‬‬

‫‪XLV‬‬

‫נכתב אחרי ״קדמוניות״ ו ה מ ת שבין‬

‫הראשונה ש ל אלה ובין כתב־ההגנה גדול הוא בלי ספק — על כרחנו אנו באים לידי‬

‫מסקנה‪ .‬שהיקף זה ל א ה י ה מ ו ת נ ה בלימודו ש ל יוסף‪ ,‬ש ה י ה גורר אחריו ה ר ח ב ת ה י ד י ע ו ת ב ״ נ ג ד‬ ‫אפיוף‬

‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫לגבי ״קדמוניות ‪ ,‬א ל א בא לו מ מ ק ו ר היסטורי ופריאגיטי א ח ד קבוע‪ ,‬ש ש י מ ש לו אוצר‬

‫ידיעות ב ש ע ת חיבור ש נ י הספרים הנזכרים גם יחד‪ .‬ה מ ק ו ר ה ז ה ה ם ח י ב ו ר י ו ש ל א ל כ ם נ ד ר‬

‫וביחוד‬

‫‪pi™ 5 u 1 0‬׳‪ a f o v‬ש ל ו ‪.‬‬ ‫י ו ס ף י ד ע א ת ה ס ו פ ד ה ז ה ‪ ,‬כ פ י ש י ו צ א מ ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ט ״ ו )‪ ,(§§241—240‬מ ק ו ם ש ם ה ו א מ ב י א‬ ‫ב ש מ ו ק ט ע מ ס פ ר ו ש ל ןןלכום ע ל היהודים‪ .‬א ל כ ס נ ד ר ה י ה םופר־םרק‪ ,‬ש כ ל מ ל א כ ת ו ה י ת ה ב א ו ס ף‬ ‫כל מיני קטעים‪ ,‬היסטוריים או פדיאגיטיים בעלי אופי אנקדוטי‪ .‬ידועים לנו למשל ש מ ו ת של‬ ‫א ס פ י קטעים‪ ,‬שטיפלו ב ח ל ק י אםיה־ד״קטנה‬

‫‪5 6‬‬

‫‪ .‬מכאן‪ ,‬ו ל א מ ן הסופרים המקוריים‪ ,‬לקח יוסף א ת‬

‫ידיעותיו בשטחי ההיסטוריה הכללית והספרות הפריאגיטית‪.‬‬ ‫אולם כמה מלומדים מניחים‪ ,‬שהשימוש באלכסנדר פוליהיסטוד אין פירושו אי־שימוש בסופרים‬ ‫ש א ל כ ס נ ד ר כינס ק ט ע י ם מ ת ו ך חיבוריהם‪ .‬ביחוד נוגע ה ד ב ר לברוםום‪ .‬ר א ש ה מ ד ב ר י ם בזכות ה נ ח ה‬ ‫זי הוא פרוידנטל‬

‫ז ־‬

‫‪ .‬הוא מדגיש‪ ,‬שיוסף מזכיר כ מ ה פ ע מ י ם ב מ פ ו ר ש א ת ברוםום כמקורו ואין כל‬

‫יסוד ש ל א להאמין לדבריו אלה‪ .‬ראיה לכך מ ש מ ש לפרוידנטל נהגו של אבםביום‪ ,‬להביא קטעים‬ ‫מ ת ו ך ב ר ו ם ו ם פ ע ם ל פ י א ל כ ם ג ד ר ו פ ע ם ל ‪ 9‬י יוןםף‪• .‬זה מ ר א ה ‪ ,‬ש א ב ם ב י ו ם ל א מ צ א כ מ ה ד ב ר י ם א צ ל‬ ‫א ל כ ס נ ד ר ופנה אל יוסף׳ מ פ נ י ש ה י א מביא א ת ברוסום במקורו‪ .‬חוץ מ ז ה רואה פ ר ו י ד נ ט ל אישור‬ ‫ל ה נ ח ת ו בזה‪ ,‬שיוסף מ ש ת מ ש ב ק ט ע י ו ת מ י ד כ ל ש ו ן נוכח‪ ,‬ואילו אלכסנדר‪ ,‬ו א ת ו אבםביום וסינקלום‬ ‫‪,(SynkciM‬‬

‫ב כ ל מקום ש ה ם מ ע ת י ק י ם אותו בדיוק‪ ,‬כ מ ע ט בלי יוצא מ ן הכלל‪ ,‬מ ד ב ר י ם בלשון‬

‫נסתר‪ .‬א ש ר ל נ י מ ו ק ה א ח ר ו ן ה ר י אין ל ל מ ו ד מ מ נ ו ולא כלום‪ ,‬ש כ ן א ו ת ו יוסף׳ ה מ ב י א א ת ה ק ט ע י ם‬ ‫ש ל ברוםוס ב ל ש ו ן נוכח‪ ,‬מ ש ת מ ש ב צ ו ר ת ה ר צ א ה זו גם ב ק ט ע ה ם י ב י ל י ע ל מ ג ד ל בבל‪ ,‬ש ל ק ח ו‬ ‫בלי ספק‬

‫מ א ל כ ס נ ד ר " ‪ :‬זה ה א ח ר ו ן נ ו ק ט כ מ נ ה ג ו ל ש ו ן נ ס ת ר ויוסף ה פ כ ו לנוכח• ג ם ה פ י ר ו ט‬

‫ש ב ק ט ע על נבוכדנצר‪ ,‬הגדול יותר א צ ל יוסף מ א ש ר א צ ל אבםביום‪ ,‬אינו יכול ל ש מ ש ראיה לכך‪,‬‬ ‫שאבםביום ש א ב מתוך אלכסנדר‪ ,‬ואילו יוסף ק ר א א ת ברוםום במקורו‪ .‬כי אבםביום ע ש ה באוסף‬ ‫הקטעים של אלכסנדר כבתוך שלו‪ ,‬קיצר וקיטע ככל ש ע ל ה ע ל רוחו ״ ‪ .‬ש נ ב ל המדגיש א ת העובדה‬ ‫הזאת‬

‫‪6 0‬‬

‫‪ ,‬מ ד א ה ‪ ,‬נ ו ס ף ע ל כך׳ ג ם א ת ה ה ת א מ ה ש ב י ן אבידנום)‪ (Abydcnos‬ובין י ו ס ף ‪ :‬ב מ ק ו ם ש ה ם‬

‫מ ד ב ר י ם ע ל נ ב ו כ ד נ צ ר מזכירים שביהם גם א ת ה ע ר ת ו ש ל מ ג ם ת י נ ס ע ל ה מ ל ך הזה‪ .‬ו ש נ ב ל ב א לידי‬ ‫מסקנה‪:‬‬ ‫ספרותית‪,‬‬

‫״ א ם ש נ י סופרים כאביךנום ויוסף‪ ,‬ש א י נ ם תלויים זה ב ז ה ואינם‬

‫עצמאיים‬

‫נזכרים באותו מקום‪ ,‬שסופר אחד׳ מגםתינם‪ ,‬שאינו עוסק בלל ב ב ב ל ״‬

‫מבחינה‬

‫מעיד הערה‬

‫הטופה גם על נבוכדנצר‪ ,‬הרי אין לבאר זאת ביא ר אחר אלא ששניהם ה ש ת מ ש ו במקור אחד‪ .‬מקורו‬ ‫ש ל אבידנוס היה א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטור*‪.‬‬ ‫ט ע נ ת ו זו ש ל ש נ ב ל‬

‫‪6 2‬‬

‫טובה גם למקום א ח ר ב״קדמוניות״׳ ש א ף הוא‪ ,‬כפי ש א נ י מ ש ע ר ׳ לקוח מ ת ו ך‬

‫‪ .56‬השוה את שמות החיבורים הידועים לנו‪ . :‬ע ל ‪1‬יי‪1‬ןי}^״‪ . ,‬ע ל ה‪15‬נט‪1‬ס איבכסינוס׳‪, ,‬דברי ימי קיץיז׳‪ . /‬ע ל קיליקיד‪.‬׳‪ /‬״על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪u‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪19;.Stcph. B‬ר׳פרוידנטל‪ ,‬שם שם‪ ,‬ע׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪• S58 .‬‬ ‫‪26.‬‬ ‫ד‬

‫‪,‬‬

‫‪ .60—59‬יש להודות לשנבל‪ ,‬ע׳ ‪ 166‬והלאה‪ ,‬שאבסביוס קטע את אלכסנדר פוליהיסשור בכל מקום שראה צורך בכך‪ .‬דעתו של‬ ‫פרוידגטל שיש להתיחס באמון אל אבסביוס‪ ,‬משוללת יסוד איתן‪.‬‬ ‫‪ ,Muiier, FHG II,‬השוה שנבל שם שם‪.‬‬ ‫‪230?f‬‬ ‫‪ 62‬שם שם‪.‬‬

‫‪X L VI‬‬ ‫ספרו‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬ ‫שם‬

‫ש ל ברוםום‪ ,‬בתיווכו ש ל א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטור‪ .‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ י״א‪ ,‬ה׳ )‪ ,(§23‬מ ק ו ם‬

‫‪ :SiaSExetai‬מ ד ו ב ר ע ל ר צ ח ם נ ח ר י ב ב י ד י א ד ר מ ל ך ו ש ר א צ ד ‪ ,‬א נ ו ק ו ר א י ם א ת ה מ ל י ם האלה‪e TTJV5‬‬ ‫‪v‬‬

‫‪t‬‬

‫‪a‬‬

‫‪e‬‬

‫‪X‬‬

‫‪a‬‬

‫‪i‬‬

‫‪J‬‬

‫‪a‬‬

‫‪8‬‬

‫‪f‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫ס‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ר ש ה פ ס ו קמדבר•‪a 5‬‬

‫ע ל שני ע נ י נ י ם ‪ :‬על ע ל י ת אסר־חדון ל ש ל ט ו ן וכנראה גם על יחסו אל בני משפחתו‪ .‬המקום ה מ ש ו ב ש‬ ‫טעון בירור‪ .‬מ ה א נ ו יודעים ע ל היחסים ב מ ש פ ח ת ס נ ח ר י ב עם ע ל י ת אםרי־חדון? א נ ח נ ו ק ו ר א י ם‬ ‫אצל אבםביום בשמו של אלכסנדר פוליהיםטור‬

‫‪0 3‬‬

‫מ ר ו ד ך ־ ב ל א ד ן מזכיר גם כ ו ת ב ד ב ר י הימים הכעזדי‬ ‫‪...‬נרצח זה ע ל ידי מרודך־בלאדן‪,..‬‬

‫‪ :‬״‪..‬אולם א ת ם נ ח ר י ב ו א ת א ס ר ־ ח ד ו ן ב נ ו ו א ת‬ ‫‪6 4‬‬

‫‪ .‬אחרי שלוט אחי םנחריב ואחרי מלוך אכיסנז‬

‫אולם זה נהרג על‪-‬ידי א ח ד ו א ב י א ם שמו‪ ,‬ש מ ל ך אחריו‪,‬‬

‫ו ב ש נ ה ה ש ל י ש י ת ל מ ל כ ו א ס ף ם נ ח ר י ב מ ל ך א ש ו ר )ועלה( ע ל הבבלים‪ ...‬ו ה ו א ש ל ט ע ל ה ב ב ל י ם ו ש ם‬ ‫א ת א ם ר ־ ח ד ו ן ב נ ו ל מ ל ך עליהם‪ ...‬ו ל א ח ר ) ש ס י פ ר ( א ת כ ל מ ע ש י ת ק פ ו ש ל ס נ ח ד י ב ה ו א מ ו ס י ף ‪:‬‬ ‫‪,‬היא )מלך( שמונה ע ש ר ה שנה» ובנו א ר ד ו מ ו ז ן‬ ‫‪,‬‬

‫היםטור ‪/‬‬

‫^ ם לו א ו ר ב ן זה ה י ה סופו‪ .‬ע ד כ א ן פ ו ל י ‪-‬‬

‫במלים כלליות יותר מעתיק מיכאל ה ס ו ר י‬

‫‪6 5‬‬

‫מתוך אבםביום‪ :‬״אלכסנדר פוליהיםטור‬

‫א ו מ ר ב ס פ ו ר ו ע ל ס נ ח ר י ב ו נ ב ו כ ד נ צ ר ‪ :‬א ח ר י פ ו ל מ ל ך ס נ ח ר י ב אחיו‪ ...‬ה ו א ח י ש מ ו נ ה ע ש ר ה ש נ ה‬ ‫ע ל ־ י ד י בנר׳‪ .‬ב ר י ס ו ס — א ל כ ס נ ד ר פ ו ה י ל י ס ט ו ר י ד ע ו א י פ ו א ע ל ר ו צ ח‬

‫והומת‬

‫בכרוניקה ה ב ב ל י ת‬

‫שמסופר‬ ‫בעקבות‬

‫‪6 0‬‬

‫ובמצבת נבו־נאיד‬

‫‪6 7‬‬

‫בהתאם למה‬

‫אחד‪,‬‬

‫ובניגוד למה ש נ א מ ר ב מ ק ר א " י יוסף ה ו ל ך‬

‫המקרא‪ ,‬אולם מה פירוש המלים ל א ח ד הספור על עלית אסד־חדון? אין ספק׳‬

‫מ ש ו ב ש ו ת ‪ .‬ברם‪ ,‬לי נדמה‪ ,‬ש א פ ש ר לתקנן‪ ,‬אם נ ש י ם לב לידיעה א ח ת מ ת ו ך אבידנום‬

‫‪6 9‬‬

‫שהן‬

‫‪ ,‬שאף היא‬

‫‪7 0‬‬

‫נ ש ת מ ר ה א צ ל א ב ם ב י ו ס * אנו קוראים כ א ן ‪ :‬״ ב ע ת ה ה י א נ מ צ א לבסוף גם פ נ ח ר י ב בין המלכים‪...‬‬ ‫ס מ ו ך לו ו ל א ח ר י ו מ ל ך נרגילום‪ ,‬ש ה ו ג ה מן ה מ ס י ל ה ע ל ־ י ד י א ד ד מ ל ו ם בנו‪ .‬ואותו ה ר ג א כ ם ד ­‬ ‫אחיו‬

‫דים‬

‫מאותו‬

‫האב‬

‫ולא‬

‫מאותה‬

‫)אחריו(‬

‫ה א ם ‪ ,‬וברדפו‬

‫הדף‬

‫א ת חילו אל‬

‫עי‬ ‫״‬

‫הביזנטיים׳‪ /‬המעתיק בלבל כאן א ת ה ש מ ו ת ‪ :‬הכוונה היא לםנחריב והשם נרגילום אינו במקומו‬ ‫אדרמלום‬ ‫אל‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫הוא כמובן אדרמלך* שנבל מביע ה ש ע ר ה חריפה המבארת‪ ,‬כיצד נתגלגל השם ה ז ה‬

‫אבידנום‪ ,‬שחייב היה להביא א ת ה ש ם א ר ד ו מ ו ז ן‬

‫‪7 2‬‬

‫‪ ,‬שהרי הוא מספר א ת ה מ ע ש ה ל פ י‬

‫ב ר ו ס ו ס — א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטור‪ .‬ו א ש ר לאכםרדים ה ר י ברור‪ .‬ש ל פ נ י נ ו צורה מיוונת ש ל ה ש ם א ס ר ־‬ ‫ה ד ו ן ‪ .‬א ם כן‪ ,‬ה ר י א נ ו נ מ צ א י ם ל מ ד י ם מ ת ו ך ה י ד י ע ה א צ ל א ב י ד נ ו ס ‪,‬‬ ‫רוצח‬

‫אביו‪,‬‬

‫שהיה‬

‫אחיו‬

‫מצד‬

‫מצד האב ולא‬

‫ש א ס ר ־ ח ד ו ן‬

‫הרג‬

‫את‬

‫ה א ם ‪ .‬אבםביום‪ ,‬ש ש א ב מאותו המקור‪,‬‬

‫ש מ מ נ ו ל ק ח א ב י ד נ ו ם א ת ה י ד י ע ה ה נ ז כ ר ת ‪ ,‬כ ל ״ מ ר מ ב ר ו ם ו ם — א ל כ ס נ ד ר פוליד״יסטוד‪ ,‬א י נ ו מ ס פ ר לנר‬ ‫שום ד ב ר על היחסים ב מ ש פ ח ת םנחריב א ח ר י מותו‪ ,‬מ פ נ י ש ה ו א בכלל מ ק צ ר ו מ ק ט ע א ת ה מ ק ו ר‬ ‫ו ע ו ש ה בו כ ב ת ו ך שלו‪ .‬ו ה נ ה ל א ו ר ה מ ס ו פ ר א צ ל א ב י ד נ ו ס — א ב ם ב י ו ם א ו ל י י ש א פ ש ר ו ת ל ת ק ן א ת‬ ‫המקום ה מ ש ו ב ש ב״קדמוניות׳‪ /‬אם נראה במלה‬

‫‪xcaacppovdiv‬‬

‫ת צ א לנו י ד י ע ה מ ק ב י ל ה ב מ י ד ה מ פ ת י ע ה לזו ש ל א ב י ד נ ו ם ‪:‬‬

‫‪.Euseb.. Chron. ed. K a r s t p. 13, 2 - 1‬‬ ‫‪> 6 6‬‬

‫שיבוש של הפועל‬

‫‪.‬‬

‫כ ל ו מ ר בו־וסום‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫‪aq>ovsucov‬״«‪5‬‬

‫אםר־חדון עולה על כסא המלוכה —‬

‫‪.‬‬

‫‪> 6 5‬‬

‫‪7 4 9‬‬

‫‪JVlar Michael, Chron. t. IV, p.‬‬

‫‪ ; C I X X X I V , 46ft‬ה ש ו ה ‪B. M c i s s n c r , Neue Nachrichten iibcr die Ennordung Sancheribs und die Nachlolge‬‬

‫‪.Asarchadons (Sitzungsberichte der Preuss. Akad. 1932, S. 250ff‬‬ ‫‪ j L a n g d o n , Ncubabylonische Konigsinschriften 270ff 67.‬ה ש ו ה ‪,B. M e i i m c r , 1. c. • S c h n a b e l , o. c. S. 143‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ת ‪ .‬הוא חי בימי האנטונינים‪.‬‬

‫‪. 17, 25-18, 1670-69.‬‬

‫ה‬

‫‪8‬‬

‫‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪,‬‬

‫‪P‬‬

‫‪ .Chron. ed. K a r s t ,‬א ב י ד נ ו ס ח ב ר ס פ ר ע ל ד ב ר י י מ י ה א ש ו ר י ם ) ‪( j i e p l A o a u p i c o v‬‬

‫‪ .11‬ה ש ו ה ‪, S c h n a b e l , o. c. s. 143‬‬

‫ש ם ש ם ע ׳ ‪143‬‬

‫‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪XLVII‬‬

‫מבוא ל״קדמוביות היהודים״‬ ‫את מ י ? כאן‬

‫והורג!‬

‫נעוץ‬

‫עיקר‬

‫הקושי‪,‬‬

‫מפני‬

‫שהמלים‬

‫לפני‬

‫‪xaxacppovow‬‬

‫משובשות‪.‬‬

‫הדעת נותנת‪ ,‬שמלך ח ד ש הפיתח א ת מלכותו ב מ ע ש ה רצח מתנקם במתנגדיו׳ במקרה שלנו ברוצח‬ ‫אביו‪ .‬ש ק ו ל ־ ד ע ת ז ה מ ו ב י ל נ ו ב כ י ו ו ן ה י ד י ע ה ש ל א ב י ד נ ו ם ‪ ,‬ש א ם ר ־ ח ד ו ן — א כ ם ר ד י ם ה ר ג א ת ר ו צ ח‬ ‫אביו‪ .‬ו ה נ ה א ם נ ס כ י ם להוסיף ע ו ד ת י ק ו ן — ו ה ר י א י ן ספק‪ ,‬ש ה מ ק ו ם כ ו ל ו מ ש ו ב ש ו ט ע ו ן תיקון —‬ ‫ו נ ש ע ר ש ה מ ל י ם ‪ n « ' afaous‬ה ן ש י ו ר ה מ ל ה ?ט‪(0‬ק!ף^]‪ 6^0‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬מ א ם א ח ת ‪ ,‬ו ל פ נ י ה ה י ו‬ ‫התיבות‬ ‫במקום‬

‫‪ ™*s ojionatpious avxq! akX'ouxl‬י צ א ‪ ,‬ש ג ם י ו ס ף‬

‫ב ד ו מ ה ל א ב י ד נ ו ם‪ ,‬ס י פ ר‬

‫ה נ י ד ו ן א ת נ ק מ ת א ם ר ־ ח ד ו ן ‪ ,‬אלא שהוא התאים את הידיעה‪ ,‬שקרא אצל אלכסנדר‬

‫פוליהיסטור‪ ,‬ל י ד י ע ה ב מ ק ר א ‪ :‬מ א ח ר שהוא מ ד ב ר ב ד ת א ם ל מ ק ר א ע ל ש נ י רוצחים‪ ,‬ה ו א מוסיף‬ ‫שאםר־חדון הרג את שנירם‪ ,‬אףיעל־פי שהמקור ש ל ע צ ס הידיעה אינו יודע אלא על רריגת רוצח‬ ‫ים את‬

‫מ‬

‫ה‬

‫י‬

‫ל‬

‫ם‬

‫‪6‬‬

‫[‪tovq‬״‪jtqiaU‬׳‪u?c0rc pC107[?;ov»xonoj^xpiou‬‬

‫‪ ,xaxatpovevcov‬כ ל ו מ ר א ק ו ס ט י ו ו ם ב מ ק ו ם ה ג י נ י ט י ו ו ם ה מ ש ו ב ש א צ ל י ו ס ף ‪ avxovq :‬׳‪«&v nex‬׳• ה ג י נ י ט י ־‬ ‫וום ה ז ה מ ת ב ר ר ב א ו פ ן פ ש י ט מ א ו ד ‪ :‬ר א ש י ת ה ש י ב ו ש ה י ת ה ב מ ל ה ‪ xaxatpoveucuv‬ל א ח ר ש נ ש ת ב ש ה‬ ‫‪ug10xax«(ppovwv‬‬

‫ר א ה מעתיק־בלשן צורך ל ע צ מ ו לשנות א ת האקוסטיווס‬

‫* ״ י ל ג י נ י ט י ו ו ם ‪ j w v‬כ ד י ל ה ת א י ם א ת ש מ ו ת ה ת ו א ר ל פ ‪ :‬ע ל ‪ xaxa
‫ה י ד י ע ה הוא‪ ,‬כאמור׳ ברוסום‪ ,‬ש מ מ נ ו ה ע ת י ק ה א ל כ ס נ ד ר פוליהיםטור‪ .‬אותו סופר ש י מ ש‬

‫ש ו ב מ ק ו ד גם ל א ב י ד נ ו ם ו ג ם ליוסף‪ .‬אולם ש נ י ם א ל ה א י נ ם תלויים ז ה בזה‪ ,‬כ פ י ש ה ד ג י ש גם ש נ ב ל ‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שלפנינו מצב‪ ,‬כפי ש ת א ר אותו ש נ ב ל ב ק ש ר עם הידיעה ע ל נבוכדנצר א צ ל מגםתינם‪ :‬אם‬ ‫שני סופרים‪ ,‬ש א י נ ם תלויים זה בזה‪ ,‬מ ב י א י ם י ד י ע ה א ח ת ‪ ,‬ומקורו ש ל א ח ד מ ש נ י הסופרים ידוע‬ ‫לנו‪ .‬יוצא‪ ,‬ש ג ם ה ש נ י ש א ב א ת י ד י ע ת ו מ א ו ת ו מקור‪ ,‬מ ק ו ר ה י ד י ע ה ש ל א ב י ד נ ו ם ע ל ה ר י ג ת‬ ‫רוצח סנחריב עליידי אסר‪-‬חדון הוא אלכסנדר פוליהיםטור» מ כ א ן ‪ ,‬ש ג ט י ו ס ף ש א ב א ו ת ה‬ ‫ידיעה‬

‫מ א ל כ ס נ ד ר ‪ .‬י ו צ א ‪ ,‬ש י ו ם ף ל א ק ר א א ת ב ד ם ו ם ע צ מ ו א ל א ב ת י ו ו כ ו ש ל‬

‫המלקט‬

‫אלכסנדר‪.‬‬

‫יוסף ה ש ת מ ש במעת־־ק־המלקט ה ז ה גם ב כ מ ה מקימות אחרים‪ ,‬ש ב ה ם אינו מזכיר ש ו ם שם‪ .‬כוונתנו‬ ‫לאותם‬

‫המקומות ב״קדמוניות״‪ ,‬שבהם ניכרת‬

‫ה ש פ ע ת חיבורו ש ל הכרונולוג‬

‫‪7‬‬

‫ד מ ט ר י ו ס י ‪ .‬מקום כ ז ה ה ו א בידאי ה מ ק ו ם ע ל זיון ב נ י י ש ר א ל בכלי־הזין‪,‬‬

‫היהודי־הלניסטי‬

‫שפלט הים‬

‫לאחר‬

‫שטבעו המצרים‪ .‬במקורות העברים מדובר בתורה ע ל תחמושתם ש ל יוצאי מצרים‪ ,‬אולם בשום‬ ‫מקום‪ ,‬ע ד כ מ ה ש י ד ו ע לי‪ ,‬ל א נ ש א ל ה ה ש א ל ה ב ד ב ר מ ו צ א כלי־הזין ״ ‪ .‬א ו ל ם ה ק ט ע א צ ל א ב ס ב י ו ס‬ ‫מתוך‬

‫דמטריוס״‬

‫‪7‬‬

‫מוכיח‪ ,‬ש ש א ל ה זו ע מ ד ה ע ל ה פ ר ק בחוגים ידועים‪ ,‬ונוכל ל ש ע ר ‪ ,‬ש א ל ה היו‬

‫חוגי המדרש ה ה ל נ י ס ט י ‪ .‬ד מ ט ר ל ם מביע סברה‪ ,‬שזיון בני ישראל נ ע ש ה בכלי־זינם ש ל המצרים‬ ‫ה מ ת י ם ויוסף ק ב ל ה מ מ נ ו ב א מ צ ע ו ת א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטור ז א ל א ש ה ש ע ר ת ו ש ל הכרונולוג ה ז ה י ר‬ ‫ה ו פ כ ת אצלו‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר ציין פ ר ו י ד נ ט ל ״ ‪ ,‬ל ד ב ר שבוודאית‪.‬‬ ‫‪ .73‬מובן מאליו‪ ,‬שייני בא רק ליציע הצעה העתידה לפנות מקום לטובה ממנה‪ .‬בכל אופן אין להמנע‪ .‬לדעתי‪ ,‬מתיקון להבהרת‬ ‫המקום הסתום‪ .‬ביאורו של מרכוס אינו מקרב את השאלה אל הפתרון הרצ‪.‬י‪.‬‬

‫‪ .74‬השוד• פרוידנטל ע ם ע ם ע ׳ ‪ 35‬והלאה‪.‬‬

‫‪ .76-75‬רפפורט‪ ,‬ע ׳ ‪ ,31‬םיסקא ‪) 132‬וההערות ‪ (152-151‬מעיר‪ ,‬שאין האגדה מדברת על כלי ז־ין שמצאו בגי ישראל בביזת‬ ‫הים‪ ,‬הואיל ולפי התורה יצאו בגי ישראל חמושים‪ ,‬ואילו יוסף האומר )קדמוגיוד‪ .‬ב ט״ו‪ ,‬ג' ‪ !§ 321‬ד ‪ ,(§ 326 /‬שבני ישראל‬ ‫יצאו בלי כלי זיין‪ ,‬מדבר על נשק שנלקח ממצרים בים‪ .‬ההערה בודאי נכונה היא‪ ,‬אולפ יש לשאול‪ ,‬מה מקור דאגדה בקדמוניות‬ ‫ומה פשר הסתירה‪ .‬בלי ספק צדק סרוידנטל בהצביעו על דמטריוס כעל האיש‪ ,‬ש י ב י ע את ההשערה )השוה שם שם ע׳ ‪.(46‬‬ ‫‪ 77‬שם שם‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLVIII‬‬

‫ולבסוף יש להדגיש את השימוש בחיבור המשונה של הזייפךהבדאי ארטפנוס‪ ,‬ש נ ש ת ק ע ב כ מ ה‬ ‫י ד י ע ו ת ש ל ״קדמוניות״‪ .‬הוא מ ו ר ג ש ב ע י ק ר בספור ע ל נעורי משה‪ .‬אולם יש לציין‪ ,‬שיוסף ל א‬ ‫ה ל ך ש ב י א ח ר י ארטפנום‪ ,‬אלא ל ק ח מ מ נ ו רק מ ה ש נ ר א ה לו טוב ו מ ת א י ם לתיאור ד מ ו ת ו ש ל מ ש ה ‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫כי חיבורו של ארטפנוס הפליג בשבחו ש ל המחוקק לא רק כמחולל ה ת ר ב ו ת ה א נ ו ש י ת ‪ /‬א ל א‬ ‫ז י ה ה א •תו ע ם ה ר מ ס ־ ת ו ט ו י י ח ם ל ו פ ע ו ל ו ת ד ת י ו ת ל ט ו ב ת ה מ צ ר י ם ׳ כ ג ו ן ה ע מ ד ת א ל מ י ו ח ד ב ר א ש‬ ‫כל א ח ד מ ש ל ש י ם ו ש ש ת מחוזיה ש ל מצרים‪ ,‬וכן א ת ה נ ה ג ת פולחן ה ה י ו ת ״ ‪ .‬א ת הקוים ה מ צ ר י י ם ־‬ ‫ה א ל י ל י י ם ה א ל ה לא הכניס יוסף ב ת י א ו ר מ ש ה שלו‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת י ש נ ה ה ת א מ ה ג מ ו ר ה בינו ל ב י ן‬ ‫ארטפנום בנקודות א ח ר ו ת ‪ :‬גם יוסף יודע לספר‪ ,‬ש ב ת פ ר ע ה ה י ת ה ע ק ר ה ! מ ש ה מצטיין ביפיו‬ ‫הבלתי־רגיל < הוא אהוב על הכל וגם ב ח צ ר ה מ ל ך ן הוא מצטיין כגבור־מלחמה נערץ ב מ ל ח מ ת‬ ‫א‬

‫כוש ומעורר על־ידי כך א ת ק נ א ת המלך והכהנים ‪ . °‬כארטפנום כן גם יוסף אינו מ ס פ ר על ר צ ח‬ ‫המצרי‪ .‬פרוידנטל‬

‫‪8 1‬‬

‫מעיר גם ע ל פ ר ט א־פייני א ח ד המוכיח‪ ,‬באיזה מ י ד ה נ מ ש ך יוסף א ח ר י כ ת ב ‪-‬‬ ‫‪,‬‬

‫פ ל ס ט ר ז ה ‪ :‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב י׳׳ ב )‪ (§243‬מ ס ו פ ר ‪ ,‬ש א י צ ט ג נ י נ י מ צ ר י ם ש מ ח ו ע ל מ ס ע ה מ ל ח מ ה‬ ‫ש ל מ ש ה לארץ כוש‪ ,‬משום שקוו לנצח א ת האויב על ידו ולהפטר גם ממנו על־ידי^תחבולה‪ .‬יוסף‬ ‫‪2‬‬

‫א י נ ו מ ס פ ר ‪ ,‬מ ה ט י ב ה ש ל ת ח ב ו ל ה זו‪ .‬א ו ל ם א נ ו ל מ ד י ם א ת ה ד ב ר מ ת ו ך א ר ט פ נ ו ם ‪ /‬מ כ א ן מ פ י ק‬ ‫פרוידנטל א ת המסקנה‪ ,‬שיוסף ש א ב מתיך חיבורו של ארטפנום זה עוד כ מ ה ובמה פרטים א ח ר י ם‬ ‫לא־מקראיים‪ ,‬כגון פעולתו ש ל א ב ר ה ם במצרים‪ ,‬רצונו ללמוד ח כ מ ה מפי הבחנים ו ל ל מ ד א ו ת ם‬ ‫ד ע ת ‪ ,‬אם יווכח‪ ,‬ש א י ן ע ר ך ל ח כ מ ת ם ; ל י ד ת ו ש ל מ ש ה ‪ ,‬בוא ש ו ש ל ת ח ד ש ה ל מ צ ר י ם א ח ר י‬ ‫י‬

‫יוסף‪ ,‬בנין הפירמידות‪,‬‬

‫מ‬

‫ז‬

‫ח‬

‫י‬

‫ם‬

‫ע ל‬

‫"‬

‫י ד י‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ר‬

‫י‬

‫ם‬

‫י‬

‫כ‬

‫י‬

‫ו‬

‫צ‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ל‬

‫‪ ,‬״‪1‬‬

‫ה ש י מ ו ש ב א ר ט פ נ ו ם ב ו ל ט ג ם ב פ ר ק י ם ע ל א ב ר ה ם ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א חי‪ ,‬א י ־ ־ ב ‪ . ( § § 1 6 8 - 1 6 1‬א כ ר ה ש‬ ‫בא למצרים‪ ,‬כדי ללמוד ח כ מ ה מפי הבחנים וללמוד מהם א ת דעותיהם על ה א ל ה ו ת ‪ .‬הוא‬

‫נ‬

‫ל ה ם א ת י ד י ע ת ת ו ר ת ה ת כ ו נ ה ו א ת ת ו ר ת ה ח ש ב ו ן ‪ ,‬ש ל א היו י ד ו ע ו ת ב מ צ ר י ם ל פ נ י בואו‪ .‬ל י ד י‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ע ו ת‬

‫אלה יש להשוות א ת ה ק ט ע אצל א ב ם ב י ו ס " ‪ :‬״ארטפנום אומר בחיבור על היהודים‪ ,‬ש ה י ה ו ד י ם‬ ‫‪8‬‬

‫ותרגומו בלשון ההלנים ה ו א ‪ :‬״יהידים״‪ .‬הם נקראים עברים על שם אברהם‪.‬‬

‫קרויים <‬

‫‪Eppatt-‬‬

‫מספרים‬

‫שהלה בא עם כל ביתו מצרימח אל פרעה המלך ולימדו אסטרולוגיה; הוא נשאר ש ם‬

‫עשרים שנה וחזר אל המקומות שבסוריה; ואולם רבים שבאו אתו נשארו במצרים מ ח מ ת ע ש ר ה‬ ‫של הארץ‬

‫ואברהם‪ ,‬שהיה בעל ידיעות בחכמת האסטרולוגיה‪ ,‬בא תחילה לפיניקיה ולימד א ת‬ ‫‪8 5‬‬

‫הפניקים אסטרולוגיה‪ ,‬ואחר כך ב א מ צ ר י מ ה ״ ‪ .‬ה ש א ל ה היא‪ ,‬אם יוסף ה ש ת מ ש אך ורק ב ק ט ע י ם ‪,‬‬ ‫שמצא‬

‫אצל אלכסנדר פוליהיםטור‪ ,‬או ה י ה בידו עיבוד מיוחד ש ל חומר האגדות‪ ,‬המצוי א צ ל‬

‫ארטפנום‪.‬‬

‫ל ד ע ת י א י ן ל ה כ ח י ש ‪ ,‬ש א פ ש ר ו ת ש נ י ה זו י ש נ ה ‪ .‬ק ו ד ם כ ל ע ל י נ ו ל ד ע ת ‪ ,‬ש א ם א נ ח נ ו‬

‫מ ד ב ר י ם ע ל א ר ט פ נ ו ם כ ע ל ב ד א י וזייפן‪ ,‬אין כוונתנו לזה‪ ,‬ש ה ו א ב ד ה א ת כל ה א ג ד ו ת ה מ ש ו נ ו ת‬ ‫על‬

‫האבות ועל משה‪ ,‬אלא לדרכו המיוחדת‪ ,‬להחדיר א ת החומר היהודי בתוך סביבה אלילית‬

‫ו ז ר ה לו ולרוחו ביסודות ש א י נ ם הולמים אותו‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬ש א ר ט פ נ ו ם ל א ה מ צ י א א ת ה א ג ד ו ת‬ ‫שהוא מספר‪ .‬הן שייכות ל ש ט ח גדול ועיקרי של המדרש‪ ,‬שדווח לא רק בארץ־ישראל אלא גם‬

‫‪IVaep. evang.IX..79.c‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪aep. evang.‬‬

‫‪18 .83 ,‬‬

‫‪Eusebius,‬‬

‫והלאה‪153‬והשוה‬

‫‪IX.‬‬

‫‪153.84‬השוהפ ר ו י ד נ ט ל ש ם ש ם‬

‫‪us, IVaep. evang.‬‬

‫ביהוד את דבריו המאלפים ש ל ם ר ו י ד ג ט ל ע׳‬

‫‪b‬‬

‫‪w‬‬

‫‪u‬‬

‫‪E‬‬

‫׳‬

‫ע ׳ ‪ ,‬ה ע ‪ v igc r , -‬ל א ב ס ב י ו ם )שם ש ם ( מ ב א ר א ת ה מ ל ח ה מ צ ר י ת ‪:‬‬ ‫ה‬

‫‪.Eusebius, P‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪EpjuouO‬‬

‫‪ .85‬ה ש ו ה פ ר ו י ד נ ט ל ש ם ש ם ‪ 169‬ע ל ה ק י ר ב ה ש ב י ן ה ס י פ ו ר א צ ל י ו ס ף )שם שם( ל ב י ן ה ס י פ ו ר א צ ל אךטפנ‪1‬ס‪.‬‬

‫= ‪ .‬א ר ם יוד״‪.‬‬

‫‪XLIX‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫ביהדות ההלניסטית שבתפוצות‪ .‬הספורים על האבות‪ ,‬ביהוד על אברהם ועל נעורי משה‪ ,‬שנשתמרו‬ ‫במקורות העבריים שלנו ובמקורות הלועזיים‪ ,‬מקבילים במידה כ ז ו ‪,‬שהדבר דורש ביאור‪.‬‬ ‫והביאור אינו יכול להיות חד־צדדי‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמדרש שלנו הושפע באיזה אופן שהוא בארטפנום‪,‬‬ ‫אלא ששניהם שואבים ממקור משותף‪ :‬מהמדרש העממי‪ ,‬שצביון אחד היה לו בארץ ישראל ובגולה‪.‬‬ ‫לדעתי אין לפקפק בדבר‪ ,‬שאותם הספורים על אברהם ועל משה הצעיר‪ ,‬שערבב ארטפנום בחיבורו‬ ‫באופן כה משונה ביסודות אליליים‪ ,‬היו ידועים לו ליוםף מימי נעוריו בירושלים‪ ,‬אולם בצורה‬ ‫צרופה ונקיה מכל תערובת אלילית־סינקרטיםטית‪ .‬נראה הדבר‪ ,‬שספרים מעין אלה התהלכו בעם‬ ‫בארמית וגם בעברית ואחד מהם היה לעיני יוסף ושימש לו מצע ליד הקטעים של ארטפנום‪,‬‬ ‫שלקחם מתוך אלכסנדר פוליהיסטור‪ .‬היחס של החומר האגדתי הזה‪ ,‬שהיה בידי יוסף‪ ,‬אל פפורי‬ ‫ארטפנוס הוא יחם של עיבוד מאוחר לעיבוד קודם‪ :‬השני מציין דרגת התפתחות קדומה יותר‬ ‫ולכן הוא דל יותר‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬שאף־על־פי שגם ארטפנום וגם יוסף מספרים את מלחמת כוש‬ ‫של משה‪ ,‬אין אנו מוצאים את הספור הרומנטי על אהבת תרביץ אל משה ועל נשואיהס אלא‬ ‫אצל יוסף‪ .‬ארטפנום‪ ,‬שקדם ליוסף ‪ ,‬לא ידע עוד את הספור הזה ולכן לא הכניסו ‪ , °‬ואילו במשך‬ ‫הזמן שבין הזייפן הזה ליוסף התפתחה האגדה דה&תדגה וגידלה ענפים חדשים‪ ,‬שאחד מהם הוא‬ ‫הספור הרומנטי הנזכר‪ .‬יוסף הכניסו לספרו‪ ,‬משוס שהוא מוסיף לו גופך רומנטי על הרומנטיקה‬ ‫שבמעשה אשת פוטיפר ומטעם אפולוגטי‪ ,‬שיתברר אחר כך‪.‬‬ ‫נסכם את דברינו‪ :‬המחצית הראשונה של ״קדמוניות היהודים׳ מסופרת לפי המקרא ותרגום‬ ‫השבעים‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬אם כי לא באותה סידר‪ ,‬כמקרא והתרגום היווני‪ ,‬בולט השימוש בתרגום‬ ‫ארמי‪ ,‬שלא היה תרגום פשוט‪ ,‬אלא הכיל גם פירושים מדרשיים‪ .‬התוספות הרבות על םפורי‬ ‫המקרא‪ ,‬שאנו מוצאים בחלק זה של ״קדמוניות״‪ ,‬הם במידה רבה גירסא דינקותא של יוסף וחלקם‬ ‫שאובים ממקורות ספרותיים מדרשיים‪ ,‬ארצישראליים והלביסטיים‪ .‬ואשר למקורות הלא־מקראיים‪,‬‬ ‫שיוסף מסתמך עליהם‪ ,‬כדי להביא דאיה לםפורי המקרא‪ ,‬הרי ידיעתם באה לו ליוסף מתוך‬ ‫חיבורו של אלכסנדר פוליהיםטור‪ ,‬שממנו העתיק בשיבני צורה את כל הקטעים המובאים בחלק‬ ‫זה של ״קדמוניות״‬ ‫‪80‬‬

‫‪87‬‬

‫‪8‬‬

‫‪88‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.3‬‬

‫התיאור‬

‫המבנה ודרכי‬

‫במחצית‬

‫קדמוניות‬

‫ה ר א ש ו נ ה של‬

‫היהודים‬

‫מההוכחות המרובות של השימוש במקורות שונים מחוץ למקרא‪ ,‬שהבאנו בפרק הקודם‪ ,‬נוכחנו‬ ‫לדעת‪ ,‬עד כמה רחוקה מן האמת היא אמרתו של יוסף‪ ,‬שאין הוא בא להוסיף על כתבי־הקודש או‬ ‫לגרוע מהם מאימה‪ ,‬אלא שכל כוונתו היא לתרגמם ללשון ההלנים‪ .‬למסקנה זו נגיע לכשנעיין‬ ‫‪ .86‬השוה פרוידנטל שם שם ע׳ ‪ 171‬וה<אה‪.‬‬ ‫‪ .87‬כלומר‪ :‬יוסף לא העתיק את כל הסיפורים‪ ,‬אלא נתן רק מבתר מהם לפי ראות עיניו‪ .‬זד‪ ,‬גרם לכך‪ ,‬שכמה פרטים נמצאים‬ ‫אצל ארטםנום ובמדרשים שלנו ואילו אצל יוסף הם חסרים‪ ,‬ובפרטים אחרים יש התאמה ביניהם‪ .‬השוה הפרטים אצל סרוידנמל‬ ‫שם שם ע׳ ‪.172‬‬ ‫ור שןיךק‬

‫<‬

‫‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪s‬‬

‫‪ ,‬ההולך בעקבות‬

‫‪R‬‬

‫)‪ ,( £J LIU [1907I. pp. 202ss; 210‬שמעשה ת־־ביץ דוא אםצאתו של ס ו ס ־ שקדם לארטפנום וארטפנום הוא שקיטע את החומר‬ ‫שלפניו ולא הכניס את הסיפור בחיבורו‪ ,‬מפני שמצא ענין דק בדברים הנוגעים לפולחן הדתי ו ל ת ־ ב ו ת ‪ .‬ביאור טבעי ופשוט‬ ‫יותר לד ־תי הוא‪ ,‬שארטפנום לא מצא בתומר שהיה בידו את הסיפור‪ ,‬שהתפתח אך בימים שלאחר כך‪ ,‬בה במידה שהתפתתה‬ ‫הספרות האפולוגיטית‪ .‬זראת להלן‪ ,‬פרק ג׳ של המבוא‪.‬‬

‫‪XL‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫ש ע ה היו כ ל בעלי־החיים מ ד ב ר י ם בלשון מ ש ו ת פ ת ‪ .‬והנחש‪ ...‬ה ת ק נ א בהם ב ש ל הברכות‪ ,‬ש ל ד ע ת ו‬ ‫ה י ו צ פ ו י ו ת ל ה ם ב ש כ ר ש מ י ר ת מ צ ו ו ת י ו ש ל אלהים‪ ...‬א מ ד ל ו ) ל א ד ם ( א ל ה י ם ‪ :‬ה ח ל ט ה היתד‪ ,‬ל פ נ י‬ ‫עליכם‪ ,‬שתחיו חיי אושר ללא כל ה ר ג ש ה של צ ע ד וללא שום דאגה מ פ ר כ ת א ת ה נ פ ש ; כל ד ב ר‬ ‫המוסיף נעימות ותענוג עתיד היה בהשגחתי לבוא אליכם מעצמו ללא טרחה ויגיעה מצדכם‪ .‬אילו‬ ‫‪,‬‬

‫התקיימו בכם כל אלה‪ ,‬לא ה י ת ה זקנה ק ו פ צ ת עליכם והייתם מאריכים י מ י ם ‪ /‬כאן לפנינו לא ר ק‬ ‫קישוטים ספרותיים סתם אלא פרטי מדרש‪ ,‬שאינם קשורים בשום פסוק או מלה ב פ ר ש ה המקבילה‬ ‫ב ר א ש י ת ‪ :‬ה ח י י ם ב ג ן ־ ע ד ן נ ו ע ד ו מ ע י ק ר ם ל ה י ו ת חיים ל ל א ד א ג ה ח ו מ ר י ת ; ה א ר ץ היתד‪,‬‬

‫בספר‬

‫מצווה להוציא את מחית האדם ללא עמל‪ ,‬כדי שחייו יעברו עליו ללא זקנה ויהיה מאושר כאלהים‪.‬‬ ‫יוסף ל א ה מ צ י א א ת ה מ ד ר ש י ם ה א ל ה ואין גם ל ה נ י ח ׳ ש נ ש ת מ ר ו ב ז כ ר ו נ ו מ י מ י נעוריו‪ .‬נ ר א ה לי‪,‬‬ ‫מ ד ר ש בכלל ובימיו של יוסף בפרט‪ ,‬כשכל ה ש כ ל ת ם של יהודי ארץ־ישראל‪ ,‬ש ש מ ע ו‬

‫שקליטת‬

‫ת ו ר ה מ פ י ח כ מ י ב י ת ־ ה מ ד ר ש ‪ ,‬היתד‪ .‬ק ש ו ר ה ק ש ר ב ל ־ י נ ת ק ב ת ו ר ה ו ב מ ק ר א ׳ ת ל ו י ה ה י ת ה ב ר א ש‬ ‫ו ר א ש ו נ ה ב כ ך ‪ ,‬א ם ה מ ד ר ש ק ש ו ר ב פ ס ו ק ז ה ו ב מ ל ה זו ש ב כ ת ב י ־ ה ק ו ד ש ‪ .‬כ ל מ ד ר ש ‪ ,‬ש א י נ ו ש ז ו ר‬ ‫ב א ח ד ה פ ס ו ק י ם א ו ב א ח ת הפולים א ל א נ מ צ א ב ת ו ך ס פ ו ר ש ו ט ף ‪ ,‬ל א נ ק ל ט ב ד ר ך כ ל ל ב ז כ ר ו נ ו ש ל‬ ‫אדם‬

‫מ י ש ר א ל וסופו היה ל ה ש ת כ ח אלא אם כן נרשם‪ .‬על כן עלינו להניח ש פ ר ט י ה מ ד ר ש י ם‬

‫המובאים בסיפור אדם וחוח לפי ״קדמוניות״ ואינם קשורים בשום מ ל ה או פסוק בתורה‪ ,‬מקורם‬ ‫ב מ ד ר ש ספרותי‪ ,‬ש ה י ה ל ע י נ י יוסף‪ .‬מ ו ב ן מאליו‪ ,‬ש א י ן ב י כ ל ת נ ו ל נ ק ו ב ב ש ם ה מ ק ו ר או ה מ ק ו ר ז‬

‫ת‬

‫המדרשיים‪ ,‬ש ב ה ם ה ש ת מ ש מ ח ב ר נ ו בספור הנזכר‪ .‬אנו יכולים לכל היותר לשער‪ ,‬שיוסף ה ו ש פ ע‬ ‫מ ה א ג ד ה היוונית על תקופת־הזהב בחיי המין האנושי ה מ ת ו א ר ת אצל הסיודום ו א ח ר י ם‬ ‫שחלק‬

‫‪, ,‬‬

‫‪4 3 3‬‬

‫‪ .‬יתכן‪,‬‬

‫‪, ,‬‬

‫גדול של המדרשים ה״םפרותיים ‪ ,‬ש נ ש ת ק ע ו ב״קדמוניות ‪ ,‬היו שלובים בתרגום ה א ר מ י‬

‫ש ל ה מ ק ר א ‪ ,‬ש י ו ס ף ה ש ת מ ש בו‪ ,‬ב א ו פ ן ש ז י ו ו ג ז ה ש ל ת ר ג ו ם ו מ ד ר ש ב ס פ ר א ח ד ה ק ל ע ל מ ל א כ ת ו‬ ‫ואפשר‬

‫לו א ת ה ע ת ק ת ה ד ב ר י ם " ‪ .‬א ש ר למדרשים השמורים בידינו ויחסם ל״קדמוניות״‪ ,‬ד‬

‫׳ ר י‬

‫מ ו ת ר לומר‪ ,‬ש ה ם נוגעים א ל ה ב א ל ה ב כ מ ה מ ק ר י ם ו נ ב ד ל י ם ב מ ק ר י ם אחדים‪ .‬אולם רק במקום‪,‬‬ ‫ש א פ ש ר לדבר על ה ת א מ ה מלאה‪ ,‬נוכל לומר שיוסף ה ש ת מ ש במסורה אגדתית אמתית‪ .‬לעומת ז א ת‬ ‫אין ה ד ב ר בטוח במקום ש י ש רק נ ג י ע ה ח ל ק י ת עם ה א ג ד ה שלנו‪ .‬ב מ ק ר ה כזה מ ו ט ב להניח‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫אומד מ ה ש א ו מ ר על ד ע ת ע צ מ ו מ א ש ר לראות בידיעה מ ד ר ש מקורי‪ ,‬ש ל א נ ש ת מ ר אלא אצלו‬ ‫ברם‪ ,‬אין ל ה כ ח י ש גם א ת ה א פ ש ר ו ת השניה‪ .‬יוסף אומר‪ ,‬למשל‪ ,‬ב״קדמוניות״‪ ,‬י״א‪ ,‬ד‬

‫‪,‬‬

‫‪5‬‬

‫‪/‬‬

‫)‪,(§215‬‬

‫ש ש א ו ל ר צ ה ל ה ע מ י ד א ת ד ו ד ל ד י ן ו ל ה ו צ י א ע ל י ו פ ס ק ־ ד י ן ש ל מ ו ת ‪ .‬ל י ד י ע ה זו א י ן ח ב ר ב מ ד ר ש י‬ ‫ש ל נ ו ‪ ,‬ע ד כ מ ה ש ה ד ב ר י ד ו ע לי‪ .‬א י נ נ י ס ב ו ר ‪ ,‬ש ה פ ר ט ה ז ה ה ו א ה מ צ א ת ו ש ל י ו ס ף ‪ ,‬ש ר צ ה ל ה צ ד י ק‬ ‫א ת שאול ולהדגיש‪ ,‬שהוא לא ש א ף לרצוח א ת דוד על ד ע ת עצמו אלא למסור אותו ביד ביתידין‪-‬‬ ‫צדק‪ .‬אילו ר א ה יוסף בזה ד ב ר חיובי‪ ,‬ש י ש בו כדי לזכות א ת שאול‪ ,‬לא היה נ מ נ ע מ ל ה ש ת מ ש‬ ‫בהזדמנות‬

‫הזאת ולפזר שבחים לצדקת המלד‪ ,‬כפי ש ע ש ה לאחר המעשה בעין־דור )״קדמוניות״‬

‫‪,‬‬

‫ו י״ד‪ ,‬ד ‪ . ( § § 3 5 0 - 3 4 3‬ל ד ע ת י אין לומר א ל א זאת‪ ,‬שיוסף ש א ב א ת ה פ ר ט ע ל כוונתו ש ל ש א ו ל‬ ‫‪4‬‬

‫ל ת ב ו ע א ת ד ו ד לדין מ ת ו ך מדרש‪ ,‬ויוסף הוא ה מ ק ו ר ל מ ד ר ש זה ״ ‪.‬‬ ‫*־‪ .43‬בספור על לוחות החמר והאבן של בני שת לפני בוא הטבול )קדמוניות א ב ‪ /‬ג׳ ‪ ,([§ /1-70J‬יכולים אנו להצביע ע ל‬ ‫ספר היובלים כעל המקור‪ .‬על תקופת חיי האדם אצל הסיוזוס השוה ‪.‬זול! ‪,E. Meyer, Kicine Schriften, Bd. H. s.‬‬ ‫‪ .44‬דוגמא לכך הוא תרגום יונתן בן עוזיאל ואחרים‪.‬‬ ‫‪ .45‬השוה את דברי רפפודט במבוא לספרן ע׳ ‪.Vs‬‬ ‫‪ .46‬הוא הדין בנוגע לסיפור המקביל על כוונת שלמה לתבוע את יואב לדין‪ ,‬קדמוניות ח א ‪ /‬ד׳)‪.(§ 14‬‬

‫‪XLI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫לא מ ע ט י ם ה ם גם הפרטים‪ ,‬שהם פרי רוחו ש ל יוסף בלבד‪ .‬עם א ל ה יש למנות בלי ספק א ת‬ ‫הפירושים המוזרים של שמות פרטיים‪ ,‬שאנו מוצאים לעתים קרובות ב״קדמוניות׳׳ ושרק בחלקם‬ ‫י ש ל ר א ו ת בהם פ ר י רשלנות‪ .‬כ ש ד ר ו ש לו ליוסף פירוש כדי ל ה ב י א ר א י ה למסופר‪ ,‬אין הוא ח ש ש‬ ‫לכוף אותו על ש מ ו ת פרטיים‪ ,‬אף־על־פי ש מ ב ח י נ ת הלשון איו להצדיקו כלל‪ .‬בנידון זה יוסף הוא‬ ‫ב ע ל א ג ד ה מובהק‪ ,‬ה ע ו ש ה בפסוק כ ב ת ו ך שלו‪.‬‬ ‫הוא‬

‫הדין בנוגע להלכה ש נ ש ת ק ע ה ב״קדמוניות׳׳‪ .‬י ש הלכות המקבילות להלכה שלנו והלכות‬

‫הסותרות אותה‪ .‬לפעמים ברור‪ ,‬ש ת פ י ס ת ו של יוסף היא ס ב ר ת פרט‪ ,‬שאין ללמ ד מ מ נ ה על חילופי‬ ‫ה ל כ ו ת ‪ ,‬ש ה י ו י ד ו ע ו ת לו‪ .‬ב כ ל א ו פ ן מ ו ת ר ל ו מ ר ‪ ,‬ש ח ל ק ל א ק ט ן מ ן ה ה ל כ ו ת ש ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה י ה‬ ‫‪4 7‬‬

‫ידוע לו ליוסף ע ו ד מימי נ ע ו ר י ו ‪ .‬אם אנו רואים‪ ,‬ש ב כ מ ה ה ל כ ו ת מ ת א י מ ו ת ה י ד י ע ו ת אצל יוסף‬ ‫לידיעותיו ש ל פילון‪ ,‬אין ל ל מ ו ד מכאן‪ ,‬שפילון ש י מ ש לו ליוסף מקור‪ ,‬א ל א ש מ נ ה ג י ה ל כ ה א ל ה‬ ‫‪4 8‬‬

‫היו רווחים גם ב א ר ץ י ש ר א ל וגם בין יהודי מ צ ר י ם ‪ .‬אין להניח‪ ,‬ש ב ש ט ח זה היה לו ליוסף צ ו ר ר‬ ‫ל ח פ ש סיוע א צ ל יהודי ש ל א מארץ־ישראל‪ ,‬ביחוד מיהודי הלניסטי מובהק כפילון‪ .‬הסיוע‪ ,‬ש ב א‬ ‫ל ו ל י ־ ם ף מ צ ד זה‪ ,‬ה ו א ב ש ט ח ה ב י ס ו ס ה פ י ל ו ס ו פ י ו ה א ל י ג ו ר י ש ל פ י ר ו ש י ו ‪ .‬ל ד ע ת י א י ן ל ה כ ח י ש א ת‬ ‫העובדה‪ ,‬ש י ו ס ף י ד ע א ת י צ י ר ו ת י ו ש ל פילון‪ ,‬ל כ ל ה פ ח ו ת כ מ ה מספריו‪ ,‬ו כ ל ה נ ס י ע ו ת ש ג ע ש ו‬

‫‪4 9‬‬

‫‪,‬‬

‫‪5 0‬‬

‫כדי להוכיח א ת ההפך‪ ,‬עלו ב ת ו ה ו ‪ .‬כבר ע מ ד על זה פרוידנטל במחקרו הידוע על אלכסנדר‬ ‫פוליהיםטור‬

‫‪5 1‬‬

‫ו א ח ר י ו מילא גם זיגפריד בספרו ע ל פילון מאלכסנדריה ״ ‪ .‬נזכיר כאן כמה הקבלות‬ ‫ביהוד ראוי שנשים לב לקרבת הרוח שבהק­‬

‫בולטות‪ ,‬שאין לראותן בשום פנים כדבר ש ב מ ק ר ה ן‬ ‫דמות ל״קדמוניות״ ול״בריאת העולם״‪:‬‬

‫כפילון כן יוסף שואלים‪ ,‬מדוע הקדים מ ש ה א ת תיאור ב ר י א ת העולם לתיאור ת ו ר ת ו ‪:‬‬

‫‪.1‬‬

‫הקדמה‬

‫״קדמוניות״‪,‬‬

‫) ד ‪: (§21 /‬‬

‫״וברצות מ ש ה ללמד א ת בני עמו לקח זה‬ ‫בשעה‬

‫פתח‪,‬‬

‫שחקק‬

‫ש ל אחרים‪ ,‬ב ח ו ז י ם‬ ‫לחברו‪,‬‬

‫אלא‬

‫כיוון‬

‫את‬

‫״ברם משה‪ ,‬ש פ ס ח על )האופן( ה א ח ד ו ה ש נ י —‬

‫לא‬

‫ח ו ק י ו ‪ ,‬כדרכם‬

‫על האחד‪ ,‬כי הוא בלתי־עיוני‪ ,‬חםר־עמל ובלתי־‬

‫בין‬

‫אדם‬

‫פילוסופי‪ ,‬ועל השני‪ ,‬כעל ד ב ר בדוי ומלא ד מ י ה‬

‫מחשבותיהם‬

‫כלפי‬

‫מ א ו ד ונעלך‪.‬‬

‫ובחוקים‬ ‫את‬

‫פ י ל ו ן ‪ ,‬ב ר י א ת ה ע ו ל ם )‪(§2‬‬

‫— נתן‬

‫א ל ה י ס ו ס ד ר ב ר י א ת העולם״‪...‬‬

‫‪.2‬‬

‫״‪:‬‬

‫לחוקיו‬

‫ביותר?‬

‫כי‬

‫צריך‬

‫ל ע ש ו ת‬

‫ראשית‬

‫אין‬

‫נהדרה‬

‫הוא‬ ‫או‬

‫אומר‬

‫מה‬

‫מיד‪:‬‬

‫מד‪,‬‬

‫אסור‪...‬״‬

‫מ ש ה לא ערבב‪ ,‬ד ו ג מ ת מחוקקים אחרים‪ ,‬א ת חוקיו בספורי־אגודות ט פ ל י ם ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ ,(§ 9‬שבהיותו נ ע ר בן ארבע עשרה זכה לתהלה ע ל ידיעת‬

‫‪ . ojn'na>v‬מובן מאליו‪ ,‬שקשה לקבוע‪ ,‬מה זכר יוסף מימי נעוריו ומה שאב ממקורות אחרים‪ .‬בכל אופן מתקבל על הדעת‬ ‫‪V‬‬

‫למשל‪ ,‬שתורת כהנים וההלכות התלויות בה היו זכורות ליוסף מימי תלמודו בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .48‬על ההלכה של פילון עיין אלון‪ ,‬תרביץ שנה ה ‪ /‬ע׳ ‪ 28‬והלאה‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪Anm31‬‬

‫‪3.‬‬

‫‪Kicine.‬‬

‫‪Gutschinid,‬‬

‫‪,Schriften, Bd. IV, S. 374‬‬ ‫‪ .50‬מובן מאליו‪ ,‬שאין פירושי הדבר‪ ,‬שאין בין תאור יוסף לתאור של סילון ולא כלום‪ ,‬עיין למשל מה שאומר הייינמן‪ ,‬שם‬ ‫שם‪ ,‬ע׳ ‪ 189‬על ההבדל בין ת א ו ר יחידים אצל שני הסופרים‪.‬‬ ‫‪.Philo von Alexandrien, S. 278 ,52‬‬ ‫‪.Alexander Polyhistor. S. 218 ,51‬‬ ‫»‪ 52‬התרגום לקוח מתוך תרגום ״בריאת העולים״ לי‪ .‬מ ן ) מ ב ו א והוספות לשננה(־‪.‬‬

‫‪v5(x‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLII‬‬ ‫‪,‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪ /‬ש ם ‪ ,‬ש ם )‪: (§22‬‬ ‫״מחוקקים‬

‫פילון׳‬

‫ב ר י א ת ה ע ו ל ם )‪: (§1‬‬

‫א ח ר י ם נ ג ר ר ו א ח ד י ם פ ו ־‬

‫״בין י ת ד המחוקקים יש‪ ,‬שבלי קישוט ו ב פ ש ט ו ת‬

‫ד י א ג ד ו ת וייחסו לאלים בחבוריהם את ח ר פ ת‬

‫אצלם‬

‫משגיחם‬

‫של‬

‫בני־אדם‬

‫)בזד‪(.‬‬

‫ונתנו‬

‫פתחון־‬

‫‪,‬‬

‫טכםו‬

‫ערומה‬ ‫כצודקים‪,‬‬

‫את‬

‫ויש‬

‫הדברים‬

‫שבהטעותם‬

‫המקובלים‬

‫רעיונותיהם‬

‫את‬

‫פח‬

‫רב לרשעים ‪../‬‬

‫‪.3‬‬

‫מ ש ה ה ק ד י ם א ת ב ר י א ת ה ע ו ל ם ל ם פ ר ־ ה ח ו ק י ם ש ל ו כ ד י לרמוז בזה‪ ,‬ש ה ת ו ר ה והעולם גוף א ח ד ה ם‬

‫בגיבוב‬

‫מליצות ההבילו את ההמון‬ ‫ב י צ י ר ו ת ־ ד מ י ו ן‬

‫ה א מ ת‬

‫וכסו‬

‫על‬

‫אגדתיות״‪.‬‬

‫ו ש ו מ ר ה ת ו ר ה א י נ ו א ל א א ז ר ח ה ע ו ל ם ) פ י ל ץ ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ש ם ‪ .(§3‬י ו ס ף מ ב י ע א ו ת ו ה ר ע י ו ן ב צ ו ר ה א ח ר ת ‪:‬‬ ‫לפיו סבור משה‪ ,‬ש ר א ש י ת דרכם של בני האדם הוא להכיר א ת מהותו של אלהים ״ולחזות בעיני‬ ‫א ת מ ע ש י ו ו ל ח ק ו ת ע ל ־ י ד י כך‪...‬‬

‫רוחם‬

‫את הדוגמה הנשגבה מכל ולנסות ללכת בדרכיה‬

‫‪, ,‬‬

‫)שם‪,‬‬

‫ש ם ‪ .(§19‬ה ו א ל י מ ד א ת ע מ ו ל כ ו ו ן א ת מ ח ש ב ו ת י ה ם כ ל פ י א ל ה י ם ו ס ד ר ה ב ר י א ה • ו ל ר א ו ת ‪ ,‬ש ה ס ד ר‬ ‫ה ז ה נ מ צ א ג ם ב ת ו ר ה )‪(§§24—21‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪5 3‬‬

‫‪.‬‬

‫כ פ י ל ו ן כ ן י ו ס ף מ ב ד י ל ב י ן פ ש ט ה מ ק ר א ו ב י ן ה ר ז ה ט מ ו ן בו‪ ,‬כ ל ו מ ר ה א ל י ג ו ר י ה ) ש ם ‪ ,‬ש ם ‪,(24‬‬ ‫אבן־פינה ש ל ש י ט ת ו הפילוסופית ש ל פילון‪ .‬אין יוסף מ ר ב ה ל ה ש ת מ ש ב ש י ט ה פ ר ש נ י ת‬

‫שהיא‬

‫ז ו < א ו ל ם ד ו ג מ ה מ א ל י פ ה א ח ת א נ ו מ ו צ א י ם ב ס פ ר ג ז ‪ /‬ז ׳ )‪ (§§187—179‬ו א י ן ל ה ט י ל ס פ ק ב ד ב ר ‪,‬‬ ‫שיוסף ש א ב א ת רעיונותיו מפילון ״ ‪ .‬אנו קוראים כ א ן ‪ :‬״כי מי שיחשוב על ה ק מ ת המשכן ויראה‬ ‫את‬

‫ב ג ד ו ש ל ה כ ה ן ה ג ד ו ל ו א ת הכלים‪ ...‬י מ צ א ‪ ,‬ש כ ל ד ב ר מ א ל ה נ ע ש ה ל ש ם חיקויו ש ל ה ע ו ל ש‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כ ו ל ו ו ב מ ת כ ו נ ת ו ‪ /‬ל ד ב ר י ם א ל ה י ש ל ה ש ו ו ת מ ה ש א ו מ ר פ י ל ו ן ‪ ,‬ח י י מ ש ה ב )ג( ו )‪ : (§88‬״ מ ת ו ך‬ ‫אלפי חמרים בחר במשובחים שבהם כבחמרי אריגים במספר היסודות‪ ,‬שמהם נוצר העולם והמסמ‪-‬‬ ‫לים‬

‫א ו ת ו ‪ :‬א ד מ ה ‪ ,‬מים‪ ,‬אויר ואש‪ .‬כי ה ב ו ץ בא מ ן ה א ד מ ה ‪ ,‬ה א ר ג מ ן מן המים‪ ,‬ה ת כ ל ת ד ו מ ה‬

‫לאויר‪...‬‬

‫‪,‬‬

‫ו ת ו ל ע ת ה ש נ י ל א ש ‪ /‬והשוה לרעיון הכללי הזה עוד ה פ ר ט י ם ה א ל ה אצל יוסף ופילון‪:‬‬ ‫פילון‪ ,‬חיי מ ש ה ב ) ג ( ‪:‬‬

‫״קדמוניות״‪ ,‬שם‪ ,‬ש ם ‪:‬‬ ‫‪:§181‬‬ ‫מסמלים‬

‫שני‬

‫חלקי‬

‫המשכן‬

‫המיועדים‬

‫לכהנים‬

‫א ת ה א ר ץ ו א ת הים‪ ,‬ו ה ק ו ד ש ה ו א ר מ ז‬

‫לשמים‪.‬‬

‫‪:§182‬‬

‫לחם‬

‫הפנים‬

‫הוא‬

‫סמל‬

‫לחדשי‬

‫השנה?‬

‫המנורה היא רמז לעשרת המדורות של המזלות‪,‬‬

‫‪:§98‬‬

‫״לדעת‬

‫הכוכבים(‬

‫אחדים‬

‫אלה‬

‫מרמזים‬

‫א ת שני חצאי כדור העולם הפנויים‬

‫זה‬

‫לזה‪ ,‬זה‬

‫כי‬

‫העולם כלו תלוי על בלימה״‪.‬‬

‫‪:§102‬‬

‫)כלומר‬

‫שממעל‬

‫ש מ ת ח ת לארץ וזה‬

‫לה‬

‫‪:‬‬

‫״בדרום העמיד א ת המנורה‪ ,‬שבה הוא‬

‫מרמז את תנועת הכוכבים הנותנים אור׳‪/‬‬

‫ש ב ע ת הקנים מציינים א ת תנועת המזלות‪ ,‬ואילו‬ ‫‪ : §183‬ה ש ט י ח י ם מ צ י י נ י ם א ת א ר ב ע ת ה י ס ו ד ו ת ‪:‬‬

‫‪ :§117‬״ כ א ל ה ה ם ב ג ד י ה כ ה ן ה ג ד ו ל ‪. . .‬‬

‫הבוץ הוא הארץ‪ ,‬ה א ר ג מ ן הוא הים‪ ,‬ה ת כ ל ת הוא‬

‫שלמה‬

‫האויד‪ ,‬האודם הוא האש‪.‬‬

‫חיקוי( ל כ ל א ח ד מ ח ל ק י העולם‪ ...‬׳‬

‫‪ : §184‬כ ת י נ ת ה כ ה ן ה ג ד ו ל מ צ י י נ ת א ת ה א ד מ ה ?‬

‫הם ס מ ל וחיקוי לעולם‪ ,‬וחלקיהם‬ ‫‪,‬‬

‫‪:§118‬‬

‫״ ה כ ת ו נ ת ה י א כ ו ל ה ת כ ל ת ‪ ,‬ס מ ל האויר‪...‬‬

‫התכלת היא השמים ? דמוני הבגד הם רמז לבר־‬ ‫‪ .53‬על הטעות שנפלה בתרגום עיין בתיקוני־טעויות שב‪0‬םר‪.‬‬

‫כחטיבה‬ ‫)הם‬

‫‪ .54‬השוד‪ .‬זיגפריד שם שם‪ ,‬ע׳ ‪.279‬‬

‫‪XLIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫ק י ם והפעמונים‬ ‫הטבע‬

‫את‬

‫כולו‬

‫לדעמים‪ .‬הבגד העליון מציין‬ ‫והזהב ש ב ו הוא סמל‬

‫לאוד‬

‫‪ :§119‬״‪...‬הפרחים ה ם ס מ ל האדמה‪...‬‬

‫הדמונים‬

‫)מרמזים( א ת המים‪ ,‬הפעמונים )הם סמל( להת־‬ ‫א מ ת היסודות ומזיגתם‪.‬‬

‫ה ח ו ד ד ב כ ל מקום‪.‬‬

‫‪ : §120‬״ ג ם מ ק ו ם ) ה ת כ ש י ט י ם ( מ ע י ד ב ר ו ר ו ת ע ל‬ ‫מ ה ש נ א מ ר ‪ :‬כ ש ם שהרמונים‪ ,‬הפרחים והפע­‬ ‫מונים הם בשולי הגלימה הארוכה‪ ,‬כ ך גם היסו־‬ ‫דות הנרמזים בהם תופשים א ת המקום התחתון‬ ‫ביותר ש ל ה ע ו ל ם ‪ :‬הארץ‬

‫והמים‪...‬״‬

‫‪ : §185‬ה ח ו ש ן ש ב א מ צ ע ה ב ג ד ה ע ל י ו ן ה ו א ס מ ל‬

‫‪ :§122‬״ ר א ש י ת ‪ ,‬ש ת י א ב נ י ה א י ז מ ר ג ד ו ם ה ע ג ו ­‬

‫היא‬

‫ל ו ת ש ע ל ה כ ת פ י ם מרמזות‪ ...‬א ת ה ש מ ש ו א ת‬

‫לארץ‬ ‫גנגד‬

‫הנמצאת‬

‫בטבור‬

‫העולם‪,‬‬

‫החגורה‬

‫האוקינום‪ ,‬ש ת י אבני השוהם ה ן ה ש מ ש‬

‫והירח‪.‬‬

‫הירח״‪.‬‬ ‫‪ :§124‬״ א י ז ה ד ב ר א ח ר מ ס מ ל ו ת ש ת י ם ־ ע ש ר ה‬

‫‪ : §186‬ש ת י ם ־ ע ש ר ה א ב נ י ה ח ו ש ן ה ן ר מ ז ל ח ד ש י‬

‫האבנים ש ע ל החזה‪ ,‬אם ל א לעיגול הזודיאקום ז‬

‫ה ש נ ה ‪ ,‬ל ע י ג ו ל הז‪1‬די‪8‬ק‪1‬ם‪ .‬מ צ נ פ ת ה ת כ ל ת מ צ י י ­‬

‫‪ :§133‬״ מ ק ו ש ט באופן ז ה ק ר ב ה כ ה ן הגדול א ל‬

‫נ ת א ת השמים והנזר ה ו א הזוהר ה מ ש מ ח א ת‬

‫עבודת הקודש‪ ,‬כדי שלכשיכנם לתפלות המקוב־‬

‫&להים‪.‬‬

‫לות ולקרבנות יכנס א ת ו העולם כולו בסמלים‪,‬‬ ‫שהוא‬

‫נ ו ש א עליו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ס מ ל ה א ו י ר בגלימה‬

‫הארוכה‪ ,‬ס מ ל ה מ י ם ברמון‪ ,‬ס מ ל ה א ד מ ה בפר*‬ ‫חים‪ ,‬ס מ ל ה א ש‬ ‫והאיזמרגדים‬

‫בשני‪ ,‬ס מ ל‬

‫השמים‬

‫באפוד‪,‬‬

‫העגולים ש ע ל כתפיו כדמות שני‬

‫חצאי־כדור העולם‪ ,‬א ת שתים־עשרה האבנים על‬ ‫החזה‪...‬‬ ‫כסמל‬

‫כסמל‬

‫עיגול‬

‫הזודיאקיס ו א ת‬

‫החושן‬

‫הכוח המלכד והמסדר הכל״‪.‬‬

‫ולעומת ז א ת אין ל ר א ו ת בפירושי ה ש מ ו ת המקבילים א צ ל ש נ י הסופרים ר א י ה ל ק ש ר ביניהם‪ ,‬מ פ נ י‬ ‫שיוסף ש א ב א ת ידיעותיו‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר העירונו למעלה‪ ,‬חלקן מגירסא דינקותא וחלקן ממקורות‬ ‫‪M a‬‬

‫םפדותיים‬

‫•‬

‫יוסף נוהג להסתמר ע ל סופרים נכדים ולהעידם ע ל אמיתית המקרא‪ ,‬ביחוד בספורים ע ל התקופה‬ ‫הקדומה‬

‫ביותר ובמקומות שבהם משתלבים דברי ימי היהודים בדברי הימים ש ל עמים אחרים‪.‬‬

‫ז*נחנו מ ו צ א י ם ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ש ו ר ה א ר ו כ ה ש ל מ ח ב ר י ם ה ל נ י ס ט י י ם ‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫מביא א ת דבריהם אם במפורש ואם בדרך כלל‪:‬‬ ‫‪ (1‬א ק ו ס י ל א ‪ 1‬ס‬ ‫‪ ( 2‬אפיורום‬

‫)‪: (Akusiiaos‬‬ ‫)‪: (Ephoros‬‬

‫ק ד מ ו נ י ו ת א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬ ‫״‬

‫־‪ (3‬ברז־םיום‬

‫)‪: (Berossos‬‬

‫״‬

‫‪ (4‬ה י ס ט י א י ־ ו ם ‪.‬‬

‫)‪: (Histiaios‬‬

‫״‬

‫‪,‬‬

‫א ג ‪ /‬ט )‪.(§ 108‬‬ ‫א ג ׳ ‪ ,‬ו ׳ )‪ ($ 93‬ן ט ׳ )‪ ; (§ 107‬י א ‪ /‬ד ׳ )‪ (§ 20‬ו‬ ‫ב ‪ /‬ב ׳ )‪ (§ 34‬ז י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ 219‬‬

‫*‬

‫ע‬

‫א ג ׳ ‪ ,‬ט ׳ )‪ (§ 107‬ו ד ׳ ‪ ,‬ג ׳ )‪.(§ 119‬‬

‫ל ה ש מ ו ת ה ע ב ר י י ם א צ ל י ו ס ף ו ע ל פ י ר ו ש י ו ב ה ש ו א ה ל פ י ר ו ש י ו ש ל ם י ל ן ן ע י י ן•‪.Siegfried. ZATW, Bd. HI (1883), s. 32ff54‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLIV‬‬ ‫‪(5‬‬

‫)‪: (Hicronymos‬‬

‫היר־ונימ־ום‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪ ; (§ 107‬ג׳‪ ,‬ו ׳ )‪.(§ 94‬‬

‫״‬

‫‪(6‬‬

‫הסיודוס‬

‫)‪: (Hesiodos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫‪(7‬‬

‫היומידיום‬

‫)‪: (Homeros‬‬

‫״‬

‫ז ג׳‪ ,‬ב ׳ )‪.(§ 67‬‬

‫‪(8‬‬

‫הרוידוטוס‬

‫)‪: (Hcrodotos‬‬

‫״‬

‫ה ר ‪ ,‬ב ׳ )‪ »(§ 157‬י א ׳ ‪ ,‬ד ׳ )‪.(§§ 18 ,20‬‬

‫‪(9‬‬

‫הקטאיו־ם‬

‫)‪; (Hekataios‬‬

‫״‬

‫‪(10‬‬

‫הלניקיוס‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪ (§ 108‬ן ז׳‪ ,‬ב ׳ )‪.(§ 159‬‬

‫)‪: (Hcibnikos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫)‪: ^Diokics‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ 228‬‬

‫)‪:(Mnasacas‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ו׳ )‪.(§94‬‬

‫‪ (13‬מו־כום‬

‫)‪: (Mochos‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ט ׳ )‪.(§ 107‬‬

‫‪ (14‬מניתיון‬

‫)‪: (Manctho‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ט ׳ )‪.(§ 107‬‬

‫‪ (15‬מלכ־ום‬

‫)‪: (Maichos‬‬

‫״‬

‫א ט ״ ו )‪ (§ 240‬ז ל פ י א ל כ ס נ ד ר פיוליהיסט־ור‪.‬‬

‫‪ (11‬ד י ‪ 1‬ק ל ם‬ ‫מנסיאם‬

‫‪(12‬‬

‫‪,‬‬

‫‪(16‬‬

‫מיננדרו־ם‬

‫)‪: (Menandros‬‬

‫״‬

‫ח ד״‪ /‬ג ׳ )‪ :(§ 144‬י״ג‪ ,‬ב ) ‪ ,(§ 3 2 4‬ט י ״ ד ‪ ,‬ב ׳ ) ‪.(§ 2 8 3‬‬

‫‪(17‬‬

‫מגסתינס‬

‫)‪:(Megasthencs‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§227‬‬

‫‪(18‬‬

‫ניקולאוס‬

‫)‪: (Nikoiaos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ ,‬ו ׳ ) ‪(§ 9 5‬ז ג׳‪ ,‬ט ׳ ) ‪ :(§ 1 0 8‬ז ד‪,‬׳‪ ,‬ב ׳ ) ‪.(§§ 1 0 3 - 1 0 1‬‬

‫‪(19‬‬

‫סיבילד‪,‬‬

‫)‪: (Sibylla‬‬

‫״‬

‫א ד ‪ /‬ג׳ )‪.(§ 118‬‬

‫‪(20‬‬

‫פ י ל ו ם ט ר ט ו ם )‪: (Phiiostratos‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ ^28‬‬

‫&כל ה ס ו פ ר י ם ה א ל ה מ ז כ י ר י ו ס ף כ מ ה מ ה ם ב ל ש ו נ ם ‪ ,‬ב י ח ו ד א ת ב ר י ס ו ס ‪ ,‬נ י ק ו ל א ו ם מ ד מ ש ק ‪,‬‬ ‫הסיבילי‬

‫א‬

‫ת‬

‫ו א ת מננדר^ס מאפםום? אחרים כגון הרודוטום הוא מ ב י א בלשון כ ל ל י ת ל א ־ מ י ל ו ל י ת ‪,‬‬ ‫ה א ר ו כ ה ה ז א ת שיליסופרים‪ ,‬ביניהם גם לא מפורסמים‪ ,‬בפי יוסף מ פ ת י ע ה והיא‬

‫השורה‬

‫עלול‬

‫ה‬

‫לעורר בנו א ת הרושם‪ ,‬כאילו הוא בקי בספרות ההיסטורית והפריאגיטית ובשירה היוונית ב מ י ד ‪-‬‬ ‫יוצאת‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ן‬

‫‪ ,‬לל‪,‬‬

‫א‬

‫כ‬

‫ל‬

‫ו‬

‫א י ן‬

‫ם‬

‫כ‬

‫ל‬

‫ס פ ק‬

‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ה‬

‫מ ו ט ע ר‬

‫‪,‬‬

‫ה ו א י‬

‫יוסף לא קרא א ת כתבי כל ה ם ו פ ר י‬

‫‪0‬‬

‫הנזכרים ואף לא מקצתם‪ .‬הוא י ד ע א ו ת ם ר ק י ד י ע ה ק ט ו ע ה ומכלי שני‪ .‬ה מ ח ב ר י ם ה א ל ה ל א ע ס ק ו‬ ‫בענינים קרובים ללבו ש ל יוסף ואין להבין‪ ,‬ל ש ם מ ה היה לו ל ש ק ו ד על דברים׳ ש ל א נגעו ל ו‬ ‫באופן‬

‫ה ה י ס ט ו ר י ת ו ה פ ר י א ג י ט י ת ל א היתד‪.‬‬

‫בלתי אמצעי‪ .‬השכלתו‬

‫בודאי‬

‫רחבה‬

‫במידה‬

‫שי‬

‫ש‬

‫'מק‪-‬ם להניח‪ ,‬ש ר א ה ע נ י ן ר ב ל ע צ מ ו ל ע ס ו ק ב מ פ ו ר ט ב ס פ ר י ם שונים‪ ,‬ה מ ט פ ל י ם ב ח ל ק זה או א ח ר ש ל‬ ‫ה‬

‫ד‬

‫מ‬

‫ע‬

‫י‬

‫ם‬

‫ה‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ר‬

‫י‬

‫ם‬

‫ב‬

‫י‬

‫״‬

‫ג‬

‫נ‬

‫א‬

‫ך‬

‫פ‬

‫י‬

‫ו‬

‫ד‬

‫)‬

‫א‬

‫ג‬

‫‪/‬‬

‫‪6‬‬

‫! §( מ ו ד ה י ו ס ף ‪ ,‬ש א י ן ה ו א ב ק י ב י ו ת ר ב כ ת ב י ס ו פ ר י ם‬

‫כגון הלניקום‪ ,‬אקוםילאום‪",‬אפורום‪ ,‬טימאיום ואחרים‪ .‬אם אנחנו רואים‪ ,‬ש ה ו א מ ב י א ב כ ת ב ־ פ ו ל מ ו ס‬ ‫זה‬

‫פחות או י ו ת ר ' א ת הסופרים הנזכרים‬

‫בקדמוניות״"‬

‫כלומר׳ שהיקף השכלתו ההיסטורית‬

‫‪ .55‬ב כ ת ב נ ג ד א פ י ו ן מ ז כ י ר י ו ס ף א ת ה ם ו ם ר י ם ה א ל ה ‪ :‬מניחו־ן ) א י ״ ד ו ה ל א ה ‪ § 75 ,‬ו כ ו י ( ‪ ,‬דיא‪1‬ס ) ע ם ע ם י״ז‪12 ,‬י § י כ ו ׳ ( ‪.‬‬ ‫‪13‬מךר‪1‬ם ‪ ) o l c ^ n‬ע ם‬

‫ש‬

‫ט‬

‫י״ ‪,‬‬ ‫ח‬

‫‪6‬‬

‫!‪ § 1‬ו כ ו י ( ; בר‪1‬ס‪1‬ם ) ע ם ע ם ״ ט ו ה ל א ה ‪§ 123 ,‬י; ] ז י א ו מ ל כ ט י ס ) ע ם ע ם כ ״ ב ‪ § 165 ,‬ו כ ו ׳ >‬

‫ה ר ק ט ו ם ) ש ם ש ם כ ״ ב ‪ § 168 ,‬ו כ ו י ( • ‪ ,‬ו י ר י ק ‪ 1‬ם ) ע ם ע ם כ ־ ב ‪ § 172 ,‬ו כ ו ׳ ( ; ‪ ,‬ק ל י ^ ך נ ו ם ) ע ם ע ם כ י ב ‪ § 176 ,‬וכי׳(; יך‪,‬קאי‪1‬ס ) ע‬ ‫כ‬

‫מ‬

‫ש ם כ י ב ‪ § 183 ,‬ו ב ו ׳ ( ! ‪ 1‬ג ח ך י ד ם ) ע ם ש ם כ ״ ב ‪ § 205 ,‬ו כ ו ׳ ( ; ר ‪ :‬ר י } י מ י ס ?י‪.‬ק!־ך;ה ) ע ם ע ם כ י ג ‪ § 213 ,‬ו כ ו ׳ ( ! ס י א י פ י ל ו ס ‪ ,‬ם י א ‪ 1‬י ו ט ‪ 1‬ס ‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪8‬‬

‫?‬

‫ד ; ס י » ם ‪ ,‬ז»;־ין!ט‪ 1‬נם‪ ,‬ה ך מ ו ן נ ם ‪ ,‬א ב י מ ר ו ס ‪ ,‬ק‪1‬נ‪1‬ן‪ ,‬ז־יסיריי־ן)שם ש ם כ י ג ‪ !(§ 216 ,‬ד מ ט ך י ‪ 1‬ס ) ש ם ש ם כ ״ ג ‪ § 218 ,‬י ו ס ף ט ו ע ה כ א ן‬ ‫;‬

‫‪8‬‬

‫ט ע ו ת ג ס ה ב ז ה ו ת ו א ו ת ו ע ם ד מ ט ר י ו ם מ ^ ר ‪ 1‬ן ‪ ,‬ש ח י ב ש נ ו ת ‪ 233 - 345‬ב ע ר ך ל פ ס ' ה‬ ‫ה י ה ו ד י ( ! ‪ 2‬י ך ם ‪ 1‬ן ) ש ם ש ם ל ״ ב ‪ § 288 ,‬ו כ ו ׳ ( ; <י?יפכ‪1‬ס ) ש ב ש ם ל י ד ‪ § 304 ,‬ו כ ר (‬ ‫ז‬

‫‪/‬‬

‫‪9‬‬

‫‪7‬‬

‫§‬

‫ו כ ו‬

‫׳(‪.‬‬

‫ק ו ‪:‬‬

‫ז‬

‫למעעה מדובר על דמטריוס הכרונוגרף‬

‫א פ י ל י ם ‪10‬ל‪1‬ן‪ ,‬פ‪31‬יד‪1‬ןי‪1‬ס ) ב ב ‪.§ 16 /‬‬

‫ם י ‪ 8‬ם ) ש ם ע ם ב ט ‪ § 112 /‬ו כ ו ׳ ( ‪ .‬י ו ס ף א י נ ו מ ב י א ק ס ע י ם מ ס פ ר י כ ל ה ס ו פ ר י ם ה נ ז כ ר י ם ‪ .‬כ מ ה מ ו ם ‪ ,‬כ ג ו ן‬

‫ת י א ו פ י ל ו ם ‪ ,‬ת י א ו ד ו ר ו ם ״ א ר י ס ט ו ס נ ם ‪ ,‬ה ר נ י ו ג נ ם ‪ ,‬ק י נ ו ן ‪ ,‬ז ו פ י ר י ץ נ ז כ ר י ם ר ק ב ש מ ו ת י ה ם ‪ .‬י ו כ ף ע צ מ ו א ו מ ד )א ‪ ,(§ 216‬ש ל * ק ד *‬ ‫א ת כ ל הספרים‪ .‬אנחנו יכולים להוסיף‪ ,‬שגם שאר הסופרים‪ ,‬שהוא מ ב י א קטעים מ ת ו ך סמריהם‪ ,‬אינם ידועים ל ו ב ש ל מ ו ת ם ‪,‬‬ ‫א ל א מ כ ל י שני•‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫והפריאגיטית‬

‫‪XLV‬‬

‫ל א ג ד ל ב מ ש ך ה ז מ ן — ו ה ר י ״ נ ג ד אפי‪1‬ף נ כ ת ב א ח ד י ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ו ר ״ מ ח ש ב י ן‬

‫המחצית‬

‫ה ר א ש ו נ ה ש ל א ל ה ובין כתב־ההגנה גדול הוא בלי ס פ ק — על כרחנו אנו באים לידי‬

‫מסקנה׳‬

‫ש ה י ק ף ז ה ל א היד‪ .‬מ ו ת נ ה ב ל י מ ו ד ו ש ל י ו ס ף ‪ ,‬ש ה י ה ג ו ר ד א ח ר י ו ה ר ח ב ת ה י ד י ע ו ת ב ״ נ ג ד‬

‫‪,‬‬

‫אפיון* ל ג ב י ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ ,‬א ל א ב א ל ו מ מ ק ו ר ה י ס ט ו ר י ו פ ר י א ג י ט י א ח ד ק ב ו ע ‪ ,‬ש ש י מ ש ל ו א ו צ ר‬ ‫ידיעות ב ש ע ת חיבור שני הספרים הנזכרים גם י ח ה המקור הזה הם ח י ב ו ד י ו ש ל א ל כ ם נ ד ר‬ ‫‪,‬‬

‫פ ‪ 1‬ל י ה י ם ט ‪ 1‬ר ו ב י ח ו ד ‪ nspi louflaiojv‬ש ל ו ‪.‬‬ ‫י ו ס ף י ד ע א ת ה ס ו פ ר ה ז ה ‪ ,‬כ פ י ש י ו צ א מ ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ט ״ ו )‪ ,(§§241—240‬מ ק ו ם ש ם ה ו א מ ב י א‬ ‫ב ש מ ו ק ט ע מספרו ש ל ‪5‬לכום ע ל היהודים‪ .‬אלכסנדר היה םופר־םרק‪ ,‬ש כ ל מ ל א כ ת ו היתה באוסף‬ ‫כ ל מיני קטעים‪ ,‬היסטוריים או פריאגיטייס בעלי אופי אנקדוטי‪ .‬ידועים לנו למשל שמות של‬ ‫אספי קטעים‪ ,‬שטיפלו בחלקי א ם י ו ד ה ק ט נ ה ״ ‪ .‬מכאן‪ ,‬ו ל א מ ן הסופרים המקוריים‪ ,‬ל ק ח יוסף א ת‬ ‫בשטחי ההיסטוריה הכללית והספרות הפריאגיטית‪.‬‬

‫ידיעותיו‬

‫אולם כ מ ה מלומדים מניחים‪ ,‬שהשימוש באלכסנדר פוליהיסטוד אין פירושו אי־שימוש בסופרים‬ ‫ש א ל כ ס נ ד ר כינס ק ט ע י ם מ ת ו ך חיבוריהם‪ .‬ביהוד נוגע ה ד ב ר לברוסום‪ .‬ר א ש ה מ ד ב ר י ם בזכות ה נ ח ה‬ ‫ז י ה ו א פר‪1‬ידנטל ״ ה ו א מ ד ג י ש ‪ ,‬ש י ו ס ף מ ז כ י ר כ מ ה פ ע מ י ם ב מ פ ו ר ש א ת בר‪1‬םום כ מ ק ו ר ו ו א י ן כ ל‬ ‫יסוד ש ל א להאמין לדבריו אלה‪ .‬ראיה לכך מ ש מ ש לסרוידנטל נהגו של אבםביום׳ להביא קטעים‬ ‫מ ת ו ך ב ד ו ם ו ם פ ע ם ל פ י א ל כ ם ג ד ר ו פ ע ם ל ס י י ו ס ף ‪ nr .‬מ ר א ה ‪ ,‬ש א ב ם ב י ו ם ל א מ צ א כ מ ה ד ב ר י ם א צ ל‬ ‫א ל כ ס נ ד ר ופנה א ל יוסף‪ ,‬מ פ נ י ש ה י א מ ב י א א ת ברוסום במקורו‪ .‬חוץ מ ז ה ר ו א ה פ ד ו י ד נ ט ל א י ש ו ר‬ ‫ל ה נ ח ת ו בזה‪ ,‬שיוסף מ ש ת מ ש בקטעיו ת מ י ד בלשון נוכח‪ ,‬ואילו אלכסנדר‪ ,‬ו א ת ו אבםביום וסינקלום‬ ‫ב כ ל מקום ש ה ם מ ע ת י ק י ם אותו בדיוק‪ ,‬כ מ ע ט ב ל י יוצא מ ן הכלל‪ ,‬מ ד ב ר י ם בלשון‬

‫‪,(SynkeiM‬‬

‫נסתר‪ .‬א ש ר לנימוק ה א ח ר ו ן ה ר י אין ל ל מ ו ד מ מ נ ו ו ל א כלום‪ ,‬ש כ ן א ו ת ו יוסף׳ ה מ ב י א א ת ה ק ט ע י ם‬ ‫ש ל ברוסים ב ל ש ו ן נוכח‪ ,‬מ ש ת מ ש ב צ ו ר ת ה ר צ א ה זו גם ב ק ט ע הםיבילי ע ל מ ג ד ל בבל‪ ,‬ש ל ק ח ו‬ ‫בלי ספק מ א ל כ ס נ ד ר‬

‫‪5 8‬‬

‫‪ :‬זה ה א ח ר ו ן נ ו ק ט כ מ נ ה ג ו ל ש ו ן נ ס ת ר ויוסף ה פ כ ו לנוכח• ג ם ה פ י ר ו ט‬

‫ש ב ק ט ע על נבוכדנצר‪ ,‬הגדול יותר א צ ל יוסף מ א ש ר א צ ל אבםביום‪ ,‬אינו יכול ל ש מ ש ראיה לכך‪,‬‬ ‫שאבסביוס ש א ב מתור אלכסנדר‪ ,‬ואילו יוסף ק ר א א ת ברוסום במקורו‪ .‬כי אבםביום ע ש ה באוסף‬ ‫הקטעים ש ל אלכסנדר כבתוך שלו‪ ,‬קיצר וקיטע ככל ש ע ל ה ע ל רוחו ״ ‪ .‬ש נ ב ל ה מ ד ג י ש א ת ה ע ו ב ד ה‬ ‫הזאת‬

‫‪6 0‬‬

‫׳ מראה‪ ,‬נוסף ע ל כך׳ גם א ת ה ה ת א מ ה ש ב י ן אבידנום)‪ (Abydcnos‬ובין י ו ס ף ‪ :‬ב מ ק ו ם ש ה ם‬

‫מדברים ע ל נבוכדנצר מזכירים שניהם גם א ת הערתו ש ל מגסתינס ע ל המלך הזה‪ .‬ושנבל בא לידי‬ ‫מסקנה‪:‬‬

‫״ א ם ש נ י סופדים כ א ב י ך נ ו ם ויוסף‪ ,‬ש א י נ ם תלויים זה ב ז ה ואינם‬

‫ספרותית‪,‬‬

‫עצמאיים‬

‫מבחינה‬

‫נזכרים באותו מקום‪ ,‬שסופר א ח ד ‪ ,‬מגסתינם‪ ,‬שאינו עוסק כ ל ל ב ב ב ל ״ ‪ ,‬מ ע י ד ה ע ר ה‬

‫חטופה גם על נבוכדנצר‪ ,‬ה ר י אין לבאר זאת ביא ר אחר א ל א ששניהם ה ש ת מ ש ו במקור אחד‪ .‬מקורו‬ ‫ש ל אבידנום היה אלכסנדר פוליהיסטור״‪.‬‬ ‫ט ע נ ת ו זו ש ל ש נ ב ל‬

‫‪6 2‬‬

‫טובה גם למקום א ח ר ב״קדמוניות״׳ ש א ף הוא‪ ,‬כפי ש א נ י משער׳ לקוח מ ת ו ך‬

‫‪ .56‬השוה את שמות החיבורים הידועים לנו‪ . :‬ע ל ?יהי^־ז׳‪. /‬״על הפאנטום איבכסינוס״‪ , ,‬ד ב ר י ימי קריה״‪ , ,‬ע ל קיליקיה״‪# ,‬על‬

‫‪Stcph‬ה'‪ ,,‬ע ל פרוגי^״; השוה הערכים אצל;‪ . S u i d a s ; .31‬ר ׳ פרוידנטל‪ ,‬שם שם‪ ,‬ע׳ ‪.19‬‬ ‫‪c,57,‬‬

‫‪S.‬‬

‫•‪°‬‬ ‫‪ .60—59‬יש להודות לשנבל‪ ,‬ע׳ ‪ 166‬והלאה‪ ,‬שאבםביוס קטע את אלכסנדר פוליהיסטור ב כ ל מקום שראה צורך בכך‪ .‬דעתו של‬ ‫פרוידנטל שיש לוןתיחם באמון אל אבסביום‪ ,‬משוללת יסוד איתן‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ 62‬שם שם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪t‬‬

‫‪f‬‬

‫‪ ,‬הקטעים אצל‬

‫‪11‬‬

‫‪ ,Mulicr, F H G 3 9 7 - 4 3 9 ,‬השוה שנבל שם שם‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫‪XLVI‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪:51a8ex8T‬‬

‫ספרו של ברוםום‪ ,‬בתיווכו של אלכסנדר פוליהיסטור‪ .‬ב״קדמוניות י״א‪ ,‬ה׳ )‪ ,(§23‬מקום שם‬ ‫מדובר על רצח סנחריב בידי אדרמלך ושראצר‪ ,‬אנו קוראים את המלים האלה‪beTTJV1‬‬ ‫‪evvraxe1pC}101J‬‬

‫‪'A0apax655a5‬‬

‫על שני ענינים‪ :‬על עלית אםר־חדון לשלטון וכנראה גם על יחסו אל בני משפחתו‪ .‬המקום המשובש‬ ‫טעון בידור‪ .‬מה אנו יודעים על היחסים במשפחת סנחריב עם עלית אםר״חח׳ן? אנחנו קוראים‬ ‫אצל אבסביוס בשמו של אלכסנדר פוליהיסטוד ‪ :‬״‪..‬אולם את םנחריב ואת אסר־חדון בנו ואת‬ ‫מרודך־בלאדן מזכיר גם כותב דברי הימים הכע*די ‪ .‬אחרי שלוט אחי םנחריב ואחרי מלוך אכיסס‬ ‫‪...‬נרצח זה על ידי מרודך־בלאדן‪ ,..‬אולם זה נהרג על‪-‬ידי אחד ואביאם שמו‪ ,‬שמלך אחריו‪,‬‬ ‫ובשנה השלישית למלכו אסף םנחריב מלך אשור )ועלה( על הבבלים‪ ...‬והוא שלט על הבבלים ושם‬ ‫את אסר־חדון בנו למלך עליהם‪ ...‬ולאחר )שסיפר( את כל מעשי תקפו של סנחריב הוא מוסיף‪:‬‬ ‫‪,‬היא )מלך( שמונה עשרה שנה * ובנו א ר ד ו מ ו ז ן שם לו אורב ן זה היה סופו‪ .‬עד כאן פולי‪-‬‬ ‫היסטור״‪ .‬במלים כלליות יותר מעתיק מיכאל הסורי" מתוך אבםביום‪ :‬״אלכסנדר פוליהיםטור‬ ‫אומר בספורו על םנחריב ונבוכדנצר‪ :‬אחרי פול מלך סנחריב אחיו‪ ...‬הוא חי שמונה עשרה שנה‬ ‫והומת על־ידי בנו ‪ .‬ברוםום—אלכסנדר פ^היליסטור ידעו איפוא על רוצח א ח ה בהתאם למה‬ ‫יוסף הולך‬ ‫שמסופר בכרוניקה הבבלית ובמצבת נבו־נאיד ובניגוד למה שנאמר במקרא‬ ‫בעקבות המקרא‪ .‬אולם מה פירוש המלים לאחר הספור על עלית אסד־חדוןן אין ספק׳ שהן‬ ‫משובשות‪ ,‬ברם׳ לי נדמה‪ ,‬שאפשר לתקנן׳ אם נשים לב לידיעה אחת מתוך אבידנוס ‪ ,‬שאף ה י‬ ‫נשתמרה אצל אבסביום ז אנו קוראים כאן‪ :‬״בעת ההיא נמצא לבסוף גס םנחריב בין המלכים‪,..‬‬ ‫סמור לו ולאחריו מלך נרגילום‪ ,‬שהוגה מן המסילה על‪-‬ידי א ד ר מ ל ו ס בנו‪ .‬ואותו הרג א כ ס ד ­‬ ‫ד י ם א ח י ו מ א ו ת ו ה א ב ו ל א מ א ו ת ה ה א ם ‪ ,‬וברדפו )אחריו( הדף את חילו אל ע י‬ ‫הביזנטיים‪ /‬ה מ ע ת י ק בלבל כאן את השמות‪ :‬הכוונה היא לםנחריב והשם נרגילום אינו במקומו ‪J‬‬ ‫אדדמלום הוא כמובן אדרמלד* שנבל מביע השערה הדיפה המבארת‪ ,‬כיצד נתגלגל השם הזה‬ ‫אל אבידנום‪ ,‬שחייב היה להביא את השם א ר ד ו מ ו ז ן ‪ ,‬שהרי הוא מספר את המעשה לפי‬ ‫ברוס‪1‬ם—אלכסנדר פוליהיםטור‪ .‬ואשר לאכםדדים הרי בדור‪ .‬שלפנינו צורה מיוונת של השם אסר־‬ ‫חדון‪ .‬אם כן‪ ,‬הרי אנו נמצאים למדים מתוך הידיעה אצל אבידנום‪ ,‬ש א ס ד ־ ח ד ו ן ה ר ג א ת‬ ‫ר ו צ ח א ב י ו ‪ ,‬ש ה י ה א ח י ו מ צ ד ה א ב ו ל א מ צ ד ה א ם ‪ .‬אבםביוס‪ ,‬ששאב מאותו המקור‪,‬‬ ‫שממנו לקח אבידנום את הידיעה הנזכרת‪ ,‬כלימר מברוםום—אלכסנדר פוליהיםטור‪ ,‬אינו מספר לנו‬ ‫שום דבר על היחסים במשפחת סנחריב אחרי מותו‪ ,‬מפני שהוא בכלל מקצר ומקטע את המקור‬ ‫ועושה בו כבתוד שלו‪ .‬והנה לאור המסופר אצל אבידנום—אבסביוס אולי יש אפשרות לתקן את‬ ‫‪ 5taratpov‬שיבוש של הפועל ‪ucov8xaTaeppovffiv‬‬ ‫אם נראה במלה‬ ‫תצא לנו ידיעה מקבילה במידה מפתיעה לזו של אבידנוס‪ :‬אסר־חדון עולה על כסא המלוכה —‬ ‫‪0 3‬‬

‫‪64‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪6 7‬‬

‫‪6 0‬‬

‫‪69‬‬

‫א‬

‫‪7 0‬‬

‫ד‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪72‬‬

‫‪Euseb., Chron. ed. K a r s t p. 13,‬‬ ‫‪6‬‬

‫כלומר ב ר ו‬

‫‪.‬‬

‫ס ו ם‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫‪< 6 5‬‬

‫‪7 4 9‬‬

‫‪.Mar Michael, Chron. t. IV, p.‬‬

‫‪ ; C I XXXIV, 46ff .g‬השוה ‪B. M e i s s n c r , Neue Nachrichten ubcr die Ermordung Sanchcribs und die Nachfolge‬‬

‫‪.Asarchadons (Sitzungsberichte der Preuss. Akad. 1932, S. 250ff‬‬ ‫‪ jL a n g u 0 n. Neubabylonische Konigsinschriften 270H 67.‬השוה ‪,B. M e i s s n c r , 1. c. ; S c h n a b e l , 0. c. S. 143‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪,‬‬

‫השוה‪ .Chron. ed. K a r s t , p. 17, 25-18, 1669—70.‬אבידנוס ח ב ר ספר על דברי ימי האשורים ) ‪( n e p l A o o u p i t o v‬‬ ‫הוא חי בימי האנמוגינים‪.‬‬

‫‪ .11‬השוה ‪. S c h n a b e l . o. c. S. 143‬‬

‫שם שם ע ׳ ‪143‬‬

‫‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪XLVII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫והורגו‬

‫נעוץ‬

‫את מי? כאן‬

‫הקושי‪,‬‬

‫עיקר‬

‫מפני‬

‫שהמלים‬

‫לפני‬

‫‪xataqppovdiv‬‬

‫משובשות‪.‬‬

‫הדעת נותנת‪ ,‬שמלך ח ד ש הפיתח א ת מלכותו ב מ ע ש ה רצח מתנקם במתנגדיו‪ ,‬במקרה שלנו ברוצח‬ ‫אביו‪ .‬ש ק ו ל ־ ד ע ת זה מ ו ב י ל נ ו בכיוון ה י ד י ע ה ש ל אבידנום‪ ,‬ש א ם ר ־ ח ד ו ן — א כ ס ר ד י ם ה ר ג א ת ר ו צ ח‬ ‫אביו‪ .‬ו ה נ ה א ם נ ס כ י ם להוסיף ע ו ד ת י ק ו ן — ו ה ר י א י ן ספק‪ ,‬ש ה מ ק ו ם כ ו ל ו מ ש ו ב ש ו ט ע ו ן תיקון —‬ ‫ו נ ש ע ר ש ה מ ל י ם ‪avxovz‬‬ ‫‪s‬‬

‫‪ononaxp‬‬ ‫במקום‬

‫הן ש י ו ר ה מ ל ה ? ‪ S M u w f o v‬כלומר‪ ,‬מ א ם א ח ת ‪ ,‬ו ל פ נ י ה ה י ו‬ ‫\‬

‫‪k‬‬

‫׳‬

‫™ יצא‪ ,‬ש ג ם י ו ס ף‬

‫‪v‬‬

‫בדומה לאבידנוס‪ ,‬סיפר‬

‫ה נ י ד ו ן א ת נ ק מ ת א ם ר ־ ח ד ו ן ‪ ,‬אלא שהוא התאים את הידיעה‪ ,‬שקרא אצל אלכסנדר‬

‫פוליהיסטור‪ ,‬ל י ד י ע ה ב מ ק ר א ‪ :‬מ א ח ר שהוא מ ד ב ר ב ד ת א ם ל מ ק ר א ע ל ש נ י רוצחים‪ ,‬הוא מוסיף‬ ‫שאםר־חדון הרג א ת שנירם‪ ,‬אף״על־פי שהמקור של עצם הידיעה אינו יודע אלא על דריגת רוצח‬ ‫א ח ד ‪ .‬א נ י מ צ י ע א י פ ו א ל ה ש ל י ם א ת ה מ ל י ם ‪ ofy 6ji0]^xp10u? :‬״‪xovq [onortaTpfou? tqi «M‬‬ ‫‪ ,xatacpovEuaw‬כ ל ו מ ר א ק ו ס ט י ו ו ם ב מ ק ו ם ה ג י נ י ט י ו ו ס ה מ ש ו ב ש א צ ל י ו ס ף ‪ . ™ v HEX' avxovq :‬ה ג י נ י ס י ־‬ ‫וום ה ז ה מ ת ב ר ר ב א ו פ ן פ ש י ט מ א ו ד ‪ :‬ר א ש י ת ה ש י ב ו ש ה י ת ה ב מ ל ה ‪ .xoxacpovevaiv‬ל א ח ר ש נ ש ת ב ש ה‬ ‫ו נ ע ש ת ה ‪ xaxa
‫ה י ד י ע ה הוא‪ ,‬כאמור׳ בדוםום‪ ,‬ש מ מ נ ו ה ע ת י ק ה א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטוד‪ .‬אותו ס ו פ ד ש י מ ש‬

‫ש ו ב מקור גם ל א ב י ד נ ו ם וגם ליוסף‪ .‬אולם ש נ י ם א ל ה א י נ ם תלויים ז ה בזה‪ ,‬כ פ י ש ה ד ג י ש גם ש נ ב ל ‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שלפנינו מצב‪ ,‬כפי ש ת א ר אותו שנבל בקשר עם הידיעה ע ל נבוכדנצר א צ ל מגםתינם‪ :‬אם‬ ‫ש נ י סופרים‪ ,‬ש א י נ ם תלויים זה בזה‪ ,‬מביאים י ד י ע ה אחת‪ ,‬ומקורו ש ל א ח ד מ ש נ י הסופרים ידוע‬ ‫לנו‪ ,‬יוצא‪ ,‬ש ג ם ה ש נ י ש א ב א ת י ד י ע ת ו מ א ו ת ו מקור‪ .‬מ ק ו ר ה י ד י ע ה ש ל א ב י ד נ ו ס ע ל ה ר י ג ת‬ ‫ר ו צ ח ם נ ח ר י ב ע ל י י ד י א ם ר ‪ -‬ח ד ו ן ה ו א א ל כ ס נ ד ר פוליד״יםטוד < מ כ א ן ‪ ,‬ש ג ם י ו ס ף ש א ב א ו ת ה‬ ‫מאלכסנדר‪.‬יוצא‪,‬שיוסף לא קרא את‬

‫ידיעה‬ ‫המלקט‬

‫ברםוס עצמו אלא בתיווכו של‬

‫אלכסנדר‪.‬‬

‫יוסף ה ש ת מ ש במעת־־ק־המלקט הזה גם ב כ מ ה מקימות אחרים‪ ,‬ש ב ה ם אינו מזכיר שום שם‪ .‬כוונתנו‬ ‫לאותם‬

‫המקומות ב״קדמוניות״‪ ,‬שבהם ניכרת ה ש פ ע ת חיבורו ש ל הכרונולוג‬ ‫‪7 1‬‬

‫דמטריום ‪.‬‬

‫היהודי־הלניםטי‬

‫מ ק ו ם כ ז ה ה ו א בי־דאי ה מ ק ו ם ע ל ז י ו ן ב נ י י ש ר א ל ב כ ל י ־ ה ז י ן ‪ ,‬ש פ ל ט ה י ם ל א ח ר‬

‫ש ט ב ע ו המצרים‪ .‬במקורות ה ע ב ר י ם מ ד ו ב ר ב ת ו ר ה ע ל תחמיושתם ש ל יוצאי מצרים‪ ,‬אולם ב ש ו ם‬ ‫מקום‪ ,‬ע ד כ מ ה ש י ד ו ע לי׳ ל א נ ש א ל ה ה ש א ל ה ב ד ב ר מ ו צ א כלי־הזין ״ ‪ .‬אולם ה ק ט ע א צ ל אבםביום‬ ‫מתוך‬

‫דמטריום‬

‫‪7 8‬‬

‫מוכיח‪ ,‬ש ש א ל ה זו ע מ ד ה ע ל ה פ ר ק בחוגים ידועים‪ ,‬ונוכל ל ש ע ר ׳ ש א ל ה היו‬

‫חוגי ה מ ד ר ש ה ה ל נ י ס ט י ‪ .‬דמטריום מביע סברה‪ ,‬שזיון בני י ש ר א ל נ ע ש ה בכלי־זינם ש ל ה מ צ ר י ם‬ ‫ה מ ת י ם ויוסף ק ב ל ה מ מ נ ו ב א מ צ ע ו ת א ל כ ס נ ד ר פוליהיסטור ? א ל א ש ה ש ע ר ת ו ש ל הכרונולוג הזהיר‬ ‫הופכת אצלו׳ כפי ש כ ב ר ציין פרוידנטל‬

‫‪7 7‬‬

‫‪ ,‬לדבר שבוודאית‪.‬‬

‫‪ ,73‬מובן מאליו‪ ,‬שייני בא רק ל י צ י ע הצעה העתידה לפנות מקומ לטובה ממנה‪ .‬בכל אופן אין להמגזג לדעתי‪ ,‬מתיקון להבהרת‬ ‫המקום הסתום‪ .‬ביאורו של מרכוס אינו מקרב את השאלה אל הפתרון הרצ;י‪.‬‬

‫‪ .74‬השוד• פרוידנטל ע ם שם ע ׳ ‪ 35‬והלאה‪.‬‬

‫‪ .76—75‬רפפורט‪ ,‬ע ׳ ‪ ,31‬פיסקא ‪) 132‬וההערות ‪ (152—151‬מעיר‪ ,‬שאין האגדה מדברת על כלי ז־ין שמצאו בני ישראל בביזת‬ ‫הים‪ ,‬הואיל ולפי התורה יצאו בני ישראל חמושים‪ ,‬ואילו יוסף האומר )קדמוניות ב ם ׳ ו ‪ ,‬ג׳ ‪ ,•§ 321‬ד ‪ ,(§ 326 /‬שבני ישראל‬ ‫יצאו בלי כלי זיין‪ ,‬מדבר על נשק שנלקח ממצרים בים‪ .‬ההערה בודאי נכונה היא‪ ,‬אולפ יש לשאול‪ ,‬מה מקור דאגדה בקדמוניות‬ ‫ומה פשר הסתירה‪ .‬בלי ספק צדק טרוידנטל בהצביעו על דםטריוס כעל האיש‪ ,‬ש י ב י ע את ההשערה )השוה ע ם שם ע׳ ‪.(46‬‬ ‫‪ 77‬שם שח‪.‬‬

‫‪XLVIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫ולבסוף יש להדגיש א ת השימוש בחיבור המשונה של הזייפךהבדאי ארטפנוס‪ ,‬ש נ ש ת ק ע ב כ מ ה‬ ‫‪,‬‬

‫י ד י ע ו ת ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪ /‬ה ו א מ ו ר ג ש בעיקר בספור ע ל נעורי מ ש ה ‪ .‬אולם י ש לציין‪ ,‬שיוסף ל א‬ ‫ה ל ך שבי אחרי ארטפנים‪ ,‬אלא לקח ממנו רק מה שנראה לו טוב ומתאים לתיאור דמותו ש ל מ ש ה ‪.‬‬ ‫כי חיבורו ש ל ארטפנום הפליג בשבחו ש ל המחוקק לא רק כמחולל התרבות האנושית • ‪ /‬א ל א‬ ‫ז י ה ה א ־תו ע ם ה ר מ ס ־ ת ו ט ו י י ח ם ל ו פ ע ו ל ו ת ד ת י ו ת ל ט ו ב ת ה מ צ ר י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ה ע מ ד ת א ל מ י ו ח ד ב ר א ש‬ ‫‪7‬‬

‫כל א ח ד מ ש ל ש י ם ו ש ש ת מחוזיה ש ל מצרים‪ ,‬וכן א ת ה נ ה ג ת פולחן החיות ‪ . °‬א ת הקויס ה מ צ ר י י ם ‪-‬‬ ‫האליליים ה א ל ה לא הכנים יוסף בתיאור מ ש ה שלו‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת י ש נ ה ה ת א מ ה גמורה בינו ל ב י ן‬ ‫ארטפנום בנקודות א ח ר ו ת ‪ :‬גם יוסף יודע לספר‪ ,‬ש ב ת פ ר ע ה ה י ת ה ע ק ר ה ; מ ש ה מצטיין ביפיו‬ ‫ד״בלתי־רגיל; הוא אהוב על ה כ ל וגם ב ח צ ר ה מ ל ך ! הוא מצטיין כגבור־מלחמה נ ע ר ץ ב מ ל ח מ ת‬ ‫כ ו ש ו מ ע ו ר ר ע ל ־ י ד י כ ך א ת ק נ א ת ה מ ל ך ו ה כ ה נ י ם ‪ ."°‬כ א ר ט פ נ ו ם כ ן ג ם י ו ס ף א י נ ו מ ס פ ר ע ל ר צ ח‬ ‫המצרי‪ .‬פרוידנטל‬

‫‪8 1‬‬

‫מעיר גם על פ ר ט א־פייני א ח ד המוכיח‪ ,‬באיזה מ י ד ה נ מ ש ך יוסף אחרי כ ת ב ‪-‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫פ ל ס ט ר ז ה ‪ :‬ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב י ‪ ,‬ב )‪ (§243‬מ ס ו פ ר ‪ ,‬ש א י צ ט ג נ י נ י מ צ ר י ם ש מ ח ו ע ל מ ס ע ה מ ל ח מ ה‬ ‫ס ל מ ש ה לארץ כוש‪ ,‬משום שקוו לנצח א ת האויב על ידו ולהפטר גם ממנו על־ידי תחבולה‪ .‬יוסף‬ ‫א י נ ו מ ס פ ר ‪ ,‬מ ה ט י ב ה ש ל ת ח ב ו ל ה זו‪ .‬א ו ל ם א נ ו ל מ ד י ם א ת ה ד ב ר מ ת ו ך א ר ט פ נ ו ם ״ ‪ .‬מ כ א ן מ ס י ק‬ ‫פדוידנטל א ת המסקנה‪ ,‬שיוסף ש א ב מתיך חיבורו של ארטפנום זה עוד כ מ ה וכמה פרטים א ח ד י ם‬ ‫לא־מקראיים‪ ,‬כגון פעולתו ש ל אברהם במצרים‪ ,‬רצונו ללמוד חכמה מפי הכהנים וללמד א ו ת ם‬ ‫ד ע ת ‪ ,‬אם יווכח‪ ,‬ש א י ן ע ר ך ל ח כ מ ת ם ; ל י ד ת ו ש ל מ ש ה ‪ ,‬ב ו א ש ו ש ל ת ח ד ש ה ל מ צ ר י ם א ח ר י מ ו‬

‫ת‬

‫יוסף; בנין הפירמידות‪ ,‬ת ע ל ו ת ומזהים על‪-‬ידי העברים וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ה ש י מ ו ש ב א ר ט פ נ ו ם ב ו ל ט ג ם ב פ ר ק י ם ע ל א ב ר ה ם ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת א ח ‪ ,‬א — ב ‪ .(§§168—161‬א ב ר ד ״ ס‬ ‫בא למצרים‪ ,‬כדי ללמוד ח כ מ ה מפי ה נ ה ג י ם וללמוד מ ה ם א ת דעותיהם על האלהות! הוא נ ו ת ן‬ ‫ל ה ם א ת י ד י ע ת ת ו ר ת ה ת כ ו נ ה ו א ת ת ו ר ת ה ח ש ב ו ן ‪ ,‬ש ל א היו י ד ו ע ו ת ב מ צ ר י ם ל פ נ י בואו‪ .‬ל י ד י ע ו ת‬ ‫אלה יש להשוות א ת הקטע א צ ל אבםביום‬ ‫‪84‬‬

‫קרויים *‪Epjuotifr‬‬

‫‪8 3‬‬

‫‪ :‬״ארטםנוס אומר בחיבור ע ל היהודים‪ ,‬שהיהודים‬ ‫‪, ,‬‬

‫ותרגומו בלשון ההלניס ה ו א ‪ :‬״יהידים ‪ .‬הם נקראים עברים על שם אברהם‪.‬‬

‫מ ס פ ר י ם ‪ .‬ש ה ל ה ב א ע ם כ ל ב י ת ו מ צ ר י מ ה א ל פ ר ע ה ה מ ל ך ו ל י מ ד ו אםטר‪1‬ל‪1‬גיה; ה ו א נ ש א ר ש ם‬ ‫עשרים ש נ ה וחזר אל המקומות שבסוריה; ואולם רבים שבאו אתו נשארו במצרים מ ח מ ת ע ש ר ה‬ ‫ש ל הארץ‪ ...‬ו א ב ר ה ם ‪ ,‬ש ה י ה ב ע ל י ד י ע ו ת ב ח כ מ ת ה א ס ט ר ו ל ו ג י ה ‪ ,‬ב א ת ח י ל ה ל פ י נ י ק י ה ו ל י מ ד א ת‬ ‫הפניקים אסטרולוגיה‪ ,‬ואחר כך בא מ צ ר י מ ה‬

‫‪8 5 , ,‬‬

‫‪ .‬ה ש א ל ה היא‪ ,‬אם יוסף ה ש ת מ ש א ך ורק בקטעים‪,‬‬

‫ש מ צ א א צ ל א ל כ ס נ ד ר פוליהיםטור‪ ,‬א ו ה י ה ב י ד ו ע י ב ו ד מ י ו ח ד עול ח ו מ ר ה א ג ד ו ת ‪ ,‬ה מ צ ו י א צ ל‬ ‫ל ד ע ת י א י ן ל ה כ ח י ש ‪ ,‬ש א פ ש ר ו ת ש נ י ה זו י ש נ ה ‪ .‬ק ו ד ם כ ל ע ל י נ ו ל ד ע ת ‪ ,‬ש א ם א נ ח נ ו‬

‫ארטפנום‪.‬‬

‫מ ד ב ר י ם ע ל א ר ט פ נ ו ם כ ע ל ב ד א י וזייפן‪ ,‬אין כ ו ו נ ת נ ו לזה‪ ,‬ש ה ו א ב ד ה א ת כ ל ה א ג ד ו ת ה מ ש ו נ ו ת‬ ‫על האבות ועל משה‪ ,‬אלא לדרכו המיוחדת‪ ,‬להחדיר א ת החומר היהודי בתוך סביבה אלילית‬ ‫וזרה לו ולרוחו ב י ס ו ד ו ת ש א י נ ם הולמים אותו‪ .‬אין כ ל ספק‪ ,‬ש א ר ט פ נ ו ם ל א ה מ צ י א א ת ה א ג ד ו ת‬ ‫שהוא מספר‪ .‬הן שייכות ל ש ט ח גדול ועיקרי ש ל המדרש‪ ,‬שרווח לא רק ב א י ץ ־ י ש ר א ל א ל א גם‬ ‫<‬

‫‪8‬‬

‫‪.79.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪s.‬‬

‫‪IVaep. evang. IX,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪Eusebius. P-aep. e‬‬

‫‪Eusebius,‬‬

‫‪7‬‬

‫‪Gesch. des j‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪8 3‬‬

‫‪.‬‬

‫‪IX.18‬‬

‫‪Praep. evang.‬‬

‫‪Schurer,‬״‪.80‬‬ ‫‪.‬‬

‫*‬

‫‪u‬‬

‫‪b‬‬

‫‪47 r‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪w‬‬

‫‪u‬‬

‫‪E‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .84‬השוה פרוידנטל שם שם ע׳ ‪ ,153‬הערה‪ v >g c r .‬לאבסביום )שם שם( מבאר את המלה המצרית‪ . = • E | u o f l < :‬א ר ם יוד״‪.‬‬ ‫‪P‬‬

‫‪ .85‬השוה םרוידנטל שם שם ‪ 169‬על הקירבה שבין הסיפור אצל יוסף )שם שם( לבין הסיפור אצל ‪!5‬רט?נ‪1‬ס‪.‬‬

‫‪XLIX‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫ביהדות ההלניסטית שבתפוצות‪ .‬הספורים על האבות‪ ,‬ביהוד על אברהם ועל נעורי משה‪ ,‬שנשתמרו‬ ‫במקורות העבריים שלנו ובמקורות הלועזיים‪ ,‬מקבילים במידה כ ז ו ‪,‬שהדבר דורש ביאור‪.‬‬ ‫והביאור אינו יכול להיות חד־צדדי‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמדרש שלנו הושפע באיזה אופן שהוא בארטפנום‪,‬‬ ‫אלא ששניהם שואבים ממקור משותף‪ :‬מהמדרש העממי‪ ,‬שצביון אחד היה לו בארץ ישראל ובגולה‪.‬‬ ‫לדעתי אין לפקפק בדבר‪ ,‬שאותם הספורים על אברהם ועל משה הצעיר‪ ,‬שערבב ארטפנום בחיבורו‬ ‫באופן כה משונה ביסודות אליליים‪ ,‬היו ידועים לו ליוסף מימי נעוריו בירושלים‪ ,‬אולם בצורה‬ ‫צרופה ונקיה מכל תערובת אלילית־סינקרטיםטית‪ .‬נראה הדבר‪ ,‬שספרים מעין אלה התהלכו בעם‬ ‫בארמית וגם בעברית ואחד מהם היה לעיני יוסף ושימש לו מצע ליד הקטעים של ארטפנום‪,‬‬ ‫שלקחם מתוך אלכסנדר פוליהיסטור‪ .‬היחס של החומר האגדתי הזה‪ ,‬שהיה בידי יוסף‪ ,‬אל ספודי‬ ‫ארטפנום הוא יחס של עימד מאוחר לעיבוד קודם‪ :‬השני מציין דרגת התפתחות קדומה יותר‬ ‫ולכן הוא דל יותר‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬שאף־על־פי שגם ארטפגום וגם יוסף מספרים את מלחמת כוש‬ ‫של משה‪ ,‬אין אנו מוצאים את הספור הרומנטי על אהבת תרביץ אל משה ועל נשואיהם אלא‬ ‫אצל יוסף‪ .‬ארטפנום‪ ,‬שקדם ליוסף ‪ ,‬לא ידע עוד את הספור הזה ולכן לא הכניסו ‪ , °‬ואילו במשך‬ ‫הזמן שבין הזייפן הזה ליוסף התפתחה האגדה וה&תרגה וגידלה ענפים חדשים‪ ,‬שאחד מהם הוא‬ ‫הספור הרומנטי הנזכר‪ .‬יוסף הכניסו לספרו‪ ,‬משוס שהוא מוסיף לו גופך רומנטי על הרומנטיקה‬ ‫שבמעשה אשת פוטיפר ומטעם אפולוגטי‪ ,‬שיתברר אחר כך‪.‬‬ ‫נסכם את דברינו‪ :‬המחצית הראשונה של ״קדמוניות היהודים״ מסופרת לפי המקרא ותרגום‬ ‫השבעים‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬אם כי לא באותה םידה כמקרא והתרגום היווני‪ ,‬בולט השימוש בתרגום‬ ‫ארמי‪ ,‬שלא היה תרגום פשוט‪ ,‬אלא הכיל גם פירושים מדרשיים‪ .‬התוספות הרבות על ספורי‬ ‫המקרא‪ ,‬שאנו מוצאים בחלק זה של ״קדמוניות״‪ ,‬הס במידה רבה גירסא דינקותא של יוסף וחלקם‬ ‫שאובים ממקורות ספרותיים מדרשיים‪ ,‬ארצישראליים והלגיםטיים‪ .‬ואשר למקורות הלא‪-‬מקראיים‪,‬‬ ‫שיוסף מסתמך עליהם‪ ,‬כדי להביא ראיה לםפורי המקרא‪ ,‬הרי ידיעתם באה לו ליוסף מתוך‬ ‫חיבורו של אלכסנדר פוליד״יםטור‪ ,‬שממנו העתיק בשימי צורה את כל הקטעים המובאים בחלק‬ ‫זה של ״קדמוניות״‪.‬‬ ‫‪80‬‬

‫‪87‬‬

‫‪88‬‬

‫‪.3‬‬

‫המבנה ודרכי‬

‫התיאור‬

‫‪8‬‬

‫במחצית‬

‫ה ר א ש ו נ ה של‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫מההוכחות המרובות של השימוש במקורות שונים מחוץ למקרא‪ ,‬שהבאנו בפרק הקודם‪ ,‬נוכחנו‬ ‫לדעת‪ ,‬עד כמה רחוקה מן האמת היא אמרתו של יוסף‪ ,‬שאין הוא בא להוסיף על כתבי‪-‬הקודש או‬ ‫לגרוע מהם מאומה‪ ,‬אלא שכל כוונתו היא לתרגמם ללשון ההלנים‪ .‬למסקנה זו נגיע לכשנעיין‬ ‫‪ .86‬השוה פרוידנשל שם שם ע׳ ‪ 171‬וה<אה‪.‬‬ ‫‪ .87‬כלומר‪ :‬יוסף לא העתיק את כל הסיפורים‪ ,‬אלא נתן רק מבחר מהם לפי ר א ו ת עיניו‪ .‬זה גרם לכך‪ ,‬שכמה פרסים נמצאים‬ ‫אצל ארטפנום ובמדרשים שלנו ואילו אצל יוסף הם חסרים‪ ,‬ובפרטים אחרים יש התאמה ביניהם‪ .‬השוה הפרטים אצל םרוידנטל‬ ‫שם שם ע׳ ‪.172‬‬ ‫ס ב ו ר שגדק‬

‫‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫! ‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪s‬‬

‫‪ ,‬ההולך בעקבות לוי‬

‫)‪ ,(R£J LIU [1907!. pp. 202ss: 210‬שמעשה ת־ביץ רוא אמצאתו של ס ו פ ־ שקדם לארטפנום וארטםנום ה ו * שקיטע את החומר‬ ‫שלפניו ולא הבנים את הסיפור בחיבורו‪ ,‬מפני שמצא ענין רק בדברים הנוגעים לפולחן הדתי ולת־־בות‪ .‬ביאוד ט ב ע י ופשוט‬ ‫יותר לד •תי הוא‪ ,‬שארטפנוס לא מצא בתומר שהיה בידו את הסיפור‪ ,‬שהתפתח אך בימים שלאתר כך‪ ,‬בה במידה שהתפתחה‬ ‫הספרות האפולוגיטית‪ .‬יראת להלן‪ ,‬פרק ג ׳ של המבוא‪.‬‬

‫‪L‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫גם בדרך‪ ,‬ש ב ה נוהג יוסף ל ה ש ת מ ש בחומר ה מ ק ר א י גופו מ ב ח י נ ת מ ב ח ר ו וחלוקתו‪ ,‬סידורו ו ה ר צ א ת ו‬ ‫הספרותית׳ בכל אלה סוטה יוסף לגמרי מן ה מ ק ר א ונוהג חופש ג מ ו ר ‪ :‬אין הוא מ ש ג י ח ב מ צ י א ו ת‬ ‫ש ב מ ק ר א ־ואין ה ו א מ ש ת ד ל ל ס ג ל ה ל ע צ מ ו א ל א ב מ ק ר י ם י ד ו ע י ם ו מ ט ע מ י ם י ד ו ע י ם ‪.‬‬ ‫היהודים״‬ ‫החימר‬

‫ערוכות לפי כללים מיוחדים‪,‬‬

‫המקראי המכונס‬

‫שהחומר המקראי‬

‫מ ש ו ע ב ד להם‪.‬‬

‫״קדמוניות‬

‫אשד‬

‫לשאלת כמות‬

‫ב״קדמוניות״‪ ,‬הרי מעוף־עין חטוף על תוכן המחצית‬

‫של‬

‫הראשונה‬

‫החיבור מספיק‪ ,‬כ ד י ל ה ע מ י ד נ ו ע ל ע ו ב ד ת ־ ה י ס ו ד ה ז א ת והיא‪ ,‬שאין יוסף נותן א ל א מ ב ח ר מן ה מ ק ר א‬ ‫ולא‬

‫א ת ה מ ק ר א כולו‪ .‬ה ס פ ר ה ר א ש ו ן ע ד ה ר ב י ע י מ ע ת י ק א ת ה ת ו ר ה ; ה ח מ י ש י מ ק י ף א ת ס פ ר י‬

‫יהושע‪ ,‬ש פטים ומגילת רות ; ה ש ש י הוא שמואל א ן השביעי מקביל לשמואל ב ולחלקים מ ד ב ר י ‪-‬‬ ‫בשמיני כונסו מלכים־א וחלקים מ ד ב ר י ״ ה י מ מ ד ב » ה ת ש י ע י מכיל ספר מלכים־ב ע ד‬

‫הימים־א;‬

‫פ ר ק י״ח‪ ,‬חלקים מ ד ב ר י ־ ה י מ י ם ־ ב ו א ת ס פ ו ר ה מ ע ש ה ש ל ס פ ר יונה ; ה ע ש י ר י ע ו ב ר ע ל ס פ ר מ ל כ י ם ־ ב‬ ‫ע ד הסוף‪ ,‬ע ל כ מ ה פרטים מ ת ו ך דברי־הימים־ב ומתוך ספר י ר מ י ה ו ; ב ס פ ר ה א ח ד ־ ע ש ר כלולים‬ ‫הספרים עזרא עם ההוספות של תרגום השבעים‪ ,‬נחמיה ומגילת אסתר‪.‬‬ ‫מ ה ס ק י ר ה ה ז א ת יוצא‪ ,‬שיוסף מ ו ו ת ר כ מ ע ט ל ג מ ר י ע ל ד ב ר י הנביאים וספרי ה ש י ר ה ו ה מ ח ש ב ה ש ל‬ ‫ה מ ק ר א ‪ .‬ה נ ב י א י ם י ש ע י ה ו ‪ ,‬י ר מ י ה ו ו י ח ז ק א ל א י נ ם נ ז כ ר י ם א ל א ב מ ל י ם כ ל ל י ו ת ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ י‪ ,‬ב ‪/‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ב ׳ ‪ ; §35‬י‪ .‬ז ‪ ,‬ב ׳ ‪ (§§107—104‬ו כ ן ג ם ש נ י ב ד ע ש ד ה נ ב י א י ם ) ש ם ‪ ,‬י ב ‪ ,‬ב ׳ ‪ ; (§35‬ד ק מ נ ח ו ם מ ו ב א י ם‬ ‫פ ס ו ק י ם א ח ד י ם וגם א ל ה ל א כ ל ש ו נ ם ‪ .‬יוסף‪ ,‬ה מ ת כ ו ו ן ל ת ת ל ק ו ר א ס פ ו ר ו ל א ס פ ר ע י ו נ י ע ל ה מ ח ש ב ה‬ ‫היהודית‪ ,‬רואה בדברי הנביאים ב מ ס ג ר ת חיבורו רק מ ע מ ס ה )״קדמוניות״ שם‪ ,‬שם( והוא מ ס ת פ ק‬ ‫בהערות כלליות על הנביאים‪ ,‬שלא להכביד על הקהל‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬יוסף אינו מ ע ת י ק א ף א ת כל םפורי ה מ ק ר א בשלמותם‪ ,‬א ל א בורר אותם לפי ת כ נ י ת מ י ו ח ד ה‬ ‫ו ב ה ת א ם לכיוון הכללי ש ל החיבור‪ ,‬שעליו נ ע מ י ד ב ה מ ש ך דברינו‪ .‬ב ר י ר ת ה ח ו מ ר מ ו ר ג ש ת ב י ח ו ד‬ ‫בתורה‪ .‬יוסף מ פ ר י ד כאן ש נ י יסודות‪ :‬א ת יסוד החוקים ו ה מ ש פ ט י ם ו א ת יסוד הספורים השוטפים‪.‬‬ ‫את‬

‫הראשונים ריכז‬

‫בשני‬

‫מקימות‪,‬‬

‫בספר ג‬

‫)ט׳‪ ,‬א ׳ — י ״ ב ‪ ,‬ג ׳ ‪(§§ 286—224‬‬

‫)ח‪/‬‬

‫ובספר ד‬

‫‪,‬‬

‫ר ‪ — ,‬מ ״ ג ‪ .(§§301—199‬א ו ל ם ה ו א א י נ ו מ ע ת י ק א ת כ ל ח ו ק י ה ת ו ר ה כ ל ש ו נ ם ‪ ,‬א ל א ב ו ר ר ר ק ח ל ק‬ ‫מתוכם ומםדרם לפי ת כ נ י ת ש י ט ת י ת בלי ש י ם לב לכך‪ ,‬אם הם כתובים ב ת ו ד ה במקום זה או א ח ר ‪:‬‬ ‫ב ס פ ר ד‪ ,‬מ ק ו ם ש ם ה ו א ע ו ב ר ע ל מ ש נ ה ת ו ר ה ‪ ,‬א י ן ה ו א מ ה ס ם ל ע ב ו ר ע ל מ ס כ ת נ ז י ק י ן ש ב ס פ ר‬ ‫הברית‬

‫ב פ ר ש ת מ ש פ ט י ם ו כ ל ז ה מ ש ו ם ש ה ד ב ר י ם מ ת א י מ י ם מ ב ח י נ ה ש י ט ת י ת ייענינית ל ת כ נ י ת‬

‫חיבורו‪.‬‬

‫ה ח ו פ ש הגמור‪ ,‬ש ב ו בורר יוסף א ת ה ח ו מ ר בענינים אלה׳ מ ת ב ד ר מ ס ק י ר ה ק צ ר ה ש ל‬

‫תוכן הפרקים ה א ל ה ‪:‬‬ ‫הקרבנות‬ ‫סדר‬

‫למיניהם‪:‬‬

‫ה ק ר ב נ ו ת ביום טוב ובחול ז‬

‫״קדמוניות״ ג ט ‪ /‬א ׳ ‪ -‬ד ׳‬

‫)‪.(§§236-224‬‬

‫ג י‪ /‬א׳‪-‬ז׳‬

‫)‪.(§§257-237‬‬

‫״‬

‫‪,‬‬

‫הלכית איסור והיתר אכילה‪:‬‬

‫״‬

‫ג י״א‪ ,‬ב‬

‫טומאה וטהרה ז‬

‫״‬

‫ג י״א‪ ,‬ג׳‬

‫)‪.(§§264—261‬‬

‫פרשת סוטה‪:‬‬

‫״‬

‫ג י ״ א ‪ ,‬ו׳‬

‫)‪.(§§273—270‬‬

‫דיני עריות‪:‬‬

‫״‬

‫ג י״ב‪ ,‬א׳‬

‫)‪.(§§275—274‬‬

‫ג י״ב‪ ,‬ב׳‬

‫)‪.(§§27^-276‬‬

‫‪,‬‬

‫)‪.(§§286-280‬‬

‫הלכות‬

‫הכהנים‪:‬‬

‫״‬

‫הלכות שמיטה ויובל‪:‬‬

‫״‬

‫טהרת‬

‫ג י״ב‪ ,‬ג‬

‫)‪.(§§260—259‬‬

‫י ש להוסיף‪ ,‬שיוסף מ צ ר ף אל תיאור החוקים א ת סדר ח נ י ת ה ש ב ט י ם )״קדמוניות״ ג י ״ ‪,‬‬ ‫ב‬

‫ה‬

‫׳__ן‪/‬‬

‫‪LI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪ ,(§§294—289‬א ב ל ה ו א ד ו ל ג ע ל מ ס ע י ב נ י י ש ר א ל ה מ פ ו ר ט י ם ב ת ו ר ה ‪ .‬ו א ש ר ל מ ש נ ה ת ו ר ה ‪ ,‬ה ר י‬ ‫גם כאן‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר ציינו‪ ,‬א י ן יוסף א ל א בורר ומשלים מ ה ש ה ח ס י ר ב ס פ ר ה ש ל י ש י ‪:‬‬ ‫בנין מזבח בארץ י ש ר א ל ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫״קדמוניות״ ד ח ‪ /‬ה‬

‫)‪.(§§201—200‬‬

‫דין מגדף אלהים‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ו׳‬

‫)‪.(§202‬‬

‫מ צ ת עליה לרגל‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ז׳‬

‫)‪.(§§204—203‬‬

‫ד ח‪ /‬ח‬

‫מע&ר‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫)‪.(§205‬‬

‫ד ח׳‪ ,‬ט ׳‬

‫)‪.(§206‬‬

‫ד ח ‪ /‬י —י״א‬

‫)‪.(§§ 208—207‬‬

‫קריאה ותלמוד תורה‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ב‬

‫)‪.(§§211—209‬‬

‫קריאת שמע ומצות תפילין‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ג‬

‫)‪.(§§ 213—212‬‬

‫ובתי‪-‬דין‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ד‬

‫)‪.(§§218—214‬‬

‫עדים‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ט״ו‬

‫)‪.(§219‬‬

‫עגלה ערופה‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ט״ז‬

‫)‪.(§§222—220‬‬

‫הלכות מלכים‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ז‬

‫)‪.(§§224—223‬‬

‫הסגת גבול‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ח‬

‫)‪.(§225‬‬

‫ערלה‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬י״ט‬

‫)‪.(§§227—226‬‬

‫איסור כלאים‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ׳‬

‫)‪.(§§230-228‬‬

‫ד ח ‪ ,‬כ״א‬

‫)‪.(§§239-231‬‬

‫מעשר עני‪:‬‬

‫ד ח׳‪ ,‬כ ״ ב‬

‫)‪.(§§ 243—240‬‬

‫קידושין וגטין‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ״ג‬

‫)‪.(§§ 259-244‬‬

‫א ת נ ן זונה ומחיר כ ל ב ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫איסור גידוף אלהי נכר ואיסור ש ע ט נ ז ‪:‬‬

‫שופטים‬

‫‪,‬‬

‫לקט‪ ,‬ש כ ח ה ו פ א ה ‪:‬‬

‫בן סורר ומידה‪:‬‬

‫ד ח׳ ח ‪ /‬כ״ד‬

‫)‪.(§§265—260‬‬

‫דיני ממונות‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ״ה—כ״ו‬

‫)‪.(§§270-266‬‬

‫גנבה‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ״ז‬

‫)‪.(§§272—271‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ״ח‬

‫)‪.(§273‬‬

‫ד ח ‪ /‬כ״ט‬

‫)‪.(§274‬‬

‫ד ח ‪ ,‬ל׳‬

‫)‪.(§275‬‬

‫ד ח ‪ /‬ל״א‬

‫)‪.(§276‬‬

‫ד ח ‪ ,‬ל״ב‬

‫)‪.(§276‬‬

‫דיני‬

‫עבדים‪:‬‬

‫מציאות‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫מצות עזוב תעזוב‪:‬‬ ‫איסור ה ת ע י ת א נ ש י ם ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫האיסור לקלל ח ר ש ועוור‪:‬‬ ‫נזיקין‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ל״ג—ל״ז‬

‫)‪.(§§284—277‬‬

‫דיני פקדונות‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ל״ח‬

‫)‪.(§§288-285‬‬

‫אין עונשין בנים ע ל עוון הורים‪:‬‬

‫ד ח ‪ /‬ל״ט‬

‫)‪.(§289‬‬

‫ד ח ‪ /‬מ׳‬

‫)‪.(§§291—290‬‬

‫איסור מ ג ע ומשא בםריםים‪:‬‬ ‫מלחמת מצוה‪:‬‬

‫״‬

‫‪,‬‬

‫ד ח ‪ ,‬מ ״ א — מ ״ ב )‪.(§§300—292‬‬

‫ואשר לסיפורי התורה‪ ,‬הרי יוסף מ ש מ י ט א ת א ל ה שאינם מתאימים לתכניתו‪ :‬הוא השמיט‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫ש נ י מ א ו ר ע ו ת ח ש ו ב י ם כ מ ע & ה ה ע ג ל ו ש ב י ר ת ה ל ו ח ו ת ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬וחוץ מ ז ה ג ם שודד‪ ,‬ש ל פ ר ט י ם‬ ‫פעוטים יותר‪ ,‬כגון מ ע ש ה מ י מריבה‪ ,‬ה מ ד ב ר בגנותו ש ל מ ש ה ‪ ,‬צ ר ע ת מרים‪ ,‬וכיוצא באלה‪ .‬ה ש א ר‬ ‫ש ו מ ר י ם ע ל כ מ ה קוים שבםפורי ה ת ו ר ה המקוריים‪ ,‬אולם מ צ ד ש נ י י ש ב ה ם גם סימנים ש א י נ ם‬

‫‪LII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫בתורה‪ ,‬במקומות ש ה ת ו ר ה מ ב י א ה רשימות אנשים‪ ,‬שאינם חשובים ל ד ע ת יוסף לתיאור המאורעות‪,‬‬ ‫ר ש י מ ו ת ערים וארצות וכיוצא באלה‪ ,‬נוהג יוסף לדלוג עליהם לגמרי או להזכירם במלים ק צ ר ו ת‬ ‫ומםכמות‪ .‬כבר הזכרנו א ת העובדה׳ שאין הוא מזכיר א ת מסעי בני ישראל בפרוטרוט לפי התורה‪.‬‬ ‫מ ל כ י א ד ו ם ‪ ,‬ה מ ו ב א י ם ב ת ו ר ה ) ב ר א ש י ת ל״ו‪ ,‬ל ״ א — מ ״ ג ( א י נ ם נ ז כ ר י ם כ ל ל ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ ,‬ו א י ל ו‬ ‫עשו‬

‫תולדות‬

‫) ב ר א ש י ת ל״ו‪ ,‬א ׳ — ל ׳ (‬

‫מובאות בדרך חטופה‬

‫‪,‬‬

‫) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א י״ז‪ ,‬ד ‪ ; § 2 6 5‬ח ׳‬

‫‪ .(§277‬פ ר ש ת ה נ ש י א י ם ) ב מ ד ב ר ז ‪ /‬א ׳ — פ ״ ט ( ‪ ,‬ה מ ז כ י ר ה ב פ ר ו ט ר ו ט א ת ש מ ו ת נ ש י א י ה ש ב ט י ם ו א ת‬ ‫מתנותיהם‪ ,‬מ ו ב א ת אצל יוסף‬ ‫ובסיכום‬

‫) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג ח ‪ /‬י׳ ‪ (§§ 222—219‬ב ק י צ ו ר נ מ ר ץ ב ל י ה ז כ ר ת ש מ ו ת‬

‫מ ת נ ו ת י ה ם בלבד‪ .‬הוא ה ד י ן בתיאור מ ל ח מ ת מדין ) ב מ ד ב ר ל״א‪ ,‬א ^ ‪ -‬נ ״ ד ‪ :‬״ ק ד מ ו נ י ו ת ״‬ ‫‪,‬‬

‫ד ז ‪ /‬א ‪ : (§§164—159‬ג ם כ א ן ק י צ ו ר ו ס י כ ו ם א צ ל י ו ס ף ב מ ק ו ם פ י ר ו ט ב ת ו ר ה ‪ ,‬ו כ ן ה ו א ד ו ל ג ע ל‬ ‫שלשים ואחד מלכי כנען׳ שנוצחו על־ידי יהושע‪ .‬הפרק על ה ת נ ח ל ו ת ה ש ב ט י ם אינו א ל א קיצור‬ ‫נמרץ של התיאור המפורט מאוד שבספר יהושע‪ .‬אותה השיטה לקצר ולסכם א ת ידיעות ה מ ק ר א‬ ‫א ג ב ה ר ח ב ת ם ב א מ צ ע י ם ספרותיים אחרים‪ ,‬ש ע ל י ה ם נ ע מ ו ד להלן‪ ,‬מצויה גם בספודי ה מ א ו ר ע ו ת ש ל‬ ‫ה ס פ ר י ם ‪ :‬ש ו פ ט י ם — מ ל כ י ם ב‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ב ד ר ך כ ל ל מ ו ס ר י ו ס ף א ת ה כ ת ו ב ב מ ק ר א ) ה ש ו ה ה ש מ ט ת‬ ‫הספור שבשופטים ו ‪ /‬י״ז—מ׳; שירת דבורה אינה נזכרת(‪.‬‬ ‫החופש‬

‫הגמור‪ ,‬שיוסף נוקט בו לגבי ה מ ק ר א על־ידי‬

‫ברירת החומר וניפויו בהתאם‬

‫הכללית ש ל חיבורו‪ ,‬מ ת ב ל ט ביתר מידה‪ ,‬כ ש ה נ נ ו פונים ל ש א ל ת‬ ‫וסידורו‬ ‫את‬

‫ב״קדמוניות״‪ .‬אנחנו צריכים להבחין בין‬

‫חלוקת‬

‫ארבעת הספדים‬

‫לתכנית‬

‫החומד‬

‫המקראי‬

‫הראשונים‪,‬‬

‫המעתיקיס‬

‫התודה‪ ,‬לבין ש א ר הספרים של המחצית הראשונה של ״קדמוניות״‪ .‬חלוקת החומר ב ש ת י‬

‫הקבוצות ה א ל ה נעשית‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לפי ש נ י עקרונות שונים‪ .‬נעיין קודם ב ק ב ו צ ה הראשונה‪ .‬ה ס‬ ‫הראשון מסתיים בשיבת יעקב מ פ ד ך א ר ם לכנען; השני‬

‫פ ר‬

‫‪ -‬ביציאת בני ישראל ממצרים ו ר א ש י‬

‫ה ש ל י ש י — ב מ ע ש ה המרגלים‪ ,‬שצריך היה להכין את העם לכיבוש‬

‫ת‬

‫כנען‪,‬‬

‫הנדודים‬

‫לכנען;‬

‫הרביעי‬

‫‪ -‬במות מ ש ה ובעלית יהושע למעמד שר־צבא־הכיבוש לפני הכניסה לכנען וכיבושה‪ .‬כל‬

‫זה מראה‪ ,‬ש ר ע י ו ן ה נ ד ו ד י ם מ כ נ ע ן ו ה ש י ב ה א ל י ה ה ו א ה ע ק ר ו ן ‪ ,‬ש ל פ י ו מ ח ל ק‬ ‫יוסף‬

‫את ם פודי‬

‫החמישי‬

‫ה ת ו ר ה ‪ ,‬מכאן ואילך מ ת ב ל ט עקרון אחר בחלוקת ה ח ו מ ד ‪ :‬החל מ ה ס פ ר‬

‫ועד ה ס פ ר ה א ח ד ‪ -‬ע ש ר מ ש ת ד ל יוסף לתחום א ת תחומי הספור בכל ש ל ב ו ש ל ב‬

‫מ א ו ר ע ו ת מ כ ר י ע י ם ‪,‬‬

‫לפי‬

‫המציינים סיום תקופה ו ת ח ל ת תקופה‪.‬‬

‫מנקודת־ראות זו נעיין בספרים ה ‪ -‬י א ‪ :‬הספר ה ח מ י ש י מקיף א ת ספר יהושע ושופטים ומגלת רות‪,‬‬ ‫ב מ ק ר א מסתיים ס פ ר שופטים ב מ ע ש ה פ י ל ג ש ב ג ב ע ה ; והואיל ואין זה אלא מ א ו ר ע א ח ד ו ל א פ ר ק ‪-‬‬ ‫זמן שלם ש ל ת ק ו פ ת השופטים‪ ,‬רשאים אנו לומר‪ ,‬שזו נ ג מ ר ת לפי ה מ ק ר א בתיאור זמן שמשון‪ .‬אולם‬ ‫י ו ס ף ‪ ,‬ה מ ח ל ק ‪ ,‬כ פ י ש ק ב ע נ ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬א ת ה ח ו מ ר ה מ ק ר א י ‪ ,‬ה ח ל מ ס פ ר ה‪ ,‬ל פ י ע ק ר ו ן ה מ א ו ר ע ו ת‬ ‫המכריעים‪ ,‬רואה בדין א ת סיום תקופת השופטים לא במאורע‪ ,‬ש ס פ ר שופטים ה מ ק ר א י מסתיים בו‬ ‫למעשה‪ ,‬כלומר בזמן שמשון‪ ,‬אלא במאורעות המסופרים בארבעת הפרקים הראשונים של ספר‬ ‫ש מ ו א ל א‪ ,‬ה ש י י כ י ם ב ל י ס פ ק ל ת ק ו פ ה ה נ ד ו נ ה ו ה מ ס י י מ י ם א ו ת ה ‪ .‬ל פ י כ ף א י ן יוסף מ ה ס ם ל ה פ ר י ד ם‬ ‫מספר‬

‫ש מ ו א ל א ו ע ל ־ י ד י זה גם מ ה ס פ ר ח ש ש י ־ ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ — ש ה ר י ש נ י ה ס פ ד י ם ה א ל ה‬

‫מקבילים זה לזה‬ ‫המטפל‬ ‫מעיךה‬

‫‪ -‬ולןירפם לספר שופטים} וכך הוא בא לסיים בהם א ת ה ס פ ר ש ל ״קדמוניות״!‬

‫במחציתו השניה בתקופת השופטים‪ .‬והנה מציאותה ש ל מ ג ל ת רות בתוך הספר ה ח מ י ש י‬ ‫ע ל כ ך ‪ ,‬ש ב מ ק ו ם ז ה ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה י ה ל ע י ג י י ו ס ף סדר‪ .‬ס פ ר י ה מ ק ר א ה נ ה ו ג ב ת ר ג ו ם‬

‫השבעים‪.‬‬

‫א ם כן‪ ,‬מ ו כ ר ח ה י ה יוסף‪ ,‬ב ר צ ו ת ו ל ה ג י ע ל א ר ב ע ת ה פ ר ק י ם ה ר א ש ו נ י ם ש ל ש מ ו א ל א ‪,‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫המספרים א ת המאורעות ש ל פוף תקופת ה ש ו פ ט י ם — נעורי שמואל הנביא‪ ,‬סופו של עלי וביתו‬ ‫ארון־הברית ע ל ‪ -‬י ד י הפלשתים‪ — ,‬ל ה י ת ק ל ב מ ג ל ת רות‪ .‬ברם‪ ,‬אילו הלך יוסף ב פ ש ט ו ת‬

‫ולקיחת‬

‫אחרי תרגום ה ש ב ע י ם וצרף א ת מגילת רות ונוסף עליה גם א ת א ר ב ע ת הפרקים הראשונים ש ל‬ ‫ש מ ו א ל א אל ס פ ר שופטים‪ ,‬ה מ ס ת י י ם גם לפי תרגום ה ש ב ע י ם ב מ ע ש ה פ י ל ג ש בגבעה‪ ,‬היה יוצא‬ ‫מבנה‬

‫ה ס פ ר ה ח מ י ש י ל א ״ ש ק ו ל ופגום‪ ,‬הואיל ובין מ ו ת ש מ ש ו ן וסיום ה ת ק ו פ ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ימי ע ל י‬

‫הכהן‪ ,‬היו חוצצים שני ספורים‪ ,‬ש ע ם היותם פרטים השייכים ל ת ק ו פ ת ה ש ו פ ט י ם אין ל ר א ו ת בהם‬ ‫פ ר ק י ־ ז מ ן ש ל מ י ם ‪ ,‬ה מ ה ו י ם ה מ ש ך י מ י ש מ ש ו ן ‪ .‬כ ד י ל ה י מ נ ע מ ק ו ש י זה‪ ,‬ה פ ר י ד י ו ס ף א ת ש נ י ה ס פ ו ר י ם ‪.‬‬ ‫הוא העביר א ת מ ע ש ה פ י ל ג ש ב ג ב ע ה מסוף ספר שופטים ונתן לו מקים בין מ ס ע ה מ ל ח מ ה ש ל‬ ‫י ה ו ד ה ‪ .‬ש מ ע ו ן ו ב נ י י ו ס ף ‪ ,‬ו ב י ן ה ס פ ו ר ע ל ע ת נ י א ל ב ן ק נ ז ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה‪ ,‬ב י ן ‪ § 131‬ו ב י ן ‪= § 179‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ש ו פ ט י ם בין א ‪ ,‬ל״ו לבין ב ‪ ,‬א ׳ ( ‪ :‬הוא מ ש מ ש מעין מ ב ו א לתוהו־ובוהו ש ל ת ק ו פ ת ה ש ו פ ט י ם ודוגמה‬ ‫ל ש ח י ת ו ת ה מ ו ס ר י ת הכללית‪ ,‬שיוסף מיהם ל ה ן הספור השני‪ ,‬כלומר‪ ,‬מ ג ל ת רות‪ ,‬מ צ א א ת מ ק ו מ ו‬ ‫בין מ ו ת ש מ ש ו ן ובין קורות בית עלי והיא מ ש מ ש מ ע ב ר נוח לאלה הקורות‪ ,‬הואיל ויוסף מניח ע ל‬ ‫‪1‬‬

‫יסוד המסורה‪ ,‬ש מ ע ש ה רות ק ד ה בימים ה ה ם ‪ .‬חוץ מזה יתכן‪ ,‬שיוסף ר א ה ב מ ע ש ה רות מ ש ו ם‬ ‫ה כ נ ה ל ת ק ו פ ת המלכים‪ ,‬ה מ מ ש מ ש ת ובאה עם סיום ת ק ו פ ת ה ש ו פ ט י ם ‪ :‬כי בו מסופר על מוצא ב י ת‬ ‫דוד‪ ,‬ומקומו בא לרמוז‪ ,‬ש כ ב ר אז הונח היסוד ל מ ל כ ו ת ישראל‪ ,‬שסופה להתקיים‪ ,‬בנגוד ל מ ל כ ו ת‬ ‫שאול‪ ,‬שאין סופה להתקיים‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬פ ר ק ־ ז מ ן זה ש ל ש א ‪ :‬ל הוא ח ש ו ב מ ש א פ ש ר ל פ ט ר ו ב ח ל ק קטן או גדול ש ל ספד‪ .‬מ ש ו ם כ ד‬ ‫הקציב לו יוסף ספר שלם‪ ,‬הוא הספר ה ש ש י ש ל ״קדמוניות״׳ המסתיים במות שאול בקרב על‬ ‫ה ג ל ב ו ע ‪ .‬ב פ ד ק ־ ז מ ן זד‪ ,‬נ מ צ א י ו ס ף ה ו ל ך א ח ר י ח ל ו ק ת ה מ ק ר א ‪ ,‬ה מ ק ד י ש ל ש א ו ל א ת ס פ ד ש מ ו א ל א‬ ‫עד‬

‫ס ו פ ו ‪ :‬ב מ ק ר ה זה‪ ,‬כ מ ו ל מ ש ל ב ס פ ר ה ש מ י נ י ) ר א ה ת י כ ף ל מ ט ה ( ‪ ,‬ע ק ר ו ן ה ח ל ו ק ה ש ל י ו ס ף‬

‫ש ה ז כ ר נ ו ו ח ל ו ק ת ה ח ו מ ר ש ל ה מ ק ר א ח ו פ פ י ם זה ע ל זה‪ ,‬ולכן אין יוסף ר ו א ה צ ו ר ך ל ע צ מ ו ל ס ט ו ת‬ ‫מ ה ח ל ו ק ה ה מ ק ר א י ת והוא מסיים א ת ה ס פ ר ה ש ש י ב מ ו ת שאול‪ ,‬כ ל ו מ ר בסוף ס פ ר ש מ ו א ל א‪ .‬מ ה‬ ‫ש א י ן כ ן ה ס פ ר ה ש ב י ע י ‪ .‬ז ה ה מ ו ק ד ש ל ד ב ר י י מ י מ ל כ ו ת ד ו ד ‪ ,‬ל א נ ג מ ר ‪ ,‬ד ז ג מ ת ש מ ו א ל ב‪ ,‬ב ק נ י י ת‬ ‫גורן ארונה‪ ,‬אלא ב ה מ ל כ ת ש ל מ ה ובמות דוד‪ .‬בלשון א ח ר ת ‪ :‬מ ת ו ך רצון להגיע למאורע‪ ,‬המסיים‬ ‫תקופה והפותח תקופה‪ ,‬תקופת ה ב י ת הראשון החל משלמה‪ ,‬אין יוסף ח ו ש ש מלעבור א ת הגבולות•‬ ‫ש ה צ י ב לו המקרא‪ ,‬והוא מ צ ר ף אל תיאור חיי דוד לפי שמואל ב עוד א ת הפרקים‪.‬אי—ב׳ י״א של‬ ‫מ ל כ י ם א‪ ,‬ה מ ס פ ר י ם א ת ה מ ל כ ת ש ל מ ה ו א ת מ ו ת ד ו ד ‪ .‬א ת ד ב ר י י מ י ש ל מ ה ו ד ב ר י י מ י מ ל כ י י ה ו ד ה‬ ‫וישראל‬

‫ע ד ג ל ו ת ש ו מ ר ו ן מ ת א ר י ו ס ף ב ס פ ר י ם ח—ט‪ .‬ה ס פ ר ה ש מ י נ י ‪ ,‬ה מ ק ב י ל ל מ ל כ י ם א‪ ,‬נ ג מ ר‬

‫ב ה ת א ם ל מ ק ר א ב מ ו ת אחאב‪ .‬ה ד ב ר מובן גם מ נ ק ו ד ת ־ ר א ו ת עקרון ה ח ל ו ק ה ש ל י ו ס ף ‪ :‬ה ו א י ל ואי‪-‬‬ ‫אפשר לצופף את דברי ימי שלמה‪ .‬מלכי יהודה וישראל ע ד גלות שומרון בספר א ח ד — כי החומד‬ ‫ד ב מדי ואי א פ ש ר להכניסו בספר א ח ד בלי להרחיב א ת היקפו י ת ר ע ל ה מ י ד ה ביחס ל ש א ר ספרי‬ ‫החיבור — ד א ה יוסף הכרח לעצמו לפלג א ת החומר ולספרו ב ש נ י ס פ ר י ם ‪ :‬ה ש מ י נ י והתשיעי‪ .‬א ת‬ ‫נקודת ה ח ת ך ק ב ע לא לפי מלכי יהודה אלא לפי מלכי ישראל‪ ,‬והוא מות אחאב‪ ,‬מ פ נ י ש מ א ו ר ע זה‬ ‫מציין בלי ספק א ת קץ ע צ מ ת ה ש ל מלכות שומרון‪ ,‬על אף ה צ ל ח ת מלכותו ש ל ירבעם השני‪ .‬ה ס פ ר‬ ‫העשירי‪ ,‬ה מ ת א ר א ת ד ב ר י ימי מלכי יהודה ע ד חורבן ירושלים‪ ,‬אינו מסתיים כאן לפי ד ו ג מ ת‬ ‫מ ל כ י ם ב‪ .‬ד ב ר י ־ ה י מ י ם ב ו ס פ ד י ר מ י ה ו ‪ ,‬א ל א ה ו א מ ק י ף ג ם א ת ם פ ו ר י ס פ ר ד נ י א ל ‪ ,‬מ פ נ י ש י ו ס ף‬ ‫‪ .1‬עיין סדר הדורות ני‪ ,‬ע״ב» והשוה רפפורט ע׳ ‪ ,44‬פיסקא ‪ ,185‬הערה ‪ .205‬והשוה שם מקורות אחרים הקובעים את מע&ה‬ ‫ר ו ת בימים אחרים‪.‬‬

‫‪L‬‬

‫מ‬

‫‪1‬‬

‫ו‬

‫ב‬

‫א‬

‫ל״קדמוניות היהודים״ ‪V‬‬

‫דואה א ת סוף התקופה לא בחורבן ידושלים א ל א בחודבן בבל‪ ,‬ש ב א לידי ביטוי בנבואותיו ש ל‬ ‫דניאל‪ .‬נימוק נ ו ס ף ל צ ר ו ף ד נ י א ל ל ס פ ר ה ע ש י ר י אולי ר א ה יוסף בזה‪ ,‬ש ב נ ב ו א ו ת ד נ י א ל מרומז‪,‬‬ ‫‪2‬‬

‫לפי אמונתו‪ ,‬מ ה ל ך כל המאורעות‪ ,‬שעתידים ל ה ת ר ח ש ע ד חורבן הבית השני ולאחריו ‪.‬‬ ‫אופן סידור החומר המקראי ב״קדמוניות״ מ ת ב ל ט ביחוד בדרך‪ ,‬שבה מסדר יוסף א ת מלכי י ש ר א ל‬ ‫ביחס‬

‫ל מ ל כ י יהודה בני זמנם‪ .‬מ ה הוא העקרון‪ ,‬ש ל פ י ו נ ו ה ג ה מ ק ר א בענין ז ה ? הוא י ת ב ר ר‬

‫מהסקירה הבאה על מלכי שתי המדינות‪:‬‬ ‫י ר ב ע ם מ ל ך י ש ר א ל ‪ ,‬מ ל כ י ם א י ״ ב ־ ־ י ״ ה כ׳‪ ,‬כ ׳‬ ‫נדב‬

‫‪0‬‬

‫בעשא‬

‫‪II‬‬

‫‪0‬‬

‫אלה‬

‫‪0‬‬

‫‪II‬‬

‫זמרי‬

‫‪0‬‬

‫»‬

‫ט״ו‪ ,‬כ ״ ה ‪ -‬ל ״ א‬

‫‪0‬‬

‫ט ״ ו ‪ ,‬ל ״ ג ‪ -‬ט ״ ז ‪ ,‬ו׳‬

‫‪0‬‬

‫ט״ז‪ ,‬ח ׳ ‪ -‬י ״ ד‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ז‪ ,‬ט ״ ו ‪ -‬כ ׳‬

‫עמרי‬

‫‪II‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט׳״ז‪ ,‬כ ״ א ‪ -‬כ ״ ח‬

‫אחאב‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט ״ ז ‪ ,‬כ ״ ט ‪ -‬כ ״ ב ‪ ,‬מ׳‬

‫אחזיהו‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫כ״ב‪ ,‬מ׳;‬

‫יהורם‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫יהוא‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫יהואחז‬

‫ר ח ב ע ם מלך יהודה‪ ,‬מלכים א י״ד‪ ,‬כ ״ א ‪ -‬ל ״ א‬ ‫אבים‬

‫״‬

‫״‬

‫״‬

‫אםא‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫יהושפט ״‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ו‪,‬א׳‪-‬ח׳‬ ‫ט״ו‪ ,‬ט׳‬

‫כ״ב‪,‬‬

‫כ״ד‬

‫מ״א‪-‬נ״א‬

‫מ ל כ י ם ב א׳‪ ,‬א ׳ ‪ -‬י ״ ח‬ ‫ג׳ א ׳ ‪ -‬כ ״ ז ;‬

‫יהורם‬

‫‪0‬‬

‫‪It‬‬

‫ט׳‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ״ ח‬

‫אחזיהו‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט׳‪ ,‬י ״ ג ‪ -‬י ׳ ל ״ א‬

‫עתליה‬

‫מלכת‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫י״ג‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ט ׳‬

‫יואש‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫י״ג‪ ,‬י ׳ ‪ -‬י ״ ד ‪ ,‬ט ״ ז‬

‫ירבעם‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫י״ד‪ ,‬כ ״ ג ־ ־ כ ״ ט‬

‫זכריה‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ו‪ ,‬ח ׳ ‪ -‬י ״ ב‬

‫שלום‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ו‪ ,‬י ״ ג ‪ -‬ט ״ ו‬

‫מנחם‬

‫‪It‬‬

‫‪0‬‬

‫אמציה‬

‫•‬

‫‪It‬‬

‫‪0‬‬

‫עזריה‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ו‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ז ׳‬

‫יהואש מלך‬

‫‪0‬‬

‫‪U‬‬

‫‪0‬‬

‫‪W‬‬

‫‪0‬‬

‫»‬

‫ט״ו‪ ,‬כ ״ ג ‪ -‬כ ״ ו‬

‫פקח‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ו‪ ,‬כ ״ ז ־ ל ״ א‬

‫אחז‬

‫הושע‬

‫‪0‬‬

‫י״ז‪ ,‬א ׳ ״ ר‬

‫חזקיהו‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪it‬‬

‫י״א‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ׳‬ ‫י ״ ב ‪ ,‬א׳‬

‫ט״ו‪ ,‬י ״ ז ‪ -‬כ ״ א‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ח׳‪ ,‬כ ״ ה ‪ -‬כ ״ ס‬

‫י״ד׳ א ׳ ‪ -‬כ ׳‬

‫יותם‬

‫פקחיה‬

‫מלכים ב ח ‪ /‬ט ״ ז ‪ -‬כ ״ ד‬

‫״‬ ‫‪0‬‬

‫כ״ב‬

‫ט״ו‪ ,‬ל ״ ב ‪ -‬ל ״ ת‬

‫‪u‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ט״ז‪ ,‬א׳‬

‫‪0‬‬

‫‪u‬‬

‫י״ח‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ׳ ‪ ,‬כ ״ א‬

‫כ׳‬

‫מה יוצא לנו מ ר ש י מ ה זו? אנחנו רואים שקודם בא במקרא מלך ישראל )ירבעם( ואחריו ש ל ש ת‬ ‫מלכי יהודה )רחבעם‪ ,‬אביה‪ ,‬אםא(‪ ,‬מ פ נ י ש י ר ב ע ם מ ת אך בימיו ש ל א ס א ז אסא זה ר א ה בחייו‬ ‫הארוכים ש ש ה מלכים ע ל כסא שומרון )נדב‪ ,‬בעשא׳ אלה‪ ,‬זמרי‪ ,‬עמדי‪ ,‬אחאב( \ בימיו של א ח א ב‬ ‫ע ל ה יהושפט על כסא ה מ ל ו כ ה ביהודה ו מ ל ך ע ד לאחר מותו של זה וראה א ת אחזיה‪ ,‬בנו ש ל זה‪,‬‬ ‫על כסא שומרון‪ .‬ע ד גלות ישראל וקץ מלכות שומרון בימי ה ו ש ע בן אלה עקרון סידור החומר‬ ‫ב מ ק ר א הוא ב ר ו ר ‪ :‬קודם מסופרים דברי ימי מלך ישראל? מ ש ה ג י ע הספור לסופו מ ת ח י ל תיאור‬ ‫מ ע ש י ה מ ל ך או המלכים‪ ,‬ש מ ל כ ו באותו פרק־זמן ביהודה׳ ואך עם סיום התיאור הזה חוזר ה מ ס פ ד‬ ‫‪ .2‬קדמוניות י י ‪ /‬ר׳)‪ (§ 210‬רומז יוסף‪ ,‬שדניאל ניבא גם את אחריתה של מלכות רומי‪ ,‬אולם אין הוא מעיז לדבר בגלוי‬

‫אל הקורא ההלניסטי־הרומאי‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫אל מלך‬

‫ישראל‬

‫לשלטון‬

‫שעלה‬

‫בימיו ש ל‬

‫האחרון‬

‫המלך‬

‫‪LV‬‬ ‫ביהודה‬

‫שתואר‪ .‬כ ך‬

‫נוהגים‬

‫ספרי‬

‫מ ל כ י ם א—ב‪.‬‬ ‫שונה בתכלית ה י א ד ר ך יוסף ב״קדמוניות״‪ .‬יוסף אינו מ ת א ר א ת דברי י מ י המלכים תיאור רצוף‬ ‫הנזכר למעלה‪ ,‬א ל א ה ו א מפצל א ת קירות המלכים‪ ,‬שמלכו בזמן א ח ד בשתי הממלכות‪,‬‬

‫באופן‬

‫ל ח ט י ב ו ת קטנות‪ ,‬באופן שנוצר סדר־זמנים רצוף‪ .‬א ת ש י ט ת ו מציין יוסף במלים מיוחדות‪ ,‬ה מ ק ש ר ו ת‬ ‫‪3‬‬

‫א ת החטיבות ה ש ו נ ו ת ‪ .‬סידור החומר ש ל הספדים מלכים א—ב ב״קדמוניות״‪ ,‬ה ח ל מפילוג מלכות‬ ‫ב י ת ד ו ד ו ע ד גלות שומרון‪ ,‬ה ו א ז ה ‪:‬‬ ‫עלית רחבעם ע ל כסא המלוכה בירושלים‪:‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ח ח ׳ ‪ ,‬א ׳ ‪ = (§ 2121‬מ ל כ י ם א י ״ א ‪,‬‬ ‫מי׳ג‪ -‬י״ב‪,‬א׳ז י״ד‪ ,‬כ״א‪.‬‬

‫קריעת ישראל מיהודה‬

‫ז‬

‫ראשית מלכות ירבעם‬

‫ח ׳ ‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ט ׳ ) ‪= (§§ 245 - 2 1 2‬‬

‫״‬

‫מלכים א י ״ ב ‪ -‬י ״ ג ‪ ,‬ל״ג‪.‬‬

‫ומעשה הנביא מיהודה‪:‬‬ ‫״‬

‫ה מ ש ך מ ל כ ו ת ר ח ב ע ם ומותו* ע ל י ת א ב י ה ‪:‬‬

‫י׳‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ד ׳ ) ‪= >§§ 265 • 2 4 6‬‬ ‫מ ל כ י ם א י ״ ד ‪ ,‬כ ״ א ‪ -‬ט ״ ו ‪ ,‬א׳‬ ‫דבריהימיםבי״א״הי‪-‬י״ב‪.‬‬

‫המשך מלכות ירבעם» מלחמתו באביה מ ל ך יהודה‬ ‫מות אביה ועלית א‬

‫ס‬

‫א‬

‫‪m‬‬

‫‪%‬‬

‫‪:‬‬

‫י ״ א ‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ג ׳ ) ‪= >§§ 286 - 2 6 6‬‬ ‫מלכים א י״ג‪ ,‬ל ״ ג ‪ -‬י״ד‪ ,‬כ׳ ז‬ ‫ט״ו‪,‬וד? ד ב ה ״ י ב י״ג‪ .‬ב ׳ ‪ -‬כ ״ ג ‪.‬‬

‫״‬

‫מ ו ת ירבעם < עלית נ ד ב ומותו‪1‬‬

‫י ״ א ‪ ,‬ד ׳ מ ‪= (§§ 289 - 2 8‬‬ ‫מ ל כ י ם א י ״ ד ‪ ,‬כי? ט ״ ו ‪ ,‬כ ״ ה ‪ -‬ל ״ א ‪.‬‬

‫מלכות א ס‬

‫א‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫י ״ ב ‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ב ׳ ) ‪= (§§ 297 2 9 0‬‬ ‫ד ב ה ״ י ב י ״ ד ט ״ ו ‪ ,‬חי‪.‬‬

‫מלכות ב ע ש א ומותו; אלה‪ ,‬זמרי ועמדי» עלית א ח א ב ‪:‬‬ ‫מ ו ת אסא ועלית יהושפט‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫י ״ ב ‪ ,‬ג ׳ ‪ -‬ה ׳ ) ‪= >§§ 313 2 9 8‬‬ ‫מלכים א ט״ו‪ ,‬ל ״ ג ‪ -‬ט ״ ז ‪ -‬כ ״ ח ‪.‬‬

‫״‬

‫י״ב‪ ,‬ו׳)‪=(§§315-314‬מלכיםא‬ ‫ט ״ ו ‪ ,‬י׳ ‪ -‬כ״ד» כ ״ ב ‪ ,‬מ ״ א ‪ .‬מ ״ ג ‪.‬‬

‫מלכות‬

‫א‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב‬

‫״‬

‫;‬

‫י״ג‪ ,‬א׳ ‪ -‬י״ד‪ ,‬ה ׳ ) ‪= ( § § 3 9 2 - 3 1 6‬‬ ‫מלכים א ט ״ ז ‪ ,‬כ ״ ט ‪ -‬י ״ ט ן כ ‪ /‬כ״א‪.‬‬

‫״‬

‫מלכות יהושפט‪:‬‬

‫ט ״ ו ‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ב ׳ ‪= (§§ 3 9 7 - 3 9 3‬‬ ‫ד ב ה ״ י ב י״ז‪.‬‬

‫מלחמת אחאב ויהושפט בסורים ? מ ו ת אחאב‬

‫״‬

‫ו ע ל י ת אחזיר‪;,‬‬

‫ט ״ ו ‪ ,‬ג ׳ ‪ -‬ו ׳ ) ‪= (§§ 4?0 - 3 9 8‬‬ ‫מ ל כ י ם א כ ״ ב ‪ ,‬א׳ ‪ -‬מי(;‬ ‫ד ב ה ״ י ב י״ח‪.‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ט א ‪ /‬א ׳ ‪ -‬ג ׳ ) ‪= (§§ 1 7 - 1‬‬

‫מלכות יהושפט‪.:‬‬

‫דבה״י ב י״ט‪-‬כ׳‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫\‬

‫אליו ט״ו‪ ,‬א‬

‫§(‪:‬‬ ‫‪l‬‬

‫‪p‬‬

‫‪e‬‬

‫‪t‬‬

‫‪xov J i a p o v t o g iv xoiixoig r‬‬

‫‪,‬‬

‫\‪lv1\\xai x d fiev n e p l lepopoafiov in‬‬

‫‪e p o p d a j i o v dv.oJlouOa xouxtove%o\nt1'xabkj‬‬ ‫§‬

‫ה ד ג י ש ‪,Rahlfs, bcptuaguitaitudicn III, S. 105s‬‬

‫‪L‬‬

‫‪V‬‬

‫מ‬

‫‪1‬‬

‫ו‬

‫ב‬

‫ל״קדמוניות היהודים״‬

‫א‬

‫‪,‬״קדמוניות״ ט‬

‫מ ל כ ו ת אחזיר‪ ,‬ו מ ו ת ו ; ע ל י ת י ו ר ם ‪:‬‬

‫ב‪ /‬אי‪-‬ב׳)‪= (§§28-18‬‬ ‫מלכים א כ״ב‪ ,‬נ ״ ב ‪ -‬נ ״ ד ז‬ ‫מ ל כ י ם ב אי‪ ,‬א י ‪ -‬ג ׳ ‪ ,‬ג׳‪.‬‬

‫מלחמת יורם ויהושפט ב מ ו א ב ‪:‬‬

‫גי‪ ,‬א׳ ‪ -‬ב ׳ ) ‪= (§§ 4 3 - 2 9‬‬

‫״‬

‫מ ל כ י ם ב ג׳ ד ׳ ‪ -‬כ ״ ז ‪.‬‬ ‫מות יהושפט‪:‬‬

‫״‬

‫גי‪ ,‬ב ׳ ) ‪ = > § 4 4‬מ ל כ י ם א כ ״ ב ‪ ,‬נ ״ א ‪.‬‬

‫ע ל י ת יורם בן י ה ו ש פ ט ; מלכות יורם מלך י ש ר א ל ‪:‬‬

‫״‬

‫די‪ ,‬א׳ ‪ -‬ו ׳ ) ‪= (§§ 94 - 4 5‬‬

‫מ ל כ ו ת יהורם מ ל ך י ה ו ד ה ו מ ו ת ו ; ע ל י ת אחזיר‪:,‬‬

‫״‬

‫ה מ ש ך מלכות יורם‪ ,‬ק ש ר יהוא ו א ח ר י ת ב י ת ע מ ר י ‪:‬‬

‫״‬

‫מלכים א כ״ב‪ ,‬נ ״ א ;‬ ‫מ ל כ י ם ב ד׳‪ ,‬א י ‪ -‬ח י ‪ ,‬ט ״ ו ‪.‬‬ ‫הי‪ ,‬א י ‪ -‬ג ׳ ) ‪= (§§ 1 0 4 - 9 5‬־־‬ ‫כ״ד ‪4‬‬

‫מ ל כ י ם ב ח׳‪ ,‬ט ״ ד‬

‫ד ב ה ״ י ב כ״א‪ ,‬א׳ ‪ -‬כי;‬ ‫ד ב ה ״ י ב כ״ב א ‪.‬‬ ‫ר ‪ ,‬א׳ ‪ -‬ו ׳ ) ‪= (§§ 139 - 1 0 5‬‬ ‫מ ל כ י ם ב טי׳ א י ־ י ‪ /‬ל ״ א ;‬ ‫‪,‬‬

‫ד ב ה ״ י ב כ״ב‪ ,‬א ‪ -‬ט ׳ ‪.‬‬ ‫מלכות עתליה‪ ,‬קשר יהוידע ומות ע ת ל י ה עלית י ה ו א ש ‪ :‬״‬ ‫;‬

‫ז׳‪ ,‬א י ‪ -‬ה ׳ ) ‪= (§§ 1 5 3 - 1 4 0‬‬ ‫מלכים ב י״א‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ׳ ;‬ ‫ד ב ה ״ י ב כ ״ ב ‪ ,‬י׳ ‪ -‬כ ״ ד ‪ ,‬ג׳‪.‬‬

‫ל‬

‫מ‬

‫כ‬

‫ו‬

‫ת‬

‫י‬

‫ה‬

‫ן‬

‫א‬

‫י‬

‫ה‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ן‬

‫‪.‬‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ת‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫י ה ן א ן ן ן‬

‫״‬

‫ח׳ א ׳ ) ‪1 5 9‬‬

‫‪= §§ 160‬‬ ‫(‬

‫מ ל כ י ם ב יי‪ ,‬ל ״ ב ‪ -‬ל ״ ו ‪.‬‬ ‫מ‬

‫‪1,‬‬

‫כ ן ת‬

‫ש‬

‫א‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ן ?‬

‫ל‬

‫י‬

‫ת‬

‫א‬

‫מ‬

‫צ‬

‫י‬

‫ה‬

‫;‬

‫״‬

‫ח ‪ /‬ב י ‪ -‬ד ׳ ) ‪= (§§ 172 - 1 6 1‬־‬ ‫מלכים ב י״ב׳ א ׳ ‪ -‬כ ״ ב •‬ ‫דבה״י ב כ״ד‪ ,‬ד ׳ ‪ -‬כ ״ ז ‪.‬‬

‫מלכות יהואחז ן עלית יהואש ומלחמתו עם הסורים‪:‬‬

‫״‬

‫חי‪ ,‬ה׳ ‪ -‬ז׳ ‪= ( § 8 5 -U1731‬‬ ‫מלכים ב י״ג‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ״ ה ‪.‬‬

‫עלית אמציה ושלטונו‬

‫ז‬

‫מלחמתו ביהואש‪ ,‬מפלתו ומותו‪ :‬״‬

‫טי‪ ,‬א׳ ‪ -‬ג ׳ ) ‪= (§§ 2 0 1 - 1 8 6‬‬ ‫מ ל כ י ט ב י״ד‪ ,‬א׳‬

‫כ׳ ן‬

‫ד ב ה ״ י ב כ״ה‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ״ ח ‪.‬‬ ‫עלית ירבעם ‪ p‬יהואש‪:‬‬

‫״‬

‫י ‪ /‬א ׳ ) ‪= (§§ 20/ - 2 0 5‬‬

‫מלכות ירבעם ומותו‪ ,‬עלית עוזיהו ומלכותו‪:‬‬

‫״‬

‫מלכים ב י״ד‪ ,‬כ ״ ג ־ כ״ז‪.‬‬ ‫יי‪ ,‬ג י ‪ -‬ד ׳ ) ‪= ( § § 2 2 7 - 2 1 5‬‬

‫מ ל כ ו ת זכריה בן‪.‬ירבעם‪ ,‬שלום בן יבש‪ ,‬מנחם‪, ,‬פקחיה‬

‫״‬

‫מ ל כ י ט ב ט״ו‪ ,‬א י ‪ -‬ז י ;‬ ‫ד ב ה ״ י ב כ״ו‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ״ ג ‪.‬‬ ‫ומותם‬

‫;‬

‫עלית פקח בן רמליהו‪,:‬‬

‫יותם בן עוזיהו עולה למלכות‪:‬‬

‫י״א‪ ,‬א׳)‪228‬‬

‫‪= (§§235‬‬

‫מ ל כ י ם ב ט״ו‪ ,‬ח ׳ ‪ -‬כ ״ ט‬ ‫‪.‬‬

‫י״א‪ ,‬ב•)‪236‬‬

‫‪= (§§238‬‬

‫מלכים ב ט״ו‪ ,‬ל ״ ב ‪ -‬ל י ה ;‬ ‫ד ב ה ״ י ב כ״ז‪ ,‬א י ‪ -‬ה י ‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫מות יותםז מלכות אחז ומלחמתו בפקח בן‬

‫‪LVII‬‬

‫״קדמוניות״ ט‬

‫רמליהו ורצין מלך ארם‪:‬‬

‫י ״ ב ‪ ,‬א ׳ ‪ -‬ג ׳ ) ‪= >§§ 257 - 2 4 3‬‬ ‫מ ל כ י ם ב ט״ז‪ ,‬א׳ ‪ -‬כ ׳ ו‬ ‫דבה״י ב כ״ח‪ ,‬א ׳ ‪ -‬כ ״ ז ‪.‬‬

‫מ ו ת פ ק ח ב ן ר מ ל י ה ו » ע ל י ת ה ו ש ע ב ן אלד‪ .‬ב י ש ר א ל‬

‫״‬

‫י״ג‪ ,‬א׳ ‪ -‬ג׳)‪258‬‬

‫וחזקיהו בן אחז ביהודה‪. :‬‬

‫‪= (§§ 276‬‬

‫מ ל כ י ם ב ט י ו ‪ ,‬ל ׳ י ״ ז א;׳ י ״ ח ‪,‬‬ ‫;‬

‫א׳‬ ‫׳״‬

‫סוף מלכות אלה וגלות שומרון‪:‬‬

‫ח ז ד ב ה ״ י ב כ ״ ט ז ל׳ ז ל ״ א ‪.‬‬

‫י ״ ה א ׳ ) ‪= (§§ 278 - 2 7 7‬‬ ‫מלכים ב י״ח‪ ,‬ט י ‪ -‬י ״ ב ‪.‬‬

‫עד‬

‫עכשיו עיינו בסידור החיצוני ש ל החומר המהראי ב״קדמוניות‬

‫‪, ,‬‬

‫וראינו‪ ,‬באיזו מידה מםיח‬

‫יוסף דעתו מן ה ס ד ר ש ל התורה בענינים‪ ,‬השייכים ל ש ט ח אחד‪ ,‬וכיצד הוא מרכזם ומסדרם לפי‬ ‫כללים מיוחדים וקובע א ת מקומם בחבורו ב ה ת א ם לתכנית‪ .‬מ ל ב ד זה נתברר‪ ,‬ש ח ל ו ק ת חומר ה ת ו ר ה‬ ‫מתוכנת‬

‫מ ר א ש לפי עקרון מקורי‪ ,‬ש ה מ צ י א יוסף ז כמו כן ראינו םטיה גמורה מסידור ה ח ו מ ר‬

‫המקראי‬

‫ב ת ק ו פ ת המלכים‪ .‬ה ס י ד ו ר ה ח ד ש ‪ ,‬ש ה מ צ י א יוסף‪ ,‬נ ע ש ה ל פ י עקרון״ ש נ ר א ה לו מ ת א י ם‬ ‫‪,‬‬

‫י ו ת ר מ א ש ר ה ע ק ר ו ן ה נ ה ו ג ב מ ק ר א ‪ .‬ברם‪ ,‬י ש ל ש י ם ל ב גם ל ס י ד ו ר ה פ נ י מ י ש ל החומר‪ ,‬ב״קדמוניות ׳‪,‬‬ ‫מתכנית ספרותית‪,‬‬

‫הנובע‬ ‫‪,‬‬

‫למקרא ׳‪:‬‬

‫ש ה י א כ ו ל ה א מ צ א ת ו ש ל יוסף‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש א י נ ה ז ר ה ל ח ל ו ט י ן גם‬ ‫‪, ,‬‬

‫בכמה ספרים של ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״קדמוניות ‪ ,‬אם לא בכולם׳ א פ ש ר לראות‪,‬‬

‫שבמרכז הספור ע ו מ ד ת אישיות א ח ת או שתים‪ ,‬שמםביבן מ ת ר ק מ ת העלילה‪ .‬הספר הראשון ברובו‬ ‫הגדול מוקדש לאבות ובעיקר לאברהם ! ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה ש נ י עומדים יעקב ויוסף במרכז‬ ‫ואילו במחציתו ה ש נ י ה אנו רואים א ת מ ש ה תופס מקום זה! הוא גם גבוד הספרים‬

‫העלילה‪,‬‬

‫השלישי והרביעי‪ .‬האישיות ה ב ו ל ט ת ביותר של ה מ ח צ י ת הראשונה ש ל הספר החמישי הוא יהושע‪,‬‬ ‫ובמחצית‬

‫‪, ,‬‬

‫ה ש נ י ה מ ת ב ל ט ש מ ש ו ן מ ת ו ך י ת ר השופטים‪ .‬גם ה ס פ ר ה ש ש י ו ה ש ב י ע י בנויים לפי רעיון‬

‫ז ה ‪ :‬ב מ ר כ ז ם ע ו מ ד י ם ש א ו ל ודוד‪ .‬ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה ס פ ד ה ש מ י נ י ג ב ו ר ה ע ל י ל ה הוא ש ל מ ה‬ ‫ובמחצית‬

‫השניה מרוכז הספור סביב אחאב‪ .‬ואשר לספר התשיעי והעשירי‪ ,‬הרי בהם תופשים‬

‫הנביאים א ת המקום המרכזי‪ ,‬אף־על־פי שאין אנו מיצאים תאור מכוון של הנבואה‪ .‬ה מ ב נ ה המיוחד‬ ‫הזה‪ ,‬ש א י נ ו מ ו ת נ ה ב ע צ ם ע ל ידי החומר‪ ,‬א ל א נ י ת ן לו על־ידי יוסף מ ת ו ך מ ח ש ב ה תחלה׳ מ ת ב ר ר‬ ‫מתוך‬

‫שאיפת המחבר להבליט את גדולתו של ישראל — אפילו את הגדולה השלילית — תוך‬

‫עיצוב הדמויות העיקריות ש ל ע ב ר ו ‪ :‬א ב ר ה ם מח־לל ה א ו מ ה הוא חכם גדול‪ ,‬ש ה י ט י ב גם עם אומות‬ ‫ה ע ו ל ם ‪ :‬ה ו א ה ב י א ל ה ן ח כ מ ו ת ‪ ,‬ש ל א נ ו ד ע ו ב ה ן ע ד א ז ‪ ,‬ו ב י ח ו ד א ת ה א מ ו נ ה ה צ ר ו פ ה ב י ח ו ד ה א ל ״‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫י ע ק ב ה ו א ס מ ל ה א י ש ה מ א ו ש ר ב ג ל ל מ ע ל ו ת ה ר ו ח ש ל בניו‪ ,‬ב י ה ו ד ש ל יוסף ‪ ,‬מ ש ה ה מ ח ו ק ק ה י א‬ ‫ענק־הרוח‬

‫‪7‬‬

‫ש ב כ ל ח ד ו ר ו ת ! שאול הוא איש־היצדים הגדול‪ ,‬גדול בפשעיו ונערץ ב א ה ב ת עמו‬

‫ו מ ו ל ד ת ו ע ד סוף חייו‪ ,‬ש מ מ נ ו י ר א ו ע מ י ם מ ד י נ ו ת ו י ל מ ד ו לקח‪ ,‬א י ך ע ל י ה ם ל נ ה ו ג ב ש ע ת ח י ר ו ם‬ ‫לטובת‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫ה כ ל ל ‪ ,‬דוד ושלמה הם דוגמה וסמל למלכים טובים וחכמים ‪ ,‬ואילו אחאב מסמל א ת‬

‫ה מ ל ך ה ר ש ע ומוכיח‪ ,‬ש ג ם מ צ ד זה ה ע ם היהודי הוא עם ג ד ו ל ‪ :‬כ ש ם ש ע ב ר ו ע ש י ר ב ע נ ק י ־ ה ד ו ח‬ ‫‪ .4‬מבגד‪ ,‬כזה יש למשל לספרים שמואל א ׳ ) ש א ו ל וביתו( ושמואל ב ׳ ) ד ו י ד ( ‪ .‬גם סם־ בראשית מצטיין במבנה דומה‪ :‬במרכזו‬ ‫עומדים שלשת האבות ומעשיהם \ הספרים שמות ובמדבר מעמידים את משה במרכז תיאוריהם‪ .‬על הדוגמאות האלה אפשר‬ ‫עוד להוסיף כמה אח־ות‪ .‬את ההשקפה הזאת על מבנה ‪,‬קדמוניות״ שמעתי מפי ב‪ .‬צ‪ .‬דינבודג‪.‬‬ ‫‪ . 5‬ק ד מ ו נ י ו ת א ז ‪ /‬א׳ )‪.(8 155‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪ .‬קדמוניות ו י״ד‪ ,‬ד ׳ ) ‪.(§§ 3 : 0 - 3 4 3‬‬

‫‪ .6‬קדמוניות ב ב ‪ /‬א ׳ ) ד §׳‪.‬‬

‫‪ .7‬קדמוניות ד ח ‪ /‬מיט )‪.(§§ D328-33‬‬

‫‪ .9‬קדמוניות ז ט*ו‪ ,‬ב ׳ ) ‪ ;(§§ 3 9 1 - 3 8 9‬ח ז ‪ /‬ה׳)‪§ 211‬׳‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LVIII‬‬

‫לטובה‪ ,‬כ ך ק מ ו מ ק ר ב ו גם ח ו ט א י ם ו ר ש ע י ם גדולים‪ .‬ו ג ד ו ל ת ע ם י ש ר א ל מ ת ג ל ה ב ע י ק ר ב ד מ ו י ו ת‬ ‫ה נ ב ו א ה היא ה מ ת נ ה ה ט ו ב ה ביותר‪ ,‬ש נ ת ן אלהים לעולם‪ ,‬והיא נ י ת נ ה ליחידי ס ג ו ל ה‬

‫הנביאים‪:‬‬ ‫‪0‬‬

‫מ י ש ר א ל ' ‪ .‬כ ל זה‪ ,‬ב ק ש ר ל נ א מ ר ל ע י ל מ ר א ה ‪ ,‬ש ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ נ כ ת ב ו ל פ י ת כ נ י ת ס פ ר ו ת י ת ‪,‬‬ ‫ש מ ט ר ת ה היתד‪ .‬ל ש ו ו ת ל ח י ב ו ר צ ו ר ה ש ל י צ י ר ה ‪ ,‬ש ת ו כ ל ל מ צ ו א א ת מ ק ו מ ה ב ס פ ר ו ת ה ה ל נ י ס ט י ת ‪.‬‬ ‫ב ר ם ‪ ,‬ב ר ו ד ה י ה לו ל י ו ס ף ‪ ,‬ש ה א מ צ ע י ם ה א ל ה א י נ ם מ ס פ י ק י ם ע ד י י ן ל ה ש י ג א ת ה מ ט ר ה ה נ כ ס פ ה ‪.‬‬ ‫כדי לכבוש מקום מכובד בעולם הספרותי‪ ,‬נאלץ יוסף לשוות לספרו פרצוף חיצוני‪ ,‬ש י ש בו כ ד י‬ ‫להוליך א ת קהל הקוראים שבי‪ .‬זה מ ב י א נ ו אל ה ש א ל ה ‪ :‬מ ה ה ם ד ר כ י‬ ‫הראשונה של‬

‫במחצית‬

‫התיאור של יוסף‬

‫״ ק ד מ ע י ו ת ״ ? כיצד הוא מתאר א ת גבודיו ומעשיהם ומה היא הצורה‬

‫ה ם פ ר ו ת י ת ־ ה ח י צ ו נ י ת ‪ ,‬ב ה ה ו א ח ו ת ר א ל מ ט ר ת ו ן ה ת ש ו ב ה ע ל ש א ל ה זו ת נ ת ן ל א ח ר ש נ ב ר ר א ת‬ ‫הפרטים‬

‫של‬

‫ה ב א י ם ‪ .1 :‬צ ו ר ת ה ד י ב ו ר < ‪ .2‬ת י א ו ר ד מ ו י ו ת ה מ ק ר א ז ‪ .3‬ת י א ו ר ם פ ו ר י ה מ ע ש י ם‬

‫ה מ ק ר א < ‪ .4‬ה ה ש ק פ ו ת ה ד ת י ו ת ; ‪ .5‬ה ה ש ק פ ו ת ה ל א ו מ י ו ת ו ה מ ד י נ י ו ת ‪.‬‬ ‫‪ .1‬כ ד י ל ה ב י ן א ת ה ש א ל ה ש ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ע ל י נ ו ל ש י ם ל ב ל ע ו ב ד ה ח ש ו ב ה א ח ת ‪ :‬י ש ל ה נ י ח כ ו ד א י ‪,‬‬ ‫ש ב ב ו א יוסף לרומי ל א ה י ה כוחו ב ל ש ו ן היוונית ה ס פ ר ו ת י ת גדול‪ .‬לכל ה י ו ת ר י ש להודות׳ ש ה ו א‬ ‫ב י ו נ י ת ה מ ד ו ב ר ת ‪ :‬י ד י ע ה זו ה ב י א א ת ו ב ו ד א י ע ו ד מ ב י ת א ב י ו ‪ ,‬ו י ת כ ן ש ה י א ש ה נ י ע ה א ת‬

‫שלט‬

‫היהודי בירושלים לשלוח אותו לרומי לפדיון הכהניס השבויים‪ ,‬א ש ר נשלחו על־ידי‬

‫השלטון‬

‫‪1 1‬‬

‫פליכם אל הקיסר‬ ‫כל־שהיא‬

‫א ב ל בשום פנים אין זה מ ת ק ב ל ע ל ה ד ע ת ‪ ,‬שהכהן היהודי ר כ ש לו‬

‫בזרמים הספרותיים ההלניסטיים ע ו ד לפני בואו לרומי‪ .‬ת ח ל ת ה ת ע ס ק ו ת ו‬

‫י‬

‫ד‬

‫שהוא לא היה נטול חוש‬

‫מאליו׳‬

‫מ ע ש י והבין‪,‬‬

‫שאם‬

‫ברצונו‬

‫להצליח‬

‫מ‬

‫הספרות‬

‫כ‬

‫ח ד ש ‪ ,‬ה ש ו א ף ל פ ל ס לו נ ת י ב ב ע י ר ג ד ו ל ה וזרה‪ ,‬וכיהודי‪ ,‬ש ה כ ל ‪ ,‬יהודים ולא־יהודים‪ ,‬מ ב י ט י ם‬ ‫ב‬

‫ע‬

‫י‬

‫נ‬

‫י‬

‫מקובל‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ל‬

‫א‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ש‬

‫נ‬

‫א‬

‫ד‬

‫ע‬

‫בספרות‬

‫ה י ו ו נ י ת היתד‪ ,‬ל ו ג ם ת ח ל ת ל י מ ו ד ‪ :‬י ו ס ף כ ת ב א ת ס פ ר י ו ת ו ך כ ד י ל י מ ו ד א מ נ ו ת ־ ה כ ת י ב ה ‪.‬‬ ‫בשוק‬

‫י‬

‫ה‬

‫י ב ן‬

‫י‬

‫א‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ש‬

‫י‬

‫ו‬

‫״ עליו קודם כל לסגל לעצמו א ת אופן הכתיבה‪ ,‬שהיה אותה ש ע ה‬

‫ע ל ה ק ה ל ההלניסטי־רומאי‪ .‬ובלשון א ח ר ת ‪ :‬יוסף ע מ ד ב ר א ש וראשונה ע ל ט י ב ה ז ר ם‬

‫ה ס פ ר ו ת י ‪ ,‬ש ה י ה מ ק ו ב ל ב י ו ת ר ע ל ה מ ש כ י ל י ם ב ר ו מ י ו ש ם לו ל מ ט ר ה ל ה ל ו ו ת אליו ו ל ה ת א י ם‬

‫א‬

‫ת‬

‫יצירתו ה ס פ ר ו ת י ת לדרישותיו‪ .‬מ ה טיבו ש ל זרם ספרותי ז ה ? הימים‪ ,‬ימי אספסינוס‪ ,‬ש ב ה ם ה ו פ י ע‬ ‫יוסף על ב י מ ת הספרות‪ ,‬הם ר א ש י ת התקופה בספרות ההלניסטית־רומאית‪ ,‬הידועה בשם הסופיםטיקה‬ ‫השניה‬

‫‪ 2‬נ‬

‫‪ ,‬ש ה ע ל ת ה א ת הריטוריקה ל מ ד ר ג ת כוח כל־יכול‪ ,‬א ש ר האפיל על כל החיים הרוחניים‪,‬‬

‫ח ד ר לכלי ת א י ה ם ו ש ע ב ד ם ל צ ר כ י ו ‪ .‬ה ס ג נ ו ן ה א ט י ‪ ,‬״ ה צ ר ו ף ״ ‪ ,‬ה ו א ס י ס מ ת ־ ה ק ס ם ב פ י כ ל ס ו פ ר ‪ .‬ל א‬ ‫ח ש ו ב ל ה ם ל״םופיסטים״ הללו‪ ,‬מ ה ע ל י ה ם ל א מ ר ן ה ע י ק ר ה ו א להם‪ ,‬כ י צ ד ובאיזה צורה ל ה ש מ י ע‬ ‫א ת דבריהם‪ .‬עיניהם נעוצות כבחלום בדוגמאות הקלסיות של התקופה האטית הגדולה ולחיקוין‬ ‫מ ו ק ד ש י ם כל המאמצים‪ .‬ו א מ נ ם החיקוי ע ש ה פרי ב מ ש ך הזמן‪ .‬די ל ה ע י ף עין ב כ ת ב י‬ ‫ךריטור החשוב ביותר של הםופיםטיקה השניה‪ ,‬אריסטידס מאיזמיר מהמאה השניה׳ כדי להוכח‪,‬‬ ‫מה היא מידת העקשנות והקנאות של באי־כוח התנועה הספרותית הזאת לפרחי‪-‬לשון מסולסלים‬ ‫ו ל כ ר כ י ד י י ם ג נ ו ן ב ל ת י ־ ש כ י ח י ם ‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬ז ו היתד‪ ,‬ת נ ו ע ה ב ל א ד ו ח ח י י ם ‪ ,‬ד ח ו ק ה מ א מ נ י ־ ה נ א ו ם ה י ו ו נ י י ם‬ ‫ש ל ה מ א ה ' ה ר ב י ע י ת לפני הספירה‪ ,‬ש ש י מ ש ו לה דוגמה ומופת‪ ,‬כרחוק מזרח ממערב‪ .‬אמנותם ש ל‬ ‫אלה האחרונים נולדה מתוך צרכי החיים המדיניים של הפולים והיתה חלק בלתי־נפרד מ ה ם ‪ :‬ע ם‬ ‫‪ .10‬קדמוניות ח ט״ו‪ ,‬ו ׳ ) ‪.(§ 4 : 8‬‬

‫‪ .11‬חיי יוסף ג ׳ ) ‪.(§§ 1 6 - 1 3‬‬

‫‪ .12‬השוה על התנועה הספרותית הזאןן ‪P. Wcndland, Die hcilcnistisch-romische Kultur in ihren Dcziehungcn zu Juden-‬‬ ‫‪,turn und Christentum, S. 64ff.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LIX‬‬

‫ה י ע ל מ ה ש ל זו ירדה גם ה ר י ט ו ר י ק ה ה א ט י ת ה ק ל ט י ת מ ע ל ה ב י מ ה ‪ .‬ואילו הםופיםטיקה ה ש נ י ה ‪ ,‬ע ל‬ ‫סיסמת‬

‫תנועה מלאכותית‪ ,‬שהורתה ולידתה במוחם היבש‬

‫הסגנון האטי הצרוף כביכול‪ ,‬ה י ת ה‬

‫ו ה ת ו ר נ י ש ל ר י ט י ר י ם ש ק ו ע י ם ב ג ו י ל י ה ם ו ת פ ו ש י ם ל ר ע י ו ן א ס ת ט י מ פ ש ט ‪ ,‬ש ל א היתד‪ ,‬ל ו כ ל א ח י ז ה‬ ‫ה ת ו צ א ה ה ה ג י ו נ י ת ל כ ך היתד‪ ,‬ה ש ת ל ט ו ת ה צ ו ר ה ה ל ש ו נ י ת ה ח י צ ו נ י ת ו ה א ל ה ת ה ב מ י ד ה‬

‫במציאות‪.‬‬

‫כזאת‪ ,‬שלריטורים א ב ד כל ק ש ר עם עצם הענין‪ ,‬שעליו דברו‪ ,‬וכל מעיניהם לא היו נתונים אלא‬ ‫ל צ ו ר ה בלבד‪ .‬הנאום נ ה פ ך לדקלום‪ ,‬שהריטור ה ש ת כ ר לקול צלצלולו בלי ש י ש י ם ד ע ת ו אל התוכן‪.‬‬ ‫כ ל נ ו ש א ה י ה ש ו ה ב ע י נ י ו ‪ ,‬ב א ש ר ל א ה ו א ש ר י ת ק א ת ל ב ו ו א ת ל ב ה ק ה ל ‪ :‬ה ע י ק ר היתד‪ ,‬ה צ ו ר ה‬ ‫ו א ל י ה היו נ ש ו א י ת ע י נ י כל‪ .‬לפיכך ל א נ ר ת ע ו ה ר י ט ו ר י ם מ ל פ ר ו ש א ת ר ש ת ם ע ל כל ה ח י י ם ה ר ו ח נ י י ם‬ ‫ומלחנקם בהבל פיה של הריטוריקה‪ .‬היא יוצרת פילוסופיה עממית‪ ,‬ההופכת א ת הבעיות ה פ י ל ו ם ר‬ ‫פיות של ה מ ח ש ב ה היוונית הקלטית לנושא תרגילים ריטוריים ‪ 1‬היא חונקת א ת השידה בשוותה‬ ‫ל ה פ ר צ ו ף ר י ט ו ר י ו ה י א ה ו פ כ ת — ו ד ב ר זה ח ש ו ב לנו ב מ י ו ח ד — א ת ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ל ה ש ת פ כ ו ת‬ ‫ש מ ט ר ת ה אינה ספור העובדות ההיסטוריות כמו שהן אלא ה צ ג ת יכלתו ש ל הריטור‪.‬‬

‫ריטורית‪,‬‬

‫לפיכר לא היה כל ערר לידיעת דברי הימים בשלמותם אלא לידיעת מאורעות בודדים‪ ,‬שהיה בהם‬ ‫כדי‬

‫ל ה מ צ י א לריטור ה ז ד מ נ ו ת נוחה להוכיח א ת כוחו ב ש ד ה ה ל ש ו ן והסגנון‪ .‬כל ה ת נ ו ע ה ה ז א ת‬

‫ק מ ה בעיקר במזרח המדינה‪ ,‬אולם היא נותנת א ח אותותיה גם ברומי עצמה‪ ,‬ש ב ה אנו פוגשים כבר‬ ‫מהליקרנםום‬

‫‪.‬בימי אבגוםטום ק י ס ר א ת מ צ ד ד י ה א ט י צ י ם מ ו ם ‪ ,‬דיוניםיום‬

‫וקיקיליום‬

‫מקליאקטי ״ ‪.‬‬

‫החיבור ההיסטורי של דלניםלם‪ ,‬שדברנו עליו למעלה‪ ,‬אינו אלא יצירה ריטורית כתובה לפי כל‬ ‫הכללים‪ ,‬ש ה ו א מונה בחסרונם א ת ת ו ק י ד י ד ם " ‪ .‬יוסף ר א ה לפניו א ת הזרם הספרותי הזה‬

‫אותם‬

‫וטבעית‬

‫היא שאיפתו להסתגל אליו וללכת במסלולו‪ ,‬כדי לעמוד בהתחרות עם אחרים‪ .‬ראיה‬

‫מפורשת‬

‫לכך‪ ,‬ש ה ש י פ ו ד הריטורי ש ל ״קדמוניות״ היה א ח ת מ ד א ג ו ת י ו הספרותיות‪ ,‬מ ו צ א י ם אנו‬

‫בתחלת‬

‫הספר הארבעה עשר‬

‫)התיאור(‬

‫)א‪ ,‬א ׳ ‪ . ( § 2‬א נ ו ק ו ר א י ם כ א ן א ת ה מ ל י ם ה ב ר ו ר ו ת ה א ל ה ‪ :‬״ כ י‬

‫ההיסטורי וספור המעשים‪ ,‬שאינם ידועים לרוב בני האדם מ ח מ ת עתיקותם‪ ,‬צריכים‬

‫ל ה צ ט י י ן ביפי סגנונם‪ ,‬ב מ י ד ה ש א פ ש ר להגיע לכך על־ידי מ ב ח ר ה מ ל י ם ותיאומן ו מ ל ב ד זה ע ל י י ד י‬ ‫הדברים המוסיפים קישוט לספור‪ ,‬לטובת הקוראים שיקבלו א ת תלמודם במידה ידועה ש ל‬

‫שאד‬

‫ה ן ועונג״‪ .‬ה א ם הצליח יוסף בחפצו ז ה י ה א ם ״קדמוניות היהודים״ שייכות ל ת נ ו ע ה ה ס פ ר ו ת י ת‬ ‫ה מ ת ו א ר ת ? לדעתי אין כל ספק‪ ,‬ש ת ש ו ב ת נ ו צריכה להיות שלילית‪ ,‬אם לא לחלוטין‪ ,‬הרי בעיקרו‬ ‫ש ל הדבר‪ .‬כבר הדגשנו למעלה‪ ,‬שיוסף ל מ ד א ת הלשון היוונית לימוד מעמיק אד מזמן שהותו‬ ‫ברומי‪,‬‬

‫כ ל ו מ ר ב ש נ ו ת בגרותו‪ .‬א ם כן‪ ,‬א י ן ל צ פ ו ת מ מ נ ו מ ל כ ת ח ל ה סגנון‬

‫התיאוריה‬ ‫היוונית‬ ‫יגיע‬

‫מלוטש לפי דרישת‬

‫ה ד י ט ו ר י ת ש ל זמנו‪ ,‬ולו מ ט ע ם זה בלבד‪ ,‬ש ל א ה י ה הסיפק בידו ל ל מ ו ד א ת ה ש פ ה‬ ‫לכל פ ר ט י ה וגווניה‪ .‬ו כ פ י ש כ ב ר א מ ר נ ו ‪ :‬יוסף ה י ה א ד ם נבון כ ד י להבין‪ ,‬ש ל ע ו ל ם ל א‬

‫ל מ ד ר ג ת ש ל מ ו ת ב ע נ י ג י ס ג נ ו ן כ ד י ט ו ד מ ו ב ה ק — הוא‪ ,‬בן ח ו ץ ‪ -‬ל א ר ץ ‪ ,‬ש ל א ה ס כ י ן ב א ל ה ‪:‬‬ ‫‪1 5‬‬

‫ש ה ר י ה ו א ע צ מ ו מספר‪ ,‬שיהודי א ל ץ ״ י ש ד א ל לא החשיבו ידיעת ל ש ו ן ‪ .‬ברוד איפוא‪ ,‬ש ל ש ו נ ו‬ ‫היוונית ש ל יוסף היא מעיקרה הלשון היוונית ההמונית‬ ‫מדרשם של הריטורים‬

‫‪1 6‬‬

‫‪ .‬ה ד ע ה ה ז א ת נכונה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אף־על־פי שכנגדה עומדת העובדה‪ ,‬שספרו‬ ‫‪.‬‬

‫‪•S,Sch‬‬ ‫•ק‬

‫‪J 7-774><7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪.‬‬ ‫׳‪-‬י‬

‫)ןי\‪01‬א(‬

‫ולא הסגנון האטיציסטי מבית־‬

‫־‬ ‫׳‪3.‬‬

‫ה‬

‫‪l‬‬

‫ש‬

‫)‬

‫ו‬

‫‪c‬‬

‫‪f‬‬

‫‪T‬‬

‫‪x‬‬

‫‪x‬‬

‫‪d‬‬

‫׳‬

‫‪Athen, v‬‬

‫ה את דברי גנותו על תוקידידס‪,:Tlp&gnojurniov Tefitvov‬‬

‫‪ .15‬השוה את דבריו הגלויים בקדמוניות כ י״א‪ ,‬ב׳ )‪.(§ 261‬‬

‫‪s6‬‬

‫אופן כתיבתו של יוסף ועל הסיבות שאילגוהו לכתוב בלשון יונית מדוברת‪.‬‬

‫על‬

‫מבוא ל״קדםוניות היהודים״‬

‫‪LX‬‬

‫‪,‬‬

‫ה ר א ש ו ן ש ל י ו ס ף ‪ ,‬״ מ ל ח מ ו ת ה י ה ו ד י ם ‪ /‬ש ק ד ם ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ע ש ר י ם שנד‪ ,‬ב ע ר ך ‪ ,‬מ צ ו י י ן ב מ ע ל ו ת‬ ‫וסגנון בלתי־שכיחים‪ ,‬המזכירים א ת מיטב הפרוזה היוונית מ ש נ ו ת פ ר י ח ת ה הן‬

‫לשון‬

‫במבחר‬

‫‪1 7‬‬

‫הביטויים‬

‫זאת‬

‫והן ב מ ב נ ה ה מ ש פ ט י ם ‪ .‬מנין ליהודי זה מ א ר ץ י ש ר א ל י ד י ע ה ע מ ו ק ה ונוקבת‬

‫ב נ ב כ י ה ל ש ו ן היוונית ? מהיכן באו לו כל אותם הרמזים הדקים‪ ,‬המוכיחים ידיעה מ צ ו י נ ת ב ש ט ת‬ ‫הסגנון ה צ ב א י וההיסטורי? אם יש מקום להסכים לדעתו של תיקריי על חלקם של עוזרי יוסף‬ ‫ב פ ע ו ל ת ו ה ס פ ר ו ת י ת ‪ ,‬ה ר י כ א ן ה ו א ה מ ק ם‪ .‬מ ס ת ב ר ‪ ,‬ש י ו ס ף ה ע ת י ק ק ט ע י ם ר ב י ם מ מ ק ו ר ו ת צ ב א י י ם‬ ‫רומאים‬

‫‪,‬‬

‫‪1 8‬‬

‫והעוזרים תרגמו אותם ליוונית מצוינת‪ .‬ואשר לחלקים אחרים של ה ״ מ ל ח מ ו ת ‪ /‬ה ר י‬

‫יוסף תרגמם קודם מהמהדורה ה א ר מ י ת — בודאי תוך שיניייס רבים — ללשון יוונית מ ד ו ב ר ת ‪,‬‬ ‫ש ג ו ר ה ב פ י ו ‪ ,‬כ ל ו מ ר ל ל ש ו ן !‪ *ow‬ו ה ע ו ז ר י ם ה נ ז כ ר י ם ע ש ו כ מ י ט ב י כ ל ת ם ‪ ,‬כ ד י ל ה ל ב י ש‬

‫שהיתה‬

‫א ת חיבורו של יוסף לבוש אטיציםטי‪ .‬באותן ה ש נ י ם היה יוסף ב ב ח י נ ת ת ל מ י ד בכל הנוגע ל ס ג נ ו ן‬ ‫היווני המלוטש‪ .‬אמנם ב מ ש ך ״ ה ש נ י ם הספיק ל ל מ ו ד בלי כל ספק הרבה‪ ,‬אבל עוד בסוף ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״‬ ‫נ א ל ץ ה ו א ל ה ו ד ו ת ‪ ,‬ש ל ש ל מ ו ת ל א ה ג י ע ל ע ו ל ם ) ה ש ו ה ל מ ע ל ה ( ‪ .‬א ם כן‪ ,‬ה ר י ע ל כ ר ח ו ו ו י ת ר ע ל‬ ‫המטרה הנכספת‪ ,‬להפוך את ספרו הגדול ליצירה מעולה מבחינת הסגנון והדבר לא ניתן ל ה י ע ש ו ת‬ ‫בכוחות אחרים במידה ש נ ע ש ה ב״מלהמות׳‪ /‬אם משום ההיקף הגדול מדי של החבור ו א ם‬

‫גם‬

‫‪1 9‬‬

‫בגלל חוסר כספים‪ ,‬ש ב ו ד א י צ ר י ך ה י ה ל ש ל ם ל ע ו ז ר י ו ‪ .‬ברם‪ ,‬חיבור ספרותי‪ ,‬כ ת ו ב א ך ורק בסגנול‬ ‫עממי‪ ,‬היה נידון מ ר א ש לכשלון בחוגי הסופרים ההלניסטיים־רומאים ש ל אותו הזמן‪ .‬יוסף מ ו כ ר ת‬ ‫היה לשפץ את סגנונו במידת־מה‪,‬‬ ‫״קדמוניות היהודים‬ ‫התאוריה‬

‫‪, ,‬‬

‫ש‬

‫ל א להמאיס לגמרי א ת חיבורו בעיני ההלניסטים ש ל‬

‫אינן יצירה ריטורית־קפדנית לפי טעם החוגים הספרותיים‪ ,‬אולם‬

‫ז‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ה א ס ת ט י ת ג ו נ ב גם אליהן‪ .‬נ ד מ ה לי‪ ,‬ש י ו ס ף נ ה ג ב ע ר ך לפי כ ל ל ז ה ‪ :‬ח ל ק י ם א ל‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ץ‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ספרו‪ ,‬ש ה י ה בהם מקום ל פ ר ח י לשון וסגנון ק ו ש ט ו ועיבדו באופן מיוחד‪ ,‬כדי לאחוז ב ה ם‬ ‫עיניהם‬ ‫שום‬

‫בעלי הלשון‬

‫של‬

‫ואיםתניםי‬

‫הסגנון האטיציסטי‪ ,‬ואילו פרקים רגילים‪ ,‬ש ל א היה‬

‫ב‬

‫זעזיע נפשי ולא הזדמנות לתיאור ציורי ומשעשע‪ ,‬נכתבו באמצעים פשוטים ובלא‬

‫ו‬

‫>‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ע‬

‫ל‬

‫התאמצות להכניס ביטויים מפתיעים ובלתי‪-‬רגילים מאוצר הלשון היוונית של התקופה ה ק ל ס י ת ‪.‬‬ ‫יש ה ב ד ל עיקרי ב ב ח י נ ת הסגנון בין ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״קדמוניות‬

‫ברם‬

‫‪, ,‬‬

‫למחציתן השביה‪.‬‬

‫ה ע י ב ו ד ה ר י ט ו ר י ש ל זו ה ש נ י ה ה ו א מ פ ו ר ט י ו ת ר מ ש ל ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬א ת ה ע ו ב ד ה ה ז א ת ה ו כ י ח ת י ק ר י י‬ ‫הנז‬

‫בספרו‬

‫‪, ,‬‬

‫ההלניסטי‬ ‫החומר‬

‫כ ר‬

‫‪°‬‬

‫‪2‬‬ ‫ו א נ‬

‫י מקור‪ ,‬ל ה ב י א א ת ה ח ו מ ר ה ש י י ך ה נ ה ב י ת ר פ י ר ו ט ב ס פ ר י ע ל י ו ס ף ה י ה ו ד י‬

‫העובדה הזאת קשורה ודאי במידה רבה ביחסי המקורות של שני חלקי ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪:‬‬

‫של החלק השני‬

‫שאוב‬

‫ממק־רות יווניים ולטיניים ובפרקים ידועים גם‬

‫מתוך‬

‫תיאור‬

‫ה מלחמות״ ליוסף‪ ,‬לפיכך היה העיבוד הריטורי של החלק הזה קל מעיבוד החלק הראשון‪ ,‬ה מ ב ו ס ם‬ ‫ביחטיב ת ר ב ו ת ע ל ה מ ק ר א ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר ע ל מ ק ו ר כ ת ו ב ב ל ש ו ן ה מ ו נ י ת ‪ ,‬ב ע ל ת צ ב י ו ן‬ ‫ט‬

‫י‬

‫פ‬

‫מ א‬

‫ס י‬

‫ן ד ‪ .‬לפיכך ה ס ת פ ק יוסף ב מ ח צ י ת הראשונה של ״קדמוניות‬

‫‪, ,‬‬

‫ב ע י ב ו ד ש ט ח י ש ל פרקי‪-‬‬

‫הספור והתרכז בעיקר בעיבוד הריטודי המפורט של מקומות ידועים‪ :‬נאומים ועלילות אהבה‪ .‬א י ‪-‬‬ ‫א פ ש ר לנו לטפל בכל המקומות במסגרת הצדה העומדת לרשותנו‪ .‬נסתפק בנתוח דוגמה א פ י נ י ת‬ ‫‪u‬‬

‫כ‬

‫‪ T O n‬״‬

‫א‬

‫‪t O Q‬‬

‫‪ .Thackeray. Josephus. the man and historian. .‬בספרי על יוסף היהודי ההלניסטי אביא את החומר ה נ ו ג ע‬ ‫‪P‬‬

‫ן‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪s,p.0‬‬

‫‪s361.‬‬

‫‪ .19‬יוסף מספר במבוא ל״מלחמות״)ה׳ ‪ ,(§ 16‬שהספר עלה לו בדמים רבים‪ .‬אותו דבר יבמידה יתרה אפשר להגיד ע ל ‪ ,‬ק ד מ י נ י י ת ׳ ‪/‬‬ ‫שהעתקתן בלבד דרשה בל״ ספק סכומים ניכרים‪ .‬ב״גגד אפיון׳ א ט ׳ ) ‪ (§ 5 1‬מספר יוסף‪ ,‬שהוא מ כ ר את ‪.‬מלחמות״ ליהודימ‬ ‫רבים‪ ,‬בלי ספק כדי לכסות את ההוצאות המרובות ולהרויח‪.‬‬ ‫‪ .20‬השוה ביחוד על הספרים ייז—ייט שם שם‪ ,‬ע׳ ‪ 108‬ואילך‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXI‬‬

‫א ח ת ו א ף זה ר ק מ ב ח י נ ת ה מ ב נ ה ה א ר כ י ט ק ט ו נ י ו ה ה ש ת י י כ ו ת לסוג ר י ט ו ד י ידוע‪ .‬כוונתנו לנאום‬ ‫י ה ו ד ה ל פ נ י י ו ס ף ל פ נ י ה ת ו ד ע ז ה א ל א ח י ו ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ו ‪ /‬ח ׳ ‪.(§§ 158—136‬‬ ‫הנאום מבוסס ע ל ב ר א ש י ת מ ״ ה י״ח—ל״ד‪ .‬ד ב ר י יהודה בתורה הם פ ש ו ט י ם ועדינים כ א ח ד ‪ :‬הוא‬ ‫ע ו ב ר ב ק י צ ו ר ע ל ה מ א ו ר ע ו ת מ ן הרגע‪ ,‬ש ב ו נ פ ג ש ו ה א ח י ם ע ם יוסף‪ ,‬מ ת א ר ב מ ל י ם ק צ ר ו ת ו ע ד י נ ו ת‬ ‫א ת צ ע ר ה א ב הזקן על אבדן בנימין ומוסר א ת עצמו להיות ל ע ב ד ת ח ת האח‪ .‬יהודה אינו נוגע‬ ‫איפוא בשאלה‪ ,‬אם הפשע בוצע על־ידי בנימיו ואם לא — מבראשית מ״ד‪ ,‬ט״ז מסתבר‪ ,‬שהוא נוטה‬ ‫לדעה‪ ,‬שאין כאן מ ע ש ה ־ פ ש ע א ל א עונש אלהים על ה מ ע ש ה כלפי יוסף — א ל א הוא מתחנן על האח‪.‬‬ ‫נעיין ע ת ה בנאום שב״קדמוניות״ ונראה‪ ,‬מ ה הוא תוכן דברי יהודה כ א ן ‪ :‬ה פ ת י ח ה ה י א ה ו ד א ה‬ ‫מ פ ו ר ש ת ב פ ש ע‬ ‫למעשה‬

‫)‪ : (§ 140‬ה א ח י ם א מ נ ם ה ת ח י י ב ו ב נ פ ש ם ‪ ,‬א ו ל ם י ו ס ף כ א ד ם א צ י ל ־ ד ו ח ‪ ,‬מ ס ו ג ל‬

‫נדיב כלפי פושעים‪ .‬הדברים האלה מ ש מ ש י ם מעבר לרעיון‬

‫ה ש נ י ‪ ,‬הוא רעיון הצלת‬

‫הפושעים מ מ ו ת ‪ :‬הרי הצילם פ ע ם בתתו להם אוכל להחיות נ פ ש ם ; אלהים הוא שהביאם במצוקתם‬ ‫ז*‪ ,‬כ ד י ל י ת ן ל י ו ס ף ה ז ד מ נ ו ת ט ו ב ה ל ג ל ו ת א ת א צ י ל ו ת ו ב כ ל ז ה ר ה )‪ .(§§146—142‬מ כ א ן ע ו ב ר‬ ‫הנאום‬

‫ה ש ל י ש י ‪ ,‬הוא גורל ה א ב הזקן‪ :‬הוא‪ ,‬הישיש והאדם הישר‪ ,‬לא יוכל ל ע מ ו ד‬

‫למוטיב‬

‫בפני הפורענות ה ח ד ש ה ש ל אבדן בן נוסף ע ל זה ש כ ב ר קיפח‪ ,‬וביתר דיוק ש ל אבדן כל בניו —‬ ‫שהרי מות בנימין פירושו מ ו ת כולם — וירד ביגץ שאולה עוד טרם תגיע אליו ה ש מ ו ע ה על סופם‬ ‫ה מ ח פ י ר ש ל בניו‪ .‬יוסף י כ ב ד א ת ע צ מ ו ב מ ע ש ה א צ י ל כ ל פ י אביהם‪ ,‬ש ה ר י גם ה ו א אב‪ ,‬ו מ ל ב ד ז ה‬ ‫י נ ה ג כבוד באלהים אבי־כל‪ .‬והנאום מסתיים במוטיב ר ב י ע י ‪ :‬יחון יוסף אותם‪ ,‬דוקא משום ש ה כ ו ח‬ ‫ב י ד ו ל ה מ י ת ם ‪ ,‬ו י ו כ י ח ב ז ה א ת ה ט ב ע ה ע ל י ו ן ‪ ,‬ש נ ח ן בו‪ .‬ה ו א ‪ ,‬ה א י ש ה נ ע ל ה ‪ ,‬י ת ן ד ע ת ו ע ל כ ך ‪ ,‬א ם‬ ‫ט ו ב לענוש צעיר‪,‬‬

‫״שתכונתו‬

‫עדיין לא‬

‫ה ו ש ת ת ה ״ )‪ ,(§156‬א ו א ם מ י ד ה א נ ו ש י ת ה י א‬

‫לסלוח‪.‬‬ ‫א י ן צורך להרבות מלים כדי לראות‪ ,‬שלפנינו נאום ריטורי לפי כל סממני המליצה היוונית‬ ‫ה א מ נ ו ת י ת בימיו ש ל יוסף‪ .‬ה מ ר ח ק בינו ובין ה ס פ ו ר ה פ ש ו ט ב ת ו ר ה ג ד ו ל ב מ י ד ה כ ז א ת ‪ ,‬ש א י ן ל ד ב ר‬ ‫כ מ ע ט ע ל שום ק ר ב ה ביניהם‪ .‬ד ב ר א ח ד ב ל ב ד מ ש ו ת ף לשניהם והוא ב ק ש ת חנינה‪.‬‬ ‫היא‬

‫הציר‪,‬‬

‫שעליו‬

‫סובב כל‬

‫החנינה‬

‫ה נ א ו ם ‪ .‬אולם אין ל ק ב ו ע ע ל ס מ ך ע ו ב ד ה זו ב ל ב ד א ת‬

‫טיבו הריטורי ש ל הנאום‪ .‬כ ד י ל ע מ ו ד עליו‪ ,‬א נ ו צריכים ל צ ר ף ע ו ד ש ת י נקודות חשובות‪ ,‬ש ה ד ג ש נ ו‬ ‫בתוכן ה נ א ו ם ‪ :‬א(‬ ‫המעשה‬ ‫נאומי‬

‫ההודאה‬

‫חוסר‬

‫ב פ ש ע )‪ ;(§140‬ב(‬

‫)‪ . ( § 156‬ה ס י מ נ י ם ה א ל ה מ ו כ י ח י ם ב ה ח ל ט ‪,‬‬ ‫ב י ת ־ ה מ ש פ ט‪,‬‬

‫העוסקים‬

‫בבקשת‬

‫התבונה של‬

‫שהנאום‬

‫חנינה‬

‫בנימין‬

‫שלפנינו‬

‫לפושע‬

‫כגורם‬

‫שייך‬

‫במסיבות‬

‫לסוג‬

‫ידועות‪.‬‬

‫מ ה ט י ב ן ש ל א ל ה י א ת ה ת ש ו ב ה ע ל ש א ל ה זו נ מ צ א ב ס פ ר ל י מ ו ד ה ר י ט ו ר י ק ה ‪ ,‬ה מ י ו ח ס ש ל א ב צ ד ק‬ ‫לקיקרו והמבוסם על תורת הדיטוריקה היוונית העתיקה‪ ,‬ש ל א נשתמרה במקורה‬ ‫‪auctor ad Herennium‬‬

‫‪2 1‬‬

‫‪ ,‬הלא הוא‪:‬‬

‫״ ‪ .‬אנו קוראים כאן)‪ : (1,14,24‬״מצב ב ע ל אופידיוניהוא׳ כ ש ה מ ע ש ה‬

‫א י נ ו ש נ ו י ב מ ח ל ו ק ת ו ה ב ע י ה ה י א ‪ ,‬א ם ה ו א נ ע ש ה ב ד י ן א ו ש ל א ב ד י ן ‪ .‬ש נ י ח ל ק י ם ב מ צ ב זה‪ ,‬א ח ד‬ ‫מ ה ם נ ק ר א מ צ ב מ ח ל ט ו ה ש נ י — ט ע ו ן סיוע‪ .‬מ צ ב מ ח ל ט ה ו א ‪ ,‬כ ש ה נ נ ו טוענים‪ ,‬ש מ ה ש נ ע ש ה בדין‬ ‫ג ע ש ה ו א י ן מ ם ת ע י י ם ב ש ו ם ד ב ר מ ן החוץ‪ ...‬מ צ ב ט ע ו ן ס י ו ע ה ו א ‪ ,‬כ ש ה ם נ י ג ו ר י ה ב כ ו ח ע צ מ ה ה י א‬ ‫ה ל ש ה והיא מ ת ח ז ק ת על־ידי סייע מן החוץ‪ .‬ב מ צ ב טעון סיוע א ר ב ע ה ח ל ק י ם ‪ :‬הודאה‪ ,‬ד ח י ת הפשע‪,‬‬ ‫ה ע ב ר ת ה פ ש ע והשוואה‪ .‬ה ו ד א ה ה י א ‪ ,‬כ ש ה א ש ם מ ב ק ש ס ל י ח ה ‪ .‬היא נחלקת ל ה ת ח ט־‬ ‫‪ 21‬השוד‪,E. Norden, Antike Kunstprosa ,‬‬

‫השוה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫‪LXI1‬‬ ‫אות‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫ולבקשת‬

‫בכוונה‬

‫רחמים‪.‬‬

‫תחילה‪ .‬היא‬

‫למדים‪ ,‬שהמיג ה נ ק ר א‬ ‫מכחיש‪,‬‬

‫התחטאות‬

‫נחלקת‬

‫‪purgatio‬‬

‫היא׳ כ ש ה א ש ם‬

‫טוען‪ ,‬ש ל א ע ש ה‬

‫ל ט ע נ ת ח יו ס ר ־ ת ב ו נ ה‪ ,‬ג ו ר ל ‪ ,‬א ו נ ם ו כ ר י ״ ‪ .‬מ כ א ן א ב ר‬

‫)התחטאות( נוגע למקרה‪ ,‬ש ה פ ו ש ע מודה באשמתו‪ ,‬א ל א ש ה ו א‬

‫ש ע ש ה א ת מ ע ש ה ו בזדון‪ .‬ה ו א יכיל ״ ל ה ת ח ט א‬

‫הריטורית‬

‫מ ע ש ה ר‬

‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫ב ט ע נ ת חוםר־תבונה וכו ‪.‬‬

‫התיאורית‬

‫נותנת הוראות מפורטות‪ ,‬כיצד לפתח א ת רעיון ^‪)imprudcntia‬חםר־תבונה( ו כ ו‬

‫כל אלה הם רק‬ ‫ש ל ‪purgatio‬‬

‫‪loci communes‬‬

‫‪3 4 ,‬‬

‫‪.‬‬

‫)אמצעים מקיבלים( של הסוג הזה והנואם ש ב א לידו מ ק ר ה‬

‫מחויב לשים ל ב אליהם‪ ,‬כי ב ד ר ך זו ה ו א מוכיח חוסר כוונה ת ח י ל ה והוא יכול ע ל‬

‫כ מ ך זה ל ב ק ש חנינה לפושע‪.‬‬ ‫‪ purgatio‬ט ב ו ע י ם ג ם ב נ א ו ם ה נ ד ו ן ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ :‬ה א ח י ם‬

‫והנה כל הקוים האפיניים האלה ש ל‬

‫מודים בפשע‪ .‬זאת היא פ ת י ח ת הנאום‪ ,‬כלומר‬ ‫הודאה‪,‬‬ ‫כוונה‬

‫‪ conditio sine qua non‬ש ל ב ק ש ת ח נ י נ ה ‪:‬‬

‫בלי‬

‫‪ ,concessio‬א י ן ‪ ,purgatio‬ש ה ר י ה א ח ר ו נ ה ה י א ח ל ק מ ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬ה ח ו ל י ה ה ש נ י ה ‪ :‬ה כ ח ש ת‬ ‫תחילה‪ ,‬איננה נזכרת‬

‫השלישית‪:‬‬

‫שהיא‬

‫במלים מפורשות‪ .‬אולם אין ספק‪,‬‬

‫מובלעת בתוך‬

‫החוליה‬

‫האחים מ ב ק ש י ם מיוסף‪ ,‬שיחוה דעתו‪ ,‬א ם בנימין ל א ע ש ה א ת מ ע ש ה ו מ ת ו ך ח ו ט ר‬

‫תבונה בגלל גילו הצעיר‪ .‬ברור‪ ,‬ש מ ט ר ת ה ב ק ש ה ה ז א ת ה י א לסלול — ע ל ‪ -‬י ד י הראיה‪ ,‬ש מ ע ש ה ‪-‬‬ ‫ה פ ש ע ב א מ ת ו ך חוסר־תבונר‪ .‬ש ל ה צ ע י ר — א ת ה ד ר ך לטענה‪ ,‬ש ל א ה י ת ה כ ל כוונת־זדון ו מ ש ו ס‬ ‫כ ך ה ו א ר א ו י לחנינה‪ .‬א ם כן‪ ,‬ה ר י ע ל כ ר ח נ ו א נ ו ב א י ם ל כ ל ל מ ס ק נ ה ‪ ,‬ש ה נ א ו ם ה נ ד ו ן ה ו א ח י ב ו ר‬ ‫ריטורי‪ ,‬ש נ ע ש ה לפי כל הכללים העיקריים‬

‫‪2 3‬‬

‫ש ל סוג ״טעון סיוע״ י " ‪ .‬אנו דשאים להניח כ ב ט ח ו ן‬

‫ג מ ו ר ‪ ,‬ש י ו ס ף ל א ח י ב ר א ת ה פ ר ק ה ז ה ‪ :‬ה ו א פ ר י ע ט ו ש ל ריטו*ר ה ל נ י ס ט י ב ר ו מ י ‪ ,‬ש ע ש ה א ו ת‬ ‫במחיר כסף על־פי ה ז מ נ ה ולפי הוראות מפורטות‪ .‬ע ל כ ך מעידה גם הלשון המצוחצחת‪ ,‬ה מ צ ט י י‬

