איסר הראל /הבית ברחוב גריבלדי
איסר הראל
הבית ברחוב גויבלדי
זמורה ,ביתן -מוציאים לאור
Issar ...
514 downloads
1543 Views
6MB Size
Report
This content was uploaded by our users and we assume good faith they have the permission to share this book. If you own the copyright to this book and it is wrongfully on our website, we offer a simple DMCA procedure to remove your content from our site. Start by pressing the button below!
Report copyright / DMCA form
איסר הראל /הבית ברחוב גריבלדי
איסר הראל
הבית ברחוב גויבלדי
זמורה ,ביתן -מוציאים לאור
Issar Harel THE HOUSE ON GARIBALDI STREET H ebrew Rights © 1990 by Zm ora-B itan, Publishers P.O .B. 22383, T el-A viv Printed in Israel, 1990
הדפסה ראשונה 1975
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט .לתרגם, לאחסן במאגר מידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל.
© כל הזכויות בעברית שמורות לזמורה־ביתן ,מוציאי ם לאור סידור ,לוחו ת והדפ ס ה ב מ פ ע לי זמורה־ביתן ,מוציאי ם לאור רחוב שוקן ,32תל־אביב נדפס בי שראל ת ש״ן 1990 /
7 פריץ באואר .............. הבית ברחוב צ״אקאבוקו עיירה נידחת ............. פראנסיסקו שמידט ..... "אייכמן בכווית ר ........ ריקארדו קלמנט ......... מגיפת צלבי הקרס ..... מתנת יום הולדת ....... העלם הבלונדי ........... הבית בסן פרנאנדו ..... הדרח של קנת .......... חגיגות היובל ............. כח־המשימה .............. סוכן הנסיעות ............ סיור ראשון ............... אני יוצא לארגנטינה ... בתים ומכוניות ..........
וו 9ו 24 33 39 43 54 60 68
75 85 96 07ו 8וו ו 2ו 27ו 34ו
פרק י״ח: פרק י׳ט: פרק כ׳: פרק כ׳׳א: פרק כ׳׳ב: פרק ה׳ג: פרק צ׳׳ד: פרק כ׳׳ה: פרק כ׳׳ו: פרק כ׳׳ז: פרק כ׳׳ח: פרק כ׳׳ט: פרק ל׳: פרק 'ל״א: פרק ל׳ב: פרק ל׳ג: פרק ל׳ד: פרק ל׳ה: פרק ל׳ו: פרק ל׳׳ז:
יוסף קליין 142........ סיורים ותצפיות 152........ תכנית הלכידה 163 ........ "אם לא תשב בשקט -תיירה י׳ 175 ........ יסוריו של שלום דני 188 ........ מנותקים מן העולם 195 ........ חוקרים את אייכמן 203 ........ המצוקה הנפשית 211 ........ שש תכניות 218 ........ אייכמן חותם 225 ........ מיבצע מנגלה 229 ........ הטיסה המיוחדת 237 ........ הכנות אחרונות 247 ........ היום הארוך ביותר 254 ........ חמש דקות אחר חצות 264 ........ בדרך לדאקאר 273........ אריה פרידמן 278 ........ ״הבאתי את אדולף אייכמך 286 ........ המאסף 292 ........ אזהרה לרוצחים 296 ........
מבוא משפטו של אדולף אייכמן ,האי,ש שבית דין ישראלי מצא אותו אשם במיליוני מעשי רצח מתוך כוונה ״להכחיד עם שלם מעל פני האדמה״, התנהל בכל הפומביות שאמצעי התקשורת ההמונית של הדור הזה יכולים לשוות להתרחשות .הייחוד שבו ,והגחשולים האמוציונליים שהעלה ,משכו לירושלים מאות כתבים ,שדרים ואנשי טלוויזיה מעשרות ארצות .הם ניסו, איש־איש על פי דרכו ,לתאר את האווירה דחוסת הדראמה של אולם בית המשפט ,את הזוועה והחלחלה של אומה שחיה מחדש את השנים השחורות ביותר בתולדותיה ,ואת התדהמה שאחזה את עולם השפויים־ בדעתם למראה עמקה של תהום הרשע והאכזריות אשר נפערה לפני האנושות בשנות הארבעים של המאה הזאת. למשפט זה ,שמאות מיליונים עקבו אחריו ,קדם מבוא שרק יחידי סגולה ידעו את פרטיו :פרשת איתורו ,לכידתו והבאתו לישראל של אדולף אייכמן .ספרים לא מעטים הוקדשו לנושא זה — ,מהם דמיוניים לחלוטין, ומהם שבאו לתאר מאמצי־איתור אמיתיים שנעשו על ידי גורמים שונים. אף ניסו ,בספר זה או אחר ,לקשור מאמצי־שווא אלה אל המיבצע שהביא לבסוף ללכידתו של אייכמן. בספר זה אני בא לתאר תיאור־נאמךלעובדות את המיבצע אשר גולת הכותרת שלו היתה מסירת אייכמן לידי משטרת ישראל .זכיתי לעמוד 7
8
הבית ברחוב גריבלדי
בראש המיבצע הזה ,ויכול אני לספר עליו בגוף ראשון .אלא שלא סמכתי על זכרוני בלבד .לשם שחזור המאורעות נפגשתי עם מרבית החברים שהשתתפו בפעולה ,אף כי ,מטעמים שאיני יכול לפרטם ,לא ניתן לי לפגוש את כולם — כשם שגם לא היתה גישה אל כל החומר שבכתב .תוך כדי המאמץ להעמיד עובדות על דיוקן ,נתעוררו בנו מחדש הלבטים והחוויות של הימים ההם ,שכולנו זוכרים אותם בגאווה .לי היו שיחות אלה מקור של השראה ,ומקווה אני שגם לחברי הסבו אותה מידה של קורת רוח. יש לזכור שבמיבצעים כגון זה פרטים שונים ,חשובים מבחינה טכנית אם כי משניים מבחינות רציפות'ההרצאה ,מוכרחים להשאר סודיים גם מקץ שנים .הוא הדין לגבי זהות האנשים שהשתתפו במיבצע :חלקם נקראים בספר בשמות מושאלים ,ולעיתים אף שיניתי פרט זה או אחר כדי למנוע זיהוי ,ואילו אחרים הוצגו בשמותיהם האמיתיים ,מהם שהלכו לעולמם מאז פורסם הספר לראשונה בשנת . 1975בשמו האמיתי מוצג שלום דני ז״ל ,שנקטף בדמי ימיו באביב . 1963ניסיתי לתאר את דמותו המופלאה כמות שנצטיירה לי בשנים שבהן עבדנו יחד ,במיבצע זה ובמיבצעים אחרים ,עד סמוך למותו. אני רוצה לומר מלים אחדות על טיבם של האנשים שהיו אתי במיבצע לכידת אייכמן .כולם פעלו מתוך דחף פנימי שנבע מן ההרגשה כי תפיסתו של הפושע הנתעב הזה היא שליחות אנושית ולאומית שאדם בעל מצפון רואה במילויה זכות גדולה .לא היה כאן שמץ מהרפתקנות :ולא היה דבר מן הדברים המאפיינים את אנשי השרותים המיוחדים כפי שהם מתוארים בספרים דמיוניים ובסרטי מתח .הם היו מתנדבים שמקורם משורות אנשי הפעולות המיוחדות בישראל :ואיש הפעולות המיוחדות בארצנו הוא קודם כל בשר ודם ולא ״אדם עליון״ .הוא מסור למולדתו ופועל בהקרבה ובתושיה .הישגיו אינם פרי מקרה או מזל; ואם יצאו לו מוניטין בעולם, הרי זה משום שלבעיות אשר לפניהן ניצב ידע למצוא פתרונות פשוטים ואנושיים .נשקו העיקרי הוא השכל ,והצלחותיו באות לו בזכות אורך הרוח והיסודיות .הוא עובד יותר קשה מעמיתיו בארצות אחרות ,ולפיכך התוצאות שהוא משיג טובות יותר .הקורא יווכח לדעת — אני מקווה — שלרוב הבעיות שנתעוררו ב״מיבצע אייכמן״ נמצאו פתרונות מן הסוג הזה : הגיוניים ורחוקים מראוותנות. המיבצע ,על כל הכרוך בו ,היה הכרחי .העובדה שצריך היה להביא את אייכמן מארגנטינה גרמה לי ,ולאחרים ,לבטים רבים .לא הקילותי ראש בכורח לפעול פעולה חשאית בשטחה הריבוני של ארץ ידידותית :והשאלה אם רשאים אנו ,מבחינה מוסרית ומדינית ,לעשות דבר כזה ,ניצבה לפנינו
מבוא | 9
בכל חריפותה .הסדר הטוב חייג להודיע לשלטונות הארגנטיניים על חשדנו כי פלוני המהגר מגרמניה המתגורר באחד מפרברי בואנוס איירס ,הוא פושע המלחמה אדולף אייכמן — ולהמתין להליכים המשפטיים הממושכים הכרוכים בהסגרתו — לגרמניה המערבית או לאחת המדינות האחרות שבהן יהיה מבוקש .ואולם איך יכולנו לדעת אם גם אייכמן ימתין? זאת ועוד :בימים ההם כבר לא נותר הרבה מן הלהט הראשון שבו נשפטו פושעי המלחמה בשנים שלאחר המלחמה .דינם של אחדים מגדולי הפושעים הומתק :אחרים חיכו במשך שנים לשפיטה — ולא הובאו בפני בית משפט .היה יסוד סביר לחשש שאפילו פושע מסוגו של אייכמן ייהנה מאווירת הסלחנות הכללית שנשתררה באירופה חמש־עשרה שנה אחר ביצוע הפשעים. ישראל היתה המדינה היחידה בעולם שאפשר היה לבטוח בה כי תמצה את הדין ותשפוט את אייכמן בלי פניות ובלי חשבונות פוליטיים .ישראל גם היתה ,על פי דין והגיון וצדק היסטורי ,המדינה המוסמכת ביותר לחרוץ את משפטו של מי שהיה ממונה על ביצוע ״הפתרון הסופי״ של שאלת היהודים. בעצה עם אחרים הגעתי למסקנה שאין ברירה אלא ללכוד את אייכמן במיבצע חשאי ,ולסיים מיבצע זה בהבאתו לישראל .זאת היתה החלטה שנתקבלה בלב כבד מאד ,לאור הכבוד והאהדה ההדדיים שציינו את היחסים בין ישראל ובין ארגנטינה .היינו בטוחים שבדיעבד ,ולאחר שבית המשפט בירושלים יציג את דמותו של הארכי־רוצח לעיני העולם כמות שהיא ,יבינו ידידינו הארגנטינים את מניעינו ,ויסכימו אתנו שלא היתה לפנינו דרך אחרת. הנה איפוא תיאור ״מבצע אייכמך כפי שהיה ,להוציא כמה שינויים והשמטות קלים שהם עדיין כורח הנסיבות.
פרק א,
פריץ באואו זוכר אני ,כאילו רק אתמול היה הדבר ,איך גמלה בלבי ההחלטה ללכוד את אדולף אייכמן .זה קרה בשלהי , 1957שתיס־עשרה וחצי שנה אחר שתבוסתם של הצבאות הנאציים שמה קץ לקריירה העקובה־מדם של קצין הס״ס המסתורי שהיה ממונה על השמדת העם היהודי. את תחילתה של הפרשה בישר צלצול חד של הטלפון שעל שולחן הכתיבה שלי :המנהל הכללי של משרד החוץ ,ד״ר וולטר איתן ,טילפן כדי להודיע שדבר לו אלי ,ועליו לראותני בהקדם. הכרתי את איש שיחי כאדם שליו ומאופק ,השולט היטב בעצביו .תמיד הערכתי את דרכי הנועם שלו ואת אורח דיבורו השקט והתרבותי .ואולם ביום ההוא היה קולו נרעש ,וההתרגשות שבה דיבר העידה בו שהנושא המטריד אותו חורג מאד מן השיגרה .לא שאלתי לנושא ,ולא הבעתי פליאה על התרגשותו :הבינותי שבשיחה טלפונית לא ירצה לפרש .כיוון שנתברר שהוא מתכונן לרדת מירושלים כדי להשתתף בקבלת פנים העומדת להתקיים באחת השגרירויות ,נדברנו להפגש בבית קפה רמת־גני ,סמוך לשעת קבלת הפנים. הוא היה אחוז התרגשות עמוקה בדברו :שדר שנתקבל מד״ר שנער, ראש משלחת השילומים בגרמניה המערבית — אמר — הכיל את הידיעה המדהימה שאדולף אייכמן חי ויושב בארגנטינה — וכתובת מחבואו 11 ידועה.
| 12הבית ברחוב גריבלדי
לא הארכנו בשיחה .הודיתי לו על האינפורמציה ,והבטחתי לו שתיבדק היטב ובלי דיחוי. אדם המכהן בתפקיד כגון זה שהיה מוטל עלי בעת ההיא ,לומד מנסיונו לא לתלות תקוות רבות מדי בידיעות מרעישות מסוג זה .בשנים שחלפו מאז נעלם אייכמן ,הגיעו אלינו ידיעות לא מעטות עליו ועל המקומות שבהם הוא מסתתר ,כביכול .בכל המקרים הסתיימה בדיקתן באכזבה .יתר על כן :לא היתה בידינו ראיה שהאיש עודנו חי .עקבותיו אבדו בתחילת מאי , 1945ולא הצלחנו לגבות שום עדות מהימנה מפי אנשים שראוהו אחר המועד ההוא. אינני יודע למה ייחסתי לידיעה חדשה זו יותר חשיבות מאשר לקודמותיה :אולי ניבא לי לבי שהפעם אין זו שמועה קלוטה מן האוויר, ואולי דבק בי משהו מהתרגשותו של וולטר איתן .מכל מקום ,שבתי מיד אל משרדי וביקשתי להביא לי מן הארכיון את כל החומר המצוי בו על אייכמן .ידעתי שהוא היה מראשי הפושעים הנאציים ,וכן ידעתי שעסק בעיקר בהשמדת יהודים :אך מעולם לא התעמקתי בלימוד מקומו בהירארכיה הנאצית וחלקו המכריע במה שכונה בפי הנאצים ״הפתרון הסופי של בעיית היהודים״ .הפרק הקודר ההוא בתולדות העם היהודי היה בעיני כמין סיוט שקשה למצוא לו מקום בעולם המציאות — משהו החורג עד כדי כך מכל התחומים המקובלים של פשע ורשעות ואיבה ,שאין אדם יכול ןירדת לעומק משמעותו. בלילה ההוא ישבתי שעות רבות וקראתי את ״תיק אייכמן״ :ולנגד עיני החלה מצטיירת דמות של ארכי־רוצח שממדי פשעיו אין למצוא להם תקדים בתולדות המין האנושי :אדם אשר עליו מוטלת האחריות הישירה לששה מיליוני מעשי רצח. לא ידעתי ,בעת ההיא ,מה טיבו של אייכמן כאדם ,וכיצד נסתרסו ונשתבשו בו כל תכונות אנוש .לא ידעתי באיזו להיטות חולנית ניצח על מלאכת הרצח ,ואיך מוכן היה להחלץ למאבק על השמדת יהודי בודד כעל חורבנה של קהילה שלמה .לא ידעתי באיזו קיצוניות אכזרית היה מפרש את הפקודות שבידו ,ואיך היה מבצע את משימת הדמים שלו ללא מעצור ,ללא חמלה וללא רתיעה .לא ידעתי שמסוגל היה לצוות על רצח תינוקות ולראות את עצמו כחייל ממושמע :לנצח על התעללות בנשים ולהתגאות בנאמנותו לשבועה :לגרום למותם של זקנים חסרי .אונים ולהגדיר את עצמו כ״אידיאליסט״. אבל ידעתי ,משקמתי מכסאי לפנות בוקר ,שבכל הנוגע ליהודים היה הוא בבחינת אינסטאנציה עליונה ,ושכל חוטי המצוד והטבח — בידיו היו
פריץ באואר | 13
מרוכזים .ידעתי שבכל משפטיהם של פושעי המלחמה הנאציים בנירנברג הצביעו עליו כעל ראש המרצחים. ידעתי שאומן בשיטות המשטרה החשאית ושהוא יכול להיות ,בכל היידע המקצועי שרכש לו ולאור חוסר מצפונו ,יריב מסוכן מאד .ידעתי שהצליח ,כאשר נסתיימה המלחמה ,לטשטש את עקבותיו בבקיאות רבה. וידעתי שדמיהם של מיליוני קרבנותיו זועקים מן האדמה ,אך אין בעולם שום גורם ,שום ממשלה ,שום משטרה המחפשים את אדולף אייכמן כדי להכריחו לתת את הדין על פשעיו .כולם עייפו מאד מתיאורי הזוועה ; כולם ביקשו להסיח את הדעת מפרשיות האימים :כולם גרסו שבין כה וכה אין עונש ההולם פשע בעל ממדים כאלה :וכולם השלימו עם אינוס הצדק ועיוות הדין. בלילה ההוא גמרתי אומר ,שאם אדולף אייכמן חי ,תפוס ייתפס. זמן קצר אחר אותה שיחה עם וולטר איתן ,נזדמן ד״ר שנער לביקור בישראל .מפיו נודע לי ,שמקור הידיעה על אייכמן הוא ד״ר פריץ באואר, התובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה המערבית .באואר ,יהודי ממשפחת משפטנים ,כיהן כשופט בשטוטגארט עד עליית הנאצים לשלטון .אחר כך הודח וכשנה היה חבוש בבית הסוהר .ב־ 1936היגר לדניה ,אך גם שם השיגתו יד הגסטאפו ,וב־ 1940נעצר בשניה .הפעם היה כלוא שלוש שנים, עד שהצליח לברוח מכלאו ולמצוא מקלט בשוודיה .אחר המלחמה חזר לגרמניה ,כשמנוי וגמור אתו לפעול למען העמדתם לדין של פושעי המלחמה הנאציים .הוא היה חבר ותיק במפלגה הסוציאל־דמוקראטית ששלטה במדינת הסן ,ומקורב לעומדים בראש מדינה זו .בשנות שרותו קנה לו שם כמשפטן מעולה ונודע כמחברם של ספרים על החוק הפלילי ועל הפילוסופיה של המשפט. ד״ר שנער סיפר לי ,שב־ 19בספטמבר , 1957שעה שביקר בפראנקפורט, אמר לו הרב ליכטיגפלד ,רבה של מדינת הסן ,שבאואר רוצה לדבר אתו בענין חשוב .הרב לא ידע מה טיבו של אותו ענין .הפגישה בין שנער ובאואר נקבעה במלון ״מטרופול״ .אולם כבר בראשיתה ביקש באואר להעבירה למקום שקט ובטוח .הם יצאו למסעדה בצדי האוטוסטראדה קלז־פראנקפורט. — נתגלו עקבות של אייכמן — ,פתח באואר ללא הקדמות. — אדולף אייכמן ? — שאל שנער בהתרגשות. — כן ,אדולף אייכמן .הוא נמצא בארגנטינה. — ומה אתם מתכוונים לעשות? — אדבר אתך בגילוי לב גמור — ,אמר באואר — .אינני יודע אם
| 14הבית ברחוב גריבלדי
בענין זה אוכל לסמוך לחלוטין על אנשי התביעה הכללית כאן ומכל שכן על עובדי השגרירות הגרמנית בבואנוס איירם .לכן הייתי מעונין כל כך לדבר אתך .אינני רואה לפני דרך אחרת אלא לפנות אליכם .אתם ידועים כאנשים יעילים ,ומי כמוכם מעונין בתפיסתו של הפושע הזה .רוצה אני, כמובן ,לקיים מגע אתכם בנושא זה ,אך התנאי הוא שהדבר לא יוודע לאיש. אני מודה לך מקרב לב — השיב שנער בחום ובהתרגשות — על — האימון הרב שאתה נותן בנו .ישראל לעולם לא תשכח את המעשה אשר אתה עושה .ואני מוכן לקבל על עצמי אחריות אישית לסודיות המגעים בינינו .הענין לא יוודע ברבים אלא בהסכמתך. ד״ר שנער הבטיח לו לעשות את כל הדרוש כדי שהידיעה תגיע בהקדם האפשרי לכתובת הנכונה .משנסתיימה הפגישה ,מיהר אל משרדו בקלן כדי להבריק את כל אשר שמע למנהל הכללי של משרד החוץ בירושלים. הדברים שסיפר לי ד״ר שנער על אישיותו של באואר עשו עלי רושם עמוק .הבטחתי לו שעם שובו לקלן אשלח אליו שליח מיוחד לקיום המגע עם באואר .האיש המתאים לתפקיד זה נמצא עד מהרה .שמו היה שאול דרום. שאול הוא בן למשפחה שומרת מסורת אשר עלתה לארץ־ישראל מגרמניה *בראשית ימי המשטר הנאצי .שלא כאחיו ,אשר בחר בקריירה אקדמאית ,גילה שאול מגיל רך נטיה לאמנות :וכיאה לאמן היה תמיד חולמני במקצת והצטיין בכל התכונות החביבות שהבורגנות מייחסת ל״אנשי הבוהימה״ .ב־ 1947נסע לצרפת כדי להשתלם בציור ובאורח מקרי נקלע אל ״המוסד לעליה״ — הארגון החשאי שעסק בהבאת יהודים לארץ־ישראל שלא על דעת השלטונות הבריטיים .מעתה התמסר לשני עיסוקיו באותו להט •,ואפילו מצא דרך לשלבם זה בזה :הוא צייר אותם יהודים שהיה עוזר להם לעלות לארץ־ישראל. משקמה מדינת ישראל ,המשיך לצייר באחת ממדינות היעד ,כשליח השרות החשאי הישראלי .אפשר לומר בלי להגזים שיצאו לו מוניטין באותה מדינה — לא כסוכן חשאי אלא כצייר :אחדות מיצירותיו נרכשו על־ידי המוזיאון הלאומי של אותה ארץ ,ועד היום הן מקשטות את כתליו. אם לא הגיעו ציוריו גם אל המוזיאונים הישראליים ,הרי זה בעיקר מפני שהוא נמנה עם אותם אמנים שנפשם נקשרת אל יצירותיהם עד שהם מעדיפים לא למכור אותן .למזלנו ניחן בכשרון לא מבוטל גם בתחום המודיעין ,והודות לכך יכול — בהפסקות מסויימות — להתמסר לציור ללא דאגה .דמיונו העשיר ,כושר האילתור שלו ,שליטתו בכמה וכמה לשונות
פריץ באואר | 15 ובקיאותו בהוד ובמנהגים של אר$ות רבות עשוהו לאחד מבעלי המקצוע המעולים בשרות - ,על אף העובדה שמעולם לא הצליח להשתחרר מתמימות מסויימת ושלא נגמל מן המנהג הנפסד לאחר לכל פגישה ולכל ישיבה. בעת ההיא שהה שאול בשליחות באירופה ,ושלחתי לו מברק כדי להזמינו לפגישה בתל־אביב .כעבור ימים אחדים ישב במשרדי ,קצת לאחר השעה שקבעתי לו ,וחיוך נבוך ריחף על שפתיו .אמרתי לו: — אני רוצה להטיל עליך בירורים מסויימים בקשר לאייכמן. הוא נסער קמעה ותשובתו התמהמהה לבוא .המבט שנעץ בי כמו חקר אותי לדעת אם ברצינות דיברתי ,או שמא אני משטה בו .לבסוף שאל : — האם אייכמן חי? סיפרתי לו על שיחתו של שנער עם התובע הכללי של מדינת הסן. בעיני שאול ניצת זיק של אור .הוא שמח שמחה כפולה — על עצם הסיכוי למצוא את אייכמן ,ועל העובדה שניתן לו למלא תפקיד מסויים במיבצע. — באואר — המשכתי ואמרתי — ידוע כאדם בעל מחשבה שקולה, והוא מתייחס לידיעה ברצינות רבה .המשימה שלנו היא ,לבדוק את האינפורמציה שלו בדיקה יסודית ביותר. דרום הגיע לקלן ב־ 6בנובמבר 1957ובו ביום התייצב לפני ד״ר שנער. למחרת נסעו שניהם לפראנקפורט ,לפגישה עם ד״ר באואר .שנער הציג את שאול כאדם מוסמך ומהימן ,שאתו יוכל באואר לדבר באופן חופשי על כל הכרוך באייכמן ,או גם על כל נושא אחר .לאחר דברי הקדמה אלה הניח את השניים לבדם. שאול התבונן באיש ממוצע־הקומה בעל השיער הכסוף והסתור שישב מולו .חזותו העידה בו שאדם בעל מזג תוסס ושופע מרץ הוא .האיש החזיר לו מבט ער ,שבקע מתוך עיניים אפורות שלוות. — הרשה לי — פתח שאול — לפני שנתחיל בשיחה ,לומר לך שאנו אסירי תודה על פנייתך אלינו .אני יכול להבטיח לך שנעשה כל אשר לאל ידנו כדי להביא את אייכמן לדין. — בעצם עלי להודות לכם על היענותכם המהירה .ידעתי שרק אצלכם אמצא נכונות כזאת לפעול בענין זה .לי נדמה ,שהפעם עלינו באמת על עקבותיו של אייכמן .הידיעות שברשותי נראות לי מהימנות. — זאת בעצם השאלה הראשונה שהצגנו לעצמנו :מה מידת המהימנות של האינפורמציה .האם אפשר לסמוך על המקור? — המקור — השיב באואר — מציג את עצמו כיהודי־למחצה ,יוצא גרמניה ,היושב עכשיו בארגנטינה .לפי שעה לא נגלה לכם את שמו .עלי
| 16הבית ברחוב גריבלדי
להוסיף שאיני מכיר את האיש היכרות אישית .הקשר אתו מתקיים באמצעות מכתבים ,והוא נוצר ביזמתו :הוא פנה לשלטונות בגרמניה אחר שקרא בעתון על משפטו של פושע מלחמה אחר ,שבמהלכו הוזכר השם אדולף אייכמן ונאמר עליו שנעלם ומקום הימצאו אינו ידוע .אני משער שהאיש הזה יודע יותר משהוא מוכן לגלות לנו בשלב זה .הוא מסר לנו את כתובתו הנוכחית של אייכמן — רחוב צ׳אקאבוקו ,4261אוליבוס ,בואנוס איירס — אבל אין הוא מגלה לנו את השם שמאחוריו מסתתר אייכמן. — האם אתה יודע פרטים על האיש? אולי נמצא בהם את המפתח להתנהגותו? — לא ,אינני יודע עליו דבר זולת מה שהוא עצמו מסר .אולי הוא פוחד מפני מעשה נקם ,ואולי הוא מניח שעל־ידי מסירת אינפורמציה חלקית יסתכן פחות .מכל מקום ,כמה מפרטי הידיעות שמסר לנו תואמים את החומר המצוי בתיקו של אייכמן שבמשרדי התביעה הכללית ,כגון שמות בניו שנולדו לו לפני היעלמו ,הנישואין השניים ,כביכול ,של אשתו וירה וכיוצא באלה. — אם אינני טועה ,הרי כבר היו ידיעות על בריחתו של אייכמן לאמריקה הדרומית. — כן ,מקורות שונים ,שמהימנותם איננה ברורה כל צרכה ,מסרו שב־ 1947או ב־ 1948הגיע לארגנטינה ושהתגורר אי־שם בדרומה של מדינה זו .מה שמעודד הוא ,שהידיעה החדשה שבידינו מתקשרת אל הידיעות הקודמות הללו .ייתכן שבמרוצת הימים עבר למקום מגוריו הנוכחי בבואנוס־איירס ,לאחר שהשיג ,כנראה ,תיעוד ארגנטיני. — ומה בדבר אשתו ובניו? — מה שידוע לנו הוא ,שהיא עזבה את גרמניה אחריו .שמועה שהופצה אמרה ,שהכירה בגרמניה נתין אמריקני ונישאה לו ,ואחר־כך אבדו עקבותיה .כל המאמצים להשיג פרטים על מקום הימצאה אצל משפחתה עלו בתוהו .ההשערה שלי היא ,ש״הבעל השני״ אשר לו נישאה הוא אדולף אייכמן בעצמו ,ושהוא חזר והתחתן עם אשתו לא כאזרח ארצות־הברית אלא כארגנטיני .אך ,כאמור ,אין כאן אלא השערה בלבד שאין עמה כל וודאות. — ייתכן שפושע מלחמה אחר התחתן עם וירה אייכמן אחר שנעזבה על־ידי בעלה ,והוא המתגורר בכתובת שנתקבלה — ,הרהר שאול בקול. — אין להתעלם מן האפשרות הזאת! אולם לדעתי מרובים הסיכויים שנמצא כי אייכמן הוא המציג עצמו כבעלה השני של וירה. מהמשך השיחה למד שאול כי כוונת באואר היא שאנחנו נעשה ,בדרכים
פריץ באואר | 17 ובאמצעים משלנו ,את כל הדרוש כדי לברר את שמו ואת זהותו האמיתית של האיש המתגורר בכתובת שנתקבלה .והיה אם התוצאות יהיו חיוביות, ישלחו מוסדות התביעה של גרמניה אדם משלהם לארגנטינה — מישהו שהכיר את אייכמן ויוכל לזהותו .אם גם הוא יאשר את הזיהוי ,תבקש ממשלת גרמניה את הסגרתו מידי השלטונות הארגנטיניים .לבאואר לא היו אשליות רבות ביחס להסגרה .הוא ידע שהיא תהווה בעיה קשה ושאין כל וודאות שהארגנטינים ייענו לפנייה .לפיכך סבור היה שיהיה צורך בלחץ משותף של ממשלות ישראל וגרמניה המערבית ובגיוס דעת קהל ,בעיקר בארצות־הברית ,כדי להניע את ממשלת ארגנטינה להסגיר את הפושע. בעיית ההסגרה הדאיגה גם אותי ,ובשעה שהיה אצלי בתל־אביב, הוריתי לשאול לנסות לברר ,בזהירות רבה ,מה תהיה עמדת באואר לגביה. ההזדמנות באה עד מהרה. — יכול להיות — אמר שאול — שאחר שיוכח כי האיש הוא אדולף אייכמן ,ייתקלו המעונינים בהסגרתו בקשיים שאי אפשר יהיה להתגבר עליהם .התוצאה תהיה ,שבמקום להביא את אייכמן לדין ,ניתן לו את האפשרות לחזור ולהיעלם ולטשטש את עקבותיו ביתר יעילות. — גם אותי מדאיגה השאלה הזאת — ,השיב באואר בנעימה מהורהרת — .ואינני שולל את האפשרות שאתם תביאו את אייכמן אליכם בדרכים משלכם. דרום היה מופתע מאומץ הלב שבא לידי גילוי בדברים אלה .משפטן זה, מסתבר ,מוכן לסטות מן הדרכים הפורמליות ובלבד להבטיח שייעשה צדק. כדי להסתיר את המבוכה הקלה שתקפה אותו ,המשיך בנעימה ענינית: — ובכן ,בשלב הראשון נעסוק בבדיקת זהותו של האיש בארגנטינה, וזה יהיה כרוך בקשיים לא מעטים .רק לאחר מכן נוכל לגשת לבירור המצב המשפטי ואפשרויות ההסגרה .אם יתגלו קשיים ,נשקול את כל האפשרויות הפתוחות לפנינו כדי להבטיח שאייכמן יועמד לדין .אך בראש וראשונה יהיה הכרח להבטיח שלא יהיה סיפק בידו לחזור ולברוח ברגע שיוודע לו כי איתרוהו וכי עומדים לנקוט בצעדים משפטיים נגדו. — אני מסכים אתך בהחלט. שאול ביקש את איש שיחו שיעמיד לרשותו העתקים מן המיסמכים שבידו ,שיש בהם כדי לסייע באיתורו ובזיהויו של אייכמן .באואר הבטיח לתת לו את מבוקשו כעבור שעתיים .כשחזרו ונפגשו ,קיבל שאול מידו כמה וכמה פוטוסטאטים ובהם קורות חייו של אייכמן ,כתובים בכתב ידו בשנת , 1937מתוך תיקו האישי במפקדת הס״ס; העתקי תצלומים שלו ושל אשתו ,מטושטשים למדי ,מסוף שנות השלושים או מתחילת שנות
| 18הבית ברחוב גרי בלדי
הארבעים :פרטים אישיים על שניהם ,לרבות תאריך נישואיהם ותאריכי הלידות של שלושת הבנים שנולדו להם בגרמניה :וטופס שהכיל את פרטי הקריירה שלו בס״ס עד שנת , 1944ועמו תצלום קצת יותר טוב מן הקודמים .באואר הוסיף בעל־פה שאייכמן ידוע כרודף נשים וכמי שאוהב לשתות משקאות חריפים ,ושיש לו קול צורמני. בגמר השיחה שאל שאול מי עוד יודע על מגעם בענין זה .באואר השיב שעל פנייתו לישראלים סיפר לאיש אחד בלבד :אדם בעל מעמד רם ומהימן עליו לחלוטין .גיאורג־אוגוסט צין ,ראש ממשלת הסן ,וסוציאל־דמוקראט כמוהו. שאול דרום נשאר באירופה אחר שיחה זו ,ועל הפגישה עם באואר דיווח לי בכתב .על האישיות של איש שיחו כתב:
״אשר לבאואר עצמו ,אוכל רק לאשר את דעתו והתרשמותו של ד״ר שנער, שהוא איש כן ,בעל לב יהודי חם ,אשר מטרתו — בפנותו אלינו — היתה, להבטיח שהענין לא יישכח ולא יידחה בגלל חוסר אמצעים או בגלל אי רצון להכנס לבעיה קשה ועדינה ,או בלתי נוחה בתנאים המדיניים הקיימים היום בגרמניה .הבינותי שהוא מאוכזב מן ההתפתחות הנוכחית בגרמניה, ויש לי רושם שאינו שלם עם עצמו שהחליט לחזור וליטול על עצמו תפקיד רשמי בגרמניה זו״. שאול הוסיף שד״ר באואר מתעתד לבקר בישראל באביב הקרוב כאורחו של ד״ר שנער ,והמליץ על הפגשתו עם הצמרת המשפטית בארץ.
פרק ב׳
הבית גרחוב צ׳אקאבוקו הדו״ח של שאול דרום על פגישתו עם באואר ,והדגש ששם בו באמונתו של הלה כי ניתן לסמוך על האינפורמציה שבידו ,חייבו את שיגורו של עובד לארגנטינה. העובדה שבאואר לא היה מוכן לגלות לנו את שם המודיע שלו ,הכבידה כמובן מאד על החקירה .אילו אפשר היה להפגש עם האיש ,להתרשם ממידת כנותו ,לשמוע מפיו את העובדות הידועות לו ולבחון את המסקנות שהסיק מהן ,היו סיכויי ההצלחה גדלים במידה ניכרת .ואולם בנסיבות הקיימות לא היתה ברירה אלא לגשת לבדיקה ישירה של הכתובת שמסר בידינו :רחוב צ׳אקאבוקו ,4261אוליבוס ,מחוז בואנוס איירס. את המשימה הטלתי על יואל גורן ,איש מבצעים מנוסה שבשנים שלפני הצטרפותו לשרות עשה זמן מסויים באחת מארצות אמריקה הלאטינית בשליחותה של חברה פרטית ,והלשון הספרדית עוד לא נשתכחה ממנו לגמרי .בינואר 1958יצא לבואנוס איירס. לא היו לי אשליות ביחס לאפשרויותיו של איש בודד הפועל במקום זר וידיעותיו בלשון המקום מוגבלות :ולא עוד אלא שלפני צאתו הזהרתיו שלא יעשה שום צעד העלול להסב את תשומת הלב לעובדה שאנו מתענינים בבית ההוא ובדייריו .ידעתי שכל צעד לא זהיר וכל תנועה בלתי סבירה סביב הבית ודייריו ,עשויים לשמש אות אזהרה לפושע שהגיעה השעה לעקור משם. 19
| 20הבית ברחוב גריבלדי
כדי להקל על גורן במלאכתו הקשה ,אמרתי לו שיוכל להעזר בישראלי שעסק אותה שעה בעבודת מחקר בארגנטינה :אפרים אילני .אפרים ,יליד אחת המושבות הוותיקות בארץ ,היה בעל כשרון בלשני מופלא ,ולא פחות מעשר לשונות היו שגורות בפיו .הוא שלט שליטה מלאה בלשון הספרדית והיה בקי במנהגי הארגנטינים .כאדם המעורב עם הבריות אף קשר קשרים מצויינים בבואנוס איירס .הוא היה איש שיחה בלתי נלאה ובעל חוש הומור מפותח ,אם כי לא תמיד הצטיין במעשיותו. בארגנטינה עסק בחקירת תולדות ההתישבות היהודית באותה ארץ, בכספי מלגה שהשיג לצורך זה .שנים רבות חלם על האפשרות לעסוק בעבודה מדעית ,וכדי לערוך את מחקרו ביקש חופשה ממושכת מן המוסד הציבורי שבו עבד. בלי היסוס העמיד את עצמו לרשותו של גורן והבטיח לו את מלוא העזרה בביצוע משימתו. עד מהרה גילו שרובע אוליבוס אשר בו הם מתענינים מאוכלס גרמנים רבים ,ובכללם גרמנים שבאו לארגנטינה אחר מלחמת העולם השניה. אוליבוס ,כפי שנתברר להם בסיוריהם ,הוא אחד הפרברים שמצפון לבירה הארגנטינית ,המחוברים אל מרכז העיר בשני קוויה של רכבת הפרברים ״גנרל ברטולומיי מיטרה״ .בדרך מן העיר לאוליבוס מגיעים תחילה לקטע הקרוב לנהר לה פלטה ,והוא בנוי כולו נווי־קיט ומעונוודפאר :אך ככל שמתרחקים משפת הנהר ,נקלעים לאזור שמבניו דלים יותר :רובם בתים בני קומה אחת ,מוקפים גינות .אוליבוס שוכן בחלק הדל ביותר של האזור. ברחובותיו שורר שקט נצחי ,ותושביו רובם פועלים המשכימים בבוקר כדי לנסוע לעבודתם בבואנוס איירס ושבים לשכונתם לעת ערב .היחסים בין דיירי השכונה הדוקים למדי ורובם מכירים איש את רעהו ויודעים את עיסוקי שכניהם. גורן ואילני ערכו כמה סיורים בסביבות הבית מספר 4261ברחוב צ׳אקאבוקו ,וגם צילמוהו בהסתר .הבית היה מוקף גדר נמוכה .הכניסה לחצר ולבית עצמו נמצאה בפינה הימנית שבחזית .בתצפיותיהם החטופות לא יכלו לקבוע אם יש כניסות נוספות לבנין .בחצר עמדו כמה אילנות רחבי־צמרת שהטילו צלם על שטח רחב ידים .הרחוב שבו עמד הבית לא היה סלול ,והרושם הכללי היה עלוב למדי. בימים ההם עוד רווחה הדעה שלרשות הפושעים הנאציים אשר הצליחו להמלט מגרמניה אחר המלחמה עומדים אמצעים כספיים ניכרים .על פי שמועות שנפוצו במשך שנים הסתירו ראשי הנאצים ,עם התמוטטות ״הרייך השלישי״ ,סכומי כסף גדולים וחפצי ערך במחבואים שונים
הבית ברחוב ציאקאבוקו | 21
בגרמניה ומחוצה לה ,ואוצרות ,אלה שימשו לקיומם ולמימון פעולותיהם של הנאצים אשר ירדו למחתרת .באשר לאייכמן ,היתה ההנחה שעם ׳בריחתו עלה בידו לקחת עמו הון תועפות מן הרכוש שנשדד מידי יהודי אירופה ידענו שאייכמן הוא איש יהיר ומתנשא ,ואוהב תענוגות .שכונת אוליבוס הדלה ,הרחוב הלא סלול והבית העלוב לא התישבו בשום פנים ואופן עם התמונה שנצטיירה לנו לגבי אורח החיים של קציךס״ס בדרג של אייכמן. על יסוד התרשמות זו הגיע גורן למסקנה שלא ייתכן כי הבית הזה הוא מעונו של אדולף אייכמן .כיוון שכך ,החל מתענין במושבה הגרמנית בארגנטינה ,בתקווה שבדרך זו יוודע לו משהו על אייכמן .יחד עם אילני אסף אינפורמציה רבה וחשובה בנושא זה ,אולם לא היה בה כדי לקרב אותנו אל מטרתנו. הדו״ח ששמעתי מפי גורן בשובו לארץ הסב לי אכזבה .לא שוכנעתי מן השיקולים שעליהם ביסס את מסקנתו כי לא ייתכן שאייכמן ובני ביתו יגורו בבית כזה ובאזור כזה .גורן סיפר כי בחצר הבית ראו אשה בריאת־בשר בעלת מראה מרושל ,שחזותה העידה על מוצא אירופי ,אלא שגם הוא וגם אילני מיאנו להאמין כי אשה מוזנחת זו עשויה להיות וירה אייכמן. המסקנה שנתבקשה מדיווח זה היתה ,לכאורה ,כי אין שחר לידיעה שקיבלנו מד״ר באואר .ואולם אני סירבתי להאמין כי נטולת יסוד היא. סבור הייתי שבלי מגע ישיר עם המקור אשר ממנו שאב התובע הכללי של מדינת הסן את ידיעתו ,לא נוכל לחרוץ דין על ערכה .תקוותי היתה, שכאשר ישמע ד״ר באואר על התוצאות השליליות של שליחות גורן ,ישנה את עמדתו ויסכים לקשר אותנו עם המקור. שאול דרום עמד אותה שעה לסיים את שליחותו באירופה ולשוב לארץ. העברתי אליו את מימצאיו של גורן יחד עם חוות דעתי ,ונתתי לו הנחיות לפגישה נוספת עם באואר. הפגישה נתקיימה ב־ 21בינואר 1958בפראנקפורט .ד״ר באואר גילה הבנה רבה למצבנו והסכים לגלות את המקור אשר ממנו שאב את הידיעה. הוא אף כתב מכתב המלצה אל המודיע שלו ,על מנת שיימסר לו בידי השליח שנשגר אליו .בפתק נפרד רשם את שמו ואת כתובתו של המודיע : לותר הרמן ,קורונל סוארז ,מחוז בואנוס איירס. באואר חזר והדגיש שאינו יודע דבר על האיש זולת העובדה שהוא מעיד על עצמו כי הוא יהודי־למחצה ומיוצאי גרמניה .את שאול הדאיגה המחשבה על פגישה עם אלמוני שאין עליו ידיעות כלשהן ,והוא הציע שלפני שמישהו ייפגש אתו ,ינסו לאסוף פרטים עליו.
| 22הבית ברחוב גריבלדי
דעתי היתה ,שנוכל לחסוך את הטרחה ולעקוף את הסכנה ,אם מי שעתיד להפגש אתו לא יציג את עצמו כישראלי ,אלא כנציג של ד״ר באואר .המועמד לשליחות זו צריך היה להיות דובר גרמנית ואדם הבקיא בטכניקה של זיהוי — שכן עליו להביא את התשובה על השאלה אם האדם שעליו מסר לותר הרמן את ידיעותיו הוא באמת אדולף אייכמן. המקרה בא לעזרתנו :נודע לי שהמשטרה עומדת לשגר לאמריקה הדרומית אחד מטובי חוקריה ,הקצין אפרים הופשטטר ,לחקירה פלילית הנוגעת לישראל .בהסכמתו של המפקח הכללי של משטרת ישראל הזמנתי את הופשטטר לפגישה ,הסברתי לו את הענין ,ושאלתי אותו אם יהיה מוכן, לאחר גמר חקירתו הרשמית ,לקבל עליו את המשימה הנוספת שאני רוצה להטיל עליו .הוא הסכים בלי היסוס .הופשטטר עצמו עלה לארץ מגליציה שבפולין ב־ , 1935אבל הוריו ואחות נשואה נרצחו בידי הנאצים .הוא לא היה בקי ביותר בתולדות השואה ,אבל השם אייכמן לא היה זר לו :הוא ידע כי הלה היה מן הממונים על השמדת יהודי אירופה וכי הוא אחד מפושעי המלחמה המבוקשים ביותר. העמדתי לרשותו של הופשטטר את כל החומר שהיה בידינו על אייכמן, ואני בעצמי נתתי לו הנחיות מפורטות לגבי משימתו .אמרתי לו שתחילה עליו לתהות על קנקנו של לותר הרמן .הדגשתי שיש חשיבות מכרעת להתרשמותו האישית מהרמן זה .האם הוא אדם רציני? האם הוא מעורר אימון? מנין באו לו הידיעות על אייכמן? מה המניע שלו? ומה עוד הוא יודע? — אלה שאלות המפתח .עמדתי על הצורך להשיג ממנו כל פרט העשוי לסייע בזיהויו של אייכמן :נתונים אישיים עליו ועל בני ביתו, תצלומים חדשים וכל כיוצא באלה .הוספתי שאני מייחס חשיבות רבה להשגת טביעות אצבעותיו של החשוד כאייכמן ,כיוון שהן מאפשרות זיהוי מוחלט ללא צל של ספק(לא ידענו עדיין שאין טביעות אצבעות של אייכמן בנמצא ,לא בגרמניה ולא בשום מקום אחר). הופשטטר עמד הוא עצמו על הצורך בזהירות מכסימלית ,שכן אם הידיעה נכונה ואייכמן יבחין בהתחקות ,הוא עלול להעלם בלי להשאיר עקבות .הנחתנו היתה ,שאחר שחלפו שנים כה רבות בלי שהטרידוהו ,אין ערנותו רבה ביותר ; ואולם אסור לעשות דבר שיוציא אותו משאננותו. הופשטטר לקח אתו את מכתב ההמלצה של ד״ר באואר אל הרמן. אמרתי לו שלא יציג עצמו כישראלי ,אלא כנציג השלטונות הגרמניים השוהה זה זמן רב מחוץ לגבולות מולדתו .דבר זה אף ישמש הסבר למבטאו הזר. לא רציתי שבני ביתו של הופשטטר ידעו את מהות שליחותו ,ולפיכך
הבית ברחוב צ׳אקאבוקו | 23
קבענו שיחליף מכתבים עם משפחתו באמצעות כתובת בארץ שלישית. במכתב שנשלח אל אפרים אילני לבואנום איירס הוא נתבקש לעזור להופשטטר כשם שעזר לגורן .לפני שיצא לדרך אמרתי להופשטטר שאם יעלה בידו לקבוע את זהותו של אייכמן בוודאות ,הוא עשוי להשלח פעם נוספת לארגנטינה.
פרק ג,
עיירה נידחת אפילו בתדריכים המפורטים ביותר עלולים לעתים לשכוח פרט חשוב .על כך עמד הופשטטר ברגע שהגיע לבואנוס איירם ,לבוש בגדי חורף :איש לא הזהיר אותו כי הוא יגיע בעיצומו של הקיץ הארגנטיני .מיוזע כולו הלך לפגישה עם אפרים אילני ומצב רוחו לא נשתפר אלא לאחר שאילני סיפר לו אחדות מן המעשיות המשעשעות שהיו שמורות עמו למכרים חדשים. מפי אילני שמע הופשטטר שקורונל סוארז ,מקום מגוריו של הרמן ,שוכן במרחק מאות קילומטרים מן הבירה ,וחזקה על כל זר הנקלע לאותה עיירה שיעורר תשומת לב כללית .מוטב איפוא להזמין את הרמן לפגישה בבואנוס איירם .הופשטטר שלח לו מברק בשפה הגרמנית ,והסתמך בו על ד״ר באואר .הוא הסביר שבא לארגנטינה לביקור קצר והוא רוצה להפגש אתו בדחיפות .לפיכך הוא מציע שהרמן יבוא אל הבירה עצמה או אל עיר גדולה בסביבתה. התשובה לא איחרה לבוא .הרמן הבריק :״אינני מכיר אותך .אם ברצונך לדבר אתי ,עליך לבוא אלי.׳׳ הופשטטר טילגרף לו שיבוא. אלא שעתה נתגנבו ללבו של הופשטטר ספיקות חמורים .הנה הוא עומד לצאת לחבל ארץ רחוק וזר ,לפגישה עם אדם שעליו אינו יודע מאומה .מנין לו שאין זו מלכודת? אילני היה שותף לחששותיו ,ולא עוד אלא שסבור היה כי קשה יהיה להופשטטר להתמצא במקום רחוק ונידח זה בלי ידיעת הלשון הספרדית .הם נימנו וגמרו איפוא ששניהם יסעו לקורונל סוארז. 24
עיירה נידחת | 25 הם יצאו לדרך בשעות המוקדמות של הערב ,ברכבת שהזכירה בחזותה ובגילה את הרכבות שרואים בסרטי המערב הפרוע .אחרי נסיעת לילה מייגעת הגיעו לקורונל סוארז בשעה 9.30בבוקר .בתחנת הרכבת הקטנה והמיושנת התענינו מיד באפשרות לחזור לבירה ,ונודע להם שרכבת הנוסעים הקרובה יוצאת בצהרים ,והיא היחידה בכל שעות היממה בקו קורונל־סוארז־בואנוס איירס. הם נדברו שהופשטטר ילך יחידי אל הרמן ,ואילו אילני יחכה לו במונית בקרבת הבית מקץ שעתיים :ואם הופשטטר לא יופיע תוך פרק זמן מתקבל על הדעת ,יפתח אילני בחיפושים אחריו. מתחנת הרכבת התמשך רחוב ארוך ,ומשני צדדיו בתים חד־קומתיים. ממבט ראשון נדמה היה שאין רחובות נוספים בעיירה .הם קראו למונית — מכונית אמריקנית ישנה מאד ,מסרו לנהג את הכתובת ,וגילו שאפשר היה בהחלט לעשות את הדרך ברגל :הנסיעה נמשכה שלוש דקות בלבד. הופשטטר ירד ,ואילו אילני המשיך בנסיעה. הכל באותה עיירה היה כנראה ישן־נושן — גם ביתו של הרמן. הופשטטר הקיש בדלת וגבר כבן חמישים ,צנום ונמוך־קומה ,ששיבה זרקה בשערו ,פתח אותה .היה משהו מוזר בכל הופעתו ,בהילוכו ההססני ובתנועותיו האטיות .הרגשה לא נוחה תקפה את הופשטטר ברגע שעמד פנים אל פנים אתו. — בוקר טוב .האם זה ביתו של מר הרמן ? — שאל. — כן .אני לותר הרמן .במה אוכל לעזור לך? — שמי קארל הופרט .שלחתי לך מברק על בואי. — כן ,קיבלתי אותו .הכנס נא. הם נכנסו לחדר מגורים שרהיטיו היו מעטים ודלים :ארון ישן בעל דלת זכוכית ,שולחן וכמה כסאות פשוטים .חושו של הופשטטר ,כאיש משטרה מנוסה ,אמר לו שמשהו אינו כשורה בבית הזה ,אם כי לא היה לו ,לפי שעה ,במה להאחז .הרמן אמנם הזמין אותו לשבת ,אך לא עשה כל נסיון להסתיר את חשדנותו. סלח לי ,מר הופרט — ,פתח — אך מעולם לא שמעתי עליך .מי אתה ,בעצם ? — אני עושה בארצות־הברית ובקנדה בשליחותם של שלטונות גרמניה, ובשמם באתי אליך. — איך יכול אני לדעת אם אמת בפיך? כל אדם יכול לטעון כך .ומלבד זאת ,מה לי ולשלטונות שלך ? — מר הרמן ,מטעמים מובנים מאד אני מעדיף לא להרחיב את הדיבור
| 26הבית ברחוב גריבלדי
על שולחי .אך הרשה לי להזכיר לך את התכתבותך עם ר״ר פריץ באואר מפראנקפורט ,התובע הכללי של מדינת הסן ,בקשר לפושע המלחמה אדולף אייכמן .ד״ר באואר כתב לך ב־ 21בינואר כדי להודיע לך שמישהו יבוא אליך בשמו ובשליחותו .יש אתי מכתב המלצה מד״ר באואר ,שנכתב באותו תאריך .בבקשה ,הנה הוא לפניך. היד המושטת ובה המכתב נשארה תלויה באוויר .הרמן התעלם ממנה לחלוטין .תחושת אי־הנוחות של הופשטטר גברה והלכה .לפתע הרים המארח את קולו וקרא לעבר הדלת: — הכנסי ,יקירתי ,הכנסי. אשה בגיל העמידה ניצבה בפתח. — כן ,לותר — ,אמרה. — מר הופרט ,זו אשתי .הכירי נא את מר הופרט .הוא מביא אתו מכתב מהתובע הכללי בפראנקפורט .קחי אותו וקראי אותו בקול ,בבקשה. ״הוא עיוור ,הוא לא ראה את ידי המושטת״ ,הבזיקה המחשבה במוחו של הופשטטר ומיד נמוגו חששותיו .עתה הבין את פשר הילוכו המוזר של הרמן ואת הרגשת הזרות שאפפה אותו כל שעת שיחתם .היה צורך במאמץ מסויים כדי להסתיר את הפתעתו ואת הרגשת הרווחה שבאה לו. — בבקשה ,גברתי — ,אמר וקם ממקומו — .הנה המכתב. — שב ,אדוני — ,אמרה האשה — .ברשותך אקרא את המכתב באזני בעלי:
׳׳המוכ״ז הוא האיש אשר על בואו הודעתי לך במכתבי מהיום .הוא ישוחח אתך על נושא התכתבותנו .בברכה ,ד״ר באואר.״ הופשטטר הבחין בחיוך של רגיעה שהתפשט על שפתי מארחו. — החתימה היא בלי ספק של ד״ר באואר — ,הוסיפה האשה כעבור רגע .כפי הנראה היה זה חלק מנוהל שהיה מקובל בין שני בני הזוג במקרים כאלה .מעתה נשבר הקרח. — הגישי לנו משהו לשתות ,יקירתי — ,אמר לותר בעליצות. האשה יצאה והוא פנה אל הופשטטר: — גם אני עסקתי פעם בחקירות ,כשעוד הייתי עורך־דין צעיר .אבל כשהיטלר עלה לשלטון השתנה הכל .הורי נרצחו על־ידי הנאצים וגם אני התנסיתי בסבלות מחנות הריכוז .בעורקי זורם דם יהודי ,אך אשתי היא גרמניה ובתנו מתחנכת על־פי מסורת אמה. בתחילה דימה הופשטטר בנפשו שיש כאן נסיון לבדוק את תגובתו לגבי
עיירה נידחת | 27
״הנקודה היהודית״ .הוא החליש לא להגיב עדיין ,ומכיוון שהחריש ,המשיך
הרמז:
,
— אל תחשוב שהתחלתי לעסוק בענין אייכמן מתוך רצון לשרת את גרמניה .שאיפתי היחידה היא להפרע מן הפושעים הנאציים על הסבל שהסבו לי ולבני משפחתי .לפיכך גם אינני מצפה לפרס ,או לתמורה כלשהי בעד מאמצי. — איך הגעת בעצם אל עקבותיו של אדולף אייכמן? — שאל הופשטטר. — .יש כאן צירוף של מקרה ושל כושר ניתוח. — התואיל לפרש את דבריך? — ברצון .יש לי בת ,נערה נחמדה .תפגוש אותה — היא עומדת לשוב הביתה בעוד שעה קלה .נערה נבונה ומשכילה .תוכל לדבר אליה אנגלית. — וגם לה קשר אל הענין? — כן .עד לפני שנה וחצי גרנו בבואנוס איירס ,באוליבוס .שם הכירה בחור כבן עשרים ואחת או עשרים ושתיים ,ושמו ניקולאס אייכמן .הוא התחיל מחזר אחריה וגם ביקר בביתנו כמה פעמים .מובן שלא ידע כי יש בעורקי ,וכמובן גם בעורקי בתי ,דם יהודי .מאז בואנו לארגנטינה אנו ידועים כגרמנים לכל דבר .כיוון שכך ,דיבר ניקולאס באזנינו בחפשיות גמורה .פעם אחת ,כשדובר במקרה על גורל היהודים במלחמת העולם השניה ,אמר שמוטב היה אילו סיימו הגרמנים את מלאכת ההשמדה. בהזדמנות אחרת סיפר שאביו היה קצין בצבא הגרמני במלחמת העולם השניה ושמילא את חובתו למולדת .יום אחד ,כשביקר בביתנו ,שאלה אשתי מדוע הגרמנית שבפיו אין להבחין בה ניב מסויים אלא נשמעת כמושפעת מניבים שונים .הוא השיב שאביו שרת במלחמה במקומות שונים ,לרבות בפולין ,ובני ביתו נלוו אליו במסעיו ,ולכן לא התערו בשום מקום די הצורך כדי שניבו יהיה שגור בפיהם. — שמעתי שמשפטו של פושע מלחמה שנערך בגרמניה מילא תפקיד מסויים בפרשה — ,העיר הופשטטר. — כן .המשפט ההוא ,אפשר לומר ,הפקיח את עיני .יום אחד קראה אשתי — ואולי היתה זו בתי — ידיעה בעתון מקומי על משפטו של פושע מלחמה הנערך בפראנקפורט .במשפט זה הוזכר אדם ששמו אדולף אייכמן כאישיות מרכזית במעשי הרצח ההמוני .למשמע השם הזה הבזיקה מחשבה במוחי :אותו ניקולאס אייכמן ,המצטער כל כך שהנאצים לא הספיקו לרצוח את כל היהודים ,מוכרח להיות בנו של אדולף אייכמן ,קצין הצבא במלחמת העולם השניה שלדברי בנו ״מילא את חובתו כלפי
| 28הבית ברחוב גרי בלדי
המולדת״ .בלי היסוסים נוספים פניתי במכתב אל התובע הכללי בפראנקפורט והבעתי בפניו את חשדי .התפתחה בינינו חליפת מכתבים, והוא ביקשני להוסיף ולחקור בדבר .הוא אף המציא לי פרטים שונים על אייכמן ,לרבות תיאורו .כעבור זמן מה הוחלף התובע הכללי בהסן וד״ר באואר בא במקומו .המשכתי להחליף מכתבים אתו. — ואילו חקירות ניהלת כדי לאמת את החשד שלך? — שאל הופשטטר .את החלק השני של שאלתו לא ביטא :ואיך יכול אדם עיוור לעסוק בחקירה כזאת? — לפי בקשת התובע נסעתי פעמיים לבואנוס איירס כדי לנסות לגלות את מקום מגוריה של משפחת אייכמן ולהפגש עם ראש המשפחה .בתי נלוותה אלי בשתי הנסיעות .בשלב זה נזכרנו בתופעה שבתחילה לא ייחסנו לה חשיבות :בתי החליפה מכתבים עם ניקולאס ,אבל הוא לא גילה לה היכן הוא גר :הוא ביקש שתשלח את מכתביה לפי כתובתו של מכר משותף .פרט זה הגביר כמובן את חשדותינו. — בוקר טוב ,אבא — ,נשמע ברגע ההוא קולה של נערה .צעירה חיננית כבת עשרים נכנסה לחדר יחד עם מרת הרמן ,שהביאה מגש ועליו שני ספלי תה. — מר הופרט ,הנה בתי — ובפנותו אליה הוסיף : — טוב שבאת .מר הופרט מתענין במשפחת אייכמן .ספרי נא לו איך מצאת את ביתם ואת מי ראית שם .את יכולה לדבר אנגלית — .ובפנותו שוב אל הופשטטר אמר — :בעוד חדשיים היא נוסעת לארצות הברית ללמוד באוניברסיטה. — אבא בודאי סיפר לך — פתחה הנערה — ,שניק מעולם לא גילה לי את כתובתו .כשנסענו לבואנוס איירס ,ניגשתי אל ידידה ,ובעזרתה מצאתי את הבית .הקשתי בדלת ,ואשה פתחה אותה .שאלתי אותה בגרמנית אם זאת דירתה של משפחת אייכמן .היא לא השיבה מיד ובינתיים הופיע גבר ממושקף בגיל העמידה וניצב לידה .שאלתי אותו אם ניק בבית .הוא ענה בשלילה :ניק עובד שעות נוספות ,אמר .שאלתי אם הוא מר אייכמן .הוא שתק .חזרתי ושאלתי אם אביו של ניק הוא .רק אחרי היסוס השיב בחיוב. — את בטוחה שהיסס? ואגב ,האם היה משהו מיוחד באורח דיבורו? — שאל הופשטטר. — הוא היסס בלי ספק .וקולו היה בלתי נעים וצורמני ,בדיוק כפי שהוא מתואר באחד המכתבים של התובע הכללי בפראנקפורט. — ואולי הושפעת ממה שנאמר באותו מכתב ולכן נדמה לך שהקול היה צורמני?
עיירה נידחת | 29
— לא .אני בטוחה במאה אחוז שזאת היתה התרשמות בלתי אמצעית. הופשטטר לא השתכנע עדיין .הוא הוסיף להציג לה שאלות על המשפחה .היא סיפרה שלזוג אייכמן חמשה ילדים ,ששלושה מהם נולדו בגרמניה ושניים בארגנטינה .היא אמרה — ואביה אישר את דבריה — שגילם של שלושת הבנים הגדולים מתאים לדברים שכתב בנושא זה התובע הכללי בגרמניה .והיא מסרה תיאור של הבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261שלא היה בו כדי לחדש דבר. — עלי לומר לך שכל מה שאנו מספרים לך עכשיו ,הובא לידיעת התובע בפראנקפורט .אף ביקשתיו שידאג לכיסוי ההוצאות שנגרמו לי ,כי מצבי איננו טוב עד כדי כך שאוכל לעמוד בהן בעצמי. — די בפחד שכל הענין הזה מסב לי — ,התערבה כאן לראשונה אשתו של הרמן — .אינני סבורה שעלינו גם לעמוד בהוצאות .בתורת אם הייתי מעונינת ,כמובן ,לתהות על קנקנו של הגבר הצעיר שחיזר אחר בתי .לא פגשתי את הוריו ,אך לבי אומר לי שנתקלנו במשפחתו של הפושע אדולף אייכמן .והאמן לי ,אדוני ,אינני שקטה. — אינני מצפה לפרס — ,הוסיף בעלה .אבל נדמה לי שראוי היה שיחזירו לי אותם מאה ועשרים עד מאה וחמישים דולאר שהוצאתי בנסיעותי לבואנוס איירס .כתבתי על כך לפראנקפורט ,כאמור ,אבל לא קיבלתי תשובה ישירה .הם רק הודיעו לי שמישהו יבוא לבקרני. — הצד הזה של הבעיה חדש בשבילי ,מר הרמן .אתקשר עם שולחי כדי להסדיר את הענין .אבל אני חושש שתצטרך לחכות כמה שבועות. — אני מקווה באמת שהענין יסודר בהקדם .אגב ,נדמה לי שעשיתי עבודה טובה ושאין עוד מקום לספקות ביחס לזהותו של האיש — הוא בלי ספק אדולף אייכמן. — דבריך משכנעים למדי ,אולם עדיין אין כאן זיהוי ודאי .ייתכן שווירה אייכמן נישאה מחדש -הגיעו לאזנינו שמועות רבות על כך - ושבניה מוסיפים להקרא בשם אביהם. — אני סבור שאייכמן שינה את חזותו על־ידי ניתוח פלאסטי ,ולכן קשה לזהותו על־פי תצלומים ישנים .ואשר לווירה אייכמן ,ייתכן שנישאה בשניה ,אבל אם כן ,הרי היא נישאה לבעלה ,ולא לאדם אחר. — אולי הצדק את1׳ ואו17י טעות בידך• עליך להבין שדרושות לנו ראיות חותכות שאינן משאירות מקום לשום ספק ,בטרם נוכל לעשות
צעדים מעשיים. — אני בטוח שאוכל להשיג את הראיות הדרושות לך .אני מכיר את הסביבה ואת תושביה .ואני סבור שאוכל לפעול בצורה יותר יעילה ויותר
| 30הבית ברחוב גריבלדי
בטוחה מכל אדם אחר שיובא מבחוץ .לכן רוצה אני להציע לכם שתפעלו אך ורק באמצעותי .אני רוצה להזכיר לך שהנסיונות לזהות את אייכמן בפעולה ישירה עלולים לעורר את חשדו ולהבריחו .כאן דרושה זהירות מכסימלית .ועלי להזהיר אותך מפני אנשי השגרירות הגרמנית בבואנוס איירס .אם יוודע להם שנתגלו עקבותיו של אייכמן ,אין לי ספק שימצא בהם מישהו אשר יזדרז להעמידו על הסכנה הצפויה לו .אני מוכן להרחיק לכת עוד יותר ולומר שהוא הדין לכל שרות החוץ הגרמני ,בכל הנוגע לפושעי המלחמה הנאציים. הופשטטר ,בתפקידו כ״הופרט״ ,ראה חובה לעצמו להחלץ להגנה על השלטונות ״שלו״ : — אתה מגזים ,מר הרמן ,אתה מגזים. — עלי לומר לך עוד — הוסיף הרמן — שלרשותו של אייכמן עומדים אמצעים ניכרים .גם ג׳יפ יש לו. בשלב זה הבין הופשטטר שאין בידי הרמן ידיעות נוספות ,והוא החליט שהגיע הזמן להעביר את השיחה לפסים מעשיים. — מר הרמן — ,אמר — ,אני רוצה להסביר לך אילו הם הדברים הנחוצים לזיהוי ודאי של האיש :שמו הנוכחי ,מקום עבודתו ,פרטי מכוניתו ,תצלומו כפי שהוא מופיע בתעודת הזיהוי שלו ,וכל מיסמך רשמי אחר שניתן להשיגו .ובעיקר הייתי רוצה להשיג את טביעות האצבעות שלו, שהן אמצעי זיהוי מוחלט. — יש לי ידידים רבים באוליבוס וגם קשרים עם השלטונות המקומיים. לא יקשה עלי להשיג את הדברים שמנית — ,השיב הרמן — .מובן שיהיה עלי לנסוע לבואנוס איירס עם בתי ולשהות בה כשבוע ימים .הדבר יהיה שוב כרוך בהוצאות ,ולא אוכל לעמוד בהן לבדי. — כפי שהבטחתי לך ,אטפל בהחזרת הסכומים שכבר הוצאת ואדאג גם לכיסוי כל הוצאותיך בעתיד .יתר על כן ,אני מציע שלא תיגש לשום פעולה נוספת עד אשר יגיע לידך הסכום הראשון .ואולם כאשר יגיע ,אצפה ממך שתיסע לבואנוס איירס בלי דיחוי ותעשה מאמץ להשיג את כל הנתונים שדיברנו עליהם. — כדבריך. — וכן רוצה אני להציע לך שתפסיק את חליפת המכתבים הישירה עם גרמניה ותשלח את מכתביך הבאים לכתובת שאמציא לך .אגב ,האם יש לך כרטיסי ביקור? — כן ,בודאי. — אולי תתן לי כמה כרטיסי ביקור ועליהם חתימת ידך .לכל מכתב
עיירה נידחת | 31
שתקבל ממני אצרף כרטיס כזף ,וזה ישמש לך אות שאמנם אני השולח, ויהיה שם החותם אשר יהיה. — רעיון מצויץ — ,הביע הרמן את הערכתו. הופשטטר הוציא מכיסו שטר כסף ארגנטיני ,קיפל אותו ,וחתך אותו לשניים בפצירת הצפרניים' אשר אתו. — אני משאיר בידך את המחצית האחת של שטר זה .אם יבוא אליך אדם ויראה לך את המחצית השניה ,תוכל להיות בטוח שהוא אדם מהימן שאני שלחתיו ,ותוכל לסמוך עליו בכל המובנים. הופשטטר הביט בשעונו :קרוב לשעתיים חלפו מרגע שנכנס לבית .בתו של הרמן הביאה כרטיסי ביקור ועזרה לאביה לחתום עליהם .הופשטטר לקח אותם ,קם ואמר : — אני מודה לך מאד ,מר הרמן ,על כל אשר עשית עד כה ועל מידת הכנסת האורחים שנהגת בי .עכשיו עלי ללכת ,אולם ,כפי שסיכמנו ,נקיים את הקשר בינינו. — תודה על ביקורך ,מר הופרט .אני מקווה שאשמע ממך בקרוב. הופשטטר נפרד ממנו ,מאשתו ומבתו ,ויצא .הוא שם פעמיו לכיוון תחנת הרכבת .עוד לא עבר מאה מטר ,ומונית נעצרה לידו. — האוכל להסיע אותך ,אדוני? — פנה אליו אילני באנגלית. כעבור דקות מעטות היו בתחנת הרכבת הקטנה והמוזנחת .הרכבת עמדה לצאת לדרך מקץ רבע שעה .הם אכלו משהו ליד דוכן סמוך וקנו כריכים לדרך .בשעה מאוחרת בערב הגיעו לבואנוס איירס. בשעת הנסיעה סיפר הופשטטר לאילני על שיחתו עם הרמן ועם בני ביתו .הוא לא הסתיר את התרשמותו שבניגוד לאשתו ולבתו הרמן הוא אדם פזיז בעל בטחון עצמי מופרז .הוא אמר לאילני שאלמלא נתאשרו עיקרי הדברים על־ידי האשה והבת ,היה מתייחס בפחות אימון לסיפוריו של הרמץ .עם זאת החליט להמליץ על המשך המגע עם האיש ,מתוך הנחה שאין משום סכנה רבה בהתענינותו של הסומא בזהותו של אייכמן. את כל אלה תיאר הופשטטר בפרוטרוט בדו״ח ששלח לארץ .הוא הוסיף שגם הכין מכתב אל הרמן כדי להודיעו שהוא ,הופרט ,מתוך רצון לזרז את הטיפול ,החליט לא לחכות לאישור שולחיו בענין הכסף אלא להעביר בינתיים להרמן על דעת עצמו ומכספו הפרטי סכום של חמשת אלפים פיזות (כמאה ושלושים דולאר) לכיסוי הוצאותיו .כן הבטיח לו שבקרוב ימציא לו כתובת לשם התכתבות .את המכתב ואת הכסף השאיר הופשטטר בידי אילני על מנת שישגרם להרמן ברגע שיקבל אישור לכך מן הארץ .וכן הציע שכמה ימים אחר העברת הכסף והמכתב יישלח אל הרמן מכתב נוסף,
| 32הבית ברחוב גריבלדי
ובו כתובת לשם התכתבות .הופשטטר הציע לשכור לצורך זה תא דואר במדינה אחרת. בידי אילני נשארו חלק מכרטיסי הביקור החתומים וחציו של שטר הכסף ,לצורך המגעים עם הרמן בעתיד .הופשטטר כתב בדו״ח שלו שלדעתו רצוי לזרז את הפעולה ,שכן בעוד חדשיים תיסע בתו של הרמן לארה״ב ,ועזרתה נראית לו חשובה מאד ,שכן יש מקום לחשש שבהעדרה תדרוש אמה מהרמן שימשוך את ידו מכל הענין. לפני שיצא את ארגנטינה סייר הופשטטר ,יחד עם אילני ,כמה פעמים באוליבוס כדי להתבונן ברחוב צ׳אקאבוקו .4261גם עליו עשה הבנין רושם עלוב למדי .תצפית יסודית ,ביחוד בשעות היום כאשר הגברים בעבודה והילדים בבית הספר ,היתה קשה מאד .הם רצו לצלם את הבית אך לא נזדמנו להם תנאים נוחים לכך .אילני סיפר להופשטטר שהוא וגורן כבר ניסו את כוחם בתצפיות ,אולם לא עלה בידיהם להבחין במישהו שנראה כאחד מבני משפחת אייכמן.
דר׳ פריץ באואר ז״ל יהודי ,התובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה המערבית .העביר מידע מארגנטינה על אייכמן לידי ישראל .נפטר ב־.1968
לותהר הרמן תושב ארגנטינה ממוצא גרמני, יהודי למחצה ,שנתקל במשפחת אייכמן .העביר ידיעה על כך למשרדי התביעה הכללית במדינת הסן שבגרמניה המערבית .עיוור שתי עיניו.
משמאל :ד״ר פנחס שנער ז״ל ראש משלחת השילומים בגרמניה המערבית ,אליו פנה דר׳ באואר בדבר המידע על אייכמן בארגנטינה. מימין :ד״ר וולטר איתן מנכ״ל משרד החוץ ,אליו העביר דר׳ שנער את המידע שקיבל מדר׳ באואר.
חיים יצחקי קצין הבטחון של משלחת השילומים בגרמניה .בראשית 1960נתנמה קצין הקישור של המוסד אל דר׳ באואר ,התובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה ,ושימש בתפקיד זה עד לסיומו המוצלח של המיבצע.
אפרים הופשטטר־אלרום ז״ל קצין בכיר במשטרת ישראל נשלח על־ידי איסר הראל לארגנטינה לתהות על קנקנו של מקור הידיעה על משפחת אייכמן .לימים ,בגלל אסון משפחתי ,נטל חופשה ממשטרת ישראל ונתמנה קונסול כללי באיסטנבול .שם נחטף ונרצח על־ידי טרוריסטים במאי .1971
דוד בן־גוריון ראש הממשלה ראה חשיבות חינוכית והיסטורית גדולה ביותר בשפיטת פושע המלחמה אייכמן על־ידי בית־ דין ישראלי ,ואת אישורו למיבצע הלכידה היתנה בקבלת חוות דעת משפטית מוסמכת כי האפשרות לעריכתו של המשפט בישראל לא תהיה מוטלת בשום ספק. היועץ המשפטי חיים כהן ושר המשפטים פנחס רוזן חיים כהן היה היועץ המשפטי לממשלה בתקופה בה תוכננה לכידתו של אייכמן .בהתאם לתנאי שהציג ראש הממשלה, בא איסר הראל אליו ושאל לחוות דעתו המשפטית בנדון. לאחר עיון ממושך בספרי החוק קבע היועץ המשפטי כי התשובה שלו היא חיובית ,אך ביקש שהות נוספת כדי שיוכל להתייעץ עם מורו ורבו וידידו הקרוב ,שר המשפטים פנחס רוזן .כעבור ימים אחדים הביא לפני איסר הראל את תשובתם החיובית המשותפת שלו ושל פנחס רוזן .סמוך לפני יציאתו של הראל לארגנטינה ביקש בן־גוריון לחזור ולשאול את השניים בדבר האפשרות של שפיטה בישראל של אדם שהובא לארץ בעל כורחו. פנחס רוזן וחיים כהן חזרו על חוות־דעתם החיובית.
גולדה מאיר שרת־החוץ דאז .לאחר שנתקבלה חוות הדעת המשפטית כי ניתן יהיה לשפוט את אייכמן בישראל גם אם יובא לארץ שלא על פי רצונו ,שותפה גולדה בסוד הפעולה המתוכננת ,שכן עלולות להיות לה השלכות מדיניות חיצונית .היא לא היססה אף שנייה אחת ונתנה את הסכמתה מייד.
משמאל :הרמטכ״ל חיים לסקוב ז״ל היה בסוד מיבצע הלכידה. למטה :יעקב כרוז מראשי האגפים במוסד ומן המקורבים ביותר אל איסר הראל .לאחר לכידתו של אייכמן ,התייצב אישית לפני ראש הממשלה בן־גוריון ,שרת החוץ גולדה מאיר והרמטכ״ל חיים לסקוב ,ובישר להם על הצלחת המיבצע.
פרק ד׳
פראנסיסקו שמידט הופשטטר חזר לתל־אביב באמצע מרס 1958וחיבר השלמה לדו״ח הראשון ששלח מבואנוס איירס .נפגשתי אתו כדי לשמוע מפיו פרטים נוספים .הוא חזר והביע הסתיגות מסויימת מהרמן ,אך דעתו על האשה והבת היתה חיובית. לי ברור היה שיש להפריד בין העובדות ,שרובן לא מהרמן באו אלא מבתו ואשתו ,ובין ההערכות ,שהן של הרמן בלבד .אפשר היה לפקפק בפירושים שנתן לנתונים אשר בידו ,וביחוד בהשערות כגון זו על הניתוח הפלאסטי של אייכמן ,שלא היה לה על מה להסתמך .ואולם נקודת המוצא נשארה בעינה ,ואי אפשר היה להתייחס אליה בביטול .קשה היה להניח שהרמן ,אשתו ובתו חברו יחד כדי לבדות מלבם סיפור דמיוני .לשם מה יעשו דבר כזה? מה יכול להניע משפחה שלמה להסתבך בהרפתקה־ חסרת שחר שיש עמה גם סכנה? גם הסיפור עצמו היה סביר למדי :אפשר היה להבין שאם אותו צעיר הוא באמת בנו של אייכמן והוא מתגורר בבית אביו, אך טבעי הוא שהוא משוחח עם נערתו באופן חופשי על כל נושא ,לרבות היהודים ,ברוח שבה נתחנך בבית .הוא יודע ,אמנם ,שחלים עליו כמה איסורים ,ושאין הוא חפשי להביא לביתו אנשים שאינם ״בסוד העניך ,או לגלות את כתובתו לזרים .אך למה לא יספר לנערתו על אביו שהיה קצין בצבא הגרמני ו״מילא את חובתו למולדת?״ 33
| 34הבית ברחוב גריבלדי
גם שאר הפרטים התקבלו על הדעת .ניקולאס אייכמן מתכתב עם נערתו ומוסר לה את כתובתו של חבר .אם תתמה על מנהג מוזר זה ,יוכל לתרצו על נקלה :אין הוא רוצה שבני ביתו הסקרנים יקראו את המכתבים שהוא מקבל .גם דבריה של הגברת הרמן נראו בעיני סבירים ומתקבלים על הדעת. מה טבעי יותר מרצונה של אם לתהות על קנקנו של הצעיר המחזר אחר בתה? תשובתו של הצעיר על השאלה בדבר ניבו ,והסברו שבגלל שרות האב נאלצה המשפחה לנדוד הרבה ,אין בהם כדי להחשיד אותו או את אביו בעיני אשה גרמניה היושבת זה עשר שנים ומעלה בארגנטינה ,ושלפי מיטב ידיעתו אין לה כל יסוד לחשוב עליהם רעות .וכי מעטים הקצינים הגרמניים שנדדו ממקום למקום באזורי הכיבוש הגרמניים במלחמת העולם השניה? אשר להרמן עצמו ,יכול להיות שהוא פזיז ובעל בטחון עצמי מופרז, כדברי הופשטטר :ואולם אין להתעלם מן העובדה שגילה תפיסה טובה וחריפות שכלית בקשרו יחד את כל הנתונים על הצעיר ועל משפחתו .אם נכונה איפוא ההנחה שלא טעה בהערכתו היסודית ,הרי ייתכן שבאמת יוכל להביא תועלת בזיהויו של אייכמן .ואולם אפילו יתברר כי הסיפור בדוי כולו ,לא ייגרם שום נזק לענין עצמו אם נניח להרמן ולבני ביתו להמשיך ולרקום את סיפורם הדמיוני. החלטתי איפוא לאשר בקווים כלליים את המלצותיו של הופשטטר. נשלח מברק לאילני כדי להודיע לו שהוא רשאי להעביר להרמן את המכתב ואת הכסף אשר בידו .אף דאגתי לכתובת מתאימה להמשך ההתכתבות. הופשטטר עצמו לא הוסיף לטפל במיבצע אייכמן .הוא חזר לתפקידיו הרגילים במשטרה. המכתב הראשון של הרמן שנתקבל באמצעות הכתובת שסופקה לו, נכתב ב־ 19במאי . 1958הוא אישר בו את קבלת מכתבו של הופרט והכסף שצורף אליו ,ודיווח על הפעולות שעשה בבואנוס איירס ובסביבה בין ה־8 וה־ 15באפריל .בימים 9ו־ 10באפריל ,כתב ,ערך בדיקה בספרי האחוזה בעיר לה פלאטה שבמחוז בואנוס איירס והעלה כי ב־ 14באוגוסט 1947 רכש אדם בשם פראנסיסקו שמידט ,אזרח אוסטרי ,מאחד מתושבי המקום חלקה ברחוב צ׳אקאבוקו 4261באוליבוס .החלקה נרשמה כדין על שם פראנסיסקו שמידט ,ובסוף 1947ובתחילת 1948נבנה על חלקה זו בית מגורים מורכב משתי דירות נפרדות ,שאחת מהן פונה לרחוב צ׳אקאבוקו והשניה לחצר. מחברת החשמל באוליבוס נודע להרמן שבאותו בית הותקנו שני מונים, האחד בדירת החזית ,על שם דאגוטו ,והשני בדירה האחורית ,על שם
פ ר אנ סי ס קו ש מיד ט | 35
קלמנט או קלמנטס .את השמןת הפרטיים של שני אלה לא עלה בידו לברר. בשנת 1955טיפל פראנסיסקו שמידט בחלוקת החלקה לשם מכירה ,ואמנם מכר את החלק הלא בנוי של המגרש .הבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261מוסיף להיות רשום על שמו. בעקבות מימצאים אלה קבע הרמן ללא היסוס :״פראנסיסקו שמידט הוא האיש המבוקש ,והתיאור האישי של אדולף אייכמן ,שנתקבל מפראנקפורט ,הולם אותו .עד כמה שיכולתי לוודא ,מצא שני אנשים בעלמא שעל שמותיהם רשם את מוני המאור בביתו .פראנסיסקו שמידט ומשפחתו גרים בדירה החזיתית ,ואילו לדירה האחורית הכניס משפחה שעוד לא הצלחתי לזהותה ושהיא כנראה בסוד הענין .במדה שהצלחתי לברר אצל אנשים שראו את פראנסיסקו שמידט בשעה שרכש את האדמה, מתאימה חזותו בדיוק לתיאור של אדולף אייכמן. לפי השמועה הועלה שמידט בסוף 1945לחוף הארגנטיני מצוללת גרמנית .אותם מקורות מוסרים עליו ,שהוא מספר כי נפצע בפניו בתאונה. עובדות ונתונים אלה נותנים יסוד להניח בוודאות שפראנסיסקו שמידט (הוא אדולף אייכמן) ביצע ניתוח פלאסטי מלא בפניו״. לאחר החלק הזה של הדו״ח ,שהיה לכאורה ברור וחד־משמעי למדי, בא לי חלקו השני כהפתעה לא נעימה .כי לא זו בלבד שהיה מנוסח בסגנון מעורפל ,אלא שגם היה בו כדי לעורר פקפוקים לגבי האמור בחלק הראשון .וכך כתב הרמן בהמשך מכתבו: ״לאחר שחזרתי וביקרתי בבואנוס איירם בענין אדולף אייכמן מה־ 13במאי 1958ועד ה־ 18בו ,יכול אני לקבוע כי כאשר אייכמן הגיע לארגנטינה ב־ , 1945שם פעמיו אל פנים הארץ .לפיכך יהיה צורך לחפש עקבותיו שם כדי לברר היכן התגורר בעת ההיא .עלי לציין כי מדובר בחקירה על פני שטח רחב ידיים ועלי להביא בחשבון נסיעות רבות לצפון ארגנטינה ,מרחק של אלפי קילומטרים — ,דבר שהוא מסובך וגם יקר מאד״ .הרמן פירט להלן את הדרישות הכספיות שלו ואת סדרי העברת הכספים אליו וסיים ״אם אתה ,או השלטונות ,רוצים בחומר הדרוש כדי לקדם את הענין ,יהיה עליכם לתת לי את האפשרות להחזיק בידי את כל החוטים ...אין צורך לומר שההוצאות יהיו עצומות ושלא אוכל לשלמן מכיסי .ברגע שתענה ותמלא את בקשתי ,תחזור ותשמע ממני על־פי הכתובת שמסרת לי ,אלא אם כן תקבע כתובת חדשה״.
הדברים היו תמוהים בעיני עד מאד :אם כה בטוח הוא בסיפורו על ניק אייכמן ובמה שאמרה לו בתו אחר שביקרה במקום מגורי משפחת הצעיר,
36
ה בי ת ברחוב גריבלדי
ואם הוא קובע בוודאות ,בחלק הראשון של הדו״ח שלו ,כי פראנסיסקו שמידט הוא אדולף אייכמן ,לשם מה עליו להתחקות אחר תנועותיו של אייכמן מאז בואו לארגנטינה בשנת ? 1945דומה הדבר לצייד אשר גילה עקבות טריים של חיה רעה ,ובמקום ללכת אחר עקבות אלה ,הוא פונה לאחור כדי לברר מנין באה החיה .אם אמנם קבע הרמן בבירוריו בין ה־8 באפריל וה־ 15בו שאדולף אייכמן הוא פראנסיסקו שמידט היושב בכתובת ידועה בשכונת אוליבוס ,מן הדין שיטרח עתה להשיג את הפרטים הדרושים לזיהוי סופי של הפושע ,ותו לא .מה טעם בכל החיפושים ברחבי ארגנטינה אחר מקומות שבהם שהה אייכמן בעבר? ומדוע דורש הרמן ש״כל החוטים״ ירוכזו בידיו? שתי אפשרויות נצטיירו לנגד עיני :או שסיפורו של הרמן הוא פרי דמיון מתחילתו ועד סופו והוא בדה אותו מלבו למטרות שאינן ברורות לי :או שיש יסוד לסיפורו הראשון ,אלא שבהמשך חיפושיו הסתבך וסטה מן הדרך הנכונה. נתתי הוראה לפנות אליו ולבקש הסברים לסתירות שנתגלו בדו״ח שלו. עם זאת הועברו אליו כל הסכומים אשר הובטחו לו .במקביל נתבקש אפרים אילני לברר ,שלא באמצעות הרמן ,אם יש יסוד להשערתו של הלה כי פראנסיסקו שמידט הוא אדולף אייכמן. אחר בירורים מייגעים העלה אילני שלא ייתכן כי פראנסיסקו שמידט הוא אייכמן; חזותו והנתונים על משפחתו אינם הולמים את הידוע לנו על הפושע .ולא זו בלבד :שמידט הוא אמנם בעל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ,4261אולם אין הוא מתגורר באותו בית. מימצאים אלה ערערו סופית את מהימנותו של הרמן .איש זה הוסיף לטעון בעקשנות ששמידט הוא אייכמן .הוא לא השתמש במונח ״השערה״, ואף לא הזכיר את האפשרות שאחד משני דיירי הבית — דאגוטו או קלמנט — הוא אייכמן .לאחר שכל בדיקותינו העלו כי טעות בידו, נתעוררו ספיקות גם לגבי עצם קביעתו כי אייכמן מתגורר ברחוב צ׳אקאבוקו .4261 באוגוסט 1958ניתנה הוראה להפסיק בהדרגה את המגע עם הרמן. ואולם לותר הרמן לא ויתר בקלות .בסוף שנת 1958העביר ל״הופרט״ ידיעות נוספות על מאמציו למצוא את פראנסיסקו שמידט ,או ,אם אין הוא אדולף אייכמן ,אדם היושב בארגנטינה ומשתמש בשם אייכמן .כפי הנראה הוברר להרמן שבבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261לא גר אדם בשם שמידט או בשם אייכמן .במסווה של חקירה כלכלית ,כביכול ,ביקש להשיג ממינהל הרישום של התושבים הזמניים בארגנטינה אינפורמציה על אדולף או
פ ר אנ סי ס קו •שמידט | 37
אדולפו אייכמן ,בעל נתינות גרקנית ,וכן על פראנץ או פראנסיסקו שמידט, בעל נתינות אוסטרית .שניהם — כך נאמר בפנייתו — גרו לפנים ברחוב צ׳אקאבוקו 4261בבואנוס איירם רבתי .הרמן הסביר לאיש שבאמצעותו ביקש להשיג את האינפורמציה ,כי התענינותו נובעת מפנייה של לקוח בגרמניה בקשר לעסקה של נכסי דלא ניידי. בראשית 1959הועבר להרמן סכום נוסף ,בהתאם לדרישתו .לאחר מכן הלך ודעך הקשר אתו .מן התקוות הגדולות שתלינו בו בתחילה לא נשתייר עוד מאומה. משום־מה לא יכולתי להשלים עם המחשבה שאין כל יסוד לידיעותיו של הרמן .מדי פעם בפעם חזרתי ועיינתי בתיק שהכינונו על אייכמן ,ולבי אמר לי שעל אף הכל מוכרח להיות גרעין של אמת בדברי הרמן .ביחוד נטיתי לקבל את סיפורה של הבת ,שנשמע משכנע מאד .כל בני משפחת הרמן היו תמימי דעים לגבי הפרט הזה — שהכירו צעיר בשם ניק אייכמן, אשר תיאורו וגילו מתאימים לנתונים שלנו על בנו הבכור של אייכמן ,הוא קלאוס .קלאוס וניק הם שני קיצורים שונים של השם ניקולאס .והעובדה שניק אייכמן לא היה מוכן לגלות לנערתו את כתובתו ,היה בה כדי ללמד שהמשפחה שומרת סוד כלשהו. מלבד עדותו של הרמן היו בידינו ידיעות לא מעטות — אמנם לא בדוקות — בדבר הימצאו של אייכמן באמריקה הדרומית .כמה מהידיעות, משנת , 1956אף הזכירו במפורש את ארגנטינה .וגם באואר ,על אף אכזבתו מהרמן ,הוסיף להאמין שאייכמן נמצא בארגנטינה. העובדה שאשתו של אייכמן וילדיו נעלמו באורח מסתורי מאוסטריה ומגרמניה אף היא לא היתה נטולת משמעות .אילו היה יסוד לסברה שווירה אייכמן נישאה בשנית — לנתין אמריקני או לכל אדם אחר — מדוע היה עליה להעלים את מקום מגוריה? מדוע נזהרו קרוביה ,הן מצד בעלה אדולף אייכמן והן מצדה ,שלא למסור שום ידיעות עליה ועל ילדיה? הגעתי למסקנה שיש מקום לחדש את הנסיונות להשיג ידיעות כלשהן אצל בני המשפחה משני הצדדים .הנחתי היתה ,שקיימת מן הסתם חליפת מכתבים בין ווירה אייכמן ובין אמה ,אחיותיה ואחיה .שיערתי שאולי גם מקיים אייכמן קשר כלשהו עם אביו בלינץ ,או עם אחד או יותר מאחיו באוסטריה ובגרמניה .ואם אמנם קיימת חליפת מכתבים בינו ובין קרוביו, כי אז יש סיכוי לגלות חוט כלשהו אשר יובילנו אל המשפחה המבוקשת. נתתי הוראה להתעניין גם בחבורות של גרמנים אשר חזרו לאחרונה מאמריקה הדרומית לגרמניה .היו בתוכם גם פושעי מלחמה ,אם כי לא השליתי את עצמי למצוא בהם אנשים מסוגם של אייכמן או רופא אושוו^
| 38הבית ברחוב גריבלדי
ד״ר מנגלה .ואולם מותר היה לקוות שבחוגים אלה יידעו משהו על אייכמן, ואולי אף יימצא בהם אדם המוכן לדבר תמורת כסף. כדי לקדם את הטיפול בענין ,החלטתי להקים יחידה מיוחדת שתעסוק אך ורק ב״חשובים״ שבפושעי המלחמה ,ובראש וראשונה באייכמן .בראש היחידה הזאת הועמד משה דרורי ,מוותיקי העובדים .כל החומר שהיה בידי המוסדות השונים הועבר ליחידה זו :והיא הטילה על אנשים בארץ ובחוץ לארץ משימות של גילוי חומר חדש על אייכמן לאיתור אנשים היכולים לזהותו. מאמצינו לא הביאו את התוצאות המקוות. ידיעה שקיבלנו בספטמבר , 1959כאילו נראה אייכמן בבאד אוסזה או באלט אוסזה בשנים 1956 , 1955ו־ , 1959נבדקה ונתגלתה כחסרת שחר. ואולם היה גמור אתי לא להרפות עוד מן הענין .סבור הייתי שמן הראוי להדק את הקשרים עם ד״ר באואר ולהמריצו לא להזניח שום מאמץ העשוי להביא לידי גילוי עקבות חדשים. ואמנם ,באמצע שנת 1959הגיעתני ידיעה מבאואר שיש בידו חוט חדש המוליך אף הוא לארגנטינה .הידיעה ומקורה — כך מסר — נראים בעיניו רציניים מאד ,אלא שהוא רואה צורך לערוך בירורים נוספים בטרם יוכל להעמיד את האינפורמציה לרשותנו .הוא ביקש למסור לנו שבירורים אלה יימשכו זמן לא מועט ,אך הוא מקווה שבבואו לבקר בארץ ,בראשית דצמבר , 1959כבר יוכל להביא עמו את התוצאות.
פרק ה׳
״אייבמן בכווית!״ עד כה הצלחנו לנהל את כל פעולותינו בסתר ,ולא היה בהן דבר שעשוי היה לשמש אזהרה לאייכמן ולהעמידו על העובדה שנעשים נסיונות לגלות את מחבואו .ואולם ב־ 11באוקטובר 1959נתפרסמה ידיעה מרעישה בעתונות הישראלית :אייכמן — נאמר בה — נמצא בכווית ועובד שם בחברת נפט .את הידיעה ייחסו העתונים לד״ר ארווין שילה ,מראשי המרכז לחקר פשעי הנאצים בלודוויגסבורג שבגרמניה. העתונים לא הרפו מן הנושא במשך שבועות רבים .ב־ 13באוקטובר מסרו על ההד הרב שעוררה הידיעה על ״גילוי עקבות סגנו של הימלר״, והוסיפו ש״ארגון המשטרה הבינלאומי חוקר את פרשת אייכמך .משרד החוץ הבריטי ,נאמר בידיעה אחרת ,כבר פנה אל שלטונות כוויית וביקש פרטים על אייכמן .ידיעות מזיקות עוד יותר סיפרו על צוותי חוקרים הפועלים במדינות שונות כדי לגלות את אייכמן ,ועל מאמצים להפעיל את ה״אינטרפול״ לגילוי עקבותיהם של פושעי המלחמה הנאציים .״גורמים משפטיים — נאמר באחת הידיעות — עושים צעדים כדי להניע את ממשלת גרמניה לקבוע פרס על ראשו של אייכמן״. בעקבות ידיעות אלה העלו עתונים שונים את הדרישה לפעול למען לכידתו של אייכמן ,ובלחץ דעת הקהל נאלץ המפקח הכללי של המשטרה להודיע כי ״במסגרת סמכויותיה פועלת המשטרה כל הזמן לגילוי עקבות 39
| 40ה בי ת ברחוב גריבלדי
אייכמן ולתפיסתו״ ,ואולם סמכויות המשטרה מוגבלות .אך ״יש במדינה גורמים ממלכתיים אחרים שאפשרויותיהם רחבות יותר והם פועלים בשטח זה ללא ליאות״ .ולבסוף ציין מר נחמיאס כי ״הפרסום הרב שניתן לפרשה עלול להכביד על איתורו של אייכמן בכוויית״. ב־ 14באוקטובר הביאו העתונים את הידיעה כי דובר המשטרה לחקירת פשעי המלחמה אמר ,שהידיעות על אייכמן הן בגדר שמועות ,אם כי מניחים שהוא נמצא במזרח התיכון. עתה עטו כותבי המאמרים הראשיים על הפרשה .עתון אחד קבל על ההזנחה באיתור פושעי המלחמה וכתב :״לגודל אסוננו נוהגת ממשלת ישראל כל הזמן בצורה העושה רושם שאין לה ענין בתפיסת המרצחים הנאציים ובהענשתם״ .עתון אחר אמר :״עתה ,שנתגלו העקבות ,חייבת ממשלת ישראל ,הן על ידי פעולה משטרתית בקשר עם האינטרפול והן בדרך הפעילות הפוליטית הבינלאומית ,לא לתת לטשטש את העקבות האלה עד שיתברר היכן נמצא הפושע״ .מאמר שהכיל תגובה על דברי המפקח הכללי של המשטרה האשים אותו שהוא ״הסיר האחריות מעל המשטרה והעביר אותה לאינסטאנציות אחרות מעורפלות״ .בעל המאמר קבל ש״לא נעשה דבר לתפיסתו של אייכמן לא על ידי משטרת ישראל ולא על ידי מוסד יותר חשוב ,ובממשלה לא דנו על הענין ,והאינטרפול היה אדיש״. בינתיים הסתייג ד״ר ארווין שילה מן הדברים שיוחסו לו ואמר שהוא רק הודיע — לא למטרת פרסום — שקיבל ידיעה לא בדוקה מפארים כי אייכמן היה כנראה לפני שנים אחדות בכוויית .מעולם לא דובר על הימצאו שם בזמן הזה. אך בכך לא תמה פרשת הפרסומים .ב־ 19באוקטובר הועלתה תביעה פומבית לכנס את ועדת הכספים של הכנסת כדי לדון בהצעה לקבוע פרס בסך חמישים אלף דולאר על ראשו של אייכמן .דרישה פומבית נוספת לקבוע פרס כזה הופנתה אל ראש הממשלה .ב־ 20באוקטובר הופיע מאמר חריף נגד הממשלה ,שבו הואשמה כי בעצם מתן ההיתר לפרסם את הידיעות על הימצאו של אייכמן בכוויית הוכיחה שאין בכוונתה לעשות מאומה כדי ללכדו .״לכידתו של אייכמן — נאמר באותו מאמר — אינה מיבצע קל .אדם או גוף פרטי לא יוכלו לקשיים הכרוכים בה .אולם השרותים החשאיים הישראליים הוכיחו כי הם מצויירים ביידע טכני ובכושר ביצוע לא מבוטלים כאשר הם מעונינים באמת ובתמים לבצע משימה רצינית הן במערך הפנימי והן בחזית החיצונית! אך הם לא הופעלו..״
״ איי כ מן בכווית!׳׳
| 41
כתבו של עתון ישראלי ה׳^ך לראיין אחד מבני משפחת אייכמן בלינץ. כתבה מגרמניה סיפרה ,שאייכמן משמש כמתווך בין חברות גרמניות ובין השייך של כוויית .עתון אחר החיה את הסיפור הישן על האוצר הגדול העומד לרשותו של אייכמן ,כביכול. ולבסוף החליטה ועדת הכספים של הכנסת להביא לידיעת שר האוצר, שלדעתה ההצעה להקציב פרס על ראשו של אייכמן ראויה לתשומת לב, ואם יחשבוה מוסדות הממשלה למתאימה ומועילה ,תהיה הוועדה נכונה לתת ידה לאישור הסכום הדרוש. עמדתי חסר אונים מול הגל הגואה של הפרסומים הסנסציוניים, המאמרים הראשיים ודברי הבקורת על הממשלה ועל שרותי הבטחון .הנזק שגרמו לנו היה חמור מאד .אייכמן אמנם לא היה בכוויית ,זאת ידענו :אבל הפרסומים בעתונים היו עשויים להעמיד אותו על העובדה שמוסיפים עדיין להתעניין בו ובעברו ,ולפיכך עליו להגביר את ערנותו ואולי אף להחליף את ארץ מגוריו .אחת האפשרויות שהטרידו אותי היתה ,שמישהו היודע על מקום הימצאו יראה חובה לעצמו להגיב על הפרסומים בעתונות העולם ולפרסם ״תיקון״ שבו ייאמר כי לשווא יחפשו את אייכמן במזרח התיכון: הוא נמצא בארגנטינה. כיוון שלא היה לאל ידי לפעול למען הפסקת המסע בלי לעורר תשומת לב לא רצויה ,החלטתי שבנסיבות הנתונות אין טוב מלעודד את השמועות בדבר הימצאו של אייכמן בכוויית ואפילו להוסיף עליהן פרטים דמיוניים שונים .כוונתי היתה ,שאם הוא או ידידיו עוקבים אחר הפרסומים ,מוטב שיתרשמו כי אין כאן חקירה רצינית המבוססת על ידיעות מהימנות ,אלא ברווז עתונאי חסר חשיבות הניזון משמועות. בענין זה שררה הבנה מלאה בינינו ובין ד״ר באואר .גם הוא היה בדעה שבמצב שנוצר אין לנו ברירה אלא לחזק את הגירסה הכווייתית ולהביאה לידי אבסורד .בכתבה שהופיעה בעתון ישראלי ב־ 24באוקטובר נמסר מפי התובע הכללי של מדינת הסן ,ד״ר פריץ באואר ,שהשלטונות המשפטיים של גרמניה המערבית שוקדים על הכנתה של בקשת הסגרה ,כיוון שהשתכנעו שאייכמן באמת נמצא בכווית .ד״ר באואר אמר ,לפי אותה ידיעה ,כי בית המשפט בפראנקפורט פתח מחדש את תיקו של אייכמן. ״הוכח כמעט ללא ספק שאייכמן נמצא עתה בכוויית והוא משתייך למטה הכללי של השייך ופועל כמתווך בין השייך של כוויית ובין חברות גרמניות מסוימות״ ,אמר ד״ר באואר. לא היתה כל אפשרות להגיב על דברי הבקורת החריפים שהוטחו כלפי הממשלה .אילו הודיעה הממשלה שנעשים מאמצים לאיתורו של אייכמן,
| 42ה בי ת ברחוב גריבלדי
היה הדבר מפחיד אותו ומניע אותו לנקוט אמצעי זהירות .אילו ״הודתה״, לעומת זאת ,שלא נעשה דבר ,היתה מקוממת את דעת הקהל .השתיקה היתה המוצא היחיד. ואולם גם השתיקה לא תמיד אפשרית היתה .ב־ 25בדצמבר 1959הגיש חבר הכנסת פרץ ברנשטיין שאילתא בלשון זו: ״עם איתורו של הרוצח הגרמני הנאצי אדולף אייכמן ,מן הראוי הוא ששלטונות ישראל ינקטו בכל פעולה העשויה להביא לידי הסגרתו והענשתו כדין. אי־לכך אבקש מכב׳ ראש הממשלה להשיבני מעל במת הכנסת :המוכן כב׳ ראש הממשלה לנקוט בצעדים ובאמצעים מתאימים על מנת לסייע בתפיסתו של הרוצח והענשתו כחוק ?״
כאשר נשאלתי איך לדעתי ,צריך להגיב על שאילתא זו ,הבעתי בטחוני שאיש כפרץ ברשנטיין יוותר על התשובה אם יוסבר לו שמתן פומבי לענין עלול להזיק לפעולות הנעשות בקשר עם אייכמן .הוספתי שאם יהיה צורך בכך ,אהיה מוכן להסביר לו בשיחה אישית מדוע עליו לוותר על השאילתא. בעקבות דברי אלה שלח לו מזכירו המדיני של ראש הממשלה את התשובה הבאה: ״ננקטים צעדים מסויימים כדי לסייע להסגרת אדולף אייכמן .פרטים על כך יהיה מוכן למסור לך אישית ובעל־פה הממונה על שרותי הבטחון. ראש הממשלה סבור כי תשובה פומבית בכנסת עלולה להזיק למאמצים אלה ,והוא יודה לך אם תואיל להסיר את השאילתא״.
אין צורך לומר שחבר הכנסת ברנשטיין נענה לבקשה זו.
פרק ו׳
ריקארדו קלמנט הידיעות החדשות שהביא עמו ד״ר באואר כשהגיע לארץ ,בדצמבר , 1959 היו בעלות חשיבות עצומה .לדברי המקור החדש שלו הסתתר אייכמן אחר המלחמה במנזר בגרמניה ,בחסותם של נזירים קתוליים יוצאי קרואטיה. בשבתו במנזר זה הוסב שמו מאדולף אייכמן לריקארדו קלמנט .ב־1950 ביקר כנראה אצל אשתו באוסטריה ,ובעת ההיא כבר היה מצוייד בתעודות על שם זה .אחר כך הפליג באניה לארגנטינה ,כשבידו דרכון של הצלב האדום הבינלאומי .גם בדרכון הופיע השם ריקארדו קלמנט .בבואנוס איירס השיג תעודת זיהוי בשמו החדש .השם ריקארדו קלמנט הופיע במדריך הטלפונים של בואנוס איירס בשנת . 1952במשך תקופה מסויימת היתה לאייכמן־קלמנט מכבסה בשכונת אוליבוס ,אולם היא פשטה את הרגל. משנת , 1952ואולי מ־ , 1953עמד אייכמן בקשרי מסחר עם חברה בנקאית בשם ״פולנדר אי קומפאניה״ ,שכתובתה בבואנוס איירס היתה: אוונידה קורדובה 374ומספר הטלפון שלה — .328785חברה זו, שבראשה עמד מהגר גרמני אשר השתקע בארגנטינה עוד בשנת השלושים, התענינה בניצול מקורות מים להפקת אנרגיה חשמלית ולצורך זה הקימה חברת־בת ,או צוות ,בשם ״קאפרי״ .ריקארדו קלמנט היה מאנשי צוות זה. בראשית שנות החמישים ,כנראה ב־ , 1952עבד בשביל חברה זו בסביבות 43
| 4 4הבית ברחוב גריבלדי
העיר טוקומאן .ב־ — 1958לדברי אותו מקור — התענין מישהו בחברת פולדנר בקשר לריקארדו קלמנט ,והחברה השיבה על שאלתו :״הוא עדיין אצלנו״. לימים ,בעת נסיון הפיכה בבוליוויה ,הוצע לקלמנט על־ידי ידידים שידעו את זהותו האמיתית ,שיטול על עצמו את ניהול המוסד לבטחון המדינה באותה ארץ .תגובתו היתה :״כאשר אני שומע את המלים ״שרות בטחון ממלכתי״ ,נעור בי מחדש התיאבון לרצח״. בשום אופן אי אפשר היה להניע את באואר שיגלה לנו פרט כלשהו על המקור החדש .היו לו ,כנראה ,סיבות של ממש לקיים את סודיותו. כשהגיע לידי הדו״ח על הפגישה עם ד״ר באואר ,הבנתי מיד שחל מפנה בכל מאמצינו וכי עתה עולים אנו על דרך המלך .שאלה אחת בלבד הטרידה אותי ,וביקשתי לבררה מיד :אם יכול אני להיות בטוח שלא קיים כל קשר ,ישיר או עקיף ,בין מקורה של האינפורמציה החדשה ובין מיודענו הרמץ .תשובתו של באואר היתה חד־משמעית :אין ,ולא יכולה להיות, שייכות כלשהי בין השניים ,ולא עוד אלא שידוע לו כי השניים אף לא שאבו ממקור משותף אחד. עתה רווח לי .קודם כל נתפענחה לי חידת הרמן :ולא עוד אלא שהשגנו אישור נוסף להנחתנו כי אייכמן נמצא בארגנטינה .לא היו בידי האמצעים הדרושים כדי להעריך את מידת מהימנותו של המקור החדש ,אולם פרט אחד שבידיעותיו הזדקר לעין ,והוא היה בעיני המפתח לכל התעלומה: השם ריקארדו קלמנט. השם קלמנט (או קלמנטס) הוזכר גם באחד הדו״חות של הרמן ,אלא שהוא התייחס אליו כאל שם בדוי או מושאל שהשתמשו בו לרישום אחד משני מוני החשמל בביתו של פראנסיסקו שמידט .הוא לא העלה על הדעת שייתכן כי שני השמות המופיעים על מוני החשמל — דאגוטו וקלמנט — עשויים להיות שמותיהם של דיירים אמיתיים .כזכור העלתה בדיקתנו ששמידט עצמו אינו מתגורר בבית שברחוב צ׳אקאבוקו .לימים עמד גם הרמן על עובדה זו ,אלא שלא היה מוכן להודות בטעותו .תחת זאת החל מחפש את החשוד במקומות אחרים ,הן על־פי השם פראנסיסקו שמידט והן על־פי השם אדולף אייכמן .עתה נזכרתי שעוד בראשית מגענו עם ד״ר באואר ,בסוף , 1957אמר לנו הלה שהמקור שלו(הוא לותר הרמן) מסרב לגלות את השם שבו משתמש האיש החשוד כאייכמן .גם בעת ביקורו של ״הופרט״ אצל הרמן בפברואר 1958לא הזכיר הלה את השם שבו נודע אביו של ניקולאס אייכמן. עתה הבנתי מדוע ,והוברר לי מה קרה לו להרמן:
ריקארדו קלמנט | 4 5
סיפורו של ניק אייכמן קצעיר היה אמיתי ,הגיוני ומתקבל על הדעת מכל הבחינות .הוא התבסס על עדות הבת ונתמך על־ידי האם ,ושתי אלה עשו מלכתחילה רושם מהימן .גם הסברו של הרמן על הגורמים שהניעוהו לראות קשר בין אביו של ניק ובין הפושע אייכמן ,ששמו הוזכר במשפטו של פושע מלחמה אחר בגרמניה ,היה הגיוני מאד .ואילו הסתפק הרמן באלה ,ייתכן שגילויו החשוב היה מוליד תוצאות עוד לפני זמן רב .ואולם מסיבות שהיו ידועות רק לו ,ביקש להמשיך לבדו בחקירה ולהשאיר בידיו ״את כל החוטים״ .סבור היה ,כנראה ,שאם יעמידו לרשותו את האמצעים הכספיים הדרושים ,יעלה בידו עד מהרה לברר את כל הקשור במשפחתו של ניק אייכמן ,לרבות שמו המושאל של אבי המשפחה ומקום מגוריה המדוייק .אולי אף סבור היה הרמץ ,שכשם שניק משתמש בשמו האמיתי, כך גם אביו אינו מסתיר את שם משפחתו ,ואם כן הדבר ,לא יקשה עליו לאמת עובדה זו הודות לקשריו הענפים ולמכריו הרבים בשכונת אוליבוס. כפי הנראה התבדתה תקווה זו והוא גילה שבבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261 אין דיירים הנקראים בשם אייכמן ,לעומת זאת שמע שבעל הבית הוא אוסטרי ,ובפחזותו הרבה ״קבע״ ,בלי לטרוח לבקש ראיות לדבר ,שאוסטרי זה הוא אייכמן .אין לשכוח שהרמן היה עיוור ,ולא יכול להתרשם מבני אדם על־פי מראה עיניים .אילו אמר לנו שהוא משער כי שמידט הוא אייכמן ,היינו בודקים השערה זו ,ומשהיינו מעלים בחקירתנו ששמידט אינו גר באותו בית ואף אינו יכול להיות אייכמן ,קרוב לוודאי שהיינו מתחילים להתחקות אחר שאר דיירי הבית .אולם הרמן לא דיבר על הזיהוי שמידט־ אייכמן כעל אפשרות או השערה :הוא קבע אותו כעובדה ,ולחיזוקה של עובדה זו הביא את השמועה כי האיש הגיע לארגנטינה בצוללת גרמנית אחר מלחמת העולם השניה .גם את הניחוש שלו כי שמידט־אייכמן שינה את חזותו על־ידי ניתוח פלאסטי הגיש לנו כעובדה מוכחת .הוא עצמו האמין כנראה שסברותיו הן עובדות :וכאשר נתבררה לו טעותו ,לא הודה על האמת אלא ביקש שנאפשר לו להתחקות על עקבותיו של אייכמן מיום בואו לארגנטינה. אכן ,על־ידי פזיזותו השמיט הרמן מתחת לרגליו את הבסיס האיתן אשר עליו עמד בשעה שהודיע על גילויו החשוב. לא האמנתי כי אך מקרה הוא שהשם קלמנט מופיע בסיפוריהם של שני המקורות גם יחד .על סמך השוואת הידיעות משני המקורות הנחתי שאייכמן אמנם גר בבית אשר ברחוב צ׳אקאבוקו ,ושהשם קלמנט המופיע על מונה המאור הוא השם אשר לו נזקק משעה שהגיע לארגנטינה .ככל שהוספתי לעיין בתיקו של הרמן ובכל הדו״חות על מימצאיו ,כן גברה בי
| 46ה בי ת ברחוב גריבלדי
ההכרה כי ריקארדו קלמנט מרחוב צ׳אקאבוקו הוא אדולף אייכמן. האפשרות שווירה אייכמן אולי נישאה לגרמני אחר ,שגם הוא נאלץ להעלים את זהותו האמיתית ,והוא המשתמש בשם קלמנט ,נראתה לי רחוקה מאד. לעומת זאת הטרידה אותי המחשבה שמשפחתו של ניק אייכמן אותרה על־ידי הרמן ב־ , 1957ומן המועד ההוא ועד סוף — 1959תקופה של יותר משנתיים — לא קיבלנו שום ידיעות נוספות על המשפחה ,ולפיכך אין כל וודאות שהיא מוסיפה להתגורר באותה כתובת. המשימה המוטלת עלינו היתה איפוא ברורה :עלינו לאתר את משפחת קלמנט בארגנטינה ולבדוק אם ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן .ולנוכח האפשרות שקלמנט הוא אולי פושע מלחמה אחר שווירה אייכמן נישאה לו אחר שבעלה נעלם ,עלינו לחזור ולבדוק באירופה את מידת הרגישות הקיימת אצל שתי המשפחות ,אייכמן וליבל (ליבל היה שמה של ווירה אייכמן לפני נשואיה) לגבי מקום המצאם של ווירה והילדים .כי אם אמנם נישאה לאחר ,והוא האיש המתכנה קלמנט ,כי אז אין למשפחה כל סיבה להסתיר את העובדה שהיא וילדיה נמצאים בארגנטינה .ואולם אם קלמנט הוא אייכמן ,ברור שבני המשפחה ייזהרו שלא לגלות לאיש את ארץ מגוריהם. מעתה התחלתי נותן את דעתי על בחירת עובד בכיר ועצמאי שאפשר להטיל עליו את בירורה של הסברה כי ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן. למשימה זו דרוש היה אדם שחזקה עליו כי בדיקתו תהיה יסודית ומסקנותיו ברורות. בחרתי ביוסף קנת ,מטובי החוקרים בארץ .קנת ,יליד גרמניה וחבר קיבוץ לשעבר ,התמחה בחקירת שבויי מלחמה גרמניים בימי שרותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה .הכרתיו כאדם מסור שאינו מרפה ממשימה אשר הוטלה עליו :ולבי היה סמוך ובטוח כי בתום שליחותו נדע היכן אנו עומדים. פניתי אל הממונה עליו ,אל חגי .ידעתי שבכל הנוגע לאייכמן אמצא אצל חגי הבנה מלאה :הוא עצמו מניצולי אושוויץ היה ,והוא היה בקי במיוחד במעלליו של אייכמן בארץ מוצאו ,הונגריה. חגי סבור היה ,עוד זמן רב לפני שהובאה אלי הידיעה הראשונה על הימצאו של אייכמן בארגנטינה ,שמן הדין להתחקות אחר שני פושעי מלחמה האחראים לשפיכת דמם של מיליוני יהודים :רופא אושוויץ ד״ר יוזף מנגלה ,ומבצע ״הפתרון הסופי״ אדולף אייכמן.