‫ר‬

‫ב מ‬

‫ה ן באוצר מלים מ ס ו ל ס ל ו ת והן ב מ ב נ ה ה א מ נ ו ת י ש ל ה מ ש פ ט י ם ‪ .‬נ ו צ ו ת ־ ק י ש ו ט זרות‪ ,‬ד ו מ ו ת ל א ל ה‬ ‫ש ב נ א ו ם יהודה‪ ,‬אם כי מ מ י ן אחר‪ ,‬נ מ צ א ו ת‬

‫ב פ ר‬

‫קי ה‬

‫ג נ א‬

‫י)‪)eY* o 6‬והשבח(‬ ‫‪Y q‬‬

‫‪v0l‬‬

‫‪3‬‬

‫^^ לשאו(‬

‫ברם‪ ,‬ע ל כל א ל ה נ ד ב ר במקום אחר‪.‬‬ ‫ה ח פ ץ לקרב‪ .‬א ת ק ה ל ה ק ו ר א י ם ה ה ל נ י ם ט י י ם ־ ה ר ו מ א י ם ו ל ה ק ל ע ל י ה ם א ת ה ק ר י א ה ב ס פ ר ו ה י ה‬

‫ו ד י‬

‫ג ר ם לו ליוסף‪ ,‬ש י ו ו ת ר ויתור ק י צ ו נ י ב ע נ י ן ה ש מ ו ת העבריים‪ .‬ה ו א מ ת א כ ז ר מ מ ש לצורה ה ע ב ר י ת‬ ‫של שמות המקרא ומשווה להם צורה יוונית במידת ה א פ ש ר והבלתי־אפשר‪ ,‬ומכניסם‬

‫במיטת‬

‫סדום ש ל הנטיה היוונית בלי יוצא מן הכלל ובניגוד גמור לתרגום השבעים‪ ,‬השומר כרגיל ע ל‬ ‫הצורה‬

‫ה ע ב ר י ת ומיוון ר ק ש מ ו ת מ ו ע ט י ם " ‪ .‬יחסו זה ש ל יוסף א ל הצורה מובן בהחלט‪ .‬ל ע ו מ ת‬

‫השבעים‪,‬‬

‫ש ע ש ו א ת עבודתם בשביל יהודים הלניסטיים‪ ,‬א ש ר עם היותם חסרי ידיעה מ מ ש י ת‬

‫‪.Juridicialis constitutio est cum factum convenit, sed iure an iniuria factum sit quaeritur. Eius constitutionis partes .23‬‬ ‫‪
‫‪nihil foris adsumatur, rccte esse factum dicemus.... Adsumptiva fparsj est. cum per sc defensio infirma est, adsumpta‬‬ ‫‪cxtraria re comprobatur. Adsumptivac partes sunt quattuor: concessio, remotio criminis, translatio criminis, comparatio.‬‬ ‫‪concessio est, cum reus postulat ignosci, Ea dividitur in purgationem et deprecationem. Purgatio est. cum consulto negat‬‬ ‫"‪se. Ea dividitur in imprudentiam, fortunam, necessitatem etc.‬־‪se reus feci‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫>‬

‫‪TWV OtdOECOV‬‬

‫\‪Rhet. gr. II.) Cicero, de inventione I. 11. 15; 11 23-3G .Hermogenes J]ep‬‬

‫‪.(P• 159s; 163 Spengel‬‬ ‫כ ל הכללים שלפיהם יש לצרוך‪ purgatio25.‬נמנים אןיל ‪,Auctor ad Herennium II 16, 23s‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.Pars adsumptiva ,25a‬‬

‫‪LXIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוביות היהודים״‬

‫בעברית הרי ידעו לכל הפחות א ת ה ש מ ו ת המקוריים בלשונם ״ כותב יוסף בשביל קהל הלניסטים‬ ‫לא־יהודים‪,‬‬ ‫יעקב‬

‫ש ח ס ר ה ל ו א פ י ל ו י ד י ע ה ז ע ו מ ה זו‪ .‬ל פ י כ ך ה ו א מ ה ס ס ל פ ר ט א ת ש מ ו ת י ה ם ש ל ב נ י‬

‫שירדו‬

‫מצרימה‪ ,‬ואינו‬

‫עושה‬

‫זאת‬

‫אלא‬

‫לסתור‬

‫כדי‬

‫ידועה‬

‫טענה‬

‫של‬

‫שונאי‬

‫ישראל‬

‫‪,‬‬

‫) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ז ‪ ,‬ד ׳ ‪ .(§§ 177—176‬ה ו א נ ו ת ן ד ע ת ו ע ל כ ך ‪ ,‬מ י ו מ י ה ם ה ק ו ר א י ם ה ע ת י ד י ם ל כ ת ת‬ ‫לשונם וליגע מוחם ב נ ו ש א היהודי הזר להם‪ ,‬ורוצה הוא ל פ צ ו ת ם ב ש נ ו ת ו א ת ה ש מ ו ת ה ב ר ב ר י י ם‬ ‫״ ל ת פ א ר ת ה מ ל י צ ה ולהנאתם״‪ .‬ה ו א גם מ ב א ר א ת הכלל‪ ,‬ש נ ה ג ע ל פ י ו ‪ :‬״יוונתי א ת השמות‪ ...‬כי‬ ‫צורתם‬

‫א י נ ה זו ה נ ה ו ג ה ב א ר צ נ ו ‪ ,‬ש ב ה צ ו ר ה ו ה ו ס פ ה א ח ת ל ה ם ! ל מ ש ל ‪ :‬נ ו ח ו ס ה ו א נ ח ‪ ,‬ו א ו ת ו‬

‫ה ט ו פ ס מ ש ת מ ר ב כ ל ה י ח ס י ם ״ ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ו׳‪ ,‬א ׳ ‪(§ 129‬‬

‫‪2 8‬‬

‫‪.‬‬

‫ד ר כ ו זו ש ל י ו ס ף ל ה פ ש י ט א ת ד מ ו י ו ת ה מ ק ר א א ת צ ו ר ת ש מ ו ת י ה ן ה ע ב ר י ת ו ל ה ל ב י ש ן צ ו ר ת ש מ ו ת‬ ‫יוונית‪ ,‬מוליכה אותנו לעיין בדרכו ל י מ ן א ת ד מ ו י ו ת ה מ ק ר א ע צ מ ן ‪ ,‬מ ע ש ה הכרחי‪ ,‬כ ד י ל ק ר ב א ת‬ ‫ה ס פ ר ל ת פ י ש ת ו ש ל העולם ההלניסטי‪ ,‬ב ע ו ד שיוון ה ש מ ו ת אינו א ל א א מ צ ע י ע ז ר ולואי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫בהשוותנו א ת דמויות המקרא לאלה שב״קדמוניות״ אנו מוצאים חידוש בולט אחד‪ ,‬ש ח י ד ש‬

‫יוסף‪ :‬בעוד ש ה מ ק ר א מ ת א ר א ת דמויותיו על־ידי תיאור מ ע ש י ה ן ‪ ,‬נוהג יוסף ל ת א ר א ת מ צ ב‬ ‫ר ו ח ו ו נ פ ש ו ש ל ה ג ב ו ר ‪.‬‬

‫ה מ ק ר א מראה לנו דמויות פועלות‪ ,‬ש מ ת ו ך מפעלותיהן אנו עומדים‬

‫ע ל ט י ב א ו פ י י ן ו ה ל ך מ ח ש ב ו ת י ה ן ‪ ,‬ו א י ל ו י ו ס ף נ ה ג ל ח ש ו ף קת־ם כ ל א ת מ ח ש ב ו ת ג ב ו ד י ו ‪ ,‬כ ד י ל ב ס ס‬ ‫ו ל ב ר ר בהן א ת מ ע ש י ה ן ‪ .‬ה ד מ ו י ו ת ש ל יוסף‪ ,‬ה נ י ת ו ח הפסיכולוגי ו ה ח ר ח ו ר ה ם ה מ ע צ ב י ם אותן‪ .‬ה ו א‬ ‫נ ו ה ג ל פ י ה כ ל ל ‪ :‬ס ו ף מ ע ש ה ב מ ח ש ב ה ת ח י ל ה ‪ .‬כ ל מ ע ש ה ב א ל ל מ ד ע ל מ ח ש ב ה ‪ ,‬ש ק ד מ ה לו‪ ,‬ב י ס ס ה‬ ‫ו ס י ד ר ה אותו‪ .‬ויוסף מ ש ת ד ל ל ת א ר א ת ש נ י ה ש ל ב י ם ‪ :‬ה ת י א ו ר ה ס פ ר ו ת י ש ל ם ר ק אז‪ ,‬כ ש ה ו א מ ק י ף‬ ‫לא דק א ת ה צ ד המוחשי שבדבר‪ ,‬א ת ה מ ע ש ה ‪ ,‬אלא גם א ת ה מ ח ש ב ה ‪ ,‬ש ש י מ ש ה לו ת ו פ ע ת ביסוס‬ ‫ולואי‪ .‬קין ש ל ״ ק ד מ י נ י ו ת ״ ה ו ר ג א ת ה ב ל ו ט ו מ ן א ו ת ו ב א ד מ ה ‪ .‬ה ק ו ה ש נ י ל ק ו ח מ ן ה א ג ד ה ‪ .‬א ו ל ם‬ ‫יוסף‬

‫א י נ ו מ ס ת פ ק ב ה ו ס פ ה מ ו ח ש י ת זו ע ל ס פ ו ר ה מ ע ש ה ב ת ו ד ה ‪ ,‬א ל א ה ו א ר ו צ ה‬

‫ל ב א ר את‬

‫נימוקו הפנימי של ה מ ע ש ה ה ז ה ‪ :‬קין רוצה להסתיר א ת ה ר צ ח ולכן ה ט מ י ן א ת ה נ ר צ ח ב א ד מ ה‬ ‫בדמותו‪ ,‬ש ה מ ע ש ה יעלם מ ע י ן אלהים‪ .‬מן ה כ ת ו ב ‪ :‬״ויקרא ב ש ם ד׳״ ל ו מ ד יוסף‪ ,‬ש א ב ר ה ם הוא ה ד א ־‬ ‫שון‪ ,‬ש ה ג ה א ת ר ע י ו ן י ח ו ד ה א ל ‪ .‬א ו ל ם י ו ס ף י ו ד ע ג ם א ת נ י מ ו ק י ה ה ג י ו ן ‪ ,‬ש ה ב י א ו א ת א ב ר ה ם ל ר ע י ו ן‬ ‫היחוד‪ :‬״הוא היה איפוא הראשון‪ ,‬שהעז להכריז שקיים אל אחד יוצר ה כ ל ; ואם יש וגם בתוך‬ ‫ש א ר הדברים נ מ צ א מה שגירם לתוספת אושר‪ ,‬הרי כל א ח ד עושה זאת במצוות אלהים ולא בכוח‬ ‫ע צ מ ו ‪ .‬מ ס ק נ ה זו ה ס י ק מ ה ש י נ ו י י ם ה ח ל י ם ב א ר ץ ובים‪ ,‬ב ש מ ש ו ב ל ב נ ה ו ב כ ל א ש ר ב ש מ י ם ‪ :‬א י ל ו‬ ‫ה י ה ב ה ם כיח‪ .‬ה ד י היו יכולים ל ד א ו ג ל ס ד ר ט ו ב א צ ל ע צ מ ם ז ועכשיו‪ ,‬ש ה ם ח ס ר י ם א ו ת ו ה ס ד ר ‪ ,‬ב ר ו ר‬ ‫שגם הדברים המועילים‪ ,‬ש ב ה ם הם לנו ל י ת ד עזר‪ ,‬אינם מ ע מ ד י ם ל ר ש ו ת נ ו בכוחם ש ל א ל ה אלא‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ב כ ו ח מ י ש מ צ ו ו ה ע ל י ה ם ז א ת ‪ ,‬ו ל ו ל ב ד ו י א ה ל י ת ן ש ב ח ו ה ו ד י ה ״ ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת א ז ‪ ,‬א ‪.(§§ 156—155‬‬ ‫יוסף יודע א ת ר ח ש י לבו ש ל א ב ר ה ם ב ר ג ע ש ע מ ד ל ש ח ו ט א ת בנו‪ ,‬וגם א ת נ י מ ו ק י ו ש ל י צ ח ק‬ ‫לפשוט את הצואר לשחיטה‪ .‬הוא מספר לנו את חששותיו של נח אחרי המבול ואת טענותיו כלפי‬ ‫אלהים‪ .‬אנו שומעים א ת ת ו כ ח ת ר ב ק ה לחברותיה‪ ,‬ש מ נ ע ו מים מן האורח‪ ,‬ו א ת ר ח ש י ל ב ה ש ל‬ ‫‪ .27‬עדות לכך הם הרבה שמות עבריים וארמגיים בצורתם בפפירוסים‪ ,‬הנמצאים ליד הגורות המיווגתז‪ ,‬עמספרן אמנפ גדול‬ ‫‪Preisigke, Sammclbuch griech. Urkunden aus‬‬ ‫‪Aegyp-Clerm.-Ganneau,‬‬ ‫‪v‬‬

‫‪Fuchs, Die Aegyptens in Ptolem. und rom. Zeit, S. 135ff‬‬

‫‪o‬‬

‫‪e‬‬

‫‪L‬‬

‫•‬

‫‪cf‬‬

‫‪6‬‬

‫; ‪'•5 •' E l o d x‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ten 2654: B0p0l>X B a p a X i a j‬‬

‫המביא דוגמאות רבות לשמות עבריים‪ .‬תומר ר ב מכונם גם בספרו של ציריקובר ע ל היהודים במצרים העומד לצאת לאור‪.‬‬ ‫‪ .28‬זיגפריד )שם שם( מונה את השמות הפיוונים אצל יוסף‪.‬‬

‫‪LXIV‬‬ ‫רחל‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫ברגע ש ש מ ע ה א ת ספורו ש ל יעקב‪ .‬אגב‪ ,‬גם כאן אנו רואים א ת העיבוד הפסיכולוגי ש ל‬

‫ס פ ו ר ה ת ו ר ה ‪ :‬ה ת ו ר ה מ ס פ ר ת <‪1‬ל ב כ י י ע ק ב ב ר ג ע ש ר א ה א ת ר ח ל ‪ ,‬ו א י ל ו י ו ס ף מ י ח ס א ת ה ד ב ר‬ ‫מ ת ו ך נימוק‪ ,‬שםפורו ש ל יעקב עורר בה א ת זכר ספורי אביה על ר ב ק ה ועל ג ע ג ו ע י‬

‫לרחל‬

‫ה מ ש פ ח ה עליה‪ .‬ה ת ר ג ש ו ת כזו ש ל רחל‪ ,‬מוסיף יוסף מ ת ו ך י ד י ע ת נ פ ש האדם‪ ,‬ב א ה ת מ י ד על צ ע י ר י ם‬ ‫ברגעים‬

‫מ ע י ן א ל ה ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א י״ט‪ ,‬ד ׳ ‪ .(§291‬ה א מ צ ע י ה ס פ ר ו ת י ‪ ,‬ש י ו ס ף מ ש ת מ ש בו ב כ ל‬

‫המקרים האלה כדי לגלות א ת הלוט מעל נ פ ש הגבור‪ ,‬הוא הנאום המדובב א ת שפתיו‪ .‬באופן ז ה‬ ‫ש ו מ ע הקורא מ פ י ה א י ש ע צ מ ו כל מה ש מ ת ר ח ש בלבו‪ ,‬וכך הוא מ ת ע ו ר ר ל ה ת י ח ס אל הספור כ א ל‬ ‫יצירה מבוססת מבחינה פסיכולוגית‪ .‬הנאומים הריטוריים שב״קדמוניות״ הם בכלל שיא ה ע י ב ו ד‬ ‫הפסיכולוגי‪ .‬הם מציבים לפנינו א ת האדם שבגבור על כל צלליו ואורותיו ומשתדלים ל ח ש ו ף א ת‬ ‫מכמני נפשו ותעלומות מחשבותיו לפי הפסיכולוגיה המסובכת של יצירות הספרות ההלניסטית‪.‬‬ ‫אין ל ר א ו ת ס ת י ר ה ל ד ב ר י א ל ה בזה‪ ,‬ש ה נ א ו מ י ם הריטוריים‪ ,‬כפי ש ה נ נ י סבור‪ ,‬א י נ ם פ ר י רוחו ש ל‬ ‫יוסף‬

‫א ל א ש ל ריטורים ש מ ל א כ ת ם בכך‪ .‬ל א ה צ ד ה ט כ נ י ש ב ד ב ר הוא ה מ כ ר י ע א ל א‬

‫ההתאמה‬

‫ה פ נ י מ י ת בין כוונתו ש ל יוסף לשוות לדמויות ה מ ס ו ר ת היהודית צורת אנשים הלניםטיים־מודרניים‬ ‫ובין‬

‫הטכניקה‬

‫ד״ריטוריודהםפרותית‪ .‬יוסף‪ ,‬ה מ כ נ י ס‬

‫את היצירות‬

‫של‬

‫הטכניקה הזאת‬

‫בספודי‬

‫ה מ ק ר א שלו‪ ,‬מ ר א ה ש א י ן חיץ חוצץ בין ש א י פ ו ת י ו ה ס פ ר ו ת י ו ת ובין מ ל א כ ת ם של הרטורים‪ ,‬ה מ ב ו ס ס ת‬ ‫ע ל הפסיכולוגיה ההלניםטית־המודרנית‪ .‬מ ט ע ם זה מ ש ק פ י ם הנאומים הריטוריים ש ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪,‬‬ ‫על א ף היותם פרי ע ט ם ש ל סופרים אחרים‪ ,‬א ת האופי הפסיכולוגיםטי ש ל תיאור דמויות ה מ ק ר א‬ ‫ו ת ה ל י ד הייוון א צ ל יוסף‪.‬‬ ‫נ ק ח ל ד ו ג מ ה א ת נ א ו מ ו ש ל ר א ו ב ן ל פ נ י מ כ י ר ת י ו ס ף ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ג ‪ /‬א ׳ — ב ׳ ‪ .(§§31—20‬ר א ו‬

‫‪ 3‬ן‬

‫מופיע בו לפנינו כאדם‪ ,‬היודע ל ה ש פ י ע על האחים בנימוקי הרגש האנושי והשכל הישר כ א ח ד‬

‫‪:‬‬

‫מ ע ש ה ה ת ו ע ב ה ‪ ,‬ש ה ם ז י מ מ י ם ל ע ש ו ת ל א ח י ה ם ‪ ,‬ל א י י ע ש ה א פ י ל ו ל א ד ם זר‪ ,‬ש א י ן א ל י ו ק י ר ב ת ‪ -‬ד ם '‬ ‫על א ח ת כ מ ה וכמה לאח ן ה ר י גם ה ס א ב ו ת לילדים ונקל להם ל ש ע ר א ת ה צ ע ר שיצטערו‪ ,‬אם יקרה'‬ ‫אסון לבן צעיר משלהם‪ ,‬ואיך יצערו א ת הורי יוסף ? עליהם ל פ ח ד מפני קול הדם והמצפון‪ ,‬ש א י ן‬ ‫מנוס מפניו‪ ,‬ומפני אלהים ה צ ו פ ה ורואה ה כ ל וחודר לכל חדרי נפש‪ .‬אולם גם ש ו ר ת ה ש כ ל ה י ש ר‬ ‫מ ח י י ב ת ‪ ,‬ש ל א כ ד א י להם לרצוח א ת אחיהם‪ ,‬בי ה ק נ א ה ‪ ,‬ש ה ם מ ק נ א י ם בו ב ג ל ל ה ג ד ו ל ה ה צ פ ו י ה ל ו‬ ‫ל פ י חלומותיו‪ ,‬ה י א ח ם ר ת ־ ש ח ר ‪ ,‬ש ה ר י א ח י ו ה ם ו ע ת י ד י ם א י פ ו א ל ה י ו ת ש ו ת פ י ם לו ב ג ד ו ל ת ו ‪ .‬א ו ל ם‬ ‫א ם א ח ת ה ח ל י ט ו ל ר צ ח ו ‪ ,‬מ ו ט ב ל ה ש ל י כ ו ל ב ו ר ‪ ,‬ש י מ ו ת בו‪ ,‬מ ש י ג א ל ו י ד י ה ם ב ד מ ו ‪.‬‬ ‫מ נ א ו ם זה א נ ו יכולים ל ע מ ו ד ע ל ט י ב ו ה א נ ו ש י ש ל ראובן‪ ,‬כ פ י ש ה ו א מ ת ו א ר א צ ל יוסף‪ .‬א י ן ס פ ק‬ ‫ש ה ו א מ ג י ב ב א ו פ ן א נ ו ש י ע ר ‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬א י ן זו ת ג ו ב ת א ד ם ט ב ע י ‪ ,‬ש ר ק ה ר ג ש ) ה ט ב ע י ( פ ו ע ל בו‪ ,‬א ל א‬ ‫תגובת אדם תרבותי‪ ,‬שהיא תוצאת ה ש פ ע ת ו של ה ש כ ל על הרגש הטבעי‪ .‬ה ה ש פ ע ה כפולה ה י א ‪:‬‬ ‫פסיכולוגית ומוסרית‪ .‬א ש ר לראשונה‪ ,‬ה ר י ה ש כ ל מ ר ג י ע א ת ה ר ג ש ה ט ב ע י ומיעץ לו ל ה ש ל י ם ע ם‬ ‫האסון‪ ,‬אם אין ל מ נ ע ו ‪ :‬ר א ו ב ן מבין‪ ,‬ש י ת כ ן מ א ו ד כי א י ־ א פ ש ר יהיה ל ה צ י ל א ת חיי יוסף‪ .‬אילם‪,‬‬ ‫א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה ש כ ל מ י ע ץ ל ר ג ש ה ט ב ע י ל ה ש ל י ם עם ה ה כ ר ח ה א פ ש ר י הזה‪ ,‬אין ז א ת אומרת‪ ,‬שבזה'‬ ‫נ ג מ ר ה ב ש ב י ל ו ה ב ע י ה ‪ .‬ד ו ק א נ ק ו ד ה זו מ ש מ ש ת א ח י ז ה ל נ י מ ו ק ו ה מ ו ס ר י ‪ .‬ר א ו ב ן א ו מ ר ‪ ,‬ש א מ נ ם‬ ‫מ ו ט ב היה‪ ,‬א י ל ו ה ס כ י מ ו ה א ח י ם ש ל א ל ר צ ו ח א ת יוסף‪ ,‬אולם א ם ה ח ל י ט ו כ ב ר ל ע ש ו ת כן‪ ,‬ה ר י ה ו‬ ‫מיעץ‬

‫להם ״להמתיק א ת ה ר ע ה על־ידי אופן המיתה״‪ .‬מה פירוש המלים האלה ומה מ ט ר ת ן ?‬

‫ר א ו ב ן מ י ע ץ ל א ח י ם ל ה ק ל א ת צ ו ר ת ה פ ש ע ‪ ,‬כ ד י ל ה ק ל ע ל ‪ -‬י ד י כ ד א ת ח ו מ ד ה פ ש ע גופו‪ .‬ב ל ש ו ן‬ ‫א ח ר ת ‪ :‬השכל מ ש ד ל א ת ה ר ג ש ה ט ב ע י להודות ש י ש להבדיל בין פ ש ע י ם חמורים לפחות חמורים‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬להודות בדירוג ה פ ש ע י ם ובםידורם ל מ ע ר כ ה ב ע ל ת שלבים רבים‪.‬‬

‫מבוא ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״‬

‫‪LXV‬‬

‫הגדרת השקפתו המוסרית הזאת של ראובן מאפשרת לנו לקבוע את מקורה בתורת המוסר של‬ ‫הםטואה וכן את מקור רצונו של יוסף לשוות לראובן אופי תרבותי לפי רוח הזמן‪ .‬לפי הסטואה‬ ‫מידת החסידות היא שלמות שאינה ניתנת לשיעורין‪ .‬אפשר להיות או לא להיות כלל בעל־מידות‪.‬‬ ‫החדור רוח המידות הוא בעל־מידות‪ ,‬ומי שחסר רוח זו הוא חסר־מידות‪ ,‬אין להוסיף על מידת‬ ‫החסידות ואין לגרוע ממנה‪ :‬מידה בינונית איננה‪ .‬הערך המוסרי של מעשי בני־אדם תלוי אך ודק‬ ‫בדוח החסידות שבהם‪ ,‬והואיל ואין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה׳ אין הבדלי דרגה בין מעשה‬ ‫למעשה‪ :‬המעשה הטוב הוא טוב בהחלט והרע הוא רע מיסודו‪ .‬קנה־המידה של הסטואה מוחלט‪:‬‬ ‫רוח החסידות והמעשים הטובים מכאן‪ ,‬ורוח חוסר החסידות והמעשים הרעים מכאן‪ ,‬והסתירה‬ ‫ביניהם היא גמורה‪ .‬הוא הדין גם לגבי נושאי המוסר ואי־המוםד‪ :‬אף הם רחוקים אלה מאלה ללא‬ ‫כל אפשרות של גישור ביניהם‪ .‬אין אדם בעל מידות לחצאין ואין אדם מחוסר מידות לחצאין‪.‬‬ ‫מי שהגיע למדרגת בעל־מידות הגיע תיכף למדרגה העליונה‪ ,‬ומי שלא הגיע אליה לא הגיע אליה‬ ‫כלל‪ .‬מרחק קטן או גדול ממנה אינו מעלה ואינו מוריד ן משל לשני בני אדם‪ ,‬שאחד מהם נמצא‬ ‫בעומק של אמה והשני בעומק של חמש מאות אמות מתחת לשטח המים‪ :‬שניהם טובעים במידה‬ ‫שוד״ י ‪ .‬חוסר פשרה קפדני זה של תורת הסטואה הוא בניגוד גמור לחיים ולמציאות‪ ,‬כפי שהדגישו‬ ‫מתנגדי הסט‪1‬אה והרגישו גם מצדדיה‪ .‬לפיכך ראו אלד‪ ,‬הכרח לעצמם להמתיק את תורתם על־ידי‬ ‫הנהגת כמה הבדלי דרגה בטיב וברע וגם בטובים וכרעים‪ .‬אמנם אין הבדל מוחלט בין החטאים‪,‬‬ ‫אבל יש הבדל יחסי ביניהם במובן זה‪ ,‬שכמה מהם ניתנים לתיקון ולריפוי וכמה מהם אינם‬ ‫מסוגלים לכך ואין להם כל תרופה ‪ .‬נראה לי‪ ,‬שההבדלה אינה אלא זו‪ ,‬שראובן מעיר עליה‬ ‫בנאומו‪ :‬אמנם במובן מוחלט אין כל הבדל‪ ,‬אם יוסף יירצח בדרך זו או אחרת‪ ,‬אולם במובן יחסי‬ ‫יש הבדל‪ ,‬אם האחים יבצעו את מעשם באופן אכזרי ביותר על־ידי שפיכת־דם בעצם ידיהם או‬ ‫יסכימו ״להמתיק את הרעה על־ידי אופן המיתה״‪ .‬טענתו של ראובן‪ ,‬לפי יוסף‪ ,‬נעוצה איפוא‬ ‫בתורת המוסר הסטואית והוא עצמו מופיע לפני הקורא ההלניםטי־הרומאי כמצדדה‪.‬‬ ‫התיאור הפסיכולוגי החדיש של דמויות המקרא מתבלט ביחוד בשעה שמחברנו מגיע למקומות‪,‬‬ ‫שתוכן הספור יעדם מראש‪ ,‬לפי הנוהג של הספרות ההלניסטית‪ ,‬לדרך תיאור זו‪ .‬כוונתי לספורי‬ ‫המקרא המתארים יהסים בין גבר לאשה‪ .‬כבר הדגשתי למעלה‪ ,‬שאפיין של דמויות המקרא ניכר רק‬ ‫מתוך מעשיהן‪ ,‬ואילו ב״קדמוניות״ אנו רואים אותן מן הצד הפסיכולוגי והמעשים משמשים לו‬ ‫אישור בלבד‪ .‬ההבדל הזה מתבלט ביהוד בתיאור עלילוודעגבים בשתי היצירות‪ .‬במקרא אין אנו‬ ‫שומעים כלל על רגשות הגבורים ואין אנו יודעים דבר על התמורות החלות בהם‪ .‬הספור המקראי‬ ‫מפנה את לבו רק לשלבי ההתפתחות של העלילה הממשית וממנה אפשר להקיש על התפתחות‬ ‫העלילה הנפשית‪ .‬ההפך הגמור הוא בתיאור ״קדמיניות״‪ .‬כאן אין העלילה הממשית אלא תופעת־‬ ‫לואי לעיקר‪ ,‬שהוא תיאור מצבי־הנפש של הגמדים וחילופיהם בהתאם לחילוף המצב החיצוני‪ .‬אין‬ ‫הקורא מצווה לפרש את המעשים פירוש פסיכולוגי‪ ,‬כדי לעמוד על מצב רוחו של הגבור‪ ,‬כי‬ ‫המחבר פורש לפנינו את כל תמורות נפשו ומנתחן אחת אחת ומסביר בהן את מעשיו‪ .‬אלה אינם‬ ‫תיאורים פסיכוליגיים כלליים של גבורי העלילה אלא ניתוחים מפורטים לפי המין‪ :‬יוסף מנתח‬ ‫את תפקידו הפסיכולוגי של כל מין בעלילת־עגבים ומשקף בו אתי תפקידו המעשי בעלילה‪ .‬תהיה‬ ‫זאת טעות לאמור‪ ,‬שהתיאורים הפסיכולוגיים האלה הם המצאתו של יוסף‪ .‬אנחנו רשאים להגיד‬ ‫‪3‬‬

‫‪30‬‬

‫‪., de c. not. 10, 4 ,29‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪D‬‬

‫‪S,‬‬

‫‪igf..‬‬

‫‪24gff. .Barth, Die Stoa, S. 1‬‬

‫‪. Barth, o. c. s‬‬

‫‪n,123‬‬

‫‪LXVI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫גמור‪ ,‬ש י ו ם ף ש א ב מן המוכן ו מ ע ב י ד ת מ ו נ ו ת וניתוחים מלוא־חפניו‬

‫כבטחון‬

‫מםפתודהאהבה‬

‫ההלניסטית‪ ,‬ביחוד מן הספור ההלניסטי‪ .‬דוגמה מאלפת ביותר הוא ספור יוסף ו א ש ת פוטיפר‪.‬‬ ‫כ י צ ד מ ת א ר ה מ ק ר א א ת ה מ ע ש ה ? ה ת ו ר ה מ ס פ ר ת לנו ב ל י ה ק פ ו ת א ת ת ש ו ק ת האשד‪ .‬ו ס מ ו ך ל ה א ת‬ ‫‪,‬‬

‫ת ב י ע ת ה בפה‪ .‬ב ר א ש י ת ל״ט‪ ,‬ז ‪ :‬״ויהי א ח ר ה ד ב ר י ם ה א ל ה ו ת ש א א ש ת אדוניו א ת ע י נ י ה א ל י ו ס ף‬ ‫ו ת א מ ר ‪ :‬״ ש כ ב ה עמי״‪ .‬אין אנו שומעים‪ ,‬מ ה קדם לדברים אלה‪ ,‬מ ה עורר א ת תשוקתה‪ ,‬ו מ ה ה ו א‬ ‫מ ד ד ג ת י ה ת פ ת ח ו ת זו ש ל ה ע ל י ל ה ל ד ר ג ה ‪ ,‬ב ה י כ ל ה ל ת ב ו ע א ת י ו ס ף ‪ .‬ה ת ו ר ה מ ב ל י ע ה א ת‬

‫המעבר‬

‫כל אלה ומניחה לקורא להשלים את ספור ה מ ע ש ה החיצוני בתיאור העלילה הפנימית‪ ,‬ביתר דיוק‪,‬‬ ‫ה י א ד ו ל ג ת ע ל א ל ה מ ת ו ך הנחה‪ ,‬ש ח ש ו ב ר ק ה מ ע ש ה גופו‪ ,‬ואילו ה מ ח ש ב ה ש ה ו ל י ד ה א ת ה מ ע ש ה‬ ‫היא נטולה כל ע ר ך מ מ ש י ואינה מ ע ו ר ר ת ענין ל א ח ר ש ע ש ת ה א ת ה מ ו ט ל עליה‪ .‬ה ת ב י ע ה ב פ ה‬ ‫‪,‬‬

‫ת ש ו ב ה בפה‪ .‬ו ה ת ו ר ה מ ס פ ר ת )שם‪ ,‬ש ם ח ׳ — ט ( ‪ :‬״וימאן ו י א מ ר א ל א ש ת א ד ו נ י ו ‪ :‬ה ן‬

‫מחייבת‬

‫אדוני לא י ד ע אתי מ ה ב ב י ת וכל א ש ד יש לו נ ת ן בידי‪ ,‬איננו גדול ב ב י ת הזה מ מ נ י ולא ח ש ך‬ ‫ממני מאומה כי אם אותך באשר א ת אשתו‪ ,‬ואיך א ע ש ה ה ר ע ה הגדולה ה ז א ת וחטאתי לאלהים׳׳‪.‬‬ ‫הנימוק שבפי יוסף היא החובה לנהוג בהגינות כלפי אדוניו — פ ר ט ממשי‪ ,‬המוסיף אור על ה ע ל י ל ה‬ ‫כולה‪ .‬אין יוסף מ ד ב ר ב מ י ש ר י ן ע ל ה א ש ה ו ד ר י ש ת ה ‪ ,‬ו ע ו ד פ ח ו ת מ ז ה — ע ל ה נ י מ ו ק י ם ה פ נ י מ י י ם‬ ‫את‬

‫שהביעור‪ ,‬ל כ ך ‪ .‬א י ל ו ה ר ח י ב ה ה ת ו ר ה ד י ב ו ר ע ל כ ל א ל ה ‪ ,‬ל א ז ו ב ל ב ד ש ל א היתד‪ ,‬מ פ ת ח ת‬

‫העלילה הממשית‪ ,‬אלא ו ד ת ה מ ע ר פ ל ת אותה‪ .‬ו מ ק א עלילה זו היא העיקר‪ ,‬כפי שאנו למדים מ ז ה ‪,‬‬ ‫אינה מ ס פ ר ת לנו א ת ה ת פ ת ח ו ת הענינים בין ה א ש ה ליוסף לאחר ה ש י ח ה ה ר א ש ו נ ה‬

‫שהתורה‬

‫אלא מ ס ת פ ק ת במלים )שם‪,‬‬

‫ביניהם‪,‬‬

‫לשכב אצלה ל ‪,‬‬

‫ו ת‬

‫ה‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ש‬

‫ם‬

‫‪,‬״>‪ :‬״ויהי כ ד ב ר ה א ל יוסף יום יום ו ל א ש מ ע‬

‫‪,‬‬

‫א ל‬

‫״ ‪ .‬אין א נ ו ש ו מ ע י ם ד ב ר ע ל נימוקי האשד‪ ,‬ל א ח ר ש נ ת ק ל ה בסירוב‪,‬‬

‫ו‬

‫ה‬

‫השכל מחייב‪ ,‬שהוכרחה לנמק א ת ת ב י ע ת ה השניה לאחר ש נ ד ח ת ה הראשונה‪ .‬כמו בשיחה ה ר א ש‬ ‫כן גם אחר־כך העיקר הם לא הנימוקים אלא ע צ ם הדרישה‪ .‬משום כך מ ס ת פ ק ת התורה גם‬ ‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ה‬

‫י‬

‫ל‬

‫מ‬

‫י‬

‫ם‬

‫׳‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ז‬

‫‪,‬‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫ש‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ע מ‬

‫י״‬

‫ד ״‬

‫ר‬

‫י‬

‫ו ב ה‬

‫כ‬

‫א‬

‫ן‬

‫אותו ד ב ר אנו רואים גם ב ש ל ב ה ש ל י ש י של ה ס פ ו ר ‪:‬‬

‫יוסף בא ה ב י ת ה ל ע ש ו ת מ ל א כ ת ו ו ה א ש ה ת ו פ ש ת ב ב ג ד ו ו ת ו ב ע ת אותו ב פ ה ‪ :‬״ ש כ ב ה ע מ י ״ )שם‪ ,‬ש ס‬ ‫י״א‪-‬י״ב(‬ ‫נפשיים‬

‫גם ה פ ע ם אין אנו רואים נםיון נואש אחרון ש ל ה א ש ה ל פ ת ו ת א ת יוסף ב נ י מ ו ק י ם‬ ‫כ ד י ל ע ו ר ר בו ר ג ש י ה ש ת ת פ ו ת בצערה‪ ,‬א ל א אנו נ ת ק ל י ם ש ו ב ב א ו ת ן ש ת י ה מ ל י ם‬

‫ה מ ב ט א ו ת א ת מ ט ר ת כל מ א מ צ ה ה נ פ ש י ‪ :‬״ ש כ ב ה עמי״‪.‬‬ ‫שונה‬

‫בתכלית‬

‫ה ו‬

‫א תיאור ה מ ע ש ה ב״קדמוניות״‪ .‬הוא פותח בנימוקים הפנימיים‪ ,‬שהניעו‬

‫את‬

‫א ש ת פוטיפר לאהוב א ת יוסף‪ :‬״כי א ש ת ו ש ל אדוניו א ה ב ה אותו על יפי גזרתו וזריזותו בעבודה״‪.‬‬ ‫והוא מ מ ש י ך ‪ :‬״וחשבה‪ ,‬ש ת פ ת ח ו ב נ ק ל ל ש כ ב אתה‪ ,‬אם ת ג ל ה לו א ת א ה ב ת ה ‪ ,‬מ ש ו ם ש י ה א ה ד ב ר‬ ‫ב ע י נ י ו ל א ו ש ר ) ג מ ל ( לו‪ ,‬ש ג ב ר ת ו ' ח ש ק ה בו״‪ .‬ה מ ל י ם ה א ל ה מ כ י נ ו ת ע ל י ה ד ר מ ט י ת ב ה ת פ ת ח ו ת‬ ‫העלילה‪.‬‬

‫ה מ ח ב ר מ ד ג י ש דוקא א ת ה ה ב ד ל ב מ ע מ ד ה ח ב ר ת י בין ש נ י הגבורים‪ ,‬כי ה נ י מ ו ק ה ז ה‬

‫ב מ י ו ח ד ע ל ו ל ה י ה ל ה ש ת י ק כ ל ס פ ק ב ה צ ל ח ת מ ז י מ ת ה ש ל האשד‪ ,‬ו ל נ ס ו ך ע ל י ה ש ל ו ו ת ־ ר ו ח ג מ ו ר ה ‪.‬‬ ‫א ו ת ו ר ג ש ־ ש ל ו ה ב ש ל ב ה ר א ש ו ן ש ל ה ע ל י ל ה נחוץ ה י ה לו ל מ ח ב ר ב ה ב מ י ד ה ש ר צ ה ל ת א ר א ת‬ ‫ההתרגשות‬

‫ו א י ‪ -‬ה ש ל ו ה ש ל האשד• ב ש ל ב ה ש נ י ‪ ,‬כ ש ב א ה ס י ר ו ב ו ט פ ח ע ל פ נ י ה ‪ :‬כ ג ו ד ל ב ט ח ו נ ה‬

‫ו ש מ ח ת ה ב ת ח י ל ה כן ג ד ל ה ה ת ר ג ש ו ת ה ו ת ו ג ת ה בסוף‪ ,‬כאילו נפלה מ ש מ י ם ארץ‪ .‬ה מ כ ה ב א ה פ ת א ו ם‬ ‫ומפני זה ג ד ל ה גם ה ת ר ג ש ו ת האשה‪ .‬מ צ ב מ ת ו ח זה נ ת ן לו ל מ ח ב ר ה ז ד מ נ ו ת מ צ ו י נ ת ל ת א ר א ת‬ ‫מע‪1‬חק ה כ ו ח ו ת ה נ פ ש י י ם ו ה ש כ ל י י ם ש ל ש נ י ה ג מ ד י ם ‪ .‬ה ו א א י נ ו מ מ ה ר ‪ ,‬ד ו ג מ ת ה מ ק ר א ‪ ,‬ל ם פ ד א ת‬ ‫ה ע נ י נ י ם ה מ מ ש י י ם ‪ ,‬א ל א מ ת ע כ ב ב מ ק ו ם זה‪ ,‬כ ד י ל ת א ר א ת ה ה י א ב ק ו ת ב י ן ת א ו ו ת ה א ש ד ‪ ,‬ל י ש ו ב ‪-‬‬

‫‪LXVII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫ד ע ת ו ש ל הגבר‪ .‬ש ת י ה ע ו ב ד ו ת ה א ל ה מ צ י י נ ו ת א ת מ צ ב ־ ר ו ח ם ש ל ג ב ו ד י העלילה‪ .‬אם האשד‪ ,‬כולה‬ ‫אכולה תאוה ואינה מ ס ו ג ל ת לקבל דברים ה נ א מ ר י ם בהגיון‪ ,‬הרי יוסף הוא ה ה פ ך ה ג מ ו ר מ ז ה ‪ :‬כולו‬ ‫א ו מ ר קור־רוח ו צ ל י ל ו ת ־ ד ע ת ‪ .‬ו א ל ה באו לו מ ת ו ך ע ק ד ו נ ו ת ־ ה ח י י ם שלו‪ ,‬ש ה י ו ק ב ו ע י ם ו ע ו מ ד י ם‬ ‫מלכתחילה‪:‬‬ ‫שהיטיב‬

‫הוא ד ח ה א ת ה צ ע ת האשה‪ ,‬משום שזו מ ת נ ג ד ת לעקרונותיו‪ ,‬הן ביחס אל אדוניו‪,‬‬

‫עמו‪ ,‬והן ביחס ל מ ע ש ה עצמו‪ ,‬ש נ ר א ה לו שלילי מ ב ח י נ ה מוסרית‪ .‬א ו ל ם מהיותו זהיר‬

‫בכבוד האשה־הגבדת‪ ,‬אינו מגדיר א ת ה צ ע ת ה כ מ ע ש ה לא־מוסרי שיש להתרחק ממנו‪ ,‬אלא מ ש ת מ ש‬ ‫באמצעי של שידול פסיכולוגי עדין‪ :‬הוא מ ש ו ה לנגדה א ת חוסר התקוה להשיג א ת מבוקשה‬

‫‪3 1‬‬

‫»‬

‫ע ם ע ו ב ד ה זו ע ל י ה ל ה ש ל י ם ל ט ו ב ת ה ‪ ,‬ו א ם ת נ ה ג כ ך ‪ ,‬י פ ו ג צ ע ר ה מ מ י ל א ו ה ת ש ו ק ה ת ל ך ו ת מ ו ג מ א פ ם‬ ‫ת ק ו ה ל ה ג ש י מ ה ‪ .‬ברם‪ ,‬מ צ ב ־ ר ו ח ה ש ל האשד‪ ,‬ל א ה י ה מ ס ו ג ל ל ק ל ו ט ד ב ר י ־ ט ע ם א ל ה ‪ ,‬מ ח ב ר נ ו יודע‪,‬‬ ‫ש״התנגדותו‬

‫ש ל יוסף‪ .‬ש ל א צ י פ ת ה לה‪ ,‬ה ג ד י ל ה ע ו ד א ת א ה ב ת ה ש ל האשד‪,‬״‪ ,‬ו ל פ י כ ד ״ ב ה י ו ת ה‬

‫שרויה במצוקה נוראה מתוקף היצר הרע התכוננה לנסות דבר בפעם השניה ולבצע א ת זממה״‪.‬‬ ‫הפעם‬

‫היא משנה את טכסיםה בשים לב לנסיבות החדשות‪ .‬אם בשיחה הראשונה לא ה ר ב ת ה‬

‫מלים אלא ת ב ע ה א ת יוסף בפה בהיותה בטוחה ב ה צ ל ח ת זממה‪ ,‬היא נ א ל צ ת עכשיו ל ה ש פ י ע עליו‬ ‫בהשתדלה לסתור את נימוקי התנהגותו הסרבנית‪ .‬מבחינה פסיכולוגית מענין לדאות‪ ,‬שהיא מסיחה‬ ‫את‬

‫ד ע ת ה דוקא מהנימוק שבו ד ח ה יוסף א ת הצעתה‪ ,‬כלומר מהנימוק המוסרי‪ ,‬נראה‪ ,‬ש ל א‬

‫האמינה‬

‫לדבריו‬

‫בשיחה‬

‫הראשונה‪,‬‬

‫כפי‬

‫שאפשר‬

‫לראות‬

‫בדברי‬

‫הקנטור‬

‫שלה‬

‫לפני‬

‫בעלה‬

‫) ‪ .‬ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ד ‪ ,‬ה ׳ ‪ : ( § 5 6 ,‬״‪...‬ומה ש ה י ה ת ח י ל ה מ ת ו ן ל מ ר א י ת ע י ן ‪ ,‬ה ד י ל א ב א ה ל ו מ ת י נ ו ת ו‬ ‫זו א ל א מ ח מ ת פ ח ד ו מ פ נ י ך ‪ ,‬ו א י ל י מ ט ב ע ו אין ה ו א א ד ם הגון״‪ .‬א י ־ ה א י מ ו ן ה ז ה מ ת ב ר ר מ ת ו ך ט ע ם‬ ‫פ ס י כ ו ל ו ג י ‪ :‬האשד‪ ,‬ש ב ה א י נ ה יכולה ב ש ו ם פ נ י ם ל ה ש ל י ם ש ג ב ר י ע ד י ף ע ק ר ו ן מ ו ס ר י מ פ ש ט ע ל‬ ‫א ה ב ת ה והיא מ ב א ר ת א ת סירובו באופן א ח ר ‪ :‬הוא אינו מ ס ת פ ק בזה‪ ,‬ש ה ש פ י ל ה א ת ע צ מ ה לפניו‬ ‫פ ע ם א ח ת — היא‪ ,‬ה ג ב ר ת ‪ ,‬לפני ע ב ד ה — א ל א הוא מ ב ק ש ל ר א ו ת ה בכך פ ע ם נוספת» וגם א פ ש ר‬ ‫שהוא ח ו ש ד בה‪ ,‬ש ה י א ט ו מ נ ת לו פח ורוצה ל ה כ ש י ל ו בפני בעלה‪ .‬אם א ל ה ה ם נימוקיו‪ ,‬אין ד ב ר‬ ‫קל מלהוכיח‪ ,‬שאין ש ח ר ל ח ש ש ו ת אלה‪ ,‬שכן היא ב א ה אליו שוב ב ב ק ש ה וביתר ת ו ק ף ו מ ר ץ ‪ :‬ה י א‬ ‫מ ו ו ת ר ת ע ל החגיגה‪ ,‬מ ש ו ם ר צ ו נ ה ל ה ת י ח ד ע מ ו ! וראיה לכך‪ ,‬ש א י ן ה י א ח ו ר ש ת עליו כל רעה‪,‬‬ ‫תשמש‬

‫העובדה‪ ,‬שהיא מוסיפה לעמוד על דרישתה‪ .‬טענותיה אלה של האשה מעידות‪ ,‬שקיפחה‬

‫א ת שארית רגש־הכבוד ל ע צ מ ה ואין בה שום מעצור פנימי להשפלתה‪ .‬והיא מרחיקה עוד ל כ ת ע ד‬ ‫כ ד י ל ה ב ט י ח ל י ו ס ף מ ת נ ו ת ‪ ,‬א ם י א ו ת ל ב ק ש ת ה ‪ .‬בזד‪ .‬ה ג י ע ה ל ק צ ה ה ג ב ו ל ש ל כ נ י ע ה נ פ ש י ת ז ו א ם‬ ‫גם א מ צ ע י זה א י נ ו יכול ל ר כ ך א ת ל ב יוסף‪ ,‬אין ד ר ך א ח ר ת א ל א ל ה ש ת מ ש ב כ ו ח א י ו מ י ם ‪ :‬מ ה ש ל א‬ ‫יעשו שידולי השכל יעשה פחד העונש‪.‬‬ ‫א ו ל ם י ו ס ף א י נ ו מ ו ד ה ב נ י מ ו ק י ם ‪ ,‬ש ה א ש ה מ י ח ס ת לו‪ ,‬א ל א ע ו מ ד ב ס י ר ו ב ו מ ת ו ך נ י מ ו ק א ח ד ו י ח י ד —‬ ‫הנימוק המוסרי‪ .‬הוא ״לא נ פ ת ה מ ר ח מ נ ו ת ל מ ע ש ה פריצות ולא הוכרח לכך מ ת ו ך פ ח ד ״ )שם‪ ,‬ש ם‬ ‫‪,‬‬

‫ד ד ‪ .(§50‬הוא מוכן אפילו להביא ראיה נ י צ ח ת לדבריו בקבלו עליו ע ו נ ש חמור ש ל א ב צ ד ק !‬ ‫זאת על ה א ש ה ל ד ע ת ואל לה ל ש ג ו ת בחלומות־שוא‪ .‬אולם אין הוא מסתפק ב ק ב י ע ת ע מ ד ת ו כלפי‬ ‫הענין‪ ,‬א ל א ר ו צ ה גם ל ע ז ו ר לה‪ .‬ב ש י ח ה ה ר א ש ו נ ה נ י ס ה ל ה ו כ י ח לה‪ ,‬ש ס ו ף ת א ו ת ה ל ה י מ ו ג ‪ ,‬א ס‬ ‫תשכיל‬

‫ל ה ב י ן ש א י ן ל ה ת ק ו ה ל ה ג ש י מ ה ‪ .‬מ א ז היתד‪ .‬ל ו ה ז ד מ נ ו ת ל ה ו ז פ ח ‪ ,‬ש ב ד ר ך ז ו ל א י צ ל ח‬

‫להשפיע עליה‪ ,‬ש ת ר פ ה מ מ ז י מ ת ה ‪ :‬התאוה ה ש ת ל ט ה לגמרי על תבונתה‪ .‬אין כל א פ ש ר ו ת ל ש כ ך‬ ‫א ת ה י צ ר ה מ ת פ ר ץ ‪ ,‬א ל א י ש ל ה פ נ ו ת ו ל א פ י ק א ח ר ‪ .‬ו י ו ס ף מ י ע ץ לאשר‪ ,‬ל ש ק ו ל ב ר ו ח ה ‪ ,‬מ ה ע ד י ף ‪:‬‬ ‫‪.31‬‬

‫ק ד מ ו נ י ו ת ג ד׳‪ ,‬ב ׳ ) ‪.(§ 4 3‬‬

‫‪LXVIII‬‬ ‫תענוג‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫חולף‪ ,‬ש י ש ע מ ו פ ח ד ת מ י ד ש מ א יוודע ה ד ב ר ברבים‪ ,‬א ו אותו י ח ם קבוע בחיי הנשואים‪,‬‬

‫המנחיל‬ ‫דברי‬

‫לאדם בטחון וכבוד‪.‬‬

‫יוסף א ל ה נראו לאשה‪,‬‬

‫שמחשבותיה נתעו לתחום היצר‪ ,‬כלעג מ ר והיא ניסתה‬

‫את‬

‫לבצע‬

‫זממה בכוח‪ .‬ו מ ש נ כ ש ל ה ג ם בנסיונה ז ה ה פ כ ה א ה ב ת ה ל ש נ א ה לוהטת‪ ,‬וזו‪ .‬י ח ד ע ם ר ג ש ה פ ה ד ש מ א‬ ‫יספר‬

‫יוסף א ת ה מ ע ש ה לבעלה‪ ,‬המריצה אותה להקדימו‪ .‬נ ש ק ה ה ו א נ ש ק נשים — כ פ י‬

‫מחברנו‪,‬‬ ‫נוקטת‬

‫שמוסיף‬

‫ה ד ד ע א ת מערכי ל ב ה א ש ה — כלומר ה ו צ א תד ב ה ‪ .‬וכדי להקדים ח ש ד מ צ ד בעלה‪ ,‬היא‬ ‫כלפיו טכסיס ה ת ק פ ה ‪ :‬ה ו א א ש ם ב כ ל ! ה ו א שפינק א ת ה ע ב ד העברי וכיבד אותו ע ל פני‬

‫כ ל העבדים ומסר ל ו א ת כ ל הבית‪ ,‬ע ד שגדלה חוצפתו במידה שהעז לנסות ד ב ר א ל גברתו ב ב י ת‬ ‫אדוניו‪ .‬כ ל פ י ח ו ץ מעמיד ה ע ב ד פ נ יא י ש ת ם וצנוע‪ ,‬ואילו ל א מ י ת ו ש ל ד ב ר אינוא ל א מנוול וצבוע‪.‬‬ ‫ב ה ד ג י ש ה ז א ת ב פ נ י ב ע ל ה מ ת כ ו ו נ ת האשד‪ .‬ל ה כ ו ת א ת י ו ס ף ב נ ש ק ו ה ו א ו ל ג ר ו ם‬

‫להענשתו דוקא‬

‫ע ל שחסרה ל ו אותה המידה‪ ,‬שבגללה סירב למעשה להיעתר לבקשתה‪.‬‬ ‫א נ ו רואים‪ ,‬ש ת י א ו ר ה מ ע ש ה ב״קדמוניות״ מ ח ו ש ב ע ד פ ר ט י פרטיו‪ .‬כ ל גוון וצליל פסיכולוגי ה ו א‬ ‫במקומו‪,‬‬ ‫ביחוד‪,‬‬

‫כ ש נ ש ו ה א ת ה ת י א י ר ב״קדמוניות״ ע ם ה ס פ ו ר ב ״ צ ו ו א ת יוסף״‪ ,‬ש מ ר ט י ן ב ר א ו ו ה ק ד י ש ל ו‬

‫חקירה‬ ‫חלקי‬

‫התקפות והתקפות־נגד מתחלפות לעלילה אמנותית מלוכדת‪ .‬הליכוד האמנותי הזה בולט‬

‫מפורטת‬

‫‪3 2‬‬

‫ביותר‬

‫‪.‬‬

‫אומד‬

‫בדאון‬

‫‪3 3‬‬

‫על‬

‫‪,‬‬

‫מבנה‬

‫סדר‬

‫״צוואת יוסף׳ ‪ :‬״זה ה ו א ס ד ר ‪ ,‬כלומר‬

‫הספור‪ ,‬המתחיל בשרירות־לב פ ה ומסתיים שם‪ .‬ה ו א יכול להיות ק צ ר ויכול להיות ג ם א ר ו ך‬

‫י ו ת ר ‪ .‬ב י ט ו י י פ ת י ח ה ‪ ,‬כ ג ו ן ‪ooax1s> ™ M a x ! ? , x a i jtdXiv I v exeptp xpovtp, x a i nexd touxo, e u 5E,XEX0S‬‬

‫‪n‬‬

‫ה ם אפייניים לסגנון המחבר‪ ,‬ה מ ק ש ר באופן פרימיטיבי ביותר מ ע ש ה למעשה‪ .‬ה ו א מוכשר‬ ‫ר ק מ ע ב ר י ם חיצוניים‪ .‬ואפילו‬ ‫החוליות‬

‫שהמעשה‬

‫במקום‬

‫מ ש ת ל ב שלוב אמיץ יותר‬

‫ה מ ק ש ד ״ ת ה ן עדיין ר ק חיצוניות״‪ .‬ש ו נ ה‬

‫לגמרי הוא תיאור‬

‫ל י‬

‫צ‬

‫ו‬

‫ף‬

‫במעשה הקודם׳‬

‫הרי‬

‫ב״קדמוניות ‪.‬‬

‫כאן‬

‫‪, ,‬‬

‫הספור‬

‫א נ ו רואים ת כ נ י ת מ פ ו ר ט ת ב י ו ת ר ! כ ל חוליה ו ה נ מ ק ת ה הפנימית ו ק ש ר פנימי אמיץ בין כולן‪ .‬א ס‬ ‫הספור‬

‫בתירה ה ו א נובילה‪ ,‬שאופן תיאורה ה ו א ש ל‬

‫אמנות־הםפור‬

‫העתיקה‪ ,‬ה ר י צורת‬

‫המעשה‬

‫ב״צוואת יוסף״ ה י א צ ו ר ת ספוריהעגבים ההלניםטי‪-‬המזרחי ואילו ב״קדמוניות״ רואים א נ ו מ ע ש ה‬ ‫;‬

‫ידי א מ ן ריטורי‪ ,‬ה מ ח ק ה א ת ספור־העגבים הריטורי ש ל היוונים ע ד ל פ ר ט י פ ר ט י ו‬ ‫הגבורים ע ל כ ל גיוונם‬

‫שהנאומים בין ש נ י‬

‫‪3 ,‬‬

‫‪ .‬ל א זו ב ל ב ד‬

‫הפסיכולוגי ה ד ק והמעודן בנויים ל פ י‬

‫אמנות־הספוד‬

‫ההלניסטית־הרטורית‪ ,‬א ל א ג ם המוטיבים ש ל ע צ ם העלילה מוצאם משם‪ ,‬א ם כי אפשר ש י ש ב ה ם‬ ‫ג ם כאלה‪ ,‬שיוסף ידעם מתוף האגדה‪ .‬א נ ו שומעים‪ ,‬שהאשה מאיימת ע ל יוסף להוציא א ת ד י ב ת ו‬ ‫ר ע הלפי‬ ‫ותבדה‬

‫בעלה‪ ,‬א‬

‫ם‬

‫לא‬

‫יעשה רצונה‪ ,‬ו א ז ״כלום ל א יועיל לו‪,‬‬

‫כשתפנה אל‬

‫בקטיגוריה‬

‫בעלה‬

‫מ ל ב ה נ ם י ו ך א ו נ ם ‪ ,‬ש כ ן פ ו ט י פ ר י ט ה ל ב ו ל ד ב ר י ה י ו ת ר מ ל ד ב ר י ו ואפילו יהיו טבועים ב י ו ת ר‬

‫בחותם‬

‫האמת״‬

‫מצרים‪,‬‬

‫הבטוחה‬

‫האשד‪.‬‬

‫התקיפה‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫)״קדמוניות״ ב ד ‪ ,‬ג ‪ .(§49‬ה א ש ה‬ ‫ב ה ש פ ע ת ה עליו ואינ‬ ‫המוכנה‬

‫אפילו‬

‫מתוארת כאן‬

‫החוששת‪ ,‬ש מ א יאמין‬

‫למעשה־רצח‬

‫ובלבד‬

‫שתבצע‬

‫כשולטת‬

‫בבעלה‬

‫לאחר ולא לה‪.‬‬ ‫מצוי‬

‫זממה‪,‬‬

‫שלטון‬

‫הטיפוס הזה‬

‫ברומן‬

‫בלי‪-‬‬ ‫של‬

‫ההלניסטי‬

‫‪3 5‬‬

‫‪.‬‬

‫ב״קדמוניות״ א י ן א נ ו ר ו א י ם קיצוניות כ ז ו באיומי האשד״ א ב ל ע צ ם ה מ ו ט י ב י ש נ ו ; ה ה ב ד ל איבו‬ ‫ב מ ה ו ת א ל א בגוון•‬ ‫מ צ ד ש נ י מבטיחה האשה‪ ,‬ליוסף טובות גדולותע ו ד מאלה‪ ,‬ש כ ב ר ז כ ה להן‪ ,‬א ם ל א יסרב‪ .‬ג ם מוטיב‬

‫‪.ibid.‬‬

‫^‪.p.‬‬

‫‪0‬ה‬ ‫ןה‬

‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫)‪25ff‬‬ ‫ידוע לי מתוך החיבור האנגלי‪ .‬את הספד עצמו לא השגתי(‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.35‬‬

‫ד‪ ,‬ד‪. M . Braun. o. c. . (1.,‬‬ ‫‪87‬ו‬

‫‪55‬‬

‫‪P‬‬

‫‪LXIX‬‬

‫מבוא ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת היהודים׳״‬

‫ה ה ב ט ח ה מוצאו מהרומן ההלניסטי‪ ,‬ש ב ו א נ ו שומעים לעתים קרובות‪ ,‬כיצד האשה‪ ,‬המחזרת אחרי‬ ‫העלם הסרבן‪ ,‬מ ב ט י ח ה לו א ת כ ל רכושה‪ ,‬א ם י י ע ת ר ל ב ק ש ת ה‬

‫‪3 6‬‬

‫‪ .‬ב״קדמוניות״ אין האשה מבטיחה‬

‫ליוסף א ת כל הרכוש‪ ,‬א ל א ר ק יתרונות גדולים‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬ש ב ר ו מ ן ה ה ל נ י ס ט י ה א ש ה ה י א פנויה‬ ‫‪3 7‬‬

‫מ ב ע ל ה ו ע ל כן ה י א יכולה ל ע ש ו ת ברכוש כ ר צ ו נ ה ‪ ,‬ואילו ב״קדמוניות״ הבעל ח י ואין ה א ש ת‬ ‫‪3 9‬‬

‫‪3 8‬‬

‫זוממת‬

‫ל ס ל ק ו ‪ ,‬ואין ה י א יכילה איפוא ל ה ב ט י ח יותר מ מ ה ש ה י א מ ב ט י ח ה ‪.‬‬

‫מוטיב‬

‫ה ל נ י ס ט י א ח ד ב ס פ ו ר ש ל נ ו ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ה י א ק ב י ע ת ה ש י ח ה ה ש נ י ה ב י ן האשד‪ ,‬ליוסף‬

‫ביום חגיגה צ י ב ו ר י ת ! ה ו א שגיר ביותר ברומן ההלניסטי‪ ,‬הנוהג ל ק ב ו ע א ת פ ג י ש ת ם ה ר א ש ו נ ה‬ ‫של הגבורים בהזדמנות מעין זאת‬

‫‪4 0‬‬

‫‪ .‬מ ו ט י ב זד‪ ,‬י ד ו ע ג ם ב מ ד ר ש ‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה י ה י ד ו ע ל י ו ס ף ג ם‬

‫‪4‬‬

‫מ ת ו ך ה א ג ד ה י ‪ .‬ה ו א ה ד י ן ב נ י ג ע ל ת י א ו ר ה ת נ ה ג ו ת ה א ש ד ‪ ,‬ל א ח ד בסידן ה א ו נ ם ש ל א ה צ ל י ח ‪ :‬ה ו א‬ ‫נ ע ש ה לפי כל פרטי הטכניקה השגורה ברומן ההלניסטי‬ ‫‪.3‬‬

‫‪4 2‬‬

‫‪.‬‬

‫ה ש א י פ ה ל ה ל ב י ש א ת התיאור צורה‪ ,‬ה מ ת ק ב ל ת ע ל ד ע ת הקהל ההלניסטי־הרומאי‪ ,‬ב ו ל ט ת גם‬

‫מתוך‬

‫אופן ספור ע ו ב ד ו ת ו מ ע ש י ם מ ק ר א י י ם ב״קדמיניות״‪ .‬מ ע ש י ה ם ש ל ק י ן ובניו‪ ,‬כ פ י ש ה ם‬

‫מתוארים כאן‪ ,‬מובנים ביחוד מתוך ה א ג ד ה היוונית ע ל א ר ב ע תקופות העולם‪ ,‬שהאחרונה‪ ,‬ת ק ו פ ת‬ ‫‪,‬‬

‫ה ב ר ז ל ה י א ה ג ר ו ע ה ש ב ה ן ‪ .‬ע ל ק י ן א ו מ ר י ו ס ף ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א ב ‪ ,‬ב ׳ ‪ : (§§ 62—60‬״ ה ו א ה ש פ י ע ע ל‬ ‫גופו כ ל תענוג‪ ,‬אפילו נ צ ט ר ך להשיגו בדרך ש ל זדון כלפי חבריו וכן הגדיל א ת כ ל נכסי ביתו‬ ‫ב ד ר כ י ג ז ל ו ע ו ש ק ‪ ,‬ו ה י ה מ ע ו ר ר א ת כ ל ה ב ר י ו ת ש פ ג ש ל ת ע נ ו ג י ם ו ל מ ע ש י לסטים‪ ...‬ה י א ש ם ק ץ‬ ‫לדרכי השלום‪ ,‬ב ה ם היו הבריות שרויים בתחילה על־ידי ה מ צ א ת המידות והמשקלים‪ ,‬והפך א ת‬ ‫חייהם שהיו טהורים ונדיבים מ ח מ ת חוסר כ ל ידיעה בענינים אלה‪ ,‬לחיי ערמה‪ .‬ה ו א ה י ה הראשון‬ ‫ש ש ם גבולות לקרקע ובנה עיר וביצרה בחומה״‪.‬‬ ‫א מ נ ם אין ספק‪ ,‬ש י ש קירבה מ ס ו י מ ת בין תיאור תובל־קין‪ ,‬מ מ צ י א ה מ ל ח מ ה וכלי־הזין‪ ,‬ובין ד ב ר י‬ ‫פילון ע ל בני ק י ן‬

‫‪4 3‬‬

‫! וכן י ש להניח‪ ,‬ש ג ם ב א ג ד ה היו כ מ ה קוים ב ת י א ו ר ק י ן ובניו‪ ,‬ש ל א היו‬

‫דחוקים מן התיאור ב״קדמוניות״‪ .‬אולם א ל ה גם א ל ה מוצאם מהאגדה היוונית הנזכרת‪ ,‬שצורתה‬ ‫העתיקה‬

‫‪,‬‬

‫ב י ו ת ר ש נ ש ת מ ר ה ל נ ו ה י א ז ו ש א צ ל ד‪0,‬י‪1‬דוס ) ה ש ו ה ה ע ר ה ‪ ,22‬ס פ ר א ( ‪ .‬ה ר ו מ א י ם ק י ב ל ו‬

‫מ ה י ו ו נ י ם ואובידי׳ום מ ת א ר א ת ק ל ק ו ל ה ע ו ל ם ב ת ק ו פ ת ה ב ר ז ל ב ח ר ו ז י ם י פ י ם א ל ה ‪:‬‬ ‫‪ . . . .‬ד ' ו ר ־ ‪ 3‬ך ז ל א ז לןם ב א ח ר ו נ ה ‪,‬‬ ‫נ ק ב צ ו ב א ו ג ט ; ח ד כ ל ח ט א ו כ ל ע‪1‬ן פ ל י ל י ה ‪:‬‬ ‫ת מ ו אמונים מארץ ן י ע ר ןתמת ענוים‪.‬‬ ‫ת ח ת ם ; ב א ו ן י ך ש ו מקיומם א ך מ ר מ ה ו ר ש ע ‪,‬‬ ‫ח מ ס ו נ כ ל י ב ל ! ע ל ו א ה ב ת ב צ ע ‪ -‬מעשקיות‪.‬‬ ‫י ‪ 1‬ך ד י נ‪;,‬ם מ פ ך & י ה ם צ ר ר ו ב כ נ פ י ־ ה ר ו ח ‪,‬‬ ‫‪.M. Braun, ibid. 3 7‬‬

‫‪M• Brabn, o. c. p. 4g t. .35‬‬

‫מה שאין כן במעשה אשת פוטיפר לפי צוואת יוסף‪ ,‬השוה‪,M. Brau , o. c. p. 50; 5538—39.‬‬ ‫השוה‬

‫‪0‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,Rhode, D.r gr.cchische Ko.njn, S. 155‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ביחוד בולט הדבר בתיאור מראה החיצוני של האשה לאחד שלא הצליחה לאנס א ת יוסף‪ :‬הוא מראה שיוסף בקי במלאכה ‪42.‬‬ ‫זו ושהטכניקה הספרותית בתחום זה היתה קבועה ועומדת זה כ ב ר בהתאם לתיאוריה הספרותית‪ .‬כיוצא בו יצר הרומן ההלני־‬ ‫‪6‬‬

‫‪15‬סשי סיםום קבוע של תיאור פגישתם הראשונה של הנאהבים‪ ,‬השוה •‬ ‫ה^ןך‪,De potentate Ca:ni §§ 117—ng43.‬‬

‫״‬

‫‪.Rhode, o. c. p.‬‬

‫מבוא ל״קדםוגיות היהודים*‬

‫‪LXX‬‬

‫ט ר ם ; ד ע ו ה ו ע ד ןזןה ןאךן מ ת ע ר ה ב ה ר י ם‬ ‫‪ £‬ך ד מ מ ר ו מ י ו ‪? ,‬ל<*ת דךכיו ב י ן ג ל י מ ר ס ק י ם ‪.‬‬ ‫ש ד מ ה ‪ ,‬ז ו היתד‪ .‬נ ח ל ת כ ל ־ א ד ם כ ש מ ש ו א ו י ר ‪,‬‬ ‫‪-1:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T I T‬‬

‫‪v -‬‬

‫‪T T‬‬

‫״‬

‫נ ט ה עליה ה מ ו ד ד א ת קוו ו!צב גבוליה‪.‬‬ ‫די עוד ל א יאמר האדם‪ ,‬כי ידרש מחיק ה א ד מ ה‬ ‫—‬

‫‪T T r‬‬

‫•‬

‫•ן‬

‫‪r‬‬

‫״ ״‬

‫•ז ! ‪• -‬ך ‪t‬‬

‫ת ר ו מ ת ת נ ו ב ת ה ו פ ן ץ ה ל מ כ ב י ר ‪ ,‬אז לקרע םגור־^יד•‬ ‫ה ל ך ןןזעמק שאולה‪ ,‬ע ד נךכתי א ר ץ ךפאים‬ ‫ל ח פ ו ר מ ט מ ו נ י ם ה ח ב א ו ואוצרות‪ ,‬מכאיובים א ח ך י ת ם ‪.‬‬ ‫יאתר‪ .‬ב ר ז ל מ ש כ ל ו ז ה ב ק ‪ 1‬ב ע נפשיות‪,‬‬ ‫א ת ם מ ל ח מ ה העיושה ב ש נ י ה ם ג ם י ח ד מ ל א כ ת ה ‪,‬‬ ‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫!‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪. . . . . .‬‬

‫•‬

‫•ך‬

‫_‬

‫•‪-‬‬

‫*‬

‫זרועה חמוצה ב ד ם ובצלצלי נ ש ק רועשת‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ד־‬

‫‪- t •T‬‬

‫‪T J‬‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫‪r‬‬

‫ד‪.‬‬

‫ח מ ס הארץ ‪9‬לאה‪ ...‬״ ‪.‬‬ ‫הנפילים של התורה עשו מעשים‪ ,‬הדומים למעשיהם ש ל הגיגנטים )״קדמוניות״ א ג ‪ /‬א׳ ‪.(§73‬‬ ‫ישוב הארץ אחרי המבול הקיף א ת ה י ב ש ה מהודו ו ע ד עמודי הרקלם‪ ,‬כלומד א ת האיקומיני )שם‪,‬‬ ‫ש ם ו ‪ /‬א׳ ‪ .(§122‬א ב ר ה ם י ו ש ב ל פ נ י פ ת ח ה ח צ ר )שם‪ ,‬ש ם י״א‪ ,‬ב׳ ‪ ,(§196‬ולא‪ ,‬כ מ ו ש כ ת ו ב‬ ‫ב ת ו ר ה ) ב ר א ש י ת י*ח‪ ,‬א ׳ ( ‪ ,‬ל פ נ י פ ת ח ה א ה ל ‪ .‬ס ד ו ם נ ש ר פ ת ב ח ץ ש ש ל ח א ל ה י ם ‪ ,‬ת מ ו נ ה ה מ ז כ י ר ה‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה ב ר ק ש י ו פ י ט ר מ ש ל ח ב א ו י ב י ו ) ו ה ש ו ה ה ע ר ה ‪ 238‬ל ס פ ר א י ( ‪ .‬ד ו ר ה פ ל ג ה ע צ ם מ א ו ד ‪ ,‬ע ד ש ה א ר ץ‬ ‫לא יכלה להחיות א ת המון‬

‫‪cv1TeUe0‬״‪e‬‬

‫ו‬

‫י‬

‫ב ר ו מ‬

‫המועזגים‬

‫הנוער הפורח‪.‬‬ ‫‪1 0 0‬‬

‫ת‬

‫ה‬

‫י ( ל נ י ס ט‬

‫‪-,‬‬

‫ה ר ו מ א‬

‫‪,‬‬

‫)‬

‫ש‬

‫ם‬

‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ם‬

‫‪n‬‬

‫‪E‬‬

‫מפני רבוי‬

‫האוכלוסין‬

‫ציוה להם‬

‫אלהיט‬

‫לד‬

‫( ח ל ץ‬

‫‪ , * 0 1‬״ ‪ ,coion.as d e d‬ת מ ו נ ה ל ק ו ח ה מ ע ו ל ם‬

‫א׳ ‪ .(§§111-110‬אותו ד ב ר אנו קוראים ע ל אברהם‪,‬‬

‫ש ש ל ה א ת ב נ י קטורה לייסד ישובים ח ד ש י ם )שם‪ ,‬ש ם נדו‪ .(§§241-238 ,‬אברהם י ר ד מ צ ר י מ ה ‪,‬‬ ‫כדי להכיר א ת דעותיהם ש ל כ ה נ י מצרים בעניני ד ת ולקבלן‪ ,‬אם ימצאן נכונות )שם‪ ,‬ש ם ח ‪ /‬א ׳‬ ‫‪ . ( § 161‬ד ו ג מ ה ז ו מ ר א ה ב א ו פ ן ב ו ל ט ב י ו ת ר א ת כ ו ו נ ת ה י ו ו ן ש ל ס פ ו ד י ה מ ק ר א ו ה ת א מ ת ם ל ה ש ק פ ו ת‬ ‫העולם ההלניסטי‪-‬הרומאי‪ .‬אברהם איננו אדם‪ ,‬שאינו יודע פ ש ר ה בעניני ד ת והחושב כ ל אמונה‬ ‫אחרת‪ ,‬חוץ מאמונתו‪ ,‬לעבודה זרה שאין להתווכח עליה ויש ל ח ז ו ת ה בשתי ידים‬

‫‪ -‬אלא הוא‬

‫פילוסוף נאור ומתון‪ ,‬שאינו מודה בשום ד ב ר ואינו דוחה ש ו ם ד ב ר א ל א אם כן בחן אותו בהגיונו‪.‬‬ ‫נסיעת‬

‫אברהם מצרימה מתוארת בנסיעת ר א ש אסכולה פילוסופית הלניסטית ה ב א להתוכח עם‬

‫ראשי האסכולה היריבה‪.‬‬ ‫הזדמנות‬

‫נוחה מ א ו ד ליוון םפורי״מעשים ש ל ה מ ק ר א ד ו א ה יוסף ל ע צ מ ו ב מ ק ו מ ו ת המהווים ג ו ש‬ ‫‪5‬‬

‫םפורי מ ל ו כ ד לעצמו‪ .‬ל א ל ה ש י י ך מ ע ש ה יוסף ואחיו‪ ,‬שעליו פ ר ס ם ם פ ר י ד ו ב ם ק י מ ח ק ר מ פ ו ר ט *‬ ‫מ ש פ ע ה ח ו מ ר ה צ ב ו ר ב ס פ ר ה ז ה נ ז כ י ר ר ק כ מ ה פ ר ט י ם ‪ :‬יוון ת י א ו ר ה פ ג י ש ה ב י ן פ ר ע ה ויוסף ) ע ׳‬ ‫‪,‬‬

‫‪ * (105‬ח ל ו ם פ ר ע ה ) ע ׳ ‪ 105‬ו ג ו ׳ ( ן פ ג י ש ת י ו ס ף ו א ח י ו ו ה מ ש ך ה ע ל י ל ה ) ע ‪ 122‬ו ה ל א ה ( ‪.‬‬ ‫ג ו ש א ח ר ‪ ,‬שיוון על־ידי יוסף‪ ,‬ה ו א תיאור נ ע ו ר י מ ש ה ‪ .‬ח ש ו ב בנידון זה ב ע י ק ר ה ס פ ו ר ע ל נ ש ו א י‬ ‫מ ש ה עם תרביץ הנסיכה הכושית‪ .‬עיקר הספור הוא‪ ,‬שהנסיכה ח ש ק ה ב מ ש ה ש ב צ ב א האויב‬ ‫‪. ,44‬‬

‫‪2 7 s s‬‬

‫! ‪ Metamorphoses I,‬התרגום הוא מאת יהושע םי*ידמן)״התקופה״‪ ,‬כרך ג׳( והחן חפשי במדה רבה‪.‬‬

‫‪ .45‬הבאתיו בהערה ‪ 20‬של הפרק השני‪.‬‬

‫‪LXXI‬‬ ‫ב י ד ו א ת ה ע י ד ב ת נ א י ש ת י נ ש א לו‪ .‬פ ר ט ז ה ח ס ר א צ ל פ ס י ב ד ו ־ א ר ט פ נ ו ם ‪ ,‬ה מ ס פ ד א ת‬

‫והסגידה‬

‫מ ל ח מ ת כ ו ש ש ל מ ש ה ‪ ,‬והוא י ש נ ו א צ ל יוסף‪ ,‬שלקחו‪ ,‬כ פ י ש ה ע י ר ו נ ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬מ ת ו ך מ ד ד ש נ ע ו ד י‬ ‫מ ש ה מ ק ב י ל ל ז ה ‪ ,‬ש ע ל י ו ה י ה מ ב ו ס ם ס פ ו ר ו ש ל פסיבד‪1‬־ארטפנ‪1‬ם‪ ,‬א ל א מ א ו ח ר מ מ נ ו ו ל פ י כ ך ע ש י ד‬ ‫מ מ נ ו ב ת כ נ ו ‪ :‬הוא הכיל‪ ,‬בניגוד לטופס ש ל פסיבדו־ארטפנום‪ ,‬א ת הספור על תרביץ ומשה‪ ,‬ויוסף‬ ‫ל ק ח ו מכאן‪ .‬ס פ ו ר זה מבוסס‪ ,‬כמובן‪ ,‬ע ל ב מ ד ב ר י״א‪ ,‬א׳‪ ,‬פ ס ו ק ה ס ו ת ר א ת ה מ ס ו פ ר ע ל נ ש ו א י מ ש ה‬ ‫צפורה המדינית‪ .‬המדרש הארצישראלי משתדל לתרץ א ת הקושיה בזהותו את הכושית עם‬

‫עם‬

‫צ פ ו ר ה ‪ ,‬ה ש ו ה ס פ ר י ב מ ד ב ר י ״ ב ‪ ,‬א ׳ ‪ :‬״ ה א ש ד ‪ ,‬ה כ ו ש י ת ‪ ,‬ו כ י כ ו ש י ת היתד‪ ,‬ז ו ה ל א מ ד י נ י ת ה י ת ה ‪ ,‬ו מ ה‬ ‫כ ו ש י ת ? מ ה כושי מ ש ו נ ה בעורו‪ ,‬כך צפורה מ ש ו נ ה בנויה מ כ ל ה נ ש י ם ״ ; ה ש ו ה ע ו ד מ ו ע ד‬

‫ת״ל‬

‫ק ט ן ט״ו‪ ,‬ע״ב‪ .‬גם ה מ ד ר ש ה ה ל נ י ס ט י ‪ ,‬ל כ ל ה פ ח ו ת ח ל ק מ מ נ ו ‪ ,‬ק י ב ל א ת ה פ י ר ו ש הזה‪ ,‬כ פ י ש י ו צ א‬ ‫מדמטריום‬ ‫לטעמו‬

‫‪4 6‬‬

‫אצל א ב ם ב י ו ם ‪ .‬אולם ד ר ש זה לא נ ת ק ב ל ע ל ד ע ת כל בעלי ה מ ד ר ש והיו ש ש א ל ו‬

‫ש ל ה כ ת ו ב ‪ .‬ת ש ו ב ת ם ה י ת ה ‪ ,‬ש א מ נ ם מ ש ה נ ש א אשד‪ ,‬כ ו ש י ת ‪ .‬א י פ ה ו ב א י ז ו ה ז ד מ נ ו ת ?‬

‫בחפושיה אחרי תשובה מתאימה נאחזה האגדה בספור על מלחמת משה בכוש ושילבה אגדה על‬ ‫גשואי‬ ‫העירו‬ ‫אשה‬

‫מ ש ה עם הנסיכה הכושית תרביץ‪ ,‬שהסגירה את עירה‬ ‫‪4 8‬‬

‫ח כ מ י ם ‪ ,‬שהספור ה ז ה שייך לסוג הספורים הבנויים לפי ה מ ע ל י ו ת היווניות על בגידת‬ ‫בעיר־מולדתה בגלל‬

‫קושי‬

‫‪4 7‬‬

‫ל^ר צבא האויב ‪ .‬והנה כבר‬

‫בתורה‬

‫פרשני‬

‫‪4 9‬‬

‫אהבתה לשר צבא האויב ‪ .‬השימוש‬

‫מסתבר רק‬

‫בחוגים‬

‫ב מ ו ט י ב ספרותי יווני ל י ש ו ב‬

‫ד״לניםטיים־יהודייס‪ .‬יוסף‬

‫בלי ספק‬

‫הרגיש‬

‫במהותו‬

‫ההלנית־הנכרית של ספור תרביץ ו מ ש ה ‪ :‬ספור המניח‪ ,‬ש מ ש ה נ ש א אשה כושית פשוטו כמשמעו‬ ‫‪5‬‬

‫ולא כפי ש ה א ג ד ה ה א ר צ י ש ר א ל י ת מ ש ת ד ל ת לפרש ‪ , °‬הוא בהכרח נכרי בעיני יהודי ארצישראלי‪.‬‬ ‫ו א ס א נ ו ר ו א י ם ‪ ,‬ש י ו ס ף ב כ ל ז א ת צ י ר פ ו א ל ס פ ו ר ו ‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ל א מצא‪ 1‬א צ ל פ ם י ב ד י ־ א ר ט פ נ ו ם ‪ ,‬ה ר י‬ ‫מ ס ת ב ר ה ד ב ר ר ק מ ת י ך רצונו ל ה כ נ י ס ב ת י א ו ר חיי ה מ ח ו ק ק גוון ה ל נ י ס ט י ‪ ,‬ש י ו כ י ח ל ק ה ל ה ק ו ר א י ם‬ ‫ה נ כ ר י ם ‪ ,‬ש ט ע נ ת ם ע ל ‪.‬נוהג ה ־‬

‫ש ל היהודים אינה נכונה ביסודה‪ ,‬ש ה ר י מ ש ה בכבודו ובעצמו‬

‫‪d^ta‬‬

‫נ ש א אשד‪ ,‬נ כ ר י ת ‪ .‬מ ש ו ם כ ך ר ו א ה ה ו א ה כ ר ח ל ע צ מ ו ל ק ר ב א ת ד מ ו ת ו ל א ו פ ן ת פ י ש ת ם ו ל ה ש ק פ ת ם‬ ‫של‬

‫ה ח ו ג י ם ה ה ל נ י ס ט י י ם ־ ה ר ו מ א י ם ‪ ,‬ב ה ש ו ו ת ו א ו ת ו • ל מ י נ ו ס ו ל א ח ר י ם ) נ ג ד א פ י ו ן ב ‪ /‬ט ״ ז ‪,(§ 161‬‬

‫א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה ו א ל כ ש ע צ מ ו אינו מ ט י ל ס פ ק בכך‪ ,‬ש ל א קם כ מ ש ה נביא ו א י ש אלהים‬

‫‪5 1‬‬

‫‪ .‬והוא ה ד ב ר‬

‫ה ב א ב״קדמוניות״ לידי גילוי‪ :‬אמונתו ה פ ר ט י ת ש ל יוסף לחוד‪ ,‬וצורך ה ת י א ו ר ש ל ה נ ו ש א היהודי‬ ‫ב ש ב י ל ה ק ה ל ההלניםטי־הרומאי לחוד‪.‬‬ ‫אותה ״הנהלת־חשבונות כפולה״ אנו רואים גם בתיאור מעעזי־נםים שבמקרא‪ .‬ל ד ע ת י אין להודות‬ ‫ל ה י י נ מ ן ״ ‪ ,‬ש ה נ ם ‪.‬אינו ב ע י נ י ו ע י ק ר ה א מ ו נ ה ‪ ,‬א ל א ה ו א מ ק ר י ב א ת ה נ ס כ ד י ל ז כ ו ת ב ה ס כ מ ת‬ ‫הקורא‬

‫ההלניסטי‪ .‬ראיה חותכת לכך הם דבריו על מ ע מ ד הר סיני‪ :‬״ ע ל‬

‫)כלומר על גילוי ה ש כ י נ ה בהר סיני!(‬ ‫‪.‬נפשו*‬

‫אולם‬

‫אני‬

‫מוכרח‬

‫יכול‬

‫לספר‬

‫את‬

‫כל אחד‬

‫מקוראי‬

‫הדברים‬

‫כמו‬

‫הדברים‬

‫בעתיד‬

‫שכתוב‬

‫האלה‬

‫ל ח ש ו ב כ א ו ו ת‬

‫ב כ ת ב י ־ ה ק ו ד ש״‬

‫‪,‬‬

‫) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג ה ‪ /‬ב ‪ .(§ 81 ,‬מ ו ב ן מ א ל י ו ‪ ,‬ש א י ן י ו ס ף ל כ ש ע צ מ ו מ ט י ל ס פ ק ב מ ע מ ד ה ר ס י נ י כ פ י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫‪m‬‬

‫‪,‬‬

‫‪n‬‬

‫‪A‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪cf.‬‬

‫‪18‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫‪ .‬השוה ‪,M. Braun, o. c. p. gSf‬‬

‫‪ .50‬השוה את המדום מםפרי במדבר המובא למעלה והמשתדל לפרש את הזיהוי‪ :‬כ ו ש י ת = צ ס ו ר ה ‪ .‬אולם תרגום יונתן מבדיל‬ ‫בין צפורה והכושית ומחליט‪ ,‬שהמדובר בכושית ממש‪.‬‬ ‫‪ .51‬השקפה אחרת על כל שאלת הסיפור על משה ותרביץ בקדמוניות אצל רפפורט ע׳ ‪ 28‬והלאה‪ ,‬םיסקא ‪ 123‬ז גם רפפורט‬ ‫)ע׳ ‪ ,177‬הערה ‪ (142‬סבור‪ ,‬שארספנוס לא ידע את הסיפור ועל כן לא הביאו‪.‬‬

‫‪ .52‬עיין »יון הי‪ ,‬ע׳ ‪.188‬‬

‫‪LXXII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫מתואר בתורה׳ ולא ע ו ד א ל א שהוא מחייב בלי ספק כל יהירי להאמין בכך‪ ,‬ש ה ר י ה ו א‬

‫שהוא‬

‫מסכים ש מ ש ה דן לכף חובה א ת כ ל הכופרים בעיקר )״קדמוניות״‪ ,‬הקדמה‬

‫‪n‬‬

‫‪21‬‬

‫§( ו ה ר י כ פ י ר ה‬

‫ב מ ע מ ד ה ר סיני כמתואר בתורה היא בודאי כפירה בעיקר‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בבואו לתאר א ת ה ע נ י ן‬ ‫קוראיו‬

‫לקהל‬ ‫האמונה‬

‫ההלניםטיים־הדומאים‪ ,‬הוא‬

‫מדבר‬

‫בלשץ‬

‫הנזכרת‪.‬‬

‫אפילו‬

‫בעיקר‬

‫העיקרים‬

‫של‬

‫בפנותו‬

‫אל‬

‫היהודית — אמונתו ה פ ר ט י ת והצורך הספרותי ה ם ש נ י דברים נבדלים‪.‬‬

‫הקהל הנכרי אין הוא רואה בדירה בידו א ל א להגיד בברוד‪ ,‬שאין ספורי התורה על מ ע ש י ־ נ ם י ם‬ ‫מחייבים אותם להאמין בהם והוא ע צ מ ו אינו א ל א מוסר א ת ד ב ר י הכתוב‪ ,‬והרי דברים א ל ה כ מ ו ה ם‬ ‫כדברי‬

‫על‬

‫מינות! ואס בנם עיקרי כ מ ע מ ד ה ר סיני כ ך — בנסים אחרים‪ ,‬שחשיבותם פחותה‪,‬‬

‫א ח ת כ מ ה וכמה‪ .‬א נ ו רואים‪ ,‬ש י ו ס ף מ ו ו ת ר ע ל כ מ ה נסים כגון ה כ פ ל ת ה מ ן ביום ה ש ש י ‪ ,‬נם ג ד ע ו ן ‪,‬‬ ‫עלית‬

‫אליהו השמימה‪ ,‬או מפשיט אותם א ת המיפלא ש ב ה ם ומפרשם בדרך ה ט ב ע ‪ :‬א ת ק ר י ע ת‬

‫י ם ־ ם ו ף ה ו א מ ש ו ה ל ״ ק ר י ע ת י ם פ מ פ י ל י ה ״ ב מ ס ע א ל כ ס נ ד ר ה ג ד ו ל ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ט ״ ז ‪ ,‬ה ‪—347 /‬‬ ‫‪?§§348‬‬

‫ה ש ו ה ב פ י ר ו ש נ ו ס פ ר ב‪ ,‬ה ע ר ה ‪ (164‬ן‬

‫ה מ ת ק ת מ י מ ר ה ה ו א מ ע ש ה ט ב ע י )ספר ג א׳‪ ,‬ב ׳‬

‫‪ ? (§ 8‬א ר י כ ו ת ה י מ י ם ש ל ה ד ו ר ו ת מ א ד ם ה ר א ש ו ן ע ד ה מ ב ו ל ב א ה מ ח ס ד י א ל ה י ם ל א ה ו ב י ו ו ג ם‬ ‫ממזונותיהם‬

‫ה מ י ו ח ד י ם ש ל ב נ י ה א ד ם ב י מ י ם ה ה ם ) ס פ ר א ג ‪ /‬ט ‪ ? (§§ 108—104 /‬ה נ ם ש ב מ ת ן‬

‫המן נחלש על־ידי הערה‪ ,‬שעוד בימיו ש ל יוסף היה מצוי בארצות‪ ,‬בהן עברו בני ישראל‪,‬‬

‫גש‬

‫ם‬

‫דומה למן‪ .‬מכאן ש י ש לראות ב מ ן ת ו פ ע ה ט ב ע י ת ? ה צ ל ת ם ש ל י ה ו ש פ ט מ ל ד יהודה ויורם מ ל ך‬ ‫בדרך נם במדבר באה להם על־ידי גשמי־הזעף‪ ,‬שנתכו בהרים ומלאו א ת אפיק־הנחל‬

‫ישראל‬

‫‪,‬‬

‫מ י ם ) ס פ ר ט ג ‪ ,‬ב ‪ (§37 /‬״ ‪.‬‬ ‫כל זה מראה‪ ,‬שהכיוון הכללי ש ל ה ת י א ו ר ה ו א ל ק ר ב א ת ה נ ו ש א היהודי לקורא ה ה ל נ י ס ט י ־ ה ד מ א י‬ ‫ה כ נ ס ת מ ו ז ג י ם הקרובים לרוחו‪ ,‬ש י ה פ כ ו א ת חיבורו ש ל יוסף לספר‪ ,‬ש ה נ כ ר י ירוץ בו‪.‬‬

‫על־ידי‬

‫אין יוסף דורש מהקורא ה ז ה יותר מדי‪ .‬הברירה בידו להחליט‪ ,‬ע ד איזה נקודה הוא מוכן ל ק ב ל‬ ‫א ת ה ע ו ב ד ו ת המסופרות‪ .‬יוסף ל א זו ב ל ב ד ש א י נ ו מ ד ק ד ק ע ם ה ק ה ל ה ה ל נ י ס ט י ־ ה ר ו מ א י‬

‫כחוט‬

‫השערה‪ ,‬אלא עוד עוזר על ידו בוותרו על כ מ ה ענינים א ו בהפשיטו אותם א ת המופלא שבהם‪ .‬אין‬ ‫ב״קדמוניות״ ח ו ל ש ת ־ ד ע ת כ ל י ש ה י א בגלל אי־הדיוקים בתיאור הענינים‪ .‬מיונתו ש ל י‬

‫לראות‬

‫אינה מדעית‪ ,‬כלומר אין הוא רוצה ל מ ע ש ה‬

‫‪5 4‬‬

‫ס‬

‫ף‬

‫להקנות לק׳ראו ידיעות מן העבר היהודי אך ורק‬

‫על יסוד המציאות התעודתית‪ ,‬א ל א ברצונו לכתוב בשביל הקירא ההלניסטי ספר‪ ,‬ש ע ם היותו‬ ‫מבוסם גם ע ל תעודות ה מ ס ו ר ת ונועד להפיץ א מ ת ע ל היהודים והיהדות בחוגי הנכרים‪ ,‬צ ר י ך‬ ‫ה ו א להיות מ ו ת א ם ל ט ע מ ם ולו גם ב מ ח י ר ח ל ק ידוע מ ן הדיוק? ש א ם ל א כן א י ן כ ל ת ק ו ה ל ח ב ב ו‬ ‫ע ל הקהל‪ .‬ה״קדמוניות״ ה ו א ס פ ר ת ע מ ו ל ה ל א ר ק לעם היהודי‪ ,‬א ל א במידה לא פ ח ו ת ה אולי ג ם‬ ‫ליוסף הסופר‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ .4‬ג ס ב ש ט ח ד ת י ש ר א ל מ ש ת ד ל י ו ס ף ל ה נ ע י ם ל ק ו ר א ה ה ל נ י ס ט י ־ ה ר ו מ א י א ת ה ק ר י א ה ב ס פ ר ו ‪.‬‬ ‫גם כאן — ודבר זה אפייני ליהדות ההלניסטית בכלל וליוסף ב פ ר ט — נוהג הוא ל פ י ש י ט ת‬ ‫״הנהלת‬

‫ה ח ש ב ו נ ו ת הכפולה״‪ .‬אין לומר‪ ,‬שיוסף כופר ב א ח ד מיסודות ה ד ת היהודית ו ע י ק ר י ה ;‬

‫להפר‪,‬‬

‫דביקותו ב ד ת אבותיו אינה מ ו ט ל ת בספק‪ .‬א ב ל ה צ ו ר ך הספרותי והלאומי־מדיני‪ ,‬ש ע ל י ו‬

‫נעמוד‬

‫בצורתם‬

‫להלן‪ ,‬גרם לכך‪,‬‬

‫שקיבל כמה‬

‫מושגים‬

‫דתיים‬

‫חשובים של‬

‫היוונים‪ ,‬א ם ל א‬

‫המ‪.‬חלטת‪ ,‬הרי בצורה מפשרת‪ .‬היסודות הנכריים האלה בחיבור היהודי צריכים היו לשוות לו‬ ‫צביון‬

‫הלניסטי ולהעלות א ת ערכו בעיני ק ה ל הקוראים ההלניסטיים‪ .‬אמנם אין להגיד‪ ,‬שכולם‬

‫‪ .53‬השוד‪ .‬את השקפתו של ה י י נ מ ן על הענץ הזה‪ ,‬שם שם‪.‬‬

‫‪.Schlatter, Die Theoiogie de» judentums, s. 24.54‬‬

‫‪LXXU1‬‬

‫מבוא ל ק ד מ ו נ י ו ת היהודים״‬

‫כאחד באו אל יוסף ללא צל של פקפוק ממקור יווני‪ .‬לסוג המוטל בספק שייך למשל המושג‬ ‫״אלהות״ ‪ xb Oetov‬שאנו מוצאים אותו במקומות רבים ב״קדמוניות״; נביא כמה מהם‪:‬‬ ‫ספר ב בי‪ ,‬א׳ )‪ : (§ 8‬״וכל כך היה אלהים משגיח עליו ודואג לאשרו‪..‬״; ב ב ‪ /‬ג׳ )‪ : (§ 13‬״אולם‬ ‫אלהים בא בתרעומת על קנאתם‪...‬״ ן ב י״ד‪ ,‬א׳ )‪ : (§ 293‬״שעליהם להזהר ולעשות מעשים שאינם‬ ‫עלולים להראות כעלבץ בעיני אלהים ולעורר את כעסו‪..‬״ ; ב י״ה ג׳ )‪ : (§ 300‬״משום כך שלח‬ ‫אלהים בו שוב פגע אחר‪...‬״ ן ג א ‪ /‬ו׳ )‪ : (§31‬״ועוד כיום מרוה את כל המקום ההוא גשם דומה‬ ‫לזה ששלח אלהים אז‪..,‬״ ן ד ו ‪ /‬ד׳ )‪ : (§ 116‬״ואף בהיותם המון רב כזה לא יימנע אלהיס מלספק‬ ‫להם שפע של נכסים שונים‪..‬״ ז ד ו ‪ /‬ה׳ )‪ : (§ 124‬״‪ ..‬לא התיר אלהים את הקללות על ישראל״‪.‬‬ ‫והשוה עוד‪ :‬ה א ‪ /‬ח׳ )‪ ; (§31‬ה א ‪ /‬כ״ח )‪ ; (§ 116‬ה ב ‪ /‬ז׳ )‪ ;(§ 133‬ו א ‪ /‬א )‪ $ (§3‬ו ו ‪ /‬ב׳‬ ‫)‪ (§ 102‬ז ו י״ב‪ ,‬ז׳ )‪ »(§262‬ז ה ‪ /‬א׳ )‪ »(§96‬ז י״א‪ ,‬ג )‪ < (§270‬ז ט״ו‪ ,‬א )‪ (§ 385‬ן ח י״ב‪ ,‬א׳‬ ‫)‪ (§ 290‬ז ח ט״ו‪ ,‬א׳ )‪ ; (§ 394‬ח ט׳׳ו‪ ,‬ו׳ )‪ ! (§ 418‬ט ד ‪ /‬ד׳ )‪ (§ 60‬ן ט ח ‪ /‬א )‪ !(§ 160‬י א ‪ /‬א׳‬ ‫)‪ ;(§51‬י ט ‪ /‬ז׳ )‪.(§180‬‬ ‫‪ *dciov‬במקום ?‪ 6 &66‬בלי שיתכוון לשלול בזה את‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ :‬״לעתים קרובות שם יוסף‬ ‫ד אומר‬ ‫התפי&ה האישית של רעיון האלהים‪ .‬יתכן לעתים‪ ,‬כי יש בו הרגשה‪ ,‬שכל מה שנאמד על אלהים‬ ‫נתקל בסוד‪ .‬חוץ מאלהים יש עוד כוחות שאינם מן העולם הזה והמלה ‪ v‬״ ‪ 0‬״י עלולה לשמש‬ ‫מכנה כולל לכל אותו העולם האחר‪ ,‬שהיא מעל לעולם הנגלה״‪ .‬ואמנם כן‪ ,‬בסקרנו את המקומות‬ ‫‪ tov6 0‬ומצד שני‬ ‫‪8‬‬ ‫‪s‬‬ ‫לבין‬ ‫‪x‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6 a‬‬ ‫אין הבדל בין‬ ‫‪ o e i o v‬ז משהו מפשט‪ ,‬לא‪-‬אישי‪ ,‬שתרגומו העברי הוא‪ :‬אלהות‪ .‬ונשאלת השאלה‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫במושג‬ ‫האם יוסף משתמש בקנין יהודי או ביסוד נכרי־הלניסטי‪ ,‬שהוא מכניסו מתוך כוונה ידועה‬ ‫לספרו? צורה מפשטת זו של ‪ 6 0865‬נמצאת‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬בפעם הראשונה אצל הרודוט‪1‬ם‬ ‫)‪ : (1,32‬האלהות עינה צרה )באשרם של בני האדם(‪ .‬במקום אחר )‪ (3,108‬מדבר הוא על השגחת‬ ‫האלהות‪ .‬כםנופון [‪ (Cympacd. 4,])2.15‬מדבר על יראת האלהות‪<. (75,13) .‬׳‪ r11He‬קובעת‬ ‫האלהות‪ ,‬עד איזה זמן רשאים לנצח אנשי אפמינונדם‪ ,‬אולם יתכן‪ ,‬שהכוונה במקום זה לגורל‪,‬‬ ‫» ‪ e v o v‬ז העי* האלהות וגם עד הטבע האלהי‪ .‬סופרים‬ ‫‪6‬‬ ‫‪Oeioy‬ז‪ .‬גם אפלטון מדבר על‬ ‫נוצרים שונים משתמשים בביטוי הזה‪ ,‬כדי לציין את ההשגחה האלתית בעולם )‪.(providcntia divina‬‬ ‫> לש בדרד כלל מציינת המלה את אל הנוצרים‪ ,‬כלומד אל אישי‪ .‬אותי דבר רואים אנו גם אצל‬ ‫יוסף‪ :‬ב״קדמוניות״ ב ב ‪ /‬א׳)‪ flsiov6 §(T8‬אינו אלא ההשגחה‪ ,‬המשגיחה על יעקב והשמה‬ ‫‪ © e i o v 6‬ה ר יבדור‪,‬משלח פגעים ב פ ר ע ה ‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫שמדובר כאן על האל האישי של המקרא‪ .‬השימוש הלשוני של הסופרים הנוצרים נובע במידה‬ ‫שוד! מן השימוש הלשוני ההלניסטי והיהודי‪ .‬כי מסתבר‪ ,‬שגם היהדות הטביעה את חותמה עליו‪,‬‬ ‫מאחר שהמושג ״אלהות״ מצוי בספרא קדושים ח ‪ /‬כלומר במאה השניה לספירה‪ :‬״אם פונה אתה‬ ‫אחריהם‪ ,‬אתה עושה אותם אלהות״‪ .‬לעומת זאת לא ידוע‪ ,‬אם הביטוי ״אלהות״ היה נהוג בארץ‪-‬‬ ‫‪ o e i o v‬־ כבתרגום‬ ‫‪56‬‬ ‫אל כבר במאה הראשונה‪ .‬משים כך אין להכריע‪ ,‬אם יוסף משתמש במושג‬ ‫״אלהות״ השגורה בפיו או אם אין זה אלא העברת ביטוי יווני לשטח יהודי‪ ,‬כדי להעלות על‪-‬ידי כך‬ ‫את צביונו ההלניסטי של חיבורו ולחבבו יותר על קהל הקוראים הנכדים‪.‬‬ ‫ועם זה נראה לי‪ ,‬שהשימוש במושג ‪ etnapnevn‬ב״קדמוניות״ אינו אלא פרכים הלניסטי של‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪y‬‬

‫‪E‬‬

‫‪.Die Theologie des Judentum*, S. 34 ,54a‬‬

‫מבוא ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״‬

‫‪LXXIV‬‬

‫החיבור‪ .‬אמנם ממ&ג הגורל כשלעצמו אינו זר ליהדות"‪ .‬יוסף מםםר ב״מלחמות״ )ב ח‪ /‬י״ד‪,‬‬ ‫‪162‬‬ ‫§‬ ‫אל שאלה זו‪ .‬אולם אפילו הכיתות‪ ,‬שהודו בהשפעת ה״גורל״ על חיי האדם׳ לא ראו בו כוח‬ ‫עצמאי‪ ,‬שהעולם נתון בידו לשבט ולחסד׳ אלא צורה של רצון אלהים‪ .‬יוסף מביע את ההשקפה‬ ‫—‬ ‫הזאת בכמה מקומות — השוה ״קדמוניות״ יט י״ח‪ ,‬ב׳ ‪ § 3 4 7‬ז ״מלחמות״ ד י‪ /‬ז ) ‪( § 6 2 2‬‬ ‫ומסתבר‪ ,‬שזאת היא השקפתו האישית ‪ .‬הגורל‪ ,dnap^v ,‬מקדים את בעשא ומחיש את קצו‬ ‫בטרם הספיק להמשיך במלחמתו נגד אסא‪ .‬אולם ה״גורל״ כאן אינו אלא סופו הטבעי של המלך‬ ‫הנתון‪ ,‬גם לפי יוסף׳ בידי שמיס; אחאב נדחק אל מלחמתו האחרונה ביד הגורל )״קדמוניות״ ח‬ ‫ט״ו‪ ,‬י‪ ( § 4 1 9 /‬׳ אולם הגורל כאן אינו אלא גזר־דינו של אלהים‪ ,‬שמיכיהו הזהיר את המלך‬ ‫מפניו‪ .‬הברירה היתה כידי אחאב‪ ,‬לא להכנם למעגלי פעולתה של הגזרה — בנידון זה האדם‬ ‫חפשי‪ ,‬כפי שהאמינו הפרושים ולפיהם גס יוסף — אולם משעשה כך‪ ,‬שוב אין להימלט ממנה‪:‬‬ ‫ה״גורל״‪ ,‬כלומר רצון אלהים‪ ,‬פועל ללא עיכוב‪ .‬ברם‪ ,‬האם התפישה הזאת מזדהה עם המושג‬ ‫‪ einapnevn‬שאנו מוצאים אצל היוונים ״‪ ,‬ביחוד אצל הסטואה ז אסכולה פילוסופית זאת תופשת‬ ‫את המושג ‪ eijiapnevri‬כהכרח‪ ,‬שלו כפוף העולם וכל אשר בו‪ ,‬כחוק־ברזל הנובע מו הקשר‬ ‫הטבעי והבלתי־משתנה בין הסיבה והמסובב '‪ .‬המהות הפיסית של ה‪-‬ןד&‪ £1^!1‬אינה אלא זו‬ ‫של ״האש היוצרת״‪ ,*vp xexvixov ,‬או של הישות הראשונית‪ ,‬בלומר של נשמת העולם‪ .‬מצד ש נ‬ ‫יש לראות את ה־ ]*‪ etnapnev‬כתכונת העולם‪ ,‬מפני‪ ,‬שפעולתה מלאה תבונה‪ .‬בלשון א ח ר ת‬ ‫מגי פרצופים ^‪ -•ptn<wev‬היא מזדהה קודם עם הטבע וחוקיו‪ ,‬מפני שהיא יסוד כל ההולן•‬ ‫הטבעית ן־ והיא ההשגחה הפעילה בעולם‪ ,‬מפני שהיא יסוד הסדר הנבון השולט בו‪ .‬מכאן ש ל‬ ‫נעשה דבר בעולם אלא אם כן רצון ה‪ ,Einap!1evn -‬ההשגחה הוא‪ .‬לרצון הזה כפופים אפילו‬ ‫האלים‪ ,‬הוא עליון עליהם‪ .‬מפני זה מזהים אותה עם זיבם ״‪ .‬מכאן נובעת גס תלותו המיחלטת‬ ‫של האדם ב־ ‪ . •etnapn&n‬הוא נתון בידה כחומר ביד היוצר ואין הוא נושא באחריות מעשיו‪.‬‬ ‫&‪3£‬י‪:‬שלא הוא החלש ב אלא דר ‪ einapjuHn‬היא החושבת והפועלת ב ו ‪.‬‬ ‫מסקירה קצרה זו יוצא‪ ,‬שמושג ה־ ‪ e ma nev‬המצוי אצל הםט‪1‬אה ובפי יוםף׳ שונים זה מזה‬ ‫בתכלית‪ .‬אין לומר‪ ,‬שעצם מושג הגורל ביהדות מוצאו מן החוץ‪ ,‬כלומר מהסביבה ההלניסטית‪.‬‬ ‫מתקבל על הדעת‪ ,‬שהיא נולד והתפתח על קרקע היהדות בלא דחיפה מן החוץ ובכיוון מתאים‬ ‫לדת ישראל‪ .‬לפיכך עלינו להניח‪ ,‬שיוסף שאב אוהו ממקור ישראל׳ אלא שהלביש את התוכן‬ ‫היהודי לבוש הלניסטי‪ .‬הביטוי ״גזרוד אינו מקביל ל־ ‪ Eitiapusvn‬היוונית ״‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪5 6‬‬

‫‪4 7‬‬

‫‪8‬ג‬

‫‪n‬‬

‫‪0‬‬

‫י‬

‫;‬

‫א‬

‫‪62‬‬

‫‪c‬‬

‫‪n‬‬

‫‪P‬‬

‫‪J. Wochenmarlc, Die Schicksalsidee im Judentum (Veroffentlichungen des oricntalischen Seminars der Un- n W l .55‬‬ ‫)‪Tubingen hg. v. Littman u. J . I. Haucr. 6. Heft‬‬ ‫‪p. 34 ,5g‬‬ ‫‪causa ,60‬‬

‫‪a‬‬

‫‪i l 5 t‬‬

‫‪v e‬‬

‫" ‪.‬‬

‫‪.Schlatter, o. c S. 2 f mstt .57-56‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪
‫‪c u m‬‬

‫‪.causae nexa rem ex se gignat etc.; Seneca, Nat. quaest. IF, 36; De prov. 5, 8‬‬ ‫‪t• ep. I, !; Stob. I, 29 p. 37W; cf. Zeller, Die Philo- .61‬״‪cf. Act. I, 28, Stob. I, 5, 15. Plut. op. I, 2S; Act I, 7• 33=n‬‬ ‫‪.sophic der Cr echen. ,Bd. UI/i •$: 'jg8fi‬‬ ‫מכאן שהכל נעשה בהכי־זז‪ ,‬יזשוה‪Plut., dc Stoic, repug. c 23. 1045 c; Stoic, fragm. II. 284 n. g75- Gdlius VII «, 5•62.‬‬ ‫‪.Sen. ep, 107. 10: ducunt volcntem fau, noleotctn trahunt; cf. Kleanthcs. apud Epict Man. 5J‬‬ ‫ראוי לגיין‪ ,‬שהבםוי היוני מנוגד לעברי פכתינה אטימולוגית אם אנו גוזרים אותו מהפועל‪ = etpoo63.‬ק ש ‪ 1‬ר )השוה ‪Diog.‬‬ ‫‪t. VII. 149‬״‪ ,(La‬אולם הוא מקביל לו אם נגזור אותו מהפועל ‪=\LeLpo\ux1‬לקח חבל‪ ,‬השתתף )‪.fComutui. Epidr. c. 13‬‬ ‫ה‬

‫עלינו להניח‪ ,‬שהמושג ההלני השפיע על התהוות המושג העברי?‬

‫א‬

‫‪0‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXXV‬‬

‫ד ו ג מ ה א ח ר ת ל ה כ נ ס ת ב י ט ו י י ו ו נ י ל ש ט ח ה ד ת ה י ה ו ד י ת ה ו א ה ש י מ ו ש ב מ ל ה ^‪PY0‬״‪ HI 65‬ה י ד ו ע ה‬ ‫‪8‬‬

‫לנ־ מ ש פ ת הפילוסופיה היוונית‪ ,‬ביחוד מתוך טימאיוס לאפלטון‪ .‬כאן יוצר הדמיורגוס־היוצר א ת‬ ‫העולם כצלם ההויה ה נ צ ח י ת " ‪ .‬יוסף מ ד ב ר ב ש ל ש ה מקומות ע ל יוצר העולם — ב״קדמוגיות״‬ ‫א ז ‪ /‬א ׳ ) ‪ : (§ 1 5 5‬״ ה ו א ) כ ל ו מ ר א ב ר ה ם ( ה י ה ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ש ה ע ז ל ה כ ר י ז ‪ ,‬ש ק י י ם א ל א ח ד י ו צ ר ה כ ל ״ ‪1‬‬ ‫ב ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ א י ״ ח ‪ ,‬ו ׳ )‪ (§ 272‬מ ת פ ל ל י צ ח ק ‪ :‬״ א ד ו ן כ ל ה ע ו ל מ י ם ו י ו צ ר כ ל ה י ק י ם ״ ן ב ״ ק ד מ ד‬ ‫ב י ו ת ״ ז י ״ ד ‪ . ,‬י ״ א )‪ : (§380‬״ ‪ . .‬ה ת ח י ל ) כ ל ו מ ר ד ו ד ( מ ק ל ם א ת א ל ה י ם ב ק ו ל ג ד ו ל ו ק ר א ל ו א ב י ‪ -‬כ ל‬ ‫ומחולל־כל ויוצר ומקים כ ל מפעלי א ל ובני־אדם ל ת פ א ר ת ו ‪:‬‬

‫‪*rf«v‬‬

‫* ‪ dvOpamCvcov‬ע&ץקס‪110‬ןף‪01 5‬א‬

‫‪.'xca‬״ א י ן כ ל ס פ ק ‪ ,‬ש כ ו ו נ ת י ו ס ף ה י א ל א ל ד מ י ו ר ג ו ס ש ל א פ ל ט ו ן א ל א ל ב ו ר א ה ע ו ל ם ש ל‬

‫ישראל‪ .‬א י ן ב י ן ש נ י א ל ה ולא כלום‪ .‬ה מ ו ש ג ה פ י ל ו ס ו פ י מ צ י י ן ד מ ו ת מיתית‪ ,‬ה י ו צ ר ת א ת ה ע ו ל ם‬ ‫המוחשי כ ב ב ו א ת ההויה הנצחית‪ .‬ואילו יוסף מ ש ת מ ש בביטוי היווני כבכינוי לבירא העולם לפי‬ ‫היהדות‪ .‬ה ש י מ ו ש החיצוני ב מ ו ש ג יווני בולט ב ה במידה‪ ,‬שיוסף אינו שוכח להוסיף‪,‬‬

‫השקפת‬

‫פ א ר א ת ע צ מ ו ב מ פ ע ל י ו ‪.:01?avx6v d x d o ^ o e‬‬

‫ש י ו צ ר ה ע ו ל ם ‪,s6upy811n10 ,‬‬

‫שלטר ״ מדגיש‬

‫בדין א ת ה ד ב ר הזה והוא אומד‪ ,‬שהרעיון ה ו א יווני ״מפני ש ד ר ך יוונית ה י א למצוא ב ה ר ג ש ה‬ ‫האיםתטית א ת מ י ד ת כל ה ד ב ר י ם וגם א ת נימוק מ פ ע ל י האל״‪ .‬ג ם כאן מ ש ת מ ש איפוא יוסף בצורה‬ ‫יוונית ב ל י לוותר ע ל התוכן היהודי‪,‬‬ ‫המתוארים ה א ל ה ה ש ת ד ל יוסף לקרב א ת ספרו ל ל ב הקורא ההלניםטי״הרומאי ולפלס‬

‫בדרכים‬

‫לו נתיב‪ .‬אולם אין ז ה א ל א צ ד א ח ד של מטרתו‪ .‬אמנם נכון הדבר‪ ,‬שיוסף היה דחוק מאוד מלוותר‬ ‫ע ל טובתו האישית‪ .‬עלינו להניח‪ ,‬ש ע ב ו ד ת ו הספרותית ברומי סיפקה א ת א ה ב ת הכבוד‪ ,‬ש ה י ת ה‬ ‫‪0‬‬

‫נטועה ב ו מטבעו‪ ,‬ו ש י מ ש ה ל ו ג ם מ ק ו ר הכנסה *‪ ,‬ש ל ו ה י ה בודאי זקוק א ח ר י מ ו ת אםפםינום‬ ‫וטיטום‬

‫ז ‪6‬‬

‫‪ .‬אולם יהיה ז ה סילוף גמור ש ל עובדות בולטות לעין א ם ל ד א ו ת א ת כ ל נימוקי ׳פעולתו‬

‫וטיפוס‬

‫‪6 7‬‬

‫‪ .‬אולם יהיה ז ה מילוף גמור ש ל עובדות בולטות לעין א ם לדאות בכך א ת כ ל נימוקי‬

‫פעולתו‬

‫הספרותית‪ .‬כי ל א‬

‫הספרותיים‬

‫פחות‬

‫ברורה‬

‫מדמות הסופר‬

‫ההלניסטי‪,‬‬

‫המפלס לו ד ד ך‬

‫בחוגים‬

‫בבירת העולם והמשתדל לרכוש ל ו ק ה ל קוראים בקרב החברה הנכרית הגבוהה‪,‬‬

‫שבכוחה לקנות א ת ספדו‪ ,‬היא דמותו ש ל הסניגור לישראל‪ ,‬היוצא לריב א ת ריבו ו ל ב ק ש א ת‬ ‫עלבונו‪.‬‬

‫״קדמוניות היהודים״ ה ן יצירה שהזמן ג ר ם אותה‪ .‬ע ל השאלה‪ ,‬בשביל מ י ולשם מה‬

‫נ כ ת ב ו ‪ ,‬נ ו ת ן י ו ס ף ת ש ו ב ה ב ר ו ר ה ב מ ב ו א ל ח י ב ו ר ) ב ‪ : (§ 5 /‬״ א ת ח י ב ו ר ה ס פ ר ה ז ה ק י ב ל ת י ע ל י ‪,‬‬ ‫הואיל וסבור אני‪.‬‬

‫שהוא‬

‫יהיה‬

‫ראוי‬

‫לעיון‬

‫ב ע י נ י ה ה ל נ י ם״‪ .‬ה מ ל י ם ה א ל ה מ ל מ ד ו ת‬

‫אותנו‪ ,‬ש י ו ס ף מ ג ל ה ע נ י ן ר ב בזה‪ ,‬ש ס פ ר ו י ה י ה ראוי ל ת ש ו מ ת לבם ש ל ההלנים‪ .‬ה ל א ה )שם‪ ,‬ש ם (‬ ‫אותנו‪,‬‬

‫שיוסף מ ג ל ה ע נ י ן ר ב ב ז ה ‪ ,‬ש ס פ ד ו יהיה ראוי ל ת ש ו מ ת לבם ש ל ההלניס‪ .‬ה ל א ה )שם‪ ,‬שם(‬

‫מבאר‬

‫יכלול א ת כל‬

‫יוסף‪,‬‬

‫מדוע יהיה‬

‫החיבור‬

‫ראוי לעיון‬

‫בעיני‬

‫ההלני‪ :‬״כי הוא‬

‫הקהל‬

‫קדםוניותינו ו א ת ס ד ר חוקתנו מתורגמים מתוך הספדים העבריים״ א ם כן‪ ,‬ה ר י יוסף בטוח‪,‬‬ ‫ש ד ב ר י י מ י ה ע ם היהודי ה ם נושא‪ ,‬ש ה ק ה ל הנכרי מ ת ע נ י ן בו‪ .‬ו נ ש א ל ת ה ש א ל ה ‪ :‬מאיזו בחינה‬ ‫ענינו קורות העם היהודי א ת העולם הלא‪-‬יהודי ?‬ ‫ל א כ א ן המקום לענות במפורט ע ל השאלה הנכבדה והמסובבת הזאת‪ .‬נשתדל לבאר ר ק א ת‬ ‫עיקרי הדברים‪.‬‬

‫‪f•°‬‬

‫‪f‬‬

‫‪l‬‬

‫‪g‬‬

‫‪ .‬העוה למעלה הערה ‪.19‬‬

‫‪ .67‬כנראה שמגבו הורע אחרי מות שני הפלבייס הראשונים‪ .‬יש אומרים שיונף נידון למיתה על ידי אכפסיגוס ביפי המשפט‬ ‫נ ג ד פלביום קלמנם )‪ .Flavius Clemens‬השוה ‪,(Cassius Dio LXVII 14‬‬

‫‪LXXVI‬‬ ‫יש‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫להבדיל בין ש ת י ת ק י פ ו ת ‪ :‬בין התקופה שהיהודים מרוכזים היו בעיקר בארץ־ישראל ו ד ק‬

‫ק ב ו צ ו ת ק ט נ ו ת היו יוצאות לחוץ־לארץ‪ ,‬ביהוד ל מ צ ר י ם ולאברופה‪ ,‬ו ה ש ת ק ע ו שם‪ ,‬לבין ה ת ק ו פ ה ‪,‬‬ ‫ש ג ל כביר ש ל נ ד י ד ת המונים יהודיים הציף א ת א ר צ ו ת הים התיכון‪ ,‬במזרח ובמערב‪ .‬יחם ה ע ו ל ם‬ ‫הנכרי אליהם היה שונה ב ש נ י פרקי זמנים אלה‪ ,‬ולפי זה שונה ה י ת ה גם ה ה ת ע נ י נ ו ת בקורותיהם‪.‬‬ ‫ה ר א ש ו נ ה נ ב ד ל ת מ ה ש נ י ה ב ח ס ר א י ב ה ‪ ,‬ל כ ל ה פ ח ו ת ב צ ו ר ה ג ל ו י ה ‪ ,‬ב י ן העולים ה י ה ו ד י‬

‫התקופה‬

‫לנכרי‪ .‬במידה שידיעותינו מרשות לנו לשפוט על מ צ ב הענינים ב ש ט ח הנידון לא היה יחם אויב‬ ‫‪6 8‬‬

‫העולם ההלניסטי אל היהודים ע ד םוף ה מ א ה ה ש ל י ש י ת לפני ם פ ה ״ נ ‪ .‬בעיני ה מ ל ו מ ד י ם‬

‫מצד‬

‫היוונים של אותה תקופה היו היהודים עם ברברי כ ש א ר הברברים‪ ,‬ש מ נ ה ג י ה ם המיוחדים ע ו ר ר ו‬ ‫ענין רב מבחינה אתנוגרפית ופילוסופית‪ .‬היהודי‪ ,‬ש ר כ ש לו ה ש כ ל ה הלניסטית‪ ,‬נ ר א ה אז ב ע י נ י‬ ‫‪9‬‬

‫הפילום ף היווני כ ה ל נ י ל א פ ח ו ת מ ב ר ב ר ו ם א ח ר ‪ ,‬ש ה ג י ע ל מ ד ר ג ה זו ‪ .°‬ה ק ט א י ו ם א י ש א ב ד י ר ה‬ ‫מדבר‬

‫על העם היהודי‬

‫בסקרנות של אתנוגרף הלניסטי וביחס עניני גמור‪ :‬אין הוא‬

‫אותם‪ ,‬אבל אין גם ש נ א ה ב ד ב ר י ו‬

‫‪7 1‬‬

‫‪1 0‬‬

‫מחבב‬

‫‪.‬‬

‫ה ע נ י נ י ם ה ש ת נ ו ת כ ל י ת ש י נ ו י ה ח ל מ ה מ א ה ה ש נ י ה ‪ ,‬ו א ו ל י ב מ ק צ ת ע ו ד ל פ נ י כן‪ .‬א ם ב פ ר ק ה ז מ ן‬ ‫הקודם לא היה רישומם של היהודים ניכר בארצות‪.‬שמחוץ לאדץ‪-‬ישדאל‬ ‫מהמאה‬

‫הרי מתוך ידיעות‬

‫ה ש נ י ה ואילך יוצא בבירור‪ ,‬ש מ ס פ ר היהודים בנכר היה גדול מאוד‪ .‬לאותו זמן ב ע ד ך‬

‫ש י י כ ת ה י ד י ע ה ב ם י ב י ל ה )‪ ,(3,271‬ש ״ כ ל א ר ץ ו כ ל י ם מ ל א א ו ת ך ‪ /‬כ ל ו מ ר ה ע ם ה י ה ו ד י ‪ .‬ת נ ו ע ת‬ ‫ה ה ג י ר ה ג ב ר ה ע ו ד מ א י ת ו זמן‪ ,‬כ י ו צ א מ ד ב ר י ם ט ר ב ו ן ) א צ ל יוסף‪ ,‬״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ י ד ז ‪ /‬ב׳ ‪, ( § 1 1 5‬‬ ‫שאין למצוא מקום בעולם‪ ,‬ש א י ן בו יהודים‪ .‬א ו ת ו ד ב ר א נ ו ש ו מ ע י ם מפי יוסף ) ״ מ ל ח מ ו ת ״ ב ט ״‬ ‫§‬

‫‪in Fiaccum‬‬

‫‪.‬‬

‫‪adCaium;7‬‬

‫‪g‬‬

‫‪e‬‬

‫(‬

‫‪L‬‬

‫‪.‬‬

‫ז ‪/‬‬

‫יהודים ישבו באסיה ובםוריד‬

‫( ‪/‬‬

‫במצרים ובקפריסין ובכל איי הים האגיאי‪ ,‬ביוון ובאיטליה‪ ,‬ב ס פ ר ד ובגליה‪ ,‬ו ע ד ג ר מ נ י ה ה ג י ע ו מ '‬ ‫הם היו ״עם מפוזר ומפורד״ במלוא מובן ה מ ל ה וכזה נראו גם בעיני העמים‪ .‬לא נעמוד כאן ע ל‬ ‫‪7 4‬‬

‫התגברות ההגירה ו ה ת פ ש ט ו ת ה ‪ .‬עצם העובדה אינו מוטל בספק‪ ,‬כשם שאינן מ ו ט ל ו ת‬

‫סיבות‬

‫בספק גם תוצאיתיה‪ .‬במצרים נוצר ע ל ־ י ד י הזרם הבלתי־פוסק ש ל מהגרים יהודים גוש י ה ו ד י ‪-‬‬ ‫עממי כביר בליכודו הדתי והלאומי‪ ,‬שהטיל פ ח ד על עם הארץ‪ .‬אל ה פ ח ד נלותה הקנאה ב ג ל ל‬ ‫מ ע מ ד ם המיוחד ש ל יהודים בודדים‪ ,‬או משפחות‪ ,‬ב מ ש ק ובמדינה‬ ‫במצרים‬ ‫אחדות‪,‬‬

‫‪7 5‬‬

‫‪ .‬אף־על־פי שהמוני היהודים‬

‫היו עניים ש ה ת פ ר נ ס ו מיגיע כפיהם‪ ,‬הרי ע ש ר ם המופלג של יחידים או ש ל מ ש פ ח ו ת‬ ‫שקיבלו מידי הממשלה את הפיקוח על ה מ כ ס‬

‫‪7 8‬‬

‫‪ ,‬בלט מאוד ועודר א ת קנאת הנכדים‪,‬‬

‫ש ר א ו בזה סימן לכוחם הכלכלי הגדול ש ל היהודים בכללם‪ .‬ה מ ע ב ר מ ק נ א ה ל ש נ א ה ל א ה י ה ק ש ה‬ ‫והיא הלכה הלוך וגבור עם ה ת ה ד ר ו ת היחסים בין היהודים בימי השלטון הרומאי‪ .‬גם כאן י ש ל ה ב ד י ל‬ ‫בין ש ת י תקופות‪ ,‬א ח ת ש ל סבלנות מדינית ושניה‪ ,‬ש ב ה עברה המדינה להתקפה על העם ה ע י ק ש‬ ‫והשנוא‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫כ מ ה גורמים הניעו א ת הרומאים בתחילה ליחס ידידותי‪ ,‬לכל הפחות לא‪-‬עיין כ ל פ י‬ ‫‪6‬‬

‫‪1 . v, s . 6 ,‬‬ ‫‪P‬‬

‫‪upp‬‬

‫‪w, s‬־‪.Amisemitismus: P‬‬

‫השוה נגד אפיון א ‪ /‬כ ״ ג‪.(§§ 176—182)69.‬‬

‫‪,Diodor XI. $, 4: cf. Muller, Fragm. hiitoricorum Graccorum II, 392; cf. Schurcr. 0 c. Bd. HI S. 156 Anm. 24 .70‬‬ ‫!‪.Wi ! ! r i c h , Judaica, S. 86ff; S. 89 ,7‬‬ ‫ש י ד ר‪• c. Bd. III. S. 3)72.‬י>( מנית‪ ,‬שכבר מתחילת התקופה ההלניסטית היה מספר ניכר של יהודים בתפועות‪.‬‬

‫‪ ,‬שם שם‪ ,‬מוגה כמה סבות שגרמו להגירה‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪7‬‬

‫‪.‬‬

‫משפחות בעלות השפעה כלכלית ומדינית הן למשל משפחת פילון מאלכסנדריה ובלי ספק משפחותיהם של שרי הצבא של ‪75.‬‬ ‫המלכה קליאופטרה אם תלמי לסודום )קדמוניות ‪.(XIII, § 354‬‬

‫‪. S c h u r c r , o. c. Bd. Ill, S. 132ft. ,76‬‬

‫‪LXXVII‬‬

‫מבוא ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת היהודים״‬

‫היהודים‪ .‬בא״י גופה ל א ר צ ו הרומאים בתקופה הראשונה להקניט א ת היהודים כ ד י ש ל א לערער א ת‬ ‫ש ל ט ו נ ם ה ח ד ש תיכף בראשיתו‪ .‬בתפוצות היוו היהודים כ ו ח כלכלי‪ ,‬ש מ ן ה נ מ נ ע ה י ה ל ה ת ע ל ס מ מ נ ו‬ ‫ו א פ ש ר ה י ה להפיק ממנו תועלת רבה‪ .‬מסתבר‪ ,‬ש ז ו היתה הסיבה לפריבילגי ת השונות שניתנו‬ ‫ליהודים‪ :‬ה ן ה י ו התמורה‪ ,‬ש ש י ל מ ה המדינה ה ר ו מ א י ת ליהודים ע ל שירותם הכלכלי‪ .‬אולם ע ם כל‬ ‫המדיני ה ב ר י א ל א יכלו הרומאים ל ה ת ג ב ר ע ל כ מ ה קשיים‪ ,‬ש נ ב ע ו מאפיה המיוחד ש ל‬

‫הושם‬

‫היהודית‪ .‬הרומאים עמדו בפני‬

‫האומה‬

‫מצוותיה‬

‫תופעת ה ד ת היהודית על‬

‫המשונות בעיניהם‬

‫‪,‬כבפני חידה‪ .‬ה ת ע ל ו מ ה נ ה פ כ ה לגורם ש ל פ ח ד ברגע שהרומאים הגיעו לידי הכרה‪ ,‬ש ד ת זו‬ ‫‪.‬ונושאיה אינם מסתפקים ב מ ה ש י ש להם‪ ,‬א ל א חורגים ממסגרותיהם ומהווים כוח תקפני‪ ,‬המסכן‬ ‫א ת המדינה על‪-‬ידי תעמולה ש ל א היתה חסרה גם צ ד מדיני מדאיג‪ .‬ב מ ש ך השנים ה ש ת ר ש ה‬ ‫בחוגי השלטון והחברה הגבוהה ש ל רומי הדעה‪ ,‬שבניגוד לעמים אחרים מהווים היהודים יסוד‬ ‫תיסס)‪ (n?axa01w5‬ה מ ס כ ן א ת ע צ ם ק י ו מ ה ש ל ה מ ד י נ ה ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י ן ל ש ל ט ו ן ה ר ו מ א י ב ר י ר ה א ח ר ת‬ ‫&לא לשבור א ת כוחם על־ידי גדיעת השורש במרכז‪ .‬באותה מידה שעוררו היהודים א ת ה מ ל ח מ ה‬ ‫ברומי‪ ,‬התכוננה זו להשמידם‪.‬‬ ‫הנימוקים המדיניים ה א ל ה ‪ ,‬ש ה ת פ ת ח ו ב מ ש ך ש נ ו ת שלטון רומי‪ ,‬ו מ צ ב הענינים בעיקר במצרים‪,‬‬ ‫יצרו א ת‬

‫האוירה‪ ,‬ש ב ה‬

‫יכלה‬

‫לשגשג‬

‫ולהתפתח‬

‫המלחמה‬

‫הרוחנית־העיונית‬

‫הפקידה ה י ה להמציא א ת הנמוקים והםיםמאות המתאימים להצדקת‬

‫ביהודים‪,‬‬

‫אשר‬

‫מ ל ח מ ת הזרוע‪ .‬ה מ ל ח מ ה‬

‫הרוחנית הזאת ש מ ה לה מטרה כפולה‪ :‬א( ה י א ה ש ת ד ל ה לשים ל ש מ צ ה א ת ה ע ם היהודי כיחידה‬ ‫א ת נ י ת וכל פ ר ט מישראל בפני ע צ מ ו ! ב( ה י א התקיפה א ת קיומו הרוחני ש ל ה ע ם על־ידי‬ ‫המצאת‬

‫ספורי־הבאי ע ל ד ת ישראל ועל תודתו‪ ,‬שהראו א ת שחיתותו המוסדית והדגישו א ת‬

‫ה ס כ נ ה הצפויה לעולם הלא־יהודי ממנו‪ .‬טענותיה ש ל התנועה הזאת‪ ,‬שאנסחן בקיצור נמרץ‪ ,‬היו‪:‬‬ ‫היהודים ה ם אומה חדורה איבה ל כ ל מ י שאינו יהודי‬ ‫‪7 9‬‬

‫שבבני־אדם ‪,‬‬ ‫היוונית‬

‫הלשון‬

‫האנושות״‪,‬‬

‫‪7 7‬‬

‫» יסוד נוולותם בטבעם‬

‫‪7 8‬‬

‫‪8 0‬‬

‫; ה ס הבזויים‬

‫מוגי‪-‬לב ה ם ופורעים כ א ח ד ‪ .‬ד ר ג ת ם ה ת ר ב ו ת י ת נמוכה ביותר‪ ,‬כ פ י‬ ‫שבפיהם‪ ,‬שהיא יוונית ש ל‬

‫‪8 1‬‬

‫הזונות ? הם לא‬

‫פעלו שום ד ב ר‬

‫אספסוף פרוע ומסריח‪ ,‬שאינו יודע מעצור פנימי מ ה ו‬

‫‪8 3‬‬

‫שמעידה‬ ‫קדמת‬

‫למען‬

‫‪ .‬למעשה ה ם מחוץ לחברה‬ ‫‪4‬‬

‫אנושית‪ ,‬מפני ש ה ם בזים ל כ ל הקדוש ל ש א ר הבריות ומעריצים א ת הבזוי בעיני אחרים ״‪ .‬יחס‬ ‫הבוז שלהם א ל עמים אחדים ניכר בתיעוב‪ ,‬ש ה ם נוהגים באלהיהס ש ל אחרים‪ .‬ה ם אינם מאמינים‬ ‫‪8 5‬‬

‫הות‪ ,‬הם‬

‫‪ . d o e o i‬מצווה בידם לשדוד קדשי אחרים‪ ,‬ומכאן ש ם עיריהבירה שלהם ״ ‪ .‬בניגוד‬

‫לאחרים הם עובדיםלאל‪ ,‬שאין לדעת טיבו מהו‬ ‫כגון‬

‫‪8 7‬‬

‫)אי־ידיעה זו ג ר מ ה ל ה ת פ ש ט ו ת םפורי־בדימ‪,‬‬

‫הספור ע ל פולחן ר א ש חמור ב מ ק ד ש ו כ ד ו מ ה " ( ‪ .‬ובכלל י ש לאומה זו מנהגים משונים‪,‬‬

‫‪.Tacitus, Hisioriac V, 5 .77‬‬

‫‪.HI. Mace. 3. 22 ,78‬‬

‫‪.Lysim.-Molon ap. Jos. c. Ap. II, 236 .79‬‬ ‫‪.Apoll. Molon apud Joseph, c. Apion. II, 148 .80‬‬

‫‪.Klcomcdes, II, 1 ,81‬‬

‫‪,Apoll. Molon ap. Joseph., c. Apion II, § 148 .82‬‬

‫‪67• Amm. Marc. XXII 5, 5 83.‬״ ‪.Cic. Flacc.‬‬

‫‪PIin., n. h. XIII. 4, 46, gens contumclia numinum insignis; Heinetnann, Amisemitismus: P-W Suppl. V, Sp. iqf .84‬‬ ‫‪. T a c , Hist V, 5: contcmncre deos, exuerc patriam. Ap 11. Molon ap. Joseph., c. Ap. II, 148 .85‬‬ ‫‪,Lysimachos ap. Jos. c. Ap. I, 309; 311 .86‬‬ ‫‪.cf. Aniisem.: P-W, V, Sp. 20 .87‬‬ ‫‪,Apoll. Molon apud Jos., c. Apion. II, 80,88‬‬

‫״‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXXVIII‬‬ ‫כגון‬

‫‪8 9‬‬

‫ה ש ב ת ‪ ,‬ה נ ק ר א ת ב ש ם ז ה לזכר החבורות שהיו נגועים בהן בצאתם מ מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫‪9 0‬‬

‫שמיטה‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫ה מ ד א ה ע ל ע צ ל ו ת ם ‪ .‬מ צ ו ת ה מ י ל ה ה י א ל ש ם ס י מ ן ‪ ,‬ש י כ י ר ו ב ו א ת ה י ה ו ד י " ‪ .‬מצוד‪ .‬ז ו ה י ת ה‬ ‫אהוב על‬

‫נושא‬

‫‪9 3‬‬

‫‪9 5‬‬

‫הסטירה‬ ‫‪9 4‬‬

‫מרטיאלים ‪,‬‬ ‫האלה ‪.‬‬

‫הרומאית‪ ,‬בה ה י ו‬ ‫שימש איסור‬

‫יובנלים ‪ .‬כיוצא בו‬

‫מקנטרים א ת‬ ‫בשר־חזיר‬

‫היהודים‬

‫‪2‬‬

‫כהורטיום ‪/‬‬

‫סופדים‬

‫הסופרים‬

‫מטרה לחצי לעגם ש ל‬ ‫‪9‬‬

‫את‬

‫הטעם האמיתי לאיסור ב ש ר חזיר הוא ל ד ע ת ט ק י ט ו ם ' ‪ ,‬שהחזיר מזכיר ליהודים‬ ‫‪7‬‬

‫ה צ ר ע ת ‪ ,‬ש ה ו כ ו ב ה ב מ צ ר י ם ׳י‪.‬‬ ‫ד ב ר ט ב ע י הוא‪ ,‬שיהודי הלניסטי נאור ל א יכול ל ש מ ו ע ב ש ו י ו ך נ פ ש א ת ה נ א צ ה הזאת‪ .‬כ ת ג ו ב ה‬ ‫על‪ .‬ס פ ר ו ת ה ג נ א י ק מ ה ם פ ר ו ת ־ ה ג נ ה ב ש ת י צ ו ר ו ת ‪ :‬ה א ח ת ה ב י א ה ד ב ר י פ ו ל מ ו ס ח ר י פ י ם ו ה ש י ב ה‬ ‫ד ב ר י ־ ב ל ע ע ל דברי־בלע‪ .‬ע ם ס ו ג ז ה נ מ נ ה ה כ ת ב ע ד אפיון‪ ,‬א ם כ י ד ר ג ת ו ה ס פ ר ו ת י ת ג ב ו ה ה‬ ‫השניה השתדלה לסתור א ת דבריהם של שונאי ישראל בראיות יסודיות ורציניות י ו ת ר‬

‫מאוד‪.‬‬

‫מ כ ל טענוודפולמום חריפות‪ ,‬הטובות ר ק לצרכי השעה‪ .‬מ ט ר ת הסופרים והספרים מסוג ז ה ה י ת ה‬ ‫להוכיח‪ ,‬ש כ ל תיאור מהותו ש ל ע ם י ש ר א ל וקורותיו ל פ י ה ת ע מ ו ל ה ה א ו י ב ת אינו א ל א ס י ל ו ף ‪.‬‬ ‫תורת ע ם ישראל ה י א מקור ה ח כ מ ה לחכמי אומות העולם‪ ,‬וקורותיו מוכיחות‪ ,‬ש א י ש י ם ג ד ו ל י מ‬ ‫פעלו בהן ב כ ל הזמנים‪ .‬לסוג השני ה ז ה שייכות ״קדמוניות היהודים״‪ .‬בספר ז ה ב א יוסף ל פ ר ו ש‬ ‫לפני‬

‫ההלניםטי־הרומאי א ת‬

‫הקורא‬

‫שהתחבטו בהן הנכרים‬

‫בעיה העם‬

‫היהודי והיהדות‪,‬‬

‫לברר‬

‫המשכילים שבדורו‪ .‬ה ו א רואה א ת הנכרים האלה ^בבערותם‪,‬‬

‫יודעים א ת המאור שביהדות‪ ,‬והוא רוצה להסיר מכשול ז ה ולהיטיב‬ ‫‪70‬‬

‫וללבן כ מ ה‬

‫שאלית‪,‬‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ב ה‬

‫ק‬

‫ל‬

‫ו‬

‫י‬

‫ח‬

‫י‬

‫ת‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ‬

‫פ‬

‫ש‬

‫פ‬

‫ט‬

‫ישראל בהפיצו‬

‫ש‬ ‫א‬

‫ו‬

‫א‬

‫י‬

‫ד‬

‫נ‬

‫ע‬

‫ס‬

‫ל‬

‫י‬

‫״י‬ ‫‪ Z‬של י‬ ‫‪ 1‬״ ' '‬ ‫כמה ד ב ר י ם ׳ ש ג י י ל י ' י‬ ‫מתוי שנא!‪-‬‬ ‫‪-,‬י״י‪ ,‬דינ״שי ש ל א י ש מ י ש ר א ל ל‬ ‫_!‬ ‫י ׳ אה‬ ‫‪, ,‬‬ ‫' * ״‬ ‫ענין ראשון במעלה הוא תיאור ה‬ ‫ה י ה ו ד י ם ה ם מ צ ד א ח ד ‪ ddeoi‬ו מ צ ד ש נ י ‪ .anavOptonoi‬ה י י נ מ ן ב מ א מ ר ר‬ ‫ל‬ ‫^ דואה בצדק בהשקפה ז א ת א ח ד הגורמים העיקריים לצמיחת‬ ‫‪n £ ^ S‬‬ ‫אפילו אנשים הדוחים א ת עבודת אלהים בצלם ב נ ן א ד ם‬ ‫י‬ ‫[‬ ‫ה ע ו ב ד ה ש ה י ה ו ד י א מ נ ם דואר‪ .‬ב ר צ ו ן א ת ה נ כ ר י ב ב י ת ־ ה כ נ ם ת ‪ ,‬א ו ל ם ל ב י ת מ ק ד ש ו ש ל ז ה א י נ ו‬ ‫^‪ ?djtdva (0,«>;,de o‬ו ע ו ד ד ב ר מ ו נ ה ה י י נ מ ן ‪ :‬ס י ר ו ב ם ש ל ה י ה ו ד י ע‬ ‫ל ד ת ח ת ו ע ם הגויים‪ .‬ה ס מ ק ב ל י ם א ת ה נ כ ר י ם ל ע ד ת ם ל א ח ר ש ע ב ד ו אל ח י ק ה י ה ד ו ת ׳ א ו ל ם א י‬ ‫ה ם עוברים כ מ ע ט לעולם א ל ח י ק א מ ו נ ת הנכרים‪ .‬מ ה ש ם יקרא לזה‪ ,‬א ם ל א ש נ א ה כ ב ו ש ה ו ל ל‬ ‫•גבול ? ס י מ ן ח י צ ו נ י ל כ ך ר ו א י ם ה נ כ ד י ם ב א י ס ו ר ל י ם ב ע מ ם א ל ש ו ל ח ן א ח ד ‪ .‬ה י ה ו ד י ם מ ם ת י י ג י ט‬ ‫ומקיפים א ת עצמם חומת התבדלות‪ ,‬מפני ש ה ם שונאים ומתעבים א ת סביבתם הנכרית‪.‬‬ ‫יוסף ר א ה בטענות א ל ה א ח ד הדברים החשובים והמסוכנים ביותר ש ל התעמולה האויבת ליהודים‪.‬‬ ‫ה ו א וגם היהודים ההלניסטיים אחרי שאלו בודאי א ת עצמם‪ ,‬א י ך יתכנו חיים להמוני ה ע ם ב ג ו ל ה‬ ‫מ‬

‫א‬

‫ם‬

‫ה‬

‫נ‬

‫כ‬

‫ר‬

‫כ‬

‫ח‬

‫ס‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫מ‬

‫א‬

‫ו‬

‫ו‬

‫מ‬

‫מ‬

‫ם‬

‫‪ 4‬ז נ‬

‫ש‬

‫ה‬

‫א‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ם‬

‫ש‬

‫י‬

‫ל ז ה ׳‬

‫א‬

‫א‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ס‬

‫‪e‬‬

‫ק‬

‫ו‬

‫א‬

‫י‬

‫ב‬

‫ה‬

‫‪-‬‬

‫פ‬

‫ו‬

‫‪P‬‬

‫ד‬

‫א‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪11, § 1‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪. .~A .‬‬ ‫‪P‬‬

‫‪C‬‬

‫‪o s‬‬

‫‪ ;Apion apud j‬והשוה את קיטוני הלעג ששסכו הסופרים היונים והרומאים ע ל השבת‪Agatharchides :‬‬

‫‪apud Jis c. Ap. I. § 209; Plut. dc superst 8; Sen. de superst frg. 41; Sen. ep. 95, 47; Persius, sat. V 180; Mceagros‬‬ ‫‪Anth. Pal. V 160; Rutil. Namat. I 389; Strabo XVI 2, 40; Sucton.. v. Aug. 76; Trog. Pomp, apud lust. X X X V I 3; Mart‬‬ ‫‪ .cpigr. I V 4 , 7‬כ ל המקומות מכונסים א ג ל ה י י נ מ ן ; ‪,Amisemitismus, Sp. 21‬‬ ‫‪Tacitus, Hist. V, 5 91‬‬ ‫השוה‪.Martialis, cp. X I 9493.‬‬

‫‪,Tacitus, Hist V, 4 ,90‬‬

‫‪,Horatius, Sat I, 9, ;0: .curtij ludaeis oppedere* 92.‬‬ ‫השוןן‪.Juven. sat. XIV, 10494.‬‬

‫השוןן‪ Tacitus, Hist V, 4; cf. Apion ap. Joseph. II § I37; Poseidon, ap.95.‬׳‪ 1,‬נ ‪Juren., sat. XIV, 98; Macrob. sat II, 4,‬‬ ‫‪.Strab. XVI 2, 38‬‬ ‫‪ .Tacitus, Hist. V, 4 .97—95‬לכל אל~ השוה ‪,H c i n e m a n n, a. a. 0.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXXIX‬‬

‫באיירה מלאת־החד כזו‪ .‬ברור היה לו‪ ,‬שחיי היהודים יהיו תלויים להם מנגד‪ ,‬אם הרוב הנכרי‬ ‫לא יחדל מאיבתו בחשבו‪ ,‬שהיהודים בזים לו‪ .‬האיבה הזאת נראתה לו מסוכנת ביותר‪ ,‬ככל שראה‬ ‫‪:‬את הקשר שמקשרים הנכרים את יחם היהודים אליהם עם תורת משה והדת היהודית‪ .‬אלה‬ ‫מחנכות כביכול את מאמיניהן היהודים לשנוא ולתעב את הנכרים‪ .‬יוסף משתדל איפוא לערער‬ ‫את הדעה הזאת ולהוכיח‪ ,‬שדוקא התורה והדת היהודית מורות את ההפך ממה שמספרים שונאי‬ ‫היהודים‪ .‬בדברו על מלאכת המשכן מעיר יוסף את הדברים האפיניים האלה )״קדמוניות״ ג ז ‪/‬‬ ‫ז׳‪ :(§§180—179 ,‬״אפשר לתהות על השנאה הכבושה‪ ,‬שהשתרשה בבריות נגדנו‪ ,‬על שום‬ ‫שמתעבים אנו כביכול את האלהים‪ ,‬שאחרים בחרו להם לעבדם‪ .‬כי מי שיחשוב על הקמת המשכן‬ ‫ויראה את בגדו של הכהן ואת הכלים‪ ,‬שאנו משתמשים בהם בשעת עבודת־הקודש‪ ,‬ימצא‪,‬‬ ‫שמחוקקנו היה איש אלהיס ושלחינם הננו שומעים אך דברי גידופים‪ ,‬שמגדפים אותנו שאד‬ ‫‪.‬בני‪-‬האדם׳׳‪ .‬אם שונאי היהודים מונים אותם וקוראים להם‪ duidvopwjioi‬בהסתמכם על תורת משה‪,‬‬ ‫הר דוקא מזו אפשר לעמוד על ההפך מזה ומלאכת המשכן תוכיח‪ .‬ואם הם מספדים בגנותם של‬ ‫היהודים על ‪ dnavOponfa‬שלהם‪ ,‬הרי חוקי משה‪ ,‬האוסרים לשדוד קדשי אחרים והמצוים‬ ‫להורות דרך לכל אדם )״קדמוניות ד ח‪ /‬י ‪ »§207 ,‬ל״א‪ »§276 ,‬השוה נגד אפיון ב כ״ט‪—211 ,‬‬ ‫‪ ,(§§214‬באים ומטפחים על פניהם ומראים את השקר שבדבריהם‪ .‬היחס האנושי אל הנכרים‬ ‫‪.‬בא לידי גילוי מזהיר ברגע החגיגי ביותר של העם היהודי‪ ,‬בשעת חנוכת בית־ד״מקדש בימי‬ ‫שלמה‪ .‬יוסף משגה את תפילת שלמה )מלכים א מ״א—מ״ג( באופן שהיא מקבלת צורה כל״‬ ‫‪.‬אנושית‪ ,‬הסותרת לגמרי את טענת שונאי היהודים נגד ‪ djxav&ponfa‬שלהם‪ :‬״ולא לעברים‬ ‫‪.‬בלבד‪ ,‬לכשיכשלו )בחטא(‪ ,‬הנני* מבקש ישועה‪ ,‬אלא אם יביאו אנשים אם מירכתי תבל או‬ ‫םאיזה מקום שהוא מפנו אליך ויבקשו‪ ,‬שתזכם בטובה‪ ,‬שמע קולם והענק אותה להם‪ ,‬כי כן ידעו‬ ‫•הכל‪ ,‬שאתה הוא שרצית‪ ,‬כי יבנה לד הבית הזה בתוכנו‪ ,‬ו א נ ח נ ו ל א נ ט ו ל י ר ג ש ־ א נ ו ש‬ ‫א נ ו מ ט ב ע נ ו )השוה לזה את טענת הנכרים המובאת למעלה‪ ,‬שהיהודים מצוינים באופי דע‬ ‫»בטן ומלידה ‪ (!ejupuios xax<W)fo!1a‬ל א ש ו נ א י ם ל ש א י נ ם ב נ י ־ ג ז ע נ ו ‪ ,‬א ל א ח פ צ נ ו‬ ‫•הוא ש כ ל ה ב ר י ו ת י ז כ ו ל ה י ו ת ש ו ת פ י ם ל י ש ו ע ת ו ו ל ה נ א ה מ ט ו ב ו ת י ו ״‬ ‫)״קדמוניות״ ח ד׳ ג׳‪.(§§ 117—116 ,‬‬ ‫‪,‬‬

‫ענין שני לא פחות חשוב מאשר ‪ djtavOpwjrfan dde6n1s‬הוא גידוף עצם מהותה של דת היהודים‬ ‫גנחותת־דדגה לגבי דת היוונים‪ .‬זו היתה מסקנה הגיונית י מן העובדה‪ ,‬שהיהודים לא הרשו‬ ‫לנכרי להשתתף בעבודודאלהים שלהם אלא אם כן התגייר‪ .‬אם הנכרים יכולים רק בתנאי זה‬ ‫״להיות שותפים לישועת אלהים״ )״קדמוניות״ שם‪ ,‬שם(‪ ,‬סימן שהוא אלהי היהודים בלבד ואין‬ ‫־לדוב רובם של הבריות חלק בו‪ .‬עובדה זו מוכיחה‪ ,‬שהוא אל נחוודדרגה‪ ,‬שצורת עבודתו היא‬ ‫תפלה ומלאה כיעור" בעיני הנכרים‪ ,‬העומדים מחוץ לתחום הדת היהודית‪ .‬לא כן דת ההלנים‪,‬‬ ‫שהיא דת הטבע כולו ואינה מקימה חיץ בין חלקיו ‪. °‬‬ ‫‪10‬‬

‫יוסף מוותר ב״קדמוניות״ על פולמוס שלילי עם דעות היוונים בשטח זה — הוא עשה זאת בכתב‬ ‫נגד אפיון — וסותר אותן בשיטה חיובית‪ ,‬בפתחו את מושג אלהי ישראל ודת ישראל‪ ,‬כפי שהוא‬ ‫מבינם‪ .‬אין יוסף מודה בעליונותה של הדת ההלנית‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא חושבה לנחותה לגבי‬ ‫‪ .98:‬השוה ביחוד ע׳‬

‫‪42.‬‬

‫‪ ,99‬המוח ‪,H e i n e m % n n, Aniuem. Sp. 20‬‬

‫‪ .100‬השיה דברי בנות מדין א ל געירי ישראל‪ :‬קדמוניות ד ו ‪ /‬ת׳)‪,(§ 138‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXXX‬‬ ‫מושג־האלהים‬ ‫בחיבוריהם‬ ‫ברוחו‪,‬‬

‫ש ל ד ת היהודים‪ ,‬כי ״מחוקקים א ח ר י פ בגררו א ח ר י םיפורי־אגדות וייחסו ל א ל י ם‬

‫א ת ח ר פ ת מ ג ר ע ו ת י ה ם ש ל ב נ י ־ א ד ם ״ ‪ ,‬ו א י ל ו א ל ה י י ש ר א ל ‪ ,‬כ פ י ש ת פ ש א‪ .‬ת ו‬

‫משה‬

‫ד ‪ §20 /‬ן ‪.(§22‬‬

‫״אין‬

‫״הוא א ב י כל ואדון כל‬ ‫‪1 0 1‬‬

‫בתורה‬

‫ומשקיף על כל״‬

‫)״קדמוניות״‪ ,‬מבוא‬

‫ד ב ר נ ע ד ד ־ ה ג י ו ן או ב ל ת י ־ ה ו ל ם א ת ג ד ל ו ת ו ש ל א ל ה י ם ו א ה ב ת ־ ה ב ר י ו ת שלו‪ .‬כי ל כ ל‬

‫ד ב ר ה ו ק צ ה מקום שלו‪ ,‬ה נ ו ש א ב ד ב ב ד עם ט ב ע ה ב ר י א ה כ ו ל ה ״ )שם‪ ,‬ש ם ‪ .(§24‬א ם כן ה ד ב ר ‪,‬‬ ‫ד ת י ש ר א ל א י נ ה א ל א ב י ט ו י ל ט ב ע כולו‪ ,‬ה י א ד ת א ו נ י ב ר ס ל י ת ‪ .‬ו א מ נ ם כ ל ה ר ו צ ה ל ה ס ת כ ל‬

‫הרי‬

‫ב ב ג ד י הכהן הגדול ובעב ד ת ה מ ש כ ן יוכל ל ר א ו ת אישור לכך‪ ,‬מפני ש כ ל פ ר ט וסרט בהם איבו‬ ‫רמז לחלק מן ה ט ב ע‬

‫אלא‬

‫) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ג ז׳‪ ,‬ז׳‪ .(§§ 187—179 ,‬ה ט ב ע ה א ו נ י ב ר ס ל י ש ל‬

‫אלתי‬

‫י ש ר א ל סותר מ מ י ל א א ת ה ט ע נ ו ת ‪ ,‬ש ט ו ע נ י ם הנכרים כלפי צורת־ר״עבודה של היהודים‪ .‬כי ג ד ל ו‬ ‫של‬

‫אלהי ישראל וכל־יכלתו גורמים לכך‪ ,‬״שאי א פ ש ר להם לבני־אדם לגמול לאלהים ב מ ע ש י ם‬

‫ע ל ה ט בות‪ ,‬שקיבלו מידו‪ .‬כי אין ל א ל ה י ם צורך בכל א ל ה ו נ ע ל ה הוא ע ל גמול שכזה״‪ .‬י ש נ ה ד ק‬ ‫צורודעבודה‬ ‫אדם׳‬

‫א ח ת ה ה ו ל מ ת א ת ג ד ו ל ת ו ‪ ,‬ל א זו ש ל ה י ו ו נ י ם ‪ ,‬ה מ ת א ר י ם א ת ה א ל י ם ב צ ו ר ת ב נ י ־‬

‫אלא ״באותו דבר‪,‬‬

‫גדילתך‪...‬‬

‫נ ת ת יתרון לנו על‬

‫שבו‬

‫יצורים אחרים‪ ,‬בו‬

‫הכרח לנו‬

‫את‬

‫לקלס‬

‫כי במה יאה לנו יותר ל ש כ ך כ ע ס ך ולעורר ר ח מ י ך ב ש ע ה של רוגז מ א ש ר בקולנו‪,‬‬

‫ש ב א א ל י נ ו מ ן ה א ו י ר ו ע ו ל ה ש ו ב ‪ ,‬כ י ד ו ע ל נ ו ‪ ,‬ד ר ך ה א ו י ר ? ״ ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ח ד ׳ ‪ ,‬ג‪, ( § § 112-111 ,‬‬ ‫ה ש ק פ ת ו זו ש ל י ו ס ף ע ל מ ה ו ת ה א ל ו ה ד ת ה י ה ו ד י ת מ ק ב י ל ה ל ג מ ר י ל ה ש ק פ ת ה י ו ו נ י ם ה מ ת ק ד מ י ם ‪,‬‬ ‫כפי‬

‫שיוצא‬

‫לאמונה‬

‫מדברי‬

‫סטרבון‬

‫אלא‬

‫נובעים‬

‫תפלה‬

‫‪1 0 2‬‬

‫אצל‬

‫ונר‪1‬‬

‫מתפישה‬

‫אבגוסטינוס‬

‫‪ 0 3‬נ‬

‫‪.‬‬

‫מכאן‬

‫שחוקי‬

‫ד ת י ת נעלה וניתנו ליהודים‬

‫מפי‬

‫התורה‬

‫אינם‬

‫ביטוי‬

‫הגבורה‪ .‬כוחם‬

‫ג ד ו‬

‫כל כך ע ד היום‪ ,‬״ ש א פ י ל ו ש ו נ א י נ ו מודים‪) ,‬שרק( א ל ה י ם ה ו א ש ק ב ע א ת ס ד ר חיינו )ונתנו(‬ ‫ביד‬

‫ל‬

‫ב ר‬

‫מ ש ה ובזכותו״ )‪,,‬קדמוניות״ ג ט״ו‪ ,‬ג ‪ .(§322 /‬ב י ת ר ב ה י ר ו ת הוא מ ת ב ט א ב ״ נ ג ד ‪ 8‬פ י ‪ 1‬ן י‬

‫)ב׳ ‪ :(§146‬״סבורני‪ ,‬ש ב ר ו ר יהיה‬ ‫יחסי‬

‫‪1,‬‬

‫)לאמר(‪ ,‬שיש לנו חוקים מצוינים מבחינת יראת אלהים‪,‬‬

‫ח ב ר ו ת בין א י ש לרעהו‪ ,‬א ה ב ת כל הבריות‪ ,‬הצדק‪ ,‬ק ש י ו ו ד ע ו ר ף לסבול ובוז‬

‫למות׳׳‬

‫‪0 4‬‬

‫^‬

‫אם היוונים מטיחים כלפי חוקי משה‪ ,‬ה ר י יש להאשים בכך א ת אי־ידיעתם‪ .‬ל מ ע ש ה יש בין ח ו ק י‬ ‫מ ש ה כאלה‪ ,‬ש א פ ש ר למצוא ד ו ג מ ת ם גם א צ ל היוונים והרומאים‪ ,‬ואחרים מ ת פ ר ש י ם על־פי ה & כ ‪3‬‬ ‫‪1‬‬

‫ואמנם מ ר ב ה יוסף ל ת ת נימוקים שכליים לכמה מ צ ו ו ת " ‪.‬‬ ‫אותו‬

‫הנימוק ה ש כ ל י מ ש מ ש לו ראיה ח ו ת כ ת נגד םפור־גנאי של היוונים והרומאים ע ל‬

‫הצרעת‬ ‫שם‬

‫בגוף מ ש ה והיהודים‪ ,‬שגרם לגירושם מ מ צ ר י ם ‪ :‬״אילו היה ה ד ב ר אמת‪ ,‬לא היה‬

‫נגע‬ ‫משה‬

‫ל ח ר פ ת ע צ מ ו חוקים כאלה‪ ,‬ו מ ת ק ב ל ע ל הדעת‪ ,‬ש ה י ה מ ת נ ג ד להם‪ ,‬אילו הנהיגום אחרים‪...‬‬

‫ברור איפוא‪ ,‬שדברים א ל ה אומרים‪.‬עלינו אנשים‪ ,‬המובאים לידי כך על־ידי רכילות״‪.‬‬ ‫אלה לסתום פיות המקטרגים על העם היהודי מתבררים‪ ,‬כפי‬

‫מאמצים‬

‫של יוסף‬

‫מחרדתו‬

‫לגורל המוני היהודים‬

‫בגולה‪.‬‬

‫אף־על־פי‬

‫שהממשלה‬

‫שכבד הודגש למעלה‪,‬‬ ‫הרומאית לא‬

‫חשבה‬

‫ל מ ע ש ה ג ם א ח ר י ה מ ל ח מ ה ה ג ד ו ל ה ל ר ד ו ף א ת ה י ה ו ד י ם ב ג ו ל ה ‪ ,‬י ה נ ה ג ת ה מ ס ה י ה ו ד י )‪ficus iudai-‬‬ ‫‪( s‬‬ ‫‪CU‬‬

‫אלא‬

‫אף היא אינה יכולה להתפרש כ ה נ ח ת יסוד למדיניות של ש נ א ת ישראל מ ט ע ם ה מ ד י נ ה ‪,‬‬ ‫כמעשה הבא להצר את צעדי התעמולה היהודית‬

‫בתפוצות‬

‫‪1 0 6‬‬

‫‪ ,‬הדי בכל זאת ראו הרבה יהודים‬

‫המדינה הרומאית בחרדה א ת יחסה האויב של ה מ מ ש ל ה אליהם וציפו בדאגה ליום‬

‫‪ .101‬כך יש לתפוש את המקום ולא כפי שגיינתי בסוגרים בגוף התרגום! השוד‪ .‬ההעדה למקום‪.‬‬ ‫‪ .102—103‬השוה למעלה פרק אן הערה‬ ‫‪ .105‬השוה ה י י נ מ ן ‪ ,‬שם שם‪.‬‬

‫‪23.‬‬

‫‪ .104‬השוה ה י י נ מ ן ‪» ,‬יון‪ ,‬שנח חמישית‪ ,‬ע׳ ‪.194‬‬

‫‪ .106‬השוה ‪, H c i n e m a n n , Antisemiiismus, Sp. 15‬‬

‫‪LXXXI‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫המחר‪ .‬בין היהודים ה א ל ה ה י ה גם יוסף‪ ,‬ואולי י ש ל ר א ו ת בו א ת ד א ש ה מ ד ב ר י ם ה ש א ל ה היתד•‪:‬‬ ‫א ר ץ ־ י ש ד א ל ה ח ר ב ה והגולה ה פ ו ר ח ת — מ ה ע ד י ף ? ה י ש ע ת י ד ליהודים בגולה ע ל א ף ים ה ש נ א ה‬ ‫והבוז המקיף אותם או צריך להאחז בירושלים ה ח ר ב ה ? א נ ח נ ו יודעים שהמפלגה‪ ,‬ש ה מ ש י כ ה א ת‬ ‫מסורת הקנאים‪ ,‬צידדה בפתרון השני‪ .‬יוסף בן מתתיהו לא היה סבור כמוהם‪ .‬יותר מדי נ ת ק ע‬ ‫במוחו חורבן ירושלים‪ ,‬ש ר א ה ו במו עיניו‪ ,‬יותר מדי ה ת ר ש ם מ ת ק פ ה ש ל רומי‪ ,‬ה ש ת ק ע ברומי‬ ‫ו נ ע ש ה אזרח בה‪ ,‬משיכול ל ה ת ע ל ו ת ל ה ש ק פ ת ם של א נ ש י א ר ץ ־ י ש ד א ל ‪ .‬הוא ח ש ב ם ל א נ ש י ם ש א י נ ם‬ ‫א ת א ש ר לפניהם‪ ,‬ואילו א ת עצמו ר א ה כאדם ש ד ע ת ו צלולה עליו ויודע לשקול א ת‬

‫רואים‬

‫האפשרויות‪ .‬הוא ה ת י א ש מ א ר ץ ־ י ש ר א ל ל א ח ר הנםיון ה מ ד ב ש נ ו ת החורבן‪ ,‬א ם ל פ נ י כן א פ ש ר‬ ‫היה עוד להתקיים בה על אף השלטון הרומאי‪ ,‬הרי לאחר ש ח ר ב ה ירושלים אין טעם להמשיך‬ ‫במאמצים הנטולים כל תקוה ל ה ת ג ש ם בזמן מן הזמנים‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת ה ב י ט יוסף מערבה‪ ,‬דרומה‬ ‫ודאה א ת המוני העם בגולה בשגשוגם הכלכלי ובקיומם הדתי והחליט בדעתו‪ ,‬שאין‬

‫וצפונה‬

‫לנטוש א ת אלה כדי לרדוף אחרי מדוחי־שוא‪ .‬אמנם הרשעות גוברת‪ ,‬ה ר ש ו ת גוזרת גזרות קשות‬ ‫על‬

‫ישראל‪ .‬אף־על־פי־כן אין לעם אחיזה אלא בגולה‪ ,‬ברחבי מ ד י נ ת רומי ובחסותה‪ .‬רק כאן‬

‫י ו כ ל ל & ג & ג ו ל ב נ ו ת א ת ע ת י ד ו ‪ .‬ו ה ו א עזם ב פ י ב ל ע ם א ת ה נ ב ו א ה ה א פ י י נ י ת ה ז א ת ‪ :‬״ ו כ ן ת כ ב ש ו‬ ‫א ת הארץ‪ ,‬ש א ל ה י ם ע צ מ ו ש ל ח א ת כ ם אליה‪ ,‬והיא ת ה י ה לבניכם לעולם‪ ,‬וכל ה א ד מ ה והים י ח ד‬ ‫תהלתם‪,‬‬

‫ימלאו‬ ‫גזעכם‪.‬‬

‫יהיה‬

‫אף‬

‫לאל‬

‫ידכם‬

‫לספק‬

‫לכל‬

‫ארצות‬

‫ב ש ע ה זו ו א ר ץ כ נ ע ן ת כ י ל נ ו ‪ .‬א ך ד ע ו ‪ ,‬ש כ ל ה ע ו ל ם מ ו ט ל‬ ‫לנצח‬

‫תבל‬

‫תושבים‬

‫בני‬

‫תוהה אתה‪ ,‬הצבא המבורך‪ ,‬שנהיית לעם גדול כזה מ א ב א ח ד ? אמנם קטן הוא עוד‬ ‫לפניכם כמקום‬

‫מושבכם‬

‫ויש‪1‬ב ת ש ב ו ב א י י ם ו ב י ב ש ה ב ה מ ו נ י כ ם ‪ ,‬ש א פ י ל ו מ ס פ ר ה כ ו כ ב י ם א י נ ו ש ק ו ל כ נ ג ד ם ‪ .‬ו א ף‬

‫בהיותכם המון דב כזה לא ימנע אלהים מלספק לכם ש פ ע של נכסים שונים בימי שלום ונצחון‬ ‫ועוז ב מ ל ח מ ה ״ )״קדמוניות‬ ‫״קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫‪, ,‬‬

‫‪, ,‬‬

‫ד ד ‪ ,‬ד ‪.(§§ 116—115 /‬‬

‫הן החבור הראשון אחרי החורבן‪ ,‬שרואה א ת ע ת י ד ה ע ם היהודי ב מ ע ר ב‬

‫כ ת כ נ י ת מ ד י נ י ת חיובית‪ ,‬ויוסף בן מ ת ת י ה ו הוא מחברה‪ .‬ומן ה ר א ו י לציין‪,‬‬ ‫עוברת‬

‫ש ס ת י ר ה‬

‫פנימית‬

‫ב מ ח ב ר ובחיבור גם י ח ד ‪ :‬הוא‪ ,‬היהודי הארצישראלי‪ ,‬מ י ש ה י ה פ ע ם ח ב ר ם ש ל הקנאים‪,‬‬

‫אם לא בלב הרי לפחות בפועל‪ ,‬פונה עורף לארץ־ישראל ונעשה פרקליטה ש ל הגלות ה מ ע ר ב י ת ;‬ ‫ו״קדמוניות‬

‫‪, ,‬‬

‫היהודים ‪ ,‬זה החיבור ה מ ת י מ ר לספר לגויים א ת ד ב ר י ימי ה ע ם היהודי בארצו‪,‬‬

‫מביאות ל מ ע ש ה לידי מסקנה‪ ,‬ש ע ת י ד ו ש ל ה ע ם הוא לא בארץ‪-‬ישראל א ל א בגולה‪ .‬ה ס ת י ר ה ה ז א ת‬ ‫אינה אלא סימן לקרע העמוק בנפשו של יוסף בן מתתיהו‪ ,‬והוא מובן מבחינה א י ש י ת ואולי ע ו ד‬ ‫יותר מבחינה מדינית‪ .‬יוסף היה בעל חוש מדיני מציאותי ז פירוש הדבר‪ ,‬שהיה חםר־דמיון ל ר א ו ת‬ ‫את‬

‫תוצאות ה ה כ ר ע ה ה מ ד י נ י ת בזמנו‪ .‬נהירים היו לו רק ה ע נ י נ י ם כפי ש ה ת פ ת ח ו ובאו ב ז מ נ ו ‪:‬‬ ‫מסקנה ממה‬

‫ש ר א ה ועליה המליץ לפני בגי עמו‪ .‬הציד‪ ,‬שעליו ס ו ב ב ת מסקנתו‪,‬‬

‫עמד‬

‫והסיק‬

‫הוא‬

‫כ ו ח ה ש ל ר ו מ י ב ע ו ל ם ‪ .‬הכוח ה ז ה ש ל ט בעבר‪ ,‬הוא שולט בהוה וישלוט גם ב ע ת י ד‬

‫‪1 0 7‬‬

‫‪,‬‬

‫אילו ה ת פ ש ר ו היהודים א ת ו בעבר‪ ,‬כי אז א פ ש ר היה לבסס א ת חיי ה ע ם ע ל ה מ ר כ ז ב א ד ץ ־ י ש ד א ל ‪.‬‬ ‫ע כ ש י ו ש ה מ ר כ ז הזה נהרם על־ידי הכוח המכריע בעולם‪ ,‬שוב אין ל ש ג ו ת בחלומות״שוא‪ ,‬ש א פ ש ר‬ ‫יהיה‬

‫להקימו מ ח ד ש נ ג ד רצונה ש ל רומי‪ ,‬א ל א מוטב ל ה ש ע ן ע ל ה י ש והיש הוא ה ע ם היהודי‬

‫בגולה‪ .‬כ ש ע ב ר יוסף לרומי וראה במו עיניו א ת הקיבוצים היהודיים ב א ר צ ו ת הים התיכון‪ ,‬ה ג י ע‬ ‫‪ .107‬על ד ב ר זה דנתי במאמר הנזכר שנזרם פורסם‪.‬‬

‫‪L XXXII‬‬

‫מבוא׳*;קזזמוניווזי היהודים״‬ ‫‪r‬‬

‫‪ ! : 1‬ב מ י ד ה שיוכל לממשוד להוותי בתנאי »נזל»!‪- 1x0‬המממן‬ ‫ש»ן;‪rtm‬דול מגוף‬ ‫הג&דית &וינת ‪. mr‬׳הזז«םנמי»ח־דמה> בוזנד ומקניטה ־אותם‪.‬בבל‪ :‬מיני‪:‬דינותז ר»ות‪• ,‬אין לה‪3‬חל‬ ‫עפניהיאלא! *ש‪-‬זלהלהפ אוד ־מאומת׳הקיום של־־חכלל׳ ושל הפרט* כי־ןגוהל ־שניהםיקשווי; ‪sttx-m‬‬ ‫עתה‪ ,‬לאחד>אלףי*תשע< מאוח שנה מוץ‪;7‬אמ> יודעים שתכניתורח‪0‬דמית~ש* יוםן* ‪mwmfirp‬‬ ‫היתד‪ .‬מבוסמת עלי אשליהד• אפל חלילה לנהלבוא‪-‬־מליונבתלתה‪ ,‬ש;בגד״יובחזזנמגמו«זזו^׳‪1‬ןו‬ ‫‪...‬‬ ‫ונלההבתו^יעמ^ל^׳הייגו״יהבממהלפדפדדףזונונבשלומוד חיופ^ןןזמ‬

‫ל י מ ד החמיע• של ‪ .‬ק ד מ ו נ י ו ת היהודים״‬

‫ספר ראשון‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר הראשון של תאור קדמוניות היהודים ליוסף‪:‬‬ ‫מבוא לחיבור כולו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫בנין העולם וסידור יסודותיו‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫על מוצא אדם )הראשון( ועל עשרת הדורות ממנו ועד המבול‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫כיצד בא המבול ובאיזה אופן ניצל נח ובני ביתו בתיבה והתישב בבקעת‬ ‫שנער‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כיצד בנו בני נח מגדל מתוך חוצפה כלפי אלהים‪ .‬איד בלבל אלהיט את‬ ‫לשונותיהם ולמה נקרא המקום‪ ,‬שבו ארע הדבר‪ ,‬בבל‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫כיצד ישבו בני נח את העולם כולו‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫כיצד נקרא כל עם על שם מישב המקום‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫כיצד יצא אברהם אבינו מארץ כשדים וזכה בארץ‪ .‬שנקראה אז כנען‬ ‫והקרויה עכשיו יהודה‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫כיצד יצא אברהם מצרימה‪ ,‬כשתקף רעב את ארץ כנען‪ ,‬וחזר לאחר ששהה‬ ‫בה זמן מה‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫מפלתם של אנשי סדום במלחמתם עם האשורים‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫כיצד יצא אברהם למלחמה על האשורים ונצחם והציל את שבוייהם של‬ ‫אנשי סדום והשיב את השלל‪ ,‬שלקחו האשורים‪.‬‬

‫יא‪ .‬כיצד השמיד אלהים את עם סדום מחמת כעסו עליו בגלל חסאיו‪.‬‬ ‫יב‪ .‬על ישמעאל בן אברהם וצאצאיו הערבים‪.‬‬ ‫יג‪ .‬על יצחק‪ ,‬בנו הכשר של אברהם‪.‬‬ ‫יד‪ .‬על שרה‪ ,‬אשתו של אברהם‪ ,‬וכיצד נסתלקה מן החיים‪.‬‬ ‫טו‪ .‬כיצד יצא מקטורה אשת אברהם שבט הערבים הטרוגלודיטים‪.‬‬ ‫טז‪ .‬על מותו של אברהם‪.‬‬ ‫יז‪.‬‬

‫על לידתם וגידולם של עשו ויעקב‪ ,‬בני יצחק‪.‬‬

‫יח‪ .‬בריחת יעקב לארם נהרים מפחד אחיו ‪ $‬כיצד נשא שם אשד‪ .‬והוליד שנים‬ ‫עשר בנים ושב בחזרה לארץ כנען‪.‬‬ ‫יט‪ .‬כיצד מת יצחק ונקבר בחברון‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של ‪ 3008‬שנה לפי יוסף‪ 1872 ,‬לפי העברים‬ ‫ו־‪ 3459‬לפי אבסביוס‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫ר ו א ה ־אני׳ ש ל א נ י מ ו ק א ח ד ו י ח י ד ‪ /‬א ל א נ י מ ו ק י ם ר ב י ם ו ש ו ג י ם מ א ו ד ז ה מ ז ה ה ם‬ ‫א ת האנשים‪ ,‬ש ב ד ע ת ם לעסוק ב כ ת י ב ת ד ב ר י הימים‪ .‬ש כ ן יש בני אדם‪,‬‬

‫המעוררים‬

‫הפונים אל תחום זה של ה ח כ מ ה‬

‫‪l a‬‬

‫‪ ,‬הואיל והם שואפים להראות א ת כוחם ב ש ד ה‬

‫ה ל ש ו ן ו ר ו ד פ י ם א ח ר י ה כ ב ו ד ‪ ,‬ה ב א ב ע ק ב זה‪ .‬א ח ר י ם מ ע מ י ס י ם ע ל ע צ מ ם ע מ ל זה‪,‬‬ ‫גם אם הוא למעלה מיכלתם‪ ,‬מתוך רצון לגרום נ ח ת רוח לאנשים‪ ,‬שהתאור מוסב‬ ‫י ש גם כאלה‪,‬‬

‫אליהם‪.‬‬

‫שבמאורעות‪,‬‬

‫שעצם ההכרח‬

‫בשעת‬

‫שהם היו עדים להם‬

‫מעשה‪ ,‬המריצם לכלול א ת אלה בספר מאלף‪ .‬ורבים־נתפתו על־ידי גודל מאורעות‬ ‫חשובים‬

‫‪1 1 ,‬‬

‫‪,‬‬

‫ש נ ש א ת לא ידועים‪ .‬לפרסם א ת הסיפור עליהם ל ת ו ע ל ת הציבור‪ .‬ל ש נ י‬

‫ה א ח ר ו נ י ם מין ה ג ו ר מ י ם ה נ ז כ ר י ם נ ז ק ק ת י ג ם א נ י ‪ :‬כ י ב ד ע ת י מ ת ו ר נ ס י ו נ י א ת ה מ ל ח מ ה ‪,‬‬ ‫היהודים אסרנו על הרומאים‪,‬‬

‫שאנו‬

‫)שנעשו(‬

‫את המעשים‬

‫בה ואת תוצאותיה‪,‬‬

‫נ א ל צ ת י ל ס פ ר ה ל כ ל ' פ ר ט י ה ב נ י ג ו ד לאנ־שים‪ ,‬ש כ ת ב ו ע ל י ה ו ע ש ו א ת ה א מ ת פ ל ס ת ר ־‬ ‫א ת ח י ב ו ר ה ס פ ר ה ז ה ק י ב ל ת י ע ל י ‪ ,‬הו&יל ו ם ב ו ו י י א נ י ‪ ,‬ש ה ו א י ה י ה ר א ו י ל ע י ו ן ב ע י נ י‬ ‫ההלינים‪,‬‬

‫כי הוא יכלול א ת כל קדמוניותינו ואת• ס ד ר חוקתנו׳ מ ת ו ר ג מ י ם מ ת ו ך‬ ‫‪3‬‬

‫העבריים ‪.‬‬

‫הספרים‬

‫ו ל ב ר ק ו ד ם לכן‪ ,‬כ ש ת א ר ת י א ת ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ה י ה ב ד ע ת י ל ס פ ר ‪,‬‬

‫מ ה ה ו א מ ו צ א ם ש ל היהודים ו מ ה ע ל ה להם ב ג ו ר ל ה ' א י ז ה ו ה מ ח ו ק ק א ש ר הורה' ל ה ם‬ ‫את‬

‫מדת‬

‫החסידות ואת‬

‫שאר‬

‫חמדות ומילוין‬

‫הימים‬

‫הרבים‪ ,‬ע ד‬

‫הואיל‬

‫והיקף ענין כזה היה גדול מדי׳ ה פ ר ד ת י •את‬

‫עצמה‪,‬‬

‫)בקבעי(‬

‫שנםתבכוישלא‬

‫לחיבור‬

‫ברצונם‬

‫‪? a‬‬

‫וכמה' מ ל ח מ ו ת‬

‫במלחמתם‬

‫ה ת ח ל ה וסוף משלו‪ ',‬וכך‬

‫האחרונה‬ ‫המלחמה‬

‫שויתי לו‬

‫נלחמו‬

‫במרוצה‬

‫ברומאים‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫)ויתאדתיה(‬

‫בפני‬ ‫‪4‬‬

‫מתאימות ‪.‬‬

‫מדות‬

‫ו כ ד ר ד ה מ ק ר י ם א ש ר י ק ר ו א ת ב נ י ה א ד ם ‪ ,‬ש ב ד ע ת ם ל ע ס ו ק ב ד ב ר י ם " ג ד ו ל י ם ‪ ,‬יתקפו‬ ‫אותי‬

‫ב מ ל ך הזמן היסום ופקפוק ל ת ר ג ם ע נ י ו " ר ב כ ל כ ך ל ל ש ו ן נכריה וזרה לנו‪.‬‬

‫אולם‬

‫ה י ו ג ס א נ ש י ם ‪ ,‬ש מ ת ו ך ח י ב ה ל ד ב ר י ה י מ י ם ע ו ד ד ו נ י ל ה מ ש י ך ב ע ב ו ד ת י יזו‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫ו י ו ת ר מ כ ו ל ם א פ פ ר ו ד י ט ו ם ‪ ,‬א י ש ח ו ב ב ־ ה ש כ ל ה ב כ ל צ ו ר ה ש ה י א ומוציא ע נ י ן מ י ו ח ד‬ ‫‪:‬‬

‫) ב ח ק ר ( " נ ס י ו נ ו ת י ה ם ש ל דבירי ה י מ י ם ‪ .‬ש כ ן ‪ -‬ה י י ה ב ע צ מ ו מ צ ו י א צ ל ע ל י ל ו ת ג ד ו ל ו ת‬ ‫ו ת מ ו ר י ת ־ ג ו ר ל שוינות ו ב כ ו ל ן ה ו כ י ח כ ו ח ־ נ פ ש •‬

‫להפליא ועיקרי־מוםד‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫בל ימוטו ‪.‬‬

‫וכן נ פ ת י ת י ל א י ש הזה‪ ,‬ה ת ו מ ך ת מ י ד ב כ ל אדם‪ ,‬ש ב י כ ל ת ו ל פ ע ו ל ד ב ר מ ו ע י ל ויפה‪,‬‬ ‫אף ה ת ב י י ש ת י בפני עצמי‪ ,‬ש מ א אראה כ א י ש שנוח לו ב ב ט ל ה מ ל ע מ ו ל ע ל הדברים‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪4‬‬

‫הנעלים ביותר‪ ,‬והתאוששתי ביתר רצון‪ .‬ומלבד הטעמים‪ ,‬שהזכרתי לעיל״ שקלתי‬ ‫בלבי מתוך כובד ראש‪ ,‬בראשונה‪ .‬אם אבותינו נטו למסור )לאחרים( ידיעות כאלה‪,‬‬ ‫ובשניה‪ ,‬אם היו בתוך ההלינים אנשים ידועים‪ ,‬שנפשם חשקה לדעת את דברי‬ ‫ימינו‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫וכן מצאתי‪ ,‬שתלמי השני ‪ ,‬אותו המלך ששאף מאוד להשכלה ולאגירת ספרים‪,‬‬ ‫השתוקק במדד‪ .‬יוצאת מן הכלל לתרגם לשפת יון את תורתנו ואת סדר חוקתנו‪,‬‬ ‫‪10‬‬

‫המשתת עליה‪ ,‬ואלעזר ‪ ,‬שלא היה נופל במדותיו הטובות משום כהן גדול אצלנו‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫לא היסס מלחנות את המלד הנזכר הנאה‪ .‬שהיה מונעה ממנו בהחלט‪ ,‬אילולא‬ ‫‪11‬‬

‫היה קיים מנהג אבות בידינו‪ ,‬שאין מעלימים כל דבר נאה ‪ .‬וחשבתי‪ ,‬שיפה גס‬

‫‪1‬‬

‫לי לחקות את נדיבות לבו של הכהן הגדול ולהניח‪ ,‬שגם עכשיו ישנם רבים תאבי‪-‬‬ ‫‪12‬‬

‫לימוד דוגמת המלר‪ .‬כי גם זה לא הספיק לקבל את כל כתבינו‪ ,‬אלא דק את‬ ‫ספרי התורה מסרו לו האנשים‪ ,‬שנשלחו לאלכסנדריה לשם באורם‪ .‬ואילו העניניס‬

‫‪13‬‬

‫המסופרים בכתבי הקודש רבבה הם‪ ,‬הואיל והם כוללים קורותיהם של חמשת‬ ‫אלפים שנה‪ ,‬ותהפוכות־גורל שונות ומוזרות‪ ,‬ומקרי מלחמות וגבורות שרי־הצבא‬ ‫וחילופי משטרים רבים‪ .‬ובכלל יכול כל מי שרוצה לחקור את דברי הימים‬

‫‪14‬‬

‫האלה ללמוד מהם ביחוד דבר אחד זה והוא‪ ,‬שכל הנוהרים אחרי רצונו של אלהים‬ ‫ואינם נושאים את לבם לעבור על החוקים הטובים‪ ,‬הצלחתם בכל דבר היא למעלה‬ ‫מכל דמיון ושכרם‪ ,‬האושר‪ ,‬ניתן להם מאת אלהים‪ .‬וכל אימת שיסורו מדיר שמירת‪-‬‬ ‫‪13‬‬

‫המצוות המדוקדקת‪ .‬נעשה להט כל דבר קל לקשה וכל מעשה טוב‪ ,‬שישתדלו‬ ‫‪15‬‬

‫‪14‬‬

‫לעשות‪ ,‬סופו אסון שאין לו תקנה ‪ .‬לכן הנני מבקש כיום הזה מקוראי הספרים‬ ‫האלה בעתיד‪ ,‬שיכווגו את הגיון )לבם( לאלהים ויתבוננו‪ ,‬אם תפישת מחוקקנו‬ ‫את מהותו של אלהים ראויה )לכבודו(‪ ,‬ואם תמיד יחם לו מעשים‪ ,‬שהם לפי כוח‬ ‫גבורתו‪ ,‬או אם שם לב לכך‪ ,‬שדברו עליו יהיה נקי מכל סיפורי־אגדה מלאי־כיעור‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫כדרך )הסיפורים( המצויים אצל אחרים‪ ,‬אף־על־פי שלפי אורך הזמן וקדמותו‬ ‫‪15‬‬

‫היתד‪ ,‬לו למחוקק אפשרות רבה להמציא בדיות ‪ .‬שכן נולד לפני אלפיים שנה‪,‬‬ ‫מספר רב של דורות‪ ,‬שאליהם לא העזו הפיטנים ליחס אף את תולדות אלהיהם‪,‬‬ ‫‪17‬‬

‫ומה גם עלילות בני אדם וחוקיהם‪ .‬את פרטי כתבי)קדשנו( יציין חיבורנו בדייקנות‬ ‫בהמשך הסיפור‪ ,‬דבר דבר במקומו‪ .‬כי נדרתי לעשות זאת בספר זה בלי להוסיף‬ ‫או לגרוע דבר‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫!‬

‫והואיל וכמעט כל דבר אשד בו קשור בחכמתו של משה מחוקקנו‪ ,‬הכרח לי‬ ‫להקדים עליו מלים קצרות‪ ,‬שלא יהיו כמה מקוראי בעתיד נבוכים )ולא ישאלו(‪,‬‬ ‫‪10‬‬

‫מאין השייכות הגדולה כל כך של חיבורי למעשי הבריאה ‪ ,‬אף‪-‬על־פי שמשנתו‬ ‫‪19‬‬

‫מוםבה על חוקים ומעשים‪ .‬דע איפוא‪ ,‬שלפי אותו )צדיק(‪ ,‬האיש האומד לסדר‬

‫ספר ראשון‬

‫‪5‬‬

‫יפה את חייו ולחוק חוקים לאחרים‪ ,‬הכרח לו מעל לכל להכיר תחילה את מהותו‬ ‫של אלהים ולחזות בעיני רוחו את מעשיו ולחקות על־ידי כד‪ ,‬עד כמה שיוכל‪,‬‬ ‫‪17‬‬

‫את הדוגמה הנשגבה מכל ולנסות ללכת בדרכיה ‪ .‬כי בלעדי חזון זה לא תהיה‬

‫‪20‬‬

‫לו אף למחוקק עצמו לעולם רוח נכונה וגם קוראיו לא יפיקו כל תועלת שהיא‬ ‫ממה שהוא עתיד לכתוב על ענינים הנוגעים לחסידות׳ אם לא ילמדם בראש‬ ‫ובראשונה לדעת‪ ,‬כי אלהים הוא אבי כל'ואדון כלי ומשקיף• על כל ונותן‪-‬חיי־‬ ‫אושר להולכים אחריו וממיט‬

‫‪18‬‬

‫פורענויות גדולות על הסרים מדרד הישר‪ .‬וברצות‬

‫‪21‬‬

‫משה ללמד את בני עמו לקח זה לא פתח‪ ,‬בשעה• שחקק את חוקיו‪ ,‬כדרכם של‬ ‫אחרים‪ ,‬בחוזים ובחוקים בין אדם לחברו‪ ,‬אלא יכוון את מחשבותיהיכן כלפי אלהים‬ ‫וסדר בריאת העולם‬

‫‪13‬‬

‫והוכיח להם‪ ,‬שאנו ׳בני האדם הננו היפה שבמעשי אלהיס‬

‫‪20‬‬

‫בארץ ‪ .‬ומשעלה בידו למצוא אוזן קשבת למצות יראת־אלהים‪ ,‬שידלם על נקלה‬ ‫‪21‬‬

‫להסכים גם לכל שאר המצוות ‪ .‬מחוקקים אחרים נגררו אחרי סיפורי־אגדות‬

‫‪22‬‬

‫וייחסו לאלים בחיבוריהם את חרפת מגרעותיהם של בני‪-‬אדס ונתנו )בזה( פתחויך‬ ‫‪22‬‬

‫פה רב לרשעים ‪ .‬ואילו מחוקקנו הוכיח‪,:‬שמדותיו של ־אלהים ׳כתכלית השלמות‬

‫‪23‬‬

‫הן וחשב‪ ,‬שבני אדם חייבים לשאוף לכך‪ ,‬שיהיו שותפים בשלמות זו‪ ,‬וענש בכל‬ ‫חומר הדין את אלה‪ ,‬שאינם בדעה זו ואינם מאמינים‪ .‬וכן הנני מבקש מקוראי‬

‫‪24‬‬

‫בעתיד‪ ,‬לבחון את חיבורי מבחינה זו‪ .‬כי לכל המעיינים בו מתוך הנחה זו יתחוור‪,‬‬ ‫שאין )בעולם( דבר נעדר־הגיון אדבלתי־הולם את גדלותו של אלהים ואהבת״‬ ‫הבריות שלו‪ .‬כי לכל דבר הוקצה מקום שלו‪ ,‬הנושא בד בבד עם טבע הבריאה‬ ‫כולה‬

‫‪2 3‬‬

‫; ־על כמה מהם רמז המחוקק רמיזה מחוכמת‪ ,‬וכמה דברים הביע בדרך רז‬ ‫‪24‬‬

‫נעלה ‪ 5‬ומה שנראה לו לאמרו בדיד פשט‪ ,‬הביע באופן ברוד ‪ .‬אולם הרוצים‬

‫‪25‬‬

‫לעיין בגורמים של כל דבר ודבר )שבאמונתנו(‪ ,‬ימצאו מקום למחקר רחב ופילוסופי‬ ‫‪25‬‬

‫מאוד‪ .‬לפי שעה הנני דוחה אותו‪ ,‬ואם יזכני אלהים בשנות חיים ‪ ,‬אנסה לכתוב‬ ‫‪36‬‬

‫על כך אחרי החיבור הזה ‪ .‬ועכשיו הנני פונה לסיפור המאורעות‪ ,‬בהזכירי תחלה‬ ‫את דברי משה על בריאת העולם‪ ,‬שמצאתים כתובים בכתבי הקודש‪ .‬ואלה הם‪:‬‬

‫‪26‬‬

‫א‪ .‬א‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫א׳‪ .‬א׳‬

‫‪1‬‬

‫‪27‬‬

‫והארץ לא היתה גלויה‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לעין אלא חבויה בתוך ח ש כ ה ע מ ו ק ה ורוח ממרום מ ר ח פ ת על פגיה‪ .‬ויאמר א ל ה י ם‬

‫‪28‬‬

‫י ה י א ו ד ‪ .‬כיון ש ה י ה א ו ר ‪ ,‬ה ת ב ו נ ן א ל ה ח ו מ ד כ ו ל ו ו ה פ ר י ד ב י ן ה א ו ר ו ב י ן ה ח ו ש ך ‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫ל ח ו ש ך ק ר א ל י ל ה ו ל א ו ר יום‪ ,‬ו ת ח י ל ת ה א ו ר ו ד מ ד ו מ י ו כ י נ ה ש ח ר ו ע ר ב ‪ .‬י ו ם ז ה מ ן‬ ‫‪2‬‬

‫הדין שיקרא ראשון‪ ,‬ואילו מ ש ה כינהו א ח ד ‪ .‬יש גם עכשיו בידי להסביר ט ע מ ו ש ל‬ ‫הדבר‬ ‫‪30‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫* א ל א כיון ש ה ב ט ח ת י ל ת א ר א ת סבות כל הדברים בחבור מיוחד‪ ,‬הריני ד ו ח ה‬

‫הפירוש עליו ע ד אותו הזמן‪ .‬אחר כ ד כפה אלהים ביום ה ש נ י א ת ה ש מ י ם ע ל ה ע ו ל ם‬ ‫כולו‪ ,‬ב ר צ ו ת ו ל ה ב ד י ל א ו ת ם מ כ ל ה ש א ר ‪ ,‬ש י ת ק י י מ ו ב פ ג י ע צ מ ם ‪ ,‬ו ה ג ל י ד ק ר ח ם ב י ב ם‬

‫‪31‬‬

‫ועשאם ספוגי לחות ומטר‪ .‬כדי להביא מטלליהם ברכה נאה‬ ‫הציב‬ ‫האדמה‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫‪5‬‬

‫לאדמה‪ .‬ביום ה ש ל י ש י‬

‫א ת הארץ ושפך א ת הים סביבה ובו ביום הוציא מ י ד‬

‫‪6‬‬

‫צמחים וזרעים מן‬

‫ביום הרביעי ק י ש ט א ת השמים ב ש מ ש ובירח ו ב ש א ר הכוכבים ו צ ע ם ע ל‬

‫תנועותיהם ומםלוליהס‪ ,‬ש א פ ש ר יהיה לסמן לפיהם א ת ת ק ו פ ו ת הזמנים‪ .‬ביום ה ח מ י ש י‬ ‫ש ל ח א ת בעלייהחייס השוחים והמעופפיס‪ ,‬אלה למצולות ואלה לחלל האויר‪ ,‬וחיברם‬ ‫ח י ב ו ר ש ל ש י ת ו ף וזווג‪ ,‬ש י ו ל י ד ו ו י פ ר ו ו י ר ב ו ל מ י נ י ה ם ‪ .‬ב י ו ם ה ש ש י י צ ר א ת ה ה ו ל כ י ם‬

‫בראשית ‪33‬‬ ‫א‬

‫כ ״ ז‬

‫׳‬

‫על א ר ב ע למינם‪ ,‬זכר ונקבה ע ש א ם ‪ :‬בו ביום יצר גם א ת האדם‪ .‬ב ש ש ת ימים ש ל מ י ם ‪,‬‬ ‫א ו מ ד מ ש ה ‪ ,‬נ ב ר א ה ע ו ל ם ו כ ל א ש ר בו‪ ,‬ו כ י ו ם ה ש ב י ע י ש ב ת א ל ה י ם ו י נ פ ש מ מ ל א כ ת ו ‪.‬‬ ‫ל פ י כ ך גם א נ ו ש ו ב ת י ם מ מ ל א כ ה ביום זה וקוראים לו ש ב ת ‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ל ה זו ב ל ש ו ן‬ ‫העברית פירושה שביתה‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫ב‪.‬‬

‫•י י‬ ‫‪7‬‬

‫א ח ד י )דברו על( יום ה ש ב י ע י פ ו ת ח מ ש ה ו מ ד ש ב מ ע ש י ה ב ר י א ה ‪ .‬וכך הוא א ו מ ד‬ ‫ע ל ענין יצירת ה א ד ם ‪ :‬״וייצר אלהים א ת ה א ד ם ויקח עפר מן ה א ד מ ה ויפח בו ד ו ח‬ ‫ונשמה״‪ .‬א נ ו ש זה נ ק ר א אדם‪ ,‬פ י ר ו ש אודם בלשון ע ב ר י ת » ‪ /‬מ ש ו ם ש נ ו צ ר מ ב ל י ל‬

‫‪35‬‬ ‫‪7‬‬

‫?‪ ?/‬״ט‬

‫אדמה אדומה; ואמנם כזאת היא קרקע בתולה אמתית‪ .‬ואלהים הציג בפני אדם א ת‬ ‫‪b‬‬

‫בעלי־החיים למיניהם‪ ,‬זכר ונקבה הראם‪ ,‬והוא‬

‫נתן להם שמות‪ ,‬שבהם קרויים ה ם‬

‫ע ו ד כיום‪ .‬ו מ ש ר א ה ‪ ,‬ש א י ן ל א ד ם חיי ש י ת ו ף וזווג ע ם נקבה‪ ,‬כ י ע ד י י ן ל א ה י ת ה‬ ‫קיימת‪ ,‬ושתוהה הוא על ש א ר בעלי־חיים‪ ,‬ש י ש להם בנות־זוג‪ ,‬ע מ ד והוציא ב ש ע ה‬ ‫‪36‬‬

‫‪8‬‬

‫שהיה מוטל בשינה צ ל ע א ח ת מצלעותיו וייצר מ מ נ ה א ת האשד‪ . .‬וכשהביא אותה‬ ‫לאדם‪,‬‬

‫ה כ י ר בה‪ ,‬ש מ מ נ ו נוצרה‪.‬‬

‫בלשון ע ב ר י ת נקבה נקראת אשה‪ ,‬ואילו ש מ ה‬ ‫‪9‬‬

‫ש ל ה א ש ה ה ה י א ה י ה חוה‪ ,‬פ י ר ו ש ‪ :‬א ם כ ל חי ‪.‬‬

‫ספר ראשון‬ ‫ואומר‪,‬‬

‫נטע‬

‫שאלהים‬

‫)ובו(‬

‫נמצא‬ ‫והביא‬

‫א ת א ד ם ו א ת ה א ש ה לגן זה וציןם ל פ ק ח ע ל ה צ מ ח י ם ‪.‬‬ ‫על־ידי נהר‬ ‫שם‬

‫הפישון‪.‬‬ ‫ההלינים‪.‬‬ ‫פרישה‬

‫המציין‬

‫קוראים‬

‫שפע‬

‫‪1 4‬‬

‫‪a 1 2‬‬

‫שוטף‬

‫‪1 0‬‬

‫‪,‬‬

‫את כל הארץ‬ ‫פונה‬

‫להודו‬

‫מצרים‬

‫דגלת‬

‫ומציין‬

‫‪1 3‬‬

‫את‬

‫מבחינים‬

‫מה‬

‫ו נ ש פ ד לים‪,‬‬

‫טוב‬

‫את‬

‫אלינו‬

‫ומה רע‪.‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫בראשית‬ ‫בי‪ ,‬ח׳‬ ‫‪38‬‬ ‫בראשית‬ ‫בי‪ ,‬י׳‬

‫ל א ר ב ע ה חלקים‪.‬‬ ‫הנקרא‬

‫הפרת קרוי פודה‬

‫המציין‬ ‫הבוקע‬

‫הוא‬

‫שונים‪,‬‬

‫בהם‬

‫אותו‪ .‬ה ג ן מ ו ש ק ה‬

‫בזרמו והמתפלג‬

‫יורדים לים ה א ד ו ם ‪.‬‬

‫‪ ,‬והחדקל קרוי‬

‫דדד‬

‫שבו היו‬

‫‪1 1‬‬

‫הפדת והחדקל‬ ‫או פ ר ח‬

‫והגיחון‬

‫א ח ה הסובב‬

‫הדעת‪,‬‬

‫צמחים‬

‫מצמחים‬

‫עץ‬

‫היה‬

‫החיים‬

‫מקדם‬

‫ועוד‬

‫גן־עדן‬

‫אחד‪ ,‬עץ‬

‫פורח‬

‫‪7‬‬

‫הצד ואת‬ ‫מכיוון‬

‫‪1 2‬‬

‫גגגם‬

‫בפי‬

‫ז ‪ .‬פירוש‪:‬‬

‫‪39‬‬

‫ה ח ד כאחד‪: ,‬‬

‫הפוך‬

‫‪1 4 8‬‬

‫‪.‬‬

‫אותו‬

‫ההליגים נילוס‪.‬‬

‫ו כ ן ציוד‪ .‬א ל ה י ם ל א ד ם ו ל א ש ה ל ט ע ו ם מ כ ל‬

‫ג ‪ 1‬״‬

‫הצמחים ולהנזר מעץ הדעת והגיד‬

‫‪40‬‬

‫מ ר א ש א ת ה פ ו ר ע נ ו ת ש ת ת ד ג ש ע ל י ה ם ‪ ,‬א ם י ג ע ו •בו‪ .‬א ו ת ה ש ע ה ה י ו כ ל ב ע ל י ־ ה ח י י ם‬

‫‪41‬‬ ‫בראשית‬ ‫גי‪ ,‬א׳‬

‫מדברים בלשון משותפת ״ ‪ .‬והנחש‪ ,‬שהיה דר עם אדם ואשתו בכפיפה אחת‪ ,‬התקנא‬ ‫בהם‬

‫ב ש ל הברכות‪ ,‬ש ל ד ע ת ו היו צפויות להם מ&כר ש מ י ר ת מצוותיו ש ל אלהים‪.‬‬ ‫לבוא עליהם‬

‫שעתידה‬

‫פורענות‪,‬‬

‫אם‬

‫יסרבו‬

‫לשמוע‪,‬‬

‫פיתה‬

‫את‬

‫ומכיון‬

‫שחשב‪,‬‬

‫האשה‬

‫מ ת ו ר מ ז י מ ה ל ט ע ו ם מ ע ץ ה ד ע ת ואמר‪ ,‬ש ב ו •צפונה ה ב ח נ ת ה ט ו ב ו ה ר ע ‪:‬‬

‫לכשיזבו לה‪ ,‬יחיו חיי אושר‪ ,‬ש א י נ ם נופלים בכלום מחיי אלהים‪ .‬וכד הערים על‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫ה א ש ה לזלזל במצוות אלהים‪-.‬ולאחד ש ט ע מ ה מן העץ ונהנתה מן המאכל‪ ,‬פיתתה‬ ‫ג ס א ת לאדם־ ל א כ ו ל מ מ נ ג‬ ‫והמציאו לעצמם כיסוי‪:‬‬

‫מ י ד נ ס ת ב ר להם‪ ,‬ש ה ם ערומים ו מ ת ה ל כ י ם בגילוי ע ת ה ‪,‬‬

‫‪44‬‬

‫שכן היה העץ עץ החידוד והתבונה‪ .‬וכד התכסו עלי״תאנה‬

‫ו ח ג ר ו א ו ת ם •על • ע ד ו ת ם ו ד י מ ו א ת ע צ מ ם מ א ו ש ר י ם י ו ת ר ‪ ,‬מ ש ו ם ש מ צ א ו מ ה ש ה י ו‬ ‫חסרים‪ -‬קודם לכן‪.‬‬

‫ו א ל ה י ם ב א לגן‪,‬‬

‫אדם‪ ,‬שהיה מזדמן א צ ל ו ו מ ת ה ל ד אתו קודם‬

‫‪45‬‬

‫לכן; י ד ע ב ל ב ו ש ס ר ה ו ה ת ח ב א ‪ . .‬ת ה ה א ל ה י ם ע ל מ ע ש ה ו ו ש א ל ו ל ט ע מ ו ש ל ה ד ב ר ‪:‬‬ ‫מ פ נ י ־ מ ה היה קודם לכן ?זמח לבוא ב מ ח י צ ת ו ו מ ש ו ם ־ מ ה הוא בורח ע כ ש י ו ו מ ת ח מ ק‬ ‫ו כ ש ה ל ה ‪ -‬ל א הוציא הגה‪ ,‬משום ש י ד ע בלבו ש ע ב ר על מצוות אלהים‪ ,‬יאמר‬

‫מפניו‪.‬‬

‫לו א ל ה י ם ‪:‬‬

‫״ ה ח ל ט ה היתד‪ .‬ל פ נ י ע ל י כ ם ‪ ,‬ש ת ח י ו ח י י א ו ש ר ל ל א כ ל ה ר ג ש ה ש ל צ ע ר‬

‫וללא שום ד א ג ה מ פ ר כ ת א ת הנפשי!‬ ‫בהשגחתי‬ ‫אלה‪,‬‬

‫אלא‬

‫כ ל ד ב ר ‪ ,‬ה מ ו ס י ף ‪ .‬נ ע י מ ו ת ותענוג‪,‬׳• ע ת י ד ה י ה‬

‫לבוא‪ .‬אליכם מ ע צ מ ו ללא ט ר ח ה ויגיעה מצדכם‪ .‬א י ל ו ‪ .‬ה ת ק י י מ ו בכם כל‬

‫לא היתה זקנה‬

‫בהחלטתי‬

‫ק ו פ צ ת עליכם והייתם מאריכים ימים‪ .‬ו ע כ ש י ו‬

‫זו ו ל א ש מ ע ת ל מ צ ו ו ת י ‪:‬‬

‫נ ה ג ת זדון‬

‫את האשה במה שקרה ואמר שחטא‪ ,‬משום שדומה על ידה!‬

‫אלהים‬

‫‪48‬‬

‫וזו מ צ ד ה‬

‫ע ש ת ה קטיגוריה על הנחש‪ .‬ומאחר שלא עמד אדם בפני פיתוייה של האשה‪ ,‬הטיל‬ ‫עליו עונש ואמר‪,‬‬

‫‪47‬‬

‫כי ה ש ת י ק ה ‪ ,‬ש ה נ ך נוהג‪ ,‬ל א ב א ה מ ח ס י ד ו ת‬

‫מ מ צ פ ו ן רע״‪ .‬ואדם ה ת נ צ ל על חטאו ו ה ת ח נ ן לפני אלהים‪ ,‬ש ל א יכעס עליו‪,‬‬

‫והאשים‬

‫‪46‬‬

‫שהאדמה לא תוציא עוד כלום מעצמה בשבילם‪ ,‬אלא‬

‫‪49‬‬

‫‪8‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫תספק להם חלק )של פירותיה( לאחר שיעמלו ויתיגעו בעבודה׳ ותמנע חלק מהם‪.‬‬ ‫ואת חוה העניש בחבלי־לידה קשים ׳‬

‫‪lf‬‬

‫על שרימתה אותו במה שרימה אותה ה נ ח ש‬

‫ו ה מ י ט ה פ ו ר ע נ ו ת ע ל א ד ם ‪ .‬ו מ ה נ ח ש נ ט ל א ת קולו‪ ,‬ש כ ן כ ע ס ע ל מ ז י מ ת ו ה ר ע ה כ ל פ י‬ ‫ושם עוקץ ת ח ת לשונו ויעדו להיות אויב לבני האדם׳ והתרה בהם׳‬

‫אדם‪,‬‬

‫להוריד את המהלומות על ראשו‪ ,‬משום שבו שורש‬ ‫‪1 8‬‬

‫בדרך הקלה׳ ביותר להביא עליו כ ל י ה ‪.‬‬

‫אויביו‬

‫‪1 7‬‬

‫שיש‬

‫הרע לבני האדם וכאן יוכלו‬

‫גם א ת רגליד ש ל ל מ מ נ ו ו ע ש א ו‬

‫זוחל ו מ ת פ ת ל על הארץ‪ .‬זה הסבל‪ ,‬ש ה ט י ל עליהם אלהים‪.‬יואדם וחוה ה ע ב ר ו מ ג ן‬ ‫העדן למקום‪:‬אחר‪.‬‬ ‫ש נ י ב נ י ם ז כ ר י ם נ ו ל ד ו ל ה ם ‪ :‬מ ה ם נ ק ר א ה ר א ש ו ן קין‪ ,‬פ י ר ו ש ה ש ם ק נ י ן ״ ‪ ,‬כ ת ר ג ו מ ו {‬ ‫‪2 0‬‬

‫והשני הבל‪ ,‬פירוש‪:‬־ א י ן ‪.‬‬

‫‪2 1‬‬

‫גם ב נ ו ת נולדו ל ה ם ‪.‬‬

‫נוהג החיים‪ ,‬ש ה י ה ח ב י ב ע ל‬

‫ה א ח י ם ‪ ,‬ה י ה ש ו נ ה ‪ :‬ה ב ל ה ק ט ן ־חיה ש ו מ ר צ ד ק ה ו ל ב ו ה י ה נ ת ו ן ל מ ו ס ר ‪ ,‬מ ש ו ם • ש ח ש ב ‪,‬‬ ‫שאלהים הוא בעוזריו בכל א ש ד יעשה ‪$‬‬ ‫כלל‬

‫ה ו א חי־ ח י י ־ ר ו ע ה ‪ .‬׳ ו א י ל ו ק י ך ־ ה י ה ב ד ר ד‬

‫מ ש ח ת מאוד במדותיו ועיניו א ד לבצעו‪.‬‬

‫לחרוש‬

‫הוא היה הראשון; ־שנתן א ת לבו‬

‫א ת האדמה‪ ,‬והוא הרג את אחיו מתוך נימוק כ ז ה ‪:‬‬

‫קרבך־לאלהים‪:.‬‬

‫עבודת‬

‫•קין הקריב פרי‬

‫האדמה‬

‫שניהט החליטו להביא‬

‫ו ה א י ל נ ו ת ‪ ,‬והבל‪ -‬ה ב י א‬

‫חלב"‬

‫משום שאין הוא ׳־מתקלס‬

‫ובכורות‬

‫ה צ א ן ‪ .‬ו א ל ה י ם נ ה נ ה ה נ א ה י ת ד ה מ ק ר ב ן זה‪,‬‬

‫בדברים‬

‫הנוצרים בכוח‪ ,‬לפי מ ח ש ב ת ו ש ל אדם רודף בצע׳ א ל א ב ד ב ר י ם ה ב א י ם‬

‫מ ע צ מ ם ב ד ר ד ה ט ב ע ‪ .‬ל פ י כ ך כ ע ם ק י ן ע ל ש כ י ב ד א ל ה י ם את״ ה ב ל י ע ל פ נ י ו ו ה ד ג א ת‬ ‫‪2 3‬‬

‫אחיו וטמן א ת ג ו פ ת ו ‪,‬‬ ‫המעשה‬ ‫והרי‬

‫לפי שדימה‪ ,‬ש ה ד ב ר י ש א ר בסוד‪ .‬א ל א ‪ -‬ש א ל ה י ם י ד ע א ת‬

‫ובא א צ ל קין ו ש א ל אותו‪ ,‬להיכן ה ל ך אחיו‪ ,‬כיון ש ל א ר א ה ו ימים רבים‪,‬‬

‫בכל ש א ד ה י מ י ם ה י ה ר ו א ה א ו ת ו מ ת ה ל ך ע ם קין‪ .‬נ מ צ א קין ש ר ו י ב מ י צ ר ‪.‬‬

‫ומשום‬

‫ש ל א ה י ה ל ו מ ה ל ה ג י ד לאלהים‪,‬־ א מ ר ת ח ל ה ‪ ,‬ש ג ם ה ו א ע צ מ ו א י נ ו י ו ד ע‬

‫פ ש ר ה ד ב ר ‪ ,‬ש א י נ ו ר ו א ה א ת א ח י ו ‪ .‬ו מ ש ה פ צ י ר א ל ה י ם ו ה פ ג י ע ב ו מ א ו ד ‪ ,‬כ ע ס ואמר־‪,‬‬ ‫ש ל א א‪1‬מן ה ו א ל א ח י ו ו ל א ש ו מ ר מ ע ש י ו‬ ‫על קין הורג אחיו ואמר לו‪:‬‬ ‫שאתה‬

‫‪2 3 3‬‬

‫‪ .‬מכאן ואילך פתח אלהים בקטיגוריה‬

‫״ ת מ ה א נ י ‪ ,‬ש א י ן ב י ד ך ל ה ג י ד לי‪ ,‬מ ה ע ל ת ה ל ו ל א י ש ;‬

‫ב ע צ מ ד הרגתו״‪ .‬מ כ ל מקום ה נ י ח לו מענשו‪ ,‬ש ה י ה ראוי לו ב ג ל ל ה ר צ ח ‪,‬‬

‫ל א ח ר ש ה ב י א ק ר ב ן ו ב י ק ש ו ע ל ־ י ד י כך‪ ,‬ש ל א י כ ל ה ע ו ד כ ע ס ו ב ו‬ ‫‪2 4 3‬‬

‫ואיים לנקום בבניו אחריו בדור‬

‫‪24‬‬

‫‪.‬׳‬

‫אלא שקיללהו‬

‫ה ש ב י ע י ‪ ,‬ו ג י ר ש א ו ת ו ו א ת ז<שתו מ ה א ר ץ ה ה י א ‪.‬‬

‫ו כ ש פ ח ד הלה‪ ,‬ש מ א י פ ג ע ו בו ב נ ד ו ד י ו ח י ו ת ר ע ו ת ו י מ י ת ו ה ו‬

‫‪2 5‬‬

‫‪ ,‬א מ ר לו אלהים‪ ,‬ש א י ן‬

‫ל ו ל ח ש ו ש ל כ ל פ ו ר ע נ ו ת מ ס ב ה מ ע י ן זה‪ ,‬א ל א י כ ו ל ה ו א ל ה ת ה ל ך ל ב ט ח ב כ ל ' ה א ר ץ‬ ‫וכל‬

‫חיה רעה לא תפגע ב ו‬

‫‪ 3‬ג ‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫ו ש ם לו אות‪ ,‬בו יכירוהו‪ ,‬ו פ ק ד עליו ל ה ס ת ל ק ‪.‬‬ ‫‪2 0‬‬

‫ואחר ש ע ב ר א ר ץ ר ב ה ב נ ה קין ו א ש ת ו מקום יישוב‪',‬שקרא לו ב ש ם נ ו ד ‪ ,‬ש ם ק ב ע‬ ‫א ת מ ו ש ב ו ושם נולדו לו בנים‪ .‬ואילו ע נ ש ו ל א נ ת ק ב ל עליו כ א ת ר א ה ‪ ,‬א ל א ש י מ ש‬

‫ספר‬

‫ראשון‬

‫‪9‬‬

‫לו עילה להוסיף פשע‪ .‬הוא ה ש פ י ע ע ל גופו כל תענוג׳ אפילו נ צ ט ר ך להשיגו בדרך‬ ‫‪3 0 8‬‬

‫ש ל זדון כלפי ח ב ר י ו וכן ה ג ד י ל ו ה ר ב ה א ת נ כ ס י ביתו‬ ‫מעורר‬

‫בדרכי גזל ועושק והיה‬

‫את כל ה ב ר י ו ת ש פ ג ש ל ת ע נ ו ג י ם ו ל מ ע ש י לסטים ו נ ע ש ה להם ׳לרב ב מ ע ש י‬

‫שחיתות‪.‬‬

‫ה ו א עזם ק ץ ל ד ר כ י ה ש ל ו ם ‪ ,‬ב ה ם ה י ו ה ב ר י ו ת ש ר ו י י ם ב ת ח ל ה ‪ ,‬ע ל ‪ -‬י ד י‬

‫המצאת‬

‫חמדות והמשקלים׳ והפך א ת חייהם׳ שהיו טהורים ונדיבים מ ח מ ת חוסר‬

‫כ ל י ד י ע ה ב ע נ י נ י ם א ל ה ׳ ל ח י י ע ר מ ה ‪ .‬ה ו א ה י ה ה ר א ש ו ן ‪ ,‬־ש&ם ג ב ו ל ו ת ל ק ר ק ע ו ב נ ה‬ ‫עיר‬ ‫על‬

‫וביצרה בחומות •והכריח א ת קרוביו ל ה ת כ נ ס ב ת ו כ ה " ‪.‬‬ ‫‪2 8‬‬

‫לעיר זו קראי ח נ ו ך‬ ‫‪3‬‬

‫‪2 9‬‬

‫ש פ חנוך בנו ה ב כ ו ר ‪ .‬ובנו של ח נ ו ך היה ע י ך ד ׳ ולו נולד מ ח ו י א ל ״ ‪ .‬בנו‬

‫ש ל מ ח ו י א ל ה י ה מ ת ו ש א ל ״ ‪ ,‬בנו ש ל זה‬ ‫‪3 4‬‬

‫משתי‬

‫נשיו צלה ו ע ד ה ‪.‬‬

‫ומחבב‬

‫חיי רועיכז‪".‬ויובל‪,‬‬

‫למך‬

‫‪3 2‬‬

‫מאלה ילדה עדה את י ב ל ^‬ ‫כמוהו י גם‬

‫הוא היה תוקע אוהלים‬

‫מ א ם זו; ה י ה ‪ :‬ע ו ס ק‬

‫ו ה צ ט י י ן ב י ה ו ד ב מ ע ש י מ ל ח מ ה ׳ ש ס י פ ק ו לו׳ ג ם את‪ :‬ה ד ב ר י ם‬

‫ושמה‬ ‫לעונש‬

‫‪3 7‬‬

‫נעמה ‪.‬‬ ‫‪3 8‬‬

‫ש ח ז ה ' מ ת ו ך ידיעה 'ברורה‬

‫על רצח קין א ת א ח י ו " ‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫‪a c a‬‬

‫בנגינה‬

‫‪3 6‬‬

‫‪64‬‬

‫והמציא‬

‫ב כ ו ח ו ע ל •כולם‬

‫המשמשים לתענוגי‬

‫הוא היה הראשון׳ ש ה מ צ י א ־ א ת חרושת המתכות‪ .‬למך היה עוד אב ל ב ת‬ ‫ומשום‬

‫בראש׳ד‪/‬י״ז‬

‫‪ ,‬שהיו לו ש ב ע י ם ו ש ב ע ה ? בנים‬ ‫‪5‬‬

‫הוא‬

‫‪62‬‬

‫‪3‬‬

‫פ ם נ ת ר י ן ונבל‪ .‬ומן הבנים׳ ש נ ו ל ד ו מ ה ש נ י ה ׳ ‪ .‬ע ל ה ת ו ב ל )קין(‬

‫הגוף‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫? ‪ 6‬בראשית‬ ‫די׳ פ״ב‪:‬‬

‫ב ח כ מ ת ה א ל ה ו ת ׳ שצ&ויי ה ו א‬

‫ע מ ד ו ג י ל ה א ת ה ד ב ר • ל נ ש י ו ‪ .‬ע ו ד בחייי־אדם‬

‫‪66‬‬

‫היו בני קין ר ש ע י ם גמורים‪ ,‬מ ת ו ר ירושה ומתוך חיקוי׳ ונסתלקו מ ן ‪ -‬ה ע ו ל ם ׳ א ח ד‬ ‫גדוע‬

‫מחברו‬

‫‪8 9 8‬‬

‫; ׳ כ י ה י ו ל ה ו ט י ם ב מ ד ה מ ו פ ר ז ת א ח ד י מ ל ח מ ו ת י יושמו א ת פ נ י ה ם‬

‫לגזל‪ .‬ואם נ מ צ א מי בהם‪ ,‬ש ה י ה מ ה ס ם מ פ נ י מ ע ש י רציחה‪ ,‬ה ר י ה י ה ז ד ו ש ו א ף ב צ ע‬ ‫‪4 0‬‬

‫מ ת ו ר ש ח צ נ ו ת וחוצפה‪ ,‬שהיו טבועות בו בצורה א ח ר ת ‪.‬‬ ‫ו א ד ם ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ש נ ו צ ר מ א ד מ ה ) ה ס י פ ו ר ד ו ר ש ל י י ח ד ע ל י ו ישוב א ת ה ד י ב ו ר ( ‪ ,‬ד א ג‬ ‫להעמדת‬ ‫ורביה‬

‫‪4 1‬‬

‫ולדות אחרי רצח הבל ובריחת קין ה ר ו צ ח ‪.‬‬ ‫תקפתו לאחר שכבר עברו עליו מאתים ושלשים‬

‫‪y‬‬

‫תשוקה עזה‬ ‫שנה‬

‫‪4 2‬‬

‫של פריה‬

‫ע ל אלה׳ ע ו ד ש ב ע מ א ו ת ש נ ה ומת‪ .‬וכך נולדו לו בנים רבים אחרים וביניהם ש ת‬ ‫יארכו‬ ‫כשגדל‬ ‫מאוד‬

‫‪£7‬‬

‫‪ .‬ה ו א חי‪ ,‬ג ו ם ף‬

‫׳‬

‫‪3‬‬

‫‪.‬‬

‫בראשית‬ ‫‪68‬‬

‫ה ד ב ר י ם ייספר ע ל ה א ח ר י ם ; " רק א נ ס ה ל ס פ ר א ת ת ו ל ד ו ת ב נ י ש ת ב ל ב ד ‪.‬‬ ‫ש ת והגיע לגיל‪ .‬בו מסוגל ה א ד ם כ ב ר לדון ע ל ה נ א ה‬ ‫ו ה ש א י ר בנים‪ ,‬ש ה ל כ ו בדרכיו‪.‬‬

‫‪4 3‬‬

‫‪ ,‬היה לאיש טוב‬

‫וכולם היו טובים וישבו בארץ‬

‫ב‪.‬‬

‫אחת ללא‬

‫‪69‬‬

‫מ ר י ב ה וחיו חיים ש ל א ו ש ר ע ד סוף ימיהם‪ ,‬בלי ש נ פ ל ד ב ר ש ה ט י ל מ ר ה בחייהם‪.‬‬ ‫ה ם ה מ צ י א ו א ת ח כ מ ת ה ת כ ו נ ה ו א ת " ס ד ר מ ע ר כ ו ת ה כ ו כ ב י ם **‪ .‬ו ש ל א י א ב ד ו ת ג ל י ו ת‬

‫‪70‬‬

‫שלהם מבני אדם ולא יישמדו ע ד שיגיעו לידי פירםום — משום שאדם הגיד מראש‪,‬‬ ‫ש ע ת י ד העולם כולו ל ה ש מ ד פעם בכוח ה א ש ופעם א ח ר ת בכוח ה מ י ם והמונם —‬ ‫ע ש ו שתי מצבות‪ ,‬א ח ת של לבנים ואחת של אבנים‪ ,‬ורשמו על שתיהן א ת תגליותיהם‪,‬‬ ‫ש א ם ת ש מ ד מ צ ב ת ה ל ב נ י ם ע ל ־ י ד י ה מ ב ו ל ‪ ,‬יזו ש ל ה א ב נ י ם ת ש א ר ו ת ל מ ד ל ב נ י אידם‬

‫‪71‬‬

‫י׳׳׳‬

‫ג‬

‫׳‬

‫‪10‬‬

‫קדמוניות חיחודים‬ ‫‪,‬‬

‫את הרשום עליה ותודיעם״ כי •גם מצבת לבניס הוקמה־ על־ידס‪-‬י־ ‪ .‬והרי היא קיימת‬ ‫‪4‬‬

‫עד היום הזה בארץ שרים)ו( ״ ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬א‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ו‪ /‬א׳‬

‫‪72‬‬

‫שבעה דורות החזיקו בני אדם אלה באמונתם‪ ,‬שאלהים הוא אדון־כל‪ ,‬וכל מעייניהם‬ ‫היי אד צדקה וחםד‪ .‬אולם ברבות הימים‪-‬סרו מדרכי אבותיהם וקילקלו ולא‪-‬נתנו‬ ‫עוד לאלהים את כל הכבוד היאה לו‪ ,‬ולא שמו לב לצדק כלפי׳ הבריות׳ אלא כשם‬ ‫‪47‬‬

‫שהיו מקנאים בתחלה למדות החסד׳ כ ד הראו במעשיהם עתה קנאה כפולה לרשע ‪.‬‬ ‫‪73‬‬

‫וכך הפכו את אלהים לאויב להם‪ ,‬כי מלאכי אלהים רבים נזדקקו לנשים והולידו‬ ‫בנים שחצנים‪ ,‬שהיו בזים לכל טוב מתוך בטחון בכוחם‪ .‬ואמנם‪ ,‬לפי המסורה‪,‬‬ ‫עשו אלה מעשים‪ ,‬הדומים למעשי השחצנות של הגיגנטים‪ ,‬שעליהם מספרים‬

‫‪74‬‬

‫ההליגים‪ .‬ואילו נח התמרמר על מעלליהם ולא קיבל ברצון את מזימותיהם״ והיה‬ ‫‪8‬‬

‫הולך ומשדלס להיטיב את מחשבותיהם ומעשיהם '‪.‬וכיון שראה‪ ,‬שאינם חוזרים‬ ‫למוטב אלא נשתעבדו לכוח התענוג שבעבירה‪ ,‬ופחד‪ ,‬שמא יהרגוהו׳ אותו ואת‬ ‫נשיו ובניו ונשיהם של אלה‪ ,‬עמד ויצא את הארץ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ר‪ ,‬ז׳‬

‫‪75‬‬

‫ואלהים אהב אותו בגלל צדקתו< ואילו את אלה‪-‬דן לא על רשעתם הם בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫גזר להשמיד את כל מין האדם החי־אז ולהקים דוד אחר חף מפשע‪ .‬וכן קיצץ את‬ ‫‪48‬‬

‫חיי אדם* ממספר השנים‪ ,‬שחיה חי קודם לכן‪ ,‬והעמי‪,‬דם על מאה ועשרים שנה‪ .‬ואז‬ ‫הפך את היבשה לים‪ .‬וכך־ אבדו כולם ורק נח לבדו ניצל‪ ,‬לאחר שהעלה אלהים‬ ‫‪4‬‬

‫במחשבתו אופן ודרך כזה להצלתו‪ :‬הוא בנה תיבה בת ארבעה קנים ״ ‪ ,‬שלש מאות‬ ‫בראשית‬ ‫ד‪ ,‬ט״ו‬

‫‪,‬ג‬

‫אמה אהכה‪ ,‬חמשים רחבה ושלושים עמקה‪ ,‬ועלה״י‪ :‬אליה עם אם ב נ י ו ונשיהם‬ ‫של אלה‪ ,‬ושם בה כל מה שעתיד •היה לספק צרכיהם‪ ,‬והכניס בה גם חיות שונות‪,‬‬ ‫‪78‬‬

‫זכר ונקבה‪ ,‬להחיות את מינן‪ ,‬ובתוכן גם אחדות במספר של‪.‬שבע שבע"‪ .‬וכתלי‬ ‫התיבה והגג היו חזקים במדה שלא יכלה‪.‬משום צד להגרף או לא לעמוד בפני כוח‬

‫‪79‬‬

‫המיס‪ .‬וכך‪ .‬ניצל נח‪..‬ובני‪ ..‬ביתו‪ .‬הוא היה הדור‪.‬העשירי לאדם‪ .‬כי הוא בן למך‪,‬‬ ‫שאביו היה מתושלח! וזה היה בן חנוד בן ירד? וירד היה בן מהללאל‪ ,‬שנולד‬ ‫‪5‬‬

‫לקינן בן אנוש יחד עם אחים רבים; ואנוש היה בן שת‪ ,‬בן אדם י־ ‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫בראשית‬ ‫ד ‪ ,‬י׳׳א‬

‫‪80‬‬

‫הפורענות הזאת התרחשה בשנת שש מאות לחיי״ נח‪ ,‬בחודש השני‪ ,‬הוא הקרוי‬ ‫‪1‬‬

‫ךיום בפי המוקדוניםיי"' ומרחשוון‪" .‬׳‬ ‫‪81‬‬

‫בפי העברים‪ :‬משום שכך תיקנו את השנה‬

‫במצרים‪ .‬משה קבע‪ .‬את ניסן‪ ,‬הוא קסאנטיקוס ״־‪ ,‬כחודש ראשון למועדים‪ ,‬משום‬ ‫‪58‬‬

‫שבו הוציא את העברים ממצרים ‪ - .‬לפי תקנתו‪ ,‬הוא גם ראש לכל דבר שבעבודת‬ ‫‪9‬‬

‫‪,sa‬‬

‫אלהים‪ :‬ואילו במיקח ובממכר '־ לבשאר הענינים שמר על הסדר הקדום י ‪ ,‬והוא‬ ‫‪00‬‬

‫אומר‪ ,‬שהמבול התחיל בעשרים ושבעה לחודש הנזכר‪ .‬הזמן הזה הוא אלפיים‬

‫בראשית ‪82‬‬ ‫שם‪ .‬שם ומאתים וששים ושתים שנה מאדם הראשון ‪.‬‬ ‫‪c‬‬

‫‪1‬‬

‫ה ת א ר י ך נרשם בכתבי הקודש‪ ,‬שכן‬

‫היו דורות הימים ההם מציינים בדיוק דב את לידתם ופטירתם של אנשי השם‪.‬‬

‫ראשון‬

‫ספר‬

‫‪11‬‬

‫א ד ם ה י ה בן מ א ת י ם ו ש ל ש י ם ש נ ה כ ש נ ו ל ד ש ת בנו‪ ,‬וזה‬ ‫שנה‪ .‬ושת הוליד את אנוש ״‬

‫ב ש נ ת מ א ת י ם ו ח מ ש לחייו‪ .‬ה ל ה ח י ת ש ע מ א ו ת ו ח מ ש‬ ‫‪6‬‬

‫שנה ומסר את הדאגה לענינים לבנו קינן י ‪,‬‬ ‫בערך‪:‬‬

‫‪6 2‬‬

‫חי ת ש ע מאות ושלשים‬

‫שהולידו ב ש נ ת ה מ א ה ותשעים לחייו‬

‫הוא חי ת ש ע מאות ושתים ע ש ר ה שנה‪ .‬וקינן חי ת ש ע מאות ו ע ש ר שנה?‬

‫והיה לו בן מ ה ל ל א ל ״‬ ‫מאות‬

‫ד‪.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫בראשית‬ ‫ה ‪ /‬ג׳־ל״א‬

‫‪84‬‬

‫ש נ ו ל ד ב ש נ ת ה מ א ה ו ש ב ע י ם לחייו‪ .‬מ ה ל ל א ל זה ח י ש מ ו נ ה‬

‫ו ת ש ע י ם ו ח מ ש שנה‪ ,‬ו ב מ ו ת ו ה ש א י ר א ת י ר ד בנו׳ ש ה ו ל י ד ו ב ש נ ת ה מ א ה‬ ‫ו ח מ ש לחייו‪ .‬מ ק ץ‬

‫ששים‬ ‫‪6 6‬‬

‫חנוך ׳‬

‫מאות ששים ותשע‬

‫תשע‬

‫ש נ ו ת חיים‬

‫בא אחריו בנו‬

‫‪85‬‬

‫ש נ ו ל ד לאביו ב ה י ו ת זה בן מ א ה ש ש י ם ושתים ש נ ה בערך‪ .‬ח נ ו ך חי ש ל ש‬

‫מאות ששים וחמש שנה וחזר לאלהים‬ ‫שנולד לו‬

‫מתושלח‪,‬‬

‫מאה‬

‫בשנת‬

‫‪6 7‬‬

‫‪ ,‬ל פ י כ ד ל א נ ר ש ם מותו כלל‪ .‬ובן חנוך הוא‬

‫ששים‬

‫ו ח מ ש לחייו‪.‬‬

‫וכשהגיע‬

‫מתושלח‬

‫למאה‬

‫שמונים‬

‫ו ש ב ע ב ע ר ך נ ו ל ד ל ו ־בן ל מ ך ‪ ,‬ל ו מ ם ר א ת ה ש ל ט ו ן ‪ ,‬ל א ח ר ש ה ח ז י ק ב ו‬

‫בעצמו‬

‫ת ש ע מאות ששים ו ת ש ע שנה‪ .‬ולאחר שלטון של ש ב ע מאות ושבע שנה‬

‫מינה למך א ת נח בנו למנהל הענינים‪.‬‬

‫השנים‬

‫‪87‬‬

‫ונח נולד ללמך‪ .‬כ ש ה ג י ע זה ל ש נ ת ה מ א ה‬

‫ו ש מ ו נ י ם ו ש מ ו נ ה לחייו‪ ,‬וניהל א ת ה ע נ י נ י ם ב מ ש ך ת ש ע מ א ו ת ו ח מ ש י ם שנה‪ .‬םך כ ל‬ ‫מ צ ט ר ף לזמן הנזכר לעיל‪ .‬ואל‬

‫‪86‬‬

‫יבחן'שוס איש‬

‫א ת גיל‬

‫‪88‬‬

‫האנשים האלה‬

‫ב מ ו ת ם ‪ ,‬מ ש ו ם ש ח י י ה ם נ מ ש כ ו ב ח י י ־בניהם ו ב נ י ב נ י ה ם ‪ ,‬א ל א י ש י ם ל ב ל ז מ ן ל י ד ת ם‬ ‫*‬

‫בלבד‪.‬‬ ‫ואלהים‬

‫גתן א ו ת ו ה ת ח י ל ל ה ו ר י ד הגשם‪ .‬ו ה מ י ם נ ת כ ו ר צ ו פ ו ת א ר ב ע י ם יום ע ד‬

‫שגבהו‬

‫ח מ ש ע ש ר ה א מ ה מעל לארץ‪ .‬רוב בני האדם לא היה להם מקום לברוח‬

‫שמה‬

‫‪8‬‬

‫וכשפםק הגשם התחילו המים לחסור בקושי‬

‫ומשום כך לא יכלו להנצל *‪.‬‬

‫‪ .‬ה‪.‬‬ ‫‪89‬‬ ‫בראש ׳ז‪ /‬י״ב‬ ‫‪90‬‬ ‫בראשית‬ ‫ח ‪ /‬ג׳־ד׳‬

‫ב מ ש ר מ א ה ו ח מ ש י ם יום‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ב ח ו ד ש ה ש ב י ע י ב ש ב ע ה ב ו פ ס ק ו ה מ י ם ל א ט ־ ל א ט‬ ‫לסגת‬

‫‪6 9‬‬

‫‪ .‬ו ה ת י ב ה ע מ ד ה ע ל ר א ש ה ר א ח ד שבארמניה‪ .‬כיון ש ה ר ג י ש נח בכך‪ ,‬ע מ ד‬

‫ופתח אותה‪ ,‬וכשראה כ ב ד ת ארץ צ ר ה מסביב לה נ ת ק ר ר ה ־דעתו ולבו ד ח ש מאותו‬ ‫רגע תקוה טובה‪ .‬כעבור ימים מ ס פ ר‬