ריקארדו ק ל מנ ט | 47
חגי הוא שהמחיש לי,את משמעותו של השם אושוויץ .בן 21היה כשפרצה מלחמת העולם השניה .הוא למד אותה שעה הנדסת מכונות בפאריס ,אולם לפגרת הקיץ שב לביתו בסיגט שבטראנסילוואניה ,ופרוץ המלחמה הפסיק את לימודיו באופן פתאומי .האזור שבו חי חגי היה שייך לרומניה ,אולם מקץ שנה ,בקיץ , 1940הוצא מרשותה של זו וצורף להונגריה .מכאן ואילך התרגשו ובאו על ראש חגי ומשפחתו כל הפורענויות שהיו מנת חלקם של יהודי הונגריה. לאביו ,שהיה תעשיין וסוחר אמיד ואדם מסור ליהדות ולציונות ,התנכלו תחילה .מעמדו החברתי והכלכלי היה כנראה לצנינים בעיני השליטים החדשים .אחיו הצעיר ,ואחר כך גם אחיו הבכור ,גוייסו לגדודי העבודה היהודיים של הצבא ההונגרי .גם חגי גויים לעבודת כפייה ,אבל הוא הצליח להשתחרר מקץ חדשים אחדים .אחר שחרורו לא העז עוד לשוב לבית הוריו בסיגט ,והוא נשאר בבודפשט יחד עם אחיו הצעיר. הוא ביקר בסיגט כאשר אחיו הבכור הכניס את בנו לבריתו של אברהם אבינו :וכשחזר לבודפשט ב־ 19במארס , 1944מצא אותה בידי הגרמנים: באותו לילה השתלט הצבא הגרמני על הונגריה. אביו הפציר בו מאד שיחזור לבית ,וחגי נעתר לבסוף ונסע שוב לסיגט, הפעם בניירות ״אריים״ .הוא נעצר ,יחד עם כל היהודים שהיו מסוגלים לעבודה גופנית ,ונשלח לעבודת כפייה מחוץ לעיר .כשחזר משם לסיגט, מצא שהגרמנים ריכזו את כל תושביה היהודיים בגיטו ,פרט לקבוצה קטנה, ובתוכה גם הוריו ושתי אחיותיו ,שנכלאה בבית הכנסת .בגיטו מצא חגי את גיסתו ,אשת אחיו הבכור ,עם תינוק ,וכן את אחיו הצעיר שמעון. ב־ 15במאי , 1944בבוקר השכם ,העירו אותם שוטרים הונגריים וציוו עליהם להיות נכונים לצאת לדרך תוך שעתיים .ההסבר שניתן להם היה, שהצבא האדום הולך וקרב ,ולכן הוחלט להעביר אותם לפנים הארץ. שמותיהם של חגי ושל אחיו הצעיר שמעון לא הופיעו ברשימות שבידי השוטרים ,אולם כיוון שלא רצו להשאיר את גיסתם לבדה עם התינוק, ביקשו לצרף גם אותם למסע. הם היו תמימים מאד ,יהודי סיגט .לא היה להם מושג שזה שנים אחדות משמידים את היהודים שבכל ארצות אירופה .מימיהם לא שמעו את השם אושוויץ ,ואיש לא אמר להם מעולם שמכל רחבי אירופה מוסעים יהודים ברכבות אל המקום ההוא כדי למות שם בתאי גזים. הנסיעה נמשכה שלוש יממות ,בקרונות משא חתומים ,שמונים נפש בכל קרון .כשעמדה הרכבת ממהלכה והקרונות נפתחו ,מצאו את עצמם בתוך מחנה הסגר ענקי .ציוו עליהם לרדת מן הקרונות ,בלי מטענם הדל ,ולנוע
| 48ה בי ת ברחוב גריבלדי
בטורים ארוכים .חגי ואחיו הצעיר הלכו בצדי הגיסה ,שנשאה את תינוקה בזרועותיה .היה לילה ,וזרקורים גדולים האירו את החשכה .לפתע ראו לפניהם רציף מוגבה ועליו קצין ס״ס ,שרביט בידו ,שהיה מכוון את הבאים לקראתו ,מי שמאלה ומי ימינה .לידו עמדו עוד כמה קצינים וחיילים של הס״ס ,ועמם כלבים גדולים .סמוך למקום שבו עמדו הקצינים ,עסקו כמה אנשים לבושים בתלבושת פסים בהכוונת תנועת ההולכים .לפני שהיה סיפק בידיהם לעמוד על משמעות הטקס המוזר שנערך לאור הזרקורים, הופרדו חגי ואחיו מגיסתם :היא והתינוק הופנו לצד שמאל ,ואילו הם נשלחו ימינה. הם הוסיפו ללכת כמה מאות מטר ,ולבסוף הוכנסו לבנין ,ציוו עליהם להתפשט ולעבור דרך מקווה מים ,לצורך חיטוי .כשיצאו מן המים ,השליכו לעברם צרור ובו תלבושת פסים .אחר כך סיפרו אותם תספורת מוזרה: גילחו פס בראשם ,ברוחב של סכין גילוח ,מן המצח ועד העורף .מן הבנין ההוא הועברו לרחבה ,שבה עמדו שעות אחדות .כשהאיר היום החדש ,ראו שכל השטח ,ככל שהעין מגעת ,מלא צריפים .מגגו של אחד הצריפים האלה קפץ בחור ,שאמר להם משהו בפולנית .בראותו שאין הם מבינים אותו ,שאל באידיש :מאיזו ארץ אתם? — מהונגריה. — משמע שגם תור ההונגרים הגיע... — היכן אנחנו? — באושוויץ ,מחנה ההשמדה הגדול ביותר של הגרמנים. — מה פירוש ״מחנה השמדה?״ — כאן ממיתים את הזקנים ואת הילדים תיכף ומיד .אתם תעבדו תחילה ,אבל גם תורכם יגיע ,כפי שיגיע גם תורי. — מה זאת אומרת ״ממיתים ?״ איך? הבחור נפנה לאחור והצביע על כמה ארובות גבוהות שנראו במרחק כמה מאות מטר משם ,ושעשן היתמר מהם. — קודם הורגים בגזים ,ואחר כך שורפים שם את הגוויות. הם לא האמינו .הוא הבחין בפקפוקם ואמר: — אני רואה שאינכם מאמינים לי .אתם חושבים כנראה שדעתי נטרפה עלי .חכו כמה ימים ותיווכחו. והוא נפרד מהם וחזר לעבודתו בתיקון גגו של צריף. מקץ חצי שעה הופיע אדם לבוש בתלבושת פסים ,שדיבר הונגרית והציג את עצמו כ״קאפו״ שלהם .הוא אישר את כל דבריו של הצעיר, ואמר:
ריקארדו ק ל מנ ט | 49
— הביאו אתכם לכאן פדי להשמיד אתכם .אבל המנוולים הגרמניים זקוקים ,לפי שעה ,לידים עובדות ,ולכן נתנו לכם ארכה .בינתיים הם הורגים את הוריכם ,את אחיכם ואת ילדיכם הקטנים .עליכם לדעת שכל כללי ההתנהגות האנושית שהכרתם בעבר אינם חלים במקום הזה. הוא הסביר להם את מהות תפקידו של ה״קאפו״ והוסיף בגילוי לב: — לקחתי על עצמי את התפקיד הנאלח הזה כדי להגדיל את סיכויי להשאר בחיים .ה״קאפו״ גם הוא סיפר על תאי גזים ועל כבשנים לשריפת הגופות ,אבל גם לו לא האמינו .הוא אמר שקצין הס״ס שעמד על הרציף וכיוון את התנועה הוא מנגלה ,רופא הפוסק מי ימות לאלתר ומי יורשה לחיות עוד זמן מה. חגי נשאר באושוויץ שבוע ימים בלבד ,ובמשך השבוע ההוא החל משתכנע שאולי בכל זאת יש אמת בסיפורים הנוראים על תאי הגזים .אחר כך נשלח למחנה עבודה בשלזיה .שם נשאר עד 17בינואר , 1945כשפונה המחנה נוכח התקדמות הרוסים .עשרים יום הלכו הוא ושאר האסירים ברגל דרך הרי הקרפטים וחבל הסודטים ,ואחר כך הועלו בקרונות והוסעו למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה .אחר שלושה ימים הועברו משם למחנה אחר, באבנזה .כאן הועבדו בפרך ,כשכל מזונם הוא 166גרם לחם קלוקל לנפש ליום .בארבעה חדשים ,מן היום בו נעזב המחנה בשלזיה ועד יום השחרור, פחת משקלו של חגי משמונים קילו לארבעים .יום יום מתו רבים ברעב ובאפיסת כוחות ,והנותרים בחיים הוכרחו לשאת את המתים בחזרה אל המחנה. ב־ 27באפריל ,עשרה ימים לפני השחרור ,מת אחיו שמעון בזרועותיו. חגי עצמו החזיק מעמד עד היום שבו נכנסו האמריקנים לאבנזה .ביום ההוא איבד את הכרתו ,וכשחזר ופקח את עיניו ,מצא את עצמו בבית־ חולים־שדה של הצבא האמריקני .שלושה שבועות הזינוהו על ידי הזלה לווריד ,ושלושה שבועות נוספים נתנו לו רק נוזלים. ב־ 1באוגוסט שוחרר מן המחנה ,ודרך וינה ובודפשט שב לסיגט כדי לערוך את מאזן מתיו .אחיו הבכור יהודה ואחת משתי אחיותיו נשארו בחיים .הוריו אף הם נשלחו לאושוויץ ,וד״ר מנגלה הפנה אותם שמאלה — אל תאי הגזים .ארוסתו צפורה ,שהוסעה גם היא לאושוויץ יחד עם הוריה ואחותה ,היתה היחידה ממשפחתה שנשלחה ימינה .זמן מה עבדה באושוויץ ואחר כך נשלחה לברגן בלזן .היא חזרה לסיגט באוקטובר, ובדצמבר התחתנו. לא קל היה לשחרר את קנת לצורך המיבצע שלנו :עסוק היה בעת ההיא בכמה חקירות בטחוניות חשובות שבהן אי אפשר היה למצוא לו מחליף.
| 50ה בי ת ברחוב גריבלדי
חגי מוכן היה לעשות כל מאמץ כדי להקדים את שחרורו ,אולם הדבר לא נתאפשר לפני סוף פברואר . 1960 הייתי קצר רוח .עתה ,משמשוכנע הייתי כי יש בידינו ידיעות מהימנות, קשה היה לעמוד בדחייה בת חדשיים .ואולם בראותי שאין ברירה, הסכמתי .את השבועות שנותרו עד לצאתו הקדיש קנת ללימוד יסודי של הנושא .בחירתו למשימה הסבה לו קורת רוח מרובה .הסברתי לו את השקפתי כי יש יסוד איתן לתקווה כי ריאקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן. עוד היה סיפק בידי להסדיר לקנת פגישה עם ד״ר באואר לפני שהלה חזר לגרמניה .רציתי שישמע מפיו את כל הידוע לו על אייכמן וכן יקבל פרטים על מקורותיו וישמע את הערכתו לגבי הסברה שקלמנט הוא אייכמן. בפגישה הזו השתתפו גם דרורי ואפרים אילני ,שחזר לארץ בסוף 1958 לאחר שהשלים את עבודת המחקר שלו .החשבתי את שיתופו של אילני בפגישה בגלל בקיאותו בתנאים השוררים בארגנטינה ומפני שרכש לו נסיון אגב טיפול בחקירה ,תחילה לצדם של גורן והופשטטר ואחר־כך גם יחידי. קנת יצא מאוכזב־קמעה מפגישתו עם באואר ,כי לא עלה בידו להניעו שיגלה לו את זהות המקור שלו :סבור היה שאילו יכול להפגש עם האיש ולחקור אותו ,היתה עבודתו קלה לאין ערוך .עם זאת התרשם מאד מכנותו של באואר ומאמונתו השלמה שקלמנט הוא אייכמן. הפגישה נסתיימה בהבטחה של באואר שבשובו לפראנקפורט יעמיד לרשותנו העתקים מכל המסמכים שבידו שיש בהם כדי לסייע בזיהויו של אייכמן. בשלב זה ראיתי צורך להודיע לראש הממשלה שגברו הסיכויים לאתר את אייכמן .גם בהזדמנויות קודמות סיפרתי לו על מאמצינו ,ואולם סבור הייתי כי עתה הגענו אל פרשת דרכים. בן־גוריון שמע את דברי בענין רב ,התענין בבאואר וראה במעשהו תופעה מופלאה .הסברתי לו שברצוני להביא את אייכמן לישראל ,ואם אפשרי הדבר על פי חוקי המדינה ,למסור אותו לידי הרשות המשפטית. תגובת ראש הממשלה היתה ,שעיקר חשיבותו של הענין הוא בהבאתו של אייכמן בפני בית משפט .אם יושג הדבר הזה ,אמר ,יהיה זה מעשה בעל ערך מוסרי והיסטורי כביר. הצעתי — והוא הסכים — שאברר עם היועץ המשפטי לממשלה ,חיים כהן ,את הצד היורידי של השאלה .ימים ספורים לאחר מכן נפגשתי עם כהן :ולפי בקשתי קיימנו את הפגישה בביתו ולא במשרדו ,כדי שלא לעורר סקרנות שלא לצורך .הוא הבין שהמדובר בענין יוצא דופן ,וציפה לבואי במתח מסויים .בחדר עבודתו הגדוש ספרים סיפרתי לו על הסיכויים לאתר
ריק ארדו ק ל מנ ט | 51
את אייכמן ועל כוונתנו ללכזלו על מנת להעמידו לדין בישראל .השאלה היא ,אמרתי ,אם אפשר יהיה לשפוט אדם אשר הובא לארץ בתנאים כאלה. חיים כהן היה נרגש מאד .נדמה לי שנדהם במקצת מעצם ההעזה שברעיון .שעה ארוכה ישב מהורהר ,ולפתע קם והוריד ממדפי הספרים שלו כמה כרכים עבים .ברגע זה הבנתי כי לא זו בלבד שהרעיון חדר ללבו, אלא שגם מצא בו הד חיובי .זמן מה עיין בספרי החוק שלו ,ואחר כך פנה אלי ואמר: — הדבר אפשרי. הוא ביסס את דעתו בתקדימים ,אך ביקש שהות נוספת ,בטרם יתן את תשובתו הסופית ,כדי שיוכל להתייעץ עם מורו ורבו וידידו הקרוב ,שר המשפטים פנחס רוזן .כעבור ימים אחדים הביא לי תשובה חיובית בשמו ובשם שר המשפטים .תנאי אחד היה בפיו של פנחס רוזן :אם יתברר שטעינו בזיהוי ,ישוחרר האיש ללא פגע ויפוצה .הסכמתי לתנאי זה בנפש חפצה. הצעתי לחיים כהן שנבקש פגישה משותפת עם ראש הממשלה כדי שיוכל להשמיע באזניו את חוות דעתו ולבססה .ואכן ,כך עשינו .בשעה שישבתי עמו אצל בךגוריון ושמעתי את המשפטן הדגול מנמק את השקפתו ,ראיתיו בעיני רוחי מופיע כתובע במשפט ההיסטורי חסר התקדים :״היועץ המשפטי לממשלת ישראל נגד אדולף אייכמך .הגורל רצה אחרת .את תפקיד התובע עתיד היה למלא יועץ משפטי אחר .זמן מה לפני המשפט נתמנה חיים כהן לשופט עליון. אחרי שכהן עזב אני נשארתי עוד עם ראש הממשלה .אמרתי לו ,כי לדעתי ,חייבת שרת־החוץ גולדה מאיר לדעת את אופיה של הפעולה המתוכננת ,שכן עלולות להיות לה השלכות מדיניות חיצוניות .כפי שאני מכיר אותה — הסברתי — היא לא תתנגד לתכנית ,אך אם תהיה לה הסתייגות כלשהי באחד הסעיפים נביא את הדבר להכרעתו .בךגוריון הסכים ללא היסוס. מאז התמנתה שרת החוץ ,היה בין גולדה מאיר וביני שיתוף־פעולה הדוק ביותר .היה זה בשבילי מקור לסיפוק רב לעבוד עם אשה אמיצה זו. על אף שלא הייתי כפוף לה ,עשיתי לי כלל — בברכתו המלאה של ק־גוריון — להביא בפניה כל נושא בעבודתי ,שהיתה לו נגיעה לתחום אחריותה .היא מצדה נהגה להיוועץ בי כל אימת שהתעוררה בעייה בלתי שגרתית בענייני חוץ .תמיד מצאנו בינינו לשון משותפת .גם הפעם לא הייתי צריך להכביר במלים שעה שתארתי את השלב ,שאליו הגענו .היא לא היססה אף שניה אחת .היא נתנה הסכמתה מיד.
| 52הבית ברחוב גריבלדי
בשלהי דצמבר 1959החלטתי להפעיל יחידה מיבצעית בחתחקות אחר משפחת אייכמן ומשפחת אשתו ,ליבל .ריכוז הפעולה הופקד בידי עזרא עשת ,ששהה אותה שעה באירופה בתפקידים מיבצעיים .עזרא עלה לישראל ב־ , 1949לאחר שטעם את טעמו המר של המשטר הפאשיסטי ברומניה ,במלחמת העולם השניה. התפקיד העיקרי שהוטל על עזרא היה — לברר מתי ,כיצד ולאן נעלמו ווירה אייכמן־ליבל וילדיה שנים אחדות אחר המלחמה .לשם כך נצטווה לעקוב אחר משפחתה באירופה ,שמא היא מקיימת קשר מכתבים עם ווירה. קיווינו שחליפת מכתבים זו תוביל אותנו אל כתובתה הנוכחית של האשה. פעולה דומה הוטלה על עשת לגבי אייכמן האב ,שעל אף שמונים ושתיים שנותיו הוסיף לנהל בית מסחר לאבזרי חשמל בלינץ ,ולגבי ארבעת אחיו של אדולף אייכמן. המשימה לא היתה קלה כלל וכלל! ועל קשייה האובייקטיוויים נוספה העובדה שקבעתי לה סייגים חמורים מחשש שמא צעד לא זהיר עלול להעמיד את המשפחה על כוונותינו ולשמש אות אזהרה לפושע המבוקש. עד כדי כך בטוח הייתי שסברתי ביחס לאייכמן עתידה להתאמת, שהתחלתי נותן את דעתי על התכנון המיבצעי של לכידתו. ארגנטינה היתה בשבילי ארץ רחוקה ולא־נודעת :וריחוקה מישראל — כחמשה עשר אלף קילומטר — העמידני לפני בעיות קשות .הנחת היסוד שלי היתה ,שיהיה צורך להפעיל כח־משימה אשר ישוגר לשם מישראל: והפעלתו של כח כזה במרחק כה רב מהבית היתה היא עצמה קשה ומסובכת .אך השאלה הקשה ביותר שלפניה הועמדתי היתה :איך מביאים אדם משם לישראל — אם אמנם יוחלט על כך — בתנאים מיבצעיים ,דרך תחנות ביניים רבות? מטוסים ישראלים לא טסו לחלק זה של העולם .בשלב מסוים אמנם עלתה המחשבה לפתוח קו לאמריקה הדרומית ,אולם הרעיון נגנז בהיותו כרוך בקשיים טכניים וכלכליים מרובים .לכאורה אפשר היה לחכור מטוס מיוחד לצורך המיבצע :אלא שכדי לחצות את האוקינוס האטלנטי היה צורך במטוס גדול ,וכיצד ניתן לחכור מטוס נוסעים גדול בלי לעורר תשומת לב כללית? החלטתי להתיעץ עם יהודה שמעוני ,שהיה בעת ההיא מנהל מחלקה בחברת ״אל על״ .הכרנו איש את רעהו זה שנים ,ולא הוצרכתי לבזבז זמן להסברים והקדמות. — האם קיימת אפשרות לשלוח מטוס לבואנוס איירס? — שאלתיו. שמעוני הבין ,מן הסתם ,כי לא השאיפה להרחיב את רשת הקווים של
ריקארדו ק ל מנ ט | 53
החברה היא שהיתה נר לרגלי ,וכי התענינותי קשורה במיבצע כלשהו. ואולם הוא נמנע מלהציג שאלות. — נדמה לי — אמר — ,שמבחינה טכנית ניתנת טיסה כזאת לביצוע: אבל לא אוכל לתת לך תשובה סופית בלי לברר את הענין תחילה עם אחד מאנשי ההנהלה .מנהל החברה איננו בארץ ברגע זה ,אך אם תסכים ,אדבר עם מרדכי בךארי ,אחד מסגניו. סיכמנו שלעת עתה יבוא בדברים עם בן־ארי בלבד ,ולא עם שום אדם אחר בחברה .כעבור שבוע חזר אלי והתשובה עמו: — בן־ארי אמר שאם ממך יצאה הבקשה ,כי אז יש להתחיל בפעולה מיד .אני יכול לאשר סופית שמבחינה טכנית אין מניעה .מטוס מדגם ״בריטניה״ יכול לטוס לבואנוס איירס ובחזרה עם שני צוותים ובשתי חניות־ביניים — בדאקאר וברסיפה. — ואיך ,לדעתך ,ניתן למצוא הסבר מתקבל על הדעת לטיסה מיוחדת כזאת? — החברה עיינה בתכנית לפתיחת קו לאמריקה הדרומית ,כפי שאתה יודע. נוכל לומר שזאת טיסת נסיון. — לפי שעה די לי בדברים שאמרת לי .ולמותר להדגיש כי עצם ההתענינות שלי בנושא זה צריך להשמר בסוד. — האם אתה כבר יכול לומר משהו על המועד המשוער של הטיסה? — בשלב זה — לא .בבוא העת אפנה אליך. הימים היו ימי דצמבר . 1959
פרק ז׳
מגיפת צלגי הקרס עוד לא נדמו הדיה האחרונים של השמועה כי אייכמן נמצא בכוויית, כביכול ,וגל עכור של זוהמה אנטישמית עלה בגרמניה והציף עשרות ארצות ברחבי העולם .בבת אחת כמו ניעורו אבירי השנאה בכל חלקי תבל, כאילו חיכו לאות ,או נענו לקריאה .לא היה שום דבר בדומה לזה מאז נסתיימה מלחמת העולם השניה ומאז הושבתה חרושת המוות הגרמנית באושוויץ ובשאר מחנות הרצח. אור ל־ 26בדצמבר 1959מרחו אלמונים צלבי קרס וסיסמאות אנטי־ יהודיות על כתלי בית כנסת חדש בקלן שבגרמניה .לאחר מכן הצליחה המשטרה לעצור שני אנשים צעירים ,חברי ״מפלגת הרייך הגרמנית״ — אחת המפלגות הקיקיוניות שהתחרו ביניהן על הירושה הנאצית .בביתו של אחד מהם נמצאו דגלים וספרים מימי היטלר. פועלי עירית קלן ניקו את כתלי בית הכנסת ,ושלטונות העיר ,וכן הממשלה הפדרלית ,הביעו את סלידתם מן המעשה. ואולם המקרה לא נשאר בודד .תוך ארבעה ימים צויירו בעשר ערים גרמניות אחרות צלבי קרס וסיסמאות אנטי־יהודיות ופרו־נאציות .אחר כך פרץ הגל את גבולותיה של גרמניה ,והגיע עד אנגליה :על חנויות של יהודים במנצ׳סטר ועל חזיתו של בית כנסת בקנזינגטון פארק שבלונדון נמרחו צלבי קרס בצירוף המלים הגרמניות ״יודן ראוס״ (יהודים — 54
מגיפת כלבי ה ק ר ס | 55
החוצה) .כנסיה אנגליקנית בקרבת הבירה הבריטית ,בנין מערכת של עתון, ומועדון שמרני בבולטון שבצפוךמערב אנגליה היו המטרות הבאות של מורחי צלבי הקרם .אחר כך פשה הנגע גם לאנטוורפן שבבלגיה ,מקום שם לוכלכה חזית בית הכנסת בסמלים נאציים ,ולווינה בירת אוסטריה ,שגם בה פגעו האנטישמים בבית כנסת שבמרכז העיר. בניו־יורק נמרחו צלבי קרס על חלון הראווה של אטליז יהודי ,ובצדם המלים ״יהודי שפל״. עיר אחר עיר בגרמניה הצטרפה אל מעגל ההפגנות האנטישמיות .בניו־ יורק פקדו החוליגאנים שני בתי כנסת ומועדון של חיילים משוחררים יהודיים .בלונדון לוכלכו בניניהם של שלושה מוסדות יהודיים ,ואלמוני איים ,בשם התנועה הנאצית הבריטית ,על אחד מראשי ועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה .במלבורן שבאוסטרליה נופץ חלון של בית כנסת והמלים ״חנקו את היהודים בגז!״ נמרחו על אחד הבתים .בבית עלמין שבסאנטיאגו ,צ׳ילה ,הונף דגל נאצי .בדרבן ובפיטרמאריצבורג שבדרום אפריקה חולקו כרוזים שקראו למעשי אלימות נגד היהודים. בקופנהאגן בירת דניה נמצאו כרוזים אנטישמיים בתיבות־מכתבים רבות. מכתב איום נשלח אל חרשתן יהודי באוסלו ,ושלושה בנינים בסטאוואנגר שבצפון נורווגיה לוכלכו בצלבי קרס .במילאן נמרח סמל נאצי על קיר בית הכנסת ,ואלמוני איים על רב העיר שהבנין יועף באוויר .״היטלר ישוב!״ איימו סיסמאות בברלין המערבית. ההיקף העולמי של מריחת כתובות השטנה וצלבי הקרס החל מעורר דאגה חמורה בישראל .ממשלות שונות אמנם פירסמו דברי סלידה והגבירו את משמרות המשטרה ליד מוסדות יהודיים; אולם ההרגשה הכללית היתה שאינן פועלות בתקיפות הדרושה כדי לבלום את הנחשול העכור .עתונים בישראל הביעו את החשש שקיים ארגון אנטישמי בינלאומי המארגן ומכוון את הפגנות האיבה בכל הארצות .עתונים בארצות אחרות אמרו שההשראה אינה באה מגרמניה אלא מקאהיר ,שם יושב הנאצי פון לרס ומפיץ חומר תעמולה אנטישמי .אחרים ראו את העיר מאלמו שבשוודיה כמרכז הפצת הארס ואת ד״ר פר אנגדאל ,מייסד ״התנועה הסוציאליסטית האירופית״, כמרכז הפעולות הפרו־נאציות. התופעות לא פסקו .תקריות אנטישמיות אירעו בסלוניקי ,ברודוס ,בערי הולנד ,בפאריס ,בבורדו ,במקומות שונים בספרד ,ביוהנסבורג ,בקולומביה הבריטית ,במכסיקו ,בסאו פאולו שבברזיל ,בפילדלפיה ,בוושינגטון. והתקריות לבשו אופי אלים יותר :בפוג׳ה שבאיטליה הושלכה פצצת גז מדמיע לתוך אולם קולנוע שבו הוצג סרט אנטי־נאצי .פצצת תבערה נמצאה בבית קונסול־הכבוד של ישראל בבירת אקוואדור .מכתבי איום
| 56הבית ברחוב גריבלדי
נשלחו אל ד״ר ארווין שילה ,ראש המרכז לחקר פשעי הנאצים בלודוויגסבורג .מאה מצבות חוללו בבית עלמין יהודי בניו־יורק .מכוניות של יהודים ניזקו בבואנוס איירס ובפרבריה. בידיעות ובכתבות שנתפרסמו בעתונים על השתוללות השנאה צף לבסוף גם השם אייכמן .״הקונגרס היהודי — כתב עתון אחד — סבור שמנהיגים נאציים לשעבר ,כגון אדולף אייכמן ,שהבריחו לחוץ לארץ קרנות ניכרות מאוצרות הנאצים ,עומדים במגע מתמיד עם המרכז האנטישמי במאלמו ומממנים את פעולותיו״ .עתונים אחרים הזכירו כי ד״ר שילה ,שהנאצים איימו לרצחו נפש ,הוא שגילה כי אייכמן נמצא בכוויית. ב־ 20בינואר ,בדברו בכנסת על גל האנטישמיות המציף את העולם, אמר ראש הממשלה :״הטלנו על אחד השרותים שלנו ,שיש לו אמצעים לכך ,לברר בארצות שונות באירופה ובאמריקה — לא נגיע עד להונג־קונג, שגם לשם הגיעו התופעות הללו — אם יש איזה ארגון בינלאומי אשר ידו בדבר הזה ,שנתגלה פתאום ביותר מעשרים וחמש ארצות בשלוש יבשות. אינני יכול להבטיח מראש אם יעלה בידי השרות הזה לגלות את שורש הדבר ,אבל נעשים מאמצים כדי לגלות את הדבר הזה״. הבירור שהוטל עלינו לא עמד בסתירה עם מאמצינו לתפיסת אייכמן. נהפוך הוא :הנחשול הנאצי החדש שיווה חשיבות עליונה למיבצע שבו עסקנו .ברור היה לי כי לכידתו של אייכמן והעמדתו לדין בישראל יהוו תגובה מוחצת על נסיון המפלצת הנאצית לחזור ולהרים את ראשה. עבודת הנמלים נמשכה .גרגיר צורף אל גרגיר ,מיסמך אל מיסמך, בדיקה אל בדיקה. גד ערמון ,שעמד לסיים את תפקידו באירופה בסוף 1959ולשוב הביתה, נשאל אם יהיה מוכן לדחות את שובו לחדשים מספר כדי לטפל בנושא הקשור באייכמן ,לצדו של עזרא עשת .הוא הסכים .בשבועות שלאחר מכן פעל גד לסירוגין בגרמניה ובאוסטריה בהתחקות אחר משפחות אייכמן וליבל .בכל מקום נתקל בחומה בצורה של שתיקה מצד הקרובים עצמם, מקורביהם ושכניהם .המסקנה היתה ברורה. עשת הפעיל אנשים נוספים ויצא הוא עצמו לפעולה בגרמניה ובאוסטריה .כל הנסיונות לדובב את אחיו של אייכמן עלו בתוהו .האנשים שנשלחו אליהם הופיעו ב״כיסוי״ מעולה ,וברור היה כי אינם עתידים לעורר שום חשד .נתברר כי כל הנוגע לאייכמן ,אשתו וילדיו הוא בבחינת ״טאבו״ לכל ענפי משפחות אייכמן וליבל .אחד השליחים של עשת הצליח, ב״כיסוי״ גרמני מובהק ,ליצור מגע ישיר עם אמה של ווירה אייכמן, בהציגו את עצמו כסוכן מסחרי .עשרה ימים ישב בכפר הקטן שבו גרה
מגיפת כלבי ה ק ר ס | 57
הגברת ליבל .אך קשר השתיקה שלה ושל אנשי הכפר היה מוחלט. גם חליפת המכתבים שלה נבדקה .התוצאה היתה שלילית. חיים יצחקי ,קצין הבטחון של משלחת השילומים בגרמניה ,נתבקש באמצע ינואר 1960על־ידי משה דרורי להתקשר עם ד״ר באואר בפראנקפורט כדי לצלם בשבילנו כמה מיסמכים .הוא טילפן אל ד״ר באואר, שהזמין אותו לבוא לפראנקפורט בו ביום. יצחקי לקח אתו סטודנט ישראלי שהיה בקי במלאכת הצילום .ליד בנין הפרקליטות של מדינת הסן חיכה להם נהגו הגרמני של ד״ר באואר ,אשר הכניסם למשרד .באואר היה מתוח במקצת .הוא הוציא צרור של מיסמכים מקופת הברזל שבמשרדו ונשאר בחדר בשעה שיצחקי וחברו צילמו את הניירות והתצלומים .יצחקי העביר את המיסמכים לתל־אביב ,כשבועיים לאחר מכן קיבל מכתב מדרורי ובו נתבקש לסור אל ד״ר באואר כדי להציג לו סדרה של שאלות על אייכמן .גם הפעם נתקיימה הפגישה במשרדי התביעה הכללית .כשהגיע יצחקי לשאלות שנסבו על מהימנותו של המקור השני אשר עליו הסתמך באואר ,התרגז הפרקליט ואמר ,שמי שחיבר את השאלות הללו אינו מבין במה מדובר .הוא הרים את קולו בדברו ,אולי יותר מכפי שהיה בכוונתו. יצחקי נעלב מהתגובה החריפה ,והעיר שאין זו הפעם הראשונה שגוערים בו בלשון הגרמנית .ד״ר באואר נרתע ושאל לפשר ההערה הזאת, ואז סיפר לו יצחקי את קורותיו בימי הכיבוש הנאצי בפולין. ד״ר באואר שמע את הדברים בראש מורכן ,וכדי לפייס את בן שיחו הזמין אותו לסעוד עמו ארוחת צהרים .בשעת הארוחה אמר ליצחקי שכבר ביקר בישראל והתרשם ממנה עמוקות .הוא חזר על הסברו שהחליט לגלות לישראלים את הידוע לו על אייכמן ,כיוון שחשש כי אחרים עלולים לסכל כל מאמץ ללכוד את הפושע .וכדי להמחיש את דבריו סיפר ליצחקי שהיה מעשה ומיסמכים הנוגעים לפושעים נאציים נעלמו מתוך משרדו. בשבועות הבאים נתקבלו מישראל שאלות נוספות אל ד״ר באואר, ויצחקי היה נפגש אתו במשרדו ושומע מפיו את התשובות. כך הלך ותפח התיק המיבצעי שלנו על אייכמן .מלבד החומר שהיה מצוי בידינו מכבר והמיסמכים וההבהרות שקיבלנו מד״ר באואר ,הוספנו גם פרטים אשר העלינו אגב חיפושים בארכיונים של מוסדות שונים .כל דבר שהיה בו כדי לסייע בזיהוי אייכמן עצמו ובני ביתו ,נרשם בקפדנות. כל המלאכה מוכרחה היתה להעשות בצנעה ובזהירות ,לבל יוודע ברבים כי זרוע ממלכתית מתעניינת בנתונים מיבצעיים על הפושע ומשפחתו .פרטים לא מעטים השגנו מ״יד ושם״ ,מידי ע .ברנד ,מנהל המדור לפשעי הנאצים.
| 58הבי ת ברחוב גריבלדי
בסוף פברואר היה יוסף קנת מוכן לצאת לארגנטינה .לפני צאתו התוויתי אתו את תכנית פעולתו במקום ,וקבעתי את סדרי הקשר והדיווח .סיכמתי אתו את סיפור ״הכיסוי״ שבו ישתמש להעלמת מטרת נסיעתו ,הן כלפי חוץ והן כלפי פנים .אפילו חבריו הקרובים ביותר ובני ביתו ,אמרתי לו ,אינם צריכים לדעת לאן הוא נוסע ולאיזו תכלית .לבני ביתו סיפר שהוא יוצא לחקור בארצות שונות את מקורו של גל ההתפרצויות האנטישמיות ומריחת צלבי הקרס ,שעוררו דאגה כה חמורה בשבועות האחרונים. מעטים בלבד ידעו את המהות האמיתית של שליחותו .בכללם היו, כמובן ,אנשי יחידת המטה אשר עסקו במיבצע אייכמן .הם הסדירו עם קנת את פרטי הנסיעה והקשר אתו ,ומסרו לו את חומר הזיהוי החדש שהגיע לידינו. היה ברור לי שקנת לא יוכל לפעול לבדו בעיר גדולה ולא־מוכרת כבואנוס איירס .לפיכך נעשו הסידורים הדרושים כדי שיוכל לרכז סביבו צוות עוזרים ממדינות סמוכות לארגנטינה .לצורך זה צוייד במכתבי המלצה מישראלים שונים אל קרובים וידידים שלהם באמריקה הדרומית. כשנפרדתי מקנת ,העמדתי אותו פעם נוספת על החשיבות הלאומית, האנושית והמוסרית הנודעת למיבצע אשר תכליתו — להעמיד לדין אחד הפושעים הנתעבים ביותר בתולדות המין האנושי .הדגשתי באזני קנת כי שתי משימות לפניו :למצוא את ריקארדו קלמנט ,ולקבוע אם הוא אדולף אייכמן או לא .אמרתי לו שעליו לזכור בכל אשר הוא עושה שבעקבות שליחותו יבואו מיבצעים נוספים — לכידת אייכמן והבאתו לישראל, ולפיכך עליו לנהוג זהירות מכסימלית כדי שלא לעורר את חשדו של הפושע .ולבסוף סוכם בינינו שבדרכו לארגנטינה יסור אל ד״ר באואר בגרמניה וישמע מפיו את הידיעות האחרונות שאולי הגיעו לידיו. בינתיים דיווח לנו יצחקי ,שד״ר באואר מתחיל לגלות סימני קוצר רוח: שבועות יקרים עברו מאז מסר לנו את הידיעה אשר בידו ,ועדיין לא נמסר לו דבר על התקדמות הטיפול .לפיכך שמח יצחקי כאשר יכול לבשר לו כי שליח מיוחד עומד לבוא אליו בקשר לאותו ענין. קנת יצא את הארץ בסוף פברואר 1960ועשה את דרכו לקלן .יחד עם יצחקי נסע לפראנקפורט :ומכיוון שהגיעו לשם ביום א׳ ,הלכו לבקר את ד״ר באואר בדירתו .דירה צנועה היתה ,בת שלושה חדרים .חדר העבודה היה גדוש ספרים עד כדי כך ,שבאואר מוכרח היה לפנות ערימות ספרים מן הכסאות כדי לאפשר לאורחיו לשבת .היתה שעת צהרים ,והשלושה החליטו לסעוד תחילה במסעדה סמוכה .כששבו לדירה ,הכניס באואר את קנת ואת יצחקי לחדר המגורים ,שהיה מרוהט בטוב טעם ומקושט בציורים
מגיפת כלבי ה ק ר ס | 59
ובפסלים .בהנאה גלויה עקב אחר התפעלות אורחיו משכיות החמדה אשר אסף. שלוש שעות נמשכה שיחתם ,והיא התנהלה באווירה של ידידות ואימון. קנת ,בהתאם להוראותי ,סיפר לבאואר שהוא עומד לנסוע לארגנטינה כדי למצוא את קלמנט ולזהותו .הוא הפציר בבאואר שיגלה לו את שם המודיע שלו ויאפשר לו להפגש עמו .ואולם באואר טען שהדבר אינו אפשרי ,ואף לא יצמיח תועלת :הידיעות שמסר הלה די בהן כדי להתחיל בפעולה ואף להגיע לתוצאות .הם נפרדו כשבאואר מעתיר על קנת איחולי הצלחה.
פרק ח׳
מתנת יום הולדת בדרכו מאירופה לארגנטינה התעכב קנת בשתי מדינות של אמריקה הדרומית כדי להפגש עם ארבעה אנשים אשר התנדבו לעזור לו במשימתו. ארבעתם היו תושבי היבשת ,שלטו שליטה מלאה בלשון הספרדית ,והכירו את ארגנטינה בכלל ואת בואנום איירם בפרט מביקורים תכופים שערכו שם לצרכי עסקיהם או לרגל ענינים אישיים. שניים מן הארבעה אשר העמידו את עצמם לרשותו של קנת היו בעל ואשה בשם קורנפלד .דוד קורנפלד היה אדריכל צעיר ומצליח ,ואשתו הדה סיימה זה לא כבר את חוק לימודיה בפסיכולוגיה ולשונות .השלישי ,עורך דין בשם לובינסקי ,אדם בגיל העמידה ,היה בעל קשרים נרחבים ברחבי היבשת הדרום־אמריקנית .הרביעי היה סטודנט בשם פרימו ,שעמד באמצע שנת הלימודים השניה בפקולטה להנדסה. קנת קבע אתם את סדרי נסיעתם לבואנוס איירס וכן את המקומות שבהם ייפגשו .בהדרכתו הצטיידו הארבעה בתעודות חדשות שבהן הופיעו שמות מושאלים. קנת עצמו הגיע לבואנוס איירס ב־ 29בפברואר 1960בשעות הערב. משדה התעופה נסע למלון שבו הוזמן חדר למענו .בחדרו מצא מדריכי טלפון של בואנוס איירס העיר והמחוז ,ומיד החל מחפש בהם את השמות שעניינוהו .במדריך של בואנוס איירס מצא את השמות ריקארדו קלמנט
60
מ תנ ת יו ם הולד ת | 61
וקארלוס ריקארדו קלמנט✓ אך דווקא במדריך המחוז ,שבו היה כלול גם אזור אוליבוס ,לא היה זכר לשם קלמנט. למחרת בבוקר הצטייד קנת במפה של העיר וסביבתה ,יצא לשוטט ברחובותיה ,והחל מתענין באפשרויות של שכירת מכונית .ב־ 3במארס כבר נסע במכונית שכורה לפגישה עם לובינסקי ,בבית קפה שנבחר מראש לצורך זה .לובינסקי סיפר לו שנסיעתו עברה בשלום ושהוא מתאכסן במלון שנקבע לו .קנת שאל אותו אם אפשר ,בלי לעורר תשומת לב וסקרנות מיותרת ,לפנות אל משרד חקירות פרטי ולבקש ידיעות על אנשים ועל מקומות מגוריהם .לובינסקי השיב בחיוב ,והוסיף שהדבר ייראה סביר לחלוטין אם הוא ,כעורך דין ,יסביר במשרד החקירות שהוא מחפש את האנשים בקשר לירושה .משרד החקירות ,אמר ,יקפיד על סודיות גמורה אם יתבקש לעשות כן .הוא עצמו הזמין חקירות כאלה בארצו לא פעם ולא פעמיים ,וגם ביקש בהזדמנויות שונות מעמיתים בבואנוס איירס לפנות למענו למשרדי חקירות .כיוון שכך ,סוכם ביניהם שלובינסקי יתקשר עם משרד חקירות מתאים ויזמין את החקירות הבאות: — פרטים על ריקארדו קלמנט ועל קארלוס ריקארדו קלמנט ,אשר את שמותיהם העתיק קנת ממדריך הטלפון. — פרטי זהותם של דיירי הבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261באוליבוס. — תשובה על השאלה אם בשנת 1952או בשנת 1953הגיעה לארגנטינה אשה בשם ווירה ליבל ,ועמה שלושת בניה. לובינסקי אף התבקש להשיג באמצעות משרד החקירות מדריכי טלפון של בואנוס איירס ,העיר והמחוז ,משנת . 1952 המשימה שהוטלה על לובינסקי נתגלתה כשיגרתית לחלוטין .כשסיפר לאנשי משרד החקירות שנתבקש לטפל בפרשת ירושה מסובכת מאד, הקשורה בחקירות ובחיפושי יורשים בכמה יבשות ,לא פיקפק איש באמיתות דבריו .בקשתו שיטפלו בחקירתו במהירות ,ביסודיות ובחשאי נתקבלה בהבנה מלאה ,ומה עוד שהיתה מלווה רמז שקוף כי שולחיו לא יקפחו את שכר החוקרים אם התוצאות יניחו את דעתם. כשחזר ונפגש עם קנת ,יכול להרגיעו ולומר לו שמשרד החקירות לא ראה שום דבר מוזר או יוצא דופן בבקשותיו .דבריו עודדו את קנת די הצורך כדי שיטיל על חברו הזמנת בירורים נוספים ,באמצעות משרד חקירות אחר ,באזור אחר של העיר .הפעם נסבו השאלות על חברת פולדנר ועל צוות ״קאפרי״ ,שהוזכרו כמעבידיו של קלמנט ,בעבר או בהווה .סוכם כי לובינסקי יסביר לחוקרים שהוא מתענין בשתי החברות ,לאור האפשרות ששולחיו ירצו להתקשר אתן לשם ביצוע עבודות פיתוח.
62
הבית ברחוב גריבלדי
פגישתו הבאה של קנת היתה עם הסטודנט פרימו .כיוון שלפרימו היו מכרים רבים בבירת ארגנטינה והיה חשש שייתקל באחד מהם ,בחר כמקום המיפגש במסעדה שמאכליה היו עשויים לפי טעמו האישי אך לא לפי טעם ידידיו שבעיר. אחר שיחה קצרה וארוחת צהרים חטופה יצאו קנת ופרימו במכונית שכורה לסיור באוליבוס .הם עברו ברחוב צ׳אקאבוקו ,ועל פי התיאורים המפורטים שקרא מצא קנת על נקלה את הבית מספר .4261לאחר הדברים הרבים ששמע על דלותו ועל חזותו המוזנחת ,נאלץ לציין כי הבית נאה וגדול מששיער .הרחוב לא היה סלול ,ומיבנים דלים ועלובים ווילות נאות ומטופחות שימשו בו בערבוביה .מן התשובות לשאלות שהציגו זעיר פה זעיר שם נודע להם שזהו אזור שמרבית תושביו הם גרמנים .אף אפשר היה להבחין בכמה צלבי קרס שהיו מרוחים על הקירות. השניים החנו את מכוניתם במרחק כמה מאות מטר מן הבית .קנת שלף גלויה מכיסו וביקש את חברו לרשום עליה בספרדית ״דרישת שלום מג׳ורג׳״ .במקום המיועד למוען רשמו שם דמיוני ,ומתחתיו הכתובת: רחוב צ׳אקאבוקו — 4263מספר שלא היה בנמצא באותו רחוב .כשולח נרשם השם ״דאגוסטו״ ,בשל דמיונו לדאגוטו ,אחד משני השמות שהופיעו על מוני החשמל בבית מספר .4261 בהתאם להנחיותיו של קנת ,קרב פרימו אל הבית ,הגלויה בידו ,והשים עצמו כמחפש את שולח הגלויה .כעבור כמה דקות חזר וסיפר שדיבר עם ילדה ,והיא אמרה לו שאין דייר בשם דאגוסטו באותה סביבה .פרימו נכנס לחצר הבית מספר 4261ומבעד לחלונות יכול לראות כי אחת משתי הדירות ריקה ,ואילו בשניה עובדים צבעים. מכאן הסיק קנת שנתחלפו דיירי הבית ,ואפילו היה אייכמן אחד מהם, אין הוא מוסיף לגור שם .כיון שכך ,אמר בלבו ,אפשר בעצם להסתכן בבירור ישיר בבית עצמו :האפשרות של היתקלות מקרית באייכמן או באחד מבני משפחתו אינה קיימת עוד. קנת אמר בלבו שהבירור ייראה יותר תמים אם ייעשה באמתלה של גרימת קורת רוח לאדם המבוקש .הוא נזכר כי ב־ 3במארס חל יום הולדתו של קלאוס אייכמן ,וסבור היה כי מי שיחפש את קלאוס כדי למסור לו מתנה לרגל יום הולדתו ,מן הסתם לא יעורר חשד. למחרת ,ב־ 4במארס ,קנה קנת מצית משובח ושילשל אותו לכיסו .אחר כך הלך לפגישה עם הזוג קורנפלד ,שהגיע לבואנוס איירס יום קודם לכן. את הדה קורנפלד ביקש להכין אריזה נאה למצית ,ולצרף לחבילה הקטנה כרטיס ועליו דברי ברכה בלא חתימה :״לחברי ניקי בידידות ,ליום
מ תנ ת יו ם הולד ת | 63
הולדתך״ .על המעטפה ,,אמר לה ,עליה לרשום את הכתובת :ניקולאס קלמנט ,אוליבוס ,רחוב צ׳אקאבוקו .4261 בקשתו של קנת מהדה היתה ,שתלך להתאכסן ליום אחד בבית מלון גדול ,תמצא שם נער־שליח נבון ,ותשלח בידו את המתנה בצירוף כרטיס הברכה .שעה ארוכה הסביר לה כיצד עליה להדריך את הנער במילוי שליחותו. לא עבר זמן רב ,והדה ישבה בטרקלינו רחב־הידיים של בית מלון מן הידועים בעיר .היא היתה אשה נאה וביום ההוא שקדה במיוחד על פרכוסה :וישיבתה באולם המפואר נראתה טבעית בהחלט .איש לא היה מעלה על הדעת לחשוד באשה צעירה ומהודרת זו שהיא נזקקת לשם לא־לה ,או שהיא משתתפת בציד־אדם נועז העתיד להסעיר את העולם. לא היו אנשים רבים בטרקלין ,ועיניה החדות של הדה בחנו את המעטים שנמצאו בו .מדי פעם בפעם נתלה מבטה בנער שנראה זריז ובעל נימוסים יותר מחבריו .בעצם הבחינה בו עוד מרגע שנכנסה לטרקלין .הנער חש כנראה בהתענינותה ,כי הסמיק עד תנוכי אזניו .בניד־ראש רמזה לו הדה ליקרב אליה. — במה אוכל לשרתך ,גברתי? היא בחנה אותו בפנים חייכניות. — מה שמך? — פדרו ,גברתי. — אתה בוודאי מיטיב להכיר את העיר — ...וכשהנער השיב בחיוב, הוסיפה: — אם כן ,הריני רוצה להטיל עליך שליחות קטנה. — אני עומד לרשותך ,גברתי. — הענין הוא קצת עדין ואני מקווה שתדע לשמור סוד .נדמה לי שנער בגילך כבר יודע שיש דברים מסויימים שהשתיקה והזהירות יפות להם .אני מצפה שתבצע את הוראותי בדייקנות ,ושבשובך תספר לי את השתלשלות הענין בלי להשמיט אפילו פרט אחד .עליך לזכור כל הזמן שמדובר בענין סודי שצריך להשאר ביני לבינך .אני בטוחה שיכולה אני לסמוך עליך. — את יכולה לבטוח בי לחלוטין ,גברתי. — האם אתה פנוי ברגע זה? התוכל לצאת מיד? ־
ק
— ובכן ,הנה מעטפה וחבילה קטנה שיש למסור בידי אדם בשם ניקולאס קלמנט .השם והכתובת רשומים על גבי המעטפה .החבילה מכילה מתנה .עליך למסור אותה באופן אישי ,דהיינו ,רק לידיו של ניקולאס
| 64הבית ברחוב גריבלדי
קלמנט .אם לא יעלה בידך למסור לו את החבילה ,בין משום שהכתובת אינה נכונה ובין מפני שהעתיק את דירתו למקום אחר ,השתדל לברר איזוהי הכתובת הנכונה או החדשה ,כדי שאוכל לשלוח את המתנה לשם .אם יתברר לך שאמנם שינה את כתובתו ,אל תלך למקום החדש — אני בעצמי כבר אדאג למסירת החבילה .אך זכור נא :כאן דרושה סודיות מוחלטת! אל תגלה לאיש כי אשה היא השולחת את המכתב ואת המתנה; אם ישאלוך מי השולח ,אמור שחבר שלך ,העובד במלון אחר ,מסר לך אתמול את החבילה וביקש שתביא אותה לתעודתה בשבילו ,וזה כל הידוע לך על השולח. בעיני הנער ניצת זיק של התלהבות .ניכר בו שהוא רואה בדמיונו פרשה רומנטית מסתורית שניתן לו למלא בה תפקיד מכריע; ומי יודע ,אולי תלוי אשרה של אשה צעירה והדורה זו בתושייתו. — את יכולה לסמוך עלי בכל מאת האחוזים — ,אמר — ,אעשה בדיוק כפי שהסברת לי .אני יוצא לדרך מיד. — מצויין .והרי לך מעט כסף להוצאות הנסיעה. הסכום שהושיטה לו שיווה ברק נוסף לעיניו הפקחיות .הנער יצא לדרך בצעדי ריצה. בלי קושי מצא פדרו את רחוב צ׳אקאבוקו ואת הבית שעליו התנוסס המספר .4261 לשווא חיפש פעמון בכניסה לבית .כיוון שגם קריאותיו לא נענו ,חצה את החצר ונכנס לבנין בלי היסוסים .הדלת והחלונות היו פתוחים ,וצבעים עבדו בבית .פדרו עבר דרך חדר האורחים ,חצה את החצר הפנימית ,וראה בחדר השינה מיטה לא מוצעת ,נעלים וחפצים אישיים .מימין לחדר זה היה מטבח שגם בו ניכרו סימנים של מגורי אדם; השולחן היה ערוך והאוכל מוכן .המטבח ,חדר האמבטיה וחדר שינה נוסף פנו אל החצר .מבעד לדלת הפתוחה קמעה הבחין בחדר קטן שליד דלתו ישב זקן. הוא חזר כלעומת שבא ועשה דרכו בשביל צדדי אשר בקצהו עמד בנין לא מטוייח .גבר כבן שלושים ואשה עסקו שם במלאכת הניקוי .פדרו ניגש אליהם ,המעטפה בידו ,ושאל: — האם קלמנט גר כאן? — קלמנט ...קלמנט ...כן ,אה ,כן — ,השיב הגבר אחר היסוס קל. — כן — ,אישרה האשה בלי פקפוק. — קלמנט ...האין הוא הגרמני? — שאל הגבר. — אינני יודע — ,אמר פדרו. — יש לו שני בנים גדולים ובן אחד קטן ,לא כן? — הוסיף הגבר לשאול.
מ תנ ת יום הולד ת | 65
— אינני יודע עליו דבר — ,אמר פדרו — .עלי למסור לו משהו .היכן אוכל למצוא אותו? — הוא היה גר כאן ,אבל עכשיו כבר לא .הוא יצא ,אינני יודע בדיוק מתי .בערך לפני 15או 20יום — ,הסביר הגבר. — ולאן עבר? — אין לי מושג .אבל האדון שם בפנים ידע. פדרו הלך לעבר החדר הקטן ונכנס אליו דרך הבית ,כי מחיצה הפרידה בין החצר ובין המעבר .בפנים עמד אדם קשיש ,בגדיו מרוחים בצבע. — יש אתי הודעה בשביל האדון ששמו רשום כאן — ,פתח פדרו, בהצביעו על המעטפה שבידו. — הוא רוצה לדעת את הכתובת החדשה של זה שיצא מכאן— , החרה־החזיק אחריו הגבר הצעיר. — אה ...הגרמני — ,אמר הצבעי. — כן .התוכל לומר לי היכן אפשר למצוא אותו? עלי למסור לו משהו. — כל הידוע לי הוא ,שהוא עבר לסאן פדנאנדו .אבל אני חושש שלא תמצא את הדרך לשם ,והכתובת המדוייקת אינה ידועה לי .נוסעים לשם במספר ...60אבל המתן רגע :הבן עובד כאן בקרבת מקום — ...ובפנותו אל הגבר הצעיר שעמד והקשיב לשיחתם ,אמר: — אולי תלך אתו ותראה לו היכן זה. — ברצון ,בוא אתי — ,הסכים הצעיר. הם יצאו את הבית והלכו עד קרן הרחוב ,ושם החל הגבר מסביר לפדרו איך עליו להגיע אל בית המלאכה שבו עובד בנו של הגרמני .בראותו שהנער אינו יורד לסוף דעתו ,הסכים להילוות אליו כדי להראות לו את המקום. יחדיו חצו את הרחוב והאיש הצביע על קטנוע שחנה סמוך למדרכה. — אתה רואה את ה״מוטונטה״ ההיא? היא של הגרמני הצעיר .יש לו שערות בהירות מאד. הם חצו את הכביש במרחק כשלושים מטר מרחוב פאראנה ,בהמשכו של רחוב צ׳אקאבוקו ,ושמו פעמיהם אל בנין בן קומה אחת .בחצר שלפניו עבדו שני גברים צעירים לבושי סרבלים .בתוך הבנין עסק מספר רב של טכנאים בעבודות שונות .עלם בהיר־שיער כבן שמונה־עשרה או עשרים, בעל חזות גרמנית טיפוסית ,עבר אותה שעה במסדרון .מלווהו של פדרו קרא לו והושיט לו את ידו. — האדון הצעיר הזה רוצה לדבר עם אביך. — יש לי מכתב בשביל האיש ששמו רשום כאן — ,אמר פדרו והראה
| 66ה בי ת ברחוב גריבלדי
לו את המעטפה .אומרים לי שאיננו גר עוד כאן .אולי תוכל להגיד לי היכן אוכל למסור את המכתב. — החלפנו דירה — ,אמר העלם הבלונדי. — ולאן עברתם? — לדון טורקוואטו. — בעצם הייתי יכול למסור את המכתב לידיך ,כיוון שאתה בנו ,אבל אינני יודע אם מותר לי ...אמרו לי שאת המכתב והחבילה הקטנה הזאת עלי למסור באופן אישי. — מי השולח? — אינני יודע בדיוק .אחד החברים שלי מסר לי אותם .הוא קיבל אותם למשלוח מידי אדון הגר במלון שבו הוא עובד ,אבל לא היה לו פנאי והוא ביקש ממני לעשות את השליחות במקומו .בעצם נתן לי אותם עוד אתמול, אבל אתמול לא יכולתי לבוא. — ואני בכל זאת רוצה לדעת מי המוסר — ,התעקש העלם הבלונדי. — מה אתה רוצה ממנו — ,התערב הגבר הצעיר — .נתנו לו את הדברים האלה והוא רק צריך למסור אותם .הוא בא לחפש אתכם בדירה הקודמת שלכם ואני אמרתי לו שאתם עברתם ושאתה עובד כאן .אני חושב שאתה יכול לקבל את הדברים. — כן ,אבל בכל זאת הייתי רוצה לדעת מי שולח אותם. במקום להשיב הצביע פדרו על המעטפה אשר בידו. — כן ,יכול להיות ששם השולח מופיע במכתב — ,אמר העלם. — אני בכל זאת חושב שעלי למסור את המכתב ואת החבילה לאיש ששמו מופיע כאן — אמר פדרו — .אולי תוכל לתת לי את הכתובת? — לא ...אין מספרים לבתים במקום שאנחנו גרים .וחוץ מזה.. — אם כן ,אני בכל זאת חושב שאמסור לך את הדברים — ,הגיע פדרו לכלל החלטה — .אלא אם כן תוכל להסביר לי איך להגיע לשם... — לרחובות של דון טורקוואנטו אין שמות — ,העיר מלווהו של פדרו. — טוב ,איפוא .הנה המכתב ,והרי לך גם החבילה. — אם יהיו לך בעיות ,תוכל תמיד למצוא אותי כאן — ,אמר הבלונדי. — בסדר .תודה ולהתראות. כשיצאו את הבנין ,רשם פדרו לפניו שמספר הבית הוא .2865הקטנוע היה מסוג ״סיאמברטה — 150ספורט״ ,והוא היה מלוכלך מאד. פדרו הודה לגבר ששימש לו כמורה דרך ומיהר לשוב אל בית המלון כדי לספר לשולחתו על ביצוע השליחות .הוא לא היה בטוח אם נהג כהלכה כאשר מסר את המתנה ואת המכתב לעלם הבלונדי ,על סמך
מ תנ ת יו□ הולד ת | 6 7
דבריהם של שכנים שהעילו עליו כי בנו של קלמנט הוא .בעצם חרג בזה מהוראותיה של הגברת ,שכן הזהירה אותו כי את המכתב עליו למסור אך ורק לניקולאס קלמנט ,ואם לא יימצא בכתובת הרשומה ,הרי עליו לברר את הכתובת החדשה ולהחזיר לידיה את המכתב ואת החבילה .ואולם האשה הצעירה לא כעסה עליו .אחר שסיפר לה את הכל ,אמרה לו שנהג כשורה. משום מה ייחסה חשיבות גדולה לכל פרט ופרט של סיפורו ,ואפילו רשמה כמה דברים .היא שאלה אותו אם קלט את שמו של העלם אשר בידיו מסר את המכתב ,ופדרו נזכר ששמע כמה מעובדי הסדנה פונים אליו בשם שנשמע כמו ״דיטו״ ,או ״טיטו״ ,ואולי ״טיטר״. האשה שילמה לו את שכרו בעין יפה ,וכשנפרדה ממנו ,לחצה את ידו בהכרת טובה .פדרו היה מאושר .הוא היה מוכן לבוא באש ובמים למען הגברת הזאת ,והוא גמר בלבו שישמור על סודה ויהי מה. הדה קורנפלד מסרה לקנת את כל הדברים שסיפר לה הנער .למחרת עזבה את מלונה הזמני וחזרה לבית המלון הקודם שלה.
פרק ט׳
העלם הבלונדי אחר עיון בדו״ח של הדה הגיע קנת למסקנות הבאות: עד לפני שבועות אחדים התגוררה בבית מספר 4261שברחוב צ׳אקאבוקו משפחה גרמנית ולה שלושה בנים .קרוב לוודאי ששם המשפחה הזאת הוא קלמנט .כיוון שבנו השלישי של אייכמן ,דיטר ,נולד ב־ 29במארס , 1942הרי מבחינת הגיל ייתכן בהחלט שהוא הוא אותו גרמני בלונדי צעיר שפגש פדרו בסדנה ושקראו לו ״טיטו״ או ״דיטו״ .העובדה שהמשפחה עזבה את דירתה הקודמת בלי להשאיר כתובת מחזקת את הסברה שמדובר במשפחת אייכמן. קנת ייחם חשיבות מיוחדת לעובדה שהצבעי אמר לפדרו כי המשפחה עברה לסאן פרנאנדו ,ואילו העלם הבלונדי סיפר שהם גרים בדון טורקוואטו .כיוון שהמפה הראתה ששני האזורים האלה מרוחקים זה מזה כעשרה קילומטרים ,סבור היה שדיטר אייכמן עשה נסיון מכוון להטעות את פדרו(מאוחר יותר נתברר כי בנקודה זו טעה קנת :המקום שבו גרה המשפחה נמצא בשטח שבין תחום שיפוטה של מועצת סאן פרנאנדו ובין אזור דון טורקוואטו ,באופן שגם הצבעי וגם דיטר דיברו אמת). הצעד הבא צריך היה להיות — גילוי כתובתה המדוייקת של המשפחה. קנת החליט שעוד באותו יום ינסה להתחקות אחר הגרמני הצעיר בצאתו מעבודתו בסדנה. יחד עם פרימו ולובינסקי יצא במכוניתו השכורה לחכות בהצטלבות 68
העל□ הבלונדי | 69
אשר לפי הערכתו מוכרד /היה ״טיטו״ לעבור בה בדרכו ממקום עבודתו ברחוב מונטאגודו אל אזור סאן פרנאנדו או אל דון טורקוואטו .הוא קיווה שיעלה בידם לזהות את הצעיר על פי תיאורו של פדרו. הם חיכו משעה 15.30עד , 18.00אך שום צעיר בלונדי בעל חזות גרמנית לא עבר באותו מקום. קנת החליט שכדאי לעשות נסיון נוסף לברר את כתובתה החדשה של משפחת קלמנט אצל דיירי הבית ברחוב צ׳אקאבוקו .4261בשעה שש בערב ,לאחר שמובטח היה כי דיטר גמר את עבודתו ואין חשש שהשואל ייתקל בו ,שלח את לובינסקי אל הבית במסווה של סוכן ביטוח המתענין בריקארדו קלמנט. לובינסקי מצא בבית שני אנשים שעסקו במלאכת הצביעה .אחד מהם, שדיבר ספרדית במבטא גרמני ,השיב על שאלתו בדבר קלמנט : — לא ,איננו .ריקארדו קלמנט ומשפחתו העתיקו את דירתם לפני שלושה שבועות. — אולי תוכל למסור לי את כתובתו החדשה ? — שאל לובינסקי. — הכתובת אינה ידועה לי .כל מה שאני יודע הוא ,שהם עברו לסאן פרנאנדו. — הם שכרו בית יותר גדול? האם המשפחה גדלה? — יש להם ארבעה ילדים ,שלושה גדולים ואחד קטן ,ולפי מיטב ידיעתי לא נוסף עליהם חמישי .הבכור נשוי ,אחד משרת בצי ואחד עובד בבית מלאכה במרחק חצי בלוק מכאן .הקטן הוא בן שמונה. — אולי בכל זאת תוכל לעזור לי בענין הכתובת החדשה — ותחסוך לי נסיעה מיותרת וחיפושים ? באותו רגע נכנסו לבית שני אנשים שעמדו והקשיבו לשיחה ,ולובינסקי הבין שמוטב להפסיקה .הצבעי אמר עוד: — יכול אתה לשאול את הבן ,זה שעובד בבית המלאכה בסביבה .אבל עכשיו הוא איננו ,כי הוא גומר את עבודתו בשעה חמש. — מה שמו של הבן ? — אינני יודע .אם תשאל על ״הגרמני״ ,כולם יידעו למי הכוונה. לובינסקי חזר ,ותיאר את מהלך השיחה באזני קנת .מעתה הפכה השערה אחת לוודאות :הגרמני שגר עד לפני שבועות מספר בבית ההוא היה באמת ריקארדו קלמנט .מה ששמע לובינסקי על הרכב המשפחה הלם בדרך כלל את הידוע על משפחת אייכמן ,להוציא פרט אחד :ווירה אייכמן הצטרפה אל בעלה בארגנטינה בשנת , 1953ולפיכך לא ייתכן שיש להם ילד בן שמונה .הילד שנולד להם בארגנטינה יכול להיות לכל היותר בן שש.
70
הבית בדחוב גריבלדי
שני הימים הבאים היו שבת ויום א׳ ,שהם ימי מנוחה בבואנוס איירס, וההתחקות אחר ״טיטו״ נדחתה ,באין ברירה ,עד יום ב׳ 7 ,במארס .קנת ניצל את השהות כדי להחליף כח וכדי לשלוח דו״ח ראשון לארץ .הוא יכול לבשר לנו שקלמנט אמנם גר עד לפני זמן לא רב בבית מספר 4261ברחוב צ׳אקאבוקו ,ושיש לו יסוד להניח שמצא את בנו השלישי של אייכמן. הדו״ח הראשון של קנת בא כבשורת עידוד לכל האנשים שהיו בסוד הדברים .אמנם משוכנע הייתי כל העת שסיפורה של משפחת הרמז על ניקולאס אייכמן כולו אמת! אך מאז התידדה בתו של הרמן עם בנו של אייכמן עבר זמן רב ,ואי אפשר היה לדעת אם לאחר מכן לא חזרה ונעלמה משפחת אייכמן בלי להשאיר עקבות .עתה נתבשרנו כי אייכמן מוסיף לגור בסביבת בואנוס איירס ,ולא עוד אלא שבנו אותר כמעט בוודאות .בלי שהיות נוספות התחלתי לתכנן את הצעדים המיבצעיים שיהיה עלינו לעשותם עם אימות הנחתנו שריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן. הזמנתי אלי את מלכה ברוורמן ,ראש היחידה למינהל ,כח אדם וכספים במוסד. מלכה עלתה מפולין ב־ 1934ומיד הצטרפה לשורות ה״הגנה״ .מאז לא חדלה מפעילות באירגון זה .ב־ 1942סיימה קורס מ״מים בג׳וארה .לאחר מכן שימשה מזכירת המרכז להתגייסות הישוב היהודי בארץ .עם קום המדינה נתמנתה מזכירה כללית של מחלקת הגיוס של משרד הבטחון. משם הגיעה ,דרך שירות הבטחון ,אל המוסד. אחותה ,בעלה ושלושת ילדיהם ,וכן קרובי משפחה רבים מאד ,ניספו בשואה. לא סיפרתי למלכה במה מדובר ,והיא לא הציגה שאלות .אך מנסיוני ידעתי שבמקרים לא מעטים ניחשה ,או הבינה בעצמה ,או שמעה שמץ דבר והסיקה ממנו את השאר :ובדרך כלל ידעה הרבה יותר משנאמר לה .כלל הוא שאין אתה יכול לעבוד עם אנשים מוכשרים בעלי תפיסה מהירה ובעלי תושיה ,ולדרוש מהם שלא יפעילו את כשרונותיהם תוך כדי עבודה ולא יבינו דבר מתוך דבר .הדברים אמורים לגבי מרבית עוזרי הראשיים :לא יכולתי להסתיר מהם דבר ,אולם יכולתי לסמוך עליהם שישתקו ולא יציגו שאלות מיותרות. הטלתי על מלכה את הכנתם של פריטים מסויימים בתחום טיפולה, שנזדקק להם אולי בבוא מועד הפעולה .ידעתי שאם אמנם יהיה צורך בהם, נמצא אותם מוכנים וממתינים לנו .מלכה ניחנה בכושר ארגוני נדיר .המושג ״אי אפשר״ היה זר לה ,ותמיד הצטיינה במרצה ,תושיתה ,תפיסתה המהירה וכושר מנהיגותה.
העלם הבלונדי | 71
אך נשוב אל קנת ואל מאמציו למצוא את מקום מגוריה החדש של משפחת קלמנט .ב־ 7במארס חיכה בשניה ,יחד עם פרימו ,באותה הצטלבות שבה ,לפי כל הנתונים ,צריך היה לעבור העלם הגרמני .גם הפעם לא הופיע. בערב של אותו יום בא לובינסקי ועמו התוצאות הראשונות של הבירורים שנעשו על ידי משרד החקירות הפרטי אשר אליו פנה כמה ימים קודם לכן .מן המימצאים של החוקרים הארגנטיניים נמצאו למדים כי אין כל שייכות בין אייכמן ובין קלמנס וקלמנט שאת שמותיהם מצא קנת במדריך הטלפונים. אשר לבית ברחוב צ׳אקאבוקו ,4261מסר משרד החקירות כי אל הבית מחובר מוסך גדול ,שבשל רחבו וגבהו הוא יכול לשמש גם כמחסן .בקצה המחסן הזה נמצא חדר קטן עם שרותים נפרדים .לפני כעשרה ימים פינתה משפחה גרמנית בשם שניידר חלק מן המחסן שבו החזיקה בשכירות ,והיא העתיקה את דירתה לכתובת לא ידועה .עתה נשאר שם דייר יחיד ,אדם ממוצא זר — כנראה הונגרי או פולני — ושמו פראנסיסקו שמידט .הוא בעל הבנין כולו ,והוא עוסק עתה בשיפוצו ובצביעתו על מנת להוציאו למכירה .אין יודעים לאן הוא אומר להעתיק את מושבו. קנת ביקש את לובינסקי להזמין ממשרד החקירות פרטים נוספים על האנשים ששמותיהם נזכרו בדו״ח הראשון ,כיוון שקיימת אפשרות שאחד מהשניים — שניידר או שמידט — הוא אותו קלמנט שלובינסקי מחפש. קנת אף ביקש לברר בזהירות רבה את שם החברה אשר טיפלה בהעברת רהיטיו של שניידר .בהתאם להוראותיו הסביר לובינסקי במשרד החקירות שסודיות החקירה היא הכרחית ,שכן קלמנט עלול להיעלם אם יוודע לו שמחפשים אותו ,ואז ״ייגרם הפסד כספי גדול״. ב־ 8במארס ,משעה שבע וחצי בבוקר ועד שעה תשע ,ערך קנת תצפית על משרדי חברת פולדנר ברחוב קורדובה .למזלו ירד גשם שוטף ,והוא יכל לעמוד זמן רב בפתחו של בית בלי לעורר חשד .כל אותו זמן לא ראה שום אדם שעל פי הנתונים שבידו יכול להיות אייכמן. אחר הצהרים יצאו קנת ופרימו פעם נוספת לאותה הצטלבות שבה מוכרח היה לעבור העלם הגרמני בצאתו מן הסדנה .בשעה 17.15הופיע מכיוון בית המלאכה קטנוע שהיה דומה לתיאור ששמעו מפי הנער פדרו. הקטנוע הגיח מן הרחוב אל הכביש הראשי ולאחר שעה קלה פנה שמאלה, לעבר סאן פרנאנדו .על מושב הנהג ישב גבר שחרחר כבן ,45*40שהרכיב משקפיים בעלי מסגרת כהה :ואילו על המושב האחורי ישב עלם בהיר שיער ,לבוש כמכונאי ,שפרטי התיאור שהביא פדרו הלמו אותו .לוחית
| 72הבית ברחוב גריבלדי
המספר של הקטנוע היתה מלוכלכת עד כדי כך ,שאי אפשר היה לקרוא את הספרות .ואולם עצם הלכלוך שימש כאמצעי זיהוי ,שכן פדרו אמר שקטנועו של הצעיר מלוכלך מאד. הם נסעו בעקבות הקטנוע בשמרם על מרחק גדול .כחמשה קילומטרים נסעו לאורך הכביש הראשי ,אוונידו סאנטה פה ,עד שראוהו פונה שמאלה ברחוב חואן ב .חוסטו ,סמוך לתחנת הרכבת בביקאר .קנת התקרב אליו במקום זה וראה אותו עוצר לפני בית ברחוב זאפיולה ,ואולי היה זה רחוב האידה ביקאר ,כי הרחוב מחליף את שמו בהמשכו .הבית שלפניו עצרו השניים היה קרוב לפנת חואן ב .חוסטו .הנהג נשאר יושב על מושבו ,ואילו הצעיר נכנס לבית לדקה או שתיים .השעה היתה . 17.25כששב הצעיר, המשיכו בדרכם בלי להתעכב עוד .הם שבו אל הכביש הראשי ,והמשיכו בנסיעתם לכיוון סאן פרנאנדו .כשהגיעו לשם ,פנו שמאלה לרחוב סארמיאנטו. כאן נסתיים העיקוב .לוויה עשתה את דרכה במרכז סאן פרנאנדו ,ליד הככר ,בפינת טרה דה פברירו־סארמיאנטו .מספר המלווים היה רב, והתהלוכה התנהלה באטיות .הקטנוע הספיק לעבור לפניה .מכוניתם של העוקבים נשארה מאחוריה. קנת וחברו הוסיפו לשוטט בסביבה בחיפוש אחר הקטנוע ,אך לא מצאוהו .מרחוק יכלו להבחין באדם צעיר ,לבוש בסרבל של מכונאי, שנכנס לאחד הבתים ברחוב טרה דה פברירו .מספר הבית היה ,461אך לא היה להם כל בטחון שאמנם זה העלם אשר אחריו עקבו מבית המלאכה ועד המקום הזה. המזל הוסיף להרעים להם פניו :בדרך חזרה נתקלקלה מערכת החשמל במכונית ,ובקושי רב חזרו לבואנוס איירס. כיוון שהעיקוב נפסק באמצע ,הועמדה גם תחילתו בסימן שאלה .רוכבי הקטנוע אמנם נסעו לאזור סאן פרנאנדו ,אותו אזור שצויין על ידי האיש ברחוב צ׳אקאבוקו כמקום מגוריה החדש של משפחת קלמנט :אך מנין להם שעקבו באמת אחר הצעיר מבית המלאכה? הן פדרו אמר שהרכב שייך לצעיר עצמו ,ואילו הם נסעו בעקבות קטנוע שאדם קשיש נהג בו, וצעיר בהיר־שיער ישב במושבו האחורי. איש מהם לא ראה את קלמנט הצעיר .איך יכלו איפוא לדעת אם בכלל עקבו אחר האדם הנכון ? ב־ 9במארס ,בשעות הבוקר ,ירד גשם .קנת שלח את פרימו אל בית המלאכה ברחוב מונטאגודו על מנת שיחפש את הקטנוע וישתדל לרשום את מספרו .מזג האוויר הסגרירי עשוי היה לשבש את תכניות־העיקוב
העלם הבלונדי | 73
שלהם ,שכן צריך היה להביא בחשבון את האפשרות שבגלל הגשם אולי החליט קלמנט הצעיר לנסוע לעבודה ברכבת או באוטובוס ,ואם כן אין טעם להמתין לו בהצטלבות ,שכן יש להניח שגם ישוב הביתה בתחבורה ציבורית. בצהרים שב פרימו והודיע שהקטנוע ישנו ,ושמספרו .84099 הפעם אירגן קנת שלוש חוליות של עוקבים .הוא עצמו המתין באותה הצטלבות שבה הבחינו בקטנוע ביום הקודם ,ועמו לובינסקי .פרימו חיכה במרכז סאן פרנאנדו ,במקום שבו נעלם הקטנוע מעיניהם בגלל הלוויה. קורנפלד ואשתו שוטטו בקרבת בית המלאכה ,וההוראה שניתנה להם היתה ,שאם יראו את הצעיר עולה לאוטובוס ,יסעו גם הם אתו. קנת ולובינסקי חיכו עד שעה , 18.00אולם הקטנוע לא הופיע .הם עברו במכוניתם ליד בית המלאכה אך לא ראו את הזוג קורנפלד .על המדרכה, ליד בית המלאכה ,עמד קטנוע שחור שמספרו היה . 160934הם נסעו לסאן פרנאנדו ,אספו את פרימו במכוניתם ,ושמעו מפיו שהעלם לא הופיע. את הזוג קורנפלד ראה קנת רק למחרת בבוקר .השניים סיפרו שחיכו מול בית המלאכה ,ובשעה 17.20ראו צעיר בהיר־שיער ,שדמה לתיאור ששמעו מפי פדרו ,יוצא מבית המלאכה ,עושה דרכו ברגל עד פנת רחוב מונטאגודו ,ועולה שם על אוטובוס .הם עלו אחריו ויחד אתו ירדו בתחנת הרכבת מארטינס .מתחנה זו יכול הצעיר לנסוע ברכבת הן לאזור סאן פרנאנדו והן לדון טורקוואטו .ברם ,הוא לא נכנס לתחנת הרכבת .הוא התרחק מן התחנה ופנה לסימטה צדדית .בהתאם להוראות שקיבלו, הפסיקו את העיקוב בשלב זה ולפיכך אינם יודעים לאן פנה. אותו יום אחר הצהרים חזר וחילק קנת את אנשיו לשלוש חוליות :פרימו חיכה במרכז סאן פרנאנדו כבפעם הקודמת! קנת ישב במכונית ברחוב מונטאגודו ,כמאה מטר מבית המלאכה :ואילו קורנפלד ואשתו המתינו ברחוב פאראנה ,לא הרחק מפנת רחוב מונטאגודו .את מכוניתם החנו בקרבת מקום. הם חיכו משעה , 16.30אך רק בשעה 17.50בקירוב נראה קטנוע ,שדמה לרכבו של העלם המבוקש ,יוצא מחצר בית המלאכה .גם הפעם רכבו עליו שני אנשים ,הגבר הקשיש והעלם בהיר השיער .קנת נסע במהירות למקום תצפיתו של הזוג קורנפלד ,אסף את השניים במכוניתו ,ודהר אחר הקטנוע. למזלם גרר אחריו בפעם הזאת גרור קטן ,כעין עגלה ,ודבר זה האט את מהירותו במידה ניכרת .הם השיגוהו בלי מאמץ רב .מסלול הנסיעה היה גם הפעם כלפני יומיים ,וגם ביום הזה עצרו השניים לרגעים מספר ליד הבית בקרבת תחנת הרכבת בביקאר ,ואחר כך המשיכו בדרכם לסאן פרנאנדו.
| 74הבית ברחוב גריבלדי
בככר המרכזית של סאן פרנאנדו ,סמוך לרחוב סארמיאנטו ,ראה קנת את פרימו יושב על ספסל .הוא אסף גם אותו למכוניתו. הקטנוע שוב עמד לרגע בסאן פרנאנדו — מרחוק דומה היה כי נוסעיו קונים משהו בקיוסק — ואחר כך כמעט אבד להם במבוך של סימטאות, עד שיצא לכביש 202והמשיך לדהור בו בכיוון בנקלרי־דון טורקוואטו. אחר נסיעה של שניים או שלושה קילומטרים נשאר השטח הבנוי של סאן פרנאנדו מאחוריהם ,ובמרחב שהשתרע לפניהם נאלצו להגדיל את המרחק ביניהם ובין הקטנוע כמעט עד לקילומטר ,כי התנועה בכביש 202היתה מעטה .קנת הביט בשעונו .המחוגים הראו שעה 18.30בקירוב. הקטנוע נעצר כמאה וחמישים מטר לפני גשר רכבת העובר מעל לכביש ,202חצי קילומטר לפני תחנת בנקלרי .העוקבים פנו לרחוב צדדי ,כחמש מאות מטר לפני גשר הרכבת והחנו את מכוניתם מאחורי בית עזוב שעמד בהצטלבות הכבישים .מרחוק ראו אחד משני רוכבי הקטנוע — אי אפשר היה להבחין מי מהשניים — יורד ליד קיוסק בצדו השמאלי של הכביש, בעוד השני מוסיף לנסוע מרחק כ־ 50מטר .שם החנה את קטנועו ליד צריף ונכנס לתוכו .בינתיים נעלם הראשון מעיניהם .הם התניעו את המכונית והתרחקו משם ,אך חזרו כעבור חצי שעה ,עם רדת החשכה .הפעם החנו את מכוניתם במרחק ניכר מן הקיוסק וקרבו אליו ברגל .הם עברו ליד הצריף ושאלו כמה פועלים ששבו אותה שעה מעבודתם ,אם אינם מכירים משפחה בשם רודריגז הגרה באותה סביבה .אחד הפועלים הצביע על שכונה רחוקה שדמתה למעברה ,ואמר שנדמה לו כי שם גרה משפחה בשם זה .כשנשאל מי גר בצריף ,אמר הפועל שמתגורר בו אדם צעיר יחד עם אמו ,והוא בעל קטנוע .קנת החליט להסתפק בכך ולדחות את המשך הבירור ליום אחר. כמאה מטר מן הצריף ,וכמרחק הזה מן הקיוסק ,עמד בית לבנים שבנייתו ,כנראה ,לא נסתיימה .איש מן החבורה לא שם לב לאותו בית. שם גרו ריקארדו קלמנט ומשפחתו.
אייכמן בתקופת הזוהר שלו, במדי ס.ס.
אייכמן ארגנטיני.
בלבוש
גאוצ׳ו
מימין :ווירה ,אשתו של אייכמן. למטה :ווירה ,אשתו של אייכמן ,בעת ביקורה בישראל, לאחר שנגזר דינו של בעלה.
ניקולס )קלאוס( אייכמן בנו הבכור של אדולף אייכמן, חיזר אחרי נערה בבואנוס איירס ועורר את חשדו של אביה ,לותהר הרמן.
דיטר אייכמן בנו השלישי של אדולף אייכמן .בתקופת המיבצע עבד במוסך בפרבר אוליבוס שבבואנוס איירס .עיקוב אחריו הוביל לגילוי מקום־ מגוריו החדש של אייכמן ,שם נלכד.
פרק י׳ הבית בסאן פרנאנדו קנת החליט שהגיע הזמן להחליף את מכוניתו השכורה באחרת :פעמים רבות מדי נראתה משוטטת בקרבת הרחובות צ׳אקאבוקו ומונטאגודו. הוא נפגש עם לובינסקי ושמע מפיו כי משרד החקירות לא מצא שום רישום שיש בו כדי להעיד כי בשנת 1953הגיעו לארגנטינה אשה בשם ווירה ליבל ושלושת בניה .קנת ביקש את לובינסקי ללחוץ על משרד החקירות השני ,שיזרז את בירוריו בקשר לחברת פולדנר וצוות ״קאפרי״. אחר הצהרים חודשה התצפית ליד בית המלאכה .ממכוניתו השכורה החדשה ,בה ישב קנת יחד עם פרימו ,ראה עלם בהיר שיער עובר ברכיבה על אופנע שחור שמספרו . 118111הם נסעו אחריו בכיוון תחנת הרכבת מרטינס .ברחוב לדיסלב מרטינס עצר העלם לפני הבית מספר , 186קשר את האופנע אל עץ ונכנס לבית .קנת יצא ממכוניתו ועבר ברגל ליד הבית. שלט של רופא שיניים התנוסס עליו. כעבור עשרים רגע בקירוב יצא העלם מהבית ,ואז נוכחו לדעת שטעו: הוא לא היה דומה ל״דיטו״ או ״טיטו״ כפי שתיארו פדרו. קנת הגיע למסקנה שאין להם נתונים די הצורך כדי להמשיך בעיקוב .כח האדם שעמד לרשותו היה מצומצם ,ובהכרח היה עליו לשלוח פעם אחר פעם אותם האנשים לאותם המקומות .הם לא ידעו עדיין אם העלם בהיר השיער המכונה ״דיטו״ הוא באמת בנו של אייכמן; וקנת אמר בלבו שלפני
75
| 76הבית ברחוב גריבלדי
שהם מוסיפים להסתכן בגילוי מארביהם ,מוטב שיבררו תחילה את עובדת־ המפתח הזאת. קנת סבור היה ,שבתנאים הנתונים מותר לשגר את הנער פדרו מבית המלון בשניה אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו 4261כדי לנסות לברר את הכתובת החדשה של משפחת קלמנט ,וכן כדי להשיג פרטים נוספים על הצעיר הגרמני העובד בבית המלאכה. הדה קורנפלד חזרה איפוא אל בית המלון שבו התאכסנה יום אחד ,אלא שהפעם לא שכרה חדר :היא נכנסה לטרקלין ,ישבה ליד שולחן והזמינה קפה .פדרו הבחין בה מיד ,ולא הסתיר את שמחתו .הוא קרב אט־אט אל שולחנה ,ולמראה הרמז הראשון מצדה מיהר לגשת אליה .פניה לבשו ארשת של דאגה ,והוא הסיק מכאן שהיא נתונה בצרה .היא ביקשה אותו לשוב אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ולעשות נסיון נוסף להשיג את כתובתו של ניקולאס קלמנט .עליו לומר — כך הסבירה לו — כי שולחת המכתב והחבילה התלוננה באזני חברו כי המכתב והחבילה לא הגיעו לתעודתם : ולפיכך דורש חברו שיפצה אותו בסכום של חמש מאות פיזות ,שהוא שווי החבילה .היא הוסיפה שעליו ללכת פעם נוספת אל הצעיר העובד בסדנה ולחרות היטב בזכרונו את תיאורו המדויק וכל מלה אשר תצא מפיו .פדרו לא השתהה אף רגע — מיד יצא לדרך. בערב של אותו יום חזרה הדה אל בית המלון כדי להמתין לשובו של פדרו .הוא הגיע יותר מאוחר מששיערה ,וסיפר לה את הרפתקאותיו בפירוט רב. כשהגיע אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ,הלך תחילה לחפש את האיש אשר אמר לו בשעתו כי בנו של הגרמני עובד בסדנה בקרבת מקום .הוא מצא אותו באחד החדרים ובירכו לשלום כמכר ותיק .גם הלה הכירו :הוא זכר עדיין שפדרו התעניין בכתובתו של הדייר הגרמני .הפעם היה מוכן להדריך אותו בדיקנות .תחילה ,אמר ,יש לנסוע עד לתחנת סאן פרנאנדו, ומשם יש להמשיך ב״קולקטיב״(אוטובוס קטן) של סאן פרנאנדו מספר 203ולבקש את הנהג לעצור באווידאנדה .הכרטיס לשם עולה 4.50פיזות. כשירד מן ה״קולקטיב״ ויחצה את הרחוב ,יראה שם קיוסק שבו יוכל לשאול על ביתו של הגרמני .ואם לא ירצה להעזר בקיוסקאי ,די לו להפנות את ראשו ימינה ויראה בית בעל גג שטוח ,בנוי לבנים ,שאינו מטוייח עדיין. זה ביתו של הגרמני. ניכר שהאיש נסע בעצמו באותה דרך ,אך ליתר בטחון שאל אותו פדרו אם הוא בטוח בכל הפרטים .הלה השיב כי ביצע כמה עבודות בביתו החדש של הגרמני ועוד מגיע לו כסף ממנו .פדרו הוסיף לשאול אותו על בנו
הבית בסאן פרנאנדו | 77
העובד בסדנה הסמוכה ,וןזאיש השיב שבעצם אין העלם בנו של הגרמני. לגרמני יש בן ,ילד כבן שלוש או ארבע ,מאמו של טיטו. פדרו הבחין בו שאינו מדבר ברצון על עניניו המשפחתיים של הגרמני, אבל בכל זאת סיפר ,בתשובה על שאלה נוספת ,שלטיטו שני אחים — אחד נשוי ואחד המשרת בצי .הגרמני ,אמר ,חי עם אמו של טיטו .ועוד הוסיף שלטיטו אין קטנוע ,אבל הוא נוסע תמיד עם שכן הגר בקרבת מקום. בגמר השיחה שאל פדרו את בן שיחו לשמו ,שמא יזדקק לו פעם נוספת. הלה השיב: — למה לך לדעת את שמי? כשתהיה זקוק לי ,תבוא הנה ותשאל היכן הנגר .אני גר כאן ,בחדר זה. הנגר ,רשם פדרו לפניו ,הוא גבר כבן חמישים ,והוא מדבר במבטא אירופי בולט. עוד הם משוחחים ,והנה הופיע גבר שמן ,שאף הוא נראה כבן חמישים. אולי הוא בעל הבית ,שיער פדרו .בשמעו את שאלות הנער ,אמר: — הלא הבן עובד בסדנה ,במרחק חצי בלוק מכאן .למה אינך הולך אליו? פדרו הודה לנגר בלבביות ושם פעמיו אל בית המלאכה .ליד הדלת עמד קטנוע מדגם ״סיאם״ מספר ,099עם רכב צדי .בחדר ששימש כמשרד פגש את העלם הגרמני ,והלה שאלו בנעימה של צחוק : — ומה רצונך הפעם? האם אתה בא בענין המתנה? אומר לך את האמת .אחר שנתת לי את המעטפה פתחתי אותה וקראתי את המכתב שבתוכה ,שהכיל איחולי יום הולדת ,ומכיוון שביום ההוא חל יום ההולדת של אחי ,ולא של אבי ,מסרתי את המתנה לאחי. — כן ,אבל השם... — ״ניקולאס קלמנט״ יכול להיות גם אבי וגם אחי. — אבל אני נתון עכשיו בצרה .את המכתב והחבילה הקטנה מסר לי חבר שלי ,העובד בבית מלון אחר :הוא קיבל אותם למסירה מאורחת של בית המלון .עכשיו הוא טוען שהדברים לא הגיעו לתעודתם והוא דורש שאשלם לו חמש מאות פיזות. — האורחת הזאת היתה יכולה לדייק יותר כשכתבה את השם על המעטפה ,ואז לא היו לנו בעיות .למה רשמה ניקולאס קלמנט ולא ניקולאס אייכמן ? — אולי אתה יכול לתת לי את הכתובת של אחיך — ,ביקש פדרו. טיטו הושיט לו פיסת נייר ואמר : — רשום :רחוב גנרל פאז .3030
| 78הבית ברחוב גריבלדי
— תודה .ואולי אתה יכול לומר לי היכן אפשר למצוא את מר קלמנט? ייתכן שהאשה ההיא תרצה לדעת את כתובתו. — הוא עכשיו בטוקומאן לרגל עסקיו ואיננו יודעים מתי יחזור. אל השניים התקרב גבר כבן שלושים ,שהאזין כנראה לחלק האחרון של השיחה .הוא פנה אל טיטו ושאל: — היכן אביך? — בטוקומאן — ,חזר טיטו ואמר — .הוא נסע לשם לרגל עסקיו ואין לנו מושג מתי יחזור. הדה קורנפלד חקרה את הנער עוד ועוד ורשמה מפיו כל פרט שהיה שמור בזכרונו .פדרו הביע באזניה את צערו על שלא הצליח בשליחותו :לא עלה בידו למצוא את משפחת קלמנט ,שכן הגרמני הצעיר שבסדנה אמר כי שמו ושם אחיו אינו קלמנט אלא אייכמן .אף על פי כן קיבל גם הפעם את שכרו בעין יפה. מאוחר בלילה ,כאשר מסרה לקנת דין וחשבון על שליחותו של פדרו, בהתאם לפרטים שרשמה ,עוד לא שיערה הדה קורנפלד עצמה איזו חשיבות מכרעת נודעת למאורעות אותו יום .רק קנת הבין מיד את משמעות הדברים .הוא נמצא למד כי בנו הבכור של אייכמן ,ניקולאס ,יושב בבואנוס איירס ונקרא בשמו האמיתי — כפי שטען הרמן בשעתו .יתר על כן ,עתה נקבע בבירור כי משפחת אייכמן נמצאת בארגנטינה והיא מתגוררת בכתובת חדשה ,במקום השוכן בין סאן פרנאנדו ודון טורקוואטו .ועיקר העיקרים — עתה ניתן לקבוע כמעט בוודאות שריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן ,בעלה של ווירה אייכמן ואבי ארבעת ילדיה — שלושת הבנים הגדולים שנולדו באירופה ,והבן הקטן שנולד בארגנטינה. אמנם ,עדיין עמדה בעינה האפשרות שקלמנט אינו אייכמן אלא אדם אחר שנשא את ווירה אייכמן לאשה אחר המלחמה ועתה הוא מציג את עצמו כאבי בניה .ואולם היו נימוקים די הצורך כדי לבטל סברה זו. קנת לא פיקפק באמיתות דבריו של דיטר ,כי אביו נמצא עתה בטוקומאן .גם פרט זה התאים לרשום בתיקו של קלמנט־אייכמן. עם זאת קינן בלבו של קנת הבטחון ששלב חשוב בחקירתו הגיע לקצו. הוא דיווח לארץ שהצעיר הגרמני העובד בבית המלאכה זוהה כדיטר, בנו השלישי של אייכמן ,שהוא נקרא בשמו האמיתי וחי אצל אמו ! שבקרוב יידע את הכתובת המדוייקת של המשפחה ,ושכבר יש בידו כתובתו של הבן הבכור ,ניקולאס ,שגם הוא נקרא בשמו האמיתי .המשפחה — מסר קנת — מפיצה כנראה את השמועה שווירה אייכמן התחתנה בשנית עם אחד ריקארדו קלמנט .איש זה ,הם אומרים ,נמצא עתה לרגל עסקיו בטוקומאן,
הבית בסאן פרנאנדו | 79
עיר השוכנת במרחק כאלף וחמש מאות קילומטר מבואנוס איירס. ועל סמך ידיעה שהביא לו לובינסקי מאחד ממשרדי החקירות שלו יכול קנת להוסיף בדו״ח שלו שנקבע עתה סופית כי פראנסיסקו שמידט אינו אייכמן• לאור הידיעות הכלולות בדו״ח זה של קנת החלטתי שיש להפסיק מיד את כל פעולות ההתחקות אחר משפחות אייכמן וליבל באירופה .ווירה אייכמן וילדיה אותרו ,והתענינות מיותרת בגורלה אצל קרוביה באירופה היתה עלולה לעורר את חשדם ולגרום שיזהירוה. סבור הייתי שלא יעבור עוד זמן רב ויאתרו את ריקארדו קלמנט עצמו, ואז אפשר יהיה לקבוע סופית אם אדולף אייכמן הוא או לא .אם יתברר כי הנחתנו נכונה ,כי אז נהיה מצווים על משנה זהירות בכל מהלכינו .ואילו עם יוכח שקלמנט איננו אייכמן ,כי אז יהיה יסוד להנחה שאדולף אייכמן אינו עוד בחיים — ,אלא אם כן מתרחק הוא מאשתו בכוונה תחילה ,שאז יוכלו היא ובניה לשמש מקור מבטיח לגילוי מחבואו. על סמך הידיעות שהביא פדרו ,יצא קנת לעת ערב לסאן פרנאנדו ומצא שם על נקלה את הבית שבו ,לדברי הנגר ,מתגוררת משפחת קלמנט .בית בן קומה אחת היה ,ומרוחק משאר בתים .דלתו היתה עשויה סיבית .הבית לא היה מוקף גדר ,וככל שניתן לראות לא היה מחובר לרשת החשמל .כתליו לא היו מטוייחים ,והסביבה כולה נראתה מוזנחת מאד .המבנים הקרובים אליו ביותר היו הצריף והקיוסק .זולתם לא נראו בתים בקוטר של כמה מאות מטר. בשעה שעברו במכוניתם בכביש הראשי ,במרחק כשלושים מטר מחזית הבית ,ראה קנת על מרפסתו אשה בריאת גוף כבת חמישים .לידה שיחק ילד כבן חמש או שש .קנת הניח שאלה הם ווירה אייכמן ובנה הקטן. קנת חזר למקום באותו ערב בשעה יותר מאוחרת ,הפעם עבר ברגל בדרך הפנימית שמאחורי הבית .מרחוק שמע נביחת כלבים ,אך ככל שניתן לקבוע לא היה כלב בבית עצמו .בסמוך לו עמד מבנה־לבנים קטן ,כעין מחסן או חדר נפרד .מתוך הבית עצמו וכן מתוך המבנה הקטן בקע אור חלש ,כאורן של עששיות נפט .בשעה שקרב אל הבית יצא אדם צעיר מהקיטון ,וקנת חשבו לדיטר .הוא מיהר להתרחק מהמקום. ב־ 13במארס חזר קנת לסאן פרנאנדו ,הפעם בליוויו של פרימו .פרימו נהג במכונית השכורה ,ואילו קנת ,שישב לידו ,הביא עמו מצלמת ״לייקה״ עם טל־אובייקטיב ,וכן ״תיק־צילום״ מוכן לפעולה .בשעה שעברו ליד הבית צילם אותו .בדרכם חזרה החנו את המכונית במרחק שלושים או ארבעים מטר מהבית .פרימו ירד ,הרים את חיפת המנוע ,ורכן עליו כאילו
80
הבית ברחוב גריבלדי
על מנת לבדקו .אותה שעה צילם קנת ב״לייקה״ את הבית ואת דיטר שעבד בגינה. למחרת הלך קנת לדואר הראשי ברחוב סאנטה פה כדי לעיין שם במדריך הטלפונים של העיר טוקומאן .במדריך של שנת 1959מצא את הרישום ״קאפרי — חברה לתכנון ופתוח תעשייתי״ עם כתובתה ומספר הטלפון שלה. היה לקנת יסוד איתן להניח שאיתר את משפחת אייכמן .אבל קנת לא רצה להסתפק בהנחות .הוא חתר אל ודאות .הוא קיווה שיוכל להשיג את הראיות החותכות האחרונות על ידי בדיקת רישומי המשפחה במשרד הרישום ,או על ידי עיון בספרי האחוזה כדי לברר על שם מי רשומים הקרקע והבית .אשר לקלמנט עצמו ,סבור היה כי עוד לא הגיע הזמן לנסוע לטוקומאן כדי לחפשו .הוא העדיף להמתין לאינפורמציה נוספת על חברת פולדנר ועל חברת־הבת ״קאפרי״ .מותר היה להניח שאם קלמנט הוא אייכמן ,ואם אמנם הוא נמצא בטוקומאן ,קרוב לוודאי שישוב הביתה לקראת יום נישואיו ה־ 25שיחול — על פי החומר שנתקבל מהופמן — ב־ 21ב מ אר ס . 1960ובינתיים היה בדעתו להמשיך בבדיקות שונות בסביבות הבית. ב־ 16במארס ,בשעה שש בבוקר ,יצאו קנת ולובינסקי לסאן פרנאנדו וכעבור שעה היו במשרדי המועצה המקומית .אחר שבדקו במפות שונות את מספרי החלקות באזור שבו נמצא בית קלמנט ,הגישו בקשה בכתב, בשם מדומה ,לבירור הבעלות על כל החלקות שבאותו גוש .לפקיד במועצה אשר לו מסרו את הבקשה אמרו שקנת מייצג חברה גדולה מצפון אמריקה המעוניינת לקנות אדמות באזור .הפקיד הבטיח לתת להם את הידיעות המבוקשות למחרת בבוקר. בשעה תשע בקירוב נסעו במכוניתו של לובינסקי אל הבית עצמו .הם החנו את המכונית ליד הבית הקטן שעמד במרחק כעשרים מטר מבית קלמנט .מן הבית הקטן הזה יצאה אשה בגיל העמידה .הם שאלוה לשם הרחוב הצדדי שלידו ניצב ביתה .גם לה סיפרו שהם מייצגים חברה צפון־אמריקנית העומדת להקים מפעל בסביבה ולפיכך היא מעונינת ברכישת אדמות .היא השיבה שביתה שלה עומד למכירה .משנשאלה על דיירי הבית הסמוך ,אמרה שאלה גרמנים אשר זה לא כבר הגיעו לשם ,ואין היא יודעת את שמם .אך היא הביעה נכונות לקרוא לאשה מן הבית הסמוך. בינתיים יכול קנת לצלם את הבית מקרוב ,באמצעות ״תיק הצילום״. כעבור דקות מספר יצאה מבית קלמנט אשה צעירה שחורת־שיער, כנראה מבנות המקום .הם הסבירו לה במה הם מתענינים ,והיא אמרה שלא
הבית בסאן פרנאנדו | 81
היא גרה שם אלא חמותה ,אך,יודעת היא שאין הבית עומד למכירה .קנת צילם גם אותה מקרוב. בעד החלון יכלו לראות ילד בהיר־שיער כבן שש .הם שאלו את האשה הצעירה מה שם הרחוב הצדדי ,והסבירו שיש להם אדמות בסביבה ,אך אין הם יודעים את מקומן המדוייק .היא השיבה ששם הרחוב אינו ידוע לה. כאשר שאלוה אם מוכנה היא לשאול את חמותה — הם קיוו שזו תצא ויוכלו לצלמה — השיבה שאין הלשון הספרדית שגורה בפי חמותה. אחר כך החלה הצעירה חוקרת אותם ושואלת איזו חברה הם מייצגים ומה טיב המפעל שהם אומרים להקים באזור .כששמעה אותם משוחחים אנגלית ,עברה גם היא לאותה שפה ,וקנת החל חושש שידיעותיה בלשון האנגלית די בהן כדי שתוכל להבחין בו שאינו צפון־אמריקני .היא הסבירה להם שאין חשמל במקום ואין צנור מים ,ובחורף שכיחים השטפונות באזור .אף על פי כן ,אמרה ,אין בדעתם למכור את הבית .האשה הצעירה — היא נראתה כבת — 22היתה נאה למדי. השיחה הגיעה לקצה והשניים פנו לדרכם. אחר הצהרים עבר קנת פעמיים ליד הבית ,בשעה 18.00בקירוב. התריסים היו מורמים אך לא נראה איש בחוץ. בערב הטיל קנת על לובינסקי משימה נוספת — לנסות להשיג באמצעות משרד החקירות הראשון אשר אתו עמד בקשר ,את כל הפרטים האפשריים על ניקולאס אייכמן ,על פי הכתובת באוליבוס שנתקבלה מאחיו דיטר. התצפיות נמשכו .ב־ 17במארס קרבו קנת ולובינסקי אל הבית בשעת בוקר מוקדמת ,ב־ .6.15הם הסתתרו בחורש במרחק כ־ 150מטר ממנו. בשעה 7.15בקירוב נראה העלם יוצא את הבית ופונה לעבר הקיוסק .הם לא הבחינו בשום תנועה נוספת סביב הבית עד שעה ,8.25כשנאלצו לעזוב את מחבואם מפני שאדם שוטט בקרבתו. הם חזרו וביקרו במועצה המקומית ,אך התשובה שהמתינה להם היתה מאכזבת :אין כל רישום רשמי לגבי בית כלשהו באזור אשר בו הם מתענינים .כל הסביבה — כך הוסבר להם — מוצפת מי שטפונות כמעט שנה שנה ,והאזור נחשב בעצם לשטח הפקר .בונים בו בלי רשיון ואין משלמים מסים לרשות המקומית .בירור במחלקה המשפטית של העיריה העלה תשובה דומה. הם ערכו התיעצות באשר לצעדיהם הבאים ,ולובינסקי חיווה את הדעה שרק בחברה אשר פיתחה את האדמות ומכרה אותם לבונים יש סיכוי למצוא רישום כלשהו ביחס לבעלות .הוחלט שלובינסקי ינסה ללכת בדרך
82
הבית ברחוב גריבלדי
זו ,באמצעות משרד חקירות מסחרי ,באמתלה שהוא מייצג חברה המעונינת לקנות שטחי קרקע נרחבים לבניה ולפיתוח תעשייתי :ולפיכך עליו לדעת מי הם האנשים אשר קנו מגרשים ובתים בסביבה ,שמא יהיה צורך לקנות מידיהם את חלקותיהם. בנוסף על כך הוטל על לובינסקי לברר אם ניתן לרכוש לאלתר את הבית הקטן הסמוך לבית קלמנט .לובינסקי העריך את הסכום שיהיה דרוש לרכישתו באלף דולאר .סבור היה שבלי קושי רב יוכלו לבצע את הרכישה בשם בדוי .כוונתו של קנת היתה לרכוש את הבית כדי שישמש לצרכי תצפית ,וכן כדי להרחיק ממנו דיירים העלולים להוות מכשול אם וכאשר יוחלט ללכוד את אייכמן. ב־ 18במארס קנה קנת משקפת לילה לצורך תצפיות בחשיכה .לפני הצהרים חזר וסייר במכונית בקרבת הבית .הוא ראה את הילד מקרוב ויכול לקבוע שהוא כבן ארבע או חמש .תמיד ראה אותו לבוש גופיה ותחתונים בלבד .הפעם ראה גם את בעלת הבית מקרוב ,אם כי מאחור .היא היתה כבת ,50מלאה ,בעלת שיער שחור ,גובה בינוני ,ולבושה בשמלה קיצית זולה. אחר הצהרים נפגש עם לובינסקי בבית קפה .עוד לפני שהלה התחיל לדבר ,הבין שאיש בשורה הוא :חיוכו בגד בו .לובינסקי הסביר שהשיג את הרישומים בחברה אשר מכרה את החלקות .הוא הראה לקנת פתק שבו נמסרו הפרטים ביחס למגרש מספר : 14הוא רשום על שם וירוניקה קאטאלינה ליבל דה פיכמן מרחוב צ׳אקאבוקו 4261באוליבוס .העובדה שבפתק הופיע השם פיכמן במקום אייכמן לא הטרידה את קנת. האפשרויות היו שתיים — או שהפקיד טעה בהעתקה (נוכח הדמיון בין האותיות הלאטיניות ,)an fאו שהיתה כאן ״טעות״ מכוונת מצד המשפחה .מכל מקום ברור היה לו כי זו הידיעה החשובה ביותר שהשיגו עד כה. שמה של ווירה אייכמן לפני נישואיה היה ליבל .ואולם העובדה שהיא משתמשת עתה בשם ליבל דה אייכמן(או ליבל דה פיכמן ,היינו הך) יש בה כדי להעיד עליה שלא נישאה לאדם אחר .ואילו העובדה שהבית רשום על שמה ולא על שם בעלה מעידה כנראה על אי־רצונו להופיע ברישום רשמי כלשהו. בערב השיג קנט אישור נוסף לעובדה אחרונה זו .בעזרת דוד קורנפלד בדק את רשימת הבוחרים באוליבוס .הרשימות היו פתוחות לקהל ,כיוון שעמדו להערך בחירות .ליתר בטחון בדקו הן את הרשימה המוצגת בעיריה והן זו שבמשרדי המפלגה הגדולה ביותר במקום.