‫‪7 0‬‬

‫והמים הוסיפו‪-‬לרדת‪ ,‬שלח נח עורב מרצונו‬

‫לדעת‪ ,‬אם גם במקום א ח ר עזבו המים א ת ה א ר ץ ואם ה י צ י א ה בו כ ב ר ב ט ו ח ה היא‪.‬‬

‫‪91‬‬ ‫‪.‬‬

‫אולם ה ע ו ר ב מ צ א א ת ה א ר ץ ו ה י א כ ו ל ה מ ו צ פ ת ע ד י י ן ו ח ז ר א ל נח‪ .‬ל א ח ר ש ב ע ה‬ ‫ימים‬ ‫בטיט‬ ‫עוד‬

‫‪7 1‬‬

‫‪7 2‬‬

‫ש ל ח נח יונה לפניו‪ ,‬כ ד י לדעת‪ ,‬מ ה הם פ נ י הארץ‪ ,‬והיא חזרה אליו מ ל ו כ ל כ ת‬ ‫ו נ ו ש א ת עלה־זית‪ ,‬והוא הבין‪ ,‬ש נ ש ת ח ר ר ה ה א ר ץ מן המבול‪ .‬ולאחר ש ח י כ ה‬

‫ש ב ע ה ימים אחרים שילח א ת החיות מן התיבה ויצא הוא ומשפחתו והקריב‬

‫ק ר ב ן לאלהים וחגג ע ם בני ביתו‪.‬‬

‫מקום זה נקרא ״ מ ח ו ז ״‬

‫ש ש ם ניצלה התיבה‪ ,‬ו ע ד היום מראים )שם(‬

‫‪7 4‬‬

‫‪7 3‬‬

‫בפי הארמנים‪ ,‬משום‬

‫את שרידיה‪.‬‬

‫א ת המבול הזה ואת התיבה מזכירים כל הסופרים של דברי ימי הברברים‪ ,‬ואחד‬ ‫מהם‬

‫‪92‬‬

‫‪7 5‬‬

‫הוא ביריסוס ה כ ש ד י ‪.‬‬

‫במקום שהוא מספר את מ ע ש ה המבול הוא אומר‬

‫‪93‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪12‬‬ ‫כדברים‬ ‫הר‬

‫אלה‪:‬‬

‫היהודים‬

‫״אומדים‪ ,‬שחלק ידוע ש ל הספינה‬

‫הקורדואיים‬

‫להוריד‬

‫ונוהגים‬

‫ממנה‬

‫ולנטול‬

‫נמצא עוד‬

‫חתיכות‬

‫של‬

‫בארמניה‬ ‫כופר‪,‬‬

‫על־יד‬

‫המשמשות‬

‫‪6‬‬

‫‪94‬‬

‫קמיעות ל ב ר י ו ת ״ ‪ /‬א ת הדברים האלה מזכיר היירונימוס ה מ צ ר י ' ‪ 7‬מ ח ב ר ק ד מ ו נ י ו ת‬ ‫הפיניקים‪,‬‬

‫‪95‬‬

‫ומנאסיאם‬

‫‪7 8‬‬

‫ורבים אחרים‪ .‬וגם ניקולאוס איש ד מ ש ק "‬

‫‪7‬‬

‫בספל‬

‫מספר‬

‫התשעים וששה )של חיבורו( על הענינים האלה‪ .‬וכך הוא א ו מ ר ‪ :‬״יש מ ע ל ל א ר ץ‬ ‫מינואם‬ ‫בשעת‬

‫ש ב א ר מ נ י ה ה ר גדול ש נ ק ר א ברום‪.‬‬ ‫ה מ ב ו ל ו נ י צ ל ו ‪ ,‬״ ו א י ש אחד־‪,‬‬

‫האגדה מספרת‪ ,‬שרבים נ מ ל ט ו ‪ ,‬א ל י ו‬

‫ש ש ט בתיבה‪ ,‬עלה על הפסגה‪.‬‬

‫שרידי‬

‫ואילו‬

‫ע צ י ה ת י ב ה נ ש ת מ ר ו ב מ ש ך ־ ז מ ן רב‪.‬־ י י ת כ ן ‪ ,‬ש ז ה ו ה א י ש ‪ ,‬ש כ ת ב ע ל י ו מ ש ה ‪ ,‬מ ח ו ק ק‬ ‫היהודים״‪.‬‬ ‫‪96‬‬

‫בראשית‬ ‫ח ‪ /‬כ׳‬

‫ונח‬

‫ח ו ש ש היה‪ ,‬ש מ א י צ י ף ׳ א ל ה י ם ש נ ה ש נ ה א ת ה א ר ץ במבול‪ ,‬מ ש ע ל ת ה ה ג ז ר ה‬

‫לפניו‬

‫ל ה ש מ י ד א ת ) ג ז ע ( ב נ י ה א ד ם ‪ ,‬ו ה ב י א ק ר ב נ ו ת אשד‪ .‬ו ב י ק ש א ת א ל ה י ם ‪ . ,‬ש י נ ה ג‬

‫א ת ה ע ו ל ם ל ה ב א ל פ י ה ס ד ר ה ר א ש ו ן ו ל א י ש ל ח ע ו ד פ ו ר ע נ ו ת כזו‪ . ,‬ש ת ה א צ פ ו י ה ב ! מ נ ה‬ ‫ס כ נ ת א ב ד ו ן לכל באי עולם‪ ,‬אלא‪ ,‬מ ש ע נ ש א ת ה ר ש ע י ם ‪ ,‬יחוס ע ל א ל ה ש נ ש ת י י ר ו‬ ‫‪97‬‬

‫בגלל• צדקתם‪ :‬ו נ כ ח ד ו ל ה מ ל ט מהאסון‪ - .‬ש כ ן י ה י ו הם ע ל ו ב י ם עוד‪ -‬מ ן‬ ‫ונידונים‬ ‫למבול‬

‫לרעה‬

‫גדולה‬

‫ישלח‬

‫בעבודה‬

‫‪8 1‬‬

‫‪8 0‬‬

‫‪.‬‬

‫י כ ן ביקש מ א ת אלחים׳ שיקבל ברצון א ת ה ק ר ב ן‬

‫בה ולהקים שוב עדים ולחיות חיי‬

‫מהטובות‪,‬‬

‫למען יוכלו הבריות‬

‫אושר ולא‬

‫שהיו נהנים מהן לפני המבול‪ ,‬ויגיעו‬

‫כדורות שקדמו ל ה ם ‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫‪a‬‬

‫עוד תוכחתיחימה כזאת על הארץ‪,‬‬

‫‪3 2‬‬

‫‪99‬‬

‫אלא‬

‫יישמדו‬

‫אחד‪ ,‬הואיל ונודעו להם גם מודאותיו של הראשון‪ -‬וסיפור ה מ ע ש ה ע ל י ו‬

‫‪98‬ם פ ו ר ע נ ו י ו ת י ו ש ל ה ש נ י‬ ‫וג‬ ‫ולא‬

‫‪8 0‬‬

‫•יותר‪-,‬׳ א ם ל א‬

‫תעמוד להם‬

‫הצלה‬

‫גמו‬

‫י ה‬

‫הרשעים‬

‫לשיבה‬

‫־‬

‫להמשיך‬

‫תמנע מהם שום‬

‫טובה‬

‫ולאריכות‬

‫ימים‬

‫טובה‬

‫• ׳ • • ־ ‪. -‬‬

‫ו ל א ח ר ש ה פ י ל נח ת ח נ ו נ י ם אלה‪ ,‬נ ע נ ה לו אלהים ואמר‪ ,‬ש י ק ב ל ברצון א ת ת פ ל ו ת י ו —‬ ‫כ י ח י ב ב א ת ה א י ש מ ח מ ת • צ ד ק ת ו ‪ .‬ו ה ו ס י ף ו א מ ר לו‪ ,‬ש א ף א ל ו ש מ ת ו ל א ה ו א ש ה מ י ת‬ ‫אותם‪ ,‬א ל א הם באו ע ל ע נ ש ם זה ע ק ב רשעתם‪ .‬ואילו ע ל ת ה לפניו הגזירה ל ה ש מ י ד‬

‫‪100‬‬

‫א ת בני •האדם שנוצרו‪ ,‬הרי לא היה מ ב י א ם לעולם‪ ,‬מ ש ו ס ש נ ו ח‬ ‫להם‬

‫‪101‬‬

‫בראשית‬ ‫ח׳‪ ,‬כ״א־כ״ב‬

‫בזיון‬

‫מלכתחלה א ת החיים מ א ש ר לכלותם לאחר שנתנם ל ה ם ;‬ ‫בכבודי‬

‫מלהטיל‬

‫‪8 4‬‬

‫ובמדותי‬

‫‪8 3‬‬

‫‪8 2 8‬‬

‫ה י ה לו ל א ל י ת ן‬

‫״אלא במה שנהגו‬

‫כפו עלי להטיל עליהם עונש ‪.‬זה‪ .‬ואילו ל ה ב א‬

‫אחדל‬

‫בכעס כזה ענשים על בני אדם בגלל חטאיהם‪ ,‬ובפרט ש א ת ה מ ב ק ש‬

‫‪.‬זאת ממני‪ .‬אין לכם ל פ ח ד מפני המון גשמים‪ ,‬אם א ש ל ח ל ע ת י ם ־ סערת־זעף‪ ,‬כ י‬ ‫‪102‬‬

‫ה מ י ם ל א י ש ו ב ו עוד ל ה צ י ף א ת הארץ‪ .‬א ב ל הריני מ ת ר ה בכם‪ ,‬ש ת מ נ ע ו מ ש פ י כ ת‬ ‫דם‬

‫אדם ותהיו נקיים מ ר צ ח •ושתענשו אנשים‪ ,‬שעושים מ ע ש י ם כאלה‪ .‬בכל ש א ד‬

‫בעלי־חיים‪.‬‬ ‫לכל‬

‫מותר‬

‫לכם‬

‫לעשות ‪ -‬כרצונכם‬

‫וכחפצכם‪,‬‬

‫שכן‬

‫שמתי‬

‫אתכם‬

‫לאדונים‬

‫חיות ה י ב ש ה והמצולות ולכל ש י ש לו כנף ומעוף במרומים‪ ,‬ורק א ת ה ד ם‬

‫ספר ראשון‬ ‫)אל תאכלו( ״ כי בו הנפש‪.‬‬ ‫היתה‬

‫‪13‬‬

‫וסימן א ת ן לכם לקץ )הפורענות( ב ק ש ת י ״ )כוונתו‬

‫ל ק ש ת בענן‪ ,‬ש נ ח ש ב ה ל ק ש ת אלהים בעיני ת ו ש ב י ה מ ק ו מ ו ת ההם(‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫ולאחר‬

‫ש א מ ר אלהים זאת והבטיח׳ עלה והסתלק‪.‬‬ ‫ונח חי אחרי המבול שלש מאות וחמשים שנה ובילה באושר כל אותו הזמן ומת‬

‫‪104‬‬

‫מקץ ת ש ע מאות וחמשים שנה‪ .‬ואל יחשוב איש׳ כשיבוא להשוות א ת חיי הקדמונים‬

‫‪ 105‬בראש׳‬ ‫ט ‪ /‬כ״ח־כ״ט‬

‫לחיים עכשיו ולמספר הזעום ש ל ש נ ו ת חיינו׳ ש ש ק ד הוא מה ש נ א מ ד ע ל הקדמונים׳‬ ‫ואל יביא ראיה מזה‪ ,‬ש ש ו ם ב ך א ד ם •כעת אינו מ ר ב ה כל כ ך ל ה א ר י ך ימים׳ ש ג ם‬ ‫א ל ה ל א ה ג י ע ו ל א ד י כ ו ת ־ י מ י ם זו‪ .‬א ל ה ה י ו א ה ו ב י א ל ה י ם ו ג ם נ ב ר א ו ב י ד י א ל ה י ם‬

‫‪106‬‬

‫בכבודו ו ב ע צ מ ו ; ומשום שגם מזונותיהם היו מוכשרים יותר לגרום לאריכות ימים‪,‬‬ ‫הדי‬ ‫בחיים‬

‫ט ב ע י ה ד ב ר ‪ ,‬ש ח י ו מ ס פ ר ש נ י ם גדול כל כך‪ .‬חוץ מ ז ה זיכה א ו ת ם א ל ה י ם‬ ‫ארוכים יותר על צדקתם ועל התועלת שבהמצאותיהם‬

‫ובמדידת‬

‫בחכמת התכונה‬

‫האדמה‪ .‬כי לא יכלו להגיד מ ר א ש כל ד ב ר כבטחון‪ ,‬אילולא חיו ש ש‬ ‫‪8 7‬‬

‫מ א ו ת ש נ ה ׳ ש כ ן זה ה ו א מ ס פ ר ה ש נ י ם ׳ ש ה ת ק ו פ ה ה ג ד ו ל ה מ ק י פ ה ‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬

‫כל ההלינים והברברים‪ ,‬שחיברו ספרי קדמוניות‪ .‬כי ה נ י ת ו ן ‪,‬‬ ‫ימי‬ ‫וגם‬

‫המצרים‪ ,‬ובידוםום‪,‬‬ ‫היירונימוס‬

‫היםיא‪1‬דוס‬ ‫וניקולאוס‬

‫‪8 0‬‬

‫‪9 1‬‬

‫שליקט‬

‫המצרי‪,‬‬

‫והיקטאיוס‬

‫שכתבו‬ ‫‪9 2‬‬

‫א ת דברי ימי הכשרים‪,‬‬ ‫את‬

‫וך״ילניקום‬

‫דברי‬ ‫‪93‬‬

‫הפיניקים‪,‬‬

‫ואקוםילאוס‬

‫‪9 4‬‬

‫עדים לדברי‬

‫‪107‬‬

‫שחיבר ספר דברי‬

‫ומוכום‬

‫‪8 9‬‬

‫מסכימים‬

‫והיסטיאוס‬ ‫לדברי‪.‬‬

‫ונוסף על אלה‬

‫‪9 0‬‬

‫וגם‬

‫אפורום‬

‫‪9 5‬‬

‫‪108‬‬

‫מספרים‪ ,‬שהקדמונים חיו אלף שנים‪ .‬בדם׳ על הענינים ה א ל ה ידון כל‬

‫אחד כישר בעיניו‬

‫‪9 6‬‬

‫‪.‬‬

‫ש ל ש ת ב נ י נח׳ שם‪ ,‬י פ ת וחם‪ ,‬נולדו מ א ה ש נ ה ל פ נ י המבול‪ .‬הם ה ר א ש ו נ י ם ש י ר ד ו‬ ‫מן ההרים למישורים והתישבו בהם ודיברו על לב האנשים האחרים‪ ,‬שהיו מפחדים‬ ‫מאוד‬

‫מפני המישורים מ ח מ ת המבול והיו מהססים ל ר ד ת מהמקומות‬

‫‪9 7‬‬

‫הגבוהים ‪,‬‬

‫להתחזק ולעשות כמעשיהם‪ .‬הבקעה‪ ,‬שהעתיקו אליה תחלה‪ ,‬קרויה שנער‪ .‬וכשצינה‬ ‫אותם אלהים‪ ,‬שיחלצו מהם למקומות ישוב אחרים מפני רבוי האוכלוסים‪ ,‬כדי ש ל א‬ ‫יתקוטטו‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪109‬‬ ‫בראשית‬ ‫ט ‪ /‬י״ח‬

‫‪ 110‬בראש׳‬ ‫י״א‪ ,‬ב׳‬

‫ביניהם‪ ,‬א ל א יעבדו א ר ץ ר ב ה ויתעגגו על רוב תנובה‪ ,‬לא ש מ ע ו בקולו‬

‫מ ש ו ס בעדותם‪ ,‬ו ל פ י כ ך ה ת ר ג ש ו ע ל י ה ם פורענויות‪ ,‬ש ה ע מ י ד ו ם ע ל עוונם‪ .‬ושוב יעץ‬

‫‪111‬‬

‫ל ה ם א ל ה י ם ‪ ,‬ש י ח ל צ ו מ ה ם א נ ש י ם ב ג ל ל ה מ ו ן ה נ ו ע ר ה פ ו ר ח ‪ .‬ש ה י ו ב ר ו כ י ם בו‪ .‬ו ה ם‬ ‫לא ש מ ע ו בקולו וחשבו‪ ,‬ש ל א מחסדו ה ר ב באו להם כל הטובות׳ אלא דימו בנפשם׳‬ ‫שכוחם הוא סיבת עשרם‪.‬‬

‫ועל הסירוב הזה ל ש מ ו ע בקול אלהים הוסיפו גם ה ח ש ד‬

‫הרע‪ ,‬שהוא מעורר אותם במזיד לנדוד׳ כדי שיתפלגו וייקל יותר להתנפל עליהם‬

‫‪7 a , J‬‬

‫‪112‬‬

‫‪.‬‬

‫‪9 8‬‬

‫והיה מסית אותם ליהירות ולבוז כלפי אלהים איש א ח ד נ מ ר ו ד ‪ ,‬שהיה נכדו של‬ ‫ח ם ב ן נח‪ ,‬א ד ם נועז ובעל־זרוע‪ .‬הוא פ י ת ה אותם‪ ,‬ש ל א ל י ת ן ה ו ד א ה לאלהים‪ ,‬ש ע ל‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪113‬‬ ‫בראשית‬ ‫י ‪ /‬ח׳־ט׳‬

‫קדמוניות‬

‫‪14‬‬

‫‪114‬‬

‫היהודים‬

‫ידו‪ .‬בא להם העושר‪ ,‬אלא לחשוב‪ ,‬שכוחם הוא שממציאו להם ״‪ .‬קמעה קמעה הפך‬ ‫את המדינה לשלטון של עריצות‪ ,‬בחשבו‪ ,‬שרק בדרך אחת יצליח להרחיק את בני‬ ‫‪100‬‬

‫האדם מיראת אלהים‪ ,‬לכשיהיו תמיד כפופים לשלטון שלו ‪ .‬כן איים להלחם‬ ‫באלהים‪ ,‬אס להיה ברצונו להציף שוב את הארץ )מים(‪ ,‬בבנותו מגדל גבוה‬ ‫משיוכלו המים לגאות ויפרע ממנו גם על מותם של האבות‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ביא‬

‫ש‬

‫‪115‬‬

‫וההמון היה מוכן לילך אחרי עצותיו של נמרוד‪ ,‬בחשבו למעשה עבדות את הכניעה‬

‫׳‬

‫לפני אלהים‪ .‬והם בנו את המגדל ולא חדלו‪.‬מלשקוד על העבודה ולא נרתעו מפני‬

‫‪116‬‬

‫העמל‪ .‬ומרוב ידים קם המגדל וגבה במהירות יתרהמשיוכל מישהו לשער‪ .‬אכן‬

‫י״א‬

‫ ‪,‬‬‫ט‬

‫העובי היה עצום עד כדי כך‪ ,‬שנתמעט האורך בעיני המסתכלים‪ .‬והמגדל נבנה‬ ‫לבנים שרופות‪ ,‬מודבקות זו לזו בזפת‪ ,‬שלא יוכלו להגרף‪ .‬וכשראה אותם אלהים‬ ‫בשגעונם זה‪ ,‬לא גזר ‪.‬עליהם כליון חרוץ על שלא השכילו אפילו אחרי אבדן‬ ‫אבותיהם‪ ,‬אלא הטיל קטטה ביניהם ובלבל את לשונם וגרם להם‪ ,‬שלא יהיו מבינים‬

‫‪117‬‬

‫איש את חברו בגלל רבוי הלשונות‪ .‬המקום‪ ,‬שבו בנו את המגדל‪ ,‬נקרא כינם בבל‪,‬‬ ‫בגלל הבלבול‪ ,‬שבא בלשון‪ ,‬שהיתה מובנת בראשונה‪ :‬כי בבל בפי העברים הוא‬ ‫מלשון בלבול‪ .‬את המגדל הזה ואת בלבול לשונותיהם של בגי האדם מזכירה‬

‫‪us‬‬

‫הסיבילה בדברים אלה‪ :‬״והיו בני אדם כולם מדברים בלשון אחת‪ .‬ואחדים בהם בגו‬ ‫מגדל גבוה מאוד‪ ,‬כדי לעלות בו השמימה‪ .‬אבל האלים שלחו רוחות והפכו את‬ ‫המגדל ונתנו לכל אחד לשון• מיוחדת וזאת הסיבה‪ ,‬שהעיר נקראה בבל״‬

‫‪!19‬‬

‫‪m‬‬

‫‪ .‬את‬

‫הבקעה הקרויה שנער שבארץ בבל מזכיר היסטייאום בזה הלשון‪ :‬״והכהנים‪.‬שניצלו‬ ‫‪10‬‬

‫לקחו את כלי הקודש של זיבם אינואליום ובאו לשנער שבבבל״־ ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ב ר א ש‬

‫‪120‬‬ ‫ל‬

‫י‬

‫•‬

‫•‬

‫מאותו‪.‬זמן נפוצו בני האדם בשל הלשונות השונות ובנו ישובים בכל מקום ותפשו‬ ‫ב‬

‫' '׳ " כל אחד את האדמה‪ ,‬שנזדמנה לו ושהובילו שמה אלהים‪ ,‬עד שמלאה הארץ אותם‪,‬‬ ‫‪121‬‬

‫בפנים היבשה ועל שפת הים‪ .‬ויש ועברו ־גם באניות והתישבו באיים‪ .‬אחדים מהעמים‬ ‫שומרים עוד על השמות‪ ,‬שניתנו על ידי המיסדים‪ ,‬ואחדים שינו אותם‪ ,‬ולפעמים‬ ‫החליפום בצורה‪ ,‬שנראתה להם מובנת יותר לשכניהם‪ .‬ההלינים הם האשמים ־בכך‪:‬‬ ‫כי כשעצמו בדורות שלאחר כך נטלו לעצמם אפילו את תהלת הדורות ‪.‬הקדומים‬ ‫וקישטו את העמים בשמות‪ ,‬שהיו מובנים להם‪ ,‬אף ייחסו לאלה סדר שלטון‪ ,‬כאילו‬ ‫היו צאצאיהם‪:.‬‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬ ‫^"‬

‫‪2‬י!‬

‫א שי‬ ‫א‬

‫ל״‬

‫ב‬

‫• י ‪•:‬‬

‫י‬

‫׳‬

‫״ •‬

‫‪.‬‬

‫ולבני נח היו בנים‪ ,‬שלכבודם כינו האנשים‪ ,‬שהתישבו בארץ אחת׳ את העמים‬ ‫בשמותיהם‪! .‬ליפת בן־נוז־היו שבעה בנים‪ .‬אלה התישבו למן הרי טברוס ואמנום‪,‬‬ ‫הלוך וחדור לאסיה‪ ,‬עד לנהר טנאיס‬

‫‪103‬‬

‫ולאירופה עד גדירה‬

‫‪101‬‬

‫ותפשו׳ את‬

‫הארץ‪.‬שנזדמנה להם׳ ומכיון שלא ישב איש לפניהם )בארצות ההן( קראו לעמים‬ ‫‪123‬‬

‫)המתישבים( בשמותיהם‬

‫‪103‬‬

‫‪ .‬כי אלה הנקראים עכשיו גלטים בפי ההלינים הושבו‬

‫ספר‬

‫ראשון‬

‫‪15‬‬

‫על ידי ׳גומר ונקראו בני ג ו מ ד ' ״ ‪ 7‬מגוג הושיב את ־האנשים‪ ,‬שנקראו על שמו‬ ‫‪1‬‬

‫מגוגיים ? ואילו ההלינים קראו־ לחם סקיתים ״ ‪ .‬ומבני יפו*׳ יחיו ומדי׳ גתהווה עם‬

‫‪124‬‬

‫המדיים ממדי‪)-‬בפי ההלינים קרויים הם מידים(‪ ,‬ומיוון לניד‪ .‬וכל ההלינים‪ .‬ותובל‬ ‫‪108‬‬

‫הושיב‪ :‬את התובליםד הקרויים ־בימינו היביריס־ ‪ .‬־המשכיים הושכר עליידי'משד‬

‫‪125‬‬

‫‪m‬‬

‫ונקראו בדורות האחרונים קפודקיים ׳ ‪ .‬וישנו עוד סימן לשמם הקדמון‪ :‬עד היום‬ ‫‪0‬‬

‫הזה יש בארצם עיר מזקה " המראה־ לאנשים המוכשרים להבין‪ ,‬שכיד נקרא'לפנים‬ ‫כל העם כולו‪ .‬ותירס קרא לאלה ששלט בהם תירסיים‪ ,‬וחהלינים שינו את השם‬ ‫‪111‬‬

‫לתדקים ‪ .‬כזה הוא איפוא מספר העמים‪ ,‬שהושבו על ידי בני יפת‪ .‬ומשלשת‬ ‫הבנים‪ ,‬שנולדו לגומר‪ ,‬הושיב אשכנז את האשכנזיים‪ ,‬הקרויים כיום ךיגינים‬ ‫בפי ההליניםן ךיפת הושיב את הריפתיים‪ ,‬הקרויים פפלגיניס‬

‫‪113‬‬

‫‪112‬‬

‫‪ ,‬ותוגרמה את‬

‫‪114‬‬

‫התוגרמייס‪ ,‬שנראה להם להלינים לקראם פרוגים ‪ .‬ומבני יוון בן יפת‪ ,‬שגם לו‬ ‫גולדו שלשה‪ ,‬קרא אלישה לאנשים‪ ,‬שהיה שולט׳ בהם‪ ,‬אלישיים‪ ,‬שהם האיאוליים‬ ‫כיום; תרשיש קרא )לשלו( תרשישיים‪ ,‬כי כך נקראה קיליקיה‬ ‫והראיה‪ :‬החשובה ‪ -‬שבעריהם‪ ,‬והיא מטרופולין‪ ,‬קרויה‬ ‫הט׳ שבשם ל ת‬

‫‪ 7 /‬״‬

‫‪110‬‬

‫תרם‪1‬ם‪,‬‬

‫‪!26‬‬

‫‪!27‬‬

‫‪113‬‬

‫בימים הקדמונים‪.‬‬ ‫אלא "ששינו את‬

‫‪ .‬וכתים תפש את אי הכתים‪ ,‬שנקרא כיום קפריסין‪ ,‬וממנו קראו‬

‫‪128‬‬

‫העבדים כתים לכל האיים ולרוב מדינות הים"״‪ :‬עדה׳ לדברי היא אחת הערים‬ ‫שבקפריסין‪ ,‬שהספיקה לשמור על השם‪ :‬כי אלה שיוונו את שמה קראו לה כיטיון‪,‬‬ ‫‪9‬‬

‫כינוי שאינו רחוק משמו של כתימ "‪ .‬זה היה אי&וא מםנ*ר העמים מייסודם של‬ ‫בניו ובני בניו של יפת‪ .‬ועד שאחזור לסיפור הדברים במקום שהפסקתי‪ ,‬עלי להקדים‬

‫‪129‬‬

‫עוד עניו‪ ,‬׳שאולי אינו ידוע להלינים! ייונתי את'השמות בשים לב לתפארת‬ ‫המליצה ולהנאתם של קוראי בעתיד‪ ,‬כי צורתם אינה זו הנהוגה בארצנו‪ ,‬שבה‬ ‫צורה והוספה אחת להם?‬

‫למשל‪*:‬נוחוס הוא"צח‪ ,‬ואותו הטופס משתמר בכל‬

‫‪120‬‬

‫היחסים ‪.‬‬ ‫ובני חם נאחזו בארץ המשתרעת מסוריה 'ומהרי אמנ^ם'והלבנון ותפשו• את'השטח‬

‫‪130‬‬

‫הפונה לים ורכשו‪,‬לעצמם את ׳הארצות עד לאוקינויס‪ .‬אולם שמותיהן" שלי" ארצות‬ ‫אחדות גשתכחו לגמרי‪ ,‬של אחדות נשתנו׳ •ולבשו צורה אחרת •ואין להכירםד ויש‬ ‫מועטות ששמרו על שמותיהן ללא שינוי‪ .‬מארבעת׳ בני ח& לא יבולע לו לכוש כלל‬ ‫במשך הזמן‪ :‬כי האיתיופיים‪ ,‬שעליהם היה שולט; ־קרוייים עוד כיום כושיים‬

‫‪121‬‬

‫בפיהם‬

‫ובפי‪.‬כל תושבי אסיה‪ .‬גם זכרם של המצרים י נשתמר ‪5‬ש&‪ ,‬משום שכולנו‪ ,‬שהננו‬ ‫‪122‬‬

‫חיים •כאן ‪ ,‬קוראים'‬

‫לאיגיפט‪1‬ם‬

‫‪123‬‬

‫־מצרים ולאיגיפטינ* מצרים ‪ .‬פ ו ט‬

‫‪134‬‬

‫‪!32‬‬

‫יישב את‬

‫‪125‬‬

‫לוב וקרא לאנשי‪-‬המקום פוטים ׳לפי שמו‪ .‬יש ג& נהר בארץ המערבים‪ ,‬הינוקא‬ ‫שם זה‪ ,‬ולפיכך אפשר לראווד‪ ,‬שדוב כותבי דבריל׳הימים 'שבין ההלינים מזכיירים‬ ‫‪126‬‬

‫!‪!3‬‬

‫את הנהר ואת הארץ הגובלת אותו‪ ,‬הנקראת פ ו ט ‪ .‬השם שלה עכשיו נתגלגל‬

‫‪!33‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪16‬‬

‫היהודים‬

‫‪1‬‬

‫מ ש מ ו ש ל א ח ד מ ב נ י מ צ ר י ם ״ ‪ .‬ש נ ק ר א לוב‪.‬‬ ‫‪134‬‬ ‫בראשית‬ ‫י‪/‬‬

‫‪1 2 8‬‬

‫ג ק ר א ה זו ג ם ׳ ב ש ם א פ ר י ק י‬

‫בקרוב גגיד גם א ת ה ס י ב ה מ ש ו ם מ ה‬

‫‪ .‬ב נ ו ה ר ב י ע י ש ל ח ם ה י ה כ נ ע ן ‪ ,‬ש י י ש ב את־ ה א ר ץ‬

‫ה נ ק ר א ת ‪ -‬ע כ ש י ו י ה ו ד ה ׳ ו ק ר א ל ה כנען־ ע ל ש מ ו ‪.‬‬

‫ז׳־י׳‬

‫ששה‪-,‬מהם‬ ‫גיטוליים‬ ‫‪135‬‬

‫‪1 3 ,‬‬

‫•‬

‫!‬

‫‪,‬‬

‫סבא‬

‫וסבתה‬

‫‪1 3 3‬‬

‫וםבתכא‬ ‫ז‬

‫חולל‬

‫חולל‬

‫את הםבייס‬

‫את‬

‫את‬

‫אנשי‬

‫אנשי‬

‫‪1 3 0‬‬

‫מהם חולל ד ד ן‬

‫‪1 3 5‬‬

‫את‬

‫הנקראים‬ ‫‪,‬‬

‫רעמה ׳‬ ‫‪-‬‬

‫ז‬

‫בנים‪:‬‬

‫‪ ,‬חוילה‬

‫סבתה‪,‬‬

‫םבתכא‪.‬‬

‫ולבני חם נולדו בגיס‪:‬‬

‫ו‬

‫‪1 3‬‬

‫בפי‪.‬‬ ‫חולל‬

‫הקרויים• ביום‬

‫ההלינים‬ ‫את‬

‫לכוש‬

‫‪1 3 2‬‬

‫אםטברים‬ ‫ולו‬

‫הרעמיים׳‬

‫‪.‬‬

‫שני‬

‫‪T‬‬

‫‪1 3‬‬

‫א ת ה ד ר נ י ם ‪ , °‬עם כושי ש ב מ ע ר ב כוש‪ ,‬והם נ ו ש א י ם‬

‫א ת שמו אחריו; ושבא א ת בני שבא‪ .‬ונמרוד בן כוש‬ ‫‪136‬‬

‫א נ ש י חוילה‪.‬‬

‫‪1 2 9‬‬

‫‪1 3 7‬‬

‫נשאר אצל הבבלים ומלך‬

‫ע ל י ה ם ‪ ,‬כ פ י ש ת י א ר ת י ‪ -‬ל פ נ י כן‪ .‬ו ל מ צ ר י ם ה י ו ש מ ו נ ה ב נ י ם ‪ ,‬ו כ ו ל ם ר כ ש ו א ת ה א ר ץ‬ ‫מעזה ע ד מצרים‪ .‬אולם הארץ ש מ ר ה רק א ת שמו של פ ל ש ת בלבה‪ ,‬משום ש ה ה ל י נ י ם‬

‫‪137‬‬ ‫בראשית‬ ‫י׳׳ י״ג־י״ד‬

‫קוראים‬

‫לחלק שלו פ ל ש ת י נ ה‬

‫)היחידי‬

‫ש ה ת י ש ב בלוב וקרא כן א ת שמו על הארץ(‪ .‬נפתוחים‬

‫כסלוחים‬ ‫‪138‬‬ ‫בראשית‬ ‫י י ‪ ,‬ט״ו־י״ט‬

‫משום‬

‫‪1 4 4‬‬

‫וכפתורים‬

‫לכנען בנים‪:‬‬

‫ואילו‬

‫‪1 4 3‬‬

‫‪1‬‬

‫׳ פתרוסים" ‪,‬‬

‫‪1 4 0‬‬

‫והיו גם‬

‫‪ ,‬הפכה את עריהם לשממה‪.‬‬

‫מהם ייסד צידון עיר בפיניקיה הקרויה על שמו‪ ,‬והיא צידון גם ב פ י‬

‫חמת‬

‫‪1 4 7‬‬

‫‪1 3 3‬‬

‫‪1 4 8‬‬

‫‪ ,‬ה נ ק ר א ת גם כיום ח מ ת א‬

‫‪1 5 0‬‬

‫‪ ,‬על שם אחד האפיגונים‬

‫י י ש ב את חמת‬

‫המוקדונים כינוה א פ י פ נ ך ‪.‬‬

‫האי ארוד‬

‫‪1 4 2‬‬

‫׳‪.‬להבים‬

‫‪ .‬הרי מ ל ב ד שמותיהם אין אנו יודעים עליהם ולא כלום‪.‬‬

‫ש מ ל ח מ ת כוש‪ ,‬ש ע ל י ה נדבר ל ה ל ן‬

‫ההלינים;‬

‫‪139‬‬

‫‪1 3 8‬‬

‫‪ .‬ואשר לאחרים‪ :‬לודיס‬

‫‪1 3 9‬‬

‫‪ ,‬ענמים‬

‫‪1 4 0‬‬

‫‪1 4 1‬‬

‫״‬

‫‪ 4‬ב ‪1‬‬

‫ולערקי היתה עךקא שבלבנון‬

‫היבוסי‪ ,‬האמורי‪ ,‬הגרגשי‪ ,‬הסיני ו ה צ מ ר י‬

‫‪1 5 5‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1 4 9‬‬

‫‪1 5 1‬‬

‫בפי אנשי המקום‪,‬‬ ‫‪1 3 3‬‬

‫‪ .‬לארודי‬

‫על שבעת האחרים‪:‬‬

‫היה‬

‫החוי‪ ,‬ה ח ת י ‪,‬‬

‫‪ ,‬אין אנו מוצאים בכתבי הקודש ו ל א‬

‫כלום מ ל ב ד השמות‪ ,‬כי העברים החריבו א ת עריהם‪ .‬והפורענות באה עליהן מ ס י ב ה‬ ‫זאת‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ס׳‪ ,‬כ׳‬

‫בראש׳‬ ‫ס׳ כ״ג‬

‫‪140‬‬

‫בריאתה‬

‫לטבע‬

‫אחרי המבול‬

‫משהוחזרה‬

‫הארץ‬

‫וכשנתבשל‬

‫ה פ ר י ב ז מ נ ו ב צ ר ו ו ה כ י ן ל ו יין‪.‬‬

‫‪141‬‬

‫והשתכר‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫ר א ה ו ו ה ר א ה עליו מ ת ו ך צחוק לאחיו‪.‬‬

‫נח לעבודה ונטע‬

‫פנה‬

‫ולאחר שהקריב קרבן‬

‫אז נפלה עליו שינה ונתערטל ושכב שלא כדרך הנימוס‪ .‬ה צ ע י ד‬

‫בדבר‪ ,‬ב ד ך א ת יתר בניו ?‬

‫הם באו וכיסו א ת אביהם‪.‬‬

‫‪1 3 0‬‬

‫כרם‬

‫‪.‬‬

‫ע י ר חגיגה‬ ‫ש‬

‫ב‬

‫ב‬

‫נ‬

‫י‬

‫ו‬

‫ז‪!-‬‬

‫וכשהרגיש נח‬

‫אמנם א ת חם עצמו לא קילל מ ח מ ת ק ר ב ת הדם‪ ,‬ואילו‬

‫א ת בניו ש ל חם קילל‪ .‬מ ה ם ניצלו רובם*‬

‫‪1 5 7‬‬

‫מהקללה‪) ,‬ורק( מ ב נ י ו ש ל כ נ ע ן נ פ ר ע‬ ‫‪1‬‬

‫אלהים‪ .‬ואולם על ה ד ב ר י ם ה א ה נ ס פ ר בספרים הבאים "־ ‪.‬‬ ‫‪143‬‬

‫ד•‬ ‫בראשית‬ ‫י׳‪ ,‬כ׳׳ביל׳‬

‫ולשם‪,‬‬

‫ב נ ו ה ש ל י ש י ש ל נח‪ ,‬נ ו ל ד ו ח מ ש ה בנים‪ ,‬ה י ו ש ב י ם ב א ס י ה ל מ ן ה פ ר ת ו ע ד‬

‫האוקינוס ההודי‪ :‬עילם‬ ‫אשור‬

‫‪1 0 1‬‬

‫‪1 5 9‬‬

‫ה ש א י ר אחריו א ת בני עילם‪ ,‬מחולליהם ש ל הפרסים‬

‫י י ס ד א ת ע י ר נינ‪1‬ס‬

‫‪1 0 2‬‬

‫וקרא לנתיניו‪ ,‬ש ע ש ו חיל רב‪ ,‬אשורים‬

‫‪1 6 3‬‬

‫‪6 0‬‬

‫‪/‬‬

‫על‬ ‫‪1‬‬

‫עתה שמם כשדים ״ ‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫שמו‪ .‬ו א ר פ כ ש ד ש ל ט על אנשים‪ ,‬שקרא להם בני א ר פ כ ש ד ;‬

‫‪145‬‬

‫לארם היו הארמים‪ ,‬ש מ ם סורים בפי ההלינים‪ .‬ולוד חולל א ת הקרויים בפי א ל ה‬

‫ספד ראשון‬ ‫‪1 0‬‬

‫לידיים ו ש מ ם מ ק ד ם ל ו ד י ם י ‪.‬‬

‫כיום‬

‫‪107‬‬

‫ארמניה שהיא‬ ‫‪1 6 8‬‬

‫וגתר‬ ‫ובן‬

‫• ח ו ל ל א ת חבקטרייים׳ ו מ ש‬

‫‪5‬‬

‫בשעת פילוג "‬

‫עבר׳ היו בנים א ל ה ‪:‬‬ ‫‪, 7‬‬

‫עובל' ‪,‬‬

‫‪1 7 3‬‬

‫‪*T‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬ש ב ש מ ו ק ר א ו ל י ה ו ד י ם עבירים‬ ‫‪1 7 4‬‬

‫אלמודד‪ ,‬שלף‪ ,‬ה צ ר מ ו ת‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫»־־!‬

‫‪V‬‬

‫‪c 1 7‬‬

‫ז ‪1 7‬‬

‫׳ ירח‬

‫‪VT‬‬

‫וליקטן׳'השני לבני‬

‫‪m‬‬

‫הדורם׳ א ו ז ל ‪ ,‬ד ק ל ה‬

‫‪,‬‬

‫?—‬ ‫‪1 8 3‬‬

‫‪146‬‬ ‫בראש׳‬ ‫יי‪ ,‬כ״ה־ל׳‬

‫‪ :‬ה ו א נ ק ר א פ ל ג ע?י ש ו ם‬

‫הארצות‪ -.‬כי פ ל ג בפי ה ע ב ר י ם חלק‪.‬‬

‫אבימאל‪-,‬שבא״"‪ ',‬א ו פ י ר ' ‪ ,‬חוילה‬ ‫‪I‬‬

‫‪1 7 2‬‬

‫ואת פלג‬

‫‪8 1‬‬

‫‪T1‬‬

‫‪1 8 4‬‬

‫בנים‪:‬‬

‫א ת בני מ ש בחבל‪ ,‬ש ש מ ו כיים כ ר ד ספםינום ‪" °‬‬

‫ש ל ח " ‪ 7‬ובנו ש ל זה ע ב ר‬

‫־־‬

‫‪T‬‬

‫‪1 0 9‬‬

‫קדמונים‪ .‬ועבר הוליד א ת יקטן‬

‫שנולד‬

‫כופן‬

‫ולארם ארבעה‬

‫עוץ יישב את ארץ‬

‫בין א ר ץ ־ י ש ר א ל והילת סוריה׳ וחול‬

‫אךפכשד היה‬

‫מימים‬

‫‪17‬‬

‫‪T‬‬

‫«־‬

‫‪T‬‬

‫• ‪I‬‬

‫‪147‬‬

‫׳‬

‫‪T‬‬

‫‪5‬‬

‫ו י ו ב ב " ‪ .‬אלה יושבים למן הנהר‬

‫‪T‬‬

‫של הודו ושל ש ר י ה‬

‫בחלקים ידועים‬

‫‪1 8 5‬‬

‫׳ ה ס מ ו כ ה לה‪ .‬א ל ה ד ב ר י ב נ י‬

‫בג‪18‬‬

‫•שם ‪.‬‬ ‫ועתה א ד ב ר ע ל העברים‪ .‬לפלג בן ע ב ר היה בן ר ע ו‬ ‫ולו נ ו ל ד ב ן נחור‪.‬‬

‫‪1 8 6‬‬

‫‪ .‬בנו ש ל זה ה י ה ל ד ו ג‬

‫את‬

‫בהיותו בן שבעים‪ ,‬ונחור‬

‫הוליד את‬

‫‪1 8 8‬‬

‫בן מ א ה ושלשים שנה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪149‬‬

‫כי תרח הוליד‬

‫ת ר ח והוא בן מאה ועשרים‪.‬‬

‫נחור נ ו ל ד לד(רוג ב ש נ ת מ א ה ש ל ש י ם ו ש ת י ם לחייו בערך‪ ,‬ו ר ע ו‬ ‫בהיותו‬

‫‪,‬‬

‫ובנו ש ל ־ נ ח ו ד הוא תרח‪ ,‬אבי אברהם‪ ,‬שהוא הדור העשירי‬

‫א ח ר י נ ח ו נ ו ל ד ב ש נ ת ת ש ע מ א ו ת ת ש ע י ם ושתיים א ח ר י ה מ ב ו ל‬ ‫אברהם‬

‫‪1 8 7‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫‪148‬‬ ‫בראש׳‬ ‫י״א‪ ,‬י״ז־ל׳‬

‫‪1 8 9‬‬

‫הוליד את שדוג‬

‫באותו גיל נ ו ל ד גם רעו לפלג‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫ו ע ב ד היה בן‬

‫מ א ה ו ש ל ש י ם וארבע ש נ ה כ ש ה ו ל י ד א ת פלג‪ ,‬והוא נולד ל ש ל ח בהיות זה בן מ א ה‬ ‫ושלשים‬ ‫בן‬

‫שנה‪ .‬אותו ה ו ל י ד א ר פ כ ש ד ב ש נ ת מ א ה ו ש ל ש י ם ו ח מ ש לחייו‪ ,‬ו א ר פ כ ש ד‬

‫שם‬

‫מהם‬

‫נולד‬

‫שנה‬

‫שתינדעשרה‬

‫אחרי‬

‫המבול‪.‬‬

‫ולאברהם‬

‫ה ש א י ר ה ר ן בן ו ש מ ו ל ו ט ובנות‪& ,‬רה ו מ ל כ ה‬

‫‪1 9 1‬‬

‫‪,‬‬

‫נחור‬

‫אחים‬

‫והרן‬

‫‪1 a f f‬‬

‫‪151‬‬

‫‪.‬‬

‫והוא מ ת בארץ כשדים‪,‬‬

‫ב ע י ר הקרויה•אור־כשדים‪) ,‬ושם( מראים א ת קברו ע ד היום הזה‪ .‬בנות ה א ח נ י ש א ו ‪:‬‬ ‫מלכה‬

‫לנחור ושרה לאברהם‪.‬‬

‫ע ל הרן׳ ע ב ר ו כולם ל ח ד ן‬ ‫מאתים וחמש שנה‪.‬‬

‫לו‬

‫‪1 9 2‬‬

‫ומשום ששנא‬

‫‪152‬‬

‫תרח את ארץ כשדים מתוך אבלו‬

‫בראשית‬ ‫י״א‪ ,‬ל״ב‬

‫ש ב א ר ם נהרים‪ .‬ת ר ח מ ת שם ונקבר‪ ,‬לאחר ש מ ל א ו‬

‫כ י כ ב ר ק ו צ צ ו ח י י ה ם ש ל ב נ י האדים ו ה ל כ ו ו ק צ ר ו ‪ ,‬ע ד‬

‫ש נ ו ל ד מ ש ה ‪ ,‬ש א ח ר י ו ה ו צ ב ג ב ו ל ל ח י י ם ) ב מ ס פ ר ( מ א ה ו ע ש ר י ם ש נ ה ‪ :‬כיי כ מ ס פ ר‬ ‫ה ש נ י ם שעלד‪ .‬לו ל מ ש ה לחיות‪ ,‬כן ה ו ק צ ב ע ל ־ י ד י א ל ה י ם‬ ‫שמונה‬

‫‪1 9 3‬‬

‫‪ .‬ולנחור נולדו ממלכה‬

‫ב נ י ם ‪ :‬ע ת ‪ ,‬בוז‪ ,‬ק מ ו א ל ‪ ,‬כ ש ד ‪ ,‬חזו‪ ,‬פ ל ד ש ‪ ,‬י ד ל ף ‪ ,‬ב ת ו א ל‬

‫מאשתו‪ .‬כי מפילגשו ראומה נולדו לו ט ב ח וגחם ותחש ו מ ע כ ה‬

‫‪1 9 4‬‬

‫‪1 9 5‬‬

‫‪ .‬אלה בני נחור‬

‫‪153‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ״ב‪ ,‬כ׳י־כ״ד‬

‫‪ .‬ולבתואל‪ ,‬מבני‬

‫נחור י החוקיים‪ ,‬נולדו ב ת ר ב ק ה ובן לבן‪.‬‬ ‫ואברהם‬

‫א י מ ץ ל ו ל ב ן א ת לוט‪ •,‬ב נ ו ש ל ה ד ן א ח י ו ו א ח י ה של• א ש ת ו ש ר ה ‪ ,‬מ ש ו ם‬

‫שהיה' ח ש ו ך בן יוצא חלציו‬

‫לבניו‬

‫ג ‪9 5‬‬

‫‪ .‬וכשהגיע ל ש נ ת השבעים וחמש לחייו עזב א ת‬‫א‬

‫ח‬

‫ר‬

‫י‬

‫ו‬

‫‪b‬‬

‫‪.‬‬

‫ה ו א ה י ה מ ו כ ש ר ל ע נ ו ת ב כ ל ע נ י ו ו ה י ה נ א מ ן ע ל ש ו מ ע י ו ולא• ט ע ה ב ש ו ם מ ס ק ! ה‬ ‫‪2‬‬

‫ז‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪154‬‬ ‫בראשית‬ ‫י״ב‪ ,‬א׳‬

‫‪20‬‬ ‫י‪ .‬א‪.‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫‪176‬‬

‫ו כ ש ש מ ע א ב ר ה ם ע ל א ס ו נ ם ת ק ף א ו ת ו פ ח ד ב ש ל א ט ק ר ו ב ו ו ר ח מ נ ו ת ע ל א נ ש י םד‪1‬ם‪,‬‬

‫בדאש׳ ‪177‬‬ ‫י׳׳ד‪ ,‬י״ג־ס״ז‬

‫וכיון ש ה ח ל י ט לעזור‪ ,‬לא שהה‪ ,‬א ל א יצא בחפזון ו ה ת נ פ ל‬

‫‪:‬‬

‫ידידיו ושכניו‪.‬‬

‫שהיו‬

‫‪2‬‬

‫ע ל האשודים' בלילה ה ח מ י ש י ם מ ו ד לדן )זה ש מ ו ש ל א ח ד מ ש נ י מ ק ו ר ו ת ה י ר ד ן " (‬ ‫שהספיקו הללו ל ת פ ו ש א ת 'כלי־זינם‪ ,‬והרג חלק מ ה ם כ ש ה ם ב מ ט ו ת י ה ם ו ל א‬

‫עד‬

‫עמדו עדיין על טיבה של הפורענות‪ .‬ואלה שלא שכבו עוד לישון ולא יכלו ל ה ל ח ם‬ ‫‪178‬‬

‫‪8‬‬

‫נמלטו ״ ‪ .‬ואברהם מיהר אחריהם ודדפם ע ד ל מ ח ר ת היום ע ד ש ה ד פ ם‬

‫משכרות‪,‬‬ ‫‪2‬‬

‫לחובה"‬

‫ש ב ג ב ו ל דמע^ק‪ .‬ו כ כ ה ה ו כ י ח ב ע ל י ל ‪ ,‬ב נ צ ח ו ב ש ל ש מ א ו ת ו ש מ ו נ ה ־ ע ש ר‬

‫עבדיו ו ש ל ו ש ת רעיו חיל ר ב כזה‪ ,‬ש ל א בהמון וברוב חיל הנצחון‪ ,‬א ל א נכוגותם‬ ‫ואומץ 'לבם ש ל הלוחמים הם ה מ ת ג ב ר י ם ע ל כל מספר‪ .‬וכל הנמלטים מידו חזרו‬ ‫ללא תהלה לארצם‪.‬‬ ‫‪179‬‬

‫אט‬

‫ו א ב ר ה ם הציל" א ת א נ ש י ס ד ו ם ה ש ב ו י י ם ‪ ,‬ש ת פ ש ו ה א ש ו ר י ם ק ו ד ם ל כ ן ‪ ,‬ו א ת‬

‫קרובו וחזר בשלום‪ .‬ומלך הסדומיים יצא לקראתו במקום אחד‪ ,‬שקוראים לו ב ק ע ת‬ ‫‪180‬ה מ ל ך‬ ‫בראשית‬ ‫י״ד‪ ,‬י״ח‬

‫‪a 2 1‬‬

‫‪ .‬כאן קיבל א ת פניו מלך שלם מלכי־צדק‪ ,‬פירוש‪ :‬מלר צדיק ״ ‪.‬‬

‫היה‬ ‫‪181‬‬

‫כזה לכל הדעות‪ ,‬משום‬

‫ק‪1‬רא‬

‫שמאותה סיבה‬ ‫‪2 2 1‬‬

‫אחר כד לשלם ירושלים‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫ואמנם‬

‫ג ע ש ה גם כהן לאלהים‪ .‬ואמנם כן‬ ‫מתנות‬

‫‪ .‬אותו מלכי־צדק העניק לחיל אברהם‬

‫‪T‬‬

‫אורחים וסיפק צרכיו בשפע רב ופתה ב ש ע ת הסעודה בתהלזת לאברהם ונתן ש ב ח‬ ‫לאלהים‪ ' ,‬ש ה ס ג י ר א ת אויביו בידו‪ .‬ו א ב ר ה ם נ ת ן לו מעעזר מ ה ש ל ל ו ה ל ה ק י ב ל א ת‬ ‫‪182‬‬

‫המתנה‪ .‬ומלך הסדומיים ביקש מאברהם לשמור לעצמו את השלל‪ ,‬ואילו את האנשים‬ ‫אשר‬

‫לו‪ ,‬ש נ י צ ל ו מ י ד י ה א ש ו ר י ם ‪ ,‬ב י ק ש ל ק ב ל ב ח ז ר ה ‪ .‬א ו ל ם א ב ר ה ם א מ ר ‪,‬‬

‫יעשה‬ ‫בראשית‬ ‫י״ד‪ ,‬כ״ד‬

‫זאת‬

‫בשביל‬

‫ולא‬

‫עבדיו‪.‬‬

‫יקבל‬

‫שום‬

‫טובת‬

‫א מ נ ם לידידיו‪,‬‬

‫הנאה‬

‫שהשתתפו במלחמה‪,‬‬ ‫‪2 2 2‬‬

‫היה אשכול )והנלוים עליו( ע נ ד ו מ מ ר א‬ ‫‪183‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ט״ו‪ ,‬א׳־כ״א‬

‫מהשלל‬

‫ההוא‪,‬‬

‫מלבד‬

‫מנת‬

‫נתן חלק ידוע‪.‬‬

‫שם‬

‫שלא‬ ‫האוכל‬ ‫האחד‬

‫‪.‬‬

‫ו א ל ה י ם ק י ל ס א ת צ ד ק ת ו ו א מ ר ל ו ‪ :‬״ ל א י א ב ד ש כ ר ך ‪ ,‬ש ה נ ך ר א ו י לו‪ ,‬ב ש ל מ ע ש י ם‬ ‫ט ו ב י ם כ ג ו ן אלה״‪ .‬ו כ ש ע נ ה א ב ר ה ם ‪ ,‬מ ה ט ע ם מ ‪ 6‬כ ר זה‪ ,‬א ם א י ן מי ש י ק ב ל ו א ח ר י ו —‬ ‫כי״עדיין היה ח ש ו ך בנים — הודיע לו אלהיט‪ ,‬שבן יוולד לו וזרעו ירבה מאוד‪,‬‬

‫‪184‬‬

‫ע ד שיהיה מ ש ו ל במספרו לכוכבים‪ .‬כ ש מ ו ע אברהם זאת ע מ ד והקריב קרבך ל א ל ה י ס‬ ‫כמצוותו‪.‬‬ ‫משולש‬

‫‪185‬‬

‫וזה היה מ ש פ ט ה ק ר ב ן ‪ :‬הוא לקח עגלה מ ש ו ל ש ת ועז מ ש ו ל ש ת ואיל‪,‬‬ ‫גם הוא‪ ,‬כ מ צ ו ו ה עליו‪ .‬וגם ת ו ר ויונה‪ ,‬ו ב ת ר א ת כולם‬

‫ח ת מן הצפרים‬

‫ש ל א בתר‪ .‬ועוד לפני שהוקם המזבח‪ ,‬ירדו עיטים צמאי־דם וקול אלהים בא והכריז‪,‬‬ ‫שעתידים בניו של אברהם‪ ,‬שיהיו להם שכנים רעים במצרים ב מ ש ך א ר ב ע מ א ו ת‬ ‫שנה‪:‬‬

‫ולאחד‬

‫שיתנסו‬

‫ביםודים‬

‫אלה‬

‫בתוכם‪,‬‬

‫יתגברו על‬

‫שונאיהם‬

‫וינצחו‬

‫את‬

‫ה כ נ ע נ י ם ב מ ל ח מ ה ועריהם וארצם תהיינה להם‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫ו א ב ר ה ם י ש ב ע ל ‪ -‬י ד ה א ל ו ן ה נ ק ר א א‪1‬גיגי‬

‫‪2 2 3‬‬

‫״ מקום סמוך לחברון ה ע י ר‬

‫‪2 2 3 3‬‬

‫שבארץ‬

‫ססר‬

‫ראשון‬

‫‪21‬‬

‫כ נ ע ן ‪ ,‬ו ה י ה מ י צ ר ע ל א ש ת ו ש ל א ה ר ת ה ‪ ,‬ו ה ת פ ל ל ל א ל ה י ם ל י ת ן ל ו ז ר ע ב ן זכר‪.‬‬ ‫ואלהים‬

‫בקשהו‬

‫עניני‬

‫החיים‪ ,‬כך‬

‫אחת‬

‫ל ב ט ו ח בו‪,‬‬ ‫‪11‬‬

‫יזכהו יי"‬

‫שכשם‬ ‫גם‬

‫שהוציא‬

‫בבנים‪.‬‬

‫אותו‬

‫ושדה‬

‫מארם‬

‫הסמיכה‬

‫נהריס‬

‫לטובתו‬

‫בשאר‬

‫לאברהם‬

‫במצות‬

‫אלהים‬

‫‪1‬‬

‫ה ש פ ח ו ת • ו ש מ ה ה ג ר ״ ‪ ,‬מ צ ר י ת ל פ י מ ו צ א ה ‪ ,‬ש י ו ל י ד • מ מ נ ה בן‪.‬‬

‫השפחה‬

‫ומשהרתה‬

‫‪187‬‬

‫בראשית‬ ‫ט״ז‪ ,‬א׳־ס״ז‬ ‫‪188‬‬

‫העזה להתחצף ו ל ה ת נ ש א על שרה‪ ,‬כאילו ע ת י ד השלטון לעבור אל בנה‪,‬‬

‫ש ע ת י ד להוולד‪ .‬ו כ ש מ ם ר ה א ב ר ה ם ב י ד י ש ר ה ‪ ,‬כ ד י ל ע נ ש ה ‪ ,‬לא• ע מ ד ב ה ר ו ח ה ב פ נ י‬ ‫‪T‬‬

‫וביקשה‬

‫הנגישות‬

‫תחבולה לברוח‬

‫ל ר ח ‪ $‬ע ל י ה ‪ .‬היא• ה ל כ ה‬

‫והתחננה אל אלהים‬

‫‪189‬‬

‫ב מ ד ב ר ו מ ל א ך א ל ה י ם פ ג ש א ו ת ה וצווה א ו ת ה ל ח ז ו ר לבעליה‪ ••:‬א ם ת ת נ ה ג ב ת ב ו נ ה ‪.‬‬ ‫תזכה‬

‫לחיים גדולים מ ח י י ה ‪ -‬א ל ה ז‬

‫בשחצנות‬

‫ובחוצפה כלפייגברתה‪.‬‬

‫כי עכשיו שרויה היא בצרות‪ ,‬משום ש ג ה ג ה‬ ‫ואמר‪ ,‬קזצפוי לה•‪-‬המות‪ ,‬א ם ל א ת ש מ ע ל א ל ה י ם‬

‫ו ת ו ס י ף ל י ל ך ב ד ר כ ה זו ד ת ח ז ו ר ‪ ,‬ו ת ה י ה א ם ל ב ן ‪ ,‬ש י מ ל ו ך ע ל ‪ .‬ה א ר ץ ה ז א ת ‪,‬‬ ‫ל ד ב ר י ם האלה‪ .‬ו ח ז ר ה ל ב ע ל י ה ו ז כ ת ה ל מ ח י ל ת ה‬

‫שמעה‬

‫י ש מ ע א ל ‪ ,‬ש א פ ש ר ל ק ר ו א לו•‪ , , :‬ש מ ע א ל *‬ ‫ואברהם‬ ‫ותשע‬

‫כבר‬

‫בן‬

‫שמונים‬

‫ושש‬

‫שנה‬

‫‪2 2 3‬‬

‫‪190‬‬

‫והיא‬

‫כעבור ז מ ך מ ה ילדה את‬

‫‪ ,‬כי ש מ ע אלהים לתפלתה‪.‬‬

‫בהולד‬

‫ב ן זה‪.‬‬

‫לשנת‬

‫וכשהגיע‬

‫התשעים‬

‫‪191‬‬

‫נ ר א ה ל ו א ל ה י ם ו ה ו ד י ע לו‪ ,‬ש י ה י ה ל ו ב ן מ ש ר ה ‪ .‬ו צ ו ו ה ל ק ר ו א ל ו י צ ח ק‬

‫ואמר‪ ,‬ש י צ א ו מ מ נ ו גויים גדולים ומלכים והם י ש ת ל ט ו אחרי מ ל ח מ ו ת ע ל כל א ר ץ‬ ‫כנען‬ ‫צווה‬ ‫המילה‬ ‫אמר‬

‫‪2‬‬

‫מצידון ו ע ד מצרים‪ .‬ומשום שרצה׳ שזרעו יתקיים ולא יתערב‪ .‬באחרים‬ ‫למול אותו ולעשות‬

‫זאת‬

‫שלנו אבאר במקום אחר‬

‫ביום׳ השמיני‬ ‫‪2 2 7‬‬

‫‪.‬‬

‫אחרי‬

‫‪2‬‬

‫א ת •׳טעם‬

‫הלידה" ‪.‬‬

‫מצות‬

‫ו כ ש ש א ל ‪ .‬א ב ר ה ם ‪ ,‬אם גם י ש מ ע א ל ־ י ח י ה‬

‫לו אלהים‪ ,‬שיאריך ימים ויהיה א ב לגויים גדולים‪.‬‬

‫‪a‬‬

‫" ‪,‬‬

‫‪192‬‬

‫‪2 2 8‬‬

‫‪,‬‬

‫‪193‬‬

‫ואברהם הודה לאלהימ‬

‫ע ל ה ב ט ח ו ת י ו א ל ה ו נ י מ ו ל מיד‪ ,‬ה ו א וכל ש ה י ו א ת ו ו ג ס בנו י ש מ ע א ל ‪ ,‬שהיה• ב א ו ת ו‬ ‫יום בן ש ל ש ־ ע ש ר ה שנה‪ .‬ואילו א ב ר ה ם ‪ -‬ה י ה )אז( בן ת ש ע י ם ו ת ש ע ש נ ה ‪.‬‬ ‫בעת‬

‫ההיא ותושבי ם ד ו ם ה ש ת ח צ ו בשל המונם ונכסיהם הגדולים‬

‫‪2 2 9‬‬

‫ונהגו בזדון‬

‫כ ל פ י ה ב ר י ו ת וחיו ח ו ט א י ם ל א ל ה י ם ע ד כ ד י כך‪ ,‬ש ל א ז כ ר ו ע ו ד א ת ה ט ו ב ו ת ‪ ,‬ש ק י ב ל ו‬ ‫ממנו‪,‬‬

‫והיו שונאים אורחים ונמנעים מ ל ב ו א ב מ ג ע ו מ ש א עם א נ ש י ם א ח ד י ם‬

‫על כל אלה כעם•אלהים עליהם והחליט לענשם בגלל רהבם ולהחריב א ת עירם‬

‫‪2 3 0‬‬

‫‪.‬‬

‫‪2 3 1‬‬

‫־‬

‫יא‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪194‬‬ ‫בראשית‬ ‫י״ח‪ ,‬כ׳־כ״א‬

‫‪195‬‬

‫ולהשחית א ת ג ל ארצם‪ ,‬ש ל א תוציא עוד מ ק ר ב ה לא צ מ ח ולא‪-‬כל פרי אחר‪.‬‬ ‫משגזר אלהים כך על אנשי סדום ראה אברהם‪ ,‬והוא יושב על־יד אלון מ מ ר א לפני‬ ‫פתח‬ ‫לסור‬

‫החצר‬

‫‪2 3 2‬‬

‫‪196‬‬

‫‪ ,‬ש ל ש ה מלאכים‪ .‬ב ח ש ב ו ש א ו ר ח י ם הם‪ ,‬ק ם ו ב ר כ ם לשלום‪ ,‬ה ז מ י נ ם‬

‫א צ ל ו •וליהנות• מ ה כ נ ס ת אורחים‪ .‬שלו‪.‬‬ ‫ב ך ב ק ר ו ב י ש ל ו ה ב י א להם‪,‬‬

‫סולת‬

‫ושחט‬

‫נראו‬

‫לו ל א ב ר ה ם ב א ו כ ל י ם‬

‫‪2 3 3‬‬

‫וכשהסכימו צווה‬

‫כשהם‬

‫מסובים‬

‫תחת‬

‫לעשות מיד לחם‬ ‫האלון‪.‬‬

‫והאנשים‬

‫‪ .‬׳ ‪ -‬א ף ה ם ש א ל ו ל מ ק ו ם ש ה י י ת ה •של ש ר ה •)אשתו(‬

‫‪197‬‬

‫‪22‬‬

‫קדמוניות‬

‫והוא‬ ‫‪198‬‬

‫אמר‬

‫שהיא‬

‫להם‪,‬‬

‫באוהל‪.‬‬

‫א מ ר ו לו‪,‬‬

‫בת תשעים ובעלה בן מאה‪.‬‬

‫ג י ל ו לו‪ ,‬ש מ ל א כ י א ל ה י ם ה ם ‪:‬‬ ‫אתםדום‬ ‫ג‪.‬‬

‫שעתידים‬

‫לחזור‬

‫חם‬

‫לאחל‬

‫‪2 3 4‬‬

‫זמן‬

‫ו ל מ צ ו א א ו ת ה ו ה י א אם‪ .‬ע ל כ ך צ ח ק ה ה א ש ה ו א מ ר ה ‪ ,‬ש א י ־ א פ ש ר ש ת ל ד ע ו ד ‪ ,‬ש כ ן‬ ‫היא‬

‫‪199‬‬

‫היהודים‬

‫‪2 3 5‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫ולא התאפקו עוד ולא העלימו עוד ממנו א ל א‬

‫א ח ד נ ש ל ח לב‪67‬ר ל ו ב ש ו ר ת ה י ל ה ו ש נ י ם ל ה ש מ י ד‬ ‫•‬

‫־‬

‫•‬

‫כיון ש ש מ ע אברהם זאת‪ ,‬היה מ י צ ר בצערם ש ל א נ ש י סדום וקם וביקש א ת אלהים‪,‬‬ ‫שלא‬

‫ו כ ש א מ ר אלהים‪ ,‬שאין בין א נ ש י‬

‫יאבד א ת הצדיקים והטובים עם הרעים‪.‬‬

‫סדום א ף א ח ד טוב‪ ,‬ואם יש עשרה‪ ,‬ימחל לכולם על ח ט א י ה ם ולא ייענשו‪ ,‬נ ש ת ת ק‬ ‫‪200‬‬

‫אברהם"־‪.‬‬ ‫היתה‬

‫יפה‬

‫והמלאכים באו אל סדום העיר‪ ,‬ולוט הזמינם ל ה ת א ר ח אצלו‪ ,‬כי ע י נ ו‬ ‫מאוד‬

‫באורחים והיה‬

‫תלמידו‬

‫אברהם‬

‫של‬

‫האצילות‬

‫במדת‬

‫‪2 3 7‬‬

‫‪.‬‬

‫כיון‬

‫שראו א נ ש י סדום א ת הצעירים‪ ,‬שהיו מצוינים בקלםתר־פנים יפה ביותר‪ ,‬נכנסים‬ ‫‪201‬‬

‫ל ב י ת ו ש ל ל‪1‬ט‪ .‬ה ת ח י ל ו ג ו ה ג י ם ב ג ס ו ת ו ב ע ל ב ו נ ו ת כ ל פ י י פ י ע ל ו מ י ה ם ‪.‬‬

‫הוכיחם‬

‫לוט ו א מ ר להם‪ ,‬שיכבשו־ א ת יצרם ולא יבזו א ת האורחים‪ ,‬א ל א ינהגו ב ה ם כבוד‪,‬‬ ‫ש כ ן הם מ ת א ר ח י ם אצלו‪ ,‬ואם אין ה ס מ ו צ א י ם א ת םפוקם בכר‪ ,‬מ ו כ ן ה ו א ל ה ס ג י ר‬ ‫בידיהם‪ ,‬ל ש ם מילוי תאוותיהם‪ ,‬א ת בנותיי במקום אלה‪ .‬אולם הם לא קיבלו א פ י ל ו‬ ‫א ת הדברים האלה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫ואלהים‬

‫התעבר‬

‫בהם‬

‫בגלל‬

‫מעלליהם‬

‫אותם‬

‫והכה‬

‫בסנוורים‪,‬‬

‫ל מ צ ו א א ת פ ת ח ה ב י ת ; ' ו ע ל א נ ש י סדום כולם גזר אבדון גמור‪.‬‬ ‫שלקח‬

‫עד‬

‫שלא‬

‫יכלו‬

‫ולוט נמלט‪ .‬ל א ח ר‬

‫א ת ו א ת א ש ת ו ו א ת ש ת י בנותיו‪ ,‬שהיו עדיין בתולות׳ כי ה ג י ד לו אלהים;‬

‫ש א ב ד ן א נ ש י ' ס ד ו ם ' מ ת ר ג ש לבוא;" ו א י ל ו ׳ ה ח ת נ י ם גהגו זלזול ביציאה והיו ע ו מ ד י ם‬ ‫‪203‬‬

‫ומלעיגים ע ל ה ת מ י מ ו ת ש ב ד ב ר י לוט‪.‬‬ ‫הארץ‬

‫על‬

‫יושביה‬

‫והשחיתה‬

‫על־ידי‬

‫ואלהים שלח‬ ‫תבערה‪.‬‬

‫דומה‬

‫חץ"‬ ‫לזו‬

‫‪2‬‬

‫אל העיר ושרף א ת‬

‫שסיפרתי‬

‫עליה‬

‫מזמן‬

‫‪9‬‬

‫ב ס פ ר י ע ל מ ל ח מ ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ‪ .‬ו א ש ת ו ש ל ל ו ט היתד‪ ,‬פ ו נ ה ת כ ו פ ו ת ב ש ע ת ה ב ר י ח ה‬ ‫לצד‬

‫העיר‪ ,‬ת א ב ה ל ד ע ת ‪ ,‬מ ה מ ת ד ח ש מ ס ב י ב לה‪ ,‬ע ל א ף ה א י ס ו ר ש א ס ר א ל ה י ם‬

‫ל ע ש ו ת זאת‪) ,‬ולפיכך( נהפכה לנציב מלח‪ .‬אני ראיתי א ת זה והוא קיים עוד כיום‬ ‫‪204‬‬

‫‪2 4 0‬‬

‫‪.‬‬

‫ו ל ו ט ב ר ח עם' ב נ ו ת י ו ל ע י י ר ה ק ט נ ה א ח ת ו ה ג י ע א ל י ה ‪ ,‬כ ש ה י א מ ו ק פ ת א ש ס ב י ב ‪.‬‬ ‫שם העיירה הזאת עוד כיום צוער‬

‫‪3 4 1‬‬

‫)כי כ ך נ ק ר א ד ב ר קטן בפי העברים(‪ .‬ו כ א ן‬

‫י ש ב ל ו ט וחי בעוני׳ ע ז ו ב מ א ד ם ו מ ח ו ס ר כ ל מזון‪.‬‬ ‫‪205‬‬

‫והבתולות חשבו‪ ,‬ש נ כ ח ד כל המין האנושי וטיכסו עצה להתקרב אל אביהן בסתר‪,‬‬

‫י״ס׳ל״ז־ל״ח‬

‫מהאב‪,‬‬

‫ה•‬

‫‪206‬‬

‫וכן עשו‪ ,‬ש ל א יכלה העם‪ .‬ונולדו להן ב נ י ם ‪:‬‬ ‫ו ל צ ע י ר ה עמון‪ ,‬פ י ר ו ש ה ש ם ‪ :‬בן ה ע ם‬

‫‪2 4 2‬‬

‫לבכירה מואב‪ ,‬פירוש ב ע ר ך ‪:‬‬

‫‪ .‬ה א ח ד מהם חולל א ת המואבים‪ ,‬עם גדול‬

‫מ א ו ד גם כיום‪ ,‬ו ה ש נ י א ת ה ע מ ו נ י ם ‪ ,‬ש נ י ה ם י ו ש ב י ה י ל ת ס ו ר י ה‬ ‫לוט מ ת ו ך א נ ש י סדום‪.‬‬

‫‪2 4 2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪a‬‬

‫ז ה מעשה בריחת‬

‫ספר‬ ‫ו א ב ר ה ם עביר לגור' ב ג ר ר ‪ ) ,‬ע י ר (‬ ‫ונהג‬

‫ראשון‬

‫‪23‬‬

‫בארץ הפלשתים‪ ,‬ותוביל א ת ישרה אתו כאחות‬

‫כלפיה מנהג של התנכרות כמקודם מ ח מ ת פחד‪ ' .‬כ י גתירא מפגי א ב י מ ל ך‬ ‫ש ל מ ד י נ ה זו׳ ש ג ם ה ו א ע ל ו ל ל ה ר ג ו מ א ה ב ת ו א ת ד‪1‬רה‪.‬‬

‫מלכה‬

‫אולם מ ח ל ה קשה‪,‬‬

‫י ב ‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪207‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ׳‪ ,‬א׳־י״ח‬ ‫‪208‬‬

‫ש נ ש ת ל ח ה ב ו מ א ת א ל ה י ם ‪ ,‬ע צ ר ה א ת ת א ו ו ת ו ש ל זה‪ .‬־ ו כ ש נ ת י א ש ו מ מ נ ו ה ר ו פ א י ם‬ ‫חלום ב ש נ ת ו ׳ בו נ א ס ר ע ל י ו ל נ ג ו ע •לרעה‬

‫ראה‬

‫‪2 4 3‬‬

‫לידידיו‪,‬‬

‫שאלהים‬

‫ולשמור‬

‫על אשתו‪ ,‬ש ל א י ת ע ל ל ו ב ה ;‬

‫אלא‬

‫שילח בו א ת ה מ ח ל ה י הזאת‪ ,‬כדי ל ה פ ר ע מ מ נ ו בגלל האורח‬ ‫‪:‬‬

‫כי האשה‪ ,‬שהוא מובילה אתו׳ לא אחותו‬

‫אשתו היא‪',‬שחי אתה כדת וכדין;‬ ‫הלה‬

‫יהיה‬

‫להבא‬

‫ב א ש ת הגר‪ .‬וכשהוקל לו סיפר‬

‫בגורלה‬

‫בטוח‬

‫א ף ה ב ט י ח לו אלהים ל נ ח ת בו חסד‪ ,‬א ם‬

‫של אשתו‪ - .‬אחרי‬

‫הדברים‬

‫האלה‬

‫שלח‬

‫בעצת‬

‫‪209‬‬

‫ידידיו לקרוא לאברהם וביקש ממנו‪ ,‬שלא יהיה שרוי עוד ב פ ח ד בגלל אשתו‪ ,‬ש מ א‬ ‫יארע לה ד ב ר רע‪ ,‬כי אלהים ש ו מ ר עליו ו ב ע ז ר ת ו ה ב ט ו ח ה תוחזר לו ללא בזיון;‬ ‫עד‬

‫אלהים ל ד ב ר ועדי מ צ פ ו נ ה ש ל ה א ש ה ‪.‬‬

‫אפילו‬

‫מ ל כ ת ח ל ה ‪ ' ,‬א י ל ו י י ד ע ׳ שגעזואה‬

‫חט^תי״‪.‬‬

‫והוסיף ואמר׳ שלא היה נטפל אליה‬

‫היא;‬

‫״עכשיו‬

‫ש ה ב א ת אותה כאחות‪ ,‬לא‬

‫ו ב ק ש ו ל נ ה ו ג ב ו ב מ ת י נ ו ת ו ל ב ק ש ר ח מ י ש מ י ם ע ל י ו ‪ .‬אנ* י ר צ ה ״ ל ה ש א ר‬

‫‪210‬‬ ‫בראשית‬ ‫כי‪ ,‬י ׳ ־ י ״ ב‬

‫אצלו‪ ,‬יתן לו מ כ ל טוב׳ ואם יעדיף לילך מכאן‪ ,‬י ת ן לו לויה וכל מ ה ש ה ש ת ו ק ק לו‬ ‫בבואו‬

‫א ל י ו ‪ .‬א ח ר י דגר־יו א ל ה א מ ו י א ב ר ה ם ‪ ,‬ש ל א ל ש ק ד ד י ב ר ע ל‬

‫קרבת הדם‬

‫‪211‬‬

‫‪4 4‬‬

‫ש ל ו ע ם ה א ש ה ‪ .‬שכן• ה י א י ב ת ‪ -‬א ח י ו • ‪ .‬ח ו ש ש ה י ה ‪ ,‬ש מ א ל א י ה י ה ב ט ח ו ן ב ד ר כ ו‬ ‫בלי' ת ר מ י ת זו‪ .‬ו כ ד י ל ה ו כ י ח ‪ ,‬ש ה ו א ל א ג ר ם ־־ כ ל ל ל מ ח ל ת ו א ל א ד ו א ג ל ה ח ל מ ת ו ‪,‬‬ ‫ש ה ו א מ ו כ ן ׳ ל ה ש א י ר י א צ ל ו ‪ .‬ו א ב י מ ל ך ג ת ן ־לו‬

‫הוסיף׳‬

‫כ ב ד ת ארץ״ וכסף‬

‫והסכימו‬

‫‪212‬‬

‫ל נ ה ו ג ) ב ה ג י נ ו ת ( ו ל ל א ־ מרימה א ח ד כ ל פ י ח ב ר ו ו נ ש ב ע ו ) ז ה ל ז ה ( ע ל י ד ב א ר א ח ת ‪,‬‬ ‫‪24‬‬

‫שקראו‬ ‫אנשי‬

‫לה •באר״שבע * ‪ ,‬כלומר באר השבועה‪,‬‬ ‫המקום‪.‬‬

‫ו כ ך ה י א נ ק ר א ת עוד־ כ י ו ם ב פ י‬

‫י י‬

‫כ ע ב ו ר ז מ ך מ ה נ ו ל ד ל א ב ר ה ם ב ן מ ש ר ה ‪ ,‬ב ב ש ו ר ת א ל ה י ם לו‪ ,‬ו ק ר א י ל ו י צ ח ק ‪ ,‬פ י ר ו ש ‪:‬‬ ‫צחוק‪.‬‬ ‫כי‬

‫ש ס י זה נתן לכן ע ל שום צ ח ו ק ה ש ל שרה‪,‬‬

‫כשאמר לה‬

‫כ ב ר לא פללה ל ה ע מ י ד ולדות‪ ,‬בהיותה זקנה מ ל י ל ד ‪:‬‬

‫ואברהם‬ ‫ימים‪,‬‬

‫בן מ א ה שנה‪.‬‬

‫ובנם נולד בצאת השנה‬

‫‪2 4 6‬‬

‫אלהים‬

‫שתלד‪:‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪213‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ״א‪ ,‬א׳‬

‫כי היתה בת תשעים‬

‫ומלו אותו מיד אחרי שמונה‬

‫‪214‬‬

‫ו מ א ו ת ו ז מ ן נ ו ה ג י ם ה י ה ו ד י ם ל ה מ ו ל ל א ח ר מ ס פ ר י מ י ם זה‪ ,‬ו א י ל ו ‪ .‬ה ע ר ב י ם‬

‫במלאת‬

‫שלוש־עשרה־ שנה‬

‫להם‬

‫לאברהם‬

‫מפילגשו‬

‫בפרוטרוט‬

‫‪2 4 7‬‬

‫נמול‬

‫בזמן‬

‫‪2 4 6 a‬‬

‫׳‬

‫משום‬

‫זה‪.‬‬

‫ועוד‬

‫שישמעאל‪,‬‬ ‫איחד‬

‫מחולל‬

‫את ‪-‬הדבור‬

‫אומתם‪,‬‬ ‫על‬

‫שנולד‬

‫הענין‬

‫הזה‬

‫‪.‬‬

‫ושרה אהבה בתחלה את ישמעאל‪ ,‬שנולד מהגר שפחתה‪ ,‬במדה לא פחותה משחיתה‬ ‫אוהבתו‪ ,‬אילו היה ב נ ה ‪ :‬כ י היו מחנכים אותו להיות יורש השלטון‪ .‬ואילו כ ש י ל ד ה א ת‬ ‫יצחק דרשה*‬

‫‪2 4 7‬‬

‫‪ .‬ש ל א י ת ח נ ד י ש מ ע א ל ע ל ידו‪ ,‬ש ה ו א ג ד ו ל מ מ נ ו י ו י ו כ ל ל ג ר ו ס ל ו‬

‫‪215‬‬

‫בראשית‬ ‫כ״א‪ ,‬ט׳‬

‫‪24‬‬ ‫‪216‬‬

‫קדמוניות‬

‫ר ע ה אחרי מות אביהם‪ .‬ובכן שידלה א ת אברהם לשלחו‪ ,‬אותו ו א ת אמו׳ ל ה ת י ש ב‬ ‫במרחקים‪.‬‬

‫‪217‬‬

‫היהודים‬

‫היה‬

‫תחלה לא ש ם אברהם דעתו לשידוליה של שרה‪ ,‬משום שאכזרי‪ -‬מ א ו ד‬

‫ה ד ב ר ב ע י נ י ו ל ש ל ח ת י נ ו ק ר ך ואשד‪.‬‬

‫אחר־כך‬

‫אולם‬

‫מ ח ו ס ר ת ‪ ,‬כ ל צרכיה ההכרחיים‪.‬‬

‫נ א ו ת ל ה ‪ ,‬שכן‪ .‬ט ו ב ו מ ש א ל ו ת י ה ב ע י נ י א ל ה י ם ‪ ,‬ו ה ו א מ ס ר א ח י ש מ ע א ל ‪,‬‬

‫ש ל א היה עוד בכוחו לאחוז דרכו לבדו‪ ,‬לאמו וצווה עליה ל ק ח ת ח י מ ת מים ולתם‬ ‫‪218‬‬

‫ולצאת‬ ‫צרכי‬

‫‪219‬‬

‫למרחקים וההכרח יורה לה א ת הדרך‪.‬‬ ‫שרויה‬

‫המחיה והיתה‬

‫והיא יצאה לדרכה‪.‬‬ ‫הניחה‬

‫במצוקה‪.‬׳ וכשאזלו המים‬

‫כלו‬

‫)מהר(‬

‫א ת • התינוק ‪ -‬הגווע‬

‫ת ח ת ש י ח ת ו מ ך ׳ ש ל א ת ר א ה ו ב נ ס ח ו רוחו‪ ,‬ו ה ו ס י פ ה ל ל כ ת ‪ .‬אז נ ז ד מ ן ל פ נ י ה מ ל א ך‬ ‫כי ר ב‬

‫א ל ה י ם ו א מ ר לה‪ ,‬ש י ש מ ע י ן ‪ -‬ס מ ו ך ל מ ק ו ם וצווה ע ל י ה ל ד א ו ג ל ג י ד ו ל ה י ל ד ‪:‬‬

‫טוב צפון לה מ ה צ ל ת ו ש ל ישמעאל‪ .‬הבשורות‪ .‬ש נ ת ב א ר ה חיזקו א ת רוחה‪ ,‬ו כ ש פ ג ש ה‬ ‫רועים‪ ,‬נ ח ל צ ה מ מ צ ו ק ת ה ב ד א ג ם לה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪220‬‬

‫בראשית כ״ה‪,‬‬ ‫י״ג־ט״ו‬

‫‪4 7‬‬

‫ו כ ש ג ד ל ה י ל ד ה ש י א ה לו א מ ו א ש ה מ מ ו צ א מצרי‪ ,‬לפי שגם היא ה י ת ה מ צ ר י ת‬ ‫נולדו לישמעאל בסך הכל שנים־עשר בנים‪:‬‬

‫ממנה‬

‫‪b‬‬

‫־ ‪.‬‬

‫נ ב ל ת ‪ ,‬קדר‪ ,‬אדבאל‪ ,‬מ ב ש ם ‪,‬‬ ‫״ד‬

‫• ‪T‬‬

‫‪221‬‬

‫"‪11‬״‬

‫• ו‬

‫‪T‬‬

‫‪3‬‬

‫מ ש מ ע ‪ ,‬דומח‪ ,‬משא‪ ,‬חדד‪ ,‬תימא‪ ,‬יטור‪ ,‬נפיש׳ ק ד מ ה ״ ‪ • .‬א ל ה ה ת י ש ב ו בכל ה א ר ץ‬ ‫המשתרעת‬

‫מן ה פ ר ת ע ד הים האדום וכינוה ארץ גביות‪ .‬ה ם ‪ .‬ש נ ת נ ו א ת ש מ ו ת י ה ם‬ ‫‪3 4‬‬

‫לעם הערבי ולשבטים ׳הערביים לכבוד אבירותם ולכבודו שלי אברהם י ‪.‬‬ ‫־ג‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫‪222‬‬

‫ו י צ ח ק ה י ה ‪ .‬א ה ו ב מ א ו ד על א ב ר ה ם אביו‪ ,‬ש כ ן ה י ה בן יחיד ונולד לו ב ח ס ד א ל ה י ם‬ ‫‪0‬‬

‫‪3‬‬

‫ע ל ס ף הזקנה ־' ‪ .‬וגם הבן עורר א ת הוריו ל א ה ב ו ולחבבו יותר ויותר‪ ,‬שכן ה י ה‬ ‫‪223‬‬

‫ע ו ש ה כל מ ע ש ה טוב ונוהג כבוד באבותיו ושוקד לעבוד א ת אלהים‪ .‬ואברהם ד א ה‬ ‫את‬ ‫צער‬ ‫‪224‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ״ב‪ .‬ב׳‬

‫אושר חייו רק ב ד ב ר א ח ד ב ל ב ד ‪:‬‬ ‫ג ‪3 5‬‬

‫יראתו‬

‫‪ ,‬ולהסתלק‪.‬‬

‫להשאיר א ת בנו אחריו‪-‬לחיים‪ ,‬שאין בהם‬

‫ו א מ נ ם ז כ ה ל כ ר ב ר צ ו ן א ל ה י ם ‪ ,‬א ל א ש ר צ ה אלהי_ם ל נ ס ו ת א ת‬ ‫‪2 , 1 8‬‬

‫אותו‪ .‬והוא נ ר א ה אליו ו מ נ ה בזה א ח ר זה כל מ ה ש ה ע נ י ק לו‬ ‫־‬

‫ו מ ח ב ת ו אליו‪,‬‬

‫)‬

‫ג‬

‫ו‬

‫‪b‬‬

‫ם‬

‫‪I‬‬

‫‪:‬‬

‫את‬

‫‪i‬‬

‫(‬

‫‪3‬‬

‫א ת בנו יצתק‪ ,‬ו ד ר ש מ מ נ ו ל י ת ן לו א ת ב נ ו ‪ -‬ז ה ל ע ו ל ה ו ל ק ר ב ן " ‪ ,‬וצווהו ל ה ע ל ו ת ו‬ ‫על‬

‫‪3‬‬

‫‪a‬‬

‫ה ד המוריד‪ .‬־׳' ‪ ,‬ל ב נ ו ת‬

‫מזבח ולהקריבו‬

‫)לפניו(‪:‬‬

‫קרבן עולה‬

‫תתגלה‬

‫כך‬

‫ו ד א ת ו מ פ נ י אלהים; לכשיעדיף ל ע ש ו ת א ת הטוב• כ ע י נ י ‪ -‬א ל ה י ם אפילו על ש מ י ר ת‬ ‫חיי‬ ‫‪225‬‬

‫הילד‪.- ,‬׳•‬

‫־‬

‫ואברהם ה י ה סבור‪ ,‬ש ל א יהיה בזה מן־הצדק בשום פנים׳ אם יסרב לציית לאלהים‪,‬‬ ‫אלא‬

‫שחובה היא להכנע ל ו בכל;‬

‫מהשגחתו‬ ‫על‬ ‫בראקית‬ ‫כ ״ ב ‪' ,‬׳ג׳־ח׳‬ ‫‪226‬‬

‫י‬

‫״ ‪• .‬‬

‫את‬

‫בא ל ה ם‬

‫‪ 4‬ג ‪3‬‬

‫‪.‬‬

‫כי כל מ ה‬

‫א ו ל ם ה ס ת י ר מ א ש ת ו א ת פ ק ו ד ת א ל ה י ם ו א ת דעתו־ ש ל ו‬

‫ש ח י ט ת ה י ל ד ו ל א גילה‪ .‬ד ב ר ל א י ש‬ ‫רצוןאלהים‪.‬‬

‫להקרבת‬

‫‪3‬‬

‫שמתרתש ובא־לידידי‪ .‬א ל ה י ם " ‪,‬‬

‫מבני‬

‫ביתו‬

‫ג‬

‫"‬

‫שמא‬

‫ימנעוהו‬

‫מלעשות‬

‫ולקח את‪-‬יצחק ושני עבדים והעמים‪-‬על חמור א ת ־ פ ל הכלים‬

‫ק ר ב נ ו ת ‪ .‬ויצא• א ל‬

‫ההר‪.‬‬

‫שני ימים‬

‫היו‬

‫העבדים‬

‫מהלכים‬

‫אתו‬

‫בדרך‪.‬‬

‫ספר‬

‫‪25‬‬

‫ראשון‬

‫וכשנראה ההר לעיניו ביום השלישי השאיר את מלוויו בבקעה והלך ובא אל ההר׳‬ ‫שעליו בנה אחר־כך דויד המלך את המקדש‬

‫‪230‬‬

‫ורק הנער לבדו אתו‪ .‬את הכלים‬

‫‪237‬‬

‫‪227‬‬

‫הנחוצים לקרבן‪ ,‬חוץ מן הבהמה‪ ,‬נשאו אתם‪ .‬ויצחק בן עשרים וחמש שנה‬ ‫‪,8‬‬

‫‪2‬‬

‫בהבנות המזבח ' ‪ .‬וכששאל‪ ,‬מה •יקריבו‪ ,‬אם אין בהמה לקרבן‪ ,‬אמר־ אברהם‪,‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪2‬‬

‫שאלתים ימציאנה להם‪ ,‬שכן‪ -‬יכול הוא לגתן לבני אדם ־'׳• • בשפע את הדברים שאין‬ ‫להם ולקחת את הרכוש מאנשים‪ ,‬הבוטחים בחילם‪ .‬אם יחפוץ אלהים לקבל ברצון את‬ ‫קרבנו ולהופיע בשעת הקרבתו‪ ,‬יתן גם להם בהמה לעולה‪.‬‬

‫‪.. .‬‬

‫‪-‬‬

‫וכשנבנה המזבח והועלו‪ :‬על גבו העצים והוכן הכל‪ ,‬אמר אברהם לבנו‪^ :‬בני׳‬ ‫‪:‬‬

‫‪228‬‬

‫באלפי תפלות שאלתיך מאת אלהים‪ ,‬שתוולד לי‪ .‬וכשבאת לעולם‪ ,‬לא היה‪-‬דבר׳•‬

‫ג‪.‬‬ ‫כ״?‪^,‬‬

‫ת‬

‫שלא הקדשתיו‪ ,‬כדי׳לגדלך‪ ,‬או‪.‬שחשבתיו לאושר גדול ‪ %b‬מאשר‪-‬לראותך גבר׳‬ ‫ולהשאידך ליורש •שלטוני אחרי מותי‪ .‬אולם לפי שרצונו של אלהים‪.‬הוא שעשאגי‬

‫‪229‬‬

‫אב לך‪ ,‬וגזרה היא• מלפניו שאשכלךשוב ‪ -‬י ‪ -‬שא בגבורה את קרבנך‪ .‬שכן הנני‬ ‫;‬

‫מעבידך •לרשותו של אלהים‪-,‬שדורש ממני‬

‫‪200‬‬

‫עכשיו לזכותו בכבוד זה בגלל‬ ‫‪:‬‬

‫היותו לי לעוזר רב־חסד ובעל־ברית‪ .‬לאחר שנוצרת )שלא כדרך• העולם(" ‪,‬‬

‫‪230‬‬

‫תמות שלא כדרך כל בני האדם‪ ,‬אלא תשלח בתורת קרבן בידי אביך הורך‬ ‫לאלהים אבי־כל‪ ,‬כמדומה לי‪ ,‬משום שראוי אתה לדעתו לכך‪ .‬שלא תסתלק מן‬ ‫החיים במחלה או במלחמה וגם לא בשום פורענות אחרת‪ ,‬השכיחה• אצל בני אדם‪,‬‬ ‫אלא שיקבל וישמור על־ידו‪-‬את גשמתך מתוך תפלות ועבודת הקודש‪ .‬וכן תהיה‬

‫‪231‬‬

‫לשומר ולמכלכל זקגתי‪-‬־‪ -‬כי לכך ביחוד גידלתיך — לכשתתן לי במקומך את חסד‬ ‫אלהים״י‬ ‫ויצחק קיבל בעונג את הדברים‪ ,‬כי יאה לבן של אב כזה להיות בעל רוח אמיצה‪,‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫ואמר‪ ,‬שנוח‪-‬׳היד‪ ,‬לו שלא להברא כלל‪ ,‬אילו היה דוחה את גזר־דינם של אלהיס‬ ‫ושל אביו ולא היה נכנע‪ .‬ברצונו הטוב לרצון‬

‫‪202‬‬

‫שניהם‪ ,‬מאחד שאין זה מן הצדק‬

‫לסרבי‪-‬אפילו החליט על כך האב בלבד‪- .‬והלך וקרב אל המזבח להשחט‪ .‬ובוודאי‬

‫‪233‬‬

‫היה אברהם עלקה את‪ -‬המעשה‪ ,‬אילמלא עיכב בידו אלהים‪ ,‬שקרא לו בשמו ומנע בראשית כ״ב‪,‬‬ ‫י‬

‫את שחיטת הילד‪ .‬ואמר‪ ,‬שלא צווהו לשחוט• ‪-‬את הילד‪ ,‬משום שתאב הוא לדם‬ ‫אדםי ולא רצה לגזול ממנו על־ידי מעשה פשע‪ .‬כזה את הילד‪ ,‬שבעצמו ע&או‬ ‫לאב לו‪ ,‬אלא רצה ‪-‬לנסות את לבו‪ ,‬אם יציית גם למצוה כזאת‪ .‬ועכשיו שהכיר את‬

‫‪234‬‬

‫נכונותו ואת •גודל •יראתו אותו‪ ,‬הריהו שמח על כל‪.‬שנתן לו •ולא יימנע לעולם‬ ‫מלזכות‪ .‬אותו ואת זרעו בהשגחה שלמה‪ .‬בנו יאריך ימים עד מאוד וימסור׳ לאחר‬ ‫חיי אושר‪,‬״ שלטון רב לבנים טובים אחריו‪ ,‬יוצאי חלציו‬

‫‪2 0‬‬

‫י׳ ‪.‬‬

‫ועוד בישר לו‪ ,‬שמשפחתם‬

‫‪235‬‬

‫תעצם׳ ותהיה לגויים רבים ותגיע לעושר‪-‬גדול וזכר מחולליהם יישאר ‪ -‬לעולם‬ ‫ויכבשו בכלי־זינם את ארץ כנען ויתקנאו בהם כל בני אדם• ואחרי‪ -‬הדברים האלה‬

‫‪236‬‬

‫א י‬

‫ט‬

‫‪26‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫המציא להם אלהיט ממקום סתר איל לקרבן‪ .‬וכן הושב ה ב ן‬

‫‪2 6 4‬‬

‫לאביו באורח‬

‫בלתי־צפוי‪ .‬והם חיבקו זה &ת זה לשמע בשורות טובות כאלה והקריבו את הקרבן‬ ‫‪2‬‬

‫וחזרו אל &רה וחיו באושר ואלהים בעוזריהם בכל דבר ש ב י ק ש ו " ‪.‬‬ ‫‪237‬‬

‫יד‪.‬‬ ‫?״*א?‬

‫‪6‬‬

‫‪2‬‬

‫לאחד ז מ ך מ ה מתה שרה והיא בת מאה עשרים ושבע שנה‪ ,‬וקברו אותה בחברון' ״ ‪'.‬‬ ‫הכנענים הסכימו לכרות לה קבר על חשבון הציבור‬

‫‪207‬‬

‫‪ ',‬ואילו אברהם קנה את המקום‬ ‫־‬

‫בארבע מאות שקל מאת איש חברוני אחד ושמו ע פ ר ו ן " ‪ .‬כאן בנו אברהם ובניו‬ ‫אחריו את קברותיהם‪.‬‬ ‫‪238‬‬

‫טו‪.‬‬

‫ואברהם נשא אחרי כן את קטורה‪ ,‬שילדה לו ששה בנים בעלי כח־עבודה וכשרון־‬

‫בראשית‬ ‫כ‬

‫״ ״‬ ‫ד‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫׳‪-‬ך׳‬

‫‪o,‬‬ ‫‪C‬‬

‫תפי&ה‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫זמרן‪ ,‬יקשן‪ ,‬מדן מדין‪ ,‬ישבק ושוח‬ ‫‪T I‬‬

‫‪JT‬‬

‫נולדו שבא ודדן‬ ‫‪TI‬‬

‫בראשית‬

‫‪239‬‬

‫כ״ה‪,‬ו׳‬

‫‪t‬‬

‫‪T‬‬

‫‪3 7 0‬‬

‫•‬

‫‪Tl‬‬

‫•‬

‫‪Tt‬‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬וגם להם נולדו בנים‪:‬‬

‫‪ ,‬ולדדן לטושים‪ ,‬אשורים ו ל א ו מ י ם ‪/‬‬

‫ולמדין נולדו‪' :‬עיפה‬

‫‪T :‬‬

‫! ־‬

‫״‬

‫‪:‬־ • ‪T‬‬

‫‪T T: v‬‬

‫‪373‬‬

‫‪.‬‬

‫‪240‬‬

‫‪274‬‬

‫־י‬

‫את כל הבנים והנכדים האלה השכיל אברהם‬

‫לשלוח לשם ייסוד ישובים נוספיט‪ ,‬והט תפשו את ארץ הטרוגמדיטים‬ ‫המאושרת‬

‫לשוח‬

‫־‬ ‫‪71‬‬

‫ועפר‪ ,‬חנוך‪ ,‬אבידע ו א ל ד ע ה‬

‫ערב‬

‫‪.‬‬

‫‪ ,‬המשתרע עד הים האדום‪.‬‬

‫י ז צ‬

‫וחלק‬

‫למספרים‪ ,‬שעפר זה נלחם בלוב‬

‫וכבשה ושנכדיו‪ ,‬אשר התישיבו בה‪ ,‬קר^ו לארץ על שמו אפריקי‪ .‬ומעיד אני על‬ ‫‪6‬זג‬

‫ב‪7‬‬

‫דברי את אלכסנדר פוליהיסט‪5‬ר' י‪ ,‬וכד לשונו‪ :‬״קליאודימום הנביא; הוא מ ל כ ו ס ׳ ‪,‬‬ ‫בספרו את דברי ימי היהודים‪ ,‬אומר בהתאם לספורו של מחוקקם משה‪ ,‬שלאברהם'‬ ‫‪241‬‬

‫נולדו מקטורה בנים רבים‪ .‬והוא מזכיר במפורש את שמותיהם של שלשה‪ :‬אפדם‪,‬‬ ‫‪7‬ז‬

‫ס^רם‪2 ,‬פרם ־• על ם‪1‬דם נקראה ארץ אשור‪ .‬ועל שני האחים‪2 :‬פ׳דם ואסרם נ ק ר א ה‬ ‫העיר אפרה והארץ אפריקי‪ ,‬משום שהם יצאו עם הירקלס יחד להלחם 'בלוב‬ ‫ובאנטיאום‪ .‬והירקלם נ&א את בת אפרנס והוליד ממנה‬

‫בן דיד‪1‬ר‪1‬ם‪ .‬ובנו ש ל‬

‫‪2‬‬

‫דידודיס ס‪1‬פ‪1‬ן‪ ',‬ועל שמו נקראים הברברים סופקים״ ״ ‪.‬‬ ‫טז‪ .‬א‪242 .‬‬ ‫בראשית‬

‫וכשהיה יצחק בן ארבעים שנה החליט אברהם אביו להשיא לו את רבקה י ־ ת י ב נ ד‬ ‫‪.‬‬

‫כ״ד‪,‬א׳־י״ד‬ ‫‪243‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫של נחור אחיו‪ .‬ושלח את זקן עבדיו לדבר בה וקשר אותו בשבועות חמורות‪.‬‬ ‫וזה היה אופן השבועות‪ :‬את ידיהם ל‪1‬מו זה על ירכו'של זה והעידו עליהם־ א ת‬ ‫אלחים לכל דבר שעתיד לבו&'‪ .‬וגם מתנות שלח לאנשים שם‪ ,‬שלא היה' מחיר להן‬

‫‪244‬‬

‫מחמת יוקר־מציאותן או משום שלא היו ידועות בכלל במקום‪ .‬זמן ר ב ט ו ל ט ל‬ ‫העבד בדרך‪ ,‬כי קשה הנסיעה בארם נהרים בחורף מחמת הטיט העמוק ובקיץ‬ ‫מחמת היובש ועוד מפני כנופיות לסטים המצויים שם‪ ,‬שאי־אפשד היה ל ה ם‬ ‫לנוסעים להמלט מהן‪ ,‬אם לא דאגו לכך מראש‪ .‬והוא בא לעיר הדן‪.‬‬

‫‪245‬‬

‫וכשהגיע‬

‫לפרוור העיר נתקל בבתולות רבות‪ ,‬שיצאו לשאוב מים‪ .‬עמד והתפלל ל א ל ה י ם ‪:‬‬ ‫אם לרצונו הדבר‪ ,‬שענין הנשואין הללו יוצא לפועל‪ ,‬תמצא בין הבתולות ה א ל ה‬ ‫גיס רבקה‪ ,‬שלשמה שלחו אברהם‪ ,‬כדי להשיאה לבנו‪.‬‬

‫ובזאת יכירנה ביניהן‪,‬‬

‫שתתן לו מים לשתות לכשיבקשנה‪ ,‬בעוד שהאחדות תסרבנה‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫ספר ראשון‬

‫ובעוד הוא מהרהר כך בלבו‪ .‬הגיע למעין וביקש מהבתולות ליתן לו מים לשתיה‪246 .‬‬ ‫^‬

‫‪^. . • .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫והן סרבו מתוך נימוק‪ .‬שהמים נחוצים להן‪ ,‬כדי להביאם הביתה ולא כדי לספקם‬

‫ב‪.‬‬

‫בראש׳כ״ד‪,‬‬

‫ט״ו־ל״א‬

‫לו‪ .‬שאין מקבלים אותם על נקלה‪ .‬היתד! דק אחת בהן׳ שהטיחה דברים‬ ‫כלפיהן על'התנהגותן הגסה לגבי האורח ואמרה‪ :‬מה הדבר שאתן עלולות לשתף‬ ‫פעם את הבריות בהנאתו — אתן‪ ,‬שחושבות מהם אפילו מעט מים ז* ונתנה לו מים‬ ‫ברצון‪ .‬והוא‪ ,‬לבו נתמלא תקוה להצלחה שלמה‪ ,‬ומרצונו לדעת את האמת‪ ,‬שיבח‬

‫‪247‬‬

‫את אצילותה ואת טוב לבה‪ ,‬שלא השתמטה מליתן' את מבוקשו גם אם הדבר עלה‬ ‫לה בעמל‪ ,‬ושאלה‪ ,‬מי הם הוריה‪ ,‬וברכם בהצלחה לבת כזו ואמר‪ :‬״ולוואי וישיאו‬ ‫אותך לשמחת לבם לבית איש טוב ותלדי לו בנים יוצאי חלציו״‪ .‬והיא לא מגעה‬

‫‪248‬‬

‫ממנו גם את הידיעה הזאת‪ ,‬שביקש ממגה‪ ,‬והגידה לו אתי משפחתה ואמרה‪ :‬״שמי‬ ‫רבקה ואבי היה בתואל‪ .‬אבל הוא כבר מת ולבן אחינו ואמי דואגים לכל הבית‬ ‫‪,‬‬

‫והם האפיטרופםים לימי בתולי׳ ‪ .‬וכששמע• זאת ‪&7‬מח לכל מה שנע&ה ונאמר‪,‬‬

‫‪249‬‬

‫שכן דאה בעליל‪ ,‬שאלהים מצליח את דרכו‪ .‬והוציא ענק ותכשיטים אחרים‪ ,‬שנאה‬ ‫לבתולות לשאת אותם‪ ,‬ונתנם לנערה כ&כר אדיבותה וכמתנה על שנתנה לו‬ ‫לשתות‪ ,‬ואמר‪ ,‬שבצדק מגיע לה זה‪ ,‬שכן היתה הטובה מכל הבתולות הרבות‪.‬‬ ‫וביקש ללון בבית משפחתה‪ ,‬מפני שהלילה מעכבו מלהמשיך בדרך והוא נושא‬

‫‪250‬‬

‫אתו תכשיטי נשים יקדים‪ ,‬ואמר‪ ,‬שאינו יכול להאמין לאנשים ׳בטוחים יותר מאלה‬ ‫‪27‬‬

‫שמצא' ‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬שהוא מקיש ממדותיה הטובות על אהבת הבריות של‬ ‫אמה ואחיה והם )ודאי( לא יכעסו עלי כך‪ ,‬משום שלא יהיה להם‪ -‬למשא כלל‪ ,‬כ^‬ ‫ישלם בעד הכנסת האורחים ויחיה על חשבונו שלו‪ .‬יעל זאת ענתה‪ ,‬שאמנם יפה‬

‫‪251‬‬

‫‪,‬‬

‫שיער בנוגע לאהבת הבריות של הוריה‪ ,‬ונזפה בו‪ ,‬שחשב אותם לקמצנים‪ :‬כי‬

‫בראשית‬

‫כ״ד‪,‬ב*ד‪,‬‬

‫הכל עתן לו חנם‪ .‬אף־על־פי־כן אמרה‪) ,‬שתלך( ותגיד יקודם ללבן אחיה ולכשיםכים‪,‬‬ ‫תביא אותו הביתה‪.‬‬ ‫ולאחר שנעשה הדבר הביאה את האורח‪ .‬גמליו נמסרו למשרתיו של לבן‪ ,‬שידאגו‬

‫‪252‬‬

‫להם‪ ,‬ולבן נכנם אתו הביתה לסעוד‪ .‬ואחר הסעודה אמר זה ללבן ולאם־ הנערה‪:‬‬ ‫״אברהם בן תרח הוא קרובכם‪ .‬כי נחור‪ ,‬אביהם זקנם של הילדים האלה‪ ,‬גברתי‪,‬‬ ‫היה אחי אברהם מאם אחת ומאב אחד‪ .‬והוא שולח אותי אליכם ומבקש לקחת‬

‫‪253‬‬

‫את הנערה הזאת לאשה לבנו יוצא חלציו‪ ,‬שגידלו להיותו ל ב ת יורש כל נכסיו‪.‬‬ ‫ואף־על־פי שאפשר היה לו לקחת את העשירה שבנשי מקומו‪ ,‬לא חשב זאת‬ ‫לראוי‪ ,‬אלא רוצה הוא להוציא לפועל נ&ואין אלה מחמת הכבוד‪ ,‬שהוא רוחש‬ ‫למשפחתו‪ .‬אל תנהגו עלבון בהשתדלותו ובמטרתו‪ .‬כי‪-‬ברצון אלהים קרני בדרכי‬

‫‪254‬‬

‫מה שקרני ומצאתי את בתכם ואת ביתכם‪ .‬כי בבואי סמוך לעיר דאיתי בתולות‬ ‫רבות באות אל המעין והתפללתי להפגש בבתולה זאת‪ .‬וכך היה‪ .‬א ש ת איפוא‬

‫‪255‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫היהודים‬

‫קדמוניות‬

‫שמלח‬

‫גם אתם א ת הנשואין‪ ,‬שנועדו במפורש על־םי אלהים‪ ,‬וכבדו א ת אברהם‪,‬‬

‫א ו ת י מ ת ו ך ח ב ה ר ב ה כל כך‪ ,‬ב ה ס כ מ ת כ ם ל י ת ן א ת ב ת כ ם )לבנו(״‪ .‬והם ה ב י נ ו א ת‬ ‫אלהים ושלחו‬

‫רצון‬

‫והיה לפי טעמם‪.‬‬

‫את ה ב ת לפי‬

‫בקשת‬

‫כי‬

‫העבד‪:‬‬

‫הדבר‬

‫בעיניהם‬

‫מ צ א חן‬

‫ויצחק נ ש א אותה ל א ש ה ל א ח ר ש כ ל הנכסים נמסרו לידו‪.‬‬

‫כי•‬

‫בני קטורה יצאו ליםד מ ק ו מ ו ת ישוב רחוקים‪.‬‬ ‫‪256‬‬

‫יז‪.‬‬

‫כעבור ז מ ך מ ה מ ת אברהם‪ ,‬איש מושלם בכל חמדות הטובות ומכובד מ א ו ד ע ל‬ ‫אלהים‬

‫ליד‬

‫‪a270‬‬

‫כפי יראתו‪ .‬הוא חי בסך הכל‬

‫אשתו שרה בידי בניו יצחק‬ ‫‪257‬‬

‫י ח ‪ .‬א‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ״ה‪ ,‬כ״א־כ״ו‬ ‫‪258‬‬

‫אחרי‬

‫שנה ונקבר‬

‫ו י ש מ ע א ל • ‪.‬‬

‫מ ו ת א ב ר ה ם ה ר ת ה א ש ת ו ש ל י צ ח ק ‪ .‬ו כ ש ת פ ח ה ב ט נ ה י ת ר ע ל המדד! ה י ה‬

‫יצחק‬

‫שרוי בפחד ודרש את אלהים‬

‫ולאומים‬ ‫זמן‬

‫מאה ושבעים וחמש‬

‫בחברון‬

‫יקראו‬

‫על‬

‫ש מ ו ת •הבנים‪,‬‬

‫ג ‪2 7 9 1‬‬

‫‪.‬‬

‫ו א ל ה י ם א מ ר לו‪ ,‬ש ר ב ק ה ת ל ד ת א ו מ י ם ‪,‬‬

‫והקטן לפי‬

‫מראהו‬

‫יעלה‬

‫כעבור‬

‫על‪-‬דןגדול‪.‬‬

‫קצר נולדו לו בנים תאומים‪ ,‬כ ד ב ר אלהים‪ .‬הגדול ש ב ה ם היה מ ר א ש ו ו ע ד‬

‫דגליו ש ע י ר מ א ו ד והצעיר יצא אחריו והוא אוחז בעקבו‬

‫‪c 2 7 9‬‬

‫ו ה א ב א ה ב א ת הגדול‪, .‬‬

‫ש נ ק ר א עשו על שם שערותיו — כי העברים קוראים לשעירות ״ ע ש ו ר ו ם ״‬

‫‪2 7 9 1 1‬‬

‫_‬

‫ויעקב ה צ ע י ר היה אהוב ע ל אמו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ״ו‪ ,‬א׳‬

‫‪259‬‬

‫וכשהיה‬ ‫לגרד‬ ‫עם‬

‫‪260‬‬

‫רעב‬

‫‪2 8 0‬‬

‫בארץ‬

‫החליט‬

‫יצחק‬

‫לילד‬

‫מצרימה‪,‬‬

‫כי‬

‫הארץ‬

‫טובה‬

‫ויצא‬

‫היא‪,‬‬

‫על־פי הדבור‪ ,‬ו ה מ ל ך ־אבימלך קיבל אותו בזכות ה כ נ ס ת אורחים ו ה י ד י ד ו ת‬

‫א ב ר ה ם ונהג בו ת ח ל ה ב ח ב ה י ת ר ה ב א מ ת ‪. .‬אולם ה ק נ א ה מ נ ע ה אותו מ ל נ ה ו ג‬

‫ככה תמיד‪ .‬כי בראותו‪ ,‬שאלהים הוא עם יצחק וחבה יתרה כל כך נודעת לו ממנו‪,‬‬ ‫ע מ ד ו ג ר ש אותו• כ ש ה ר ג י ש י צ ח ק ב ש נ ו י ה ט ע ם מ צ ד א ב י מ ל ך ׳ ש ב א ע ק ב ר כ י ל ו ת ‪,‬‬

‫בראשית‬ ‫כ״ו‪ ,‬י״ג־כ״ג‬

‫הלד למקום שנקרא עמק‬ ‫בתגרת־ידים‬

‫‪2 8 1‬‬

‫‪ ,‬לא רחוק מגדר‪ ,‬וכשחפר שם באר התנפלו רועים ופתחו‬

‫ועכבו את העבודה‪.‬‬

‫ומשום ש ל א רצה לריב‪ ,‬עמדו א ל ה והכריזו ע ל‬

‫‪261‬‬

‫נצחון‪.‬‬

‫‪262‬‬

‫א ח ר י ם ש ל א ב י מ ל ך ‪ ,‬ו ה ל ך לו‪ ,‬ע ד ש ז כ ה כ ב ט ח ו ן מ ת ו ך ח ש ב ו ן פ ק ח‬ ‫לו‬

‫אז נסוג אחור וחפר באר אחרת‪ ,‬וגם אותה הוכרח לעזוב מ פ נ י‬ ‫‪.‬‬

‫אחר־כך עליפי מקרה לחפור באר ל ל א הפרעה קרא לה רחובות‬

‫השם‪:‬‬

‫רחב‪ .‬ומהמעינות הקודמים נקרא א ח ד עסק‬

‫שטנה‪ ,‬פירוש‪ :‬שנאה‬ ‫‪263‬‬

‫‪2 8 2‬‬

‫‪2 8 5‬‬

‫‪2 8 4‬‬

‫‪ ,‬פירוש בערך‪:‬‬

‫רועים‬

‫וכשנזדמן‬ ‫‪2 8 3‬‬

‫‪ ,‬פירוש‬

‫קרב‪ ,‬והשני‬

‫‪. .‬‬

‫ויצחק הלד ועצם בנכסיו מאוד‪ .‬ואילו אבימלך חשב‪ ,‬שגידול כוחו של יצחק״סכןון‬ ‫נ ג ד ו — מ א ח ר ש ג ם ש כ נ ו ת ם היתד‪ .‬מ ל א ה ח ש ד נ ו ת ‪ ,‬א ף ‪ -‬ע ל ־ פ י ש י צ ח ק נ ר ת ע ו פ נ י ו‬ ‫ל א ה י ו ל א י ב ה ‪-‬גלויה — ו ה ו א ח ש ש ? ש מ א ל א ת ו ע י ל ל ו ה ר ע ו ת ה ק ו ד מ ת ל כ ש י ת ן‬

‫בראשית‬ ‫ב״ו‪ ,‬כ״ו‬

‫י צ ח ק • ד ע ת ו ל ה ת נ ק ם ע ל ה ע ו ו ל ‪ ,‬ש נ ע ש ה לו‪ .‬ל כ ן ח י ד ש א ת ה ר ע ו ת ע מ ו ו ה ב י א ‪ :‬א ת ו‬ ‫‪264‬‬

‫‪2 8‬‬

‫א ח ד מ ? ן ר י צבאו‪-/‬או* פ י כ ל ‪ . -‬ו י צ ח ק ב ט ו ב ל ב ו נ ת ן ל ו כ ל מ ה ש ב י ק ש ‪ ,‬ב ה ע ד י פ ו א ת‬ ‫החסד‪ .‬הישן‪,‬׳ ש ע ש ה א ב י מ ל ך ע מ ו ו ע ם אביו‪ ,‬ע ל ה ר ו ג ז ה ח ד ש ‪ .‬ו ה ל ה ח ז ר ל א ר צ ו ‪.‬‬

‫־ספר‬

‫ראשון‬

‫‪29‬‬

‫ו כ ש מ ל א ו לעעזו‪ ,‬א ח ד מ ב נ י י צ ח ק ‪ ,‬ש א ה ב א ו ת ו א ב י ו מ א ו ד ׳ א ר ב ע י ם ש נ ה י‬ ‫את עדה בת א י א ן‬ ‫‪T‬‬

‫‪2 8 7‬‬

‫‪ ,‬ואת אהליבמה בת חשבון‬

‫‪T‬‬

‫כנען‪.‬‬

‫‪• •n T‬‬

‫‪2 8 8‬‬

‫‪ ,‬בנותיהם של מושלים‬

‫‪2 8 6‬‬

‫; נ^א‬

‫‪2 8 9‬‬

‫בארץ‬

‫‪TT‬‬

‫‪265‬‬

‫י‬

‫כי אביו‬

‫ו נ ט ל ר ש ו ת ה כ ר ע ה לעצמו־ ב ע נ י ן נשואיו‪ ,‬בלי ל ה ת י ע ץ ע ם אביו‪.‬‬

‫‪266‬‬

‫ל א ה י ה מ ר ש ה לו זאת‪ ,‬אילו נ ש א ל לחוות דעתו‪ ,‬כי ל א נעים ה י ה לו ל ה ת ח ת ן ע ם‬ ‫ע ם ה א ר ץ ‪ .‬ו ר ק מ ש ו ם ש ל א ר צ ה ל ה י ו ת & נ ו א ע ל ב נ ו ‪ ,‬א ם היה" מ צ ו ו ת י ל ג ר ש א ת‬ ‫החליט לשתוק‪.‬‬

‫הנשים‪,‬‬

‫ו ל ע ת ז ק נ ת ו כ ה ו ע י נ י יצחק־ ל ח ל ו ט י ן ‪ .‬ו ק ר א ל ע ש ו ו ד ב ר א ת ו ע ל ז ק נ ת ו ‪ ,‬ש ג ם ב ל י‬ ‫מיחוש־העינים‪,‬‬

‫ש ל ק ה בו‪ ,‬מ ע כ ב ת ה י א ב י ד ו ל ע ב ו ד א ת א ל ה י ט‬

‫ולצוד מה שיוכל‬

‫‪2 9 0 3‬‬

‫‪2 9 0‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪ ,‬וביקשהו לצאת‬

‫ולהכין לו סעודה‪ ,‬ש י ת פ ל ל א ה ד כ ך לאלהים‪ ,‬כי יהיה ת ו מ ד‬

‫ו ע ו ז ר לו ל ב נ ו כ ל י מ י חייו‪.‬‬

‫‪267‬‬

‫‪268‬‬

‫ו ה ו ס י ף ו א מ ר ‪ ,‬ש ל א י ד ו ע לו‪ ,‬מ ת י י מ ו ת ‪ ,‬ו ר צ ו נ ו ה ו א‬

‫ל ש מ ש לפני כן בתפלותיו פרקליט לו בפני אלהים‪.‬‬ ‫ו ע ש ו י צ א לציוד צ י ד ‪.‬‬

‫ואולם רבקה ביקשה לעורר א ת ח ב ת אלהיט ליעקב‪ ,‬אפילו‬

‫נ ג ד רצונו של יצחק‪ ,‬וצוותה א ת יעקב ל ש ח ו ט ' ג ד י י עזים ולהכין סעודה‪.‬‬ ‫ש מ ע ל ק ו ל אמו‪ ,‬ל א ח ר ש נ ו ד ע לו ה כ ל מפיה‪.‬‬ ‫זרועותיו‬ ‫שהוא‬

‫‪2 9 1‬‬

‫עשו‪.‬‬

‫‪269‬‬

‫ויעקב‬

‫וכשהיתה הסעודה מוכנה‪ ,‬ע ט ף א ת‬

‫‪270‬‬

‫בעור ש ל גדי־עזים‪ ,‬כדי שיעורר באביו א ת האמונה על־ידי ל ע י ר ו ת ו ‪,‬‬ ‫כ י ב ש א ר ה ד ב ר י ם ה י ה ד ו מ ה לו‪ ,‬ש כ ן ה י ו א ח י ם ת א ו מ י ם‬

‫‪2 9 2‬‬

‫‪ ,‬ורק‬

‫ב ד ב ר זה ב ל ב ד נ ב ד ל ממנו‪ .‬ו ב ת ו ך פחד‪ ,‬ש מ א י י מ צ א ב ק ל ק ל ת ו ע ו ד לפני ה ב ר כ ו ת‬ ‫א ת אביו להפוד אותן לקללות *‬

‫וידגיז‬

‫‪2 9 2‬‬

‫‪ ,‬הביא לאב את הסעודה‪ .‬ויצחק הרגיש‬

‫בו מ ח מ ת צליל קולו ה מ י ו ח ד ו ק ר א א ל י ו א ת הבן‪ .‬ו כ ש ה ו ש י ט זה א ת זרועו‪ ,‬שהיתר‪.‬‬ ‫עטופה‬ ‫עבי‬

‫עור העזים‪ ,‬מ ש ש אותה ו א מ ר ‪ :‬״קולך דומה לקולו ש ל יעקב‪ ,‬ואילו לפי‬

‫ה ^ ע ר דומני‪ ,‬ש ה נ ך עשו״‪ .‬ומשום ש ל א ח ש ד בשום מ ע ש ה דע‪ ,‬ס ע ד ו פ ת ח‬

‫בתחנה‬

‫‪271‬‬

‫בראש׳ כ״ז‪,‬‬ ‫כ״ב־כ׳׳ט‬

‫ו ב ת פ ל ה ל א ל ה י ם ו א מ ר ‪ :‬״אדון" כ ל ה ע ו ל מ י ם ו י ו צ ר כ ל ה י ק ו ם ‪ ,‬א ת ה ה ע נ ק ת‬

‫‪272‬‬

‫בראשית‬ ‫כ״ז‪ ,‬כ״ח־כ״ט‬

‫ל א ב י ש פ ע ר ב ש ל ט ו ב ו ז כ י ת ג ם א ו ת י בנכסים" א ל ה ו ה ב ט ח ת ל ה י ו ת ל ב נ י ע ו ז ר ר ב ־‬ ‫ח ס ד ו מ ש פ י ע טובות על טובות‪ .‬קיים נ א א ת ה ב ט ח ו ת י ך אלה‪ ,‬אל ת ת ע ל ם מ מ נ י מ ח מ ת‬ ‫חולשתי כעת‪ .‬ודווקא בגללה הנני זקוק־לך יותר;‬

‫‪273‬‬

‫ה ג ן ע ל בני זה בחסדך' ו ש מ ו ר‬

‫עליו מפני כל פ ג ע ד ע ותן לו חיי א ו ש ר ו ש פ ע נכסימ‪ ,‬כרוב י כ ל ת ך ליתן‪ ,‬ו ע ש ה ו גורא‬ ‫על אויביו ויקר ונעים לידידיו״‬ ‫וכד‬ ‫ועשו‬

‫התפלל לאלהים וחשב‪,‬‬ ‫בא מן הציד‪.‬‬

‫‪2 9 2 b‬‬

‫‪.‬‬

‫שלעשו הוא נותן א ת הברכות‪.‬‬

‫וכשהרגיש יצחק בטעות‪ ,‬שתק‪.‬‬

‫כ מ ע ט שגמר''"אותן‬

‫ועשו ד ר ש גם הוא לבוא‬

‫יעל ב ר כ ו ת ד ו מ ו ת ל א ל ה מאביו‪ ,‬ש ז כ ה בהן אחיו‪ .‬ו כ ש ס י ר ב האב‪ ,‬מ פ נ י ש ה ר י ק א ת כל‬ ‫הברכות על יעקב‪ ,‬בכה מ ר ה על שנתקפח‪ .‬והאב ה ת ר ג ש ל מ ר א ה דמעותיו והודיעו‪,‬‬ ‫ש י צ א לו שם ב מ ל א כ ת ה צ י ד ובכוח הגוף‪ ,‬בכלי־זין ובכל מיני מלאכות‪ ,‬וייהנה הוא‬ ‫וזרעו מ ש ם זה ל ע ו ל ם ; אולם יהיה כפוף לאחיו‪.‬‬

‫‪274‬‬

‫‪275‬‬

‫‪30‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫‪276‬‬

‫והאם ה צ י ל ה א ת יעקב‪ ,‬ש פ ח ד מ פ נ י אחיו הזומם ל ה ת נ ק ם בו ב ש ל הקיפוח׳ ש נ ת ק פ ה‬

‫‪277‬‬

‫ועשו‬

‫בבדכות‪ ,‬ופיתתה את בעלה להשיא ליעקב אשה קדובת־בשר מארס־נהרים‪.‬‬ ‫לקח עתה את בשמת בת ישמעאל‬

‫‪2 9 3‬‬

‫ל א ש ה ‪ :‬כי אנשי יצחק לא היו מ ח ב ב י ם א ת‬

‫ה כ נ ע נ י ם ו ה י ו מ צ ט ע ר י ם צ ע ר ר ב ע ל נ ש ו א י ו ה ק ו ד מ י ם ? ) ל פ י כ ך ( ל ק ח את• ב & מ ת ‪,‬‬ ‫כדי לגרום להם נ ח ת דוח‪ ,‬ונהג ב ה ח ב ה יתרה‪.‬‬ ‫י ט ‪ .‬א‪278 .‬‬

‫ויעקב הלך דרך ארץ כנען לארם נהרים‪.‬‬ ‫בת לבן אחיה;‬

‫‪279‬‬

‫כי נשלח על־ידי האם ל ש א ת ל א ש ה א ת‬

‫ויצחק הםכים לנשואין‪ ,‬כי היה ש ו מ ע לעצותיה של אשתו‪.‬‬

‫לא רצה‪ ,‬מ ת ו ך‬

‫שנאה‬

‫לעם הארץ‪,‬‬

‫בראשית‬

‫לשהות‬

‫אצל‬

‫א י ש כאן‪,‬‬

‫שום‬

‫אלא‬

‫ויעקב‬

‫לן‬

‫תחת‬

‫‪,‬‬

‫כ״ח׳י״ב‬

‫הרקיע ושם‬

‫כפת‬ ‫גדמה‬

‫את‬

‫ראשו על‬

‫אבנים‬

‫שאסף‪.‬‬

‫ובשנתו‬

‫מראה כזה‬

‫נצב‬

‫עליו‪:‬‬

‫ה י ה לו‪ ,‬ש ה ו א ר ו א ה ס ו ל ם מ ג י ע מ ן ה א ר ץ ע ד ה ש מ י ם ו ב ו י ו ר ד ו ת ד מ ו י ו ת‬

‫גשגבות בטבען מבני אדם‪ .‬ולבסוף נראה אליו אלהים בכבודו ובעצמו מ מ ע ל לסולם‬ ‫‪280‬‬

‫וקרא לו‬ ‫לתהלה‬

‫‪281‬‬

‫ב ש ם ו א מ ר לו ד ב ר י ם‬

‫אלה‪:‬‬

‫טוב ולזקן‪,‬‬

‫״יעקב‪ ,‬בן א ת ה לאב‬

‫שזכה‬

‫בגלל ר ב ‪ .‬צ ד ק ת ו ‪ .‬לא יאה ל ד איפוא ל ה צ ט ע ר על יםורי השעה‪ ,‬א ל א ע ל י ד‬

‫לקוות לחיים טובים מאלה‪ .‬כי ש פ ע ר ב ש ל טובות גדולות צפוי לך ב ע ז ר ת י ב כ ל‬ ‫עת‪ .‬אני ה ב א ת י ה נ ה א ת אברהם‪ ,‬ש ג ו ר ש על־ידי קרוביו מ א ר ם נחרים‪ ,‬ואני •זכיתי‬

‫‪282‬‬

‫•את אביך בעשירות‪ ,‬וגם ל ך ע ת י ד אני לצפון חלק‪ ,‬ש ל * יגרע מחלקם‪.‬‬ ‫וצא‬

‫ל ד ר כ ך זו ו א נ י אלווך ו א ה י ה ל ך למגן‪.‬‬

‫יצאו‬

‫לפועל‪ ,‬ויוולדו לך בנים טובים ו מ ס פ ר צ א צ א י ה ם של אלה‬ ‫‪2‬‬

‫והם ישאירו א ת נכסיהם למספר גדול עוד יותר של בנים ״ ‪.‬‬ ‫נותן‬ ‫‪283‬‬

‫חזק איפוא‬

‫כי נשואיך‪ ,‬ש ה נ ך נושא עיניך להם‪,‬‬

‫א ת ה מ מ ש ל ה בארץ הזאת וימלאו כל יבשה‪.‬וכל י ם‬

‫‪ 3‬ב ‪2 9‬‬

‫‪2 9 4‬‬

‫ירבה מספור‪,‬‬

‫להם ולבניהם הנני‬

‫‪ ,‬שצופה עין השמש‪.‬‬

‫אל ת ח ש ו ש איפוא לשום סבנה ואל ת ר ת ע מפני ה ע מ ל הרב‪ ,‬כי אני הוא ש א פ נ ה‬ ‫א ת ת ש ו מ ת ל ב י ל מ ע ש י ך ב ש ע ה זו ו ע ו ד י ו ת ר ל ע ת י ד ״ ‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪284‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪285‬‬

‫א ת ה ד ב ר י ם ה א ל ה א מ ר א ל ה י ם ליעקב‪ .‬ו ח ז ה לו מ ר א ש ‪.‬‬ ‫שראה‬

‫ושהוגד־לו‪,‬‬

‫ומשח‬

‫לטובות גדולות כאלה‪.‬‬ ‫פגע‪,‬‬

‫וליתן לאלהים‪,‬‬

‫את‬

‫האבנים‬

‫)בשמן(‬

‫‪2 9 0‬‬

‫‪,‬‬

‫והוא ש מ ח מאוד על כל‬ ‫נ י ת נ ה ‪.‬לו‬

‫שעליהן‬

‫הבטחה‬

‫ו נ ד ר נדר‪ .‬ל ה ק ר י ב ע ל י ה ן ‪ ,‬א ם י ז כ ה ו י ד א ה ח י י ם ו י ח ז ו ר ב ל י‬ ‫לאחר‬

‫ש י ב ת ו זו‪ ,‬מ ע & ר ‪ .‬מ כ ל ר כ ו ש ו ‪ . ,‬ש י ר כ ו ש ‪ ,‬ו נ ה ג כ ב ו ד‬

‫ב מ ק ו ם ו ק ר א לו ב י ת אל‪ ,‬פ י ר ו ש ה ש ם ב ל ש ו ן יוון‪:‬‬

‫בית אלהים‬

‫והוא ה מ ש י ך ‪ .‬ב ד ר כ ו לארםיגהרים ובא לאחר זמן לחרן‪.‬‬

‫‪2 9 7‬‬

‫‪.‬‬

‫בפרוור ה ע י ר ‪ .‬פ ג ש רועים‪,‬‬

‫ונערים ובתולות יושבים ע ל ‪ :‬י ד באר‪ .‬ג ת ח ב ר ‪.‬אליהם וביקש מים לשתות‪ .‬ו כ ש נ כ ג ם‬ ‫ב‬

‫י‬

‫א‬

‫ש‬

‫י‬

‫‪2‬״‬ ‫‪286‬‬

‫אתם בשיחה שאלם‪ ,‬אס הם מכירים במקרה במקומם איש פלוני‪,‬״לבן‪.‬שמו‪ ,‬ואם‬ ‫עודו‪ .‬בחיים‪.‬‬ ‫וגם‬

‫וכולם אמרו* ‪ -‬ש מ כ י ר י ם אותו‪,‬‬

‫ש כ ן אינו א י ש כזה‪,‬‬

‫בתו רועה אתם יחד‪-‬והנם תוהים׳ שלא באה ע ד י י ן ‪:‬‬

‫שלא‬

‫יכירוהו‬

‫;‬

‫״כי מ מ נ ה תוכל ל ד ע ת‬

‫ספד‬ ‫ביתר‬

‫‪31‬‬

‫ראשון‬

‫ד י ו ק ׳ מ ה ש ה נ ך מ ש ת ו ק ק ל ש מ ו ע ע ל י ה ם ״ ‪ .‬ע ו ד ם מ ד ב ר י ם ו ה ב ת באד‪ ,‬י ח ד‬

‫עם הרועים האחרונים‪.‬‬

‫‪287‬‬

‫והראו לה א ת יעקב ואמרו‪ ,‬שאורה זה בא ושואל לאביה‪.‬‬

‫והיא ש מ ח ה בתופ׳‪-‬ילדותה לבואו של יעקב ושאלה אותה מי הוא ומאין בא אליהם‬ ‫ההכרח ה מ ב י א אותו׳ והביעה א ת מ ש א ל ת ה ׳ שיוכלו ליתן‪ .‬לו כל מבוקשו‪,‬‬

‫ומה‬

‫שלמענו‬ ‫ויעקב‬

‫‪.‬‬

‫בא‪.‬‬

‫לא הוכרע על־ידי קרבת הדם ולא על־ידי החבה‪,‬‬

‫‪288‬‬

‫ה נ ו ד ע ת ‪ -‬ב ש ל זו‪ ,‬א ל א‬

‫ד‪.‬‬

‫על־ידי האהבה עצמה לילדה ונתפעם‪ ,‬כשראה אותה פורחת ביפיה כנשים מועטות‬ ‫ב ז מ ן ה ה ו א ‪ .‬ו א מ ר ‪ :‬״ א ם •בת ל ב ן א ת ‪ ,‬ה ר י י ש ב י נ י ו ב י נ ך ו ב י ן א ב י ך ק ר ב ת מ ש פ ח ה ‪,‬‬ ‫ש י מ י ה ה ם ע ו ד מ ל פ נ י ה ו ו ל ד •שנינו• ג ם י ח ד ‪ - .‬כ י א ב ר ה ם ‪ ,‬ה ר ן ובחור היו ב נ י ו ש ל‬ ‫‪-‬תרח‪.‬‬

‫ויצחק‪-,‬בנו‬

‫מ א ל ה ה י ה בתואל‪ ,‬א ב י ך זקנך‪ ,‬בנו ש ל נחור<‬

‫של‬

‫‪289‬‬

‫אברהם‬

‫ו ש ר ה •בת הרן‪ ,‬ה ו א אבי‪ .‬ו ג ד ו ל ה מזו‪ ,‬י ש נ ה ב י נ י נ ו ע ר ו ב ה ק ר ו ב ה ו ח ד ש ה זו ש ל‬ ‫משפחה‪:‬‬

‫קרבת‬ ‫כמוהו‪.‬‬

‫כי ר ב ק ה אמיי אחות אביך לבן‪ ,‬היא‬

‫מ כ א ן ‪ -‬ש א נ י ואת בני־דוד אנחנו‪.‬‬

‫מאותו אב‬

‫‪290‬‬

‫ומאותה אם‬

‫ועכשיו הנני בא^לברך אתכם •ולחדש‬

‫א ת ק ר ב ת ־ ה ד ם ‪ -‬ו ן ק י י מ ת בינינו״‪ .‬וזו ‪ -‬־ ד ב ר ש ר ג י ל ל ק ר ו ת ל צ ע י ר י ם — ב ז כ ר ה מ ה‬

‫‪291‬‬

‫א ת ‪ -‬י ע ק ב והתרפקה עליו‬

‫‪292‬‬

‫שנודע‬ ‫‪8‬‬

‫ל ה ל פ ג י כ ן מ א ת אביך‪ ,‬ע ל ר ב ק ה ‪ ,‬ו ב י ד ע ה ‪ ,‬ש ה ו ר י ה ת א ב י ם ל ש מ ו ע ד ב ר‬

‫עליה '־‬

‫ומתוך אהבה לאביה‪ ,‬פרצה בדמעות וחיבקה‬

‫ואמרה‪ ,‬שיגרום בבואו נחת־רוח‪-‬נכונה וגדולה מ א ו ד לאביה ולכל בני הבית‪ .‬כי‬‫• א ב י ה ש ו מ ר א ת זכרון אמו וכל מ ח ש ב ת ו ר ק בה‪ ,‬ו ה ד ב ר י ה י ה ש ק ו ל ‪ -‬ב ע י נ י ו כ נ ג ד‬ ‫ט ו ב ‪ ,‬ו פ צ ר ה ב ו ל צ א ת ׳ מ י ד ל א ב י ה ולילך• א ח ר י ה ב ע ק ב ו ת י ה ו ל א ל מ נ ו ע מ מ ג ו‬

‫כל‬ ‫את‬

‫התענוג על־ידי שהיות נוספות‪.‬‬

‫דברים‬

‫‪-‬י•‬

‫אלה א מ ר ה רחל והביאה את יעקב אל‬

‫לבן‬

‫‪9 9‬‬

‫‪/‬‬

‫וכשהתודע אל‬

‫‪3‬‬

‫דודו "‬

‫‪3‬‬

‫‪293‬‬

‫ה‪,‬‬

‫ו ר א ה ע צ מ ו ב י ן י ד י ד י ם ‪ ,‬נ כ נ ם ב ו ר ג ש ש ל ב ט ח ו ן ו ג ר ם גם• ל א ל ה ‪ -‬ע ו נ ג ר ב ב ה ו פ ע ת ו‬ ‫ל פ ת ע פתאום‪.‬‬ ‫יותר‬

‫ל א ח ר ימים מ ס פ ר א מ ר לו לבן‪ ,‬ש א מ נ ם ^ מ ח ‪ -‬ה ו א ע ל ה י ו ת ו אצלו׳‬

‫משיוכל להביע במלים!‬

‫‪,‬זקנים׳‬ ‫‪,‬סיפר‬

‫הזקוקים •לדאגתו‪ ,‬והוא‬ ‫לו־ א ת‬

‫ולאחד‪-‬‬

‫כל‬

‫שאבדו‬

‫להרגה‪-‬מפני‬

‫אולם •שואל ה ו א ל ס ב ת בואו‪ ,‬מ פ נ י י ש ע ז ב ‪ -‬א ב ואם‬ ‫מבטיחו לעזור לו ולהגן עליו בכל צדה‪ .‬ויעקב‬

‫הענין ץאמר‪ - ,‬שליצחק‬

‫היו‬

‫ל ז ה ‪ -‬ב ר כ ו ת ‪ -‬האב‪ ,‬שנסבו אליו‬

‫שני׳ גנים• תאומים‪,‬‬ ‫)אל יעקב(‬

‫הוא‬

‫בחכמת‪-‬האם‪ ,‬ביקש‬

‫ש ג ז ל ‪ -‬מ מ נ ו ־ א ת ה מ ל כ ו ת ו א ת הברכות‪ ,‬שהיו צפויות לו מ א ת אלהים‬ ‫‪:‬‬

‫וקרבתנו מצד ז ה ‪ -‬נ ע ש י ת ‪ .‬ג ד ו ל ה עוד על־ידי אמי״‬

‫‪3 0 0‬‬

‫י‬

‫•ןן״‬

‫‪2%‬‬

‫ויעקב הוסיף ו א מ ר ‪:‬‬

‫• ״כך יצאתי לדרך ועזמתי את משגבי בך ובאלהים ובוטח הנני‬ ‫‪300‬‬

‫‪295‬‬

‫ועשו‪.‬‬

‫ו ש ל ה ן ‪ :‬ה ת פ ל ל ה א ב ‪ - .‬ז ו ה י א ס י ב ת ב ו א ו ה נ ה ב מ צ נ ת ה א ם ‪ .‬״ א ב ו ת • ז ק נ י ם א ח י ם •היו‬ ‫לנו‬

‫‪294‬‬

‫)בסיכויי(‬

‫בשעה‬

‫‪a‬‬

‫•ולבן‬

‫הבטיחו להתיחם אליו בכל החבה בגלל האבות ובגלל האם‪-.‬והראה יראה‬

‫‪297‬‬

‫ו‬

‫‪32‬‬ ‫ב ר א ש ׳ כ״ט‪,‬‬ ‫ט״ו־כ׳׳ח‬

‫‪298‬‬

‫היהודים‬

‫קדמוניות‬

‫את‬

‫א ה ב ת ו א ל י ה גם ש ל א ב פ נ י ה ע ל ־ י ד י ח ב ת י אליו‪• .‬ואמר‪ .‬ש י מ נ ה א ו ת ו ל מ פ ק ח‬

‫על‬

‫ע ד ר י ה צ א ן שלו ויתן לו &כר עבודתו‪ .‬ואם הוא רוצה לחזור להוריו‪ ,‬י ש ל ח ה ו‬

‫ע ם )רוב( מ ת נ ו ת ו ב כ ב ו ד ‪ ,‬כ י א ה ל ש א ר ק ר ו ב בזה‪ .‬ו י ע ק ב ש מ ע א ת ה ד ב ר י ם ב ש מ ח ה‬ ‫ואמר‪,‬‬

‫ב ש כ ר זה ב י ק ש‬

‫ש י ש א ר א צ ל ו ב ר צ ו ן ו י ש א כיל ע מ ל ל ג ר ו ם ל ו ק ו ר ת ר ו ח ‪.‬‬

‫א ת ר ח ל לאשה‪ ,‬מ ש ו ם ש ר א ו י ה ה י א ל כ ב ו ד ב כ ל ל והיא גם ה י ת ה לו ל ע ז ר ב ה ב י א ה‬ ‫‪299‬‬ ‫בראשית‬ ‫כ׳׳ט‪ ,‬י״ט‬

‫אליו‪ :‬כי"אהבתו לבת הכריחה אותו להגיד את הדברים האלה‪ .‬ולבן &מח‬

‫אותו‬

‫ע ל כ ד ו ה ס כ י ם ל נ ש ו א י ו ע ם ב ת ו ו א מ ר ‪ ,‬ש ל א ה ת פ ל ל י ל ח ת ן א ח ר וטוב"ממינו‪ .‬א כ ן ע ש ה‬ ‫יעשה‬ ‫‪300‬‬

‫ז א ת ‪ ,‬א ו ל ם ב ת נ א י ‪ ,‬ש י ש א ד א צ ל ו ז מ ן י ד ו ע ‪ .‬כ י •לא י ו ל ל ' ל ש ל ו ח א ת ב ת ו ‪,‬‬

‫ש ת ח י ה בין כנענים‪ ,‬ו ע ו ד " מ ת ח ר ט הוא‪ ,‬ש נ ש ו א י א ח ו ת ו ה ו ת ק נ ו לשם‪ .‬ו י ע ק ב ה ס כ י ם‬ ‫ל כ ך ו ע ש ה ח ו ז ה א ת ו ל ז מ ן ש ב ע שנים‪ -.‬כיי זו היתד; ה ח ל ט ת ו ל ע ב ו ד ז מ ן כ ז ה ' א ת‬ ‫חותנו‪,‬‬

‫‪301‬‬

‫את‬

‫כדי ש י ת ן הוכחה ליכלתו וכדי ש י ע מ ד ו " ב י ת ר דיוק על י טיבו‪ .‬ולבן ק י ב ל‬

‫הדברים‪ ,‬ולאחד׳ ‪ #‬ע ב ד הזמן קבע א ת מועד חגיגת הנשואין‪ .‬וכשירד ה ל י ל ה‬

‫השכיב‬

‫שלא‬

‫ע ל ‪ -‬י ד י ע ק ב ‪ ,‬שליא ח ש ד ב מ א ו מ ה ‪ ,‬א ת ה ב ת ה ש נ י ה ‪ ,‬ה ג ד ו ל ה ' מ ר ח ל ׳‬

‫היתד‪ ,‬יפ״ת־תואר‪ .‬ו י ע ק ב ב א א ל י ה מ ח מ ת ה ח ו ש ך ו ה ש כ מ ת ‪ ,‬ו ר ק א ח ר כ ד ׳ ‪ £‬ם ע ל ו ת‬ ‫‪302‬‬

‫ה ב ח י ן ב ה ו ק ב ל ע ל ל ב ן ׳ ש ר י מ ה ו ‪ ' .‬ו ה ל ה ב י ק ש ס ל י ח ת ו ‪ ,‬כיי מ ה כ ר ח‬

‫היום‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫ז א ת ‪ :‬לא מרוע לב נתן לו את לאה ״ ‪ .‬אלא נאלץ לכך״מטעס ‪-‬א ף‬ ‫ח‬

‫ח‬

‫ש‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ן‬

‫י‬

‫עשה‬ ‫ת‬

‫ף ‪302‬‬

‫ו א ו ל ם א י ן ה ד ב ר ה ז ה מ ו נ ע א ת ה נ ש ו א י ן עם״ריחל‪ .‬כ י י ת נ נ ה ל ו כ ע ב ו ר ש ב ע ש נ י ם‬ ‫נ ו ס פ ו ת ‪ ,‬א ם הואי א ו ה ב א ו ת ה ‪ .‬ו י ע ק ב נ ש מ ע לו< כ י י " א ה ב ת ו א ת ה נ ע ר ה ל א ה נ י ח ה‬ ‫ל ו ל ע ש ו ת א ח ר ת * ו כ ע ב ו ר ש ב ע ש נ י ם א ח ר ו ת ל<‪£‬ח א ת ר ח ל ‪.‬‬ ‫‪303‬‬

‫‪304‬‬

‫ל כ ל א ח ת מ ן ה ב נ ו ת ה י ת ה ש פ ח ה ‪ ,‬ש נ ת ן ל ‪ ,‬ן אבוןןן‪1 , : ,‬‬ ‫ד‬

‫אמנם‬

‫ש פ ח ו ת היו‪ ,‬א ב ל ל א מ ש ו ע ב ד ו ת ‪.‬‬

‫בעלה‬

‫לאחותה והיא קוותה להעלות ערכה‬

‫ה ת פ ל ל ה ע ל כך לאלהים בלי הפוגות‪.‬‬

‫בראשית‬

‫ב״ט‪ ,‬ל״ב־ל״ה והיא‬ ‫השם‬

‫‪ 0 4‬ג‬

‫‪.‬‬

‫האחות‪,‬‬ ‫בלשון‬

‫‪306‬‬

‫בקולה?‬

‫אחריו לוי‬

‫‪3 0 6‬‬

‫פ י ר ו ש ו ‪ :‬יתודה* ו ר ח ל ח ש ש ה ‪,‬‬

‫מ׳עין‬

‫והשכיבה‬ ‫ההלינים‬ ‫איש‬

‫עשתה"‬

‫שריחם עליה א ל ה י ם ‪ :‬זה‬

‫‪3‬‬

‫את‬

‫אמתה‬

‫אצל • יעקב‪.‬‬

‫פ י ר ו ש ו ' ב ע ר ד ״תיאיקריטיס״‬

‫הנפתולים‪,‬‬

‫מפני‬

‫שנפתלה‬

‫גם לאה‪ ,‬מ ת ו ך ע ר מ ה‬

‫שאפשר לפרשו‪:‬‬

‫שמחזק‬

‫שמעון‬ ‫את‬

‫שמא ירד ערכה בעיגי‬ ‫בלהה‬

‫עם‬

‫אחותה‬

‫מ א ו ש ר ‪ ,‬לפי• ת ו ס פ ת ת ה ל ה‬

‫הזווג;‬

‫ואחריו‬

‫‪7‬‬

‫יהודה ״‪/‬‬

‫בעלה בגלל פוריותה‬

‫ממנה‬

‫בגלל‬

‫נולד‬

‫ילד‬

‫פוריותה‪.‬‬

‫אחותה‪ .‬כי‬

‫־‪ ,‬ש א פ ש ר לפרשו‪:‬‬ ‫‪3 1 3‬‬

‫‪3 0 3‬‬

‫פירוש‬

‫׳"פירוש השם‪ ,‬ש ש מ ע‬

‫בשם‬

‫)בחיר אלהים(‪ ,‬ואחריו‬

‫שכנגד למעשה‬ ‫‪, 1 1‬‬

‫ש ת ל ד לו בנים‪ .‬ו ה י א‬

‫ו א מ נ ם כ ש י ל ד ה בן זכר‪ ,‬נ מ ש ך א ל י ה ב ע ל ה ‪.‬‬

‫מעין ימי‬

‫ש פ ח ת ה זלפה ונולד מ מ נ ה בן גד‬ ‫‪307‬‬

‫בעיניו לאחר‬

‫ל א ח ר זמן נולדו להם עוד ש ל ש ה בנים‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫פ ה‬

‫ףח‬

‫ו ד ע ת ה ש ל ל א ה ח ל ש ה מאייד ע ל א ה ב ת‬

‫ק ר א ה ל י ב נ ה ' ר א ו ב ן ‪ ,‬כ י נ ו ל ד לה‪ ',‬מ ש ו ם‬

‫אלהים‬ ‫‪305‬‬ ‫ב ר א ש ׳ לי‪,‬‬ ‫ג׳־י״ג‬

‫ז‬

‫ו ב‬

‫‪1,‬‬

‫ה ה‬

‫‪303 1, 1,‬‬

‫;‬

‫של‬ ‫‪a M‬‬

‫זץ‬

‫‪#‬‬

‫‪9‬‬

‫נפתלי ״‪/‬‬

‫אותוי הדבר‬

‫השכיבה אצלו‬

‫בן המזל‪ ,‬ואחריו‬

‫את‬

‫אשר"‪/‬‬

‫׳ א ש ר נ ג ר מ ה ל ה ע ל ידו‪ .‬ו כ ש ה ב י א‬

‫‪#‬‬

‫י‬

‫‪11‬‬

‫ע‬

‫ל‪/‬‬ ‫‪-F‬‬

‫ח‬ ‫‪5‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪12‬‬

‫ת י ר ס‬ ‫*‬

‫‪T‬‬

‫‪T H R A CE S‬‬

‫ךיפת‬ ‫‪PAPHLAGCW‬‬ ‫‪A‬‬

‫‪H‬‬

‫‪S C Y T‬‬

‫ב י ד י ד ה‬

‫פ‪1‬נטוס‬ ‫‪POXTUS‬‬

‫‪S‬‬

‫‪BITHYJVIA‬‬

‫‪• S‬‬

‫א לישה‬

‫^ ‪N‬״‬

‫ג ו מ ר )גכטים(‬ ‫ח ו‬

‫"‪7‬‬

‫‪RME X I A‬‬

‫> ‪A‬‬

‫‪GALATAE‬‬

‫‪A‬‬ ‫‪-‬יי‬

‫~‬

‫^‬

‫‪•/‬י׳‬

‫י‬

‫״‬ ‫‪MAZACA‬‬

‫‪•:‬‬

‫<׳י* ‪.‬‬

‫*יד‬ ‫^‬ ‫\ ת׳וגךמה‬

‫‪,‬‬ ‫‪N‬‬

‫‪:A E O L E S‬‬

‫> ^‬

‫ל ודים‬

‫‪E5‬‬

‫מ‬ ‫‪J C A P P A D O C E S O‬‬

‫עוך‬

‫וס‬

‫י‬

‫;‬

‫א ש ו ר‬

‫) ^‬

‫‪»\ L Y C A O * I A‬מ־?י‪3‬יהן‬ ‫‪D >V‬‬

‫\‬

‫^‬

‫״* ? ל י ‪ %‬׳ ^‬

‫\‬

‫‪E S‬‬

‫‪I S I‬‬

‫‪, p‬‬

‫**™?‪ . *•!U‬״‬ ‫‪C‬‬

‫גוי‬

‫‪•8.‬‬

‫‪/‬‬

‫‪J7‬‬

‫‪C I L l‬‬

‫‪£ 1‬‬

‫[^‬

‫קך‪:‬ה‬ ‫‪CAKIA‬‬

‫־י לימיה^^‬ ‫‪LYCIA‬‬

‫‪,‬חמתם‬ ‫‪ Tn-nuM‬ה י‬

‫‪EPIPHANIA‬‬

‫ו«יוי‬

‫‪ARAD0S‬‬

‫טךטן‬ ‫‪TftACHONITlS‬‬ ‫יסנשק‪,‬‬

‫‪:‬ליו׳‬

‫מושבות בני יפת המזרחיים‬ ‫קדמוניות היהודים״‬

‫ספר‬

‫ב נ ה הבכור ש ל לאה‪ ,‬תפוחי‬

‫ראובן‪,‬‬

‫‪33‬‬

‫ראשון‬

‫ראתה‬

‫דודאים לאמו‪,‬‬

‫אותם רחל‬

‫ב ר א ש ׳ לי‪.‬‬

‫וביקשה‪.‬‬

‫י‬

‫ש ת ת ן לה חלק מהם׳ כי ח ש ק ה במאכל‪ .‬וכשלא ש מ ע ה לה ו ד ר ש ה מ מ נ ה ל ה ס ת פ ק‬ ‫בזה‪,‬‬

‫"‬

‫כ‬

‫י‬

‫"‬

‫ד‬

‫ש ש ל ל ה מ מ נ ה א ת ערכה בעיני בעלה‪ ,‬שיככה רחל א ת כעסה ש ל אחותה‬ ‫ש ת פ נ ה לה א ת מ ק ו מ ה ו ב ע ל ה י ש כ ב א צ ל ה ה ל י ל ה ההוא‪ .‬וזו ק י ב ל ה א ת‬

‫באמרה‪,‬‬

‫ה ח ס ד ויעקב נ א ו ת ל ב ק ש ת רחל ו ש כ ב עם לאה‪ .‬ושוב נולדו לה ב נ י ם ‪ :‬י ש ש כ ר‬ ‫פירוש‪:‬‬ ‫שמה‬

‫מי שנולד בשכר‪ ,‬זבולון‬

‫דינה‬

‫‪3 1 7‬‬

‫‪3 1 5‬‬

‫‪ ,‬שניתן בערבון מתוך אהבה א ל י ה‬

‫‪ .‬זמן־מה אחרי כן נולד גם לרחל בן וקראה לו י ו ס ף‬

‫‪3 1 8‬‬

‫‪3 1 6‬‬

‫‪3 1 4‬‬

‫‪308‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬ובת‪,‬‬

‫‪ .‬פירוש‪:‬‬

‫ה ו ס פ ה ש ל ע ו ד בן‪ .‬ש ע ת י ד ל ה ו ו ל ד ‪.‬‬ ‫כל ה ז מ ן הזה‪ ,‬מ ש ד ע ש ר י ם שנה‪ ,‬היה י ע ק ב ר ו ע ה צאן חותנו‪ .‬וכתום הזמן ב י ק ש‬ ‫א ת נשיו ולשוב אל ביתו‪ .‬וכשלא הסכים חותנו לכך ב י ק ש ע צ ה ל ע ש ו ת‬

‫לקחת‬

‫בסתר‪ .‬לשם כך ניסה דברים אל הנשים ושאלן לדעתן על הנסיעה‪ ,‬והדבר‬

‫זאת‬

‫נתקבל‬

‫עליהן‬

‫בקבלה‬

‫מאבותיה‪ ,‬וברחה יחד עם אחותה ועם‬

‫ובגיהן‬

‫ורחל‬

‫בשמחה‪.‬‬

‫את‬

‫לקחה‬

‫צלמי‬

‫האלים‪,‬‬

‫שעבודתם‬

‫בניהן של‬

‫עברה‬

‫שתיהן ועם‬

‫ורחל‬

‫בידיעתו‬

‫לקחה‬

‫אתה‬

‫את‬

‫צלמי‬

‫האלים‪,‬‬

‫אף־על־פי‬

‫‪309‬‬

‫כ״ה־ל״אלכ״א‬ ‫‪310‬‬

‫אליה‬

‫השפחות‬

‫וכל ה ר כ ו ש ש ה י ה להן‪ .‬ויעקב נ ה ג גם א ת מ ח צ י ת מ ק נ ה ו ש ל לבן ש ל א‬ ‫שלמדה‬

‫ח‪.‬‬

‫מיעקב‬

‫‪311‬‬

‫לבוז‬

‫ל ע ב ו ד ת א ל ה י ם כזו‪ ,‬כ ד י ש ת ו כ ל ל מ צ ו א מ פ ל ט א צ ל ם ו ל ק ב ל ס ל י ח ת ו ש ל אביה‪ ,‬אם‬ ‫‪3‬‬

‫י ד ת ף אחריהם ויציגם ״ ‪.‬‬ ‫נ ו ד ע ל א ח ד יום ד ב ר ב ר י ח ת י ע ק ב ובנותיו‪ ,‬ו ה צ ט ע ר מ א ו ד ומיהר לרדוף‬

‫‪312‬‬

‫וללבן‬

‫אחריו וחיל צ ב א אתו‪ ,‬והדביק אותם ביום ה ש ב י ע י כ ש ח נ ו על ג ב ע ה אחת‪ .‬א ו ת ה‬

‫‪313‬‬

‫שעה‬

‫גהג בשקט‪ ,‬כי היה עדב‪ .‬אולם בחלום נצב עליו אלהים והתרה בו להתנהג‬

‫בישוב‬

‫ה ד ע ת עם חתנו ועם בנותיו ל א ח ר שתפשם‪ ,‬ולא יעז לנגוע בהם ל ר ע ה‬

‫מתור כעס‪ ,‬א ל א יכרות ב ר י ת עם יעקב‪.‬‬ ‫יזלזל‬

‫בראש׳‬ ‫א‬

‫׳‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ל‬

‫ואמר‪ .‬ש ה ו א ע צ מ ו ילחם לו ליעקב‪ ,‬אם‬

‫ב ר ב ג ל ל ה מ ס פ ר ה ק ט ן ש ל האנשים‪ ,‬ה נ מ צ א י ם אתו‪ ,‬ויקשור מ ל ח מ ה עליו‪.‬‬

‫ל ב ן ‪ ,‬ש נ י ת נ ה ל ו ה ת ר א ה זו‪ ,‬ק ר א ע ם ה א י ר ה י ו ם א ת י ע ק ב ל ד י ן ו ד ב ד י מ ו ה ו ד י ע ל ו‬ ‫את‬

‫ל‬

‫ט‪.‬‬

‫‪314‬‬

‫ד ב ר החלום‪ .‬ו כ ש נ א ו ת זה ו ב א אליו‪ ,‬ה ת ח י ל ל ק ב ו ל ע ל י ו ו ל ה ט י ח כלפיו‪ ,‬ש ב א‬ ‫עני ומחוסר־כל והוא‬

‫אליו‬ ‫בנותי‬

‫נתתי‬

‫התביישת‬ ‫שהנני‬ ‫את‬

‫‪3 2 0‬‬

‫לך‬

‫וסבור‬

‫קיבל‬ ‫הייתי‪,‬‬

‫אותו וגתן לו א ת כל גודל עשרו‪ .‬״וגם‬

‫את‬

‫ואתה‬

‫לא‬

‫שחבתד‬

‫תגדל‬

‫אלינו‬

‫מפני אמך וקרבתך אלי ולא מפני נשיך‬

‫ע ל ־ י ד י כך‪,‬‬

‫ש נ ש א ת ולא‬

‫‪315‬‬

‫ד א ג ת לבניך‪,‬‬

‫אבלהם זקנם‪ ,‬ו נ ה ג ת ע מ י ל פ י ח ו ק ה מ ל ח מ ה ‪ .‬כי ג ז ל ת א ת ר כ ו ש י ו פ ת י ת‬

‫בנותי לברוח ממולידך ויצאת לדרכך ונשאת‬

‫ע מ ך א ת ק ד ש י אבותי‪ ,‬שהיו‬

‫‪316‬‬

‫מכובדים עליהם ושהיו גס בעיני ראויים ל ק ד ו ש ה כמו בעיניהם׳ ד ב ר ש ל א י ע ש ה‬ ‫אפילו‬

‫לאויבים אחדי‬

‫מ ל ח מ ה ע ש י ת אתה‪ ,‬קרובי ובן אחותי‪,‬‬

‫בעלן‬

‫ש ל בנותי‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫אורח ופליט‪ ,‬ש מ צ א מ ח ס ה בביתי״‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫לאחד דבריו אלה של לבן ע מ ד יעקב ללמד‬

‫ן !^ ן»ך‪*) ,‬״א‬ ‫ל״א־ל״ב‪,‬א׳‬

‫קדמוניות‬

‫‪34‬‬ ‫סניגוריה‬ ‫אהבת‬ ‫‪318‬‬

‫היהודים‬

‫ע ל ע צ מ ו ואמר‪ ,‬ש ל א בו ב ל ב ד א ל א גם ב כ ל ה ב ר י ו ת נ ט ע א ל ה י ם א ת‬

‫המולדת‪ ,‬ומן ה י ו ש ר הוא ש י ש ו ב א ל י ה א ח ר י ז מ ן ר ב כזה‪ .‬והוסיף ו א מ ר ‪:‬‬

‫״ א ש ר לשוד‪ ,‬ש ה נ ך קובל עליו‪ ,‬הרי א צ ל דיין א ח ד היית א ת ה נ מ צ א חייב‪ .‬כלום‬ ‫אין‬

‫בזה מן ה ס ט י ה ה ג מ ו ר ה מן היושר‪ ,‬א ם ה נ ך מ ג ד ף אותי‪ ,‬ש ל ק ח נ ו ח ל ק ק ט ן‬

‫של‬

‫רכושך‪ ,‬ב ה ב ש ע ה ש צ ר י ך ה י י ת ל ה ו ד ו ת לנו‪ ,‬ש ש מ ר נ ו עליו ו ה ר כ י נ ו א ו ת ו ?‬

‫ו א ש ר ל ב נ ו ת ‪ ,‬ד ע לך‪ ,‬ש ל א ה ל כ ו א ח ר י ‪ ,‬מ פ נ י ש ב ר ח ת י א ח ר י מ ע ש ה פ ש ע ש ע ש י ת י ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫‪319‬‬

‫מאהבה כנה‪ ,‬ש נ ש י ם נשואות גוהגות לרחוש לבעליהן‪ .‬ולאמתו ש ל ידבר‪ ,‬הן‬

‫אינן נ מ ש כ ו ת כל כך א ח ר י כמו אחרי ילדיהן״‪ .‬כל זאת אמר‪ ,‬כדי להוכיח׳ ש ל א‬ ‫ע ש ה שום ד ב ר פשע‪ .‬ועם זה פ ת ח הוא בקטיגוריה ו ה ר ש י ע א ת לבן‪ ,‬ש א ף ־ ע ל ־ פ י‬ ‫א ח י א מ ו ו ה ש י א ל ו א ת ב נ ו ת י ו ‪ ,‬ה ד י ע י נ ה א ו ת ו ב ע ב ו ד ו ת ק ש ו ת ‪ ,‬שד״םילן‬

‫שהוא‬

‫עליו‪ ,‬ו ש ע כ ב א ו ת ו ב ה ן מ ש ך ע ש ר י ם שנה‪ .‬והוסיף ו א מ ר ‪ :‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש מ ה ש ע ש ה‬ ‫לו‬ ‫‪320‬‬

‫ת ח ת מםוה הנשואין היה דע‪ ,‬הרי היה זה קל ב ע ד ך ; אולם ה מ ע ש י ם ש ע ש ה‬

‫אחדי הנשואין היו רעים פי כ מ ה ועושים כמוהם רק לאויב‬

‫*‬

‫‪3 2 0‬‬

‫‪ .‬כי אכן ר ע מ א ו ד‬

‫ה ת נ ה ג לבן עם יעקב‪ .‬כי כשראה‪ ,‬שאלהים הוא בעוזריו בכל דבר שירצה‪ ,‬ה ב ט י ח‬ ‫ליתן‬ ‫‪321‬‬

‫לו א ת הוולדות ש ל הצאן‪ ,‬פ ע ם א ת הלבנים שיוולדו‪ ,‬ופעם א ת השחורים‪.‬‬

‫וכשנתרבו‬ ‫הבטיח‬

‫שנולדו‬

‫הוולדות‬

‫בשביל‬

‫יעקב‪,‬‬

‫לא‬

‫אותה‬

‫ע מ ד בדבורו‬

‫אלא‬

‫שעה‪,‬‬

‫ש י ת ן ל ו כ ע ב ו ר ש נ ה ‪£< ,‬שום ש ה ב י ט ב ע י נ י ם ש ל ק נ א ה ע ל ה ר כ ו ש ש ג ד ל ‪,‬‬

‫והיה מ ב ט י ח ז א ת ם ת ו ך תקוה‪ ,‬ש ל א יוולדו ב מ ס פ ר כה רב‪ ,‬וכשנולדו‪ ,‬ש י ק ר שוב‪.‬‬ ‫‪322‬‬

‫ו‪.‬‬

‫לתרפים‪ ,‬צווה‬

‫ואשד‬ ‫לרחל‬

‫‪323‬‬

‫והניחה‬

‫את‬

‫יעקב‬

‫הצלמים‬

‫ל ע ר ו ך חפועז‪.‬‬ ‫בכר‬

‫הגמל׳‬

‫וכשהםכים‬ ‫שנשא‬

‫אותה‪.‬‬

‫לבן‬

‫לחפוש‪,‬‬

‫וישבה‬

‫נודע‬

‫ואמדה‬

‫הדבר‬ ‫שהווםת‬

‫מ צ י ק ה לה‪ .‬ולבן ה פ ס י ק מ ל ח פ ש עוד‪ ,‬כי ל א חשב‪ ,‬ש ב ת ו ת ק ר ב א ל ה צ ל מ י ם ‪ ,‬כ ש ה י א‬ ‫שרויה‬

‫‪324‬‬

‫ב ח ו ל ש ה כזו‪ ,‬ו נ ש ב ע ל י ע ק ב ‪ ,‬ש ל א י ט ו ר ל ו ש נ א ה ע ל כ ל א ש ד ק ר ה ‪ ,‬ו ג ם‬

‫זה נשבע‪ ,‬ש י א ה ב א ת בנותיו‪ .‬א ת ה ב ר י ת ה ז א ת כרתו ב ר א ש הרים‬

‫‪3 2 1‬‬

‫‪ ,‬שהקימו עליו‬

‫מצבה בצורת מזבח‪ .‬מכאן נקראה הגבעה גלעד ועל ש מ ה גקראת ה א ר ? גם ע כ ש י ו‬ ‫גלעד‬ ‫כ‪.‬‬

‫א‪325 .‬‬ ‫ש‬

‫ו כ ש ה מ ש י ך יעקב ב ד ר כ ו ל א ר ץ כנען‪ ,‬גראו לו מ ר א ו ת א ל ה י ם‬

‫י‬

‫‪3 2 3‬‬

‫‪ ,‬שהפיחו בו רוח‬ ‫‪3 2‬‬

‫ללב ׳‪ -‬׳‬ ‫ב‬

‫‪3 2 2‬‬

‫‪ .‬וערכו סעודה אחרי ה ש ב ו ע ה ולבן חזר לביתו‪.‬‬

‫של תקוות טובות לעתיד‪ ,‬וקרא א ת המקום ההוא מחנה אלהיס* ‪ .‬ומכיון ש ר צ ה‬

‫ג‬

‫לדעת‪,‬‬ ‫‪326‬‬ ‫ל״ב‪?,‬״‪ «£‬״‬ ‫כ‬

‫מה‬

‫ב ל ב אחיו עליו‪,‬‬

‫מפחד מפניו‬ ‫א‬

‫מחמת‬

‫שלח לפניו אנשים‪,‬‬

‫ה ח ש ד הראשון‪,‬‬

‫שיחקרו הכל‬

‫וצווה י א ת השליחים‬

‫בדיוק‪ :‬כי‬

‫ל ה ג י ד לע&ו׳‬

‫היה‬

‫שיעקב‬

‫עזב א ת הארץ מרצונו הטוב‪ ,‬משום שלדעתו אין זה מן הנכון ל ש ב ת י ח ד ע ם‬ ‫האח‪,‬‬

‫כשזה שרוי בכעס‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כשהזמן ש ע ב ר מספיק לדעתו להשלים ביניהם‪,‬‬

‫הריהו‬

‫חוזר עם הנשים והילדים ועם הרכוש ש ר כ ש ומוסר לידיו א ת ע צ מ ו וכל‬

‫ה י ק ר ב י ו ת ר ש י ש לו‪ ,‬כ י ס ב ו ר ה ו א ‪ ,‬ש ה א ו ש ר ה ג ד ו ל ב י ו ת ר ה ו א ל ש ת ף א ת א ח י ו‬

‫ספר‬ ‫במה‬

‫ראשון‬

‫‪35‬‬

‫ש נ ת ן לו אלהים‪ .‬והם ס י פ ד ו ל ע ש ו והוא עזמח מ א ו ד ו ה ל ך ל פ ג ו ש א ת אחיו‬

‫ועמו‬

‫ע‬

‫א ר ב ע מ א ו ת א י ש מזוינים‪ .‬כ ש נ ו ד ע ה ד ב ר ליעקב׳ ש א ח י ו ב א ל ק ר א ת ו‬

‫‪327‬‬ ‫ם‬

‫ל״ב!‪7‬י‬

‫ת‬

‫חיל ר ב כזה‪ ,‬פ ח ד מאוד‪ .‬אולם ה פ ק י ד א ת ת ק ו ת ה צ ל ת ו ב י ד א ל ה י ם וגהג בזהירות‬ ‫לפי‬

‫צ ו ר ך ה ש ע ה ‪ ,‬כ ד י ש י צ א ב ל י ת ק ל ה ו י נ צ ח א ת ה ש ו נ א ‪ ,‬א ם י א מ ר ל ה ר ע לו‪,‬‬ ‫א ת א נ ש י ו א ש ר אתו‪ .‬והוא חילק א ת אנשיו שהיו א ת ו ‪ :‬חלק מ ה ם ש ל ח‬

‫ויציל‬ ‫בראש׳‬

‫ו ל ש א ר צווה לילך מיד אחריו‪ ,‬ש א ם אלה‪ ,‬ש נ ש ל ח ו בראש‪ ,‬יהיו ב מ צ ו ק ה‬

‫מחמת‬

‫ה ת ק פ ת ו ש ל אחיו׳ יוכלו ל ה מ ל ט אל הבאים אחריהם• ו ל א ח ר ש ס י ד ר א ת‬ ‫באופן‬

‫אתו‬

‫כזה‪,‬‬

‫שלח‬

‫ובידיהם‬

‫אנשים‬

‫מתנות‬

‫לאחיו‪:‬‬

‫האנשים‬

‫שהיו‬

‫המתנות‬

‫ש ש ל ח ‪ :‬ב ה מ ו ת ־ מ ש א והמון בהמות שונות‪ ,‬שתהיינה‪ ,‬כמשוער‪ ,‬ח ש ו ב ו ת‬

‫‪329‬‬

‫ואלה‬

‫ב ש ב י ל ה מ ק ב ל י ם אותן מ ח מ ת נדירותן‪ .‬ו ה נ ש ל ח י ם הלכו ברווחים‪ ,‬כ ד י שיהיו נ ר א י ם‬ ‫רבים לכשיבואו במסע ארוך‪:‬‬

‫‪328‬‬

‫‪330‬‬

‫כ י ה מ ת נ ו ת ת ש כ ב נ ה א ת כ ע ס ו ‪ ,‬א ם ע ו ד נ ו ש ר ו י בו‪.‬‬

‫ועוד א מ ר לשליחים שיפגשו א ת פניו בדברי ידידות‪.‬‬ ‫א ת כ ל א ל ה ס י ד ר ב מ ש ך היום‪ .‬ו כ ש י ר ד ה ל י ל ה ה ס י ע א ת ה א נ ש י ם א ש ר היו אתו‪,‬‬ ‫והם‬

‫עברו‬

‫נחל‬

‫הנקרא‬

‫אחד‪,‬‬

‫‪3 2 5‬‬

‫יבוק‬

‫‪.‬‬

‫ויעקב‬

‫נשאר‬

‫לבדו‬

‫ב‬

‫ופגע‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ת‬

‫א‬

‫ח‬

‫ת‬

‫׳‬

‫שפתחה‬

‫ב מ ל ח מ ה עמו‪ ,‬והוא נאבק ע מ ה וניצחה‪ .‬והיא דיברה אליו בקול ובדברים‬

‫ועודדה‬

‫א ת ר ו ח ו ל ש מ ו ח ע ל מד‪ ,‬ש ק ר ה ‪ :‬א ל י ח ש ו ב ‪ ,‬ש ה ת ג ב ר ע ל י ר י ב ק ט ן ‪ ,‬א ל א‬

‫מלאך‬

‫ב‪.‬‬

‫‪331‬‬

‫ל״ב‪.‬כ״ב?׳ג״‬ ‫‪332‬‬

‫אלהים ניצח‪ .‬ו י ח ש ב לו ה ד ב ר הזה סימן לטובות גדולות‪ ,‬ה ע ת י ד ו ת לבוא‬

‫עליו ושזרעו לא יכלה לעולם ושום אדם לא יעלה עליו בגבורתו? וצווהו ל ה ק ד א‬ ‫מעכשיו‬ ‫הגיד‬

‫ישראל‪ ,‬פירוש השם בלשון ה ע ב ר י ת ‪ :‬יריבו של מלאך־אל‬

‫לו‬

‫ליעקב‬

‫דרישתו‪ .‬כי‬

‫על‪-‬פי‬

‫כשראה‪,‬‬

‫שמלאך‬

‫אלהים‬

‫‪3 2 6‬‬

‫הוא‪,‬‬

‫‪ .‬כל אלה‬ ‫דרש‬

‫ממנו‬

‫ל ה ו ד י ע לו‪ ,‬מ ה י ה י ה ג ו ר ל ו ‪ .‬א ח ר י ד ב ר י ה א ל ה נ ע ל מ ה ה ד מ ו ת • ו י ע ק ב ש מ ח ו ק ר א‬ ‫למקום הזה פניאל‬

‫‪3 2 7‬‬

‫‪ ,‬פירוש‪:‬‬

‫‪333‬‬

‫‪334‬‬

‫פ נ י ‪ -‬א ל ‪ .‬ו מ פ נ י ש נ ג ד ם לו כ א ב ב ג י ד הנשר‪ ,‬ב ש ע ת‬

‫ה ה א ב ק ו ת ‪ ,‬נ מ נ ע מ ל א כ ו ל אותו‪ ,‬ובגללו גם אנו א י נ נ ו ר ש א י ם לאכלו‪.‬‬ ‫וכשנודע ליעקב‪ ,‬שאחיו מתקרב‪ ,‬צווה ל ש ת י נשיו‪ ,‬כל א ח ת ושפחתה‪ ,‬לילך קדימה‪,‬‬ ‫כ ד י ש ה ת ב ו נ נ ה מרחוק אל מ ל ח מ ת הגברים‪ ,‬אם ר צ ו נ ו ש ל ע ש ו בכך‪ .‬והוא השתחויי‬ ‫אפים‬ ‫שאל‬

‫לאחיו׳ ש ל א ח ש ב עליו שום מ ח ש ב ו ת ע ר מ ה ו ה ת ק ר ב אליו וחיבקהו‪ .‬ועשו‬

‫ג‪.‬‬

‫‪335‬‬ ‫י‬

‫ל״ג‪ ,‬ג׳?ז‬ ‫‪336‬‬

‫להמון הילדים והנשים‪ ,‬ולאחר שנודע לו הכל עליהם‪ ,‬ביקש להוליכם אל‬

‫אביהם‪.‬‬

‫וכשהתנצל יעקב בעיפות בהמות המשא‪ ,‬חזר עשו ל ^ ע י ר‬

‫‪3 2 8‬‬

‫‪ ,‬מקום שם‬

‫ישב‪ ,‬וכן ק ר א למקום ע ל ל ע י ר ו ת ו ‪.‬‬ ‫ויעקב בא אל סוכות‬ ‫כנענים‪.‬‬ ‫העירה‬

‫וכשחגגו‬

‫‪3 2 9‬‬

‫‪ ,‬מ ק ו ם ה נ ק ר א כ כ ה גם כיום‪ ,‬ו מ כ א ן ה ג י ע לשכם‪ ,‬ע י ר ש ל‬

‫אנשי‬

‫שכם‬

‫את‬

‫חגם‬

‫‪3 3 0‬‬

‫יצאה דינה‪,‬‬

‫בתו היחידה‬

‫להתבונן אל תכשיטי נשי המקום‪ .‬ו כ ש ר א ה אותה שכס בן חמור‬

‫ש ל יעקב‪,‬‬ ‫‪3 3 1‬‬

‫‪337‬‬

‫ב‬ ‫ל‬

‫המלך‪,‬‬

‫ח ט פ ה ואינםה‪ .‬ובאהבתו אותה ביקש מ א ת אביו ליתן לו א ת ה נ ע ר ה לאשה‪ .‬והוא‬

‫כ א ‪ .‬א‪.‬‬

‫‪338‬‬

‫״‬

‫ך‬

‫י ^‬

‫‪36‬‬

‫היהודים‬

‫קדמוניות‬

‫נ ע ת ר לו ובא אל יעקב וביקש ל ה ש י א ל ש כ ם בנו א ת דינה כחוק‪ .‬ויעקב ל א יכול‬ ‫ל ס ר ב מ פ נ י כבוד מ ע ל ת ו ש ל המבקש‪ .‬ואולם חשב‪ ,‬שאסור לו •להשיא א ת ב ת ו ל ב ן‬ ‫‪339‬‬

‫שביקש ממנו המלך‪ .‬והמלך הלך‬

‫ע ם אחר‪ ,‬וביקש רשות ל ה ת י ע ץ בענין‪,‬‬

‫מתוד‬

‫תקוה‪ ,‬ש י ע ק ב יסכים לנשואין‪ .‬ויעקב סיפר לבניו א ת מ ע ש ה האונס‪ ,‬ש א ו נ ס ה א ח ו ת ם‬ ‫ואת‬

‫בקשת‬

‫ושמעון‬ ‫‪340‬‬

‫חמוד ושאלם‬

‫ולוי‪ ,‬א ח י ה‬

‫בשעת חגיגה‬ ‫השומרים‬

‫‪3 3 1 3‬‬

‫לעצה‪,‬‬

‫של דינה‬

‫והשכמיים‬

‫מה‬

‫לעשות‪.‬‬

‫מאם אחת‪,‬‬

‫רובם‬

‫שתקו‬

‫נדברו ביניהם‬

‫והיו‬

‫לעשות‬

‫אובדי‬ ‫מעשה‬

‫עצות‪.‬‬ ‫שכזה‪:‬‬

‫שמו א ת לבם להוללות ולשמחה‪ ,‬התנפלו בלילה ע ל‬

‫ת ח ל ה והרגום‪ ,‬כ ש ה ם שרויים בשנתם‪ ,‬ו א ח ר נכנסו ל ע י ר והרגו כ ל ז כ ר‬

‫ו ג ם א ת ה מ ל ך ו א ת בנו‪ ,‬ו ר ק ע ל ה נ ש י ם ח מ ל ו‬

‫‪3 3 3‬‬

‫‪ .‬ו ל א ח ר ה מ ע ש ה הזה‪ ,‬ש ע ש ו ב ל י‬

‫ידיעת אביהם‪ ,‬החזירו א ת אחותם לביתה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪341‬‬

‫ו י ע ק ב נ ב ה ל מ פ נ י ת ו ק ף ה מ ע ש ה ו נ ז ף ב ב נ י ם ‪ .‬ו א ל ה י ם נ צ ב ע ל י ו ו א מ ר לו‪ ,‬ש י ת ח ז ק‬ ‫ויטהר‬

‫‪342‬‬

‫את האהלים ויקריב את הקרבנות‪ ,‬שגדר בגלל המחזה שראה בחלום לפני‬

‫שנים כ ש ה ל ך ל א ר ם נהרים‪ .‬וכן ט י ה ר א ת כל האנשים‪ ,‬ש ה ל כ ו אתו‪ ,‬ו כ ש נ ת ק ל ב פ ס י ל י‬ ‫לבן‪ ,‬כי ל א י ד ע ש נ ג נ ב ו ע ל ‪ -‬י ד י רחל‪ ,‬ט מ ן א ו ת ם ב ש כ ם ת ח ת ע ץ אלון‪ .‬ו ה ע ת י ק‬

‫ג‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ל״ה‪ ,‬ט״ז־כ‬

‫‪343‬‬

‫מכאן והקריב קרבנות בביו*אל‪ ,‬מקום שם ראה את החלום בלכתו לפנים לארם נהרים‪.‬‬ ‫ומכאן ה מ ש י ך בדרכו‪ ,‬ו כ ש ה ג י ע ל א פ ר ת‬

‫‪3 3 3‬‬

‫‪ .‬ק ב ר ש ם א ת רחל‪ ,‬ש מ ת ה ב ש ע ת ל י ד ת ה ‪.‬‬

‫ורק היא ה א ח ת מקרוביו לא זכתה לכבוד הקבורה בחברון‪ .‬ו ע ש ה מ ס פ ד רב ו ק ר א‬ ‫‪344‬‬

‫לבנה‬

‫בנימין‪ ,‬לפי חבלי הלידה‪ ,‬שנגרמו לאם ע ל י ד ו‬

‫שנים־עשר‬ ‫מרחל‪,‬‬

‫‪3 3 4‬‬

‫‪ .‬אלה הם כל בני יעקב‪,‬‬

‫זכרים ונקבה אחת‪ .‬מהם שמונה בנים מנשיו‬

‫‪3 3 5‬‬

‫‪ ,‬ששה מלאה ושנים‬

‫ועוד ארבעה מהשפחות‪ ,‬שנים מכל אחת‪ ,‬ש ש מ ו ת כל אחד מהם הזכרתי‬

‫ל פ נ י כן‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬

‫‪345‬‬

‫בראשית‬ ‫ל״ה‪ ,‬כ״ז־כ״ט‬ ‫‪346‬‬

‫מכאן‬

‫בא לחברון ה ע י ד ש ב א ר ץ הכנענים‪ ,‬שם ישב יצחק‪ .‬זמן קצר ישבו יחד‪,‬‬

‫ואילו א ת ר ב ק ה לא מ צ א י ע ק ב ע ו ד בחיים‪ .‬ו ז מ ך מ ה א ח ר י בוא ה ב ן מ ת גם י צ ח ק‬ ‫ונקבר‬

‫בידי בניו ע ל ״ י ד א ש ת ו בחברון‪ ,‬ב ק ב ר א ב ו ת י ו א ש ר שם‪ .‬ו י צ ח ק ה י ה א י ש‬ ‫‪3‬‬

‫אהוב־אלהים‪ ,‬שזיכהו ב ח ב ה י ת ר ה א ח ר י א ב ר ה ם אביו‪ .‬והוא ה ג י ע לזקנה מ ו פ ל ג ת ״ ‪,‬‬ ‫כי חי מ א ה שמונים ו ח מ ש ש נ ה ו ב צ ד ק ת ו ) ח י ( ו מ ת‬

‫‪3 3 7‬‬

‫ספר שני‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר ה ש נ י של תאור קדמוניות היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫כיצד חלקו ע ש ו ויעקב‪ ,‬בניו של יצחק‪ ,‬את ה נ ח ל ה וכיצד זכה עשו בארץ‬ ‫אדום ויעקב בארץ כנען‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫כיצד ה ת ק נ א ו האחים ביוסף‪ ,‬הצעיר ש ב ב נ י יעקב‪ ,‬כשהראו לו החלומות את‬ ‫אשרו לעתיד‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫כיצד נמכר אותו יוסף מצרימה על־ידי אחיו מ ח מ ת ש נ א ת ם אליו וכיצד‬ ‫היו אחיו נתונים בידו לאחר ש ע ל ה שם לגדולה ונתפרסם מאוד‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫הגירת אביו של יוסף וכל מ ש פ ח ת ו אליו בגלל ה ר ע ב שפרץ‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫קורות העברים במצרים וענוייהם ב מ ש ך ארבע מ א ו ת שנה‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫כ י צ ד עזבו העברים את מצרים ב ה נ ה ג ת משה‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫לידתו וגידולו ש ל משה‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫כ י צ ד נ ת ב ק ע הים ו נ ת ן דרך מנוס לעברים‪ .‬שהמצרים ר ד פ ו אחריהם‪.‬‬ ‫הספר מקיף מאתים ועשרים שנה‪.‬‬

‫אחרי מותו של יצחק חילקו בנין‬

‫את הנחלה ביניהם ולא החזיקו בה כפי‬ ‫‪1‬‬

‫שקיבלוה‪ ,‬אלא עשו הניח לאחיו א ת העיר חברון‬

‫א‪ .‬א‪.‬‬

‫ו ה ו א ישב בשעיר ושלט על ארץ‬ ‫בראשית‬

‫שקראה‬

‫אדום‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫ל״ו״ף־ט׳‬

‫ע ל שמו‪ .‬שכן היו מכנים אותו אדום‪ ,‬והוא זכה לכנוי זה מ ש ו ם‬

‫‪3‬‬

‫מ ע ש ה שהיה ‪ .‬פעם אחת‪ ,‬והוא עודנו בגיל ש ל נער‪ ,‬חזר מן הציד והעמל ה כ ר ו ל בו‬ ‫לסעודה‬

‫והוא ד ע ב ו מ צ א א ת אחיו‪ ,‬ש ה כ י ן ל ע צ מ ו‬

‫עדשים‬

‫)נזיד(‬

‫בראשית‬

‫‪2‬‬

‫כ ״ ה‬

‫שצבען צהוב‬

‫;‪?.‬ד‬

‫ט‬

‫ב י ו ת ר ‪ .‬ע ל ־ י ד י •כך נ ת ע ו ר ר ה ת א ו ת ו ב ו ע ו ד י ו ת ר ו ב י ק ש ל י ת ן ל ו א ת ה נ ז י ד ל א כ י ל ה ‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫יעקב הסתייע ברעבונו ש ל אחיו והכריחו למכור לו א ת הבכורה ת מ ו ר ת המאכל‪,‬‬ ‫ו ז ה ש ה ר ע ב ה צ י ק לו‪ ,‬ה נ י ח ל ו ב ש ב ו ע ה א ת כ ל ז כ ו י ו ת ה ב כ ו ר ה ‪ .‬וכן‪ ,‬מ ש ו ם א ו ד ם‬ ‫ה מ א כ ל ‪ ,‬נ ק ר א ע ל ־ י ד י ־ ב נ י גילו‪,‬‬

‫ב ד ר ך ליצנות׳ אדום‪ ,‬כי‬

‫סומק‬

‫אדום בפי‬

‫הוא‬

‫העברים‪ .‬וכך הוא ש ם הארץ‪ ,‬ש נ ת ן לה‪ ,‬וההילנים ק ר א ו ל ה ל י ת ר קילוס ״אידומיאה״‪.‬‬ ‫ועשו ה ו ל י ד‬ ‫‪7‬‬

‫וקדח ‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫חמשה״כנים‪ ,‬מהם מ א ש ה אחת‪ ,‬אהליבמה שמה‪ ,‬והם‪ :‬י ע ו ש ‪ ,‬י ע ל ם‬

‫ואשר לשאר‪ ,‬נולדו לו אליפז מ ע ד ה * ו ר ע ו א ל‬ ‫‪• V:‬‬

‫־־‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ולאליפז נולדו ח מ ש ה בנים כ ש ר י ם ׳ ) מ א ש ת ו (‬ ‫‪1 5‬‬

‫מ ב ש מ ת ׳ • א ל ה ב נ י ע&ן‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪1 0‬‬

‫‪t‬‬

‫ב ח ל ק ה ־של א ד ו ם ה ק ר ו י ג ב ל‬

‫‪5‬‬

‫־‬ ‫‪1 2‬‬

‫‪T‬‬

‫בראשית‬

‫‪T‬‬

‫‪1 3‬‬

‫‪:‬‬

‫‪1 4‬‬

‫‪:‬‬

‫ל״ו‪,‬י׳ י״ב‬

‫־ ‪T I‬‬ ‫‪1 7‬‬

‫‪ .‬אלה ישבו‬

‫‪6‬‬

‫‪ ,‬ובארץ עמלק‪ ,‬הקרויה על שם עמלק‪ .‬כי פעם היתה‬

‫אדום גדולה והשם הזה נקרא על הארץ כולה;‬

‫ואילו מדינותיה )המיוחדות( שמרו‬

‫ע ל הכינויים‪ ,‬ש מ ו צ א ם לפי ש מ ו ת המישבים‪.‬‬

‫־ ־‬

‫ויעקב הגיע לדרגת אושר‪ ,‬שלא קל לאדם אחר להשיגה‪ .‬כי עלה בעשרו על עם‬

‫‪7‬‬

‫ה א ר ץ והיו הבריות מ ת ק נ א י ם בו ותוהים עליו בגלל מדותיהם ה ט ו ב ו ת ש ל ב נ י ו ‪ :‬כי‬

‫וגם בכוח ה ס ב ל וגם ב ש כ ל טוב‪.‬‬

‫כפיס‬

‫צער‪,‬‬

‫ל‬

‫יפי‬

‫כך היה‪:‬‬ ‫הגוף‬

‫והאושר‪,‬‬ ‫קנאתם‬

‫‪8‬‬

‫ש ה ש פ י ע עליו ש פ ע רב ש ל טובות גם ממאורעות‪ ,‬ש נ ר א ו לו כגורם ש ל‬

‫יזיכה אותו ואת צאצאיו ל ש מ ש‬

‫שהיה‬

‫וכל כך היה אלהים מ ש ג י ח עליו ודואג‬

‫עילה ליציאת אבותינו ממצרים‪.‬‬

‫ומעשה‬

‫י ע ק ב א ה ב א ת יוסף‪ ,‬ש נ ו ל ד לו מרחל‪ ,‬מ כ ל ש א ר בניו ע ל שום‬

‫ומעלות‬

‫הנפש‬

‫שלו‪ ,‬כי‬

‫היה‬

‫מצוין‬

‫בתבונה‬

‫יתרה‪.‬‬

‫חבת‬

‫אביו‬

‫אליו‬

‫ש נ ת ב ש ר עליו מ ת ו ך חלומות ש ר א ה וסיפר לאביו ולאחיו‪ ,‬עוררו עליו‬ ‫ושנאתם של האחים‪ :‬כי אכן מתקנאים בני אדם אפילו בהצלחותיהם של‬

‫הקרובים להם ביותר‪ :‬ואלה הם המראות‪ ,‬שראה יוסף ב ש נ ת ו ‪:‬‬

‫ב‪ .‬א‪.‬‬ ‫בראשית‬

‫ל א היו ח ס ר י ם שום מ ד ה ט ו ב ה ו ה י ו ) מ ח ו נ נ י ם ( גם ב כ ו ש ר מ ע ש ה )הנחוץ( ל מ ל א כ ת ־‬

‫לאשרו‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1,‬״ן‬

‫ו ע מ ל ק )בנו( ה י ה מ מ ז ר " ‪ ,‬ש נ ו ל ד לו מ פ י ל ג ש ו ש מ ה ת מ נ ע‬ ‫‪l s‬‬

‫‪4‬‬

‫‪ :‬תימן"‪ ,‬אומר ‪ ,‬צפו ‪ ,‬געתם ‪,‬‬ ‫״‬

‫קנז ‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪6‬‬

‫ב­‬

‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬

‫ז‬

‫'‬

‫א‬

‫‪40‬‬ ‫‪11‬‬

‫היהודים‬

‫קדמוניות‬

‫בעצם ת ק ו פ ת החמה‪ ,‬כ ש נ ש ל ח )פעם( עם אחיו על־ידי אביו לאסוף א ת היבול‪ ,‬ר א ה‬ ‫מראה‬

‫החלומות הרגילים‬

‫שונה מאוד מן‬

‫לבוא‬

‫ב ש ע ת שינה‪.‬‬

‫כשנתעורר‬

‫סיפר‬

‫א ו ת ו לאחיו‪ ,‬כ ד י ש י ג י ד ו לו פשרו‪ .‬ואמר‪ ,‬ש ר א ה ב ל י ל ה ש ע ב ר א ת א ל ו מ ת ה ח ט י ם‬

‫בראשית‬ ‫ל״ז‪ ,‬ז׳‬

‫שלו ע ו מ ד ת דום במקום ש ה נ י ח ה ואלומותיהם ש ל ה ם ה ת ק ר ב ו והשתחוו לה כ מ נ ה ג‬ ‫‪12‬‬

‫עבדים‬

‫הללו ה ב י נ ו א ת המראה‪ ,‬ש ב י ש ר לו ליוסף כוח ו ג ד ו ל ת ‪-‬‬

‫כלפי אדוניהם‪.‬‬

‫מ ע מ ד ושלטון עליהם ל ע ת י ד לבוא‪ ,‬א ך לא גילו לו ד ב ר מכל אלה‪ ,‬כאילו אין ה ח ל ו ם‬ ‫נהיר להם‪ ,‬ו נ ש ב ע ו ש ב ו ע ו ת ‪ -‬ח ר מ‬

‫‪1 9‬‬

‫‪ ,‬שלא יתקיים‪.‬בו שום דבר ממה ששיערו‪ ,‬והוסיפו‬

‫לשנוא אותו ש נ א ה גדלה והולכת‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ב ר א ש ׳ ל״ז‪,‬‬ ‫ט׳־י״א‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬

‫אלהים‬

‫אולם‬

‫מן הראשון‪) .‬בחלומו(‬ ‫הארץ‬

‫ו ה ש ת ח ו ה לו‪.‬‬

‫קנאתם‬

‫מראה‬

‫נפלא‬

‫נ ר א ה לו׳ ש י ר ד ה ש מ ש ‪ ,‬ב ל ו י ת ה י ר ח ו ש א ר ה כ ו כ ב י ם‬ ‫הוא סיפר על דבר ה מ ר א ת ־בפרוטרוט‪ .‬לאביו‬

‫אל‬

‫במעמדם של‬

‫אחיו‪ ,‬ש ל א ח ש ש ל כ ל ר ע מהם‪ ,‬ו ב י ק ש ל ה ג י ד לו‪ ,‬מ ה זה ב א לרמוז‪ .‬ו י ע ק ב & מ ח‬ ‫על‬

‫החלום‪ ,‬משום‬

‫הדעת‬ ‫‪16‬‬

‫בא‬

‫בתרעומת על‬

‫ושלח ליוסף‬

‫שני‬

‫בהרבה‬

‫שתפש‬

‫‪2 0‬‬

‫בשכלו את הנבואה שבו ושקל אותה בחכמה ובישוב‬

‫ו ש ש ע ל ה ג ד ו ל ו ת ה נ ר מ ז ו ת ‪ ,‬ש ה ב ט י ח ו ל ו ל ב ן ימי־ א ו ש ר ש י ב ו א ו ו ש ב ה ם ‪,‬‬

‫ל כ ש י ת ן אלהים‪ ,‬י ה א מ כ ו ב ד על הוריו ואחיו וראוי לכך‪ ,‬ש י ש ת ח ו ו לו )כולם(‪ .‬ה ו א‬ ‫ד י מ ה א ת ה י ר ח ו א ת ה ש מ ש ל א ם ולאב‪ ,‬ש כ ן ה י ר ח מ ג ד י ל וזן ה כ ל ו ה ש מ ש ט ו ב ע צ ו ר ה‬ ‫ומשקיע כוח בכל;‬ ‫אחד־עשר‬

‫‪17‬‬

‫כמוהם א ת כוחם מ ה ש מ ש והירח‪.‬‬

‫ה נ ב ו א ו ת ה ל ל ו ונהגו בהן‪ ,‬כ א י ל ו ע ת י ד ו ת ה ט ו ב ו ת ה נ ר מ ז ו ת ב ח ל ו מ ו ת ל י פ ו ל‬

‫בחלקו‬

‫ב ר א ש ׳ ל״ז‪,‬‬ ‫י״ב־י״ד‬

‫הם ושואבים‬

‫‪2 2‬‬

‫ב א ו פ ן זה‪ ,‬ל א ב ל י ת ב ו נ ה ‪ ,‬פ י ר ש י ע ק ב א ת ה מ ר א ה ‪ .‬ו א ח י ו ש ל י ו ס ף ה ת ע צ ב ו ‪ .‬מ א ו ד‬ ‫על‬

‫‪18‬‬

‫‪2 1‬‬

‫ו א ת הכוכבים דימה לאחים‪ ,‬משום שגם אלה‪ ,‬ד ו ג מ ת הכוכבים‪,‬‬

‫של מ י ש ה ו זר ולא של אחיהמ‪ ,‬א ש ד מן ה ט ב ע הוא שיהיו נהנין מ א ש ר ו‬

‫ו ש ו ת פ י ם בו‪ ,‬כ ש ם ש ש ו ת פ י ם ה ם ב מ ו צ א ו ‪ ,‬ו ז מ מ ו ל ר צ ו ח א ת ה ע ל ם ‪ .‬מ ש ב א ו ל כ ל ל‬ ‫זו פ נ ו ו ה ל כ ו‬

‫החלטה‬

‫לשכם‪,‬‬

‫כיון‬

‫שהגיע‬

‫ה י א ל מ ר ע ה ע ד ר י ־ צ א ן ולגידול חציר‪,‬׳‬ ‫‪19‬‬

‫סוף‬

‫‪2 3‬‬

‫האסיף ‪.‬‬

‫והארץ‬

‫הזאת‬

‫טובה‬

‫שם שמרו על עדריהם ולא הגידו לאביהם‬

‫ת ח י ל ה ע ל בואם ש מ ה ‪ .‬והוא‪ .‬ה י ה ח ר ד ל ש ל ו מ ם ו ש ר ו י ב פ ח ד גדול‪ ,‬כ י ל א ג ו ד ע ל ו‬ ‫ד ב ר ה ל י כ ת ם ו א י ש ל א ב א א ל י ו מ ן ה ע ד ר י ם ‪ ,‬ש י כ ו ל ל ה ג י ד ל ו א ת ה א מ ת ע ל ־בניו‪.‬‬ ‫)משום כך( ש ל ח א ת יוסף לעדרים ל ר א ו ת ולחקור א ת שלום אחיו ולהודיע לו א ת‬ ‫מעשיהם‪..‬‬

‫ג‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫וכשראו‪,‬‬ ‫ושליחו‬

‫ב ר א ש י ת ‪21‬‬ ‫ל״ז‪ ,‬י״ח־כ״ב‬

‫ש ל האב‪ ,‬אלא‬

‫כ ע ל ‪ ) .‬ב ו א ו של(‬

‫שונא‪ ,‬שהוסגר לידיהם‬

‫ברצון‬

‫והתכוננו להרגו מיד ולא להחמיץ א ת ש ע ת הכושר‪ ,‬ש נ ז ד מ נ ה להם‪ .‬אולם כ ש ר א ה‬ ‫ראובן‬

‫‪22‬‬

‫שאחיהם בא‪-‬אליהם תקפה אותם שמחה‪ ,‬אולם לא כמו על הופעת קרוב‬ ‫אלהים‪.‬‬

‫בהם‬

‫‪2 3 3‬‬

‫ה ב כ ו ר ‪ ,‬ש ה ם ב ע צ ה ׳ ז ו ו א ח ת ה ח ל ט ת ם ל ע ש ו ת מ ע ש ה )ידע( ז ה ; נ י ס ה ‪ -‬ל ע צ ו ר‬

‫ושיוה ל נ ג ד ע י נ י ה ם •את גודל‬

‫הפשע והתועבה‬

‫שבדבר‪:‬‬

‫מעשה‬

‫ד ע ועוול‬

‫ססד ש נ י‬

‫‪41‬‬

‫הוא בעיני אלהים ואדם לבצע רצח אפילו במי שאין אליו ק ר ב ת דם ן‬ ‫שיבצעו‬

‫אולם רצח‬

‫באח׳ בדין שיהא נראה מ ת ו ע ב פי כמה‪ ,‬משום ש ע ם הרצחו נ ע ש ה עוול‬

‫ל א ב ואתו גם האם נ ד ח פ ת לתוך יגון ב ש כ ל ה א ת ב נ ה ש ל א כ ד ר ך בני אדם‪ .‬והוא‬ ‫ביקשם‬

‫לשים אל לבם א ת גורלם של הוריהם‬

‫‪3‬‬

‫~‬

‫‪b‬‬

‫‪23‬‬

‫ו ל ש ק ו ל בדעתם‪ ,‬מ ה צ ע ר היו‬

‫מ צ ט ע ר י ם הם‪ ,‬א י ל ו מ ת ע ל י ה ם ב ן ט ו ב ו צ ע י ר ל י מ י ם‬

‫‪3 C‬‬

‫־׳ ולהמנע‬

‫ממעשה הפשע‬

‫ולירוא א ת אלהים‪ ,‬שהיה אותה ש ע ה ע ד ראיה ו ש מ י ע ה למזימה‪ ,‬ש ז מ מ ו נ ג ד אחיהם‪.‬‬ ‫אם ימשכו א ת ידם מן ה מ ע ש ה ויתנו מקום לחרטה ולישוב הדעת‪ ,‬יגרום ה ד ב ר קורת‬ ‫לאלהים‬

‫רוח‬ ‫יטיל‬

‫‪2 4‬‬

‫!‬

‫ואולם אם ירחיקו לכת ע ד כדי ביצוע המעשה‪ ,‬אין עונש ש ל א‬

‫‪24‬‬

‫בגלל ר צ ח א ח על אלה‪ ,‬שחיללו א ת ה ש ג ח ת ו המצויה בכל מקום ואין ידבר‬

‫נסתר‬

‫ממנה‪ ,‬לא‬

‫לחיזת‬

‫בו‪ ,‬ש ם מ צ ו י ג ם א ל ה י ם ‪.‬‬

‫בגלל‬

‫במדבר ולא בעיר‪.‬‬

‫שבמקום שיוכל‬

‫שכן יש להניח‪,‬‬

‫ואמר‪ ,‬שמצפונם הוא הוא‬

‫בן‪-‬אדם‬ ‫‪25‬‬

‫שיהפך להם לאויב‬

‫מ ע ש י ה ם — אותו המצפון‪ ,‬שאין מנוס מפניו‪ ,‬בין אם הוא טוב ובין אם‬

‫הוא דומה למצפונם שלהם לאחר ר צ ח אחיהם‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫ועוד הוסיף על דבריו אלה ואמר‪,‬‬

‫) ש ל א זו ב ל ב ד ( ש א ס ו ר ל ה ר ו ג א ח א פ י ל ו ע ש ה עוול‪ ,‬א ל א ש נ א ה גם ש ל א ל נ ט ו ר‬ ‫איבה‬

‫והם א ת יוסף יהרגו‪,‬‬

‫לאגשים יקרים כל כך על חטאים‪ ,‬ש ח ט א ו כביכול‪.‬‬

‫ש ל א ע ש ה להם ר ע ה כל עיקר‪ ,‬וש״גילו ה ר ך תובע מאתגו‪ ,‬להפך‪ ,‬ר ח מ י ם והשגחה״‪.‬‬ ‫אולם נמוק ה ר צ ח שלהם עושה א ת מ ע ש ם ל ד ב ר רע פי כמה‬ ‫להעביר‬

‫ב ‪2 4‬‬

‫‪ ,‬משום שהחלטתם‪,‬‬

‫א ת י ו ס ף מ ן ה ח י י ם ‪ ,‬י ס ו ד ה ב ק נ א ת ם ב ט ו ב ו ת ה ע ת י ד ו ת לו‪ ,‬א ו ת ן ה ט ו ב ו ת ‪,‬‬

‫ש י י ה נ ו מ ה ן במדד! ש ו ו ה ע ל ־ י ד י ש י ת ו ף ח י י ם ע מ ו ן‬

‫שכן ל א זרים א ל א קרובים הם‬ ‫‪J‬‬

‫לו ועליהם להניח‪ ,‬ש כ ל מ ה ש י ת ן אלהים ליוסף גם קנינם הוא‪ .‬מ ן הנכון הוא‬ ‫איפוא‬

‫‪27‬‬

‫לחשוב‪ ,‬שכעסו של אלהים יגדל עוד יותר לכשיהרגו א ת האיש‪,‬‬

‫‪B4‬‬

‫‪28‬‬

‫שחשב‬

‫אותו לראוי לטובות המקוות‪ ,‬ויטלו מ מ נ ו א ת מי ש ע ת י ד היה לזמן לו א ת אלה‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫אחיהם‪.‬‬

‫אלה ועוד רבים דיבר‬

‫ר א ו ב ן " וניסה בלשון של‬

‫בקשה להניאם‬

‫‪29‬‬

‫וכשראה‪ ,‬שדבריו לא עוררו א ת האחים ליתר מתינות והם אצים להמית‬

‫א ת יוסף‪ ,‬י ע ץ ל ה מ ת י ק א ת ה ר ע ה ע ל ״ י ד י אופן ה מ י ת ה ‪.‬‬ ‫אילו שמעו לעצתו‪ ,‬שיעץ להם תחילה ?‬ ‫הרי‬

‫מרצח‬

‫ב‪.‬‬

‫ואמר‪ ,‬ש א מ נ ם מ ו ט ב היה‪,‬‬

‫‪30‬‬

‫אולם אם א ח ת החליטו להרוג א ת אחיהם‪,‬‬

‫לא ת ר ב ה ר ש ע ת ם ביותר ל כ ש י ש מ ע ו לדברים‪ ,‬שהוא מיעץ ל ה ם עכשיו‪.‬‬

‫כי‬

‫גם בהם כלול המעשה‪ ,‬שאליו הם אצים‪ ,‬אלא שצורתו ש ו נ ה וקלה יותר בשים ל ב‬ ‫‪2 0‬‬

‫לחומר‬

‫הענין ‪.‬‬

‫הסמוך‬

‫ויניחוהו למותי ש ם ז י ו ש כ ר ם‬

‫הבחורים‬

‫וכן ד ר ש מהם׳‬

‫ש ל א יתנו ידם‬ ‫יהיה‪,‬‬

‫שלא‬

‫באחיהם‪,‬‬ ‫יטמאו‬

‫את‬

‫אלא ישליכוהו לבור‬ ‫ידיהם‪.‬‬

‫וכשהסכימו‬

‫לדבריו אלה‪ ,‬ל ק ח ראובן א ת העלם ו ק ש ר ו בחבל קטן והורידו ל א ט א ל‬

‫הבור ז והבור היה ריק ממים במדה מ ס פ ק ת‬ ‫לו מ ק ו מ ו ת )אחרים(‬

‫‪2 7‬‬

‫מתאימים למרעה ‪.‬‬

‫‪2 6 3‬‬

‫‪ .‬אחרי ה מ ע ש ה הזה הלך ראויבןילחפ^‬ ‫•‬

‫;••‬

‫בראש׳‬

‫‪31‬‬ ‫ל‬

‫ך‬

‫"י‬

‫כ‬

‫״‬

‫ב‬

‫‪42‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫בראש׳ ל״ז‪.‬‬ ‫כ״דרכ״ט‬ ‫‪33‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫מ ש ה ל ך ראובן‪ .‬ר א ה יהודה‪ ,‬גם הוא מ ב נ י יעקב‪ ,‬סוחרים ערבים מ ג ז ע ה י ש מ ע א ל י ם ‪,‬‬ ‫נושאים בשמים וסחורות סוריות מ ה ג ל ע ד בשביל המצרים ויעץ לאחיו ל ה ע ל ו ת‬

‫"‬

‫א ת יוסף )מן הבור( ולמכרו ל ע ר ב י י ם ‪ :‬כן יובא למקומות דחוקים ב מ ד ת ה א פ ש ר‬ ‫וימות‬

‫בין‬

‫נכרים והם‬

‫פטורים‬

‫למעשה‬

‫הוציאו א ת יוסף מן הבור ומכרוהו לסוחרים בעשרים כסף ״ ‪.‬‬

‫שבע־עשרה שנה‪.‬‬ ‫שלא‬

‫יהיו‬

‫באופן זה‬

‫)מהזקק(‬

‫תועבה‪.‬‬ ‫‪b‬‬

‫החליטו‪:‬‬ ‫‪34‬‬

‫‪a‬‬

‫וכן‬

‫והוא בן‬

‫ובלילה ש ב ראובן אל הבור מתוך החלטה להציל א ת יוסף‬

‫בידיעת האחים‪.‬‬

‫לקריאתו פחד‪ ,‬ש מ א‬

‫וכשלא עגה‬

‫לאחד‬

‫הרגוהו‬

‫שהלה‬

‫והטיח דברים כלפי אחיו‪ .‬א ז הגידו לו א ת ה מ ע ש ה ש נ ע ש ה והוא הפסיק א ת קיגתו‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫בראש׳ ל״ז‪,‬‬ ‫ליא־ל״ה‬

‫ולאחר‬

‫שביצעו האחים א ת ה מ ע ש ה הזה ביוסף שקלו בדעתם מ ה עליהם לעשות‪,‬‬

‫שיוכלו‬

‫שהיה‬

‫לצאת‬

‫מכלל ח ש ד‬

‫אביהם‪.‬‬

‫בעיני‬

‫והחליטו‬

‫לקרוע א ת‬

‫הכתונת‪,‬‬

‫לבוש בה יוסף כ ש ב א אליהם ו ש ה פ ש י ט ו ה מעליו ב ש ע ה שהורידוהו לבור‪ ,‬ו ל ז ה מ ה‬ ‫ב ד ם ש ל ת י ש ו ל ה ב י א ה א ל א ב י ה ם ו ל ה ד א ו ת ה לו‪ ,‬ו י ה א נ ד מ ה לו‪,‬‬

‫בידי‬

‫שנטרף‬

‫‪2‬‬

‫‪36‬‬

‫חיות רעות‪ .‬ו כ ד עשו‪ .‬ובאו א ל הזקן‪ ,‬ש כ ב ר ה ג י ע ה אליו ידיעה ע ל א ו ד ו ת ב נ ו " ‪,‬‬ ‫ו א מ ר ו לו‪ ,‬ש ל א ר א ו א ת י ו ס ף ו ג ם ל א נ ו ד ע ל ה ם ‪ ,‬מ ה ט י ב ו ש ל ה א ס ו ן ש ק ר ה ו ; ה ם‬ ‫מצאו א ת הכתונת הזאת טבולה בדם וקרועה ומכאן בא להם החשד‪ ,‬שנתקל בחיות‬

‫‪37‬‬

‫רעות ומת — אם‬

‫באמת שלחהו מהבית לבוש‬

‫קלושות‪ ,‬ש מ א נמכר בנו‬ ‫ראיה‬ ‫‪38‬‬

‫לעבדן‬

‫אולם ד ח ה‬

‫כתונת זאת‪ .‬וליעקב היו‬ ‫מ ח ש ב ה זו‬

‫וסבר‪,‬‬

‫תקוות‬

‫שהכתונת‬

‫ב ר ו ר ה למותו‪ ,‬כ י ה כ י ר בה‪ ,‬ש ז ו ה י א ש ל ב ש כ ש ש ל ח ו לאחיו‪.‬‬

‫היא‬

‫מכאן ולהבא‬

‫ה י ה נוהג ב ע ל ם כ ב מ ת ומקונן עליו‪ .‬וכאילו ל א ה י ה א ל א א ב ל ב ן א ח ד זה ו נ ט ו ל ‪-‬‬ ‫נ ח מ ה הוא מבנים אחרים‪,‬‬ ‫לטרף‬

‫שקוע היה‬

‫)כולו(‬

‫לתיות ר ע ו ת ע ו ד ל פ נ י ש פ ג ש א ת אחיו‪.‬‬

‫באסון ותאר לעצמו‪,‬‬

‫שיוסף‬

‫היה‬

‫והיה יושב באבל כ ב ד לבוש שק‪,‬‬

‫וכל תנחומי הבנים ל א יכלו להפיג צערו ולא‪.‬פסק מיגונו אף בתור אפיםות הכוחות‪.‬‬ ‫ד ‪ .‬א‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫בראש׳ ל״ז‪,‬‬ ‫ל״ו‪ «,‬ל״ט‪,‬‬ ‫א׳־ו׳‬ ‫‪40‬‬

‫מכרו א ת‬

‫והסוחרים‬

‫יוסף‪.‬‬

‫קנה‬

‫אותו איש א ח ד‬

‫מצרי‬

‫ושמו‬

‫הטבחים ש ל פרעה המלך‪ .‬והיה האיש נוהג בו כל כבוד והקנה לו חנוך‬ ‫לבךחורין‪,‬‬

‫והניח לו‬

‫דרגת־חיים‬

‫טובה מזו‪,‬‬

‫לידו א ת ה פ ק ו ח ע ל כ ל ע ס ק י ביתו‪.‬‬ ‫על־ידי‬

‫שהיא מנת‬

‫‪28‬‬

‫פ‪1‬טיפרי־ ‪,‬‬ ‫‪2 9‬‬

‫רב‬

‫‪ ,‬שמקנים‬

‫חלקו של עבד‪,‬‬

‫ומסר‬

‫והלה נהנה מההנחות האלה ולא קיפח אף‬

‫השנוי ה ז ה א ת מדותיו הטובות‪,‬‬

‫ש ה י ו ד ב ו ק ו ת ו א ח ו ז ו ת בו‪ ,‬א ל א‬

‫הביא‬

‫ר א י ה לכך‪ ,‬שרוח אצילה יכולה ל ה ת ג ב ר ע ל פגעי החיים‪ ,‬אם ט ב ו ע ה ה י א ב א י ש‬ ‫ב א מ ת ואין ה י א מ ו ת א מ ת א ל א ל ש ם ה צ ל ת ת ה ש ע ה בלבד‪.‬‬ ‫כי א ש ת ו ש ל אדוניו אהבה אותו ע ל יפי גזרתו וזריזותו בעבודה וחשבה‪ ,‬ש ת פ ת ח ו‬

‫‪41‬‬ ‫ב•‬ ‫בראש׳ ל״ט‪,‬‬ ‫ז׳־י״א‬

‫בנקל לשכב אתה‪ ,‬אס תגלה לו אהבתה‪ ,‬משום שיהא הדבר בעיניו לאושר )גדול(‬

‫‪42‬‬

‫ל ו ‪ ,‬ש ג ב ר ת ו ח ש ק ה בו‪ .‬א ל א ש ה י א ש מ ה ל ב ל מ ע מ ד ה ע ב ד ש ל ו ב א ו ת ה ש ע ה ו ל א‬ ‫לטבעו‪,‬‬

‫ש נ ש א ר בו ע ל א ף השינוי‪.‬‬

‫וכשגילתה לו א ת תאותה והפליטה מלים ע ל‬

‫ספר‬

‫משכב דודים‬

‫‪2‬‬

‫‪,‬‬

‫‪a a‬‬

‫שני‬

‫‪43‬‬

‫ד ח ה את הדרישה‪ ,‬משום שחשב לבלתי־הוגן למלא משאלה‬

‫כזו מצדה‪ ,‬שיהא בה משום איייושר וזדון כלפי האיש‪ ,‬שקנה אותו ונהג בו בכבוד‬ ‫‪43‬‬

‫גדול כל כך‪ ,‬אף ביקשה לכבוש יצרה ושיווה לנגד עיניה את חוסר התקוה להשיג‬ ‫את תשוקתה‪ :‬זו גם תלך ותימוג‪ ,‬אם לא תהיה לה תקוה‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬שנוח‬ ‫לו לסבול הכל משיפתה לדבר עבירה כזה‪ ,‬כי אף־על־פי שאין הוא כעבד רשאי‬ ‫לעשות דבר כנגד רצונה של הגברת‪ ,‬הרי לסירובו לדברים כאלה תהיה הצדקה י‬

‫‪44‬‬

‫רבה‪ .‬אולם התנגדותו של יוסף‪ ,‬שלא ציפתה לה‪ ,‬הגדילה עוד את אהבתה של‬ ‫האשה‪ ,‬ובהיותה שרויה במצוקה נוראה מתוקף היצר הרע התכוננה לנסות דבר‬ ‫בפעם שניה ולבצע את זממה‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫וכשהגיע זמן חגיגה ציבורית ‪ ,‬שבה נוהגות גם הנשים לבוא בקהל‪ ,‬התחלתה ‪45‬‬ ‫‪ .‬השוה בראש׳‬ ‫בפני בעלה וביקשה להתיחד עם יוסף )ולמצוא לה( הזדמנות ל‬ ‫ת ב ו ע‬

‫א ו ת ו‬

‫ב פ ה‬

‫ל ט‪ ,‬י א‬

‫וכשהגיעה לידי כך‪ ,‬עמדה עליו בטענות עקשניות עוד מהראשונות ואמרה‪ ,‬שיפה‬

‫‪46‬‬

‫היה עושה‪ ,‬אילו היה נענה מיד לבקשתה הראשונה ולא היה מסרב לה גם מתוך‬ ‫יראת־הכבוד מפניה‪ ,‬שבאה אליו בתחנונים‪ ,‬וגם משום עצמת הדגש‪ ,‬המכריח אותה‪,‬‬ ‫‪03‬ג‬

‫את גברתו‪ ,‬להשפיל יתר על המדה את כבודה לפניו ‪.‬ברם‪ ,‬אם ייטיב את דרכו‬ ‫ויכנע לתבונה‪ ,‬יוכל גם עתה לתקן את איוולתו לשעבר‪ .‬כי אם חיכה לבקשה שניה‪47 ,‬‬ ‫הרי זו באה ובתוקף רב יותר‪ :‬כי הנה בדתה י מחלה י לה והעדיפה את הפגישה‬ ‫אתו על החגיגה וההסתופפות בקהל; ואם מירב מתוך אי־אמון לטענותיה‬ ‫הראשונות‪ ,‬הרי עובדה'זו‪ ,‬שנשארה עומדת עליהן‪ ,‬תוכל להחשב לעדות על כד‪,‬‬ ‫שאין היא חורשת שום מזימה )נגדו(‪ .‬אם ייענה לאהבתה‪ ,‬יוכל לקוות‪ ,‬כי לא זו‬

‫‪48‬‬

‫בלבד שיהנה מן הטובות‪ ,‬שכבד נפלו בחלקו‪ ,‬אלא גם יזכה לטובות גדולות עוד‬ ‫מהן לכשישמע לה‪ .‬אולם אם ידחה את דרישתה ויתן יתרון לשם' טוב של‬ ‫צניעות על חובו להיטיב עם גברתו‪ ,‬תהא צפויה לו ממנה נקמה ושנאה‪ .‬כי כלום‬ ‫לא יועיל לו כשתפנה אל בעלה בקטיגוריה ותבדה מלבה נםיוךאונם‪ ,‬שכן‬

‫‪49‬‬

‫פ‪1‬טיפד‬ ‫‪31‬‬

‫יטה לבו לדבריה יותר מלדבריו‪ ,‬ואפילו יהיו טבועים ביותר בחותם האמת ‪.‬‬ ‫כד דיברה חאשה ובכתה‪ .‬ואילו זה לא נפתה מרחמנות למעשה פריצות ולא הוכרח‬

‫‪50‬‬

‫לכד מתור פחה אלא עמד בפני הפתויים ולא נכנע לאיומים ונ‪1‬ח היה לו לקבל‬ ‫על עצמו לסבול שלא בצדק‪ ,‬ואפילו יוטל עליו עונש חמור ביותר‪ ,‬מליהנות‬ ‫מיתרונות השעה מתוך שהוא מציית ולהצדיק על־ידי כך בלבו את הדין על עצמו‪.‬‬ ‫והוא הזכירה את נ^ואיה ואת חייה עם בעלה וביקשה להקפיד יותר באלה‬

‫‪51‬‬

‫ולא )לשעות( לתענוג חולף של התאוה‪ ,‬שהרי זו תביא עמה חרטה ותגרום לה‬ ‫שוב יםורים ולא תמרק את החטא ותשרה אותה בפחד‪ ,‬שמא יוודע סודה‬

‫‪3 3‬‬

‫ן‬

‫ואילו חיי הזווג עם בעלה הם הנאה‪ ,‬שאין בה שום סכנה׳ ויתר על כן יש בהם‬

‫‪52‬‬

‫ד‪.‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪44‬‬ ‫משום‬

‫היהודים‬ ‫תשאר‬

‫בטחון רב׳ הנובע מ ל ב טהור׳ כלפי אלהים והבריות‪ ,‬והוסיף‪ :‬אם‬

‫ט ה ו ר ה ‪ ,‬ת מ ש ו ל ב ו מ מ ש ל י ת ר ו ת ש ל ט ש ל ט ו ן ג ב ר ת ‪ ,‬ל א כן‪ ,‬א ס י ש ת ת ף ב מ ע ש ה ז נ ו ת ‪,‬‬ ‫שנוח להם לבני אדם לבטוח בדרך הידועה של חיים כשרים מ א ש ר בחטא‪,‬‬

‫משום‬

‫שחוטאים בצנעה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫בראש׳ל״ט׳‬ ‫‪54‬‬

‫ד ב ר י ם א ל ה ו כ י ו צ א ב ה ם ר ב י ם ד י ב ר וניסה־ ל ע צ ו ר ת א ו ת ה ש ל ה א ש ה‬ ‫רגשותיה לדרך התבונה‪.‬‬

‫ו א י ל ו זו ח ש ק ה ה ת פ ר ץ ב י ת ר כ ו ח ו ה י א ח י ב ק ה א ו ת ו‬

‫בזרועותיה ורצתה לאנסו לאחר שהתיאשה מלפתותו‪.‬‬ ‫בגדו בידה‪ .‬כי‬

‫את‬ ‫והיא‬

‫ולהפנות‬

‫)כשתפשה(‬

‫והחזיקה בו ש מ ט‬

‫ויוסף נ מ ל ט בכעס ו ה ש א י ר‬ ‫וברח מן החדר‪.‬‬

‫)את הבגד(‬

‫פחדה מאוד‪ ,‬ש מ א יספר לבעלה‪ ,‬והחליטה בתוך כאב עלבונה להקדים א ת‬

‫י ו ס ף ו ל ב ד ו ת ש ק ר י ם ע ל י ו ב פ נ י פ ו ט י ם ר ו ל ה ת נ ק ם ב ו ב א ו פ ן זה‪ ,‬ל א ח ר ש נ ה ג ב ה‬ ‫מגהג‬ ‫‪55‬‬

‫ש ל מ י א ו ס נ ו ר א כל כך‪.‬‬

‫כאחד‪ ,‬אם תקדימנו בהוצאת דבה ע ל י ו‬ ‫ונרגשת‬ ‫לא‬

‫‪ .‬וישבה כשהיא כובשת עיניה בקרקע‬

‫ב א ה א ל א משום נםיון של אונס כלפיה‪ .‬ו כ ש ב א ב ע ל ה נ ב ה ל ל מ ר א י ה ו ש א ל ה‬

‫אס‬

‫הדבר‪ .‬והיא‬ ‫לא‬

‫‪3 3‬‬

‫פתחה‬

‫על יוסף‬

‫בקטרוג‬

‫לך‪,‬‬

‫ואמרה‪ :‬״נוח‬

‫בעלי‪.‬‬

‫שתמות‪,‬‬

‫ת ע נ ו ש א ת ה ע ב ד המנוול‪ ,‬ש ר צ ה ל ט מ א א ת מ ש כ ב ך ולא נ ה ג ב צ נ י ע ו ת‬

‫ולא זכר‪ ,‬מ ה ה י ה מ ר א ה ו ב ש ע ה ש ב א א ל ב י ת נ ו ו מ ה ע ל ת ה לו ב ט ו ב לבך‪.‬‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫לחלל‬ ‫שהיה‬

‫‪57‬‬

‫‪3 2 3‬‬

‫כולה‪ ,‬ו ה ע מ י ד ה פנים בכעסה‪ ,‬כאילו ע צ ב ו ת ה על ה ת א ו ה ש נ מ נ ע ה מ מ נ ה‬

‫לפשר‬

‫‪56‬‬

‫ו נ ד מ ה לה‪ ,‬ש י ה י ה ב ז ה מ ש ו ם ח כ מ ה ו ג ו ה ג אשד‪,‬‬

‫האיש‬

‫שהיה נ ח ש ב לכפוי טובה‪ ,‬אילולא נהג בנו מ נ ה ג יפה מכל הבחינות‪,‬‬

‫זמם‬

‫החגיגה;‬

‫ומה‬

‫א ת חיי הנ&ואין‬ ‫תחלה מתון‬

‫‪3 4‬‬

‫ש ל ך וכיוון ל כ ך א ת זמן ה ע ד ר ך‬

‫בשעת‬

‫למראית־עין‪ ,‬ה ר י ל א ב א ה לו מ ת י נ ו ת ו‬

‫‪3 4 3‬‬

‫זו א ל א מ ח מ ת‬

‫פ ח ד ו מ פ נ י ך ‪ ,‬ו א י ל ו מ ט ב ע ו א י ן ה ו א א ד ם ה ג ו ן ‪ .‬ע ו ב ד ה זו‪ ,‬ש ה ג י ע ל כ ב ו ד ש ל א ל פ י‬ ‫ז כ ו ת ו ו ב ל י ש ק י ו ה ל כ ך ‪ ,‬ה י א ש ע ש ת ה א ו ת ו ל כ ג ו ן זה‪ ,‬ו מ ן ה ד י ן ה ו א ש י ח ש ו ב ‪ ,‬ש מ י‬ ‫שזכה לקבל את הנאמנות והאפיטרופסות על רכושך והזכות להכבד על פני העבדים‬

‫‪58‬‬

‫‪,‬‬

‫הזקנים‪ ,‬ישים א ת יךו גם ע ל א ש ת ך ‪.‬‬ ‫שהשאירו‬ ‫לדברי‬

‫‪59‬‬

‫כביכול‬

‫בשעה‬

‫והפסיקה א ת דבורה ו ה ר א ת ה לו א ת הבגד‪,‬‬

‫שניסה לאנסה‪.‬‬

‫א ש ת ו ה ב ו כ ה ו ל מ ר א ה עיניו‪.‬‬

‫פוטיפר לא‬

‫ראה‬

‫מקום‬

‫שלא‬

‫להאמין‬

‫ומשום שהיה שקוע יתר על המדה באהבתו‬

‫אליה לא ש ם א ת לבו ל ח ק י ר ת האמת‪ ,‬אלא נתן אמון )גמור בה( ו ב צ נ י ע ו ת ה ; ואילו‬ ‫א ת יוסף דן לכף חובה כמנוול והשליכו לבית־הםוהר לפושעים והיה הולך ו מ ת ג א ה‬ ‫באשתו עוד יותר ומעיד על כשרותה ותום דדליה‬

‫ה‪ .‬א‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫כ״א־כ״ג ‪61‬‬

‫‪3 5‬‬

‫‪.‬‬

‫ויוסף שם א ת מבטחו באלהים ולא דאג לסניגוריה ולבירור מדוקדק של מה שקרה‪,‬‬ ‫ב ש ת י ק ה א ת הכבלים ואת האונס מתוך בטחון‪ ,‬שאלהיס‪ ,‬היודע‬

‫את‬

‫אלא‬

‫נשא‬

‫בהשגחתו‪:‬‬

‫כי‬

‫סבת‬

‫א ס ו נ ו ‪ .‬ו א ת האמת‪ ,‬יתגבר על מציקיו‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫הרגיש מיד‬

‫ש ו מ ר בית״הםוהר ‪.‬ראה א ת חריצותו ו א ת נ א מ נ ו ת ו בעבודות‪ ,‬ש ה י ה מטילן עליו‪,‬‬

‫םפר שני‬ ‫אצילות דיוקנו והתיר את כבליו והקל‬

‫ואת‬

‫‪45‬‬ ‫מעליו‬

‫א ת אסונו להמתיקו והרשה‬

‫ל י ת ן לו א ו כ ל ט ו ב מ ז ה ש נ ו ת נ י ם לאסירים‪ .‬ו כ נ ה ו ג ב י ן ש ו ת פ י ם לאמוץ היו ה א ס י ר י ם‬ ‫התפוסים‬ ‫את‬

‫ש ם יחד‪ ,‬ב ש ע ת ה ה פ ס ק ה‬

‫זה לסבות‪ ,‬שנדונו בגללן‪.‬‬

‫פנים‬

‫בעבודות־הפרך‪ ,‬נכנסים ב ש י ח ה ושואלים זה‬

‫והיה ביניהם שר־המשקים ש ל המלך‪ ,‬איש נשוא־‬

‫מ א ו ד אצלו‪ ,‬ש א ס ר ו ב ר ג ע ש ל כעם‪.‬‬

‫התרועע‬

‫‪62‬‬

‫ומשום שהיה כבול לרגליו של י ו ס ף‬

‫אתו במדה יתרה‪ .‬כי חשבו לאיש דגול בשכלו‪.‬‬

‫‪3 6‬‬

‫‪ 63‬בראשית‬ ‫מ׳‪ ,‬א׳־ה׳‬

‫והוא ראה חלום וסיפרו‬

‫לו וביקשו להגיד לו פשרו‪ ,‬אף ה ת מ ר מ ר ‪ ,‬ש ע ל צרותיו מידי ה מ ל ד מתווספות לו‬ ‫גם ד א ג ו ת חלום מידי אלהימ‪.‬‬ ‫וכן‬

‫שראה‬

‫סיפר‪,‬‬

‫בשנתו‬

‫ענבים‬

‫אשכלות‬

‫ותלויים‬

‫גדלים‬

‫על‬

‫שלישה‬

‫‪3 7‬‬

‫שריגי‬

‫‪64‬‬

‫בראש׳ מ׳‪,‬‬ ‫ט׳־ט״ו‬

‫ג פ ן ‪ ,‬ו ה ם כ ב ר ג ד ו ל י ם ו ב ש ל י ם ו ר א ו י י ם ל ה ב צ ר ‪ ,‬ו ה ו א ע צ מ ו ם ו ח ט ם ל ת ו ך כום‪ ,‬ש ה מ ל ד‬ ‫בידו‬

‫אוחז‬

‫ז‬

‫ולאחר שסינן‬

‫א ת העסיס‪ ,‬נהנו למלך ל ש ת ו ת והלה קיבלו בחסד‪.‬‬

‫ז ה ה ו א ה ד ב ר ש נ ר א ה לו‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬ו ב י ק ש מ א ת י ו ס ף ל ה ג י ד ל ו א ת ה ב ש ו ר ה ש ב מ ר א ה ‪,‬‬ ‫אם סלק לו אלהים ד ע ת במדת־מה‪ .‬ויוסף א מ ד לו‬ ‫מכבליו‬ ‫לו‪,‬‬

‫ת ו ך ש ל ו ש ה ימים‪,‬‬

‫משום‬

‫שהמלך נכסף‬

‫שפרי הגפן ניתן מ א ת אלהים לבני‬

‫האדם‬

‫‪3 7 3‬‬

‫ל ש י ר ו ת ו ויחזירו אליו‪.‬‬

‫והסביר‬

‫אותו נוסכים‬

‫לאלהים‬

‫לטובתם‪:‬‬

‫והוא‬ ‫צער‬

‫כלפי‬

‫ויגון‬

‫השמחה‬

‫‪3 8‬‬

‫‪.‬‬

‫מלב‬

‫המגישים‬

‫אותו‬

‫אל‬

‫‪65‬‬

‫‪ ,‬ש י ת ע ו ד ד ויקוה ל ש ח ר ו ר ו‬

‫מ ש מ ש ע ר ו ב ה ל א מ ו נ ה ו ל י ד י ד ו ת ב י ן ב נ י א ד ם ‪ ,‬ש כ ן הו'& מ ס י ר א * ב ה ו מ כ ל ה‬ ‫האנשים‪,‬‬

‫כ‪.‬‬

‫פיהם‪,‬‬

‫ומכוון‬

‫את‬

‫פניהם‬

‫״ובכן‪ ,‬ה נ ך אומר‪ ,‬ש ה מ ל ך ק י ב ל א ת היין‪ ,‬ש ס ח ט ת ב מ ו י ד י ך מ ש ל ו ש ת‬

‫‪66‬‬

‫‪67‬‬

‫א ש כ ל ו ת ע נ ב י ם ‪ .‬ד ע ל ך איפוא< ש מ ר א ה ט ו ב באי ל ך ו ס י מ ן ה ו א ל ך מ ר א ש ל ש ח ר י ו ר ד‬ ‫מהמאסר הזה ב מ ש ך מספר ימים כמספר האריגים‪ ,‬ש ב צ ר ת מהם את הפרי בשנתד‪.‬‬ ‫וכשיבואו לך הדברים האלה ותהיה חפשי‪ ,‬זכור תזכור ב א מ ת א ת האיש‪ ,‬ש ה ג י ד לך‬ ‫מראש‬

‫‪68‬‬

‫א ת ה ט ו ב ו ת ה א ל ה ‪ ,‬ו ל א ת ס י ח ד ע ת ך מ מ ע מ י ד י ‪ ,‬ש ת ע ז ב נ י ביו ו ת ש ו ב ל ח י י ם ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫ש נ ב א ת י לך עליהם‪ .‬כי הושמתי בכבלים על ל א ־ פ ש ע ונדונותי לחיי פושעים בגלל‬ ‫מדותי‬

‫הטובות וצניעותי ועל ש ל א רציתי אפילו לתענוגי לעלוב א ת מי ש נ ה ג בי‬

‫כך״ ‪.‬‬

‫כ ש ש מ ע ש ר ־ ה מ ש ק י ם פתרון כזה ש ל החלום‪ ,‬שמח‪ ,‬כפי ש מ ס ת ב ר ‪ ,‬וחיפה‬

‫‪3 ,‬‬

‫‪69‬‬

‫לקיום ד ב ר י הפתרון האלה‪.‬‬ ‫והיה‬

‫במאסר עם‬

‫המלה‬ ‫והוא‬

‫שר־המשקים עוד ע ב ד אחד‪ ,‬שהיה‬

‫ממונה‬

‫על האופים‬

‫מטעם‬

‫ו כ ש פ ת ר י ו ס ף ל ח ל ה א ת ח ל ו מ ו ‪ ,‬נ ת מ ל א תקוה'‪ ,‬מ ש ו ם ש ג ם ה ו א ר א ה ח ל ו ם ‪.‬‬ ‫ב י ק ש א ת יוסף׳ ל ה ג י ד ג ם ל ו ‪ ,‬מ ה פ ש ר ה ח ל ו ם ‪ & ,‬ד א ה ב ל י ל ה ש ע ב ד ‪ .‬ו ז ה‬

‫המראה‬

‫שראה‪:‬‬

‫ככרות‬

‫ל ח ם ו ה ש ל י ש י מ ל א ת ב ש י ל י ם ו מ א כ ל י ם שונים‪ •,‬ש ר ג י ל י ם ל ה כ י נ ם ב מ ו ב י ל‬

‫מלכים‪.‬‬

‫‪70‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בראש׳ מ׳‪,‬‬ ‫ט״ז־י־ט‬ ‫‪71‬‬

‫״ נ ד מ ה ה י ה ליי‪ ,‬ש ה נ נ י נ ו ש א ש ל ו ש ה ס ל י ם ע ל ר א ש י ‪ ,‬ש נ י מ מ ל א י ם‬

‫ו י ר ד ו צ פ ר י ם ו א כ ל ו ה כ ל ו ל א ה ש ג י ח ו בי‪ ,‬כ ש ג ר ש ת י א ו ת ך ‪.‬‬

‫שיוגד לו ד ב ר ד ו מ ה לזה‪ ,‬ש נ א מ ר לשיר״המשקים‪.‬‬

‫והוא ציפה‪,‬‬

‫ויוסף ש ק ל בשכלו א ת החלום‬

‫‪72‬‬

‫‪46‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫ו א מ ר לו׳ ש ה י ה ר ו צ ה ל ה י ו ת לו פ ר ש ן ש ל ב ש ו ר ו ת טובות‪ ,‬ולא כ א ל ה ׳ ש מ ג י ד ל ו‬ ‫‪4 0‬‬

‫החלום‬ ‫בראשית ‪73‬‬ ‫מ׳‪ ,‬כ׳־כ״ב‬

‫ביום‬

‫‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬ש ל א יחיה א ל א ע ו ד ש נ י ימים‪ .‬כי כך מ ת פ ר ש י ם ה ס ל י ם ‪:‬‬

‫השלישי‬

‫יתלה‬

‫‪4 1‬‬

‫ויהיה למאכל‬

‫לעופות ולא יוכל‬

‫סוף ד ב ר היה כמו ש א מ ר יוסף ל ש נ י ה ם ‪:‬‬ ‫את‬

‫יונדהגינוסיה ש ל ו‬

‫‪4 1 3‬‬

‫להגן על עצמו‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫כ י ביום‪ ,‬ש ה ג י ד זה מ ר א ש ‪ ,‬ח ג ג ה מ ל ך‬

‫והקריב קרבן ותלה את הממונה על האופים והתיר א ת‬

‫שר־המשקים מכבליו והחזירו למשרתו הראשונה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫מ״א‪ ,‬א׳‬

‫‪74‬‬

‫התענה בבית־הםוהד שנתים ימים ולא זכה לשום עזרה מידי ש ר ־ ה מ ש ק י ם‬

‫ויוסף‬

‫שחייב היה ל ז כ ו ר‬ ‫‪75‬‬

‫ממאסרו‪.‬‬ ‫בשנתו‬ ‫את‬

‫‪4 1 1 ,‬‬

‫א ת ה ד ב ר י ם ש ח ז ה ו א מ ר לו יוסף‪ ,‬ע ד ש ש י ח ר ר א ו ת ו א ל ה י ם‬

‫ו ז ה ה י ה א ו פ ן ה ש ח ר ו ר ‪ ,‬ש ז י מ ן לו‪ .‬ב א ח ד ה ל י ל ו ת‬ ‫אחד‬

‫שני מראות ואתם א ת פתרונו של כל‬

‫‪4 3‬‬

‫?‬

‫‪1 2‬‬

‫ראה פרעה המלך‬

‫א ת הפתרון שכח‪ ,‬ואילו‬

‫החלומות ש מ ר בזכרונו והיה שרוי בדוגז על הדברים שראה‪ ,‬משום ש נ ר א ו‬

‫לו זעופים‪ .‬ע ם אור ה ב ו ק ר א ס ף א ת ה ח כ מ י ם ש ב מ צ ר י ם ו ב י ק ש ל ד ע ת א ת פ ת ר ו ן‬ ‫בראשית ‪76‬‬ ‫מ״א‪ ,‬ח׳‬ ‫בראשית ‪77‬‬ ‫מ״א‪ ,‬ט׳־י״ד‬ ‫‪78‬‬

‫החלומות‪.‬‬ ‫את‬

‫ושר־המשקים ראה‬

‫וכיון ש א ב ד ה ע צ ה מהם‪ ,‬גדלה עוד מ ב ו כ ת ה מ ל ה‬

‫התרגשותו של פ ר ע ה ועלה על לבו זכרו של יוסף ובינתו בדברי חלומות‬

‫ונגש וסיפר ל מ ל ך על ד ב ר יוסף ועל החלום‪ ,‬ש ר א ה בבית־הסוהד‪ ,‬ומה ש ק ד ה לפי‬ ‫זה‪,‬‬

‫שהגיד הלה מראש‪:‬‬

‫פתרון‬

‫ש ב א ו ת ו יום מ מ ש נ ת ל ה ש ר ״ ה א ו פ י ם ו ש ג ם בו נ ת ק י י ם‬ ‫‪4 3 3‬‬

‫החלום‪ ,‬כפי ש ה ג י ד י ו ס ף‬

‫יוסף זה נאסר על״ידי פוטיפר ^ ר ־ ה ט ב ח י ם‬

‫‪.‬‬

‫כעבד‪ .‬ואילו הוא אמר‪ ,‬שהוא מנכבדי העברים לפי מוצאו ולפי ש מ ו‬

‫‪4 4‬‬

‫ש ל אביו‪.‬‬

‫״ א ם ת ק ר א א י פ ו א ל א י ש ה ז ה ו ל א ת ת ע ב א ו ת ו מ ח מ ת מ ע מ ד ו ה ע ל ו ב כיום‪ ,‬ת ב י ן ׳ מ ה‬ ‫‪79‬‬

‫‪, ,‬‬

‫שמודיעים לך החלומות ‪ .‬וכן צווה ה מ ל ך להביא לפניו א ת יוסף;‬

‫והשליחים הלכו‬

‫והביאוהו‪ ,‬ל א ח ד שטיפלו בו כ מ צ ו ת המלך‪.‬‬ ‫‪80‬‬

‫ת פ ס א ת יד ימינו ו א מ ר ‪ :‬״בחור‪ ,‬זה ע ת ה מ ע י ד עליד עבדי‪ ,‬ש ה נ ך א י ש‬

‫והמלך‬

‫מצוין ומחונן תבונה יתרה‪ .‬זכה נא גם אותי באותן הטובות‪ ,‬ש ח ל ק ת לאיש הזה‪,‬‬ ‫והגד־לי‬

‫מודיעים‬

‫מה‬

‫לי‬

‫מראות‬

‫החלומות‪,‬‬

‫שראיתי‬

‫בשנתי‪.‬‬

‫אני‪,‬‬

‫ורוצה‬

‫שלא‬

‫ת ע ל י ם ד ב ר מ ח מ ת פ ח ד ו ל א ת ח נ י ף ב ד ב ר שקר‪ ,‬כ ד י לגרום לי נ ח ת רוח‪ ,‬ו ת ה א ה א מ ת‬ ‫בראשית ‪81‬‬ ‫ם״א‪ ,‬י״ז־כ״ד‬

‫ביותר‪.‬‬

‫זעומה‬

‫מסורבלות ומצויגות בגדלן‪ ,‬ש ב ע במספר‪ ,‬הולכות מן הנהר אל האחו‪ ,‬ו ש ב ע פ ד ו ת‬ ‫‪4 5‬‬

‫אחדות ‪,‬‬ ‫את‬ ‫‪82‬‬

‫רזות מאוד ורעות־‬

‫‪4 5 3‬‬

‫מראה‬

‫ה ו ל כ ו ת ל ק ר א ת ן מ ן האחו• ו ה ל ל ו‬

‫אכלו‬

‫המסורבלות והגדולות ולא הפיקו כל תועלת‪ ,‬כל כך נתדלדלו על־ידי הרעב‪.‬‬

‫והתעודדתי‬ ‫הזאת‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫ב ח ל ו מ י נ ד מ ה ה י ה לי‪ ,‬ש מ ה ל ך ה נ נ י ע ל ש פ ת ה י א ו ר ו ר ו א ה פ ד ו ת‬

‫והביאני‬

‫ושוב‬

‫משנתי‬

‫אחרי‬

‫נרדמתי‬

‫המראה‬

‫וראיתי‬

‫הזה‬

‫חלום‬

‫והייתי‬

‫שני‪,‬‬

‫נבוך‬

‫מופלא‬

‫ומהדהד‪,‬‬

‫בהרבה‬

‫מה‬

‫פשר‬

‫מהראשון‪,‬‬

‫החזות‬

‫שהפחידני‬

‫ב מ ב ו כ ה ג ד ו ל ה ע ו ד י ו ת ר ‪ .‬ר א י ת י ש ב ע ש ב ל י ם ‪ ,‬ש ע ל ו וגדלו• מ ש ו ר ש א ח ד ‪,‬‬

‫והן כ ב ר כ ב ד ו ו ד ר א ש וכפופות ת ח ת מ ש א ג ר ע י נ י ה ן‬

‫‪4 6‬‬

‫ובשלות לקציר‬

‫‪4 6 3‬‬

‫‪ ,‬ובקרבתן‬

‫ססר שני‬ ‫שבע‬

‫‪47‬‬

‫ש ב ל י ם ־אחרות ע ל ו ב ו ת ו ק ל ו ש ו ת מ ח ו ס ר טללים‪ ,‬והללו ע מ ד ו ו ב ל ע ו ואכלו א ת‬

‫היפות והטילו עלי פחד״‪.‬‬ ‫ויוסף‬

‫ואמר‪:‬‬

‫ענה‬

‫״החלום הזה‪ ,‬מלכי‪,‬‬

‫אף־על־פי‬

‫אותו‬

‫שראית‬

‫צורות‪,‬‬

‫בשתי‬

‫‪84‬‬

‫אינו א ל א רמז למאורע א ח ד ו י ח י ה ה מ ת ר ג ש לבוא‪ .‬כי מ ה ש ר א י ת ש ה פ ר ו ת — ב ה מ ו ת‬ ‫ש נ ו צ ר ו ל ע ב ו ד ה ל י ד ה מ ח ר ש ה — נ א כ ל ו ת ע ל ־ י ד י ר ע ו ת ־ ה מ ר א ה ‪ ,‬ו ה ש כ ל י ם ע ל ‪ 85 -‬בראשית‬ ‫מ״א‪ ,‬כ״ה־ל״ב‬ ‫ידי ד ל ו ת מהן‪ ,‬הרי זה מ ב & ד ל מ צ ר י ם ר ע ב וחוסר ת נ ו ב ה ל מ ש ך מ ס פ ר שנים כ מ ס פ ר‬ ‫‪4 7‬‬

‫ש נ ו ת הרווחה‪ ,‬ש ת ק ד מ נ ה להן‪ ,‬ע ד ש י כ ל ה ש ו ב ע ה ש נ י ם ה א ל ה ע ל ־ י ד י רזון השנים‪,‬‬ ‫שתבואנה‬ ‫מאוד‬

‫א ח ר י ה ן ב מ ס פ ר שווה‪.‬‬

‫לשפרו‪ .‬וזה‬

‫הטובות‬ ‫אלא‬

‫מהן‪.‬‬

‫כדי‬

‫בצבדך‬

‫הסימן‪:‬‬

‫הפרות‬

‫ויהי מחסור‬

‫בצדכי־האוכל‬

‫הרזות לא‬

‫לשבוע‬

‫יכלו‬

‫ההכרחיים‪,‬‬ ‫לאחר‬

‫שיקשה‬

‫שאכלו‬

‫את‬

‫‪86‬‬

‫ואכן‪ ,‬אין אלהים• מ ר א ה ל ב נ י א ד ם א ת ה ע ת י ד ו ת ל ש ם ע ג מ ת ־ נ פ ש ‪,‬‬

‫שיקלו‬

‫בתבונה‬

‫הנםיונות‬

‫את‬

‫שנודעו‬

‫להם‪,‬‬

‫לאחד‬

‫שהוזהרו‪.‬‬

‫ואולם‬

‫ובאצרך א ת היבול‪ ,‬ש ע ת י ד לגדול ב ת ק ו פ ת הזמן הראשונה‪ ,‬תגרום ל כ ה‬

‫שהפורענות ה מ ת ר ג ש ת לבוא על המצרים תעבור עליהם בלי רושם״‪.‬‬ ‫והמלך ה ש ת ו מ ם על תבונתו ועל חכמתו של יוסף ושאלו‪ ,‬באיזה אופן יוכל ב ש נ ו ת‬ ‫העזובע‬

‫‪87‬‬

‫ל כ ל כ ל א ת ה ד ב ר י ם מ ר א ש ל ש נ י ם ש ל א ח ר כך‪ ,‬כ ד י ל ה ק ל פ ו ר ע נ ו ת הרזון‪.‬‬

‫ויוסף הורה ויעץ לנהוג חסכון ביבול ולא ל ה ר ש ו ת למצרים ל ה ש ת מ ש בו שימוש‬

‫‪ 88‬בראשית‬ ‫מ״א‪ ,‬ל״ג־ל״ו‬

‫ש ל בזבוז‪ ,‬א ל א ל ש מ ו ר ל ש ע ת הרזון כ ל ה ע ו ד ף ‪ ,‬ש ע ל ו ל י ם לפזרו ב ד ר ך ש ל מותרות‪.‬‬ ‫ו ע מ ד ע ל כך‪ ,‬ש י ש ל ק ח ת א ת ה ת ב ו א ה מ א ת ה א ב ר י ם ו ל צ ב ו ר א ו ת ה וליתן ל ה ם כ ד י‬ ‫ופרעה ה ש ת ו מ ם מ ש ג ה ה ש ת ו מ מ ו ת גם ע ל פתרון החלום וגם ע ל‬

‫מחיתם‬

‫בלבה‬

‫העצה‪,‬‬

‫ומסר ליוסף א ת כלכלת הענין‪ ,‬שיוכל‬

‫לעשות כל‬

‫‪89‬‬

‫מה שיחשוב לתועלת‬

‫לעם המצרים ולמלך — וכל זה מתוך הנחה‪ ,‬שמי ש מ צ א א ת ד ד ך הפעולה‪ ,‬ייטיב‬ ‫גם‬

‫לנהלה‪.‬‬

‫ויוסף‪ ,‬ל א ח ר ש נ י ת ן לו ש ל ט ו ן זה ע ל ־ י ד י ה מ ל ך ו ה ר ש ו ת ל ה ש ת מ ש‬

‫בטבעתו וללבוש ארגמן‪ ,‬עבר במרכבה בכל הארץ ואסף א ת התבואה מ א ת האברים‬ ‫ומדד‬

‫לכל אחד א ת חמדה המספקת לזריעה ולמחיה ולא הגיד לאיש א ת הסבה‪,‬‬

‫שבגללה‬

‫הוא עושה זאת‪.‬‬

‫ויוסף כבר עבר אז א ת ש נ ת השלושים לחייו ונהנה מכל הכבוד‪ ,‬ש‪0‬לק לו המלך‪.‬‬ ‫ופרעה‬ ‫השם‬ ‫בעזרת‬

‫‪90‬‬ ‫בראש׳ מ׳א‪,‬‬ ‫ל*ח־ם*ד<‬ ‫ם״ח־ם״ט‬

‫קרא‬

‫לו‬

‫צפנת‬

‫פענח‬

‫הוא ״מגלה טמיריך‪.‬‬

‫‪4 8‬‬

‫‪,‬‬

‫בעזים‬

‫לב‬

‫אל‬

‫תבונתו‬

‫המפליאה‪:‬‬

‫כי‬

‫פירוש‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪91‬‬ ‫בראש׳ מ*א‪,‬‬ ‫מ״ה־םיו‬

‫הוא נכנם גם בברית־נשואים מ כ ו ב ד ה מאוד‪ ,‬כי נ ש א‬

‫ה מ ל ך א ת ב ת פוטיפרע‪ ,‬מ כ ה נ י און‪ ,‬נ ע ר ה ב ת ו ל ה ו ש מ ה א ס נ ת‬

‫‪4 8 3‬‬

‫‪ .‬ממנה‬

‫נולדו לו בנים לפני ה ר ע ב ‪ :‬מ נ ש ה הגדול‪ ,‬פ י ר ו ש ‪ :‬״הגורם לנשיה״‪ ,‬מ ש ו ם שאביו‬

‫‪ 92‬בראשית‬ ‫ם״א‪ ,‬נ׳־־נ״ב‬

‫‪4 9‬‬

‫מ צ א באשרו־ ש כ ח ה לאסונותיו‪ ,‬ואפרים הצעיר‪ ,‬פ י ר ו ש ‪ :‬״ ה מ ש י ב ״ ‪ ,‬משום שאביו‬ ‫הושב לחרות אבותיו‪ ,‬ולאחר שעברו על מצרים ש ב ע שנות אושר וברכה‪ ,‬לפי פתרונו‬ ‫ש ל יוסף לחלומות‪ ,‬ת ק ף אותה ר ע ב ב ש נ ה השמינית‪.‬‬

‫וכיון ש ב א ה ה פ ו ר ע נ ו ת בלי‬

‫‪93‬‬

‫‪48‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫‪5‬‬

‫שציפה לה העם מראש‪ ,‬היו הכל שרויים במצוקה ק ש ה ‪ . °‬והתקהלו על שערי ב י ת‬ ‫ב ר א ש י ת ‪94‬‬ ‫ם׳׳א‪ ,‬נ ״ ה ־ נ ״ ז‬

‫ו ה מ ל ך ק ר א ליוסף‪ ,‬וזה ע מ ד ו מ כ ר להם ת ב ו א ה והיה ב ע י נ י כ ל ל ג ו א ל ה ע ם ‪.‬‬

‫המלך‪.‬‬

‫והוא פ ת ח א ת השוק לא רק ל א נ ש י המקום בלבד‪ ,‬א ל א מותר היה גם לזרים ל ב ו א‬ ‫ולקנות‪ ,‬כי ל ד ע ת יוסף ראויים הם כל בני האדם‪ ,‬ע ל יסוד קרבתם׳ ש י מ צ א ו סיוע‬ ‫‪1‬‬

‫אצל מי שחי ב ש פ ע ‪/‬‬ ‫‪95‬‬ ‫בראש׳ מ״ב‪,‬‬ ‫א׳־ט׳‬

‫ו מ ש נ ו ד ע ליעקב‪ ,‬ש ה ש ו ק פ ת ו ח גם ב פ נ י זרים‪ ,‬ש ל ח גם הוא א ת כ ל בניו ל מ צ ר י ם‬ ‫אוכל‪:‬‬

‫לקנות‬

‫כ י ה מ צ ו ק ה ב א ר ץ כ נ ע ן היתד‪ .‬נ ו ר א ה ‪,‬‬

‫ה י ב ש ה היתד‪,‬‬

‫מאחד שכל‬

‫נ ג ו ע ה בפורענות‪ .‬ר ק בנימין‪ ,‬ש נ ו ל ד לו ל י ע ק ב מרחל‪ ,‬א מ ו ש ל יוסף‪ ,‬נ ש א ר אצלו‪.‬‬ ‫‪96‬‬

‫וכשבאו הללו מצרימה‪ .‬הלכו אל יוסף וביקשוהו‪ ,‬ש י ש ב י ר להם ש ב ר ‪ :‬כי לא ה י ה‬ ‫‪5 2‬‬

‫שום ד ב ר נ ע ש ה ש ל א ב ה ס כ מ ת ו ׳ וגם כל מ ע ש ה חנופה ל מ ל ך לא היה בזמן ה ז ה‬ ‫‪97‬‬

‫ת ו ע ל ת ל ב ר י ו ת א ל א אם ח ל ק ו כ ב ו ד גם ליוסף‪.‬‬

‫מביא‬

‫חשבו עליו כ ל ל ;‬

‫וזה ה כ י ר א ת אחיו‪ .‬ש ל א‬

‫כי ה י ה ע ל ם כ ש ה ל ך )וכבר( ה ג י ע ל ג י ל כזה‪ ,‬ש נ ש ת נ ה ק ל ס ת ר ‪-‬‬

‫פניו ו נ ע ש ה ב ל ת י ־ מ ו כ ד להם‪ ,‬וחוץ מזה לא יכול להביא א ו ת ם לידי מ ח ש ב ה עליו‪,‬‬ ‫‪98‬‬

‫מ ש ר ת ו הגבוהה‪ .‬אז ע מ ד ותהה‬

‫מפני‬

‫בכלל על קנקנם‪ .‬תבואה לא‬

‫מכר ואמר‪,‬‬

‫שלא באו אלא לרגל א ת מדינת ה מ ל ה ממקומות רבים התלקטו וקדבת־הדם שלהם‬ ‫בדיה היא‪ ,‬משום ש א י ‪ -‬א פ ש ר לו לאיש מן ה ע ם לגדל בנים שכאלה‪ ,‬ב ע ל י צ ו ר ו ת‬ ‫‪99‬‬

‫נ ה ד ר ו ת כ ל כך‪ ,‬ש ה ר י גידול ב נ י ם כ א ל ה ק ש ה א פ י ל ו ל מ ל כ י ם ‪.‬‬ ‫להוציא‬

‫ג‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫בראש׳ מ״ב‬

‫י׳־י״ג‬

‫דברים מפיהם על אביו ועל כל מה שקרהו לאחר ש ה ל ך ומשום ש ר צ ה‬

‫לדעת‬

‫ד ב ר גם על בנימין אחיו‪.‬‬

‫כדיר‬

‫ש ע ש ו לו‪.‬‬

‫והללו‬

‫היו שרויים‬

‫כי ח ש ש ‪ ,‬ש מ א סילקו גם אותו מ ת ו ך ה מ ש פ ח ה ‪,‬‬

‫ב מ ב ו כ ה ופחד‪,‬‬

‫משום‬

‫שחשבו‪,‬‬

‫שסכנה‬

‫גדולה‬

‫מאוד‬

‫מרחפת‬

‫עליהם‪ ,‬ולא העלו כלל א ת אחיהם על דעתם‪ ,‬אלא התיצבו נוכח ה ה א ש מ ו ת ה ל ל ו‬ ‫ולימדו סניגוריה על עצמם‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫את זאת עשה‪ ,‬כדי‬

‫‪5 3‬‬

‫וראובן ‪ ,‬הבכור שבהם‪ ,‬היה ראש המדברים ו א מ ר ‪:‬‬

‫״ ב א נ ו ה נ ה ל א ל ש ם מ ע ש ה פ ש ע ו ל א כדי־ ל ה ב י א נ ז ק ש ה ו א ל מ ד י נ ת ה מ ל ך ן‬

‫אלא‬

‫מבקשים אנו להציל א ת עצמנו ומקוים למצוא כאן הצלה מהפורענויות‪ ,‬ש ה ת ר ג ש ו‬ ‫ע ל ארצנו‪ ,‬ב א ה ב ת הבריות שלכם‪ .‬שכן ש מ ע נ ו עליכם‪ ,‬ש פ ת ח ת ם א ת מ מ כ ר ה ת ב ו א ה‬ ‫לא‬ ‫‪102‬‬

‫לאזרחיכם‬

‫הנצרכים‪.‬‬ ‫שאחים‬

‫‪103‬‬

‫בנים‬

‫בלבד‬

‫אלא‬

‫גם‬

‫לכל‬

‫הזרים‪,‬‬

‫משום‬

‫שהחלטתם‬

‫ליתן‬

‫רווח‬

‫לכל‬

‫צודתנו המיוחדת‪ ,‬שאינה שונה הרבה בכל א ח ד מאתנו‪ ,‬מוכיחה בדוד‪,‬‬

‫א נ ח נ ו ודם מ ש ו ת ף לנו‪.‬‬ ‫מ א ר ב ע נשים‪.‬‬

‫אב לנו יעקב‪ ,‬איש עבדי‪ ,‬שנולדו לו‬

‫כל ע ו ד היו כולם בחיים‪,‬‬

‫היינו‬

‫מאושרים‪.‬‬

‫שניבדעשר‬

‫ו כ ש מ ת יוסף‪,‬‬

‫א ח ד האחים‪ ,‬נשתנו הענינים עלינו לדעה״ כי אבינו עורר עליו מ ס פ ד רב ו א נ ח נ ו‬ ‫‪104‬ת ע נ י ם‬ ‫מ‬

‫באסון‪ ,‬ש ה ס ב לנו מ ו ת ו‬

‫אוכל‬

‫‪5 3‬‬

‫‪,‬‬

‫‪a‬‬

‫ו ב ס ב ל ו ש ל הזקן‪ .‬ו ע כ ש י ו ב א נ ו ל ש ם ק נ י ת‬

‫ומסרנו לבנימין‪ ,‬הצעיר שבאחים‪ ,‬א ת הדאגה לאב ואת הפיקוח על ה ב י ת ‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫ספר שני‬ ‫ויכול א ת ה ל ש ל ו ח ל ב י ת נ ו ולהווכח‪ ,‬אם יש ד ב ר ש ל ש ק ר בכל מ ה ש א מ ר ת י ׳ ‪/‬‬ ‫‪5 4‬‬

‫ב ד ב ר י ם א ל ה נ י ס ה ר א ו ב ן ל ש ד ל א ת יוסף‪ ,‬ש י ש נ ה ד ע ת ו ע ל י ה ם ל ט ו ב ה‬ ‫ליוסף‪ ,‬ש י ע ק ב‬

‫לו‬

‫‪105‬‬

‫‪ .‬וכשנודע‬

‫ד‪.‬‬

‫ע ו ד נ ו " בחיים והאח לא אבד‪ ,‬הכניס א ת האנשים לפי ש ע ה‬

‫בבית־הםוהר והתכונן כביכול לענותם‪ ,‬תוך כדי חקירה‪ ,‬ב ש ע ה כשרה‪ .‬ביום השלישי‬ ‫הביאם לפניו ו א מ ר ‪:‬‬ ‫המלך‬

‫״הואיל והנכם טוענים בתוקף‪ ,‬שלא באתם להביא נזק ל מ ד י נ ת‬

‫אלא אחים הנכם ובנים לאב‪ ,‬ש ה ז כ ר ת ם בדבריכם‪ ,‬הרי‬

‫שכך‬

‫הוא הדבר‪ ,‬אם‬

‫שתביאו‬ ‫אותו‬ ‫ב‬

‫ת ש א י ר ו א צ ל י א ח ד מכם‪ ,‬ש ל א‬

‫ת‬

‫ו כ‬

‫ל‬

‫^‬

‫ר‬

‫‪106‬‬

‫^‬

‫ה ן כ י ח‬

‫בראש׳‬

‫מ״ב‪ ,‬ט״ו כ׳‬

‫ת א ו נ ה לו כ ל רעה‪ .‬ו א ח ר‬

‫א ת ה ת ב ו א ה אל אביכם‪ ,‬תחזרו אלי עם האח‪ ,‬שלפי דבריכם ה ש א ר ת ם‬

‫ש ם ‪ :‬ו י ה א ד ב ר ז ה א י ש ו ר ל א מ ת ) ש ב ד ב ר י כ ם ( ״ ‪ .‬ו ה ל ל ו ר א ו ע צ מ ם נ ת ו נ י ם ‪ 107‬בראש׳‬ ‫מ״ב‪ ,‬כ״א כ״ה‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪1,‬‬ ‫^‬ ‫ק‬ ‫צ‬

‫מ‬

‫ואמרו‪:‬‬

‫ן‬

‫ג ך ן‬

‫ה‬

‫ע‬

‫״‬

‫ן‬

‫י‬

‫ך‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ב‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ן ק ן ב נ ן‬

‫ן ן פ ו ג ן ת‬

‫י‬

‫ב‬

‫ן ״‬

‫נ‬

‫פ‬

‫י‬

‫א‬

‫ן ״‬

‫ם‬

‫ן‬

‫נ‬

‫י‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ס‬

‫ף‬

‫כמדומה‪ ,‬שנפלו לתוך צרות אלה מ נ ק מ ת אלהים בהם בגלל העצה )הרעה(‪,‬‬

‫ש י ע צ ו על יוסף‪ .‬וראובן ה ט י ח ד ב ר י ם רבים ו ק ש י ם כ ל פ י ה ם על חרטתם‪ ,‬ש ל א ת צ א‬ ‫מ מ נ ה שום ת ו ע ל ת ליוסף‪ ,‬ו ד ר ש בתוקף‪ ,‬ש י ש א ו כל מ ה שיסבלו‪ ,‬משום ש א ל ה י ם הוא‬ ‫כל אלה לשם נקמה ב ע ד הלה‪.‬‬

‫שעשה‬

‫‪108‬‬

‫כאלה דיברו איש אל אחיו ולא חשבו‪,‬‬

‫שיוסף מבין א ת לשונם‪ ,‬ודכאון ת ק ף א ת כולם לדברי ראובן וחרטה על ה נ ע ש ה —‬ ‫ב ג ‪5‬‬

‫כאילו לא החליטו בעצמם על המעשים‬

‫שבגללם — כפי שנדמה להם — נפרע‬

‫א ל ה י ם ב ד י ן מ ה ם ‪ .‬ו כ ש ר א ם י ו ס ף א ו ב ד י ע צ ו ת במדד‪ .‬כזו‪ ,‬פ ר צ ו ד מ ע ו ת י ו מ ה ת ר ג ש ו ת ‪,‬‬

‫‪109‬‬

‫א ל א מ ש ו ם ש ל א ר צ ה ש א ח י ו יראוהו בכך י צ א וחזר אליהם כ ע ב ו ר ש ע ה קלה‪ .‬והוא‬

‫‪110‬‬

‫אתו א ת שמעון‪ ,‬ש י ה א ערב ל ח ז ר ת האחים‪ ,‬וציום ל ק ח ת א ת ה ת ב ו א ה שקנו‬

‫עצר‬

‫וללכת‪.‬‬

‫המשרת פקד לשים‬

‫ועל‬

‫שקיהם‬

‫בסתר לתוך‬

‫שהביאו לשם‬

‫א ת הכסף‪,‬‬

‫ק נ י ת תבואה‪ ,‬ו ל ש ל ח ם והסכום אתם‪ .‬וזה ע ש ה מ ה ש ה ו ט ל עליו‪.‬‬ ‫וכשבאו בני יעקב לארץ כנען סיפרו לאביהם מ ה ש ק ר ה אותם במצרים‪ ,‬כי חשבום‬

‫‪111‬‬

‫למרגלים‪ ,‬ש ב א ו לרגל א ת )מדינת( ה מ ל ך ולא האמינו לדבריהם‪ ,‬כי אחים הם והאחד־‬ ‫^‬ ‫‪1,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬

‫בראש׳ מ״ב‪,‬‬ ‫כ ׳ט מ ג ‪ ,‬י ״ ד‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ש‬

‫שילך‬

‫נ‬

‫ש‬

‫א‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ב‬

‫י‬

‫ת‬

‫א‬

‫צ‬

‫א‬

‫ב‬

‫י‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ד‬

‫ס‬

‫י‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ן‬

‫בנימין אליו ודבריהם יאמנו בעיניו‪.‬‬

‫עמהם‬

‫ללא פחד‪.‬‬

‫׳‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ש‬

‫א‬

‫י‬

‫ר‬

‫א‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ן‬

‫אצ‬

‫וביקשו מאביהם‪ ,‬שישלח את העלם‬

‫‪112‬‬

‫ואילו יעקב לא היה מרוצה משום דבר ש ע ש ו הבנים והצטער‬

‫על הסגרו ש ל שמעון ו ח ש ב ל ד ב ר איוולת להוסיף עליו גם א ת בנימין‪.‬‬ ‫גם‬

‫ן‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ך‬

‫ולא נ ש מ ע‬

‫‪113‬‬

‫ל ד ב ר י ראובן כ ש ע מ ד וביקש ו מ ס ד א ת בניו לערבים‪ ,‬ש י ה ר ג ם א ב י ה ם זקנם‪,‬‬

‫אם יאונה מ ש ה ו לבנימין בדרכו‪.‬‬ ‫ביחוד‬

‫שנמצא‬

‫מ ח מ ת הכסף‪,‬‬

‫והיו כולם אובדי־עצות בפני צרותיהם ונבוכים‬

‫חבוי‬

‫בשקי‬

‫התבואה‪.‬‬

‫וכשאזלה‬

‫התבואה‪,‬‬

‫שהביאו‬

‫‪114‬‬

‫אתם‪ ,‬ו ת ק פ ם ה ר ע ב ב י ת ר כוח‪ ,‬ה י ה י ע ק ב אנוס מ ת ו ך ה כ ר ח ל ה ח ל י ט ו ל ש ל ו ח א ת‬ ‫בנימין‬ ‫את‬

‫עם האחים‪.‬‬

‫הבטחתם‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫כי אי־אפשר היה להם לחזור ולילך מצרימה אלא אם קימו‬

‫ומשום‬

‫שהמצוקה‬

‫הלכה‬

‫ונעשתה‬

‫קשה‬

‫מיום‬

‫ליום‬

‫והבנים‬

‫היו‬

‫‪115‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪50‬‬ ‫‪116‬‬

‫קדמוניות‬

‫מ פ צ י ר י ם בו‪ ,‬ל א היתד‪ ,‬ל פ נ י ו ד ר ך א ח ר ת ‪ .‬ו י ה ו ד ה ‪ ,‬ג ב ר נ ו ע ז ב ט ב ע ו מ כ ל ה ב ח י נ ו ת ‪,‬‬ ‫דיבר‬

‫אליו גלויות‪ ,‬ש ל א יאה לו ל ה י ו ת שרוי ב פ ח ד בגלל א ח י ה ם ו ל ח ש ו ש מ פ נ י‬

‫דברים‪,‬‬ ‫‪117‬‬

‫היהודים‬

‫שאין בהם ס כ נ ה ; ל א י י ע ש ה ל א ח כלוט‪ ,‬א ל א אם כן יגרום א ל ה י ט לכך‪,‬‬

‫וכך יהיה ב ה ח ל ט גם אם י ש א ר אצלו‪ .‬אל ידון אותם כ כ ה ל מ י ת ה גלויה ואל י ש ל ו ל‬ ‫מ ה ם מ ת ו ר פ ח ד לא נבון לבנו א ת ש פ ע המזון‪ ,‬ה ב א ל ה ם מ פ ר ע ה ? עליו ל ד א ו ג גם‬ ‫ש ל שמעון‪ ,‬ש ל א ימות מ ת מ ת היסוסיו ל נ ס י ע ת בנימין‪ .‬א ש ר לזה‪ ,‬ה פ צ י ר‬

‫לשלומו‬

‫ב ו ל ב ט ו ח ב א ל ה י ם ובו‪ ,‬ש י ח ז י ר א ת ה ב ן א ל י ו ב ש ל ו ם א ו ש י ק פ ח א ת ח י י ו א ת ו י ח ד ‪.‬‬ ‫‪118‬‬

‫נפתה ונתן להם א ת בנימין ומחיר כפול בעד התבואה וצווה להביא ליוסף‬

‫ויעקב‬

‫‪5 6‬‬

‫מתנה‬ ‫‪119‬‬

‫מן חפירות הגדלים בכנען‬

‫‪5 6 4‬‬

‫מ ו ר של אלון‬

‫ז ג‬

‫‪ ,‬לוט‬

‫‪5 8‬‬

‫‪ ,‬בטנים‬

‫‪5 3‬‬

‫ודבש‪ .‬רבות‬

‫היו דמעותיו של ה א ב על יציאת הבנים ורבות גם ד מ ע ו ת י ה ם ש ל א ל ה ‪ :‬הוא דאג‪ ,‬א ם‬ ‫ישוב לראות א ת בניו בשלום מנסיעתם‪ ,‬והם דאגו‪ ,‬אם ימצאו )בשובם( א ת א ב י ה ם‬ ‫ובלאינזק מ ת ו ך ע צ ב ו ת בגללם‪.‬‬

‫בריא‬

‫נטוליכוח‪.‬‬ ‫אותה‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫בראש׳ מ״ג‪,‬‬ ‫י״ח־כ״ג‬

‫‪121‬‬

‫ו ה ל ל ו י צ א ו מ צ ר י מ ה ו ת ק ו ת ם ח ז ק ה ב ה ם והיתד‪ .‬ל ה ם מ ר פ א ל ע צ ב ו ת ם‬

‫שעה‪.‬‬

‫וכשבאו מ צ ר י מ ה הובאו אל יוסף והם נבוכים מ פ ח ד בלתי־שכיח‪ ,‬ש מ א יתאנו ל ה ם‬ ‫דמי‬

‫בגלל‬

‫התבואה‪,‬‬

‫הם מחזירים אותו בבואם עכשיו‪ .‬והלה אמר‪ ,‬שאינו יודע אפילו מה הם מדברים‪,‬‬

‫‪6 0‬‬

‫אחיו ‪.‬‬

‫‪123‬‬

‫כאילו‬

‫ע ש ו ׳איזה‬

‫מעשה־אונאה‪,‬‬

‫ועמדו‬

‫ולימדו‬

‫על‬

‫עצמם‬

‫סניגוריה רבה בפני סוכן בית יוסף ואמרו‪ ,‬ש מ צ א ו א ת הכסף בשקיהם בביתם והרי‬

‫והפחד סר מעליהם‪.‬‬

‫‪122‬‬ ‫בראש׳ מ״ג‪,‬‬ ‫כ״ד־ל״ד‬

‫יום ש ל ם ע ב ד ע ל י ה ם ב ק י נ ה והזקן נ ש א ר‬

‫הוא‬

‫בינתים‬

‫ו ה ת י ר א ת ש מ ע ו ן מ מ א ס ר ו ו ט י פ ל בו‪ ,‬ש י ו כ ל ל ה י ו ת י ח ד ע ם‬

‫ב א גם‬

‫יוסף‬

‫משרותו‬

‫המלך והביאו לפניו‬

‫אצל‬

‫ש א ל ם ל ש ל ו ם א ב י ה ם ‪ ,‬ו ה ם א מ ר ו לו‪ ,‬ש מ צ א ו ה ו ב ר י א ‪.‬‬

‫את‬

‫ו כ ש נ ו ד ע לו‪ .‬ש ע ו ד נ ו‬

‫חי‪ .‬ש א ל ם ג ם ל ב נ י מ י ן — כ י ר א ה א ו ת ו — א ם ז ה ה ו א א ח י ה ם ה צ ע י ד ?‬ ‫‪6 1‬‬

‫אמר‬

‫להם‪:‬‬

‫מעל לכל הוא‬

‫שעבדו‬

‫הוא ‪.‬‬

‫דמעות‬

‫ולא ר צ ה להתוודע לאחיו‪.‬‬

‫ויצא‪,‬‬

‫אלהיס‪.‬‬

‫המתנות‪.‬‬

‫משוס‬

‫א מ ר ו לו‪,‬‬

‫שהתרגש‬

‫עד‬

‫והזמינם לסעודה והם הסבו כמו אצל אביהם‪.‬‬

‫והוא קיבל א ת כולם ב ס ב ר פנים יפות‪ ,‬ואילו א ת בנימין כ י ב ד ב מ נ ו ת כפולות מ ש ל‬ ‫ה מ ס ו ב י ם ע ל ידו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫‪124‬‬

‫בראשית‬ ‫מ״ד‪ ,‬א׳־י׳‬ ‫‪125‬‬

‫וכשהלכו לישון אחרי הסעודה ציוה א ת סוכן ביתו למדוד להם א ת מ ד ת ה ת ב ו א ה‬ ‫ולטמון‬

‫מ‪2‬זקו ש ל ב נ י מ י ן ג ם ג ב י ע‬

‫של‬

‫כ ס ף ‪ ,‬ש ה י ה א ו ה ב ל ש ת ו ת בו‪ .‬ו ע ש ה ז א ת ‪ ,‬מ ש ו ס ש ר צ ה ל ה ע מ י ד א ת ה א ח י ם ב נ מ י ו ן ‪,‬‬ ‫אם‬

‫‪126‬‬

‫ש ו ב א ת כסף מ ח י ר ה בעזקיהם ו ל ש י ם‬

‫‪6 2‬‬

‫יעזרו לבנימין‪,‬‬

‫כשיתפם‬

‫בגנבה‬

‫ויהיה‬

‫בסכנה‬

‫משום ש ל א ע ש ו ב ע צ מ ם כל רע‪ ,‬וילכו וישובו לאביהם‬

‫כביכול‪ ,‬או‬ ‫‪6 3‬‬

‫יעזבוהו‬

‫לנפשו‪,‬‬

‫‪ .‬והעבד עשה א ת המצווה‪.‬‬

‫עם אור הבוקר יצאו בני יעקב והס איגם יודעים דבר מכל אלה ואתם גס שמעון‪.‬‬ ‫והם שמחים ש מ ח ה כפולה על כר ועל שמחזירים א ת בנימין לאביהם‪ ,‬כפי שהבטיחו‪.‬‬

‫עד‬

‫ס פ ר שני‬

‫‪51‬‬

‫שהוקפו על־ידי פ ר ש י ם ואתם העבד‪ ,‬ש ש ם א ת ה ג ב י ע ב ש ק ו ש ל בנימין‪.‬‬

‫הם‬

‫להתנפלות‬

‫נבוכו‬

‫על‬

‫מתנפלים‬

‫הבלתי־צפויה‬

‫אנשים‪,‬‬

‫שזכו‬

‫של‬

‫זמן‬

‫הפרשים‪,‬‬

‫מועט‬

‫לפני‬

‫וכששאלו‬ ‫כן‬

‫לטעמו‬

‫לכבוד‬

‫של‬

‫דבר׳‬

‫‪127‬‬

‫ולמה‬

‫ולהכנםת־אורחים‬

‫אצל‬

‫‪128‬‬

‫אדוניהם‪) ,‬התחילו אלה( מגדפים אותם וקראו להם מנוולים‪ ,‬ש ל א זכרו אפילו ה כ נ ס ת ־‬ ‫א ו ר ח י ם זו ו ח ב ת ו ש ל י ו ס ף ‪ ,‬ו ל א ה י ס ס ו ל ע ש ו ת מ ע ש ה ־ ע ו ו ל כ נ ג ד ו ו ל ק ח ת ב ג נ ב ה‬ ‫‪0 4‬‬

‫ש ש ת ה בו ל ח י י ה ם ‪ ,‬ונתנו יתרון לרווח בלתי־הוגן על ידידותם ליוסף ועל‬

‫גביע׳‬

‫הסכנה‪ ,‬בה יהיו‪ ,‬א ם י ת פ ש ו ‪ .‬ואיימו עליהם‪ ,‬ש ת ש י ג ם ה נ ק מ ה ; ש א ם א מ נ ם ה ת ח מ ק ו‬ ‫מ ה ע ב ד המשרת‪ ,‬הרי לא גםתרו מאלהים אפילו לאחר שברחו עם הגנבה‪.‬‬ ‫עכשיו ל ש ם מ ה באנו‪ ,‬כאילו לא י ד ע ת ם ;‬

‫שואלים‬

‫כאלה ורבים מאלה דיבר‬

‫דברים‬

‫אי־ידיעה‪,‬‬ ‫להטיל‬

‫ה ע ב ד א ל י ה ם בזדון‪.‬‬

‫והם לעגו לדברים מתוך‬

‫מ ה מ ת ר ג ש לבוא עליהם‪ ,‬ו ה ש ת ו מ מ ו ע ל קלות־דעתו ש ל‬

‫‪130‬‬

‫ה ע ב ה שהעז‬

‫א ש מ ה על אנשים‪ ,‬ש ל א שמרו לעצמם אפילו את מחיר התבואה‪ ,‬שמצאו‬

‫ממעשה־פשע‬

‫ציוו‬

‫״והנכם‬

‫אכן מיד תדעו לכשתעגשו׳‪/‬‬

‫בשקיהם‪ ,‬אלא החזירוהו אף־על־פי שלא ידע איש על ה מ ע ש ה ‪:‬‬ ‫הם‬

‫‪129‬‬

‫מדעת‪.‬‬

‫ומשום‬

‫שנחשבה‬

‫בעיניהם‬

‫חקירה‬

‫ל ע ש ו ת ה ואמרו‪ .‬ש א ם י מ צ א מ י ש ה ו שגנב‪ ,‬י ע נ ש ו כולם‪.‬‬

‫ע ד כדי כך רחוקים‬ ‫למהימנה‬

‫מהכחשה‪,‬‬

‫‪131‬‬

‫ומאחד שלא יסרם‬

‫לבם על שום מעשה׳ התנהגו ב ש ח צ נ ו ת ודימו בנפשם‪ ,‬שאין ב ד ב ר זה מן הסכנה‬ ‫להם‪ .‬ו ה מ צ ר י ם‬

‫‪0 5‬‬

‫ד ר ש ו א מ נ ם ל ע ש ו ת ח ק י ר ה ׳ א ל א א מ ר ו ש י ו ט ל ה ע ו נ ש ר ק ע ל זה‪,‬‬

‫שימצא חייב בביצוע הגנבה‪.‬‬ ‫כולם‪,‬‬

‫וערכו חיפוש ועברו במשך החקירה על שאר האחים‬

‫‪132‬‬

‫ע ד ש ה ג י ע ו לאחרון‪ ,‬הוא בנימין‪ ,‬א ף כי ל א היה ה ד ב ר ב ל ת י ־ י ד ו ע להם‪,‬‬

‫שהגביע‬

‫‪3‬‬

‫בראשית‬

‫ט מ ו ן " ב ע ז ק ו ש ל זה‪ ,‬א ל א ש ר צ ו ל ה ע מ י ד פ ג י ם כ א י ל ו ב ד ע ת ם ל ע ר ו ך‬

‫מ ״ ד ‪ ,‬י׳־י״ג‬

‫חיפוש מדוקדק‪ .‬האחים כ ש ל ע צ מ ם נ ש ת ח ר ר ו מ ה פ ח ד והיו שרויים ב ד א ג ה רק לבנימין‪,‬‬

‫‪133‬‬

‫א ד ב ט ו ח י ם היו‪ ,‬ש ג ם בו ל א י מ צ א ה פ ש ע ‪ ,‬ו ע מ ד ו ו ג י ד פ ו א ת רודפיהם‪ ,‬ש מ ע כ ב י ם א ת‬ ‫דרכם והם כ ב ר יכלו להתקדם‪ .‬ואולם כ ש ב ד ק ו א ת שקו של בנימין והגביע נ מ צ א‬

‫‪134‬‬

‫בו‪ ,‬פ ת ח ו מ י ד ב י ל ל ו ת ו ב ב כ י ה ו ק ר ע ו א ת ב ג ד י ה ם ו ב כ ו ע ל א ח י ה ם ב ג ל ל ה ע ו נ ש‬ ‫הצפוי לו ב ש ל ה ג נ ב ה ועל עצמם‪ ,‬ש י מ צ א ו בדאים לגבי אביהם בענין שלומו ש ל‬ ‫‪T‬‬

‫בנימין‪ .‬ו ה ג ד י ל ע ו ד א ס ו נ ם גם ד ב ר זה‪ ,‬ש כ א י ל ו נ ת ק נ א ב ה ם ה ג ו ד ל ב ש ע ה ש נ ד מ ה‬ ‫להם‪,‬‬

‫שכבד‬

‫נמלטו‬

‫מפורעניותיהם‬

‫‪6 6‬‬

‫‪ .‬ואמרו‪,‬‬

‫שהם‬

‫עצמם‬

‫אשמים‬

‫בצרותיו‬

‫‪135‬‬

‫של‬

‫א ח י ה ם ו ב א ב ל ו ש ל א ב י ה ם עליו‪ ,‬כי ה כ ר י ח ו א ת ה א ב ל ש ל ח ו א ת ם נ ג ד רצונו‪.‬‬ ‫וכן ת פ ש ו ה פ ר ש י ם א ת בנימין והובילוהו אל יוסף והאחים הולכים אחריו‪.‬‬ ‫יוסף אותו ב מ ש מ ר ואותם בצורה ש ל אבלים‪ ,‬א מ ד ‪:‬‬ ‫על‬

‫וכשראה‬

‫‪136‬‬

‫ח‪.‬‬

‫״ מ ה ח ש ב ת ם ‪ ,‬ר ש ע י ם גמורים‪,‬‬

‫א ה ב ת הבריות שלי או על ה ש ג ח ת אלהים‪ ,‬ש ה ע ז ת ם ל ע ש ו ת ד ב ר כזה ל א י ש‬

‫בראש׳מ״ד‪,‬‬ ‫ו״ך־י״ץ‬

‫מיטיב ומכנים אורחים?״‬

‫והללו הסגירו א ת ע צ מ ם לענשו‪ ,‬כדי להציל א ת בנימין‪.‬‬

‫ושוב נזכרו ב מ ע ט י ם ‪ ,‬ש ע ו ל ל ו ליוסף‪ ,‬ואישרוהו‬

‫‪6 6 3‬‬

‫; שכן אם מת׳ הדי נתפטר מפגעי‬

‫‪137‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪52‬‬

‫היהודים‬

‫החיים‪ ,‬ואם חי עודנו‪ ,‬הרי זכה לנקמת אלהים בהם‪ .‬ואמרו לעצמם‪ ,‬שפושעים הם‬ ‫כלפי אביהם‪ ,‬משום שיוסיפו לו עוד יגון בשל בנימין על יגונו‪ ,‬שהוא שרוי בו עד‬ ‫‪138‬‬

‫עכשיו בשל יוסף‪ .‬ואולם גם עכשיו הטיח ראובן דברים קשים כלפיהם‪ .‬ויוסף‬ ‫פיטר אותם‪ ,‬משום שלא עשו לו רעה‪ ,‬ואמר‪ ,‬שמסתפק הוא בענשו של הנער‬ ‫בלבד‪ :‬כי אין זה מן התבונה לפטור את זה בגלל אלה שלא חטאו כלל‪ ,‬או לענוש‬ ‫אותם יחד עם זה‪ ,‬שביצע את הגנבה‪ .‬וכשהבטיח לתת להם משמר ואמר שהם‬

‫‪139‬‬

‫רשאים ללכת‪ .‬נבהלו שאר האחים ונשתתקה לשונם מחמת התרגשות‪ .‬ואילו יהודה‪,‬‬ ‫הוא שפיתה את האב לשלוח את העלם ושהיה בדרך כלל איש המעשה‪,‬‬

‫‪140‬‬ ‫בדאש׳מ״ד‬ ‫י‬

‫ח‬

‫י י‬

‫החליט להעז ולהלחם להצלת האח ואמר‪ :‬״מעשים נוראים וראויים לעונש העזנו‬ ‫לעשות נגדך‪ ,‬המושל‪ ,‬ומן הצדק הוא להטיל עלינו כולנו את העונש‪ ,‬אף־על־פי‬ ‫שהפשע לא נעשה אלא על־ידי הצעיר שבנו‬

‫‪cob‬‬

‫‪ .‬ואולם אם כי התיאשנו מהצלתו‬

‫על סמך זכויותיו הוא‪ ,‬הרי נשארה לנו תקוה באצילות נפשד והיא לנו ערובה‬ ‫‪141‬‬

‫להצלת אחינו‪ .‬אל נא תשם־לב איפוא לעמידתנו זו ואל תבט לפשע שפשענו אלא‬ ‫לטבע הטבוע בך‪ ,‬והמלד במדותיך הטובות ואל תמלך בכעםך‪ ,‬שכן הכעס משמש‬ ‫בדרך כלל תוספת כוח רק לאנשים נקלים‪ ,‬הנעזרים בו בענינים גדולים כבטפלים‪.‬‬ ‫כבוש יצרך זה בנדיבות לבך ואל תתן שישתלט עליך עד כדי־כך‪ ,‬שתחרוג אנשים‪,‬‬ ‫שאינם עומדים עוד על נפשם‪ ,‬כאילו חייהם נתונים עדיין בידם‪ ,‬אלא רוצים‬

‫‪142‬‬

‫הם לקבלם מתנה מידיך‪ .‬כי לא לראשונה תביא לנו ישועה זו כיום‪ ,‬אלא גם‬ ‫קודם לכן‪ ,‬כשבאנו לקנות התבואה‪ ,‬נתת לנו בחסדך שפע של מזון והרשית לקחת גס‬

‫‪143‬‬

‫בשביל קרובינו‪ ,‬מה שהצילם ממיתה ברעב‪ ,‬שהיו צפויים לה• ואין בכך הבדל‪,‬‬ ‫אם לא תעמוד על דם אנשים‪ ,‬ההולכים וגוועים מחמת חוסר הצרכים ההכרחיים‪,‬‬ ‫או לא תענוש אנשים‪ ,‬שחטאו לכאורה וגהגו בעין רעה במעשה החסד הנהדר‬

‫‪144‬‬

‫שעשית עמהם‪ .‬את החסד הזה תעשה עמהם בצורה אחרת‪ :‬כי תציל את האנשים‪,‬‬ ‫שפרנסת אותם לשם כך‬

‫‪ccc‬‬

‫‪ ,‬ותקיים במתנותיך את הנפשות‪ ,‬שלא נתת להן להתנוון‬

‫ברעב‪ .‬נמצא‪ ,‬שמעשה גפלא וגדול כאחד תעשה בתתך לנו את נפשותינו‬ ‫‪145‬‬

‫ובהמציאך לאנשים אובדי־עצות את הכוחות המקיימים אותן‪ .‬כמדומני‪ ,‬שרצה‬ ‫אלהים ליצור עילה לשם פרםומך‪ ,‬על שפעת המדות הטובות שבך‪ ,‬והטיל אותנו‬ ‫לתוך צרה כזאת‪ ,‬כדי שיהא ברור לכל‪ ,‬שהנך מוחל לאנשים‪ ,‬שגרמו בחטאיהם עלבון‬ ‫אפילו לכבודד אתה‪ ,‬ושלא יהא נדמה‪ ,‬שהנך חובב הבריות רק במקרה‪ ,‬שהם זקוקים‬

‫‪146‬‬

‫לעזרתך מסבה אחרת‪ .‬כמה שיהא הדבר גדול להיטיב עם אנשים נצרכים‪ ,‬הרי מעשה‬ ‫ראוי יותר לשליט הוא לקיים אנשים‪ ,‬שהתחיבו עוגש בגלל מעשים‪ ,‬שהעזו כלפיו‪.‬‬ ‫כי אם הסליחה לפושעים על מעשי־פשע קטנים מביאה תהלה לשופטים הםלחנים‪,‬‬ ‫הרי אי־רוגז בעניניס‪ ,‬שבהם צפויים חייהם של העברינים לעונש‪ ,‬ממדתו של‬

‫ספר ש נ י‬

‫‪53‬‬

‫אלהים הוא‪ .‬לדידי‪ ,‬אלמלא היה אבינו מוכיח לנו באבלו על יוסף‪ ,‬כיצד הוא‬

‫‪147‬‬

‫מתענה בגלל אבדן בנים‪ ,‬לא הייתי מדבר עלינו לשם הצלתנו אלא כדי לגרום‬ ‫‪0011‬‬

‫נחת־רוח למדה שבך‪ ,‬העזמחה לנהוג בחסד ‪ ,‬והיינו מוסרים את עצמנו לכל‬ ‫מיני יםורים‪ ,‬שיעלה בדעתך ליםרנו‪ ,‬משום שלא היה לנו אז מי שיתאבל על‬ ‫מותנו‪ .‬ואולם עתה הננו מפילים לפניך את הבקשות האלה ומתחננים על נפשותינו‪,‬‬

‫‪148‬‬

‫שפשענו הםגירן בידיד לענשן‪ ,‬לא משום שהננו מרחמים על עצמנו — אף־על־פי‬ ‫שנמות צעירי ימים‪ ,‬שלא נהנו עדיין משמחות החיים — אלא מתוך מחשבה‬ ‫על אבינו ומתוך רחמים על זקנתו‪ .‬ואבינו לא איש רע הוא ולא הוליד בנים‬

‫‪149‬‬

‫שעתידים להיות רשעים‪ ,‬אלא איש ישר הוא‪ ,‬ולא מן הדין הוא שיתנסה בכגון ?׳לא‪?-‬‬ ‫אלה‪ .‬עכשיו‪ ,‬לאחר שגםעגו‪ ,‬שרוי הוא ביםורים מחמת דאגה לנו‪ ,‬וכשיוודע לו‬ ‫שמתנו ומאיזו סיבה מתנו‪ ,‬לא ישא את הדבר ויעזוב את החיים׳ והסיבה הזאת‬ ‫תשמש גורם נוסף ללך‬

‫‪Ge0‬‬

‫‪150.‬ואי־הכבודשבסופנו יקדים וישיגו עוד לפני מותו ויגרום‬

‫לו‪ ,‬שיסתלק ברע מן העולם הזה" וימהר לעבור לעולם החילון‬ ‫‪9‬״‬

‫שתגיע הידיעה עלינו לאחדים‪ .‬שים נא זאת אל לבך ‪ ,‬אף־על־פי‬

‫‪0 9 3‬‬

‫‪GS‬‬

‫עוד לפני‬

‫ששחיתותנו‬

‫‪151‬‬

‫מרגיזה אותך עכשיו‪ ,‬ועשה בחסדך צדקה עם אבינו חרף רשעתנו‪ .‬ויהא כוח‬ ‫הרחמים כלפיו גדול מקלקולנו‪ ,‬ונהג כבוד בזקנתו של אבינו‪ ,‬שנדון לחיות ולמות‬ ‫בבדידות אחר אבדננו‪ ,‬ותן לו בחסדך מתנה זו בשם האבות‪ .‬כי בשם זה תכבד‬

‫‪152‬‬

‫את מי שיצרך ותגמול חסד לעצמך‪ ,‬שכן הנך נהנה כבר מתואר זה ואלהים‪ ,‬אבי‬ ‫כל׳ יקיימו בידך ללא מכשול‪ :‬כי מחמת שותפות־תואר זו תהא נראה נוהג גם כלפי‬ ‫אלהים מנהג של חסידות בזה‪ ,‬שתרחם על אבינו בגלל יסוריו על הבנים שישכל‪.‬‬ ‫ואף־על־פי שהכוח בידיד לשלול מה שנתן לנו אלהים‪ ,‬הרי מחובתד דווקא לתתו‬

‫‪153‬‬

‫לנו ולא להבדל מאלהים במעשה חסדך‪ .‬כי נאה הוא שמי שזכה לשלטון בשתי‬ ‫הרשויות‪ ,‬יראהו בענינים טובים‪ ,‬ואף־על־פי שמותר לו גם להמית‪ ,‬יתעלם מהרשות‬ ‫הזאת כאילו איננה ויחשוב‪ ,‬שנתנה לו פקודה רק לקיים נפשות׳ ובה במדה שירבו‬ ‫האנשים‪ ,‬שתעלה להם זאת מידו‪ ,‬יהא גדמה כאילו גמל חסד לעצמו‪ .‬ואתה את כולנו‬

‫‪154‬‬

‫תציל‪ ,‬לכשתסלח לאחינו את מה שעשה לרוע מזלו‪ .‬כי אי־אפשר לנו לחיות‪ ,‬אם יענש‬ ‫‪T‬‬

‫הוא׳ משום שאין אנו דשאים להציל את נפשנו לבדנו ולשוב אל אבינו‪ ,‬אלא מחובתנו‬ ‫היא להשתתף כאן בסופו של אחינו‪ .‬ובבקשה ממך׳ המושל‪ ,‬אם תדון את אחינו‬

‫‪155‬‬

‫למיתה‪ ,‬ענוש גם אותנו כאילו היינו שותפים לפשע‪ :‬כי משאלתנו היא‪ ,‬שלא נאבד‬ ‫את עצמנו מתוך יגון על מותו‪ ,‬אלא שנמות מות רשעים כמוהו‪ .‬אם שגה )אחינו(‬ ‫מחמת היותו צעיר‪ ,‬שתכונתו עדיין לא הושתתה‪ ,‬ואם מדה אנושית היא ליתן סליחה‬ ‫לאנשים כאלה — כל זה הריני משאיר לחוות דעתך ואמנע מלדבר עוד‪ .‬שכן‬ ‫יהא הדבר נראה‪ ,‬אם תדון אותנו לכף חובה‪ ,‬שחומר דיננו בא בגלל הדברים שלא‬

‫‪156‬‬

‫‪54‬‬ ‫‪157‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫נ א מ ר ו ן ו ל מ ע ן י ה א נ ח ש ב ‪ ,‬א ם ת ו צ י א נ ו ז כ א י ם ‪ ,‬ש ז י כ י ת נ י מ ת ו ך שע‪1‬מת ל ב ב א צ י ל ו ת ך‬ ‫ל ד ב ר י ם ה ב ל ת י ־ א מ ו ר י ם ה ה ם ‪ .‬כ י ל א זו ב ל ב ד ש ת צ י ל א ו ת נ ו א ל א ת ת ן ל נ ו ד ב ר ש ע ל ‪-‬‬

‫‪158‬‬

‫ידו נראה ראויים יותר לטובך ותהגה בישועתנו יותר מ ש נ ה ג ה בעצמנו‪ .‬אם ר ו צ ה ה נ ך‬ ‫איפוא להמיתו‪ ,‬שלח אותו לאביו וענוש אותי ב מ ק ו מ ו‬

‫;‬

‫ואם ח ו ש ב א ת ה ל ע צ ו ר א ו ת ו‬

‫לך ל ע ב ה הרי מוכשר אני ממנו לשרתך בכל עבודה‪ ,‬הואיל ועיניך הרואות‪ ,‬כי ט ו ב‬ ‫אני מאחי ל ש א ת כל סבל״‪.‬‬ ‫‪159‬‬

‫היה מוכן לסבול הכל ברצון למען הצלת אחיו והשליד א ת ע צ מ ו ל ד ג ל י‬

‫ויהודה‬

‫יוסף וכל מ א מ צ י ו היו מכוונים ל ש כ ך א ת כ ע ס ו ו ל ה ב י א ו לידי פיוס‪ .‬וגם כ ל ה א ח י ם‬ ‫נפלו‬ ‫‪160‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫בראש׳ מ״ה‪.‬‬ ‫א׳־כ״ד‬ ‫‪161‬‬

‫ב ד מ ע ו ת לפניו ומסרו א ת ע צ מ ם למות ב ע ד בנימין‪.‬‬

‫ויוסף הוכרע על־ידי רגשותיו ולא יכול לנשוא עוד א ת ה ע מ ד ת הפנים ש ל רוגז‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬וצווה ל נ ו כ ח י ם ל צ א ת ‪ ,‬כ ד י ש י ת ו ו ד ע‬

‫שנהג‬

‫לאחיו ו א מ ר ‪:‬‬ ‫מוצא‪,‬‬

‫לאחיו לבדו‪.‬‬

‫״משבח אני אתכם בגלל מדותיכם הטובות ובגלל אהבת אחינו והנני‬

‫ש ט ו ב י ם א ת ם מ ש ש י ע ר ת י ע ל ס מ ד מ ה ש י ע צ ת ם עלי‪.‬‬

‫להעמיד‬

‫וכשיצאו‬

‫התוודע‬

‫כל זאת עשיתי‪ .‬כדי‬

‫בנםיון א ת א ה ב ת ה א ח שלכם‪ .‬אני חושב׳ ש ל א ה ר ש ע ת ם גם כלפי מ ת ו ך‬

‫עצם טבעכם‪ ,‬אלא ב ע צ ת אלהים )בא הדבר( והוא שגרם לשפע הטובות ש ל ש ע ה זו‬ ‫‪162‬‬

‫ולעתיד‬ ‫פיללתי‬

‫לבוא‪ ,‬אם י ש מ ו ר לנו א ת חסדו‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ו ל א ח ר‬

‫שראיתי‬

‫את‬

‫לאחר שנודע לי על שלום אבי׳ ש ל א‬

‫התנהגותכם‬

‫כלפי אחיכם‪,‬‬

‫שוב איני‬

‫זוכר‬

‫מה‬

‫ש ח ט א ת ם לי‪ ,‬כ פ י ש א ת ם ח ו ש ב י ם ‪ ,‬ו ל א א ר ח ש ג ם ל ה ב א כ ל ש נ א ה א ל י כ ם ע ל כ ך ‪,‬‬ ‫‪163‬‬

‫והריני‬

‫מתוודה‪ ,‬שמודה אני לכם כשותפים לעצה‪ ,‬שיעץ אלהיט ל ע ת זאת‪ .‬ורוצה‬

‫אני‪ ,‬ש ת ש כ ח ו גם א ת ם א ת ה ע נ י נ י ם הללו ו מ ו ט ב לכם ל ש מ ו ח ע ל ש מ ע ש ה ־ ה ש ט ו ת‬ ‫שלכם מאז הגיע לסוף כזה מ ש ת ד ג ז ו ותתבישו בשגיאותיכס‪.‬‬

‫אל יהא הדבר נ ר א ה‬

‫איפוא‪ ,‬כאילו שרויים א ת ם ביגון בגלל ה ע צ ה הרעה׳ ש י ע צ ת ם עלי‪ .‬ו ב ג ל ל ה ח ר ט ה‬ ‫בראש׳‬ ‫מ״ה‪,‬י״ג‬

‫‪164‬‬

‫עליה‪,‬‬

‫משום שלא הצליחה‪.‬‬

‫שמחו איפוא במה ש ע ש ה אלהים ולכו והודיעו ז א ת‬

‫לאבי‪,‬‬

‫אותו‬

‫היפה‬

‫שלא‬

‫תאכלנה‬

‫הדאגות‬

‫בגללכם‬

‫ולא‬

‫יגזול‬

‫ממני‬

‫את‬

‫החלק‬

‫ביותר‬

‫ש ל א ש ר י בזה‪ ,‬ש י מ ו ת ב ט ר ם י ר א ה א ת פ נ י ויקח ח ל ק בכל ה ט ו ב א ש ר לי‪.‬‬

‫קחוהו‪,‬‬

‫אותו ואת נשיכם ואת טפכם ואת כל משפחתכם‪ ,‬ועברו הנה‪ ,‬מ ש ו ם ש ל א‬

‫בראש׳ ‪165‬‬ ‫מ״ה‪ ,‬י״ח‬

‫יאה הוא ש ה א נ ש י ם החביבים עלי ביותר יהיו רחוקים מן ה ש פ ע א ש ר אתי ו ב פ ר ט‬

‫‪166‬‬

‫והם‬

‫שהרעב‬ ‫היו‬

‫בראש׳‬ ‫מ׳׳ה‪ ,‬ט״ז‬

‫‪167‬‬

‫י מ ש ד עוד ח מ ש שנים״‪.‬‬

‫א ח ד י הדברים ה א ל ה חיבק יוסף א ת אחיו‪.‬‬

‫שרויים ב ד מ ע ו ת ו ב ע צ ב ו ת בגלל ה ע צ ה הרעה‪ ,‬ש י ע צ ו עליו‪ ,‬ו נ ד מ ה ה י ה ל ה ם ‪,‬‬

‫ש מ ח ש ב ת ו ה א צ י ל ה ש ל א ח י ה ם א י נ ה א ל א ע ו ג ש להם‪ .‬אז פ ת ח ו בחגיגות‪ .‬ו כ ש ש מ ע‬ ‫המלה‬

‫‪7‬‬

‫ש א ל יוסף באו אחיו‪ ,‬ש מ ח מ א ו ד ו ה ת נ ה ג כ א י ל ו מ צ א ה א ו ש ר א ו ת ו ‪ , °‬ו נ ת ן‬

‫להם עגלות מלאות תבואה וזהב וכסף להביא לאביהם‪ .‬אף מאחיהם קיבלו מ ת נ ו ת‬

‫‪55‬‬

‫ספר ישני‬

‫מרובות‪ .‬חלק מהן ל ש א ת ן לאביהם וחלק לכל א ח ד )ובנימין קיבל יותר מכולם ״ (‬ ‫והלכו‪.‬‬ ‫ו כ ש ה ג י ע ו ה ב נ י ם נ ו ד ע ו ל י ע ק ב ק ו ר ו ת י ו ש ל יוסף‪ ,‬ש ל א זו ב ל ב ד ש נ מ ל ט מ ה מ ו ת ‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫שבגללו היה יושב באבלות‪ ,‬אלא ש ה נ ה ו חי חיי־אושר נהדרים ושותף הוא ל מ ל ד‬

‫בי‬

‫בשלטון על מצרים ושבידו נ מ צ א ת כ מ ע ט כל האפיטרופםות עליה‪.‬‬ ‫ד ב ר מ ה מ ס ו פ ר ל מ ע ש ה ש א י ן ל ה א מ י ן בו‪.‬‬

‫שום‬

‫ולא נראה לו‬

‫ז‪ .‬א‪.‬‬

‫כ״דר‪4‬ח'‬

‫‪169‬‬

‫כי ח ש ב על מעשיו הגדולים של‬

‫א ל ה י ם ו ע ל א ה ב ת ו אליו‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה ל כ ה ו פ ח ת ה מ ש ך ז מ ך מ ה ‪ ,‬ו י צ א מ י ד א ל יוסף‪.‬‬ ‫ע ל ־ י ד ב א ר ־ ש ב ע ה ק ר י ב ק ר ב ג ו ת ל א ל ה י ם ב מ ק ו ם זה‪ .‬ו ה י ה ש ר ו י ב פ ח ד ‪,‬‬

‫וכשחנה‬

‫ב‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫ש מ א י ע ד י פ ו ב נ י ו א ת ה י ש י ב ה ב מ צ ר י ם מ ח מ ת ה ש פ ע ה מ צ ו י ב ה ו ל א י ר צ ו צ א צ א י ה ם בראש׳ מ״ו‪ ,‬א׳‬ ‫ל ש ו ב לארץ כנען ולהאחז בה כ ה ב ט ח ת אלהים‪ .‬וכן פחד‪ ,‬ש מ א תבוא כליה על ביתו‬

‫‪171‬‬

‫בגלל הירידה למצרים ש ל א ברצונו של אלהים‪ .‬ועל כל פחד‪ ,‬ש מ א יעזוב א ת החיים‬ ‫ל פ נ י ש י ר א ה א ת יוסף‪ .‬מ ח ש ב ו ת כ א ל ה ו כ א ל ה ה ת ר ו צ צ ו בו והוא ש כ ב לישון‪.‬‬ ‫ואלהים נ צ ב עליו ו ק ר א לו פ ע מ י ם בשמו‪.‬‬ ‫הוא‪,‬‬

‫ו כ ש ש א ל מ י הוא‪ ,‬א מ ר ‪:‬‬

‫״לא מן הנכון‬

‫‪172‬‬

‫יעקב‪ ,‬ש ל א תכיר א ת אלהים‪ ,‬שהיה ת מ י ד העוזר והמושיע לאבותיד ילד‬

‫אחריהם‪.‬‬ ‫מחמת‬

‫אני הוא ש נ ת ת י לך א ת השלטון ב ש ע ה שהיה ב ד ע ת אביך לשללו ממך‪.‬‬ ‫חבתי‬

‫אליך‬

‫נשלחת‬

‫לבדך‬

‫לארס‬

‫נחרים‬

‫לנשואים‬

‫וזכית‬

‫טובים‬

‫ג‪.‬‬ ‫ב׳־ד׳ ׳‬

‫‪173‬‬

‫וחזרת‬

‫והנך מוביל א ת ך המון ילדים וגכםים‪ .‬ה ש ג ח ת י ה י א ש ה צ י ל ה לך א ת כל מ ש פ ח ת ך ן‬

‫‪174‬‬

‫וגם א ת יוסף זה בנך‪ ,‬ש ח ש ב ת שאבד‪ ,‬שלחתי‪ ,‬כ ד י ש י ז כ ה ל א ו ש ר גדול יותר ו ע ש י ת י ו‬ ‫מ צ ר י ם ב מ ד ה כזו‪ ,‬ש א ך ב מ ע ט ה ו א ש ו נ ה מ ן ה מ ל ך ‪.‬‬

‫לאדוני‬ ‫להיות‬ ‫יוסף‪,‬‬

‫והנני בא עכשיו‬

‫‪175‬‬

‫לך למורה בדרכך זאת ולהודיעך‪ ,‬שחייך סופם להסתיים בזרועותיו של‬ ‫שלטון ותחלה לבניך אחריך ושעתיד אני‬

‫ולבשר לך תקופה ארוכה של‬

‫להחזירם אל ה א ר ץ ש ה ב ט ח ת י להם״‪.‬‬ ‫הזה עודד א ת יעקב והוא ירד מ צ ר י מ ה עם בניו ובני בניו ורוחו נכונה‬

‫החלום‬

‫והיה מספר כולם שבעים‬

‫עליו‪.‬‬

‫מפני‬

‫וביחוד‬ ‫שמוצאנו‬ ‫השמות‪.‬‬

‫ממצרים ולא מארם נ ה ר י ם ‪,‬‬

‫חנוך‪,‬‬

‫פלוא‪,‬‬

‫היו‬

‫אולם‬

‫כדי‬

‫לסתור‬

‫רואה א נ י‬

‫את‬ ‫‪7 4‬‬

‫טענתם‬

‫האומרים‪,‬‬

‫של‬

‫‪176‬‬

‫בראש׳ מ״ו‪ ,‬ז׳‬ ‫‪177‬‬

‫הכרח לעצמי להזכיר את‬

‫ובכן‪ ,‬ל י ע ק ב היו ש נ י ם ־ ע ש ר בנים‪ ,‬מ ה ם ב א יוסף מ צ ר י מ ה ע ו ד לפני־כן‪.‬‬

‫נזכיר‬

‫בנים‪:‬‬

‫שבביטוים‪.‬‬

‫איש‪ .‬אמנם לא היה בדעתי לפרט א ת שמותיהם‬

‫‪7 3‬‬

‫איפוא‬

‫שאול‬

‫הקושי‬

‫‪7 2‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪7 6‬‬

‫ן‬

‫א ת אלה‪,‬‬

‫‪7 3‬‬

‫כרמי ׳‬

‫חצרון‪,‬‬

‫ארבעה בנים‪:‬‬ ‫‪s‬‬

‫‪7 8‬‬

‫ואת‬

‫ולשמעון‬

‫ללוי נולדו ש ל ש ה ב נ י ם ‪:‬‬

‫שלה‪ ,‬פרץ‪ ,‬זרח‬

‫אי לאה ובתוכה‬

‫שבאו‬

‫אחריו‬

‫בניהם‪.‬‬

‫ששה‪:‬‬

‫לראובן‬

‫ימואל‪,‬‬

‫ג ר ש ו ן ‪< ,‬ןהת‪ ,‬מ ר ד י‬

‫‪ ,‬ושני נכדים‪ ,‬שנולדו מ פ ר ץ ‪:‬‬

‫היו‬

‫בנים‪:‬‬

‫ארבעה‬

‫י מ י ן ‪ ,‬ז*הד‪ ,‬י כ י ן ‪,‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫צחר‪,‬‬

‫חצרון וחמול‬

‫‪7 9‬‬

‫‪.‬‬

‫ט ׳‬

‫;‬

‫ליששכר‬

‫תולע‪ ,‬פוה‪ ,‬ל ב ‪ ,‬ש מ ר ו ן ‪ ,‬וזבולון הוביל א ת ו ש ל ש ה ב נ י ם ‪:‬‬ ‫גם ב ת ה‬

‫בראש׳מ״ו׳‬

‫‪ ,‬וליהודה היו ש ל ש ה‬

‫‪8 0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪178‬‬

‫ד י נ ה‬

‫‪a‬‬

‫ו א ל ה‬

‫‪179‬‬

‫כ‬

‫"‬

‫ז‬

‫קדמוניות היהודימ‬

‫‪56‬‬ ‫‪180‬‬

‫היו‬

‫שלשים ושלשה‪.‬‬

‫ולבנימין‪,‬‬

‫ולרחל היו ש נ י בנים‪,‬‬

‫הבן השני‪ ,‬ע ש ר ה ‪:‬‬ ‫ארד‬

‫חופים‪,‬‬

‫‪: T‬‬

‫‪181‬‬

‫‪8 2‬‬

‫‪182‬‬

‫יתמלא‬

‫־־‬

‫אלה‬

‫בצרוף‬

‫״‬

‫‪-‬ו‪-‬־ד‬

‫שלפניכן‬

‫המנויים‬

‫וזאת היתה איפוא מ ש פ ח ת ו החוקית של יעקב‪.‬‬

‫של רחל‪ ,‬נולדו לו ד ן ונפתלי?‬ ‫‪8 3‬‬

‫‪183‬‬

‫ארבעה־עשר‬

‫‪11‬‬

‫—‬

‫‪:‬‬

‫״ז‬

‫״‬

‫למספר‬

‫מגיעים‬

‫ו‬

‫ארבעים ושבעה‪.‬‬

‫שלם ‪.‬‬

‫מהם‬

‫מנשה‬

‫בלע‪ ,‬בכר‪ ,‬א ש ב ל ‪ ,‬גרא‪ ,‬נעמן‪ ,‬אחי‪ ,‬ר א ש ׳ מופים‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫נולדו ליוסף‬

‫ואפרים‪.‬‬

‫ולדן היה בן י ח י ד ‪:‬‬ ‫המספר‬

‫עם נפתלי באו ארבעה בנים‪:‬‬ ‫‪8 4‬‬

‫חושים ‪.‬‬

‫חמשים וארבעה‪.‬‬

‫ומבלהה‪ ,‬ש פ ח ת ה‬ ‫יחצאל‪ ,‬גוני‪ ,‬יצר‪,‬‬

‫לכשנוסיף את אלה על הנזכרים לפני־כן‬ ‫נולדו'‬

‫וגד ואשר‬

‫‪8‬‬

‫שפחתה‬

‫מזלפה‪,‬‬

‫לאה‪,‬‬

‫של‬

‫ו א ף הם ה ב י א ו א ת ם בנים‪ ,‬ג ד ש ב ע ה ‪ :‬צפיון‪ ,‬חגי‪ ,‬שוני‪ ,‬א צ ב ן ‪ ,‬ע ר י ‪ ,‬א ר ו ך ‪ ,‬א ר א ל י * ״ ‪.‬‬ ‫ולאשר בת וזכרים ש ש ה‬

‫‪8 6‬‬

‫ו ש מ ו ת י ה ם ‪ :‬ימנה‪ ,‬ישוה‪ ,‬ישוי‪ ,‬בריעה׳ ח ב ר ו מ ל כ י א ל‬ ‫• ‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫•‪•1‬‬

‫•‪•:‬י‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫‪8 7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪VV‬‬

‫‪T‬‬

‫כל אלה ששה־עשר‪ ,‬וכשנוםיפם להמשים וארבעה נקבל א ת המספר שבעים‪ .‬ה נ ז כ ר‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫בראש׳ מ״ו‪,‬‬ ‫כ״ח־ל״ד‬

‫לפני־כן‪ ,‬אם לא נ מ נ ה בהם א ת יעקב‪.‬‬ ‫וכשנודע‬ ‫בואו‬

‫ליוסף‪,‬‬

‫— יצא‬

‫שאביו מ ת ק ר ב ובא — כי יהודה אחיו הקדים והודיע‬ ‫לקראתו‬

‫‪8 8‬‬

‫ונזדמן‬

‫אתו‬

‫על־יד עיר‬

‫‪8‬‬

‫הירואופולים״ ‪.‬‬

‫לו‬

‫והלה‬

‫על‬

‫כמעט‬

‫ש נ פ ח ר ו ח ו מ ש מ ח ה ב ל ת י צ פ ו י ה ו ג ד ו ל ה זו‪ ,‬א ל א ש י ו ס ף ה ש י ב א ת ד ו ח ו ׳ א ף ־ ע ל ־ פ י‬ ‫שגס‬ ‫‪185‬‬

‫‪0 0‬‬

‫הוא עצמו לא התחזק אלא ב ק ו ש י ‪ ,‬שלא יקרהו אותו דבר עצמו‬

‫התרגשות‬

‫ש ל עונג‪.‬‬

‫מחמת‬

‫א ך מובן‪ ,‬ש ר ג ש ו ת י ו ל א ג ת ג ב ר ו עליו כ מ ו ע ל אביו‪ ,‬ו ה ו א‬

‫ביקש אחר־כך מ א ת אביו לנסוע לאט‪ ,‬ולקח ח מ ש ה מאחיו ומיהר אל ה מ ל ך למ&ר‬ ‫‪186‬‬

‫לו‪ ,‬ש י ע ק ב ב א ע ם מ ש פ ח ת ו ‪.‬‬

‫והמלך ש מ ע א ת הדבר ו ש מ ח וצווה א ת יוסף ל ה ג י ד‬

‫לו׳ מ ה א ו פ ן ה ח י י ם ה ח ב י ב ע ל י ה ם ‪ ,‬ש י ר ש ה ל ה ם ל נ ה ו ג בו‪.‬‬ ‫טובים הם ואינם עוסקים בשום ד ב ר חוץ מזה‪.‬‬

‫ויוסף אמר‪ ,‬שרועים‬

‫והוא אמר ז א ת מתור דאגה‪ ,‬ש ל א‬

‫יהיו נפרדים‪ ,‬א ל א ישבו במקום א ח ד וידאגו לאביהם ויתחבבו על המצרים על־ידי‬ ‫כך‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪187‬‬

‫בראש׳ ‪188‬‬ ‫מ״ז‪ ,‬ח׳־י״א‬

‫ש ל א יהיו עוסקים בשום ד ב ר משלהם‪.‬‬

‫במרעה‬

‫כי אסור היה להם למצרים לעסוק‬

‫צאן‪.‬‬

‫ויעקב בא אל המלך ובירכו והתפלל לשלום מלכותו‪.‬‬ ‫חייו י ‪.‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫א מ ד לו‪ ,‬ש ה ג י ע ל מ א ה ו ש ל ש י ם ש נ ה ‪.‬‬

‫שאלי פרעה‪ ,‬כמה הן שנות‬

‫ה ש ת ו מ ם פ ר ע ה ל א ו ר ך חייו‪.‬‬

‫אמר‬

‫לו יעקב‪ ,‬ש מ ו ע ט ו ת ה ן ש נ ו ת חייו מ ש ל אבותיו‪ .‬ו פ ר ע ה ה ר ש ה לו לשיבת ע ם ב נ י ו‬ ‫‪189‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בראש׳ מ״ז‪,‬‬ ‫י״ג־כ״ו‬

‫)בעיר( ה י ל ל פ ו ל י ם ״ ‪ ,‬מ ש ו ם ש ש ם היו ש ד ו ת מ ר ע ה גם לרועיו‪.‬‬ ‫ו ה ר ע ב ה צ י ק ל מ צ ר י ם ו ה פ ו ר ע נ ו ת )והמחסור( הלכו וגדלו עוד‪ ,‬מ ש ו ם ש ה י א ו ר ל א ה י ה‬ ‫משקה‪ ,‬כי לא גאה‪ ,‬ואלהים לא היה מ מ ט י ר ; וגם מ צ ר י ם ל א היו דואגים ל ע צ מ ם מ ח מ ת‬

‫‪190‬‬

‫בורותם‪.‬‬

‫ויוסף היה נותן להם תבואה בכסף‪ ,‬וכשאזל הכסף קנו א ת ה ת ב ו א ה ב מ ק נ ה‬

‫ובעבדים‪.‬‬

‫ו א ל ה שהייתה ל ה ם א י ז ו ח ל ק ת א ד מ ה ש ה י א ‪ .‬נ ת נ ו א ו ת ה ב מ ח י ר מ ז ו ן ‪.‬‬

‫וכך היה ה מ ל ך ל ב ע ל כל נכסי המצרים‪ .‬וכל א ח ד ה ע ב ר למקום אחר‪ ,‬כדי ש ת ה י ה‬ ‫מובטחת‬

‫לו ל מ ל ך ר כ י ש ת ק ר ק ע ו ת י ה ם — מ ל ב ד אלו ש ל ה כ ה נ י ם ‪:‬‬

‫כי קרקעותיהם‬

‫סטר שני‬ ‫להם‪.‬‬

‫נשארו‬

‫מחשבותיהם‬ ‫וכשהגיעה‬

‫והפורענות‬ ‫של‬

‫המצרים‬

‫לא‬ ‫‪0 2‬‬

‫זו‬

‫בלבד‬

‫‪57‬‬ ‫את‬

‫ששיעבדה‬

‫והכריחה אותם לבסוף‬

‫גויותיהם‬

‫לרכישה‬

‫אלא‬

‫משפילה‬

‫את‬

‫גם‬

‫‪191‬‬

‫ש ל מזון‪.‬‬

‫הרעה למרום קצה ע ל ה ה נ ה ר על הארץ‪ ,‬שהוציאה ת נ ו ב ה לרוב‪.‬‬

‫ויוסף‬

‫‪192‬‬

‫בא לכל עיר ואסף א ת האוכלוסין שבהן והחזיר להם לצמיתות א ת האדמה‪ .‬שיכול‬ ‫ה י ה ה מ ל ך ל ש מ ר ה ל ע צ מ ו ו ל ה ש ת מ ש ב ה ר ק ל ט ו ב ת ו ‪ ,‬מ א ח ר ש ה ל ל ו ה נ י ח ו ה לו‪ .‬ו י ו ס ף‬ ‫פ ק ד אותם לעבדה בשקידה כקנין עצממ‪ ,‬אלא שישלמו חמישית התבואות מס למלך‬ ‫ב ע ד האדמה‪ ,‬ש ה ו א נותן להם‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה י א שלו‪.‬‬ ‫ונעשו‬

‫ששבו‬

‫לבעלי‬

‫הקרקע‬

‫באורח‬

‫בלתי־צפוי‪,‬‬

‫ו ש מ ח ה ת ק פ ה אותם‪ ,‬ל א ח ר‬

‫וקיבלו‬

‫את‬

‫עליהם‬

‫‪193‬‬

‫הפקודות‪.‬‬ ‫חוק‬

‫ב א ו פ ן זה הגדיל יוסף א ת ע ר כ ו בעיני־ ה מ צ ר י ם וטיפת א ת ח ב ת ה ע ם למלך‪.‬‬

‫זה ש ל תשלום החלק ה ח מ י ש י ש ל התבואות )למלד( נ ש א ר והתקיים גם בימי המלכים‬ ‫שלאחר‬

‫כך‪.‬‬

‫ומקץ‬

‫ה ש נ ה ה ש ב ע ־ ע ש ר ה ל י ש י ב ת ו ב מ צ ר י ם חלה־ יעקב ו מ ת כ ש ב נ י ו נצבים עליו‪.‬‬

‫והוא‬

‫ה ת פ ל ל עליהם‪ ,‬שיזכו לרוב טוב‪ ,‬וצפה והגיד להם בנבואה‪ ,‬איך ע ת י ד כל‬

‫ח‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪194‬‬ ‫בראשית‬ ‫ם״ז‪ ,‬כ״ח‬

‫א ח ד מצאצאיהם ל ה ת י ש ב בכנען )ואמנם קרה הדבר ימים רבים אחר כף(‪ ,‬אף סיפר‬

‫‪ 195‬בראש׳‬ ‫מ״ט‪ ,‬א׳־כ״ח‬

‫בשבחו‬ ‫הדין‬

‫ש ל יוסף‪ ,‬ש ל א נ ט ר א י ב ה לאחיו‪ ,‬א ל א נ ה ג ב ה ם ב א צ י ל ו ת ל פ נ י ם מ ש ו ר ת‬

‫וגמל להם טובות‪ ,‬ש א ח ר י ם ל א היו גומלים אותן ‪-‬אפילו למיטיביהם‪.‬‬

‫וצווה‬

‫א ת ב נ י ו ל צ ר ף א ת ב נ י ו ש ל י ו ס ף ‪ ,‬א ת א פ ר י ם ו א ת מגשר‪ ,.‬א ל מ ס פ ר ם ו ל י ת ן ל ה ם‬ ‫ח ל ק ב א ר ץ כנען‪ .‬ע ל ה ד ב ר ה ז ה נ ד ב ר אחר־כך‪ .‬וכן ב י ק ש ל ה ק ב ר‬

‫‪9 3‬‬

‫בחברון‪ ,‬והוא‬

‫מ ת בן מ א ה ו ח מ ש י ם שנה‪ ,‬פ ח ו ת ש ל ש ‪ ,‬ולא היה ק ט ן א ף מ א ח ד מ א ב ו ת י ו ב י ר א ת‬

‫‪ 196‬בראש׳‬ ‫מ״ז‪ ,‬כ״ח־ל׳‬ ‫בראש׳‬ ‫ני‪ ,‬ד׳־י״ג‬

‫א ל ה י ם ו ז כ ה ל ש כ ר ט ו ב ‪ ,‬ש ב ע ל י מ ד ו ת כ א ל ה ר א ו י י ם לו‪ .‬ו י ו ס ף נ ש א ב ר ש ו ת ה מ ל ך א ת‬ ‫גוית אביו לחברון וקברה ש ם ברוב פאר‪ .‬והאחים ל א רצו לחזור אתו‪ ,‬מ ש ו ם ש ת ק ף‬ ‫אותם פחד‪ ,‬ש מ א יתנקם בהם יוסף אחרי מות אביהם בגלל ע צ ת ם ה ר ע ה ע ל י ו ‪ :‬כי לא‬ ‫ה י ה עוד אותו ה א י ש בחיים‪ ,‬ש ר צ ה יוסף לגרום לו נ ח ת רוח במתינותו כלפיהם‪ .‬ויוסף‬

‫‪197‬‬ ‫בראש׳ נ׳‪,‬‬ ‫ט״ו־כ״א‬

‫ש י ד ל ם ‪ ,‬ש ל א י ה י ו ח ו ש ש י ם ו ל א י ח ש ד ו בו‪ .‬ו ל ק ח ם א ת ו ו נ ת ן ל ה ם ר כ ו ש ר ב ו ל א פ ס ק‬ ‫מלגהוג בהם חבה יתרה‪.‬‬ ‫מקץ‬

‫מ א ה ו ע ש ר ש נ ה לחייו מ ת גם הוא‪ ,‬ה א י ש המצוין ל ה פ ל י א במדותיו הטובות‪,‬‬

‫ש ה י ה מכוון הכל ב ת ב ו נ ת ו ו מ ש ת מ ש רק ש י מ ו ש מ צ ו מ צ ם בכוחו‪.‬‬ ‫הוא‬

‫אכן הדבר הזה‬

‫כ‪.‬‬ ‫‪198‬‬ ‫בראש׳ נ׳‪,‬‬ ‫כ״ב־כ״ו‬

‫ש ג ר ם לו‪ ,‬ל א י ש ש ב א מן החוץ‪ ,‬ל ה צ ל ח ה כזו א צ ל ה מ צ ר י ם ו א ח ר אםון כ ז ה‬

‫שקרהו‪ ,‬כפי שסיפרגו למעלה‪ .‬וגם אחיו מ ת ו ל א ח ר שחיו חיי טובה במצרים‪ .‬כ ע ב ו ר‬

‫‪199‬‬

‫‪ ,‬ואילו א ת ע צ מ ו ת‬

‫‪200‬‬

‫זמן נשאו )בניהם( ונכדיהם א ת גויותיהם וקברו אותן בחברון‬

‫‪9 4‬‬

‫י ו ס ף נ ש א ו ל א ר ץ כ נ ע ן ב ז מ ן מ א ו ח ר י ו ת ר ‪ ,‬כ ש י צ א ו ה ע ב ד י ם מ מ צ ר י ם ‪ ,‬מ ש ו ם ש כ ך שמות י״ג‪ ,‬י״ט‬ ‫ה ש ב י ע א ו ת ם יוסף‪ .‬ו ע ת ה א ר צ ה מ ה ש ע ל ה ) ל צ א צ א י‬

‫‪9 4 3‬‬

‫( כל א ח ד מ ה ם ובאיזה עמל‬

‫כ ב ש ו א ת ארץ כנען‪ .‬אולם קודם לכן אספר א ת הסבה‪ ,‬ש ב ג ל ל ה עזבו א ת מצרים‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪58‬‬ ‫ט‪ .‬א‪.‬‬

‫‪201‬‬

‫המצרים‪ ,‬אנשים אוהבי מותרות ונרפים בעבודתם ושטופי תענוגים בכלל ואוהבי‬

‫שמות‬ ‫אי‪ ,‬ט׳־י׳‬

‫‪202‬‬

‫בצע בפרט‪ ,‬נהגו בעברים מ נ ה ג ר ש ע מתוך קנאה בגלל הצלחתם‪ .‬כי כ ש ר א ו א ת‬ ‫ה י ש ר א ל י ם הולך ו ע ו ש ה חיל וכי מפורסם הוא כ ב ר בגודל רכושו‬

‫גזע‬

‫שהשיגו‬

‫במדותיו הטובות ובכשרון ה מ ע ש ה שלו‪ .‬והתחילו מדמים‪ ,‬שגידולו מכוון נגדם‪ .‬ו מ ש ו ם‬ ‫במרוצת הזמן‬

‫ששכחו‬

‫א ת הטובות‪,‬‬

‫שעברה‬

‫ש ע ש ה ל ה ם יוסף‪ ,‬ו מ ש ו ם‬

‫המלוכה‬

‫ל ב י ת אחר׳ היו נוהגים בזדון נורא בבני י ש ר א ל ו מ ת ח כ מ י ם לענותם בענויים שונים‪.‬‬ ‫‪203‬‬ ‫שמות‬ ‫א׳‪ ,‬י״א־י״ד‬ ‫‪204‬‬

‫כי צוום ל ש ד ר א ת היאור ל ת ע ל ו ת רבות‪ ,‬ל ב נ ו ת חומות לערים וסכרים‪ ,‬ש י מ נ ע ו‬ ‫ה י א ו ר ל י ה פ ך לבצר‪ .‬ב ש ע ת ה ג י א ו ת ‪.‬‬

‫את‬

‫והיו מ ת י ש י ם א ת כוח בני גזענו ב ב נ י ן‬

‫‪9 5‬‬

‫ה פ י ר מ י ד ו ת ‪ ,‬ע ד ש נ ע ש ו מומחים באומנויות שונות ולמודי־עמל‪ .‬וכן חיו בענויים‬ ‫משך‬ ‫כי‬

‫זמן ש ל א ר ב ע מ א ו ת ש נ ה‬

‫ג ג ‪9‬‬

‫‪ .‬והמלחמה היתה נטושה בין שני ה צ ד ד י ם ‪:‬‬

‫המצרים רצונם היה ל ה ש מ י ד א ת ישראל בעבודות פרד׳ ואילו אלה ה ש ת ד ל ו‬

‫תמיד להראות‪ ,‬שמתגברים על פקודות )הרשע(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪205‬‬

‫ובעוד העבדים שרויים בצרותיהם אלה )קרה מקרה(‪ ,‬שהוסיף להם למצרים ס ב ה‬ ‫עוד‬

‫לשקוד‬

‫את‬

‫להגיד‬

‫על‬

‫השמדת‬

‫העתידות‬

‫גזענו‪:‬‬

‫אחד‬

‫האיצטגנינים‬

‫לאמתן — הודיע למלך‪,‬‬

‫‪9 0‬‬

‫שעתיד‬

‫—‬

‫אנשים‪,‬‬

‫שמוכשרים‬

‫באותו זמן להוולד‬

‫איש‬

‫בישראל‪ ,‬שישפיל א ת )כבוד( מלכות מצדים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה‬ ‫‪206‬‬ ‫שמות‬ ‫א׳‪ ,‬ס״ו־כ״ב‬

‫ע ל כל א ד ם ב מ ד ו ת י ו ה ט ו ב ו ת ויזכה ל ת ה ל ת עולם‪.‬‬ ‫אותו‬

‫והמלך פ ח ד וצווה בעצתו ש ל‬

‫א י צ ט ג ג י ן ל ה ש ל י ך ה י א ו ר ה ו ל ה ר ו ג כ ל זכר‪ ,‬ש י ו ו ל ד ל ב נ י י ש ר א ל ‪,‬‬

‫)ופקד(‬

‫שמילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן‪:‬‬ ‫‪207‬‬

‫עליהן‬ ‫שהן‬

‫היתד‪ ,‬מ ו ט ל ת‬

‫לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בגות ע מ ו‬

‫שזלזלו‬ ‫‪208‬‬

‫החובה‪ ,‬לפי פקודת‬

‫המלה‬

‫להיות המילדות‪ ,‬הואיל וגדמה‪,‬‬ ‫‪9 7‬‬

‫‪.‬‬

‫ואילו א ת אלה‪,‬‬

‫ב פ ק ו ד ה והעזו ל ה צ י ל ב צ נ ע ה א ת הוולד ש נ ו ל ד להם‪ ,‬צווה להרוג ע ם כ ל‬ ‫‪7 4‬‬

‫ה מ ש פ ח ה ‪ .‬מ ו ב ן ‪ ,‬ש נ ו ר א ה י ה צ ע ר ם ש ל ה א נ ש י ם ‪ ,‬ש נ ג ז ר ה ע ל י ה ם ג ז י ר ה זו‪ .‬ל א ב ל ב ד '‬

‫‪1‬‬

‫ע ל ש ה י ו מ ש כ ל י ם א ת בניהם וההודים היו מסייעים בידיהם ל א ב ד ן הנולדים׳ א ל א גם‬ ‫ה מ ח ש ב ה על כליון גזעם — שהנולדים הולכים ונהרגים והם ע צ מ ם עתידים למות —‬ ‫‪209‬‬

‫היא ש ה פ כ ה ל ה ם א ת אסונם ל ד ב ר קשה‪ ,‬שאין עליו תגחומים‪ .‬וכן היו שרויים ב צ ר ה‬ ‫זו‪ .‬א ו ל ם א י ן ב כ ו ח ו ש ל ש ו ם א י ש ל ה פ ר א ת ע צ ת א ל ה י ם ‪ ,‬ו א פ י ל ו י ח ב ל א ל פ י ת ח ב ו ל ו ת‬ ‫ל ש ם כך‪ .‬כ י א ו ת ו ה נ ע ר ‪ ,‬ש נ י ב א ע ל י ו ה א י צ ט ג נ ץ‬ ‫המלה‬ ‫היה‬

‫‪210‬‬ ‫שמות ב׳‪,‬‬ ‫א׳־ב׳‬

‫‪9 7 1 ,‬‬

‫הלד וגדל בצנעה מפני מ ש מ ר‬

‫ו נ ב ו א ת ה א י ש ע ל מ ה ש ע ת י ד היד‪ ,‬ל ה ת ר ח ש ע ל ‪ -‬י ד ו ‪ ,‬נ ת ק י מ ה ו ה י ת ה ‪.‬‬

‫וכך‬

‫המעשה‪:‬‬ ‫‪9 8‬‬

‫ע מ ר ם ‪ ,‬מהמיוחםים שבעבדים‪ ,‬היה שרוי ב פ ח ד לעמו‪ ,‬ש מ א יכלה כולו מ ח ו ס ר‬ ‫ד ו ר צ ע י ר ה ו ל ך ו ג ד ל ו ב ד א ג ה ח מ ו ד ה ל מ ש פ ח ת ו ה ו א ו ה י ה א ו ב ד ע צ ו ת ‪ :‬כי א ש ת ו היתד‪,‬‬

‫‪59‬‬

‫ספר שני‬

‫הרה‪ .‬ו ע מ ד בתפלה לפני אלהים והתחנן‪ ,‬שיתן חנינת־מה לבריותיו‪ ,‬ש ל א עברו בשום‬

‫‪211‬‬

‫פנים על עבודתו‪ ,‬ויגאלם מםבלותם‪ ,‬שהיו שקועים בהם אותה שעה‪ ,‬ומאבדן גזעם‬ ‫להם‪ .‬ו א ל ה י ם ר י ח ם ע ל י ו ו נ ת ר צ ת ל ת ח נ ת ו ו ע מ ד ע ל י ו ב ש נ ת ו‬

‫הצפוי‬

‫‪3 8 4‬‬

‫ושידלו‬

‫‪212‬‬

‫בדברים‪ ,‬ש ל א י ת י א ש מן העתיד‪ .‬ואמר‪ ,‬שזוכר הוא א ת צ ד ק ת ם ש ל י ש ר א ל וגמולה‬ ‫י ש י ב להם תמיד‪ .‬כי כ ב ר גמל לאבותיהם‪ ,‬ב ע ש ו ת ו אותם מ מ ת י מ ס פ ר להמון ר ב כזה‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ש ב א יחידי מ א ר ם נהרים ל א ר ץ כנען‪ ,‬היה מ ב ו ר ך בכל‪ ,‬ואשתו‪ ,‬ש ה י ת ה ע ק ר ה‬ ‫‪,‬‬

‫‪213‬‬

‫‪9‬‬

‫תחלה‪ ,‬חזרה ברצון אלהיס לתיקונה •' ן הוא הוליד בנים והנחיל ל י ש מ ע א ל ולבניו‬ ‫א ת ארץ הערביים ולבגי קטורה א ת ארץ הטרוגלודיטיס‬

‫‪1 0 0‬‬

‫וליצחק א ת ארץ כנען‪.‬‬

‫ו ה ו ס י ף ‪ :‬״וכל הגבורות‪ ,‬ש פ ע ל במלחמה‪ ,‬בהיות בריתי אתו — א ס ל א תזכרו א ת‬ ‫אלה‪ ,‬ה ל א לרשעים תחשבו‪ .‬ו ע ו ד ‪:‬‬

‫‪214‬‬

‫יעקב גודע לתהלה גם לשאינם בני גזעו משום‬

‫ע ש ר ו הרב‪ ,‬בו היה חי ואותו ה ש א י ר לבניו אחריו‪ .‬הוא בא מ צ ר י מ ה ב ש ב ע י ם נ פ ש‬ ‫בםך־הכל׳ והיום חגכם כ ש ש י ם ר ב ו א ומעלה‪ .‬ו ע ת ה ד ע ו לכם‪ ,‬ש ד ו א ג ה נ נ י ל ט ו ב ת‬

‫‪215‬‬

‫כולכם ו ל ת ה ל ת ך אתה‪ .‬כי אותו הבן‪ ,‬ש ב ג ל ל פ ח ד ם מפני הוולדו דנו המצרים ל מ י ת ה‬ ‫א ת ילדיהם ש ל )כל( ישראל‪ ,‬ש ל ך יהיה ויעלם מ ע י נ י ה ש ו ק ד י ם עליו לאבדו‪ .‬ו ל א ח ר‬ ‫שיגדל באודח־פלא ישחרר א ת גזע העברים משעבודם של המצרים ויזכה לשם תהלה׳‬

‫‪216‬‬

‫ש י מ י ו כ י מ י ה ע ו ל ם כולו‪ ,‬ל א א צ ל ה ע ב ר י ם ב ל ב ד א ל א גם א צ ל הנכרים‪ .‬ז א ת ה מ ת נ ה ‪,‬‬ ‫ש ה נ ג י ג ו ת ן ל ך ו ל ז ר ע ך א ח ר י ך ‪ .‬ו ג ס א ח י ה י ה לו‪ ,‬ש כ ה ו נ ת י ת ה י ה נ ת ו נ ה ל ו ו ל ב נ י ו‬ ‫אחריו כל הימים״‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫ותקף‬

‫אלה נתגלו לו ל ע מ ר ם בחלום‪ .‬והוא הקיץ מ ש נ ת ו וסיפר ליוכבד‬ ‫את‬

‫שניהם‬

‫פ ח ד גדול‬

‫‪1 0 1 3‬‬

‫בגלל‬

‫הבשורה‪,‬‬

‫שבישר‬

‫‪1 0 1‬‬

‫אשתו‬

‫אותם החלום‪ .‬כי‬

‫שנתבשרו‬

‫נעלמה‬

‫מפי אלהים‪ ,‬כי‬

‫אמונה‬

‫בדבר‪,‬‬

‫ציריה‬

‫ומשוס שלא גרמו לה כאבים קשים‬

‫־ ‪1 0‬‬

‫‪.‬‬

‫מעיני‬

‫השומרים‬

‫‪217‬‬

‫לא‬

‫ל י ל ד ב ל ב ד ח ר ד ו ‪ ,‬א ל א א ף ל ג ד ל ו ש ל ה א ו ש ר ה צ פ ו ן לו‪ .‬ה ל י ד ה ש ל ה א ש ה ה ו ס י פ ה‬ ‫מחמת‬

‫‪218‬‬

‫קלות‬

‫ש ל ש ה חדשים הצפינו וזנו א ת‬

‫הילד‪ .‬א ח ר כך‪ ,‬מכיון ש פ ח ד עמרם‪ ,‬ש מ א ע ל ה ה ס ו ד ויהיה צפוי ל כ ע ס ו ש ל המלך‪.‬‬

‫‪219‬‬

‫הילד ואת ה ה ש ג ח ה עליו מ ש י ב ט ח ב מ ע ש ה ה ה ס ת ר המפוקפק ויסכן לא א ת הילד‬ ‫בלבד‪ ,‬הגדל בסתר‪ ,‬אלא אף א ת עצמו‪ .‬והאמין‪ ,‬שאלהים ימציא ל י ל ד בטחון שלם‪,‬‬ ‫כדי‬

‫אחר‬ ‫ושמו‬

‫‪221‬‬

‫כך בכופר‪ ,‬משום שהכופר חוםס בפני המים מלחדור בעד מ ע ש ה המקלעת‪,‬‬ ‫בה‬

‫א ת התינוק‬

‫והשליכוהו אל‬

‫ו ה י א ו ר ל ק ח א ו ת ו ונקזאו‪.‬‬ ‫מעבר‬

‫‪220‬‬

‫וכך החליטו ועשו מקלעת־גומא‪ ,‬ת מ ה‬

‫בבנינה לתיבה‪ ,‬ועשו אותה גדולה ע ד כ ד י להניח ב ה א ת התינוק ברווח‪ ,‬וכפרו א ו ת ה‬

‫היאור והפקידו‬

‫את‬

‫הצלתו‬

‫בידי אלהיס‪.‬‬

‫ומדים‪ ,‬א ח ו ת הילד‪ ,‬ה ת ה ל כ ה ב מ צ ו ת האם לאורך היאור‬

‫מזה לראות‪ .‬לאן תלך ותינשא‬

‫המקלעת‪.‬‬

‫וכאן‬

‫הראה‬

‫אלהים‪,‬‬

‫שרק‬

‫מה‬

‫שמות‬ ‫ב‬

‫שימית אותו על בנו ו ת ת ב ט ל ב ש ו ר ת אלהים‪ ,‬החליט להפקיד ב י ד אלהיס א ת ה צ ל ת‬

‫שלא יתבדה שום דבר ממה שנאמר‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪222‬‬

‫*׳‬

‫ב‬

‫ד‬

‫קדמוניות‬

‫‪60‬‬

‫היהודים‬

‫שברצונו לעשות בא לידי גמר טוב ואפס תבונת אדם? ואילו הדנים אחרים‬ ‫למיתה לשם בטחונם הס‪ ,‬חפצם לא יעלה בידם‪ ,‬אפילו ישקדו על העניו שקידה‬ ‫‪223‬‬

‫רבה‪ .‬כנגד זה נצלים באורח פלא וזוכים להצלחה‪ ,‬כמעט מתוך עצם הפורענויות‪,‬‬ ‫האנשים‪ ,‬המסכנים את עצמם לפי מצות אלהים‪ .‬מקרה כזה‪ ,‬שקדה לאותו תינוק‪,‬‬ ‫מראה בעליל את גבורת הבורא‬

‫‪224‬‬

‫ה‪.‬‬

‫שמות ב׳‪,‬‬ ‫י‬

‫'‬

‫ולמלך בת ושמה תרמותים‬

‫‪103‬‬

‫‪102a‬‬

‫•‬

‫‪ .‬זו שיחקה על שפת היאור והנה ראתה את המקלעת‬

‫הנשאת בזרם‪ .‬היא שלחה שוחים להוציא ולהביא אליה את התיבה‪ .‬השליחים‪,‬‬

‫י‬

‫שהוטל עליהם הדבר‪ ,‬באו עם התיבה‪ ,‬ומשראתה את התינוק נתמלאה אהבה אליו‬ ‫‪225‬‬

‫בגלל גדלו ויפיו‪ .‬חבה כזאת נודעה לו למשה מאת אלהים‪ ,‬שזיכהו בכך‪ ,‬שיהיו‬ ‫אותם האנשים מפרנסים אותו ודואגים לו‪ ,‬שהחליטו לאבד בגלל הוולדו גס‬ ‫תינוקות אחדים מגזע העברים‪ .‬ותרמותים צוותה להביא אשה׳ שתחלוץ שד‬

‫‪226‬‬

‫לתינוק‪ .‬ואילו זה לא קיבל את השד‪ ,‬אלא הסב פניו‪ .‬וכשעשה כן לנשים רבות‪,‬‬ ‫אמדה מרים‪ ,‬שנזדמנה למקום המעשה‪ ,‬לכאורה שלא בכוונה אלא לשם ראיה‬ ‫בלבד‪ :‬״לחנם תקראי‪ ,‬המלכה‪ ,‬את הנשים האלה להיניק את הילד ואין להן שום‬ ‫קרבה אליו‪ .‬ואולם אם תצווי להביא אשד‪ .‬מהנשים העבריות‪ ,‬אולי ימהר לקבל את‬

‫‪227‬‬

‫השד מבת עמו״‪ .‬דבריה נראו לה למלכה וצוותה עליה לעשות זאת ולרוץ ולהביא‬ ‫אחת המיניקות‪ .‬ומשנתנה לה הרשות הזאת הלכה והביאה את האם‪ ,‬שאיש לא הכירה‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫התינוק נטפל ברצון לשד‪ .‬ולבקשת המלכה נמסרה לה בכלל הנקת התינוק״ ‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪228‬‬

‫בגלל המאורע הזה נתנה לו את השם הזה‪ ,‬משום שהורד המימון‪ :‬כי המצרים‬ ‫קוראים למים‬

‫‪229‬‬

‫״מ‪1‬אי״‬

‫‪104‬‬

‫ו״אםים״ למי שנצל ‪ .‬וכן צירפו את שגיהם לכיגוי אחד‬

‫ונתנוהו לו‪ .‬והיה‪ ,‬בהתאם לבשורת אלהים ולכל הדעות‪ ,‬האציל שבעבדים הן‬ ‫‪105‬‬

‫בגודל תבונתו והן בבוז‪ ,‬שהיה בז לכל סבל‪ .‬הוא היה הדור השביעי לאברהם ‪,‬‬ ‫כי היה בן עמרם בן קהת‪ ,‬ואבי קהת היה לוי בן יעקב‪ ,‬שנולד ליצחק‪ ,‬בנו של‬ ‫‪230‬‬

‫אברהם‪ .‬והיתה נטועה בו תבונה לא לפי גילו אלא גדולה בהרבה ממדת שנותיו‬ ‫והוכיח את שפע שאר־רוחו במשחקיו‪ .‬במעשיו של אותה שעה היתה בשורה‬ ‫למעשים )אחרים(‪ ,‬גדולים יותר‪ ,‬שעתיד היה האיש לבצעם‪ .‬וכשהיה בן שלש‬

‫‪231‬‬

‫הגדיל אלהים את קומתו בשיעור מפליא‪ .‬ולא היה בךאדם נטול חוש־יופי עד‬ ‫כדי כד‪ ,‬שלא יתפעם מיפיו של משה בשעה שראהו‪ .‬ורבים‪ ,‬שנזדמן להם לפגשו‬ ‫בדיד בשעה שהיו נושאים אותו‪ ,‬נמשכו אחרי מדאה התינוק והיו עוזבים עבודתם‬ ‫ומשתמשים בביטול זמנם‪ ,‬כדי להסתכל בו‪ .‬כי נועם הילדות‪ ,‬שהיה נסוך עליו‬ ‫בשפע ללא כל דופי‪ ,‬הוא שהיה מרתק אליו את כל רואיו‬

‫ז‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫‪106‬‬

‫‪.‬‬

‫וכיוון שהיד‪ ,‬הילד בעל צורה כזו אימצה אותו תרמותים לה לבן‪ ,‬מאחר שלא זכתה‬ ‫לבן משלה‪ .‬ופעם לקחה והביאה את משה אל אביה והראתה אותו לו‪ .‬וסיפרה‪,‬‬

‫‪61‬‬

‫סםר ש נ י‬ ‫א י ך ה י א ד ו א ג ת ל י ו ר ש ע צ ר ‪ ,‬א ם ר צ ו נ ו ש ל א ל ה י ם ‪ .‬ש ל א י ה י ה ל ה בן‪.‬‬ ‫״גידלתי‬ ‫היאור‬

‫י ל ה שצורתו כצורת אלהים ורוחו אצילה‪.‬‬

‫ו ח ש ב ת י ל א מ צ ו לי לבן ו ל ע ש ו ת ו ליורש ע צ ר מ ל כ ו ת ך ‪/‬‬

‫את‬

‫התינוק בידי אביה‪.‬‬

‫על‬

‫ראשו‪ ,‬כדי לגרום נחת רוח לבתו‪.‬‬

‫בדברה זאת &מה‬

‫‪, 0 0 3‬‬

‫ו מ ש ה ת פ ש ב כ ת ר והורידו לארץ‪ ,‬מעעוה‬

‫‪ .‬הדבר הזה נראה כסימן לפורעגות ה מ ת ר ג ש ת‬

‫‪234‬‬

‫)בית( המלוכה‪ .‬וכשראה זאת *האיצטגנין‪ ,‬ש צ פ ה מראש‪ ,‬ש ע ת י ד ה נ ע ר להוולד‬

‫לשם‬

‫של‬

‫השפלתה‬

‫מלכות מצרים‪,‬‬

‫קם‬

‫עליו‬

‫וקרא‬

‫להרגו‬

‫ואמר‪:‬‬

‫בקול־פחדים‬

‫״ ה ר י זד״ א ו ת ו ה נ ע ר ‪ ,‬מ ל כ י ‪ ,‬ש ה ו ד י ע ל נ ו א ל ה י ם ע ל י ו ‪ ,‬ש א ם ג ה ר ג ה ו ‪ ,‬ל א נ ד ע פ ח ד‬ ‫עוד‪ ,‬ו ה ר י הוא מ ב י א ע ד ו ת ל ג ב ו א ה זו ע ל ־ י ד י‬ ‫מלכותד‬

‫ודרר על כתרך‪ .‬הרגהו‬

‫‪1 0 7‬‬

‫מעשהו‪:‬‬

‫איפוא ותשחרר‬

‫א ת התינוק מידו‪.‬‬

‫והצילה‬

‫בו דוח כ ז א ת ‪:‬‬ ‫איפוא‬

‫מפחדם‬

‫מפניו ומן‬

‫אולם תרמותים ה ק ד י מ ה אותו‬

‫‪236‬‬

‫והמלך היה מהסס מפני הרצח‪ ,‬משום שאלהים הכניס‬

‫כי ה ש ג ח ת ו ה י א שהיתר‪ ,‬ש ו מ ר ת ע ל חייו ש ל מ ש ה ‪.‬‬

‫ב ה ק פ ד ה יתרה ו ה ע ב ד י ם ש מ ו בו א ת כל תקוותיהם‪.‬‬

‫חינוכו מתוך‬

‫‪235‬‬

‫כי גהג בחוצפה כלפי‬

‫את מצרים‬

‫העברים תגזול את התקוה המעודדת‪ ,‬שיעורר בהם׳‪/‬‬

‫על‬

‫‪233‬‬

‫וזה לקחו ואימץ אותו ב א ה ב ה אל לבו ו ש ם א ת ה כ ת ר‬

‫ילדות לכאורה‪ ,‬ודרך עליו ב ר ג ל ו‬ ‫על‬

‫ואמרה לו‪:‬‬

‫באורח פלא קיבלתיו בחסד‬

‫והוא נתחנך‬

‫ואילו המצרים הביטו‬

‫‪237‬‬

‫ח ש ה א ל א ש נ מ נ ע ו מ ל ה ר ג ו ‪ ,‬כ י ו ן ש ל א היתד‪ ,‬ש ו ם ע י ל ה ג ל ו י ה‬

‫להרגו‪ ,‬לא למלך‪ ,‬ש מ ש ה היה קרוב לו ב ד ר ך ש ל אימוץ‪ ,‬ולא ל א י ש אחר‪ ,‬ש א פ ש ר‬ ‫היה לבטוח בו יותר מ ח מ ת התועלת‪ ,‬שיביא למצרים בידיעת עתירותיה‬ ‫וכשהגיע‬ ‫מצדים‬

‫משה‪ ,‬ש נ ו ל ד וגדל באופן ה מ ס ו פ ר לעיל‪ ,‬לגיל של בגרות נ ת ג ל ו לעיני‬ ‫מדותיו המצוינות‪ ,‬ודבר הוולדו לשם‬ ‫‪a 1 0 8‬‬

‫העברים‬ ‫לארצם‬

‫‪1 0 8‬‬

‫‪.‬‬

‫השפלתם‬

‫של הללו‬

‫והאדרתם‬

‫‪238‬‬

‫י‪ .‬א‪.‬‬

‫של‬

‫‪239.‬וזאתש ע ת ־ ה כ ו ש ר ‪ ,‬ב ה ה ש ת מ ש ‪ :‬ה כ ו ש י ם ‪ ,‬ש כ נ י ה ם ש ל ה מ צ ר י ם ‪ ,‬ח ד ר ו‬

‫ולקחו והובילו א ת רכושם‪ .‬הללו בכעסם יצאו ל מ ל ח מ ה נגדם‪ ,‬כדי לגול‬

‫מעליהם א ת החרפה‪ ,‬והוכו במלחמה‪ .‬חלק מהם נפל וחלק נם ונמלט אל ארצו ב ב ו ש ת‬ ‫פנים‪ .‬והכושים הלכו ב ע ק ב ו ת י ה ם ורדפו א ח ר י ה ם וראו א ת ה ד ב ר למורך־לב ש ל א‬

‫‪240‬‬

‫לכבוש א ת כל מצרים‪ .‬הם פשטו בכל חלקי הארץ ומשטעמו מ ע ש ר ה לא הניחוהו עוד‬ ‫מידם‪.‬‬

‫ולאחד‬

‫שהחלקים‬

‫הסמוכים‬

‫לארצם‪,‬‬

‫שהתנפלו‬

‫עליהם‬

‫תחלה׳‬

‫לא‬

‫העזו‬

‫ל ה ת נ ג ד להם‪ ,‬ה ת ק ד מ ו ע ד מוף ו ע ד הים‪ ,‬הואיל ושום עיר ל א ע צ ר ה כ ו ח ל ע מ ו ד‬ ‫בפניהם‪.‬‬ ‫אלהים‬ ‫משה‬

‫וכשיעץ להם‬

‫‪241‬‬

‫היו המצרים שרויים במצוקה ופנו לדברי נבואה וקסמים‪.‬‬

‫ש נ ש ב ע לה‪ ,‬ש ל א ת א ו נ ה לו‬

‫‪242‬‬

‫ל ק ח ת א ת ה ע ב ר י ל ב ע ל ־ ב ר י ת להם‪ ,‬צווה ה מ ל ך א ת בתו ל ש ל ו ח אליו א ת‬ ‫ויהיה לו לשר־צבא‪.‬‬

‫והיא נתנה אותו לאחר‬

‫כל רעה‪ ,‬והיא ח ש ב ה א ת ה ב ר י ת לישועה גדולה וגידפה א ת הכהנים‪ ,‬ש ל א ה ת ב י ש ו‬ ‫ל ה ז ק ק ע כ ש י ו לעזרתו‪ ,‬ל א ח ר ש א מ ר ו ל ה מ י ת ו קודם ס&ונא‪.‬‬ ‫ומשה‬

‫קיבל‬

‫ברצון‬

‫את‬

‫המשרה‬

‫עליו‬

‫על־פי‬

‫בקשתה‬

‫של‬

‫תרמותים‬

‫והמלה‬

‫‪243‬‬

‫ב‬

‫קדמוניות‬

‫‪62‬‬ ‫‪5,‬‬

‫היהודים‬

‫‪1‬‬

‫והאיצטגניגים " של שני העמים שמחו׳ אלו של המצרים‪ ,‬משום שקוו לנצח את‬ ‫האויבים בגבורתו של משה ולהרגו באותו זמן בתחבולה; ואיצטגניניהם‬

‫‪1 0 8 3‬‬

‫של‬

‫העברים שמחו‪ ,‬שאפשר יהיה להם להמלט מפני המצרים בעזרת משה שר־צבאם‪.‬‬ ‫‪244‬‬

‫ומשה הקדים ולקח ונהג את הצבא‪ ,‬בטרם נודע לאויבים דבר יציאתו‪ ,‬וערך את‬

‫‪245‬‬

‫מסעו לא דרך היאור אלא דרך היבשה‪ .‬וכאן נתן מופת מפליא לתבונתו‪ .‬אותה‬ ‫הארץ קשה להלך בה מחמת המון הנחשים‪ ,‬שהיא מגדלת לרוב‪ ,‬עד שמצויים רק‬ ‫בה מינים שאינם שכיחים במקומות אחרים והמצטיינים בכוחם‪ ,‬בטבעם הרע‬ ‫ובצורתם המשונה‪ ,‬ויש בהם גם בעלי כנף והם מסתתרים ומזיקים ממקום רבצם‬ ‫על הארץ ומחבלים את הבריות במפתיע גם בשעה שמעופפים‪ .‬ומשה המציא‬

‫‪246‬‬

‫תחבולה גפלאה לשם בטחון הצבא ומסעו ללא־פגע‪ :‬התקין סלים של גומא‬ ‫‪1,‬‬

‫דומים לתיבות ומילא אותם ינשופים ׳״"‪ .‬בעל־חיים זה הוא אויבם הנורא ביותר‬ ‫של הנחשים‪ :‬אלה בורחים מפני הינשופים המתנפלים עליהט׳ ונחטפים ונבלעים‬ ‫‪110‬‬

‫בפיהם בשעת בריחתם כבפי אילות ‪ .‬הינשופים בכלל מאולפים הם ופראים‬ ‫‪247‬‬

‫הם רק לגבי מין הנחשים‪ .‬אולם כעת אדלוג ולא ארבה דברים על אלה‪ ,‬שכן‬ ‫ההלינים יודעים את צורת הינשוף‪ .‬כשחדר איפוא משה לארץ זו מגדלת הגחשים‪,‬‬ ‫ב‬

‫‪248‬‬

‫מ‬

‫ל‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ה‬

‫‪a‬‬

‫‪.‬‬

‫באופן זה עשה את מסעו ובא אל הכושים‪ ,‬שלא שיערו כלום‪ ,‬והתנגש בהם וניצחם‬ ‫במערכה ושלל מהם את תקותם להכניע את המצרים‪ ,‬אף עלה על עריהם והרסן‬ ‫ועשה הרג רב בהט‪ .‬ומשטעם צבא מצרים טעם של הצלחה בזכות משה׳ שוב‬ ‫לא נלאה לשאת עמל‪ ,‬עד שנשקפה להם לכושים סכנה של שעבוד והשמדה גמורה‪.‬‬

‫‪249‬‬

‫לבסוף נהדפו לשבא‪ ,‬שהיתה עיר המלוכה של כוש )שמה שונה אחר־כך למירואי‬ ‫‪01,‬‬

‫על־ידי קמביםם על שם אחותו "(׳ ובאו במצור‪ .‬והמקום לא ניתן"להכבש אלא‬ ‫בקושי‪ ,‬משום שהנילוס סובב אותו והקיפו וגם נהרות אחרים‪ ,‬אסטפום‬

‫‪111‬‬

‫‪2‬‬

‫ואסטברום "‪ ,‬הפכוהו למקום מלחמה קשה לאנשים׳ שניסו לעבור את הזרם‪ .‬כי‬ ‫־‬

‫‪250‬‬

‫־־‬

‫‪T‬‬

‫העיר חונה באמצע כאי והיא מוקפת חומה חזקה ונהרות לה‪ ,‬המשמשים מגן נגד‬ ‫האויב‪ ,‬הסוללות גדולות בין החומות‬

‫‪a 1 1‬‬

‫ש ל א תהא עלולה להגרף בכוח גאות הנהרות‪. ,‬‬

‫הדברים האלה מונעים את כיבוש העיר גם מאלה‪ ,‬שחצו ועבדו את הנהרות‪.‬‬ ‫‪251‬‬ ‫‪252‬‬

‫ובעוד משה נו^א בלא רצון את חוסר הפעולה של הצבא‪ ,‬מאחר שהאויב לא‬ ‫העז להתנגש בו‪ ,‬אירע מאורע זה‪ .‬למלד הכושים היתה בת ותךביס‬

‫‪1 1 3 3‬‬

‫שמה‪.‬‬

‫היא דאתה את משה כשהוא מוליך את צבאו סמוך לחומה ונלחם בגבורה‬ ‫והשתוממה לתבונה שבטכסיםיו ושיערה‪ ,‬שהוא הוא שגרם למצרים את הצלתתם‪,‬‬ ‫לאחד שכבר התיאשו מהרותם‪ ,‬והביא על הכושים‪ ,‬שהתפארו בנצחונותיהם על‬ ‫אלה‪ ,‬את המצוקה הגדולה ביותר‪ ,‬ואהבה גדולה מאוד אליו תקפתה‪ .‬וכשגבר‬

‫ספר‬

‫‪63‬‬

‫שגי‬

‫ה ר ג ש בלבה שלחה את הנאמגים שבעבדיה לדבר אתו בדבר נשואים‪ .‬והוא הסכים‬ ‫בתנאי‪ ,‬שתוםגר העיר‪.‬‬

‫לדבר‬ ‫יפר‬

‫ו ע ש ו א מ נ ה בשבועה‪ ,‬ש י ‪ £‬א א ת האשד‪ .‬ב א מ ת ולא‬ ‫הדיבור והמעשה באו זה אחר ז ה‬

‫א ת החוזה לאחר כיבוש העיר‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ה ו ד ה לאלהים‪ ,‬לאחר ש ע ש ה שפטים '־‬ ‫א ת המצרים חזרה ל א ר צ ם‬

‫‪1 1 0‬‬

‫‪253‬‬

‫‪11‬‬

‫‪1 1 4‬‬

‫ומשה•‬

‫בכושים׳ וכרת א ת ברית הנשואים והוליך‬

‫‪.‬‬

‫ואולם הצרות‪ ,‬שנצלו מ ה ן המצרים על־ידי משה‪ ,‬שימשו להם עילה לרחוש ש נ א ה‬

‫י א ‪ .‬א‪.‬‬

‫‪254‬‬

‫אליו‪ ,‬והוסיפו ב י ת ר ח י מ ה ל ח ר ו ש מ ז מ ו ת עליו‪ ,‬כי חששו‪ ,‬ש מ א י ע ו ר ר מ ה ו מ ה ב מ צ ר י ם‬ ‫הצלחתו והכניסו בלב ה מ ל ד א ת המחשבה‪ ,‬ש י ש לרצחו‪.‬‬

‫עקב‬

‫לבצע‬

‫התכוון‬

‫המעשה‬

‫את‬

‫מתוך‬

‫קנאה‬

‫במשה‬

‫שניהל‬

‫על‬

‫והלה גם מעצמו‬ ‫המלחמה‬

‫את‬

‫‪255‬‬

‫ומתוד‬

‫פ ח ד מ פ נ י קיפוח כבודו‪ .‬והיה מוכן ליתן ידו ל ר צ י ח ת משה‪ ,‬בהיותו מ ו ס ת ע ל י י ד י‬ ‫האיצטגנינים‪.‬‬ ‫עמדו‬ ‫בחוסר כל‬

‫אולם ה מ ז מ ה נודעה לו ל מ ש ה בהקדם ו נ מ ל ט בסתר‪ ,‬וכיון ש ב ד ר כ י ם‬

‫משמרות‪ ,‬ברח‬

‫מזון ולבו חזק‬

‫ד י ד המדבר‪ ,‬מקום‬ ‫ובטוח‬

‫‪7‬‬

‫״‬

‫בכוח‬

‫‪1 1 7‬‬

‫‪256‬‬

‫ש ל א ה י ה ח ש ש לו‪ ,‬ש מ א י ת פ ש ו ה ו‬

‫הסבל‬

‫ל‬

‫ש‬

‫‪a‬‬

‫ו‬

‫‪.‬‬

‫‪m‬‬

‫‪ ,‬ש ה י ת ה חונה על ש פ ת הים האדום — היא קרויה על ש ם‬ ‫ובא אל העיר מדין‬ ‫‪.‬‬ ‫א ח ד מבניו של אברהם׳ שנולדו מקטורה — וישב על‪-‬יד באר אחת‪ .‬מרוב עיפות‬ ‫ו ת ל א ו ת י ש ב ב ש ק ט ‪ ,‬כ י ה ש ע ה היתד‪ .‬ש ע ת ה צ ה ר י ם ו ה ע י ר ל א ד ח ו ק ה ‪.‬‬

‫שמות‬ ‫ב׳׳ט״ו‬

‫‪257‬‬

‫שם נזדמן‬

‫לו ל ע ש ו ת מעשה‪ ,‬שיסודו ב מ נ ה ג י ה ם ש ל א נ ש י המקום‪ ,‬והוא ש ה ר א ה א ת מדותיו‬ ‫ה ט ו ב ו ת וגם ש י מ ש לו נקודת־מוצא ל ע ת י ד טוב יותר‪.‬‬ ‫כי משום מיעוט המים במקומות הללו היו הרועים מקדימים לתפו& א ת הבארות‪,‬‬ ‫ש ל א יריקו א ח ד י ם א ת המים לפני כן ולא יחסרו הצאן מים לשתיה‪.‬‬ ‫ש ב ע בתולות אחיות׳ בנותיו של רעואל‬

‫הבאר‬

‫א נ ש י המקום‪.‬‬

‫‪1 1 9‬‬

‫וכי‬

‫ב‬

‫א‬

‫ו‬

‫א‬

‫‪258‬‬

‫ל‬

‫ב‪.‬‬ ‫ם״זרכ״ב‬

‫הכהן‪ ,‬שהיה מכובד מ א ו ד על‬

‫הללו היו מ ט פ ל ו ת בעדרי אביהן‪ ,‬שכן ה מ נ ה ג א צ ל הטריגלודיטיס‪,‬‬

‫‪259‬‬

‫ש ת ה א ע ב ו ד ה זו ג ם ב י ד י נ ש י ם ‪ .‬ו כ י ו ן ש ה ק ד י מ ו ה נ ע ר ו ת ל ב ו א ש א ב ו מ ן ה ב א ר מ י ס‬ ‫במדד‪ .‬מ ס פ ק ת ב ש ב י ל ע ד ר י ה ן ל ת ו ך ח ש ו ק ו ת ‪ ,‬ש נ ע ש ו ל ש ם ק ב ל ת הנוזלים‪ .‬אז ה ת נ פ ל ו‬ ‫הרועים עליהן בכוונה ל ה ש ת ל ט על המים‪.‬‬ ‫שלא‬

‫נראה הדבר ללא־הוגן‬

‫‪260‬‬

‫בעיני משה‪,‬‬

‫לשים לב לעוול ה נ ע ש ה לנערות ולהרשות‪ ,‬שכוחם של הגברים יהיה עדיף‬

‫מזכותן‬

‫של הנערות‪ ,‬ועיכב ביד הרועים‬

‫העושקים‬

‫‪1 2 0‬‬

‫והגיש‬

‫לנערות עזרה לפי‬

‫צ ו ר ך הרגע‪ .‬ולאחר ש ה י ט י ב מ ש ה ע מ ה ן באו אל אביהן וסיפרו לו ע ל זדונם ש ל‬

‫‪261‬‬

‫הרועים ועל עזרתו של הזר וביקשו‪ ,‬ש ל א יהא מ ע ש ה ו הטוב מ ע ש ה חנם וש&כדו‬ ‫לא‬

‫יאחר לבוא‪.‬‬

‫ו א ב י ה ן ש י ב ח א ו ת ן ע ל ח ב ת ן ל מ י ט י ב ן וצווה׳ ל ה ב י א ל פ נ י ו א ת‬

‫משה׳ כדי שיזכה לתודה הוגנת‪ .‬ו כ ש ב א סיפר לו א ת עדותן ש ל ה ב נ ו ת על עזרתו‬ ‫והביע‬

‫את הערצתו למדותיו ה נ א ו ת‬

‫‪1 2 1‬‬

‫ואמר׳ שלא‬

‫אלא לאנשים‪ ,‬שיודעים לגמול טובה ולהגדיל שכרם עליה‬

‫‪a 1 2 1‬‬

‫הגיש‬

‫‪262‬‬

‫עזרתו למחוסרי חוש‬

‫ו א י מ ץ אותו‬

‫‪,‬‬

‫‪263‬‬

‫‪64‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫ל ב ן ‪ .‬ו נ ת ן ל ו א ח ת ה ב נ ו ת לאשר• ו מ י נ ה ו ל ש ו מ ר ו ל ב ע ל ע ל ע ד ר י צ א נ ו ‪ .‬כ י ז ה ה י ה‬ ‫בימים‬ ‫י ב ‪ .‬א‪.‬‬ ‫ש מ ו ת ג׳‪,‬‬ ‫א׳־ו׳‬

‫‪264‬‬

‫הקדמונים כל רכושם של הברברים‪.‬‬

‫וכן זכה מ ש ה לכיבודים כ א ל ה אצל י ת ר ו‬ ‫יושב‬

‫‪265‬‬

‫שם ורועה א ת הצאן‪.‬‬

‫הנקרא‬ ‫מגדל‬

‫‪266‬‬

‫‪267‬‬

‫סיני‪.‬‬

‫‪1 2 2‬‬

‫‪ ,‬כי זה ה י ה כינויו ש ל רעואל‪ ,‬ו ה י ה‬

‫כעבור ז מ ן ‪ .‬נ ה ג א ת העדרים ורעה אותם על־יד הר‪,‬‬

‫ההר הזה הוא הגבוה‬

‫שבהרים‬

‫שם‬

‫וטוב‬

‫מאוד למרעה׳ כי‬

‫הוא‬

‫ע ש ב ט ו ב ו ל א נ ב ע ר ל פ נ י כן‪ ,‬מ ש ו ם ש ה ר ו ע י ם ל א ה ע ז ו ל ע ל ו ת ב ו מ ח מ ת‬

‫האמונה‪,‬‬

‫שאלתים‬

‫כי‬

‫אש‬

‫שוכן‬

‫בקרבו‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫כאן‬

‫קרה‬

‫למשה‬

‫נם‬

‫מפליא‪:‬‬

‫התלקחה‬

‫ב ש י ח ש ל פ ט ל ו ע ב ר ה בו בלי להזיק לירק ש מ ס ב י ב לו או לציץ‬

‫שבו‬

‫ו ל א א כ ל ה ש ו ם ע נ ף ט ע ו ן פ י ר ו ת ‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה ל ה ב ה היתד• ר ב ה ו ע ז ה מ א ו ד ‪.‬‬ ‫פחד‬

‫ומשה‬

‫מ פ נ י ה מ ר א ה ה מ ו פ ל א הזה‪ ,‬ונבהל עוד יותר‪ ,‬כ ש י צ א קול מתוך ה א ש ו ק ר א‬

‫לו ב ש מ ו ו ד י ב ר א ל י ו וציין א ת א ו מ ץ רוחו‪ ,‬ש ה ע ז ל ה ת ק ר ב למקום‪ ,‬ש ל א ב א א ל י ו‬ ‫כל בן־אדם ק ו ד ם לכן‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ק ו ם אלהים הוא‪ .‬ויעץ לו ל ה ת ר ח ק מ א ו ד מ ה ל ה ב ה‬ ‫‪268‬‬

‫ו ל ה ס ת פ ק ב מ ה ש ר א ה ולא ל ח ק ו ר כלל׳ כי א י ש טוב ובנם ש ל גדולים הוא‪ .‬נ ו ס ף ע ל‬ ‫אלה הגיד לו מ ר א ש א ת ת ה ל ת ו וכבודו הרב‪ ,‬ש ע ת י ד הוא לזכות בהט א צ ל ה ב ר י ו ת‬ ‫בעזרת אלהים‪ ,‬וצווהו להתחזק ולחזור למצרים‪ ,‬משום ש ע ת י ד הוא להיות ש ר ־ צ ב א‬ ‫ו מ ד ר י ך ל ה מ ו ן ה ע ב ד י ם ו ל ש ח ר ר א ת בני ע מ ו מן הזדון‪ ,‬שנוהגים בהם שם‪.‬‬

‫‪269‬‬

‫ואמר‪:‬‬

‫״וגם ישבו ב א ו ת ה ה א ר ץ המאושרה‪ ,‬ש י ש ב בה אברהם אביכם‪ .‬ויהנו מכל הטובות‪,‬‬ ‫שאליהן‬

‫תוליך אותם ב ת ב ו נ ת ך ‪/‬‬

‫א ף צווהו להקריב ק ד ב נ ו ו ד ת ו ד ה לכשיוציא א ת‬

‫העברים מ מ צ ר י ם ויגיע למקום ההוא‪ .‬א ת כל הדברים ה א ל ה ש מ ע מ ש ה מ ת ו ך ה א ש ‪.‬‬ ‫‪270‬‬

‫ו מ ש ה נ ב ה ל מ פ נ י מ ה ש ר א ה ו ע ו ד י ו ת ר מ פ נ י מ ה ש ש מ ע ו א מ ר ‪ :‬״ ה י ה זה‪ ,‬כ מ ד ו מ נ י ‪,‬‬

‫ש מ ו ת ג׳ ‪ ,‬י ״ א‬

‫שגעון ומופלא ממני‪ ,‬אדוני‪ ,‬אילו לא ה א מ נ ת י בגבודתך‪ ,‬שאני מעריץ ושיודע א נ י‬

‫‪271‬‬

‫עליה‪ ,‬ש ה ת ג ל ת ה לאבות‪ .‬א ל א א ו ב ד ע צ ו ת הנני‪ ,‬א י ך אוכל אני‪ ,‬א י ש פ ש ו ט וגטול כ ל‬

‫ב‪.‬‬

‫כוח‪ ,‬ל פ ת ו ת א ת ב נ י ע מ י ב מ ל י ם ל נ ט ו ש א ת הארץ‪ ,‬ש ה ם יושבים בה כיום׳ ו ל ל כ ת‬ ‫אחרי אל הארץ‪ ,‬א ש ר אוליכם ש מ ה ; ואפילו יעלה בידי לפתותם‪ ,‬איך אוכל להכריח‬ ‫את פרעה‪ ,‬שירשה לאנשים‪ ,‬אשר בעבודתם וביגיע כפיהם הם מגדילים א ת עשרו‪,‬‬ ‫לצאת )מארצו(״‪.‬‬ ‫‪272‬‬ ‫ש מ ו ת ג׳ ‪ ,‬י ״ ב‬ ‫ש מ ו ת ד ׳‪ ,‬ב ׳ ־ ט ׳‬

‫ואלהיט יעץ לו ל ה ת ח ז ק והבטיח לעזור לו בכל ולהמציא ק ש ב למליו במקום ש י ה א‬ ‫צורך‬

‫ב ה ן ו ל י ת ן כוח לו במקום ש י ה א צ ו ר ך ב מ ע ש י ם ‪ .‬וצווהו ל ה ש ל י ך א ת מ ט ה ו‬

‫לארץ ולהאמין בהבטחותיו‪ .‬ו כ ש ע ש ה זאת והנה זחל נחש והתפתל כ ט ב ע ת‬ ‫‪273‬‬

‫ראשו כמו לשם התגוננות מפני רודפיו;‬ ‫לשיש‬ ‫בצבעה‬

‫‪274‬‬

‫אחר־כך היה שוב למטה‪ .‬ע ו ד‬

‫‪1 2 3‬‬

‫‪1 2 3 3‬‬

‫והרים‬ ‫צווהו‬

‫א ת י ד ימינו לתוך חיקו‪ ,‬ו כ ש נ ש מ ע ל ד ב ר ו ה ו צ י א ה ו ה נ ה ה י א ל ב נ ה ו ד ו מ ה‬ ‫לסיד;‬

‫אחר־כך ח ז ר ה לצורתה הרגילה‪ .‬וכן צווהו ל ק ח ת מ ע ט מים מ מ ק ו ם‬

‫סמוך ולשפוך ע ל ה א ר ץ וראה‪ ,‬ש נ ע ש ת ה ד ו מ ה ב צ ב ע ה לדם‪ .‬ו כ ש ת ה ה על כל א ל ה‬

‫‪65‬‬

‫ספר ש נ י‬

‫שמות ד׳‪,‬‬

‫צווהו להתחזק ולדעת‪ ,‬שיהיה אתו ויעזור לו ב מ ד ה הגדולה ביותר‪ ,‬ו ל ע ש ו ת אותות‪,‬‬

‫ר״ך־ר״ן‬

‫כדי שיאמינו הכל׳ ״ ש נ ש ל ח ת על־ידי והנד ע ו ש ה הכל לפי פקודותי‪ .‬והנני מצווד׳‬ ‫שלא‬

‫ת ת מ ה מ ה עוד׳ א ל א ת מ ה ר מ צ ר י מ ה ו ת מ ש י ך ב ד ר כ ך יומם ולילה ו א ל ת א ר י ך‬

‫לעבדים‪ ,‬השרויים בסבלות העבדות‪ ,‬את זמן)ענוייהם( על־ידי שהיות״‪.‬‬ ‫ולאחר שהיה מ ש ה ע ד ראיה ושמיעה להבטחות כאלה לא יכול ש ל א להאמין לדברים‪,‬‬

‫‪275‬‬

‫שלא‬

‫ש א מ ד לו אלהים‪ .‬ו ה ת פ ל ל וביקש‪ ,‬שיזכה לכוח זה במצרים‪ .‬ועוד ביקש‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י מ נ ע ממנו א ת ד ע ת ש מ ו ה מ י ו ח ד ויגיד לו א ת כינויו לאחר שזיכהו בדיבור‬ ‫ובמראה‬

‫‪1 2 4‬‬

‫‪,‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫שמות ג׳‪,‬‬ ‫י״ג־ט״ו‬

‫כדי שיקרא לו בשם ב ש ע ת ה ק ר ב נ ו ת להיות נוכת ב ע ב ו ד ת הקודש‪.‬‬ ‫‪276‬‬

‫ואלהים גילה לו א ת שמו‪ ,‬ש ל א נודע ל פ נ י ־ כ ן ׳ ל ב נ י האדם‪ .‬אולם אסור לי ל ה ע ל ו ת ו‬ ‫על שפתי‪ .‬ואמנם לא נ ת ר ח ש ו לו ל מ ש ה ה א ו ת ו ת ה א ל ה באותו זמן ב ל ב ד א ל א כל‬ ‫פ ע ם שנזקק להם‪ .‬מכולם נ ת ק ב ל ה עליו ביותר ה א מ ו נ ה ב מ ו פ ת ה א ש והאמין‪ ,‬ש א ל ה י ם‬ ‫בחסדו יעמוד לימינו וקווה להציל א ת עמו ולהמיט ר ע ה על המצרים‪.‬‬ ‫ו כ ש נ ו ד ע לו‪ ,‬ש מ ת פ ר ע ה מ ל ך מ צ ר י ם ש ב י מ י מ ל כ ו ת ו ב ר ח ‪ ,‬ב י ק ש מ ד ע ו א ל ר ש ו ת‬ ‫ללכת למצרים לתועלתם ש ל בני עמו‪ .‬ולקח א ת צפורה‬

‫ג ‪1 2‬‬

‫‪277‬‬

‫‪ ,‬בתו של רעואל‪ ,‬ש נ ש א‬

‫לאשה‪ .‬ואת בניו שנולדו ממנה‪ ,‬א ת גרשון ואת אליעזר‪ ,‬והלך למצרים‪ .‬וטעמם של‬ ‫שמות‬

‫אלו‪:‬‬

‫‪278‬‬

‫‪1‬‬

‫גרשון בלשון ע ב ר י ת — ״שברח לארץ נכריה״*"' ‪ ,‬ואלעזר — שנמלט‬

‫מפני המצרים ״בעזרת אלהי אבותיו״‬

‫‪1 2 0‬‬

‫יג‪.‬א‪.‬‬

‫שמות‬

‫׳‬

‫י״ח׳ג׳־ד׳‬

‫‪ .‬וכשהתקרב לגבולות בא לקראתו אהרן‬

‫‪279‬‬

‫אחיו ב מ צ ו ת אלהים‪ .‬ו מ ש ה םיפר לו א ת א ש ד קרהו על )אותו( ה ה ר ו א ת הפקודות‬

‫י‬

‫שמות‬ ‫י‬

‫כ‬

‫ז‬

‫א‬

‫) ש נ ת נ ו לו( מ א ת אלהים‪ .‬ו כ ש ה מ ש י כ ו ב ד ר כ ם פ ג ש ו ם ה נ כ ב ד י ם ש ב ע ב ד י ם ‪ ,‬ש ש מ ע ו‬ ‫על־דבר‬ ‫עליהם‬

‫בואו של משה‪ .‬ומשה ע ש ה לעיניהם‬

‫להאמן‬

‫בדבריו‪ .‬והשתוממותם על ה מ ר א ו ת ש ל א יאמנו תיזקה אותם ותקוה טובה‬

‫לגאולה‬ ‫ולאחד‬

‫א ת האותות‪ ,‬כ ש ל א יכול‬

‫‪280‬‬

‫ש ל מ ה מילאה א ת לבם והאמינו‪ ,‬כי אלהים הדואג לשלומם‪.‬‬ ‫‪281‬‬

‫ש ר א ה משח‪ ,‬ש ה ע ב ר י ם מ א מ י ג י ס בו והם מ ס כ י מ י ם ל מ ל א א ח ר י כ ל מצוותיו‬

‫ב‪.‬‬

‫ו נ פ ש ם ח פ צ ה ח ר ו ת ‪ ,‬ב א א ל ה מ ל ך ‪ ,‬ש ל ק ח ז ה ל א כ ב ר א ת ה ש ל ט ו ן ב י ד ו ‪ ,‬ו ס י פ ר לו‪,‬‬

‫שמות ה׳‪ ,‬א׳‬

‫מ ה ת ו ע ל ת ה ב י א ל מ צ ר י ם ‪ ,‬כ ש ה ת נ ה ג ו א ת ם ה כ ו ש י ם ב ב ו ז ו ש ד ד ו א ת א ר צ ם ‪ .‬ו ב י א ר לו‪,‬‬

‫‪282‬‬

‫איך ניהל א ת ה מ ל ח מ ה בתוך תלאות והסתכן עליהם כמו על בני עמו והם גמלו לו‬ ‫‪283‬‬

‫‪.‬‬ ‫ו א ת ה א ו ת ו ת ש ה ר א ה לו‪ ,‬כ ד י ל ע ו ר ר ב ו א מ ו נ ה ב מ צ ו ו ת י ו ‪ .‬ו ב י ק ש מ מ נ ו ‪ ,‬ש י ת ן א מ ו ן‬ ‫בדברים האלה ולא יעמוד ל ש ט ן לרצונו ש ל אלהים‪.‬‬ ‫וכשלגלג‬ ‫התרגז‬

‫ה מ ל ך נ ת ן לו מ ש ה ל ר א ו ת ב ח ו ש א ת האותות‪ ,‬ש נ ע ש ו ב ה ד סיני‪ .‬ו ה ל ה‬ ‫וכינהו פושע‪ ,‬ש ב ד ת תחלה מפני העבדות במצרים‪ ,‬ועכשיו‬

‫ח‬

‫ז ר‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ר‬

‫מ‬

‫י‬

‫‪284‬‬

‫אותם‬ ‫‪5‬‬

‫שמותה׳‪,‬‬

‫ת‬

‫ומנסה להבהילו ב מ ע ש י נסים וכשפים‪ .‬ותור כדי דיבור צווה לכוהנים להראות לו‬ ‫ה א ו ת ו ת ‪ ,‬ו ל ה ו כ י ח ש ה מ צ ר י ם ל מ ו ד י ם ה ם ג ם ב מ ד ע זה‪ .‬ו ה ו ס י ף ‪ ,‬ש א י ן מ ש ה‬

‫ג‪.‬‬

‫‪285‬‬

‫‪66‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫ה מ ו מ ח ה היחידי ואינו יכול ל ה א מ ן עליהם כ ע ל א נ ש י ם מחוםרי־הדזכלה ב י ח ס ו א ת‬ ‫‪286‬‬ ‫שמות ז‪ /‬י״א‬

‫ה מ ו פ ל א ש ב ח כ מ ת ו לאלהים‪ .‬והללו זרקו א ת מטותיהם‪ ,‬ואלה היו לנחשים‪ .‬אולם מ ש ה‬ ‫ל א נ ב ה ל ו א מ ר ‪ :‬״ א י ן א נ י נ ו ה ג בוז‪ ,‬ה מ ל ך ‪ ,‬ב ח כ מ ת ה מ צ ר י ם ‪ ,‬א ל א א ו מ ר אני״ ש ט ו ב י ם‬ ‫מעשי‬ ‫אדם‪.‬‬

‫‪287‬‬ ‫שימות ז׳‪ ,‬י׳‬

‫שלי ממעשי כישוף ותחבולה שלהם במדה שנבדלים מעשי אלהים מ מ ע ש י‬ ‫והריני להראות‪,‬‬

‫ש מ ע ש י אינם להטים או ת ר מ י ת לגבי השכל הישר‪,‬‬

‫אלא‬

‫מופתים הם ב ה ש ג ח ת אלהים ובכוחו״‪ .‬ובאמרו זאת השליך א ת מטהו לארץ ו צ ו ו ה ו‬ ‫ליהפך לנחש‪ .‬וזה ציית וסיבב א ת מ ט ו ת המצרים‪ ,‬שהיו נראים כ נ ח ש י ם ואכל א ו ת ם‬ ‫עד‬

‫שכילה את כולם;‬

‫‪288‬מ ל ך ל א נ ב ה ל ב י ו ת ר‬ ‫וה‬

‫‪1 2 0‬‬

‫ואחר־כך חזר לצורתו ומשה הרימו‪.‬‬ ‫‪b‬‬

‫ג ם ל א ח ר ה מ ע ש ה הזה והוסיף לכעוס ואמר‪ ,‬ש ל א ת צ מ ח‬

‫לו ל מ ש ה כל ת ו ע ל ת מ ח כ מ ת ו וזריזותו כ ל פ י המצרים‪ .‬וצווה ע ל ה א י ש ה מ מ ו נ ה ע ל‬

‫ש מ ו ת ה׳‪,‬‬ ‫ו׳־י״ג‬

‫העברים‪,‬‬ ‫‪289‬‬

‫גדול‬

‫ש ל א ליתן להם שום הנחה בעבודה אלא לכוף אותם ת ח ת עול של ס ב ל‬

‫ע ו ד מקודם‪ .‬והאיש‪ ,‬ש ה י ה קודם מ מ צ י א להם ת ב ן ל ש ם עעזית לבנים‪,‬‬

‫לא‬

‫נ ת נ ו להם עוד‪ ,‬א ל א ה י ה מיגעם ביום ב ע ב ו ד ו ת ובלילה ב א ס י פ ת תבן‪ .‬וכיון ש פ ו ר ע נ ו ת‬ ‫כפולה ב א ה עליהם היו מאשימים א ת משה‪ ,‬שעל‪-‬ידו נעשו עבודתם ועמלם ק ש י ם‬ ‫‪290‬‬ ‫‪291‬‬

‫עוד יותר‪ .‬והוא לא ח ת מפני איומי המלר ולא נ ר ת ע מפני ריטוניהם ש ל ה ע ב ר י ם ‪,‬‬ ‫אלא ח ר ף א ת נפשו כלפי ש ת י הסכנות ועמל ל ה מ צ י א חופש לעמו‪ .‬ובא אל ה מ ל ך‬ ‫ושידלו‬

‫ל ש ל ח א ת ה ע ב ר י ם ל ה ר סיני‪ ,‬ש י ז ב ח ו ש ם לאלהים‪ ,‬כי מ צ ו ת ו היא‪ ,‬ו ל א‬

‫לעשות‬

‫שום ד ב ר נ ג ד רצונו‪ ,‬א ל א להעדיף א ת חסדו על הכל ו ל ה ר ש ו ת ל ה ם א ת‬

‫היציאה‪ ,‬שמא‪ ,‬בעכבו אותם‪ ,‬י ר א ה ע צ מ ו בהיסח ה ד ע ת א ש ם ביסורים שיבואו ע ל י ו‬ ‫‪292‬‬

‫בדין‬

‫כעל מ מ ר ה א ת פי אלהים‪:‬‬

‫פורענויות‬ ‫השמים‬

‫‪1 2 7‬‬

‫כי כל אלה המעוררים א ת חמת אלהים נגדם‪,‬‬

‫מתרגשות עליהם מכל צ ד ‪:‬‬

‫אין הם חביבים לא על‬

‫הארץ ולא‬

‫על‬

‫‪ ,‬ואין בנים נולדים להם כדרך הטבע‪ ,‬אלא הכל שונאים וצוררים אותם‪.‬‬

‫ואמר‪ ,‬ש ע ת י ד י ם ה מ צ ר י ם ל ה ת נ ס ו ת ב כ ל אלו‪ ,‬א ף ל ד א ו ת ב י צ י א ת ה ע ם ה ע ב ר י מ ה א ר ץ‬ ‫נגד רצונם‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫‪293‬‬

‫והמלך בז לדברי מ ש ה ולא שם עוד לב אליהם‪ .‬אז ה ת ר ג ש ו ובאו פורענויות ק ש ו ת‬ ‫על מצרים‪ .‬על כל א ח ת מהן אספר‪ ,‬משום שהמצרים נתנסו בתלאות‪ ,‬שלא נ ת נ ס ה‬

‫‪1 2 3‬‬

‫שום ע ם ק ו ד ם לכן‪ ,‬ו מ ש ו ם ש ב ר צ ו נ י להוכיח‪ ,‬ש מ ש ה ל א נ ת ב ד ה ב ש ו ם ד ב ר ש א מ ר‬ ‫להם‪ ,‬ו ש ל ת ו ע ל ת ם ש ל ב נ י א ד ם ה ו א ל ד ע ת ‪ ,‬ש ע ל י ה ם ל ה ז ה ר ו ל ע ש ו ת מ ע ש י ם ׳ ש א י נ ם‬ ‫עלולים ל ה ר א ו ת כעלבון בעיני אלהים ולעורר א ת כעסו‪ ,‬ע ד ש י ע נ ש ם ע ל חטאיהם‪.‬‬ ‫‪294‬‬ ‫שמות‬ ‫ז‪ /‬י״ט־כ״ה‬

‫‪295‬‬

‫כי ב מ צ ו ת אלהים נ ה פ ך היאור לזרם אדום כדם ולא יכלו מימיו‬ ‫ומעיךמים‬

‫א ח ר ל א היה להם‪ .‬ולא ר ק ב צ ב ע ו ה ש ת נ ה היאור‬

‫‪1 3 0‬‬

‫‪1 2 9‬‬

‫לשמש לשתיה‬

‫‪ ,‬אלא גרם לאלה‪,‬‬

‫שניסו ל ש ת ו ת ממימיו עינויים ויםורים קשים‪ .‬כן היה למצרים‪ ,‬ואילו ל ע ב ד י ם היו‬ ‫מימיו מתוקים וראויים ל ש ת י ה ולא בא שום שינוי בטבעו‪ .‬והמלך היה אובד ע צ ו ת‬

‫‪67‬‬

‫םפר ש נ י‬ ‫בפני‬

‫ע ו ב ד ה מ ש ו נ ה זו ו פ ח ד ל ג ו ד ל ם ש ל ה מ צ ר י ם ו ה ד ש ה ל ע ב ד י ם ל צ א ת ‪ .‬א ו ל ם‬

‫כשהוקלה הפורענות שינה שוב את דעתו ולא התיד להם א ת היציאה‪.‬‬ ‫וכשהמלך היה כפוי טובה ולא ד צ ה להשכיל לאחר ש ע ב ר ה הצרה שילח אלהים מכה‬ ‫אחרת‬

‫ב‪.‬‬

‫‪296‬‬ ‫שמות חי‪.‬‬ ‫א׳־י״א‬

‫במצרים‪ .‬המון אין־םוף ש ל צ פ ר ד ע י ם ה ש ח י ת א ת ארצם וגם היאור מ ל א‬ ‫‪1‬‬

‫ע ד ש ה ב א י ם ל ש א ו ב " נ ת ק ל ו ב מ י ש ת י ה מזוהמים במס‪1‬סם ש ל השרצים‪,‬‬

‫אותם‪,‬‬

‫ש מ ת ו ו נ ש ת ת ו י ח ד עם המים‪ .‬והארץ ה י ת ה מ ל א ה ר פ ש מ ב א י ש "‬ ‫ומתים‪ .‬וגם‬

‫שורצים‬

‫‪1‬‬

‫של בעלי־חיים‬

‫‪297‬‬

‫בבתי המצרים היו משמידים את המזונות‪ ,‬כי היו מצויים‬

‫ב ת ב ש י ל י ם ו ב מ ש ק א ו ת ושרצו גם במטותיהם‪ .‬והיה נודף )בכל מקום( ריח ר ע לבלי‪-‬‬ ‫נ ^ ו א ש ל ה צ פ ר ד ע י ם הגוועות והחיות והמתות‪ .‬מ ת מ ת הפורענויות הללו‪ ,‬ש ל ק ו ב ה ן‬

‫‪298‬‬

‫המצרים‪ ,‬צווה ה מ ל ך א ת מ ש ה ל ק ח ת א ת ה ע ב ר י ם ולילך‪ .‬מ ש א מ ר ז א ת נ ע ל ם פ ת א ו ם‬ ‫המון‬

‫ה צ פ ר ד ע י ם והארץ והיאור חזרו ל ט ב ע ם הרגיל‪ .‬ואולם בו ברגע ש ש ו ח ר ר ה‬

‫הארץ‬

‫מן הפורענות ש כ ח פרעה גם א ת ה ס ב ה ועיכב א ת העברים‪ .‬וכאילו רצה‬

‫להכיר את טיבן של מכות נוספות לא נתן לעדתו של מ ש ה לצאת עוד‪:‬‬ ‫משהתיר‬

‫‪299‬‬

‫כי יותר‬

‫להם א ת היציאה מתוך תבונה‪ ,‬התירה להם מתוך פחד‪.‬‬

‫מ ש ו ם כ ך ש י ל ח א ל ה י ם בו ש ו ב פ ג ע א ח ר ליםרו בגלל תרמיתו‪ .‬ה מ ו ן כנים‬

‫‪1 3 3‬‬

‫בלי­‬

‫טוף התפרץ ועלה מגוף המצרים והרשעים מתו מיתת רשעים‪ ,‬כי לא יכלו ל ה ש מ י ד‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪300‬‬ ‫שמות ח׳‪,‬‬ ‫י״ב־ט״ו‬

‫א ת המין הזה לא על־ידי שום רחיצות ולא על־ידי שום משיחות‪ .‬ומלך מצרים היה‬ ‫נ ר ג ש מ א ו ד ב פ נ י פ ו ר ע נ ו ת זו ו פ ח ד ל א ב ד ן ה א ו מ ה ‪ ,‬ו נ ו ס ף ע ל ־ כ ך נ ת ן ד ע ת ו גם ל ב ו ש ה‬

‫‪301‬‬

‫ש ב א ב ד ן זה וראה ב ש ח י ת ו ת ו ה כ ר ח ל ע צ מ ו להיות נבון יותר‪ ,‬א פ כי רק ל ח צ א י ן ‪:‬‬ ‫כ י ל ע ב ר י ם ע צ מ ם ה ר ש ה ל צ א ת ‪ ,‬אולם‪ ,‬כ ש ה ו נ ח לו ב ג ל ל זה‪ ,‬ד ר ש מ ה ם ל ה ש א י ר א ת‬ ‫הילדים ואת הנשים כבני־תערובת לשיבתם‬

‫‪1 3 4‬‬

‫‪302‬‬

‫‪ .‬והקניט א ת אלהים עוד יותר וחשב‪,‬‬

‫שיוכל לרמות א ת השגחתו‪ ,‬כאילו מ ש ה ולא הוא המעגיש א ת המצרים בגלל העברים‪:‬‬ ‫כי אלהים מילא את ארצם חיות שונות ומשונות‬

‫‪1 3 5‬‬

‫‪ ,‬שלא ראה אותן שום איש קודם‬

‫לכן‪ .‬והחיות ע ש ו ש מ ו ת בהם‪ ,‬ו ה א ד מ ה ל א נ ע ב ד ה ב י ד י ה א כ ד י ס‬

‫‪1 3 6‬‬

‫‪ .‬ואם נ מ ל ט מי‬

‫מ ן ה מ ו ת ב פ י ה ח י ו ת ‪ ,‬כ ל ה ב י ד י מ ח ל ה — כ י ג ם זו ה ת ר ג ש ה ו ב א ה ע ל ב נ י ה א ד ם‬ ‫ואולם פ ר ע ה לא ג ד ת ע גם אז‬

‫‪1 3 9‬‬

‫‪1 3 7‬‬

‫‪1 3 8‬‬

‫שמות‬ ‫‪303‬‬ ‫ח ‪ /‬י״ז־כ׳‬

‫‪.‬‬

‫מפני רצונו של אלהים אלא לרש‪ ,‬שיצאו הגברים‬

‫‪304‬‬

‫ד‪.‬‬

‫עם הנשים‪ ,‬ואילו הילדים ישארו‪ .‬ואולם לא נבצר מאלהים מלרדוף אותו על ר ש ע ת ו‬ ‫ולענותו בפורענויות שונות וגדולות מאלה‪ ,‬ש נ ת ר ג ש ו עליו ע ד כ ה ‪ :‬כי גופיהם ש ל‬ ‫ה מ צ ר י ם נ פ ח ו ב א ו פ ן נ ו ר א ו מ ע י ה ם נ ש ח ת ו ו ח ל ק ג ד ו ל מ ה ם מ ת ו ב ד ר ך זו‪ .‬ו כ ש ל א‬ ‫ה&כיל ה מ ל ך גם על־ידי ה מ כ ה הזאת‪ ,‬י ר ד ב ר ד ב ע צ ם ת ק ו פ ת ה א ב י ב והכה א ת יבול‬ ‫השדה‬

‫ש ל המצרים‪ .‬ד ב ר כזה לא נ ת ר ח ש באווירה ש ל מ צ ר י ם מעולם וגם ה ב ר ד‬

‫שמות ט ‪/‬‬ ‫ג׳־ז׳‬ ‫‪305‬‬

‫שמות ט ‪/‬‬ ‫י״ח־ל״ד‬

‫לא היה דומה לברד‪ ,‬היורד בתקופת החורף במקומות אחדים‪ ,‬אלא היה גדול אף‬ ‫מזה‪ ,‬ש מ צ ו י א צ ל ת ו ש ב י א ר צ ו ת הצפון ו ה צ י ר‬

‫‪1 4 0‬‬

‫‪ .‬אחד־כך השמיד מין ארבה א ת‬

‫‪306‬‬

‫‪68‬‬ ‫מותי‪/‬ד׳־כ׳‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫)יתר( הזרע‪ ,‬ש ל א נזוק על־ידי הברד‪ .‬ע ד ש א ב ד ו להם למצרים‪ ,‬פ ש ו ט ו כ מ ש מ ע ו ‪,‬‬ ‫כל התקוות ליבול האדמה‪.‬‬

‫‪307‬‬

‫ל א י ש שוטה‪ ,‬ש א י ן בו רשעות‪ ,‬היו מ ס פ י ק ו ת איפוא גם הפורענויות ה נ ז כ ר ו ת ל ה ח ז י ר ו‬ ‫‪1‬‬

‫לתבונה ולשיקול־דעת‪ ,‬מה טובתו דורשת ממנו ״ ‪ .‬לא כן פרעה ‪5‬‬ ‫את הסבות‪ ,‬רב עם אלהים‪ ,‬ולא כל־כך מ ט פ ש ו ת כמו מ ר ש ע ו ת‬ ‫בשכל הטוב‬ ‫‪308‬‬

‫‪1 4 2‬‬

‫אף־על־פי ש ר א ה‬ ‫היה בועט מרצונו‬

‫‪ .‬והוא ד ר ש מ מ ש ה להוציא א ת העברים ואת הנשים והילדים ו ל ה ש א י ר‬

‫א ת המקנה׳ מאחר שזה ש ל המצרים נשמד‪ .‬אולם מ ש ה אמר‪ ,‬ש ד ר י ש ת ו אינה ד ר י ש ה‬ ‫ש ל צדק‪ ,‬ש כ ן צריכים ה ם ל ה ק ר י ב מ מ ק נ ם לאלהים‪ .‬זה גרם ל ש ה י ו ת ו ח ו ש ד ע מ ו ק‬ ‫הקיף א ת המצרים‪ ,‬ש מ ת ו מ י ת ה עלובה‪ ,‬הואיל ונסגרו עיניהם ע ל י ה ם‬

‫ללא־נוגה‬

‫ונחסמו דרכי נשימתם מ ח מ ת האפלה העמוקה‪ .‬והיה חשש׳ ש מ א יחנקו בכלל בתור‬ ‫‪309‬‬ ‫שמות‬ ‫י׳‪ ,‬כ ״ א ־ כ ״ ג‬

‫וכשנתפזרה ה ע ל ט ה אחרי ש ל ש ה ימים ושלשה ל י ל ו ת‬

‫הערפל‪.‬‬

‫‪1 4 2 3‬‬

‫ופרעה לא חזר‬

‫בו בענין יציאת העבדים‪ ,‬גגש מ ש ה ו א מ ר ‪ :‬״עד מתי לא ת ש מ ע לרצונו של אלהים ך‬ ‫כי הוא שצווה ל ש ל ח א ת העברים‪ ,‬ואין לכם שום א פ ש ר ו ת להפטר מהפודענויות‪ ,‬א ל א‬

‫‪310‬‬

‫אם ת ע ש ו זאת״‪ .‬ו ה מ ל ד כעם על דבריו ואיים עליו לכרות א ת ראשו‪ ,‬אם יבוא אליו‬ ‫ש ו ב ו י צ י ק לו ב ע נ י ן זה‪ .‬ו מ ש ה א מ ד ‪ ,‬ש ל א יוסיף ע ו ד ל ד ב ר ב ע נ י ן ‪:‬‬

‫הוא עצמו עם‬

‫נ כ ב ד י מ צ ר י ם )יבואו( ויבקשו א ת ה ע ב ד י ם לצאת‪ .‬ואחרי הדברים ה א ל ה פ נ ה והסתלק‪.‬‬ ‫‪311‬‬ ‫ש מ ו ת י״ב‪.‬‬ ‫א׳־כ״ד‬

‫ואלהים הודיע‪ ,‬שיכריח א ת המצרים במכה אחת נוספת לשחרר את העברים‪ .‬וצווה‬ ‫את‬

‫להודיע לעם‪ ,‬שיהיה‬

‫משה‬

‫בידם‬

‫קרבן מוכן‬

‫לחודש‬

‫כםנטיקוס ליום ה א ר ב ע ה ־ ע ש ד בו )חודש זה קרוי בפי ה מ צ ר י ם פרמותי וניסן בפי‬ ‫העברים‪ ,‬ואילו המוקדונים קוראים לו כםנטיקום‬

‫‪312‬‬

‫ושיתכוננו‬

‫בעשרה‬

‫‪1 4 3‬‬

‫בידם‪ .‬ו מ ש ה ה כ י ן‬

‫‪1 4 5‬‬

‫‪1 4 4‬‬

‫( ‪ ,‬ולהוציא א ת העברים וכל רכושם‬

‫א ת העברים ליציאה וסידרם לבתי־אבות וריכזם ב מ ק ו מ ם‬

‫‪1 4 6‬‬

‫‪.‬‬

‫ו כ ש ה ג י ע יום ה א ר ב ע ה ־ ע ש ר היו כולם מוכנים ל ד ר ך והקריבו ק ר ב ן והניפו ח ב י ל ו ת‬ ‫אזוב‬

‫וטיהרו את הבתים ב ד ם‬

‫‪1 4 7‬‬

‫וסעדו ושרפו את שירי הבשר‪ ,‬משום שעומדים‬ ‫‪T‬‬

‫‪313‬‬ ‫ש מ ו ת י״ב‪,‬‬ ‫כיה־כ״ז‬ ‫ש מ ו ת י״ב‪,‬‬ ‫כ״ט־ל׳‬ ‫‪314‬‬

‫היו ל צ א ת ‪ .‬ל פ י כ ך א נ ח נ ו מ ק ר י ב י ם ע ו ד היום לפי ה מ ג ה ג הזה‪ ,‬ו ה נ נ ו קוראים ל ח ג‬ ‫פסח‪,‬‬

‫לשון פסיחה‪,‬‬

‫במצרים‬

‫‪1 4 8‬‬

‫‪.‬‬

‫כי‬

‫משום‬

‫שביום‬

‫ההוא‬

‫פסח‬

‫אלהים‬

‫עלינו‬

‫ושילח‬

‫את‬

‫הנגף‬

‫באותו לילה ע ב ר ה ד ב ר בין בכורי המצרים‪ ,‬באופן שרבים מ ן‬

‫היושבים סביב חצר ה מ ל ד התקהלו ויעצו לפרעה לשחרר א ת העבדים‪ .‬והלה קרא‬ ‫ל מ ש ה וצווהו לצאת‪ ,‬מתוד תקוה‪ ,‬שיבוא הקץ לסבלה של מצרים לכשיצאו העברים‬

‫ש מ ו ת י״ב‪ ,‬ל״ה א ת ה א ר ץ ‪ .‬ו ה מ צ ר י ם כ י ב ד ו א ו ת ם ב מ ת נ ו ת ‪ ,‬א ל ה כ ד י ש י מ ה ר ו ו א ל ה מ ת ו ך י ד י ד ו ת ש ל‬ ‫שכנים‪,‬‬ ‫טו‪ .‬א‪315 .‬‬

‫שהיו רוחשים להם‪.‬‬

‫והם יצאו והמצרים בוכים ומתחרטים‪ ,‬שנהגו בהם ברשע‪ .‬והלכו ד ר ך העיר ליטו־‬ ‫פולים‪ ,‬ש ה י ת ה ח ר ב ה ב י מ י ם ה ה ם ;‬ ‫מצרים‬

‫‪1 4 9‬‬

‫‪.‬‬

‫א ח ד ־ כ ד נ ב נ ת ה ש ם ב ב ל ‪ ,‬כ ש כ ב ש ?!מביסס א ת‬

‫והמשיכו לילך בדרך קצרה והגיעו כיוס השלישי לבעל־צפון‪"°‬‬

‫מקום‬

‫‪0‬םר‬

‫‪69‬‬

‫שני‬

‫ע ל ש פ ת הים האדום‪ .‬ומשום שהארץ ל א סיפקה להם שום ד ב ר מ ת מ ת שוממותה לשו‬

‫שמות‬ ‫‪316‬‬ ‫י״ב‪ ,‬ל ״ ד‬

‫א ת ה ק מ ח ולא אפוהו אלא באש ק ט נ ה ואכלו א ת הלחם‪ ,‬ש ע ש ו מהקמח‪ ,‬וכך ניזונו‬ ‫שלושים י ו ם‬

‫במשך‬

‫‪ 1‬ג ג‬

‫‪ .‬כי מ ה שהוציאו מ מ צ ר י ם ל א הספיק להם לזמן ר ב יותר׳‬

‫אף־על־פי שחילקו א ת המזון למנות ואכלו ממנו בהתאם ל ש ע ת הדחק ולא לשובע‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫לזכר המחסור מאז חוגגים אגו ח ג ש מ ו נ ת י מ י ם " ‪ ,‬הוא הנקרא חג המצות‪ .‬מ ח נ ה‬ ‫ה י ו צ א י ם כולו‪ ,‬א ם ג ח ש ו ב גם א ת ה ג ש י ם ו ה ט ף ‪ ,‬ל א י ס פ ר מ ר ו ב ׳ ו א י ל ו ה ג ב ר י ם ב ג י ל‬ ‫של‬

‫שפות‬ ‫‪317‬‬ ‫י״ב‪ ,‬ל״ז־ל״ח‬

‫עבודת־צבא היו בערך ש ש י ם רבוא‪.‬‬ ‫את מצרים בחודש כ ס נ ט י ק ו ם "‬

‫ועזבו‬

‫ארבע מאות ושלשים שנה‬ ‫מצרימה‬

‫‪m‬‬

‫‪1‬‬

‫ב ח מ ש ד ר ע ש ר בו‪ ,‬ל פ י מ נ י ן ה ל ב נ ה ‪ ,‬א ח ר י‬

‫‪318‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מאז בוא אברהם אבינו לארץ כנען׳ ואחרי בוא יעקב‬

‫מאתים וחמש־עשדה שנה‬

‫ו מ ש ה כ ב ר בן שמונים ש נ ה ואהרן אחיו‬

‫שמות‬ ‫‪319‬‬ ‫י״ב‪ ,‬מ׳־מ״א‬

‫ג ד ו ל מ מ נ ו ב ש ל ו ש שנים‪ .‬ו נ ש א ו א ת ם א ת ע צ מ ו ת יוסף‪ ,‬כ פ י ש צ ו ו ה לבניו‪.‬‬ ‫והמצריט‬

‫התחרטו )מיד( ע ל יציאת העברים‪ .‬והמלך ה צ ט ע ר מאוד‪ ,‬ש ק ר ה ה ד ב ר‬

‫במדוחיו‬

‫של משה‪ .‬והחליטו לרדוף אחריהם׳ ולקחו כלי־זין וצידה ורדפום כדי‬

‫להחזירם׳ אם יצליחו להדביקם‪) .‬כסבורים היו(׳ שאין הם אחראים כלפי א ל ה י ם ל א ח ד‬

‫‪320‬‬

‫ג‪.‬‬

‫שמות‬ ‫י״ד‪ ,‬ה׳־ח׳‬ ‫‪321‬‬

‫‪1‬‬

‫שהללו יצאו׳ ועל נקלה ינצחום מכיון ש א י ן להם נ ש ק והם עיפים מ ד ר כ ם ״ ‪ .‬ושאלו‬ ‫כל איש‪ ,‬באיזה ד ר ך הלכו והחישו א ת הרדיפה‪ ,‬אף־על־פי ש ק ש ה ה א ר ץ להליכה לא‬ ‫ר ק ל מ ח נ ו ת צ ב א א ל א ג ם ל י ח י ד י ם ‪ .‬ו מ ש ה ה ו ל י ד א ת ה ע ב ר י ם ב ד ר ך זו׳ כ ד י ל ע ש ו ת‬

‫שמות‬ ‫‪322‬‬ ‫י״ג‪ ,‬י״ז־י״ח‬

‫נקמה במצרים על רשעותם ועל ע ב ד ם ע ל ההסכם‪ ,‬אם יתחרטו ויצאו לרדוף אחריהם‪,‬‬ ‫וגם משום ש ר צ ה להעלים בכל האמצעים א ת יציאתם מעיני הפלשתים‪ ,‬עם הרוחש‬ ‫להם מתוך טינה נושנה‪ .‬שכן אדצם גובלת בארץ ה מ צ ר י ם‬

‫שנאה‬

‫‪1 5 7‬‬

‫לא הוליך את העם בדרך המובילה לארץ הפלשתים‬

‫‪1 5 0‬‬

‫‪ .‬ומשום כד‬

‫‪323‬‬

‫אלא ד י ר המדבר‪ ,‬והתכוון‬

‫לחדור לארץ כנען לאחר שיוסיף ד ר ך ר ב ה ולאחר סבל‪ .‬ו ע ש ה ז א ת גם על־פי מ צ ו ת‬ ‫אלהים‪ ,‬שצווה להוליד א ת העם אל ה ר סיני ולהקריב ש ם קרבנות‪ .‬והמצרים הדביקו‬

‫‪324‬‬

‫א ת העברים והתכוננו למערכה ודחקום במספרם הרב לתוד מקום צד‪ .‬כי הלכו א ת ם‬ ‫שש‬

‫מ א ו ת רכב ע ם ח מ ש י ם אלף פרש‪ ,‬והיו א ת ם ע ש ר י ם רבוא רגלים וחסמו א ת‬ ‫‪8‬‬

‫הדרכים בפגי העברים‪ ,‬שבהן‪ ,‬כמשוער‪ ,‬יכלו לברוח ״ ‪ ,‬ותפשום בין סלעים‪ ,‬שאי־‬ ‫אפשר‬ ‫דרך‬

‫היה ל ג ש ת אליהם‪ ,‬ובין ה י ם ‪:‬‬ ‫‪1 5 9‬‬

‫כי קצה ההר הוא אל הים והוא תוהו לא־‬

‫ו א י ן ה ו א נ ו ת ן א פ ש ר ו ת ל ה מ ל ט ‪ .‬כ ך ס ג ר ו א י פ ו א ה מ צ ר י ם על‪ .‬ה ע ב ר י ם א ת‬

‫‪325‬‬ ‫ש מ ו ת י״ד‪ ,‬ט׳‬

‫ה ד ר ך ב מ ע ב ר ה צ ר ‪ ,‬בו נ ו ג ע ה ה ר בים‪ ,‬ב כ נ ו ת ם א ת מ ח נ ם ע ל ־ פ י ה מ י צ ר ‪ ,‬כ ד י ל ש ל ו ל‬ ‫מאת העברים את המוצא למישור‪.‬‬ ‫ומשום שלא יכלו העברים ל ה ש א ר כדרך גצורים מחוסר מזון וגם לא דאו א פ ש ר ו ת‬ ‫לברוח‪ ,‬ואפילו ה ח ל י ט ו ל ה ל ח ם היו ח ס ר י ם כלי־זין‪ ,‬ר א ו א ת ע צ מ ם צפויים לכליון‬ ‫גמור‪ ,‬אם לא יסגירו א ת ע צ מ ם בידי ה מ צ ר י ם ב ר צ ו נ ם הטוב‪ .‬ו ש כ ח ו א ת האותות‪,‬‬

‫‪326‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪70‬‬ ‫שמות‬ ‫י‬

‫ד‬

‫י‬

‫" ' '‬

‫היהודים‬

‫‪327‬‬

‫ש ע ש ה אלהים‪ ,‬כדי להוציאם לחרות‪ ,‬והאשימו א ת משה‪ ,‬ע ד ש א מ ר ו מ ת ו ך אי־אמונד‪.‬‬

‫י ״ ב‬

‫לסקול באבנים א ת הנביא‪ ,‬שהלהיבם והבטיח להם א ת הישועה‪ ,‬והחליטו להסגיר‬

‫‪328‬‬

‫א ת ע צ מ ם בידי המצרים‪ .‬וקמה יללה ובכיה ש ל ה נ ש י ם והילדים‪ ,‬כי ה מ ו ת נ צ ב‬ ‫לעיניהם‪ ,‬בהיותם סגורים מ ס ב י ב על־ידי הרים וים ואויבים ולא ראו מ פ ל ט מ פ נ י ה ם‬ ‫בשום מקום‪.‬‬

‫‪329‬‬

‫ה‪.‬‬

‫ואף־על־פי ש ג ע ש ההמון גגד משה‪ ,‬ל א נ ל א ה זה מ ל ד א ו ג להם ובטח באלהים׳ ש ע ש ה‬ ‫)עד כה( לחירותם כל מ ה ש ה ב ט י ח להם ולא י ר ש ה גם עתה‪ ,‬ש ה ע ב ר י ם יפלו ב י ד י‬

‫‪330‬‬ ‫ש מ ו ת‬

‫י‬

‫*‬

‫ד‬

‫האויבים וישתעבדו להם או ילכו לאבדון‪ .‬והוא נכנמ ועמד בתוד ההמון ו א מ ר ‪:‬‬

‫י״ ׳‬

‫״אילו היו בני אדם‪ ,‬ש נ י ה ל ו א ת ע נ י נ י כ ם יפה ע ד היום‪ ,‬הרי ל א ה י ה זה מ ן ה י ו ש ר‬

‫י‬

‫ש ל א להאמין להם‪ ,‬ש י נ ה ג ו כ ך גם ב ע ת י ד ; )לא כל שכן( ש מ ע ש ה שגעון הוא ל ה ת י א ש‬

‫י‬

‫"‬

‫‪331‬‬

‫ב ש ע ה זו מ ה ש ג ח ת ו ש ל אלהים‪ ,‬ש מ מ נ ו באו לכס‪ ,‬ב ל י ש פ י ל ל ת ם ‪ ,‬כ ל מ ה ש ה ב ט י ח‬ ‫על־ידי על ה צ ל ת כ ס ושחדודכם מעבדותכם‪ .‬דוקא )עכשיו(‪ ,‬כשבאתם במיצר באין‬ ‫מוצא‪ ,‬ל פ י ד ע ת כ ם ‪ ,‬צ ר י כ י ם ה י י ת ם ל ק ו ו ת ל ע ז ר ת אלהים‪ ,‬ש פ ע ל גם א ת זה ו ס ג ר א ת כ ם‬

‫‪332‬‬

‫ב מ ק ו ם ג י ד ח זה‪ .‬כ ד י ל ה צ י ל כ ם מ ה מ צ ר י ם ה א ל ה ‪ ,‬ש ל ד ע ת כ ם ו ל ד ע ת א ו י ב י כ ם ל א ת ה י ה‬ ‫לכם ה צ ל ה כאן‪ ,‬ו ל ה ר א ו ת כ ם א ת כוחו ו א ת ד א ג ת ו לכם‪ .‬כי אין אלהים ש ו ל ח ע ז ר ת ו‬ ‫לאהוביו בענינים פ ע ו ט י ם א ל א במקום‪ ,‬שהוא רואה‪ ,‬כי אפסה לבני א ד ם כל ת ק ו ה‬

‫‪333‬‬

‫ל ה י ט י ב א ת גורלם‪ .‬ל פ י כ ך ב ט ח ו ב ע ו ז ר כזה‪ ,‬ש ה כ ו ח לו ל ע ש ו ת גם א ת ה ד ב ר י ם‬ ‫הקטנים לגדולים ולדון המוך גדול כזה לחוסר־אונים‪ .‬ואל תבהלו מפני מ ע ר כ ו ת י ה ם‬ ‫של‬

‫המצרים ואל תתיאשו מישועה‪ ,‬משום שהים וההדים מאחריכם אינם נותנים‬

‫לכם דרד ל ה מ ל ט ‪:‬‬

‫כי ברצונו של אלהים יכולים ההרים ליהפך לכם למישור והים‬

‫ליבשה״‪.‬‬ ‫טז‪ .‬א‪334 .‬‬

‫אחרי הדברים האלה הוליך אותם אל הים לעיני המצרים‪ ,‬ש ע מ ד ו לפניהם‪ ,‬אלא מ ש ו ם‬ ‫שהיו‬

‫עיפים מעמל הרדיפה חשבו‪ ,‬שיפה להם לדחות א ת הקרב ליום‬

‫המחרת‪.‬‬

‫וכשהגיע מ ש ח ל ש פ ת הים אחז במטהו והתפלל לאלהים וביקשהו להיות להם לבעל־‬ ‫‪335‬‬

‫ברית ולעזר ואמר‪:‬‬

‫״גלוי וידוע לפניך‪ ,‬שאין אנו יכולים ל ה מ ל ט מ מ צ ו ק ת נ ו ל א‬

‫בכוח ולא ב ש כ ל אנוש‪ .‬אולם אם יש בכלל ישועה למחנה‪ ,‬ש ע ז ב לפי רצונך א ת‬ ‫‪336‬‬

‫מצרים‪ ,‬הרי בידר הוא להמציאה‪ .‬ואנחנו התיאשנו מכל תקוה א ח ר ת ומכל מ ק ו ר‬ ‫‪0‬‬

‫י ש ו ע ה " והננו שמים מפלטנו ב י ש ו ע ת ך ב ל ב ד ונושאים עינינו אליך‪ ,‬ש י צ א ה ד ב ר‬

‫‪337‬‬

‫מלפני‬

‫ה ש ג ח ת ך למלט אותנו כרוב יכלתך מחרון אפם של המצרים‪ .‬יבוא ה ד ב ר‬

‫מהרה‬

‫הקם א ת רוח העם‪ ,‬ש נ פ ל ה ו נ ש ת ב ש ה מאפם תקוה‪,‬‬

‫ויגלה לנו א ת כוחך;‬

‫והחזידנה לשלוחה ולבטחונה בישועה‪ .‬כי אין אנו שרויים בצרה מ ע ב ר‬ ‫יכלתך‪,‬‬

‫כי לך הים ולך ההר הסוגד עלינו‪ ,‬שיוכל‬

‫להפתח‬

‫לתחום‬

‫ל כ ש ת צ ו ו ה לו‪,‬‬

‫וגם‬

‫ספר‬

‫‪71‬‬

‫שני‬

‫הים ייהפך ליבשה וגם דרך האויר נוכל להמלט‪ ,‬כשיהיה רצון מלפני גבורתך׳‬ ‫שגמלט באופן כזה״‪.‬‬ ‫תחינה זאת הפיל משה לפני אלהים והכה את הים במטהו‪ .‬והוא נבקע על־ידי המכה ‪338‬‬ ‫ונסוג אחור והחטיף את הקרקע להיות לעברים דרך ומנום‪ .‬וכשראה משה את גילוי‬

‫ב•‬

‫‪339‬‬ ‫י‬

‫אלהים ואת הים הנסוג מהקרקע שלו למענם‪ ,‬דרך ראשון עליה וצווה את העברים‬

‫ד‬

‫שמות‬ ‫ט‬

‫׳‬

‫לילך אחריו ולצעוד בשבילו של אלהים כשהם שמחים על הסכנה‪ ,‬הצפויה לאויבים‬ ‫העומדים לפניהם‪ ,‬וכשהם מודים על הישועה‪ ,‬שהופיעה מאלהים באורח בלתי־‬ ‫צפוי כל־כך‪.‬‬ ‫והללו לא היססו עוד ילא הלכו בהפזון‪ ,‬משום שאלהים היה אתם‪ .‬והמצרים היו ‪340‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫שמותי״ד‪.‬‬

‫כ״ג־כ״ח‬

‫סבורים בראשונה‪ ,‬שדעתם של אלה נטרפה עליהם והם הולכים לקראת מות בטוח׳‬ ‫אולם כשראו‪ ,‬שהתקדמו מרחק רב ללא־נזק ואין הם פוגשים שום מכשול ופגע‪,‬‬ ‫יצאו לרדוף אחריהם וחשבו‪ ,‬שהים ישקוט גם בשבילם‪ .‬והתחילו לרדת‪ ,‬לאחד‬

‫‪341‬‬

‫שהקדימו לשלוח את הפרשים לפניהם‪ .‬ועד שהללו לבשו את כלי־זינם ובילו זמן־‬ ‫מה לשם כך‪ ,‬הקדימו העברים להמלט ליבשה מעבר מזה‪ .‬דבר זה הוסיף לגרות‬ ‫עוד את יצרם של המצרים לרדוף‪) ,‬שכן סבורים היו(‪ ,‬שגם להם לא תאונה כל‬ ‫רעה‪ .‬ונעלם מהם‪ ,‬שנוצרה )כאן( לעברים דרך מיוחדת ולא רגילה‪ ,‬שדרכו עליה‪ ,‬והיא‬

‫‪342‬‬

‫רצון להשתמש בה׳ כדי להשמיד את הללו‪ .‬כשנמצא איפוא כל צבא מצרים בתוך‬

‫‪343‬‬

‫נוצרה ועמדה עד לרגע‪ ,‬בו ינצלו השרויים בצרה‪ ,‬ולא בשביל אלה‪ ,‬שיצאו מתוך‬ ‫הים‪ ,‬השתפך הים בחזרה ועטף את המצרים בזרם משבריו‪ ,‬בנשוב בהם הרוח‪.‬‬ ‫וגשמים ירדו מן השמים ורעמים כבדים רעמו בלווית ברקים וקול הלמותם התגלגל‬ ‫‪161‬‬

‫‪344‬‬

‫וירד על הארץ ‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬אין לך כלום שעלול לקרות מתמת כעסו של‬ ‫אלהים לאבדנם של בני אדם‪ ,‬שלא נצטרף אז‪ :‬כי)גם( ליל חושך ואפלה כיסה אותם‪.‬‬ ‫וככה אבדו כולם‪ ,‬עד שלא נשאר אפילו מי שיחזור ויודיע את האסון לנותרים‬ ‫)במצרים(‪.‬‬

‫)עתה( לא יכלו העברים לשלוט עוד ברוחם מרוב שמחה על הצלתם שבתוך נם ועל ‪345‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כליונם של אויביהם‪ .‬והם האמינו‪ ,‬שנשתחררו לעולם‪ ,‬לאחר שמתו האנשים‪ ,‬שרצו‬ ‫לשעבדם על כרחם‪ ,‬ולאחר ששלח להם אלהים את עזרתו לעיני כל במדה כזו‪.‬‬ ‫וכיון שנמלטו ככה מהסכנה וראו‪ ,‬נוסף על כך‪ ,‬שנענשו האויבים באופן שלא נענשו‬ ‫^‬ ‫‪!,‬״‬ ‫‪ 1,‬ק‬ ‫א‬

‫ן‬

‫ז‬

‫ף‬

‫י‬

‫ם‬

‫בכ‬

‫ן ר ן ת‬

‫ה א ך ם‬

‫מ ק ך ם ׳‬

‫ש ף ן‬

‫ן ש ‪ 0‬ן ן ן‬

‫והודיה לאלהים על חסדו‪ ,‬והוא כתוב בחרוזי ד״כםמטדון‬

‫ן מ ש ה‬

‫‪162‬‬

‫ח י ב ר‬

‫מ ז מ ן ל‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ח‬

‫‪346‬‬

‫שמות‬

‫ם״ו‪ .‬א׳ י״ט‬

‫‪.‬‬

‫כל הדברים האלה סיפרתי כמו שמצאתי אותם בספרי הקודש‪ .‬ואל יתפלא איש על‬

‫‪347‬‬

‫המופלא שבסיפור‪ ,‬שנמצאה‪ ,‬אס ברצון אלהים ואם מעצמה‪ ,‬דרך הצלה אפילו בים‬ ‫לאנשים קדמונים‪ ,‬שלא ידעו רשע‪ .‬הן נסוג הים הפמפילי גם מפני אנשים‪ ,‬שהיו‬

‫‪348‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪72‬‬ ‫אך‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫ת מ ו ל ו ש ל ש ו ם והלכו ע ם א ל כ ס נ ד ר מ ל ך מוקדון‪ ,‬ו נ ת ן להם‪ ,‬באין ל ה ם מ ע ב ר‬

‫אחד‪ ,‬ד ר ך לעבור בו ולהדום א ת מ ל כ ו ת הפרסים ברצון אלהים‪ .‬א ת זה מ א ש ר י ם ״‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫כל אלה‪ ,‬שתיארו א ת מ ע ש י אלכסנדר בספר ״ ‪ .‬אולם דברים אלה יתפוס כל א ח ד‬ ‫כטוב בעיניו‬ ‫‪3‬‬

‫‪5‬‬

‫‪c‬‬

‫‪1‬‬

‫למחרת‬

‫‪a‬‬

‫‪1 6 5‬‬

‫‪.‬‬

‫הביאו הזרם והרוח‪ ,‬ש נ ש ב בכוח בכיוון מ ח נ ה העבדיט‪ ,‬א ת כלי׳ ז י נ ם‬

‫של המצרים‪ .‬ומשה שיער‪ ,‬שגם ה ד ב ר הזה היה ב ה ש ג ת ת אלהים‪ ,‬כדי ש ל א י ח ס ר ו‬ ‫ג ם כ ל י זין‪ .‬ו א ס פ ם ו ז י י ן ב ה ם א ת ה ע ב ר י ם ו ה ו ל י כ ם א ל ה ר ס י נ י ל ה ק ר י ב ש ם ק ר ב נ ו ת‬ ‫ל א ל ה י ם ו ל ה ב י א ל ו מ נ ח ת ־ ת ו ד ה מ א ת ה ע ם ע ל פ ד ו ת ו ‪ ,‬כ מ ו ש צ ו ו ה ל פ נ י כן‪.‬־‬

‫ס פ ר שלישי‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר השלישי של תאור קדמוניות היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫כיצד הוציא מ ש ה את העם ממצרים והביאו אל ה ר סיני לאחר תלאות‬ ‫רבות בדרך‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫כיצד נלחמו העמלקים והעמים מסביב בעברים ונחלו מפלה והפסידו חלק‬ ‫גדול של צבאם‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫מ ש ה מקבל ב ש מ ח ה א ת פני י ת ד ו חותנו‪ ,‬ש ב א אליו אל הר סיני‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כיצד יעץ יתדו לסדר א ת העם‪ ,‬שהיה תחלה לא־מסודר‪ ,‬לפי שרי אלפים‬ ‫ושרי מאות‪ ,‬וכיצד ע ש ה מ ש ה כל א ח ד מהדברים האלה לפי ע צ ת חותנו‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫כיצד עלה מ ש ה ע ל ה ר סיני ולקח מ י ד י אלהיס את החוקים ונתנם לעברים‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫על המשכן‪ ,‬ש ב נ ה מ ש ה ב מ ד ב ר לכבוד אלהים באופן ש ד מ ה )בכל( למקדש‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫מ ה הם בגדי הכהנים והכהן הגדול ומה מ ש פ ט הטהרות» ע ל החגים וכיצד‬ ‫נקבע כל א ח ד מהם‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫כיצד הלך מ ש ה ממקום זה והוביל את העם אל גבולותיהם של ה כ נ ע נ י ם‬ ‫ושלח מדגלים לתור א ת ארצם ואת גודל עריהם‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫כיצד חזרו האנשים ש נ ש ל ח ו אחרי ארבעים יום ודברי הפרזה בפיהם על‬ ‫כוחם של הכנענים ואזלת־ידם של ישראל להלחם בהם‪ ,‬וכיצד נפל העם‬ ‫לתוך מ ב ו כ ה ויאוש כזה‪ ,‬ש כ מ ע ט רגם א ת מ ש ה באבנים ואמר לחזור‬ ‫ל ש ע ב ו ד מצרים‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫וכיצד רגז מ ש ה ע ל כך והודיעם‪ ,‬שיחיו ב מ ד ב ר ארבעים ש נ ה בכעסו ש ל‬ ‫אלהים עליהם ולא יחזרו מצרימה וגם לא יכבשו את ארץ כנען‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של שנתים‪.‬‬

‫ולאחר שעמדה להם לעברים‬

‫‪1‬‬

‫הצלה ב ד ר ך נס ‪ .‬היו שוב מצרים מ א ו ד ‪ .‬ב ד ר כ ם‬

‫אל ה ר סיני‪ ,‬מ ש ו ם ש ה א ר ץ ה י ת ה ש מ מ ה כולה ועניה ב צ ר כ י מזון ב ש ב י ל ם וגם מ ח ו ס ר ת‬ ‫מ י ם ל ח ל ו ט י ן ‪ .‬ו ל א זו ב ל ב ד ש ל א י כ ל ה ל ה מ צ י א ד ב ר ל ב נ י א ד ם ‪ ,‬א ל א ל א ה י ה ב ה‬ ‫משום להחיות כל בדיה שהיא‪.‬‬

‫אפילו‬

‫שתוכל להצמיח צ מ ה שהוא‪.‬‬

‫כי ארץ חול היא ואין שום לחות ממנה‪,‬‬

‫כזאת היתה הארץ שהיו מהלכים בה על כרחם מאין‬

‫‪2‬‬

‫דרך אחרת ל פ נ י ה ם ‪ .‬הם נשאו א ת ם במצות המנהיג מים מן הארץ‪ ,‬שכבר עברו‬ ‫בה‪ ,‬ו כ ש א ז ל ו ‪ ,‬ש א ב ו ם מ ת ו ך ב א ר ו ת ש ח פ ר ו ב ע מ ל )רב( מ ח מ ת ח ר ב ו נ ה ש ל ה א ד מ ה ‪.‬‬ ‫ש נ מ צ א ו ה י ו מ ר י ם ו ב ל ת י ר א ו י י ם ל ש ת י ה ו ג ם ה ם במדד• ז ע ו מ ה ‪.‬‬

‫והמים‬

‫וכך היו‬

‫‪3‬‬

‫מהלכים ובאו לפנות ע ר ב )אחד( למקום‪ ,‬ש ש מ ו מרד• והוא נקרא כך בפיהם ע ל‬ ‫מימיו ה ר ע י ם כי ש ם זה ה ו ר א ת ו מ ר י ר ו ת )בעברית(‬

‫‪3 a‬‬

‫‪ .‬ועמדו שם יגעים מן הדרך‬

‫ש א י נ ה פ ו ס ק ת ו מ ח ו ס ר מזון‪ ,‬ש א ז ל מ י ד ם ל ג מ ר י א ו ת ה ש ע ה ‪ .‬א ל א ש ה י ת ה ב א ו ת ו מ ק ו ם‬ ‫ב א ר אחת‪ ,‬ש ב ג ל ל ה ה ת ע כ ב ו ) ש ם ( ב י ת ד רצון‪ ,‬ו א ף ־ ע ל ‪ -‬פ י ש ל א יכלה להספיק להמון‬

‫‪4‬‬

‫גדול כל כך‪ ,‬ה ד י ה י ה ב ה ע י ד ו ד מ ע ט ל ה ם כ ש נ מ צ א ה ב מ ק ו מ ו ת ה ל ל ו ; כ י ש מ ע ו מ ן ‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫ואולם ה מ י ם היו מרים‬

‫התידים‪ ,‬שההולכים קדימה אינם מוצאים כלום )לפניהם(‪.‬‬

‫ובלתי ראויים ל ש ת י ה ולא רק בני אדם א ל א גם ב ה מ ו ת ־ מ ש א לא יכלו ל ש א ת אותם‪.‬‬ ‫וכשראה‬

‫אותם מ ש ה ברפיון רוחם ואת חומר הדבר‪,‬‬

‫שאי־אפשד היה להכחישו‪,‬‬

‫ש כ ן ר ו ח ו ש ל ה צ ב א ל א ה י ה ח ז ק במדד‪ .‬ש י ע מ ו ד ב ג ב ו ר ה ב פ נ י ד ו ח ק ה ה כ ר ח ‪ ,‬ו ל א ע ו ד‬ ‫אלא גבורתו ה ו ש ח ת ה ע ו ד על‪-‬ידי המון ילדים ונשים‪ ,‬שהיו חלשים מהבין ל ת ו כ ח ת‬ ‫מוסר — היה שרוי ב ד א ג ו ת קשות‪ ,‬מ ש ו ס ש ע ש ה א ת צ ר ת כולם ל צ ר ת ו שלו‪ .‬כי ל א‬ ‫היו רצים אל שוס א י ש א ל א אליו והיו מ ת ח נ נ י ם לפניו׳ ה נ ש י ם ל מ ע ן ה ת י נ ו ק ו ת‬ ‫והגברים‬

‫למען הנשים‪ ,‬שישים לבו אליהם ויתן להם אחיזת הצלה איזו שהיא‪.‬‬

‫וכן פ נ ה מ ש ה והתפלל לאלהים‪ ,‬ש י ש נ ה א ת ט ע מ ם ה ר ע ש ל המים‪ ,‬בו היו לקויים‬ ‫אותה שעה‪ ,‬ויהפכם לראויים לשתיה‪ .‬ואלהים נ ע ת ר לו ו ע ש ה ע מ ו א ת החסד‪ .‬אז ל ק ח‬ ‫מ ש ה ק צ ה ש ל כפיס־עץ‪ ,‬ש ה י ה מוטל לרגליו‪ ,‬ובקעו‪ ,‬ו ע ש ה א ת ה ח ת ך לארכו ש ל‬ ‫העץ‬

‫וזרקו אל ה ב א ר והוכיח לעברים‪,‬‬

‫ש ש מ ע אלהים לתפלותיו והבטיח להפוך‬

‫להם א ת המים לכאלה‪ ,‬ש ה ם מתאוים להם‪ ,‬אם י ע ש ו א ת ה מ צ ו ו ה ל א מ ת ו ר היסוסים‬ ‫אלא ברצון‪.‬‬ ‫הבגרות‬

‫‪6‬‬

‫וכששאלו מ ה עליהם לעשות‪ ,‬ש ה מ י ם י י ט ב ו ‪ ,‬צווה ל א נ ש י ם ב ש נ ו ת‬

‫ל ע מ ו ד סביב )הבאר( ו ל ש א ו ב והבטיחם‪ ,‬ש ל א ח ר ש י ש א ב ו א ת רובם‪ ,‬יהיו‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪76‬‬

‫המים הנשארים ראויים לשתיה‪ .‬והללו עמדו ועמלו? ולאחר שהולקו המים בלי‬ ‫‪Ga‬‬

‫הרף ונוקו‪ ,‬נעשו סוף סוף ראויים לשתיה ‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫משם הלכו ובאו לאלים ‪ .‬מרחוק נראה המקום כטוב‪ ,‬כי היה נטוע תמרים‪ ,‬ואילו‬

‫שמותט״ו׳כ״ז מקרוב נוכחו‪ ,‬שרע הוא‪ :‬כי לא מצאו יותר משבעים תמרים‪ ,‬שהיו גדלים בקושי‬ ‫‪10‬‬

‫וזוחלים על הארץ מחמת חוסר מים‪ ,‬שכן היה המקום כולו מקום חול‪ .‬כי גפ‬ ‫המעינות‪ ,‬שנמצאו )שם( במספר שניכדעשר‪ ,‬לא הקירו נוזלים במדד! מספיקה‬ ‫‪8‬‬

‫להשקאתם ‪ :‬מאין יכולת למים לפרוץ ולעלות לא יצאו אלא טפות מועטות‪.‬‬ ‫‪0‬‬

‫ואף האנשים‪ ,‬שעמדו וחפרו בחול ‪ ,‬לא נתקלו במאומה‪ ,‬ואפילו העלו טפות־מה‬ ‫‪11‬‬

‫בידיהם מצאו‪ ,‬שאין בהן כל תועלת‪ ,‬משום שהיו דלוחות‪ .‬וכן היו העצים דלים‬ ‫מלשאת פדי מחוסר זרוז ועידוד לכך‪ ,‬הבא מן המים‪ .‬והיו )האנשים( מאשימים‬ ‫את המנהיג וצועקים אליו ואמרו‪ ,‬שבגללו סובלים ומתנסים הם בתלאה ובמסה זו‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪10‬‬

‫אותו יום היה יום השלושים להיותם בדרך )וכבר( אכלו כל מה שהביאו אתם ‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫וכשלא מצאו שום דבר עוד‪ ,‬התיאשו בכלל מחייהם‪ .‬ומתוד שהיו חושבים על צרת‬ ‫השעה ונמנעו מלזכור מה שניתן להם מאת אלהים ובחםידותו ובתבונתו של משה‪,‬‬ ‫כעסו על המנהיג ויצאו לרגמו כמי שהוא האשם ביותר באסונם שהיו נתונים בו‬

‫שמותט״ז‪.‬‬ ‫ב׳־ג׳‬

‫‪118‬‬

‫באותו ר ג ע ‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫ובאותה שעה‪ ,‬שהיה ההמון רוגש ומתמרמר עליו כל כך‪ ,‬עמד משה בוטח באלהים‪,‬‬ ‫‪ .‬בדעתו בלבו את דאגתו לעמו‪ .‬ובא אליהם )ועמד( בתוכם‪ ,‬כשהם צועקים והאבנים‬ ‫בידיהם‪ ,‬והתחיל לשכר את כעסם‪ ,‬שכן היה משפיע חן בנוכחותו והיה מקובל מאוד‬

‫‪14‬‬

‫על ההמונים במשא־ומתן אתם‪ .‬וביקשם‪ ,‬שלא ישכחו׳ בהיותם שקועים בתוך פגעי‬ ‫השעה‪ ,‬את הטובות מלפני כן‪ ,‬ולא ירחיקו מלבם בגלל קשיי הרגע את )זכר( חסדי‬ ‫אלהים והמתנות הגדולות והנפלאות‪ ,‬שזכו להן‪ .‬גס בצרתם זו עליהם לצפות לישועה‬

‫‪15‬‬

‫מידי אלהים והשגחתו‪ ,‬שכן נראה הדבר׳ שאלהים מנסה את אומץ רוחם ומרגילם‬ ‫בפורענויות הללו )כדי לראות(‪ ,‬מה כוחם ובאיזו מדדי חי בקרבם זכר המעשים‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫שנעשו בעבד‪ ,‬אם אינם נושאים לבם אליהם במצוקת שעה זו‪ .‬בזיון זה‪ ,‬שהם בזים‬ ‫לאלהים ולהחלטתו‪ ,‬אשר לפיה יצאו ממצרים‪ ,‬מנהג זה‪ ,‬שהם נוהגים בה בעבד‬ ‫אלהים‪ ,‬וזאת לאחר שלא דימה אותם בשום דבר שדיבר אליהם וצוום לעשותו במצות‬ ‫אלהים — )כל אלה( משמשים ראיה נגדם‪ ,‬שאין הם מוכשרים לא לסבול ולא לזכור‬

‫‪17‬‬

‫את הטובות‪ ,‬שזוכו בהן‪ .‬והוא עמד ומנה )לפניהם( הכל׳ כיצד נשמדו המצרים‪,‬‬ ‫שהשתדלו להחזיק בהם נגד רצונו של אלהיםן ובאיזה אופן הפכו •)מימי( אותו‬ ‫היאור עצמו )לזרם של( דם ובלתי־דאוייס ‪-‬לשתיה •למצרים־ ויפים לכך ומתוקים‬

‫‪18‬‬

‫להם* והיך הלכו בדרך חךשה בתוך הים‪,‬־ שנסוג‪ .‬לפניהם‬

‫‪13‬‬

‫מרחק רב ביותר‪ ,‬ונצלו‬

‫בה‪ ,‬ואילו את אויביהם ראו )מוטלים( מתים )לפניהם(; היד זימן להם אלהיש‬

‫‪77‬‬

‫ספר שלישי‬

‫אפילו כלי־זין בשפע‪ ,‬כ ש ה י ו חסרים אותם‪ .‬ו ע מ ד ומנה א ת המקרים האחרים שקרו׳‬ ‫כי הגיעו ע ד האבדון ואלהים הצילם ב ד ד ד לא צפויה כרוב יכלתו‪ .‬אל‬

‫כשדימו‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫יתיאשו איפוא גם עכשיו מהשגחתו‪ ,‬א ל א יחכו בלי רוגז וישקלו בדעתם‪ ,‬ש ה ע ז ר ה לא‬ ‫ת ת מ ה מ ה ‪ ,‬אפילו לא תבוא מ י ד ולא תבוא לפני שיתנםו באיזה קושי‪ .‬ועליהם לחשוב‪,‬‬ ‫שלא‬

‫מ ת ו ך זלזול מ א ח ר אלהיט‪ ,‬א ל א כדי לנסות א ת אומץ רוחם ו א ת ת ש ו ק ת ם‬

‫לחדות‪ ,‬וכדי לדעת‪ ,‬״אם אמיצים א ת ם לסבול ל מ ע נ ה בזמן מן הזמנים חוסר מזון‬

‫‪20‬‬

‫ולחץ מים או מעדיפים אתם להיות עבדים כאותן הבהמות‪ ,‬הנזונות על־ידי בעליהן‬ ‫בשפע בשל עבודתן בשבילם״‬

‫‪a 1 2‬‬

‫‪21 .‬והוסיף ש א י ן ה ו א ח ו ש ש ל ח י י ו ה ו א ׳ מ ש ו ם ש ל א‬

‫י ס ב ו ל ר ע ל כ ש י מ ו ת ב ל א עוון בידו‪ ,‬כ ש ם ש ה ו א ח ו ש ש להם‪ ,‬ש ל י י ר א ו כ ב ו ע ט י ם‬ ‫ב א ל ה י ם בגלל האבנים‪ ,‬ש ר ו ג מ י ם אותו בהן‪.‬‬ ‫ו מ ש ה הרגיע )את רוחם( ועצר ברצוגם לרגמו והביאם לידי ח ר ט ה על מה שזממו‬ ‫לעשות‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫ו מ ש ו ם ש ח ש ב ‪ ,‬ש ל א ב ל י ט ע ם א ל א מ ת ו ר א ו נ ם ת ק פ ה א ו ת ם ה ת ר ג ש ו ת זו‪,‬‬

‫החליט בדעתו‪ ,‬ש י ש ל ע מ ו ד ב ת פ ל ה ובתחנונים לפני אלהים‪ .‬ועלה על מ צ פ ה א ח ד‬ ‫ו ב י ק ש מ א ת א ל ה י ם ה צ ל ה ל ע ם ו פ ד ו ת מעניו‪ ,‬כי ד ק בו ולא ב א ח ר ישועתו‪ .‬וביקש‪,‬‬

‫‪23‬‬

‫שיסלח לעם את מעשיו ש א מ ר ל ע ש ו ת עכשיו מאונס‪ ,‬משום שדרכו ש ל מין האדם בכד‬ ‫ל ה י ו ת נ ר ג ן ו א ו ה ב ל ה א ש י ם ) א ח ר י ם ( ב א ס ו נ ו ת י ו ‪ .‬ו א ל ה י ס ה ו ד י ע לו‪ ,‬ש י ד א ג ו י מ צ י א‬ ‫להם את המקור‬

‫״ ש ה ם מ ש ת ו ק ק י ם לו‪ .‬כ י ו ן ש ש מ ע מ ש ה א ת ה ד ב ר ה ז ה מ פ י א ל ה י ם‬

‫‪24‬‬

‫)חזר( וירד אל העם‪ .‬ר א ו ה ו א ל ה ש מ ח ע ל ה ב ט ח ו ת י ו ש ל א ל ה י ם ו ד כ א ו נ ם ה פ ך לרוח‬ ‫ששון‪ .‬והוא ע מ ד בתוכם ו א מ ר ש ב א להביא להם פ ד ו ת מ צ ר ת ה ש ע ה מ א ת אלהים‪.‬‬ ‫ו כ ע ב ו ר זמן ק צ ר ע ף והגיע ה מ ו ן שלווים )מין עוף‪ ,‬ש מ פ ר ץ ע ר ב מ ר ב ה ל ג ד ל ו יותר‬

‫‪25‬‬ ‫ט‬

‫מכל מין אחר( לאחר ש ע ב ר מרחק )רב( מ ע ל לים וירד אל )מחנה( העברים מ ח מ ת‬ ‫עיפות‬

‫שמות‬ ‫ז‬

‫י‬

‫׳‬

‫א‬

‫י‬

‫ג‬

‫ממעופו‪ ,‬כמו־כן מ ח מ ת רחפו קרוב יותר לארץ מעופות אחרים‪ .‬והעברים‬

‫אספו אותם כמזון שזימן להם אלהים ושברו א ת רעבונם‪ .‬ומשה ע מ ד והודה לאלהים‬ ‫על עזרתו‪ ,‬ש ה ח י ש להם ואפילו למעלה מהבטחתו‪.‬‬ ‫ומיד ל א ח ד מתן ראשון זה ש ל מזון הוריד להם אלהים מ ת ן ש נ י ‪ :‬כי כשהרים מ ש ה‬

‫‪26‬‬ ‫ש מ‬

‫א ת ידיו ל ת פ ל ה י ר ד טל ו ד ב ק בידיו ״ ‪ ,‬והוא שיער‪ ,‬שגם זה נ ש ל ח להם למזון מ א ת‬ ‫אלהים‪ ,‬וטעם ושמח‪.‬‬ ‫תקופת ה ש נ ה‬

‫‪1 4 3‬‬

‫וההמון לא ידע וחשב‪ ,‬ש י ר ד שלג‪ ,‬ולא בא זה אלא מ ח מ ת‬

‫סבורים‪ ,‬א ל א הוא ב א ל ה צ ל ת ם ולמחיתם ן‬

‫י ט ע מ ו מ מ נ ו ויאמינו כי כ ך הוא‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫עשו כמעשה המנהיג ונהנו מן המאכל‪ .‬כי היה דומה לדבש במתיקותו ובטעמו הטוב‬ ‫וכבושם‬

‫‪1‬‬

‫ה ק ר ו י ב ד ל י ו ך ‪ ,‬ה נ ו ת ן ריח טוב‪ ,‬ו ג ד ל ו ה י ה כ ז ר ע גד‪ .‬והם אספו אותו‬

‫בשקידה‬ ‫)מםויימת(‬

‫ר ב ה ו ה י ת ה ה פ ק ו ד ה ל כ ל א י ש ל א ס ו ף ב א ו פ ן שוד! ע ש ר ו ן‬

‫‪1 6‬‬

‫ל י ו ם — מדד‪,‬‬

‫היא — מן המאכל‪ ,‬שלא יחסרוהו ולא תמנע הלקיחה מהחלשים מ ח מ ת‬

‫י‬ ‫י‬

‫‪ .‬ו מ ש ה ביאר להם‪ ,‬ש ה ט ל היורד מן ה ש מ י ם אינו שלג‪ ,‬כפי ש ה ם‬ ‫והללו‬

‫ו‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪£££‬‬

‫‪78‬‬ ‫‪30‬‬

‫קדמוניות‬

‫כוחם‬ ‫על‬

‫היהודים‬

‫ש ל החזקים‪ ,‬שיקהו לעצמם יותר ב ש ע ת האוסף‪.‬‬

‫ה מ ר ה המצווה‪ ,‬ל א זכו ב ש ו ם יתרון‪ ,‬א ל א בעמל‪.‬‬

‫ואמנם‪ ,‬אלה ש א ס פ ו‬

‫יתר‬

‫כי לא מצאו יותר מ ע פ ר ו ן ‪,‬‬

‫ומזה ש נ ש א ר ליום ה מ ח ר ת לא הפיקו ת ו ע ל ת כ ל עיקר‪ ,‬משום ש נ ש ח ת על־ידי ת ו ל ע י ם‬ ‫‪31‬‬

‫וטעמו הפך מ ר ‪ :‬כל כך אלהי ונפלא היה המאכל‪ .‬והוא משענם ״ של ת ו ש ב י ה א ר ץ‬ ‫הזאת׳ החסרים מזונות אחרים‪ ,‬ועוד כיום מדווה א ת כל המקום ההוא ג ש ם ד ו מ ה‬

‫‪32‬‬ ‫שמות‬ ‫ט ״ ז ‪ ,‬ט״ו? ל ״ א‬

‫ל ז ה ׳ ש ש ל ח א ל ה י ם אז‪ ,‬כ ד י ל ה ח י ו ת ) א ת ה ע ב ר י ם ( ו ל ע ש ו ת ח ס ד ע ם מ ש ה‬

‫‪1 8‬‬

‫‪ .‬והעברים‬ ‫‪1‬‬

‫ל מ א כ ל זה מן‪ ,‬כ י ב ל ש ו נ נ ו ״ מ ך ה י א מ ל ת ״ ש א ל ה ‪ ,‬ה ש ו א ל ת ״ מ ה ז א ת ״ ״ ‪.‬‬

‫קוראים‬

‫והללו הוסיפו איפוא ל ש מ ו ח ב מ ה ש נ ש ל ח להם מן השמים‪ .‬המאכל הזה היה מ ז ו נ ם‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬כל אותו הזמן שהיו במדבר‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫י״ז‪ ,‬א׳־ז׳‬

‫‪33‬‬

‫וכשהלכו‬ ‫כי‬

‫‪34‬‬

‫משם ובאו לרפידים‪ ,‬סבלו עינויים ע ד אפיסת כוחותיהם מ ח מ ת ה צ מ א ‪.‬‬

‫בימים קודם לכן עוד פגעו במעינות מועטים‪ ,‬ואילו עכשיו מצאו א ת‬

‫הארץ‬

‫צחיחה כולה והיו בכל דע‪ .‬ושוב נתמלאו כעס ע ל משה‪ .‬והלה ה ת ח מ ק ל ש ע ה ק ל ה‬ ‫מפני‬

‫ה ש ת ע ר ו ת ההמון ו ע מ ד בתחנונים לפני אלהים וביקשו‪ ,‬שיתן לעם מ ש ק ה ‪,‬‬

‫כ ש ם ש נ ת ן להם מאכל ב ש ע ת מחסורם‪ ,‬כי באין מ ש ק ה בטלה גם התודה ע ל המזון‪.‬‬ ‫‪35‬‬

‫ואלהים ל א ד ח ה א ת ה מ ת נ ה לזמן רב‪ ,‬א ל א ה ב ט י ח ל מ ש ה ל ה מ צ י א מעין ו ש פ ע ־ מ י ם‬ ‫ממקום שאין מצפים להם‪ .‬וצוהו להכות במטהו א ת הסלע‪ ,‬שראו שם ע ו מ ד ל פ נ י ה ם ‪,‬‬ ‫ו ל ק ח ת מ מ נ ו ב ש פ ע א ת ה מ ת נ ה ה ד ר ו ש ה להם‪ .‬כי א ל ה י ם ד ו א ג גם ל כ ך ש ה מ ש ק ה‬

‫‪36‬‬

‫י ב ו א ל ה ם ל ל א ע מ ל ו ע ב ו ד ה ‪ .‬ו מ ש ה ק י ב ל ת ש ו ב ה זו מ א ת א ל ה י ם ו ב א א ל ה ע ם ‪ ,‬ש ע מ ד‬ ‫מ ח כ ה ומביט א ל י ו ‪ :‬כי כבר ראוהו יורד מן המצפה‪ .‬וכשבא אמר‪ ,‬ש א ל ה י ם י ג א ל ם‬ ‫גם מן ה צ ד ה הזאת‪ ,‬אף הואיל ל ה מ צ י א להם הצלה‪ ,‬ש ל א קוו לה?‬

‫‪37‬‬

‫מים יזרום ל מ ע נ ם מן הסלע‪.‬‬

‫והוסיף‪ ,‬ש ז ד ם‬

‫וכשנבהלו הללו לשמועה‪ ,‬ש מ א יהיו מוכרחים ל ע מ ו ד‬

‫ולהכות את הסלע בשעה שהם עיפים מ צ מ א ומדרך‪ ,‬הכהו מ ש ה במטהו והוא נ ב ק ע‬ ‫‪38‬‬

‫ומים רבים וזכים מ א ו ד פרצו ממנו‪ .‬ה מ א ו ר ע ה נ פ ל א הטיל בהם תמהון וצמאונם נ ר ו ה‬ ‫ל מ ר א ה המים בלבד‪ .‬והם ש ת ו א ת הנוזל‪ ,‬ש נ ר א ה להם נעים ומתוק )ומכיל( כל מ ה‬ ‫להיות במתן‪ ,‬הבא‬

‫שיכול‬

‫מ א ת אלהים‪.‬‬

‫והתפלאו על משה‪,‬‬

‫שנכבד ככה‬

‫בעיני‬

‫אלהיס׳ והקריבו לאלהים ק ר ב נ ו ו ד ת ו ד ה ע ל ד א ג ת ו להם‪ .‬ומסופר בספר‪ ,‬ה מ ו נ ח ב ב י ת‬ ‫המקדש‪ ,‬שאלהים הגיד ל מ ש ה מראש‪ ,‬כי עתידים המים לצאת מן הסלע באופן זה‬ ‫‪39‬‬ ‫ב‪ .‬א ‪.‬‬ ‫ש מ ו ת י״ז‪ ,‬ח׳‬ ‫‪40‬‬

‫ופרסום‬ ‫הארץ‬

‫העברים גדל ע ת ה ביותר והיה לשיחה בפי כל ה ב ר י ו ת‬

‫‪2 0 3‬‬

‫‪2 0‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .‬והיו ת ו ש ב י‬

‫שרויים בפחד לא מ ע ט ושלחו שליחים אלה אל אלה וקראו להתגונן מ פ נ י‬

‫האנשים )הזרים(‪ ,‬א ו ל י‬ ‫‪2 0‬‬

‫‪2 0 1 ,‬‬

‫וסלעי ‪,‬‬

‫הקרויים‬

‫היושבים‬

‫במקומות ההם‪.‬‬

‫ישמידום‪) .‬הראשונים( שהסיתו לכך היו יושבי א ר ץ ג ב ל‬

‫עמלקיס‪.‬‬

‫אלה היו א נ ש י‬

‫המלחמה‬

‫המובהקים‬

‫מלכיהם שלחו זה אל זה ואל השכנים‬

‫שבכל‬

‫העמים‬

‫מסביב וקראו‬

‫למלחמה בעברים‪ ,‬ואמרו‪ ,‬ש ה נ ה ברח צ ב א של זדים מ ש ע ב ו ד המצרים והוא ח ו ד ש‬

‫‪79‬‬

‫ספר שלישי‬

‫רעה עליהם‪ .‬״לא טוב הדבר לנהוג בהם זלזול‪ .‬אלא מן הבטחון והחכמה הוא‬ ‫להשמידם ולהיפרע מהם על בריחתם אל המדבר‬

‫‪2 1‬‬

‫‪41‬‬

‫ו ע ל מעשי תעלוליהם בו‪ ,‬בטרם‬

‫יעצמו ויתעשרו ויקדשו עלינו מלחמה במצאם להם עידוד באפם מעשנו נגדם׳ ולא‬ ‫בשעה שיקימו ידם על ערינו ועל רכושנו‪ .‬המנסים להשבית את כוח אויביהם‬

‫‪42‬‬

‫בראשיתו חכמים הם מן הבאים למנוע את גידולו של הכוח‪ .‬לאחר שהתקדם‪ .‬כי‬ ‫דומה‪ ,‬שאלה האחרונים עוינים אותו על יתרון עצמו‪ ,‬ואילו הראשונים אינם נותנים‬ ‫לו כלל מקום להתגדר בו נגדם״‪ .‬דברים אלה שלחו בידי שליחים לשכניהם וביניהם‬ ‫לבין עצמם והחליטו לצאת למלחמה‬

‫‪22‬‬

‫לקראת העברים‪.‬‬

‫החלטות אלה של יושבי הארץ הביאו את משה‪ ,‬שלא ציפה כלל למעשי איבה‪43 ,‬‬

‫ב‪.‬‬

‫במבוכה ובחרדה‪ .‬וכשיצאו כבר האויבים והיה הכרח לקדם את פני הסכנה‪ ,‬היה‬ ‫מחנה העברים נתון באנדרלמוסיה קשה‪ ,‬שכן היו שרויים בחוסר כל ומלחמה להם‬ ‫באנשים‪ ,‬המצוידים יפה בכל‪ .‬וכן פתח משה בדברי תנחומים ועורר אותם להתחזק‬

‫‪44‬‬

‫ולבטוח בפסק דינו של אלהים‪ ,‬אשר בכוחו הגיעו לחרות והתגברו על אלה׳ שאסרו‬ ‫עליהם מלחמה בגלל חירותם זו‪ .‬עליהם להגיח‪ ,‬שצבאם הם הוא גדול ואין לו צורר‬

‫‪45‬‬

‫בשום דבר‪ ,‬לא בכלי־זין ולא בכסף ולא במזון ולא בשאר הדברים׳ בהם בוטחים‬ ‫נ‪2‬‬

‫בעליהם בצאתם למלחמה ‪ .‬יחשבו נא‪ ,‬שכל אלה כלולים להם בבריתם עם אלהים‪,‬‬ ‫ואילו צבא האויבים קטן הוא ובלתי מזוין וחלש‪ ,‬ואין זה רצונו של אלהים‪ ,‬היודע‬ ‫‪24‬‬

‫את טיב הצבא הזה‪ ,‬שהם ינוצחו על־ידי שכאלה ‪ .‬מנסיונותיהם הרבים‪ ,‬העולים‬ ‫במוראותיהם על מלחמה‪ ,‬יודעים הם‪ ,‬מה טיבו של אלהיט כמושיע׳ שכן)כל( מלחמה‬

‫‪46‬‬

‫אינה אלא מלחמה בבני אדם‪ ,‬ואילו המצוקות‪ ,‬שהיו נתונים בהן‪ ,‬הם רעב וצמא‬ ‫והרים וים מאין דרך לברוח‪ ,‬ועל )כל( אלה התגברו בחסד אלהים‪ .‬ומשה עודדם‬ ‫להראות בשעה זו התלהבות יתרה‪ ,‬שכן נצחונם על האויב הוא שיביא להם שפע‬ ‫של כל דבר‪.‬‬ ‫בדברים כאלה עודד משה את העם וכינס את ראשי השבטים וראשי הגדודים‪ ,‬כל ‪47‬‬

‫ג‪.‬‬

‫אחד לחוד וכולם בציבור‪ ,‬וביקש מהצעירים לציית לזקנים ומן הזקנים לשמוע בקול‬ ‫שר־הצבא‪ .‬ורוח האנשים גאה נוכח הסכנה והיו נכונים לקדם את פני הרעה בתקותם‬

‫‪48‬‬

‫להשתחרר סוף סוף מצרותיהם‪. ,‬ודרשו מאת משה לגהוג אותם מיד לקראת האויב‬ ‫‪25‬‬

‫ולא לשהות )עוד(‪ ,‬שכן כל דחיה מפיגה את התלהבותם‪ .‬ומשה בחר מתוך העם‬ ‫את אנשי •המלחמה והציב בראשם את יהושע‬

‫ש ‪2‬‬ ‫ב ן‬

‫נ ו ן‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ט‬

‫‪.‬‬

‫א פ ר י ם‬

‫‪,‬‬

‫א י ש‬

‫‪49‬‬

‫י״ז׳ח׳־י׳‬

‫א מ י ז‬

‫ביותר וגבור לנשוא כל עמל‪ ,‬מצוין בכשרון מחשבה ודיבור‪ ,‬עובד אלהים ביראה‬ ‫רבה‬

‫ג‪26‬‬

‫‪ ,‬מדה שלמדה ממשה‪ ,‬ומכובד על העברים‪ .‬ומשה העמיד מסביב למים פלוגה‬

‫קטנה של מזוינים לשם שמירתם בשביל הילדים והנשים והמחנה כולו‬

‫‪25‬‬

‫‪.‬‬

‫‪b‬‬

‫כ ל הלילה‬

‫בילו בהכנות ותיקנו כל כלי־הזין המקולקלים מתוך צייתנות לשדי הצבא׳ כדי‬

‫שמות‬

‫‪50‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪80‬‬ ‫לצאת‬ ‫‪51‬‬

‫לקרב לכשיצום משה‪.‬‬

‫היהודים‬ ‫כיצד‬

‫ומשה היה ער כל הלילה ולימד את יהושע‪,‬‬

‫לערוך א ת מחנהו‪ .‬עם עלות ה ש ח ר ע ו ד ד שוב א ת יהושע להראות ב ש ע ת ה פ ע ו ל ה‬ ‫‪2 7‬‬

‫שאינו מבייש את התקוות שתולים ב ו ‪ ,‬ולזכות על־ידי הנהלת‬

‫כאיש‬

‫המלחמה‬

‫ל ת ה ל ת א נ ש י צבאו על פעולותיו‪ .‬וכן ה ת ר ה בכל א ח ד מ ח ש ו ב י העברים ו ה ל ה י ב א ת‬ ‫‪52‬‬

‫ה ע ם כולו‪ ,‬ש כ ב ר ה י ה מ ז ו י ן ‪ .‬ו ל א ח ר ש ע ו ד ד ו ה כ י ן ב א ו פ ן ז ה א ת ה צ ב א‬

‫בדברים‬

‫ובמעשים עלה על ה ה ר והפקיד א ת ה מ ח נ ה בידי אלהים ויהושע‪.‬‬ ‫‪53‬‬

‫ד‪.‬‬

‫שמות י״ז׳‬ ‫י״א־י״ג‬

‫והאויבים התנגשו והגיעו לידי מלחמת־ידים‪.‬‬ ‫עידוד איש אל חברו‬

‫ב ‪2 7‬‬

‫‪ .‬והנה כל זמן‬

‫‪2 8‬‬

‫והיו נלחמים ב ה ת ל ה ב ו ת ו ב ק ר י א ו ת‬

‫)שעמד( מ ש ה וידיו מורמות היו ה ע ב ר י ם‬

‫מכריעים א ת העמלקים‪ .‬כ ש נ ל א ה איפוא ממתוח א ת ידיו‬ ‫‪54‬‬

‫ידם של בני ע מ ו על התחתונה(‪ ,‬צוה א ת אהרן אחיו ואת ב ע ל ה ש ל מרים א ח ו ת ו ‪,‬‬ ‫שמו חוד‬ ‫‪3 0‬‬

‫זו ‪.‬‬ ‫‪55‬‬

‫‪2 8 8‬‬

‫)וכל פ ע ם ש ה ו ר י ד ן ה י ת ה‬

‫‪2 9‬‬

‫‪ ,‬ל ע מ ו ד ל ש נ י צדדיו ולתמוך א ת ידיו ולמנוע א ת דפיונן על־ידי ע ז ר ת ם‬

‫ו ה א נ ש י ם ע ש ו כן ו ה ע ב ד י ם ניצחו א ת ה ע מ ל ק י ם נצחון גמור‪ ,‬והיו מ ש מ י ד י ם‬

‫א ו ת ם כולם‪ ,‬א י ל ו ל א ב א ה ל י ל ה ו ע צ ר א ת ההרג‪.‬‬

‫‪3 1‬‬

‫נ צ ח ו ן זה‬

‫‪ ,‬שנחלו אבותינו‪ ,‬ה י ה‬

‫יפה ביותר ובעתו הנכונה‪ ,‬כי התגברו על מתגפליהם והטילו פ ח ד על העמים ה י ו ש ב י ם‬ ‫מסביב‪ ,‬אף השיגו ב ע מ ל ם נכסים גדולים ונהדרים ב ת פ ש ם את מ ח נ ה האויב‪ ,‬וזכר‬ ‫בעושר גדול )לצרכי( הצבור )ולצרכי( היחידים‪ ,‬בעוד א ש ר קודם לכן היו ח ס ד י ם‬ ‫‪56‬‬

‫אפילו א ת המזון ההכרחי‪ .‬הקרב המוצלח הזה‬

‫‪3 2‬‬

‫שימש עילה לטובות לא דק ל א ו ת ה‬

‫ש ע ה ב ל ב ה א ל א גם ל ע ת י ד לבוא‪ ,‬כי ה כ נ י ע ו ל א ר ק א ת גופם‪ ,‬א ל א גם א ת ר ו ח ם‬

‫‪3 3‬‬

‫ש ל מ ת נ פ ל י ה ם ו נ ע ש ו נוראים לכל ה ש כ נ י ם מ ס ב י ב א ת ר י מ פ ל ת ם ש ל אלו‪ ,‬וגם צ ב ר ו‬ ‫‪57‬‬

‫‪3 4‬‬

‫להם עושר גדול ו ר ב ‪.‬‬

‫כי נ ל ק ח כ ס ף וזהב ר ב ב מ ח נ ה וגם כ ל י ־ נ ח ו ש ת ל ש י מ ו ש‬

‫אכילה והמון גדול ש ל מ ט ב ע ו ת )טבועות( בשתי המתכות ומיני אריגים וקישוטים‬ ‫לכלי־זין ו ש א ר כ ל י שירות וציוד השייכים לאלה‪ ,‬וכן ש ל ל ש ל בהמות־מע‪1‬א ש ו נ ו ת‬ ‫‪58‬‬

‫ומה שנוהג לילך אחרי מחנות יוצאות לדרך‪.‬‬ ‫‪3 5‬‬

‫אומץ־לבם ושאיפתם לגבורה היתה רבה‬

‫והעברים נתמלאו דוח גאוה‬

‫בשל‬

‫והיו שוקדים ועמלים מ ת ו ך אמונה׳ ש י ש‬

‫ל ה ש י ג ה כ ל ב מ א מ צ י ם ) נ כ ו נ י ם ( ‪ .‬ז ה ה י ה ס ו פ ו ש ל ק ר ב זה‪.‬‬ ‫‪59‬‬

‫ה‪.‬‬

‫למחרת פ ש ט מ ש ה את השלל מעל פגרי האויבים ואסף את הנשק של הנמלטים‪,‬‬ ‫וחילק‬ ‫שהצבא‬

‫שמות‬ ‫׳‬

‫‪60‬‬ ‫ט‬

‫י‬

‫'‬

‫פרסים לאלה שהצטיינו בגבורתם‪ .‬והפליג‬ ‫כולו ה ע י ד על מעשיו‪.‬‬

‫בשבחו של‬

‫מן העבדים לא מת איש‬

‫)במלחמה(‪ ,‬בעוד א ש ר‬

‫ח ל ל י ה א ו י ב ר ב ו כ ל כך‪ ,‬ש א י ־ א פ ש ר ה י ה ל ק ב ו ע ) מ ס פ ר ם ( ‪.‬‬ ‫תודה‬

‫ובנה‬

‫מזבח‬

‫וקרא‬

‫לאלהים‬

‫״ד‬

‫‪,‬‬

‫נצחי‬

‫‪, ,‬‬

‫‪3 6‬‬

‫וניבא‪,‬‬

‫שר־הצבא‬

‫יהושע‪,‬‬

‫ומשה הקדיב קרבנות‪-‬‬

‫שהעמלקים‬

‫כולם‬

‫יאבדו‬

‫ו ל א י ש א ד מ ה ם א י ש ל ד ו ר ו ת יבואו‪ ,‬ע ל כי י צ א ו ל מ ל ח מ ה ע ל ה ע ב ד י ם ) ב ה י ו ת ם (‬ ‫‪61‬‬

‫בארץ מ ד ב ר והם עיפים ויגעים‪.‬‬

‫)אחר כך( ערך מ ש ה משת&ות לצבא‪ .‬כ ז א ת ה י ת ה‬

‫המלחמה הראשונה‪ ,‬שגלחמו )העברים( עם קמיהם אחרי יציאתם ממצרים‪.‬‬

‫ולאחר‬

‫‪81‬‬

‫ספר שלישי‬

‫ש ח ג ג ו א ת חג הנצחון הניח מ ש ה לעברים ימים מספר אחרי הקרב והוליכם ערוכים‬ ‫במערכה‬ ‫שלושה‬

‫והלך לאט לאט קדימה והגיע מקץ‬

‫ולהם ע ת ה גדוד גדול ש ל מזוינים‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫שמות‬ ‫י״ט‪ ,‬א׳‬

‫ח ד ש י ם ל י צ י א ת מ צ ר י ם א ל ה ד סיני‪ ,‬שבו‪ ,‬כפי ש ס י פ ר נ ו לעיל‪ ,‬זכה ל מ ר א ה‬