הבית בסאן פרנאנדו | 83
השמות קלמנט ,אייכמן וליבל לא הופיעו אף באחת מרשימות אלה. אותו יום העביר קנת לארץ את השדר הבא : ״אשת אייכמן זוהתה סופית .בידי תצלומים של הבית בו גרה משפחת קלמנט־אייכמן .שלחתי לכם תצלומים .במרחק כעשרים מטר מבית משפחת קלמנט־אייכמן נמצא ביתן קטן .ייתכן שניתן לרכשו .ההערכה היא שיעלה אלף דולאר .אם תאשרו את הקניה ,אבצע את הרכישה בלי להשאיר עקבות״. הסיורים התכופים בסאן פרנאנדו נעשו מסוכנים .צריך היה להחליף את המכוניות לעתים קרובות ככל האפשר ,כדי שאף אחת מהן לא תיחרת בזכרונם של תושבי האזור .ב־ 19במארס ביקש קנת את הזוג קורנפלד לשכור מכונית נוסעים מדגם אמריקני .אחר מאמצים לא מבוטלים עלה בידי דוד קורנפלד להשיג מכונית מן הסוג המבוקש ,והוא שכר אותה לימים מספר. הפעם צירף אליו קנת את הדה קורנפלד ,ובחברתה סייר בסביבת בית קלמנט .כשעברו בשניה לפני הבית ,בשעה 14.00בקירוב ,ראו בחצר גבר ממוצע קומה ,בעל מצח גבוה וראש מקריח ,שעסק בהורדת כבסים מן החבלים .קנת ניסה לצלמו ב״תיק הצילום״ שהיה אתו ,אך הדבר לא עלה בידו .הגבר שב ונכנס לבית ,והשניים חזרו לבואנוס איירס. קנת סבור היה כי האיש שראו בחצר הבית היה אייכמן .הוא מצא דמיון בין תצלומי אייכמן משנות השלושים ובין האלמוני שבחצר .גם הפרטים על קומתו ועל מבנה גופו ,כפי שהיו רשומים בתיקו ,הלמו את האיש שראה בחצר .ברור היה ,על פי העובדה שעסק בהורדת כבסים ,שהוא גר באותו בית ואיננו אורח מקרי שנזדמן אליו .השערתו של קנת היתה ,שאייכמן חזר מטוקומאן לקראת יום השנה לנשואיו ,שחל כעבור יומיים. בערב שלח קנת שדר נוסף לישראל ,ובו הסעיפים הבאים : — בביתה של אשת אייכמן נראה היום גבר שתיאורו של אדולף אייכמן הולם אותו. — שיערתי מראש שאם אמנם ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן ,הוא ישתדל לשוב מטוקומאן לפני יום חתונת הכסף שלו החל מחרתיים. — כיוון שקלמנט אמנם הופיע במועד המשוער ,אין עוד ספק שהוא אייכמן. — אני מניח שביום ג׳ הבא ישוב קלמנט לעבודתו באזור טוקומאן. אסע אחריו ,אם כי משער אני שאיתורו שם יהיה כרוך בקשיים. — אני מציע שאורשה לחזור בהקדם לארץ ,לשם דיווח והמשך הפעולה.
| 84הבית ברחוב גריבלדי
שדר זה של קנת לא השאיר עוד ספק בלבי באשר להכרח לפעול במהירות ובהחלטיות .בכח האדם המועט שעמד לרשותו לא יכול קנת להמשיך בהתחקותו זמן רב בלי להתגלות :והתקלה הקלה ביותר עלולה היתה להעמיד את אייכמן על הסכנה הצפויה לו .סבור הייתי ,שאם כי אין לנו ודאות מלאה שקלמנט הוא אייכמן ,שומה עלינו לגשת מיד להכנות הדרושות למיבצע ,שכן ייתכן כי זיהויו הסופי של האיש יוכל להיעשות רק תוך כדי ביצוע הפעולה .היה בכך סיכון מחושב ,אך נוכח חשיבותה של המשימה נראה בעיני סביר והכרחי. מיד הזמנתי את יהודה שמעוני והסברתי לו שיכול להיות כי אותו ענין אשר נגעתי בו בשיחתנו בדצמבר 1959יהיה אקטואלי בקרוב .באותם ימים עמד שמעוני לצאת לחוץ־לארץ בשליחות חברתו ,בקשר לרכישת מטוסים חדשים .הנסיעה היתה חשובה בעיניו ,אך הוא הביע נכונות לוותר עליה אם יהיה צורך בכך .אמרתי לו שאינני רוצה לשבש את תכניותיו ,ואם אזדקק לו ,אדע למצאו באמצעות אברהם (אדי) פלג ,קצין הבטחון של החברה, אשר גם הוא כחברו שמעוני ,היה תמיד נכון להתנדב ולסייע ככל שנתבקש.
נתצלומים ששימשו לזיהויו של אייכמן במעבדת משטרת ישראל.
למעלה :הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ,4261שבפרבר אוליבוס בבואנוס איירס .כאן התגורר אייכמן עם משפחתו עד אשר עבר לביתו האחרון ברחוב גריבלדי. למטה :הבית ברחוב גריבלדי. בית משפחת אייכמן בסאן פרננדו ,ליד בואנוס איירס .שם נלכד אייכמן .צולם באופן מיבצעי מקרוב.
אוטובוס מס ,203 .בו היה אייכמן נוסע מביתו ואליו. הקיוסק ליד תחנת־האוטובוס בסאן פרננדו .בתחנה זו היה אייכמן יורד מהאוטובוס בדרך לביתו.
פרק י׳א הדו״ח של קנת ביום א׳ 20 ,במארס ,נפגש קנת עם לובינסקי ושמע מפיו דו״ח על מימצאי משרד החקירות ביחס לדיירי הבית ברחוב גנרל פאז ,3030מקום מגוריו המשוער של ניקולאס אייכמן .באותו בוקר יצא קנת לסאן פרנאנדו בטנדר קטן ,ישן ועלוב ,שחלקו האחורי היה מכוסה באברזין .פרימו ישב ליד ההגה .פעמיים עברו ליד הבית כשקנת ,שישב מאחור ,מצלמו מכל הזוויות האפשריות .אחר כך החנו את המכונית במרחק כמאה וחמישים מטר מהבית וכחמישים מטר מן הקיוסק .פרימו ניגש אל הקיוסק לאכול משהו, ואילו קנת השקיף על הבית במשקפת ,דרך פתח קטן באברזין .הילד שיחק בחוץ ,ומלבדו לא נראה איש ליד הבית. ואולם בשעה 11.45קרב מכיוון הכביש אותו גבר שקנת ראהו יום קודם לכן .כיוון שהאשנב באברזין היה קטן מאד ,לא יכול לראות מאין הגיע. לבושו של האיש היה מטופח כלשהו — מכנסיים שצבעם חום בהיר, מקטורן אפור ,עניבה חד־צבעית ירוקה או כחולה ,ונעלים חומות .את גבהו אמד קנת ב־ 1.70מטר .שאר פרטים שרשם לפניו היו :ראשו קרח בשיעור של כשלושה רבעים ,שיער כהה בשני צדי הראש ,חוטם גדול ,מצח רחב, מרכיב משקפיים ,אולי גם שפם ,נע בהילוך אטי. הוא לא נכנס בדלת שבחזית הבית אלא בא מן הצד השני ,התכופף כדי לעבור מתחת לתיל שסימן את גבול המגרש ,ונכנס לחצר .ליד הילד התעכב
85
| 86הבית ברחוב גריבלדי
לרגע ,אמר לו כמה מלים ,ליטף אותו והתקין את לבושו .הפעם היה הילד לבוש בבגדים ממש ,כנראה לרגל יום א׳ .בצעדים אטיים עלה האיש אל מרפסת הבית ,גירש את הזבובים בעזרת עתון שהביא אתו ,והתכונן כנראה לפתוח את הדלת .ואולם האשה בריאת הבשר שבפנים הקדימה אותו ופתחה לפניו את הדלת .בעוד האיש נכנס ,נופפו שניהם בידיהם כדי לגרש את הזבובים מן הפתח. לא חלפה דקה והאיש חזר והופיע ,פנה אל הכביש הסמוך לבית וקנה שני ככרות לחם קטנים ליד עגלה שעמדה שם .הוא שב לבית ,וכעבור חמש דקות נוספות שוב יצא — לבוש בגופיה ומכנסי פיז׳מה ,וניגש למחסן עץ קטן כדי להביא משם סיפון של מי סודה .באותו רגע בדיוק הופיע העלם בהיר־השיער מכיוון הצריף ,שם עמד קודם לכן ושוחח עם בעל הקטנוע. הגבר והעלם עמדו ושוחחו כמה רגעים ,ואחר כך נכנסו שניהם לבית. בשובם מסאן פרנאנדו נסעו קנת ופרימו בטנדר עד אוליבוס ,מקום שם השאירו בבוקר את המכונית האמריקנית .קנת ישב ליד ההגה והחל נוסע אל העיר ,אך בדרך התקלקלה המכונית .המצב לא היה נעים ביותר ,כי יום א׳ היה וכל המוסכים היו סגורים .ארבע שעות עמל קנת ,בעזרת עובד של אחת מתחנות הדלק ,עד שעלה בידו לחזור ולהתניע את המכונית .הוא הגיע לבואנוס איירס בשעה חמש אחר הצהרים ,ומיהר למסור את המכונית לדוד קורנפלד על מנת שהלה יחזיר אותה לחברה המשכירה. בערב ההוא חיבר קנת את הדו״ח המסכם שלו ,שבו נאמר: ״ווירה אייכמן גרה יחד עם דיטר ובנה הקטן ,ילד כבן חמש ,בבית בודד במרחק כשלושים קילומטר ממרכז בואנוס איירס .המגרש שעליו בנוי ביתה רשום על שמה האמיתי .הבית בנוי לבנים לא מטוייחות ,והוא בעל תריסים וסורגים ודלת כבדה .אני שולח לכם תצלומים ממנו .אם תגדילו אותם ותדביקו אותם בצורה נכונה ,תקבלו תמונה די טובה ממנו ומן הסביבה. מלבד המבנה הקטן ,המופיע בתצלומים מימין הבית ,נראה לידו עוד כעין מחסן .אין בנינים אחרים בסביבה .במבנה הקטן ,העומד על מגרש בן 400 מטרים מרובעים ,גרה משפחה מקומית מפשוטי העם ,המוכנה למכור את ביתה. ״עד לפני חודש התגוררה משפחת קלמנט־אייכמן ברחוב צ׳אקאבוקו ,4261ואז עברה למקום החדש .על אייכמן המשוער הושגו כמה פרטים. מפי שכן ,שהוא כנראה שאר־בשר של בעל הבית פראנסיסקו שמידט ,נודע שהדייר שהיה גר ברחוב צ׳אקאבוקו 4261היה גרמני ושמו קלמנט, ושדיטר הוא בנו .אותו שכן דיבר בוודאות על דיטר כעל בנו של קלמנט. דיטר עובד בבית מלאכה קטן ,לא הרחק מן הדירה הקודמת של משפחת
הדו״ח של קנת | 87
קלמנט .שכן אחר אמר שהדייר האחרון היה אחד בשם שניירר .מפי הצעיר הגרמני עצמו ,שתואר כבנו של קלמנט ,נודע ששמו הוא דיטר אייכמן .כן נודע מפיו שהמשפחה העתיקה את מושבה למקום השוכן בגבול אזור סאן פרנאנדו .הוא סיפר שאביו עובד בקרבת טוקומאן. ״עיקוב אחר דיטר הוביל אל הבית החדש ,ובדיקה בחברת הפיתוח שמכרה את הקרקע העלתה ,כאמור ,שהבית רשום על שמה של ווירה אייכמן(למען הדיוק :שמה לפני נישואיה ושם בעלה ,דבר המקובל כאן). בעיריה אין כל רישום :לא ניתן רשיון לבניית הבית ובעליו אינם משלמים מסים מוניציפליים. ״התברר שהבית שוכן באזור המוצף שנה שנה במי שטפונות ,ובעלי הקרקע נוהגים בו כבאדמת הפקר. ״אתמול ראיתי ליד הבית גבר הדומה מאד לאייכמן .היום שוב ערכתי תצפית על הבית ,בתנאים מיבצעיים קשים מאד .אף על פי כן ראיתי את הגבר היטב בעזרת משקפת .אני שולח את סרטי הצילומים שעשיתי ,אך אין לי תקווה שתבחינו בהם הרבה .כאשר תשמעו את התנאים שבהם צילמתי, לא תתפלאו. ״קלמנט אינו מופיע ברישום התושבים בבואנוס איירס .לוא היה מהגר כחוק ,מוכרח היה להופיע .איש בשם קלמנט אף אינו מופיע ברשימת הבוחרים. ״בסיכום — דעתי היא שיש לגשת לתכנון המיבצע .אין לי כמעט ספק שהגבר הוא אייכמן .הוא דומה בהחלט לתיאור שברשותנו וגם לתמונות שקיבלנו מבאואר ,בהבדל זה שהוא מרכיב משקפיים .מחלק הלחם אמר שהוא בעלה של ווירה אייכמן .הוא ליטף את הילד הקטן .הוא לבש פידמה בבית בשעות היום .אם הוא בעלה של ווירה אייכמן ואיננו אייכמן ,מדוע לא נרשם הבית על שמו? — כל זה בתוספת לדמיון לתמונות קודמות — האף הגדול ,המצח הגבוה ,וקרחת הדומה לזו של שני האחים .אני סבור שבשלב זה אפשר להסתפק במה שהושג .זיהוי סופי אפשר יהיה לעשות רק כאשר המבצעים יהיו מוכנים במקום ,כי צעדים יותר מדי בולטים יפחידו אותו והוא עלול להיעלם. ״עד כאן מפליא בטחונו הרב .כל בני המשפחה כאן חיים בשמם הנכון, אולי אפילו אייכמן בעצמו. ״דיטר אמר לאיש זר לגמרי את שמו ואת כתובתו הנכונים ,אם כי קשה למצוא את המקום גם אם יודעים את הכתובת .הם לא עשו מאמצים מיוחדים על מנת למנוע שברחוב צ׳אקאבוקו 4261יידעו את כתובתם החדשה .לאור כל אלה אני סבור שברגע זה אין הם דרוכים לקראת סכנה.
| 88הבית ברחוב גריבלדי
ואולם אם נעשה צעד לא נכון ישתנה הכל ,ואם נצטרך לחכות שבועות ואולי חדשים למיבצע ,אין תקווה להצלחה. ״לדעתי צריך לקנות את הבית הקטן ויש להכניס בו שומר מהימן .מאיש כזה נוכל לקבל ידיעות על משפחת אייכמן .נוסף על כך ,אנו מרחיקים עדים פוטנציאליים של המיבצע .לדעתי אין כל טעם לרוץ אחריו לטוקומאן ,כי אפילו נאתרו שם — דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי בלי לעורר את תשומת לבו — איני רואה כל אפשרות למיבצע במקום ההוא. המרחק הוא עשרים וארבע שעות נסיעה ברכבת ולא נראית לי כל אפשרות של הובלה .צריך להכין את הכל כאן ולשבת ולחכות בסבלנות עד שהוא יבוא. ״אני מחכה להוראות.״ קנת לא אמר די בהישגים שעליהם דיווח .באותו ערב ,סמוך לשעה תשע ורבע ,שב לסאן פרנאנדו .הפעם ביקש את דוד והדה קורנפלד להילוות אליו .כוונתו היתה לנסות להתקרב אל הבית ככל האפשר בכסות החשכה, ולצפות על המתרחש בתוכו .חושש היה שאם יסע לשם לבדו ויחנה את המכונית בקרבת מקום ,היא עשויה לעורר את סקרנותם של עוברים ושבים : ואם יסע באוטובוס ,הרי יעורר תשומת לב בשל היותו זר .ואילו זוג צעיר היושב במכונית חונה איננו בבחינת חזיון נדיר .לא אחת ראה ,בעת סיוריו באזור ,מכונית עומדת בשולי אחד הכבישים הפנימיים של הרובע ובתוכה זוג .לפיכך החליט לנסוע לשם בג׳יפ ולהשאיר את הזוג קורנפלד במכונית בשעה שהוא יקרב אל הבית. בקרבת בית קלמנט עובר כביש מספר .202הבית עצמו ניצב בצד כביש משני — רחוב גריבלדי — במרחק כשלושים מטר מכביש . 202ברחבי האזור נסללה רשת של כבישים פנימיים ,ובגלל השטפונות החורפיים נסללו כבישים אלה בגובה של כמטר מעל לפני הקרקע ; ואולם קשה היה להבחין בהבדלי גובה אלה ,בגלל הצמחיה הסבוכה שבצדי הדרך. כשהגיעו לאזור ,כבר היה שרוי בחשכה גמורה .הם החנו את הג׳יפ בהצטלבות דרכים ,במרחק שלושה רחובות מבית קלמנט .קנת ביקש את הזוג קורנפלד לשבת בשקט במכונית ולהמתין לשובו. לבוש בגדי עבודה ,קרב קנת ליעד ,המשקפת חבויה תחת למעילו .מן הבית לא בקעה אף קרן אור אחת .הוא הקיפו ,בתקווה שימצא חלון אשר בעדו יוכל להתבונן ביושבים בפנים ואולי אף לשמוע את שיחתם .בלי חשש ניצב במרחק כחמשה־עשר מטר מן הבית ,אך עד מהרה נוכח לדעת שאין טעם במאמצו :לא נראה בו דבר ולא נשמע קול.
הדוי׳ח של קנת | 89
הוא חזר על עקבותיו ופנה לןנבר הג׳יפ ,אולם לתדהמתו הגדולה לא מצא אותו בהצטלבות שבו השאירו .האם תעה בדרכו? הוא חזר ומנה את מספר הרחובות שעבר ,ונוכח לדעת שאין מקום לטעות :זאת הפנה שבה השאיר את הרכב ,אלא שברגעים המעטים של העדרו נעלם כלא היה. לפתע ראה את הזוג קורנפלד עומד בשולי הדרך ,וכשקרב אליהם ראה את הג׳יפ מונח על צדו ,גלגליו באוויר .מסתבר שדוד קורנפלד רצה לסובב את הרכב ,אך מחמת החשכה לא הבחין בהבדל הגובה שבין הכביש ובין השדה ,ותוך שניות אחדות מצאו את עצמם הוא ואשתו כלואים בתוך הג׳יפ ההפוך .למזלם לא נפצעו ,ובעמל רב נחלצו מתוך המכונית הסגורה. בכוחות משותפים ניסו להזיז את הג׳יפ ולהעמידו על גלגליו ,אך ללא הועיל .היה ברור שעליהם להזעיק עזרה .קנת חשש להשאיר אחד מהם ליד הג׳יפ ,פן יגלו עוברי אורח שזרים היו מעורבים כאן בתאונה ,והשמועה עלולה להגיע גם לאזני משפחת קלמנט. השלושה החלו צועדים ברגל בכביש , 202בכיוון סאן פרנאנדו .מקץ חצי שעה עבר אוטובוס על פניהם והם עצרוהו ונסעו בו אל העיירה .משם טילפנו אל לובינסקי ואל פרימו וביקשום לבוא מיד לסאן פרנאנדו, במכונית המצויידת בכבל גרירה. כשהופיעו השניים ,אחר המתנה שהיתה בעיניהם אינסופית ,יצאו כולם למקום התאונה ,אך לתמהונם מצאו שמישהו הקדים אותם :אחד מארבעת גלגלי הג׳יפ נעלם .במאמץ רב הצליחו להוציא את הגלגל הרזרבי מתוך הארגז ולהרכיבו במקום זה שנגנב .הגנב חסר האדיבות לקח אתו גם את ברגי הגלגל ,ולא היתה ברירה אלא ״לשאול״ בורג מכל אחד משלושת הגלגלים האחרים כדי להרכיב את הרביעי. לבסוף עלה בידיהם להעמיד את הרכב על גלגליו .לסקרנים שנזדמנו למקום סיפר לובינסקי בספרדית רהוטה כי שיכור הוריד את הג׳יפ מן הדרך .לרווחתם לא יצא איש מבית קלמנט — הוא נשאר שרוי בחשכה. רק אחר חצות זזה החבורה מהמקום .קנת נהג בג׳יפ ,ומיד נוכח לדעת שמיכל הדלק כמעט ריק .למזלו הספיק הבנזין כדי להגיע עד לתחנת דלק בסאן פרנאנדו .ואולם בכך לא נסתיימו תקלותיו של אותו ערב :תוך כדי נסיעה הרגיש שכל השמן נשפך בתוך תא הנוסעים ,וכשיצא מן הרכב בבואנוס איירס ,היה מוכתם בשמן מכף רגל ועד ראש. למחרת השכים כדי למסור את הג׳יפ לרחיצה יסודית ולחפש גלגל רזרבי בצבע מתאים .מאוחר יותר נתברר כי התאונה לא עוררה הדים בסביבה, והשמועה עליה אף לא הגיעה לאזני משפחת קלמנט. *
| 90הבית ברחוב גריבלדי
יום המחרת 21 ,במארס ,היה יום חתונת הכסף של ווירה ואדולף אייכמן. בערב של אותו יום נסע קנת לסאן פרנאנדו ,הפעם לבדו .כשעבר ליד הבית בשעה 9.30ראה אור קלוש מהבהב באחד החדרים .כשחזר ועבר על פניו כעבור רבע שעה ,כבר היה הבית שרוי בחשכה. ב־ 22במארס ,סמוך לשעה 6.45בערב ,עבר במקום במכונית .האשה והילד היו בחצר ,ולבושם נאה היה שלא כמנהגם .דקות ספורות לאחר מכן, כשחזר וחלף על פני הבית ,ראה את האשה יושבת על המרפסת. קנת הגיע למסקנה שהוא מגדיש את הסאה בתצפיותיו ,ושאפשר יהיה לחדש את ההתחקות רק לאחר שתבוא מן הארץ תגבורת של אנשים המאומנים היטב בעיקוב ובתצפית .עם זאת הציב לעצמו את המטרות הבאות לפני שובו לישראל: — לצלם את הבית ואת הסביבה הקרובה והרחוקה מכל הכיוונים. — לעשות מאמץ כדי להשיג תצלום טוב ככל האפשר של קלמנט־אייכמן. — לברר היכן מקום עבודתו של הלה. — לבדוק פעם נוספת במירשם התושבים אם אמנם אייכמן אינו רשום כחוק. את שלושת הימים שמן ה־ 23במארס ועד ה־ 25בו הקדיש קנת למנוחה, לסיורים בעיר כדי להגדיל את התמצאותו בה ולנסיונות לשכור מכונית נוסעים .לא עלה בידו להשיג מכונית כזאת ,ובלית ברירה חזר ושכר ג׳יפ, אך הפעם בצבע אחר. ב־ 23במארס לפני הצהרים נפגש עם לובינסקי ,שהביא לו ממשרד החקירות פרטים רבים על ניקולאס אייכמן ואחיו הורסט אדולף אייכמן. לובינסקי אף הביא אתו מדריכי טלפון של בואנוס איירס ,העיר והמחוז ,מן השנים 1951ו־ . 1952לשוא חיפשו בו את השם קלמנט. לובינסקי הביא אתו גם את תוצאות החקירה בדבר מהותה של חברת ״קאפרי״ ,שבה ,לפי הידיעות שבידיהם ,עבד אייכמן־קלמנט .במדריך הטלפון של טוקומאן משנת 1959הופיעה חברה כזאת .היא הוגדרה כחברה העוסקת בפרוייקטים דלא ניידי ,וגם כתובתה נמסרה .ואולם משרד החקירות העלה שאין ,ולא היתה מעולם ,חברה כזאת בכתובת שהופיעה במדריך. בערב ,בשעה ,6.30חזר וסייר קנת בסביבות בית קלמנט .הוא ראה את הגבר עובד במחסן קטן בחצר .בשובו למקום כעבור דקות אחדות עשה נסיון לצלמו ,אך העלה חרס בידו. ב־ 27במארס שוב שוטט קנט באזור סאן פרנאנדו .בשעה שנסע דרך
הדו״ח של קנת | 91
טיגרה ,מצא בשדה פתוח ,מעבר ^נהר ריקונקוויסטה ,במרחק כקילומטר מן הבית ,מקום שממנו אפשר היה לצפות כמעט ללא סכנה .בשובו ראה את הגבר ואת העלם עובדים בגינה .הוא צילמם תוך כדי נסיעה. למחרת הגיע קנת למקום ,יחד עם פרימו ,בשעה 8.00בבוקר .ירד גשם שוטף .פרימו המתין בקיוסק והשים עצמו מחכה לאוטובוס .קנת ישב בג׳יפ ,במרחק כקילומטר מהבית .הוא לא ראה איש מבני המשפחה, וכעבור חצי שעה עזבו את המקום. אחר הצהרים טסו קנת ולובינסקי לטוקומאן כדי לברר פרטים על מקום עבודתו של אייכמן .בהגיעם לשם עיינו במדריך הטלפון של 1960ומצאו ששמה של חברת ״קאפרי״ אינו מופיע בו עוד .מספר הטלפון שהופיע ליד שם החברה במדריך של — 20709 — 1959היה עתה בידי אדם בשם אוטו ברגר מרחוב צ׳אקאבוקו . 151בכתובת שהופיעה במדריך של 1959 ליד חברת ״קאפרי״ — מוניקאס — 36מצאו בית קטן ובקומת הקרקע שלו חנות גדולה של חברה בשם ״טראסט חוייארו רילויירו״ .מעל לחנות היו משרדים ,אולם משרד ״קאפרי״ לא היה בתוכם .הכניסה לקומת המשרדים לא היתה דרך הבית מספר 36אלא במקום אחר .לא היה בסביבה בית קפה שממנו אפשר היה לצפות על הבנין. בירור בחברה הטלפונית העלה ,שהמספר 20709היה של חברת ״קאפרי״ עד שנת , 1954ואז עבר לידי ברגר .בטעות הוסיפו להדפיסו ליד השם ״קאפרי״ במשך שנים אחדות .מזמין הטלפון בשביל חברת ״קאפרי״ היה אדם שחתימתו לא ניתנה לפענוח ,אך הכתובת שמסר היה — רחוב מאטה . 1281מפי שכנים נודע להם שבכתובת זו גרה משפחה בשם רודריגס .במדריך הטלפון של 1960באמת מצאו את השם בוניפאסיו רודריגס ,מאטה דה לונה , 1281טל׳ , 19950והם טילפנו לשם ושאלו על חברת ״קאפרי״ .התשובה היתה ,שלפני ארבע שנים אמנם גרה באותו בית משפחה גרמנית ,ואולם על חברה בשם ״קאפרי״ אין הם יודעים דבר. לעומת זאת ידעו את שם בעל הבית הקודם ,והלה ידע לספר כי מ־1949 ועד 1956התגורר בביתו גרמני בשם פריץ מאריה קופר ,ולו ארבעה בנים. ב־ 1956מכרו בני המשפחה את כל הרהיטים וחזרו לגרמניה .גם הוא לא ידע דבר על ״קאפרי״ .הם ניסו את מזלם בפניה אל ברגר ,״יורש״ מספר הטלפון של ״קאפרי״ ,אך גם הלה לא שמע על חברה בשם זה. הוחלט שלובינסקי יפנה למשרד חקירות פרטי בטוקומאן .במשרד זה סיפר לובינסקי שהוא מחפש ,בשליחותו של לקוח ,אדם בשם קלמנט שעבד לאחרונה בטוקומאן ,בחברת ״קאפרי״ .הוא הסביר לחוקרים שלפי שעה אין הוא מעונין להפגש עם קלמנט ואין הוא רוצה שקלמנט יידע על
| 92הבית ברחוב גריבלדי
התענינותו בו ,כי הענין שבו הוא עוסק עוד נמצא בשלב מוקדם .אולם מוכרח הוא לברר פרטים על קלמנט ולגלות את מקום הימצאו. למחרת אחר הצהרים טילפנו ממשרד החקירות למלונו של לובינסקי כדי להזמינו לשמוע את תוצאות הבירור: חברת ״קאפרי״ — נאמר לו — ידועה היטב בטוקומאן .היא נוסדה על ידי פולדנר והנסן מרחוב קורדובה בבואנוס איירם .בעצם לא היתה זו חברה אלא כעין צוות טכני מורכב ממהנדסים של חברת פולדנר ומהנדסים מקומיים .הם ביצעו עבודות בכל הסביבה ועיבדו תכניות של התקנת קווי מים וכוח .את תוצאות מחקרם פירסמו בכרכים אחדים .לפני כשנה סיימו את עבודתם באזור. אשר לקלמנט ,אנשים שעבדו בשעתו בחברת ״קאפרי״ זוכרים במעורפל אדם ששמו היה קלמנס ,שהועסק על ידי החברה בטוקומאן עד . 1953הם תיארוהו כגרמני ממוצע־קומה ,שנהג להציג את עצמו כמהנדס .ב־1953 עבר לבואנוס איירס ,ולפי השמועה פתח שם מכבסה בשותפות עם גרמני אחר .בטוקומאן נראה לאחרונה בשנת . 1953 קנת ולובינסקי חזרו לבואנוס איירס ב־ 1באפריל . 1960 למחרת נסע קנת לסאן פרנאנדו וצילם את הבית מזוויות שונות .אחר כך עלה על סוללת מסילת הברזל וצילם משם את כל האזור .בשעה 6.50 בערב ,כשעבר ליד הבית ,ראה את הגבר בחצר .הוא חזר למקום עם רדת החשכה ,השאיר את המכונית בקרבת בית חרושת במרחק כחצי קילומטר מן הבית ,וקרב אליו ברגל .הוא הקיף את הבנין במעגל גדול למדי .בצד מערב ,הצד הפונה אל מסילת הברזל ,מצא תריס פתוח וחלון מואר .הוא קרב אל החלון וראה את הגבר עומד בחדר ,שהיה מואר במנורת ״לוקס״. בניגוד לחיצוניותו המוזנחת ,נראה פנים הבית נקי ומטופח. ב־ 3באפריל השיג קנת טנדר מכוסה באברזין — לא אותו טנדר שבו השתמש בהזדמנות קודמת ,כמובן — והזמין את פרימו לפגישה בשעות הבוקר .הוא רצה לעשות מאמץ אחרון להשיג תצלום של הגבר ממרחק קטן ,וברור היה לו כי רק דובר ספרדית יוכל לעשות את המלאכה .סבור היה שיום א׳ בשבוע הוא היום היחיד הבא בחשבון לצורך זה .הוא הדריך את פרימו בשימוש ב״תיק הצילום״ .את הצמצם קבע באמצעות סרט־דבק באופן שלא נותר לו לפרימו אלא ללחוץ על הכפתור .לאחר כמה נסיונות שעלו יפה ,סבור היה שמבחינת היידע הטכני מוכן פרימו למשימה. אל אזור היעד נסעו הפעם שלושה :קנת ,פרימו ודוד קורנפלד .דוד ישב ליד ההגה .כשהגיעו לסאן פרנאנדו ,העמידו את המכונית מתחת לגשר,
הדו״ח של קנת | 93
וקנת שכב בחלק האחורי של הרהב ,ודרך חור שבאברזין הביט אל הבית באמצעות משקפתו .שני חבריו השימו עצמם כאילו הם מטפלים במנוע. כשראה קנת את הגבר עושה דרכו מן הבית אל המחסן שבחצר ,אותת לפרימו ,והלה החל מתקדם לעבר הבית ,כשהוא מצוייד ב״תיק הצילום״. קנת סבור היה כי רצוי לחכות עד שהאיש ייכנס למחסן ,כי חושש היה שאם פרימו יגש אל הבית באמתלה שהוא בא לבקש אינפורמציה כלשהי, קרוב לוודאי שלא הגבר ייצא אלא הבן ! ואילו בהיותו לבדו במחסן ,לא יוכל להתחמק משאלתו של פרימו .ואף זאת סיכמו ביניהם קנת ופרימו, שהאחרון לא יגש אל המחסן מצד הרחוב ודרך הכניסה לחצר ,שכן דבר זה ייראה מוזר :אלא הוא יבוא אל המחסן דרך השדה. פרימו קרב אל הבית ,ואילו קורנפלד וקנת עקבו אחריו בנשימה עצורה — מוכנים לבוא לעזרתו במקרה הצורך — ,כגון אם יבחינו בו שהוא מצלם וינסו לחטוף את התיק מידיו .פרימו ניגש עד לגבול המגרש ,בעוד שלקראתו מהלכים ,מן העבר השני ,קלמנט ובנו דיטר .אף על פי שלא היתה תקווה רבה כי ממרחק כה גדול יצליח הצילום ,צילמם קנת ממקום עמדו בטל־אובייקטיב .כעבור דקה או שתיים חזר הגבר אל המחסן .פרימו נראה עומד ומשוחח עם העלם .אחר כך ניגש אל הבית הסמוך וגם שם השתהה דקות אחדות. בהתאם להוראותיו של קנת לא שב אל מכוניתם :הוא יצא לכביש ונסע לסאן פרנאנדו באוטובוס. קנת וקורנפלד חזרו ונפגשו עם פרימו בתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו. הוא סיפר להם שדיבר עם הגבר ועם העלם ,ושאל אותם אם יש בית למכירה באותה סביבה .אגב כך צילם אותם .בתשובה על שאלתו הצביעו על המבנה הקטן הסמוך לביתם .הוא הלך לשם ,שוחח עם הדייר ,ואמר לו שאולי ישוב בעוד שבוע. ב־ 4באפריל קיבל קנת את ההודעה המיוחלת מהבית: ״על מנת לקבל דו״ח מלא לשם תכנון מפורט של המיבצע וקביעת שלביו ,מבקשים שתחזור בהקדם הביתה״. עתה ,שהיו בידיו תצלומים של קלמנט ,מוכן היה לשוב לאלתר .אלא שעדיין לא ידע אם התצלומים עלו יפה .לפרימו לא היה כל נסיון קודם במלאכת הצילום! כל מה שידע עליה למד בשיעור חטוף אחד בן עשר דקות .הנסיבות שבהן ביצע פרימו את המשימה — תוך כדי שיחה עם קלמנט ועם בנו בעניני נכסי דלא ניידי — לא היו עשויות להגדיל את סיכויי ההצלחה .ואולם קנת לא רצה לשוב הביתה בלי שיהיה עמו תצלום
• | 94הבית ברחוב גריבלדי
טוב של האיש המוחזק בעיניהם כאייכמן .סבור היה ,כי לטיב התצלומים תהיה השפעה על ההחלטה אם לבצע את הפעולה או לא. לאור האפשרות שהתצלום לא עלה יפה ויהיה הכרח לעשות נסיון נוסף לצלם את קלמנט ,החליט לפתח את הפילם בבואנוס איירס .אלא שחושש היה שמא בעל הצלמניה ידפיס העתקים מהסרט המפותח .ואולי אף יגדילם ,והוא עלול להיות — באורח מקרי לגמרי — מכר של קלמנט. במקרה זה וודאי יספר לו שצולם בידי אדם זר. לבסוף בחר קנת בצלמניה גדולה ברובע בתי המלון והחנויות לתיירים. לבעל העסק הסביר שיש לפתח את הסרט בהקדם ,כיוון ששהותו בבואנוס איירס קצרה ועליו להמשיך במסעו .כיוון שידע שבדרך כלל עוברים ששה או שבעה ימים עד שהצלמניות מחזירות סרט אשר נמסר לפיתוח ,אמר קנת שהוא מוכן לשלם תשלום מוגדל אם הפיתוח ייעשה במהירות מכסימלית. בעל הצלמניה הבטיח לו חגיגית שהמלאכה תושלם עד יום המחרת בשעות הערב. מהצלמניה פנה קנת לחברת תעופה על מנת להזמין מקום במטוס: ואולם נסתבר לו שכל המקומות תפוסים עד סוף מאי או תחילת יוני .אחר מאמצים מרובים השיג מקום במטוס שעמד להמריא לאירופה ב־7 באפריל :ובדיעבד לא הצטער על העיכוב ,באמרו בלבו שאם יתברר כי התצלומים לא עלו יפה ,עוד יהיה סיפק בידו לנסות את מזלו בשניה. בשעה היעודה התייצב קנת בצלמניה ,אך בעל העסק התנצל ואמר שהתצלומים אינם מוכנים עדיין. — אילו תצלומים ? — תמה קנת — .הן ביקשתי רק לפתח את הסרט. — כן ,הסרט מפותח ,אבל ההגדלות אינן גמורות. — לא הזמנתי הגדלות .אני רוצה את הסרט המפותח ,ומיד. — כרצונך ,אדוני .אך עלי לומר לך שלא כאן עושים את ההדפסות ואת ההגדלות .הסרט נמצא בידי צלם העובד בשבילנו. ברגע הראשון נדהם קנת. — תן לי את כתובתו של הצלם .אני בעצמי אסע אליו כדי לקבל את הסרט — ,אמר בתקיפות — .הן אמרתי לך שאני מוכרח להמשיך בנסיעתי ,והסרט דרוש לי. — הצלם גר בקצה השני של העיר ,וקשה למצוא אותו .אפילו נהג מונית לא ימצא את כתובתו. ״כפי הנראה שקר בפיו״ ,חלפה מחשבה במוחו של קנת .״הוא מנסה להרוויח זמן למטרה כלשהי .מה יכולה להיות כוונתו?״ ובקול אמר: — אני דורש ממך שתטלפן מיד ,בנוכחותי ,אל הצלם שלך ותדרוש
הדו״ח של קנת | 95
ממנו שיקח מונית על חשבוני ויב;יא לכאן את הסרט ואת התצלומים ,בין שהם גמורים ובין שלא גמרם עדיין. קנת דיבר בהתרגשות רבה ,בתערובת של אנגלית וספרדית ,ובעל הצלמניה הבין שלקוחו כועס מאד .מיד טילפן ,וקנת ,על אף ידיעותיו המעטות בלשון הספרדית ,הבין שמדובר במונית ובהכרח לבוא ,או לשלוח מישהו ,תיכף ומיד. שעת סגירת החנויות קרבה והלכה .דקה רדפה דקה ,ואיש לא בא .קנת השתכנע יותר ויותר שהסרט לא יגיע בזמן .ואולם מקץ שעה תמימה הופיע צעיר וחבילה קטנה בידו. כשפתח קנת את החבילה ,נמוג כעסו :התצלומים הצליחו מעל לכל המשוער .הוא הבין שהם עתידים למלא תפקיד גורלי בהמשך הפרשה. את הימים שנותרו עד להמראתו ניצל קנת כדי לאסוף ידיעות שונות לצורך המיבצע ,בהתאם לבקשת שולחיו בארץ .ב־ 6באפריל נפרד מחבריו — הזוג קורנפלד ,לובינסקי ופרימו .בו ביום חזרו גם הם ,איש איש בדרך משלו ,אל ארצותיהם .למחרת עלה קנת על המטוס שעמד להטיסו לאירופה. פגשתי את קנת במטוס ,בקטע שבין פאריס ללוד .אחר שהחלפנו מלים אחדות ,הצגתי לו שאלה אחת בלבד: — הבטוח אתה שהוא האיש אשר אנחנו מחפשים? קנת שלף תצלום מכיסו ואמר: — אין לי שמץ של ספק.
פרק י״ב חגיגות היובל משעה שהתחלתי נותן את דעתי על האפשרות שיהיה עלינו ללכוד את אייכמן בארגנטינה ולהביאו למדינת ישראל בדרכי סתר ,ברור היה לי שעל מיבצע כזה שומה עלי לנצח בעצמי ,ושנוכחותי במקום הביצוע תהיה איפוא הכרחית. הערכתי את הפעולה הזאת כקשה מבחינה מיבצעית וכעדינה מבחינה מדינית יותר מכל הפעולות שבהן עסקו השרותים שלנו עד העת ההיא: וביציאתי למקום המעשה ראיתי את התשובה האפשרית היחידה על כל השאלות המסובכות העלולות להתעורר במיבצע מסוג זה. מנקודת ראות מיבצעית ,היה הקושי העיקרי בעצם הצורך להפעיל כח משימה במרחק עצום מן הבית ,ללא אמצעי קשר מהירים ויעילים, ובנסיבות שיחייבו הכרעות מיידיות .הכח הזה — זאת ידעתי — לא יוכל להשען על שום גורם מקומי ,ישראלי או יהודי .לבדו יפעל בכל שלבי הפעולה .ויהיה עליו לעמוד בשלושה מיבחנים קשים :ביצוע הלכידה ללא תקלות ,החזקת העצור במעצר פרטי במשך תקופה שאת ארכה אין לחזות מראש ,והעברתו לישראל בדרכי סתר ,ברגע שיווצרו התנאים המתאימים לכך .כל אחד משלבים אלה ,אך ביחוד האחרון שבהם ,עלול היה להעמיד את כח המשימה בפני שאלות שרק בדרג הגבוה ביותר אפשר יהיה לפסוק בהן.
96
חגיגות היובל | 97
ואשר לצד המדיני ,ברור היה לי שאף אם המיבצע יוכתר בהצלחה",׳ צפונה בו הסכנה שיאשימונו בפגיעה בריבונותה של מדינה ידידותית ואילו אם יארעו תקלות אגב ביצוע ,או אם יתגלו כוונותינו לפני שנגיע לכלל ביצוע ,כי אז יהיה צורך בנקיטת אמצעים מיידיים ,במתן הוראות־ התנהגות ובקבלת החלטות גורליות בשעת מעשה ובמקום המעשה ,כיוון שלא תהיה לנו שהות או אפשרות לבקש עצה או הוראה מהבית. לא ראיתי אפשרות להטיל על מפקד כח המשימה את כל האחריות לטיפול בסיבוכים מדיניים אפשריים .ברי היה לי שעלי להיות עם הכח במקום המעשה ,לטפל בפרטי המיבצע מתחילתו ,ולהשאר בארגנטינה עד הרגע שבו יובא לידי גמר מוצלח. בשלב זה ביקשתי להתקבל על ידי ראש הממשלה כדי לדווח לו על המצב ולבקש את אישורו למיבצע .הפגישה נקבעה במשרדו בתל־אביב. דוד בךגוריון חזר והטעים בהזדמנות זו את החשיבות החינוכית וההיסטורית הגדולה של שפיטת פושע המלחמה אייכמן על ידי בית־דין ישראלי .המשפט נראה בעיניו עיקרו של המיבצע כולו ,ואת אישורו היתנה בקבלת חוות דעת משפטית מוסמכת ביחס לאפשרות עריכתו בישראל. הזכרתי לו שכבר ניתנה חוות דעת חיובית בשאלה זו על ידי שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה ; אך הוא ביקשני לחזור ולשאול אותם ,והיה אם יחזרו על חוות דעתם הקודמת ,אוכל לגשת לביצוע .הודעתי לראש הממשלה שבכוונתי לנצח בעצמי על המיבצע .נימוקי נראו בעיניו. כיוון שאותה שעה כבר הייתי שקוע ראשי ורובי בהכנות למיבצע, ביקשתי את חגי ,שלקח חלק פעיל בלבטי הזיהוי שלנו ,שיעלה במקומי לירושלים וישיג את אישורם של שר המשפטים והיועץ המשפטי .לא הייתי יכול למצוא אדם מתאים יותר למילוי שליחות זו. יחד עם קנת עלה לירושלים ,ובעוד שקנת הרצה על סבירות הזיהוי והראה את התצלומים המיבצעיים של קלמנט אשר אתו ,הסביר חגי שראש הממשלה נתן את אישורו למיבצע ,בתנאי שהאפשרות לשפוט את אייכמן בישראל לא תהיה מוטלת בשום ספק .אחר עיון בספרי חוק ובתקדימים חזרו ואישרו השר והיועץ המשפטי שעל פי דין אפשר לשפוט אדם שהובא לארץ על כרחו .על פי המוסכם אתי ,התחייב חגי בשמי שאם יתברר שטעינו בזיהוי ,ישוחרר האיש לאלתר ויפוצה בצורה נאותה. היה בדעתי ,בטרם יגיעו ההכנות לשלב מתקדם,לעשות כל אשר לאל ידי כדי לוודא אם ריקארדו קלמנט ,שתצלומו בידינו ,הוא אמנם אדולף אייכמן .מבחינת מבנה הגוף ומבחינת הגיל לא היתה סתירה בין הידוע לנו על אייכמן ובין הנתונים על קלמנט שהביא לנו קנת .ואולם עדיין אפשרי
98
הבית ברחוב גריבלדי
היה שבעלה הנוכחי של ווירה אייכמן אולי איננו האיש המבוק ש על ידינו. לנוכח חומרת הצעדים שאמרנו לנקוט ,רציתי לצמצם את הספקות בנידון זה עד למינימום. לא עמדו לרשותנו טביעות אצבעות ,וממילא היו אפשרויות הזיהוי מוגבלות .למעשה היו לפנינו שלוש דרכים בלבד :לערוך השוואה מעבדתית בין התצלומים הישנים של אייכמן ובין התצלומים של קלמנט : להראות את התצלומים של קלמנט לאנשים שהכירו את אייכמן בעבר :או ל שלוח לארגנטינה אחד מאנשים אלה ולהראות לו ,בתנאים מיבצעיים ,את קלמנט עצמו .צריך היה להביא בח שבון את האפשרות כי שלוש הדרכים גם יחד לא יביאו תוצאות מוחלטות .תצלומיו הישנים של אייכמן איכותם לא היתה טובה :ותצלומי קלמנט ,שנעשו בתנאים קשים ,אף הם לא הצטיינו בבהירותם .ואילו הזיהוי האישי לאחר עשרים שנה ומעלה עלול היה להשאיר את הספקות בעינם ,ביחוד לאור הנסיבות שבהן ראו המזהים הפוטנציאליים את אייכמן במלחמת העולם השניה או אף לפניה. אף על פי כן החלטתי לפעול בלי דיחוי בשלושת הכיוונים גם יחד. לא קל היה למצוא אנשים שנפגשו עם אייכמן פנים אל פנים .לא יכולנו לפרסם ברבים שאנשים כאלה מתבקשים להתייצב במשרדנו ,ואפילו חיפוש בחוג מצומצם ביותר היה עשוי לעשות פומבי לעובדה שמוסדות ממלכתיים מתעניינים בפושע .לפיכך החלטתי שבשלב הראשון יצטמצמו החיפושים בחוג הקטן של העסקנים הציוניים הוותיקים מגרמניה. עם העובדים הבכירים במוסד נמנתה בימים ההם ד״ר יעל פוזנר יוצאת גרמניה שהגיעה לעבודה בראשית שנות החמישים מכיוון שחיפשה ,לאחר סיום תקופה של פעילות ממושכת ב״עליית הנוער״ ,עיסוק שיש בו מן האתגר האישי .בתחילה שימשה בתפקיד לא מקצועי ,אך לא עברו ימים הרבה והשכלתה ובקיאותה בהוויות העולם גרמו שהועברה לתחום המקצועי .היא התמחתה ביחוד בהמצאת ״כיסוי״ ותיעוד לעובדים היוצאים לשליחויות חשאיות. הזמנתי אותה ,ובלי לפרש במה מדובר ,שאלתי אותה אם מכירה היא אנשים מיוצאי גרמניה שהכירו את אייכמן היכרות אישית .קלעתי למטרה : מיד סיפרה שבשנים 1936־ 1938שימשו בנו כהן וד״ר האנס פרידנטל כיושבי־ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה — הראשון היה ממונה על עניני פנים והשני על עניני חוץ — ובתוקף תפקידו קיים פרידנטל מגעים עם משרד החוץ הגרמני ,עם הקונסוליה הבריטית בברלין ,ועם הגסטאפו. מפי פרידנטל עצמו שמעה ,שכמה וכמה פעמים התייצב לפני אייכמן
חגיגות היובל | 99
במשרדו אשר בברלין :ולפי מיקב זכרונה גם בנו כהן נפגש אתו באותם ימים. שלחתי את קנת אל ד״ר פרידנטל ,כדי שיראה לו את התצלומים של קלמנט וישאל אותו אם מכיר הוא את האיש אשר זה דיוקנו .פרידנטל השיב בשלילה .עתה הוסיף קנת ושאל ,אם הכיר או פגש בזמנו את אדולף אייכמן. — כן — ,השיב פרידנטל — .ראיתיו פעמיים ,וכל פגישה נמשכה כרבע שעה .זה היה ב־ , 1938כשהייתי יושב־ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה. — היכן נפגשתם ? — שאל קנת. — במשרדו בברלין .בפעם הראשונה באתי אליו בקשר למעצרו של יהודי אחד .אייכמן שאל אותי אם מוכן אני לערוב שהאיש יעזוב את גרמניה לאלתר אם ישוחרר .הסכמתי להצעה שהיתה מקופלת בדברים אלה ,אך ביקשתיו שלא יגבילני מבחינת הזמן ,כי עלי לפעול כדי להשיג לו רשיון עליה לארץ ישראל או אשרה לכל ארץ אחרת .כעבור שניים או שלושה ימים באמת שוחרר האיש. — ואיך נהג בך אייכמן? — הוא היה קורקטי בשתי ההזדמנויות ,אם כי בפעם השניה ניצבתי לפניו כנאשם .לדבריו מסרו לו שהשמעתי בקורת על הממשלה הגרמנית באספה ציונית .דחיתי את ההאשמה והסברתי כי דיברתי רק על החוק האנטי־יהודי החדש שפורסם בעת ההיא ,ואמרתי שעל היהודים להסיק את המסקנות ממנו .בנובמבר , 1938אחר ״ליל הבדולח״ ,עזבתי את גרמניה. — נדמה לי שאחר השיחה הזאת איני צריך עוד לומר לך מי האיש אשר את תמונותיו הראיתי לך — ,אמר קנת. — כן ,יכול אני לשער מיהו — ,חייך פרידנטל. — אין לנו ודאות גמורה ביחס לזהותו — ,הסביר קנת — .המוכן אתה לחזור ולהתבונן בתצלומים ? שעה ארוכה בחן פרידנטל את התמונות .לבסוף הניד בראשו : — צר לי ,אך גם אחר שאמרת לי מה שאמרת ,אינני יכול לקבוע בוודאות אם האיש המצולם כאן הוא אייכמן ,אם כי מאידך אינני מוכן לקבוע שאיננו אייכמן. הזיהוי המעבדתי הביא תוצאות יותר מעודדות .ראש המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל ,אשר את עזרתו ביקשנו ,הפקיד את מלאכת השוואת התצלומים בידי אלי אילן ,יוצא קנדה ,שעוד בארץ מוצאו החל מתמחה בה שוואת תצלומים לשם בירור זהות .אילן לא ידע מי האיש אשר
100
הבית ברחוב גריבלדי
אותו נתבקש לזהות .נתנו בידיו כמה תצלומים שניכר בהם כי נעשו בהסתר ובתנאים מיבצעיים ,והוא נתבקש להשוותם אל צרור אחר של תצלומים, שבהם נראה קצין ס״ס במדים. בתצלומים משתי הקבוצות שירטט אילן קווים אשר חיברו את הקצוות של אברים שונים ,באופן שנוצרו מצולעים אשר על פיהם ניתן לערוך השוואות .לתוצאות טובות יותר הגיע בשיטה אחרת :על ידי בדיקתה והשוואתה של אוזן אחת בתצלומים משני הסוגים .על פי הגודל ,מקומה של האוזן בראש ,זווית חיבורה אל הפנים וצורת אפרכסתה ,יכול אילן לקבוע שיש יסוד סביר לזיהוי האיש שבתצלומים המיבצעיים כקצין הס״ס שבתצלומים הישנים .בדו״ח שלו קבע כי מצא שמונה נקודות זהות בין שתי קבוצות התצלומים ,ולעומת זאת לא מצא אף נקודה נוגדת אחת .הוא לא היה מוכן להרחיק לכת עד כדי קביעה חד־משמעית שבשתי סדרות התצלומים מופיע אותו אדם .אבל הוא חיבר דו״ח שבו תוארה הזהות כקרובה־לוודאית. מכשלונו של נסיון הזיהוי על ידי ד״ר פרידנטל הסקתי ,שקלושים הסיכויים כי אדם אשר ראה את אייכמן לפני יותר מעשרים שנה בנסיבות המיוחדות של הימים ההם ,יוכל לזהותו על פי תצלום .מאידך ראיתי סכנה בשיגור אדם מישראל לארגנטינה לשם זיהוי ״חי״ של קלמנט :זמן רב מדי שוטטו קנת ואנשיו סביב ביתו של קלמנט :כל פעילות נוספת מסוג זה היתה עלולה להכשיל את המיבצע כולו .חככתי בדעתי שמא כדאי לבחור באדם מאלה שהכירו בזמנו את אייכמן ,ולצרפו לכח המשימה העומד לצאת לארגנטינה .הדבר היה כרוך בהכנת כלים מיוחדים כדי לאפשר תצפית נוחה ובטוחה לאדם לא־מקצועי וחסר נסיון בכגון אלה ,ולא עוד אלא שבהכרח יהיה אדם בגיל העמידה .סבור הייתי שנוכל להתגבר גם על קושי זה ,בתנאי שנתכנן את המיבצע באופן כזה ,שהזיהוי יהיה חלק מן הביצוע עצמו ,כדי שברגע שהמזהה יקבע כי קלמנט הוא האיש ,אפשר יהיה לגשת ללכידה. אחר חיפושים ממושכים ,שנערכו כמובן בצנעה גמורה ,מצאנו אשה שהכירה את אייכמן .היא נשאלה ,אם כי לא בצורה מפורשת ,אם תהיה נכונה להשתתף בפעולה מסוכנת למדי ,שתהיה כרוכה במאמץ פיסי קשה. תשובתה היתה חיובית .ואולם מצב בריאותה המעורער עורר חששות לשלומה ,לאור המאמץ הגופני והנפשי הגדול שיידרש ממנה :חששתי שהיא עלולה להיות למעמסה על כח המשימה ,ואולי אף להביא לידי הכרח לדחות את הביצוע. אחר ששקלתי את כל הנתונים ,החלטתי שמוטב לוותר על שרותיה של
חגיגות היובל | 101
האשה .אף על פי כן נעשו הסידורים הדרושים כדי להבטיח שתהיה במצב הכן למקרה של קריאת חירום. גלגלי המכונה המיבצעית סובבו במהירות .כיוון שנתחוור לי שעלינו לוותר על נסיונות נוספים לזהות את קלמנט ושומה עלינו לפעול על סמך ההנחה שאת הזיהוי הסופי אפשר יהיה לעשות רק בשעה שהאיש כבר יהיה בידינו ,נתתי את דעתי על הכנת התכנית המיבצעית עצמה .עד מהרה הגעתי למסקנה שהצוות המכין את התכנית הוא שיצטרך לבצע את הפעולה .אמנם ידעתי שהדבר יחייב סידורים יותר מסובכים וגם שיגור מספר אנשים רב יותר :אולם לא הייתי מוכן להסתכן באפשרות שבריווח הזמן שבין גמר עבודת צוות התכנון ובין הפעלת צוות הביצוע ישתנו התנאים ,או תתעורר חשדנותו של אייכמן .לפיכך החלטתי שכח המשימה יורכב מיד ,ושהוא יחולק לשניים :צוות חלוץ שייצא למקום היעד תחילה כדי לקבוע את עובדת הימצאו של ריקארדו קלמנט במקום ואת סבירות התנאים לביצוע הלכידה — ועיקרו של הכח ,שיהיה ערוך ומוכן לפעולה אך יחכה לקריאת צוות החלוץ בטרם ייצא אף הוא לדרך. את האמצעים להעברת קלמנט־אייכמן לארץ צריך היה להכין ,לפי הנחתי ,קודם לקביעת המועד ליציאת כח המשימה לפעולה .סבור הייתי שאין טעם לבצע את הלכידה אם לא יובטחו אמצעי ההעברה תחילה :ולא עוד אלא שחזיתי מראש כי דרך ההעברה ותנאיה עתידים להשפיע על מועד הלכידה ,ואולי גם על שיטת ביצועה. את הצוות המיבצעי של כח המשימה אפשר היה לגייס ממקור אחד בלבד :יחידת המיבצעים של שרות הבטחון שהכרתיה היטב .קבוצה זו הצטיינה כמעט מראשיתה בתעוזת פעולותיה ובתושיה הרבה של אנשיה. כולם נבחרו בקפידה רבה ,הן מבחינת הכושר והן מבחינת סגולות האופי. בדרך זו רוכז כח של אנשים אמיצים ששום משימה לא היתה קשה מדי בעיניהם ,ושהענווה והנכונות לסכן את נפשם במאבק סמוי שבו אינה צפויה לאדם שום תהילה ,היו מסימני ההיכר שלו .את ראשי היחידה שהוקמה מקרב אנשי קבוצה זו ,הכרתי היכרות אישית מן הימים שבהם פעלתי כמפקדם הישיר :ואולם גם לאחר מכן קיימתי מגע אישי אתם ,כי לא אחת יצאתי אתם לביצוע פעולות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. פניתי אל חגי וביקשתיו שיעמיד לרשותי את האנשים הדרושים לי לצורך המשימה .הוא נענה ברצון ,והציע לי את ראש היחידה המיבצעית עצמו ,וכן מספר אנשים שלדעתו עשויים היו להשתלב יפה בפעולה ממין זה. מיד הזמנתי אלי את ראש היחידה ,רפי איתן ,מכר משכבר הימים,
| 102הבית ברחוב גריבלדי
שכושרו המיבצעי הרב ,סגולותיו כמפקד וכאדם ,שיקוליו הנבונים ותושיתו הרבה היו ידועים לי היטב .רפי איתן צמח מתוך הכפר היהודי בארץ ישראל ,ובהיותו בן 12כבר היה פעיל בשורות ה״הגנה״ .בן 18התגייס לפלמ״ח ,ושם טעם לראשונה טעם מיבצעים נועזים .הוא השתתף בשחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית ,ואחר כך השתתף בהריסת אחד ממיתקני הראדאר הבריטיים על הר הכרמל .ערב מלחמת הקוממיות נתמנה למפקד מחלקת סיירים ,וביום הכרזת המדינה 15 ,במאי , 1948נפצע ברגלו בקרבות הגליל .בזחילה הגיע בחזרה אל בסיסו ,ועוד בטרם החלים כל צרכו ,בעוד רגלו בגבם ,שב והצטרף אל גדודו ,השתתף במיבצע ״דני״ ,ירד לנגב והתמחה שם בהובלת יחידות לילה אל מקום הקרב .ב־ 1950סיים רפי את שרותו בצבא והצטרף אל היחידה המיבצעית. השיחה שבה סיפרתי לו על מהות המיבצע אשר בראשו יעמוד ,היתה ענינית ותכליתית ככל השיחות שקיימנו במרוצת השנים .לא היה ,כנראה, דבר בעולם שהיה בכוחו להביא את הצבר הצנום והחייכני הזה לידי התרגשות .כשהגיב על הבשורה במלים :״זה מעשה גדול ; מיבצע כזה עוד לא היה לנו״ ,ידעתי שזאת הדרגה העליונה של הבעת התפעלות שאליה הוא יכול להגיע .רפי נודע בקרב חבריו כאדם המעריך כל דבר באחוזים .גם הפעם לא סטה ממנהגו. — מה אחוז הסיכויים שהאיש הזה הוא באמת אייכמן ? — שאל. סיפרתי לו על כל אשר עשינו בתחום הזה ועל מסקנתי כי את הזיהוי הסופי נוכל לעשות רק אחר שהאיש יהיה בידינו. — מבחינה אחת — ,אמרתי לו — ,המיבצע הזה שונה מכל אשר עשינו עד כה .הפעם אין זו שליחות על פי צו .הפעם מצטרף אל שולחינו גם המצפון היהודי .לכן רוצה אני שיפעל בו רק מי שלבו שלם עמו לחלוטין .הה שתתפות במיבצע זה חייבת להיות על בסיס התנדבותי .אם אחד האנשים יגלה היסוס קל ביותר ,לא יצורף. — איש לא יהסס — .הביע רפי את בטחונו. — גם אני בדעה זו :אבל אני עומד על כך שכל מי שייבחר למיבצע זה יידע כי אנו יוצאים לפעול ,בכל הדרכים והאמצעים האפשריים ,כשלנגד עינינו מטרה אחת ויחידה :עשיית דין באחד מראשי המפלצת שקמה עלינו לכלותנו .אם נצליח ,תהיה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבית משפט של העם היהודי ישפוט אדם אשר רצח המוני יהודים .לכן רואה אני בפעולה זו משמעות אנושית ומוסרית כפי שלא היתה לשום פעולה אשר עשינו. — כל אדם יבין את זה — .אמר רפי בקולו השקט. — אני רוצה שתתחיל מיד בלימוד התיק .על תנאי המקום תשמע מפי
חגיגות היובל | 103
קנת .אני מחכה שתגיש לי בדחזפות תכנית־פעולה והצעה בקשר לאנשים שאתה רוצה לצרף לצוות. מכאן ואילך ידעתי שאני יכול להיפנות לעיון בדרכי העברתו של אייכמן למדינת ישראל. ביקשתי את מלכה לבדוק את לו חו ת ההפלגות של קווי הספנות הישראליים ולברר אם תימצא במקרה אניה ישראלית במימי אמריקה הדרומית או בקרבתם ב שבועות הקרובים .כן ביקשתיה לברר את האפשרויות של שיגור אניית משא או אניית קירור לארגנטינה באמתלה של יבוא בשר קפוא משם ,או כיוצא בזה .גם האפשרות של הפניית אנית־ טיולים גדולה לבואנוס איירם בלי שהדבר יעורר חשד ,נכללה בתחום הבירורים שלה. כעבור ימים מספר דיווחה מלכה כי בדקה את המצב בכל החברות והעלתה שלא תימצא שום אניה ישראלית באזור היעד בעתיד הקרוב .שינוי הנתיב של אניה כלשהי ,אמרה ,יהיה כרוך בסיבוכים קשים בגלל ההתחייבויות הקודמות שיש לאניות בנמלים שונים ,וכן מפני שהדבר ייראה מוזר מבחינה טכנית וכלכלית .האפשרות היחידה ,אמרה ,היא בהכנת אניה מיוחדת שתפליג עם מטען כלשהו ,בין מישראל לאמריקה הדרומית ובין משם לישראל .אולם ההכנות להפלגה מיוחדת כזאת יהיו ממושכות מאד ,ומשך הנסיעה הלוך וחזור יהיה כששים יום ,שכן יהיה הכרח להתעכב בנמלים שונים בדרך. די היה בנתונים אלה כדי שאוכל לקבוע כי דרך ההעברה בים היא אטית מדי ,והיא עלולה לגרום לדחיית המיבצע בכמה שבועות חיוניים; ואילו העגינה בנמלים זרים שבדרך מגדילה בהרבה את הסכנה הבטחונית. הועדתי איפוא לצורה זו של העברה מקום מישני ,ופניתי לחקירה יסודית של אפשרויות ההעברה בדרך האוויר. הבעיה העיקרית היתה — מציאת עילה סבירה להטסת מטוס מישראל לארגנטינה .בשעתו ח שבנו על האפשרות של הצגת המסע כטיסת נסיון לבירור הסיכויים של פתיחת קו חדש לאמריקה הדרומית .ואולם עתה עמדנו בעיצומה של עונת התיירות ,והוצאת מטוס גדול מן השרות הסדיר לצורך ביצוע טיסה נסיונית בזמן הזה ,היתה מעוררת תמיהה מוצדקת. המזל בא לעזרתנו .באותם ימים נתפרסמו בעתונות ידיעות על ההכנות לציון מלאת מאה וחמישים שנה לעצמאותה של ארגנטינה .חגיגות יובל גדולות עמדו להערך במחצית השניה של חודש מאי . 1960ביררתי והעליתי שישראל הוזמנה להשתתף בחגיגות ,ולא עוד אלא שמשרד החוץ מייחס חשיבות רבה לייצוגה של ישראל במעמד בינלאומי זה.
104
הבית ברחוב גריבלדי ו
גיששתי בקשר לתגובת משרד החוץ על הרעיון של הטסת המ שלחת הישראלית לארגנטינה במטוס מיוחד ,ומצאתי שאנשי המחלקה לעניני אמריקה הלאטינית ,העוסקים בהכנות לצאת המשלחת ,יראו בהצעה כזו דבר חיובי מאד :הופעת מטוס מישראל בארגנטינה תהיה לדעתם אמצעי נוסף לחיזוק יוקרתה של המדינה ,ביחוד בעיני הציבור היהודי באמריקה הדרומית. הזמנתי את סגן מנהל החברה ,מרדכי בן־ארי ,ושאלתי לדעתו על הרעיון .הוא לא ראה בו קושי שאי אפשר להתגבר עליו ,אך ביקש להשהות את תשובתו הסופית לימים מספר ,עד לשובו לארץ של מנהל החברה, אפרים בן־ארצי ,כיוון שיש כאן בכל זאת שאלה של שיבוש לוח הטיסות הרגיל של החברה והפסד חמרי שייגרם לה על ידי כך ,כפי שהסביר. בן־ארי ידע שהטיפול בהטסת מ שלחות רשמיות מטעם מדינת ישראל איננו שייך לתחום העיסוקים שלי ,והוא הבין שאני מעונין באותו מטוס מטעמים אחרים לגמרי .כשאמרתי לו שהרכב הצוות של המטוס יהיה טעון אישורי ,וביקשתי שיהודה שמעוני יועמד לרשותי עד גמר המיבצע ויפעל לפי הוראות ישירות ממני או מהעוזרים שלי ,התחיל כנראה מבין במה מדובר .בקומו ללכת ,כשידו כבר מחזיקה בידית הדלת ,נפנה אלי בחיוך הססני ושאל: — האם זה קשור באייכמן? עניתי בחיוב .כעבור זמן רב גילה לי ב ך א רי שנבוך מאד כאשר גיליתי לו את מהות המשימה : — לא יכולתי לסלוח לעצמי שכמה רגעים קודם לכן דיברתי אתך כמי שדואג לאינטרסים המסחריים של החברה והזכרתי שיבושים בלוחות הטיסות והפסדים כספיים. כמה ימים לאחר מכן נפגשתי עם מנהל החברה ,אפרים בן־ארצי ,והוא הביע את נכונותו המלאה להיענות לבק שת משרד החוץ אם תופנה אליו, ולהגיש לי ולאנשי את כל העזרה שהחברה יכולה להגיש .בדרך עקיפין העברתי ידיעה למטפלים במסע המ שלחת שיש סיכוי טוב כי החברה תיענה לבקשה להטים את המ שלחת לארגנטינה במטוס מיוחד ,כיוון שהיא מעונינת בעריכת טיסת־מבחן כזאת ,והיא רוצה ׳׳להיראות״ בבואנוס איירס בשעת מיפגש בינלאומי כה חשוב .בעת ההיא כבר היה ידוע שכמה וכמה מדינות אומרות להטיס את משלחותיהן במטוסים מיוחדים .ב־ 22באפריל הפנה משרד החוץ את בקשתו לחברה וכעבור ימים אחדים נענה בחיוב.
חגיגות היובל
105
זמן קצר לפני כן ,ב־ 18באפוליל ,חזר יהודה שמעוני משליחותו לחוץ לארץ ,ומיד התייצב אצלי .הכנסתי אותו בסוד המיבצע והודעתי לו שעליו להיות מוכן לצאת לבואנוס איירס בקרוב. שמעוני היה מוכן לכל .יליד הולנד זה ,שיותר משנה היה הוא עצמו נתון לנגישות הנאצים ,הצליח להמלט מצפרניהם בשנת , 1941בהיותו בן . 21 הוא הגיע לאנגליה והתגייס לחיל האוויר המלכותי הבריטי .כשחזר להולנד אחר המלחמה ,נוכח לדעת שהגרמנים כמעט לא השאירו שריד ממ שפחתו. הוריו ,אחיו ,אחותו וגיסו ניספו במחנות הנאצים .זמן מה היה פעיל בארגון עליה ״בלתי חוקית״ לארץ ישראל .אחר כך עלה הוא עצמו לארץ ,יחד עם האשה שנשא בהולנד ,ועם ילד בן ארבע ,בן אחיו ,שהוסתר בימי הכיבוש ורק לאחר התערבות בתי המשפט עלה בידי שמעוני להחזירו לחיק המשפחה .ב מלח מת הקוממיות שרת בחיל האוויר ,ולאחר מכן החל עובד בחברת ״אל־על״ .לא ייפלא איפוא שבכל מהלך המיבצע שלנו לא השיב פני ריקם אפילו פעם אחת. חגיגות יובל העצמאות של ארגנטינה עמדו להפתח ב־ 20במאי , 1960וכל המשלחות האורחות היו צריכות להתכנס בבואנוס איירס לפני תאריך זה. הייתי מעונין להקדים את הטיסה המיוחדת שלנו ככל האפשר .שהות ממושכת של המטוס בבואנוס איירס היתה עשויה לעורר תמיהה :לכל היותר מותר היה להביא בח שבון חניה בת שלושה ימים .את מועד הלכידה צריך היה לקרב ככל האפשר ליום המראת המטוס ,לאור הקשיים שבהחזקת האיש במעצר פרטי על אדמת ארגנטינה .לפיכך צריך היה לקיים תיאום זמנים הדוק בין הלכידה ובין הטיסה .אמרתי בלבי שאם אפשר יהיה להביא את המטוס שבוע ימים לפני 20במאי ולערוך את המיבצע בהתאם לכך — מה טוב :שכן אם יתגלה צורך לדחות את הלכידה ברגע האחרון מחמת קשיים מיבצעיים ,עוד אפשר יהיה לעכב את הטיסה ולקיימה במועד קרוב יותר לפתיחת החגיגות .ואולם אם הטיסה תתוכנן במועד קרוב ל־20 במאי ויהיה הכרח לדחות את המיבצע ,יהיה מצבנו קשה :המטוס לא יוכל לשהות זמן נוסף בארגנטינה בלי לעורר תמיהה ,וייתכן שנצטרך להחזירו לארץ בלי שיוכל לשמש לתכלית העיקרית שלמענה הובא .שיקול נוסף היה ,שרצוי להקדים את המיבצע ככל האפשר ,לפני שהתכנסותן של משלחות רמות־דרג מרחבי העולם תביא לידי הגברת הערנות הבטחונית כשדה התעופה ,בבירה עצמה ,ובכבישים שבין שניהם. אחר בירורים ממושכים בין משרד החוץ ובין החברה ,נקבע מועד הטיסה ל־ 11במאי .לאנשי משרד החוץ שטיפלו במ שלחת הוסבר ,שזה
| 106הבית ברחוב גריבלדי
המועד היחיד הבא בח שבון ,לאור הקושי שבהוצאת מטוס נוסעים גדול מתכנית הטיסות הסדירה של החברה .רק מעטים ידעו שאני מילאתי תפקיד פעיל בקביעת מועד הטיסה. לחברי המ שלחת היתה הקדמת הטיסה נוחה למדי ,שכן מלבד ייצוגה של המדינה בחגיגות היובל הוטלו עליהם תפקידים נוספים בתחום ההסברה והמגע עם יהדות ארגנטינה .לרובם תוכננו הרצאות ושאר מופעים בימי ביקורם בארגנטינה. משתם המשא ומתן ,פורסמו מודעות בעתונים על הטיסה המיוחדת ולקהל הרחב ניתנה אפשרות להזמין מקומות לבואנוס איירס או לתחנות שבדרך .ואולם עתה עוד הוצרכה החברה לדאוג לכל הסידורים הרשמיים והטכניים ,גם בארגנטינה וגם בתחנות הביניים ,מהשגת רשיונות חניה ועד למציאת סוכנים לטיפול במטוס ,הב טחת הספקת הדלק ,וקביעת קוד מיוחד בטלקס לצרכי הקשר בין הבירה הארגנטינית ובין תל־אביב .בהתאם לדרישתי יצא שמעוני לבואנוס איירס כדי ל טפל בכל הדברים האלה ,וכן כדי לנסות להשיג רשיון להסעת נוסעים מארגנטינה לארץ .בנוסף על אלה הטלתי עליו עריכת סקר של תנאי נמל התעופה ,כדי שבבוא העת יוכל לסייע בידינו בגיבוש התכנית להוצאתו החשאית של אייכמן מארגנטינה. שמעוני הציע ,ואני הסכמתי מיד ,שיצרף אליו כעוזר בבואנוס איירס את יוסף קליין ,מנהל תחנת החברה בניו־יורק. כך הלכו ונשלמו כל הסידורים לקראת הטיסה המיוחדת לבואנוס איירס, שהיתה מיוחדת יותר מששיערו רוב הגורמים אשר טיפלו בה.
ךפי אית1 חברה״הגנה״והפלמ״ח• לאחר שהשתחרר מצה״ל התנ ייס ליחידה המיבצעית של ש ירות הבמחון .עמד בראשה בעת ההכנות למיבצע ל נ ידת אייכמן .מונה על־ידי איסר הראל כמפקד המיבצע.
אפרים אילני ז״ל הראשון באנשי כח המשימה שיצא לארגנטינה .בשל רקעו וקשריו בארגנטינה שימש ״אנציקלופדיה חיה״ להראל ולצוות המיבצעי.
שלום דני,לשעבר ווייס,ז״ל מפליטי השואה .צייר .ניחן בכשרון נדיר להכנת תיעוד, שבה עסק בעודו נער במחנות פליטים .מראשית ימי המדינה עבד בענייני בטחון והשתתף במיבצעים רבים לידו של איסר הראל .במיבצע הלכידה מילא תפקיד חיוני .נפטר בגיל צעיר ב־. 1963
מלכה ברוורמן מייד עם עלותה לארץ מפולין הצטרפה לשורות ה״הגנה״ ומאז לא חדלה מפעילות באירגון זה .סיימה קורס מ״מיסבג׳וארה ועם קום המדינה נתמנתה מזכירה כללית של מחלקת הגיוס של משרד הבטחון .בתקופת מיבצע הלכידה שימשה ראש היחידה למינהל ,כח אדם וכספים במוסד .נטלה חלק פעיל בהכנות המורכבות ליציאת האנשים לפעולה.
יעל פחנר נמנתה עם העובדים הבכירים במוסד ,אליו הגיעה לאחר תקופה של פעילות ממושכת ב״עליית הנוער״ .התמחתה בהמצאת ״כיסוי״ ותיעוד לעובדים היוצאים לשליחויות חשאיות .בכך טיפלה נם במיבצע הלכידה.
למעלה :משה דרורי ז״ל מוותיקי העובדים במוסד וראש היחידה המיוחדת שנסלה חלק חשוב בריכוז אינפורמציה ובהכנות בארץ למיבצע הלכידה. למעלה באמצע :צבי זוהר מראשוני העובדים במוסד, שימש באירופה ״סוכן הנסיעות״ לאנשי היחידה המיבצעית .למרות הקשיים וההרפתקאות הביא צבי זוהר את המשימה שהוסלה עליו לידי נמר מוצלח ובעוד מועד.
מימין :מאירבר־הון חבר דגניה ב׳ .הזדמן באופן מקרי לארגנטינה בעת שאייכמן נלכד .אפרים אילני ״גילה״ אותו והוא שימש בתפקיד של חולה מדומה ואושפז בבית חולים .התעודה הרשמית על שיחתרו מבית החולים נועדה לשמש אחת האלטרנטיבות להוצאתו של אייכמן מארגנטינה.
למעלה :יהודה כרמל עובד המוסד .שוגר לארגנטינה כדי לשמש כפיל עבוראייכמן לשם הכנסתו למטוס בכיסוי של איש צוות אל־על. מימין :אורי הרן איש יחידת המיבצעים של שירות הבטחון .צורף למטוס שיצא לארגנטינה כדי לשמש מלווה ושומר של אייכמן במסע לארץ ,ולהשתתף במיבצע הקומנדו של הרגע האחרון לנסות וללכוד גם את מנגלה ולצרפו לטיסה.
נעמי והלל פוך זוג ישראלי ,חברי קיבוץ, בחופשה באחת ממדינות דרום אמריקה .הובאו בבהילות לארגנטינה כדי לסייע באיתורו ובזיהויו של ד״ר מנגלה כדי לצרפו אל חברו הטוב אייכמן ״בטיול״ שנועד לו לישראל.
פרק י״ג
בח־המשימה הראשון באנשי כח המשימה שיצא לארגנטינה היה אפרים אילני .תחילה הזמנתיו לפגישה כדי שיענה על שאלותי הרבות בקשר לארגנטינה בכלל ובואנוס איירס בפרט .שאלותי נסבו על מנהגי המקום ,תכונות האנשים, הנוהגים בבתי קפה ,בתי מלון ומסעדות ,תנאי המגורים ,האפשרויות של שכירת וילות ודירות וקנייתן ,התחבורה ,הדרכים ,המחירים ,רשיונות התנועה ,דרכי הפעולה של המשטרה ,סוגי התעודות הנהוגות ,התיירות, הסדרים בנמלים ובשדות התעופה ,וכר .התכוננתי לצאת לארץ אשר עליה ועל אנשיה ידעתי מעט מאד ,אילני יכול להשיב על כל אותן שאלות ,שאת התשובות עליהן אין למצוא בספרים ובמדריכי תיירים .הוא ענה לשאלותי בחפץ־לב ,ובמידה שלא ידע את התשובה ,רשם לפניו את הדברים על מנת לבררם בצורה דיסקרטית אצל אחד מידידיו הרבים מיוצאי ארגנטינה. הסברתי לו שעלינו להצטייד במכסימום של יידע לפני צאתנו לדרך ,כי מנוי וגמור אתי שברגע שנגיע לבואנוס איירס ,לא נבקש עזרה משו-ם גורם מקומי ומשום אדם או מוסד שיש להם קשר ישיר או עקיף לנציגות הרשמית של ישראל .ולבסוף הצגתי לו כמה שאלות אישיות :אם יש לו תעודות מסע בנות־תוקף ,אם יוכל לשהות בארגנטינה כמה שבועות ״בלי בעיות״ ,ואם יהיה ביכולתו לשבת בבואנוס איירס בלי להתגלות על ידי אחד ממכריו הרבים .כיוון שהשיב בחיוב על כל שאלותי ,שאלתי אותו אם
107
108
הבית ברחוב גריבלדי
מוכן הוא לצאת לבואנוס איירם לאלתר כדי לעסוק שם בהכנות טכניות וארגוניות למיבצע ,וכן כדי לשמש לנו כ״אנציקלופדיה חיה״ בכל הנוגע לעניני העיר והארץ ,וכמפרש של הענינים המקומיים לצורך אנשי כח המשימה ,היוצאים לפעולה בלי לדעת מאומה על ההווי והתנאים של המקום אשר בו יפעלו. הוא הסכים בלי היסוס ,ואחר בירור קצר אף מצאנו לו ״סיפור־כיסוי״ להסברת העדרו. היה עוד איש אחד שהשתתפותו בכח המשימה לא היתה מוטלת בספק : שלום דני .כיוון שהכח חייב היה להיות ״אוטארקי״ מכל הבחינות ,ולספק את צרכי עצמו גם בתחום החיוני של התיעוד ,ברי היה ששלום דני מוכרח להיות אחד מחבריו. שלום דני היה אמן במקצוע עדין שבו תלויה לא אחת הצלחתו של מיבצע מסובך :התקנת תעודות רשמיות מכל הסוגים ,ומעיקר תעודות המשמשות לזיהוי .אך הוא היה יותר ממומחה בעל כושר נדיר :הוא היה אדם בעל אופי עדין ובעל מסירות לא־ שכיחה .ענוותו ,נכונותו למלא כל תפקיד ולע שות כל שרות ,אומץ לבו ,ויכולתו לעשות את מלאכתו בכל עת ובכל תנאי ,עשוהו למופת לכל חבריו בעבודה. בראשית שנת 1960החלטנו לפתוח במרוקו משרד חשאי להנפקת דרכונים לשם הוצאת היהודים משם כדי להעלותם לישראל .היה זה הימור מסוכן אך הכרחי .הבעייה הקריטית היתה מי יהיה מסוגל להנפיק ,בתנאי מחתרת עמוקה ,דרכונים שיעמדו במיבחן ביקורת הגבולות המרוקניים. ואכן נמצא אדם כזה — שמו היה שלום דני. למרוקו הוא יצא במסווה של צייר .הציור היה התחביב האהוב עליו ביותר ,ותוך כדי ביצוע משימותיו המייגעות קנה לו שם כאמן מחונן. במרוקו הוא התקין לו סטודיו של צייר ,ורק חיפוש מדוקדק מאד היה מעלה שיש בו כמה מכשירים וכלים שאינם שייכים לציודם של ציירים. המשימה שהוא נטל על עצמו היתה כרוכה בעבודה מדוקדקת מאד, וכל אות ,כל קו וכל חותמת שהיה מצייר חייבים היו לעמוד בבדיקות המדוקדקות ביותר .הדרכונים שהנפיק עבור המועמדים לעליה חייבים היו לעמוד בבדיקות המדוקדקות ביותר .הדרכונים שהנפיק היו כתובים בשפה הערבית ,ומכיוון שלא ידע שפה זו ,נאלץ להסתייע בכמה עוזרים מבין היהודים המקומיים .אך העוזרים לא עמדו בלחץ התנאים החשאיים והם פרשו מהעבודה .שלום דני נשאר לבדו כשערימות של דרכונים מצטברות על שולחן עבודתו .אך הוא היה נחוש בדעתו שלא לנטוש את משמרתו החיונית.
כח־המשימה | 109
בעקשנות פלאית ,למד תוך כמק שבועות של עבודת פרך בלתי פוסקת לקרוא ולכתוב ערבית .משהרגיש כי הוא שולט בחומר הוא התמיד לעבוד 16־ 18שעות ביממה ,ולא הרשה לעצמו להפסיק עבודתו אפילו כדי לאכול ארוחה קלה .ימים רצופים אף לא פשט את בגדיו. עמדה לו לשלום דני ההכרה שהוא עוסק במיבצע בעל חשיבות לאומית ואנושית ממדרגה ראשונה ,שכן כאשר סיים את מלאכתו ,עייף ורצוץ ,קרן משמחה ונתן ביטוי לחוויתו הנפשית במשפט אחד :״המאמץ היה כדאי״. הממונה עליו במיבצע הזה היה מדבר בהשתאות על האופן שבו התגבר על כל המכשולים והוציא מתחת ידו עבודה מושלמת בכתב שאינו נהיר לו. בסך הכל הנפיק דני מאות דרכונים .כולם עברו בשלום את מיבחני ביקורת הגבולות ונושאיהם הגיעו בשלום למחוז חפצם. לאחר שיצא ממרוקו המשיך שלום דני להנפיק דרכונים .אני הוא, כאמור ,שהפסקתי במאי 1960את עבודתו הברוכה לכמה וכמה שבועות, כי השתתפותו במיבצע לכידת אייכמן היתה חיונית ביותר. אנשים שהיו רואים אותו עוסק במלאכתו העדינה ,היו מוקסמים למראה יכולתו הנדירה .הוא ידע לצייר אותיות דפוס מן הקטנטנות ביותר ,באופן שאי אפשר היה להבדיל ביניהן לבין אותיות מודפסות .והוא ידע לבצע את העבודות העדינות ביותר לא רק ב שבתו ליד שולחן ,בתנאים נוחים ,אלא גם בעמידה ,או תוך כדי טלטולי נסיעה במכונית או ברכבת. אותה עת שהה שלום דני בפאריס .התפקיד שמילא שם איפשר לו להגשים אחד ממאווייו :התמחות באמנות הוויטראד באחד מבתי הספר הנודעים לאמנות הציור .ואולם כאשר הזמנתי אותו לבוא ולהשתתף במיבצע חדש ,ויתר בלי היסוס על הגשמת חלום חייו .כששמע על מהות המיבצע ועל תכניתנו ללכוד את אייכמן ולהביאו לדין בישראל ,נתמלאו עיניו דמעות .לדני ,שהיה הוא עצמו מניצולי השואה ,לא צריך היה להסביר את החשיבות הלאומית והאנושית המיוחדת של מיבצע זה. שלום דני נולד בהונגריה בשנת , 1928והוא היה נער כאשר הגרמנים השתלטו על מדינה זו ו שלחו את אביו למות בברגן בלזן .אחיו הבכור היה מגוייס לעבודת כפיה ,ואילו הוא עצמו ,אמו ,וכן אח ואחות קטנים ממנו נכלאו תחילה בגיטו בעיר מגוריהם ,ואחר כך טולטלו ממחנה למחנה ,עד ששלום החליט על בריחה .המ שפחה כולה נמלטה מתהלוכת האסירים והסתתרה בכפר אוסטרי עד שהופיעו חיילי בעלי הברית .גם האח הבכור נשאר בחיים :הם מצאוהו פצוע בבית חולים .בעוד הם עושים דרכם לארץ ישראל ,נרתם שלום לפעולה למען העלאתם של פליטי החרב ,ברשיונות או בלעדיהם .הוא נתפס במעשה ״בלתי־חוקי״ ונחבש בבית סוהר אמריקני.
| 110הבית ברחוב גריבלדי
לבסוף הגיעו הוא ומ שפחתו לנמל ,שממנו הפליגו לארץ ישראל באניית המעפילים ״מורדי הגיטאות״; אך האניה נתפסה ונוסעיה נכלאו במחנה בריטי בקפריסין .כשרונותיו המיוחדים של שלום בתחום התיעוד הועמדו לרשות המעפילים העצורים ,ורבים מהם יכלו להקדים את שחרורם ואת עלייתם לארץ בזכות התעודות שסיפק להם. את קורותיו אחר עלייתו לארץ אפשר לסכם במלים מעטות :שרות ממושך בצבא ובמוסדות הבטחון ,נישואין ,הולדת שתי בנות ,מיבצעים שונים בארצות שונות ,ולבסוף — אותה שליחות באירופה שאיפשרה לו את ההשתלמות בענף האמנותי האהוב עליו ,ושממנה הוצאנוהו כדי לצרפו אל כח המשימה שעמד להשלח לארגנטינה. לשלום דני לא צריך היה להסביר אילו הכנות עליו לעשות לקראת היציאה .מימי לא נזדמן לי אדם בעל כושר אילתור ובעל תושיה כמוהו, המסוגל לעשות את עבודתו בצורה מו שלמת גם במינימום של ציוד, באמצעים פרימיטיביים ובתנאי לחץ קשים .הוא הבין מה תלוי בו ובהכנותיו ,והוא ידע שיהיה עליו לפתור בכוחות עצמו גם את הבעיות הכרוכות בהעברת הציוד לארץ היעד בלי לעורר חשדות. זמן מה לאחר שהטלתי על רפי איתן את הפיקוד על המיבצע ,שב אלי ועמו קווים ראשונים לתכנית מיבצעית ,וכן הצעה להרכב הצוות המיבצעי המצומצם .התכנית ,בצורה הגלמית שבה הציגה לפני ,היתה מבוססת על החומר שבתיקים שלנו ,על הידיעות שהביא עמו קנת ,ועל האינפורמציה שנצטברה בינתיים על אזור היעד .אישרתי אותה בקוויה הכלליים. אשר לצוות — ראוי הוא שיורחב עליו הדיבור :הצלחת המיבצע היתה מותנית בטיבם ובכושרם של האנשים המשתתפים בו ,ואלה היו כולם אנשי מיבצעים מעולים ,מסורים לתפקידם בלב ונפש ועשויים ללא חת. ראשון בהם היה אברהם שלום ,ידידו האישי של רפי וכמוהו איש מיבצעים מובהק ,מתכנן מעולה ,אדם בקי בכמה וכמה לשונות ובעל נסיון בפעולות בחוץ לארץ .אברהם היה בן למ שפחה מתבוללת בווינה ,שחייה התנהלו בנחת עד היום שבו סופחה אוסטריה ל״רייך השלישי״ של היטלר. לגבי אברהם התבטא השינוי בכך ,שכשלושים חברים ללימודים התנפלו עליו ועל תלמיד יהודי נוסף שלמד באותה כתה ,והיכום מכות רצח בנוכחות המורה ,שלא ראה צורך להתערב .שבועיים היה אברהם רתוק למיטה ,וכשהחלים לא שב עוד לבית הספר :בינתיים הוחרם העסק של אביו ,ולאחר מכן אף גורשה המ שפחה מדירתה .בזכרונות הילדות של אברהם השתלב מראה הלהבות שעלו מבתי הכנסת ב״ליל הבדולח״ .ביום
כח־המשימה 1 1 1 1
שבו פרצה מלח מת העולם הלזניה ,הגיעה המ שפחה הנרדפת לחוף מיבטחים בארץ ישראל .אברהם למד בבית ספר תיכון בארץ ,הצטדף לפלמ״ח ושרת אחר כך ביחידת סיירים בצה״ל .מפקדו היה רפי איתן, ובאמצעות רפי הגיע אל היחידה המיבצעית .במיבצעים נועזים שבהם השתתפו השניים ,הלכה והעמיקה הידידות האישית שצמחה ביניהם בימי שרותם בצבא. אלי יובל ,האיש השני שהופיע ברשימתו של רפי ,נולד בפולין .הוא עלה לארץ עם הוריו בהיותו בן שש .אחותו ושלושת ילדיה נשארו בפולין :אי אפשר היה להשיג ר שיוךעליה למענם .הם נרצחו בידי הנאצים .ביום שנודע לנער אלי על גורל אחותו ואחייניו ,נדר נדר שינקום את דמם .כאשר אברהם שלום הודיע לו שהוא נבחר לצוות המיבצעי המצומצם ,ולא עוד אלא שהוא יהיה ,לפי התכנון המוקדם ,הראשון שיגיע לכלל מגע פיסי עם אייכמן בשעת הלכידה ,ראה בכך את קיום נדרו הישן .מאותו רגע ואילך לא היה מסוגל לח שוב על שום דבר אחר :עד כדי כך מילא המיבצע הצפוי את כל ישותו. אלי נבחר לתפקיד האיש העתיד לאחוז באייכמן בזכות כושרו הפיסי המעולה :עם זאת הצטיין מאד גם בנושאים טכניים .אחר שנפצע ב מלח מת הקוממיות והוצא משרות קרבי ,עסק בחיבור מערכונים בשביל להקות צבאיות ,וגם השתתף לא אחת בביצוען כ שחקן־חובב .לימים היה לו האיפור לתחביב ,והוא הגיע בו להישגים ניכרים .יום אחד התאפר ופנה אל אמו בהצעה לשכור את דירתה :הוא שמע שהיא מעונינת להשכירה ,אמר. היא הכחישה בתוקף כל כוונה כזאת ונכנסה עמו בוויכוח קשה ,אך לא זיהתה את בנה .בהזדמנות אחרת כמעט נעצר על ידי אחד משומרי הבנין בו עבד ,ממכריו הוותיקים ,כשניסה להכנס למשרד לאחר ששינה את חזותו על־ידי איפור .גם כשרונו זה נלקח בחשבון כאשר נבחר לצוות. האדם השלישי בחבורה הקטנה היה זאב קרן ,יליד ליטא ,שגם הוא הגיע לארץ בעודו ילד .הוא היה בוגר בית ספר טכני ונודע כבעל ״ידי זהב״ :מסוגל היה לפתוח כל מנעול ולפתור על ידי אילתור שפע של בעיות טכניות מאלה המתעוררות במיבצעים. זאב היה בעל עבר בטחוני עשיר .שנה שרת במחיצתו של וינגייט ברדיפה אחר כנופיות ערביות ,וב מלח מת העולם השניה לחם בבריגדה היהודית בחזית איטליה .אחר מפלת הגרמנים עסק ,יחד עם כמה חברים מחיילי הבריגדה ,בפעולות עונשין נגד פושעי מלחמה נאציים .זכר הפעולות האלה עלה במוחו שעה שרפי איתן הציע לו להשתתף בלכידת אייכמן .לא צריך היה להסביר לזאב מיהו אייכמן :מוכן היה ל חסלו במו
| 112הבית ברחוב גריבלדי
ידיו ,לוא אך ניתן לו .אך רפי הודיע לו שהוא יהיה הטכנאי של הצוות ועליו להתחיל מיד בטיפול בכל הבעיות הטכניות .כאשר שאל ,אחוז אכזבה עמוקה ,אם זה התפקיד היחיד שיוטל עליו ,הרגיעו רפי ואמר לו שגם בעצם הלכידה יוכל לתרום את חלקו. עזרא עשת ,שישב אותה שעה באירופה ,ועסק בין השאר בהתחקות אחר בני מ שפחת אייכמן .רפי הציע לצרף גם אותו אל הצוות המיבצעי ,בהיותו איש מיבצעים מנוסה ואדם בעל ישוב דעת ובעל כושר ארגוני מובהק :הוא היה המועמד הטבעי לטיפול בכל הענינים הארגוניים. עזרא עשת נולד בטרנסילבניה .בהיותו ילד עבר ,יחד עם הוריו ,ל חבל אחר של רומניה .בימי מלחמת־העולם השניה נלקח ,כרבים מבני גילו, לעבודת־כפייה .כשנה בילה במחנה־עבודה ,כשהוא נושא על חזהו טלאי צהוב .עם שובו לביתו נודע לו ,שכל בני מ שפחת אביו ,שנשארו בטרנסילבניה ,הו שמדו על ידי הנאצים .הוא עוד ישב שנים מעטות בעיר שבה גדל וערב מלחמת־ה שחרור הפליג באחת מאניות ה״הגנה״ לארץ־ ישראל .האניה נלכדה על ידי הצי הבריטי ונוסעיה הושמו במחנה־הסגר בקפריסין .הוא בילה בו למעלה משנה ,בטרם הגיע לישראל .זמן קצר אחרי עלייתו הצטרף ליחידה המיבצעית. גם את קנט הביא רפי בח שבון .הוא צריך היה לעסוק בראש וראשונה בכל הקשור בזיהויו של אייכמן לפני לכידתו ,ובחקירתו לאחר תפיסתו :אך גם בצוות המיבצעי המצומצם הועיד לו רפי תפקיד ,בהתח שב בעובדה שהיה לא רק חוקר מעולה ,אלא גם אדם בעל כושר מיבצעי רב. הכרתי את כל האנשים האלה ממיבצעים שונים שעליהם ניצחתי. אישרתי איפוא את ההרכב בלי היסוס ,וביקשתי את רפי לשוחח עם כל אחד ואחד מן המועמדים .אמרתי לו שעליו להדגיש את האופי ההתנדבותי של המיבצע .אם יהסס מי מהם — אמרתי לו — ישוחרר מיד ,והדבר לא ייחשב לו לרעה. כעבור יום או יומיים יכול היה רפי להודיע לי כי כל המועמדים הגיבו על הצעתו בהתלהבות גדולה .גם תשובתו החיובית של עזרא עשת נתקבלה עד מהרה מחוץ לארץ .כולם נתבקשו לעשות מיד ,ובלי לעורר תשומת לב, את כל הצעדים הדרושים להסדרת עניני עבודתם השוטפת ,ולמצוא הסבר נאות להעדרם בשביל מ שפחותיהם .סוכם כי ״סיפור הכיסוי״ המיועד למ שפחות יהיה שונה מזה שבו יסבירו את העדרם לחברים־לעבודה ולידידים הקרובים .ההנחיה היתה ,שלידידים יספרו ״סיפור־כיסוי״ פרטי, ואילו בבית יגלו שהם יוצאים להשתתף בפעולה מיוחדת ,שצריכה להישמר בסוד בפני כל אדם.
כח־המשימה | 113
היחידה ,בראשותו של דרורי נכנןזה עתה להילוך גבוה .היה עליה לעסוק במאות פרטים הקשורים בציודם של אנשי כח המשימה ,לרבות הכנת התיעוד האישי הרב לצורך הנסיעה לארץ היעד ,השהייה בה ,והיציאה בגמר המיבצע .גם סידורי החילוץ למקרה של תקלה הוכנו בשקידה רבה. היחידה גם ריכזה את כל הציוד המיבצעי ,במידה שניתן להכינו בארץ ולהביאו לאזור הפעולה ללא קושי .היא תכננה את תווי הנסיעה של אנשי כח המשימה וקבעה לכל אחד מהם את סדרי המיפגשים בבואנוס איירס. לפני צאתו לדרך ידע כל אחד מהם היכן יתאכסן וכיצד יקים את המגע הראשון עם חבריו .בתיעוד האישי בארץ טיפלה יעל פוזנר ואילו בעבודה הארגונית עסק משה ורד. ברור היה שאי אפשר להעביר את האנשים במישרין מישראל לארגנטינה .היה הכרח להביא כל אחד ואחד מהם לתחנה כלשהי מחוץ לגבולות ישראל ולשגרו משם ,מצוייד בתיעוד מתאים ,אל מחוז חפצו. צריך היה להכין לכל אחד ואחד מן האנשים אשרות ,תעודות יושר ,אישורי בריאות ,כרטיסי נסיעות וכל השאר .לא יכולנו להעזר במשרד נסיעות, כדרך נוסעים אחרים .מוכרחים היינו לכונן ״סוכנות נסיעות״ משלנו. האיש שבידיו הפקדתי את התפקיד הח שוב הזה היה צבי זוהר ,יליד לטביה ומראשוני שרות הידיעות של ה״הגנה״ ,שבמשך שנות שרות רבות בעבודת מודיעין הצטיין ביכולתו ל טפל בבעיות מסובכות ולהחלץ ממצבים קשים .מזגו הטוב ,טוב לבו ,פשטות הליכותיו ונכונותו לצאת בכל עת לכל תפקיד קנו לו ידידים ומוקירים רבים .מעולם לא שאלני ,בכל הפעולות שבהן שיתפתיו ,למה עליו לעשות מעשה זה או אחר .במקרים רבים אף לא נתחוור לי אם ידועה לו מהותו של המיבצע שבו לקח חלק .ואולם תמיד אפשר היה לבטוח בו שייענה לכל קריאה ,אף ללא התראה מוקדמת ,ויעשה את המוטל עליו בתבונה ובנאמנות. הפעם הסברתי לו שאנו מתכננים את לכידתו של אייכמן כדי להעמידו לדין בישראל .בעת ההיא עוד חשבתי לצרפו לכח המשימה ,והוא היה מאושר כשאמרתי לו זאת .הסברתי לו שבשלב הראשון עליו לצאת לאירופה כדי ל טפל בארגון נסיעותיהם של שאר אנשי כח המשימה. הבהרתי לו את החשיבות המיוחדת שבשמירה על סודיות מעשיו ,והעמדתי אותו על ההכרח להקפיד על כל פרט ופרט ,לנוכח הסיבוכים המדיניים האפשריים של המיבצע. הסברתי לו שאין מקום לשיגרה בטיפול בנסיעות אלה ,אלא כל דרכון וכל מיסמך אחר יהיו טעונים טיפול נפרד ומחשבה מיוחדת כדי שאי אפשר יהיה למצוא שום עקבות ליציאה משותפת ,או אפילו לשייכותם של
| 114הבית ברחוב גריבלדי
האנשים לקבוצה אחת .סיכמתי אתו שפרט למקרה חריג אחד יסעו כל האנשים בנפרד ,בדרכים שונות ,במועדים שונים ומשדות תעופה שונים, כדי שלא תהיה כל אפשרות של מעקב אחר שהותם ,נסיעתם ,בואם וצאתם של המשתתפים במיבצע. צבי תיאם את צעדיו עם היחידה בארץ — עם משה ורד וביחוד עם יעל פוזנר ,שטיפלה בהכנת התיעוד האישי המגוון לאנשי כח המשימה .בהתאם להנחיותי שקד צבי על כך ,שאיש מאנשי הכח לא יתייצב בקונסוליה כדי לקבל אשרה ,או במשרד נסיעות כדי לרכוש כרטיס. משסיים את שלב ההכנות בארץ ,יצא צבי לאירופה כדי ל טפל שם בהמשך הנסיעות .כשבא להפרד ממני ,אמרתי לו שעוד נתראה באירופה, שכן גם אני אהיה אחד הלקוחות של ״סוכנות הנסיעות״ שלו. יליד גרמניה ,בן להורים מתבוללים ,כילד נאלץ יצחק נשר להשתתף בשעורים לתורת־הגזע בבית־הספר שבו למד .לא אחת הדהדו באזניו צריחות ״הייל היטלר״ של חבריו לספסל הלימודים .גם ״ליל הסכינים הארוכים״ נחקק היטב בזכרונו .היה חבר תנועת ״הבונים״ ויזם עלייתו לארץ .סיים את לימודיו התיכוניים בבית־הספר הריאלי בחיפה והחל ללמוד בטכניון .הוא היה חבר פעיל ב״הגנה״ ועם פרוץ מלחמת־העולם השניה היה בין ראשוני המתנדבים לצבא הבריטי .הוריו נספו בשואה: אביו בטרייזנשטדט ,אמו באושוויץ .השתתף במלחמת־ה שחרור. יצחק לא היה איש מיבצעים ,ולא הצטיין בשום כשרונות טכניים .הוא היה פלגמאטי במקצת ,ואטי בתגובותיו .הוא צורף לכח המשימה בזכות סגולה נדירה שניחן בה .הוא ידע לעורר אימון בלב כל רואיו .היו לו פנים תמימים ,ובמידה מסויימת אף חסרי הבעה .ואולם חוסר הבעה זה איפשר לו ללבו ש כל זהות שהיא בצורה משכנעת ,ולנטוע בלב כל אדם אמונה אינסטינקטיבית כי כל מלה היוצאת מפיו אמת צרופה היא .ביחוד עמדה לו סגולה מיוחדת זו בקרב דוברי גרמנית ואנגלית .שום אדם לא ״לבש״ זהויות מתחלפות ותעודות משתנות בטבעיות כמוהו :והתפקיד שהועדתי לו היה — לשכור ,או ,באין ברירה ,לרכוש ,את המיתקנים והכלים הדרושים ,לרבות בתי מיבטחים ,מעונות לשעת חירום ,מכוניות וכל דבר אחר שלמענו חייב אדם להציג את תעודותיו .תפקיד נוסף שהוטל עליו היה — ״להתגורר״ ,יחד עם בת זוג ,בבית המיבטחים שבו עתידים אנו לכלוא את אייכמן לאחר לכידתו ,כדי שבית זה ייראה טבעי ככל האפשר בעיני השכנים. כשהצעתי לו את התפקיד ,לא גילה סימני התלהבות :ואולם יצחק נשר מעולם לא נלהב לשום דבר .די היה לי בהסכמתו המלאה והמיידית,
כח־המשימה | 115
ובהבטחתו שהוא יעשה את כל הלרוש כדי להיות מוכן לקריאתי .מאוחר יותר נודע לי שהיסוסיו־לרגע ,בטרם נתן לי תשובתו החיובית ,נבעו מסיבות משפחתיות .אך זמן קצר קודם לכן חזר משליחות ממושכת בא p רחוקה .כל אותו זמן היתה אשתו ,עם תינוקתם הקטנה ,ללא עזרה בבית. עתה היא עמדה ללדת .ואכן ,ילדם השני נולד ימים מעטים בלבד אחרי שובו של יצחק מהמיבצע. כ״בת זוג״ אפשרית של יצחק נבחרה דינה רון ,מתוך הנחה שגם תוכל לדאוג לניהול ״משק הבית״ בימים שבין לכידת אייכמן והטסתו לארץ. דינה היתה חדשה בעבודה ,אך כבר היה סיפק בידה להשתתף בכמה וכמה מיבצעים מסובכים .היא שלטה בכמה לשונות ,״לבשה״ על נקלה זהויות שונות ,והסתגלה ללא קושי לכל תנאים שאליהם נקלעה. דינה רון עלתה לארץ עם הוריה בשנת . 1940מרבית המשפחה נשארה באירופה המערבית ונרצחה בידי הנאצים .המשפחה לא היתה דתית ביותר, אולם דינה הצטרפה לתנועת נוער דתית ,ייסדה ״ישיבה״ של בנות ,ונטשה את הגימנסיה שבה למדה ,על מנת להמשיך בלימודיה במוסד הדתי שבהקמתו היתה פעילה .הנסיון לא החזיק מעמד יותר משנה אחת ,ולבסוף חזרה דינה לגימנסיה .לימודיה באוניברסיטה נפסקו בשל שרותה בצבא במלחמת הקוממיות ,וכשחידשה אותם אחר המלחמה ,היתה פעילה בהסתדרות הסטודנטים וגם נשלחה מטעמה לכנס בינלאומי בחוץ ל א ^ היכרותי עם דינה החלה כאשר נשלחה למרוקו שממנה יכלו יהודים לצאת רק בדרכי סתר .היא ישבה שם כלא־יהודיה ,ולא קל היה ,בנסיבות אלה ,לקיים את מצוות הדת .בדלית ברירה ,ניהלה חיים כפולים :במגעיה עם הבריות נהגה כגויה לכל דבר ,ואילו בסתר דירת הרווקים שלה ניהלה מטבח כשר. זמן מה לפני ההכנות ללכידת אייכמן עשתה בשליחות עוד יותר קשה. יום אחד ,בשבתה בטרקלינו של מלון גדול בבירה של מדינה מסויימת, ניגש אליה אדם צעיר שנקלע לשם עם קבוצת תיירים .היא זיהתה אותו מיד כאחד הסטודנטים אשר אתו היו לה ויכוחים מרובים באותו כנס בינלאומי שבו ייצגה את הסתדרות הסטודנטים של ישראל. בעוד היא משתדלת לא לגלות אף ברמז קל שהיא יודעת מי הוא ,ניגש הוא אליה בלי היסוס ואמר : — שלום ! את דינה רון מתל־אביב ,לא כן ? — סליחה ,אדוני? — דינה רון ...האינך זוכרת אותי? — אני מצטערת ,אבל אינני סבורה שנפגשנו כבר.
| 116הבית ברחוב גריבלדי
— זה לא ייאמן — ,מלמל הצעיר במבוכה — ,דמיון כזה ...וגם הקול — אינני מבינה למה מרמזים דבריך — ,אמרה דינה בקרירות רבה. — כפי הנראה — ,גמגם הלה — ,כפי הנראה באמת טעיתי. למזלה של דינה נקרא האיש ברגע ההוא להצטרף אל קבוצתו ,שחזרה ועלתה על האוטובוס. ברגע שנעלם מן הטרקלין ,עלתה דינה לחדרה כדי להתאושש מהתרגשותה .כעבור שעה ירדה ושבה לעבודתה כאילו דבר לא קרה. הפגם היחיד שניתן למצוא בדינה היה בשטח שלא היה כלול בתחום עבודתה הרגילה :בקיאותה באמנות הבישול לא היתה רבה ביותר ,ואילו התפקיד שעמדתי להטיל עליה כלל ,כאמור ,את ניהול משק ביתם של לוכדי אייכמן. דינה לא גוייסה למשימה יחד עם השאר .הזכרתי את שמה באזני דרורי ואמרתי לו שאם נהיה זקוקים לאשה ,תהיה דינה המועמדת הטבעית: ואולם ההחלטה הסופית תתקבל רק לאחר שאגיע לבואנוס איירס .סבור הייתי שאם לא יהיה ריווח זמן גדול בין הלכידה ובין הטיסה ,אולי אפשר יהיה לוותר על ״עקרת הבית״ ,ולא רציתי לשתף במיבצע אדם שנוכחותו אינה חיונית ,שמא יהווה מעמסה במקום תוספת כח. תכנית הפעולה שלנו חייבה את צירופו של רופא אל כח המשימה ,על מנת שיטפל בהרדמת אייכמן בשעת הלכידה ,ובעיקר בשעת העברתו ממקום למקום .היינו זקוקים לאדם אמיץ מאד ,המוכן לשאת באחריות הכבדה הכרוכה בתפקיד ,שכן כל משגה שלו עלול להיות בעל תוצאות פטליות :ובנוסף על כך מוכרח היה להיות בקי בהרדמה בתנאי חירום, בנסיבות בלתי רגילות ובמצבים בלתי צפויים .אותו רופא אף צריך היה לקיים פיקוח מתמיד על קלמנט־אייכמן כדי להבטיח שיובא לארץ במצב בריאות תקין ויהיה מסוגל לעמוד למשפט. היה גורם נוסף שעשזז את שיתופו של רופא להכרחי :אנשי כח המשימה עתידים היו להיות מבודדים מכל הסביבה ,ביחוד בתקופת החזקתו של אייכמן במעצר חשאי .היה ברור מראש שלא יוכלו לבקש עזרה רפואית מקומית במקרה של מחלה ,פציעה או תאונה .הלכידה עצמה עלולה היתה להיות כרוכה בפגיעה באנשים .איך יפנו נכרים ,השוהים בארץ זרה בתיעוד לא להם ובשליחות שאת מהותה אין לגלות ,אל רופא מקומי ,העלול לגלות התענינות רבה מדי בזהותם ובמעשיהם בארגנטינה ? בחירת האדם הנכון לתפקיד האחראי הזה לא היתה כרוכה בקושי .עמד לרשותנו אדם שכמו נולד לתפקיד .הוא עבד כמרדים בבית חולים גדול
כח־המשימה
117
בארץ ,והיה ידוע כאדם מהיר הףלטה ,בעל קור רוח ובעל מידה גדולה של תעוזה .לא אחת פנינו אליו וביקשנו את עזרתו כרופא ,לעתים בתנאים קשים ומסוכנים ,ומעולם לא נתקלנו בסירוב. התייעצתי עם חגי ,שהכירו היטב ,וכן עם רופא מידידי הטובים ,שעבד בבית־חולים בו עבד גם המועמד שלנו .שניהם המליצו עליו כעל האיש המתאים ביותר לתפקיד .יתרון נוסף שלו היה ,שידע ״לשאת״ תיעוד מתאים. ביקשתי את חגי שיבוא בדברים אתו וישאל אותו אם מוכן הוא להתנדב למיבצע .חגי בא לביתו ללא הודעה מוקדמת ,שאל אותו אם שמע על אייכמן ,והוסיף מיד את השאלה אם יהיה מוכן להשתתף בנסיון ללכדו. הרופא השיב שידוע לו מיהו אייכמן ,ושהוא מוכן לפעול למען תפיסתו .על פי בקשת חגי שיחרר מנהל בית החולים את הרופא מתפקידו לכמה שבועות בלי להציג שאלות. כשנפגשתי לאחר מכן לשיחה עם הרופא ,נתברר לי שאין הוא זקוק להסברים רבים .הוא הבין את החשיבות העצומה של המיבצע המתוכנן, והכיר במל.וא האחריות שהוא נוטל על עצמו ,כאדם וכרופא. הפגשתי אותו עם רפי איתן ויחד ערכו רשימה של מכשירים וציוד שיהיו דרושים לרופא בארץ היעד כדי שיוכל לעמוד בכל מקרה חירום .כמו כן דנו בשיטות הבטוחות ביותר לטיפול בקלמנט־אייכמן בכל שלבי הפעולה ,למן הלכידה עצמה והחזקתו בבית המיבטחים ,ועד להעברתו למטוס ולטיסה הממושכת לישראל. יום אחד בא רפי לבית החולים בשעה שהרופא שלנו היה בתורנות, וקיבל מידו חבילה גדולה שהכילה את כל החמרים והציוד הדרושים, וביחוד כל אותם דברים שקשה לקנותם בבית מרקחת בלי שהדבר יעורר חשד או התענינות יתרה .רפי הבטיח לו ,שכאשר יגיע לבואנוס איירס ימצא שם את החבילה על כל אשר בה.