‫)אלהים( בסנה ולשאר המראות‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫שמותי״ח׳א׳‬

‫ולרעואל‪ ,‬חותנו של משה‪ ,‬נודעה הצלחתו והוא יצא לקראתו וקיבל אותו ואת צפורה‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫ו א ת בניהם ב ש מ ח ה ‪ .‬ו מ ש ה )אף הוא( ש מ ח על בוא חותנו והקריב ק ר ב נ ו ת ו ש י מ ח‬ ‫‪64‬‬ ‫) א ו ת ו ( הסנה‪ ,‬ש ל א ש ל ט ה בו ש ל ה ב ת ה א ש ‪ .‬והעם ל מ ש פ ח ו ת י ו‬ ‫בקרבת‬ ‫שמותי״ח‪,‬י״ב‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫ל ק ח חלק בשמחה‪ ,‬ואהרן ובני לוויתו יחד עם רעואל ש ד ו שידים לאלהים‪ ,‬כלמי‬ ‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8a‬‬

‫‪3‬‬

‫ש ג ר ם להצלתם והביא להם חירות‪ ,‬וקילסו א ת המנהיג‪ ,‬ש)בכוח( גבורתו ע ב ד הכל‬ ‫ודעואל פיזר‬

‫כשורה‪.‬‬

‫שבחים רבים לעם על‬

‫)רגשי(‬

‫התודה‪,‬‬

‫)שרחש(‬

‫‪65‬‬

‫למשה‪,‬‬

‫ולמשה‬

‫)הביע( א ת תמהונו עליו ועל אומץ־לבו בהצלת ידידי נפשו‪.‬‬

‫למחרת‬

‫ר א ה ר ע ו א ל א ת מ ש ה והוא מ ט ו פ ל בענינים רבים‪ ,‬שכן הוא דן א ת דינם‬

‫‪66‬‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬

‫ש ל כ ל ד ו ר ש י ו ; כי ה כ ל היו ב א י ם אליו‪ ,‬ב ח ש ב ם ל ה ש י ג ד י ך צ ד ק ‪ ,‬א ם ר ק ה ו א יהיה‬ ‫ה ב ו ר ר ביניהם‪ .‬וגם א ל ה ש ל א זכו בדינם‪ ,‬ראו א ת ה פ ס ד ם ל ד ב ר קל בחשבם‪ ,‬ש ל א‬ ‫נתיםרו בו מ ח מ ת עושק‪ ,‬אלא ב ה ת א ט לצדק‪.‬‬

‫אותה שעה נהג רעואל בשקט‪ ,‬משום‬

‫להשתמש‬

‫אולם כשפסק‬

‫רצה להפריע לאלה‪ ,‬שרצו‬

‫שלא‬

‫בצדקתו של המנהיג‪.‬‬

‫השאון‪ ,‬לקחו ה צ ד ה ו ה ת י ח ד ע מ ו והודה לו כ ד ת מה לעשות‪ .‬ויעץ לו להניח לאחרים‬

‫שמות‬ ‫‪67‬‬ ‫י״ח‪ ,‬י״ג״כ״ו‬

‫‪68‬‬

‫א ת ה ע מ ל ה כ ר ו ך ב ד ב ר י ם ה ק ט נ י ם והוא ע צ מ ו י ד א ג ל ד ב ר י ם הגדולים ו ל ט ו ב ת )כל(‬ ‫העדה‪.‬‬

‫כי א פ ש ר למצוא גם עברים אחרים המסוגלים ל ש פ ו ט ) מ ש פ ט צדק(‪ ,‬אולם‬

‫אין א י ש אחר‪ ,‬שיכול ל ד א ו ג ל ש ל ו מ ם ש ל ר ב ב ו ת )אדם( ר ב ו ת כ ל כך‪ ,‬א ל א א ם כן‬ ‫״ומשום ש מ ב ץ אתה את גבורתד ומה שפעלת לגאולת‬

‫נולד משה‪ .‬והוסיף ו א מ ר ‪:‬‬

‫‪69‬‬

‫העם בהיותך עזר לאלהים‪ ,‬תן פקודה ש ת ת נ ה ל הבוררות במשפטים גם בידי אנשים‬ ‫אחרים‪ ,‬ואתה תוסיף לשים לבך‬

‫‪3 3‬‬

‫לעבודת אלהים בלבד ולחפש עצות‪ ,‬שתוכל לחלץ‬

‫בהן א ת העם מ מ צ ו ק ת השעה‪ .‬ואם לעצתי ת ש מ ע בעניני בני אדם׳ תפקוד בקפדנות‬ ‫את‬

‫‪70‬‬

‫ה צ ב א ו ת ב ח ר ו ת מ נ ה &רים עליהם לרבבותיהם‪ ,‬ואחר לאלפיהם‪ ,‬ו א ח ר תוסיף‬

‫ו ת ח ל ק ם ל ח מ ש מאות‪ ,‬ו ש ו ב למאה‪ ,‬ו ש ו ב לחמשים‪) ,‬ות&ים ע ל י ה ם שרים‪ ,‬ש י ס ד ר ו ם‬

‫‪71‬‬

‫‪4‬‬

‫ויתלקום לפלוגות ש ל ש ל ו ש י ם ועשרים ו ע ש ר ה ( ‪ , °‬ויעמוד ב ר א ש )כל א ח ד ( מ א ל ה‬ ‫)החלקים(‬

‫איש אחד‪ ,‬שיקבל א ת תארו מ מ ס פ ר האנשים‪ ,‬שיהיה מופקד עליהם‪.‬‬

‫והאנשים ש י ש פ ט ו אותם בריביהם‪) ,‬צריכים( ל ה ח ש ב בעיני ה ע ם כולו לאנשים טובים‬ ‫וצדיקים‪ .‬ואס יהיה עניו ח ש ו ב יותר‪ ,‬יעבידוהו ל ש ם ה כ ר ע ה ל א נ ש י ם ב ע ל י מ ש ר ה גבוהה‬ ‫יותר‪ .‬ואם הקושי ש ב ע נ י ן ימנע גם מהם ידיעה )נכונה(‪ ,‬ישלחו א ת ה ד ב ר אליך‪ .‬וכך‬ ‫יועזגו ש נ י ד ב ר י ם ‪:‬‬

‫העברים יזכו ל ד י ך צ ד ק ואתה תכוון א ת רוחך לאלהים‪ ,‬אולי‬

‫תצליח להטות חסדו לעם‬ ‫‪6‬‬

‫‪4 1‬‬

‫במרה יתרה‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪82‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫י״ח‪ ,‬כ ״ ד‬

‫‪73‬‬

‫כזאת‬

‫היהודים‬

‫יעץ רעואל‪ ,‬ומשה קיבל ב ש מ ח ה א ת עצתו ועשה לפי הוראתו ולא ה ע ל י ם‬

‫א ת ) ז כ ו ת ו ( ב ה מ צ א ת ה ד ר ך ו ל א ת ב ע ה ל ע צ מ ו ‪ ,‬א ל א פ י ר ם ם ב ע ם א ת זה‪ ,‬ש ה מ צ י א ה ‪.‬‬ ‫‪74‬‬

‫וגם‬

‫בספריו כתב על רעואל כעל מי ש ה מ צ י א א ת הסדר המתואר‪ ,‬מ ש ו ם‬

‫שנאה‬

‫שחשב‪,‬‬

‫ל ה ע י ד ע ד ו ת א מ ת ע ל )כל( זכות‪ ,‬א ף כי ה י ה זוכה ל ת ה ל ה ב ע ת י ד ב י ח ס ו‬

‫ל ע צ מ ו דברים‪ ,‬ש ה ו מ צ א ו ע ל י י ד י אחרים‪ .‬גם מ כ א ן א פ ש ר א י פ ו א ל ל מ ו ד ע ל מ ד ו ת י ו‬ ‫המצוינות של משה‬ ‫ה‪ .‬א‬

‫‪75‬‬

‫‪4 2‬‬

‫‪ .‬אך על אלה יזדמן לנו עוד לדבר בחלקים אחרים של חיבורנו‪.‬‬

‫ומשה כינס את העם והודיע‪ ,‬שהולך הוא אל הר סיני להזדמן עם אלהים ו י ש ו ב‬ ‫אליהם‪ ,‬ל א ח ר ש י ק ב ל מ מ נ ו ד ב ר ת ו ש י ה ״ ‪ ,‬וציום ל ה ע ת י ק א ת אהליהם ל ק ר ב ת ה ה ר‬

‫‪76‬‬ ‫שמות‬ ‫י״ט‪ ,‬ב׳ וגר‬ ‫השוה שמות‬ ‫י״ט‪ ,‬י״ז‬

‫‪77‬‬

‫ולהעדיף א ת כ ב ו ד ש כ נ ו ת ו ש ל אלהים‪ .‬ב א מ ר ו ז א ת ע ל ה ע ל ה ר סיני‪ ,‬ה ג ב ו ה ש ב ה ר י ם‬ ‫במקומות ההם׳ ש ל א רק ש א י ‪ -‬א פ ש ר להם לבני אדם לעלות עליו מפני גדלו ו מ פ נ י‬ ‫שיפוע‬

‫ש נ ו ר א ה ו א ו א י ן ל ה ת ק ר ב א ל י ו ב ג ל ל ה ס י פ ו ר ע ל ש ה ו ת ו ש ל א ל ה י ם בו‪ • .‬ו ה ע ב ר י ם‬ ‫העתיקו‬ ‫רוממה‬

‫‪78‬‬ ‫השוה שמות‬ ‫י״ם‪ ,‬י ״ ד וגו׳‬

‫ה ת ה ו מ ו ת )שלרגליו(‪ ,‬א ל א גם לראותו )קשה( בלי ליגע א ת העין‪ ,‬ו ב פ ר ט‬

‫א ת א ה ל י ה ם ל פ י מ צ ו ת ו ש ל משד‪ .‬ו ת פ ש ו א ת ת ח ת י ו ת ה ה ר ו ד ע ת ם ה י ת ד ‪,‬‬ ‫עליהם‬

‫)בתקותם(‪ ,‬שישוב‬

‫משה‬

‫מאת אלהים ויבערם‬

‫שהכין א ת לבם לקראתן‪ ..‬והיו מחכים למנהיג‬

‫‪U‬‬

‫‪i‬‬

‫טובות"יד‬

‫בשורות‬

‫תוך רוח חגיגית והתקדשו ב כ ל ל‬

‫והיו נ מ נ ע י ם גם מ ל ב ו א אל נ ש י ה ם ש ל ש ה ימים׳ כפי שציום משה‪ .‬וקראו ל א ל ה י ם‬ ‫להטות‬

‫לו ח ס ד ב ש ע ה ש י ז ד מ ן ע מ ו וליתן לו מתנה‪ ,‬שיחיו ב ה חיים טובים‪.‬‬

‫והיו‬

‫סועדים סעודותיהם ביתר רווחה ועודים תכשיטיהם הנהדרים‪ ,‬הם ונשיהם וילדיהם‪.‬‬ ‫‪79‬‬

‫שני ימים בילו איפוא ב ש מ ח ה וביום השלישי‪ ,‬לפני צ א ת השמש‪ ,‬עלה‬

‫‪b‬‬

‫‪u‬‬

‫ענן מ ע ל‬

‫ש מ ו ת י״ט‪ ,‬ט״ז ל מ ח נ ה ה ע ב ר י ם כ ו ל ו ‪ ) ,‬מ ר א ה ( ש ל א ר א ו כ מ ו ת ו ל פ נ י כן‪ ,‬ו ה ק י ף א ת ) כ ל ( ה מ ק ו ם ‪ ,‬ב ו‬ ‫‪80‬‬

‫תקעו אהליהם‪ .‬ובעוד ש א ר השמים כולם בהירים )התחילו( נושבות רוחות חזקות׳‬ ‫והביאו‬

‫‪81‬‬

‫גשם זעף וברקים הטילו אימה על הרואים והרעמים המתגלגלים הודיעו‬

‫ע ל בוא אלהים‪ ,‬ש נ ע נ ה לבקשותיו ש ל משה‪ .‬על הדברים ה א ל ה יכול כל א ח ד מ ק ו ר א י‬ ‫בעתיד‬

‫‪4‬‬

‫לחשוב כאוות נ פ ש ו " ; אולם אני מוכרח לספר א ת הדברים כמו ש כ ת ו ב‬

‫בכתבי־הקודש‪.‬‬ ‫‪82‬‬

‫משום‬ ‫ממש‪,‬‬ ‫שמשה‬

‫‪83‬‬

‫ו ה מ ר א ו ת והרעש‪ ,‬ש ה ג י ע לאזניהם של העברים‪ ,‬החריד א ו ת ם מאוד‪,‬׳‬

‫ש ל א היו רגילים לכך‪ ,‬והספור ה מ ה ל ך על‬ ‫הבהיל‬

‫ביותר את מחשבותיהם‪.‬‬

‫ד ב ר ההר‪ ,‬שאלתים שוכן‬

‫בו‬

‫והם נסוגו ברוגז לאהליהם והיו סבורים‪,‬‬

‫מ ת בחמתו ש ל אלהים וציפו לגורל דומה גם לעצמם‪.‬‬

‫ו ב ע ו ד ה ם שרויים בכך הופיע מ ש ה )ופניו( ק ו ר נ ו ת ו ד ע ת ו ר ו מ מ ה עליו‪ .‬מ ר א ה ו ב ל ב ד‬ ‫הסיד מהם א ת ־הפחד ועורר בהם תקוות טובות יותר לעתיד; ועם בואו ש ל מ ש ה‬

‫‪84‬‬

‫שקט‬

‫האויר וטהר מהסופות׳‬

‫) ש ה ת ח ו ל ל ו בו(‬

‫ש ע ה ק ל ה ל פ נ י כן‪ .‬א ח ר י כ ן כ י נ ס‬

‫מ ש ה א ת העם׳ כדי להשמיעו א ת דבר אלהים אליו‬ ‫גבוה אחד‪ ,‬שיוכלו הכל לשמעו‪ ,‬ו א מ ר ‪:‬‬

‫ב ג ‪4‬‬

‫‪ .‬וכשהתכנםו עמד על מקום‬

‫״העברים‪ ,‬כמקודם קיבל אותי אלהים ב ח ס ד‬

‫ספר שלישי‬ ‫והשמיעני‬ ‫בא‬

‫‪83‬‬

‫א ת )התנאים( לחיי אושר לכם ו א ת סדר החוקה בשבילכם ז‬

‫בכבודו‬

‫ובעצמו‬

‫למחנכם‪.‬‬

‫למען‬

‫שמו‬

‫ולמען‬

‫שכבר‬

‫פעולותיו‬

‫והנה הוא‬ ‫למעננו‪,‬‬

‫פעל‬

‫‪85‬‬

‫א ל ת נ ה ג ו א י פ ו א זלזול בדברי‪ ,‬מ ש ו ם ש ת ב י ט ו א ל י ה מ ד ב ר ו מ ש ו ם ש ל ש ו נ ו ש ל בן־‬ ‫אדם‬

‫לאחר ש ת ש י מ ו ל ב לחשיבות הדברים‪ ,‬תבינו גם ‪.‬את‬

‫היא ה מ ד ב ר ת אליכם‪.‬‬

‫גדלו ש ל מי ש ה ג ה א ו ת ם ולא ד א ה ל ע צ מ ו פ ח י ת ו ת ־ כ ב ו ד ל א מ ר ט לי לטובתכם‪ .‬כי‬ ‫לא‬

‫‪86‬‬

‫‪1 0‬‬

‫מ ש ה בן עמרם ו י ו כ ב ד ‪ ,‬אלא מי ש ה כ ר י ח בגללכם א ת הגילום ל ש ט ו ף ב ש ט ף‬

‫דם והכניע את רהבם של המצרים בפורענויות שונות?‬ ‫בשעת‬

‫מ י ש נ ת ן לכם דרך בים וגרם‬

‫מחסורכם ש י ר ד מזון מן השמים בשבילכם?‬

‫בשעת צמאכם ?‬

‫מי שהזרים לכם מים מסלע‬

‫מי שעל־ידו נ ע ש ה אדם שותף ב ת ב ו א ו ת ה א ד מ ה והים ?‬

‫מי שהציל‬

‫‪87‬‬

‫א ת נ ח מ ן ה מ ב ו ל ‪ ,‬ו מ י ש ע ז ר ל א ב ר ה מ א ב י נ ו ה נ ע ו נ ד ל ה א ח ז ב א ר ץ » מ י ש ב ה ב ט ח ת ו י•״‬ ‫נולד יצחק להוריו הזקנים ? מי ש ק י ש ט א ת יעקב במדותיהם הטובות של שנים־עשר‬ ‫בנים ושם א ת יוסף ל ש ל י ט על חילם של המצרים — הוא הנותן לכם בחסדו א ת‬ ‫ה ד ב ר י ם ה א ל ה בידי‪ .‬ש ה נ נ י פ ר ש ן להם‪ .‬י ה י כ ב ו ד ם ע ל י כ ם ויהיו יקרים ל כ ם מ י ל ד י כ ם‬ ‫ומנשיכם‪.‬‬ ‫סערות‬

‫אם תלכו אחריהם ת ר א ו חיים של א ו ש ר ותיהנו מארץ פוריה ומים ל ל א‬

‫)ומדורות של( בנים‪ ,‬שיוולדו ב ד ר ך הטבע‪ ,‬ויהיה פ ח ד כ ם ע ל אויביכם‪.‬‬

‫ר א י ת י א ת פ נ י אלהים ו ש מ ע ת י )קולו(‪ ,‬קול א ל מ ו ת ‪:‬‬ ‫ולקיומנו)לנצח(‬ ‫ובדברו‬

‫‪88‬‬

‫ז ‪4‬‬

‫כי‬

‫עד כדי כ ד דואג הוא לגזענו‬

‫‪.‬‬

‫דברים אלה קירב א ת העם יחד עם הילדים‪ ,‬ש י ש מ ע ו א ת אלהים מ ד ב ר‬

‫ד‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫א ל י ה ם א ת א ש ר ע ל י ה ם ל ע ש ו ת ו ש ל א י ב ו ל ע ל ע ר ד ה ד ב ר י ם ב ג ל ל ל ש ו נ ו ש ל ב ש ר ־ ש מ ו ת י״ט‪ ,‬י״ז‬ ‫ודם‪ ,‬ש ת מ ם ד ה ו ל ה ם ב ק ו ל ר פ ה ל מ ע ן י ד ע ו ה ו ‪ .‬ו ש מ ע ו כ ו ל ם ק ו ל ‪ ,‬ש ב א מ מ ר ו ם א ל כ ו ל ם ‪,‬‬ ‫באופן שלא הלך לאבוד אף דיבר אחד מהדיברות‬

‫‪4 7‬‬

‫‪a‬‬

‫‪,‬‬

‫‪90‬‬

‫ש ה ש א י ר ם מ ש ה כתובים על‬

‫‪, 8‬‬

‫דק את תכנם גודיע‪:‬‬

‫שניילוחות‪ .‬אסור לנו לאמרם במפורש מלה ב מ ל ה ?‬

‫והשני‬

‫וכן מ ל מ ד נ ו ה ד י ב ר הראשון‪ ,‬ש א ח ד הוא אלהים ואותו ב ל ב ד חייבים לעבוד‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫מצווה‪ ,‬ש ל א ל ע ש ו ת כ ל ת מ ו נ ה ש ל ב ע ל ־ ח י י ם ו ל ה ש ת ח ו ו ת לה‪ ,‬ו ה ש ל י ש י ‪ ,‬ש ל א ל ה ש ב ע‬ ‫ב ש ם אלהים על ד ב ר רע‪.‬‬ ‫מלאכה׳‬

‫הרביעי מצווה ל ש מ ו ר א ת ה ש ב ת ו ת ולשבות )בהן( מכל‬

‫ו ה ח מ י ש י ל כ ב ד א ת ההורים‪ ,‬ה ש ש י ל ה ש מ ר מ ר צ ח והשביעי ש ל א לנאוף‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫השמיני מצוה‪ .‬ש ל א לגנוב‪ ,‬והתשיעי׳ ש ל א לענות ע ד ו ת שקר‪ .‬והעשירי מצוה׳ ש ל א‬ ‫לחמוד שום ד ב ר ש ל איש אחר‪.‬‬ ‫ולאחר‬

‫ש ש מ ע העם מפי אלהים בכבודו ובעצמו מה )שכבר( דיבר משה‪ ,‬שמחי על‬

‫הדברים ונפוץ )לאהליו ממקום( האסיפה‪.‬‬ ‫של‬ ‫שם‬

‫מ ש ה ומבקשים ממנו לשים לפניהם גם חוקים )אחרים( מ א ת א ל ה י ם ‪.‬‬ ‫א ת החוקים‬

‫‪93‬‬

‫ובימים ש ל א ח ר כ ך היו באים אל אהלו‬ ‫‪4 9‬‬

‫)לפניהם(‬

‫ו‪.‬‬

‫והורה להם א ת הדיר׳‬

‫ב‬

‫יי‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ל נ ד ‪ ,‬ו ג‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ומשה‬ ‫י‬

‫ד‬

‫ב‬

‫כ‬

‫ל‬

‫‪94‬‬ ‫מ‬

‫ת‬

‫זו־ כ״ ג‪,‬ל״ט‬

‫‪84‬‬

‫קדמוניות‬

‫מ ע ר כ ו ת התיים‪.‬‬

‫היהודים‬

‫ואולם א ת רוב החוקים אכתוב על ס פ ד‬

‫את אלה אזכיר בשעתם‪.‬‬

‫אחר וארצה עליהם במיוחד‪.‬‬ ‫‪95‬‬

‫ז‪.‬‬ ‫שמות כ״ד‪,‬‬ ‫י״ח‪ •,‬ה ש ו ה‬ ‫ש מ ו ת ל״ב‪ ,‬א׳‬

‫‪96‬‬

‫ו כ ך ה י ו פ נ י ה ע נ י ב י ם ב ש ע ה ש ע ל ה מ ש ה ש ו ב ע ל ה ר סיבי׳ ל א ח ר ה ו ד ע ה מ ו ק ד מ ת‬ ‫)שמסר(‬ ‫בילה‬

‫א ר ב ע י ם יום בריחוק מ ק ו ם מ ה ם — ת ק ף א ו ת ם פ ח ה ש מ א ק ר ה ו דבר‪ .‬ו ש ו ם‬ ‫מן הצרות שפגעו בהם לא העציבה אותם כמו ה מ ח ש ב ה ש מ ש ה מת‪.‬‬

‫צרה‬

‫האנשים‬ ‫‪97‬‬

‫לעברים )על כך(‪.‬‬

‫והם ראוהו ב ש ע ת עליתו‪.‬‬

‫ו כ ש ע ב ר זמן )רב( — כ י‬

‫מדיינים זה עם ז ה ‪:‬‬

‫והיו‬

‫אלה אמדו׳ שהיה לטרף לתיות רעות ומת — ד ע ה‬

‫זו ה ו ב ע ה ב י ח ו ד ע ל ־ י ד י ש ו נ א י ו ש ל מ ש ה — ו א ל ה א מ ד ו ‪ ,‬ש ל ק ח ו א ל ה י ם‬

‫‪5 0‬‬

‫‪.‬‬

‫ואילו‬

‫הנבונים‪ ,‬ש ד ע ת ם לא נחה מ ש ת י השמועות גס יחד וחשבו שיתכן‪ ,‬כי ב ש ר ודם יהיה‬ ‫לטרף‬ ‫‪98‬‬

‫בו׳‬

‫חיות וימות׳‬

‫ושמסתבר׳‬

‫שמשה‬

‫ו ש מ ר ו על־ידי ש ק ו ל ד ע ת זה ע ל‬

‫ילקח‬

‫אל‬

‫אלהים‬

‫מחמת‬

‫צדקתו‬

‫ש ק ט רוחם‪ .‬אולם בחשבמ‪,‬‬

‫שמא‬

‫הטבועה‬ ‫נתיתמו‬

‫מ מ נ ה י ג ומפרנס‪ ,‬ש ל א יוכלו ל מ צ ו א כדוגמתו‪ ,‬היו מ ת ע צ ב י ם מ א ו ד כל הזמן‪ ,‬ו כ ש ם‬ ‫שהתקוה‬

‫ל ב ש ו ר ה ט ו ב ה ע ל א ו ד ו ת ה א י ש ל א ה ר ש ת ה ל ה ם ל ת ש ו ש )לו(‪ ,‬כ ך ל א‬

‫יכלו גם ש ל א ל ה ת ע צ ב ולספוד‪ .‬ולא העזו ל ה ס י ע א ת המחנה‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ש ה צוה א ו ת ם‬ ‫להשאר במקום‪.‬‬ ‫‪99‬‬

‫ח‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫ל״ב‪ ,‬ט״ו‬

‫ו כ ב ד ע ב ר ו א ר ב ע י ם יום ו א ר ב ע י ם ל י ל ה " ‪.‬‬

‫)אך אז( הופיע משה‪ ,‬ש ל א ט ע ם )כל‬

‫הזמן( שום מ א כ ל מהמאכלים המקובלים בין בני האדם ״ ‪ .‬וכשהופיע נ ת מ ל א ה מ ח נ ה‬ ‫שמחה‪.‬‬

‫‪100‬‬ ‫שמות‬ ‫כ״ה‪ ,‬ח׳־ט׳‬

‫והוא סיפר על השגחתו ש ל אלהים עליהם ואמר‪ ,‬שבימים אלה ה ר צ ה א ל ה י ם‬

‫לפניו ע ל הדרך‪ ,‬ב ה יחיו ויהיו מאושרים‪.‬‬

‫והוסיף ואמר‪ ,‬שרצונו של אלהים הוא‪,‬‬

‫ש י ע ש ו לו משכן׳ ש י ר ד אליו לכשיבוא אליהם ו״שנקחהו אתנו בעברנו ממקום ל מ ק ו ם‬ ‫ולא נהיה זקוקים עוד לעליה ע ל הר סיני‪ ,‬א ל א ש ה ו א בכבודו ו ב ע צ מ ו יבוא ל מ ש כ ן‬

‫‪101‬‬ ‫שמות‬ ‫ל״א‪ ,‬י״ח ל״ב‬ ‫ט״ו־ט״ז‬ ‫ז‬

‫ויהיה שרוי בו ב ש ע ת תפלותינו‪ .‬והמשכן י ע ש ה לפי ח מ ד ו ת והכלים ש ה ר א ה בכבודו‬ ‫ובעצמו‪.‬‬

‫ואתם תשקדו על המפעל״‪ .‬ובדברו דברים אלה הראה להם שני לוחות‬

‫ועליהם כתובים ע ש ר ת הדיברות׳ ח מ ש ה על כל א ח ה והכתב כתב ידו של אלהים‬ ‫‪102‬‬ ‫ו‪ .‬א ‪.‬‬ ‫ש מ ו ת כ״ה‪.‬‬ ‫ג׳־ז׳; ל ״ ה ‪,‬‬ ‫ה׳־ט׳‬ ‫‪103‬‬

‫‪5 2 a‬‬

‫‪.‬‬

‫והללו שמחו על מה שראו ושמעו מפי המנהיג ולא הניחו מהוכיח א ת ה ת ל ה ב ו ת ם‬ ‫בכל כוחם‪ ,‬והביאו כסף וזהב ו נ ח ו ש ת ועצים מהמין ה מ ש ו ב ח ביותר ושאינם עלולים‬ ‫ללקות‬

‫ב ר ק ב ו ן " ‪ ,‬ו ש ע ר ו ת עזים ועורות ש ל צאן‪ ,‬מ ה ם טבולים ב צ ב ע ש ל ת כ ל ת ‪,‬‬

‫מ ה ם ש ל שני‪ .‬ו ל ח ל ק מ ה ם ה י ה זוהר ש ל ארגמן‪ ,‬ואחרים היו ש ל צ ב ע לבן‪ .‬ו ה ב י א ו‬ ‫אריגי צ מ ד צבועים בצבעים האמודיט‪ ,‬ואריגי בוץ‬

‫שטבועות בהם אבנים )טובות(‪,‬‬

‫ה מ ש מ ש ו ת ת כ ש י ט י ם יקרים לבריות‪ ,‬כ ש ה ן מ ש ו ב צ ו ת בזהב‪ ,‬ו ש פ ע ש ל בשמים‪ .‬כי מ ן‬ ‫החומר הזה בנה מ ש ה א ת המשכן‪ ,‬שלא היה נבדל במאומה מבית מקדש מטולטל‬ ‫‪104‬‬

‫ונודד )יחד עם העם(‪.‬‬

‫לאחר שנאספו איפוא החפצים האלה בהתלהבותו ובנדיבות‬

‫לבו ש ל כל א י ש ואיש‪ ,‬ש נ ת נ ו גם ל מ ע ל ה מיכלתם‪ ,‬ה צ י ב מ ש ה ב מ צ ו ת אלהים ב ר א ש‬

‫‪85‬‬

‫ספד שלישי‬

‫ה ע ב ו ד ו ת אדריכלים׳ ש ה י ה גם ה ק ה ל בוחר בהם‪ ,‬אילו היה ה ד ב ר נתון לרשותו‪ .‬ואלה‬ ‫הם שמותיהם — כי הס כתובים בכתבי ה ק ו ד ש ‪ :‬בצלאל בן אודי מ ש ב ט יהודה‪ ,‬בן‬

‫שמות ל״א‪,‬‬ ‫ב׳־ר‬ ‫‪105‬‬

‫‪5 4‬‬

‫‪5 6‬‬

‫מרים אחות המנהיג‪ ,‬ואהליאב ״ בן אחיםמך‬ ‫שמות‬ ‫מ ש ב ט ד ן ‪ .‬ו ה ק ה ל ה ת נ ד ב ב ה ת ל ה ב ו ת ‪106‬‬ ‫ל״ה‪ ,‬כ״א־כ״ט‬ ‫כ ז א ת למלאכה‪ ,‬ע ד ש ע צ ר מ ש ה )את ההתנדבות( בהכריזו‪ ,‬שמספיקים אלה‬ ‫ג ‪ 6‬ג‬

‫שישנם‬

‫‪ .‬כי כ ך א מ ר ו לו האומנים‪ ,‬והם נ ג ש ו איפוא לבנין ה מ ש כ ן ‪ .‬ו מ ש ה לימדם‪,‬‬

‫‪107‬‬

‫ל פ י הוראותיו ש ל אלהים‪ ,‬כל ד ב ר על מ ד ו ת ה מ ש כ ן ושטחו‪ ,‬ואילו כלים‪ ,‬העתידים‬ ‫ל ש מ ש לקדבנות‪ ,‬צריך הוא להכיל‪ .‬וגם הנשים היו מ ת ח ר ו ת ב ע ש י ת בגדי הכהונה‬ ‫ו ש א ר הדברים‪ ,‬ש ל ה ם זקוקה ה י ת ה ה מ ל א כ ה ל ש ם נוי ועבודת־אלהים‪.‬‬ ‫ו כ ש ה י ה הכל מוכן‪ ,‬ה ז ה ב והכסף ו ה נ ח ו ש ת והאריגים‪ ,‬ה כ ר י ז מ ש ה ע ל ח ג ועל ק ר ב נ ו ת‬ ‫)שיביא( כל א ח ד כ מ י ט ב יכלתו‪ ,‬והקים א ת המשכן‪ .‬ו מ ד ד ת ח ל ה חצר‪ ,‬ה מ ש י ם א מ ה‬ ‫ומאה א מ ה ארכה‪ .‬והקים עמודי נחושת‪ ,‬ח מ ש א מ ו ת גבהם‪ ,‬ע ש ר י ם מכל צ ד‬

‫רחבה‬

‫‪106‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שמות כ״ז‪,‬‬ ‫ט׳‪-‬י״ט‬ ‫‪109‬‬

‫גדול יותר ועשרה ברוחב ב צ ד האחורי‪ .‬אל כל א ח ד מהעמודים היו טבעות מצומדות‪.‬‬ ‫חשוקי העמודים היו של כסף ואדניהם‪ ,‬המצופים זהב והדומים לחודיהם התחתונים‬

‫‪ 7‬ב‬

‫ש ל כידונים‪ ,‬ש ל נ ח ו ש ת ותקועים בתוך האדמה‪ .‬אל ה ט ב ע ו ת היו מחוברים חבלים‪,‬‬

‫‪110‬‬

‫ש ה י ו ק ש ו ר י ם ב ק צ ם אל ווים ש ל נ ח ו ש ת ‪ ,‬א מ ה ארכם‪ ,‬ת ק ו ע י ם ב א ד מ ה ל י ד כ ל עמוד‪.‬‬ ‫עליהם היה מוטל להבטיח א ת ה מ ש כ ן מכל זעזוע על־ידי כוחם של הרוחות‪ .‬יריעה‬ ‫‪5 8‬‬

‫ש ל בוץ‪ ,‬מ ג ו ו נ ת ב י ו ת ר‬

‫‪a‬‬

‫‪,‬‬

‫‪5 8‬‬

‫ה י ת ד ‪ ,‬ע ו ט פ ת ו י ו ר ד ת ע ל ה ע מ ו ד י ם כולם‪ ,‬ה ח ל מ ה ש ו ק‬

‫ה ע מ ו ד ועד האדן‪ ,‬ומםתדחת בםרח עודף וחוסמת א ת המקום כולו סביב במדה ש נ ד מ ה‬ ‫היה‪ ,‬ש א י ן בינו לבין כותל ולא כלום‪ .‬וכך היו ש ל ו ש ת ה צ ד ד י ם ש ל ת ח ו ם )החצר(‬

‫‪ 9‬ג‬

‫‪,‬‬

‫‪111‬‬

‫ו א י ל ו מ צ ד הרביעי‪ .‬זה ש א ר כ ו ה י ה ה מ ש י ם א מ ה והיה פ נ י ה ב נ י ן כולו‪ ,‬נ פ ת ח ו ע ש ר י ם‬ ‫אמה‬

‫‪93‬‬

‫כעין ש ע ר י ם ו ה ו ע מ ד ו בהם ש נ י עמודים מזה ומזה ל ש ם חקוי ״פילונים״ ׳־‪.‬‬

‫כ ל א ל ה היו מצופים כסף‪ ,‬מ ל ב ד האדנים׳ שהיו נחושת‪ .‬מ כ ל צ ד ש ל הפילון ע מ ד ו‬

‫‪112‬‬

‫ויורד מ ס ך ש ל בוץ‪ ,‬ש ה י ה ע ו ט פ ם סביב‪ .‬ולפני ה ש ע ר ה י ה מ ס ך ב א ו י ד ש ל ע ש ר י ם‬

‫שמות‬ ‫‪113‬‬ ‫כ״ז‪ ,‬ט״ז‬

‫עמודים‪ ,‬שהיו משולבים בתוך המזוזות‪ ,‬ותקועים היטב‪ .‬בהם היה תלוי‬

‫שלושה‬

‫א מ ה ו ב ג ו ב ה ש ל ח מ ש א מ ו ת ע ש ו י א ד ג מ ן ושני‪ ,‬ע ם ת כ ל ת ובוץ‪ ,‬והוא מ ק ו ש ט ב צ י ו ר י ם‬ ‫רבים‬

‫ושונים‪ ,‬חוץ מ ת א ו ר י צורות ש ל חיות‪ .‬בתוך ה ש ע ר ע מ ד כיור ש ל נ ח ו ש ת‬

‫על כן ש ל א ו ת ה מתכת‪ .‬ממנו יכלו הבחנים לרחוץ א ת ידיהם ולזרוק מים על רגליהם‪.‬‬ ‫באופן זה היה מסודר התחום הגדור של החצר‬

‫‪5 9 b‬‬

‫‪.‬‬

‫ואת האוהל הקים ב א מ צ ע )החצר( ופניו כלפי מזרח‪ ,‬כדי ש י ש ל ח ה ש מ ש בעלותו‬ ‫א ת קרניו תחלה אליו‬

‫‪5 3‬‬

‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫א ר כ ו ש ל זה •נמשך ע ד ש ל ו ש י ם אמה‪ ,‬ואילו ר ח ב ו היה ע ש ר‬

‫אמות‪ .‬אחד הקירות פנה דרומה׳ השני צפונה‪ ,‬והמערב היה מאחרי המשכן‪ .‬גבהו‬ ‫של‬

‫זה חייב היה להגיע לגדלו של הרוחב‪ .‬בכל א ח ד מ ש נ י הצדדים היו עשרים‬

‫קרשים‬

‫‪0 0‬‬

‫שמות‬ ‫‪114‬‬ ‫לי‪ .‬י״ז־כ״א‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪115‬‬ ‫שמות כ״ו‪,‬‬ ‫ט״ו־ל׳‪:‬‬ ‫‪116‬‬ ‫שמות ל״ו‪,‬‬ ‫כ׳יל״ד‬

‫של עץ מעובדים בצורה מרובעת‪ .‬רחבם אמה וחצי ועבים ארבע אצבעות‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫והיו מצופים לוחות ש ל זהב מ כ ל צד‪ ,‬מ ב י ת ומחוץ‬

‫‪G‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ו ל כ ל קרש שתי יתדות יוצאות‬

‫‪117‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪86‬‬

‫היהודים‬

‫כלפי שני אדנים; אלה היו של כסף׳ ולכל אחד משניהם פתח קטן‪ ,‬שהיה קולט‬ ‫את היתד‪ .‬ואילו קרשיו של הקיר‪ ,‬שפנה למערב‪ ,‬היו ששה‪ .‬והיו כולם מתאימים זה‬

‫‪118‬‬

‫אל זה בדיוק כזה‪ ,‬שכשנםגרו התיאומים נדמה היה‪ ,‬כאילו הפך צירופם את הקרשים‬ ‫לקיר אחד של זהב מתוץ ומבית‪ :‬כי מספר הקרשים היה מתאים )לאורך הצד(‪,‬‬

‫‪119‬‬

‫‪c‬‬

‫והגיע לעשרים מצד האורך‪ ,‬כל אחד אמה וחצי רחבו ־ ועוביו שליש הזרת‪ ,‬באופן‬ ‫שמות‬ ‫‪ -‬ו׳‬

‫שמילאו את שלושים האמה‪ .‬ובקיר האחורי — סד הכל של ששת הקרשים יחד הוא‬ ‫כ‬

‫‪03‬‬

‫ב‬

‫תשע אמות — נקבעו‬

‫‪120‬‬

‫בזוויות וםידרום באופן־ דומה לקרשים הגדולים יותר‪ .‬ולכל הקרשים טבעות של‬

‫שני קרשים אחרים‪ ,‬שנגזרו מאמה )לשנים( ושמו אותם‬

‫זהב‪ ,‬מודבקות לצד חוץ ומהודקות בשרשים כביכול‪ ,‬וכלן מקבילות אחת לחברתה‬ ‫‪3‬‬

‫‪6‬‬

‫בהיקפן בשורה אתת י־ ‪ .‬דרד הטבעות הללו עברו מוטות מכוסים זהב‪ ,‬כל אחד‬ ‫בגודל של חמש אמות‪ ,‬ושימשו חיבור לקרשים‪ .‬כי כל מוט היה נכנם בחברו‬ ‫בקצהו ״ דרך סליל בצורת שבלול קטן‪ ,‬מעשה ידי אמן‪ .‬ולאוויר הקיר האחורי היה‬

‫‪121‬‬

‫מוט אחד‪ ,‬שהיה עובר דרך כל הקרשים כולם ושנכנסו בו מן הצד המוטות האחרונים‬ ‫‪6‬‬

‫של •כל אחד משני הקירות הארוכים יותר‪ .‬המוטות האלה הודקו על־ידי ברגים ״‪,‬‬ ‫בהזדווג החלק הזכור לחלק הנקוב‪ .‬כל זה חיזק את האהל‪ ,‬שלא יטולטל לא על־ידי‬ ‫רוחות ולא מסבה אחרת‪ .‬וכוונת הדבר היתה לשמור על כך‪ ,‬שלא יהא המשכן זע‪,‬‬ ‫אלא שרוי במנוחה רבה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫בפנים חילק את אורך האהל לשלושה חלקים והקים ארבעה עמודים במרחק מדוד‬

‫‪122‬‬

‫של עשר אמות מן הקצה‪ ,‬עשויים באופן דומה לאחדים ומונחים על אדנים דומים‬ ‫וברווח קטן אחד מחברו‬ ‫‪123‬‬

‫המקום שמלפנים לעמודים היה לפני ולפנים ההיכל‬

‫ושאר האהל היה מותר לכהנים‪ .‬החלוקה הזאת של האהל פירושה היה באמת חקוי‬ ‫‪la‬‬

‫‪f‬‬

‫של הטבע כולו " ‪ :‬כי החלק השלישי של האהל שבין‪.‬ארבעת העמודים‪ ,‬שלא‬ ‫היתד‪ .‬להם לכהנים כניסה אליו‪ ,‬נשאר פתוח לאלהים בדומה לשמים‪ .‬ואילו עשרים‬ ‫האמה נמסרו לרשותם של הכהנים בלבד‪ ,‬כשם שהארץ והים נתונים לבני אדם‬ ‫שמות‬

‫להתהלך בהם‪ .‬ובפני האהל‪ ,‬מקום שם היו נכנסים‪ ,‬העמידו עמודי זהב במספר־ חמשה‪,‬‬

‫‪124‬‬

‫שמותכ״ו‪,‬ל״א‬

‫‪125‬‬

‫קבועים על אדני גחושת‪ .‬ופרשו על האהל אריגי בוץ‪ ,‬בהם נתמזגו צבעים של‬ ‫ארגמן‪ ,‬תכלת ושני‪ ,‬האריג הראשון גדלו היה עשר אמות מכל צד ופרשוהו על‬ ‫העמודים‪ ,‬שחילקו את המקדש ותחמו את התחום שלפני ולפנים ההיכל‪ ,‬והוא שעשה‬ ‫את החלק הזה לאינו נראה לאיש‪ .‬המקדש כולו היה נקרא קודש‪ ,‬ואילו החלק‪,‬‬

‫שמות‬ ‫ב״ו ל״ג‬ ‫שמו'‬

‫ת‬

‫כ‬

‫ל‬

‫‪126‬‬ ‫‪1 2 7‬‬

‫י‬

‫״‪1‬׳ ״י" ״‬

‫ז;‬

‫שהכניסה בו היתד‪ .‬אסורה ושנמצא מלפנים לארבעת העמודים‪ ,‬היה קרוי קודש‬ ‫בפרחים שונים‪ ,‬הצומחים מן האדמה‪,‬‬ ‫הקדשים ‪ .‬השטיח הזה מקושט היה יפה‬ ‫זש‬

‫‪0 7 3‬‬

‫וארוג בכל שאר הדברים היכולים לשמש קשוט‪ ,‬חוץ מצורת בעלי חיים‪ .‬והיה מרבד‬ ‫שגי‪ ,‬דומה לזה בגדלו ובאריגתו ובצבעו‪ .‬והיה עוטף את חמשת העמודים שבכניסה‪.‬‬

‫־ספר‬

‫בקצה‬

‫כל‬

‫פתוח‬

‫עמוד‬

‫נאחז‬

‫בטבעת‪ :‬וירד‬

‫‪87‬‬

‫שלישי‬

‫מראש‬

‫העמוד‬

‫ו מ ש מ ש כניסה לכהנים‪ ,‬שהיו מתכופפים ונכנסימ‬

‫עד‬

‫אמצעו;‬

‫השאר‬

‫היה‬

‫מתחת•״ ל מ ע ל ה מזה היה‬

‫‪128‬‬

‫מ כ ס ה ־ ב ד ב ג ו ד ל שוה‪ ,‬ש ה י ה נ מ ש ך ב ח ב ל י ם ל ש נ י ־הצדדים; ־הטבעות־ היו־ מ ש מ ש ו ת‬ ‫א ת ה א ר י ג ו א ת ה ח ב ל ׳ ש א פ ש ר י ה י ה ל פ ר ו ש א ת ה מ ס ך ל ק פ ל ו ו ל ה ע מ י ד ו ב ק ר ן זוית‪,‬‬ ‫יהא מ פ ר י ע א ת הראיה‪ ,‬ו ב פ ר ט בימים חשובים‪ .‬ואילו ב ש א ר הימים׳ וביתוד‬

‫שלא‬

‫‪129‬‬

‫ב ש ע ה ש ה י ה ש ל ג )באויר(‪ ,‬היה ה א ר י ג ה פ ר ו ש מ ש מ ש מ ח ס ה ל ש ט י ח המגוון‪ .‬מ כ א ן‬ ‫נשאר‬ ‫פני‬

‫ה מ ג ה ג גם‬

‫הכניסה‪.‬‬

‫לאחר שבניגו את‬

‫בית המקדש‪,‬‬

‫שהיו פורשיס‬

‫מסך דומה על‬

‫ע ש ר ה שטיחים אחרים‪ ,‬א ר ב ע אמות רחבם ועשרים ושמוגה ארכם׳‬

‫‪130‬‬

‫ש ק ר ס י ם ש ל זהב להם ל ש ם זיווג ה ח ל ק י ם ה נ ק ו ב י ם והזכורים‪ ,‬נ ת ח ב ר ו ב א ו פ ן ש ד ו מ ה‬ ‫‪8‬‬

‫כאילו חטיבה אחת הם ‪.°‬‬

‫היה׳‬ ‫השטח‬ ‫מן‬

‫שמות‬ ‫כ״ו‪ .‬א׳‬

‫אחר־כד פרשו אותם על המקדש‪ .‬עד שכיסו את‬

‫שמלמעלה ואת הקירות הנצבים משני הצדדים ומאחור ע ד לרווח של אמה‬

‫האדמה‪ .‬שטיחים אחרים‪ ,‬שוים ברחבם ומרובים מהם במספרם‬

‫בהרבה‬

‫באחד ועולים‬

‫‪131‬‬

‫בארכם — כי ה י ו בני שלושים אמה — ארוגים משערות ומעובדים עבוד‬

‫עדין בדומה לאדיגי צמר‪ ,‬היו יורדים ומגיעים ע ד ה ק ר ק ע והיו נראים על־יד ה ד ל ת‬ ‫ככרכוב ובפרוזדור‬

‫‪0 9‬‬

‫‪ :‬לשם כ ך ה ש ת מ ש ו בשטיח האחד־עשר‪ .‬עליהם הוגחו שטיחים‬

‫‪132‬‬

‫אחדים עשויים עוד‪ ,‬ש ש י מ ש ו מ ח ס ה ועזר לאריגים )בימי( ש ר ב ו ב ש ע ת גשם‪ .‬תהיה‬ ‫ר ב ה ה י ת ה ק ו פ צ ת ע ל ה מ ס ת כ ל י ם מרחוק‪ ,‬כי ד ו מ ה היה‪ ,‬ש א י ן ה א ר י ג י ם שונים כלל‬ ‫ב צ ב ע ם מ ה צ ב ע י ם המצויים בשמים‪ .‬והשטיחים‪ ,‬שהיו עשויים מ ש ע ר ו ת ומעורות‪ ,‬היו‬

‫‪133‬‬

‫יורדים כמו כן על ה מ ס ך ש ע ל ־ י ד השערים‪ ,‬לשם מ נ י ע ת החום וזעף הגשמים‪ .‬באופן‬ ‫זה נ ת ק ע המשכן‪.‬‬ ‫גם‬

‫ונעשתה‬ ‫לשלוט‬

‫תבה‬

‫)לכבוד(‬

‫אלהים‬

‫מעצים‪.‬חזקים‪,‬‬

‫שמטבעם‬

‫בהם‪.‬־ ה י א ה נ ק ר א ת ב ל ש ו נ נ ו א ר ו ן ‪ .‬ו כ ז ה ‪ .‬ה י ה ב נ י נ ה ‪:‬‬

‫אין‬ ‫ארכה‬

‫הרקבון‬

‫יכול‬

‫חמש זרתות‬

‫ורחבה ו ע מ ק ה כל א ח ד ש ל ש זרתות‪ .‬וכולה צופתה זהב מ ב י ת ומחוץ‪ ,‬ע ד שכוסה‬ ‫העץ‪.‬‬ ‫ולא‬

‫‪7 0‬‬

‫‪134‬‬

‫שמות‬ ‫‪135‬‬ ‫כ״ה‪,‬י׳־כ״ב‬ ‫ל״ז‪ ,‬א׳־ט׳‬

‫ו ה י ה ל ה מ כ ס ה מ ח ו ב ר א ל י ה ב י ת ד ו ת ש ל ז ה ב ב א ו פ ן נ פ ל א ושוד‪ .‬מ כ ל צ ד ‪,‬‬ ‫נתקלקל התיאום בשום תלק‬

‫יותר‬

‫על־ידי בליטות‪ .‬לכל א ח ת מהצלעות הארוכות‬

‫‪136‬‬

‫היו מ ה ו ד ק ו ת ש ת י ט ב ע ו ת זהב‪ ,‬ש ה י ו ח ו ד ר ו ת בכל ע ב י ו ש ל ה ע ץ ובתוכן‬

‫תחובים‬

‫בדים מוזהבים מכל אחת משתי הצלעות‪ ,‬באופן שאפשר היה להסיע את‬

‫הארון ב ש ע ת הצורך‪ .‬כי לא היו מסיעים אותו ב ב ה מ ו ת ־ מ ש א אלא הכהנים היו נושאים‬ ‫אותו‪ .‬ע ל כ פ ו ר ת ה א ר ו ן היו ש ת י דמויות‪ ,‬ש ה ע ב ר י ם קוראים ל ה ן כ ר ו ב י ם‬ ‫הם‬

‫יצורים‬

‫אדם‪:‬‬

‫בעלי־כנף‪,‬‬

‫שאינם‬

‫דומים‬

‫בצורתם‬

‫לשום‬

‫יצור‬

‫מ ש ה אומר‪ ,‬ש ר א ם בצורת גלופים על כסא אלהים ״ ‪.‬‬

‫מאלה‪,‬‬

‫שנראו‬

‫‪f l a 7‬‬

‫‪137 .‬אלה‬

‫לעין‬

‫בארון הזה הניח את‬

‫שני הלוחות‪ ,‬ש נ כ ת ב ו עליהם ע ש ר ת הדברות‪ ,‬ח מ ש ה על כל א ח ד ושנים וחצי על‬ ‫כל צ ד‬

‫‪7 2‬‬

‫‪ ,‬והניח את הארון בהיכל פנימה‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪88‬‬ ‫‪139‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמות כ״ה‪,‬‬ ‫כ״ג־ל׳ ‪t‬‬ ‫שמות ל״ז‪,‬‬ ‫י׳־ט״ז‬ ‫‪140‬‬

‫והוא שם שולחן במקדש‪ ,‬דומה לשולחנות שבךלפי ״ ‪ ,‬ארכו שתי אמות׳ ר ח ב ו א מ ה‬ ‫וגבהו ש ל ש זרתות‪ .‬והיו לשולחן הזה רגלים עשויות ב א מ נ ו ת ש ל מ ה ב ח ל ק י ה ן מ ן‬ ‫‪7 4‬‬

‫האמצע‬

‫ע ד למטה׳ דומות לאלה‪ ,‬שהדוךיים מחברים ל מ ט ו ת י ה ם !‬

‫העליון‬

‫שהגיע ע ד השולחן היו מרובעות בעיבודן‪ .‬השולחן היה ש ק ו ע מ כ ל צד‪,‬‬

‫)כלומר(‬ ‫התפתלה‬

‫דחוק‬

‫מסגרת‪ .‬גם כאן היתה‬ ‫בהן‬

‫‪3‬‬

‫‪143‬‬

‫זהב‪,‬‬

‫של‬

‫שהיו של‬

‫עץ‬

‫ואי‬

‫מבפנים‬

‫אפשר‬

‫היה‬

‫להוציאם "‪.‬‬ ‫לא‬

‫בחודים‬

‫בקצותיהן‪,‬‬

‫ויקרא כ״ד‪,‬‬ ‫ה׳־ס׳‬

‫נכנסו‬

‫בדים‬

‫נעוצה ט ב ע ת בכל א ח ת מן הרגלים‪ ,‬ל א‬

‫כי המקום ברגלים‪ ,‬שבו היו מהודקות הטבעות‪ ,‬היה ש ק ע ד ו ד י ‪ ,‬וגם‬

‫הטבעות‬

‫‪142‬‬

‫ואילו‬

‫שטחו השקע כדי ט פ ח ״ ‪ ,‬וסביב החלק העליון והתחתון ש ל גוף ה ש ו ל ח ן‬

‫מהכפודת?‬ ‫‪141‬‬

‫בחלק‬

‫היו‬

‫חטיבה‬

‫אחת‪,‬‬

‫לפני‬

‫אלא‬

‫שנצטרפו‬

‫נסתיימו‬

‫לעיגול‬

‫בבדים‬

‫מהם נכנט אחד בחלק הבולט של השולחן ואחד ברגל‪:‬‬

‫אלה‬

‫היו נושאים א ת ה ש ו ל ח ן בדרכים‪ .‬הוא הושם ב מ ק ד ש כשפניו ל צ ד צפון׳ ל א ד ח ו ק‬ ‫‪7‬‬

‫מקודש ה ק ד ש י ם ‪ , °‬ועליו היו מניחים שתים־עשרה חלות מצות — ש ש ש ש מ ק ב י ל ו ת‬ ‫אלה לאלה — משני עשדונים‬ ‫קוטולות‬ ‫שבעה‬

‫אטיו‬

‫‪7 8‬‬

‫‪7 7‬‬

‫קמח סולת )המדה הזאת של העברים מכילה ש ב ע‬

‫‪ .‬על החלות היו שמים שני מזרקות זהב‬

‫ימים‪ ,‬ביום הקרוי בפינו‬

‫‪7 9‬‬

‫מלאים לבונה ‪ 5‬ומקץ‬

‫ש ב ת )כי ב ש ם זה קוראים אנו ליום ה ש ב י ע י (‬

‫היו מ ב י א י ם )ומניחים( ח ל ו ת אחרות‪ .‬א ת הסבה‪ ,‬ש ג ר מ ה ל ה מ צ א ת מ נ ה ג זה‪ ,‬נ ב א ר‬ ‫בחבור אחר‪.‬‬ ‫‪144‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שמות כ״ה‪,‬‬ ‫ל״א־ל״ט‬ ‫‪145‬‬

‫ולפני השולחן‪ ,‬ב ק ר ב ת הקיר הפונה דרומה‪ ,‬ע מ ד ה מנורה‪ ,‬ש ה ו ת כ ה מ ז ה ב ט ה ו ר ?‬ ‫)כולה(‬

‫והיתה‬ ‫ותרגומו‬ ‫דמונים‬

‫‪146‬‬

‫מקשה‬

‫ומשקלה‬

‫בלשון ההלינים הוא טלנטון(‪ .‬המנורה היתה עשויה כפתורים‪ ,‬פרחים‪,‬‬ ‫וגביעים קטנים‪ ,‬ב ס ד הכל שבעים?‬

‫ח‪.‬‬ ‫שמות ל׳‪,‬‬ ‫א׳־ו׳‬

‫מחלקים אלה הצטרפה כשהיא עולה‬

‫מירך‬

‫אחת‪ ,‬ומורכבת חלקים כמספר המיוחס למזלות ולשמש ״ ‪ .‬־ תוצאותיה היו‬

‫שבעה‬

‫ראשים‪ ,‬שהיו מקבילים ומסודרים בשורה )אחת(‪ ,‬והיו ‪ £‬מ י ם בהם ש ב ע ה‬

‫נרות‪,‬‬

‫נר בכל אחד‪ ,‬מתוך חקוי למספר המזלות‪ .‬ה נ ד ו ת הביטו ל צ ד מזדח־דרום‪,‬‬

‫משום שהמנורה היתה עומדת‬ ‫‪147‬‬

‫מאה‬

‫מנה‬

‫)העברים‬

‫קוראים‬

‫לאלה‬

‫ככר‬

‫‪8 0‬‬

‫‪,‬‬

‫‪8 2‬‬

‫באלכסון‪.‬‬

‫כפי‬

‫ש א מ ר ת י לעיל‪ ,‬ע מ ד )באמצע(‬

‫של‬

‫ע ץ מ מ י ן ל א י ר ק ב זה‪ ,‬ש מ מ נ ו נ ע ש ו גם ה כ ל י ם ה ק ו ד מ י ם ‪ ,‬א ל א ש ה י ה נ ת ו ן‬

‫בפח‬

‫מוצק‬

‫של‬

‫מתכת‪.‬‬

‫רחבו‬

‫של‬

‫בין המנורה והשולחן בפנים מזבח ה ק ט ו ר ת‬

‫כל‬

‫צד‬

‫היה‬

‫אמה‪,‬‬

‫ואילו‬

‫גבהו‬

‫היה‬

‫כפלים‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫עליו נ מ צ א מ כ ב ר ש ל ז ה ב ולו זר עגול בכל קרן ז ו י ת ‪ ,‬גם זה ש ל זהב‪ .‬גם כ א ן‬

‫‪149‬‬

‫היו טבעות ובדים מהודקים‪ ,‬שהיו הכהנים נושאים בהם א ת ה מ ז ב ח בדרכים‪ .‬ולפני‬

‫שמות כ״ז‪,‬‬ ‫א׳־ח׳‬

‫‪8 3‬‬

‫המשכן‬

‫הוקם מזבודנחושת‪.‬׳ גם זה ש ל עץ מבפנים‪ ,‬מדותיו ח מ ש א מ ו ת מכל צ ד‬

‫וגבהו‬

‫ש ל ש אמות‪ ,‬מקושט באופן דומה בזהב‪ .‬מעובד בפחים של נחושת ומכבדו‬

‫ד ו מ ה ל ר ש ת ‪ .‬ו ה א ד מ ה היתד‪ ,‬מ ק ב ל ת א ת ה א ש ‪ ,‬ש ה י ח ד ‪ ,‬נ ו פ ל ת מ ה מ כ ב ר ‪ ,‬מ ש ו ם ש ל א‬

‫‪89‬‬

‫ס פ ד שלישי‬

‫היה בסים מתחת למזבח כולו‪ .‬מול המזבח" היו שמים כדי היין וספלים־עם‬

‫‪150‬‬

‫‪,‬‬

‫מחתות ומזרקות‪ .‬אלה ושאר הכלים שנעשו לעבודת הקודש כולם היו של ז ה ב " ‪.‬‬ ‫כזה היה המשכן וכליו בו‪.‬‬ ‫ג‪8‬‬

‫געשו בגדים לכהנים‪ ,‬גם להדיוטים כולם׳ הנקראים כהניא ‪ ,‬ביחוד לכהן הגדול׳‬

‫ז‪ .‬א‪.‬‬

‫‪151‬‬

‫‪TT1‬־־‬ ‫‪c8‬‬

‫המכונה ״אךבארכיס״‪ ,‬פירוש כהן גדול ‪ .‬לבושם של ההדיוטים היה כזה ‪.‬‬ ‫הכהן‬

‫‪88‬‬

‫לעבודת הקודש׳ לאחר שהתקדש בטהרה"‬

‫לובש בראשונה מה שנקרא מכנסים‬

‫‪8 9‬‬

‫‪88‬‬

‫‪8 7‬‬

‫משקרב‬

‫המצווה על־פי התורה׳ היה‬

‫שפות‬

‫‪152‬‬ ‫כ‬

‫‪ :‬מלה זו פירושה חגורה שהיא אזור עשוי‬

‫ח‬

‫״׳‬

‫מ ״ ב‬

‫בוץ משזר׳ שעוטף את הערוד‪ .‬סביב ושנכגסות בו הרגלים כבמכנםי־רכיבה‪ .‬גזורים‬ ‫הם עד לאמצע הגוף ומעלה וסופם מגיע עד לירכיים ונהדקים סביבן הדק היטב‪.‬‬ ‫על אלה היה לובש בגד של בד ארוג אריגה כפולה‬

‫‪90‬‬

‫של בוץ והוא נקרא כתונת‪,‬‬

‫‪153‬‬

‫‪01‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫מי‬

‫כ״ח מ׳‬

‫פירוש בגד של כותנה? כי ״ליבון״ נקרא אצלנו כתון ‪ .‬הבגד הזה הוא כתונת׳‬ ‫שמגעת עד הקרםולים ועוטפת את הגוף סביב ושרווליה ארוכים ומהודקים מסביב‬ ‫‪91‬‬

‫לזרועות‪ .‬חוגרים אותה על החזה וקושרים חגורה סביבה קצת למעלה מביתיהשחי" ‪,‬‬ ‫שרחבה עד לארבע אצבעות בערד׳ טוויה טוית תשבץ‬

‫‪92‬‬

‫‪154‬‬

‫ודומה לעורו של נחש‪.‬‬

‫בתוך החגורה היו טוויים פרחים צבעוניים‪ ,‬עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ‪,‬‬ ‫ואילו השתי היה של ב ת בלבד‪ .‬ראשית ההגירה היתה על החזה? ולאחר שסבבה‬

‫‪155‬‬

‫שוב את הגוף‪ ,‬נקשרה החגורה ונמצאה תלויה בחלקה הגדול עד הקרסוליים‪ ,‬כל‬ ‫זמן שהכהן לא היה עושה כל עבודה‪ ,‬משום שהנוי שבו מתגלה על־ידי כך לעיני‬ ‫‪93‬‬

‫המסתכלים ‪ .‬ואולם בשעה שצריך היה למהר ולעסוק בקדבנות ולשרת היה‬ ‫מפשיל את החגורה על כתפו השמאלית‪ ,‬שלא תפריע לו בתנועתה בעבודה‪ .‬משה‬ ‫‪94‬‬

‫‪156‬‬

‫‪95‬‬

‫קרא לה אבנט ‪ ,‬ואילו אנו למדנו מהבבליים לקרוא לו ה מ י ן ‪ :‬כי כך הוא‬ ‫נקרא אצלם‪ .‬הכתונת הזאת אינה מקופלת בשום מקום‪ ,‬אולם יש לה פתח רחב‬ ‫בצוואר והיא נקשרת בשתי הכתפיים בחוטים‪ ,‬התלויים בשולי הכתונת מצד החזה‬ ‫‪96‬‬

‫והגב‪ .‬זו נקראת משבצת ‪.‬‬ ‫על ראשו היה הכהן חובש כובע בלי חוד‪ ,‬שלא היה מכסה את הראש כולו אלא‬

‫‪157‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫קצת יותר מהחלק האמצעי‪ .‬הוא נקרא מצנפת ועיבודו כזה‪ ,‬שדומה הוא לכתר‬ ‫עשוי עניבה עבה של בד ‪ 5‬והיו כורכים ותופרים אותה תכופות‪ .‬ושוב היתה המצנפת‬

‫‪158‬‬

‫‪8‬‬

‫עטופה• צעיף של םינדון ‪°‬׳ שהיה יורד מלמעלה עד המצח ומכסה את התפרים של‬ ‫העניבה ואת הכיעור שבהם‪ ,‬עד שהיתה הגולגולת כולה חלקה‪ .‬המצנפת היתד‪,‬‬ ‫מתאימה בדיוק‪ ,‬באופן שלא היתד‪ ,‬צונחת בשעה שהיה הכהן עםוק בעבודת הקודש‪.‬‬ ‫בזה תיארנו את טיב לבושם של הכהנים ההדיוטים‪.‬‬ ‫יהכהן הגדול היה מתקשט בכל מה שנאמר לעיל׳ בלי החסיר דבר מזה שהזכרנו‪,‬‬

‫‪159‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫שמות כ״ח‪,‬‬ ‫ל‬

‫ל‬

‫א‬

‫״ ־"‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫ועל כל זה היה לובש כתונת עשויה תכלת‪ ,‬שגם היא היתה מגיעה לדגלים )בלשוננו‬

‫ד‬

‫‪100‬‬

‫‪39‬‬

‫היא נקראת מעיל( ׳ והיה קושר אותה באבנט עשוי צבעונין כאבנט ה ק ו ד ם ‪,‬‬ ‫‪160‬‬

‫אלא שנתווסף עוד זהב באריג‪ .‬בשוליים למטה היו תפורים ותלויים גדילים‪ ,‬שלפי‬ ‫צבעם דומים היו‬ ‫כלומד‬

‫‪161‬‬

‫‪m‬‬

‫‪101‬‬

‫לרמונים‪ ,‬ופעמונים של זהב‪) ,‬ערוכים( מתוך דאגה יתרה ליופי‪,‬‬

‫דמון קטן תלוי ויורד בין שני פעמונים ופעמון קטן בין שני דמונים‪.‬‬

‫הכתונת הזאת לא היתה משתי חתיכות תפורות בכתפים ובצד‪ .‬אלא היתה גלימה‬ ‫ארוגה אחת גדולה מאוד‪ ,‬ופתח הצוואר בה לא היה פתוח לרוחב אלא לאורך‪,‬‬ ‫מצד החזה ובגב באמצע‪ ,‬ואליו היתה תפורה שפה‪ .‬כדי להסתיר את הכעור שבגזירה‪.‬‬ ‫וכן היה‬

‫ה‪.‬‬ ‫ש‬

‫‪162‬‬ ‫י‬

‫כ‬

‫‪103‬‬

‫גם פתת לכתונת במקומות שעוברות הידים‪.‬‬

‫על אלה לובש הכהן הגדול‪ ,‬כבגד שלישי‪ .‬מה שגקרא אפוד׳ בדומה ל״אפומים״‬ ‫‪04‬‬

‫ההלינית *‪ ,‬ונעשה‪ .‬באופן כזה‪ :‬הוא נארג באורד של אמה )מאריגי( צבעונים‬

‫ח‬

‫ך‪ " " -‬׳‬

‫שונים ומזהב ומניח באמצעיתו את החזה מגולה‬ ‫‪163‬‬

‫בכל צורתו בכתונת‪ .‬ובמקום הגלאי‬

‫‪a‬‬

‫‪m‬‬

‫‪I u u‬‬

‫‪ :‬מקושט הוא בשרוולים ועשוי‬

‫של הבגד ישגה תתיכה בגודל של זרת‪,‬‬

‫מקושטת בזהב ובאותם הצבעים׳ שנמצאים באפוד‪ .‬זו נקראת חושן‬ ‫‪164‬‬

‫חמלה ‪-‬בלשון המלינים ״לוגיון״‬

‫‪m‬‬

‫‪1041,‬‬

‫‪ ,‬פירוש‬

‫׳ והוא ממלא בדיוק מה שחסר על החזה באריג‬

‫האפוד והוא מחובר בטבעות ־של זהב‪ ,‬הנמצאות בכל אחת מזוויותיו׳ אל טבעות‬ ‫דומות הצמודות לאפוד‪ ,‬ובפתיל של תכלת‪ ,‬שהיו משחילים אותו‪ .‬בטבעות לקשרן‬ ‫‪165‬‬ ‫שמותכ״ח‪,‬‬ ‫ט‬

‫י‬

‫' '‬

‫אלו׳באלו‪ .‬וכדי שלא יהא המקום באמצע שבין הטבעות רופף׳ עמדו והמציאו‬ ‫בשבילו רקמה של חוטי תכלת‪ .‬והיו רוכסות את האפוד אל הכתפים שתי אבני‬ ‫׳שוהם‪ ,‬בעלות קצה של זהב מופנה כלפי הכתפים מזה ומזה‪ ,‬כדי י לשמש חיזוק‬

‫ב‬

‫‪166‬‬

‫לםיכות‪ .‬והיו כתובים באבנים האלה בלשוננו ובאותיות הנהוגות בארצנו שמותיהם‬ ‫של בני יעקב‪ ,‬ששה ששה על כל אחת משתי האבנים‪ ,‬והגדולים בשנים על הכתף‬ ‫הימנית‪ .‬גם בחושן היו שתים־עשדה אבנים יוצאות מן הכלל בגדלן וביפין‪ ,‬שאין‬

‫‪167‬‬

‫הבריות יכולים לרכשן כתכשיט מחמת מחירן המופלג‪ .‬האבנים האלה נרצפו איפוא‬ ‫בתוך האריג‪ .‬שלוש אבנים בשורה ערוכות בארבע מערכות‪ ,‬ושובצו בהוד זהב‪,‬‬ ‫שתוטיו המפותלים נרקמו אל תוך האריג; טעמה של עבודה זו היא‪ ,‬שהאבנים לא‬

‫‪168‬‬ ‫שמותכ״ח׳‬

‫‪10‬‬

‫תישמטנה‪ .‬השלישיה הראשונה היתה‪ :‬שוהם* ‪,‬‬ ‫‪103‬‬

‫הכילה‪ :‬נ ו פ ך ‪ ,‬יהלום‬ ‫‪3‬‬

‫אחלמה "‪,‬‬

‫‪110‬‬

‫‪111‬‬

‫‪11‬‬

‫ו ס פ י ר ; השלישית מתחילה בלשם־ ׳ אחריו באה‬ ‫‪ 4‬״‬

‫והשלישית היתד‪ ,‬ש ב ו ‪ ,‬שהיא התשיעית בכל המערכת;‬

‫הראשונה שבטור הרביעי היתד‪ ,‬תרשיש‬ ‫‪169‬‬

‫פטדה‬

‫‪107‬‬

‫‪108‬‬

‫ובדקת •‪ ,‬השניה‬

‫שהיא האבן האחרונה‬

‫‪1 1 8‬‬

‫‪113‬‬

‫‪ ,‬אחריה שוהם‬

‫‪110‬‬

‫האבן‬

‫ואחרי זו ישפה‬

‫‪ 7‬״‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬בכולן פותחו אותיותיהם של שמות בני יעקב׳ שהננו‬

‫חושבים אותם לאבות השבטים‪ ,‬וכל אחת מהאבנים נתכבדה בשם לפי הסדר‪ .‬שבו‬ ‫‪170‬‬

‫נולד כל אחד מהם‪ .‬ומשום שהטבעות כשהן לעצמן היו רפות מנשוא את כובד‬

‫‪91‬‬

‫ספר ש ל י ש י‬

‫האבנים‪ ,‬עשו שתי טבעות אחרות גדולות יותר‪ ,‬שנכנסו בתוך האריג בפאת החושן׳‬ ‫במקום שנגע בצוואר‪ ,‬כדי שתקבלנה בראש הכתפים שרשראות מעשה חרש‪ ,‬מחוברות‬ ‫וקשורות לעבותות קלועות מזהב‪ ,‬שקצן נכנס בכוון הפוד בטבעת‪ ,‬שהייתה בולטת‬ ‫מהפאה האחורית של האפוד"י‪ .‬וזה היה נותן בטחון לחושן‪',‬שלא יזח אנה ואנה‪.‬‬

‫‪171‬‬

‫‪la0‬‬

‫אל החושן היתד‪ ,‬תפורה חגורה׳ דומה בצבעיה לאלה שהזכרתי לעיל וארוגה זהב <‬ ‫‪151‬‬

‫היא סובבה את הגוף ונקשרה במקום התפר ונשארה תלויה ויורדת ‪ .‬הציציות‬ ‫שבשתי קצוות החגורה נקלטו בתוף קופסאות של זהב‪ ,‬שקלטו את כולן‪.‬‬ ‫יאשר לכובעו )של הכהן הגדול( הרי היה לו‪ ,‬ראשית‪ ,‬כובע עשוי באופן דומה‬

‫‪172‬‬

‫ו‪.‬‬

‫לכובעים של כל הכהנים )ההדיוטים(׳ וממעל לו היה תפור אליו כובע אחר‪ .‬של‬ ‫‪1‬‬

‫רקם תכלת״ ׳ שהיה מוקף זר של זהב ועשוי שלשה טורים‪ .‬עליו צץ )ועלה(‬ ‫גביע של זהב׳ המזכיר את )דמות( הצמח הקרוי אצלנו שכרונא‬ ‫‪233‬‬

‫‪1 2 3‬‬

‫ו א צ ל ההלינים‪,‬‬

‫‪124‬‬

‫הבקיאים באוסף י שרשים׳ ״פול החזיר״ ‪ .‬ולמי שראה את הצמח ולא למד‬

‫‪173‬‬

‫לדעת את שמו ואת טבעו או למי‪ ,‬שאם כי הוא יודע את השם לא יכיר בצמח אילו‬ ‫ראה אותו‪ ,‬הריני לבאר את הענין‪ :‬יש צמח‪ ,‬המגיע לעתים תכופות לגיבה שלמעלה‬ ‫משלש זרתות ושרשו דומה לשורש הלפת‬

‫‪125‬‬

‫‪174‬‬

‫)כי יתכן "להשוותו אליו ללא חשש‬

‫‪0‬‬

‫של טעות( ועליו דומים לשל אורה "‪ .‬ואולם מתוך שלוחותיו מצמיח הוא גביע‪,‬‬ ‫הדבק בגבעול והוא מוקף קליפה המתקלפת מעצמה‪ ".‬כשמתחיל הגביע ליהפך לפרי‪.‬‬ ‫הגביע גדייו כפרק של האצבע הקטנה ודומה בצורתו לכד‪ .‬והנני לתאר גם זאת‬ ‫‪1‬‬

‫לשאינם יודעים‪ :‬לכשנחתוך כ מ ר )מדומה( לשנים" ‪ ,‬הרי הגביע שליד השורש‬

‫‪175‬‬

‫הוא הפלח התחתון והוא גדל )ועולה( מהשורש בצורה עגולה‪ .‬אחר־כך מתכנס‬ ‫הוא לאט התכנסות שקערורית נאה ומתרחב שוב בנחת כלפי השפה והוא משונן‬ ‫בדומה לטבור הרמון‪ .‬לגביע דבוק בדיוק מכסה בצורת חצי כדור׳ חרוט אם‬

‫‪128‬‬

‫‪176‬‬

‫‪129‬‬

‫‪177‬‬

‫אפשר לאמר׳ וממעל לו ישנן השנים׳ שאמרתי עליהן שהן צומחות באופן דומה‬ ‫לשני דמון; הללו מלאות קוצים ומסתיימות בסוף בדרבן חד מאוד‪.‬‬

‫תחת‬

‫המכסה שומר הצמח את הפרי‪ ,‬הממלא את הגביע כולו והדומה לזרע של צמח‬ ‫‪130‬‬

‫הברזל ‪ ,‬ואילו הפרח׳ שהוא מוציא‪ ,‬אפשר לדמותו לעלה הרחב של הפרג‪ .‬לפי‬

‫‪178‬‬

‫צמח זה נעשה הכתר‪ ,‬שהיה מגיע מערפו)של הכהן הגדול( עד לשתי רקותיו‪ .‬ואילו‬ ‫ה״אפיאליס‬

‫‪131‬‬

‫)יורשה לנו לקרוא בשם זה לגביע( אינה מכסה את המצח׳ מקום‬

‫שם ישנו ציץ־הזהב‪ ,‬בו חרות שם אלהים באותיות־קודש‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫של הכהן הגדול‪.‬‬

‫ב‪3‬נ‬

‫שמות כ״ח‪,‬‬ ‫‪ .‬כאלה הם בגדי־הפאר‬ ‫ל״ו־ל״ז;ל״ט‪,‬‬ ‫ל׳‪-‬ל״א‬

‫אפשר לתהות על השנאה הכבושה׳ שהשתרשה בבריות נגדנו׳ על שום שמתאבים‬

‫‪179‬‬

‫אנו כביכול את האלהים‪ ,‬שהאחרים בחרו להם לעבדם‪ .‬כי מי שיחשוב על הקמת‬

‫‪180‬‬

‫המשכן ויראה את בגדו של הכהן ואת הכלים‪ ,‬שאנו משתמשים בהם בשעת עבודת‬

‫ז‪.‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪92‬‬

‫היהודים‬

‫הקודש‪ ,‬ימצא‪ ,‬שמחוקקנו היה איש אלהים ושלחנם הננו שומעים אך דברי גידופים‪,‬‬ ‫שמגדפים אותנו שאר בני האדם‪ .‬ומי שירצה להביט ללא משוא־פנים ובתבונה‪,‬‬ ‫‪181‬‬

‫‪1‬‬

‫ימצא‪ ,‬שכל דבר מאלה נעשה לשם חיקויו של העולם כולו ובמתכונתו ״ ‪ .‬כי בזה‬ ‫שחילק את האוהל בן שלושים האמה לשלושה חלקים ומסר לרשותם של הכהנים‬ ‫ההדיוטים שני חלקים‪ ,‬כמקום של חולין ופתוח לכל‪ ,‬הרי ציין את הארץ ואת‬ ‫הים‪ ,‬שכן הללו פתוחים למעבר לכל הבריות‪ .‬ואילו את החלק השלישי תחם לאלהים‬

‫‪182‬‬

‫לבדו‪ ,‬שכן גם השמים אינם פתוחים לבני האדם לעלות שמה‪ .‬ובזה שהניח על‬ ‫השולחן שתים־עשרה החלות ציין )המחוקק( את השנה‪ ,‬שמחולקת היא למספד זה‬ ‫של חדשים‪ .‬ובשעה שעשה את המנורה מורכבת שבעים חלקים‪ ,‬הרי רמז לעשרת‬ ‫המדורות של המזלות‬

‫‪183‬‬

‫‪134‬‬

‫‪ ,‬ובשבעת הקנים שממעל לה )רמז( לתנועת המזלות‪ ,‬משום‬

‫‪135‬‬

‫שכך הוא מספרם ‪ .‬והשטיחים הטוויים מארבעה מינים מציינים את טבעם של‬ ‫היסודות‪ .‬כי נראה‪ ,‬שהבוץ מציין את הארץ‪ ,‬שכן ממנה צומחת הפשתה‪ ,‬והארגמן‬ ‫מציין את הים‪ ,‬שכן הוא מאדים מדמם של הדגים; בתכלת היד‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫‪136‬‬

‫ברצונו לציין‬

‫א האןיר‪ ,‬ואילו האודם יכול להיות ראיה לאש‪ .‬וגם כותנתו של הכהן הגדול‪ ,‬שהיא‬ ‫ת‬

‫של בד‪ ,‬מציינת את האדמה‪ ,‬ואילו התכלת מסמנת את כפת השמים‪ ,‬אף מזכירה‬ ‫היא ברמוניה את הברקים ואת הרעמים בצלצול פעמוניה‪ .‬והבגד העליון‬

‫‪137‬‬

‫מציין‬

‫את הטבע בכללו‪ ,‬שנעשה בהחלטתו של אלהים מארבעה יסודות; ומה שהיה גם‬ ‫‪185‬‬

‫‪8‬‬

‫משזר זהב‪ ,‬הרי היה בו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬משום כוונה לאור החודר לכל מקום ״ ‪ .‬את החושן‪,‬‬ ‫שהוא אמצע הבגד העליון‪ ,‬שם כנגד הארץ‪ ,‬שגם זו נמצאת בטבור )העולם( ממש‪,‬‬ ‫ואילו בחגורה שהיה חגור סביב הוא מציין את האוקינום‪ ,‬שגם הוא מקיף הכל‪.‬‬ ‫וגם את השמש והירח מראה כל אחת משתי אבני השוהם‪ ,‬שרכסו את בגדו של הכהן‬

‫‪186‬‬

‫‪139‬‬

‫הגדול ‪ .‬ומי שירצה לחשוב את שתים־עשדה האבנים לחדשים או למספר זה‬ ‫‪140‬‬

‫של הכוכבים‪ ,‬שקוראים לו ההליגים עיגול הזודיאקום ‪ ,‬הרי לא יטעה ביחס‬ ‫למחשבתו של המחוקק‪ .‬וגם המצגפת העשויה תכלת מעידה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬על השמים‪.‬‬ ‫‪187‬‬

‫כי באופן אחר אי־אפשר שהיו שמים עליה את שם האלהים שהיה מתנוסס מעל‬ ‫לנזר‪ ,‬שגם הוא היה של זהב‪ ,‬בגלל הזוהר‪ ,‬שהוא המשמח ביותר את אלהים‪ .‬עד‬ ‫כאן אדבר על הדברים האלה‪ ,‬משום שהענינים יתנו לנו לעתים תכופות ובמקומות‬ ‫רבים הזדמנות לספר במעלות רוחו של המחוקק‪.‬‬

‫ח‪ .‬א‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫ומשנגמרו כל הדברים המתוארים לעיל ומתנות הקודש לא נתקדשו עדיין‪ ,‬נצב‬

‫שמות כ״ח‪ ,‬א׳ן אלהים על משה וציוהו ליתן את הכהונה לאהרן אחיו‪ ,‬שחסידותו )וצדקתו( מקנות‬ ‫ויקראה׳‪,‬‬ ‫ב‬

‫'‬

‫לו יתר זכות מאשר לכל )שאד האנשים( לקבל את הכבוד הזה‪ .‬ומשה כינס את‬

‫י ״ ג‬

‫העם והרצה לפניהם על תום מדותיו ועל חבתו אליהם ועל הסכנות שנשא בגללם‪.‬‬ ‫‪189‬‬

‫וכשהעידו לו על הדברים כולם והראו לו את חבתם אליו אמר‪ :‬״איש ישראל‪,‬‬

‫ספר שלישי‬

‫‪93‬‬

‫העבודה באה עכשיו לידי גמר על הצד הטוב ביותר בעיני אלהים עצמו והאפשרי‬ ‫ב י ו ת ר לנו‪ .‬א ל א ה ו א י ל ו ע ל י נ ו ל ק ב ל א ת פ נ י א ל ה י ם ב מ ש כ ן י ש ל נ ו ק ו ד ם צ ו ר ך‬ ‫באיש‪,‬‬

‫שיכהן ו י ש מ ש ב ק ר ב נ ו ת ו ב ת פ ל ו ת עלינו‪.‬‬

‫אפשר‬

‫ש ה י י ת י ח ו ש ב א ת ע צ מ י ר א ו י ל כ ב ו ד זה‪ ,‬מ ש ו ם ש ב נ י ה א ד ם כ ו ל ם מ ט ב ע ם‬

‫אוהבים‬

‫אילו הטילו עלי לחשוב בדבר‪,‬‬

‫א ת ע צ מ ם ו מ ש ו ם ש י ו ד ע אני‪ ,‬ש ע מ ל ת י ה ר ב ה ל ה צ ל ת כ ם ‪.‬‬

‫אלהים עצמו‪ ,‬שאהרן ראוי לכבוד הזה‬

‫‪1 4 1‬‬

‫‪190‬‬

‫ועתה החליט‬

‫ו ב ח ר בו לכהן‪ ,‬כ י יודע הוא‪ ,‬ש ה ו א ה צ ד י ק‬

‫בנו‪ ,‬וכן י ל ב ש הוא א ת הבגד‪ ,‬ש ה ו א ק ו ד ש לאלהים‪ ,‬ו ת ה י ה לו ה ה ש ג ח ה ע ל ה מ ז ב ת ו ת‬

‫‪191‬‬

‫והאפיטדופםות ע ל הקרבנות‪ ,‬הוא גם יערוך א ת ה ת פ ל ו ת עלינו אל אלהים‪ ,‬ש י ש מ ע‬ ‫אותו ברצון מ ד א ג ת ו לגזענו ויקבלן׳ ב א ש ר הן באות מאיש‪ ,‬ש ב ח ר בעצמו׳׳‪ .‬והדברים‬ ‫מ צ א ו חן בעיני העברים והם הסכימו לבחירתו ש ל אלהים‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫כי )אמנם( היה אהרן‬

‫ראוי מכולם ל כ ב ו ד זה מ ח מ ת מ ש פ ח ת ו )ורוח( נ ב ו א ת ו ובגלל מ ד ו ת י ו ה מ ש ו ב ח ו ת‬ ‫ש ל אחיו‪.‬‬ ‫ומשה‬

‫א ו ת ה ש ע ה היו לו א ר ב ע ה ב נ י ם ‪:‬‬

‫נדב‪ ,‬אביהו‪ ,‬אלעזר ו א י ת מ ר‬

‫‪1 4 2‬‬

‫‪.‬‬

‫ציוה ל ה ש ת מ ש בעודף הדברים‪ ,‬שהוכנו לבנין המשכן‪ ,‬לשם ע ש י ת שטיחי‬

‫‪193‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מ ח ס ה ב ש ב י ל ה מ ש כ ן גופו ו ב ש ב י ל ה מ נ ו ר ה ו מ ז ב ח ה ק ט ו ר ת ו ש א ר הכלים‪ ,‬ש ל א יזוקו‬ ‫בשעת‬

‫המסע לא מגשם ולא מאבק‪.‬‬

‫ושוב כינס א ת העם וציוהו להכניס מם ש ל‬ ‫נ ‪1 4‬‬

‫‪.‬‬

‫חצי ש ק ל לכל איש‪ .‬ה ש ק ל הוא מ ט ב ע ש ל העברים וערכו א ר ב ע ד ר כ מ ו ת אטיות‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫המכניסים ששים רבוא וחמשת‬ ‫והעם ש מ ע ברצון למה שציוה משה‪ ,‬והיה מספר‬ ‫‪1 4 4‬‬

‫‪194‬‬ ‫‪ 195‬שמות‬ ‫ל׳‪,‬י״א־ט״ז‬ ‫‪!96‬‬

‫אלפים ו ח מ ש מ א ו ת וחמשים‪ .‬והכסף‪ ,‬שהוכנס ונאסף )בא( מ א נ ש י ם בני־חורין מבני‬ ‫עשרים ע ד המשים והוצא לצרכי המשכן‪.‬‬ ‫אז‬ ‫ר מובחר‬ ‫גם‬

‫קידש משה את המשכן ואת הכהנים וטיהרם באופן כזה‪:‬‬ ‫‪1 4 5‬‬

‫ו מ ש ק ל כזה של קידה‬

‫זה מין של בושם‬

‫‪h‬‬

‫‪a‬‬

‫‪u‬‬

‫הוא ציוה לכתוש‬

‫‪a 1 4 5‬‬

‫‪,‬‬

‫כ״ב^ל״ח‬

‫‪ ,‬וקינמון וקני׳ ־ ־‬

‫— ב מ ח צ י ת ה מ ש ק ל של הקודמים‪ ,‬והין שמן זית —‬

‫מדד‪ .‬ה נ ה ו ג ה ב מ ק ו מ נ ו ‪ ,‬ה מ כ י ל ה ש ת י כ ו א ו ת א ט י ו ת‬

‫‪1415‬‬

‫— לבלול ולרקוח ולהכין‬

‫משחה‪ ,‬מ ע ש ה רוקח‪ ,‬נ ו ת נ ת ריח טוב ביותר‪ .‬ואחר כ ד ל ק ח א ת ה מ ש ח ה ה ז א ת ו מ ש ח‬ ‫וטיהר‬

‫‪197‬‬

‫ג‪.‬‬

‫א ת ה כ ה נ י ם גופם ו א ת ה מ ש כ ן כולו‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫וכן אסף א ת הב&מים‪ ,‬שהיו רבים‬

‫ושונים ו מ ח י ר ם גדול מאוד‪ ,‬ב א ה ל ע ל מ ז ב ז ד ה ק ט ו ר ת ה ע ש ו י זהב‪ .‬ה נ נ י מ ו ו ת ר ל ה ר צ ו ת‬ ‫ע ל טיבם‪ ,‬ש ל א ל ע י י ף א ת הקוראים‪ .‬פ ע מ י ם ביום‪ ,‬ל פ נ י ע ל י ת ה ח מ ה ועם ש ק י ע ת ה ‪,‬‬

‫‪199‬‬

‫צריך היה להקטיר קטורת ולקדש שמן ולשמרו בשביל הנרות‪ ,‬ש ש ל ו ש ה מהם צריכים‬ ‫לדלוק‬

‫ב מ ש ך היום כולו ב מ נ ו ר ו ד ה ק ו ד ש לפני אלהים‪ ,‬ואילו א ת ה ש א ר צריך היה‬ ‫‪7‬‬

‫להדליק בערב ״ ‪.‬‬ ‫עתה‪,‬‬

‫לאחר ש נ ג מ ר הכל‪ ,‬נ ח ש ב ו בצלאל ואליאב לאומנים‬

‫החשובים‬

‫ב י ו ת ה כי‬

‫היו נ ל ה ב י ם להוסיף ע ל ה מ צ א ו ת ק ו ד מ י ה ם ע ב ו ד ו ת מ ש ל ה ם ט ו ב ו ת יותר‪ ,‬והיו מ ו כ ש ר י ם‬

‫מאוד להגות ולהוציא לפועל יצירות‪ ,‬ש ל א נודעו לפני כן‬

‫‪1 4 7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪a‬‬

‫א ו ל ם בצלאל נחשב‬

‫‪200‬‬

‫ד‪.‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪94‬‬ ‫‪201‬‬

‫היהודים‬

‫‪r b , 1‬‬

‫ל מ ע ו ל ה ב י ו ת ר ‪ .‬ב ס ך ה כ ל ע ב ר ע ל י ה ם ב ע ב ו ד ה זו ז מ ן ש ל ש ב ע ה ח ד ש י ם‬

‫נגמרה עליהם השנה הראשונה מאז עזבו א ת מצרים‪ .‬בראש ה ש נ ה ה ש נ י ה‬

‫׳ יבזה‬ ‫בחודש‬

‫כםנטיקום לפי המוקדונים וניסן לפי העברים׳ ב ר א ש החודש‪ ,‬קידשו א ת ה מ ש כ ן ו כ ל‬ ‫ה כ ל י ם בו‪ .‬ש ת א ר ת י ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ש מ ו ת מ׳‪,‬‬ ‫ל׳יד־ל״ה‬

‫‪202‬‬

‫‪203‬‬

‫ואלהים‬

‫הוכיח‪,‬‬

‫עבודתם‬

‫לעבודת שוא במאסו‬

‫דיר‬

‫בואו‪:‬‬

‫ש מ ת ע נ ג הוא על‬ ‫בה‬

‫מ ע ש ה ה ע ב ר י ם ‪ .‬ו ל א זו‬ ‫‪, 4 8‬‬

‫שלא‬

‫הפד‬

‫את‬

‫‪ ,‬אלא ה ת א ר ח ושכן במקדש הזה‪.‬‬

‫וכד‬

‫היה‬

‫בלבד‬

‫השמים היו טהורים ורק מעל למשכן ירדה קדרות ועטפה א ו ת ו ב ע נ ן ‪,‬‬

‫לא ע ב ה ב י ו ת ר ו ל א ע מ ו ק במדד‪ ,‬ש י כ ו ל ה י ה ל ה ח ש ב ל ע נ ן ־ ח ו ר ף ‪ ,‬גם ל א ד ק ב מ ד ה‬ ‫שיכלה העין להבחין בעדו דבר‪ .‬אלא טל מתוק רעף ממנו והוכיח א ת ה ו פ ע ת ו ש ל‬ ‫אלהים ל א ל ה ש ר צ ו ו ה א מ י נ ו בכר‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫א׳־ל״ז‬ ‫ויקרא‬ ‫א׳־ל״ו‬

‫‪204‬‬ ‫כ״ט‪,‬‬ ‫;‬ ‫חי‪,‬‬ ‫‪205‬‬

‫ולאחר שכיבד מ ש ה את האדריכלים במתנות ראויות לאנשים שביצעו מפעלים כ א ל ה‬ ‫הקריב‬

‫בחצר‬

‫המשכן‬

‫)ועתיד‬

‫אני‬

‫בספרי על‬

‫במצות‬

‫אלהים‬

‫שור‬

‫ואיל‬

‫ושעיר‬

‫לשם‬

‫הקרבנות לדבר על דרך הקרבת‬

‫)כפרת(‬

‫העוונות‬

‫הקרבנות ואוכיח‬

‫שם‪,‬‬

‫באילו מקרים מצוה התורה ]להקריב[ קרבנות־עולה ובאילו מהם מ ר ש ה היא ל ה ש ת ת ף‬ ‫באכילה(‬ ‫‪206‬‬

‫וחיזר‪ ,‬מ ד ם ה ק ר ב נ ו ת ע ל ב ג ד י א ה ר ן ו ע ל י ו ו ע ל ב נ י ו ו ט י ה ר ם ב מ י ־ מ ע י ן‬

‫ובשמן המור‪ .‬שיהיו קדושים לאלהים‪.‬‬

‫ב מ ש ך שבעה ימים טיהר איפוא מ ש ה ב א ו פ ן‬

‫זה א ו ת ם ו א ת ה ב ג ד י ם ו א ת ה מ ש כ ן ו א ת הכלים בו ב ש מ ן ה ס מ י ם " " ‪ ,‬כ מ ה ש א מ ר ת י ‪,‬‬ ‫ו ב ד ם פ ר י ם ו א י ל י ם ‪ ,‬ש ש ח ט ם א ח ד מ כ ל מ י ן ב כ ל יום‪.‬‬ ‫‪207‬‬

‫ל ע ם וציום ל ה ק ר י ב א י ש לפי יכלתו‪.‬‬

‫וביום ה ש מ י נ י הכריז ע ל ח ג‬

‫והללו ש מ ע ו לדבריו והיו מ ת ח ר י ם ב י נ י ה ם‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫והשתדלו לעלות אחד על חברו בקרבנותיהם שהקריבו "' ‪ .‬וכשהיו הקרבנות מ ו נ ח י ם‬ ‫על ה מ ז ב ח ע ל ת ה מ מ נ ו פתאום א ש מאליה‪ ,‬ש ד מ ת ה לאור ש ל ברק‪ ,‬ו א כ ל ה ב ש ל ה ב ת‬ ‫לעיניהם כ ל מ ה ש ה י ה עליו‪.‬‬ ‫‪208‬‬ ‫ו י ק ר א י׳‬ ‫א׳־ז׳‬

‫מ ה א ש ה ז א ת נ ג ר ם ל א ה ר ן אסון‪ ,‬ל כ ש נ ת ב ו נ ן בו מ ב ח י נ ת א ד ם ואב‪ ,‬א ב ל ה ו א ה ת ג ב ר‬ ‫ע ל י ו ב א ו מ ץ ל ב ‪ ,‬מ ש ו ם ש נ פ ש ו היתד‪ ,‬מ ח ו ש ל ת מ פ נ י כ ל פ ו ר ע נ ו ת ו מ ש ו ם ש ה א מ י ן ‪,‬‬

‫‪209‬‬

‫ש ב ר צ ו ן א ל ה י מ ק ר ה ו ה פ ג ע ‪ .‬כ י מ א ר ב ע ת ב נ י ו ש ה י ו לו‪ ,‬כ פ י ש א מ ר ת י ל ע י ל ‪ ,‬נ ש א ו‬ ‫שני‬

‫הגדולים שבהט‪ ,‬נדב ואביהו‬

‫‪1 3 1‬‬

‫‪ ,‬אל המזבח לא א ת הקטורת‪ ,‬שציוה‬

‫א ל א זו ש ה ש ת מ ש ו ב ה מקודם‪ ,‬ונשרפו‪.‬‬ ‫‪210‬‬

‫כי ה א ש קפצה עליהם והתחילה ל ש ר ו ף‬

‫א ת חזיהם ופניהם ואיש ל א יכול לכבות‪ .‬וכך מתו‪ .‬אז ציוה מ ש ה א ת א ב י ה ם ו א ת‬ ‫אחיהם‬

‫‪211‬‬

‫משה‪,‬‬

‫לשאת את גוויותיהם‬

‫הספידם‬ ‫ומאביהם‬

‫‪1 5 2‬‬

‫‪ ,‬לקחתן ולקברן בכבוד גדול מחוץ למחנה‪.‬‬

‫ו ה ת א ב ל א ב ל כ ב ד ע ל מותם‪ ,‬ש ב א ב א ו ר ח ל א ־ צ פ ו י כ ל כך‪.‬‬ ‫דרש‬

‫משה‪ ,‬ש ל א יתאבלו עליהם‪ ,‬א ל א יחשיבו‬

‫את כבודו‬

‫והעם‬

‫רק מאחיהם‬ ‫של‬

‫אלהים‬

‫יותר מ א ש ר א ת יגונם על אבדנם של אלה‪ .‬כי אהרן כבר לבש א ת בגד־הקודש שלו‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫‪212‬‬

‫ו מ ש ה ד ח ה כ ל כ ב ו ד ‪ ,‬ש כ פ י ש ר א ה ‪ ,‬מ ו כ ן ה י ה ה ע ם ל ח ל ו ק לו‪ ,‬ו ה ק ד י ש א ת ע צ מ ו ר ק‬

‫‪95‬‬

‫םסר ש ל י ש י‬ ‫לעבודת‬

‫ו ה ו א ל א ה ו ס י ף ע ו ד ל ע ל ו ת ע ל ה ר ס י נ י ‪ .‬א ל א היוז נ כ נ ם‬

‫אלהים בלבד‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫למשכן‬

‫‪1‬‬

‫והיה כהדיוט בלבושו‬

‫לשמוע מפי אלהים מענה על כל מה ש ב י ק ש " ‪.‬‬

‫ו מ ת נ ה ג בכל שאר הענינים כ א ד ם פשוט ולא רצה שיהא נראה‪ .‬כי נבדל הוא במשהו‬ ‫מן‬

‫‪213‬‬

‫ה ע ם חוץ מ ז ה בלבד‪ .‬ש י ר א ו ה ו ד ו א ג להם‪ .‬מ ל ב ד ז א ת כ ת ב א ת ח ו ק ת ה מ ד י נ ה‬

‫ו א ת החוקים‪ .‬שיחיו לפיהם וימצאו חן בעיני אלהיט ולא יהיו קובלים א י ש ע ל חברו‪.‬‬ ‫את‬

‫והנני לדבר איפוא על‬

‫כ ל א ל ה תיקן וסידר‪ ,‬כמובן׳ לפי מ א מ ר ו ש ל אלהים‪.‬‬

‫ח ו ק ת ה מ ד י נ ה ועל החוקים‪.‬‬ ‫‪b‬‬

‫אולם עוד ברצוני להוסיף "י‬ ‫משה‬

‫‪1‬‬

‫כי‬

‫דבר שהחסרתי והנוגע לבגדו של הכהן הגדול‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫מ ע ש י ־זדון י " ‪ .‬א י ל ו נ מ צ א ו כ א ל ה‬ ‫‪1‬‬

‫לא הניח כל מקום למתנבאים )לעשות(‬

‫ש ה י ו מ ש ת מ ש י ם לרעה בשם־כבודו של אלהים‪ ,‬אלא ה פ ק י ד בידי אלהים א ת ה ה כ ר ע ה‬ ‫נוכח ב ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש ‪ ,‬א ם ר צ ו נ ו בכך‪ ,‬או ל ה ע ד ר ) מ מ נ ה ( ‪ ,‬והתכוון׳ ש י ה א‬

‫להיות‬

‫ד ב ר זה גלוי )וברור( ל א ל ע ב ר י ם ב ל ב ד א ל א גם ל נ כ ר י ם ה מ ז ד מ נ י ם ‪.‬‬

‫‪215‬‬

‫כי מהאבנים‪,‬‬

‫ש א מ ר ת י ק ו ד ם לכן‪ ,‬ש ה י ה ה כ ה ן ה ג ד ו ל נ ו ש א ע ל כ ת פ י ו — ה ל ל ו ה י ו א ב נ י שוהס‪,‬‬ ‫ה ו א ‪ ,‬ל ד ע ת י ‪ ,‬ל צ י י ן א ת ט ב ע ן ׳ מ א ח ר ש י ד ו ע ו ת ה ן ל כ ל — היתד‪ .‬ה א ח ת‬

‫ולמותר‬

‫מאירה‪ ,‬כל פ ע ם ש ה י ה אלהים מ ז ד מ ן ל ע ב ו ד ת הקודש‪ ,‬זו ש ה י ת ה ר כ ו ס ה ע ל ה כ ת ף‬ ‫ה י מ נ י ת ‪ ,‬ו ה י ה ברק‪ ,‬ש ל א ה י ה מ צ ו י ב ה קודם‪ ) ,‬מ פ צ י ע ( ויוצא מ מ נ ה ו נ ר א ה ל א נ ש י ם‬ ‫במרחק‬

‫‪216‬‬

‫ר ב מאוד‪ .‬ד ב ר זה ב פ נ י ע צ מ ו יהיה בודאי ל פ ל א ב ע י נ י אנשים‪ ,‬ש ל א י ה ג ו‬

‫ב ח כ מ ה ל ש ם ה פ ח ת ת ע ר כ ם ש ל עניני הדת‪ .‬אולם א ס פ ר ענין‪ ,‬ש ה ו א נ פ ל א ע ו ד י ו ת ר ‪:‬‬ ‫כי על־ידי ש ת י ם ־ ע ש ר ה האבנים‪ ,‬ש ה י ה נ ו ש א ה כ ה ן הגדול ע ל חזהו והיו ת פ ו ר ו ת‬ ‫בתוך‬ ‫זוהר‬

‫החושן הודיע‬

‫לאנשים‪,‬‬

‫אלהים‬

‫לצאת‬

‫העומדים‬

‫את‬

‫למלחמה׳‬

‫‪217‬‬

‫הנצחון‪ .‬כי‬

‫כזה היה מבריק מהן עד ש י צ א ה צ ב א לקרב‪ ,‬ש כ ל העם ידע‪ ,‬שאלהים בא‬ ‫לפיכך קוראים ההלינים‪,‬‬

‫לעזרתו‪.‬‬

‫המכבדים‬

‫ב ש ו ם אופן ל ס ת ו ר אותם‪ ,‬לתושן ״לוגיון״‪.‬‬ ‫החיבור‬ ‫החוקים‬

‫א ת מנהגינו‪,‬‬

‫שאינם יכולים‬

‫משום‬

‫‪218‬‬

‫אמנם מאתים שנה לפני שחיברתי את‬

‫הזה פסקו החושן ואבן השוהם להאיר‪ ,‬משום שכעס אלהים על ע ב י ר ת‬ ‫‪ a‬״‬

‫‪ .‬על ענין זה נ ד ב ר במקום מ ת א י ם יותר‪ .‬והריני חוזר ע כ ש י ו א ל ה מ ש ד‬

‫עניני‪.‬‬ ‫ל א ח ר ש ק ו ד ש איפוא ה מ ש כ ן וסודרו ה ע נ י נ י ם הנוגעים לכהנים‪ ,‬ח ש ב העם‪ ,‬ש א ל ה י ם‬ ‫שכן‬

‫י‪.‬‬

‫‪219‬‬

‫להם )ויושב( ‪.‬במשכן‪ ,‬וכוונו א ת לבם לקרבנות ולתשבחות‪ ,‬בחשבם‪ ,‬ש כ ב ר‬

‫הורחק‬

‫)מהם(‬

‫חשש‬

‫כל‬

‫בעתיד‬

‫של פורענות‪ ,‬ובהיותם מלאי אמונה‬

‫הטוב"‬

‫‪1 5‬‬

‫ה צ פ ו י להם‪ .‬ו ה ב י א ו מ ת נ ו ת ל א ל ה י ם לפי ש ב ט י ה ם ‪ ,‬אם ב צ י ב ו ר ואם ביחיד‪ .‬כי נ ^ י א י‬ ‫השבטים‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ח‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ש‬

‫נ‬

‫י‬

‫ם‬

‫ש‬

‫נ‬

‫י‬

‫ם‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ב‬

‫י‬

‫א‬

‫ו‬

‫ו‬

‫עגלות׳ ואלה היו נ ו ש א ו ת א ת ה מ ש כ ן במסעותיו‪.‬‬ ‫‪b‬‬

‫‪3‬‬

‫ש‬

‫נ‬

‫י‬

‫פ‬

‫ר‬

‫י‬

‫ם‬

‫י‬

‫)‬

‫ב‬

‫מ‬

‫צ‬

‫א‬

‫(‬

‫׳‬

‫ש ן ן י ן‬

‫א‬

‫י‬

‫פ‬

‫ן‬

‫א‬

‫ע‬

‫ע‬

‫‪220‬‬

‫מ ל ב ד אלה הביא כל א ח ד )מהם(‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫במדבר‬

‫ז‪/‬א׳־פ״ח‬

‫‪2‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪96‬‬

‫היהודים‬

‫והמזרק‪ .‬שהיו ש ל כסף‪ ,‬מ ש ק ל ש ת י ה ן היה מ א ת י ם ש ק ל — למזרק ל א ה ו צ א א ל א‬ ‫ש ק ל — והיו מ ל א י ם ק מ ח ח ט ה בלול בשמן‪ ,‬ש מ ש ת מ ש י ם בו ע ל‬

‫שבעים‬

‫לקרבנות‪.‬‬ ‫‪222‬‬

‫המזבח‬

‫ו ע ו ד הביאו פ ר ואיל ונבע! בן ש נ ה לקרבנות־עולה‪ ,‬ו א ת ם & ע י ר ~ ע ז י ם‬

‫לקדבךחטאת‬ ‫שלמים‪:‬‬

‫‪1 5 4‬‬

‫‪.‬‬

‫כל א ח ד ה נ ש י א י ם הביא בכל יום גם ק ר ב נ ו ת אחרים‪ ,‬ה נ ק ר א י ם‬ ‫הנביאים‬

‫שני פרים ו ח מ ש ה אילים וכבשים בני ש נ ה וגדייט‪ .‬ככה היו‬

‫מ ק ר י ב י ם ב מ ש ך ש נ י ם ־ ע ש ר יום‪ ,‬א ח ד א ח ד ב כ ל יום‪.‬‬ ‫ו מ ש ה לא היה עולה עוד על הר סיני׳ א ל א היה נכנם ל מ ש כ ן ולומד מ פ י א ל ה י ם‬

‫בטיבי‬ ‫‪223‬‬

‫א ת )כל( מ צ ו ו ת ־ ע ש ה ו א ת ס ד ר החוקים‪ .‬ו ע ל ת ה ל ה ם לחוקים האלה‪ ,‬ש ה ם נ ש ג ב י ם‬ ‫משיהיו פרי תבונתו של בשד״ודס‪ ,‬שישתמרו לעולם בקפדנות בידי העברים ה ר ו א י ם‬ ‫בהם מ ת נ ת אלהים‪ ,‬ע ד ש ל א עברו אף על א ח ד מהם לא בימי שלום מרוב רווחה ו ל א‬ ‫בימי מ ל ח מ ה מאונם‪ .‬אולם לא אוסיף ד ב ר )כאן( על הענינים האלה‪ ,‬מ ש ו ם ש ב ר צ ו נ י‬ ‫לחבר חיבור א ח ר על החוקים‪.‬‬

‫‪224‬‬

‫ט‪ .‬א ‪.‬‬

‫ע ת ה אזכיר ענינים אחדים‪ ,‬הנוגעים לטהרות ולקדבנות‪ ,‬מאחר שנזדמן לי ל ד ב ר ע ל‬ ‫עבודת‬

‫‪225‬‬

‫כי יש שני מיני קרבנות‪ ,‬אחד שמקריבים אותם יחידים ״ ״ ‪,‬‬

‫הקרבנות‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ואחד שמקריב אותו הציבור ״ ‪ .‬והקרבתם בשני אופנים‪ :‬הראשון נשרף כולו ו מ כ א ן‬ ‫‪1‬‬

‫בא לו ה ש ם ה ז ה * " ‪ ,‬והשני הוא ק ר ב ך ת ו ד ה ומקריבים אותו ל ש ם סעודה ב ש ב י ל‬ ‫ויקרא‬ ‫א‬

‫‪226‬‬

‫ג‬

‫׳׳ ׳"י״‬

‫ג‬

‫המקריבים‪.‬‬

‫אדבר על הקרבן הראשון‪.‬‬

‫ב ק ר ו כ ב ש ועז‪.‬‬

‫שנה ומעלה‬ ‫‪227‬‬

‫‪1 5 5‬‬

‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫א ל ה ) ה ש נ י ם ( ב נ י ש נ ה הם‪ ,‬ו א י ל ו ה ב ק ר ה נ ש ח ט מ ו ת ר ש י ה י ה ב ן‬

‫ק ר ב נ ו ת ־ ע ו ל ה כולם זכרים הם‪ .‬ל א ח ר ש נ ש ח ט ו ‪ .‬מ ר ט י ב י ם ה כ ה נ י ם‬

‫ב ד מ ם א ת ה מ ז ב ח סביב‪ ,‬א ח ר ־ כ ד מ נ ק י ם ו מ נ ת ח י ם אותם וזורים ע ל י ה ם מ ל ח וע!מים‬ ‫אותם‬

‫על המזבח‪ ,‬ה מ ל א כבר גזרי עצים והאש בוערת‪.‬‬

‫והקרבים‬

‫ב‪.‬‬ ‫י‬

‫י?י‬ ‫א‬

‫א ג ‪/‬‬

‫והמביאים‬

‫קרבנות‬

‫תודה חייבים‬

‫‪6‬‬

‫זהו מ ש פ ט ו ש ל קרבן־עולה ״ ‪.‬‬

‫להקריב‬

‫אותן‬

‫הבהמות‪ .‬עליהן‬ ‫‪1‬‬

‫וגדולות מ ב נ ו ת שנה‪ ,‬זכרים או נקבות בלי ה ב ד ל " ‪.‬‬

‫"י‬

‫ואילו א ת כרעי ה ב ה מ ו ת‬

‫מנקים בקפדנות ומניחים אותם אל ש א ר החלקים‪ ,‬כדי לשרפם ב ק ד ו ש ה ‪.‬‬

‫א ת ה ע ו ר ו ת לוקחים )להם( הכהנים‪.‬‬ ‫‪228‬‬

‫‪1 ,‬‬

‫איש י ח י ד "‬

‫‪1‬‬

‫המקריב קרבן־עולה‪ .‬ז ו ב ח‬

‫לאחר ששחטו את הבהמות‬

‫מסמקים א ת המזבח בדמן ומניחים עליו א ת הכליות ואת הפדד‬ ‫‪229‬‬

‫עם יותרת ה כ ב ד ועל אלה א ת האליה של הכבש‪.‬‬

‫להיות‬

‫תמימות‬

‫‪1 5 7 8‬‬

‫ואת כל ה ח ל ב‬

‫ואילו א ת החזה ואת שוק־ד״ימין‬

‫נותנים לכהנים ואוכלים ב ש מ ח ה יומיים מיתר ה ב ש ר והנותר שורפים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪230‬‬

‫וכן מ ק ר י ב י ם ק ר ב ן ל כ פ ר ת ה ע ו ו נ ו ת ו מ ש פ ט ו כ מ ש פ ט ה ק ר ב ן ה מ ת ו א ר לעיל‪.‬‬

‫ואלה‬

‫שאין ידם מ ש ג ת להביא בהמות לקרבנות שלמים‪ ,‬מביאים ש ת י יונים או ת י ד י ם‬ ‫ו י ק ר א ד‪,‬׳‪ ,‬ר־ז׳‬ ‫‪231‬‬

‫שנים׳ מהם א ח ד מוקרב עולה לאלהים והאחד ניתן לכהנים לאכילה‪.‬‬

‫ביתר פרוט‬

‫נדבר על ה ק ר ב ת בעלי־החיים אלה בחיבורנו על הקרבנות‪ .‬ומי ש ב א בשוגג ל י ד י‬

‫‪97‬‬

‫ספד שלישי‬ ‫חטא‪,‬‬

‫‪; b‬‬

‫מ ב י א כב& ועז‬

‫בני אותה שבה ״"‪.‬‬

‫"‬

‫בדם‬

‫והכהן מזה‬

‫ויקרא ד׳‪.‬‬ ‫כ״ז־ל״א; הי‪.‬‬ ‫י״ד‪-‬י״ט‬

‫את המזבח לא‬

‫‪v‬‬

‫כמו‬

‫‪9‬‬

‫קודם לכן אלא א ת קצות המזבח ה ב ו ל ט י ם " ‪ .‬א ת הכליות ויתר החלב עם‬ ‫הכבד מניחים על המזבח והכהנים לוקחים את העורות ואת הבשר‪ ,‬כדי‬

‫יותרת‬

‫באותו יום‬

‫לאכלו‬ ‫והחוטא‬

‫במקדש‪ ,‬משום שאין התורה מתירה‬

‫ל ה ש א י ר ו ליום‬

‫ב מ ז י ד ואין לו מ י שיוכיחו‪ .‬מ ק ר י ב איל לפי מ צ ו ת ה ת ו ר ה ‪.‬‬ ‫א ת ב ש ר ו ב מ ק ד ש ב א ו ת ו יום‪.‬‬

‫הכהנים‬

‫‪0‬‬

‫מחד "‪.‬‬ ‫‪ 232‬ויקדא‬ ‫הי בי״ב״ו‬

‫וכן אוכלים‬

‫והנביאים המכפרים בקרבן על חטאיהם‬ ‫פר‬

‫מ ב י א י ם א ו ת ם ה ק ד ב נ ו ת כמו ה ד י ו ט ו ת ו נ ב ד ל י ם מהם‪ .‬ש מ ב י א י ם ב ה מ ו ת ז כ ר י ם ‪:‬‬ ‫ש ‪1 6‬‬

‫ד&עיר* ‪.‬‬ ‫‪.‬חוק ה ו א ב ק ר ב נ ו ת י ה ם ש ל יחידים ו ש ל ה צ י ב ו ר ל ה ב י א גם ק מ ח סולת‪ ,‬לכב& מ ד ה‬ ‫של‬

‫עשדון‬

‫בלול‬

‫‪1 6 1‬‬

‫ולאיל ש נ י ע ש ר ו נ י ם ו ל פ ד ־שלושה‪.‬‬

‫‪233‬‬

‫את הקמח שורפים על המזבח‬

‫בשמן‪ .‬כי ה מ ק ר י ב י ם מ ב י א י ם גם שמן‪ ,‬ל פ ר ח צ י ההין‪ ,‬לאיל ש ל י ש י ת ח מ ד ה‬

‫‪234‬‬

‫‪,‬‬

‫הזאת‬ ‫שתי‬

‫ולכבש רביעית‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫כואית א ט י ו ת " ‪.‬‬

‫היין‬

‫סביב המזבח‪.‬‬

‫שיעור‬

‫במדבר‬ ‫ט״ו‪ ,‬ד ׳ ״ י '‬

‫וההין ה ו א מדה״ ע ת י ק ה ש ל ה ע ב ר י ם והיא ש ק ו ל ה כ ג ג ד‬ ‫והיו מ ב י א י ם מ ד ה ש ל יין כ מ ד ת ה ש מ ן והיו נוסכים א ת‬ ‫‪235‬‬

‫ואם ה ב י א מ י ש ה ו סולת בנדרו בלי שיביא קרבן‪ ,‬היה זורק‬

‫קומץ ממנה על המזבח כתרומה‪ ,‬והשאר היו הכהניס לוקחיםלאכילה‪ ,‬אם מבושל —‬ ‫משום‬

‫ד‪.‬‬

‫׳‬

‫ויקרא‬

‫ר! ז׳״י״א‬

‫ש ה י ה בלול ב ש מ ן — ואם ב צ ו ר ת ח ל ו ת לחם‪ .‬ואם י ב י א כ ה ן ק ר ב ן באיזה‬ ‫שהוא‪ ,‬מן ה ה כ ר ח‬

‫וולד‪.‬שלה‬

‫שיהא זה‬

‫קדבךעולה‪.‬‬

‫אוסרת‬

‫התורה‬

‫בהמה‬

‫להקריב‬

‫ויקרא‬

‫‪236‬‬

‫י‬

‫ב א ו ת ו יום ו ב א ו ת ו מקום‪ ,‬ו ב ש ו ם פנים ל א ל פ נ י ש ע ב ר היום ה ש מ י נ י‬ ‫א‬

‫ל ל י ד ת ו ש ל זה‪ .‬ג ם ק ר ב נ ו ת ‪ .‬א ח ר י ם ) ה י ו ( מ ו ב א י ם ל ש ם ה ח ל מ ה מ מ ח ל ה‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ס‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ייק‬

‫ט‬

‫' ־‬

‫כ״ז־כ״ח‬

‫אחרות‪) .‬והיו( ־ מ ש ת מ ש י ם ל ש ם כ ך ב מ ע ש ה ־ מ א פ ה י ח ד ע ם בהמות‪ .‬ואסור מ ן ה ת ו ר ה‬ ‫ד ב ר מ א ל ה ליום ה מ ח ר ת והכהנים היו לוקחים חלקם לעצמם‪.‬‬

‫שישאר‬

‫חייבים לפי ה ת ו ר ה ל ש ח ו ט בכל יום מ כ ס ף הציבור‬ ‫‪1‬‬

‫ובצאתו" ;‬

‫הקרוי‬

‫וביום השביעי‪,‬‬

‫ט‬

‫ג‬

‫כבד{ ב ן ש נ ה ב ע ל ו ת ה י ו ם‬

‫ש ב ת ‪ ,‬שוחטים־־ ו מ ק ר י ב י ם‬

‫ב‬

‫א‬

‫ו‬

‫ת‬

‫י‬

‫א‬

‫ו‬

‫פ‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ג‬

‫‪237‬‬ ‫י‬

‫י‪ .‬א‪.‬‬ ‫ב‬

‫י‬

‫כ״ח ‪°‬־ט״ ו‬

‫ג ‪4‬‬

‫שמות‬ ‫כ מ ‪ £‬י ם " ‪ .‬ו ב ר א ש ח ו ד ש מ ק ר י ב י ם ק ר ב נ ו ת י ו ם י ו ם ו ש נ י פ ר י ם ו ש ב ע ה כ מ & י ס ב נ י ‪238‬‬ ‫כ״ט‪ ,‬ל״ח־מ״ב‬ ‫ש נ ה ואיל ודזעיד לכפרת עוונות‪ ,‬ש מ א ׳ ! ע ש ו כאלה מתוך שכחה‪ .‬י‬ ‫‪1‬‬

‫ובחודש השביעי‪ ,‬שקוראים לו המוקדונים הופרביריטיאום ״ ‪ ,‬מוסיפים על הקרבנות‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪239‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ט‪ ,‬א׳־ו׳‬

‫וביום העשירי לאותו החודש לפי מנין הלבנה צמים ע ד הערב׳׳ ומקריבים ביום הזה‬

‫‪240‬‬

‫‪1‬‬

‫האמורים פ ר ואיל ו ש ב ע ה כמ&ים ז ש ע י ד ־ ע ז י ם ל ח ט א ת ׳ " ‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫פר־ ו ש נ י ־ א י ל י ם ו ש ב ע ה כ ב ש י ם ו ש ע י ד ־ ע ז י ם ל ח ט א ת " ‪.‬‬

‫ומביאים שני עזעירי־עזים‬

‫ג‪.‬‬

‫ולסליחה לקהל כולו על חטאיו ״ ‪ .‬ואת ה ש נ י מוליכים למקום הטהור ביותר בפרוורי‬

‫‪ 241‬במדבר‬ ‫כ״ט‪ ,‬ז׳־י״אן‬ ‫ויקרא‬ ‫ט״ז‪ ,‬ה׳־י׳‬

‫ה ע י ר ו ש ו ר פ י ם א ו ת ו שם‪ ,‬אותו ע ל עורו‪ ,‬בלי ל נ ק ו ת ו כ ל ל ״ ‪ • .‬ו ג ו ר ס י ם א ת ו גם פד‪,‬‬

‫‪242‬‬

‫מוסף׳ על אלה׳ ש א ח ד מהם מ ש ת ל ח חי אל ה מ ד ב ר מ ע ב ר לגבול‪ ,‬שיהיה ל כ פ ר ה‬ ‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫שאינו מובא על־ידי העם אלא שהכהו הגדול מביאו מ ש ל ו‬

‫‪ 0‬ד ‪1‬‬

‫‪ ,‬י ז ל א ח ר שנשחט הפר‬

‫‪98‬‬ ‫ויקרא‬ ‫ט״ז‪ ,‬י״ד‬

‫‪243‬‬

‫היהודים‬

‫קדמוניות‬

‫מ כ נ י ם ה כ ה ן ה ג ד ו ל א ל ה מ ק ד ש מ ד מ ו ו מ ד ם ע ע י ד י ה ע ז י ם ומזד‪ ) .‬מ מ נ ו ( ש ב ע פ ע מ י ם‬ ‫ב א צ ב ע ו ע ל ה ת ק ר ה וכן ע ל ‪ .‬ה ר צ פ ה ‪ ,‬ו כ מ ס פ ר ה ז ה אל ה ק ו ד ש ו מ ס ב י ב ל מ ז ב ח ה ז ה ב ‪,‬‬ ‫והשאר מסביב למזבח הגדול‬

‫ויקרא‬ ‫ט״ז‪ ,‬י״ח‬

‫‪1 7 1‬‬

‫לאחר שהביאו אל החצר‪ .‬נוסף על כ ד )מביאים(‬

‫את הכרעיים ואת הכליות ואת החלב עם יותרת ה כ ב ד '‬ ‫הגדול מ ב י א גם איל ק ר ב ך ע ו ל ה לאלהים‬

‫‪244‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ויקרא כ״ג‪,‬‬ ‫ל״ד־מ״ג‬ ‫‪245‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ט‪ ,‬י״ב־ל־ד‬

‫ובחמשדדעשר‬ ‫משה‬

‫העיר‪,‬‬

‫השנה‬

‫ולהעלות‬ ‫‪4‬‬

‫וערבות‬

‫‪1 7 2‬‬

‫שתשמש‬

‫לימי‬

‫משפחה‬

‫‪7‬‬

‫‪.‬‬

‫מתוך דאגה‬

‫לקוד ולשם‬

‫‪ .‬ו ל כ ש י ז כ ו )לבוא( אל ארץ א ב ו ת י ה ם‬ ‫מטרופולין‬

‫להם‬

‫בימיםי־אלה עולות י‬ ‫‪1‬‬

‫ודזמים ע ל ה מ ז ב ח ‪ .‬ו ה כ ה ן‬

‫ל ח ו ד ש זה‪ ,‬ב ש ע ה ש ה ת ק ו פ ה פ ו נ ה ו מ ת ק ר ב ת ל ע ו נ ת ה ח ו ר ף ‪ ,‬מ צ ו ה‬

‫להקים סוכות לכל‬

‫תקופת(‬

‫‪1 7 1 b‬‬

‫‪1 7 1‬‬

‫*‬

‫י‬

‫•‬

‫‪1 7 3‬‬

‫" מחובר‬

‫החג היה קרבךהעולה‬

‫המקדש‪,‬‬

‫בזכות‬

‫‪1 7 3‬‬

‫שמירה‬

‫מפני‬

‫)פגעי‬

‫עליהם לעלות א ל ־ א ו ת ה‬

‫ולחוג‬

‫של‬

‫חג‬

‫שמונה‬

‫ימים‬

‫ולהקריב קרבנות־תודה לאלהים ול&את בידיהם‬ ‫‪1 7 5‬‬

‫לכףיתמרים‪ ,‬ופרי עץ־הדר‬

‫ש ל ו ש ה ־ ע ש ר פרים‪ ,‬וכבשים‬

‫‪i a 1 7‬‬

‫‪ .‬וביום ה ר א ש ו ן‬

‫ב מ ס פ ר זה נ ו ס ף‬

‫אחד‪,‬‬

‫ו ש נ י אילים‪ ,‬ו נ ו ס ף ש ע י ר י ע ז י ם ל כ פ ר ת העוונות‪ ...‬ו ב י מ י ם ה ב א י ם היו מ ק ר י ב י ם א ו ת ו‬ ‫מ ס פ ר כ ב ש י ם ו א י ל י ם ע ם ה ש ע י ר והיו מ פ ח י ת י ם פ ר א ח ד ליום‪ ,‬ע ד ש ה ג י ע ו ל ש ב ע ה ‪.‬‬ ‫‪247‬‬

‫ביום ה ש מ י נ י ) ל ח ג ( נמנעים מ כ ל מ ל א כ ה ומקריבים לאלהים‪ ,‬כאמור‪ ,‬עגל ואיל ו ש ב ע ה‬ ‫ושעיריעזים לכפרת העוונות‪.‬‬

‫כבשים‬

‫ומנהג אבות הוא בידי העברים לקיים א ת‬

‫ה מ צ ו ו ת ה א ל ה ב ש ע ה ש ה ם מקימים־להם סוכות‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪248‬‬

‫ויקרא‬ ‫כ״ג‪ ,‬ה׳־ח׳‬ ‫במדבר‬ ‫כ ״ ח ‪ ,‬י״ז־כ״ד‪.‬‬ ‫‪249‬‬

‫ובחודש‬

‫כםנטיקום‬

‫‪,‬‬

‫ביום‬

‫ארבעה־עשר‬

‫למנין הלבנה‪ ,‬ב ש ע ה ש ה ח מ ה עומדת )במזל( איל — באותו חודש שוחררנו מ ש ע ב ו ד‬ ‫המצרים — ש ם לנו מ ש ה לחוק להקריב בכל ש נ ה א ת הקרבן‪ ,‬הקרוי פסח ו ש ה ו ב א‬ ‫ע ל ידינו‪ ,‬כ א מ ו ר לעיל‪ ,‬כ ש י צ א נ ו ממצרים‪ .‬ואכן ה נ נ ו מ ב י א י ם אותו ל פ י ב ת י א ב‬

‫‪1 7 7‬‬

‫ואיננו משאירים כלום )מבשר( ה ק ר ב נ ו ת ליום המחרת‪ .‬וביום ה ח מ ש ה ־ ע ש ר ; ל א ח ר‬ ‫)חג(‪-‬הפסח;‬ ‫חמץ‬ ‫עולה‬

‫‪250‬‬ ‫ויקרא‬ ‫כ״ג‪ ,‬י״א־י״ד‬

‫הקרוי א צ ל נ ו ניסן‪,‬‬

‫והוא‪-‬ראש‬

‫השנה‬

‫‪1 7 0‬‬

‫‪1 7 8‬‬

‫בא‬

‫חג המצות• ונמשך‬

‫ש ב ע ה ימים‪,‬‬

‫בו‬

‫אוכלים‬

‫)אנו(‬

‫לחם‬

‫לא־‬

‫ומקריבים בכל יום ש נ י פ ד י ם ־ ואיל א ח ד ו ש ב ע ה כב&ים ומעלים א ת א ל ה‬

‫ומוסיפים ע ל כל‬

‫ה ק ר ב נ ו ת ה א ל ה •גס ־ ע ‪ 1‬ע י ר ־ ע ז י ם ‪ ,‬ק ר ב ן ח ט א ת ‪ ,‬ל ס ע ו ד ת ם‬

‫ ש ל ה ב ח נ י ם י ו ם יום‪ .‬ו ב י ו ם ה ש נ י ל ח ג ה מ צ ו ת ‪ ,‬ה ו א י ו ם ה ש ש ה ־ ע ש ר ‪ ,‬ל ו ק ח י ם מ פ ר י‬‫ה א ד מ ה ‪ ,‬ש ק צ ר ו ו ע ד י י ן ל א נ ג ע ו בו‪ ,‬ו מ ת ו ך מ ח ש ב ה ש מ ן ה צ ד ק ה ו א ל כ ב ד א ת א ל ה י ם‬ ‫תחלה‪ ,‬ש מ מ נ ו בא׳ להם ש פ ע הטובות האלה׳ מביאים לו א ת ביכורי ה מ ע ו ר י ם ב א ו פ ן‬

‫‪251‬‬

‫כזה‪:‬‬

‫קולים‬

‫קומץ‬

‫‪1 7 9‬‬

‫שבלים‬

‫׳ומביאים עשרון למזבח לאלהיס*‬

‫וכותשים‬ ‫‪1 8‬‬

‫ומכשירים‬

‫‪1 7 9 3‬‬

‫את‬

‫המעורים‪.‬לטחינה‬

‫ו ז ו ר ק י ם ח ו פ ן ‪ .‬א ח ד מ מ נ ו על‪ .‬ה מ ז ב ח ו מ ש א י ר י ם‬

‫•את• ה ש א ר ל ש י מ ו ש הכהניס; ו מ כ א ן ו ל ה ב א מ ו ת ר לקצור לציבור וליחיד‪ .‬ונוסף ע ל‬ ‫ב י כ ו ר י פ ר י ה א ד מ ה מ ב י א י ם כ ב & רך• ק ד ב ך ע ו ל ה ל א ל ה י ס ‪.‬‬ ‫‪ - 252‬ו מ ק ץ ה ש ב ו ע ה ש ב י ע י ל א ח ר ) ה ב א ת (‬

‫הקרבן הזה י — אלה הם ארבעים ו ת ש ע ה‬

‫‪99‬‬

‫ספד שלישי‬ ‫ימים‬

‫)הקרויים( ״ ש ב ו ע ו ת ׳ ׳‬

‫ה מ ל ה ״יום ה ח מ ש י ם ״ ( ״ ‪ ,‬מ ק ר י ב י ם ל א ל ה י ם ל ח ם ש ל ק מ ח ח י ט ה ‪ ,‬ב ן שני‬

‫עשרונים‬ ‫‪1 8 4 3‬‬

‫‪1 8‬‬

‫הבאי‬

‫— ביום החמשים‪ ,‬ה נ ק ר א בפי ה ע ב ר י ם ״ ע צ ר ת א ״‬ ‫‪1‬‬

‫)פירוש‬

‫אלה‬

‫‪1 8 1‬‬

‫‪1 8 2‬‬

‫ויקרא כ״ג‪.‬‬ ‫ט״ין״״כ״א‬

‫‪1 8 4‬‬

‫בלול‬

‫׳‬

‫שאור ושני כבשים לקרבנות‪.‬‬

‫‪ 253‬ויקרא‬ ‫כ״ג כי״כ״א‬

‫וחוק הוא ל ה ק ר י ב לאלהים א ת‬

‫א ל א שמכינים אותם ל נ ה נ י ם לסעודה ואסור ל ה ש א י ר מ ה ם כלום ליום‬ ‫ומקריבים שלשה עגלים לעולה ושני אילים ואדבעה־עשר כבשים ושני‬

‫‪.‬‬

‫שעירי־עזים‬

‫‪3 i 1 8‬‬

‫לחטאת‬

‫‪(254.‬ו א י ן ח ג ‪ ,‬ש א י ן מ ע ל י ם ב ו ע ו ל ה ו ש א י ן מ נ י ח י ם ) ל ע ב ר י ם‬

‫מ ע מ ל העבודה‪ ,‬אלא לכל אחד מהם‬

‫‪1 8 6‬‬

‫קבועה‪ ,‬על־פי התורה‪ ,‬צורת הקדבן והמנוחה‬

‫ל ל א י ג י ע ה ; ו ה ק ר ב נ ו ת ‪ ,‬ש ה ק ר י ב ו בהם‪ ,‬היו ב צ י ר ו ף ש ל חגיגות‪.‬‬ ‫)ועוד ניתן( מכספי הציבור לחם אפוי בלי חמץ‪ ,‬ולוקחים‬ ‫עשר‪1‬נים‪.‬‬ ‫בבוקר‬ ‫זהב‬

‫‪255‬‬ ‫י‬

‫ואופים אותו‪ ,‬מחולק ל ש ת י ם ש ת י ם חלות‪ ,‬ב ע ר ב ש ב ת ומביאים־ ב ש ב ת‬

‫ומניחים אותו על שולחן־הקודש‪ ,‬ש ש חלות אלה מול אלה‪.‬‬

‫‪1 8 8‬‬

‫ואז‬

‫‪1 8 7‬‬

‫לכך עשרים וארבעה‬

‫מ ל א ו ת לבונה ש ו מ ו ת עליהן‪.‬‬

‫נשארות‬

‫והן‬

‫)במקומן(‬

‫ז‪.‬‬

‫כ״ד‪ .‬זד־ט׳‬ ‫‪256‬‬

‫ושתי פינכות־‬

‫ע ד ה ש ב ת הבאה‪.‬‬

‫מובאות אחרות תחתן ואלה ניתנות לנהנים לאכילה והלבונה נקטרת באש־‬ ‫ש ב ה שורפים א ת כל קרבנות־העולה‪ ,‬ומניחים לבונה אחרת במקום ההיא‬

‫הקודש‪,‬‬

‫על החלות‬

‫‪1 8 3‬‬

‫‪ .‬והכהן מקריב מכספו הוא פעמיים ב י ו ם‬

‫באפייה קצרה ‪%‬‬ ‫בערב‪.‬‬

‫השני‬

‫‪1 , 3‬‬

‫" קמח בלול ב ש מ ן ש נ ת ק ש ה‬

‫‪257‬‬ ‫י‬

‫ו ה ק מ ח עשר‪1‬ן אחד‪ ,‬מ מ נ ו הוא שם׳ ב א ש א ת ה ח צ י ב ב ו ק ר ו א ת ה ח צ י‬ ‫אלה נרחיב עוד‬

‫את הדיבור על‬

‫ולפי‬

‫ביתר פירוט‪.‬‬

‫ויקרא‬ ‫׳‬

‫ג‬

‫ם‬

‫ז‬

‫ש ע ה דומני‪,‬‬

‫ש א מ ר ת י די על הענינים האלה‪.‬‬ ‫ומשה הבדיל א ת ש ב ט לוי מקהל העם להיותו ש ב ט קדוש וטיהרו במי־מעין לא־‬ ‫ללייים‬ ‫ל •‬ ‫אכזב ובקרבנות‪ ,‬שמקריבים לפי התודה לאלהים בשעות‬ ‫כ‬

‫את‬

‫א‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ו‬

‫א‬

‫מ‬

‫ם‬

‫‪258‬‬

‫ר‬

‫י א ‪ .‬א‪.‬‬ ‫ג‪?/‬־^‬

‫המשכן ואת כלי־הקודש ואת ש א ר הדברים‪ ,‬שנעשו לשם מחסה המשכן‪ ,‬למען‬

‫י ש ר ת ו בקודש ב ה ד ר כ ת הכהנים‪ .‬כי כבר הוקדש ה מ ק ד ש לאלהים‪.‬‬ ‫ואשד‬ ‫גמור‬

‫‪1 8 4‬‬

‫ל ב ע ל י חיים הבדיל מ ש ה בין כל מין ה מ ו ת ר באכילה לבין זה ה א ס ו ר איסור‬ ‫‪b‬‬

‫‪.‬‬

‫על‬

‫ע‬

‫‪259‬‬

‫ל )כל( א ל ה נ ד ב ר ב כ ל מקום‪ ,‬ש ת ה י ה לנו ה ז ד מ נ ו ת ב ס פ ר זה ל ה ר צ ו ת‬

‫הענין ונוסיף א ת הסיבות‪ ,‬שהניעו אותו לצוותנו על אכילת חלק מהן ולהטיל‬

‫ע ל י נ ו • ל ה י מ נ ע מ ן ה א ח ר ו ת ‪ .‬ב כ ל א ו פ ן א ס ר כ ל ש י מ ו ש בדם* ל ש ם מ ז ו ן ‪ ,‬מ ש ו ם ש ח ש ב ו‬ ‫לנשמה‬ ‫מ‬

‫ב‪.‬‬

‫ה‬

‫י‬

‫ו‬

‫ודוח‪,‬‬ ‫ת‬

‫והוא‬

‫ר‬

‫אף‬

‫‪0‬״‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ח‬

‫ל‬

‫אסר‬ ‫ב‬

‫ש‬

‫ל‬

‫אכילת‬ ‫ה‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ז‬

‫בשד‬

‫ל‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ב‬

‫כ‬

‫בהמה‪,‬‬

‫&‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ה‬

‫שמתה‬ ‫ר‬

‫פ‬

‫וציוה‬

‫מעצמה‪,‬‬

‫‪260‬‬

‫להימנע‬

‫ויקרא‬

‫"י״אלל״ט!‬

‫י‬

‫ג ר ש מן ־העיד א ת אלה‪ ,‬ש ג ו פ ם נגוע ב צ ר ע ת ואת הזבים‪ ,‬והבדיל ע ד ליום‬

‫ד‪,‬‬

‫כ״ג־כ״ז‬

‫‪261‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫ס‬

‫ה ש ב י ע י ־ א ת ה נ ש י ם ‪ ,‬ש ב א ו ל ה ן ‪ ,‬ל פ י ט ב ע ן ‪ ,‬י מ י ה פ ר ש ת ן ‪ ) ,‬ו ר ק ( א ח ר ־ כ ך ה ת י ר לי׳ו ויקר^ט״ו‪".‬י ״ט‬ ‫לגור יחד עם אחרים בטהורות‪.‬‬

‫כמו כן מותר מן התורה ל א ל ה שטיפלו ב מ ת לגור‬

‫ע ם אחרים כ ע ב ו ר מ ס פ ר זה ש ל ימים‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ל ל‬ ‫ם‬

‫ע‬

‫ה‬

‫מ‬

‫מ‬

‫ם‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ז ד ״‬

‫ש‬

‫י‬

‫מ‬

‫י‬

‫ם‬

‫׳‬

‫י‬

‫ר‬

‫י‬

‫ב‬

‫ש‬

‫נ‬

‫‪262‬‬

‫ומן ה ת ו ר ה הוא‪ ,‬ש מ י ש נ ע צ ר ב ט ו מ א ת ו‬ ‫^‬ ‫‪^ .‬‬ ‫^‬

‫י‬

‫כ‬

‫ב‬

‫י‬

‫ם‬

‫׳‬

‫ן ן א‬

‫ך‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ם‬

‫צ‬

‫ף‬

‫י‬

‫ב‬

‫י‬

‫ם‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ן‬

‫ן‬

‫א‬

‫ח‬

‫ך‬

‫במדבר‬ ‫י״ט‪ .‬י״א־י״ג‬

‫קדמוניות‬

‫‪100‬‬ ‫ויקרא‬ ‫ט‬

‫‪263‬‬ ‫‪r‬‬

‫י‬

‫" '‪° 64‬‬

‫לוקחים‬

‫‪.‬‬

‫הנהנים״‬

‫היהודים‬

‫כ י ו צ א בו מ ק ר י ב י ם זבים‪.‬‬

‫ב מ י ם ו ט ה ר ו ד י נ ו כ ד י ן מ י ש ק ר ב לאשר‪ .‬כ ח ו ק ‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ומי‬

‫שראה קרי־ בשנתו‬

‫‪1‬‬

‫מן העיר ואסור להם לדור עם מישהו יחד ואינם נבדלים במאומה‬ ‫התפלל‬

‫יטבול‬

‫ו א י ל ו א ת ה מ צ ו ר ע י ם גירש• ל ג מ ר י‬ ‫ממת" ‪'.‬ואם‬

‫מי מהם לאלהים ו נ ש ת ח ר ר מ מ ח ל ת ו ועור בריא קרם עליו׳ עליו‬

‫לשלם‬

‫לאלהים קרבנות שונים‪ ,‬ש נ ד ב ר עליהם להלן‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪1 9 2‬‬

‫האומרים‪ ,‬ש מ ש ה עצמו ברח ממצרים מוכה צ ר ע ת‬

‫‪265‬‬

‫לפיכך אפשר לצחוק ל א ל ה‬

‫‪266‬‬

‫ונהג א ת האנשים‪ ,‬ש ג ו ר ש ו מ ס י ב ה זאת‪ ,‬והוליכם א ל א ר ץ כנען‪.‬‬

‫שכן׳ אילו ה י ה‬

‫הדבר אמת‪ ,‬לא היה מ ש ה ש ם ל ח ר פ ת ע צ מ ו חוקים כאלה‪ ,‬ומתקבל על הדעת‪ ,‬ש ה י ה‬ ‫להם‪ .,‬א י ל ו ה נ ה י ג ו ם א ח ר י ם ‪ ,‬ו ב פ ר ט כ ש א צ ל ע מ י ם ר ב י ם נ ה נ י ם‬

‫מתנגד‬

‫מצורעים‬

‫מ כ ב ו ד ‪ ,‬ולא־ ז ו ב ל ב ד ש ד ח ו ק י ם ה ם מ ח ר פ ה ו מ ג י ר ו ש ‪ ,‬א ל א ש מ נ ה ל י ם א ת ה מ ל ח מ ו ת‬ ‫המפורסמות‬ ‫‪267‬‬

‫ביותר‬

‫ונמסרות‬ ‫‪3‬‬

‫למקדשים ולהיכלי־קודש ״ ‪.‬‬

‫להם‬

‫במדינה ויש‬

‫השררות‬

‫להם‬

‫לדוכנם‬

‫הרשות‬

‫יוצא‪ ,‬ש ש ו ם ד ב ר לא היה מונע א ת משה‪ ,‬אילו ה י ה‬

‫נגוע הוא או הקהל ע מ ו נגע דומה לזה בעודו‪ ,‬לחוקק א ת הדברים הנוחים ב י ו ת ר‬ ‫‪268‬‬

‫עליהם ולא להטיל עליהם גזרות )קשות(‬ ‫אומרים‬

‫עלינו אנשים‪ ,‬המובאים לידי כך על־ידי רכילות‪ .‬ואילו מ ש ה טהור ה י ה‬

‫מנגעים‬

‫אלה וחי בתוך בני עמו הטהורים וחקק חוקים על חולי )הצרעת( ו ע ש ה‬

‫זאת‬ ‫‪269‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫ו י ק ר א‬

‫י‬

‫ב‬

‫״ ׳‬

‫לכבוד אלהים‪ .‬אולם יחשוב לו כל א ח ד ע ל הדברים ה א ל ה כ ר א ו ת ע י נ י ו‬

‫ב‬

‫"‬

‫וכן מ נ ע מ ש ה מ ה נ ש י ם א ר ב ע י ם יום ל א ח ר ש י ל ד ו ל ב ו א ב מ ק ד ש ולנגוע ב ק ד ש י ם ״ ‪/‬‬

‫ו‪.‬‬

‫הלי״ב־ל״א‬

‫‪1 9 e‬‬

‫ואם חושד איש‬

‫‪.‬‬ ‫באשתו שזנתה תחתיו‬

‫ד ‪1 3‬‬

‫‪ ,‬מביא עשרון שעורים‬

‫קומץ א ח ד ממנו לאלהים ואת ה ש א ר נותן לכהנים לאכילה‪.‬‬ ‫את‬

‫‪271‬‬

‫כי בהולדת נ ק ב ה היה מ ס פ ר הימים כפול‪.‬‬

‫ואולם ה נ ש י ם‬

‫הנכנסות )למקדש( אחרי המועד האמור׳ מביאות את קרבנותיהן‪ ,‬שהכהנים מקריבים‬ ‫אותם לאלהים‬

‫‪270‬‬

‫‪1 9 5‬‬

‫‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫אם הנולד זכר• הוא ז‬ ‫ח ׳‬

‫כאלה‬

‫‪m‬‬

‫‪.‬‬

‫ברור‪ ,‬איפוא‪ ,‬ש ד ב ר י ם א ל ה‬

‫טחונות וזורק‬

‫ואחד הכהנים מ ע מ י ד‬

‫האשה על־יד השערים הפונים לצד המקדש ומסיר את הצעיף מראשה וכותב‬

‫את שם אלהים על‬

‫עור ו מ צ ו ה א ו ת ה ל ה ש ב ע ‪ ,‬ש ל א ח ט א ה ל ב ע ל ה‬

‫‪1 3 3‬‬

‫?‬

‫אם ע ב ר ה‬

‫על הצניעות תפול שוקה הימנית ותצבה בטנה ותמות באופן כ ז ה ; ואם מדוב א ה ב ה‬ ‫ו מ ק נ א ה ‪ ,‬ה ב א ה ב ע ט י ה ש ל זו׳ נ ת פ ס ה ב ע ל ל ח ש ד נ ח פ ז ‪ ,‬יוולד־ ל א ש ה ב ח ו ד ש ה ע ש י ר י‬ ‫‪272‬‬

‫‪1‬‬

‫בן זכר ״ ‪.‬‬ ‫ולוקח‬

‫ל א ח ד גמר האלות מוחה הכהן א ת השם מעל העור וםוחטו לתוך טפל‬

‫מ ע פ ר ו ש ל ה מ ק ד ש ב כ ל מ ק ו ם ש מ צ א ו ו מ פ ז ר ו ׳ ־ ) ע ל פ נ י המים(‪ •.‬ו נ ו ת ן ־ ל ה‬

‫ל ש ת ו ת ‪ .‬ו א ם נ א ש מ ה ש ל א ב צ ד ק ‪ ,‬מ ת ע ב ר ת ו נ ו ש א ת את• ה ו ו ל ד ע ד ה י ג מ ר ו ‪ .‬ב ב ט נ ה ‪.‬‬ ‫‪273‬‬

‫ואם ש י ק ר ה‬ ‫שוקה‬ ‫את‬

‫‪2 0 0‬‬

‫‪ .‬ל א י ש ‪ ,‬ש נ י ש א ה לו‪ ,‬ו ל א ל ה י ם ב ש ב ו ע ו ח י ה ‪ ,‬ה י א מ ו צ י א ה ח י י ה ב ב ו ש ה ‪,‬‬

‫נופלת ובטנה צבה במחלת המים‬

‫בני‬

‫)נוספימ(‬

‫‪2 0 1‬‬

‫‪.‬‬

‫אלה הם הדברים‪ ,‬ש ה ו ר ה ׳ ׳‬

‫ע מ ו ב ע נ י נ י ה ק ר ב נ ן ת ו ב ט ה ר ה ‪ .‬ה ת ל ו י ה בהם‪.‬‬ ‫אלה‪:‬‬

‫‪2 0 1‬‬

‫ו כ ן עןם לפני״הם‬

‫משה‬ ‫חוקים‬

‫ספר שלישי‬ ‫מעשה‬ ‫חיי‬

‫‪101‬‬

‫ניאוף אסר לחלוטין‪ ,‬כי ח ש ב לברכה‪ ,‬ש ת ה י ה להם לגבדים ד ע ה טובה על‬

‫הנשואים ולתועלת המדינות והמשפחות‪ ,‬שיהיו הבנים כשדים‪.‬‬

‫‪274‬‬

‫התודה‪.‬אסדה‬

‫יב‪ .‬א‪.‬‬ ‫ויקרא כ ‪/‬‬ ‫י‬

‫כ ח ט א הגדול ב י ו ת ר ל ה ז ד ק ק לאם‪ ,‬כ מ ו כ ן ׳ ת י ע ב ה כ פ ש ע בזוי א ת הזיקה׳‪.‬לאשתו ש ל‬ ‫‪2 0 2‬‬

‫האב‬

‫למדות‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪2 0 2‬‬

‫בנידתה*‬ ‫הבאה‬ ‫על‬

‫ולנשיהם‬

‫לאחיות‬

‫של הבנים‪.‬‬

‫אסר‬

‫להתקרב‬

‫‪ -275‬־‬

‫‪2 0 3‬‬

‫ל & ש י ם ‪ ,‬שעוברים ‪.‬עבירות אלה‪ ,‬ק ב ע ע ו נ ש מות‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫הנהנים הטיל חובת קדושה‬

‫כפולה‪:‬‬

‫מלבד מה‬

‫כי‬

‫)כל(‬

‫שמנע מהם‬

‫‪276‬‬

‫אותם‬

‫כ מ ו מ א ח ר י ם ־אסר ע ל י ה ם ע ו ד ל ש א ת זונות ו ע י כ ב ב י ד ם ל ש א ת ש פ ח ה א ו‬

‫מאילו סיבות ש ה ן‬

‫‪2 0 4‬‬

‫‪.‬‬

‫ש מ ת עליה ׳בעלה‪ ,‬א ף ־ ל ־ ל‬ ‫ע‬

‫בת שבטו‪.‬‬

‫‪2 0 3‬‬

‫‪-•/‬־־״‬

‫ואשר לכהן הגדול‪ ,‬לא ח ש ב לראוי להתיר לו אפילו‪.‬אשד‪.‬‬ ‫פ‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ד‬

‫א‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ך‬

‫ב‬

‫ל‬

‫ר‬

‫ה‬

‫כ‬

‫י‬

‫נ‬

‫ך‬

‫ם‬

‫( ך י ו ט י ט >‬

‫‪ .‬׳ לפיכך אין הכהן הגדול קרב אל מת‪ ,‬בה‬

‫א‬

‫ב‬

‫ל‬

‫ש‬

‫א‬

‫ע‬

‫‪1,‬‬

‫ע‬

‫ה‬

‫י ן‬

‫ל‬

‫ש‬

‫^‬ ‫א‬

‫ן‬

‫נ‬

‫ן‬

‫א‬

‫א‬

‫ם‬

‫‪277‬‬

‫ויקרא כ״א‪,‬‬ ‫י״א! ב׳ ג׳‬ ‫‪278‬‬

‫ר‬

‫על ש א ר הכהנים להתקרב אל אחיהם והוריהם ובניהם שמתו‪ .‬עליהם להיות תמימים‬ ‫)בב&דם(‬ ‫ב‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ת‬

‫למקדש‪.‬‬ ‫אורח‬

‫ו‬

‫ת‬

‫בתכלית‪ ,‬ל ל א כל מוס‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ו ד ש (‬

‫) ד ן‬

‫ע‬

‫ם‬

‫י‬

‫ף‬

‫ת‬

‫וציוה‪ ,‬ש ה כ ה ן ש א י נ ו ש ל ם ב ג ו פ ו י ק ח את• ח ל ק ו‬ ‫א‬

‫ה כ ך ן נ י ם ׳‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ס‬

‫א‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ף‬

‫י‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ויקרא‬

‫כ״א‪ ,‬י׳־י״ד‬

‫ת‬

‫נ‬

‫ב‪.‬‬

‫ויקראכ״א״ז׳‬

‫ש ב ו י ה או־ נ ש י ם ‪ ,‬ה מ ת פ ר נ ס ו ת מ ת ג ר נ ו ת ו מ פ ו נ ד ק ו ת א ו ש נ פ ר ד ו מ ב ע ל י ה ן ה ק ו ד מ י ם‬

‫בתולה‬

‫**‬

‫ו ל ב ו א ע ל ב ה מ ו ת ו ל ח ש ו ק מ ש כ ב ־ ז כ ר מ ת ו ך ר ד י פ ה א ח ד י ה ה נ א ה האסורה•‬

‫מיפיים של הנערים‬

‫הדברים‬

‫וכן‬

‫משה‬

‫לאשה‬

‫ה‬

‫ס‬

‫ויקרא כ״א‪,‬‬ ‫י״ז! כ״א כ״ג‬

‫וציוה‪ ,‬שיהיו טהורים לא ב ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש בלבד‪ ,‬א ל א ישתדלו‪ ,‬שגם כ ל‬

‫חייהם יהיה ל ל א דופי‪.‬‬

‫‪279‬‬

‫ו מ ט ע ם זה ה ד י א ל ה הלובשים א ת ב ג ד הכהונה הם‬

‫א נ ש י ם ל ל א מ ו ם ו ט ה ו ר י ם ב כ ל ופכחים‪ ,‬מ ש ו ם ש א ס ו ר ל ה ם ל ש ת ו ת יין‪ ,‬כ ל ע ו ד ה ם‬ ‫לובשים א ת ב ג ד )הכהונה(‪ ,‬ולא ע ו ד א ל א שגם ה ב ה מ ו ת ‪ -‬ש מ ק ר י ב י ם ש ל מ ו ת הן ואין‬ ‫בהן מום‬ ‫אלה‬

‫‪2 0 6‬‬

‫הם‬

‫א‪1‬לם‬

‫איפוא‬

‫היו‬

‫לעשותם‬ ‫מחרישה‬

‫‪.‬‬ ‫החוקים‬

‫עוד• כאלה‪,‬‬

‫שמסר‬ ‫שחזה‬

‫משה‬

‫)וקבע(‬

‫)לנו(‬

‫שכוחם‬

‫היה‬

‫אותם‬

‫מראש‪,‬‬

‫אף־על־פי‬

‫בזמן שיכבשו א ת ארץ כנען‪.‬‬ ‫ונטיעה‬

‫שתוציא‪-‬הארץ‬

‫יפה‬

‫בימי‬

‫עוד‬

‫שישב‬

‫‪280‬‬

‫חייו‪.‬‬

‫בשנה השביעית נותן הוא לארץ מנוחה‬

‫סאל‪-‬יה י ה י ה ל ש י מ ו ש מ ש ו ת ף ל כ ל מ י ש י ר צ ה ‪ • ,‬ל ב נ י ה ע ם • ו ל נ כ ר י ם ‪,‬‬

‫ח‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ש‬

‫י‬

‫ם‬

‫ז‬

‫ה‬

‫א‬

‫ק‬

‫ת‬

‫ן‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫יובל‪-,‬בו מ ש ת ח ר ר י ם ב ע ל י ה ח ו ב ו ת מ ח ו ב ו ת י ה ם • ו נ ש ל ח י ם ה ע ב ד י ם ל ח פ ש י‬ ‫‪1,‬‬ ‫ל‬ ‫‪ ,‬ל ‪.‬‬ ‫ה‬

‫ם‬

‫א‬

‫אחד החוקים‬

‫ויקרא‬

‫כ מ ג מ ת המנוחה מ ע ב ו ד ה ביום השביעי‪ ,‬שציוה גם עליהם‪ .‬ומה‬

‫כזו‪ .‬מ ק י פ ה ‪ :‬ה מ ש י ם ש נ ה ב ס ך ה כ ל ‪ .‬ל ש נ ת‬

‫ה‬

‫‪-‬‬

‫במדבר‪,‬‬ ‫‪281‬‬

‫ולא •יישמר ש ו ב ‪ -‬ד ב ר ממנו‪ .‬כ ן י ש ‪ .‬ל ע ש ו ת גם מ ק ץ ש ב ו ע ־ ה ש נ י ם ה ש ב י ע י ‪ .‬ת ק ו פ ה‬ ‫)שלמה(‬

‫ג‪.‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫‪b 2 0 7‬‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ך | ן צ י א‬

‫ך‬

‫י‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ל‬

‫א‬

‫ע ן נ ש‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ב ז ‪2 0‬‬

‫ן‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ב‬

‫נ‬

‫י‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ם‬

‫‪2 0 7‬‬

‫ש‬

‫ע‬

‫‪ .‬ו כ ן מ ח ז י ר מ ש ה ב א ו פ ן זד‪ .‬א ת ה ^ ד ו ת ל ב ע ל י ה ם ה ק ו ד מ י ם ‪:‬‬

‫היובל — פירוש השם דרור‬

‫‪2 0 8‬‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ך‬

‫ל‬

‫‪282‬‬ ‫ם‬

‫ויקרא כ״ה‪,‬‬ ‫^ ל ״ ט מ״א‬

‫ן‬

‫כשבא‪283‬‬

‫— מ ז ד מ נ י ם ז ה ש מ כ ר א ת ה נ ח ל ה וזד‪ .‬ש ק נ ה ו ע ו ש י ם‬ ‫‪S a 2 0‬‬

‫כ ה‪ ,‬ח י ״ ב‬

‫‪ ,‬הלא‬ ‫^‬ ‫ר‬

‫ויקרא‬

‫‪0‬‬

‫ויקרא‬

‫'וייקרא כ״ה!‬

‫ח ש ב ו ן הפירות״ וההוצאות‪ ,‬ש ה ו צ א ו ע ל ה נ ח ל ה • ‪ .‬ואם נמצא‪ ,‬ש ה פ י ד ו ת ע ו ל י ם ‪ .‬״ ״‬ ‫‪284‬‬ ‫)על •ההוצאות(‪ ,‬מקבל המוכר א ת השדה‪ ,‬ואם ההוצאות עודפות‪-,‬ישלם )המוכר(‬

‫כ ״ י ר כ‬

‫"‬

‫ח‬

‫קדמוניות• היהודים‬

‫‪102‬‬

‫א ת המגיע )למלוי( ה ח ס ר ויחזיק בנחלתו‬ ‫ויקרא‬

‫‪285‬‬

‫כ ז י ה ‪ ,‬ל״א‬

‫‪2 0 9‬‬

‫‪ .‬ו א ם ח ש ב ו ן ה ת ב ו א ו ת ו ה ה ו צ א ו ת שוד‪,‬‬ ‫וקבע‪ ,‬שהחוק הזה כוחו‬

‫הוא‪ .‬נ מ ס ר ת ה א ד מ ה ע ל ־ י ד י ה מ ח ו ק ק ל ב ע ל י ה הקודמים‪.‬‬

‫יפה גס לגבי הבתים‪ ,‬ש נ מ כ ר ו בכפרים‪ .‬כי א ש ר לבתים‪ ,‬שנמכרו בעיר‪ ,‬ק ב ע ה ל כ ה‬ ‫אחרת‪:‬‬

‫ויקרא כ״ה‪.‬‬ ‫כ״ט־ל׳‬

‫א ם ה ח ז י ר לו )כאן(‬

‫הקונה‬

‫‪286‬‬

‫להחזיר את ה ב י ת ן‬ ‫וקיימת ה י א‬

‫שדידה‬

‫‪2 1 0‬‬

‫‪.‬‬

‫את הכסף לפני שמלאה השנה‪ ,‬מכריח המחוקק א ת‬ ‫ואם מ ל א ה השנה‪,‬‬

‫מ א ש ר הוא למי שקנה‪,‬‬

‫שקנייתן‬

‫ס ד ר ־ ח ו ק י ם ז ה ל מ ד ה‪$‬ןה מ פ י א ל ה י ם ב ש ע ה ש ת ק ע א ת‬

‫מ ח נ ה צ ב א ו ת ה ע ב ר י ם ב ת ח ת י ת ה ר סיני‪ ,‬והוא מ ס ר ו ב כ ת ב לעברים‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪287‬‬

‫הצבא‪ ,‬שכן כבר היה ב ד ע ת ו לעסוק בעניני מלחמה‪ .‬וציוה א ת נשיאי השבטים‪ ,‬חוץ‬

‫ב מ ד ב ר א׳‪.‬‬ ‫א׳־מ״ז‬ ‫במדבר‬ ‫א׳‪ ,‬מ״ז‬

‫וכשנראה למשה‪ ,‬ש ד ב ר ע ר י כ ת החוקים ע ל ה יפה‪ ,‬ש ם א ת לבו מכאן יאילד ל מ פ ק ד‬

‫מ ש ב ט לוי‪ ,‬כ י ה ל ו י י ם ק ד ו ש י ם ) ל א ל ה י ם ( ו מ ש ו ח ר ר י ם מ כ ל ד ב ר ‪ ,‬ל ק ב ו ע ב ד י ו ק א ת‬

‫‪288‬‬

‫של אלה‪ ,‬ש ה ם מוכשרים ל צ א ת למלחמה‪.‬‬

‫מספרם‬

‫ששים ריבוא ש ל ו ש ת אלפים ש ש מאות וחמשים‬ ‫מוכשרים‬

‫ל ש א ת כ ל י זין‪.‬‬

‫‪2 1 1‬‬

‫ולאחר שנערך המפקד נמצאו‬ ‫מבן עשרים שנה עד המשים ״‬

‫במקום לוי ר ש ם מ ש ה בין נ ש י א י ה מ ט ו ת א ת‬

‫ב ן ייוסף‪ ,‬ו א ת א פ ר י ם ב מ ק ו ם י ו ס ף‬

‫‪2 1 2‬‬

‫‪2 1‬‬

‫מנשה‬

‫‪ :‬־ כי‪ ,‬כ מ ו ש ס י פ ר ת י ל ע י ל ׳ ה י ת ה ז א ת ב ק ש ת ו‬

‫שיל י ע ק ב מ י ו ס ף ל י ת ך ל ו א ת ב נ י ו ‪ ,‬ש י א מ צ ם ל ו ל ב נ י ם ‪.‬‬ ‫‪289‬‬

‫במדבר‬ ‫בי‪ ,‬א׳־ל״ד‬

‫ת ו ק ע י ם אתי ה מ ח נ ה ‪ ,‬ה י ו ע ז מ י ם א ת ה מ ש כ ן ב א מ צ ע ו מ כ ל צ ד ה י ו ח ו נ י ם‬

‫כשהיו‬

‫שבטים‪.‬‬

‫שלושה‬

‫והיו‬

‫כובשים דרכים‬

‫ביניהם‪ ,‬והיה‬

‫שוק‬

‫גם‬

‫מסודר‬

‫למכירה חיה מונח בסדר‪ .‬והיו אומנים לכל אומנות בבתי המלאכה?‬ ‫‪2 1‬‬

‫במדבר‬ ‫א׳‪ ,‬נ״ג‬

‫‪.‬‬

‫וכל‬

‫דבר‬

‫והמחנה היה‬ ‫‪s‬‬

‫ר א ש ו נ י ם‬

‫‪290‬מ ה ב כ ל ד ב ר ל ע י ר ‪ ,‬ש מ ע ב י ר י ם מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ו מ ק י מ י ם א ו ת ה מ ח ד ש‬ ‫דו‬ ‫‪ ,‬ואחר כך הלויים‪ ,‬שהיו ב ס ך‬ ‫היו הבחנים תופסים א ת המקומות מסביב למשכן‬ ‫ב ‪ 3‬ג ‪2‬‬

‫הכל‬

‫במדבר‬ ‫ג׳‪ ,‬ל״ט‬ ‫במדבר ט׳‬ ‫י״ח־כ״ג‬

‫המון של עשרים ושנים אלף שמונה מאות ושמונים?‬

‫כלומר‬ ‫מעל‬

‫)כל( הזכרים‪ ,‬ה ח ל מ א ל ה שהיו בני ש ל ש י ם י ו ם‬

‫‪2 1 4‬‬

‫‪.‬‬

‫כי גם אלה נפקדו‪,‬‬ ‫וכל זמן ש ח נ ה ה ע נ ן‬

‫למשכן‪ ,‬נ ר א ה להם׳ ש י ש ל ה י ש א ר במקום‪ ,‬מ ש ו ם שהאמינו‪ ,‬ש א ל ה י ם ש ר ו י‬

‫ב ק ר ב ם ‪ ,‬ו כ ש ס ר זה‪ ,‬ה י ו מ ע ת י ק י ם א ת ה מ ח נ ה ‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫י׳‪ .‬א׳־י׳‬

‫‪291‬‬

‫משה‬

‫ה מ צ י א גם מ י ן חצוצרה‪ ,‬ש ע ש א ה כסף‪.‬‬

‫פחות‬

‫מאמה‪ ,‬הקנה צר ועבה ק צ ת מחליל‪ ,‬ואילו על־יד הפה היה רחב‬

‫מספקת‬ ‫‪292‬‬

‫במדבר יי‪ ,‬ה׳‬ ‫‪293‬‬

‫‪2 1 5‬‬

‫ולהזעקתו לאסיפות‬

‫בלשון העבדים(‪.‬‬ ‫‪2 1 6‬‬

‫‪.‬‬

‫כשתקעו‬

‫‪2 1 7‬‬

‫ונעשו שתים?‬

‫באחת השתמשו לקריאת‬

‫באחת‪ ,‬צריכים היו השלטונות להתכנס‪,‬‬

‫כ ד י ל ה ת י י ע ץ ע ל ע נ י נ י ה ס הם‪ ,‬ו כ ש ת ק ע ו ב ש ת י ה ן כ י נ ס ו‬ ‫היה סדר כזה‪:‬‬

‫במדבר‬ ‫ב׳‪ ,‬י״ז‬

‫במידה‬

‫לשם ק ב ל ת הנשימה׳ והסתיים בצורת פעמון בדומה לזה ש ל חצוצרות‪.‬‬

‫)הכלי נקרא ח צ ו צ ר ה‬ ‫העם‬

‫וכזאת היתה‬

‫)דמותה(‪:‬‬

‫ארכה קצת‬

‫‪2 1 8‬‬

‫א ת העם‪ .‬ובנםוע ה מ ש כ ן‬

‫כשתקעו בפעם הראשונה‪ ,‬היו קמים אלה שחנו לצד מזרח ן‬

‫שנית‪,‬‬

‫)קמו( א ל ה שהיו שרויים בדרום‪ .‬א ח ר כך היו נ ו ר א י ם א ת ה מ ש כ ן ה מ פ ו ר ק ב א מ צ ע‬ ‫בין ש ש ת השבטים‪ ,‬שהלכו בראש‪ ,‬ובין הששה‪ ,‬שהלכו אחריהם‪ .‬והלויים כולם היו‬

‫‪'103‬‬

‫־ ס מ ר שלישי‬ ‫למשכן‪.‬‬

‫מסביב‬

‫בפעם‬

‫נשתקעו‬

‫השלישית‪ .,‬היה ״זז‬

‫חלק‬

‫לצד־ מ ע ר ב ;‬

‫החונים‬

‫‪9‬‬

‫‪294‬‬

‫ו ב ת ק י ע ה ה ר ב י ע י ת היה‪ .‬ז ז ה ח ל ק ב צ פ ו ן ״ ‪ .‬ג ם ב ש ע ת ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש ה י ו מ ש ת מ ש י ם‬

‫במדבר י ‪ /‬י׳‬

‫בפעם‬

‫במדבר ט ‪/‬‬ ‫א׳־ה׳‬

‫בחצוצרות‪,‬‬ ‫הראשונה‬

‫־כשהיו‬

‫מובילים׳ את‬

‫בשבתות‬

‫הקדבנות‬

‫ובשאר‬

‫הימים‬

‫‪3 3 0‬‬

‫;‬

‫א ח ר י י צ י א ת מ צ ר י ם ה ק ר י ב א ז מ ש ה ב מ ד ב ר א ת ה ק ר ב ן ־ ה ק ר ו י קרבן־‬

‫‪3‬‬

‫הפסח" ‪.‬‬ ‫לאחד זמן קצר העתיק מ ה ד סיני ו ע ב ר "‬ ‫והגיע למקום אחה׳ הנקרא חצר־מות‬

‫ג ‪3 2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מקומות אחדים‪ ,‬ש)עוד( בדבר עליהם‪,‬‬

‫ושם התחיל ההמון שוב לריב ולהאשים‬

‫א ת מ ש ה בבסיונות‪ ,‬ש נ ת נ ס ו בהם ב ד ד ה ועל ש פ י ת ה א ו ת ם לעזוב א ר ץ ט ו ב ה ‪ :‬זו א ב ד ה‬ ‫להם ובמקום חיי הרווחה‬ ‫כאלה;‬

‫‪2 2 4‬‬

‫יג‪.‬‬ ‫‪295‬‬ ‫במדבר י״א‪,‬‬ ‫א׳‪-‬ל״ד‬ ‫‪296‬‬

‫‪ ,‬ש ה ב ט י ח ל ה ש פ י ע עליהם‪ ,‬ה ר י ה ם בודדים ב ת ו ך ת ל א ו ת‬

‫ה ם ח ס ד י ם מים‪ ,‬ו א י ל ו ה י ה ה מ ן אוזל ב מ ק ר ה ‪ ,‬ה ר י היו ת מ י ם לגווע‪.‬׳ ו ב ע ו ד‬

‫‪297‬‬

‫ה ם מ ד ב ר י ם א ל ה א י ש ד ב ר י ם ר ב י ם וקשים‪,‬־ ק ר א ל ה ם א ח ד ז מ ן ה ע ם ( ‪ ,‬ש ל א י ש כ ח ו‬ ‫את‬

‫ע מ ל ו ‪ .‬ש ל מ ש ה לשלום העדה ולא יתייאשו מתשועת אלהים‬

‫‪2 2 5‬‬

‫בסער ע ו ד י ו ת ר •בגלל ה ק ר י א ה ה ז א ת ׳והיה ה ו ל ך ו ר ו ג ש ע ל מ ש ה ‪.‬‬ ‫שרויים‬

‫אותם‬

‫ב י א ו ש כזה‪,‬‬

‫עודדם‪,‬‬

‫ואף‪-‬על־פי‬

‫ל ה ם ב&ד רב‪ ,‬ל א ליום א ח ד א ל א לימים רבים‪.‬‬

‫שעלבוהו‬

‫קשה‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫אולם ההמון‬ ‫ובראות ־משה‬

‫הבטיח‬

‫‪298‬‬

‫להמציא‬

‫וכשלא האמיבו ל ד ב ר זה ומישהו‬

‫‪3‬‬

‫ש א ל * " ‪ ,‬מ ה י כ ן י ו כ ל ״להשיג‪ ,‬ל פ י ה ב ט ח ת ו ‪ ,‬׳ ) ב ש ר ( ‪ ,‬ב ש ב י ל ר י ב ו א ו ת ר ב י ם כ ל כך‪,‬‬ ‫אמר‪ >:‬״ א ף ־ ע ל ־ פ י ש ש מ ע נ ו ‪ ,‬א ל ה י ם ו א נ י ‪ ,‬ד ב ר י ם ר ע י ם מ פ י כ ם ‪ ,‬ל א ־ נ פ ס י ק מ ל ע מ ו ל‬ ‫למענכם‪ ,‬והדבר הזה יקדה בעוד זמן לא ר ב ״ י‬ ‫כולו &ליו והם ס ב ב ו ה ו ואספוהו‪.‬‬

‫‪ 1‬ג ‪2 2‬‬

‫\ ת ו ד כדי דיבור התמלא המחנה‬

‫‪299‬‬

‫ואילו אלהים ייסר א ת העבדים לאחר זמן קצר‬

‫על ש ח צ נ ו ת ם ודברי הגידופים‪ ,‬שהטיחו כלפיו‪ :‬כי המון ר ב מהם מ ת והמקום נקרא‬

‫אוה‬

‫‪2 2 6‬‬

‫פ ש ו ט ו כמשמעו‬ ‫משם‬

‫‪2 2 7‬‬

‫‪a220‬‬

‫‪,‬‬

‫נהג מ ש ה אותם אל פארן‬

‫‪2 2 8‬‬

‫‪".‬‬

‫)כך קרוי־ המקום‪ ,‬והוא־ קרוב ל ג ב ו ל ו ת " ׳‬

‫‪2 2 8‬‬

‫ה כ נ ע נ י ם ו ק ש ה ל ‪ #‬ב ת בו(‪ .‬ו כ י נ מ י א ת ה ע ם וקם ו א מ ר ‪ :‬׳ ״ ש נ י י ד ב ר י ס טובים ה ח ל י ט‬

‫י ה א‪.‬‬ ‫‪300‬‬ ‫במדבר‬ ‫י״ג‪ ,‬א׳־כ׳‬

‫א ל ה י ם ל י ת ן לכם‪ .‬ח י ר ו ת וקנין א ר ץ ע ש י ר ה ‪ .‬מ ה ם נ ת ן ל כ ם א ח ד ו ה ו א כ ב ר בידכם‪,‬‬ ‫ה ש נ י ת ק ב ל ו בקרוב‪ .‬כי י ו ש ב י ם א נ ח נ ו ע ל גבולות הכנענים‪ ,‬ו מ ע ת ה ל א יוכל' ש ו ם‬

‫‪301‬‬

‫מ ל ך ושום עיר‪ ,‬א ף לא העם בכל המונו‪ .‬לעצור א ת עליתנו‪ .‬נתכונן איפוא לפעולה‬ ‫כי לא יפנו לנו א ת הארץ בלי מלחמה‪ ,‬אלא אחרי קרבות‪,‬גדולים יגורשו ממנה‪.‬‬ ‫נ ש ל ח א י פ ו א מרגלים‪ ,‬שיתבוננו בטובה ש ל הארץ וכמה גדול כוחם )של היושבים‬ ‫בה(‪.‬‬

‫‪302‬‬

‫אך קודם כל נהיה בעצה א ח ת וניתן כבוד לאלהים‪ ,‬שהוא מושיענו ובעל־‬

‫ב ד י ת לנו בכל״‪.‬‬ ‫על ד ב ר י מ ש ה אלה ענה ה ע ם )בתשואות( הערצה‪ ,‬והם בחרו למרגלים ש נ י ס ־ ע ש ד‬ ‫א ל ה ע ב ר ו ב א ר ץ כ נ ע ן כולה‪) ,‬החל( מן‬

‫)איש(‬

‫מהידועים ביותר‪ ,‬א ח ד מכל שבט‪.‬‬

‫הגבול‬

‫שעל־יד מצרים‪ ,‬ובאו ע ד ח מ ת ה ע י ד‬

‫‪2 2 9‬‬

‫והר הלבנון‪ ,‬וחזרו ל א ח ד שחקרו‬

‫‪303‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ג‪,‬‬ ‫כ״א־ל״ג‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪104‬‬ ‫היטב‬ ‫‪304‬‬

‫א ת טבע הארץ והאנשים היושבים בה ומילאו את שליחותם לכל‬

‫סרטיה‬

‫ב מ ש ך א ר ב ע י ם יום‪ .‬ה ם ה ב י א ו ג ם ס י ר ו ת ש ה א ר ץ מ ג ד ל ת ו ע ו ד ר ו א ת ה ע ם ל מ ל ח מ ה‬ ‫על־ידי‬ ‫כנגד‬

‫יפייס‬

‫של אלה ועל־ידי‬

‫אשר‬

‫שפע הטוב‬

‫בארץ‪ ,‬לפי סיפוריהם‪.‬‬

‫אולם‬

‫ז ה ה פ ח י ד ו א ו ת ו ב א מ ר ס ‪ ,‬ש ה כ י ב ו ש קשה• ה ו א ב ג ל ל ה נ ה ר ו ת ׳ ׳ ש א י ׳ א פ ש ר‬

‫לחצותם מ ח מ ת גדלם ועמקס כאחד‪ ,‬ובגלל ההרים שלא ייתכן לעבדם ברגל‪ ,‬ו ב ג ל ל‬ ‫‪305‬‬

‫העדים החזקות בחומותיהן ובםוללותיהן העצומות ״‬

‫‪1 2 9‬‬

‫‪ .‬ועוד סיפרו‪ ,‬שנפגשו‪ .‬ב ח ב ר ו ן‬

‫ב ב נ י ה ע נ ק י ם ‪ :‬ו מ כ י ו ן שראו‪ :‬ה מ ר ג ל י ם ‪ ,‬ש ה ד ב ר י ם ב א ר ץ • כ נ ע ן ע ל ו ‪ -‬ב ג ד ל ם ע ל כ ל מ ה‬

‫במדבר‬ ‫י״ג‪ ,‬ל״ג‬

‫ש נ ז ד מ ן ל ה מ מ א ז צ א ת ם מ מ צ ר י ם ‪ ,‬לא• זו ב ל ב ד ש נ ב ה ל ו ב ע צ מ ם ‪ ,‬א ל א ש נ י ס ו ל ה ב י א‬ ‫גם א ת ה ע ם לידילמתשבות כאלה‪•::••• .‬־‬

‫‪306‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫במדבר י״ד‪,‬‬ ‫א׳־ד׳‬ ‫‪307‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫י ג׳ ־‬

‫והללו ה א מ י נ ו מ ת ו ך מ ה ש ש מ ע ו ‪ ,‬שכיבוש• ה א ר ץ ה ו א ד ב ר מ ן ה נ מ נ ע ‪.‬‬

‫וכשנתפזרו‬

‫)אל אהליהם( מן ה א ס י פ ה ‪ ,‬י ש ב ו ובכו י ח ד עם נ ש י ה ם וילדיהם‪ ,‬וסיפרו‪ ,‬ש ל מ ע ש ה א י ן‬ ‫אלהיס בא לעזרתם ורק הבטחה‪-‬הבטיח׳ להם‬ ‫וכלפי א ה ר ן אחיו‪ ,‬ה כ ה ן הגדול‪.‬‬

‫כלפיו‬

‫‪2 3 0‬‬

‫‪ -.‬ושוב‪-‬האשימו את משה• והטיחו‬

‫וכך־ ע ב ד עליהם לילה ק ש ה ב ת ו ך ד ב ר ו‬

‫ג י ד ו פ י ם גגד‪ .‬ה א נ ש י ם ו ב ב ו ק ר ה ת ג ו ד ד ו ו ר צ ו ל א ס י פ ה ו א מ ר ו ל ר ג ו ם א ת מ ש ה ״ ו א ת‬ ‫אהרן• ו ל ח ז ו ר מ צ ר י מ ה ‪.‬‬ ‫‪308‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫במדבר י״ד‪,‬‬ ‫ה׳־ו׳‬

‫ויהושע‬

‫מ ש ב ט אפרים וכלב מ ש ב ט יהודה‪ ,‬שהיו בין המרגלים‪ ,‬נ ב ה ל ו‬

‫ונכנסו בתוך ההמון ועצרו בעדו וביקשוהו להתעודד ולא ל ט פ ו ל ‪ .‬ש ק ר על אלהים‬ ‫ולא‬

‫‪309‬‬

‫בן נ ו ן‬

‫‪2 3 1‬‬

‫י־‬

‫להאמין לאנשים‪ ,‬המפחידים‬

‫לאלה‪,‬‬

‫אותם"‬

‫‪2‬‬

‫בדבריהם לא־אמת על הכנענים‪ ,‬א ל א‬

‫המעודדים אותם לילך לקראת אושר ורכישת אותם הקנינים הטובים‪.‬‬

‫כי‬

‫בפני מ ע ש י אנשים‪ ,‬ש ה ת א מ נ ו בגבורה‪ ,‬לא יעמוד ל מ ע צ ו ר לא‪/‬גודל‪.‬ההרים ו ל א ע ו מ ק‬ ‫הנהרות‪,‬‬

‫ולא כל שכן ב ש ע ה ש א ל ה י ם ת ו מ ך בהם ונלחם להם‪.‬‬

‫והוסיפו ו א מ ר ו ‪:‬‬

‫״נצא איפוא לקראת האויב ללא חשש‪ .‬בטחו באלהים שר־צבאנו‪ ,‬ובואו לכו אחרינו‪,‬‬ ‫‪310‬‬

‫ו א נ ו נ נ ה ג א ת כ ם ״ ‪ .‬־יבדברים א ל ה ניסו ל ש כ ך א ת כ ע ם ‪ .‬ה ה מ ו ן ‪ .‬ו מ ש ה ו א ה מ נ פ ל ו‬ ‫)על פניהם( א ר צ ה ולא ביקשו מאלהים שלום ל ע צ מ ם ‪ ,‬א ל א שישים קץ ל ב ע ר ו ת ו‬

‫במדברי״הי׳‬

‫ש ל ה ע ם וירגיע א ת דוחו‪ ,‬ש נ ב ו כ ה מ ח מ ת צ ר ת ה ש ע ה וקשייה‪ .‬והנה ב א ה ע נ ן ו ע מ ד‬ ‫מ ע ל ל מ ש כ ן ל א ו ת ‪ ,‬כ י ה ו פ י ע נאלחים‪.‬‬

‫טו‪ .‬א‪.‬‬ ‫"־?״ח‬

‫‪311‬‬ ‫ד‬

‫‪.‬‬

‫ו מ ש ה ה ת א ו ש ש ו י צ א ‪ ,‬א ל העם והודיע‪ ,‬שאלהים כ ו ע ס‬

‫‪2 3 2 3‬‬

‫על עזות פניהם ‪,‬וענוש‬

‫'‬

‫יענוש אותם‪ ,‬אמנם לא ל פ י ‪ .‬ג ו ד ל חטאיהמ‪ ,‬אלא כמידת העונש‪ ,‬שמטילים ׳אבות‬

‫‪312‬‬

‫ע ל בניהם‪ ,‬ל ל מ ד ם מ ו ס ר ; כי כ ש ב א ל מ ש כ ן ובכה על א ב ד נ ם ה מ ת ר ג ש לבוא‪ ,‬הזכירו‬ ‫אלהים‪ ,‬מ ה ע ש ה למענם ואילו טובות העניק להם והם היו כפויי־טובה והודחו ע ת ה‬ ‫ב מ ו ר ך ל ב ם ש ל ה מ ר ג ל י ם ל ח ש ו ב •את ד ב ר י ה ם ש ל א ל ה ל מ ה י מ נ י ם י ו ת ר מ ה ב ט ח ת ו ‪.‬‬

‫‪313‬‬

‫אי לזאת‪ ,‬א מ נ ם לא י א ב ד א ת כולם ולא י ש מ י ד א ת גזעם‪ ,‬ש נ ו ה ג בו כ ב ו ד י ת ד ע ל‬

‫‪314‬‬

‫אולם לא יתנם ל ר ש ת א ת ארץ כ נ ע ן וליהנות מעשרה‪ ,‬כי י ע ש ם‬

‫כל בני האדם ‪:‬‬

‫‪105‬‬

‫ספר שלישי‬

‫למחוסרי בית ועיר ויבלו את חייהם במדבר ארבעים שנה‪ .‬ויהיה זה העונש שישאו‬ ‫על עוונם‪ .‬״ואולם הבטיח ליתן לבניכם את הארץ ולהפקיד בידם )את כל( הטוב‪,‬‬ ‫שחשבתם מעצמכם מלהשתתף בו‪ ,‬יען כי לא שלטתם ברוחכם״‪.‬‬ ‫וכשאמר משה את הדברים האלה‪ ,‬לפי רצונו של אלהים‪ ,‬התאבל העם והצטער‬

‫‪315‬‬

‫וביקש מאת משה‪ ,‬שיהיה פרקליט להם לפני אלהים ויגאל אותם מנדודיהם במדבר‬

‫ג‬ ‫י״״ל״ט‬

‫ויתן להם ערים )לשבת בהן(‪ .‬ואילו משה השיב‪ ,‬שאלהים לא יסכים לנםיון כזה‪ ,‬כי‬ ‫לא כבשר־ודם הובא בקלותידעת לידי כעם עליהם‪ ,‬אלא גזר־דין מותלט גזר עליהם‪.‬‬ ‫אין מקום שלא להאמין‪ ,‬שמשה‪ ,‬האיש האחד‪ ,‬הרגיע ריבואות רבים כאלה של‬

‫‪316‬‬

‫אנשים נרגזים והביאם לידי מתינות‪ .‬כי אלהים היה אתו והוא הפד את )לב( העם‬ ‫להיות נכנע לדבריו‪ .‬אף הם הכירו תכופות מתוך הצרות שמצאום לאחר שלא‬ ‫נשמעו לו‪ ,‬כי מריים גורם להם אך נזק‪.‬‬ ‫נערץ היה האיש בגלל מידותיו ובגלל כוחו לעורר אמונה בכל דבריו‪ ,‬לא דק‬

‫‪317‬‬

‫בזמן שהיה חי‪ ,‬אלא גם כיום‪ .‬אכן‪ ,‬אין איש בין העבדים — ויהא בידו להסתיר‬ ‫את מעשיו — שלא יהא גשמע לחוקים שחקק‪ ,‬כאילו היה עדיין בחיים ויכול‬ ‫לענשו על הפרתם‪ .‬ויש עדויות רבות ואחרות לכוחותיו‪ ,‬שהיו למעלה מכוחו של‬

‫‪318‬‬

‫אדם‪ .‬הנה זה לא כבר באו כמה אנשים מהיושבים מעבר לנהד פרת‪ ,‬בסכנות‬ ‫ובהוצאות רבות לאחד דרך של ארבעה חדשים לכבוד בית־קדשנו ולאחר שהביאו‬ ‫את קרבנותיהם לא יכלו להשתתף בהקרבתם‪ ,‬משום שמשה אסר את הדבר‬ ‫לכל אלה‪ ,‬שאינם חיים לפי מנהגינו ואינם מקובלים עליגו‬

‫‪233‬‬

‫בגלל מנהגי‬

‫אבותיהם‪ .‬אחדים מהם לא הקריבו כלל ואחדים השאירו את הקרבנות עשויים‬

‫‪319‬‬

‫למחצה ורבים לא יכלו אפילו להיכנס למקדש והלכו‪ ,‬ונוח היה להם להישמע‬ ‫למצוותיו של משה משיעשו לפי רצונם הם‪ ,‬ולא חששו‪ ,‬שמא יבוא מישהו וידבר‬ ‫בגנותם בגלל מעשה זה‪ ,‬אלא כיוונו דעתם אך ורק למה שיגיד להם לבם‪ .‬ככה גרמה‬

‫‪320‬‬

‫התודה‪ ,‬שהיא לפי אמונתנו תורת אלהים‪ ,‬לכך‪ ,‬שנראה האיש כמי שטבעו למעלה‬ ‫מטבע אנוש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬זמךמה לפני המלחמה‬ ‫וישמעאל הכהן הגדול אצלנו‬ ‫בארבע דרכמות‬

‫‪235‬‬

‫‪234‬‬

‫‪2333‬‬

‫‪ ,‬בימי קלודיוס קיסר הרומאים‬

‫‪ ,‬כשתקף רעב את ארצנו עד שעשרון היה נמכר‬

‫והובאו)לבית המקדש( עד שבעים כור‬

‫‪236‬‬

‫קמח לחג המצות )אלה‬

‫הן י שלש מאות ואחת מדימנה םייןלית וארבעים ואחת מדימנה אטית‬

‫‪237‬‬

‫‪321‬‬

‫(‪ ,‬לא‬

‫העז אף אחד מהכהנים לאכול אף פירור אחד‪ ,‬וזו בשעה שרעב כזה שלט בארץ‪,‬‬ ‫מפחד החוק עליהם )ומאימת( הכעס שכועס אלהיט אף על חטאים‪ ,‬שאפשר‬ ‫להעלימם‪ .‬לפיכך אין להתפלא על המעשים שנעשו בימים ההם‪ ,‬בשעה שיש לכתבים‬ ‫שהשאיר משה כוח גדול כל כך עד היום‪ ,‬שאפילו שונאינו מודים‪) ,‬שרק( אלהיס‬ ‫הוא שקבע את סדר חיינו )ונתנו( לנו ביד משה ובזכותו‪ .‬אולם על אלה יחשוב כל‬ ‫אחר כרצונו‪.‬‬

‫‪322‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ספר רביעי‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר הרביעי ש ל תאור קדמוניות היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫הקרב בין ה ע ב ד י ם והכנענים בלי ה ס כ מ ת ו של מ ש ה ו מ פ ל ת העברים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מ ר י ד ת קורח והעם ב מ ש ה ובאחיו בגלל הכהונה‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫קורות העברים ב מ ד ב ר ב מ ש ך שלשים ו ש מ ו נ ה שנה‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כ י צ ד נצח מ ש ה את סיחון ואת עוג‪ ,‬מלכי האמורים‪ ,‬ו ה ש מ י ד את כל חילם‬ ‫וחלק בגורל א ת ארצם ל ש נ י שבטים וחצי ה ש ב ט של העברים‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫חוקת משה‪ ,‬וכיצד נסתלק מן החיים‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של שלשים ושמונה שנה‪.‬‬

‫החיים הלא־נעימים והקשים במדבר‬ ‫אף נגד רצונו‬ ‫אמרו‬

‫‪1‬‬

‫הניעו את העברים לנסות ולהלחם בכנענים‬

‫א‪ .‬א‪.‬‬

‫של אלהיט‪ .‬כי ל א רצו ל ש מ ו ע לדברי מ ש ה ו ל ש ב ת במנוחה‪ ,‬א ל א‬

‫במדבר‪ ,‬י״ד׳‬

‫בלבם‪ ,‬שינצחו א ת האויבים בכוח ידם‬

‫קובלים‬ ‫זקוקים‬

‫ע ל י ו ו ח ו ש ד י ם בו‪,‬‬ ‫לעזרתו‪.‬‬

‫אלהים׳‬

‫שזומם הוא‬

‫מ‬

‫בלבד‪ ,‬בלי סיועו של משה׳ והיו‬

‫להניחם‬

‫מוצא‪ ,‬כדי‬

‫באפם‬

‫שיהיו‬

‫תמיד‬

‫ויצאו להלחם בכנעני ואמרו׳ שלא בזכותו של מ ש ה עוזר להם‬

‫אלא שדואג הוא בכלל ל ג ז ע ם‬

‫‪2‬‬

‫בגלל האבות‪ ,‬שהיה להם‬

‫מ‬

‫ג‬

‫‪2‬‬

‫לאפיטרופוםן‬

‫וגם להם נתן בימים ש ע ב ר ו א ת החירות בגלל צ ד ק ת ם וגם עכשיו יוסיף להיות לבעל־‬ ‫ב ר י ת ל ה ם א ם אד י ר צ ו ל ה ג ב י ר מ א מ ץ ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫)אף זאת( אמרו‪ ,‬ש ה ם כ ש ל ע צ מ ם בכוחם‬

‫ל ה ת ג ב ר על )אותם( העמים‪ ,‬אפילו י ר צ ה מ ש ה להסיר א ת לב אלהים מהם‪ .‬ובכלל‬ ‫הרי‬

‫מתועלתם היא להיות אדונים ל ע צ מ ם ולא ל ש א ת )בעולו(‬

‫בשעה‬

‫של עריץ כמשה‪,‬‬ ‫‪3‬‬

‫ולהיות‬

‫מחמת‬

‫חיבתו‬

‫ש&מחיס הם ש י צ א ו )גאולים( מזדונם של המצרים‪ ,‬ולחיות מ פ י ו‬ ‫לתרמית‬

‫נתונים‬

‫)זו(‬

‫״שרק‬

‫לו‬

‫לבדו‬

‫מגלה‬

‫אלהים‬

‫את‬

‫גורלנו‪,‬‬

‫אליו‪ ,‬כאילו אין א נ ו כולנו מ ז ר ע ו ש ל אברהם‪ ,‬ורק א י ש זד‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫בלבד הפקד על־ידי‬

‫אלהים‬

‫ל ד ע ת א ת כל העתידות׳ ש ל מ ד כביכול מפיו״‪ .‬ובזאת יוכיחו תבונתם‪ ,‬אם‬

‫יגמרו‬

‫את‬

‫הארץ‬

‫אומר‪ ,‬במאסם בגאוותנותי ש ל מ ש ה ומתוך בטחונם באלהים‪ ,‬לרכוש‬ ‫שהבטיח להם ולא ישימו לב לאיש‪,‬‬

‫)המשתמש(‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫ב ת ו א נ ה זו ב ש ם אלהים‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫כדי לעכב בעדם‪ .‬וכשנתנו דעתם למצוקתם ולמדבר‪ ,‬שבגללו נ ר א ת ה להם מצוקה‬ ‫זו ע ו ד נ ו ר א ה מ ש ח י ת ה ׳ היו• ל ה ו ט י ם ל ה ל ח ם ב כ נ ע נ י ם ו ה ע מ י ד ו א ת א ל ה י ם ב ר א ש‬ ‫צבאם ולא חיכו לעזרת המחוקק‪.‬‬ ‫ומתוך‬ ‫מפני‬

‫מ ח ש ב ה ‪ ,‬ש ב ד ר ך זו ייטיבו לעצמם‪ ,‬ע ל ו ע ל האויבים‪ .‬א ב ל א ל ה ל א נ ב ה ל ו‬ ‫התנפלותם ולא מפני מספרם‪ ,‬אלא קיבלו א ת פניהם בגבורה‪ .‬וכן‬

‫נפלו‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫במדבר י״ד‬

‫‪5‬‬

‫מ״ד־מ״ה‬

‫רבים מן העברים ושאר הצבא ברח׳ לאחר שהתפוררה המערכה‪ ,‬בלא סדר לעבר‬ ‫ה מ ח נ ה ‪ ,‬ו ה א ו י ב י ם ר ו ד פ י ם א ח ר י ו ‪ .‬א ח ר י ה ש ב ר ה ז ח ‪ ,‬ש ל א צ י פ ו לו‪ ,‬נ פ ל ה ר ו ח ם ע ל י ה ם‬

‫‪8‬‬

‫לגמרי ולא קיוו עוד לשום ט ו ב ה ב ש ק ל ם בדעתם‪ ,‬ש ע ל ת ה להם כ ך ב ג ל ל כעסו ש ל‬ ‫אלהיט על שנחפזו לצאת למלחמה בלא הסכמתו‪.‬‬ ‫ומשה‬ ‫האויבים‬

‫דאה א ת דכאון רוחם של בני עמו עקב המפלה ופחד‪ ,‬ש מ א יבטחו‬

‫בנצחונם וישאפו‬

‫לגדולות יותר‬ ‫‪5‬‬

‫ויעלו עליהם‪ ,‬והחליט‬

‫‪9‬‬

‫בדעתו להוליך‬

‫א ת ה צ ב א לעבר ה מ ד ב ר ולהתרחק יותר ׳ מן הכנענים‪ .‬והעם מסר א ת ע צ מ ו שוב‬

‫‪10‬‬

‫ג‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪110‬‬ ‫בידו‪ ,‬כי הבין‪ ,‬ש ל א יוכל ל ש פ ר‬

‫‪7‬‬

‫א ת עניניו בלי אפיטרופםותו‪ .‬ומשה ה ע ב י ר א ת‬

‫ה צ ב א ונכנס לתוך המדבר‪ ,‬כי חשב‪ ,‬שכאן ישבו במנוחה ולא יתנגשו ע ם ה כ נ ע נ י ם ‪,‬‬ ‫ב ט ר ם זימן להם א ל ה י ט ש ע ת כ ו ש ר לכך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫בהם‬

‫אולם מ ה ש י ק ר ה ל מ ח נ ו ת גדולים‪ ,‬ביחוד ב ש ע ת פורענויות‪ ,‬ש ק ש ה ל ש ל ו ט‬ ‫‪8‬‬

‫ואין ב ה ם מ ש מ ע ת ‪ ,‬ק ר ה גם ל י ה ו ד י ם ‪ :‬א ו ת ם ש ש י ם רבוא‪ .‬ש א ף ב י מ י ם ט ו ב י ם ל א‬ ‫היו‬

‫נכנעים‪ ,‬כפי המשוער‪ ,‬לאנשים הממונים עליהם‬

‫מ ח מ ת המונם‪,‬‬

‫אותה‬

‫רגזו‬

‫שעה עוד יותר אחד על חברו ועל מנהיגם בשל חוסר המוצא שלהם ובשל אסונם‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫ונפלה מריבה ביניהם‪ ,‬שאין אנו יודעים כ ד ו ג מ ת ה לא א צ ל ההליגיס ולא‬ ‫הברברים‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫אצל‬

‫ו כ ש ה י ת ה נ ש ק פ ת ע ק ב ז ה ס כ נ ת אבדון לכולם‪ ,‬הצילם מ ש ה ולא נ ט ר‬ ‫‪9‬‬

‫ל ה ם ולא זכר‪ ,‬ש כ מ ע ט ר ג מ ו א ו ת ו ב א ב נ י ם ‪ .‬וגם א ל ה י ם ד א ג לכך‪,‬‬

‫יבוא‬

‫שלא‬

‫ע ל י ה ם כליון‪ ,‬ו א ף ע ל פי ש נ ה ג ו ח ו צ פ ה ב מ ש ה מ ח ו ק ק ם ו ב מ צ ו ו ת ש צ ו ו ם א ל ה י ם‬ ‫על ידו חילצם מהנודאות‪ ,‬שהיו בוודאי באות עליהם בעקב המריבה‪ ,‬א ל מ ל א ד א ג‬ ‫מ ש ה ל כ ך ״ י‪ .‬א ס פ ר א י פ ו א‬

‫את המריבה ואת המעשים‪ ,‬ש ע ש ה משה אחר כ ה אולם‬

‫קודם ארצה על הסיבה‪ ,‬ש צ מ ח ה ממנה'המריבה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ט״ז‪7‬א׳‪-‬ג׳‬

‫‪1 1‬‬

‫‪1 0‬‬

‫ק ו ד ח ‪ ,‬א ח ד המיוחסים•שבעבדים‪ ,‬מצוין במשפחתו ו ב ע ש ר ו ‪ ,‬בעל כ ש ר ו ד ה ד י ב ו ר‬ ‫וכוזההוכחה גדול מאוד במשא־ומתן עם ההמונים ״ ‪ ,‬ר א ה ש מ ש ה יושב בכבודו ש ל‬ ‫‪1 3‬‬

‫ו נ ת מ ל א ק נ א ה וחימה‪ ,‬כיון ש ה י ה בן ש ב ט ו וקרובו‪) .‬עיקר(‬

‫עולם ‪,‬‬ ‫)שלדעתו(‬ ‫‪15‬‬

‫כעסו היה‪,‬‬

‫ר א ו י ה י ה ה ו א ב י ת ר צ ד ק ל ז כ ו ת ב כ ב ו ד זה‪ ,‬מ א ח ר ש ה ו א ע ש י ר מ מ ש ה‬

‫ואין הוא נופל מ מ נ ו במוצאו‪ .‬והיה הולך ומלעיז ע ל ׳ מ ש ה בפני הלויים — כ י היר‬ ‫בני ש ב ט א ח ד — וביחוד בין הקרובים באמרו‪ ,‬ש מ ו ר א הוא לראות‪) ,‬כיצד(‬

‫משה‬

‫רודף וקונה ל ע צ מ ו תהילה )וכיצד( הוא מ ש ת ד ל ב מ ע ש י ם לא־הוגנים לזכות לה‪,‬‬ ‫בהשתמשו‬

‫ב א ל ה י ם ב ת ו ר ת א מ ת ל א ‪ ,‬וכן נתן‪ ,‬בניגוד לחוקים‪ ,‬א ת ה כ ה ו נ ה ל א ה ר ן‬

‫אחיו‪ ,‬ש ל א נ ב ח ר ע ל ס מ ך ה ח ל ט ה מ ש ו ת פ ת ש ל העדה‪ ,‬א ל א ע ל ס מ ך ה ח ל ט ת ו הוא‪,‬‬ ‫‪16‬‬

‫ו נ ו ת ן ב מ ת נ ה א ת ה מ א ר ו ת ל מ י ש י ר צ ה ‪ ,‬כ ד ר כ ם של־ ע ר י צ י ם ‪ .‬ו ה נ ה ‪ ,‬ל ה י ע ל ב ב צ נ ע ה‬ ‫ר ע ה ו א מ ל ה י ו ת נ ת ו ן ל א ו נ ס פ ו מ ב י ‪ ,‬מ ש ו ם ש ד ב ר ז ה ל א זו ב ל ב ד ש ג ו ז ל ה ו א מ ב נ י‬

‫‪17‬‬

‫האדם א ת הכוח שלא ברצונם‪ ,‬אלא אף בלי שידעו א ת המזימה‪ .‬כי מי שיודע‪.‬בלבו‪,‬‬ ‫שראוי הוא לקבל א ת השלטון מ ש ת ד ל להשיגו בדברי שידול ואין הוא מעז ל ק ח ת ו‬ ‫בכוח! ואילו אלה‪ ,‬שאי א פ ש ר להם ל ה כ ב ד בדרך הישר‪ ,‬אם כי אינם מ ש ת מ ש י ם ב כ ו ה‬ ‫‪1‬‬

‫משום שרוצים להראות כטובים‪ ,‬מחבלים תחבולות דעות‪ ,‬כדי להגיע ל ש ל ט ו ן " ‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫מן המועיל הוא לציבור לענוש אנשים כאלה‪ ,‬כל עוד הם מדמים בנפשם שיוכלו‬ ‫להעלם‬

‫‪19‬‬

‫)מעין‬

‫הרואים(‪ ,‬ואין‬

‫להרשות‬

‫להם‬

‫להגיע‬

‫לשלטון‬

‫שיהיו‬

‫אויבים‬

‫לו‬

‫בגלוי‪ .‬״ואיזה ט ע ם יכול מ ש ה ל י ת ן לכך‪ ,‬ש מ ס ר א ת ה כ ה ו נ ה ל א ה ר ן ו ל ב נ י ו ז כ י א ם‬ ‫החליט‬

‫אלהים ליתן ל מ י ש ה ו מ ש ב ט לוי א ת הכבוד‪ ,‬ה ד י ב י ת ר דין ע ל י לקבלו‪,‬‬

‫סםר רביעי‬ ‫כ מ ש ה לפי יחוסי‪ ,‬ואילו‬

‫שכמוני‬

‫את‬

‫למסור‬ ‫ויקבלוהו‬

‫הכבוד‬

‫דתן"‬

‫לשבט‬

‫‪Ill‬‬

‫בעושר ובגיל‬

‫הבכור‪.‬‬

‫הרי‬

‫מן‬

‫הריני עולה עליו‪.‬‬ ‫הוא‬

‫היושר‬

‫שיהיה‬

‫ואם הוחלט‬

‫לשבט‬

‫ראובן"‬

‫‪1 7‬‬

‫ו א ב י ר ם " ו פ ל ו א ‪ .‬כי אלה הזקנים שבבני ה ש ב ט הזה ואנשים‬ ‫‪1 7‬‬

‫בעלי־יכולת בשפע נכסיהם״* ‪.‬‬ ‫שדיבר קורה א ת הדברים האלה רצה‪ ,‬שיהא נדמה‪ ,‬כאילו אינו אלא דואג‬

‫בשעה‬

‫לציבור‪ ,‬ואילו ל מ ע ש ה )רק( ח י ב ל תחבולות‪ ,‬ש י ע ב י ר ה ק ה ל אליו א ת מ ש ר ת הכבוד‪.‬‬ ‫ו ה ו א ד י ב ר א ת ד ב ר י ו א ל בני־ ש ב ט ו ב נ י מ ו ס ו מ ת ו ך כ ו ו נ ה ר ע ה ‪.‬‬ ‫ברבים ושומעיהם הוסיפו‬

‫לאט‬

‫מהם‪.‬‬

‫המחנה‬

‫וכשחדדו הדברים‬

‫ע ו ד " על הדיבות ה ד ע ו ת ע ל אהרן‪ ,‬נ ת מ ל א כל‬

‫מאתים וחמשים מן האנשים הראשונים במעלה התחברו אל קורה‬

‫ו ח ת ר ו ל ש ל ו ל א ת ה כ ה ו נ ה מ א ח י ו ש ל מ ש ה ו ל ה ש ל י ך ש י ק ו צ י ם ־ ג ם ע ל זה‪ .‬ג ם ה ק ה ל‬ ‫היה‬

‫מוסת ויצא לרגום את משה‪.‬‬

‫לפני משכן אלהים וצעקו‪:‬‬

‫והתכנסו ללא סדר בהמולה ובמבוכה ו ע מ ד ו‬

‫״הנה ב א‬

‫‪2 0‬‬

‫העריץ״‪ ,‬וכן‪:‬‬

‫‪1 9‬‬

‫״לשחרר את העם משעבודו‬

‫ש ל זה‪ ,‬ש ה ט י ל ע ל י ו מ צ ו ו ת ׳ ק ש ו ת ‪ ,‬כ ב י כ ו ל ב ש ם א ל ה י ם ‪ .‬ש כ ן א י ל ו ה י ה א ל ה י ם ב ע צ מ ו‬ ‫א ת זה ש צ ר י ך ל ה י ו ת כהן‪ ,‬ה ר י ה י ה נותן מ&רה זו ל א י ש ה ר א ו י ל כ ך ו ל א‬

‫בוחר‬

‫מרשה להעבירה‬

‫היה‬

‫‪2 1‬‬

‫לידי אנשים פחותים מרבים )בתוכנו(‪.‬‬

‫ואילו היה מחליט‬

‫ל י ת ן אותה לאהרן‪ ,‬הרי היה מוסר א ת זכות נ ת י נ ת ה לקהל ולא היה מ ש א י ר ה לאחיו״‪.‬‬ ‫ואף־על־פי‬

‫ש י ד ע מ ש ה זה כ ב ר א ת ד ב ר י הרכילות ש ל קורה וראה ש ה ע ם מוסת‪,‬‬

‫לא פחד‪ ,‬מהיותו בטוח שכלכל א ת הענינים בעצה טובה ובדעתו שאחיו זכה בכהונה‬ ‫לפי‬

‫ה ח ל ט ת ו ש ל א ל ה י ם ולא־ ב ח ס ד ו ה ו א ‪.‬‬

‫ובא אל האספה‪.‬‬

‫והוא‪ ,‬ש ה י ה מחונן‬

‫ב כ ש ר ו נ ו ת שונים וגם מסוגל ל מ ש א ־ ו מ ת ן עם המונים‪ ,‬לא ד י ב ר אל העם כלל‪ ,‬אלא‬ ‫קרא‬

‫לקורח' בכל‬

‫בשמותיהם‬ ‫מכל‬

‫כוחו‬

‫ואמר‪:‬‬

‫״אתה‬

‫קורת‬

‫וכל‬

‫אחד‬

‫מהאנשים‬

‫האלה‬

‫)וקרא‬

‫של מ א ת י ם ו ח מ ש י ם האנשים(‪ ,‬ל ד ע ת י ראויים א ת ם ל מ ש ר ת כבוד‪ ,‬ואף‬ ‫‪2 2‬‬

‫העם הזה לא הייתי שולל א ת הכבוד ה ז ה ‪ ,‬אף־על־פי שייתכן‪ ,‬שנופל הוא‬

‫בכל אותם היתרונות שבאו לכם מ ע ש ר כ ם ומשאר גדולתכם‪ .‬ועתה‪ ,‬כ ש נ ת ת י לאהרן‬ ‫א ת הכהונה‪ ,‬לא עשיתי זאת משום שהצטיין בעשרו — שהרי אתה עולה על שנינו‬ ‫גם יחד בגודל נכסיך — ובוודאי גם לא משום י ח ו ס ו — כ י יחוס מ ש ו ת ף לנו מידי‬ ‫אלהים ש נ ת ן לנו אב א ח ד — ולא משום אהבה לאחי ה ע ב ד ת י אליו דבד‪ ,‬שהיה שייך‬ ‫בדין לאחר‪ .‬כי אילו נ ת ת י א ת ה מ ש ר ה ה ז א ת ב מ ת נ ה בלי לשים ל ב לאלהים ולחוקיו‪,‬‬ ‫ל א ה י י ת י ד ו ל ג על• ע צ מ י ו נ ו ת נ ו ל א ח ד ‪ ,‬מ ש ו ם ש י ש ל י ק ד ב ת ־ ד ם ג ד ו ל ה י ו ת ר ל ע צ מ י‬ ‫משיש‬ ‫כלל‪,‬‬

‫לי לאחי והנני מקורב לעצמי יותר מ א ש ר לאחי‪.‬‬

‫כי הדבר לא היה מובן‬

‫שאשליך את עצמי לתוך סכנות‪ ,‬הבאות ממעשים‬

‫בלתי־ישרים‪ ,‬ואילו א ת‬

‫הטובות‬ ‫מסיח‬

‫הצומחות מכך אתן לאחר‪.‬‬

‫א ל א י ש ר אני מ ע ש ו ת עוול‪ ,‬ואלהים ל א היה‬

‫א ת ־דעתו ל א מ ן ה ב ז י ו ן ה נ ג ר ם לו ו ל א מ א י ־ י ד י ע ת כ ם א ת ה ד ב ר ש ע ל י כ ם‬

‫‪112‬‬

‫קדמוניות‬

‫לעשות‪ ,‬כדי לזכות בחסדו‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫היהודים‬

‫אלא הוא בעצמו ב ח ד לו א ת מי ש ע ת י ד להיות לכהן‪,‬‬

‫ו ש י ח ר ר א ו ת נ ו מ ה א ח ר י ו ת ל ע נ י ן זה‪ .‬ו א ף ‪ -‬ע ל ־ פ י ש א י ן ה ד ב ר נכון‪ ,‬ש ב ח ס ד י ו ל א ל פ י‬ ‫ה כ ר ע ת אלהים קיבל אהרן א ת הכבוד‪ ,‬הריהו מניחו ברבים פתוח לתביעתם ש ל כ ל‬ ‫הרוצים‬

‫‪30‬‬

‫בו‪ ,‬ו א י ן ה ו א מ ב ק ש ‪ ,‬ע ל ס מ ך מ ה ש נ ב ח ר כ ב ר ק ו ד ם ל כ ן ו ש ה ו א מ ח ז י ק‬ ‫ר ש ו ת ל ע צ מ ו ל ה ש ת ד ל גם ע ת ה ל ה ש י ג ה‬

‫במשרה‪,‬‬

‫‪2 2 3‬‬

‫‪.‬‬

‫הוא מעדיף שלא ל ר א ו ת כ ם‬

‫שרויים בריב על מ ה שהוא מחזיק ב מ ש ר ה — א ף ־ ע ל י פ י שהיא בידו ב ה ת א ם ל ה ח ־‬ ‫לטתכם‪:‬‬ ‫‪31‬‬

‫כי לא טעינו בהניחנו‪ ,‬ש ק י ב ל נ ו " גם ברצונכם מה‬

‫שנתן לנו אלהים‪.‬‬

‫ו נ ח ש ב ה ד ב ר גם לעוון‪ ,‬א ל מ ל א ק י ב ל נ ו א ת המעזרה‪ ,‬ש ה ו א נ ו ת ן ‪:‬‬

‫וכנגד זה יהיה זה‬ ‫לנו‬

‫מ ח ו ס ר כל־ ת ב ו נ ה ל ד ר ו ש ‪ ,‬ש ת י ש א ר ה מ ש ר ה ב י ד י נ ו ל ע ו ל ם ‪ ,‬א ם ל א י ב ט י ח נ ה‬

‫אלהים לקנין בטוח‪ .‬ובכן לו יכריע שוב בעצמו‪ ,‬במי הוא רוצה‪ ,‬שיהיה מ ק ר י ב א ת‬ ‫‪32‬‬

‫עלינו‬

‫הקדבנות‬

‫‪2 4‬‬

‫ועומד בראש עבודת הקודש‪.‬‬

‫כי חוםר־דעת הוא לק‪1‬רח ל ד ר ו ש‬

‫א ת המדורה ולשלול מאלהים א ת הכוח לתתה למי שרוצה‪.‬‬

‫הפסיקו איפוא א ת הריב‬

‫ואת ההמולה בגלל הענין הזה ובואו מחר השכם בבוקר‪ ,‬אתם שהנכם תובעים א ת‬ ‫‪33‬‬

‫א ח ד מביתו מחתה עם‬

‫קטורת ואש‪.‬‬

‫ואתה קודח‪,‬‬

‫הנח‬

‫את‬

‫הכהונה‪,‬‬

‫והביאו כל‬

‫ההכרעה‬

‫ל א ל ה י ם וחכה ל ב ח י ר ת ו בענין זה ואל ת ע ש ה ע צ מ ך ע ד י ף מ א ל ה י ם ו ב ו א‬

‫להדיין בדרך זו ע ל ה מ ש ר ה ‪ .‬וחושבני‪ ,‬ש ל א מן העוול הוא לקבל גם א ת אהרן כ מ י‬ ‫ש ע ו מ ד גם הוא להתחרות‪ ,‬משום ש ה ו א מאותו מוצא ע צ מ ו ואי א פ ש ר ל ה ט י ח כ ל פ י ו‬ ‫‪34‬‬ ‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬י׳־י״א‪,‬‬ ‫ט״ז‪ ,‬י״ז‬

‫שום ד ב ר על מעשיו ב ש ע ת כהונתו‪.‬‬ ‫והיה‬

‫ל א ח ר ההקטרה‪ ,‬קרבנו ש ל מי יירצה יותר לפני אלהים‪ ,‬אותו האיש י י ב ח ר‬

‫לכם לכהן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬א ‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫לכשתתאספו תעמדו ותקטרו לעיני העם כולו‪.‬‬

‫וכך א נ ק ה מהריבה‪ ,‬כאילו נ ת ת י לאחי א ת מ ש ר ת ־ ה כ ב ו ד ב ת ו ר ת חטד׳׳‪.‬‬

‫וכשאמר מ ש ה זאת פסק העם מלהיות במבוכה ובתשדות נגד משה והסכימו לדבריו‪,‬‬ ‫כי היו וגם נראו טובים לעם‪ .‬וכן ה ת פ ז ר ההמון ל ע ת עתה‪ .‬ו ל מ ח ר ת באו ל א ס פ ה ‪,‬‬ ‫כדי‬

‫‪36‬‬

‫להיות‬

‫הכהונה‪.‬‬

‫נוכחים‬

‫בשעת‬

‫הקרבן ובהכרעה‪,‬‬

‫שיביא‬

‫זה‬

‫לאנשים‬

‫המתחרים‬

‫על‬

‫והאספה היתה מ ל א ה המולה‪ ,‬כי ההמון היה נרגש מתוך צפיה ל ד ב ר י ם‬

‫שיתרחשו‪.‬‬

‫לחלק מהם גרמה קורודרוח התקוה‪ ,‬ש מ א יוכח פשעו של משה‪ ,‬ואילו‬

‫הנבונים ש ב ה ם )ציפו(‪ ,‬ש מ א ישוחררו מ ע ס ק ר ע ו מ מ ב ו כ ה ‪ :‬כי ח ש ש ו ׳ ש מ א י ו ש ב ת‬ ‫‪37‬‬

‫עוד‬

‫יותר סדר החיים׳ אם ת ת פ ש ט המריבה‪.‬‬

‫לחרף‬ ‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫י״ב־ט״ו‬ ‫‪38‬‬

‫שלח‬ ‫עבודת‬

‫ואולם ההמון כולו‪ ,‬ש א ו ה ב‬

‫א ת מנהיגיו ומפנה ד ע ת ו לכל מה שאומד מישהו‪ ,‬היה הולד ורוגש‪.‬‬ ‫משרתים לאבירם ולדתן‬ ‫הקודש‪.‬‬

‫‪2 3‬‬

‫ומשה‬

‫וציוה אותם‪ ,‬לפי ההסכם‪ ,‬לבוא ולחכות ע ד ל א ח ר‬

‫ואילו הם אמרו לשליחים‪ ,‬ש ל א ישמעו ולא יביטו‬

‫כ י צ ד מ ש ה ׳הולד ו ג ד ל ע ל ־ י ד י מ ע ש י י פ ש ע ע ל ח ש ב ו ן ה ע ם כולו‪.‬‬ ‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫כ״ה־כ״ז‬

‫מטבעו‬

‫בשויוךנפש‪,‬‬

‫וכששמע משה א ת‬

‫תשובתם‪ ,‬ביקש א ת יועציו־הראשונים לילד אחריו׳ והלד אל האנשים‪ ,‬שהיו מ ס ב י ב‬ ‫לדתן‪ ,‬ולא‪ :‬ח ש ב ל פ ת י ת ו ו ד כ ב ו ד ל ע צ מ ו ל י ל ד א ל א נ ש י ם ‪ ,‬ש נ ה ג ו בו מ נ ה ג ש ל ע ל ב ו ן ‪,‬‬

‫ספר רביעי‬ ‫והללו הלכו אחריו בלי טענות‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫וכשנודע לאנשי דתן׳ ש ב א מ ש ה עם חשובי הקהל‬

‫‪39‬‬

‫אליהם‪ .‬יצאו עם נ ש י ה ם וילדיהמ לפני האהלים ועמדו לראות׳ מה בדעתו של מ ש ה‬ ‫והיו א ת ם גם מ ש ר ת י ה ם ״ ׳ שיוכלו להגן ע ל עצמם‪ ,‬אם י ש ת מ ש מ ש ה נ ג ד ם‬

‫לעשות‪.‬‬

‫בכוח באיזו צורה שהיא‪.‬‬ ‫ו מ ש ה ה ת ק ר ב ו ה ר י ם ידיו ה ש מ י מ ה ו ק ר א ב ק ו ל אדיר‪ ,‬ע ד ש ש מ ע ה ה מ ו ן כולו‪ ,‬ו א מ ר ‪:‬‬ ‫״ א ד ו ן כל א ש ר ב ש מ י ם ו ב א ר ץ ובים‪ ,‬א ת ה ה נ ך ה ע ד ה ח ש ו ב ב י ו ת ר ל מ ע ש י ‪ ,‬ה י ד ג ע ש ו‬ ‫כולם‬

‫לפי רצונך‪ ,‬א ת ה הוא‬ ‫בכל‬

‫העברים‬

‫צרותיהם ן‬

‫שהמצאת‬

‫בוא‬

‫)לי(‬

‫והקשיבה נא‬

‫דרך לביצועם‪,‬‬ ‫לדברי אלה‪.‬‬

‫משום‬

‫‪40‬‬

‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫כ‬

‫שריחמת על‬ ‫נסתר מפניך‪,‬‬

‫כי אין‬

‫ב‪.‬‬

‫"‬

‫ח‬

‫ל‬

‫'‬

‫‪41‬‬

‫ל א שום ד ב ר ש נ ע ש ה ולא ש ע ל ה ב מ ח ש ב ה ‪ .‬אל ת ר ע איפוא ע י נ ך בי על גלוי ה א מ ת‬ ‫תעדיף על כך א ת כפית הטובה של האנשים האלה‪.‬‬

‫ואל‬

‫הדברים‪,‬‬

‫שקדמו להוולדי;‬

‫את‬

‫א ת ה יודע ברור‬

‫הם לא נודעו לך מתוך שמיעה אלא היית עד־ראיה‬

‫ב ש ע ה ש נ ע ש ו ‪ .‬ה י ה נ א ע ד לי ב ד ב ר י ם ש ל א ח ר כך׳ ש ח ו ש ד י ם בי בגללם ללא־צדק‪,‬‬ ‫אף־על־פי‬

‫בניתי לי חיים שקטים באומץ‬

‫שיודעים אותם היטב‪.‬‬

‫לבי‬

‫‪2 7‬‬

‫וברצונך‬

‫‪42‬‬

‫ועל־ידי מ ה שקבלתי בירושה מ א ת חותני רעואל — ועזבתי א ת ההנאה מהטובות‬ ‫האלה‬

‫קודם עברו עלי פורענויות‬

‫והפקרתי א ת עצמי לתלאות לטובתם של אלה‪.‬‬

‫גדולות למען חירותם ו ע ת ה ל מ ע ן הצלתמ‪ ,‬והתיצבתי בחפץ־לב בפגי כל פגע רע‪.‬‬ ‫והנה‬

‫עכשיו‪ ,‬כשהוטל עלי ח ש ד של מ ע ש י ם רעים על‪-‬ידי אנשים‪ ,‬שבזכות יגיעי‬

‫עודם‬

‫סיני‬

‫)הר(‬

‫בחיים‪ ,‬מן ה י א ה הוא‪ ,‬ש א ת ה ‪ ,‬ש ה ר א י ת לי א ת ה א ש ה ה י א ע ל‬

‫‪43‬‬

‫ה כ י ת נ י אז להיות שומע בקולך והראיתני א ת הנפלאות‪ ,‬שגילה המקום לעיני; אתה‬ ‫שצויתני‬

‫לילך למצרים ולהודיעם החלטתך‪ ,‬שזעזעת את חילם של המצרים ונתת‬

‫לנו לברוח מלהיות ת ח ת שעבודם ו ה ש פ ל ת לפני א ת מלכות פ ר ע ה ;‬

‫‪44‬‬

‫אתה‪ ,‬שהפכת‬

‫א ת הים ליבשה ב ש ע ה ש ל א ידענו ד ר ך והשיבות א ת הים אחור והצפת לאידם של‬ ‫המצרים‬ ‫אתה‪,‬‬

‫את מימיו עליהם;‬

‫אתה‪ ,‬ש נ ת ת בחסדך למחוסרי־מגן כלי־זין ל ה ג נ ת ם ;‬

‫ש ה פ כ ת א ת המעינות המושחתים למקידי מים ראויים לשתיה והוצאת לנו‬

‫בשעות יאושנו הגמור מים מ ס ל ע‬

‫‪2 7 3‬‬

‫בשעה שחסרנו מזונות מן ה א ד מ ה ;‬

‫; א ת ה ש ה צ ל ת א ת חיינו על־ידי מזונות מן הים‬ ‫א ת ה ש ה ו ר ד ת ל נ ו גם מ ש מ י ם מזון‪ ,‬ש ל א ש מ ע ו‬ ‫‪2 8‬‬

‫עליו קודם ל כ ן ; א ת ה ש & מ ת ליסוד היינו א ת הגיון תורותיך ואת מ ע ר כ ת חוקתך‬

‫—‬

‫בוא אתה‪ ,‬אדון כל‪ ,‬והיה ל ש ו פ ט לי ולעד‪ ,‬ש א י ן ע מ ו מ י ק ח שוחד‪ ,‬כי לא ק י ב ל ת י‬ ‫מ ש ו ם א י ש ע ב ר י כ ל מ ת נ ה ‪ ,‬כ ד י לסלי״‬ ‫בדין‪ ,‬ל ט ו ב ת ה ע ש י ר‬ ‫לחלוטין‬ ‫נא‬

‫‪2 9‬‬

‫צ ד‬

‫?׳‬

‫י‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫י‬

‫י‬

‫ב‬

‫ת‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה ע נ י‬

‫׳‬

‫ש‬

‫י‬

‫כ‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ל‬

‫‪8‬‬

‫‪46‬‬

‫ז כ ו ת‬

‫ט״ז״ט״‬

‫‪ ,‬ולא שלטתי ל ר ע ת הציבור‪ ,‬ולא העליתי א ת ה מ ח ש ב ה הזרה‬

‫לתכונת נפשי‪ ,‬ל ת ת לאהרן א ת הכהונה בחסדי ולא‬

‫במצוותך;‬

‫הוכיחה‬

‫גם עכשיו‪ ,‬ש ה כ ל מ ת נ ה ג ב ה ש ג ח ת ך ושאין ד ב ר בא מ ע צ מ ו א ל א רצונך הוא‬

‫השליט‬

‫‪45‬‬

‫בו והמביאו לידי גמר‪.‬‬

‫הוכיחה נא‪ ,‬ש ד ו א ג ה נ ך ל א נ ש י ם ה ד ו ר ש י ם‬

‫את‬

‫‪47‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪114‬‬ ‫טובתם‬ ‫‪48‬‬

‫היהודים‬

‫של העברים‪ ,‬וענוש את אבירם ודתן הטופליפ עליך שטות‪ ,‬כאילו נ ו צ ח ת‬

‫בתחבולותי‪.‬‬ ‫והעבירם‬

‫ו ג ל ה א ת ג ז ר ‪ -‬ד י נ ך " ב ה ם ע ל מ ל ח מ ת השיגעון ) ש א ס ר ו ב ה ו ד ( כ ב ו ד ך‬

‫מארץ החיים ש ל א בדרך ה ט ב ע ואל יראה הדבר בעיני הבריות‪ .‬כ א י ל ו‬

‫נסתלקו מן העולם ומתו כדרך האדם ? אלא תפער האדמה׳ א ש ד הם דורכים עליה‪ ,‬א ת‬

‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬ל׳‬ ‫‪49‬‬

‫פיה‪ ,‬ו ת ב ל ע אותם ו א ת מ ש פ ח ת ם וכל א ש ר להם‪ .‬כי ד ב ר זה יהיה ל כ ל ה ע ם ר א י ה‬ ‫לכוחך‪ ,‬ולקח תבונה‪ ,‬כי‬

‫‪50‬‬

‫ואילו לי י ש מ ש הוכחה‬

‫‪3 0‬‬

‫ב ‪ 1‬י‬

‫כל החושבים מחשבות לא־כנות עליר סופם ל ה י ע נ ש כ ך‬

‫‪3 1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬כי ע ב ד נאמן אני לכל פקודותיך‪ .‬ואולם אם קטרוגם ע ל י‬

‫הוא קטרוג של אמת‪ ,‬ש מ ו ר אותם מכל צער ומכל פגע ושלח בי אותה ה פ ו ר ע נ ו ת ‪,‬‬ ‫עליהם‪.‬‬

‫שזממתי‬

‫ולאחר ש ת י פ ר ע מזה׳ שרצה לעשות עוול לעמר‪ ,‬ה ש ל ט א ח ד ו ת‬

‫ושלום לכל הימים ושמור על עמך‪ ,‬ההולך אחרי מצוותיך׳ ומנע ממנו כל צ ע ר ו א ל‬ ‫י ה א ח ל ק ו ב ע נ ש ם ש ל החוטאים‪ .‬כי א ת ה ב ע צ מ ך ידעת‪ ,‬ש א י ן זה מ ן הדין׳ ש י י ע נ ש‬ ‫כלל ישראל בגלל ׳רשעותם של אלה׳‪/‬‬ ‫‪51‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר ט״ז‪,‬‬ ‫ל״א־ל״ד‬

‫לאחר‬ ‫חלף‬

‫שדיבר מ ש ה מתוך דמעות את הדברים האלה רעשה פתאום האדמה ורעד‬ ‫ע ל פניה‪ ,‬כאותו הגל המזנק בכוחה של הרוח׳ וחרדה אחזה א ת כל ה ע ם ‪.‬‬

‫ושאון ורעם אדיר בקע והאדמה שעל יד אהליהם שקעה ובלעה א ו ת ם‬ ‫‪52‬‬

‫מ ה ש ה י ה י ק ר להם‪.‬‬ ‫אחדים‬

‫ו ל א ח ר ש נ ש מ ד ו ב ד ר ך זו‪ .‬ע ד ש ל א ה י ה ס י פ ק‬

‫אפילו להבחין בדבר‪ ,‬נסגרה שוב האדמה‪,‬‬

‫‪3 3‬‬

‫‪3 2‬‬

‫ואת כל‬

‫בידי אנשים‬

‫ש נ פ ע ר ה מ ס ב י ב להם‪,‬‬

‫והיתה‬

‫יציבה במידה שלא היה ברור להם למביטיס‪ ,‬אם עבר עליה משהו מהמסופר לעיל‪.‬‬ ‫‪53‬‬

‫וכן‬

‫מ ת ו אלה והיו למופת לכוחו של אלהים‪ .‬א פ ש ר היה לבכות ל א ע ל‬

‫גורלם‬

‫בלבד‪ ,‬שראוי הוא גם כ ש ל ע צ מ ו לעורר רחמים‪ ,‬א ל א אף על ש מ ת ת קרוביהם‪ ,‬ש ע ל ת ה‬ ‫להם כך‪ .‬כי ל מ ר א ה ה ד ב ר ש ק ד ה ש כ ח ו א ת א נ ש י ה כ ת ש ל ה ם והצדיקו ע ל י ה ם א ת‬ ‫ה ד י ן ו ל א ה צ ט ע ר ו ע ל כך‪ ,‬כ י ח ש ב ו ‪ ,‬ש ד ת ן ו א נ ש י מ פ ל ג ת ו מ ת ו כ ר ש ע י ם ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫ו מ ש ה ק ר א ל א נ ש י ם ה מ ת ח ר י ם ע ל ה כ ה ו נ ה ל ע מ ו ד ל ב ח י נ ה ל מ ש ר ה זו‪ ,‬כ ד י ש י י ב ח ר‬ ‫מי‬

‫ש א ל ה י ם י ק ב ל א ת ק ר ב נ ו ב י ת ר רצון‪.‬‬

‫מכובדים‬ ‫‪55‬‬ ‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬ל״ה‬

‫על העם בגלל צדקתם של אבותיהם ושלהם ויש אף עלו בה על אלה?‬

‫ויצאו גם אהרן וקודח‬ ‫התלקחה‬ ‫ולא‬

‫והתאספו מאתים וחמשים איש‪,‬‬

‫‪3 4‬‬

‫ו ה ק ט י ר ו כולם לפני המשכן בכל המחתות שהביאו‪) .‬פתאום(‬

‫א ש כזאת‪ ,‬ש ל א ה ו צ ת ה ע ו ד כ מ ו ת ה בידי בני אדם‪ ,‬לפי מ ה ש מ ס פ ר י ם ‪,‬‬

‫ע ל ת ה עוד מתוך האדמה בהתפרצות יקוד מתחת‪ ,‬ולא ה ת ל ה ט ה מ ע צ מ ה בין‬

‫עצי היער‪ ,‬ה מ ש ת פ ש פ י ם זה בזה ב ס ע ר ת עוז!‬ ‫‪3 5‬‬

‫‪56‬‬

‫שהיו‬

‫שיכולה להתלקח דק במצות א ל ה י ם ‪.‬‬

‫אלא שלהבת לוהטת ואוכלת מאוד‪,‬‬

‫ב א ש הזאת‪ ,‬שזינקה על קורה ועל מ א ת י ם‬

‫ו ח מ ש י ם האיש‪ ,‬נ ש מ ד ו כולם‪ ,‬ע ד ש נ ע ל מ ו אפילו גופותיהם‪.‬‬

‫נשאר רק אהרן לבדו‪,‬‬

‫ש ל א ניזוק כלל באש‪ ,‬משום שאלהימ הוא ש ש י ל ח א ת ה א ש ב א ל ה ש צ ר י כ י ם היו‬ ‫ב מ ד ב ר י״ז‪,‬‬ ‫‪57‬‬ ‫א׳־ה׳‬

‫להישרף‪.‬‬

‫וכשאבדו רצה משה למסור ל ד ו ד ו ת‬

‫‪3 0‬‬

‫א ת ע נ ש ם ש ל הללו‪ ,‬כדי ש י ד ע ו‬

‫םסר רביעי‬

‫‪115‬‬

‫אותו גם אלה שעתידים 'לחולה וצווה את אלעזר בן ־אהרן להניח את מחתותיהם‬ ‫על מזבודהנחושת‪ ,‬שיהיה הדבר לדורות הבאים לזכר העונש שנענשו על אשר‬

‫‪58‬‬

‫דימו‪ .‬שיש ביכלתם להתהלך במרמה את כוחו )וגבורתו( של אלהיט; מעתה לא‬ ‫נראה עוד בעיני איש‪ ,‬שהכהונה באה לו לאהרן בחסדו של משה‪ ,‬אלא בפסק דינו‬ ‫של אלהים‪ ,‬שבא לידי גילוי‪ ,‬נהנה מאז והלאה הוא ובניו ממשרת־הכבוד לבטח‪.‬‬ ‫אולם המריבה לא נגמרה אפילו בדרד זו‪ ,‬אלא רבתה ונתגלעה ביתר שאת ונתגלגלה‬ ‫לה סיבה רעה יותר לילך ולהחמיר ״‪ ,‬ונדמה היה‪ ,‬שלא תיפסק בגללה הרעה לעולם‬ ‫אלא תלך ותמשך‪ .‬כי אף כי האנשים כבד האמינו‪ ,‬שאין דבר הנעשה בלי השגחתו‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫במדבר י״ז‪ ,‬ו׳‬ ‫‪60‬‬

‫של אלהיט‪ ,‬לא רצו להודות‪ ,‬שהדברים האלה נעשו שלא בתורת חסד אלהים למשה‪,‬‬ ‫והיו קובלים עליו‪ ,‬שכעסו של אלהים לא היה גדול כל כד מחמת חטאם של האנשים‪,‬‬ ‫שנענשו‪ ,‬אלא משום שמשה גרם לכך‪ :‬הללו לא נשמדו בעטיו של חטא אחר‪ ,‬אלא‬

‫‪61‬‬

‫משום ששקדו על עבודת אלהים; ואילו האיש‪ ,‬שהעניש את העם על~ידי מותם‬ ‫של אנשים כאלה‪ ,‬שנמנו עם החשובים שבעם‪ ,‬לא זו בלבד שלא בא על ענשו כלל‪,‬‬ ‫אלא שעוד העניק לאחיו את הכהונה ללא כל מחלוקת‪ ,‬משום שמעתה לא ישתדל‬

‫במדבר י״ז‪,‬‬ ‫‪ 62‬כ״ז־כ״דו‬

‫עוד איש אחר להשיגה בראותו‪ ,‬שהראשונים מתו מיתה רעה‪ .‬ולא עוד אלא שבאה‬ ‫בקשה רבה מקרוביהם של המומתים לפני העם ׳להקטין במידת־מה את רהבו של‬ ‫משה‪ ,‬שהרי דבר זה חשוב לבטחונם הם‪.‬‬ ‫ומשה שמע זמן רב את המהומה‪ ,‬שהלכה הלוך ותםום‪ ,‬והיה שרוי בפחד‪ ,‬שמא‬ ‫ימרדו שוב ואסון גדול וכבד יתרחש‪ ,‬והלך וכינס את ׳העם לאספה‪ .‬ולא התיצב‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫במדבר י״ז‪,‬‬ ‫ט״ז־כ״ו‬

‫ללמד סניגוריה על עצמו כנגד מה ששמע‪ ,‬שלא להרגיז את ההמון‪ ,‬אלא צווה את‬ ‫נשיאי השבטים‪ ,‬שלא יביאו לו אלא את מטותיהם ועליהמ שמות השבטים כתובים‪:‬‬ ‫אותו האיש‪ ,‬שיתן אלהים סימנו במטהו‪ ,‬יטול את הכהונה‪ .‬וכך הוחלט‪ ,‬והביאו‬ ‫האחרים וגם אהרן‪ ,‬שכתב ״לוי‬

‫״ ‪38‬‬

‫‪64‬‬

‫במטהו‪ .‬ומשה )נטל( את המטות והניחם במשכן‬

‫אלהים‪ .‬למחרת הוציאם והם הוכרו‪ ,‬הואיל וסומנו גם על־ידי האנשים שהביאום‬ ‫וגם על־ידי העם‪ .‬וראו‪ ,‬שהאחרים נשארו באותה צורה שלקחם משה‪ ,‬ואילו מטה‬

‫‪65‬‬

‫אהרן דאו והנה העלה פקעים וענפים ופרי בשל )שקדים היו‪ ,‬כי מאותו עץ נעשה‬ ‫המטה(‪ .‬ונבהלו מפני המראה המופלא‪ .‬ואלה שרחשו שנאה למשה ואהרן‪ ,‬ויתרו‬

‫‪66‬‬

‫עכשיו על שנאתם זו והתחילו תוהים על פסק דינו של אלהים עליהם ומשבחים‬ ‫מכאן ולהבא את החלטותיו של אלהים‪ .‬והודו לו לאהרן‪ ,‬שמן הדין הוא שתהא‬ ‫הכהונה לו‪ .‬והלה החזיק כבטחון במ&רה‪ ,‬לאחר שנבחר שלוש פעמים על ידי אלהים‪.‬‬ ‫כך נסתיימה המריבה בין העברים‪ ,‬לאחר שעמדד• בעינה זמן רב‪.‬‬ ‫ושבט לוי היה פטור ממלחמה ומעבודת־צבא‪ ,‬שכן היה ע ו ס ק‬ ‫וכדי שלא יזניחו את עבודת־הקודש מחמת עניות וחיפוש ה‬

‫‪39‬‬

‫צ ר כ י ם‬

‫בעבודת־אלהים‪67 .‬‬ ‫ה נ ח ן צ י ם‬

‫?‪Qnf]t‬‬

‫ג‪.‬‬

‫במדבר י״ח‪ ,‬ב׳‬

‫‪116‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫צווה משה את העברים‪ ,‬לכשירכשו ברצון אלהים את ארץ כנען׳ להנחיל ללויים‬ ‫במדבר ל״ה‪,‬‬ ‫אי־ח׳‬ ‫‪68‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ח‪,‬‬ ‫כ״א־כ״ד‬ ‫‪69‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ח‪,‬‬ ‫כ״ו־כ״ח ‪70‬‬

‫ארבעים ושמונה ערים טובות ויפות ולתחום מהאדמה שלפניהן עד לאלפים אמה‪,‬‬ ‫החל מן החומות‪ ,‬ולמסור להם‪ .‬ונוסף על כך ציווה את העם להעלות ללויים ולכהנים‬ ‫מעשר מפירות השנה‪ .‬אלה הן המתנות‪ ,‬שקיבל השבט הזה מן העם‪ .‬אולם ח ו ש ב‬ ‫אני לנחוץ לסמן‪ ,‬מה שקיבלו רק‬

‫‪3 3 3‬‬

‫הכהנים מכולם‪.‬‬

‫מארבעים ושמונה הערים צווה משה את הלויים ליתן לכהנים ש ל ו ש ־ ע ש ר ה‬

‫‪40‬‬

‫ומן‬

‫המע&ר‪ ,‬שלוקחים מן העם כל שנה‪ ,‬לחלוק להם את החלק העשירי‪ .‬מן הדין שיביא‬ ‫העם לאלהים ביכורים מכל הפירות הגדלים מן האדמה ואת כל פטר רחם של‬

‫במדבר י״ח‪,‬‬ ‫י״ב־י״ט‬ ‫‪71‬‬

‫ההולכים על ארבע‪ .‬הכשרים לקרבן;‬

‫אם זכר הוא יש ליתנו לכהנים לקרבן‪,‬‬ ‫‪41‬‬

‫שיאכלוהו הם ובני ביתם כולם בעיר־הקודש‪ .‬ואילו בעד ה ב ה מ ו ת ‪ ,‬שחל עליהן‬ ‫‪42‬‬

‫איסור האכילה לפי חוקי האבות‪ ,‬חייבים הבעלים לשלם לכוהנים שקל ו מ ח צ ה ‪,‬‬ ‫‪, 2 3‬‬

‫דברים י״ח‪ ,‬ד׳ ובעד בכור אדם חמשה ש ק ל י ם‬ ‫במדבר ‪ 72‬התבואה ועושים לחם חייבים ליתן להם חלק מהמאפה‪ .‬והאנשים שנדרו נדר לקדש‬ ‫ס״ו‪ ,‬כ׳־כ״א‬

‫להם גם ראשית גז הצאן‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫והאופים א ת‬

‫עצמם — הם הקרויים נזירים‪ ,‬המגדלים שערותיהם ואינם טועמים יין — מחויבים‬ ‫‪43‬‬

‫במדבר‬ ‫ר‪ ,‬ב׳־ג׳‬ ‫ויקרא‬ ‫כ״ז‪ ,‬א׳־ח׳‬

‫‪73‬‬

‫ליתן את שערותיהם הגזוזות לכהניס ‪ ,‬בשעה שהם מקדישים ומביאים אותן קרבן‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫ואלה הקוראים לעצמם ״ ק ר ב ך לאלהים ‪ ,‬פירוש ״דורון״ בלשון ההלינים‪ ,‬אם ברצונם‬ ‫לפדות עצמם מחובה זאת‪ ,‬חייבים ליתן פדיון כסף לכהנים‪ ,‬אשד‪ .‬שלושים שקל‬ ‫‪45‬‬

‫וחמשים שקל ה א י ש ‪.‬‬

‫ולגבי אלה‪ ,‬שאין ידם מגעת לשלם את הסכום הקבוע‪,‬‬

‫הדשות בידי הכוהנים להחליט כרצונם‪ .‬והשוחטים בביתם לשם חגיגה ולא ל ש ם‬

‫ויקרא זי‪74 ,‬‬ ‫ל״א־ל״ד‬ ‫השוה ב מ ד ב ר‬ ‫י״ח‪ ,‬י״ח‬

‫ה ק ד ב ן ‪ .‬שפע כזה )של מתנות( המציא משה לכוהנים‪ ,‬מלבד מה שהעם נותן להם‬

‫‪75‬‬

‫כשהוא מקריב קרבן על חטאיו‪ ,‬כפי שהראינו בספר הקודם‪ .‬ומשה צווה‪ ,‬שישתתפו‬

‫במדבר‬ ‫י״ח‪ ,‬י י א‬

‫עבודת אלהים‪ ,‬מוכרחים להביא לכוהנים את הקיבה ואת החזה ואת שוק־הימין ש ל‬ ‫‪46‬‬

‫עבדיהם ובנותיהם ונשיהם של הכהנים בכל המתנות שחייבים ליתן להם‪ ,‬פ ר ט‬

‫במדבר י״ח‪ ,‬י׳ לקרבנות‪ ,‬שמקריבים בעד תטאים‪ :‬כי את אלה אוכלים רק הזכרים הכהנים בו ביום‬ ‫בקודש‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר כ׳‪,‬‬ ‫י״ד־כ״א‬

‫‪76‬‬

‫ולאחר שצווה משה את הדברים האלה ככלות המריבה‪ ,‬נסע עם הצבא כולו והגיע‬ ‫עד גבולות אדום‪ .‬שם שלח שליחים אל מלך האדומים וביקש ליתן לו מעבר‪,‬‬ ‫והסכים ליתן כל העדבונות שירצה‪ .‬שלא יעשה לו שום עוול‪ ,‬ולהכין שוק לצבא‬

‫‪77‬‬

‫‪47‬‬

‫והוא ישלם את מחיר המים‪ ,‬אם י ד ר ו ש ‪.‬‬

‫ואולם הדברים‪ ,‬ששלח משה ביד‬

‫השליחים‪ ,‬לא מצאו חן בעיניו של הלה ולא הרשה להם את המעבר ויצא והוליך‬ ‫את צבאו חמוש לקראת•משה‪ ,‬כדי למנוע את ישראל מלעבוד‪ ,‬אם יעז לעשות‬ ‫זאת בכוח‪ .‬אז השיב משה את צבאו אחור והוליכהו דרך המדבר סביב‪ ,‬כי לשאלתו‬ ‫לא יעצהו אלהים לפתוח במלחמה‪.‬‬

‫ססר רביעי‬ ‫א ז ה ג י ע גם סוף חייה ש ל מ ד י ם‬

‫‪4 8‬‬

‫‪117‬‬

‫אחותו‪ ,‬לאחר שהוציאה א ת ש נ ת הארבעים מאז‬ ‫‪4 3‬‬

‫א ת מצרים‪ ,‬ב ח ו ד ש כםנטיקום‪ ,‬ב ר א ש ה ח ו ד ש למבין ה ל ב נ ה ‪.‬‬

‫עזבה‬

‫ע ל חשבון הציבור ברוב פאר ע ל הר א ח ה הבקרא צין‬

‫‪5 0‬‬

‫וקברו אותה‬

‫‪ .‬ו מ ק ץ ש ל ו ש י ם יום ל א ב ל‬

‫ה ע ם ע ל י ה ‪ ,‬ט י ה ר מ ש ה א ת ה ע ם ב א ו פ ן כ ז ה ‪ :‬ל א ה ר ח ק מהמחבר‪ .‬ה ו צ י א ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל‬ ‫‪3 1‬‬

‫עגלה‬

‫ש ל א י ד ע ה מ ח ד ש ה ו ע ב ו ד ת א ד מ ה ו ל א ה י ה ב ה כל מום‪ ,‬כולה אדומה‪,‬‬

‫למקום טהור מ ו ח ל ט " ‪,‬‬

‫ש ם ה ק ר י ב ה ו ה ז ה מ ד מ ה ב א צ ב ע ו ש ב ע פ ע מ י ם בוכח מ ש כ ן‬

‫א ח ר ־ כ ך עזדף‬

‫והשליך‬

‫אלהיט‪.‬‬

‫את‬

‫כולה כמו שהיא‬

‫העגלה‬

‫ו‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫במדבר כי‪,‬‬ ‫א׳־ב׳‬

‫על‬

‫וקדביה‬

‫עורה‬

‫‪ 79‬במדבר‬ ‫י״ט‪ ,‬א ־ כ ״ ב‬

‫‪80‬‬

‫ל ת ו ך ה א ש ע ץ א ר ז ו א ז ו ב ו צ מ ר שבי‪ .‬ו א י ש ט ה ו ר א ס ף א ת ה א פ ר כ ו ל ו ו ה ג י ח ו ב מ ק ו ם‬ ‫‪3‬‬

‫טהור מוחלט‪ .‬ואלה שבטמאו ל מ ת ש מ ו מ ע ט א פ ר לתוך מעין והטבילו א ז ו ב " והזו‬

‫‪81‬‬

‫‪1 ,‬‬

‫)על בשרם( ביום ה ש ל י ש י ו ה ש ב י ע י ו ט ה ר ו " ‪ .‬וצוום ל ע ש ו ת כן גם ל כ ש י ב ו א ו א ל‬ ‫בחלותיהם‪.‬‬ ‫ש ב ע ש ה טיהור כזה בגלל א ב ל אחותו ש ל המנהיג‪ ,‬הוליך זה א ת המחבה‬

‫לאחד‬

‫ה מ ד ב ר ובא אל מקום בארץ ערב‪,‬‬

‫דיר‬

‫נ ב‬

‫שהערבים חשבוהו למטרופולין שלהם‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫לפגים גקרא ע ר ק א ‪ ,‬ועכשיו ש מ ו פ ט ר ה ״ ‪ .‬המקום הזה מוקף )רוכסי( ה ר גבוה‪.‬‬ ‫‪V‬‬

‫שם‬

‫‪82‬‬

‫‪T‬‬

‫ע ל ה אהרן ע ל ההד‪ ,‬מ ש ו ם ש ה ו ד י ע לו משה‪ ,‬ש ע ו מ ד הוא למות‪.‬‬

‫ולעיבי כל‬

‫‪83‬‬

‫במדבר‪ .‬כי‪.‬‬ ‫כ״ב־כ״ט‬

‫הצבא — כי המקום היה מ ש ו פ ע — פ ש ט א ת בגד הכהונה הגדולה ומסרו ל א ל ע ז ד‬ ‫ב נ ו ‪ ,‬ש ע ב ר ה א ל י ו ‪ ,‬ב ג ל ל ג י ל ו ‪ ,‬מ & ר ת ־ כ ב ו ד )זו(‪ ,‬ו מ ת ו כ ל ה ע ם ע ו מ ד ו מ ב י ט א ל י ו ‪.‬‬ ‫והוא מ ת ב א ו ת ה שנה‪ ,‬בה קיפח גם א ת אתותו‪ ,‬ו ש נ ו ת חייו בסך הכל מ א ה ע ש ר י ם‬ ‫ושלוש‪.‬‬ ‫אתונה‬

‫במדבר‬ ‫ל״ג‪ ,‬ל״ח‬

‫והוא מ ת לפי מנין הלבנה ב ר א ש חודש‪ ,‬באותו חודש הנקרא בפי אנשי‬ ‫הי?!טומביאון‪ ,‬ב פ י ה מ ו ק ד ו נ י ם‬

‫לואוס‬

‫ו ה ע ם נ ה ג ע ל י ו א ב ל ו ת ב מ ש ך ש ל ו ש י ם יום‪.‬‬ ‫הצבא‬

‫‪84‬‬

‫ובפי העבדים‬

‫אב"‪.‬‬

‫ו כ ש נ ס ת י י מ ה זו ה ו ל י ך מ ש ה מ ש ם א ת‬

‫‪85‬‬

‫ה‪ .‬א‪.‬‬

‫והגיע ל נ ה ר ארנון‪ ,‬היוצא מ ה ד י ע ר ב וזורם ד ר ך מ ד ב ר ש מ מ ה ונופל ליס‬ ‫במדבר‬ ‫כ׳יא‪ ,‬י״ג‬

‫‪1‬־ ‪T‬‬

‫והוא ה ג ב ו ל בין א ר ץ מואב ל א ר ץ האמורי‪.‬‬

‫המלח‬ ‫ומוכשרה‬

‫לפרנס המון אנשים בטובה‪.‬‬

‫והאדמה פ ה " פוריה היא‬

‫ומשה שלח איפוא אל ס י ח ו ן‬

‫‪5 6‬‬

‫מלך הארץ‬

‫הזאת וביקש מעבר לצבאותיו בכל הערבונות שידרוש‪ ,‬באופן שלא ת צ א שום תקלה‬

‫‪86‬‬

‫במדבר כ״א‪,‬‬ ‫כ״א־כ״ג‬

‫ל א ר ץ ולא ל א נ ש י ם ה י ו ש ב י ם בה‪ ,‬ש ס י ח ו ן ־ ש ו ל ט עליהם‪ ,‬ושיוכל ל ה ש ת מ ש ל ת ו ע ל ת ם‬ ‫של ‪.‬הללו במה שניתן לממכר‬

‫)וישלם(‬

‫אפילו א ת המים‪ ,‬א ם ירצו למכור להם‪.‬‬

‫אולם סיחון מירב וזיין א ת צבאו והיה מוכן לעצור ב ה ח ל ט ב ע ד העברים מ ל ע ב ו ד‬ ‫את •האתון ״‪.‬‬ ‫‪87‬‬

‫ו מ ש ה דאה‪ ,‬ש ה א מ ו ר י נוהג מ נ ה ג ש ל אויב‪ .‬והגיע לכלל דעה‪ ,‬ש ל א נ א ה ל ו ל ש א ת‬ ‫א ת העלבון‪,‬־ ו ג מ ר א ו מ ר ל ה ו צ י א ‪ -‬א ת ה ע ב ר י ם מ ן ה ב ט ל ה ו מ ן ה מ ב ו כ ה ה כ ר ו כ ה ב ה ‪,‬‬ ‫שגרמה‬

‫ל ה ם ל מ ר י ב ו ת י ה ם ק ו ד ם •לכן ו ל ק ש י י ה ם ב א ו ת ה ש ע ה ‪.‬‬

‫ושאל • א ת אלהים‪,‬‬

‫א& הואי מ ר ש ה ל ו ל ה ל ח ם ‪ .‬׳ כ ש ה ו ד י ע ל ו א ל ה י ם ׳ ש י נ ח ל ג ם נ צ ח ו ן ‪ ,‬ש ש ־ מ ש ה א ל י ק ר ב‬

‫‪88‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫‪89‬‬

‫קדמוניות‬

‫והלהיב‬

‫א ת ה צ ב א ועוררם למלא ברגע זה א ת ת ש ו ק ת ם למלחמה׳ שכן נ י ת נ ה ל כ ך‬

‫הסכמת‬

‫זינם‬

‫אלהיס‪.‬‬

‫משקיבלו העברים א ת הרשות שנכספו לה‬

‫ויצאו מיד לפעולה‪.‬‬

‫ב‬

‫וכשפתחו בהתקפה לא ע מ ד רוח האמורי עוד ב ו ‪ ,‬כי נ ב ה ל‬ ‫‪5 8 8‬‬

‫מ ל א עוז‪ ,‬נ ס ו ג מ ת ו ך פחד‪ .‬ולא ח י כ ו ל ח ת ״‬

‫״א‬

‫נ ג ש ו ת ה ר א ש ו נ ה ולא ע מ ד ו לעצור א ת העברים‪ ,‬א ל א הפכו עודף וברחו‪ ,‬ב ח ש ב ם ‪,‬‬

‫‪90‬‬

‫ש ה ד ב ר יביא להם הצלה יותר מהמלחמה‪ .‬כי בטחו בעריהם הבצורות‪ .‬אולם גם א ל ה‬

‫כ‬

‫‪8b‬‬

‫ל א ה ו ע י ל ו ל ה ם כ ל ל ב מ נ ו ס ת ם ׳'־‪ ,‬כ י א ך ר א ו ה ע ב ד י ם‬ ‫‪91‬‬

‫לעבר‬ ‫‪5 3‬‬

‫שאיפתם‬ ‫וזריזים‬ ‫שלהם‪,‬‬ ‫‪92‬‬

‫הערים ז‬

‫בשימוש‬

‫כלי־הקלע‬

‫הדביקו א ת האויבים ז‬ ‫‪C O a‬‬

‫הקלע והחצים‬

‫להצטופף‬

‫בתוד‬

‫חלל‬

‫ב ש‬

‫‪.‬‬

‫המלחמה‬

‫כ״ז־יל״ב'‬

‫למרחק‬

‫וקלים‬

‫רב‬

‫מחמת‬

‫ברדיפה‬

‫הקלים‬

‫כלי־הזין‬

‫ואלה שהיו רחוקים מלהתפש‪ ,‬אותם השיגו אבני־‬

‫‪ .‬והיה הרג רב והבורחים סבלו מפצעיהם ויותר מכל פגעי ה מ ל ח מ ה‬ ‫כי הימים ימי הקיץ והאויבים ברובם‪ ,‬כלומר אלה ״‬ ‫המבוהלת‪,‬‬

‫מרוצתם‬

‫ירדו‬

‫אל‬

‫הנהר‬

‫‪0 2‬‬

‫בצמאם‬

‫אז־ פ י ש ט ו ה ע ב ר י ם א ת ה ח ל ל י ם ו ל ק ח ו ש ל ל‬

‫האדמה‪ ,‬שעמדה עדיין בתנובתה‪.‬‬

‫ומחיה מן הערים‬

‫‪95‬‬

‫לא עיפו‬

‫אחריהם‪ ,‬כי‬

‫שהספיקו‬

‫למים ‪,‬‬

‫והעברים‬

‫הקיפום וזרקו ע ל י ה ם כידונים וירו בחם חצים ו ה ש מ י ד ו ם כולם׳ וגם סיחון מ ל כ ם‬ ‫נפל‬

‫‪94‬‬

‫ואילו העברים‬

‫מרדוף‬

‫אחת‬

‫היתד‪.‬‬

‫ל ה ו ס י ף מ א מ צ י ם ע ל מ א מ צ י ה ם ה ק ו ד מ י ם ‪ ,°°‬ו ב ה י ו ת ם ק ל ע י ם ט ו ב י ם מ א ו ד‬

‫הציק להם ה צ מ א ‪:‬‬

‫‪93‬‬

‫ש נ ס ו ג י ם הם‪ ,‬ל ח צ ו ע ל י ה ם‬

‫ב ח ז ק ה והכניסו א נ ד ר ל מ ו ס י ה ב מ ע ר כ ו ת י ה ם והטילו ב ה ל ה בהם‪ .‬ש ו ר ו ת י ה ם נ ו ת ק ו ו ה ם‬ ‫נמלטו‬

‫במדבר‬

‫תפשו את כלי‬ ‫‪ 8‬ג‬

‫מפני העברים‪ ,‬וצבאו שנראה מקודם‬ ‫‪3‬״י‪ .‬ל‪^,‬‬

‫היהודים‬

‫‪c‬‬

‫‪,‬‬

‫כולם‪.‬‬

‫לעצה ולא‬

‫‪a‬‬

‫‪4‬‬

‫ושפע‬

‫רב‬

‫והצבא עבר כבטחון בארץ כ ו ל ה‬

‫‪0 1‬‬

‫של‬

‫פירות‬

‫ולקח מזון‬

‫ש נ ל כ ד ו ג ם כן‪ ,‬ש כ ן ל א ה י ו ל מ ע צ ו ר כ ל ל ‪ ,‬ל א ח ר ש נ פ ל ו א נ ש י‬

‫ש ו א ה כזאת באה איפוא על האמורים‪ .‬משום שלא היו מ ו כ ש ר י ם‬

‫טובים לפעולה‪.‬‬

‫והעברים‬

‫נהרות ודומה בטבעה ׳במידת־מה לאי‪:‬‬

‫ירשו‬

‫א ת ארצם‪,‬‬

‫והיא‬

‫שוכנת‬

‫כ י ה א ר ג ו ן ה ו א ג ב ו ל ה ־מדרום‪,‬‬

‫בין‬

‫שלשה‬

‫וחיבוקי‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫ה נ ו פ ל א ל י ר ד ן ה נ ה ר ו מ ש ת ת ף ע ל ־ י ד י כ ך ב ז ר ם מ י מ י ו ‪ , °‬מ ק י ף ־את צ ד ה ה צ פ ו נ י ן‬ ‫ואולם חלקיו ה מ ע ר ב י י ם ש ל ה ח ב ל מוגבלים על־ידי הירדן‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫ו מ ש ה ג י ע ו ה ד ב ר י ם ל י ד י כ ד נזדווג עוג‪ ,‬מ ל ך ה ג ל ע ד ו ה ג ו ל ן ״ ‪ ,‬א ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו ה ו ל י ד‬ ‫את‬

‫צ ב א ו ו מ י ה ר ל ע ז ר ת ו ש ל סיחון‪ ,‬ש ה י ה י ח ד ו ‪.‬‬

‫לערוך‬ ‫‪97‬‬ ‫במדבר‬

‫ק ר ב נ ג ד העבדים‪ ,‬כי חשב‪ ,‬שידו ת ה י ה על העליוגה‪ ,‬וגם ר צ ה ל ה ת ג ם ו ת‬

‫בגבורתם‪ .‬אולם תקותו נכזבה והוא נפל ח ל ל בקרב וצבאו כולו נשמד‪ .‬ו מ ש ה ח צ ה‬

‫כ״א‪.‬‬

‫ל״ג‪-‬ל״ה‬

‫וכשמצאו מת‪ ,‬החליט בכל ז א ת‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫א ת ה נ ה ר יבוק ו ע ב ד ב מ ל כ ו ת עוג והכניע א ת ע ר י ה והרג א ת ת ו ש ב י ה ן כולם‪ ,‬ש ה י ו‬ ‫מצויגיט בעושר מכל יושבי חבל הארץ ההיא בגלל טיבה המעולה של קרקעם ו ש פ ע‬ ‫‪98‬‬

‫‪6 7‬‬

‫ב ר כ ו ת י ה " ‪ .‬א ש ר לעוג‪ ,‬ה נ ה ה י ה ב ע ל קומה גבוהה ויפה־תואד‪ ,‬ש מ ע ט י ם מ א ו ד‬ ‫כמותו!‬

‫הוא היה גם בעל זרוע ופעולותיו )בקרב( היו שקולות כנגד מ ע ל ו ת גדלו‬

‫ויפיו‪ .‬ר א י ה ל כ ו ח ו ו ל ג ד ל ו מ צ א ו ה ב ר י ו ת ב ש ע ה ש ל ק ח ו ב ר ב ה‬

‫‪6 8‬‬

‫‪ ,‬עיר־המלכיס של‬

‫ספר‬

‫עמון‪,‬‬

‫‪119‬‬

‫רביעי‬

‫א ת מיטתו‪ ,‬שהיתר‪ .‬ע ש ו י ה ב ר ז ל ו ר ח ב ה א ר ב ע א מ ו ת ו א ר כ ה ג ד ו ל כ פ ל י ם‬

‫בתוספת של אמה‪ .‬ולאחר מפלתו של זה נ ש ת נ ו להם לעברים העגינים לטובה‪ ,‬ולא‬

‫ד ב ר י ם ג ׳ ‪ ,‬י״א‬ ‫‪99‬‬

‫בהווה בלבד‪ ,‬א ל א גם ל ע ת י ד ש י מ ש להם מ ו ת ו גורם ב ר כ ה ‪ :‬כי קיבלו ש ש י ם ערים‬

‫דברים‬ ‫ג‪ /‬ד־ח׳‬

‫וכן הביא מ ש ה א ת גיסותיו אל ש פ ת הירדן וחנה במישור הגדול מול יריחו )עיר‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬

‫ב צ ו ר ו ת יפה‪ ,‬שהיו לו ל מ ס עובד‪ ,‬ושלל רב‪ ,‬ו נ ת ע ש ר ו כולם ככלל כפרט‪.‬‬

‫עשירה‪,‬‬

‫טובה‬

‫בהתלהבותם‬

‫לגידול‬ ‫למלחמות‪.‬‬

‫דקלים‬ ‫ומשה‬

‫וצמחי־צרי(‪.‬‬ ‫הקריב‬

‫וישראל‬

‫תחילה‬

‫התחילו‬

‫מ ש ך ימים‬

‫להתגאות‬

‫אחדים‬

‫‪100‬‬

‫במדבר‬

‫ולהפריז‬

‫קרבנות־תודה‬

‫כ״ב‪ .‬א׳‬ ‫‪101‬‬

‫לאלהים ושימח א ת ה ע ם ב מ ש ת ה )נצחון( ושלח חלק מחילותיו ל ה ש ח י ת א ת ארץ‬ ‫המדעים‬

‫‪0 9‬‬

‫וללכוד א ת עריהם‪ .‬וסיבת פ ת י ת ת ה מ ל ח מ ה כלפיהם כך היתה‪.‬‬

‫‪T‬‬

‫בלק‪ ,‬מ ל ד המואבים‪ ,‬היה חי בידידות ו ב ב ר י ת עם ה מ ד ע י ם עוד מימי אבותיו‪ .‬כ ש ר א ה‬ ‫את‬

‫י ש ר א ל הולכים וגדלים כל כך‪ ,‬ה ת ח י ל ח ו ש ש מ א ו ד גם לעניניו הוא‪ ,‬מ ש ו ם‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪102‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ב׳‪-‬י״ד‬

‫שעדיין לא שמע‪ ,‬שאין העברים מתעסקים בארצות אחרות‪ ,‬כי נאסר עליהם הדבר‬ ‫על־ידי אלהיט בגלל כיבוש ארץ כ נ ע ן ) ה ע ת י ד לבוא( ן והחליט‪ ,‬יותר בחפזון מ א ש ר‬ ‫בישוב־הדעת‪,‬‬

‫להיטפל‬

‫אליהם‬

‫דברים‪.‬‬

‫במלחמת‬

‫אמנם לא היה‬

‫בדעתו‬

‫להילחם‬

‫‪103‬‬

‫‪7‬‬

‫בבני אדם‪ ,‬ש ה ה צ ל ח ה ה א י ר ה להם פגים ועזות רוחם גדלה מ ח מ ת ק ש י גורלם" ‪,‬‬ ‫אלא‬

‫ח ש ב לעכב ככל ‪-‬האפשר א ת גידולם‬

‫ושלח בענינם שליחים אל‬

‫המדעים‪.‬‬

‫‪7 1‬‬

‫והיה איש אחד בלעם בארץ ה פ ר ת ‪ ,‬המעולה שבקוםמים בזמן ההוא וידידם של‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫את‬

‫‪104‬‬

‫א ל ה ש ל ח ו איפוא א נ ש י ם מ ה ח ש ו ב י ם שבהם‪ ,‬י ח ד עם שליחיו ש ל בלק‪ ,‬ל ב ק ש‬ ‫הקוסם‪ ,‬ש י ב ו א ויקלל‬

‫א ת ישראל‪ ,‬כדי לאבדם‪.‬‬

‫כשהגיעו השליחים איכםנם‬

‫‪105‬‬

‫וקיבלם ב ס ב ר פנים יפות‪ ,‬ו ל א ח ר ש ס ע ד ו ש א ל א ת אלהים‪ ,‬מ ה היא ד ע ת ו ע ל העגין‪,‬‬ ‫ש ב ג ל ל ו ב א ו ה מ ד י נ י ם ל ק ר ו א לו‪.‬‬

‫וכשאלהים ה ת נ ג ד לו חזר אל השליחים והסביר‬ ‫‪7 2‬‬

‫להם א ת נכונותו והתלהבותו הוא ל ע ג י ן ‪ ,‬שמבקשים ממנו‪ ,‬אולם אמר‪ ,‬שאלהים‪,‬‬ ‫שהביאו לתהילה רבה כל כך בשל ה א מ ת שהוא מ ב ש ר אותה‬ ‫נ|‪,‬‬

‫‪a 7 2‬‬

‫ה ו א ה מ ת נ ג ד לחפצו‪: ,‬‬

‫‪7‬‬

‫כי העם ־' ‪ ,‬ש מ ב ק ש י ם מ מ נ ו ש י ב ו א לקללו‪ ,‬ח י ב ה )יתירה( נ ו ד ע ת לו מ א ת אלהים‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫מ ט ע ם זה י ע ץ להם לחזור ל א ר צ ם ו ל ב ט ל א ת ה א י ב ה לישראל‪ .‬א ח ד י ה ד ב ר י ם ה א ל ה‬ ‫שילח את השליחים‪.‬‬ ‫אולם‬

‫המדעים‪ ,‬שבלק היה מפציר בהם מאוד ומוסיף ומביא לפניהם א ת בקשתו‬

‫בעקשנות‪ ,‬חזרו ושלחו שליחים אל בלעם‪ .‬ובלעם רצה לגרום קורת רוח כל־שהיא‬ ‫לאנשים‬

‫ושאל‬

‫)שוב(‬

‫א ת אלהים‪.‬‬

‫להתנגד בשום דבר לשליחים‪.‬‬ ‫להוליכו‬

‫ואלהים כ ע ם א פ י ל ו ע ל הנסיון וצווה‪,‬‬

‫‪107‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ט״ו־ל״ה‬

‫שלא‬

‫ואילו ב ל ע ם ל א ש י ע ר ‪ ,‬ש א ל ה י ס צווהו ע ל כך‪ ,‬כ ד י‬

‫שולל והלך עם השליחים‪.‬‬

‫ב ד ר ך נ ט פ ל אליו מ ל א ך א ל ה י ם במקום צר‪,‬‬

‫שהיה מוקף חומות אבנים מ ז ה ומזה‪ .‬והאתון‪ ,‬ש ר כ ב ע ל י ה בלעם׳ הבינה׳ ש מ ת י צ ב ת‬ ‫נגדם רוח אלהים‪ ,‬ו ה ס ת ה א ת בלעם ל ק צ ה העליון של א ח ת החומות ולא השגיחה‬

‫‪108‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪120‬‬ ‫‪109‬‬

‫היהודים‬

‫ב מ כ ו ת ‪ ,‬ש ס פ ג ה מ מ נ ו ב ג ל ל ה כ א ב ש נ ג ר ם לו‪ ,‬ב ה ל ח צ ו א ל ק צ ה ה ח ו מ ה ‪.‬‬ ‫המלאך רבצה האתון המוכה והשמיעה במצות‬ ‫את‬

‫‪7 3‬‬

‫ומשהתקרב‬

‫אלהים קול ש ל אדם וגידפה אותו‪,‬‬ ‫להתאונן‬

‫בלעם‪ ,‬ש א י נ ו נוהג בה ב צ ד ק לפי שירותיה בימים עברו‪ ,‬ש א י ן לו‬

‫עליהם‪ ,‬והוא טופח בה ואינו מבין‪ ,‬שרצון אלהים הוא ה מ ע כ ב א ו ת ה ע כ ש י ו ל ש מ ש ו‬ ‫‪110‬‬

‫שהוא אץ לקראתו‪.‬‬

‫בענין‪,‬‬ ‫המלאך‬

‫‪111‬‬

‫והלה נבוך מפני קול האדם ש ל האתון׳ ע ד ש נ ת ג ל ה‬

‫לפניו בחוש וייסרהו בדברים על המכות‪ ,‬הואיל ואין ה ב ה מ ה א ש מ ה א ל א‬

‫הוא‪ ,‬ה ע ו מ ד ל ש ט ן ע ל דרכו׳ ש ה י א נ ג ד ר צ ו נ ו ש ל אלהים‪.‬‬ ‫לחזור?‬

‫ובלעם נבהל והיה מוכן‬

‫א ו ל ם א ל ה י ט ה א י ץ בו ל י ל ך בדרך‪ ,‬ש ה ת כ ו ו ן לה‪ ,‬וגזר ע ל י ו ל ה ג י ד כ ל מ ה‬

‫שישים הוא בלבו‪.‬‬ ‫‪112‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ל״ה־־מ״א‬

‫ובלעם‬ ‫והוא‬

‫בא א ל בלק‪ ,‬ל א ח ר שצווחו אלהים על כך‪ ,‬ו ה מ ל ך קיבל א ו ת ו ב ר ב פ א ר ‪.‬‬ ‫ביקש א ת ה מ ל ך להביאו אל א ח ד ההרים‪ ,‬שיסתכל )משם(‬

‫טיבו של זה מ ה ו ?‬ ‫מלכים‬ ‫ב מ ד ב ר ‪113‬‬ ‫כ ״ ג ‪ ,‬א׳־י׳‬

‫‪114‬‬

‫במחנה העברים‪,‬‬

‫ובלק בא בכבודו ובעצמו והוליך א ת הקוסם בלוית־כבוד ש ל‬

‫אל הר‪ ,‬ש ה ת נ ש א מ ע ל לראשם‪ ,‬ונמצא במרחק של ששים דים‬

‫וכשראה‬

‫‪7 3 3‬‬

‫מהמחנה‪.‬‬

‫אותם בלעם‪ ,‬צווה א ת ה מ ל ך לבנות ש ב ע ה מזבחות ולהביא מ ס פ ד זה‬

‫של פרים ואילים‪ .‬ה מ ל ך מ י ה ר ל ע ש ו ת רצונו ובלעם הקריבם והעלם עולה‪ .‬אז ה ר ג י ש‬ ‫כעין הפכה בנפשו*‬

‫‪7‬‬

‫ואמר‪:‬‬

‫״ א ש ר י העם‪ ,‬ש א ל ה י ם הנחילהו ש פ ע נכסים וזיכהו‬

‫ב ה ש ג ח ת ו ש ת ה י ה בעל־בריתו ומנהיגו לעולם‪ .‬כי אין שום גזע אדם‪ ,‬ש א י נ כ ם ע ו ל י ם‬ ‫עליו‪,‬‬

‫לפי ד ע ת הבריות‪ ,‬במידותיכם ובקנאתכם למעשים טובים וטהורים מדופי?‬

‫ואת‬

‫א ל ה ת נ ח י ל ו לבנים טובים עוד מכם‪ .‬כי אין אלהים מ ש ג י ח מ כ ל ב נ י ה א ד ם‬

‫א ל א בכם והוא מעניק לכם א ת ברכותיו‪ ,‬ש ב י ד ן ל ע ש ו ת כ ם למאושרים מ כ ל החיים‬ ‫‪115‬‬

‫ת ח ת ה ש מ ש ‪ .‬וכן ת כ ב ש ו א ת הארץ‪ ,‬שאלהים ע צ מ ו ש ל ח א ת כ ם אליה‪ ,‬והיא ת ה י ה ״‬ ‫לבניכם‬

‫‪116‬‬

‫לכל‬

‫לעולם‪ ,‬וכל ה א ד מ ה והים יחד ימלאו תהלתם‪ ,‬אף יהיה ל א ל ידכם ל ם פ ק‬

‫א ר צ ו ת ת ב ל תושבים בני גזעכם‪.‬‬

‫גדול כזה מ א ב א ח ד ?‬ ‫שכל‬

‫העולם‬

‫מוטל‬

‫תוהה אתה‪ ,‬הצבא המבורך‪ ,‬ש נ ה י י ת ל ע ם‬

‫א מ נ ט ק ט ן ה ו א ע ו ד ב ש ע ה זו ו א ר ץ כ נ ע ן ת כ י ל נ ו ‪.‬‬

‫לפניכם כמקום‬

‫מושבכם‬

‫לנצח‬

‫וישוב‬

‫תשבו‬

‫א ך דעו‪,‬‬

‫באיים‬

‫וביבשה‬

‫‪7‬‬

‫בהמוניכם‪ ,‬שאפילו מספר הכוכבים בשמים אינו שקול כנגדם ‪ . °‬ואף בהיותכם המון‬ ‫ר ב כ ז ה ל א י י מ נ ע ׳ א ל ה י ם מ ל ס פ ק ל כ ם ש פ ע ש ל נ כ ס י ם שוני״ם ב י מ י ש ל ו ם ו נ צ ח ו ן '‬ ‫‪117‬‬

‫ועוז במלחמה‪ .‬הלואי ויתקוף ח ש ק‬ ‫בנשק‬

‫ולהתגרות מלחמה אתכם‪:‬‬

‫לשמח בניו ונשיו‬

‫ז ד‬

‫‪7 6 3‬‬

‫א ת בניהם של אויביכם להעז פנים ולתפוש‬

‫א י ש מ ה ם ל א •יחזור כ מ נ צ ח ' ו ל א ב צ ו ר ה ‪ ,‬ש י ו כ ל‬

‫‪ .‬י ת ר ו ן כזה׳ ש ל ׳ ג ב ו ר ה ה ו ש פ ע ' ע ל י ל ם ב ה ש ג ח ת אילהים‪ ,‬ש ה כ ו ה‬

‫לו ל מ ע ט א ת ה ע ו ד ף ו ל מ ל א א ת החסר״‪.‬‬ ‫‪ 118‬ו ב ל ע ם‬

‫ה‪.‬‬ ‫במדבר כ״ג‬ ‫י״א־י״ב‬

‫נצחה‬

‫הוסיף להתנבא־ כלברים האלה״וילא הוא‬

‫־ ׳ ־ ־ ־ '‬

‫ש ל ט •י ב ע צ מ ו ׳‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫אלא'רוח‬

‫אלהים‬

‫אותו‪:‬״ ו ב ל ק כ ע ם ו ק ב ל עליו‪ ,‬ש ע ו ב ר ה ו א " ע ל " החוזה׳ לפיהו"לקחיו מ ב ע ל י‬

‫ס פ ד רביעי‬

‫‪121‬‬

‫בריתו בשכר מתנות גדולות‪ :‬כי בא לקלל א ת האויבים והוא מהללם וקורא אותם‬ ‫המאושרים‬

‫ובלעם השיב‪:‬‬

‫שבבריות‪.‬‬

‫״בלק‪ ,‬כלום ש מ ת לב לעניו בכללו ו ת ד מ ה‬

‫‪119‬‬

‫בנפשך‪ ,‬שבידינו הוא לשתוק או ל ד ב ר על כגון אלה כ ש ת צ ל ח עלינו דוח אלהים ן‬ ‫הרוח‬

‫הזאת היא ה מ ש מ י ע ה קולות ודברים כרצונה ואין אנו יודעים על כך ולא‬

‫כלום‪.‬‬

‫א מ נ ם אני כ ש ל ע צ מ י זוכר אני‪ ,‬מ ה ב י ק ש ת ם ולמה ה ש ת ו ק ק ת ם ‪ ,‬גם א ת ה‬

‫‪120‬‬

‫ג ם ה מ ד ע י ם ב ה ב י א כ ם א ו ת י הנה‪) ,‬וברור לי( ל ש ם מ ה באתי‪ .‬ו א נ י ה ת פ ל ל ת י ‪ ,‬ש ל א‬ ‫א ת חפצך מכל בחינה‪.‬‬

‫אקפח‬

‫ק ו ר ת דוח‪.‬‬

‫אולם אלהים חזק מהחלטתי שהחלטתי לגרום לכם‬

‫‪121‬‬

‫והאנשים‪ ,‬המדמים בנפשם ל ד ע ת מראש מתוך לבם א ת עניניהם של‬

‫בני האדם‪ ,‬חסרי־אונים הם לגמרי ש ל א ל ד ב ר מה ש ש ם אלהיט בלבם ולכפות א ת‬ ‫ר צ ו נ ם ע ל ר צ ו נ ו ‪ :‬כי אין בנו ד ב ר ה ש י י ך ע ו ד לנו‪ ,‬מ ש ה ק ד י ם ה ה ו א ל ח ד ו ר בתוכנו‪.‬‬ ‫אני לא ש מ ת י ל מ ט ר ה לי להלל א ת הצבא הזה ולספר א ת הטובות; ש י ע ד אלהים‬

‫‪122‬‬

‫לגזעם׳ א ל א הוא ש ה ט י ל עלי א ת ב ש ו ר ת ה ד ב ר י ם הללו‪ ,‬מ ש ו ם ש נ ו ה ג בהם ח ס ד ו ש ו ק ד‬ ‫אולם עכשיו — כי נכסף אני ל ע ש ו ת‬

‫ליתן להם חיים ש ל א ו ש ר ו ת ה י ל ת עולם‪.‬‬

‫ח ס ד גם ע מ ך גם עם המדינים׳ ש ל א נ א ה לי ל ד ח ו ת א ת ב ק ש ת ם — ה ב ה נקים ש ו ב‬ ‫מזבחות‬

‫אחרים ונקריב קרבנות דומים לקודמים‪,‬‬

‫שידשני‬

‫לאסור א ת )ידי( ה א נ ש י ם ה א ל ה בקללותי״‪.‬‬ ‫שהקריב )בלעם(‬

‫על־פי‬

‫ש מ א אוכל ל ש ד ל א ת אלהים‪,‬‬ ‫ובלק הסכים לכך‪.‬‬

‫אך אף־‬

‫פעמיים‪ ,‬לא התיר אלהים את הקללות על ישראל‪.‬‬

‫‪ 123‬בםדבר‬ ‫כ״ג‪ ,‬י״ג־‬ ‫כ״ד‪ ,‬א׳־ס׳ן‬ ‫ס״ו־כ״ד‬ ‫‪124‬‬

‫וגם‬

‫כשהקריב בפעם השלישית לאחד שנבנו שוב מזבחות אחדים‪ ,‬לא קילל א ת ישראל‬

‫‪7 8‬‬

‫‪,‬‬

‫אלא נפל על פניו וניבא‪ ,‬אילו פורענויות עתידות לקרות מלכים ואילו מדינות‪ ,‬מן‬

‫‪125‬‬

‫ה ח ש ו ב ו ת ביותר‪ ,‬ש א ח ד ו ת מהן א ף לא היו עדיין מ י ו ש ב ו ת כלל‪ ,‬וגם על מאורעות‪,‬‬ ‫שנתרחשו‬

‫ב ז מ נ י ם ה ק ד מ ו נ י ם ל ב נ י האדם‪ ,‬ב י ב ש ה או ביס‪ ,‬ע ד לימים ש ב ז כ ד ו נ י ‪.‬‬

‫מ נ ב ו א ו ת א ל ה כולן׳ ש נ ת ק י י מ ו כפי ש נ י ב א ההוא‪ ,‬א פ ש ר ל ה ב י א ר א י ה ל מ ה ש י ת ר ח ש‬ ‫‪9‬‬

‫‪J‬בעתיד‬ ‫ובלק‬

‫כעם ע ל כך׳ ש י ש ר א ל לא קולל‪ ,‬ושילח א ת בלעם ולא זיכהו בשום כבוד‪.‬‬

‫והלה‬

‫וראשי‬

‫בהיותו‬

‫המדעים‬

‫עומד כבר‬

‫לצאת‬

‫לדרכו‬

‫ולעבור‬

‫את‬

‫הפרת‪,‬‬

‫קרא‬

‫לבלק‬

‫ו א מ ר ‪ :‬״ ב ל ק ו א נ ש י מ ד י ן ה ע ו מ ד י ם כ א ן ‪ ,‬ח י י ב א נ י ל ע ש ו ת ע מ כ ם ח ס ד •גס‬

‫‪126‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ד‪ ,‬י״א‬

‫‪127‬‬

‫נגד רצונו של אלהים‪ .‬אין גזע העברים יכול להיות גתון לכליון גמור לא ב מ ל ח מ ה‬ ‫ולא‬

‫במגפה ולא‬

‫להשמידו‪.‬‬

‫בחוסר‬

‫פדי‬

‫האדמה‪ ,‬ואין‬

‫בידי שום גורס יוצא‬

‫מגדר‬

‫הרגיל‬

‫כ י ה ש ג ח ת ו ש ל א ל ה י ם שודד‪ .‬ע ל י ה ם • ל ה צ י ל ם מ כ ל ר ע ו ל א ל ה ר ש ו ת ‪,‬‬

‫‪128‬‬

‫ש ת ב ו א ע ל י ה ם פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬ש י ל כ ו ב ה כ ו ל ם ל א ב ח ן ‪• :‬כי א ף ־ ע ל ־ פ י ׳ ש ל ש ע ה ק ל ה י כ ו ל‬ ‫‪3‬‬

‫ל פ ג ו ע ב ה ם פ ג ע ק ט ן ״ ‪ ,‬ש י ה א ד ו מ ה כ א י ל ו ה ו ש פ ל ו ע ל ידו‪ ,‬א ו ל ם א ח ר כ ך י ש ו ב ו‬ ‫לפרוח‪,‬‬

‫לפחדם‬

‫‪8 0‬‬

‫של אלה‪ ,‬שגרמו להם נ ז ק י ם ‪ .‬ואולם‬

‫אם‬

‫תאבים‬

‫אתם לזכות‬

‫בנצחון כל שהוא עליהם ל מ ש ך זמן קצר‪ ,‬תוכלו להגיע אליו ל כ ש ת ע ש ו ז א ת ‪ :‬קחו‬

‫‪129‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪122‬‬

‫את הנאות שבבנותיכם‪ ,‬שיש בכוחן בגלל יפין להכניע ולנצח את פרישותם של‬ ‫רואיהן‪ ,‬ופרכםו אותן להוסיף להן‪.‬חן ושלחו אותן אל סביבות מחנם של הללו‬ ‫‪130‬‬

‫והטילו עליהן להיזקק לצעירים לבקשתם‪ .‬ולכשתראינה שנלכדו הללו )ברשת(‬ ‫התאוה תעמודנה לעזוב‬

‫‪8 0 1‬‬

‫אותם ולא תיענינה לתחנוניהם להישאר‪ ,‬עד שיתפתו להן‬

‫לעזוב את חוקי אבותיהם ולחדול מלכבד את אלהים‪ ,‬שנתן להם את אלה‪ ,‬ויעבדו‬ ‫את אלהי המדינים והמואבים‪ .‬כי בגלל זאת יקצוף עליהם אלהים״‪ .‬ובלעם הלד‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪81‬‬

‫‪131‬‬

‫לאחר שיעץ להם העצה הזאת ‪.‬‬ ‫וכששלחו המדעים את בנותיהם לפי עצתו של בלעם‪ ,‬נתפשו בחורי העבדים ליפין‬ ‫ובאו אתן בדברים ובקשו מהן‪ ,‬שלא תמנענה מהם הנאה מיפין ומקשרי אהבה אתן‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫והללו קיבלו בשמחה את דבריהם ונזקקו להם‪ .‬ולאחר שקישרו אותם באהבה אליהן‬ ‫והתאווה הגיעה לשיאה‪ ,‬התחילו מתכוננות לפרידה‪ .‬הבחורים‪ ,‬עצבות רבה תקפה‬ ‫אותם על הליכתן של הנשים ועמדו והפצירו בהן מאוד שלא תעזובנה אותם‪ ,‬אלא‬

‫״‬

‫תהיינה להם לנשים ותישאדנה אצלם במקומם ותהיינה לגבירות על כל מה שיש‬

‫‪!3‬‬

‫להם‪ .‬את הדברים האלה דיברו אליהן בשבועה ועשו את אלהים לסרסור של‬

‫‪3‬‬

‫הבטחותיהם‪ .‬והיו בוכים ומשתדלים בכל הדרכים לעודד רחמים על עצמם בעיני‬ ‫הנשים‪ .‬וכשהבעו הללו‪ ,‬שמשועבדים וקשורים הם לגמרי בקשרי האהבה אליהן‪,‬‬ ‫‪82‬‬

‫פתחו ואמת ל ה ם ‪:‬‬ ‫‪134‬‬

‫״בחודים אצילים מאוד‪ ,‬לנו בתי אבותינו ומספד אין סוף של נכסים וחיבה ואהבה‬ ‫של הורים וקרובים‪ ,‬ולא באנו הנה להתרועע אתכם מחמת מחסור באחד הדברים‬ ‫האלה‪ ,‬אף לא הסכמנו לדדישתכם‪ ,‬כדי לעשות ׳סחורה בעלומי גופנו‪ ,‬אלא משום‬ ‫שחשבנו‪ ,‬שאנשים טובים וצדיקים הנכם‪ ,‬נפתינו לכבד אתכם לבקשתכם במתנות‬

‫‪1 3 5‬‬

‫אורחים כאלה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬הואיל ואומרים אתם‪ ,‬שהנכם אוהבים אותנו ומתעצבים‬ ‫הנכם על שרוצות אנו לעזוב אתכם‪ ,‬לא נדחה‬

‫‪83‬‬

‫את בקשתכם‪ ,‬ורק )נבקש( לקבל‬

‫מכם ערובה לאהבתכם‪ ,‬זו הנראית לנו היחידה הראויה לשמה‪ ,‬ונהיה שבעות רצון‬ ‫‪136‬‬

‫לבלות את חיינו אתכם כנשיכם‪ .‬כי ישנו חשש‪ ,‬שמא תנהגו בנו מנהג של זדון‬ ‫ותחזית אותנו חלולות להורינו‪ ,‬לאחד שת&בעו חברתנו״‪ .‬וביקשו לסלוח להן על‬ ‫שהנן נוהגות זהירות בענינים אלה‪ .‬וכשהסכימו הללו ליתן להן את הערבות שרצו‬

‫‪137‬‬

‫ולא התנגדו כלל‪ ,‬מדוב תאוותם להן‪ ,‬אמדו‪ :‬״הואיל וזה הדבר שהחלטתם ומנהגיכם‬ ‫וחייכם שוגים לגמרי משל כל הבריות‪ ,‬עד כדי כך‪ .‬שיש לכם מאכלים מיוחדים‬ ‫ומשקאות בלתי־רגילים אצל אחדים‪ .‬מן הדין הוא שתעבדו גם את אלהיגו‪ ,‬אם‬ ‫רוצים אתם לחיות אתנו‪ $‬ולא תוכל להיות שום ראיה אחרת לאהבתכם‪ ,‬שהנכם‬ ‫רוחשים אלינו כדבריכם עכשיו וגס לעתיד‪ ,‬אלא שתשתחוו אתנו לאותם האלים‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫ואיש לא יוכל להתרעם עליכם לכשתפנו לבכם לאלהיה של הארץ‪ .‬שבאתם אליה‪,‬‬

‫‪123‬‬

‫ספר רביעי‬

‫ו ז א ת מ ש ו ם • ש א ל ה י נ ו מ ש ו ת פ י ם ל כ ל ה ב ר י ו ת ‪ ,‬מוז ש א י ן כ ן א ל ה י כ ם ‪ ,‬ש א י ן ל ו ‪ -‬ע ו ב ד י ם‬ ‫זולתכם״‬

‫‪ 3‬נ ‪8‬‬

‫‪ .‬והוסיפו ואמרה שמן ההכרח הוא להם לשגות באמונתם •של‪:‬כל הבריות‬

‫א ו ־ ל ב ק ש ל ה ם ע ו ל ם אחר‪ ,‬שיחיו• ב ו ל ב ד ם ל פ י ח ו ק י ה ם ה מ י ו ח ד י ם להם‪.‬‬ ‫ו ה ל ל ו ר א ו מ ת ו ך א ה ב ה א ל י ה ן א ת ד ב ר י ה ן ט ו ב י ם מ א ו ד ׳ ונענו‪ -‬ל ת ב י ע ת ן ו ע ב ר ו ע ל‬ ‫האבות‬

‫חוקי‬

‫את‬

‫וקיבלו‬

‫האמונה‪,‬‬

‫המקובלים• שם לפי מנהגי־ המקום‬

‫‪8 4‬‬

‫אלהים‬

‫שיש‬

‫רבים‪,‬‬

‫להקריב‬

‫והחליטו‬

‫ושמחו למאכלי נכרים ולא חדלו מ ל ע ש ו ת כל‬

‫ד ב ר ה מ ת נ ג ד למה שצוותה אותם תורתם כדי לגרום נחת־רוח לנשים‪.‬‬ ‫ופשטה‬

‫לאלה‬

‫ט‪.‬‬ ‫‪139‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ה‪ .‬ב׳‬

‫ועתה הלכה‬

‫‪140‬‬

‫ה פ ק ר ו ת ם ש ל ה ב ח ו ר י ם ב צ ב א כ ו ל ו ורוח מ ר י נ כ נ ס ה בם‪ ,‬ש ק ש ת ה ה ר ב ה‬

‫מהקודמת‪,‬‬

‫ו נ ש ק פ ת היתד‪ ,‬ס כ נ ה ש ל כ ל י ו ן ג מ ו ר ל ס ד ר ח ו ק י ה ם ‪ .‬כ י ל א ח ר ש ט ע מ ו‬

‫הבחורים‬

‫פ ע ם מ מ נ ה ג י הגויים‪ ,‬היו מלעיטים א ת ע צ מ ם ללא ש ו ^ ע ואפילו כ מ ה‬ ‫ז‬

‫כ ר א ש י העם‪ ,‬שהיו מצוינים במידות אבות‪ ,‬קלקלו יחד עם אלה‪.‬‬ ‫‪M‬‬

‫וזמרי <• ר א ש ש ב ט שמעון‪ ,‬ישב עם כזבי‬

‫ב י ‪8‬‬

‫המדינית‪ ,‬בת צוד‬

‫‪8 5 1 1‬‬

‫‪ ,‬אחד משלישי‬

‫‪T‬‬ ‫‪8 0‬‬

‫המקום‪ ,‬והתמסר‪ ,‬לפי ד ר י ש ת אשתו‪ ,‬לעבודה זרה החביבה ע ל י ה ‪ ,‬שהעדיף אותה‬ ‫‪8 7‬‬

‫על מצוות משה‪ .‬ולמראה העגיגים האלה‬

‫פ ח ד משה‪ ,‬ש מ א תגדל עוד הדעה‪ ,‬וכינס‬

‫י‪.‬‬ ‫‪141‬‬ ‫במדבר כ״ה‪,‬‬ ‫י״ד־ט״ו‬ ‫‪142‬‬

‫א ת ה ע ם ועמד‪ -‬ו ל א ע ש ה ק ט י ג ו ר י ה כ ל פ י ש ו ם א ד ם ב ש מ ו ה מ פ ו ר ט ‪ ,‬מ ש ו ם ש ל א ר צ ה‬ ‫להביא לידי הפקרות את‪-‬אלה‪ ,‬שיכלו לחזור בתשובה על‪-‬ידי מה שיישארו בעילום‬ ‫שם‪ ,‬אלא‪ .‬אמר‪ ,‬ש ע ו ש י ם מ ע ש י ם שאיגם לא לפי כבודם ולא‪-‬לפי־ כ ב ו ד אבותיהם‬ ‫בזה שמעדיפים את התאווה על‬

‫אלהיס ועל החיים לפי מצות‪ 0‬יאה להם‬

‫להיטיב‬

‫א ת דרכם‪ ,‬כל‬

‫משמעה‬

‫ה פ ר ת ה ח ו ק י ם א ל א כ י ב ו ש ה ת א ו ו ת ‪ • .‬ואמר‪ ,‬ש מ ל ב ד א ל ה ‪.‬אין ב ז ה מ ש ו ם‬

‫הגיון‬

‫עוד‬

‫‪8 8‬‬

‫)כבוד(‬

‫ל ה ת נ ה ג ‪ .‬ש ל א •כהוגן‪,‬‬

‫ש ה ס כ י נ ו בה במדבר‪.‬ד‬ ‫דיבר‬

‫‪3‬א‪8‬‬

‫ה ע נ י נ י ם גוחים להם‪ ,‬ועליהם לחשוב‪ ,‬שגבורה• אין‬

‫עכשיו‬

‫כשהם‬

‫רואים‬

‫חיים‬

‫טובים‬

‫ולאחר‬

‫‪144‬‬

‫הדתקות‪,‬‬

‫‪.‬־־אל להם ל א ב ד ברווחה מ ה שהרוויחו במסכנות‪ .‬ד ב ר י ם א ל ה‬

‫מ ש ה וניסה לתקן א ת דרכם של הבחורים ולהחזירם בתשובה על מעשיהם‪.‬‬

‫ואחריו קם זמרי ו א מ ר ‪ :‬״משה‪ ,‬קיים א ת ה א ת החוקים‪ ,‬ששקדת‪ .‬עליהם ו ש ה ב ט ח ת‬ ‫את‬

‫‪143‬‬

‫‪145‬‬

‫ק י ו מ ם ע ל ־ י ד י ט פ ש ו ת ם ש ל ה א נ ש י ם ה א ל ה ‪ .‬כ י א י ל ו ל א היו ב ע ל י ת כ ו נ ה כזו‪,‬‬

‫הרי היו עומדים ועונשים א ו ת ך זה פ ע מ י ם ר ב ו ת באופן ש ה י י ת יכול להכיר‪ ,‬ש ל א ק ל‬ ‫לרמות‬

‫העברים‪.‬‬

‫את‬

‫אותי‬

‫לא‬

‫תוכל‬

‫מצוותיך‪ .‬כי ע ד היום אינך עושה ד ב ר‬

‫להביא‬ ‫‪8 9‬‬

‫בעריצותך‬

‫לידי כך‪,‬‬

‫שאלך‬

‫אחרי‬

‫‪146‬‬

‫‪ ,‬א ל א מ כ י ן ב ד ר כ י פ ש ע ‪ ,‬ת ח ת מסוד• ש ל‬

‫חוקים ואלהיט‪ ,‬עבדות לנו ושלטון לעצמך‪ ,‬והנך נוטל מ א ת נ ו א ת הנועם שבחיים‬ ‫ואת‬

‫ה כ ו ח ל ע מ ו ד ב ר ש ו ת ע צ מ נ ו ‪ .‬כ ד ר כ ם ש ל ב נ י ח ו ר י ן ‪ ,‬ש א י ן להם‪ .‬א ד ו נ י ם ‪ .‬כ י‬

‫ב ד ר י ש ת ך זו ל ע נ ו ש לפי החוקים כל א ח ד ע ל רצונו לחיות ב ה ת א ם לתענוגו‪ ,‬הרי‬ ‫קשה‬

‫‪0‬‬

‫א ת ה ' לעברים יותר מהמצרים‪ .‬ביתד צדק היית א ת ה צריך לקבל עונש‪,‬‬

‫שהטלת‬

‫על עצמך להשמיד מה שמקובל על כל אדם כיפה ושכוננת א ת דעותיך‬

‫‪147‬‬

‫יא‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪124‬‬ ‫המוזרות‬

‫כנגד דעתם ש ל כ ל הבדיות‪ .‬ולעניני אני‪ ,‬ה ל א בדין היו מונעים‬

‫לעשות א ת‬

‫מעשי אלה‪,‬‬

‫אילו‬

‫היססתי‬

‫מלהורות ב ה ם‬

‫בפני‬

‫הזה׳‬

‫הקהל‬

‫ממני‬ ‫לאחר‬

‫ש ה ח ל ט ת י ‪ ,‬כ י נ כ ו נ י ם ה ס ב ע י נ י ‪ .‬נ ש א ת י ‪ ,‬כ ד ב ר י ך ‪ ,‬אשד‪ .‬נ כ ד י ה ‪ :‬ת ש מ ע ‪ ,‬א י פ ו א ‪ ,‬מ פ י‬ ‫ע ל מ ע ש י כ מ פ י בן־חורין‪ ,‬ש כ ן החלטתי‪ ,‬ש ל א להעלים ד ב ר ‪ :‬הנני מ ק ר י ג ״ ל א ל י ם ‪,‬‬ ‫ש ח י י ב &ני‪ ,‬ל פ י א מ ו נ ת י ‪ ,‬ל ה ק ר י ב ל ה ם ו ה נ נ י ח ו ש ב ‪ ,‬ש נ ו ח ל י ל ק נ ו ת‬

‫‪9 1‬‬

‫את האמת מפי‬

‫רבים מאשר לחיות כ מ ו ת ח ת שלטון עריץ ולתלות א ת כל תקוות ח י י באיש א ח ד ן‬ ‫ו א ו י ל ו לאייש ש י ג י ד ‪ ,‬ש כ ו ח ש ל ט ו נ ו ע ל מ ע ש י י פ ה מ ר צ ו נ י ש ל י ״ ‪.‬‬ ‫ולאחר שהודה זמרי בדברים א ל ה‬

‫‪9 , 3‬‬

‫על פשעו ועל פשעם ש לכ מ ה אנשים אחרים‪,‬‬

‫ש ת ק ה ע ם מ פ ח ד ה ד ב ר ה ע ו מ ד להתרחש‪ ,‬כ י ראה‪ ,‬ש ה מ ח ו ק ק ל א ר צ ה ל ה ג ד י ל ח ו צ פ ת ו‬ ‫ש ל ה א י ש על־ידי ויכוח י ש ר ‪ :‬ח ו ש ש היה‪ ,‬ש מ א יחקו רבים א ת הגידופים ש ב ד ב ר י ו‬ ‫א ל ה ויסעירו א ת ההמון‪ .‬ו ב ז ה נ ת פ ז ר ה ה א ס פ ה ‪ .‬ו א פ ש ר שהיתר‪ .‬ה מ ז י מ ה ה ר ע ה ה ו ל כ ת‬ ‫ו ג ד ל ה יעוד‪ ,‬א י ל ו ל א ה ק ד י ם ז מ ר י ל מ ו ת ‪ .‬ו כ ך ה י ה ה ד ב ר ‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫פ נ ח ס ?» א ד ם ׳ ש ע ל ה מ כ ל‬

‫הבחינות יעל י ת ר הצעירים והיה מכובד ע ל ב נ י גילו מ ח מ ת ד ר ג ת אביו — כ י ה י ה‬ ‫בנו ש ל אלעזר הכהן ה ג ד ו ל‬ ‫להיפרע‬ ‫התפשטות‬

‫‪9 2 3‬‬

‫— חיה מיצר מאוד ע ל מעשהו ש ל זמרי והחליט‬

‫ממנו ב מ ו ידיו לפני ש ת ת ג ב ר החוצפה‪ ,‬משום ש ל א נענשה‪ ,‬ולמנוע א ת‬ ‫ה פ ש ע ברבים‪ ,‬א ם ל א י י פ ד ע ו מאלה‪ ,‬ש פ ת ח ו בו‪ .‬ו מ א ח ר ש ה י ה מ צ ט י י ן‬

‫ב א ו מ ץ ר ו ח ו ו ב כ ו ח ה ג ו ף ש ל ו ב מ י ד ה כ ז ו ‪ ,‬ש ב ר ג ע ש נ ת ק ל ב פ ו ר ע נ ו ת ־לא ה י ה נ פ ט ר‬ ‫מ מ נ ה ע ד ש ה ת ג ב ר ע ל י ה ונחל נצחון‪ ,‬ה ל ך ו ב א א ל אהלו ש ל זמרי והכה א ו ת ו ו א ת‬ ‫כזבי בחרב והדגם‪ .‬וכל הבחורים‪ ,‬שהיו נוטים א ח ד י מ ע ש ה ג ב ו ר ה‬

‫‪9 3‬‬

‫ואוהבים א ת‬

‫היפה‪ ,‬חיקו א ת מ ע ש ה ו הנועז ש ל פנחס והרגו א ת אלה‪ ,‬ש נ מ צ א ו חייבים ב א ו ת ם‬ ‫מ ע ש י ם כזמרי‪ .‬חוטאים רבים נהרגו‪ ,‬איפוא‪ ,‬בגבורת י ד ם ש ל ה א נ ש י ם האלה‪ ,‬ו א ח ד י ם‬ ‫מ ת ו ב מ ג פ ה ‪ ,‬כ י א ל ה י ם ש ל ח ב ה ם מ ח ל ה זו» ו ג ס ק ר ו ב י ה ם ‪ ,‬ש צ ר י כ י ם ה י ו ל ע צ ו ר‬ ‫ב ע ד ם ועודדום ל מ ע ש י ה ם ‪ ,‬נ ח ש ב ו ל ח ו ט א י ם בעיני א ל ה י ם ומתו‪ .‬ל א פ ח ו ת מ א ר ב ע ה ־‬ ‫ע ש ר א ל ף אי&‬

‫‪1 , 4‬‬

‫א ב ד ו ) כ ך ( מתוך השורות‪.‬‬

‫ד ב ר ז ה עורר כעסו ש ל מ ש ה י והוא ש ל ח צ ב א ל ה ש מ י ד א ת ה מ ד ע י ם ‪ .‬ע ל ה מ ס ע ה ז ה‬ ‫נ ג ד הללו נדבר ע ו ד מ ע ט‬

‫ז‬

‫אולם קודם נמלא מהישהחסרנו‪ ,‬הואיל ומן ה צ ד ק הוא‬

‫ז‬

‫שלא נעבור ׳בלי ש ב ח ע ל מידתו ש ל המחוקק‪) ,‬שגילה( בענין ז ה‬

‫‪9 4 3‬‬

‫‪.‬׳ כי א ת בלעם‬

‫זוה; ש ה ב י א ו ה ו ה מ ד ע י ם ל ק ל ל א ת ה ע ב ר י ם ו ה ו א ל א י כ ו ל ל ע ש ו ת ז א ת ב ה ש ג ח ת‬ ‫‪T‬‬

‫אלהים‪ ,‬א ל א‬

‫ניתן‬

‫ל ה ם ע צ ה ‪ ,‬ש ה ש ת מ ש ו ב ה האויבים‪ ,‬ו כ מ ע ט ״ ש ק ל ק ל א ת מידותיו‬

‫ש ל ׳ ק ה ל י ה ע ב ר י ם — ו א מ נ ם * ברגעו כ מ ה מ ה ם מ ב ח י נ ה ז א ת * ׳ • ^ א ו ת ו כ י ב ד ׳ מ ש ה‬ ‫כ ב ו ד ר ב ‪ :‬י צ י ר ‪ #‬ם א ת נ ב ו א ו ת י ו ונתרלו ע ד ו ת ו מ צ א ו י ל ר א ו י ל ש מ ר י ז ו כ י י ׳ א ף ־ ע ל ־ פ י‬ ‫ש נ י ת נ ה י ב י ד ו ׳ ה א פ ש ר ו ת ל י ט ו ל ל ע צ מ ו א ת ה ת ה ל ה ‪ ,‬ש ה י ת ה כ ר ו כ ה " ׳ ב נ ב ו א ו ת אלה־‪,‬‬ ‫ו ל ה ת ה ד ר ׳ י ב ה " י מ א ח ד ש ל א ‪ -‬י כ ו ל י ה י ה ‪ -‬ל ה י ו ת ש ו ם ע ד ׳ י ש י ם ת ו ר יאת ד ב ר י ו ‪ .‬׳ואולם‬ ‫ע ל הענין ה ז ה יוכלו ה א נ ש י ם לדון כטוב בעיניהם‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫ספד רביעי‬

‫ז‪ .‬א‪.‬‬ ‫ו מ ש ה ש ל ח צ ב א ‪ ,‬מ ס י ב ו ת ש פ י ר ש ת י ל מ ע ל ה ‪ ,‬ל א ר ץ ה מ ד י ב י מ ‪ ,‬ו ב ח ר מ כ ל ש ב ט מ ס פ ר ‪!59‬‬ ‫במדבר כ״ה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש ו ה ‪ .‬ש נ י ם ־ ע ש ר א ל ף א י ש ב ם ך ‪ -‬ה כ ל ‪ ,‬ו מ י נ ה ל ש ר ־ צ ב א ם א ת פ נ ח ס ‪ ,‬ש ה ז כ ר ת י ו ז ה ט״ז־י״זזול״א‪,‬‬ ‫ל א כ ב ר כאדם‪ ,‬ש ה צ י ל א ת חוקי העברים ו ה ע נ י ש א ת זמרי‪ ,‬ש ע ב ר עליהם‪ .‬ו מ ש נ ו ד ע‬ ‫למדעים‪,‬‬

‫א‬

‫נ‬

‫ד‬

‫‪160‬‬

‫ש צ ב א יוצא ו ע ו מ ד לבוא עליהם בכל רגע׳ ה ת א ס פ ו וביצרו א ת מ ב ו א ו ת‬

‫ארצם‪ ,‬ש ה י ו מ ק ב ל י ם בהם א ת פ נ י האויבים‪ ,‬וחיכו להם‪ .‬ו כ ש ב א ו א ל ה ו ה ג י ע ו ה ד ב ר י ם‬

‫‪161‬‬

‫לידי ה ת נ ג ש ו ת נ פ ל מ ה מ ד י נ י ם המון ל א י י מ נ ה מ ר ו ב ו מ ל כ י ה ם כולם‪ .‬ה ם היו ח מ ש ה ‪:‬‬ ‫במדבר‬ ‫ל״א‪ ,‬ח׳‬

‫‪9 6‬‬

‫אוי וצוד‪ ,‬ר ב ע ו ח ו ר ‪ ,‬ו ה ח מ י ש י רקם‪ .‬לעיר׳ ש נ ק ר א ה על שמו‪ ,‬נ ו ד ע ה ה ח ש י ב ו ת‬ ‫‪Y‬‬

‫‪V V‬‬

‫‪-‬‬

‫הגדולה ביותר בארץ ע ר ב והיא נ ק ר א ת ע ד היום בפי כל העם ה ע ר ב י ע ל ש מ ו ש ל‬ ‫ה מ ל ך ה מ י ס ד ב ש ם רקם‪ ,‬ובפי ה ה ל י נ י ם פ ט ר ה ״ ‪ .‬ו ל א ח ר ש פ נ ו ה א ו י ב י ם ע ו ר ף ש ד ד ו‬ ‫‪T V‬‬

‫‪162‬‬ ‫במדבר ל״א‪.‬‬ ‫ט׳‪ ,‬י״ך־י‪-‬ח‬

‫העבדים א ת ארצם ולקחו שלל רב והשמידו את התושבים והנשים יחד ולא השאירו‬ ‫א ל א א ת ה ב ת ו ל ו ת בלבד‪ ,‬ש כ ך צווה מ ש ה א ת פנחס‪ .‬וזה ש ב והביא א ת ה צ ב א ללא‬ ‫פגע‬

‫‪163‬‬

‫ואתו ש ל ל ר ב מאוד‪ ,‬ח מ ש י ם ו ש נ י ם א ל ף פרים‪ ,‬ש ש מ א ו ת ו ש ב ע י ם ו ח מ ש ה‬ ‫‪9‬‬

‫א ל ף כבשים‪ ,‬ש ש י ם א ל ף ח מ ו ר י ם ״ ‪ .‬ה מ ו ן עצום ש ל כלי זהב וכסף‪ ,‬ש ה ש ת מ ש ו ב ה ם‬ ‫ב ב י ת ; כי ה מ ד ע י ם חיו חיי מ ו ת ר ו ת מ ר ו ב עושר‪ .‬וגם כ ש ל ו ש י ם ושגים אלף ב ת ו ל ו ת‬ ‫נהגו אתם‪ .‬ו מ ש ה חילק א ת ה ש ל ל ל ש נ י ם ; א ת חלק ה ח מ ש י ם ש ל ה מ ח צ י ת ה א ח ת‬ ‫נתן‬

‫לאלעזר‬

‫ולכהניס‬

‫ואת חלק‬

‫החמשים‬

‫של‬

‫המחצית‬

‫ללויים‪,‬‬

‫השניה‬

‫והשאר‬

‫במדבר‬ ‫ל״א‪ ,‬ל׳יב־מ׳‬ ‫‪164‬‬ ‫במדבר ל״א‪,‬‬ ‫מ״ז; כ״ז־ל׳‬

‫חילק לעם ״ ‪ .‬וכן חיו מ ע ת ה ברווחה‪ ,‬הואיל וקיבלו ה מ ו ן נכסים ב ג ב ו ר ת ם וכל פ ג ע‬ ‫לא ה פ ר י ע ם מ ל י ה נ ו ת מן ה ש פ ע הזה‪.‬‬ ‫ומשה זקן ומינה את יהושע להיות מ מ ל א מקומו בעניני נבואה וראש הצבא ב ש ע ת‬ ‫ואלהים הוא שצווחו למסור לזה את הנהלת הענינים‪ .‬ויהושע למד א ת תורת‬

‫הצורך;‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪165‬‬ ‫במדבר כ״ז‪.‬‬ ‫י׳׳ח־כ״ג‬

‫החוקים ה ש ל מ ה ואת עניני ה ד ת ו מ ש ה היה לו למורה‪.‬‬ ‫ב ע ת י ם נועצו י ח ד שני שבטים‪ ,‬גד וראובן‪ ,‬וחצי ש ב ט מנשה‪ ,‬שהיו עשירים ב ב ה מ ו ת‬ ‫ובכל רכוש אחר וביקשו מ מ ש ה ליתן להם בלבד‬

‫‪1 0 0‬‬

‫את ארץ האמורי שנכבשה‪ ,‬שכן‬

‫טובה‬

‫היא לגידול מקנה‪ .‬והלה סבר‪ ,‬ש מ א מפחדים הם מפני ה מ ל ח מ ה בכנענים‬

‫ומצאו‬

‫ל ע צ מ ם א ת הטיפול בעדריהם כתירוץ נאה‪ ,‬ונזף בהם כ ב ר ש ע י ם גמורים‪,‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪166‬‬ ‫במדבר‬ ‫ל״ב‪ ,‬א׳־ה׳‬ ‫‪167‬‬ ‫במדבר‬ ‫ל״ב‪ ,‬ו׳־ט״ו‬

‫שהמציאו אמתלה נאה למורך לבם משום שרוצים לחיות במותרות ובלא עמל‪ ,‬אף־‬ ‫‪168‬‬ ‫על־פי שכל העם יגע לכבוש א ת הארץ‪ ,‬שהם תובעים לעצמם‪ ,‬ואינם רוצים להוסיף‬ ‫ולהשתתף‬

‫במלחמות העומדות עוד לפניהט ולקבל אותה הארץ‪ ,‬שהבטיח אלהים‬

‫למסור להם ל א ח ר שיעברו א ת הירדן‪ ,‬ויכניעו א ת העמים ״שאלהים ציינם כאויבים‬ ‫לנו״‪.‬‬

‫כשראוהו הללו כועס והבינו‪,‬‬

‫להצטדק‪,‬‬

‫שלא‬

‫באו‬

‫בתביעתם‬

‫שהוא‬

‫מחמת‬

‫מ ת מ ר מ ר בדין על‬

‫פחדם‬

‫מפני‬

‫הסכנות‬

‫דרישתם‪,‬‬

‫ולא‬

‫משום‬

‫התחילו‬

‫‪169‬‬

‫חולשתם‬

‫ל ש א ת עמל‪ ,‬אלא כדי שיוכלו להשאיר א ת שללם במקומות נוחים ו ל צ א ת חמושים‬

‫‪170‬‬

‫במדבר‬

‫ל מ ל ח מ ו ת ו ל ק ר ב ו ת ‪ .‬ו ה ו ס י פ ו ו א מ ר ו ‪ ,‬ש מ ו כ נ י ם ה ם ל ל כ ת י ח ד ע ם ה צ ב א ‪ ,‬ל א ח ר ש י ב נ ו ל״׳ב‪ ,‬ט״ז־י״ט‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪126‬‬ ‫‪171‬‬ ‫במדבר ל״ב‪,‬‬ ‫כ׳־מ״א‬

‫ברשותו ערים ל ש מ י ר ת ילדיהם ונשיהם ורכושם‪ .‬הדבר מ צ א חן בעיני מ ש ה ו ק ר א‬ ‫לאלעזר הכוהן הגדול וליהושע ולכל הנשיאים והסכים ליתן להם א ת א ר ץ ה א מ ו ר י‬ ‫‪1‬‬

‫בתנאי‪ ,‬ש י ש ת ת פ ו ב מ ל ח מ ו ת י ה ם ש ל ב ג י ע מ ם ״ ‪ ,‬ע ד ש י כ ב ש ו הכל• ו כ ן ק י ב ל ו א ת‬ ‫הארץ‬

‫שעלול‬

‫בתנאים אלה ובנו ערים חזקות ושמו בהן ילדים ונשים וכל מ ה‬

‫להיות למעצור במאמציהם‪ ,‬אם יובילו אותו א ת ם בדרך‪.‬‬ ‫‪172‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫דברים ד׳‪,‬‬ ‫מ״א־מ״ג‬

‫ומשה ע צ מ ו בנה א ת ע ש ר העדים‪ ,‬ש ע ת י ד ו ת היו ל ה ש ת י י ד ע ל מ ס פ ד א ר ב ע י ם ו ש מ ו נ ה‬ ‫)עדי הלויים(‪ .‬ש ל ש מהן י ע ד לנמלטים על נ פ ש ם מ ח מ ת רצח בשוגג וקבע׳ ש ז מ ן‬ ‫ה ג ל ו ת ) ש ל א ל ה ( ה ו א ז מ ן כ ה ו נ ת ו ש ל ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל ‪ ,‬ש ב י מ י ו ב ר ה זה‪ ,‬ש ב י צ ע א ת‬

‫במדבר ל״ה‪,‬‬ ‫ט׳־ל״ד‬

‫הרצח‪ .‬אחדי מ ו ת הכוהן ה ג מ ל ה ד ש ה לו ל ש ו ב ; כי ה ר ש ו ת בידי קרוביו ש ל ה נ ר צ ח‬ ‫להרוג‬

‫‪173‬‬

‫‪174‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫ל״ו‪ ,‬א׳־י״ב‬

‫‪175‬‬ ‫במדבר כ״ז‪,‬‬ ‫א׳־י״א‬

‫לכשיתפםוהו מחוץ‬

‫ל א ח ר ל א נ י ת נ ה ר ש ו ת זו‪ .‬ו א ל ה ה י ו ה ע ר י ם ש נ ו ע ד ו ל מ ק ל ט ‪ :‬ב צ ר ב ג ב ו ל ו ת י ה ש ל‬

‫דברים ד׳‪ ,‬מ״ג ע ר ב ‪,‬‬ ‫יהושע ב׳‪ ,‬ח׳‬

‫את הרוצח‪,‬‬

‫ראמות בארץ הגלעד וגולן ב ב ש ן‬

‫ח‪ .‬א‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫א׳‪ ,‬א׳־ג׳‬

‫ב‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫ל״א‪ ,‬ב׳‬

‫‪177‬‬

‫‪1 0 2‬‬

‫‪ .‬ומשה צווה להוסיף עוד ש ל ש‬

‫ערים‬

‫א ח ד ו ת מ ת ו ד ערי הלויים למושב הפליטים לאחד כיבוש ארץ כנען‪.‬‬ ‫ש ב ט מ נ ש ה ב א ו א ל מ ש ה ו ה ו ד י ע ו לו‪ ,‬ש מ ת א י ש ח ש ו ב מ ב נ י ש ב ט ם ו ש מ ו‬

‫וראשי‬

‫‪1 0 3‬‬

‫צלפחד‬ ‫אמר‪,‬‬

‫ולא ה ש א י ר בנים זכרים אלא בנות‪ .‬וכששאלוהו‪ ,‬אט להן תהיה• ה נ ח ל ה ‪,‬‬

‫שאם עתידות ה ן להינשא לאיש מבני שבטן‪ .‬תעבורנה יחד עם ה נ ח ל ה א ל‬

‫בעליהן‪ ,‬ואם ת י נ ש א נ ה לאיש מ ש ב ט אחר׳ ת ש א ר נ ה א ת הנחלה ב ש ב ט אביהן‪.‬‬ ‫אז׳ ש צ ר י כ ה ה נ ח ל ה ל ה י ש א ר‬

‫‪176‬‬

‫לתחומיה ש ל העיר‪,‬‬

‫שברח אליה‪,‬‬

‫ואילו‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ט‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ל‬

‫כ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫ך‬

‫‪a‬‬

‫וקבע‬

‫‪m‬‬

‫ו כ ש מ ל א ו א ר ב ע י ם ה ש נ ה פ ח ו ת ש ל ו ש י ם יום כ י נ ס מ ש ה א ס פ ה ע ל ־ י ד ה י ר ד ן ׳ מ ק ו ם‬ ‫שנמצאת שם כיוט העיר אבל‬

‫‪b‬‬

‫‪m‬‬

‫׳ חבל נטוע דקלים׳ וכשהתכנם כ ל ה ע ם ע מ ד ו א מ ר‬

‫כדברים האלה‪:‬‬ ‫״אנשים‪ ,‬חברי מ ל ח מ ה ושותפים ל ת ל א ה הגדולה‪ ,‬מ א ח ר שבגזירת אלהים ו ע כ ש י ו גם‬ ‫בגזירת הזקנה — כי הגעתי לגיל של מאה ועשרים ש נ ה — עלי להסתלק מן ה ח י י ם‬ ‫ולא‬ ‫‪178‬‬

‫אזכה להיות לכם לעזר ו ל ה ש ת ת ף אתכם בפעולותיכם‪ ,‬שעתידים א ת ם ל ב צ ע‬

‫בעבד־הירדן‬

‫)שכן מ נ ע אלהים ז א ת ממני(‪ ,‬הריני חושב לנכון לפני‪ ,‬ש ל א ל ח ד ו ל‬

‫מ ל ק נ א ל א ש ר כ ם א פ י ל ו ב ש ע ה זו ו ל ה ש ת ד ל ל ח נ ו ת כ ם ה נ א ת ת מ י ד מ נ כ ם י כ ם )ולהקים(‬ ‫‪179‬‬

‫ל י מ צ ב ת ז כ ר ו ן ) ב ל ב כ ם ( ‪ ,‬ל א ח ר ש ת ב ו א נ ה ע ל י כ ם ה ט ו ב ו ת ב ש פ ע ‪ .‬וכן‪ ,‬ה ב ה א ר צ ה‬ ‫לפניכם‪ ,‬כיצד תוכלו לבוא א ל האושר ולהנחיל לבניכם אחריכם א ת הטובות ל ק נ י ן‬ ‫עולם‪ ,‬ואחר כך א ס ת ל ק מן העולם‪ .‬וראוי אני להיות נאמן עליכם בגלל‬ ‫שלעבר‬ ‫השלמה‬

‫‪180‬‬

‫בשכילכם‬ ‫‪1 0 4‬‬

‫ומשום‬

‫שנשמות‪,‬‬

‫שהגיעו‬

‫ימיהן׳‬

‫דרכן‬

‫היא‬

‫דדך‬

‫מאמצי‬ ‫הצידקות‬

‫‪.‬‬

‫בני ישראל‪ ,‬ישנו מקור אחד ויחיד לכל בגי־האדס להשגת האושר והוא אלהים ר ב ‪-‬‬ ‫ה ח ס ד ‪ :‬כי ר ק הוא לבדו הסיפק בידו ליתן אותו לראויים וליטלו מאלה‪ ,‬ש ח ט א ו לו‪.‬‬

‫סםד רביעי‬

‫‪127‬‬

‫ואס תהא עמידתכם לפניו כפי שהוא רוצה לדאותה וכפי שגם אני‪ ,‬המיטיב לדעת‬ ‫‪m a‬‬

‫את מחשבותיו‪ ,‬מתרה בכם לסגלה לעצמכם‬

‫‪ ,‬הרי לא תחדלו‬

‫<‪1041‬‬

‫לעולם מלהיות‬

‫מבורכים בפי הבריות כולם‪ ,‬שיקנאו בכם‪ ,‬והנכסים‪ ,‬שהם כיום בידכם‪ ,‬יישארו‬ ‫קנינכם תמיד‪ ,‬ואלה שאינם עדיין׳ תגיעו אליהם במהרה‪ .‬רק שמעו לדברים‪,‬‬

‫‪181‬‬

‫שרצונו של אלחים הוא שתלכו אחריהם‪ ,‬וחס לכם להעדיף חוקה אחרת על תוקיכם‬ ‫כיום ולמאוס בעבודת אלהים שלכם עכשיו ולפנות אל אופן עבודה אחר‪ .‬לכשתעשו‬ ‫זאת‪ ,‬תעלו בגבורתכם על כל הבריות ותחזיקו מעמד במלחמותיכם ולא תיכנעו‬ ‫על נקלה לפני כל צר‪ .‬כי אם אלהים הוא בעוזריכם‪ ,‬מסתבר׳ שתוכלו לזלזל בכולם‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫הרי היא הקנין הנכבד ביותר; שנית‪ .‬נותנת היא גם את שפע שאר הנכסים‪ ,‬ואם‬

‫‪183‬‬

‫גדול הוא השכר‪ .‬הנכון לכם בעד צידקותכם וכל ימי חייכם תיהנו ממנו‪ :‬קודם כל‪,‬‬ ‫תפעלו לפיה‪ ,‬ביניכם לבין עצמכם‪ ,‬תעשה את חייכם למאושרים ותפרסם אתכם על־‬ ‫פני כל הגויים ותזכה אתכם בתהילה‪ ,‬שלא יהיו חולקים עליה גם בדורות הבאים‪.‬‬ ‫לכל אלה תוכלו להגיע‪ ,‬אם תהיו שומעים ושומרים את החוקים‪ ,‬שחקקתי לפי דברי‬ ‫אלהים אלי‪ ,‬ותהיו מדקדקים בהבנת טעמיהם‪ .‬אני מסתלק מתוככם והנני שמח על‬ ‫אשרכם ומפקיד אתכם בידי חוקים נבונים‬

‫‪105‬‬

‫‪184‬‬

‫ו ח ו ק ת מדינה מסודרת ובידי מידותיהם‬

‫הטובות של מנהיגים‪ ,‬שיהיו דואגים לתועלתכם‪ .‬ואלהיס‪ ,‬שנהג אתכם עד עכשיו‬

‫‪185‬‬

‫ושברצונו הייתי גם אני למועיל לכם‪ ,‬לא יגביל את השגתתו עליכם רק עד שעה זו‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא כל זמן שתרצו‪ ,‬שיהיה לכם למנהיג ותוסיפו להתנהג בדרכי חסידות‪,‬‬ ‫תהנו מחסותו‪ .‬אלעזר הכוהן הגדול ויהושע ומועצת הזקנים וראשי השבטים יטעו‬

‫‪186‬‬

‫בכם את דעותיהם הטובות ביותר ובלכתכם אחריהן תשיגו את האושר; צייתו להם‬ ‫ללא טינה בלב ודעו‪ ,‬שכל היודעים יפה לציית ידעו גט לשלוט‪ ,‬לכשיגיעו לרשות‬ ‫של שלטון; ואל תחשבו‪ ,‬שחופש פירושו הרשות להתמרמר על מה שידרשו מכם‬

‫‪187‬‬

‫מנהיגיכם לעשות‪ .‬כי עכשיו הרי גידופיכם כלפי מטיביכם‪ ,‬הם הם שהנכם רואים‬ ‫בהם את חופש הדיבור; אכן‪ ,‬אם תישמרו להבא מפני הדבר הזה‪ ,‬ייטב לעניניכם‪.‬‬ ‫לעולם אל תנהגו כלפי מנהיגיכם באותה מידה של כעס‪ ,‬שהעזתם לנהוג בה כלפי‬

‫‪188‬‬

‫לעתים תכופות‪ :‬הרי ידוע לכם‪ ,‬כי פעמים יותר רבות הייתי נתון בסכנת מות‬ ‫מידכם מאשר מידי האויבים‪ .‬לא שמתי את הדברים לפגיכם כדי לגדף אתכם על כד‬

‫‪189‬‬

‫)אין ברצוגי להשאירכם על־יד הזכרת עוון שרויים ברוגז בשעת הסתלקותי מן‬ ‫החיים — אני‪ ,‬שלא כעסתי אפילו בזמן שנגרם לי צער זה(‪ ,‬אלא למען תהיו נבונים‬ ‫להבא — כי דבר זה דווקא הוא בטחונכם‬

‫‪106‬‬

‫— ולא תתחצפו כלפי מנהיגיכם בעקב‬

‫העושר‪ ,‬שיפול בחלקכפ בשפע‪ ,‬לכשתעברו את הירדן ותרכשו את ארץ כנען‪ .‬כי‬

‫‪ 190‬דברים‬

‫אם תבואו על ידו לכלל מנהג של בוז וזלזול לגבי הצידקות‪ ,‬תאבדו גם את החיבה‬

‫ד ‪ /‬כ״ו־כ״ח‬

‫‪128‬‬ ‫ד ב ר י ם ל׳‪,‬‬

‫קדמוניות‬

‫ה נ ו ד ע ת ל כ ם מ א ת א ל ה י ם ו ת ה פ כ ו ה ו ל א ו י ב לכם‪ ,‬ה א ר ץ ׳ א ש ר א ת ם ע ו מ ד י ם ל ר ש ת ה ‪.‬‬

‫י‬

‫ל״א‪ ,‬ס״ז־י״‬

‫היהודים‬

‫ח‬

‫‪191‬‬

‫תוך בזיונות‬

‫ביותר‪,‬‬

‫גדולים‬

‫מפלות‪,‬‬

‫לאחר‬

‫שינחילו‬

‫לכם‬

‫אויביכם‬

‫תילקח‬

‫מכם‬

‫בעתיד‬

‫ב נ ש ק ם ותהיו פזורים ע ל פ נ י ת ב ל כולה ו ת מ ל א ו י ב ש ה וים א ת ע ב ד ו ת כ ם ‪.‬‬

‫ולכשתתנםו באלה‪ ,‬יהיה לכם הנוחם וזכרון החוקים‪ ,‬ש ל א שמרתם‪ ,‬ללא ת ו ע ל ת ‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬אם רוצים א ת ם שיהיו לכם אלה לנחלה‪ ,‬אל תסיו איש מהאויבים ל כ ש ת נ צ ח ו‬ ‫אותם‪ ,‬א ל א ד ע ו לכם‪ ,‬ש מ ן ה ת ו ע ל ת הוא ל א ב ד כולם‪ ,‬כ ד י ש ל א ת ט ע מ ו מ מ ג ה ג י ה ם ‪,‬‬

‫דברים‬

‫‪192‬‬

‫אם יישארו ב ח י י ם‬

‫‪1 0 7‬‬

‫‪ ,‬ותפידו א ת תורת אבותיכם‪ .‬והריני מתרה בכם עוד להדום‬ ‫‪.‬‬

‫י״ב׳ב׳־ג׳‬

‫את‬ ‫‪193‬‬

‫‪.‬‬

‫מזבחותיהם ו א ש ר ו ת י ה ם ו א ת מקדשיהם‪ ,‬בכל מקום שיהיו‪ ,‬ולכלות ב א ש‬

‫את‬

‫גזעם ו א ת ז כ ר ם ‪ :‬בי ד ק כ ך יכולים א ת ם ל ה ג י ע ל י ד י בטחון קניניכם‪ .‬ו ש ל א י ה א‬ ‫טבעכט נוטה ל ר ע מ ח מ ת אי־ידיעתכם את הטוב ממנו‪ ,‬כ ת ב ת י בשבילכם את החוקים‬ ‫ואת חוקת המדינה‪ ,‬לפי מה שהרצה לפני א ל ה י ם‬

‫ג‪.‬‬

‫‪194‬‬

‫דברים‬

‫תוכלו להיחשב למאושרים שבבריות״‪.‬‬ ‫אחרי הדברים האלה נתן להם מ ש ה א ת החוקים ואת סדר החוקה כתובים על ספר‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ל״א‪,‬ס׳‬

‫ז‬

‫לכשתשמרו את אלה כמשפטם‪,‬‬

‫»‬

‫ואלה עמדו ובכו וגעגועים רבים על המגהיג תקפו אותם; ונזכרו הסכנות‪ ,‬ש ה י ה‬ ‫שרוי‬

‫בהן‪ ,‬ו מ י ד ת ש ק ד ו ע ל הצלתם‪ ,‬ו ה ת י א ש ו מ ע ת י ד ם ‪ ,‬ש מ א לא יהיה ל ה ם ע ו ד‬

‫מנהיג‬ ‫‪195‬‬

‫כזה‬

‫ו ש מ א ע ת י ד גם אלהים ל ה ש ג י ח‬

‫מתפלל עליהם‬ ‫מתוך‬

‫)עד כה(‪ .‬והיו שרויים‬

‫שהרי‬

‫בהם פחות‪,‬‬

‫מ ש ה הוא‬

‫בחרטה ובצער על דבריהם‬

‫שהיה‬ ‫אתו‬

‫שדיברו‬

‫כעם במדבר‪ ,‬ע ד ש ה ע ם כולו ע מ ד שטוף ד מ ע ו ת ונפשו כ ל ת ה אל ה מ נ ה י ג‬ ‫ש צ ע ר ם גבר על כל דברי תנחומים‪ .‬אולם מ ש ה ניחמם והסיח א ת ד ע ת ם מ ן‬

‫במידה‬

‫שראוי‬

‫ההנחה‪,‬‬

‫הוא‬

‫לדמעותיהם‪,‬‬

‫ועוררם‬

‫לקיים‬

‫את‬

‫דברי‬

‫תורתם‪.‬‬

‫הלכו‬

‫ואז‬

‫והתפזרו‪.‬‬ ‫ד•‬

‫‪1%‬‬

‫רוצה אני ל ה ר צ ו ת קודם ע ל חוקת המדינה‪ ,‬ה ש ק ו ל ה כ נ ג ד )הוד( צידקותו ש ל מ ש ה ‪.‬‬ ‫וליתן‬

‫לקוראי בעתיד על־ידי כך א ת האפשרות ללמוד‪ ,‬מה היה טיבם של חוקינו‬ ‫קדמונים‪ ,‬ולפנות‬

‫מימים‬

‫)אחר כך(‬

‫לסיפור‬

‫שאר הענינים‪ .‬הכל כתוב כאן‬

‫כפי‬

‫שהשאיר לנו מ ש ה ולא הוספנו משלנו ולא כלום לשם ת פ א ר ת ולא שום דבר‪ ,‬ש ל א‬ ‫‪197‬‬

‫השאיר לנו‬ ‫והדברים‬

‫‪1 0 8‬‬

‫‪ .‬ה ח י ד ו ש )האחד( ש ח י ד ש נ ו הוא שסידרנו כל ד ב ר לפי מינו‪ ,‬ה ו א י ל‬

‫ש נ כ ת ב ו ע ל ־ י ד ו נ ש א ר ו מפוזרים‪ ,‬ל פ י ש נ ו ד ע ו לו ד ב ר ד ב ר מ א ל ה י ם‬

‫‪1 0 9‬‬

‫‪.‬‬

‫מטעם זה ח ש ב ת י להכרח לי לסמן זאת מראש‪ ,‬כדי שלא יתרעם עלי קורא ספרי‪,‬‬ ‫‪198‬‬

‫שהוא מבני עמי‪ ,‬ויאמר שטעיתי‪ .‬כזה הוא סידור חוקינו השייכים לחוקת המדינה‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫אותם‬

‫לחוקים ש ה ש א י ר לנו לקנין מ ש ו ת ף והם נהוגים בינינו לבין ע צ מ נ ו‬ ‫הנחתי בשביל מסכת ״המנהגים וטעמיהם״‪,‬‬

‫שבדעתי לחבר בעזרת‬

‫‪1 1 0‬‬

‫—‬

‫אלהים‬

‫אחרי החיבור הזה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪199‬‬

‫משתרכשו‬

‫את ארץ‬

‫הכנענים‬

‫ותהיה‬

‫לכם‬

‫שהות ליהנות‬

‫מנכסיהם‪,‬‬

‫תנו‬

‫דעתכם‬

‫‪129‬‬

‫ספר רביעי‬

‫מאותו רגע לבנין ערים < בעשותכס זאת תעשו א ת הישר בעיני אלהים ותזכו לאושר‬ ‫‪200‬‬

‫בטוח‪ .‬עיר־קודש א ח ת ת ה א במקום ה נ א ה ביותר ש ל ארץ כנען ומצוין בטיבו‪ ,‬ש י ב ח ר‬

‫דברים‬ ‫י״ב‪ ,‬ה׳‬

‫לו אלהים ב ד ב ר נבואה‪ ,‬ו מ ק ד ש א ח ד יהא בה ומזבח א ח ד ש ל אבנים לא־מסותתות‪,‬‬ ‫אך‬

‫מובחרות‬

‫ומסודרות‬

‫‪1 1 1‬‬

‫ומסוידות בסיד‪ ,‬כדי‬

‫שמות כ׳‬ ‫כ״דרכ״ו‬

‫שתהיינה נאות ונקיות למראה‪.‬‬

‫העליה אליו אל תהא במעלות אלא בכבש משופע‪ .‬אל יהא בשום עיר א ח ר ת לא‬

‫‪201‬‬

‫‪1 1‬‬

‫מזבח ולא מקדש‪ ,‬משום ש א ח ד הוא אלהים ואחד הוא גזע העברים־ ‪.‬‬ ‫אלהים ייסקל ויהא תלוי‬

‫המחרף‬

‫באי־כבוד‬

‫ב מ ש ך יום‪ ,‬ו א ח ר י י ק ב ר‬

‫‪1‬‬

‫ובסתר" ‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫ש ל ו ש פ ע מ י ם ב ש נ ה יתכנסו ה ע ב ר י ם בעיר‪ ,‬ש ב ה יבנו א ת בית־המקדש‪) ,‬ויבואו( מכל‬ ‫קצוי‬

‫ו‪.‬‬

‫הארץ שיכבשוה‪ ,‬כדי להודות לאלהים על הטובות שקיבלו ולהתפלל עליהן‬

‫לעתיד‪ ,‬ו ל ה ת ח ב ב א י ש ע ל חברו בהתכנסם ובחגגם יחד‪ .‬ש כ ן יפה הוא ש ל א יהיו זרים‬ ‫זה לזה‪ ,‬ב א ש ר בני עם א ח ד ה ם ושותפים ל א ו ת ם המנהגים‪ .‬וזה י ו ^ ג על־ידי אותו‬

‫ז‪.‬‬ ‫‪203‬‬ ‫ויקרא כ״ד>‬ ‫ט״ו־ט״ז‬ ‫‪204‬‬

‫דברים‬ ‫ט״ז‪ ,‬ט״ז‬

‫מגע ומשא‪ ,‬לכשייטבעו בזכרונם אלה בתוך אלה על־ידי ראיה ו ש י ח ה ; ואם יישארו‬ ‫ללא מ ג ע ו מ ש א ביניהם‪ ,‬י ח ש ב ו א י ש א ת חברו לזרים ב ה ח ל ט‬ ‫עליכם להפריש מ ע ש ר מן הפירות‪ ,‬ח ח מאותו ש נ ק ב ע‬

‫‪1 1 4‬‬

‫‪ a‬״ ‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫כ ת ר ו מ ה לכוהנים וללויים‪.‬‬

‫מ ע ש ר זה עליכם ל פ ד ו ת ב ע ד י מ ו ל ד ת כ ם ופדיונו י ש מ ש לחגיגות ו ל ק ד ב נ ו ת ) ש ת ק ־‬

‫ח‪.‬‬ ‫‪205‬‬ ‫דברים י״ד׳‬ ‫כ״ב־כ״ז‬

‫‪1‬‬

‫ריבו( בעיר־הקודש ״ ‪ ,‬כי מן הדין הוא ש ה פ י ד ו ת המוצאים מן האדמה‪ ,‬ש נ ת ן אלהים‬ ‫לכם לנחלה‪ ,‬ייאכלו לכבודו ש ל הנותן‪.‬‬ ‫ל ה ק ר י ב ק ר ב נ ו ת מ א ת נ ן א ש ה זונה‪ .‬כ י אין א ל ה י ם נ ה נ ה מ ש ו ם ד ב ר ה ב א‬

‫אסור‬

‫ב ע ו ו ן ׳ ו א י ן ל ך ד ב ר ג ר ו ע מ ק ל ו ן ה ג ו ף ‪ .‬כ י ו צ א בו‪ ,‬א ם י ק ב ל מ י ש ה ו ש כ ד ב ע ד ה ר ב ע ת‬

‫ט‪.‬‬ ‫‪206‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ג‪ ,‬י״ט‬

‫‪1‬‬

‫כלב‪ ,‬אס כ ל ב צ י ד או ש ו מ ר עדרים‪ ,‬אסור להקריב מ מ נ ו לאלהים ״ ‪.‬‬ ‫אל‬

‫יגדף א י ש אלהים‪ ,‬ש מ ד י נ ו ת א ח ר ו ת מ א מ י נ ו ת בהם‪ ,‬אסור ל ש ד ו ד ק ד ש י זדים‬

‫או ל ק ח ת אוצר‪ ,‬ה ג ק ר א על ש ם איזה אל‬

‫ז‬

‫״‬

‫‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫אל ילבש איש מכם בגד ארוג צ מ ד ופשתה» רק לכוהנים ב ל ב ד שמור ה ד ב ר " ‪.‬‬ ‫ולכשיתכנם‬

‫ה ה מ ו ן בעיר ה ק ו ד ש ל ש ם ה ק ר ב ת ק ר ב נ ו ת כל ש ב ע שנים‪ ,‬בזמן ח ג‬ ‫‪9‬‬

‫הסוכות‪ ,‬י ע מ ו ד הכוהן ה ג ד ו ל " על בימה גבוהה‪ ,‬ש י ה א "‬ ‫)למרחוק(‪,‬‬

‫‪1 1‬‬

‫קולו נ ש מ ע מ מ נ ה ״‬

‫‪1 3‬‬

‫‪1‬‬

‫ו י ק ר א ל פ נ י כ ל ה ע ם א ת ח ו ק י ה ת ו ר ה " ‪ ,‬ו א ל י י מ נ ע ו ל א אשד‪ ,‬ו ל א‬

‫ילדים ואפילו לא עבדים מלשמוע‪ ,‬שכן נאה הוא שיהיו כתובים על הלבבות ויישמרו‬ ‫בזכדון‬

‫י•‬ ‫‪207‬‬ ‫ש מ ו ת כ״ב‪,‬‬ ‫כ״ז)?(‪:‬‬ ‫דברים ז ‪ /‬כ ״ ה‬ ‫יא‪.‬‬ ‫‪208‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬י״א‬ ‫יב‪.‬‬ ‫‪209‬‬ ‫דברים‬ ‫ל״א‪ ,‬י׳־י״ג‬ ‫‪210‬‬

‫ו ל א י ו כ ל ו ל ה מ ח ו ת ל ע ו ל ם ‪ .‬כ י באופן• ז ה ל א י ח ט א ו ה א נ ש י ם כ ל ל ‪ ,‬מ ש ו ם‬

‫שלא יוכלו ל ה ת נ צ ל באי־ידיעתם א ת מצוות החוקים ן וכנגד זה יהיה לחוקים פ ת ח ו ך‬ ‫פה רב כלפי הפושעים‪ ,‬משום שאומרים להם את העונש הצפוי להם ורושמים תור‬ ‫ש מ י ע ה א ת מצוותיהם ב ל ב ב ו ת ‪ :‬ע ל י י ד י כ ך יהיו יסודותיהם )חיים( בהם לעולם‪ ,‬אותם‬ ‫היסודות‪ ,‬שהזלזול כלפיהם מ ר ש י ע א ת בני ה א ד ם וגורם להם עונש‪ .‬ויהיו החוקים‬ ‫‪2‬‬

‫גם ר א ש י ת ת ל מ ו ד ם ש ל הילדים‪ ,‬כי הוא ה ל י מ ו ד ה י פ ה ביותר וגורם ל א ש ר ם " ‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪211‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪130‬‬

‫יג‬

‫‪212‬‬

‫דברים‬

‫‪213‬‬

‫‪123‬‬

‫שתי פעמים ביום ‪ ,‬בתחילתו וכשמגיע זמן השכיבה‪ ,‬חייבים הכל ליתן הודיה‬ ‫לאלהים על המתנות׳ שנתן להם לאחר שיצאו לחירות מאדץ מצדים‪ ,‬משום שתודה‬ ‫היא מעיקרה דבר שבצדק וניתנת כגמול על טובות שבאו ובעידוד לטובות נוספות‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬חייבים הם גם לכתוב על דלתותיהם את הטובות הגדולות ביותר‪,‬‬ ‫‪124‬‬

‫דברים?״ ‪,‬‬

‫שהיטיב אלהים עמהם‪ ,‬ועל כל אחד להראותן על זרועו ‪ .‬כל מה שעלול לסמן‬

‫״"׳‬

‫את כוחו של אלהים וחיבתו אליהם חייבים הט לכתוב ולשאת על הראש ועל הזרוע‪,‬‬

‫א‬

‫י‬

‫ח‬

‫כ‬

‫ג‪2‬נ‬

‫כדי שיהא חסדו של אלהים אליהם גלוי לבריות מכל צ ד ‪.‬‬ ‫יד•‬ ‫דברים‬

‫‪214‬‬

‫בכל עיר ישלטו שבעה אנשים‪ ,‬שהליכותיהם היו עוד מקודם הליכות של חסידות‬ ‫‪126‬‬

‫ט ״ ^ י ״ " והתלהבות לצדק‪ .‬לכל שלטון יינתנו שני אנשים שמשים משבט ל ו י ‪ .‬חייבים‬ ‫לחלוק כבוד גמור לאנשים‪ ,‬שעלה בגודלם להיות שופטים בעדים‪ .‬ואסור למישהו‬ ‫במעמדם לגדפם או להתנהג בחוצפה כלפיהם‪ ,‬משום שיראת הכבוד כלפי בני־אדם‬ ‫האוחזים בשלטון עושה את הבריות צנועים מכדי שינהגו בחוצפה כלפי אלהים‪.‬‬ ‫‪216‬‬

‫יש ליפות כוחם של השופטים לפדסס את פסק־דינם‪ ,‬ח ת מבמקרה‪ ,‬שמישהו יבוא‬ ‫ויאמר‪ ,‬שלקחו כסף כדי לסלף משפט‪ ,‬או שיביא טעם אחר להעיד בם‪ ,‬שלא הוציאו‬ ‫פסק־דין נכון‪ ,‬כי הם חייבים לשפוט משפטיהם לא מתוך אהבת בצע ולא מתוך‬

‫‪217‬‬

‫משוא־פנים )לאנשי( המ&רה‪ ,‬אלא להעמיד את הצדק מעל לכל‪ .‬כי אם כן הדי אפשר‪,‬‬ ‫שיהא אלהים נראה בזוי וחלש מאלה שבזכותם יצדד השופט בפסק־דינו מתוך‬ ‫פחד מפני כוחם‪ .‬ואילו כוחו של אלהים הוא הצדק‪ ,‬ומי שנושא את פניהם של אנשי‬

‫‪218‬‬ ‫י״ז‬

‫ח‪-‬ל״? '‬

‫המשרה להצדיקם עושה אותם לבעלי כוח גדול מאלהים‪ .‬ואם יהיו השופטים סבורים‪,‬‬ ‫שאין בידם לחוות דעה בענין שהובא לפניהם — ורבים הם ענינים כאלה בחיי‬ ‫הבריות — עליהם לשלוח את דין התורה לעיר הקודש והכוהן הגדול והנביא ומועצת‬ ‫הזקנים‬

‫‪219‬‬

‫טו‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫יתכנסו ויפסקו את פסק־דינם‬

‫ג ‪ 2 7‬ג‬

‫‪.‬‬

‫עד אחד לא ייאמן‪ ,‬אלא שלושה או לכל הפחות שנים‪ ,‬שדרך חייהם הקודמים תשוה‬ ‫‪128‬‬

‫"ל״ט‪^,‬‬

‫אמון לעדותם‪ .‬נשים‪.‬פסולות לעדות ‪ ,‬מחמת קלות דעתן והחוצפה שבמינןן' אין‬

‫״׳‬

‫מעידין גם עבדים מחמת אי־האצילות שבנפשם‪ .‬ויש לשער‪ ,‬שלא העידו עדות של‬

‫ד ב ר י ם‬

‫י‬

‫ט‬

‫אמת‪ ,‬אם משום בצע ואם משום פחד‬

‫‪129‬‬

‫‪ .‬ואם ניתן אמון בעד־שקר והוזם‪ ,‬חייב הוא‬

‫לסבול מה שעלול היה לסבול זה‪ ,‬שהעיד גגדו‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫י ט‬

‫כ‬

‫‪220‬‬

‫אם יבוצע רצח באיזה מקום ולא יימצא הפושע ואין חשד בשום איש שרצח מחמת‬

‫א‬

‫שנאה‪ ,‬יחפ‪67‬ו את הרוצח בשקידה רבה ויקצבו שכר הודעה‪ .‬ואם לא יודיע שוס‬

‫"‪-‬ט ‪ ,‬״ ׳‬

‫איש‪-,‬יתאםפו השלטונות ומועצת הזקנים של הערים הקרובות למקום בו בוצע הרצח‬ ‫‪221‬‬

‫וימרדו את האדמה מן המקום‪ ,‬שמוטל בו המת‪ .‬והעיר‪ ,‬שתימצא הקרובה ביותר‪,‬‬ ‫כלומר הפקידים שבה‪ ,‬יקנו עגלה וישאוה אל עמק ולמקום שאינו ראוי לחרישה‬

‫‪222‬‬

‫ולנטיעה ויחתכו את שרירי ערפה של הבהמה וירחצו את ידיהם במים טהורים מעל‬

‫ס פ ר רביעי‬

‫‪131‬‬

‫ל ר א ש ה ש ל ה ב ה מ ה ו ה כ ו ה נ י ם והלולים ו מ ו ע צ ת ה ז ק נ י ם ש ל ה ע י ר י ק ר א ו בקול‪ .‬ש י ד י ה ם‬ ‫נקיות מהרצח ולא ביצעוהו ולא היו ב ש ע ת ה מ ע ש ה ויבקשו רחמים מ א ת אלהים ולא‬ ‫יקרה עוד אסון נורא כזה לארץ ‪."°‬‬ ‫יקידי ה ע ד ה והחיים לפי חוקיו הוא בוודאי הטוב שבשלטונות‪ .‬אל תאחז‬

‫שלטון‬ ‫)איפוא(‬

‫תאווה‬

‫בכם‬

‫לחוקת‬

‫מדינה‬

‫אדוניכם ועשו כל דבר לפיהם‪:‬‬

‫אחרת‪,‬‬

‫אלא‬

‫אהבו‬

‫סדר‬

‫זה‬

‫ד י לכם‪ ,‬ש א ל ה י ם הוא מנהיגכם‪.‬‬

‫ויהיו‬

‫החוקים‬

‫אולם אם ת ח ש ק ו‬

‫במלך‪ ,‬יהא זה מ ב נ י ע מ כ ם ויהי ה צ ד ק ו ש א ר המידות הטובות ד א ג ת ו לעולם‪ .‬חייב‬ ‫הוא‬

‫להודות ביתרון תבונתם של החוקים ושל אלהים‪ ,‬ואל י ע ש ה שום ד ב ר בלי‬

‫עצתו של הכוהן הגדול ושל הזקנים‬

‫‪ 1‬נ ‪1‬‬

‫‪223‬‬

‫יז‪.‬‬

‫‪ 224‬דברים‬ ‫י״ז‪ ,‬י״ד־י״ז‬

‫‪ .‬אל ישא נשים הרבה ואל ירדוף אחדי דוב‬

‫נכסים וסוסים‪ .‬ש כ ן אם יהיו לו אלה‪ ,‬ייתכן ש י נ ה ג זלזול כ ל פ י החוקים‪ .‬ו א ס י ה י ה‬ ‫להוט אחרי א ח ד הדברים האלה‪ ,‬החובה עליכם למנוע‪ ,‬שיהיה חזק יותר מן המועיל‬ ‫לכס‬

‫‪1 3 2‬‬

‫‪.‬‬

‫אסור להסיג גבולות אדמה‪ ,‬לא שלכם ולא של אחרים‪ .‬שהנכס חיים אתם בשלום‪,‬‬ ‫וחם לכם מ ל ה ע ת י ק א ת א ב ך ה ג ב ו ל ‪ ,‬ש ה י א כאילו מ ו ט ל ת קבועה לעולם לפי פ ס ק ‪-‬‬

‫יח‪.‬‬ ‫‪225‬‬ ‫דברים‬ ‫י״ט‪ ,‬י ״ ד‬

‫דינו של אלהים‪ .‬כי מכאן תוצאה ל מ ל ח מ ו ת ולמריבות‪ ,‬כלומר מרצונם של אוהבי‬ ‫ב צ ע להסיג א ת ה ג ב ו ל ו ת והמםיגיס גבול אינם רחוקים גם מ ה פ ר ת החוקים‪.‬‬ ‫מי שנטע בארץ‬

‫‪1 3 3‬‬

‫והנטעים נשאו פרי לפני א ר ב ע שנים‪ ,‬אל יביא ממנו תרומות‬

‫לאלהים ואל י ש ת מ ש בו לצרכו?‬

‫‪4‬‬

‫כי לא עלה הפרי בזמנו ו מ ח מ ת כ פ י ת ה ט ב ע "‬

‫ל ל א ע ת א י ן ה פ ר י י פ ה ל א ל ה י ם ו ל א י א ה ל ב ע ל י ם ע צ מ ם ל ה ש ת מ ש בו‪ .‬ו א י ל ו ‪ .‬ב ש נ ה‬

‫יט‪.‬‬ ‫‪226‬‬ ‫ויקרא י״ט‪,‬‬ ‫כ״ג־כ״ד‪,‬‬ ‫‪227‬‬

‫הרביעית ייבצר כל מ ה שגדל‪ ,‬משום שהפרי בשל אז בזמנו‪ .‬ולאחר שיאסוף אותו‬ ‫יביאו לעיר־הקודש ויאכל אותו יחד עם ה מ ע ש ר של שאר התנובה בסעודת רעים‬ ‫ועם יתומים‪ -‬ונשים ש נ ת א ר מ ל ו ‪ .‬ורק ב ש נ ה ה ח מ י ש י ת יהא ר ש א י ליהנות מ פ י ר ו ת‬ ‫‪5‬‬

‫נטיעותיו‬

‫״‪.‬‬

‫ארץ שנטועה גפנים אין לזרוע אותה‪ ,‬משום שדי לה שהיא מ ג ד ל ת א ת ה צ מ ח הזה‬ ‫ועליה‬

‫להיות משוחררת מסבל המחרשה• יש לחרוש‬

‫א ת ה א ד מ ה בשוורים ואין‬

‫להוליד אתם שום ב ה מ ה א ח ר ת ת ח ת העול‪ ,‬אלא יש ל צ מ ד ם אל בני מינם בעבודת‬ ‫החרישה‬

‫‪6‬‬

‫הזרעים צריכים להיות נקיים וללא תערובת‪.‬‬

‫״‬

‫ואין לזרוע שנים או‬

‫ש ל ו ש ה מינים יחד‪ ,‬מ ש ו ם שאין ה ט ב ע מ ח ב ב מין ב ש א י נ ו מינו‪ .‬אסור ל ה ר ב י ע ב ה מ ו ת‬ ‫שאינן‬

‫‪229‬‬

‫קרובות במינן‪ ,‬גזירה ש מ א יעבור מכאן מ נ ה ג זלזול לגבי ק ר ב ת הדם ע ל‬

‫מ ע ש י ה ם ש ל ב נ י א ד ם ‪ ,‬מ ש ה ת ח י ל ב ע נ י ב י ם ק ט נ י ם וקלי־עדד‪ .‬מ ן ה ד י ן ש ל א י ה א שוס‬ ‫ד ב ר מ ו ת ר ‪ ,‬ש ת צ א מ מ נ ו ב ד י ד ש ל ח י ק ו י א י ז ו ה פ י כ ה ש ה י א ב י ס ו ד ו ת י ה של ה ח ו ק ה ‪,‬‬ ‫ושד״חוקיס‬ ‫פגיעה‬

‫כ‪.‬‬ ‫‪228‬‬ ‫ויקרא י״ט‪,‬‬ ‫י״ט? דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬ט׳־י׳‬

‫לא יסיחו ד ע ת ם אפילו מדברים טפלים‪ ,‬אלא ידאגו‬ ‫‪7‬‬

‫בהם ״ ‪.‬‬

‫לכד‪ ,‬ש ל א‬

‫תהא‬

‫‪230‬‬

‫‪132‬‬ ‫‪231‬‬ ‫כא‪.‬‬ ‫דברים כ״ד‪,‬‬ ‫י״ט־כ״א;‬ ‫ויקרא‬ ‫י״ט‪ ,‬ט׳־י׳‬ ‫‪232‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫ל כ ש ת ק צ ד ו ותאםפו א ת ת ב ו א ו ת הקיץ‪ .‬אל ת ל ק ט ו )הכל(‪ .‬א ל א ת ש א י ר ו א ל ו מ ו ת‬

‫‪1 3 8‬‬

‫מספר גם למחוסרי מחיה‪ ,‬שתהיינה הפקר לפרנסתם‪ .‬כיוצא בו ת ש א י ר ו א ת ע ו ל ל ו ת‬ ‫לעניים‬

‫הבציר‬

‫ותניחו‬

‫היכולת ליהנות משלהם‬

‫מעט‬ ‫ב ‪ 8‬״‬

‫מפרי‬

‫שייאספו‬

‫הזיתים‪.‬‬

‫על־ידי‬

‫אלה‪,‬‬

‫להם‬

‫שאין‬

‫‪ .‬כי השפע‪ ,‬בו יבורכו ה ב ע ל י ם על־ידי ה א ו ס ף ה מ ד ו ק ד ק‬

‫ש ל חפירות‪ ,‬לא יהיה שקול כנגד התודה‪ ,‬ש ת ב ו א עליהם מפי הנצרכים‪ .‬וגם א ל ה י ם‬ ‫יתן‬ ‫דברים‬ ‫כ״ה‪ .‬ד׳‬

‫‪233‬‬

‫לה‬

‫עצמם‬

‫לאדמה נכונות יתירה להצמיח פירות‬

‫לבעלים‬

‫שאינם דואגים‬

‫לתועלת‬

‫בלבד‪ ,‬א ל א עושים גם חשבון פ ר נ ס ת ם של אחרים‪ .‬אסור לחסום פ י ה ם ש ל‬

‫השוורים בגורן ב ש ע ה ש ד ש י ם א ת ה ש ב ל י ם ‪ ,‬מ ש ו ם ש א י ן זה מ ן ה י ו ש ר ל מ נ ו ע א ת‬

‫‪234‬‬ ‫דברים כ״ג‪,‬‬ ‫כ״ה־כ״ו‬

‫הפרי מאלה‪ .‬ש ע ז ר ו לכם ו ע מ ל ו בייצורו‪ .‬אין מ ו נ ע י ם מ ע ו ב ד י ־ ד ד ד ל נ ג ו ע כ פ י ר ו ת‬ ‫האסיף בימות הסתיו‪ ,‬אלא מניחים אותם למלא צרכם כאילו מ ש ל ה ם ‪,‬‬

‫בעצם‬

‫בין‬

‫א ם א נ ש י ה מ ק ו ם ה ם ובין אם זרים‪ ,‬ו ל ש מ ו ח ע ל ש נ ו ת נ י ם ל ה ם ל י ה נ ו ת מ ן ה פ י ר ו ת‬ ‫‪235‬‬

‫שנתבשלו;‬ ‫שפוגשים‬

‫ואולם אסור עליהם ל ק ח ת אתם משהו‪ .‬כן אל ימנעו הבוצרים מ א ל ה ‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬ל ה ש ת ת ף ב א כ י ל ת חפירות ש נ ו ש א י ם ליקבים‪ ,‬מ ש ו ם ש א י ן זה‬

‫מן‬

‫היושר להביט בעין ר ע ה אל המתאווים ליהנות מן הברכות‪ ,‬שבאו לעולם ברצונו ש ל‬ ‫‪236‬‬

‫אלהים‪ ,‬ב ש ע ה שהעונה ע ו מ ד ת בעצם ת ק פ ה ו מ מ ה ר ת לצאת‪ .‬ולא עוד א ל א ש ה ד ב ר‬ ‫יגרום נ ח ת רוח לאלהים‪ ,‬אם יזמינו ליהנות‬

‫‪9‬‬

‫מן הפירות אפילו אנשים‪ ,‬ש מ ה ס ס י ם‬

‫״‬

‫מתוך צגיעות לנגוע בהם — יהיו אלה ישראלים‪ ,‬וכן שותפים ובעלים מ ח מ ת ק ר ב ת‬ ‫הגזע‪ ,‬או בני אדם‪ .‬ש ב א ו ממקום א ח ד ומבקשים לקבל מתנות אורחים מ מ ה ש ז י מ ן‬ ‫‪237‬‬

‫להם אלהים לתקופת השנה‪ .‬כי אין לחשוב להוצאה )יתירה(‬

‫‪1 4 0‬‬

‫מה שמרשה איש‬

‫בנדיבותו ל ב ר י ו ת לקחת‪ .‬כיון שאלתים מ מ צ י א א ת ש פ ע טובותיו ל א ל ש ם ה נ א ת ם‬ ‫ה ם בלבד‪ ,‬א ל א כ ד י ל ש ת ף גם א ח ר י ם מ ת ו ד נדיבות‪ ,‬וכיון ש ר צ ו נ ו הוא‪ ,‬ש ת י ר א ה‬ ‫באופן זה גם ל א ח ר י ם ח י ב ת ו לעם י ש ר א ל ו ה ש פ ע ת ברכותיו עליהם‪ ,‬היינו‪ .‬ל כ ש י ש ת פ ו‬ ‫דברים‬ ‫נ ״ ה ‪ ,‬ג׳‬

‫‪238‬‬

‫גם א ת ה ל ל ו ב ש פ ע הרב‪ ,‬ש י ש נ ו להם‪.‬‬ ‫מלקות‬

‫‪239‬‬

‫ואולם מי שיעבור על המצוות האלה‪ .‬יספוג‬

‫ארבעים חסד אחת ברצועת ה ק ה ל‬

‫‪1 4 1‬‬

‫;‬

‫ויקבל עליו כבן חורין א ת ה ע ו נ ש‬

‫הזה ה מ ב י י ש ביותר‪ ,‬מ א ח ר ש נ ש ת ע ב ד ל ב צ ע ונהג מ נ ה ג עלבון ב ע ר ך )עצמו(‪ .‬כ י לכס‪,‬‬ ‫שנתנםיתם‬ ‫דומים‪.‬‬

‫בפורענויות מצרים והמדבר‪ ,‬יאה להשגיח באלה‪ ,‬ששרויים ב ת נ א י ח י י ם‬

‫וכשזכיתם לעושר ברחמיו של אלהים ובהשגחתו‪ ,‬מצוה עליכם‬

‫להפריש‬

‫לנצרכים מ ה ש פ ע הזה ומתוד רגש דומה‪.‬‬ ‫‪240‬‬ ‫כב‪.‬‬ ‫דברים י״ד‪,‬‬

‫על‬

‫שני המעשרות‪ ,‬׳שאמרתי לעיל שחייבים לחלקם כל ש נ ה ושנה‪ ,‬א ח ד ללוייס‬

‫כ ״ ח ־ כ ״ ט ז כ ״ ו‪ ,‬ו א ח ד ל ח ג י ג ו ת ‪ ,‬י ש ל ה ו ס י ף ב כ ל ש נ ה ש ל י ש י ת מ ע ש ר ש ל י ש י ו ל ח ל ק ו ל מ ל ו י מ ח ם ו ד ס‬ ‫י ״ ב ־ ט ״ ו ‪241‬‬

‫של נשים אלמנות ובנים יתומים‬

‫ואילו הראשונים שבפירות הבשלים‪ ,‬שיבואו לידי‬

‫כ ל א י ש ‪ - ,‬ח י י ב י ם ה ם להב!יא א ל ב י ת ה מ ק ד ש ו ל ב ד ר א ת א ל ה י ס ע ל ה א ר ץ ‪ ,‬ש נ ש א ה‬ ‫את הפרי ושניתנה להם‬

‫‪1 4 2 3‬‬

‫לנחלה‪ ,‬וליתן לכוהנים א ת ביכורי הפירות ל א ח ד ה ב א ת‬

‫‪133‬‬

‫םםר ר ב י ע י‬

‫ה ק ר ב נ ו ת שהתורה מצוה עליהם להקריבם‪ .‬ולאחר ש ע ש ה האיש א ת אלה והביא את‬ ‫‪3‬‬

‫ה מ ע ש ר ו ת מכל יחד עם ה ה פ ר ש ו ת ללויים ולחגיגות ״ ‪ ,‬וירצה לתזור לביתו‪ ,‬יעמוד‬ ‫מול ההיכל *‬

‫‪1 4 3‬‬

‫‪1 4 1‬‬

‫ו י ו ד ה לאלהים‪ ,‬ש ש ח ר ר א ת העברים‬

‫‪242‬‬

‫דברים כ״ו‪,‬‬ ‫ב׳־י״א‬

‫מ ז ד ו נ ם של המצרים ונתן להם‬

‫א ר ץ טובה ורחבה לאכול מפריה‪ ,‬ויענה )ויאמר(‪ ,‬ו ה פ ר י ש א ת ה מ ע ב ד ו ת לפי תורת‬

‫‪243‬‬

‫מ ש ה ‪ ,‬ויבקש מאלהים‪ ,‬שינהג בו לעולם בחסד וברחמים‪ ,‬וישמור חסדו לכלל העברים‬ ‫ויקיים א ת הטובות‪ ,‬ש נ ת ן להם‪ ,‬ויוסיף עליהן כיכלתו‪.‬‬ ‫‪.‬בהגיע בחורים לפרקם עליהם ל ש א ת בתולות בנות חורין ש ל הורים טובים‪.‬‬

‫ומי‬

‫ש א י ן ברצונו ל ש א ת בתולה‪ ,‬אסור לו להזדווג עם א ש ה נשואה לאחר ולחללה ולצער‬ ‫את‬

‫ג‬

‫בעלה הראשון " ‪.‬‬

‫אסור לבני חורין ל ש א ת שפחות‪ ,‬אפילו אלה שיוכרחו לכך‬

‫על‪-‬ידי אהבה‪ ,‬אלא יתגבר הנימוס וכבוד הדרגה על התאוה‪ .‬ועוד אסור ל ו ) ל ע ב ר י (‬ ‫בעל לזונה‬

‫להיות‬

‫‪1 4 6‬‬

‫כג‪.‬‬ ‫‪244‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬כ״ב‬

‫‪245‬‬

‫‪ ,‬משום שאין אלהים יכול לקבל א ת קרבנות נשואיה מ ח מ ת‬

‫ההפקרות‪ ,‬ש נ ה ג ה לגבי ג ו פ ה ‪ :‬כי רוח הבנים רק אז יוכל להיות ח פ ש י ומכוון י ש ר‬ ‫לצידקות‪ ,‬אם לא נולדו מנ&ואים ר ע י ם ומזיווגים‪ ,‬ש מ ק ו ר ם ת א ו ו ת ל א ־ א צ י ל ו ת‬

‫‪1 4 r‬‬

‫‪.‬‬

‫א ם יארס איש נערה ב ח ש ב ו שהיא בתולה ולא ימצאנה בתולה‪ ,‬יגיש מ ש פ ט ו ויטען‬

‫‪ 246‬דברים‬ ‫כ״ב‪,‬י״ג־כ״א‬

‫ב ע צ מ ו כנגדה ויביא לשם הוכחה ראיות‪ ,‬ש י ש בידו להביאן; הסניגור יהיה אבי ה נ ע ר ה‬ ‫או אחיה או מי ש נ ח ש ב לקרוב ביותר ל מ ש פ ח ה אחרי א ל ה‬ ‫לכף‬

‫‪1 4 8‬‬

‫‪ .‬ואם ידונו א ת ה נ ע ר ה‬

‫זכות‪ ,‬ת ה א נ ש ו א ה לזה‪ ,‬ש ב א ב ק ט י ג ו ר י ה עליה‪ ,‬ו ל א ת ה א לו ע ו ד כ ל ר ש ו ת‬

‫ל ש ל ח ה א ל א אם ת ת ן בידו נימוקים גדולים‪ ,‬שאין לטעון נגדם‪ .‬ועל ש ה ט י ל א ש מ ה‬ ‫והלך רכיל בחוצפה ובחפזון ייענש עונש כפול‪:‬‬ ‫וישלם‬ ‫בת‬

‫‪247‬‬

‫לאב קנם של המשים שקל‬

‫‪1 4 9‬‬

‫‪.‬‬

‫יספוג מלקות ארבעים חסד א ח ת‬

‫אולם אם יביא ראיה‪ ,‬שהנערה חטאה‪ ,‬אם‬

‫‪248‬‬ ‫דברים כ״ב‪,‬‬ ‫י״ח״י״ט‬ ‫דברים כ״ב׳‬ ‫כ׳־כ״א‬

‫ה ע ם היא‪ ,‬תיסקל‪ ,‬מ ש ו ם ש ל א ש מ ר ה ב צ נ י ע ו ת ע ל ב ת ו ל י ה ע ד נהזואיה כ ד ת‬

‫וכדין‪ ,‬ואם נולדה לכוהנים‪ ,‬ת י ^ ר ף ח י ה‬

‫‪1 5 0‬‬

‫‪ .‬אם שתי נשים לאיש ואחת מכובדת‬

‫ואהובה עליו מאוד‪ ,‬א י משום א ה ב ה ויופי אי מאיזה ס ע ם אחר‪ ,‬ו ה ש נ י ה מ נ ת ח ל ק ה‬

‫‪249‬‬ ‫דברים כ״א‪,‬‬ ‫ט״ו־י״ז‬

‫מ ק ו פ ח ת לפניו‪ ,‬והבן‪ ,‬ש נ ו ל ד מ ה א ה ו ב ה והוא צ ע י ר מ ב ן השניה‪ ,‬י ר צ ה לזכות ב ב כ ו ר ה‬ ‫בגלל א ה ב ת ו ש ל אביו לאמו‪ ,‬כדי ל ק ח ת חלק כפול מרכושו של ה א ב — כי ד ב ר זה‬ ‫קבעתי‬

‫בחוקים — אין מתירים לו? כיון ש א י ן זה מן הדין שיגזלו מ ה ג ד ו ל מ ל י ד ה‬

‫מ ה ש מ ג י ע לו‪ ,‬מ ש ו ם ש א מ ו ח ש ו ב ה פ ח ו ת ב ע י נ י‬

‫‪1 5 1‬‬

‫האב‪.‬‬

‫מי שחילל נערה ש נ א ד ס ה לאחר‪ ,‬אם פיתה אותה ולקחה ברצונה הטוב ל ח ל ל ה ימות‬ ‫יחד אתה‪:‬‬

‫‪250‬‬

‫כי ש נ י ה ם רעים ב מ י ד ה שוה‪ ,‬הוא משום ש פ י ת ה א ת ה נ ע ר ה לקבל ע ל‬

‫‪251‬‬ ‫דברים כ״ב‪,‬‬ ‫כ״ג־כ״ז‬

‫ע צ מ ה ברצונה הטוב את החרפה הגדולה ביותר ולהעדיף את הדבר הזה על נשואים‬ ‫מכובדים‬

‫והיא משום ש נ ת פ ת ת ה ונתמכרה‬

‫מחמת‬

‫ב צ ע כסף‪.‬‬

‫במקום‬

‫שיכול לעזור לה‪ ,‬י מ ו ת הוא לבדו‪.‬‬

‫‪1 5 1 8‬‬

‫ל מ ע ש ה זדון אי מ ח מ ת ת ע נ ו ג אי‬

‫ואולם אם התנפל עליה אי־שם לבדה ואינסה באין שום אדם‬ ‫ומי ש ח י ל ל בתולה ש ל א נארםה עדיין‪,‬‬

‫‪252‬‬ ‫דברים כ״ב‪,‬‬ ‫כ״ח־כ״ט‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪134‬‬ ‫ישאנה‬

‫ו א ם א י ן ר צ ו נ ו ש ל א ב י ה ש ת י נ ש א לו‪ .‬י ש ל ם ח מ ש י ם‬

‫לאשה‪.‬‬

‫קנם‬

‫שקל‬

‫‪1‬‬

‫העלבון ״ ‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫נ‬

‫ד‬

‫‪253‬‬ ‫ד‬

‫א‬

‫״ ׳ ׳" ׳‬

‫מי שרוצה ל ה ת ג ר ש מבת־זוגו מאילו סיבות שהן — ויכולות להיות סיבות‬ ‫‪ -‬יתן אישור בכתב‪ ,‬שלא יבוא אתה במגע לעולם;‬

‫כאלה אצל הבריות‬

‫כ ך תוכל ל ק ב ל ר ש ו ת ל ה י נ ש א לאחר‪ ,‬ואילו ל פ נ י כן אסור‪.‬‬

‫כי )רק(‬

‫ואולם אם גם‬

‫האחר יענה אותה או שימות והראשון ירצה לשאתה‪ ,‬אסור לה לחזור אליו‬ ‫‪254‬‬ ‫"‬

‫ר‬ ‫י‬

‫!‬

‫ם כ‬

‫ה‬

‫" ׳‬

‫אשד‪ .‬ש א י ן ל ה ב נ י ם‬ ‫לבן ה נ ו ל ד "‬

‫‪1‬‬

‫‪1 5 4‬‬

‫רבות‬

‫בעלה‬ ‫‪3‬‬

‫״‪.‬‬

‫ו ב ע ל ה מ ת עליה‪ ,‬חייב אחיו ש ל זה ל ש א ת ה והוא י ק ר א‬

‫ב ש ם ה מ ת ויגדלו ליורש נ ח ל ת ) א ב י ו ( ‪ :‬כי ד ב ר זה נ ע ש ה ל ת ו ע ל ת‬

‫הציבור‪ ,‬כדי ש ל א ייתמו הבתים )בישראל( וכדי שיישארו הנכסים לקרובים ו ת ה א‬ ‫לנשים‬ ‫‪255‬‬

‫ה ק ל ה באסונן‪ ,‬כיון ש ת י נ ש א נ ה ל ש א ר י ־ ב ש ר ם הקרובים ביותר ש ל ב ע ל י ה ן‬

‫הקודמים‪ .‬ו א ם ל א י ר צ ה ה א ח ל ש א ת ה ‪ ,‬ת ב ו א האשד‪ .‬א ל מ ו ע צ ת ה ז ק נ י ם ו ת ע י ד ע ל כ ך ‪,‬‬ ‫שיש ברצונה להישאר ב ב י ת "‬ ‫של אחיו המת‪.‬‬

‫‪256‬‬

‫או גדול‪ ,‬הרי‬

‫‪1‬‬

‫ולילד מ ה א ח בנים והוא דחה אותה והתעלל ב ז כ ר ו‬

‫ו ל ש א ל ת הזקנים‪ ,‬משום מ ה הוא מסרב לשאתה‪ ,‬אם יגיד ט ע ם ק ט ן‬ ‫זהו‬

‫הדין‬

‫‪1 5 7‬‬

‫‪:‬‬

‫א ש ת אחיו‬

‫חייבת‬

‫להתיר‬

‫ולירוק‬

‫את סנדליו‬

‫לו‬

‫ב פ נ י ו ו ל א מ ו ר ‪ ,‬ש ר א ו י ה ו א ש ת ע ש ה ל ו כן‪ ,‬ה ו א י ל ו ג ה ג ז ד ו ן ב ז כ ר ו ש ל ה נ פ ט ר ‪ .‬ו ה ל ה‬ ‫ילך לו מ מ ו ע צ ת ה ז ק נ י ם ו ה ח ר פ ה ה ז א ת ת ד ב ק בו לכל ימי ח י י ו ;‬

‫ואילו היא ת ה א‬

‫ר ש א י ת להינשא כרצונה לכל מי שמחזר אחריה‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ‬

‫א‬

‫* '‬

‫‪257‬‬ ‫י ‪/‬‬

‫י‬

‫" *‬

‫י‬

‫‪258‬‬

‫ו א ם ל ק ח א י ש ש ב ו י ה ‪ ,‬ב ת ו ל ה או גם נ ש ו א ה ‪ ,‬ו י ר צ ה ל ש כ ב א ת ה ‪ ,‬ל א ת ה א ל ו ה ר ש ו ת‬ ‫ל נ ג ו ע ב מ י ט ת ה ו ל ש כ ב א ת ה ל פ נ י ש ג ז ז ה &ערד‪ .‬ו ל ב ש ה ב ג ד י א ב ל ו ת ו ב כ ת ה‬ ‫קרוביה וידידיה שמתו במלחמה‪ .‬כדי לספק צרכה באבלות עליהם;‬

‫על‬

‫משעשתה כן‬

‫תהיה דעתה פנויה עליה לחגיגות ולנשואין‪ :‬שכן מן הדין והיושר הוא שינהג כ ב ו ד‬ ‫ברצונה‪ ,‬כיון ש ל ק ח ה ל ה ע מ י ד לו ולדות‪ ,‬ולא שירדוף אחרי תענוגו ב ל ב ד ולא י ת ן‬ ‫‪259‬‬

‫ד ע ת ו ע ל מ ה שיכול לגרום ל ה נ ח ת רוח‪.‬‬

‫ולאחר שיעברו שלושים ימי א ב ל ה —‬

‫כי אלה מספיקים לנשים נבונות לבכות א ת ה נ פ ש ו ת היקרות ביותר — י כ ד ת נ א ת‬ ‫ברית‬

‫הנשואין‪.‬‬

‫ואם ימאס בה מלהיות לו לאשה לאחר• שמילא תאותו׳ אל ת ה י‬

‫הרשות בידו לעולם ל ש ע ב ד ה כשפחה‪ ,‬אלא תלך ל ה למקום ש ת ר צ ה ‪ :‬ה ר ש ו ת ה ז א ת‬ ‫נ ת ו נ ה לה‪.‬‬ ‫‪260‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫דברים כ״א‪,‬‬ ‫י״ח־כ״א‬ ‫‪261‬‬

‫בחודים שינהגו זלזול בהוריהם ולא יחלקו להם א ת ה כ ב ו ד הראוי ויזידו נגדם׳ א ם‬ ‫במעשי‬

‫בושת אם מתוך ט פ ש ו ת‬

‫‪1 5 8‬‬

‫‪ ,‬יוכיחום הוריהם תחילה בדברים‪ ,‬שכן יש ל ה ם‬

‫ל א ל ה ס מ כ ו ת ש ל שופטים לגבי בניהם‪.‬‬

‫ו י א מ ר ו להם‪ ,‬ש ל א נ ק ש ר ו ב נ ש ו א י ם ל ש ם‬

‫תענוג ולא לשם הגדלת הנכסים על־ידי שיהיה רכוש שניהם לקנין מ ש ו ת ף להם‪,‬‬ ‫אלא כדי שיזכו לבנים‪ ,‬שיכלכלו א ת שיבתם ויקבלו מהם כל צדכיהם‪.‬‬

‫״וכשגולדת‬

‫טיפחנו וגידלנו אותך בדאגה ובשמחה ומתוך הודיה רבה מאוד לאלהים ולא ה ט נ ו‬

‫‪135‬‬

‫ספר רביעי‬ ‫על‬

‫שום דבר‪ ,‬שנראה היה מועיל לטובתך ולחינוכך למעשים ט ו ב י ם‬

‫‪1 5 9‬‬

‫עכשיו‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪262‬‬

‫מ א ח ר ש י ש לנהוג ס ל ח נ ו ת כלפי ש ג י א ו ת י ה ם ש ל צעירים‪ .‬דייך בזה‪ ,‬ש ז ל ז ל ת בכבודנו‬ ‫לדרך הנכונה ותן דעתך‪ ,‬שגם אלהים כועס על אלה שמעיזים פנים נגד‬

‫וחזור‬

‫הוריהם‪ ,‬מ ש ו ם ש ג ם הוא א ב לכל גזע האדם‪ ,‬ודומה הוא‪ ,‬ש נ ג ר מ ת גם לו ב ו ש ה י ח ד ע ם‬ ‫ה ש ו ת פ י ם לו בכנוי אב‪ ,‬כ ש ל א זכו מ ב נ י ה ם לכבוד ה מ ג י ע להם‪ .‬וגם החוק מ ע ג י ש ללא‬ ‫ע ל דברים כגון אלה‪ ,‬ולוואי ש ל א ת ת נ ם ה בהם״‪.‬‬

‫רחמים‬

‫ואם דברים אלה ירפאו‬

‫‪263‬‬

‫א ת שחצגותם של הבחוריט‪ ,‬יהיו פטורים )להבא( מתוכחות׳ שהוכיחום על שגגותיהם‪.‬‬ ‫כ ך י ת ג ל ה טוב לבו של ה מ ח ו ק ק וגם ההורים יהיו מאושרים‪ ,‬ש ל א יראו ב ע ג ש ו ש ל‬ ‫הבן‬

‫או של הבת‪.‬‬

‫ואולם אם יתבדר‪ ,‬ש ד ב ר י הוריו ותוכחת פיהט‪ ,‬ל ק ח ת מוסר‪,‬‬

‫‪264‬‬

‫נחשבים כאפס בעיני הבן ובמעשי חוצפה בלתי פוסקים כלפיהם יהפוך א ת החוקים‬ ‫ל א ו י ב י ם ל ל א פ ש ר ה לו‪ ,‬י ו צ א ב י ד י ה ו ר י ו ע צ מ ם א ל מ ח ו ץ ל ע י ר ו כ ל ה ע ם י ל ך א ח ר י ה ם‬ ‫‪10‬‬

‫וידגמהו ב א ב נ י ם ויישאר לראוה לעיני כל ל מ ש ך יום שלם ובלילה ייקבר ‪. °‬‬ ‫‪a‬‬

‫‪G‬‬

‫‪O‬‬

‫‪.‬‬

‫מיתה‬

‫לפי החוקים מאילו טעמים ש ה ם ו כ ן‬

‫‪265‬‬ ‫דברים כ״א‪,‬‬ ‫כ״ב־כ״ג‬

‫חייבים לקבור גם א ת האויבים ואל ת ה א אף גופת מ ת א ח ת מ ו ט ל ת ללא קבורה‪ ,‬ל מ ע ן‬ ‫לא תיענש למעלה מחומר הדין‬

‫‪1 c 1‬‬

‫‪.‬‬

‫אסור להלוות ברבית לאיש מן העברים‪ ,‬לא מאכל ולא משתה‪ ,‬משום שאין זה מן‬ ‫היושר‬

‫להוציא רווחים מצרותיו של בן האומה?‬

‫אלא בהושיטכם עזרה‬

‫לאח‬

‫‪1 6 2‬‬

‫כה‪.‬‬ ‫‪266‬‬ ‫דברים‪ ,‬כ״ג‬ ‫כ׳־כ״א‬

‫במצוקתו‪ ,‬ת ה א תודתו והעזכר׳על ה מ ע ש ה הטוב‪ ,‬שיבוא מ א ת אלהים‪ ,‬כריווח בעיניכם‪.‬‬ ‫מי‬

‫ש ש א ל כ ס ף או מיני פירות‪ ,‬לחים או יבשים‪ ,‬חייב‪ ,‬ל כ ש י צ ל י ח ברצון אלהים‬

‫במעשה‬

‫ידיו כחפצו‪ ,‬להביאם ולהחזירם בעונג למלוים‪ ,‬כאילו מצרפם א ל רכושו‬

‫וימצאם‬

‫בחזוד‬

‫ואולם אם יתנהג בלי בושה בענין הפרעון‪ ,‬אסור‬

‫להיכנס‬

‫לתוך"‬

‫ש ע ת הצורך‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫ב י ת ו ו ל ק ח ת עבוט‪ ,‬ב ט ר ם ש נ ע ש ה מ ש פ ט ב ע נ י ן זה‪.‬‬

‫כו‪.‬‬ ‫‪267‬‬ ‫דברים‪ ,‬כ״ד‪,‬‬ ‫י׳־י״א‬ ‫‪268‬‬

‫יש לדרוש‬

‫א ת העבוט בחוץ והחב את החוב צריך להביאו מעצמו ללא טענות לאיש‪ ,‬שיבוא‬ ‫אליו בסיוע החוק‪ .‬ואם נותן ה ע ב ו ט א י ש א מ י ד הוא‪ ,‬יעצור המלוה א ת ה ע ב ו ט ע ד‬

‫‪ 269‬דברים‬ ‫כ״ד‪,‬י״ב־י״ג‬

‫בגד‪ ,‬ש מ ש מ ש ל ו ) ל ה ת כ ס ו ת ( ב ש נ ת ו ? כי אלהים לפי מידותיו מ ר ח ם א ת העניים‪ .‬אסור‬

‫‪270‬‬

‫ל ה ח ז ר ת המילוה‪ ,‬ואם ע נ י הוא‪ ,‬יחזירהו לפני ש ק י ע ת החמה‪ ,‬וביחוד א ם ה ע ב ו ט הוא‬

‫ל ע ב ו ט ר י ח י י ם ו כ ל ה מ כ ש י ר י ם ש ש י י כ י ם ל ה ם ‪ ,‬כ ד י ש ל א י י ל ק ח ו מ י ד י ) ה ע נ י ( ה כ ל י ם דברים כ״ד‪ ,‬ד‬ ‫לעשית לחמו ולא יגדל צערו מ ח מ ת מחסור‪.‬‬ ‫‪1 0 1‬‬

‫‪1 0 5‬‬

‫כז‪.‬‬ ‫ע ל ג נ ב ת א ד ם י ה א מ ו ט ל ע ו נ ש מ ו ת ‪ ,‬ו מ י ש ג נ ב ז ה ב א ו כ ס ף י ש ל ם כ פ ל י ם ‪271 .‬‬ ‫דברים כ״ד‪ ,‬ז׳;‬ ‫ו מ י ש ה ר ג א ת ה ג נ ב ב ב י ת ב ש ע ת ה ג נ ב ה ‪ ,‬י ה א נ ק י מ פ ש ע ‪ ,‬א פ י ל ו ק ר ה ה ד ב ר ב ח ת י ר ת ו שמות כ״א‪ ,‬ט״ז‬ ‫ת ח ת החומה‪ .‬מי ש ג נ ב ב ה מ ה ישלם קנם ארבעה‪ ,‬חוץ )מגנבת( שור‪ ,‬ש ב ע ד ו חייב‬ ‫‪272‬‬ ‫שמות כ״ב‪,‬‬ ‫ומי שאין ביכלתו לשלם א ת הקנס‪ ,‬יהא ע ב ד לאלה‪,‬‬ ‫הוא לשלם פי חמשה‪.‬‬ ‫ב׳; ג׳‬ ‫שהגישוהו לדין ‪.‬‬ ‫‪1 6 0‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪136‬‬ ‫‪273‬‬

‫כח‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫כ״א‪ ,‬ב׳?‬ ‫דברים‬ ‫ט״ו‪ ,‬י״ב־י״ח‬

‫מי שנמכר לבן ע מ ו ) ל ע ב ד ( ‪ ,‬יעבדנו שש שנים ובשביעית יצא לחפשי*‬

‫ואס נולדו‬

‫לו ילדים מ ש פ ח ה בבית קונהו וירצה ל ע ב ו ד מ ח מ ת ח י ב ה ואהבה ל ב נ י ביתו׳ י ש ו ח ר ר‬ ‫לכשתבוא‬

‫היובל‪,‬‬

‫שנת‬

‫שנת‬

‫היא‬

‫החמשים‪,‬‬

‫ויקה‬

‫אתו‬

‫את‬

‫ילדיו‬

‫אשתו‬

‫ואת‬

‫החפשים‬ ‫‪274‬‬

‫כט‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬א׳־ג׳‬

‫אם ימצא א י ש בדרכו כסף או זהב‪ ,‬יבקש א ת בעל ה א ב ד ה ויכריז ע ל ה מ ק ו ם ש מ צ א‬ ‫‪8‬‬

‫ויחזיר א ת ה א ב ד ה וישים א ל לבו‪ ,‬ש ל א ט ו ב ה ה ת ו ע ל ת ה ב א ה מ ה פ ס ד ו ש ל‬

‫בו "‬

‫אחר‪ .‬וכן הדין בבהמות‪ ,‬ש י מ צ א א י ש ת ו ע ו ת ב מ ד ב ר ‪ :‬אם‬

‫‪1 6 8 8‬‬

‫לא יימצא הבעל תיכף‪.‬‬

‫ת ה א ה ב ה מ ה ש מ ו ר ה א צ ל ו ו א ת א ל ה י ם י ק ר א ל ע ד לו‪ ,‬ש ל א ל ק ח ל ו א ת ר כ ו ש ם ש ל‬ ‫אחדים‪.‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬ד׳‬

‫‪275‬‬

‫אסור לעבור על בהמותיו של אחר ב ש ע ה שהן שרויות בצרה‪ ,‬משום ש נ פ ל ו ב ב ו ץ‬ ‫מחמת סערה‬

‫?‬

‫אלא חייב )אדם( לעזור להצלתן ולחשוב׳ כאילו נותן ע ז ר ה ל ע צ מ ו‬

‫בצרתו‪.‬‬ ‫‪276‬‬

‫לא‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ז‪ ,‬י״ח‬ ‫ויק׳ י״ט‪ ,‬י״ד‬ ‫לב‪.‬‬ ‫‪277‬‬ ‫לג‪.‬‬ ‫שמות כ״א‪,‬‬ ‫י״זדי׳׳ט‬

‫חובה היא להראות א ת הדרך לאנשים‪ ,‬שאינם יודעים אותה ואסור ל ה ת ע ו ת א ח ד י ם‬ ‫ולהכשיל א ת עסקיהם‪ ,‬כדי לגרום לעצמו ש מ ח ה ל א י ד‬ ‫‪1 7 0‬‬

‫כיוצא בו אסור לקלל ע ו ו ר‬

‫או ח ר ש‬

‫‪1 7 ,‬‬

‫‪1 6 9‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אם יכה איש א ת אחיו בתוך ק ט ט ה בכלי שאינו ברזל והוא מ ת מיד‪ ,‬נקום י י נ ק ם‬ ‫ה מ ו מ ת והמכה ייענש מידה כנגד מידה‪ .‬ואם הובא המוכה אל ביתו וחלה ימים ר ב י ם‬ ‫ו מ ת אחר־כך‪ ,‬אין עונשים א ת המכה‪ .‬ואם הבריא לאחר שהוציא כסף ר ב לריפויו‪,‬‬ ‫על‬

‫שמות‬ ‫כ״א‪ ,‬כ״ב‬

‫‪278‬‬

‫ושנתן‬

‫לרופאים‬

‫‪1 7 2‬‬

‫‪.‬‬

‫מי ש ב ע ט באשה הרה והיא הפילה‪ ,‬ייענש על־ידי ה ש ו פ ט י ם‬

‫ע ו נ ש כסף‪ ,‬מ ש ו ם ש ה פ ח י ת א ת האוכלוסין על״ידי ה מ ת ת ה ע ו ב ר ברחם‪ ,‬וגס ל ב ע ל ה‬ ‫של ה א ש ה יתן סכום כסף‬

‫שמות‬ ‫כ״א‪,‬כ״ד‬ ‫לד‪.‬‬

‫ה מ כ ה לשלם א ת סכום הכסף שהוציא )הלה(‬

‫ב מ ש ך זמן היותו מוטל ב מ י ס ה‬

‫החוק‪:‬‬ ‫‪279‬‬

‫לה‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫כ״א‪ ,‬כ״ד‬ ‫ויקרא כ״ד‪,‬‬ ‫י״ם־כ״א‬

‫‪1 7 3‬‬

‫‪.‬‬

‫אל יהא ביד אדם מ י ש ר א ל סם מות או מין סם שהותקן ל ש ם נזקים אחרים‪ .‬ואם י ר כ ו ש‬ ‫כזה‬

‫‪280‬‬

‫נפש תחת נפש *‬

‫‪1 7 3‬‬

‫;‬

‫ואם מ ת ה ה א ש ה מהמכה‪ ,‬ימות גם הוא‪ .‬כי כן ק ב ע‬

‫מי‬

‫וייתפש‪ ,‬ימות ויסבול‬

‫א ת הרע‪ ,‬שהיה גורם לאלה‪ ,‬שנגדם הוכן‬

‫‪.‬‬

‫ש ה ט י ל מ ו ם ב ח ב ר ו ‪ ,‬י ש ו ל ם ל ו מ י ד ה כ נ ג ד מיתי• ו י פ ס י ד א ו ת ו ח ל ק ש ל ה ג ו ף ‪,‬‬

‫ש ש ל ל ו מחברו‪ ,‬א ל א אם כן י ר צ ה מ י ש נ ע ש ה ל ב ע ל מום ל ק ב ל כסף‪ .‬כי ה ח ו ק י י פ ה‬ ‫א ת כוחו ש ל ב ע ל היסודין ע צ מ ו ונתן לו א ת ה ר ש ו ת להעריך א ת האסון ש נ ג ר ם‬ ‫לו‪ ,‬א ם א י נ ו ר ו צ ה ל ה ק ש ו ת ל ב ו ב י ו ת ר‬

‫‪281‬‬ ‫לו‪.‬‬ ‫שמות כ״א‪,‬‬ ‫ב״ח־ל״ב‬

‫הרעל‬

‫‪1 7 4‬‬

‫שור‬

‫‪1 7 5‬‬

‫ש נ ג ח בקרניו‪ ,‬חייב בעליו לשחטו‪.‬‬

‫ואל יחשבוהו אפילו ראוי לאכילה‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫ואם נגח איש בגורן והרגו‪ ,‬ייסקל ו י מ ו ת‬

‫ואס הוכח הדבר‪ ,‬שבעליו ידע את טבעו ולא‬

‫ש מ ד ע ל י ו ‪ ,‬י מ ו ת ב ע ל י ו כ מ י ש נ ת ח י י ב ב מ ו ת ו ש ל זה‪ ,‬ש נ ה ר ג ע ל ־ י ד י ה ש ו ד‬

‫‪1 7 6‬‬

‫‪ .‬ואם‬

‫‪137‬‬

‫םסר רביעי‬

‫יהרוג ה ש ו ד ע ב ד או שפחה‪ ,‬ייסקל‪ ,‬ו ב ע ל ה ש ו ד י ש ל ם קנם שלושים ש ק ל לבעליו ש ל‬ ‫ה נ ה ר ג ‪ .‬ו א ם נ פ ג ע ש ו ר ב ד ר ך זו ו מ ת ‪ ,‬י מ כ ר ו ג ם א ת ה מ ת ו ג ם א ת ז ה ש נ ג ח ו ה ב ע ל י ם‬

‫‪282‬‬ ‫שמות כ״א‪,‬‬ ‫ל״ה־ל״ו‬

‫‪1‬‬

‫יחלקו ביניהם את מחיר שניהם ״ ‪.‬‬ ‫החופרים‬ ‫כדי‬

‫ואם‬

‫‪284‬‬

‫ל מ נ ו ע א נ ש י ם ל ק ח ת מים‪ ,‬א ל א ש ל א ת ה א סכנה‪ ,‬ש י פ ל ו א נ ש י ם לתוכו‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫תפול‬ ‫את‬

‫ב א ר א ו בור‪ ,‬י ק פ י ד ו ע ל כ ך ‪ ,‬ש י ה י ו ס ג ו ר י ם ב ק ד ש י ם מ ו ט ל י ם ע ל י ה ם ‪ ,‬ל א‬

‫‪283‬‬

‫ב ה מ ת ו ש ל מ י ש ה ו ל ב ו ר " לא־סגור כזה‪ ,‬ה ש י י ך לאחד‪ ,‬ותיהרג‪ ,‬י ש ל ם זה‬ ‫מחירה לבעליה‪.‬‬

‫יש להקיף את הגגות בכעין חומה‪ ,‬ש ל א י ת ד לאנשים ליפול‬

‫לז‪.‬‬

‫שמות כ״א‪,‬‬ ‫ל״ג־ל״ד‬ ‫דברים‬ ‫ב״ב‪ ,‬ח׳‬

‫‪9‬‬

‫ל מ ט ה וליהרג ״ ‪.‬‬ ‫מ י ש ק י ב ל פקדון‪ ,‬ת ה א ש מ י ר ת ו עליו כ ע ל נכס קדוש‪ ,‬ה ב א מאלהים‬

‫‪1 8 0‬‬

‫ו א ל יעז שום‬

‫אדם׳ לא גבר ולא אשה‪ ,‬למעול במפקיר‪ ,‬אפילו עלול הוא להרוויח סכום זהב גדול‬ ‫מ א ו ד ומתוד בטחון‪ ,‬שאין מי שיוכיח פשעו‪ .‬ובכלל יאה לכל אדם ל ע ש ו ת א ת הטוב‬ ‫הכרה‬

‫מתוך‬

‫ה פ ק ת ן בלי שפשע‪ ,‬יבוא אל‬

‫שבעת השופטים‬

‫‪1 8 1‬‬

‫ויישבע באלהים‪ ,‬ש ל א‬

‫אבד‬

‫שום דבר ברצונו ומתוך כוונה ד ע ה ולא ה ש ת מ ש בשום חלק מהפקדון ‪ -‬־‬

‫ויצא‬

‫ואולם אם ה ש ת מ ש אפילו בחלק הקטן ביותר ש ל הכספים שהופקדו‬

‫זכאי‪.‬‬

‫‪286‬‬

‫ש ב ל ב ו — י ס ת פ ק ב ע ד ו ת ו ש ל זה ו י ע ש ה כל מ ה שיביא לו ש ב ח‬

‫מ א ח ד י ם — וביחוד מתוך ש י ד ע א ת אלהים‪ ,‬שמפניו לא ייעלם שוס רשע‪ .‬ואם א ב ד‬ ‫לנאמן‬

‫לח‪.‬‬ ‫‪285‬‬ ‫שמות‬ ‫כ״ב‪ ,‬ו׳־ח׳‬

‫‪2‬‬

‫בידו והשאר אבד במקדה‪ ,‬י ת נ ו אותו להחזיר כל מה ש ל ק ח " ‪.‬‬ ‫כד דינו של העושק שכרם של ה ע ו ב ת ם עבודת הגוף‪:‬‬

‫ובדיני פקדובות‬

‫החרם יחרימוהו‪.‬‬

‫כי‬

‫‪1 8 3‬‬

‫שמות‬ ‫‪287‬‬ ‫כ״ב‪ ,‬ט׳‬

‫‪288‬‬

‫דברים כ״ד‪,‬‬ ‫י״ד־ם״ו‬

‫אסור לעשוק ‪ £‬כ ד ו של איש עני ועליכם לדעת‪ ,‬שזהו מ ת נ ת אלהים לו במקום קרקע‬ ‫ונכסים‬

‫אחרים*‬

‫ו כ ן א י ן ל ד ח ו ת א ת ת ש ל ו ם ה מ ז כ ר ‪ ,‬א ל א י ש ל ס ל ק ו ב א ו ת ו יום‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫כי לא לרצון הוא לאלהים‪ .‬שיחכה הפועל לפדי ע מ ל ו " ‪.‬‬ ‫אין עונשין בניס על חטאות הוריהם ‪ %‬להיפך‪ .‬ראויים הם בגלל צידקותס הם לרחמים‬ ‫‪5‬‬

‫ע ל ש נ ו ל ד ו מהורים רעים‪ ,‬ולא ל ש נ א ה ע ל מ ו צ א ם ה נ ק ל ה ״ ‪ .‬ה ו א הדין ל ג ב י הורים‪,‬‬ ‫שאין־ ל ש י ת ע ל י ה ם א ת ח ט א ת ם ש ל ב נ י ה ם ‪t‬‬

‫לט‪.‬‬ ‫‪289‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ד‪ ,‬ט״ז‬

‫בי הצעירים מרשים לעצמם מ ע ש י ם‬

‫רבים‪ .‬ש ה ם בניגוד לתוכחתנו ומואסים במוםרנו‪.‬‬ ‫י ש ל ה י ב ד ל מ ס ר י ס י ם ו ל ב ר ו ח מ ח ב ר ת ם ש ל א ל ה ‪ ,‬ש ש ל ל ו בידיהימ א ת ג ב ד ו ת ם ו א ת‬

‫‪290‬‬

‫פ ד י הפריה והרביה‪ ,‬ש נ ת ן אלהים לבני האדם‪ ,‬כ ת ש נ ד ב ה א ת גזענו ? עליכם לגרשם‪,‬‬

‫ם‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ג‪ ,‬ב׳‬

‫‪,‬‬

‫כאילו אשמים הם ברצח ילדים והשמידו עוד לפני הוולדם ש ל א ל ה " א ת הגורם‬ ‫המוליד‪.‬‬

‫כי ברור ה ד ב ר ‪:‬‬

‫משום שנהפכה נ ש מ ת ם ל נ ש מ ה של נשים‪ ,‬שינו‬

‫ז‬

‫גם "‬

‫‪291‬‬

‫א ת גופם‪ .‬ה ו א ה ד י ן ג ס ב כ ל ד ב ר ה נ ת ש ב ל מ פ ל צ ת ל כ ל רואיו‪ .‬א ס ו ר ל ס ר ס ב נ י א ד ם‬ ‫או בעלי חיים אחרים‪.‬‬ ‫זה‬

‫יהיה לכם איפוא ס ד ר החוקים ב מ ד י נ ת כ ם בימי שלום‪.‬‬

‫סדרה‬

‫ואלהיס בחסדו ישמור‬

‫ש ל זו מ כ ל פילוג‪ .‬ולוואי ל א ת ב ו א ה ש ע ה ‪ ,‬ש ת ש נ ה מ ש ה ו ב ח ו ק י ם ו ת ה ס כ ס‬

‫‪292‬‬

‫מא‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪138‬‬ ‫‪293‬‬

‫להיפוכם‪.‬‬ ‫שלא‬

‫א ך הואיל ומן ה ה כ ר ח הוא‪ ,‬ש י פ ל ו בני א ד ם א ף לתוך מ ה ו מ ו ת ו ס כ נ ו ת‬

‫ברצונם או מתוך כוונה תחילה‪ ,‬נוסיף גם על עניניס אלה ת ק נ ו ת ק צ ר ו ת ‪,‬‬

‫כדי שיהיו לכם ד ר כ י ה צ ל ה רבים‪ ,‬ב ד ע ת כ ם מ ר א ש מ ה ש צ ר י ך ל ע ש ו ת ב ש ע ת ה ד ח ק ‪,‬‬ ‫ולא תעמדו ותשאלו אותה שעה‪ ,‬מ ה המעשים המוטלים עליכם ולא יתרגשו ע ל י כ ם‬ ‫זמנים׳ ש ל א תהיו מוכנים )לפגעיהם(‪.‬‬ ‫‪294‬‬

‫הארץ‪ ,‬ש נ ת ן א ל ה י ם לכם‪ ,‬ה ב ז י ם ל כ ל ע מ ל ו ה מ א מ נ י ם א ת ה נ פ ש ל מ ע ש י ג ב ו ר ה — מ י‬ ‫יתן ותחיו בה חיי שלום לאחר ש ת כ ב ש ו ה ולא יעלו עליה נכרים ל מ ל ח מ ה ל ה ש ח י ת ה‬

‫‪295‬‬

‫ולא יתגלע בכם ריב אזרחים‪ ,‬שתבואו על־ידו למעשים‪ ,‬שהם ההיפך מ מ ה ש ע ש ו‬ ‫אבותיכם‪ ,‬ותביאו כליון על החוקים‪ ,‬שחקקו הללו — מי יתן ותמשיכו לחיות בחוקים‪,‬‬ ‫ש א ל ת י ם ה כ י ר ב ה ם כ ט ו ב י ם ומסרס־ לכם‪ ,‬וכל מ ע ש ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬א ס ע כ ש י ו ע ל י ד כ ם‬

‫‪296‬‬ ‫דברים כ׳‪,‬‬ ‫ו׳־י״ח‬

‫ואם אחר־כך ב י מ י בגיכם‪ ,‬יבוצע מחוץ לגבולותיכם‪ .‬א ך אם תתכוננו ל צ א ת ל מ ל ח מ ה ‪,‬‬ ‫עליכם לשלוח שליחים וכרוזים אל אויביכם התוקפים א ת כ ם ;‬

‫כי מן הראוי׳ ל פ ג י‬

‫ה ש י מ ו ש ב כ ל י זין‪ ,‬ל ד ב ר א ל י ה ם ו ל ה ג י ד להם‪ ,‬ש א ף ־ ע ל ־ פ י ש י ש ל כ ס צ ב א ר ב ו ס ו ס י ם‬ ‫וכלי זין ו ע ל כ ל א ל ה א ל ה י ס ר ב ־ ח ס ד ו ב ע ל ־ ב ר י ת — ב כ ל ז א ת ה נ כ ם מ ב ק ש י ם ‪ ,‬ש ל א‬ ‫תהיו מוכרחים להילחם בהם ולקחת מהם א ת שלהם ולהוסיף לעצמכם ריווח ש ל א‬ ‫‪297‬‬

‫ברצונכם‪.‬‬

‫ואס ישמעו‪ ,‬יאה לכס לשמור ע ל השלום ן‬

‫ואולם אם ירצו לגרום ל כ ם‬

‫רעות‪ ,‬הואיל ויהיו בוטחים ב ע צ מ ם בגלל יתרון כוחם‪ ,‬תביאו צ ב א נגדם׳ ו א ל ה י ם‬ ‫יהיה ש ר צ ב א כ ם העליון‪ ,‬ו ל מ ש נ ה לו ת ב ח ר ו א ח ד מכם‪ ,‬שיצטיין בגבורתו‪ .‬כ י ש ל ט ו ן‬

‫דברים נ׳‪,‬‬ ‫א׳; ד׳‬

‫ר ב י ם ל א זו ב ל ב ד ש ה ו א ל ש ט ן ל א ל ה ‪ ,‬ש ה כ ר ח ל ה ם ל ב צ ע ד ב ר ד ח ו ף ׳ א ל א א ף ג ו ר ם‬ ‫‪298‬‬

‫דברים‬ ‫כ׳‪ ,‬ה׳־ח׳‬

‫‪3‬‬

‫נזק לכפופים ל ו " ‪ .‬יש להוביל צ ב א שלם‪ ,‬מורכב כולו אנשים מצטיינים בכוח גופם‬ ‫ו ב א ו מ ץ רוחם‪ ,‬ל א ח ר ש ת ב ד י ל ו א ת דכי הלב‪ ,‬כ ד י ש ל א יביאו ת ו ע ל ת לאויבים בזה‪,‬‬ ‫שיהפכו עורף ב ש ע ת הפעולה‪.‬‬

‫אלה שבנו בתים חדשים ולא הספיקו עדיין ליהנות‬

‫מ ה ם זמן ש נ ה אחת‪ ,‬ואלה ש נ ט ע ו ולא ל ק ח ו •עוד ח ל ק כפירות‪ ,‬י ש ל ה ש א י ר ב ת ו ד‬ ‫הארץ‪ ,‬וכן א ל ה ש א ר & ו ‪ -‬ו נ » ‪ .‬־ נ ש י ם זה לא כ ב ר — גזרה‪ ,‬ש מ א יחוסו ע ל ח י י ה ם‬ ‫מתוך תשוקה לאותם הדברים וישמרו‪.‬על עצמם‪ ,‬כדי ליהנות‬ ‫‪299‬‬ ‫מכ‪.‬‬ ‫דברים כי‪,‬‬ ‫י״ט־כ׳‬

‫לאחר‬

‫שתתקעו א ת י מ ח נ כ ם עליכם להשתדל‪ ,‬שלא לעשות דברים מאוסים ביותר‪.‬‬

‫וכשתצורו‬ ‫הארץ‬

‫‪300‬‬

‫) ע ל ע י ר ( ו ל א י ה י ו ל כ ם ע צ י ם ל ה ת ק י ן מ כ ש י ר י מ צ ו ר ‪ ,‬א ל תחז&פו א ת‬ ‫‪9‬‬

‫ב ג ד ע כ ם ע צ י י מ א כ ל " ‪ ,‬א ל א תחוסו• ע ל י ה ם ו ת ר י מ ו א ל לבכם‪ ,‬ש א ל ה נ ו צ ר ו‬

‫לתועלתו‬ ‫ללא‬

‫מ ן ן ם‬

‫‪,‬‬

‫ו י ה‬

‫י ן ל מ ן ג ל ‪ ^ -‬ב ‪193‬‬

‫ש ל ה א ד ם ואילו ה י ה ל ה ם קול‪ ,‬היו ט ו ע נ י ם כנגדכם‪ ,‬ש ס ו ב ל י ם ה ם ר ע ו ת‬

‫ה צ ד ק ה והס לא א ש מ י ם במלחמה׳ ואילו היתה להם האפשרות‪ ,‬היו עוקרים‬

‫ממקומם ועובדים לארץ אחרת‪.‬‬

‫וכשתנצחו במלחמה תהרגו א ת אלה‪ ,‬ש נ ל ח מ ו בכם‪,‬‬

‫ותחוםו על ה ש א ר ויהיו לכם למס‪ :‬ע ו ב ד — ח ח מ ע ם הכנענים‪.‬‬ ‫אתם להשמיד כליל‬

‫‪1 8 9 2‬‬

‫‪.‬‬

‫את אלה חייבים‬

‫‪139‬‬

‫ס פ ר רביעי‬

‫י ש ל ה ק פ י ד ‪ ,‬ו ב י ח ו ד ב מ ל ח מ ה ׳ ש ל א ת ש ת מ ש אשד! ב כ ל י ג ב ר ו ג ב ר ל א י ל ב ש ש מ ל ת‬

‫מג‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫כ״ב‪ ,‬ה׳‬

‫‪301‬‬

‫אשה‬

‫מד‪.‬‬ ‫‪302‬‬ ‫ח ו ק ה ב ז א ת ה ו ר י ש איפוא משה‪ .‬ו ע ו ד מ ס ר לדורות חוקים‪ ,‬ש כ ת ב ם א ר ב ע י ם ש נ ה‬ ‫דברים כ״ז‪ ,‬א׳‬ ‫לפני כ ן ‪ :‬עליהם נ ד ב ר בחיבור אחר‪ .‬בימים ש ל א ח ר כך — כ י היה מכנם אספות‬ ‫בלי הרף — מסר לעם דברי ברכה‪ ,‬יחד עם דברי קללה לאלה‪ ,‬שלא יחיו לפי החוקים‬ ‫ו י ע ב ר ו ע ל ה מ צ ו ו ת ה כ ל ו ל ו ת בהן‪.‬‬ ‫ש ה ש א י ר ו גם ב מ ק ד ש כ ת ו ב ע ל ס פ ר‬ ‫לבוא‪:‬‬

‫אחד כך קרא לפניהם שיר בחרוזי הכםמטרון‪,‬‬ ‫‪m‬‬

‫׳ המכיל )דברי( נבואה על המאורעות העתידים‬

‫לפיהם התרחשו ומתרחשים והולכים כל הדברים ובשום עגין לא החטיא‬

‫ה נ ב י א א ת האמת‪ .‬וכן מ ס ד לכוהנים א ת הספרים ה א ל ה ו א ת הארון‪ ,‬ש ה ג י ח בו א ת‬ ‫ע ש ר ת ה ד ב ר ו ת כתובים על שני לוחות‪ ,‬וגם א ת המשכן‪ .‬אף ה ת ר ה בעם‪ ,‬ש ל א ישכח‪,‬‬ ‫לאחר‬

‫ולאחר שיכבשו‬

‫את‬

‫ארץ כנען וישמידו א ת המוני ת ו ש ב י ה כולם כדין‪ ,‬עליהם להקים מזבח ופניו‬

‫אל‬

‫‪1 9 3‬‬

‫מזרח ה ש מ ש לא הרחק‬

‫משכם‬

‫‪1 9 2‬‬

‫העיר‪ ,‬בין ש נ י הרים‪ ,‬בין ה ר ה ג ר י ז י ם‬

‫ש מ צ ד ימין ובין ההר מ צ ד שמאל׳ הנקרא ״ מ ו ע צ ה ״‬

‫הד‬

‫‪ 304‬דברים‬ ‫ל״א‪ ,‬ט׳ ז‬ ‫כ״ה־כ׳׳ו‬

‫ש י כ ב ו ש א ת ה א ר ץ ו י ת נ ה ל בה‪ ,‬א ת זדונו ש ל עמלק‪ ,‬א ל א יצאו ל מ ל ח מ ה‬

‫עליו ויקחו נ ק מ ת ם מ מ נ ו על הרעות‪ ,‬ש ע ש ה לעם בהיותו במדבר‪.‬‬

‫ששה‬

‫‪303‬‬

‫דברים ל״ב‪.‬‬ ‫א׳־מ״ג‬

‫‪1 9 4‬‬

‫‪305‬‬

‫דברים כ״ז׳‬ ‫ד ׳ ן י״ב־כ״ו‬

‫‪ ,‬ולחלק ולהקים את הצבא‬

‫ש ש ה שבטים על שני ה ה ד י ם ועמהם הלויים והכוהנים‪.‬‬

‫ואלה העומדים על‬

‫‪306‬‬

‫הגריזים יברכו ראשונה במיטב הברכות א ת אלה‪ ,‬שיהיו שוקדים על עבודת‬

‫אלהים ועל שמירת החוקים ולא יעברו על מצוותיו של משה‪ ,‬והשבטים האחרים‬ ‫יענו אמן;‬

‫אחר־כך יחזרו ויברכו אלה והראשונים יהיו מודים‪.‬‬

‫ל פ י ס ד ר זה צווה‬

‫‪307‬‬

‫לשים אחר־כך‪-‬את הקללות על ראש העברינים בעתיד ויענו אלו לאלו אמן לאישור‬ ‫הדברים‪.‬‬

‫ומשה רשם בעצמו את דברי הברכה והקללה‬

‫‪1 9 5‬‬

‫‪ ,‬ש ל א יסוף ל ק ח ם ב ה מ ש ך‬

‫הזמן‪ ,‬ו כ ת ב ם לפני מותו ע ל ה מ ז ב ח מ כ ל צ ד ו ק ב ע ל ע ם א ת המקום‪ ,‬בו י ע מ ו ד ויקריב‬ ‫ק ד ב נ ו ת י ו ו י ע ל ה עולותיו‪ ,‬ואילו א ח ר י יום זה א ס ו ר ל ה ם ל ה ע ל ו ת ק ר ב ן נוסף‪ ,‬כ י ה ד ב ר‬ ‫אינו על פי ה ת ו ר ה‬

‫‪1 9 0‬‬

‫דברים‬ ‫כ״ז‪ ,‬ח׳‬

‫‪ .‬אלה הן התקנות‪ ,‬שתיקן משה‪ ,‬ועם העברים מ מ ש י ך ללכת‬

‫‪308‬‬

‫דברים‬ ‫כ״ז‪ ,‬ה׳־ז׳‬ ‫יהושע ח׳׳‬ ‫ל׳־ל״ה‬

‫אחריהן ולעשותן‪.‬‬ ‫ו ל מ ח ר ת היום כינס מ ש ה א ת העם יחד עם הנשים והילדים‪ ,‬ואפילו ה ע ב ד י ם מחויבים‬ ‫א ת החוקים ולכון‬

‫את לבם ביותר‬

‫לדעת אלהים‬

‫היו‬

‫לבוא‪ ,‬ו ה ש ב י ע ל ש מ ו ר‬

‫ולא‬

‫לעבור עליהם באמת‪ ,‬לא ממשוא־פנים מתוך קרבת־דם ולא‬

‫‪1 9 7‬‬

‫מה‪.‬‬ ‫‪309‬‬ ‫דברים כ״ט‪,‬‬ ‫ב״ל׳‪ ,‬כ׳‬

‫מרתיעה מפני‬

‫פ ח ד ולא מהנחה‪ ,‬שאיזו סיבה שהיא יכולה לעלות בחשיבותה על ש מ י ר ת החוקים;‬ ‫אלא אם מ י ש ה ו קרוב בדמו להם או )שלטון( מדינה ינסה ל ע ר ב ב ולפרק א ת חוקתם‬ ‫המושתתת‬ ‫ממש‬

‫על המצוות‬

‫‪1 9 8‬‬

‫‪ ,‬יגנו ע ל י ה ן כ פ ר ט כ כ ל ל ויתגברו ע ל הזדים •וועקרום‬

‫מן היסוד‪ ,‬ולא תישאר‪ ,‬אם אפשר׳ אפילו ה ק ר ק ע ת ח ת ם ;‬

‫ואם יהיו חלשים‬

‫מ ל ע נ ו ש ‪ ,‬ע ל י ה ם ל ה ו כ י ח ל ע י נ י כל‪ ,‬ש ה מ ע ש י ם ה א ל ה ל א נ ע ש ו ברצונם‪ ,‬ו ה ע ם נ ש ב ע ‪.‬‬

‫‪ 310‬דברים‬ ‫י״ג‪ ,‬ב׳־י״ט‬

‫‪140‬‬ ‫פי‪.‬‬

‫‪311‬‬

‫קדמוניות היהודים‬ ‫לימדם משה‪ ,‬איד יירצו הקרבנות לפני אלהים ביותר ובאיזה אופן צ ר י כ י ם‬

‫וכן‬

‫היוצאים‬ ‫‪312‬‬ ‫דברים כ״ח‪,‬‬ ‫א׳ וגו׳‬ ‫‪313‬‬

‫ל מ ל ח מ ה לשאול באבני הקודש‪ ,‬כפי ש ס י פ ר ת י לעיל‪.‬‬

‫ע מ ד וניבא בפני משה‪.‬‬

‫וגם י ה ו ש ע ב ן‬

‫נון‬

‫ואחד כ ד חזר ומנה מ ש ה כל מ ה ש ע ש ה לטובת העם ב י מ י‬

‫מ ל ח מ ה ושלום בחברו חוקים ובשתפו פעולה )עם אחרים( להתקין א ת ס ד ר ח ו ק ת‬ ‫מדינתם׳ ו ח ז ה ו ה ג י ד ל ה ם א ת ה ד ב ר ש ג י ל ה לו אלהים‪ ,‬ש ע ת י ד י ם הם‪ ,‬ל כ ש י ע ב ר ו ע ל‬ ‫מצותו‪ ,‬להתנסות בפורענויות‪ :‬ארצם ת י מ ל א כלי־זינם של אויביהם ועריהם ת י ה ר ם נ ה‬ ‫ובית מקדשם י י ^ ר ף והם יימכרו לעבדים לבריות‪ ,‬ש ל א ירחמו עליהם ב מ צ ו ק ו ת י ה ם ״ ״ ‪,‬‬

‫‪314‬‬

‫ואף חרטתם ל א תועיל להם עוד בתוך יםורים אלה‪ .‬״ואולם אלהים‪ ,‬ש ח ו ל ל א ת כ ם ‪,‬‬ ‫ויבנה א ת הערים ואת בית המקדש לבני ארצכם‪:‬‬

‫ישוב‬

‫ולא פעם אתת י ת ר ח ש‬

‫אבדן הקניניס האלה‪ ,‬אלא תכופות״‪.‬‬ ‫מז‪.‬‬

‫‪315‬‬

‫ומשה זירז א ת י ה ו ש ע להוליד א ת ה צ ב א‬ ‫בכל מה שינסה‪.‬‬

‫‪316‬‬

‫‪1 9 9‬‬

‫נגד הכנענים‪ ,‬שכן אלהים הוא בעוזריו‬

‫אז נ ש א א ת משאו בפני העם כולו ו א מ ר ‪:‬‬

‫״הואיל והולד אני א ל‬

‫א ב ו ת י נ ו ו א ל ה י ם ק ב ע ל י י ו ם ז ה ל ב ו א א ל י ה ם ‪ ,‬ה ר י נ י מ ו ד ה לו‪ ,‬כ ל ע ו ד ח י ה נ נ י ו מ צ ו י‬ ‫על ה ש ג ח ת ו עליכם‪ ,‬לא רק על ש ש ח ר ר א ת כ ם מצרותיכם א ל א גם‬

‫אצלכם‪,‬‬

‫על‬

‫ש ה ע נ י ק ל כ ם טובות‪ ,‬ו ע ו ד על ש נ ל ח ם א ת י יחד‪ ,‬ב כ ל ש ע ה ש ה י י ת י ע מ ל ודואג ב כ ל‬ ‫‪2 0 0‬‬

‫מאודי‬ ‫‪317‬‬

‫‪2‬‬

‫להביא שינוי לטובה בחייכם ועל שהראה עצמו בכל דב־חסד כלפיכם ״ ‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬הוא ה ו א ש ה ל ך ל פ נ י בכל ה ע נ י נ י ם ה א ל ה והוא הוא ש ה ב י א א ו ת ם לידי ס י ו ם‬ ‫טוב ואני לא ש י מ ש ת י לו אלא ממלא־מקום ו מ ש ר ת לטובותיו‪ ,‬ש ר צ ה להיטיב ע ם‬

‫‪318‬‬

‫ב ג ל ל א ל ה ח ש ב ת י ל נ כ ו ן ‪ ,‬ב ש ע ה זו‪ ,‬ש ה נ נ י מ ת כ ו נ ן ל ה י פ ט ר מ ן ה ע ו ל ם ‪ ,‬ל ש ב ח‬

‫עמנו‪.‬‬

‫א ת ג ב ו ר ת ו ש ל אלהים‪ ,‬ש י ה י ה דואג לכם גם ל ה ב א ז ואני ע צ מ י מ ח ז י ר לו ת ג מ ו ל זה‪,‬‬ ‫ח י י ב לו‪ ,‬ו א ט ב י ע ב ז כ ד ו נ כ ם ‪ ,‬ש ח ו ב ה מ ו ט ל ת ע ל י כ ם ל ה ע ר י ץ‬

‫שהנני‬ ‫ולשמור‬ ‫‪319‬‬

‫לנו‪.‬‬

‫ולכבד אותו‬

‫א ת חוקיו‪ ,‬ה מ ת נ ה ה י פ ה ב י ו ת ר מ כ ל מ ה ש נ ת ן ויתן‪ ,‬א ם י ש מ ו ר א ת ח ט ד ו‬

‫ה ל א גם מ ח ו ק ק‬

‫משגיחים‬

‫בהם‬

‫‪2 0 2‬‬

‫ב ש ר ודם גהפך לאויב גודא‪ ,‬כשנוהגים זדון בחוקיו ואין‬

‫ז אל תנסו איפוא להכעיס א ת אלהים בזלזול שתזלזלו בחוקיו‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬

‫שהוא עצמו חקק ונתן לכם ‪.‬‬ ‫‪320‬‬ ‫םח‪.‬‬ ‫דברים ל״ג‪,‬‬ ‫א׳־כ״ט‬

‫ולאחר‬

‫ש ד י ב ר מ ש ה עם ג מ ר חייו א ת ה ד ב ר י ם ה א ל ה וניבא ל כ ל ש ב ט ושבט‪ ,‬י ח ד‬

‫עם דברי ברכה‪ ,‬מה ש א מ נ ם נתקיים בהם‬

‫ג ‪2 0‬‬

‫‪ ,‬פרץ העם בבכי ג מ ל ‪ ,‬ע ד כי הנשים‬

‫הביעו א ת כאבן ע ל הסתלקותו בהכותן ע ל שדיהן‪ ,‬ואף הילדים‪ ,‬שהרבו לבכות כ ל‬ ‫כמה‬ ‫‪321‬‬

‫את‬

‫ש ה י ו ח ל ש י ם מ כ ד י ל ה ת ג ב ר ע ל יגונם‪ ,‬הוכיחו‪ ,‬ש מ ב י נ י ם הם ל מ ע ל ה מ ג י ל ם‬ ‫צידקתו ואת גודל מעשיו‪.‬‬

‫הצעירים‬

‫לשל המבוגרים‪:‬‬

‫והיתד‪ .‬ב ה ת א ם ל ת פ י ש ת ם ה ת נ צ ח ו ת בין א ב ל ם ש ל‬

‫הללו ידעו‪ ,‬איזה פטרון נ ל ק ח מ ה ם ובכי ע ל ה ע ת י ד ‪:‬‬

‫ואלו גם על זאת הצטערו‪ ,‬ש ע ל ת ה להם בגורלם להתיתם ממנו ע ו ד לפני ש ה ס פ י ק ו‬ ‫‪322‬‬

‫לרדת‬

‫עד סוף‬

‫‪2 0 4‬‬

‫צידקותו‪ .‬ועל גודל הצעקה והבכי של העם א פ ש ר להביא ר א י ה‬

‫ספד רביעי‬

‫‪141‬‬

‫מזה‪ ,‬ש ק ר ה לו ל מ ח ו ק ק ע צ מ ו ‪ :‬כי הוא‪ ,‬ש ה ו כ י ח ל ע צ מ ו כל הימים‪ ,‬ש א י ן א ד ם צ ר י ך‬ ‫נדכא בשעה‬

‫להיות‬

‫ש מ מ ש מ ש ו ב א סופו‪ ,‬ה ו א י ל וזה ע ו ב ד ע ל י ה ם ב ר צ ו ן א ל ה י ם‬

‫ולפי חוק ה ט ב ע — הוא ע צ מ ו הוכרע על‪-‬ידי ה ת נ ה ג ו ת העם ובכה‪.‬‬ ‫בו ע ת י ד היה להיעלם‪ ,‬הלכו אחריו כל ה ע ם בוכים‪.‬‬

‫ו כ ש ה ל ך למקום‪,‬‬

‫‪323‬‬

‫אולם מ ש ה ניענע בידו לאלה‬

‫ש ה י ו רחוקים וצוום לעמוד‪ ,‬ומן הקרובים ב י ק ש בפה׳ ש ל א יוסיפו ל י ל ך א ח ר י ו ולהפוך‬ ‫א ת ה ס ת ל ק ו ת ו ל ב כ י ה גדולה‪ .‬והם ה ח ל י ט ו ל ע ש ו ת ע מ ו גם א ת ה ח ס ד ה ז ה ולהניח לו‬

‫‪324‬‬

‫ל ה ס ת ל ק ל פ י ר צ ו נ ו ו נ ת ע כ ב ו ‪ ,‬ו ה ם ב ו כ י ם ז ה ל ע ו מ ת זה‪ .‬ר ק ה ז ק נ י ם ו א ל ע ז ר ה כ ו ה ן‬ ‫ויהושע ש ד ־ ה צ ב א לווהו בדרכו‪.‬‬

‫הגדול‬

‫וכשהגיעו אל ההר‪ ,‬ש ש מ ו עברים‬

‫‪2 0 5‬‬

‫—‬

‫‪T‬‬

‫הד‬

‫זה מתנ&א מול יריחו והעומדים עליו יכולים ל ה ש ק י ף מ מ נ ו ע ל ה ח ל ק ה ט ו ב‬

‫והרחב ביותר של ארץ הכנענים — שילח א ת הזקנים‪ .‬והוא נ פ ר ד מ א ל ע ז ד ומיהושע‬ ‫ושוחח אתם?‬

‫ופתאום ע מ ד עליו ענן‬

‫‪2 0 0‬‬

‫והוא נעלם ליד גיא א ח ד‬

‫‪2 0 7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪325‬‬

‫דברים‬ ‫ל״ד‪ .‬א׳־ר‬ ‫‪326‬‬

‫אולם בכתבי‬ ‫‪20‬‬

‫הקודש כ ת ב על ע צ מ ו שמת‪ ,‬משום פחד‪ ,‬ש מ א יעזו ל א מ ר בגלל צדקותיו הגדולות * ‪,‬‬ ‫שעלה לאלהים‬

‫‪2 0 9‬‬

‫‪.‬‬

‫הוא חי בסך הכל מ א ה ועשרים שנה‪ ,‬ושליש הזמן הזה פחות חודש היה מנהיג‪ .‬והוא‬ ‫מת‬

‫בחודש האחרון של השנה‪ ,‬הקרוי בפי המוקדוניס דוםטרום ובפינו א ד ר‬

‫‪2 1 0‬‬

‫‪327‬‬

‫‪,‬‬

‫בראש החודש‪ .‬הוא עלה בתבונתו על כל בני האדם‪ ,‬שחיו מעולמ‪ ,‬ו ה ש ת מ ש שימוש‬

‫מס‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫ל׳׳ד׳ד‬

‫‪328‬‬

‫ט ו ב ב י ו ת ר ב מ ח ש ב ו ת י ו ‪ ,‬ו ה י ה נ ו ש א ח ן מ כ ל ה ב ח י נ ו ת ב ד ב ר י ו ובמ?>איו א ל ה ה מ ו ן ‪.‬‬ ‫וכן ה י ה ש ל י ט ב ת א ו ו ת י ו ב מ י ד ה כזו‪ ,‬ש נ ד מ ה היה‪ ,‬ש א י ן ה ן נ ט ו ע ו ת ב נ ש מ ת ו כלל‪,‬‬ ‫אלא‬

‫מכיר הוא‬

‫בכינוייהן מתוך מה‬

‫שרואן יותר‬

‫באחרים‬

‫מבעצמו‪.‬‬

‫כ&ר־צבא‬

‫מ ע ט י ם היו כמותו‪ ,‬ואילו ה נ ב י א לא מ צ א דוגמתו‪ ,‬ע ד ש נ ד מ ה היה‪ ,‬ש ש ו מ ע י ם א ת‬ ‫אלהים‬

‫בשעה שדיבר‪.‬‬

‫דברים‬ ‫ל״ד‪ ,‬ר־י׳׳ב‬

‫והעם ב כ ה עליו ש ל ו ש י ם יום ולא היה ע ו ד א ב ל גדול ב ע ם‬

‫‪330‬‬

‫ולא א ל ה ב ל ב ד ה ת ג ע ג ע ו עליו׳ שזכו לקרבתו‪ ,‬א ל א‬

‫‪331‬‬

‫העברים כאבל על מות משה‪.‬‬

‫גם אלה‪ ,‬שהכירו ל ד ע ת א ת חוקיו והקישו מהם ע ל שאר־רוחו‪ ,‬הרגישו מ א ו ד א ח‬ ‫חסרונו‪.‬‬

‫‪329‬‬

‫אלה הדברים ש ח ש ב נ ו לחובה לנו לספר על קצו של משח‪.‬‬

‫ספר חמישי‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר החמישי של תאור קדמוניות היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫כיצד נלחם יהושע שר צבא העברים בכנענים ונצחם והשמידם ו כ י צ ד‬ ‫ניהל את ארצם בגורל יחילקה בין השבטים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫כיצד עברו בני ישראל אחרי מ ו ת שר צבאם את חוקי אבותם ו נ ת נ ס ו‬ ‫בפורענויות גדולות וכיצד ה ו ש מ ד ש ב ט בנימין‪ ,‬חוץ מ ש ש מ א ו ת איש‪,‬‬ ‫ב מ ל ח מ ת אחים‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫כ י צ ד נ ת ן אותם אלהים )בעול(‬

‫ש ע ב ו ד האשורים אחרי האסון הזה‪,‬‬

‫)כשהוסיפו( לחטוא‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫שחרורם ביד ע ת נ י א ל בן קנז‪ ,‬ש ש ל ט ארבעים ש נ ה ונקרא ש ו פ ט בפי‬ ‫ההלנים והפיניקים‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫)כיצד( בא ע מ נ ו )בעול( שעבודם של המואבים ל מ ש ך שמונה ע ש ר ה‬ ‫ש נ ה ו נ ש ת ח ר ר מ ש ע ב ו ד ו על ידי איש אחד‪) ,‬שמו( אהוד‪ ,‬שהחזיק בשלטון‬ ‫במשך שמונים שנה‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫כיצד ש ו ע ב ד ו על י ד י הכנענים ל מ ש ך עשרים שנה ונשתחררו ביד ברק‬ ‫ודבורה‪ ,‬ש ש ל ט ו עליהם ארבעים שנוע‬

‫ז‪.‬‬

‫מ ל ח מ ת העמלקים בבני ישראל‪ ,‬נצחונם ו ה ש ח ת ת הארץ ב מ ש ך ש ב ע שנים‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫כיצד הוציאם ג ד ע ו ן לחרות מ י ד העמלקים ושלט ע ל העם ארבעים שנה‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫)כיצד( נ ל ח מ ו אחרי מותו יורשיו המרובים בעמים א ש ר מסביב ב מ ש ך‬ ‫זמן רב‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫על גבורת ש מ ש ו ן והפורענויות שגרם לפלשתים‪.‬‬

‫יא‪ .‬כ י צ ד נהרגו בני עלי ה כ ה ן בקרב עם הפלשתים‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כ י צ ד הפיל אביהם א ת ע צ מ ו מכסאו ומת‪ ,‬ב ש מ ע ו ע ל האסון‪.‬‬ ‫יג‪ .‬כ י צ ד ניצחו ה פ ל ש ת י ם א ת העברים ב מ ל ח מ ה ה ז א ת ושבו א ת אדונם‪.‬‬ ‫יד‪ .‬איך נקראו כל השליטים מקנז )ואילד( שופטים‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של ארבע מ א ו ת ושבעים שנה‪.‬‬

‫וכשנםתלק משה מן העולם‬

‫‪1‬‬

‫בדיד‬

‫ה מ ת ו א ד ת למעלה׳ וקוימו לכבודו כל‬

‫ה מ נ ה ג י ם ה מ ק ו ב ל י ם ופגה ה א ב ל ו ת ׳ ה ו ד י ע י ה ו ש ע לעם‪ ,‬ש ע ל י ו להיות מוכן ל מ ל ח מ ה ‪.‬‬ ‫ו ש ל ח מ ר ג ל י ם ליריחו‪ ,‬ש י ח ק ר ו א ת כוחם ש ל י ו ש ב י ה ו א ת ה ל ך רוחם‪ ,‬והוא ע צ מ ו פ ק ד‬ ‫א ת הצבא׳ בכוונה לעבור בזמן הראוי א ת הירדן‪ .‬וקרא לנשיאי ש ב ט ראובן ־ ולראשי‬ ‫ש ב ט גד ו מ נ ש ה — כי ה ו ר ש ה גם ל מ ח צ י ת ה ש ב ט הזה ל ה ת י ש ב ב א ר ץ האמורי‪ ,‬ש ה י א‬ ‫חלק שביעי של ארץ כנען — והזכירם מה שהבטיחו ל מ ש ה וביקש מהמ מתוך הכרת‬ ‫טובה על ד א ג ת ו להם׳ ש ל א ר פ ת ה אפילו ב ש ע ה ש ה ל ך למות׳ ובהתאם ל ט ו ב ת הכלל‪,‬‬ ‫להיענות ברצון לפקודותיו‪ .‬והללו הלכו אחריו; ויהושע יצא עם חמשים אלף איש‬ ‫‪3‬‬

‫נ ו ש א נ ש ק מ א ב ל ש ט י ם ) ו ה ל ך ועבר( א ל פ נ י ה י ר ד ן מ ה ל ך ש ש י ם דים‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫הוא תקע א ת מחנהו והמרגלים ב א ו ובפיהם ידיעות מ פ ו ר ט ו ת על המתרחש אצל‬ ‫‪6‬‬

‫הכנענים‪ .‬כי תחילה באו‬

‫וסקרו א ת עירם כולה באין מפריע והסכימו ביניהם׳ אילו‬

‫ח ל ק י ם ש ל ה ח ו מ ו ת חזקים הם ואילו אינם נותנים בטחון ל ת ו ש ב י ם ב מ י ד ה שוה‪ ,‬ואיזה‬ ‫מ ה ש ע ר י ם מ ס י י ע ברפיפותו ל כ נ י ס ת ו ש ל המחנה‪ .‬ה א נ ש י ם ש פ ג ש ו ם לא &מו לב להם‬ ‫בהיותם מסתכלים )סביבם( וחשבו שהם מעיינים בקפדנות בכל ד ב ר שבעיר כיאה‬ ‫‪7‬‬

‫לזרים תאבי־ראיה ‪ ,‬ולא מתוך מ ה ש ב ת איבה‪ .‬וכשהגיע ה ע ר ב סרו לפונדק‬

‫‪7‬‬

‫בסביבת‬

‫החומה‪ ,‬מקום שם הובאו גם קודם לסעוד‪ ,‬ו א ח ת ד א ג ת ם ה י ת ה היציאה )מן העיר(‪.‬‬ ‫והנה הודיעו למלך ב ש ע ת הסעודה‪ ,‬שבאו אנשים ממחנה העברים לרגל א ת העיר‬ ‫והם‬

‫נמצאים בפונדקה של רחב ודאגתם הגדולה היא להסתתר‪ .‬מיד שלח המלד‬ ‫‪8‬‬

‫א נ ש י ם וצווה ל ק ח ת ם ולהביאם אליו ‪ ,‬כדי להוציא מפיהם‪ ,‬לאחר עינויים‪ ,‬ל מ ה באו‬ ‫ומה רצונם )כאן(‪ .‬וכשנודע לרחב ד ב ר בואם ש ל השליחים — והיא ע מ ד ה וייבשה‬ ‫אניצי פשתן על החומה‬

‫‪9‬‬

‫— הטמינה את המרגלים בתוך אלה ואמרה לשליחיו של‬

‫המלך‪ ,‬ש נ כ ר י ם אחדים לא־ידועים סעדו א צ ל ח ש ע ה ק ל ה לפני ש ק י ע ת ה ח מ ה והלכו‪.‬‬ ‫אם נראה הדבר‪ ,‬ש י ש לה לעיר סיבה ל פ ח ד מפני האנשים או שבואם מביא אתו‬ ‫סכנה למלך‪ ,‬הרי א פ ש ר לרדוף אחריהם ולהשיגם בלי קושי‪ .‬כך ה ע ר י מ ה ה א ש ה על‬ ‫השליחים‪ ,‬שהלכו להם בלי ל ח ש ו ד בה ב מ ע ש ה רמאות‪ .‬ובלי ח פ ש בפונדק‪ .‬הם פ ש ט ו‬ ‫בדרכים‬

‫ש ב ה ן ודאי חזרו הללו‪ ,‬לדעתם‪ ,‬כ מ ו כן בדרכים‪ ,‬ש ה ו ב י ל ו ל נ ה ר ; ו מ ש ל א‬

‫נתקלו בשום עקבות )אדם(‪ ,‬לא המשיכו במאמציהם‪ .‬וכששכך ה ר ע ש הורידה ד ח ב‬ ‫א ת האנשים )מעל הגג( וסיפרה לחם א ת הסכנה‪ ,‬ש ה ס ת כ נ ה בה לשם ה צ ל ת ם — שכן‬

‫‪146‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫א י ל ו נ ת פ ש ה ב ה ט מ י נ ה א ו ת ם ׳ ל א היתד‪ .‬נ מ ל ט ת מ פ נ י נ ק מ ת ה מ ל ך ו ה י ת ה מ ת ה מ י ת ה‬ ‫‪12‬‬

‫יחד עם כל בני ביתה — ו ב י ק ש ה מהם‪ ,‬שיזכרו ל ה זאת׳ ל כ ש י ה י ה ב י ד ם‬

‫משונה‬

‫ל ג מ ו ל ל ה ע ל ה צ ל ת ם ב ש ע ה זו‪ ,‬ל א ח ר ש י ש ת ל ט ו ע ל א ר ץ כ נ ע ן ‪ .‬ו א מ ד ה ל ה ם ׳ ש י ל כ ו‬ ‫ויחזרו אל מקומם‪ ,‬לאחר ש י י ש ב ע ו לה ב א מ ת ובתמים להציל אותה ו א ת כל א ש ר לה‪,‬‬ ‫לכשיכבשו א ת העיר ויהרגו א ת כל תושביה‪ ,‬לפי ה ח ל ט ת ם ‪ :‬כי א ת הדברים ה א ל ה‬ ‫‪13‬‬

‫יודעת היא מסימנים׳ שהורו לה על ידי אלהים‬

‫‪1 0‬‬

‫‪ .‬והללו גם אישרו‪ ,‬ש מ ח ז י ק י ם ט ו ב ה‬

‫ה ם ל ה ע ל ה ט ו ב ו ת ‪ ,‬ש ע ש ת ה ע מ ה ם ב ש ע ה זו‪ ,‬ו ג ם נ ש ב ע ו ל ג מ ו ל ל ה ב י מ י ם י ב ו א ו‬ ‫) ח ס ד ה ( ב מ ע ש ה ‪ .‬ו י ע צ ו לה‪ ,‬ש ב ר א ו ת ה א ת ה ע י ר ע ו מ ד ת ל ה י כ ב ש ׳ ת א ס ו ף ל ת ו ד ה פ ו נ ד ק‬ ‫את רכושה ואת בני ביתה כולם ותסגור עליהם א ת הבית ותמתח לפני ה ד ל ת ו ת חוטי‬ ‫‪14‬‬ ‫יהושע‬ ‫י״ז־כ״א‬

‫בי׳‬

‫יהושע‬ ‫ט״ו־־ט״ז‬

‫בי‪,‬‬

‫יהושע‬ ‫ה׳־ו׳‬

‫ג‪/‬‬

‫שני‪ ,‬כ ד י ש י כ י ר ש ר ״ ה צ ב א א ת ה ב י ת וייזהר מ ל ע ש ו ת לו רעה‪ .‬והוסיפו ו א מ ר ו ‪ :‬״ כ י‬ ‫אנחנו‬

‫נ ס פ ר לו׳‬

‫שנצלנו על ידי חיבתך‬

‫)אלינו(‪ .‬ואם מישהו מבני‬

‫ביתך‬

‫יפול‬

‫ב מ ע ר כ ה ‪ ,‬ל א תוכלי ל ש י ם בנו האשם‪ ,‬ו א נ ח נ ו נ ב ק ש מ א ת א ל ה י ם ש נ ש ב ע נ ו לו׳ ש ל א‬ ‫‪15‬‬

‫יקצוף עלינו‪ ,‬כאילו עברנו על השבועה״‪ .‬כך הסכימו ביניהם והאנשים הלכו׳ ל א ח ר‬ ‫שהורידו א ת ע צ מ ם מן החומות‪ ,‬והגיעו בשלום אל אנשיהם וסיפרו על כל פ ע ו ל ת ם‬ ‫בעיר‪.‬‬

‫ויהושע הודיע לאלעזר הכוהן הגדול ולמועצת הזקנים על דבר השבועה‪,‬‬

‫ש נ ש ב ע ו המרגלים לרחב׳ והללו אישרו א ת שבועתם‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫והצבא היה מ פ ח ד מפני המעבר‪ ,‬משום שזרם הנהר היה גדול ואי א פ ש ר היה ל ע ב ד ו‬ ‫כי לא נגשר מעולם׳ ואילו דצו להקים עליו גשר לא היה האויב׳ כפי‬

‫בגשרים׳‬

‫ש ה נ י ח ו ‪ ,‬נ ו ת ן ל ה ם א ת ה ש ה ו ת לכך‪ ,‬וגם ס י ר ו ת מ ע ב ר ל א היו‪ .‬ו ה נ ה ה ב ט י ח ם א ל ה י ם ‪,‬‬ ‫‪17‬‬

‫שיאפשר להם לעבור את הנהר על ידי שיפחית א ת המון מימיו ״ ‪ .‬ויהושע ה ת ע כ ב‬ ‫יומיים‬

‫יהושע‬

‫‪1 2‬‬

‫והעביר את צבאו ואת כל העם באופן כזה‪ :‬בראש הלכו הכוהנים ובידיהם‬

‫הארון‪ ,‬א ח ר כ ך תלויים‪ ,‬ש נ ש א ו א ת ה מ ש כ ן ו א ת כ ל י ה ש ר ת ל ק ד ב נ ו ת ‪ .‬ו א ח ר י ה ל ו י י ם‬

‫ג׳‪,‬‬

‫י״ב־י״ז‬

‫הלך ההמון כולו לפי ה ש ב ט י ם ו ב א מ צ ע הילדים והנשים‪ ,‬מתוך ח ש ש ש מ א ייגרפו‬ ‫‪18‬‬

‫בזרם‪.‬‬

‫ו מ ש נ ר א ה להם לכוהנים‪ ,‬שנכנסו הראשונים‪,‬‬

‫שנצטמצם‬ ‫וחזק"‪,‬‬ ‫‪19‬‬

‫שהנהר ניתן למעבד׳ משום‬

‫ה ע ו מ ק וצרורי ה א ב נ י ם מונחים בו כיסוד מוצק‪ ,‬הואיל והזרם א י נ ו ר ב‬

‫ש י ג ר פ ם בכוח מ ת ח ת לרגלים‪ — ,‬חצוהו כולם ב א ו מ ץ דוח‪ ,‬כי ה נ ה ד א ו " ‪,‬‬

‫ש נ ע ש ה כמו ש ה ב ט י ח " אלהים לעשותו‪ .‬והכוהנים עמדו ב א מ צ ע )הנהר(׳ ע ד ש ע ב ר‬ ‫ה ה מ ו ן והיה נתון כ ב ט ח ו ן ״ ‪ .‬ו א ח ר ש ע ב ר כ ל ה ע ם י צ א ו )גם( ה כ ו ה נ י ם ו ה נ י ח ו ל ז ר ם‬

‫י ה ו ש ע די‪,‬‬ ‫ט״ו־י״ח‬

‫לזרום ל ל א ־ מ ע צ ו ד כמנהגו• ואד יצאו כל ה ע ב ר י מ א ת הנהר‪ ,‬גאה זה וחזר ל ש י ע ו ר ו‬ ‫ה מ י ו ח ד לו‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫יהושע ד׳‪,‬‬ ‫א׳־ט׳{ כ׳‬

‫‪20‬‬

‫ולאחד‬

‫שעברו הללו המשיט ריס תקעו את המחנה במרחק‬

‫של עשרה‬

‫דיםיס"‬

‫מיריחו‪ .‬ויהושע בנה‪ ,‬כפי שצווה )משה( הנביא‪ ,‬א ת ה מ ז ב ח מהאבנים‪ ,‬ש ל ק ח כ ל‬ ‫א ח ד מ ר א ש י ה ש ב ט י ם מ ק ר ק ע הנהר‪ ,‬ל מ ע ן י ש מ ש ע ד ו ת ל ע צ י ר ת הזרם‪ ,‬והקריב עליו‬

‫‪147‬‬

‫כפר חמישי‬

‫ק ר ב נ ו ת ל א ל ה י ם ‪ .‬ו ח ג ג ו א ת ה פ ס ח ב מ ק ו ם ה ז ה ו מ צ א ו ע כ ש י ו ב ש פ ע ו ב נ ק ל כ ל מד‪.‬‬ ‫ש ה י ו ח ס ר י ם ל פ נ י כן‪ .‬כ י ק צ ר ו א ת ת ב ו א ת ם ש ל ה כ נ ע נ י ם ‪ ,‬ש כ ב ר היתד‪ .‬ב ש ל ה ‪ ,‬ו נ ה ג ו‬ ‫אתם ע ו ד כל ש ל ל אחר‪ ,‬כי אז אזל המן‪ ,‬ש ש י מ ש להם מאכל ב מ ש ך ארבעים ש נ ה‬

‫‪1 8‬‬

‫החג‬

‫י ה ו ש ע הי‪.‬‬ ‫י׳יי״ב‬

‫‪.‬‬

‫ומכיון ש ה כ נ ע נ י ם לא יצאו נגד י ש ר א ל אף על פי שהללו היו עושים מ ע ש י ם אלה‪,‬‬ ‫אלא‬

‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫ישבו ב ש ק ט בתוך החומות‪ ,‬החליט יהושע לצור עליהם‪ .‬וביום הראשון ש ל‬ ‫‪1 3‬‬

‫נ ש א ו הכוהנים א ת ה א ר ו ן ופלוגה ש ל א נ ש י ם מזויינים ס ב י ב לו ל ש מ ו ר עליו‪,‬‬

‫ולפניו שבעה כוהנים אחרים‬

‫‪2 0‬‬

‫צועדים ותוקעים בשופרות‪ ,‬והלהיבו א ת העם לגבורה‪,‬‬

‫והלכו וסבבו א ת החומה וזקני העם הולכים אחריהם‪.‬‬ ‫מ ז ה לא ע ש ו כלום‪ ,‬ו א ח ר ־ כ ך חזרו ל מ ח נ ה‬

‫‪2 1‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫יהושע ו‪/‬‬ ‫א״י׳‬

‫‪23‬‬

‫והכוהנים רק הריעו‪ ,‬כי חוץ‬

‫‪ .‬ש ש ה ימים עשו כן וביום ה ש ב י ע י אסף‬

‫‪24‬‬ ‫י ה ו ש ע וי‪,‬‬ ‫ט״ו־י״ט‬

‫יהושע א ת ה צ ב א המזוין ואת העם כולו ובישר להם א ת ד ב ר כיבוש העיר‪ ,‬ש ת י מ ס ר‬ ‫להם בידי אלהים באותו יום וחומותיה ת פ ו ל נ ה מאליהן בלי כל ע מ ל מצדם‪ .‬א ב ל הוא‬

‫‪25‬‬

‫צווה אותם להרוג א ת כל מי שייתפש בידם ולא להפסיק א ת הרג האויבים אפילו‬ ‫‪2 2‬‬

‫מתוך עיפות‪ ,‬ולא להסיח דעתם מן השונא הבורח מתוך דגש‬ ‫עסוקים‬ ‫עצמם‬

‫רחמים או בהיותם‬

‫בביזה‪ ,‬א ל א ל ה ש מ י ד א ת כל בעלי החיים ולא ל ק ח ת שום ד ב ר ל ת ו ע ל ת‬ ‫ו נ ת ן צו‪ ,‬כ מ ה‬

‫‪2 3‬‬

‫‪26‬‬

‫ש י ה י ה )בעיר( כ ס ף וזהב‪ ,‬ע ל י ה ם לאסוף ו ל ש מ ו ר לאלהים‬

‫כ מ ב ח ר ביכורי נצחונם‪ ,‬שהביאו מן העיר הראשונה‪ ,‬א ש ר נ כ ב ש ה על י ד ם ; רק ר ח ב‬ ‫גי‬

‫‪2‬‬

‫ואת מ ש פ ח ת ה עליהם להציל בגלל ה ש ב ו ע ה ־ ‪ ,‬ש נ ש ב ע ו לה המרגלים‪.‬‬ ‫אחרי דברו זאת ע ר ך יהושע א ת ה צ ב א והוליכו על העיר‪.‬‬

‫ושוב סבבו את העיר‬

‫‪27‬‬ ‫יהושע ו‪/‬‬ ‫י״ב־כ׳‬

‫והארון הולך בראש והכוהנים מלהיבים בשופרותיהם א ת המחנה לפעולה‪ .‬ולאחר‬ ‫ש ס ב ב ו א ת החומה ש ב ע פעמים ועמדו דוס ש ע ה קלה‪ ,‬נ פ ל ה ת ח ת י ה בלי ש ה ש ת מ ש ו‬ ‫העברים בכלי משחית או בכוח אחר נגדה‪.‬‬ ‫וכשנכנסו‬ ‫המוזרה‬

‫ה ע ב ר י ם ליריחו ה ר ג ו כ ל נ פ ש חיה‪ ,‬כי ה ת ו ש ב י ם נ ד ה מ ו מ פ נ י ה נ פ י ל ה‬ ‫ש ל החומות ורוח ההתגוננות לא ע מ ד ה בהם ע ו ד‬

‫‪2 , 1‬‬

‫‪ .‬וכן נהרגו ונטבחו‬

‫ברחובות והופתעו בתוך בתיהם‪ .‬ולא היתה להם כל דרר ל מ ל ט גפשם‪ ,‬אלא מ ת ו כולם‬

‫‪28‬‬

‫ז•‬

‫•יהושע ר‪ ,‬כ׳‬ ‫‪29‬‬

‫ע ד נ ש י ם ו ט ף ; ו ה ע י ר היתד‪ .‬מ ל א ה פ ג ר י ם ו ל א נ מ ל ט ה כ ל נ ש מ ה ‪ .‬א ז ש ר פ ו א ת ה ע י ר‬ ‫כולה )והשחיתו( א ת ה א ר ץ )מסביב(‪ .‬ו ה מ ר ג ל י ם )באו( והצילו א ת רחב‪ ,‬ש נ מ ל ט ה עם‬

‫‪30‬‬

‫בני ביתה אל הפונדק‪ .‬וכשהביאוה לפני יהושע הודה ואמר‪ ,‬שהוא מחזיק לה טובה‬ ‫על‬

‫ה צ ל ת המרגלים‪ ,‬והוסיף‪ ,‬ש מ ע ש ה ה ג מ ו ל ש ל ו ל א יהיה פ ח ו ת ־ ע ר ך מן ה ט ו ב ה‬

‫) ש ע ש ת ה עמו(‪ .‬מיד נתן לה ש ד ו ת ונהג בה כל כבוד‪.‬‬ ‫ויהושע חרס א ת חלקי העיר‪ ,‬שפסחה ה א ש עליהם במקרה‪ ,‬ו ק י ל ל " א ת האנשים‪,‬‬

‫‪31‬‬

‫שיבואו בעתיד להתישב במקום‪ :‬אם יעלה על דעתו של מי־שהוא להקים א ת העיד‬

‫יהושע ו‪ /‬כיו‬

‫ח‪.‬‬

‫החרבה‪ ,‬ישכל א ת בנו הבכור בירותו א ת יסודות החומות והצעיד שבבניו י א ב ד לו‬ ‫בגמרו א ת הבנין‪ .‬ואלהיט לא זלזל בקללה ולהלן נספר א ת האסון‪ ,‬ש ב א בעטיה‪.‬‬

‫מלכיש א׳‪.‬‬ ‫ט״ז‪ ,‬ל״ד‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪148‬‬ ‫‪32‬‬

‫ט‪.‬‬

‫יהושע ד ‪ .‬כ״ד‬

‫סכום עצום ש ל כםף וזהב )משלל( העיר הנכבשת‪ ,‬וכן נחושת‪ ,‬נאסף ואיש ל א ע ב ר‬ ‫על ההחלטות ולא בזז א ת הנכסים האלה לתועלתו‪ .‬הם נמנעו )מלנגוע( בהם ה ו א י ל‬ ‫וכבר הוקדשו לאלהים‪ .‬ויהושע מסר א ת כל אלה לכוהנים לשים באוצרות‪.‬‬

‫כך ב א‬

‫ה ק ץ על יריחו‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫יהושע ז׳״‬ ‫״‬ ‫א׳‬ ‫;‬

‫כ‬

‫‪33‬‬

‫‪2 0‬‬

‫ואיש אחד‪ ,‬עכן בן זבדי ‪ ,‬מ ש ב ט יהודה‪ ,‬מ צ א ב ג ד מלכות‪ ,‬כולו רקום זהב‪ ,‬ו ג ו ש ז ה ב‬ ‫<‪, .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש מ ש ק ל ו מאתים שקל‪ ,‬וחשב‪ ,‬שאין זה מן ה ד י ן ־ למנוע מ ע צ מ ו ט ו ב ת ה נ א ה מך‬ ‫‪7‬‬

‫‪7‬‬

‫א‬

‫הריוח‪ ,‬ש נ ז ד מ ן לו מ ת ו ך ס כ נ ת נפש‪ ,‬ולהביאו ו ל ת ת ו לאלהים‬ ‫וכרה‬

‫‪2 9‬‬

‫‪2 8‬‬

‫‪ ,‬ש א י ן לו צ ו ר ך בו‪.‬‬

‫בור עמוק באהלו והטמין א ת החפצים בתוכו ודימה‪ ,‬ש ה ד ב ר ייעלם מ ע י נ י‬

‫אלהים כ מ ו ) ש נ ע ל ם ( מעיני חבריו החיילים‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫יהושע ה׳‪ ,‬ט׳‬

‫‪3 0‬‬

‫והמקום‪ ,‬בו נ ט ה י ה ו ש ע א ת המחנה‪ ,‬נ ק ר א גלגל‪ ,‬פ י ר ו ש ה מ ל ה ״ ח ר ו ת ״ ‪ .‬כי ל א ח ר‬ ‫ן‪.‬‬ ‫»‬ ‫שעבדו את הנהר‪ ,‬כבר חשבו את עצמם משוחררים מתלאות מצרים והמדבר‬

‫יב‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫יהושעז‪/‬ב׳־ו׳‬ ‫‪36‬‬

‫‪3 1‬‬

‫‪.‬‬

‫כעבור ימים אחדים אחרי מפלת יריחו שלח יהושע ש ל ש ת אלפים אנשים מזויינים‬ ‫‪3 2‬‬

‫לכבוש א ת ) ה ( ע י ‪ ,‬עיר שדרתה שוכנת מ מ ע ל ליריחו‪ .‬ו כ ש ה ת נ ג ש ו א ל ה עם א נ ש י‬ ‫)ה( עי‪ ,‬ה ו ג ם ו ו ה פ ס י ד ו ש ל ו ש י ם ו ש ש ה א י ש ‪ .‬ה י ד י ע ה ה ז א ת ג ר מ ה ל ה ם ל א נ ש י י ש ר א ל‬ ‫אבל גדול ודפיוךרוח קשה‪ ,‬לא מ ח מ ת קרבתם אל המתים‪ ,‬אף על פי שכל ה ה ר ו ג י ם‬

‫‪37‬‬

‫‪3 3‬‬

‫היו א נ ש י ם טובים וראויים ליחס ש ל כ ב ו ד ‪ ,‬אלא מ ח מ ת י א ו ש ‪ :‬כי היו חושבים‪,‬‬ ‫ש כ ב ר נ ת ו נ ה ה א ר ץ ב ר ש ו ת ם והם י ש מ ר ו על ש ל מ ו ת צ ב א ם ב מ ל ח מ ו ת י ה ם ‪ — ,‬כ י כ ך‬ ‫הבטיחם אלהים קודם ל כ ן — ו ה נ ה ראו א ת האויבים מלאים אומץ־רוח וחם ל א פ י ל ל ו‬ ‫לכך‪ .‬ו ל ב ש ו &קים ע ל בגדיהם והיו שרויים כל היום ב ד מ ע ו ת ו ב מ ס פ ד ולא ב י ק ש ו‬ ‫אוכל לפיהם‪ ,‬בהגזימם מתוך רוגז על ה מ ק ר ה שקרם‪.‬‬

‫יג‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫יהושע ז׳‪39 ,‬‬

‫וכראות יהושע שהצבא נבהל כל כך וכבר מלא ח ש ש ו ת רעים‬ ‫פ ת ח ב ט ע נ ו ת כ ל פ י אלהים ו א מ ר ‪ :‬״אנו‪ ,‬לא מ ת ו ר א מ ו נ ה‬ ‫‪5‬‬

‫לכבוש '‬

‫בכלי זיננו את הארץ הזאת‪,‬‬

‫אלא‬

‫משום‬

‫‪3 4‬‬

‫בדבר הענין כולו‪,‬‬

‫)יתרה(‬

‫שעוררנו לכד‬

‫בעצמנו באנו‬ ‫משה‬

‫עבדן‪/‬‬

‫ש ה ב ט ח ת לו במופתים רבים‪ ,‬כי ת ת ן לנו לרכוש א ת ה א ר ץ ה ז א ת ותעניק ל צ ב א נ ו‬ ‫‪40‬‬

‫תמיד יתרון על שונאינו בקרב‪ .‬ואמנם נתרחשו לנו כמה דברים לפי הבטחותיד‪.‬‬ ‫ואולם עכשיו נחלנו מ פ ל ה בלי‪.‬שפיללנו לכך וכמה מחיילינו אבדו לנו והננו שרויים‬ ‫ב ר ו ג ז ע ל ד ב ר זה‪ ,‬מ ש ו ם ש א י ן א נ ו ב ט ו ח י ם ע ו ד ב ד ב ר י ך ו ב מ ה ש ח ז ה ו א מ ר ל נ ו מ ש ה ‪,‬‬ ‫ורע מזה החשש‬

‫‪41‬‬

‫‪3 6‬‬

‫המציק לנו למה שצפוי לנו בעתיד‪ ,‬לאחר שנתנסינו בנםיון ר א ש ו ן‬

‫כזה‪ .‬ואתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬ג ר ש מ ל ב נ ו א ת ה ד כ א ו ן ו א ת ה ח ש ש לעתידנו‪ ,‬ה מ מ ל א א ו ת נ ו‬ ‫ב ש ע ה זו‪ ,‬ו ה נ ח י ל נ ו נ צ ח ו ן ‪ ,‬כ י ב י ד ד ל מ צ ו א ת ר ו פ ה ל ר ג ש ו ת י נ ו א ל ה ״ ‪.‬‬

‫יד‪.‬‬ ‫יהושע ז׳׳‬

‫‪42‬‬

‫א ת ה ד ב ר י ם ה א ל ה ב י ק ש י ה ו ש ע מ א ת א ל ה י ם ב נ פ ל ו ע ל פניו‪ .‬ואלהים‬

‫ענה‬

‫לו‬

‫)וצווהו( לקום ו ל ט ה ר א ת ה צ ב א מ ן התועבה‪ ,‬ש נ ע ש ת ה בו ו מ מ ע ש ה ה ג נ ב ה ה נ ו ע ז ת‬ ‫של קדשי שמים‬

‫‪3 7‬‬

‫‪ ,‬כי ב ג ל ל זה נ ח ל ו מ פ ל ה א ו ת ה ש ע ה‬

‫‪3 8‬‬

‫; ואם יבקשו א ת ה פ ו ש ע‬

‫‪149‬‬

‫ספד חמישי‬ ‫ויענשוהו‪ ,‬ינחילם‬

‫‪3 9‬‬

‫ת מ י ד נצחון על אויביהם‪ .‬ויהושע הודיע זאת לעם וקרא לאלעזר‬

‫‪43‬‬ ‫י ה ו ש ע זי‪.‬‬

‫ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל ו ל ר א ש י העם‪ .‬ו ה ט י ל ג ו ר ל ל פ י ש ב ט ו ש ב ט ‪ .‬ו כ ש ה ר א ה זה‪ ,‬ש ה פ ש ע ב ו צ ע‬

‫ט‬

‫־על י ד י ) א י ש ( מ ש ב ט י ה ו ד ה ‪ ,‬ה פ י ל ש ו ב א ת ה ג ו ר ל ל פ י ב ת י ה א ב ו ת ש ל ש ב ט זה‪ .‬ו נ מ צ א‬ ‫ה פ ש ע ע ל כל ה א מ ת ש ב ד ב ר ב מ ש פ ח ת ו ש ל עכן‪ .‬ו ל א ח ר ש נ ע ש ת ה ח ק י ר ה ל פ י א י ש‬

‫ז‬

‫כ‬

‫ו‬

‫‪44‬‬

‫ואיש‪ ,‬נ ת פ ש עכן‪ .‬והוא‪ ,‬ש ל א יכול ל ה כ ח י ש ‪ ,‬ל א ח ר ש נ ל כ ד ב א ו פ ן נ ו ר א )כזה( ע ל ידי‬ ‫אלהים‪ ,‬הודה בגנבה והביא א ת החפצים הגנובים לפני כל העט‪ .‬ללא שהיות ה ו מ ת‬ ‫ו נ מ ס ר לקבורה בלא כבוד בלילה‪ ,‬כראוי לנידון ל מ י ת ת בית־דין‪.‬‬ ‫שטיהר יהושע את הצבא הוליד א ו ת ו‬

‫ולאחר‬

‫לעיר‪ .‬לפנות בוקר‬

‫מסביב‬

‫‪4 0‬‬

‫ע ל )ה( ע י ו ח י ל ק ו ב ל י ל ה ב מ א ר ב‬

‫‪45‬‬

‫ה ת נ ג ש עם האויבים‪ ,‬וכשיצאו הללו לקראת י ש ר א ל‬

‫טו‪.‬‬ ‫י ה ו ש ע חי‪.‬‬ ‫א׳־כ״ט‬

‫ב ח ו צ פ ה מ ח מ ת הנצחון הקודם‪ ,‬ה ע מ י ד ) י ה ו ש ע ( פנים‪ ,‬כאילו הוא נסוג והעתיקם באופן‬ ‫זה‬

‫הרחק‬

‫לנצח‪ .‬אז‬ ‫שהסכים‬

‫מהעיר‪ .‬והללו דימו‪ ,‬שרודפים ה ם ונהגו בהם זלזול כעומדים‬ ‫‪4 1‬‬

‫)כבר(‬

‫הפנה יהושע את צבאו והעמידו גגדם פני אל פנים ונתן א ת הסימנים‪,‬‬

‫עליהם עם אלה שבמארב‪ ,‬ו ש ל ח‬

‫‪4 2‬‬

‫‪46‬‬

‫גם א ת אלה לקרב‪ .‬והם חדרו לעיר‪,‬‬

‫ב ע ו ד תושביה עומדים מסביב לחומות ואחדים נמשכים אחרי מחזה האנשים מבחוץ‪.‬‬ ‫והם לכדו א ת העיר והרגו א ת כל הנפגש על דרכם‪) ,‬בה בשעה( שיהושע לחץ א ת‬ ‫אלה‬

‫‪47‬‬

‫ש ה ת נ ג ש ו א ת ו והניסם‪ .‬ו כ ש נ ה ד פ ו כולם י ח ד א ל העיר‪ ,‬ש ח ש ב ו ה לשלמה‪ ,‬והם‬

‫ר א ו ומצאו‪ ,‬כי נלכדה והיא נ ש ר פ ת על ה נ ש י ם והטף‪ ,‬נפוצו בשדות‪ ,‬כי לא יכלו‬ ‫להתגונן עוד בהיותם עזובים לנפשם‪ .‬אסון כזה קרה א ת אנשי )ה(עי‪ .‬והמון ילדים‬

‫‪48‬‬

‫ו נ ש י ם ועבדים ו ש א ר נכסים ללא שיעור נלקחו בידי העברים‪ .‬והם לקחו גם ע ד ר י‬ ‫מ ק נ ה וכספים רבים — כי המקום היה ע ש י ר — ויהושע חילק א ת כ ל א ל ה לחייליו‪,‬‬ ‫כ ש ב א אל הגלגל‪.‬‬ ‫והגבעונים‪ ,‬שהיו יושבים סמוכים מאוד לירושלים‪ ,‬דאו א ת האסוגות ש ק ד ו לאגשי‬

‫‪49‬‬

‫יריחו ו ) ה ( ע י וחששו‪ ,‬ש מ א ת ע ב ו ר ה ר ע ה גם אליהט והחליטו‪ ,‬ש ל א ל ב ק ש רחמים‬ ‫מיהושע‪:‬‬

‫ה כ נ ע נ י ם כולו‪ .‬ו ב י ק ש ו א ת א נ ש י ה כ פ י ר ה ו ק ר י ת יערים‬ ‫אתם‬

‫ואמרו‪ ,‬שגם הם לא יימלטו מפני הסכנה‪ ,‬אם‬

‫ישראל‪,‬‬ ‫והללו‬

‫‪ ,‬שהיו שכניהם‪ ,‬לכרות ברית‬ ‫הם‬

‫ואילו לכשיילחמו אתם י ח ד מ ל ח מ ת מגן י י ת כ ן‬ ‫קיבלו‬

‫שחשבום‬

‫א ת דבריהם‪.‬‬

‫והגבעונים‬

‫שלחו אל‬

‫‪4 4‬‬

‫‪4 5‬‬

‫יהושע‬

‫ינוצחו קודם‬

‫מן‬

‫רב‬

‫‪50‬‬

‫על־ידי‬

‫ש י י מ ל ט ו מ ת ג ר ת ידם‪.‬‬ ‫כשליחים‬

‫למוכשרים ביותר לפעול ל ט ו ב ת העם‪ ,‬כדי לכרות )ברית(‬

‫את‬

‫האנשים‪,‬‬

‫‪51‬‬

‫ידידות עמו‪.‬‬

‫ו ה ש ל י ח י ם חשבו‪ ,‬ש ס כ נ ה ה י א ל ה ם להודות‪ ,‬ש כ נ ע נ י ם הם‪ ,‬ודימו בנפשם‪ ,‬ש י י מ ל ט ו‬

‫אלא‬

‫יהושע טי‪.‬‬ ‫ג׳־ט״ו‬

‫כי שיעדו‪ ,‬ש ל א יזכו מ מ נ ו ל מ ת י נ ו ת מה‪ ,‬ש כ ן מ ל ח מ ת ה ש מ ד לו בעם‬ ‫‪4 3‬‬

‫‪52‬‬

‫ה ס כ נ ה ) ה צ פ ו י ה ל ה ם מ ה ו ר י ה ( זו‪ ,‬א ם י ג י ד ו ‪ ,‬ש א י ן ה ם ש י י כ י ם כ ל ל ל כ נ ע נ י פ ‪,‬‬ ‫גרים במרחק ר ב מ א ו ד מהם‪ .‬ואמרו‪ ,‬ש ב א י ם הם ל ש מ ע גבורתו‪ ,‬ל א ח ר מ ה ל ך‬ ‫ב ד ר ה וכראיה‬

‫לדבר הראו על‬

‫צורת‬

‫)מלבושיהם(‪:‬‬

‫בגדיהם‪,‬‬

‫שהיו חדשים‬

‫טז‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪150‬‬ ‫ביציאתם׳‬ ‫‪54‬‬

‫בלו ב מ ש ך זמן הליכתם‪ ,‬שכן ל ב ש ו בכונה סמרטוטים‪ ,‬כ ד י‬

‫דבריהם‪ .‬וכך ע מ ד ו ב ת ו ך ) ה מ ח נ ה ( ואמרו‪ ,‬ש נ ש ל ח ו על־ידי הגבעונים ו ה ע ד י ם ה ס מ ו כ ו ת‬ ‫שהן‬

‫להם‪.‬‬ ‫החוזים‬

‫רחוקות‬

‫מאוד‬

‫מהארץ‬

‫הזאת‪,‬‬

‫כדי‬

‫לכרות‬

‫אתם‬

‫ידידות‬

‫ברית‬

‫המקובלים עליהם מאבותיהם‪ .‬והוסיפו ו א מ ר ו ‪ :‬הואיל ונודע להם‪,‬‬

‫לישראל‬ ‫‪55‬‬

‫שייאמנו‬

‫בחסד אלהים‬

‫ובמתנתו לרכוש‬

‫את ארץ הכנענים‪,‬‬

‫הם‬

‫שמחים‬

‫לפי‬

‫שניתן‬ ‫על‬

‫כך‬

‫ומבקשים להימנות עם אזרחיהם‪ .‬זאת דיברו והראו א ת סימני הנסיעה שלהם ו ב י ק ש ו‬ ‫את‬

‫העברים ל ע ש ו ת א ת ם חוזה )ולכרות(‬

‫ברית ידידות‪ .‬ויהושע האמין ל ד ב ר י ה ם ‪,‬‬

‫שאינם מבני עם הכנענים‪ ,‬וכרת אתם ברית ידידות‪ ,‬ואלעזר הכוהן הגדול ו מ ו ע צ ת‬ ‫הזקנים נשבעו‪ ,‬שיהיו להם ידידים ובעלי ברית ולא יהיו זוממים נגדם ש ו ם ד ב ר‬ ‫‪56‬‬

‫בלתי״הוגן‪ .‬והעם הסכים לשבועות‪ .‬והשליחים חזרו אל בני עמם‪ ,‬ל א ח ד‬ ‫בדרך‬

‫י ה ו ש ע ט׳‪ ,‬ט״ז‬ ‫‪57‬‬ ‫י ה ו ש ע ט׳‪,‬‬ ‫י‬

‫כ‬

‫ז‬

‫" " "‬

‫שהשיגו‬

‫של רמאות מה שביקשו‪ .‬וכשיצא יהושע למלחמה על הארץ שלרגלי ה ר י‬

‫כ נ ע ן נ ו ד ע לו‪ ,‬ש ה ג ב ע ו נ י ם י ו ש ב י ם ל א ה ר ח ק מ י ר ו ש ל י ם ו מ ג ז ע ה כ נ ע נ י ם ה ם ‪ ,‬ו ק ר א‬ ‫ל ר א ש י ה ם ו ה א ש י מ ם ב מ ע ש ה ר מ א ו ת ‪ .‬ו ה ל ל ו ה צ ד י ק ו א ת מ ע ש ם בזה‪ ,‬ש ל א ה י ת ה ל ה ם‬ ‫ד ר ך ה צ ל ה א ח ר ת א ל א זאת‪ ,‬ו מ ש ו ם כך ביקשו מאונם א ת מ פ ל ט ם בה‪ .‬אז‬

‫ז‬

‫יהושע ל א ל ע ז ר הכוהן הגדול ולמועצת הזקנים‪ ,‬והם פסקו לתתם‬ ‫כדי‬

‫‪4 0‬‬

‫קרא‬

‫לעבדים לציבור‪,‬‬ ‫‪4 7‬‬

‫ש ל א לעבור ע ל השבועה‪ ,‬והכריזו עליהם‪ ,‬שדינם כדין ע ב ד י ם ‪ .‬וכן‬

‫מצאו‬

‫איפוא ה ג ב ע ו נ י ם ש מ י ר ה ובטחון‪ ,‬ב ה ג י ע האסון אליהם‪.‬‬ ‫‪58‬‬

‫יז‪.‬‬ ‫י ה ו ש ע י׳‪,‬‬ ‫א‬

‫כ‬

‫" "‬

‫ולמלך ירושלים‬

‫‪4 8‬‬

‫ח ד ה הדבר ש ע ב ד ו הגבעונים ל צ ד יהושע‪ ,‬וקרא למלכי ה ע מ י ם‬

‫הקרובים לאסור אתו מ ל ח מ ה עליהם‪ .‬וכשראו הגבעונים אותם באים עם מ ל ך ירו־‬

‫ח‬

‫שלים‬ ‫‪59‬‬

‫‪4 9‬‬

‫— מספרם היה ארבעה — והם חונים על־יד מעין א ח ד לא רחוק מ ה ע י ר‬

‫ומתכוננים למצור׳ קראו ליהושע בתורת בעל ברית‪ .‬כי כך נתגלגלו להם העניניס‪,‬‬ ‫ע צ מ ם צפויים לכליון בידי הללו‪ ,‬וכנגד זה היה מקום לשער‪ ,‬בעקב־ ב ד י ת‬