פרק י״ד
סוכן הנסיעות אנשי הצוות המיבצעי שקדו בינתיים על עיבוד פרטי התכנית ,על פי הנתונים ששאבו מן התיקים ועל פי אינפורמציה נוספת שקיבלו מהאנשים שהיו בארגנטינה ,קנת ואילני .הם למדו את כל הניתן ללמוד על תנאי המקום ,ערכו את רשימת הציוד שניתן להעבירו לבואנוס איירס ,ורשמו לפניהם אילו דברים אפשר יהיה לרכוש במקום .הכוונה היתה שהכח יקח אתו רק את המינימום ההכרחי ,ואילו כל דבר שניתן לרכוש או להתקין בבואנוס איירס ,יושג שם. רפי הקדיש שעות רבות לדיונים עם יחידתו של דרורי ב שאלות של תיעוד ,כיוון שלא כל אנשי כח המשימה ידעו לשאת בקלות תיעוד לא־ להם .בכל תקופת ההכנות קיים רפי מגעים תכופים אתי ,ומדי פעם בפעם בא לבקש הנחייה בשאלה זו או אחרת. בדיונים המוקדמים של הצוות המיבצעי נדונו ונבחנו שלוש דרכים אפשריות ללכידתו של אייכמן .הראשונה היתה — על ידי התפרצות לבית קלמנט בסאן פרנאנדו ,אחר שעיקובים ותצפיות יעלו כי האיש נמצא בבית וכי התנאים בסביבה מתאימים לביצוע. הדרך השניה שנדונה היתה על ידי עצירה ״ניידת״ ,בעוד האיש בתנועה מחוץ לביתו ,ולאחר שייקבע בעיקוב כי התנאים נוחים .ואילו האפשרות השלישית שנבחנה היתה — לכידתו בנקודה שתיקבע מראש ,במסלול־ הליכה קבוע שלו ,לאחר שהעיקוב יעלה כי קיים מסלול כזה .לגבי כל אחת מאפשרויות אלה נדון השימוש בפתיון מתאים.
118
סוכן הנסיעות | 119
נקודת התורפה בתכנון זה ) הי ת ה ,שהוא היה מבוסס על נתונים לא ב ךוקים ,ואולי אף לא מציאותיים .כדי לבחון בחינה מעשית את האפשרויות צריך היה להמצא במקום ,להציב תצפית על הבית ,ולקיים עיקוב ממושך אחר קלמנט עצמו :וכן צריך היה לסייר באופן יסודי באזור, או באזורים ,העשויים לשמש זירה למיבצע הלכידה .התכנון הסופי היה איפוא מותנה בשיגור צוות החלוץ למקום כדי לקבוע אם ריקארדו קלמנט נמצא שם ,ואם כן ,אם קיימים תנאים סבירים לביצוע .בראש צוות זה הועמד אברהם שלום וכחבריו נבחרו עזרא עשת וקנת. החלטנו שיצחק נשר ייצא אף הוא עם צוות החלוץ כדי להתחיל מיד בחיפוש דירות ובתים ככל שיהיו דרושים לצורך הפעולה ,וכן כדי ל טפל בשכירת מכוניות .כוונתי היתה ,שרק לאחר שצוות החלוץ יאתר את קלמנט וידווח שמצא תנאים מתאימים לביצוע הלכידה ,ייצאו השאר לארגנטינה. התכנון המוקדם כלל גם את שאלת לוח הזמנים .נקודת המוצא היתה מועד בואו של המטוס המיוחד לבואנוס איירס .ברור היה כי הלכידה צריכה לצאת לפועל לפני בוא המטוס ,אך לא זמן רב מדי לפני חנייתו ,שכן אם תבוצע במועד מוקדם מדי ,יהיה הכרח להחזיק את אייכמן זמן רב יותר במעצר פרטי ,והדבר עלול להיות מסוכן .לנגד עינינו עמדה האפשרות שכל יום שיעבור אחר היעלמו של קלמנט־אייכמן יביא עמו פעילות מוגברת מצד קרוביו וחבריו ,ואולי אף מצד ה שלטונות הארגנטיניים ,אם המ שפחה תחליט לפנות אליהם ; ובמאמץ לגלות את הנעדר עלולים ה שלטונות לערוך בקורת קפדנית בכל הדרכים ובכל תחנות הגבול ,לרבות נמלי התעופה. צאתה של המ שלחת הישראלית לחגיגות היובל היתה תלויה בסדרי הטקס הארגנטיניים .אי אפשר היה לה למ שלחת לבוא לאחר התחלת החגיגות ,וכן לא יכלה להקדים בהרבה את כל שאר המ שלחות .מועד בואה היה טעון תיאום עם הארגנטינים ; ולא עוד אלא שאילו הקדמנו את מועד הטיסה היה הדבר מעורר פליאה אצל חברי המ שלחת שלא היו בסוד הענין. הטיסה המיוחדת נקבעה ,כזכור ,ל־ 11במאי , 1960והמטוס עמד להגיע לבואנוס איירס ב־ 12בו .תאריך המראתו הסביר היה איפוא ב־ 13או ב־14 במאי ,אם כי אפשר היה ,במקרה הצורך ,להשהות את המטוס במקצת באמתלה של תקלה טכנית. כיוון שנקבע מועד הטיסה ,היו כל שאר השיקולים כפופים לו .מעתה ברור היה כי הלכידה חייבת לצאת לפועל לפני 11במאי ,ואם אפשר יהיה — כמה ימים לפני תאריך זה. הנחתי שלקראת בואן של מ שלחות רמות־מעלה מארצות רבות ,יגבירו שלטונות הבטחון הארגנטיניים את ערנותם וישגיחו בשבע עיניים על כל זר
120
הבית ברחוב גריבלדי
הנכנס לארץ בתקופה שבה מתכנסות המשלחות .לאור הנחה זו נתתי הוראה חמורה לצבי זוהר ,האיש שטיפל בנסיעותיהם של אנשי כח המשימה ,שייזהר מאד שלא לעורר שום חשד כלפי אנשי כח המשימה בקונסוליות ,בסוכנויות הנסיעות ובחברות התעופה אשר להן יזדקק. בהתאם להנחיה זו נקט צבי אמצעי זהירות בלתי רגילים .הוא לא הוציא יותר מאיש אחד דרך עיר אחת :ובמרבית המקרים אף נזהר שלא ייצאו שניים מאותה מדינה .כשהיה פונה לסוכנות נסיעות כדי לברר אפשרויות של טיסה ולוחות זמנים ,היה נזהר שלא לגלות כי פני הנוסע לבואנוס איירס .הוא היה מתכנן עם פקיד החברה ביקור באמריקה הדרומית שיקיף, בין שאר ארצות ,גם את ארגנטינה .אחר בירור האפשרויות ,היה מזמין לבסוף את המקום במטוס בסוכנות נסיעות אחרת .במקרים אחרים היה מזמין במשרד נסיעות כרטיס טיסה מורכב ,ואחר כך היה מבטל את הטיסות המיותרות בחברות התעופה עצמן .יש והיה קונה כרטיסי טיסה הלוך וחזור לארצות אחרות ביבשת ,ובלבד שבואנוס איירס תהיה אחת התחנות שבדרך. השגת האשרות היתה כרוכה בקשיים רבים .נהוג שנוסע המתכונן לצאת לדרך ארוכה ,משיג את כל האשרות הדרושות לו בקונסוליה שבמקום מגוריו הקבוע :וקונסוליות רבות דורשות שמבקש האשרה יהיה תושב המדינה ,או לפחות בעל זכות ישיבה בה .לעתים אף דורשת הקונסוליה תעודת יושר מהמשטרה המקומית ,מכתב המלצה מן המעביד ,וכר. משנתברר לו לצבי כי לגבי אשרות מעבר אין הקונסוליות מקפידות כל כך, הסתפק ברוב המקרים באשרות מסוג זה. עד מהרה הוברר לו לצבי שלא יוכל להתגבר לבדו על ההתרוצצויות הרבות הדרושות להסדרת נסיעותיהם של כל אנשי כח המשימה ,והוא גייס כמה אנשים נוספים ,שיבצעו את השליחויות המוזרות ביותר בלי לדעת את תכליתן. פרשה לחוד היוו הדרישות הרפואיות של הקונסוליות השונות .מבקשי האשרות נתבעו בדרך כלל לעבור בדיקה רפואית אצל רופא המהימן על הקונסוליה ולקבל הרכבות שונות כדי שיוכלו להצטייד בתעודות־חיסון בינלאומיות .צבי והעוזרים לידו ,ש״ייצגר׳ את הנוסעים האמיתיים ,נאלצו לעמוד בבדיקות לא מעטות מסוג זה ,ובכמה מקרים אף היו נתונים לחקירה יסודית בקשר לתכלית נסיעתם. ואולם על אף הקשיים וההרפתקאות הביאו צבי ועוזריו את המיבצע לידי גמר מוצלח ,והמציאו את כל התעודות והכרטיסים לכל אנשי כח המשימה בעוד מועד.
פרק ט"ו
סמר ראשון הראשון מקרב אנשי הכח שיצא לבואנוס איירס היה ,כאמור ,אפרים אילני. תפקידו היה להכין בסיס ראשון לבאים אחריו .הוא נתבקש לשכור דירה שבה יוכלו אנשי כח המשימה להפגש ,לקיים דיונים ולעסוק בהכנות שונות .מתאריך מסויים היה עליו ללכת פעמיים בכל יום למקומות מיפגש שונים שנקבעו מראש ,כדי לקבל את פני הבאים ,איש איש במועדו ולפי תורו .את המיפגשים הללו ואת כל הקשור בהם שיננו לעצמם אנשי כח המשימה ,או רשמום בצופן המובן רק להם .כל אחד מאנשי הכח קיבל לפני צאתו רשימה של בתי מלון מתאימים שמהם יוכל ,לפי סדר קבוע, לבחור לו אכסניה .הובטח מראש שלא יגורו שניים מאנשי הכח בבית מלון אחד ,ושאיש מהם לא יתאכסן בסביבה לא רצויה .ההנחיה שניתנה לאנשים היתה ,שאם יש סיפק בידיהם להגיע לבית המלון לפני המועד שבו עליהם לקיים את הקשר הראשון ,יעשו כן :ואילו אם לא יספיקו ,יקיימו את המיפגש תחילה ורק אחר כך יפנו לבית המלון שלהם .הכוונה היתה להבטיח כי אף במקרה של איחור בטיסה או של תקלה כלשהי ,יהיה הקשר בטוח. כדי שלא לעורר תשומת לב מיותרת ,נקבעו מקומות המיפגש באזורים רחוקים זה מזה ובשעות שונות של היום ,עתים לפני הצהרים ועתים לפנות ערב ,באופן שאילני לא יוצרך לבקר שני ימים רצופים באותו מקום ובאותן שעות של היום. 121
| 122הבית ברחוב גריבלדי
הוא הגיע לבואנוס איירס ב־ 22באפריל 1960כשאתו חלק מן הציוד של כח המשימה .בית המלון שבחר בו היה רחוק ממרכז העיר ,כי היה קיים חשש חמור שייתקל באחד ממכריו הרבים בבירה הארגנטינית. יום לאחר מכן כבר שכר דירה לכמה חדשים ,ושילם את דמי השכירות מראש .דירה זו כונתה אחר כך בפי חברי כח המשימה ״המעוז״ .הוא דאג לאביזרים הדרושים כדי להתאים את הדירה לעבודה ולמגורים גם יחד, והכין מלאי של מזון ,בעיקר שימורים. את שאריתו של היום הקדיש לבירור כמה שאלות שלא היו נהירות כל צרכן לאנשים בארץ אשר עסקו עדיין בהכנות ,ושרפי ביקש להשיב עליהן בדחיפות. למחרת ,ב־ 24באפריל ,יצא בפעם הראשונה למקומות המיפגש לראות מי מחברי הכח כבר הגיע לארגנטינה. שקט לחלוטין כלפי חוץ ,על אף היותו שרוי במתח ,ישב אפרים אילני בבית קפה מהודר לפני ספל קפה שחור .מדי פעם בפעם נשא עיניו מן העתון המצוייר שהיה פרוש לפניו ,ותלה אותן בדלת .״היבוא היום מישהו, או לא יבוא?״ זאת היתה השאלה שניקרה ב מוחו ללא הפסק .הבדידות קשתה עליו מאד ,ואפילו נמשכה ימים אחדים בלבד! שהרי עם מכריו וידידיו הרבים בעיר אסור היה לו להתקשר .הוא ציפה איפוא בכליון עיניים לבואו של האיש הראשון מאנשי צוות החלוץ ,ועסק בניחושים סביב השאלה מי יהיה ראשון הבאים .הוא הביט בשעונו :עוד ארבע דקות ,ושעת המיפגש תסתיים. ואולם ברגע ההוא נצטיירה צלליתו של אדם גבה־קומה וצנום מבעד לזגוגית הדלת הסובבת .עזרא עשת נכנס בצעדים מהירים ,עמד מלכת באמצע האולם ,והעביר את מבטו על פני כל היושבים בו .לפתע נתקלו עיניו בשתי עיניים חייכניות שניבטו בו מבעד לעשנה המסתלסל של מקטרת .בעל המקטרת קם לקראתו והושיט לו את ידו. — אני שמח לראותך .בוא ,שב על ידי. — תודה ,מה שלומך? משפטים קצרים אלה נאמרו בקול רם ובלועזית .כיוון שישבו ליד השולחן ,הנמיכו את קולותיהם והמשיכו שיחתם בעברית: — אני בא ישר משדה התעופה .הייתי כמעט בטוח שלא אמצא אותך עוד. — ואני כבר התחלתי להתיאש .חשבתי שאיש לא יבוא היום .נשב עוד קצת ,ואחר כך אביא אותך אל הדירה ששכרתי. כעבור שעה קלה יצאו את בית הקפה ,אספו את מטענו של עזרא ונסעו
סיור ראשון | 123
במונית אל ה״מעוז״ .אחר שעזרא,נח מתלאות הדרך ,יצאו השניים לשוטט בעיר .אילני ידע לספר פרטי פרטים על כל מקום שאליו נזדמנו ,וכן על העיר בכללה ,על תושביה ,ועל הליכותיהם .בדרך זו קיבל עזרא שיעור ראשון על מקום הפעולה ,שעתיד היה להועיל לו לא מעט בתחום המיוחד שבו עמד לפעול — זה של הבעיות הלוגיסטיות והארגוניות. ב־ 25באפריל הגיע גם קנת לבואנוס איירס .הוא לא היה זקוק להדרכה בעיר ,שכן עוד לא מלאו שלושה שבועות מיום שיצא אותה .הפעם הגיע בזהות חדשה ,ולפיכך השתדל לשנות את חזותו ככל האפשר .בביקורו הקודם התוודע אל אנשים רבים ,ואסור היה לו להתקל באחד מהם .מוכרח היה להזהר מאד בבחירת מקום מגוריו והאזורים שבהם יקיים את פגישותיו. תפקידו העיקרי של קנת היה — לזהות את ריקארדו קלמנט ברגע שהלה יימצא בידי כח המשימה .לצורך זה הכינה לו היחידה רשימה מפורטת של פרטים אישיים וסימני היכר מיוחדים של אייכמן .הרשימה הכילה את הפרטים הבאים :
א) ב) ג)
ד)
א) ב) ג)
תיאור גופני לפי מיסמך הס״ס שתאריכו 19ביולי : 1937גובה — 176ם״מ :היקף הראש — 56ם״מ :מספר הנעליים — .41 לפי מיסמך הס״ם שתאריכו 26בינואר : 1939גובה — 173ס״מ :היקף הראש — 56ם״מ :מספר הנעליים — : 42.5מידת הבגדים — .50 לפי עדותו של ויסליצני מ־ 27באוקטובר : 1946גובה — 176ס״מ :צורת הגולגולת — ארוכה וצרה :רגלים — רגלי — : 0שיער — דק וגונו בלונדי כהה :אף — גדול וצר ,עם נחיריים גדולים :עיניס — כחולות־ אפורות :שפתיים — צרות ולחוצות. לפי תעודה רפואית רשמית מ־ 9בנובמבר : 1934גובה — 173ס״מ (בנעליים) :משקל — 70ק״ג (בבגדים) :עינים — כחולות :שיער — בלונדי וחלק. סימנים מיוחדים על פי עדות ויסליצני מאוקטובר : 1946צלקת הנראית בקושי ,ארכה כ־3 ס״מ ,תחת הגבה של העין השמאלית. על פי עדות ויסליצני באותו פרק זמן :שבר כפול בגולגולת(משנת :) 1932 שני גשרי זהב בטור השיניים העליון ,מספר רב של סתימות. לפי תעודה רפואית רשמית משנת : 1934צלקת מניתוח כריתת המעי העיוור (משנת .) 1922
124
ד) ה) ו) ז)
א)
ב)
הבית ברחוב גריבלדי
לפי תעודה רפואית רשמית משנת : 1937שבר ביד הימנית. לפי תעודה רפואית רשמית משנת : 1937צלקת באורך סנטימטר במקום הצלע העשירית ,בצדו השמאלי של הגוף. לפי תעודה רפואית רשמית משנת : 1937צלקת מעל למרפק השמאלי. לפי עדות ויסליצני מאוקטובר : 1946סוג הדם מקועקע תחת בית השחי השמאלי ,כנהוג אצל כל קציני הס״ם. פרטים אישיים שונים מספרו בס׳׳ס ,לפי מיסמכים מ־ 1932ו־ : 45326 — 1937מספר נוסף בס״ס ,שמהותו אינה ברורה כל צרכה — : 63752מספר החברות במפלגה הנאצית — .899895 עדות ויסליצני משנת : 1946תיאור צורת דיבורו ,ניבו ,לשונות ששמע וכו׳.
הפגישה הראשונה בין אילני ועזרא לבין קנת נתקיימה ב־ 26באפריל .פעם נוספת הוברר כי הקשר פועל כשורה .השלושה תיכננו את פעולות היום, וסיכמו כי הדבר הדחוף ביותר שיש לעשותו הוא — לשכור מכונית כדי שאפשר יהיה לסייר באזור סאן פרנאנדו ולחדש את ה״מגע״ עם ריקארדו קלמנט. קנת היה בקי בסדרי שכירת מכוניות יותר מחבריו ,אולם בזהותו החדשה לא יכול לחזור ולפנות אל החברות שהכירוהו מבקורו הקודם .יתר על כן ,חושש היה שאפילו יפנה לחברה אחרת ,אין זה מן הנמנע שאחד העובדים המכירים אותו עבר בינתיים לחברה החדשה ,ואולי קיים קשר בין חברות ההשכרה השונות .קנת אמנם שינה את לבושו באורח קיצוני וגם היה מאופר במקצת ,אך הסכנה עמדה בעינה. החששות לא נתאמתו .שכירת המכונית עברה ללא תקלות ,ומיד ניגשו לרכישת ציוד על פי רשימות שהוכנו בארץ .בין השאר קנו מיטות מתקפלות ,כלי מיטה וכלים למטבח ,כדי שאפשר יהיה ,בשעת הצורך, לאכסן כמה אנשים בדירה ששכר אילני .הם נהגו זהירות רבה בבואם ובצאתם ,כדי לא לעורר את תשומת לבם של דיירי הסביבה. הכל נעשה במהירות ,כי היה ברצונם לסייר בסאן פרנאנדו עוד באותו ערב .עד שהגיעה שעת הסיור ,כבר היו ארבעה ,שכן נצטרף אליהם אברהם שלום. אברהם טס מישראל לרומא ,ומשם המשיך דרכו ברכבת לעיר שבה חיכה לו צבי זוהר .את התיעוד שלו קיבל במישרין מידי שלום דני .נתברר כי כל הקווים לאמריקה הדרומית עמוסים ,ורק מליסבון ניתן להשיג מקום. כשעלה אברהם למטוס ,גילה שגם יצחק נשר בין הנוסעים .השניים השימו
סיור ראשון | 125
עצמם כאילו אינם מכירים איש-את רעהו ,וכל שעת הטיסה הארוכה לא החליפו מלה .בהגיעם למחוז חפצם פנה כל אחד מהם לבית מלון אחר, בהתאם לסדרים שנקבעו עוד בארץ .השעה היתה שלוש אחר הצהרים כשנחת מטוסם ,ועם בואם הושלם הרכבו של הצוות המכין ,שלקריאתו חיכו שאר חברי כח המשימה. כשהגיע אברהם לבית המלון שלו ,ביקשו פקיד הקבלה שישאיר בידו את דרכונו .אברהם נתן לו את המיסמך ,וכעבור רגע תקפה אותו חלחלה : הוא שכח את השם הרשום בתעודותיו .בלי לאבד את קור רוחו פנה אל פקיד הקבלה וביקש שיחזיר לו לרגע את דרכונו ,שכן נדמה לו ששכח בו פתק מסויים .את הפתק לא מצא ,אבל השם נשאר עתה חרות בזכרונו. לאברהם נקבעו שני מפגשים ביום :בשעה 8בבוקר בבית קפה ,ובשעה שש אחר הצהרים בקרן הרחובות סאנטה פה וקאלאו .אחר שסידר את חפציו בבית המלון ,יצא לחפ ש את מקום המיפגש .העיר היתה זרה לו ,אך לא קשה היה למצוא את קרן הרחובות במרכז העיר .כמעט ברגע שבו הגיע למקום ,הופיעו מולו קנת ועזרא עשת. המכונית השכורה עמדה אותה שעה בקרבת מקום ,והם החליטו לא לאבד אף רגע אחד אלא לצאת מיד לסאן פרנאנדו .קנת ,שנהג במכונית, הכיר את הדרך היטב ,ואף ידע את כל המקומות שבהם ניתן לקצר את הנסיעה על ידי פניה לרחובות צדדיים. בשעה 7.40בערב ,בהיותם בכביש מספר , 202סמוך לקיוסק שהיה ידוע היטב גם לאברהם וגם לעזרא מדיווחיו של קנת ,ראו את ריקארדו קלמנט הולך ברגל בצדו השמאלי של הכביש ,בין הקיוסק ובין ביתו .אברהם זיהה אותו מיד על פי התצלומים שהביא עמו קנת. הנה הוא ! — לחש אברהם ,ומרוב הפתעה לחץ קנת על דוושת — הבלמים .המכונית עברה על פני קלמנט ונעצרה ,אך אברהם הפציר בקנת שימשיך לנסוע עוד כברת דרך ,מחשש שמא ייבהל קלמנט למראה הרכב העוצר לידו .עזרא יצא מהמכונית והחל מתחקה אחר קלמנט בלכתו בכביש ,202בכיוון בנקלרי ,כשמרחק של כמאה מטר מפריד ביניהם. הוא ראה את קלמנט נוטש את הכביש הראשי ופונה שמאלה ,עולה על דרך עפר ,מתקדם עוד כמה עשרות מטרים ונכנס לבית קטן ומבודד .זה היה אותו בית שעזרא הכירו מתצלומיו של קנת. אברהם וקנת ,שהמשיכו בינתיים לנסוע בכיוון בואנוס איירס ,חזרו כעבור זמן מה ואספו את עזרא ליד סוללת הרכבת ,מאחורי בית קלמנט .הם חששו להתקרב ,אף כי כל הסביבה היתה שרויה בחשכה. זאת היתה הצלחה לא צפויה .כשהחליטו ,כשעתיים קודם לכן ,לצאת
| 126הבית ברחוב גריבלדי
לסיור באזור היעד ,היתה כל כוונתם לתת לעזרא ולאברהם את האפשרות להכיר את הסביבה .איש מהם לא העלה על הדעת שכבר בסיורם הראשון יראו את קלמנט. בדרך חזרה לבואנוס איירס ניתחו את מסקנות הסיור .יום ג׳ בשבוע היה, ומהופעתו של קלמנט ליד ביתו לעת ערב ביום עבודה רגיל ניתן להסיק שאינו עובד עוד מחוץ לעיר ,במרחק רב מביתו ,אלא בבואנוס איירס עצמה או בקרבתה :ואם כן ,נראה שהוא רגיל לעשות את דרכו ברגל מתחנת אוטובוסים שבסביבה אל ביתו בשעה קבועה :ובעונה זו של השנה כבר שוררת חשכה בשעה זו .משמע שקיימת אפשרות לבצע את הלכידה בקטע שבין תחנת האוטובוסים ובין ביתו של קלמנט. אף על פי שהשערתם היתה טעונה בדיקות נוספות ,סבור היה אברהם, וחבריו קיבלו את דעתו ,שיש יסוד לדווח לארץ שקלמנט אותר ושהמיבצע ניתן לביצוע .עוד באותו לילה ,ב־ 26באפריל ,העבירו לתל־אביב הודעה בנוסח זה.
יהודה שמעוני עובד בכיר באל־על .הפך להיות איש סודו של איסר הראל בכל הקשור לדרך הוצאתו של אייכמן מארגנטינה במטוס של החברה הלאומית .תפקיד זה הוא מילא במסירות רבה ,ביעילות, בצניעות ובחן.
למטה באמצע :אפרים בן־ארצי מנהל חברת אל־על .אישר את כל הבקשות שהופנו על־ידי המוסד והמשיך בכך עד לסיומו המוצלח של המיבצע.
למעלה :צבי טוהר ז״ל מראשוני ומבכירי הטייסים של אל־על .בתקופת המיבצע היה הטייס הראשי של החברה .הוצע לו לשמש קברניט המטוס שיביא את אייכמן לישראל .בשיחה עם איסר הראל הוא הביע נכונותו המלאה לתפקיד לאומי זה .לאורך כל המיבצע עמד מוהר בכבוד מבחינה מקצועית וכמנהיג.
למעלה :מרדכי בן־ארי בהעדרו של מנהל החברה מן הארץ ,היה הסגן ,מרדכי בן־ ארי ,הראשון מבין הנהלת החברה שהוכנס לסוד מיבצע אייכמן .מן הרגע הראשון הוא ״נדלק״ לנושא והגיש כל עזרה אפשרית להצלחת המשימה.
למעלה :שמואל ודלס קברניט המשנה בטיסה המיוחדת .ניחש נכונה שהדבר קשור לפושעי המלחמה הנאציים ולאייכמן .התנדב לסייע בכל דרך.
למעלה מימין :יוסף קליין נקרא מתחנתו בחברה בניו־ יורק לסייע ליהודה שמעוני בטיפול בטיסה המיוחדת ובמטוס בארגנטינה .הוכיח את יעילותו הרבה בטיפול בכל הבעיות שהיו קשורות לטיסה ובשדה התעופה. תרומתו למיבצע היתה חיונית וזכתה להערכה מפי כל יודעי הסוד. למעלה באמצע :אברהם )אדי( פלג ז״ל קצין הבטחון של אל־על ,יוצא השירותים החשאיים של ישראל .ביעילות ובמסירות הוא סייע בארץ בהכנות לטיסה המיוחדת .לאחר הלכידה הגיע לארגנטינה והשתתף ,יחד עם האחרים בחברה ,בהכנת תשתית יעילה להבטחתו ולהצלחתו של השלב האחרון של המיבצע — הוצאתו של אייכמן במטוס מבואנוס איירס לישראל. אריה פרידמן ז״ל מכונאי ראשי של החברה. לאחר שהכשיר את המטוס לטיסה הארוכה והבלתי שיגרתית ,נתבקש לצרף לטיסה מכונאי וחשמלאי כדי להבטיח אי־תלות בטכנאים זרים .כחשמלאי בחר במרדכי אביבי וכמכונאי הציע את עצמו .כאשר נתקל במטוס באדם שהיה אחראי להשמדת יהודי אירופה ,ובתוך זה של עיירתו שלו ,עבר משבר נפשי חמור כאשר חזרו ועלו לפניו אימי השואה הנוראה,בתוך זה מותם הטראגי של חלק מבני משפחתו.
מרדכי אביבי ז״ל חשמלאי בכיר בחברה .צורף לטיסה המיוחדת כדי להמנע מהצורך להיזקק לסיוע טכני על ידי זרים.
המשלחת הישראלית לחגיגת היובל של ארגנטינה מגיעה לבואנוס איירס.
פרק ט׳׳ז
אני יוצא לארגנטינה הודעתו של אברהם היתה בידי ב־ 27באפריל לפנות ערב .בשלוש היממות הבאות הייתי עסוק יותר מבבל ימי חיי ,להוציא את ימי מלח מת הקוממיות ומלחמת סיני .תוך 72שעות אלה חייב הייתי לסיים את ארגון כל הפעולות הקשורות במיבצע ,לעשות את הכנותי האישיות לנסיעה ,ולהסדיר את כל עניני עבודתי הענפה לימי העדרי — והעדרי עשוי היה להמשך שבועות אחדים. קודם כל נתתי הוראת ״תזוזה״ מיידית לכל אנשי כח המשימה ,על פי הסדר שנקבע מראש .פעם נוספת נב חנו הסידורים השונים ,הציוד ,הקשר וכל ההכנות שנעשו למקרה של תקלה .קיימתי דיונים ממושכים עם כל הקשורים למיבצע ,עם אנשי כח המשימה העומדים לצאת לדרך ,עם אנשי יחידת המטה הנשארים בבית והנושאים באחריות לכל הסידורים מרגע צאתי לדרך ,ועם אנשים ומוסדות מחוץ לשרות שעליהם למלא תפקיד כלשהו במיסגרת המיבצע. ראש הצוות המיבצעי ,רפי איתן ,בדק פעם נוספת את כל הסידורים שקבענו והכין את עצמו ואת אנשיו ליציאה מיידית אל ארץ היעד .ואילו אני הקדשתי את מרבית זמני להב טחת העברתו של קלמנט־אייכמן מארגנטינה לישראל .עד כה היו כל הסידורים שנקבעו בקשר לטיסה המיוחדת בבחינת החלטה עקרונית .עתה צריך היה לוודא שאמנם יוצאו אל הפועל .הזמנתי
127
128
הבית ברחוב גריבלדי
את יהודה שמעוני ,וסיכמנו שעליו לצאת מיד לארגנטינה כדי לטפל שם בכל הכרוך בחניית המטוס ובהמראתו .שמעוני חזר על הצעתו שיצורף אליו חברו ,יוסף קליין ,מנהל תחנת החברה בניו־יורק ,כדי להבטיח לו חופש תנועה רב יותר ואפשרות לטפל בכל מצב העשוי להווצר .סיכמנו שכל סידורי החברה בארץ ייעשו באמצעות אדי פלג. כל סיכומינו היו טעונים אישורה של הנהלת החברה .נפגשתי עם מרדכי בן־ארי ואחר כך גם עם מנהל החברה ,אפרים בן־ארצי .הם לא רק הביעו את הסכמתם המלאה :הם גם עשו את כל הדרוש כדי להבטיח שכל הקשור בחברה יבוצע בהתאם למשאלותי ולצרכי המיבצע .סיכמתי עם המנהל שקברניט המטוס יהיה אחד מבכירי הטייסים בחברה — צבי טוהר. צבי טוהר עלה מגרמניה ב־ , 1933שם היה פעיל בתנועת ״החלוץ״ .עם עלייתו הצטרף למו שב בעמק יזרעאל .במלחמת העולם השניה הצטרף לחיל האוויר המלכותי וכטייס השתתף במלחמת העצמאות .ב־ 1950נתקבל לחברת ״אל־על״ ,התקדם בה במהירות וכעבור כמה שנים נתמנה לטייס הראשי(הראשון) של החברה. הזמנתי את טוהר לפגישה והסברתי לו את טיב המשימה שנטלנו על עצמנו ואת כל הה שלכות שיש לה לגבי הטיסה המיוחדת וההכנות לקראתה .הדגשתי את ההכרח לצרף מכונאים מישראל לצוות כדי למנוע טיפול במנוע המטוס על ידי מכונאים זרים .ביקשתיו לעשות כל אשר לאל ידו כדי לאפשר ,במקרה הצורך ,המראה מהירה ככל האפשר וטיסה חזרה במינימום של תחנות ביניים. טוהר נתגלה לי כאדם מאופק וממעט שיחה .מאחורי שריון שתקנותו אמנם ניכרו סימני התרגשות מסויימים ,אך תגובתו המילולית הצטמצמה להודעה שהוא מבין ומעריך את חשיבות הענין ,מוכן לקחת בו חלק, ומבטיח לעשות כל אשר ביכולתו כדי להבטיח את הצלחתו. בצאתו ממשרדי נפרדתי ממנו במלים :״להתראות בבואנוס איירס״. את אדי פלג ,שבהעדרו של שמעוני שימש כמקשר בינינו ובין החברה, הזמנתי לביתי בשעת ערב מאוחרת .בשיחה אתו נכחו גם משה דרורי ומלכה ברוורמן. אדי התרגש מאד כששמע על המיבצע המתוכנן ,כי גם לו היה חשבון משלו עם הנאצים .הוא נולד בגרמניה ,והתיתם מאביו שנה אחת לאחר עליית הנאצים ל שלטון .אביו סוחר אמיד היה ,ומנכבדי הקהילה בעירו. הוא גם היה מראשוני היהודים שהשליטים החדשים התעללו בהם .הוא הובל בתהלוכה בחוצות העיר ,הוכה ,והוכרח לשתות כמות גדולה של שמן קיק .בהיותו חולה לב ,לא האריך ימים אחר התעללות זו .גם אמו של אדי
אני יוצא לארגנטינה
129
אבדה במלחמה .כשבא השלום נודע לו שעד פברואר 1943היתה כלואה במעין גיטו בעיר ,ואחר כך גורשה לאושוויץ יחד עם שאר יהוי־י העיר .היא לא הגיעה אל מחנה ההשמדה ,שכן נספתה בדרך .את חיי אדי הצילה ״עליית הנוער״ :הוא הגיע לארץ בשנת , 1935והוא בן שש עשרה. לא צריך היה איפוא להרבות בהסברים כדי להעמיד את אדי על הצורך להקדיש בשבועות הבאים את כל כוחו ואת כל מרצו לתפקידים שיוטלו עליו .הטלתי עליו הרכבת צוות־אוויר שנוכל לסמוך עליו גם מבחינת יכולתו וגם מבחינה בטחונית .שאלתיו אם יוכל להשיג תיעוד ומדים לאחדים מאנשי כח המשימה ,שאולי יצטרכו להתחזות כאנשי הצוות .הוא הביע תקווה שיעלה בידו לתת לי את מבוקשי. תפקיד נוסף שהטלתי על אדי היה — לוודא שכל הסידורים הטכניים והמינהליים המקובלים בכל טיסה יבוצעו בקפדנות ובמועד המדוייק ,כדי שלא יהיו שום תקלות בטיסה .אמרתי לו שעליו לקיים קשר עם אנשי יחידתו של דרורי ועם מלכה .כשנפרדנו ,ידעתי שאדי יעשה לילות כימים כדי להבטיח ביצוע מושלם של כל אותו חלק מן המשימה המוטל על חברת־התעופה. בדיון מוקדם עם דרורי גיבשתי את תכניתי הגלמית בקשר להעלאת אייכמן למטוס בבואנוס איירס .אמרתי את הדברים בהסתייגות מה ,שכן התגבשו במחשבתי הרחק ממקום המעשה ,ובלי ידיעה מספקת של תנאי המקום .רעיוני היה ,להעלות את אייכמן למטוס ב״כיסוי״ של איש צוות שחלה פתאום ,או נפגע בתאונה .כדי להבטיח שתעודותיו של אייכמן כאיש צוות יהיו אמינות ככל האפשר ,העליתי את הרעיון לצרף לצוות המטוס אדם משלנו הדומה בחזותו הכללית ,במבנה גופו ובגילו ,לאייכמן כפי שהצטייר מן התצלומים והתיאורים שקיבלנו מקנת .במלים אחרות — ביקשתי למצוא כפיל לאייכמן ,לצרפו אל הצוות ולציידו בכל התיעוד הדרוש. ביקשתי את דרורי למצוא אדם מתאים ,ומיד העלה את שמו של אחד העובדים ,שמבחינת הנתונים הפיסיים בא בחשבון למילוי התפקיד .אמרתי לדרורי שאת הטיפול המעשי בענין הכפיל יש לדחות עד שתתקבל ההודעה כי הלכידה בוצעה בהצלחה .הוספתי שיש להכין עוד שני אנשי מיבצעים אשר יצורפו אל צוות המטוס ,ותפקידם יהיה לשמש כמלוויו של ״איש הצוות״ החולה או הפצוע ,לעזור לו לעלות במטוס ,ולשמור עליו בדרך. את שני אלה ,וכן את הכפיל ,אמרתי ,אפשר יהיה להציג בפני הצוות האמיתי כשומרי ראש של חברי המ שלחת הישראלית הרשמית לחגיגות היובל.
| 130הבית ברחוב גריבלדי
אמרתי לדרורי שייתכן כי בבואנוס איירס יתברר שרעיונות אלה הם חסרי שחר ,ואם אמנם כך יהיה ,אודיע לו מיד .הוספתי שאני מתכנן בנושא זה כמה ברירות אחרות ,שסבירותן תיבדק בהיותי במקום .ייתכן שאוכל להסתפק במספר אנשים מכח המשימה עצמו ,ואולי אפשר יהיה לגייס תגבורת מקרב היהודים או הישראליים בארצות הסמוכות לארגנטינה .מכל מקום ,על דרורי להכין את כל הדרוש למימוש האפשרויות השונות, ולשלוח את הציוד הדרוש במטוס המיוחד לבואנוס איירס. ב־ 28באפריל עליתי לירושלים כדי ליטול ברכת פרידה מראש הממשלה .סיפרתי לו כי הצוות המכין איתר את אייכמן ואף הודיע שקיימים תנאים סבירים לביצוע .בן גוריון שאל אם בטוח אני שהאיש הוא אדולף אייכמן ,ואני חזרתי בקצרה על המימצאים שעליהם ביססתי את אמונתי כי הזיהוי אינו מוטל בספק .פעם נוספת הדגיש ראש הממ שלה את החשיבות ההיסטורית והמוסרית של שפיטת אייכמן בישראל ,וביחוד הרחיב את הדיבור על ההשפעה החינוכית שתהיה למ שפט כזה על הנוער שנולד וחונך בארץ ואינו יודע די הצורך על השואה .כאשר הושיט לי את ידו לפרידה ,שאלני מתי אשוב .אמרתי לו שאם הכל יתנהל כשורה ,אחזור תוך שלושה או ארבעה שבועות. לאחר מכן הלכתי להפרד מבתי ומבעלה ,שלמדו אותה שעה באוניברסיטה בירושלים .לא סיפרתי להם לאן פני ,והם ,כיוון שהורגלו במסעי התכופים ,לא גילו התענינות מיוחדת במחוז חפצי. דרכי הבאה היתה לפגישה עם המפקח הכללי של המשטרה ,יוסף נחמיאס .סבור הייתי שהגיעה השעה לספר לו את דבר המיבצע :הוא היה האיש שבידו עתידים היינו למסור את אייכמן למעצר ולחקירה ,אם וכאשר יעלה בידנו להביאו לארץ. הפגישה נתקיימה על המדרכה ליד ביתו ,שכן שעתי דחקה ,והוא עמד לצאת אל מחוץ לעיר. — במה הענין ? — שאל נחמיאס ,כשחיוך נסוך על פניו. — באתי להפרד ממך .אני יוצא לדרך ,ואעדר מהארץ לכמה שבועות. — לאן הפעם? — למצוא את אדולף אייכמן. — באמת? — הוסיף לחייך .ואולם מקץ רגע נמחה החיוך משפתיו ופניו הרצינו. — אתה מאמין באמת שתוכל למצאו? — כן .אך אין ,כמובן ,בטחון מלא .בענינים כאלה ,לעולם אין לדעת. נחמיאס איחל לי הצלחה ,ונפרדנו לשלום .לא צריך היה לבקשו
אני יוצא לארגנטינה | 131
שישמור את הענין בסוד .ידעתי שעד שלא ישמע דיווח על תוצאות מסעי, לא יוציא הגה מפיו. למרבה הטרדה ,הייתי עסוק בימים ההם באירוח אישיות רמת מעלה מחןץ לארץ :ואף על פי ששעתי דחקה ,לא יכולתי שלא לקיים כמה התחייבויות חברתיות לגבי האורח הח שוב .ולא רק הנימוסים הטובים כפו עלי דבר זה :אסור היה לגלות בכל דרך שהיא שאני עסוק במשימה דחופה יותר ,הדוחה התחייבויות חברתיות .הדבר אמנם לא היה עשוי לפגוע בעצם ביצוע הפעולה ,אך יכול היה להגרם נזק מדיני לאחר מעשה :כי ברגע שהמיבצע יסתיים בהצלחה ובעולם יוודע כי אייכמן נעלם ,יבין אורחי זה שישראלים ביצעו את הפעולה ,והראיה — מארחו היה עסוק מאד בימים לפני לכידת אייכמן ,עד כדי כך שלא יכול לעמוד ב חובו ת המינימליות של הכנסת אורחים .בימים ההם לא יכולתי לדעת מה תהיה מדיניות הממשלה לגבי הפרסום כשיוודע לה מיבצע הלכידה ,ואיך יגיבו מ שפחת אייכמן והשלטונות הארגנטיניים .מוכרח הייתי להביא בחשבון את האפשרות שאם יפרסמו את העובדה שאייכמן נמצא בישראל ,אך לא יגלו כיצד הובא ,אולי תחליט המ שפחה לא לפנות אל ה שלטונות הארגנטיניים בדרישה לתבוע את החזרתו .סבור הייתי שבמקרה כזה רצוי יהיה שאפילו יחשדו בנו כי ידנו בדבר ,לא נספק להם שום הוכחות לכך ,בין ישירות ובין עקיפות. ב־ 28באפריל ,ערב צאתי לדרך ,היה עלי לארח בביתי לארוחת הערב את אורחי רם המעלה .מובן שלא יכולתי לגלות לו אפילו ברמז ששעתי דוחקת .דאגתי שאיש לא יבוא להטרידני בביקור פתע או בפניה טלפונית. תוך כדי שיחה סיפר אורחי אנקדוטה שממנה נמצאתי למד כי מנהג הוא באמריקה הדרומית שכל זר הפורט שם שטר בן מאה דולאר ,רושמים את פרטיו האישיים ,שמא השטר מזוייף או גנוב .בהזדמנות הראשונה שבאה לידי ביקשתי לברר באמצעות נהגי ואיש אמוני יקי אילו שטרות הוכנו בשבילי .נתברר כי כל הסכום העומד לרשותי להוצאות הדרך הוכן בשטרות בני מאה דולאר .יקי צריך היה לטרוח הרבה באותו לילה ולמחרת בבוקר כדי להחליף את הכסף בשטרות אחרים .יעקב(יקי) גרייזמן עלה לארץ עם הוריו מגרמניה ב־ , 1933והוא בן שלוש .אלי הצטרף יקי בראשית שנות החמישים סמוך לאחר שחרורו מצה״ל ,ומאז היה בן־בית אצלנו לכל דבר. הארוחה נסתיימה סמוך לחצות .לאחר שהאורח הלך ,עוד באו לביתי כמה אנשים להתיעצויות או כדי לדון בסידורים שונים לקראת העדרי .רק בשעות הקטנות של הבוקר יכולתי להתחיל בהכנותי האישיות לנסיעה. נוכח הזהות החדשה שהיה עלי ללבו ש ,לא היו הכנות אלה קלות כל עיקר. עד שסיימתי ,כבר האיר השחר .בשעה מוקדמת חייב הייתי לצאת לשדה
| 132הבית ברחוב גריבלדי
התעופה כדי ללוות את אורחי שעמד להמריא מן הארץ .החשש היחיד שלי היה ,שמא יחול איחור בהמראת מטוסו :שכן תכניתי היתה כי מיד לאחר שמטוסו יתרומם באוויר ,אמהר לביתי ,אקח את מטעני ואת ניירותי ,ואשוב לשדה התעופה כדי להמריא לאירופה .איחור קל בהמראת אורחי עלול היה לשבש את כל לוח הזמנים שלי .הייתי יכול ,אמנם ,להתנצל ולומר שקבעתי פגישה חשובה ואין אני יכול לחכות עמו עד ההמראה :אך מה יהיה אם לאחר מכן ניפגש בשדה התעופה כשני נוסעים? למזלי יצא האורח בשעה היעודה .היה סיפק בידי להגיע לביתי ,לקחת את כל הדרוש ,ולשוב ללוד — ,הפעם כנוסע .הפרידה מאשתי היתה חטופה ושיגרתית .היא ידעה שמדי פעם בפעם נוהג אני ״להעלם״ ,ושרק במקרים מעטים נודע לה לאחר מעשה היכן הייתי .במשך השנים הסכינה לא להציג שאלות על עבודתי .אמרתי לה שהפעם אעדר לשלושה או ארבעה שבועות ושלא אוכל לכתוב לה מהדרך .היא הבחינה במתח שבו אני שרוי; אלא שגם הוא נהיה לחלק משיגרת חיינו. היה לילה כשהגעתי אל תחנת הביניים שלי באירופה .צבי זוהר המתין לי בתחנת התעופה שבעיר .מלבדו ידע רק איש אחד על בואי — אפרים, שהיה הממונה הישיר של שלום דני .בביתו של אפרים נאלצתי להקשיב לטענות קשות נגד כוונתי לקחת ממנו את שלום .אפרים עסק בימים ההם בכמה מיבצעים חשובים ,והוא חשש שייפגעו אם שלום יוצא מעבודתו כדי לעסוק במיבצע שלי .הבהרתי לאפרים שככל שאני מעריך אותו ואת טענותיו המוצדקות ,אין לי ברירה אלא להפקיע את שלום מרשותו ,ואפילו יחייב הדבר שיגור אדם אחר מן הארץ שימלא את מקומו. עד שנסתיימה התדיינות זו ,כבר היתה השעה כה מאוחרת ,שברצון קיבלתי את הזמנתו של אפרים ללון בדירתו .אותו לילה עוד שוחחתי ארוכות עם צבי כדי להסביר לו מדוע לא אוכל לצרפו לכח המשימה כפי שתכננתי תחילה :הוא היה האדם היחיד שידע את כל הפרטים הקשורים באנשי הכח ,שמותיהם המושאלים ,מסלולי טיסתם ,מצב תיעודם .בשבילנו חיוני היה שיוסיף לשבת באירופה ,ביחוד למקרה של כשלון ,כשהאנשים ייאלצו להסתלק מאזור היעד בכל הדרכים והכיוונים האפשריים ,שאז יזדקקו שוב לשרותיו של צבי כדי לחזור וללבוש את זהותם הישנה ולשוב לבסיסיהם ,בין בישראל ובין מחוצה לה .צבי לא הסתיר את צערו ,אבל כמנהגו תמיד קיבל את ההחלטה בהבנה וברוח טובה. למחרת ,בשעה מוקדמת בבוקר ,נסעתי למדינה שכנה ,ומשם המראתי לארגנטינה .רק עתה ,בשבתי במטוס ,היתה לי שהות לעיין בתעודותי החדשות ולשנן את פרטי זהותי הארעית.
אני יוצא לארגנטינה | 1 3 3
באחת מתחנות הביניים של קטיסה הארוכה חיכתה לי הפתעה :לפתע שמעתי את שמי החדש ,שזה אך למדתיו בעל פה ,מהדהד באולם הנוסעים שבטראנזיט .תחילה חשבתי שטעות־שמיעה היא ,אולם הרמקולים חזרו והודיעו כי פלוני אלמוני — כלומר ,האדם ששמו מופיע בדרכוני ,מתבקש לגשת אל אשנב המודיעין .ליתר בטחון פרשתי לקרן זווית ופתחתי את דרכוני :אכן ,זה היה השם. עמדתי בפני חידה סתומה .לא היה שום אדם בעולם שידע באיזו טיסה אני עושה את דרכי לבואנוס איירס ,זולת צבי ,ואי אפשר היה להעלות על הדעת שאם צבי ירצה למסור לי הודעה דחופה ,יבקש לאתר אותי דווקא בשיטה הקולנית הזאת .הפירוש יכול להיות רק אחד :שקרה משהו אשר עשה את הקונספירציה למיותרת. באי רצון ניכר ,אך בחוסר ברירה ,התחלתי מתקדם לעבר אשנב המודיעין .עמדתי במרחק פסיעה אחת מן הפקידה מאחורי הדלפק ,כאשר הקדימני אדם אשר הופיע בריצה והציג את עצמו ,קצר נשימה ,באותם שמות שהופיעו גם בדרכוני. המתנתי עוד שניות אחדות ליד האשנב ,עד שהיה ברור ונעלה מכל ספק כי הקריאה מכוונת אליו ,ולא אלי .רק לאחר מכן נשמתי לרווחה. המוזר ביותר בכל התקרית הבלתי־רגילה הזאת היה ,שהשם נבחר למעני באופן מקרי לגמרי .והיה זה אחד מתעתועי הגורל העיוור שנזדמן לי באותה טיסה אדם בעל אותו שם. הנסיעה היתה ארוכה ומייגעת ,עם חניות ביניים רבות ,איחורים והמתנות בלי סוף .אחר המאמץ הגדול שבו עמדתי בימים האחרונים והגרעון החמור בשינה שצברתי ,דמתה בעיני למסע מותרות .מרבית הזמן ישנתי.
פרק י״ז
בתים ומכוניות אחד הצרכים הראשונים שצוות החלוץ בבואנוס איירס נתן את דעתו עליו היה — למצוא בתי מיבטחים שיוכלו לשמש להחזקת העצור עד להוצאתו מארגנטינה ,וכן למטרות מיבצעיות כגון מגורים לאנשי כח המשימה, איחסון ציוד וכיוצא באלה .אף על פי שבעצם הוטל התפקיד של שכירת וילות ובתים על יצחק נשר ,החליטו אנשי צוות החלוץ להרתם כולם למשימה ולהקדיש למטרה חשובה זו את כל שעות הבוקר הפנויות ,שכן פעולות התצפית באזור היעד נערכו בעיקר אחר הצהרים ובשעות הערב. הם פנו אל מתווכים ,וקיבלו מידיהם רשימות של דירות ובתים באזור שבין בואנוס איירס וסאן פרנאנדו .בנוסף על כך עיינו יום יום במודעות שבעתונים ,וביחוד בעתונים ששפתם אנגלית וגרמנית ,שכן הניחו כי הרוצה להשכיר וילה ,יחפש את השוכר הפוטנציאלי בראש וראשונה בקרב הזרים המתארחים במדינה .יצחק נשר עצמו החל בחיפושי בתים ב־ 27באפריל, יום אחד אחר בואו לארגנטינה ,והוא הקדיש לתפקיד זה את כל זמנו. בתחילה היה נוסע מבית אל בית במונית ,אולם משנתברר כי הדבר כרוך באובדן זמן יקר ,הוחלט שמוטב להעמיד לרשותו מכונית שכורה. ב־ 27באפריל יצאו אברהם ,קנת ואילני לראות בית במרחק כמאה וחמישים קילומטר מן הבירה ,שלפי תיאורו של המתווך אשר מידיו קיבלו את הכתובת ,נראה מתאים בהחלט להחזקתו של קלמנט .כשהגיעו למקום 134
בתים ומכוניות | 1 3 5
נתברר להם שהוטעו ,ושהבית אינו מתאים למטרה .גם חיפושיו של יצחק ביום ההוא העלו חרס .משמצא בית שנראה מתאים לצרכיהם ,נתברר בדרך כלל כי בעליו אינם מוכנים להשכירו אלא רק למכרו ,ומחירי הבתים היו גבוהים מאד .ואילו הבתים שהוצעו להשכרה רובם ככולם לא התאימו למטרה .קושי נוסף היה ,שרוב הבתים המתאימים שאפשר היה לשכרם לזמן קצר ,הושכרו יחד עם משרת או משרתים אחדים — גנן ושומר ,או סוכנת בית .כל נסיון להפטר מאנשים אלה נתקל באי רצון ואפילו עורר חשד מסויים. לא חלפו ימים רבים ונתברר כי דווקא בעיה זו ,שאיש לא ייחם לה מחשבה מרובה ,עתידה להיות אחת הקשות ביותר במיבצע כולו. בתחום התצפיות והעיקוב היו התוצאות טובות יותר .באותו יום27 , באפריל ,בשעה 6.45בערב ,באו אברהם ,קנת ועזרא לאזור היעד כדי לחפש עמדות תצפית מתאימות שמהן אפשר יהיה להשגיח על הבית ועל הסביבה בלי להתגלות .את המכונית השאירו במרחק רב מן המקום ,לבל תעורר את סקרנותם של תושבי הסביבה .המקום שמצאוהו מתאים ביותר נמצא על סוללת הרכבת ,במרחק כשבעים מטר מביתו של קלמנט .גבהה של הסוללה היה כחמשה מטרים מעל לפני הסביבה ,ובמקום הצטלבותה עם הכביש הראשי עברה המסילה על גבי גשר .במקביל למסילה ,בינה ובין בית קלמנט ,זורם נחל ,יובל של הנהר ריקונקוויסטה .במקום בו חצה הכביש נחל זה ,עבר על גבי גשר .על הסוללה היו שני נתיבים של הרכבת, ובשעות העומס היו עוברות הרכבות בשני הכיוונים בתכיפות של רכבת בכל שתיים או שלוש דקות. הם ישבו איפוא על הסוללה וצפו במשקפת לעבר הכביש .כוונתם היתה לבדוק אם קלמנט בא הביתה בשעה קבועה ,ואם הוא נוהג לבוא לבדו או בלווית אנשים אחרים .כן ביקשו לברר אם יש תנועה רבה של הולכי רגל ושל כלי רכב בקטע שבו מהלך קלמנט ברגל ,בין הקיוסק שבכביש 202 ובין ביתו. בשעה 7.40ראו את קלמנט יורד מאוטובוס מספר , 203הבא מסאן פרנאנדו וממשיך בדרכו לעבר בנקלרי .הוא ירד מול הקיוסק ,כמאה ושבעים מטר מביתו ,והחל מהלך בצדו של כביש , 202באותו צד שבו עמד ביתו ,כשהוא מחזיק בידו פנס הנותן אור לבן מלפנים ואור אדום מאחור. הם ראוהו מדליק את הפנס כל אימת שעברה מכונית בכביש .לבסוף סר מן הכביש ופנה אל רחוב גריבלדי ,מקום שם עמד ביתו .כשהגיע לחצר ,לא נכנס מיד ,אלא תחילה הקיף את הבית ורק אחר כך פתח את דלתו. אנשי הצוות סבורים היו כי הוא מקיף את הבית מטעמי זהירות ,כדי
| 1 3 6הבית ברחוב גריבלדי
לוודא שאין אורבים לו בתוכו .רק לאחר שנלכד ,נודע להם מפיו כי לא היתה שום משמעות בטחונית להרגלו זה .מנהג היה נקוט בידו לבדוק ערב ערב את מצב הצמחים שבחצר ביתו. על סמך עיקוב זה נתחזק בטחונם של אנשי הצוות שקלמנט נוהג לשוב מעבודתו בשעה קבועה ולעשות את דרכו ברגל מהקיוסק שבכביש 202ועד לביתו שברחוב גריבלדי. בערב ההוא העבירו הודעה לארץ בענין הכנת הציוד המיוחד למכוניות המיבצעיות. ב־ 28באפריל הלכו אברהם ,עזרא ויצחק לשכור מכוניות ,לאחר שנתברר להם כי בלי רכב קשה לפעול בעיר גדולה כבואנוס איירס .מכונית אחת מאלה ששכרו הועמדה לרשותו של יצחק ושימשה לחיפוש בתים. אברהם ,קנת ועזרא קנו בגדי עבודה ויצאו לערוך סיור בנמל של בואנוס איירס. אמנם ידעו שקיימת כוונה להוציא את אייכמן מארגנטינה במטוס ,אולם הזהרתי אותם כי אין לסמוך רק על דרך זאת ועליהם לבדוק את האפשרויות המיבצעיות בנמל ,וביחוד עליהם למצוא את התשובה על השאלה אם ניתן להעביר אדם בחשאי אל כלי שיט שיחכה מחוץ לנמל. ביום ההוא נאלצו להסתפק בסיור שטחי ראשון ,שבעצם רק הבהיר להם שיהיה צורך בסיורים נוספים רבים אם אמנם יווצר ההכרח להוציא את אייכמן מארגנטינה בדרך הים. לפנות ערב חזרו השלושה אל אזור היעד .בשעה 6.45התייצבו אברהם וקנת בתצפית על סוללת הרכבת ,בעוד עזרא ממתין להם במכונית ליד תחנת הרכבת של בנקלרי .מכונית שאין בה איש — כך נסתבר להם — לא זו בלבד שהיא מעוררת תשומת לב בסביבה ההיא ,אלא שאף עלולים לגנוב אותה. קשה היה לשבת על הסוללה .מדי פעם בפעם עברו רכבות ביעף ובטרטור מחריש אזניים ,כמו זועמות הן על שני ברנשים תמהוניים אלה שבחרו להם מקום מפוייח ,לא נוח ומסוכן זה לבלות בו את ערביהם. קרוב לשעה 7.40הופיע אוטובוס מספר 203ועצר ליד הקיוסק .השניים נשמו לרווחה :גם הפעם ירד ממנו קלמנט ,ושוב החל עושה את דרכו ברגל ,בצדו השמאלי של הכביש ,כשפנס האיתות בידו .הוא נשמר מאד לנפשו ,חלפה מחשבה בלב השניים .אין הוא מסתכן בתאונה :כל אימת שקרבה מכונית ,הוא מדליק את הפנס השולח אור בהיר לפנים ואור אדום לאחור .הוא שלח מיליוני אנשים למוות בלי נקיפת לב :אבל חייו שלו יקרים לו כנראה מאד.
בתים ומכוניות | 1 3 7
כבפעמים הקודמות ,ירד קלמגט שוב מן הכביש הראשי ,פנה אל רחוב גריבלדי ,נכנס לחצרו ,הקיף את הבית תחילה ,ואחר כך נכנס. אברהם וקנת נטשו את מקומם על הסוללה ,ועזרא בא לאספם במכונית במקום שנקבע לכך מראש. עתה ברור היה שאייכמן חוזר יום־יום בשעה קבועה ממקום עבודה שמהותו אינה ידועה להם עדיין .הם ביררו את מהלכו של אוטובוס מספר 203ומצאו שתחנת המוצא שלו היא ליד תחנת הרכבת בסאן פרנאנדו. הסברה שנתקבלה על הדעת היתה ,שאייכמן מגיע ברכבת אל תחנה קטנה זו ,ומשם הוא ממשיך בדרכו באוטובוס .אך מאין הוא בא? הם החליטו שדבר זה ינסו לברר ביום המחרת. עייפים ומלוכלכים ,אך מרוצים מהישגי היום ,חזרו לבואנוס איירס. יצחק דיווח שבחיפושיו במשך היום מצא כמה בתים אשר התאמתם לדרישות המיבצעיות ראויה להבדק .סוכם שבדיקה זו תיעשה למחרת לפני הצהרים .אברהם ויצחק ראו שני בתים באזור סאן אזידרו שבאו בחשבון לצרכיהם :אלא שבעלי הבתים דרשו שכר דירה מופרז ,ולא הסכימו להשכיר את הבתים אלא לשנה תמימה .לשוא ניסו השניים לעמוד על המקח ,או להפחית מתקופת השכירות .לבסוף הלכו להם ,בהשאירם פתח פתוח למשא ומתן נוסף. קנת ועזרא ,שעסקו בחיפושים מקבילים ,אף הם לא מצאו את מבוקשם. לאחר שביקרו בבתים רבים ,מצאו שני מקומות שנראו מתאימים מבחינה מיבצעית ,אלא ששניהם עמדו למכירה בלבד .לשוא היו כל מאמציהם לשכנע את בעלי הבתים כי באין קונים כדאי להם להשכיר את הבתים לחדשים מספר לאנשים כמוהם ,שבאו לארגנטינה לרגל עסקיהם ,וכדאי להם יותר לשכור בית מלהתאכסן בבתי מלון .בעלי שני הבתים היו מוכנים לשאת ולתת רק על מכירה ,ולא על השכרה. בשעה ארבע אחר הצהרים פרשו אברהם ,קנת ועזרא מעסקי השכירות כדי להתארגן לקראת התצפית היומית באזור היעד .הפעם ביקשו לברר מה קודם לנסיעתו היומיומית של קלמנט באוטובוס מספר . 203הם השאירו את קנת בתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו ,ליד תחנת האוטובוסים ,והמשיכו בדרכם אל נקודת התצפית הרגילה .כמה דקות לאחר 7.30הבחין קנת באדם היושב באוטובוס מספר , 203והוא דומה לקלמנט .הוא לא היה בטוח כל צרכו ,וגם לא רצה להסתכן ולעלות על הרכב .קצת תמה שלא ראה את האיש בהכנסו לאוטובוס ,ואולם בבירור שעשה לאחר מכן נתחוור לו שטעו ,ושתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו איננה תחנת המוצא של האוטובוס .כפי הנראה עלה קלמנט לרכב בתחנה קודמת.
| 1 3 8הבית ברחוב גריבלדי
לאברהם ולעזרא לא שיחק המזל :אך ישבו על הסוללה ,הופיעו שני אנשים שהתבוננו בהם בסקרנות .לא היתה להם ברירה אלא לעזוב את עמדת התצפית שלהם .הם מיהרו אל מכוניתם שעמדה בצד הדרך בכיוון בנקלרי ,ונסעו בחזרה בכביש , 202בכיוון סאן פדנאנדו .ברגע שהגיעו לפנת רחוב גריבלדי ,ראו את קלמנט פונה מן הכביש אל הרחוב שבו גר. הם הביטו בשעוניהם .השעה היתה 7.40בדיוק. השניים חזרו לסאן פרנאנדו ואספו את קנת ליד תחנת הרכבת .מששמעו את סיפורו ,החליטו לברר מחדש היכן תחנת המוצא של האוטובוס מספר . 203לבסוף מצאוה ליד תחנת רכבת אחרת ,זו שבקארופה .סוכם כי בהזדמנות הקרובה ישימו עין על תחנת רכבת זו ויבדקו אם בה עולה קלמנט על האוטובוס. יום ה־ 30באפריל חל בשבת ,ואנשי צוות החלוץ הקדישו את כל שעות הבוקר למנוחה .הם היו זקוקים לה מאד :מיום שהגיעו לבואנוס איירס, אחר טיסה מייגעת ,הקדישו את מרבית שעות היום להתרוצצויות בלתי פוסקות בחיפושים אחר בתים מתאימים ,ובשעות הערב היו יוצאים לתצפית שהיתה מתנהלת בתנאים קשים מאד .שעה ארוכה היו יושבים צמודים אל מדרונה של סוללת הרכבת ,ובדרך כלל היו בגדי התיירים הנאים והמגוהצים ,שבהם היו באים לתצפית ,נהפכים לסחבות מקומטות ורטובות (העונה היתה עונת הגשמים) עד שהיו חוזרים לאכסניה שלהם. ועל פי רוב היה היום מסתיים בישיבת סיכום שבה היו מסיקים את המסקנות מהישגי היום ומתכננים את פעולות יום המחרת. בשבת אחר הצהרים עמדו לצאת לסיור דרכים ,כדי להכיר היטב את האזור כולו וללמוד היכן יש כבישים מישניים שאליהם אפשר לסור מן הכבישים הראשיים העמוסים תנועה רבה ,ושבהם גם מרובים מחסומי הרכבת. הם נדברו להפגש בנקודה מסויימת ברחוב נואבו דה חוליו ,ואברהם, שהגיע ראשון למקום ,גילה שלא בחרו במקום המתאים ביותר .לאחר שפסע אנה ואנה במקום המיפגש דקות אחדות ,ניגש אליו שוטר וביקש לראות את תעודותיו .מסתבר שקבעו את פגישתם לפני בנין השגרירות הגרמנית — ,שלא מדעת ,כמובן .ברגע שראה את קנת ואת עזרא קרבים והולכים ,מיהר אברהם לקראתם כדי להעמידם על המשגה שעשו. שעות רבות עסקו בסיורים בכבישים ,כדי להכיר היטב את כל הדרכים באזור היעד עצמו ,בינו לבין מרכז העיר ,וכן בינו לבין האזורים שבהם חיפשו בתי מיבטחים .בסיור זה ,ובאחרים שבאו בעקבותיו ,נתגלו אפשרויות לא מעטות של תנועה בצירים פנימיים לא עמוסים ,שלגביהם
בתים ומכוניות | 1 3 9
מותר היה להניח שלא ייפקדו על ידי גורמי הבטחון במקרה של מצוד וחיפושים בדרכים. ביום ההוא ולמחרתו ,ב־ 1במאי ,שחל ביום א׳ ,לא נערכה תצפית ליד ביתו של קלמנט בשעה שבה נוהג היה לשוב מעבודתו .לעומת זאת נערך סיור באזור היעד ביום א׳ בבוקר .אחת ממטרותיו היתה — למצוא נקודות תצפית נוספות מלבד סוללת הרכבת ,שהישיבה עליה היתה לא נוחה ולא בטוחה. תוצאות הסיור לא היו מעודדות .סומנו אמנם כמה נקודות אלטרנטיביות לתצפית ,אולם בכולן היו התנאים מתאימים עוד פחות מאשר על הסוללה. בשעה 11.30בקירוב עברו ליד ביתו של קלמנט וראוהו עובד בגינתו. כדי שלא לעורר חשד עברו בקטע ההוא במהירות גדולה ,ולא היה סיפק בידם להתרשם מן האיש ומן הסביבה. אותו יום א׳ היה היום שבו הגעתי אנוכי לבואנוס איירס .סמוך לשעת שקיעת החמה קרב המטוס לאסיסה ,נמל התעופה של בואנוס איירס ,ובאור הדמדומים ניתן לראות את הדלתה שיוצרים הנהר לה פלאטה האדיר ושני יובליו הגדולים ,פאראנה ואורוגואיי ,שרוחב כל אחד מהם מגיע ,בקרבת שפכם ,לקילומטרים אחדים .למראה העיר עצומת הממדים הרוחצת במימי הים והנהרות הענקיים הדומים אף הם לימים ,קל היה להבין מדוע אמרו עליה שהיא ממזגת בתוכה את זהרן של וינה ופאריס עם המולתן של ניו יורק ושיקאגו .לא לחנם ניתן לה בשעתו השם ״עיר מרים הקדושה מטרונית הרוחות הנוחות״ .ודאי נצטיירה להם סביבה זו לספנים הספרדים של המאות שעברו כגן עדן עלי אדמות. אך לא היתה לי שהות רבה לתת את הדעת על גניה הנהדרים ושדרותיה היפות של בואנוס איירס ,על ארמונות הפאר שבהם שוכנים משרדי השלטון ועל שטחם הענקי של מעגני הנמל עטורי המדלים והממגורות. אחרי שעברתי את בקורת הגבולות והמכס ,עליתי לאוטובוס המביא את הנוסעים ואת המלווים העירה .בצאתי מבנין שדה התעופה הבחנתי באברהם שעמד והמתין שם בקרב שאר המלווים ,אך איש משנינו לא גילה אף ברמז שהוא מכיר את זולתו .היו לי אמנם סדרי מיפגש קבועים מראש, אולם אפשר היה להפעילם רק למחרת בבוקר :ומנוכחותו של אברהם בשדה התעופה ניתן ללמוד שהוא רוצה להקדים את המגע אתי .השארתי את היזמה בידו :ואכן ראיתיו עולה על אותו אוטובוס שבו נסעתי אף אני. כשהגיע האוטובוס אל בית המלון שבו התאכסן חלק מן הנוסעים ,ואני בתוכם ,מצאנו הזדמנות להחליף כמה מלים ולקבוע סדרי פגישה .אחר שנרשמתי ליד הדלפק ועליתי לחדרי ,עלה אברהם אחרי :ובשיחה קצרה
| 1 4 0הבית ברחוב גריבלדי
דיווח לי על מצב הענינים בקשר לקלמנט ,בתי המיבטחים ושאר הנושאים שבהם עסק צוות החלוץ .קבענו פגישה נוספת בבית קפה בקרבת בית המלון שלי ,ואת השהות בין שתי הפגישות ניצלתי כדי להתרחץ ולהחליף בגדים. מבית הקפה שבו התקיימה פגישתנו נסענו ישר לדירת המיבטחים ״מעוז״ ,הדירה היחידה שעמדה לרשותנו בעת ההיא .שם חיכו שאר אנשי הצוות — קנת ,עזרא ,אילני ויצחק .שמעתי דין וחשבון מפורט על התצפיות שנערכו במשך ארבעה ימים רצופים ,והגעתי למסקנה כי יכולים אנו לקבל כמוכחת את ההנחה שקלמנט עובד בקביעות ,כנראה בבואנוס איירס ,וחוזר ערב ערב לביתו בשעה קבועה .התנאים באזור מגוריו היו בעיני טובים לביצוע שקט ובטוח של הלכידה. שמעתי גם דין וחשבון מפורט על המאמצים הרבים שהושקעו בחיפוש בתים ,ועל תוצאותיהם השליליות .החלטתי מיד שיש להקדיש תשומת לב מיוחדת ורצופה לטיפול בנושא חיוני זה ,ושמוטב כי לא נהיה בררנים יתר על המידה לגבי המיקום וההתאמה הפנימית של הבתים שיוצעו לנו ,ולא נירתע מפני מחירים גבוהים .רק לגבי הדרישות הבטחוניות ,אמרתי ,לא נוכל להתפשר. נושא נוסף שבו נתקל הצוות בקשיים גדולים היה ענין שכירת המכוניות. נתברר כי בתחום זה מפגרת ארגנטינה אחר ארצות אירופה ואמריקה הצפונית .מחיריהן של מכוניות נוסעים היו גבוהים מאד בארגנטינה, ומכונית אמריקנית עלתה כחמשה עשר אלף דולאר .כדי לשכור מכונית כזאת ,צריך היה להפקיד פקדון בסך חמשת אלפים דולאר .אך הגרוע מכל היה ,שמצבן המיכני ורמת אחזקתן של המכוניות השכורות היו בדרך כלל ירודים מאד :הצמיגים היו בלויים עד כדי כך ,שאי אפשר היה לסמוך עליהם בנסיעות ארוכות ,המצברים היו בדרך כלל ישנים והם היו מתרוקנים בזמנים הקריטיים ביותר ,ולעתים אף לא היו הדלתות נסגרות כהלכה. מבחר הדגמים היה מוגבל מאד ,ודבר זה יצר בעיה מיבצעית קשה ,שכן היינו מעונינים לא להופיע לעתים קרובות באותם מקומות במכוניות דומות. ואולם ברור היה לי שנתגבר על כל הבעיות הטכניות הללו ,ואפילו נצטרך להשקיע בפתרונן הרבה יותר מאמצים משהבאנו בחשבון עם התכנון הראשוני. סיפרתי לחברי הצוות על ההכנות שנעשו בארץ אחר צאתם לדרך, ואמרתי להם שכל אנשי כח המשימה כבר נמצאים בדרך לארגנטינה ,או עומדים לצאת לדרך בימים הקרובים .ואף זאת הודעתי להם ,שהשלמתי את הסידורים האחרונים בקשר לטיסה ,והמועד הטנטטיבי שנקבע להמראת
בתים ומכוניווג | 141
המטוס מן הארץ הוא 11במאי .בהתאם לכך ,אמרתי ,שומה עלינו לבצע את הלכידה לכל המאוחר ב־ 10במאי ,שכן המטוס יחזור וימריא ב־ 13או ב־ , 14ועלינו להשאיר רזרווה של ימים אחדים למקרה של דחיה בלתי נמנעת או קשיים לא צפויים .סיפרתי להם על הציוד המיבצעי המיוחד שהזמנתי בקשר לאפשרויות השונות של העלאת קלמנט למטוס ,ואמרתי להם שאם ציוד זה יוכן בעוד מועד ,יובא לארגנטינה במטוס עצמו. בתום השיחה קבענו תכניות עבודה ודרכי קשר .על אילני הוטל התפקיד לעמוד בקשר אתי ולקיים את המגע ביני ובין שאר האנשים.
פרק י״ח
יוסף קליין כשקיבל יוסף קליין הוראה בטלקס לצאת לבואנום איירם ולהפגש שם עם יהודה שמעוני ,היה משוכנע שנשתבש הנוסח ,שכן מעולם לא טיפל בעניני אמריקה הדרומית .הוא ביקש שיחזרו על לשון המברק ,שמא נפלה טעות בשם העיר שאליה עליו לצאת .ואולם במברק נוסף אישרו לו כי הכוונה היא לבואנוס איירס ,ואחר כך גם הודיעו לו את מספר הטיסה של ״סוויס־ אייר״ שבה יגיע שמעוני לבירה הארגנטינית .קליין ידע שלאותו מטוס חניית־ביניים בריו דה דאניירו ,והוא החליט לפגוש את שמעוני בעיר זו. הוא טס איפוא לסאו פאולו ,ולמחרת כאשר הגיע מטוסו של שמעוני לריו, המתין לו שם. שמעוני יצא את הארץ ב־ 1במאי . 1960הוא טס לציריך ,ושם עלה על מטוס ״סוויס־אייר״ שעשה דרכו לארגנטינה .בתחנת הביניים הראשונה שבדרכו ,בז׳נווה ,פגש את רפי איתן ואת אלי יובל ,אולם הם השימו עצמם כאילו אינם מכירים אותו .בדיו הופתע למצוא את קליין מחכה לו, מתוח כולו וממתין להסברים. שמעוני גילה לו שיש ידיעות מבוססות על הימצאו של אייכמן בארגנטינה וקיימת תכנית ללכידתו .על שניהם ,אמר ,הוטלה המשימה לעשות את הסידורים הדרושים כדי לאפשר ללוכדים להביא את אייכמן לארץ בדרך בטוחה. 142
יוסף קליין | 1 4 3
קליין היה מוכה תדהמה .בה;ע הראשון נצטיירה לו התכנית כדמיונית יתר על המידה .אחר כך ,כשהשתכנע ששמעוני מדבר על ענינים מוחשיים, נתקף התרגשות גדולה בשל שיתופו במיבצע כה סודי ונועז .נבצר ממנו להבין מדוע בחרו דווקא בו. כל שעת הטיסה מריו לבואנוס איירס עמדו לנגד עיניו מחזות אימים מן העבר ,שסבור היה כי כבר נמחו מזכרונו .וככל שחזרו ונעורו בו תמונות העבר ,כן סירב מוחו לקלוט את המחשבה שהוא ,יוסף קליין ,שהיה ילד בשעה שהנאצים התנפלו על העם היהודי כדי לכלותו ,יהיה לו חלק במיבצע שתכליתו — להביא את גדול הפושעים הנאציים לדין על מעשי הרצח שלו. קליין היה נער כבן תשע כשנחתם הסכם מינכן ,ואזור מגוריו בצ׳כוסלובקיה סופח להונגריה .כשנה לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השניה ,אולם להונגריה הגיעה רק בשנת . 1943עד לאותה שנה עוד היה סיפק בידו לסיים את שלוש הכיתות הראשונות בגימנסיה היהודית של בודפשט. ואולם ביוני 1943השתנה הכל .אביו נלקח למחנה עבודה ,והוא עצמו הוחזר מן הבירה אל עיירתו .כל אותה שנה גברה ידם של הנאצים המקומיים ,וגם השפעת הגרמנים הלכה ונתחזקה ,עד שלבסוף נכנס הצבא הגרמני להונגריה .בראשית 1944רוכזו היהודים בגיטו אזורי .קרובים שישבו בסלובקיה השכנה הפצירו בהם שיגנבו את הגבול ויעברו אליהם, כי בסלובקיה כבר נסתיים ״הטיפול״ ביהודים ואילו בהונגריה הוא רק עומד להתחיל .לילה אחד באמת עמדה כל המשפחה לעבור את הגבול ,אך ברגע האחרון חזרו בהם הוריו מהחלטתם וביטלו את המסע .מקץ כמה שבועות הובלו כולם לאושוויץ .שם נחלקה המשפחה לשניים :אמו ,אחיו ואחותו הקטנים הובלו בכיוון האחד ונעלמו לעד .הוא עצמו הלך עם אביו, שבשעת ה״סלקציה״ העיד עליו כי בן שבע עשרה הוא ,בעוד שאליבא ראמת היה בן ארבע עשרה. יחד עם אביו נדד ממחנה עבודה למחנה עבודה ,ולא אחת ניצלו חייו הודות לתושיית אביו ולהקרבתו שלא ידעה גבולות .הם עבדו בצ׳כוסלובקיה ,נדדו לאוסטריה ,נקלעו לגרמניה .שם הפרידו בינו לבין אביו ,והוא נשלח למחנה במילדורף ,בדרך אל הגבול האוסטרי ,מקום שם הועסק בפריקת פחם ובבירוא יערות .כשלושת רבעי השנה נשאר במקום ההוא ,וסביבו מתו מאות :אחר כך הועבר לאזור מינכן כדי לעסוק שם בתיקון מסילות הברזל שהופצצו על ידי מטוסיהם של בעלי הברית .עבודה זו הצילה את חייו ,שכן נחשבה על ידי הגרמנים כחשובה די הצורך כדי
| 1 4 4הבית ברחוב גריבלדי
להצדיק חלוקת ארוחה אחת ליום לעוסקים בה .ואולם רק שבועיים נמשכה הרווחה .אחר כך הועלו הוא וחבריו על רכבת ,והתחילה נסיעה ארוכה שמטרתה היתה ,לדברי שומריהם — מחנה השמדה בטירול .בתחנה קטנה אחת שבדרך עמדה הרכבת שעות רבות ,ולבסוף ניטשה על ידי שומריה. מישהו סיפר שהיטלר נרצח ושהמלחמה נסתיימה .קצת מן האסירים התנפלו על קרון המזון וחטפו מכל הבא ליד ,ואילו אחרים נפוצו לכל עבר. יוסף קליין הצליח למצוא חריץ של גבינה מלוחה .ואולם לפתע חזרו השומרים ופתחו באש על הבורחים .רבים ,רבים מאד נהרגו .אלה שנשארו הוכרחו לעלות מחדש על הרכבת והדלתות חזרו וננעלו מאחוריהם .הפעם היה הדוחק בקרונו של קליין רב מבתחילה ,שכן נדחסו אסירים לתוכו ללא סדר .הנסיעה הארוכה התחדשה .מטוסים של בעלי הברית תקפו את רכבת האסירים .לאחר חמשה ימים ללא מזון נעצרה הרכבת ולא זזה עוד .שעת ערב היתה ,וכל אותו לילה ישבו הכלואים בקרונותיהם בלי לדעת את הצפוי להם .רק עם אור הבוקר הבחינו כי שוב נעלמו כל אנשי המשמר .ואז הופיעו טנקים מסומנים בכוכב לבן ,והסיוט הגיע לקצו .חייל אמריקני השליך לעבר קליין קופסה ובה מנת קרב ,והוא אכל ונשאר בחיים .אחרים, שהלכו אל הכפרים בסביבה ,מקום שם אורגן למענם תמחוי ,אכלו אוכל כבד מדי ומתו .קליין נאסף על ידי האמריקנים ,הובא למחנה ששימש עד העת ההיא את הנוער ההיטלראי ,ושוכן בו זמנית. לימים נודע לו שגם אביו חי .הם חזרו ונפגשו ,ויחד שבו לצ׳כוסלובקיה .שם סיים קליין את הגימנסיה ב־ , 1948ואחר כך עלה לארץ, שרת בצה״ל ומצא לבסוף עבודה בחברת התעופה. הוא לא שכח ,אף על פי שהשתדל מאד .ביחוד לא שכח את אמו ואת האח והאחות הקטנים ,שברגע אחד של זוועה הופרדו ממנו ומאביו ונשלחו אל המוות .וגם את כל האחרים לא שכח ,את מתי הרעב ואת טבוחי היריות, כל הרבים שמהם שרד רק קומץ של בעלי מזל .ועכשיו יהיה הוא ,יוסף קליין ,נידוךלמוות־שניצל־בנס ,שותף בלכידתו של הארכי־רוצח; והוא יתרום את תרומתו במיבצע שתכליתו — להעמיד את הלה לדין בפני שופטים יהודיים בירושלים ...קשה היה לעמוד בעצם המחשבה הזאת. כשהגיע מטוסם לשדה התעופה של בואנוס איירס ,והם ירדו מן הכבש המיוחד של נוסעי המחלקה הראשונה (כאורחי חברת התעופה היו זכאים לנסוע במחלקה זו) ,עמד צלם בשדה וצילם אותם .קליין התחלחל :סבור היה שניכר בשמעוני ובו כי הם האנשים הבאים לחטוף את אייכמן .רק כאשר ניגש אליהם הצלם וביקש למכור לו ולשמעוני את התצלום שעשה כמה דקות קודם לכן ,נחה דעתו.
יוסף קליין | 145
בשדה התעופה המתינו לשמעוני ולקליין הגברת וולק ובעלה .לובה וילק היתה במשך שנים עובדת בכירה בחברת התעופה ,והיא נלוותה אל בעלה כאשר יצא לעבוד במפעל פרטי בבואנום איירס .היא נתבקשה על ידי ״אל-על״ לשמש נציגת החברה בענינים הכרוכים בטיסה המיוחדת ,וביחוד במה שנוגע להשגת הזכות להטיס נוסעים בתשלום מבואנוס איירס. במסגרת תפקידה זה אף דאגה לאירוחם של שני אנשי החברה שהגיעו לארגנטינה ,והזמינה להם מקומות בבית מלון .להפתעתה הגדולה הופיע לפתע אילני ,ולאחר שהציג את עצמו בפני שמעוני על פי סידור שנקבע מראש ,הודיע לשניים שהם יתאכסנו במלון אחר .הגברת וולק לא יכלה לדעת ש״חילקנו״ את בתי המלון באופן שלא יימצא יותר מאיש אחד — או לכל היותר שניים — מכח המשימה או מבעלי תפקידי הסיוע באכסניה אחת .אילני אף מסר לשמעוני את הכתובת של בית קפה אשר בו יחכו לו עוד באותו ערב ,מיד אחר שיסיים את סידורי הרישום בבית המלון. מאוחר יותר בערב ההוא ישבתי בבית קפה וחיכיתי לבואו של שמעוני. עד מהרה נראו פניו החייכניות בפתח .הוא ניגש אלי בלווית גבר צעיר שהציגו לפני כיוסף קליין .הסברתי להם שבפגישותינו הבאות כבר אוכל לפרט את הצרכים המיוחדים שלנו בקשר לטיסה ,ולפי שעה עליהם לדעת רק זאת ,שעליהם לעזור ביצירת התנאים המתאימים להעלאתו של אייכמן למטוס .קבעתי אתם את סדרי הקשר החשאיים שיקויימו בינינו ,והסברתי לקליין שבכל פגישה מקרית ,שלא במסגרת הקשר המתוכנן ,עליו לנהוג כאילו אינו מכיר אותי .לשמעוני היה דבר זה מובן מאליו ,ואילו לקליין, שזו הפעם הראשונה בחייו היה מעורב בפעילות חשאית ,ניכר כי הדברים גורמים לו מבוכה :ולאחר מכן ,כשפגשני ברחוב ועל כרחו מוכרח היה לעבור על פני בלי לברכני לשלום ,הסב לו הדבר אי־נעימות ניכרת. שמעוני סיפר לי על הסידורים שנעשו בחברה בארץ במשך היומיים שחלפו בין יציאתי ובין היום שבו יצא הוא לדרך .בסיכום השיחה ביקשתי מהם לפעול ללא דיחוי להבטחת כל הזכויות וההיתרים הרשמיים הדרושים לטיסה .נוסף על כך הטלתי על שניהם ,אך ביחוד על קליין ,עריכת סיור יסודי בשדה התעופה על כל מיתקניו ,ולימוד כל הסדרים הנהוגים בו. כשנפרדנו כבר היתה השעה מאוחרת מאד .קבענו פגישה נוספת ליום המחרת בערב ,כדי שיוכלו לדווח לי על התקדמותם במשך היום ,וכדי שאוכל לתת להם הוראות נוספות. באותו יום 2 ,במאי ,הגיע זאב קרן לבואנוס איירס אחר נסיעה רבת מתח .היה אתו מטען רב ,שכלל בעיקר אביזרים וציוד שהכין לקראת המיבצע ,לרבות כלים שהוא עצמו אילתר לצורך הפעולה .כל שעת הטיסה
14 6
הבית ברחוב גריבלדי
היה מלא חרדה שמא יקרה משהו לציודו היקר ,שכן ידע כי בלעדיו עלול המיבצע להשתבש או להידחות .כאשר החליף מטוס באירופה ,לא גרע עין מן המטען עד שווידא כי אמנם הורד מן המטוס האחד והועבר אל השני. כשהגיע בשלום לבואנוס איירס עם כל ציודו ,קיננה בלבו ההרגשה שבמסגרת המיבצע הגדול השלים זה עתה בהצלחה מיבצע זוטא משלו. הוא מיהר לפגישה באחד מבתי הקפה שבעיר ,בהתאם לסידורים שנקבעו מראש .אילני המתין לו שם ,אך כל מאמציו לשעשע את זאב באחת ההלצות מן המאגר שהיה שמור עמו תמיד ,עלו בתוהו :זאב היה קצר רוח ורצה שציודו היקר יועבר מיד למקום מיבטחים .הם לקחו את המטען ונסעו ל״מעוז״ ,ומיד סוכם שזאב יגור באותו בית וגם יעבוד שם .ברור היה מראש שלא יראה הרבה משכיות החמדה של הבירה הארגנטינית ,שכן כל זמנו יוקדש להכנת הכלים הדרושים למיבצע .פרט לגיחות קצרות לשם רכישת אביזרים וחמרים ,עתיד היה זאב להיות כלוא ב״מעוז״ עד סמוך למיבצע. הצוות המכין חידש בינתיים ,את מאמציו למצוא בתי מיבטחים נוספים. אברהם וקנת יצאו בבוקר ההוא לעיירת־קיט בקרבת בואנוס איירס ,שהיתה רובה ככולה בנויה וילות יפות .משום מה חשבו המתווכים את השניים לגרמנים ולפיכך כיוונום אל משכירים דוברי גרמנית .הם ביקרו במספר לא קטן של בתים ,אך גם הפעם לא נשאו מאמציהם את הפרי המיוחל .בית אחד נראה מתאים מבחינת המקום ,אך הוא היה קטן מכדי להכיל את העצור ואת צוות שומריו .בית אחד נראה להם אידיאלי מבחינת מבנהו, אלא ששכן בקרבה יתרה לשאר בתים שבאזור .וילה אחרת ,שגם היא היתה מתאימה למטרה ,עמדה למכירה אך לא להשכרה. בינתיים ישב עזרא בבתי קפה שונים בעיר ,על פי סדר קבוע מראש ,כדי לחכות שם לרפי איתן ולאלי יובל ,שלפי לוח הזמנים יכלו להגיע מאותו יום ואילך .ואולם גם מאמצו שלו היה לשוא .הם לא באו ביום ההוא ,וגם למחרת חיכו להם לשוא. היה יום ב׳ בשבוע ,וצריך היה לחדש את התצפיות ליד בית קלמנט. לעת ערב יצאה השלישיה המיבצעית אל אזור היעד .הפעם ביקשו לברר מאין בא קלמנט לפני עלותו לאוטובוס מספר , 203ובאיזו תחנה הוא מצטרף אל נוסעיו. קנת ועזרא יצאו איפוא לתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו .הם בחרו לעצמם עמדת תצפית ליד מחסום הרכבת ,בין הכבישים 202ו־ . 107מחסום זה היה סגור מרבית הזמן ,והיה נפתח רק כדי לאפשר את מעברם של אוטובוסים .ברור היה איפוא כי כל אוטובוס מוכרח להתעכב שם .הם
יוסף קליין | 1 4 7
הגיעו למקום בשעה 6.45בערב ושהו בו עד אחר המועד שבו נהג קלמנט לשוב הביתה .למגינת לבם לא ראוהו. בינתיים שהה אברהם בסמוך לסוללה ,בקרבת חצר ביתו של קלמנט. לאחר שבעיקוב הקודם נתקלו שם בשני זרים ,ביקש להמנע ככל האפשר משהייה על הסוללה ,מחשש שהדבר ייראה חשוד בעיני הבריות .לפיכך החליט אברהם לשהות בסביבה ולהחליט על פי הנסיבות אם רשאי הוא לעלות על הסוללה או לא .בראותו כי אין איש ,החליט שיכול הוא לשוב לעמדת התצפית הקבועה ולשבת על מדרון הסוללה .ההצלחה האירה לו פנים :הוא ראה את קלמנט מופיע ,כדרכו יום יום ,אלא שהפעם היתה השעה מאוחרת מבשאר ימים :רק סמוך לשעה שמונה הגיע אל התחנה שליד הקיוסק. בשעה יותר מאוחרת אספו קנת ועזרא את אברהם וחזרו עמו לבואנוס איירס .בדרך יכלו לסכם שבחמשה ימי חול רצופים ראו את קלמנט חוזר בערב למקום מגוריו — ארבע פעמים בשעה 7.40ופעם אחת דקות ספורות לפני השעה שמונה. ב־ 3במאי ,בשעות הבוקר ,יצאתי בלווית קנת לסיור באזור היעד .עברנו במכונית ליד כל המקומות שהיתה להם שייכות אל המיבצע ואל הכנותיו. סיירנו בדרכים שבאזור ,ביקרנו בכל נקודות התצפית ,ולבסוף עברנו גם בקרבת ביתו של קלמנט .נסענו בכביש ,202התבוננו בקיוסק ,ועברנו את כברת הדרך שבינו ובין ביתו של קלמנט. עלי להודות שלמראה העזובה ששררה בבית ובסביבתו חזרו ונתעוררו בי לרגע ספקות אם אמנם כך יכול להראות מעונו של אדולף אייכמן! ואלמלא חומר הראיות הרב שהיה בידינו ,הייתי מתחיל לפקפק בעצם זהותו של קלמנט. הסיור הביאני למסקנה שאם אמנם יאשרו תצפיות נוספות כי יש בידינו ״מידפס״ של קטע מאורח חייו של אייכמן ,כי אז יש לבסס את תכנית הלכידה על כברת הדרך שליד ביתו. גם אברהם וזאב קרן — האחרון עתיד היה לקחת חלק בלכידה — ערכו אותה שעה סיור באזור היעד :כי אף על פי שאמרנו לבצע את הלכידה בערב ,חשוב היה שכל המשתתפים בה יתבוננו היטב בסביבה לאור היום. אחר הצהרים נסעתי עם אילני אל מחוץ לעיר כדי לראות אחד הבתים שהוצעו לו על ידי מתווך .כיוון שהזמן קצר היה ,וענין בתי המיבטחים החל מעיק עלינו מאד ,החלטתי לבדוק בעצמי כל הצעה סבירה ולהחליט במקום אם לשכור את הבית או לא. האזור היה מתאים ,אם כי לא אידיאלי .דמי השכירות לא היו מוגזמים.
| 14 8הבית ברחוב גריבלדי
היו בתים בקרבת הווילה ,אך אפשר היה להשלים עם מגרעת זו ,ואפילו לא עלתה בקנה אחד עם העקרונות הנלמדים בבתי האולפנה לפעילות חשאית. גם מבחינת המרחקים והדרכים מאזור היעד אל הווילה וממנה אל שדה התעופה באה ההצעה בחשבון .המגבלות העיקריות היו במבנה הפנימי ובמיעוט האפשרויות להתאימו לשיכון העצור ושומריו .זקוקים היינו לבית שניתן להסתיר בו מספר לא מבוטל של דיירים — העצור ,הרופא, והשומרים :בית היכול לעמוד גם במיבחן של ביקורי נימוסין או סתם גילויי סקרנות מצד השכנים .המבנה הפנימי צריך היה להשאיר אפשרות למצוא מסתור מתאים ובטוח שאדם יכול להמצא בו ללא סכנה לבריאותו ,ועמו לפחות שומר אחד ,כדי שאפשר יהיה להסתיר את קלמנט במקרה של חיפוש משטרתי. בווילה שראינו לא נתקיימו כל התנאים האלה .שטחה היה צר ומבנה הפנימי לא היה נוח מבחינת צרכינו .אף על פי כן ,ולאור הסכנה שלא נמצא בנין מתאים בעוד מועד ,החלטתי לשכור אותה .אמרתי בלבי שאם המאמצים הנוספים שייעשו כדי למצוא בתים יותר מתאימים יוכתרו בהצלחה ,נחזיק וילה זו ברזרווה ,ואם לא נמצא בית מיבטחים יותר מתאים — נשתמש בבית זה. אילני גמר את העסקה במקום ,והווילה עברה לרשותנו .קבעתי לה את הכינוי ״טירה״. לפנות ערב שוב יצאה השלישיה המיבצעית לאזור היעד :ושוב הוחלט לעשות נסיון לגלות באיזו תחנה עולה קלמנט על האוטובוס . 203הפעם התייצב אברהם בתחנת האוטובוס בעיירה קארופה .קנת ערך את תצפיתו בתחנת הרכבת של עיירה זו ,ואילו עזרא פיקח על תחנת הרכבת של סאן פרנאנדו. כאשר יצא האוטובוס מהתחנה בקארופה ,ישב בו אברהם ,שביקש לבדוק באיזו תחנה שבדרך מצטרף קלמנט אל הנוסעים .הוא כיוון את השעה בהתאם לתוצאות התצפיות הקודמות .ואולם כל שעת הנסיעה עד לסאן פרנאנדו לא הופיע קלמנט. קנת המתין בינתיים לרכבות המגיעות לקארופה .כיוון שחלפו שתי רכבות וקלמנט לא נראה אף באחת מהן ,עלה קנת על השלישית — זו של השעה 7.45בערב ,ונסע בה לסאן פרנאנדו .גם ברכבת זו לא ראה את קלמנט. מכיוון שכך ,נכנסו למכוניותיהם — אברהם ועזרא באחת וקנת בשניה — ונסעו לאזור מגוריו של קלמנט .בקרבת הקיוסק ראוהו מהלך בכביש 202לעבר רחוב גריבלדי ,כמנהגו יום־יום. זאת היתה הפעם השישית שראוהו שב הביתה בדרך זו.
יוסף קליין | 1 4 9
גם לשמעוני ולקליין היה היין! ההוא — 3במאי — יום של פעילות מרובה .בבוקר ביקרו במשרד הראשי של חברת התעופה הלאומית הארגנטינית כדי לבקש עזרה בסידורי הטיסה המיוחדת .בין השאר התענינו באפשרות להשיג חלקי חילוף למטוס מדגם ״בריטניה״ .אנשי החברה .הסבירו שהם עצמם אינם מפעילים מטוסים מדגם זה ,אולם יש בנמל התעופה חברה ארגנטינית פרטית הנזקקת למטוסי ״בריטניה״ .שמעוני וקליין ביקשו רשות מאנשי החברה להשתמש בטלקס שלה כדי לקיים קשר עם הנהלת חברתם בישראל ,והרשות ניתנה. הם יצאו לשדה התעופה באסיסה ,לאחר שקבעו פגישה עם נציג החברה הפרטית בעלת מטוסי ״בריטניה״ .איש החברה קיבל אותם בסבר פנים יפות ואמר להם שבמחסני חברתו מצויים חלקי חילוף ל״בריטניה״ ,ואפילו מנוע רזרווי אפשר למצוא בהם .הוא הביע נכונות מלאה להעמיד כל אלה לרשותם אם יהיה צורך בכך. השניים יצאו לקשור קשרי היכרות עם עובדי חברת התעופה הלאומית ועם נציגי השלטונות בנמל התעופה .בכל מקום קיבלום באדיבות רבה, וברצון הסבירו להם את הסדרים הנהוגים בשדה. הכל התנהל למישרין עד הרגע שבו עמדו לעזוב את שדה התעופה :כי ברגע ההוא נמסרה לשמעוני ההודעה שאנשי הטקס הארגנטיניים לא יוכלו לקבל את פני המשלחת הישראלית לפני 19במאי בשעה 2אחר הצהרים. אנשי הטקס הוסיפו שכדי להקל על ארגונה של קבלת פנים נאותה ,מוטב שהמשלחת לא תבוא לפני השעה 5אחרי הצהרים .משמעותה של הודעה זו היתה ,שיש לדחות את הטיסה המיוחדת לשבוע ימים. שמעוני סבור היה שעליו להפסיק כל פעולה נוספת עד שישמע את תגובתי על בשורה זו. בשעת ערב מאוחרת ישבתי בבית קפה בחברת אברהם וקנת ,וחיכיתי להופעתם של שמעוני וקליין .עוד בטרם ניגש שמעוני אל שולחננו ,יכולתי להבחין בו כי משהו אינו כשורה .הוא התחיל מדבר עוד לפני שהסב אל השולחן :ולאחר ששמעתי מפיו את כל הפרטים ,ברור היה לי כי זוהי גזירה אשר אין להעבירה .אפילו הייתי רואה סיכוי להשפיע על השלטונות הארגנטיניים שישנו את עמדתם ,לא הייתי רוצה שייעשה הדבר ,כיוון שלא הייתי מעונין להסב תשומת לב מרובה מדי אל הטיסה המיוחדת .עם זאת ברור היה לי כי דחיית המיבצע תהיה כרוכה בסכנות ,שלא לדבר על ההשפעה הפסיכולוגית השלילית שתהיה לה על כח המשימה .אמרתי לשמעוני שעליו לומר לכל הנוגעים בדבר ,בישראל ובארגנטינה ,כי עליהם להשלים עם המצב החדש ולדאוג לבואו של המטוס במועד שנקבע על ידי
| 1 5 0הבית ברחוב גריבלדי
השלטונות הארגנטיניים ,ואפילו יהיה הדבר כרוך בקשיים לחברתו ,שלוח הזמנים שלה ישובש בשניה. לאחר שנשארתי לבדי ,נתתי דעתי על המסקנות הנובעות מדחיה זו לגבי מיבצע הלכידה .תוצאות שש התצפיות הרצופות שנערכו ,הצדיקו אמנם את ההנחה שלא יחול שינוי בסדר יומו של קלמנט עד היום שנועד לביצוע המיבצע — בעוד שבוע ימים בדיוק .אך כיצד יכולים אנו לדעת אם אותו סדר יום יתקיים שבועיים רצופים? וכי מה ידוע לנו על תכניותיו של האיש? כיצד נוכל לדעת אם אין הוא עובר לאחר מועד מסויים למשמרת עבודה אחרת? ומה יקרה ,דרך משל ,אם יחליף את מקום עבודתו בכלל ,או יחלה? ולא זו בלבד :אם נדחה את הביצוע לשבוע ימים ,יהיה עלינו להאריך בהתאם לכך את תקופת התצפיות ,והארכה זו כרוכה בסכנה מצטברת של גילוי העיקוב על ידי קלמנט עצמו ,על ידי אנשי הסביבה ,או על ידי עוברי אורח מקריים. שיקול נוסף היה ,שהאנשים הלכו וקרבו אל גבול המאמץ הפיסי והנפשי ,וידעתי שיהיה קשה להעמיס עליהם עוד שבוע כזה של מתח נפשי גבוה. הפכתי וחזרתי והפכתי בדבר ,שקלתי את כל הגורמים פעם אחר פעם, ולבסוף גמלה בי ההחלטה שיש לקיים את המיבצע במועד המתוכנן ,שכן אחרת ,מי יודע אם לא נחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת? לא נעלמו ממני הקשיים הנפשיים הכרוכים בהחזקתו של קלמנט־ אייכמן במעצר חשאי שבוע נוסף ,ללא ידיעות על המתרחש בחוץ ועל תגובות משפחתו ומקורביו .ואולם היה עלי לבחור בין שתי ברירות ששתיהן חמורות :הסתכנות בהחזקה חשאית ממושכת של עצור במדינה זרה ,בתנאי בטחון קשים ,או הסתכנות בהחמצת ההזדמנות החד־פעמית להביא את הממונה על ״הפתרון הסופי״ לפני בית משפט ישראלי .ההכרעה היתה ,בסיכומו של דבר ,בין סכנה שככל שתארך תהיה ארעית בלבד ,ובין חטא שלא תהיה לו כפרה עולמית. למחרת בבוקר נתתי הוראה לאנשי הכח לפעול כאילו מאומה לא קרה ולהכין הכל לביצוע הלכידה במועד שקבענו — ב־ 10במאי . 1960 ב־ 4במאי לפני הצהרים יצאו אברהם ואילני לראות ווילה אשר הוצעה על ידי אחד המתווכים .על פי התיאורים ששמענו היתה צריכה להיות התשובה על כל מאוויינו .גם האזור היה מתאים :הבית היה אמנם רחוק מאזור הלכידה ,אבל הגישה אליו היתה נוחה ,וגם הדרך מן הבית אל שדה התעופה היתה טובה.
יוסף קליין | 1 51
כשהגיעו למקום ,נוכחו אבההם ואילני שהמתווך לא הגזים בתיאור סגולותיו של הבית .הוא היה מרווח ,בעל אגפים אחדים ,ומוקף גן גדול אשר הסתירו מעיני שכנים .מנקודת ראות הצרכים שלנו היה כליל השלמות .אך מעלותיו הרבות כללו גם משרת ,שמילא את התפקיד הכפול של שומר וגנן. כיוון ששמעתי על בית זה ,נסעתי אליו בלווית אברהם וקנת כדי לראותו במו עיני .הוא התאים להפליא לצרכים שלנו :אפשר היה לחשוב שתוכנן כדי לשמש כבית מיבטחים למיבצע כגון זה שלנו .מבנהו היה א־סימטרי, והיה בו מבוך של חדרים שבני אדם לא מעטים יכלו להיעלם בתוכם בלי שיוודע כי באו אל קרבם .היו בו כמה וכמה אפשרויות נוחות להסתרת אדם מעיני שוטרים ,ואפילו יהיו מצויירים בפקודת חיפוש. היה אמנם קושי מיבצעי בעובדה שהבית היה מרוחק מרחק כמה שעות נסיעה מהאזור שבו עמדה להערך הפעולה ,אולם מגרעת זו היתה עתידה ליהפך ליתרון ברגע שהעצור יובא בשלום אל הבית :אמרתי בלבי שאפילו ייערכו חיפושים מיד אחר הלכידה ,ספק אם בשלב הראשון יקיפו אזור המרוחק מרחק כה רב ממקוס־מגוריו של קלמנט. הכל היה טוב ויפה — אלמלא השומר־הגנן .ברור היה שלא נוכל להביא עצור אל הווילה ולהחזיקו בתוכה בלי ידיעתו .אך אפילו היינו מצליחים להוליכו שולל ולהעלים ממנו את המתרחש מתחת לחטמו ,היתה צפויה הסכנה שלאחר מעשה יוכל לשחזר את כל המאורעות המתמיהים שהיה עד להם ואף לזהות את הדיירים שהתאכסנו בבית ,כולם או מקצתם. כל השאלות המטרידות האלה לבשו משנה חשיבות לאור הצורך — בעקבות דחיית הטיסה המיוחדת — להחזיק את העצור בבית המיבטחים תקופה יותר ארוכה משחזינו מראש. לא ידעתי באותו מעמד כיצד עתידים אנו לפתור את בעיית השומר ,אך לא הייתי מוכן לוותר על הבית .אמרתי בלבי שיוכל לשמש לפחות כאלטרנטיבה לעת סכנה .קיוויתי שאולי עוד תימצא דרך להרחיק את השומר ,באמתלה כלשהי ,אם לא לכל תקופת המיבצע ,הרי לפחות לחלק ממנה .אמרתי איפוא לאילני ,שעליו לשכור את הבית על אף הכל. בית מיבטחים זה כונה ״דורון״ .הוא היה מרוחק מן ה״טירה״ מרחק כשעתיים נסיעה במכונית.