‫שראו‬

‫הידידות שכרתו‪ ,‬שינצלו על־ידי אלה שיצאו ל מ ל ח מ ה לשם ה ש מ ד ת גזע הכנענים‪.‬‬ ‫‪60‬‬

‫ויהושע‬

‫מיהר‬

‫לעזרה עם‬

‫ה מ ח נ ה כולו והלד יומם ולילה‬

‫והתנגש‬

‫לפנות‬

‫בוקר‬

‫באויבים‪ ,‬הנים אותם והלך הלוד ורדוף אחריהם ד ר ד מקום שיפועים‪ ,‬ה נ ק ר א ב י ת ־‬ ‫‪5 0‬‬

‫יהושעי׳‪,‬י״א‬

‫ח ו ר ו ן ‪ .‬כ א ן ה כ י ר ל ד ע ת גם א ת ע ז ר ת ו ש ל אלהים‪ ,‬ש ה ו כ י ח ה לו ב ע ל י ל ב ק ו ל ו ת‬

‫‪61‬‬

‫ו ב ה ש ל כ ה רעמים ו ב ה מ ט ר ת ברד בשיעור למעלה מ ן הרגיל‪ .‬ולא ע ו ד א ל א ש ק ד ה‬

‫י ה ו ש ע י׳‪,‬‬ ‫י ״ ב‬

‫י‬

‫־ "‬

‫)נם( וגם ה י ו ם א ר ך מ ש י ע ו ר ו ‪ ,‬כ ד י ש ל א י ע כ ב ה ל י ל ה ה י ו ר ד א ת ה ת ל ה ב ו ת ם ש ל‬

‫ד‬

‫העברים‪ .‬וכן‬ ‫מקדה‬

‫‪5 1‬‬

‫ת פ ש י ה ו ש ע גם א ת המלכים‪ ,‬ש ה ת ח ב א ו בתוך‬

‫ו נ פ ר ע מכולם‪ .‬ומסופר בכתובים המונחים ב ב י ת ה מ ק ד ש‬

‫מעדה‬ ‫ג ג‬

‫אחת‬

‫על־יד‬

‫‪ ,‬שלרגל המאורע‬

‫ההוא ארך אותו יום )מאוד( ועלה ע ל שיעורו הרגיל‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫ולאחר שנוצחו באופן זה העמים‪ ,‬שיצאו יחד עם מלכיהם להילחם בגבעונים‪ ,‬ה ז ד‬

‫י ה ו ש ע יי‪.‬‬

‫כ״ט־מ״ג‬

‫יהושע אל ה ד‬

‫‪5 3‬‬

‫כנען ועשה הרג רב ביושביו ולקח שלל ובא אל המחנה שבגלגל‪.‬‬

‫‪151‬‬

‫ספר חמישי‬ ‫והשמועה‬ ‫לשמע‬

‫‪63‬‬

‫על גבורתם של העבדים גדלה והגיעה אל העמים שמסביב ופחד אחזם‬

‫י‬

‫מספר החללים‪ .‬ויצאו ל מ ל ח מ ה על ישראל המלכים הכנענים ש מ ס ב י ב להר‬

‫א׳־כ'‬

‫הלבנון והכנענים שבעמקים וצירפו אליהם את הפלשתים וחנו על־יד בארות ״ ‪ ,‬עיר‬ ‫‪5‬‬

‫העליון' ־ לא דחוק‬

‫הגליל‬

‫‪64‬‬

‫מ ק ד ש " ‪ ,‬גם זה מקום בגליל‪ .‬מ ס פ ר ה צ ב א כולו היה‬

‫ש ל ו ש מ א ו ת א ל ף נ ו ש א י ־ ז י ן ‪ ,‬ע ש ר ת א ל פ י ם פ ר ש י ם ו ע ש ר י ם א ל ף רכב• ה מ ו ן ה א ו י ב י ם‬ ‫אפילו את יהושע עצמו ואת ישראל ותקוותם לנצחון היתה קלושה מרוב‬

‫הפחיד‬

‫ואולם אלהים נזף בהם על פחדם ועל בקשם מידו יותר‬

‫הפחד‪.‬‬

‫ו מ ש ה ב ט י ח ם שינצחו א ת האויבים וצוום ל ע ק ו ר‬ ‫את‬

‫‪5 8‬‬

‫‪5 7‬‬

‫מאשר‬

‫‪65‬‬

‫עזרתו‪.‬‬

‫א ת סוסיהם )של הכנענים( ולשרוף‬

‫מרכבותיהם‪ ,‬נתמלא יהושע אומץ דוח על סמך הבטחותיו של אלהים ויצא על‬

‫האויבים‬

‫‪66‬‬

‫ובא אליהם ביום ה ח מ י ש י ותקף אותם‪ .‬ו ה ת ל ק ח ק ר ב עז והיה ה ר ג גדול‬

‫מ ש י ת ק ב ל על ד ע ת כל ה ש ו מ ע י ם עליו‪ .‬ורדף אחריהם מ ר ח ק רב מ א ו ד ו ה ש מ י ד א ת‬ ‫״ ג‬

‫צ ב א ה א ו י ב י ם כולו‪ ,‬ח ת מ מ ת י מספר‪ .‬וגם ה מ ל כ י ם כ ו ל ם נפלו‪ .‬ו כ א ש ר‬

‫‪67‬‬

‫לא נשארו‬

‫אנשים להריגה‪ .‬ה מ י ת יהושע א ת סוסיהם ושרף א ת מרכבותיהם‪ .‬ועבר לבטח בארץ‪,‬‬ ‫כי איש לא העז עוד ל צ א ת נגדו לקרב‪ ,‬ולקח א ת עריהם במצור והרג את כל מה‬ ‫ש ב א לידו‪.‬‬ ‫‪6 0‬‬

‫וכבד‬ ‫ת‬

‫י‬

‫ה ם‬

‫‪.‬‬

‫ו‬

‫י‬

‫ה‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ע‬

‫יט‪.‬‬ ‫ו ל א נ ש א ר ע ו ד א י ש מ ה כ נ ע נ י ם ‪ ,‬מ ל ב ד ) מ ו ע ט י ם ( ‪68 ,‬‬ ‫עברה השנה החמישית‬ ‫^ ^ ^ יהושע י ח‪ ,‬א‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ה‬

‫ס‬

‫י‬

‫ע‬

‫א‬

‫‪m‬‬

‫ת‬

‫‪3‬‬

‫‪n‬‬

‫מ‬

‫‪1‬‬

‫‪6 1‬‬

‫והקים א ת משכן־הקודש על־יד שילה‬

‫ן‬

‫‪l‬‬

‫״‬

‫א‬

‫‪i‬‬

‫ה‬

‫מ ע‬

‫העיר — כי המקום נראה למםוגל לכך בגלל‬

‫י פ י ו —־ ע ד ש י ר ש ו ל ה ם ע נ י נ י ה ם ל ב נ ו ת ב י ו ד מ ק ד ש ‪ .‬מ כ א ן ה ל ך ל ע ב ר ש כ ם‬

‫‪6 2‬‬

‫‪69‬‬

‫עם‬

‫העם כולו והקים מזבח במקום שהורה מ ש ה בנבואתו‪ ,‬וחילק א ת הצבא והציב את‬ ‫מחציתו ע ל ה ר גריזים ואת מ ח צ י ת ו על הר עיבל ״ ‪ .‬ש ב ו הוקם ״ גם המזבח‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ש ב ס לוי ו א ת הכוהנים‪) .‬כאן( ה ק ר י ב ו ק ר ב נ ו ת וערכו א ת )סדר( הקללות‪ ,‬ש כ ת ב ו ן‬ ‫א‬

‫ו‬

‫יהושע ח׳‪.‬‬ ‫לי־ל״ה‬

‫ת‬

‫‪70‬‬

‫על המזבח‪ ,‬והשאירון )באותו מקום( וחזרו לשילה‪.‬‬ ‫ו י ה ו ש ע כ ב ר זקן‪ .‬ו כ ש ר א ה ‪ ,‬ש א י ן ע ד י ה ם ש ל ה כ נ ע נ י ם נ י ת נ ו ת ק ל ל כ י ב ו ש מ ת מ ת ח ו ז ק‬ ‫המקומות‪ ,‬ש ה ן ש ו כ נ ו ת בהם‪ ,‬וכן מ ח מ ת ע ו צ ם ה ח ו מ ו ת‬ ‫של‬

‫הערים‬

‫מ ת ו ד תקוה‪,‬‬

‫מלשים‬

‫שהאויבים יירתעו‬

‫ש ה ו ס‬

‫ל ןן‬

‫ע‬

‫פ‬

‫מצוד על‬

‫‪1,‬‬

‫י‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ף‬

‫מקומות‬

‫ן‬

‫ן‬

‫?‬

‫ט‬

‫ב‬

‫ע‬

‫‪71‬‬ ‫י‬

‫כ‪.‬‬

‫יהושע י״ג‪ ,‬א׳‬

‫שיתיאשו‬

‫מ ל כ ב ש ן — כי ה כ נ ע נ י ם ש ק ד ו ע ל חיזוק עריהם כ ל אותו הזמן‪ ,‬ל א ח ר ש נ ו ד ע להם‪,‬‬

‫‪72‬‬

‫וכשהתכנםו בחפזון מכל העברים ע מ ד יהושע ודיבר על הנצחונות שכבר‬

‫‪73‬‬

‫שיציאת ישראל ממצרים לא באה אלא ל ש ם אבדנם — קרא לאספה וכינס א ת העם‬ ‫לשילה‪.‬‬

‫נחלו ועל ה‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ש‬

‫י‬

‫ט‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ו‬

‫‪,‬‬

‫כ‬

‫מ‬

‫ה‬

‫מ‬

‫צ‬

‫ו‬

‫י‬

‫נ‬

‫י‬

‫ם‬

‫ן‬

‫כ‬

‫מ‬

‫ה‬

‫י‬

‫א‬

‫י‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ם‬

‫‪1, 1,‬‬ ‫א‬

‫ה י ם‬

‫ש‬

‫ז‬

‫י‬

‫כ‬

‫ה‬

‫א‬

‫ף‬

‫ת‬

‫ם‬

‫ב‬

‫ה‬

‫פ‬

‫יהושע י״ח‪ ,‬א ׳‬

‫ולחוקים‪ ,‬א ש ר ה ם הולכים אחריהם‪ .‬והזכירם א י ד ה ת ג ב ר ו ע ל ש ל ו ש י ם מלכים ואחד‪,‬‬ ‫שהעזו‬ ‫עליהם‬

‫ל ה ת ג ר ו ת בהם‪ ,‬ואיך ה ו ש מ ד כ ל א ו ת ו ה צ ב א ‪ ,‬ש מ ר ו ב‬ ‫לפני‬

‫שנים‬

‫‪6 5‬‬

‫מלחמה‪ ,‬עד שלא‬

‫נשארה להם אף‬

‫בטחון בכוחו אסר‬

‫משפחה‬

‫אחת‬

‫)בארץ(‪.‬‬

‫יהושע י״א‪,‬‬ ‫א׳־כ׳‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪152‬‬ ‫יהושע‬ ‫ב״ב‪ ,‬א׳־ה׳‬

‫‪74‬‬

‫יהושע‬ ‫י״ח‪ ,‬ד׳־ז׳‬

‫‪75‬‬

‫כא‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫שחלק ש ל העדים )כבר( נכבש‪ ,‬וחלק א ח ד שלהן ד ו ד ש זמן ו מ צ ו ד ג ד ו ל‬

‫ומכיון‬

‫חושב הוא לנכון לשלח עכשיו ה ב י ת ה א ת‬

‫מ ח מ ת עוצם החומות ובטחון תושביהן‬

‫קרוביהם בני עמם‪ ,‬שיצאו א ת ם מ ע ב ר הירדן ו ה ש ת ת פ ו בסכנות‪ ,‬ולהודות ל ה ם ע ל‬ ‫א ת ם יחד‪ .‬״וכן יש לשלוח א ח ד מכל שבט‪ ,‬ש מ ע י ד י ם עליו ש מ צ ט י י ן ה ו א‬

‫עמלם‬

‫בצדקתו‪ ,‬וימרדו א ת הארץ באמונה ולא יעשו עוולה ויודיעו לנו בלי כוונה ר ע ה א ת‬ ‫שיעוד‬

‫יהושע י״ח‪,‬‬ ‫ח׳־י׳‬

‫גדלה‪.‬‬

‫ולאחר שדיבר יהושע את הדברים האלה והעם הסכים להם שלח אנשים ל מ ד ו ד א ת‬ ‫הארץ וצירף אליהם אנשים בקיאים בחכמת מדידת הארץ‪ ,‬ש ה א מ ת לא תיעלם מ ה ם‬ ‫בתוקף‬

‫‪77‬‬

‫אומנותם‪ ,‬ופקד עליהם להעריר את מידת ה א ד מ ה הפוריה לחוד ו ש ל זו‬

‫שפחות פוריה לחוד‪ .‬כי ט ב ע ה ש ל ארץ הכנענים כזה הוא בערך׳ שיכול א ד ם ל ר א ו ת‬ ‫מישורים גדולים ומוכשרים מאוד לגידול פירות ושייחשבו לפודיים מאוד לכשישוום‬ ‫לאדמה אחרת‪ ,‬ואילו בהשוואה לאדמותיהם של אנשי יריחו וירושלים ת ה א ח ש י ב ו ת ם‬

‫‪78‬‬

‫‪0 7‬‬

‫כאין ו כ א פ ס ‪ .‬ואף־על־פי שהארץ‪ ,‬ש נ פ ל ה בידם׳ ק ט נ ה ה י ת ה ביותר ו ר ב ה ה י ת ה‬ ‫‪6 8‬‬

‫אדמת‬

‫שהיא‬

‫ה ה ד י ם ‪ ,‬הרי מכל מקום לא היתה נופלת מאחרת בשפע הפירות‬

‫מ ג ד ל ת וביפיה‪ .‬ומשום כ ך ח ש ב יהושע‪ ,‬ש י ש להעריך א ת חלקי ה א ד מ ה יותר מ ש י ש‬ ‫‪79‬‬

‫למדדס‪,‬‬

‫שקול‬

‫שכן‬

‫לעתים‬

‫פלתרון‬

‫תכופות‬

‫‪0 9‬‬

‫אחד‬

‫כנגד‬

‫אלף‪.‬‬

‫ולאחד‬

‫‪7‬‬

‫השליחים‪ ,‬שהיו ע ש ר ה במספרם ‪ , °‬והעריכו את האדמה‪ ,‬שבו בחודש השביעי‬

‫שסבבו‬ ‫‪7 1‬‬

‫אליו‬

‫לשילה העיר‪ ,‬ש ש ם הקימו ישראל א ת המשכן‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫ויהושע כינס אליו‬ ‫הארץ(‬

‫‪81‬‬ ‫יהושע‬ ‫ט״ו‪ ,‬א׳־ס״ג‬ ‫יהושע י׳‪-‬ט‪,‬‬ ‫‪82‬‬ ‫א׳־ט׳‬ ‫יהושע י״ח‪,‬‬ ‫י״א־כ״ח‬

‫יהושע ט״ז‪,‬‬ ‫‪83‬‬ ‫ה׳־י׳‬

‫‪7 2‬‬

‫א ת אלעזר ואת מועצת הזקנים עם ר א ש י השבטים וחילק ) א ת‬

‫ל ת ש ע ת השבטים ולחצי שבט מנשה‪ ,‬ושיער את המידות לפי גדלו של כל‬

‫ש ב ט ושבט‪ .‬וכשהפיל א ת הגורל נפלה בתלקו של יהודה כל ארץ אדום העליונה‬ ‫ה מ ש ת ר ע ת ע ד לירושלים )לאורך( ו ה מ ג ע ת לימה ש ל סדום לרוחב‪ .‬בחבל זה נ מ צ א ו‬ ‫אשקלון ועזה ״‬

‫הערים‬

‫ו ש מ ע ו ן — זה היה ה ש ב ט ה ש נ י — ל ק ח ב ג ו ר ל א ת ח ל ק‬ ‫‪7 4‬‬

‫אדום‪ ,‬הגובל ב מ צ ר י ם ו ב ע ר ב ‪.‬‬ ‫עד‬

‫ובני בנימין לקחו בגורל את הארץ מירדן ה נ ה ר‬

‫הים לאורך‪ ,‬ולרוחב א ת הארץ הגובלת בירושלים ובבית א ל‬

‫היה הצר ביותר‪ ,‬מ ח מ ת טיבה ה מ ש ו ב ח של ה ק ר ק ע כי כלל‬

‫‪7 0‬‬

‫‪7 5‬‬

‫‪.‬‬

‫החבל הזה‬

‫א ת יריחו ו א ת ירושלים‬

‫‪7‬‬

‫העיר ״ ‪ .‬ושבט אפרים קיבל בגורלו א ת הארץ ה מ ש ת ר ע ת לאורך מירדן הנהר ע ד‬

‫יהושע י״ז‪,‬‬ ‫א׳־י״ג‬ ‫‪ 84‬ה א ר ץ ( מ ן ה י ר ד ן ע ד ה ע י ר ד א ד ) ל א ו ר ך ( ו ל ר ו ח ב ע ד ב י ת ש א ן ‪ ,‬ה נ ק ר א ת כ י ו ם‬ ‫יהושע י״ט‪,‬‬ ‫סקותופוליס ‪ . °‬ואחריהם ש ב ט יששכר‪ ,‬ש ש ם גבולו לאורך א ת הר הכרמל ו א ת‬ ‫י״ז־כ״ג‬ ‫יהושע י״ט‪,‬‬ ‫ולרוחב א ת הר ת ב ו ר ‪ .‬ובני זבולון לקחו בגורלם א ת הארץ ע ד ים גניסר‬ ‫הנהר‬ ‫י׳־ט״ז‬ ‫ע ד לסביבות הכרמל והים ‪ .‬ואילו בני א ש ר לקחו א ת הארץ‪ ,‬ש ר א ש י ת ה‬ ‫והמגעת‬ ‫‪85‬‬ ‫יהושע‬ ‫י״ט‪ .‬כ״ד״ל״א‬ ‫על י ד ה כ ר מ ל ה נ ק ר א ת ש פ ל ה בגלל ט ב ע ב ר י א ת ה זו הפוגה כולה ל צ ד צידון‪ .‬ב ח ל ק ם‬ ‫גזר‬

‫‪7 7‬‬

‫ולרוחב משטח‬

‫‪7 8‬‬

‫מבית אל עד הבקעה הגדולה‬

‫‪8‬‬

‫‪8 2‬‬

‫‪8 1‬‬

‫‪8 3‬‬

‫‪S J‬‬

‫‪7 9‬‬

‫‪ .‬וחצי ש ב ט מ נ ש ה )קיבל א ת‬

‫‪153‬‬

‫ס פ ד חמישי‬

‫‪86‬‬ ‫ג ‪8‬‬

‫נפלה העיר ערקא‪ ,‬היא כזיב‬

‫‪ .‬ואת ד‪ ,‬לקי‬ ‫ח‬

‫ם‬

‫פ‬

‫ה‬

‫ו‬

‫נ‬

‫ם‬

‫י‬

‫מ‬

‫ז‬

‫ד‬

‫ח‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ד‬

‫ך‬

‫מ‬

‫הגליל העליון ע ד הר הלבנון ומקורות הירדן‪ ,‬היוצאים מ ה ה ר ״‬

‫&‬

‫ה‬

‫ק‬

‫י‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ע‬

‫י ן ן ך‬

‫יהושע‬

‫י״ט‪ ,‬ל״ב־ל״ט‬

‫ם‬

‫נטלו בני נפתלי‪.‬‬

‫ו ל ב נ י דן נפלו בגורל ח ל ק י ה ש פ ל ה הפונים ל מ ב ו א ה ש מ ש וגבולותיהם א ש ד ו ד ודאר<‬ ‫) ל ה ם היו( י ב נ ה כ ו ל ה וגת‪ ,‬מ ע ק ר ו ן ע ד ההר‪ ,‬מ ק ו ם ש ם ר א ש י ת‬

‫‪., t,‬‬

‫‪m‬‬

‫ש‬

‫‪n‬‬

‫‪1,‬‬

‫ש‬

‫‪87‬‬ ‫ט‬

‫ב‬

‫י‬

‫יהושע‬ ‫ט‬

‫׳‬

‫מ‬

‫מ‬

‫ח‬

‫‪8 7‬‬

‫יהודה ‪.‬‬ ‫וכך חילק יהושע )חבלי ארץ של( ש ש ה עמים‪ ,‬שהיו קרויים ע ל ש מ ו ת בני כנען‪,‬‬ ‫ונתן א ד מ ת ט ל ת ש ע ה שבטים וחצי לנחלה‪ .‬כי א ת ארץ האמורי‪ ,‬גם היא קרויה כד על‬ ‫ש‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ן‬

‫ל‬

‫א‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ך‬

‫מ‬

‫ב‬

‫נ‬

‫י‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ר‬

‫מ‬

‫ל‬

‫ך‬

‫ש‬

‫״‬

‫ק‬

‫ן‬

‫ך‬

‫ם‬

‫‪1,‬‬

‫כ‬

‫ן‬

‫ן ח י‬

‫‪1,‬‬

‫ק ה‬

‫ב‬

‫י‬

‫ן‬

‫ש‬

‫נ‬

‫י‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ט‬

‫ב‬

‫י‬

‫ם‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ן‬

‫צ‬

‫י‬

‫‪,‬‬ ‫ה ש ב ט ‪ .‬על זה כ ב ד סיפרנו קודם‪ .‬ואילו החלקים סביב צידון ושל א נ ש י ע ר ק א ו ח מ ת א‬ ‫וערוד לא היו עדיין מחולקים‬

‫‪8 8‬‬

‫‪89‬‬

‫במדבר‬

‫כ״א‪ ,‬כ״ה ל ב‬

‫יהושע י״ג‪.‬‬ ‫ט‪-‬ו־ל״ב‬

‫‪.‬‬

‫ו כ ש נ ב צ ר מיהושע‪ ,‬מ ת מ ת זקנתו‪ ,‬להוציא לפועל כל מ ה ש ע ל ה ב מ ח ש ב ת ו ו ה א נ ש י ם‬ ‫שלקחו בידם א ת השלטון אחריו ה ת ר ש ל ו ב ה נ ה ל ת הענינים הנוגעים לטובת הכלל‪,‬‬ ‫עמד‬

‫‪88‬‬

‫כג‪.‬‬

‫והתרה בכל שבט‪ ,‬שלא להשאיר‬

‫‪90‬‬

‫כד‪.‬‬

‫יהושעכ״ג‪,‬א׳‬

‫‪ £‬ר י ד לגזע הכנענים בחבל הארץ שנפל‬

‫בגורלו‪ ,‬הואיל וגם מ ש ה חזה ו א מ ר להם‪ ,‬ש ב ט ח ו נ ם ו ש מ י ר ת חוקי אבותיהם תלויים‬ ‫ב ד ב ר זה בלבד‪ ,‬וגם הוא‪ ,‬י ה ו ש ע‬

‫‪8 9‬‬

‫‪ ,‬נוכח ל ד ע ת זאת‪ .‬כן עליהם להפריש ללויים א ת‬

‫יהושע‬ ‫‪91‬‬ ‫כ״א איימי‬

‫שלושים ושמונה הערים; כי ע ש ר נטלו כ ב ד קודם לכן בארץ האמורי‪ .‬מאלה הבדיל‬ ‫הוא‬

‫שלוש‪,‬‬

‫ש ת ש מ ש ג ה מקום מושב לפליטים — שכן רבה היתה דאגתו‪ ,‬שלא‬

‫להזניח שום דבר ממה שצווה מ ש ה ‪ :‬חברון‬

‫‪9 0‬‬

‫)בנחלת( ש ב ט יהודה‪ ,‬שכם‬

‫‪9 1‬‬

‫)בנחלת(‬

‫‪9 2‬‬

‫השוה‬ ‫) ב נ ח ל ת ( נ פ ת ל י ‪ ,‬מ ק ו ם ז ה ש י י ד ל ג ל י ל ל ע ל י ו ן ‪ .‬ו ג ם א ת י ת ר ה ש ל ל ‪92 ,‬‬ ‫אפרים וקדש‬ ‫יהושע כ ״ ב ‪ ,‬ח׳‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ש ה י ה ר ב מאוד‪ ,‬חילק‪ ,‬וכולם‪ ,‬גם ה צ י ב ו ר גם ה פ ר ט היו מ ש ו פ ע י ם ב ע ו ש ר רב‪ ,‬ב ז ה ב‬ ‫ובכסף ובבגדים ובכל מיני כ ל י ם ; ואילו מ ס פ ר ה ב ה מ ו ת היה גדול כל כד‪ ,‬ש א י ־ א פ ש ר‬ ‫היה לקבעו‪.‬‬ ‫א ח ר כך כינס א ת הצבא לאספה ואמר לאנשים‪ ,‬שהתישבו ב ע ב ר הירדן בארץ האמורי‪.‬‬ ‫ו א ש ר המשים אלף איש מזוין )מהם( ה ש ת ת פ ו א ת ם במלחמה‪ ,‬א ת הדברים ה א ל ה ‪:‬‬

‫‪93‬‬

‫יהושעכ״ב‪,‬‬ ‫א ׳‬

‫״הואיל ונתן לנו אלהים‪ .‬אבי גזע ה ע ב ר י ם ואדוניו‪ ,‬ל ר כ ו ש א ת ה א ר ץ ה ז א ת ו ה ב ט י ח‬ ‫ל ש מ ר ה לנו ל ע ו ל ם ל א ח ר ש נ ר כ ש ה ‪ ,‬והואיל והייתם נכונים ל ע ז ר ת כולנו‪ ,‬כ ש ב י ק ש נ ו‬

‫‪94‬‬

‫א ו ת ה מ כ ם ל פ י מ צ ו ת ו ש ל א ל ה י ם ‪ ,‬ה ר י מ ן ה ד י ן ה ו א ש ת ז כ ו ל מ נ ו ח ה ב ש ע ה זו‪ ,‬ש ש ו ם ח ו ב ה‬ ‫ק ש ה א י נ ה מ ח כ ה לנו ע ו ד ויש ל נ ה ו ג ח ס כ ו ן ב ה ת ל ה ב ו ת כ ם )זו(‪ ,‬כ ד י ש ת ע מ ו ד ל צ ד נ ו‬ ‫ל ל א היסוס במצוקותינו להבא‪ ,‬לכשניזקק לה שוב‪ ,‬ולא ת פ ג ר י ת ר ע ל ה מ י ד ה‬

‫‪3 9‬‬

‫מחמת‬

‫ת ל א ו ת השעה‪ .‬אסירי ת ו ד ה נהיה לכם איפוא‪ ,‬ל א ד ק ע כ ש י ו ב ל ב ד א ל א תמיד‪ ,‬ע ל‬ ‫ש ש י ת פ ת ם ע צ מ כ ם בסכנות שלנו‪ .‬כי יש בנו הכשרון לזכור ידידים ולשמור ברוחנו‬ ‫מה‬

‫ש ק ב ל נ ו מהם‪,‬‬

‫שדחיתם‬

‫בגללנו‬

‫את‬

‫ההנאה‬

‫מנכסים‬

‫שלכם‬

‫והחלטתם‬

‫שלא‬

‫להפיק מחט תועלת אלא לאחר ש ת ע מ ל ו ) ע מ נ ו יחד(‪ ,‬ל ט ו ב ת הענין‪ ,‬שהגיענו אלהים‬

‫כה‪.‬‬

‫‪95‬‬

‫ח‬

‫'‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪154‬‬ ‫‪96‬‬

‫אליו ב ח ס ד ו כיום‪ .‬וכן ז כ י ת ם ב ע מ ל כ ם ה מ ש ו ת ף א ת נ ו ל ה ו ס י ף ע ל נ כ ם י כ ם ה ק י י מ י ם‬ ‫ע ו ש ר רב‪ ,‬ש כ ן ת ק ח ו א ת כ ם ש ל ל ר ב וזהב וכסף‪ ,‬ועוד דבר׳ העולה ע ל א ל ה ‪ :‬א ת‬ ‫חיבתנו ואת נכונותנו לתגמול בכל מה שתרצו‪ .‬כי לא גרעתם דבר ממצוותיו‬ ‫משה‬

‫‪97‬‬

‫ולא נהגתם‬

‫ש ל א נחזיק‬ ‫ומבקשים‬

‫ב ה ן זלזול‬ ‫טובה‬

‫לכם‬

‫אף‬

‫לאחר‬

‫עליו‪ .‬והננו‬

‫שהסתלק‬

‫משלתים‬

‫‪9 5‬‬

‫מן‬

‫אתכם‬

‫העולם ׳‬ ‫איפוא‬

‫ואיו‬

‫שמחים‬

‫לד‬

‫‪9 4‬‬

‫של‬

‫דבר‪,‬‬

‫לנחלותיכם‬

‫מ כ ס ‪ :‬חלילה לכס להניח׳ שקיים גבול ל ק ר ב ת הדם בינינו׳ ואל‬

‫תהיו‬

‫סבורים‪ ,‬ש א ח ד י ם א נ ו ולא עבדים‪ ,‬הואיל ו ה נ ה ר ה ז ה ע ו ב ר בינינו‪ .‬כי כולנו ב נ י ‪-‬‬ ‫א ב ר ה ם הננו‪ ,‬ה נ מ צ א י ם כ א ן ו ה י ו ש ב י ם שם‪ ,‬ו א ל א ח ד ה ו א ש ק ר א‬ ‫‪98‬‬

‫ואת אבותיכם‪ .‬ש י מ ו לבכם ליראתו ותהי מ ש מ ר ת התורה‬

‫‪9 6 a‬‬

‫‪9 6‬‬

‫לחיים א ת אבותינו‬

‫השלמה‪ ,‬שנתן בכבודו‬

‫ובעצמו ביד משה‪ ,‬עליכם ן אם תוסיפו ל ל כ ת אחרי אלה‪ ,‬יראה גם אלהים חסדו ל כ ם‬ ‫ויהיה בעזרכם» ואולם א ס ת פ נ ו ל ד ר כ י ע מ י ם א ח ר י ם לחקותן‪ ,‬יפנה )גם( ה ו א ע ו ד ף‬ ‫‪99‬‬

‫לגזעכם׳‪ /‬אחרי דברו זאת ב ד ד יהושע א ת דאשי הצבא א ח ד א ח ד ואת כל העם יחד‪.‬‬ ‫הוא עצמו נ ש א ר במקומו‪ ,‬ואילו העם שילח אותם לא בלי ד מ ע ו ת ונפרדו אלו מ א ל ו‬ ‫בקושי‪.‬‬

‫כו‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫ומשעברו ש ב ט ראובן וגד וגס האנשים א ש ר א ת ם מ ש ב ט מ נ ש ה א ת הירדן‪ ,‬בנו מ ז ב ח‬ ‫על ש פ ת הנהר‬

‫יהושע‬

‫‪b 9 6‬‬

‫‪,‬‬

‫‪97‬‬

‫מצבת ז כ ר ו ן‬

‫לדודות הבאים לקרבת הדם עם היושבים מ ע ב ר‬

‫כ״ב‪,‬‬

‫ט׳־ל״ד ‪101‬‬

‫י‬

‫מזה‪ .‬ו כ ש ש מ ע ו ה א נ ש י ם מ ע ב ד ה נ ה ר מ ז ה ׳ ) ש ה ש ב ט י ם ( ש ש ו ל ח ו אל בתיהם בנו מ ז ב ח ‪,‬‬ ‫ולא מתוך אותה הכוונה שהניעה א ת השבטים להקימו‪ ,‬אלא לשם מהומות ו ה כ נ ס ת‬ ‫אלהי‬

‫נכר‪ — ,‬נ ט ו ל ה א מ י ן בדבר‪ .‬וכיון ש ד ב ר י רכילות א ל ה ב ע נ י נ י ס‬

‫שבעבודת‬

‫אלהים נתקבלו על דעתם‪ ,‬נטלו את כלי זינם ואמרו לעבוד א ת הנהר ולקדש מ ל ח מ ה‬ ‫‪102‬‬

‫על אלה‪ ,‬ש ב נ ו א ת המזבח‪ ,‬ולענשם ע ל ה פ ר ת ם א ת חוקי האבות‪ .‬שכן נ ר א ה להם‪,‬‬ ‫שאסור‬

‫‪103‬‬

‫להם לשים ל ב ל ק ר ב ת ה ד ס או לכבודם ש ל אלה‪ ,‬שהטילו על ע צ מ ם א ת‬

‫האשמה‪,‬‬

‫אלא‬

‫לרצונו‬

‫של‬

‫אלהים‬

‫ולצורת‬

‫‪9 8‬‬

‫הקילוס ‪,‬‬

‫הרצויה‬

‫לוז‬

‫והתכוננו‬

‫‪0 9‬‬

‫ל מ ל ח מ ה מ ת ו ך רוגז‪ .‬ואילו י ה ו ש ע ו א ל ע ז ר ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל ו מ ו ע צ ת ה ז ק נ י ם ע צ ר ו ב ה ם‬ ‫ויעצו ל ח ם ל ב ח ו ן ק ו ד ם ב מ ל י ם א ת כ ו ו נ ת ם ש ל א ל ה ואם יווכחו‪ ,‬ש א מ נ ם כווגה ד ע ה‬ ‫‪104‬‬

‫להם‪ ,‬אז ) א ך אז( יעלו עליהם בכלי־זין‪ .‬וכן ש ל ח ו אליהם שליחים‪ ,‬א ת פ נ ח ס ב ן‬ ‫אלעזר ואתו ע ש ר ה אנשים מן המכובדים שבעבדים‪ ,‬כדי לחקור׳ למה התכוונו ב ש ע ה‬

‫‪!05‬‬

‫ש ה ק י מ ו א ת ה מ ז ב ח ע ל ש פ ת ה נ ה ר ב ע ב ר ם אותו‪ .‬כ ש ע ב ר ו איפוא א ת ה נ ה ר ו ב א ו‬ ‫אליהם‪,‬‬

‫כינסו אספה ופנחס ע מ ד ואמר‪ ,‬ש ח ט א גדול הם חוטאים‬

‫משאפשר היה‬

‫לפטרם בדברי מוסד ובהתראה ל ע ת י ד )בלבד(‪ .‬אף־על־פי־כן לא שמו )שולחיו( ל ב‬ ‫לגודל‬

‫ה פ ש ע ע ד כדי לתפוש מיד א ת כלי־הזין ולענשם בידיהם‪ ,‬אלא שיוו ל נ ג ד‬

‫עיניהם א ת ק ד ב ת הדם וגם זאת׳ ש מ א יוכלו בדברים להחזירם לתבונה ושלחו א ת‬ ‫‪106‬‬

‫המשלחת‪ ,‬כדי ״שלאחד שיודע לנו מה הניע אתכם לבנות את המזבח‪ ,‬לא נ ר א ה‬

‫‪155‬‬

‫ספר חמיקי‬

‫ב ע ל ו ת נ ו בכלי־זין עליכם״ ש ע ש י ת ם א ת ה מ ז ב ח מת‪1‬ך כ ו ו נ ה רצויה׳ וכדי‬

‫כנמהרים‬

‫ש נ י ל ח ם מ ל ח מ ת מ צ ו ה ל א ח ר שיתחוור׳ ש ה ק ו ב ל נ ה נ כ ו נ ה היא‪ .‬ש כ ן ל א נ ת ק ב ל על‬

‫‪107‬‬

‫דעתנו׳ שאתם‪ ,‬ש ה ש כ ל ת ם ל ד ע ת א ת רצונו של אלהים מתוך נסיונכם׳ והנכם שומעי‬ ‫חוקיו‪ ,‬ש נ ת ן לנו ב ע צ מ ו ׳ ת ש כ ח ו א ת א ל ה י ם עם פ ר י ד ת כ ם מ א ת נ ו ו ב ו א כ ם ל נ ח ל ת כ ם ‪,‬‬ ‫בגורלכם‬

‫שגפלה‬ ‫שמודשת‬

‫בחסדו‬

‫ובהשגחתו‬

‫עלינו‪,‬‬

‫א ב ו ת ה ו א לנו‪ ,‬ו ת נ ה י ג ו א ל י ה ם‬

‫ותעזבו‬

‫את‬

‫נכרים ותילוו‬

‫משכנו‬

‫וארונו‬

‫לתועבות‬

‫ומזבחו‪,‬‬

‫הכנענים‪ .‬אם‬

‫‪108‬‬

‫תתחרטו ולא ת ע מ ד ו בטרופכם‪ ,‬אלא תכבדו ותשמרו בזכרונכם א ת חוקי אבותיכם‪,‬‬ ‫לא ייחשב לכם ה ד ב ר לעוון כלל ועיקר‪ .‬ואולם אם ת מ ש י כ ו בחטאיכם׳ לא נחוט על‬ ‫העמל‬

‫הכרוך בהגנה על תוקינו ונעבור א ת הירדן ונצא לעזרתם ולעזרת אלהים‬

‫כביכול‬

‫‪1 0 0‬‬

‫‪,‬‬

‫מתוך סברה‪ ,‬שאין א ת ם נבדלים מן הכנענים כלל‪ ,‬וגשמידכם‬

‫שהשמדנו‬ ‫מה‬

‫א ת הללו‪ .‬כי א ל לכם לדמות‪ ,‬ש ה נ כ ם מ ח ו ץ ל ר ש ו ת ו ש ל א ל ה י ם ע ל ־ י ד י‬

‫שעברתם את הנהר‪:‬‬

‫שלטונו ומפני ע נ ש ו‬

‫‪ 0 1‬ו‬

‫‪ .‬ואם סבורים אתם‪ ,‬שבואכם ה נ ה הוא המונע מכם להיות‬ ‫‪1 0 2‬‬

‫מלחלק שוב את הארץ ולהשאיר‬

‫ה ח ב ל הזה להיות ל מ ר ע ה צאן‪ .‬אולם מ ו ט ב לכם להיות נבונים ולשנות א ת‬

‫דרככם‪,‬‬

‫זמן‬

‫כל‬

‫‪109‬‬

‫כי בכל מקום הנכם בידיו ואי־אפשר לכם לברוח מפני‬

‫אנשים הגונים‪ ,‬ה ר י אין שום ד ב ר ש י מ נ ע אותנו‬ ‫את‬

‫כשם‬

‫שחטאיכס‬

‫חדשים אתכם‪ .‬והננו‬

‫מתחננים‬

‫בשם‬

‫לפניכם‬

‫‪110‬‬

‫בניכם‬

‫ונשיכם‪ ,‬ש ל א תטילו עלינו ה כ ר ח ש ל מלחמה‪ .‬התיעצו מתוך מחשבה‪ ,‬שחייכם א ת ם‬ ‫וחייהן של ה נ פ ש ו ת היקרות לכן ביותר נתונות בידי האספה הזאת והגיעו בנפשכם‪,‬‬ ‫שמוטב‬

‫להיות מנוצח‬

‫ומלתמות״‬

‫נ‬

‫בדברים‬

‫ולחכות‬

‫מלעמוד‬

‫לנםיונם‬

‫)המר(‬

‫מעשים‬

‫של‬

‫"‪.‬‬ ‫‪a103‬‬

‫לאחר שדיבר פנחס דברים רבים כל כך התחילו ראשי האספה וההמון‬

‫ל ל מ ו ד מגי־‬

‫כ ז ‪. 1 1 1‬‬

‫גוריה על עצמם בגלל ה ה א ש מ ו ת שטפלו עליהם ואמרו‪ ,‬ש א י ן ) ב ד ע ת ם ( ל פ ש ו ע ב ק ר ב ת‬ ‫הדם הקיימת ביניהם וגם לא הקימו א ת ה מ ז ב ח כדי לעורר מהומות‪ ,‬א ל א מודים ה ם‬

‫‪112‬‬

‫באל א ח ד מ ש ו ת ף לעברים כולם ובמזבח־הנחושת שלפני המשכן׳ שיקריבו עליו א ת‬ ‫ואולם המזבח‪ ,‬שהקימו עכשיו ושהגיעו בגללו לכלל חשד׳ לא ל ש ם‬

‫קרבגותיהם‪.‬‬

‫ע ב ו ד ת א ל ה י ס בנוהו‪ ,‬א ל א ״שיהיה ל א ו ת ו ל ע ד ו ת עולם ל ק ר ב ת ה ד ם א ת כ ם ו ל ה כ ר ח‬ ‫לנהוג‬

‫בתבונה‬

‫ולהישאר‬

‫בתחומיהם‬

‫של‬

‫חוקי‬

‫האבות‪,‬‬

‫וחס‬

‫לו — כפי‬

‫שאתם‬

‫חושדים — להיות ר א ש י ת הפרתם‪ .‬ויהי אלהים לנו ל ע ד נ א מ ן מכל‪ ,‬שבנינו א ת‬

‫‪113‬‬

‫המזבח מטעם זה; לכן תהא דעתכם טובה עלינו יותר ואל תאשימו אותנו בשום דבר‬ ‫מאלה‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫שבגללם חייבים בצדק להכרת )מעמם( כל מי ש ה ם מ ז ר ע " אברהם והם‬

‫מנסים להנהיג מנהגים חדשים ושונים ממנהגי )אבותם( המקובלים״‪.‬‬ ‫ופנחס‬

‫שיבח‬

‫טענותיהם‬

‫אותם‬

‫על‬

‫דבריהם‬

‫אלה‬

‫)וחזר(‬

‫ובא‬

‫אל‬

‫יהושע וםיפד‬

‫לעם‬

‫את‬

‫ש ל הללו‪ .‬ויהושע שמח‪ ,‬ש ל א יהיה ע ו ד שום ה כ ר ח ל ה ם לגייס צ ב א‬

‫‪114‬‬

‫כח‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪156‬‬ ‫ולהוליכו‬ ‫‪115‬‬ ‫יהושע כ״ג‪,‬‬ ‫א׳־כ״ד‪ ,‬כ״ח‬

‫למלחמודדמים‬

‫‪1 M a‬‬

‫קרבנות־‬

‫על אנשים קרובים בדם׳ והקריב לאלהים‬

‫ת ו ד ה ע ל כך‪ .‬ו א ז ש י ל ח י ה ו ש ע א ת ה ע ם ל נ ח ל ו ת י ו ו ה ו א נ ש א ר ב ש כ ם ‪ .‬ו ע ש ר י ם שנד‪,‬‬ ‫כך‬

‫אחר‬

‫‪1 0 5‬‬

‫‪.‬‬

‫בהיותו ישיש מאוד‪ .‬קרא‬

‫לנכבדים‬

‫שבערים‬

‫ולמועצת‬

‫ולשלטונות‬

‫הזקנים וכינס מן ה ע ם כ מ ה שיכול לכנס‪ .‬ו כ ש ב א ו ע מ ד והזכירם א ת כל ט ו ב ו ת י ו ש ל‬ ‫אלהים — ואמנם רבות גמל א ת העם׳ שהגיע מ ש פ ל המדרגה לדרגה כזו ש ל ת ה י ל ה‬ ‫‪116‬‬

‫‪1 0 0‬‬

‫ועושר — וביקשם לעמוד על מ ש מ ר ת מצוות אלהים שהיא אך טובה להם‬ ‫לחיות בחסידות‬

‫‪1 0 7‬‬

‫‪,‬‬

‫׳ ולהוסיף‬

‫ש ב ה ל ב ד יכולים הם לשמור להם א ת ידידותו של אלהים‬

‫ו נ א ה לו‪ ,‬ב ש ע ה ז ו ש ע ו מ ד ה ו א ל ה ס ת ל ק מ ן ה ע ו ל ם‬

‫‪1 0 9‬‬

‫‪1 0 8‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .‬להשאיר להם התראה כזאת‪,‬‬

‫והוא ד ר ש מהם ל ש מ ו ר בזכרונם א ת דברי הצוואה הזאת‪.‬‬ ‫כט‪.‬‬ ‫יהושע‬ ‫כ״ד‪ ,‬כ׳׳ט‬

‫‪117‬‬

‫והוא מת‪ ,‬ל א ח ר ש ד י ב ר אל הנאספים א ת הדברים האלה‪ ,‬ושנות חייו מ א ה ו ע ש ר ‪.‬‬ ‫מהן בילה יחד עם מ ש ה ארבעים שנה לשם לימוד התודות המועילות ואחרי מותו ש ל‬

‫‪118‬‬

‫זה ש י מ ש ש ר ״ צ ב א ע ש ר י ם ו ח מ ש ש נ ה " ״ ‪ .‬ה ו א ה י ה איש‪ .‬ש ל א ח ס ר ל א ת ב ו נ ה ו ל א‬ ‫נסיון ל ה ר צ ו ת בפני רבים ב ס ב ר ה א ת מחשבותיו‪ ,‬א ל א היה מ ע ו ל ה בשניהם‪ .‬ג ב ו ר‬ ‫חיל‬

‫‪119‬‬

‫ונועז בפעולות ובסכנות וזריז ביותר ב ה נ ה ל ת עניני‬

‫)וידע(‬

‫יהושע כ״ד‪ ,‬ל׳ א פ ר י ם ‪.‬‬

‫)המדינה(‬

‫להסתגל יפה לכל שעה‪ .‬והוא נקבר בעיר ת מ נ ת ס ר ח "‬

‫‪1‬‬

‫בימי שלום‬

‫)שבנחלת(‬

‫שבט‬

‫באותו זמן מ ת גס אלעזר הכוהן הגדול והוריש את הכהונה לפנחס בנו‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫מצבתו וקברו נמצאים בעיר גבעה ״ ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫שופטים א׳‪,‬‬ ‫א׳־ג׳‬

‫אחרי מותם ש ל א ל ה ה ת נ ב א פ נ ח ס ברצון אלהים‪ ,‬ש י ש למסור א ת הפקודה ב י ד ש ב ט‬ ‫יהודה‬

‫להשמיד א ת גזע הכנענים‪ .‬שכן שאף העם לדעת‪ ,‬מה הגזרה ש ע ל ת ה ל פ נ י‬

‫אלהים‪.‬‬

‫ויהודה לקח אתו א ת ש ב ט שמעון בתנאי‪ ,‬שלאחר שישמידו א ת הגויים‬ ‫‪3‬‬

‫ה מ ש ו ע ב ד י ם ש ה ם ב נ ח ל ת ו ‪ ,‬י ע ש ו כ ך ג ם ל ג ו י י ם ש ב נ ח ל ת ו ש ל זה‪ ...‬״ ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫שופטים א ‪/‬‬ ‫ד׳־ח׳‬ ‫‪122‬‬

‫בזמן ההוא היו עניניהם ש ל הכנענים בסימן של עליה ופריחה‪ ,‬והם חיכו ל י ש ר א ל‬ ‫בחיל ד ב על־יד בזק‬

‫‪1 1 4‬‬

‫ומסרו א ת ההנהגה למלכם של אנשי בזק לאדוני בזק — ש ם‬

‫זה פ י ר ו ש ו א ד ו נ ם ש ל א נ ש י בזק‪ ,‬כ י ב ל ש ו ן ה ע ב ר י ם א ד ו נ י פ י ר ו ש ו ב ע ל‬ ‫להתגבר על ישראל‪ ,‬משום שיהושע מת‪ .‬ואילו שני השבטים של ישראל‬

‫‪5 1 1‬‬

‫‪1 1 6‬‬

‫— וקיון‬

‫׳ שהזכרתי‬

‫לעיל‪ ,‬ה ת נ ג ש ו א ת ם ונלחמו בגבורה נ ה ד ר ת והרגו מהם ל מ ע ל ה מריבוא והניסו א ת‬ ‫ה ש א ר ורדפום‪ ,‬ו א ת אדוני בזק לקחו בשבי‪ .‬וכשקיצצו א ת ידיו ו א ת דגליו א מ ד ‪:‬‬ ‫‪123‬‬

‫״הנה כן לא לעולם זכיתי ל ה ת ח מ ק מידי א ל ה י ם ‪ :‬כי ע ל ת ה לי מ ה ש ע ש י ת י קודם לכן‬

‫‪124‬‬

‫ללא היסום ל ש ב ע י ם ושנים מלכים״‪ .‬והביאוהו חי ע ד לירושלים ושם מ ת ונקבר‪.‬‬ ‫והם ע ב ד ו )בארץ( ו כ ב ש ו א ת עריה‪ ,‬ו ל א ח ר ש ל כ ד ו א ת רובן‪ ,‬צרו ע ל ירושלים‪.‬‬ ‫כ ע ב ו ר זמן ל ק ח ו א ת ה ע י ר ה ת ח ת ו נ ה והרגו‪ .‬א ת ה ת ו ש ב י ם כולם‪ .‬ואילו ה ע י ר ה ע ל י ו נ ה‬ ‫היה קשה להם לכבוש מ ח מ ת עצמן ש ל החומות וטבעו של המקום‬

‫‪125‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שופטים אי‪ ,‬י׳‬

‫ז‬

‫״‬

‫‪.‬‬

‫מכאן הסיעו ה ע ב ד י ם א ת מ ח נ ם לחברון וכבשו )גס( א ת זו׳ והרגו א ת כל יושביה‪.‬‬

‫‪157‬‬

‫ספד חמישי‬

‫ו נ ו ת ד )לפליטה( שם ע ו ד גזע הענקים‪ ,‬ש מ ח מ ת ש י ע ו ד ק ו מ ת גופם׳ ש א י נ ה ד ו מ ה כלל‬ ‫לשאר‬

‫בני אדם‪ ,‬היו ל פ ל א לכל ת א י ה ם ‪ ,‬ו ל ש מ ו ע ת בלהות‪ .‬ו ע ו ד כיום מ ד א י ם א ת‬

‫עצמותיהם‪,‬‬

‫שאינן דומות בגדלן לשום בדיה מאלה‪ ,‬שהגיעו לידיעתנו‪ .‬א ת המקום‬

‫ה ז ה הבדילו ונתנוהו ב מ ת נ ה ללויים׳ י ח ד עם תחום אלפיים האמה׳ ואילו א ת )יתד(‬

‫‪126‬‬ ‫שופטים א׳‪ .‬כ׳‬

‫ה א ר ץ נתנו דורון לכלב‪ ,‬כ מ צ ו ת משה‪ .‬זה היה א ח ד המרגלים׳ ש ש ל ח מ ש ה ל א ד ץ‬ ‫כנען‪ .‬ונתנו גם לבניו ש ל יתרו המדיני‪ ,‬חותנו ש ל משה‪ ,‬א ד מ ה ל ש ב ת בה‪ .‬ש כ ן עזבו‬

‫‪ 127‬שופטים‬ ‫א‬

‫א ת ארץ אבותם והלכו ע ם י ש ר א ל וחיו א ת ם י ח ד במדבר‪.‬‬ ‫ושבט יהודה ושבט שמעון כבשו א ת הערים ש ב ה ר‬

‫‪1 1 8‬‬

‫כנען ואת אשקלון ואשדוד‬

‫‪128‬‬

‫׳‬

‫ט‬

‫ז‬

‫ד‪.‬‬

‫מ ן ה ע ר י ם ש ב מ י ש ו ר ו ע ל ש פ ת ה י ם ‪ .‬א ו ל ם ע ז ה ו ע ק ר ו ן נ צ ל ו מ י ד ם ‪ ,‬ה ו א י ל ו ה ן א ד מ ו ת שופטים א ‪ /‬ט!‬ ‫‪9‬‬

‫וגרמו נזקים למתנפלים עליהן במספר הרב של מ ר כ ב ו ת י ה ן " ‪ .‬והשבטים‬

‫מישור‬

‫ה א ל ה נ ת ע ש ד ו מאוד במלחמותיהם וחזרו א ל עריהם ופירקו א ת כלי־זינם‪.‬‬ ‫ב נ י מ י ן ‪ ,‬ש ב ג ב ו ל ם היתד‪ ,‬ש ו כ נ ת י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬ה נ י ח ו ל ת ו ש ב י ה ל ש ל ם ל ה ם מ ם ‪.‬‬

‫ואנשי‬

‫וכך באו כולם אל המנוחה‪ ,‬אלה פסקו מלהרוג ואלה מלהיות ש ת י י ם בסכנה והתעסקו‬

‫‪129‬‬

‫ר­‬

‫שופטים א ‪/‬‬

‫בעבודת אדמה‪ .‬וגם ש א ר ה ש ב ט י ם חיקו א ת ש ב ט בנימין ועשו כן והסתפקו בתשלומי‬ ‫המסים והניחו לכנענים להיות בשלום‪.‬‬ ‫כנגד‬

‫‪130‬‬

‫אפרים‪,‬‬

‫ושבט‬

‫שהיה‬

‫צר על‬

‫ב י ת אל‪ ,‬ל א ה ג י ע‬

‫ל י ת גמר‪,‬‬

‫שהיה‬

‫שקול‬

‫הזמן ועמל המצור‪ ,‬אולם אף־על‪-‬פי שסבלו סבל רב הוסיפו לצור על העיר‪ .‬כעבור‬

‫‪131‬‬

‫זמן תפשו איש מאנשי העיד‪ ,‬שיצא לשם ה ב א ת המזון ההכרחי והבטיחוהו להציל‬

‫ו‪.‬‬

‫שופטים א׳‪,‬‬

‫אותו ואת בני משפחתו‪ ,‬אם יסגיר א ת העיר בידיהם‪ .‬והלה נ ש ב ע להסגיר א ת ה ע י ד‬ ‫בתנאים‬

‫אלה‪ .‬וכך נ צ ל ה ל ה ובני ביתו‪ ,‬ל א ח ר שבגד‪ .‬ו א נ ש י א פ ר י ם ה ר ג ו א ת‬

‫התושבים כולם וכבשו א ת העיד‪.‬‬ ‫אחרי‬

‫הדברים האלה היו י ש ר א ל נוהגים ברפיון כלפי אויביהם והפנו א ת ד ע ת ם‬

‫ז‪.‬‬ ‫‪132‬‬ ‫שופטים ב ‪/‬‬

‫מזלזלים בסדר חוקתם מתור‬

‫י״א־כ״ג‬

‫לעבודת‬

‫האדמה‬

‫‪1 2 0‬‬

‫‪ .‬ו מ ש ה ל ך וגדל ע ש ר ם )התחילו(‬

‫חיי מותרות ופינוק ולא הקפידו עוד ב ש מ י ר ת‬

‫‪1 2 1‬‬

‫חוקיהם‪ .‬ואלהים כעם עליהם בגלל‬

‫‪133‬‬

‫מ ע ש י ה ם א ל ה והתרה בהם בדרך נבואה׳ ראשית‪ ,‬ע ל ש ח ס ו ע ל הכנענים ש ל א כרצונו‪,‬‬ ‫ושנית‪,‬‬

‫שהאויבים ינהגו בהם באכזריות י ת ר ה ל כ ש י מ צ א ו א ת ה ש ע ה כ ש ד ה לכך‪.‬‬

‫ו י ש ר א ל ה י ו ש ר ו י י ם ב ע צ ב ו ת ב ג ל ל ד ב ר י ו ש ל א ל ה י ם ‪ ,‬א ב ל ה מ ל ח מ ה ל א היתד‪ ) .‬ע ו ד (‬

‫‪134‬‬

‫לרוחם‪ ,‬הואיל וקיבלו מהכנענים נכסים רבים ונעשו ע ת ה נרפים )משאת( חיי ע מ ל‬ ‫מחמת‬

‫מותרות‪ .‬וגם שלטון יקירי )העדה(‬

‫כבר ה ו ש ח ת ולא היו ממנים מועצות‬

‫זקנים‬

‫מהשלטונות‬

‫)האנשים(‬

‫ולא‬

‫עוד שלטון‬

‫אחר‬

‫המקובלים‬

‫לפני־כן‪.‬‬

‫וישבו‬

‫‪135‬‬

‫באחוזותיהם תפושים לתאוות הבצע‪ .‬ומרוב שאננות ק פ צ ה שוב עליהם מריבה נוראה‪,‬‬ ‫‪1 2 2‬‬

‫‪ .‬וזה ש ג ר ם ל כ ך ‪:‬‬ ‫שהביאה לידי מ ל ח מ ת אחים‬ ‫א י ש לוי א ח ד מ נ ח ו ת י הדרגה‪ ,‬יוצא נ ח ל ת א פ ר י ם ו מ ת ג ו ר ר שם‪ ,‬נ ש א א ש ה מ ב י ת‬

‫‪136‬‬

‫ח‪.‬‬

‫‪158‬‬ ‫שופט׳ י״ט‪,‬‬ ‫א י ״ל׳‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫לחם — מקום זה לשבט יהודה הוא — ומחמת שהיה אוהבה מאוד ולבו במשך אחריה‬ ‫בגלל יפיה‪ ,‬היה שדוי בחולשת הדעת‪ ,‬הואיל ולא גמלה לו אהבה תחת אהבה‬

‫‪137‬‬

‫‪1 2 3‬‬

‫ונהגה בו מנהג של איבה‪ .‬דבד זה ליבה בו את אש תאותו ביתר עת ונתגלעו מריבות‬ ‫תכופות ביניהם‪ .‬עד שלבסוף נלאתה האשד• מהן ועזבה את בעלה בחודש הרביעי‬ ‫וחזרה אל הוריה‪ .‬והאיש התענה מאוד באהבתו ובא אל הורי אשתו וחיסל את‬

‫‪138‬‬

‫המריבות והשלים אתה‪ .‬ושהה שם ארבעה ימים וההורים הסבירו לו פנים ובחמישי‬ ‫החליט לחזור אל ביתו‪ .‬ויצאו לפנות ערב‪ .‬הואיל וההורים שילחו את הבת לא ברצון‬ ‫וכך עבר עליהם היום‪ .‬ומשרת אחד היה מהלך אחריהט ואתמ חמור׳ שהיתה האשה‬

‫‪139‬‬

‫‪124‬‬

‫רוכבת עליו‪ .‬וכשהיו על יד ירושלים לאחד שעברו שלושים ריס ׳ יעץ המשרת‬ ‫לסור אי־שם )במקום(‪ .‬כדי שלא יפגע בהם פגע רע כשהם מהלכים בדרך בלילה‪,‬‬ ‫ובפרט שנמצאים הם במרחק לא רב מאויבים והשעה הזאת הופכת לעתים קרובות‬

‫‪140‬‬

‫אפילו מקומות של ידידים למסוכנים וחשודים‪ .‬אולם בעיני האיש לא ישרה העצה‬ ‫להתארח אצל אנשים נכרים — כי היתה זו עיר של כנענים — והוא העךיף לעבוד עוד‬ ‫עשרים ריס ולסור אל עיר משלהם‪ .‬ודעתו הכריעה‪ .‬והוא בא אל גבע‬

‫‪141‬‬

‫‪1 2 5‬‬

‫אשד‬

‫לשבט בנימין עם רדת הערב‪ .‬וכשלא גתבקש על־ידי שום איש מאלה שהיו בשוק‬ ‫להתארח אצלו‪ ,‬נזדמן לפניו זקן‪ .‬שחזר מהשדה והוא משבט אפרים ויושב בגבע‪.‬‬ ‫והזקן שאלו מי הוא ועל מה הוא מכין את סעודת הערב עם חשכה בהיותו מהלך‬

‫‪142‬‬

‫בדדד• אמר לו הלה‪ ,‬שלוי הוא וחוזר אל ביתו ומוביל אשתו מהוריה‪,‬׳ והוסיף ואמר‪,‬‬ ‫שביתו נמצא בנחלת אפרים‪ .‬והזקן הביאו לביתו‪ ,‬שיתאדח אצלו‪ .‬הן משום קרבת‬

‫‪143‬‬

‫דם‪ ,‬הן מחמת היותם שותפים לשבט אחד והן מחמת המקרה שזימנם יחד‪ .‬ובחורים‬ ‫אתדים של אנשי גבע ראו את האשה בשוק והשתוממו על יפיה‪ .‬ומשנודע להם‪,‬‬ ‫שהובאה אצל הזקן‪ ,‬באו אל דלתות )הבית( מתוך זלזול בחולשת האנשים ומספרם‬ ‫הקטן‪. .‬וכשביקשם הזקן להסתלק ולא לעשות מעשה אונס וזדון‪ ,‬דרשו ממנו להסגיר‬

‫‪144‬‬

‫בידם האורחת ולהיפטר מעסקים‪ .‬והזקן אמר׳ שהאיש קרובו הוא ומשבט לוי ודבר‬ ‫נורא יעשו אם י פ ר ו‬

‫‪145‬‬

‫‪126‬‬

‫את החוקים מחמת תאותם‪ .‬ואולם הללו גהגו זלזול ביושר‬

‫ולגלגו ואיימו עליו להרגו‪ .‬אם יעמוד לשטן )למילוי( תאוותיהם‪ .‬וכשבא בץ‬ ‫המצרים ולא רצה לראות בהתנהגות של זדון כלפי אורחיו‪ ,‬העמיד לרשותם את בתו‬ ‫ואמר‪ ,‬שיהיה זה מן החוק יותר לכשימלאו את תאותם בלא מעשה זדון כלפי‬

‫‪146‬‬

‫‪126‬‬

‫האורחים‪ ,‬כי חשב * ‪ ,‬שבאופן זה לא ייעשה עוול לאנשים‪ ,‬שאםפם אל ביתו‪ .‬ומשלא‬ ‫הדפו מתאותם לאורחת׳ אלא עמדו ודרשו במפגיע למסרה לידיהם‪ .‬התחנן הלה‬ ‫לפניהם‪ .‬שלא יעזו לעשות דבר פשע‪ .‬ואילו הללו׳ שנמשכו אחרי כוח תאותס עוד‬ ‫ז‪12‬‬

‫ביתד ש א ת ‪) .‬תפע(ו( באשה והביאוה אל ביתם ושילחוה עם הנץ היום לאחד‬ ‫‪147‬‬

‫שמילאו בה אמ •זדון תאותם כל הלילה‪ .‬והאשה באה לאכסניה רצוצה )מכל( הקורות‬

‫‪159‬‬

‫ספד חמישי‬

‫אותה‪ ,‬ומאחר שהתעצבה על כל מה שעוללו לה )הבחורים( ולא העזה להביט בפני‬ ‫בעלה )מרוב( בושה — כי חשבה‪ ,‬שהוא ביחוד לא ידע נוחם על מה שאירע —‬ ‫‪148‬‬

‫נפלה ונפחה רוחה‪ .‬והבעל חשב׳ ששינה עמוקה תקפה את אשתו׳ ולא חשד בשום‬ ‫דבר רע וניסה להעירה‪ ,‬כי החליט לנחמה׳ שכן לא התמכרה לזדים מרצונה הטוב‪,‬‬

‫‪149‬‬

‫אלא אלה תפשוה לאחר שנכנסו לאכסניה‪ .‬ומשהבין שמתה היא‪ ,‬גהג בתבונה לגבי‬ ‫אסונו הגדול והטעין את גופת אשתו על הבהמה והביאה אל ביתו וגזר אותה לאבריה‪,‬‬ ‫לשנים עשר חלקים‪ ,‬ושלח )חלק אחד( לכל שבט וצווה לשליחים‬

‫‪128‬‬

‫להגיד‪ ,‬מי הט‬

‫האשמים במותה של האשד‪ .‬ואת התנהגותו המבישה של השבט‪.‬‬ ‫ומראה )הפשע( ושמועת מעשה האונס זעזעו קשה את לב האנשים‪ ,‬שלא נתנסו‬ ‫מעולם בדבר דומה לזה ואחוזי חרון־צדק התכנסו בשילה‬

‫‪129‬‬

‫ט‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫והתנודדו לפני המשכן‬ ‫שופטים כי׳‬

‫‪ 151‬י״ב־י״ג‬

‫ומהרו לצאת מיד בכלי‪-‬זינם ולנהוג באנשי גבע מנהג של אויבים‪ .‬ואילו מועצת‬ ‫הזקנים עצרה בהם והוכיחה‪ ,‬שלא מן היושר הוא להביא מלחמה על בני עמם‬ ‫באופן נחפז כל כך‪ ,‬בטרם באו בדין ודברים בענין הטענות‪ ,‬הואיל ואין הדין מתיר‬ ‫לצאת למלחמה‬

‫‪130‬‬

‫אפילו על נכרים בלי משלחת ונםיון מעין זד‪ .‬להחזיר בתשובה‬

‫את הנראים כפושעים‬

‫‪131‬‬

‫‪152‬‬

‫‪ .‬משום כך נאה להם להישמע לחוק ולשלוח אל אנשי־גבע‬

‫אנשים‪ ,‬שידרשו את הסגרת החייבים‪ ,‬ולכשיוציאום‪ ,‬להסתפק בענשם של אלה‪ ,‬ואם‬ ‫‪153‬‬

‫יעמדו במרדם‪ ,‬לעלות אז עליהם בכלי־זין‪ .‬וכן שלחו אנשים אל אנשי גבע‪ ,‬שבאו‬ ‫בקטיגוריה על הבחורים בעגין האשה ודרשו את הסגרת האנשים שעשו מעשה עוול‬ ‫)כזה(‪ ,‬לשם הטלת עונש עליהם‪ ,‬מאחר שהם חייבים מיתה בדין בגלל מעשיהם‬ ‫‪132‬‬

‫‪154‬‬

‫א ל ה ‪ .‬ואילו אנשי גבע לא מסרו את הבחורים וחשבו לחרפה להם להישמע‬ ‫לפקודותיהם של אחדים מחמת אימת המלחמה‪ ,‬שכן לא היו בעיגיהם גרועים מאחדים‬ ‫בעניני מלחמה לא במספרם ולא באומץ רוחם והמשיכו בהכנותיהם הגדולות יחד‬ ‫עם )כל( בני שבטם‪ ,‬כי גם הם נתפשו למעשה השגעון וחשבו‪ ,‬שאינם אלא מתגוננים‬ ‫מפני המתקיפים‪.‬‬ ‫וכשהגיעה אל בני ישראל תשובתם של אנשי גבע נשבעו‪ ,‬שלא יתן איש מהם את‬ ‫ב‬

‫ת‬

‫ו‬

‫‪1 ,‬‬

‫א‬

‫י‬

‫ש‬

‫ב‬

‫נ‬

‫י‬

‫מ‬

‫ץ‬

‫‪,‬‬

‫אשה‬

‫ן‬

‫ש‬

‫י‬

‫צ‬

‫א‬

‫ו‬

‫‪t , L,1‬‬ ‫‪0 nan‬‬

‫ע‬

‫‪1 ,‬‬

‫י‬

‫ה‬

‫ם‬

‫׳‬

‫ן ה י ן‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ג‬

‫ן‬

‫י‬

‫ם‬

‫ע‬

‫^‬

‫י ן ן פ‬

‫י‬

‫ן‬

‫ת‬

‫י‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ה‬

‫י‬

‫‪155‬‬ ‫ן‬

‫כועסים אבותינו‪ ,‬לפי מה שקיבלנו‪ ,‬על הכנענים‪ .‬מיד הוציאו גגדם מהנה של‬

‫י‪.‬‬

‫שופט׳ כ״א‪ ,‬א׳‬

‫‪156‬‬

‫ארבע מאות אלף נושאי כלי־זין‪ .‬ונושאי נשק של אנשי בנימין היו כעשרים וחמשת‬

‫שופטים כ ‪/‬‬

‫אלפים ושש מאות‪ ,‬מהם כחמש מאות קלעים משובחים ביותר בידם השמאלית‪,‬‬

‫ח‬

‫וכשנתלקח קרב על־יד גבע הניסו אנשי בנימין את אנשי ישראל ונפלו מאלה‬

‫י ״ ד‬

‫‪157‬‬

‫עשרים ושגים אלף איש‪ ,‬ואולי היה מספר החללים גדול יותר׳ אילולא עיכבם‬ ‫‪133‬‬

‫הלילה והפריד בין הנלחמים ‪ .‬ואנשי בנימין חזרו בשמחה העירה‪ ,‬ואילו בני״‬ ‫ישראל פנו אל מחנם‪ ,‬שרויים בדכאון מחמת המפלה‪ .‬ביום הבא התנגשו שוב‪,‬‬

‫‪158‬‬

‫כ‬

‫" '‬

‫‪160‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫)ושוב( התגברו אנשי בנימין ונפלו מישראל שמונה עשר אלף איש‪) .‬השאר( עזבו‪,‬‬ ‫‪159‬‬

‫מפחד ההרג‪ ,‬את המחנה ובאו אל בית־אל‬

‫‪134‬‬

‫העיר‪ ,‬הסמוכה ביותר‪ ,‬וצמו )כל( יום‬

‫המחרת והתחננו לפני אלהים בפי פנחס הכוהן הגדול‪ ,‬שיכבוש זעמו עליהם ויסתפק‬ ‫בשתי מפלותיהם ויתן להם נצחון ועוז על אויביהם‪ .‬ואלהים הבטיח להם זאת על־ידי‬ ‫פנחס בנבואה‪.‬‬ ‫‪160‬‬

‫יא‪.‬‬

‫שופטים כ׳‪,‬‬ ‫ח‬

‫מ‬

‫אז חילקו את הצבא לשני חלקים‪ :‬את המחצית האחת שמו בלילה מסביב לעיר‬ ‫במארב‪ ,‬ואילו המחצית השניה התנגשה עם אנשי בנימין ונסוגו אחור מפני לחצם‪.‬‬ ‫והיו אנשי בנימין רודפים אחרי בני ישראל‬

‫‪161‬‬

‫‪135‬‬

‫‪ ,‬שהיו בורחים לאט ולמרחק רב‬

‫מתוך רצון‪ ,‬שיצאו )מן העיר( כולם‪ ,‬ועקבו אחרי הנסוגים‪ ,‬עד כי גם הזקנים‬ ‫והנערים‪ ,‬שנשארו בעיר מחמת חולשתם‪ ,‬יצאו אתם במרוצה בשאפם להכריע את‬ ‫‪1 3 6‬‬

‫האויבים בכל כוחם‪ .‬וכשהיו אלה מרוחקים מרחק רב מן העיר‪ ,‬עמדו בני־ישראל‬ ‫מלברוח והפנו פניהם והתיצבו לקרב ונתנו‬ ‫‪162‬‬

‫‪137‬‬

‫לנמצאים במארב את הסימן‪ ,‬שהוסכם‬

‫עליו; והללו הגיחו בצעקה והתנפלו על האויבים‪ .‬מיד ראו אנשי בנימיו את עצמם‬ ‫מרומים ועמדו נבוכים‪ .‬ובני ישראל הדפום למקום חלול ומלא נקיקים והקיפום וזרקו‬ ‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫עליהם כידונים‪ ,‬עד שנפלו כולם חללים )ולא נשארו( אלא שש מאות איש י ‪.‬‬ ‫‪163‬‬

‫אלה התחברו והתנודדו והבקיעו להם דרך בתוך האויבים וברחו להרים הסמוכים‬ ‫ותפשו אותם וישבו בהם‪ .‬ואילו שאר האנשים‪ ,‬כעשרים וחמשת אלפים )במספר(‪,‬‬

‫‪164‬‬

‫מתו‪ .‬ובני ישראל &רפו את גבע והרגו את הנשים ואת כל הזכרים‪ ,‬שלא בגרו‬ ‫עדיין‪ ,‬וכך עשו לערים אחרות של בנימין‪ .‬וכל כך גדל רוגזם‪ ,‬ששלחו שנים עשר‬ ‫אלף איש מן המערכה‬

‫‪165‬‬

‫‪139‬‬

‫ו צ ו ו ם להשמיד את יבש גלעד על שום שאנשיה לא יצאו‬

‫אתם כבעלי ברית נגד אנשי בנימין‪ .‬והאנשים שנשלחו הרגו את )כל( אנשי‪-‬‬ ‫המלחמה של העיר על הילדים ועל הנשים‪ ,‬חוץ מארבע מאות בתולות‪ .‬עד למעשים‬ ‫כאלה הביאם רוגזם‪ ,‬משוס שנתווסף להם על צערם בגלל האשה גם כאבם על‬ ‫)מות( אנשי המלחמה שלהם‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫)ועכשיו( תקפה אותם חרטה על אסונם של אנשי בנימין וקידשו צום עליהם‪ ,‬אף‪-‬‬

‫יב‪.‬‬

‫שופטים כ״א‪,‬‬

‫על־פי שחשבו‪ ,‬שעלתה להם זאת בדין‪ ,‬הואיל והפרו את החוקים‪ .‬והם קראו על־ידי•‬

‫ב‬

‫'‬

‫כ‬

‫'‬

‫י‬

‫שליתים לשש מאות הנמלטים — והללו היו חונים מעל לסלע אחד במדבר‪ ,‬הקרוי‬ ‫‪167‬‬

‫דמון‬

‫‪140‬‬

‫— והשליחים בכו על האסון‪ ,‬שקרה לא לאלה בלבד אלא גס להם במותם‬

‫של קרוביהם‪ ,‬והפצירו בהם לשאת )את אסונם( בשקט ולהתחבר אליהם ולא ידונו‬ ‫במידה שהדבר מוטל בידם‪ ,‬את שבט בנימין לכליון גמור‪ .‬ואמרו‪ :‬״הננו מניחים‬ ‫‪168‬‬

‫לכם את האדמה של השבט כולו ושלל‪ ,‬כמה שתוכלו לשאת״‪ .‬והללו הועדו והודו‪,‬‬ ‫שעלתה להם כד בהתלטתו של אלהים ובגלל העוול שעשו‪ ,‬ונשמעו לבקשתם‬ ‫וירדו אל שבט אבותיהם‪ .‬ובני ישראל נתנו להם את ארבע מאות הבתולות מיבש‬

‫‪161‬‬

‫ספר ח מ י ש י‬

‫)גלעד( לנשים‪ ,‬וחשבו על מאתים האנשים׳ כיצד תהיינה גם להם נשים ויולידו‬ ‫בניס‪ .‬ומשום שנשבעו לפני המלחמה שלא להשיא בת לשום איש מבנימין׳ יעצו‬

‫‪169‬‬

‫אחדים לזלזל בשבועה‪ ,‬הואיל ונשבעו מתוך כעם ולא מישוב הדעת ובמשפט‪ ,‬ולא‬ ‫יעשו בזה שום מעשה נגד )דצון( אלהים׳ אם יוכלו להציל )על־ידי־כך( שבט שלם‪,‬‬ ‫הצפוי לסכנת כליון‪) :‬כי( שבועות־שוא אינן קשות ומסוכנות כשמוצאן מאונם‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן מעיזים להישבע מתוך )כוונת( רשע‪ .‬וכשהיתה מועצת הזקנים רוגזת‬

‫‪170‬‬

‫)אפילו( על השם שבועת־שוא‪ ,‬אמר אחד‪ ,‬שיוכל להגיד‪ ,‬כיצד אפשר שתהיינה‬ ‫לאנשים הללו נשים לרוב ולקיים את השבועה‪ .‬וכששאלוהו לרעיונו אמר‪ :‬״כשהננו‬ ‫מתכנסים שלוש פעמים בשנה לשילה‪ ,‬הרי הולכות אחרינו לחגיגה הנשים והבנות‪.‬‬ ‫תינתן לאנשי בנימין הרשות לקחת מן הבנות לנשים בדרך של שוד את אלה‬

‫‪171‬‬

‫שיוכלו‪ ,‬ואנו לא נעודדם לכך ולא נמנע מהם‪ .‬ואילו להוריהן של אלו‪ ,‬שיתרגזו‬ ‫ויבקשו עונש )לבני בנימין( נאמר׳ שהם עצמם אשמים בדבר‪ ,‬הואיל והתרשלו‬ ‫בשמירה על בנותיהם‪ ,‬וגם שיש לכבוש את הכעס על אנשי בנימין‪ ,‬לאחר שהורק‬ ‫עליהם לפני כן במידה גדושה״‪ .‬והללו הסכימו לדברים האלה והחליטו בדבר נשד‬

‫‪172‬‬

‫איהם של אנשי בנימין בדרך של שוד‪ .‬וכשהגיע החג ארבו מאתים האנשים‪,‬‬ ‫בקבוצות של שנים שלשה‪ ,‬לפני העיד לבואן של הבתולות בין הכרמים ובמקומות‪,‬‬ ‫שיכלו להיעלם מעיניהן ן והללו היו מהלכות להן עליזות‪ ,‬בלי לשער מה שיתרחש‬

‫‪173‬‬

‫ובלי שמירה‪ ,‬ואילו הבחורים הגיחו ותפשו את הפזורות‪ .‬וכך נשאו להם אנשי‬

‫‪174‬‬

‫בנימין נשים ופגו לעבודת האדמה והשתדלו לחזור לעשרם שמקודם לכן‪ .‬וכך נצל‪,‬‬ ‫כמסופר לעיל׳ בחכמתט של בני״ישדאל שבט בנימין‪ ,‬שהיה צפוי לסכנת כליון‬ ‫גמור‪ ,‬ושב מיד לפרוח וגדל מהר במספרו ובשאר עניניו‪ .‬כד נסתיימה מלחמה זו‪.‬‬ ‫בפורענויות דומות לאלה עלתה לו גם לשבט ד ן‬

‫‪141‬‬

‫להתנסות והוא הגיע לידי כך‬

‫‪175‬‬

‫מסיבה זו‪ :‬משהזניחו בני־ישראל את עסקי המלחמה וטיפלו בעבודת האדמה‬

‫‪176‬‬

‫}• א•‬

‫)התחילו( הכנענים לנהוג בהם מנהג של זלזול ואספו והעמידו צבא‪ ,‬לא מחשש של‬ ‫פגיעה בהם‪ ,‬אלא מתוך תקוה בטוחה להציק לעברים׳ ומתוך רצון לשבת בעתיד‬ ‫לבטח בעריהם‪ .‬וכן הכיגו מרכבות מלחמה וגודדו גדודים מזוינים‪ ,‬ועריהם באו‬ ‫יחדיו לידי הסכם והוציאו מידי שבט יהודה את אשקלון ואת עקרון‬

‫‪142‬‬

‫‪177‬‬

‫וערים‬

‫אחרות ורבות שבמישור‪ ,‬והכריחו את אנשי דן כולם לברוח אל ההר ולא השאירו שופט׳ א׳‪ ,‬ל״ד‬ ‫‪143‬‬

‫להם אף שעל קטן במישור לדרוך עליו ‪ .‬ומשום שקצרה ידם של אלה להילחם‬

‫‪178‬‬

‫ולא היתד• להם אדמה במידה מספקת‪ ,‬שלחו מתוכם חמשה אנשים לפנים הארץ‬ ‫לתור להם חבל‪ ,‬שיוכלו לעבור אליו‪ .‬והללו הגיעו לא דחוק מהר הלבנון ומקורותיו‬

‫שופטים י״ח‪,‬‬

‫‪ ,‬ותרו ארץ‬

‫ל‪/‬‬

‫של הירדן הקטן‬ ‫‪11‬‬

‫‪144‬‬

‫על־יד המישור הגדול‪ ,‬מהלך יום‬

‫‪145‬‬

‫מצידון העיר‬

‫‪146‬‬

‫א׳‬

‫"‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪162‬‬

‫טובה וסוריה מאוד והודיעו על כך לאנשיהם‪ .‬והללו יצאו עם צבא ובנו שם עיר‬ ‫)וקראו לה( דן‪ ,‬על שם בנו של יעקב‪ ,‬ששמו נקרא על השבט‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪179‬‬

‫‪7‬‬

‫וצרותיהם של ישראל הלכו הלוך וגדול מחמת הפרישות מן ה ע מ ל " ומחמת‬

‫שופט׳ג‪/‬ה׳־ח׳ הזלזול׳ שנהגו כלפי שמים‪ .‬כי משסטו פעם מסדר חוקתם נמשכו אחרי חיים לפי‬ ‫‪180‬‬

‫תענוגם ושרירות לבם וקלטו כל אותן התועבות‪ ,‬השכיחות אצל הכנעגים‪ .‬ואלהים‬ ‫התעבר בם והעושר‪ ,‬שרכשו כדוב מאמצים‪ ,‬אבד להם במותדותיהס‪ .‬כי כשיצא‬ ‫כושן רשעתים‬

‫‪181‬‬

‫‪148‬‬

‫מלך האשורים‬

‫‪149‬‬

‫למלחמה עליהם‪ ,‬אבדו להם רבים מאנשיהם‬

‫במערכות הקרב ובאו במצוד והוכרעו )שם( בסערה ז ואחדים מהם השלימו אתו‬ ‫מרצונם הטוב מחמת פחד והיו משלמים )לו( מסים גדולים מיכלתס‪ ,‬שהושמו‬ ‫עליהם‪ ,‬ונשאו מעשי זדון שונים במשך שמונה שנים• ואחר כך נחלצו ממצוקותיהם‬ ‫באופן כזה‪:‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫לאחד משבט יהודה ושמו קנז ‪ ,"°‬איש־פעלים ובעל רוח אמיצה‪ ,‬היה דבר אלהים‪,‬‬ ‫שלא יסיח את דעתו מישראל השרויים במצוקה כזו וינסה להוציאם לחירות ‪ t‬ולאחד‬

‫שופטים ג׳‪,‬‬ ‫ט׳־י״א‬

‫שעורר אנשים אחרים להשתתף אתו בסכנות )הצפויות לו( — )אמנם( קטן היה‬

‫‪183‬‬

‫מספרם של אלה‪ ,‬שהתביישו למראה העניניס באותה שעה ושאפו לשנוי — השמיד‬ ‫‪141‬‬

‫בראשונה את המשמר של כושן רשעתים‪ ,‬שעמד במקום ‪ .‬וכשרבו המצטרפים‬ ‫אליו במלחמתו‪ ,‬מכיון שהצליח בנסיונו הראשון‪ ,‬אסרו קרב באשורים וגרשום לחלוטין‬ ‫‪184‬‬

‫והכריחום לעבור את הפרת‪ .‬ולאחר שהביא קנז בפועל ראיה לגבורתו‪ ,‬קיבל כמתנה‬ ‫‪1‬‬

‫מאת העם את המשרה להיות לשופט לו‪ .‬והוא שלט ארבעים שנה ומת ״ ‪.‬‬ ‫‪185‬‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫שופטים ג׳‪,‬‬ ‫י״ב־ט״ו‬

‫‪186‬‬

‫ולאחר מותו היו שוב עניניהם של ישראל נתונים במבוכה מחמת חוסר שלטון והלכו‬ ‫והורעו עוד משום שלא נהגו כבוד באלהים ולא שמעו לחוקיו‪ ,‬עד שבא עליהם עגלון‬ ‫מלך מואב במלחמה‪ ,‬כי בז לאנדרולמוסיה בעסקי מדינתם י‪ .‬והוא הכה אותם בקרבות‬ ‫רבים והכניע תחתיו את המצוינים באומץ־לב מיתר העם ודכא לגמרי את חילם‬

‫‪187‬‬

‫נ‬

‫של העברים והטיל עליהם מס עובד‪ .‬וקבע את מקום שבתו ביריחו " ועשאה לעיר‬ ‫בירתו ולא הזניח שום דבר להציק לעם והביאם לידי דלות במשך שמונה עשרה‬ ‫שנה‪ .‬עד שריחם אלהים על ישראל בגלל סבלם ונעתר להם בבקשותיהם ושחררם‬ ‫מתגרת ידם של המואבים‪ .‬ומעשה שחרורם כך היה‪:‬‬

‫כ‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫שופטים ג‪/‬‬ ‫ט״ו־כ״ה‬

‫)בעיר( יריחו‬

‫‪154‬‬

‫ישב בחור משבט בנימין ושמו אהוד בן גרא‬

‫‪155‬‬

‫׳ אמיץ־דוח ונועז‬

‫מאוד ומוכשר להשתמש בכוח גופו לשם ביצוע מעשים והוא תזק ‪ "°‬יותד ביד שמאלו‬

‫‪ 189‬וממנה כל כוחו‪ .‬והוא נעשה ידיד לעגלון‪ ,‬שכן היה מתרפס לפניו ומחניף לו במתנות‪,‬‬ ‫‪ 190‬וכך קנה גם את ידידותם של האנשים הסובבים את המלך‪ .‬ופעם )בא( ־ בלוית שני‬ ‫עבדים והביא מתנות למלך ונכנס אצלו והוא חגור בסתר חדב קטנה למתנו‬ ‫הימני‪ .‬היתד‪ ,‬תקופת הקיץ והשעה שעת הצהרים והמשמרות מתרשלים מחמת החום‬

‫‪163‬‬

‫ספד חמישי‬

‫ומחמת‬

‫‪191‬‬

‫היותם עסוקים בסעודת הצהרים‪ .‬והבחוד נתן א ת ה מ ת נ ו ת לעגלון׳ ש י ש ב‬

‫בחדר‪ ,‬נוח לקיץ‪ ,‬והם נכנסו בשיחה‪ .‬והיו לבדם‪ ,‬ש כ ן צווה ה מ ל ד א פ י ל ו ל מ ש ד ת י ו‬ ‫ש נ כ נ ס ו לצאת‪ ,‬הואיל ו ש י ח ה לו ע ם א ה ו ד‬

‫‪1 5 7‬‬

‫‪ .‬ה מ ל ך י ש ב על כסאו׳ ואהוד׳ פ ח ד תקפו‪,‬‬

‫ש מ א יחטיא ולא יכהו מ כ ת מות‪ ,‬ועל כן ביקשו לקום‬ ‫אלהים‬

‫‪1 5 7 3‬‬

‫‪192‬‬

‫זאמר‪ ,‬ש מ ו ט ל עליו במצות‬

‫ל ס פ ר לו חלום‪ .‬ו ה ל ה י ר ד מ כ ם א ו מ ת ו ך ש מ ח ה ע ל )סיפור(‬

‫‪193‬‬

‫החלום ואהוד‬

‫הכהו בלבו והשאיר א ת החרב הקטנה בתוכו ויצא והגיף א ת ה ד ל ת )אחריו(‪ .‬ואילו‬ ‫ה מ ש ר ת י ם י ש ב ו ב ש ק ט ‪ ,‬כ י ס ב ו ר י ם היו‪ ,‬ש ה מ ל ך ש ר ו י ב ש י נ ה ‪.‬‬ ‫הודיע‬

‫ואהוד‬ ‫בשמחה‬

‫לאנשי יריחו‬

‫על חירותם‪ .‬והללו ש מ ע ו‬

‫בסתר וקרא להם להילחם‬

‫ומיהרו לכלי־זינם ושלחו אנשים בארץ‪ ,‬ליתן אות‬

‫)לתושבים(‬

‫ג‪.‬‬

‫‪194‬‬

‫בשופרות‬ ‫ש ו פ ט י ם ג׳‪,‬‬

‫של‬

‫אילים — כי מ נ ה ג אבות הוא להזעיק בהם א ת העם‪ .‬והאנשים‪ ,‬שהיו מ ס ב י ב‬

‫‪ 195‬כ ״ ו ־ ל ״ א‬

‫לעגלון‪ ,‬לא ידעו זמן ר ב א ת האסון שקרהו‪ .‬רק עם ר ד ת ה ע ר ב )התחילו( חוששים‪,‬‬ ‫ש מ א קרהו מקרה יוצא מן הכלל ונכנסו ל ח ד ד ; וכשמצאו א ת גופתו גשארו עומדים‬ ‫אובדי עצות‪ .‬ובטרם יכלו להזעיק את ה מ ש מ ר והמונם ש ל ישראל בא ע ל י ה ם ‪ :‬חלקם‬ ‫בו‬

‫גהרגו‬

‫במקום‬

‫‪1 5 8‬‬

‫וחלקם פנו‬

‫אל‬

‫לברוח‬

‫ארץ‬

‫להציל‬

‫מואב‪ ,‬כדי‬

‫‪196‬‬

‫א ת נפשם‪,‬‬

‫ומספרם ל מ ע ל ה מ ע ש ר ת אלפים‪ .‬ואולם בני־ישראל הקדימו ותפשו א ת מ ע ב ר הירדן‬ ‫והרגו בהם תוד כדי רדיפה‪ ,‬והמיתו רבים מ ה ם ל י ד המעבר‪ ,‬ולא נ מ ל ט איש מידיהם‪.‬‬ ‫נשתחררו העברים‬

‫משעבודם‬

‫המואבים‪.‬‬

‫של‬

‫נתכבד‬

‫ואהוד‬

‫מטעם‬

‫באופן‬

‫זה‬

‫להיות‬

‫ה ש ל י ט על כל העט‪ ,‬והוא מ ת לאחר ש א ח ז בשלטון שמונים ש נ ה — אדם‪,‬‬

‫ש ר א ו י היה ל ש ב ח גם מ ל ב ד ה מ ע ש ה המסופר לעיל‪ .‬ואחריו נבחרי ש מ ג ר בן ע נ ת‬

‫זה‬

‫‪197‬‬

‫‪1 5 3‬‬

‫להיות השליט‪ ,‬אולם הוא מ ת בשנה הראשונה לשלטונו‪.‬‬ ‫עוד‬

‫לא הספיקו ישראל — שלא לקחו מוסד מהפורענויות הקודמות‪,‬‬

‫עליהם(‬

‫)שנתרגשו‬

‫על שלא נהגו כבוד באלהים ולא ש מ ע ו לחוקיו — לשאוף מ ע ט רוח אחרי‬ ‫‪,‬‬

‫ש ו פ ט י ם ד׳‬

‫ש ע ב ו ד ם של המואבים והנה שועבדו )שוב( על‪-‬ידי יבין‬ ‫יצא‬

‫מ ע י ר חצור‪ ,‬ש ה י ת ה ש ו כ נ ת מ ע ל לים ם ו מ כ ו ם‬

‫‪1 0 1‬‬

‫‪1 6 0‬‬

‫מלד הכנענים‪ .‬כי הלה‬ ‫‪3‬‬

‫‪ ,‬ואתו "‬

‫‪1‬‬

‫חיילים מזוינים ו ע ש ר ת אלפים פרשים והמון ש ל ש ל ו ש ת אלפים רכב‬ ‫שר‬

‫‪198‬‬

‫ה ‪ .‬א‪.‬‬

‫‪199‬‬

‫א׳־ג׳‬

‫שלושים ריבוא‬ ‫‪1 6 2‬‬

‫‪ .‬וםיםרא‬

‫‪1 6 3‬‬

‫‪,‬‬

‫ה ח י ל הזה‪ ,‬ש ה י ה ה ר א ש ו ן ב מ ע ל ה א צ ל המלך‪ ,‬ה כ ה א ת ב נ י ־ י ש ר א ל ב מ ע ר כ ה‬

‫מכה ניצחת‪ ,‬ע ד ש ע ש א ם למס עובד‪.‬‬ ‫עשרים‬

‫שנה עברו על ישראל ביםודים אלה ולא היה הכושר בהם להןסר על־ידי‬

‫‪200‬‬

‫ב‪.‬‬

‫א ס ו נ ם ‪ .‬ו א ל ה י ם ר צ ה ל ה ו ס י ף ו ל ר ס ן א ת ז ד ו נ ם ב ג ל ל כ פ י ת ־ ה ט ו ב ה ש ל ה ם ש נ ה ג ו בו‪,‬‬ ‫כדי ש י ש נ ו א ת דרכם וינהגו ב ת ב ו נ ה מכאן ואילך‪ .‬ו כ ש ל מ ד ו ל ד ע ת‬ ‫תיהם‬

‫ד ב ו ר ה — פירוש‬

‫באו להם מ ת ו ך ש מ א ס ו בחוקים‪,‬‬ ‫השם‬

‫העברי‬

‫״דבורה״‬

‫‪1‬‬

‫—‬

‫באו והתחננו לפני‬ ‫‪5‬‬

‫‪G‬‬

‫ל ב ק ש‬

‫מאלהים‪,‬‬

‫‪1 6 4‬‬

‫נביאה‬

‫‪ ,‬שפורענויו־‬ ‫אחת‪,‬‬

‫)שמה(‬

‫שירחם עליהם ולא‬

‫‪201‬‬ ‫ש ו פ ט י ם ד׳‪-‬ה׳‬

‫‪164‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫יתנם להיות הולכים ונחרבים בידי הכנענים‪ .‬ואלהיט הבטיח להם הצלה ו ב ח ר ב ב ד ק ‪,‬‬ ‫א י ש מ ש ב ט נ פ ת ל י ׳ ל ש ר ־ צ ב א ע ל י ה ם ‪ :‬ב ר ק פ י ר ו ש ו ב ל ש ו ן ה ע ב ר י ם בזק‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שופטים‬ ‫ד ‪ /‬ו׳־י״ד‬

‫‪202‬‬ ‫‪203‬‬

‫ודבורה קראה לברק וצוותה אותו לבחור ע ש ר ת אלפים אנשים צעירים ולעלות ע ל‬ ‫האויבים‪:‬‬

‫מ ס פ ר כזה יספיק‪ ,‬שכן כ ך הודיע אלהים‪ ,‬אף נתן אות לנצחון‪ .‬כ ש א מ ר‬

‫ברק׳ ש ל א י נ ה ג א ת הצבא‪ ,‬אם לא ת נ ה ג גם היא אותו‪ ,‬ה ת מ ר מ ר ה ו א מ ר ה ‪ :‬״ ה נ ך‬ ‫מניח‬ ‫‪204‬‬

‫לאשה משרה׳ שניתנה לך מ א ת אלהים‪ :‬אני לא אסרב‬ ‫א ל פ י ם אישי ו ח נ ו ע ל ־ י ד ה ר ־ ת ב ו ר‬

‫עשרת‬

‫‪1 0 6‬‬

‫‪.‬‬

‫)לקבלה(״‪.‬‬

‫ופקדו‬

‫וםיםרא יצא במצות ה מ ל ך ל ק ר א ת ם‬

‫ו צ ב א ו ת י ו נ ט ו א ת מחניד״ם ל א ה ר ח ק מ ה א ו י ב ‪ .‬ו כ ש נ ב ה ל ו י ש ר א ל ו ב ר ק מ פ נ י ה מ ו ך‬ ‫והחליטו להיםוג אחוד׳ עצרה דבורה בעדם וציותה לערוך א ת ה ק ר ב ב ו‬

‫האויבים‬

‫‪1‬‬

‫ביום‪ :‬כי להם הנצחון ואלהים יהיה בעוזריהם ״ ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪205‬‬ ‫שופטים ד׳‬ ‫ט״ו־כ״ד‬

‫וכן ה ת ג ג ש ו אלו באלו וכשהגיעו לידי ק ר ב ה ת ח ו ל ל ה ס ע ר ה גדולה ע ס גשמי־עוז־‬ ‫וברד‪,‬‬

‫ורוח ה ש י ב ה להם לכנענים‬

‫שקשתותיהם‬ ‫‪206‬‬

‫את הגשם‬

‫בפניהם והאפילה על‬

‫עד‬

‫עיניהם׳‬

‫ומקלעותיהם לא היו להם ל ת ו ע ל ת ן וכן לא יכלו החיילים ל ה ש ת מ ש‬

‫בחרבות מ ח מ ת הקור‪ .‬ואילו לישראל הזיקה ה ס ע ר ה פתות‪ ,‬שכן היתה מ א ח ר י ה ם‬

‫‪8‬‬

‫״‪.‬‬

‫ונטלו אומץ מתוך מחשבתם על עזרת אלהים והתפרצו לתוך מערכות האויבים ו ה ר ג ו‬ ‫מ ה ם רבים‪ .‬חלק מ ה ם נפל בידי י ש ר א ל וחלק במבוכה שהטילו עליהם פ ר ש י ה ם הם‪,‬‬ ‫‪207‬‬

‫באופן שרבים מהם מצאו א ת מותם ת ח ת המרכבות‪ .‬וכשראה םיסרא א ת מ נ ו ס ת ) צ ב א ו ( ‪,‬‬ ‫קפץ‬

‫‪208‬‬

‫מ מ ר כ ב ת ו ו נ מ ל ט ו ב א א צ ל אשד‪ .‬א ח ת מ ן ה ק י נ י ם‬

‫‪1 6 9‬‬

‫ושמה יעל‬

‫‪1 7 0‬‬

‫אותו אליה כ ש נ ת ב ק ש ה להטמינו‪ ,‬וכשביקש מ ש ק ה נ ת נ ה לו ח ל ב מקולקל‬

‫שאספה‬

‫‪,‬‬ ‫‪1 7 1‬‬

‫‪ .‬והלה‬

‫ש ת ה י ת ר ע ל ה מ י ד ה ונרדם‪ .‬ו ב ש ע ה ש ה י ה ישן ת ק ע ה לו יעל ב מ ק ב ת מ ם מ ר ־ ב ר ז ל‬ ‫דרך‬ ‫‪209‬‬

‫הפה והלחי‬

‫‪1 7 2‬‬

‫ונקבה א ת ה ק ר ק ע ו ה ר א ת ה אותו ל א נ ש י ברק‪ ,‬ש ב א ו ז מ ך מ ה‬

‫אחר־כך‪ ,‬כ ש ה ו א מ ס ו מ ר לארץ‪ .‬וכך נ ה פ ך ה נ צ ח ו ן הזה‪ ,‬כ ד ב ר י דבורה‪ ,‬ל נ צ ח ו נ ה ש ל‬ ‫אשה‪ .‬וברק עלה למלחמה על חצור והדג א ת יבין שיצא לקראתו‪ .‬ולאחר ש נ פ ל‬ ‫ש ר ־ ה צ ב א הרם א ת העיר ע ד היסוד‪ .‬הוא היה ש ר ־ צ ב א ם ש ל י ש ר א ל ב מ ש ך א ר ב ע י ם‬ ‫שנה‪.‬‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫ש ו פ ט י ם וי‪,‬‬ ‫א׳־י׳‬

‫‪211‬‬

‫וכשמתו אחר כך ברק ודבורה בזמן אחד קראו המדינים לעמלקים ולערבים ויצאו‬ ‫למלחמה‬ ‫מקנם‪.‬‬

‫על ישראל ונצחו בקרב את מתנגדיהם והשתיתו את תבואתם וגהגו‬

‫א‬

‫ת‬

‫)וכשחזרו( ועשו זאת ב מ ש ך ש ב ע שנים נסוג המונם של ישראל אל ה ה ר י ם‬

‫ועזבו א ת )אדמות( המישור ועשו להם מקלטים מ ת ח ת לאדמה ומערות והיו ש ו מ ר י ם‬ ‫‪212‬‬

‫בהם כל מ ה שניצל מידי האויבים‪ .‬כי ה מ ד ע י ם היו יוצאים ל מ ל ח מ ה בימות ה ק י ץ‬ ‫והניחו להם לישראל לעבוד א ת ה א ד מ ה ב מ ש ך החורף‪ ,‬כדי שיהיה להם מה ל ה ש ח י ת‬ ‫לאחר‬

‫ע מ ל ם ש ל אלו‪ .‬והיה ר ע ב ) ב י ש ר א ל ( ו מ ח ס ו ר במזון ופנו ב ת פ י ל ה ל א ל ה י ם‬

‫וביקשו מ מ נ ו שיצילם )מידם(‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫ספר חמישי‬

‫וגדעון בן יואש‬

‫‪173‬‬

‫‪174‬‬

‫מן המיוחסים שבשבט מנשה ׳ היה נושא בצנעת אלומות‬

‫שבלים וחובטן ביקב‪ ,‬כי היה מפחד מפני האויבים לעשות זאת בגלוי בתוך הגורן‪.‬‬ ‫והנה ניצב עליו מראה בדמות בחוד‪ ,‬שקרא לו איש צולח‬

‫‪175‬‬

‫ואהוב־אלהים‪ .‬השיבו‬

‫‪213‬‬

‫ב‪.‬‬

‫שופטים וי‪,‬‬ ‫י״א־כ״ד‬

‫גדעון ואמר‪ :‬״אמנם כן‪ ,‬הדי זאת עדות גדולה ביותר לחיבתו‪ ,‬שהנני משתמש כעת‬ ‫ביקב במקום הגורן״‪ .‬וכשביקשהו זה להתעודד ולנסות להשיב )לעם( את חירותו‪,‬‬

‫‪214‬‬

‫־ענהו‪ ,‬שדבר זה מן הנמנע הוא‪ :‬שכן השבט‪ ,‬ממנו יצא‪ ,‬קטן במספרו והוא עצמו‬ ‫צעיר הוא וחלש מלבצע מעשים גדולים כאלה‪ .‬אז הבטיחהו אלהיט‪ ,‬שהוא בכבודו‬ ‫ובעצמו ימלא את חסרונו ויתן לישראל נצחון בהנהגתו‪.‬‬ ‫את הדבר הזה סיפר גדעון לכמה בחורים והם האמינו לו‪ .‬מיד קם מחנה של ריבוא‬ ‫איש מוכן למלחמה‪ .‬ואלהים הופיע לגדעון בחלום והסביר לו‪ ,‬כי מטבעו של האדם‬ ‫להיות אוהב לעצמו ולשנוא את המצטיינים במידותיהט הטובות‪ ,‬ו כ י‬

‫‪170‬‬

‫בני אדם‬

‫‪215‬‬

‫ג‪.‬‬

‫שופטים ו׳׳‬ ‫ל״ד־ז׳‪ ,‬כ״ה‬

‫נמנעים מלייחס את הנצחון לאלהים כדי שיוכלו לדמות בנפשם‪ ,‬שמידם בא להט‪,‬‬ ‫הואיל ומחנה רב הם וכוח מלחמה )להם( שקול כנגד האויבים‪ .‬כדי שיבינו איפוא‪,‬‬

‫‪216‬‬

‫שעזרתו היא הפועלת זאת‪ ,‬יעץ להוליך את הצבא אל הנהר בעצם היום‪ ,‬בשעה‬ ‫שהחום גדול ביותר‪ :‬האנשים שיכרעו וישתו‪ ,‬הם ייחשבו בעיניו לאמיצים‪ ,‬ואילו‬ ‫‪177‬‬

‫את אלה‪ ,‬שישתו בבהלה וברעש יראה כמוגי־לב ואחוזי פחד האויב ‪ .‬ולאחד‬

‫‪217‬‬

‫שעשה גדעון )כן( לפי מצותו של אלהים נמצאו שלוש מאות איש׳ שהגישו את‬ ‫המים )אל פיהם( בידיהם מתוך פחד ורטט; ואלהים אמר לו‪ ,‬שאת אלה יקח אתו‬ ‫‪17‬‬

‫ויתקוף את האויב ״ ‪ .‬והם חנו על שפת הירדן‬

‫‪179‬‬

‫ו ב ד ע ת ם היה לעברו למחרת היום‪.‬‬

‫וגדעון היה שרוי בפחד‪ ,‬הואיל ואמר לו אלהים לתקוף בלילה‪ .‬ומשום שרצה אלהים‬

‫‪218‬‬

‫להרחיק ממנו את הפחד‪ ,‬צווהו לקחת אחד החיילים ולילד לקרבת אהליהם של‬ ‫המדעים‪ :‬מהם עצמם יטול אומץ ובטחון‪ .‬וגדעון נשמע )לצו( ולקח את פ ו ר ה‬

‫‪180‬‬

‫‪219‬‬

‫משרתו אתו והלך‪ ,‬וכשהתקרב לאוהל אחד מצא את אנשיו עדים ואחד מספר‬ ‫לחברו חלום בקול‪ ,‬שגדעון יכול לשמעו‪ .‬וזה דבר החלום‪ :‬נראה לו‪ ,‬שצליל‬ ‫שעורים‪ ,‬שלא היה ראוי לאכילת בני־אדם מחמת טיבו הגרוע‪ ,‬התגלגל דרך המחנה‬ ‫והפך את אהלו של המלך ושל אנשי הצבא כולם‪ .‬והשני פתר את המראה ואמר‪,‬‬

‫‪220‬‬

‫שפירושו אבדן הצבא והוסיף‪ ,‬כיצד נתחוור לו הענין‪ :‬״הכל מודים‪ ,‬שהזול שבזרעים‬ ‫הוא הקרוי זרע שעורים ן והבזוי שבזרע אסיה הוא עתה‪ ,‬כגלוי לעיךכל‪ ,‬זרעם של‬ ‫‪181‬‬

‫ישראל ‪ ,‬שהוא משול כזרע השעורים‪ .‬ואילו בימינו לא תמצא אנשים בישראל‬ ‫ההולכים בגדולות חוץ מגדעון והתיל אשד אתו‬

‫‪181‬‬

‫‪.‬‬

‫‪a‬‬

‫‪221‬‬

‫ו מ א ח ד שהנך אומר‪ ,‬שראית את‬

‫הצליל מהפך את אהלינו‪ ,‬הריני חושש‪ ,‬שמא נתן אלהים לגדעון את הנצחון עלינו״‪.‬‬ ‫וכששמע גדעון את התלום נתמלא תקוה טובה ובטחון וצווה את אנשיו להיות‬ ‫גכוגים לקרב‬

‫‪182‬‬

‫‪ ,‬אף סיפר להם את מראה )חלומם( של האויבים‪ .‬והללו היו מוכנים‬

‫‪222‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪166‬‬ ‫‪223‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫לפקודותיו ו נ ת מ ל א ו ר ו ו ד ג ב ו ר ה מ מ ה ש ס ו פ ר להם‪ .‬וכשהייתה ה א ש מ ו ר ה ה ר ב י ע י ת‬ ‫ממשמשת‬

‫‪1 8 3‬‬

‫ו ב א ה ה ו ל י ך גדעון א ת חילו‪ ,‬ש ח י ל ק ו ל ש ל ו ש ה ראשים‪ ,‬מ א ה ב כ ל א ח ד ‪,‬‬

‫וכולם נושאים כ ד י ם ריקים ולפידים דולקים בהם‪ ,‬ש ל א י ת ג ל ה בואם לאויבים‪ ,‬ו ב י ד‬ ‫‪224‬‬

‫ימינם קרן איל‪ ,‬ש ש י מ ש ה להם חצוצרה‪ .‬ו מ ח נ ה‬ ‫מאוד‬

‫‪225‬‬

‫‪1 8 1‬‬

‫האויבים תפס שטת גדול׳ כ י ר ב‬ ‫לעמיהם‪.‬‬

‫היה ע ד ר הגמלים ש ל ה ם והיו כולם בתוך עיגול אחד‪ ,‬מחולקים‬

‫ולעבדים נ א מ ר קודם ל כ ן ‪ :‬לכשיגיעו ל ק י ד ב ת המקום ש ל האויבים‪ ,‬יריעו ב ח צ ו צ ר ו ת‬ ‫לפי סימן )שיינתן(‪ ,‬וישברו א ת הכדים וירוצו והלפידים בידיהם וקריאת מ ל ח מ ה‬

‫‪226‬‬

‫ב פ י ה ם ‪ :‬״נצחון לגדעון ב ע ז ר ת אלהים״‪ .‬וכן עשו‪ .‬ו מ ב ו כ ה ו ב ה ל ה נפלו ע ל ה א נ ש י ם ‪,‬‬ ‫ש ה י ו ע ד י י ן ש ר ו י י ם ב ש נ ת ם ‪ :‬כ י היתד! ש ע ת ה ל י ל ה ו א ל ה י ם ר צ ה ב כ ך ‪ .‬ה מ ע ט מ ה ם‬ ‫נהרגו‬

‫בידי‬

‫ומשבאה‬ ‫‪227‬‬

‫האויבים‬

‫ורובם‬ ‫‪1 8 5‬‬

‫מבוכה ע ל י ה ם‬

‫בידי‬

‫בעלי‬

‫בריתם‪,‬‬

‫משום‬

‫שהיו‬

‫בלשונם‪,‬‬

‫נבדלים‬

‫הרגו כל מי שנזדמן לפניהם‪ ,‬כי חשבוהו לאויב* ו ה י ה‬

‫ה ד ג רב‪ .‬ו כ ש ה ג י ע ה ה ש מ ו ע ה ל י ש ר א ל ע ל נ צ ח ו נ ו ש ל ג ד ע ו ן ה ז ד י י נ ו ו ד ל ק ו ו ת פ ש ו‬ ‫‪1 8‬‬

‫א ת האויבים ב ב ק ע ה א ח ת מ ו ק פ ת נקיקי סלעים‪ ,‬ש א י ־ א פ ש ר היה לעברם ‪ , °‬ו ס ב ב ו ם‬ ‫‪228‬‬

‫ש ו פ ט י ם ח׳‪,‬‬ ‫ד׳־כ״א‬

‫‪229‬‬

‫זאב‬

‫‪1 8 7‬‬

‫‪.‬‬

‫האחרים ה א י צ ו ב י ת ר חילם )לברוח(‪ ,‬והם כ ש מ ו נ ה ע ש ר אלף א י ש‬

‫‪1 8 8‬‬

‫‪ ,‬וחנו ב מ ר ח ק‬

‫כולם וגם‬

‫והרגום‬

‫מהמלכים‬

‫שנים‬

‫המיתו‪:‬‬

‫את עורב‬

‫ואת‬

‫ושרי־הצבא‬

‫רב מישראל‪ .‬ואולם גדעון לא הפסיק את מאמציו‪ ,‬אלא רדף )אחריהם( עם ה צ ב א‬ ‫כולו ופגע באויבים והרגם כולם ואת שרי הצבא הנשארים‪ ,‬א ת זבח ואת צלמוגע‬

‫‪1 8 9‬‬

‫‪,‬‬

‫לקח אתו והובילם בשבי‪ .‬ונפלו חללים בקרב הזה מן המדיגים ומן הערבים‪ ,‬ש י צ א ו‬ ‫י ח ד א ת ם ל מ ל ת מ ה ‪ ,‬ש ת י ם ע ש ר ה ר י ב ו א בערך‪ •,‬ו ה ע ב ר י ם ל ק ח ו ש ל ל ר ב ש ל ז ה ב‬ ‫וכסף‬

‫ובהמות־משא‪ .‬וכשהגיע גדעון‬

‫ואריגים וגמלים‬

‫לעפרה‬

‫‪1 9 0‬‬

‫‪,‬‬

‫מקום‬

‫מולדתו‪,‬‬

‫המית א ת מלכי המדינים‪.‬‬ ‫‪230‬‬ ‫ש ו פ ט י ם ח׳׳‬ ‫א׳־ג׳‬

‫ושבט‬

‫אפרים רגז בגלל הצלחתו ש ל גדעון והחליט ל צ א ת ל מ ל ח מ ה עליו‬

‫האשמה‪,‬‬ ‫מתון‬

‫ע ל האויבים‪ .‬ואילו גדעון‪ ,‬ש ה י ה‬

‫ונעלה בכל מידותיו‪ ,‬אמר‪ ,‬שלא על ד ע ת עצמו יצא ל מ ל ח מ ה על האויבים‬

‫בלעדיהם‬ ‫‪231‬‬

‫שלא בא בדברים אתם בטרם ה ת נ פ ל‬

‫‪1 9 1‬‬

‫מתוך‬

‫אלא ב מ צ ו ת אלהים‪ :‬והוסיף ואמר‪ ,‬שהנצחון הוא שלהם לא פ ח ו ת מ ש ל‬

‫אלה‪ ,‬שיצאו למלחמה‪ .‬ובמלים אלה שיכך כעסם והביא על־ידי־כך לעברים ת ו ע ל ת‬ ‫יותר‬

‫מ א ש ר ב ה צ ל ח ת ו נגד האויבים‪ .‬כי הצילם מ מ ר י ב ת אחים‪ ,‬ש ע מ ד ה ל ה ת ג ל ע ‪.‬‬

‫א מ נ ם ה ש ב ט נ ת ן א ת ה ד י ן ע ל מ ע ש ה זדון זה‪ ,‬כ פ י ש נ ס פ ר ב ר ג ע הנכון‪.‬‬ ‫‪232‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שופטים ח׳׳‬ ‫כ״ב‪-‬כ״ג‬

‫)אחרי ה ד ב ר י ם האלה( ר צ ה גדעון להניח א ת ה ש ל ט ו ן מידו׳ )אבל( הוכרח ל א ח ו ז‬ ‫בו והיה דן א ת ישראל ב מ ש ך ארבעים שנה‪ ,‬וכל פסק״דין שהוציא נ ח ש ב לחוק‬ ‫בעיני כ ל האנשים‪ ,‬ש ב א ו אליו לשם דין ודברים‪ .‬והוא מ ת בשיבה )טובה( ו נ ק ב ר‬

‫שופטים‬

‫ח׳‪ ,‬ל״ר‬ ‫‪233‬‬ ‫ז‪ .‬א ‪.‬‬

‫בעפרה‪ ,‬במקום מ ו ל ד ת ו‬

‫‪1 9 2‬‬

‫‪.‬‬

‫והיו לו ש ב ע י ם בנים כשדים‪ ,‬כי נ ש א נשים רבות‪ ,‬וממזר א ח ד מ פ י ל ג ש ו ד ר ו מ ה‬

‫‪1 9 3‬‬

‫‪167‬‬

‫ספר חמישי‬

‫אבימלך‬

‫ושמו‬

‫‪1 9 4‬‬

‫‪ .‬הוא חזר אחרי מות אביו לשכם אל קרובי אמו — כי היתה‬

‫מ ש ם — ולקה מהם כסף )ושכר אנשים ריקים(‬ ‫ובא‬

‫‪1 9 5‬‬

‫‪ ,‬שהיו ידועים בפשעיהם הרבים‬

‫שופטים ח ‪/‬‬ ‫‪ 234‬ל ׳ ־ ט ‪ /‬ו ׳‬

‫א ת ם אל ב י ת א ב י ו ו ה ד ג א ת א ח י ו כולם‪ ,‬מ ל ב ד י ו ת ם ‪ :‬ש כ ן ש י ח ק ה לו לזה‬ ‫ל ה י מ ל ט וניצל‪ .‬ואבימלך ה פ ך א ת‬

‫השעה‬

‫)השלטון(‬

‫במדינה‬

‫ל ש ל ט ו ך י ת י ד ונתן‬

‫ת ו ק ף ל ע צ מ ו ל ע ש ו ת כ ל מ ה ש ב ר צ ו נ ו ת ח ת החוקים״ והיה מ צ י ק מ ר ה )לכל( אלה‪,‬‬ ‫שהגנו על הצדק‪.‬‬ ‫ב ש ע ת ח ג י ג ת ־ ע ם ב ש כ ם ‪ ,‬כ ש ה ת כ נ ם ש ם ה ע ם כולו‪ ,‬ע ל ה א ת י ו יותם‪ ,‬ש א מ ר ג ו‬

‫פעם‬

‫עליו שנמלט‪ ,‬ע ל ה ר גריזים ה נ ש ק ף מ ע ל ש כ ם העיר‪ ,‬וקרא בקול ש י ה א נ ש מ ע לעם‪,‬‬ ‫וביקשו ל ה ק ש י ב לדבריו מתוך שתיקה‪ .‬וכשקמה ד מ מ ה )פתח במשל( וסיפר׳ כיצד‬ ‫)פעם(‬

‫התכנסו‬

‫העצים‪ ,‬שהיו נושאים קולם‬

‫)באותם הימים(‬

‫ב‪.‬‬

‫‪235‬‬

‫ש ו פ ט י ם מי‪,‬‬ ‫ז׳־כ־א‬ ‫‪236‬‬

‫כקול אדם‪ ,‬וביקשו‬

‫מ ה ת א נ ה למלוד עליהם‪ .‬וזו סירבה‪ ,‬הואיל והיא ש מ ח ה בכבוד ה נ ה ל ק לה בגלל פירותיה‪,‬‬ ‫והוא ש ל ה ואין הוא בא לה מידי אחרים מבחוץ‪ .‬ואילו העצים לא הניחו מ מ ח ש ב ת ם‬ ‫לבחור להט מושל‬ ‫דחתה‬

‫והחליטו ליתן א ת ה מ ^ ר ה לגפן‪ .‬אולם גם הגפן ש ב ח ר ו בה‬

‫א ת השלטון בנימוקים שבפי התאנה‪ .‬ולאחר שגם הזית‬

‫הבטיח‬ ‫דלק‬

‫‪1 9 7‬‬

‫‪1 9 0‬‬

‫‪1 9 8‬‬

‫גהג כמו אלו‬

‫ה א ט ד — א ש ר )גם( א ו ת ו ב י ק ש ו ה ע צ י ם ל י ט ו ל א ת ה מ ל ו כ ה ו ע צ ו ט ו ב ל ש מ ש‬

‫‪1 9 3‬‬

‫‪237‬‬

‫‪238‬‬

‫— ל ת פ ו ש א ת ה ש ל ט ו ן ו ל ה ח ז י ק בו ל ל א היסום‪ ,‬א ל א ש צ ר י כ י ם ה ם ל י ש ב‬

‫בצלו? א ב ל אם זוממים ה ס להשתיתו׳ ישמידם ב א ש ה ע צ ו ר ה בקרבו‪ .‬ויותם הוסיף‬ ‫״לא לשם צחוק מספר אגי לכם א ת הדברים האלה‪ ,‬אלא משום שאתם‪,‬‬

‫ואמר‪:‬‬

‫‪239‬‬

‫שזכיתם לטובות ר ב ו ת מגדעון‪ ,‬מסיתים א ת ד ע ת כ ם מזה‪ ,‬ש א ב י מ ל ך מ ו ש ל בכיפה —‬ ‫וזאת‬ ‫הבדל‬

‫לאחר שהייתם בעצה א ח ת אתו לרצות א ת א ת י ; סופכם שלא‬ ‫בינו לבין ה א ש ״‬

‫‪2 0 0‬‬

‫)תראו( כל‬

‫‪ .‬ולאחד שדיבר את הדברים האלה ברת וישב במקיכד‬

‫סתר בהרים שלש שנים מפחד אבימלך‪.‬‬ ‫זמן לא רב אחרי החגיגה גדשו א נ ש י שכם א ת אבימלך מן ה ע י ד ומן השבט׳ מ ת ו ד‬

‫ג‪.‬‬

‫‪240‬‬

‫ח ר ט ה ע ל הריגת בניו ש ל גדעון‪ .‬ואבימלך ה ש ת ד ל לגרום צרות לעיר‪ .‬באה ת ק ו פ ת‬ ‫הבציר׳ ואנשי‬

‫שכם‬

‫פחדו‬

‫לצאת‬

‫ולאסוף‬

‫א ת הפרי‪,‬‬

‫רעה‪ .‬וכשבא אליהם א ח ד המושלים )ושמו( געל‬ ‫ביקשוהו‬

‫‪2 0 2‬‬

‫‪2 0 1‬‬

‫שמא‬

‫יעשה‬

‫להם‬

‫אבימלך‬

‫בלוית אנשים מזוינים וקרובים‬

‫ש ו פ ט י ם ט׳‪,‬‬ ‫‪ 241‬כ ״ ג ־ כ ״ ט‬

‫‪ ,‬שיתן להם משמר‪ ,‬ע ד שיספיקו לגמור א ת הבציר‪ ,‬והוא נענה לבקשתם‪.‬‬

‫ה ם י צ א ו וגעל א ת ם והוא נוהג א ת גדודו אתו‪ .‬וכן א ס פ ו א ת ה י ב ו ל כ ב ט ח ו ן וערכו‬

‫‪242‬‬

‫טעודה חבורות חבורות והעזו ע ת ה לגדף בגלוי א ת אבימלך‪ ,‬ושלטונותיהם מעמידים‬ ‫א נ ש י ם ב מ א ר ב סביב העיר ותופשים רבים מ א נ ש י א ב י מ ל ך והורגים אותם‪.‬‬ ‫ואחד‬

‫זבול‪ ,‬מ ו ש ל ם‬

‫של‬

‫אנשי‬

‫שכם‬

‫וידיד ותיק‬

‫לאבימלך‪,‬‬

‫שלח‬

‫שליחים‬

‫אליו‬

‫להודיע׳ א י ד געל מסית א ת ההמון‪ ,‬ו ע ו ד ד ו ) ל ב ו א ( ולארוב לפני העיר‪ ,‬כי הוא יפתה‬ ‫את‬

‫ג ע ל ל צ א ת לקראתו‪ ,‬ומכאן יהיה זה מענינו ל ה ת נ ק ם ב ו ‪ :‬ו ל כ ש י ק ר ה ד ב ר זה‬

‫‪243‬‬ ‫שופטים‬

‫ד‪.‬‬ ‫ס׳‪,‬‬

‫ל׳־נ׳‬

‫‪168‬‬

‫‪244‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫ישתדל הוא לפשר בינו לבין העם‪ .‬וכן ישב אבימלך במארב וגעל שהה בפרוור‬ ‫בלא משמר וזבול אתו‪ .‬וכשראה געל אנשים מזוינים הולכים ומתקרבים‪ ,‬אמר אל‬

‫‪245‬‬

‫זבול‪ :‬הנה אנשים מזוינים עולים עליהם ן אמר הלה‪) :‬לא‪ ,‬כי( צלם של הסלעים הם‪,‬‬ ‫וכשקרבו וגעל הבחינם יפה‪ ,‬אמר‪ :‬לא צללים הם אלה‪ ,‬אלא גדוד אנשים‪ .‬אמר‬ ‫זבול‪ :‬״כלום לא אתה היית מטיח כלפי אבימלך על רשעותו? משום מה אינך‬

‫‪246‬‬

‫מראה את עוצם גבורתך ואינך נטפל אליו בקרב ?״ וגעל בא במבוכה והתנגש עם‬ ‫אנשי אבימלך‪ ,‬ונפלו כמה אנשים מאלה שהיו אתו והוא ברח העירה והשאר אחריו‪.‬‬ ‫וזבול התכוון לכך‪ ,‬שיגורש געל מן העיר‪ ,‬ויצא עליו בקטיגוריה‪ ,‬כאילו נלחם‬

‫‪247‬‬

‫במורך־לב באנשיו של אבימלך‪ .‬וכשנודע לאבימלר ‪,‬שעומדים אנשי שכם לצאת‬ ‫שוב לבציר‪ ,‬הושיב מארב סביב העיר‪ .‬וכשיצאו תפש החלק השלישי של צבאו את‬ ‫השערים‪ ,‬כדי לחסום את הכניסה )בחזרה( בפני האזרחים‪ ,‬והשאר רדפו אחרי‬

‫‪248‬‬

‫הפזורים‪ :‬והיה הדג בכל מקום‪ .‬ולאחר שהדס את העיר עד היסוד‪ ,‬שכן לא החזיקה‬ ‫מעמד בפני המצור‪ ,‬פיזר מלח על פני החרבות והמשיך בדרכו‪ .‬כד מתו אנשי שכס‬ ‫כולם‪ .‬ואלה שנפוצו בארץ וניצלו מן הסכנה‪ ,‬מצאו להם סלע מוצק‬

‫‪249‬‬

‫‪203‬‬

‫והתישבו‬

‫‪20‬‬

‫בו והתכוננו לבצרו י ‪ .‬אולם לאבימלך נודעה כוונתם והקדים לבוא עליהם במחנהו‬ ‫והקיף את המקום בערמות עצים יבשים‪ ,‬והוא עצמו נשאן וצווה את צבאו לעשות‬ ‫כמוהו‪ .‬ולאחר שהוקף הסלע מהר הטילו אש בעצים )והוסיף( כל מה שמטבעו נוח‬

‫‪250‬‬

‫לבעור והעלו להבה גדולה מאוד‪ .‬ולא ניצל אף איש מן הסלע‪ ,‬אלא )כולם( אבדו‪,‬‬ ‫אלף וחמש מאות גברים בערך עם נשיהם וילדיהם׳ ועוד המון רב של אגשים‬ ‫אחרים‪ .‬פורענות כזו באה על אנשי שכם‪ ,‬גדולה מכדי להתאבל עליה; אלא שבאה‬ ‫בדין על אלה‪ ,‬שזממו )ועשו( רעה גדולה כל כך לאיש‪ ,‬שהיטיב אתם‪.‬‬

‫‪251‬‬

‫ה‪.‬‬

‫שופטים ט׳‪,‬‬ ‫נ ׳‬

‫נ ״ ז‬

‫ולאחר שהטיל אבימלך פחד על ישראל באסונם של אנשי שכם‪ ,‬נעשה הדבר ברור‪,‬‬ ‫ששואף הוא לגדולות מאלה ושלא ישים שום סייג למעשה האלימות שלו‪ ,‬עד‬ ‫שיאבדס כולם‪ .‬וכן עלה על תבץ‬

‫‪252‬‬

‫‪205‬‬

‫ולקח את העיר בסערה‬

‫‪206‬‬

‫‪ .‬וכיון שהיה בה‬

‫מגדל גדול‪ ,‬שברח אליו כל ההמון‪ ,‬התכונן לצור עליו‪ .‬אולם כשבא במרוצתו סמוד‬ ‫לשערים השליכה אשה פלח רכב )עליו( ופגעה בראשו‪ .‬ואבימלד גפל וביקש‬ ‫מנושא כליו להרגו‪ ,‬שלא יהא נראה‪ ,‬כאילו)נגרם( מותו על־ידי מעשה אשה זו‪ .‬והלה‬

‫‪253‬‬

‫עשה מה שנצטווה‪ .‬עונש כזה נענש אבימלך על מעשה הפשע‪ ,‬שביצע כלפי אחיו‪,‬‬ ‫ועל תעלוליו כלפי אנשי שכם? ואף על אלה באה הפורענות‪ ,‬כפי שניבא יותם‪.‬‬ ‫וכשנפל אבימלר התפזר הצבא‪ ,‬שהיה אתו‪ ,‬וחזר למקומותיו‪.‬‬

‫ו‪.‬‬ ‫שופט׳‬

‫‪254‬‬

‫אז קיבל את השלטון על ישראל יאיר‬

‫‪2 0 7‬‬

‫הגלעדי‬

‫‪208‬‬

‫משבט מנשה‪ ,‬איש צולח מכל‬

‫י׳‪ ,‬ג׳־ה׳ הבחינות והוא הוליד בנים טובים‪ ,‬שלושים במספר‪) ,‬כולם( רוכבים מצוינים ולידם‬

‫ספר חמישי‬

‫‪169‬‬

‫‪2 0‬‬

‫נ מ ס ר ו מ ש ר ו ת ה ש ל ט ו ן ב ע ר י ה ג ל ע ד י ‪ .‬ו ח ו א א ח ז ב ש ל ט ו ן ע ש ד י ם ו ש ת י ם שגד‪ .‬ו מ ת‬ ‫י ש י ש וזכה לקבורה ב ק מ ו ץ‬

‫‪2 1 0‬‬

‫‪ ,‬עיר בארץ הגלעד‪.‬‬

‫אולם כל עניניהם ש ל העברים )שוב התחילו( מדרדרים לתוך אנדרלמוסיה )ומגי־‬ ‫ע י ם לידי( ח ו צ פ ה כ ל פ י א ל ה י ם וחוקיו‪ .‬ו ה ע מ ו נ י ם ו ה פ ל ש ת י ם‬ ‫‪21‬‬

‫) יוצאים(‬ ‫לעבור‬

‫‪2 1 1‬‬

‫גהגו בהם בוז והיו‬

‫ב צ ב א גדול ובוזזים א ת הארץ‪ ,‬אף כ ב ש ו א ת ע ב ד ־ ה י ר ד ן‬

‫‪u‬‬

‫כולו ונועזו‬

‫את הנהר׳ כדי לרכוש א ת ש א ר חלקי הארץ‪ .‬הפורענויות ה א ל ה הורו א ת‬

‫‪255‬‬ ‫ש ו פ ט י ם יי‪,‬‬ ‫ר־ט״ז‬

‫‪256‬‬

‫העברים בינה והם באו בתחנונים לפני אלהים והקריבו ק ר ב נ ו ת וביקשוהו ל ה ת ג ה ג‬ ‫במתינות ולהיעתר לתפילתם ולחדול מכעסו‪ .‬ואלהים שינה א ת מדותיו לנהוג בהם‬ ‫מתינות ואמר לעזור להם בעתיד‪.‬‬

‫ביתר‬

‫וכשיצאו‬

‫העמונים למלחמה על הגלעד נפגשו אנשי המקום על־יד ההר וביקשו‬ ‫‪2‬‬

‫איש ל ש ר ־ צ ב א עליהם‪ .‬והיה א ח ד יפתח ״ ‪ ,‬איש בעל יכולת בזכות אבותיו הגבורים‬ ‫צ ב א השכירים׳ ש ה י ה ש ו מ ר לעצמו‪ .‬וכן שלחו אליו וביקשו מ מ נ ו לעזור‬

‫ומחמת‬

‫ח‪.‬‬ ‫‪257‬‬ ‫ש ו פ ט י ם י׳‪.‬‬ ‫י״ח־י״א‪ ,‬י״א‬

‫‪258‬‬

‫ל ה ם והבטיחוהו‪ ,‬ש י ע ב י ר ו אליו א ת ה ש ל ט ו ן לכל י מ י )חייו(‪ .‬ואילו ה ל ה ל א ק י ב ל‬ ‫א ת ה ב ק ש ה ו ה ט י ח כ ל פ י ה ם ‪ ,‬ש ל א ע ז ר ו לו ב ש ע ה ש ע ש ו לו א ח י ו מ ע ש ד ד ע ו ו ל גלוי‪.‬‬

‫‪259‬‬

‫כי לא היה אחיהם מאם אתת‪ ,‬אלא זד להם מ צ ד אמו׳ שהובאה אליהט על־ידי אביהם‬ ‫ר ג ש י אהבה‪ .‬והם גרשוהו וגהגו בו מ נ ה ג ש ל בוז‬

‫מתוך‬

‫בחבל הארץ הקרוי‬

‫יושב‬

‫גלעד"‬

‫‪2‬‬

‫מ ח מ ת חולשתו‪ .‬והיה‬

‫‪260‬‬

‫והיה מ ק ב ל בעזכר א ת כ ל אלה‪ ,‬ש ה י ו ב א י ם‬

‫א ל י ו מ כ ל מקום שהוא‪ .‬ואולם כ ש ה פ צ י ר ו בו ה ל ל ו ו נ ש ב ע ו ליתן ב י ד ו א ת ה ש ל ט ו ן‬ ‫‪2‬‬

‫לכל ימיו ״ ‪ ,‬יצא למלחמה‪.‬‬ ‫ולאחר‬

‫שדאג בקפדנות לעניני המדינה והושיב את הצבא בעיר‬

‫‪2‬‬

‫מצפה" ׳ שלח‬

‫שליחים אל העמוני וטען נגד התנפלותו‪ .‬והלה שלח שליחים כנגד שליחים והאשים‬ ‫‪2‬‬

‫א ת י ש ר א ל ע ל י צ י א ת ם מ מ צ ר י ם ו ת ב ע ל ה נ י ח )לו( א ר ץ ה א מ ו ר י ״ ׳ ש י ר ו ש ת א ב ו ת‬ ‫ה י א לו מ י מ י ם קדמונים‪ .‬ויפתח ענה‪ ,‬ש ל א כ ד י ן ה ו א ב א ל ט ע ו ן כ ל פ י א ב ו ת י ה ם ב ג ל ל‬

‫‪261‬‬

‫ט‪.‬‬

‫שופטים י״א‪,‬‬ ‫י״ב־כ״ח‬

‫‪262‬‬

‫א ר ץ האמורי‪ ,‬א ל א להיפר‪ ,‬חייבים העמונים להחזיק טובה להם ע ל שהניחו להם א ת‬ ‫א ר ץ עמון‪ ,‬הואיל ו מ ש ה יכול היה ליטול גם א ו ת ה ״‬ ‫העמונים‬ ‫שלש‬

‫‪2‬‬

‫ידם מ א ר צ ם )של ישראל( ״ ׳ שאלתים ר כ ש ה ל ה ם והם יושבים ב ה זה‬

‫מ א ו ת ש נ ה ו מ ע ל ה ? והוסיף ואמר‪ ,‬שיילחם בהם‪.‬‬

‫בדברים‬ ‫כל‬

‫‪2‬‬

‫ואמר )לשליחים(׳ שיסלקו‬

‫אלה פטר את השליחים והתפלל לנצחון והבטיח להקריב ולזבוח לאלהים‬

‫מ ה שיפגוש בתחלה‪ ,‬אם יחזור בשלום לביתו‪ .‬ופגע )באויבים(‬

‫ונצחם נצחון‬

‫י‪.‬‬ ‫‪263‬‬ ‫שופטים י״א‪,‬‬ ‫כ״ט־פ׳‬

‫‪2‬‬

‫גמור והרג בהם ורדפם ע ד העיר מ נ י ת ״ ‪ .‬אז ע ב ר אל ארץ עמון ו ה ש מ י ד ע ד י ם ר ב ו ת‬ ‫והוביל שלל ושחרר א ת בני עמו משעבוד‪ ,‬שהעיק עליהם שמונה ע ש ר ה שנה‪ .‬אולם‬ ‫כשחזר‬ ‫לקראתו‬

‫ירדה עליו פורענות‪,‬‬

‫ש ל א היתד‪.‬‬

‫הולמת כלל‬

‫את הצלחותיו‪:‬‬

‫בתו יתידתו‪ ,‬שהיתה עדיין בבתוליה‪ .‬והוא צ ע ק‬

‫כי יצאה‬

‫צעקה מרה על אסונו‬

‫‪264‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪170‬‬ ‫‪265‬‬

‫הגדול‬

‫‪2 2 0‬‬

‫ו נ ז ף ב ב ת ו ע ל ד״חפזון ל צ א ת ל ק ר א ת ו ׳ ש כ ן ה ק ד י ש א ו ת ה ל א ל ה י ם ‪ .‬ו א י ל ו‬

‫זו ל א ב ל י ר צ ו ן ק י ב ל ה א ת ה י ד י ע ה ע ל ה ע ת י ד ל ב ו א ‪ ,‬ש ע ת י ד ה ה י א ל מ ו ת ע ל נ צ ח ו נ ה‬ ‫של אביה ועל חירותו של העם‬ ‫‪266‬‬

‫עם‬

‫בני המקום‬

‫ומשעבר‪,‬‬ ‫התקשה‬

‫למועד‬

‫א ת נעוריה‪ ,‬ואז י ע ש ה כפי נדרו‪ .‬והוא הסכים‬

‫האמורז‬

‫הקריב את בתו קרבן עולה ש ל א לפי החוק ושלא לרצון אלהים‪ .‬ו ל א‬ ‫במחשבתו ע ל מה שעתיד לבוא ומה תהא דעתם של הבריות‪ ,‬ש י ש מ ע ו ע ל‬

‫המעשה שעשה‬ ‫‪267‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫שופטים י״ב‪,‬‬ ‫א׳־ו׳‬

‫‪2 2 1‬‬

‫‪ .‬אלא בקשה‪ ,‬שיתן לה אביה שני חדשים ל ב כ ו ת‬

‫‪2 2 2‬‬

‫‪.‬‬

‫ושבט אפרים יצא למלחמה עליו על שום שלא הודיעם על דבר המסע על ה ע מ ו נ י ם‬ ‫ונטל לעצמו בלבד א ת השלל ואת תהילת המעשים‪ .‬תחילה אמר יפתח‪ ,‬ש ל א נ ע ל ם‬ ‫מ ה ם ה ד ב ר ‪ ,‬ש ב נ י ע מ ם ה י ו ב מ צ ו ק ת מ ל ח מ ה ‪ ,‬ו כ ש נ ק ר א ו הם‪ ,‬א נ ש י אפרים‪ ,‬ל ע ז ר ה ‪,‬‬ ‫ל א ב א ו ; ו ה ר י ח י י ב י ם היו‪ ,‬מ ש נ ו ד ע ל ה ם ה ד ב ר ‪ ,‬ל מ ה ר )ולבוא( ב ט ר ם נ ת ב ק ש ו‬

‫‪268‬‬

‫‪2 2 3 3‬‬

‫‪.‬‬

‫ועוד אמר‪ ,‬ש מ ע ש ה עוול הם עומדים לעשות‪ ,‬שכן לא העזו ל צ א ת ל מ ל ח מ ה ע ל‬ ‫האויב‪ ,‬ואילו ע ל ק ר ו ב י ה ם ל ד ם ה ם יוצאים‪ .‬ואיים‪ ,‬ש י י פ ר ע מ ה ם ב ע ז ר ת אלהים‪ ,‬א ס‬

‫‪269‬‬

‫לא‬

‫ינהגו ב י ש ו ב הדעת‪ .‬ו כ ש ל א שידלם )בדבריו אלה(‪ ,‬פ ג ע בהם‪ ,‬ב ע ל ו ת ם עליו‪,‬‬

‫בצבאו‪,‬‬

‫שהחזיר מן הגלעד‪ ,‬ועשה בהם הדג ר ב ; וברדפו אחרי הבורחים הקדים‬

‫ותפש על־ידי גדוד אחד‪ ,‬ש נ ש ל ח מראש‪ ,‬א ת מ ע ב ר ו ת הירדן והרג כארבעים ו ש נ י ם‬ ‫אלף איש‪.‬‬ ‫‪270‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫שופט׳ י״ב‪ ,‬ז׳‬ ‫‪271‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫שופטים י״ב‪,‬‬ ‫ח׳־י׳‬

‫ויפתח‬

‫שלט ש ש שנים ונפטר ונקבר בעיר מולדתו מצפה‬

‫ולאחר שנפטר יפתח נטל את השלטון אבצן‬ ‫ולאיש‬

‫‪2 2 4‬‬

‫‪2 2 3‬‬

‫‪,‬‬

‫עיר בארץ הגלעד‪.‬‬

‫‪ ,‬איש מ ש ב ט יהודה מעיר בית לחם‪.‬‬

‫ש ש י ם צאצאים‪ ,‬שלשים זכרים ויתרם בנות‪ ,‬ובמותו השאירם כולם חיים‬

‫ונשואים לבעלים ולנשים‬

‫‪2 2 5‬‬

‫‪ .‬והוא נ פ ט ר ישיש‪ ,‬לאחר ש ל א ע ש ה ב מ ש ך ש ב ע ש נ ו ת‬

‫)שלטונו (שום ד ב ר ראוי לספרו או להזכירו‪ ,‬וזכה לקבר בעיר מולדתו‪.‬‬ ‫‪272‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫שופטים י״ב‪,‬‬ ‫י״א‪-‬י״ב‬

‫זה ד ב ר מ ו ת אבצן‪ .‬וגם אילון‪ ,‬ש ה י ה מ ש ב ט זבולון ו נ ט ל א ת ה ש ל ט ו ן אחריו ו א ח ז‬ ‫ב ו ב מ ש ך ע ש ר ש נ י ם ‪ ,‬ל א ע ש ה ש ו ם ד ב ר ר א ו י ל ט פ ל בו‪.‬‬ ‫ועבדון‬

‫בן ה ל ל‬

‫‪2 2 6‬‬

‫‪ ,‬משבם אפרים ויליד עירם ש ל הפרעתונים‬

‫‪2 2 7‬‬

‫‪ ,‬נתמנה לשליט‬

‫‪273‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫שופטים י״ב‪,‬‬ ‫י״ג־ט״ו‬

‫יחיד א ח ר י אילון‪ .‬א פ ש ר לזכרו רק בגלל צ א צ א י ו המרובים‪ ,‬ש כ ן גם הוא ל א ע ש ה ש ו ם‬

‫‪274‬‬

‫בנים‬

‫מעשה‬

‫נהדר‬

‫מפאת‬

‫השלום‬

‫והבטחון‪,‬‬

‫ושלושים נכדים‪ ,‬שנולדו לו מ א ל ה‬

‫‪2 2 8‬‬

‫ש&דרו‬

‫במדינה‪.‬‬

‫והיו‬

‫לו‬

‫ארבעים‬

‫‪ ,‬והיה )יוצא( ונוסע עמהם‪ ,‬עם כל ה ש ב ע י ם ‪,‬‬

‫שכן היו פ ר ש י ם משובחים ביותר‪ .‬ו ה ש א י ר כולם עלי א ד מ ו ת ונפטר י ש י ש וזכה‬ ‫לקבורה מפוארת בפדעתון‪.‬‬ ‫ח‪ .‬א‪.‬‬

‫‪275‬‬

‫כ‪.‬‬

‫‪276‬‬

‫אחדי‬

‫מותו של עבדון התגברו הפלשתים על ישראל ולקחו מהם מסים‬

‫במשך‬

‫ארבעים שנה‪ .‬מהשעבוד הזה נ ש ת ח ר ר ו באופן ז ה ‪:‬‬ ‫לאיש‬

‫אחד מנוח‬

‫‪3 2 9‬‬

‫מ ב נ י דן‪ ,‬מן ה מ י ו ח ס י ם ב י ו ת ר ו ר א ש ו ן ב מ ק ו ם מ ו ל ד ת ו ל כ ל‬

‫ספר ח מ י ש י‬ ‫ה י ת ה אשד‪ .‬מ פ ו ר ס מ ת‬

‫הדעות‬

‫ב י פ י ה ‪ .‬ו ע ו ל ה בו‬

‫‪171‬‬ ‫‪2 3 0‬‬

‫שופטים י״ג‪,‬‬ ‫א׳־כ״ה‬

‫ע ל כל ה נ ש י ם ש ב א ו ת ו הזמן‪.‬‬

‫ומכיון ש ל א היו לו בנים )ממנה(‪ ,‬היה ה א י ש מיצר על ה ת ה ל כ ו ערירי וחיה מ ה ל ך‬ ‫)ויוצא( ל ע ת י ם • ת כ ו פ ו ת ע ם א ש ת ו זו ל פ ר ו ו ר ה ע י ר — זהו מ י ש ו ר ג ד ו ל — ו מ ת פ ל ל‬ ‫לאלהים‪ ,‬שיתן להם יורשים כשרים‪ .‬והיה ה א י ש אוהב א ת א ש ת ו ע ד לשגעון ומקנא‬ ‫א ו ת ה ל ל א מ י ד ה מ ת ו ך א ה ב ת ו זו‬ ‫מלאך אלהים‬

‫‪2 3 2‬‬

‫‪2 3 1‬‬

‫‪277‬‬

‫‪ .‬ו כ ש נ ש א ר ה האשד‪) .‬פעם( ב י ח י ד ו ת ה ו פ י ע ל ה‬

‫ב ד מ ו ת בחור יפה וגדול ובישר לה לידתו ש ל בן ב ה ש ג ח ת אלהים‪,‬‬

‫יפה והדור בכוחו׳ ש ב ה י ו ת ו ל א י ש יהיה מציק לפלשתים‪ .‬וצווה לה׳ ש ל א ת ס פ ר א ת‬ ‫שערותיו ושיינזר ב מ צ ו ת אלהים מ כ ל משקה‪ ,‬חוץ ממים‪ ,‬שיהיו מ ש ק ה ו הרגיל‬

‫‪2 3 3‬‬

‫‪278‬‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ולאחר ד ב ר ו א ת הדברים ה א ל ה הלך‪ ,‬כ ש ם ש ב א ברצון אלהים ״ ‪.‬‬ ‫וכשבא בעלה סיפרה לו מ ה ש ש מ ע ה מפי ה מ ל א ך ופיה מלא תהילה ליפיו ולקומתו‬

‫‪279‬‬

‫ש ל הבחור‪ ,‬ע ד שהלה בקנאתו גפל מ ח מ ת ה ת ש ב ח ו ת )האלה( לתוך פ ת ד גדול ולתוך‬ ‫‪280‬‬

‫חשד‪ ,‬ה ב א ב ע ק ב ר ג ש כזה‪ .‬וזו ר צ ת ה ל ג ר ש א ת ע צ ב ו ת ו ה נ ו א ל ת ש ל ב ע ל ה ו ה ת ח נ נ ה‬ ‫אלהים‪,‬‬

‫לפני‬

‫בפרוור‬

‫שישלח‬

‫ש נ י ת א ת ה מ ל א ך ‪ ,‬ל מ ע ן יוכל גם‬

‫בעלה‬

‫לראותו‪ .‬וכשהיו‬

‫העיר חזר ובא המלאך‪ ,‬בחסדו ש ל אלהים‪ ,‬ונראה ל א ש ה ב ש ע ה ש ה י ת ה‬

‫יחידה ו ב ע ל ה איננו‪ .‬וזו ב י ק ש ה מ מ נ ו לתכות‪ ,‬ע ד ש ת ב י א א ת ב ע ל ה ; ו כ ש ח ר ש ה לה‬ ‫הלכה ל ח פ ש א ת מנוח‪ .‬וזה ר א ה )את המלאך( ולא פסק בכל זאת מ ח ש ד ו וביקש‪,‬‬ ‫גם לו מ ה‬

‫שיודיע‬

‫ש ב י ש ר לאשתו‪ .‬וכשאמר‪ ,‬שדיה‪ ,‬שהיא‬

‫‪281‬‬

‫לבדה יודעת‪ ,‬ביקש‬

‫־־ ‪T‬‬

‫ל ה ג י ד מ י הוא‪ ,‬כדי שיודו לו ויתנו לו מ ת נ ה לכשיוולד הילד‪ .‬ה ל ה השיב‪,‬‬

‫ממנו‬

‫‪282‬‬

‫שאין לו צורך בשום דבר‪ ,‬הואיל ולא מ ח מ ת מחסור הביא לחם א ת ב ש ו ר ת הוולדו‬ ‫של‬

‫הילד‪ .‬ולא הסכים ל ב ק ש ת מנוח ל ה י ש א ר וליטול תלק ב מ ת נ ת אורחים; אולם‬

‫כ ש ה פ צ י ר בו נ ת פ ת ה ב כ ל ז א ת להמתין‪ ,‬ע ד ש י ב י א ו לו מ ת נ ת אורח איזו שהיא‪ .‬ו מ נ ו ח‬ ‫שחט‬

‫גדי וצווה א ת א ש ת ו‬

‫הסלע‬

‫א ת ככרות הלתם ואת הבשר‪ ,‬בלא הכלים‪ .‬וכשעשו זאת נגע ב ב ש ר ב מ ט ה‬

‫‪283‬‬

‫לבשלו; וכשהיה הכל מוכן פקד המלאך לחניה על‬ ‫‪284‬‬

‫שבידו‪ ,‬ו ה ת ל ק ח ה א ש ונעןרף ה ב ש ר י ח ד ע ם כ כ ר ו ת הלחם‪ ,‬ו ה מ ל א ך נ ר א ה ל ה ם והוא‬ ‫עולה בתוך ה ע ש ן כמו ב מ ר כ ב ה השמימה‪ .‬ו כ ש פ ח ד מנוח‪ ,‬ש מ א יאונה להם ד ב ר ר ע‬ ‫כ מ ר א ה א ל ה י ם זה‪ ,‬ב י ק ש ה מ מ נ ו א ש ת ו ל ה ת ע ו ד ד ‪ :‬ש ה ד י ל ת ו ע ל ת ם נ י ת ן ל ה ם ל ר א ו ת‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫והאשה‬ ‫גברתן‬

‫ה ר ת ה ו ש מ ר ה ע ל )כל(‬ ‫‪2 3 5‬‬

‫‪ .‬והיה הילד גדל מחר‬

‫ה מ צ ו ו ת ; וכשנולד ה י ל ד קראו לו שמשון‪ ,‬פירוש‬ ‫‪2 3 6‬‬

‫‪285‬‬

‫ד‪.‬‬

‫‪ ,‬ובדוד היה מתור ד ד ד חייו הפכחית וגידול‬

‫לעדותיו‪ ,‬ש ע ת י ד הוא להיות נביא‪.‬‬ ‫)ופעם(‪,‬‬ ‫נתעוררה‬

‫כשבא שמשון עם הוריו לעיר ת מ נ ה‬ ‫בו א ה ב ה ל ב ת ו ל ה )מבנות(‬

‫‪2 3 7‬‬

‫של הפלשתים ב ש ע ת חגיגה‬

‫‪2 3 8‬‬

‫‪,‬‬

‫ה א ר ץ והוא ב י ק ש מהוריו׳ ש י ש י א ו לו א ת‬

‫הנערה‪ .‬ס ר ב ו ההורים‪ ,‬הואיל ולא היתה ב ת עמם‪ .‬אולם אלהים ה מ צ י א א ת הנשואים‬

‫‪286‬‬

‫ה‪.‬‬

‫שופטים י״ד‪,‬‬ ‫א׳־ו׳‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪172‬‬

‫האלה ל ת ו ע ל ת ם של העברים וכך היתה ידו ש ל שמשון‬ ‫‪287‬‬

‫הבתולה‪.‬‬

‫על העליונה ואירס לו א ת‬

‫ו כ ש ה י ה הולך ובא לעתים תכופות א צ ל הוריה׳ פ ג ע בארי׳‬

‫ואף־על״פי‬

‫שהיה מחוסר כלי־זין ע מ ד בפניו וחינק אותו בידיו וזרק א ת החיה למקום מ ג ו ד ל‬ ‫עצים ליד‬

‫‪2 3 9‬‬

‫הדרך‪.‬‬ ‫‪2 4 0‬‬

‫‪288‬‬

‫ופעם א ח ר ת כ ש ה ל ך אל ה נ ע ר ה מ צ א ע ד ת דבורים׳ ש ב נ ו להן קן‬

‫‪289‬‬

‫ההוא‪ .‬והוציא ש ל ו ש י ע ר ו ת ־ ד ב ש ונתנן ל נ ע ר ה עם ש א ר ה מ ת נ ו ת שהביא‪ .‬ו כ ש נ ת נ ו ל ו‬

‫שופטים‬ ‫י״ד‪ ,‬ח׳־כ׳‬

‫בחזהו של ה א ר י ה‬

‫לבחור אנשי ת מ נ ה ב ש ע ת סעודת הנשואים — כי ערך מ ש ת ה לכולם — מ פ ח ד כ ו ח ו‬ ‫של‬

‫הבחור‬

‫ש ל ש י ם א י ש חזקים ביותר‪ .‬שיהיו לו חברים להלכה ו ש ו מ ר י ם‬

‫עליו‬

‫למעשה‪ ,‬ש ל א י ע ל ה על ד ע ת ו לעורר איזו מחומה‪ ,‬והשתיה גדלה והלכה ו ב ד י ח ו ת ה ד ע ת‬ ‫‪290‬‬

‫שלטה — דבר רגיל בשעות כאלה — אמר ש מ ש ו ן ‪ :‬״אחוד לכם חידה׳ אם ת פ ת ר ו ה‬ ‫לאחר ש ת ח ק ר ו ש ב ע ה ימים׳ תקבלו כל א ח ד אטון ותלוק ממני ב ש כ ר &כלכם״‪ .‬והללו‪,‬‬ ‫שרצו להיראות פקחים ולמצוא ריווח כאחד׳ ביקשוהו לאמור )תידתו(׳ והוא א מ ר ‪:‬‬

‫‪291‬‬

‫״אוכל הכל‪ ,‬א ף כי הוא לא־נעים ביותר‪ .‬הוציא מ א כ ל מתוק מתוכו״‪ .‬ו כ ש ל א יכלו ה ל ל ו‬ ‫א ת ה פ ת ר ו ן ב מ ש ך ש ל ש ה ימים‪ ,‬ב י ק ש ו מ ה נ ע ר ה לחקור א ת ב ע ל ה ו ל ה ג י ד‬

‫למצוא‬

‫להם‪ ,‬ואיימו ע ל י ה לשרפה‪ ,‬אם ל א ת ע ש ה בקשתם‪ .‬ו ש מ ש ו ן נ י ס ה‬ ‫‪292‬‬

‫לנערה‪ ,‬כ ש ה י ת ה מ ב ק ש ת ממגו להגיד לה )את הפתרון( ן אולם כ ש ה פ צ י ר ה בו ו פ ר צ ה‬ ‫בדמעות‬ ‫סיפר‬

‫‪293‬‬

‫‪2 4 1‬‬

‫בתחלה לסרב‬

‫והביאה א ת מיאונו לגלות‬

‫‪2 4 2‬‬

‫לה את הדבר כראיה לתוסר אהבתו אליה‪,‬‬

‫לה את ה מ ע ש ה בהריגת האריה וכיצד נשא מתוכו את ש ל ש יערות־הדבש‪,‬‬

‫שעלו בתוך )נבלתו(‬

‫‪2 4 3‬‬

‫‪ ,‬ו ה ב י א ן לה‪ .‬ו ה ו א ל א ח ש ד ב ש ו ם מ ע ש ו ד ע ר מ ה ו ס י פ ר ) ל ה (‬

‫הכל ‪ 1‬ואילו היא ה ב י א ה א ת ה ד ב ר לאלה שביקשוהו‪ .‬וביום השביעי‪ ,‬בו צ ר י כ י ם ה י ו‬ ‫א ל ה ל פ ת ו ר לו א ת החידה‪ ,‬שןזד להם‪ ,‬ה ת כ נ ס ו ל פ נ י ש ק י ע ת ה ח מ ה ו א מ ר ו ‪:‬‬

‫״אין ל ד‬

‫ד ב ר ל א ע ע י ם מ א ר י ה ל א ל ה ש פ ו ג ע י ם בו‪ ,‬ו א י ן ל ך ד ב ר מ ת ו ק מ ד ב ש ל א ל ה ש ט ו ע מ י ם‬ ‫‪294‬‬

‫אותו״‪ .‬ו ש מ ש ו ן ה ו ס י ף ‪. :‬ואין ד ב ר ערום מאשר״ ש ה ב י א ה לכם א ת ד ב ר י ) א ל י ה ( ״‬

‫‪2 4 1‬‬

‫‪.‬‬

‫והוא אמנם נתן לאלה מה שהבטיח‪ .‬לאחר שלקח ש ל ל מאנשי אשקלון‪ ,‬שנזדמנו לו‬ ‫בדרך — גס א ל ה פ ל ש ת י ם — אולם ה ת ח ר ט על נשואיו אלה‪ ,‬ואף ה נ ע ד ה מ א ס ה ב ו‬ ‫בגלל כעסו וני&אה לחברו‪ ,‬שהיה שושבין שלו‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שופטים ט״ו‪,‬‬

‫‪295‬‬

‫א׳־י׳‬ ‫‪296‬‬

‫ושמשון‬

‫‪2 4 5‬‬

‫‪.‬‬

‫רגז על מ ע ש ה העלבון הזה והחליט להתנקם מכל הפלשתים וגם מ מ נ ה ‪.‬‬

‫ומכיון ש ה י ת ה ת ק ו פ ת ה ח מ ה והתבואות כ ב ר היו בשלות לקציר‪ ,‬ת פ ש ש ל ו ש מ א ו ת‬ ‫שועלים‬

‫וקשר בזנבותיהם לפידים בוערים ושילחם בשדותיהם של הפלשתים‪ .‬כ ך‬

‫נ ש מ ד ה ת ב ו א ת ם ‪ .‬ו כ ש נ ו ד ע ל פ ל ש ת י ם ש מ ע ש ה ש מ ש ו ן ה ו א זה‪ ,‬וגם נ ו ד ע ה ל ה ם ה ס י ב ה ‪,‬‬ ‫ש ב ג ל ל ה ע ש ה א ת ה ד ב ר ‪ ,‬ש ל ח ו א ת ש ל ט ו נ ו ת י ה ם ל ת מ נ ה וע‪1‬רפו ח י י ם א ת מ י ש ה י ת ה‬ ‫אשתו ואת קרוביה כאשמים בפורענויותיהם‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫‪297‬‬

‫ולאחר שהרג שמשון רבים מהפלשתים במישור ישב ב ע י ט ם‬

‫‪2 1 6‬‬

‫‪ ,‬סלע מוצק )בנחלת(‬

‫‪173‬‬

‫ספר ח מ י ש י‬

‫ש ב ט יהודה‪ .‬ו ה פ ל ש ת י ם יצאו ל מ ל ח מ ה ע ל ה ש ב ט ‪ .‬ו כ ש ט ע נ ו הללו׳ ש א י ן זח מ ן הדין‬ ‫שיטילו עליהם עונש על חטאותיו של שמשון ובו בזמן ש ה ם מ ש ל מ י ם להם מסים׳‬ ‫א מ ר ו הפלשתים‪ ,‬שאם אין הם רוצים ל ה י ח ש ב כ א ש מ י ם‬

‫‪2 4 7‬‬

‫‪ ,‬עליהם להסגיר בידט את‬

‫שמשון‪ .‬ומשום ש ר צ ו הללו להיות נקיים מן האשמה׳ באו אל ה ס ל ע ש ל ש ת אלפים‬ ‫איש‬

‫שופטים ט״ו‪,‬‬ ‫ח׳־ט״ז‬

‫מזוינים וגידפו א ת שמשון ע ל מעשיו כלפי ה פ ל ש ת י ם‬

‫‪2 4 7 3‬‬

‫‪298‬‬

‫שבכוחם להמיט‬

‫פ ו ר ע ג ו ת ע ל ג ז ע ה ע ב ר י ם כולו‪ ,‬והוסיפו‪ ,‬ש ב א ו ל ק ח ת א ו ת ו ו ל ה ס ג י ר ו ב י ד י ה פ ל ש ת י ם‬ ‫ובקשוהו לקבל עליו א ת הדין מרצון‪ .‬והלה נ ט ל מ ה ם שבועות‪ ,‬ש ל א י ע ש ו ) ל ו ( ד ב ר אלא‬

‫‪299‬‬

‫יםגירוהו לאויבים בלבד‪ .‬וירד מהסלע ומסד עצמו לרשותם ש ל בני ש ב ט )יהודה(‪.‬‬ ‫והללו אסרו אותו בשגי חבלים והובילוהו להסגירו לפלשתים‪ .‬וכשהגיעו למקום —‬

‫‪300‬‬

‫הוא קרוי ביום ״לחי״ בגלל מ ע ש ה הגבורה‪ ,‬ש ע ש ה ש ם שמשון‪ ,‬ואילו לפנים ה י ה‬ ‫בלי שם‬

‫‪2 4 8‬‬

‫— והפלשתים‪ ,‬שסנו במרחק־מה‪ ,‬יצאו לקראתם בשמחה ובתרועה‪ ,‬כאילו‬

‫הצליחו והשיגו חפצמ‪ ,‬ניתק ש מ ש ו ן א ת החבליט ותפש לחי ש ל חמור׳ מ ו ט ל ת לרגליו‪,‬‬ ‫והתנפל על האויבים והכה בהם בכלייזין זה‬

‫‪2 1 9‬‬

‫ו ה ר ג בו אלף איש ואת ה ש א ר הנים‬

‫במבוכה‪.‬‬ ‫ושמשון‬

‫ה ת ג א ה ב מ ע ש ה ו זה יותר מן ה מ י ד ה ולא היה אומר‪ ,‬ש ה ד ב ר קרה ב ע ז ר ת‬

‫אלהים‪,‬‬

‫אלא היה מייחס אותו לגבורתו והולך ומתפאר׳ שהרג חלק מן האויבים‬

‫בלחי )חמור(‬

‫‪2 5 0‬‬

‫ועל חלק הפיל א ת ח ת י ת ו והניםם‪ .‬אולם כ ש ת ק פ ו צ מ א גדול הבין‪,‬‬

‫‪301‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫שופטים ט״ו‪,‬‬ ‫ט״ז־י״ט‬ ‫‪302‬‬

‫ש א פ ס ג ב ו ר ת האדם‪ ,‬ע מ ד והעיד‪ ,‬ש ה כ ל יסודו ב א ל ה י ם הוא‪ ,‬ו ה ת ח נ ן לפניו‪ ,‬ש ד ב ר י ו‬ ‫לא‬

‫יעוררו כעסו ו ש ל א יסגירו בידי האויבים וימציא לו עזרה‬

‫בצרתו ויצילנו‬

‫ממצוקתו‪ .‬ואלהים נ ת ר צ ה ל ב ק ש ת ו וזימן לו מעין מתוק וגדול בוקע מסלע‪ ,‬ולפיכך‬ ‫ק ר א ש מ ש ו ן ל מ ק ו ם ש ם לחי‪ ,‬וכך ה ו א נ ק ר א ע ד היום ה ז ה‬

‫‪303‬‬

‫‪2 5 1‬‬

‫א ח ר י ה ק ר ב הזה היה ש מ ש ו ן נוהג זלזול ב פ ל ש ת י ם והיה ב א ל ע ז ה ו מ ב ל ה )זמנו(‬

‫‪304‬‬

‫י‪.‬‬

‫ב א ח ד הפונדקים‪ .‬ו כ ש נ ו ד ע ל ש ל ט ו נ ו ת ע ז ה ע ל ש ה ו ת ו שם‪ ,‬ת פ & ו א ת ה מ ק ו מ ו ת ל פ נ י‬ ‫השערים‬

‫ועמדו וארבו לו‬

‫‪2 5 2‬‬

‫‪,‬‬

‫ש ל א י ת ח מ ק ויצא‪ .‬אולם כ ש ה ג י ע ח צ ו ת הלילה קם‬

‫שופטים ט״ז‪,‬‬ ‫א׳־ג׳‬ ‫‪305‬‬

‫שמשון‪ ,‬שלא נעלמו ממנו תחבולותיהם‪ ,‬ה ש ת ע ר על השערים והרימם על כתפיו יחד‬ ‫עם מזוזותיהם ובריחיחם ושאר חלקי העצים שבהם ונשאם והניחם על ה ה ד ש מ ע ל‬ ‫לחברון‪.‬‬ ‫אולם כבר התחיל לעבור על חוקי ה א ב ו ת ולזייף א ת אודח חייו המיוחד על ידי חיקוי‬

‫‪306‬‬

‫יא‪.‬‬

‫מנהגים נכרים והיה לו ה ד ב ר הזה ל ת ח ל ת הפורענות‪ .‬שכן א ה ב א ש ה פ ר ו צ ה מ ב נ ו ת‬ ‫הפלשתים‪,‬‬

‫שמה דלילה‬

‫‪2 5 3‬‬

‫‪ ,‬והזדווג אתה‪ .‬וראשי חבר הפלשתים באו אליה ופיתוח‬

‫בהבטחות להציל דבר מפי שמשון על מקור‬ ‫עליו‬

‫‪2 5 5‬‬

‫‪2 5 4‬‬

‫שופטים ט״ז‪,‬‬ ‫‪ 307‬ד׳־כ׳׳א‬

‫כוחו‪ ,‬ש ב ג ל ל ו אין לאויביו ש ל י ט ה‬

‫‪ .‬וזו ב ש ע ת ש ת י ה ו ב מ ס ב ת )רעים( ד ו מ ה )לזו( ה ב י ע ה א ת ה ת פ ע ל ו ת ה מ מ ע ש י ו‬

‫ו ה ש ת ד ל ה ל ה צ י ל ב ע ר מ ה מ פ י ו ד ב ר ע ל ה ד ר ך ‪ ,‬ב ה ה ג י ע ל ג ב ו ר ה כזו‪ .‬ו ש מ ש ו ן ‪ ,‬ש ה י ה‬

‫‪308‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪174‬‬

‫ע ו ד בכוחו להיות פיכח‪ ,‬ע נ ה גם הוא ב ע ר מ ה לדלילה‬ ‫‪309‬‬

‫‪2 5 6‬‬

‫ואמר‪ ,‬שאם יאמרוהו ב ש ב ע‬

‫ז מ ו ר ו ת ש ל גפן‪ ,‬ה נ י ת נ ו ת ע ו ד להיכפף‪ ,‬א פ ש ר ש י ה י ה ה ח ל ש באדם‪ .‬א ז ש ת ק ה ה א ש ה ‪,‬‬ ‫)ושלחה(‬

‫‪310‬‬

‫והודיעה לסרני הפלשתים ושמה כמה אנשי צבא במארב בפנים ה ב י ת ן‬

‫ובהיותו מוטל‬

‫שכור"‬

‫‪2‬‬

‫ק ש ר ה אותו בזמורות ביתר כוח והעירה אותו א ח ר כ ד‬

‫בקריאה‪ ,‬ש א נ ש י ם באים עליו‪ .‬והוא גיתק א ת הזמורות ו ע מ ד להתגונן‪ ,‬כ א י ל ו מ י ש ה ו‬ ‫מ ת נ פ ל ע ל י ו ‪ .‬ו כ ש ה י ה ש מ ש ו ן ב א ל ע ת י ם ת כ ו פ ו ת א ל ה א ש ה ‪ ,‬היתד‪ ,‬זו ע ו מ ד ת ו מ ט י ח ה‬ ‫כלפיו ד ב ר י רוגז‪ ,‬ש ל א ה ג י ד ל ה א ת מ ה ש ב י ק ש ה )לדעת( מ ח מ ת א י ־ א י מ ו ן ב א ה ב ת ה‬ ‫אליו‪ ,‬כ א י ל ו ל א ת ש ת ו ק ע ל דברים‪ ,‬ש י ו ד ע ת היא‪ ,‬כ י ט ו ב ת ו ד ו ר ש ת ׳ ש ל א י ו ו ד ע ו ‪.‬‬ ‫‪311‬‬

‫והוא ר י מ ה א ו ת ה ש ו ב ואמר‪ ,‬ש י פ ס י ד כוחו‪ ,‬א ם י א ס ר ו ה ו ב ש ב ע ה חבלים‪ .‬ו ל א ח ר‬ ‫ש ע ש ת ה גם זאת וללא הועיל‪ ,‬יעץ לה בפעם ה ש ל י ש י ת לארוג א ת עזערותיו לאריגה‪.‬‬

‫‪312‬‬

‫‪25‬‬

‫ד ב ר ז ה נ ע ש ה ו ל א נ מ צ א ג ם ה ו א א מ ת ״ ‪ .‬ס ו ף ס ו ף ‪ ,‬ל א ח ר ש ה פ צ י ר ה בו‪ ,‬א מ ר ש מ ש ו ן‬ ‫ל ד ל י ל ה מ ת ו ך ר צ ו ן לגרום ל ה נ ח ת ר ו ח ) ש כ ן נ ג ז ר עליו‪ ,‬ש י פ ו ל ל ת ו ך פ ו ר ע נ ו ת ( ‪:‬‬ ‫״אלהים הוא הדואג לי ובהשגחתו הנני מגדל א ת ש ע ד ו ת י אלה מיום ש נ ו ל ד ת י והוא‬ ‫שהטיל‬

‫‪313‬‬

‫עלי א ת החובה‪ ,‬שלא לספר אותן‪ :‬שכן כוחי הוא בגידולן ובקיומן‬

‫)על‬

‫ראשי(״‪ .‬ו כ ש נ ו ד ע ל ה ה ד ב ר הזה‪ ,‬ש ל ל ה מ מ נ ו א ת שערותיו והסגירה אותו לאויבים‬ ‫‪9‬‬

‫והוא ל א ע צ ר כוח לעמוד בפני המתנפלים ע ל י ו " ‪ .‬והם ניקרו א ת עיניו ו מ ס ר ו ה ו‬ ‫)לאנשיהם(‪,‬‬ ‫‪314‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫שופטים ט״ז‪,‬‬ ‫כ״ב־ל״א‬

‫שיוליכוהו מ ש ם קשור )בחבלים(‪.‬‬

‫כ ע ב ו ר ז מ ן ) ש ב ו ( וגדלו ש ע ר ו ת י ו של שמשון‪ .‬ופעם‪ ,‬כ ש ה י ו ה פ ל ש ת י ם חוגגים ח ג י ג ת ־‬ ‫‪260‬‬ ‫ע ם וםרניהם ו ה מ כ ו ב ד י ם ש ב ה ם סועדים ב מ ק ו ם א ח ד — ה י ה זה בית‪ ,‬ש ה ת ק ר ה ש ל ו‬ ‫נ ש ע נ ה ע ל שני עמודים — הובל ש מ ש ו ן לקריאתם א ל המשתה‪ ,‬כדי ל ה ת ע ל ל בו ב ש ע ת‬

‫‪315‬‬

‫השתיה‪ .‬והלה‪ ,‬אי־יכלתו להתגונן ב ש ע ה ש מ ת ע ל ל י ם בו נ ח ש ב ה בעיניו ) כ ח ר פ ה (‬ ‫קשה‬

‫‪316‬‬

‫מכל‬

‫)שאד(‬

‫אםונותיו ו פ י ת ה א ת הנער׳ שהובילו בידו׳ ל ה ב י א א ו ת ו ם מ ו ד‬

‫לעמודים ואמר‪ ,‬שזקוק הוא למקום־משען‪ ,‬לנוח בו מרוב עיפות‪ .‬ו כ ש ב א ש מ ה ה ר ע י ש‬ ‫בכל כוחו על העמודים והפכם והפיל א ת הבית על ש ל ו ש ת אלפים איש‪ ,‬ש מ ת ו כולם‬

‫‪317‬‬

‫וגם ש מ ש ו ן בתוכם‪ .‬זה היה סופו ל א ח ר ש ש ל ט ע ש ר י ם ש נ ה על ישראל‪ .‬וראוי ה א י ש ‪,‬‬ ‫ש נ ש ת ו מ ם ע ל כוחו וגבורתו וגודל הרות ש ב מ י ת ת ו ועל )עוצם( ז ע מ ו ע ל האויבים ע ד‬ ‫מותו‪ .‬ו מ ה ש נ ל כ ד בידי אשד״ הרי י ש לייחס א ת ה ד ב ר ל ט ב ע ם ש ל בני ה א ד ם ‪,‬‬ ‫שהחטא‬

‫‪2 0 1‬‬

‫מתגבר עליהם‪ .‬אולם יש להעיד ע ל יתרון מידותיו בכל שאר הענינים‪.‬‬

‫וקרוביו גשאו א ת גופתו וקברוה ל י ד‬ ‫ט‪ .‬א‪.‬‬

‫‪318‬‬

‫דותא‪/‬א׳־כ״ב‬

‫אחדי‬

‫מותו‬

‫של‬

‫הארץ במכת רעב‬

‫שמשון‬ ‫‪2 6 5‬‬

‫עמד‬

‫‪2 6 3‬‬

‫בראש‬

‫‪2‬‬

‫בני משפתתו ב צ ר ע ה " ‪ ,‬מקום מולדתו‪.‬‬ ‫ישראל‬

‫עלי‬

‫הכהן‬

‫הגדול‪.‬‬

‫בימיו‬

‫‪2‬‬

‫ו א ל י מ ל ך " מבית ל ח ם — עיר )בנחלת( ש ב ט יהודה‬

‫יכול ל ע מ ו ד בפני הרעה ועבר לארץ מואב‪ ,‬בהוליכו אתו א ת א ש ת ו נ ע מ י *‬ ‫‪319‬‬

‫שנולדו לו ממנה‪ ,‬א ת כליון‬

‫‪2 6 3‬‬

‫ואת מחלון‬

‫‪2 7 0‬‬

‫‪2 6‬‬

‫‪2 6 7‬‬

‫לקתה‬ ‫__ל‬

‫א‬

‫ואת בניו‪,‬‬

‫‪ .‬ו כ ש ר א ה ב ר כ ה ב מ ע ש י ו )כאן( העזיא‬

‫‪175‬‬

‫ספר חמישי‬ ‫ל ב נ י ו נ ש י ם מ ו א ב י ו ת ‪ ,‬א ת ערפד‪,‬‬ ‫מת‬

‫‪2 7 1‬‬

‫לכליוו ואת רות למחלון‬

‫‪2‬‬

‫״ וכעבור ע ש ר שנים‬

‫א ל י מ ל ך ו ז מ ן ־ מ ח א ח ר י ו מ ת ו ה ב נ י ם ‪ .‬ו נ ע מ י היתד‪ ,‬מ צ י ר ה ו מ צ ט ע ר ת מרד‪ ,‬ע ל‬

‫‪320‬‬

‫האסונות שקרוה ולא יכלה נשוא א ת היותה )גלמודה( ועזובה מן הנפשות היקרות‬ ‫)שחםרונן( היה )תמיד(‬

‫ביותר‪,‬‬

‫נגד עיניה‬

‫‪2 7 3‬‬

‫ושבגללו עזבה את ארץ מולדתה‪,‬‬

‫ו י צ א ה ל ד ר כ ה כדי לחזור אליה‪ ,‬ש כ ן נ וד ע לה‪ ,‬ש ה ח י י ם ב א ר ץ מ ת נ ה ל י ם כסדרם‪ .‬אולם‬

‫‪321‬‬

‫כלותיה לא עצרו כוח להיפרד מ מ נ ה והיא לא יכלה לשדלן בכל לשון של שידול‪,‬‬ ‫כשרצו‬

‫ל ל כ ת אתה‪ .‬וכשהפצירו בה ה ת פ ל ל ה לזיווג בשבילן‪ ,‬מוצלת מזה שגזדווגו‬

‫ע ט בניה לאכזבתן‪ ,‬ו ש ת ז כ י נ ה ל ט ו ב ו ת א ת ר ו ת ן א ל א כיון ש ה י א שרויה ב צ ר ו ת כאלה‪,‬‬ ‫הריהי מבקשת מהן‬ ‫לשתף‬

‫‪2 4 7‬‬

‫‪322‬‬

‫‪ ,‬שתישארנה במקומן ולא תשתוקקנה‪ ,‬בעזבן את ארץ אבותיהן‬

‫א ת ה ח י י ם ל א ־ י ד ו ע י ם ) ל ה ן ( ‪ .‬ערפד‪ ,‬נ ש א ר ה ! ו א י ל ו א ת ר ו ת ‪ ,‬ש ל א נ פ ת ת ה‬

‫לדבריה‪ ,‬לקחה אתה כשותפת לכל מה שעתיד להתרחש‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫ו כ ש ב א ה רות עם חמותה לבית לחם נהג בהן בועז ״ ‪ ,‬קרובו ש ל אלימלך‬

‫‪2 7 6‬‬

‫‪ ,‬מגהג‬

‫‪323‬‬

‫ב‪.‬‬

‫ש ל ה כ נ ס ת אורחימ‪ .‬ונעמי אמרה לאלה‪ ,‬ש ק ר א ו לה ב ש מ ה ‪ :‬״מוטב ש ת ק ר א ו לי מ ר ה ״‬ ‫שופטים ב׳‬ ‫— שכן פירוש נעמי בלשון העברים אושר‪ ,‬ומרה פירוש כאב‬ ‫רות ברשות חמותה ללקוט‬

‫יצאה‬

‫)בשדה(‬

‫‪2 7 7‬‬

‫כדי לאגור מזון‬

‫ל ח ל ק ת ו ש ל בועז‪ .‬ו כ ש ב א בועז כ ע ב ו ר ש ע ה ק ל ה ו ר א ה א ו ת ה‬ ‫על‬

‫‪ .‬וכשהגיע זמן הקציר‬ ‫‪2 7 8‬‬

‫‪2 7 9‬‬

‫‪324‬‬

‫א׳־כ״ג‬

‫‪ .‬ונזדמנה במקרה‬ ‫‪ ,‬שאל את הממונה‬

‫שדותיו לנערה‪ .‬וחלה סיפר לבעל הבית כל מ ה שנודע לו עליה מפיה זמן־מה‬

‫ל פ נ י כן‪ .‬ו מ ח מ ת ח י ב ה ל ח מ ו ת ה ו ז כ ר ב נ ה ש ל ז ו כ א ח ד ‪ ,‬ש ה י ת ה ר ו ת נ&ואד‪ .‬לו‪ ,‬ק י ב ל‬ ‫אותה‬

‫‪325‬‬

‫בועז בסבר פנים יפות ובירכה‪ ,‬ש ת ז כ ה לטובות׳ וביקשה‪ ,‬ש ל א ת ל ק ט א ל א‬

‫תקצור‪ ,‬והרשה לה ליטול כל מה שתוכל‪ ,‬וכן פ ק ד על ה מ מ ו נ ה על שדותיו‪ ,‬ש ל א לשים‬ ‫כל‬

‫מכשול בדרכה ולהעניק לה מאכל ו מ ש ת ה ב ש ע ה שיתן סעודה לקוצרים‪ .‬ורות‬

‫‪326‬‬

‫קיבלה ממנו קמח כעורים ושמרה בשביל חמותה ובאה בשעה מאוחדת והביאה אותו‬ ‫י ח ד עם השבלים‪ .‬ונעמי גם היא ש מ ר ה ב ש ב י ל ה מ נ ו ת ש ל מאכלים אחדים‪ ,‬ש ב ה ם‬ ‫ס י פ ק ו ה ש כ נ י ם א ת צ ר כ י ה ב ד א ג ת ם לה‪ .‬ו ר ו ת ס י פ ר ה ל ה גם מ ה ש א מ ר ב ו ע ז אליה‪.‬‬ ‫ו כ ש א מ ר ה ל ה געמי‪ ,‬ש ה ו א ק ר ו ב לה‪ ,‬ואולי י ד א ג ל ה ן מ ת ו ך ח ס ד‬ ‫הקרובים‬

‫‪2 8 1‬‬

‫‪2 8 0‬‬

‫‪327‬‬

‫‪ ,‬יצאה שוב בימים‬

‫ל ל ק ו ט י ח ד ע ם ש פ ח ו ת י ו ש ל בועז‪.‬‬

‫כ ע ב ו ר ימים ל א רבים‪ ,‬ל א ח ר שזרו א ת ה&עורה‪ ,‬בא בועז וישן בגורן‪ .‬כיון ש נ ו ד ע‬

‫‪328‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ה ד ב ר ל נ ע מ י נ מ ל כ ה בדעתה‪ ,‬כ י צ ד תוכל ל ה ש כ י ב א ת ר ו ת ע ל ידו‪ ,‬ש כ ן יסביר להן‬ ‫שופטי ג׳ אי*‬ ‫פנים‬

‫‪2 8 2‬‬

‫‪ ,‬אם יבוא ב מ ג ע עם הבת‪ .‬והיא ש ל ח ה א ת ה נ ע ר ה ל ש כ ב למרגלותיו‪ .‬וזו‬

‫‪ 329‬ד׳‪',‬כ״ב‬

‫ה ל כ ה מ ש ו ם ש ח ש ב ה ‪ ,‬ש ל א י א ה ל ה ת נ ג ד ל ש ו ם ד ב ר ש מ צ ו ה ע ל י ה חמותה‪ ,‬ואילו בועז‪,‬‬ ‫שהיה מוטל בשינה עמוקה‪ ,‬לא הרגיש בה מתחילה‪ .‬וכשנתעורר כחצות הלילה ודאה‬ ‫א ת ה א ש ה ה ש ו כ ב ת ע ל ידו‪ ,‬ש א ל ה מ י ה י א ‪ .‬ו כ ש ה ג י ד ה ל ו א ת ש מ ה ו ב י ק ש ה ‪ ,‬ש י ס ל ח‬ ‫לה זאת‪ ,‬כבעל הבית שלה‪ ,‬נחג לפי ש ע ה בשתיקה ? אולם עם עלות השחר‪ ,‬בטרם‬

‫‪330‬‬

‫‪176‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫התחילו העבדים ל צ א ת לעבודתם‪ ,‬העירה ופקד עליה לקחת לה שעורים כ מ ה ש ת ו כ ל‬ ‫ל ש א ת ו ל ל כ ת א ל ת מ ו ת ה ל פ נ י ש י ר א ה מ י ש ה ו ש ש כ ב ה שם‪ ,‬ה ו א י ל ו מ ן ה ת ב ו נ ה ה ו א‬ ‫ש ת י ש מ ר מן הדיבה ה ר ע ה בענינים כאלה ובפרט ש ל א ק ר ה כל דבר‪ .‬ו ה ו ס י ף ‪ :‬״ א ש ר‬

‫‪331‬‬

‫לענין בכלל‪ ,‬הרי זוהי ה ד ר ך ‪ :‬י ש לשאול קודם א ת ה א י ש הקרוב מ מ נ י ל מ ש פ ח ה ‪ ,‬א ם‬ ‫י א ב ה ל ק ח ת ך לאשה‪ .‬אם יסכים‪ ,‬תלכי א ח ר י ו ‪ :‬ואם יסרב לקחתך‪ ,‬א ש א ך א נ י כ ד י ך ‪/‬‬ ‫וכשסיפרה רות‬

‫‪332‬‬

‫)טובה(‪.‬‬ ‫‪333‬‬

‫לחמותה‬

‫את הדברים האלה באה עליהן‬

‫שמחה‬

‫ונתמלאו‬

‫ש ה נ ה י ד א ג להן בועז‪ .‬ו ה ל ה י ר ד ה ע י ר ה ב ע צ ם היום ו א ס ף א ת‬

‫תקוה‬ ‫מועצת‬

‫הזקנים וקרא ל ר ו ת וגם לקרוב‪ .‬ו כ ש ב א זה א מ ר בועז א ל י ו ‪ :‬״ ה ל א א ת ה ה ו א ב ע ל‬ ‫הירושה של אלימלך‬

‫‪2 8 3‬‬

‫ו ב נ י ו ?״‪ .‬ה ו ד ה ה ק ר ו ב ‪ ,‬ש כ ד ה ו א ‪ ,‬ה ו א י ל ו ה ח ו ק י ם נ ו ת נ י ם א ת‬

‫ה ד ש ו ת ל כ ך ע ל ס מ ך ק ר ב ת ו ‪ .‬א מ ר ב ו ע ז ‪ :‬״ א ם כן‪ ,‬א י ן ל ז כ ו ר ר ק א ת מ ח צ י ת ה ח ו ק י ם ‪,‬‬ ‫אלא יש ל ע ש ו ת הכל לפיהם‪ .‬הרי באה כאן א ש ת ו של מחלון‬ ‫‪334‬‬

‫‪2 8 4‬‬

‫‪ :‬אם רוצה‬

‫אתה‬

‫לזכות בקרקעותיו‪ .‬תייב אתה‪ ,‬לפי החוקים‪ .‬ל ש א ת אותה״‪ .‬הלה הניח לבועז גם א ת‬ ‫‪2‬‬

‫ה י ר ו ש ה ו ג ם א ת האשד‪ .,‬ש כ ן ג ם ה ו א ק ר ו ב ה ו א ל מ ת ״ ׳ ו א מ ר ‪ ,‬ש כ ב ר י ש ל ו א ש ה‬ ‫ובנים‪ .‬וכן ה ע י ד בועז א ת מ ו ע צ ת הזקנים וצווה ל א ש ה ל ג ש ת ולחלוץ געלו ש ל ה א י ש‬

‫‪335‬‬

‫לפי החוק ולירוק לו ב פ נ י ו‬

‫‪2 8 0‬‬

‫‪ .‬ו כ ש נ ע ש ה ה ד ב ר נ ש א בועז א ת רות‪ ,‬ו כ ע ב ו ר ש נ ה‬

‫נ ו ל ד ל ה ם ב ן ז כ ר ‪ .‬ו נ ע מ י היתד‪ ,‬א ו מ נ ת ו ש ל ה י ל ד ו ק ר א ה ל ו ׳ ל פ י ע צ ת ן ש ל ה נ ש י ם ‪,‬‬

‫‪336‬‬

‫עובד‪ ,‬שיגדל ויהיה מ ש ע נ ת ה ל ע ת ז ק נ ה ‪ :‬כי עובד פירושו בלשון העברים עבד‪ .‬ו ב נ ו‬ ‫ש ל ע ו ב ד ה י ה ישי‪ ,‬ובנו ש ל זה היה דוד‪ .‬ש מ ל ך ו ה ש א י ר א ת ה ש ל ט ו ן ל ב נ י ו א ח ר י ו ‪,‬‬ ‫ע ש ר י ם ד ו ר ו ת ו א ח ד ‪ .‬ה ו כ ר ת ת י ל ס פ ר מ ע ש ה ר ו ת זה‪ ,‬כ י ב ר צ ו נ י ל ה ר א ו ת א ת כ ו ח‬

‫‪337‬‬

‫)גבורתו(‬

‫ש ל אלהים‪ ,‬שיכול להביא גם אנשים פשוטים לידי גדולה מפוארת‪ ,‬כ ז ו‬

‫ש ה ע ל ה א ל י ה א ת דוד‪ ,‬ש מ ו צ א ו מ א נ ש י ם כאלה‪.‬‬ ‫י‪ .‬א‪.‬‬

‫‪338‬‬

‫שמואל‬

‫‪339‬‬

‫א‬

‫׳‬

‫ב ׳‬

‫י‬

‫׳ "‬

‫ב‬

‫י ״ ז‬

‫והעבדים‪ ,‬א ש ר מדינתם התגלגלה במדרון‪ ,‬אסרו שוב מ ל ח מ ה בפלשתים‪ .‬וזה ה ד ב ר‬ ‫ש ג ר ם א ו ת ה ‪ :‬ל ע ל י ה כ ה ן ה ג ד ו ל היו ש נ י בנים‪ ,‬ח פ נ י‬

‫‪2 8 7‬‬

‫ופנחס‬

‫‪2 8 8‬‬

‫‪ .‬א נ ש י זדון כ ל פ י‬

‫הבריות ורשעים כלפי אלהים‪ ,‬לא היו נמנעים משום מ ע ש ה עוול והיו לוקחים ל ע צ מ ם‬ ‫ממתנות‬

‫)הקודש( חלק מטעם מ&דתס וחלק ב ד י ד של גזל‬

‫‪2 8 9‬‬

‫‪ ,‬והיו מנאפים א ת‬

‫הנשים שהיו באות לשם עבודת הקודש‪ ,‬חלקן באונם וחלקן בפיתויימ על־ידי מתנות‪,‬‬ ‫‪340‬‬ ‫כ״ב‪-‬ל״ו‬

‫וכל אורח חייהם לא היה שונה מ ש ל ט ו ן עריצות‪ .‬אביהם כ ש ה ו א ל ע צ מ ו היה מ י צ ר‬ ‫מ א ו ד ע ל כד‪ .‬ומחכה כל שעה‪ ,‬שיבוא עליהם עונש מן השמים על מעלליהם‪ ,‬ו ה ע ם‬ ‫היה רוגז והולך‪ .‬וכשהגיד אלהים לעלי ולשמואל‬

‫‪2 9 0‬‬

‫הנביא‪ ,‬שהיה אז נער‪,‬‬

‫את‬

‫ה פ ו ר ע נ ו ת ה ע ת י ד ה ל ב ו א ע ל בני עלי‪ ,‬ה ס פ י ד זה א ת בניו בגלוי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪341‬‬

‫א׳־כ״ח *‪342‬׳‬

‫והנני רוצה לספר קודם על הנביא ואחר להמשיך בדיבורי על בניו של עלי ו ע ל‬ ‫האסון‪ ,‬ש ק ר ה א ת ע פ ה ע ב ד י ם כולו‪ .‬א ל ק נ ה‬ ‫ש ל ש ב ם אפרים‪ ,‬שהיה יושב ב ע י ר ר מ ת י ם‬

‫‪2 9 1‬‬

‫‪2 9 4‬‬

‫א י ש לוי‬

‫־ ‪2 0‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ ,‬מן האזרחים האמידים י‬

‫‪ ,‬נ ש א ל ו ש ת י נ ש י ם הנד‪,‬‬

‫‪2 9 5‬‬

‫ופנינה‬

‫‪2 , 6‬‬

‫‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫ססר‬

‫‪177‬‬

‫חמישי‬

‫מ פ נ י נ ה נולדו לו בנים‪ .‬ו ל ח נ ה ל א היה ו ל ד ן א ף ־ ע ל ־ פ י ־ כ ן הוסיף ל א ה ו ב אותה‪ .‬ו א ל ק נ ה‬ ‫בא ע ם נשיו אל ה ע י ר ש י ל ה ל ה ק ר י ב )לאלהים(‪ ,‬כי שם‪ ,‬כפי ש ס י פ ר נ ו לעיל‪ ,‬ע מ ד‬ ‫מ ש כ ן אלהים‪ .‬אחר כך‬

‫‪2 9 8‬‬

‫‪343‬‬

‫‪2 9 7‬‬

‫‪ ,‬ב ש ע ת הסעודה‪ ,‬כשחילק מ נ ו ת ב ש ר ל נ ש י ם ולילדים‪ .‬וחנה‬

‫ראתה א ת ילדיה של השניה יושבים סביב לאמם‪ ,‬פרצה בדמעות ובכתה על ערירותה‬ ‫ובדידותה‪ .‬וכשהתגבר יגונה על דברי ה נ ח מ ה של בעלה רצה אל ה מ ש כ ן והתחננה‬

‫‪344‬‬

‫ל פ נ י אלהים‪ ,‬ש י ת ן לה זרע ו י ע ש נ ה לאם‪ ,‬והבטיחה‪ ,‬ש ה י ל ד ה ר א ש ו ן ה נ ו ל ד ל ה יהיה‬ ‫קודש לעבודת אלהים ושחייו לא יהיו דומים לחייהם ש ל אנשים פשוטים‪ .‬ו מ ש ע מ ד ה‬

‫‪345‬‬

‫זמן רב בתפילה צווה אותה עלי הכוהן הגדול‪ ,‬שהיה יושב לפני המשכן‪ ,‬ללכת לדרכה‪,‬‬ ‫כי‬

‫ש י כ ו ר ה ה י א ‪ .‬זו ה ש י ב ה ‪ ,‬ש ל א ש ת ת ה א ל א מ י ם ו ה י א מ ת פ ל ל ת ל א ל ה י ם מ ת ו ך‬

‫ע צ ב ו נ ה ש א י ן ל ה בנים‪ .‬ועלי ב ק ש מ מ נ ה ש ת ת ח ז ק והבטיחה‪ ,‬ש א ל ה י ם יתן ל ה בנים‪.‬‬ ‫וכששבה בתקוה טובה אל בעלה אכלה בשמחה‪ ,‬ולאחר שחזרו למקומם נתעברה‬

‫‪2 3 9‬‬

‫‪346‬‬

‫ו נ ו ל ד ל ה ם י ל ד ‪ ,‬ש ק ר א ו ל ו ש מ ו א ל ) א פ ש ר ל א מ ו ר ‪ :‬ש א ו ל מאלד״ים(‪ .‬ו כ ן ב א ו ) ש ו ב‬ ‫להקריב קרבן )תודה( על לידתו של הילד והביאו מעשרות‪ .‬והאשה זכרה‬

‫לשילה(‬

‫‪347‬‬

‫א ת נדרה‪ ,‬ש נ ד ר ה ב ה ת פ ל ל ה לילד‪ ,‬ו מ ס ד ה אותו לעלי והקדישה אותו לאלהים‪ ,‬שיהיה‬ ‫ל נ ב י א ‪ :‬והיו מ ג ד ל י ם א ת ש ע ר ו ת י ו ולא ה י ה ש ו ת ה א ל א מים‪ .‬ו ש מ ו א ל ה י ה חי וגדל‬

‫שמואל א‬ ‫בי‪ ,‬כ ״ א‬

‫ל ש מ ו א ל ה ש נ ה ה ש ת י ם ע ש ר ה ה ת ח י ל להינבא‪ .‬ופעם‪ ,‬והוא ישן׳ ק ר א לו‬

‫ד‪.‬‬

‫‪ 0‬נ‬

‫במקדש‪ .‬ולאלקנה נולדו מחנה עוד בנים אחרים ושלש בנות ‪. °‬‬ ‫ובשמלאה‬

‫‪348‬‬

‫א ל ה י ם ב ש מ ו ‪ .‬ש מ ו א ל ח ש ב ׳ כ י ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל ק ו ר א לו‪ ,‬ו ב א א ל י ו ; א ב ל ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל‬ ‫א מ ר ‪ ,‬ש ל א ק ר א לו‪ .‬כ ן ע ש ה א ל ה י ם ש ל ש פ ע מ י ם ‪ .‬א ז א ו ד ו ע י נ י ו ש ל ע ל י ו א מ ר ל ו ‪:‬‬

‫ש מ ו א ל א ג׳‪,‬‬ ‫א׳־כ״א‬ ‫‪349‬‬

‫‪,‬‬

‫״ ש מ ו א ל ׳ ש ו ת ק אני‪ ,‬כ מ ו מ ק ו ד ם ; א ל ה י ם ה ו א הקורא‪ ,‬א מ ו ר ל ו ‪ :‬הנני׳ ‪ .‬ו כ ש ש מ ע ש ו ב‬ ‫א ת קול אלהים מדבר‪ ,‬ביקשו ל א מ ו ד א ת דברו‪ ,‬והוא לא יאחר ל ש ר ת ו בכל א ש ר‬ ‫ירצה‪.‬‬

‫א מ ר א ל ה י ם ‪ :‬״כיון ש ה נ ך כאן‪ ,‬ד ע לך‪ ,‬ש פ ו ר ע ג ו ת ג ד ו ל ה מ ש י ו כ ל ו רואיה‬

‫לספרה‬

‫ולהאמין בה ע ו מ ד ת ל ה ת ר ג ש על י ש ר א ל ובניו ש ל עלי ימותו ביום א ח ד‬

‫והכהונה תעבור לבית אלעזר‬

‫‪3 0 1‬‬

‫‪ .‬שכן אהב עלי א ת בניו יותר מעבודת הקודש שלי‬

‫‪, ,‬‬

‫ולא לטובתם שלהם ‪ .‬ולאחר ש ה כ ר י ח עלי א ת הנביא ב ש ב ו ע ו ת להגיד לו א ת הדברים‬ ‫האלה—כי‬ ‫לאבדן‬

‫‪350‬‬

‫‪351‬‬

‫ש מ ו א ל ל א ר צ ה ל ה ע צ י ם ו ל ה ג י ד לו — ה י ה מ ח כ ה ע ו ד ב י ת ד בטתון‬

‫בניו‪ .‬ו פ ר ס ו מ ו ש ל ש מ ו א ל ה ל ך וגדל‪ ,‬כ ש ר א ו )הבריות(‪ ,‬ש כ ל מ ה ש נ י ב א‬

‫א מ ת הוא‪.‬‬ ‫אותה ש ע ה יצאו פלשתים למלחמה על י ש ר א ל וחנו על־יד ה ע י ד אפקה‬

‫‪02‬‬

‫י־‪.‬‬

‫וישראל‬

‫יצאו בחפזון ל ק ר א ת ם ואסרו קרב ביום הבא‪ ,‬א ב ל ה פ ל ש ת י ם ניצחו והרגו מן ה ע ב ר י ם‬

‫י א ‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪352‬‬ ‫ש מ ו א ל א ד׳‪,‬‬

‫א׳־ב׳‬

‫כארבעת אלפים ורדפו אחרי השאר לעבר המחנה‪.‬‬ ‫ובהיות‬

‫העברים מפחדים מפני כשלון גמור שלחו למועצת הזקנים ולכוהן הגדול‬

‫)ובקשו( להביא א ת ארון אלהים‪ ,‬כדי ש י ה א מצוי אתם ב ש ע ה שיערכו מ ל ח מ ה ויתגברו‬ ‫‪2‬נ‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪353‬‬ ‫ש מ ו א ל א ר׳‪,‬‬ ‫ג׳־י״א‬

‫קדמוניות‬

‫‪178‬‬

‫היהודים‬

‫על אויביהם‪ .‬והם ל א ידעו׳ ש מ י שגזר עליהם פורענות אדיר הוא מן האדון׳ ש א י נ ו‬ ‫‪354‬‬

‫קיים‬

‫‪3 0 3‬‬

‫א ל א בגללו‪ .‬וכן ב א הארון ואתו בניו ש ל הכוהן הגדול׳ שצווה א ו ת ם א ב י ה ם ‪,‬‬

‫ש ל א יבואו לפניו׳ אם רוצים הם לחיות ל א ח ר ש י י ל ק ח הארון‪ .‬ופנחס כ ב ר ה י ה מ ש מ ש‬ ‫‪355‬‬

‫בכהונה׳ כי אביו ה נ י ח לו ז א ת מ ח מ ת זקנתו‬

‫‪3 0 4‬‬

‫‪ .‬וכן נ ת ו ו ס ף ל ה ם ל ע ב ר י ם ב ט ח ו ן ר ב ‪,‬‬

‫שיתגברו על האויבים על ידי בוא הארון׳ ואילו האויבים נבהלו ופחדו מ פ נ י ה י מ צ א ו‬ ‫א צ ל ישראל‪ .‬אולם סוף ה מ ע ש ה לא ד מ ה כל עיקר ל מ ה ש צ י פ ו לו ש נ י ה צ ד ד י ם ג ם‬ ‫‪356‬‬

‫יחד‬

‫‪3 0 5‬‬

‫׳ שכן בבוא ה ה ת נ ג ש ו ת נפל הנצחון‪ ,‬שקיוו לו העברים׳ בחלקם של ה פ ל ש ת י ם ׳‬

‫ובמפלה׳ שהללו היו חוששים מפניה‪ ,‬נתייסרו העברים‪ .‬ואלה הכירו שלחינם ה ת ע ו ד ד ו‬ ‫בגלל הארון‪ ,‬הואיל ותיכף עם ה ת נ ג ש ם באויבים הונסו ואיבדו כ ש ל ש י ם א ל ף א י ש ‪,‬‬ ‫ובין הנופלים היו גם בניו של הכוהן הגדול‪ ,‬ואף הארון נלקח בידי האויבים‪.‬‬ ‫‪357‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫שמואל‬ ‫ד‬

‫א‬

‫‪358‬‬ ‫ב‬

‫י‬

‫' ~ ־‬

‫י ׳ ח‬

‫כשהגיע לשילה ד ב ר המפלה ושבי הארון — ובחור בנימיני שהיה ב ש ע ת מ ע ש ה‬ ‫ה ב י א א ת ה י ד י ע ה — נ ת מ ל א ה ה ע י ר כולה קינה• ו כ ש ש מ ע ע ל י ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל ׳ ש י ש ב‬ ‫ל י ד א ח ד מ ש נ י ה ש ע ר י ם על כ ס א רם‪ ,‬א ת ה ז ע ק ה והבין בלבו‪ ,‬ש ק ד ה אסון ל ב נ י ב י ת ו ‪,‬‬ ‫צ ו ו ה ל ק ר ו א ל ב ח ו ר ‪ .‬ו כ ש נ ו ד ע ל ו מ ה ל ך ה ק ר ב מ&א ב מ ת י נ ו ת א ת ג ו ר ל ם ש ל ) ש נ י ( ב נ י ו‬ ‫ואת גורל ה צ ב א‬ ‫)שבעצמו(‬

‫‪359‬‬

‫‪3 0 6‬‬

‫הואיל וידע מ ר א ש מפי אלהים מה ש ע ת י ד לקרות‪ .‬ולא עוד א ל א‬

‫הודיע א ת ה ד ב ר ברבים מראש‪) ,‬ומן הרגיל הוא(‪ ,‬שפורענויות‪ ,‬ה ב א ו ת‬

‫לתומן לפי ה ח ש ש ה מ מ ל א א ת לבו של אדם׳ כובשות )את ה צ ע ר‬ ‫שנשבה‬

‫גם הארון בידי האויבים ה ת ה פ ך )ונפל(‬

‫ז ‪3 0‬‬

‫( ‪ .‬אולם כ ש ש מ ע‬

‫מן הכסא ומת מרוב צער‪ ,‬ע ל‬

‫הידיעות הלא־צפויות שהגיעוהו‪ .‬ושנות חייו בסד הכל ת ש ע י ם ושמונה‪ .‬ו מ א ל ה א ח ז‬ ‫בשלטון ארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪360‬‬

‫אותו יום מ ת ה גם א ש ת ו ש ל פ נ ח ס בנו׳ ש ל א יכלה ל ח י ו ת ע ו ד מ ת מ ת א ס ו נ ו ש ל‬

‫ד‪.‬‬

‫שמואל א ד׳‬

‫בעלה‪ .‬ה ש מ ו ע ה על ד ב ר האסון שקרה א ת בעלה‪ ,‬הגיעה אליה ב ש ע ת הריונה והיא‬

‫י‬

‫"‬

‫נ ד כ‬

‫"‬

‫ב‬

‫מ ל ט ה י ל ד בן‬

‫ש ב ע ה חדשים‪ .‬וקראו לו בחייו אי־כבוד‬

‫‪3 0 8‬‬

‫׳ פירוש השם‬

‫״חוסר‬

‫תהילה׳‪ /‬מ ח מ ת הקלון שירד אז על הצבא‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪361‬‬

‫א^י׳^״א‬ ‫‪362‬‬

‫עלי היה השליט הראשון מ מ ש פ ח ת איתמר‬

‫‪3 0 9‬‬

‫׳ הוא הבית ה ש נ י "‬

‫‪3‬‬

‫של בני אהרן‪.‬‬

‫שכן בראשונה היה מכהן ביתו ש ל אלעזר? א ת המעזרה קיבל הבן מאביו‪ ,‬והלה‬ ‫מ ס ר ה ל פ נ ח ס בנו‪ ,‬א ח ר י ו ק י ב ל א ב י ע ז ר‬

‫‪3 1 1‬‬

‫‪3‬‬

‫בנו את ה מ ^ ר ה והנחילה לבנו בוקי ״ ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מ מ נ ו ק י ב ל ה ע ו ז י ב נ ו ״ ׳ ו א ח ר י ו היתד‪ ,‬ה כ ה ו נ ה ל ע ל י ‪ ,‬ש ע ל י ו ה נ נ ו מ ד ב ר י ם ע כ ש י ו ‪,‬‬ ‫מ ל כ י ם א ב׳‪,‬‬ ‫כ״ז; ליה‬

‫‪3‬‬

‫ו ל מ ש פ ח ת ו אחריו‪ ,‬ע ד ימי מלכות שלמה‪ .‬אז ע ב ר ה שוב לידי בניו ש ל א ל ע ז ד ״ ‪.‬‬

‫ס פ ר ששי‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר ח ש ש י של תאור ק ד מ ו נ י ו ת היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫ה כ ל י ו ן ) ש ב א ( על הפלשתים ועל ארצם מ ח מ ת כעסו של אלהים על ש ש ב ו‬ ‫א ת הארון וכיצד הוחזר הארון על ידם לעברים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מסע המלחמה של הפלשתים נ ג ד העברים ונצחון העברים ב ה נ ה ג ת שמואל‬ ‫הנביא‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫כ י צ ד מסר שמואל לבניו את עניני ה מ ד י נ ה מהיותו חלש מ פ א ת ז ק נ ת ו‬ ‫לנהלם‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כ י צ ד התרגז העם ודרש שלטון מלך‪ ,‬משום שהבנים לא נהלו י פ ה א ת‬ ‫המדינה‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫כעסו של שמואל מ ט ע ם זה ובחירת מלך עליהם ושמו שאול במצות אלהים‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫מסע ה מ ל ח מ ה של שאול נ ג ד העם העמוני‪ ,‬נצחונו ו מ ת האויבים‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫כיצד נחלו ה פ ל ש ת י ם מפלה‪ ,‬כשיצאו שוב ל מ ל ח מ ה על העברים‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫מ ל ח מ ת שאול בעמלקים ונצחונו‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫כ י צ ד מ י נ ה שמואל בסתר‪ ,‬במצות אלהים‪ ,‬מלך אחר בשם דוד‪ ,‬לאחר‬ ‫ש ע ב ר שאול על מצוות הנביא‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫כיצד יצאו ה פ ל ש ת י ם ש ו ב ל מ ל ח מ ה על העברים בהיות שאול עדיין מלך‪.‬‬

‫יא‪ .‬מ ל ח מ ת הכינים בין ד ו ד וגלית‪ .‬האמיץ שבפלשתים‪ ,‬והריגת גלית ו מ פ ל ת‬ ‫הפלשתים‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כיצד השתומם שאול על גבורת ד ו ד והשיא לו א ת בתו‪.‬‬ ‫יג‪ .‬כיצד נ ע ש ה ד ו ד אחרי הדברים האלה ח ש ו ד בעיני המלך‪ ,‬ש ב ק ש להרגו‪.‬‬ ‫יד‪ .‬כיצד היה ד ו ד שרוי תכופות בסכנה למות בידי שאול ו נ מ ל ט וכיצד‬ ‫היה שאול פעמיים בידו‪ ,‬והוא יכול להרגו ולא הרגו‪.‬‬ ‫טו‪ .‬כ י צ ד יצאו הפלשתים שוב ל מ ל ח מ ה על העברים והעברים נגפו בקרב‬ ‫ושאול מלכם נפל יחד עם בניו במלחמה‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של שלשים ושתים שנה‪.‬‬

‫ולאחר שלקחו הפלשתים את ארון האויבים בשבי‪,‬‬ ‫עתה‪,‬‬

‫נשאוהו אל עיר א ש ד ו ד‬

‫‪2‬‬

‫שסיפרנו‬

‫כפי‬

‫‪1‬‬

‫א ‪ .‬א‪.‬‬

‫זה‬

‫והניחוהו כמין שלל מ ל ח מ ה אצל אלהיהם‪ ,‬ש ש מ ו‬

‫‪3‬‬

‫ה י ה זדגאן ‪ .‬א ו ל ם ב י ו ם ה מ ח ר ת ב ת ח י ל ת ו ‪ ,‬כ ש נ כ נ ס ו כ ו ל ם ל מ ק ד ש ל ה ש ת ח ו ו ת ל א ל ה י ה ם ‪,‬‬ ‫מצאו‬

‫והנה גם הוא נוהג )כבוד( זה ב א ר ו ן ‪ :‬כי היה מוטל ל פ נ י ו‬

‫‪4‬‬

‫שמואל א ה׳‪,‬‬ ‫א׳־י״ב‬ ‫‪2‬‬

‫לאחר שצנח‬

‫מבסיסו‪ ,‬שהיה ע ו מ ד עליו תמיד‪ .‬הם נשאוהו והקימוהו שוב עליו ורגזו על המאורע‪.‬‬ ‫וכששבו ובאו לעתים תכופות אצל דגון ומצאוהו מוטל משתחוה לפני הארון באופן‬ ‫ד ו מ ה ‪ /‬היו אחוזי ת מ ה ו ך א י מ י ם ומבוכה‪.‬‬

‫לבסוף שילח אלהים בעירם ובארצם של‬ ‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫ה א ש ד ו ד י ם חלי־רע וכליון ‪ :‬שכן היו מתים מדוםנטריה ‪ ,‬מ ח ל ה קשה‪ ,‬ש ה י ת ה מ ב י א ה‬ ‫לידי התפרדות מהירה מאוד של הגוף לפני שהספיקה נשמתם להיפרד ממנו במיתה‬ ‫קלה‪ ,‬בהיותם פולטים א ת קרביהם והם אכולים ע ד היסוד ומושתתים בצורה מ ש ו נ ה‬ ‫‪8‬‬

‫על־ידי המחלה‪ .‬וזו המכה‪ ,‬שהוכו ע ל פ נ י ה א ר ץ ‪ :‬המון ע כ ב ר י ם ע ל ה מ ב ט ן ה א ד מ ה‬

‫‪9‬‬

‫והשחיתה ולא חס על כל צ מ ח ועל כל פדי‪ .‬וכך היו אנשי אשדוד נתונים בפורענויות‬ ‫אלה‪.‬‬

‫וכשלא ע צ ר ו כוח עוד ל ע מ ו ד בפני אסונותיהם הבינו‪ ,‬ש א ל ה באו להם מידי‬

‫הארון ו ש ש ב י ו ש ל זה והנצחון לא הביאו להם טובה‪ .‬וכן ש ל ח ו אל א נ ש י אשקלון‬

‫‪1 0‬‬

‫וביקשו מהם לקבל לידם א ת האדון‪ .‬לאלה לא היתה ב ק ש ת ם של אנשי אשדוד בלתי‪-‬‬ ‫נ ע י מ ה והם הסכימו ל ע ש ו ת א ת ם א ת החסד‪ .‬אולם כ ש ל ק ת ו א ת הארון נ מ צ א ו ) א ף הם(‬ ‫שרויים בפורעניות דומות‪ ,‬משום שהארון העביר אתו א ת פגעיהם ש ל אנשי א ש ד ו ד‬ ‫א ל אלה‪ ,‬שקיבלוהו מהם‪ .‬ואנשי אשקלון ש ל ח ו א ת האדון מהם א ל אנשים אחרים‪.‬‬ ‫אולם גם א צ ל א ל ה לא נשאר‪ ,‬שכן פ ש ט ו בהם אותן ה מ ח ל ו ת ושלחוהו אל ה ע ד י ם‬ ‫הסמוכות‪.‬‬

‫באופן זה ע ב ר הארון א ת ח מ ש ה ע ד י ם כולן ש ל ה פ ל ש ת י ם ‪ ,‬כאילו ד ר ש‬

‫מ כ ל א ח ת )מהן( ב ת ו ר ת מם ח ל ף ביקורו אצלן מה שסבלו בגללו‪.‬‬ ‫והאנשים‪ ,‬ש כ ש ל ו ת ח ת )סבל( ה צ ר ו ת ש נ ת נ ס ו בהן והיו ללקח לאחדים‪ ,‬ש ש מ ע ו ע ל‬ ‫כך‪ ,‬ש ל א ל ק ב ל א ת הארון אליהם לעולם ב מ ח י ר כזה ו ב ת ו צ א ה כזאת‪) ,‬התחילו(‬ ‫לבקש‬

‫מ ע ת ה תחבולה ודרך ל ה ש ת ח ר ר ממנו‪.‬‬

‫‪1 1‬‬

‫והתכנסו סרני ח מ ש העדים‪ ,‬של גת‬

‫ועקרון ואשקלון וגם של עזה ואשדוד‪ ,‬ועיינו ב ד ב ר מ ה ל ע ש ו ת‬

‫‪1 2‬‬

‫‪.‬‬

‫כ‪.‬‬

‫בראשונה נראה‬

‫להם לשלוח א ת הארון בחזרה אל עמו‪ ,‬הואיל ואלהים נוקם א ת נקמתו ומשום כ ד‬ ‫מהלכות אתו פורענויות ומתפרצות אתו לעריהם‪ .‬אולם היו כאלה שאמרו‪ ,‬שאין ל ע ש ו ת‬ ‫ז א ת ואסור להם ל ה ש ל ו ת א ת ע צ מ ם ולייחם א ת ס י ב ת הפורענויות לארון‪ ,‬מ ש ו ם ש א י ן‬

‫שמואל א ו ‪/‬‬ ‫‪8‬‬ ‫א׳־ט׳‬

‫קדמוניות‬

‫‪182‬‬

‫היהודים‬

‫לו אותה היכולת ואותו הכוה)לכך(‪ ,‬שכן אילו היה אלהיט משגיח עליו‪ ,‬לא היה נשבה‬ ‫לעולם בידי בני־אדם‪ .‬ועצתם היתד‪ .‬לנהוג במתינות ולקבל את הקורות אותם ברות‬ ‫שלוה ולשים אל לבם‪ ,‬שאין לפורענויות אלה סיבה אחרת אלא הטבע לבדו‪ ,‬שגורם‬ ‫לפי תקופות הזמנים לשינויים כאלה בגופים ובארץ ובצמחים )שלה( ובכל מה שנולד‬ ‫‪10‬‬

‫‪13‬‬

‫ממנה‪ .‬אולם את הדעות הללו נ י צ ח ה עצתם של אלה‪ ,‬שהיו עוד מקודם‬

‫‪14‬‬

‫מקובלים‬

‫על העם כאנשים המצטיינים בתבונתם ובחכמתם ושבפרט עכשיו נראה היה‪,‬‬ ‫שמדברים בהתאם לעניני השעה‪ .‬הם אמרו‪ ,‬שאין להחזיר ואין לעכב את הארון‪,‬‬ ‫אלא יש להביא חמשה פסילי־זהב"‪ ,‬פסל לכל עיר‪ ,‬מנחת תודה" לאלהים‪ ,‬על‬ ‫שדאג להצלתם וקיימם בחיים‪) ,‬שכמעט( נעקרו״ מתוכם בידי מחלות‪ ,‬שאייאפשר‬ ‫היה לעמוד עוד בפניהן‪ .‬וכן )יש להביא( מספר כזה של עכברי־זהב‪ ,‬דומים לאלה‬ ‫‪1 1‬‬

‫שהיו מציפים‬

‫‪18‬‬

‫‪19‬‬

‫את ארצם ומשחיתים אותה‪ ,‬אחר לשים אותם בגלוםקמה ו ל ה נ י ח ם‬

‫על הארון ולהכין בשבילו עגלה חדשה ולאסור בה פרות עלות׳ ואילו את העגלים‬ ‫יש לסגור ולעצור‪ ,‬שלא יפריעו לאמהות בהיגררם אחריהן ושאלה‪-‬תמהרנח יותר‬ ‫בדרכן מתוך תשוקה לעגליהן‪ ,‬ולאחר שינהגו את הפרות הנושאות את האדון‬ ‫לפרשת שלוש דרכים‪ ,‬ישאירון ויניחו להן ללכת באחת הדרכים שתרצינה בה‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫והוסיפו‪ :‬״ואם תלכנה בדרך של העברים ותעלינה אל ארצם של אלה‪ ,‬יש להניח‪.‬‬ ‫שהארון אשם בפורענויות‪ ,‬ואם תפנינה לדרך אחרת‪ ,‬נלך אחרי הארון ונבין‪ ,‬שאין‬ ‫שום כוח מעין זה בו״‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫סברתם היתה‪ ,‬שהדברים הללו יפים הם‪ ,‬ומיד נתנו להחלטה כוח במעשים‪ .‬ועשו מה‬

‫ג‪.‬‬

‫שמואל א ו ‪/‬‬

‫שנאמר לעיל והביאו את העגלה )למקום( של פרשת שלוש דרכים והשאירוה וחזרו‪.‬‬

‫ח‬

‫וכשהלכו הפרות בדרך הישרה‪ ,‬כאילו נהג מישהו בהן‪ ,‬הלכו אחריהן סרני הפלשתים‬ ‫‪14‬‬

‫מתוך רצון לדעת‪ ,‬איפה תעמודנה ואל מי תבואנה‪ .‬ויש כפר אחד )בארץ( שבט יהודה‬ ‫‪20‬‬

‫ושמו בית ‪ .‬אל הכפר הזה באו הפרות‪ .‬ואף כי מישור גדול ויפה היה פתוח לפניהן‬ ‫לעבור‪ ,‬הפסיקו ולא המשיכו דרכן ועצרו שם את העגלה‪ .‬היה זה מחזה לתושבי‬ ‫הכפר‪ ,‬והם שמחו מאוד‪ :‬שכן התקופה היתה תקופת קיץ וכל האנשים היו בעזדות‬ ‫לשם אוסף חפירות‪ ,‬וכשראו את הארון נסחפו בשמחה והניחו את העבודה מידיהם‬ ‫‪15‬‬

‫ורצו מיד אל העגלה‪ .‬והורידו את הארון ואת הכד‪ ,‬שהיו בו הפסילים והעכברים‪,‬‬ ‫והניחוהו על סלע אחד נצב במישור והקריבו קרבן נהדר לאלהים וערכו סעודה‬ ‫והעלו את הפרות עם העגלה לעולה‪ .‬וכשראו זאת סדני הפלשתים שבו כלעומת‬ ‫‪21‬‬

‫שבאו ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫;מיאלא־י‪,‬‬

‫וחתן א ף‬

‫‪22‬‬

‫אלהים שולח בשבעים איש‬

‫‪23‬‬

‫מכפר בית והוא פגע בהם והמיתם‬

‫על שום שקרבו אל הארון והם לא י היו ראויים לנגוע בו‪ .‬כי לא היו כוהנים‪ .‬ובני‬ ‫הכפר בכו על האנשים‪ ,‬שכך עלתה להם‪ .‬ועוררו מספד עליהם‪ ,‬כראוי לפורענות‬

‫‪183‬‬

‫ספר ש ש י‬

‫שלוחה מאת אלהים‪ ,‬והיה כל אחד מבכה את שלו‪ .‬אז הכריזו‪ ,‬שאין הם ראויים לכך‪17 ,‬‬ ‫שיהא הארון נשאר אצלם‪ ,‬ושלחו והודיעו לקהל‬

‫‪24‬‬

‫העברים‪ ,‬שהוחזר הארון על־ידי‬ ‫‪25‬‬

‫הפלשתים‪ .‬וכשנודע הדבר לאלה שלחו את הארון לקרית יערים ‪ ,‬עיר סמוכה‬ ‫‪27‬‬

‫‪20‬‬

‫לכפר בית ‪ .‬שם הובילו את הארון לביתו של איש אחד‪,,‬עמינדב משבט לוי‪18 ,‬‬ ‫שיצא לו שם כאיש חי בצידקות וביראת שמים — מקום נאה לאלהים‪ ,‬שגר בו אדם‬ ‫צדיק‪ .‬והיו בניו‬

‫‪2 8‬‬

‫של הלה משרתים לפני הארון ועמדו בראש העבודה הזאת במשך‬

‫עשרים שנה‪ :‬כי זמן רב כזה נשאר הארון בקרית יערים‪ ,‬לאחר ששהה אצל‬ ‫הפלשתים ארבעה‬

‫‪29‬‬

‫חדשים‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫אותו הזמן‪ /‬שהיה הארון בעיר קרית יערים ׳ שם העם כולו את לבו לתפילות ‪19‬‬ ‫ולקדבנות לאלהים והיה מגלה התלהבות רבה בעבודתו‪ .‬וכשראה שמואל הנביא את‬

‫ב‪ .‬א‪.‬‬ ‫ז‪/‬‬

‫שמואל א‬ ‫בי״ו׳‬

‫דביקותם‪ ,‬שמשמשת הזדמנות טובה לדבר אליהם על החירות ועל הטובות הכרוכות‬ ‫בה‪ ,‬כל עוד שרויים הם ברוח זו‪ ,‬דיבר אליהם דברים‪ ,‬שחשבם למםוגליס להשפיע‬ ‫על דעתם ביותר ולהוכיחם‪ ,‬ואמר‪ :‬״אתם‪ ,‬האנשים‪ ,‬שהאויב הפלשתי לוחץ אתכם עוד ‪20‬‬ ‫‪31‬‬

‫לפי שעה‪ ,‬אף־על־פי שאלהים פותח לכם חסדו וידידותו ‪ ,‬אתם אינכם צריכים רק‬ ‫‪32‬‬

‫להתגעגע לחירות‪ ,‬אלא גם לעשות מעשים‪ ,‬בהם תוכלו להשיגה ‪ ,‬ואין לכם רק‬ ‫לרצות בשחרור מאדוניכם ולהמשיך במעשים‪ ,‬שבגללם יוסיפו למשול בכם‪ .‬אלא‬

‫‪21‬‬

‫‪33‬‬

‫היו צדיקים והסירו את הרע מנפשותיכס ורפאו אותן ו פ נ ו בכל מחשבותיכם לאלהים‬ ‫והוסיפו לתת לו כבוד‪ :‬שכן‪ ,‬לכשתעשו זאת‪ ,‬תבואנה עליכם טובות )ותזכו( לשחרור‬ ‫‪34‬‬

‫מעבדות ולנצחו! על אויביכם ‪ ,‬דברים שאי אפשר לקחתם לא בכלי זין ולא בגבורת‬ ‫הגוף ולא בהמון בעלי־ברית‪ :‬כי לא באלה מבטיח אלהים לתת את הטובות הללו‪,‬‬ ‫אלא בזה‪ ,‬שתהיו טובים וצדיקים‪ .‬וערב אני להבטחותיו של אלהים״‪ .‬אחרי דבריו ‪22‬‬ ‫אלה פרץ העם בתשואות ושמח על התוכחה והבטיח )להשתדל( למצוא חן בעיני‬ ‫‪35‬‬

‫אלהים‪ .‬ושמואל כינסמ בעיר אחת‪ ,‬הקרויה מצפה — מ ל ה זו פירושה ״נשקפת״‬ ‫בלשון העברים‪ ,‬שפ שאבו מים ושפכו אותם לפני אלהים וצמו כל היום ועמדו‬ ‫בתחנונים‪.‬‬ ‫ולא נעלם מעיני הפלשתים דבר התכנס העברים שם‪ ,‬וכששמעו על אודות כינוסם עלו‬ ‫בחיל גדול ובמחנה )רב( מתוך תקוה להתנפל עליהם והם אינם מצפים להם ואינם‬ ‫מוכנים )לקרב(‪ .‬דבר זה הטיל פחד על העברים והביאם לידי מבוכה ומורא והם‬

‫‪23‬‬ ‫ש מ י א ל‬ ‫ז‬

‫‪24‬‬

‫באו בחפזון אל שמואל ואמרו‪ ,‬שרוחם נפלה בהם מפחד )ומזכר( המפלה הקודמת‬ ‫ומשום כך הם יושבים בשקט‪ ,‬״שלא להרגיז‬

‫‪3 6‬‬

‫עלינו את חיל האויבים‪ .‬כי הנה בשעה‬

‫שהבאת אותנו הנה לתפילות ולקרבנות ולשבועות יצאו האויבים למלחמה עלינו‬ ‫ואנחנו חשופי מגן ולא־מזוינים‪ .‬ועתה אין לנו תקוה לישועה אלא ממך לבדך‬ ‫ומאלהים‪ ,‬שתתפלל אליו להצילנו מידי הפלשתים״‪ .‬ושמואל דיבר על לבם להתאושש‬

‫ב‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫* ״ג‬ ‫י‬

‫‪184‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫והבטיח להם א ת י ש ו ע ת אלהים‪ .‬ולקח גדי יונק והקריבו ב ע ד ה ע ם‬

‫‪3 7‬‬

‫ו ה ת פ ל ל לאלהים‪,‬‬

‫שיפרוש ימינו עליהם בקרב נגד הפלשתים׳ ולא יתנם לשוב ולהתנסות בפורענות‪.‬‬ ‫ואלהים ש מ ע לתפילותיו וקיבל ברחמים וברחשי י ד י ד ו ת‬ ‫‪26‬‬

‫נ צ ח ו ן ועוז‪ .‬ו ע ו ד ק ר ב ן א ל ה י ם ע ל ה מ ז ב ח ו ע ו ד ל א נ ש ר ף כולו ב א ש ה ק ד ו ש ה‬ ‫האויבים‬

‫התכנסו‬

‫שמואל א‪,‬‬ ‫ד‪ ,‬י״ב‬

‫‪3 9‬‬

‫ב ש ע ת מצוקה‪ ,‬הואיל ומחוסרי כלי־זין הם ולא ל ש ם ק ר ב‬

‫הגידם להם איש מראש‪.‬‬

‫שכן בראשונה זעזע אלהים א ת רוחם על‪-‬ידי ר ע ש והניע‬

‫א ת הארץ‪ ,‬בהחילו ובהמעידו אותה‪ ,‬ע ד שרקדה ו נ ש מ ט ה מ ת ת ת כפות‬

‫רגליהם‪,‬‬ ‫בברקים‬

‫של א ש מסביב׳ כאילו א מ ר לשרוף עיניהם‪ ,‬והפיל א ת כלי־זינם מידיהם‬

‫והדפם לתוך מ נ ו ס ה ב א פ ם מגן‪.‬‬

‫רבים‬

‫‪4 0‬‬

‫ובהבקעה נפלו לתוך בקיעים‬

‫‪:‬‬

‫הממם‬

‫אחר־כך‬

‫ברעמים והאיר‬

‫ושמואל והעם השתערו עליהם והרגו רבים ורדפו‬ ‫‪4 1‬‬

‫אחריהם ע ד למקום אחד‪ ,‬ש ש מ ו ב י ת ־ כ ר ‪ .‬ש ם ת ק ע אבן לשם ציון גבול ה נ צ ח ו ן‬ ‫ומנוסת האויבים וקרא לה אבן עזר‬

‫ג‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ד‪ ,‬י״ג־י״ד‬

‫וחיל‬

‫שם‪ .‬אולם ה פ ל ש ת י ם נ ת ק ל ו בדברים‪ ,‬ש ל א ע ל נ ק ל ה היו מ א מ י נ י ם בהם‪ ,‬א י ל ו‬

‫)לעיניהם(‬

‫‪28‬‬

‫‪3 8 2‬‬

‫יצא מן המחנה וערך עצמו לקרב מתוך תקוה לנצחון ומתוד מחשבה‪,‬‬

‫שהפתיעו את היהודים‬

‫‪27‬‬

‫‪3 8‬‬

‫את הקרבן והבטיח להם‬

‫‪29‬‬

‫‪4 3‬‬

‫‪4 2‬‬

‫‪ ,‬סימן לכוח‪ ,‬ש ג ת ן להם אלהים גגד אויביהם‪.‬‬

‫והללו לא יצאו עוד ל מ ל ח מ ה על ישראל אחרי המכה ההיא‪ ,‬אלא ישבו ב ש ק ט מ פ ח ד‬ ‫ומזכרון ה מ א ו ר ע ‪ ,‬ואילו הבטחון‪ ,‬שהיה לפנים לפלשתים כלפי העברים‪ ,‬נכנס באלה‬

‫‪30‬‬

‫אחר נצחונם‪ .‬ושמואל יצא למלחמה עליהם והרג רבים מהם והשפיל א ת רוחם לגמרי‬ ‫ולקח מהם א ת הארץ‪ ,‬שקרעו קודם ל כ ן ) מ נ ח ל ת ( היהודים‬ ‫זו ה א ר ץ ש ה ש ת ר ע ה מ ת ח ו מ י ג ת ו ע ד ע ק ר ו ן ה ע י ד‬ ‫ישראל ובין שארית הכנענים‬

‫‪31‬‬ ‫ג‪ .‬א ‪.‬‬ ‫ש מ ו א ל א ז‪/‬‬ ‫ס״ן‪-‬י״ז‬

‫‪4 6‬‬

‫ושמואל הנביא סידר מ ח ד ש את העם ונתן עיר לכל חלק מהם‬ ‫ולהשפט‪,‬‬

‫וכשבאה‬

‫‪4 7‬‬

‫‪ ,‬וצוום ל ה ת כ נ ס ב ה‬

‫כשיהיו חילוקי ד ע ו ת ביניהם‪ .‬והוא ע צ מ ו היה סובב מדי ש נ ה‬

‫הזקנה והכבידה עליו‬

‫‪4 9‬‬

‫‪4 8‬‬

‫‪5 1‬‬

‫בשנה‬

‫‪.‬‬

‫והיתה לו ל מ כ ש ו ל ב ד ר ך עבודתו הרגילה מ ס ר א ת‬

‫ה ש ל ט ו ן ו א ת ה נ ה ג ת ה ע ם ל י ד י בניו‪ ,‬מ ה ם נ ק ר א ה ג ד ו ל ב ש ם יואל‬ ‫היה אביה‬

‫‪33‬‬

‫לאחד שנצחו במערכה‪,‬‬

‫‪ .‬ובאותו הזמן שררה ידידות בין‬

‫‪.‬‬

‫בעריהם ושופטם וזמן רב הורה להם צדק ומשפט‬ ‫‪32‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ש מ ו א ל א ח׳‪,‬‬ ‫א׳־ג׳‬

‫‪4 5‬‬

‫‪4 4‬‬

‫‪5 0‬‬

‫ו ש מ ו של הצעיר‬

‫‪ .‬וצווה‪ ,‬ש ה א ח ד י ש ב ו י ש פ ו ט ב ב י ת ־ א ל ה ע י ר והשני ב ב א ר ־ ש ב ע ״ ‪ ,‬וחילק‬

‫ל כ ל א ח ד א ת ה ע ם ‪ ,‬ש י י ש מ ע לו‪ .‬ו ה י ו ה ל ל ו ד ו ג מ ה ב ד ו ד ה ו ר א י ה ל כ ך ‪ ,‬ש א י ן ה ב נ י ם‬ ‫)בהכרח(‬

‫דומים באפים לאבותיהם‪ ,‬א ל א א פ ש ר שיוולדו )בנים(‬

‫הגונים וצנועים‬

‫‪T‬‬

‫‪34‬‬

‫להודים רעים‪ ,‬ולפעמים הוכיחו בניהם ש ל טובים‪ ,‬ש ה ם רעים‪ .‬שכן סרו מ ד ר כ י אביהם‬ ‫ופנו לדרך ה ה פ ו כ ה‬

‫‪6 3‬‬

‫ומעלו ב צ ד ק ע ק ב שלמונים ומיקח ש ו ח ד בזוי והוציאו א ת‬

‫משפטיהם לא לשם ה א מ ת אלא לשם הבצע‪ ,‬אף התמכרו לחיי הוללות ובזבוז‬

‫‪5 4‬‬

‫ועשו‬

‫א ת ה מ ע ש י ם ה א ל ה ב ר א ש ו נ ה נ ג ד )רצון( אלהים ו ב ש נ י ה ל מ ו ר ת רוחו ש ל א ב י ה ם‬ ‫הנביא‪ ,‬שהשקיע מאמץ רב ודאגה )רבה( בחינוך ה ע ם " לחיי צדקה‪.‬‬

‫‪185‬‬

‫סטר ששי‬

‫)ובראות( העם‪ ,‬כי בניו ש ל ה נ ב י א נוהגים בזדון כלפי החוקה וסדרי ה מ ד י נ ה מקדם׳‬ ‫על מעשיהם והתכנסו אצל שמואל‪ ,‬שישב בעיר‬

‫התמרמרו‬

‫ר מ ה " וסיפרו לו א ת‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ח׳‪ ,‬ד׳־ו׳‬

‫מ ע ש י העושק ש ל בניו )והוסיפו ואמרו(‪ ,‬שאין הוא יכול ל ע מ ו ד ב ר א ש ה מ ד י נ ה ע ו ד‬ ‫כ ב ר א ש ו נ ה ‪ ,‬כ י ז ק ן ה ו א ע ת ה ו ח ל ש מ פ א ת גילו‪ ,‬ו ב י ק ש ו ו ה ת ח נ נ ו ל פ נ י ו ל מ נ ו ת מ ת ו כ ם‬ ‫אחד‬

‫‪36‬‬

‫למלך‪ ,‬שימלוך על העם ויתנקם בפלשתים‪ ,‬החייבים עוד ליתן א ת הדין על‬

‫מ ע ש ה העוול‪ ,‬ש ע ש ו בעבר‪ .‬ה ד ב ר י ם ה א ל ה ה ע צ י ב ו מ א ו ד א ת ש מ ו א ל מ ח מ ת )רגש(‬ ‫הצדק‬

‫ה נ ט ו ע ב ו ו מ ש נ א ת ו ל מ ל כ י ם ‪ .‬כ י ג ד ו ל ה מ א ו ד היתד‪ .‬ח י ב ת ו ל ש ל ט ו ן ה י ק י ר י ם‬

‫)בעט‪,‬‬

‫ש נ ר א ה בעיניו( כשלטון אלוהי‪ ,‬ה ע ו ש ה א ת ה א נ ש י ם החייט בו למאושדיט‪.‬‬

‫ומתוך דאגה וצער על הדברים לא ח ש ב ״ עוד על מאכל ושינה‪ ,‬אלא ישב כל הלילה‬

‫‪37‬‬

‫והפך במחשבות על המדינה‪.‬‬ ‫ובעוד הוא שקוע בהרהורים אלה ״ נראה אליו אלהים ודיבר על לבו ״ ׳ שלא יצטער‬ ‫‪6 0‬‬

‫ע ל ב ק ש ת העם‪ ,‬הואיל ולא בו מאסו אלא באלהים‪ ,‬ש ל א ימלוך ל ב ד ו ‪.‬‬ ‫כאלה וכאלה‬

‫‪6 1‬‬

‫)והוסיף(‪:‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ח׳‪ ,‬ז׳־י״ח‬

‫ח י ב ל ו מיום שהוציאם ממצרים‪ .‬״אולם לא יעבור זמן ד ב והם י ת ח ר ט ו‬

‫ע ל כ ך ו י צ ט ע ר ו ‪ .‬ו א ף ־ ע ל ־ פ י ש ח ר ט ה זו ל א תבטלי א ת ה מ א ו ר ע ו ת ה ע ת י ד י ם ל ה ת ר ח ש ‪,‬‬ ‫ה ר י ע ת י ד ה היא להביאם לידי גינוי ע צ מ מ‬

‫‪6 2‬‬

‫‪ ,‬שמאסו בי והחליטו החלטות כפויות‬

‫ט ו ב ה כ ל פ י ו כ ל פ י נ ב ו א ת ך ‪ .‬מ ש ו ם כ ך ה ר י נ י מצוד‪ ,‬א ו ת ך ל ב ח ו ר ל ה ם ל מ ל ך א ת ה א י ש‬

‫‪39‬‬

‫א ש ד א י ד ה אלא שעליד להודיעם מ ר א ש א ת כל הפורענויות א ש ר יתנסו בהן לכשימלכו‬ ‫עליהם‬

‫מלכים‪ ,‬ולהעיד ולהתרות‬

‫כשמוע‬

‫שמואל את הדברים האלה כינס עם שחר א ת ה י ה ו ד י ם "‬

‫הסכמתו"‬ ‫לקרותם‬

‫למנות עליהם מלך‪.‬‬

‫אולם‪ ,‬הוסיף‪ ,‬עליו‬

‫)והודיעם(‬

‫את‬

‫‪40‬‬

‫ל ס פ ר ל ה ם קודם‪ ,‬מ ה ש ע ת י ד‬

‫) ת ח ת שלטון( ה מ ל כ י ם ו ל ק ר א ת א י ז ה פ ו ר ע נ ו י ו ת הם הולכים‪ ,‬״ ד ע ו לכם‪,‬‬

‫)שהמלכים(‬ ‫להיות‬

‫בהם‬

‫‪6 3‬‬

‫בגלל"‬

‫התמורה‪ ,‬שאליה‬

‫הם נחפזים״‪.‬‬

‫יקחו בכוח ר א ש י ת א ת בניכם‪ ,‬מ ה ם יצוו ל ה י ו ת נ ה ג י מרכבותיהם‪ ,‬מ ה ם‬

‫פרשים ושומרי ראשם ו מ ה ם‬ ‫מלאכה‬

‫לבעלי‬

‫יעשום‪,‬‬

‫לעושי‬

‫‪6 7‬‬

‫כלי־זין‬

‫להיות רצים‪ ,‬ש ר י אלף ושרי מ א ה‬ ‫ורכב‪,‬‬

‫לבוני‬

‫מכשירים‬

‫ולעובדי‬

‫‪6 8‬‬

‫‪.‬‬

‫גם‬

‫אדמה‪,‬‬

‫למשגיחים על קרקעותיהם ולעודרי כרמיהם‪ ,‬ואין לכם דבר‪ ,‬ש ל א יהיו מצווים ל ע ש ו ת ו‬