פרק י׳׳ט
סיורים ותצפיות כל שעות הבוקר של 4במאי עסקו קנת ועזרא בסיורים באזור היעד .הם בדקו דרכי גישה אפשריות וסימנו מסלולים לנסיגה סדירה או להסתלקות חירום במקרה של תקלה או כשלון. לפנות ערב יצאה החוליה המיבצעית לאזור היעד .בדרך ,בין סאן פרנאנדו ובין ביתו של קלמנט ,נעצרו כל המכוניות שבכביש על ידי שני שוטרים ,שבדקו את תעודות הרכב והנהגים וערכו חיפושים בקצת מן המכוניות .בראותם כי אנשי החוליה זרים כולם ,הרשו להם להמשיך בדרכם. משעה 6.30ואילך עלו אברהם ,קנת ועזרא על שלושה אוטובוסים רצופים בקו מספר 203בתחנת המוצא שלהם בקארופה .אברהם ועזרא נסעו עד בנקלרי .בלי להתקל בקלמנט .אולם כאשר הגיע תורו של קנת לנסוע ,והוא עלה באוטובוס בתחנת קארופה ,מצא את קלמנט יושב בו. מעתה ברור היה איפוא שקלמנט מתחיל בנסיעתו באוטובוס זה מתחנת המוצא שלו .אך עדיין נשארה בעינה השאלה מאין הוא מגיע לשם .או שמא הוא עובד בקארופה י קנת נסע עם קלמנט עד לתחנת סאן פרנאנדו ושם ירד .הוא לא רצה להסתכן בנסיעה עם קלמנט עד הקיוסק .וכן לא רצה להמשיך בנסיעה באוטובוס המתרוקן והולך עד לגמר הקו ,בבנקלרי .הוא ידע שעוד יהיה 152
סיורים ותצפיות | 1 5 3
עליו לשוטט בסביבה ימים אקדים ,ולפיכך מוטב שלא לעורר תשומת לב. אברהם ועזרא נכנסו בינתיים למכוניתם שחנתה בקרבת בנקלרי והחלו נוסעים בכביש 202אל הקיוסק ואל ביתו של קלמנט .כשהגיעו לפנת הכביש ורחוב גריבלדי ,ראו את קלמנט מפסיע לעבר ביתו — זו הפעם השביעית. כל המאמצים שהושקעו בעיקוב אחר נקודת המוצא של קלמנט היו מכוונים למטרה אחת :לברר אם אין מקום אלטרנטיבי לביצוע הלכידה, המרוחק יותר מבית האיש — אם כי סביבת הבית הניחה את הדעת מבחינה מיבצעית. בערב ישב אברהם בקפה ״אופרה״ וחיכה לבואם של רפי איתן ואלי יובל. זה יומיים המתנו לשני אלה במקומות המיפגש המוסכמים ,והעובדה שלא הופיעו החלה מעוררת דאגה מסויימת .לא שחררנו לשלומם — ידענו שבחורים כמוהם ״אינם הולכים לאיבוד״ .ואולם חששנו שאיחורם עלול להשפיע על לוח הזמנים של המיבצע .ולא זו בלבד :אנשי הצוות המכין כבר היו עייפים מאד ,והם היו זקוקים לתגבורת כדי לחלק עמה את העומס ואת האחריות. ואולם הפעם הזאת לא היתה ציפיתו של אברהם לשוא .בשעה 9בדיוק ראה את רפי ואת אלי נכנסים לבית הקפה וסוקרים את היושבים בו .הם נראו עייפים ולבושם מרושל היה .כפי הנראה באו זה עתה משדה התעופה, בלי להחליף את בגדיהם תחילה .חיוך רחב נשתפך על פני השניים בראותם את אברהם .הם סיפרו לו את הרפתקאותיהם במשפטים מעטים :בתחילה היו להם קשיים בקשר לתיעוד ,ביחוד לאלי .משהתגברו על בעיה זו ,נתברר כי קשה להשיג מקומות במטוסים .ערב חגיגות היובל היו הקווים לאמריקה הדרומית עמוסים מאד .וכאילו לא די בכך ,לקה רפי בהרעלת קיבה קשה, וימים אחדים לא בא אוכל לפיו זולת צנימים. ואולם על אף עייפותם הרבה קצרה רוחם של השניים והם רצו לשמוע ללא דיחוי דו״ח מלא על המצב .הם יצאו את הארץ מיד אחר קבלת השדר מאברהם ,שבו נאמר כי קלמנט אותר וכי קיימים תנאים מתאימים ללכידה. בדרך היו מנותקים מכל מקור של אינפורמציה .עתה ,מששמעו מפי אברהם על התקדמות הענינים ,כמו פרחה עייפותם :ואחר שסעדו את לבם ,דרשו מאברהם שיקחם לסיור מיידי באזור מגוריו של קלמנט. הוא ניסה לדחותם באמרו שהם עייפים מדי ,ושהוא עצמו זקוק למנוחה. אולם כל טענותיו היו לשוא .בשעה מאוחרת בערב יצאו השלושה לסיור בסאן פרנאנדו .בדרך סיפר רפי לאברהם על כל ההכנות בתחום הציוד
| 1 5 4הבית ברחוב גריבלדי
שעשה לפני צאתו את הארץ ,והוסיף כי כל הכלים שהוכנו עתידים להגיע במטוס המיוחד. בוקרו של ה־ 5במאי הוקדש לדיון יסודי שנתקיים ב״מעוז״ ,בהשתתפות כל אנשי כח המשימה שכבר הגיעו למקום ,להוציא את יצחק ,שהוסיף להתרוצץ ללא ליאות בחיפוש בתים ומכוניות .לי היתה זו הפגישה הראשונה עם רפי ואלי מאז באו לארגנטינה. ניתחנו את תוצאותיהן של כל התצפיות ואת השלכותיהן לגבי תכנונה המפורט של הלכידה .המשתתפים דיווחו — איש איש בתחומו — על התקדמות ההכנות בתחום הציוד ,בתי המיבטחים והמכוניות .בסיכומו של דיון זה עבר כח המשימה משלב ההכנה לשלב התכנון הממשי של המיבצע. בצהרי היום יצאו רפי ואלי ,בהדרכתו של אברהם ,לסיור־יום באזור היעד ,ומאוחר יותר ביקרו בשני בתי המיבטחים — ב״טירה״ וב״דורוך. בערב יצא אלי בפעם הראשונה לתצפית על סוללת הרכבת ,בהדרכתו של אברהם .קלמנט הופיע גם הפעם בשעה הקבועה ,כמנהגו כל הימים. זאת היתה התצפית השמינית לאברהם ,והפגישה הראשונה של אלי עם ריקארדו קלמנט .שני אלה עתידים היו לחזור ולהפגש ,בתנאים דראמטיים יותר ,תוך זמן קצר. בשלב זה התחלתי נותן את דעתי על סדרי החזקתו של קלמנט־אייכמן במעצר הממושך הצפוי לו .ידעתי שהקשיים יהיו רבים ושונים — טכניים, בטחוניים וגם פסיכולוגיים; ואולם לא היו לפנינו ברירות רבות .צריך היה להבטיח שהבית ייראה כלפי חוץ כמעונם של תיירים תמימים ,שלא יחסר המזון לעצור ולשומריו ,ושיישמרו כל הגינונים החיצוניים של ה״כיסוי״, בעיקר לגבי השכנים .במלים אחרות ,היה צורך בנוכחותה של אשה בבית המיבטחים. שלחתי הודעה דחופה לדרורי שישגר אלינו מיד את דינה רון בהתאם לסידורים שנעשו לפני צאתי את ה א ^ 5במאי היה גם היום בו הגיע שלום דני לבואנוס איירס — ואתו כל ציודו היקר .כשיצא לדרך ,היה מטופל במספר רב של מזוודות ,ארגזים וחבילות; ושתי ידיו היו מלאות תיקים וצרורות .על אחדים מארגזיו היה כתוב באותיות גדולות :״שביר״ .עובדי החברה שטיפלו בחפציו ובניירותיו של הנוסע הרזה והממושקף בעל הארשת העדינה והביישנית־קמעה ,לא הוצרכו לעיין בדרכונו כדי לדעת מה משלח־ידו :הבדים ,הצבעים, המכחולים וכן הציוד שהזדקרו ממטענו דיברו בעד עצמם.
סיורי□ ותצפיות | 1 5 5
כששקלו את חפציו ,נתברר,שמשקלם גבוה בהרבה מן המותר .אנשי החברה השתדלו להיות גמישים ,ואולם אף על פי כן מוכרחים היו להטיל עליו תשלום־יתר ניכר .רחמיהם נכמרו כאשר נאלצו לבשר לו כי לאור הנסיעה הארוכה שלפניו ,יהיה עליו לשלם סכום מכובד בעד הסעת מטענו. ואולם הוא לא ייחס חשיבות לצד הכספי .אותו הטרידה דאגה אחת בלבד: שכל הציוד היקר שלו יגיע בשלום לתעודתו .הוא פנה לעובדים וביקש שיטפלו בחפציו בזהירות ובעדינות ,ואף ביקש רשות לקחת אתו בתוך מדור הנוסעים של המטוס חלק מחבילותיו שאין הוא מוכן להשאירן בלי השגחה אף לרגע .אנשי החברה נענו לבקשתו ,ודיילת חיננית עזרה לו להעלות את חבילותיו בכבש .השעה היתה מאוחרת! הקריאה האחרונה לנוסעים המתמהמהים כבר שודרה ברמקולים ,והמטוס עמד להמריא לליסבון ,דאקאר ,רסיפה ,ריו דה ז׳אניירו ,מונטווידיאו ובואנוס איירס. במטוס שרר דוחק רב ובקושי עלה בידי הצייר למצוא מקום לעצמו ולכל חבילותיו .הוא לא היה מוכן להפרד אף מאחת מהן :כולן מוכרחות היו להמצא במקום שבו יוכל להשגיח עליהן .משנמצא מקום לכל צרור ולכל חבילה ,צנח על מושבו באפיסת כוחות גמורה. ימים קשים היו לו מאחוריו .במאמצים גדולים ריכז את כל הציוד הדרוש לו ושקד בעצמו על אריזתו .חלק ממטענו הכיל כלים וחמרים לגיטימיים לחלוטין :דיו ,צבעים ,מכחולים בכל הגדלים ,מיני נייר שונים ובדים .הבעיה היתה — כיצד להסתיר בתוך אלה מערכת שלמה של כלים מוזרים ויוצאי דופן שהצטרפו יחד למעבדה שלמה של איש־תיעוד .שלום לא נח עד שלא ארז את כליו בצורה כזאת ,שיוכל לעבור גבולות ובדיקות בבטחון מלא. הוא ישן כמעט מראשית הטיסה .ידוע ידע כי הצלחת המיבצע תהיה תלויה במידה רבה בכושרו ,בציודו ,וביכולתו הפיסית לעמוד בכל התביעות אשר יוצגו לו .בעל נסיון היה במיבצעים שנעשו בארצות רחוקות, ללא קשר עם בסיס היציאה ,והוא ידע מה צפוי לו לאיש התיעוד במיבצעים כאלה .היה מנוי וגמור אתו לעמוד בכל המבחנים ,כי מיבצע זה היה חשוב בעיניו מכל קודמיו. אנשי צוות המטוס התייחסו אל הצייר הצעיר באדיבות ובסלחנות .הם הבינו שהוא עייף מאד ומוטב לא להטרידו :וכשנתברר כי אינו מעונין לחלץ עצמותיו בתחנות הביניים ,אלא הוא מעדיף להשאר במטוס ולהשגיח על ציודו היקר ,הניחו לו .רק פעם אחת ירד מהמטוס ,אולם אז לקח אתו את כלי הציוד היקרים שלו. לא היו לצייר התמהוני קשיים בשחרור מטענו הרב במכם של בואנוס
| 1 5 6הבית ברחוב גריבלדי
איירס ,ושעתיים אחר נחיתת המטוס כבר ישב שלום דני לבטח בדירת המיבטחים ״מעוז״ ואתו כל אביזריו וכליו. לאחר שהודיע שמעוני במברק לחברה בארץ על ההכרח לדחות את הטיסה המיוחדת בהתאם לתביעות אנשי הטקס הארגנטיניים ,המשיכו הוא וקליין בסיוריהם בשדה התעופה .קליין למד להכיר את השדה על כל מיתקניו ומבואותיו ,והוא קשר קשרים אישיים טובים עם האחראים לתדלוק, לשרותי הקרקע ,לאחזקה ולהעמסה ופריקה ,וכן עם אנשי המשטרה והמכס .בהתאם להנחיותי חיפשו השניים מקום מתאים מבחינה מיבצעית להחנות בו את המטוס מבואו ועד המראתו .הסברתי להם שדרוש לנו מקום המרוחק מבניני נמל התעופה ומעין סקרנים .הם גילו שהאזור המוקצה לחברת התעופה הארגנטינית הפרטית מרוחק למדי ממרכז השדה והוא עשוי להיות מתאים לצרכינו .קל היה להסביר לשלטונות שדה התעופה שהם מעונינים לההנות את המטוס בשטחה של חברה המפעילה אף היא מטוסים מדגם ״בריטניה״ ושלרשותה עומדים חלקי החילוף שאולי יהיה צורך בהם .גם הצוות המיבצעי שלנו בדק את מקום החניה המוצע ומצא אותו מתאים לצרכינו. בעוד שקליין הרחיב את רשת קשריו בשדה ,השתדל שמעוני בהתאם להנחיותי ,להשיג היתר להסעת נוסעים מבואנוס איירס .סבור הייתי שאם לא ייעשו מאמצים בכיוון זה ,ייראה הדבר מוזר בעיני השלטונות הארגנטיניים ,שכן שום חברה אינה ששה לשלוח מטוס לטיסה כל כך ארוכה כשעליו לשוב ללא נוסעים .לפי שעה היה מדובר בהשגת הזכיון בלבד :את ההכרעה בשאלה אם אמנם יש למכור כרטיסי טיסה יכולנו לדחות למועד יותר מאוחר. בשעות הבוקר של 5במאי קיבל שמעוני מברק מהחברה בארץ ,שאמר כי השינוי המוצע בלוח הזמנים של החברה יגרום קשיים מרובים ,ולפיכך אין נטיה לאשרו — אלא אם כן יתברר כי הוא חיוני ואי אפשר בלעדיו. שמעוני הביא לי את המברק וביקש הוראות .אמרתי לו שלדעתי אין סיכוי להשפיע על אנשי הטקס הארגנטיניים שישנו את החלטתם ,ולא עוד אלא שכל נסיון ללחוץ עליהם בכיוון זה עשוי ליצור מתיחות בלתי רצויה ביחסים אתם .חזרתי גם על נימוקי הקודם ,שאין זה רצוי כי הטיסה תהיה נושא שמרבים לדון בו יתר על המידה .סיכמנו איפוא ששמעוני יודיע לחברה בצורה חד־משמעית ,שאין ברירה אלא לערוך את הטיסה בהתאם לרצון המארחים — ב־ 19במאי .הנחתנו היתה ,שאנשי ההנהלה יבינו כי המברק נשלח על דעתי וכי תכנו נובע מכורח מיבצעי שאין לשנותו .ואכן,
סיורים ותצפיות | 1 5 7
ב־ 6במאי בשעות הצהרים בושר לי שמעוני כי ההנהלה אישרה את מועדה החדש של הטיסה. שלום דני פירק את מטענו והחל מפעיל את מעבדת התיעוד שלו בלי להנפש תחילה מתלאות הנסיעה הארוכה .עוד לא ראה בית או רחוב בבואנוס איירס לאור היום ,וכבר ישב רכון על שולחן מלא טפסים, חותמות ,תעודות וניירות שונים .רשימה ארוכה של הזמנות חיכתה לו בבואו ,וכולן היו חיוניות באותה מידה .יום המיבצע קרב והלך .ואי אפשר היה לדחות את השלמת ההכנות. בחדר הסמוך עבד זאב קרן — ,אף הוא בביצוע ההזמנות שנמסרו לו על ידי הצוות המיבצעי .פעם אחר פעם חזר והפתיע את חבריו בפתרונות מחוכמים ,פשוטים ונוחים־להפעלה ,לבעיות הטכניות שהובאו לפניו .מדי פעם בפעם היה זאב מציץ לחדרו של שלום כדי לברר אם הכל כשורה אצלו ואם אינו חסר דבר .לעתים היה עומד ומתבונן במעשי ידי חברו ורואה בהשתאות כיצד תוך דקות אחדות הופכת פיסת נייר תחת ידיו האמונות של הלה לתעודה שאין להבחין בינה ובין המקור אשר על פיו צויירה .שלום לא נזקק לטפסים מודפסים :הוא יכול לשרטט אותיות דפוס באופן כזה ,שרק בבדיקה מעבדתית היו מגלים כי הנייר לא בא במגע עם מכבש הדפוס. על כל הבעיות המקצועיות והטכניות שבהן טיפלו ב״מעוד׳ נצח רפי איתן .הוא בדק אם הכל מתקדם בהתאם לתכנית ואם כל פרט מקבל את הטיפול הדרוש בהתאם לסדר העדיפויות הנהיר לו ,למפקד המיבצע ,יותר מאשר לכל אדם אחר. זאב ושלום היו לנים ב״מעוז״ ולא היו יוצאים אלא לשם קניית ציוד וחמרים הכרחיים .כל מי שהיה בא ל״מעוז״ היה מביא אתו דבר מאכל כדי להחיות את נפשם של השניים ,שהיו שקועים בעבודתם מתוך שכחה עצמית גמורה. הרביתי לבקר ב״מעוז״ כדי לעמוד על הנעשה בו .שלום היה מסביר לי את בעיותיו ואת הפתרונות שהיה מוצא להן .אי אפשר היה שלא לרחוש חיבה עמוקה לבחור מופלא וצנוע זה ,שמעולם לא דרש דבר ומעולם לא התלונן על שום דבר .בדירה היו פזורים כלים מכלים שונים ,ואולם אורח לא צפוי שהיה מזדמן אליה ,היה קובע בלי פקפוק כי דירתו של צייר היא. הכנים ,הציורים ,המסגרות ולוחות הצבעים שהיו פזורים בדירה העידו על כך כמאה עדים. *
| 1 5 8הבית ברחוב גריבלדי
יום נוסף חלף ,ו־ 6במאי הגיע .בבוקרו של יום זה ערכו קנת ועזרא סיור באזור בית המיבטחים החדש ״דורון״ ,שהיה קרוב יותר לשרה התעופה מאשר לאזור הלכידה ,ושהיה עונה על כל צרכינו המיבצעיים ,אלמלא השומר שגר בו .קיווינו שעוד נמצא פתרון לבעיה זו ,ותכלית סיורם של קנת ועזרא היתה — למצוא דרכים שבהן אפשר יהיה להביא את העצור מבית המיבטחים אל שדה התעופה הקרוב בסיכון מינימאלי. בערב יצא קנת יחידי לתצפית בסאן פרנאנדו .קשה היה למצוא איש נוסף לתפקיד זה ,כי כל האחרים היו טרודים בהכנות המעשיות למיבצע עצמו .קלמנט שוב הופיע בשעה הקבועה ועשה את דרכו בנתיב הקבוע ,אל ביתו ברחוב גריבלדי. אותו יום שוטטו רפי ואברהם בעיר וחיפשו מכוניות .כבר ברור היה שאי אפשר להשאיר את הדאגה למכוניות בידי יצחק בלבד .תכיפות הסיורים באזור היעד חייבה החלפת רכב לעתים קרובות ,לפי שרצינו להמנע מלעורר תשומת לב על ידי הופעתה החוזרת ונשנית של אותה מכונית בשעה קבועה .כיוון שכך ,הרבינו להזדקק לחברות להשכרת מכוניות. מחשש שמא קיים קשר אינפורמטיבי בין החברות השונות ,נאלצו שוכרי המכוניות להופיע בזהויות שונות אצל החברות השונות .הדבר הכביד מאד על האנשים ,וגם חייב הכנת תיעוד מתאים בזמן קצר .כל פעולת שכירה היתה כרוכה בהפקדת פקדון גדול ,ששוכרים ״רגילים״ היו נוהגים לעשותה באמצעות בנק ,או על ידי החברה שבה עבדו .אנחנו נאלצנו לשלם את הפקדונות במזומנים ,ועל פי רוב במטבע זר ,ועצם הנכונות להפקיד סכומים גדולים היה עשוי למשוך תשומת לב. ואולם מקור הרעה היה אחר :אם קשה היה להשיג מכונית שכורה ,עוד יותר קשה היה להגיע בה אל מחוז־חפץ כלשהו בלי תקלות .מצבן המיכני של המכוניות שעמדו להשכרה היה ירוד מאד :ואילו תקלה ברכב בשעת הלכידה היתה עלולה להכשיל את המיבצע ולסכן את המשתתפים בו. אחר שהוברר לנו כי מצב זה אופייני למכוניותיהן של כל החברות ,לא נותר לנו אלא להשלים עם המציאות ולנסות להתגבר על התקלות באמצעים שוודאי היו נראים מתמיהים מאד בעיני המשכירים ,אילו נתגלו להם. לעתים היינו קונים חלקי חילוף למכונית השכורה ,או שמפצים אותה, ובלבד שאפשר יהיה לסמוך עליה .ולרוב עוד נאלצנו לטרוח כדי להעלים מעיני עובדי החברה את העובדה שעשינו תיקונים שונים במכוניותיהם על חשבוננו ,פן יחשדו בנו או יפקפקו בצלילות דעתנו .פעמים אחדות החלפנו צמיגים ישנים בחדשים ,כיוון שהתקרים המרובים היו משבשים את כל עבודתנו.
סיורים ותצפיות | 1 5 9
כך היה בתקופת התצפיות והסיורים .ואולם לקראת המיבצע עצמו היה הכרח להשיג מכוניות שאפשר לבטוח בהן לחלוטין :ולא ייפלא איפוא שאנשינו טיפלו בנושא זה כל אימת שהתפנו משאר תפקידיהם. גם בתחום בתי המיבטחים היו הקשיים מרובים .מאז שכרנו את ״טירה״ ואת ״דורון״ ,לא הובאה לפנינו אף הצעה טובה אחת ,חרף כל מאמציהם של יצחק ואילני .אט אט התחלתי משלים עם המחשבה שיהיה עלינו להשתמש באחד משני הבתים האלה להחזקת העצור ,חרף מגבלותיהם. ואולף אף לרגע לא חדלנו ממאמצינו למצוא בית יותר מתאים. אותו יום הובאה לפני הצעה לקנות בנין בתוך העיר ממש .הלכתי לראותו .זה היה בית מגורים חדש ,מורכב מכמה דירות .הוא לא התאים להחזקת העצור ,ולוא רק משום שהכנסת עצור לבית שבאחד ממרכזי בואנוס איירס והוצאתו משם לאחר מכן יהיו כרוכות בסכנה בטחונית גדולה .ואולם לפתע ,תוך כדי הסיור בבית ,עלתה בדעתי המחשבה כי בתהפוכות הלא־צפויות של המיבצע ,עשוי הבית הזה להיות נכס בעל ערך רב .התהלכתי בו לארכו ולרחבו ,בדקתי את הקשר שבין קומה לקומה ובין דירה לדירה — ועוררתי את תמיהת חברי ,שלא יכלו להבין מדוע אני מתענין כל כך במבנהו של בית שניכר בעליל כי אינו מתאים לצרכינו. ואולם הרעיון שנצנץ במוחי היה ,כי אם יווצר הצורך להחזיק את העצור בבואנוס איירס זמן ממושך ,יוכל הבית הזה לשמש לנו מיבצר ומקום סתר בטוח .מבדיקת מבנהו למדתי שלא יהיה זה למעלה מכוחנו לחבר דירה אל דירה או אף ליצור מעבר מקומה אל קומה שלא דרך חדר המדרגות .כוונתי היתה ,שבאחת הדירות של הבית תתגורר משפחה ״תמימה״ לחלוטין, שמדירתה נתקין מעבר פנימי אל דירה אחרת ,אולי בקומה אחרת ,שהיא תהיה ,כביכול ,ריקה מאדם .בחלק קטן מדירה שניה זו נבנה מחבוא, שהכניסה אליו תהיה רק דרך הדירה הראשונה .נוכח גדלן של הדירות והמבנה הפנימי המורכב שלהן ,לא יקשה עלינו להסתיר את החלק הקטן שייגרע מאחת מהן .באמצעות המשפחה ״התמימה״ שבדירה הראשונה נוכל להשיג הספקה ולקיים קשר עם העולם החיצון .הערכתי היתה, שבשעת הדחק אפשר יהיה לבצע את מלאכת הבנייה כאשר העצור כבר יימצא בדירה .אף לא ראיתי קושי בהבאת משפחה ״מיבצעית״ שתוכל לנהל אורח חיים נורמלי־למראית־עין ,ואשר ישיבתה בבואנוס איירס תיראה סבירה וטבעית. את כל התכנית הזאת תיכננתי למקרה של תקלה בשעת המיבצע ,אשר בעקבותיה יתחילו רדיפה וחיפושים :או למקרה שברגע האחרון יתברר כי אי אפשר להטיס את אייכמן במטוס המיוחד וצריך להחזיקו במעצר
160
הבית ברחוב גריבלדי
שבועות אחדים עד לאירגון העברתו בדרך הים .במצב כזה ,אמרתי בלבי, נוח יותר להסתתר באזור מאוכלס מאשר בסביבה רחוקה שבתיה מעטים. לבנין זה הועדתי עוד תפקיד :סבור הייתי שיוכל לשמש כמקלט לשעת חירום במקרה של רדיפה אחר המשתתפים במיבצע ,אם הדרכים לשאר בתי המיבטחים ינותקו ,והגישה אליהם תהיה בחזקת סכנה. מיד החלטתי לעשות את כל הדרוש כדי להבטיח שהבית יעמוד לרשותנו לשבועות אחדים .ביקשתי למסור למתווכים שהבית מוצא חן בעיני הקונים הפוטנציאליים ,ואולם לפני שיחליטו סופית ,עליהם להתקשר עם קרוביהם בחוץ לארץ .בינתיים — כך ביקשתי למסור להם — רוצים הקונים הפוטנציאליים להבטיח לעצמם אופציה על הקניה וזכות בלעדית להשתמש בבית עד שתגיע התשובה מחוץ ל א ^ בעלי הבנין נתנו את הסכמתם ,אחר שנקבע גובה הפיצוי שישולם להם במקרה שהקניה לא תצא לפועל. בו ביום עברו מפתחות השער והדירות שבבית לרשותנו .את הבית הזה כינינו ״רמים״. בשעה מאוחרת בערב קיימתי דיון עם אנשי הצוות המיבצעי .תחילה סיכמנו את הנתונים שבידינו: יש לנו ״מידפס״ של קטע אחד בחיי היומיום של ריקארדו קלמנט — תשע פעמים רצופות ,בכל ימי העבודה שבין 26באפריל ו־ 6במאי ,נראה חוזר לביתו באותה שעה בדיוק — 7.40בערב .רק פעם אחת חרג ממנהגו הקבוע ,ואולם גם אז איחר רק בעשרים דקה .בכל המקרים הגיע באוטובוס מספר 203מכיוון סאן פרנאנדו ,וירד בתחנה שליד הקיוסק בכביש מספר .202משם הלך ברגל לעבר פנת הכביש ורחוב גריבלדי ,נכנס לרחוב זה והגיע לביתו .אף פעם אחת לא שינה את מסלול הליכתו מן האוטובוס אל הבית — מרחק של יותר ממאה מטר. כל הנתונים בקטע זה של הדרך ידועים היטב לאנשי התצפית ,והם נמצאו מתאימים לביצוע .כיוון שכך ,אין טעם לחפש מקומות נוספים ,ואין צורך להמשיך בהתחקות כדי לגלות מאין הוא מגיע אל אותו קטע .מוטב להתרכז בקטע הידוע לנו ולהכין תכנית מיבצעית המבוססת על הידיעות שבידינו. גישה זו נתקבלה על דעת הכל .באותו דיון אף החלטנו שאם לא יימצא בית מיבטחים יותר טוב ,ישמש ״דורון״ כבית מיבטחים ראשון ,ואליו יובא קלמנט מיד אחר הלכידה .ה״טירה״ נקבעה כבית מיבטחים אלטרנטיבי. הוחלט שעזרא וזאב יעתיקו את מושבם ל״דורון״ ,ועזרא יציג עצמו כשוכר הבית המחכה לבואה של קבוצת אורחים.
סיורים ותצפיות | 161
איש אחד עוד חסר להשלמת הצוות המיבצעי :הרופא .כשאר אנשי הצוות יצא גם הוא לאירופה לפגישה עם צבי זוהר ,והלה מסר לו את ההנחיות להמשך דרכו וציידו בתיעוד הדרוש ובכרטיס טיסה .הודות לשליטתו בכמה לשונות ,קל היה להתאים לו תיעוד חדש .הוא המריא לאמריקה הדרומית במועד מוקדם יותר משתוכנן תחילה ,אולם בגלל תקלה מיכנית במטוס הגיע לבואנוס איירס באיחור של עשרים וארבע שעות .לפני צאתו את הארץ נמסר לו שם המלון שבו עליו להתאכסן .נהג המונית לא הבין את השם בהיגויו של הרופא ואמר לו שאין מלון כזה בעיר .רק לאחר שהרופא רשם את השם על פיסת נייר ,הביאו הנהג לשם בלא קושי. אחר מנוחה קצרה הלך למקום המיפגש שנקבע לו .הובטח לו שאדם המוכר לו ימתין לו יום יום בשעה קבועה בבית קפה ידוע .להפתעתו הרבה הייתי אנכי ״האדם המוכר״ שחיכה לו .מסרתי לו בקצרה על השתלשלות הענינים ,וגיליתי לו שבדעתנו לבצע את הלכידה בימים הקרובים .הבאתי לידיעתו את סדרי הקשר שנקבעו על ידי רפי איתן ,ובין השאר הודעתי לו היכן עליו להמצא למחרת בבוקר כדי להלקח לדירה המיבצעית שאנו מכנים אותה ״מעוז״. כשהגיע לשם בבוקרו של 7במאי ,הופתע הרופא לראות את בתי המלאכה של שלום דני וזאב קרן מופעלים במלוא הקיטור .אכן ,לא כך תיאר לעצמו פעילות חשאית בארץ זרה .האנשים עבדו כאילו בביתם הם, ולא היו אפופים כל מתיחות. בצהרים יצאו רפי ,קנת ואברהם לסיור דרכים ,בעיקר כדי למצוא מסלולי נסיעה נוחים מביתו של קלמנט אל שני בתי המיבטחים — ״דורון״ וה״טירה״ .הרופא נלווה אליהם כדי להתוודע אל אזור הפעולה ואל מקום מגוריהם המשוער בימים שלאחר הלכידה. אותו בוקר נמצאו ונשכרו שתי המכוניות שעתידות היו לשמש למיבצע. חיפשנו מכוניות שחזותן נאה ,כי מכונית יפה דרכה לעורר פחות חשדות. רצינו שיהיו גדולות די הצורך כדי להכיל את כל המבצעים והמלווים — ואת קלמנט — בתנאי נוחות ובטחון .וכמובן שחיפשנו מכוניות שמצבן המיכני טוב ,כדי שנוכל להיות בטוחים שלא תארע להן תקלה בשעת המיבצע ,וביחוד בשעת הנסיגה. השגת שתי מכוניות העונות על כל הדרישות האלה עלתה לנו במאמץ שקשה לתארו .ימים תמימים סרקנו את משרדי חברות ההשכרה ומוסכיהן, בבואנוס איירס ובסביבה ,בחיפוש אחר רכב מתאים .כבר הגענו אל סף
| 162הבית ברחוב גריבלדי
היאוש ,כאשר לפתע נזדמנו לנו שתי מכוניות מתאימות בעת ובעונה אחת. גם הן היו רחוקות ממה שניתן להגדיר ככליל השלמות ,אלא שבינתיים נעשינו ותרניים במקצת באשר לטיב ולגודל .מצבן המיכני אף הוא לא הניח את הדעת ,אך תיכף לאחר שכירתן הכנסנו את שתיהן בחשאי למוסכים כדי לעשות בהן שיפוץ ותיקון יסודי ולהחליף את הצמיגים הבלויים ושאר אביזרים שנראו מפוקפקים. הפקדון שהפקדנו תמורתן הגיע להרבה אלפי דולארים במזומנים. בעליהן חששו כנראה שהתיירים המוזרים המגלים להיטות כה רבה אחר מכוניות גדולות ונוצצות ,עלולים לשכוח להחזירן ,ולפיכך העלו את דמי הפקדון .הם לא יכלו לדעת שלא סכומי הפקדון הגבוהים מטרידים אותי, אלא החשש שמא הלהיטות המיוחדת שלנו ,ונכונותנו להפקיד סכומים ללא תקדים ,יחשידונו בעיני המשכירים .ואולם בשלב ההוא לא היתה לנו ברירה ,ועל כרחנו הסתכנו. את אחת המכוניות מצא יצחק נשר במוסך קטן .היתה זו מכונית אמריקנית ישנה .שנת ייצורה — . 1953למרות מיגבלותיה הרבות ,היסס בעל המוסך להשכירה ,כנראה מפחד גניבה .לשאלתו של יצחק ,כמה עליו להפקיד כערבון למכונית ,נקב הלה — קרוב לוודאי ,כדי להיפטר מהתייר הטרדן — בסכום של חמשת אלפים דולר .הוא היה מופתע ביותר ,כאשר, כעבור זמן קצר ,הופיע התייר התמהוני ואתו חבילת דולרים ,בשטרות של עשרים דולר .הדבר עורר את חשדו של בעל־המוסך .הוא נסע יחד עם יצחק לאחד הבנקים ושם מסר את חבילת הדולרים לבדיקה .יצחק ישב כמו ״על גחלים״ והמתין לתוצאות הבדיקה הקפדנית והארוכה .מקץ חצי שעה יצא בעל המוסך מחדר פנימי של הבנק והודיעו שהכל בסדר. הם חזרו למוסך ,שם הכניס בעליו את הדולרים לקופת הברזל שלו. יצחק קיבל את ״האמריקנית״ הישנה שכה ייחלנו לה והסתלק מהמקום במהירות רבה .זו היתה מכונית הלכידה. בשבילי טמון לקח" חשוב במכשול זה ,שבקושי כה רב התגברנו עליו: שלעולם אין להסיק מסקנות ממקום פעולה אחד לגבי אחרים ,שכן פרטים טכניים קטנים שבארץ אחת הם ענין של מה־בכך ,עלולים להתגלות בארץ אחרת כגורליים ,ואף לסכן מיבצע שכל מהלכיו תוכננו תכנון ללא פגם.
פרק כ׳
תכנית הלכידה התכונה הרבה סביב ה״מעוז״ החלה מדאיגה אותי .שלום דני וזאב קרן היו יושבים שם יומם ולילה ושוקדים על עניני התיעוד והציוד .אפרים אילני שהיה ,לפחות למראית עין ,בעל הדירה ,היה יוצא ונכנס ,ועורך קניות מזון כדי להאכיל את שני הדיירים הקבועים ואת המבקרים שהיו מתכנסים בדירה לדיונים ולהתיעצויות .אנשי הצוות המיבצעי היו מתאספים בדירה בשעות הערב כדי לסכם את תוצאות היום ולתאם את פעולות היום הבא. הפגישות עם יצחק ,שהיה מתרוצץ ימים תמימים בחיפושיו אחר דירות ומכוניות ,היו מתקיימות במידת האפשר מחוץ ל״מעוז״ .ואולם אני עצמי הייתי מבקר בדירה לעתים קרובות למדי ,בעיקר כדי להפגש עם רפי, אברהם ,קנת ,אילני ושאר אנשי כח המשימה לשם שמיעת דין וחשבון וקבלת החלטות בענינים שהכרעתם היתה נתונה בידי .ומלבד כל אלה היו פונים לדירה מיבצעית זו כל הנזקקים לציוד טכני כלשהו ,או לתיעוד :וכן כל מי שהיה נזקק למפות ולרשימות ,שהיו מוחזקות שם מחשש חיפושים גלויים בדרכים או חיפושים סמויים בבתי המלון. ככל שהתקרב יום המבחן ,גברה בי ההרגשה ,שעל אף אמצעי הזהירות שאנו נוקטים בבואנו ובצאתנו ,רב מדי מספר האנשים הפוקדים את הדירה בכל שעות היום והלילה :וזמן רב מדי היא כבר משמשת מרכז לפעילותנו החשאית .בימים ההם כבר קשה היה להוסיף ולהסוות את כל מוצרי בית 163
164
הבית ברחוב גריבלדי
המלאכה הטכני ומפעל התיעוד ,שהלכו ונתרבו .אילו נערך חיפוש־פתע בדירה ,בעוד האנשים עוסקים בעבודתם או יושבים בהתיעצות מיבצעית, כשמפות ורשימות פרושות על השולחן ,היה מצבנו חמור למדי. כיוון שכך ,החלטתי לצמצם עד למינימום את מספר הביקורים ב״מעוז״ ולהעתיק חלק מהפעולות אל שאר בתי המיבטחים שבידינו. 7במאי חל בשבת ,וביום ההוא לא נערכו תצפיות באזור היעד .בערב של אותו יום קיימתי דיון ב״מעוז״ ,ובו הודעתי לחברים על ההכרח להמנע מביקורים במקום זה ,פרט למקרים שבהם הטיפול בתיעוד או בציוד מחייבים הופעה אישית .בכל המקרים האחרים ,אמרתי ,יועברו מעתה ההזמנות והתוצרת באמצעות איש קשר מיוחד שימונה לצורך זה .כל הדיונים והתרגילים המיבצעיים ,אמרתי ,ייערכו מעתה ב״דורון״ .שלום דני וזאב קרן ימשיכו לפי שעה לעשות את עבודתם ב״מעוז״ ,אולם זאב יעתיק את מקום מגוריו ל״דורון״ וישב שם יחד עם עזרא .ב״מעוז״ יגורו מעתה שני אנשים בלבד :״בעל הדירה״ ,אפרים אילני ,ושלום דני. באותו ערב אף סקרנו את ההתקדמות בכל התחומים ,והחלטנו שהלכידה תבוצע ב־ 10במאי. מעתה נערכו הפגישות שלנו במקומות לא־קבועים — בבתי קפה ובמסעדות .לצורך זה הרביתי לשוטט באזורים המרכזיים של העיר, וסימנתי לעצמי את בתי הקפה ובתי האוכל המתאימים לפגישות .רשמתי את שמותיהם ואת כתובותיהם בלוח זמנים ,משעה מוקדמת בבוקר ועד שעה מאוחרת בערב .את הרשימות המצאתי לראשי החוליות ולבעלי התפקידים העצמאיים ,ולפיהן ידעו היכן יכולים הם למצוא אותי ,או איש את רעהו ,בכל יום ובכל שעה .על פי ההסדר שקבענו ,הייתי יושב וממתין לאנשים במחצית הראשונה של כל שעה בבתי הקפה שסימנתי .במסעדות הייתי יושב שעה תמימה .המחצית השניה של כל שעה היתה משמשת לי להליכה ברגל אל מקום המיפגש הבא .כאשר הפגישה היתה מתארכת, הייתי נוסע במונית אל בית הקפה הבא. השתדלתי להבטיח שכל מיפגש יהיה מרוחק מקודמו מרחק חצי שעה הליכה ,כדי שתהיה לי שהות לבדוק אם אין עוקבים אחרי ,וכדי שלא יראוני זמן רב מדי באותה סביבה .כל מקום מיפגש היה חד־פעמי ,ורק במקרים יוצאים מן הכלל נפגשנו בשניה באותו מקום. בארגנטינה בית הקפה הוא בבחינת ״מוסד״ .כל רובע יש לו בית קפה טיפוסי משלו ,עם דלפק משקאות שמאחוריו תלויה מראה גדולה .הריהוט הוא בדרך כלל בסגנון ישן ,וגונו חום כהה .הארגנטיני אוהב לשבת שעות
תכנית הלכידה | 1 65
בבתי קפה ,ללגום מן המשקה החם והריחני ולשוחח עם קרובים ועם ידידים .לפיכך לא היו פגישותינו עשויות לעורר תשומת לב ,ואפילו התכנסנו בחבורה גדולה סביב שולחן אחד. בבתי קפה רבים של בואנוס איירס ישנה מחיצה של זכוכית אטומה המחלקת את האולם לשניים .על החלק היותר קטן מתנוסס שלט ועליו המלה ״פאמיליארס״ ,דהיינו — משפחתי .מדור זה מיועד למשפחות, לזוגות הבאים בצוותא ,וביחוד לנשים שאין אתן בן לוויה ואין הן רוצות להיות מוטרדות על ידי גברים .גבר הבא לבדו אינו נוהג לשבת במדור זה, ואילו אשה הבאה לבדה אינה יושבת בחלק הכללי של האולם. על מנהג מיוחד זה עמדתי קצת באיחור .בחיפושי אחר פנה שקטה המרוחקת ככל האפשר מן הכניסה ושיש בה מקום גם לחבר העתיד לבוא לפגישה אתי ,הייתי בוחר באופן טבעי בחלק ה״משפחתי״ של בית הקפה, שהיה בדרך כלל ריק למדי אף בשעה שהאולם הכללי היה מלא עד אפס מקום .אמנם נדמה היה לי שהמלצרים ושאר האורחים מפנים את ראשיהם לעברי ומתבוננים בי בפליאה מסויימת ,אולם ייחסתי את הדבר הזה לעובדה ,שזר אני אשר אינו שומע את לשון הארץ ,ואולי גם למנהגי להתבודד בפנה שקטה ,בא pשבה כל הבריות מחפשות את חברתם של אנשים אחרים. מוכרח אני לציין ,כי אף על פי שעברתי על נימוס מקובל ,מעולם לא העירו לי דבר בקשר לכך .הארגנטינים ,שאדיבותם היתה לשם דבר ,הבינו כנראה כי שגגה היא ,והם לא היו מעלים על הדעת להלבין את פניו של נכרי שאינו בקי במנהגי הארץ. הכשרת ״דורון״ לשימוש כבית מיבטחים ראשון החלה ביום א׳ 8 ,במאי, יום שבו לא נערכו תצפיות באזור היעד .זאב עבר ל״דורוך עוד בלילה שלפני כן ,ועמו חלק מציודו וכלי העבודה שלו .עתה עסק בהכשרת הבית להחזקת עצור נוכח האפשרות של חיפוש משטרתי .האמצעים שעמדו לרשותו היו מוגבלים והשעה דחקה :ולא עוד אלא שהיה קיים חשש מתמיד שמא ייכנס השומר־הגנן באורח בלתי צפוי לבית ,מתוך רצון כן לעזור לדיירים .מדי פעם בפעם היינו שולחים אותו לשליחויות במקומות רחוקים ,כדי להרחיקו מהבית זמן רב ככל האפשר .מגבלה נוספת היתה, שאסור היה לפגוע בקירות וברהיטים פגיעה הנראית לעין .אך תושייתו של זאב עמדה לו והוא מצא פתרונות לכל הבעיות .את המחבוא צריך היה לרפד מבפנים בחומר אטים כדי שלא יבקע כל רחש מתוכו .בעצם טרח
166
הבית ברחוב גריבלדי
במידה רבה גם למען עצמו ,שכן הוא נבחר כאיש אשר ישמש כשומר בתוך המחבוא במקרה של חיפוש משטרתי. אחר הצהרים נסעו רפי ,אברהם ,קנת ואלי ל״דורון״ ,איש איש במכונית עמוסה ציוד והספקה .הכל הגיעו ללא תקלות ,פרט לאלי .זמן מה חיכו לו, אולם משבושש לבוא ,החלו חוששים לתקלה והחליטו לצאת ולחפשו. אברהם יצא לבדוק בדרכים שמסביב ל״דורוך ,אך לא מצא את הנעדר. כעבור זמן מה הופיע אלי במכוניתו .הוא סיפר שבדרכו ל״דורוך נתקל במחסום של המשטרה ,שבו נעצרו כל המכוניות ונערכו בהן חיפושים. כחצי שעה התעכב במחסום ,עד שהרשו לו להמשיך בדרכו. לפנות ערב התכנסו ב״דורוך כל אנשי כח המשימה שעמדו לקחת חלק פעיל במיבצע .בדיון שנתקיים הותוו שתי תכניות לכידה אלטרנטיביות — תכנית א׳ ותכנית ב׳. תכנית א׳ קבעה שהמכונית הראשונה תמתין לקלמנט ברחוב גריבלדי, כעשרה מטרים מן הנקודה שבה מסתעף רחוב זה מכביש . 202הרכב יהיה מופנה לעבר ביתו .המכונית השניה ,שתשמש לליווי וכעתודה בשעת הצורך ,תעמוד בכביש , 202כשלושים מטר לפני פנת גריבלדי ,בכיוון בנקלרי .מכונית זו תפנה אל פנת גריבלדי ונהגה יסנוור בפנסיה את קלמנט ואת בעלי הרכב הנוסעים בכביש 202בשעת הלכידה .במקרה של סיבוך כלשהו יבואו אנשי המכונית השניה לעזרת הלוכדים שבמכונית הראשונה. אחר ביצוע הלכידה תיסע המכונית השניה בעקבות הראשונה עד שתצא מאזור הסכנה. תכנית ב׳ קבעה ,שהמכונית הראשונה תעמוד ברחוב גריבלדי כשפניה אל כביש , 202ואילו המכונית השניה תעמוד בכביש ,202בכיוון סאן פרנאנדו ,אחרי הקיוסק ,כשפניה אל רחוב גריבלדי .המכוניות יועמדו באופן כזה ,שאפשר יהיה לקיים קשר־עין בין האנשים שבשתיהן .היושבים במכונית השניה יאותתו בפנסים ,על פי סימן מוסכם מראש ,ברגע שקלמנט יירד מן האוטובוס ויתחיל להפסיע בכביש .202אותה שעה תנוע המכונית הראשונה ממקומה באטיות ,באופן שתוכל לעצור ליד קלמנט ברגע שיעזוב את הכביש ויפנה לרחוב גריבלדי; ואז יקפצו מתוכה מבצעי הלכידה, ישתלטו עליו ויכניסוהו למכונית .גם במקרה זה ישמשו פנסי המכונית השניה כדי לסנוור את הנהגים שיעברו אותה שעה בכביש .לאחר מכן תצטרף אל המכונית הראשונה בתפקיד של ליווי. שתי התכניות כללו את בימויה של תקלה טכנית כדי להצדיק את החנייתן של המכוניות בצדי הדרך. באותו דיון אף גובשו שלוש תכניות אפשריות לנסיגה:
תכנית הלכידה | 1 6 7
א) בכיוון בואנום איירס ,דרך כביש ,202על ידי חצייתו לעבר כביש 197וה״טירה״. ב) בכביש 202לעבר בנקלרי ומשם ל״טירה״. ג) בכביש 202דרך סאן פרנאנדו וויסנטה לופז ,אל בואנום איירס ו״דורון״. סוכם כי במקרה של תקלה בשעת הלכידה תבוצע הנסיגה ,עם קלמנט, לעבר בואנוס איירס ,אולם המכוניות לא יפנו ל״טירה״ או ל״דורוך אלא לבית המיבטחים הרזרווי ״רמים״ .הסדר זה היה מבוסס על ההנחה ,שאם יתגלה מעשה הלכידה לאלתר ותתחיל רדיפה אחר הלוכדים ,מוטב לקצר את הנסיעה ככל האפשר ,ולהתמקם בתנאי מחתרת ״עמוקים״ יותר ,עם אפשרות של שהות ממושכת במחבוא ,ככל שהמצב יחייב. במשך אותו יום א׳ תירגלו רפי ,אברהם ,אלי ,זאב והרופא השתלטות על אדם בזרוע ,כדי להבטיח מידה מקסימלית של מהירות ויעילות תוך שימוש מוגבל ככל האפשר בכח והמנעות מפגיעה העלולה לסכן את שלומו או את בריאותו של הנלכד. רפי ביקש להגיע לרמה גבוהה של ביצוע ולתיאום מושלם בין המשתתפים בו ,ולפיכך חזר על התרגיל שוב ושוב עד שהמהירות והתיאום הניחו את דעתו. בערב נערך תידרוך מסכם ,וכן נעשתה חזרה כללית שלפני הביצוע. תכניות הלכידה נבדקו מחדש ,וכן נבחנו דרכי הנסיגה האלטרנטיביות וההנחיות להתנהגות במקרה של תקלה זו או אחרת .בתום היום הארוך והמייגע הגיעו אנשי המיבצעים למסקנה ,שרצוי לדחות את הביצוע ליום אחד — מן ה־ 10במאי ל־ 11בו .בבירורים של הרגע האחרון נמצא כי חסרים עדיין פריטים מסויימים בציוד וכי קשה יהיה להתגבר על כל ההכנות המסובכות עד 10בחודש .ואולם זה לא היה הנימוק העיקרי. בראש כל הנימוקים עמדה העובדה ,שהמאמצים המפרכים של הימים האחרונים עייפו את האנשים עד מאד. מסקנה נוספת שהוסקה בדיוני הערב ההוא היתה ,כי בתנאים הנתונים לא יצלח ״דורון״ כבית מיבטחים ,שכן אין כל אפשרות להרחיק ממנו את השומר .אם עוד קיוו כי ברגע האחרון יימצא פתרון לבעיה זו ,עתה ברור היה ,מנסיון היומיים האחרונים ,כי האיש לא יעזוב את הבית! ונוכחותו היתה גורם של סכנה חמורה .גם המרחק הרב מאזור היעד ועד ״דורון״ עשוי היה להגדיל את הסיכון .ההגיון אמר ,שהשלב של הסעת העצור
| 16 8הבית ברחוב גריבלדי
ממקום הלכידה אל בית המיבטחים יהיה ,מבחינה בטחונית ,המסוכן ביותר. לאור כל אלה הגיעו רפי וחבריו למסקנה שיש להעדיף את ה״טירה״ על ״דורון״ .אף על פי שיתרונותיה של הראשונה פחותות הן. שני הסיכומים האלה של הצוות המיבצעי היו טעונות אישורי ,והענין הובא להכרעתי בבוקר של 9במאי. בשעה 10בבוקר אירחתי ליד שולחני בקפה ״מולינו״ ,אחד מבתי הקפה הגדולים בעיר ,שלושה אורחים :רפי ,אברהם וקנת .כאשר ביקשו לנמק את הצעתם לדחיית המיבצע בכל הטעמים אשר עמם ,אמרתי להם שדי לי בנימוק אחד — עייפותם של אנשי הצוות המיבצעי .עם זאת לא הסתרתי את אכזבתי מעצם הצורך לדחות את הביצוע .חברי ידעו את דעתי העקרונית ,שמכיוון שהכל הוכן למיבצע ,אין לדחותו אף לשעה אחת :כי לעולם אין לדעת אם אין מחמיצים הזדמנות בלתי חוזרת .המקרה שלפנינו היה שונה ,שכן עייפות המבצעים דוחה כל שיקול אחר :ולא רק מתוך דאגה לשלום האנשים ,אלא גם משום שאין לגשת למיבצע שידרוש מהם מאמץ פיסי ונפשי עילאי ,אם אין וודאות שהמבצעים יהיו מסוגלים לעמוד בו. אישרתי איפוא את הדחיה ל־ 11במאי ,ונתתי את הסכמתי גם לבחירת ה״טירה״ כבית מיבטחים ראשון. כיוון שנפלה ההכרעה ,התחיל מירוץ חדש עם הזמן .צריך היה להכשיר את ה״טירה״ לתפקידה ,להכין בה מסתור לשעת חירום ,ולהעביר אליה את כל הציוד המיבצעי שנצטבר ב״דורון״ .כל נסיעה מווילה לווילה היתה כרוכה באבדן שעות אחדות .ואולם זאב ניגש אל המשימה החדשה במלוא המרץ .האפשרויות שמצא לפניו ב״טירה״ היו מועטות מאלה שב״דורוך, אך כאן אפשר היה לעבוד בלי חשש מעין זרה. ברגע האחרון צץ מכשול חדש :נתגלו ליקויים מיכניים חמורים במכונית השניה — זו שנועדה לשמש לליווי ולרזרווה .נאלצנו להכניסה למוסך ולהחליף בה את תיבת ההילוכים .באותה הזדמנות גם החלפנו את יתר הצמיגים שלא הוחלפו קודם לכן .זאב התקין בשתי המכוניות את הציוד המיבצעי .התיעוד מויין וחולק לכל המשתתפים במיבצע .אחר הצהרים ערכו רפי והרופא סיור דרכים בין אזור היעד ובין ה״טירה״ .תוך כדי נסיעה הבהיר לו רפי פרטים מיבצעיים שונים שהיו קשורים בתפקידו של הרופא. לפנות ערב דהרו רפי ,אברהם והרופא לסאן פרנאנדו כדי לראות את קלמנט בפעם העשירית ,כפי הנראה הגיעו לאזור באיחור קל בגלל עומס התנועה בדרכים .מכל מקום ,בערב ההוא לא ראו את האיש.
תכנית הלכידה | 1 6 9
באותו ערב סייר אברהם בסאן,מיגואל ומצא דרך המחברת את כביש ל !9אל ה״טירה״ .זאת היתה תגלית שיכלה להיות לתועלת רבה בשעת הנסיגה. בשעה מאוחרת בערב נתכנסו כל אנשי כח המשימה ב״רמים״ כדי לשמוע מפי תידרוך אחרון לקראת הביצוע .בחרתי ב״רמים״ ,שכן מרגע שהוחלט כי ה״טירה״ תשמש להחזקת קלמנט־אייכמן ושומריו ,רציתי למנוע ככל האפשר תנועה רבה סביב בית זה. בערב ההוא השתדלתי להבהיר לאנשי הכח את הייחוד המוסרי וההיסטורי של המעשה אשר הם עומדים לעשות :עתידים הם — כך אמרתי — להבטיח שאחד מגדולי הפושעים בכל הדורות ,שבמשך שנים הצליח להמלט מידי החוק והצדק ,יועמד למשפט בירושלים ,בירת האומה אשר ששה מיליונים מבניה נטבחו על ידי מנגנון הרצח שהוא עמד בראשו. בפעם הראשונה בהיסטוריה ישפטו יהודים את רוצחיהם ; ובפעם הראשונה ישמע העולם ,וישמע הדור הצעיר בישראל ,את הסיפור המלא של גזירת ההשמדה שנגזרה על עם שלם .כל אלה ,הסברתי ,תלויים בפעולה שאנו עומדים לבצעה .ומצער הדבר שבבואנו למלא שליחות לאומית ומוסרית כה נעלה ,מוכרחים אנו להזקק לכח ,ולפגוע פגיעה עקיפה במדינה ידידותית .אין אנו ששים למעשה זה ,אבל לנו הוא הכרח שלא יגונה .עם כל הצער שיש בלבנו על שנאלצים אנו לנקוט בשיטה זו ,ברור שאין דרך לעשות דין צדק אלא באמצעות המיבצע המיוחד הזה. אחר דברי מבוא אלה ,ואחר שהבעתי את אמונתי המלאה בכושרם, תושייתם ומסירותם של אנשי הכח ואת בטחוני בהצלחתם ,נתתי להם הנחיות למקרה של תקלה .ראשית ,אמרתי ,משיהיה אייכמן בידינו ,אין להניח לו ללכת או להמלט בשום פנים ואופן ,ואפילו יעלה הדבר במעצרם של יחיד ,או אחדים ,או אף של כל הצוות המשתתף במיבצע הלכידה .אם תארע תקלה ,עליהם להחזיק באייכמן בכל כוחם על מנת להבטיח שיימסר בידי רשות מוסמכת ,משטרתית או אזרחית .אלה שייתפסו אגב כך ,יאמרו שהם ישראלים אך ידגישו שפעלו על דעת עצמם ,מתוך כוונה ברורה להבטיח שפושע המלחמה אדולף אייכמן יועמד לדין. כל השאר יסתלקו ברכבת לפנים הארץ או לארצות השכנות .הוא הדין למקרה של תקלה שתארע לפני שאייכמן יהיה בידינו ,או למקרה שיוצא מידינו בכח הזרוע .אם יקרה אחד מדברים אלה ,על האנשים לחפש דרך לצאת את ארגנטינה בכוחות עצמם .מניח אני — כך אמרתי — שהחיפושים ייערכו קודם כל בבואנוס איירס ,בבתי המלון ובשדה התעופה.
| 1 7 0הבית ברחוב גריבלדי
נסיעה ארוכה ברכבת תפטור אותם מן הצורך להזקק לבתי מלין :ויש להניח שבשעות הראשונות אחר המיבצע לא יחפשו ברכבות. הייתי משוכנע שהנחיות אלה מיותרות לחלוטין .האמנתי באמונה שלמה ,וכמוני גם חברי ,שההצלחה תאיר לנו פנים .ולא היתה זו תקווה בעלמא .אנשינו השקיעו את כל כוחם ,כל נפשם וכל תבונתם בתכנונו ובהכנתו של המיבצע עד לפרטי פרטיו ,וידעתי שאפשר לסמוך על יכולתם. בימים האחרונים שלפני המיבצע שכרנו עוד כמה דירות ובתי מיבטחים. סמוך ל״טירה״ מצאנו בית מרווח שהיה יכול לשמש להחזקת העצור ושומריו ,אלמלא היה בו צוות של משרתים .שיקולי היה שה״טירה״ אולי תהיה צרה מלהכיל את כל אנשי כח המשימה שישתתפו בתפקידי השמירה והחקירה ,ולפיכך רצוי שיהיה לנו בית נוסף בקרבת מקום ,שיוכל לשמש אכסניה לאותם אנשים שאינם צריכים להמצא בכל עת ב״טירה״ .בית זה כונה ״אלעזר״. מלבד שתי הדירות שהיו לנו בעיר — ״מעוז״ ו״רמים״ — שכרנו עוד שתי דירות על מנת שישמשו כרזרווה לשעת חירום וכתחליף ל״מעוז״ במקרה שניאלץ לשהות במקום זמן ממושך יותר מן המשוער .הכינויים של דירות אלה היו ״מולדת״ ו״קהלת״. עד שהגיעה שעת המיבצע ,עמדו לרשותנו שבעה בתים ודירות .אור ל־ 10במאי נכנס יצחק ל״טירה״ כדייר גלוי .הוא הציג את עצמו כזר שבא לאמריקה הדרומית לרגל עסקיו והחליט להינפש זמן מה באזור בואנוס איירס .הוא רמז שהוא עומד להביא אשה לווילה ,אך לא פירש אם המדובר באשתו החוקית. כשקרבה שעת האפס ,הוריתי שכל האנשים המתגוררים עדיין בבתי מלון ,יעזבו אותם ויעברו לבתי המיבטחים שלנו .להחלטתי זו היו כמה וכמה טעמים .קודם כל היה בסדר יומם החריג של האנשים כדי לעורר תמיהה אצל עובדי בתי המלון .ושנית ,חשוב היה להוציא את האנשים מאכסניותיהם לפני יום הלכידה ,כדי למנוע חקירות אפשריות ביחס לכל האנשים שנעלמו מבתי המלון שלהם ביום שבו נלכד קלמנט .חששתי שבחקירות כגון אלה עלולים עובדי בתי המלון להזכר במנהגיהם המוזרים של האורחים שנעלמו עם ביצוע הלכידה. בהתאם להנחיה זו לנו רפי ,אהוד ועזרא ב״רמים״ למן הלילה שבין 9 במאי ו־ 10בו .למחרת עברו עזרא ,זאב והרופא ל״טירה״ .אברהם וקנת השתכנו ב״אלעזר״ ,ואילו אפרים אילני ושלום דני הוסיפו לגור ב״מעוז״. סוכם שרפי יעתיק את מושבו מ״רמים״ ל״טירה״ ב־ 11במאי . 1960
תכנית הלכידה | 1 71
באותם ימים קיימתי פגישות עקו שמעוני וקליין כמעט מדי יום ביומו. באחד הימים סיפרו לי שיהיה הכרח למצוא מקום חניה אחר למטוס שלנו: התכנית להחנותו באזור החברה הפרטית הארגנטינית ירדה מן הפרק כאשר בוקר אחד ,בבואו לשם ,מצא קליין את האזור מוקף חיילים .כששאל לפשר הדבר ,מסרו לו שהגיעו למקום כמה מטוסים אמריקניים מדגם , 2מאותם מטוסים שאחד מהם היה מעורב אך זמן קצר קודם בתקרית שגרמה להחרפת היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות. הסכמתי עם קליין שיש לעשות מאמץ כדי למצוא מקום אחר למטוס שלנו .אחר זמן מה בא והציע להחנות את המטוס בקצה השני של השדה, באזור השייך לחברה הלאומית הארגנטינית .אזור זה שכן במרחק כחצי קילומטר מן הבנין הראשי של נמל התעופה ובלילות היה נשמר על ידי מספר קטן של שומרים .מצאנו גם גישה אל האזור מן הכביש הראשי ,ללא צורך לעבור דרך החלק המגודר של שדה התעופה .אחר בדיקת הנתונים נתתי את הסכמתי לשינוי זה וקליין הצליח לסדר את הצד הפורמלי בלי לעורר שאלות מיותרות .עובדי החברה הלאומית הארגנטינית הציעו בתחילה שלפני ההמראה ייגרר המטוס על ידי טראקטור ממקום חנייתו אל הרחבה שלפני הבנין הראשי :ואולם קליין דחה הצעה זו באמרו, שהטראקטור עלול לגרום נזק לגלגלים הקדמיים ,והמטוס יוכל בהחלט להגיע אל הרחבה בכוחות עצמו .עובדי החברה קיבלו את דעתו. עתה ,משנוכחתי לדעת כי קליין שולט בענינים ,עלתה בי המחשבה שאולי מוטב כי שמעוני ישוב לארץ מיד אחר ביצוע הלכידה וישגיח אישית על כל ההכנות לטיסה וכן על הטענת הציוד אשר הוכן בשבילנו .ביקשתיו שמיד עם שובו לתל־אביב ישלח אלי את אדי פלג .תחילה סיכמתי עם שמעוני שייצא ב־ 10במאי — כל עוד היה זה היום שבו עמדה להיערך פעולת הלכידה .אחר כך ,כשנדחה הביצוע ל־ 11בחודש ,דחיתי גם את צאתו ליום אחד .רציתי שלא ייצא לדרך עד שייקבע סופית מועד הביצוע. אך עם זאת רציתי להבטיח שייצא את ארגנטינה לפני הביצוע או בסמוך לו, כדי שלא יוכלו להחשידו בהשתתפות בו .אמרתי לו שכל אותו יום ,משעות אחר הצהרים ועד שעת המראתו ,ישתדל להיראות על ידי אנשים רבים ככל האפשר ,כדי שיהיה לו אליבי בלתי מעורער .גם עם קליין סיכמתי כי באותו יום ובאותן שעות יימצא במקום ציבורי וייראה על ידי מספר רב ככל האפשר ממכריו החדשים. יום ה־ 10במאי הגיע .רוב האנשים כבר היו ב״טירה״ ועסקו בהשלמת ההכנות נוכח האפשרות שיהיה עליהם לעמוד ב״מצור״ אחר הלכידה. יצחק ,שהופיע כ״בעל־הבית״ ,נסע העירה במכונית כדי לרכוש מזון ,כלי
| 172הבית ברחוב גריבלדי
בית ותנורי חימום .בדרכו חזרה ,בעודו רחוק מהבית ,התנגש במכונית אחרת ושני כלי הרכב ניזקו קשות .למזלו יצאו הוא והנהג השני מן התאונה בפגיעות קלות בלבד .כדי למנוע התערבות המשטרה ,נטל יצחק על עצמו את כל האשמה ושאל את הנהג השני בכמה הוא מעריך את הנזק שנגרם למכוניתו .בלי טענות ומענות שילם את מלוא הסכום במזומנים .יצחק הגיע ל״טירה״ בלי המכונית ובלי המצרכים החיוניים .אברהם ואלי נסעו למקום התאונה ,פירקו את המטען מהמכונית ,גררו אותה ,והחזירו אותה לחברה המשכירה. לפנות ערב יצאו רפי ואברהם לסייר בכבישים המוליכים מן ה״טירה״ אל אזור היעד .הם רצו להכיר את הדרכים המקבילות ,כדי שבמקרה הצורך יוכלו לעבור מכביש אל כביש כדי להמלט מרודפים או להתחמק מחיפושים .היה בדעתם לסיים את סיורם בתצפית בקרבת בית קלמנט ,כדי לקבל אישור אחרון להרגליו של האיש. למודי נסיון מר מן היום הקודם ,כאשר איחרו בדקות אחדות ,החליטו להקדים הפעם ולהגיע לאזור היעד בעוד מועד .ואולם כשהגיעו לסאן פרנאנדו ,ראו לפניהם התקהלות גדולה .עד מהרה התבררה להם סיבתה: אדם פצוע היה מוטל ברחוב ,ומכונית וקטנוע שהיו דבוקים זה לזה לא השאירו מקום לספקות ביחס לגורמי פציעתו .עוד הם מתבוננים במראה, פתחו אנשים מתוך הקהל את דלת מכוניתם ,הכניסו לתוכה את הפצוע ועוד כמה אנשים ,ודרשו בקולי קולות להסיעם מיד אל בית חולים .עד שחזרו משם ,נתברר להם שאין עוד כל סיכוי לראות את קלמנט. הענין היה בעיניהם חמור למדי .בשבת וביום א׳ לא נערכו תצפיות, מפני שאלה היו ימי מנוחה .ביום ב׳ איחרו להגיע .ביום ג׳ החמיצו את קלמנט בגלל התאונה .האמנם אפשר לגשת לביצוע לאחר ארבעה ימים רצופים ללא תצפית? בפחי נפש באו השניים לפגישה אתי ,בבית הקפה שבו ישבתי אותה שעה .חזרנו וניתחנו את הנתונים :תשע פעמים בתשעה ימי חול רצופים נראה קלמנט שב לביתו באותה שעה .גם בשני הימים האחרונים לא קרה דבר שיש בו כדי לרמז כי קלמנט שינה את הרגליו .אם לא ראינו אותו ,הרי זה מפני שאנחנו הופענו באיחור. הבעתי התנגדות נמרצת לרעיון לדחות את הביצוע ליום נוסף .השיקול שרצוי לקיים תצפית נוספת כדי להיווכח שהוא מוסיף לשוב הביתה בשעה הקבועה ,לא הצדיק ,לדעתי ,את הדחיה .הוריתי לבצע את הלכידה כמתוכנן ,ב־ 11במאי .פניהם של רפי ואברהם אורו. דינה רון היתה האחרונה שהצטרפה לכח המשימה .ביום ר 6 ,במאי
תכנית הלכידה
173
אחר הצהרים ,טילפן דרורי אל ביתה והזמין אותה לבוא למשרד בשעה .4 היא מצאה שם את דרורי עצמו ואת האיש שהיה מטפל בנסיעותיהם של העובדים — נו ,את נוסעת? — פתח האחרון בשיחה. — לעת עתה אינני יודעת דבר — ,השיבה דינה. בינתיים הצטרפה יעל פוזנר אל השניים ,וללא הקדמות שאלה את דינה: — האם את מוכנה לנסוע לחוץ לארץ? —
ק
— נתקבל מברק מאיסר .הוא רוצה שתצאי לדרך בלי דיחוי. — טוב. — ואינך שואלת לאן? — יגידו לי. — מה את משערת? — האם זה לאותו מקום שלא מכבר חזרתי ממנו? — לא .לאמריקה הדרומית. — בסדר .ומה עלי לומר בבית? אחר דין ודברים סוכם שתאמר לבני ביתה כי היא יוצאת לאחת הוועידות הבינלאומיות שהתקיימו באותו פרק זמן. ביום א׳ 8במאי ,הודיעה לה יעל כי שומה עליה להיות בבואנוס איירס לכל המאוחר ביום ג׳ 10 ,במאי ,בשעות הערב .היא הוסיפה שידיד אחד ימתין לה באירופה עם תיעוד מתאים ,והוא ימסור לה את הפרטים .עליה להפגש אתו בטרקלין של בית מלון ידוע ,מקום שם ימצא אותה בעזרת עובדי בית המלון. במשרדו של דרורי ניתנו לדינה ההוראות המיבצעיות .נאמר לה שבבואנוס איירס תיפגש עם אדם המוכר לה ,ונקבעו לה שני מועדים לפגישה .בשעה 11ובשעה 5אחר הצהרים ,בארבעה בתי קפה שאליהם עליה ללכת לפי סדר קבוע. ביום א׳ אחר הצהרים טסה דינה לאירופה ,ובהגיעה למחוז חפצה השאירה את מטענה בשדה התעופה .היא פנתה לסוכנות נסיעות על פי כתובת שנמסרה לה עוד קודם לכן וקיבלה שם כרטיס טיסה לסנטיאגו שבצ׳ילה .אחר כך הלכה לפגישה באולם של בית המלון .במקום להזדקק לעובדי בית המלון סקרה את היושבים באולם עד שמבטה נפל על אדם שניכר בו בעליל כי הוא מחכה למישהו .היא פנתה אליו ושאלה: — האם אתה מחכה למישהו מטעם הגברת פוזנר? — כן ,גברתי — ,השיב האיש באדיבות בקומו מכורסתו — .שבי נא. מכרה החדש מסר לה את התיעוד ואמר:
| 1 7 4הבית ברחוב גריבלדי
— לא ידעתי את תכניותיך ,אך ליתר בטחון קניתי שני כרטיסים לתיאטרון .המוכנה את להצטרף אלי הערב? — אני מצטערת — ,השיבה דינה — ,אך לא אוכל .עלי לטוס עוד היום לפאריס. הידיד האדיב ליווה את דינה אל תחנת התעופה שבעיר .כשהגיעו לשם, קראו לה ברמקול — בשמה החדש ,כמובן .הידיד ליווה אותה עד לדלפק המודיעין ששם התיצבה בהתאם לקריאה ,ושמע את הפקידה אומרת לה: — המטוס לבואנוס איירס ייצא במועד שנקבע ,גברתי .אין שינוי בלוח הזמנים. סומק הציף את לחייה של דינה ,אולם הידיד נשאר אדיב עד הסוף :הוא השים עצמו כאילו לא שמע את יעד הטיסה. חרף הבטחתה של הפקידה ליד אשנב המודיעין ,המריא המטוס באיחור של שעה .כשהגיע לספרד ,הודיעו שם שיחזור וימריא באיחור של ארבע שעות .אליבא דאמת התעכבו שם עשרים וארבע שעות .הנסיעה היתה רצופה איחורים .בתחנת הביניים הבאה חל איחור נוסף של שעתיים; ועד שהגיעו לבואנוס איירס הצטבר להם איחור של יותר מיממה .במקום להגיע ב־ 10במאי בשעות הערב ,הגיעה דינה ב־ 11במאי בלילה :וכשביקשה להזמין חדר בבית המלון ששמו נמסר לה בארץ ,נתברר כי כל חדריו תפוסים .באין ברירה פנתה לבית מלון אחר.
פרק כ׳׳א
״אם לא תשב בשקט -תיידה!״ ב־ 11במאי בבוקר השלים זאב את התקנתו של חדר המעצר לקלמנט־ אייכמן ב״טירה״ ,ואת בנייתו של מסתור לשעת חירום .בתנאים שבהם עבד ובאמצעים שעמדו לרשותו חולל פלאות :כל חבריו היו תמימי דעים שהוציא מתחת ידו מלאכת מחשבת ,ושהמחבוא שהתקין יוכל לעמוד בחיפוש משטרתי שיגרתי. אותה שעה נערך ב״טירה״ כעין ״מיסדר״ של ציוד ,חמרים ומיצרכים לשם בקורת אחרונה .נתברר כי חסרים כמה דברים שיהיו דרושים לפני המיבצע ובימים הראשונים שלאחריו ,ואחדים מן החברים יצאו להשלים את החסר .השעה דחקה ,וכולם ידעו שעליהם למהר ולשוב לבסיס :אולם עם זאת היו מצווים על זהירות מקסימלית ,שכן דווקא ביום הזה לא יכולנו להרשות לעצמנו שאחד מאנשינו יהיה מעורב בתאונה או אפילו בעבירת תנועה קלה .אי אפשר היה ,בשלב זה ,לוותר על שום אדם ועל שום רכב — כולם הובאו בחשבון לצורך המיבצע. רפי ,אברהם ,קנת ועזרא נסעו העירה כדי להחזיר את המכוניות השכורות ,שלא נועד להן תפקיד במיבצע הלכידה .בידי הכח נשארו עתה רק שתי המכוניות המיבצעיות ועוד מכונית אחת לצרכים כלליים .חשוב היה שלא יישאר עמנו שום כלי רכב שנראה ביום מן הימים באזור היעד, שמא ייזכר בו מישהו .גם אנשי הצוות שינו את חזותם ביום ההוא והחליפו 175
| 1 7 6הבית ברחוב גריבלדי
את תיעודם .מעתה לא נשאר עוד לכאורה שום קשר בין האנשים ששוטטו באזור היעד ,התאכסנו בבתי מלון ,ערכו קניות במקומות שונים בעיר והרבו לשכור מכוניות — ,לבין אלה שעמדו לצאת לפנות ערב למבחנם העיקרי — תפיסתו של קלמנט־אייכמן. בבוקר ההוא עזבתי את בית המלון שלי בשעה מוקדמת — לפני שעובדי משמרת היום הגיעו לעבודה .לא הודעתי מראש על כוונתי לצאת לדרך. אנשי משמרת הלילה שהכינו את החשבון עוד היו אחוזי תנומה כאשר גבו את הסכום המגיע והזמינו למעני מונית על מנת שתובילני ״לתחנת הרכבת״. הפקדתי את חפצי במקום בטוח ויצאתי — אדם חפשי לחלוטין — לסיור ארוך בבתי הקפה של בואנוס איירס .מזג האוויר היה סגרירי וטיול הבוקר ריענן אותי .הפעם שמתי פעמי לאזור חדש ומרוחק ,שלא קבעתי בו פגישות קודם לכן .גם אנשי כח המשימה מעולם לא נזדמנו לרובע זה ,על אף סיוריהם הרבים בעיר ובסביבתה הקרובה והרחוקה. כעבור שעה הגעתי אל בית הקפה הראשון שברשימתי .על אף שעת הבוקר המוקדמת כבר היה פתוח — ,ולא במקרה .ברשימותי ,שהכילו את שמותיהם וכתובותיהם של מאות בתי קפה בעיר ,צויינו ליד כל אחד מהם שעות הפתיחה והנעילה ,והימים בשבוע שבהם הם סגורים .כל טעות ברישום זה היתה עלולה לשבש את כל סדרי הקשר שקבעתי עם חברי, ולגרום להתרוצצויות ולבזבוז זמן. אגב ישיבה בבית הקפה חזרתי והעליתי בזכרוני את כל פרטי המיבצע ואת כל הנתונים כדי לוודא שלא שכחנו שום דבר ולא השארנו שום פרט ללא טיפול .דאגתי מראש לאפשרות להתקשר עם אנשי כח המשימה באמצעות איש־קשר — אדם שלא הכרתיו אישית אך ידעתי איך למצאו ולזהותו — למקרה שיהיה צורך בשינוי בהוראות. סידורי קשר חדשים נכנסו לתקפם באותו בוקר כדי להכביד על עוקבים אפשריים ,בין שיתחקו אחרי ובין שיתחקו אחר מישהו מאנשי הצוות המיבצעי או הצוות המסייע .עד כה יכול כל אדם שנזקק לי למצוא אותי באחד מבתי הקפה שבהם הייתי מבלה את יומי ,בהתאם לרשימה ; וכן יכלו אנשי הצוות למצוא איש את רעהו בכל מקרה של צורך .עתה הנהגתי מערכת קשר כפולה .אני הוספתי לקיים ,על פי תכנית ערוכה מראש ,את סדרת ביקורי בבתי קפה שונים ; אולם כדי לאפשר פגישות יותר תכופות, היו הפעם מקומות המיפגש קרובים יותר זה לזה .אם קודם לכן אפשר היה למצוא אותי רק במחצית הראשונה של כל שעה ,עתה יכולתי לקיים
״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | 1 7 7
פגישות כמעט רצופות במשך כל היום ,כיוון שנזקקתי רק לחמש דקות כדי לעבור מבית קפה לבית קפה .אותו יום אף הפעלתי איש קשר שקיים מסלול קרוב לשלי ,באופן שהוא היה יושב בבתי קפה ברחובות מקבילים .אני ידעתי את מסלולו ,והוא יכול ,במקרה הצורך ,לדעת היכן למצוא אותי. כל אנשי כח המשימה ידעו את שני המסלולים ,ונאמר להם שאם הכל יתנהל כשורה ,יוכלו לבוא לפגישה ישירה אתי :ואולם אם תתגלה תקלה כלשהי ,יבואו במגע עם האיש שבמסלול המקביל ,וזאת אגב הקפדה על אמצעי זהירות מקסימליים .במקביל לכך הודעתי להם שאם אבחין בעיקוב, אשתדל להזהיר את איש הקשר שבמסלול המקביל ,ולהעלם מן האופק .כך יובטח שכל אשר יבוא לפגישה אתי ולא ימצא אותי ,יפנה מיד אל האיש שבמסלול המקביל והלה יעביר לו את אזהרתי יחד עם הידיעה באיזה מקום יוכל למצוא אותי לאחר שאצליח ״לנער״ את העוקב. איש הקשר ,שעבר מבית קפה לבית קפה במסלול המקביל ,לא היה לו מושג באיזה מיבצע הוא משתתף .הוא ״קלט״ בלי פקפוקים סיפור־כיסוי שהיה בו משום הסבר לאמצעי הזהירות המיוחדים שננקטו ,והשתכנע על נקלה שיקרה אשר יקרה ,אסור לו לגלות את התפקיד שהוא ממלא. את מקום הפגישה המסכמת עם אנשי הצוות המיבצעי קבעתי במסעדה, כדי שנוכל לשוחח תוך כדי אכילה ולחסוך זמן יקר .ייתכן שאילולא סידור זה ,לא היו האנשים מתפנים לארוחת צהרים .נפגשנו במסעדה גדולה שהמתה מאדם .בהתאם לנוהג הקיים בבואנוס איירס לסעוד יחד בחבורות גדולות. בארוחה הסבו עמי רפי ,אברהם ,קנת ואילני .כדי לזכות במידה מסויימת של פרטיות הצמדנו שני שולחנות בפנה המרוחקת כלשהו מן ההמולה הכללית :וכדי להצדיק את דרישתנו לשולחן מוגדל ואת ישיבתנו הממושכת במקום ,הזמנו ארוחה הראויה להתכבד בה. בין תבשיל לתבשיל קבענו סיכומים אחרונים לגבי המיבצע .אחת הבעיות שהובהרו סופית בהזדמנות זו היתה — כיצד ינהגו אנשי הצוות אם קלמנט יופיע בשעה הרגילה ,אך למראה המכונית ינסה לסטות מהמסלול הקבוע שבו הוא נוהג לשוב לביתו ,ולרוץ דרך השדה אל הבית. הוראתי היתה ,שאם יבחינו בו כי התנהגות זו אינה מקרית אלא היא נובעת מרתיעה ופחד ,יעשו כל מאמץ לעצור אותו בשדה ,ואפילו יעורר הדבר את תשומת לבם של העוברים והשבים .השיקול שלי היה ,שאם אמנם ייבהל אייכמן למראה המכונית הממתינה לו ,הוא לא יתן לנו הזדמנות נוספת לבצע את הלכידה בשקט ,שכן יש להניח כי ייעלם מהסביבה או ינקוט אמצעי זהירות שימנעו לכידה שקטה .לפיכך ,אמרתי ,עליהם להניח לו רק
| 178הבית ברחוב גריבלדי
אם יהיו בטוחים שהסטיה מן הדרך היתה מקרית לחלוטין ,ואילו אם יתברר להם כי החרדנו אותו משאננותו ,כי אז יש לדאוג לביצוע ויהי מה ; ועל כל פנים צריך להיות ברור ,כי אם החלו רודפים אחריו בשדה ,אין להרפות ממנו בשום אופן .ואפילו יהיה צורך להוציאו מביתו. שאלה נוספת שדנו בה היתה :איך לנהוג אם יתברר כי רודפים אחר המכונית שבה נמצא קלמנט־אייכמן? סוכם שבמקרה זה יעשו מאמץ עליון להפטר מן הרודפים ,על ידי סטיה פתאומית מן הדרך ,העברת העצור למכונית השניה ,ושיבת המכונית הראשונה לכביש כדי להטעות את הרודפים .במקרה זה ,החלטנו ,תינטש המכונית הראשונה על ידי נוסעיה בהזדמנות הראשונה ,ואילו השניה תיסע אל בית המיבטחים הקרוב ביותר. הארוחה נסתיימה בשעה שתים אחר הצהרים .נפרדנו בלחיצות ידיים ובאיחולי הצלחה .רוחם של היוצאים לפעולה היתה מרוממת .ידעתי שרק גורם שהוא בבחינת כח עליון יוכל להפר את עצתנו. אחר שנפרדנו במסעדה ,יצאו אנשי הצוות לקחת את מכוניתם הראשונה ,שהחנוה בעיר .בשעה 2.30התניעוה ,אך לצערם ולאכזבתם גילו שהמצבר חלש מדי ,אף על פי שכבר הוחלף פעם אחת .הם ניגשו ללא דיחוי למוסך והחליפו את המצבר בשניה .בשעה 3.30היתה המכונית תקינה ומוכנה לפעולה. בשעה 4.30נערכה ב״טירה״ שיחת תידרוך אחרונה ,ולאחר מכן החליפו הכל את בגדיהם ולקחו עמם את תיעודם החדש ואת המכשירים הדרושים למיבצע. ב־ 6.30יצאו שתי המכוניות מה״טירה״ .בראשונה — מכונית הלכידה — נסעו רפי ,כמפקד הפעולה ,קנת ,שהחזיק בהגה ,זאב ,שישב ליד הנהג, ואלי שישב על המושב האחורי בצד רפי. במכונית השניה — מכונית הליווי והעתודה — ישב אברהם ליד ההגה, עזרא לצדו ,והרופא על המושב האחורי .בידי הרופא היה תיק מכשירים רגיל ,אך היו בו גם חמרים מיוחדים לצורך המיבצע. המכוניות נסעו לאזור היעד בשני צירים נפרדים ,על מנת לחזור ולהפגש בנקודה שנבחרה מראש ,בכביש . 197מטרת הנסיעה הנפרדת היתה ,לבדוק את המצב בשתי הדרכים ,שכן יהיה עליהם לבחור באחת מהן לנסיעה חזרה אל ה״טירה״ אחר הלכידה .בשתי הדרכים לא מצאו שום שינוי או שיבוש לעומת סיוריהם האחרונים .לא נערכו חיפושים ובדיקות ,ולא הוקמו מחסומים של צבא או משטרה .משחזרו ונפגשו שתי המכוניות ,הוחלט שלאחר הביצוע יפעלו לפי תכנית הנסיגה א/ זמן מה השתהו שתי המכוניות ב״שטח ההפקר״ שבין הכבישים 197
״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | 1 7 9
ו־ . 202שהיה זו נוצלה כדי להרכיב במהירות את הציוד המיבצעי המיוחד שהוכן למטרה זו .מיד לאחר מכן נעו שתי המכוניות אל אזור היעד — כל אחת מהן אל העמדה שנקבעה לה מראש. מאי הוא חודש חורפי בארגנטינה ,בדומה לנובמבר של אירופה .מזג האוויר היה קר וסוער בימים ההם ,ועוד כמה ימים קודם לכן לקיתי בהצטננות קשה .חומי עלה מאד ,אך כדי לא להסב דאגה לחברי ולא להסיח את דעתם ,העלמתי מהם דבר זה .ביום המיבצע לא יכולתי לפנות לרופא ,או אפילו לסטות ממסלול הפגישות כדי להצטייד בלבוש חם יותר או לקנות תרופות .במקום הקפה שהייתי רגיל לשתות ,הזמנתי ביום ההוא תה חם עם קוניאק .התוצאה היתה שנתקפתי כאב ראש ובחילה :אך לא דבר זה הדאיגני :חששתי שהמשקה החריף ישרה עלי ליאות .חזרתי לשתיית הקפה החריף ,ולאט לאט ,ככל שחלפו השעות ,רווח לי :החום חלף ,והייתי שוב ער כבתחילה. המיבצע תוכנן לשעה ,7.40ויכולתי לצפות לידיעה ראשונה על מהלכו משעה 8.40ואילך .ואולם בשעה 9עדיין לא בא שום סימן חיים מהאנשים. כיוון ששעתי היתה פנויה ,התחלתי מחשב את לוח הזמנים ואת האפשרויות השונות .אמרתי בלבי שאילו נתבטל המיבצע ,בין מפני שקלמנט שינה בינתיים את מנהגו ובין מפני שבאותו ערב שב הביתה בלווית אנשים אחרים ,כבר היו צריכים לבוא ולהודיע לי על כך .אין זאת ,אמרתי בלבי, אלא שקלמנט הגיע בשעה מאוחרת ,והם נאלצו לחכות לו. שעה נוספת חלפה .מחוגי השעון התקרבו אל השעה 10בערב ,ואיש לא בא עדיין .כבשתי את הדאגה שנתעוררה בלבי והתחלתי מנתח את המצב: אם אמנם אירעה תקלה ואנשינו נתפסו ,קשה להניח שנתפסו עד האחרון שבהם .אחד מהם ודאי מוכרח היה למצוא אפשרות להמלט ולהודיע לי על הכשלון .ואילו אם כולם נאלצו להמלט מן המקום ולהתפזר לכיוונים שונים ,לא יתכן שלא היו שולחים אחד מהם כדי להודיעני דבר .משמע שלא אירעה תקלה מסוג זה. ככל שחלף הזמן ואיש לא הופיע ,השתכנעתי יותר ויותר שהמיבצע הוכתר בהצלחה ,אך ידי אנשינו מלאות עבודה עד כדי כך ,שאינם יכולים להיפנות כדי להודיע לי על מהלך הפעולה .משחלף זמן נוסף ואיש לא הופיע ,אמרתי בלבי שוודאי טרודים הם בקביעת זהותו של קלמנט ,לאחר שהביאוהו אל בית המיבטחים. כך ישבתי ושתיתי את התה והקפה שלי במקום־מיפגש אחר מקום־ מיפגש .לבסוף קרבה שעת חצות ,ובית הקפה שבו ישבתי החל מתכונן
180
הבית ברחוב גריבלדי
לסגירה .שילמתי והתכוננתי לעבור לתחנה הבאה ,כשבפתח הופיעו אברהם וקנת .הם נראו עייפים וחזותם היתה מרושלת ,אך די היה להציץ בעיניהם כדי להבין מה קרה .לפני שפתחו את פיהם ידעתי שלא זו בלבד שהמיבצע הצליח ,אלא שקלמנט אף זוהה כאייכמן. הם הסבו אתי דקות מספר וסיפרו בקצרה שהכל התרחש כפי המתוכנן. אחר כך עברנו יחד אל מקום־המיפגש הבא ,ושם שמעתי את הדיווח המלא על תפיסתו של אייכמן. המכוניות הגיעו לאזור היעד בשעה 7.35בערב ,קצת אחר השעה המתוכננת .בסך הכל נותרו שתים או שלוש דקות עד להופעת האוטובוס מספר 203ועצירתו בתחנה מול הקיוסק ; אך היה סיפק בידיהם להתארגן ולהתכונן לקבל את פניו של קלמנט .ואולם האוטובוס הופיע וקלמנט לא ירד ממנו. המכונית הראשונה עמדה ברחוב גריבלדי ,כעשרה מטרים מפנת כביש ,202כשפניה לעבר בית קלמנט .חיפת המנוע היתה מורמת וזאב השים עצמו כמטפל במנוע .הוא עמד באופן כזה ,שקלמנט לא יוכל להבחין בו בבואו .אלי עמד בצדה השמאלי של המכונית ,וגם הוא היה רכון על המנוע .קנת ,אשר הרכיב משקפיים בהזדמנות זו ,ישב ליד ההגה; ואילו רפי גלש מן המושב האחורי אל הרצפה ,השעין פניו על מסגרת החלון ותר אחר הנעשה מסביב .כעבור דקות אחדות התעכב לידם רוכב אופניים והציע את שרותו בתיקון המכונית .מעולם לא היו בני אדם ״הנתונים בצרה״ מעונינים כל כך שהעוברים והשבים יתאכזרו להם ויעזבו אותם לאנחות. הם דחו את עזרת רוכב האופניים באדיבות ,אך בלשון חד־משמעית .האיש חשבם מן הסתם לכפויי טובה ,שכן המשיך בדרכו בלי להוסיף מלה. המכונית השניה חנתה בשולי כביש , 202בין הגשר שעל הנחל בכיוון בנקלרי ובין פנת רחוב גריבלדי ,כשפניה לעבר רחוב גריבלדי .בין שתי המכוניות הפריד מרחק של כשלושים מטר .גם הנוסעים במכונית זו הרימו את חיפת המנוע והשימו עצמם מתקנים תקלה מיכנית .כמה עשרות מטרים מאחורי מכונית זו חנתה מכונית משא ,ונהגה ישב בתא והיטיב את לבו במאכל ומשקה .הוא הוסיף לשבת שם כל שעת המיבצע ,ולא הבחין במתרחש לנגד עיניו. אחד התפקידים של אנשי המכונית השניה היה — לסנוור את הרכב הבא ממול ,וכן את קלמנט ,באופן שלא יבחין במכונית הראשונה עד שיהיה קרוב מאד אליה. בדריכות סקרו שבעה זוגות עינים את תחנת האוטובוס .שני אוטובוסים
״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | 1 8 1
הגיעו זה אחר זה ,וקלמנט לא ירד >/ף מאחד מהם .דאגה קלה התגנבה ללב האורבים .הייתכן שהקדים את שובו ביום ההוא והוא כבר יושב בבית? ואולי לא יבוא בכלל? הן עברו ארבעה ימים מאז נערכה התצפית האחרונה שנתנה תוצאות חיוביות :האם לא ייתכן שבינתיים שינה ממנהגו הקבוע? אוטובוס נוסף חלף ,וקלמנט לא הופיע .ספקות החלו מכרסמים בכל הלבבות ,אך איש לא נתן להם ביטוי .חוששים היו שמא ירפו את ידי חבריהם. היה מוסכם בין נוסעי שתי המכוניות ,שאם קלמנט לא יופיע בשעה הקבועה ,ימתינו לו רק עד שעה שמונה .כשהגיעה שעה זו ,שאל קנת את רפי אם לא כדאי להם לנסוע משם ,שכן החניה הממושכת עלולה לעורר תשומת לב ואולי אף להיות לרועץ לביצוע באחד הימים הבאים .רפי פסק שמוסיפים לחכות .אף כי לא אמר זאת לחבריו ,היה מנוי וגמור אתו להמתין עד שעה , 8.30אם כי גם לו ברור היה שכל מארב נוסף ייערך בתנאים קשים יותר דווקא בגלל ההמתנה הממושכת בערב זה. גם אברהם ,שהיה ממונה על המכונית השניה ,היה תמים דעים עם רפי. אף על פי שלא החליפו ביניהם אפילו רמז קל ,נשאר גם הוא עומד על משמרתו .כמה דקות לפני השעה 8יצא אברהם ממכוניתו כדי שייטיב לראות את המתרחש .הוא עמד עתה במרחק כמה מטרים מן הרכב שלו, קרוב מאד לפנת רחוב גריבלדי .כאשר ראה אוטובוס נוסף עוצר ליד הקיוסק ,פנה לאחור והחל חוזר בצעדים אטיים אל המכונית .ולפתע הבחין בחשכה בקלמנט ההולך וקרב .השעה היתה . 8.05אברהם החל pאל מכוניתו .עזרא ,שראה אותו קרב במרוצה ,סגר מיד את חיפת המנוע. במהירות הבזק קפץ אברהם לתוך מכוניתו והדליק מיד את האורות הגדולים .אותו רגע כבר היה קלמנט בפינת רחוב גריבלדי .אברהם התניע את המכונית. אנשי המכונית הראשונה כבר היו אותה שעה קרובים ליאוש גמור .גם הם ראו את האוטובוס עוצר ליד התחנה ,אך כבר לא העזו לקוות שעוד יקרה משהו .לפתע הבחין קנת באדם המהלך בצדי הכביש .בחשכה לא הצליח לזהותו. — מישהו בא — ,אמר לרפי — אבל אינני יודע אם זה קלמנט. כעבור שניות מעטות הוסיף ,בלחישה שנשמעה כמעט כזעקה: — הנהו! רגע אחד תקפה התרגשות עמוקה את רפי אולם מיד חזר ומשל ברוחו. במבט מהיר בדק אם כל חבריו נמצאים בעמדותיהם .גם אלי הבחין ברגע ההוא בדמות המתקרבת :ואילו רפי ראה את קלמנט רק כעבור חמש־עשרה
| 182הבית ברחוב גריבלדי
שניות .בינתיים הגיע קלמנט עד לפנת רחוב גריבלדי ופנה להכנס לרחוב זה .קנת לחש על אזנו של רפי: — הוא מחזיק יד אחת בכיס — אולי יש לו אקדח .הלומד לאלי? — תאמר. — אלי — לחש קנת — ,הזהר מאקדח .הוא מחזיק יד בכיס. ברגע זה עמד קלמנט לפני המכונית ממש. — מומנטיטו — ,פנה אליו אלי וזינק לעברו. קלמנט ,אחוז בהלה ,פסע פסיעה אחת לאחור. על פי התכנית המתורגלת ,צריך היה אלי להשתלט על קלמנט בשיטה הידועה בשם ״הורדת זקיף״ ,לאחוז בו מאחור ולגררו אל המכונית כשגבו של קלמנט מופנה אליו .במצב זה צריך היה זאב להגיח ממקומו ולאחוז ברגליו .ואולם מחשש מפני האקדח נהג אלי בדרך שונה :הוא קפץ על קלמנט כדי להפילו .בגלל פסיעתו של קלמנט לאחור גרמה תנופת זינוקו של אלי ששניהם נפלו על הארץ .אגב נפילה פלט קלמנט זעקה נוראה ,כשל חיה שנלכדה בפח .זאב רץ סביב המכונית ואחז ברגליו .קלמנט היה כמשותק .רפי ,בראותו שהצוות אינו נוהג על פי המתוכנן ,חשש מסיבוך, ובניגוד לתכנית הגיח מהמכונית ,אחז בראשו של קלמנט והחל מושכו לתוך המכונית ,בעוד אלי וזאב דוחפים אותו .במשך שניות אחדות נתדחקו ארבעתם — רפי ,אלי ,זאב וקלמנט — בחלק האחורי של המכונית .זאב טיפס מעל למסעד הגב של הספסל הקדמי ותפס את מקומו ליד מושב הנהג .קנת סגר את חיפת המנוע ,חזר אל ההגה ,והתניע את המכונית. הפעולה כולה לא נמשכה אפילו דקה אחת. אברהם לא יכול לראות מה קורה בחשכה ,אך בראותו את המכונית הראשונה נעה ממקומה ,החל נוסע אחריה .הוא עבר ביעף על יד ביתו של קלמנט ברחוב גריבלדי ,פנה בעקבות הראשונה אל הרחוב של הקיוסק, ובהצטלבות עם כביש 197הדביק את מכונית חבריו .רק בשעה שעברו ליד הקיוסק ואברהם ראה את קנת ליד ההגה ,הבין שהכל כשורה .הוא הגביר מהירותו ,עקף את המכונית שלפניו ,והחל מוביל בדרך המוסכמת ,בהתאם לתכנית .שתי המכוניות עצרו לרגע באותו מקום שבו נפגשו לפני המבצע, בדרך העפר שבין שני הכבישים ,עשו במכוניות את השינויים המיבצעיים שתוכננו לצורך השלב הבא של הפעולה — הנסיעה אל בית המיבטחים — ויצאו שוב לדרך. אכן ,הכל היה כשורה במכונית הראשונה .קלמנט לא גילה שום סימני התנגדות .בשעה שהמכונית ניתרה ממקומה ,היה ראשו שעון על ברכיו של רפי .רפי ואלי ,בעזרתו הפעילה של זאב ,שהתכופף מעל למסעד המושב
״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | 1 8 3
הקדמי ,סתמו את פיו ,כפתו את ידיו ואת רגליו ,הרכיבו לו משקפיים אטומים ,הורידוהו על הרצפה ,וכיסוהו בשמיכה .כל אותה שעה לא הוציא קלמנט הגה מפיו .קנת אמר לו משפט אחד בלשון הגרמנית ,בניסוח שוודאי היה לו צליל מוכר באזניו — :אם לא תשב בשקט גמור — תיירה. כיוון שנתפנו ידיו ,הושיט רפי את ימינו ולחץ את ידו של אלי ,שבינתיים היה סיפק בידו להסיר את הכפפות שלבש לצורך המיבצע .רפי הוציא מכיסו חפץ קשה שכל העת הפריע לו והוא שכח את מהותו :אלה היו האזיקים שהחזיק עמו ,על מנת לכבול את אייכמן במקרה הצורך .רפי הביט לאחור ,ולא הבחין מיד במכונית השניה .ואולם כעבור חצי דקה רווח לו: היא הופיע מאחוריהם ,עקפה אותם והחלה מובילה .בשעת החניה הקצרה בדרך העפר יכול לאשר באזני הנוסעים במכונית השניה שהכל התרחש בהתאם למתוכנן. הם המשיכו בנסיעה לפי תכנית הנסיגה א׳ .ליד מחסום רכבת נאלצו לעצור .שתי שיירות ארוכות של מכוניות עמדו שם והמתינו להרמת המחסום .מבעד לחלונות הפתוחים של המכונית שעל רצפתה שכב קלמנט־ אייכמן ,בקעו צלילי מוסיקה .כעשר דקות עמדו שתי המכוניות בתוך השיירה ,אך מי שהציץ לתוכן לא יכול לראות שום דבר יוצא דופן: הנוסעים התנהגו כנוסעי כל שאר המכוניות הממתינות .איש לא הבחין בהם שברגעים אלה הם עומדים על מלוא המשמעות של המושג ״נצח״. כל אותו זמן שכב קלמנט־אייכמן על הרצפה ,שקט לחלוטין ,ורק נשימתו הכבדה נשמעה .תחילה היתה מחשבה להרדימו מיד עם לכידתו, כדי להבטיח שלא יוכל לגרום שום קשיים בדרך אל בית המיבטחים .ואולם הרעיון נדחה על ידי הרופא ,שהסביר כי צפונה בו סכנה לחייו של העצור; שכן לא ניתן לברר אם לא אכל ולא שתה ,בשעות שקדמו להרדמה, מאכלים ומשקאות כבדים ,שלאחריהם כרוכה ההרדמה בסכנה. מקץ שלושת רבעי השעה הגיעו אל מחוז חפצם .במרחק כחמש דקות נסיעה מה״טירה״ נעצרו שתי המכוניות ,בהתאם לתכנית ,ונעשו בהן השינויים הדרושים לשם הסוואת הכניסה לווילה. כשהגיעו לבית המיבטחים ,היתה השעה . 8.55חמישים דקות עברו מאז ירד קלמנט־אייכמן — בפעם האחרונה בחייו — מן האוטובוס מספר . 203 ליד שער ה״טירה״ חיכה ״בעל הבית״ ,הוא יצחק .הוא נהג לפי מיטב הנימוסים של מכניס אורחים מובהק .פתח את שערי הווילה לרווחה והניח לשתי המכוניות להכנס .הראשונה הוכנסה למוסך שממנו הוביל מעבר אל הבית .דלתות המוסך נסגרו אחריה וקלמנט הוצא מתוכה .הוא הלך ברגל. כשהוא נתמך משני הצדדים ,מן המוסך עד החדר שהוכן למענו .מיד חזרה
| 1 8 4הבית ברחוב גריבלדי
המכונית ויצאה מן המוסך ,כדי לפנות מקום לשניה .את הראשונה הסיעו העירה ,מתוך הנחה שאפילו הבחין מישהו במתרחש בפנת כביש 202 ורחוב גריבלדי ,ודאי שם לב רק למכונית הראשונה ,ולפיכך יש להרחיק אותה מיד מבית המיבטחים .את השניה ,לעומת זאת ,צריך היה להחביא מעין רואים ,כיוון שאיש מדיירי הסביבה עוד לא ראה אותה בקרבת ה״טירה״; ואם יווצר מצב מסוכן ויהיה הכרח להעביר את אייכמן בדחיפות למקום אחר במכונית זו ,מוטב שלאחר מעשה איש לא יוכל להצביע עליה ולומר שראה אותה חונה בחצר ה״טירה״. קלמנט הושכב בינתיים על מטת ברזל ,כשרגלו האחת כבולה באזיקים אל מסגרת המטה .המשקפיים האטומים לא הוסרו מעיניו ,ועדיין לא ראה את החדר ואת שוביו. בגדיו נלקחו ממנו והוא שכב לבוש בפיז׳מה שנקנתה במיוחד בהתאם למידותיו .כאשר החלו בודקים את פיו ,אמר שאחר כל כך הרבה שנים אין לצפות שעוד ינהג זהירות ויסתיר רעל בין שיניו .שיניו התותבות הוצאו מפיו ,ולבסוף נערך חיפוש יסודי בבגדיו ובנעליו. בחדרו של העצור נמצאו אותה שעה רפי ,אלי ,אברהם וקנת .קנת הוא שחקר אותו .תחילה חיפשו סימני זיהוי בגופו ,בהתאם לנתונים שבידי קנת. כיוון שידעו שקציני הס״ס היו נוהגים לציין את סוג הדם שלהם בכתובת קעקע תחת בית שחיים ,החלו תחילה מחפשים במקום זה :אך תחת כתובת הקעקע מצאו רק צלקת קטנה .אחר כך מצאו סימני פציעה בחזהו — תוצאה של תאונת דרכים משנות המלחמה. כשרשימת סימני ההיכר של אייכמן לפניו ,החל קנת מציג סדרת שאלות לעצור: — מה מספר הכובע שלך? — חמשים ושש — ,השיב קלמנט. — ומידת בגדיך? — חמישים. — מה מספר נעליך? — ארבעים ושתיים. — ומה היה מספר כרטיס החבר שלך במפלגה הנאציונל־סוציאליסטית? — שמונה תשע תשע שמונה תשע חמש — ,השיב קלמנט בלי היסוס. למעשה כבר היה בתשובה ספונטאנית זו ,יחד עם הפרטים על מידות לבושו ,כדי לזהות את קלמנט כאייכמן במידה רבה של ודאות .שום אדם אחר לא היה יכול לדעת את מספרו של אייכמן במפלגה הנאצית ,ובוודאי שלא היה פולט אותו באופן כה מיכני .ואולם קנת רצה לשמוע את האישור מפי קלמנט עצמו .והוא הוסיף לשאול:
יאם לא תשב בשקט — תיירה!׳׳ | 1 8 5
— באיזו שנה באת לארגנטינה ?י . 1950 — — מה שמך? — ריקארדו קלמנט. — האם צלקות הפציעה בחזך נגרמו בתאונה שקרתה בשנות המלחמה? — כן — ,השיב קלמנט ,והחל רועד בכל גופו .ייתכן שרק ברגע ההוא נתחוור לו שהסגיר את עצמו בשעה שהשיב על השאלה בדבר מספרו במפלגה. — אם כן ,מה שמך האמיתי? — אוטו הנינגר — ,אמר בשפה רפה. קנת לא הגיב מיד על שקר חדש זה .זמן מה עיין ברשימותיו בשתיקה, והדממה מרטה את עצביו של העצור .אחר כך שאל: — האם מספריך ב0״ס היו 45326ו־? 63752 ־
ק
— אמור איפוא את שמך! — ציווה קנת. — שמי אדולף אייכמן. רעדה כעין עווית טלטלה את גופו של העצור .בחדר השתררה דממה עמוקה .ארבעת הישראלים לא יכלו לתת ביטוי למה שהתחולל בנפשם .הם רק יכלו להחליף מבטים אילמים .אייכמן ,לעומת זאת ,מצא דרך משלו כדי לבטא את סערת רוחו: — על נקלה תבין — ,אמר — ,שאני נרגש ברגע זה .הייתי מבקש מעט יין ,אם אפשר ,יין אדום ,כדי להתגבר על התרגשותי. וכשנאמר לו שמבוקשו יינתן לו ,הוסיף: — ברגע שאמרת לי לשתוק ,שם במכונית ,הבינותי שנלכדתי על ידי ישראלים .אני יודע עברית; למדתי אצל הרב ליאו בק :בראשית ברא אלהים את השמים ואת ה א ^ ..שמע ישראל... קשה לתאר את הזוועה ואת הבחילה שבה שמעו הארבעה מלים אלה יוצאות מפיו .נעימת ההתרפסות שבה החל פונה אל שוביו דיה היתה, לכשעצמה ,כדי לעורר בהם תיעוב עז .אולם משביטא את המלים הזכות שמלמלו מיליוני שפתיים יהודיות ברגעי האימה האחרונים ,חשבו שלבם יתפלץ .אסור היה לפגוע בעצור ,כי כך נצטוו .אסור היה להענות לדחף הפנימי שאמר להם לסתום את פיו הטמא ,ויהי מה .אפשר היה לעשות דבר אחד בלבד :לקום ולצאת. הם יצאו אל חבריהם ,שהמתינו במתיחות לתוצאות החקירה הראשונה.
| 1 8 6הבית ברחוב גריבלדי
משנתבשרו הללו כי קלמנט הודה שהוא אייכמן ,תקפם רגש של רווחה וסיפוק .אבל הרוחות נעכרו מחדש כשעמדו לראשונה על משמעותו המדכאה של ההכרח לדור זמן ממושך בכפיפה אחת עם חלאת־אדם זו. ברם ,אף אחד מהם לא היה פנוי להתמסר זמן רב לרגשותיו המסוערים. עבודה רבה חיכתה להם :בדיקת אייכמן על ידי הרופא ,ארגון סדרי השמירה וקביעת כללי הבטחון ,הסדרת האספקה ,תכנון צעדים לשעת חירום ,וכר וכר. והם כבשו את געש הרגשות שנתלקח בתוכם וניגשו אל המלאכה. את כל אלה שמעתי מפי אברהם וקנת .משנפרדתי מהם ,הלכתי לחפש את איש הקשר אשר במשך כל אותו יום נדד מבית קפה לבית קפה בנתיב מקביל לשלי ,בלי לדעת על מה ולמה .שיערתי שיום לא קל עבר עליו, ובוודאי ישמח אם אבוא לשחררו מריתוקו. לא הכרתי אותו ,והוא לא הכיר אותי .אך כשנכנסתי לבית הקפה שבו ישב ,לא הוצרכתי לטרוח הרבה כדי למצאו .קבענו אמנם שספר מסויים יהיה מונח לפניו על השולחן .אך זמן רב לפני שיכולתי להבחין בספר, הבחנתי בזוג עינים שניתלה בי בהכנסי ,והעינים דיברו אלי בלשון ברורה מאד :הזה האדם אשר לו המתנתי כל היום? ניגשתי אליו בלי היסום .הספר היה מונח על שולחנו במקום בולט. הוא שמח מאד לבואי ורצה לכבדני בספל קפה; ואולם כמות הקפה ששתיתי באותו יום היתה גדולה עד כדי כך ,שהתפשרנו לבסוף על משקה אחר. לדאבוני לא יכולתי גם עכשיו לגלות לו על מה ולמה הרצנוהו כל אותו יום .יכולתי רק לבקשו שילך אל האיש הידוע לו ויאמר לו ש״מכונת הכתיבה בסדר״. — וזה הכל? — שאל .התמהון והאכזבה שנצטיירו בפניו עוררו חמלה ממש .קשה היה לו להשלים עם המחשבה שכדי להעביר הודעה נואלת זו צריך היה לחכות שבע עשרה שעות רצופות ומורטות עצבים במספר רב כל כך של בתי קפה .כמה דקות ישב שם ,נבוך ומהורהר ,עד שלבסוף קם ואמר בחיוך על שפתיו: — כן ,אני מבין .אני הולך אליו מיד. פחות משעה לאחר מכן היתה ההודעה בידי אילני .פירושה היה ,שעליו להעביר שדר דחוף לארץ שריקארדו קלמנט בידינו ואין עוד ספק שהוא אדולף אייכמן. יצאתי אל הלילה הקר והלח ,ואחר עשרים השעות שעשיתי בבתי קפה סגורים ומלאי עשן ,גרמה לי צינת הלילה הנאה חריפה .החלטתי ללכת
׳׳אם לא תשב בשקט — תיירה!׳׳ | 1 8 7
ברגל אל המקום בו השארתי את חפצי .הגעתי לשם אחר טיול שטעמו עדיין שמור היטב בזכרוני .לקחתי את מטעני ,ובמונית נסעתי לבית מלון מרוחק מאד מזה שבו התאכסנתי עד היום ההוא .פקיד הקבלה ,וכן נהג מונית אשר הסיע אותי ,היו בטוחים שאך זה הגעתי לבואנוס איירס. ברגע שעליתי לחדרי והשתרעתי על מיטתי ,נפלה עלי תרדמה עמוקה. היא הופסקה כעבור כמה שעות על ידי פקיד בית המלון שהעירני בהתאם לבקשתי .יום גדוש עבודה חיכה לי.