‫‪41‬‬

‫כדרך עבדים מקנת־כםף‪ .‬ואת בנותיכם ימנו לרוקחות ולמבשלות ולאופות ותהיינה‬ ‫משרתות‬

‫בכל ד ב ר ה נ ע ש ה בידי ש פ ח ו ת מאונם ומתוך פ ח ד מ כ ו ת ועינויים‪ .‬ו א ת‬

‫נחלותיכם יגזלו ויתנו אותן לםריםיהם‬

‫ולשומרי דאשס‬

‫ואת עדרי מקנכם יחלקו לאנשי‬

‫שלומם — בקיצור‪ ,‬אתם‪ ,‬בני ביתכם ועבדיכם‪ ,‬כולכם תהיו עבךיס למלך‪ .‬וכשימלוך‬ ‫עליכם‬

‫‪6 0‬‬

‫יעלה הוא על לבכם א ת זכר דברי א ל ה ויביא א ת כ ם על־ידי הסבל הזה‬

‫לידי ח ר ט ה )על ה מ ע ש ה ש ע ש י ת ם ( ותתפללו לאלהים‪ ,‬שירחם עליכם וימהר ל ש ח ר ר‬ ‫א ת כ ם ממלכיכם‪ .‬ואולם א ל ה י ם ל א י ק ב ל )אז( א ת ב ק ש ו ת י כ ם וימיה ד ע ת ו מ ה ן ויתן‬ ‫לכם לשאת את ענשכם על עצתכם הרעה‪ ,‬שיעצתם על עצמכם״‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫ה‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪186‬‬

‫ו‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫ח‪/‬י״ס־ב״ב‬

‫ואולם ההמון עמד בבערותו אף )לשמע( דברי הנבואה על מה שעתיד לקרותם‪ ,‬וקשה‬ ‫היה לעקור מלבם החלטה‪ ,‬שכבר נשתקעה בתוך מחשבותיהם‪ ,‬ולא )רצו( להםוג‬ ‫מדרכם )זו(‪ ,‬ולא שמו לב לדבריו של שמואל‪ ,‬אלא הוסיפו להפציר בו ולדרוש לבחור‬

‫‪44‬‬

‫להם מלך מיד ולא לשים לב לעתיד‪ :‬שכן הכרח להם באיש‪ ,‬שיצא במלחמותיהם‬ ‫אתם למען‪-‬נקום מאויביהם‪ ,‬ואין הדבר תמוה כלל‪ ,‬שיהיה להם שלטוךמלך‪ ,‬בהיות‬ ‫גם שכניהם תתת אותו השלטון‪ .‬וכראות שמואל שאפילו דברי נבואתו לא היה בהם‬ ‫להחזירם )ממחשבתם( והם עומדים על דעתם‪ ,‬אמר‪ :‬״לכו עתה כל איש לביתו‪ ,‬וקרוא‬ ‫אקרא לכם בשעת הצורך‪ ,‬כשיוודע לי מפי אלהים‪ ,‬את מי הוא נותן לכם למלך״‪.‬‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫טלא׳־כ״ה‬

‫‪7‬‬

‫איש היה משבט בנימין‪ ,‬ממשפחה טובה ובעל מידות טובות‪ ,‬ושמו קיש ‪ . °‬ולאיש‬ ‫הזה בן‪ .‬והוא בחור בעל צורה אצילה וגוף גדול‪ ,‬ומחונן בשאר־רוח ושכל טוב‪ ,‬שעלו‬

‫‪46‬‬

‫עוד על יתרונותיו אלה‪ ,‬הנראים לעין‪ .‬שמו היה שאול‪ .‬פעם תעו אתונות יפות‬ ‫)אחדות( של קיש זה מ^דה־המרעה והוא שלח את הבן ואחד מעבדיו‬

‫‪71‬‬

‫לחפש את‬

‫‪72‬‬

‫הבהמות‪ ,‬כי לא היה קנין אשד שימח את לבו כקנין הזה ‪ .‬ולאחד שעבר שאול‬ ‫‪73‬‬

‫בכל שבט אביו והתחקה על עקבות האתונות ‪ ,‬בא אל שבטים אחרים‪ .‬וכשלא‬ ‫מצא את הבהמות גם שם‪ ,‬החליט לחזור׳ שלא לגרום דאגה נוספת לאביו בגללו‪.‬‬ ‫‪47‬‬

‫‪74‬‬

‫כשהגיע ליד ר מ ה העיר אמר העבד ההולך אחריו‪ ,‬שבעיר זו יושב נביא־אמת‪,‬‬ ‫ויעץ לסור אליו‪ ,‬כי מפיו יוודע להם‪ ,‬מה קרה לאתונות‪ .‬אמר )לו( שאול‪ ,‬שאם ילכו‬ ‫אל הנביא‪ ,‬הרי אין בידם כלום לתת לו בשכר נבואתו‪ ,‬שכן כבר כלו דמי־הנםיעה‬

‫‪48‬‬

‫‪75‬‬

‫מכיסם ‪ .‬אמר העבד‪ ,‬שיש לו רבע שקל ויתנהו לו )והם טעו מתוך אי־ידיעה‪,‬‬ ‫‪76‬‬

‫שאין הנביא נוטל &כר( ‪ .‬ובאו ופגשו על־יד השערים בתולות הולכות לשאוב‬ ‫מים ושאלו אותן לביתו של הנביא‪ .‬הראו הבתולות )את הבית לשאול( ואמרו לו‪,‬‬ ‫שימהר )לבוא אליו( בטרם יסב הנביא לסעודה‪ ,‬כי רבים סועדים אתו והוא יושב‬ ‫‪49‬‬

‫‪77‬‬

‫בראש המוזמנים ‪ .‬אותה שעה כינס שמואל אנשים רבים לסעודה מטעם זה‪ :‬יום‬ ‫יום היה עומד ומתפלל לאלהיס‪ ,‬שיגלה לו את מי ימנה למלך‪ .‬ואלהים הודיע לו ביום‬ ‫שלפני כן מי הוא‬

‫‪78‬‬

‫ואמר לו‪ ,‬שהוא עצמו ישלח באותה שעה )אליו( בחור משבט‬

‫בנימין‪ .‬ישב שמואל על)גג( ביתו וחיכה לבוא השעה‪ ,‬וכשהגיעה ירד והלך לסעודה‬ ‫‪50‬‬

‫ונזדמן עם שאול‪ .‬ואלהיט גילה לה שזהו האיש העתיד למלוך‪ .‬ניגש שאול אל שמואל‬ ‫ופתח בשיחה וביקש ממנו להראות לו את ביתו של הנביא‪ ,‬כי זר הוא)כאן( ואינו יודע‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫אמד שמואל‪ ,‬שהוא הוא הרואה והוליך אותו לסעודה והוסיף‪ ,‬שהאתונות‪ ,‬שנשלח‬ ‫‪79‬‬

‫לח^שן‪ ,‬ניצלו ולו‪ ,‬לשאול‪ ,‬צפון אך טוב ‪ .‬ד‪,‬פםיק‪ 1‬שאול ואמר‪ :‬״אבל׳ אדוני‪,‬‬ ‫קטונתי מתקוה זו‪ ,‬בן אני לשבט קטן מלמנות )ממנו( מלכים ומשפחתי נחותה‬ ‫ממשפחות אחרות‪ .‬אתה חומד לך לצון ושם אותי לצחוק בדברך על דברים גדולים‬ ‫‪52‬‬

‫‪80‬‬

‫ממעמדי״ ‪ .‬אולם הנביא הכניס אותו )לחדר( הסעודה והושיבו‪ ,‬אותו ואת )העבד(‬

‫‪187‬‬

‫ס פ ד ששי‬ ‫המלוה אותו‪ ,‬ב ר א ש המוזמנים‪ ,‬ש מ ס פ ר ם הגיע ל ש ב ע י ם ״‬ ‫לשאול‬

‫מ נ ה של מלך‪.‬‬

‫וצווה ל מ ש ר ת י ם לחלוק‬

‫וכשהגיעה ש ע ת השינה קמו המוזמנים והתפזרו כל אחד‬

‫לביתו‪ ,‬ואילו שאול ומשרתו שכבו ב ב י ת הנביא‬

‫‪8 2‬‬

‫‪.‬‬

‫הבוקר אור ושמואל הקים א ת ש א ו ל מ מ ט ת ו ולווה א ו ת ו ) ב ד ר ך ( ‪ .‬ו כ ש ה ג י ע אל מחוץ‬ ‫ל ע י ר צווהו ל ש ל ו ח לפניו א ת ה ע ב ד ו ל ה י ש א ר א ת ו לבדו‪ ,‬כ י עליו ל ה ג י ד לו ד ב ר‬ ‫ש ל א בפני אחרים‪ .‬ש ל ח שאול א ת )העבד( המלווהו‪ ,‬והנביא ל ק ח א ת ש מ ן הקודש‬

‫‪8 3‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫שמואל א ט׳‪,‬‬ ‫כ״ו־י‪ /‬י ״ ג‬ ‫‪54‬‬

‫ו נ ס ך ע ל ר א ש ו ש ל ה ב ח ו ר ו נ ש ק לו ו א מ ר ‪ :‬״ ד ע לך‪ ,‬ש נ ב ח ר ת מ א ת א ל ה י ם ל מ ל ך ל ה י ל ח ם‬ ‫ב פ ל ש ת י ם ולהגן על העברים‪ .‬וזה יהיה לך ה א ו ת לכך ורוצה אני‪ ,‬ש ת ד ע ה ו מ ר א ש ‪:‬‬ ‫כשתלך מכאן תפגע בדרכך בשלושה אנשים‬

‫‪8 4‬‬

‫מהלכים לבית אל להשתחוות לאלהים‪.‬‬

‫א ה ד מהם ת ר א ה נ ו ש א ש ל ו ש כ כ ר ו ת לחם‪ ,‬ה ש נ י גדי‬

‫‪8 5‬‬

‫‪55‬‬

‫‪ ,‬ואחריהם יבוא שלישי נושא‬

‫נ ב ל יין‪ .‬ה ם י ב ר כ ו ך ו י נ ה ג ו ב ך מ נ ה ג ש ל י ד י ד ו ת ו י ת נ ו ל ך ש ת י כ כ ר ו ת ל ח ם ‪ .‬ו א ת ה‬ ‫תקחן)ותלך(‬

‫משם ותבוא אל המקום הקרוי מ צ ב ת רחל ושם תפגוש איש‬

‫לך‪ ,‬כי נ י צ ל ו ה א ת ו נ ו ת שלך‪ .‬א ח ר ת ב ו א מ ש ם ל ג ב ע ה‬ ‫תמלא‬

‫‪8 7‬‬

‫‪8 6‬‬

‫‪ ,‬שיבשר‬

‫ו ת פ ג ע בקהל נביאים)וגם אתה(‬

‫רוח אלהים ותתנבא אתם‪ ,‬שכל מי שיראה אותך )יעמוד( נבהל ומשתומם‬

‫ו י א מ ר ‪ :‬״ א י ך זה הגיע בן ק י ש ל מ ד ר ג ת א ו ש ר שכזו ? וכשיבואו לך ה א ו ת ו ת ה ל ל ו‬ ‫תדע‪,‬‬

‫‪56‬‬

‫שאלהים א ת ך )ותלך(‬

‫‪57‬‬

‫ותברך א ת אביך ואת קרוביך‪ .‬אז תבוא אל הגלגל‬

‫לקריאתי ונביא קרבגות תודה לאלהים על )הטובות( האלה״‪ .‬אחרי הדברים והנבואות‬ ‫הללו שילח הנביא א ת הבחור‪ .‬ולשאול ק ר ו ) ב ד ר ך ( כל הדברים כאשר ניבא שמואל‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬

‫ו כ ש ב א א ל ביתו ש ל קרובו א ב נ ר ‪ ,‬ש ה י ה מ ח ב ב ו י ת ר על כל קרוביו‪ ,‬ש א ל ו ה ל ה על‬ ‫הנסיעה ועל הקורות שקרוהו‪ .‬ושאול לא ה ס ת י ר ממנו שום ד ב ר מן הדברים )וסיפר‬

‫‪58‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י ‪ /‬י״ד־ט״ו‬

‫ל ו ( ‪ ,‬כ י צ ד ב א א צ ל ש מ ו א ל ה נ ב י א ו ז ה א מ ר לו‪ ,‬ש ה א ת ו נ ו ת נ י צ ל ו ‪ :‬ו א י ל ו ע ל ה מ ל ו כ ה‬ ‫ועל ה ד ב ר י ם התלויים בה‪ ,‬ש ה י ה חושב‪ ,‬ש א ם יספרם‪ ,‬יעוררו ק נ א ה ואי־אמונה‪ ,‬ש ת ק‬

‫‪59‬‬

‫)ולא דיבר( אליו‪ .‬כי סבור היה‪ ,‬ש א י ן זה מ ן ה ב ט ח ו ן או מ ן ה ח כ מ ה ל ג ל ו ת ד ב ר כ ז ה‬ ‫אפילו לאיש‪ ,‬ש נ ר א ה כ י ד י ד ־ נ פ ש לו והוא ח ב י ב עליו מ כ ל קרוביו לדם‪.‬‬

‫)שאול ע ש ה‬

‫ז א ת ( ‪ ,‬כ מ ד ו מ ה לי‪ ,‬מ ת ו ך ש י ק ו ל ־ ד ע ת )נכון( ע ל ט ב ע ו ש ל ה א ד ם כ פ י ש ה ו א ל א מ ת ו ‪,‬‬ ‫שאין‬ ‫)אלה(‬

‫אדם‪ ,‬אם ידיד אם קרוב‪ ,‬שידידותו ק י י מ ת )לעולם(‬ ‫גם ב ש ע ה ‪ ,‬ב ה‬

‫)זוכה חברו(‬

‫ושומר את רחשי לבו‬

‫לגדולה מ פ ו א ר ת מ א ת אלהים‪ ,‬א ל א ל מ ר א ה‬

‫היתרונות הללו מיד נעשים )האנשים( רעי־לב ורוחשי‪-‬קנאה‪.‬‬ ‫ושמואל קרא את העם לעיר מצפה‬

‫‪8 9‬‬

‫ו ד י ב ר אליו דברים‪ ,‬א ש ר צווהו אלהים‪ ,‬לדבריו‪,‬‬

‫לאמרם‪ ,‬שאף‪-‬על־פי שאלתים נ ת ן להם חירות ושם א ת אויביהם לעבדים להם‪ ,‬לא זכרו‬

‫ד‪.‬‬ ‫‪60‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ו ׳ י״ן־ו״ןן‬ ‫׳‬

‫א ת טובותיו והורידוהו ממלכותו ואין הם יודעים‪ ,‬ש מ ן ה ת ו ע ל ת ה ג ד ו ל ה ביותר הוא להיות‬ ‫נתון לשלטונו של השליט הטוב ביותר — והרי אלהים הוא השליט הטוב שבעולם‬

‫‪9 0‬‬

‫—‬

‫והם בוחרים באדם‪ ,‬שיהיה להם למלך וישתמש בנתיניו כ ב ק נ י נ ו ״ ‪ ,‬לפי רצונו וחשקו‬

‫‪61‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪188‬‬

‫היהודים‬

‫‪92‬‬

‫ולפי עוצם שאר תאוותיו‪ ,‬וינהג שלטון במידה גדושה וללא חמלה׳ ולא יתן לבו‬ ‫לשמור על גזע האדם כעל מעשהו ויצור )כפיו(‪ .‬והרי דוקא מאותה סיבה אלהיט‬ ‫‪923‬‬

‫חם עליו ‪ .‬״אולם אם החלטתם על כך וגבר זדונכם כלפי אלהים — )עמדו(‬ ‫‪,,‬‬

‫‪93‬‬

‫והסתדרו כולכם לפי שבטיכם ומטותיכם ו ה פ י ל ו גורל ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י ‪ /‬כ׳־כ״ג‬

‫‪62‬‬

‫והעברים עשו כן ונפל הגורל על שבט בנימין‪ .‬וכשהופל הגורל עליו יצא גורלה של‬ ‫משפחה‪ ,‬הנודעת בשם‬

‫‪63‬‬

‫‪94‬‬

‫‪95‬‬

‫מטרי ‪ ,‬וכשהופל הגורל לפי אנשיה של זו יצא גורלו של‬

‫שאול בן קיש למלוך‪ .‬והבחור‪ ,‬כיון שהרגיש בכך‪ ,‬הקדים והתחמק — לדעתי‪ ,‬משום‬ ‫שלא רצה‪ ,‬שיהא נראה‪ ,‬כאילו לוקח הוא את השלטון ברצון‪ .‬הוא הראה כיבוש‬ ‫‪98‬‬

‫היצר וצניעות במידה כזו שבעוד בני אדם ברובם אינם יכולים לכבוש שמחתם‬ ‫אפילו על הצלחות פעוטות‪ ,‬אלא קופצים בראש שיהיו נראים לכל‪ ,‬הרי הוא‪ ,‬לא זו‬ ‫‪97‬‬

‫בלבד שלא גילה שום רגש מעין זה על )שקיבל( את המלוכה ו נ ת מ נ ה לאדון על‬ ‫עמים‬ ‫‪64‬‬

‫‪98‬‬

‫רבים וחזקים כל כך‪ ,‬אלא שהתחמק מעיניהם של אלה‪ ,‬שעתידים היו להיות‬ ‫‪9‬‬

‫נתיגיו‪ ,‬וגרם להם עמל בחיפושיהם אחריו ‪ .°‬וכשהעם היה אובד עצות ודאג לשאול‬ ‫שנעלם התפלל הנביא לאלהים‪ ,‬שיראה לו את מקום הימצאו של הבחור‪ ,‬ויביאהו‬

‫‪65‬‬

‫ויציגהו לפני העם‪ .‬וכשנודע לו מפי אלהים מקום מחבואו של שאול‪ ,‬שלח אנשים‬ ‫להביאו‪ ,‬וכשבא הציגו בתוך ההמון‪ ,‬והוא בלט מתוך כל העם וקומתו שיותה לו‬ ‫‪100‬‬

‫הדדת־מלך גדולה מאוד ‪.‬‬ ‫‪66‬‬

‫ו‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י׳‪ ,‬כ״ד־כ״ז‬

‫אז אמר הנביא‪ :‬״את האיש הזה נתן אלהים לכם למלך‪ .‬רואים אתם‪ ,‬שטוב הוא‬ ‫מכולכם וראוי לשלטון״‪ .‬וכשהריע העם לחייו של המלך‪ ,‬כתב הנביא )על םפר(‬ ‫‪101‬‬

‫מה שעתיד לקרותם וקרא את הדברים באזני המלך ‪ .‬והניח את הספר במשכן‬ ‫‪67‬‬

‫אלהים עדות לדורות יבואו על הדברים שהגיד מראש‪ .‬ולאחר שגמר שמואל את‬ ‫הדברים האלה שילח את העם והוא הלך אל רמה עיר מולדתו‪ .‬ושאול חזר אל‬ ‫גבעה‬

‫ג‪10‬‬

‫‪ ,‬מקום מוצאו‪ ,‬ורבים וטובים הלכו עמו וחלקו לו את הכבוד הראוי למלך‪.‬‬

‫ואולם רבים מאלה היו הרשעים הנלווים‪ ,‬שנהגו בו מנהג של בוז ולעגו לאחרים‬ ‫ולא הביאו לו מתנות ולא השתדלו כל עיקר ובשום פנים למצוא חן בעיניו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬א‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״א‪ ,‬א׳־ג׳‬

‫‪68‬‬

‫‪3‬‬

‫אולם כעבור חודש " התחיל כבודו לעלות בעיני הכל לרגל המלחמה ב נ ח ש‬

‫‪104‬‬

‫‪5‬‬

‫מלך העמונים‪ .‬כי המלר הזה גדם צרות רבות ליהודים ״ ‪ ,‬שישבו בעבר נהר ירדן‪,‬‬ ‫‪69‬‬

‫לאחד שעבר אותו ועלה עליהם בצבא גדול ולמוד־מלחמה ושעבד את עריהם‪ ,‬ולא‬ ‫זו בלבד שהכניעם באותה שעה‬

‫‪106‬‬

‫בכוח וביד חזקה‪ ,‬אלא שהחלישם בחכמתו‬

‫ובעדמתו‪ ,‬שלא יוכלו אף בעתיד למרוד בו ולהיחלץ משעבודו‪ .‬שכן היה מנקר את‬ ‫‪7‬‬

‫עינם הימנית " של האנשים‪ ,‬שהיו נכנעים לפניו בשבועה או נפלו בשבי בתוקף‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬

‫חוק המלחמה‪ .‬והיה עושה זאת‪ ,‬שלא יכשרו עוד לחלוטין לעבודת הצבא‪ ,‬שהדי העין‬ ‫‪8‬‬

‫השמאלית מכוסה היא במגן הגדול ״ ‪ .‬ולאחר שעשה מלך העמונים כן לתושבי עבר‬

‫ספד ששי‬

‫‪189‬‬

‫הידדן יצא למלחמה על• האנשים המכונים גלעדים‬ ‫האויב — היא יבש‬

‫‪110‬‬

‫‪109‬‬

‫וחנה ליד עיר־הבירה של‬

‫— ושלח אליהם שליחים וצווה אותם להסגיר את עצמם אליו‬

‫מיה שינקר להם את עיניהם הימניות‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬איים עליהם לצוד על עריהם‬ ‫ולהחריבן‪ ,‬והרי הברירה בידם‪ .‬אם להסכים‬

‫‪111‬‬

‫לכריתת חלק קטן של גופם או‬ ‫‪72‬‬

‫להישמד לגמרי‪ .‬ואנשי גלעד נבהלו ולא העזו להשיב דבר אף לאחת משתי השאלות‪:‬‬ ‫לא לזו׳ אם רוצים הם להסגיר את עצמם ולא לזו‪ ,‬אם רצונם להילחם׳ אלא ביקשו‪,‬‬ ‫שתינתן להם הנחה לשבעה ימים׳ כדי לשלוח שליחים אל בני עמס ולבקש מהם‬ ‫לבוא לעזרתם‪ .‬תבוא העזרה‪ ,‬יילחמו‪ ,‬ואם אי אפשר יהיה להפיגה מקרוביהם‪,‬‬ ‫הבטיחו‬

‫‪112‬‬

‫להסגיר עצמם )ביד המלך( לעשות בהם כאות נפשו‪.‬‬ ‫‪73‬‬

‫ונחש נהג בוז בהמונם של הגלעדים ובתשובתם ונתן להם את ההנחה והרשה להם‬ ‫לשלוח שליתים לכל בעל ברית שירצו‪ .‬וכן שלחו מיד לכל עיר בישראל אנשים׳‬

‫שמואל‬

‫שמסרו את דבריו של נחש ועל המבוכה‪ ,‬שהם שרויים בה‪ .‬לשמע צרתם של אנשי‬

‫ב‪.‬‬

‫י״א‪ ,‬ד׳־ט׳‬

‫‪74‬‬

‫‪13‬‬

‫יבש התרגש העם עד לדמעות )והיה שרוי( ב צ ע ר ‪ /‬אולם חוץ מזה לא הרשם‬ ‫הפתד לעשות דבה וכשבאו השליחים גם לעירו של שאול המלך ודיברו על הסכנות‪,‬‬ ‫‪115‬‬

‫‪4‬‬

‫שאנשי יבש נתונים בהן׳ התרגש העם כמו שהתרגש " במקומות אתרים ‪ :‬שכן‬ ‫‪1‬‬

‫‪75‬‬

‫בכה על אסונם של אחיו‪ .‬ושאול ש ב " העירה מעבודתו בשדה ומצא את בני מקומו‬

‫בוכים‪ ,‬וכששאל לסיבת ההתרגשות והדכאון‪ ,‬נודעו לו דבריהם של השליחים‪ .‬אז ‪76‬‬ ‫נמלא שאול רוח אלהים ושלח בחזרה את אנשי יבש והבטיח להם לבוא לעזרתם‬ ‫ביום השלישי‬

‫‪117‬‬

‫ו ל ה ת ג ב ר על האויבים )עוד( לפני עלות השמש‪ ,‬למען יראם השמש‬

‫כבר עם עלותו כמנצחים ומשוחררים מכל פחה )רק( לאחדים מן השליחים צווה‬ ‫להישאר ולהיות לו למורי־דרך‪.‬‬ ‫וברצותו לעורר את העם למלחמה בעמונים על־ידי פחד‪-‬עונש וכדי )להכריחם(‬

‫‪77‬‬

‫‪1‬‬

‫להתאסף ביתר מהירות‪ ,‬חתך את גידי בקרו" ואיים לעשות כן לבהמותיהם של‬

‫ג‪.‬‬ ‫^׳א^־י״ג‬

‫כולם‪ ,‬אם לא יצאו לקראתו ביום המחרת מזויינים אל הירדן ולא ילכו אחריו ואחרי‬ ‫שמואל הנביא לכל מקום שיוליכום‪ .‬וכשהתכנםו למועד הקבוע מתוך פחד העונש ‪78‬‬ ‫‪9‬‬

‫שאיימו עליהם‪ ,‬פקד שאול את העם בעיר ב ז ק " ומצא‪ ,‬שמספר המכונסים הגיע‬ ‫לשבעימ ריבוא‬

‫‪120‬‬

‫‪ ,‬מלבד שבט יהודה‪ ,‬שממנו באו‬

‫שעבר את הירדן והלך מחלד עשרה סכינים‬

‫‪123‬‬

‫‪121‬‬

‫‪2‬‬

‫שבעים אלף איש ״ ‪ .‬ולאחר‬

‫‪79‬‬

‫משך כל הלילה והקדים את צאת‬

‫השמש‪ ,‬חילק את הצבא לשלשה ראשים והתנפל פתאום מכל הצדדים על האויבים‪,‬‬ ‫שלא ציפו לכך והתנגש עמהם בקרב והרג רבים מן העמונים וגם את נחש המלך‬

‫‪124‬‬

‫‪.‬‬

‫מעשהו זה של שאול היה מעשה מזהיר ופרסם את שבחו בתוך העברים כולם וזיכהו‬ ‫בשם־תהילה נפלא על גבורתו‪ .‬שכן אם היו כאלה‪ ,‬שהיו בזים לו קורם לכן׳ הדי‬ ‫שינו עתה את טעמם לכבדו ולחשבו לטוב מכל )העם(‪ .‬כי שאול לא הסתפק בכך‪,‬‬

‫‪80‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪190‬‬

‫שהציל את אנשי יבש‪ ,‬אלא יצא למלחמה על ארץ הממונים וכבשה כולה‬ ‫‪81‬‬

‫רב וחזר בפאר אל א ר צ ו‬

‫שלל‬

‫‪1 2 6‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1 2 5‬‬

‫ולקח‬

‫והעם ה ת ע נ ג על נצחונותיו ש ל ש א ו ל ועזמח‪,‬‬

‫ש ב ח ר ב מ ל ך כ ז ה ו ה ש מ י ע ק ר י א ו ת )רוגז( נ ג ד ה א נ ש י ם שאמרו‪ ,‬ש ל א ת ה י ה כ ל ת ו ע ל ת‬ ‫בו ל מ ד י נ ה ‪ :‬״אים ע ת ה ה א נ ש י ם ה א ל ה ״ וגם ״יבואו ע ל ע נ ש ם ״ ו ע ו ד‬

‫‪1 2 7‬‬

‫דברים כאלה‬

‫שנוהג ההמון לקרוא‪ ,‬כשהוא שרוי בהתרוממות־רוח לרגל הצלחותיו נגד אלה‪ ,‬ש נ ה ג ו‬ ‫‪82‬‬

‫זה ל א כ ב ר זלזול ב א נ ש י ם ‪ ,‬ש ג ר מ ו ל ה צ ל ח ו ת הללו‪.‬‬

‫ואף‪-‬על־פי שחיבתו והתלהבותו‬

‫של העם אליו נ ת ק ב ל ו בברכה על־ידי שאול‪ ,‬ע מ ד ונשבע‪ ,‬ש ל א יביט בשויון נ פ ש‬ ‫במותו של שום איש מבני העם באותו יום‪ :‬כי ש ט ו ת היא לערבב א ת הנצחון‪ ,‬ש נ י ת ן‬ ‫מ א ת אלהים‪ ,‬בדם ולחגגו ב ר צ ח אחים לגזע‬ ‫‪83‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״א‪ ,‬י״ד־ט״ו‬

‫ו כ ש ה ו ד י ע ש מ ו א ל ‪ ,‬ש מ ן ה צ ו ר ר )עכשיו( ל א ש ר ל ש א ו ל א ת מלכותו‪ ,‬ב ב ח י ר ה ש נ י ה ‪,‬‬ ‫התכנסו כולם בעיר ג ל ג ל‬ ‫בשמן‬

‫‪84‬‬

‫‪1 2 8‬‬

‫‪1 2 9‬‬

‫שכן צוום לבוא שמה‪ ,‬והנביא מ ש ח ש נ י ת א ת ש א ו ל‬

‫הקודש לעיני העם והכריזו עוד פעם למלך‪.‬‬

‫העברים‬

‫למלוכה‪.‬‬

‫שרוי‬

‫וכך הפכה צורת השלטון א צ ל‬

‫כי בימי מ ש ה ותלמידו יהושע‪ ,‬שהיה ש ר ה צ ב א )שלהם(‪ ,‬היו‬

‫נתונים בלי ה פ ס ק ה ת ח ת שלטון יקירי העם‪.‬‬ ‫‪85‬‬

‫‪.‬‬

‫שמונה עשרה‬

‫‪0‬‬

‫שנה "‬

‫ואחריי מ ו ת ו ) ש ל י ה ו ש ע ( ה י ה ה ע ם‬ ‫א ח ד חזרו לצורת ה ש ל ט ו ן‬

‫ש ל מ ו ת בחוסר שלטון‪/‬‬

‫ה ר א ש ו נ ה והיו מוסרים לאיש‪ ,‬ש נ ח ש ב לטוב שבהם ב מ ל ח מ ה )ובמעשי( גבורה שלו‪,‬‬ ‫את‬

‫זכות ה מ ש פ ט ב ע נ י נ י ה מ ד י נ ה כולה‪.‬‬

‫ולפיכך קוראים )לכל(‬

‫אותו הזמן בחיי‬

‫המדינה שלהם זמן השופטים‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ב‪ ,‬א׳־ג׳‬

‫‪86‬‬

‫‪1‬‬

‫ושמואל הנביא כינס א ת העברים לאספה ואמר )להם(‪ :‬הנני משביעכם באל עליון ״ ‪,‬‬ ‫שהביא לעולם‬

‫‪1 3 2‬‬

‫את שני האחים המצוינים‬

‫‪5‬‬

‫״ ההם׳ א ת מ ש ה ואת אהרן‪ ,‬והציל א ת‬

‫אבותינו מידי המצרים ושעבודם‪ ,‬שתגידו בלא משוא־פנים מ ח מ ת יראת כבוד ובלא‬ ‫כבישת‬

‫ד ב ר מ פ ח ד ובלא ר ת י ע ה מפני שום ר ג ש אחר‪ ,‬אם ע ש י ת י ד ב ר ש ל א כדין‬

‫ולא כיושר‪ ,‬אם משום תאות ריוח ואם משוס א ה ב ת ב צ ע או נ ש י א ת פנים לאחרים‪.‬‬ ‫‪87‬‬

‫ה ו כ י ח ו בי‪ ,‬א ם ק י ב ל ת י ע ג ל א ו כ ב ש‬

‫‪1 3 4‬‬

‫‪5‬‬

‫) א ו ( ד ב ר מאלה ״ ‪ ,‬ש ק ב ל ת ם לשם מזון אינה‬

‫נ ח ש ב ת לדבר ראוי לגנאי‪ ,‬או ציערתי מישהו על־ידי שלקחתי בחוזק־יד א ת ב ה מ ת ו‬ ‫ל ש י מ ו ש י אני‪) ,‬ולכו( ו ע נ ו בי ב ג ל ל א ח ד ה מ ע ש י ם ה א ל ה ל פ נ י מלככם״‪ .‬והם ע מ ד ו‬ ‫וקראו בקול‪ ,‬ש ש מ ו א ל ל א ע ש ה שום ד ב ר מ ה ד ב ר י ם ה א ל ה ו ש נ ה ג א ת ה ע ם ב י ו ש ר‬ ‫ובצדק‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ב‪ ,‬ה׳־כ״ה‬

‫‪88‬‬

‫‪89‬‬

‫ו ל א ח ר ש נ י ת נ ה לו ע ד ו ת זו ע ל ‪ -‬י ד י כ ו ל ם ה ו ס י ף ו א מ ר‬

‫‪1 3 6‬‬

‫‪ :‬״כיון ש א ת ם מודים לי‬

‫‪7‬‬

‫״‪,‬‬

‫ש א י נ כ ם יכולים ל ט פ ו ל ע ל י שום ד ב ר ש א י נ ו הוגן ע ד היום‪ ,‬ש מ ע ו א י פ ו א ד ב ר י ם מ פ ו ר ש י ם‬ ‫מפי‪ ,‬כ י ח ט א גדול ח ט א ת ם לאלהים‪ ,‬ש ד ר ש ת ם )לכם( מלר‪ .‬היה לכם לזכור‪ ,‬ש ב ש ב ע י ם‬ ‫נפש בלבד‪ ,‬בני גזענו‪ ,‬ירד‬

‫‪1 3 8‬‬

‫י ע ק ב אבינו מצרימה מ ח מ ת רעב‪ .‬וכשרבו )שם( והיו‬

‫ל ר ב ב ו ת ד ב ו ת הוכנסו על־ידי ה מ צ ר י ם בעול ש ע ב ו ד )וניתנו( לעלבונות קשים‪ .‬ובזכות‬

‫‪191‬‬

‫םפר ש ש י‬

‫תפילת האבות‪ ,‬הביא אלהים גאולה לעמם מחיי השעבוד בלי מלו׳ בשלחו להם את‬ ‫האחים משה ואהרן‪ ,‬שהוליכו אתכם לארץ הנתונה בידכם כיום‪ .‬אולם לאחר שנהניתם ‪90‬‬ ‫ממתנות אלהים אלה‪ ,‬פשעתם בעבודת הקודש שלו וביראתו‪ .‬וגדולה מזו‪ ,‬כשנש־‬ ‫‪13‬‬

‫תעבדתם לאויביכם שחרר אתכם מידם‪ :‬תחילה הנחילכם נצחון על חיל האשורים י ‪,‬‬ ‫אחר כך נתן לכם להתגבר על העמונים והמואבים ולבסוף על הפלשתים‪) .‬כל(‬ ‫הדברים האלה לא ביצעתם בהנהגתו של מלך אלא על‪-‬ידי &די־הצבא שלכם יפתח‬ ‫וגדעון‪ .‬איזו דוח שטות דבקה איפוא בכם לברוח מפני אלהים ולבקש שלטונו של‬ ‫מלך‬

‫‪1 4 0‬‬

‫‪91‬‬

‫? אמנם אני מיניתי את האיש‪ .‬שאלהים עצמו בחר בו‪ .‬אולם‪ ,‬כדי להוכיח‬

‫לכם ברורות‪ ,‬שאלהים כועס וזועם )עליכם( שבחרתם במלוכה׳ אניע אותו לגלות‬ ‫לכם את הדבר באותות נראים לעין‪ :‬כי אתפלל לאלהים ואתן לכם היום הזדמנות‬ ‫להיות עדים לסערה בעצם ימות הקיץ — דבר שאיש מכם לא ראה מעולם מתרחש‬ ‫כאך‬

‫‪141‬‬

‫‪ .‬ולאחר שדיבר שמואל את הדברים האלה אל העם‪ ,‬אישר אלהים ברעמים‬

‫‪92‬‬

‫וכברקים ובהורדת ברד את אמת כל דבריו של הנביא‪ ,‬עד שהעברים נבהלו ונפחדו‬ ‫מאוד והודו‪ ,‬שחטאו ונכשלו בענין זה מתוך אי־ידיעה‪ .‬והם התחננו לפני הנביא‬ ‫כלפני אב טוב ונות לעורר את רחמי אלהים עליהם‪ ,‬כי יסלח להם את החטא הזה‬ ‫שהוסיפו על שאר זדונותיהם ופשעיהט‪ .‬והנביא הבטיח להם להתחנן לפני אלהים ‪93‬‬ ‫ולשדלו‪ ,‬כי יסלח להם את חטאם זה׳ אולם עורר א ו ת ם‬

‫‪142‬‬

‫להיות צדיקים וטובים‬

‫ולזכור תמיד את הפורענויות‪ ,‬שהתרגשו עליהם על עברם על מידות הצדקה‪ ,‬ואת‬ ‫אותותיו של אלהים ואת תורת משה‪ ,‬אם חפצה נפשם בישועה ובחיי אושר תחת‬ ‫)שלטון( מלכם‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬שאם יזלזלו בדבריו אלה‪ ,‬תתרגש עליהם ועל מלכם ‪94‬‬ ‫פורענות גדולה מידי אלהים‪ .‬אלה דברי הנבואה‪ ,‬שניבא שמואל לעברים‪ ,‬ולאחד‬ ‫שאישר בפעם השניה את המלכות לשאול‪ ,‬שילח אותם לבתיהם‪.‬‬ ‫ושאול בחר מתוך העם כשלושת אלפים איש‪ :‬אלפיים מהם לקח )ו&מם( לשומרי‬ ‫ראשו וקבע את מושבו בבית אל‬ ‫להיות לו לשומרי ראשו‬

‫‪144‬‬

‫‪143‬‬

‫העיר׳ ואת שאר האנשים נתן בידי יונתן בנו‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬

‫‪95‬‬ ‫ש‬

‫א‬

‫י״ג א׳‪£‬׳‬

‫‪145‬‬

‫ושלחו ל ג ב ל ‪ .‬ויונתן צר על מבצר אחד של הפלשתים‪,‬‬

‫כי הפלשתים‪ ,‬בשעבדם את היהודים‬

‫‪G14‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ ,‬פירקו‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪6‬‬

‫‪9‬‬

‫•‬

‫את הנשק‬

‫מעליהם ותפשו את המקומות החזקים ביותר בארץ )והושיבו בהם( משמרות ואסרו‬ ‫עליהט לחלוטין לשאת כלי־זין של ברזל ולהשתמש בברזל‪ .‬ומחמת האיסור הזה היו‬ ‫האברים‪ ,‬מדי נצטרכו להתקין לעצמם איזה מכשיר של מלאכה‪ ,‬את או קרדום או‬ ‫כלי אחר נחוץ לעבודת האדמה‪ ,‬הולכים אל הפלשתים ומייצרים את אלה אצלם‪.‬‬ ‫וכששמעו הפלשתים על השמדת חיל המצב התמרמרו וחשבו את הבזיון הזה למעשה־ ‪97‬‬ ‫זדון נורא ויצאו למלחמה על היהודים‬ ‫אלף רכב‪ ,‬ואתם עוד ששת אלפים פדש‬

‫‪148‬‬

‫‪149‬‬

‫בשלוש מאות אלף איש רגלי ושלושים‬

‫‪ .‬וכשחנו על־יד עיר מכמש‬

‫‪150‬‬

‫נ ו ד ע הדבר‬

‫‪98‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪192‬‬

‫היהודים‬

‫לשאול מלך העברים‪ ,‬והוא ירד אל גלגל העיר והעביר קול בכל הארץ וקרא א ת‬ ‫העם למלחמה בפלשתים לשם החירות‪ ,‬בהקטינו ובוימו לבוז את )ערך( כוחם׳ שאינו‬ ‫‪99‬‬

‫ראוי לשמו ושאין הוא עשוי לעוררר פחד‬

‫‪115‬‬

‫מפני סכנת מלחמה בהם‪ .‬ואולם כשהר­‬

‫גישו אנשי שאול בהמונם של הפלשתים‪ ,‬נבהלו )מפניהם( והסתתרו חלקם במערות‬ ‫ומחילות אדמה ורובם ברחו לארץ עבר הירדן׳ היא ארץ גד וראובן‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪!00‬‬

‫‪152‬‬

‫‪.‬‬

‫ושאול שלת וקרא את הנביא אליו להוועץ אתו על המלחמה ועניני המדיגה‪ .‬והנביא‬ ‫‪153‬‬

‫״‪*?,‬ך‪ '*"^,‬צווהו לחכות לו במקום ולהכין את הקרבנות ‪ ,‬כי הוא יבוא אליו לאחר ש ש ה‬ ‫‪101‬‬

‫‪154‬‬

‫ימים‪ ,‬כדי שיקריבו ביום השביעי‪ ,‬ואחר כך יתנגשו עם האויב‪) .‬המלך( חיכה כמצות‬ ‫הנביא׳ אבל כשראה שהנביא מתמהמה והוא הולך ונעזב מאנשי צבאו׳ לא הוםין*‬ ‫לשמור את המצוד‪ ,‬ולקת את הבהמות והקריב בעצמו את הקרבן‪ .‬והנה ש מ ע ״ ‪/‬‬

‫‪102‬‬

‫ששמואל מתקרב והולך‪ ,‬ויצא לקראתו‪ .‬אמר לו הנביא‪ ,‬שלא עשה כהלכה במאנו‬ ‫לשמוע למצותו ובהקדימו)לעשות דבר( לפני בואו‪ .‬כי הנה הוא בא‪ ,‬בהתאם לרצונו‬ ‫של אלהים‪ ,‬להתפלל ולהקריב קדבנות‬

‫‪103‬‬

‫‪150‬‬

‫בעד העם‪ ,‬ואילו שאול הקדימו והקריב‬

‫שלא כהלכה ומתוך חפזון‪ .‬וכשהצטדק שאול ואמר‪ ,‬שהיכה מספר הימים שקבע‪,‬‬ ‫אולם הכרח )השעה(‪ ,‬בריחת החיילים מחמת פחד‪ ,‬חניית האויבים במכמש ושמועת‬ ‫על )התכוננם( לרדת אליו אל הגלגל‪ ,‬הן הן)הסיבות( שהניעוהו להחיש את הקרבת‬

‫‪104‬‬

‫הקרבן‪ .‬ענה שמואל ואמר‪ :‬״אילו היית צדיק ושמעת לי ולא נהגת קלות ראש‬ ‫בפקודות‪ ,‬שפקד אלהים עלי בעניננו כיום הזה‪ ,‬ולא נחפזת יותר מן המועיל לעניו‬

‫‪105‬‬

‫הזה‪ ,‬כי אז זכית אתה ובניך אחריך להאריך ביותר את ימי מלכותכם״‪ .‬ושמואל חזר‬ ‫אל ביתו מתוך דוג? על הדבר שגעשה‪ ,‬ואילו שאול בא אל עיר גבעון‬

‫‪157‬‬

‫ואתו רק‬

‫שש מאות איש ויונתן בנו‪ .‬לרוב האנשים לא היו)כל( כלי־זין‪ ,‬משום שהארץ חסרה‬ ‫ברזל וגם אנשים יודעי מלאכת כלי־זין‪ ,‬כי הפלשתים גזרו על כך‪ ,‬כפי שסיפרנו‬ ‫‪106‬‬

‫זה עתה‪ .‬והפלשתים חילקו את חילם לשלושה ראשים ועלו בשלושה‬

‫‪158‬‬

‫דרכים על‬

‫ארץ העברים והשחיתוה ושאול מלכם ויונתן בנו הביטו ולא יכלו להגן על אדמתם‪,‬‬ ‫‪107‬‬

‫כי לא היו אתם אלא שש מאות איש‪) .‬וככה( ישבו‪ ,‬הוא ובנו ואחיה‬ ‫הגדול‪ ,‬מצאצאיו‬

‫‪160‬‬

‫‪159‬‬

‫הכוהן‬

‫של עלי הכוהן הגדול‪ ,‬על גבעה גבוהה ואדמתם הולכת ונשדדת‬

‫לעיניהם‪ ,‬והם שרויים בדכדוך נפש קשה‪ .‬אז נדבר בנו של שאול עם )הנער( גושא‬ ‫כליו ללכת בסתר ולהתפרץ לבדם אל מחנה האויב ולהכניס בו מבוכה ומהומה‪.‬‬ ‫‪108‬‬

‫וכשאמר נושא כליו‪ ,‬שילך אחריו ברצון לכל מקום שיוליכהו‪ ,‬אפילו יהיה הכרת לו‬ ‫למות‪ ,‬לקח יונתן את הנער‪ ,‬שיהיה עוזר על ידו‪ ,‬וירד מהגבעה והלך אל האויב‪.‬‬ ‫ומחנה האויב שכן‬

‫‪109‬‬

‫‪161‬‬

‫על שיפוע עטור סלע סביב ומוגן מפני התקפות בשלושה ראשים‬ ‫‪102‬‬

‫מחודדים לשן ארוכה ודקה כמו )בשלוש( מצודות ‪ .‬זה גרם לכך‪ ,‬שהמשמרות‬ ‫התרשלו)בשמירת( המחנה‪ ,‬שכן גתן הטבע )עצמו( בטחון למקום והם חשבו׳ שלא‬

‫‪193‬‬

‫ספד ששי‬

‫זו בלבד שאי אפשר לשום בךאדם לעלות על הסלעים הללו‪ ,‬אלא‪ ,‬שלא ייתכן׳ אפילו‬ ‫לגשת אליהם‪ .‬וכן‪ ,‬כשהגיעו)השנים( אל המחנה עודד יונתן את נושא כליו ואמר‪:‬‬

‫‪110‬‬

‫״נשתער על האויב‪ ,‬וכשיראונו ויאמרו לנו לעלות־אליהם׳ עליך לחשוב את הדבר‬ ‫‪1‬‬

‫הזה לסימן של נצחון‪ .‬אולם אם לא יאמרו כלום לאות‪ -‬שאין הם קוראים לנו ״ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫נחזור״‪ .‬והם התקרבו )שניהם( אל מחנה האויב'כשכבר האיר היום' '' ‪ .‬ראו אותם‬

‫‪111‬‬

‫הפלשתים ואמרו איש אל חברו‪ :‬הנה העברים יוצאים ממחילותיהם וממערותיהם‪,‬‬ ‫ועמדו וקראו אל יונתן ואל נושא כליו‪ :‬״בואו‪ ,‬עלו אלינו‪ ,‬ונענוש אתכם כראוי על‬ ‫העזתכם״‪ .‬ובנו של שאול קיבל בברכה את הקריאה כסימן של נצחון‪ .‬מיד חזרו מן‬

‫‪112‬‬

‫המקום‪ ,‬שממנו נראו לאויבים‪ ,‬ופנו הצדה ובאו לסלע ריק משומרים מחמת עצמתו‪.‬‬ ‫מכאן טיפסו בעמל רב‪ ,‬בהתגברם על טבע המקום׳ ועלו אל האויבים והתנפלו עליהם‪,‬‬

‫‪113‬‬

‫‪1‬‬

‫בעודם שרויים בשינה‪ ,‬והרגו כעשרים איש ומילאו את מחנם" מבוכה ופחד עד‬ ‫שכמה )מהם( בדחו והשליכו את כל כלי־זינם מידם ורבים‪ ,‬שלא הכירו איש את חברו‬

‫‪114‬‬

‫מחמת היותם בני אומות שונות‪ ,‬חשבו אלה את אלה לאויבים — שכן לא שיערו‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫שדק שני עבדים עלו עליהם — והתחילו להילחם ביניהם" ‪) .‬וכך( נהרגו חלקם‬ ‫ומתו וחלקם נדחקו אל הסלעים בשעת הבריחה והושלכו התחומה‪.‬‬ ‫)וכשבאו( מרגלי שאול וסיפרו לו׳ שמהנה הפלשתים נתון במהומה‪ ,‬שאל המלך‪ ,‬אם‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הלך מישהו מאנשיו‪ .‬וכששמע‪ ,‬שהלך בנו ונושא כליו אתו‪ ,‬צווה את הכוהן הגדול‬ ‫ללבוש‬

‫‪107‬‬

‫‪115‬‬

‫שמואל א‬

‫י״ד‪,‬ם״ז־ל׳‬

‫‪1‬‬

‫את בגד הכהונה הגדולה ולהגיד לו את העתידות ״ ‪ .‬וכשאמר לו הכוהן‪,‬‬ ‫‪109‬‬

‫שיזכה לנצחון על האויבים ויתגבר עליהם ‪ ,‬יצא אל הפלשתים והתנפל עליהם‪,‬‬ ‫בעוד הם שרויים במבוכה והורגים איש את חברו‪ .‬שמעו האנשים‪ ,‬שנמלטו קודם‬

‫‪116‬‬

‫למנהרות ולמערות‪ ,‬ששאול הולך ומנצח )התחילו( זורמים גם הם אליו‪ .‬ולאחר‬ ‫שהגיע‬

‫‪1 7 0‬‬

‫מספר העברים לעשרת אלפים‬

‫‪171‬‬

‫איש בערך‪ ,‬רדף שאול אחדי האויבים‪,‬‬

‫שהיו פזורים בארץ כולה‪ .‬אולם הוא נכשל במעשה נורא וראוי לגנאי בהחלט‪ ,‬אם‬ ‫מחמת השמחה על הנצחון‪ ,‬שבא לו באורח בלתי צפוי כל כך — שכן יקרה‪ ,‬שבני‬ ‫אדם‪ ,‬ששיחק להם המזל בדרך זו׳ אינם שולטלם בדעתם )הצלולה( — ואם משום‬ ‫‪172‬‬

‫אי־ידיעה ‪ .‬כי־ הואיל ורצה להתנקם בפלשתים ולהיפרע מהם‪ ,‬הטיל חרם על‬ ‫העברים )והכריז(‪ ,‬שהאיש שימנע את עצמו מלהרוג באויבים ויאכל ולא יחכה ע ד‬

‫‪117‬‬

‫‪173‬‬

‫אשר יפסיק הלילה היורד את מעשה ההרג באויב והרדיפה אחריו — האיש הזה יהי‬ ‫ארור‪ .‬דברים אלה דיבר שאול‪ ,‬וכשהגיעו העברים ל י ע ר‬ ‫בנחלת אפרים‬

‫‪173‬‬

‫‪174‬‬

‫עבות והומה מדבורים‬

‫‪170‬‬

‫בחרם נורא לטעום משהו לפני שקיעת החמה‪ ,‬והוא הפסיק את אכילתו ‪ ,‬אבל‬ ‫אמר‪ ,‬שלא בדין מנע אביו )את העם מכך(‪ ,‬שכן אילו טעמו האנשים דבר־אוכל‪,‬‬ ‫‪•13‬‬

‫‪118‬‬

‫בצע בנו של שאול‪ ,‬שלא שמע את דברי החרם של אביו ולא‬

‫את הסכמת העם אליה‪ ,‬חלק־מה מיערת־דבש ואכל‪ .‬בינתים נודע לו‪ ,‬שאביו אסר‬

‫ג‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪194‬‬ ‫היה‬

‫היהודים‬

‫להם יתר כוח ו ה ת ל ה ב ו ת לרדוף והיו תופשים והורגים מ ס פ ר גדול י ו ת ר מ ן‬

‫האויבים‪.‬‬ ‫‪120‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ד‪ ,‬ל״א־ל״ה‬

‫והעברים‪ ,‬לאחר שהרגו רבבות רבות של פלשתים‪ ,‬פנו איםוא עם ערוב היום ל ב י ז ת‬ ‫מחנה הפלשתים ולקתו שלל רב ובהמות )רבות(‪ .‬א ת הבהמות שחטו ואכלו על הדם‪.‬‬ ‫והנה הודיעו ה ס ו פ ר י ם‬

‫‪1 7 7‬‬

‫למלך‪ ,‬שהעם חוטא לאלהים ומקריב ואוכל בטרם נ ש ט ף‬

‫הדם יפה ונוקה הבשר‪ .‬אז צווה ה מ ל ד לגול אבן גדולה לתוך )המחנה( והכריז‪ ,‬ש ע ל‬

‫‪121‬‬

‫העם להקריב עליה א ת הקדבנות ואסור לחלק א ת ה ב ש ר לאכילה על הדם׳ כי אין‬ ‫הדבר‬ ‫ההוא‬

‫לרצון אלהים‪.‬‬ ‫‪1 7 8‬‬

‫וכשעשה כל העם כמצות המלך׳ הקים שאול מזבח במקום‬

‫והעלה עליו עולות לאלהים‪ .‬זה היה ה מ ז ב ח הראשון ש ב נ ה שאול‪.‬‬ ‫‪m‬‬

‫והמלך ר צ ה להוליך א ת ה צ ב א מיד‪ ,‬ב ט ר ם יאור היום‬

‫‪122‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ד‪ ,‬ל״ו־מ״ה‬

‫א ל מ ח נ ה ה א ו י ב י ם ולב‪1‬ז א ת‬

‫כ ל א ש ר בו׳ ו מ א ח ר ש א נ ש י ו ל א ה י ס ס ו ל ל כ ת א ח ר י ו ו ה ר א ו ה ת ל ה ב ו ת ר ב ה ל פ ק ו ד ו ת י ו ‪,‬‬ ‫קרא לאחיטוב‬

‫‪1 8 0‬‬

‫הכוהן הגדול וצווהו לחקור‪ ,‬אם נותן אלהים להם א ת ה ר ש ו ת‬

‫ל ל כ ת א ל מ ח נ ה ה א ו י ב י ם ו ל ה ש מ י ד א ת ה נ מ צ א י ם בו‪.‬‬

‫‪123‬‬

‫‪1 8 1‬‬

‫עונה‪ ,‬א מ ר ש א ו ל ‪:‬‬

‫ו כ ש ה ג י ד הכוהן‪ ,‬ש א י ן א ל ה י ם‬

‫״לא בלי יסוד אין אלהים עונה לשאלתנו׳ הוא שקודם בכבודו‬

‫ובעצמו היה מודיע לנו הכל ומגיד מ ר א ש גם בטרם שאלנו‪ .‬אין זאת כי ח ט א נ ס ת ר‬ ‫‪1 8 2‬‬

‫)של אחד( מאתנו כלפי אלהים הוא סיבת השתיקה‪ .‬והריני נ ש ב ע באלהים ובכבודו‬

‫‪124‬‬

‫שאפילו‬ ‫כאילו‬

‫‪,‬‬

‫י ה א זה ב נ י י ו נ ת ן ש ח ט א ח ט א זה‪ ,‬ה מ י ת א מ י ת נ ו ו א ר צ ה כ ך א ת א ל ה י ם‬ ‫היה‬

‫האיש‪,‬‬

‫שאנקום‬

‫את‬

‫נקמתו‬

‫בו׳‬

‫זה‬

‫לי כל‬

‫שאין‬

‫קרבת־דם‬

‫אליו״‪.‬‬

‫ו כ ש ק ר א ה ע ם ל ע ש ו ת כן‪ ,‬ה ע מ י ד ש א ו ל מ י ד א ת כ ו ל ם ב מ ק ו ם א ח ד והוא ו ב נ ו נ י צ ב ו‬

‫‪125‬‬

‫בחלק א ח ד )של המקוט( וביקש לגלות על־ידי הפלת גודל א ת האיש ש ת ט א ‪:‬‬

‫ויצא‬

‫ה ג ו ד ל ‪ ,‬ש י ו נ ת ן ה ו א ‪ .‬ו כ ש ש א ל ו א ב י ו ‪ ,‬ב מ ה ש ג ה ו מ ה ע ש ה ב ח י י ו ו ל ב ו א ו מ ר לו‪ ,‬ש ל א‬

‫‪126‬‬

‫ע ש ה כדין וכראוי‪ ,‬א מ ר ‪ :‬״ ל א שום דבר‪ ,‬אבי‪ ,‬חוץ מזה‪ ,‬ש ט ע מ ת י א ת מ ו ל מ י ע ד ת ־ ד ב ש‬ ‫ברדפנו אחרי האויבים‪ ,‬כי לא ידעתי א ת החרם ו א ת ה ש ב ו ע ה ש ל ך ״‬

‫‪1 8 3‬‬

‫‪ .‬אז נ ש ב ע‬

‫שאול שימיתנו‪ ,‬כ י ) ר צ ה ( לנהוג כבוד בשבועתו יותר מ א ש ר בקשרי מ ש פ ח ה וטבע‬

‫‪1 8 4‬‬

‫‪,‬‬

‫ויונתן לא נבהל מפני א י מ ת המות‪ ,‬אלא קיבל עליו א ת הדין באצילות ובאומץ־לב‬

‫‪127‬‬

‫ואמר‪:‬‬ ‫ולאחר‬ ‫מנצחים‬

‫‪128‬‬

‫״ ל א א ת ח נ ן ל פ נ י ה אבי‪ ,‬לחוס עלי׳ כי נעים לי ביותר ה מ ו ת ב ע ק ב ח ם י ד ו ת ד‬ ‫נצחונד המפואר‪.‬‬

‫שכן נחמה גדולה מאוד היא לעזוב את העברים בעודם‬

‫את הפלשתים״‪.‬‬

‫ל ש מ ע הדברים האלה נ ת מ ל א העם כולו כאב ו ה ש ת ת ף‬

‫בצערו של יונתן ונשבע‪ ,‬שלא יתנהו למות‪ ,‬אותו שגרם לנצחון‪ .‬וכד פדהו )העם(‬ ‫מחרם אביו והתפלל לאלהים על העלם‪ ,‬שיסלח ל ח ט א ת ו‬ ‫‪129‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ד‪ ,‬מ״ו־נ״ב‬

‫ושאול‬

‫הזר לעירו׳ לאחר‬

‫‪1 8 5‬‬

‫‪.‬‬ ‫והוא הצליח‬

‫ש ה ש מ י ד כ ש ש י ם אלף איש מן האויבים‪.‬‬

‫במלכותו ונלחם בעמים השכנים‪ ,‬בעמונים ובמואבים׳ בפלשתים ובאדומים ובעמלקים‬

‫ו ב מ ל ד צ ו ב א והכניעם‪ .‬והיו לו ש ל ו ש ה ב נ י ם ‪ :‬יונתן‪ ,‬ישוי‬

‫‪SG1‬‬

‫ומלכישוע‬

‫ז‬

‫׳‬

‫)ושתי‬

‫‪1 8‬‬

‫(‬

‫‪195‬‬

‫םסר ש ש י‬

‫בנות‪ :‬מרב‬

‫‪188‬‬

‫ומיכל‬

‫‪189‬‬

‫‪ .‬ר&ר צבאו היה אבנר׳ בן דודו׳ ששמו היה נר׳ ובר וקיש‪,‬‬

‫‪130‬‬

‫‪19‬‬

‫אביו של שאול‪ ,‬היו אחים ובניו של אביאל ‪ . °‬והיה לשאול המון מרכבות ופרשים‬ ‫ומכל אויביו׳ שנלחם בהם‪ ,‬נפטר כשהנצחון בידו‪ .‬והוא הוליך את העברים להצלחה‬ ‫ולעושר רב והאדיר כוחם מעמים אחרים‪ ,‬ואת הצעירים‪ ,‬שהצטיינו בגדלם וביפים‪,‬‬ ‫&ם לשומרי ראשו‪.‬‬ ‫ושמואל בא אל שאול ואמר‪ ,‬שאלהים שלחהו אליו להזכיר לו׳ כי הוא אשר רוממהו‬ ‫מכל )העברים( ומינה אותו למלך ועל כן חייב הוא להישמע לו ולהטות אוזן לדבריו;‬

‫‪131‬‬

‫ז‪ .‬א‪.‬‬

‫שמואל א‬ ‫ט״ו‪ ,‬א׳־ג׳‬

‫שכן אם לשאול השלטון על עמים׳ הרי לאלהים השלטון עליו ועל תבל כולה‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬שכה דיבר אלהים‪ :‬״הואיל והעמלקים גרמו לעברים צרות רבות במדבר‪,‬‬

‫‪132‬‬

‫כשיצאו ממצרים והלכו לארץ השייכת להם עכשיו‪ ,‬הריני מצווה לצאת למלחמת־נקם‬ ‫על העמלקים‬

‫‪191‬‬

‫ולא להשאיר איש מהם אחרי הנצחון אלא להשמידם‪ ,‬החל בנשים‬

‫וטף בלא הבדל גיל‬

‫‪102‬‬

‫‪133‬‬

‫ו ל ה נ ק ס בהם ככה על המעשים שעשו לאבותיכם‪ ,‬ולא לחמול‬

‫אף על בהמות־משא ועל מקנה אחר לתועלת הפרט ולשימושו‬

‫‪193‬‬

‫‪ ,‬אלא להקדיש הכל‬

‫‪194‬‬

‫לאלהים ולמחות את שם עמלק‪ ,‬כאשר צווה משה״ ‪.‬‬ ‫ושאול הבטיח לעשות מה שנצטווה וסבר‪ ,‬שמשמעת זו כלפי אלהים אינה רק בביצוע‬ ‫מסע המלחמה גגד העמלקימ‪ ,‬אלא ביתד מידה תתגלה היא בזריזות ובמהירות ללא‬ ‫היתר דיחוי כלשהו‪ .‬והוא אסף את כל חילו ובפקדו אותו בגלגל‬ ‫אנשי ישראל‪ ,‬מלבד שבט יהודה‪ ,‬היה כארבע מאות אלף‪ ,‬ואילו‬

‫‪196‬‬

‫‪195‬‬

‫שבט יהודה לבדו‬

‫‪197‬‬

‫רבים במארב‬

‫שמואל א‬ ‫ט״ו‪ ,‬ד׳־ט׳‬

‫מצא‪ ,‬שמספר‬

‫מנה שלושים אלף איש מלחמה ‪ .‬ושאול חדד לארץ העמלקימ והעמיד משמרות‬ ‫‪198‬‬

‫‪134‬‬

‫‪135‬‬

‫על‪-‬יד הנחל להציק להם לא רק במלחמה גלויה‪ ,‬אלא גם להתנפל‬

‫עליהם בדרכים‪ ,‬בלי שיצפו לכך‪ ,‬להקיפם ולהרגם‪ .‬ואמנם התנגש שאול עם האויבים‬ ‫בקרב והניםם והשמידם כולם‪ ,‬ברדפו אחרי הנסים‪ .‬ולאחר שעלה המעשה הזה בידו‪,‬‬

‫‪136‬‬

‫כדבר אלהים‪ ,‬התנפל על ערי העמלקים והבקיען וכבשן בכוח‪ ,‬חלק מהן בכלי־משחית‬ ‫וחלק בחפירות מתחת לאדמה ובחומות שכנגד שבנה בחוץ‪ ,‬חלקן ברעב ובצמא וחלקן‬ ‫בדרכים אחרות‬

‫‪199‬‬

‫‪ .‬אז קם‬

‫‪200‬‬

‫שאול וערך טבח בנשים ובטף וסבור היה‪ ,‬שאין במעשהו‬

‫זה משוט אכזריות או קפדנות שאינה הולמת את טבעו של אדם‪ ,‬ראשית‪ ,‬משום שהוא‬ ‫עושה זאת לאויבים‪ ,‬ושנית‪ ,‬משום שנצטווה על כך מאת אלהים‪ ,‬שסכנה היא שלא‬ ‫לציית לו‪ .‬ואולם את אגג‬

‫‪201‬‬

‫מלר האויבים לקח בשבי‪ ,‬כי השתומם על יפיו ועל‬

‫‪137‬‬

‫גודל גופו‪ ,‬ועל כן נראה לו ראוי לכך‪ ,‬שיחוס עליו‪ .‬דבר זה לא עשה עוד בהתאם‬ ‫לרצון אלהים‪ ,‬אלא משום שהוכרע על־ידי הרגש שבלבו ונהג ברחמים‬ ‫ובענין‪ ,‬שלא יכול‬

‫‪203‬‬

‫‪202‬‬

‫שלא בזמן‬

‫)לעשותו( בלי סכנה לעצמו‪ .‬שכן שנא אלהים את עם העמלקים‬

‫במידה שאסר לחום אפילו על תינוקות‪ ,‬שמן הטבע הוא לרחם עליהם יותר‪ ,‬ואילו‬ ‫שאול הציל את מלכם‪ ,‬ראש הגורמים צרות לעברים‪ ,‬והעדיף את יפיו של האויב על‬

‫ב‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪196‬‬

‫)החובה( לזכור א ת מצות אלהים‪ .‬וגם המוני ה ע ם נ ע ש ו שותפים לחטא‪ ,‬הואיל ו ח ס ו‬

‫‪139‬‬

‫על בהמית־המשא ועל ה מ ק נ ה ולקחום להם לשלל‪ ,‬אף־על־פי שאסר אלהים לקיימם‪.‬‬ ‫אף א ת ש א ר הנכסים )וקניני( ה ע ו ש ר הובילו אתם ואילו הדברים‪ ,‬ש ל א ה י ה כ ד א י‬ ‫לטרוח ולרכשם‪ ,‬השחיתו‪.‬‬ ‫‪140‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ט״ו‪ ,‬ו׳־ז׳‬

‫וכן‬

‫הכריע שאול א ת כל‬ ‫של‬

‫מפלוםיון‬ ‫השכמייםי‬ ‫ויעץ‬

‫‪2 0‬‬

‫מצרים‬

‫)השבטים(‬

‫ע ד הים‬

‫האדום‬

‫האויבים‬ ‫‪2 0 1‬‬

‫‪,‬‬

‫א ש ר י ש ב ו ב ל ב א ר ץ מדין‪.‬‬

‫)שמקומות מושבותיהם(‬

‫והשמידם‪ ,‬ולא‬

‫השאיר‬

‫ה&תדעו‬

‫אלא‬

‫את‬

‫עם‬

‫הוא שלח אליהם שליחים לפני ה מ ל ח מ ה‬

‫להם לברוח‪ ,‬ש ל א ישותפו בפורענותם ש ל העמלקים‬

‫)ואמר להם(‪,‬‬

‫שטעמו‬

‫ונימוקו אתו להצילם‪ ,‬שכן קרובים הם לרעואל‪ ,‬חותנו של משה‪.‬‬ ‫‪141‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ט״ו‪ ,‬י׳־כ״ה‬ ‫‪142‬‬

‫‪143‬‬

‫ושאול חזר אל ביתו ש מ ח בנצחונותיו‪ ,‬כאילו לא עבר על שום דבר ממצוות ה נ ב י א‬ ‫כשהתכונן‬ ‫האויבים‪.‬‬

‫ל צ א ת ל מ ל ח מ ה על העמלקים‪ ,‬אלא ש מ ד בקפדנות על כולן בנצחו א ת ‪.‬‬ ‫אולם אלהים כעם על הצלת מלך העמלקים ועל ביזת המקנה בידי ההמון‪,‬‬ ‫כי לעלבון היה ה ד ב ר בעיניו‪ ,‬ש א ף ־ ע ל ־ פ י ש ה ו א‬

‫שכן‬

‫נ ע ש ה הדבר ש ל א ברשותו‪.‬‬

‫הוא‬

‫ש נ ת ן ל ע ב ר י ם א ת ה כ ו ח ל נ צ ח ו ל ה ת ג ב ר ע ל אויביהם‪ ,‬נ ה ג בו ש א ו ל ב ז ל ז ו ל‬

‫ו ל א צ י י ת ל ו א פ י ל ו ב מ י ד ה ש מ צ י י ת י ם •למלך ב ש ר ודם‪ .‬ו ל פ י כ ך א מ ר ל ש מ ו א ל ה נ ב י א ‪,‬‬ ‫ש מ ת ח ר ט הוא ע ל ש ב ח ר א ת ש א ו ל למלך‪ ,‬ש א י נ ו ע ו ש ה כלל כמצווה עליו‪ .‬א ל א פ ו ע ל ע ל‬ ‫ד ע ת עצמו‪ .‬כיון ש ש מ ע ש מ ו א ל א ת הדבר׳ ה ת ר ג ש מ א ו ד ו פ ת ח בתחנונים לפני א ל ה י ט‬

‫‪144‬‬

‫כל אותו הלילה‪ ,‬ש י ת ר צ ה ל ש א ו ל ולא ירגז עליו‪.‬‬ ‫בבקשתו‬

‫אולם אלהים לא נ ר צ ה לו ל נ ב י א‬

‫לסלות לשאול; מתוך הסברה׳ שלא מן היושר הוא למתול עוונות על־פי‬

‫השתדלותו‬

‫)של סרסור(‪.‬‬

‫שכן אין ד ב ר שיגרום יותר ל ר י ב ו י‬

‫‪2 0 0‬‬

‫עוונות מחולשתם‬

‫של אלה׳ ש נ ע ש ה להם עוול ו ש מ ח מ ת רדפם אחרי שם אנשי סליחה ואצילות געלם‬ ‫‪145‬‬

‫מ ה ם ‪ ,‬ש ע ל י ד י כ ך ה ם ג ו ר מ י ם ל ע ו ו נ ו ת ‪ .‬וכן‪ ,‬כ י ו ן ש ס י ר ב א ל ה י ם ל ה י ע נ ו ת ל ב ק ש ת ו‬ ‫ש ל ה נ ב י א וברור היה‪ ,‬ש א מ נ ם מ ת ח ר ט‬ ‫עם עלות היום לשאול אל הגלגל‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫שמואל‬ ‫שאול‪,‬‬

‫ו א מ ר ‪ :‬״ומאין קול‬

‫הוא )על בחרו בשאול‪ ,‬הלד( שמואל ובא‬

‫ראה אותו המלך‪ ,‬רץ לקראתו׳וחיבקהו ו א מ ר ‪:‬‬

‫״מודה אני לאל‪ ,‬ש נ ת ן לי א ת הנצחון‪.‬‬ ‫‪2 0 3‬‬

‫‪2 0 7‬‬

‫אכן ע ש י ת י הכל לפי מצותו״‪.‬‬

‫על כך ע נ ה‬

‫המקנה ובהמות־המשא‪ ,‬שאני שומע במחנה?״ ענה‬

‫שהעם שמר על המקנה )לשם הבאת(‬

‫קרבנות‪ ,‬ואילו גזעם של ה ע מ ל ק י ם‬

‫נ ש מ ד כולו לפי המצווה ולא נ ש א ר איש )מהם(‪ ,‬ורק א ת מלכם לבדו הביא אתו א ל‬ ‫ל‬

‫‪1 4‬‬

‫ה נ ב י א ו ה ו א ש ו מ ר ע ל י ו ‪ .‬ו ה ו ס י ף ו א מ ר ‪ ,‬ש י ת י ע צ ו ש נ י ה ם ‪ ,‬מ ה ל ע ש ו ת בו‪ .‬א מ ר ה נ ב י א ‪,‬‬ ‫שאין ד ע ת ה א ל ה ו ת נוחה מ ק ר ב נ ו ת אלא מ א נ ש י ם טובים וצדיקים‪ ,‬אלו הם אנשים‪,‬‬

‫‪1 4 8‬‬

‫ההולכים אחרי רצונו ומצוותיו של אלהים והסבורים‪ ,‬שאין בידם ל ע ש ו ת מ ע ש ה נ א ה‬ ‫א ל א ז ה ‪ ,‬ש י ע ש ו ב מ צ ו ו ת א ל ה י ם ‪ .‬ש כ ן א י ן זד‪ .‬ב ז י ו ן ל א ל ה י ם ‪ ,‬א ם א י ן א ד ם מ ק ר י ב לו‪,‬‬ ‫אלא‬

‫אם נראה‪ ,‬ש א י ן הוא ש ו מ ע בקולו‪.‬‬

‫״מן האנשים‪ ,‬שאינם נכנעים לו ואינם‬

‫‪197‬‬

‫ספר ששי‬

‫עובדים אותו מתוך דבקות של אמת‪ ,‬שהיא לבדה לרצון לו׳ אין הוא מקבל )שום‬ ‫דבר( ברצון ואפילו יקריבו לו קרבנות רבים ושמנים ויביאו מנחות עדי עשוי כסף‬ ‫‪20‬‬

‫וזהב ״ ‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא דוחה )כל זה( מעליו וחושבו לסימנים‬

‫‪210‬‬

‫של רשעות‬

‫ולא של חסידות‪ .‬ואילו אלה‪ ,‬שהדבר האחד והיחיד‪ ,‬הנשמר בזכרונם‪ ,‬אינו אלא דבר‬

‫‪149‬‬

‫אלהים ומצותו ונוח להם לבחוד במות מלעבוד על אחד מדבריו — ׳אלה גורמים לו‬ ‫עונג )רב( ואינו מבקש מהם שום קרבנות‪ .‬־ואם הם מקריבים׳ ויהא הקרבן צנוע‪,‬‬ ‫הריהו מקבל ביתר נעימות את שי ה ע נ י‬

‫‪211‬‬

‫מאשר )מתנות( העשירים המופלגים‬

‫ביותר‪ .‬ואתה דע לך׳ שאלהים שרוי ברוגז עליך על שנהגת זלזול במצוותיו והזנחת‬ ‫‪212‬‬

‫‪150‬‬

‫‪2‬‬

‫אותן‪ .‬איך )מלאך לבך( לחשוב ׳ שאלהים ישקיף" על קרבן מן הבהמות‪ ,‬שגזר‬ ‫להשמידן ד אין זאת כי סבור היית׳ שאין בין הקרבתן לאלהים והשמדתן ולא‬ ‫כלוט‬

‫‪214‬‬

‫‪ .‬היה איפוא מוכן‬

‫‪215‬‬

‫לכך‪ ,‬שיינטלו ממך המלכות והשלטון‪ ,‬שיצאת מגדרם‬

‫‪210‬‬

‫‪,‬‬

‫בשעה שנהגת זלזול באלהים שנתנם לך ‪ .‬ושאול הודה על עוונו ולא כיחש‪ ,‬כי שגה‬

‫‪151‬‬

‫ועבר על מצות הנביא )אלא הצטדק ואמר(‪ ,‬שלא עיכב ביד אנשי הצבא הבוזזים‬ ‫את השלל ולא עצר בעדם‪ ,‬משום שפחד וירא מפניהם‪ .‬״אבל סלח לי וחנני״׳ הוסיף‬ ‫והבטיח להישמר להבא מחטא וביקש את הנביא‪ ,‬שיחזור )עמו( ויביא קרבנות תודה‬ ‫לאלהים‪ .‬אולם הנביא פנה ללכת למקומו‪ ,‬בראותו‪ ,‬שאי אפשר לרצות את אלהים‪.‬‬ ‫ושאול‪ ,‬ברצותו לעצור את שמואל תפש במעילו? ומשום ששמואל נחפז ללכת‬

‫‪152‬‬

‫משך )המלך( בכוח וקרע את הבגד לשנים‪ .‬עמד הנביא ואמר לו׳ שכך נקרעה עתה‬

‫‪153‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ה­‬

‫שמואל א‬

‫מלכותו )מעליו( ואיש טוב וצדיק יקחנה‪ .‬כי אלהים מקיים את גזר דינו שגזר עליו ט״ו‪ ,‬כ״דל״ד‬ ‫ולא ממידת אלהים וגבורתו‬

‫‪217‬‬

‫אלא של בשר ודם הוא לשנות ולהפוך את דעתו‪.‬‬

‫ענה שאול ואמר‪ ,‬שאמנם הרשיע אבל אינו יכול להשיב את הנעשה‪ .‬וביקש ממנו‬

‫‪154‬‬

‫לכבדו לכל הפחות בפני העם וללכת אתו ולהשתחוות לאלהים‪ .‬נענה לו שמואל‬ ‫למשאלתו זו ובא אתו והשתחוה לאלהים‪ .‬וגם אגג מלכם של העמלקים הובא לפניו‪.‬‬

‫‪155‬‬

‫עמד אגג ושאל׳ באיזה דרך יביאו עליו את מר המות‪ .‬אמר שמואל‪ :‬״כשם שגרמת‬ ‫לאמהות רבות של עברים לבכות את ילדיהן ולהתאבל עליהם‪ ,‬כך תצער אתה את‬ ‫אמך במיתתך״‪ .‬וצווה מיד להמיתו‬

‫‪218‬‬

‫בגלגל והוא חזר אל עירו רמה‪.‬‬

‫וכשראה שאול המלך את הצרות שנתנסה בהן‪ ,‬משהפך את אלהים לאויב לוי עלה‬

‫‪156‬‬

‫׳ ליטול את שמן‬

‫‪157‬‬

‫ח• א‪.‬‬

‫אל ארמונו בגבע‪-‬יפידוש השם רמה‪ ,‬כתרגומו—ושוב לא נראה מאותו יום לעיני‬ ‫הנביא‪ .‬היה שמואל מיצר עליו‪ .‬אולם אלהים צווהו לחדול מצערו‬ ‫הקודש ולילד אל בית לחם העיר‪ .‬אל ישי בן עובד‬

‫‪2 2 0‬‬

‫‪219‬‬

‫ולמשוח את האחד מבניו‪ ,‬שאלהים‬

‫ט״זליא׳־י״ג‬

‫בעצמו יבחר בו להיות למלך‪ .‬ענה שמואל ואמר שחושש הוא׳ שמא יוודע הדבר‬ ‫לשאול ויהרגהו מן המארב או גם בגלוי‪ .‬ולאחר שנתן לו אלהים עצה ודרך של‬ ‫בטחון׳ בא אל העיד שהזכרתי‪ ,‬וכל התושבים בירכוהו ושאלוהו לסיבת בואו‪ .‬אמר‬

‫‪158‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪198‬‬

‫היהודים‬ ‫‪221‬‬

‫להם הנביא‪) ,‬שבא( להקריב לאלהים‪ .‬לאחר שהקריב ‪ ,‬קרא את ישי ואת בניו‬ ‫לזבח הקודש‪ .‬משראה את הבן הבכור שלו והוא בעל קומה נאה ויפה‪ ,‬שיער על‬ ‫סמך היותו יפה תואר‪ ,‬שזהו העתיד למלוך‪ ,‬אולם לא כוון לדעתו של אלהים‪ .‬כי‬

‫‪159‬‬

‫כששאל את האלהים‪ ,‬אם עליו למשוח בשמן)הקודש( את הבחור‪ ,‬שהוא‬

‫‪2 2 2‬‬

‫משתומם‬

‫לו וחושבו לד^י למלכות‪ ,‬אמר אלהים‪ ,‬שלא כראות בני אדם רואה אלהים את‬ ‫הדברים‬

‫‪160‬‬

‫‪223‬‬

‫‪ :‬״שכן אתה מביט ליפיו של הבחור והנד סבור‪ ,‬שראוי הוא למלוד׳ ואילו‬

‫אני אינני עושה את המלכות פרס ליפי הגוף אלא למידות הנפש והריני מחפ‪#‬‬ ‫את זה‪ ,‬שהוא יפה בתכלית מבחינה זו והוא מקושט בחסידות ובצדק ובגבורה‬ ‫‪221‬‬

‫ובמשמעת — )כל אותן( המידות‪ ,‬שמהן מורכב יפי הנשמה״ ‪ .‬כיון שאמר לו‬

‫‪161‬‬

‫אלהים את הדברים האלה‪ .‬צווה שמואל את ישי להראות לו את כל בניו‪ .‬וישי הכנים‬ ‫את חמשת האחרים‪ ,‬שהגדול מהם נקרא)שמו( אליאב‬ ‫שמעא‬

‫‪162‬‬

‫‪227‬‬

‫‪ ,‬הרביעי נתנאל‬

‫‪228‬‬

‫‪ ,‬והחמישי רדי‬

‫‪229‬‬

‫ג‪22‬‬

‫‪22‬‬

‫׳ השני אבינדב ‪ , °‬השלישי‬

‫‪ ,‬והששי אצם‬

‫‪230‬‬

‫‪ .‬ראה הנביא גם את‬

‫‪v‬‬

‫אלה ואין קומתם גרועה כלל מקומת הבכור ושאל את אלהים‬

‫‪231‬‬

‫‪ ,‬איזהו מהם‪ ,‬שבוחר‬

‫בו למלך‪ .‬אמר לו אלהים‪ :‬אף לא אחד )מהם(‪ .‬שאל שמואל את ישי‪ ,‬אם אין לו עוד‬ ‫‪163‬‬

‫בנים מלבד אלה‪ .‬אמר ישי‪ ,‬שיש )לו עוד בן( ושמו דוד והוא רועה ועוסק בשמירת‬ ‫הצאן‪ .‬צווה הנביא לקרוא לו מהר‪ ,‬משום שאי אפשר להם ליסב לסעודה כשהלה‬

‫‪164‬‬

‫איננו‪ .‬ומשבא דוד לקריאת אביו והוא ילד אדמוני‬ ‫בכלל‪ ,‬אמד שמואל בלבו‬

‫‪165‬‬

‫‪233‬‬

‫‪232‬‬

‫ובהיר־עינים ויפה )מראה(‬

‫‪ :‬״זהו שמצא חן בעיני אלהים למלוך״‪ :‬וישב והושיב‬

‫לידו את הבחור ואת ישי ואת )שאר( בניו‪ .‬אחר נטל את השמן לעיני דוד ומשחו‬ ‫‪234‬‬

‫ולחש לו באזנו והודיע לו‪ ,‬שבחר בו אלהיט למלך‪ .‬ודיבר אליו דברי כיבושיו ‪,‬‬ ‫שיהיה צדיק ויישמע למצוותיו של אלהיט‪ :‬כי על־ידי כד תישאר המלכות בידו‬ ‫זמן רב וביתו יהא מזהיר ומפורסם לתהילה‪ .‬הוא יכניע את הפלשתימ וינצה ויכריע‬ ‫את כל העמים‪ ,‬שיילחם בהם‪ ,‬ויעשה לו שם מהולל בחייו וישאירו לבניו אחריו‪.‬‬ ‫‪166‬‬

‫ב‪.‬‬

‫א‬

‫א‬

‫ט׳?! ״ ־ ״‬ ‫ג‬

‫כ‬

‫ג‬

‫ולאחר שדיבר שמואל דברי התראה אלה קם והלך לדרכו‪ .‬ואלהים עזב את שאול‬ ‫ועבר אל דוד‪ ,‬שהתחיל להינבא בצלוח עליו רוח אלהים‪ .‬ואילו על שאול קפצו מיני‬ ‫יסורים ורוחות רעות‪ ,‬שגרמו לו מחנק ושבץ‪ ,‬עד שהרופאים לא יכלו להעלות לו‬ ‫ארוכה ויעצו‬

‫‪235‬‬

‫לחפש איש‪ ,‬היודע לגרש רוחות בשיר ולפרוט על־פי כינור‪ ,‬והוא‬

‫יעמוד לראש המלד וינגן וישיר שידים‪ ,‬כל פעם שתבואגה עליו רוחות להבעיתו‪.‬‬ ‫‪167‬‬

‫והמלך לא זלזל בעצתם וצווה לחפש אחרי איש כזה‪ .‬וכשאמר לו אחד הנוכחים‪,‬‬ ‫שראה בבית לחם העיר את בנו של ישי‪ ,‬שעודנו בגיל של נער‪ ,‬נחמד ויפה וראוי‬ ‫בכלל‪ ,‬שישימו לב אליו‪ ,‬אף יודע נגן ולשיר שירים וגם גבוד חיל הוא‪ ,‬שלח )שאול(‬ ‫אל ישי וצווהו לקחת את דוד מאחרי העדרים ולשלחו אליו‪ ,‬כי רוצה הוא לראותו‪,‬‬

‫‪168‬‬

‫הואיל ושמע על יפיו וגבורתו של הבחור‪ .‬וישי שלח את בנו ונתן לו מתנות להביא‬

‫‪199‬‬

‫ספר ש ש י‬

‫וכשבא‪ ,‬ש מ ח בו ש א ו ל ו ע ש א ו ל נ ו ש א כליו ונהג בו כ ל כבוד׳ מ ש ו ם ש ג י ר ש‬

‫לשאול‪.‬‬

‫ב ש י ר ת ו א ת ה מ ח ל ה והיה הרופא היחידי למבוכת )נפשו(‪ ,‬ש נ ג ר מ ה לו על־ידי הרוחות‬ ‫הרעות‪ ,‬כל פעם שקפצו עליו )להבעיתו(‪ ,‬והיה מ ד ב ר שיר‬

‫‪2 3 6‬‬

‫ופורט על־פי כינור‬ ‫‪169‬‬

‫וגורם לכך‪ ,‬ש מ נ ו ח ת ו ש ל ש א ו ל ש ב ה אליו‪ .‬מ ש ו ם כ ך ש ל ח ה מ ל ך א ל י ש י א ב י ה נ ע ר‬ ‫וביקשהו ל ה ש א י ר א ת ת ר א צ ל ו ‪ :‬כי ש מ ח הוא ל ה ב י ט עליו ועל היותו אצלו‪ ,‬וישי‬ ‫ל א י כ ו ל ל ס ר ב ל ש א ו ל ו ה ס כ י ם לו‪ ,‬ש י ח ז י ק ב ד ו ד ‪.‬‬ ‫לא‬

‫ע ב ד ו ימים רבים והפלשתים התאספו שוב וריכזו חיל גדול ועלו על י ש ר א ל‬

‫ותפשו מקום בין שוכה‬ ‫וחנה‬

‫‪2 3 7‬‬

‫לעזקה‬

‫‪2 3 8‬‬

‫וחנו שם‪ .‬ו ש א ו ל גם ה ו א ה ו צ י א א ת צ ב א ו נ ג ד ם‬

‫ט‪ .‬א‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫י״ז? א׳־י״א‬

‫ע ל ה ר אחד‪) ,‬וכך( ה כ ר י ח א ת ה פ ל ש ת י ם ל ע ז ו ב א ת מ ח נ ם ה ר א ש ו ן ו ל ת נ ו ת‬

‫בדומה לישראל‬

‫‪2 3 9‬‬

‫ע ל ה ד א ח ד מ ו ל ה מ ק ו ם ‪ ,‬שנתפ?& ע ל י ד ו ‪.‬‬

‫ה פ ר י ד ע מ ק ב א מ צ ע ה ה ד י ם ‪ .‬ש ע ל י ה ם חנו‪.‬‬

‫בין מ ח נ ה א ח ד לשני‬

‫והנה ירד ממחנה הפלשתים איש אחד‬

‫‪2 4‬‬

‫מ ג ת העיר ושמו גלית ‪ , °‬בעל קומה גבוהה מאוד‪ ,‬כי גדלו היה א ר ב ע א מ ו ת וזרת ״‬ ‫והוא היה ל ב ו ש כלי־זין‪ ,‬ש ה ת א י מ ו ל מ י ד ת‬

‫‪2 4 2‬‬

‫‪171‬‬

‫‪2‬‬

‫ג ו פ ו ‪ :‬כי הוא ל ב ש שריון‪ ,‬ש מ ש ק ל ו ח מ ש ת‬

‫אלפים שקל‪ ,‬וקובע־נחושת ומצחות־נחושת כאלה‪ ,‬שיש בהן כדי לכסות א ת אבריו‬ ‫ש ל א י ש ב ע ל ק ו מ ה מ פ ל י א ה כזו‪ .‬כ י ד ו נ ו ה י ה כ ב ד מ ל ש א ת ו ב י ד י מ י ן‬

‫‪2 1 3‬‬

‫)ומשוס כך(‬

‫נ ש א ו מורם ע ל כ ת פ ו ן והיה לו גם ד ו מ ת ו מ ש ק ל ו ש ש מ א ו ת שקל‪ ,‬ואחריו ה ל כ ו )עוד(‬ ‫רבים שהיו נושאים א ת כלי־זיגו‪ .‬וכן ע מ ד גלית זה בין ה מ ע ר כ ו ת וקרא בקול גדול‬

‫‪172‬‬

‫א ל ש א ו ל ו ה ע ב ר י ם ו א מ ר ‪ :‬״ ה ר י נ י מ ש ח ר ר א ת כ ם מ ן ה ק ר ב ו מ ה פ כ נ ו ת ) ה כ ר ו כ ו ת ( בו‪.‬‬ ‫כ י מ ה ה ה כ ר ח ש י ת נ ג ש ו מ ת נ ו ת י נ ו ו י י פ ג ע ו ו ת נ ו א ח ד מ כ ס ‪ ,‬ש י י ל ח ם בי‪ ,‬ו ה א ח ד ה מ נ צ ח‬ ‫יכריע‬

‫את המלחמה‪:‬‬

‫וסבורני‪ ,‬שגוח לכם‬

‫‪2 4 5‬‬

‫אותו העם‪ ,‬ש ה מ נ צ ח הוא א ח ד מבניו‪ ,‬י ש ע ב ד א ת ה ש נ י‬

‫ו מ ן השכל הוא בהתלט‬

‫‪2 4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪G‬‬

‫ש ת ש י ג ו את מבוקשכם‬

‫ב ס כ נ ת כולכם״‪ .‬א ח ר י ד ב ר ו ז א ת חזר‬

‫אל‬

‫‪.‬‬

‫בסכנתו‬

‫של‬

‫אחד מאשר‬

‫שוב‬

‫ו א מ ר א ו ת ם ה ד ב ר י ם ו ל א פ ס ק ב מ ש ך א ר ב ע י ם יום מ ל ה ז מ י ן א ת ה א ו י ב ל פ י‬

‫ה ת נ א י ם האמורים‪ ,‬ע ד ש ה ב י א ח ר ד ה בלב שאול וצבאו גם יחד‪.‬‬

‫מחנהו‪.‬‬

‫‪2 4 7‬‬

‫‪2 1 4‬‬

‫‪173‬‬

‫למחרת‬

‫בא‬

‫‪174‬‬

‫ואף־על־פי )ששני‬

‫הצדדים( היו ערוכים לקרב‪ ,‬לא הגיעו לכלל התנגשות‪.‬‬ ‫וכשפרצה ה מ ל ח מ ה בין העברים והפלשתים ה ש י ב שאול א ת דוד אל ישי אביו והסתפק‬

‫‪175‬‬

‫ודוד חזר בתחילה אל העדרים ואל‬

‫‪176‬‬

‫בשלושת‬ ‫שדות‬

‫בניו‪ ,‬ש ש ל ח ם י ש י ל ע ז ר ה ולסכנות‪.‬‬

‫המרעה של המקנה‪.‬‬

‫אולם כעבור זמן לא רב בא בשליחות אביו אל מ ח נ ה‬

‫העברים להביא אל אתיו מזונות ולדרוש לשלומם‬

‫‪2 4 8‬‬

‫‪ .‬ושוב יצא גלית והזמין)לקרב(‬

‫ב‪.‬‬

‫ש‬

‫י״ ‪°‬׳ב־‪%‬‬ ‫ז‬

‫‪177‬‬

‫ו ג י ד ף ‪ ,‬ש א י ן א ף א ח ד ג מ ר מ ן ה ע ב ר י ם ‪ ,‬ש י ע ז ל ר ד ת א ל י ו ו ל ה י ל ח ם בו‪ .‬ו מ ש ש מ ע ד ו ד‬ ‫ב ש ע ת ש י ח ת ו עם אחיו על הענינים‪ ,‬ש ה ט י ל עליו אביו‪ ,‬א ת ה פ ל ש ת י מ ג ד ף ו מ ח ר ף‬ ‫את‬

‫צבא‬

‫ואבינדב‬

‫)ישראל(‪,‬‬ ‫‪2 4 9‬‬

‫התמרמר‬

‫ואמר‬

‫לאחיו‪,‬‬

‫שמוכן‬

‫הוא‬

‫להילחם‬

‫לבדו‬

‫באויב‪.‬‬

‫ה ב כ ו ר ש ב א ח י ם ) ש ש מ ע ( א ת ה ד ב ר י ם האלה‪ ,‬נ ז ף בו ואמר‪ ,‬ש ה ו א בועז‬

‫‪178‬‬

‫ב‬

‫קדמוניות‬

‫‪200‬‬

‫היהודים‬

‫מ כ פ י גילו ואינו י ו ד ע א ת ה נ א ה )לו(‪ ,‬וצווהו ל ש ו ב א ל ה ע ד ר י ם ואל האב‪ .‬מ ת ו ך י ח ס‬ ‫אל אחיו ה ס ת ל ק דוד‪ ,‬א ב ל ה ל ך וסח ל א ח ד י ם מ א נ ש י ה צ ב א ׳ ש ר ו צ ה ה ו א‬

‫הכבוד‬

‫‪3‬‬

‫‪179‬‬

‫להתיצב כנגד האיש התובע ל ק ר ב ־‬ ‫ו ה מ ל ך ק ר א לו ושאלו‪ ,‬מ ה רצונו‪.‬‬ ‫תפחד!‬

‫‪180‬‬

‫‪2 5 5‬‬

‫‪ .‬מיד הודיעו לשאול א ת ד ב ר ו‬

‫אמר דוד‪:‬‬

‫של הבחור‬

‫״אל יהא רוחך מדוכא‪ ,‬ה מ ל ה ואל‬

‫אני אשפיל א ת שחצנותו של האויב ואתיצב לקרב נגדו ואכריע א ת ה ע נ ק‬

‫‪2 5 8 - 7‬‬

‫הגדול‬

‫‪2 5 0‬‬

‫‪2 5 1‬‬

‫תחתי‪ .‬וכך יהיה האויב‬

‫‪2 5 8‬‬

‫הזה לצחוק וצבאך יזכה לתהילה רבה‪ ,‬אם‬

‫ייהרג )האיש( לא בידי איש מוכשר ל מ ל ח מ ה ומנוסה בטכסיסי קרב‪ ,‬א ל א בידי מ י‬ ‫שנראה עדיין כנער‪ ,‬ואמנם‪ ,‬הוא בן גיל כזה״‬ ‫‪181‬‬

‫שמואל א‬ ‫י״ז‪ ,‬ל״ג־ל״ז‬

‫ושאול‬

‫השתומם על העזתו ועל אומץ לבו של ד ו ה אולם לא בטח בו מ פ א ת גילו‬

‫)הצעיר(‬

‫ו א מ ר לו‪ ,‬ש מ ט ע ם ז ה ר פ ה ה ו א מ כ ד י ל ה י ל ח ם ב א י ש ה י ו ד ע פ ר ק ב מ ל ח מ ה ‪.‬‬

‫ודוד ה ש י ב ‪:‬‬ ‫‪182‬‬

‫זכיתי‬

‫״הריני )אומר( ומבטית זאת מ ת ו ך בטחון‪ ,‬ש א ל ה י ם עמי‪.‬‬

‫לעזרתו כשהתנפל פעם ארי על עדרי ותפש‬

‫והדבקתיו‬ ‫‪183‬‬

‫‪0 3‬‬

‫~‬

‫‪2 5 9‬‬

‫‪.‬‬

‫והוצאתי את הכבשה מפי ה ט ו ר ף‬

‫‪2 0 1‬‬

‫‪:‬‬

‫כבשה‪.‬‬

‫שהרי כבר‬

‫רדפתי אחרי הארי‬

‫וכשהתנפל הארי עלי הרימותיו‬

‫בזנבו והשלכתיו א ר צ ה והרגתיו‪ .‬אותו מ ע ש ה ע ש י ת י כ ש ה ת ג ו נ נ ת י מפני דוב‪ .‬י י ח ש ב‬ ‫נ א כ א ח ת ה ח י ו ת ה ל ל ו גם ה א ו י ב הזה‪ ,‬ה מ ג ד ף ו ה מ ח ר ף זמן ר ב כ ז ה א ת צ ב א נ ו ו א ת‬ ‫אלהינו‪ .‬אלהים הוא ש י ת נ ה ו בידי״‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫שמואל א‬ ‫י״ז‪ ,‬ל״ז־מ״ז‬ ‫‪185‬‬

‫וכן ע מ ד ש א ו ל ו ה ת פ ל ל לאלהים‪ ,‬שיזכה ה נ ע ר ל ה צ ל ח ה מידו ב ה ת ל ה ב ו ת ו ובאומץ ל ב ו‬ ‫״צא לקרב״‬

‫ואמר‪:‬‬

‫‪2 0 5‬‬

‫‪ .‬והלביש א ת דוד א ת שריונו וחגר לו א ת חרבו והתאים א ת‬

‫קובעו ושלחו‪ .‬אולם כלי הזין הכבידו על ד ו ה שכן לא היה מאומן ולא ל מ ד ל&את‬ ‫נ ש ק ו א מ ר ‪ :‬״יהיו־נא כלים אלה ל ה ה מ ל ה כי א ת ה מסוגל לשאתם‪ ,‬ו ה ר ש ה ־ נ א ל ע ב ד ך‬ ‫להילחם כרצוני״‪.‬‬

‫הניח דוד איפוא את כלי־הזין ולקח‬

‫‪2 0 6‬‬

‫מקלו ושם ה מ ש אבנים‬

‫מתוך הנחל לתוך ילקוט־הרועים שלו והלך לקראת גלית והוא נושא א ת קלעו ביד‬ ‫‪186‬‬

‫ימינו‪ .‬ר א ה א ו ת ו האויב הולך ככה‪ ,‬בז ו ה ל ע י ג עליו‪ ,‬ש ב א להילתם בו בכלי־זין‪ ,‬ש א י נ ם‬ ‫מקובלים לגבי בני אדם‪ ,‬א ל א ש ב ה ם אנו מ ג ר ש י ם כלבים ונשמרים מפניהם‪.‬‬ ‫חושב‬

‫דוד אותו לכלב ולא ל ב ך א ד ם ?‬

‫ל מ ש ה ו גרוע מזה‪.‬‬ ‫‪187‬‬

‫ענהו ד ו ה שאינו חושב אותו לכלב‪ ,‬א ל א‬

‫הרגיזו הדברים א ת גלית והוא הטיח קללות בשם אלהיו כלפי‬

‫דוד ואיים עליו ל ת ת ב ש ר ו טרף לחית הארץ ולעוף השמים‪.‬‬ ‫אלי בחרב‬

‫‪2 0 7‬‬

‫ענהו דוד‪:‬‬

‫״אתה בא‬

‫ובכידון ובשריון ואני עולה עליך )בשם( אלהים מגיני‪ ,‬ש י ש מ י ד א ו ת ר‬

‫ו א ת כל צ ב א כ ם בידינו‪.‬‬ ‫שארית‬

‫כלום‬

‫ש כ ן א כ ר ו ת ) ע ו ד ( ה י ו ם א ת ר א ש ך מ ע ל י ד ו א ש ל י ד ־את‬

‫נבלתך לכלבים בני ע מ ך‬

‫‪2 6 8‬‬

‫וידעו הכל‪ ,‬ש א ל ה י ם ע ו מ ד ב ר א ש‬

‫העבדים‬

‫ובדאגתו־ ה ו א מ ג ן לנו וכוח‪ ,‬ואין כל ת ו ע ל ת ב נ ש ק וחיל א ח ר ב א ש ר א י ן א ל ה י ם ״ ‪.‬‬ ‫‪188‬‬

‫והפלשתי‬

‫הלך לקראת דוד פסיעה אחר פסיעה הואיל וכובד כלי זינו מ נ ע מ מ נ ו‬

‫‪201‬‬

‫ס פ ד ששי‬ ‫את‬

‫האפשרות למהר‬

‫ל ר ה ‪ ,‬והוא נ ה ג בוז‬

‫שיהדגהו בלא‬

‫) ב א ו י ב ו ( והיד‪ ,‬ב ט ו ח ‪,‬‬

‫קושי‪ ,‬הואיל והוא לא מזוין וגילו עדיין גיל ש ל נער‪.‬‬ ‫אולם הבחור יצא ובעל־ברית בלתי־נראה לאויב ל צ ד ו ‪ :‬אלהיט‪ .‬והוא הוציא מילקוטו‬ ‫׳‬ ‫א ב ן א ח ת מ א ב נ י ה נ ח ל ‪ ,‬ש ש ם בו׳ ו ה ת א י מ ה ל ק ל ע ו ז ר ק א ו ת ה כ ל פ י מ צ ח ו ש ל ג ל י ת ‪.‬‬ ‫)האבן( י שנזרקה ע ד למוחו )של גלית(‪ ,‬ש מ י ד‬

‫הדרה‬

‫‪2 0 0‬‬

‫ד­‬ ‫‪189‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ז‪ ,‬מ״ח־נ״ד‬ ‫‪190‬‬

‫ה ו מ ם ונפל ע ל פניו‪ .‬ודוד‬

‫ר ץ ו ע ל ה ע ל ה א ו י ב ה מ ו ט ל ) ל א ר ץ ( ו כ ד ת ב ח ר ב ו ש ל ז ה א ת ר א ש ו ‪ ,‬כ י ל א היתד‪ ,‬ס כ י ן‬ ‫ומשנפל גלית באה מפלה על הפלשתים שנסו‬

‫בידו‪.‬‬

‫‪2 7 0‬‬

‫‪.‬‬

‫כי בראותם א ת גבודם‬

‫‪191‬‬

‫המהולל ביותר מוטל על ה א ר ץ ח ש ש ו לתבוסה ש ל מ ה והחליטו‪ ,‬ש ל א ל ה י ש א ר עוד‪,‬‬ ‫וניסו‬

‫ושאול וכל צבא‬

‫להציל ע צ מ ם מ ה ס כ נ ה על־ידי מנוסה מחסירה וללא סדר‪.‬‬

‫העברים מיהרו אליהם מתוך קריאות מלחמה והרגו רבים מהם ורדפו אחריהם ע ד‬ ‫גת‬

‫תחומי‬

‫‪2 7 1‬‬

‫ועד שערי אשקלון‬

‫‪2 7 2‬‬

‫‪ .‬ומתו מהפלשתים כשלושים אלף איש׳ ואילו‬

‫‪192‬‬

‫פצועיהם היו כפליים מאלה‪ .‬אז פנה שאול וחזר אל מחנם והרם ושרף א ת הסוללה‪.‬‬ ‫ואת ראש גלית נשא דוד אל אהלו ואת חרבו הביא מנחה לאלהים‬

‫‪2 7 3‬‬

‫‪.‬‬

‫אולם ה נ ש י ם הן ש ע ו ר ר ו א ת ק נ א ת ו ו ש נ א ת ו ש ל שאול אל דוד‪ .‬כי כ ש י צ א ו ל ק ר א ת‬

‫י‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪193‬‬ ‫שמואל א‬

‫הכה‬

‫י״ח‪ ,‬ו׳־י״ג‬

‫ה צ ב א עטור־הנצחון במצלתים ובתופים )ובסימני( ש מ ח ה שונים שרו ה נ ש י ם ‪:‬‬ ‫א ת הפלשתים לאלפיהם‪ ,‬והבתולות‬

‫שאול‬

‫לרבבותיהם‬

‫)ענו(‪ :‬ודוד השמידם‬

‫כיון ש ש מ ע המלך א ת הדברים האלה‪ ,‬שהוא זכה למנת־תהילה קטנה‬

‫‪2 7 5‬‬

‫‪3 7 4‬‬

‫‪.‬‬

‫ואילו ברובה‪,‬‬

‫‪194‬‬

‫ברבבות׳ היא ניתנה לבחור‪ ,‬שקל בדעתו‪ ,‬שאחרי פרסום נהדר כל כך אין הלה ח ס ד‬ ‫א ל א ה מ ל ו כ ה ו ה ת ח י ל מ פ ח ד מ פ נ י ד ו ד ו ח ו ש ד בו‪.‬‬ ‫אליו יותר מדי‬

‫‪ -‬כי ע ש א ו ל נ ו ש א כליו‬

‫ו נ ר א ה ל ו ב פ ח ד ו זה‪ ,‬ש ד ו ד ק ר ו ב‬

‫‪195‬‬

‫‪ -‬והעבירו מ מ י ד ת ו הראשונה ומינהו‬

‫ל ש ר ־ א ל ף ונתן לו מקום טוב יותר‪ ,‬וכפי ש ת ש ב ‪ ,‬ב ט ו ת י ו ת ר ל ע צ מ ו‬

‫‪2 7‬‬

‫‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫כ י היה בדעתו‬

‫ל ש ל ח ו לקרבות נ ג ד האויבים מתוך תקוה‪ ,‬ש י ק פ ח א ת תייו ב ס כ נ ו ת )אלה(‪.‬‬ ‫ואולם אלהים היה בכל מקום כעוזרי דוד ובאשר הלך נחל נצחונות‪ .‬וההצלחה האירה‬ ‫ל ו פ נ י ם ב א ו פ ן ב ר ו ר כ ל כך‪ ,‬ש נ ת ח ב ב מ ח מ ת ג ב ו ר ת ו ה מ ו פ ל ג ה ע ל ה ע ם ו ע ל ב ת‬ ‫שאול׳ שהיתה עדיין )נערה( בתולה‪.‬‬

‫י‬

‫ש‬ ‫ח‬

‫וכשגבר עליה הדגש מאוד נתגלתה אהבתה‬

‫והדבר סופר לאביה‪ .‬א מ ר שאול ל ה ש ת מ ש בהזדמנות הזאת להתנקש בדוד וקיבל א ת‬ ‫הידיעה‬

‫‪196‬‬ ‫*‬

‫‪197‬‬

‫בשמחה‪ ,‬והוא א מ ר לאנשים‪ ,‬שסיפרו לו על א ה ב ת הנערה‪ ,‬ש י ת נ נ ה ל ד ו ד‬

‫ברצון׳ שכן אם יקח א ת ה ב ת ו ל ה לאשה׳ ייהפך לו ה ד ב ר לגורם ש ל סכנות ואבדן‪ .‬וכד‬ ‫אמד‬

‫) א ל י ה ם ( ‪ :‬״ערוב אערוב לדוד‪ ,‬ש י ש א א ת בתי לאשה‪ ,‬אם יביא ל י ש ש מ א ו ת‬

‫גולגלות של האויבים‪ .‬והוא )ודאי( יצא לפעולה‪ ,‬מ ש ו ם שצפוי לו פרם נ ה ד ר כל כ ך‬ ‫ומשום‬

‫שירצה לזכות בתהילה‬

‫בגלל‬

‫‪198‬‬

‫מ ע ש ה נועז כזה‪ ,‬ש ל א ייאמן׳ וייהרג ב י ד‬

‫ה פ ל ש ת י ם ו ז מ מ י נ ג ד ו י ע ל ה י פ ה ‪ :‬כ י א פ ט ר מ מ נ ו ו א ה ר ג ה ו ‪ .‬ל א ב י ד י א נ י ־אלא ב י ד י‬ ‫אחרים״‪ .‬ושאול צווה א ת עבדיו ל ת ה ו ת על ד ע ת ו של דוד בענין נשואיו עם ה נ ע ר ה‬

‫ב‪.‬‬

‫‪199‬‬

‫א‬

‫י‬

‫? ‪3-‬״‬ ‫ד‬

‫א‬ ‫ה‬

‫‪202‬‬

‫קדמוניות‬

‫היהודים‬

‫והם פ ת ח ו ב ש י ח ה אתו‪ ,‬ש ה נ ה הוא אהוב על ש א ו ל ה מ ל ך ועל העם כולו ו ה מ ל ך ר ו צ ה‬ ‫‪200‬‬

‫ל ה ש י א לו א ת בתו‪.‬‬ ‫כעיני‬

‫אמר דוד;‬

‫״כלום נקלה בעיניכם עניו ה ה ת ח ת נ ו ת א ת ה מ ל ך ו‬

‫אין ה ד ב ר כך׳ ובפרט שאני מ ש פ ל ה מ ד ר ג ה הנני ותהילה וכבוד ל א‬

‫בחלקי״‪.‬‬

‫הודיעו לו ע ב ד י ו ש ל ש א ו ל א ת ת ש ו ב ת ו ש ל דוד‪.‬‬

‫אמר שאול‪:‬‬

‫נפלו‬

‫״הגידו לו‪,‬‬

‫ש א י ן ל י צ ו ר ך ל א ב כ ס ף ו ל א ב מ ו ה ר — ש ה ר י א ם כן‪ ,‬מ ו כ ר י ם א ת ה ב ת ו א י ן מ ב י א י ם‬ ‫אותה — אלא ב ח ת ן מושלם בגבורה ובשאר מידות טובות‪ ,‬שהנני רואה א ו ת ן ב ד ו ד ‪.‬‬ ‫‪201‬‬

‫אינני מ ב ק ש איפוא ל ק ב ל מ מ נ ו חלף נשואיו עם ב ת י זהב או כסף׳ אף לא זאת׳ ש י ב י א‬ ‫לי א ת ה א ו צ ר ו ת ה א ל ה מ ב י ת אביו‪ ,‬א ל א ) מ ב ק ש אני( נ ק מ ה ב פ ל ש ת י ם ו ש ש מ א ו ת‬

‫‪202‬‬

‫גולגלות של אנשיהם‪ .‬כי בשבילי אני לא יוכל להיות דורון נכסף ונהדר ו נ ע ד ף י ו ת ר‬ ‫מזה ואף בעיני ב ת י יהיה ד ב ר ה י ג ש א ה לאיש‪ ,‬ש מ ע י ד י ם עליו׳ כי גרם ל מ פ ל ת ם ש ל‬ ‫האויבים‪ ,‬ראוי יותר ל ק נ א ה )מקבלת( ה מ ו ה ר המקובל״‪.‬‬

‫‪203‬‬

‫וכשהובאו הדברים האלה לפני דוד שמח‪ ,‬כי סבור היה ששאול נכסף להיות ש א ר ־‬

‫שמואל א‬ ‫י״ח‪ ,‬כ ״ ו ־ כ ״ ז‬

‫בשרו‪ ,‬ובלי ש ה י ו ת ל ש ם ה ת י ע צ ו ת ובלי שיקול־דעת‪ ,‬אם ה מ ע ש ה ה ע ו מ ד לפניו א פ ש ר י‬

‫ג‪.‬‬

‫הוא או קשה׳ יצא מ י ד עם חבריו נגד האויבים לפעולה‪ ,‬שדובר עליה כ ת נ א י ל נ ש ו א י ו ‪,‬‬ ‫והדג רבים מהם וכרת ש ש מאות גולגלות — כי אלהים הוא שהקל ואיפשר ה כ ל‬ ‫‪204‬‬

‫ל ד ו ד — ו ב א א ל ה מ ל ך ו ה ר א ן ל ו ו ד ר ש ב מ ח י ר ן ל ש א ת א ת בתו•‬

‫ושאול לא יכול‬

‫להתחמק‬

‫מ ה ב ט ח ת ו ׳ כ י ח ש ב א ת ה ד ב ר ל ב ו ש ה לו‪ ,‬ש י ה א נ ר א ה כ ש ק ר ן א ו כ א י ש ‪,‬‬

‫שהבטיח‬

‫ב ע ר מ ה א ת הנשואין לדוד‪ ,‬כדי שיפול ב ש ע ת מ ע ש י ם ש א י ־ א פ ש ד ל ב צ ע ם ‪,‬‬

‫ונתן לו א ת בתו מיכל לאשה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬א ‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫י״ט‪ ,‬א ׳ ־ ז ׳‬

‫‪205‬‬

‫אולם לא זמן ר ב הונח לשאול לאחר המאורעות האלה‪ .‬כי בראותו ש ד ו ד ח ב י ב ע ל‬ ‫ועל המוני‬

‫אלהים‬

‫)העם(‪ ,‬נ ת מ ל א חדדה‪ ,‬ומאחר‬

‫ש ל א יכול‬

‫להסתיר‬

‫הפחד‬

‫את‬

‫ל מ ל כ ו ת ו ולחייו‪ ,‬ד ב ר י ם גדולים ש ג ז ל ת כל א ח ד מ ה ט ה י א אסון נורא‪ ,‬ה ח ל י ט ל ה ר ו ג‬ ‫‪206‬‬

‫א ת ד ו ד והטיל א ת מ ע ש ה הרצח על יונתן בנו ועל עבדיו הנאמנים ביותר‪.‬‬ ‫ת מ ה על השינוי ש ח ל באביו לגבי דוד‪ ,‬ל א שינוי מ ח י ב ה גדולה לטינה קלה‬ ‫לשנאת‬

‫‪207‬‬

‫הנסתרת‬ ‫)יבוא(‬

‫‪208‬‬

‫על‬ ‫אבי‬ ‫כ‪.‬‬

‫‪2 7 8‬‬

‫‪2 7 7‬‬

‫אלא‬

‫ומשום ש א ה ב א ת הבתור וכיבד א ת מידותיו‪ ,‬גילה לו א ת כ ו ו נ ת ו‬ ‫של אביו‪.‬‬

‫וכן יעץ לו ל ה י ש מ ר ולהיפקד ביום ה ב א ‪:‬‬

‫כי הוא ע צ מ ו‬

‫לבדך את אביו ובשעת הכושר ידבר אתו עליו ויעמוד על טעמו של ה ד ב ר‬

‫ויבטלו‪) ,‬בבארו לאביו( ש ל א נ א ה להרוג מ ט ע ם זה אדם‪ ,‬ש ע ש ה טובות ר ב ו ת כ ל כ ך‬ ‫לעם‬

‫‪209‬‬

‫מות‪.‬‬

‫ויוגתן‬

‫והיטיב גם עם ה מ ל ך *‬

‫‪2 7 8‬‬

‫— מעשים‪ ,‬שהיה בהם כדי לזכותו בסליחה אפילו‬

‫ה ח ט א י ם הגדולים ביותר‪ .‬ויונתן הוסיף ו א מ ר ‪ :‬״ואני א ס פ ר לד‪ ,‬מ ה ד ע ת ו ש ל‬ ‫)עליך(״‪.‬‬

‫ודוד ש מ ע לעצתו האצילה והתחמק מעיני ה מ ל ך‬

‫ל מ ח ר ת ה י ו ם ב א י ו נ ת ן •אל ש א ו ל ו מ צ א ו ע ל ז ו ט ו ב ־ ל ב ו פ ת ח ב ד ב ר י ם א ל י ו ע ל ד ו ד ‪:‬‬ ‫‪ .‬א ב י ‪ .‬מ ה פ ש ע ק ט ן או גדול מ צ א ת באיש‪ ,‬שצווית־ להרגו‪ ,‬והוא הועיל ה ר ב ה ל ה צ ל ת ך‬

‫ספר‬

‫‪203‬‬

‫ששי‬

‫אתה ויתר על כן להענשת הפלשתים׳ ששחרר את עם העברים מאותו עלבון ולעג׳ ‪210‬‬ ‫‪J 27‬‬

‫שנשא ארבעים יום‪ ,‬כי לא העז איש ' להיענות‬

‫‪280‬‬

‫להזמנת האויב לקרב‪ ,‬והוא שהביא‬

‫אחר־כך את גולגלות האויבים במספר שהטילו עליו וקיבל כגמול לכך את אחותי‬ ‫לאשה‪ ,‬באופן שמותו היה גורם לנו צער לא מחמת גבורתו בלבד׳ אלא גם מחמת‬ ‫קרבתו אלינו‪ .‬שהרי על־ידי מותו היה נעשה עוול גם לבתך׳ שעתידה היתה להתנסות‬ ‫בחיי אלמנות עוד בטרם הספיקה ליהנות מחיי משפחה‪ .‬שקול את הדבר בדעתד ‪211‬‬ ‫ושנה את מידותיך לנהוג ביתר חסד‬

‫‪2 8 1‬‬

‫ו א ל תעשה רעה לאיש‪ ,‬שעשה אתנו‪ ,‬ראשית‪,‬‬

‫טובה גדולה בהצילו אותך אז‪ ,‬כשגירש מקרבך את הרוח הרעה ואת השדים׳ שנטפלו‬ ‫אליך׳ והניח לנפשך מהם‪ ,‬ושנית הראך נקמה באויביך‪ .‬הלא בושה היא לשכוח כל‬ ‫אלה׳‪ /‬דברים אלה פייסו את שאול והוא נשבע לבנו‪ ,‬שלא יעשה כל דעו* לדוד‪212 ,‬‬ ‫משום שדבר־צדק כוחו עדיף מכעס ופחד‪ .‬ויונתן קרא לדוד ומסר לו דברי ידידות‬ ‫ושלום מאת אביו והביאהו אליו‪ .‬ודוד נשאר אצל המלך כמקודם‪.‬‬ ‫ה ע ב ד י ם‬

‫ע‬

‫י ש א ו‬

‫ש‬

‫ח‬

‫א‬

‫ת‬

‫ד י ד‬

‫י א ת‬

‫צ ב א י‬

‫‪213‬‬

‫שמואל א‬ ‫י״ט‪ ,‬ח׳יי׳‬

‫^ ^‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫אותה שעה יצאו שוב הפלשתים‬ ‫להלחם בפלשתים‪ .‬ודוד התנגש בהם והרג מהם רבים ונצחם וחזר אל המלך‪ .‬אולם‬ ‫שאול לא קיבל אותו כפי שקווה דוד אחרי הנצחון הזה‪ ,‬אלא רגז על הצלחתו של זה׳‬ ‫כאילו נתרופף מעמדו על־ידי מעשיו של דוד‪ .‬וכשתקפה אותו שוב רוח רעה ובעתתו ‪214‬‬ ‫והביאתו לידי מבוכה‪ ,‬קרא את דוד אל חדרו ששכב בו והוא אוחז חנית‪ ,‬וצווהו‬ ‫לגרש את הדוח הדעה בנבל ובשירים‪ .‬ובעוד דוד עושה את המצווה עליו זרק שאול‬ ‫בכוח את החנית בו‪ .‬אולם דוד הרגיש בדבר והתחמק וברח אל ביתו ונשאר שם‬ ‫במשך כל היום‪.‬‬ ‫‪2 8 2‬‬

‫בלילה שלח המלך אנשים וצוום לשמור עליו עד הבוקר‪ ,‬שלא יתחמק וייעלם ‪215‬‬ ‫לגמרי‬

‫‪283‬‬

‫‪ ,‬כי היה בדעתו של שאול לפנות אל בית־הדין ולמסור אותו למשפט‬

‫ש‬

‫ט‬

‫שכן )ברור היה לה(‪,‬‬

‫שלא תוכל להישאר בחיים לכשישללו ממנה את דוד‪ .‬והיא אמדה אליו‪ :‬׳‪,‬אל ימצאך ‪216‬‬ ‫השמש כאן‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬שוב לא יראה אותך עוד‪ .‬ברח לך‪ ,‬כל עוד לא עבר‬ ‫הלילה'‬

‫‪82‬‬

‫והוא נותן את האפשרות בידך )לעשות זאת( ואלהים יאדיכנו למענך‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫כי דע לך‪ ,‬שבן מות אתה‪ ,‬אם ימצאך אבי ‪ /‬והורידה אותו דיד החלון והצילה ‪217‬‬ ‫אותו‪ .‬אחר כך הציעה מיטה בשביל חולה כביכול ושמה כ ב ד‬

‫‪285‬‬

‫של עזים תחת‬

‫השמיכות‪ .‬עם עלות היומ שלח אליה אביה )לקחת( את דוד‪ .‬אמדה מיכל לשליחים‬ ‫שתקפתהו מחלה במשך כל הלילה‬

‫‪2 8 6‬‬

‫י‬

‫ל‬

‫י״ י?׳ א־ י‬

‫ולהרגו‪ .‬אולם כשנודעה כוונת המלך למיכל‪ ,‬אשתו של דוד ובת המלך‪ ,‬באה לעזרת‬ ‫בעלה מתוך תקוות קלושות לחייו ומתוך חשש גם לחייה‬

‫ד‪.‬‬

‫והראתה )להם( את המיטה המכוסה‪ .‬ומחמת‬

‫זעזועי הכבד‪ ,‬שהיו מניעים את המכסה‪ ,‬נמצאו דבריה נאמנים בעיניהם‪ .‬שהדבר המוטל‬ ‫)לפניהם( הוא דוד הנושם בכבדות‪ .‬וכשהודיעו השליחים‪ ,‬שדוד היה מוטל חולה ‪218‬‬

‫א‬ ‫ח‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪204‬‬

‫‪2‬‬

‫ב מ ש ך כל הלילה‪ ,‬צווה ה מ ל ך להביאו‪ ,‬אף־על״פי ש ה ו א חולה ״ ‪ ,‬כי רצונו ל ה מ י ת ו ‪.‬‬ ‫‪219‬‬

‫אז באו ו ח ש פ ו א ת ה מ י ט ה וגילו א ת ה ת ח ב ו ל ה ש ל האשד‪ ,‬והודיעו ע ל כך ל מ ל ך ‪ .‬נ ז ף‬ ‫בה אביה‪ ,‬ש ה צ י ל ה א ת אויבו ורימתה אותו‪ .‬אולמ היא מ צ א ה לה ה ת נ צ ל ו ת מ ת ק ב ל ת‬ ‫על‬

‫ה ד ע ת ו א מ ר ה ׳ ש ד ו ד א י י ם ע ל י ה ש י מ י ח נ ה ו ב א י ו מ ו ז ה הע*יג ע ז ר ת ה‬

‫בהצלת‬

‫נפשו‪ .‬מן הדין הוא לסלוח לה א ת המעשה‪ ,‬משום ש ב י צ ע ה אותו מאונם ולא מ ת ו ך‬ ‫כוונה‪.‬‬ ‫‪220‬‬

‫והוסיפה ו א מ ר ה ‪:‬‬

‫‪2s‬‬

‫כבקשתך‬

‫״אין זה מ ת ק ב ל ע ל דעתי‪ .‬ש ת ש ו ק ת ך ב מ ו ת א ו י ב ד ג ד ו ל ה‬

‫להציל א ת חיי״‬

‫‪8‬‬

‫‪ .‬ושאול סלח לבתו‪.‬‬

‫אולם דוד נמלט מהסכנה ובא א ל‬

‫ש מ ו א ל ה נ ב י א ל ר מ ה וסיפר לו א ת מ ז י מ ת ה מ ל ך נגדו ו כ י צ ד זרק בו ח נ י ת ו ו כ מ ע ט‬ ‫‪28‬‬

‫שהרגו ״ ‪ ,‬א ף ־ ע ל ־ פ י ש ל א ע ש ה לו כ ל ר ע ה ולא ה י ה מוג־לב ב מ ל ח מ ו ת י ו ב א ו י ב י ם ‪,‬‬ ‫אלא התנהג בכל קרב בגבורה‬

‫‪2 0 0‬‬

‫ובהצלחה‪.‬‬

‫א ב ל ד ו ק א ד ב ר זה ה י ה ס י ב ת ש נ א ת ו‬

‫של שאול לדוד‪.‬‬ ‫כשנודע לו לנביא העוול )שעשה( המלך‪ ,‬עזב א ת עיר רמה והביא א ת דוד ל מ ק ו ם‬ ‫‪221‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪,‬‬ ‫<‬ ‫‪.‬‬ ‫‪291‬‬ ‫»‬ ‫שמואל א י״ט׳‬ ‫‪ ,‬ו י ש ב א ת ו שם• ו כ ש ה ו ד י ע ו ל ש א ו ל ‪ ,‬ש נ מ צ א ד ו ד א צ ל ה נ ב י א ‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬ש ש מ ו ג ל ב ו ע ת‬ ‫י״ט־כ״ד ‪222‬‬ ‫‪2 3 1‬‬

‫ש ל ח א נ ש י ם מזוינים וצוום ל ת פ ש ו ו ל ה ב י א ו אליו‪ .‬א ו ל ם כ ש ב א ו ה א נ ש י ם א ל ש מ ו א ל‬ ‫ומצאו‬ ‫שמע‬ ‫כמו‬ ‫‪223‬‬

‫כ נ ס י ה ש ל נביאים‪ ,‬צ ל ח ה עליהם רוח אלהים והתחילו )אף הם(‬ ‫ש א ו ל ו ש ל ח א נ ש י ם א ח ר י ם )להביא( א ת דוד‪.‬‬

‫לראשונים‪.‬‬

‫שלח המלך שוב שליחים‬

‫‪2 0 2‬‬

‫‪.‬‬

‫להתנבא‪.‬‬

‫אולם גם לאנשים הללו ע ל ת ה‬

‫וגם אלה‪ ,‬שהלכו בפעם ה ש ל י ש י ת‬

‫התנבאו‪ .‬כעם שאול והלך לבסוף בעצמו‪ .‬ובעוד הוא הולך וקרב למקום‪ ,‬ע ש ה א ו ת ו‬ ‫שמואל‬

‫ל מ ת נ ב א בטרם הספיק לראותו‪.‬‬

‫וכשהגיע אליו ניטלה ממנו דעתו מעוצם‬

‫ש פ ע ת ה ר ו ח והוא ה ת פ ש ט א ת בגדיו ונפל והיה מ ו ט ל יום ולילה ש ל ם ל ע י נ י ש מ ו א ל‬ ‫ודוד‪.‬‬ ‫‪224‬‬

‫ו‪.‬‬ ‫כ׳‪ ,‬א ׳ ־ ׳‬

‫מ ש ם ה ל ך ד ו ד א ל י ו נ ת ן בן ה מ ל ך ו ה ת א ו נ ן ע ל ה ת נ ק ש ו ת ו ש ל א ב י ו בו ו א מ ר ׳ ש א ב י ו‬ ‫מ ש ת ד ל לרצחו‪ ,‬אף־על־פי שאין כ ל עוול וכל ח ט א בידו‪ .‬ויונתן ביקשו‪ ,‬ש ל א י א מ י ן‬

‫ג‬

‫לא ל ח ש ד י ו ש ל ע צ מ ו ולא להולכי רכיל‪ ,‬אם א מ נ ם י ש נ ם א נ ש י ם ה ע ו ש י ם מ ע ש י ם‬ ‫שכאלה‪ ,‬א ל א יטה א ת ן לו ו י ת א ו ש ש ‪ :‬אין אביו זומם נגדו )רעה( כזאת‪ ,‬שכן היה‬ ‫מ ד ב ר א ת ו ע ל ה ע נ י ן ו מ מ ת י ק א ת ו סוד‪ ,‬ה ו א י ל והוא מ ש ת ף ע צ ה א ת ו גם ב ע נ י נ י ם‬ ‫‪225‬‬

‫אחרים‪.‬‬

‫אולם דוד נשבע‪ ,‬שאמנם כך הס פני הענינים וביקש להאמין לו‪:‬‬

‫מוטב‬

‫ש י ד א ג לו משיזלזל ב ד ב ר י ה א מ ת ו י ח ש ב ם )רק( אז לנבונים‪ ,‬ל כ ש י ר א ה או ל כ ש י ש מ ע‬ ‫שנרצח‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬ש א י ן א ב י ו א ו מ ר לו ד ב ר ע ל הענינים הללו‪ ,‬מ ש ו ם ש ה ו א י ו ד ע‬ ‫א ת ידידותו ו א ת א ה ב ת ו אליו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שמואל א‬ ‫כ׳‪,‬ד׳־ ׳‬ ‫ח‬

‫‪226‬‬

‫‪2 9 3‬‬

‫על כ ו ו נ ת ו ) ה ט ו ב ה ( של שאול לא שידלה את דוד ושאלו‪,‬‬ ‫ויונתן התעצב‪ ,‬שעדותו‬ ‫"׳‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫מה רצונו ש י ע ש ה לטובתו‪ .‬א מ ר ד ו ד ‪ :‬״יודע אני‪ ,‬ש ר ו צ ה ה נ ד לגמול לי כל ט ו ב ה‬ ‫ולעשות‬

‫)כל ד ב ר ( ‪ .‬ה ר י מ ח ר ח ו ד ש ונוהג א נ י ל י ם ב ו ל ס ע ו ד )ביוט זה( ע ט ה מ ל ך ‪.‬‬

‫םסר ש ש י‬

‫‪205‬‬

‫וכן׳ אם ט ו ב ה ד ב ר בעיניך‪ ,‬א צ א א ל מ ח ו ץ ל ע י ר ו א ס ת ת ר ו א ש א ר ב מ י ש ו ר ‪ .‬ו ל כ ש י ש א ל ד‬ ‫‪4‬‬

‫המלך‬

‫‪227‬‬

‫‪2‬‬

‫ת ג י ד לו׳ ש י צ א ת י ל ע י ר מ ו ל ד ת י ב י ת ל ח ם ל ח ג מ ש פ ח ה ״ ׳׳ ו ת ו ס י ף ש א ת ר ‪.‬‬ ‫לי א ת ה ד ב ר ‪.‬‬

‫הרשית‬

‫ואם יאמר‬

‫״צאתו לשלום״ — דבר׳ שמן היאה‬

‫)המלך(‪:‬‬

‫ו ה מ נ ה ג הוא ל א מ ר ו ב ש ע ת נ ס י ע ת ידידים — ד ע לך‪ ,‬ש א י ן בלבו שום כוונה ר ע ה‬ ‫ואויבת‪.‬‬

‫אולם אם יענה אחרת‪ ,‬ת ה א ז א ת ראיה למזימה‪ ,‬שהוא זומם נגדי‪.‬‬

‫תודיעני א ת כוונת אביר ותעשה לי‬

‫‪2 9 5‬‬

‫‪228‬‬

‫ואז‬

‫זאת מתוך רחמנות וידידות‪ ,‬שבגללה ד ר ש ת‬

‫ל י ט ו ל מ מ נ י ע ר ב ו נ ו ת ו ל ת ת ם ג ם לי‪ ,‬א ף ‪ -‬ע ל י פ י ש א ת ה ה נ ך ה א ד ו ן ו א נ י ע ב ד ך‬

‫‪2 9 0‬‬

‫‪ .‬ואם‬

‫ת מ צ א בי ד ב ר רע‪ ,‬ה ד ג נ י ־ נ א א ת ה ו ק ד ם א ת אביך״‪.‬‬ ‫‪2 9 7‬‬

‫ח‪.‬‬ ‫‪229‬‬ ‫שמואל א כ׳‪,‬‬

‫ו א מ ר ׳ ש י ו ד י ע לו‪ ,‬א ם י ש י ב א ב י ו ד ב ר ק ש ה ׳ א ש ר י ר א ה א ת א י ב ת ו ‪ .‬ו כ ד י ש י ה י ה ב ו ט ח ב ו‬

‫י״א־כ״ג‬

‫אף־על־פי ש ח ר ו לו ליונתן דבריו ה א ח ר ו נ י ם ש ל דוד‪ ,‬ה ב ט י ח לו ל ע ש ו ת ח פ צ ו זה‬

‫‪2 3 8‬‬

‫יתר בטחון‪ ,‬הוציאהו ל מ ר ח ב האויר ה צ ח‬ ‫ואמר‪:‬‬

‫ו נ ש ב ע לו‪ ,‬ש ל א י ז נ י ח ש ו ם ד ב ר ל ה צ ל ת ו‬

‫״הריני מ ע י ד עלי א ת אלהים‪ ,‬ה נ ר א ה לך בגדלותו וכל מקום מ ל א כבודו‬

‫והיודע א ת מחשבתי עוד בטרט אספיק לבטאה‬

‫‪3 0 0‬‬

‫‪2 9 9‬‬

‫‪230‬‬

‫במלים — הריני מעידו על האמנה‬

‫אתר‪ ,‬ש ל א ארפה מאבי ואבחן תכופות א ת כ ו ו נ ת ו ) כ ל פ י ך ( ‪ ,‬ע ד ש א ד ע טיבה מהו ועד‬ ‫לסתרי נפשו‪.‬‬

‫שאגיע‬

‫ו כ ש י ו ו ד ע לי ה ד ב ר ‪ ,‬ל א א ם ת י ר ו מ מ ך אלא‪ .‬א ו ד י ע ה ו לך‪ ,‬א ם‬

‫ט ו ב ה ־כוונתו ש ל א ב י ואם ר ע ה היא‪.‬‬ ‫כל הימים‪.‬‬

‫אתך‬

‫‪231‬‬

‫אלהים ע צ מ ו יודע‪ ,‬איך ה נ נ י מתפלל‪ ,‬ש י ה י ה‬

‫ו א מ נ ם א ל ה י ט א ת ך ע כ ש י ו ולא י ע ז ב ך ו י ת נ ך ל ה ת ג ב ר ע ל )כל(‬

‫אויביך‪ ,‬ויהי זה אבי או אני‪.‬‬

‫ו א ת ה ‪ .‬ר ק זכור א ת הדברים האלה‪ ,‬ואם יקרה ה מ ק ר ה‬

‫ו א מ ו ת ‪ ,‬מ ל ט א ת נ פ ש ב‪3‬י ו ג מ ו ל ל ה ט א ת ט ו ב ו ת י א ת ך ב ש ע ה זו״‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫לאחר שנשבע‬

‫ע ל כ ך ש י ל ח א ת ד ו ד ו א מ ר לו‪ ,‬ש י ל ד א ל מ ק ו ם א ח ד ב מ י ש ו ר ‪ ,‬ש נ ה ג ל ה ת א מ ן ב ו‬

‫‪3 0 1‬‬

‫‪.‬‬

‫)והוסיף( ואמר‪ ,‬ש ל א ח ר שידע‪ ,‬מ ה הם פני ה ד ב ר י ם א צ ל אביו‪ ,‬יבוא אליו ויביא א ל‬ ‫המקום‬ ‫הנער‬

‫רק א ת ‪ .‬נ ע ר ו )אתו(‪.‬‬

‫״ואזרוק שלושה רמחים קטנים ל מ ט ר ה ואצווה •את‬

‫להביאם‪ ,‬שכן הם מונחים לפניו‬

‫‪3 0 2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪233‬‬

‫‪3 0‬‬

‫אם ת ש מ ע דברים אלה? ‪ ,‬תדע‪ ,‬שאין‬

‫שום דבר רע צ פ ו י ) ל ך ( מאבי‪ .‬אולם אם ת ש מ ע אותי אומר א ת ההפך‪ ,‬עליך לצפות‬ ‫ל ה פ ך גם מ א ת המלך‪.‬‬ ‫דע‬

‫‪3 0 4‬‬

‫לבני״‪.‬‬

‫מכל מקום ת מ צ א לך )מקלט( בטוח אצלי ולא יאונה ל ד כל‬

‫‪ .‬שים ל ב ך לכך‪ ,‬ש ת ז כ ו ר א ת הדברים ה א ל ה ב ש ע ת ה צ ל ח ת ך והיה ל ת ו ע ל ת‬

‫‪234‬‬

‫‪3 0 5‬‬

‫ולאחר שקיבל דוד מיונתן א ת ה ה ב ט ח ו ת הללו ה ס ת ל ק למקום׳ שהוסכם עליו‪.‬‬

‫ביום הבא — היה זה ר א ש חודש — ה ת ק ד ש ה מ ל ך כמנהגו ובא אל ה מ ש ת ה ‪.‬‬ ‫יונתן ישב לימינו ואבנר שר צבאו לצדו השני‪.‬‬

‫בנו‬

‫וכשראה א ת מושבו של ד ו ד ריק‬

‫ש ת ק ושיער‪ ,‬שהוא איחר לבוא‪ ,‬משום ש ל א טיהר א ת ע צ מ ו ל א ח ר ש ק ר ב אל א ש ה‬

‫‪3 0 3‬‬

‫בן ישי לסעודת החג‬

‫‪3 0 7‬‬

‫גם א ת מ ו ל גם היום‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪3‬‬

‫‪235‬‬ ‫ש מ י‬

‫א מ ר יונתן לפי ההסכם‪ ,‬שדוד ח ל ד‬

‫ב ר ש ו ת ו אל מקום מולדתו לחג מ ש פ ח ה ״ ‪ ,‬ולא עוד אלא ש ב י ק ש גם מ מ נ ו לבוא אל‬

‫א ל‬ ‫כ‬

‫‪.‬‬

‫אולם כ ש ל א ב א גם ביום ה ש נ י ל ח ו ד ש ש א ל )שאול( א ת י ו נ ת ן בנו‪ ,‬ע ל ש ו ם מ ה נ ע ד ר‬

‫ט‪.‬‬

‫‪236‬‬

‫א‬

‫ך‬

‫‪^ .‬׳‬ ‫ל‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪206‬‬ ‫‪237‬‬

‫הזבח‪ .‬והוסיף ו א מ ר ‪:‬‬

‫״אם ת ד ש נ י ‪ .‬אלך‪ ,‬ש כ ן ידועה ל ך ח י ב ת י אליו״‪.‬‬

‫אותה ש ע ה‬

‫נ ו ד ע ה ליונתן )כל( ש נ א ת ו ש ל אביו א ל ד ו ד ו ד א ה בבירור א ת כ ל רצונו‪ .‬כ י ש א ו ל‬ ‫לא ע צ ר ב ע ד חמתו‪ ,‬א ל א חירף ) א ת יונתן( וקרא לו בן בוגדים ואויב ו א מ ה ש ש ו ת ף‬ ‫הוא ועוזר לדוד‪ ,‬ואינו מ ת ב י י ש מפניו ומפני אמו לחשוב כך ולסרב להודות‬

‫‪3 0 9‬‬

‫בזה‪,‬‬

‫ש כ ל עוד ח י ד ו ד אין ה מ ל כ ו ת בטוחה בידם‪ .‬והוסיף ו א מ ר ‪ 5‬״ ק ר א לו איפוא‪ ,‬ש י ב ו א‬ ‫‪238‬‬

‫על ענשו׳‪ /‬וכשענה יונתן‪ :‬״מה פשעו‪ ,‬ש א ת ה רוצה לענשו ן״ לא הוציא שאול ע ו ד‬ ‫את כעסו במלים ובגידופים‪ ,‬אלא ת פ ש חנית וקפץ על יונתן מתוך רצון להמיתו‪.‬‬ ‫ואף־על־פי ש ל א ביצע א ת מעשהו‪ ,‬מ ש ו ם ש מ נ ע ו ה ו הידידים‪ ,‬נ ת ב ר ר לו לבנו‪ ,‬ש א ב י ו‬ ‫ש ו נ א א ת ד ו ד ו מ ב ק ש להרגו‪ ,‬ע ד ש ב ג ל ל ו כ מ ע ט ש ה ר ג א פ י ל ו א ת ב נ ו ב ע צ ם ידו‪.‬‬

‫‪239‬‬

‫י‪.‬‬ ‫?‪?r~4‬‬

‫כ‬

‫י‬

‫ובן ה מ ל ך ב ר ח באותו ר ג ע מ ה ס ע ו ד ה ולא יכול לטעום שום ד ב ר מ ח מ ת ע ג מ ת נ פ ש‬ ‫ובילה את הלילה בתוך בכי על ש כ מ ע ט נהרג בעצמו ועל שנידון דוד למיתה‪.‬‬ ‫עלות היום יצא‪ ,‬כפי שהוסכם‪ ,‬ל מ י ש ו ר‬

‫‪240‬‬

‫‪3 1 0‬‬

‫עם‬

‫שלפני העיר‪ ,‬כאילו ל ש מ ההאמנות״ א ד‬

‫לאמיתו ש ל דבר‪ ,‬כדי להודיע לידידו א ת ה ל ך רוחו ש ל אביו‪ .‬ו ל א ח ר ש ע ש ה י ו נ ת ן‬ ‫מ ה שהוסכם ש י ל ח א ת הנער‪ ,‬ש ה ל ך אתו‪ ,‬העירה ודוד יכול להיפגש אתו ב ש ק ט‬

‫‪3 1 1‬‬

‫ולבוא אתו בדברים‪ .‬וכשיצא )מסתרו( נפל לדגלי יונתן והשתחוה לפניו אפיים א ר צ ה‬ ‫‪241‬‬

‫ו ק ר א לו ב ש ם מ צ י ל נפשו‪ .‬ו י ו נ ת ן ה ק י מ ו מ ן ה א ר ץ והם ח י ב ק ו זה א ת זה ו נ פ ר ד ו ז מ ן‬ ‫רב מתוך ד מ ע ו ת ובכו על נעוריהם ועל רעותם‪ ,‬ש פ ג ע ה בה ק נ א ת )הגורל(‪ ,‬ועל‬ ‫פרידתם ה מ מ ש מ ש ת לבוא‪ ,‬ש ל א נ ר א ת ה בעיניהם שונה כלל מהמות‪ .‬בקושי נ ת י ש ב ה‬ ‫ע ל י ה ם ד ע ת ם מ ר ו ב בכי‪ ,‬ו ל א ח ר ) ש ש ב ו ( ו ש י נ נ ו א ת ד ל ת ב ר ו ל ז כ ו ר א ת ה ש ב ו ע ו ת ‪,‬‬ ‫נפרדו‪.‬‬

‫‪242‬‬

‫יבא‪.‬‬

‫ו ד ו ד ב ר ח מ פ נ י ה מ ל ך ) ) ו מ ס כ נ ת ( ה מ ו ת ‪ ) ,‬ש א ר ב ה לו( מ י ד ו ‪ ,‬ו ה ג י ע ל ע י ר נ ו ב‬ ‫אל אבימלך‬

‫‪3 1 3‬‬

‫‪3 1 2‬‬

‫הכוהן הגדול‪ ,‬ש ת מ ה לראותו בא לבדו בלי ידיד או ע ב ד אתו וביקש‬

‫שמואל ‪ K‬ב״א‪,‬‬ ‫‪ 243‬י ל ד ע ת ‪ ,‬מ ה ה ט ע ם ‪ ,‬ש א י ן א ת ו א י ש ‪ .‬א מ ר ד ו ה ש ה ו ט ל ע ל י ו ד ב ד ־ ם ת ר מ א ת ה מ ל ך ו ל א‬

‫ב׳־י׳‬

‫ב י ק ש לויה לכך‪ ,‬א ל א ר צ ה ל ה י ש א ר בהעלם‪.‬‬

‫והוסיף‪:‬‬

‫״אולם צוויתי א ת מ ש ר ת י‬

‫ל ה י פ ג ש ע מ י במקום הזה״‪ .‬א ף ביקש‪ ,‬ש י ת ן לו צ י ד ה ל ד ר ך )ואמר(‪ ,‬ש א ם י מ צ י א לו‬ ‫‪244‬‬

‫זאת‪ ,‬י ע ש ה מ ע ש ה ש ל ידיד ועוזר בענין שלפגיו‪ .‬ל א ח ר ש ק י ב ל א ת ה צ י ד ה‬

‫‪3 1 4‬‬

‫ביקש‬

‫גם א י ז ה כלי־זין‪ ,‬ח ר ב או חנית‪ ,‬ש י ש ל ו ת ח ת ידו‪ .‬והיה ב א ו ת ו מ ע מ ד גם ע ב ד ש א ו ל‬ ‫ושמו דואג‪ ,‬סורי‬

‫‪3 1 5‬‬

‫לפי מוצאו והוא רועה א ת פרדי ה מ ל ה א מ ר הכוהן הגדול לדוד‪,‬‬

‫ש ל ו ל ע צ מ ו א י ן ש ו ם ד ב ר כ ג ו ן זה‪ ,‬א ו ל ם י ש נ ה ח ר ב ו ש ל ג ל י ת ‪ ,‬ש ה נ י ח ה ד ו ד ל פ נ י‬ ‫אלהים לאחר שהרג א ת הפלשתי‪.‬‬ ‫ל ק ח ד ו ד ח ר ב זו ו נ מ ל ט א ל ג ת‬ ‫‪245‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמואל א כ״א‪,‬‬

‫‪3 1 0‬‬

‫פלשתים שמחוץ לארץ העברים ושמלך בה‬

‫‪1 7‬‬

‫י‬

‫״ ־ ״‬ ‫א‬

‫ט‬

‫ז‬

‫אביש‬

‫‪ .‬א ו ל ם ע ב ד י ה מ ל ך ה כ י ר ו ה ו ו ה ו ד י ע ו ע ל ב ו א ו ל מ ל ך ו ס י פ ר ו לו‪ ,‬ש ז ה ו א ו ת ו‬

‫ד ו ה שהרג ריבואות רבות של פלשתים‪.‬‬

‫ח ש ש ד ו ה שמא ימות בידי אכיש ותבוא‬

‫‪207‬‬

‫ספר ששי‬

‫עליו אותה הסכנה מידי )הפלשתי(‪ ,‬שנמלט ממנה מידי שאול׳ והעמיד פנים של‬ ‫איש משתולל בשגעונו‬

‫‪318‬‬

‫ו ה ו ר י ד רירו מפיו )והראה( כל שאר הםימניפ של טירוף‬

‫‪J 31‬‬

‫דעת‪ ,‬עד שהאמין ' מלד גת במחלתו‪ .‬ונתכעם המלך על עבדיו׳ שהביאו אליו אדם‬

‫‪246‬‬

‫משנמלט דוד על נפשו מגת הלך והגיע אל שבט יהודה‪ ,‬ישב שם במערה על־יד עיר‬

‫‪247‬‬

‫לא שפוי בדעתו וצווה לגרש מיד את דוד‪.‬‬ ‫עדולם‬

‫‪320‬‬

‫ושלח אל אחיו והודיעם מקום המצאו‪ .‬באו אליו הם והמשפחה כולה‪ ,‬וגם‬

‫ג‪.‬‬

‫כ״ב׳ א׳־ד׳‬

‫אנשים )אחרים(‪ ,‬שהיו שרויים בצרה או בפחד מפני שאול המלך‪ ,‬התקבצו אליו‬ ‫ואמרו לו‪ ,‬שהם מוכנים לעשות את כל הישר בעיניו‪ .‬והיה מספד כל האנשים ארבע‬ ‫מאות בערך‪ .‬ודוד התאושש‪ ,‬שכן כבר היה לו גדוד וצבא־עזר‪ ,‬ויצא משם ובא אל‬ ‫מלך המואבים וביקשו לאסוף את הוריו אל ארצו ולשמור עליהם‬

‫‪321‬‬

‫‪248‬‬

‫עד שידע מה‬

‫יהא בסופו‪ .‬והמלך נענה לו בדבר החסד הזה והתייחס אל הוריו של דוד בכל הכבוד‬ ‫במשך הזמן‪ ,‬שהיו אצלו‪.‬‬ ‫ודוד עצמו נשמע לנביא‬

‫‪322‬‬

‫‪ ,‬שצווחו לעזוב את המדבר ולצאת אל נחלת שבט יהודה‬

‫ולשבת שם׳ והגיע לעיר סריס‬

‫‪323‬‬

‫ונשאר בה‪ .‬שמע שאול‪ ,‬שראו את דוד עם המון‬

‫אנשים׳ ונפל לתור בלבול דעת ומבוכה לא־מצויה׳ שכן ידע את עוז דוחו וחידור‬

‫ד‪.‬‬

‫‪249‬‬ ‫‪250‬‬

‫כ״ב ‪ ,‬ה׳־ יי‬ ‫א‬

‫ו א‬

‫נפשו של האיש ושיער‪ ,‬שלא קטן יהיה העמל‪ ,‬שיצמח מתעלוליו של דוד‬ ‫ושיגרומ לו בודאי עגמת נפש ויסורימ‪ .‬עמד והזעיק אליו את ידידיו ושריו ואת השבט‬ ‫שנמנה עליו‪ ,‬על הגבעה‪ ,‬שארמונו עמד עליה‪ ,‬וישב בשדה‬ ‫כבוד‬

‫‪325‬‬

‫— וסביבו גדוד שומרי ראשו מטעם המדינה‬

‫‪3 2 6‬‬

‫‪3 2 4‬‬

‫‪251‬‬

‫‪ -‬היה זה מקום‬

‫ו א מ ר אליהם‪ :‬״אנשי שבטי‪,‬‬

‫יודע אני‪ ,‬שזוכרים אתם את טובותי‪ ,‬שעשיתי כמה מכם לבעלי קרקעות ולכמה‬ ‫אחרים הענקתי כיבודים ומגרות בתוך העם‪ .‬ועתה הנני שואל אתכם‪ ,‬אם מצפים ‪252‬‬ ‫אתם למתנות גדולות ומרובות מאלה מבן ישי‪ .‬שכן יודע אני‪ ,‬שכולכם כרוכים‬ ‫אחריו׳ כאחר שאפילו יונתן בני עצמו נתפס לדעה זו והוא ששידלכם לעשות כמוהו‪.‬‬ ‫כמו כן ידועות השבועות והברית‪ ,‬שנכרתו בינו לבין דוד‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא היועץ‬

‫‪253‬‬

‫והעוזר לכל האנשים שחברו עלי‪ .‬אולם אין איש מכם דואג לענינים הללו‪ ,‬אלא‬ ‫מסתכלים הנכם במנוחה למה שיקרה״‪ .‬וכשנשתתק המלך לא השיב שום איש‬

‫‪254‬‬

‫מהנוכחים דבר‪ .‬רק דואג הסודי‪ ,‬רועה פרדותיו של המלך אמר‪ ,‬שראה את דוד לאחר‬ ‫בואו אל נוב העיד אל אבימלך הכוהן הגדול‪ ,‬ומפיו של זה נודע לו לדוד דבר נבואה‪,‬‬ ‫על המתרחש לבוא ? הוא לקח צידה לדרך וחרבו של גלית ושולח לבטח לדרכו אל‬ ‫אנשי חפצו‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫אז שלח שאול לקרוא לכוהן הגדול ולכל משפחתו ואמר‪ :‬״מה הרע שעשיתי לך ומה ‪255‬‬ ‫ש‬

‫ל‬

‫העושק )שעשקתיך( שאספת אליך את בן ישי‪ ,‬ונתת לו חלק ממזונותיך ומכלי־הזיו כ״ב י״א־ ט״ז‬ ‫אף־על־פי שהוא חורש רעה על מלכותי ‪ 7‬ומשום מה שאלת באלהים למה שעתיד‬

‫קדמוניות‬

‫‪208‬‬

‫‪256‬‬

‫היהודים‬ ‫‪,,‬‬

‫להתרחש ו והרי לא נעלם ממך‪ ,‬שבורח הוא מפני ושונא את ביתי ‪ .‬והכוהן הגדול‬ ‫‪27‬‬

‫לא הכחיש י־ דבר ממה שקרה אלא חודה בגלוי‪ ,‬שנתן את הדברים הללו — לא‬ ‫לטובתו של דוד‪ ,‬אלא לטובת המלך‪ .‬והוסיף ואמר‪ :‬״לא את אויבך הכרתי׳ אלא אחד‬ ‫מעבדיך הנאמנים ביותר ושר־צבאך— וגדולה מזו‪ ,‬את האיש‪ ,‬שהוא עתה חתנך‬ ‫‪257‬‬

‫וקרובך‪ .‬אין בני־אדם נותנים דברים כאלה לאויביהם‪ ,‬אלא לאנשים שנוהגים בהם‬ ‫מנהג טוב ביותר‪ ,‬של חיבה וכבוד‪ .‬לא בפעם הראשונה התנבאתי בשבילו‪ ,‬אלא‬ ‫עשיתי זאת לעתים תכופות ובהזדמנויות אחרות‪ .‬הוא אמר לי‪ ,‬שנשלה על ידך‬ ‫בחפזון רב לרגל ענין‪ ,‬ושקלתי בדעתי‪ ,‬שאם לא אמלא אחת ממשאלותיו‪ ,‬אהיה‬

‫‪258‬‬

‫מתנגד לך יותר מאשר לו בענין זה‪ .‬אל נא תחשוב איפוא מחשבה דעה עלי ואל‬ ‫לך — על סמך הידיעות׳ שהנך שומע עכשיו על כוונותיו של דוד — להביט בחשד‬ ‫על דבר‪ ,‬שנדמה היה לי בשעתו למעשה של אהבת הבריות‪ .‬כי לידידך ולחתנך‬ ‫ולשר־האלף שלך‪ ,‬ולא לאויבך‪ ,‬נתתי את אלה״‪.‬‬

‫‪259‬‬ ‫*״ ‪-‬‬ ‫ז‬

‫י״ט‬

‫אולם הדבריט האלה של הכוהן הגדול לא הניתו את דעתו של שאול׳ כי גדול כוחו‬ ‫של הפחד‬

‫‪328‬‬

‫‪ ,‬עד שאין אמונה אפילו בהתנצלות של אמת‪ .‬והמלך צווה למזוינים‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪32‬‬

‫שעמדו סביבו‪ ,‬להרוג את הכוהן ואת משפחתו •' ‪ .‬והואיל והללו לא העזו לנגוע‬ ‫בכוהן הגדול‪ ,‬כי יראתם את אלהים היתה גדולה מפחדם להמרות את פי המלך‪ ,‬צווה‬ ‫‪260‬‬

‫המלך לדואג הסורי לבצע את הרצח‪ .‬והלה לקח לעזרתו אנשים רעים דומים לו‬ ‫והרג את אבימלך ואת בני משפחתו‪ ,‬שמספרם הגיע בסך הכל לשלוש מאות איש‬ ‫וחמשה בערך‬

‫‪261‬‬

‫‪330‬‬

‫‪ .‬ושאול שלח אנשים גם לנוב׳ עיר הכוהנים‪ ,‬והרג אותם כולם ולא‬

‫חם לא על נשים ולא על טף ולא על אנשים בני גיל אחר‪ ,‬ואת העיר שרף‪ .‬רק בן‬ ‫אחד של אבימלך‪ ,‬אביתר‬

‫‪331‬‬

‫שמו׳ ניצל‪ .‬וכן נתקיימו ובאו הדברים האלה כנבואת‬

‫אלהים לעלי הכהן הגדול‪ ,‬בה אמר׳ שעתידה כליה לבוא על זרעו בגלל חטאיהם של‬ ‫שני בניו‬ ‫‪262‬‬

‫‪332‬‬

‫‪.‬‬

‫מעשה אכזרי זה‬

‫‪333‬‬

‫ביצע שאול המלך‪ ,‬ששחט משפחה שלמה בעלת משרת־הכבוד‬

‫של הכהונה הגדולה ולא חמל על טף ולא הדר פני זקנים והחריב את העיר‪ ,‬שבחר‬ ‫אלהים למולדת ולמקום קיום של כוהנים ונביאים בה וקבע׳ שהיא בלבד תהא מגדלת‬ ‫אנשים מסוג זה‪ .‬כך לימד‬ ‫‪263‬‬

‫‪3 3 4‬‬

‫שאול את בני האדם כולם להשכיל ולהבין את טבעו‬

‫של בשר ודם‪ .‬שכן כל זמן שבני־אדם פשוטים ושפלים הס ואינם יכולים להפעיל‬ ‫את יצרם ולהעז לעשות מה שברצונם‪ ,‬הרי הם נוחים )לבריות( ומתוניס ואין הם‬ ‫רודפים אלא את הצדק ובו כל מעיניהם‬

‫‪333‬‬

‫ועליו הם שוקדים‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהם‬

‫מאמינים‪ ,‬שאלהים מצוי בכל ענין המתרחש בחיים ורואה לא את המעשים בלבד‬ ‫‪264‬‬

‫הנעשים )בהם(‪ ,‬אלא מיטיב לדעת אף את המחשבות׳ שמתוכן באים אחר־כד‬ ‫המעשים‪ .‬אולם כשבני־אדם מגיעים לשלטון ושררה׳ הם מתפשטים את כל )המידות‬

‫‪209‬‬

‫םםד ש ש י‬ ‫הנאות(‬ ‫מגמת‬

‫האלה דמםידיס מעליהם א ת מנהגיהם‬ ‫המ&חקימ־*‬

‫‪33‬‬

‫)הטובים(‬

‫ודדכי‬

‫)המוסד(‬

‫שלהם‪.‬‬

‫על הבימה׳ ומתחפשים ולובשים חוצפה ושחצנות ובוז כלפי‬

‫עניני א ל ה י ט ואדם‪ .‬ודוקא ב ר ג ע שהם זקוקים ביותר ל ח ס י ד ו ת ולצדקה‪ .‬מהיותם עלולים‬ ‫)להיפגע( מ ק נ א ת )הבריות( וגלויים לעיני כל ב מ ח ש ב ו ת י ה ם ו ב מ ע ש י ה ם‬

‫ביותר‬

‫‪265‬‬

‫‪-‬‬

‫הם משתוללים כל כך במעלליהם‪ .‬כאילו אין אלהים רואה אותם עוד וכאילו מ פ ח ד‬ ‫הוא מפניהם בגלל שלטונם‪ .‬כל דבר ה מ ע ו ד ד בהם פ ח ד ע ל יסוד שמועה או ש נ א ה‬ ‫מתוך שרירות־לב‬

‫‪3 3 7‬‬

‫‪266‬‬

‫או ח ב ה ח ס ר ת תבונה — כל זה נ ר א ה להם ש ר י ר ואיתן ו א מ י ת י‬

‫וטוב בעיני אלהים ואדם‪ .‬א ב ל א ת ח ש ב ו ן ה ב א ו ת אין הם עושים כלל‪ ,‬א ל א מ כ ב ד י ם א ת‬

‫‪267‬‬

‫האנשים‪ ,‬שהרבו לעמול )בשבילם(‪ ,‬ומקנאים בהם לאחר שזיכום בכבוד‪ .‬ומשהעלום‬ ‫לגדולה‪ ,‬שוללים מהם ל א א ת הגדולה ב ל ב ה אלא גם א ת חייהם מאותה סיבה עצמה‪,‬‬ ‫בטפלם עליהם האשמות^דשע‪ ,‬שאיגן מתקבלות ע ל ה ד ע ת מ ח מ ת ההפרזה שבהן‪ .‬אין‬ ‫הם מענישים על מעשים‪ ,‬הראויים לעונש‪ ,‬אלא על יסוד דיבות רעות וקטדוגים שלא‬ ‫נחקרו‪ ,‬ז ג ס לא א ת ה א נ ש י ם הראויים לבוא על ענשם‪ ,‬אלא א ת אלה‪ ,‬ש ה ם יכולים‬ ‫ל ה ו צ י א ם להורג‪ .‬א ת ה ע נ י ן ה ז ה בידר לנו ש א ו ל בן קיש‪ ,‬ה ר א ש ו ן ש מ ל ך ע ל ה ע ב ד י ם‬

‫‪268‬‬

‫אחדי שלטון היקירים וסדר המדינה בימי השופטים‪ ,‬ברצחו שלוש מאות כוהנים ונביאים‬ ‫בגלל החשד‪- ,‬שחשד ב א ב י מ ל ה ובהחריבו א ת ע י ר ם ובשקרו להשם מ ק ד ש מ ע ט ז ה‬ ‫מכוהנים ומנביאים על־ידי הריגתם ב ה מ ו ן‬ ‫מקום מולדתם‪ ,‬שלא יבואו אחדים אחריהם‬

‫י מ‬

‫‪ 4 1‬ג‬

‫‪0‬‬

‫‪3 3 5‬‬

‫‪3‬‬

‫ועל־ידי האיסור לקיים * אפילו א ת‬ ‫‪.‬‬

‫ואביתר‪ ,‬ב נ ו ש ל יאבימלך‪ ,‬ה י ח י ד י מ מ ש פ ח ת ה כ ו ה נ י ם ה נ ר צ ח י ם ב י ד י ש א ו ל ש ה צ ל י ח‬ ‫להימלט‪ ,‬ב ר ח א ל ׳דוד וסיפר ל ו א ת א ס ו נ ם ש ל בני ב י ת ו ו א ת ד צ ח אביו‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫‪269‬‬

‫א מ ד לו‬

‫דוד׳ ש כ ש ר א ה א ת דואג׳ י ד ע )מיד(‪ ,‬ש ע ת י ד ל ק ד ו ת מ ד ב ר זה* כי ח ש ד ב א י ש ח ז ה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫שיביא דיבת הכוהן הגדול לפני ה מ ל ה ודוד האשיט עצמו באסונם של אלה וביקש‬

‫‪270‬‬ ‫שמואל א‬ ‫כ״ב‪ ,‬כ׳־כ״ג‬

‫א ת א ב י ת ר ל ה י ש א ר אצלו ולחיות אתו‪ ,‬כי אין מ ק ו נ ד ם ת ר טוב לו כ מ ק ו ם הזה‪.‬‬ ‫א ו ת ה ש ע ה ־שמע ד ו ד ‪ ,‬ש ה פ ל ש ת י ם ׳ ה ת נ פ ל ו ע ל א ר ץ א נ ש י ק ע י ל ה‬ ‫העמיד‬

‫ד ו ד ע צ מ ו ל ר ש ו ת ׳)קעילה(‬

‫באלהים בידי נביא‬

‫‪3 4 3‬‬

‫‪3 4 2‬‬

‫ובוזזים אותה‪.‬‬

‫לצאת למלחמה על הפלשתים לאחד‬

‫‪ ,‬אם יתן לו נצחון‪.‬‬

‫ששאל‬

‫כיון ש א מ ר לו הנביא׳ ש א ל ה י ם נ ת ן לו‬

‫‪271‬‬

‫שמואל א‬ ‫כ‬

‫ס י מ ן )לבצחון(‪ * ,‬צ א ע ם ח ב ר י ו ע ל ה פ ל ש ת י ם ׳ועשה ב ה ם ה ד ג ד ב ו נ ש א א ת ש ל ל ם‬ ‫) א ת ו ( ‪ .‬ז ד ו ד נ ש א ר א צ ל ־אנשי ק ע י ל ה ‪ ,‬ע ד א ס פ ם א ת ת ב ו א ו ת ה ג ו ר ן ו א ת ח פ י ר ו ת ב ל א‬ ‫נזק‬

‫‪3 4 4‬‬

‫‪272‬‬

‫‪ .‬אולם דבר היותו אצלם נמסר לשאול ה מ ל ה כי מ ע ש ה )הגבורה( והנצחון‬

‫ל א ! ש א ד ב ת ח ו מ ם ש ל א ל ה ‪ ,‬שאצלם בוצע‪ ,‬כי׳שמעו ני^א לאזני הבריות שבכל׳מקום‬ ‫ועד ה מ ל ד הגיע‬

‫‪3 4 5‬‬

‫ל ת פ א ר ת ה מ ע ש ה ׳והעושה גם יחד‪.‬‬

‫בקעילה‪ ,‬י‪#‬מח ו א מ ר ‪:‬‬

‫ש מ ע שאול‪ ,‬ש נ מ צ א דוד‬

‫״ ע ת ה מ ס ר אותו א ל ה י ם בידי‪ ,‬הואיל והכריחו לבוא ל ע י ר‬

‫ח ו מ ה ‪ ,‬ד ל ת י ם ו ב ר י ח ״ ‪ .‬ו צ ו ו ה יאת כ ל ה ע ם ל צ א ת ע ל ק ע י ל ה ‪ ,‬ל צ ו ר ע ל י ה ‪ ,‬ל ת פ ו ש א ת‬ ‫‪14‬‬

‫יג‪ .‬א‪.‬‬

‫‪273‬‬

‫ג‬

‫'‬

‫א‬

‫י‬

‫*‬

‫ג‬

‫‪210‬‬ ‫‪274‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫דוד ולהרגו‬

‫‪3 4 6‬‬

‫‪ .‬מ ש ר א ה ד ו ד א ת ה ד ב ר ונודע לו מ א ת אלהים‪ ,‬שיםגירוהו א נ ש י ק ע י ל ה‬

‫לידי שאול‪ ,‬אם יישאר אצלם׳ לקח א ת ארבע מ א ו ת‬ ‫המדבר‬

‫‪3 4 8‬‬

‫)הנשקף( ע ל פני מקום׳ הקרוי עין גדי‬

‫‪.‬‬

‫‪3 4 7‬‬

‫אנשיו ויצא א ת העיר‪ ,‬א ל‬

‫ש מ ע המלך‪ ,‬שברח דוד מ א נ ש י‬

‫קעילה‪ ,‬והפסיק א ת מ ס ע ה מ ל ח מ ה נגדו‪.‬‬ ‫‪275‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫כ ׳ ?‬

‫י‬

‫א‬

‫ט ״ ד כ ״‬

‫ו מ ש ם ה ל ך ד ו ד ובא למקום אחד‪ ,‬הקרוי ח ד ש ה‬ ‫בן שאול ונפגש אתו‪.‬‬

‫ה‬

‫י‪ ,‬ש ב א ר ץ זיף‬

‫‪ .‬שם )הגיע( יונתן‬

‫ה ו א ח י ב ק ה ו ו א מ ר לו‪ ,‬ש י ת ע ו ר ר ו י ק ו ו ה ל ט ו ב ו ת ב ע ת י ד ו ל א‬

‫יניח לצרות הרגע שיכריעוהו‬ ‫‪276‬‬

‫‪1 9‬‬

‫‪3 5 0‬‬

‫‪3 5 1‬‬

‫‪:‬‬

‫שכן ע ת י ד הוא למלוך וכל צ ב א מ של ה ע ב ר י ם‬

‫יהיה ב ר ש ו ת ו ובנוהג שבעולם‪) ,‬ששאיפות( כ א ל ה נ ת ק ל ו ת בקשיים גדולים‪.‬‬ ‫נ ש ב ע לדוד וכרת עמו בדית אהבה ואמונה לכל ימי חייהם‬ ‫לקללות‪,‬‬

‫‪3 5 2‬‬

‫ושוב‬

‫וקרא א ת אלהים ל ע ד‬

‫שקילל א ת עצמו‪ ,‬אם יעבור על ה ה ס כ ם וישנהו ע ד כדי היפוכו‪.‬‬

‫ולאחד‬

‫ש ה ק ל )ככה( ב מ ק צ ת מעל ד ו ד א ת דאגותיו ופחדו‪ ,‬עזבהו באותו מקום וחזר אל ביתו‪.‬‬ ‫והזיפים ע ש ו ח ס ד ע ם שאול והודיעוהו‪ ,‬ש ד ו ד נ מ צ א א צ ל ם והוסיפו‪ ,‬שיםגירוהו בידו‪,‬‬

‫‪277‬‬

‫לכשיבוא לתפשו‬ ‫‪278‬‬

‫‪3 5 3‬‬

‫< כי א ם ייתפשו ה מ צ ר י ם שבארצם‪ ,‬לא יוכל לברוח לשוס מקום‪.‬‬

‫ו ה מ ל ך ש י ב ת א ו ת ם ו ה ב י ע להם א ת ת ו ד ת ו על ש מ ס ר ו לו ידיעה ע ל אויבו ו ה ב ט י ח‬ ‫לגמול להם ח ב ת ם ב ז מ ן לא רחוק‪ .‬והוא ש ל ח אנשים‪ ,‬ש י ח פ ש ו א ת דוד ויתורו א ת‬ ‫המדבר‪ ,‬והבטיח לבוא אחריהם‪ .‬והזיפים האיצו במלך לערוך ציד על דוד ולתפשו‬

‫‪279‬‬

‫‪5 4‬‬

‫י‪,‬‬

‫כי ה ש ת ד ל ו להוכיח לו ב י ת ר בירור א ת ח י ב ת ם לא רק ב מ ס י ר ת הידיעה על אויבו‪ ,‬א ל א‬ ‫גם בהםגירם א ת ד ו ד ל ר ש ו ת ו‬

‫‪3 5 5‬‬

‫‪.‬‬

‫אולם מ ש א ל ת ם הרעה והפושעת לא ה ש י ג ה א ת‬

‫מ ט ר ת ה — רעה ופושעת‪ ,‬משום שלא היתה צפויה להם שום םכגה מ ה ע ל מ ת ה ד ב ר‬ ‫משאול‪ ,‬אלא שמתוך חנופה ותקוה‬

‫‪280‬‬

‫אהוב־אלהימ‪,‬‬ ‫והבטיחו‬

‫שיכול‬

‫להסגירו‪.‬‬

‫להסתתר‬

‫מפני‬

‫)לקבלת(‬ ‫גזר־דין‬

‫שכר מאת המלך הלשינו על איש‬ ‫המות‪,‬‬

‫שנגזר‬

‫עליו‬

‫שלא‬

‫ג‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫כי כשנודעה לדוד נוולותם של הזיפים )ושמע( ע ל בואו ש ל‬

‫המלך‪ ,‬קם ועזב א ת המצרים שבארצם וברח לסלע הגדול אשר במדבר מעון‬ ‫‪281‬‬

‫כדין‬

‫‪3 5 6‬‬

‫‪3 5 7‬‬

‫‪.‬‬

‫ושאול מ ה ר אל ה מ ד ב ר ה ה ו א ל ר ד ו ף א ח ר י דוד‪ ,‬כי נודע לו ב ד י ר ש ד ו ד ה ת ח מ ק‬

‫‪3 5 8‬‬

‫מבין המצרים‪ ,‬ויצא לעברו השני של הסלע‪ .‬אולם כ ש ע מ ד דוד להתפש‪ ,‬הושב שאול‬ ‫שמואל א‬ ‫ב ״ ג‬

‫'‬

‫כ‬

‫"‬

‫ו‬

‫מרדוף אחריו על־ידי הידיעה‪ ,‬שהפלשתים יצאו שוב למלחמה על ארץ העברים‪ .‬והמלד‬ ‫כ‬

‫"‬

‫ח‬

‫חזר ויצא ל ק ר א ת ה פ ל ש ת י ם ב ח ש ב ו ל ה כ ר ח גדול'יותר לו להילחם בהם‪ ,‬ש ה ם אויביו‬ ‫בריאתם‪ ,‬מ א ש ר להשתדל לתפוש א ת שונאו הפרטי ולראות במנוחה׳ איך‬

‫מטבע‬

‫הארץ הולכת ונשחתת‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪282‬‬

‫באופן זה ניצל דוד באורח בלתי־צפוי מן הסכנה )והלך( והגיע אל המצרים ש ל עין״‬ ‫גדי‬

‫‪3 5 9‬‬

‫‪.‬‬

‫ו ל א ח ר ש ג י ר ש ש א ו ל א ת ה פ ל ש ת י ם ב א ו א נ ש י ם ו ה ג י ד ו לו׳ ש ד ו ד ש ו ה ה‬

‫‪283‬‬

‫ב ת ח ו מ י ה ש ל ע י ן גדי‪ .‬ל ק ח ש א ו ל ש ל ו ש ת א ל פ י ם חיילים נ ב ח ר י ם ו מ י ה ר ל צ א ת נגדו‪.‬‬

‫כ״יגדכ״ד‪ 4 ,‬ב‬

‫וכשהיה במרחק לא ר ב מן המקום ר א ה על‪-‬יד הדרך מ ע ר ה עמוקה וחלולה‪ ,‬ש ה ש ת ר ע ה‬

‫‪211‬‬

‫ספר ששי‬

‫לאורך ולרוחב רב ושבמקרה התחבא בה דוד עם ארבע מאות אנשיו‪ .‬נכנם שאול‬ ‫לרגל צורך טבעי לבדו לתוך המערה ואחד מאנשי דוד הרגיש בו‪ .‬אמר האיש׳ שראה‬

‫‪284‬‬

‫את המלך׳ לדוד׳ שהנה זימן אלהים לו שעת הכושר להיפרע מאויבו ויעץ לו לכרות‬ ‫את ראש שאול ולהיפטר מעינוייו ומנדודיו הרבים‪ .‬אולם דוד קם וכרת רק את כנף‬

‫‪3 6 0‬‬

‫הבגד‪ ,‬שהיה שאול עטוף בו ז כי מיד התחרט ואמר‪ :‬״לא מן היושר הוא‪ ,‬שיהרוג‬ ‫איש את אדוניו או את‪ .‬מי שחשבו אלהיט לראוי למלכות‪ .‬שכן אט שאול נוהג בי‬ ‫מגהג דע‪ ,‬אין אני חייב לנהוג כך )גם( בו״‪ .‬ואולם כשעזב שאול את המערה יצא‬

‫‪285‬‬

‫דוד וקרא בקול ודרש ממנו לשמוע לו‪ .‬וכשפנה המלך השתהות דוד לפניו ונפל‬ ‫על פניו כנהוג ואמר‪ :‬״לא יאה לך׳ המלך‪ ,‬להטות אזנך לאנשים רעים‪ ,‬הטופלים‬ ‫דיבות שקר‪ ,‬ולהיטיב עמם ולהאמין לדבריהם ולנהוג באנשים הנאמנים)לך( ביותר יחפ‬ ‫של חשדנות‪ •,‬אלא מחובתך היא לדון על )טיב( יחסם של כל הבריות לפי מעשיהם‪.‬‬ ‫‪301‬‬

‫שכן הדיבה הרעה מוליכה שולל ‪ ,‬ואילו המעשים מוכיחים בעליל אהבת אמת‪286 .‬‬ ‫מטבען של מלים הוא שהן משתמעות לשתי פנים׳ לצד האמת או לצד השקר׳ ואילו‬ ‫המעשים מגלים לעין את הכוונה במערומיה‪ .‬דע לך איפוא‪ ,‬על סמך מעשי אלה‪,‬‬

‫‪287‬‬

‫שדורש טוב אני לך ולביתך‪ .‬אתה ששמת לפניך לרדוף אחרי נפשי )לקחתה(‬ ‫ואינך אלא הוגה יומם ולילה מחשבות רצח עלי‪ ,‬שאיפה שאין לה כל הצדקה‪ ,‬מן‬ ‫הדין הוא שתאמין לי ולא לאנשים המאשימים אותי בדברים‪ ,‬שלא העליתים על דעתי‬ ‫ושאי אפשר לעשותם‬

‫‪362‬‬

‫‪ .‬כי הייתכן‪ ,‬שהדעה עלי‪ ,‬שהנך מחזיק בה‪ ,‬כאילו זומם אני‬

‫‪288‬‬

‫להרגך‪ ,‬אינה דעת־שוא? או הייתכן שלא תחטא לאלהים‪ ,‬בחפצך לרצוח ולחשוב‬ ‫לאויבך איש‪ ,‬שיכול היה כיום לקחת גקמתו ולהיפרע ממך ולא רצה ולא השתמש‬ ‫בשעת הכושר‪ ,‬שאתה לא היית מחמיצה‪ ,‬אילו באה לידך )להשתמש בה( נגדי ? שכן‬ ‫בו ברגע שכרתי את כנף‬ ‫לו את קטע‬

‫‪3 0 4‬‬

‫‪363‬‬

‫‪289‬‬

‫בגדך יכולתי לכרות גם את ראשך מעליך״ ודוד הראה‬

‫בגדו והוכיח לו את האמת שבדבריו‪ .‬והוסיף ואמר‪ :‬״אני נמנעתי מנקמה‬

‫מוצדקת ואתה אינך מתבייש מלהגות &נאה בלתי״מוצדקת כלפי‪ .‬ישפוט אלהים‬ ‫בענין זה ויוציא דינו על דרכו של כל אחד מאתנו״‪ .‬ושאול תהה על הצלתו המופלאה‬

‫‪290‬‬

‫ופרץ בבכי מרוב התרגשות על מתיגות רוחו וטבעו של העלם‪ ,‬וגם דוד בכה‪ .‬ענה‬ ‫שאול ואמר‪ :‬״עלי להיאנח‪ ,‬כי אתה גמלתני טובות‪ ,‬ואילו אני גרמתי לך צרות‪ .‬כיום‬ ‫הוכחת‪ ,‬שיש בך ממידת הצדק של הקדמוניט‪ ,‬שנקטו כלל‬ ‫שנתפשו במדבר‬

‫‪366‬‬

‫‪365‬‬

‫‪ ,‬שיש לחום על אויבים‬

‫‪ .‬ועכשיו נוכתתי לדעת‪ ,‬שאלתים שומר לך את המלוכה ושצפוי‬

‫לך השלטון על העברים כולם‪ .‬תן לי איפוא הבטחה והישבע לי׳ שלא תשמיד את‬ ‫משפחתי ולא תמית את מ י אחרי מתוך כעסך עלי‪ ,‬כי אם שמור תשמור על ביתי‬ ‫להצילו״‪ .‬ודוד נשבע כפי שביקש שאול ושילחו אל ממלכתו והוא ואנשיו)שבו( ועלו‬ ‫אל מצרי מצדה‬ ‫‪T‬‬

‫‪367‬‬

‫‪.‬‬

‫‪291‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪212‬‬ ‫ה•‬

‫באותו זמן מ ת ש מ ו א ל הנביא‪ ,‬האיש‪ ,‬ש כ ב ו ד בלתי‪-‬שכיח היה נודע לו מ א ת ה ע ב ד י ם ‪.‬‬

‫‪292‬‬ ‫ה‬

‫א׳» כ ״ ח ‪ ,‬ג י ' מ י ד ו ת י ו ה ט ו ב ו ת ו ח י ב ת ה ע ם א ל י ו ב א ו ל י ד י ג י ל ו י ב א ב ל ו ת ‪ ,‬ש נ ה ג ה ע ם ז מ ן ר ב א ח ר י ו‬ ‫‪293‬‬

‫וההתעוררות וההתלהבות‪ ,‬ש ה ד א ה בקבורתו ובמילוי ה מ נ ה ג י ם הנהוגים בה‪ .‬ש כ ן‬ ‫קברוהו בדמה מולדתו והספידוהו ימים רבים מ א ד וכאבו עליו לא כאב פומבי׳ שכואבים‬

‫‪294‬‬

‫ע ל מ ו ת ו ש ל זר‪ ,‬א ל א כ ל א ח ד ה ת ג ע ג ע ע ל י ו ‪ ,‬כ מ ו ש מ ת ג ע ג ע י ם ע ל א י ש ק ר ו ב ‪ .‬ה ו א ה י ה‬ ‫איש צדיק ואציל בטבעו‪ ,‬ועל כן היה אהוב מאוד על אלהים‪ .‬והוא ש ל ט ו ע מ ד ל ב ת‬ ‫בראש העם אחרי מותו ש ל עלי הכוהן הגדול שתיכדעשרה שנה‪ ,‬ועם שאול ה מ ל ך‬ ‫שמונודעשדה שנה י " ‪ .‬זה היה קצו של שמואל‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫‪295‬‬

‫כ״ה‪ .‬ב׳־*״‬

‫ג‬

‫‪9‬‬

‫והיה א ח ד זיפי מ ע י ר מעון ״ ‪ ,‬א י ש מ ט ו פ ל בנכסים ובמקנה‪ ,‬כי ה י ה מ ג ד ל ע ד ר ש ל‬ ‫ש ל ו ש ת אלפים צאן ואלף עזים‪ .‬ודוד צווה ל א נ ש י ם אתו לשמור על העדרים מ כ ל‬ ‫חבלה ונזק ולא לפגוע בהם לא מתוך ת א ו ת בצע ולא מ ח מ ת מחסור או משום ש ה ם‬ ‫׳)חיים( ב מ ד ב ר ו ה י כ ו ל ת ב י ד ם ל ה ס ת ת ר ‪ ,‬א ל א ל ה ע ד י ף ע ל כ ל א ל ה א ת ה מ צ ו ה ‪ ,‬ש א י ן‬ ‫לעשות‬

‫‪296‬‬

‫ד ע ה ל ש ו ם איש‪ ,‬ו ל ח ש ו ב א ת ה פ ג י ע ה ב נ כ ס י א ח ד י ם ל מ ע ש ה עוול‪ ,‬ש ה ו א‬

‫למורת רוחו ש ל אלהים‪ .‬כ ך לימד אותם דוד מתוך מחשבה‪ ,‬שעושה הוא טובה ע ם‬ ‫א י ש ט ו ב ו ר א ו י ל י ה נ ו ת מ ד א ג ה זו‪ .‬א ו ל ם נ ב ל‬ ‫ובעל‬

‫‪297‬‬

‫מידות רעות‪ ,‬ש ה י ה חי חיי כלבי‬

‫מראה‬

‫‪3 7 2‬‬

‫‪3 7 1‬‬

‫‪3 7 0‬‬

‫— כך היה שמו — היה איש ק ש ה‬

‫‪ ,‬אלא שזכה באשה טובה וחכמה וטובת‬

‫‪ .‬וכן ש ל ח ד ו ד בימי גז ה צ א ן ע ש ר ה מ א נ ש י ו א ת ו אל א ו ת ו נ ב ל ובירכו ע ל ״‬

‫י ד ם ו א י ח ל לו‪ ,‬ש י ז כ ה ל ע ש ו ת ז א ת‬

‫‪3 7 3‬‬

‫ש נ י ם רבות‪ .‬וביקש‪ ,‬ש י ת ן לו מ מ ה ש ת ^ י ג ידו‪,‬‬

‫שכן )בודאי( נודע לו מהרועים‪ ,‬ש א נ ש י ו לא ע ש ו להם שום ד ע ה א ל א היו שומרים‬ ‫להם ולעדריהם ב מ ש ד הזמן הרב‪ ,‬שהם נמצאים ב מ ד ב ר ! והוא ל א י ת ח ר ט כלל‪ ,‬ע ל‬ ‫‪298‬‬

‫ש נ ת ן ד ב ר לדוד‪ .‬אולם כ ש ה ב י א ו אליו א ת דברי שליחותם אלה קיבל נבל א ת פניהם ש ל‬ ‫השליחים בצורה גסה ו ק ש ה מאוד‪ .‬כי ש א ל ם מי הוא דוד‪ ,‬ו ל א ח ר ש ש מ ע ‪ ,‬ש ב ן ישי הוא‪,‬‬ ‫אמר‪:‬‬

‫‪299‬‬

‫״אכן הולכים כיום‬

‫העבדים‬

‫המתפרצים‬

‫בגדולות‬

‫ומתפארים‬

‫שעזבו‬

‫את‬

‫אדוניהם״‪ .‬כ ש ס י פ ר ו ה א נ ש י ם א ת ה ד ב ר לדוד‪ ,‬ה ת ק צ ף וצווה א ת א ר ב ע מ א ו ת א נ ש י ו‬ ‫לילך מזוינים אחריו ומאתים איש — כי כבר היו לו ש ש מ א ו ת — ה ש א י ר ׳לשמור‬ ‫על‬

‫הכלים‪.‬‬

‫והלך על נבל ונשבע להשמיד באותו לילה את ביתו ואת כל רכושו‬

‫)והוסיף(‪ ,‬ש כ ו ע ס הוא )על האיש( לא רק על היותו כפוי טובה להם ואי״גמלו ל ה ם‬ ‫ב מ א ו מ ה א ת ה א ד י ב ו ת ה י ת ר ה ‪ ,‬ש נ ה ג ו בו‪ ,‬א ל א א ף ע ל כ ך ‪ ,‬ש ג י ד פ ם ו ח י ר פ ם ‪ ,‬א ף ‪ -‬ע ל ״ פ י‬ ‫ש ל א נ צ ט ע ר על‪-‬ידם כל עיקר‪.‬‬ ‫‪300‬‬

‫ו ע ב ד א ח ד מ ש ו מ ר י עדריו ש ל נבל‪ ,‬מ ס ד ל ג ב ר ת ו א ש ת נבל‪ ,‬ש ד ו ד ש ל ח שליחים א ל‬

‫כ״ה^י״^ל״ה‬

‫ב ע ל ה ‪ ,‬ו ל א זו ב ל ב ד ש ל א ק י ב ל ת ש ו ב ה ה ו ג נ ת א ל א נ ע ל ב ב ד ב ר י ג י ד ו ף נ ו ר א י ם א ף ״‬

‫ז‪.‬‬

‫^‬

‫על־פי ש ד א ג לרועים בכל ושמר את עדריהם‪.‬‬ ‫לפורענות לאדונו וגם לה‬

‫‪3 7 4‬‬

‫‪.‬‬

‫)והוסיף ואמר(‪ ,‬ש ה ד ב ר שקרה‪ ,‬יהיה‬

‫לדבריו אלה של ה ע ב ד עמדה אביגיל‬

‫‪3 7 6‬‬

‫— ז ה ד‪,‬יה‬

‫‪213‬‬

‫ספר ששי‬

‫שמה ־ ־ וחבשה את החמורים והטעינתם מתנות שונות ולא אמרה כלום לבעלה‪.‬‬ ‫משום שהיה )באותה שעה( נטול״דעת מחמת שכרות‪ .‬ויצאה לקראת דוד‪ .‬וכשירדה‬ ‫ממצד ההר פגע בה דוה שהלך עם ארבע מאות איש על נבל‪ .‬ראתה אותו האשה‪302 ,‬‬ ‫צנחה ונפלה על פניה והשתחותה לו וביקשה שלא יזכור את דבריו של נבל‪ ,‬שכן לא‬ ‫נעלם ממנו‬

‫‪376‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ ,‬שהוא דומה ל ש מ ו " )כי נבל פירושו בלשון העברים שטות( ״ ‪ .‬ועל‬

‫עצמה לימדה סניגוריה‪ ,‬שלא ראתה את שליחיו‪ .‬והוסיפה ואמרה‪ :‬״משום כך סלח ‪303‬‬ ‫לי ותן שבח לאלהים‪ ,‬שמנע ממך להיגאל בדמם של בני‪-‬אדם‪ .‬שכן אם תישאר נקי*‬ ‫)כפיס( ייפרע אלהיס עצמו מהרשעים בגללך‪ .‬ותפולנה הרעות הצפויות לנבל גס‬ ‫על ראשי אויביך‪ .‬ע&ה את חסדך אתי וזכני לקבל ממני את המתנות האלה והנח ‪304‬‬ ‫למען כבודי לכעםך וחדונך על בעלי וביתו‪ .‬כי יאה לך להיות מתון ואוהב הבריות‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫וביחוד שעתיד אתה להיות למלך ‪ .‬ודוד קיבל את המתנות ואמר ‪ j‬״אשה‪ ,‬אלהים ‪305‬‬ ‫רביהחםד הביא אותך היום אלינו‪ .‬כי לא היית רואה עוד את יום המחרת׳ שכן‬ ‫נשבעתי להשמיד עוד הלילה הזה את בית נבל ולא להשאיר שום איש מכם‪ ,‬החל‬ ‫בבעלך‬

‫‪379‬‬

‫׳ שהיה איש רע וכפוי־טובה לי ולחברי‪ .‬ועכשיו הקדמת אותי והספקת‬

‫לשכך את כעסי‪ ,‬כי ריחם אלהים עליך‪ .‬ואשר לנבל‪ ,‬אף־על־פי שנפטר על־ידך לפי‬ ‫שעה מנקמתי‪ ,‬לא יימלט מענשו‪ .‬שכן עתיד טבעו )הנרשע(‬

‫‪3 8 0‬‬

‫להביא עליו כליון‪,‬‬

‫לכשימצא לו שעה אחרת כשרה לכך״‬ ‫אחרי הדברים האלה שילת דוד את האשה‪ .‬וכשבאה הביתה מצאה את בעלה )יושב> ‪306‬‬ ‫וםועד עם אנשים דכים והוא כבד ומטומטם‬

‫‪3 8 1‬‬

‫ח‪.‬‬

‫מדוב שכרות‪ ,‬ולא סיפרה לו ברגע זה‬

‫דבר ממה שקרה‪ .‬אולם משהתפכח למחרת‪ ,‬סיפרה לו הכל‪ ,‬וגרמה לכך‪ ,‬שנחלשה דעתו‬ ‫עליו וכל גופו מת מחמת דבריה ומן הצער‪ ,‬שנצטער על־ידם‪ .‬והוא לא האריד יותר‬

‫שמואל א‬ ‫כ״ה‪ ,‬ל״ו־מ״ד‬

‫מעשרה ימים ונפטר‪ ,‬כששמע דוד על מותו אמר‪ ,‬שאלהיס גקס יפה את נקמתו מבבל‪307 .‬‬ ‫כי הוא מת מרשעתו ודוד נפרע ממנו וידיו נקיות‪ .‬אותה שעה נסתבר לו ל מ ה‬ ‫שאלתים רודף את הרשעים ואינו מסית דעתו משום דבר אצל בני־האדם ומשלם‬ ‫‪382‬‬

‫לטובים כגמולם ומעניש את הרשעים עונש שהם ראויים לו‪ .‬והוא שלח אנשים ‪308‬‬ ‫אל אשת )נבל( וקרא אותה אליו לשבת אתו ולהיות לו לאשה• אמרה האשת אל‬ ‫השליחים‪ ,‬שאינה ראויה אפילו לנגוע ברגליו‪ .‬אולם באה יחד עם כל עבדיה‪ .‬והיתד‪,‬‬ ‫לאשה לדוד וזכתה לכבוד הזה גם בגלל יושר לבה וצדקוחה וגס בגלל יפיח‪ .‬ולדוד ‪309‬‬ ‫היתד! מקודם אשה‪ ,‬שנשא מעיר אבישד‬ ‫‪,‬‬

‫‪383‬‬

‫‪ .‬ואילו מיכל בת שאול המלך‪ ,‬זו שהיתר!‬

‫אשתו)הראשונה(‪ ,‬נ י ת נ ה " עליידי אביה לפלסיאל בן ליש‬

‫‪3 8 5‬‬

‫‪386‬‬

‫מעיד ג ל י ם ‪.‬‬

‫אחרי הדברים האלה באו אנשים מבין הזיפים והודיעו לשאול‪ ,‬שדוד שוהה שוב‬ ‫בארצם ואם המלך רוצה לסייע בידם יכולים הס לתפ&ו‪ .‬הלך שאול עס שלושת‬ ‫אלפים מזוינים לקראתו‪ .‬וכשבא הלילה הנה במקום אחד‪ ,‬הקרוי הכילה‬

‫‪387‬‬

‫‪ .‬שמע מד‪,‬‬

‫‪310‬‬

‫ס‪.‬‬

‫ש מ ו א ל א כ״ו‪,‬‬ ‫א׳־כ״ה‬

‫‪311‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪214‬‬

‫שבא שאול לקראתו‪ ,‬שלח מרגלים וצוום להודיע לו‪ ,‬עד איזה מקום בארץ הגיע‬ ‫שאול‪ .‬וכשאמרו לו‪ ,‬שהוא לן בחבילה‪ ,‬התחמק מאנשיו ובא אל מחנה שאול ולקח‬ ‫אתו את אבישי " בן צרויה " אחותו ואת אחימלד החתי‪ .‬ושאול ישן והחיילים‬ ‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪340‬‬

‫‪312‬‬

‫ואבנר שר הצבא מסביב לו חונים‪ .‬וכשנכנם דוד למחנה המלר והכיר את מקום‬ ‫השינה שלו על־פי החנית‪ ,‬שהיתה תקועה על ידו‪ .‬לא שלח בו יד ו ג ם לא נתן את‬ ‫הרשות לכד לאבישי‪ ,‬שרצה לרצחו וגם אץ )לבצע( את המעשה באמרו‪ ,‬שדבר־עוול‬ ‫גורא הוא להרוג את האיש‪ ,‬שבחר בו אלהים להיות למלך ואף־על־פי שאדם רע‬ ‫הוא‪ .‬שכן בוא יבוא במשד הזמן על ענשו מידי זה‪ ,‬שנתן את השלטון בידו‪ .‬וכד‬

‫‪313‬‬

‫עצר באבישי)מלהוציא( את מזימתו)לפועל(‪ .‬אולם לקח את החנית ואת צפחת המים‪,‬‬ ‫שהיתה מונחת על־יד שאול‪ ,‬לסימן שנמנע מלהרגו׳ אף־על־פי שיכול היה לעשות‬ ‫זאת‪ .‬ויצא ואיש מאנשי המחנה לא ראהו׳ כי היו כולם ישנים׳ ועשה כל מה שזימנה‬

‫‪314‬‬

‫לו שעת הכושר ואומץ רוחו לעשות לאנשי המלר "י‪ .‬ולאחר שעבר את הנחל ועלה‬ ‫על ראש ההר‪ ,‬שמשם אפשר היה לשמוע את קולו׳ קרא אל חילות שאול ואל אבנר‬ ‫שר צבאו ועורר אותו משנתו ופנה אליו ואל העם‪ .‬שמע שר הצבא )קם( ושאל‪ ,‬מי‬ ‫הוא הקורא לו‪ .‬אמר דוד‪ :‬״אני הוא בן ישי הפליט‪ ,‬הנמלט מפניכם‪ .‬אולם אתה‪,‬‬ ‫שהנר גדול ובעל המשרה הראשונה אצל המלד — מדוע הנך מתרשל כל כד‬ ‫בשמירתר על חיי אדוניך ומדוע נעימה עליך השינה יוחד משלומו ומהדאגה לוז‬ ‫שכן ראויה התנהגות זו לעונש מות‪ ,‬הואיל ולא הרגשתם באנשים‪ .‬שנכנסו זמךמה‬ ‫לפני כן למחנכם ‪ .‬חפש נא את חניתו של המלך ואת צפחת המים ותבין‪ ,‬איזה‬

‫‪391‬‬

‫‪315‬‬

‫ג‪9‬ב‬

‫‪ 316‬אסון התרגש לבוא בפנים )מחנכם( ולא ידעתם״ ושאול הכיר את קולו של דוד‬ ‫והבין‪ ,‬שאף־על־פי שנתפע‪ 1‬בידי דוד והיה נתון לחסדו מחמת שנתם ורשלנותם של‬ ‫ח ס עליו ולא הרגו‪ ,‬אם כי יכול היה לקחת את נפשו בדין‪ .‬והוא הודה‬ ‫‪,‬‬ ‫שומריו‬ ‫לדוד על שחם על חייו וקרא לו‪ ,‬שיתחזק ולא יהיה חושש עוד לשום רעה מידו ‪,‬‬ ‫‪ 317‬אלא יחזור אל ביתו‪ .‬שכן נוכח לדעת‪ .‬שאין הוא‪ ,‬שאול‪ ,‬אוהב עצמו כל כר‪ ,‬כשם שהוא‬ ‫אהוב על דוד‪) ,‬ורואה הוא(‪ ,‬שהוא רודף את האיש‪ ,‬שיכול היה לשמור עליו‪ ,‬אף‬ ‫הביא ראיות לחיבתו‪ ,‬ושהכריחו לחיות בגלות זמן רב כל כד ולחשוש לנפשו‪,‬‬ ‫מבודד מידידיו וקרוביו‪ ,‬בו בזמן שהוא׳ שאול‪ ,‬ניצל על־ידו תכופות ונוטל את חייו‬ ‫‪ 318‬האבודים באופן ברוד מתנה מידו‪ .‬אז אמר דוד )לשאול(‪ .‬שישלח איש לקחת את‬ ‫החנית וצפחת המים‪ ,‬והוסיף‪ :‬״יהא אלהים לשופט־לבו" של כל אחד מאתנו ולשופט‬ ‫המעשים הבאים מלב זה‪ .‬שכן ידוע לפניו‪ ,‬שנמנעתי מלהרגד כיום הזה‪ .‬אף־על־פי‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫שיכולתי לעשות זאתי‪.‬‬ ‫‪ 319‬ושאול ניצל בפעם השניה מידי דוד וחזר אל ארמונו ואל ארצו‪ .‬ואילו דוד־חוששיהיה‬ ‫)עדיין(‪ .‬שמא ייתפש בידי שאול‪ ,‬אם יישאר במקומו‪ .‬והגיע לכלל החלטה‪ .‬שמן‬ ‫‪f , 3 a‬‬

‫‪3‬‬

‫ג‪9‬נ‬

‫‪394‬‬

‫‪3‬‬

‫‪215‬‬

‫ספר ששי‬ ‫‪3‬‬

‫ה ת ו ע ל ת ה י א ל ו ל ר ד ת ״ א ל א ר ץ ה פ ל ש ת י ם ו ל ש ב ת בה‪ .‬ו ה ל ד ו ב א ע ם ש ש מ א ו ת‬ ‫ה א נ ש י ם ‪ ,‬ש ה י ו א ת ו ‪ .‬א ל א ב י ש ״ " מ ל ך ג ת ) ה י ת ה זו א ח ת מ ח מ ש ה ע ר י ם ( ‪ .‬ו ה מ ל ר‬

‫שמואל א‬ ‫כ״ז‪ ,‬א׳־י״ב‬ ‫‪320‬‬

‫ק י ב ל א ו ת ו ו א ת א נ ש י ו ו נ ת ן ל ה ם מ ק ו ם ל ש ב ת בו‪ .‬ו ד ו ד י ש ב ב ג ת י ח ד ע ם ש ת י נ ש י ו‬ ‫אחינועם י " ואביגיל‪ .‬ו כ ש ש מ ע ש א ו ל ע ל כר׳ שוב ל א ח ש ב ל ש ל ו ח )אנשיו( א ח ר י ו או‬ ‫ל צ א ת לקראתו‪ ,‬מ ש ו ם ש ה י ה זה פ ע מ י י ם שרוי ב ס כ נ ה ק ר ו ב ה ל נ פ ו ל בידו‪ ,‬כ ש ה ש ת ד ל‬ ‫לתפשו‪ .‬אולם ד ו ד החליט‪ .‬ש ל א ל ה י ש א ר בעיר הגתים וביקש א ת מלכם‪ ,‬הואיל וקיבל‬

‫‪321‬‬

‫אותו ב ס ב ר פ נ י ם יפות‪ .‬ש י ע ש ה א ת ו גם א ת ה ט ו ב ה ה ז א ת ויתן לו א י ז ה מקום )אחר(‬ ‫בארץ לגור‪ .‬כ י ח ו ש ש הוא‪ ,‬ש מ א גורם הוא לו טורח ו ט ר ד ה ב ש ה ו ת ו בעיר‪ .‬נ ת ן לו‬ ‫אביש כפר אחד‪ .‬הקרוי צקלג‬

‫‪4 0 0‬‬

‫‪322‬‬

‫‪ .‬ש ח י ב ה י ת ר ה היתד‪ ,‬נ ו ד ע ת ל ו מ ד ו ד ל א ח ר ש ה י ה‬

‫ל מ ל ר וציינו‪ ,‬הוא ובגיו )אחריו(‪ .‬ל ה י ו ת ל ה ם ל א ח ו ז ה פ ר ט י ת‬

‫‪4 0 1‬‬

‫‪ .‬על הדברים האלה‬

‫נ ד ב ר במקום אחר‪ .‬וזמן מגורי ד ו ד בצקלג ש ב א ר ץ ה פ ל ש ת י ם א ר ב ע ה חדשים ועשרים‬ ‫‪,‬‬

‫והיה מתנפל‬

‫יום" ־‪.‬‬

‫בחשאי על‬

‫שכניהם של‬

‫הפלשתים‪ ,‬על הגשורים‬

‫‪4 0 3‬‬

‫ועל‬

‫‪323‬‬

‫העמלקים‪ .‬ובוזז א ת א ר צ ם וחוזר עם ש ל ל ר ב ש ל ב ה מ ו ת וגמלים ש נ ה ג אתו‪ .‬אולם‬ ‫מן האנשים היה נמגע )מלקחת בשבי( מתור פ ח ה ש מ א יודיעו עליו לאכיש ה מ ל ה‬ ‫שאמנם היה שולח לו חלק מן השלל מתנה‪ .‬וכששאל ה מ ל ה את מי נלחם דוד ונשא‬ ‫‪4‬‬

‫שללו‪ ,‬היה עונה‪ ,‬ש ה ת נ פ ל ע ל העמים השוכנים דרומה מן היהודים *‬ ‫במישור‬

‫‪4 0 ,‬‬

‫וסתה א ת אכיש ל ת ת אמון בדבריו‪ .‬כי אכיש ה א מ י ן‬

‫‪4 0 4‬‬

‫‪4,‬‬

‫‪324‬‬

‫והיושבים‬

‫‪ ,‬שדוד שונא‬

‫‪4 0 7‬‬

‫א ת ע מ ו ויהיה לו ע ב ד כ ל י מ י חייו ו י י ש א ר ב ת ו ר עמו‪.‬‬ ‫באותו‬

‫זמן‬

‫החליטו‬

‫הפלשתים‬

‫לצאת‬

‫למלחמה‬

‫כל בעלי בריתם מסביב‪ ,‬שיבואו אליהם לרגעה‬

‫‪4 0 8‬‬

‫על‬

‫ישראל‬

‫ושלחו‬

‫שליחים‬

‫אל‬

‫‪ ,‬מ ש ט התכוננו לעלות בהמון יחד‬

‫על העברים‪ .‬ואכיש מ ל ד הגתים צווה א ת ד ו ד ל צ א ת לעזרתו יחד עם אגשיו‪.‬‬

‫ומד‬

‫יד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪325‬‬ ‫שמואל א‬ ‫כ״ח‪ ,‬א׳־ב׳‬ ‫‪326‬‬

‫ה ב ט י ח ברצון ו א מ ה ש ה ג י ע ה ה ש ע ה לגמול לו א ת ה ט ו ב ו ת ו א ת ה כ ג ם ת ה א ו ר ח י ם שלו‪.‬‬ ‫‪4 0 9‬‬

‫אחרי הנצחון‪ .‬אם ת א י ר ההצלחה פגים‬

‫להם לפלשתים במלחמותיהט נגד אויביהט‪.‬‬

‫שכן קווה להגדיל א ת חיבתו של דוד‬

‫אז ה ב ט י ח א כ י ש ל ע ש ו ת ו ל ש ו מ ר ר א ש ו‬

‫א ל י ו ב ה ב ט י ח ו ל ו כ ב ו ד ו א מ ו ן בו‪.‬‬ ‫וקרה ה מ ק ר ה ושאול מ ל ד העברימ העביר מן הארץ א ת הידעוניט והאובות וכל בעלי‬ ‫א ו מ נ ו ת מ ס ו ג זה׳ י ח ת מ ן הנביאיט; ו כ ש ש מ ע ׳ ש ה נ ה ב א ו ה פ ל ש ת י ט והם ח ו נ י מ ק ר ו ב‬ ‫מאוד לעיר שונם‬

‫‪4 1 0‬‬

‫שבמישור‪ ,‬יצא ל ק ר א ת ם עם חילותיו‪ .‬והגיע ל ה ר א ח ד הקרוי‬

‫ב‪.‬‬

‫‪327‬‬ ‫שמואל א‬ ‫כ״ח‪ ,‬ד׳־י״ם‬ ‫‪328‬‬

‫גלבוע‪ .‬ו נ ט ה מ ח נ ה ו מול האויבים‪ .‬אולם כוחם ש ל האויבים‪ ,‬ש ה י ה רב‪ ,‬וכפי ש ח ש ש ‪,‬‬ ‫חזק משלו‪ ,‬הטיל בו מבוכה יוצאת מן הרגיל ושאל א ת אלהיט ביד ה נ ב י א י ם שיגיד לו‬ ‫ד ב ר ע ל ה מ ל ח מ ה ו ס ו פ ה ‪ .‬ו כ ש ל א ע נ ה ל ו א ל ה י ם ג ד ל ־ פ ח ד ו ע ו ד י ו ת ר ו ר ו ח ו נ פ ל ה בו‪,‬‬ ‫מ ש ו ם ש ח ז ה מ ר א ש י א ת ה פ ו ר ע נ ו ת ה צ פ ו י ה לו; ב א ץ א ל ה י ם ע ו מ ד ע ו ד ל י מ י נ ו ‪ .‬ו צ ו ו ה‬ ‫ל ח פ ש לו א ש ה א ח ת ם ב ע ל י האוב‪.‬והקוראים ל נ ש מ ו ת המתים‪ ,‬כ ד י ל ד ע ת באופן זה א ת‬

‫‪329‬‬

‫קדמוניות מיהודים‬

‫‪216‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪ 330‬הצפוי לו *״ כי הקוסמים ממין האונות מעלים את נשםות הסתים וםגידים על ידם‬ ‫לשואלים את העתיד להתרחש‪ .‬וכשסיפר לו אחד העבדים שישנה אשת כזאת בעיר‬ ‫)עין( דורי"‪ .‬התחמק מפני כל האנשים שבמחנה‪ .‬פשט את בגד המלכות‪ .‬לקח שגי‬ ‫עבדים‪ .‬שידעם כאנשים נאםניס ביותר‪ ,‬ובא )לעין( ת ר " אל האשת וביקשה לקסום‬ ‫‪4‬‬

‫‪ 331‬לו ולהעלות לו את נשמת כל איש‪ ,‬שיאמר לה‪ .‬אולם האשה התנגדה ואמרה שאיז‬ ‫היא נוהגת זלזול במלך׳ שגירש מין זה של קוסמים ושאין הוא עושה מעשה נאח‬ ‫בטמנו לה פח למשכה לתוך עניניס אסורים ולהניא עליה עונש * ‪ ,‬אףיעל־פי שלא‬ ‫עשתה לו שוס רעה נשבע לה שאול‪ .‬שלא יוודע העגיז לשוס איש‪ ,‬כי הוא לא יספר‬ ‫‪4,‬‬

‫‪ 332‬לשום אדם על מעשה קסמה וכל סכנה לא צפויה לה‪ .‬ולאחר שקידלה בשבועות‪,‬‬ ‫שתניח לפחד‪ ,‬צווה עליה לתעלות אליו את נשמתו של שמואל• וחאשח לא ידעה את‬ ‫שמואל וקראה לו )לעלות( משאול‪ .‬וכשהופיע והיא ראתח )לפגיה( איש מכובד‬ ‫ופניו כפני אלהים" ‪ ,‬באח במבוכה ונבהלה למראהו ואסרה; ״האין אתה שאול‬ ‫‪4‬‬

‫‪ 333‬המלך ‪ — n‬כי שמואל גילה מי הוא‪ .‬נענה לח שאול ושאלה‪ ,‬מאין באה מבוכתה‪.‬‬ ‫אסרה לו‪ ,‬שרואה היא איש עולה ודומה בתארו לאלחים‪ .‬ביקש שאול ממנה‪,‬‬ ‫שתגיד * לו ס ח ׳ דמותו וצורתו ומה" גילו של הנראה‪ .‬תיארה האשח אותו‬ ‫‪ 334‬כאיש זקן והדוריפנים ועטוף מעיל״כוהניס ״ ‪ .‬על־פי הסימנים האלה הכיר המלך‪,‬‬ ‫ששמואל הוא האיש‪ .‬ונפל על חארץ׳ כידכו וחשתחוה לפניו‪ ,‬שאלה נשמתו של‬ ‫שמואל‪ ,‬על מה הרגיז אותה והכריחה לעלות )משאול(‪) ,‬התחיל( שאול לתנות את‬ ‫צרתו‪ ,‬ואמר‪ ,‬שהאויבים לוחצים אותו קשה והוא אובד עצות במצוקת השעה‪ ,‬עזוב‬ ‫מאלהים‪ ,‬ואינו מוצא מענה לא ביד גביאיס ולא כחלומות‪) .‬והוסיף ואמר(‪ :‬״לפיכך‬ ‫‪,6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4,‬‬

‫‪41‬‬

‫‪ 335‬נמלטתי אליך‪ ,‬שתהא דאגחד נתונה לי״‪ .-‬אותה שעה ראה שמואל‪ .‬ששאול הגיע עד‬ ‫משבר י ‪ ,‬ואמר‪ :‬״אך למותר תרצח לדעת ספי דבר‪ ,‬אס אלחיס עזבך‪ .‬שמע איסוא‪:‬‬ ‫‪ 336‬גזירה היא‪ ,‬שימלוך דוד והוא ינצח במלחמה‪ .‬ואילו אתה תפסיד את מלכותו ואת‬ ‫חייה כי לא שמעת בקול אלהיס במלחמתו בעמלק ולא שמרת את מצוותיו‪ ,‬כפי‬ ‫שניבאתי בעודני בחיים‪ .‬וכן דע לך‪ ,‬שעתיד העם לחיגגף בפני האויבים ואתה ובניד‬ ‫תפלו מחר בקרב ותחיו אתי״‪.‬‬ ‫‪ 337‬כיון ששמע שאול את הדברים האלה‪ ,‬ניטלה ממנו לשונו מחמת עצמת ונפל ארצח‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אס מתוך התרגשות‪ .‬שתקפה אותו עקב הידיעות׳ ואס סתוד תשישוודכוח״ חואיל‬ ‫‪ 338‬ולא טעם לחס בפשר היוס וחלילה שעברו‪ ,‬והיה מוטל פמת ״*‪ .‬לאחר ששבה מחו‬ ‫אליו בקושי׳ הכריחה * אותו האשה לטעום דבר וביקשח ממנו)לעשות עמה( את‬ ‫החסד הזה תמורת מעשה הקסם הנועז‪ ,‬שקיבלה על עצמה ושחוציאח לפועל‪ .‬אף•‬ ‫שמואל א‬ ‫‪0‬‬

‫‪4‬‬

‫?־‬

‫כ*ח‪.‬כ׳־כ״ה‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫עייפי שלא היתה רשאית לעשות זאת מפחד שאול עליה‪ ,‬שחרי לא ידעה מי הוא‬ ‫)העומד לפניה(‪ .‬בשכר זה ביקשה ממנו רשות לעיייד לפג?י שולחן ומזונות‪.‬‬

‫ס מ ר‬

‫‪Ill‬‬

‫ס מ י‬

‫כוה ויחזור בשלום אל מחנזע‪ .‬ואףיעליפי שהתבגר הםלד וסמ״ב בהחלם‬ ‫שיחליף‬ ‫מדוב דכאון‪ .‬הכריחה אותו)האשד‪ (.‬ושידלתו)בדבריה( י *‪ .‬והיה לה עגל אחד שגידלה ‪339‬‬ ‫ופיטמה בביתה בדאגה י ‪ /‬כי האשת חיתה עמלה )ללהסח( והעגל היה רכושה היחיד‬ ‫ומשענתה‪ .‬אותו שחטה והכיבה את הבשר והגישה אותו למלך ולעבדיו‪ .‬ושאול שב‬ ‫אל מחנהו בו בלילה‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫סן הצדק הוא ליתן פרסום לאצילותה של האשת ״*‪ .‬אף‪-‬על־פי שמנעה הפלד מלעסוק‬ ‫באומנותו שיכלה להפיןי את תנאי החייס בביתה לטובים ונוחים מ ת ת ואןרעל־פי‬ ‫שלא ראתה את המלד לפני כן מעולם‪ .‬לא רחשה סיגה אליו על שנידה את חכמתה‬ ‫ולא דהתה אותו כזר וכמי שלא הכירה בו מעולם‪ ,‬אלא השתתפה מ ע ד ו וניחמתו‬ ‫ושידלתו לעשות דבר‪ .‬שלא היה כלל לרצונו‪ .‬ונתנה לי בנדיבות מלאה את קנינה‬ ‫היחיד‪ /‬שחיה לה בעניה‪ .‬והיא לא עשתה זאת כגמול על איזו סובה‪ .‬שזכתה לוז‪,‬‬ ‫ולא מתח־ רדיפה אחרי חסד‪ ,‬הצפוי לח בעתיד — ש ת ידעה‪ ,‬שעומד הוא למות‪- ,‬ל־י‬ ‫אףיעל־פי שדרכם של בני־אדס בכה להיות לחוטים אחרי מי שגרם לחם טובה או‬ ‫להחניף מראש לאנשים‪ ,‬שיכולים להסיק מהם תועלת‪ .‬נאד‪ .‬איפוא לחקות את )מעשה(‬ ‫האשה ולהיטיב עם כל האנשים‪ ,‬השרויים בצרה‪ .‬ולחשוב‪ ,‬שאיו לד מעשה מוב או‬ ‫יאה יוחד למק האנושי ומסוגל יותר ממעשה זח לחסות את מסדו של אלחיס אלינו‪.‬‬ ‫נסתפק בסלים מספר אלה על האשחי ועכשיו ארחיב‬ ‫שישפיע את ברכותיי עלינו‬ ‫את הדיבור על עניו מועיל אחד למדינות‪ .‬לצימרים ולעמים‪ ,‬והוא נוגע לאנשים‬ ‫טוביס )בכלל( ועליית יתעוררו פל הבריות‪ .‬לדתן׳ אחרי מידות נאות ולשזמץף‬ ‫בחתפעלות לדבר‪ ,‬שיש בו כדי להנחיל להם תהילה חכר׳ עולם •יי־‪ -‬על ענק‪ .‬שיכניס‬ ‫במלכי עםים ושליטי םדינות תשוקה ושאיפה רבה לדברים‪ .‬מיש ויעודדם להסתכן‬ ‫ולמוח בעד ארץ מולדתם ״* וילמדם לבוז לכל המוראות‪ .‬עילה לעניין זה ישמש לי‬ ‫שאול מלך העברים‪ ,‬שאף־על״סי שידע את הדבר העומד לחחרתש והמות מנכון לד‪-‬יי‬ ‫שכן חזה והגיד לו הנביא — החליט לא לברוח מפניו ולבגוד בעמו )ולהמגירו(‬ ‫לאויביו מתוך אהבת החיים ולחלל את כבוד מעפר חסלה אלא הפקיר עצמו וכממ‬ ‫ובניו מלס לסכנות‪ .‬כםבוד היה‪ ,‬שיסה לנפול עמם למד במלחמה בעד נתיניו ונוח‬ ‫לו‪ ,‬שימותו בניו כגמדים םשישאידם בלי שיהא לו בווהבעלי אמה תבונות עתידים‬ ‫הס להיות‪ ,‬מ על כן תהילח חכרוךנצח חם שישמשו לו •ורשים וצאצאים‪ .‬איש‬ ‫כזה ל ב ת נראה בעיני צדיק וגמר ונבון‪ ,‬ואס חיה אי •היה בעל תכונות פאלח‪ ,‬הרי‬ ‫ראוי הוא‪ ,‬שכל הבריות יעידו על םידוחיו הטובות *‪ .‬שכן דעתי הלא‪ .‬שמאגשיזם‬ ‫שיצאו למלחמה תוף תקתת )גדולות ומשבו(‪ .‬שעתידים חם לנצח ולשוב בשלום‪,‬‬ ‫וביצעו איזה מעשה נהדר‪ ,‬לא בדין ייקרא להם אמיצי‪-‬לכ בפי המפרים‪ ,‬שייחדו‬ ‫את התבור על אנשים כאלה בספרי דברי הימים ובחיבורים אחדמ*‪ .‬אמנם מן ממ־ק‬

‫‪340‬‬

‫‪341‬‬

‫‪342‬‬

‫‪m‬‬

‫‪344‬‬

‫‪345‬‬

‫‪346‬‬

‫‪7‬‬

‫‪347‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪218‬‬

‫הוא‪ .‬שגם אלה מכו להוקרה׳ אולם מן הדין הוא״ שאמיצי־לב ונועזים ובזים למוראות‬ ‫ייקדא רק לאלה‪ ,‬שמהקים את )מעשה( שאול‪ .‬שכן׳)אם( אנשים׳ שאינם יודעים את‬ ‫העתיד לקרותם במלחמה‪ ,‬אינם מגלים מורך־לב בה‪ ,‬אלא מפקירים עצמם •בידי עתיד‬ ‫בלתי־ברור לשוט על גליו ״ ׳ הרי אין כאן עוד משום גבורה‪ ,‬אפילו יצליזזו לבצע‬ ‫‪4‬‬

‫‪348‬‬

‫‪349‬‬

‫מעשים רבים‪ .‬וכנגד זה׳ אם אין בני אדם מצפיט בלבט לשוט טובה אלא יודעים‬ ‫מראש׳ שיש להם הכרח למות׳ ולמות בתוד המלחמה‪ ,‬ועם זאת אינם מפחדים ואינם‬ ‫נבהלים מפני הפורענות אלא הולכים לקראתה תוך ידיעת הדבר מראש — הרי‬ ‫סבודגי‪ ,‬שזאת היא ראיה של ממש לגבורה‪ .‬ודבר זה עשה שאול והוכיח‪ ,‬שכל‬ ‫השואפים לתהילה אחרי מותם מן היאה להם לפעול כך‪ ,‬כדי שישאירו לעצמם במעשיהם‬ ‫שם כזה אחריהם‪ .‬ביחוד יאה הדבר למלכים‪ ,‬הואיל ולא רק שאסור להם‪ .‬בגלל גודל‬ ‫שלטונם‪ ,‬להיות רעים כלפי נתיניהם‪ ,‬אלא )מעט הוא להם( גט להיות טובים במידה‬

‫‪ 350‬בינונית‪ .‬יכולתי להוסיף עוד על דברי אלה בענין שאול ואומץ לבו׳ שכן הוא ממציא‬ ‫לנו שפע של חומר‪ ,‬אולם הנגי חוזר אל הענינים שיצאתי מהם‪ ,‬שלא יהא נראה‪,‬‬ ‫שעוסקים אנו כאן בקילוס חסר־טעם‪.‬‬ ‫‪ 351‬והפלשתים הקימו‪ ,‬כאמור לעיל‪ .‬את מחנם ובהיותם פוקדים את חילם לסי עמים־‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כ״ ט‪ ,‬א׳־ ל׳‪ .‬׳ ממלכות וגלילות "‪ ,‬הגיע האחרון עם צבאו אכיש המלך ואחריו הלך דוד עם שש‬ ‫‪ 352‬מאות אנשיו‪ .‬אולם כשראוהו שרי צבא הפלשתים‪ ,‬שאלו את המלך‪ ,‬מאין באו‬ ‫העברים ״ הללו ומי קרא להם‪ .‬אמר אכיש‪ ,‬שזהו דוד‪ ,‬שברח מפני שאול אדוניו‬ ‫ובא אצלו והוא קיבלו‪ ,‬ועכשיו רוצה הוא לגמול לו את חסדו ובא לעזרתם‪ .‬כדי‬ ‫‪ 353‬להתנקם בשאול‪ .‬גזפו בו שרי הצבא‪ ,‬שקיבל לבעל ברית איש אויב ויעצו לו להחזירו‪.‬‬ ‫שאם לא כן יכול להמיט‪ ,‬שלא מדעת׳ אסון גמל על ידידיו בגלל האיש הזה‪ .‬הואיל‬ ‫וכך יתן לו הזדםנות להתפשר עם אדוגיו על־ידי שיגרום גזק לחיל הפלשתים "•‪.‬‬ ‫מ‬

‫א‬

‫‪9‬‬

‫א‬

‫ב‬

‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ 354‬ואסרו לאכיש‪ ,‬שישים )יפה( לבו לכך ויחזיר את דוד ואת שש מאות אנשיו המזוינים‬ ‫למקום‪ ,‬שנתן לו לגור בו‪ :‬שכן זהו אותו דוד‪ ,‬עליו שרות הבתולות‪ ,‬שהשמיד‬ ‫רבבות רבות מן הפלשתים‪ .‬כששמע מלר הגתים את הטענות ונראו לו כדברים של‬ ‫‪ 355‬טעם‪ ,‬קרא לדוד ואמר‪ :‬״אמנם אני כשלעצמי )יכול( אני להעיד על חיבתך וידידותד‬ ‫הגדולה אלי‪ ,‬ומשום כך )גם( הבאתיך )הנה( כבעל בריתי‪ .‬אולם לא כך היא דעתם‬ ‫של שרי הצבא‪ .‬חזור איפוא במשך יום אחד למקום‪ .‬שנתתי לך‪ ,‬ואל תחשוד)אותגו(‬ ‫בשום דבר יוצא מן הכלל‪ ,‬ושמור לי שם את הארץ׳ שלא יחדרו בה אויבים‪ .‬גם‬ ‫‪ 356‬זה שייד להושטת עזרה)במלחמה(״ "‪ .‬ודוד הלך אל צקלג כסי שצווהו מלך הגתים‪.‬‬ ‫אולם באותו זמן שנעדר " דה* סצקלג‪ ,‬כדי לבוא לעזרת הפלשתים‪ ,‬התנפל עם‬ ‫העמלקים על צקלג ולכדה ושרפה )באש( ולקח שלל רב ממנה ומשאר אדמתם של‬ ‫‪ . • :‬׳ ‪- • -‬‬ ‫־‬ ‫הפלשתים‪-‬וחזד )לארצו(;‬ ‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪219‬‬

‫סםר ששי‬

‫ו כ ש מ צ א ד ו ד א ת צ ק ל ג ח ר ב ה ) ו ר א ה ( ‪ ,‬כ י נ ש ד ד כ ל א ש ר ה י ה בה‪ ,‬ו ש ת י נ ש י ו ו נ ש י‬

‫‪357‬‬

‫חבריו עם הילדים ל ק ו ח ו ת בשבי‪ ,‬ק ר ע מ י ד א ת ב ג ד י ו ו ב כ ה ויילל‪ ,‬ה ו א וידידיו‪ ,‬והיה‬ ‫״‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫ש ק ו ע ב ד כ ד ו ך ־ ג פ ש בגלל ה א ס ו נ ו ת )שקדוהו(‪ ,‬ע ד ש ד ל ל מ ק ו ר ד מ ע ו ת י ו " ‪ .‬גוסח‬

‫‪358‬‬ ‫שמואל א‬ ‫ל׳‪,‬ג׳־ל״א‬

‫‪4‬‬

‫על כך היה שרוי בסכנה להיות נרגם ולמות בידי חבדיו‪ ,‬שהיו מצרים על ש ב י נשיהם‬ ‫וילדיהם‪:‬‬

‫ש כ ן ה א ש י מ ו אותו בכל מ ה שקרה‪ .‬אולם ד ו ד ה ת א ו ש ש מ ע צ ב ו נ ו וכיוון‬

‫‪359‬‬

‫ה ג י ו ג ו ת י ו כ ל פ י א ל ה י ם ו ק ר א ל א ב י ת ר ה כ ו ה ן ה ג מ ל ) ו א מ ר לו( ל ל ב ו ש א ת ב ג ד‬ ‫‪4‬‬

‫הכהונה ולשאול א ת סי אלהים ולהגיד לו בנבואה‪ ,‬אם יעזור לו ״ ‪ .‬לכשירדןף א ת‬ ‫העמלקים‪ .‬להשיגם ולהציל א ת הגשים והילדים ולהיגקם מן האויב‪ .‬וכשצווהו הכוהן‬

‫‪360‬‬

‫הגדול לרדוף אחרי האויב‪ .‬מיהר ויצא בעקבותיו עם ש ש מ א ו ת א נ ש י צבאו‪ .‬והגיע‬ ‫‪4‬‬

‫לנחל א ח ד הקרוי בשור ״ ונתקל באיש א ח ד תועה ממוצא מצרי‪ ,‬ש ת ש כוחו ממחסור‬ ‫ו מ ר ע ב — ש כ ן ע ב ר ו ע ל י ו ש ל ו ש ה י מ י ם ש ל תעיד‪ .‬ב מ ד ב ר ל ל א מזון‪ .‬ו ל א ח ר ש ה ח י ה ו‬ ‫ת ח י ל ה ב מ ש ק ה ו ב מ א כ ל ו ה ש י ב א ל י ו רוחו‪ ,‬שאלו‪ ,‬מ י הוא ו מ א י ן יבוא‪.‬‬

‫א מ ר הלה‪,‬‬

‫‪361‬‬

‫ש מ ג ז ע ה מ צ ר י ם הוא ו ה ו ש א ר כ א ן ע ל ־ י ד י בעליו‪ .‬מ ש ו ם ש ל א יכול ל י ל ד א ח ר י ו מ ח מ ת‬ ‫מ ח ל ה ז וכן הודיע‪ ,‬ש ה ו א א ח ד מאלה‪ ,‬ש ש ר פ ו ו ש ד ד ו בין ש א ר מ ק ו מ ו ת ש ב י ה ו ד ה גם‬ ‫‪4‬‬

‫א ת צקלג * ״ ‪ .‬ה ש ת מ ש דוד בו כבמורה ד ד ך אל העסלקים ומצאם שוכבים סרוחים על‬

‫‪362‬‬

‫הארץ וחלק מהם סועדים וחלקם שתויים כבר ורפוסים ם ח ם ת היין וגהגיס מהמלקות‬ ‫והשלל‪.‬‬

‫אז ה ת נ פ ל עליהם ב ם ת ע סתאוס ו ע ש ה בהם ח ר ג רב‪ ,‬כי היו בלתי מזוינים‬ ‫‪4‬‬

‫ולא ציפו לכגון זה כלל‪ ,‬ובהיותם־ עסוקים ב ש ת י ה ו א כ י ל ה " היו כולם ל ט ר ף קל‬ ‫לדוד‪ .‬ב מ ה מ ה ם ה ו פ ת ע ו ב ע ו ד ה ש ו ל ח ג ו ת ערוכים ו נ ה ר ג ו ע ל ־ י ד ם ו ד מ ם ג ר ף א ת‬

‫‪363‬‬

‫ה מ א כ ל והמזון‪ ,‬כ מ ה נ ה ר ג ו ב ר ג ע ששתו• א ח ד לחיי חברו‪ ,‬ו כ מ ה ) מ צ א ם ה מ ו ת ( ב ה י ו ת ם‬ ‫‪4‬‬

‫ש ק ו ע י ם ב ש ג ת ם מרוב• ש ח י ה ״ ‪ .‬ו א ל ה ש ה ס פ י ק ו ל ח ג ו ר א ת ג ש ק ם ו ל ה ת נ ג ד לו‪ .‬ג ש ח ט ו‬ ‫בקלות לא פחות מאלה )שנמצאו( שוכבים בלי נשק‪ .‬ואנשי דוד הוסיפו להרוג בהם‬

‫‪364‬‬

‫מן השעה הראשונה ועד הערב‪ ,‬עד שלא נשארו מן העמלקים אלא ארבע מאות‬ ‫‪4‬‬

‫א י ש ״ ‪ ,‬ו א ל ה ע ל ו ע ל ג מ ל י ם מ ה י ר י ם ונמלטו‪ .‬ו ד ו ד הצלל ב ד ר ך כ ל ל כל מ ה ש ש ד ד ו‬ ‫ה א ג י ב י ס ו ג ס א ת ג ש י ו ו א ת ג ש י ח ב ר י ו ‪ .‬ו כ ש ב א ו ב ד ר כ ם ח ז ר ה ל מ ק ו ם ‪ ,‬ש ה ש א י ר בו‬

‫‪365‬‬

‫על־יד הכלים מאתים איש שלא יכלו לילך אחריהם‪ ,‬דרשו א ר ב ע מאות האנשים‪ .‬ש ל א‬ ‫יינתן לאלה חלק סן הריווח והשלל!‬

‫ט ע נ ת ם היתד‪.‬״ ה ו א י ל ו ל א ה ל כ ו א ת ם א ל א‬

‫ה ת ר ש ל ו ברדיפה‪ ,‬עליהם להיות ש ב ע י רצון‪ ,‬ש מ ק ב ל י ם הם בחזרה א ת נ ש י ה ם שניצלו‪.‬‬ ‫אולם דוד הכריז ואמר‪ ,‬ש ד ע ה זו ר ע ה היא ו ב ל ת י ־ מ ו צ ד ק ת ‪ :‬ל א ח ר שזיכם אלהים‬

‫‪366‬‬

‫בנצחון על אויביהם ונתנם להציל א ת כל רכושם‪ ,‬סן הראוי שיתנו חלק שוה מן‬ ‫הדיווח לכל מי ש ה ש ת ת ף במסע המלחמה ובפרס כשחלק א ח ד נשאר על־יד הכלים‬ ‫לשםרס‪.‬‬

‫ומאותו זמן נ ש א ר קייס החוק אצל אנשי דוד׳ שהלוחמים והשומרים א ת‬

‫ה כ ל י ם ל ו ק ח י ם ח ל ק כ ח ל ק ) מ ן ה ש ל ל ( ‪ .‬ו כ ש ח ז ר ד ו ד לצקלג• ש ל ח ׳ ל כ ל ־ מ כ ר י ו ו י ד י ד י ו‬

‫‪367‬‬

‫ו‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪220‬‬

‫משבט יהודה חלקים מן השלל‪ ,‬אלה קורות חורבנה של צקלג והשמדת העמלקים‪.‬‬ ‫‪368‬‬

‫ז‪.‬‬

‫וכשהתנגשו הפלשתים )עם ישראל( וקרב חזק התלקח‪ ,‬נחלו נצחון והרגו רבים‬ ‫מיריביהם‪ .‬ושאול מלך ישראל ובניו נלחמו בגבורה והמריצו את כל התלהבותם‪,‬‬ ‫כאילו כל תהילתם יסודה במיתתם הנאה ובחירוף הנפש שבמלחמתם באויב‪ .‬שכן לא‬

‫‪ 369‬בשאר להם דבר חוץ מזה — והפנו אל עצמם את כל מערכת האויב והוקפו מכל צד‬ ‫ומתו‪ ,‬לאחר שהפילו רבים מן הפלשתים‪ .‬ואלה שמות הבבים )שמתו(‪ :‬יונתן‪,‬‬ ‫אביבדב‬

‫‪4 4 0‬‬

‫‪441‬‬

‫ומלכישוע ‪ .‬ומשבפלו אלה חובם המובס של העברים והיה אי״סדר‬

‫‪ 370‬ומבוכה והרג )רב( מחמת לחץ האויבים‪ .‬ושאול ברח וסביבו גדוד גבודים‪ .‬אולם‬ ‫כששלחו הפלשתים נושאי כידונים ורובי־קשת אחריו נפלו כל האנשים׳ ח ת ממתי‬ ‫מספר‪ ,‬והוא עצמו נפצע פצעים רבים‬

‫‪4 4 8‬‬

‫אחרי קרב נהדר‪ ,‬עד שלא היה בו כוח עוד‬

‫לעמוד בפגי מכות )האויב(‪ .‬ובהיותו חלש מכדי להרוג את עצמו‪ ,‬ציווה את נושא כליו‬ ‫‪371‬‬

‫לשלוף חרבו ולדקרו בה בפרס יתפסוהו האויבים חי‪ .‬אולם גושא הכלים לא מצא‬ ‫עוז בנפשו להרוג את אדוניו‪ .‬אז שלף שאול בעצמו את חרבו ועמד על חודה‬ ‫והפיל את עצמו עליו‪ .‬אך מכיון שלא עצר כות לדקור את ע צ מ ו‬ ‫‪444‬‬

‫תרבו ולתקעה בגופו ‪ ,‬פנה )וראה( איש צעיר עומד )על ידו(‬

‫‪443‬‬

‫‪4 4 5‬‬

‫או להישען על‬ ‫ושאלו מי הוא‪.‬‬

‫וכששמע‪ ,‬שעמלקי הוא‪ ,‬ביקשו לתחוב בו את החרב‪ ,‬משום שאין הוא יכול לעשות‬ ‫‪372‬‬

‫זאת בידיו‪ ,‬ולגרום למיתתו באיזה דרך שירצה‪ .‬והלח ע&ח כך וסשס את צמיד־‬ ‫הזהב מזרועו ואת כתר המלכות וברח‪ .‬וכשראה נושא כלי שאול‪ ,‬שמת )המלד(‪,‬‬ ‫המית )גם הוא( את עצמו‪ .‬ומשומרי ראש המלך לא ניצל אף איש‪ ,‬אלא כולם נפלו‬

‫‪ 373‬על ההר‪ ,‬הקרוי גלבוע‪ .‬וכששמעו העברים היושבים בבקעה שמעבר לירדן ואלה‬ ‫‪444‬‬

‫שישבו בערי המישור ‪ ,‬ששאול ובניו נפלו‪) ,‬וכל( העם שהיה אתו מת‪ ,‬עזבו את‬ ‫‪44‬‬

‫עריהם )הפרוזות( ונמלמו אל עדי־המבצד י ‪ .‬והפלשתים )באו( וכשמצאו את הערים‬ ‫עזובות התישבו בהן‪.‬‬ ‫‪374‬‬

‫ח‪.‬‬ ‫א‬

‫א‬

‫ל״א‪ .‬ח׳ ״‬

‫ג‬

‫למחרת פישטו הפלשתים את חלליהם של האויבים ומצאו את גופותיהם של שאול‬ ‫ובניו‪ .‬ופישטו אותם וכרתו את ראשיהם מעליהם ונשלחו והודיעו בכל ארצם סביב‪,‬‬ ‫שנפלו אויביהם‪ .‬את כלי־זינם הניחו במקדש העשתורת ואת גופותיהם תלו על חומות‬

‫»‬

‫‪375‬‬

‫‪4‬‬

‫‪44‬‬

‫העיר ביודשאן ״ ‪ ,‬הקרויה כיום סקותופולים‪ .‬וכששמעו תושבי העיד יבש ״ * שבארץ‬ ‫גלעד‪ ,‬שחוללו גופותיהם של שאול ובניו‪ ,‬חשבו)לחרפה( נוראה להניחם בלי קבורה‪,‬‬ ‫ויצאו האגשיס הגבודים ואמיצי‪-‬הלב שבהם—והעיר הזאת מגדלת גבורי גוף ורוח—‬

‫‪ 376‬והלכו כל הלילה ובאו אל ביודשאן‪ .‬וניגשו אל חומת )עיר( האויבים והורידו את‬ ‫גופותיהם של שאול ובניו ונ&און אל יבש‪ ,‬בלי שיעזו‬ ‫‪!j‬‬

‫דמ‬

‫‪1‬‬

‫‪440‬‬

‫האויבים למנוע את הדבר‬

‫‪4‬‬

‫מחמת גבורתם‪ .‬וכל אנשי יבש ספדו * עליהם וקברו את גופות )המתים( במקום‬ ‫‪4‬‬

‫היפה ביותר של ארצם‪ ,‬הקרוי ״שדה הדישה״" ‪ ,‬וחתאבלו עליהם יחד עם נשיהם‬

‫ספר ש ש י‬

‫‪221‬‬

‫וילדיהם ש ב ע ה ימים והכו על לבם ובכו על המלך ובניו ולא טעמו לא מאכל ולא‬ ‫משקה‪.‬‬ ‫זה היה סופו של שאול‪ ,‬כפי שניבא שמואל‪ ,‬על שלא ש מ ע למצות אלהים בדבר‬ ‫העמלקים ועל ש ה ר ג א ת מ ש פ ת ת א ב י מ ל ך הכוהן הגדול ו א ת א ב י מ ל ך ע צ מ ו )והרם(‬ ‫את‬

‫עיר הכוהנים הגדולים‬

‫‪4 5 3‬‬

‫‪.‬‬

‫ושאול מלך בימי חיי שמואל ש מ ו נ ה ־ ע ש ר ה שנה‪,‬‬ ‫‪4 5‬‬

‫ו ע ש ר י ם ושתים ש נ ה אחרי מותו י ‪ .‬וכה ת מ ו חייו ש ל שאול‪.‬‬