פרק כ״ב
יסוריו של שלום דני יעקב כרוז היה אחד האנשים המקורבים ביותר ־אלי ועשה שנים רבות במחיצתי במיבצעים רבים .בימים ההם הוא היה אחד מראשי האגפים במוסד .בין השאר ייצג את המוסד בפני גורמים שונים בארץ ובחוץ לארץ. בהעדרי מישראל ,היה מייצג אותי בפני ראש הממשלה ,שרת החוץ ,ופיקוד הצבא. ב־ 1938עלה יעקב מטרנסילבניה כסטודנט באוניברסיטה העברית .בזמן מלחמת העולם השניה פעל במסגרת מאמץ המלחמה הבריטי ,בארץ ובסוריה ,בצנזורה ובלוחמה פסיכולוגית נגד האוייב הנאצי .היה קריין בהונגרית בתחנה ששידרה כביכול מתוך הונגריה .כל זה בתיאום ובשליחות ה״הגנה״ .לקראת סוף המלחמה פעל יעקב בשרות הידיעות של ה״הגנה״ .לאחר מכן פעל בשליחות המוסד לעליה בצרפת ובצפון אפריקה. ב־ 1949הצטרף כעובד מן המנין לשרות החשאי הממלכתי. יעקב כרוז היה מצוי אצל פרשת אייכמן ,שכן עסק בשלבים מסויימים של איסוף הידיעות על האיש .הוא היה מקורב לענין גם מסיבה אחרת: הוריו ,אחותו הצעירה ועשרות משארי בשרו ניספו במחנות ההשמדה של הנאצים. לפני צאתי לדרך סיכמתי אתו שברגע שתתקבל הודעתי על לכידתו וזיהויו של אייכמן ,ימהר למסור אותה לשלושה אנשים :לראש הממשלה, לשרת החוץ ולראש המטה הכללי.
188
יסוריו של שלום דכי | 189
ב־ 13במאי ,שחל ביום ד ,הביזן דרורי ליעקב את ההודעה שאייכמן בידינו .מיד ביקש להתקבל על ידי ראש הממשלה ,אולם נתברר כי הלה נמצא בשדה בוקר .מזכירו המדיני ,יצחק נבון ,הפציר ביעקב לדחות את הפגישה ליום א׳ — אלא אם כן מחייב הנושא הכרעה או פעולה דחופה מצד בן גוריון. כמנהגה בכל יום ו׳ ,היתה הגברת גולדה מאיר בלשכתה בקריה בתל אביב .למרות לוח הזמנים הדחוס שלה ,קבעה ליעקב פגישה קצרה עוד באותו יום .כשהגיע ללשכה ,הסבירה לו המזכירה במבוכה גלויה שאחד השרים בא ו״חטף״ את הזמן שהועידה לו שרת החוץ .יעקב ביקש למסור לה הודעה שהוא נמצא שם ,והגברת מאיר יצאה מיד והזמינה אותו להלוות אליה אל מרפסת הבנין .היא הבינה שאדם כיעקב אינו בא להטרידה ללא צורך. — מה קרה? — שאלה. — אייכמן בידינו. — האם זוהה בוודאות? — שאלה גולדה בהתרגשות. — כן .הוא זוהה סופית. שניה אחת נעצרה נשימתה .היא הצמידה ידה אל לבה וחיפשה משענת. לבסוף הניחה את ידה השניה על שכמו של יעקב .אחר שהתאוששה שאלה: — איסר אתו? ־
ק
— ולאיסר ואנשיו שלום ? — לפי השדר שקיבלנו ,הכל כשורה .אך לא נדע את כל הפרטים עד שובם לארץ. — אני מבקשת אותך ,אם תדע משהו ,בוא להודיעני מיד. מלשכתה של שרת החוץ מיהר יעקב אל המטה הכללי .עם רב־אלוף חיים לסקוב הייתי קשור קשרי ידידות אישית עמוקה .כשנכנס יעקב למשרדו ,שאל מיד: — מה נשמע? היש חדשות מאיסר? — יש ויש .אייכמן נתפס ואין עוד ספק בזהותו. — בול! — פלט לסקוב ,ועיניו התנוצצו מבעד למשקפיו — .הידועים לך פרטים על הפעולה ? — שאל. — לא .ואין להניח שנדע עד שישובו לארץ. ביום א׳ בשעה 5בבוקר יצא יעקב לשדה בוקר במכונית שהיתה נהוגה בידי יקי .כמה דקות לפני השעה 9הגיעו למחוז חפצם .שומרי ראשו של בן
| 190הבית ברחוב גריבלדי
גוריון הביאוהו אל צריפו בקיבוץ .בן גוריון קיבל את פניו בחדר עבודתו ושאל מיד למטרת בואו. — באתי להודיעך שאייכמן בידינו ושזהותו הובררה בוודאות. ראש הממשלה החריש רגע ואחר שאל: — מתי יחזור איסר? אני זקוק לו. — את התאריך המדוייק אינני יודע .המטוס ימריא בעוד שלשה ימים וישוב ,לפי התכנית ,ב־ 22בחודש ,דהיינו בעוד שבוע מהיום .אם הכל יתנהל כשורה ,יובא אייכמן במטוס זה .יש להניח שאיסר לא יעזוב את המקום עד שיהיה בטוח כי אייכמן הועלה למטוס בלי תקלות .ייתכן שיצטרף גם הוא אל הטיסה ,ואם לאו ,הרי אני מניח שיחזור יום או יומיים אחר בוא המטוס. לפי כל הסימנים ,לא הבחין איש בתכונה מיוחדת סביב ה״טירה״ בערב שבו באו אליה אייכמן וצוות שומריו .רפי סבור היה כי חיוני הוא להוסיף ולשוות לבית אותו אופי שקט שציין אותו לפני בואם ,ולפיכך הוחלט שבשלושים ושש השעות הראשונות לא ייצא איש את הבנין ולא יבוא אליו, להוציא התנועה ההכרחית לצורך הספקת המזון .תפקיד ההספקה הוטל על יצחק ,שהופיע כלפי חוץ כשוכר הווילה .אמנם חשוב היה שיימצא בבית כדי שיוכל לקבל את פניהם של מבקרים אפשריים ,אולם היו תפקידים שנראו לנו חשובים עוד יותר. אחד מהם היה — החזרת המכונית ששימשה לביצוע הלכידה .היה ברור לי ,עוד לפני שהאנשים יצאו לפעולה ,שאת המכונית הזאת יהיה עלינו להחזיר למשכירים בהקדם האפשרי .שיקולי היה ,שלעולם אין לדעת אם עובר־אורח מקרי לא ראה את המכונית במקום המעשה .אדם כזה עשוי להזכר בה לאחר שישמע כי נעלם אדם ונערכת חקירה משטרתית .לפיכך הייתי בדעה שאת המכונית יש להחזיר לפני שעד מקרי ילך ויציע עזרתו לשלטונות. אמנם ידעתי שיש סיכון מסויים גם בעצם ההחזרה ,שמא הקדים העד ומסר את עדותו במשטרה .ואולם הסיכון הטמון באי־החזרתה נראה לי רב יותר .אילו עיכבנו את המכונית בידינו ,או אילו ניסינו להשאירה במקום נידח ,היינו עלולים לגרום שהמשכירים יגישו תלונה למשטרה ,וזו תעמוד על הקשר בין היעלמו של קלמנט ובין ״גניבתה״ של מכונית שכורה. במקרה כזה היה הפקדון הגדול שהשארנו בידי החברה אך מגביר את החשדות. עם זאת התניתי את החזרת המכונית באישור סופי מצדי .כאשר הובאה
יסוריו של שלום דני | 191
השאלה לפני בבוקר שלאחר הלכידה ,עדיין לא היה לי מושג אם כבר החלו מחפשים את קלמנט ,ואם היתה פניה אל המשטרה .המקור היחיד לאינפורמציה שעמד לרשותנו היה העתונות המקומית .אילני בדק אותה באופן יסודי והודיע לבסוף שאין בה זכר למה שקרה ערב קודם לכן בסאן פרנאנדו .כיוון שכך ,הוריתי להחזיר את המכונית בלי דיחוי. ושוב חזר יצחק נשר למוסך וכשכולו מתח וחרדה החזיר את המכונית. הכל עבר בשלום .בעל המוסך מסר לו את חבילת הדולרים שהיתה שמורה בקופתו .התייר התגלה כג׳נטלמן מושלם .הוא כלל לא טרח לספור את הכסף והסתלק מהמקום במהירות הבזק .כעבור שעות אחדות נמסר לי שהמכונית הוחזרה ללא סיבוכים והפקדון הכספי הושב בשלמותו. גם אנשי הצוות המיבצעי נשמו לרווחה משהוברר כי לא נפל חשד על המכונית .על כולם עבר לילה של נדודי שינה ,בשל ההתרגשות שבאה להם בעקבות הצלחת המיבצע והזיהוי המהיר של אייכמן ,וגם הקור ששרר בבית הדיר שינה מעיני האנשים. הרופא בדק את אייכמן ומצא אותו בריא לחלוטין .לא רק מצב בריאותו הניח את הדעת ,גם התנהגותו היתה מופתית .הוא נתגלה כעצור־לדוגמה, ולא חסך שום מאמץ כדי להוכיח לשוביו רצון טוב ונכונות לשיתוף פעולה. החזקתו ,כפי שנתברר ,לא היתה כרוכה בשום בעיות בטחון מעשיות .אם כי הבעיות הנפשיות היו כמובן מרובות .הן נבעו קודם כל מעצם הצורך להמצא במחיצתו תמיד ,לטפל בו ולשקוד על שמירתו. האנשים התחלפו בשמירה ,הן ליד אייכמן והן בתצפית על הסביבה. תצפית זו היו מבצעים מתוך הבית והחצר הפנימית ,ותכליתה היתה לבדוק אם אין זרים משוטטים בסביבה ואם אין מישהו מגלה התענינות בלתי רגילה במה שמתרחש ב״טירה״ .מהרגע הראשון הותוו תקנות בטחון מיוחדות למקרה חירום ,שכללו סדרים הן לניצול המסתור המיוחד שהוכן למען האסיר ,והן ליציאה פתאומית מהמקום .הכל תורגל תירגול יסודי ,וכל האנשים ידעו את מקומותיהם ואת תפקידיהם. הצוות שישב ב״טירה״ כלל את רפי ,עזרא ,אלי ,זאב ,הרופא ויצחק. אברהם ,קנת ואילני שלא התגוררו ב״טירה״ ,השתתפו בסידורים להבטחת האספקה ,ובין השאר דאג קנת לרכישת תנורי חימום בשביל שומרי העצור. היחיד שהיה מנותק מן החבורה היה שלום דני ,שהתנסה בינתיים באחת החוויות הקשות ביותר בחייו. בשעה שאנשי הצוות המיבצעי התכוננו לצאת לסאן פרנאנדו כדי ללכוד את אייכמן ,נסע שלום אל בית המיבטחים ״דורון״ כדי להכינו למקרה שמסיבה כלשהי ייאלצו המבצעים להביא את אייכמן לשם ,במקום
| 192הבית ברחוב גריבלדי
ל״טירה״ .הוא עשה את כל ההכנות הדרושות לקבלת פני החבורה ,יאחר כך סייר בסביבות הווילה כדי ללמוד את מבואותיה ואת מוצאיה. הגנן־השומר עשה כמיטב יכולתו כדי להנעים לו את זמנו בווילה הגדולה ,ושלום לא ידע איך להשתחרר מאדיבותו הטורדנית .הוא סיפר לאיש שנשאר יחידי בווילה כתוצאה ממקרה לא נעים :הוא נמנה עם ידידיו של שוכר הבית ,שהזמינו לבוא ולבלות כמה ימים במחיצתו .ואולם באורח בלתי צפוי נאלץ בעל הווילה לצאת לפגישה עם כמה ידידים הנמצאים במעבר בבואנוס איירס .יכול להיות ,הסביר שלום ,שיעלה בידו לשכנעם שיבואו גם הם להתארח בווילה :אך אם לא ייעתרו לו ,לא תהיה לו ברירה אלא להילוות אליהם בסיורם בארגנטינה ,שלפי המשוער יימשך ימים אחדים .הוא התנצל איפוא לפני אורחו והביע את צערו על שהוא נאלץ להשאירו לנפשו לפי שעה. שלום חישב ומצא ,שאם אמנם יבואו אנשי הצוות המיבצעי ואסירם ,הם לא יוכלו להגיע לפני השעה .9.30לקראת שעה זו רצוי איפוא להרחיק את השומר מהבנין ,ולוא לדקות ספורות ,כדי שלא יראה את השיירה בבואה. ואולם עוד יותר טוב היה ,אילו ניתן להרחיקו לזמן ממושך ,כדי שתהיה שהות בידי אנשי הצוות לעשות את כל הסידורים הדרושים. סמוך לשעה 9החל שלום להתאונן על כאבי ראש קשים .השומר התנדב מיד להביא רופא ,אך שלום הסביר לו שאין צורך בכך :הוא יודע מה טיב המחלה ואיזו היא התרופה הדרושה לו ,אלא שלרוע המזל שכח לקחתה עמו .המדובר בתרופה שאינה שכיחה כל כך ,אמר ,ורק בבית מרקחת גדול יש סיכוי למצאה .השומר הביע מיד נכונות לצאת לבואנוס איירס כדי לחפש את התרופה המושיעה .שלום רשם על פיסת נייר את שמן של טבליות שהיו ידועות לו ,ושניתן להשיגן ללא מירשם של רופא .השומר יצא לעיר ,ושלום שמח נוכח הסיכוי שייעדר שעות אחדות. משעה 9.30עמד שלום לפני הבית ,כשמפתחות השער בידו .דרוך כולו נעץ עיניו בחשכה האטומה אשר מסביב ,שמא יבקיעוה פנסיה של מכונית. במחשבתו שיחזר את מהלכו המשוער של המיבצע .האמנם הופיע קלמנט בשעה הקבועה ? הוא ידע את כל פרטי הביצוע ,ומאד השתוקק להשתתף בו ,אלא שנגזר עליו להשאר בעורף בשעה שחבריו יוצאים ומסתכנים במעשה הגדול .האם הצליחו לבצעו בהתאם למתוכנן? אם כן ,כי אז הם כבר נמצאים בחצי הדרך .אך האם הם נוסעים בכלל אל המקום הזה? הן לפי התכנית המקורית עליהם לנסוע ל״טירה״... מקץ שעתיים השתכנע שלום שחבריו לא יבואו עוד .הוא נכנם לבית ופתח ספר שקנה באירופה ,לפני עליתו למטוס ,אלא שבשום אופן לא יכול
יסוריו של שלום דני | 193
להתרכז בקריאה .עיניו חלפו על פני השורות ,אך מוחו לא קלט מאומה מתכנן .אף כי לא הובטח לו שיבואו להודיע לו על מהלך המיבצע ,בכל זאת קיווה שמישהו ייזכר בו ויתפנה לספר לו מה אירע .שעות רבות המתין כך ,אך לשיא• אחר חצות הלילה הופיע השומר ועמו התרופה המבוקשת .לא נותרה ברירה לשלום אלא לבלוע טבלית ולשכב לישון .הוא אמר בלבו שאין להניח כי עוד יבוא מישהו בשעת לילה מאוחרת זו ,שכן הדבר עלול לעורר את חשדו של השומר. בשעה מאוחרת בבוקר הקיץ משנתו .הבית הגדול ריק היה ,ואיש לא בא להודיע לו איך נסתיימה הפעולה .קרבה שעת הצהרים ,ועדיין לא באו .אט אט נתגנבה חרדה ללבו :הייתכן כי המיבצע נכשל? הן מנותק הוא מכל חבריו :מנין לו ,אם כן ,הבטחון שקינן בלבו עד כה שהכל התנהל כשורה? הן לא ייתכן שישאירו אותו זמן כה רב ללא ידיעה... עם זאת לחש לו קול פנימי שאילו ,חס וחלילה ,קרתה תקלה ,היו באים לבשרו .אלא אם כן ...אלא אם כן היתה התקלה חמורה עד כדי כך ,שלא נשאר אדם אשר יכול לבוא ולספר לו .ככלות הכל ,כבר עברו יותר משבע עשרה שעות מן המועד שנקבע לביצוע הלכידה .הייתכן שהכל עבר בשלום ,ובכל זאת אין באים להודיע לו על כך? כך טלטלוהו מחשבותיו בין תקווה ופחד .כל היום לא בא אוכל לפיו. הוא ידע שלא יהיה מסוגל לאכול עד שלא יידע ,עד שלא יבואו ויספרו לו מה קרה בסאן פרנאנדו בערב הקודם. מחוגי השעון נעו באטיות מורטת עצבים .שעה שלוש אחר הצהרים הגיעה .מה יהיה ? עד מתי ימתין כך ,שכוח על ידי הכל ,בלי לדעת מה עלתה להם לחבריו? אך רגע ,האין זו מכונית הנעצרת לפני הבית? שלום רץ החוצה .אכן ,אברהם בא לקראתו בצעדים מהירים .אלהים אדירים ,סוף סוף... לא ,הוא לא הוצרך להציג שאלות .פני אברהם סיפרו הכל .שלום דחה בקוצר רוח את דברי התנצלותו על העבודה הרבה המוטלת עליהם ,ועל האנשים הרתוקים ל״טירה״ .הוא רצה לדעת פרטים ,לשמוע איך עבר הכל. משנתבשר כי המיבצע הצליח למעלה מן המשוער ,שכח מיד את עגמת נפשו .אבן נגולה מעל לבו .הוא לא עצר את הדמעות שהתנוצצו פתאום בעיניו ,ולא התבייש בהן. אברהם הסיעו לבואנוס איירס ,ושם חזר שלום אל חדרו האפלולי ב״מעוז״ ואל עבודתו ,שבימים הבאים עתידה היתה להיות מרובה וחיונית יותר מבעבר.
| 194הבית ברחוב גריבלדי
את פגישותי ביום ההוא כיוונתי כך ,שבשעות 11לפני הצהרים ו־ 5אחר הצהרים אמצא במקומות שנקבעו כנקודות מיפגש לדינה רון .שאר האנשים היו טרודים בבעיות אספקה וארגון דחופות ,ולא רציתי להטיל עליהם גם את התפקיד של המתנה לדינה .היא לא הופיעה בפגישות שנקבעו לה ביומיים האחרונים ,ואילו בשעה 5של היום הקודם איש מאתנו לא התיצב במקום המיפגש ,כיוון שכולם היו טרודים בהכנות ללכידה .עתה המתנתי לדינה ,דקות אחדות לפני שעה , 11באחד מבתי הקפה הגדולים במרכז העיר. דינה יצאה בבוקר ההוא מבית מלונה בשעה מוקדמת ,מצויירת במפת העיר :היה בדעתה לגלות את נקודת המיפגש בכוחות עצמה ,אגב טיול וברגל .היא שוטטה להנאתה בחוצות ,וקרבה לאט לאט אל קרן הרחוב שבו עמדה להתקיים הפגישה. בשעה 11.05ראיתיה נכנסת לבית הקפה שבו ישבתי .משהתרגלו עיניה לאפלולית ששררה באולם והיא הבחינה בי ,נצטייר על פניה חיוך של הפתעה .היא באה לשבת על ידי .אחר שהתנצלה על האיחור ,סבור הייתי שהגיע הזמן לבשר לה את הבשורה הגדולה. — הוא בידינו ! — אמרתי. — מי בידינו? למי אתה מתכוון? — שאלה דינה במבוכה. עכשיו הגיע תורי להיות מופתע. — וכי אינך יודעת לאיזו מטרה באת לכאן ? — לא .אמרו לי שאת ההוראות אשמע כשאגיע. צחקתי וסיפרתי לה את מה שקרה ביממה האחרונה .דינה הוכתה בתדהמה .היא היתה חדשה בעבודה ,ולא היה לה מושג שבין השאר עוסקים גם בציד פושעי מלחמה .על אייכמן קראה בספר ״אכסודוס״ ,אך מעולם לא הצטייר לעיניה כאדם חי .משנודע לה כי הוא אסיר שלנו ,עלתה במחשבתה תגובה שלא העזה לבטאה בקול :״איך אפשר להחזיק במפלצת כזאת ולא להשמידה מיד?״ המחשבה שיהיה עליה להמצא במחיצתו של רוצח ההמונים זעזעה אותה. הסברתי לה שעליה להופיע כידידתו של שוכר החווילה ,הוא יצחק, ולשוות לחיים ב״טירה״ צביון טבעי ככל האפשר .קבעתי לה פגישה עם יצחק לשעה יותר מאוחרת באותו יום ,על מנת שיביא אותה אל הווילה. דינה שבה לבית המלון שלה וארזה את מטענה .כעבור זמן מה הופיע יצחק במונית .יחד נסעו עד למקום בו חיכתה להם מכונית עמוסה באספקה וצידה לנצורים בבית המיבטחים .סמוך לשעה 6.30בערב הגיעה דינה אל ה״טירה״.
פרק כ״ג
מנותקים מן העולם מצבנו לא היה נוח ביותר באותם ימים ראשונים שלאחר הלכידה .היינו מבודדים מן העולם ומנותקים מכל המתרחש במדינה אשר בה ישבנו ופעלנו .לא היה לנו מושג איך הגיבה משפחת קלמנט על העלמו של אבי המשפחה .לא ידענו אם פנתה למשטרה ,או החליטה לחפשו בכוחות עצמה ,או בעזרת ידידים פוליטיים ,אנשי המושבה הנאצית בארגנטינה .לא ידענו אם אשתו ובניו מבינים שנחטף ,או שהם מייחסים את העלמו לתאונה .לא ידענו אם הם ״מרעישים עולמות״ ,או שהם מטפלים בכל הענין בצנעה .לא היו לנו מקורות אינפורמציה זולת העתונות .ובעתונות לא נתפרסמה אף שורה אחת על העלמו של גרמני תושב סאן פרנאנדו. בתנאים אלה לא היתה לי ברירה אלא לנסות להעריך את המצב על פי הנתונים הידועים לי ועל פי ההגיון הקר .לאחר ניתוח העובדות והגורמים הידועים ,הגעתי להערכת המצב הבאה: משראתה ווירה אייכמן כי בעלה בושש לשוב הביתה ,בניגוד למנהגו יום־יום ,נתקפה בלי ספק חרדה ודאגה לגורלו .ואולם היא לא יכלה להיות בטוחה שנחטף על ידי גורמים אשר גילו את זהותו האמיתית .קודם לכל צריך היה להביא בחשבון את האפשרות שנפגע בתאונה ,או שאירעה תקלה כלשהי בעבודתו .מן הסתם לא פנתה מיד אל המשטרה ,אלא תחילה ניסתה לברר אם בעלה עזב את מקום עבודתו בשעה הרגילה ,ואם לא אמר 195
| 196הבית ברחוב גריבלדי
למישהו מחבריו שלא ישוב הביתה .אחר שהוברר לה כי במקום העבודה הכל כשורה ,הלכה מן הסתם לבדוק אם לא קרתה לו תאונה בדרך .יש להניח ,אמרתי בלבי ,שביום זה ובימים הבאים תפנה אל תחנת העזרה הראשונה ואל בתי החולים שבכל האזור ,כדי לברר בצורה דיסקרטית אם לא הביאו לשם פצוע בשם קלמנט .לאחר מכן היא תנסה לברר אצל כל המכרים שאליהם קלמנט עשוי היה לסור ,שמא נדרשה נוכחותו פתאום במקום אחר ,או שמא הזהירוהו שמוטב כי לא יבוא הביתה ולא יתקשר עם בני ביתו. רק לאחר שכל הבדיקות האלה יסתיימו ללא תוצאות ,היא תעמוד לפני השאלה אם לפנות אל המשטרה או לא .ויש להניח שלא תזדרז כל כך להגיש תלונה ,שכן המשטרה תנהג לפי השיגרה ,תיעץ לה לפנות אל בתי החולים או אל כל מכרי המשפחה ,ותבדוק את הרישומים המשטרתיים בכל האזור .המשטרה גם עלולה לחקור אותה בקשר ליחסים בינה לבין בעלה, ובקשר למנהגיו של קלמנט .היא עלולה לשאול אם אינו נוהג לשתות לשכרה ,אם אין כאן ענין של ריב משפחתי רגיל ,או הסתבכות עם אשה אחרת .וכמנהג שוטרים בכל העולם ,יאמרו לה לבסוף שבעלים נעלמים וחוזרים ,וכל מה שעליה לעשות הוא — להמתין באורך רוח עד שהגעגועים אל משפחתו יחזירוהו הביתה. על כל פנים אין להניח שהמשטרה תצא מגדרה כדי לגלות את עקבותיו של סתם אזרח — שלא שב הביתה מעבודתו בשעה הרגילה וכנראה עזב את אשתו ואת בני ביתו .המצב יהיה שונה ,כמובן ,אם ווירה אייכמן תתעקש ,או היא תרמוז שיש לה יסוד להניח כי בעלה נחטף ,או נפל קרבן למעשה זדון .במקרה זה ידרשו ממנה להבהיר את רקע חששותיה .אם תגלה את האמת ,ותאמר למשטרה שבעלה הוא אדולף אייכמן ,פושע מלחמה מן הגדולים שבהם המבוקש בכמה וכמה ארצות ,ויש יסוד להניח כי הוא נחטף בידי יהודים או ישראלים ,כי אז יעבירו הקצינים החוקרים את הטיפול לדרגים הגבוהים ביותר של השלטון ,וכל הנושא ששמו אייכמן יגיע לכלל דיון פומבי ברחבי העולם .פירוש הדבר יהיה ,שהמסווה יוסר מפניו של קלמנט לעולמים ,ולא עוד אלא שאם חוטפיו לא היו בטוחים די צרכם ביחס לזהותו האמיתית ,הנה יקבלו את האישור הדרוש. מסקנתי היתה ,שווירה אייכמן לא תעשה כדבר הזה ,ועל כל פנים לא תפנה למשטרה עד שלא יתברר לה סופית שלא היתה כאן תאונה ושאין כאן סיבוך אישי כלשהו! וגם אז תיוועץ תחילה בכל ידידי המשפחה היודעים ריקארדו קלמנט מיהו. הנחתי שהידידים וראשי המושבה הנאצית בארגנטינה יבינו היטב את
מנותקים מן העולם | 1 9 7
משמעות העלמו של אייכמן .ואולם גם הם ייזהרו מאד שלא לפנות אל השלטונות ולא לגלות ברבים כי ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן .קרוב לוודאי שינסו ,בדרכים לא־רשמיות ובעזרת קשרים אישיים ,להפעיל גורמים במשטרה ובשלטון שהם יכולים לסמוך עליהם :ואלה יפתחו אולי בחיפושים ובחקירות ,אך בדרך הדיסקרטית ביותר .בשום אופן לא יוכלו לערוך מצוד נרחב וגלוי־לעין בלי שיהיה עליהם לגלות את מי הם מחפשים .פעולתם תישאר איפוא בהכרח מוגבלת ולא יסודית .רק המקרה העיוור ,או טעות חמורה מצדנו ,יוכלו לעזור להם להגיע אל אנשינו או אל בית המיבטחים שבו מוחזק אייכמן. בסיכום ראיתי איפוא את מצבנו כטוב למדי .סבור הייתי שלא נשקפת לנו סכנה של פעולה מתוכננת ונרחבת מצד השלטונות המקומיים או מצד ידידי אייכמן .אמנם ,ברור היה לי כי ככל שתארך ישיבתנו בבואנוס איירס, כן תלך ותחמיר הסכנה ,שכן עלולים המחפשים להחליט לבסוף לרתום לחיפושים זרועות שלטוניות לא גלויות .ואולם לפי שעה — כך שיערתי — יכולים אנו לשבת בשקט. באין מקורות אינפורמציה אחרים ,הוספנו לבדוק יום יום את כל העתונים המקומיים :אך לא מצאנו בהם זכר לעניננו. מקץ שנים קיבלתי אישור להערכתי ביחס לתגובה המשוערת של משפחת אייכמן ,מפי בנו הבכור ניקולאס ,שסיפר בראיון עם כתב השבועון הגרמני ״קוויק״ בינואר : 1966 ״...ב־ 12במאי עמדתי על פיגומו של בנין ,מברג בידי ,כשלפתע הופיע אחי דיטר ובישר לי ,קצר־נשימה :׳הזקן נעלם!׳ המברג נשמט מידי. מחשבתי הראשונה היתה :הישראלים ! דיטר ואני דהרנו דרך בואנוס איירס לסאן פרנאנדו .בדרך הזעקנו קצין ס״ס שבשמו אינני יכול לנקוב .הוא היה ידידו הטוב ביותר של אבא .הוא אמר לנו שאנו מוכרחים לחשוב בצורה מעשית .קיימות שלוש אפשרויות :אבא נעצר על ידי המשטרה בשל עבירה כלשהי ,ואולי בשל שכרות ,הוא נפגע בתאונה ומוטל פצוע בבית חולים ,או שהובא בלא רוח חיים לחדר מתים כלשהו .האפשרות השלישית היא, שהוא נמצא בידי הישראלים. ״במשך יומיים חיפשנו אותו בתחנות משטרה ,בחדרי מתים ובבתי חולים .לשוא ,כמובן .ואז הבינונו שהם מחזיקים בו .קבוצת נוער פרוניסטית העמידה עצמה לרשותנו .היו זמנים כשקבוצות גדולות ,עד שלוש מאות איש ,רכובים על אופנועים ,צבאו על ביתנו מסביב .בדקנו כל סנטימטר מרובע בשטח כדי למצוא עקבות של תגרת ידים .עם כל שעה שחלפה בלי להביא תוצאות ,גברה מרירותנו .הפעולות הפרועות ביותר
198
הבית ברחוב גריבלדי
תוכננו בשעות ההן .מנהיג הקבוצה אמר :תנו לנו לחטוף את השגריר הישראלי .נוציאו מן העיר ונענה אותו עד שאביכם ישוב הביתה .התכנית נדחתה .מישהו הציע לפוצץ את בנין השגרירות הישראלית .גם תכנית זו נדחתה. ״היו תגובות שונות בחוגים שונים .׳הגדולים׳ הגיבו בדרך משלהם ו׳הקטנים׳ בדרך אחרת .אמי ואחי הצעיר הלכו להתאכסן בבית שהועמד לרשותם על ידי אחד מידידינו ,איש ס״ס לשעבר .ידיד אחר של אבא ,גם הוא איש ס״ס לשעבר ,אירגן רשת של בקורת בנמלים ובשדות התעופה .לא היו נמל ,תחנת רכבת חשובה ,שדה תעופה או צומת דרכים חשוב בהם לא הוצב אחד מאנשינו .כך הושיטו ׳הקטנים׳ את עזרתם .ואילו ׳הגדולים׳ פשוט ברחו .לרוב קמו ונמלטו באופן מאורגן לפאראגוואי.״ קלאוס אייכמן קישט את סיפורו בכמה וכמה פרטים רומנטיים שמן הסתם לא שיקפו את המציאות .הוא סיפר ,למשל ,שנאלץ למשכן את שעונו וחפצים אישיים אחרים כדי לקנות ...אקדח .האקדח היה דרוש לו, לדבריו ,כדי להגן על אמו ועל אחיו הצעיר ,שלא ייחטפו גם הם .אנשי ס״ס באו וסיפרו למשפחה כי אביהם מוחזק במרתף של בית כנסת .קלאוס ודיטר אייכמן התחלפו בשמירה על ביתם ,עד שבאו אנשי קבוצת הנוער הפרוניסטי ונטלו על עצמם את תפקידי השמירה .ואשר לאביו הוא מוסיף : ״ידענו בוודאות שעדיין לא עזב את ארגנטינה ...היו לנו ידיעות מהימנות .ניסינו למשוך את הצד שכנגד לפעולה .הפצנו שמועה שלפיה נחטף אבא על ידי אנשי יחידה צבאית ישראלית .דבר זה עורר את הצבא הארגנטיני.״ להלן מספר אייכמן הבן איך הוצא אביו מארגנטינה במטוס שהביא את המשלחת הישראלית לחגיגות היובל של ארגנטינה .״לנו נודע הדבר באיחור של מחצית השעה .אילו נודע לנו הדבר מעט קודם ,היינו מצליחים למנוע את המראת המטוס ...קרתה לנו תקלה נוספת .המטוס עשה חנית ביניים בבראזיל ...למרבה הצער נודע לנו הדבר מאוחר מדי .הקשר שלנו בשרות החשאי הבראזילי לא פעל כראוי .אף על פי כן ,כמעט הצלחנו לסכל את החטיפה .בריו עלה צוות רפואי למטוס .הרופא הבחין בנוסע שישן .זה היה אבי .הרופא שאל מה היה לאיש .התשובה היתה :׳הוא ישראלי שחלה׳ ...הרופא הרים לרגע את השמיכה שהיתה מונחת על ברכי האיש וגילה שהוא כבול .הוא לא אמר דבר וירד מיד מן המטוס .שעות עיכבו הבראזילים את המטוס .לבסוף אושרה ההמראה ע״י שר הפנים הבראזילי טסיירה לוט...״ מתוך תערובת זו של עובדות לא בדוקות והזיות דמיוניות (למשל
מנותקים מן העולם | 1 9 9
ע נ י ן החיפוש במטוס בבראזיל .ד^מטוס שבו הובא אייכמן לישראל כלללא עשה חנית ביניים בבראזיל ,כפי שיסופר להלן) מזדקרת עובדה אחת: המשפחה עשתה צעדים מצעדים שונים ,אבל היא נזהרה מאד שלא לפנות למשטרה. עשרים וארבע שעות ביממה נמצא שומר ליד אייכמן ,ואפילו לשניה אחת לא גרע עין מן העצור .בתחילה התחלפו השומרים בחדר המעצר אחת לשעתיים :אחר כך אחת לשלוש שעות .החלון שבחדר המעצר היה אטום בשמיכה עבה ,ויומם ולילה דלק בו אור .הדלת שבין חדר המעצר והחדר הסמוך היתה פתוחה תמיד ,ובחדר הסמוך ישן רפי .בלילות היו שומרים גם בחצר הבית .זאב התקין פעמון אזעקה בחדר המעצר ,כדי שהשומר יוכל לקרוא לעזרה בשעת הצורך ,או לתת אות אזעקה .הפעמון היה משמיע את צלצולו באחד מחדרי המגורים. במוסך עמדה מכונית מוכנה בכל עת .פעמיים ביום היו מתניעים אותה ובודקים את מצבה המיכני ואת צמיגיה .השומרים ידעו מה עליהם לעשות במקרה של מתן אות אזעקה :להוביל את אייכמן אל המוסך ,להכניסו למכונית ,ולהסתלק בכל המהירות האפשרית .התפקידים השונים למקרה של תזוזה פתאומית חולקו מראש ,וכל איש ואיש ידע מה עליו לעשות. לשומרים ניתנה הוראה חמורה להמנע ככל האפשר משיחה עם אייכמן, פרט לדברים ההכרחיים הקשורים בטיפול בו ,כגון עניני אכילה ,רחיצה וצרכים פיסיולוגיים .רפי הקפיד על הוראה זו כאמצעי בטחון הכרחי .בטוח היה שאייכמן ,האיש שהחזיק בתפקיד כה מרכזי בגרמניה של היטלר, מוכרח להיות אדם בעל אישיות לא־רגילה ,שבכל רגע הוא עלול להפתיע אותנו בתכסיס או בערמה לא־צפויים .רפי משוכנע היה שאייכמן אינו חדל לתחבל תחבולות כדי להמלט ,או לשלוח יד בנפשו .הוא שיער שידידים רבים לו בארגנטינה ,בעיקר מקרב המהגרים הנאציים ,ואלה לא יחסכו כל מאמץ כדי לחלצו. הערכה מוטעית זו יצרה מתח גבוה ב״טירה״ ,לפחות בימים הראשונים. אנשי הכח סבורים היו שעליהם להתמודד עם מח שטני המסוגל להפתיע אותם בתחבולות הנועזות ביותר .ימים אחדים היו דרושים להם כדי להעמידם על העובדה שאין כאן לפניהם אלא פושע עלוב אשר אינו מצטיין בשום יתרונות שכליים ,אלא הוא יצור מפוחד וצייתן ,המתרפס ומתבזה, ולנגד עיניו מטרה אחת בלבד :למצוא חן בעיני אדוניו החדשים. היה צורך במאמץ נפשי ניכר כדי להסתגל להכרה חדשה זו ולראות את אייכמן כמות שהוא .קשה היה לתפוס כי איש נכנע ועלוב זה הוא אותו
| 200הבית ברחוב גריבלדי
״אדם עליון״ שניצח על השמדת מיליוני יהודים .מאין ,בעצם ,שאב את כחו ואת עליונותו? מן המדים המפוארים והמגפים המבריקים? ההיו לו כאדרת־קסמים של זיגפריד באגדת הניבלונגן ,שבעזרתם יכול לבצע מעשים שמעל לכח אנוש? הם לא חדלו להתלבט בשאלה זו ,האנשים שב״טירה״ ,שהיו ממונים על שמירת הפושע .מראה הבריה העלובה ,שמשפשטו מעליה את המדים ואת הכח השלטוני ,לא נשתייר בה דבר מן העליונות ומן היוהרה הישנות ,עורר בהם כעין הרגשת עלבון מלווה בוז עמוק .הכך נראית התגלמות הרשע? וזה כלי השרת שבו השתמשה אותה ממשלת זדון כדי לטבוח מיליונים ? חדל אישים זה ,אדם נטול כבוד וחסר גאווה זה ,הוא שהיה מלאך המוות של ששה מיליוני יהודים ? ומתח מסוג חדש הלך והשתרר בבית המיבטחים .מתח שנובע מן התיעוב העמוק שעורר האסיר בלב שומריו .לדור בכפיפה אחת עם שרץ נתעב זה ,לטפל בו ולדאוג לצרכיו האינטימיים — זה היה תפקיד שקשה היה לעמוד בו ,ובוודאי שקשה היה להתמיד בו .ה״טירה״ נהפכה לבית סוהר לשומרים ,והם חיכו בקוצר רוח ליום שחרורם. שיגרת הימים החלה מכבידה עליהם יותר ויותר .בוקר בוקר היו מוציאים את אייכמן לחצר הפנימית לתרגילי התעמלות .תפקיד זה היה מוטל על אלי ,שגם היה עוסק ברחיצתו ובגילוחו .בתחילה היה אייכמן מתחלחל עם כל שינוי במצבו .ברגע שהיו מקימים אותו על רגליו ,היה נתקף חיל ורעדה .כאשר הוציאוהו בפעם הראשונה לחצר להתעמלות היומית ,רעד בכל גופו .כפי הנראה משוכנע היה שעומדים להוציאו להורג. בימים הראשונים אף חשש שהאוכל שמגישים לו מורעל .ועם כל ארוחה היה מתכסה זיעה קרה. בדרך כלל היה שוכב על המטה ,לבוש בפיז׳מה ,כשרגלו האחת כפותה אל מסגרת המטה ועיניו מכוסות במשקפיים אטומים של רוכב אופנוע .כיוון שהמשקפיים גרמו לו גירויי עור ,ביקש מפעם לפעם רשות להסירם .הוא ידע שאין רוצים כי יראה את אנשי הצוות השומרים עליו ומטפלים בו, ולפיכך היה נוהג להודיע מראש על כוונתו להסיר את המשקפיים ,והיה מכסה את ראשו לפני הסרתם. אט אט הלכה ונשתררה הרגשת דכדוך ב״טירה״ .האנשים ידעו שעליהם להביא את אייכמן לישראל כשהוא בריא ושלם ,ולפיכך אין ברירה אלא לדאוג לכל צרכיו .ואולם הסתירה העמוקה בין מה שמוטל עליהם לעשות ובין הרגשות שעורר בהם האסיר לא חדלה לכרסם בלבותיהם. מצב הרוח השתפר עם הופעתה של דינה .מכל האנשים שב״טירה״
מנותקים מן העולם | 2 0 1
הכירה רק את רפי ואת אלי ,וגם ההיכרות אתם היתה שטחית מאד ,אולם עצם ההופעה של אשה בתוכם עורר בהם תקווה שהאווירה הקודרת תפוג. הם גם תלו תקוות רבות בבקיאותה בתחום הבישול ,שכן הניסויים שנעשו ער כה בשטח העדין הזה על ידי אנשים שונים מן הצוות לא הוכתרו בהצלחה רבה .יום אחד ,שבו עסק הרופא בבישול ,נשארו כולם רעבים. דינה אמנם לא הגשימה את התקוות שתלו בה ,אך מקץ ימים אחדים נאלצו הכל להודות שידיעותיה באמנות הבישול רבות משלהם .עם זאת הביאה אתה הרגשת ביתיות שלא היתה ידועה עד לבואה .אם תבשיליה לא היו פאר האמנות הקולינארית ,הם הוגשו לשולחן שהיה ערוך כהלכה ,והם היו פרי תכנון מדוקדק :ערב ערב היתה דינה מכינה את רשימת הפרודוקטים הנחוצים לה ליום המחרת והיתה מוסרת אותם לקנת ולאברהם על מנת שיביאו אותם ל״טירה״. את סביבת בית המיבטחים ראתה דינה רק פעם אחת .זה היה ביום שבו גילתה כי אין גפרורים בבית ,ולרפי לא היתה ברירה אלא להרשות לה לצאת כדי לגשת לחנות הקרובה ביותר ולקנות את המצרך החיוני. בהיותה שומרת מסורת ,היו לדינה קשיים גדולים בעניני האוכל .היא עצמה לא טעמה מן המאכלים שבישלה ,ורוב הזמן ניזונה בביצים קשות ולחם יבש ,ושתתה קוקה קולה .כאשר העיר מישהו לקנת שאם לא יביא לה מזון כשר ,היא תגווע ברעב ,הלך והביא לה בשר מעושן כשר .ואולם מאמצו לא הועיל הרבה ,שכן הכלים לא היו כשרים .כשביקרתי ב״טירה״ כעבור ימים אחדים ,ביקשני עזרא שאתן הוראה לדינה לאכול מן המצוי בבית ,אך לא ראיתי הצדקה להפעלת מרותי בענין כזה. מבחינת מספר שעות העבודה ,היתה דינה עסוקה יותר משאר אנשי הצוות .היא היתה משכימה בבוקר כדי להכין פת שחרית לאייכמן ולשומריו ,ואחר כך היתה מדיחה את הכלים ומנקה את הבית עד שעה 11 בקירוב ,ומיד היתה מתחילה בהכנת ארוחת הצהרים ,שלאחריה שוב הוצרכה להדיח את הכלים .אחר הצהרים היו אוכלים עוגות שקנת היה מספק ,ולארוחת הערב היו מסתפקים בדרך כלל בארוחה לא מבושלת .עם זאת עוד מצאה דינה פנאי לעסוק בסריגה. עברו ימים אחדים עד שראתה את השבוי בפעם הראשונה .היא היתה מבשלת למענו — בהתאם להוראות הרופא — מאכלים קלים :מרק עוף, בשר עוף מבושל ,ביצה רכה או חביתה ,מחית תפוחי אדמה וכיוצא באלה. את האוכל היתה מוסרת לידי אחד השומרים ,שהיה מביאו אל העצור. בשלב יותר מאוחר ,כשהוחלט להציע לאייכמן שיחתום על הצהרה שהוא מוכן להשפט בישראל ,סבור היה רפי שאם יראה אשה בבית יפוגו
| 202הבית ברחוב גריבלדי
חששותיו והוא יתרצה לחתום .לפיכך הטיל על דינה להביא לו את ארוחותיו לחדר המעצר .גם היא הופתעה מאד בראותה את אייכמן .כה אפור היה בעיניה ,שנתקשתה להאמין כי הוא האיש אשר גזר דין מוות על מיליוני יהודים. ההכרה שהיא מבשלת בשביל אייכמן עוררה בה לעתים הרגשת גועל עמוקה .לאחר מכן הודתה שבימים ההם השתעשעה במחשבה שהיכולת בידה להרעיל את אייכמן אם רצונה בכך ,ורק המשמעת והאחריות שעליהן היתה אמונה ,הן שהניאוה מכך.
פרק כ"ד
חוקרים את אייכמן ידעתי שיכול אני להשאיר בידיו הנאמנות של רפי את הדאגה לשמירה על העצור ,ולהתפנות לשלב הבא של הפעולה — העברתו של אייכמן מארגנטינה לישראל .את האחריות המיבצעית לשלב זה של הפעולה הטלתי על אברהם ,והוא וכל האנשים שאפשר היה לשחררם לצורך זה ,החלו מסיירים בשדה התעופה ובסביבתו ,בשעות היום והלילה ,וכן ערכו סיורים רבים בדרכים השונות המוליכות מן ה״טירה״ אל השדה .חידשתי את המגעים עם יוסף קליין שבינתיים נעשה ״בן בית״ בשדה התעופה והתהלך בו כאחד מעובדיו הוותיקים. ארבעה נושאים עיקריים היו טעונים בירור לקראת שלב ההעברה: א)
ב)
ריכוז ידיעות מלאות על שדה התעופה ,הפעלתו ,השמירה עליו ,בדיקות המכס הנהוגות בו ,הנוהלים בכניסת נוסעים וביציאתם ,סדרי הכניסה והיציאה של אנשים בתפקיד ושל אורחים המבקשים לשהות באזורים שמעבר למחסום בדיקת המכס: השגת ידיעות מדוייקות על המטוס שיביא את המשלחת מישראל ,שעת בואו ,משך שהותו בשדה התעופה ,הנוהל לגבי הנוסעים שיבואו במטוס ולגבי אלה המתכוננים לשוב בו לישראל ,הסיכוי להשגת רשות להסיע בו נוסעים מבואנוס איירס ,סדרי מכירת הכרטיסים אם אמנם תתקבל רשות זו, 203
| 204הבית ברחוב גריבלדי
ג)
ד)
וסוגי האנשים שיורשו להמריא במטוס גם במקרה שלא תותר הסעת נוסעים רגילים: הבעיות הכרוכות בהעברת אייכמן מבית המיבטחים אל השדה ,תיעודו, הסעתו ,הכנתו מבחינה פיסית ורפואית ,הבטחת שיתוף פעולה מצדו בדרך, אמצעים שיש לנקוט במקרה של בדיקה משטרתית בכבישים: סדרי ה ״כיסוי״ והתנהגותם של אייכמן ומלוויו במטוס עד לישראל.
אחר זמן קצר היתה בידי תמונה שלמה בכל הנושאים האלה ,ויכולתי לגשת לתכנון הראשון. ב־ 14במאי הופיעו רפי ואלי באחד מבתי הקפה שבהם הייתי מקיים את פגישותי .העובדה שרפי יכול לעזוב את בית המיבטחים לשעות מספר ,היה בה כדי להעיד כי סדרי הבטחון בבית נכנסו לשיגרה מסויימת. את רפי ואלי לא ראיתי למן 11במאי ,לפני צאתם למיבצע .הופתעתי למראה השינוי הגדול שחל בחזותם בשלושת הימים הללו .פניהם הרצינו מאד ,ועל פניו של רפי רבצה עננה .ניכר היה שהוא מוטרד .כשהחל מספר לי על בעיותיו ודאגותיו ,נוכחתי לדעת שאדם אמיץ ונועז זה ,העשוי ללא חת ,כורע תחת כובד האחריות הכפולה המוטלת עליו :לשמור על אייכמן שלא יוצא מידינו ,לא יברח ולא יתאבד ,ולדאוג למוראל של חבריו — אותו קומץ של אנשים בודדים בא pזרה ,שנותקו מכל מגע עם העולם החיצוני והם שרויים עכשיו בעולם קטן משלהם הטעון מתחים שקשה לעמוד בהם. ברגעים ההם חשתי בפעם הראשונה במצוקה הנפשית החריפה שבה שרויים שומרי הפושע הנתעב .עשיתי כמיטב יכולתי כדי לרומם את רוחם של השניים .אמרתי להם שאני מבין לרוחם ואינני מתעלם מן הקשיים הנפשיים שבהם כרוך הטיפול האישי באייכמן ,ומן הסכנות האורבות להם. אחר כך השמעתי באזניהם את הערכת המצב שאליה הגעתי ,ואת השקפתי בדבר הסיכויים הטובים להביא את המיבצע לידי גמר מוצלח .התנאי לכך, אמרתי ,הוא שנדע לשמור על קור רוחנו ונימנע מכל שגיאה העלולה להכשילנו. נדמה לי שהצלחתי להקל עליהם במידה ניכרת .עם זאת הודעתי לרפי, שעל אף המגבלות הבטחוניות ,רוצה אני לראות את הנתונים במו עיני, ולפיכך אבוא בהקדם לבקר בבית המיבטחים. הרעיון נראה להם ,וסיכמנו שאבוא למחרת ,ב־ 15במאי ,עם רדת החשכה .סבור הייתי שאם השכנים יראו תנועה מוגברת בבנין ביום א׳, יהיה הדבר טבעי בעיניהם :ולפיכך נוכל לכנס בערב ההוא את כל האנשים
חוקרי ם את אייכמן | 205
הקשורים במישרין בשלב זה של הןןיבצע ,בלי לעורר תשומת לב מיותרת. אותו יום קנה קנת חליפה חדשה לאייכמן ,על פי המידות שהיו ידועות לו .בערב עמדו לצלם את אייכמן בלבושו החדש ,לצורך התיעוד שצריך היה להכין לו .עתה ,שחלפו שלושה ימים מלכידתו ,ראה רפי אפשרות להקל במקצת את אמצעי הבטחון החמורים שננקטו בימים הראשונים, ולהרשות את הבאתו של אדם נוסף ,הוא ״הצלם הרשמי של כח המשימה״. עוד בפגישתי עם רפי בשעות הבוקר של אותו יום סיכמנו שיש להכין לאייכמן תיעוד זמני אשר ישמש לו לימי שהותו בארגנטינה ,באופן שאם המשטרה תערוך חיפוש פתע בבנין ,אפשר יהיה להציגו כאחד האורחים של בעל הבית אשר נפל למשכב .גם האפשרות של תזוזה פתאומית בשעת חירום חייבה את הכנתן של תעודות מתאימות לעצור .גם במקרה כזה אמרנו להרדים את אייכמן ,ולפיכך עמד הרופא על כך שכל ימי שהותו בבית המיבטחים יקבל אוכל דיאטטי מיוחד אשר יאפשר את הרדמתו בכל עת ללא סכנה לבריאותו. לקראת הכנת התצלום ניתנה לאלי האפשרות להפגין את כשרו המיוחד בתחום האיפור :הוא ״חידש את נעוריו״ של אייכמן עד שנראה צעיר בהרבה מכפי גילו ודמה להפליא לתצלומיו מתקופת השיא בקריירת הרצח שלו .ברגע שהחל אלי בהכנות לאיפור ,נתקף אייכמן פחד עז והוא שאל אם עומדים להוציאו להורג .הוא נרגע רק לאחר שאלי הסביר לו את תכלית מעשהו. עם חשכה בא שלום דני בפעם הראשונה לבית המיבטחים ,ועמו כל הציוד הדרוש לצילום ולהכנת התיעוד .קור הרוח שאיפיין את שלום תמיד נעלם ברגע שעבר את מפתן הבית .ניכר בו שהוא עומד לפני מבחן קשה, שכן לא זו בלבד שעליו לעמוד פנים אל פנים עם משמיד העם היהודי ,אלא שגם יהיה אנוס להתבונן בו היטב ,לבחור בזווית מתאימה לצילום, ולהשגיח על כך שבתצלום ייראה טבעי ככל האפשר כדי שהתיעוד שלו לא יעורר חשד .ומי יודע ,אולי אף יצטרך ,כמנהג הצלמים ,לבקשו שיחייך מול פני העדשה ? עד שנכנס לחדר המעצר ,רעד שלום בכל גופו מחמת ההתרגשות; ואולם ברגע שעבר את הסף ,חזר ומשל ברוחו. אייכמן יצא מגדרו כדי לסייע לצלם לעשות את מלאכתו על הצד היותר טוב .הוא אף גילה הבנה מרובה לאמצעים שנקט הלה כדי שהעצור לא יוכל לראות את פניו .הוא עצמו הציע שבטרם יוסרו מעיניו המשקפיים האטומים ,יודלקו הנורות המסנוורות ,באופן שלא יוכל לראות את פני האיש הניצב מולו.
| 206הבית ברחוב גריבלדי
ואולם שלום לא זו בלבד שיכול לראות את אייכמן ,אלא שלא יכול לגרוע עין ממנו .כמהופנט עמד מול השטךבדמות־אדם שגילה נכונות כה רבה לשתף פעולה עם שוביו :והרגעים שעשה במחיצתו נדמו לו כשנים. כל אותו ערב לא דיבר שלום .תחילה התרכז בפיתוח התצלומים ,ולאחר מכן ישב רכון על השולחן והכין את התעודות .משסיים את מלאכתו בשעה מאוחרת בערב ,לא חזר והתבונן בה כדי לבדקה וליהנות מפרי עמלו ,כדרך שנהג תמיד .הפעם היה מעונין בדבר אחד בלבד :להפטר מן התעודות ולא לשוב ולראותן עוד .כשקם ללכת ,שכח אף לומר שלום לחבריו ,שתמיד היה הוגה להם חיבה וידידות. הוא ברח מבית המיבטחים .העימות עם אייכמן היה למעלה מכוחותיו של אדם עדין ויפה נפש זה. קנת היה היחיד שהיה משוחח בקביעות עם אייכמן וחוקר אותו בכל הקשור בחייו בארגנטינה ,דרך בריחתו מאירופה לאמריקה הדרומית ,וכל קורותיו מיום שנסתיימה מלחמת העולם השניה .החקירות היו נעשות בדרך כלל בשעות הערב והלילה ,כי בימים היה קנת עסוק בשליחויות רבות בעיר ,וכן היה מתייצב לפני כדי לדווח לי על מהלך החקירה ולקבל הנחיות להמשכה .אייכמן היה ישן בשעות היום והיה נעור בלילות ,שכן בגלל האור החשמלי הדולק בחדרו יומם ולילה ,איבד את תחושת הזמן .בתחילה היה קנת רושם את תשובותיו של אייכמן ,אולם לימים רכש רשמקול והקליט את מהלך החקירה. בין השאר ביקשתי את קנת להחליף דברים עם אייכמן על התגובות האפשריות על העלמו .רציתי לדעת איך הוא מעריך את האמצעים שינקטו בני ביתו ,ידידיו ,מעבידיו והשלטונות .לא שהאמנתי אפילו רגע בכנותו, אלא שסבור הייתי כי אוכל להפיק תועלת מהלך מחשבתו ולקבל אינפורמציה על אותם גורמים נעלמים אשר היו בימים ההם אויבינו המסוכנים ביותר :הנאצים שבארגנטינה .לא ידענו דבר עליהם ועל קשריהם עם גורמים בעלי השפעה במדינה ,ולא היה לנו מושג על מידת הסולידריות הקיימת בין הפושעים־הגולים .לא ידענו אם הקשרים ביניהם לבשו צורה ארגונית ,או שאין כאן אלא מגעים אישיים .קיוויתי שמתשובותיו של אייכמן על שאלות קנת נוכל ללמוד משהו על כחם של הנאצים הארגנטיניים ; ואפילו ינסה להטעותנו ,לא יקשה עלינו לגלות את מזימתו ולהסיק ממנה את המסקנות הנכונות. למשמע הדיווחים הראשונים של קנת בתחום זה הגעתי למסקנה שאייכמן אינו מנסה לשטות בנו .לתמהוני הרב היתה הערכתו ביחס לתגובות משפחתו וידידיו זהה לחלוטין עם ההערכה שלי .הוא אמר
חוקרי ם את אייכמן | 207
שלדעתו יהססו ״להקים רעש״ ותחי״לה יחפשוהו בכל המקומות האפשריים — אצל ידידים ,בבתי חולים ובמוסדות שבהם מטפלים במקרי אסון. בידידיו לא תלה כל תקוות .הוא היה משוכנע שלא יחפשוהו בתקיפות ובהחלטיות הדרושות ,מחשש שמא יסכנו את עצמם .בשלב זה סירב לגלות לנו את שמות ידידיו הרבים ,ובכללם פושעי מלחמה מבוקשים ,אך הוא דיבר עליהם בזלזול גלוי .הוא אף רמז שהוא משוכנע כי מישהו מהם מעורב בהסגרתו לידי הישראלים. למראה אמצעי הבטחון המיוחדים שננקטו סביבו ,העיר שאיננו צריכים לדאוג — הסכנה שיעלו על עקבותינו קלושה מאד .היתה כמובן מידה מרובה של התרפסות בהערותיו אלה ,אולם הוכח לנו במרוצת הזמן שהדברים נאמרו בכנות מסויימת. אינני מתכוון לומר שהוא הגיע לכלל הזדהות עם האינטרסים של שוביו. הוא ידע היטב מה צפוי לו מידינו ,וכפי הנראה ציפה לדברים גרועים עוד יותר משבאו לו במציאות .אין לי ספק שאילו ראה אפשרות להתחמק מידינו ,לא היה מהסס אפילו רגע אחד .אלא שהבין כי אין לו סיכוי להמלט בכוחות עצמו ,והוא ידע שאינו יכול לצפות לעזרה ממשית מצד ידידיו בחוץ .אולי גם חשש שנסיון לשחררו עלול לעלות לו בחייו .למן ה״מגע״ הראשון אתנו גילה הערכה רבה ליכולתנו והערכה ליעילותנו ולתושייתנו. בשלב יותר מאוחר ,כשכבר היה חבוש בבית סוהר במדינת ישראל ,אמר פעם ,ברגע של גילוי לב ,כי אופן הביצוע של מעצרו עשה עליו רושם רב. ״הדבר נעשה בצורה ספורטיבית והצטיין בארגון ובתכנון למופת״ ,העיר. ״הקפידו במיוחד שלא לפגוע בגופי .אני מרשה לעצמי לחוות דעה בנדון זה מאחר שיש לי נסיון מה בענינים משטרתיים ובתחום המודיעין.״ אני מניח שהיה בטוח כי במקרה של סכנה כלשהי ,לא נהסס להרגו מיד, ולפיכך אין לו כל סיכוי להמלט מידינו .כיוון שכך ,מעונין היה לשתף פעולה עם שוביו מתוך תקווה שבדרך זו יאריך את חייו ,ולוא בשבועות או בחדשים אחדים .לפיכך אף החליט למן הרגע הראשון שלא לגלות עמדה מרדנית אלא לשתף פעולה עם שוביו מתוך הכנעה גמורה .הכבוד האישי, כפי הנראה ,לא נחשב בעיניו כלל. במסגרת חקירתו שאל קנת את אייכמן אם הבחין בתופעה יוצאת דופן בחדשים שקדמו ללכידתו .אייכמן מנה כמה וכמה התרחשויות שעוררו בו את החשד כי מתחקים אחריו .מכל המעשים שמנה ,רק אחד היה קשור בפעילותנו .ואילו השאר רק העידו על הפחד המתמיד שבו היה שרוי. המעשה שעורר את חששותיו של אייכמן היה סיפורם של שכניו בדבר אנשים שבאו והתענינו בקניית קרקעות בסביבת ביתו בסאן פרנאנדו לצורך
| 208הבית ברחוב גריבלדי
הקמת בית חרושת .כיוון שידע שאין בסביבה לא חשמל ולא מים ,לא האמין אייכמן שאמנם מתענינים בהקמת מפעל חרושת באזור מוזנח זה. סבור היה שההתענינות מכוונת אליו. מששמעתי דברים אלה מפי קנת ,שאלתי את עצמי מדוע לא הסיק אייכמן את המסקנה המתבקשת מחשד זה ,ומדוע הוסיף לשבת בסאן פרנאנדו אף לאחר שהתענינותם של קנת וקורנפלד באותה סביבה עוררה חששות בלבו .ההסבר היחיד שנתקבל על דעתי היה ,שאייכמן היה נתון לפחדים ולחששות במשך תקופה ארוכה בחייו ,וחלק ניכר מפחדים אלה נתגלו כחסרי ממש .לבסוף הגיע כנראה למסקנה שחייו לא יהיו חיים אם לנוכח כל תופעה מוזרה וכל צל של חשד יקום ויחליף את מקום מגוריו ויחפש לו מחבוא חדש ,זהות חדשה ומקום עבודה חדש. באחת החקירות שאל קנת את אייכמן מדוע אמר בליל לכידתו ששמו אוטו הנינגר. — זה היה שמי יותר מארבע שנים — .השיב אייכמן. — היכן? — בקולנבאך שבנפת צלה ,בגרמניה .עבדתי שם ביערות לפני שבאתי לארגנטינה. — איך הגעת לשם ? — פניתי לשם אחרי שיצאתי ממחנה שבויים של הצבא האמריקני באוברדאכשטטן. — האמריקנים שיחררו אותך? — לא .ברחתי. — האם ידעו מי אתה ? — לא .זהותי האמיתית לא היתה ידועה להם. — וגם במחנה השתמשת בשם אוטו הנינגר? — לא .אז נקראתי אוטו אקמן. — אקמן הוא שם הדומה במקצת לאייכמן .האם אתה בחרת בו? — כן ,ובכוונה תחילה .חשבתי שאם מישהו יזהה אותי ויפנה אלי בשם משפחתי האמיתי ,הרי אייכמן יצלצל באזני האמריקנים כמו אקמן. — ומה אמרת להם על שרותך בימי המלחמה? — אמרתי להם שאני לויטננט בדיוויזיית פרשים מספר 22של הס״ס. — וכקצין ס״ס ,האם לא נחקרת ביחס לעברך? — הסברתי להם ששרתתי ביחידה קרבית של ה״וואפךס״ס״ .הקצינים של הס״ס לא ענינו כל כך את האמריקנים .הם היו מעונינים בעיקר באנשי גסטאפו.
חוקרי□ את אייכמן | 209
— אבל מדוע בכלל צריך היית להודות שאתה קצין ס״ס? — בגלל סוג הדם שהיה מקועקע תחת בית השחי שלי ,כאצל כל קציני הס״ס. — כתובת הקעקע הזאת הושחתה .מתי נעשה הדבר? — לפני שברחתי מהמחנה ,ניסיתי למחותו כליל .שאר השבויים עזרו לי ,אבל לא הצלחנו להעלימו לגמרי. — כמה זמן היית באותו מחנה ? — קרוב לחצי שנה. — האם היו שם עוד אנשים מהמחלקה שלך? — כן ,היה שם ייניש ,השליש שלי. — נשביתם יחד? ־
ק
— היכן? — לא רחוק מאולם. — ומשם הועברתם לאוברדאכשטטן ? — לא .תחילה היינו במחנה אחר ,אבל שם נשארנו רק שבועות אחדים .לא היה לנו נוח שם. — מה פירוש הדבר? האם התנאים לא היו טובים? הישבתם שם בתנאי צפיפות? — לא .אבל האמריקנים התחילו לחפש את כתובות הקעקע תחת בתי השחי של השבויים. — ולמה זה הטריד אותך? הרי הצגת את עצמך כקצין ב״וואפךס״ס״? — שם הופעתי כטוראי בחיל האוויר. — בשם אקמן? — לא .בשם אחר :אדולף קארל בארת. — מתי זה היה ? — במאי . 1945 — מה היו מעשיך בזמן שנשבית? — אז כבר לא עשיתי שום דבר .לפני כן הבאתי את אשתי ואת בני לאוסטריה ,ואני נסעתי לאלט אוסזה .שם היה קאלטנברונר ,ראש המשרד הראשי לבטחון הרייך .אבל איש לא ידע מה עליו לעשות .אלה היו ימים של אנדרלמוסיה .בזמן שהלכתי עם ייניש ,השליש שלי ,לכיוון באד אישל, נעצרתי על ידי חיילים אמריקניים. — ומתי נתפסתם בפעם השניה ? — זה היה בסוף יולי או בתחילת אוגוסט . 1945
הבית ברחוב גריבלדי
2 10
— ואז הצגת את עצמך כקצין ה״וואפן־ס״ס״ אוטו אקמן? ־
•P
— ולמה החלטת לברוח מאוברדאכשטטן ? — בגלל המשפטים בנירנברג .שמי הוזכר בהם פעמים רבות וחששתי מפני חקירות יותר יסודיות שבהן יזהו אותי .חששתי ביחוד אחר עדותו של דיטר ויסליצני ,שטפל עלי כל מיני האשמות. — ואיך ברחת? — פניתי אל הקצין הממונה על השבויים .לויטננט־קולונל אופנבאק, וביקשתי רשות לברוח .הוא כינס ישיבה של קצינים .הם דנו בבקשתי ואישרה אותה .הם גם עזרו לי ,כמובן .הם נתנו לי תעודות על שם אוטו הנינגר .אחד מהם גם נתן לי מכתב המלצה אל אחיו בקולנבאך וביקשו להשיג לי עבודה ביער .הגעתי לנפת צלה בימים הראשונים של מארס . 1946יותר מארבע שנים נשארתי שם. — ואחר כך? — הייתי מנותק ממשפחתי בכל השנים האלה .רציתי לשוב ולהתראות עם אשתי וילדי ,ומשחק המחבואים היה לי לזרא .ידעתי שעלי לחכות עד שיירגעו הרוחות ועד שיסיחו את הדעת ממני .אבל בעתונים וברדיו ,וגם בספרים ,הוסיפו להזכיר את שמי .שמעתי על ארגונים שעזרו בידי אחרים לצאת את גרמניה .בראשית 1950באתי במגע עם ארגון כזה .הוא דאג להעברתי לאיטליה .נזיר פראנציסקאני בגנואה השיג לי דרכון פליטים על שם ריכרד קלמנט וגם אשרה ארגנטינית .באמצע יולי 1950הגעתי לבואנוס איירס. — ומתי הצטרפו אליך אשתך ובניך ? — הם באו כשנתיים אחרי.
פרק כ"וז
המצוקה הנפשית הבטלה ,השיגרה היחסית שנשתררה עם הרפיית המתח הבטחוני הראשון, והסתירה המשוועת בין המנהג שנצטוו לנהוג באייכמן ובין מה שהכתיבו להם רגשותיהם ,העמידו את עצביהם של האנשים ב״טירה״ במבחן קשה. הם נצטוו לשכוח מי הוא העצור .הם נצטוו לזכור שרק שופטי בית המשפט בישראל אשר לפניהם יובא ,הם המוסמכים לחרוץ את דינו — ,הם ולא שום פרט ,בין שהוא נמנה עם אנשי כח המשימה ובין שהוא שייך לכל קבוצה אחרת .הם הוזהרו שיש לתת לעצור יחס הוגן וטיפול טוב. ואולם איך אפשר היה לעמוד בכל אלה? צריך היה לגלח אותו ,מפני שאי אפשר היה לתת סכין גילוח בידו .צריך היה לרחוץ אותו ,מפני שאי אפשר היה לתת לו חופש תנועה .צריך היה להיות עמו בשעה שעשה את צרכיו .צריך היה לכבוש את התיעוב ,לדכא את הבחילה ,לרסן את השנאה. צריך היה לצוות על הלב המורתח שיבליג .צריך היה לשכוח את האבות והאמהות ,האחים הקטנים והאחיות ,שמכונת ההשמדה של העצור הפכה אותם לגלי עצמות ואפר .צריך היה להסיח את הדעת מכל ההשפלות ,כל העינויים ,כל הסאדיזם הנתעב שגילו פיקודיו של הלה בשעה שיצאו, בפקודתו ,לרצוח עם. צריך היה להשאר אדם מול החיה הטורפת ,מול הפחדן המתרפס ,מול התולע הבזוי .אסור היה לירוק לו לתוך פרצופו המרטיט את כל השנאה ,כל
211
| 212הבית ברחוב גריבלדי
הבוז ,כל הקבס שעורר .צריך היה להסתכל בו בעינים ריקות ,אטומות, מוסוות .צריך היה לנשום ,יומם ולילה ,ימים ולילות אינסופיים ,את האוויר שהרעיל בהבל פיו. צריך היה להיות שרוי תמיד במחיצתו של אבי אבות הטומאה — ולא להטמא. מכל שלבי המיבצע ומכל תלאותיו היה זה הקשה ביותר .ואני ידעתי שאיני יכול להושיע ואין ביכולתי להעלות ארוכה ליסורים מן הסוג הזה. כיוון שהאנשים היו כלואים עם עצמם ב״טירה״ יחד עם אסירם ,החלטנו להוציא כל אחד מהם ליום של חופשה על פי תור .ראשון היוצאים היה אלי .ניתנו לו הנחיות מפורטות בקשר להתנהגותו בעיר ויעצו לו ,כדי שלא יתעה במבוך התפריט הארגנטיני העשיר ,שבבואו למסעדה יזמין ״בייבי־ סטייק״ .הוא יצא בבוקר השכם ושב לעת ערב בחרוךאף .ההוראות שניתנו לו ביחס להתנהגות בעיר ,אמר ,הגבילוהו עד כדי כך ,שהיום עבר עליו בשעמום כבד ,ואלמלא הפקודה שאין להכנס ל״טירה״ לאור היום ,היה שב תוך כמה שעות .ואשר ל״בייבי־סטייק״ ,נתברר לו שאין היא אומצה קטנה אלא נתח שגדלו כגודל תינוק ,ואדם מן הישוב איננו מסוגל לאכול כמות כזאת של בשר בפחות משבוע ימים. שעות רבות הקדישו שומריו של אייכמן למשחק השחמט .אלה ששלטו בשפה האנגלית ,יכלו לקרוא את הספרים המעטים בשפה זו שהיו אתם. האחרים האזינו לתכניות מוסיקה ברדיו ,או המציאו משחקים שונים כדי ״להרוג את הזמן״ .היו ימים אחדים שבהם הגיעה צריכת התפוחים ב״טירה״ לשיעורים ענקיים ,מפני שאלי וזאב ערכו תחרויות באכילת תפוחים. בשעות הערב המוקדמות של 15במאי ביקרתי ב״טירה״ .נקטתי אמצעי בטחון קפדניים בבואי ובצאתי .לא היה שום דבר בחזותו של הבית שיכול להעיד על הדראמה המתחוללת בו :הוא לא נבדל במאומה משאר בתים באזור. האנשים שמחו לבואי ,ואני שמחתי לא פחות מהם .את רובם לא ראיתי מיום המיבצע :ורק עתה יכולתי לברך אותם על הצלחתם .סיפרתי להם שבכוונתי להביא את אייכמן לארץ במטוס ,והוספתי מיד שאם תכנית זו תיכשל ,לא תהיה לנו ברירה אלא להחזיקו עד שיווצרו התנאים להסעתו באניה .אפשר היה לחוש בתדהמה ובחלחלה שעוררו דברי אלה. הלכתי לראות את אייכמן .לתמהוני לא עורר בי מראהו אותו תיעוב ואותה שנאה שעליהם סיפרו לי האנשים .התגובה הראשונה שלי היתה: ״הרי הוא נראה ככל האדם ?״ אינני יודע איך נצטייר לי בדמיוני רוצחם של
המצוקה הנפשית | 213
מיליונים .כל אשר אני יודע הוא ,שלא חדלתי לומר בלבי :אילו פגשתי אותו ברחוב ,לא הייתי מבדיל בינו ובין אלפי האנשים האחרים המהלכים בן .ולא חדלתי לשאול את עצמי :מה ,אם כן ,עושה יצור כזה ,אדם שנברא בצלם ,למפלצת? האין שום סימן היכר חיצוני המבדיל בינו ובין אנשים נורמליים ? ורק הנשמה הטמאה היא המבדילה ? לפני שנכנסתי לחדרו של אייכמן ,שמעתי מפי קנת דין וחשבון מפורט על שיחותיו האחרונות עם העצור .בהתאם להוראותי ,רק קנת לבדו היה משוחח עם אייכמן .השומרים היו נמנעים משיחה אתו ,להוציא אותם דברים שהיו הכרחיים לצורך הטיפול בו .הם נתבקשו לא לפנות אליו ביזמתם ולא להשיב על שאלותיו .לא רצינו להביא על סיפוקה את סקרנותו של אייכמן ביחס לאנשים המקיפים אותו ,הנסיבות שבהן הובא אל הווילה, האזור שבו היא שוכנת ,וכיוצא באלה. קנת סיפר לי ,שבאחרונה החל אייכמן מביע חרטה על כל אשר נעשה ביהודים בימי המלחמה .אמנם ,את עצמו הוא מתאר כבורג קטן במכונה האדירה והאכזרית של המשטר הנאצי ,והוא טוען שלא היה ביכולתו להשפיע על ההכרעות :אבל עכשיו הוא מבין שבוצעו פשעים נוראים נגד העם היהודי ,והוא מוכן לעשות כל אשר לאל ידו כדי להבטיח שלעולם לא יישנו דברים כאלה .הוא מוכן ,לצורך זה ,לקום ולספר לעולם על כל הזוועות שנעשו בימי המלחמה ,כדי להזהיר את האנושות ולהרתיעה. ביקשתי את קנת שילך וישאל את העצור מה עמדתו כלפי העמדתו לדין על מעשיו ,שכן אין הוא מתכחש להם; הוא רק מנסה למעט את חשיבותם. כמה וכמה פעמים הלך קנת לחדרו של אייכמן כדי להציג לו את שאלותי ולהביא לי את תשובותיו .לבסוף הבאתי לפניו את הצעתי שיביע בכתב את הסכמתו לנסוע לישראל ולעמוד שם לדין .לא הנחתי אף לרגע שאם יהיה בידינו מיסמך כזה ,בחתימת ידו של אייכמן ,נוכל להסתמך עליו בפני החוק המקומי ,במקרה שיתפס על ידי השלטונות הארגנטיניים .אף לא הנחתי שיהיה לו ,למיסמך ,ערך משפטי כלשהו כאשר תתעורר השאלה אם זכאית מדינת ישראל לשפוט אדם אשר הובא אליה בנסיבות שבהן עמדנו להביא את אייכמן .ואולם ראיתי חשיבות מוסרית מסויימת במכתב כזה. אייכמן הביע נכונות עקרונית לתת את הדין על חלקו בפשעים שבוצעו על ידי השלטון הנאצי ,אולם הוא דרש שהמשפט ייערך בגרמניה ,שכן נתין גרמני הוא .כיוון שנמסר לו שעליו להוציא אפשרות זו מכלל חשבון ,ויתר במקצת והסכים להשפט באוסטריה ,ארץ מולדתו .הוסבר לו ששום א p בעולם אינה באה בחשבון לשפיטתו זולת ישראל ,שבה נמצאים מרבית הנפגעים ממעשיו ומרבית העדים העתידים להופיע במשפטו .ישראל — כך
214
הבית ברחוב גריבלדי
הוסבר לו — היא הנציגה הלגיטימית של העם היהודי ,ומכיוון שמדובר בפשעים נגד העם היהודי ,רק היא מוסמכת לחרוץ דין .הבטחתי לו שמשפטו יהיה הוגן וייערך על פי כל כללי הצדק ,ושתינתן לו האפשרות להיות מיוצג על ידי סניגור ולהגן על עצמו בכל הדרכים המשפטיות המקובלות .אחר דין ודברים ממושך ביקש אייכמן שהות של עשרים וארבע שעות בטרם יתן את תשובתו .מבוקשו ניתן לו. כמה וכמה פעמים הודגש באזני אייכמן ,תוך כדי ההתדיינות אתו ,שלא נשתמש בשום אמצעי כפיה כדי להחתימו על ההצהרה המבוקשת ,אלא רוצים אנו שיחתום עליה מרצונו החופשי.
אותו ערב היו כל אנשי כח המשימה אורחיה של דינה בארוחת ערב חגיגית. ליד השולחן חזרתי ואמרתי שאם הכל יתנהל כשורה ,יסתיים המיבצע בעוד חמשה ימים .דברים אלה השרו מצב רוח מרומם על החבורה ,וביחוד על אלי ,ששפע הומור ולא חדל לשעשע את השאר כל שעת הארוחה. כמה דברים שאמר רפי ליד השולחן הטביעו בי רושם עמוק .מסתבר שמה שהטריד אותו היה ,שעל ידי לכידת אייכמן פגענו בעקיפין בחפים מפשע ,שכן השארנו את אשתו ואת בניו ללא מפרנס .רפי סבור היה שיש להעניש את הרוצח בכל חומר הדין .אבל באשר למשפחתו ,שומה על העם היהודי לגלות נדיבות וליטול על עצמו את הדאגה לקיומה. אמרתי לרפי שאילו היתה קיימת חובה מוסרית כזאת ,היא היתה קיימת קודם כל לגבי משפחתו של כל פושע פלילי רגיל ,אך מעולם לא שמעתי על מדינה כלשהי הנוהגת כך בנשות הפושעים שהיא שופטת .אין אנו יודעים באיזו מידה הזדהתה ווירה אייכמן עם פשעי בעלה — ,אם כי אין ספק שידעה כל שנות המלחמה על מקומו בצמרת הנאצית ועל אחריותו ל״פתרון הסופי״ .אף על פי כן ,אמרתי ,לא נגענו לרעה לא בה ולא בילדיה ,ואין לנו שום כוונה לעשות כן בעתיד .ואולם מכאן ועד למתן תמיכה למשפחת אייכמן כדי להבטיח את קיומה רב המרחק .האם אייכמן ומרעיו גילו דאגה לקיומם החמרי של קרובי קרבנותיהם ? מדוע ,אם כן, ניטול על עצמנו אחריות שאין שום רשות ממלכתית בעולם נוטלת על עצמה? רפי לא ויתר על רעיונו על נקלה ,והוויכוח היה ער וממושך .ואני ,אף על פי שדחיתי את עמדתו בצורה חד־משמעית ,התגאיתי בה .בעיני היה זה חזיון מופלא ,שבעצם ימי המתח והסכנה האלה רואה אדם כרפי הכרח לעצמו לפ שפ ש במעשיו ולבחון את מידת אנושיותם ומוסריותם .קשה היה
המצוקה הנפשית | 215
למצוא גילוי בולט יותר של ההבלל התהומי הקיים בין היריבים במאבק סמוי זה :הרוצחים חסרי החמלה מזה ,ושוביהם מלאי הרחמים מאידך. שעה ארוכה ישבנו כך ,בשיחה ובוויכוח ,באותה וילה ארגנטינית קטנה שבאחד מחדריה ישן אותה שעה אדם שרצח מיליונים .מעט מעט נתפרק המתח שנצטבר בבית ולרגע נדמה היה כי לא בכלא־של־שעת־חירום במדינה זרה אנו יושבים ,אלא במסיבת רעים אי שם בישראל. לפני שעזבתי את ה״טירה״ שוחחתי עם רפי ביחידות ,ונתתי לו הוראות חדשות בקשר להתנהגות האנשים במצב חירום .עד כה היו הוראותי לגבי סדרי הבטחון והשמירה על אייכמן כדלקמן: יש לעשות את כל הסידורים הדרושים כדי למנוע אפשרות של בריחה או נסיון התאבדות של העצור .יש לשמור בהקפדה על בריאותו ,כדי שיוכל לעמוד במאמץ הפיסי אשר יידרש ממנו עם העלאתו למטוס ובשעת הטיסה לישראל .לשם כך יהיה נתון לפיקוחו המתמיד של הרופא .החיים בבית המיבטחים יתנהלו באופן כזה ,שדיירי הסביבה לא יבחינו במספרם הרב של האנשים המתגוררים בבית .למראית עין יישבו בו בכל עת רק זוג ״שוכרי הווילה״ ,ואורח או שניים .האנשים ידברו בלחש ,ולא ייצאו את הבית אלא לצרכים דחופים ובשעות החשכה ,אגב נקיטת אמצעי בטחון מיוחדים .הבתים הרזרוויים שלנו יהיו תמיד מוכנים לשימוש ,כדי שאפשר יהיה להעביר אליהם את העצור ואת שומריו במקרה הצורך .אם למרות כל אמצעי הבטחון יופיעו שוטרים או נציגי גוף רשמי אחר ,יפונה הבית מיד על ידי כל האנשים שלא הוטלו עליהם תפקידי חירום ,ואילו אייכמן יוכנס ל״סליק״ ועמו שומר אחד .אם יתברר שאין זו בדיקה שיגרתית אלא מתכוונים לערוך חיפוש יסודי בבית ,יעכבו את המחפשים באמתלה כלשהי כדי שתהיה שהות לסלק את אייכמן ועמו צוות שומרים מצומצם ביותר, דרך יציאה צדדית שהוכנה מראש .במקרה זה יסתלקו האחרים איש איש כפי יכולתו ובהתאם לנסיבות שייוצרו .הכל יפעלו ,במקרה כזה ,מתוך הבנה שעיקר העיקרים הוא להוציא את אייכמן מן הבית ,ואפילו יהיה הדבר כרוך בסכנה לאנשים אשר יעסקו בהשהיית החיפוש ובסיכול הרדיפה אחר העצור ושומריו. אם יופתעו על ידי כח משטרתי גדול ולא תהיה שום אפשרות להוציא את אייכמן מן הבית בעוד מועד ,כי אז יעשו רוב אנשי הצוות את כל המאמצים להחלץ מטבעת הכיתור ולברוח בכל דרך אפשרית .האנשים אשר יישארו בבית יסגירו עצמם לידי המשטרה ,יגלו לה את זהותו של העצור ,יסבירו לה את האחריות הכבדה שתחול על מי שיאפשר לו להמלט,
| 216הבית ברחוב גריבלדי
וידרשו להפגישם עם נציגי השלטון ,האזרחי או המשטרתי ,בדרג הגבוה ביותר האפשרי. עתה ,שזהותו של אייכמן לא היתה עוד מוטלת בספק והמשמעות של מה שעשינו הצטיירה לעינינו בכל הבהירות ,סבור הייתי שלא די עוד בהוראות בטחון אלה ,אלא דרושים אמצעים נוספים כדי להבטיח שהמיבצע שלנו לא יושם לאל ושאייכמן לא יוכל לחזור ולהעלם ,בגלל חוסר הבנה מצד השלטונות או בגלל רשלנותם ,או אפילו בהתערבותם של גורמים המקורבים לנאצים .לפיכך אמרתי לרפי ,שאם אמנם יקרה הגרוע ביותר וכח משטרתי גדול יקיף את הבית ,והוא — רפי — יגיע למסקנה שנבצר ממנו להסתלק מן ה״טירה״ יחד עם העצור ,כי אז עליו לכבול אחת מידיו באזיקים אל ידו של אייכמן ולהעלים או להשמיד את המפתח ,באופן שאי אפשר יהיה להפריד ביניהם לאלתר .אותה שעה יתפזרו אנשינו לכל רוח ,ורק אחד או שניים יישארו בסביבה כדי לדווח לאחר מכן על המתרחש וכן כדי להבטיח את שלומו של רפי. לאחר שייאסר על ידי המשטרה יחד עם אייכמן ,יסביר רפי שהוא ,ועמו כמה חברים ,גילו את מחבואו של אדם שלפי הידיעות שבידיהם הוא פושע המלחמה המבוקש אדולף אייכמן ,שרצח מיליונים מבני עמם ,ולפיכך עצרוהו .לאחר שנתבררה זהותו בוודאות ,אמרו להסגיר אותו לידי השלטונות על מנת שיועמד לדין :אלא שפעולת המשטרה הקדימה אותם. לאחר מכן ידרוש רפי שיביאוהו ,יחד עם פושע המלחמה הכבול אליו ,אל הקצין הבכיר ביותר שניתן להגיע אליו ,כדי שיוכל למסור לו פרטים נוספים ולגלות לו את רקע הפעולה. סבור הייתי שבדרך זו נוכל למנוע את שחרורו של אייכמן בשעת מעשה על ידי גורמים עויינים ולהבטיח שלכידתו תיוודע ברבים וגורלו יוכרע בדרג הגבוה ביותר ,ובתנאים שלא יאפשרו התחמקות .אמנם ,ידעתי שבמקרה זה כלל וכלל לא בטוח שאייכמן יישפט ,ולעומת זאת ברור מאד שחוטפיו יועמדו לדין ,אך סבור הייתי שגם במשפטם של ״חוטפי אייכמך אפשר יהיה לגולל את פרשת השואה כרקע למעשה ״החטיפה״ ולהכריח את העולם לתת את הדעת על פשעי הנאצים נגד העם היהודי .אלא שלא ראיתי את עצמי בן חורין להטיל על רפי לבדו את העול הכבד של העמידה בחקירה ובמשפט ,ולפיכך אמרתי לו: אחר שתיתפס יחד עם אייכמן ותובא לפני קצין משטרה בכיר או — לפני אישיות אזרחית מן הדרג השלטוני הגבוה ,יהיה עליך לגלות שישראלי אתה ויהיה עליך להסביר שפעלת על פי הוראותיו של ישראלי אחר ,העומד בראש קבוצת מתנדבים שאתה אחד מחבריה .קבוצה זו ,תאמר להם ,קיבלה
המצוקה הנפשית | 217
ידיעה שאמרה כי תושב ארגנטינה הידוע בשם ריקארדו קלמנט ,הוא אליבא ראמת אדולף אייכמן ,האיש שהיה ממונה על השמדת יהודי אירופה במלחמת העולם השניה .הקבוצה באה לבואנוס איירס כדי לבדוק את אמיתות הידיעה .כוונתה היתה ,שאם יתברר כי האיש הוא אייכמן ,ילכדוהו ויסגירוהו לידי השלטונות הארגנטיניים על מנת שהללו ישפטוהו על פשעיו נגד האנושות ונגד העם היהודי .אתה תאמר להם ששם האיש העומד בראש קבוצת המתנדבים הוא איסר הראל .תתן להם את כתובת בית המלון שבו אני מתאכסן ,ותגלה להם את השם שבו אני רשום במלון זה. — אינך יכול לעשות דבר כזה — ,שיסעני רפי. — הנח לי לסיים — ,עניתי — .אחר שתמסור להם את שמי ואת כתובת בית המלון שבו אפשר למצוא אותי ,תאמר להם כך :איסר הראל ציווה עלי למסור את שמו ואת כתובתו לשלטונות הארגנטיניים .הוא עצמו יסביר לכם את המניעים למעשי הקבוצה שהוא עמד בראשה ,והוא יטול על עצמו את מלוא האחריות לפעולותיה ,על פי חוקי המדינה ועקרונות הצדק והמוסר. — הבט נא ,איסר — ,ניסה רפי להניאני — ,כאשר אתה אומר שעלי לכבול את עצמי אל אייכמן וללכת למעצר אתו ,זה טבעי ומובן ! אבל אני מוכרח לבקש ממך בכל לשון של בקשה שלא תחייב אותי להסגירך לשלטונות .אדם בעל תפקיד ומעמד כשלך אינו יכול להרשות לעצמו להעצר. — המיבצע הזה ,רפי ,אין לו אח ורע בכל אשר עשינו עד כה .לדידי הוא בגדר שליחות לאומית ואנושית שאין נעלה ממנה ,והבטחת הצלחתו חשובה בעיני מכל שיקול אחר .אני פועל בענין זה על פי צו מצפוני; אך מוכן אני לפטור אותך מלבטים מצפוניים .מה שאמרתי לך הוא בגדר הוראה ,ועליך לפעול על פיה ,כלשונה ולפי רוחה. אף על פי שהוויכוח כולו התייחס לאפשרות שנראתה לנו רחוקה מאד, הוא גרם לרפי זעזוע קשה .ניכר בו שלא בנקל השלים עם עמדתי; אך ידעתי שיכול אני להיות בטוח שיפעל כאשר הוריתי לו ,ואפילו אין לבו שלם עם החלטתי.
פרק כ"ו
שש תכנמת בהגדלת ריווח הזמן שבין לכידת אייכמן ובין בואו של המטוס היתה צפונה סכנה מסויימת :היא נתנה שהות בידי אויבינו הסמויים מן העין לעמוד על הקשר הקיים בין שני הדברים האלה ולפעול למען הכשלת העלאתו של העצור למטוס .אף כי האמנתי ביכולתנו להתגבר על כל המכשולים ,לא ראיתי את עצמי פטור מבדיקת דרכי הסעה אלטרנטיביות .לפיכך נתתי הוראה לחדש את הסיורים בנמלה של בואנוס איירס ובמעגניה ,כדי לברר את האפשרויות של העברת אדם בהסתר לאניה העוגנת בנמל או בקרבת החוף. נמלה של בואנוס איירס מחולק לשני אזורים ראשיים :המעגן הדרומי והמעגן הצפוני .הדרומי שוכן סמוך לריאצ׳ואלו ,אחד מיובלי הנהר לה פלאטה .מעגן זה משמש בעיקר לאניות קטנות העושות דרכן במימי הנהרות אורוגוואי ופאראנה .באזור זה נמצא הרובע הציורי ״לה בוקה״. לאורך גדת הנהר יש מסעדות רבות ,ובשעות הערב באים אלפי אנשים לתור אחר מקום שבו אפשר לאכול להנאה. בין המעגן הדרומי והצפוני נמצאת שדרת קוסטנרה — אחד המקומות האהובים ביותר על תושבי בואנוס איירס בחדשי הקיץ .לאורך השדרה ערוכות מאות עגלות המשמשות כדוכנים למכירת מעדנים חמים. המעגן הצפוני משמש לאניות הגדולות הבאות מעבר לים כדי לטעון
218
שש תכניות | 219
בשר ,חטה ,ושאר תוצרי היצוא הארגנטיניים .אזור זה שוקק תמיד חיים ופעילות .מגדלים ענקיים מתנשאים מעל לראשי האנשים המתרוצצים על מזחיו. חלק זה של הנמל לא בא בחשבון לתכניות שלנו .אנשינו התענינו בעיקר במזחים שלידם נקשרות ספינות הטיול הגדולות ,ובין השאר בדקו את האפשרויות של רכישת סירה שניתן להפליג בה לים הפתוח ,למיפגש עם אניה משלנו. הסיורים בנמל היוו חלק קטן בלבד מפעילותנו לקראת העברת אייכמן לישראל .באותם ימים הגיע לבואנוס איירס אדי פלג מאנשי סודי בחברה. יוסף קליין הקביל את פניו בשדה התעופה וסיפר לו על המשימות שהטלתי עליו .מכאן ואילך התחלקה העבודה בשדה בין שני אלה .כדי להבטיח שאדי יהיה קרוב לזירת הפעולה ככל האפשר ,ביקשתי את קליין לומר לו בשמי כי עליו להתאכסן במלון של שדה התעופה .למחרת ,כשבא לפגישה ראשונה אתי בבית הקפה ״התורני״ אשר בו ישבתי ,הסברתי לו שעליו להיות שרוי בשדה התעופה יומם ולילה ,להכיר את כל העובדים בו, ולהרגיל את השומרים לנוכחותו .אמרתי לו שבראש וראשונה עליו להתרכז בבדיקת נוהלי בקורת המשטרה והמכס. למחרת הפגשתי אותו עם אברהם ,שעליו הטלתי את האחריות המיבצעית לשלב השני של הפעולה .בחסותו של אדי שוטט אברהם בכל אזורי השדה כדי לבדוק את סדרי השמירה והפיקוח הנהוגים בהם .במסגרת סיורים אלה נכנסו השניים באחד הלילות לאזור המוסכים של החברה הלאומית המקומית ,כדי לבדוק את מצב התאורה ואת מקום הימצאם של העובדים בשעות החשכה. עוד לא היה סיפק בידו להתאקלם כראוי בבואנוס איירס ,וכבר באה לידו של אדי ההזדמנות לעמוד על טיבן של המכוניות השכורות בארגנטינה .יום אחד אפשר היה לראות את העובד הבכיר בחברת־התעופה דוחף את מכוניתו השכורה ברחוב ראשי של בואנוס איירס כדי להתניעה. אך נאות המנוע לחדש את פעולתו ,נפח אחד הצמיגים את נשמתו ,ובתוך התנועה הסואנת נאלץ אדי לעמוד ולהחליף גלגל. מאותו יום ואילך היה מלא הבנה כאשר הועלה הנושא הכאוב של טיב המכוניות השכורות בבירה הארגנטינית. על יסוד הדיווח שהגיע אלי משדה התעופה ,התוויתי שש תכניות שונות להעלאת אייכמן למטוס .הבחירה בין תכנית לרעותה היתה תלויה ,כמובן,
| 220הבית ברחוב גריבלדי
בנסיבות :ואולם התכנון היה מבוסס על האפשרות לעבור ללא שהיות מתכנית לתכנית בהתאם למצבים שיווצרו. משש התכניות האפשריות היו שלוש פשוטות ונוחות לביצוע ,וקיוויתי שהנסיבות יאפשרו את השימוש באחת משלוש אלה .שלוש התכניות הנוספות נועדו להפעלה במקרה של סיבוכים וסיכונים מיוחדים ,וקיוויתי שבאמצעותן נוכל להביא את המיבצע לידי גמר גם בתנאים הקריטיים ביותר. שלוש התכניות הראשונות היו מבוססות על הערכתי שמשפחתו של אייכמן ומקורביו לא ירעישו עולמות בקשר להיעלמו ,אף לא יגייסו את המשטרה לחקירה יסודית ולחיפושים מקיפים .אם אמנם תתאמת הנחתי זו, אמרתי בלבי ,כי אז לא יעלה איש על הדעת לחשוד במטוס שבא מישראל, ואיש לא יגלה בו התענינות מיוחדת .יתר על כן ,מותר להניח — שכל שעת חניית המטוס בשדה יהיו שלטונות הבטחון והנהלת נמל האוויר עסוקים בתפקידים דחופים הקשורים בבואן של המשלחות הרבות לחגיגות היובל, ובמטוס שלנו ינהגו איפוא על פי השיגרה. הנוהג בשדה התעופה היה ,שמטוס המתכונן להמריא ,גוררים אותו ממקום חנייתו אל הרחבה שליד הבנין הראשי ,ורק בהגיעו לשם הוא נמסר לידי הצוות שלו .בהתאם להוראותי נתבקשו שלטונות השדה להתיר לנו את הבאת המטוס לרחבת הנוסעים בכוחות עצמו ,ללא גרירה ,והם הביעו את הסכמתם .בדרך זו הובטחה לנו האפשרות להעלות את הצוות ,או לפחות חלק ממנו ,למטוס בעודו חונה בשטח החברה הלאומית הארגנטינית .על נתונים אלה ביססתי את תכניתי. על פי תכניתי הראשונה צריך היה אייכמן להגיע אל המטוס במדי איש החברה ,יחד עם הצוות המצומצם שיבוא לאייש את המטוס במקום חנייתו. הוא כבר יהיה איפוא בתוך המטוס כאשר זה יוסע אל רחבת הנוסעים .אם יערכו שם בדיקה ,נוכל להציג את אייכמן כאחד מאנשי המשמרת השניה של הצוות ,שאינו מרגיש בטוב ולפיכך שכב לנוח .ואילו אם יהיה חשש לבקורת קפדנית מאד ,נוכל להעלים את אייכמן מעיני המבקרים ולהסתירו בתוך המטוס. תכנית מספר שניים נועדה למקרה שלא ירשו לצוות לעלות למטוס במקום חנייתו ,או למקרה שהבקורת בכניסה לאזור החברה הלאומית תהיה חמורה במיוחד .החלטתי שאם ייווצר מצב כזה ,יובא אייכמן אל המטוס כאיש צוות שחלה או נפגע בתאונת דרכים :והוא יעשה את דרכו אליו בגלוי ,בתוך חבורת אנשי הצוות האמיתיים ,ויחד עמם יעבור את כל הפרוצדורה המקובלת.
שש תכניות | 2 2 1
התכנית השלישית היתה דומה ל)שניה ,אך היא נבדלה ממנה בפרט אחד. אייכמן יובא למטוס לא כאיש צוות שחלה או נפגע בתאונה ,אלא כאזרח ישראלי שנתקף במחלה והוא מוכרח לשוב לארצו בהקדם .ברור היה לי כי במקרה זה יהיה עליו לעמוד בכל הבקורות הנהוגות לגבי נוסעים רגילים5 אך כדי שהענין ייראה סביר ולא יעורר חשדות יתייצב החולה לבקורת בליוויו של רופא — אותו רופא העתיד להשגיח עליו בדרך .את התכנית הזאת אמרתי להפעיל אם השלטונות יגלו התענינות יתרה בצוות האוויר. שלוש התכניות גם יחד היו כרוכות בהרדמה חלקית של אייכמן. כיוון שאי אפשר היה לחזות מראש מה יקרה אחר בוא המטוס ובאיזה מצב נמצא את עצמנו ברגעים המכריעים שלפני המראתו ,החלטתי לתכנן את כל שש התכניות עד לפרטי פרטיהן ולהתחיל בהכנות המעשיות לביצוען ,לרבות ריכוז הציוד והתיעוד הדרושים לכך. ההמתנה הכבידה על הרופא שלנו יותר מאשר על שאר אנשי ה״טירה״. ההשגחה על העצור לא תבעה הרבה מזמנו .הוא קרא את כל הספרים שאפשר היה למצוא בווילה ,האזין למוסיקה ,עשה ניסויים ברשמקול של קנת ,ואפילו ניסה את כוחו ,ללא הצלחה רבה — בבישול .לפיכך שמח כאשר הזמנתיו לפגישה בעיר. הוא היה בקי במהות פעולותינו די הצורך כדי לדעת שלעולם אינו צריך להיות מופתע מבקשותינו .הוא לא גילה סימני תמהון כאשר ביקשתיו, בשבתנו באחד מבתי הקפה המהודרים של בואנוס איירס ,ללמדני את תורת הרפואה על רגל אחת .המטרתי עליו שאלות משאלות שונות על סוגי הפגיעה האפשריים בתאונות דרכים ,על מחלות לב ,על זעזועי מח ,על אבדן ההכרה וכיוצא באלה .הוא השיב על שאלותי באורך רוח גם בשעה שהתחלתי חוקר אותו ביחס לאפשרויותיו של אדם להתחלות ולהוליך שולל את הרופאים .אחר כך שאלתיו אם אדם שלקה בהתקפת לב או בזעזוע מח רשאי ,מבחינה רפואית ,לטוס! ובאיזה שלב משלבי המחלות האלה משחררים אדם מבית החולים. לא הוצרכתי להרבות בהסברים :הוא הבין היטב לאן אני חותר ,שכן יעץ למתחלה התיאורטי שלנו שיתלונן על אותן תופעות העשויות להביא את הרופאים לידי אבחנה של זעזוע מח ,כיוון שאי אפשר להוכיח שאדם לא לקה בזעזוע מח .על סמך עצתו הגעתי למסקנה שזעזוע מח שנגרם בתאונת דרכים הוא הדבר העונה על כל הצרכים שלנו .אדם שאיבחנו בו זעזוע מח זקוק בדרך כלל לטיפול ולהשגחה גם אחר שחרורו מבית החולים .מבחינה רפואית רצוי שתינתן לו האפשרות להחלים בתנאים נוחים :וביתו עדיף מכל מקום אחר ,ואפילו אינו יכול להגיע אליו אלא אחר
| 222הבית ברחוב גריבלדי
טיסה ממושכת .ואולם חשוב שהטיסה תהיה נוחה ככל האפשר ושלא יהיו בה חניות ביניים רבות. הפגישה הזאת הולידה תכנית מפורטת למיבצע ״תאונת דרכים״ ולמיבצע־המשך ששמו ״הטסת קרבן התאונה לארצו״. מאיר ברהון הוא יליד דגניה א׳ והוא נמנה עם חברי אותו משק עד היום. הוא שרת בצה״ל והשתתף במלחמת העצמאות :ובעצם הורגל בשרות מיום שעמד על דעתו :מעולם לא פנו אליו בענין שרות לאומי כלשהו בלי להיענות. באורח מקרי לגמרי נקלע במאי 1960לארגנטינה .כשנה לפני כן נפצע קשה בראשו בתאונת טראקטור .חדשים רבים היה מאושפז בבית חולים, וכששוחרר ממנו ,לקח אתו למזכרת צלקת גדולה בפנים ועל הראש .עם החלמתו סבור היה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן שלו :סיור ממושך בחוץ לארץ :וכל מכריו היו בדעה ש״מגיע לו״ אחר כל שנות העבודה המפרכת ,וביחוד אחר חדשי הסבל שעברו עליו באחרונה .קרובים שהיו לו באמריקה הדרומית הזמינוהו להתארח בביתם ,והודות להזמנה זו זכה מאיר בנסיעה מענינת ומלאת חוויות .אחר שנפרד ממארחיו החביבים ,אמר בלבו שכדאי לנצל את ההזדמנות כדי לבקר בעוד כמה ארצות של אמריקה הלאטינית ,וכך נקלע גם לבואנוס איירס .יום אחד פגש ברחוב מכר ותיק, הוא אפרים אילני שלנו .אילני הצליח ,בתמרוני התחמקות מזהירים ,לא לגלות לידידו מה מעשיו בארגנטינה והיכן הוא מתגורר :אך הוא רשם לפניו את כתובתו של מאיר ואת משך ישיבתו בעיר .כיוון שאילני מיהר אותה שעה לפגישה אתי ,התנצל בפני חברו וקבע פגישה נוספת אתו בשעה מאוחרת יותר ,באחד מבתי הקפה של הסביבה. אילני לא רצה לנתק את הקשר אתו ,כיוון שבינתיים שמע מפי שנהיה זקוקים לאנשים נוספים ,בין ישראלים ובין יהודים משאר ארצות אמריקה הדרומית — אך לא מארגנטינה עצמה — השומעים ספרדית ובקיאים במנטליות ובמנהגים של תושבי היבשת .מאיר נראק בעיניו אחד הישראלים הבאים בחשבון לתפקידי עזר במיבצע שלנו. נתברר כי אילני לא טעה ביחס לנכונותו של מאיר להיענות לכל קריאה. לא עבר זמן רב ,והבחור ישב ליד שולחני בבית קפה .אחר שתהיתי על קנקנו ,שאלתי אותו אם יהיה מוכן למלא תפקיד שהגדרתי אותו כ״לא קשה ,אך גם לא נעים״ .הסברתי לו שהמשימה עצמה אולי תיראה בעיניו קלת ערך ,אולם היא נועדה לשרת ענין חשוב מאד ,אם כי אינני יכול לגלות לו את מהותו של אותו ענין.
שש תכניות | 2 2 3
לא היה לו למאיר כל מושג מי מאיש המשמיע באזניו בקשה מוזרה זו, אך הוא נמנע משאלות :הוא סמך על ידידו אילני ,שאמר לו כי ״זה בסדר״. בלי להסס רגע הביע את נכונותו לעשות כל אשר יוטל עליו. הצטערתי במקצת שעלי להטיל תפקיד כה ״פאסיווי״ על בחור גברתני כמוהו ,ואמרתי לו שמקווה אני כי בהזדמנות אחרת אמצא לו משימה שבה יידרש לגלות יתר פעילות .הפעם ,אמרתי לו ,כל אשר עליו לעשות הוא — לפנות לבית חולים ולבקש אישפוז בעקבות תאונת דרכים שבה לקה בזעזוע מח .אמרתי לו שיודרך על ידי רופא בקשר למה שעליו לומר לרופאי בית החולים ובקשר להתנהגותו בכל ימי אישפוזו .מאיר התחייך ואמר, בהצביעו על צלקתו ,שבעניני בתי חולים הוא דווקא בקי. אמרתי לו שבבואו לבית החולים עליו לספר לרופאים שבא לבואנוס איירס על מנת לטוס מכאן לישראל באותו מטוס העתיד להביא את המשלחת הישראלית לחגיגות היובל .יהיה עליו לחזור בלי הרף על משאלתו שיניחו לו לשוב לישראל באותו מטוס ,על אף מצב בריאותו. דווקא בגלל התאונה ,עליו להסביר ,הוא מעונין לא להתעכב עוד בדרך אלא לשוב בהקדם ,והמטוס המיוחד נותן בידו הזדמנות מצויינת לעשות כן בלי טלטולי דרך מיותרים ובלי חניות ביניים ממושכות .הרופא אשר ידריך אותו ,אמרתי לו ,אף ימסור לו איך לקדם את החלמתו באופן שירשו לו לטוס בבוא המועד .לצורך זה יקבל תידרוך שוטף בהיותו בבית החולים. באותו יום נפגש מאיר עם הרופא שהשתהה בעיר ,כיוון שעל פי הוראות הבטחון אסור היה לו לשוב ל״טירה״ לפני בוא החשכה .הוא תיאר באזני מאיר את הסימפטומים של זעזוע מח ,ואמר לו שבבית החולים עליו לספר שבשעת התאונה ישב במושב האחורי של המכונית ,וכל אשר זוכר הוא, שהמכונית נעצרה באורח פתאומי והוא איבד את הכרתו :וכאשר חזר ופקח את עיניו ,מצא את עצמו בבית המלון שלו .מאותו רגע ואילך הוא סובל מסחרחורת ומהרגשה כללית רעה .הרופא אמר לו שאינו צריך להיות מודאג ,שכן בהדרגה ייעלמו סימפטומים אלה בהדרכתו המקצועית .מאיר אישר שהבין את כל ההוראות ,והבטיח שמהלך המחלה יהלום בדיוק את ההנחיות שיקבל. ממקום הפגישה החזירו אילני לבית המלון שלו ,ושם סיפרו על ״התאונה״ שקרתה למאיר בדרך ,וביקשו להזמין רופא .בעזרתו הפעילה של אילני תיאר מאיר באזני הרופא את נסיבות התאונה המדומה ,והלה נתן הוראה לאשפזו מיד בבית החולים הקרוב ביותר .הרופא בחדר המיון שמע אף הוא את תיאור התאונה ,וגם הוא השתכנע שהפציינט צריך להיות נתון לתצפית ולבדיקות.
| 224הבית ברחוב גריבלדי
לא עבר זמן רב ובחדר שבו השכיבו את מאיר הופיע פרופסור ועמו פמליה של סטודנטים ,ולפי הוראת המרצה בדק כל אחד ואחד מן התלמידים את החולה .בערב נערכו לו בדיקות הדם הראשונות ,ולמחרת בבוקר נעשו לו צילומי גולגולת .החשש היחיד של מאיר היה ,שאגב הבדיקות המדוקדקות האלה אולי יגלו בו איזו מחלה אמיתית לא משוערת.
פרק כ"ז
אייכמן חותם בעוד מאיר נהנה ממיטב הדאגה והטיפול בבית החולים הארגנטיני ,ערכו אברהם וחולייתו סיורי דרכים תכופים כדי לקבוע את תוואי הסעתו של אייכמן מבית המיבטחים אל שדה התעופה .עשרות פעמים עברו בדרכים השונות שבין שתי הנקודות ,בכל שעות היום והערב ,כדי לבחור בשעה הנוחה ביותר ובדרך הבטוחה ביותר. החגיגות הממשמשות ובאות כבר נתנו את אותותיהן בעיר .המשטרה ושאר זרועות הבטחון עשו הכל כדי לקיים את השקט והסדר במדינה ולהבטיח את שלומם של האורחים הנכבדים שהחלו מתכנסים לקראת טכסי היובל .בכל הדרכים בבירה ובסביבותיה ,וביחוד באלה שהוליכו משדה התעופה אל העיר ,החלו מופיעים סיורי משטרה וצבא תכופים .כוחות משטרה ליוו את האורחים הזרים בהכנסם לעיר ,וכן נתלוו אל הנכבדים המקומיים בצאתם להקביל את פני הבאים .מדי פעם בפעם הוקמו מחסומים בדרכים ונערכו חיפושים במכוניות. כיוון שלא ידענו מה מחפשת המשטרה ,חייבים היינו להיות מוכנים לכל הפתעה בדרכים .לפיכך נבחרו כבישים צדדיים וצמתים מישניים ,שלא שימשו כצירי תנועה לאורחים רמי המעלה ולמקבלי פניהם. הצרה היתה ,שככל שקרבו המסיירים אל שדה התעופה עצמו ,הלכו ונתמעטו הברירות ,וסמוך למבוא השדה צריך היה לעלות על דרך המלך ולנסוע בצוותא עם מכוניות האורחים ,השוטרים ואנשי הצבא. 225
| 226הבית ברחוב גרי בלדי
נוכח התנועה הרבה בכבישים והתכונה הצפויה בשדה עצמו ,הגענו למסקנה שלא נוכל להסיע את אייכמן לשדה התעופה במצב של ערות גמורה .אף על פי ששיתף פעולה עם שוביו ,אי אפשר היה לבטוח בו שינהג כך גם בהיותו מוקף אנשים זרים ,ומכל שכן בשעת בדיקה של כוחות הבטחון .המסקנה הבלתי נמנעת היתה ,שיהיה עלינו להשתמש באמצעי הקהיה ,בשיעורים שישתנו לפי תנאי הדרך ובהתאם לשלבי המיבצע .על נושא זה נערך בירור יסודי עם הרופא ,שנטל על עצמו את הטיפול בצד זה של מיבצע ההסעה ,וכן את האחריות המלאה לשלומו של העצור אגב הפעלת אמצעי ההקהיה. בבית המיבטחים הלכו והתפתחו יחסים מיוחדים במינם בין העצור ובין אלי ,שדאג לצרכיו האישיים בכל תקופת שביו .אייכמן הבחין כנראה בעובדה ש״סוהר״ זה ניחן בטוב לב מיוחד ,וכפי הנראה אף התחוור לו במרוצת הימים שאלי הוא אשר תקפו ראשון באותו ערב גורלי ליד ביתו בסאן פרנאנדו. מכל מקום ,שני אלה הגיעו לכלל שיחה — הלוכד באידיש עסיסית והנלכד בגרמנית בניב אוסטרי — ולבסוף נתארכו השיחות הללו ומילאו את כל השעות שבהן היה אלי שרוי במחיצת העצור .נתברר שאין כל אפשרות מעשית להפעיל לגבי אלי את ההוראה שיש להמנע משיחה עם השבוי. אייכמן ,מתוך הערצה עיוורת לכח ,ראה באיש אשר הכריע אותו אדם שהוא חייב לסור למשמעתו ,ולא החמיץ שום הזדמנות להחניף לאלי ולהתרפס לו .בלי שנתבקש לכך ,חזר והבטיח בלי הפסק שיציית בנאמנות לכל פקודה ,ולא יעשה נסיון להמלט מידי שוביו .בפני אלי אף היה מקונן על גורל משפחתו: — לא השארתי להם כסף .איך יתקיימו אשתי ובני? — לא יאונה להם כל רע — ,השיב אלי על כך — .הם יתקיימו גם בלעדיך .אך אמור נא לי ,אתה הדואג כל כך לבניך ,איך יכולתם אתה וחבריך לרצוח ילדים קטנים לרבבות ולמאות אלפים ? — אינני מבין היום איך יכולנו לעשות מעשים כאלה — ,כמעט התיפח אייכמן — .תמיד הייתי בעד היהודים .תמיד שאפתי למצוא פתרון מניח את הדעת לבעייתם .עשיתי מה שכולם עשו .התגייסתי כמו כולם — רציתי להתקדם בחיים. בוז וחמלה שימשו בערבוביה ביחסו של אלי אל העצור .לשוא ניסה, בעיני רוחו ,להלבישו מדים ולראותו יהיר ואכזר כפי שהיה בעבר .הדבר לא הסתייע בידו .העצור נשאר בעיניו יצור עלוב ,בזוי ,מעורר רחמים .מדי
אייכמן חותם | 2 2 7
פעם בפעם היה נעתר לבקשותיו ימביא לו יין לשתות ,אף כי הדבר היה למורת רוח לרפי. אינני מבין איך אתם יכולים להתיחס אלי בהגינות כזאת — ,היה — אייכמן אומר ברגעים אלה. פעם אחת ,כאשר אלי נענה לבקשת אייכמן והכניס גרמופון קטן לחדרו, התפרץ יצחק לחדר בחרון־אף ,הפסיק את המוסיקה ,ולקח אתו את המכשיר. לא ייפלא איפוא שבאלי ראה אייכמן את האיש אשר בו הוא יכול להוועץ בשאלה אם לחתום על ההצהרה בדבר נכונותו להשפט בישראל, ועל פי עצתו הודיע שיחתום .הנוסח שהצענו לו כלל רק את ההסכמה העקרונית לנסוע לישראל ולהשפט שם ,אך אייכמן לא הסתפק בו :הוא העדיף לחבר נוסח משלו שנכתב בנעימה של התחסדות ואולי אף של חרטה על מעשיו. ואלה הדברים אשר רשם: ״אני החתום מטה ,אדולף אייכמן ,מצהיר בזה מרצוני החפשי :עכשיו, שזהותי האמיתית ידועה ,מבין אני שאין עוד טעם לנסות להשתמט מדין צדק .אני מצהיר על נכונותי לנסוע לישראל ולעמוד שם לדין בפני בית משפט מוסמך .מובן מאליו שאקבל הגנה משפטית ,ואני מצדי אשתדל להבהיר את העובדות ביחס לשנות שרותי האחרונות בגרמניה ללא כחל ושרק ,למען תימסר לדורות הבאים תמונה נכונה של ההתרחשויות .אני מוסר הצהרה זו מרצוני החפשי .לא הובטח לי דבר ,ולא איימו עלי .רוצה אני למצוא סוף סוף מנוחה לנפשי .כיוון שאיני יכול עוד להזכר בכל הפרטים ולעתים אני מחליף או מבלבל ענינים ,הריני מבקש לסייע כידי להגיע אל חקר האמת ,על ידי מה שיעמידו לרשותי מיסמכים ועדויות שיהיו לי לעזר״. (חתום) אדולף אייכמן בואנוס איירס ,מאי . 1960
כל אותם ימים לא חדלנו לעקוב אחר העתונות הארגנטינית ,אך לא מצאנו בה אף את הרמז הקל ביותר להיעלמו של קלמנט .אילני הקדיש חלק ניכר מזמנו לקריאת העתונים בלשון הספרדית ,ואילו בעיון בעתונות הגרמנית והאנגלית השתתפו כל השאר ,הן הכלואים בבית המיבטחים והן המהלכים כבני חורין בחוצות בואנוס איירס — שום ידיעה ,שום מודעה קטנה לא נעלמה מעיניהם הבוחנות של הקוראים הרבים הללו .ואולם יום יום נסתיימה בדיקת העתונים באותן תוצאות :אף לא זכר ,אף לא אות.
| 228הבית ברחוב גריבלדי
אנשי ה״טירה״ ראו בכך יסוד לדאגה .סבורים היו שהיעלמו של קלמנט יכה גלים בארץ ,ועל כל פנים ציפו למודעות שבהן יתבקש הציבור לעזור בחיפושים אחריו .במודעות מסוג זה היו אנשי בית המיבטחים רואים אישור לצמצום היקפם ,או אף לאי־הצלחתם של החיפושים ואילו בהעדר כל רמז על היעלמו ביקשו לראות אות מבשר רעות :הם הסיקו ממנו שהיריבים עושים מעשיהם בסתר ואינם מוכנים לגלות את קלפיהם. דעתי ,כידוע ,היתה שונה .השתיקה לא זו בלבד שלא הכבידה עלי ,אלא שראיתי בה אישור להערכתי הראשונה כי בני ביתו של אייכמן וידידיו מקרב האמיגראציה הנאצית לא ימהרו לשתף את השלטונות בדאגתם לגורלו של הנעדר .בעיני היתה הדממה הגמורה שנשתררה סביב היעלמו של קלמנט אות לפחדם של ידידיו הנאציים ולאי נכונותם להסתכן במאבק למען חברם. היה לנו עוד מקור לאינפורמציה :אנשינו בשדה התעופה .נתתי הוראה לקליין ולאדי לדווח לי מיד על כל התרחשות בלתי־רגילה בשדה ,על כל החמרה של פיקוח ועל כל חריגה מן השיגרה .מדיווחיהם נסתבר כי לא מתרחש בשדה דבר שיש בו כדי להעיד על השגחה מיוחדת על מטוסים ממריאים ,או על חיפושים אחר מישהו .הכל התנהל בהתאם למקובל ,וגם מכך אפשר היה להסיק שהשלטונות אינם מחפשים את אייכמן.
פרק כ״ח
מיבצע מנגלה לפני צאתי לארגנטינה ,בימים הקדחתניים האחרונים של ערב הנסיעה, עיינתי בתיקיהם של כל פושעי המלחמה שלפי הידיעות שבידינו נמלטו לאמריקה הדרומית .ביחוד התעמקתי בתיקו של יוזף מנגלה ,הרופא של אושוויץ ,שכל ניצולי מחנה המוות היו מספרים על אכזריותו המחרידה. הוא היה הממונה על ה״סלקציות״ ,דהיינו על מיון המשלוחים החדשים שהיו מובאים למחנה :ובתנועת יד קלה היה קובע מי יישלח לתאי הגזים ומי — לעבודת כפיה ולגסיסה איטית .מעשי ההתעללות המחרידים שלו בחולים ,בנשים ,בילדים קטנים ,היו לשם דבר :ומכל הדמויות האפלות שמילאו את התפקידים הראשיים בדראמה המקאברית של הנסיון לרצוח את העם היהודי התבלט הוא בהנאה הנתעבת ,שבה היה ממלא את תפקיד מלאך המוות. לפי ידיעות שברשותנו ,שמעולם לא נבדקו ,נמצא הפושע הנאצי הזה בהווה ,או בעבר לא רחוק ,בארגנטינה .לידיעה אף היתה מצורפת כתובת באחד הפרברים של בואנוס איירס .היה מנוי וגמור אתי מלכתחילה ,שאם תבוא לידי ההזדמנות ,אנסה להתחקות גם אחר רב־הטבחים הזה .כך גם אמרתי לצבי זוהר ,״סוכן־הנסיעות״ שלנו באירופה ,שחישב ומצא כי הפעלת מטוס מיוחד כדי להביא את אייכמן לארץ תעלה בסכום ענקי .על הערתו בענין זה עניתי במלים :״כדי לעשות את ההשקעה יותר כדאית, נשתדל להביא אתנו גם את מנגלה״. 2 29
230
הבית ברחוב גריבלדי
כל הפרטים הידועים לנו על הפושע הזה היו רשומים בפנקסי בכתב סתר אישי שרק אני יכולתי לפענחו(וג ם אני — לא בלי קושי) .עתה ,בימים של חוסר היזמה — אם כי לא של חוסר מעש — שקדמו לבואו של המטוס, כאשר ההכנות להעברתו של אייכמן כבר הגיעו לשלב מתקדם ורק צריך היה להמתין לבוא המועד ,החלטתי שהגיעה השעה לעשות משהו גם בענין מנגלה .לא שהיו התנאים נוחים לכך במיוחד :מרבית האנשים שעמדו לרשותי היו מרותקים לבית המיבטחים ,ואפילו בשעות הפנאי שלהם לא יכלו לצאת ממנו אלא לאחר חשכה .השאר היו עסוקים בהכנות למיבצע ההטסה .ואני הייתי מקדיש שבע־עשרה עד שמונה־עשרה שעות ביממה לישיבה בבתי הקפה של בואנוס איירס כדי לקיים פגישות עם דיירי ה״טירה״ ,לשמוע דיווחים מפי חוליית המסיירים בדרכים ,לתדרך את הנציגים שלנו בשדה התעופה ,ולתת הנחיות לעובדי התיעוד ולבודקי העתונות .אך הידיעה שמנגלה אולי מסתתר במרחק לא רב מן המקום שבו אנו נמצאים ,לא הרפתה ממני. מלכתחילה ברור היה לי שעלי לשמור על עקרון אחד :שעם כל רצוני העז לגלות את עקבותיו של מנגלה ,אסור לעשות צעד כלשהו שיש בו משום סיכון המיבצע העיקרי ,הוא מיבצע אייכמן. ביום שבו ביקרתי בבית המיבטחים ,ביקשתי את קנת שיחקור את אייכמן על מנגלה .אמרתי לו שלא ישאל אותו אם הוא מכיר את מנגלה ,או אם הוא יודע היכן הוא מסתתר :אלא עליו לומר לו שאנו יודעים כי האיש נמצא בבואנוס איירס ושומה עליו לתת לנו את כתובתו המדוייקת. תגובת אייכמן לא היתה בלתי מעודדת .הוא לא טען שאינו מכיר את מנגלה ושמעולם לא פגשו :אף לא אמר שאינו יודע היכן הוא נמצא ושמעולם לא שמע על הימצאו בארגנטינה בפרט או באמריקה הדרומית בכלל .הוא פשוט סירב להשיב ,וכדי לנמק את סירובו אמר ,שאינו רוצה לבגוד בידידיו .אני ראיתי בתשובה זאת אישור לשני דברים :לעובדה שמנגלה נמצא באזור ,ולקשר שהיה קיים בינו לבין אייכמן. כאשר קנת הוסיף ללחוץ עליו ,השתמש אייכמן בנימוק נוסף כדי להצדיק את סירובו :חושש הוא ,כך אמר ,לגורל אשתו ובניו .המשמעות המלאה של תשובה זו לא נתחוורה לנו :האם פחד שאם יסגיר את מנגלה יתנקמו באשתו ובבניו ,או שמא חשש כי במקרה זה לא יישאר מי שידאג להם מבחינה כלכלית? אמרתי לקנת שיכול הוא להבטיח לאייכמן שאנו מתחייבים לדאוג למחיית משפחתו ,אם יגלה לנו את כתובתו של מנגלה .אך כל ההפצרות וההבטחות היו לשוא.
מיבצע ממלה | 2 3 1
הרושם שלנו היה ,כי הוא נתקף ,פחד בשמעו את דרישתנו שיסגיר לידינו את מנגלה .ובבואי לסכם את הדין והדברים עמו היתה מסקנתי שסירובו אינו נובע משיקולים של נאמנות ,אלא מקורו בפחד בלבד. לא המשכתי ללחוץ עליו ,לפי שהייתי מעונין בשיתוף פעולה מכסימלי מצדו לקראת הוצאתו מארגנטינה והטסתו לישראל .המשכנו איפוא רק בדברי שכנוע ובהבטחות חמריות .לבסוף גילה אייכמן כי עד לפני זמן מסויים אמנם נמצא מנגלה בבואנוס איירס ,והוא התגורר בפנסיון של אשה גרמניה ששמה יורמן. הייתי זקוק לאנשים נוספים כדי לטפל במנגלה .מאנשי כח המשימה בא בחשבון רק אילני ,שיכול להקדיש חלק מזמנו לנושא החדש :ושלום דני, בשמעו על המשימה החדשה ,דרש במפגיע שאשתף אותו במלאכה זו .אך לא היה די בשני אלה ,וצריך היה למצוא עוד כמה אנשים ,בכללם דוברי ספרדית. באמצעות אילני הזמנתי אלי את נתן לביא ,אשר בליל לכידת אייכמן שימש כאיש קשר ,מבלי לדעת מה טיבו של המיבצע שבו הוא משתתף. נתן נולד באחת מארצות אפריקה הצפונית ,ובשנת 1955עלה משם לישראל יחד עם אשתו .הם הצטרפו לקיבוץ ,וממנו נשלח נתן לאוניברסיטה העברית בירושלים ,בה סיים את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובהיסטוריה יהודית .בשנת 1958הגיע הזוג לאחת המדינות השכנות לארגנטינה ,על פי הזמנת שארי בשר .אילני הכיר את נתן מביקוריו הקודמים בבואנוס איירס ,והוא שהציע להטיל עליו את תפקיד הקשר ביום שבו נתפס אייכמן .אחר שמילא את תפקידו באמונה ,ביקשתי לעכבו בבואנוס איירס ,שמא עוד נהיה זקוקים לעזרתו .הוא ואשתו המתינו להודעה מאילני שחופשיים הם לפנות לדרכם .עתה החלטתי לגייסו בשניה. כשבא לפגישה עמי בבית קפה ,חקרתיו בקשר לידיעותיהם שלו ושל אשתו בלשון הספרדית ,ובקשר ליכולתם להתחזות כבני המקום .כוונתי היתה שילכו להתארח זמן מה בפנסיון של הגברת יורמן. משיחתי עם נתן התרשמתי שהוא אדם נבון שיש לו בלי ספק התכונות הדרושות כדי להביא את המשימה לידי גמר מוצלח .אלא שנתן ואשתו לא שלטו בשפה הספרדית עד כדי כך ,שיוכלו לשכנע את מישהו כי מבני המקום הם .כוונתי היתה ,שיבררו בפנסיון ,הנחשב כנראה למקלט בטוח לנאצים מבוקשים ,אם מנגלה עוד מוסיף לבקר שם .היו בידי תצלומים של הרופא הנאצי שלפיהם אפשר היה לזהותו .ואולם חששתי כי הופעת זוג של נכרים במקום כזה עלולה לעורר חשד. שאלתי את נתן אם יכול הוא למצוא למעננו זוג שיוכל להתאכסן
| 232הבית ברחוב גריבלדי
בפנסיון יורמן ולעורר רושם ארגנטיני מובהק .הוא השיב בחיוב :במדינה שבה מתגוררים הוא ואשתו ,אמר ,פגש כמה וכמה פעמים זוג ישראלי, חברי קיבוץ גם הם — נעמי והלל פוך .הללו קיבלו חופשה ממושכת ממשקם כדי שהלל יוכל לטפל בעסקי המשפחה באותה ארץ ,אחר שאביו חלה .הלל נולד באותה מדינה ,ואילו אשתו נעמי נולדה בבואנום איירס: ואחר נשואיהם ,עד לעלייתם ל א ^ התגוררו בבירה הארגנטינית. נתן אמר שאפשר בהחלט לסמוך על נאמנותם של ידידיו אלה .על פי בקשתי יצא מיד לא pמגוריו כדי להביא משם את נעמי והלל פוך .הסברתי לו שהענין אינו סובל דיחוי ושעליהם לבוא מיד ,חרף כל הקשיים המשפחתיים או העסקיים.
כבר ביום המחרת ישב הלל פוך מולי בבית הקפה ״התורני״ שלי .די היה להתבונן בו כדי להווכח שהוא האדם הדרוש לי .הלשון הספרדית היתה שגורה בפיו יותר מכל לשון אחרת ,ובחזותו לא נבדל במאומה מן הארגנטיני הממוצע שברחוב .הוא שמע על מנגלה ,אם כי לא ידע פרטים עליו .סיפרתי לו שיש בידינו ידיעות על הימצאו של הרופא־הסאדיסט בבואנוס איירס ,ושאנו מנסים לאתרו .הלל הביע נכונות בלתי מסוייגת ליטול על עצמו כל משימה שהיא בנושא זה .הפגשתי אותו עם שלום דני, שממנו צריך היה לקבל הוראות לפעולה. שלום סייר ביום ההוא באזור בו נמצא הבית שלפי הידיעות שבידינו גר בו מנגלה .בעזרת מפה ,בלי לפנות בשאלות אל מישהו ,מצא את הבית .זו היתה וילה בודדת בסימטה ,לפניה מדשאה מטופחת מוקפת גדר עצים לבנה .בצדה האחד נראתה כניסה לכלי רכב ,ובצדה השני — מדרגות להולכי רגל .הבית נמצא באזור של אמידים ,בוויסנטה לופז. בערב הביא שלום את הזוג פוך לאותו אזור והראה להם את הבית .הוא הטיל עליהם לשוטט בסביבתו ולנסות לברר ,בדרך עקיפה ובזהירות רבה, מי הם האנשים המתגוררים בו ומה טיבם. נעמי והלל מצאו עד מהרה אמתלה סבירה ,והם פנו לאחת הווילות שבשכונה והציגו את שאלתם .התשובה היתה ,שבבית שהם מתענינים בו דרים צפוךאמריקנים. כעבור שעה קלה נמסרו לי תוצאות הבירור הראשון הזה .אמרתי בלבי שייתכן כי השכנים דיברו אמת וכי עתה גרים בבית אנשים מארצות הברית, אך אין לבטל גם את האפשרות שמנגלה מתגורר שם ב״כיסוי״ אמריקני. ביקשתי את שלום שהוא עצמו ייצא למקום למחרת בבוקר ויצפה על הבית
מיבצע מנגלה | 2 3 3
משעה מוקדמת כדי לראות את הךיירים ולנסות לקבוע על פי חזותם אם אמריקנים הם או גרמנים .כמו כן ביקשתיו לשים לב אם יש בהם אדם בגיל המתאים שיש בו דמיון למנגלה. כדי ששוטטותו באותה סביבה תיראה סבירה יותר ,ביקש שלום את נעמי פוך להלוות אליו .תצפיתם נמשכה משעה שש בבוקר ועד עשר .כל אותו זמן סיפרה נעמי לשלום בספרדית רהוטה את תוכנו של סרט שראתה .שלום ידע רק מלים מעטות בלשון הספרדית ,והוא עשה כמיטב יכולתו להגיב על סיפורה באוצר המלים הדל שלו .התצפית עצמה היתה מאכזבת למדי :שום אדם הדומה במראהו למנגלה לא נראה יוצא או נכנס .בשעה מוקדמת למדי ראו שני ילדים יוצאים את הבית ,אולם אי אפשר היה לדעת אם ילדיו של נושא התענינותם הם ,או לא. למחרת יצאו נתן והלל לתצפית .הפעם צייד שלום את נתן ב״תיק־ צילום״ והדריך אותו בשימוש בו .השניים נצטוו לצלם את כל היוצאים והבאים .גם ביום זה נראו שני הילדים יוצאים בשעה מוקדמת ,כנראה בדרכם לבית הספר .נתן צילם אותם ,אולם אגב פיתוח נתברר כי הצילום לא עלה יפה. נוכח האכזבה שנחלנו בשתי התצפיות ,החלטתי לחפש דרך קצרה וישירה יותר לקביעת זהותם של דיירי הבית .קראתי אלי את הלל והסברתי לו שהשעה דוחקת ועלינו לעשות מאמץ דחוף לברר את זהותם של הדיירים באותה וילה .ביקשתיו למצוא את הדוור של השכונה ולשאול אותו אם גר שם היום ,או התגורר שם בעבר ,אדם בשם מנג׳ה .הנחתי היתה ,שאם מנגלה השתמש בשמו הנכון באותו אזור ,ודאי יתקן הדוור את השיבוש. למחרת בבוקר נסע הלל פוך לוויסנטה לופז .אחר ששוטט ברחובות כשעתיים ,מצא את הדוור .הוא ניגש אליו ושאל בנימוס רב: — סלח לי ,התוכל לעזור לי? אני מחפש את דודי ,רופא ,שקשרי אתו נותק לפני זמן רב .אני יודע שהיה גר בשכונה זו ,אבל כתובתו המדוייקת אינה ידועה לי. — ומה שם דודך ? — שאל הדוור. — ד״ר מנג׳ה. — ד״ר מנג׳ה? כן ,היה לנו אדם כזה באזור .הוא התגורר שם — והדוור הצביע על הבית החשוד — עד לפני כמה שבועות ,אולי חודש. — אין לי מזל — ,אמר הלל — באתי קצת מאוחר מדי .האם לא השאיר כתובת חדשה? לאן מועברים המכתבים המגיעים בשבילו? — אינני יודע .לי לא נמסרו שום הוראות בקשר לכתובת החדשה.
| 23 4הבית ברחוב גריבלדי
— יכול להיות שהדיירים החדשים בווילה יודעים .היודע אתה מי גר שם? — הדייר החדש הוא מהנדס מדרום אפריקה .אולי תשאל אותו. — רב תודות. — אני מצטער שלא יכולתי להיות לך לעזר ,אדוני. העובדה כי ״ד״ר מנג׳ה״ לא השאיר כתובת כאשר עזב את וויסנטה לופז חיזקה בי את האמונה שאמנם במנגלה מדובר .יכול להיות ,אמרתי בלבי, שמשהו הפחיד אותו והוא החליט להחליף את מחבואו .השאלה היתה ,אם עזב את בואנוס איירס ואת ארגנטינה בכלל ,או שמא רק החליף את מקום מגוריו בעיר הגדולה הזאת ,שקל להסתתר בה. מכל מקום ,התייחסתי לדבריו של נושא המכתבים כאל דברי אמת, וייחסתי חשיבות רבה לעובדה שעלינו על עקבות כה טריים של הרופא־ המרצח .נותר לנו רק לבדוק אם לא נתבקש הדוור על ידי מנגלה להעלים את כתובתו החדשה .דבר זה ניתן לבירור בסניף הדואר המקומי ,והדרכתי את הלל בקשר לשאלות שיציג שם .אמרתי לו שעליו להזהר שלא להתקל שם באותו דוור אשר אתו שוחח בשעות הבוקר. למחרת ,באותה שעה שבה נוהגים הדוורים לצאת ולחלק את המכתבים בבתים ,נכנס הלל לסניף הדואר שנמצא במרחק כארבע־מאות מטר מן הווילה ,ושאל את הפקיד הראשי אם ד״ר מנגלה שהיה גר בקרבת מקום לא השאיר כתובת חדשה .על פי הוראה ממני לא סירס עוד את השם .הפקיד ידע על מנגלה ,ואישר שהוא התגורר בשכונה עד לפני כחודש .אולם הוא הצטער להודיע שאין בידיהם כתובתו החדשה של האיש ,וכל המכתבים המגיעים למענו ,כך אמר ,מוחזרים אל שולחיהם. ברשימות על מנגלה שהיו אתי ,היה עוד פרט שנתן יסוד לתקווה כי נוכל למצוא את מחבואו .לפי אחת הידיעות הציג עצמו מנגלה מפעם לפעם כ״גרגור״ :וכן סופר עליו שיש לו שתים או שלוש מחרטות שהוא מחזיקן במוסך לתיקון כלי רכב .המוסך הזה ,שכתובתו היתה ידועה לנו ,נמצא גם הוא בוויסנטה לופז .היה יסוד לתקווה שאולי לא היה סיפק בידי מנגלה, כאשר עזב את ביתו לפני חודש ימים ,לנתק את קשריו עם אותו מוסך. בשעה שהדרכתי את הלל לקראת ביקורו במוסך ,יצאתי מן ההנחה שבעליו יודעים מי הוא אותו ״גרגור״ בעל המחרטות .סבור הייתי שלא ייתכן כי עמדו בקשרי מסחר אתו במשך זמן כלשהו בלי לגלות כי הוא משתמש בשמות שונים לצרכים שונים ; ביחוד לאור העובדה שבאחרונה
מיבצע מנגלה | 2 3 5
התגורר באותה שכונה שבה נמצ^ג המוסך ,ובקרב שכניו היה ידוע בשמו האמיתי .מכאן ניתן ללמוד שבעלי המוסך הם ידידים ובעלי ברית שלו ,או על כל פנים שומרי סודו .המסקנה שנתבקשה היתה ,שיש לנהוג זהירות רבה בשעת הבדיקה הישירה במוסך ,ושהלל צריך לבוא לשם כשבפיו ״סיפור־כיסוי״ מתקבל על הדעת. הרעיון שאליו הגענו לבסוף היה ,שהלל יפנה לשם כדי להזמין כמות גדולה של ברגים בעלי תבריג משמאיל .יום שלם התרוצץ הלל בעיר כדי למצוא בורג אחד כזה ,ואחר כך ניסה לקנות דוגמתו בבתי מסחר לחמרי ברזל .בכל מקום אמרו לו שאין למצוא ברגים משמאילים מן המוכן ,אלא עליו להזמינם בבית מלאכה לחריטה .אחר כך השיג הלל כרטיס ביקור של אחד המוסכים הגדולים בבירה ,כדי שיוכל ליצור את הרושם שהוא בא בשליחותו. בסדנה שבה ,לפי הידיעות שבידינו ,נמצאו המחרטות של ״גרגור״, קיבלה את פניו מזכירה .הלל הסביר שהוא נציגו של מוסך גדול ,ושהוא זקוק לכמות גדולה של ברגים משמאילים .המליצו בפניו על המחרטה של מר גרגור ,והוא מבקש לדבר עם איש זה. המזכירה ביקשה אותו לשבת ולהמתין דקות אחדות .היא יצאה מהחדר, והלל שמע אותה משוחחת עם מישהו בחוץ ,אם כי לא יכול להבין את תוכן השיחה .אחר כך חזרה ,התבוננה בו בלי לומר מלה ,ושבה ויצאה .כעבור כמה דקות נוספות הופיעה מחדש ,והפעם אמרה שאין אצלם אדם בשם גרגור ושאין הם עוסקים במלאכת החריטה. מששמעתי את סיפורו של הלל על מה שהתרחש במוסך ,השתכנעתי שגם לידיעה השניה שבידינו יסוד רציני .ברור היה לי שאלמלא הכירו במוסך את ״גרגור״ ,היתה המזכירה משיבה מיד בשלילה על פנייתו של הלל ולא היתה צריכה לצאת תחילה כדי להתייעץ עם מישהו בקשר לתשובה שעליה לתת .ואפילו נניח שחדשה היא בעבודתה ,הרי טבעי היה שתענה כי היא הולכת לשאול אם יש אצלם אדם בשם גרגור או לא .ואולם תגובתה הראשונה לא השאירה מקום לספק שלא הופתעה על ידי השאלה בדבר ״גרגור״ ושכבר שמעה את השם הזה .רק לאחר מכן הצטוותה לחזור ולהתבונן בשואל כדי למסור את תיאורו ,ולהודיע לו לבסוף שאין אדם כזה בסדנה. מכאן ניתן להסיק שמנגלה אמנם היה קשור באותו מוסך ,אלא שאם הוא מוסיף לקיים את הקשרים הללו ,הרי הוא נוקט אמצעי זהירות קפדניים: והוא יודע שיכול הוא לסמוך על ידידיו ושותפיו אנשי הסדנה .לא היה לי ספק שהסדנה והעובדים בה היו יכולים להוליך אותנו אל מנגלה ,אילו צוות
| 2 36הבית ברחוב גריבלדי
של מקצוענים ,דוגמת חברי כח המשימה שהיו עסוקים אותה שעה בענין אייכמן ,היה משקיע בענין את כל הזמן ,הסבלנות והיידע הדרושים. לרשותי עמד רק קומץ אנשים חסרי נסיון בפעילות חשאית ,וגם אותם יכולתי להפעיל רק ימים ספורים .בנסיבות אלה לא היתה לי ברירה אלא לוותר על גילויו של מנגלה בדרך זו. רק דבר אחד עוד נותר לנו לעשות :לערוך בדיקה ישירה בווילה שבוויסנטה לופז ,שמא הטעונו השכנים ,הדוור והפקיד הראשי בסניף הדואר ,בין בשגגה ,מתוך חוסר ידיעה ,ובין במזיד .רציתי להיות בטוח, בטרם אעזוב את ארגנטינה ,שעשיתי כל אשר לאל ידי כדי לאתר את ״מלאך המוות״ של אושוויץ ולהביאו למשפט בישראל יחד עם אדולף אייכמן .החלטתי איפוא שהנסיון האחרון אשר נעשה יהיה — לבדוק בבית עצמו אם אמנם אין מנגלה מוסיף להתגורר בו.
פרק כ״ט
הטיסה הממהדת נפרדנו מיהודה שמעוני ברגע שבו ביקשתיו לשוב לא pכדי להשגיח באופן אישי על ההכנות האחרונות לטיסה המיוחדת .תחילה עמד לשוב ב־ 10במאי ,אולם ברגע האחרון עוכבה המראתו עד ל־ 11בו .שמעוני הבין שדחיה זו קשורה בדחיית מיבצע הלכידה ,והוא היה מודאג מאד — עד שנתברר לו כי הדחיה היא טכנית בלבד. ביום המראתו הגיע לשדה התעופה בשעה מוקדמת ,והשתדל להתראות עם אנשים רבים ככל האפשר ולהחרת היטב בזכרונם .הוא השתדל להראות עליז וחסר דאגה ,אולם אליבא דאמת היה מתוח מאד .אמרתי לו שלא ימריא אלא לאחר שיקבל הוראה סופית ממני ,והוא המתין בקוצר רוח שאך בקושי העלימו מעין רואים .הוא ידע שהשלב הקריטי ביותר של המיבצע הגיע ,ובמשך שעות המתין לאות שהכל התנהל כשורה. אחר ציפיה שנראתה בעיניו אינסופית ,הופיע אילני ,שליו לחלוטין. מהכרת פניו אי אפשר היה ללמוד מאומה. — היש לך הודעה בשבילי ? — שאל שמעוני. — כן ,אתה יכול לטוס בהתאם לתכנית. — זה הכל? — כן ,זה הכל. בשום אופן לא הבין שמעוני מה היה לו לאילני הדברני ,שדווקא עכשיו 237
| 238הבית ברחוב גריבלדי
הוא מתעטף בשתיקה ומקמץ כל כך במלים .אך הוא לא העז להציג שאלות — הן נאמר לו שלא יחקור ולא ידרוש .בדלית ברירה נאלץ להסתפק בהנחה שאילו קרתה תקלה ,ודאי לא היו שולחים אותו לארץ כדי להכין את הטיסה המיוחדת .הוא נפרד איפוא מאילני ברוח טובה ,ובשעה 11בלילה המריא לניו־יורק .למחרת בצהרים המשיך בדרכו במטוס של ״אל־על׳׳. ככל שקרב לארץ ,שוב גברה מתיחותו .הוא ידע שבעצם הוא האדם המביא לישראל את הבשורה הראשונה על לכידת אייכמן ,אלא שאין הוא יכול לספר על כך לאיש ,ובעצם גם הוא עצמו אינו בטוח כל צרכו. בשעה שהמטוס עמד להמריא מרומא לקטע האחרון של הטיסה לישראל ,ראה את חגי מצטרף אל הנוסעים .מבלי להרבות במחשבה ניגש אליו שמעוני ,בירכו לשלום ,והוסיף ברכת ״מזל טוב״ .חגי התבונן בו בתמיהה קלה ,אך לא הגיב על האיחול .בדיעבד נתחוור לו לשמעוני שאם חגי חוזר עתה לישראל מביקור באירופה ,אין הוא יכול לדעת שיום לפני כן נלכד אייכמן .ומיד תקפה אותו ההרגשה הלא־נעימה שחגי חושבו כנראה לתמהוני במקצת. כשנחת המטוס בלוד ,המתינו לו בשדה משה דרורי ומלכה ברוורמן. הוא בישר להם — וגם לחגי ,שהצטרף לחבורה — כי לפי כל הסימנים נמצא אייכמן בידים ישראליות. כמה ימים לפני המראת המטוס הזמין משה דרורי את יהודה כרמל לשיחה. — אני רוצה לגלות לך סוד — ,פתח דרורי .הוא לא ידע שבעצם אין גילויו בגדר חידוש גמור ליהודה ,שכן בחוגים המקורבים ליחידה המיבצעית עמדו בינתיים על סמיכות הפרשיות בין היעלמם הפתאומי של כמה אנשי מיבצעים מובהקים ,ההתענינות המיוחדת שגילו גורמים שונים באחרונה בתיקיהם של פושעי המלחמה הנאציים ,והשמועה שהחלה רווחת בחוג מצומצם ביותר על לכידת אייכמן .יהודה כרמל לא הופתע איפוא כלל וכלל כאשר דרורי הוסיף: — אדולף אייכמן נמצא בידינו ,וייתכן שיהיה עליך לצאת לארגנטינה בקשר להבאתו לארץ .התהיה מוכן לנסוע? — האם יכול להיות ספק בדבר נכונותי להשתתף במיבצע כזה? — שאל יהודה. — אם כן ,עליך להיות מוכן לתזוזה מיידית .ותביא אתך את כל התצלומים האישיים שלך שברשותך. להיטותו של יהודה לקחת חלק במיבצע אייכמן נבעה מן העובדה שהוריו ,אחיו וסבו בן המאה ושבע נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם.
הטיסה המיוחדת | 239
למחרת ,כשהביא את תצלומיו כסי שנתבקש ,ראה את דרורי ועוד אדם אשד אתו מניחים על השולחן תצלומים שונים של אייכמן ,במדים ובלי מדים, ושמים בצדם ,אלה בצד אלה ,את תצלומיו שלו ,של יהודה ! חלחלה אחזה אותו כשראה אותם משווים את התצלומים שבשתי הערימות .שמע אותם מסכמים שקיים דמיון מסויים ,אולם יהיה צורך להכין תצלומים חדשים של יהודה לאחר איפור מתאים .רק אז נתברר לו לתדהמתו כי הוא נבחר לשמש ככפילו המיבצעי של אייכמן .אך ההיסוסים שתקפו אותו חלפו חיש מהר. ככלות הכל ,אמר בלבו ,מישהו מוכרח למלא את התפקיד הזה :ובעצם ,מה זה חשוב מה יהיה חלקו כל עוד זוכה הוא להיות אחד האנשים המביאים את אייכמן לישראל. אחר תהליך מייגע מאד של צילום מזוויות שונות ובאיפורים שונים, הושג לבסוף תצלום של יהודה שהניח את הדעת מכל הבחינות .כמה ימים לאחר מכן נמסר לו שעליו למדוד מדים של איש צוות חבדת־התעופה .הוא נפגש עם אחד מאנשי החברה ,ובעזרתו הושגה לו תלבושת .דרורי הסביר לו שהוא יטוס לארגנטינה כאיש צוות בשם זכרוני ,ויתכן שאייכמן יבוא לארץ בהשתמשו בתיעוד שהוכן למען יהודה ,ואילו הוא ,יהודה ,יעזוב את בואנוס איירס בדרך אחרת. יחד עם יהודה עמדו להמריא לבואנוס איירס עוד שני אנשי מיבצעים, אף הם ב״כיסוי״ של עובדי החברה :יואל גורן ,האיש שסייר ברחוב צ׳אקאבוקו 4261בראשית שנת , 1958ואורי הרן .שני אלה עתידים היו להיות מלוויו ושומריו של איש הצוות החולה ״זכרוני״ בדרכו לישראל. נאמר להם שיהיה עליהם לטפל בכל המצבים העלולים להווצר בדרך: חיפושים במטוס בתחנות הביניים ,חניות אונס וכיוצא באלה. מלכה היא שטיפלה בהשגת התיעוד המתאים לשלושת העובדים החדשים האלה של חברת התעופה .איש לא ידע בעת ההיא כיצד עלה בידה להשיג את התעודות הדרושות ,אולם לבסוף המציאה למשה דרורי תיעוד שלא נבדל במאומה מזה של שאר אנשי הצוות .את מדיהם ארזו השלושה במזוודות ,וכשהגיעה שעת ההמראה ,עלו למטוס בבגדים אזרחיים .אנשי המשלחת חשבו אותם לנוסעים רגילים ,ואילו הצוות סבור היה שהם אנשי ההבטחה העתידים לשמור על שלומם של חברי המשלחת בעת שהותם בבואנוס איירס. ליואל ולאורי הועדתי תפקיד נוסף :לקחתי אותם בחשבון כתוספת כח למיבצע קומנדו של הרגע האחרון שמטרתו תהיה — לצרף גם את מנגלה לנוסעי המטוס ,אם יעלה בידינו לאתרו בעוד מועד. ־1־
| 2 4 0הבית ברחוב גריבלדי
פעמיים חל שינוי במועדה של הטיסה המיוחדת .בתחילה ,כזכור ,תוכננה ל־ 11במאי! אולם בגלל הקושי בהוצאת מטוס מן הקווים הסדירים באמצע העונה הבוערת ,נדחתה ההמראה ל־ 14במאי ,וגם נתפרסמו הודעות על כך בעתונים ובאמצעות סוכנויות הנסיעות .לבסוף ,בהתאם לבקשת אנשי הטקס הארגנטיניים ,נדחתה ההמראה בשניה ,הפעם ל־ 18במאי .החברה פירסמה הודעות על השינוי ,ובהן נמסר כי הטיסה מלוד לבואנוס איירס תצא לדרך ב־ 18במאי בשעה 11לפני הצהרים ,והמטוס יחנה בדרכו ברומא ,בדאקאר וברסיפה .הנחיתה בבואנוס איירס תוכננה ל־ 19במאי בשעה 5אחר הצהרים .המטוס — כך נקבע — יחזור וימריא מבואנוס איירס ב־ 21במאי בשעה 5בבוקר והוא יגיע לרסיפה שבבראזיל באותו יום בשעה . 12.20אחר חניה של שעה ברסיפה ימריא לדאקאר ויגיע לשם בשעה 7.30בערב .בדאקאר שוב יתעכב שעה ,ואחר כך ימריא לרומא וינחת שם ב־ 22במאי בשעה 4.45לפנות בוקר .אחר חניה של שעה ברומא ימריא ללוד ויגיע בשעה .9.45 כאשר נודע במשרדי החברה בניו־יורק על הטיסה המיוחדת הזאת ,עורר הדבר התמרמרות עמוקה בקרב העובדים שם .משרד זה נשא תמיד באחריות לכל פעולות החברה בחצי הכדור המערבי ,לרבות אמריקה הדרומית ,ובעובדה שהפעם נודע לו על קיום הטיסה המיוחדת מקריאה בעתון ראה פגיעה קשה במעמדו .מנהל המשרד בניו־יורק קבל מרות באזני סגן מנהל החברה ,מרדכי בן־ארי ,על אי שיתוף משרדו בתכנון הטיסה, וטען שהוחמצה הזדמנות מצויינת לנצל אותה למסע פרסומת נרחב למען החברה בבואנוס איירס ,שלא לדבר על העובדה שאפשר היה למכור בניו־יורק כרטיסי טיסה לאנשים המבקשים להגיע לישראל דרך אמריקה הדרומית .בן־ארי נאלץ להתנצל ולהסביר שלחברה לא היתה שליטה מלאה על טיסה זו ,שכן תכליתה היא מדינית בעיקר ,ומטעמים מדיניים נדחה מועדה כמה וכמה פעמים! ולפיכך כל ההודעות הרשמיות במקום הן בתחום אחריותם של הגורמים המדיניים .״האפשרויות הנזכרות במכתבך״ — כתב בן־ארי לחבריו בניו־יורק — ״לא נעלמו מעינינו ,אך בגלל סיבות מכריעות שלא כאן המקום לפרטן ,אין באפשרותנו למצותן כפי שהיינו רוצים ...הנכם מתבקשים להמנע מכל התערבות ,שיחה או הערות בקשר לטיסה זו ,הן בסניף והן מחוצה לו ,ולהשאיר את הענינים בידי המשרד הראשי ,פרט לאלה שאולי תתבקשו לטפל בהם במפורש״. אין צורך לומר שלאחר מעשה הביע מנהל הסניף בניו־יורק את צערו על התערבותו. *
הטיסה המיוחדת
241
חמשה ימים קשים היו לו ליהודה שמעוני עד שהמטוס היה מוכן להמראה ,אולם לבסוף יכול להתברך בהישגיו .צוות האוויר היה מורכב מטובי העובדים של החברה .הגה המטוס היה בידיו הנאמנות של הקברניט המנוסה צבי טוהר .בדאקאר עמד להצטרף אליו הקברניט שמואל ודלס. שני מכונאי אוויר מעולים צורפו לצוות ,הם לקחו אתם את כל הכלים ואת כל חלקי החילוף שאפשר היה לקחת .הציוד המיוחד שהוכן בשבילנו הועלה למטוס בהתאם להנחיות ,וגם שלושת אנשי הצוות שאנחנו תרמנו צויידו בכל הדרוש. המשלחת הרשמית היתה עשויה להנחיל כבוד רב לישראל .אל המשלחת צורף גם איש צבא מן המעולים שבהם :האלוף זורע ,שהיה בעת ההיא אלוף פיקוד הצפון .לאנשי המשלחת לא היה כמובן כל מושג איזו דראמה מתרקמת והולכת סביב טיסתם. עם נוסעי המטוס נמנו השגריר הישראלי המיועד לאורוגוואי ובני משפחתו ,וכן דיפלומט ישראלי נוסף שיצא גם הוא לאמריקה הדרומית בליווי משפחתו .הרב אפרתי ,הממונה על הכשרות מטעם הרבנות הראשית ,טס אף הוא בהזדמנות זו לבואנוס איירס .בשדה התעופה בלוד נפרדו מאנשי המשלחת שגריר ארגנטינה בישראל ,המנהל הכללי של משרד החוץ ,מנהלי חברת התעופה וכתבי העתונות. עם כל הסודיות שאפפה את הטיסה המיוחדת ,אי אפשר היה למנוע שאנשים אחדים ,וביחוד מאנשי הצוות ,יבחינו בכמה תופעות יוצאות דופן ויגיעו לכלל מסקנות משלהם .הקברניט ודלס ,שיחד עם כמה אנשי צוות אחרים עמד לעלות למטוס בדאקאר ,היה משוכנע ,משעה שהודיעו לו כי הוא ישמש כקברניט־משנה בטיסה זו ,שהמדובר לא רק בטיסה מיוחדת אלא גם במיבצע מיוחד .עיון ברשימת אנשי הצוות שעמדו לטוס אתו עוד חיזק בו הרגשה זו .ודלס ,שהגיע לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת , 1940 היה איש פלמ״ח ותיק וטייס במלחמת השחרור .הוא נפצע ביריות בפניו שעה שה״פרימוס״ שבו טס הצניח נשק מן האוויר לשיירה הידועה של נבי סמואל ,כאשר כותרה על ידי הערבים .אחר שהחלים מפצעיו ,נסע לחוץ לארץ להשתלם בטייס ,ובמשך שנים אחדות שרת כמפקד טייסת הובלה והצנחה בחיל האוויר. אולי צריך לחפש בעבר שלו כאיש ה״הגנה״ והפלמ״ח את ההסבר לעובדה כי הוא ניחש שיש לטיסה הזאת קשר לפושעי המלחמה הנאציים. אולי אף זכר את ״עלון הזהירות״ של ה״הגנה״ מספר , 8מאוקטובר , 1947 שבו הוזהרו חברי הארגון מפני אדולף אייכמן ,״דובר גרמנית ,עברית
| 242הבית ברחוב גריבלדי
ואידיש״ ,אשר ״לא מן הנמנע כי הצליח להסתנן ארצה״ .מכל מקום, כשהגיע המטוס לדאקאר וודלס ראה את שמעוני יורד ממנו ,פנה אליו בשאלה ישירה: — את מי מביאים ,את מנגלה או את אייכמן? שמעוני נרתע לאחור ,מוכה תדהמה .איך הגיעה הידיעה לדאקאר? מנין יודע ודלס את הסוד השמור ביותר בעולם ? אך מיד הבין כי בעצם תדהמתו כבר אישר את נכונות השערתו של ודלס ,והוא אמר בלבו שמוטב לגלות לו את האמת ולבקש את עזרתו בשמירת הסוד ,מאשר להניח לו להמשיך בחקירות ובניחושים .הוא שאל: — מי אמר לך זאת? — אף לא אחד. — הבט ,לוקחים את אייכמן .זה סוד כמוס ,ואם יתגלה ,ייכשל המיבצע .אתה מוכרח להבטיח לי שלא תוציא הגה מפיך. — אל תדאג יהודה ,אל תדאג — ,אמר ודלס ובשמחתו הרבה נשק לשמעוני על שתי לחייו. בדאקאר החליף ודלס את טוהר ליד ההגה ,ויש להניח שבכל הדרך הארוכה מדאקאר ועד רסיפה הרהר בימים שבהם שמע לראשונה את השם אייכמן .נער היה ,בווינה של שנות השלושים ,כשנפוצה השמועה בעיר שאייכמן ,הקומיסר לעניני היהודים ,הבטיח להיטלר כי ליום הולדתו יגיש לו שי — וינה ״מטוהרת״ מיהודים. בן 14היה ודלס כשסופחה אוסטריה לגרמניה .בשבילו היתה המשמעות המידית של מאורע זה שגורש מבית ספרו ומשפחתו הורחקה מדירתה במעונות העובדים על שם גיתה .מכל מראות הזוועה של הימים ההם אחד נחרת בזכרונו :אספסוף גרמני מתנפל בתרועת נצחון על רב זקן ,תוחב שומן חזיר לפיו ומצית את זקנו .ומסביב — המון אנשים ,אדישים או מתמוגגים מנחת ,ואף לא אחד שהעז בלבו להתערב ,או להתריע. אחר כך בא ״ליל הבדולח״ ,הלילה שבו בערו בתי הכנסיות ,והמוני יהודים הוכו מכות אכזריות ,ונאסרו ,ושולחו למחנות ריכוז .גם אביו נאסר, אך קצין משטרה אוסטרי מידידיו שחרר אותו אגב אזהרה שבכך נסתיימה פרשת היכרותם ומכאן ואילך אינו יכול עוד לסמוך עליו .באותו לילה נסע האב ברכבת לקלן וניסה לעבור את הגבול הבלגי .הוא נתפס והוחזר לגרמניה :אך כעבור זמן קצר ניסה את מזלו בשניה ,והפעם הצליח להגיע לאנטוורפן .שאר בני המשפחה הצטרפו אליו כעבור זמן קצר .ב־ 1940עלה ודלס לארץ ,ואילו הוריו ואחותו ,שנשארו תקועים בבלגיה בעת הכיבוש הנאצי ,נשלחו לאושוויץ ולא חזרו עוד.
הטיסה המיוחדת | 243
כעשרים נפש מבני משפחתו ) של ודלס ניספו במחנות המוות הנאציים. והאיש אשר ניצח על כל אלה ,ראש מנגנון הרצח ,עומד להיות מובא במטוס זה לישראל ,כדי לתת את הדין על פשעיו. הוא לפת את ההגה בכל כוחו והגביר את המהירות ,כמו יוכל ,על ידי טיסה מהירה יותר ,להקדים את שעת החשבון. ודלס לא היה היחיד שהרגיש כי יש משהו יוצא דופן בטיסה המיוחדת .גם קורט מאיר ,מענף שרותי הטיסה של החברה ,הבין שיש דברים בגו .כאשר הודיעו לו שהוא יצורף אל צוות המטוס אשר יסיע את המשלחת הישראלית הרשמית לארגנטינה .גם שאר העובדים הבינו שצירופו של קורט אינו מעשה שיגרתי. קורט היה ידידו של צבי טוהר ,והוא נתן ביטוי להרהוריו בשיחה עם הקברניט .טוהר לא התייחס לסברותיו והשערותיו של קורט אבל הוא אמר לו שלא יצטער על שנבחר להשתתף בטיסה זו .דברים סתומים אלה עוד הגבירו את סקרנותו של קורט. כשעלה למטוס ברומא ,מצא בו שלושה אנשי צוות שלא היו מוכרים לו. שוב פנה אל צבי טוהר בשאלה: — שלושה אלה ...האם הם בסדר? טוהר חייך את חיוכו המסתורי ואמר לקורט: — הם בסדר גמור .ואל תתפלא אם בדרך חזרה ניקח אתנו עוד אדם שאינו מוכר לך .והוא השאיר את קורט לבדו עם הרהוריו. גם ליאו ברקאי ,מוותיקי הדיילים בחברה ,שיצא לדאקאר לפני המטוס כדי להכין שם מזון להמשך הטיסה ,הבחין בשלושת הזרים שבנוסעים; אך סבור היה שאלה הם אנשי בטחון השומרים על חברי המשלחת הרשמית. ואולם לפני הנחיתה בבואנוס איירס ראה אותם לבושים במדי החברה, ומראה זה הביא אותו לכלל מחשבה שיש דברים בגו .עתה נזכר גם בהכנות הנרחבות שקדמו להמראה ,בהרכב המיוחד של הצוות ,ובמכונאים שצורפו אליו ,וכל הדברים האלה לבשו משמעות מיוחדת בעיניו .משהו עומד להתרחש בטיסה זו ,אמר בלבו. הוא הבחין במתח שבו היו שרויים חבריו לעבודה .אבל הוא ראה אותם עוסקים איש איש במלאכתו בלי להציג שאלות ,והוא החליט שגם הוא יחריש. כמוהו נהג גם אריה פרידמן,׳ מנהל עבודה במוסך של החברה בשדה התעופה בלוד .ב־ 16במאי הורה מנהל החברה ,אפרים בן־ארצי ,לאריה
| 244הבית ברחוב גריבלדי
להכין מטוס ״בריטניה״ לטיסה מיוחדת ,בהתאם לפקודת עבודה שפורסמה באותו יום .אריה וחבריו הקפידו בהכנת המטוס למעלה מן המקובל ,בגלל היעד הרחוק :בואנוס איירס .הם החליטו שנוכח העובדה שהמטוס יוצא לדרך ארוכה יותר מן הרגיל ,ומכיוון שיש להניח כי לא ימצא תחנות תחזוקה טובות בדרך ,יש לשקוד על הכנתו מעל ומעבר לכל התקנים המקובלים ,שגם הם מן הגבוהים בעולם .כמה וכמה פעמים ,במשך היומיים הבאים ,פנה אליו מנהל המחלקה כדי לשאול אם הכל מתקדם בהתאם לתכנית ,ואריה הבין שגם הנהלת החברה מייחסת לטיסה זו חשיבות מיוחדת. בצהרים הוזמן למשרדו של מנהל המחלקה ,שאמר לו: — אריה ,החלטנו לצרף לטיסה מכונאי וחשמלאי. ובראותו את הבעת התמהון בפניו של הלה ,הוסיף מיד הסבר: — הטיסה ארוכה מאד ,ובאזור ההוא כמעט שאין מפעילים מטוסי ״בריטניה״ .קיים חשש שבמקרה של תקלה טכנית ,לא נמצא בדרך בעלי מקצוע המכירים את המטוס הזה .ההנהלה מעונינת שהמשלחת תגיע בלי עיכובים ואיחורים ,ולכן הוחלט לצרף לטיסה שני מכונאי אוויר .את מי אתה מציע? — כחשמלאי — אמר אריה — אני מציע את מרדכי אביבי ,ואשר למכונאי... ולפתע הבזיקה מחשבה במוחו :למה לא הוא עצמו? הרי זו הזדמנות לראות את אמריקה הדרומית ,ששם יש לו שארי בשר :ומי יודע מתי תחזור ותבוא לידו אפשרות כזאת? — כמכונאי אני מציע את עצמי — ,אמר לבסוף ,ותמה הוא עצמו על העזתו. מנהל המחלקה קיבל את הצעתו בהסתייגות מה .אריה היה הרוח החיה במוסך ,וקשה היה לעכל את המחשבה שייעדר ממנו ,ולו לימים מספר. ואולם מיד נמלך בדעתו — אולי למראה הלהיטות שנסתמנה בפניו של אריה הוא הסכים — ואריה היה המאושר באדם. רק אחר ההמראה יכול אריה לנוח מעמל הימים האחרונים .הוא היה מרוצה ממצבו המיכני של המטוס .הכל פעל בדייקנות של שעון .אחר שהחליף כח החל מתבונן בחברי המשלחת הרשמית .ככלות הכל ,לא בכל יום נזדמן לו להיות שרוי במחיצתם של אנשים כה חשובים .הוא הבחין בשלושת האנשים הזרים שלא נמנו עם חברי המשלחת ,אף לא עם עובדי החברה• :והוא הגיע למסקנה שהם כנראה אנשי בטחון השומרים על המשלחת.
הטיסה המיוחדת | 245
מגזימים קצת — ,אמר ב^יבו — .גם מטוס מיוחד ,וגם שומרי ראש — לטיסה מלוד ועד בואנוס איירס ...אך בעצם ,מי שם אותי לשופט על כך? בזמן הטיסה חייב היה אריה לרדת לתא המטען ,ולהפתעתו מצא שם כמה פריטים שמהותם וטיבם לא היו ידועים לו .כשחזר ועלה ,החל מתענין אצל חבריו אנשי הצוות ,שמא יודע מי מהם מה טיבו של המטען המוזר שבתא .הם לא ידעו את התשובה ,אבל אריה שם לב שאחד מאנשי הבטחון מגלה ענין בשאלותיו .הוא החליט שמוטב כי יסיח את הדעת מכל הענין. לשרשרת התופעות החריגות הצטרף לבסוף ,סמוך לנחיתה בבואנוס איירס ,מראה שלושת אנשי הבטחון כשהם לבושים במדי החברה .אריה החליט להעמיד פנים כאילו לא הבחין בהם ובלבושם. בקטע האחרון של הטיסה מדאקאר לדסיפה שבבראזיל נקלע המטוס לסערה טרופית .הצוות עמל קשות כדי למנוע מן הנוסעים טלטולים מיותרים .בשעה חמש לפנות בוקר נחת המטוס ברסיפה .על אף השעה המוקדמת המתינו להם בשדה התעופה שגריר ישראל בבראזיל יוסף תקוע וכמה אלפי יהודים שוויתרו על שנתם ובלבד לקבל פני המשלחת הישראלית .הופעתו עוררה התרגשות גדולה בקרב הנאספים ,ואנשי הצוות חילקו כל דבר ישראלי שיכלו למצוא במטוס .ראש הקהילה והרב המקומי הזמינו את חברי המשלחת לסיור בעיר. טוהר ושמעוני התייצבו בינתיים אצל שלטונות שדה התעופה כדי לרשום את תכנית הטיסה ,כמקובל .הם הופתעו מאד כאשר מפקד השדה אמר להם שאין להם אישור טיסה מטעם שלטונות בראזיל .שמעוני טען בהתמרמרות שהוא עצמו הסדיר את רשיון הטיסה בהיותו בארגנטינה, אולם מפקד השדה התעקש והכריז שהמטוס לא יורשה להמריא עד שיושג האישור הדרוש .והוא הוסיף שהשגתו לא תהיה אפשרית אלא כעבור שעתיים ,ואולי אפילו יותר — עד שש שעות. טוהר שאל אותו איך הרשה למטוס לנחות ברסיפה בלי רשיון ,ועל כך השיב מפקד השדה שיש להם רשות חניה ,אלא שאין להם רשות טיסה בשמי בראזיל .טוהר הציע מיד לוותר על הטיסה בשמי בראזיל :יכולים הם לחזור ולפנות לים בהמריאם ,ולא לטוס במרחב האווירי הבראזילי .על כך השיב מפקד השדה ,שבעצם יש להם זכות טיסה בשמי בראזיל ,אלא שאין להם זכות המראה .ראש המשלחת והשגריר תקוע ניסו לרכך את לבו של מפקד השדה ,אך גם התערבותם שלהם לא הועילה. בעיני צבי טוהר נראתה התנהגותו של האיש חשודה .הוא החל שואל
| 246הבית ברחוב גריבלדי
את עצמו אם לא גונב שמץ דבר לאזני השלטונות הבראזיליים ,שכן אחרת קשה להבין מה ראה האיש לתת מכשולים בדרכם .שמעוני ותקוע יצאו אל הקונסוליה הישראלית בעיר כדי לנסות להתקשר משם עם שלטונות התעופה המרכזיים בדיו דה ז׳אניירו ,אך לא הצליחו לקבל קשר .כשחזרו לשדה התעופה ,ראו מרחוק את טוהר מנפנף בפיסת נייר :זה היה האישור לטיסה בשמי בראזיל .הפתרון נמצא על ידי פניית טוהר לנציג החברה הלאומית הארגנטינית ,שהשיג אישור מטולגרף מבואנוס איירס כי הרשיון למעבר בשמי בראזיל נשלח לרסיפה יום לפני כן. גם לאחר מכן ,כשהנוסעים כבר ישבו במטוס ,מצא מפקד השדה עילה להיטפלות נוספת .הוא דרש מטוהר שיחתום על הצהרה בעלת משמעויות משפטיות נרחבות בקשר לטיסה — דבר שנגד כל נוהג של שדה תעופה. טוהר דחה את הדרישה ,ורק אחר ויכוח ממושך הסתפק המפקד בהצהרה על מקום ההמראה ,תכלית הטיסה ,והיעד שלה. התקרית ברסיפה השרתה רוח נכאים על אלה מאנשי הצוות שידעו את מטרות הטיסה :אך גם השאר היו מדוכדכים בשל יחסו הנוקשה של מפקד שדה התעופה .צבי טוהר היה מודאג יותר מכולם :ואילו שמואל ודלס, שלא ידע את פרטי המיבצע ,חשש שמא אירעה תקלה בקשר ללכידת אייכמן.
r
פרק ל'
הכנות אחרונות בשל העיכוב ברסיפה הגיע המטוס לבואנוס איירס באיחור של שעתיים וחצי ,ואולם קבלת הפנים לא נפגמה בשל כך .שטיח אדום נפרש לפני המטוס ,תזמורת ניגנה את ההימנונים ,וילדים נופפו בדגלונים שבידיהם והריעו לכבוד הבאים .מלבד אנשי הטקס הארגנטיניים השתתפו בקבלת הפנים גם אנשי השגרירות הישראלית וראשי הקהילה היהודית .האווירה היתה חגיגית וידידותית. לאדי פלג לא היה פנאי להתבונן בטקס .ברגע שירדו אנשי המשלחת מן המטוס ,עלה בו כדי להודיע לשני המכונאים שלא יהיו רשאים לעזוב את שדה התעופה ולבקר בעיר ,כיוון שעליהם לשמור על המטוס בשעות הערב והלילה .הוא הסביר להם שקיים חשש מפגיעה במטוס מצד יסודות עויינים. השניים היו מאוכזבים מאד .וכי לשם כך עשו את הדרך הארוכה מלוד לבואנוס איירס ,כדי להכלא בשדה התעופה ולא לראות את הכרך המפורסם ביופיו? אריה הרהר בקרוביו אשר לא יוכל לראותם .כיצד יסביר לאביו שהיה בארגנטינה ואף על פי כן לא ראה איש מהם ? עם מקבלי פני המטוס היו גם יוסף קליין והגברת לובה וולק .האחרונה היתה מלאת תמיהה על האופן שבו טיפלו בטיסה מיוחדת זו .תחילה ביקשוה לסייע בהשגת הזכות להסעת נוסעים מבואנוס איירס .היא נתקלה בקשיים מרובים וחיבלה תחבולות מתחבולות שונות כדי להתגבר עליהם, 247
| 2 4 8הבית ברחוב גריבלדי
וכשנדמה היה לה כי היא קרובה להשגת המטרה המיוחלת ,הודיע לה קליין באורח פתאומי שעליה להפסיק כל טיפול נוסף בענין זה .בשום פנים ואופן לא יכלה להבין את טעמי ההחלטה המוזרה הזאת .כל כרטיס וכרטיס שהיה נמכר בבואנוס איירס היה בבחינת ריווח נקי לחברה .בתחילה ניסתה למחות נגד הגזירה המתמיהה ,אולם נתברר לה שאין אזנים קשובות לתלונותיה .עתה היה מנוי וגמור אתה לפנות אל שמעוני שהוא אשר הטיל עליה בשעתו את הטיפול בהשגת הזכות להסעת נוסעים ,ולשאול אותו מה גרם לשינוי הפתאומי במדיניות .היא לא יכלה לדעת שממני יצאה ההוראה שלא לטפל עוד בהסעת נוסעים מבואנוס איירס. לובה וולק היא גם שעמדה מטעם החברה בקשר עם מוסדות רשמיים בממשל הארגנטיני בכל הקשור לטיסה המיוחדת .זה כלל ,כאמור ,טיפול בהשגת זכות להסעת נוסעים מארגנטינה לישראל .ולאחר שהדבר לא הושג, היא טיפלה בהשגת היתר להסעתם ,ללא תשלום ,של מספר חולים קשים ממוצא ישראלי .תוך כדי כך ,חתמה לובה וולק אישית על מיסמכים בשם החברה. לאחר הפירסום בישראל על לכידתו של אייכמן הושטה אצבע מאשימה כלפיה מצד משפחת אייכמן .כן עלה שמה ,בהקשר זה ,באמצעי התקשורת בארגנטינה ובמקומות אחרים .במצב שנוצר ,ועל פי חוות דעת משפטית של גורמים ישראליים רשמיים ,נאלצה לובה וולק לעזוב את ארגנטינה ללא דיחוי .ובעקבותיה — גם בעלה ,שנאלץ לקטוע בשל כך מעמד מקצועי מצליח ומבטיח .כך קרה ,שלא באשמתה ניזוקה קשה משפחה טובה זו. בעת שהדברים התרחשו נמנעה משפחת וולק לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לה והסתפקה בזכות שהיתה ללובה וולק בסיוע ,ולו בעקיפין, למיבצע ההיסטורי. בלילה ההוא לנו אחדים מחברי הצוות בבית המלון אשר בשדה התעופה ,בעוד שהשאר ,ובכללם שני הקברניטים ,אוכסנו במלון גדול שבמרכז העיר. לקראת בואו של המטוס העברתי את המטה הנייד שלי לבתי קפה הסמוכים יותר לשדה התעופה ,ושעה קלה אחר נחיתתו כבר שמעתי דין וחשבון על הסידורים הראשונים שנעשו לשמירתו ,לחנייתו ולהכנתו לקראת הטיסה לישראל .על פי התכנית עתיד היה המטוס להמריא בלי חברי המשלחת .ראש המשלחת התכוון לצאת מארגנטינה לביקור בארצות הברית ,וגם שאר החברים אמרו להשתהות זמן מה ביבשת .המטוס המתין לשני דברים בלבד :לבדיקה טכנית יסודית ,ולגמר תקופת המנוחה של הצוות המוכתבת על פי התקנות הבינלאומיות.
הכנות אחרונות | 2 4 9
הוריתי שכל שעת החניה יהיה׳ המטוס נתון להשגחה מתמדת מצד אנשי הצוות .ה״כיסוי״ לאמצעי בטחון זה היה ,ששונאי ישראל במקום עלולים לנסות לפגוע בו מתוך כעס על קבלת הפנים החמה שבה זכתה המשלחת מצד הציבור ,העתונות והממשלה בארגנטינה .כוונתי האמיתית היתה ,שעל ידי השמירה המתמדת נוכל לברר אם לא עלה בדעתו של מישהו לתהות על הקשר בין העלמו של קלמנט־אייכמן לבין בואו של המטוס ,שכן אם חושב מישהו בכיוון זה ,מן הסתם ינסה להתחקות אחר המטוס והצוות שלו .גם זו היתה בעיני אחת הדרכים שבהן ניתן לברר אם ישנו גורם ,רשמי או לא רשמי ,המתענין באורח פעיל בגורלו של אייכמן. צבי טוהר ויהודה שמעוני נכנסו לבית הקפה ״התורני״ שלי זמן מועט לאחר בוא המטוס .הם נראו עייפים ,ואני ייחסתי את הדבר לטיסה הממושכת .אולם עד מהרה הבהירו לי שאין כאן עייפות בלבד אלא גם דאגה חמורה :התקרית ברסיפה לא נתנה להם מנוח .טוהר הצהיר בפסקנות שהוא מוכן לעשות כל אשר אטיל עליו ,פרט לדבר אחד :הוא לא יוסיף לנחות ברסיפה .שמעוני הסביר לי שלא בו האשם :הוא דאג לרשיון המעבר בשמי בראזיל ולזכות החניה עוד לפני צאתו מבואנוס איירס לישראל ,ואין הוא יכול להבין מה היו מניעיו של מפקד השדה הבראזילי. הרגעתי אותם ואמרתי להם שעל פי הגיון לא ייתכן שקיים קשר בין מה שאירע ברסיפה ובין המיבצע עצמו ,שכן אילו אירעה תקלה במיבצע ,היה הדבר נותן את אותותיו קודם כל בבואנוס איירס עצמה ,ולא בבראזיל .יתר על כן ,אם אמנם חושד מישהו במטוס ,הרי יש להניח שישגיחו עליו בדרכו חזרה ,לפני ההמראה מבואנוס איירס ,ולא בשעה שעודו עושה את דרכו לארגנטינה .ומלבד השיקולים האלה ,אמרתי ,ישנו גם המצב העובדתי שהמיבצע בוצע ללא תקלות ואין כל סימן שחל שינוי במצב בימים האחרונים .מובן שיהיה עלינו לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים לקראת הבאת אייכמן אל השדה והעלאתו במטוס ,ולבדוק היטב כל צעד שנעשה בקשר לכך :אולם אני מקווה שהודות לתכניות האלטרנטיביות שהכינונו ,נוכל לסיים גם את השלב הזה בלא בעיות. למשמע דברי נרגעו השניים ,אך טוהר חזר והודיע שלא יטוס דרך בראזיל .מכל התכניות שפירטתי באזניו ראה טוהר את הראשונה כסבירה ביותר :העלאת אייכמן למטוס במקום החניה ,ב״כיסוי״ של איש צוות שחלה או נפגע בתאונה .סוכם שאנשי הצוות יבואו כולם יחד אל מקום החניה ,באופן שאפשר יהיה להכניס את ״הנוסע המיוחס״ עם הקבוצה הגדולה .כל אלה שאין להם תפקידים למלא בהמראה — כך קבענו — יישארו במקומותיהם במטוס יחד עם אייכמן ויחטפו תנומה כדי להיות
| 2 5 0הבית ברחוב גריבלדי
רעננים לקראת החלק האחרון של הטיסה ,כאשר ייכנסו לתפקידיהם כאנשי צוות אוויר .הקברניט ,כך סוכם ,יעמיד לרשותם את כל המחלקה הראשונה. הייתי מעונין להקדים את מועד ההמראה ככל האפשר ,אך טוהר הסביר שמטעמי בטיחות הכרח הוא לתת לאנשי הצוות לנוח די צרכם לפני שהמטוס ישוב וייצא לדרך .לבסוף קבע את מועד ההמראה בחצות הלילה ביום המחרת ,הוא 20במאי . 1960הצעתי שלצורך הטעיה נודיע על שעת המראה מאוחרת יותר — שתיים אחר חצות ,באופן שאם גורם עויין יחליט לערוך בדיקת פתע במטוס ברגע האחרון ,נפר את עצתו על ידי המראה מוקדמת ללא מתן הודעה מראש .נוכל להרשות לעצמנו לעשות דבר כזה, אמרתי ,כיוון שהטיסה אינה כלולה בלוח טיסות סדיר ,ואין נוסעים שיש להזמינם מראש לנמל התעופה. יום לפני בוא המטוס הקים הצבא מחסומים בדרכים המוליכות אל שדה התעופה .בשדה עצמו חנו אותה שעה מטוסים של חיל האוויר האמריקני וכן מטוס בריטי .קליין סבור היה שמטוסים אלה הביאו אורחים רשמיים לחגיגות היובל .הבדיקות במחסומים שליד השדה היו קפדניות מאד, וקליין עצמו לא הצליח לעבור אלא לאחר שהוכיח כי הוא נציג של חברת תעופה זרה. המטוס שלנו הוחנה ,כמתוכנן ,באזור של חברת התעופה הלאומית הארגנטינית .העובדה שהיתה גישה לאזור זה שלא דרך השטח המגודר של שדה התעופה ,הקלה עלינו הרבה .במתכוון יצרנו תנועה מתמדת של הולכים ובאים דרך מחסום הבדיקה של אזור החברה הארגנטינית .אדי הרבה לעבור הלוך וחזור ,עד שהכל הסכינו לראותו יוצא ובא .שני מכונאי האוויר שמרו על המטוס ,ואחד מהם נמצא תמיד בקרבתו .הם נצטוו להתחיל ללא דיחוי בהכנות להמראה ,כדי שהמטוס יהיה מוכן לטיסה אם יווצרו תנאים שיחייבו המראה לפני המועד שנקבע .אריה היה עתה בטוח כי כל הדברים המוזרים שהתרחשו מיום שהמריאו מלוד הם חלק מדגם מסויים ,אך לא גילה לאיש את מחשבותיו .אחר שסיים את הטיפול במטוס חזר וביקש רשות מאדי לבקר את קרוביו בעיר ,אדי הסכים ואף נתן לו כסף והעמיד לרשותו מכונית עם נהג .הקרובים לא היו בבית .אריה השאיר פתק ובו בקשה שיבואו לבקרו במלון של שדה התעופה .אביבי ניצל את שובו המוקדם כדי לצאת גם הוא לסיור קצר בעיר. ב״טירה״ ,שבה שמרו אנשים עייפים עד דכא על רוצח־המיליונים אייכמן, שוב גבר והלך המתח .באווירה הדחוסה של בית המיבטחים שימשו קצר
הכנות אחרונות | 2 5 1
רוח ,בחילה ושעמום בערבוביה .הכל קראו את כל הספרים ששפתם היתה מובנת להם :הכל ידעו את כל הלחנים הארגנטיניים הפופולאריים שהשמיעו תחנות הרדיו; הכל עסקו במשחקי שחמט אינסופיים וקראו את העתונים עד השורה האחרונה .והכל חיכו בעצבנות ,בדריכות ,בתוחלת מהולה בפחד לבואו של המטוס הגואל. סמוך למועד בואו הגביר רפי את השמירה והחמיר בהקפדה על קיום תקנות הבטחון .כל יציאה מן הווילה נאסרה לחלוטין ,וגם בתוך הבית הוטלו הגבלות חמורות על התנועה ,לבל ירגישו השכנים בתכונה רבה מדי בבנין שלפי מיטב ידיעתם מספר דייריו הוא שניים. היו כמה לילות שבהם נדמה היה לרפי כי זרים משוטטים ליד הבית .הוא לא חשש עוד מפני ביקור המשטרה .חושש היה מפני הנאצים ואוהדיהם, שמן הסתם הם סורקים את כל העיר בחיפושיהם אחר קלמנט־אייכמן. בשעה שבה הגיע המטוס ,היו רפי ואברהם בשדה התעופה .הם עמדו מן הצד ,בתוך קהל הממתינים בשדה ועיניהם החדות צילמו כל מי שירד בכבש המטוס .שלושה מן הבאים היו ידועים להם היטב .הם עמדו להפגש אתם כעבור שעה קלה בעיר ,במקום שנקבע מראש. ליהודה היתה הירידה מן המטוס כרוכה במבוכה קלה .הרב אפרתי, שהיה אחד הנוסעים היה מיודעו; וכאשר נפגשו השניים בלוד והרב שאל את יהודה אם גם הוא נמנה עם חברי המשלחת ,השיב יהודה בחיוב .וכי מה יכול להשיב? עתה ,ברדתו מהמטוס ,לבוש מדי איש צוות ,חזר ופגש את הרב ,על אף כל מאמציו להתחמק ממנו .הרב אפרתי לא פנה אליו בשאלות נוספות :הוא רק הביט בו בחיוך רב־משמעי ,ורגע אחד נדמה היה לו ליהודה שהרב המכובד קורץ לו בעינו .אחר התיעצות קצרה עם חבריו הגיע למסקנה שאין צורך לגשת אל הרב ולבקשו שישתוק .שלושתם סבורים היו שיבין מאליו כי אינו צריך לדבר על התמורה שחלה ב״חבר המשלחת הרשמית״ אשר נהפך לאיש צוות אוויר. יהודה ,עייף מתלאות הדרך ,שכב לישון ברגע שהגיע לבית מלונו. ואולם אך נרדם ,הופיע אברהם והעירו .הוא בא לקחת את מדיו החדשים ואת תיעודו. בשעות הערב המאוחרות של אותו יום קיימתי סדרה ארוכה של דיונים עם ממלאי התפקידים השונים של כח המשימה .כל התכניות של יום המחרת נבדקו מחדש ואגב כך הוכנסו בהן תיקונים שונים .לוח הזמנים של כל שלב ושלב נסקר מחדש ,ולבסוף הורכב לוח זמנים כולל למיבצע כולו ,הוגדר תפקידו של כל איש ואיש ונקבעו מקומות המיפגש של החוליות השונות.
| 25 2הבית ברחוב גריבלדי
באותן שעות אחרונות שלפני היום המכריע החלטתי ,שעל אף הכל כדאי להפריש כח־אדם לבחינה אחרונה של ״תכנית מנגלה״ .הכוונה היתה לבדוק את זהותם של דיירי הבית אשר בו גרו מנגלה ומשפחתו עד לפני כחודש .הבאתי בחשבון את האפשרות שיהיה עלינו לעשות נסיון של הרגע האחרון ללכדו ולהעלותו למטוס ,אם יתברר כי עודנו מתגורר באותו בית. עם רפי ואברהם קבעתי את כל הסידורים המיבצעיים ,את דרכי פירוקם של המיתקנים בבתי המיבטחים ,את שיטות העלמת הציוד והחזרת הרכב, ואת סדרי היציאה של אנשינו מארגנטינה בגמר המיבצע כולו. התכנית הסופית שהתווינו היתה ,שאייכמן יובל מה״טירה״ אל המטוס כשהוא לבוש במדי חברת התעופה וברשותו התיעוד על שם זכרוני שנלקח מיהודה .הרופא יעשה את כל ההכנות הדרושות להרדמתו בשעת ההעברה. משעות הבוקר ייערכו סיורים בכבישים המוליכים מבית המיבטחים אל שדה התעופה .סיור אחרון ייעשה זמן קצר לפני הסעתו של אייכמן :מכונית נהוגה בידי יצחק תצא מבית המיבטחים אל השדה! ואם יתברר כי הכל כשורה בדרך ,יהיה זה האות למכונית שנועדה להוביל את אייכמן וזו תצא ללא שהיות משדה התעופה אל בית המיבטחים כדי לאספו .אם גם נסיעה זו תעבור בלא תקלות ,תשוב אותה מכונית לשדה התעופה ובה אייכמן ומלוויו .ההגה יופקד בידיו של קנת; ואילו אייכמן יישב במושב האחורי, בין הרופא ובין אחד משני מלוויו .המלווה השני יישב בצדו של קנת. אם יתברר כי אין אפשרות להעלות את אייכמן למטוס במקום חנייתו יחד עם כל אנשי הצוות ,ננסה להכניסו בשעה שהמטוס כבר יימצא ברחבת ההמראה ,כאיש צוות אשר נפצע בראשו בתאונת דרכים .במקרה זה יעבור ״הפצוע״ את כל תהליכי בקורת הגבולות המקובלים. סיכמנו עוד כי החוליה אשר תטפל ב״ניקוי״ הבטחוני של בית המיבטחים ,בחיסול הציוד ובהחזרת המכוניות השכורות ,תהיה מורכבת מרפי ,אברהם ,אלי ,שלום דני ודינה .הם יתחילו בעבודתם מיד אחר המראת המטוס וייצאו את ארגנטינה בכל המהירות האפשרית ,ברגע שיהיו בטוחים כי לא השאירו אחריהם שום עקבות או סימנים למה שהתרחש בבתים המיבצעיים שלנו. על אברהם הוטל התפקיד של העברת כל ההוראות לתעודתן ,כיוון שרפי חזר בינתיים לבית המיבטחים ולא יכול להשתתף בסיכום .אילני נצטווה להבטיח כי המכונית אשר תסיע את אייכמן מבית המיבטחים אל השדה תהיה תקינה לחלוטין .הוא שכר את המכונית הזאת ,ועליו הוטל התפקיד להביאה לשדה התעופה על מנת למסרה שם בידי קנת .כן הועמד אילני לרשותה של החוליה שעמדה לבדוק את מקום מגוריו הקודם של
הכנות אחרונות | 2 5 3
מנגלה :ובנוסף על אלה נתבקש להדריך את מאיר ברהון במאמצו להשתחרר בדחיפות מבית החולים .את תעודותיו של מאיר ,כך סוכם, ימסור אילני לשלום דני ,אשר יתאימן בדחיפות לפרטיו האישיים של אייכמן .תעודות אלה נועדו לשמש את אייכמן במקרה שמסיבה כלשהי אי אפשר יהיה להעלותו במטוס עם אנשי הצוות ,ויהיה צורך בהוכחות ל״פציעתו״ .אילני נתבקש לעמוד לרשותי בשדה התעופה למן השעות המוקדמות שלאחר הצהרים ,כשעמו מכונית שכורה נוספת. האחרון שעמו שוחחתי באותו לילה היה שלום דני .בראש וראשונה הטלתי עליו את השלמת תיעודו של איש צוות האוויר ״זכרוני״ .ביררתי אתו גם את בעיות התיעוד של כל אנשי כח המשימה ,על מנת להבטיח שיוכלו לצאת מארגנטינה בלי קשיים ובלי להשאיר עקבות .ולבסוף דנתי אתו בגורל הציוד שלו ובדרך יציאתו מתחומי המדינה .קבעתי אתו ,שאחר השלמת עבודתו במעבדתו יבוא אלי לשדה התעופה .אמרתי לו שיכין מערכת מצומצמת של כלים הכרחיים שבאמצעותם יוכל לבצע עבודות חיוניות עד הרגע האחרון ,בהתאם להתפתחויות האפשריות של המיבצע. הזהרתי אותו שיהיה עליו לבצע עבודות אלה בתנאים מיבצעיים מיוחדים במינם — בישיבה ליד שולחן באחד מאולמי נמל התעופה ,או במכונית שתעמוד במגרש החניה. נפרדנו בשעה מאוחרת מאד .שלום לא שכב לישון באותו לילה :הוא פנה מיד לעבודתו. הלילה ההוא היה ליל שימורים גם למרבית האנשים שב״טירה״ .עד שעות הבוקר המוקדמות התנהלה פעילות קדחתנית בווילה .כל אחד מדייריה הזמניים למד את משימתו לקראת יום המחרת ועיין בהוראות האישיות שקיבל מרפי בכל הנוגע ל״חיסול הענינים הפרטיים״ ,ריכוז החפצים ,בדיקה בטחונית של המטען האישי ,ובדיקה יסודית של התיעוד לקראת היציאה מהמדינה אחר המראת המטוס. עבודה רבה הושקעה גם בהחזרת הבית למצבו הקודם .כל מה שנמצא בו בעת שכירתו הוחזר למקומו ,וכל אשר נוסף בימי שבתנו בבית הושמד או רוכז לשם סילוק מהמקום .בקורת נוספת עמדה להערך למחרת בבוקר, ובקורת אחרונה תוכננה למועד שבו יהיה אייכמן בדרך לשדה התעופה. הבודקים פעלו כשרשימה מדוייקת בידיהם ,לבל ישכח אף פרט. סידורים דומים נקבעו גם ביחס לשאר בתי המיבטחים והדירות המיבצעיות .על רפי הוטלה האחריות לטשטוש עקבות שהותנו ופעילותנו בבירה הארגנטינית ,והוא נצטווה לדאוג ,לפני צאתו את ארגנטינה ,לחיסול כל האינוונטאר שרכשנו ושכרנו.
פרק ל׳׳א
היום הארוך ביותר עשרים במאי 1960הגיע — היום האחרון ,הדרמטי והארוך ביותר במיבצע אייכמן .השכם בבוקר ,אחר כמה שעות שינה חטופות ,קמתי ,ארזתי את חפצי ,שילמתי את החשבון בבית המלון ,ונסעתי במונית לתחנת הרכבת. הפקדתי את מטעני בתחנה ,והלכתי למקום המיפגש הראשון של אותו יום. את חפצי עתידים היו לאסוף במשך היום ,כדי שיהיו אתי כאשר אחליט באיזו דרך אעזוב את בואנוס איירס. הראשונים שבאו להפגש אתי באותו יום היו הלל פוך ונתן לביא .ידעתי אמנם שהסיכוים כי מנגלה עודנו מתגורר בביתו הקודם מעטים עד מאד, אך רציתי לבדוק את העובדות עד הסוף ,והיתה עמי תכנית לפעולה במקרה שיתברר כי מנגלה עודנו שם .כוונתי היתה ,שבמקרה זה תיקבע תצפית בקרבת הבית לכל שעות היום ,ואם לא יתגלה שום דבר חשוב או יוצא דופן ,ננסה לחדור לבית בשעות הערב ולהכריח את מנגלה לבוא אתנו למכונית שתמתין בקרבת מקום .כדי למנוע את הזעקת המשטרה התכוונתי להשאיר שני אנשים שישגיחו על המשפחה עד אחר המראת המטוס. תכננתי תכנית גם לצורך העלאתו של מנגלה למטוס ,אם אמנם נצליח לשים יד עליו .היא היתה כרוכה בסכנה לא מעטה ,אולם הערכתי שלא תסכן את המיבצע העיקרי שלנו .כוונתי היתה להביא את מנגלה לשדה ולמטוס ברגע האחרון שלפני ההמראה ,לאחר שה״לקוח״ הראשון שלנו כבר יישב בו. 254
היום הארוך ביותר | 2 5 5
הנחתי היתה ,שאפילו תסוכל פעולת לכידתו של מנגלה ,אין כל סיבה מדוע המשטרה תלך לחפש את האחראים למיבצע בשדה התעופה דווקא; ואילו אם ייתפסו אנשינו ,חזקה עליהם שלא יגלו דבר על פרשת אייכמן ,על כל פנים — כל עוד יהיה בכך כדי לסכן את המיבצע. אך כל זה היה תלוי ,כמובן ,במה שימצאו נתן והלל באותו בית .אמרתי לנתן שעליו להכנס לווילה החשודה באמתלה של מסירת חבילה; ואילו הלל יבוא ויטען שהוזמן עוד לפני שבועות אחדים כדי לבדוק ולתקן את דוד החימום שבבית .קבעתי לכל אחד מהם לוח זמנים להכנות ולעריכת הביקור בבית .נתן צריך היה לגשת תחילה ,עוד לפני הצהרים ,ואילו הלל צריך היה לבקר בבית לפנות ערב. זמן קצר אחר לכתם של נתן והלל הופיעו צבי טוהר ויהודה שמעוני .הם ביקשו רשות לגלות לאנשי הצוות הבכירים במה מדובר ,כדי להבטיח שסיועם יינתן לא מתוך משמעת בלבד אלא גם מתוך הבנה .הסכמתי להצעתם ,וסוכם שטוהר ימסור פרטים על מהות המיבצע לקברניט המשנה ודלס ,לשני הנווטים ,לשני מהנדסי הטיס ,לשני דיילים ולדיילת אחת. באותה הזדמנות גם קבענו את לוח הזמנים של כל אנשי הצוות .סוכם שהקברניט והצוות הדרוש להפעלת המטוס ייצאו את בית מלונם בבואנוס איירס בשעה 8.30בערב ויגיעו למקום חנייתו של המטוס בשעה .9.30 שאר אנשי הצוות המתאכסנים בבתי מלון שבעיר ייצאו לדרך בשעה 9.30 ויגיעו לשדה התעופה בשעה . 10.30הם יצטרפו מיד אל חבריהם שבבית המלון של שדה התעופה. המכונית שבה יובא אייכמן לשדה תגיע בשעה . 11אחר בדיקה אחרונה של המצב היא תצא אל מקום חנייתו של המטוס ,כשהיא מלווה מיניבוס ובו כל אנשי הצוות .עליה להגיע לשם בשעה . 11.10ברגע שיוכנס אייכמן למטוס ,יופעלו מנועיו והוא יוסע אל רחבת הנוסעים .הוא יגיע לשם בערך בשעה . 11.15משעה זו ואילך ייעשה כל מאמץ כדי להקדים את ההמראה ככל האפשר. אותו יום לפני הצהרים כינס טוהר את אנשי הצוות שהוחלט לשתפם בסוד המיבצע .הוא אמר להם שהמטוס עומד לקחת אתו נוסע מסויים שיוצג כאיש צוות אוויר ושיהיה לבוש במדי החברה .הוא ייראה כחולה, אך אליבא דאמת יהיה נתון להשפעת זריקת הרדמה .בלי להזכיר את שמו של הנוסע המסתורי ,אמר טוהר שמדובר במיבצע בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. כל שומעיו ,פרט לודלס ,נדהמו למשמע הדברים .הרבה תופעות מוזרות ודברים שנראו להם סתומים בקשר לטיסה זו נתחוורו להם ברגע ההוא.
256
הבית ברחוב גריבלדי
טוהר חילק את התפקידים בקרב הנוכחים ואף הודיע לכל אחד מהם אילו משימות עליו להטיל על פיקודיו. לאחר מכן ישבו טוהר ,ודלס והנווט גלעדי ותיכננו טיסה ישירה מבואנום איירס לדאקאר .טיסה כזאת עתידה היתה להעמיד מטוס מדגם ״בריטניה״ במבחן קשה ,שכן היתה קצת מעל לטווח שלו ,והיה חשש למחסור בדלק .אולם תנאי מזג האוויר היו מעודדים ,והשלושה קבעו שהטיסה ניתנת לביצוע בתנאי שלא יחול שינוי לרעה בנתונים המטאורולוגיים. מצבו של מאיר ברהון הלך והשתפר .יום־יום היה ידידו אילני בא לבקרו כדי למסור לו את ההוראות האחרונות של הרופא שלנו .מאיר הקפיד מאד על כך שתהליך החלמתו יהיה נאמן לחלוטין להוראות הרופא .הוא היה פציינט למופת ,ואף על פי שידיעותיו בלשון הספרדית היו מעטות ,קנה את לבם של כל עובדי המוסד על ידי התנהגותו הטובה .הרופאים ראו בעובדה שלא הקיא סימן מעודד :ובשמעו אותם מאשרים כי חלה הטבה במצבו, החל מאיר מתענין בתאריך שחרורו מבית החולים .הוא הסביר שבא לבואנוס איירס כדי לטוס הביתה במטוס שהביא את המשלחת .כל הקווים לאירופה ,אמר ,עמוסים מאד וקשה למצוא מקום במטוס :וסיכויו הטוב ביותר להגיע הביתה בלי טלטולי דרך מרובים הוא בטיסה המיוחדת .כיוון שאין מוכרים כרטיסים לטיסה זו ,אמר ,יוכל לחסוך סכום ניכר ,שכן יש תקווה שהחברה תתחשב במצב בריאותו ותטיס אותו חינם .ידידו אילני כבר דיבר על כך עם אנשי החברה ,והוא אמר לו שקרוב לוודאי כי ייענו בחיוב, ובלבד שהרופאים יתירו את הטיסה. סגל בית החולים התייחס באהדה ובהבנה לבעייתו של מאיר :אולם הרופאים אמרו שהכל יהיה תלוי ,כמובן ,במצב בריאותו :אין הם יכולים ליטול על עצמם את האחריות של שחרורו קודם הזמן ,ומה עוד שהוא מתכונן לצאת לדרך כה ארוכה .אולם הם הבטיחו לו שהסיכויים טובים, שכן השיפור במצבו הוא רצוף ומתמיד. ב־ 19במאי בערב ביקר אילני את מאיר והביא לו קופסת ממתקים גדולה — וכן את ההוראות של הרופא בקשר להתנהגותו והרגשתו בערב ההוא וביום המחרת .אילני גם הביא עמו את ההודעה המשמחת שהחברה מוכנה להסיע אותו ,בהתחשב במחלתו ,אולם היא דורשת אישור בכתב מאת הרופאים שהוא מסוגל לטוס. מששמעו הרופאים על כך אמרו ,שאם לא תחול הרעה במצבו ואם
היום הארוך ביותר | 2 5 7
התוצאות של כמה בדיקות נוספות שייעשו למחרת בבוקר יניחו את הדעת, יתנו לו את האישור המבוקש' אילני הביא לי למחרת בבוקר דיווח על מצבו של החולה .לילה שקט עבר עליו ,אמר ,והוא התעורר רענן ומלא מרץ .הכל תלוי עכשיו בתוצאות הבדיקות .אם גם אלה יהיו מעודדות באותה מידה ,יוכל הפציינט להשתחרר בעוד מועד. גם יהודה כרמל בא לראותני באותו בוקר .הסברתי לו שאם הכל יתנהל כשורה ,הרי שאייכמן ישתמש בתיעוד שלו ,כדי לצאת את ארגנטינה כאיש הצוות ,אך כיוון שפרטי התכנית עוד לא גובשו סופית ,יעצתי ליהודה לצאת לטיול בעיר ולחזור ולהפגש אתי אחר הצהרים. קיבלתי דין וחשבון מעודד גם מבית המיבטחים .הלילה עבר בשקט גמור ולא נראתה כל תנועה חשודה בקרבת הבית .מצב הרוח של אנשי הכח הכלואים ב״טירה״ מרומם .אייכמן ישן שינה עריבה ,ומזונו כבר הותאם, בהתאם להוראות הרופא ,לשלבי ההרדמה השונים הצפויים לו במשך היום והערב .הרופא חזר ובדק אותו בדיקה יסודית וקבע שמצב בריאותו מצויין ושיוכל לעמוד ללא קושי בטיסה הארוכה חרף הצורך להרדימו. הידיעות שנתקבלו משדה התעופה אף הן הניחו את הדעת .המטוס — כך נמסר לי — במצב תקין .במשך הערב והלילה לא נתגלתה כל התענינות מיוחדת ב״בריטניה״ שלנו מצד השלטונות או מצד כל גורם אחר. אילני מסר ,על סמך קריאה בעתונים ,שההכנות לחגיגות היובל הן בעיצומן :השלטונות חוששים להפגנות או התפרצויות מצד קבוצות העויינות את המשטר .לפיכך הועמדו כל זרועות הבטחון במצב הכן, ויחידות צבא ומשטרה מסיירות בדרכים .על קלמנט — לא מצא אף רמז בעתונים. אחר הצהרים העברתי את ה״מטה״ הנייד שלי למקום הקרוב ביותר אל זירת השלב הקריטי של המיבצע — הוא שדה התעופה עצמו. השדה המה אותה שעה מרוב מטוסים ,מהמון אדם ומחיילים ושוטרים. כל התכונה הזאת היתה קשורה בבואם של האורחים החשובים שהלכו ונתקבצו בארגנטינה כדי להביא את ברכות ממשלותיהם' לעם הארגנטיני. ראשי השלטון יצאו להקביל את פני החשובים שבאורחים :והריכוז הגדול של כוחות הבטחון נועד לשמור גם על האורחים וגם על מארחיהם. תחילה חשבתי לקבוע את מושבי באחד מאולמי הנוסעים :אולם הייתי בטוח שבקרב הקהל הגדול שבו ודאי יש אנשי בטחון לא מעטים שעינם
25 8
הבית ברחוב גריבלדי
פקוחה על כל תנועה יוצאת דופן :ואם כי בדרך כלל אין זו תופעה בלתי רגילה לראות אנשים משתהים שעות אחדות באולם הנוסעים של שדה התעופה ,בין מפני שהם מחכים למטוס שנתאחר ,בין מפני שהם רוצים לפגוש שם ידידים או מכרים בין שתי טיסות ,סבור הייתי שלאור המתח המיוחד שבו נתונים אנשי הבטחון בשעות אלה ,מוטב לא לעורר את תשומת לבם .הלכתי איפוא לסייר במיתקני שדה התעופה בחיפוש אחר מקום מתאים לפגישותי ,שיתקבל על הדעת מבחינה בטחונית .בכל האולמות שנועדו לנוסעים היה המצב דומה :כולם היו מלאים נוסעים ומלוויהם או מקבלי פניהם .לבסוף גיליתי באחד האגפים הצדדיים של קומפלקס הבנינים אולם גדול ששימש כעין מזנון לעובדי השדה .הוא היה בנוי ומרוהט ביתר פשטות מאשר הטרקלינים שנועדו לנוסעים ,והאוכל שהוגש בו היה עממי וזול. האולם הזה היה מלא מפה לפה אזרחים ,חיילים ושוטרים ,רובם אנשים שבאו לבלות בו רגע של פנאי בין תורנות לתורנות .מלבד המזון והמשקה מצאו כאן גם מחסה מפני מזג האוויר הגשום והקר ששרר בחוץ .האוויר באולם היה דחוס ומלא עשן ,והרעש היה מחריש אזניים .חיפשתי שולחן פנוי — לשוא .כולם היו תפוסים ,ואנשים רבים עמדו סביב השולחנות וחיכו לכסא מתפנה .זרם בלתי פוסק של אנשים נע בשני הכיוונים ,אל השולחנות ומהם אל היציאות. הגעתי למסקנה שזה המקום האידיאלי לקביעת מטה המיבצע שלנו. במהומה המתמדת הזאת איש לא ישים לב לכניסתם של כמה אנשים ולהתחלפותם של המסובים ליד שולחן אחד .אך כיצד מוצאים כאן שולחן פנוי? החלטתי להצטרף אל השורה הארוכה של האנשים במדים ובבגדי שרד ובגדי עבודה ששוטטו באולם בחיפוש אחר שולחן פנוי או מתפנה. קצתם עמדו בתור ליד שולחן ,שלפי כל הסימנים עמד להתפנות בקרוב, וברגע שמישהו קם ממקומו ,תפס אחד הממתינים את הכסא הפנוי .עשיתי כמוהם ,ומצאתי את עצמי יושב ליד קבוצת חיילים שאכלו בתיאבון רב. שכני לשולחן היו שרויים במצב רוח מרומם ,ואדיבותם היתה למופת. הראשון שבא לראותני ב״מטה״ החדש שלי נאלץ לעמוד על ידי שחוח גו כדי שנוכל לשמוע איש את דברי רעהו בתוך ההמולה הכללית .הדבר לא עורר תשומת לב ,שכן הכל הבינו כי עדיין לא הצליח למצוא כסא פנוי. במרוצת הזמן ,ככל שבאו אנשים נוספים לראותני ,נוצר מצב שבו הייתי מוקף מספר לא קטן של אנשים עומדים .ברגע שנתפנה אחד המקומות ליד שולחני ,שוב לא הנחנו לאדם זר לשבת בו ,אלא אחד העומדים סביבי מיהר לתפוס אותו .לבסוף היה השולחן כולו ״שלנו״ ,ומכאן ואילך הקפדנו שלא
היום הארוך ביותר | 2 5 9
להשאיר מקום ריק לידו .״תרמנו״ כמה כסאות לשולחן סמוך והשגחנו שאיש מאנשינו לא יקום ממקומו אלא אם ביכולתו למסור את כסאו לאדם אחר משלנו .ממקום זה ניהלתי את המיבצע עד סיומו. יהודה שמעוני היה אחד הראשונים שבאו אלי למטה החדש שהקימותי. שאלתי אותו איך הגיבו אנשי הצוות כאשר הוסברה להם מהות המיבצע שלנו .הוא אמר שקצתם ניחשו כי הטיסה הזאת יש לה שייכות לפושעי המלחמה הנאציים ,וכולם דרוכים לקראת הרגעים המכריעים .אין ספק, אמר ,שיעשו עתה במשנה מסירות כל אשר יידרש מהם .בתשובה על שאלתי בקשר למידת המשמעת והדיוק של אנשי הצוות אמר שמעוני שאיני צריך לחשוש לאיחורים ,להסתבכויות אישיות או לתופעות כיוצא באלה העלולות לשבש את מהלך המיבצע ,שכן כל אנשי הצוות נבחרו מקרב בחירי העובדים של החברה. בדקנו פעם נוספת את התכניות האלטרנטיביות שתכננתי ,ושמעוני חיווה את דעתו שעל פי התנאים הקיימים בשדה כולן ניתנות לביצוע. ביקשתיו שילך ויברר את נוהל־הבקורת המקובל לגבי אנשי צוות המתניעים את מטוסם במקום חנייתו ומביאים אותו אל רחבת הנוסעים. רציתי לדעת באיזה שלב עוברים אנשים אלה את בדיקת המכס ואת בקורת הגבולות. באותו מעמד קבענו סופית ששתי המכוניות המסיעות את אנשי הצוות אל המטוס ימתינו במגרש החניה עד שתצטרף אליהן המכונית אשר בה יובא אייכמן ,ויחד יעברו כל השלוש את מחסום הבקורת באזור החניה של המטוס .אחת ממכוניות הצוות תיסע בראש כדי לבחון את תגובתם ואת ערנותם של אנשי המשמר .על האנשים להיות עליזים וקולניים ,אמרתי, כאילו עודם שרויים במצב רוח של התפרקות .צריך לדאוג שהבקורת הטכנית והתידלוק יושלמו לפני בואם של אנשי צוות האוויר ,ושכל הצידה שעתידים להעמיס ברחבת הנוסעים תהיה מוכנה בעוד מועד ,כדי שלא נאבד אף רגע. נשארה רק עוד בעיה אחת לבירור ,שהיתה לה בעצם רק שייכות עקיפה למיבצע :בסניף המקומי של החברה נתקבלו כמה בקשות מאת ישראלים חולים ואנשים ש״נתקעו״ במקום ,להטיסם לישראל ללא תשלום! שמעוני ביקש לדעת איך לנהוג בבקשות אלה .בצער רב ,ביחוד של החולים שבקרב מגישי הבקשות ,נאלצתי לפסוק לשלילה .חששתי שנוסעים כאלה יכבידו על מהירות ההמראה ויהוו גורם לעיכובים ואיחורים :ולא עוד אלא שהטסתם עלולה לעורר בעיות של נוהל :שלא לדבר על הסכנה הבטחונית שבשיתוף אלמונים בטיסה מיבצעית .כדי שלא תימתח בקורת שוא על
| 2 6 0הבית ברחוב גריבלדי
החברה בשל ״קשיחות לבה״ ,יעצתי לשמעוני להסביר כי לפי הוראה מתל־אביב עלול המטוס לשנות את כיוון טיסתו ברגע האחרון ולא לטוס ללוד אלא למקום אחר שבו ניתן לאסוף נוסעים. שמעוני הלך לו ,אך לא לזמן רב .במשך הערב הארוך שלפנינו עתיד היה לשוב כמה וכמה פעמים כדי לדווח ,להוועץ ,או לבקש הוראות. כל אותו יום היו אריה פרידמן ומרדכי אביבי עסוקים בהכנת המטוס לטיסה הארוכה .הם חזרו ובדקוהו כמה וכמה פעמים ,ולא מצאו בו פגם .בצהרי היום הצטרף אליהם זאב קרן .הוא הוצג לפניהם כאדם מוסמך ומהימן ,והם נצטוו להניח לו לצאת ולבוא כרצונו ולהושיט לו כל עזרה שיבקש מידם. בפי זאב היו שאלות רבות ,ואריה נוכח לדעת שהוא שואל לענין .ואולם לא ברור היה לו לאן חותר האלמוני השתקן ,המגלה בקיאות כה רבה בענינים טכניים .כאשר ביקש מידו זאב מכשיר מסויים שלא היה בנמצא במטוס ,הלך אריה לבית המלאכה של החברה הלאומית הארגנטינית כדי לשאול אחד ממנהלי העבודה אם יוכל להשאיל לו את הכלי המבוקש .הלה הסביר לו פנים כדרך אנשי ארגנטינה ואמר לו שאיננו צריך להסס לפנות אליו אם יהיה זקוק למשהו .הוא הראה לאריה את מיתקני חברתו :ואחר כך הופיע יחד עם קבוצה של מנהלי עבודה שביקשו לראות את ה״בריטניה״, כיוון שעוד לא ראו מטוס מדגם זה. לפנות ערב נתבקש אריה לשוטט בשדה ולצאת ולשוב כמה וכמה פעמים כדי להרגיל את שומרי המחסום לתנועה רבה של אנשי החברה אל המטוס וממנו .אחר שעבר כמה פעמים אילך ואילך ,לא הוצרך עוד להראות את תעודותיו. ההוראות המוזרות הללו שיכנעו את אריה סופית שמשהו לא־רגיל הולך ו״מתבשל״ כאן .מעשיו של זאב לא סיפקו לו מפתח לפענוח התעלומה. הלה הירבה להציג שאלות וגילה התענינות רבה במבנה המטוס ,אך אי אפשר היה להסיק דבר מתחומי התענינותו .אריה החליט להסיח את דעתו מן האלמוני ומשאלותיו ולגשת לתידלוק המטוס. מאיר ברהון חיכה בקוצר רוח לתוצאות הבדיקות הרפואיות האחרונות שעתידות היו ״לחרוץ את גורלו״ .לא היה לו מושג מדוע כה חשוב הדבר שישוחרר מבית החולים דווקא ביום הזה :אבל הוא היה נבון די הצורך כדי לתפוס שפעולה חשובה מאד עלולה להכשל אם לא יצליח לשכנע את הרופאים שחזר לאיתנו .עוד הוא מנסה להזכר אם נהג לפי ההוראות שהביא לו אילני ולא שכח שום דבר מן הדברים שנצטווה לעשות ,נקרא לבוא אל חדר הרופאים .לפי החיוך שבו קיבלו את פניו הבין שהכל כשורה.
היום הארוך ביותר | 2 6 1
הרופא שטיפל בו טפח על שכמו ואמר לו שתוצאות הבדיקות משביעות רצון ובית החולים מוכן לשחררו מיד ולהתיר את טיסתו לישראל .הרופא אף הכין לו תעודה רפואית בזו הלשון: תמצית תיאורו הקליני של מאיר ברהון: ב־ 17במאי 1960נפגע הנ״ל בתאונת מכונית תוך כדי נסיעה ,בשבתו על המושב האחורי ,כאשר המכונית בלמה פתאום והוא הושלך לעבר המושב הקדמי .לא היתה חבלה ממשית בראש .אף על פי כן איבד את הכרתו לכמה דקות .בעשרים וארבע השעות שלאחר מכן סבל מסחרחורת ,אך לא היתה לו בחילה ולא הקיא .הבדיקה הנברולוגית שנערכה יום לאחר מכן (ב־ 18במאי) היתה נורמלית .צילומי הגולגולת לא העלו שברים או תופעות לא־נורמליות אחרות. שוחרר ב־ 20במאי .הבדיקה הנברולוגית נורמלית. לדעתנו אין מניעה לנסיעת החולה במטוס .רצוי שהפיקוח הרפואי יימשך כדי לאבחן בעוד מועד סיבוכים אפשריים בעקבות החבטה.
מיד טילפן מאיר לאילני ,שלפי המוסכם ביניהם חיכה לידיעה ממנו בבית קפה גדול בקרבת מקום ,וביקשו לבוא ולהוציאו מבית החולים .הוא הלך להפרד מכל אנשי הסגל ומחבריו החולים והכל איחלו לו החלמה מהירה ודרך צלחה. כעבור שעה קלה הופיע אילני ,יחד נסעו לבית המיבטחים ״רמים״ ,ושם לקח אילני את תעודותיו ואסר עליו באיסור חמור לצאת מפתח הבית עד שיוחזר לו תיעודו או עד שימציאו לו תיעוד אחר .אילני עצמו מיהר ל״מעוז״ ,אל שלום דני .תצלומי אייכמן כבר היו מוכנים על שולחנו של הלה ,והוא מיהר לחברם אל תעודותיו של מאיר ברהון. מן ה״מעוז״ מיהר אילני לפגישה אתי .הוא מצא אותי מוקף אנשים שעמדו וחיכו לשיחה אתי — ולכיסא .הוא דיווח לי על שחרורו של מאיר והראה לי את האישור הרפואי שלו .אמרתי לאילני שעל מאיר להשאר ב״רמים״ עד להודעה חדשה .אם נשתמש בתעודותיו ,יביא לו אילני תיעוד חדש שיוכן על ידי שלום דני ,ויעזור לו לצאת את ארגנטינה בלי שהיות. ואולם גם אם לא ינוצלו התעודות ,עליו לדאוג שמאיר לא יתעכב בארגנטינה ,שכן עלול הוא לפגוש אחד הרופאים אשר טיפלו בו .ובינתיים על אילני לבקר את מאיר ב״כלאו״ כדי להסביר לו את המצב וכדי לדאוג לכלכלתו עד שעת שחרורו. *
| 262הבית ברחוב גריבלדי
החוליה שטיפלה ב״מיבצע מנגלה״ איחרה לדווח .שעתיים אחר המועד שנקבע לנתן לביא כדי לבוא ולספר על ביקורו בווילה החשודה ,עוד ישבתי והמתנתי לו .כבר חששתי שבגלל איחורו יהיה צורך לשנות בצורה דראסטית את כל הסידורים ביחס למועד פגישת התידרוך האחרונה והפרשת כח אדם מתאים ללכידה — אם אמנם יתברר שמנגלה נמצא באותו בית. לבסוף הופיע נתן ,והכרת פניו העידה בו שלא ראה ברכה במאמציו .הוא סיפר בגילוי לב שלא עלה בידו ״לארגן״ חבילה אשר מסירתה תוכל לשמש לו אמתלה סבירה לכניסה לאותו בית .כיוון שנוכח לדעת שהוא מבזבז את זמנו לריק במאמצים לפתור את בעיית החבילה ,החליט ,על דעת עצמו, לעשות ״מעשה יאוש״ .הוא פישפש במדריכי הטלפון עד שמצא ,על פי כתובת הבית ,את מספר הטלפון שבו ואת שם האיש אשר על שמו רשום הטלפון .מיד חייג את המספר וביקש לדבר עם דייר הבית .האשה שהרימה את הטלפון התקשתה לדבר אתו ספרדית .היא שאלה אותו אם אינו מדבר אנגלית ,וכשהשיב בחיוב ,החלו מדברים בלשון זו .מתשובותיה וממבטאה התרשם שהיא אמריקנית ,חדשה במקום ,ובוודאי שלא ממוצא גרמני .היא לא היססה לומר את שמה ,ובתשובה לשאלתו אמרה שאינה מכירה את הדיירים הקודמים של הבית. נזפתי בנתן על שלא פעל לפי ההוראות ,אך עם זאת הרגעתי אותו ואמרתי לו שלא גרם נזק ,ושבכל זאת הגיע לתוצאות מסויימות .בשמעו את דברי רווח לו מאד :הוא היה משוכנע שעשה משגה חמור .ביקשתיו שיישב ויחכה להוראות נוספות. כעבור שעה בקרוב הגיע גם הלל פוך .הוא היה לבוש בגדי עבודה ונראה עייף ומדוכדך .הוא סיפר שבא אל הבית החשוד כשהוא מצוייד בכלי עבודה של חשמלאי .הוא צלצל בדלת ואשה פתחה .הוא הסביר לה בספרדית שבא לתקן את הדוד החשמלי ,בהתאם להזמנה .היא השיבה, בלשון עילגת ,במיבטא אנגלי או אמריקני ,וניכר בה שאינה יורדת לסוף דעתו .בסבלנות רבה חזר והסביר לשם מה בא ,והיא אמרה שלא הזמינה שום תיקון .הלל אמר שנשלח על ידי בית המלאכה בהתאם להזמנה שנתקבלה .אמנם ,אמר ,עברו ימים לא מעטים מאז הוזמן התיקון ,אולם איש לא טילפן כדי להודיע שאין עוד צורך לבוא .היא ניסתה להסביר לו שחלה אי הבנה ושאולי הדיירים הקודמים הם שהזמינו את התיקון .היא, על כל פנים ,איננה יודעת דבר על הפניה לבית המלאכה שלהם. תוך כדי שיחה שאל הלל לשמה ,והיא אמרה אותו בלי היסוס .זה היה אותו שם שהוזכר בשעתו על ידי נושא המכתבים .להלל היה ברור לחלוטין
היום הארוך ביותר | 2 6 3
שהאשה אינה גרמניה ושאין היא מנסה להסתיר דבר .הוא הגיע למסקנה שמנגלה אמנם עזב את הבית ההוא. הודיתי לנתן ולהלל על מסירותם ,וביקשתי אותם למסור תודה גם לנשותיהם .אמרתי להם שעליהם לצאת את ארגנטינה ביום המחרת ,אלא אם כן יתבקשו על ידי אילני להמתין עוד .מכל מקום ביקשתי אותם לעמוד לרשותנו עד חצות הלילה .לא היה להם כל מושג מה עומד להתרחש בלילה ההוא. לי באו מימצאיהם של השניים כאכזבה מרה .אמנם ידעתי כי הסיכויים למצוא את מנגלה בכתובתו הישנה היו מלכתחילה קלושים למדי ,אולם קיוויתי שבכל זאת ישחק לנו המזל .קשה היה להשלים עם העובדה שהחמצנו הזדמנות ללכוד את הרופא־המרצח בגלל איחור של שבועות מעטים .ברם ,לא היתה ברירה אלא להיפנות לעבודה אשר לפנינו. בשעות שלאחר מכן נמשך הדיווח השוטף לגבי פרטים שונים הקשורים במיבצע .בית המיבטחים ״דורון״ ,כך נמסר לי ,פונה על ידי אנשינו והוא מוכן להחזרה למחרת בבוקר .ב״טירה״ הכל כשורה .כל ההכנות הושלמו, ומחכים לאות .אייכמן ותיעודו מוכנים .משעות הצהרים חדלו להגיש לו מאכל או משקה ,כהכנה לקראת ההרדמה החלקית .אלי חזר ואיפר אותו כבשעת צילומו על ידי שלום דני ,וכל אנשי הכח אמרו שהוציא מתחת ידו מלאכה מושלמת :אפילו ידידיו הטובים ביותר של אייכמן לא היו מזהים אותו. המצב בדרכים אינו טוב ביותר ,אך אין הוא מדאיג במיוחד .יש משמרות של כוחות הבטחון ,אך קיימת אפשרות להמנע מהיתקלות בהם .אם לא יקרה משהו לא צפוי ,יש להניח שגם בקרבת שדה התעופה לא יעכבו מכוניות פרטיות. השדה עצמו ודרכי הגישה אליו מלאים אנשי בטחון מכל הסוגים ,אך אין הם עורכים חיפושים ,לא בשדה עצמו ולא במבואותיו .באולם הנוסעים היוצאים אין תכונה מיוחדת ואין סימנים למתח בלתי רגיל .הכל עוסקים במטוסים הנכנסים ובאורחים החשובים המגיעים בהם ,ודומה שמסיחים את הדעת מן הנוסעים הממריאים. באזור החניה של המטוס אין שינוי ואין תכונה בלתי רגילה .עתוני הצהרים והערב נקראו ונבדקו היטב .גם בהם אין זכר להעלמו של קלמנט.
פרק ל"ב
חמש דקות אחר חצות בשעה 7.30חיכיתי לדיווח אחרון של יצחק ,שסייר במשך כל היום במכונית בין בית המיבטחים ובין שדה התעופה והתייצב לפני אחר כל סיור .בשעה שמונה עמדתי לתת הוראה למכונית אשר תסיע את אייכמן, לצאת משדה התעופה ל״טירה״ ,ולפיכך היו תוצאות סיורו האחרון של יצחק חיוניות ממש .ואולם הוא בושש לבוא. קנת ישב ליד שולחני וחיכה להוראות .הוא צריך היה לנהוג במכונית. בשעה 7.55החל מסתמן חשש חמור לשיבוש בלוח הזמנים :יצחק עדיין לא הופיע .אילו ידעתי שמכוניתו נתקלקלה ,לא הייתי דואג .הייתי יכול לשלוח את קנת לדרך ,מתוך הנחה שיפגוש את יצחק בצדי הכביש :ועל כל פנים עוד יכול קנת עצמו לבדוק את המצב בדרכים בדיקה אחרונה שלפני הסעת אייכמן .אך מה אם יצחק נעצר? סבור הייתי שגם במקרה זה יידע לשמור על לשונו ,ואולי אף לעורר אמון בלב עוצריו ,כי מי כמוהו מסוגל להיתמם בצורה משכנעת? בשעה שמונה בדיוק אמרתי לקנת ולחברו שהמתין יחד עמו שלא נחכה עוד ושעליהם לזוז .אמרתי להם שאם ימצאו כי הכבישים לבית המיבטחים בטוחים פחות או יותר ,עליהם להביא את אייכמן ומלוויו בלי להמתין לידיעה אם יצחק הופיע בינתיים .הזכרתי להם שעליהם להגיע לשדה סמוך לשעה : 11ואילו אני אדאג שייערכו סיורים בשדה עצמו ,במבואותיו, ובקטע האחרון של הדרך .אם תתגלה תקלה ,אשלח לקראתם רץ במכונית, 264
חמש דקות אחר חצות | 2 6 5
אשר יעכב אותם וימסור להם הוראות חדשות .אם לא ייתקלו בדרכם בשום איש ובשום מכונית משלנו ,משמע שהדרך פנויה ,ואם כן עליהם להכנס ישר לאותו אזור במגרש החניה של השדה שעליו הוסכם קודם לכן בין קנת ובין אברהם שלום .שם עליהם להמתין להוראות נוספות ממני ,בהתאם להתפתחויות. צבי טוהר קבע את שעת ארוחת הערב לחברי צוות האוויר ב־ ,7ואמר לאנשיו שמיד אחר הארוחה עליהם לעזוב את בית המלון ולנסוע לשדה התעופה .הוא עצמו ,ועמו האנשים שהיו צריכים להכין את המטוס להמראה ,יצאו את בואנוס איירס בשעה . 8.30בדרך ,ובכניסתם לשדה התעופה ,לא עצרם איש ,והם לא נדרשו להציג את תעודותיהם .רק ליד המחסום של שטח חברת התעופה הלאומית הארגנטינית נתבקשו להזדהות, אולם הבקורת היתה שיגרתית לחלוטין .בשעה 9.30כבר היו ליד המטוס. הבדיקות האחרונות העלו שהכל במצב תקין .לא נותר להם איפוא אלא לחכות לשיירת המכוניות עם אייכמן .תוך כדי ההמתנה רבת המתח יכלו להיווכח פעם נוספת שמסביב שוררים שקט ושלווה. בשעות הערב הגיע שלום דני לשדה ,לאחר שהשלים את כל עבודותיו במעבדה .הוא בא כשתיק בידו ,והוא נראה ככל נוסע הממתין למטוסו. הטלתי עליו כמה עבודות של הרגע האחרון ,והוא הלך וישב ליד שולחן באחת הפינות של האולם והחל עוסק ב״קורספונדנציה״ ,כמנהג תיירים שעתותיהם בידיהם .הרבה מכתבים נפרשו על שולחנו ,והרבה מכתבים ״כתב״ הוא עצמו בערב ההוא :הוא מילא טפסים רשמיים שונים ,האריך תקפו של דרכון אחד ,החליף תצלום בדרכון אחר .המלצרים שניגשו מפעם לפעם אל שולחנו כדי להביא לו משקה או להסיר את הכלים המיותרים משולחנו ,לא הבחינו בשום דבר יוצא דופן. אדי פלג בא ומסר לי שכל אנשי הצוות שהתאכסנו בעיר הגיעו לשדה, ואיש מהם לא עוכב ולא נתקל בקשיים כלשהם בכניסה .עתה הם ממתינים יחד עם חבריהם שהתאכסנו בבית המלון שבשדה התעופה .אחדים מהם כבר עברו את הפרוצדורה המקובלת ,ויחס הפקידים היה בכל המקרים נוח ואדיב .אשר למטוס ,הוא מוכן להמראה ומחכה רק לנוסע העיקרי. מחוגי השעון הראו שעה . 10.30אם הכל כשורה ,אמרתי בלבי ,הרי תגיע שיירת אייכמן לשדה* תוך חצי שעה .אברהם בא ודיווח שהסיורים האחרונים בשדה עצמו ובמבואותיו לא העלו שום דבר חשוד או מדאיג. תנועת כוחות הבטחון מרובה ,אך אין מחסומים ואין עורכים חיפושים. סיכמתי עם אברהם שאין צורך לשלוח אדם לקראת השיירה .בנסיבות
| 2 6 6הבית ברחוב גריבלדי
הקיימות מוטב להניח לה להמשיך בדרכה עד לשדה .ואילו על אברהם לגשת מיד למקום חניית המטוס ולבדוק אם שם הכל כשורה .עליו להודיע לי מיד על תוצאות בדיקתו .אחרי כן ייצא לקדם את פני השיירה ,ועם בואה יודיע לי מיד על כך .ברגע שיקבל את ההוראה לזוז ,יוביל את השיירה דרך מחסום הבקורת אל המטוס. אדי פלג כינס בינתיים בבית המלון שבשדה התעופה את כל אנשי הצוות ופנה אליהם בדברים הבאים: רבותי ,אתם משתתפים במעשה גדול .אל תשאלוני מה טיבו .תבצעו — בדיוק את אשר אומר לכם .אנו לוקחים מישהו אתנו לישראל .את זהותו אגלה לכם בשלב יותר מאוחר. גם אותם אנשי־צוות שלא הובאו עד כה בסוד הדברים ,לא הופתעו ביותר למישמע גילוי זה .עוד קודם לכן הרגישו ,על פי התכונה המיוחדת, כי משהו לא רגיל עומד להתרחש .כשאדי ציווה עליהם להכנס לשתי המכוניות שחנו בשולי מגרש החניה של המלון ,עשו כן בלי להציג שאלות נוספות .אברהם שלום ערך בינתיים בדיקה מהירה ליד המטוס ומצא שהכל בסדר .מיד נסע אל הכניסה הראשית של השדה .רץ בא אלי בשמו כדי להודיע לי שהדרך אל המטוס פתוחה ובטוחה. אברהם עצמו פנה בינתיים אל מגרש החניה ומצא את אדי ואנשי הצוות מחכים בשתי המכוניות .אברהם הודיע להם שמכאן ואילך איש מהם לא יוכל עוד לעזוב את המכונית ,ולוא לשניה אחת .הוא הורה לנהגים להתניע את מכוניותיהם ולהמתין לאות .בפנותו אל האנשים אמר להם ,שבעת המעבר במחסום שלפני אזור החניה שלנו עליהם להתנהג בעליזות ובקולניות ,כדי להסיח את דעתם של הזקיפים מן המכונית הנוספת שתצטרף אליהם ,ומן האנשים אשר יימצאו בה .בהגיעם אל המטוס ,עליהם להצטופף כדי להסוות פעולה בטחונית חשובה מאד .משסיים את הוראותיו חזר אברהם אל הכניסה הראשית של השדה כדי להמתין לשיירה ולכוונה אל מגרש החניה. כל אותה שעה לא זזתי ממקומי במזנון העובדים .לפי חישובי כבר חלפו כמעט שלוש שעות מאז יצאה המכונית לאסוף את אייכמן ואת מלוויו .לא עשיתי סידורים לדיווח על יציאת השיירה מבית המיבטחים ,שכן ידעתי כי אם תארע תקלה ,תקצר ידי מלהושיע :ולפיכך אין לי אלא לסמוך על כושרם ,מסירותם ותושייתם של האנשים אשר בידיהם הפקדתי את השלב הקשה הזה של המיבצע .גם מיצחק עדיין לא נתקבלו ידיעות .האפשרויות היו שתיים :או שנקלע לצרה כלשהי ,או שפגש את חבריו בדרך והצטרף אל השיירה.
חמש דקות אחר חצות | 2 6 7
אחר ציפיה ממושכת מאד — )דומה שמעולם לא זחל הזמן כמו בערב ההוא — ראיתי אחד מאנשינו מפלס לו דרך בתוך ההמון הצפוף שבאולם וקרב אל שולחני .הבטתי בשעוני .השעה היתה 11בדיוק .אייכמן ,כך מסר לי ,הגיע לפני דקות ספורות ,ועמו ארבעה אנשים ,בכללם הרופא .כולם לבושים במדי צוות .בעקבותיהם נסעה כל הדרך מכונית ליווי נהוגה בידי רפי איתן .הנסיעה והמעבר בכניסה הראשית של השדה עברו בשלום .ברגע זה הם נמצאים בשולי מגרש החניה ומחכים להוראות נוספות .קמתי והלכתי למקום .ללא קושי מצאתי את שתי המכוניות במקום שתואר באזני. החלפתי מלים מספר עם רפי ועם אברהם ופניתי לעבר המכונית שבה ישב אייכמן .הוא היה לבוש במדי צוות אוויר ונראה לכאורה מנומנם לחלוטין. בתשובה לשאלתי אמר הרופא שהוא מסוגל לעמוד על רגליו וללכת ,בתנאי שיתמכו בו משני הצדדים :ואולם אין הוא מסוגל לגלות כל יזמה ,וספק אם יוכל לענות על שאלות .ייתכן שהוא רואה ושומע ,אך קרוב לוודאי שאין הוא מבין את המתרחש סביבו ואת הנעשה בו :ועל כל פנים ,אין הוא מסוגל להתערב במהלך הענינים .הרופא סבור היה שניתן לגשת לשלב הבא — המעבר דרך מחסום הבקורת והעליה למטוס. אחר חילופי דברים קצרים עם אנשינו וסיכום הפרטים האחרונים, איחלתי להם הצלחה וציוויתי עליהם לזוז. שלוש המכוניות נעו .בראשונה ישב אדי ליד הנהג .בשניה נסעו אייכמן ומלוויו .באחרונה נמצאו שאר אנשי הצוות .השיירה חזרה ויצאה דרך השער הראשי ,התקדמה כמה מאות מטרים בכביש הראשי ,ופנתה ימינה אל דרך צדדית שהוליכה אל אזור החברה הלאומית הארגנטינית. כשקרבה השיירה הקטנה אל השער ,ניגש הזקיף אל המכונית הראשונה. אדי קרא לעברו ,כפי שעשה עשרות פעמים בימים האחרונים :״האי, ישראל!״ כל השומרים הכירו את אדי היטב וכולם חיבבוהו בשל חייכנותו ואדיבותו .הזקיף הציץ בנוסעי המכונית וראה שכולם לבושים במדי החברה אשר מטוסה חונה באזור זה .אחדים מהם היו עליזים וקולניים למדי ,כאילו קשה עליהם הפרידה מתענוגות בואנוס איירס .אחרים ,לעומת זאת נראו עייפים ,וקצתם אף נמנמו .שלושת האנשים שנסעו במושב האחורי במכונית השניה ישנו ממש .השומר הרים את המחסום ושלוש המכוניות נכנסו .הן לא נסעו במישרים אל המטוס אלא עשו סיבוב גדול ,כדי לעקוף את המוסכים המוארים שבדרך. כמה דקות קודם לכן הופיעו עובדים אחדים ממשמרת הלילה של החברה הארגנטינית וביקשו לראות את ה״בריטניה״ .אריה פרידמן קיבל
| 2 6 8הבית ברחוב גריבלדי
אותם בחביבות והשיב על שאלותיהם .כשהבחין בשיירה הקרבה ובאה, מיהר למשוך את אורחיו אל צדו השני של המטוס .הוא ראה קבוצה גדולה של אנשי צוות יורדים מן המכוניות וניגשים אל המטוס .לפני שחזר ופנה אל אורחיו ,עוד היה סיפק בידו לראות כי אחד הבאים נתמך על ידי חבריו. ״הוא חלה כנראה״ ,חלף הרהור במוחו. אורחיו של אריה לא הבחינו בשום דבר יוצא דופן :ואילו הוא ,בראותו שהצוות הגיע ,מיהר להפרד מהם. בהתאם להוראות ,יצרו אנשי הצוות פקעת הדוקה בתחתית המדרגות. אייכמן הלך במרכז הקבוצה ,כשעזרא עשת ויואל גורן תומכים בו .שמואל ודלס ,שעמד ליד המטוס ,ראה אדם במדי החברה נשען על שני אנשי צוות לא מוכרים לו ,ומיד ניחש מי לפניו .בשעה שהשלושה החלו עולים במדרגות ,האירו הזרקורים שבסביבה את הכבש ואת העומדים עליו .כדי להחיש את העליה ,תמך ודלס באייכמן מאחור .שעה שידו נחה על גבו של הלה ,הופתע הוא עצמו מחוסר התגובה שלו .לכל היותר עורר בו המגע סלידה קלה. בפתח המטוס המתין קורט מאיר .המדרגות לא התאימו כל צרכן ל״בריטניה״ — הן היו קצת נמוכות מדי ,קורט עמד למעלה כדי לעזור לעולים .הוא הרים את אייכמן במקצת ומשך אותו לתוך המטוס .מיד הכניסוהו למחלקה הראשונה והושיבוהו במושב הקדמי ,בצד ,ליד החלון. בתא המחלקה הראשונה היו בסך הכל שמונה מושבים ,ובהתאם להוראותי נתפסו כולם על ידי אנשי הצוות .כל היושבים נצטוו ״לישון״ ,כדי שאם ישאלו עליהם ,אפשר יהיה לומר שהם אנשי הצוות השני הנחים לקראת כניסתם לתפקיד בקטע השני של הדרך .כדי לא להפריע את מנוחת ״הישנים״ ,לא הועלה אור במחלקה הראשונה. משהוכנס אייכמן למטוס ,נכנסו שני הקברניטים לתאם .תוך שניות אחדות הותנעו המנועים .המטוס החל נע ממקומו ,ביצע תפנית והחל נוסע אל רחבת הנוסעים. הוא הגיע לשם בשעה 11.15בדיוק. מה שהתרחש בשעות שבהן ישבתי והמתנתי לידיעה על בוא השיירה ,נודע לי כמובן רק לאחר מעשה .מסתבר שקנת וחברו הגיעו לבית המיבטחים כמתוכנן ,בשעה .9הדרך היתה פנויה .אגב נסיעה חיפשו את מכוניתו של יצחק בשולי הכבישים ,אך לא ראוה .גם לא ניכר סימן כלשהו לתאונה. בתחילה עוד קיוו שימצאוהו ממתין ב״טירה״ ,אך גם שם לא ידעו עליו דבר.
חמש דקות אחר חצות | 2 6 9
קנת וחברו נקלעו לעיצומה׳של פעילות קדחתנית .אייכמן היה אחר רחצה .אלי כבר גילח אותו ועמד להשלים את איפורו .אחר כך הלביש אותו במדים של חברת התעופה .זה כמה שעות ידע אייכמן שעומדים להסיעו מבואנוס איירס ,ובלי שנתבקש לכך הביע את נכונותו לשתף פעולה בכל. כאשר החל הרופא מכין אותו לזריקת ההרדמה ,העיר אייכמן שאין צורך בדבר .אפשר לבטוח בו שיתנהג בשקט .משנתברר לו כי אין אומרים להסתפק בהבטחתו ,השתדל לעזור בהזרקה ככל האפשר. הרופא השתמש במחט מיוחדת שאפשר היה להשאירה תקועה בווריד, כדי שיוכל להוסיף מפעם לפעם כמות קטנה מסם ההרדמה מבלי שהדם יקריש .הכוונה היתה להחזיק את אייכמן במצב של טשטוש החושים בלי להרדימו ממש ,מתוך הנחה שאם יווצר הכרח להרדימו כליל ,אפשר יהיה להוסיף על המנה בלי שהדבר ייראה לעין .אפשר היה לעשות פעולה זו גם תוך כדי נסיעה במכונית ,בלי לסכן את חייו של העצור. כשהוציאו את אייכמן מן הבית ,כבר היה נתון להשפעת הזריקה וצריך היה לתמוך בו בלכתו .אף על פי כן הבחין בעובדה שלא הלבישוהו מקטורן והוא ביקש שילבישוהו ככל האחרים כדי שלא יתבלט. שיתוף הפעולה שלו בשעות אחרונות אלה הרחיק לכת עד כדי כך, שהחל לוקח חלק פעיל בקונספירציה ולבסוף אף גילה דאגה להצלחת המיבצע .ההיה זה ביטוי לאופיו ולנשמתו ,נשמת עבד? או שמא קיווה למצוא חן בעיני שוביו ולהציל את חייו במחיר הכנעתו? איש לא היה פנוי לתת את הדעת על שאלה זו. כאשר ישבנו כבר במכונית ,ביקש את קנת שיביאו לו את משקפיו ,שכן ״אהיה זקוק להם בתל־אביב.״ אייכמן הושב על המושב האחורי של המכונית כשבצדו האחד הרופא ומעברו השני עזרא עשת .שניהם היו לבושים במדי החברה .הרופא ישב כך ,שהיה ביכולתו ברגע שאייכמן יגלה סימנים של ערנות מוגברת ,להוסיף לו מעט סם־הרדמה .לצורך זה השאירו את העצור ללא מקטורן. אייכמן נמנם כל הדרך .המכונית שבה נסע ,והמכונית השניה אשר ליוותה אותה ,נעצרו רק פעם אחת — ליד מעבר רכבת .הנסיעה כולה עברה ללא תקלה. אחר שנפרדתי מן השיירה בה נסע אייכמן אל המטוס ,שבתי אל ״מפקדתי״ .ליד שולחני המתין יהודה שמעוני .עוד אנו יושבים ותוהים מה מתרחש ברגע זה ליד המטוס ,פלח טרטור מנועים את האוויר והביא לנו את התשובה .שמעוני זיהה מיד את מנועי ה״בריטניה״ .לי היה זה אות כי עלי להעביר את מפקדתי לעמדה קדמית יותר .כמה דקות לאחר מכן כבר
| 2 7 0הבית ברחוב גריבלדי
נמצאתי באולם הנוסעים הממריאים .בחרתי בפנה שקטה כדי לעקוב ממנה אחר המתרחש. באולם זה ,שבו לא היתה תנועה רבה ,לא רציתי לקיים מגע גלוי עם שמעוני .נדברתי אתו שיתקשר מיד עם יוסף קליין ועם אדי פלג וישמע מפיהם על המתרחש ,ולאחר מכן יאותת לי על פי סימנים מוסכמים .כעבור כמה דקות ראיתיו קרב והולך ,ופניו הקורנות עשו כל סימנים אחרים למיותרים. מרחוק יכולתי לראות את אדי פלג וקבוצה של אנשי צוות מאלה שעלו קודם לכן למטוס יחד עם אייכמן .הסקתי מכאן שחזרו וירדו כדי לעבור את הבקורת המקובלת לגבי אנשי צוות .שמתי לב שהאנשים מכח המשימה אשר נלוו לאייכמן ,אינם נמצאים בקבוצה הממתינה באולם הנוסעים .מכאן הסקתי שהוחלט להשאירם במטוס ,יחד עם כמה אנשי צוות אמיתיים ,על מנת שהאחרונים יחפו בנוכחותם על קבוצת אייכמן ומלוויו .הבנתי שהכל מתנהל לפי התכנית ,ושההנחה היא כי היושבים במטוס יוכלו להשאר בו ואילו חבריהם יטפלו גם בסידורים הפורמליים שלהם ובהעברת מטענם דרך המכס. קמתי ויצאתי את האולם כדי לשוחח עם רפי ואברהם .יחד אתם קבעתי מי ומי מאנשי כח המשימה הנמצאים בשדה התעופה יצטרפו לנוסעים במטוס .אמרתי בלבי שאם נוכל להעביר חלק מאנשי הכח לישראל בדרך זו ,יקל הדבר בהרבה על סדרי פיזור האנשים והוצאתם מארגנטינה .בידי כולם היה התיעוד הדרוש ,וחפציהם האישיים היו עמם .אמרתי לרפי ולאברהם שהאנשים הבאים בחשבון לטיסה יחכו לאות ממני בקרבת אולם הנוסעים. סיכמתי עם רפי שהנשארים בבואנוס איירס ייצאו לחפש את יצחק. העדרו הממושך הסב לי דאגה חמורה .ואולם אמרתי לו שאם יצחק לא יימצא מיד ,כי אז עליו להשאיר איש אחד בלבד אשר ימשיך בחיפושים גם ביום המחרת ,ואילו כל השאר יעזבו את ארגנטינה כמתוכנן. לאילני הזכרתי כי מיד אחר המראת המטוס עליו לשוב לבואנוס איירס ולשחרר את מאיר ברהון מ״כלאו״. לא אמרתי לאיש מה אעשה אני .תעודותי ומטעני היו מוכנים אתי, והייתי חפשי לדחות את החלטתי עד הרגע האחרון. שבתי לאולם הנוסעים .דבר לא השתנה בו .אנשי הצוות עוד הצטופפו ליד דוכן המכס .רמזתי לשמעוני שיגש אלי .ביקשתי לזרז את התהליכים ככל האפשר ,כדי שנוכל להקדים את ההמראה .הוא הסביר לי שהעיכוב אינו
חמש דקות אחר חצות | 2 7 1
תלוי עוד במטוס ,אלא בפרוצדורה הקשורה בצוות ובנוסעים המעטים המצטרפים לטיסה .אנשי המכס לא הופיעו עדיין ,אמר ,ולפיכך ממתינים הכל ליד דוכנם. השעה היתה , 11.40וביקשתי את שמעוני לגייס גם את קליין למאמץ אחרון להחיש את הנוהלים .שמעוני הזעיק את קליין ,והלה יצא מיד לחפש פקידי מכס .כעבור חמש דקות חזר בחברתם .הם התנצלו על האיחור, וערכו את הבדיקה במהירות וביעילות .לא עברו חמש דקות ,והאנשים ומטענם היו חפשיים .הסבלים נחפזו להעביר את המזוודות ואת התיקים אל המטוס הממתין ברחבה. הגיע תורם של אלה שחיכו בחוץ .על פי אות ממני נכנסו לאולם הנוסעים וניגשו לדוכן הבקורת .הם היו מתוחים למדי ,כי לא היה ברור להם מה מתרחש .אמרתי להם :״הצטרפו מיד לקבוצה היוצאת ועלו למטוס״ .הם עשו כדברי. ברגע ההוא הופיע יצחק .הוא היה מיוזע ונראה עייף ,מתוח ומודאג. עיניו עוד לא הסכינו לאור הרב שבאולם ,וכבר ניגשתי אליו והוריתי לו להצטרף אל השאר ולעלות למטוס. הוא לא היה אחרון היוצאים אל הרחבה .ברגע האחרון הצטרפתי גם אני אל ההולכים ,ותוך שניות אחדות הייתי במטוס .הדלתות נסגרו ,המנועים השמיעו טרטור אטי ,וכלי הטיס הגדול החל נע בכיוון מסלול ההמראה. התגברנו ,לכאורה ,על כל המכשולים ,ומזלנו עמד לנו עד הרגע האחרון .אף על פי כן לא הייתי שקט לגמרי .כי ברגע שאנשי הצוות עברו את בדיקת המכס והתכוננו לפנות אל היציאה ,שמתי לב לאדם לבוש בבגדים אזרחיים ,שניכר בו כי בן בית הוא בשדה וכנראה אף בעל מעמד רשמי חשוב .הוא עבר בצעדים מהירים דרך אולם הנוסעים ,חלף על פני הפקידים בלי שהללו ינסו לעכבו ,ויצא ,כמעט בצעדי ריצה ,אל הרחבה שבה עמד אותה שעה המטוס שלנו .בעקבותיו אץ אדם נוסף .כאשר יצאתי אף אני אל הרחבה ,ראיתי את שניהם ניצבים ליד המטוס. מראה השניים השבית את שלוותי ולא מצאתי מנוח גם לאחר שכבר הייתי בתוך המטוס והוא החל לנוע .הוא הגיע אל קצה המסלול ושם ביצע תפנית אטית קודם להמראה .תאוצת המנועים גברה .״שיזוז כבר ,שימריא כבר!״ התפללתי בלבי .אך המטוס הוסיף לעמוד שם דקות ארוכות ,כמו צריך הוא לאגור כח לקראת ההמראה .לא ידעתי מה מתרחש אותה שעה בתא הקברניט .האותתו לו כדי לעכבו ,או שמא הוא רק ממתין לאות ממגדל הפיקוח? תאוצת המנועים גברה עוד ,ולרגע נדמה היה כי המטוס עושה מאמצים
| 2 7 2הבית ברחוב גריבלדי
נואשים לשבור כבלים סמויים מן העין המרתקים אותו למקומו .השקט הנפשי שעמד לי עד כה אף ברגעים הקשים ביותר ,נטשני פתאום .מה קרה כאן ,לעזאזל? שאלתי את עצמי .למה אינו ממריא? האם עכשיו ,על סף הסיום ,בוגד בנו המזל? ופתאום ,ללא התראה מוקדמת ,ניתר המטוס ממקומו ברעש מחריש אזניים .הוא החליק לאורך המסלול ותוך שניות אחדות ,ללא מאמץ ניכר, התרומם באוויר .במהירות התרחק מאורותיו של שדה התעופה ומתחום ריבונותה של ארגנטינה .רק עכשיו נשמתי לרווחה. השעה היתה חמש דקות אחר חצות ,ב־ 21במאי . 1960
tLw ‘Usn
^
&<>i ״/ r 4 v ״. ✓ }*tf, £-> %
-^ *■׳י/ ־'ע׳ 'C~>*
4
־*•^*־
^
'J™ /yvnsv*-*-** • £>s? y^y>
^ ,^׳r /It <4P 6 * ^ ׳-ryrrfct-v,y •&?^'? /%*kstr*e * t ^ f S l s i r 't s * '^
/ h l^ M 'p
A a s is O
^ 1 /-7
מכתב שכתב אייכמן בעת שהוחזק על־ידי המבצעים במכתב זה מצהיר.בארגנטינה אייכמן על נכונותו לעמוד .למשפט בישראל
^ g s t 'T
& 4W lS l'2't4*'1*S i'l~
/t/)C^4*r 4*46 /?**Zttev oU&ayHutS A ^+ + 4t £4n*A ~ . 4*/'*>?>'&<s*++vt*nn? &tX +
kk'V /^^z ' / * **׳1st ׳/ ypt+ v>f
4 t* ^t
Itcmnsi/ , 44^* 17 b<£6v
^-**׳
s tt^ sC*'&*yr ־ ^ ^
/^ pt-vi /7fot/&1f'(#^vx sham? _43fe24^J s/u)i/ H'i'i v1 $<-t&vt!11i)4+1 / W/h-S&Y7 /JJrT • 06t-i* y** s\4^f& *p ( USe*f- % sj iZw i/ S/V , UCSl^Hfr
־
איסר הראל בדרך לארגנטינה. צולם בשדה תעופה על־ידי צלם פרטי כדי לשווק את תוצרתו לכל המעוניין.
ראיון בטלוויזיה לאחר פירסום ״הבית ברחוב גריבלדי״ ב־.1975
חברות־כבוד באגודה על שם מרק טוויין בארצות הברית הוענקה ב־975ו לאיסר הראל מתוך ״הכרה לתרומה היוצאת מן הכלל להיסטוריה על הספר 'הבית ברחוב גריבלדי׳ שנכתב באופן מתועד ,מלומד ונהדר.״
אות הצטיינות הוענק ב־ 1976 לאיסר הראל על־ידי אגודת סופרי הנזיסתורין של ארצות הברית על שם אדנר אלן פו, בגין ״הבית ברחוב גריבלרי״.
ב־ו 3במאי 1962הודיע שר המשפטים ,דב יוסף ,לאיסר הראל ,כי גזר דינו של אייכמן
יבוצע אותו לילה בשעה .11:30איסר הראל לא נכח באירוע.
יעקב גריזמן ) קַיקי( עלה לארץ עם הוריו מגרמניה ב־933ו והוא בן 3שנים .אל איסר הראל הצטרף כנהגו האישי לאחר שיחרורו מצה״ל .מאז ,במשך שנים רבות, היה בן־בית במשפחת הראל ושותף־םוד של איסר עד שזה פרש מן המוסד ב־963ו.
פרק ל׳׳ג
גדרך לדאקאר רק בהיותנו באוויר נודע לי מה עיכב את יצחק .המכונית שבה נהג התקלקלה ,ואחר נסיונות נואשים להתניעה מחדש ,נאלץ להשאירה בצד הדרך .זמן רב הלך ברגל עד שמצא מונית שהסיעה אותו לעיר .הוא לא העז לנסוע עד לקרבת ה״טירה״ ולפיכך נטש את המונית במקום כלשהו ושוב נאלץ ללכת מרחק ניכר ברגל .כשהגיע אל בית המיבטחים ,מצא שם רק את דינה ואת אלי ,שעסקו בפירוק ה״סליק״ ובסילוק כל שאר הסימנים שהיה בהם כדי להעיד על שהייתם של אנשים רבים בבית .השניים חיכו לשובם של רפי ואברהם שצריכים היו לבוא ולבשר להם כי בשדה התעופה הכל התנהל בהתאם לתכנית. יצחק שרטט בחפזה מפה של המקום בו השאיר את המכונית ,על מנת שיוכלו לדאוג לתיקונה ולהחזרתה ,ואחר רץ בחזרה למקום בו השאיר את המונית ,על מנת לדהור בה לשדה התעופה. יוסף קליין היה האיש היחיד שידע למה התעכב המטוס ברגע האחרון, כשהכל כבר היה מוכן להמראה .חמש ־עשרה הדקות האחרונות שלפני הטיסה היו לו לקליין הקשות ביותר בכל ימי שהותו בארגנטינה .כל היום התרוצץ וטרח כדי להבטיח שהכל יהיה מוכן במועד ושלא יהיו שום עיכובים טכניים או פורמליים. 273
| 2 7 4הבית ברחוב גריבלדי
כשהתקרבה שעת חצות ,והוא ידע שאייכמן כבר נמצא במטוס ,ידע שאלה הרגעים המכריעים .הוא חזר ומנה במחשבתו את כל הסידורים שנעשו באותו יום ,שמא שכח משהו! אך שום פרט לא עלה בזכרונו .לא. הכל כשורה ,ובעוד דקות ספורות יהיה המטוס באוויר .הנה כבר נסגרו דלתותיו .והנה הוא מתחיל לנוע אל מסלול ההמראה .אך מה קרה שם? מדוע נעצר? למה מחכים עוד? קליין התקשר עם מגדל הפיקוח כדי לברר מה מעכב את הטיסה .הסבירו לו שיש עיכוב קטן — ,ענין של מה בכך :פרט טכני החסר בשאלון הטיסה. ״האם זאת הסיבה האמיתית לעיכוב ,או שאין זו אלא אמתלה ?״ שאל קליין את עצמו .בעיני רוחו ראה את פניהם המודאגים של האנשים במטוס, המתוחים מן הסתם לא פחות ממנו .הוא רץ בכל כוחו למלא את הפרט החסר .הוא ידע שאם לאחר מכן עוד יעכבו את ההמראה ,משמע שגילו את הכל... אך הנה פתח המטוס במרוצו על פני המסלול ,וכעבור שניות אחדות כבר נישא באוויר .ראשו של קליין נסתחרר לרגע וגלי שמחה הציפוהו. עוד הוא עומד ומתבונן במטוס הנהפך לנקודת אור זעירה בשמי הלילה, והנה הושבתה שמחתו פתאום .אל אולם הנוסעים הגיע באותו רגע נוסע שאמר להשתתף בטיסה ,והנה נתבשר כי המטוס שלו איננו עוד .זה היה אהרן דברת ממשרד המסחר והתעשיה .הוא הגיע לארגנטינה במטוס המיוחד ,וגם אמר לשוב בו לארץ .היו לו קרובים בבואנוס איירס וגם עיסוק מסויים מטעם משרדו :וכששמע על ההזדמנות לצאת לארגנטינה ולחזור ולהמריא משם כעבור יומיים ,החליט שאין להחמיצה. הוא שאל ,כמובן ,מתי ימריא המטוס ,ואמרו לו במפורש שההמראה נקבעה לשעה שתיים אחר חצות .והנה הוא בא קרוב לשעתיים לפני המועד — והמטוס איננו עוד .איזו התנהגות היא זו? איך אפשר להוליכו שולל בצורה כזאת? היכן האחריות? את כל חמתו שפך על קליין המסכן ,באין לו כתובת אחרת לתלונותיו המרות .קליין ,שידע היטב כי מבחינה פורמלית הצדק עם האיש ,התחיל להתנצל ככל שיכול .רק דבר אחד לא יכול לעשות :להסביר לדברת למה מוכרח היה המטוס להקדים את המראתו. ואולם מי שלא היה בסוד הדברים ,לא יכול להשלים בשום פנים ואופן עם הסבריו הדחוקים של קליין .דברת דרש שקליין יתקשר עם מגדל הפיקוח ויתבע את החזרתו של המטוס .קליין אמר שדבר זה אינו אפשרי: המטוס כבר רחוק .ויש לו לפניו דרך ארוכה ,ואם יוחזר עתה ,יהיה צורך לתדלקו מחדש ולעשות כל מיני סידורים פורמליים שישבשו את כל לוח
בדרך לדאקאר | 2 7 5
הזמנים שלו .דברת החליט לב 6וף לשוב לבואנוס איירס ,אולם לא בלי להבטיח לקליין שבהגיעו לישראל ידרוש בירור בחברה על הנזק והעלבון שנגרמו לו. דברת לא יכול לדעת שבערב ההוא נעשו מאמצים נואשים לאתרו בבואנוס איירס כדי להודיע לו כי עליו להקדים ולבוא לשדה התעופה ,אלא שלא הצליחו להתקשר אתו .מקץ שנים מצאתי הזדמנות לבקש את סליחתו על אי הנעימות שנגרמה לו. שעה קלה לפני שהמריא המטוס מבואנוס איירס ,נתקבל אישור למעבר בשמי בראזיל ולחניית ביניים ברסיפה .אבל התקרית בשדה התעופה של עיר זו עוד היתה זכורה היטב לאנשי הצוות ,ובשום אופן לא היו מוכנים לחזור ולהתנסות ביחסו הגס של מפקד השדה ההוא .גם מטעמי בטחון לא היינו מעונינים להסתכן בחניית ביניים בחצי הכדור המערבי :ושני הקברניטים החליטו איפוא לעשות כל מאמץ כדי להביא את ה״בריטניה״ במישרין לדאקאר שבמערב אפריקה. המשימה היתה קשה וכרוכה במאמץ רב ,ובתא הטייסים שרר מתח לא רגיל .לא כן בקרב אנשי השרותים שבצוות :הללו חשו רווחה ניכרת משנתברר להם כי המיבצע החשאי אשר בו שותפו נסתיים בהצלחה. אייכמן הקיץ מתרדמתו החלקית כמה דקות לפני ההמראה ,שעה שכבר הופעלו המנועים .שאלתו הראשונה היתה ,אם הוא נמצא במטוס בעל ארבעה מנועים .מנעימת דיבורו ניתן ללמוד שהתענינותו אינה טכנית דווקא ,אלא הוא פשוט חרד לחייו ,והוא רוצה להיות בטוח שמובילים אותו לישראל במטוס היכול לעמוד בטיסה כה ממושכת .קשה לשער אם באותו רגע חשב על כל המיליונים ששלחם למות בתנאי תובלה לא ־ אנושיים ,בקרונות ־בקר גדושים וחסרי אוויר ,ללא מזון ומשקה ומיתקנים סאניטאריים. מיד עם ההמראה חזר ובדק הרופא את אייכמן ומצא שמצב בריאותו מניח את הדעת מכל הבחינות ,ומובטח שיוכל לעמוד בטיסה הממושכת, ללא צורך בטיפול מיוחד .תהליך התאוששותו מן ההרדמה היה מהיר, וברגע ששב לאיתנו ביקש סיגריה .המשקפים האטומים שהרכיב מנעו ממנו את האפשרות לראות את האנשים אשר מסביבו ,אבל הוא היה ער למתרחש במטוס .הוא האזין לטרטורם הסדיר של המנועים והעיר: — הטיסה חלקה מאד .יש לכם טייסים טובים. אכן ,בעל נסיון היה בטיסות .בשנות המלחמה היה עובר את אירופה
| 2 7 6הבית ברחוב גריבלדי
לארכה ולרחבה ,ברכבות ,במכוניות ובמטוסים ,כדי לנצח על המצוד הגדול. קברניט המשנה שמואל ודלס ניגש אלי כדי ללחוץ את ידי ולברכני על המיבצע .הוא שאלני מה על מרטין בורמן ויוזף מנגלה .אמרתי לו שאילו ניתן להקדים את המיבצע בכמה שבועות ,ייתכן שגם מנגלה היה נמצא אתנו במטוס. אדי פלג בא לבקש רשות לגלות לאנשי הצוות מי האלמוני הנמצא אתנו. אמרתי לו שמוטב להמתין עד שנתרחק מחופי ארגנטינה .אך אדי התקשה לעצור ברוחו .הוא חזר ופנה אלי ,עד שלא יכולתי עוד לעמוד בהפצרותיו. הוא אסף את אנשי הצוות ואמר להם: — זכות גדולה נפלה בחלקכם :אתם משתתפים במיבצע שיש לו חשיבות היסטורית לעם היהודי .האיש הנמצא אתנו במטוס הוא אדולף אייכמן. דבריו נתקבלו בהתרגשות גדולה .רוב אנשי הצוות לא היו זקוקים להסברים בקשר לתפקיד שמילא אייכמן בהשמדת יהודי אירופה ,ואחדים מהם אף חזו מבשרם את מוראות הימים שבהם היה אייכמן ממונה על ״הפתרון הסופי״. קורט מאיר נזכר בוודאי ברגע ההוא במה שעבר עליו בילדותו בגרמניה. פעמיים נחלץ קורט מצפרני הנאצים .בפעם הראשונה ברח מפניהם בשנת , 1938כאשר עליית הנוער העבירה אותו לדניה .כשכבשו הנאצים גם את ארץ המיפלט שלו ,נמלט מפניהם בשניה ובעיצומה של המלחמה הצליח להגיע ,דרך שוודיה ,תורכיה וסוריה ,לארץ ישראל .אותו לא השיגה ידו הארוכה של אייכמן .אבל אביו ניספה במחנה ריכוז נאצי. ליאו ברקאי ,הדייל הוותיק ,ראה ברגעים ההם בעיני רוחו את וורשה היהודית ,הגדולה בקהילות היהודיות באירופה ,כפי שהיתה לפנים ,לפני א־יכמן ,וכפי שלא תהיה עוד לעולמים .הוא עצמו נמלט מוורשה עם הכיבוש הגרמני ,ודרך ברית המועצות הגיע ,במסע רצוף הרפתקאות ,לארץ ישראל .ואולם הוריו וכל שאר־בשר ואדם קרוב שהיה לו בעולמו ,כל ידיד וכל מכר — כולם ניספו כאשר נרצחה וורשה היהודית בידי עושי דברו של האיש היושב שם ,במחלקה הראשונה ,המשקפים האטומים על חטמו. ברקאי ניגש אל אדי ואמר לו ,בקול מאופק מאד: — לעולם לא אשכח את החסד אשר עשית עמדי ,כאשר בחרת בי להיות בצוות הזה. לשתי הדיילות הצעירות ,שומריה שבתאי וציפי כהן־גלזר ,לא היו
בדרך לדאקאר | 2 7 7
חוויות אישיות מן השואה ,אך הן ידעו היטב מיהו הנוסע המיוחד אותו הן תצטרכנה לארח בדרך הארוכה הביתה .והן הבינו היטב את משמעות המיבצע אליו הן נקלעו באקראי ,ונסחפו להתרגשות הכללית שהשתררה במטוס. גם הדייל הצעיר ,שמואל אלוני ,היה שותף מלא להתרגשות הגדולה ולזעזוע שאחזו בחברי הצוות של המטוס כשנתבשרו על זהותו של הנוסע המוזר שהצטרף לטיסה לישראל. אלוני כמעט והחמיץ את הטיסה הדראמטית הביתה כי נתבקש למסור את מקומו ומדיו לאחד מאנשי המיבצעים .ברגע האחרון ממש הוריתי לו — כמו גם לאחרים — לעלות על המטוס.
פרק ל״ד
אריה פרידמן אריה פרידמן לא היה נוכח בשעה שאדי גילה את הסוד לכל חבריו .הוא היה עסוק בתא הטייס .כשחזר אל תא הנוסעים והבחין בהתרגשות הגדולה אשר אחזה את אנשי הצוות ,הבין מיד שהיא קשורה בשרשרת התעלומות המלווה את המסע הזה מראשיתו .אותה שעה הופיע אדי ממול ,ובדחיפות פתאומית ,כאילו אינו יכול עוד לחכות לפשרו של הסוד ,שאל אותו: — אדי ,מי האיש ההוא בעל המשקפים השחורים י אדי התבונן בו רגע ואחר אמר: מה ,אינך יודע? זהו אייכמן! הרגעים הבאים נשארו עד היום מטושטשים במקצת בזכרונו של אריה. כפי הנראה החל לרוץ פתאום ,לעבר פנת השרותים הקדמית ,ושם עמד והתייפח בבכי .אדי היה שם אתו ,והוא דיבר אליו ,אך אריה לא שמע .הבכי נעשה פתאום דבר שיש לו קיום משלו ואינו כפוף עוד לא לרצונו של אדם ולא לתחושת הבושה הטבעית שלו. זמן רב בכה אריה .אחר כך פנה לעבר המחלקה הראשונה ,למקום שבו ישב אייכמן ,אבל עיכבו בעדו ואמרו לו שאינו רשאי להתקרב :אולי אחר כך ירשו לו ,כשיירגע קצת ,אבל עכשיו ,במצב זה של התרגשות שהוא נתון בו — בשום אופן לא. אריה נרגע .הדמעות יבשו על פניו ,והוא הורשה להיות במחיצתו של אייכמן. 278
אריה פרידמן | 279
הוא ראה את האיש היושב ליד אייכמן מושיט לו סיגריה ,ולרגע לא משל ברוחו והוא אמר — :גם לנו נתנו סיגריות! אייכמן הפנה את ראשו לעברו למשמע הקול ,אך לא יכול לראותו. המשקפים השחורים מנעו .אריה הרגיש שהוא מכביד על האנשים השומרים על אייכמן ,והוא קם והלך. הוא חזר מאוחר יותר וישב .בדיוק מול אייכמן ישב ,וכל הזמן היה מבטו נעוץ בפניו של הארכי־רוצח .אבל לאמיתו של דבר לא ראה אריה את אייכמן .הוא ראה מראה אחר לגמרי .הוא ראה ,קרוב לוודאי ,את אחיו הקטן ,את צדוק ,הולך ונגרר על ידי חייל גרמני ,אחר שפעמיים הצליח להתחמק מידיהם הטמאות .והוא היה כה קטן ,צדוק ,בן שש בסך הכל. ילד יהודי בן שש היה בן מוות בימים ההם ,מפני שהשתייך לגזע נחות, ומפני שלא יכול להביא תועלת באחד מבתי החרושת של התעשיה הצבאית הגרמנית .ילד יהודי בן שש היו מוציאים אל מחוץ לעיר כדי לירות בו ליד בור־קבר פתוח ,או היו גוררים אותו אל תא־חנק מוסווה כמקלחת :ואחר כך היו מעבירים את גופתו הקטנה אל תנור שריפה כדי להפכה לערימת אפר .ילד יהודי בן שש היה נטול סיכויים :קטן מדי היה בשביל לחיות, אבל כבר גדול די הצורך כדי למות. הוא ,אריה ,היה גדול יותר ,ולכן הוא חי .הוא היה גדול די הצורך כדי לרמות את הגרמנים ולעמוד על אבן ולהיראות כגבר .לכן צדוק הוא ערימה של אפר ,והוא ,אריה ,הוא מכונאי ראשי בחברת תעופה גדולה — האיש אשר הכין את המטוס המביא את אייכמן למדינת ישראל. לא שהוא ,אריה ,היה אדם טוב יותר ,ראוי יותר ,זכאי יותר ,ודאי שלא היה זכאי יותר מצדוק הקטן .סתם מקרה הוא שהוא יושב כאן ,בעוד שצדוק ואמו ושאר אחיו אינם עוד .אפילו לא נם .מקרה בעלמא ,רשלנות של מלאך המוות. כמה פעמים עלה בידו לרמות את המוות? לפחות עשר פעמים .בפעם הראשונה — בימי השוד הגדול ,כשבאו גרמנים מן ה״פולקסדויטשה״ לחפש את אוצרותיהם של היהודים ,והוא ,אריה ,היה לבדו בבית .בן אחת־עשרה היה אז ,והוא ידע שדודו מחזיק חלק מסחורותיו בעליית הגג, אבל הוא גמר אומר שלא ידבר .ימות ולא ידבר .והגרמני ההוא הפיל את הנער הקטן ארצה ,ומעך אותו תחת משקלו הכבד ,והצמיד פגיון לצווארו. הוא צרח אז ,ובכה ,והתפתל ,אבל לא דיבר .אחר כך איבד את הכרתו, והגרמני השליך אותו מכל המדרגות .והוא — נשאר בחיים. אחר כך היו שתי ״אקציות״ גרמניות בבלדיצה ,עיירתו של אריה. פעמיים באו הגרמנים לפנות בוקר ,בהמולה גדולה של צעקות ויריות ,וגררו
| 2 8 0הבית ברחוב גריבלדי
גברים ונשים וילדים מבתיהם — .בפעם הראשונה כדי להוציאם אל מחוץ לעיירה ולהמיתם שם ביריות :ובפעם השניה — כדי להסיעם למחנה המוות בטרבלינקה. הוא ובני ביתו הסתתרו בעת ההיא בשני מחבואים שבנו אביו וסבו, האחד במרתף והשני מאחורי קיר כפול בחדר .ונשארו בחיים. לימים הקימו הגרמנים גיטו בעיר ,באזור אשר בקרבת בית הכנסת, וריכזו בו גם יהודים שהובאו ממקומות אחרים .ובתוך הגיטו נערכה ה״אקציה״ השלישית. הפעם נדמה היה שתם מזלו של אריה .אחר שכל המשפחה נכנסה למחבוא ,נתברר שהאח הקטן איננו .אריה רץ להביאו למרתף ,אבל הוא עצמו לא הספיק להכנס ,והוא נאלץ לברוח אל מחוץ לעיר ולהסתתר מחצית היום בשדה טבק .כשקם כדי ללכת משם ,תפסו אחד מתושבי המקום ,זיהה אותו כיהודי ,והסגיר אותו .ליד תחנת הרכבת פגש קרובים והצטרף אליהם .לפני התחנה עמדו יהודים בשורה ארוכה — כשני קילומטר ארכה .מישהו צרח שם ,בראש השורה ,מקום שם הועלו הראשונים ברכבת ,שיש כלור בקרונות. לא היו גרמנים רבים במקום .רוב השומרים היו שוטרים מקומיים ,מהם פרשים .וכך אירע שברגע מסויים פגה האימה ,והעומדים בתור למוות החלו רצים ,בורחים ,נפוצים לכל עבר .גם אריה רץ ,יחד עם בן־דוד .הם פנו לעבר שדה קמה קרוב .ירו בבורחים ,והאימה חזרה ושיתקה את השרירים .כל אותו יום ברחו והסתתרו אריה ובן דודו לסירוגין .לעת ערב נקלעו לכפר שבו היו להם מכרים מקרב האכרים .זמן רב עמדו והיססו אם אפשר להכנס .לבסוף כבשו את פחדם ונכנסו כדי לבקש מאכר אחד לחם וחלב .הוא זרק להם פרוסת לחם לאיש ,וביקשם שיסתלקו מיד :אין הוא רוצה להסתבך בצרות. לאן יוכלו לפנות? הם החליטו לחזור לעיר ולבדוק תחילה בבית הכנסת אם עוד נותר שם מישהו .אכן ,היו שם קצת יהודים שעם בוא הלילה יצאו ממחבואיהם .בחוצות סובבו גרמנים ועוזריהם המקומיים והודיעו באמצעות רמקולים שאין ליהודים מה לחשוש :ה״אקציה״ נסתיימה והם יכולים לצאת ממחבואיהם .רק בשעה מאוחרת מאד העזו אריה ובן דודו שמואל להתגנב אל הבית ולהכנס למסתור המשפחתי. אך כמה זמן אפשר להשאר שם? משגברה הסכנה והיה חשש שהפולנים יסגירו את היהודים הנחבאים עדיין בעיר ,החליט אביו של אריה שהגיע הזמן לברוח משם .במסע לילי הוליך את המשפחה ,שאליה נצטרפו עוד כמה שארי בשר ,אל אכר פולני באחד הכפרים ,שעוד קודם לכן הפקידו
אריה פרידמן | 281
בידיו רהיטים וחפצי ערך שוני;! .האכר היה אחוז פחד וביקש לגרשם .אך אשתו לא הניחה לו .בתוך האורווה חפרו להם עשרת היהודים מחבוא וכיסוהו בזבל .כמה שבועות נשארו שם — עד החורף .אחר כך נתברר כי האכר מחשיד את עצמו על ידי כמויות הלחם הגדולות שהוא קונה .כך ,על כל פנים ,סיפר להם .והוא דרש מהם במפגיע לעזוב את חוותו. הוחלט לחפור חפירה חדשה תחת הגורן .היא נחפרה בלילה ,ולפנות בוקר יצאה המשפחה ממחבואה הראשון כדי לעבור אל החדש .אולם משהו ,כנראה ,ערער את אימונם באותו אכר .תחת להכנס לחפירה המוסווית ,הסתתרו בשלג בקרבת מקום .כעבור זמן לא רב הופיעה חבורה גדולה של אכרים ,חמושה בקלשונות ובחרמשים ,הסתערה על המתבן שעל מחבואם וניקבה אותו בדקירות .לבסוף העלתה את הגורן באש. אריה ובני משפחתו נוכחו לדעת שפעם נוספת רימו את המוות .מכאן ואילך לא היתה להם ברירה אלא לשוטט בשדות וביערות ולגנוב מזון לקיומם .מששמעו שעדיין קיים גיטו בעיר ,לא חסכו כל מאמץ עד שהצליחו לחזור ולהכנס לתוכו. אבל הגיטו היה מלכודת .יום אחד לפנות בוקר הוקף על ידי גרמנים .הם ריכזו את כל הנשים הקשישות והילדים בחבורה אחת ,ואת הנשים הצעירות בחבורה אחרת .אריה ביקש להשאר עם הגברים ,אך הוא היה קטן מדי וגורש מקבוצתם .הוא הסתתר בבית שימוש ציבורי ,ואחר חזר ויצא ,אלא שהפעם עמד על אבן בתוך חבורת הגברים ,והגרמנים הוטעו והניחו לו .את הגברים ריכזו בבית הכנסת ,פרט לחמישים מהם ,שהוצאו אף הם .לעת ערב נשמעו יריות ,ואחר כך זעקות נוראות .בשעה מאוחרת חזרו חמישים הגברים וסיפרו שהכריחו אותם לחפור קבר גדול בשביל הנשים והילדים. למחרת הובלו הגברים למחנה עבודה בסביבה כשקצתם דוחפים עגלות ובהן כלי עבודה .בעודו מהלך עם שאר האסירים ,גילה אריה את אחיו הקטן ,את צדוק ,יושב בעגלה .הילד סיפר שבשעת הטבח הגדול הסתתר מאחורי ערימת אבנים ,ואחר כך ,בראותו שמוציאים את היהודים מן העיירה ,הצטרף אל ההולכים .אריה אחז בידו ולא הרפה ממנה עוד .בדרך מצאו את אביהם ,שגם הוא היה בהולכים .כשהגיעו אל המחנה ,שמפקדו היה גרמני בשם פייגס ,נערך מיסדר וכל הזקנים והילדים הוצאו מן החבורה .צדוק הסתתר בבית השימוש של המחנה ,אבל הגרמנים גילוהו שם ,ואריה ואביו ראו חייל גרמני גורר את צדוק הקטן אל קבוצת הנידונים למוות .הם הוצאו להורג מחוץ למחנה ,כל הישישים והילדים ,וכתת פועלים יהודיים נשלחו לקברם. הנותרים הוכנסו לצריפים ,ונשלחו לעבודה במפעלים שונים .אריה עבד
| 28 2הבית ברחוב גריבלדי
במפעל שייצר חלקי מטוסים .עם אביו היה נפגש בלילות ,כששני השרידים האחרונים של המשפחה היו נצמדים זה אל זה על מצע הקש שלהם ומברכים על נס הפגישה .היה דוד של אריה באותו מחנה ,והוא נורה למוות בשעת נסיון בריחה .והיה מעשה בכמה אסירים שנתפסו בגניבת מזון, ומפקד המחנה פייגס ניקר עיניהם ביתד־עץ לעיני כל. אם סבור היה פייגס שעל ידי מעשה אכזרי זה ירתיע את שאר האסירים, נתברר לו שטעה .זמן קצר לאחר מכן חדרו כמה צעירים וצעירות לחדר המשמר של הס״ס ,לקחו את הנשק שהיה שם ,וברחו .תגובת השומרים היתה — השתוללות של מכות ורציחות נגד הנשארים .במיסדר של אותו יום הודיע פייגס שכעונש יוציא להורג כל רביעי מקרב האסירים .החל המיפקד הנורא ,ואריה היה בין הנידונים למיתה .כל אותו לילה ,ועד יום המחרת בצהרים ,שכבו אריה ושאר הנידונים בחוץ ,על הארץ ,והתכוננו למוות .אחר כך באו והודיעו להם שרק כל שני בהם יוצא להורג .נערכה ספירה חדשה ,ואריה זכה מחדש בחייו .למחרת חזרו הגרמנים על הפרוצדורה ,ושוב ניצל החצי .כמאה נרצחו לבסוף ביריות. אחר שנה וחצי הועברו כל הנותרים למאידאנק ,ואריה עבד כמכונאי במוסך של הס״ס .למאידאנק היו מביאים יהודים מארצות שונות כדי להשמיד אותם .גם שבויים רוסיים היו שם ,במחנה סמוך .כשקרב הצבא האדום ,נרצחו כל הרוסים השבויים האלה ,וגם כמה מאות יהודים נורו ,על פי רשימה מוכנה מראש .השאר פונו והובלו ,ברכבת וברגל ,לאושוו^. רבים ניספו במצעד האכזרי ,ורבים נידונו למוות בסלקציה שנערכה עם בואם למחנה .אריה נשלח תחילה עם הנידונים למוות ,אבל ברגע האחרון הופיע אדם שאסף פועלים ,והוא ראה את אריה ואמר שנער כמותו עוד יכול לעבוד .הוא הוציא אותו מבין המתים המהלכים עדיין ,ושלח אותו להתקלח ולקחת מדי פסים ולקעקע מספר על זרועו — אותו מספר שהוא נושא על זרועו עד היום . 18466 :אחר כך הוסע יחד עם שאר הפועלים למחנה גלייוויץ ב׳ ,ושם קיבלו מרק ולחם .ואריה קיבל עוד משהו — מתנה משמים :את אביו ,שגם הוא נקלע לכאן. כמה חדשים עבד אריה בייצור תותחים .יום אחד עבר בחוצות העיר, יחד עם נער אחר ,תחת משמר של חיילים גרמניים :הוא נשלח להביא חלב מהקצה השני של העיר .אנשים התקהלו סביב העגלה שנדחפה על ידי שני הילדים־האסירים ושאלו למעשיהם .הם הסבירו שילדי יהודים הם .אשה אחת ,שרחמיה נכמרו עליהם ,הושיטה לאריה לחמניה ,אך חייל חטף אותה מידו .במחלבה שוב שאלו את אריה איך הגיע למעצר ,וכשהשיב שהוא יהודי ,אמרו לו :״אתה בוודאי גם גנב״.
אריה פרידמן | 283
כשהרוסים חצו את הווזסלה ,וגלייוויץ היתה נתונה להפצצות מן האוויר ,פונה המחנה .ברגל הלכו האסירים למחנה אחר ,בשלזיה העילית. חצי יום אחר בואם לשם הגיע למקום מפקד מחנה גלייוויץ ולקח אתו חלק מן האסירים ״שלו״ .הרוב שמח והלך אתו — להמשך דרך יסוריהם .אריה ואביו נשארו .כשקרבו הרוסים ,החלו הגרמנים שבמגדלי השמירה לשלוח כדורי תבערה בצריפי העץ .רבים מהעצורים נשרפו בדליקה .אריה ואביו מצאו מחסה במחסן מזון עזוב ,שהיה בנוי ביטון ולא נשרף. אחר כמה ימים נתברר להם שהשומרים הגרמנים עזבו את המחנה ,והם פנו לעבר היער ונתקלו שם בפטרול רוסי ,שאמר להם להמשיך בדרכם באותו כיוון .במרחק כמה קילומטרים משם פגשו עוד רוסים ,ובתוכם קצין שפנה אליהם באידיש .אז הבינו שניצחו את המוות. אריה ישב מול אייכמן וחי מחדש את שנות הדמים והשכול .הוא לא דיבר ,לא ייבב ,ולא רטט .הוא רק זכר ,והזכירה סחטה דמעות אילמות מעיניו. איש לא הטרידו ברגעים ההם .הכל הבינו שצריך להניח לו .אחר זמן מה קם מאליו ,וניגב את דמעותיו ,ונעמד רגע אחד בקרבת הרוצח ,בעמים נוצצות ,ונדמה היה למי שראה אותו בכך ,שהוא מצליח אפילו להעלות חיוך קטן ונבוך על שפתיו. הוא זע לבסוף ,ויצא את המחלקה הראשונה .ומאותו רגע ואילך לא גילה עוד כל התענינות באייכמן. דחיתי את ביקורי במחלקה הראשונה עד שפחתה במקצת התענינותם של אנשי הצוות באייכמן .השלווה ששררה באותן שעות ראשונות במחלקת התיירים הריקה מאדם קסמה לי ,וגם רציתי להמנע ככל האפשר מלעורר את תשומת לבם של אותם אנשים אשר לא הכירוני ולא ידעו את תפקידי. כשנכנסתי לבסוף למחלקה הראשונה ,מצאתי את אייכמן יושב ,ער לגמרי ,במושב הסמוך לחלון ,המשקפים האטומים על עיניו .אף על פי שלא יכול לראותני ,הרגיש בכל זאת שמתבוננים בו ,ותנועותיו העידו על הרגשת אי־נוחות. הרופא הסביר לי שמצב בריאותו מצויין ושהתאושש לחלוטין מהשפעת הסם המרדים .הוא מוסיף לשתף פעולה עם שומריו ,אמר ,ויש להניח שכל שעת הטיסה ,וגם בעת חניות הביניים ,לא יעשה כל מעשה אשר יעמוד בסתירה להוראות שניתנו לו .החלטנו שאם אמנם כך ינהג ,לא יוסיפו להרדימו .עם ראשי הצוות סיכמתי שבשעת החניה בדאקאר לא ייצאו האנשים מן המטוס ,ואם השלטונות ידרשו את פינויו בשעת התידלוק, בהתאם למקובל ,יעמוד הרופא בתוקף על דעתו שאין להזיז ממושבו את
| 2 8 4הבית ברחוב גריבלדי
איש הצוות החולה .במקרה זה יישארו אתו הרופא ושני אנשים נוספים. לשומריו של אייכמן אמרתי שאין לסמוך יתר על המדה על התנהגותו השקטה ואין לגרוע עין ממנו אף לשניה אחת; יש להשגיח תמיד שלא יימצא בהישג ידו חפץ כלשהו היכול לשמש כמכשיר לנסיון התאבדות. על אייכמן שמרו בשעת הטיסה עזרא עשת ,זאב קרן ,יואל גורן ,אורי הרן ויהודה כרמל .כיוון שלא יכול לראות מאומה בגלל משקפיו האטומים, נהגו להאכיל אותו כאילו חולה הוא ,או ילד קטן .מזונו הוכן על פי הוראותיו המיוחדות של הרופא ,כדי שאפשר יהיה להרדימו בעת הצורך בלא חשש לבריאותו. בקטע הראשון של הדרך היה הקברניט שמואל ודלס מסייע מפעם לפעם בטיפול באייכמן .כדי לתת דוגמה לשאר אנשי הצוות ,הביע את נכונותו לקחת חלק גם בשלבי הטיפול הפחות נעימים .הוא לא חדל לתמוה על תיאבונו הבריא של אייכמן .הוא ,ודלס ,לא היה מסוגל לאכול מרגע שאייכמן הוכנס למטוסו. את שיחותי עם חברי הייתי מנהל רק בשעה שלא היה אתנו איש מאנשי הצוות .ברגע שזר היה נוכח ,היו חברי משימים עצמם כאילו אינם מכירים אותי ,וגם אני הייתי מתנכר להם. הטיסה היתה בדרך כלל נוחה מאד לנוסעים ,ואגלם לצוות האוויר היתה כרוכה בעמל רב .כדי להקטין את צריכת הדלק ,השתדלו לטוס בגובה רב ככל האפשר .כמה וכמה פעמים נאלצו לבצע סטיות בגלל העננים שריחפו בשמים הטרופיים בגובה שהיה המתאים ביותר לטיסה .היה רגע מסויים שבו היתה ההערכה לגבי הדלק קודרת ביותר ,והובאה בחשבון האפשרות של חניה בפריטאון שבסיירה ליאון ,במקום בדאקאר .הדבר לא היה עשוי לשמח את לבותינו :מבחינה בטחונית העדפתי את סנגל בהרבה על סיירה ליאון; ומפריטאון לא היינו יכולים להגיע ללוד בלי חניית ביניים נוספת. אמנם ,גם הטיסה הישירה מדאקאר לתל־אביב היתה כרוכה בבעיות קשות אך קיווינו שנוכל להתגבר עליהן .לבסוף ,אחר חישוב מדוקדק של כל הנתונים ,החליטו הטייסים שלנו להעז ולהמשיך עד דאקאר .הגענו לשם אחר טיסה של שלוש עשרה שעות ושש דקות ,בכמות מינימלית של דלק, אך מספקת כדי לנחות בשלום. בשעת הנחיתה שררה התרגשות מסויימת בקרב האנשים .אי אפשר היה לדעת איזו קבלת פנים צפויה לנו בעיר זו .מי יודע ,אולי נתעוררו חששות של הרגע האחרון בבואנוס איירס ,וכבר הקדימנו מברק אזהרה המבקש לבדוק היטב את זהותם של כל הנוסעים? האמנו אמנם ביכולתנו לעמוד בבדיקה כזאת — נקטנו את כל האמצעים לקראת אפשרות כזו — ואולם
אריה פרידמן | 285
מבחן נוסף כזה בסיומו של מיבצע שהיה רצוף קשיים ,לא היה סיכוי מרנין ביותר. עם נחיתתנו נמוגו כל החששות .המטוס נתקבל בשדה באורח שיגרתי. בכל אשר פנינו הסבירו לנו פנים :ובקשתנו להרשות לנוסעים להשאר במטוס בשעת התידלוק נענתה בחיוב. אריה פרידמן היה אחד האנשים המעטים שירדו מן המטוס בתחנת הביניים .הטיפול הטכני והתידלוק נעשו בפיקוחו .לפי הנחיותיו דחסו במיכל כמות דלק גדולה במקצת מן המקובל — קצת יותר מארבע אטמוספירות. גם ליאו ברקאי ירד בדאקאר ,כדי לקנות מזון ושאר מצרכים .הוא השתדל לסיים את קניותיו מהר ככל האפשר ,כדי שנוכל לחזור ולהמריא בהקדם .הטייסים ניגשו למגדל הפיקוח כדי להסדיר את תכנית הטיסה. כל האחרים נשארו במטוס .היושבים במחלקה הראשונה נצטוו שוב ״לישון״ .גם אני הצטרפתי אליהם ,כדי לראות כיצד יפול דבר במקרה של ביקור השלטונות במטוס. אייכמן לא הורדם ,והתנהגותו היתה ללא דופי .הוא ישב בשקט גמור שעה שחלפו על פניו שני צרפתים ,שהציצו לרגע לתוך חדרי השרותים של המחלקה הראשונה ונאיד חזרו כלעומת שבאו .אלה היו אנשי חולית התברואה של נמל התעופה ,והם היו נציגי השלטון היחידים שעלו במטוס. מקץ שעה נסגרו דלתות המטוס ,המנועים הותנעו ,וכלי הטייס החל נע על מסלול ההמראה .כמה דקות לאחר מכן היינו מעל דאקאר ,ופנינו — לתל־אביב.
פרק ל״ה
״הבאתי את אדולף אייכמן" המטוס טיפס לגובה רב .הקברניטים ,שביקשו לעשות את הבלתי־אפשרי — לטוס ב״בריטניה״ מדאקאר ללוד ללא חניית ביניים — היו זקוקים לשניים כדי להצליח במאמצם :לגובה רב ולרוח נוחה. הידיעות שנתקבלו מתא הטייס היו טובות :מזג האוויר התפתח בהתאם למיוחל והיה סיכוי טוב לרוח ערפית .טוהר נח בקטע זה של הדרך ,וההגה היה בידי שמואל ודלס. מרבית הזמן ישנתי ,וביחוד לאחר שבא הלילה ומבעד לחלונות נראתה רק האפלה האטומה .לא ידעתי על המפנה לטובה שחל במצב .כי אם בתחילת הדרך עוד הביאו הטייסים בחשבון את האפשרות של חניית ביניים ברומא או בקפריסין לשם תידלוק ,הרי לאחר שעברנו את מיצר גיברלטר גברה הרוח הערפית ונעשה ברור כי הדלק אשר במיכלינו די בו לטיסה עד לוד. כאשר הקיצותי משנתי ,כבר החל השחר מאיר .טסנו מעל לים התיכון, והתקרבנו במהירות לחופי הארץ .כל הלילה נשבה הרוח בערפנו ,והתחזית נשארה נוחה. מלוויו של אייכמן דיווחו שהלילה עבר בשקט במחלקה הראשונה. אייכמן ישן הרבה ,והתנהגותו הוסיפה להיות מופת של שיתוף פעולה. התרחצתי ,התגלחתי ,החלפתי בגדים ,והייתי רענן כפי שלא הייתי זה 286
״הבאתי את אדולף אייכמף׳ | 2 8 7
זמן רב .לאנשינו אשר במטוס נתתי הוראות לגבי החלק הסופי של המיבצע :ברגע שהמטוס ינחת ,אמרתי להם ,יימסר אייכמן לידי היחידה המיבצעית ,וממנה יועבר לידי המוסדות המשפטיים המוסמכים במדינה. באותו רגע יסתיים התפקיד שלנו .ניצלתי רגעי סיום אלה כדי להודות לחברי על המסירות והתושיה שבהן פעלו בכל שלבי המיבצע ,כמוהם ככל שאר אנשי המשימה. מבעד לאשנבים כבר אפשר היה לראות את חוף הארץ; וקשה היה להעלות' על הדעת מראה מרנין יותר .באחת עשרה שעות ושלושים דקות עבר המטוס את המרחק העצום שבין דאקאר ללוד .משנגעו גלגליו במסלול ,כמו הוסר משא כבד מעל כתפי .נכנסתי לתא הטייסים ,לחצתי ידיהם של הקברניטים ועוזריהם .והודיתי להם ולכל אנשי הצוות על עזרתם ומסירותם ,על הטיסה הנוחה והמהירה ,ועל מידת הכנסת האורחים שנהגו בי ובאנשי. לפני שירדתי מן המטוס ,חזרתי ונכנסתי למחלקה הראשונה .נדמה היה לי שאייכמן חיוור יותר משהיה .הוא הרגיש בתכונה הרבה מסביבו ,ורעד בכל גופו. נפרדתי ממלוויו ,ובכללם הרופא ,ואמרתי להם למסור את אייכמן לידי משה דרורי ,שכבר ראיתיו מחכה ליד המטוס. היה יום א׳ 22 ,במאי , 1960והעדרי מן הארץ נמשך עשרים ושלושה יום. משה דרורי בא לשדה התעופה ,ועמו כמה אנשים ומכונית סגורה .הוא ידע, מהודעה שקיבל מחברת התעופה ,כי המטוס עומד לשוב באותו בוקר! אולם עד הרגע שבו שמע את הבשורה מפי ,לא ידע אם אמנם אייכמן נמצא בו .הוריתי לו לקבל את אייכמן לרשותו ,ולדאוג לסודיות מוחלטת, ולהבטיח את שלומו ואת בטחונו .אמרתי לו שעליו להבטיח כי איש לא יפגע בו ,ושאל תהיה לו כל אפשרות לנסות לשלוח יד בנפשו .אמרתי לו שעליו להחזיק את אייכמן במקום בטוח ,עד שאודיע לו כי הגיעה השעה למסרו לידי המפקח הכללי של משטרת ישראל. טילפנתי לאשתי .אמרתי לה שזה עתה שבתי ,ואני מקווה לבוא הביתה אחר הצהרים .היא לא גילתה הפתעה כלשהי ולא שאלה מאין שבתי. אחר כך קראתי לשני האנשים אשר עליהם הוטלה האחריות לשמירתו ולאבטחתו של אייכמן עד לרגע מסירתו לידי המשטרה .הזהרתי אותם שעליהם להקפיד על כל פרט ,גדול כקטן ,אגב ארגון ההסעה והשמירה. שאלתי אותם בקשר לסידורי האיכסון הארעיים שנעשו ,ומה שסיפרו לי
| 2 8 8הבית ברחוב גריבלדי
הניח את דעתי .ולבסוף חזרתי והדגשתי שמוטלת עליהם אחריות אישית לשלומו של האסיר. השעה היתה 9.15כשסיימתי את כל הסידורים בשדה והגיע הזמן לעלות לירושלים כדי להודיע לראש הממשלה שאייכמן בישראל .ליקי הנאמן, שחיכה לי בשדה התעופה זה שלושת רבעי שעה ,אמרתי שהוא מוכרח להביא אותי אל לשכתו של ראש הממשלה בירושלים לפני , 10השעה שבה מתכנסת הממשלה לישיבתה השבועית .חששתי שאם אאחר ,והישיבה תתחיל ,אי אפשר יהיה להוציא את בן גוריון מן האולם בלי לעורר את תשומת לבם של אנשים רבים מדי. כל הדרך האצתי ביקי — והוא הביא אותי אל לשכתו של בן גוריון בשעה .9.50מזכירו המדיני של ראש הממשלה ,יצחק נבון ,לא נזקק להקדמות ולהסברים :הוא הבין שלא הייתי מטריד את ראש הממשלה דקות ספורות לפני ישיבת הממשלה ,אלמלא היה הענין דחוף וחשוב. כעבור שניות אחדות הייתי בחדרו של בן גוריון .הוא הופתע לראותני ושאל מתי חזרתי .אמרתי לו שהגעתי לארץ לפני שעתיים ,והבאתי לו תשורה. הוא הביט בי בתמיהה :דברי לא הלמו את סגנון הדיבור שהיה מקובל בשיחות בינינו .צחקתי ואמרתי: — הבאתי אתי את אדולף אייכמן .זה שעתיים הוא נמצא על אדמת ישראל ,ואם תאשר את הדבר ,יימסר בשעות הקרובות לידי משטרת ישראל. בן גוריון לא השיב מיד .אם כי נמסר לו בשעתו על גילויו של אייכמן, לא עמד ,כנראה ,על מלוא משמעות הדבר עד לרגע זה ,בו באתי לבשר לו כי אייכמן נמצא בישראל. — האם חלפו כל הספקות ביחס לזהותו? — שאל. הסברתי לו שהאיש זוהה ללא צל של ספק ,וגם הודה בזהותו .גם בני ביתו זוהו בוודאות גמורה .בניו מוסיפים להקרא בשם אייכמן .בגופו נמצאו סימני היכר שונים המלמדים על זהותו .ובחקירתו הזכיר פרטים שרק אייכמן יכול לדעת אותם. ראש הממשלה השתכנע מדברי :ואולם הוא דרש שלפני שייעשה צעד רשמי כלשהו ,יזוהה האסיר שלנו על ידי איש או שניים מאלה שהכירו את אייכמן בשעתו .הוא הסמיך אותי למסור את האסיר לידי המפקח הכללי של המשטרה ולהביאו לפני שופט להוצאת פקודת מעצר ,תיכף אחר הזיהוי. ממשרדי ראש הממשלה ניגשתי אל בתי ,שלמדה ועבדה בירושלים .יקי הלך להוציאה ממקום עבודתה ,ובמשך דקות ספורות עמדנו ושוחחנו בחוץ .היא שאלה ,נרגשת כלשהו: — היכן היית?
״הבאתי את אדרלף אייכמף׳ | 2 8 9
תשובתי היתה — :אי שם :והיא לא הוסיפה לשאול. בדרך חזרה לתל־אביב היה יקי נסער שלא כדרכו ,והוא לא חדל להציג שאלות .בעיקר ביקש לדעת מה יקרה כאשר הסוד שלנו יתפרסם ברבים. נסעתי למשרדי ,וכעבור שעה קלה הגיע דרורי ודיווח על הסעת אייכמן למקום מעצרו הזמני .הרופא של כח המשימה נשאר עמו עד שהוכנס לתא המעצר ,הוא חזר ובדק אותו ,ומצא שבריאותו תקינה .דרורי בדק את סדרי הבטחון והשמירה במקום ,ומצא שהכל כשורה .אמרתי לו שעליו לגשת אל המפקח הכללי של המשטרה יוסף נחמיאס ולהודיע לו שאייכמן בידינו ובהתאם להוראת ראש הממשלה יועבר לידי המשטרה על מנת שזו תביאו לפני שופט להוצאת פקודת מעצר. נחמיאס נדהם כששמע את הדברים אשר בפי דרורי .הוא קרא לראש אגף הארגון במטה הארצי ,וביקש את דרורי לחזור על דבריו בנוכחותו של הלה .לבסוף נימנו וגמרו שלמחרת בבוקר יבוא דרורי ויסיעם למקום המעצר ,והם יזמינו שופט להצטרף אליהם כדי להוציא פקודת מעצר במקום .בדרך זו ,כך סוכם ,אפשר יהיה להבטיח את הסודיות ואת הבטחון. אותו בוקר היה חגי בחיפה ,שם היה עליו להופיע כעד בבית המשפט המחוזי .הוא חזר לתל־אביב בשעות הצהרים ומיד התיצבץבמשרדי .הדיון שקיימנו נסב על שני נושאים .האחד היה ניסוח הודעת ראש הממשלה בכנסת על לכידת אייכמן ,שכן נמסר לי בינתיים טלפונית כי בן גוריון רוצה להודיע על תפיסת הפושע בכנסת ברגע שהזיהוי יתן תוצאות חיוביות. הנושא השני היה — מציאת מזהה. חגי נזכר במשה אגמי מכפר גלעדי ,שכנציג הסוכנות היהודית בווינה נפגש עם אייכמן בשנת . 1938הועלה גם שמו של בנו כהן ,מי שהיה אחד משני ראשי ההסתדרות הציונית בגרמניה בשנות השלושים. סיכמנו שרצוי להביא את שניהם לזיהוי ,אך תחילה נביא את אגמי. הענין נעשה דחוף מאד ,שכן אנשים לא מעטים שלא אומנו מעולם בפעילות חשאית יודעים על לכידת אייכמן והבאתו לארץ ,והידיעה החלה עוברת מפה לאוזן בחוג שהלך והתרחב. חגי התכונן לצאת לכפר גלעדי ,אך לשמחתו נודע לו שמשה אגמי נמצא אותו יום בתל־אביב .הוא הזמינו בדחיפות לפגישה בקפה ״לידיה״ שבככר מסריק ,ושם סיפר לו על המיבצע שלנו ,שהובא לידי גמר מוצלח באותו בוקר ,ועל הצורך לזהות את אייכמן זיהוי אישי .אגמי הגיב בהתרגשות רבה על הבשורה .על פי בקשתו של חגי סיפר על נסיבות פגישותיו עם אייכמן. שתי הפגישות ,אמר ,נתקיימו באוקטובר , 1938שעה שאגמי היה נציג הסוכנות היהודית בווינה .הוא בא אל אייכמן בקשר למוסדות להכשרת
| 2 9 0הבית ברחוב גריבלדי
נוער לעליה .משרדיו של אייכמן היו אותה שעה בארמון רוטשילד. כשאגמי הוכנס למשרדו ,חדר ארוך למדי ,קיבל אייכמן את פניו בשחצנות ניכרת .הוא היה לבוש מדי ס״ם ודרש מאגמי לעמוד דום ולהשאר במרחק שלושה עד ארבעה מטרים ממנו .הוא שאל לזהותו ,ודרש להגיש לו את תכנית הכשרת הנוער תוך ארבעים ושמונה שעות .הפגישה נמשכה חמש עד עשר דקות .כעבור יומיים הביא אגמי את התכנית ,ואייכמן הזהירו שעליו לעסוק בהכשרה ולא בדברים אחרים .לבסוף ציווה עליו לעמוד במגע עם קצין של הס״ס ששמו היה — ככל שזכרונו מגיע — גינטר. כיוון שהיה חשש שאגמי לא יוכל לזהות את אייכמן לפי חזותו ,לאור השנים הרבות שחלפו מאז נפגשו ,יעץ לו חגי שינסה לזהותו בדרך של שיחה על שתי הפגישות שקיימו בשעתו .עצתו של חגי היתה ,שאגמי ישבש בכוונה תחילה כמה מן השמות שיועלו באותה שיחה ,מתוך הנחה שאייכמן יזדרז לתקן את השיבושים. אחר כך הסיע חגי את אגמי למקום המעצר .תחילה ניתן לו להתבונן באייכמן מבעד לאשנב קטן שבדלת ,ואגמי אמר שאינו יכול לזהות את האיש בדרך זו .אחר כך הוכנס אגמי לחדר ,וכעבור זמן קצר הצטרף אליו חגי .אייכמן היה הפעם בלי משקפיים .אגמי הציג את עצמו כמשה אוירבוך — הוא שמו הקודם — ושאל את אייכמן אם הוא זוכר אותו כנציג הסוכנות היהודית אשר ביקר אותו בשנת . 1938אייכמן אמר שבלי משקפיים אינו יכול לזהות שום אדם .משהביאו לו את משקפיו ,התבונן באגמי ולבסוף אמר שאינו זוכר אותו .לאחר מכן שוחחו השניים על וינה בשנת 1938ועל פגישותיהם ,ואגמי ,בהתאם לעצתו של חגי ,שיבש את שמותיהם של אחדים מן האנשים שאייכמן הכירם מן הימים ההם .אייכמן לא זו בלבד שתיקן את השיבושים ,אלא שתוך כדי שיחה אף נזכר בפרטי הפגישות. מעתה לא היה עוד ספק בלבו של אגמי שהאיש אשר לפניו הוא אייכמן: שום אדם אחר לא היה יכול לדעת את תוכן השיחות שקיימו ביחידות בשנת . 1938מיד טילפן חגי לביתי והודיע לי על התוצאות החיוביות של הזיהוי .הוא חיפש גם את בנו כהן ,אך לא הצליח למצאו ביום ההוא. בערב הודעתי לראש הממשלה שאחד האנשים אשר הכירו את אייכמן לפני המלחמה זיהה אותו. עוד חוב של כבוד היה עלינו לפרוע לפני ההודעה הרשמית על לכידתו של אייכמן והבאתו לישראל :מפברואר 1960ואילך לא קיבל פריץ באואר שום ידיעות על מהלך המיבצע שלנו .כמה וכמה פעמים פנה בשאלות אל חיים יצחקי על התקדמות הפעולה ,אולם הלה לא יכול להודיעו דבר.
״הבאתי את אדולף אייכמך׳ | 2 9 1
עתה ביקשתי לשלוח מברק דחוף לקלן ובו הוראה ליצחקי שיחכה להודעה דחופה מאת דרורי אשר תגיע אליו למחרת בבוקר ,ב־ 23במאי. כוונתי היתה ,להודיע לבאואר על לכידתו של אייכמן שעתיים לפני שכל העולם ישמע על כך מפי ראש ממשלת ישראל .לא רציתי להקדים את הבשורה עוד יותר ,מחשש של הדלפה. אחר שהודעתי לראש הממשלה על תוצאות הזיהוי ,החליט למסור את ההודעה בכנסת למחרת היום ,בשעה ארבע אחר הצהרים. עוד באותו לילה יצא המברק השני לקלן. יצחקי הבין ,עם בוא המברק הראשון ,כי ההודעה אשר עליו למסור לבאואר קשורה באייכמן ,וכי הצלחנו כנראה ללכוד את הפושע .מיד התקשר עם ד״ר באואר ושאלו אם יוכל לפגוש אותו בעיר למחרת בבוקר. באואר היה נרגש וביקש לדעת מה קרה .אך יצחקי אמר לו כי הוא משער שלמחרת יוכל לבשר לו בשורה טובה. מברקו השני של דרורי הגיע למחרת בבוקר בשעה .9.15נאמר בו כי אייכמן נמצא בישראל ,וכי את ההודעה על כך עליו למסור לד״ר באואר בשעה שתיים בדיוק .עד שפוענח המברק כבר היתה השעה ,9.45ויצחקי טילפן מיד לבאואר וקבע עמו פגישה במסעדה בפראנקפורט לשעה . 1ומיד נכנס למכוניתו והחל דוהר לעבר פראנקפורט .במבואות העיר נוקב אחד מצמיגיו והמכונית סטתה מנתיבה ,ורק באורח נס נמנעה תאונה חמורה. יצחקי התקשה בהחלפת הגלגל ,ונעזר על־ידי נהג הולנדי שעבר במקום. עד שהגיע למסעדה כבר היתה השעה . 1.30באואר היה מתוח מאד ,הן מחמת הציפיה לבשורה ,והן בגלל האיחור .יצחקי אף לא טרח לרחוץ את ידיו שנתלכלכו אגב טיפול בהחלפת הגלגל .הוא מיהר אל שולחנו של באואר והודיעו שאייכמן נתפס ותוך שעות מעטות עומד ראש הממשלה למסור הודעה על כך בכנסת. באואר ,שדמעות ניקוו בעיניו ,חיבק ונישק את יצחקי .הוא שאל אותו מה ישתה לכבוד המאורע ,והיה מאוכזב מאד כשקיבל את התשובה הישראלית הטיפוסית — :סודה. אחר כמה דקות התנצל באואר ואמר שעליו לטלפן .בתשובה על שאלת יצחקי הסביר כי הוא רואה חובה לעצמו לבשר את הבשורה לאותו אדם שהיה אתו בסוד הענין בתחילתו .יצחקי ביקשו שינהג בזהירות ולא יזכיר את השם בשיחה טלפונית עד שתפורסם ההודעה הרשמית הישראלית. החסיד הגרמני שהיה לאורך כל הדרך בסוד הקשר של באואר עם ישראל בענינו של אדולף אייכמן לא היה אחר אלא ראש ממשלת הסן, גיאורג־אוגוסט צין.
פרק ל׳׳ו
המאסף המאסף של כח המשימה יצא את ארגנטינה לפני שההודעה הרשמית של בן גוריון העמידה את השלטונות הארגנטיניים על אשר אירע .מיד אחר המראת המטוס נסעו רפי ואברהם בחזרה אל ה״טירה״ ,מקום שם חיכו להם דינה ואלי בקוצר רוח שהלך וגבר ככל שחלפו הדקות .השניים שבו רק בשעה שתיים אחר חצות ,ארבע שעות לאחר ששיירת אייכמן עזבה את ה״טירה״ .הם סיפרו לחבריהם על השלב האחרון של המיבצע ,ונהנו יחד אתם מהרגשת הרווחה הנפלאה שבאה להם מרגע שהשתחררו ממועקת השמירה על אייכמן .ארבעתם שוחחו בהנאה ובעליצות על הרפתקתו של יצחק ,והגיעו למסקנה שעלייתו למטוס כמעט ישר מן המונית אשר הביאה אותו לשדה התעופה הלמה להפליא את הדמות אשר גילם בארגנטינה :בן עשירים מפונק ,שלרשותו עומד כסף ללא הגבלה והוא עוסק כל הימים בשכירת וילות ומכוניות :ועד כדי כך עומדים הכל לשרותו ,שאפילו המטוס אינו ממריא אלא עם הופעתו. השכם בבוקר קמו הארבעה כדי לסיים את משימותיהם האחרונות: החזרת המצב בבית לקדמותו ,לבל יישאר בו סימן וזכר לתפקיד שמילא באחרונה :אריזת חפציהם והציוד אשר רכשו בעשרת הימים האחרונים והשלמת הכנותיהם ליציאה לדרך .רק עתה ,שעה שערכו את הבדיקה האחרונה בווילה כדי לברר אם לא שכחו מאומה ,חשו עד מה ייחלו לרגע הזה. 292
המאסף | 2 9 3
משפונתה ה״טירה״ לחלוטין ,נסעו לבואנוס איירס ,אל בית המיבטחים ״רמים״ ,שבו התגוררו שלום דני ואילני .מאיר ברהון ,החולה המדומה שיום קודם לכן היה כלוא ב״רמים״ ,יצא את ארגנטינה השכם בבוקר, לאחר שבאמצע הלילה הוחזרו לו תעודותיו ,ששלום החזירן למצבן הקודם .אילני עמד לצאת את ארגנטינה בשעות הלילה ,אחר החזרת המפתחות של כל הבתים והדירות אשר שכר .דינה ושלום הזמינו מקום במטוס למונטיווידיאו ועמדו להמריא ביום המחרת 22 ,במאי. רפי ,אברהם ואלי קנו כרטיסי רכבת לצ׳ילה .שני הראשונים חששו לצאת את ארגנטינה בדרך האוויר ,כיוון שבימים האחרונים שהו שעות רבות מדי בשדה התעופה .השגת כרטיסים לקרון שינה היתה — כפי שנסתבר להם — ענין של מזל ,שכן הנוהג היה שמזמינים מקומות חדשיים מראש .אולם סוכן הנסיעות הסביר לאברהם שיכול הוא לנסות את מזלו בתחנת הרכבת ,כי לפעמים אנשים מבטלים את הזמנתם ברגע האחרון. אברהם שמע בקולו והצליח להשיג שלושה מקומות לנסיעה שעתידה היתה להמשך ארבעים שעות. זה שבועות לא אכלו הששה ארוחה הגונה בתנאי רגיעה ונחת .עתה החליטו לחגוג את פרידתם מארגנטינה ומן המשימה הקשה בארוחה דשנה במסעדה טובה .המלצרים אשר שרתו אותם לא ידעו את פשר מצב רוחם המרומם של ששת הסועדים ,אולם עד מהרה נגרפו גם הם עם העליצות אשר שררה ליד השולחן ,והם עשו כמיטב יכולתם להשביע את רצון לקוחותיהם .הדבר היחיד אשר ציער אותם היה ,שהגברת שבחבורה לא טעמה מן המעדנים אשר הועלו על השולחן .הם לא יכלו לדעת שהיא שומרת על דיני הכשרות ,ואפילו היו מנסים להסביר להם ,קרוב לוודאי שלא היו מבינים. למחרת ,ב־ 22במאי ,נתפרדה החבורה .בצהרי היום יצאו רפי ,אברהם ואלי למסע הארוך לרוחב היבשת הדרום־אמריקנית ,ובערב יצאו דינה ושלום למונטיווידיאו .אילני יצא עוד בלילה שלפני כן. במנדוזה ,עיר הגבול שבין ארגנטינה וצ׳ילה ,עוד היתה צפויה התרגשות־מה לשלושת ״התיירים״ הישראליים :רפי ,אברהם ואלי .יותר מיממה היו מנותקים מכל קשר עם העולם .הם לא קראו עתון ולא שמעו חדשות ברדיו .אי אפשר היה לדעת מה התרחש בינתיים ,ואם אין מחכים להם בתחנת הגבול .ואולם לחששותיהם לא היה יסוד :הבקורת היתה שיגרתית. בשעת לילה מאוחרת הגיעו לסאנטיאגו .הם נזכרו שיש להם מכרה בעיר זו :ישראלית שנקלעה לשם לרגל עבודה זמנית .על אף השעה המאוחרת
| 2 9 4הבית ברחוב גריבלדי
התקשרו אליה בטלפון וקבעו פגישה ליום המחרת בבוקר .הם נדברו שיספרו לה כי הם עורכים טיול באמריקה הדרומית ,וסבורים היו כי אי אפשר לעזוב את היבשת המקסימה בלי להגיע עד לחוף האוקינוס השקט. במשך כל יום המחרת סיירו בעיר בחברת הצעירה החביבה ,והיה בדעתם להמשיך בדרכם למחרת היום לוואלפאראיסו .ואולם למחרת בבוקר ,נודע להם מקריאה בעתון כי רעש כבד פגע בדרום צ׳ילה ,באזור המרוחק כשש מאות קילומטר מן הבירה .מחשש שידאגו להם בבית ובמשרד ,ביקשו לשלוח מברק כדי להודיע ששלום להם :אולם קשה היה להשתחרר מן המלווה האדיבה ולוא לשעה קלה .לבסוף מצא אברהם הזדמנות להפרד מן החבורה ולטלגרף לכתובת פרטית שאין מקום לדאגה ושבהעדר טיסות יהיה עליהם להשאר בצ׳ילה עד סוף השבוע .הוא חתם על מברקו בשם שהיה ידוע רק לאנשי כח המשימה. כשחזרו באוטובוס מן הטיול לוואלפאראיסו ,הציץ אברהם בעתון שהיה פרוש לפני נוסע אשר ישב על המושב שלפניו ,וראה את השם אייכמן באותיות ענקיות בראש העמוד הראשון .ברגע שהנהג עצר לחניית־מנוחה, ירד וקנה את כל העתונים שאפשר היה להשיג .הוא הצביע על כותרותיהם ושאל בפנים מופתעים: — מה זה כאן על אייכמן? הנערה החלה מתרגמת באזניהם את הידיעה שבעתון: — כתוב כאן שחטפו את אייכמן. — מי זה אייכמן? היא הסבירה להם את התפקיד שמילא אייכמן בהשמדת יהודי אירופה והוסיפה — :בן גוריון הודיע בכנסת שאייכמן נתגלה על ידי שרותי הבטחון הישראליים ועכשיו הוא נמצא במעצר בישראל .אולי אתם עשיתם את זה? — הוסיפה בצחוק. — הלוואי — ,התלוצצו גם הם. קצת תמהו על שההודעה נתפרסמה שעה שהם עוד תקועים באמריקה הדרומית .איך ישובו עתה אל החוף האטלנטי של היבשת? למחרת החלו מתענינים באפשרויות הטיסה ,ובעזרת הנערה השיגו שני מקומות למונטיווידיאו ומקום אחד לריו .הוחלט שאברהם ואלי יטוסו בנתיב הראשון ,ורפי בשני. מטוסם של אברהם ואלי חנה בבואנוס איירס כשלושת רבעי שעה ,והם עשו כמיטב יכולתם לא לעורר תשומת לב .ביחוד חששו שמא יכיר מישהו את אברהם ,שעשה שעות רבות בשדה התעופה ערב הטסת אייכמן .ואולם הכל עבר בשלום.
המאסף | 2 9 5 t
בשעת הטיסה ממונטיווידיאו לריו ישבו ושוחחו בעברית על פרסומי העתונות בענין אייכמן .לפתע הבחין אברהם בשם שהתנוסס על מזוודה שהיתה מונחת על המדף ,ושהשתייכה כנראה לנוסע שישב לפניו :מ .זורע. הוא הבין שהאלוף זורע נמצא אתם במטוס ,ורמז לאלי שישתתק .האלוף לא שמע ,כנראה ,את שיחתם :מכל מקום ,הוא לא הפנה את ראשו כדי לראות מי הם דוברי העברית אשר מאחוריו. האלוף זורע נתקל בדרכו בעוד שניים מכח המשימה :בסאו פאולו, שמשם עמדו להמריא לאירופה ,הבחינו דינה ושלום דני באלוף ,שהגיע לשם במטוס ממונטיווידיאו .שלום רצה להזדהות לפניו כישראלי ,אולם דינה התנגדה לכך .אף על פי כן מצאו הזדמנות לשוחח אתו ,ודינה העירה: — ארצך זכתה בפרסום בזמן האחרון. — מה כוונתך? — קראתי בעתון שתפסתם פושע נאצי בשם אייכמן. כן — ,השיב זורע ,והחל מסביר לה את ענין השואה ואת משמעותה לגבי העם היהודי. — הייתי באירופה בזמן המלחמה וראיתי את מעשי הנאצים — ,אמרה דינה. — אם כן ,את בוודאי מבינה מה זה היה בשבילנו. — כן ,אני מבינה בהחלט .אגב ,באחד העתונים נאמר שאייכמן הובא לישראל באותו מטוס שבו באה המשלחת שלכם לארגנטינה ,האם לא שמעתיך אומר שאתה היית חבר המשלחת? — לא ,זה בלתי אפשרי .לא ייתכן שלא הייתי יודע על כך .אך לא כל הכתוב בעתונים הוא אמת .אני מוכן לברר את הדבר ,ואם תתני לי את כתובתך ,אודיע לך על תוצאות הבירור — .התלוצץ האלוף זורע. השיחה נסתיימה בנקודה זו ,וכל הנוסעים נקראו לעלות למטוסם.
פרק ל׳ז
אזהרה לרוצחים ביום שבו הובא אייכמן לישראל נקראו שניים מקציני המטה הארצי של המשטרה ,מתתיהו סלע ,ראש אגף החקירות ,ושמואל רוט ,ראש המחלקה הפלילית בפועל ,אל המפקח הכללי של המשטרה .הם מצאוהו שרוי במתח ניכר .הוא סיפר להם שאייכמן נלכד והובא לישראל .מששמעו דברים אלה, דבק המתח גם בהם .באותו מעמד נקבעו הסדרים להוצאת פקודת־מעצר נגד הפושע. שמואל רוט לא נזקק להסברים כדי להבין את משמעות תפיסתו של הפושע .רבים מבני משפחתו נלכדו ברשת אשר פרס הלה ברחבי אירופה. כשהגיע למחרת בבוקר בלווית השופט ידיד הלוי למקום מעצרו של אייכמן ,הופתע למראה אישיותו החיוורת של הלה .כבעיני רבים אחרים, נצטיירה לו בדמיונו דמותו של אייכמן בצורה אחרת לגמרי. רוט תירגם לגרמנית את שאלת השופט בקשר לזהותו של העצור .הלה השיב ללא היסוס: — אני אדולף אייכמן. מיד הוציא השופט פקודת מעצר נגדו. המשטרה היתה מעונינת בזיהויו של אייכמן על ידי עד נוסף ,מלבד משה אגמי :ביחוד לנוכח העובדה שלא היו בנמצא טביעות אצבעות של הפושע מתקופת היותו קצין ס״ס .היא ביקשה איפוא את בנו כהן לבוא ולראות את העצור. 296
אזהרה לרוצחים | 297
בנו כהן נסע ל״מחנה אייר״ — מקום מעצרו של אייכמן — בלווי הקצין אפרים הופשטטר ,שנתמנה בינתיים לסגן ראש לשכת ,06הגוף המיוחד שהוקם על ידי המפקח הכללי של המשטרה להכנת התיק המשפטי נגד אייכמן .בדרך סיפר בנו כהן שאת אייכמן ראה לראשונה כאשר הלה בא לאספה של עסקנים ציוניים בברלין לפני מלחמת העולם השניה .הופשטטר ביקשו לשוחח עם אייכמן על אותה אספה ולשבש במתכוון את שמות האנשים שיזכיר ,על מנת שאייכמן יעמיד אותו על טעותו. כאשר נכנסו השניים לתאו ,החוויר אייכמן כמו חושש הוא שעומדים להוציאו להורג .הופשטטר שאל את בנו כהן בעברית אם מכיר הוא את העצור .התשובה היתה שלילית .בהצביעו על בנו כהן ,שאל הופשטטר את אייכמן בגרמנית אם הוא מוכר לו .אייכמן חזר והתלונן על כך שלקחו ממנו את משקפיו ,ולבסוף התבונן בכהן ממרחק מה והשיב בשלילה .הופשטטר החליט להציג את כהן בפני העצור: — זהו מר בנו כהן. — .השם אינו אומר לי דבר — ,השיב אייכמן. הופשטטר המשיך לשאול — :האם אתה זוכר את המשרד הארצישראלי בברלין? — בוודאי ,מוסד זה זכור לי היטב. — ועדיין אינך זוכר את מר כהן י — לא. בשמעו את אייכמן מדבר ,נזכר בנו כהן בכל .הוא הכיר את צבע עיניו ואת מבע פניו .ואולם יותר מכל זיהה אותו על פי קולו ומבטאו ,שהיו חרותים היטב בזכרונו. כשחזר הופשטטר ופנה אל כהן בשאלה אם עתה הוא מזהה את האיש אשר לפניו ,יכול הלה להשיב בבטחה: — כן ,אני מכיר אותו .זה פקיד הגסטאפו אדולף אייכמן. אייכמן הניד בראשו ,והופשטטר שאלו: — הזוכר אתה שבאביב של 1939כינסת ישיבה של נציגי מוסדות יהודיים בפרינץ אלברכטשטראסה בברלין? — אינני זוכר פגישה כזאת ,כי לברלין הגעתי רק בספטמבר — . 1939 אך כעבור שניות אחדות הוסיף — :אבל יכול להיות שעוד קודם לכן נזדמנתי כמה פעמים לברלין לישיבות. כאן התערב בנו כהן בשיחה ואמר: — בישיבה שמדובר בה נכחו ד״ר פאול אפשטיין ,ד״ר לילינפלד ,ראש הקהילה היהודית ,היינריך שטאל ואוטו הירש.
| 2 9 8הבית ברחוב גריבלדי
— אוטו הירש? — הפסיקו אייכמן — כן ,זה היה האיש שהיה מדבר שוואבית ושהיה מרים את קולו תמיד. בנו כהן שאל אותו לגורלו של פאול אפשטיין .אייכמן הסמיק וענה: — איום ...ירו בו! אבל זה היה אחר שעזבתי את תפקידי שם ,כשהייתי בהונגריה. בנו כהן הוסיף להזכיר את שמותיהם של עסקנים ציוניים מברלין ואייכמן הגיב על שאלותיו והערותיו כמי שבקי בענינים .כשכהן הזכיר את שמו של ד״ר פרידן כמי שהיה פעיל ציוני בגרמניה באותם ימים ,תיקן אייכמן את השם: — שמו אינו פרידן אלא פרינץ. ואייכמן החל מספר פרטים על אספה ציונית שנתקיימה בברלין בשנות השלושים לרגל צאתו של ד״ר פרינץ מגרמניה ,ושהוא ,אייכמן ,נשלח לפקח עליה מטעם הגסטאפו .כהן שאל אותו אם זכור לו שמו של האיש שקדם לו בתפקיד של פיקוח על היהודים מטעם הגסטאפו — .נדמה לי ששמו היה קולמאן או קוטשמאן... מיד תיקן אייכמן — :סלח לי ,אדוני ,אתה מתכוון כנראה לקוכמאן, שמנמן כזה ונמוך קומה... בגמר השיחה יכול בנו כהן לאשר שאין לו עוד כל ספק כי האיש אשר עמו שוחח הוא אדולף אייכמן ,איש הגסטאפו שאתו היו לו מגעים בברלין בשנות השלושים ,לפני עלייתו לארץ ישראל .הוא זיהה אותו בבטחה על סמך חזותו ,קולו ,אורח דיבורו והפרטים שהוא זוכר על מאורעות שהיו ידועים לשניהם. ב־ 23במאי חזרתי ועליתי לירושלים .ראש הממשלה עמד לכנס את חברי הממשלה כדי להודיע להם על תפיסתו של אייכמן ,וכעבור שעה קלה עמד להודיע על כך ברבים ,בצורת הודעה לכנסת .בשעה שלוש הגעתי ללשכתו של ראש הממשלה .אחר דיון קצר בממשלה יצאתי יחד עם בן גוריון לבנין הכנסת. ישיבת הכנסת נפתחה ,כרגיל ,בשעה ארבע אחר הצהרים .חצי שעה קודם לכן פשטה שמועה בבירה שראש הממשלה עומד למסור הודעה חשובה בכנסת ,ובאולם שרר מתח רב שעבר ממושביהם של חברי הכנסת אל שורות הקהל שביציע. זה היה אחד המקרים הנדירים שבהם הופעתי בפומבי .כמה דקות לפני שראש הממשלה ביקש את רשות הדיבור ,נכנסתי לאולם וישבתי במקום השמור למי שאינם חברי כנסת ,מאחורי שולחן הממשלה. בקול נרגש ובנעימה חגיגית קרא בן גוריון את הודעתו מן הכתב:
אזהרה לרוצחים | 2 9 9
״עלי להודיע בכנסת ,כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שרותי הבטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים ,אדולף אייכמן ,האחראי — יחד עס ראשי הנאצים — למה שהם קראו ״הפתרון הסופי של בעיית היהודים״ ,כלומר השמדת ששה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ ,ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם תש״י — 1950׳׳.
לחברי הכנסת באה הודעת ראש הממשלה כהפתעה גמורה .הם לא ידעו שבשעה שהממשלה הגיבה לכאורה באדישות על הידיעות החוזרות ונישנות כי אייכמן חי ,כבר פעלו השרותים החשאיים של ישראל ועשו כל אשר לאל ידם כדי להביאו לפני שופטיו. מבנין הכנסת פשטה הבשורה אל כל בית ישראל ,אל המעונים ששרדו מחרושת ההשמדה ואל השכולים שאיבדו את כל היקר להם; וההכרה שיש דין עודדה את הלבבות וחידשה את האמונה בצדק וברוח האדם. ואל כל רחבי העולם הגיעה הבשורה .היא עוררה יחס של כבוד בלב כל אדם הגון :ונשאה עמה אזהרה חמורה אל מחבואיהם של רוצחי העם היהודי ,שסבורים היו כי השנים ילבינו את חטאם וישתיקו את זעקת הדם השפוך ,ואיש לא יבוא עוד להכריחם לתת את הדין על המיליונים שהמיתו בטירופם הנפשע.